כל-כך טוב לחיות חיי! זה טוב וכה נעים. זיתים אלה הערימה הזאת שבילים האובדים בין הגבעות – – – שוב החלו גלים חמימים מתהלכים בלב. הערימה כה ריחנית ויונים הוגות למראשותיי ומתוך הזיתים משתפכים שירי עגבים כך חמימים ציפורי חן אלה מעוררות בי שוב את התשוקה לחיים ולמרחב – – דודל הילד הן הוא ציפור חן קטנה. על יד הירקון בין קנה הסוף האזנתי לליבו לב ציפור קטנה חיי חיי זכורני כשהייתי קטנה והיתה לי פעם ציפור ותמיד תמיד אהבתי להקשיב לדפיקות המהירות של ליבה הקט – – –

הדרך בין הזיתים כך קיצית עם החול הזה ועקבות הבקר וצפצופים עליזים ושובבים של אנקורים מתפלשים בעפר וניצים ביניהם ופרר פרר רגע על הבד רגע בחול ופרר ומעופן של היונים כך משיי וצנוע פהי פהי וחוצות הן באוויר הכחול – – – וקול הזומַרַה דומה לזמזום העמוק של דבורים וזבובי הקיץ ומתערב איתו ראשי האוקלפטוסים כבד עליהן מרוב מיץ ודמים ירוקים והם מרכינים אותו על כתפיהם את ראשיהן המסולסלים הפרועים –

והמחילות הקטנות שבין השיבולים כל-כך אפלות ומסתירות סוד ציפורת זעירה נמה בצל עלה דקיק הסוכך על גווה השקוף על שערה זהובה של שיבולת עומדים שני זבובים גמישים ומתנשקים בחן שקצים עוד טרם צמחו כנפיהם ולחש חמים עולה מסדקי הערימה האפלים

ס ס ס ס סוד סוד

סוד וגלים חמימים בלב –

צללים מתארכים ערב מתקרב קץ קץ כל בשר בא

מחר לבית הספר קץ לשעות היפות כל-כך חפצתי שיחל עכשיו החופש מחדש מחר ספסלים מורים שיעורים –

היום גלים חמימים זיתים וציפורים ערימה וכל טוב –

יום “ראשון”

בוקר על גבעות וגיאיות על פרדסים וכרמים מעורפלים – אוקלפטוסים עוד שומרים אפלולית רטובה ורזי לילה

שלום לחופש – הנה בית הספר נשקף אליי – תיכף אהיה שם – אשב על ספסל – כמה זה עוזר –

*

נכתב: שלהי קיץ או תחילת סתיו 1913. תקופת ההתרחשות מקבילה ל“ספר הזכרונות לשנת תרע”ג, 1913“, זמן-מה לפני שברחה אסתר לדגניה, בסתיו 1913, ראשית תרע”ד, בהיותה כבת תשע-עשרה.