רקע
אליעזר שטיינברג
הַחַלָּף וְהַמַּסּוֹר
xמוגש ברשות פרסום [?]
Eמשלים
שפת מקור: יידיש
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: טברסקי, מהד' ב'; תשי"ד

יֵשׁ מִקְרִים שֶׁיֵּאָלֵץ

גַּם שׁוֹחֵט לִנְסוֹר בּוּל־עֵץ.

כָּךְ זֻמְּנוּ לְפֶתַע יַחַד הַמַּסּוֹר וְהַחַלָּף.

הַחַלָּף הִבִּיט בְּלַעַג – וְלָשׁוֹן חַדָּה שָׁלַף:


"הוֹי, רְאוּ־נָא אֶת הַגֹּלֶם,

הַחוֹרֵץ שִׁנָּיו בְּלִי כֹּלֶם!

לֹא אָבִינָה: מַה שִּׂמְחָֽה זוֹ, שֶׁקָּפְצָה עַל הֶחָצוּף?

הֲיָשִׂישׂ עַל זִיו־מַרְאֵהוּ? גַּם לָזֶה נִקְרָא פַּרְצוּף!

פְּגָם עַל פֶּגֶם,

שְׁגָם עַל שֶׁגֶם –

אֵין מְתֹם בְּכָל הַגּוּף!

בְּקִצּוּר, טְרֵפָה וּפְסֹלֶת

מֵרַגְלַיִם עַד גֻּלְגֹּלֶת!

וְכֵיצַד לָבוּשׁ הַלֵּץ?

הִסְתַּכְּלוּ בִּמְעִיל־הָעֵץ!

בִּרְאוֹתִי גֻשְׁמָן כָּמוֹהוּ, מְשֻׁנֶּה וּמְשֻׁנָּן,

אֲבָרֵךְ בּוֹרְאִי עַל יֹפִי, שֶׁאֲנִי בּוֹ מְחֻנָּן.

לֹא לַשָּׁוְא לִבִּי יָשִׂישׂ:

אֵין בִּי פְּסוּל וְאֵין בִּי זִיז,

אֵין פְּגִימֹנֶת עַל הַלַּהַב הַכָּשֵׁר וְהַזָּרִיז.

וְאִם־כֵּן, אֵפוֹא, מַה פֶּלֶא שֶׁשּׁוֹחֵט יְרֵא־שָׁמַיִם

בִּדְבֵקוּת, בְּרֶגֶשׁ־קֹדֶשׁ יִקָּחֵנִי בַּיָּדַיִם

וְיֹאמַר עָלַי בְּרָכָה

בְּגִשְׁתּוֹ אֶל הַמְּלָאכָה?"


– “זוֹ אֱמֶת!” – עָנָה בְּעֶנֶו לְעוֹלְבֵהוּ הַמַּסּוֹר

(וְאוּלַי, כִּוֵּן בְּגֶנֶב אֶל לְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר?):

"מֵעַצְמִי הֲרֵי אָבִינָה:

אֵין כָּמוֹךָ, רַב סַכִּֽינָא!

בְּוַדַּאי! וְכִי כְּדַאי

לְבָרֵךְ בְּרָכָה עָלַי?

מָה אֲנִי? פּוֹעֵל־חֲרשֶׁת,

הַפָּשׁוּט תַּכְלִית הַפּשֶׁט.

לֹא אַבְרִיק וְלֹא אַזְהִיר,

מְקוֹמִי לְיַד הַקִּיר.

וְלָכֵן, אֲנִי צָנוּעַ, וּבְלִבִּי אֵין רֶגֶשׁ־רַהַב,

שֶׁנָּאֶה וְשֶׁיָאֶה הוּא לַחַלָּף חֲלַק־הַלַּהַב.

הֵן, מִלְּבַד קוֹרָה וָקֶרֶשׁ, לֹא אֵדַע לִנְסוֹר דָּבָר:

וְאַתָּה – הוֹי, מִי כָּמוֹךָ? – הֵן אַתָּה שׁוֹחֵט צַוָּאר!"


* *

מַעֲשֶׂה יָשָׁן־נוֹשָׁן הוּא, רַב־יָמִים כִּמְתוּשֶׁלַח.

בָּא מוּסַר־הַשְׂכֵּל פִּקֵּחַ וּמוֹסִיף קַמְצוּץ שֶׁל מֶלַח:

הַמַּסּוֹר, זֶה בַּעַל־הַמְּלָאכָה,

עַד הַיּוֹם – רַק פְּגָם בַּמִּשְׁפָּחָה;

אַךְ חַלָּף שׁוֹחֵר־הַטֶּרֶף – מְאִירָה לוֹ הַצְלָחָה:

הוּא שׁוֹחֵט, שׁוֹחֵט בְּלִי־הֶרֶף – וְאוֹמְרִים עָלָיו בְּרָכָה.

המלצות קוראים
תגיות