רקע
אסתר ראב
טניה ופייגלה: [מסיפורי אנשי העלייה השנייה]
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: אהוד בן עזר; 2019

שתיהן גרו יחד בחדר אחד, והיה זה צירוף משונה ביותר – טניה ופייגלה.

טניה היתה גבהת-קומה, גרמית ויבשה, רגליה היו נתונות בנעליים מיספר ארבעים, גדולות וכבדות, וצעדיה גבריים ובטוחים. שערה מדובלל-קצר, ועל עיניה קצרות-הרואי – משקפיים. אמרו עליה שהיתה רבולוציונרית ברוסיה ונידונה לגלות לסיביר, ואולם התחפשה לגבר והצליחה להימלט מאודיסה לקושטא. תמיד היתה שקועה בספריה.

פייגלה, לעומת זה, היתה גוצה שמנמונת, ראש מלא תלתלים שחורים מבריקים – עיניה היו שחורות ונתונות במסגרת של ריסים ארוכים בתוך פנים צחורים ששתי “שושנות-הצפון” פרחו בתוכם – ידיה לבנות, מרופדות, ליד כל אצבע גומת חן, והאצבעות קטנות; זריזה וחייכנית וכולה חופן נשיות פורחת.

שתיים אלה נזדמנו ליעל ב“קלוב הפועלים”, וביקשוה לבקר אצלן.

שתיהן גרו בחדר שבתוך בית ריק, שנעזב מבעליו שזנח את משקו. מסביב עמדה חלקת פרדס גוסס ורפת ריקה מאובקת, גם בבית היתה העזובה רבה, רעפים שמוטים, חלון תלוי על ציר אחד –

החדר הקדמי היה מיושב על-ידי שתי הפועלות.


יעל סרה אליהן ערב אחד – טניה שכבה על המיטה וספר בידה, ופייגלה טרחה במיטבח הקטן והריק. על ארגז-נפט אחד עמד פרימוס. היא הכינה סלט, טיגנה חביתה, ערכה את השולחן בחדר, כשתנועותיה זריזות, צרות ומלאות-חן –

"בואי לאכול, טניה – " זירזה אותה פייגלה.

ואילו טניה לא מיהרה להישמע לה.

לאט התמתחה, הסתכלה בפייגלה וביעל, וניגשה לשולחן.

הן אכלו בשקט, ויעל הסתכלה בהן, וכתמיד, בראותה את הבנות העולות החדשות, היתה מחשבה מנקרת במוחה – האם גם אני הייתי יכולה לעזוב את אבא ואמא ולנסוע לארץ רחוקה, ולו גם ארץ-חלומותיי? – לעבוד כן, אבל בלי בית-אבא מאחורי הגב? – בית שתמיד יכול אתה לחזור אליו ולהתקבל בזרועות פתוחות – לנתק הכל ולנסוע מעבר לים? – צמרמורת עברה בגבה. היא היתה מלאת הערצה לנערות, שעזבו את בית הוריהן ונדדו לארץ רחוקה, ולו גם לארץ חלומותיהן – בלי בית-אבא מאחורי הגב, ורבות מהן ילדות כמעט –

טניה ישבה שאננה ואכלה לתיאבון, ופייגלה רטטה והתלבטה כה וכה – עד שגמרו ארוחתן.

“למען השם, אל תשאירי כל שיירים במיטבח – ולא תהיה לנו שוב חגיגה גדולה הלילה!” אמרה טניה.

“כל הלילה התרוצצו עכברים בחדר. אני קפצתי בבהלה על המיטה, ואילו טניה רצה אחריהם במטאטא והרגה שניים. ברררר… נורא!” אמרה פייגלה.


לאחר שביקרה בחדרן פעמים אחדות נתברר לה שהאחת היתה כקלונס [כלונס] עץ יבש, והשנייה היתה צמח רך, שהתפתל וניתלה עליו, וכך השלימו האחת את השנייה.


*

נכתב: שנות ה-60 לערך. תקופת התרחשות הסיפור: 1910–1916 לערך. שני עמודים ודף טיוטה משלים, שמהם נערך הסיפור. ייתכן שטניה היא במידת-מה בת-דמותה של מניה וילבושביץ-שוחט.

המלצות קוראים
תגיות