רקע
אסתר ראב
זכרונות על תקופת ניל"י

מלחמת העולם הראשונה – [מחוק: שנה שנייה למלחמה. ספטמבר. אני חזרתי מן הגליל כשרגלי ניזוקה משריר שנמתח]. אין עבודה, הממשלה התורכית לוחצת, אוספת עובדים ל“שוכרה”, מחרימה בהמות ועגלות – הכל שייך לה, והיא מאומה אין לה – עוקרת שיירי יערות בשרון, בעמק, מסיקה רכבות [קטרים] בעצים, סוללת דרכים בכוחות האוכלוסייה, בבהמותיה, ובכספים שהיא סוחטת ממנה.

אני חולה במאלאריה, ואחר-כך בטיפוס, אבל אני מרגישה מצויין – שקועה בטולסטוי ובדוסטוייבסקי, בתרגום גרמני – הרבה ספרים גרמניים, ואסרמן, ברוד, גטה, שילר, היינה, ושקספיר. אנו יחפים, בסנדלים תימניים בחורף, ביום ובלילה, מנורת-שמן עם פתילה מהבהבת, לילות-חורף נפלאים של קריאה ובליעה בצימאון – של ספר לכל שני לילות – אמא צועקת מן החדר השני:

“השעה שתיים אחר חצות. כבי את הנר כי הוא צורב את גרוני בריחו!”

אני מכבה, מחכה עד הירדמה, ומדליקה אותו שוב.


אנחנו עניים מאוד – מעט הכסף שהיה לנו אזל – את הפרדס מעבדים, אבל פרי אינו הולך לחוץ-לארץ.

אני רזה מאוד וגם קודחת – אחי הבכור, העובד באתליט [עתלית], בתחנת-הניסיונות של אהרונסון, מזמין אותי ל“הבראה”. אני נוסעת ונופלת למין חברה זרה ומוזרה, מעין קיבוץ, אבל מה שונה מדגניה שלי – ההבראה היא בורגול, עדשים ולחם-חיטה – זה מזון של לוקסוס בימים ההם, ואני משמינה.


איני זוכרת את האנשים, רק את אבשלום פיינברג, שאחי הציג אותו לפניי, אני זוכרת – אני על מרפסת מכוסה עלי דקל, והוא למטה, בחדר-האוכל – מנגן בכינור וזורק את בלוריתו, הגדושה שערות ישרות, אחורנית בתנועה גנדרנית – אבל הנגינה היא נגינה של ממש.

הוא מראה לי פנקס שירים בצרפתית – ואני לא משתכנעת. הוא יפה להפליא, תיאטרלי מאוד.


אני חוזרת הביתה, אני הופכת למורה לעברית, מורה לצרפתית, ספרנית בספריית ספיר, ובלבד שארוויח לירות אחדות לחודש. המצב קשה. אני מלמדת את בנות קרול, את הגברת פסקל; וגברת פסקל אומרת לי יום אחד:

“ראי נא, המעיל שלך בלוי מאוד. אני אתן לך מעיל חדש תמורת שכר השיעורים.”

והיא מוציאה מתוך חבילה מעיל ג’רסיי ירוק חדש – ואני חושבת: ‘מהיכן לקחה את המעיל הזה?’ (החנויות היו…


*

נכתב: ראשית שנות ה-70 לערך. תקופת התרחשות הסיפור: 1916 לערך.

ההמשך חסר, אך מבחינת תוכנו קיים בסיפורים “סוסו של לישאנסקי” ואחרים, שבהם מתארת אסתר ראב את שלהי מלחמת העולם הראשונה במושבה.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!