I    🔗

אלפי שמות נתתי לה,

נתתי לה באהבתי.

שמות יפים, שמות נאים,

וגם זעומים בקנאתי.

עת טובה היתה ולרצוני –

לא תמיד, – אם נמסְרה

קראתיה יונה, קראתיה גם רות,

וסנוניה אף צפורה.

אם גנדרה והתלבנה

וריח פרחים אם עטרה –

קראתיה שושנה או לבונה

והיא צחקה מרוב שמחה.

 

II    🔗

היו ימים והיא יפה,

יפה משמש בכל הודה.

אז לה קראתי, בדבֵקותי,

חרסה, חמה, או חמודה.

היו לילות והיא דומה,

לשִדה עזה בשחורותה.

ואקראנה אז “האיומה”,

הקוסמה ויש – “השחורה”.

 

III    🔗

אמרתְ לי: ילד, אותְך אהב –

קראתִיך אז וֶרד וגם זהב.

אמרתְ לי: נער, נפשי שרופה –

קראתיך שלהבת ולטיפה.

ראית אותי ואני אמלל:

לא חמלת – אז את נְמֵרה.

ראית אותי וכבר חלל:

אם רק צחקת – את לביאה.

 

IV    🔗

כעסת, רגזת – את סערה.

קנטרת, לעגת – את חתולה.

יקדת, שרפת – את תבערה.

מאנת, סרבת – את בתולה.

וכי צחקת – את אז לבנה.

וכי הסכמת – אז את איְלה.

כי זמזמת –– אז את דבורה

וכי נואשת – את יענה.

 

V    🔗

ביום מזהיר את ימימה,

בלֵיל־תהום – מזל או ככביה.

אל ים סוער – את גַלילה.

על יד נהר – את זרמיה.

היערה לכי־נא והיית לאושה.

הכנור נא הרעידי והיית לשירה.

על דשא שבי־נא – הוי את עִשביה

או על סוס נא רכבי – הוי את הצביה.

 

VI    🔗

בשחור עיניך ובאש לבך – את איטלקית,

בקלות צחוקך ותנועותיך – את צרפתית,

בורד־לחיֵך ובדם־שפתיך – את גרמנית,

בשגעונַיך וצביונַיך – את גם רוסית.

לפעמים תשזפך השמש כערביה.

לפעמים הנך פרועה כצועניה.

ובכל־זאת יהי מתי, תמיד ואיָה –

הנעימה את מכל – הוי את העבריה!

 

VII    🔗

וככה תמיד החלפתי את שמה:

אם לפי רצוני או לפי צביונה:

מרה או רעה, מתוקה או טובה,

אבירה, כפויה, או גאיונה.

וככה תמיד החלפתי את שמה,

החלפתי תמיד והקטנתי כל שם:

חתול, – לילה דבור – רירה ויונינה,

או רק רירה, נינה, לילה, מימה…

 

VIII    🔗

שמעי יפתי, יפתי נא־שמעי:

את סנונית, את דבורה, את חנונה.

את לביאה, את זאבה ואהבה.

את מתוקה, את קוסמה וגם יונה.

את אכזריה ורעה, את אף איבה.

את כל היפה, את הפרחים כלם,

את תמצית העמים ביפיך העברי,

את הצבעים והשגעונות, את שמים וים,

את אין־סוף הסודות, הגלים בדכים.

כל השמות לך יאים, לפי הזמנים,

זעומים וצוחקים, גדולים וקטנים:

את זיזה, נינה, פיפה, מימה,

את אלה – ללה – לילה – לתי

ואליליה – באהבתי…