רקע
אסתר ראב
מישראל עד ישראל
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: אהוד בן עזר; 2019

הרבה דברים יש במאמרו של שלמה גרודזנסקי שבאים כאילו ממישהו הנמצא מבחוץ; ואכן יש לו לכותב כוונה לראות את הדברים באובייקטיביות ומן החוץ.

אני רוצה לדבר מבפנים ובסובייקטיביות. אין אומה בעולם שיהא ברוחה, בגורלה ובקיומה המופלא כל-כך הרבה מיסתורין ותחושת רבדים עמוקים שאינם ניתנים לניתוח שכלי, כמו האומה הישראלית. לנו הישראלים, אשר מבשרנו חזינו את העלייה הראשונה והשנייה, יש תפישה אחרת – תפישתנו היא פנימית, ויותר מזה, תמצית ישותנו.

הציונות היא אמונה הטבועה בדמנו הקדום, הרליגיוזיות הציונית – מושג מובן לי ולרבים אחרים – לא היתה “הכרח” לדור הציוני, כמו שהיתה האמנציפאציה הכרח לדור האמנציפאציה. מקורה אחר ושונה: דור הציונים של שתי העליות הראשונות היה גל, שלב-ליבה של האומה, עם כל העתיקות והמיסתורין שבה, שלחה אותו הנה.

תינוקת הייתי כשאבי שר “קבץ נידחינו מארבע כנפות הארץ” – הזמר והתפילה הזאת הרעידו את כל נימי נפשי והיו מעין נידבך שהניח בי אבי.

הדורות השניים, של עלייה ראשונה ושנייה, לא היו נועזים בלבד, כמו דור האמנציפאציה – הם נבעו ממקור אחר: הם היו סטיכיה של רבדים עתיקי-יומין שהתפרצו החוצה בבוא זמנם.

מדינת ישראל היא בלי ספק המוצר ההכרחי, בעל הזכות הגדולה והבלעדית של האומה; היא תוצאה של תהליך ממושך בן אלפי שנים, וכשם שהלבה מצטברת בעמקי האדמה ופורצת בבוא הזמן, כן היה קום המדינה הזאת.

החיטוט של חוגים שונים באומה הוא זמני. ועוד – אין אנו מבקשים רשות על ההעזה להיות לב האומה, אנו הננו לב האומה, ואם יש כאלה שאינם מרגישים את האורגניות שבקום המדינה ואומרים שאנו מעיזים יותר מדי, נידמה לי שאלה הן שכבות רחוקות וכבויות בתוך האומה.


*

נכתב: 1962. נדפס לראשונה: “אמות”, חוברת ב, אוקטובר-נובמבר 1962, תשרי-חשון תשכ"ג.

זוהי תגובה על מאמר של שלמה גרודזנסקי “מישראל עד ישראל”, “אמות”, חוברת א, אוגוסט-ספטמבר 1962, אב-אלול תשכ"ב.

המלצות קוראים
תגיות