ספרו של מ. שניר, שהוא בעצם קובץ-מאמרים פובליציסטיים – נקרא בעניין, במתיחות לא פחותה מאשר יצירה בלטריסטית מעולה.
גלריה של אישים, מנהיגים – וגם אנשי-שורה, שמשום-מה נשתכחו מלב: החל מראשית ההתאחזות בארץ עד ימינו אלה; זכו להארה מיוחדת גם מיספר אישים מעמים זרים – כל זה ברטט בעמקות של אחד בקיא, ידען והוגה דיעות פיוטי לאין ערוך.
אוצר של ידיעות: פרטים גדולים וקטנים שמקומם ודאי נעדר מכל כתב-עת בזמנם – מוצאים כאן את תיקונם; אנשים שהופיעו כ“ברקים” (בלשונו) רגע – ונעלמו – אך חרתו עמוקות בנפשו של המחבר וגם השאירו הד ובנות-הד – סביבם; דופק-ימים רחוקים וקטעי-חזון – מין מרקחת נפשית-עילאית, מפרפרת, משכנעת על-ידי יחסו המלא והכן של כותב הדברים.
בתוך כל אלה – קטעי-דרמה, לכאורה דרמה דוקומנטארית על הירצחו של הסופר ברנר וחבריו – בפרדס-ערבי – והדברים נקראים כראשי פרקים לדרמה ספרותית גדולה שצריכה להיכתב ביום מן הימים.
“חסיד” ברוחו הוא מ. שניר – ונושא-כלים רליגיוזי, הייתי אומרת, של תנועת-הפועלים ואישיה הדגולים שעל ידם בחר לו – להיות “יוצק מים”.
יושר, טוהר-לב וזיקה אבסולוטית לתנועה – מעלים את הימים הרחוקים ההם – עת היו לתנועה שורשים וקסמים ראשוניים, ושברוחה הסוחפת – געשו מעיינות-עוז – שקשה היה לעמוד בפניהם.
אמונה לוהטת בטוב וביפה עולים מבין השיטין של ספר זה ועושים את קובץ המאמרים האלה – לערכי-מוסר – ראשונים במעלה, תמימים הם, מיוחדים במינם, חורגים מכל שיגרה של ימינו אלה, ונשיבת-רוח רחוקה של ראשית תנועת-הפועלים בכל יופייה ועומקה.
*
נכתב: 1959–1960 לערך. ספרו של מרדכי שניר, “בני הדור ומוריו”, הופיע ב-1959, כשנתיים לפני מותו, ונשלח על ידו לאסתר עם הקדשה. העותק מצוי בידי. רשימה זו מועתקת מכתב-היד ואיני יודע אם נדפסה במקום כלשהו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.