הממַשל היהודי הדגול אליעזר שטיינבּרג נולד בשנת 1880 בעיירה ליפּקאן בבּיסאראבּיה. בילדותו למד תורה מפי דיין־העיירה, למדן גדול ו“מקובל”, ולימוד זה הניח יסוד לבקיאותו העצומה של שטיינברג בכל מקורותינו העתיקים, בים התלמוד והמדרשים ואף ב“תורת הנסתר”. את השכלתו הכללית קיבל כ“אכּסטרן”, כדרך בחורים משכילים מישראל בימים ההם. אחר־כך הרחיב בהתמדה את ידיעותיו במדעי־הרוּח, ובעיקר, בספרות העולמית ובפילוסופיה.

חייו לא הצטיינו בריבוי מאורעות חיצוניים. הוא עסק בהוראה, שימש מורה ומנהל בבית־הספר היהודי בליפּקאן, ובהיותו מחונן בכשרונות פּדגוגיים מעולים, לא הסתפק בשיגרה המקובלת, אלא שקד בלי־הרף על שיטות חדשות בחינוך ובלימוד.

ראשית יצירתו היתה בשתי הלשונות: עברית ו“יידיש”. אחר־כך נתרכז בעיקר ב“יידיש”, אך אפשר לומר שה“יידיש” שלו עצמה היתה “דוּ־לשוֹנית”: עד כדי כך היא שופעת מלים וניבים עבריים. הוא כתב שירים, מעשיות לילדים ומשלים, אך לא מיהר לפרסם את יצירותיו. הוא היה קורא את משליו בחוג מצומצם של ידידיו הקרובים, הם נמסרו מיד ליד בכתוּבים ועוררו ענין והתפעלות. משליו הגיעו עד אודיסה, שבה נתרכזו באותה תקופה טובי הכוחות של הספרות העברית ברוסיה, וחיים־נחמן ביאליק גמר את ההלל על המשלים האלה.

בשנת 1919 עבר שטיינברג מליפקאן לצ’רנוביץ, שנעשתה בימים ההם למרכז הפעילות התרבותית היהודית ב“רומניה הגדולה”. הוא הוזמן על ידי חוגים יידישיסטיים לעמוד בראש מפעלם הרוחני. היתה זו תקופה ליבראלית לאחר גמר מלחמת־העולם הראשונה, כשזכויות המיעוטים הלאומיים באירופה הוכרו – ולכאורה, אף “הובטחו” רשמית – על ידי חבר־הלאומים, וגם יהודי רומניה חלמו על אבטונומיה תרבותית. כפי שאומר ידידו של שטיינברג, יעקב בוֹטוֹשאנסקי, בהקדמתו לספר משליו (שממנה שאובים עיקרי הפרטים הבּיוֹגראפיים הניתנים כאן), היה שטיינברג במשך תקופה מסוימת “פּרץ” של רומניה. ואולם עד־מהרה נמוֹגוּ האשליות הוורוּדוֹת, הריאקציה ברומניה הרימה ראש, נתחדשו גזירות ורדיפות על מוסדות יהודיים, ורבים מאנשי־הרוח היהודים, סופרים, מורים ועסקנים, עזבו את המדינה. ואילו שטיינברג המשיך בפעולתו אף בימי הדכאון והשפל.

בשנת 1929 הוזמן על ידי יהודי בראזיל מיוצאי רומניה וביסאראבּיה, לשמש מנהל בית־הספר היהודי ע"ש שלום־עליכם בריאוֹ־די־ז’אניירוֹ, בירת בּראזיל. גם כאן התמסר לנסיונות פּדגוגיים נועזים, אך לא יכול לעמוד לאורך־ימים באקלימו החם של המקום. בשנת 1930 חזר לצ’רנוביץ וחידש בה את פעילותו באותם התנאים הקשים של דיכוי ולחץ.

רק לאחר שובו מבּראזיל הצליחו ידידיו להניעוֹ לכינוס משליו, שמקצתם נדפסו בכתבי־עתים ויתרם לא נדפסו כלל. הוא הספיק להכין לדפוס קובץ, שהכיל מאה וחמישים משל, אך לא זכה לראות את הספר. תוך כדי הדפסתו חלה ונפטר, אחרי ניתוח, ביום 27 במארס 1932, והוא רק בן 52.

במכתב (ב“יידיש”), שכתב ח. נ. ביאליק ל“ועד־שטיינברג” בצ’רנוביץ ביום 12 ביוני 1933, לאחר שקיבל את ספר־המשלים, נאמר, בין השאר: “…דבקתי בספר ולא יכולתי להנתק ממנו. אין לשער את גודל־ערכּו. משל משל וחנוֹ המיוחד, משל משל ו”כשוּפוֹ" המיוחד. זוהי מלאכת־אמן גדולה, שתפאר את ספרותנו לדורי־דורות…"

אליעזר שטיינברג הניח עזבון ספרותי רב. לפי דברי ידידו יוסף שטרנבּרג, שעמד בראש הועד לכינוס כתביו, תיכנן הועד הזה הוצאת כל יצירותיו (משלים, מעשיות, שירים, מחזות, מחקרים פדגוגיים, אגרותיו ושיחותיו) בעשרה כרכים. תכנית זו לא יצאה לפועל מפני תהפוכות הזמן.

אלמנתו של הממַשל המנוח, גב' רבקה שטיינבּרג, תיבדל לחיים ארוכים, שנתנה רשות מיוחדת להוצאת קובץ־תרגומים זה, יושבת זה־שנים בישראל, ובידה עזבוֹנוֹ הספרותי העשיר, הכולל גם משלים רבים, שעדיין לא ראו אור ומצפים לכינוסם.

* *

עם צאת הספר לאור, עלי להביע את מיטב תודותי לאלה שעוֹדדוּני ועזרוּני בעבודתי.

יוזם רעיון־התרגום היה מר משה בּן־אלול, עורך “דבר־השבוע”. לפי הצעתו, תרגמתי סידרה של תריסר משלים, והם נדפסו בשבועון זה.

ואולם אפשר שהייתי מסתפק בסידרה הקטנה הזאת, לולא המריצני להמשך העבודה ידידי יהושוע ברטוֹנוֹב, איש־“הבימה” הדגול, שהניעני בשעתו להתמסר לתרגום משלי קרילוב. הוא נכנס בעבי־הקוֹרה, עבר על קובץ משלי שטיינברג במקורם, ערך רשימת המשלים ש“אין לוותר על תרגומם בשום אופן” – ורשימה זו צמחה וגדלה בידו באורח־פלא ככל שהתקדמתי בתרגומי. הוא קיבל על עצמו לקרוא לקט ממשלי שטיינברג, במקורם ובתרגום עברי, ברדיו – ודקלומיו הנפלאים הפיחו בי אומץ חדש להמשיך במלאכה, שלא היתה קלה כל־עיקר.

בהכנת הספר לדפוס, לאחר השלמת “הקוּלמוֹס הראשון” של התרגום, הושיט לי עזרה רבת־ערך ידידי א. ל. פאיאנס. הוא עבר על כתב־היד, תוך כדי עיון במקור, העמידני על פגימות שונות הטעונות תיקון, ואף סייע בידי בהצעותיו הקולעות “לפצח” כמה וכמה “אגוזים קשים”. בקיאותו המופלגת הן במכמני לשוננו לכל מקורותיה והן בפולקלור היהודי היתה לי למקור הנאה יתירה, תרתי משמע.

* *

סקירה על משלי אליעזר שטיינברג ועל שיטת תרגומם לעברית ניתנת בסוף הספר.

ח.ר.

מֶה עָצוּב בְּעוֹלָמֵנוּ שְׂבַע הָרֹגֶז וְהַקֶּצֶף!

לְפָחוֹת, אַחִים, נַמְתִּיקָה בְּמָשָׁל אֶת מַר הָעֶצֶב.

יוֹם אֶחָד הִתְחִיל בְּמֶרֶץ פַּטִּישׁוֹ שֶׁל הַנַּפָּח

לְהַכּוֹת מְטִיל־מַתֶּכֶת, שֶׁתַּחְתָּיו הָיָה מֻנָּח.

הוּא בִּקֵּשׁ, עַל פִּי “הֶקֵּשׁ”, לְהוֹכִיחַ לוֹ לַגֹּלֶם

כִּי צָרִיךְ בְּאַהֲבָה לְקַבֵּל אֲפִילוּ הֹלֶם

וְאָסוּר, עַל פִּי הַשֵּׂכֶל, בַּמַּכֶּה לִתְלוֹת אַשְׁמָה:

“שְׁמַע!” –

אוֹמֵר הוּא:"מָה הָרֹגֶז? וְכִי זוֹ מַכָּה לִשְׁמָהּ?

חֵרוּפֶיךָ – שְׁטוּת וָטֶפֶשׁ!

כְּלוּם אַכֶּה מֵרֹעַ־נֶפֶשׁ?

מַה וּמִי אֲנִי, אָחִי?

כְּלִי־שָׁרֵת לְנַפָּחִי!

אַךְ גַּם הוּא – לֹא זֵד, חָלִילָה.

גַּם עָלָיו אַל תַּעֲלִילָה!

הַאֲמֵן לִי, הַאֲמֵן:

רַחְמָנוּת עַל הַמִּסְכֵּן!

הוּא רָצוּץ, עָיֵף, יָגֵע מִסַּדָּן וּמִמַּפּוּחַ,

וְאַדִּיר חֶפְצוֹ לָנוּחַ –

אֶלָּא אֵין לוֹ הַבְּרֵרָה:

הִנֵּה שָׁם, בַּחוּץ, עוֹמֶדֶת עֲגָלָה אַחַת שְׁבוּרָה.

הֲרֵי הִיא אוֹתוֹ דוֹחֶקֶת: לְתִקּוּן הִיא מִזְדַּקֶּקֶת.

בְּרַם, חֲשׁוֹב־נָא קְצָת בְּשֶׁקֶט – וְגַם הִיא תֵּצֵא צַדֶּקֶת.

כְּלוּם נוֹסַעַת לִרְצוֹנָהּ הִיא? הִיא נִגְרֶרֶת בְּלִי־מֵשִׂים

לַאֲשֶׁר בְּשֶׁטֶף־דַּהַר יִמְשְׁכוּהָ הַסּוּסִים.

וְלַסּוּס – זֶה קַל וָנוֹחַ

לְסָחְבָהּ עַד כְּלוֹת הַכֹּחַ?

אֶלָּא מַאי? יֶשְׁנוֹ הַשּׁוֹט:

הוּא דוֹפֵק עָלָיו קָשׁוֹת.

וְהַשּׁוֹט? גַּם הוּא רַק עֶבֶד – וְאֶת פִּי מוֹשְׁלוֹ לֹא יֶמֶר –

וְעֶגְלוֹן? אַף הוּא רַק שֵׁבֶט… זֶה מַעְגָּל שֶׁאֵין לוֹ גֶמֶר…

נוּ, הֵבַנְתָּ אֶת הַכֹּל?

לְהָבִין – מַשְׁמַע: לִמְחוֹל.

מַה תִּזְעַק, אֵפוֹא, עֲדַיִן?"

– “קַיִן!” –

פֶּתַע הִתְגָּעֵשׁ

הַבַּרְזֶל יוֹרֵק־הָאֵשׁ:

"נִשְׁתַּנּוּ שִׁיטוֹת הָרֶשַׁע: גַּם פַּטִּישׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ!

הוּא מַכֶּה – וְהוּא גַם רֵע:

עָץ עֵצוֹת לִי, מְשַׁכְנֵעַ…

מַה יָּעַצְתָּ? שֶׁאַחְרִישׁ

בֵּין סַדָּן וּבֵין פַּטִּישׁ?

שֶׁאֻכֶּה וְלֹא אֶרְגַּֽז עוֹד?

שְׁמוֹר לְךָ עֵצָֽה זֹאת!

עַז הַכְּאֵב וְרַב הַסֵּבֶל – וְכָל עוֹד אֲנִי סוֹבֵל

בְּלִי חִטּוּט וְחֵקֶר־הֶבֶל אֲשַׁוַּע וַאֲקַלֵּל!"

שָׁב פְּלוֹנִי מִשְּׂדֵה־הַקֶּטֶל (שְׁמוֹ הָיָה, נֹאמַר, שִׁמְעוֹן)

וְהֵבִיא עִמּוֹ הַבַּיְתָה גַם רוֹבֶה וְגַם כִּידוֹן.

בָּאָרוֹן, שֶׁבּוֹ סְגָרָם, בֵּין הַשְּׁאָר הָיְתָה מֻנַּחַת

מַחֲטֹנֶת דְּקִיקָה. – “אֵיזֶה מִין עֲנָק, רַב־מַחַט!” –

הִרְהֲרָה בְּתִמָּהוֹן,

בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַכִּידוֹן:

"הוּא תּוֹפֵר, וַדַּאי, תִּלְבּשֶׁת

מִפַּחִים, בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת –

מַלְבּוּשִׁים לְגוֹג־מָגוֹג

אוֹ, אוּלַי, לַמֶּלֶךְ עוֹג".

בֵּינָתַיִם הַכִּידוֹן מִסְתַּכֵּל יָפֶה בַּמַּחַט:

"כִּדְכִּידֹנֶת שֶׁכָּזֹאת! הוֹי, כַּמָּה הִיא מְבַדַּחַת!

אֵיזֶה צְחוֹק כָּזֶה־מִין־נֶשֶׁק מְעוֹרֵר הָיָה בַּגְּדוּד…

פִּרְחָחֹנֶת! יֵש לִי חֵשֶׁק לְהַרְבִּיץ בָּהּ דְּבַר־חִדּוּד.

הוֹי, הַגִּידִי לִי, קֻנְדֶּסֶת: זֶה נָכוֹן? שְׁמוּעָה רוֹוַחַת,

כִּי בִּזְמַן שֶׁאַתְּ כּוֹעֶסֶת, רוֹעֲדִים הַכֹּל מִפַּחַד:

מְסֻגֶּלֶת אַתְּ לִדְקוֹר עֲשָׂרָה זְבוּבִים גַּם־יַחַד!"

– “שֶׁקֶר! שֶׁקֶר!” – הִיא אוֹמֶרֶת: "אֶשָּׁבַע בִּמְעִיל־תּוֹרָה:

רַק בַּדִּים אֲנִי דוֹקֶרֶת. בַּד, אָחִי, זֶה מִין סְחוֹרָה".

– “חַ־חַ־חַ” – יָרָה צְחוֹק־פֶּרֶא הָרוֹבֶה: "אַךְ זוֹהִי גְבֶרֶת!

חִי־חִי־חִי, דּוֹקֶרֶת בַּד הִיא! בַּד הִנָּהּ דּוֹקֶרֶת!"

– “אֶלָּא מָה”? – עָנְתָה בְּנַחַת: "כְּלוּם עָלַי לִדְקוֹר פַּחִים?

לְשֵׁם כָּךְ הֲרֵי לַמַּחַט גָּדְלְכֶם דָּרוּשׁ, אַחִים!"

– “הוֹ, הַצִּילוּ! אֶתְפַּקֵּעַ!” – שׁוּב הֵרִיעַ אַדִּירוֹת

הָרוֹבֶה הַמִּתְבַּדֵּחַ: “אֶתְפּוֹצֵץ! אַתְחִיל לִירוֹת!”

– "מָה הַצְּחוֹק, יְדִיד רָחִים? כְּלוּם אָמַרְתִּי שְׁטוּת אוֹ שֶׁקֶר?

אִם לֹא בַּד וְלֹא פַּחִים – מַה יִּצְלַח, אֵפוֹא, לְדֶקֶר"?

– “אֲנָשִׁים, זַאֲטוּטֹנֶת” – הַכִּידוֹן לָהּ מְבָאֵר:

אֲנָשִׁים אֲנִי דוֹקֵר!"

אַךְ שָׁמְעָה כָּזֹאת הַמַּחַט,

צְחוֹק דָּבַק בָּהּ כְּסַפַּחַת,

צְחוֹק כָּפוּל וּמְשֻׁלָּשׁ:

“אִם בַּדִים אֲנִי דוֹקֶרֶת” – הִיא מַסְבֶּרֶת מֵחָדָשׁ:

"הֵן יוֹצֵאת מִזֶּה כֻּתֹּנֶת

מִכְנָסַיִם אוֹ שִׂמְלֹנֶת –

בְּקִצּוּר, דִּבְרֵי־מַמָּשׁ.

אַךְ לִדְקוֹר…אָדָם? מַה טַּעַם? לָמָּה אֶדְקְרֶנּוּ?

דְּקוֹר אֲפִילוּ אֶלֶף פַּעַם – מַה יֵּצֵא מִמֶּנּוּ?"

לְכָל אִישׁ יֶשְׁנוֹ הֶרְגֵּל, שֶׁהָפַךְ לוֹ טֶבַע.

גַּם לְרֶבּ שְׁלֹמֹה הַגְּבִיר יֵשׁ הֶרְגֵּל־שֶׁל־קֶבַע.

קְצָת מוּזָר הוּא, בִּמְחִילָה:

אַחֲרֵי הָאֲכִילָה,

עֵת כְּרֵסוֹ מְלֵאָה, בְּעֶצֶם,

לְכַרְסֵם אוֹהֵב הוּא עֶצֶם.

הוּא מוֹצֵץ בְּנַחַת מְצִיצָה –

וְהָעֶצֶם מִתְמוֹגֶגֶת מִדִּיצָה:

"הוֹי, רְאוּ כֻּלְּכֶם גַּם־יַחַד

מִקַּלַּחַת עַד צַלַּחַת!

מִי נוֹשֵׁק לִי? רֶבּ שְׁלֹמֹה

בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ!

הֵי, כּוֹסוֹת, הַצִּדָּה!

הָאֱמֶת אַגִּידָה:

אֶחֱשׁוֹשׁ לְסַכָּנָה:

תִּתְפַּקְּעוּ מֵרֹב־קִנְאָה!

אֵיךְ לוֹקֵק אוֹתִי הַגְּבִיר בִּשְׂפָתָיו בְּלַהַט!

– “הוֹי, כְּסִילָֽה אַתְּ!” –

סָח לָהּ סִיר:

"תְּחַכִּי עַד שֶׁהַגְּבִיר

יִמְצְצֵךְ עַד אֶפֶס־לֶשֶׁד –

מַה תַּגִּידִי אָז, טִפֶּשֶׁת?"

זֹאת לָחַשׁ לִי בָּאָזְנַיִם

צִיץ קָטוּף, חָסוּד וָתָם:

"עַל רָעוֹת עוֹנְשִׁים שָׁמַיִם,

עַל טוֹבוֹת עוֹנֵשׁ אָדָם".

יֵשׁ מָשָׁל עַל כָּךְ בְּפִינוּ:

הַאֲזִינוּ!

* *

יוֹם אֶחָד פָּנָה רְאִי

אֶל סַבּוֹן לְיַד הַבֶּרֶז:

"מָה אוֹכֵל אוֹתְךָ, רֵעִי?

אֵיזֶה רַעַל, אֵיזֶה אֶרֶס?

כְּלוּם תּוֹלַעַת־הַסָּפֵק הִיא? מֵהֵיכָן סָפֵק מַר זֶה?

אוֹ, אוּלַי, מוּסַר־כְּלָיוֹת הוּא, שֶׁכָּל־כָּךְ אוֹתְךָ מַרְזֶה?

– “אוֹי, יָצָא עָלַי הַקֶּצֶף!” –

הַסַּבּוֹן עוֹנֶה בְּעֶצֶב:

"מִדֵּי יוֹם אוֹתִי דָנִים

בְּרוֹתְחִים וְצוֹנְנִים,

מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב מְמָרְקִים וּמְעַנִּים!"

– “סוּר מֵרַע, אֵפוֹא, מִסְכֵּן! בִּתְשׁוּבָה חֲזוֹר נָא, רֵעַ!”

– הַחוֹשֵׁב אַתָּה, אִם כֵּן, שֶׁאֲנִי פּוֹשֵׁעַ?"

– "אֶלָּא מַאי, רְחִימָאִי? מִן הַסְּתָם, בְּךָ עָווֹֽן יֵשׁ:

אִם לֹא כֵּן, עַל מָה הָעֹנֶשׁ?"

– "עֲווֹנִי תִּרְצֶה לָדַעַת? הוּא כָּבֵד מִנְּשׂוֹא, אָחִי:

מְטַהֵר אֲנִי יָדַיִם – וְרוֹחֵץ עוֹלָם מִסְּחִי!"

דֶּרֶךְ־ישֶׁר –

אֵין בָּהּ עשֶׁר,

וְלִגְנוֹב – זֶה עֵסֶק רָע!

בְּקִצּוּר, אֲבוֹי לַנֶּפֶשׁ מִיִּצְרָהּ וּמִיּוֹצְרָהּ!

רָץ הַזְּאֵב אֶל הַצַּדִּיק, לְבַקֵּשׁ עֵצָה מִפִּיהוּ.

וְצַדִּיק־הַיַּעַר מִיהוּ?

בְּיָדוּעַ, הַשּׁוּעָל!

תַּ"ק פַּרְסָה הוֹלְכִים לִשְׁמוֹעַ מוּסָרוֹ הַמְהֻלָּל.

הַצַּדִּיק פָּתַח לֵאמֹר:

"לֵךְ יָשָׁר מִכָּאן וּסְפוֹר

יַ"ג עֵצִים: תִּמְצָא שָׁם בּוֹר,

שֶׁחָפַר שְׁפִיפוֹן שָׁחוֹר.

אֶת הַבּוֹר הַזֶּה מַלְּאוּ־נָא עַד שְׂפָתוֹ קֻרְקְבָנִים

שֶׁל יוֹנִים וְשֶׁל שְׁפַנִּים –

וְשֶׁל עוֹד בְּרִיּוֹת כָּאֵלֶּה, נְקִיּוֹת מֵעֲווֹנִים.

אִם תֹּאכְלוּם עַל לֵב רֵיקָן בְּשַׁחְרִית שֶׁל כָּל רֹאשׁ־חֹדֶשׁ

(בַּאֲשֶׁר לְסִֽטְרָא־אַֽחְרָא אֵין שְׁלִיטָה בְּיוֹם־שֶׁל־קֹדֶשׁ),

יִתְמַלֵּא כָּל דֹּב וּזְאֵב

צֶדֶק, ישֶׁר וְטוּב־לֵב.

גְּאֻלָּה תִּצְמַח מֵאֶרֶץ כַּקָּנֶה וְכָאַגְמוֹן –

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן!

חֶפְצְךָ בְּסִמָּנִים? אֲגַלֶּה רַק טֶפַח:

‘יוֹן – שָׁפָן’ זֶה ‘נֶפֶשׁ־נוֹי’, אִם נִקְרָא לְהֶפֶךְ.

גַּם צֵרוּף ‘לִי בְּשַׂר חַיּוֹת’ – רְאָיָה לַכֹּשֶׁר:

בְּהִפּוּךְ־הָאוֹתִיּוֹת – זֶה ‘לִחְיוֹת בְּישֶׁר’!"

כָּךְ הוֹרָה לַזְּאֵב בַּיַּעַר הַצַּדִּיק. וּמָה הַסּוֹף?

אַלְלַי! בּוּשָׁה וָצַעַר – פָּרָשָׁה זוֹ לַחֲשׂוֹף!

הוֹי, כַּמָּה תְּמִימִים נִרְצָחוּ,

הוֹי, כַּמָּה דָמִים נִשְׁפָּכוּ –

נַחֲלֵי דְמָעוֹת וָדָם,

כִּי… רוֹצִים לִחְיוֹת בְּישֶׁר וְלִגְאוֹל אֶת הָעוֹלָם.

– "הוֹי, מָתַי יָבוֹא, סוֹף־סוֹף, רָקָב

בְּעַצְמוֹת רֶבּ פַיְטְל הָרַכָּב –

וְיִקַּח הַשֵּׁד מִשַּׁחַת

אֶת שְׁנֵיכֶם גַּם־יַחַד?"

כָּך לַשּׁוֹט, הַדָּשׁ בְּלִי חוּס,

סָח הַסּוּס:

"אִי, בּוּשָׁה לְךָ, חֶרְפָּה לְךָ וָבוּז!

מַה תַּכֵּנִי עַל־לֹא־פֶּשַׁע?

הֲסָבוּר אַתָּה, בֶּן־רֶשַׁע,

שֶׁסְּחִיבַת הָעֲגָלָה –

עֲבוֹדָה כָּל־כָּךְ קַלָּה?

וְאֶת זֹאת, נָבָל, שָׁכַחְתָּ, שֶׁדְּרוּשָׁה לִי אֲכִילָה?

לֹא קִבַּלְתִּי אַף שִׁבֹּלֶת –

רַק מַכּוֹת בִּמְקוֹם מַכֹּלֶת!

אַךְ דַּבֵּר אֶל שׁוֹט שׁוֹטֶה לְלֹא מֹח בַּגֻּלְגֹּלֶת…

לוּ סָפַגְתָּ, שׁוֹט נִבְזֶה,

מִכִּבּוּד־חִבּוּט כָּזֶה

רַק אֶחָד מֵאֶלֶף –

לֹא הָיָה לְךָ עוֹד חֵשֶׁק לְהַרְבּוֹת בְּצֶלֶף.

מַֽה זֶּה? שׁוּב? חֲדַל בִּן־רֶגַע – אוֹ אַזְעִיק אֶת הַבְּרִיּוֹת!"

– “שְׁתוֹק, הֶדְיוֹט!” –

עָנָה הַשּׁוֹט

בִּצְלִיפַת־לָשׁוֹן צוֹרֶבֶת:

"שְׁמַע, אַגִּיד לְךָ בְּסוֹד:

לֹא עַל זֶה דִינְךָ לְחֶבֶט

שְֶׁאֵינְךָ מֵיטִיב לִסְחוֹב

עֲגָלָה בָּרְחוֹב;

אַךְ רָאוּי אַתָּה לְשֵׁבֶט

כִּי נָתַתָּ, רֹאשׁ־בְּהֵמָה,

צַוָּארְךָ בְּעֹל־רִתְמָה!"

– “בֶּרְל!”

– “מַֽה לָּךְ, זוּגָתִי?”

– "אַל תִּשְׁכַּח אֶת צָרָתֵנוּ:

יֵשׁ לַחְשׁוֹב בְּעוֹד מוֹעֵד עַל קוֹנֶה לְפָרָתֵנוּ!

הִיא כְּבָר פֶּגֶר אֲמִתִּי.

גַּם לָזֹאת, כְּבַיָּכוֹל, יִקָּרֵא פָּרָה חוֹלֶבֶת!

זֶה שָׁעָה אֲנִי יוֹשֶׁבֶת

וְדוֹגֶרֶת עַל הַדְּלִי –

וְסוֹף־סוֹף, עָשְׂתָה לִי חֶסֶד וְהִרְטִיבָה אֶת הַכְּלִי".

– “חֲכָמָה אַתְּ, חַֽיָה־בֵּֽילֶה” –

בְּחִיּוּךְ עוֹנֶה רֶבּ בֶּר עַל דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה:

"מִי שׁוֹטֶה יִרְצֶה לִקְנוֹת

נְבֵלָה כָּזֹאת?

זוֹ סְחוֹרָה, אֲשֶׁר תִּצְלַח רַק לְבֵית־הַמִּטְבָּחַיִם.

אֲדַבֵּר עִם קַצָּבִים: עִם רֶבּ זֵֽלִיק אוֹ רֶבּ חַֽיִּים". – –

הַשִּׂיחָה הַזֹּאת הִגִּיעָה לְאָזְנֵי הַבְּהֵמָה,

וְיָרַד עָלֶיהָ חשֶׁךְ – פַּחַד וְאֵימָה.

– “אִמָּא! אִמָּא!” – הִיא זוֹעֶקֶת: תְּחִנָּתֵךְ עָלַי הַפִּילִי!

הַחַלָּף – עַל צַוָּארִי! אִם לֹא אַתְּ לִי, מִֽי לִי?"

– “שֶׁקֶט! שֶׁקֶט, הַשְּׁכֵנָה!” –

הִתְעָרֵב הַכֶּלֶב “נֶבַח”:

"בֶּאֱמֶת, פָּרָה זְקֵנָה –

רַק אַחַת דָּתָהּ: לַטֶּבַח!

הַקַּצָּב אוֹתִי מַכִּיר: בָּאִטְלִיז אֲנִי בֶּן־בַּיִת –

וְאֶפְשָׁר, מֵעַצְמוֹתַיִךְ גַּם אֲנִי אֶטְעַם כְּזַיִת…"

– “דֹּם, נָבָל שֶׁכְּמוֹתְךָ!” –

גָּעֲתָה בִּשְׁיָר־כֹּחָהּ:

"גַּם אַתָּה, הַכֶּלֶב? מֵֽילָא,

אִם רֶבּ בֶּר וְחַֽיָּה־בֵּֽילֶה

יַסְגִּירוּנִי לַקַּצָּב,

זֶה מִטֶּבַע הַמַּצָּב.

כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לִי… בֶּאֱמֶת, אֲנִי נִזְכֶּרֶת,

אֵיךְ אִמִּי, זְכוּתָהּ תָּגֵן, לִי תָּמִיד הָיְתָה אוֹמֶרֶת,

כַּאֲשֶׁר אֶת עֲטִינֶיהָ הַחוֹלֵב הָיָה סוֹחֵט:

‘חֲלִיבָה הִיא רַק הָאָלֶף, וְהַתָּיו – חַלַּף־שׁוֹחֵט!’

כֵּן, הַצֶּדֶק עִם רֶבּ בֶּרְל… זֶה שְׂכָרִי עַל חֲלָבִי:

כָּל שְׁנוֹתַי אוֹתוֹ פִּרְנַסְתִּי – וְעַכְשָׁיו אוֹתִי יָבִיא

לַקַּצָּב רֶבּ זֵֽלִיק.

אַךְ אַתָּה, בֶּן־כֶּלֶב זָר – גַּם לְךָ בִּי חֵלֶק?

הוֹי, שִׁמְעוּ כֻּלְּכֶם סָבִיב!

בְּחָלָב לֹא הִשְׁקֵיתִיו,

יְדִידָה לוֹ לֹא הָיִיתִי,

שׁוּם טוֹבָה לוֹ לֹא עָשִׂיתִי –

וְגַם הוּא שׂוֹנֵא־בְּנֶפֶשׁ? הוֹי, רִבּוֹן־עוֹלָם!

שְׁמוֹר אֶת יְצוּרֶיךָ מִשִּׂנְאַת־חִנָּם!"

יֵשׁ מִקְרִים שֶׁיֵּאָלֵץ

גַּם שׁוֹחֵט לִנְסוֹר בּוּל־עֵץ.

כָּךְ זֻמְּנוּ לְפֶתַע יַחַד הַמַּסּוֹר וְהַחַלָּף.

הַחַלָּף הִבִּיט בְּלַעַג – וְלָשׁוֹן חַדָּה שָׁלַף:

"הוֹי, רְאוּ־נָא אֶת הַגֹּלֶם,

הַחוֹרֵץ שִׁנָּיו בְּלִי כֹּלֶם!

לֹא אָבִינָה: מַה שִּׂמְחָֽה זוֹ, שֶׁקָּפְצָה עַל הֶחָצוּף?

הֲיָשִׂישׂ עַל זִיו־מַרְאֵהוּ? גַּם לָזֶה נִקְרָא פַּרְצוּף!

פְּגָם עַל פֶּגֶם,

שְׁגָם עַל שֶׁגֶם –

אֵין מְתֹם בְּכָל הַגּוּף!

בְּקִצּוּר, טְרֵפָה וּפְסֹלֶת

מֵרַגְלַיִם עַד גֻּלְגֹּלֶת!

וְכֵיצַד לָבוּשׁ הַלֵּץ?

הִסְתַּכְּלוּ בִּמְעִיל־הָעֵץ!

בִּרְאוֹתִי גֻשְׁמָן כָּמוֹהוּ, מְשֻׁנֶּה וּמְשֻׁנָּן,

אֲבָרֵךְ בּוֹרְאִי עַל יֹפִי, שֶׁאֲנִי בּוֹ מְחֻנָּן.

לֹא לַשָּׁוְא לִבִּי יָשִׂישׂ:

אֵין בִּי פְּסוּל וְאֵין בִּי זִיז,

אֵין פְּגִימֹנֶת עַל הַלַּהַב הַכָּשֵׁר וְהַזָּרִיז.

וְאִם־כֵּן, אֵפוֹא, מַה פֶּלֶא שֶׁשּׁוֹחֵט יְרֵא־שָׁמַיִם

בִּדְבֵקוּת, בְּרֶגֶשׁ־קֹדֶשׁ יִקָּחֵנִי בַּיָּדַיִם

וְיֹאמַר עָלַי בְּרָכָה

בְּגִשְׁתּוֹ אֶל הַמְּלָאכָה?"

– “זוֹ אֱמֶת!” – עָנָה בְּעֶנֶו לְעוֹלְבֵהוּ הַמַּסּוֹר

(וְאוּלַי, כִּוֵּן בְּגֶנֶב אֶל לְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר?):

"מֵעַצְמִי הֲרֵי אָבִינָה:

אֵין כָּמוֹךָ, רַב סַכִּֽינָא!

בְּוַדַּאי! וְכִי כְּדַאי

לְבָרֵךְ בְּרָכָה עָלַי?

מָה אֲנִי? פּוֹעֵל־חֲרשֶׁת,

הַפָּשׁוּט תַּכְלִית הַפּשֶׁט.

לֹא אַבְרִיק וְלֹא אַזְהִיר,

מְקוֹמִי לְיַד הַקִּיר.

וְלָכֵן, אֲנִי צָנוּעַ, וּבְלִבִּי אֵין רֶגֶשׁ־רַהַב,

שֶׁנָּאֶה וְשֶׁיָאֶה הוּא לַחַלָּף חֲלַק־הַלַּהַב.

הֵן, מִלְּבַד קוֹרָה וָקֶרֶשׁ, לֹא אֵדַע לִנְסוֹר דָּבָר:

וְאַתָּה – הוֹי, מִי כָּמוֹךָ? – הֵן אַתָּה שׁוֹחֵט צַוָּאר!"

* *

מַעֲשֶׂה יָשָׁן־נוֹשָׁן הוּא, רַב־יָמִים כִּמְתוּשֶׁלַח.

בָּא מוּסַר־הַשְׂכֵּל פִּקֵּחַ וּמוֹסִיף קַמְצוּץ שֶׁל מֶלַח:

הַמַּסּוֹר, זֶה בַּעַל־הַמְּלָאכָה,

עַד הַיּוֹם – רַק פְּגָם בַּמִּשְׁפָּחָה;

אַךְ חַלָּף שׁוֹחֵר־הַטֶּרֶף – מְאִירָה לוֹ הַצְלָחָה:

הוּא שׁוֹחֵט, שׁוֹחֵט בְּלִי־הֶרֶף – וְאוֹמְרִים עָלָיו בְּרָכָה.

יוֹם אֶחָד נִכְשַׁל בַּר־כַּֽלְבָּא: תַּחַת צְלִי חָטַף צְלִיפוֹת.

וְאִם־כֵּן? בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁרָאוּי הָיָה לְשׁוֹט.

וְאִם חַף הָיָה הַפַּעַם,

עַל עָבָר נִשְׁפַּךְ הַזַּעַם.

אַךְ הַסְבִּירוּ־נָא לַכֶּלֶב, שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל קִצְבָה,

אֶלָּא חַי עַל “חֶטֶף־קֹמֶץ”, שֶׁפִּרְעוֹן־חוֹבוֹת – מִצְוָה!

מְמָאֵן, אֵפוֹא, בַּר־כַּֽלְבָּא לְבָרֵךְ עַל הַמַּכּוֹת,

וּמַחְרִיד חֲלַל־הָרְחוֹב הוּא בִּצְוָחוֹת וּזְעָקוֹת.

“מַה תַּחְרִישׁ, בּוּל־עֵץ?” – נוֹהֵם הוּא

אֶל שְׁכֵנוֹ (סַחְבָן כָּמוֹהוּ):

מַה שּׁוֹתְקִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם? הָעוֹלָם חוֹזֵר לְתֹהוּ!

אַךְ כָּל פְּרָט, יְצוּר מֻשְׁחָת –

לֹא אִכְפַּת לוֹ הַזּוּלָת!

כָּל אֶחָד עַל אַשְׁפָּתוֹ בִּמְנוּחָה לוֹקֵק לוֹ עֶצֶם.

לֹא יָבִינוּ בְּנֵי־הַכֶּסֶל, שֶׁמָּחָר צְפוּיִים לַקֵּֽץ הֵם.

אַלְלַי! יִרְאֵי־שָׁמַיִם – קִיּוּמָם אֵינוֹ מֻבְטָח!

סַכָּנָה לָצֵאת הַחוּצָה! מִי זוֹכֵר עוֹד “לֹא תִּרְצָח”?

הֶפְקֵרוּת! כְּפִירָה וָהֶרֶס! הָעוֹלָם בִּידֵי קַצָּב –

אִישׁ־גַּרְזֶן, רָשָׁע עַב־כֶּרֶס… רַע וּמַר הוּא הַמַּצָּב!

בָּא הַקֵּץ! אַחְרִית הַדּוֹר! הוּא עוֹמֵד עַל פִּי הַפַּחַת!

הוֹי, אַחִים! עוֹד יוֹם־יוֹמַיִם – וְהָאָרֶץ נֶהְפָּכֶת!

וַי, שִׁמְעוּ זַעֲקוֹתַי!

מַה תַּחְרִישׁוּ? עַד מָתַי?

אַל דֳּמִי לָכֶם, כְּלָבִים! הַאֲדִירוּ נֶבַח!

שֶׁמָּא יֵש עוֹד יְשׁוּעָה – הַצָּלָה וָרֶוַח…"

– “שְׁתוֹק!” – גָּעַר בּוֹ בְּבִטּוּל

“שֶׁנֶק־חֶנֶק” הֶחָתוּל

(וְכֻלּוֹ הָפַךְ דַּבֶּשֶׁת –

גַּבְשׁוּשִׁית שְׁחוֹרָה גוֹעֶשֶׁת,

הַיּוֹרֶקֶת נוּר יָרֹק):

"שְׁתוֹק!

מַה נִּזְעַקְתָּ, כְּסִיל כָּמוֹךָ? מָה אַתָּה חוֹשֵׁב?

אִם נוֹתְנִים מַכּוֹת לַכֶּלֶב, הָעוֹלָם חָרֵב?"

הֶחָתוּל שׁוֹטֵט בַּבַּיִת וְהִשְׁמִיעַ קוֹל־יַפַּחַת:

"מְיָאוּ! מְיָאוּ! מָה אֻמְלַלְתִּי! הַגְּבִירָה אוֹתִי שׁוֹכַחַת!

הַשִּׁפְחָה אוֹתִי מַכָּה!

הַקֵּבָה שֶׁלִּי רֵיקָה!

עוֹד מְעַט וְאֶשְׁתַּגֵּעַ: בְּרָעָב אֲנִי גוֹוֵעַ!

הֹוי, אֶל מִי פֹּה אֶתְחַנֵּנָה? לִפְנֵי מִי פֹּה אֲשַׁוֵּעַ?"

וְהִנֵּה – הַפְלֵא וָפֶלֶא! – לִקְרָאתוֹ פִּתְאֹם פּוֹסֵעַ

מַר נַקְנִֽיקָא עַב־הַכֶּרֶס, מְמֻלָּא בָּשָׂר.

וּמִיָּד מַתְחִיל מַטִּיף הוּא לֶחָתוּל מוּסָר:

"לֹא יָפֶה! בּוּשָׁה, מַר שׁוּֽנְרָא!

מַה נִּתְפַּסְתָּ לְרִטּֽוּן רָע?

לֹא אָכַלְתָּ? וְאִם־כֵּן? מָה, אִם יוֹם תָּצוּמָה?

סַכָּנָה הִיא לַחַיִּים? לֹא תַּפְסִיד מְאוּמָה.

כְּלוּם נוֹצַרְתָּ, בִּמְחִילָה,

רַק לְשֵׁם מִלּוּי מֵעַיִם?

אַדְּרַבָּה־אַדְּרַבָּתַיִם: צוֹם עָדִיף מֵאֲכִילָה.

הַזּוֹלֵל עָלוּל לִפְרוֹק עֹל יִרְאַת־שָׁמַיִם –

וְלָכֵן, שׁוֹמֵר־נַפְשׁוֹ יִסְתַּפֵּק בְּמַיִם".

– “הֻמ… אוּלַי… אֶפְשָׁר…” – עָנָה לוֹ רַבִּי שׁוּֽנְרָא בְּיִלּוּל:

"אַךְ הַפְסִיקָה, מַר נַקְנִֽיקָא: זִכְרוֹנִי – זִכְרוֹן־חָתוּל!

הֵן הִסְפַּקְתִּי כְּבָר לִשְׁכּוֹחַ הַדְּרָשָׁה אֲשֶׁר דָּרַשְׁתָּ:

רַק אֶת זֶה אֶשְׁמוֹר בַּמֹּחַ מַה שֶּׁשַּׂמְתִּי בַּכַּרְכַּשְׁתָּא.

אֵיךְ כָּתוּב שָׁם, רְחִימַאי?

‘תּוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעַי!’"

הַנַּקְנִיק רָצָה לִבְרוֹחַ – אַךְ כֵּיצַד עַב־כֶּרֶס נָס?

הֶחָתוּל אוֹתוֹ תָּפַס.

הוּא מִלֵּא כְּרֵסוֹ בְּנַחַת

שְׁלַל תּוֹרָה בִּלְתִּי־נִשְׁכַּחַת

וְהָלַךְ לְמֵישָׁרִים –

לְהַטִּיף מוּסָר לְעַכְבָּרִים.

רַעַשׁ־גַּעַשׁ בַּבִּצֹּנֶת! מֶרְקָחָה, קִרְקוּר!

צְפַרְדְּעִים הִכְרִיזוּ מֶרֶד נֶגֶד הֶעָגוּר.

“קְוַק!” – קוֹרְאוֹת הָאַמִּיצוֹת:

"הָבוּ דְּרוֹר לְעַם־בִּצּוֹת!

קֵץ לָרֶשַׁע! עַד מָתַי? הֲמוֹנִים הַזֵּד בּוֹלֵעַ –

וְגַם פִּינוּ לֹא נִפְצֶה? כְּלוּם הֶפְקֵר הָיְתָה צְפַרְדֵּעַ?

לֹא! דַּיֵּנוּ! לֹא נִסְבּֽוֹל עוֹד! וְסִסְמַת הַמַּאֲבָק:

זְכוּת־קִרְקוּר בִּלְתִּי־מֻגְבֶּלֶת וּשְׁמִירָה עַל סְטַטוּס־קְוַק!

יְכֻנַּס־נָא כָּל שָׁבוּעַ קְוַכִּנּוּס לְשֵם קְוִכּוּחַ!

תְּדַבֵּר בּוֹ כָּל צְפַרְדֵּעַ, שֶׁתִּצְלַח עָלֶיהָ רוּחַ!

בְּקוֹל רָם נֵצֵא לִנְאוֹם –

וְדַוְקָה לְאוֹר הַיּוֹם!

וְעִם זֹאת – סִסְמָה אַחֶרֶת:

"הָבוּ פֶּרַח! הָבוּ וֶרֶד!

לָמָּה אָנוּ מִתְנַוְּנִים בְּיָוֵן וָרֶפֶשׁ?

הָבוּ לָנוּ שׁוֹשַׁנִּים לְעִנּוּג הַנֶּפֶשׁ!"

(מַה לָּזֹאת וְלַצְפַרְדֵּעַ? לִכְאוֹרָה, זֶה סוֹד טָמִיר –

אַךְ פִּשְׁרוֹ אֲנִי יוֹדֵעַ: הָאָשֶׁם הוּא הַזָּמִיר!

מֵחֻרְשָׁה סְמוּכָה מֵעִיר הוּא בְּשִׁירָיו הַמַּחְטִיאִים

חֲלוֹמוֹת־תַּעְתּוּעִים –

עַל דָּבָר־שֶׁאֵין־לוֹ־שַׁחַר, שֶׁלֹּא קָם וְלֹא נִבְרָא –

גַּם בְּלֵב אוֹתָהּ חֶבְרָה

חֲלָקָה־לַחָה־קָרָה).

וְהֵחֵלָּה בַּבִּצָּה מִלְחָמָה לְשֵׁם שָׁמַיִם.

וְכִי מָה אַתֶּם סְבוּרִים? הֶעָגוּר מִלֵּא פִּיו מַיִם?

הוּא מִלֵּא בִּצָּה דָמִים.

אַךְ עָבְרוּ כַּמָּה יָמִים,

וְנִצֵּחַ… עַם־צְפַרְדֵּעַ!

קֶרֶן־רֶשַׁע הוּא גִדֵּע!

מַזָּל־טוֹב! שִׂמְחָה, מָחוֹל:

הֶעָגוּר וִתֵּר בַּכֹּל!

מַה נִּשְׁאַר עוֹד לַעֲשׂוֹת? לְבַצֵּעַ בֶּדֶק־בַּיִץ

וְלָתֵת בִּצּוּי חָדָשׁ לַבִּצָּה בִּימוֹת הַקַּיִץ!

לְהַרְחִיק אֶת הַיְרֹקֶת, הַיָּוֵן וְהָעִפּוּשׁ.

זוֹהִי מְלֶאכֶת, הַמַּצְרֶכֶת בְּקִיאוּת, חָכְמָה וָחוּשׁ.

יֵשׁ לִבְחוֹר מֻמְחִים בְּנֵי־סַֽמְכָא:

הֻתְקְנוּ אֵפוֹא לְ“עַֽמְּךָ”

קַלְפִּיּוֹת בְּאֶרֶץ־קְוַק,

בְּלִי הַחְסִיר כָּל פְּרָט וְתָג:

וִכּוּחִים וְסִכְסוּכִים (עַם־בִּצָּה – מָלֵא אַמְבִּֽיצְיָה!):

סְעֻדּוֹת, דְּרָשׁוֹת, סִיעוֹת, מִלְחָמָה בְּאוֹפּוֹזִיצְיָה…

לַיְלָה־לַיְלָה הִתְקְוַכְּחוּ,

בָּחֲרוּ וְהִתְנַגְּחוּ –

אַךְ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, הִשְׁלִימוּ: נִבְחֲרוּ, סוֹף־סוֹף, שְׁלשָׁה.

שְׁלשֶׁת אֵלֶּה לֹא יַכְלִימוּ אֶת בִּיצַנְץ הַחֲדָשָׁה:

מַר תֻּכִּי (הוּא “צִפּוֹרְדֵעַ”, מְדַבֵּר שִׁבְעִים לָשׁוֹן

וְנֶחְשָׁב בְּעַם־צְפַרְדֵּעַ הַבַּרְסֶמֶךְ הָרִאשׁוֹן);

וְחָסִיד יְרֵא־שָׁמַיִם, שְׁחוֹר־כְּנָפַיִם, מַר קְרָא־קְרָאךְ,

הַמּוֹצִיא תָּמִיד מִפִּיהוּ נְבוּאוֹת־עוּרְבָא־פָּרַח;

וְאַחְרוֹן־אַחְרוֹן יָקָר,

וְהִנֵּהוּ הָעִקָּר –

עוֹף חָכָם בְּשֵׁם נַקָּר

(בַּעַל רוּחַ מִתְקַדֶּמֶת:

לוֹ – מִצְנֶפֶת אֲדַמְדֶּמֶת!)

וְהוֹאִיל וְהֵם הִקְדִּישׁוּ לַבִּצָּה אֶת חָכְמָתָם,

חוֹבָתוֹ שֶׁל הַצִּבּוּר הִיא לְסַפֵּק פַּרְנָסָתָם.

פֶּה אֶחָד עַל כָּךְ הֶחְלִיטוּ. הֶעָגוּר גַּם הוּא חָתַם.

בְּשָׁעָה טוֹבָה, מֻצְלַחַת

נִתְכַּנְּסוּ מֻמְחֵינוּ יַחַד

וְנִגְּשׁוּ לַפְּעֻלָּה –

אֲכִילָה!

וּמִפְעַל הַבִּצָּרוֹֽן מָה? נִשְׁתַּכֵּחַ, בִּמְחִילָה.

הַתַּקְצִיב־שֶׁל־הוֹצָאוֹת הִתְנַפַּח כִּמְעַט כִּפְלַיִם:

נִתּוֹסְפוּ פִּיּוֹת בֵּינְתַיִם

לִזְלִילָה וְלִלְגִימָה –

וְחַיֵּי־בִּצָּה עֲדַיִן לֹא שֻׁפְּרוּ כִּמְלוֹא־נִימָה!

יוֹם אֶחָד נִרְדַּם בַּמַּעַר מַר שַׁחְדַּאי בֶּן־שַׁחְדּוּדַאי

(זֶהוּ דֹּב, שׁוֹפֵט־הַיַּעַר – לֹא צַדִּיק גָּדוֹל מִדַּי).

וּפִתְאֹם, מִתּוֹך שֵׁנָה, הוּא סוֹפֵק כַּפָּיו בְּצַעַר:

הוּא רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ, כִּי לְעִיר הָפַך הַיַּעַר.

בְּיוֹם ו' הוֹלְכוֹת הַבַּיְתָה הַחַיּוֹת מִבֵּית־מֶרְחָץ –

כָּל יְצוּר חָסוּד כְּתַיִשׁ, מְסֹרָק וּמְגֹהָץ…

מַה קָּרָה? עוֹלָם הָפוּךְ הוּא? חִיל־אֵימָה אוֹתוֹ אוֹחֵז:

לֵךְ עַכְשָׁיו וְהִתְפַּרְנֵס!

אִם פּוֹשְׁעִים, חָלִילָה, אַיִן –

פַּרְנָסַת־שׁוֹפֵט מִנַּיִן?

מַה יָּדִין וּמַה יִּשְׁפּוֹט?

מַעֲשִׂים טוֹבִים? מִצְווֹת?

הַסִּיּוּט כָּבֵד מִנְּשׂוֹא. וּפוֹרֵץ הַדֹּב בְּנַהַם,

עַד שֶׁגַּם בִּכְפָר שְׁבִיעִי רוֹעֲדִים בְּנֵי־צֹאן מֵרַעַם.

בִּמְרוּצָה בָּאִים בְּנֵי־יַעַר, יְדִידָיו וַחֲבֵרָיו,

מְעִירִים אֶת גִבּוֹרֵנוּ מִשְּׁנָתוֹ בְּקשִׁי רַב –

וְגַם גִּימֶל רְקִיקוֹת רוֹקְקִים עַל מֶצַח־דֻּֽבָּא

(זוֹ סְגֻלָּה נֶאֱמָנָה: מַזִּיקִין לֹא יַעַמְדוּֽ בָּהּ).

מִתְעוֹרֵר הוּא. מְסַפֵּר הוּא, מַה סִּיּוּט עָלָיו קָפַץ –

וְכֻלָּם רוֹאִים בְּעַיִן, שֶׁאוֹחֵז אוֹתוֹ שָׁבָץ.

– “אֱלֹהִים עִמְּךָ! אֱמַץ־נָא! פַּחַד־שָׁוְא הוּא, יְדִידִי!” –

הַשּׁוּעָל אוֹתוֹ מַרְגִּיעַ: "קַבָּלָה הִיא בְּיָדִי:

אִם יִהְיֶה רוֹעֶה לְעֵדֶר – לֹא יֶחְסַר הוּא גַם כְּלָבִים!

אִם יִהְיֶה שׁוֹפֵט בָּאָרֶץ – יִמָּצְאוּ־לוֹ חַיָבִים!"

עוֹרֵב הִתְעוֹפֵף מִקִּבְרוֹת בֵּית־עָלְמִין

וְחָג עַל חֲצַר בֵּית־הַכְּנֶסֶת:

חָרַד אֱלִיעֶזֶר מֵחִיל־מִסְתּוֹרִין –

נַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ מְפַרְכֶּסֶת.

סַבּוּהוּ שִׁבְעָה מַלְאֲכֵי־חַבָּלָה –

צָפוּי הוּא לְבֹחַן וּבֶדֶק;

פָּרַת אֱלִיעֶזֶר, עַל חֵטְא וְעַוְלָה,

תּוֹבַעַת אוֹתוֹ לְדִין־צֶדֶק.

מִשְׁפָּט הִיא דוֹרֶשֶׁת מִיַּד הַדַּיָּן!

מִשְׁפָּט! אִם לֹא כָּאן הוּא – הֵיכָן?

“יִקֹּב־נָא הַדִּין אֶת הָהָר” – הִיא תּוֹבַעַת:

"עָשָׂה לִי הַבַּעַל עַוְלָה מְשַׁוַּעַת!

שָׁנִים חֲלָבַנִי: הִשְׁקֵיתִי חָלָב

אוֹתוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶת שִׁבְעַת יְלָדָיו…

וּבְעוֹד שֶׁהָיִיתִי לָהֶם מְפַרְנֶסֶת,

יַלְדִּי הָרָעֵב הִתְחַנֵּן לְאוֹת־חֶסֶד,

בָּכָה שֶׁיּוֹתִירוּ בְּתוֹךְ עֲטִינַי

מְעַט חֲלֵב־אֵם… אַךְ בָּזֶה עוֹד לֹא דַי!

יַלְדִּי לֹא הִגִּיעַ לְחֹדֶשׁ עֲדַיִן –

וּכְבָר לַשּׁוֹחֵט הוֹבִילָהוּ בֶּן־קַיִן!

רִבּוֹן־עוֹלָמִים, לַשּׁוֹחֵט!

…וְכָךְ נִרְצְחוּ עַל־לֹא־חֵטְא

כָּל בְּנֵי־טִפּוּחַי, שֶׁיָּקְרוּ לְנַפְשִׁי:

רִאשׁוֹן – וְשֵׁנִי – וּשְׁלִישִׁי!.."

צְמַרְמֹרֶת עָבְרָה בְּפָמַלְיָא־שֶׁל־מַעְלָה:

– “וְאַתְּ? כְּלוּם נָתַתְּ לוֹ לַחְלוֹב אוֹתָךְ הָלְאָה?”

– “נָתַתִּי!”

– "הוֹ, שֹׁמּוּ שָׁמַיִם!

פָּרָה! הֵן נִתְּנוּ לָךְ קַרְנַיִם!

וְכִי לֹא דָקַרְתְּ הַפּוֹשֵׁעַ הַלָּז?"

– "חָלִילָה וְחָס!

– "נִתְּנוּ לָךְ שִׁנַּיִם כְּחֹזֶק הַפֶּלֶד.

הַאִם לֹא נָשַׁכְתְּ אֶת רוֹצֵחַ־הַיֶּלֶד?"

– "לֹא! אִלּוּ נִכְשַׁלְתִּי בְּחֵטְא־נְשִׁיכָה,

הָיִיתִי עַתָּה מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה!"

– "נִתְּנוּ לָךְ פְּרָסוֹת, הַקָּשׁוֹת כְּצוּר־סֶלַע.

הִכִּית לוֹ ‘עַל חֵטְא’ עַל לִבּוֹ, כַּיָאֶֽה לוֹ?"

– "רַגְלִי לֹא פָּגְעָה בּוֹ אַף פַּעַם אַחַת:

‘עַל חֵטְא’ אֵין מַכִּים עַל לְבַב הַזּוּלָת!"

– “שְׁאוֹלָה! שְׁאוֹלָה!” –

הִרְעִימָה בַּת־קוֹל!

"יֵשׁ עֹנֶשׁ לִמְצֽוֹא לָהּ

עַל פֶּשַׁע גָּדוֹל!

בְּחֵטְא הַכְנָעָה הַבְּהֵמָה נֶאֱשֶׁמֶת,

בְּחֵטְא סַבְלָנוּת אֱוִילִית, מְטֻמְטֶמֶת!

הִיא־הִיא, שֶׁרֹב כֹּחַ נִתַּן לָהּ בִּכְדִי,

הִשְׁחִיתָה אֶת לֵב אֱלִיעֶזֶר עַבְדִּי,

הָפְכָה יְרֵא־חֵטְא לְפוֹשֵׁעַ עַז־מֶצַח,

נָתְנָה בְּיָדוֹ מַאֲכֶלֶת לְרֶצַח –

עַל־כֵּן, אֲרוּרָה הִיא לָנֶצַח!"

וְגָחוּ בִּן־רֶגַע שֵׁדִין וְרוּחִין,

כְּדֵי לְקַיֵּם בַּפָּרָה אֶת הַדִּין.

בְּרִישׁ־בְּרַשׁ! שִׁיף־שַׁף!

שֵׁד רוֹקֵד עַל פְּנֵי מַגָּף!

כָּל שֶׁעַז יוֹתֵר הָרֶקֶד,

כֵּן גּוֹבֶרֶת הַתִּבְרֶקֶת!

תַּאֲוָה הִיא לָעֵינַיִם, עֲשׂוּיָה לְרַאֲוָה!

אַךְ אוֹתוֹ מַגָּף יַחְסָן הוּא – וְגַם בַּעַל־גַּאֲוָה:

לְרַגְלוֹ אוֹתוֹ נוֹעֵל גְּבִיר־הָעִיר עַצְמוֹ, רֶבּ זֶרַח –

וְחוֹרֶה לוֹ: כְּלוּם יָאֶה לוֹ, לַמַּגָּף נִכְבַּד־הָעֵרֶךְ,

לְהַפְקִיר אֶת הַפַּרְצוּף

לְדִשְׁדּוּשׁ כָּל־כָּךְ חָצוּף?

וְעוֹד מִי הַמְדַשְׁדֶּשֶׁת?

בַּת־מִטְבָּח שְׁפָלָה: מִבְרֶשֶׁת!

"אִי־אֶפְשָׁר לִסְבּוֹל מִמֶּנָּה וְלָשֵׂאת אֶת הַחֻצְפָּה.

מִי יִתֵּן וְאַשְׁלִיכֶנָּה, כָּרָאוּי לָהּ, לָרִצְפָּה!

לְשַׁבְּרָהּ נַפְשִׁי חוֹשֶׁקֶת!"

וְהַהִיא עוֹנָה בְּשֶׁקֶט:

"אַל בְּאַף,

אָדוֹן מַגָּף!

אִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, אֶֽחָא, לְהַבְרִיק מִבִּלְעָדַי,

רַשָּׁאִית אֲנִי עָלֶיךָ לְרַקֵּד אֶת רִקּוּדַי!"

הָאָבִיב הֵבִיא עָלֵינוּ יוֹם־זָהָב שׁוֹפֵעַ־טֹהַר.

מֵאַלְפֵי דְלָיִים־שֶׁל־בְּדֹלַח הוּא שׁוֹפֵךְ שִׂמְחָה וָזֹהַר!

אַךְ – אֲבוֹי: בְּחַג־הָאוֹר

צִפֳּרַיִם, בְּנוֹת־הַדְּרוֹר,

נִכְלְאוּ בְּסֹהַר!

וְעַל מָה? עַל מָה הָעֹנֶשׁ? עַל־לֹא־כְלוּם… עַל מַתָּנָה:

עַל אֲשֶׁר שִׁמְּחוּ כָּל נֶפֶשׁ בְּזִמְרָה וּבְרִנָּה!

הֲנִשְׁחָט בְּעוֹלָמֵנוּ גַּם הַצֶּדֶק כְּיוֹנָה?

רַע וָמַר! סְגוּרָה הַדֶּלֶת,

וְהַכְּלוּב – חוּטִים־שֶׁל־פֶּלֶד!

הַבְּכִירָה יוֹשֶׁבֶת דֹּם – חֲרִישִׁית, שְׁקֵטָה, נִכְנַעַת…

הֵן יוֹדֵעַ כָּל בַּר־דַּעַת:

אִם נִמְנָע הוּא הָרָצוּי,

יֵשׁ לִרְצוֹת אֶת הַמָּצוּי!

וְאוּלָם הַצְּעִירָה – מִשְׁתּוֹלֶלֶת, מִשְׁתַּגַּעַת!

הִיא מוֹחָה! כִּגְדוֹל הַשֶּׁבֶר, כֵּן גּוֹבֵר גַּם עֹז מִרְדָּהּ.

הִיא פּוֹרֶצֶת וְקוֹפֶצֶת וְנוֹשֶׁכֶת בַּפְּלָדָה,

בְּדַלְתִּית־הַכְּלוּב נוֹקֶרֶת

וְאוֹזֶרֶת

כָּל כֹּחָהּ –

הִיא מוֹחָה!

“כְּלוּם נַקָּר אַתְּ?” – בָּהּ גּוֹעֶרֶת הַבְּכִירָה: "חִדְלִי, טִפֶּשֶׁת:

מַקּוֹרֵךְ כָּל־כָּךְ חַלָּשׁ הוּא, וְהַכְּלוּב – בַּרְזֶל וָעֶשֶׁת!

הֵרָגְעִי־נָא, בַּת־בְּלִי־שֶׁקֶט, תְּנִי מָנוֹחַ לְעַצְמֵךְ!"

אַךְ כֵּיצַד יִשְׁקוֹט אִי־שֶׁקֶט? אַדְּרַבָּה, אִמְרוּ־נָא, אֵיךְ?

וְהִנֵּה יַלְדָּה יוֹכֶבֶד אֶל הַכְּלוּב נִגְּשָׁה פִּתְאֹם.

הִיא רוֹאָה (תְּהִי כָּל עַיִן כַּפָּרַת עֵינֵי־הַתֹּם!),

אֵיךְ אוֹתָהּ צִפּוֹר נֶחְמֹדֶת

מִתְחַבֶּטֶת בַּמַּלְכֹּדֶת –

וְנִדְמֶה לָהּ: הַמַּקּוֹר

בְּלִבָּהּ נוֹקֵר נָקוֹר…

וּפָתְחָה יַלְדַּת־הַטֹּהַר

אֶת אֶשְׁנַב־הַסֹּהַר.

הַכְּלוּאוֹת פָּרְצוּ כַּחֵץ – לְשָׂדֶה פָּתוּחַ!

שָׁם יָשְׁבוּ לָהֶן עַל עֵץ בְּמֶרְחָק בָּטוּחַ.

“מִי פִּלֵּל לָזֹאת?” – אָמְרָה

הַשְּׁקֵטָה לַסּוֹרֵרָה:

"אַךְ הוֹדִי עַכְשָׁו בְּשֶׁקֶט:

לֹא אֲנִי הִיא הַצּוֹדֶקֶת?

כְּלוּם רָעַשְׁתִּי? כְּלוּם נוֹאַלְתִּי בַּבַּרְזֶל לַשָּׁוְא לִנְשׁוֹךְ?

וְהִנֵּה רְאִי: נִגְאַלְתִּי בְּדִיּוּק כָּמוֹךְ!

הַכְּדַאי הָיָה הָרַעַשׁ? מָה עֶרְכּוֹ וּמַה כֹּחוֹ?

אִם נִגְזוֹר נִגְזַר הַיֶּשַׁע – בּוֹא יָבוֹא בֵּין כֹּה וָכֹה!"

* *

כֵּן, אֱמֶת: יָבוֹא הַיֶּשַׁע – זֹאת אֵדַע גַּם בְּעַצְמִי…

אַךְ זִכְרוּ, שְׁקֵטִים, זִכְרוּ־נָא, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מִי!

זֶה לֹא יוֹם וְלֹא יוֹמַיִם – זֶה לְמַעְלָה מִשָּׁבוּעַ

שֶׁלֹּא זָז עַכְבָּר־בַּר־מֹחַ מֵחֹרֵהוּ הַקָּבוּעַ.

הִתְבּוֹדֵד הַפִּילוֹסוֹף

וְחָשַׁב. אַךְ, סוֹף־כָּל־סוֹף,

אַחֲרֵי יִשּׁוּב־הַדַּעַת,

קָם לִקְרוֹא לַוַּעַד.

נִתְכַּנְּסוּ מֵאָה צִירִים

מִזִּקְנֵי הָעַכְבָּרִים,

בְּנֵי פָּמַֽלְיָא מְיֻחֶסֶת –

וְאָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת.

וְהִנֵּה עַכְבָּר־בַּר־מֹח מְגַלְגֵּל זְנָבוֹ לִסְלִיל,

מִתְעַטֶּשׁ־לוֹ – וּמַתְחִיל:

"רַבּוֹתַי! לִפְנֵי שָׁבוּעַ בְּמֶחְקָר עָמֹק שָׁקַעְתִּי

וְיָגַעְתִּי וּמָצָאתִי:

כָּל הָרַע הוּא מִשִּׂנְאָה!

וְשִׂנְאָה? מֵרֹב־קִנְאָה!

וְאִם־כֵּן, בָּרוּר, מַדּוּעַ מַצָּבֵנוּ כֹּה גָרוּעַ,

וּמַדּוּעַ לְגַבֵּינוּ הֶחָתוּל כָּל־כָּךְ פָּרוּעַ.

מַה חוֹרֶה לוֹ לֶחָתוּל?

הַזִּלְזוּל!

אֵיךְ מֵעֵז עַכְבָּר בֶּן־מֹרֶךְ

לְגַדֵּל זָנָב רַב־אֹרֶךְ?

עַל סְמַךְ מָה? בְּאֵיזוֹ זְכוּת?

כְּלוּם חָתוּל הוּא? זֹאת עַזּוּת!

וְעַל־כֵּן אֲנִי יוֹעֵץ: הוֹ, עֵדָה כְּבוּדָה, קַצֵּֽצִי

כָּל זָנָב בִּשְׁלִישׁ אוֹ חֵצִי!

כַּמּוּבָן, לִבִּי לִבִּי לוֹ לַזָּנָב הַמְעֻנֶּה –

אַךְ הֶכְרַח לֹא יְגֻנֶּה.

אִם זְנַבְכֶם יֻקְטַן כְּהֹגֶן, אִם יִהְיֶה כִּמְעַט אַפְסִֽי הוּא,

מַה יֹּאהַב אֶתְכֶם רַב־שׁוּֽנְרָא! תִּלְקְקוּ חֶמְאָה מִפִּיהוּ!

מָלֵא חֶסֶד, מָלֵא רֹךְ,

לֹא יִשְׂרוֹט עוֹד, לֹא יִשּׁוֹךְ.

חֵי רֹאשִׁי! מִכְשׁוֹל לָאשֶׁר – רַק זְנָבֵנוּ הָאָרֹךְ!"

הַזְּקֵנִים מִיָּד הֵנִיעוּ אֶת רֹאשָׁם: "גַּם זוֹ סְבָרָה!

אוֹי, זְנָבוֹת, זְנָבוֹת הַלָּלוּ! רַק צָרָה הֵם, רַק צָרָה!

אַךְ אִם אֵלֶּה – צָרָתֵנוּ,

שֶׁיִּהְיוּ כַּפָּרָתֵנוּ!

אִם נַחְתּוֹךְ וְאִם נִגְזוֹר,

אִם נִתְלוֹשׁ אוֹ נַעֲקוֹר –

וּבִלְבַד שֶׁאֶת עַצְמֵנוּ מִסַּפַּחַת זוֹ נִפְטוֹר!"

וְנִמְצָא אֶחָד חָכָם,

עַכְבַּרְסַֽמְכָא מְפֻרְסָם,

שֶׁהוֹסִיף עֵצָה פִּקַּחַת:

אֶל רַב־שׁוּֽנְרָא בְּעַצְמוֹ לְשַׁגֵּר מִשְׁלַחַת:

שֶׁיּוֹאִיל לִקְצוֹב קִצְבָה

מִזְּמַנּוֹ לִדְבַר־מִצְוָה

וְיִקְצוֹץ בְּמוֹ־שִׁנָּיו

לְכֻלָּם חֲצִי־זָנָב.

(כָּךְ אוֹמֵר הַשֵּׂכֶל:

מִתְחַנְּפִים אֶל זֵד כּוֹעֵס – וְהַכַּעַס יֵכֶל).

מַה? מַצְחִיק? בְּבַקָּשָׁה! צַחֲקוּ לָכֶם, בְּנֵי־חַיִל!

אַךְ אֲבוֹי לָעַכְבָּרִים: הֵם בָּכוּ בְּזֶה הַלַּיִל.

מִבְּשָׂרָם לָמְדוּ הַלָּלוּ, לֹא עָלֵינוּ, לֶקַח מַר:

שֶׁחָתוּל שׂוֹנֵא עַכְבָּר

גַּם בִּהְיוֹת זְנָבוֹ קָצָר.

* *

קַבְּצָנִים סוּמִים, זַמְּרוּֽ־זֹאת בְּלִוּוּי תֵּבַת־הַנֹּגֶן,

פַּיְטָנִים בְּרוּכֵי־הַמּוּֽזוֹת, שִׁירוּ שִׁיר עַל זֹאת כְּהֹגֶן!

שַׁנְּנוּ בְּכָל לָשׁוֹן:

"הוֹי, עַכְבָּר, עַכְבָּר טִפְּשׁוֹן!

אִם זְנָבְךָ מִמְּךָ נָטוּל – אוֹ אָרֹךְ פִּי־שְׁנַיִם,

הֶחָתוּל נִשְׁאָר חָתוּל, וְשִׁנָּיו – שִׁנַּיִם!"

הַאֲזִינוּ לַמַּקֵּל:

זֶה נוֹאֵם בְּחֶסֶד־אֵל!

בּחַיַּי, לֹא קָם כָּמוֹהוּ מַרְבִּיצַן מוּסַר־הַשְׂכֵּל!

לַפָּרָה מַטִּיף הוּא פֶּרֶק: "יֵשׁ לָתֵת! לָתֵת! לָתֵת!

תְּנִי חָלָב, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ! לֹא לָתֵת – הֲרֵי זֶה חֵטְא!

“וְנָתְנוּ” כָּתוּב בַּסֵּפֶר. מַה יֵּצֵא, אִמְרִי, פָּרָה,

אִם נִקְרָא אֶת זֹאת לְהֶפֶךְ? “וּנתְנָוְ” בַּחֲזָרָה!

הֲבִינוֹת, מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?

נְתִינָה תָּמִיד חוֹזֶרֶת.

לֹא, בְּהֵמָה, לֹא הֲבִינוֹת! אֲבָאֵר לָךְ זֹאת אַחֶרֶת:

אִם תִּתְּנִי מַתְּנַת־עָטִין –

תְּקַבְּלִי מִסְפּוֹא מֵזִין;

אִם תִּתְּנִי מַתְּנַת־קַרְנַיִם –

תִּסְפְּגִי מָנָה אַפַּיִם!

זֶהוּ שֹׁרֶשׁ הַחִנּוּךְ.

תְּנִי, אִם־כֵּן, שֶׁיַּחְלְבוּךְ!

עֵץ יִבּוֹל, יִקְמוֹל הָאָחוּ –

אַךְ מִצְווֹת לָעַד יִפְרָחוּ.

מַעֲשִׂים טוֹבִים וָנֶפֶשׁ – זוּג כְּעַיִן וְגַבָּה

גַּם בָּזֶה וְגַם בַּבָּא:

אַל תִּהְיִי, אֵפוֹא, כְּגֹלֶם – תְּנִי חָלָב בְּרֹב־חִבָּה!

עוֹד מְעַט תַּגִּיעַ הֵנָּה

עִם הַדְּלִי הַגְּבֶרֶת קְרֵיְנָה…

מָה עִקַּמְתְּ פִּתְאֹם חָטְמֵךְ? אַתְּ בְּרֹגֶז? אַתְּ זוֹעֶפֶת,

כִּי בְּעֵת שֶׁיַּחְלְבוּךְ, אֶת עֶגְלֵךְ כּוֹלְאִים בָּרֶפֶת?

וְאוּלַי גַם תִּבְעֲטִי?

לֹא כְּדַאי, חֲבִיבָתִי!

עֹנֶשׁ מַר צָפוּי בַּתֹּפֶת עַל גִּלּוּי זְדוֹנִי שֶׁל כֹּחַ:

כִּי אָסוּר, אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, לְַהַכּות, לִבְעוֹט, לִנְגּוֹחַ!

וְעַל־כֵּן, הַנְעִימִי־לֶכֶת! אַל רָגוֹז וְאַל בָּעוֹט!

הַצַּדֶּקֶת מְבָרֶכֶת עַל רָעוֹת כְּעַל טוֹבוֹת!

אֶת הַכֹּל קַבְּלִי בְּנַחַת וְאִמְרִי־נָא “אֵין דָּבָר!”

וַאֲפִילוּ כְּבָר מֻנַּחַת הַסַּכִּין עַל הַצַּוָּאר".

כָּךְ מַסְבִּיר לְפָרָתֵנוּ רַבִּי־חוּטְרָא־הַמַּטִּיף

אֶת חוֹבַת דַּרְכֵי־הַנֹּעַם – וּ …מַצְלִיף, מַצְלִיף, מַצְלִיף.

מִי רָאוּי לְשִׁיר־שֶׁל־שֶׁבַח? לְמִזְמוֹר־שֶׁל־הוֹדָיָה?

כַּמּוּבָן, הַמִּטְרִיָּה!

עַל כָּל רֹאשׁ וָרֹאשׁ בְּחֶסֶד

הִיא סֻכַּת־שָׁלוֹם פּוֹרֶשֶׂת.

בִּרְצוֹתָהּ – תּוּכַל לָעוּף עַל כַּנְפֵי־ הָרוּחַ,

אַךְ חֶפְצָהּ לִהְיוֹת לַגּוּף מַחֲסֶה בָּטוּחַ.

אֵין כָּמוֹהָ עֵזֶר רַב

בַּמָּטָר וּבַשָּׁרָב;

הִיא שׁוֹמֶרֶת,

הִיא נוֹטֶרֶת ־

לְרֹאשֵׁנוּ הִיא עֲטֶרֶת!

אַךְ לְפֶתַע קָם נֶגְדָּהּ מַקֵּל:

"אָנֹכִי – עַמּוּד־הַתָּוֶךְ שֶׁל תֵּבֵל!

מִי קָרַע הַיָּם לִשְׁנַיִם,

לְמַלֵּט יוֹצְאֵי־מִצְרַיִם?

סָב־סָבִי, זְכוּתוֹ תָּגֵן!

וְנִסַּי גָּדְלוּ גַם־כֵּן!

יֵשׁ לִי כֹּחַ מְשַׁכְנֵעַ:

לְהַכּוֹת אֲנִי יוֹדֵעַ!

וַאֲבוֹי לַמִּתְחַצֵּף!"

– “וַאֲנִי עָלֶיךָ מְצַפְצֵף!” –

מַטְאֲטֵא לְפֶתַע הִתְקַצֵּף:

לֹא אִירָא מִמְּךָ, “כְּזַיִת”:

אָנֹכִי פֹּה בַּעַל־בַּיִת!

מִי שֶׁפְּסוּל בּוֹ יִמָּצֵא –

אֲטַאטְאוֹ בִּן־רֶגַע: “צֵא!”

בְּמִקְרֶה שָׁמַע הַבַּעַל אֶת הָרִיב וְהַמָּדוֹן:

"מָה? אַתֶּם מוֹשְׁלִים בַּבַּיִת? כָּל אֶחָד מִכֶּם – אָדוֹן?

הֵרָגְעוּ־נָא! אַל בְּחֶפֶז!

וּכִי מָה אֲנִי פֹּה? אֶפֶס?"

־“מִי? אַתָּה?” – קָרָא בְּלַעַג כָּל אֶחָד מֵהֶם: "חֲדָל!

הֵן אוֹתְךָ בָּרָא אֱלוֹהַּ לְשָׁרְתֵנִי כְּסַבָּל!"

צִדְקוּתָהּ שֶׁל “דּוֹדָה פְרוּמָה” –

לֹא יֶחְסַר בָּהּ כָּל־מְאוּמָה.

אֵין בֵּין כָּל הַחֲתוּלוֹת לַמְדָנִית גְּדוֹלָה מִמֶּנָּה:

הִיא יוֹדַעַת בְּעַל־פֶּה כָּל הַ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”.

כָּל חֶפְצָהּ – לְשֵׁם שָׁמַיִם. גַּם מַרְאֶהָ מְסֻדָּר:

לְעֵינֶיהָ מִשְׁקָפַיִם, לְרֹאשָׁה חָבוּשׁ סוּדָר.

כַּשְׁרוּתָהּ הַנֶּאֱמֶנֶת לֹא תַּתִּיר לָהּ, כַּמּוּבָן,

אַף לִטְעוֹם מִן הַשַּׁמֶּנֶת – אִם אָכְלָה כְּבָר קֻרְקְבָן.

בְּהַגִּיעַ חַג־הַפֶּסַח, הִיא, מֵרֹב יִרְאַת־שָׁמַיִם,

מִתְהַלֶּכֶת בְּגַרְבַּיִם –

מֵחֲשָׁשׁ “חָמֵץ”:

שֶׁמָּא יֵשׁ פֵּרוּר־שֶׁל־לֶחֶם עַל רִצְפַּת הָעֵץ?

גַּם מוּסָר מַטֶּפֶת פְרוּמָה: פֶּה מֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת!

וּפְסוּקִים עָפִים מִפִּיהָ כְּפוֹלִים וְקִטְנִיּוֹת:

"יֵצֶר רַע – מָתוֹק כְּנֹפֶת,

אַךְ סוֹפוֹ הוּא מַר כַּתֹּפֶת!"

– "רְצוֹנְךָ לְהִתְלַכְלֵךְ?

אֶל קְדֵרַת־הַשֹּׁמֶן לֵךְ!"

– רוּחַ־שְׁטוּת בְּךָ נִכְנֶסֶת?

רוּץ מַהֵר לְבִית־הַכְּנֶסֶת!"

– "יֵצֶר רַע לְךָ יִלְחַשׁ?

שְׁלַח אוֹתוֹ לְבֵית־מִדְרָשׁ!"

“לֹא תַּחְמוֹד!” – תַּטִּיף בְּלִי־הֶרֶף הַצַּדֶּקֶת בְּכָל יוֹם:

“לֹא תִּטּוֹר!” וְ"לֹא תִּקּוֹם! "

בְּקִצּוּר, לָהּ מֹחַ־גֶּבֶר. כְּבָר אָמַר הָרַב, רַב חַיִּים’ל:

רַשָּׁאִית הִיא לַחֲבוֹשׁ לֹא מִטְפַּחַת, אֶלָּא “שְׁטְרַיְמְל”.

וְהִנֵּה יוֹשֶׁבֶת פְרוּמָה בְּשַׁבָּת אֶל סְעֻדָּה,

מִתְלַקֶּקֶת וּפוֹזֶמֶת הַ“זְּמִירוֹת” עַל פַּשְׁטִידָה.

בֵּינָתַיִם בָּא בַּר־כַּלְבָּא: "הַב־הַב־הָבִי לִי לִטְעוֹם…

זֹאת הָעֶצֶם…"

מַה פִּתְאׂם?

מָה עִנְיַן “חַמִּין” לַכֶּלֶב? כְּלוּם יוּכַל לִטְעוׂם כַּדָּת

טַעַם עׂנֶג־שֶׁל־שַׁבָּת?

וְשׁוׂאֶלֶת דּוׂדָה פְרוְּמָה:

“אֵיךְ? מִיָּד – אוׂ קְצָת תָּצוּמָה?”

– “הוׂי, מִיָד!” – הוּא מִתְחַנֵּן

וּמַצִּיג לָהּ פְּנֵי־מִסְכֵּן.

– “נוּ, אֱמוׂר זׂאת פַּעֲמַיִם!” – מְאִיצָה הִיא בָּאוׂרֵחַ –

“לׂא, אֵינִי מַאֲמִינָה: יְדִידִי, אַתָּה נוׂבֵחַ!”

בְּקִצּוּר, רוֹאֶה הַכֶּלֶב: דִּבּוּרִים לְבַטָּלָה.

מִסְתַּלֵּק הוּא, מָלֵא כַּעַס עַל רִשְׁעוּת הַחֲתוּלָה.

וְהִנֵּה לְמָחֳרָת בָּאָה פְרוּמָה אֶל הַכֶּלֶב,

שֶׁיַּשְׁאִיל לָהּ בְּטוּבוֹ קְצָת שֻׁמָּן אוֹ חֵלֶב.

– “קֹדֶם־כֹּל” – עוֹנֶה בַּר־כַּלְבָּא: "הַדָּבָר לֹא יָאֳמָן:

קַבָּלָה הִיא לִי מֵאִמָּא: חֲתוּלִים שׂוֹנְאִים שֻׁמָּן.

וְשֵׁנִית, אוֹמְרִים אֶצְלֵנוּ:

“שְׁנֵי הָרִים לֹא יִזְדַּמֵּנוּ”,

וְאוּלָם חָתוּל וָכֶלֶב נִפְגָּשִׁים, וְלֹא אַחַת…

לְיַד עֶצֶם… בְּשַׁבָּת…

מִתְלַקַּחַת דּוֹדָה פְרוּמָה וְעוֹשָׂה גַבָּהּ כַּקֶּשֶׁת.

“כֶּלֶב! כֶּלֶב מְרֻשָּׁע!” – מְיַלֶּלֶת הִיא, נִרְגֶּשֶׁת:

"כְּלוּם, חָלִילָה, לֹא תִּזְכּוֹר:

‘לֹא תִּקּוֹם, וְלֹא תִּטּוֹר’?"

– “הִסְתַּלְקִי!” – עוֹנֶה הַכֶּלֶב בִּנְבִיחַת־אִיּוּם זוֹעֶפֶת

הִסְתַּלְקִי, הַמְכַשֶּׁפֶת –

אוֹ תַּרְגִּישִׁי אֶת שִׁנַּי!"

אֲבוֹתָיו – בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ – לֹא עָמְדוּ עַל הַר־סִינַי.

כִּנְשָׁמָה עַרְטִילָאִית, הַיּוֹצֵאת לִתְעוֹת בַּחֶלֶד,

כָּך נִפְתֶּלֶת, מִתְעַקֶּלֶת, מִתַּמֶּרֶת, מִסְתַּלְסֶלֶת

שִׁפְעָתוֹ הַמְּעֻבָּה

שֶׁל עָשָׁן מֵאֲרֻבָּה

בִּמְרוֹמֵי־הַתְּכֵלֶת.

בְּדַרְכּוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם הוּא פּוֹגֵשׁ פִּתְאֹם עָנָן.

– "אֱלֹהִים עִמְּךָ! לְאָן?

שׁוֹאֲלֵהוּ הֶעָשָׁן.

"הֵן לְמַטָּה גֵיהִנֹּם! שְׁאַל אֶת פִּי, אִם לֹא יָדַעְתָּ:

אֲנִי בָּא עַכְשָׁו מִלְּמַטָּה!

שְׁמַע: הָיִיתִי שָׁם אִילָן,

עֵץ פּוֹרֵחַ, רַעֲנָן.

אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים הוֹד־יָפְיִי שִׂמֵּחַ.

לַבְּרִיּוֹת יְדִיד הָיִיתִי – עֵץ מַכְנִיס־אוֹרֵחַ:

בְּצִלִּי הַטּוֹב נָתַתִּי מַחֲסֶה בְּקַיִץ חַם

לֶעָיֵף וְלַיָּגֵעַ – וְהֶחְיֵיתִי אֶת רוּחָם.

אַךְ נִחַמְתִּי עַל הַחֶסֶד: סוֹף חָסִיד לְהֵעָנֵשׁ!

הֲתֵדַע, בַּמֶּה שִׁלְּמוּ לִי? בְּבַרְזֶל וָאֵשׁ!

אִם יָקְרוּ לְךָ חַיֶּיךָ,

אַל תֵּרֵד לְמַטָּה, אֶחָא!

בּוֹא עִמִּי! יַחְדָּו נַגִּיעַ

אֶל אוֹתָם כּוֹכְבֵי־רָקִיעַ,

נְשָׁמוֹת זַכּוֹת בְּלִי גוּף…

אֵיךְ קוֹרְצוֹת הֵן! בּוֹא, נָעוּף!"

– “לֹא! עָלַי לָרֶדֶת מַטָּה!”

– “לָמָּה? מָה הַטַּעַם?”

– “לְבָבִי מָלֵא דְמָעוֹת וּבְרָקִים וָרַעַם!”

מִי שָׁמַע כָּזֹאת? שֻלְחָן

נַעֲשָׂה פִּתְאֹם חַקְרָן!

כְּרִמּוֹן מָלֵא סְפֵקוֹת הוּא, מִתְנוֹדֵד מִצַּד לְצַד

וּמַקְשֶׁה קֻשְׁיוֹת בְּלִי הֶרֶף: מָה, מַדּוּעַ וְכֵיצַד?

לְמָשָׁל, הַתִּיק־תֻּכִּי,

שֶׁבַּזְּמַן הוּא כֹּה בָּקִי.

אוֹרְלוֹגִין קוֹרְאִים לוֹ… מִיהוּ?

דִּקְדּוּקָיו מַמָּשׁ יַתְמִיהוּ:

מְצַלְצֵל הוּא, מְעוֹרֵר… הַבְּרִיּוֹת חַיִּים מִפִּיהוּ!

וְעִם זֹאת – עִם זֹאת הוֹלֵךְ הוּא רַק כְּפִי שֶׁיְּסוֹבָב:

מַפְתְּחוֹן פָּעוּט מֵנִיעַ אֶת לִבּוֹ וּמְחוֹגָיו!

אַךְ מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לְפִיהוּ,

אִם יְצוּר לֹא עַצְמָאִי הוּא?

אוֹ אוֹתוֹ אַבְרֵךְ רֶבּ אִיצִי – אִצְטַבּוֹן מָלֵא סְפָרִים.

בְּעֵינָיו לַמְדָן מֻפְלָג הוּא וְחָכָם מֵאֲחֵרִים!

וּמַדּוּעַ מְפַטְפֵּט הוּא הֲבָלִים וְאַף שְׁקָרִים?

אוֹ אָדוֹן מֵאִיר בַּר־נוּר, שֶׁכַּמֶּלֶךְ בַּטְּרַקְלִין דָּר?

הוּא חוֹבֵשׁ תָּמִיד מִגְבַּעַת, גְּלִיל־זְכוּכִית כְּעֵין צִילִינְדֶר.

מַה מּוּזָר! בַּיּוֹם עִוֵּר הוּא – וּפִקֵּח בַּלֵּילוֹת!

וְעִם זֹאת – הַלֵּץ בַּלַּיְלָה נַעֲשֶׂה שִׁכּוֹר כְּלוֹט!

אַךְ יִלְגּוֹם לוֹ מִצַּפַּחַת

פַּרְצוּפוֹ יִקְרוֹן מִנַּחַת!

מָה רוֹעֶשֶׁת־מְקַשְׁקֶשֶׁת לְשׁוֹנוֹ הַחֲרוּצָה!

(טוֹב שֶׁיֵּשׁ עוֹד מִסְפָּרַיִם, הַשּׁוֹקְדִים לְקַצְּצָהּ!)

בְּקִצּוּר, בָּחוּר מֻפְקָר הוּא וְאֵינוֹ שׂוֹנֵא צְלוֹחִית.

כְּלוּם יָאִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה לְצִילִינְדֶר־הַזְּכוּכִית?

חוּץ מִזֶּה, רוֹדֵף־כָּבוֹד הוּא: לַעֲמוֹד אֵינוֹ מוּכָן,

אֶלָּא רַק עַל הַשֻּׁלְחָן!

מַה תֹּאמְרוּ עַל הַיַּחְסָן?

כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, קִנֵּנוּ וְנִקְּרוּ קֻשְׁיוֹת בְּלִי־סוֹף

בְּמֹחוֹ שֶׁל שֻׁלְחָנֵנוּ, הַשֻּׁלְחָן־הַפִּילוֹסוֹף!

מָה עוֹשִׂים, אֵפוֹא, בַּבַּיִת, אִם שֻׁלְחָן, כִּמְבֻסָּם,

מִתְנוֹדֵד, מַקְשֶׁה, מַפְרִיעַ? – מַנִּיחִים תַּחְתָּיו קֵסָם!

(תַּהֲפֹכֶת זוֹ שֶׁל מֶזֶג

עוֹד תִּגְרוֹם, חָלִילָה, נֶזֶק!)

וְלָכֵן, הַגְּבֶרֶת זְלַטָּה

שָׂמָה חִישׁ כָּפִיס מִלְּמַטָּה.

הוֹי, מַה טּוֹב! שַׁלְוָה בַּבַּיִת! הֲמֻלַּת־הָרִיק שָׁקָטָה!

אַךְ אוֹתוֹ כָּפִיס נִדְרָס

מֵרִצְפָּה צוֹעֵק חָמָס:

"הוֹי, הָרֶגֶל הַגַּסָּה! מָה עָלַי תִּדְרֹכִי?

אִם מֻקְשֶׁה לָךְ מַשֶּׁהוּ – מָה אָשֵׁם אָנֹכִי?"

בַּשָׂדֶה, לְיַד מִשְׁפַּחַת הַפִּשְׁתָּן,

צֶמַח־“עַמְּךָ” הַצָּנוּעַ, הַפַּשְׁטָן,

לִבְלְבוּ פִּרְחֵי־תִּפְאֶרֶת, שֶׁצִּבְעָם כָּחֹל־לָבָן.

וְעַל רֶקַע לֹבֶן־תְּכֵלֶת – כַּפְתּוֹרִים כְּלִילֵי־זָהָב!

כַּנִּרְאֶה, רִבּוֹן־הַחֶלֶד בְּיִחוּד אוֹתָם אָהַב –

וּבָרָא, לְאוֹת רוּם־עֵרֶךְ,

תֵּל קָטָן בִּשְׁבִיל כָּל פֶּרַח:

יַעַמְדוּ־נָא עַל גִּבְעָה

וְיָרוּמוּ פִּי־שִׁבְעָה!

הַבְּרִיּוֹת יִרְאוּ, יִתְמָהוּ

וְיָבִינוּ, יֹפִי מַהוּ.

מַה פְּלִיאָה שֶׁהַגְּדֻלָּה קִלְקְלָה אֶת בְּנֵי־הַפַּחַז?

הֵם הִתְחִילוּ לְזַלְזֵל בַּשְּׁכֵנִים דַּלֵּי־הַיַּחַשׂ –

וְקִנְאָה פָּרְשָׂה רִשְׁתָּהּ

עַל מִשְׁפַּחַת הַפִּשְׁתָּה:

אֵיךְ? מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? מַה גְּדֻלָּה נָטְלוּ הַלָּלוּ?

הֲרֵי הֵם שְׁכֵנִים מֵאָז: בְּשָׂדֶה אֶחָד גָּדָלוּ –

תַּחַת זִיו אוֹתוֹ רָקִיעַ, בְּאוֹתוֹ אֲוִיר־הַנֶּשֶׁם,

לְטָפָם אוֹתוֹ הָרוּחַ, רְחָצָם אוֹתוֹ הַגֶּשֶׁם…

צֵא וּרְאֵה בְּעַצְמְךָ! כֹּה שָׁלֵו, עָרֵב הַלַּיְלָה!

נִכְסָפָה גַם נֶפֶשׁ־צֶמַח – וּמֵצִיק רְצוֹן־חֲשַׁאי לָהּ,

לְדַבֵּר עִם הַבְּרִיּוֹת,

לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת –

וְאוֹתָם פִּרְחֵי־הָרַהַב מִתְנַשְּׂאִים בְּהוֹד־יָפְיָם

וְשׁוֹתְקִים לָהֶם, כְּאִלּוּ הַפִּשְׁתָּן אֵינוֹ קַיָּם.

בִּזָּיוֹן!… בָּאוֹת פִּשְׁתֵּינוּ בִּתְלוּנָה לִפְנֵי עוֹרֵב:

שְׂבַע־יָמִים הוּא וְטוֹב־לֵב

– “כֵּן” –צָחַק כְּמִתְבַּדֵּחַ

רַבִּי עוּרְבָא הַפִּקֵּחַ:

בֶּאֱמֶת, אוֹתָם שְׁכֵנִים –

מִגְּדוֹלֵי הַיַּחְסָנִים!

לֹא הוֹלֵךְ־רָכִיל אָנֹכִי! לֹא אוֹצִיא, חָלִילָה, לַעַז!

אַךְ בֵּינֵינוּ: מִי הֵם, מָה הֵם, פִּרְחָחִים חִדְלֵי־הַמַּעַשׂ?

אֲפָסִים מְאֻפָּסִים!

כְּלוּם בִּזְכוּת עַצְמָם יוֹנְקִים הֵם לְשַׁדִּים וַעֲסִיסִים?

לֹא! בִּזְכוּת יוֹשְׁבֵי הַחשֶׁךְ – הֲלֹא הֵם הַבֻּלְבּוּסִים,

הַשְּׁכוּחִים מֵאוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ וּמִלֵּב־מְיֻחָסִים –

וְהֵם־הֵם, פֵּרוֹת־הָעֹנִי, מְלוֹא־עוֹלָם מְפַרְנְסִים!"

– אֵיזֶה פֶּלֶא! וְהֵיכָן הֵם, אֲצִילֵי־הַנְּשָׁמָה?"

– "הֵם? בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה!

וְעַל כָּל עָמֵל שָׁכוּחַ –

תֵּל עָפָר תָּחוּחַ!

מַה מּוֹצֵץ לְשַׁד־הַנֶּפֶשׁ יוֹם שָׁרָב כָּבֵד בְּלִי רוּחַ!

בַּשָּׂדֶה, לְיַד הָעֵדֶר, הַנַּבְחָן רוֹבֵץ סָרוּחַ.

הוּא רוֹגֵז עַל הָעוֹלָם

וְשׁוֹכְנָיו כֻּלָּם.

זוֹחֲלִים רִגְעֵי־עַצֶּלֶת, נְבוּבִים וַעֲלוּבִים…

אֵין עִנְיָן לוֹ תַּחַת־שֶׁמֶשׁ. הוּא עָיֵף מִצּוּד זְבוּבִים…

(אוֹי, נָגוֹזוּ שְׁנוֹת־הַנֹּעַר! תּוֹר־גְּבוּרָה חָלַף וָתָם:

אָז סוֹחֵב הָיָה רֶבּ נֹבַח שׁוּעָלִים בְּזַנְבוֹתָם!)

וְלַצֹּאן – שִׂמְחָה וָדַיִץ!

לֹא אִכְפַּת לָהּ חֹם־הַקַּיִץ:

הַכְּבָשִׂים רוֹקְדִים עַל דֶּשֶׁא. מֶה חָמְדוּ פִּתְאֹם לָצוֹן?

שִׁעֲמוּם אוֹכֵל אֶת נֹבַח… וְנֵעוֹר בּוֹ הָרָצוֹן

לְהַקְהוֹת שִׁנֵּי־הַחֹצֶף, לְהַטִּיף מוּסָר לַצֹּאן.

אַשְׁמָאִים הֵם, רַמָּאִים הֵם, אֵין יָשָׁר בְּכָל הָעֵדֶר.

וּמַתְחִיל לִמְנוֹת רֶבּ נֹבַח פִּשְׁעֵיהֶם לְפִי הַסֵּדֶר:

"אִי לָכֶם, עַזֵּי־הַמֵּצַח! גַּנָּבִים! הוֹלְכֵי־בָּטֵל!

מֹחֲכֶם הוּא אַךְ לְנֵכֶל! תַּחְבּוּלוֹת הוּא מְחַבֵּל!

אַךְ אוֹתִי לֹא תְּבַלְבֵּלוּ!

לְמָשָׁל, בְּנֵי־תַּיִשׁ אֵלּוּ:

אַבְרֵכִים מְזֻקְנָנִים הֵם – עֵינֵיהֶם פּוֹזְלוֹת אֶל־עָל –

וְרַגְלָם תָּסוּר בֵּינְתַיִם אֶל שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל.

וְעִזִּים יִרְאוֹת־שָׁמַיִם! כָּל אַחַת מֵהֶן צַדֶּקֶת –

וּבַסֵּתֶר הִיא עוֹסֶקֶת

בְּגִנָּה זָרָה בְּלֶקֶט.

קְחִי, חִטְפִי וְזִלְלִי!

הֶפְקֵרוּת! שֶׁלְּךָ – שֶׁלִּי!

וּמִלְּבַד־זֹאת, עַד הַלַּיִל

גְּדִי וָתַיִשׁ, שֶׂה וָאַיִל

מַשְׁמִיעִים מֶ־מֶ תָּפֵל…

מַה תֹּאמְרוּ לַזֶּמֶמֶמֶר? שִׁיר נָאֶה, לַעֲזָאזֵל!

בֶּאֱמֶת, רוֹעֵה־עֶדְרֵנוּ – אִישׁ טוֹב־לֵב וְאֶרֶךְ־רוּחַ:

הֵן מֻתָּר לְלֹא וִכּוּחַ,

לְפִי כָּל הַהֲלָכוֹת,

אֶת כֻּלְכֶם פָּשׁוּט לִשְׁחוֹט!

וְעַל־כֵּן, עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה! לִדְבָרַי הַטּוּ אָזְנַיִם:

הָלְאָה שְׂחוֹק וּמְשׁוּבָה! בַּקַּרְקַע כִּבְשׁוּ עֵינַיִם!

הֲגוּנִים הֱיוּ, טוֹבִים –

בְּקִצּוּר, הֱיוּ כְּלָבִים!

וְאוּלָם – לְמִי הִטַּפְתִּי? אַלְלַי לִי! וַי לִי, וַי!

מְשַׁחֵת אֲנִי לָרוּחַ אֶת נִבְחֵי הַבְהַבְהָבַי!"

– “הַס, נַבְחָן!” – עָנָה לוֹ תַּיִשׁ: מָה הִרְחַבְתָּ פִּיךָ?

שְׁתוֹק, וָלֹא – בְּפַרְצוּפְךָ הָאֱמֶת אָטִיחָה!

אַדְּרַבָּה, יֵדְעוּ הַכֹּל,

מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל,

מַה בֵּינְךָ, גִּבּוֹר־הַנֶּבַח,

לְבֵינֵינוּ, צֹאן לַטֶּבַח:

הַנַּבְחָן אֵינוֹ פּוֹחֵד

מִשּׁוֹחֵט,

כִּי טְרֵפָה הוּא וְטֻמְאָה הוּא – לְאָכְלוֹ הֲרֵי זֶה חֵטְא.

אַךְ אֲנַחְנוּ – יִזְלְלֵנוּ כָּל צַדִּיק כְּמַגֵּפָה,

כִּי עַל־כֵּן כְּשֵׁרִים הִנֵּנוּ – לֹא טֻמְאָה וְלֹא טְרֵפָה!"

רֶבּ כָּל־בּוֹ הוּא כֶּלֶב־שַׁעַר, כֶּלֶב אֵשׁ־וְלֶהָבָה!

לֹא אֵדַע אִם זֶה הַלַּהַט בָּא מֵרֶגֶשׁ־הַחוֹבָה:

יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי מִן הַטֶּבַע כַּעֲסָן הוּא רֶבּ כָּל־בּוֹ,

וְלִנְעוֹץ בַּזָּר שִׁנַּיִם – זֶה אַדִּיר חֶפְצֵי־לִבּוֹ.

עַל סִבּוֹת לֹא נִתְוַכַּח:

שֶׁמָּא כָּךְ וְשֶׁמָּא כָּךְ –

אַךְ בִּקְרוֹב אֵי־מִי לַשַּׁעַר, בְּחֵמָה עָלָיו יִנְבַּח.

“הַב־הַב־הַב! גַּנָּב! גַּנָּב!” – הוּא נוֹהֵם בְּקוֹל פָּרוּעַ,

וְהָאִישׁ לֹא פַּעַם שָׁב בְּמִכְנָס קָרוּעַ.

וְהִנֵּה רוֹאֶה כָּל־בּוֹ אֶת רֶבּ נָתְקֵה הַיָּדוּעַ

(כָּאן כְּדַאי יִהְיֶה, דּוֹמַנִי, לְהַקְדִים כַּמָּה מִלִּים:

נָתְקֶה זֶה יוֹצֵא כָּל לַיְלָה מִבֵּיתוֹ… לוֹמַר תְּהִלִּים.

אֶלָּא מַאי? קָרָה לֹא פַּעַם, שֶׁבַּדֶּרֶךְ קְצָת שָׁגַג

וּבִקֵּר, בִּמְקוֹם בֵּית־כְּנֶסֶת, לוּל־עוֹפוֹת אוֹ חֶדֶר־גַּג).

“הַב!” פָּתַח כָּל־בּוֹ כַּלְבֵּנוּ: "בָּא אוֹרֵחַ חֶמֶד!

רַק לִכְבוֹד אוֹרְחִים כָּאֵלֶּה מִשְׂרָתִי קַיֶּמֶת!

הִסְתַּכְּלוּ בַּ“תַּהֲלֹכֶת”: צַעֲדֵי צַדִּיק תָּמִים!

הוֹי, בָּחוּר, אַל תִּתַּמֶּם־נָא! אֶת כָּל־בּוֹ לֹא מְרַמִּים!

אֶת הַכֹּל אֲנִי יוֹדֵעַ! נִסְתָּרוֹת לִי כְּנִגְלוֹת!

לֹא תַּשְׁלֵנִי, בֶּן־בְּלִיַּעַל, אַף בְּאֶלֶף תַּחְבּוּלוֹת!

עוֹד אֶגְמוֹל לְךָ, חַכֵּה־נָא, סַחֲבַן־תַּרְנְגוֹלוֹת!

בְוַדַּאי, תִּרְצֶה לִמְשׁוֹךְ עוֹד

אֶת לִבִּי בְּבֶצַע־שֹׁחַד?

בִּגְלֻסְקָה, בָּשָׂר אוֹ עֶצֶם רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד?

שְׁטוּת! אוֹתִי לֹא תְּשַׁחֵד!

הִסְתַּלֵּק! וָלֹא – בִּן־רֶגַע אֲקַיֵּם בְּךָ הַ“פֶּסֶק” –

אֶעֶשְׂךָ לְגַל שֶׁל רֶסֶק!"

– “הַס, חָבֵר!” – עוֹנֶה לוֹ נָתְקֶה, בְּנָקְטוֹ תַּכְסִיס יָשָׁן

(הוּא – “מִקְטֶרֶת מְמֻקְטֶרֶת” וּמֵבִין בְּטִיב עָשָׁן):

“הִתְכַּבֵּד וּשְׂבַע־נָא נַחַת, וְיִיטַב לִשְׁנֵינוּ יַחַד” –

וְזוֹרֵק לוֹ נָתְקֶה עֶצֶם מְדֻשֶּׁנֶת, מְמֻיַּחַת…

– “הִסְתַּלֵּק!” – נוֹהֵם הַכֶּלֶב: לֹא תִּקְנֵנִי! לֹא וָלֹא!" –

וְתוֹקֵעַ

בֵּינָתַיִם

הַשִּׁנַּיִם

בִּשְׁלָלוֹ.

יוֹם אֶחָד אֶל הַכַּוֶּרֶת שַׁדְּכָנִים שָׁלַח הַצְּנוֹן

בְּטוּב־טַעַם־וְסִגְנוֹן:

"מְבַקֵּשׁ אֲנִי, בַּר־צְנוֹנָא,

יַד בִּתֵּךְ, עַלְמָה דִבְשׁוֹנָה!"

(אֶת לִבּוֹ זֶה־כְּבָר כָּבַשׁ

זִיו חַלַּת־הַדְּבַשׁ).

צָחֲקָה מָרַת כַּוֶּרֶת: "חַ־חַ־חַ, חָתָן חָבִיב!

כַּנִּרְאֶה, כַּלָּה אַחֶרֶת – לֹא לְפִי יִחוּס אָבִיו!

הִתְכַּבְּדוּ־נָא וְהַגִּידוּ לְאֹותֹו אַבְרֵךְ־יָרָק:

אֵין יוֹנָה צְחוֹרָה יוֹרֶדֶת אֶל בַּר־צְנוֹן שׁוֹכֵן־אָבָק.

יְבַקֵּשׁ כַּלָּה אַחֶרֶת,

בַּת־מִינוֹ – חֲזֶרֶת!"

בְּרַם, הַצְּנוֹן הוּא בַּעַל־מֶרֶץ. וּדְבָרָיו כַּדָּרְבוֹנוֹת:

"אָנֹכִי בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ – וְאַתֶּן בְּעֶלְבּוֹנוֹת?

אַךְ דְּעוּ־נָא כִּי בֵּינְתַיִם

כָּל גּוּפִי רֻחַץ בְּמַיִם.

מְקַוֶּה אֲנִי, לָכֵן,

כִּי אֶמְצָא הַפַּעַם חֵן".

– “יְקַוֶּה!” – עוֹנָה הַגְּבֶרֶת: "אַךְ יִזְכֹּור אֶת מְקוֹרוֹ:

הַאֻמְנָם, אֲנִי שׁוֹאֶלֶת, יַהֲפֹךְ כּוּּשִׁי עוֹרוֹ?"

בְּרַם, הַצְּנוֹן הוּא בַּעַל־מֶרֶץ. וּדְבָרָיו כַּדָּרְבוֹנוֹת:

"אָנֹכִי בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ – וְאַתֶּן בְּעֶלְבּוֹנוֹת?

אַךְ דְּעוּ־נָא כִּי בֵּינְתַיִם אֶת עוֹרִי כָּלִיל קִלַּפְתִּי:

הִתְקַרְצַפְתִּי

בְּסַכִּין –

וְהִנֵּה כִּצְחוֹר־הַשֶּׁלֶג כָּל גּוּפִי עַתָּה מַלְבִּין!"

שׁוּב הַגְּבֶרֶת, הַכַּוֶּרֶת,

מְלַגְלֶגֶת וְאוֹמֶרֶת:

"וְתַרְבּוּת, חָתָן יַקִּיר?

הֲיִדְבַּק אָפוּן בַּקִּיר?"

בְּרַם, הַצְּנוֹן הוּא בַּעַל־מֶרֶץ. וּדְבָרָיו כַּדָּרְבוֹנוֹת:

"אָנֹכִי בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ – וְאַתֶּן בְּעֶלְבּוֹנוֹת?

וְאוּלָם נַפְשִׁי חוֹשֶׁקֶת בְּדִבְשׁוֹנָה שִׁבְעָתַיִם:

בַּעֲדָהּ – בָּאֵשׁ וָמַיִם!

אֵחָתֵךְ וְאֶגָּזֵר!

וְאֵרַע בֵּינְתַיִם פֶּלֶא (אֵל עוֹזֵר לַמִּתְאַזֵּר):

בִּקְדֵרָה עַצְמִי טִגַּנְתִּי, וְרִכַּכְתִּי וְעִדַּנְתִּי־

וְנִהְיֵיתִי אֶלֶגַנְטִי,

כָּרָאוּי לְרוּם־כְּבוֹדֵךְ!

הָבָה נִשְׁתַּדֵּךְ!"

“וְאוּלַי?…” – חָשְׁבָה הַגְּבֶרֶת:

"אֵין לִשְׁפּוֹט לְפִי אַדֶּרֶת:

הָאַדֶּרֶת הִיא שְׁחוֹרָה –

אַךְ הַנֶּפֶשׁ הִיא טְהוֹרָה!

הוּא אוֹהֵב אֶת הַיַּלְדָּה אַהֲבָה נִצַּחַת.

יֵאָמֵר לַדֶּבֶק טוֹב! בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת!"

וְהַצְּנוֹן יוֹצֵא לִרְקוֹד עִם דִּבְשׁוֹנָה יַחַד:

מְטַגֵּן עַצְמוֹ בִּדְבַשׁ, מִתְמוֹגֵג מִנַּחַת.

בָּא הָרַב – וְחִישׁ, כַּדִּין,

מְסַדֵּר הוּא קִידוּשִׁין.

אַךְ בְּרָכָה, שֶׁמְּבָרֵךְ הוּא, מְעוֹרֶרֶת תַּדְהֵמָה…

מָה?

– “בּוֹרֵא פְּרִי־אֲדָמָה!”

הָא כֵּיצַד? וְהִיא, בַּת־חֶמֶד?

הַכַּלָּה? אֵינָה קַיֶּמֶת?

– “שְׁטוּת!” – עוֹנֶה הָרַב שִׁמְעוֹן:

“הִיא עַכְשָׁו – טְפֵלָה לַצְּנוֹן!”

“לֹא־יֶחְרַץ” הֲרֵיהוּ כֶּלֶב, הַבָּקִי כַּהֲלָכָה

בְּחָכְמַת הַנְבִיחָה.

אֶלָּא מַאי? אֵינוֹ נַבְחָן כָּכָה־סְתָם, לְשֵׁם שָׁמַיִם:

אִם נוֹתְנִים לוֹ “מַעֲשֵׂר”, מְמַלֵּא הוּא פִּיהוּ מַיִם.

כְּלָל גָּדוֹל אֶחָד שִׁנֶּן־לוֹ “לֹא יֶחְרַץ” הַמְפֻקָּח:

“לְעוֹלָם תִּקַּח!”

(“לְעוֹלָם” – פֵּרוּשׁ שֶׁל רַשִׁ"י: “קַח – וּדְרוֹשׁ גַּם אַחַר־כָּךְ!”)

הָעִקָּר, חָבֵר, הַשְׂכִּילָה:

אַל תִּהְיֶה טִפֵּשׁ, חָלִילָה!

“עֵת לַחְשׁוֹת” – אָמַר קֹהֶלֶת. שִׂים אֶל לֵב וּלְמַד מוּסָר:

לִפְעָמִים הַנֶּבַח – עֶצֶם, הַשְּׁתִיקָה – בָּשָׂר.

(מַה תֹּאמְרוּ? אַךְ זֶהוּ כֶּלֶב!

מְתַבֵּל פְּסוּקִים בְּחֵלָב!)

וְהִנֵּה בְּחשֶׁךְ־לֵיל,

גַּנָּבִים חָדְרוּ לַבַּיִת.

לֹא הִשְׁאִירוּ בּוֹ כַּזַּיִת –

וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל!

לֵךְ וּתְבַע גַּנָּב בַּר־עֹקֶף

אֶל “נְתַנֶּה תֹּקֶף”!

עִם־זְרִיחָה, כְּשֶׁהַכֶּלֶב

אַךְ הֵקִיץ מִשְּׁנַת־הַשֶּׁלֶו,

בָּא מַקֵּל בִּטְעָנוֹת

וְתוֹבֵעַ לַעֲנוֹת:

"כֶּלֶב זֵד, הֵיכָן הָיִיתָ? תַּפְקִידְךָ הֲרֵי לִנְבּוֹחַ,

לְהַזְעִיק, לִצְעוֹק חָמָס, לֹא לָתֵת מָנוֹחַ!"

– “מַה פִּשְׁעִי?” זוֹעֵק הַכֶּלֶב: “שׁוּב תּוֹלִים בִּי לַהֲדָ”ם?

מָה רוֹצִים, סוֹף־סוֹף, מִמֶּנִּי? וְכִי מִי אֲנִי? בִּלְעָם?

רְגָשׁוֹת נֶאֱצָלִים לִי – נֶבַח גַּס מְחַלְּלָם.

אֲסַפֵּר לְפִי הַסֵּדֶר. זֶה הָיָה אַחַר חֲצוֹת.

נִפְקָחוֹת עֵינַי לְפֶתַע – וְרוֹאוֹת מַה שֶּׁרוֹאוֹת…

‘הָעִנְיָן אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי’ – מְלַחֵשׁ לִי קוֹל־בִּינָה:

לַיְלָה זֶה – לֹא לַיְלָה סְתָם הוּא:

צֵא וּקְרָא “מַה נִּשְׁתַּנָּה”!

שׁוּר: חוֹטְפִים, עוֹטְפִים, אוֹרְזִים,

נֶחְפָּזִים וּמִזְדָּרְזִים

וְיוֹצְאִים מֵרֹב בַּהֶלֶת

מֵחַלּוֹן – וְלֹא מִדֶּלֶת…

וְלִבִּי אוֹמֵר לִי: שְׁתוֹק!

אֵין פֹּה שׁוּם פְּגִיעָה בַּחֹק!

כִּי בָּרוּר לְכָל בַּר־דַּעַת כַּחַמָּה בַּצָּהֳרַיִם:

אֵלֶּה הֵם נִסֵּי־מִצְרַיִם!

יְהוּדִים אוֹרְזִים כְּלֵי־דֶרֶךְ וְיוֹצְאִים לִירוּשָׁלַיִם.

וְאִם־כֵּן, אֲנִי שׁוֹאֵל:

מָה רוֹצֶה אַתָּה, מַקֵּל?

שֶׁאֶנְבַּח עַל הַמָּשִׁיחַ? הֵן בּוּשָׁה הִיא וְחֶרְפָּה!

מִי הִנֵּנִי בְּעֵינֶיךָ? כֶּלֶב־חוּץ? שׁוֹכֵן־אַשְׁפָּה?"

טְעָנוֹת בְּרוּרוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ: כָּל סָפֵק הֵן מְסַלְּקוֹת.

אַךְ מַקְלֵנוּ לֹא הִקְשִׁיב עוֹד: הוּא הִרְבִּיץ מַלְקוֹת.

בְּצִינוֹק אָפֵל, בְּדֹחַק, כְּדָגִים בַּחֲבִיֹּנֶת,

חֲבוּשָׁה־כְּבוּשָׁה כְּנוּפְיֹנֶת

מַצִּיתִים וּמַבְעִירִים,

שִׁכּוֹרִים מֵחֵפֶץ־נֵפֶץ בָּרָאשִׁים הָאַפְרוּרִים –

גַּפְרוּרִים!

"הָהּ, עוֹלַם כָּזָב וָגֹעַל,

בּוֹ הָרַע חוֹנֵק הַטּוֹב!

תְּנוּ לִי דְרוֹר לָצֵאת לַפֹּעַל –

וְאַצִּית אֶת כָּל הָרְחוֹב!"

כָּךְ קָרָא בְּרֶתַח־כַּעַס לְרֵעָיו אֶחָד גַּפְרוּר.

– “מָה?” – עָנָה שְׁכֵנוֹ בְּלַעַג: "הוֹי, רְאוּ אוֹתוֹ גַבְרוּר!

כְּלוּם חִדְלֵי־אִשִּׁים הִנֵּנוּ

שֶׁבִּרְחוֹב אֶחָד דַּיֵּנוּ?

אִם אֲנִי אֵצֵא, אַבְעִיר

כָּל הָעִיר!

לֹא חֲבָל לִי כְּלָל־וּכְלָל עַל אוֹתָהּ קִרְיַת בְּנֵי־שַׁחַץ!

צַר לִי רַק עַל הַגַּלְגַּל שֶׁלַּבְּאֵר שֶׁל בֵּית־הָרַחַץ.

אִם גַּם הוּא יִכְלֶה, חָלִילָה, בְּשַׁלְהֶבֶת־הַמּוֹקֵד,

אֵיךְ יַסִּיעַ שָׁם בַּלַּיְלָה חֲתוּלִים שְׁחוֹרִים הַשֵּׁד?

אֵין לִבִּי עַד כְּדֵי כָּךְ רַע:

אֲרַחֵם עַל סִטְרָא־אַחְרָא!

לוּ רַק רוּחַ מִתְרוֹצֵץ

לֹא יָבִיא לַבְּאֵר שׁוּם גֵּץ!"

– "לֹא! נִשְׂרוֹף הָעִיר כֻּלָּהּ! אַל יִשְׂרוֹד שָׂרִיד מִמֶּנָּה!

יְעֻשַּׁן וְיִצָּלֶה־נָּא

הָעוֹלָם שֶׁל רֶפֶשׁ־טֶפֶשׁ כְּאַחַד הַחֲזִירִים!" –

צָעֲקוּ הָאֲחֵרִים:

"יַעֲלֶה כֻּלּוֹ בְּלַהַב – וְשָׁעָה שֶׁיִּתְעוֹרֵר

הַמִּנְזָר בְּיָם בּוֹעֵר

וְיַזְעִיק לוֹעֵי־נְחשֶׁת בִּתְפִלָּה לְיֶשַׁע,

יַחֲרוֹץ הַשֵּׁד מֵאֵשׁ אֶת לְשׁוֹן־הָרֶשַׁע.

וּשְׁחוֹרֵי־הַחֲתוּלִים

בְּחִנְגַּת־הַהִתּוּלִים

יִרְקְקוּ עָשָׁן וּפִיחַ בְּפָנָיו הַבְּהוּלִים.

הוֹי, מָתַי יְשַׁחְרְרוּנוּ? אָז נִפְרוֹץ בְּסַעַר

וְנַרְאֶה גְבוּרַת־עֻזֵּנוּ… הוֹי, פִּתְחוּ־נָא שַׁעַר!"

וְהִנֵּה נִפְתַּח הַשַּׁעַר – וְנוֹתְנִים לָהֶם לָצֵאת:

“לֵךְ הַצֵּת!”

וְיוֹצְאִים צְמֵאֵי־הַנֶּפֶץ בְּאִשִּׁים וְגָפְרִיּוֹת…

מַצִּיתִים הֵם, מַדְלִיקִים הֵם…

מָה? – סִיגָרִיּוֹת!

מָה עַל כָּךְ תַּגִּידוּ, הַבְּרִיוׂת?

כֻּתֳּנוֹת מִתְנוֹדְדוֹת

בֶּחָצֵר עַל חֶבֶל,

זוֹ עִם זוֹ מִסְתּוֹדְדוֹת,

וְשִׂיחָן – לֹא הֶבֶל:

הֵן סָחוֹת עַל דָּא וְהָא

בְּפּוֹלִיטִיקָה גְּבוֹהָה.

– “אוֹי” – פּוֹתַחַת (וּבֵינְתַיִם

מְנַפְנֶפֶת שַׁרְווּלַיִם)

רִאשׁוֹנָה, כְּתֹנֶת־גֶּבֶר:"אֵין לִבִּי פּוֹסֵק מִדְּאוֹג:

מִסְתַּבֵּר שֶׁכְּבָר הִגַּעְנוּ לְמִלְחֶמֶת גוֹג־מָגוֹג!"

– “כֵּן, קָלַעַתְּ לַנְּקֻדֹּנֶת” –

מְשִׁיבָה לָהּ לַכֻּתֹּנֶת

דַּלְפוֹנִית – שִׂמְלָה תַּחְתֹּנֶת):

"אַתְּ צוֹדֶקֶת בְּהֶחְלֵט:

מֵעוֹלָם עוֹד לֹא חֻבַּט כֹּה עוֹלָמֵנוּ בְּמַחְבֵּט!

מֵעוֹלָם עוֹד לֹא הִגִּיעוּ מֵי־רוֹתְחִין עַד הַצַּוָּאר

כְּעַכְשָׁו – וּכְבָר דִּמִּיתִי: בָּא הַקֵּץ עַל כָּל בָּשָׂר!"

– "מֵעוֹלָם עוֹד… מֵעוֹלָם עוֹד…

עַד מָתַי זֶה יְפֻזַּם עוֹד?

כְּבָר נִמְאַס פִּזְמוֹן־הַבֶּכִי, הָאֶחָד וְאֵין שֵׁנִי:

עַל מַחְבֵּט מַרְבִּיצָנִי!"

(כָּךְ לוֹעֶגֶת לָהּ כֻּתֹּנֶת מְרֻקֶּמֶת־מְתֻחְרֶמֶת,

כַּנִּרְאֶה, שֶׁל אֵשֶׁת־חֶמֶד,

וְקוֹרֶצֶת בְּעֵינַיִם – כַּפְתּוֹרַיִם מֻזְהָבִים,

בְּקַבְּלָהּ מִידֵי הָרוּחַ דִּגְדּוּגֵי־אֲהַבְהָבִים.)

– “כֵּן, מָה רַעַשׁ? זֶה חֶלְקֵנוּ!” – סָח חָלוּק רָפוּט מִזֹּקֶן:

"הַמַּכּוֹת, אָמְנָם, לֹא צְחוֹק הֵן,

אַךְ כָּזֶהוּ חָק־עוֹלָם:

הֵן מִימֵי־בְּרֵאשִׁית עַד הֵנָּה הַכְּבָסִים חֻבְּטוּ כֻּלָּם!

כִּי לְכָךְ הֲרֵי נוֹצַרְנוּ…"

– "שְׁתוֹק נָא, גֹּלֶם מְגֻלָּם!

קַח־נָא חוּט וּתְפוֹר בְּמַחַט

טְלַאי עַל שְׁתֵּי שְׂפָתֶיךָ יַחַד!

הַאֻמְנָם אַתָּה בָּטוּחַ, הוֹי, שׁוֹטֶה שֶׁבַּשּׁוֹטִים,

שֶׁעוֹלָם נֶחְלַק לָנֶּצַח לִכְבָסִים וּמַחְבְּטִים?"

– "הַסּוּ! הַס! הִזָּהֲרוּ! הַמַּחְבֵט יִשְׁמַע, חָלִילָה!

רוּחַ –טֶבַע רַכְלָנִי לָהּ:

מוֹלִיכָה הִיא קוֹל־דּוֹבֵר…

הַס! אָזְנַיִם לַגָּדֵר!"

– "הוּא יִשְׁמַע? וּבְכֵן? מַה יֵשׁ? מָה הַחִיל וּמָה הָרַעַד?

מַה יָּכוֹל לִי הַמַּחְבֵּט לַעֲשׂוֹת וְלֹא עָשָׂה עוֹד?

לְהַכּוֹת? בֵּין כֹּה וָכֹה

הוּא מַכֶּה בְּכָל כֹּחוֹ".

– "בְּוַדַּאי, אִם הוּא מַצְלִיף, יֵשׁ סִבָּה לַצֶּלֶף!

הָאַשְׁמָה לֹא בַּמַּקֵּל – הָאַשְׁמָה בַּכֶּלֶב!"

– "וַאֲנִי אוֹמֵר: לֹא דַי לְהַצְלִיף עַזֵּי־הַמֵּצַח!

אוֹי, זִכְרוּ־נָא אֶת דְּבָרַי: עוֹד תָּבֹאנָה מַכּוֹת־רֶצַח!"

– “יִשְׁמְרֵנוּ אֱלֹהֵינוּ! אַל נִפְתַּח־נָא פֶּה לַשֵּׁד!”

– הוֹי, הַבִּיטוּ עַל “בֶּן־שֶׁמֶד”: מַה שָּׂמֵחַ הוּא לְאֵיד!

הַמּוּמָר מַמָּשׁ רוֹקֵד! – – –

כְּלִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים עוֹד נִמְשָׁךְ וִכּוּחַ־הֶבֶל:

הֵם עַצְמָם תְּלוּיִים עַל חֶבֶל –

וְסָחִים עַל דָּא וְהָא

בְּפּוֹלִיטִיקָה גְבוֹהָה!

עַל מְלַאכְתּוֹ יוֹשֵׁב חַיָּט.

חִישׁ מַחְטוֹ דוֹקֶרֶת בַּד.

אַחֲרֶיהָ עָשׁ וְחָשׁ

חוּט אָרֹךְ כְּמִין נָחָשׁ.

בְּדַרְכָּהּ תִּרְטוֹן הַמַּחַט:

"מַה נִּטְפַּלְתָּ כְּסַפַּחַת?

מַה תִּרְדוֹף אוֹתִי כַּצֵּל?

הִסְתַּלֵּק זָנָב טָפֵל!

וְהַחוּט עוֹנֶה בְּנַחַת:

"הֲרֵי יֶשׁ לָךְ אֹזֶן, מַחַט –

הַאֲזִינִי: לָךְ הַיְקָר,

אַתְּ, הַמַּחַט – הָעִקָּר!

אַתְּ לֹא חוּט, כִּי אִם פְּלָדָה, יַחְסָנִית מֻפְלֶגֶת –

אַךְ אֲנִי מַחְזִיק יַחְדָּו אֶת גִּזְרֵי־הַבֶּגֶד!"

* *

מַה מּוּסַר־הַשְׂכֵּל טָמוּן פֹּה? לֹא אַסְבִּיר בַּאֲרִיכוּת:

יְנַסֶּה־נָּא גַם הַחוּט

לַעֲשֹוֹת דַּרְכּוֹ לְחוּד!

עֶרֶב־חֹרֶף. קֹר בָּרְחוֹב

נִתְכַּנְּסוּ אוֹרְחִים לָרֹב

בְּאוּלָם חָמִים־שָׂמֵחַ –

בִּקְלָפִים לְהִתְנַצָּחַ.

(כְּבָר אָמְרוּ הַלֵּצָנִים

עַל חֶבְרָה שֶׁל קַלְפָּנִים:

"אֵימָתַי לִישׁוֹן אֵין פְּנַאי לָהּ?

כַּאֲשֶׁר אָרֹךְ הַלַּיְלָה!")

וְהוֹלֵךְ וָרַב הַדֹּחַק בַּטְּרַקְלִין מְלֵא־הָאוֹר –

וְעִמּוֹ גוֹבֵר הַלַּחַץ עַל הַקֹּלֶב בַּפְּרוֹזְדוֹר.

מְעִילִים חַמִּים עָבִים

מִתְרַבִּים עַל הַוָּוִים,

הַדְּרוּכִים מִכֹּבֶד־עֹמֶס, הַבּוֹכִים וְכוֹאֲבִים.

“מָה אָיֹם!”־ גּוֹנֵחַ וָו

בְּאָזְנֵי אַחַד שְׁכֵנָיו:

"כְּבָר חוֹרֵק אֲנִי, שָׁמַעְתָּ?

כֹּחַ עַז מוֹשְׁכֵנִי מַטָּה!

הוֹי, חַלְּצוּנִי מִן הָעֹל!

אַל תִּתְּנוּ, אַחִים, לִפּוֹל!"

– “לֹא יָחִיד אַתָּה, אָחִי!” – הַשָּׁכֵן אוֹתוֹ מַרְגִּיעַ:

"דַּע: וָו־וָו

וּמַכְאוֹבָיו!

אַל יֵאוּשׁ! הָאֵל יוֹשִׁיעַ!"

־“כֵּן” – גּוֹנֵחַ הַשְּׁלִישִׁי: "אֶלָּא מַאי? כֵּיצַד נַגִּיעַ

עַד אֲשֶׁר הָאֵל יוֹשִׁיעַ!"

– "וְלֹא קָם אֶחָד מֵאֵלֶּה, הָרוֹאִים אֶת הַנִּצּוּל,

לְהַגִּיד לְכָל הַיֶּתֶר: “דַּי! לַכֹּל מִדָּה וּגְבוּל!”

– "וְהֵיכָן אֲדוֹן־הַבַּיִת? וְכִי אֵין גַּם בְּקִרְבּוֹ לֵב

לַחֲמוֹל עַל בְּנֵי־הַקֹּלֶב?"

– "מַה שּׁוֹתֵק אַתָּה, אָבִינוּ, אֲדוֹנֵנוּ הָרַחוּם?

הֵן שִׁבְרֵנוּ – נִזְקְךָ הוּא! הַאֻמְנָם לֹא תַּעַשׂ כְּלוּם?"

– "הֲבָלִים! וְכִי אִכְפַּת לוֹ? מְצִיאָה גְדוֹלָה – וָוִים!

וּבִכְלָל: לִבְכּוֹת לְחֶסֶד? הִתְבַּיְּשׁוּ־נָא עֲלוּבִים!

אֵי כְּבוֹדְכֶם כִּי תִּתְחַנֵּנוּ

לְחַסְדּוֹ שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ?"

– “אֶלָּא מָה עוֹד לְפָנֵינוּ?”

– “לְקַלֵּל, לִנְזוֹף, לִגְעוֹר!”

– "וְעָלַי לָכֶם לֵאמוֹר

כִּי בַּכֹּל אָשֵׁם הַקֹּר!

הוּא מַלְבִּישׁ כּׂל אִישׁ אַדֶּרֶת – יֵשׁ עָלָיו לִצְעוֹק חָמָס! –

וְלִלְבּוֹשׁ פַּרְוָה בַּבַּיִת – אִי־אֶפְשָׁר: הַגּוּף יִמַּס!

אֵין בְּרֵרָה לִבְעָלֵינוּ:

מֻכְרָחִים לִתְלוֹת עָלֵינוּ!

נִתְאַמֵּץ, אֵפוֹא, אַחִים, נִתְחַזֵּק כְּדֵי סִבְלֵנוּ!

זְמַן קָשֶׁה עַכְשָׁו הִגִּיעַ! אֵין זוֹ עֵת לְרַךְ, עָדִין –

יֵשׁ לִהְיוֹת נֻקְשֶׁה כַּדִּין!

אוֹי לְמִי שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ לְצַפּוֹת וּלְהַמְתִּין!"

– " לְהַמְתִּין?" – חָזַר בְּלַעַג וָו רָצוּץ בִּשְׁפַל־קוֹלוֹ:

"לֹא אֶרְצֶה עוֹד! לֹא אוּכַל עוֹד! לֹא גִבּוֹר אֲנִי! לׂא־לׂא!

וַאֲפִילוּ – עַל־פִּי־נֵס, בְּחַסְדֵי־שָׁמַיִם –

אֶתְגַּבֵּר עַד שֹׁךְ הַזַּעַם? אָז אֶסְבּוֹל כִּפְלַיִם:

אֶת גּוּפֵהוּ הַחוֹלֶה

מַכְאוֹבִי עָלַי יִתְלֶה

וְיִשְׁלַח לָשׁוֹן לוֹעֶגֶת, בְּכֻלָּנוּ לְשַׁטּוֹת:

"נִטְלְכֶם הוּסַר לְרֶגַע, אֶצְבָּעוֹת מֵתוֹת!

אַךְ הַגִּידוּ: מָה אַתֶּם פְּעַלְתֶּם, בְּנֵי־קֹלֶב,

לְחַלֵּץ אֶת עַצְמְכֶם מִדִּכּוּי וָעֹלֶב?"

תַּחַת כֹּבֶד מַשָּׂאוֹ הִשְׁתַּטַּח חֲמוֹר בַּדֶּרֶךְ –

וְעָלָיו עוֹבֵד בְּפֶרֶךְ

בְּעָלָיו רֶבּ זֶרַח:

הוּא בְּשׁוֹט אוֹתוֹ מוֹכִיחַ – וּבִמְטַר־מַכּוֹת הָגוּן

מְבַקֵּשׁ בּוֹ לְהָפִיחַ קְצָת בִּינָה וּקְצָת מַצְפּוּן.

זֶה דוֹפֵק – וְזֶה סוֹפֵג: הַחֲמוֹר רוֹבֵץ בְּנַחַת

וּמַמָּשׁ בְּאַהֲבָה מְקַבֵּל אֶת הַתּוֹכַחַת.

“דַּי! הַנַּח לוֹ!” מִתְעָרְבִים

הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים:

“רַחְמָנוּת עָלָיו, רֶבּ זֶרַח! צַעַר בַּעֲלֵי־חַיִּים!”

– “לֹא!” – עוֹנֶה הָאִישׁ בְּצֶרַח:

"אִם חֲמוֹר רוֹבֵץ בַּדֶּרֶךְ,

יֵשׁ לִשְׁבּוֹר אֶת עַצְמוֹתָיו!

אַדְּרַבָּה, אוּלַי,תַּרְכִּיבוּ, בִּמְחִילָה אוֹתוֹ עַל גַּב?"

– “הֵן תִּשְׁבּוֹר מַקֵּל, רֶבּ זֶרַח!”

– “אֵין דָּבָר, אֶקַּח אַחֵר!”

וּמַכֶּה הוּא שׁוֹק־עַל־יֶרֶךְ אֶת הָעַיִר הַסּוֹרֵר.

אָז פּוֹנִים אֶל הַמֻּכֶּה: "קוּם, חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם!

קוּם! לְמָה עוֹד תְּחַכֶּה? כְּלוּם תִּרְבַּץ עַד מָחְרָתַיִם?"

– “לֹא! כָּל זְמַן שֶׁהוּא מַכֵּנִי – לְהַכְעִיס, אֶהְיֶה רוֹבֵץ!”

וְהָעֵסֶק – אֵין לוֹ קֵץ:

הַחֲמוֹר רוֹבֵץ בַּדֶּרֶךְ, כִּי מַכִּים אוֹתוֹ חִנָּם –

וּמַכֶּה אוֹתוֹ רֶבּ זֶרַח עַל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ קָם!

שְׁמוֹ הוּא גוּלְיָא

בַּר־ בַּרְבּוּלְיָא.

מִי וּמַה הוּא, בִּמְחִילָה?

רַק בֻּלְבּוּס לַאֲכִילָה.

אַךְ שְׁמַנְמַן הוּא, וְצָמַח בְּקַרְקעַ אֲמֶרִיקָאִית,

וְאוֹהֵב “עוּרְבָא־פָּרַח”, שֶׁאֱמֶת בּוֹ אֵין כְּזַיִת –

בְּלוֹף כָּזוּב וּמְכֻזָּב

בְּסַנְדַּל־זָהָב.

וְהִנֵּה יוֹשֵׁב־לוֹ גוּלְיָא, בַּטְנוּנִי וַעֲגַלְגַּל,

בְּתוֹךְ סַל, עִם בְּנוֹת־בָּצָל

וּבְנוֹת לֶפֶת־לְמִינֶיהָ, בֵּין תַּנּוּר לְבֵין כִּירָה,

מִתְרַבְרֵב כִּגְבִיר־אוֹרֵחַ בֵּין קְרוֹבָיו בָּעֲיָרָה,

וּמַתְחִיל בְּסִפּוּרוֹ, הַסִּפּוּר הַבְּלוֹפִי:

"מֶה עָלוּב הוּא מְקוֹמְכֶם – אֵין בּוֹ שֶׁמֶץ יֹפִי!

שָׁם, בִּמְחוֹז מְכוֹרָתִי,

יֵשׁ לִי גַן־יָרָק פְּרָטִי;

אֲחֻזַּת־הַמִּשְׁפָּחָה הִיא, גַּן־אָבוֹת – וּבְתוֹךְ הַגָּן,

בֵּין עֲצֵי אֱגוֹז וְדֻבְדְּבָן

יֵשׁ לִי בֵּית־עָלִים קָטָן.

בִּרְצוֹתִי – בֵּיתִי צוֹמֵחַ,

בִּרְצוֹתִי – אֶל עָל פּוֹרֵחַ!"

– “בֶּאֱמֶת?”

"כִּמְעַט יוֹם־יוֹם

אֲנִי טָס בּוֹ לַמָּרוֹם.

שָׁם קוֹשֵׁר אֲנִי, מִמַּעַל לְעָבֵי־הַצַּחַר,

אֶת בֵּיתִי לִקְצֵה־שְׂפָמוֹ שֶׁל כּוֹכַב־הַשַּׁחַר,

מְטַיֵּל, הָלוֹךְ וָשׁוֹט,

וְשׁוֹמֵעַ חֲדָשׁוֹת –

אוֹ נוֹפֵשׁ מִן הַיָּגִיעַ

עַל צַלַּחַת־הָרָקִיעַ

וְחוֹטֵף שֵׁנָה קַלָּה."

– “זֶה נִפְלָא! מַמָּשׁ נִפְלָא!”

– אֲנִי בָּא אֶל בְּנֵי מָרוֹם – וְיָפְיִי מַזְהִיר אָז

כְּהַדְרַת הַחַמָּנִית בֵּין רָאשֵׁי הַתִּירָס.

אֲסַפֵּר לָכֶן בְּסוֹד

מַעֲשֶׂה יָפֶה מְאֹד:

יוֹם אֶחָד גִּלְּתָה בַּסֵּתֶר אַהֲבָה לִי הַחַמָּה!"

“מָה???”

– "כֵּן, גְּבִירוֹת, הִיא־הִיא, הַשֶּׁמֶשׁ בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ!

אַךְ וִתַּרְתִּי עַל הַחֶסֶד:

כֹּה חַמָּה הִיא וְרוֹפֶסֶת

בְּצֵאתָהּ מִנַּרְתִּיקָהּ.

מֵילָא, לֶטֶף… נְשִׁיקָה –

נִיחָא, מָה אִכְפַּת לִי?

אַךְ לִלְהוֹט – לְאַט לִי!

חוּץ מִזֶּה, גְּבִירוֹת, קָרְצָה לִי עֲדָשָׁה אַחַת זְהַבְהֶבֶת –

כּוֹכָבֹנֶת מְאֹהֶבֶת,

צְעִירָה, יָפָה, בַּת־חֵן –

אַךְ יוֹדְעֵי־דָבָר הֵחֵלּוּ אַחֲרֶיהָ לְרַנֵּן…

מִסְכֵּנָה! אַחְרִית מָרָה לָהּ: בִּגְלָלִי מֵרֹב תּוּגוֹת,

הִתְאַבְּדָה: קָפְצָה מִלְמַעְלָה וְנִתְּזָה עַל פְּנֵי גַגּוֹת!

אַךְ הַגֵּדְנָה: מַה פִּשְׁעִי? מִי אָשֵׁם לָהּ לַכּוֹכֶבֶת?

בְּפֵרוּשׁ, הָיְתָה חַיֶּבֶת

לְבַקֵּשׁ לָהּ בֶּן־זוּגָהּ

לֹא לְמַעְלָה מֵחוּגָהּ!

קֹדֶם כֹּל, דְּעִי־נָא, מִי אַתְּ! אִם יִצְרֵךְ אוֹתָךְ מוֹשֵׁךְ

לָעוֹמֵד מִמֵּךְ וָמַעְלָה – הֵן דָּמַיִךְ בְּרֹאשֵׁךְ!"

כָּךְ כּוֹזֵב לוֹ בַּר־בַּרְבּוּלְיָא, בְּלִי לֵאוּת וּבְלִי עַצְלוּת,

וּבֵינְתַיִם מִתְקָרֵב הוּא אֶל אַחַת מִבְּנוֹת־בַּצְלוּת.

מֵילָא, גּוּלְיָא הוּא רַק בְּלוֹפֶר, אַךְ לֹא זֶהוּ הָעִקָּר

(אַל יִהְיוּ דְּבָרַי קָשִׁים לוֹ: הוּא מִכְּבָר שׁוֹכֵן־עָפָר!).

הָעִקָּר שֶׁיְּשַׁנֵּנוּ

בְּנֵי מִינוֹ אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ:

אַל הַטְרִיחַ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְכוֹכְבֵי־הַפָּז מֵעָל –

לְהַנְחִיל בֻּלְבּוּס רוֹמַנְטִי נִצָּחוֹן עַל בַּת־בָּצָל!

יוֹם אֶחָד הִתְחִיל לַחְשׁוֹב

פֶּלֶג מַיִם זַךְ וָטוֹב:

"לֹא אָבִין, בְּעֶצֶם: לָמָּה

כָּל נָהָר הוֹלֵךְ הַיָּמָּה?

כְּלוּם קְטַנָּה הִיא הַיַּבֶּשֶׁת? מְעַטּוֹת בָּהּ הַדְּרָכִים?

מְעַטִּים שִׁטְחֵי בַּצֹּרֶת הַצְּמֵאִים וְהַשְּׁכוּחִים?

שָם כְּחֶסֶד־מִשָּׁמַיִם

תְּבֻקַּשׁ טִפָּה שֶׁל מַיִם!

כְּלוּם לֹא טוֹב לִזְרוֹם לְשָׁם

מֵהַשְׁקוֹת בְּמַיִם יָם?

כַּנִּרְאֶה שֶׁבְּעוֹכְרֵינוּ – בְּהִילוּת וְחִפָּזוֹן:

רַעַשׁ־גַּעַשׁ, שֶׁטֶף־חֶתֶף – אֵין אַף רֶגַע לְחָזוֹן!

לֹא! דַּרְכִּי אֵינָהּ עִם אֵלֶּה: כִּרְצוֹנִי אֶמְצָא לִי דֶרֶךְ!

בִּי נִשְׁבַּעְתִּי! וַאֲפִילוּ גְּדוֹל־יַמִּים יִכְרַע לִי בֶּרֶךְ

וְיַכְרִיז: קַבֵּל לְשַׁי

כָּל פְּנִינַי וְאַלְמֻגַּי,

וְנוֹסָף עַל כָּל הַשֶּׁפַע –

בַּת־גַּלִּים כְּלִילַת־הַיֶּפַע,

בּוֹז אָבוּז לְכָל שְׁלָלוֹ:

,לֹא‘! – אֹמַר־לוֹ: ,לֹא וָלֹא!’"

וְהֵחֵל קִפּוּץ וָדֶלֶג:

מְשָׂרֵךְ דַּרְכּוֹ הַפֶּלֶג,

מִתְפַּתֵּל כְּמוֹ נָחָשׁ הוּא בַּשְּׁטָחִים הַחֲרֵבִים,

בַּשָׂדוֹת הָעֲזוּבִים –

וּבְרָכוֹת בָּאוֹת בְּשֶׁפַע עַל מֵימָיו הַנְּדִיבִים:

תְּבָרֵךְ אוֹתוֹ כָּל אֶבֶן,

כָּל גַּרְגֵּר גָּאוּל מִנֶּוֶן.

אַךְ לֹא דַי בָּזֶה לַפֶּלֶג – מְעַקֵּם הוּא עֲרוּצוֹ

וּמַמְשִׁיךְ בְּמֵרוֹצוֹ:

שִׁמְמַת־בְּרֵאשִׁית דְּרוּשָׁה לוֹ, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִגְאָלָה,

וְזִרְמוֹ נִשָּׂא קָדִימָה וְקוֹלֵחַ הָלְאָה, הָלְאָה –

עַד נִקְלַע הַמְחַדֵּשׁ

לְמִדְבַּר־צִיָּה יָבֵשׁ,

שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בּוֹ לוֹהֶטֶת כְּכִבְשַׁן־הָאֵשׁ…

הֲרוֹצִים אַתֶּם לָדַעַת סוֹף הַפֶּלֶג הֶחָכָם?

שַׁאֲלוּ הַחוֹל הַחַם!

* *

לְחַפֵּשׂ דְּרָכִים? חַפֶּשׂ־נָא! רֵד לַגַּיְא, עֲלֵה הָהָרָה–

וְאוּלָם אַל תִּכָּנֶס־נָא לְמִדְבַּר־סַהָרָה!

בְּחֵיקוֹ שֶׁל אֲגַמְגַּם,

קְצָת דָּלוּחַ פֹּה וָשָׁם,

שֶׁמֵּימָיו הֵם מֵי־אַפְסַיִם,

רָחֲצוּ בַּרְוָזָתַיִם.

הֵן טָבְלוּ וְהִשְׁתַּכְשֵׁכוּ – וְעִם זֹאת, הֶחָרוּצוֹת,

בַּמַּקּוֹר נִקּוּ כְּהֹגֶן כָּל נוֹצָה מִן הַנּוֹצוֹת.

הֲרֵי בָּא הַיּוֹם אוֹרֵחַ – מֵרָחוֹק, אוֹמְרִים, מֵהֹדּוּ;

לְפָנָיו בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ הָעוֹפוֹת כֻּלָּם יִסְגֹּדוּ.

עוֹף־פְּלָאִים הוּא וְיַחְסָן, בַּעַל זֶפֶק וּכְרֵסֹנֶת

וְלוֹבֵשׁ “טַלִּית־קָטָן” כְּלִיל־זָהָב עַל שְׁחוֹר־כֻּתֹּנֶת;

מְדַבֵּר לָשׁוֹן מוּזֶרֶת – וְשׁוֹמְעִים רַק “עוֹלְדּוֹר־עוֹלְדּוֹר”:

בְּוַדַּאי, דִּבְרֵי־מוּסָר הֵם, שֶׁחַיָּב לִמְשׁוֹךְ בָּעֹל דּוֹר.

מִתְיַפּוֹת הַבַּרְוָזוֹת לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הָאוֹרֵחַ,

מִתְחָרוֹת הֵן זֹאת בָּזֹאת, מִי תֵּיטִיב לְהִצְטַחְצֵחַ.

אַךְ אַחַת מֵהֶן נִקְלַעַת לְמֵי־רֶפֶשׁ, בִּמְחִילָה,

וְיוֹצֵאת הִיא מְלֻכְלֶכֶת עוֹד יוֹתֵר מִבַּתְּחִלָּה –

אוֹי, טְבִילָה לְבַטָּלָה!

וּשְׁכֶנְתָּהּ – הֵאִיר מַזָּל לָהּ בְּמֵימֵי־הָאֲגַמְגַּם:

גַּם מִלְּמַטָּה, גַּם מִלְמַעְלָה, נְקִיָּה הִיא לְלֹא פְּגָם.

אַךְ עֵינֶיהָ לְנֶגְדָּן רְעוּתָהּ תִּרְאֶינָה:

“כַּנִּרְאֶה, לֹא נְקִיָּה גַם אֲנִי מִמֶּנָּה” –

כָּךְ חוֹשֶׁבֶת הִיא: "וַדַּאי,

לֹא רָחַצְתִּי לְמַדַּי!"

וַהֲרֵיהִי שׁוּב טוֹבֶלֶת, מִטַּהֶרֶת, מִשְׁתַּכְשֶׁכֶת…

נוּ, וּמָה הַמְלֻכְלֶכֶת?

מְרֻצָּה מֵרַחֲצָה, בְּלִבָּה הִיא מִתְבָּרֶכֶת:

"אִם שְׁכֶנְתִּי – כָּזֹאת בַּת־חֵן,

אָנֹכִי – לֹא כָּל־שֶׁכֵּן!"

קַר, שׁוֹבֶתֶת בָּרָקִיעַ טַחֲנַת־הָעוֹלָמִים,

שֶׁתִּטְחַן בֵּין גַּלְגַּלֶּיהָ הַרְרֵי גָבִישׁ חַמִּים.

עַל בְּהוֹנוֹת פּוֹסֵעַ חֶרֶשׁ בְּגַנֵּי־הַדֻּבְדְּבָן

בְּכֻתֹּנֶת מְרֻקֶּמֶת לֵיל הַכְּפָר הָרַעֲנָן.

הַס! שָׁקוּעַ שְׂדֵה־קָמָה

בְּהַרְהֶרֶת עֲמוּמָה…

הוּא חוֹשֵׁב־חוֹשֵׁב בְּלִי הֶרֶף: מַה נּוֹצַר לְמַעַן מָה?

אֲדָמָה בִּשְׁבִיל שִׁבֹּלֶת, שֶׁתַּכְלִית הִיא לְעַצְמָהּ,

אוֹ, לְהֶפֶךְ, הַשִּׁבֹּלֶת – רַק קִשּׁוּט לָאֲדָמָה?

הַקֻּשְׁיָה הִיא מְסֻבֶּכֶת!

וְאֶל מִי אֶפְשָׁר לָלֶכֶת

בְּסוּגְיָה כֹּה חֲמוּרָה?

רַק אֶל בֶּן־הַשְּׂעוֹרָה!

הֲתֵדְעוּ, כֵּיצַד קוֹרְאִים לוֹ בַּשָּׂדֶה? אָדוֹן פְּרוֹפֶסוֹר!

שֶׁהַרֵי מִכָּל שְׁכֵנָיו הוּא מַשְׂכִּיל פִּי עֶשֶׂר.

וְאָמְנָם, רוֹאִים הַכֹּל

כִּי שְׂפָמוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל.

וּמִיָּד חֶשְׁכַת־סָפֵק הוּאֲרָה בְּאוֹר־הַדַּעַת:

לְאַחַר שֶׁהוּא פּוֹסֵק, הַקֻּשְׁיָה אֵינָהּ קֻשְׁיָה עוֹד.

“כְּבָר עִיַּנְתִּי בַּדָּבָר” –

הוּא אוֹמֵר: "וְזֶה־מִכְּבָר

נִתְגַּלְּתָה לִי בַּחֲלוֹם סָבָתִי יְשִׁישִׁבֹּלֶת

וּפָתְרָה אֶת הַבִּלְבֹּלֶת

בְּלִי פִּקְפּוּק וְהִסּוּסִים:

“אֲדָמָה – לִשְׂעוֹרָה הִיא, שְׂעוֹרָה – בִּשְׁבִיל סוּסִים!”

הַבְּרִיָּה הַנֶּאֱנַחַת –

לִפְעָמִים בּוֹכָה… מִנַּחַת.

* *

תַּרְנְגֹלֶת מְשׂוֹחַחַת בֶּחָצֵר עִם מַכָּרָה.

זוֹ, אֲבוֹי לָהּ, עֲקָרָה –

אַךְ הַהִיא, הָרִאשׁוֹנָה, פּוֹרִיָּה וּמְמֻשְׁפַּחַת:

מַצְהִיבִים בְּצֵל כְּנָפֶיהָ הַפְּרוּשׂוֹת

כַּעֲשֶׂרֶת קֻנְדֵּסִים וְקֻנְדֵּסוֹת.

מַקּוֹרָהּ אֵינֶנּוּ נָח – הִיא נוֹבֶרֶת וְנוֹקֶרֶת

וּבִשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה מְסַפֶּרֶת לָעֲקֶרֶת:

"אוֹי, קָשֶׁה גוֹרַל הָאֵם!

יְרַחֵם עַלַי הַשֵּׁם!

זוֹ כְּנוּפְיַת הַפִּרְחָחִים – אֶת חַיַּי הִיא מְקַפַּחַת.

יוֹם שָׁלֵם אֲנִי טוֹרַחַת.

וּלְמִי?

כְּלוּם, חָלִילָה, לְעַצְמִי?

פֶּה שֶׁל אִמָּא – מַה צָּרִיךְ הוּא?

לוּ רַק הֵם יֹאכְלוּ דֵי־צֹרֶךְ?

אַךְ כּלוּם אֵלֶּה יַעֲרִיכוּ, מַהִי אֵם וּמַהוּ טֹרַח?

הַסְבוּרָה אַתְּ, שֶׁאָמְנָם

הֵם שׁוֹמְעִים בְּקוֹל אִמָּם?

לַהֲדָ"ם!

לְמָשָׁל, הַשֵּׁד הַזֶּה" – מְרַמֶּזֶת הִיא בְּרֹגֶן:

"מָה? יָפֶה הַזַּאֲטוּט? מְלֻכְלָךְ הוּא רַק כְּהֹגֶן!

לְעַזּוּת־מִצְחוֹ אֵין גְּבוּל:

לֹא יִירָא מִפְּנֵי חָתוּל?

אִם אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ הֵנָּה, אָץ הוּא שָׁמָּה בְּרִיצָה:

הֵן עַכְשָׁו לַתַּרְנְגֹלֶת תְּלַמֵּד בִּינָה בֵּיצָה!

נוּ, וְזֶה הַתַּרְנְגוּץ, שֶׁכִּשְׁתֵּי טִפּוֹתֹ שֶׁל מַיִם

פַּרְצוּפוֹ דוֹמֶה לְאַבָּא? גַּם־כֵּן עֹנֶשׁ מִשָּׁמַיִם!

אַתְּ יוֹדַעַת מָה עוֹלֵל לִי זֶה הַלֵּץ?

הִסְתַּבֵּךְ הַיּוֹם בֵּין שְׁנֵי בּוּלִים־שֶׁל־עֵץ…

כְּבָר חָשַׁבְתִּי: בָּא הַקֵּץ!

וּבִתִּי הַפִּרְחָחֹנֶת? זֶהוּ כְּלִי מָלֵא חֻצְפָּה!

אוֹי, תִּהְיֶה זוֹ אֵשֶׁת־חַיִל, מִין ,קְלִפָּה שֶׁבִּקְלִפָּה'!

עַל גַּרְגֵּר־חִטָּה תָּקְפָה הִיא… תַּרְנְגֹלֶת־הֹדּוּ!

וְרַגְלֵיהָ – רַק לָרוּץ כָּל הַיּוֹם יַחְמֹדוּ!

אוֹי לִי, אוֹי מִצָּרוֹתַי!

עַד מָתַי?"

– “קוּ־קוּ־אַךְ” – לֹא הִתְאַפְּקָה אָז הַשְּׁכֵנָה הָעֲקָרָה

וְנִקְּרָה מִגֹּדֶל־כַּעַס אֶת הָאֵם בְּמַקּוֹרָה:

"מַה תֹּאמְרוּ לַמִּתְעַלֶּלֶת?! הִיא נוֹשֵׂאת נְהִי וָהִי –

לְקַנְטֵר אוֹתִי, אֻמְלֶלֶת, בְּאָשְׁרָהּ הָאִמָּהִי!"

* *

כֵּן, קָשֶׁה, אָמְנָם, הַצַּעַר

שֶׁל גִּדּוּל תִּינוֹק וָנַעַר,

אַךְ קָשֶׁה הַרְבֵּה יוֹתֵר –

כְּשֶׁצַּעַר זֶה חָסֵר.

לְפָנִים, בִּזְמַן רָחוֹק,

עֵת הַסָּב הָיָה תִּינוֹק,

נִתְחַבְּרָה טַבַּעַת־פָּז

עִם כְּנַפְנַף־אַוָּז.

(מָה? רוֹצִים אַתֶּם לָדַעַת, אֵיךְ זֻמְּנוּ הַלָּלוּ יַחַד?

אַל תָּצִיקוּ כְּסַפַּחַת:

עַל דִּבְרֵי מַעֲשִׂיוֹת

אֵין מַקְשִׁין קֻשְׁיוֹת!)

הָעִקָּר – שֶׁשְּׁתַּיִם אֵלּוּ

בָּעוֹלָם יַחְדָּו טִיֵּלוּ

בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת,

שׁוֹמְמוֹת מֵעֲגָלוֹת.

הֵן עָבְרוּ בְּשִׂיחַ־נֹעַם פֶּלֶךְ אַחַר פֶּלֶךְ

וְהִגִּיעוּ, סוֹף־כָּל־סוֹף, לְחוֹף יָם־הַמֶּלַח.

שָׁם עָמְדָה, זְקוּפָה כַּתֹּמֶר,

חֶרֶב מֶלֶךְ כְּדָרְלָעֹמֶר.

שָׁאֲלָה אוֹתָן הַחֶרֶב, אַחֲרֵי חִלּוּף־בְּרָכוֹת:

“מִי מֵיטִיב יוֹתֵר לִשְׂחוֹת?”

– “אָנֹכִי!” –

וְחַת־וּשְׁתַּיִם

הַכְּנַפְנַף קָפְצָה לַמַּיִם.

הַטַּבַּעַת מִהֲרָה

בְּעִקְּבוֹת הַחֲבֵרָה…

וְהַסּוֹף הֲרֵי מוּבָן: הַכְּנַפְנַף – לְמַעְלָה,

וְטַבַּעַת־הַזָּהָב צָלְלָה־צָלָלָה.

* *

קַל־מִשְׁקָל, יְצוּר נִקְלֶה,

צָף בְּלִי קשִׁי וְעוֹלֶה.

מִי טוֹבֵעַ וְאוֹבֵד?

כְּלִי־זָהָב כָּבֵד.

כָּל הַיּוֹם לִפְנֵי גָדֵר

מְטַיֵּל וּמִתְהַדֵּר

בְּמִצְעָד גַּבְרִי בָּטוּחַ

תַּרְנְגוֹל זָחוּחַ.

תּוֹךְ־הִלּוּךְ עֵינָיו עוֹקְבוֹת

אַחַר שֶׁבַע נְקֵבוֹת;

בְּגַדְלוּת אוֹתָן מַשְׁתִּיק הוּא:

"קוּקוּרִיקוּ! קוּקוּרִיקוּ!

מָה רוֹצוֹת אַתֶּן, נָשַׁי? אשֶׁר? סְמֹכְנָה עַל הַבַּעַל!"

וּפִתְאֹם – אֲבוֹי – שׁוּעָל! מִתְגַּנֵּב הוּא שַׁעַל־שַׁעַל

וּמוּכָן כְּבָר לְבָרֵךְ:

“זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ…”

וְאוּלָם תַּרְנְגוֹלֵנוּ לֹא הִסֵּס וְלֹא הִרְהֵר:

קְפָץ! – וְהוּא עַל הַגָּדֵר!

– “הֵי, לְאָן אַתָּה בּוֹרֵחַ?” –

הַשּׁוּעָל אֵלָיו צוֹרֵחַ:

"מַה תֹּאמְרוּ עַל הַגִּבּוֹר?

אֵיךְ יִרְעַד עָלָיו הָעוֹר!

כַּנִּרְאֶה, הַתַּרְנְגֹלֶם הוּא בֶּן־חַיִל רַק עַל גַּג,

אַךְ בַּקְּרָב, בִּשְׂדֵה־הַקֶּטֶל – מִלִּבּוֹ הָאֹמֶץ פָּג.

וַאֲנִי, טִפֵּש, חָשַׁשְׁתִּי לְפָגְשׁוֹ בִּקְרָב גָּלוּי!

רַק בְּקשִׁי הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי – אַף אָמַרְתִּי כְּבָר ‘וִדּוּי’.

וְהִנֵּה – אֲבוֹי לָעַיִן:

רֹב בְּרָקִים – וְגֶשֶׁם אַיִן!

וְכָזֶה נִקְרָא לוֹחֵם? הוֹי, מִמִּי פָּחַדְתִּי פַּחַד!

בּוֹשׁ, מוּג־לֵב, וְהִכָּלֵם לִפְנֵי כָּל נָשֶׁיךָ יַחַד!

מַה יָּרֵא אַתָּה לָזוּז?

בְּנוֹת־הַחֵן חוֹמְדוֹת עֱזוּז!

הַגְּבוּרָה לִבָּן גּוֹנֶבֶת –

לֹא בְּרִיחַת אַרְנֶבֶת!"

– “הִסְתַּכְּלוּ בְּבֶן־הַשְּׁאוֹל” –

הִתְקַקְרֵק הַתַּרְנְגוֹל:

"מְקַנְטֵר אוֹתִי הַשֵּׁד בְּלִגְלוּג וָהֶתֶל:

‘בּוֹא עִמִּי לְהִתְמוֹדֵד! צֵא לִשְׂדֵה־הַקֶּטֶל!’

וְאִם יֵשׁ לְךָ, נִבְזֶה,

יֶתֶר־כֹּחַ – מַה בָּזֶה?

מִי יִצְחַק לְדַל־הַכֹּחַ,

הָאָנוּס מִזֵּד לִבְרוֹחַ?

לֹא! לִצְחוֹק רָאוּי הַפֶּתִי, הַקּוֹפֵץ לְפֻרְעָנוּת

רַק מִפַּחַד ‘פַּחְדָּנוּת’!

הִסְתַּלֵּק מִכָּאן, בְּלִיַּעַל, כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאתָ!" –

וְקָפַץ הַתַּרְנְגוֹל לֶחָצֵר לְמַטָּה.

"יְדִידִי אֲבִישָׁלוֹם,

מָה אַגִּיד וּמָה אֶכְתֹּבָה?

בְּעֶזְרַת שׁוֹכֵן־מָרוֹם,

אָנֹכִי בְּקַו הַשּׂבַע,

הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם.

וְרַק זוֹ רָעָה חוֹלָה: בְּרַגְלַי פָּגַע הַפֶּגַע.

אִם מִיֵּצֶר בַּטָּלָה אוֹ מֵרֹב רִיצָה וָיֶגַע,

הֵן מָרְדוּ בְּתַפְקִידָן

וְשׁוֹבְתוֹת בְּטֶרֶם זְמַן:

מְסָרְבוֹת לִפְסוֹעַ;

טוֹעֲנוֹת הֵן לְפָנַי, כִּי מוּטָב לִנְסוֹעַ".

כָּף כָּתְבָה הַיָּד אִגֶּרֶת בְּלָצוֹן מָהוּל בִּכְאֵב.

– “נְבָלָה!” – קָרָא לְפֶתַע בֹּהֶן רֶגֶל הַכּוֹתֵב:

מִי זֶה שָׂם הַיָּד שׁוֹפֶטֶת לְדַבֵּר סָרָה עָלֵינוּ?

מִי הִיא? מַה הִיא? מְשָׁרֶתֶת, מְצַחְצַחַת־נְעַלֵינוּ.

אִם אָמְנָם נִרְצֶה לָסַעַת, כִּי נִלְאֵינוּ כְּבָר לָלֶכֶת

בְּכָל דֶּרֶךְ מְיַגַּעַת, מְיַזַּעַת, מְפָרֶכֶת, –

הִיא תִּפְסוֹק עַל כָּךְ פִּסְקָהּ?

זֶה עִסְקָהּ?"

– “לֹא, חָלִילָה!” – מְשִׁיבָה לָרַגְלַיִם הַכּוֹתֶבֶת:

"סְעוּ לְכָל אֲשֶׁר תִּרְצוּ – וַאֲפִילוּ בְּמֶרְכֶּבֶת.

לֹא עָלַי לִפְסוֹק דֵּעוֹת

בְּהִלְכוֹת־הַמַּסָּעוֹת:

הֵן אַתֶּן וְלֹא יָדַיִם תְּשַׁלְּמוּ אֶת הַמָּעוֹת!

אַדְּרַבָּה, שַׁלְּמוּ, רַגְלַיִם –

מַשְׁכְּנוּ־נָא נַעֲלַיִם!"

כָּךְ עָנְתָה הַיָּד בְּנַחַת: לִכְאוֹרָה, דָּבָר מוּבָן.

אַךְ הֵיכָן חָכְמַת רַגְלַיִם? בִּמְחִילָה, בַּעֲקֵבָן.

אֵין רַגְלַיִם חוֹבְבוֹת בְּהִרְהוּר לִשְׁקוֹעַ:

עַל עָקֵב הֵן סוֹבְבוֹת – וּמֻמְחוֹת לִרְקוֹעַ.

“לְשַׁלֵּם?” – מִשְׁתּוֹמְמוֹת הֵן: "לָמָּה וּמַדוּעַ?

לְשַׁלֵּם – תַּפְקִיד הַיָּד הוּא: זֶה דָבָר יָדוּעַ!"

וְהַיָּד, בְּהַדְבִּיקָהּ

אֶצְבָּעָהּ אֶל הָרַקָּה,

מְהַרְהֶרֶת: "פֶּלֶא!

אֵיזֶה ישֶׁר מְשֻׁנֶּה לַבְּרִיּוֹת הָאֵלֶּה:

הָעִנְיָן – לֹא עִנְיָנִי,

וּלְשַׁלֵּם צְרִיכָה אֲנִי!

זֶהוּ גְּמוּל צִחְצוּחַ־נַעַל לַיְצוּר הַחֻצְפָּנִי!"

מֶה הָיָה לוֹ לְבַר־כַּלְבָּא? לֹא אֵרַע כָּל רַע שֶׁהוּא,

אַךְ לִבּוֹ נִכְסַף לְפֶתַע לְאוֹתוֹ מִין מַשֶּׁהוּ

שֶׁקּוֹרְאִים תַּרְבּוּת, טוּב־טַעַם, טַקְט וְנִמּוּסִין…

כָּל יָמָיו הוּא הִתְגַּלְגֵּל בְּאַשְׁפָּה כָּפְרִית שֶׁלּוֹ

וְשׁוֹטֵט לְיַד אִטְלִיז, שֶׁסִּפֵּק אֶת הַתַּפְרִיט שֶׁלּוֹ –

וּמִנַּיִן לוֹ הִרְהוּר כָּזֶה? תֵּיקוּ! מִסְתּוֹרִין!

נִמְאֲסָה כְּבָר עַל בַּר־כַּלְבָּא

הַחֶבְרָה שֶׁהוּא הֻרְגַּל בָּה:

שֶׁל כְּלָבִים גַּסֵּי־הָרוּחַ, שֶׁל קוֹנוֹת רַגְזָנִיּוֹת…

אוֹי, פִּיּוֹת לָהֶן, פִּיּוֹת!

הַקְּלָלוֹת בָּהֶם תִּצְמַחְנָה כִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת!

וְכֵיצַד מִתְעַלְּלוֹת הֵן, בְּבוֹאָן יוֹם־יוֹם אִיטְלִיזָה,

בַּקַּצָּב, רֶבּ גָּד מִסְכֵּן… הוֹי, חֻצְפָּה שֶׁל עַמָּא פְּזִיזָא!

לִכְאוֹרָה, מִי שָׂם בֶּן־כֶּלֶב לִפְרַקְלִיט שֶׁל הַקַּצָּב?

אַךְ חוֹרֶה לוֹ הַמַּצָּב!

מָה, טִפְּשָׁה, תִּתְּנִי בּוֹ דֹפִי?

לָךּ נוֹתְנִים? וּבְכֵן, חֲטֹפִי!

לֹא! בִּמְקוֹם לוֹמַר תּוֹדָה,

הִיא טוֹעֶנֶת הָא וְדָא.

גָּד נוֹתֵן לוֹ חֲתִיכֹנֶת רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד –

“לֹא!” – תִּצְעַק הַמְפֻנֶּקֶת: “הַב לָשׁוֹן לִי, תֵּן כָּבֵד!”

הוּא נוֹתֵן צֵלָע מֻבְחֶרֶת – שׁוּב מַבּוּל שֶׁל עֲצֻמוֹת:

“מַה נּוֹתֵן אַתָּה, רוֹצֵחַ? גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת?”

נוּ, וּמָה אִם זוֹהִי עֶצֶם? סַם הִיא? מִישֶׁהוּ יֻרְעַל בָּהּ?

הַלְוַאי, הָיוּ נוֹתְנִים אֶת הָעֶצֶם לְבַר־כַּלְבָּא!

יֵשׁ לָהּ טַעַם שֶׁל גַּן־עֵדֶן! אַךְ אוֹתָן נְשֵׁי־אִטְלִיז!

כָּל חֶפְצָן – אֶת גָּד בִּישׁ־גַּדָּא לְבַלְבֵּל וּלְהַרְגִּיז!

וְעַל מִי נִשְׁפָּך הָרֹגֶז? מִי שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל?

שַׁאֲלוּ אֶת הַמַּקֵּל!

הֶחָתוּל גּוֹנֵב לוֹ חֵלֶב –

וּמַכּוֹת סוֹפֵג הַכֶּלֶב.

וּמַדּוּעַ־זֶה? – פָּשׁוּט:

הָעִקָּר חָסֵר: תַּרְבּוּת!

אוֹי, הֵיכָן אוֹתוֹ מוֹצְאִים, בֶּן־תַּרְבּוּת בְּלִי דֹפִי?

שֶׁמָּא, זֶהוּ בַּר־חֲזִירָא מְעֻדַּן־הָאֹפִי?

אוֹ חָתוּל נוֹכֵל, בַּר־שׁוּנְרָא, יִקָּחֵהוּ אֹפֶל?

הִנֵּה כָּךְ הִרְהֵר בַּר־כַּלְבָּא – וּפִתְאֹם עֵינָיו חוֹזוֹת:

לִקְרָאתוֹ קְרֵבָה בַּדֶּרֶךְ לַהֲקָה שֶׁל אַוָּזוֹת.

לְבָנוֹת, צַחוֹת, יָפוֹת הֵן וּפוֹסְעוֹת בַּעֲדִינוּת.

הִנֵּה זֶה נִקְרָא תַּרְבּוּת!

הֵן אוֹמְרוֹת: “בָּרוּךְ הַבָּא!”

הוּא עוֹנֶה: “תּוֹדָה רַבָּה!”

שׁוֹאֲלוֹת הֵן: “מַה שְּׁלוֹמֶךָ”?

עִנְיָנֶיךָ? מַעֲשֶׂיךָ?"

הוּא עוֹנֶה מְנֻמָּסוֹת: "וְכִי מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת?

יְגֵעִים הֵם, כַּיָּדוּעַ, עִנְיְנֵי הַפַּרְנָסוֹת!

עַל כָּל עֶצֶם כְּבָר רָבִים,

לְפָחוֹת, שִׁבְעָה כְּלָבִים!"

הֵן תְּמֵהוֹת: "אֱמוֹר, בְּעֶצֶם:

כְּלוּם כְּדַאי לָרִיב עַל עֶצֶם?

וְכִי יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה תֹכֶן?

לוּ הָיָה זֶה דֹחַן!"

– מָה? אַתֶּן מִתְלוֹצְצוֹת? הַאֻמְנָם לֹא תְּבִינֶינָה?

עֶצֶם זוֹ – הֲרֵי מִמֶּנָּה

הַלְּשַׁד אֲנִי מוֹצֵץ,

וְלוֹעֵס בְּפִיהוּ דֹּחַן – כְּלוֹעֵס עָפָר אוֹ עֵץ".

מִסְתַּכְּלוֹת הֵן זֹאת בָּזֹאת – וְאוֹמרוֹת מְרֻגָּזוֹת:

“מְשַׁטֶּה הַכֶּלֶב בָּנוּ! דַּי! נֵלֵךְ נָא, אַוָּזוֹת!”

מְלַוֶּה אוֹתָן הַכֶּלֶב בְּעֵינָיו בְּרַחְמָנוּת:

"לֹא תֵּדַעְנָה טַעַם־עֶצֶם! מַה דַּלָּה אוֹתָהּ תַּרְבּוּת!

מַגְרֵפָה לְיַד כִּירַיִם, מְרֻגֶּזֶת לְלֹא גְבוּל,

מַשְׁמִיעָה טַעֲנוֹתֶיהָ בְּאָזְנֵי חָתוּל:

"רְשָׁעִים הֵם בְּנֵי־הַבַּיִת, יִכָּנֵס בָּהֶם הָרוּחַ:

לֹא יָחוּסוּ, לֹא יַחְמֹלוּ! לֹא יִתְּנוּ לָנוּחַ!

מַבְעִירִים הֵם אֵשׁ כָּל בֹּקֶר – וְאוֹתִי, הַנְּבָלִים,

מְשַׁלְּחִים אֶל הַשַּׁלְהֶבֶת, לְגָרֵף הַגֶּחָלִים.

זֶהוּ צֶדֶק? זֶהוּ ישֶׁר? כְּלוּם, לְדַעַת הַבְּרִיּוֹת,

חֲבִיבוֹת עָלַי כְּוִיּוֹת?

כְּלוּם גּוּפִי אֵינוֹ יָקָר לִי,

וּבִצְרוֹב בּוֹ אֵשׁ – לֹא צַר לִי?

כִּי תָּרִיב שִׁפְחַת־הַבַּיִת עִם הַכֶּלֶב הַזּוֹלֵל,

מִי שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל?

מַגְרֵפָה! רוֹצָה הִיא, פְרוּמָה,

שֶׁאֲנִי עָלָיו אָקוּמָה!

רְשָׁעָה! בְּאֵיזוֹ זְכוּת תִּגְזְלִי מִמֶּנִי שֶׁלֶו?

מִפְּנֵי מָה צְרִיכָה אֲנִי לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַכֶּלֶב?

וּמַדּוּעַ־זֶה לֹא אַתְּ?

כְּלוּם חָסַרְתְּ, חָלִילָה, יָד?

וְעַל מָה רֻגְזֵךְ בִּכְלָל בָּא?

מָה אָשֵׁם אוֹתוֹ בַּר־כַּלְבָּא?

אִם שִׁפְחָה – טִפְּשָׁה מִשְּׁמוֹר,

אֵיזֶה כֶּלֶב – לֹא גִבּוֹר?

אַךְ הַסְבֵּר נָא זֹאת לִפְרוּמָה! נִתְרַתְּחָה, מְכַשֵּׁפָה,

וּמִיָּד – לַמַּגְרֵפָה!

דַּי! מַסְפִּיק אֲנִי אוֹמֶרֶת! תְּנִי גַם לִי, סוֹף־סוֹף, מָנוֹחַ!

כְּלוּם נָעִים לִי, שֶׁהַכֶּלֶב לֹא יֶחְדַּל עָלַי לִנְבּוֹחַ?"

– מִי? הַכֶּלֶב, אַתְּ אוֹמֶרֶת?" – הֶחָתוּל עִקֵּם פָּנָיו:

"כֵּן, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי! מַכִּירִים אֶת הַגַּנָּב!

טוֹב לָרֶדֶת חַי שְׁאוֹלָה מִלִּפּוֹל לְבֵין שִׁנָּיו!

לְבָבִי נָמֵס מִפַּחַד, בִּרְאוֹתִי אוֹתוֹ נֶגְדִּי.

יַקִּירָה, עֲשִׂי טוֹבָה לִי – תְּנִי לוֹ, תְּנִי גַם בַּעֲדִי!"

כְּפָרָשׁ עַל הָאֻכָּף –

מִשְׁקָפַיִם עַל הָאַף.

קְצָת לָחוּץ הוּא, קְצָת סָמוּק הוּא, זֶה הָאַף הַמְמֻשְׁקָף –

אַךְ מֵצִיק לוֹ לֹא הַלַּחַץ:

מְצִיקִים עַזּוּת וָשַׁחַץ!

בִּזָּיוֹן הוּא וְחֶרְפָּה לוֹ נֶגְדָּה־נָּא לְכָל הָרְחוֹב:

וְכִי סוּס הוּא, שֶׁלְּפֶתַע יַעֲלוּ עָלָיו לִרְכּוֹב?

“הֲרֵי שִׂיא־פָּנִים אָנֹכִי! הִסְתַּלְּקוּ מִיָּד, בְּנֵי־חֶצֶף!” –

מְאַנְפֵּף הָאַף בְּקֶצֶף:

“מַה תְּפַסְתּוּנִי כְּגַזְלָן?”

וְהַלָּלוּ: שְׁתוֹק, נַזְלָן!

(אִי, גַּסִּים הַמִּשְׁקָפַיִם: בְּנִמּוּס פּוֹרְצִים הֵם פֶּרֶץ –

אַךְ דַּבֵּר נָא אַל רֶבּ חֹטֶם בְּסִגְנוֹן שֶׁל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ!)

שְׁתוֹק! מָה רוּחַ־שֶׁל־גַּדְלוּת נִכְנְסָה בִּנְחִירֶיךָ?

אִם עָלִיָת עַל הַשִּׂיא, כְּלוּם עָלָה גַם מְחִירֶךָ?

אֵיזֶה כְּלִי מֻצְלָח אַתָּה –

תְּסַפֵּר הַמִּמְחָטָה!

וְעַל־כֵּן, אַל תִּתְנַפֵּחַ, שֶׁטִּפַּסְתָּ לַמְּרוֹמִים,

כִּי יוֹדְעִים הַחֲכָמִים

וַאֲפִילוּ אִידִיּוֹטִים,

מִיהוּ זֶה רֶבּ חֹטֶם!"

* *

“מַה חִדַּשְׁתָּ, בִּמְחִילָה?” –

תִּשְׁאָלוּנִי שְׁאֵלָה.

– לֹא חִדַּשְׁתִּי וְלֹא־כְלוּם: הַתְּמוּנָה מֻכֶּרֶת –

אַךְ אֹהַב בְּאַף מוּרָם לְהַרְבִּיץ סְנוֹקֶרֶת.

כַּיָּדוּעַ לָנוּ, כַּעַס – עֲבוֹדָה זָרָה.

אַךְ בְּגַג בֵּיתוֹ שֶׁל מִיכָה זוֹהִי הַצָּרָה:

הוּא, הַגַּג, שָׁרוּי בְּכַעַס; רֻגְזָתוֹ כָּל־כָּךְ רַבָּה,

שֶׁעָשָּׁן יוֹצֵא הַחוּצָה מֵאַפּוֹ – הָאֲרֻבָּה.

לָמָּה? מַהִי הַסִּבָּה?

טְעָנוֹת לוֹ אֶל רֶבּ מִיכָה! הוּא תּוֹבֵעַ דִּין־שֶׁל־צֶדֶק.

"אַדְּרַבָּה, שִׁמְעוּ אַתֶּם: יֵשׁ בַּגַּג מִין חֹר אוֹ סֶדֶק,

וְאוּלַי – שְׁלשָׁה חֹרִים…

אַךְ אֲפִילוּ עֲשָׂרָה הֵם, חֲמִשָּׁה־עָשָׂר, עֶשְׂרִים –

כְּבָר צָרִיךְ לְהֵאָנֵחַ, וְלִזְרוֹק בַּגַּג מָרָה,

וְלִקְרוֹא לוֹ שֵׁם ,כְּבָרָה'?

וְאוּלָם, אוֹתוֹ רֶבּ מִיכָה –

גַּם בָּזֶה לוֹ עוֹד לֹא נִיחָא.

אַךְ יִרְאֶה בִּקְצֵה־שָׁמַיִם לַהֲדָ"ם, עוּרְבָא פָּרַח –

עֲנַנָּס שֶׁל מַה בְּכָךְ –

כְּבָר בּוֹרֵחַ־לוֹ רֶבּ מִיכָה, כְּבָר הוּא לָן בְּבֵית שָׁכֵן.

הֵן בּוּשָׁה הִיא זֹאת, לֹא כֵן?"

כָּךְ שׁוֹפֵךְ הַגַּג, מִסְכֵּן, אֶת רוּחוֹ הַנֶּעְכֶּרֶת.

לִפְנֵי מִי? לִפְנֵי יוֹנָה.

מַקְשִׁיבָה הִיא, מְהַרְהֶרֶת

וְאוֹמֶרֶת לִשְׁכֵנָהּ:

"חֹר בַּגַּג? לֹא רַב הַנֶּזֶק!

וְרֶבּ מִיְכָה? אִישׁ טוֹב־מֶזֶג!

שְׁמַע, רֵעִי, דְּבָרַי בְּנַחַת (טוֹבָתְךָ בִּלְבַד אֶדְרוֹשׁ):

רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא יִבְרַח עוֹד? אַל תִּבְכֶּה לוֹ עַל הָרֹאשׁ!"

עַל רֶבּ בֶּר לִנְסוֹעַ הַיָּרִידָה –

וְהִנֵּה עִכּוּב חָמוּר.

מָה? בּוּשָׁה לוֹמַר! בְּסוֹד לָכֶם אַגִּידָה:

מִכְנָסָיו הָפְכוּ סְמַרְטוּט גָּמוּר.

רָץ רֶבּ בֶּר הַשּׁוּקָה – וּבַשּׁוּק אָמְנָם

מְצִיאָה מָצָא לוֹ בַּחֲצִי־חִנָּם.

מִכְנָסַיִם – צֶבַע יֶרֶק,

עוֹד שָׁלֵם כֻּלּוֹ הָאֶרֶג.

כְּלִיל־תִּפְאֶרֶת! אֶלָּא מַאי?

אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִדַּי!

וְאִם כֵּן? אָסוֹן, חָלִילָה?

זוֹ מַכָּה, שֶׁיֵּשׁ צֳרִי לָהּ:

אֵין קָצָר נִהְיֶה אָרֹךְ,

אַךְ אָרֹךְ – אֶפְשָׁר לַחְתּוֹךְ!

רָץ, אֵפוֹא, הַבַּיְתָּה בֶּרְל

אֶל אִשְׁתּוֹ בַּת־חַיִל סֶרְל:

"בִּמְחִילָה מִמֵּךְ, קַצֵּצִי

מִכְנָסַי הַזְרֻקִּים:

מְצִיאָה – בְּזוּז וָחֵצִי! –

אֶלָּא קְצָת הֵם אֲרֻכִּים.

אִם תָּחוּשִׁי – בְּחַיַּיִךְ,

אֶשָּׁקֵךְ עַל לְחָיַיִךְ!"

גְּמוּל נָאֶה הוּא. אֶלָּא מַאי?

אֵין עַכְשָׁו לְסֶרְל פְּנַאי.

מֻכְרָחָה לָלֶכֶת סֶרְל

אֶל שְׁכֶנְתָּהּ הַגְּבֶרֶת פֶּרְל.

– “לְשֵׁם מָה?”

– לִשְׁאוֹל נָפָה:

“הֵן מָחָר אֲנִי אוֹפָה!”

הִיא הָלְכָה אֶל גְּבֶרֶת פֶּרְל

וְשָׁקְעָה כִּדְלִי בַּמַּיִם –

כִּי גַם פֶּרְל וְגַם סֶרְל

הֵן נָשִׁים פּוֹשְׂקוֹת־שְׂפָתַיִם.

בָּא רֶבּ בֶּרְל בִּתְחִנָּה

לַחוֹתֶנֶת הַזְּקֵנָה.

אַךְ עוֹנָה מָרַת יוֹכֶבֶד:

“כְּבָר לִישׁוֹן אֲנִי שׁוֹכֶבֶת”.

עוֹד נוֹתְרָה תִּקְוָה אַחַת:

הֵן יֶשְׁנָהּ בַּבַּיִת בַּת!

מְבַקֵשׁ רֶבּ בֶּרְל: "דִּינָה,

מִכְנָסַי מְעַט קַצְרִי־נָא!"

וְאוּלָם הַבַּחוּרוֹנֶת עֲסוּקָה:

מִתְיַפָּה הִיא מוּל הָרְאִי בְּמַסְרְקָהּ

וְדוֹחָה אֶת אַבָּא לְלֹא חֶמֶל:

הֵן הָעֶרֶב מַצִּיגִים אֶת “קוּנְיֶה־לֶמֶל”.

מָה עוֹשֶׂה, אֵפוֹא, בְּלֵית בְּרֵרָה רֶבּ בֶּר?

בְּעַצְמוֹ הַמִּכְנָסַיִם הוּא גוֹזֵר –

וְתוֹפְרָם כְּדִין הַחַיִט,

כַּיָּאֶה לְבַעַל־בַּיִת,

וּמִיָּד שׁוֹכֵב לִישׁוֹן:

הֲרֵי יוֹסִי הָעֶגְלוֹן

יְעִירוֹ מָחָר עִם־שַׁחַר.

אַךְ הִשְׁמִיעַ בֶּרְל נַחַר

שָׁבָהָ סֶרְל עִם נָפָה.

“כְּבָר יָשֵׁן הוּא?” – הִיא נוֹשֶׁכֶת מִבּוּשָׁה אֶת הַשָּׂפָה:

"לֹא חִנָּם אוֹתי יוֹכִיחַ:

‘לָךְ תִּשְׁעָה קַבִּים שֶׁל שִׂיחַ!’

אֲמַהֵר אֵפוֹא, עַכְשָׁו

לְתַקֵּן אֶת מִכְנָסָיו".

הִיא גוֹזֶרֶת, מְקַצֶּרֶת,

מְקַפֶּלֶת וְתוֹפֶרֶת…

כְּלוּם, חָלִילָה, לֹא תֵּדַע

אֶת הִלְכוֹת הָעֲבוֹדָה?

"אוּף, נִגְמַר! עַכְשָׁו הָאֹרֶךְ

מְקֻצָּץ כְּפִי הַצֹּרֶךְ.

וְעַתָּה – אֶל הַמִּטָּה!

עֵת לְהִשְׁתַּטֵּחַ!

גַּם לְדִינָה לֹא אַמְתִּינָה:

יֵשׁ עִמָּהּ מַפְתֵּחַ".

עוֹד שָׁעָה, וְעוֹד אַחַת –

וְהִנֵּה חָזְרָה הַבַּת.

עַל כִּסֵּא פִּתְאֹם הִבְחִינָה

מִכְנָסַיִם יְרֻקִּים.

נִזְכְּרָה בִּן־רֶגַע דִּינָה:

"אַ, הַלָּלוּ… אֲרֻכִּים.

הֵן בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי אַבָּא…"

חָרִיצוּת נִתְעוֹרְרָה בָּהּ:

גְּזִיר־גְּזָר –

וְנִגְמַר:

מֵאָרֹךְ יָצָא קָצָר!

אַחֲרֵי שֶׁגַּם הַבַּת, סוֹף־כָּל־סוֹף, שׁוֹכֶבֶת,

מִתְעוֹרֶרֶת מִן הַשְּׁנָת הַזְּקֵנָה יוֹכֶבֶד –

וְרוֹאָה לְאוֹר־הַנֵּר

מִכְנָסַיִם שֶׁל רֶבּ בֶּר.

"מַה בִּקֵּש מִמֶּנִּי בֶּרְל? לְקַצֵּץ בָּאֹרֶך?

לָמָּה לֹא? בְּחֵפֶץ־לֵב! לֹא אָחוּס עַל טֹרַח!"

יְשִׁישָׁה מָרַת יוֹכֶבֶד,

וְאוּלָם אֵינָהּ אוֹהֶבֶת

בְּחִבּוּק־זְרוֹעוֹת לָשֶׁבֶת.

רָחֲצָה, אָמְרָה בְּרָכָה

וְנִגְּשָׁה אֶל הַמְּלָאכָה:

לְקַצֵּץ בַּמִּכְנָסַיִם – לְקַצְּרָם כַּהֲלָכָה!

וְרֶבּ בֶּרְל? עַד הַשַּׁחַר

בַּחֲלוֹם מַרְבֶּה הוּא סַחַר:

הוּא קוֹנֶה בְּזִיל־הַזּוֹל

וּמוֹכֵר בִּמְחִיר גָּדוֹל

וְעוֹשֶׂה מָמוֹן שֶׁל קֹרַח – וְיָדוֹ בַּכֹּל, בַּכֹּל…

מַרְהִיבִים אֶת הָעֵינַיִם

חֲלוֹמוֹת־זָהָב;

וְהַמִּכְנָסַיִם –

הֵם כְּבָר עַד בִּרְכָּיו!

שׁוּר: עָרוּךְ כְּיַד הַמֶּלֶךְ הַשֻּׁלְחָן לְכָל פְּרָטָיו.

הַמַּפָּה הַמְגֹהֶצֶת – אֵין בָּהּ קֶמֶט, אֵין בָּהּ רְבָב.

כְּלֵי־זְכוּכִית בְּלִי שֶׁמֶץ־דֹּלַח

נוֹצְצִים כֻּלָּם כִּבְדֹלַח.

גַּם כָּל כַּף, מַזְלֵג, צַלַּחַת מַבְהִיקִים וּמַבְרִיקִים.

וּשְׁלשָׁה רֵעִים דְּבוּקִים –

הַיְנוּ, שְׁלשֶׁת בַּקְבּוּקִים,

הַבָּאִים תָּמִיד בְּצַוְתָּא לִסְעֻדַּת־הַצָּהֳרַיִם:

יַיִן קַל וְיַי"שׁ וּמַיִם,

מְדַבְּרִים בִּלְשׁוֹן־קְרִיצוֹת

לַכּוֹסוֹת הַנּוֹצְצוֹת.

וְהִנֵּה גַם מַמְלֵחָה! מְחֻלֶּקֶת הִיא לִשְׁתַּיִם:

בִּשְׁבִיל מֶלַח וּפִלְפֵּל (כְּלִי מַמְזֵר־מַמְזֵרָתַיִם!)

וְהִנֵּה מֻנָּח מַפְצֵחַ (בְּלִי שִׁנַּיִם – וְנַשְּׁכָן!)

וְהִנֵּה סַכִּין־שֶׁל־כֶּסֶף חַד־לָשׁוֹן עַל הַשֻּׁלְחָן.

בְּקִצּוּר, הַכֹּל מוּכָן.

אַךְ טָרוּד עוֹד רֶבּ אַבְרֶמְל בְּעִסְקֵי מִסְחָר וָרֹכֶל

(יֵשׁ וְצָץ לְפֶתַע עֵסֶק בְּדִיּוּק לִפְנֵי הָאֹכֶל).

מָה עוֹשִׂים, אֵפוֹא, בֵּינְתַיִם הַכֵּלִים הָעֲרוּכִים?

כַּמּוּבָן, מְשׂוֹחֲחִים.

“מִי יִתֵּן” – פָּתַח הַיַּיִן – "וְנִרְאֶה עַל אֲדָמוֹת

יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:

שֶׁדָּגִים יֵצְאוּ בְּזֶמֶר וְעוּגוֹת – בִּמְחוֹל־מַחְנַיִם!

מַה תִּמְתַּק אָז לְכָל פֶּה לְגִימָה ,לְחַיִּים'!"

– “לָמָּה לֹא? דְּבָרִים שֶׁל טַעַם!” – בְּחִיּוּךְ עוֹנֶה הַיַּי"שׁ:

"וַהֲרֵי הָיָה כְּבָר פַּעַם כַּדָּבָר הַזֶּה מַמָּשׁ:

עֵת בּוֹרֵא־פְּרִי־הַגֶּפֶן הִתְהוֹלֵל אָז בְּמִצְרַיִם,

אֶת הַיָּם לָגְמָה כְּיַי"שׁ הַחַמָּה מִן הַשָּׁמַיִם,

וּמֵרֹב שִׂמְחַת־לָצוֹן

הֶהָרִים רָקְדוּ כַּצֹּאן.

אַל יֵאוּשׁ! הַכֹּל אֶפְשָׁר עוֹד – רַק יְהִי רָצוֹן!"

– "כֵּן, צַפּוּ לַנְּצוּרוֹת! כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה אֱלֹהַּ,

מַטְאֲטֵא יוּכַל לִירוֹת, וְשִׁכּוֹר עִוֵּר – לִקְלוֹעַ!

הֵן יָדַעְנוּ גַּם יָדַעְנוּ יְשׁוּעוֹת הָאֵל!" –

מַתִּיזָה הַמַּמְלֵחֹנֶת מֶלַח וּפִלְפֵּל.

– הוֹי, כּוֹפֶרֶת! אֶפִּיקוֹרֶת!

בְּעַצְמֵךְ הִנָּךְ שִׁכּוֹרֶת!" –

גָּעֲרָה בַּמַּמְלֵחָה

הַצַּלַּחַת הַשְּׁטוּחָה.

כָּאן נִשְׁמַע צִלְצוּל כַּפּוֹת. מִזְלָגוֹת חָרְקוּ שִׁנַּיִם:

"יְבוֹאוּהָ אֵשׁ וּמַיִם!

מְנֻוֶּלֶת! מַה לָּהּ כָּאן?

נְגָרְשָׁהּ מִן הַשֻּׁלְחָן!"

– “הַפִּלְפֵּל, מַמָּשׁ כַּכֶּלֶב, מִגְּרוֹנָהּ הָרַע נוֹבֵחַ!”

– “שֶׁתֵּלֵךְ לָהּ לַמָּקוֹם, בּוֹ פִּלְפֵּל שָׁחוֹר צוֹמֵחַ!”

– "הוֹי, מַפְצֵחַ! מַה תִּשְׁתּוֹק?

תְּפוֹס וּצְבוֹת אוֹתָהּ כַּחֹק!

הֵן הִלְכוֹת חָכְמַת־פִּצּוּחַ נְהִירוֹת לְךָ הֵיטֵב!"

– "כֵּן יְהִי לִבְּכֶם בָּטוּחַ – אַךְ אֵינֶנִּי מִתְעָרֵב:

כָּכָה־סְתָם אֵינִי פּוֹצֵחַ:

רַק אִם יֵשׁ הֶכְרֵחַ!"

– "הַשְׁמַעְתֶּם? – שָׁצַף הַיַּיִן: “מַה תֹּאמְרוּ עַל רַב־פַּצָּח”

הִתְבַּיֵּשׁ נָא, לֹא־יֻצְלַח!"

– “הִשְׁתַּתְּקוּ, לַעֲזָאזֵל!” – הַסַּכִּין חָתַךְ בְּקֶצֶף:

"הַס, מַזְלֵג וָכַף, בְּנֵי־חֶצֶף,

לוֹחֲכֵי־הַפִּנְכָּאוֹת!

גַּם אַתֶּם, בְּרִיּוֹת נָאוֹת,

בַּקְבּוּקֵי הַמַּשְׁקָאוֹת,

בּוֹשׁוּ, הִכָּלֵמוּ!"

– “מִי? אֲנַחְנוּ?”

– כֵּן, אַתֶּם! אַל נָא תִּתַּמֵּמוּ!

מַשְׁקְכֶם הַמְזֻיָּף לֵאלֹהִים קוֹרֵץ בְּעַיִן,

אַךְ הֲרֵיהוּ ‘מְשֻׁמָּד’: חֲצִי־מַיִם, חֲצִי־יַיִן –

וְאַתֶּם, צְבוּעִים, תָּעֵזּוּ לְהַטִּיף לַמַּמְלֵחָה?

עֵת לִלְמּוֹד כַּהֲלָכָה:

שֶׁקֶר סָר אַחְרֵי יִצְרֵהוּ,

וְהוּא שָׁר תְּהִלַּת־יוֹצְרֵהוּ –

וֶאֱמֶת נוֹתֶנֶת גַּם לָאֵל

לְהָרִיחַ רֵיחַ שֶׁל פִּלְפֵּל!"

בַּת־קִרְקָס צוֹעֲנִיָּה בְּשִׂמְלָה שְׁקוּפָה עַד חֶשֶׂף.

עַל רֹאשָׁהּ צַלַּחַת־כֶּסֶף –

וְצַמָּה שְׁחוֹרָה מִשְּׁחוֹר

מִתְבַּדֶּרֶת מֵאָחוֹר:

כָּךְ נִצֶּבֶת דְּמוּת הַלַּיְלָה עַל מַרְבַד שֶׁל עֵשֶׂב.

בָּא לְפֶתַע עַכָּבִישׁ –

וּבֵין אֶרֶץ לְשָׁמַיִם חוּט אָרֹךְ טוֹוֶה הוּא חִיש.

מְטַפֵּס עַל חוּט־הַפֶּלֶא גּוּף־הַלַּיְלָה הַגָּמִישׁ.

וְכָל לֵב רוֹעֵד מִפַּחַד,

פֶּן תִּפּוֹל אוֹתָהּ צַלַּחַת.

טוֹב?

אַךְ בָּאִים כְּלָבִים לָרֹב –

וְאֶת דְּמִי הָרְחוֹב פּוֹלַחַת

מַקְהֵלָה נוֹבַחַת:

– הַב! יוּטַח רֹאשָׁהּ בָּאָרֶץ! קַצְנוּ בִּלְהָטֶיהָ!

– הַב! הַשְׁלִיכוּ בָּה חָתוּל, לְנַקֵּר עֵינֶיהָ!

– תְּנוּ בְּפִיהָ עֲשָׂבִים!

– מָה רוֹצִים אַתֶּם, כְּלָבִים?

– “מָה?” – עוֹנִים הֵם יַחַד:

"שֶׁתִּפּוֹל – וְנִסְתַּכֵּל,

מַה שָּׁם יֵשׁ, לַעֲזָאזֵל,

בְּאוֹתָה צַלַּחַת!"

הַס! הַקְשִׁיבוּ לַמִּלְמוּל!

הַחֲמוֹר לְיַד הַשַּׁעַר מְדַבֵּר עִם הֶחָתוּל:

"נוּ, שָׁלוֹם! מָחָר, בְּלִי נֵדֶר,

אִם הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר,

בַּשָּׁעָה הַמֻּקְדָּמָה

(הַיְנוּ, קֹדֶם שֶׁתִּסַּע־לָהּ

מֵאֻרְוָה שְׁחוֹרָה אֶל־מַעְלָה

מֶרְכָּבָה אֲדַמְדַּמָּה,

רְתוּמָה לַחֲמוֹרֶיהָ הַצְּחוֹרִים וְהַטּוֹבִים,

הַבּוֹלְעִים כִּבְלוֹעַ עֵשֶׂב אֶת יְרַק הַכּוֹכָבִים) –

לֹא אֶהְיֶה עוֹד כָּאן, רֶבּ מְיָאוּ:

יְמֵי־פֹּעַל בָּאוּ.

יַקִּירִי,

הֱיֵה בָּרִיא!

בְּוַדַּאי, תִּתְגַּעְגֵּעַ

עַל יְדִיד וָרֵעַ".

– אַל תִּשְׁאַל: הֵעָדֶרְךָ –

חֹר בְּלֵב הַמִּשְׁפָּחָה!

וַאֲנִי, מֵרֹב הַבֶּכִי עַל אָבְדַן כָּזֶה תַּכְשִׁיט,

אֶהֱפוֹך לְפֶלֶג־מַיִם אֶת הָעַיִן הַשְּׁלִישִׁית!

אַךְ הַסְבֶּר־נָא עַל פִּי שֵׂכֶל: לָמָּה, רֶבּ חֲמוֹרָא,

תֵּהָפֵךְ לְנָע־וְנָד? וְכִי לָנוּ פֹּה רַע?

צֵא נָא, רֵעַ, וַחֲשׁוֹב:

אֹכֶל יֵשׁ לְךָ לָרֹב;

בַּעֲלַת־הַבַּיִת זִיסְיָה הִיא טוֹבָה וְנֶאֱמֶנֶת,

מְתּוּקָה כְּמוֹ שַׁמֶּנֶת;

גַּם בַּבַּעַל, רֶבּ אַבְרֶמְל, אֵין לוֹמַר דָּבָר לִגְנַאי:

הוּא אִישׁ טוֹב…" –

– "עַל כָּל שׂוֹנְאַי!

בִּשְׁבִילִי הֲרֵיהוּ סֵמֶל

שֶׁל רָשָׁע, אוֹתוֹ אַבְרֶמְל!

שְׁמַע: אֲנִי, כִּמְעַט מֵרֶחֶם, מְשָׁרְתוֹ בֶּאֱמוּנָה,

מִדֵּי יוֹם נוֹשְׂאוֹ עַל שֶׁכֶם וְעוֹבֵד כַּמְּכוֹנָה,

אַךְ מִידֵי אוֹתוֹ צַר עַיִן

לֹא לִקַּקְתִּי דְבַשׁ עֲדַיִן.

אֶלָּא מַאי? נָחוּץ לִי דְבַשׁ?

מִסְתַּפֵּק אֲנִי בְּקַשׁ!

אַךְ רוֹצֶה אֲנִי לָדַעַת: אִם חוֹמֵד אוֹתוֹ בַּרְנַשׁ

לַהֲפוֹךְ מַקְלוֹ לְרֶסֶק,

מַה שַּׁיָּךְ גַּבִּי לָעֵסֶק?

וְלֹא דַי לְרֶבּ אַבְרֶמְל שֶׁחוֹתֵךְ הוּא אֶת הָעוֹר –

גַּם בַּלֵּב נוֹקֵב הוּא חֹר!

מַעֲלִיב אוֹתִי כָּל רֶגַע בְּשֵׁמוֹת שֶׁל כֹּלֶם:

,רֹאשׁ־בְּהֵמָה! הֶדְיוֹט! – צוֹעֵק הוּא: לֶמֶךְ! טֻמְטוּם! גֹּלֶם!'

נוּ, וְעוֹד מִינֵי־מִלּוֹת

שֶׁבּוּשָׁה לִי לְגַלּוֹת,

הוּא מוֹצִיא מִפִּיהוּ.

בְּקִצּוּר, עוֹכֵר יָמַי וּמוֹצֵץ דָּמִי הוּא!"

– "נוּ, אִם כָּךְ,

שָׁלוֹם וּבְרַח!

מְאַחֵל אֲנִי לְךָ הַצָּלָה וָרֶוַח!"

– רַב־תּוֹדוֹת עַל הַבְּרָכָה! דְּרוֹשׁ בִּשְׁלוֹם רֶבּ נֶבַח!"

שֶׁמָּא, מִישֶׁהוּ סָבוּר,

שֶׁהָיָה זֶה רַק דִּבּוּר?

לֹא: בְּטֶרֶם שֶׁמֶשׁ אוֹרָה,

אָץ לַדֶּרֶךְ רֶבּ חֲמוֹרָא.

הַשֵּׁנָה עָלָיו עָרְבָה,

אַךְ כְּאִלּוּ הִתְעָרְבָה

יַד־פְּלָאִים – וְהוֹצִיאַתּוּ בִּזְנָבוֹ מִן הָאֻרְוָה.

זֶה שָׁלשׁ שָׁעוֹת בְּעֵרֶךְ

הוּא דוֹהֵר עַתָּה בַּדֶּרֶךְ

לַמֶּרְחָק הַלֹּא־נוֹדָע –

וְעֵינָיו זָרוֹת תִּרְאֶינָה מֵעוֹלַם־הָאַגָּדָה.

עַל אֲתוֹן־בִּלְעָם חוֹשֵׁב הוּא, פְּאֵר־הָאֲתוֹנוֹת,

שֶׁהָיוּ שְׁגוּרוֹת בְּפִיהָ שֶׁבַע לְשׁוֹנוֹת…

עַל חֲמוֹר שֶׁל הַמָּשִׁיחַ: "שֶׁמָּא, יוֹם זֶה לֹא רָחוֹק:

אָז מַקֵּל שְׁקֵדִים יַפְרִיחַ, צוּר יִתֵּן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק…

וְאוּלַי… בִּשְׁבִיל מָשִׁיחַ

הַבּוֹרֵא אוֹתִי הוֹכִיחַ?.."

גַּל־שִׂמְחָה אוֹתוֹ שָׁטַף.

לֹא דוֹהֵר הוּא, אֶלָּא עָף!

… וְהֵיכָן הוּא רֶבּ אַבְרֶמְל,

הַשּׁוֹבֵר מַקְלוֹת בְּלִי חֶמֶל?

מַה פֵּרוּשׁ, הֵיכָן הִנֵּהוּ? בִּמְקוֹמֹו – עַל הָאֻכָּף!

הַס, עִנְבָּל, הַנְמִיכָה צְלִיל!

אַל תִּרְעַשׁ וְאַל תַּרְגִיז עוֹד!

מְדַבְּרִים שָׁם… מִי זֶה? מִי זֹאת?

הַחֻלְצָה וְהַמְּעִיל.

– “מַה צַּחוֹתִי” – הִיא אוֹמֶרֶת: אֵין בִּי רְבָב וְשֶׁמֶץ־רֶפֶשׁ.

יִשְׁמְרֵנִי אֱלֹהִים! כֶּתֶם־רֶפֶשׁ – גֹּעַל־נֶפֶשׁ!

בּוֹשׁ, מְעִיל שָׁחוֹר לִגְנַאי!"

– “בִּפְנֵי מִי־זֶה?”

– "בְּפָנַי!

אָנֹכִי כְּלֹבֶן־שֶׁלֶג – וְאַתָּה כִּשְׁחוֹר־עוֹרֵב.

לֹא חִנָּם, אֵפוֹא, כִּבְּדוּנִי וְקֵרְבוּנִי אֶל הַלֵּב.

הַשָּׁחוֹר הוּא בֹּץ וָכֹעַר,

הַלָּבָן הוּא צֶבַע־טֹהַר!

הִתְבּוֹנֵן, מְעִילִכְלֹכֶת, מַה צֶּחָה אֲנִי כֻּלִּי!"

– מְצַפְצֵף אֲנִי עָלַיִךְ – וְתוֹקְעֵךְ בְּשַׁרְווּלִי!

קִרְבָתֵךְ לְלֵב־הַבַּעַל, שֶׁעָלֶיהָ אַתְּ גֵּאָה –

אַתְּ יוֹדַעַת, לָמָּה בָּאָה? שֶׁתּוּכְלִי לִסְפּוֹג זֵעָה!"

עַכְבָּרוֹן וְעַכְבָּרֹנֶת –

חֲתַנְתַּן עִם הַכַּלֹּנֶת –

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ מֵחֹר

לְטַיֵּל בָּאוֹר.

בְּיוֹם זֶה הַחֲתוּלָה בְּדִיּוּק כָּרְעָה לָלֶדֶת:

כְּלוּם לֹא חֵטְא הוּא לְהַחְמִיץ הִזְדַּמְּנוּת כָּל־כָּךְ נֶחְמֶדֶת?

הֵם יוֹצְאִים, אֵפוֹא, לָשׂוּחַ בֶּחָצֵר כְּזוּג הָגוּן,

קַשּׁוּבִים לִקְרַאת כָּל רַחַשׁ –

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע נִגּוּן.

זוֹ תֵּבָה־שֶׁל־נְגִינָה, שֶׁבֶר־כְּלִי יְדוּעַ־חֹלִי,

מַשְׁמִיעָה פִּזְמוֹן־רְחוֹב, וְקוֹלָהּ צָרוּד מִבֹּלִי.

“הַס!” לוֹחְשִׁים הֵם זֶה לָזֶה, וּבְנֶפֶשׁ מְפַרְכֶּסֶת

מַתְחִילִים לְהַאֲזִין – וְאָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת.

(עַכְבָּרִים הִנָּם בְּרִיּוֹת

מוּסִיקָלִיּוֹת מְאֹד).

– "אוֹי, הֲרֵינִי מִתְעַלֵּף! אֵיזֶה מִין מְיָאוּֽסִיקָה!

יִלְלַת־הַחֲתוּלִים הִיא – וְלֹא קוֹל־שֶׁל־מוּֽסִיקָה!"

הֶחָתָן הַמְרֻגָּז

מִשְׁתּוֹקֵק לִצְעוֹק חָמָס.

וּמַדּוּעַ הוּא נִמְנָע מִקּוֹל־זַעַק מַַר שֶׁלּוֹ?

אַךְ וְרַק לְמַעֲנָהּ – כַּלָּתוֹ, תָּמָֽר שֶׁלּוֹ!

“הַנִּגּוּן צוֹרֵם אָזְנַיִם” – הוּא חוֹשֵׁב בְּעִצָּבוֹן:

"אַךְ אִם לָהּ גּוֹרֵם הוּא נַחַת, שֶׁתִּשְׁמַע לְתֵאָבוֹן!

יְבֻסַּם לָהּ לְבַת־חֶמֶד, שֶׁתִּהְיֶה בְּרִיאָה לִי!

כַּמּוּבָן, הִיא עוֹד יַלְדֹּנֶת – אֵין לָהּ טַעַם מוּסִיקָלִי.

אַךְ חָלִילָה לִי מִּלְעוֹג לָהּ, שֶׁמָּא תֵּעָלֵב –

וְאוּלַי, גַּם תַּחְשְׁדֵנִי, שֶׁאֲנִי מוּג־לֵב:

מִתְיָרֵא הוּא, גִּבּוֹרִי שֶׁלִּי, מִזִּמְזוּם זְבוּבִים בַּחוּץ

וְרוֹצֶה פָּשׁוּט לִברוֹחַ – וְהִנֵּה מָצָא תֵּרוּץ".

מִתְאַפֵּק לְמַעֲנָהּ הוּא. נוּ, וּמָה אוֹמֶרֶת הִיא?

לִכְאוֹרָה, אוֹמְרוֹת עֵינֶיהָ: “אֵיזֶה עֹנֶג אֱלֹהִי!”

פֶּה פָּעוּר לָהּ – כְּגוֹמֵעַ אֶת הַזֶּמֶר בְּצָמָא…

הֲבָלִים! אַל תַּאֲמִינוּ! שֶׁקֶר וּמִרְמָה!

לוּ יָכְלָה, הָיְתָה בּוֹרַחַת מִמִּיאוּסִיקָה כָּזוֹ!

וּמַדּוּעַ לֹא עָשְׂתָה זֹאת? זֶה עָלוּל לְהַרְגִּיזוֹ!

מַבְלִיגָה הַצְּעִירֹנֶת עַל הַשִּׁמָּמוֹֽן שֶׁלָּהּ.

הִיא תִּסְבּוֹל לְמַעֲנוֹ – חֲתָנָהּ, אַמְנוֹֽן שֶׁלָּהּ!

(אַל יַתְמִיהוּ שְׁמוֹת הַצֶּמֶד: הֵם בְּיַחַד בָּאָרוֹן

כִּרְסְמוּ סִפְרוֹ שֶׁל מַאפּוּ – “אַהֲבַת־צִיּוֹן”).

“הַנִּגּוּן צוֹרֵם כְּהֹגֶן” – הִיא חוֹשֶׁבֶת בְּלִבָּהּ:

"אַךְ, סוֹף־סוֹף, אֲנִי בְּנֹגֶן לֹא מֻמְחִית כָּל־כָּךְ רַבָּה.

אֵין לֹא חוּשׁ וְלֹא שְׁמִיעָה לִי –

אַךְ דּוֹדִי הוּא מוּסִיקָלִי!

שֶׁיִּשְׂמַח־לוֹ וְיָשִׂישׂ!"

לֵךְ עֲשֵׂה, אֵפוֹא, “לְמַעַן” בְּעָרְמָה וּבְתַכְסִיס –

כַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ “לְמַעַן” רַע יוֹתֵר מִ“לְּהַכְעִיס”!

עֲגָלָה נָעָה בַּדֶּרֶךְ – וְחוֹרְקִים הָאוֹפַנִּים.

לְחֻפָּה בַּכְּפָר נוֹסַעַת לַהֲקָה שֶׁל נַגָּנִים.

לֹא, סְלִיחָה, טָעוּת קְטַנָּה:

הֵם חוֹזְרִים מֵחֲתֻנָּה!

יְגֵעָה הִיא הַתִּזְמֹרֶת,

עֲיֵפָה כְּדֵי סְחַרְחֹרֶת.

עַל כֻּלָּם נוֹסֶכֶת רוּחַ נִים־לֹא־נִים –

כָּל הַלַּיְלָה הֵם נִגְּנוּ, הַנַּגָּנִים,

יְנַגְּנוּ עַתָּה הָאוֹפַנִּים.

מַגִּיעִים לְיַּעַר –

וְחוֹנִים בַּמַּעַר.

הַנּוֹסְעִים שָׂמְחוּ מְאֹד

לְחַלֵּץ הָעֲצָמוֹת.

מִקְצָתָם טִיְּלוּ וְסָחוּ, מִקְצָתָם שָׁכְבוּ וְנָחוּ.

הַסּוּסִים הֻתְּרוּ בֵּינְתַיִם וְיָצְאוּ לִרעוֹת בָּאָחוּ.

עַד שֶׁנָּחָה הַפָּמַֽלְיָּא,

הִתְיַשֵּׁב רֹאשָׁהּ, רֶבּ גְּדַלְיָה,

לְשׂוֹחֵחַ וְלִטְעוֹן

עִם אֶפְרַיִם הָעֶגְלוֹן.

בְּדַבְּרוֹ עִמּוֹ, הִנִּיחַ

כִּנּוֹרוֹ לְיַד אוֹפַן;

הָאוֹפַן הַפַּטְפְּטָן

חִישׁ פָּתַח בְּשִׂיחַ.

“שְׁמַע” – אוֹמֵר הוּא – "שְׁמַע, כִּנּוֹר, אָחִי!

רַק אַתָּה תָּבִינָה לְרוּחִי.

פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכֶּלֶב, הָעוֹלָם הָיָה לְתֹפֶת;

אֵין בּוֹ טַעַם, אֵין בּוֹ שֶׁלֶו – יֵשׁ רַק הֶבֶל וְזִיֹפֶת:

הַב לוֹ רַק בִּלְבּוּל־יוֹצְרוֹת,

רַק תֻּפִּים וַחֲצוֹצְרוֹת!

מָה אֶשְׂנָא אוֹתָהּ זְמַרְמֹרֶת, רַעַשׁ־גַּעַשׁ רֵיקָנִי…

שִׁיר־חֶפְצִי הוּא לַחַן־חֶרֶשׁ, רַךְ, עָדִין וְלַטְּפָנִי.

הַהִקְשַׁבְתָּ לִי בַּדֶּרֶךְ? הֲשָׁמַעְתָּ נִגּוּנִי?

זוֹ גְנִיחֹנֶת

אֲנָחֹנֶת

שֶׁצְּלִילֶיהָ כֹּה דַּקִּים

וְרַכִּים וּמְתוּקִים,

וּבַת־קוֹל תַּחֲנוּנֶיהָ מַפְלִיגָה לַמֶּרְחַקִּים…

סִלְסוּלֶיהָ, גִּלְגּוּלֶיהָ – שִׂיא כִּשְׁרוֹן אָמָּנוּתִי!

נוּ, יָפָה נְגִינָתִי?

אֶלָּא מַאי? חֶסְרוֹן אֶחָד לָהּ… שֶׁנּוֹלְדָה לֹא־מְמֻזֶּלֶת.

אִם מַזָּל, חָלִילָה, אַיִן – טוֹב לָמוּת מִחְיוֹת בַּחֶלֶד!

מִי יָבִין לִי, מִי יוֹדֶה לִי עַל קוֹלִי זֶה הַמַּקְסִים,

אִם שׁוֹמְעַי – סוּסִים?

הִתְבּוֹנֵן, עֲשֵׂה־נָא חֶסֶד,

בְּאוֹתָהּ בְּרִיָּה גַסָּה –

הַסּוּסָה!

בְּנַגְּנִי הִיא רַק כּוֹעֶסֶת:

“שְׁתוֹק וְסַע, שְׁתוֹק וְסַע!”

וּשְׁכֵנָהּ, שׁוֹטֶה וָלֶמֶךְ,

הַחוֹשֵׁב עַצְמוֹ בַּר־סֶמֶךְ,

מִתְלוֹצֵץ: "הָאוֹפַנִּים –

נִצְטָרֵד קוֹלָם בִּפְנִים.

יֵשׁ לִשְׁטוֹף אוֹתָם בְּזֶפֶת!" – הוֹי, גַּרְגֶּרֶת מְחֻצֶּפֶת!

בִּמְחִילָה, יִשְׁטוֹף בְּזֶפֶת אֶת אָזְנוֹ הַמְזֻיֶּפֶת!

כֵּן, סוּסִים – הֲרֵי סוּסִים הֵם. צֵא בַּקֵּשׁ מִסּוּס כִּבּוּד!

רַק חֲבָל עַל כִּשְׁרוֹנִי לִי, שֶׁיֵּלֵךְ פֹּה לְאִבּוּד!"

– “אֲבֵדָה זוֹ לֹא נַסְפִּידָה, כִּי מִמֶּנָּה לֹא נַפְסִידָה” –

סָח בְּלַעַג הַכִּנּוֹר לוֹ וְהֵסֵב עֵינָיו הַצִּדָּה.

(מַעֲנֶה חָצוּף וְגַס!

אִי, כִּנּוֹר לֹא־מְנֻמָּס!)

– “נוּ, בָּרוּר לִי כְּבָר” – אָמַר הָאוֹפַן בְּשֶׁקֶט:

"מִגְּרוֹנוֹ שֶׁל הַכִּנּוֹר הַקִּנְאָה זוֹעֶקֶת.

וְרַק זֹאת לִי תֶּחֱרֶה: אֵיךְ כָּל־כָּךְ הִטְפַּשְׁתִּי,

שֶׁפִּתְאֹם מִמִּתְחָרֶה רַחְמָנוּת בִּקַּשְׁתִּי?"

יְחֵפָה וַעֲרֻמָּה,

נִפְחָדָה וְנִכְלָמָה –

כְּיַלְדָּה שֶׁנֶּאֶבְקָה עִם רוֹדֵף אַכְזָר, מִפְלֶצֶת,

וְעַתָּה, סוֹף־סוֹף, נֶחְלֶצֶת

מִן הָרֶשֶׁת הַטְּמוּנָה –

כָּךְ מִתְּכוֹל אַגְמֵי־עַצֶּבֶת מְבַצְבֶּצֶת הַלְּבָנָה.

צַעֲרָהּ צוֹרֵב כָּל נֶפֶשׁ: כְּאֵבָהּ גָּדוֹל מִדַּי!

מָה אֹמַר לָכֶם? אֲפִילוּ זָע לִבּוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי!

לוּט בִּשְׁחוֹר שִׁבְעָה לֵילוֹת, הוּא עוֹמֵד, שָׁעוּן עַל חֶרֶב,

לִפְנֵי שַׁעַר־גֵּיהִנֹּם – וְחוֹשֵׁב בְּלִי־הֶרֶף:

"הוֹי, כַּמָּה הִיא אֻמְלָלָה:

צַעַר, אֵבֶל – גּוֹרָלָהּ!

גַּם אֲנִי אֻמְלָל הִנֵּנִי,

כִּי כָּל חַי יְקַלְּלֵנִי…

אַךְ הֲרֵי מְנַחֲמִים

לֵב אָבֵל בְּרַחֲמִים!

לוּ גִּלִּיתִי גַם אֲנִי רַחְמָנוּת אֵי־פַּעַם,

מְבָרְכִים הָיוּ אֶת שְׁמִי, תַּחַת בּוּז וָזַעַם.

הֵי, הָמָן!"

(זֶה עוֹזְרוֹ שֶׁל סִטְרָא אַֽחְרָא וְכַלְבּוֹ הַנֶּאֱמָן)

הַשָּׂטָן שָׁרַק בְּכֹחַ וְהִשִּׁיק כַּנְפֵי־הָאֵשׁ

עַד שֶׁכָּל חֲלַל־הַתֹּפֶת נִזְדַּעְזַע וְנִתְגָּעֵשׁ:

"הֵי, הָסֵר בְּרִיחֵי הַכֶּלֶא

שֶׁל אֲבוֹת אֵימֵי־הַפֶּלֶא

וְהוֹצֵא מִיָּד הַחוּצָה הַשֵּׁדָה הַמְמֻנָּה

עַל כִּשְׁפֵי לִקּוּי־הַשֶּׁמֶשׁ – כִּי חֲבָל עַל הַלְּבָנָה!

רַחְמָנוּת! לִבִּי, לִבִּי לָהּ, בַּת־שְׁכִינָה הַנִּכְלָמָה!

אַל תָּחוּשׁ קִנְאָה, חָלִילָה! יֻחְוְרוּ גַּם פְּנֵי־חַמָּה!"

– “הֵי, עֲצוֹר!” – בְּרַעַם־זַעַם נִשְׁמְעָה בַּת־קוֹל מִמַּעַל:

"אִי, רָשָׁע וּבֶן־בְּלִיַּעַל!

אֵין מִסְפָּר לְרָעוֹתֶיךָ, אַךְ קָשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן –

כַּאֲשֶׁר אַתָּה לְפֶתַע נַעֲשֶׂה לְרַחֲמָן!"

בְּאַחַת אַרְצוֹת־הַחֶלֶד

הֹר־הָהָר הָרָה וַיֵלֶד.

שֵׁשׁ שָׁנִים גָּנַח הָהָר,

בַּשְּׁבִיעִית – יָלַד עַכְבָּר.

חֳדָשִׁים רַבִּים עָבָרוּ. וְגָדַל הָעַכְבָּרוֹן.

בְּקוֹמָה, אָמְנָם, לֹא הַר הוּא – וַאֲפִילוּ לֹא הָרוֹן.

אַךְ גָּדוֹל מִבְּנֵי־מִינוֹ הוּא

וְחָזָק מֵאֵין כָּמוֹהוּ –

גַּמַּדְמַד בֵּין הֲרָרִים

וְעֲנָק בֵּין עַכְבָּרִים.

הֵם יָרְאוּ מִן הָעֲנָק וְקָרְאוּ לוֹ עַכְבַּרְחַֽיִל –

וְכֻלָּם עָמְדוּ הָכֵן לְשָׁרְתוֹ יוֹמָם וָלַיִל.

לְחַקּוֹת הֲלִיכוֹתָיו – זוֹ מָסֹרֶת מְקֻדֶּשֶׁת:

כָּל אֵימַת שֶׁיִּתְעַטֵּשׁ – אֶת כֻּלָּם תִּתְקוֹף עַטֶּשֶׁת.

אִם חוֹלֶה הוּא, מוּבָאוֹת

מִכָּל צַד לוֹ רְפוּאוֹת.

אִם נִקְלָע לַאֲסֵפָה הוּא, דּוּמִיָּה תִּשְׂרוֹר סָבִיב:

הָעֵדָה כֻּלָּהּ בִּדְחִילוּ מְצַפָּה לְאֵמֶר־פִּיו;

כָּל אֶחָד נִכְנָע כַּכֶּבֶשׂ

וְשׁוֹתֵק כְּפֶסֶל־גֶּבֶס.

גְּדוֹל אוֹרְחִים הוּא עַכְבַּרְחַיִל בְּכָל “בְּרִית” וְכָל חֻפָּה:

לוֹ כּוֹסִית – לַכֹּל טִפָּה,

לוֹ אֱגוֹז – לַכֹּל קְלִפָּה.

בְּרַם, יוֹדֵעַ כָּל בָּקִיֽ זֹאת:

אֵין מַנְהִיג לְלֹא קַפְּרִיֽזוֹת.

וְגַם בּוֹ, בְּעַכְבַּרְחַיִל, מִין חִשְׁקִיק כָּזֶה דָבַק:

בְּשָׁכְבוֹ לִישׁוֹן בַּלַּיִל, מְרַחְרֵחַ הוּא טַבַּק.

אֶת רֵיחוֹ נַפְשׁוֹ חוֹמֶדֶת –

בְּלִי טַבַּק שְׁנָתוֹ נוֹדֶדֶת.

וְהֵיכָן הוּא הַטַּבַּק? בְּקֻפְסָה, בְּ“טַבַּקֶּרְֽקָה”.

וְהֵיכָן הַטַּבַּקֶּרְקָה? הִיא בִּידֵי הַסָּב רֶבּ בֶּרְֽקָה.

וְרֶבּ בֶּרְקָה – אִישׁ נֶחְמָד,

הַמֵּיטִיב עִם כָּל אֶחָד.

כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב לִישׁוֹן, הוּא תָּמִיד פּוֹתֵחַ

קֻפְסָתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן: הִתְכַּבֵּד, אוֹרֵחַ –

וְלַכְלֵךְ מֵרֹב־שִׂמְחָה

אֶת אַפְּךָ וְאֶת שְׂפָמְךָ!

וְהָיָה לְךָ רִחְרוּחַ

לִבְרִיאוּת וְנַחַת־רוּחַ.

וְרָאִיתָ בַּחֲלוֹם

שֶׁפַע־אשֶׁר וְשָׁלוֹם –

וְצָלִי־שֶׁל־חֲתוּלִים, בְּחֶמְאָה מָרוּחַ.

וְחַיָּיו שֶׁל עַכְבַּרְחַיִל, מְטֻבָּק וּמְעֻטָּשׁ,

מְתוּקִים הָיוּ מִדְּבַשׁ –

אִלְמָלֵא נָסַע רֶבּ בֶּרְקָה,

וְעִמּוֹ הַטַּבַּקֶּרְקָה!

יוֹם… שָׁבוּעַ… חֹדֶשׁ פָּג –

אֵין קֻפְסָה וְאֵין טַבַּק,

אֵין טַבַּק וְאֵין רִחְרוּחַ –

אֶת הַכֹּל נָשָׂא הָרוּחַ.

בְּמָרָה־שְׁחוֹרָה שָׁרוּי גִּבּוֹרֵנוּ עַכְבַּרְחַיִל.

הוּא אֵינוֹ אוֹכֵל בַּיּוֹם וְאֵינוֹ יָשֵׁן בַּלַּיִל:

מִתְאַוֶּה לְהִתְעַטֵּשׁ –

וְהָעֹטֶשׁ מִתְעַקֵּשׁ!

הוֹ, עִנּוּי: בִּקְצֵה הַחֹטֶם

נֶאֱבָק דִּגְדּוּג עִם סֹתֶם.

(כָּךְ עַל קְצֵה לְשׁוֹן הַלֵּץ

מְפַרְכֵּס חִדּוּד עוֹקֵץ!)

גַּל־דִּגְדּוּג זוֹרֵם קָדִימָה: הוֹ, הִנֵּהוּ כְּבָר פּוֹרֵץ!..

אַךְ אֲבוֹי לוֹ: כָּל כֹּחוֹֽ תָּשׁ

בְּדִיּוּק עַל סַף הָעֹטֶשׁ:

חֲסֵרָה עוֹד מִן הַסְּתָם

טִפּ־טִפֹּנֶת, נְקֻדֹּנֶת, הַקְּטַנָּה שֶׁבָּעוֹלָם –

אַךְ הָעֹטֶשׁ בִּלְעָדֶיהָ הוּא כְּחֹטֶם בְּלִי חוֹלָם.

מִתְיַשֶּׁב־לוֹ עַכְבַּרְחַיִל – וּמוּלוֹ הַכַּת כֻּלָּהּ.

שִׂיא דְרִיכוּת! פִּרפּוּר־רַגְלַיִם – עֵד לְעֹצֶם פְּעֻלָּה.

עוֹד מִמְתָּח נִמְרָץ כַּצֹּרֶךְ – וְתָבוֹא הַגְּאֻלָּה!

הַפֻּרְקָן – הוּא כְּבָר בַּשַּׁעַר: עוֹד מְעַט יִפְרוֹץ הַמֶּרִי –

רְבָבָה שֶׁל עֲטִישׁוֹת תִּתְמַזֵּג בְּרַעַם־יֶרִי!

וְתִזְרַח פִּתְאֹם הַשֶּׁמֶשׁ, וְעֵינַיִם יִקְרְנוּ –

נוּ???

הוּא בּוֹעֵר מֵחֻפָּזוֹן: בְּבַת־זוּג נַפְשׁוֹ חוֹשֶׁקֶת!

מִי? רֹאשׁ־כְּרוּב, רַוָּק זָקֵן, בְּתִלְבּשֶׁת יְרַקְרֶקֶת.

אַךְ מִנַּיִן תִּמָּצֵא־לוֹ אֵשֶׁת־חַיִל חִנָּנִית?

“נִכְבָּדוֹת דַּבְּרִי בִּי, גְּבֶרֶת!” – הוּא פּוֹנֶה לַשַּׁדְכָנִית.

– "קַח בִּתּוֹ שֶׁל אֲבַטִּיחַ!

זִוּוּגְכֶם, וַדַּאי, יַצְלִיחַ!"

– "סַכָּנָה! יְצוּר סָגוּר הִיא! מִי יוֹדֵעַ, מַה בִּפְנִים?

מַהוּ טִיב הַחַרְצַנִּים:

אִם שְׁחוֹרִים אוֹ לְבָנִים?"

– “מַה תֹּאמַר עַל גְּבֶרֶת דְּלַעַת?”

– "אַדְמוֹנִית הִיא וּמִרְשַׁעַת!

רְכִילוּת וּלְשׁוֹן־הָרָע – זֶה כָּל מַה שֶּׁהִיא יוֹדַעַת!"

– “שָׂא, אִם־כֵּן, עַגְבָנִיָּה!”

– “הִיא תְּפֵלָה וַעֲנִיָּה!”

– “מַה בִּדְבַר מָרַת חֲזֶרֶת?”

– "הוֹי, דְּבוֹרָה, מָה אַתְּ דּוֹבֶרֶת?

הֵן ‘קְלִפָּה’ זוֹ – אֵשׁ בּוֹעֶרֶת!"

– "שֶׁמָּא, גְּבֶרֶת פִּטְרִיָּה?

– “לֹא! פִּטְרִינִי־נָא, פִּטְרִינִי מֵאוֹתָהּ מַכָּה טְרִיָּה!”

– “אַךְ בְּמִי, סוֹף־סוֹף, רָצִיתָ? מִי אוֹתָה הַיַּחְסָנִית?” –

שָׁאֲלָה אֶת חֲתָנֵנוּ הַדְּבוֹרָה הַשַּׁדְכָנִית.

– "מִי? אוּלַי… כְּלוֹמַר, חָשַׁבְתִּי… מַה תַּגִּידִי, לְמָשָׁל,

עַל אוֹתָהּ כְּרוּבִית נֶחְמֶדֶת, הַפּוֹסַעַת שָׁם מֵעָל?

אֲדֻמָּה הִיא, מְאִירָה הִיא… זוֹ כַּלָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֶמֶשׁ…"

– "הוֹי, בָּחוּר, אַתָּה, דּוֹמַנִי, מִשְׁתַּדֵּךְ אֶל גְּבֶרֶת שֶׁמֶשׁ?

הִיא מִיָּד תִּקְפּוֹץ לְמַטָּה וְתָרוּץ אֶל הַחֻפָּה:

בִּזְכוּת זֶה שֶׁמַּלְבּוּשֶׁיךָ הֵם קְלִפָּה־עַל־גַּב־קְלִפָּה!

אַךְ לִפְנֵי קוּמִי לָלֶכֶת

לַמָּרוֹם כִּמְשַׁדֶּכֶת,

בְּטוּבְךָ עֲשֵׂה לִי חֶסֶד וְהוֹאֵל נָא לַעֲנוֹת:

מִי אַתָּה, בִּמְחִילָתֶךָ? בְּלִי שִׁבְעִים הַכֻּתֳּנוֹת?

בְּלִי הַלְּבוּשׁ אַתָּה רַק אֶפֶס!

קֶלַח רֵיק! וּבְכֵן, אַל חֶפֶז:

שֵׁב תַּחְתֶּיךָ בַּמָּקוֹם –

אַל תִּפְזוֹל נָא לַמָּרוֹם!"

לִי סִפֵּר מַעֲשִׂיָּֽה זוֹ אַרְכִיבְּלוֹֽפֶר־לְמוֹפֵת.

הוּא עַצְמוֹ אָמַר: זֶה שֶׁקֶר! זֶה סִמָּן שֶׁזּוֹ אֱמֶת.

בֵּין זְבוּבִים פִּתְאֹם הוֹפִיעַ רֹאשׁ חָרִיף, הוֹגֵה־דֵעוֹת,

שֶׁחָקַר וְאַף הִגִּיעַ לְגִלּוּי חָשׁוּב מְאֹד:

אַהֲבָה הִיא סוֹד חַיֵּינוּ, בְּלִי זִיוָהּ הֵם עֵסֶק בִּישׁ –

וְלָכֵן, עַל זְבוּב בַּר־נֶפֶשׁ לֶאֱהוֹב גַּם עַכָּבִישׁ.

בִּגְבוּרַת שִׂכְלוֹ בִּלְבַד, שֶׁהָגָה יוֹמָם וָלַיִל,

הוּא עָשָׂה אֶת זֶה הַחַיִּל,

וּלְאוֹר אוֹתָהּ תּוֹרָה,

בָּא עַד שֹׁרֶשׁ הַצָּרָה:

כְּלוּם רוֹדְפִים אֶת הַזְּבוּבִים עַל־לֹא־עָוֶל? לֹא, חָלִילָה!

רְאוּיִים הֵם לְעָנְשָׁם: בַּטָּלָה אוֹתָם הִכְשִׁילָה.

סוֹבְבִים הֵם בְּלִי תוֹעֶלֶת! סְתָם אִיצָה־רִיצָה מֻפְקֶרֶת!

לוּ עָשׂוּ גַּם הֵמָּה דְבַשׁ, כַּדְּבוֹרִים שֶׁבַּכַּוֶּרֶת,

הוֹ־הוֹ־הוֹ, כִּי־אָז… כִּי־אָז – –

וְעֵינֵי פִילוֹסוֹפֵנוּ לָהֲטוּ מֵרֹב אֶכְּסְטַז.

בְּלִי הַרְבּוֹת עוֹד שַׁקְֽלָא־טַרְֽיָא,

הוּא שִׁגֵּר אֶת “קִישׁ־קִישׁ־קַרְֽיָא”,

זְבוּב כָּרוֹז מְאֹד מָהִיר,

שֶׁיָעוּף מֵעִיר לְעִיר

לְבַשֵּׂר לָעָם כֻּלּוֹ, בְּלִי הֶבְדֵּל וָשֹׁנִי,

לִזְבוּבֵי הָאַרְמוֹנוֹת וּצְרִיפֵי הָעֹנִי,

לִגְבִירִים וְקַבְּצָנִים,

לְבוּרִים וְלַמְדָּנִים:

"אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, בְּפֶסַח, בְּבִנְיַן מוֹשַׁב־זְקֵנִים,

יִתְקַיֵּם אֶצְלֵנוּ כֶּנֶס. הִשְׁתַּתְּפוּ בַּהֲמוֹנִים!"

כְּרוּז חוֹקְרֵנוּ לֹא נִשְׁאַר

קוֹל קוֹרֵא בְּתוֹךְ מִדְבָּר.

בַּשָּׁעָה הַמְבֻשֶּׂרֶת

נִתְכַּנְּסוּ לִמְקוֹם־עֲצֶרֶת

הֲמוֹנִים שֶׁל מֻזְמָנִים –

מַחֲנוֹת זַמְזְמָנִים.

וְאוֹתוֹ גְאוֹן־הַחֵקֶר כְּבָר צִפָּה שָׁם לַקָּהָל

וְנָשָׂא לִפְנֵי הַכֶּנֶס נְאוּמוֹ הַמְפֻלְפָּל.

אַךְ סִיֵּם אֶת דְּרָשָׁתוֹ, נִפְתְּחָה דִיסְקוּֽסְיָה

וְהֵחֵלָּה שָׁם זִמְזֹמֶת – וְאַנְדְּרָלָמוּֽסְיָה.

– "דְּבַשׁ? מַדּוּעַ לֹא? וַדַּאי!

זֶה כְּדַאי!

– קַל לוֹמַר: הָכִינוּ דְּבַשׁ! אַךְ מִנַּיִן? יֵשׁ מֵאַיִן?

– אַשְׂכִּילְכֶם כְּהֶרֶף־עַיִן:

דְּבַשׁ עוֹשִׂים מֵעֲשָׂבִים!

– "שְׁטוּת! עוֹשִׂים אוֹתוֹ מִוֶּרֶד וּמִשֹּׁמֶן־תַּרְנְגֹלֶת.

– שֶׁיֻּשְׁקֶה הָעַכָּבִישׁ מִין כָּזֶה שֶׁל פִּגּוּלְגֹּלֶת!

דְּבַשׁ עוֹשִׂים מֵעֲנָבִים!

– מָה? מִמִּיץ? יְחִי הַלֹּגֶם!

הֵן הַמִּיץ מוֹצֵץ כָּל עֹגֶם!

– הִזְ־זְ־זָהֵר – זִמְזֵם לְפֶתַע גַּמְגְּמָן אֶחָד: זְ־זְ־זְכוֹר:

מִן הַמְ־מְ־מִיץ תִּהְיֶה שְׁ־שְׁ־שִׁכּוֹר!

– וּמִמָּה נָכִין דִּבְשֵׁנוּ?

– אֶת דִּבְשְׁ־שְׁ־שֵׁנוּ? מִן הַמְ־מְ־מָן!

– מַה תֹּאמְרוּ עַל מָן מִפִּיהוּ שֶׁל פְּרוֹפֶֽסּוֹר גַּמְגְּמָן?

– שְׁ־שְׁ־שְׁתוֹק, מַמְזְ־זְ־זֵר! עַזְ־זְ־זוּת־שֶׁל־מֶצַח!

בְּקִצּוּר, כִּמְעַט הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים עַד רֶצַח.

גַּם יַתּוּשׁ נִקְלַע לַכֶּנֶס: זֶה שֶׁל טִיטוֹס הָרָשָׁע.

(עֹקֶץ פִּיו לֹא תַּשׁ עֲדַיִן, כִּי עָשׂוּי הוּא נְחוּשָׁה).

הוּא הִצִּיעַ לָעֲצֶרֶת

שֶׁפַע חֹמֶר לַתּוֹצֶרֶת:

"הֶחָכָם דִּבֵּר בְּנֹעַם, הַמָּתוֹק כִּדְבַשׁ מַמָּשׁ:

קְחוּ, אֵפוֹא, אֶת מֶתֶק־פִּיהוּ – וַעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ דְּבַשׁ!"

– הַֽסּוּ! הַסּוּ! נָא לָשֶׁבֶת! אֲסוּרִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה!

– אַל תִּצְעַק־נָא “הַסּוּ! הַסּוּ!” – וְיִהְיֶה שָׁקֵט מִמֵּיֽלָא.

– הוֹי, טִפְּשַֽׁיָּא! אַשְׁמָאִים!

– עַֽמָּא פְּזִיֽזָא! רַמָּאִים!

כָּךְ הֵם דָּנוּ כָּל הַלַּיְלָה. אַךְ, סוֹף־סוֹף, הַבֹּקֶר אוֹר –

וּבִכְתָב זְבוּבִי יָדוּעַ עַל הַקִּיר כָּתְבוּ לֵאמוֹר:

"מַחְלִיטִים שֶׁכָּל שָׁנָה יְכֻנְּסוּ אֲסֵפָתַיִם

שֶׁל זְבוּבִים יוֹדְעֵי־עֵצָה וּזְרִיזֵי־שְׂפָתַיִם,

וּמִלְּבַדֽ־זֹאת, בְּעִתָּהּ,

הַיְנוּ, פַּעַם בִּשְׁמִטָּה,

וַעֲדַת־חֵרוּם בְּחֶלֶם –

עַד יַמְצִיאוּ חֹמֶר־גֶּלֶם,

כָּרָצוּי וְכַנִּדְרָשׁ,

לְיִצּוּר הַדְּבָשׁ".

וּמֵאָז – מַתְחִיל כָּל קַיִץ

בְּזִמְזוּם, הִמְהוּם וָצַיִץ:

הַזְּבוּבִים הַנּוֹאָשִׁים

רוֹעֲשִׁים וְגוֹעֲשִׁים…

אֲסֵפוֹת לְשֵׁם שָׁמַיִם –

סְעָרוֹת בְּכוֹס־שֶׁל־מַיִם…

יוֹם שָׁלֵם מִתְעוֹפְפִים הֵם, סוֹבְבִים בִּסְחַרְחוֹרָה…

וְהֵיכָן הַדְּבַשׁ?

– לְכוּ־נָא, בִּמְחִילָה, אֶל הַדְּבוֹרָה!

זִלְלַי, חֲזִיר בֶּן־שֹׁמֶן עַל אֵבוּס מָלֵא עוֹמֵד

וְעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ בְּאֹמֶן: מְקַיֵּם מִצְוַת “כַּבֵּד…”

כַּכָּתוּב: כַּבֵּד אֶת פִּיךָ וְאֶת מֵעֶיךָ

לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ.

וּפִתְאֹם

תַּרְנְגוֹל אֶחָד אָדֹם

בָּא בְּרַעַשׁ וְצוֹרֵחַ:

"מָה עוֹשֶׂה אַתָּה, רוֹצֵחַ?

לֹא שָׁמַעְתָּ כִּי הַיּוֹם

צוֹם?

הֵן הוֹפִיעַ בָּרָקִיעַ שֵׁבֶט־נוּר, שָׁבִיט אָיֹם!

יְטַאטֵא עוֹלָם בְּאֵשׁ הוּא וְיַחְזִיר אוֹתוֹ לְתֹהוּ!

הָעוֹלָם מָלֵא יֵאוּשׁ: מְחַכֶּה לְאַחְרִיתוֹ הוּא.

שׁוֹחֲטִים, חִוְרִים מִפַּחַד, מְיַבְּבִים כְּכָל אָדָם;

חַלָּפִים בּוֹכִים אַף הֵמָּה וְשׁוֹפְכִים דְּמָעוֹת כַּדָּם.

וְאַתָּה, זוֹלֵל, תָּחַבְתָּ חֹטֶם הָאֵבוּֽסָה –

כְּמוֹ מְאוּֽמָה לֹא קָרָה… הוֹי, חֲדַל־נָא, חוּסָה!"

– “הֲבָלִים! לֹא תַּפְחִידֵנִי!” – מַחֲזִיר ‘דָּבָר אַחֵר’:

"מָה אִכְפַּת לִי, אִם שָׂמֵחַ הָעוֹלָם אוֹ מִצְטַעֵר?

שֶׁיַּחְזוֹר מִיָּד לְתֹהוּ! שֶׁיָּקִיץ עָלָיו קִצּוֹ!

הַחֲזִיר תָּמִיד יִמְצָא־עוֹד בֹּץ לְמִרְבָּצוֹ!"

יוֹם אֶחָד סִפֵּר הַשּׁוֹר

לִשְׁכֶנְתּוֹ הָעֵז, לֵאמוֹר:

"יֵשׁ לִי סוֹד! שְׁמַעְתִּיו מֵאִמָּא כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי יֶלֶד:

עֶצֶם־פֶּלֶא יֵשׁ בַּחֶלֶד,

שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ… ‘קֵפֶץ’… ‘חֵפֶץ’… לֹא אוּכַל עַכְשָׁו לִזְכּוֹר!

בְּכֹחָהּ שֶׁל זוֹ הָעֶצֶם – לְחוֹלֵל כְּשָׁפַיִם:

הַבּוֹלְעָהּ מַתְחִיל לָשִׁיר – וְעוֹשֶׂה כְּנָפַיִם!"

– “זוֹ אֱמֶת?”

– “וַדַּאי, אֱמֶת הִיא! הֲרֵי כָּךְ סִפְּרָה לִי אִמָּא!”

– “וְהֵיכָן נִמְצֵאת הָעֶצֶם?”

– “בְּקֵבַת זָמִיר הִיא פְּנִימָה”.

– "זֹאת אוֹמֶרֶת, אִם רָצִיתָ לְעוֹפֵף וְגַם לָשִׁיר,

יֵשׁ לָצוּד אֶת הַזָּמִיר?"

– “נוּ, בָּרוּךְ חוֹנֵן הַדַּעַת: כְּבָר טָחַנְתְּ זֹאת בַּשִּׁנַּיִם!”

– “וּבִשְׁבִיל לָצוּד זָמִיר, נְחוּצוֹת הֲרֵי כְּנָפַיִם?”

– "כֵּן, כְּנָפַיִם… לֹא חָשׁוּב הוּא, אִם שְׁחוֹרוֹת כְּשֶׁל עוֹרֵב

אוֹ צְחוֹרוֹת כְּשֶׁל יוֹנָה הֵן… הָעִקָּר – לָעוּף הֵיטֵב!"

– “וְהֵיכָן לוֹקְחִים כְּנָפַיִם?”

– "הוֹי, מַה יֵשׁ לָךְ בַּקַּרְקֶפֶת?

הֵן בָּרוּר: בִּלְעִי הָעֶצֶם – וַהֲרֵי אַתְּ מְכֻנֶּפֶת!"

– “וְהָעֶצֶם?”

– עִֽזָּא, עִֽזָּא!

לְחַכִּיֽמָא דַי בִּרְמִיֽזָא –

וּלְשַֽׁטְיָא בְּכוּרְמִיֽזָא!

וְכִי שׁוּב עָלַי לַחְזוֹר?

הֵן אָמַרְתִּי לָךְ: הָעֶצֶם בְּקֵבַת אוֹתָהּ צִפּוֹר!"

– “אֶ… דַּעְתִּי כְּבָר מְבֻלְבֶּלֶת… הַיְנוּ, תֵּן עוֹד רֶגַע־פְּנַאי לָהּ…”

– "הַיְנוּ, אַתְּ, יַקִּירָתִי – ‘חֲכָמָה בַּלַּיְלָה’!

אַל תֵּלְכִי־נָא בִּגְדוֹלוֹת, אִם חָסֵר לָךְ מֹחַ.

לֹא לְכָל מַקְרִין־קַרְנַיִם – הַכִּשְׁרוֹן לִנְגּוֹחַ!"

נִמְלְכָה הַטַּחֲנָה: הִיא יוֹתֵר מִדַּי טוֹחֶנֶת!

“עֵסֶק בִּישׁ!” – הִיא מִתְאוֹנֶנֶת:

“דִּין יָתֵר כְּדִין חָסֵר”. אִם מַרְבִּים בְּטֹחַן,

שְׂכַר כַּמּוּת יוֹצֵא, סוֹף־סוֹף, בְּהֶפְסֵד שֶׁל תֹּכֶן,

הַאֲמִינוּ לְבַת־סֶמֶךְ: לֹא תָּמִיד טוֹחְנִים חִטִּין,

וְלֹא כָּל תּוֹצֶרֶת – קֶמַח: יֵשׁ גַּם לִי הַרְבֵּה סֻבִּין!

כֵּן, יָדַעְתִּי כִּי חָטָאתִי! אַךְ הֶרְגֵּל הוּא, יְדִידַי,

וְלָכֵן, אֲנִי טוֹחֶנֶת וְטוֹחֶנֶת עַד־בְּלִי־דַי!"

(כָּךְ, אַגַּב נִפְנוּף כְּנָפֶיהָ,

הִיא טוֹעֶנֶת אֶל שְׁכֵנֶיהָ –

אֶל גִּבְעָה וָגַאי):

"כַּמּוּבָן, הֶרְגֵּל מַזִּיק – לֹא פְּלָדָה, לֹא עֶשֶׁת,

וְאֶפְשָׁר, אֵפוֹא, לִשְׁבּוֹר רְגִילוּת עִקֶּשֶׁת.

מַה דַּעְתְּכֶם? שָׁמַעְתִּי פַּעַם מֵעַכְבָּר אֶחָד זָקֵן

(שֶׁכִּרְסֵם סְפָרִים־שֶׁל־טַעַם בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַשָּׁכֵן):

"רְגִילוּת שֶׁל קֶבַע

הִיא מִשְׁנֶה לַטֶּבַע".

וְאוּלָם הֲרֵי גַם טֶבַע לְשַׁנּוֹת אֶפְשָׁר, לֹא כֵן?

זֹאת תּוּכְלוּ לִלְמוֹד מִפִּיהוּ שֶׁל רֶבּ מֶלֶךְ הַטּוֹחֵן!

הוּא כְּבָר בַּעַל־נִסָּיוֹן בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה,

כִּי הָיָה לוֹ טֶבַע רַע בְּשֵׁם שָׂרָֽה־בֵּיֽלֶה.

הוּא קָרָא לָהּ זֶה־מִכְּבָר

שֵׁם “רֵחַיִם־עַל־צַוָּאר”:

כִּי גַם הִיא הָיְתָה טוֹחֶנֶת וְזוֹרַעַת… מֶלַח

עַל פִּצְעֵי רֶבּ מֶלֶךְ.

נוּ, וּמֶה הָיָה סוֹפָהּ?

בְּאַחֶרֶת הֶחְלִיפָהּ!

בְּרָחֵל טוֹבַת־עֵינַיִם:

זוֹ – יוֹנָה וְלֹא רֵחַיִם!

אֶלָּא מַה? תֹּאמְרוּ, טָעִיתִי? זֶה לֹא טֶבַע – זוֹ אִשָּׁה!

מַה הֶבְדֵּל, בְּבַקָּשָׁה?

טֶבַע רַע, אִשָּׁה בִּישָׁה…

הֵן שָׁמַעְתִּי, אֵיךְ רֶבּ מֶלֶךְ נֶאֱנָח הָיָה וְסָח:

"אוֹי, אִשָּׁה־’קְלִפָּה' לְגֶבֶר – הִיא כְּטֶבַע נֶאֱלָח:

אֵין תִּקְוָה עַד סוֹף יָמָיֽו עוֹד:

יִפְטְרוֹ רַק מָוֶת!"

אַךְ, אִם כֵּן הוּא הַדָּבָר, יֵשׁ גַּם לִי סִכּוּי וָסֵבֶר:

גַּם טִבְעִי יֵרֵד לַקֶּבֶר

כִּ’קְלִפָּה' שֶׁל גֶּבֶר".

מְחַיְּכִים גִּבְעָה וָעֵמֶק: הָעִנְיָן אוֹתָם מַצְחִיק.

שׁוּב וְשׁוּב הִיא מִתְאוֹנֶנֶת עַל הֶרְגֵּל־טְחִינָה מַזִּיק –

וְטוֹחֶנֶת וְטוֹחֶנֶת, בְּלִי הַחְרִישׁ וּבְלִי הַפְסִיק.

הָאוֹפֶה רֶבּ מִיֽכָה סָח:

"שְׁמַע, כֵּיצַד עוֹשִׂים כְּעָךְ!

קַח־נָא חֹר! סָבִיב־לוֹ מְרַח

קְצָת בָּצֵק – וְהֵא כְּעָךְ!"

הוֹרִידֵהוּ אֶל בִּטְנֶךָ – וְתָגִיל בּוֹ וְתָשִׂישׂ.

אַךְ, אִם כְּבָר אוֹתוֹ זָלַלְתָּ, אֵי הַחֹר נִשְׁאַר? –

בַּכִּיס!

וְהִנֵּה גַם לְאֶפְרַיִם

חֹר בְּכִיס־הַמִּכְנָסַיִם.

וּמָה עוֹֽד בּוֹ? כַּפְתּוֹרַיִם

מִנְּחשֶׁת מַבְרִיקָה.

זוּג נָאֶה. אַךְ דָּא עָקָא:

מְסָרְבִים לָדוּר הַשְּׁנַיִם

בְּתוֹךְ כִּיס־הַמִּכְנָסַיִם

בִּכְפִיפָה אַחַת עִם חֹר:

רְצוֹנָם לָצֵאת לָאוֹר.

מִי וּמַה הוּא חֹר־הַכַּעַךְ? סְתָם לֹא־כְלוּם שֶׁבְּלֹא־כְלוּם!

וּמַתְחִיל הַזּוּג לִבְרוֹחַ מֵאוֹתוֹ נִקְלֶה פָּרוּם.

אַךְ לְפֶתַע זֶה הַחֹר

אֶת הַפֶּה פּוֹעֵר פָּעוֹר –

וּדְרָשָׁה מַתְחִיל לִדְרוֹשׁ הוּא:

"הוֹי, כְּסִילִים, הֲלֹא תֵּבוֹשׁוּ!

הָעִקָּר לָכֶם הַכַּעַךְ – הַקְּלִפָּה וְלֹא הַתּוֹךְ?

וּבוֹרְחִים אַתֶּם מֵרוּחַ, הָרָמָה לְאֵין־עֲרֹךְ?

רוּחְנִיּוּת – מַהוּת כָּל חֵפֶץ, תּוֹךְ־תּוֹכוֹ שֶׁל כָּל נִמְצָא –

וַאֲפִילוּ שֶׁל נְחשֶׁת מְגֻשֶּׁמֶת לְשִׁמְצָה!

קְחוּ־לָכֶם מְטִיל־נְחשֶׁת וְגִזְרוּהוּ לִגְזָרִים,

וְחִזְרוּ־חַלְּקוּ אֶת אֵלֶּה חֶלְקִיקִים זְעַרְעָרִים,

דְּקִיקִים כְּשַׂעֲרֹנֶת –

וּלְפִי אוֹתָהּ מַתְכֹּנֶת,

שׁוּב פַּצְּלוּ סִיבֵי־חוּטֹנֶת כְּפַצֵּל חֶלְקֵי־שָׁנָה:

חֹדֶשׁ, יוֹם, שָׁעָה וָרֶגַע וּשְׁנִיֹּנֶת קְטַנְטַנָּה.

אַל תַּרְפּוּ מִן הַפְּצַלְצֹלֶת – וְהַאִם, כִּכְלוֹת הַכֹּל,

לֹא תֵּרְדוּ עַד חֹר־הַכַּעַךְ – עַד הָאֶפֶס הֶעָגֹל?

בּוֹ הַכֹּל יָחֵל – וְיֵכֶל!

הִתְעַמְּקוּ בָּזֶה בְּשֵׂכֶל!"

כָּךְ מַשְׁמִיעַ חֹר־הַכַּעַךְ דְּרָשָׁתוֹ הַחֲרִיפָה

עַל הָרוּחַ הַצְּרוּפָה.

אַךְ אֶל מִי נוֹשֵׂא דְבָרוֹ הוּא?

אֶל חָלָל רוּחְנִי כָּמוֹהוּ:

כַּפְתּוֹרֵי־הַנְּחוּשָׁה

כְּבָר בָּרְחוּ לְלֹא בּוּשָׁה!

עַל פְּנֵי סוּס תָּלוּי מִתַּחַת כִּיס־מִספּוֹא כִּזְקַן־שֵׂיבָה.

מִתְמוֹגֵג הַסּוּס מִנַּחַת וְצוֹהֵל מֵרֹב חֶדְוָה.

גַּל־חָכְמָה מַתְחִיל לִקְלוֹחַ

מִזְּנָבוֹ לַמֹּחַ:

"אִם יֶשְׁנוֹ זָקָן שָׁחוֹר

מֵאָחוֹר,

לְהַבְרִיחַ זְבוּב מַטְרִיחַ –

הֲרֵי זֶה דָבָר שָׁכִיחַ,

כִּי כָּמוֹהוּ יֵשׁ וָיֵשׁ

אַף לְסוּס טִפֵּשׁ!

אַךְ אִם יֵשׁ זְקַן־שֵׂיבָה לִי, הַיָּפֶה שֶׁבַּזְּקָנִים,

מִפָּנִים,

הַדָּבָר אוֹמֵר דָּרְשֵׁנִי –

וַהֲרֵי חָכָם הִנֵּנִי!

כָּאן בַּכְּפָר זְקָנִים כָּאֵלֶּה יֵשׁ רַק לִי וְלַ’גַּלָּח'.

וְשֶׁלִּי – יוֹתֵר רָחָב הוּא, וּבִכְלָל יוֹתֵר מֻצְלָח:

אֵין זֶה כְּנָף־אַוָּז, חָלִילָה, מַטְאֲטֵא שֶׁל־מַה־בְּכָךְ!

וְלָכֵן, אֲנִי שׁוֹאֵל: אִם נוֹשְׁקִים אֶת יַד הַכֹּמֶר,

מַה דִּינָהּ שֶׁל פַּרְסָתִי? שֶׁתֻּשַּׁק, מִקַּל־וָחֹמֶר!

אֶלָּא מַאי? קָשֶׁה, אוּלַי,

לְהַגִּיעַ אֶל רַגְלַי?

אֵין דָּבָר! אֵינִי קַפְּדָן! אַדְּרַבָּה־אַדְּרַבָּתַיִם:

אֶת רַגְלִי אֲנִי מוּכָן לְהַגִּישׁ אֶל הַשְּׂפָתַיִם!"

אֵין הַסּוּס בַּטְלָן, חָלִילָה. כָּךְ אָמַר – וְכָךְ עָשָׂה:

אֶל מִתַּחַת אַף הַבַּעַל הוּא מַגִּישׁ אֶת הַפַּרְסָה.

בָּא הַשּׁוֹט וְהַךְ בַּסּוּס,

לְלַמֵּד אוֹתוֹ נִמּוּס!

“הוֹי” – זוֹעֵק הַסּוּס: "חֻצְפָּן! עַם־הָאָרֶץ! שֶׁרֶץ!

גַּם בִּפְנֵי הַדְרַת־זָקָן אֵיֽן עוֹד דֶּרֶךְ־אֶרֶץ?"

וְהַשּׁוֹט מֵשִׁיב בְּצֶלֶף: "יִשְׁמְרֵנוּ אֵל רַחְמָן

מִסּוּסִים, אֲשֶׁר יָפִיקוּ פַּרְנָסָה מִן הַזָּקָן!"

אִם לִבְּךְ, אָחִי, לֹא אֶבֶן, רַחֲמִים בַּקֵּשׁ בַּדִּין:

הַחוֹטְאִים – עָנְשָׁם בַּתֹּפֶת, הַכְּבָסִים – בְּדוּד רוֹתְחִין!

כֻּתֳּנוֹת, כָּתְנוֹת־חַוָּה (הָעוֹשׂוֹת עַצְמָן כְּאִלּוּ

לֹא חָשׁוּב אַתָּה לָהֶן – זָר גָּמוּר לָהֶן אֲפִילוּ –

אַךְ בַּסֵּתֶר מְצִיצוֹת וְקוֹרְצוֹת לְךָ קְרִיצוֹת

בְּנִצְנוּץ עֵינֵי־הַלֹּבֶן – סַלְסָלוֹת מְבַצְבְּצוֹת),

וּבִכְלָל, כְּבָסִים שׁוֹנִים

מְשָׁרְתִים וַאֲדוֹנִים –

צַוְּרוֹנִים גְּבוֹהִים קְשֵׁי־עֹרֶף, וְסִלְחוּ־נָא, תַּחְתּוֹנִים

הִתְעַרְבֵּלוּ,

הִתְבַּלְבֵּלוּ

וְהָיוּ לְמִין־דַּיְסָה

בֶּחָלָל שֶׁל דּוּד־כְּבִיסָה.

מֵיְלָא, אֵלֶּה – זֶה גְמוּלָם

לְפִי נֹהַג הָעוֹלָם.

אִם נָסַעְתָּ – קוּם הַסֵּעַ!

אִם חָטָאתָ – סְבוֹל, פּוֹשֵׁעַ!

אֶלָּא מָה עוֹשָׂה בֵּין אֵלֶּה הַמַּגֶּבֶת הַכְּשֵׁרָה,

הַלֶּחָה מִמֵּי־טְבִילָהֽ עוֹד, הַפְּרוּשָׁה, הַנְּזִירָה?

מַה לְּזוֹ וְלַגְּזֵרָה?

נִטְפְּלָה מִיָּד אֵלֶיהָ חֲצוּפָה אַחַת, כֻּתֹּנֶת:

"מָה? גַּם אַתְּ, דּוֹדָה מַגֶּבֶת, בְּרוֹתְחִין עַכְשָׁו נִדּוֹנֶת?

מִמְּרוֹמֵי הַוָּו – לַדּוּד?

אַתְּ? יְצוּר כָּל־כָּךְ חָסוּד?

אַי־אַי־אַי, שִׁפְשַׁפְתְּ בְּלִי־הֶרֶף כָּל פַּרְצוּף רָטֹב וָלַח

בִּדְבֵקוּת, כִּמְלֶאכֶת־קֹדֶשׁ… וּבַסּוֹף – רוֹתְחִין גַּם לָךְ?

כְּלוּם הָיָה גַם הָרָקִיעַ – כַּסָּדִין הַמְלֻכְלָךְ?

אוֹ, אוּלַי, אוֹתָךְ הִכְנִיסָה בִּשְׁגָגָה, בְּהֶסַּח־דַּעַת,

לָאַמְבַּטְיָה שַֽׁטְיָה־בַּֽתְיָה, הַכּוֹבֶסֶת הַמִּרְשַׁעַת?"

נֶאֱנַחַת הַמַּגֶּבֶת: “אוֹי, חָטָאתִי! חֵטְא פְּלִילִי!”

– “אֵיזֶה חֵטְא, דּוֹדָה נִלְבֶּבֶת?”

– "אוֹי, בִּתִּי, אַל תִּשְׁאֲלִי!

עַל לִכְלוּךְ־זָרִים חָיִיתִי, הִתְפַּרְנַסְתִּי מִן הַזֹּהַם.

רַק פַּרְצוּף טָעוּן־שִׁפְשׁוּף לִי גָרַם חֶדְוָה וָנֹעַם.

צַח וְזַךְ וְרַעֲנָן

לֹא עוֹרֵר בִּי כָּל עִנְיָן –

וְלָכֵן, הִנֵּנִי כָּאן!"

בָּעוֹלָם – קוֹלוֹת בְּלִי קֵץ,

מִקּוֹל רַעַם עַד קוֹל עֵץ,

וְעַד קוֹל… מִטְפַּחַת־עֵזֶר,

שֶׁנּוֹשֵׂא עִמּוֹ רֶבּ לֵיזֶר

בְּכִיסֵהוּ מֵאָחוֹר,

כְּמִנְהַג זִקְנֵי־הַדּוֹר

(לְנִגּוּב הַמִּשְׁקָפַיִם – וּכְמוֹ־כֵן לְנִגּוּבִים

שֶׁל אֻכַּף־הַמִּשְׁקָפַיִם, שֶׁעָלָיו הֵם רְכוּבִים).

כֵּן, גַּם הִיא, מִטְפַּחַת־חֹטֶם, מַשְׁמִיעָה דְבָרִים לָרֹב.

מַה פֵּרוּשׁ? סִמָּן לֹא טוֹב!

כְּאֵב־רֹאשׁ לוֹ לְרֶבּ לֵיזֶר – לֹא מֵרֹב תַּעֲנוּגוֹת…

דְּאָגוֹת לוֹ, דְּאָגוֹת:

פַּרְנָסָה – מַמָּשׁ כַּזַּיִת,

וְאַרְבַּע בָּנוֹת בַּבַּיִת,

וְרֶבּ פֶּסַח הַשַּׁדְכָן

קְצָת חֵרֵשׁ וְגַמְגְּמָן…

מְהַדֵּק יָפֶה רֶבּ לֵיזֶר סְבִיב רֹאשׁוֹ אֶת הַמִּטְפַּחַת,

וְהַהִיא פּוֹתַחַת פִּיהָ בְּמוּסָר וּבְתוֹכַחַת:

"כָּךְ יָאֶה לָהּ לַבְּרִיָּה, שֶׁבִּמְעַט לֹא דַיֽ לָהּ –

וְדַרְכָּהּ לְהַאֲרִיךְ חֲלוֹמָהּ מִלַּיְלָה.

אִם קָדְקֹד לְךָ, הַרְהֵר –

אַךְ עַד כָּאן וְלֹא יוֹתֵר!

אַל תִּקְפּוֹץ מֵעַל לַחֹטֶם!

רֹאשׁ – לֹא אֶבֶן: גַּם כֹּחוֹֽ תָּם!

קֹדֶם־כֹּל

מְדוֹד וּשְׁקוֹל!

כְּבָר אָמַר מַקֵּל פִּקֵּחַ:

'יִתְמַתַּח הַמִּתְמַתֵּחַ,

אַךְ יִזְכּוֹר אֶת הַקְּצָווֹת!'

(הַמַּקֵּל הַהוּא לֹא לֶמֶךְ: בְּרֹאשׁוֹ – גֻּלַּת־כָּבוֹד!)

אוֹ – מוּטָב לְךָ לָקַחַת

לְדֻגְמָה אוֹתִי, מִטְפַּחַת!

אֵין סָפֵק, גְּדוֹלָה אֲנִי

מֵרֹאשְׁךָ הַקַּטְנוּנִי!

רְאָיָה: אֲנִי מַקֶּפֶת אֶת כֻּלּוֹ כְּעֵין חֲגֹרֶת –

וְנִשְׁאָר לִי מֵאָחוֹֽר עוֹד

סֶרַח־קֶשֶׁר כְּ’שֶׁל־רֹאשׁ'.

וַאֲפִילוּ חֲלָצַיִם

אֶאֱזוֹר אַחַת־וּשְׁתַּיִם,

אִם הַצֹּרֶךְ זֹאת יִדְרוֹשׁ.

וְאוּלָם אֲנִי יוֹדַעַת: לֹא אוּכַל כַּחֲגוֹרָה

לְהַקִּיף אֶת בֵּית־הַכְּנֶסֶת אוֹ מֶרְחַץ־הָעֲיָרָה".

– “עַל שׂוֹנְאַי!” – אוֹמֵר רֶבּ לֵיזֶר: "כַּמָּה יֵשׁ בָּהּ גַּאֲוָה,

כְּשֶׁהִיא, מִטְפַּחַת־חֹטֶם, נַעֲשֵׂית לַעֲנָוָה!"

יוֹם אֶחָד רָדַף הַנֶּשֶׁר אַחֲרֵי פַּרְפָּר שׁוֹבָב.

כַּמּוּבָן, הָיָה הַצַּיִד לֹא לְשֵׁם שְׁבִירַת רָעָב.

אֶלָּא מַאי? סְתָם־כָּךְ – קַפְּרִיֽזָה

לְשַׂחֵק בִּקְטִיֽנָא פְּזִיֽזָא!

הוּא תּוֹפֵס אֶת פַּרְפָּרֵנוּ, מְשַׂחֵק בּוֹ בְּלִי־הַכְאִיב –

וּמַרְגִּישׁ עַצְמוֹ זַךְ־נֶפֶשׁ, קַל מֵרוּחַ־הָאָבִיב.

נְדִיב־לֵב מֵאֵין כָּמוֹהוּ,

מְשַׁחְרֵר אֶת אַסִּירוֹ הוּא

(הַחַמָּה, אָמְנָם זוֹרַחַת וְשׁוֹקַעַת בְּדָמִים,

אַךְ בִּשְׁעַת מִשְׂחָק עִם קֶשֶׁת, הִיא גַם־כֵּן – תִּינוֹק תָּמִים).

וְאוֹמֵר בְּרֹךְ הַנֶּשֶׁר: "אֲקַוֶּה שֶׁלֹּא נִפְגַּעְתָּ!

פְּרַח־נָא, פֶּרַח בְּרוּךְ־כְּנָפַיִם, אֶל אַחִים – פְּרָחִים־שֶׁל־מַטָּה!

אַל תִּכְעַס עָלַי, גּוּצוֹן:

רַק חָמַדְתִּי קְצָת לָצוֹן!"

לְאַחַר פִּרְפּוּר־שֶׁל־פַּחַד,

הַפַּרְפָּר קָרַן מִנַּחַת –

וְהֵשִׁיב אִמְרֵי־חָכְמָה

בִּמְלִיצָה רָמָה:

"הוֹ, צַיַּד כּוֹכְבֵי־רָקִיעַ, מְבַתֵּר־עָבִים גִּבּוֹר,

הַסּוֹבֵא אֶת דַּם הַשֶּׁמֶשׁ – וְלָעַד אֵינוֹ שִׁכּוֹר!

מָה רָעַדְתִּי, מֶה חָרַדְתִּי!

כְּבָר דִּמִּיתִי שֶׁאָבַדְתִּי!

אַךְ הַבֵּט לְתוֹךְ עֵינַי:

כְּלוּם תִּמְצָא טִינָה אוֹ גְנַאי?

לֹא! סַלְחָן גָּדוֹל הִנֵּנִי – וּמוֹחֵל לִמְלוֹא־עוֹלָם:

אֵשְׁתְּ עָסִיס מִגְּבִיעַ־פֶּרַח גַּם לִשְׁלוֹם שׂוֹנְאַי כֻּלָּם!"

מִתְבּוֹנֵן אֵלָיו הַנֶּשֶׁר, לְמִשְׁמַע דִּבְרֵי־הַמֶּתֶק,

וְאוֹמֵר לַזַּאֲטוּט הוּא: "שְׁמַע דִּבְרֵי טַיָּס בַּר־וֶתֶק:

אַל יַכְרִיז־נָא כָּל לֹא־כְלוּם,

שֶׁחַנּוּן הוּא וְרַחוּם!

בָּעוֹלָם יֵשׁ כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁאָסוּר לִשְׁכּוֹחַ:

רַק בַּר כֹּחַ לַעֲנוֹשׁ – בְּיָדוֹ לִסְלוֹחַ".

“לֹא אָבִין, שָׁכֵן יַקִּיר” – יוֹם אֶחָד הֵעִירָה

הַתְּמוּנָה לִרְאִי־הַקִּיר: "בְּטוּבְךָ, הַסְבִּירָה:

מִי וּמָה אַתָּה? חָתוּל –

אוֹ פַּנָּס? זֶה לֹא הִתּוּל!

זֶה־עַתָּה הָיִיתָ סַֽבָּא, הַכָּפוּף עַל הַגְּמָרָא,

וּפִתְאֹם שִׁנּוּי־צוּרָהֽ בָּא – וְאַתָּה כְּבָר נַעֲרָה.

מַה תַּכְלִית גִּלְגּוּל פָּנֶיךָ, אִם הוּא בָּא בְּמִתְכַּוֵּן:

אִם שִׁמְעוֹן אַתָּה, מַדּוּעַ תִּתְחַפֵּשׂ לִרְאוּבֵן?"

– “אֲנַסֶּה לְהַשְׂכִּילֵךְ” –

סָח הָרְאִי לָהּ וְחִיֵּךְ:

"כָּל יְצוּר שׁוֹנֶה הִנֵּהוּ

מִמִּשְׁנֵהוּ

בָּעוֹלָם –

וְעָלַי, עַל אַסְפַּקְלַרְיָה, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן כֻּלָּם.

כָּל יְצוּר שֶׁיִּתְקָרֵב – חִישׁ־מַהֵר אַגִּיֽשָׁה לוֹ

רַק אֶת מַה שֶּׁהוּא אוֹהֵב: רַק אֶת הָ“אֲנִיֽ” שֶׁלּוֹ.

לְשֵׁם כָּך אֶלְבַּשׁ־אֶפְשׁוֹט

“אֲנִיִּים” כְּתִלְבּוֹשׁוֹת.

וְהַכְּלָל הוּא: הִסְתַּגֵּלָה

לַבְּרִיוֹת וְהִתְגַּלְגֵּלָה

גִּלְגּוּלִים כְּיַד אָמָּן:

שְׂחֵה בְּלִי־הֶרֶף עִם הַזֶּרֶם, רוּץ בְּלִי־הֶרֶף עִם הַזְּמָן!

אוֹי לְךָ, אִם לֹא תַּחְלִיף פַּרְצוּפְךָ בִּן־רֶגַע:

לֹא־יֻצְלַח יִהְיֶה שִׁמְךָ וְסוֹפְךָ לְפֶגַע".

– “עוֹד אֵינֶנִי מְבִינָה”

מִתְעַקֶּשֶׁת הַתְּמוּנָה.

"אֶ, חֲבָל עַל הַדִּבּוּר. אַתְּ תַּמָּה וּמְטֻמְטֶמֶת,

נֶחְשָׁלָה, לֹא־מִתְקַדֶּמֶת!"

– "יִתָּכֵן. אַךְ שְׁמַע, בֶּן־חֶמֶד:

הֲמֵבִין אַתָּה, מַדּוּעַ פַּרְצוּפִים כֻּלְּךָ רָצוּף?

כִּי לְךָ אֵין שׁוּם פַּרְצוּף!"

יוֹם אֶחָד נִמְלַךְ הַכֶּלֶב וְעַל יָם פָּעַר אֶת פִּיו –

לְבָרֵךְ אוֹתוֹ כְּהֹגֶן בַּאֲבִי־אֲבִי־אָבִיו!

נְבִיחָה עַזָּה הִגִּיעָה

עַד לִבּוֹ שֶׁל הָרָקִיעַ:

"דַּו־דַּו־דַּו… דַּוְקָה עָלָיו,

עַל הַיָּם וּנְכָלָיו:

הוּא – דַּוְקָה כְּלֹבֶן־צֶמֶר, וּכְבָשָׂיו דַּוְקָה יִרְקֹדוּ,

וּפָשַׁט דַּוְקָה עַל שֶׁטַח כְּמֶרְחָק מִכּוּשׁ עַד הֹדּוּ!"

(כְּדִבּוּק פִּתְאֹם דָּבְקָה

בַּנַּבְחָן דַּו־דַּו־דַּוְקָה!)

"הַאֲמִינוּ לִי: אֲפִילוּ כָּל הַיָּם – שֻׁמָּן וָחֵלֶב,

זֶה גַם־כֵּן יוֹתֵר מִדַּי! הֵן־צִדְקוֹ שֶׁל כֶּלֶב!

(כָּל “מִדַּי” הוּא מְיֻתָּר –

חוּץ מֵעֶצֶם וּבָשָׂר!)

אַךְ הֵיכָן כְּבָשִׂים וָחֵלֶב?

לַהֲדָ"ם! מִרְמָה וָסֶלֶף!

יֵשׁ רַק מֶלַח וּמָרוֹר!

טְפוּ! פִּגּוּל מֵאֵין כָּמוֹהוּ – אֱלֹהִים אוֹתִי יִשְׁמוֹר!

בֶּאֱמֶת, דִּבְרֵי־אֵין־חֵפֶץ בָּעוֹלָם רַבִּים מִסְּפוֹר:

לְמָשָׁל, חָתוּל, אוֹרֵחַ,

יָם, זְבוּבִים, מַקֵּל, יָרֵחַ –

לְשֵׁם מָה נוֹצְרוּ כָּל אֵלֶּה? וְכִי יֵשׁ בָּהֶם הֶכְרֵחַ?"

וְהַיָּם?

בִּשְׁבִילוֹ, אַדִּיר־הָעֹמֶק, אֵין פִּלְפּוּל כָּזֶה קַיָּם.

אֳנִיּוֹת עָלָיו מִלְמַעְלָה – וּפְנִינִים מִתַּחַת.

הוּא אֵינוֹ שׁוֹאֵל, מַה בֶּצַע בִּבְרִיָּה נוֹבַחַת?

לְבוּשֵׁי חָלוּק צָחוֹר,

חֲבוּשֵׁי צָנִיף שָׁחוֹר,

עֲנָקִים עוֹרְכִים שָׁם “סֵדֶר” בְּאַלְפֵי כְּלֵי פָּז טָהוֹר:

הִנֵּה כָּךְ נִרְאֶה מֵרַחַק

הַמִּשְׂחַק בִּקְצֵה הַשַּׁחַק

בֵּין עָבִים לְבֵין הַשֶּׁמֶשׁ, הַזּוֹרָה גִצֵּי־אוֹרָה,

טֶרֶם עַט עָלֶיהָ לַיִל בִּגְלִימַת־נָזִיר שְׁחוֹרָה.

אַחְרוֹנֵי זִיקֵי־הַקֹּרֶן בָּאֲוִיר יִרְצֹדוּ.

דֹּם עוֹמֵד לְיַד הַגֹּרֶן תַּרְנְגוֹל־שֶׁל־הֹדּוּ.

הוּא חוֹשֵׁב. וּמַה חוֹשֵׁב הוּא? כְּדַרְכּוֹ,

דְּבָרִים־שֶׁל־שְׁטוּת!

הַס! חֲלוֹם וּמְצִיאוּת

מִתְמַזְּגִים בֵּינְתַיִם ­יַחַד – וְהַחַיִץ מִטַּשְׁטֵשׁ:

הַחֲלוֹם אֵינוֹ חֲלוֹֽם עוֹד – וְהַיֵּשׁ אֵינֶנּוּ יֵשׁ.

מִכָּל בַּיִת, בּוֹר וָפַחַת

זוֹחֲלִים שְׁלִיחֵי־הַשַּׁחַת,

מוֹרְדֵי־אוֹר, כְּנוּפְיָה שְׁחוֹרָה –

וְהַגֹּרֶן שׁוּב לֹא גֹרֶן, אֶלָּא לַהַב־מְדוּרָה.

מִתְנַפֵּחַ־לוֹ בֶּן־הֹדּוּ, וְרוֹטֵן בְּטִינָתוֹ הוּא:

"מָה? דְּלֵקָה? לַעֲזָאזֵל! יַחֲזוֹר הַכֹּל לְתֹהוּ!

יֵהָרֵס וְיֵחָרֵב!

לֹא אִכְפַּת לִי, לֹא עִסְקִי הוּא! אָנֹכִי לֹא אֶתְעָרֵב!"

* *

נוּ, וּמֶה הָיָה קוֹרֶֽה שָׁם (אֵיךְ אַתָּה חוֹשֵׁב?)

לוּ הִחְלִיט תַּרְנְגוֹלֵנוּ כֵּן לְהִתְעָרֵב?

בְּלִיל־נוֹסְעִים, אַנְדְּרָלָמֽוּסְיָה: עֲשִׁירִים וְאֶבְיוֹנִים,

בְּנֵי צָרְפַת וְאֶרֶץ־רוּֽסְיָה, וְתּוּרְכִּים, וְרוֹמַנִים.

וּמוּבָן, רַבִּים עַד גֹּדֶשׁ

גַּם אַחֵינוּ, עַם־הַקֹּדֶשׁ…

(אֶלָּא מַאי? יִסַּע עֵשָׂו –

וִיהוּדִי יֵשֵׁב תַּחְתָּיו?

סַע, אָחִי, מִכְּפָר וְקַרְתָּא –

כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ!)

וְנוֹסְעִים, נוֹסְעִים בְּלִי סוֹף… גַּל חָדָשׁ בְּכָל שָׁעָֽה רָץ!

אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף, גַּם מַשְׂכִּיל גַּם “עַם הָאָרֶץ”…

הִנֵה כָּאן אֶחָד עַב־כֶּרֶס, גְּבִיר גָּדוֹל, לְפִי אֻמְדָּן

(אֶלָּא לָאו־דַּוְקָה לַמְדָּן):

מְנֻפָּח מֵרֹב־הַיֹּהַר, מְדַבֵּר הוּא לוֹעֲזִית –

בְּלָשׁוֹן אַשְׁכְּנַזִּית.

וּבִכְלָל, סָבִיב– קַלַּחַת: בְּלִיל־שָׂפוֹת שֶׁל דּוֹר־פְּלָגָה!

הַנּוֹסְעִים, כֻּלָּם גַּם־יַחַד, מְדַבְּרִים בְּלִי הֲפוּגָה:

זֶה מֵסִיחַ אַהֲבָה, זֶה עוֹסֵק בְּסַחַר,

זֶה בִּכְלָל גּוֹבֵב שְׁטֻיּוֹת וּדְבָרִים בְּלִי שַׁחַר;

זֶה חֲכַם־חִשּׁוּב־הַקֵּץ,

זֶה פָּשׁוּט בַּדְחָן וָלֵץ.

וְהֵיכָן אוֹתוֹ יָרִיד שֶׁל זְקֵנִים וָנֹעַר?

בִּסְפִינָה? חָלִילָה, לֹא! בְּתֵבַת־הַדֹּאַר!

מְלֻבָּשׁ פֹּה כָּל אֶחָד

מְעִיל־דֶּרֶך מְיֻחָד,

שֶׁקּוֹרְאִים מַעֲטָפָה לוֹ – וּבִשְׁבִיל בִּקֹּרֶת־גְּבוּל

יֵֵשׁ דַּרְכּוֹן לְכָל נוֹסֵע, הֲלֹא הוּא הַבּוּל.

וּמֻבְטָח לְכָל נוֹסֵעַ: בִּמְאֻחָר אוֹ בְּמֻקְדָּם,

הוּא יָבוֹא לִמְחוֹז־הַחֵפֶץ בְּעֶזְרַת רִבּוֹן־עוֹלָם,

הַפּוֹסֵק וְהַקּוֹבֵעַ,

מִי נִשְׁאָר – וּמִי נוֹסֵעַ.

אַךְ לֹא כָּל בָּאֵי־תֵּבָה –

אֹרְחָתָם כָּל־כָּךְ שְׁלֵוָה.

מְבֻיָּשׁ כְּבַעַל־חֵטְא, בְּתַחְתִּית תֵּבַת־הַדֹּאַר

מִתְחַבֵּא, חָשׁוּב כְּמֵת, מִכְתָּבוֹן בְּלִי בּוּל וָתֹאַר.

(אֵיזֶֶה עֵרֶךְ בָּעוֹלָם

לַנּוֹסֵעַ בְּלִי חוֹתָם?)

הַאֲזִינוּ: יֵשׁ וְיֵבְךְּ בּוֹ, בַּמִּכְתָּב, לְבַב־אָדָם,

מַר, פָּצוּעַ וְזָב־דָּם.

חִיל וָרַעַד יֹאחֲזוּהוּ: עוֹד מְעַט, וְהוּא נִתְפָּס:

''יְדִידִי, הֵיכָן הַ’פַּאס'?"

– “שְׁמַע!” – נוֹזֵף בּוֹ עַב־הַכֶּרֶס בְּלָשׁוֹן־שֶׁל־אַשְׁכְּנַז:

"חִפְזוֹנְךָ רָאוּי לִקְנָס!

כְּלוּם מֻתָּר לָצֵאת הַדַּרְכָּה

בְּלִי דַרְכּוֹן, בְּלִי ‘מַֽרְקָא’?"

– לֹא! חָלִילָה!" – מִתְאַנֵּחַ בֶּן־הָעֹנִי, שְֹבַע־זִלְזוּל:

"הַמִּכְתָּב הֲכִי־פִּקֵּחַ לֹא שָָׁוֶה פְּרוּטָה בְּלִי בּוּל!

הוֹי, הֵיטֵב אֲנִי יוֹדֵעַ (כִּי הֲרֵי אֵינֶנִי תָּם):

טוֹב מִמֶּנִּי לַנּוֹסֵעַ עִם שְׁגִיאוֹת – אַךְ עִם חוֹתָם!"

כֹּה לְאַט זוֹחֵל יוֹם־קַיִץ בְּחוּצוֹת־הַשִּׁמָּמוֹן!

“מִתְחַשֵּׁק” לַכֶּלֶב נֶבַח לְהָתֵל בַּחֲמוֹרוֹן:

"אִי, כָּזֶה אַתָּה, חֲמֽוֹרָא?

מָה עוֹשֶׂה אַתָּה, אֱמוֹרָא:

מִתְמַזְמֵט עִם חַֽיָּה־פְרוּֽמָה, הַפָּרָה הָאֲדֻמָּה?"

– "מָה???

מָה אוֹמֵר אַתָּה, בַּר־נַֽבְחָא? רַק טָעוּת הִיא מִן הַסְּתָם!"

– שְׁמַע, דּוֹדִי, אַל תַּעֲשֶׂה־נָא עַצְמְךָ לְתָם!

בְּעֵינַי הֲרֵי רָאִיתִי מַזְמוּטִים־שֶׁל־אַהֲבְהֶבֶת –

וְשָׁמַעְתִּי גַם מִפִּיהָ מוּ־מוּ־מוּֽסִיקָה נִלְהֶבֶת.

גַּם בַּר־שׁוּֽנְרָה הַשָּׁחוֹר,

שֶׁאָרַב בְּאֵיזֶה חֹר,

עֵד הָיָה לְמַעֲשֶֶׂיךָ…

מִי צִפָּה לָזֹאת מִמֶּךָ?"

"שֶׁקֶר! שֶׁקֶר וְכָזָב! אָנָּא, אַל תַּלְעִיזָה!

חֵי־נַפְשִׁי, זֶה רַק בִּלְבּוּל! שֶׁאֶהְיֶה לְעִֽזָּא!

שֶׁאָלוּן בַּחוּץ בְּגֶשֶׁם! שֶׁיַּכֵּנִי סַעַר!"

וְנִשְׁבָּע הַחֲמוֹרוֹן: לֹא דֻבִּים, לֹא יַעַר!

כָּל הַיּוֹם הָיָה חֲמוֹֽרָא מְרֻתָּח וּמְרֻגָּשׁ –

וְסִפֵּר עַל הַבִּלְבֹּלֶת לְכָל מִי שֶׁהוּא פָּגַשׁ:

– "הֲשָׁמַעְתָּ, מָה אָמְרוּֽ, מָה?

שֶׁפָּרָה זוֹ… חַֽיָּה־פְרוּֽמָה…"

– “נוּ?”

– “הוֹמָה לִי מוּ־מוּ־מוּ…”

– “נוּ?”

– "וּבְכֵן, מִיָּד דִּמּוּ:

מֻ־מֻקְסֶמֶת הִיא מִמֶּנִּי! מַה תַּגִּידָה? חַ־חַ־־חַ!"

צוֹחֲקִים שׁוֹמְעֵי חֲמוֹֽרָא, כָּל הָרְחוֹב כַּמֶּרְקָחָה.

אַךְ, סוֹף־סוֹף, נִמְאַס הָעֵסֶק עַל שׁוֹמְעָיו כַּהֲלָכָה.

בּוֹעֲטִים הַכֹּל בְּלַעַג בַּחֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם –

וְקָפְצָה גַם חַיָּה־פְרוּמָה לְכַבְּדוֹ כִּבּוּד־קַרְנַיִם.

הוּא נִמְלַט, וְהִיא עָמְדָה – וְעָשְתָה לוֹ “יְבָרֶֽכְךָ”,

וְהָרְחוֹב כֻּלּוֹ פּוֹקֵעַ מֵרֹב חַֽ־חַ־חַ וְחֶֽ־חֶ־חַ!

וַהֲרֵי אוֹתָהּ בִּלְבֹּלֶת לֹא הָיְתָה וְלֹא נוֹצְרָה,

אִלְמָלֵא שִׁמֵּשׁ לָהּ פִּיהוּ תֹּף וַחֲצוֹצְרָה!

בְּקַדְרוּת שֶׁאֵין כָּמוֹהָ, מְדֻכְדָּךְ וּמֶלַנְכוֹֽלִי,

כְּהָמוּם מֵאֵיזֶה פֶּגַע – מִשְּׁמוּעָה רָעָה אוֹ חֹלִי,

מִסְתּוֹבֵב־לוֹ בֶּחָצֵר

הָאָדוֹן “דָּבָר אַחֵר”.

– “מַה קָּרָה?” – שׁוֹאֵל הַסּוּס: "מֶה עָצוּב אַתָּה, חֲזִֽירָא?

הֲתִבְכֶּה עַל “מִי יִחְיֶה”?

– “לֹא, לֹא זֹאת!”

– “וּבְכֵן, הַסְבִּירָה!”

– "אוֹי, צָרָה! שְׁנָתִי נוֹדֶדֶת! מַר שִׁבְרִי לְאֵין תֵּאוּר!

אֲסָמִים… אֻרְווֹת סַבּוּנִי… אוֹצָרוֹת לְאֵין שִִׁעוּר…

וּלְמִי, לְמִי כָּל אֵלֶּה? לִי בִּלְבַד הֵם, לִי בִּלְבַד!

וַהֲרֵי אֲנִי בִּישׁ־גַּד:

אֵין לִי אֶלָּא פֶּה אֶחָד!

לֹא אֵדַע בַּמָּה אַתְחִילָה –

וְחוֹשֵׁשׁ אֲנִי מְאֹד:

שֶׁמָּא מַשֶּׁהוּ יִשְׂרוֹד

בִּשְׁבִילְךָ, חָלִילָה!"

הַשָּׁעָה – חֲצוֹת הַלַּיִל. אֵיזֶה שֶׁקֶט בַּמִּטְבָּח!

כְּבָר סִיֵּם צְרָצַר בֶּן־חַיִל קוֹנְצֶרְצֶרְט שֶׁלּוֹ – וְנָח.

בְּסִפּוּר אָרֹךְ בְּנַחַת

הַכִּירָה עַתָּה פּוֹתַחַת:

"מַעֲשֶׂה בְּשֵׁד־גַּמָּד,

שֶׁעַל גַּג לָדוּר חָמַד.

בַּחֲצוֹת, כְּשֶׁהָרוּח בַּתַּנּוּר שָׁרְקָה־צִפְצֵפָה,

הִתְגַּנֵּב הוּא הַמַּרְתֵּפָה.

בַּמַּרְתֵּף מָצָא אוֹצָר –

אֱגוֹזִים לְאֵין מִסְפָּר.

כָּל שַׁבָּת, בְּלֵב שָׂמֵחַ,

אֱגוֹזִים הַלֵּץ פִּצֵּחַ:

לְעַצְמוֹ לָקַח תּוֹכִים,

וּקְלִפּוֹת – לַנִּצְרָכִים!

עַד שֶׁפַּעַם, בְּלֵיל־חֹרֶף,

הַשּׁוֹמְרִים לוֹ שָׂמוּ אֹרֶב…"

– “רַבּוֹתַי, אַל תַּאֲמִינוּ!” – הִתְעָרְבָה הַמַּגְרֵפָה:

“הִיא אוֹפָה!”

(הֶעָרָה גַסָּה הָיְתָה זוֹ! לֹא יָפָה!)

– "מָה? לֹא דַי לָךְ בַּמִּקְצוֹעַ –

אֶת חָטְמֵךְ בַּכֹּל לִתְקוֹעַ?

וְלֹא דַי לָךְ, שֶׁעָפוֹת

עֲלֵיכֶן, הַמַּגְרֵפוֹת,

בִּשְׁלִיחוּת שֶׁל שַׂר־הַתֹּפֶת, בַּאֲוִיר, מְכַשֵּׁפוֹת?

עוֹד פָּרַקְתְּ עֹל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ?

מִי יִשְׁוֶה אֵלַי בְּמֶרֶץ?

מִי מֵכִין אֶת הָעוּגוֹת

לִ’בְרִיתוֹת' וַחֲגִיגוֹת?

מִי אוֹפֶה חַלּוֹת וָלֶחֶם? וּלְמִי יִתְרוֹן־הַוֶּתֶק?

הוֹי, חֻצְפָּה! וְעַל כָּל אֵלֶּה הַקָָּהָל עוֹבֵר בְּשֶׁתֶק?

שׁוּם דָבָר לֹא אֲסַפֵּר־עוֹד לְחֶבְרָה כָּל־כָּךְ יָפָה!

תְּסַפֵּר הַמַּגְרֵפָה!"

וְאָמְנָם, הַמַּגְרֵפָה הַפְצָרוֹת אֵינָהּ דּוֹרֶשֶת:

וְכִי מַֽה הִיא, מִתְבַּיֶּשֶׁת?

אוֹ, חָלִילָה, מְטֻפֶּשֶׁת?

“יוֹם אֶחָד” – פָּתְחָה בִּן־רֶגַע בְּסִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה:

"קְצָת דָּרַךְ עָלַי בְּרֶגֶל מְשָׁרֵת לֹא־מְנֻסֶּה.

כִּסְבוּרִים אַתֶּם, שָׁתַקְתִּי? לֹא, עַל פֶּגַע לֹא אֶסְלַח!

חִישׁ מַהֵר עָלָיו זִנַּקְתִּי, וּבַמֵּצַח – הַךְ!

לֵךְ מִמֶּנִּי, גַס־הָרֶגֶל – בְּרַח!"

– “כֵּן, נָאָה מַעֲשִׂיָּה זוֹ, אַךְ קְצָרָה, בִּמְחִילָתֵךְ!” –

כָּךְ מֵעִיר מַרְדֶּה רַב־אֹרֶךְ בְּלִגְלוּג חוֹתֵךְ.

– "וְאַתָּה – מַה יֵּשׁ בְּפִיךָ? מַעֲשֶׂה עֲטוּר־תְּהִלָּה:

בְּתִגְרַת־יָרִיד הִרְבַּצְתָּ בַּיְצוּל שֶׁל עֲגָלָה?

יִתָּכֵן, מוֹצְאִים הָיִינוּ בְּסִפּוּר זֶה טַעַם,

אִלְמָלֵא סֻפַּר כְּבָר לָנוּ כְּמָאתַיִם פַּעַם".

– “הֵרָגְעוּ” – בִּקְּשָׁה מַעֲגִילָה

(טוֹבַת־לֵב הִיא וְלָרִיב לֹא רְגִילָה):

יְסַפֵּר הַמַּטְאֲטֵא! הֲרֵי הוּא בְּרִיָּה מַשְׂכֶּלֶת.

הוּא נִכְבָּד בְּכָל מָקוֹם: לְפָנָיו פּוֹתְחִים כָּל דֶּלֶת!

וַאֲפִילוּ הַטְּרַקְלִינָה הוּא עוֹרֵךְ יוֹם־יוֹם טִיּוּל".

– “כֵּן” – עָנָה לָהּ הֶחָתוּל:

לֹֹא לַשָּׁוְא כָּל־כָּךְ נִכְבָּד הוּא: תְּכַבְּדֵהוּ כָּל רִצְפָּה,

כִּי גַם הוּא בֵּין מְכַבְּדֶיהָ: יְנַקֶּנָּה מֵאַשְׁפָּה!"

* *

וַחֲסָל! בְּזֶה הַלַּיְלָה לֹא הֻשְׁמַע עוֹד שׁוּם סִפּוּר:

בְּרַם, חֻצְפַּת מָרַת מַגְרֶפֶת לֹא עָבְרָה לְלֹא כִּפּוּר:

הִיא סָפְגָה פּוּלְסִין־דִּי־נוּר –

נִכְוְתָה כְּהֹגֶן בַּתַּנּוּר.

מַהוּ כֹּתֶל בְּעֵינֶיךָ? גֹּלֶם? גּוּשׁ שֶׁל חֹמֶר?

לֹא חִבָּה לוֹ, לֹא שִׂנְאָה לוֹ, לֹא רָצוֹן, לֹא אֹמֶר?

זוֹ טָעוּת! אֵינְךָ מַכִּיר

אֶת הַטֶּבַע שֶׁל הַקִּיר!

כֵּן, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים הוּא וְנִרְאֶה כִּמְשֻׁתָּק –

אַךְ יָדַעְנוּ כִּי גַם אֶבֶן לְעִתִּים מִקִּיר תִּזְעָק.

גַּם בְּמוֹ־אָזְנַי שָׁמַעְתִּי, אֵיךְ בָּכוּ קִירוֹת שֶׁל חֶדֶר,

אֲחוּזֵי רָצוֹן לִבְרוֹחַ מִמַּרְאוֹת זְוָעָה וֶָקֶדֶר;

אַךְ לַשָּׁוְא הָיָה הַבֶּכִי: מֵרְצוֹנָם אוֹ עַל כָּרְחָם,

חַיָּבִים לִהְיוֹת עֵדִים הֵם לַסּוֹדוֹת שֶׁבְּתוֹכָם.

נוּ, וּמִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁאָזְנַיִם לָכְּתָלִים?

וְאִם כֵּן, הֲרֵי בְּצֶדֶק יִשְׁאֲלוּ הַשּׁוֹאֲלִים:

אִם יָכוֹל הַקִִּיר לִשְׁמוֹעַ וְלִרְאוֹת וּלְהַרְגִּישׁ –

מִי אָמַר שֶׁאֵין לוֹ כּשֶׁר לֶאֱהוֹב כְּדֶרֶךְ־אִישׁ?

וְאָמְנָם! הִנֵּה רְאוּ־נָא שְׁנֵי קִירוֹת, שֶׁבִּדְמָמָה

מַחְלִיפִים קְרִיצוֹת־שֶׁל־חֵשֶׁק – נִיצוֹצוֹת קַרְנֵי־חַמָּה.

קִיר־מִזְרָח – אַבְרֵךְ נָאֶה הוּא, שְׂבַע יִחוּס הִיסְטֽוֹרִי:

כָּאן מַלְבִּי"ם, גָּאוֹן מִוִּילְנָא, הֶרְצְל, מוֹנְטֶפְיוֹֽרִי.

וְקִירֹנֶת־מַעֲרָב – הִיא רִיבָה צְנוּעָה, בַּת־חֶמֶד,

עֲטוּפַת צַמּוֹת־הַצֵּל – וְנִכְלֶמֶת־מִתְאַדֶּמֶת.

אֵין פְּלִיאָה שֶׁהַשָּׁכֵן, קִיר־מִזְרָח, נוֹתֵן עֵינֽוֹ בָּהּ.

יֵשׁ לָהּ חֵן… וְלֹא רַק חֵן: הִסְתַּכְּלוּ בַּגַּרְדֶּרוֹֽבָּה!

פְּסְס, אָרוֹן מָלֵא שְׂמָלוֹת לָהּ: כְּלֵי־מֵילָת, בְּלִי עֵין־הָרַע

מֶשִׁי טוֹב, קְטִיפָה טְהוֹרָה!

לְבָנִים אַף הֵם בְּשֶׁפַע – מְלוֹא הַמְּגֵרָה.

מַה שּׁוֹהִים, אֵפוֹא, הַשְּׁנַיִם?

הֵן זֶה זוּג מִן הַשָּׁמַיִם!

אַךְ כֵּיצַד תָּקוּם הַבְּרִית?

אֵיךְ לִגְשׁוֹר חָלָל מַפְרִיד?

יַךְ הַלֵּב – שְׁעוֹן־הַכֹּתֶל… וְיוֹתֵר לֹא־כְלוּם בֵּינְתַיִם:

הֵן בִּשְׁבִיל לָעוּף אֶל אשֶׁר, אַהֲבָה צְרִיכָה כְּנָפַיִם –

אוֹ שַׁדְּכָן, מֻמְחֶה כַּבִּיר,

הַמַּפְגִּישׁ גַּם קִיר עִם קִיר.

אַךְ הֵיכָן שַׁדְּכָן זֶה? מִי הוּא?

הוּא כְּבָר כָּאן! נִקְרָא רְאִי הוּא.

לֹא אִכְפַּת לוֹ, מִי וָמִי: לוֹ בַּכֹּל שְׁלִיטָה יֵשׁ!

הוּא תּוֹפְסָם כִּתְפוֹס פִּרְחָח בִּזְקָנוֹ שֶׁל תַּיִשׁ –

וְרוֹכֵב, דּוֹהֵר פְּלָאִים!

זוּג מַתְאִים אוֹ לֹא־מַתְאִים –

מַזָּל־טוֹב! כִּתְבוּ “תְּנָאִים”!

הוּא זִמֵּן גַּם שְׁנַיִם אֵלֶּה, זוּג נָעִים וְנֶאֱהָב:

נִתְבַּטֵּל פִּתְאֹם הָרֹחַק בֵּין מִזְרָח לְמַעֲרָב:

נִפְגְּשׁוּ וְנִתְמַזְּגוּ הֵם בָּרְאִי וּמְצוּלוֹתָיו.

בָּא אוֹתוֹ אָמַּן־שִׁדּוּךְ

וְתוֹבֵעַ שְׂכַר־תִּוּוּךְ –

אַךְ הַגֶּשׁ־נָא טְעָנֽוֹת אֶל…

הָאָזְנַיִם שֶׁלַּכֹּתֶל!

מִתַּמֵּם הַזּוּג: "שַׁדְּכָן?

מִי? מָתַי? כֵּיצַד? הֵיכָן?

נִשּׂוּאִין שֶׁל אַהֲבָה פֹּה – מָה עִנְיַן שִׁדּוּךְ לְכָאן?

אַדְּרַבָּה, שְׁאַל שְׁכֵנֵינוּ! אַהֲבָה זֹאת מִתְפַּתַּחַת

עוֹד מִשַּׁחַר יַלְדוּתֵנוּ: הֲרֵי כָּאן נוֹלַדְנוּ יַחַד!

מַה פָּעַל פֹּה הַשַּׁדְּכָן?

הוּא כְּבָר בָּא אָל הַמּוּכָן!"

מַכְחִישִׁים טַעֲנוֹתָיו בְּנֵי־הַזּוּג בְּתֹקֶף

…וְחַיִּים יַחְדָּו בָּרְאִי, בַּחֲלַל־הַשֹּׁקֶף.

* *

מְשַׁוֵּעַ שַׁדְּכָנֵנוּ עַל הֶעָוֶל הַנּוֹרָא

אֶל הָרַב שֶׁעַל הַכֹּתֶל וְתוֹבֵעַ דִין־תּוֹרָה;

הֲרֵי הוּא, דַּיַן־הַצֶּדֶק, כִּמְנוֹרָה מֵפִיץ אוֹרָה –

אַךְ “דַּבֵּר אֶל הַמְּנוֹרָה!”

מַזָּל טוֹב! יוֹם־חַג לַצֹּאן!

מִשְּׁנָתוֹ הֵקִיץ הַיַּעַר, הִתְעוֹרֵר בִּשְׁעַת־רָצוֹן!

“בֹּקֶר טוֹב!” – קָרָא הַיַּעַר:

"קֵץ לַחשֶׁךְ וְלַצַּעַר!

בְּצִלִּי לֹא יִתְחַבֵּֽא עוֹד שׁוּם גַּזְלָן־רָשָׁע!

יְהִי אוֹר! עָלַי זוֹרַחַת שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה!

זֶה הַנֵּס לֹא בָּא בִּן־לַיְלָה: אֲרֻכָּה הַפַּרָשָׁה!

קֹדֶם־כֹּל פָּלְשָׁה לַיַּעַר רוּחַ רַעֲנֶנֶת

וְקָרְעָה קוּרֵי מָסֹרֶת יְשָׁנָה־נוֹשֶׁנֶת:

שׁוּם אַרְנָב כְּבָר לֹא מָצָא לוֹ לְחוֹבָה

לְבָרֵךְ “שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אַרְנָבָה”.

וְכִי מָה? הַאִם אַרְנֶבֶת

לִבְרִיָּה אֵינָהּ נֶחְשֶׁבֶת?

אַחַר־כָּךְ גָּבַר הָאֹמֶץ – וְהֵחֵלּוּ גַּם עָלִים

לְלַחֵשׁ מִפֶּה לְאֹזֶן חֲלוֹמוֹת מְבֻלְבָּלִים.

וּבַסּוֹף, פְּלוֹנִי אַרְנָב

בַּשּׁוּעָל הֵעֵז פָּנָיו:

“דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, יְדִידִי, כִּי זָקֵן אֲנִי מִמֶּךָּ!”

בְּקִצּוּר, שֻׁנָּה הָרֶקַע!

צִפֳּרִים שָׁרוֹת שִׁיר־חֹפֶשׁ – רוּחַ־מֶרִי מַרְנִינָן –

וְהַזְּאֵב שָׁרוּי בְּאֵבֶל וְנִרְאֶה כְּבַר־מִנָּן.

וְהִנֵּה נִשְׁמַע גַּם רַעַם! הַךְ! מַכָּה אַחַר מַכָּה!

הָאַרְיֵה רָעַד מִפַּחַד וְנָפַל עַל הַקַּרְקַע!

אָז רַק אָז אֵרַע הַפֶּלֶא: זָע הַיַּעַר וְנֵעוֹר,

וּפָקַח עֵינָיו לַשֶּׁמֶשׁ, וְנִעֵר בְּלוֹרִית־גִּבּוֹר.

וְהֵחֵל, אַחַר הַסַּעַר,

יֶרַח־דְּבַשׁ בְּכָל הַיַּעַר.

"לֹא תִּרְצַח וְלֹא תִּדְרוֹס! לְשֵׁם מָה שְׁפָךְ־דָּם וָהֶרֶג?

הֵן אֶפְשָׁר לִחְיוֹת עַל יֶרֶק!"

כָּךְ הִכְרִיז פּוֹסֵק חָדָשׁ, רַב רָאשִׁי, רֶבּ דֻּֽבָּא –

וְהִצִּיעַ גַּם חֻקָּה, שֶׁהַכֹּל הוֹדֽוּ בָּהּ:

"כָּל יְצוּר זוֹלֵל־בָּשָׂר

יְיֻסַּר!

וְעָנְשׁוֹ: יֵלֵךְ עַל שְׁתַּיִם

וְיַחְוֶה קִדּוֹת־אַפַּיִם,

כְּאוֹתָם הָאֲדוֹנִים

הָרוֹצְחִים בְּכִידוֹנִים

וּבְאֵשׁ־אֶקְדּוֹחַ!

הַחַיָָּה אֵינָהּ אָדָם! לָהּ אָסוּר לִרְצוֹחַ!

הַחַיּוֹת – כֻּלָּן שָׁווֹת הֵן: אֵין חָזָק וְאֵין רָפֶה!"

מַה, יָפֶה?

– “נַעֲשֶׂה יָפֶה פִּי־עֶשֶׂר” – סָח בְּרֶגֶשׁ הַשּׁוּעָל.

וְהִרְהֵר אוֹתוֹ פְּרוֹפֶסּוֹר, וְיָצָא בִּנְאוּם לַכְּלָל:

רַבּוֹתַי, הָיִיתִי נַעַר

וְזָקַנְתִּי פֹּה בַּיַּעַר –

וְרָאִיתִי, וְשָׁמַעְתִּי, וְחָכַמְתִּי עִם הַזְּמַן.

הַאֲזִינוּ, מַה מַּצִּיעַ עַבְדְּכֶם הַנֶּאֱמָן:

לְכֻלָּנוּ כֹּה יָקָר

שְׁלוֹם הַצֹּאן וְהַבָּקָר!

נִגְאָלֵם, אֵפוֹא, מִדֹּפִי. לְשֵׁם מָה לָהֶם קַרְנַיִם?

גַּם אִם אֵין בְּכָךְ זָדוֹן, הֵן דּוֹקְרוֹת אֶת הָעֵינַיִם!

הֵן פּוֹגְעוֹת בְּשִׁוְיוֹנֵנוּ! אִם שִׁוְיוֹן – יְהִי שָׁלֵם!

אַל נִשָּׂא, אֵפוֹא, קַרְנַיִם – לֹא אֲנַחְנוּ וְלֹא הֵם!

וְשָׁלוֹם עַל בְּנֵי־הַיַּעַר – זְאֵב וָאַיִל, גְּדִי וָדֹב!

יִתְהַלְּכוּ יַחְדָּו בְּנֹעַם וְיִרְאוּ בַּטּוֹב!"

וּמֵאָז אוֹהֵב הַזְּאֵב כָּל בֶּן־צֹאן, כְּאָח, לָנֶצַח.

רַק אַחַת לִבּוֹ תָּאֵב: לַעֲקוֹר קַרְנָיו מִמֶּצַח!

מָה אָשֵׁם הַזְּאֵב־מִסְכֵּן

שֶׁהָרֹאשׁ נִרְצָץ גַּם־כֵּן?

שְׁנַיִם: נֶשֶׁר עָז וְחֹלֶד־חֲפַרְפָּר

עָפוּ יַחַד (זוּג מוּזָר!)

הָאֵחָד, מְהִיר־כְּנָפַיִם, טָס בְּכֹחַ שֶׁל עַצְמוֹ;

הַשֵּׁנִי דָאָה בְּכֹחַ הַטַּבַּעַת־שֶׁל־שְׁלֹמֹה.

כָּךְ שִׁבְעָה יָמִים הֵם עָפוּ בְּנָתִיב עֲקַלָּתוֹן,

בַּשְּׁמִינִי יַחְדָּו הִגִּיעוּ לְגַן־עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן.

(כֵּן צִוָּה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: "צְאוּ חִקְרוּ אֶת הַפְּלָאִים,

אֶת פְּלָאָיו שֶׁל גַּן־הָעֵדֶן הַגְּנוּזִים וְהַסְּמוּיִים!

שָׁם טָמוּן הַסּוֹד שֶׁל אשֶׁר וְשֶׁל טַעַם־הַחַיִּים!

שָׁם – פִּתְרוֹן חֲלוֹם־הַסֵּתֶר,

שֶׁעָלַי לִמְצוֹא לוֹ פֵּתֶר!")

נִכְנָסִים הֵם גַּן־הָעֶדְנָה.

מִן הַפֶּתַח תִּפָּרֵדְנָה

נְתִיבוֹת לְכָל אַפְסַיִם… רִבְבוֹת פִּלְאֵי־עוֹלָם,

וְכָל פֶּלֶא מִכָּל אֵלֶּה – בְּעַצְמוֹ עוֹלָם מֻשְׁלָם.

עַל כָּל שַׁעַל, עַל כָּל צַעַד –

אַסְפַַּקְלַרְיָה מְרֻבַּעַת.

מִשְׁתַּקְְּפִים בָּאַסְפַּקְלַרְיוֹת שְׁעָרִים־עַל־שְׁעָרִים –

וְכָל שַׁעַר הוּא רַק פֶּתַח לְאֵינְסוֹף־הַפְּרוֹזְדוֹרִים.

בִּמְבוּכָה חוֹשֵׁב הַנֶּשֶׁר: "לֹא אֵדַע, לְאָן לָלֶכֶת!

עֲצוּמָה הִיא הַמַּמְלֶכֶת!

אֵיךְ אֶחְקור אֶת חִידוֹתֶיהָ – כָּל אַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ?

צֵא וּרְדוֹף אַחַר כָּל קֶרֶן מִקַּרְנֶיהָ שֶׁל חַמָּה!

לֹא! בְּרִיָּה כָּל־כָּךְ זְרִיזָה תַּחַת שֶׁמֶשׁ לֹא נוֹלְדָה עוֹד!

הַיּוֹרֵד לְיָם־פְּרָטִים מְאַבֵּד עַצְמוֹ בְּלֹא־דַעַת.

אִם אָנוּד עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח, כָּל יָמַי הַנִּשְׁאָרִים

לֹא יַסְפִּיקוּ לִי לָבֶטַח לְאַחַד הַשְּׁעָרִים.

וְעַל־כֵּן אֶפְרוֹשׂ כְּנָפַיִם וְאַמְרִיא מִיָּד אֶל־עָל:

רַק מִשָּׁם הַכֹּל אַקִּיפָה – וְאֶרְחַץ בְּזִיו הַכְּלָל!"

וְקִיֵּם דְּבָרוֹ הַנֶּשֶׁר – הַטַּיָּס הַמְנֻסֶּה –

הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה.

עָף הוּא, עָף בִּשְׁמֵי גַן־עֵדֶן,

וְתַחְתָּיו – רִבּוֹא אַפֶּדֶן

מִשְׂתָּרְעִים בְּנוֹף נוֹצֵץ,

סַסְגּוֹנִי כְּעֵין תַּשְׁבֵּץ.

אַרְמְנוֹת גָּבִישׁ וּבְדֹלַח וְטִירוֹת שֶׁנְהַב וָשַׁיִשׁ –

וְעַל כָּל כִּפָּה־שֶׁל צְרִיחַ שֶׁמֶשׁ־זֹהַר חֲדָשָֽׁה יֵשׁ,

מַבְהִיקָה וּמַבְרִיקָה –

אַךְ יָצְאָה מִנַּרְתִּיקָהּ.

בְּמַרְאַת צִבְעֵי־הַקֶּשֶׁת מְצִיצָה הִיא – וְנִמְלֶטֶת.

וְשַׁלְוַת שַׁבַּת־הַקֹּדֶשׁ בַּמֶּרְחָב כֻּלּוֹ שַׁלֶּטֶת.

מְגִלַּת פְּלָאִים פֹּרְשָׂה

תַּ“ק פַּרְסָה עַל תַּ”ק פַּרְסָה:

כָּל מִלָּה – שִׁבְעָה פָּנִים לָהּ,

כָּל סְבָרָה – שִׁבְעָה חִנִּים לָהּ.

וְהַנֶּשֶׁר זָן לָשׂבַע אֶת עֵינָיו בַּכֹּל מִגֹּבַהּ,

מִתְעַנֵּג עַל מְגִלָּה זוֹ – אַךְ אֵינוֹ יָכוֹל לִקְרוֹֽא־בָהּ.

וְהַחֹלֶד הוּא צָנוּעַ – וְאוֹמֵר לְהֶפֶךְ:

יֵשׁ לַחְפּוֹר בָּאֲדָמָה טֶפַח אַחַר טֶפַח!

לֹא לָעוּף אֶל הָרָקִיעַ, לְרַפְרֵף עַל פְּנֵי רָזִים,

אַךְ לָרֶדֶת אֶל הָעֹמֶק, עַד שָׁרְשֵׁי דְבָרִים גְּנוּזִים.

וְאוּלָם… דְּבָרִים, אָמַרְתִּי? כַּמּוּבָן, אֲנִי מַגְזִים!

יֵשׁ, מִתּוֹךְ אַלְפֵי מִקְצוֹעַ,

שְׂדֵה־מֶחְקָר אֶחָד לִקְבּוֹעַ:

דַּי לִלְמוֹד דָּבָר אֶחָד –

עֵץ אוֹ פֶּרַח קָט בִּלְבָד,

אַךְ לִלְמוֹד יָפֶה, עַד שֹׁרֶשׁ!

שׁוּב הִגְזַמְתִּי: הֵן הַשֹּׁרֶשׁ – בְּעַצְמוֹ מָשׁוּל כְּחֹרֶשׁ:

זוֹהִי פְּקַעַת, זוֹהִי רֶשֶׁת שֶׁל חוּטִים וּשְׂעָרוֹת,

שֶׁל נִימִים וְצִנּוֹרוֹת,

צִנּוֹרוֹת חִיּוּת וָשֶׁפַע,

שֶׁגָּדְלָם כִּמְעַט כְּאֶפַע:

קַח כָּזֶה מִין שַׂעֲרֹנֶת, קְטַע, רַסֵּק חֶלְקִיק־חֶלְקִיק,

וְאֵי־שָׁם, בְּתוֹךְ סִדְקִיק,

עַל הַגְּבוּל בֵּין יֵשׁ וָאַיִן, תְּגַלֶּה גַרְעִין־הַנֶּבֶט,

שֶׁבְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ יוֹשֶׁבֶת

אֵם־רֵאשִׁית מְבֹרָכָה

שֶׁל רָצוֹן, שֶׁל סוֹד הָאשֶׁר, הַחַיִּים וְהַצְּמִיחָה.

מֵעַכְשָׁו אֶשְׁקוֹד לִבְחוֹֽן אֶת

חִידָתָהּ שֶׁל שַׂעֲרֹנֶת!

כָּל הַשְּׁאָר – יִשְׁקַע בַּיָּם:

בִּשְׁבִילִי אֵינוֹ קַיָּם!"

כָּךְ אוֹמֵר, אֵפוֹא, הַחֹלֶד –

וְחוֹפֵר עַד קְצֵה הַיְכֹלֶת

בַּקַּרְקַע שֶׁל גַּן־הָעֵדֶן, לְגַלּוֹת אוֹצָר חָשׁוּב,

הַטָּמוּן בְּתוֹךְ גֻּלְגֹּלֶת שֶׁל אֲבִי־אֲבוֹת־הַזְּבוּב.

כָּךְ חָתְרוּ שָׁנָה תְּמִימָה גַּם הַחֹלֶד גַּם הַנֶּשֶׁר,

אֶל הַסּוֹד וְאֶל הַפֶּשֶׁר

לֹא בְּדֶרֶךְ מְשֻׁתָּף:

זֶה חָפַר וְזֶה רָחַף.

וְהַסּוֹף? הַסּוֹף נָאֶה הוּא גַם בִּשְׁבִיל סִפּוּר־שֶׁל־שֶׁקֶר

(קַל־וָחֹמֶר, שֶׁאֱמֶת הוּא מַעֲשֵׂה פִּלְאֵי־הַחֶקֶר):

הָרוֹחֵף אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְלֹא־כְלוּם עַל כָּל הַיְקוּם;

הַחוֹפֵר – הַכֹּל יוֹדֵעַ… עַל־אוֹדוֹת לֹא־כְלוּם.

שְׁרִיק! – שוֹלַחַת הָרַכֶּבֶת צִפְצוּפָהּ אֶל הַשָּׁמַיִם…

מַה מַּחְרִישׁ אֶת הָאָזְנַיִם

הֵד קוֹלָהּ הַמְנֻפָּח:

"פּוּחַ־פַּח! פּוּחַ־פַּח!

אֵיזֶה עֵסֶק מְגֻחָךְ!

הָעַמּוּד נִבְהַל לְפֶתַע וְעָשָׂה־לוֹ ‘וַיִּבְרַח’.

חַ־חַ־חַ, וְאַחֲרָיו

הַשּׁוֹמֵר נוֹשֵׂא רַגְלָיו.

אוֹי, רְאוּ־נָא, הִסְתַּכְּלוּ־נָא: גַּם הָהָר נָסוֹג אָחוֹר!

הוּא גַם־כֵּן נִבְהַל מִמֶּנִּי. זֶה הָעַז וְהַגִּבּוֹר!

עִם הָהָר חוֹמֵק הָעֵמֶק –

לֹא אָבִין! בֻּלְמוֹס שֶׁל חֵמֶק!

מִסִּכְרוֹ נִתַּק הַיְאוֹר –

וְגַם הוּא הִתְחִיל לִדְהוֹר!

וְהִנֵּה אֲפִילוּ חֹרֶשׁ

נָס, עוֹקֵר רַגְלָיו מִשֹּׁרֶשׁ!

הוֹי, תִּפְסוּהוּ מְהֵרָה!

הֲשִׁיבוּהוּ חֲזָרָה!

לְתָפְסוֹ, הֵגִיחַ בַּיִת… וְעוֹזְרִים לוֹ עוֹד בֵּיתַיִם…

חַ־חַ־חַ, פְּלֻגַּת־הַצַּיִד בְּעַצְמָהּ בָּרְחָה בֵּינְתַיִם.

דַּי! עִמְדוּ־נָא! מַה קָּרָה?

מִי וּמָה אֲנִי? מִפְלֶצֶת? מְחַבֵּל? מַשְׁחִית נוֹרָא?

הוֹפֵךְ־סְדוֹם־וַעֲמוֹרָה?

אוֹ, אוּלַי – נָפִיל בָּאָרֶץ, שְׂרִיד עַנְקֵי־הַמְּשׁוּבָה,

הַקְּרוּצִים מִבְּלִיל מַתֶּכֶת וְשַׁלְהֶבֶת־תַּאֲוָה,

שֶׁיָּרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם וְחָטְאוּ עִם בְּנוֹת־חַוָּה?

מַה בּוֹרְחִים, אֵפוֹא, מִמֶּנִּי?"

– כָּךְ תָּמְהָה־הִשְׁתּוֹמְמָה

הָרַכֶּבֶת, הַבּוֹרַחַת בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ.

שׁוּר: כְּאִמָּא צְעִירֹנֶת עַל עַרְשׂוֹ שֶׁל הַתִּינוֹק,

עַל נָהָר עוֹמֶדֶת קֶשֶׁת, בַּת עוֹלַם־צְבָעִים רָחוֹק.

הִיא עוֹמֶדֶת וְעוֹמֶדֶת: הַפָּעוּט עוֹד לֹא שָׂבַע

מֵעֲתֶרֶת חֲלָבָהּ,

שֶׁצִּבְעוֹ כָּפוּל שִׁבְעָה –

מְשַׂחֵק בְּשַׁד־הַאֵם הוּא בְּיָדוֹ הַשּׁוֹבֵבָה.

קֶשֶֶׁת זוֹ – גִּלְגּוּל שֶׁל רַעַם, שֶׁהָפַךְ לְנַהַם־צֶבַע.

נִשְׁתַּנּוּ סִדְרֵי־הַקֶּבַע, בָּא בִּלְבּוּל־יוֹצְרוֹת בַּטֶּבַע:

רְעָמִים הֻכּוּ בְּאֵלֶם – וְאִם־כֵּן, לֹא יִפָּלֵא

שֶׁאִלְּמִים – דָּגִים בַּמַּיִם – מְדַבְּרִים בְּפֶה מָלֵא.

מִתְפַּלְּאִים הֵם: הוֹי־הוֹי־הוֹי!

אֵיזֶה יֹפִי! אֵיזֶה נוֹי!

– מִן הַבֹּקֶר הִיא עוֹמֶדֶת!

– מַה מַּבְרֶקֶת הַנֶּחְמֶדֶת!

– הוֹי, צְבָעִים!

– פִּלְאֵי־פְּלָאִים!

– לֹא חֲבָל לִשְׁבּוֹק חַיִּים

אַחֲרֵי רְאוֹת כָּל אֵלֶּה!

– מֵֽילָא!

– מָה? הַאִם אֵינְךָ רוֹאֶה?

– אֶ!

– שְׁמַע־נָא, לָמָּה תְּבַטֵּלָה

כָּל דָּבָר בְּ’אֶ' וּ’מֵֽילָא'?

שְׁקַרְפִּיּוֹן זָקֵן כָּמוֹךָ! – מִתְרַעֵם אֶחָד דָּגוֹן,

וּמַצְלִיף בִּזְנַבְנָבוֹ הוּא עַל פַּרְצוּף הַקַּרְפִּיּוֹן.

– אֵיךְ מֵעֵז אַתָּה, פִּרְחָח? –

הִתְרַתַּח שִׁבּוּֽטָא.

– שְׁתוֹק־נָא, תֶּרַח מְתֹרָח!

– מוּת, בְּלִיַּעַל, מוּתָה!

– הַדַּרְדַּק

דַּוְקָה צָדַק! –

הִתְעָרֵב בְּרִיב הַשְּׁנַיִם

הֶחָסִיד זְאֵב־הַמַּיִם.

וְאוּלָם גַַּם מַר שִׁבּוּֽטָא לֹא הָיָה שׁוֹכֵן בָּדָד:

חִישׁ־מַהֵר נִמְצָא לוֹ “צַד”;

וּמָקוֹם, שֶׁיֵּשׁ “צְדָדִים” בּוֹ –

מִתְחוֹלֵל מְחוֹל־שֵׁדִים בּוֹ,

הַמּוֹשֵׁךְ אֵלָיו בִּן־רֶגַע חוּט־שָׁנִי עָקֹב מִדָּם,

שֶׁעָלָיו נִשְׁזָר כָּל פֶּגַע וְכָל נֶגַע בָּעוֹלָם.

זֶה־מִכְּבָר הַקֶּשֶׁת מָֽגָה,

מִזִּכְרוֹן כָּל דָּג הִיא פָּֽגָה –

אַךְ עֲדַיִן הֵם בְּלִי־סוֹף

זֶה אֶת זֶה יוֹסְפִים לִטְרוֹף!

אוֹי, הָיָה לוֹ לַחֲזִֽירָה יוֹם שָׁחוֹר – אֵימָה וָפַחַד!

קֹדֶם־כֹּל הִתְעַלְּלָה בּוֹ חַֽיָּה־בֵּֽילֶה הַטַּבַּחַת!

וְעַל מָה? עַל בּוּֽקִי־סְרִֽיקִי! בֶּחָצֵר עָמַד מִין כְּלִי,

הַשָּׂטָן יוֹדֵעַ, מַהוּ – שֶׁמָּא סִיר וְשֶׁמָּא דְלִי.

וְכִי עֵרֶךְ גַּם לַשֵּֽׁם יֵשׁ? מָה אִכְפַּת כִּנּוּי אוֹ שֵׁם?

הָעִקָּר, בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ: הַחֲזִיר אֵינוֹ אָשֵׁם!

הוּא נִשְׁבָּע: "יִיבַשׁ הַפֶּֽה לִי,

אִם נָגַע בְּזֶה הַכֶּלִי!"

הֲרֵי כְּלִי – דָּבָר טָפֵל הוּא, וְחָכָם נוֹהֵג בּו בּוּז:

הָעִקָּר הוּא – מַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ (וְהָיָה בּוֹ רַק בֻּלְבּוּס).

אַךְ הַסְבֵּר דְְּבָרִים כָּאֵלֶּה

לַמִּרְשַׁעַת חַיָּה־בֵּילֶה,

אִם אוֹתָהּ מְכַשֵּׁפָה

כְּבָר תָּפְסָה בְּמַגְרֵפָה!

וַהֲרֵיהִי מְמַגְרֶפֶת

אֶת גַּבּוֹ כִּמְטֹרֶפֶת,

בְּלִי לַחְמוֹל וּבְלִי לָחוּס.

אֵין בְּרֵרָה. צָרִיךְ לָנוּס!

מְבַקֵּשׁ עֲלוּב־הַנֶּפֶשׁ בֹּץ־מַרְפֵּא, כְּדֵי צַנֵּן

אֶת רֻגְזוֹ – וְאֶת… גַּבֵּהוּ: אוֹי, בּוֹעֵר הוּא, הַמִּסְכֵּן!

וְהִנֵּה נוֹשְׂאוֹ הָרוּחַ אֶל גִּנַּת רֶבּ קֹרַח.

שָׁם מוֹצֵא הוּא נֶחָמָה – וְסִפּוּק בַּטֹּרַח.

לַעֲבוֹד בְּחֵיק־הַטֶּבַע – אֵין זֶה כְּלָל דָּבָר פָּעוּט!

וְכִי יֵשׁ לַנֶּפֶשׁ עֹנֶג כְּעִסּוּק בְּחַקְלָאוּת?

בְּחָטְמוֹ חוֹרֵשׁ, עוֹדֵר הוּא אֶת הַגַּן כַּהֲלָכָה,

שִׁבְעָתַיִם טוֹב מִקֹּרַח, הָעוֹבֵד בִּכְלֵי־מְלָאכָה.

אַךְ אֲבוֹי! – בְּעֶצֶם תֹּקֶף הֶחָרִיש וְהֶעָדִיר,

לְפָנָיו צָמַח רֶבּ קֹרַח וְהֵנִיף מַקֵּל אַדִּיר.

לֵךְ עֲבוֹד, חֲרוֹשׁ בַּחֹטֶם וַעֲקוֹר שָׁמִיר וָשַׁיִת,

אִם רֶבּ קֹרַח – “בַּעַל־בַּיִת”!

שׁוּב בּוֹרֵחַ בִּישׁ־הַגַּד, שֶׁנִּכְוָה כְּבָר פַּעֲמַיִם,

וְהַפַּעַם, לִכְאוֹרָה, רִחֲמוּ מִן הַשָּׁמַיִם:

סוּס עוֹמֵד לוֹ בְּגַפּוֹ

עַל אֵבוּס מָלֵא מִסְפּוֹא.

בְּנִימוּס אוֹמֵר חֲזִֽירָא: “יְבֻסַּם לְךָ, סוּסִי!”

– “גַּם לְךָ” – עוֹנֶה הַסּוּס לוֹ: “אֶלָּא – לֹא מֵאֲבוּסִי!”

– “מִשּׁוּם מָה?” – שׁוֹאֵל חֲזִֽירָא: "שְׂעוֹרָֽה זוֹ – אֵין לָהּ טַעַם?

רַק לִטְעוֹם חֶפְצִי הַפַּעַם!"

הוּא תּוֹחֵב אַפּוֹ אֵבוּֽסָה – וְסוֹפֵג מַתְּנַת־פַּרְסָה.

מִכֵּלָיו יוֹצֵא חֲזִֽירָא מִמַּכָּה כָּל־כָּךְ גַּסָּה –

וְלַסּוּס מַחְזִיר הוּא “עֹדֶף”

בְּמֵיטַב קְלָלוֹת וָגֹדֶף:

"הוֹי, אַתָּה, גַּסּוּס נָבָל!

בּוֹעֵט־רֶגֶל מְפֻרְזָל!

תֹּאכַלְךָ הָאֵשׁ מִמַּעַל – וְעִמְּךָ אֶת כָּל הַיְקוּם!

יֵחָרֵב עוֹלַם־הַמַּעַל! לַחֲזִיר בּוֹ אֵין קִיּוּם!"

בְּאָסְפוֹ תַּחְתָּיו רַגְלַיִם, עַל קַרְקַע רוֹבֵץ חֲמוֹר.

הוּא זוֹקֵף אֶת הָאָזְנַיִם

וְעֹוצֵם אֶת הָעֵינַיִם

וְחוֹשֵׁב, חוֹשֵׁב בְּלִי־הֶרֶף – מַעֲמִיק חֲקוֹר.

– “בֹּקֶר טוֹב!” – פִּתְאֹם שִׁסֵּעַ קוֹל סוּסָה אֶת הִרְהוּרָיו:

"אוי, תָּמִיד רֹאשְׁךָ יָגֵעַ! מַה מַּטְרִיד אוֹתְךָ עַכְשָׁו?

זְכוֹר, שָׁכֵן, אֲשֶׁר אַגִּידָה: מַחְשָׁבוֹת הֵן רֶצַח־זְמָן!"

– "כֵּן, צָדַקְתְּ – אַךְ יֵשׁ בְּרֵרָה לִי? נֶחְשָׁבוֹת הֵן מֵעַצְמָן!

כָּךְ טִבְעוֹ שֶׁל בַּעַל־חֵקֶר, שֶׁרוּחוֹ תָּמִיד בּוֹלֶשֶׁת:

הוּא נוֹשֵׂא מַשָּׂא־מַחְשֶׁבֶת כְּגָמָל אֶת הַדַּבֶּשֶׁת.

לְמָשָׁל, מֵאָז הַבֹּקֶר מְנַקֶּרֶת בְּמֹחִי

מַחְשָׁבָה עַל סוֹד הַזֶּמֶר. הִיא דָבְקָה בִּי עַל־כָּרְחִי.

גַּם בִּשְׁעַת נִמְנוּם וָאֹכֶל לֹא תַּרְפֶּה מַחְשֶׁבֶת־פֶּגַע:

הָעִנְיָן הַזֶּה לֹא עֵשֶׂב – לֹא תִּלְעַס אוֹתוֹ בִּן־רֶגַע!

קְחִי זָמִיר, נַנִיחַ. מַהוּ? גַּמַּדְמַד, זַאֲטוּטוֹן!

וְשִׁבְחוֹ בְּעוֹלָמֵנוּ מְצַלְצֵל כְּפַעֲמוֹן.

אֶתְמְהָה! הֵיכָן שׁוֹכֶנֶת הַגְּדֻלָּה בְּזֶה הַקֶּטֶן?

בַּכְּנָפַיִם אוֹ בַּבֶּטֶן?"

– "יֵשׁ אוֹמְרִים עַל הַשִּׁירָה,

שֶׁבָּאֹזֶן הִיא קְשׁוּרָה".

– "אֶ, שְׁטֻיּוֹת אַתְּ מְדַבֶּרֶת:

הֵן גַּם לִי אָזְנֵי־תִפְאֶרֶת!"

וְאוּלַי, כִּשְׁרוֹן־הָרֹן הוּא בַּקּוֹל וּבַגָּרוֹן?"

"הֲבָלִים! מָה עוֹד נִדְמֶֽה לָךְ? מִן הַדִּין הוּא, יַקִּירָה,

שֶׁגַּם לָךְ יַלְקִיקוּ מֶלַח, בְּדִיּוּק כְּלַפָּרָה!

וְכִי לִי אֵין קוֹל, חָלִילָה? אַדְּרַבָּה, שִׁמְעִי הַפַּעַם!"

הַחֲמוֹר מַרְחִיב אֶת פִּיהוּ וּמַשְׁמִיעַ נְעִירַעַם.

– “טוֹב, הַסְבֵּר בְּעַצְמְךָ!” –

הִיא אוֹמֶרֶת בִּמְבוּכָה.

– “אֲבָאֵר לָךְ עַל־פִּי־שֵׂכֶל” – מְשַׂבֵּר אָזְנָהּ חֲמֽוֹרָא –

"אִם לוֹעֵס אֲנִי דְבַר־מָה, לֹא אַפְסִיקָה עַד אֶגְמוֹרָה:

חֵן זַמָּר וְרֹב כֹּחוֹ –

יֵשׁ לוֹ קֶשֶׁר לְמֹחוֹ!"

– “רֹן – וּמֹחַ? מָה הַשַּֽׁיִךְ?”

– "מַה תְּפֵלוֹת הֵן קֻשְׁיוֹתַיִךְ!

זֶה שַׁיָּךְ, גְּבִרְתִּי, שַׁיָּךְ –

אַךְ הַיַּחַס מְהֻפָּךְ:

כָּל שֶׁקָּט יוֹתֵר הַמֹּחַ – כֵּן הַזֶּמֶר מְשֻׁבָּח!"

רוֹעֲשִׁים סִפֵּי הַבַּיִת, מִתְנוֹדֵד הַגָּג.

הַבִּנְיָן נִקְרָע כַּדָּג!

עוֹד מְעַט, כָּל קִיר וְקִיר כְּגָמָל יִכְרַע בִּרְכַּיִם.

בָּאֻרְוָה קוֹל רַעַשׁ־פֶּרֶא – כְּחֵרוּק שִׁשִּׁים דְּלָתַיִם.

הַנָּשִׁים צוֹוְחוֹת, הַטַּף

נָס־נִמְלָט כִּמְטֹרָף.

בְּרִיצָה מְבֹהָלָה בָּא הַבַּעַל שֶׁל הַבַּיִת:

“מַה קָּרָה? מַפֹּלֶת? מַיִט?”

וְהִנֵּה – זֶה רַק חֲמוֹר

מְלוֹא־גְרוֹנוֹ נוֹעֵר מִזְמוֹר!

וּסְבִיבוֹ מִתְמוֹגְגִים הַסּוּסִים מִנַּחַת־יֶתֶר.

– "מַזָּל־טוֹב! – צוֹחֵק הַבַּעַל: "נִתְגַּלָּה חַזָּן בַּסֵּתֶר!

אַךְ דַּיֵּנוּ: כְּבָר נִמְאַס!

הַס!"

– “מָה? קוֹלִי אֵינוֹ עָרֵב לוֹ? מַה נִּטְפַּל אֵלַי הַלָָּז?” –

מִשְׁתּוֹמֵם אֶל הַסּוּסִים הַזַּמּוֹר־זַמּוֹרָתַיִם:

"אִי, אָדוֹן עֲרַל־אָזְנַיִם!

אִם אֵינְךָ מֵבִין סִלְסוּל,

כְּבָר הוּכַח שֶׁהוּא פָּסוּל?

הַאֻמְנָם אַתָּה יָחִיד מֵעוֹלָם כֻּלּוֹ פִּקֵּחַ?

הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מוֹדֶה – וְאַתָּה עוֹד מִתְְוַכֵּחַ?"

– “הָעוֹלָם כֻּלּוֹ? וּמִֽי זֶה ‘הָעוֹלָם כֻּלּוֹ’, אֱמוֹר!”

– “הַסּוּסִים” – עוֹנֶה לוֹ הַחֲמוֹר.

כִִּשְׁכֵנִים טוֹבִים, בְּנַחַת וְנִמּוּס,

שׂוֹחֲחוּ חֲזִיר שָׁמֵן וָסוּס:

– “בֹּקֶר טוֹב לְךָ, מַר סוּֽסְיָא, בְּאֵבוּס!”

– "בֹּקֶר טוֹב לְךָ בְּשֹׁקֶת וּבִדְלִי־שׁוֹפְכִין גַּם־יַחַד!

הוֹי, רְאֵה: הַיּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ מְיֻחֶמֶת כְּסַיַּחַת!

בְּוַדַּאי, יֵרֵד מָטָר – וְנִסְפּוֹג מִקְלַחַת!"

"חְרוּֽקִי־סְרִיֽקִי! מָה אִכְפַּת לִי? אַדְּרַבָּה, גַּם זוֹ לְשֶׁבַח:

הַמָּטָר יָבִיא לִי רֶוַח:

עַד שֶׁכָּאן יַסְפִּיק לִרְחוֹץ –

שָׁם יִצְמַח מִמֶּנּוּ בֹּץ!"

“זֶהוּ! זוֹהִי הַצָּרָה!” – סָח הַסּוּס בְּעֹגֶם־נֶפֶשׁ:

"אוֹי, הָרֶפֶשׁ! אוֹי, הַרֶפֶשׁ!

כְּבָר הִגִּיעַ עַד צַוָּאר!"

– “עַד צַוָּאר? הוֹ, אֵיזֶה עֹנֶג! הֵן נִפְלָא הוּא הַדָּבָר!”

_"עֹנֶג? כֵּן! גָּדוֹל הָעֹנֶג עַד כְּדֵי אִבּוּד לָדַעַת!

וְהַיּוֹם עוֹד לְפָנַי – דֶּרֶךְ מְיַגַּעַת".

– “דֶּרֶךְ? צֵא, אֵפוֹא, מַהֵר!”

–"כַּמּוּבָן: כְּלוּם יֵשׁ בְּרֵרָה לִי? אַךְ הֲרֵינִי מְהַרְהֵר!

אִם יִתְפּוֹס אוֹתִי הַגֶּשֶׁם,

קְבוּרָתִי, וַדַּאי, תִּהְיֶֽה שָׁם.

אוֹי, דְְּרָכִים, עִנּוּי דְּרָכִים!"

– “הַיְנוּ?”

“בֹּץ, יְדִיד רָחִים!”

– "הִתְבַּיֵּשׁ לְךָ, מַר סוּֽסְיָא!

בְּרֹאשְׁךָ אַנְדְרָלָמוּֽסְיָה!

אוֹי, רֹאשׁ־סוּס – אָטוּם כַּקִיר!"

– “וַחֲזִיר – נִשְׁאָר חֲזִיר!”

– “מָה? אַתָּה עוֹד מְגַדְּפֵנִי? אַל תִּזְכֶּה לָשׁוּב הָעִירָה!”

מְאַחֵל לַסּוּס חֲזִֽירָא

וְהוֹלֵךְ לִמְצוֹא בּוֹר־בֹּץ,

קְצָת לִטְבּוֹל בּוֹ וְלִרְבּוֹץ.

* *

– “שְׁמַע, אָחִי” – אָמְרָה לַסּוּס מְדֻכְדַּךְ־הַנֶּפֶשׁ

בַּת־זוּגוֹ הָעֲגָלָה: "הִתְרַחֵק מִטֶּפֶשׁ:

בְּאָזְנָיו שֶׁל הַחֲזִיר אַל תִּבְכֶּה עַל רֶפֶשׁ!"

הַס! אַל רַחַשׁ! אַל תָּהִינוּ לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה קַל!

הַזָּמִיר, שִׁכּוֹר מֵרֶגֶשׁ, שָׁר שִׁירוֹ הַמְסֻלְסָל:

"אשֶׁר, אשֶׁר הַב, יוֹצְרִֽי, לִי

לֵב צָמֵא רַוֵּה, צוּרִי!

בָּעוֹלָם עוֹד יֵשׁ צֳרִֽי לִי,

יֵשׁ צֳרִי, צֳרִי, צֳרִי!

הַבְרָקַת נִיצוֹץ־אוֹרָה

הִיא קְצָרָה, קְצָרָה, קְצָרָה!

צוּד כָּל גֵּץ וְרֶזֶק־בֶּזֶק – צוּר צוּרָֽה לוֹ, צוּר צוּרָה!

אֵימָתַי, אִם לֹא בִּן־רֶגַע? זִיק לְזִיק! בְּרִיק לִבְרִיק!

אֵין הָאשֶׁר נִיצוֹץ־רִיק, נִיצוֹץ־רִיק, נִיצוֹץ־רִיק!"

הִפָּתְחוּ דַּלְתֵי־שָׁמַיִם! מָה רוֹצֶה אוֹתוֹ זַמָּר?

הַס! הַנִיחוּ לוֹ! בֵּינְתַיִם – שִׁיר אַחֵר כְּבָר פִּיהוּ שָׁר.

אֵין זֶה שִׁיר בִּשְׁבִיל שׁוֹמֵעַ:

הוּא נִשְׁפָּךְ מִלֵּב דּוֹמֵעַ:

מִתְיַפַּחַת־בּוֹכִיָּה

בְּכִלְאָהּ צִפּוֹר דְּווּיָה,

צַר, אָפֵל, מַחְנִיק הַכֶּלֶא – מִתְעַלֶּפֶת הַשְּׁבוּיָה…

אֶל נַפְשָׁהּ הִיא מִתְחַנֶּנֶת, מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים:

שֶׁתִּתְּנָהּ לְהִטַּבֵּעַ – בְּדִמְעָה לְעוֹלָמִים.

וּפִתְאֹם – אַתֶּם שׁוֹמְעִים?

שׁוּב בְּעֹז שִׁירָה פּוֹרֶצֶת:

אוֹר־כּוֹכָב יוֹצֵא בְּרֶצֶד.

בִּטָּחוֹן וֶאֱמוּנָֽה בָּהּ, בַּשִּׁירָה הַהוֹמִיָּה!

הָבוּ אוֹר! הַלְּלוּיָה!

טְס! חָלַף עַל פְּנֵי זְמִירֵנוּ כְּרוּב רָכוּב עַל קֶרֶן־אוֹר –

וְקָסַם לוֹ הַמִּזְמוֹר:

הוּא אוֹסֵף צְלִילֵי־הַטֹּהַר, בְּרַד פְּנִינֵי־הַקּוֹל,

וְנוֹשְׂאָם בִּגְבִיעַ־זֹהַר לִמְרוֹמֵי הַתְּכוֹל…

וְאוֹתָהּ שָׁעָה מִתַּחַת, בְּפִשּׁוּט רַגְלָיו, בְּנַחַת,

מְנַמְנֵם לוֹ בַּר־חֲזִֽירָא, בַּעַל בֶּטֶן מְנֻפַּחַת.

מְפַהֵק הוּא, מְגַהֵק הוּא וְנוֹחֵר מִתּוֹךְ גִּהוּק:

– "חְרוּק! חְרוּק!

הֵי, זְמִירוֹן, יִקַּח הָאֹפֶל אֶת סָבְךָ עִם סָבְתָא!

אֵין כָּמוֹךָ! בֶּאֱמֶת, לְאָזְנִי עָרַבְתָּ!

בִּכְרֵסִי נִשְׁבַּעְתִּי – חְרְיוּק! –

שֶׁקָּלַעְתָּ בְּדִיּוּק!

הַךְ, פִּרְחָח! הַרְבֵּץ, רְחִֽימָא! כְּשֶׁפִּיךָ מְסַלְסֵל,

בְּנֵי־מֵעַי יָשִׂישׂוּ פְּנִימָה וְיַפְלִיאוּ לְעַכֵּל!"

עַל פִּסְגַּת גִּבְעָה רָמָה, בְּמָקוֹם פָּתוּחַ,

זֶה לֹא־כְּבָר בָּנָה רֶבּ שְׁמֶרְל טַחֲנָה־שֶׁל־רוּחַ.

הַמָּקוֹם יָפֶה וָטוֹב:

בּוֹ רוּחוֹת יַרְבּוּ לִנְשׁוֹב.

אֶלָּא מַה? הַמַּעֲלֶה מְסֻכָּן, קָשֶׁה, מַטְרִיחַ…

מְצַפֶּה, אֵפוֹא, רֶבּ שְׁמֶרְל לְפִדְיוֹן כְּלַמָּשִׁיחַ.

מוּכָנָה הַטַּחֲנָה,

וְהָרוּחַ אֵיתָנָה,

אַךְ עִסְקוֹ לֹא זָז עוֹד:

הוּא יוֹשֵׁב עַל הַמִּפְתָּן

כִּבְשַׁבָּת אַחַר לִפְתָּן…

אוֹי, צָרָה צְרוּרָה זֹאת!

יוֹם אֶחָד שָׁמַע רֶבּ שְׁמֶרְל: מְצַלְצֶלֶת מְצִלָּה!

מִתְבּוֹנֵן הוּא אֶל הַדֶּרֶךְ, וְיָדוֹ מַאֲהִילָה

עַל עֵינוֹ הַמְּאֻמֶּצֶת: כֵּן, נוֹסַעַת עֲגָלָה!

הִיא מְלֵאָה שַׂקִּים עַד גֹּדֶש – וְלַגֶּבַע הִיא עוֹלָה!

“סוֹף־כָּל־סוֹף!” – מֵרֹב הַנַּחַת מְשַׁפְשֵׁף יָדָיו רֶבּ שְׁמֶרְל:

"כְּבָר רוֹאֶה אֲנִי: זֶה בֶּרְל!

בֶּאֱמֶת, יְדִיד מָסוּר הוּא! לְכָל קֹשִׁי הוּא נָכוֹן:

רַק אֶצְלִי רוֹצֶה לִטְחוֹן!

זֶה לָקוֹחַ! לֹא מֵאֵלֶּה שֶׁתָּמִיד עוֹמְדִים עַל מֶקַח.

לֹא, רֶבּ בֶּר לֹא יַעֲשֶׂה כָּךְ!

הֲרֵי הוּא יְדִיד רָחִים:

עוֹד בִּימֵי יַלְדוּת הָיִינוּ חֲבֵרִים־אַחִים!"

וְרֶבּ בֶּרְל מְטַפֵּס לוֹ בַּגִּבְעָה בַּעֲצַלְתַּיִם

וְחוֹשֵׁב לוֹ בֵּינָתַיִם:

"אַמְצָאוֹנֶת מְשֻׁנָה

לְהָקִים פֹּה טַחֲנָה!

בְּוַדַּאי, עוֹרְכִים בַּלַּיְלָה הַשֵּׁדִים פֹּה חֲתֻנָּה!

כֵּן, לִסְחוֹב שַׂקִּים לְמַעְלָה – אֵין זוֹ נַחַת יְתֵרָה!

אַךְ כְּלוּם יֵשׁ לִי הַבְּרֵרָה?

טֶחָנִים עָשׂוּ קְנוּנְיָה: מַפְשִׁיטִים מֵעוֹר כֻּתֹּנֶת.

אוֹי, זְמַנִּים, זְמַנִּים קָשִׁים! יֵש לַחְסוֹךְ אֶת הַפְּרוּטוֹנֶת!

בִּשְׂכַר זֶה שֶׁאֲטַלְטֵל אֶת שַׂקַּי לַגֶּבַע,

בְּוַדַּאי, לֹא אֲשַׁלֵּם אֶלָּא שְׁלִישׁ אוֹ רֶבַע.

וְאוּלַי, יִטְחַן רֶבּ שְׁמֶרְל בְּחִנָּם אֶת הַחִטִּים?

הֲרֵי הוּא יְדִיד רָחִים:

עוֹד בִּימֵי יַלְדוּת הָיִינוּ חֲבֵרִים־אַחִים!"

לְפָנִים, כְּשֶׁאָבוֹת

לֹא יָדְעוּ עוֹד רַכָּבוֹת,

וְהֻכְרַח יוֹצֵא־לַדֶּרֶךְ

לְעֶגְלוֹן לִכְרוֹעַ בֶּרֶךְ,

חַי כָּל בַּעַל־עֲגָלָה

בְּרֹב טוּב וּבְגְדֻלָּה.

הִתְפַּנְּקוּ־לָהֶם הַלָּלוּ וְאָכְלוּ עוּגוֹת כַּלֶּחֶם.

וְכָזֶה הָיָה גַם זוּסְיָה, שֶׁאוֹמְרִים, יָצָא מֵרֶחֶם

בִּקְרִיאָה נִמְרֶצֶת “וְיוֹ!”

זֶה הָאִישׁ – וְזֶה אָפְיוֹ.

יוֹם אֶחָד עָמַד רֶבּ זוּסְיָה בָּאֻרְוָה לְיַד הַסּוּס

וְהֶחְלִיק עָלָיו בְּנַחַת – עוֹד מְעַט, צָרִיךְ לָזוּז.

וְהֵבִיאָה הַאֻרְוָתָה

זוּגָתוֹ בַּת־חַיִל זְלַטָה,

חֲתִיכַת עוּגָה גְּדוֹלָה,

פַּת־שַׁחְרִית לְבַעֲלָהּ.

“בְּוַדַּאי, אַתָּה רָעֵב” – סָח לַסּוּס אֲדוֹן־הַבַּיִת:

"גַּם לְךָ אֶתֵּן כְּזַיִת. וּמַדּוּעַ רַק כְּזַיִת?

עַל עוּגָה כָּזֹאת, רֶבּ סוּסְיָא, גַּם אַתָּה חַיָּב בְּרָכָה.

כָּךְ כָּתוּב, נִדְמֶה לִי, רֵעַ, בְּסִדּוּר ‘קָרְבַּן־מִנְחָה’".

וּמַגִּיש, אֵפוֹא, רֶבּ זוּסְיָה

חֲתִיכָה אֶל פִּי רֶבּ סוּסְיָא.

מְפֻנָּק הַסּוּס. מַתְחִיל הוּא לְרַחְרֵחַ וְלִלְקוֹק:

“מַה זֶה? צְחוֹק?” –

וְדוֹחֶה מִפִּיו וָהָלְאָה – אֶת הָאֹכֶל הַמָּתוֹק.

“פוּי” – אוֹמֵר הוּא: "זֶהוּ אֹכֶל? זוֹ הֲרֵי ‘קַדַּחַת’!

אֹכֶל טוֹב הוּא שְׂעוֹרָה – וְלֹא רַע גַּם שַׁחַת.

תְּנֵן לִי הֵנָּה וְתִרְאֶה, אֵיךְ אֶטְחַן בְּנַחַת.

אַךְ עוּגוֹת? לַעֲזָאזֵל – אֶת כֻּלָּן גַּם־יַחַד!"

* *

תְּנוּ לַסּוּס מַאֲכָלוֹ –

הָעוּגוֹת לֹא בִּשְׁבִילוֹ!

עֲנִיּוּת – לֹא חֵטְא, חָלִילָה. זֹאת יָדַעְנוּ בְּהֶחְלֵט.

רְאָיָה – שֶׁמִּתְבַּיְּשִׁים בָּהּ (מִי יֵבוֹשׁ כַּיּוֹם עַל חֵטְא?)

אַךְ אִם עֹנִי הוּא לֹא פֶּשַׁע – וְעַל כָּךְ גַּם אֵין חוֹלְקִים –

אֵין לִלְמוֹד מִזֶּה עֲדַיִן, שֶׁעַל עֹנִי אֵין מַלְקִים.

אַדְּרַבָּה, מַלְקִים כְּהֹגֶן, כְּהַלְקוֹת “פָּרִיץ” עַבְדּוֹ –

כָּכָה־סְתָם, לְמַעַן סֵדֶר, בַּל יִשְׁכַּח מַעֲמָדוֹ.

בָּא לֵיל־סְתָו. עִוֵּר הַלַּיְלָה, וְאֶבְיוֹן וְדַל וָרֵיק.

וּמַלְקָה אוֹתוֹ הָרוּחַ, בְּלִי חֶמְלָה, בְּשׁוֹט שׁוֹרֵק.

תַּמְרוּרִים בּוֹכֶה הַלַּיְלָה – וְעֵינָיו דּוּמָם זוֹלְגוֹת

נְהָרוֹת, יַמִּים שֶׁל אֹפֶל עַל הָרְחוֹב וְהַגַּגּוֹת.

מוּגָפִים בָּתֵּי־הָעֹנִי, אֲפוּפֵי חַשְׁכוּת רַבָּה,

וְנוֹחְרִים מִתּוֹךְ הָרֹדֶם בְּאַפָּם – הָאֲרֻבָּה.

רַק אֶחָד מִן הַבָּתִּים אֵינוֹ יָשֵׁן:

בֵּית רֶבּ קְלוֹנִימוּס, חוֹטֵב־עֵצִים זָקֵן.

מְקַשְׁקֵשׁ בּוֹ גַּג רָעוּעַ

בְּרִקּוּעַ־פַּח קָרוּעַ –

וְקוֹלוֹ נִשְׁמָע סָבִיב

כְּאֶנְקַת חוֹלֵה־קַדַּחַת, שֶׁשִּׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת בְּפִיו.

וּמוּלוֹ נוֹבֵחַ כֶּלֶב – וְקוֹלוֹ הַמַּר עוֹלֶה

כְּתַחְנוּן אֶל הַשָּׁמַיִם עַל הַבַּיִת הַחוֹלֶה.

אֶלָּא מִי יִרְצֶה לִשְׁמוֹעַ קוֹל שֶׁל כֶּלֶב מִתְחַנֵּן,

וַאֲפִילוּ הוּא נוֹבֵחַ לְטוֹבַת חוֹלֶה מִסְכֵּן?

סוֹף נַבְחָן שֶׁיְּסַלְּקוּהוּ – בְּנִמּוּס אוֹ בְּלֹא נִמּוּס:

בְּמַקֵּל יוֹצֵא הַחוּצָה מִבֵּיתוֹ רֶבּ קְלוֹנִימוּס.

“סוּר, בְּלִיַּעַל!” – הוּא צוֹרֵחַ: אֶעֱשֶׂה בְּךָ שַׁמּוֹת!

אִם תָּשׁוּב וּתְעִירֵנִי, תְּהִי לְגַל שֶׁל עֲצָמוֹת!"

נָס גִּבּוֹר־הַנְּבִחַיִל, מִתְחַבֵּא אֵי־שָׁם וְסָח:

"מַה לִּי קְלוֹנִימוּס, בְּעֶצֶם, וְחוֹלוֹ הַנֶּאֱנָח?

טוֹב לִי, טוֹב וָנוֹחַ

גַּם סְתָם־כָּךְ לִנְבּוֹחַ!"

נִזְדַּמְּנוּ אֵי־פַּעַם יַחַד

נַעַל, סֵפֶר וּמִטְפַּחַת.

“קִיוּמְכֶם, וַדַּאי, כָּאן דַּל” –

סָח בְּיֹהַר הַסַּנְדָּל:

"אֲסַפֵּר הֵיכָן הָיִיתִי, אִם רוֹצִים אַתֶּם לִשְׁמוֹעַ:

פָּרָשַׁת־הַרְפַּתְקוֹתַי נִפְלְאָה מֵאֵין כָּמוֹהָ!"

– "לָמָּה לֹא? סַפֵּר! נִשְׁמַע,

אִם יֵשׁ מָה!"

– "יֵשׁ וָיֵשׁ! נוֹדֵד הָיִיתִי בָּעוֹלָם מִזְּמַן קַדְמוֹן.

נְעָלַנִי גַם הַמֶּלֶךְ אֲלֶכְּסַנְדֶּר מִמֻּקְדּוֹן,

גַּם קֵיסַר־יַפַּאן, מִיקַדוֹ,

גַּם רַב־מָג בָּעִיר גְּרַנַדָה…

לִי סְגֻלָּה לִרְמוֹס עַד מָוֶת נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים.

בַּסְּגֻלָּה הַזֹּאת חוֹלַלְתִּי מַעֲשֵׂי־נִסִּים רַבִּים.

פַּעַם בָּאתִי לְמִדְבָּר

וְנִתְקַלְתִּי שָׁם בְּהָר.

בִּקְפִיצָה עָלָיו עָלִיתִי – וּלְפֶתַע, יְדִידַי…

נַחֲשׁוּ, עַל מָה דָּרַכְתִּי? עַל קַרְקֶפֶת אַשְׁמְדַאי!

בְּעָקֵב בּוֹ דַּשְׁתִּי דוֹשׁ

חַת־וּשְׁתַּיִם־וְשָׁלֹשׁ –

וְנָמוֹגָה הַמִּפְלֶצֶת, לְעָנָן גֻּלְגַּל הָרֹאשׁ!…"

– “סִפּוּרִים מֵ’אֶלֶף לַיְלָה'! הֲבָלִים! עָפָר וָאֵפֶר!” –

בְּבִטּוּל אָמַר הַסֵּפֶר:

"הִנֵּה לִי סְגֻלַּת פְּלָאִים: בְּכֹחִי לְפַעֲנֵחַ

סוֹד תְּנוּעַת הַכּוֹכָבִים, הַחַמָּה וְהַיָּרֵחַ,

סוֹד שִטְפּוֹ שֶׁל גַּל פָּזִיז,

סוֹד כָּל רַעַם וְחָזִיז.

בִּרְצוֹתִי, יִקְפּוֹץ מִמַּחַט

שְׁבִיב־בָּזָק כְּשֵׁד מִשַּׁחַת.

וּבַמֶּה כֹּחֵך גָּדוֹל?" – הוּא פּוֹנֶה אֶל הַמִּטְפַּחַת:

“אַל תִּרְאִי זֹאת כְּעֶלְבּוֹן: אַתְּ נִרְאֵית כְּעֵין… קָרַחַת”.

– “מַה כֹּחִי?” – עָנְתָה בְּנַחַת: "אֲבָאֵר, הַמְתֵּן קִמְעָה:

“יֵשׁ לִי זְכוּת, שֶׁכָּל נִסֶּיךָ יַחֲוִירוּ לְשִׁמְעָהּ!”

־ “מָה?”

– “מֵעֵין־בּוֹכֶה זָכִיתִי לְנַגֵּב דִּמְעָה”.

"בּוֹא אֵלַי, עוֹרַבְרְבִי:

עֵת לִלְמוֹד תּוֹרַת־נָבִיא!"

כָּךְ קָרָא עַל עֵץ בַּיַּעַר

אָב־עוֹרֵב לִבְנוֹ הַנַּעַר:

"הֵן מָחָר, כְּשֶׁבַּטֶּבַע יוֹם־אָבִיב רִאשׁוֹן יִצְהַל,

בִּתְשׁוּרוֹת יָבוֹא קָהָל –

לְבַקֵּשׁ עֵצָה מִפִּיךָ:

בַּר־מִצְוָה תִּהְיֶה מָחָר – אַל תַּלְבִּין אֶת פְּנֵי אָבִיךָ!

עַד עַכְשָׁו, קֻנְדֵּס חָמוּד,

לֹא חָשַׁקְתָּ בְּלִמּוּד –

וּמִנַּיִן לְךָ דַּעַת,

שֶׁכָּעֵת מִמְּךָ נִתְבַּעַת?

אֵיךְ תִּנְהַג עִם הַבְּרִיוֹת?

מַה תָּשִׁיב עַל הַקֻּשְׁיוֹת?

לְפָחוֹת, כְּלָל זֶה שַׁנֵּנָה: אִם נוֹתְנִים לְךָ – תִּקַּח,

אַךְ לוֹמַר אֲשֶׁר יָדַעְתָּ – בְּהֶחְלֵט אֵינְךָ מֻכְרָח!

הָאֶמֶת מָרָה כְּלַעַן: לֹא יָשִׂישׂוּ לְשִׁמְעָהּ;

מְקַבְּלִים אוֹתָהּ בְּכַעַס, בְּלִגְלוּג אוֹ בְּדִמְעָה –

וְלָכֵן מִן הַחָכְמָה הוּא לְהַדְלִיל אוֹתָהּ קִמְעָה!

בַּנְתָּ שְׂפַת סַגִּי־נְהוֹר? לֹא קִמְעָה – לְהֶפֶך,

כִּי יָפֶה כִּסּוּי טְפָחַיִם לְגִלּוּי כָּל טֶפַח.

לַמִּלִּים יָאֶה הַזֹּהַר, לָאֱמֶת – הַחִוָּרוֹן,

אַךְ גַּם מַשֶּׁהוּ מִמֶּנָהּ שְׁמוֹר תָּמִיד לְזִכָּרוֹן!

הָעִקָּר: הֱיֵה פִּקֵּחַ

וְשַׁבַּח אוֹתָהּ, שַׁבֵּחַ

בְּאָזְנֵי הַמַּאֲזִין…"

– “בִּשְׁבִיל מָה? – בִּשְׁבִיל שֶׁיַּאֲמִין!”

* *

וְעַל עֵץ אַחֵר בַּיַּעַר, בְּפִנָּה מֻצְנַעַת,

קוּקִיָּה לַקּוּקִיֹּנֶת מְלַמֶּדֶת דַּעַת:

"הַאֲזִינִי! הַשָּׁעָה

מִתְקָרֶבֶת וּבָאָה:

כַּאֲשֶׁר מָחָר תַּגִּיעַ

הַחַמָּה לִמְרוֹם־רָקִיעַ,

תִּכָּנֵס בָּךְ רוּחַ־נְבוּאָה.

אַל מוֹרָא, בִּתִּי! קַיְּמִי־נָא יִעוּדֵך הָרָם כַּחֹק:

לְעוֹרֵר! לִקְרוֹא! לִדְפּוֹק!

וְלוֹמַר אֶמֶת בְּלִי פַחַד – לֹא לִכְזוֹב וְלֹא לִשְׁתוֹק!

אַתְּ תּוֹקִיעִי כָּל מִשְׂפָּח רָע,

כָּל גִּלּוּי שֶׁל סִטְרָא־אַחְרָא:

הֵן יִצְרוֹ שֶׁל כָּל אֶפְרוֹחַ יְלַוֶּנּוּ מִבֵּיצָה!

אַךְ… אוֹסִיף לָךְ עוֹד עֵצָה!

יִתָּכֵן שֶׁלֹא תָּבִינִי – הֲרֵי אַתְּ עוֹדָךְ תִינֹקֶּת –

וְאוּלָם, אִם תִּשְׁכְּחִי זֹאת, אֲמִתֵּךְ תִּהְיֶה נִזּוֹקֶת:

הָאֶמֶת, אָמְנָם, קְדוֹשָׁה הִיא – אַךְ, לְיֶתֶר נוֹי וָחִין,

לָהּ הוֹסִיפִי נֹפֶך־שֶׁקֶר בְּדַבְּרֵךְ לַמַּאֲזִין!"

– “בִּשְׁבִיל מָה? – בִּשְׁבִיל שֶׁיַּאֲמִין!”

בְּסִירַת־הַכֶּסֶף שָׁט לוֹ וְזוֹרֵחַ

בַּחֲלוֹם־הַתְּכֵלֶת יְפֵיפֶה־יָרֵחַ.

וּפִתְאֹם – אֲוִיר הֻצַּף

נֶבַח־פֶּרֶא מְחֻצָּף.

– “אִי, חֲדַל־לְךָ, רֶבּ נֹבַח!” –

בּוֹ נָזְפָה יוֹנָה מִשֹּׁבֶךְ.

– "הַס, עַזַּת־פָּנִים, שִׁתְקִי –

אוֹ אֶפְסוֹק לָךְ אֶת פְּסוּקִי!

הַנִּיחִינִי לְשַׁבֵּחַ

אֶת יָפְיוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ!"

“מָה, רֶבּ נֹבַח?” – סָחָה הַיּוֹנָה:

"שָׁר אַתָּה מִזְמוֹר לַלְּבָנָה?

מַה־זֶּה? צְחוֹק? בִּדּוּחַ־דַּעַת?"

“אֵיזֶה צְחוֹק? וְכִי חֵרְשָׁה אַתְּ?”

– “אֶת קוֹלְךָ אֲנִי שוֹמַעַת” –

מְשִׁיבָה לוֹ הַיּוֹנָה:

"אַךְ, עַל כָּל פָּנִים, לַכֶּלֶב – דֶּרֶךְ־שֶׁבַח מְשֻׁנָּה:

הוּא עוֹמֵד וּמְשַׁבֵּחַ –

וְשוֹמְעִים רַק קוֹל נוֹבֵחַ!"

לַחֲקוֹר יוֹתֵר מִדַּי –

סַכָּנָה הִיא, יְדִידַי!

זֹאת יוֹדֵעַ כָּל בַּר־דַּעַת.

רַק אֶחָד מֵאֵן לָדַעַת:

גַּלְגִּלּוֹן עַקְשָׁן־מַקְשָׁן

בְּשָׁעוֹן יָשָׁן.

הוּא חוֹקֵר, כְּדֵי לָרֶדֶת

לְסִבַּת תְּנוּעָה מַתְמֶדֶת

וְלַדַעַת אֶל־נָכוֹן

סוֹד הִלּוּךְ־שָׁעוֹן.

“הָבָה” – סָח הוּא –"נְנַתֵּחַ הָעִנְיָן הַזֶּה כַּדִּין!

כָּל גַּלְגַּל גּוֹרֵר מִשְׁנֵהוּ… טוֹב, אֶת זֹאת אֲנִי מֵבִין!

וּתְנוּעָה בַּכֹּל מֵפִיחַ

אֵיזֶה קְפִיץ קָטָן… נַנִּיחַ!

אַךְ, אִם כֵּן הוּא, מִי מַמְרִיץ

אֶת הַקְּפִיץ?

זֶה כְּבָר סוֹד! חִידָה נִסְתֶּרֶת!

וְאוּלָם שְׁמוּעָה אוֹמֶרֶת,

כִּי מֵעֵבֶר לַמִּכְסֶה

יֵשׁ גַּלְגַּל גָּדוֹל – וְזֶהוּ הַמְּסַבֵּב לְמַעֲשֶׂה.

בְּרַם, אוֹתָהּ קֻשְׁיָה־נוֹקֶרֶת

לִמְקוֹמָהּ הֲרֵי חוֹזֶרֶת:

מִי מַפְעִיל אֶת הַגַּלְגַּל?"

כָּך גִּלְגֵּל גַּלְגִּלּוֹנֵנוּ עַד כְּאֵב־רֹאש וְעַד בִּכְלָל.

וְהִרְהֵר אוֹתוֹ בֶּן־חַיִל

חֲמִשִּׁים לֵילוֹת וָלַיִל,

וְאַחַר הִרְהוּר־הַפֶּרֶךְ –

שׁוּב הִרְהֵר שָׁנָה וָיֶרַח.

לְבַסּוֹף קָרָא: הֵידָד!

בּוֹא אֵלַי, כָּל בּוּר, וּלְמַד:

לְאוֹתוֹ גַּלְגַּל רַב־גֹּדֶל,

שֶׁבַּחוּץ סוֹבֵב בְּלִי־חֹדֶל

מְסַיֵּעַ עוֹד אֶחָד,

שֶׁאַף הוּא אֵינוֹ גַּמָּד.

וְאוֹתוֹ? אוֹתוֹ מֵנִיעַ… הַשְּׁלִישִׁי! – וְהַשְּׁלִישִׁי?

גַּם אֵלָיו מִיָּד נַגִּיעַ, אַל תַּפְסִיקוּ פֵּרוּשִׁי!

לַשְּׁלִישִׁי עוֹמֵד בַּפֶּרֶץ

הָרְבִיעִי – מְקוֹר הַמֶּרֶץ…"

כָּךְ הוֹסִיף הַפִּילוֹסוֹף

אֶת הַשֹּׁרֶשׁ לַחֲשׂוֹף…

נוּ? וּמַה גִּלָּה, סוֹף־סוֹף?

מַזָּל־טוֹב! אֶתְמוֹל הִגִּיעַ לְתַגְלִית־גָּאוֹן מַמָּש:

לְגַלְגַּל חָדָשׁ!

יוֹם אֶחָד קָבָל הַתֹּף:

"רַע וּמַר לִי, מַר בְּלִי סוֹף!

כַּמּוּבָן, הָאֵל הוּא אַבָּא, וְיָדוֹ פְּתוּחָה לָנֶצַח!

הוּא נוֹתֵן: לָאֵלֶּה נַחַת – וְלָאֵלֶּה מַכּוֹת־רֶצַח!

הִסְתַּכְּלוּ בַחֲצוֹצְרָה!

רַק לְעֹנֶג הִיא נוֹצְרָה!

פֶּה אֶל פֶּה – חַיֵּי גַן־עֵדֶן! (וְסִלְחוּ לִי רֶמֶז קַל:

יֵשׁ לָהּ קוֹל לַחֲצוֹצְרָה זוֹ כְּקוֹלוֹ שֶׁל שׁוֹר־נִסְקָל!)

אוֹ רְאוּ הַכִּנּוֹרֹנֶת! נוֹהֲגִים סִלְסוּל בְּלִי קֵץ בָּהּ:

אֵיךְ לוֹטֵף אוֹתָהּ רֶבּ יוֹסִי גַּם בְּקֶּשֶׁת גַּם בְּאֶצְבַּע.

אֵיךְ לוֹחֵץ אוֹתָהּ לַלֵּב הוּא, מִתְרַפֵּק עָלֶיהָ – פוּי!

כְּלוּם יָאִים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה בְּפַרְהֶסְיָא, בְּגָלוּי?

גַּם אִם צְלִיל הִיא מְסַלֶּפֶת, כְּלוּם יִרְגַּז, יִתֵּן מַכָּה לָהּ?

רַק יִמְשׁוֹך לָהּ קְצָת בָּאֹזֶן – וַחֲסָל, נַגְּנִי לָךְ הָלְאָה!

אֶלָּא מָה? כְּמוֹ אֶצְלִי? אַלְלַי לְגוֹרָלִי!

בְּרַד־מַכּוֹת נִתָּך בְּלִי־הֶרֶף – אֵין מְתֹם עוֹד בִּי כֻּלִּי!"

– “בֶּ!” – נוֹהֵם אֵלָיו הַבַּאס: "שְׁמַע! לָמַדְתִּי כְּבָר כְּהֹגֶן:

גַּם מַכּוֹת גַּם נְשִׁיקוֹת – הֵן צְלִילֵי אוֹתוֹ הַנֹּגֶן.

הַאֲמֵן לְבַעַל־וֶתֶק: כָּךְ אוֹ כָּךְ – זֶה הַיְנוּ־הַךְ!

יֵשׁ נִדְמֶה: נִגּוּן שָׂמֵחַ – וְהִנֵּה עוּרְבָא פָּרַח!

שֵּד נוֹסֵךְ יַחְדָּו בַּקֶּצֶב

צְחוֹק וָדֶמַע, גִּיל וָעֶצֶב:

חֹג קַבְּצָן! פַּזֵּז וּרְקוֹד!

הַךְ בָּרֶגֶל! קְרַע סֻלְיוֹת!

כִּי מָחָר יֻשְׁלַךְ לַשַּחַת

כִּנוֹרְךָ – אִתְּךָ גַּם־יַחַד!"

– “בַּאם!” עוֹנֶה הַתֹּף לוֹ: “בַּאם!”

הִשְׁתַּכְנֵעַ מִן־הַסְּתָם.

מִיהוּ זֶה אֲשֶׁר זָכָה

לְתִשְׁעָה קַבִּין שִׂיחָה?

הַנָּשִׁים? חָלִילָה!

אַל נָא תַעֲלִילָה!

הָאִשָּׁה, אָמְנָם, אוֹהֶבֶת לְעַמֵּל לָשׁוֹן כַּדִּין,

אַךְ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֶּנָה מְפַטְפֵּט הָאוֹרְלוֹגִין.

בִּלְשוֹנוֹ יָכוֹל לִדְפּוֹק הוּא יוֹם וָלַיְלָה בְּלִי שֶׁיֵּלֶא.

לֹא לַקִּיר הוּא מְדַבֵּר – הוּא שׂוֹנֵא דְּבָרִים כָּאֵלֶּה:

הוּא רוֹצֶה שֶׁיִּשְׁמָעוּהוּ – גַּם רוֹצֶה וְגַם דּוֹרֵשׁ –

וְאִם אֵין מַטִּים לוֹ אֹזֶן, מְצַלְצֵל הוּא וְרוֹעֵשׁ.

עַל כְּבוֹדוׂ בְּשׁוּם פָּנִים לֹא יִמְחַל כְּזַיִת.

אַךְ, בְּעֶצֶם, מְצַרְצֵר הוּא כִּצְרָצַר בַּבַּיִת.

רַק כַּנֵּן אוֹתוֹ כַּהֹגֶן – וּמוּכָן הוּא לְקַשְׁקֵשׁ

עַל כָּל מַה שֶׁתְּבַקֵּשׁ.

רְצוֹנְךָ בְּפִילוֹסוֹפְיָה? הוּא יוֹכִיחַ בְּרֹב כּשֶׁר

כִּי אֱמֶת, בִּמְחִילָתָהּ – קַו עָקֹם, רָחוֹק מִיֹּשֶׁר.

גַּם הַזְּמַן עַצְמוֹ אֵינֶנּוּ אֶלָּא אֶפֶס עֲגַלְגַּל,

שֶׁמַּקִּיף אֶת עוֹלָמֵנוּ מִסָּבִיב בְּמַעֲגָל.

וְחַיִּים? רַצְרֶצֶת סְתָם

לְהָכָא וּלְהָתָם.

וְהַסּוֹף? חֲזָרָתָם

שֶׁל דְּבָרִים לְקַדְמָתָם…

בְּפּוֹלִיטִיקָה חָפַצְתָּ? בָּהּ הוּא בַּעַל פְּרַקְטִיקָה:

כִּי יָדוּעַ לוֹ הֵיטֵב סוֹד “סִבּוּב” וְטַקְטִיקָה –

הַיְנוּ, אֵיךְ הַמַּפְתְּחוֹן,

שֶׁנָּבוּב הוּא וּקְטַנְטוֹן,

מְסוֹבֵב וְגַם מֵנִיעַ כָּל חֶלְקֵי הַמַּנְגָּנוֹן.

רְצוֹנְךָ בְּמֶדִיצִינָה? כָּאן בַּר־סֶמֶךְ אֲמִתִּי הוּא:

וְכִי יֵשׁ חוֹלֶה אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל אֶת פִּיהוּ,

אֵימָתַי עָלָיו לִשְׁתּוֹת

אֶת סַמֵּי הָרְפוּאוֹת?

וּבִכְלָל, הוֹרָאוֹתָיו מִתְקַבְּלוֹת לְלֹא מַחְלֹקֶת:

מָה הַזְּמָן בִּשְׁבִיל קִימָה, וּמִקְלַחַת, וְתִסְרֹקֶת,

וּתְפִלָּה,

וַאֲכִילָה –

כָּל תָכְנִית הַיּוֹם כֻּלָּה.

הוּא פּוֹסֵק גַּם הֲלָכוֹת, וּמִפִּיו תּוּכַל לִלְמוֹד, אִם

כְּבָר מֻתָּר לִשְתּוֹת חָלָב – אִם בָּשָׂר אָכַלְתָּ קֹדֶם.

בְּקִצּוּר, בַּכֹּל הוּא דָש –

בַּיָּשָׁן וּבֶחָדָשׁ.

כָּךְ דּוֹפֵק, דּוֹפֵק בְּלִי סוֹף הוּא… וּדְרִישָׁה בְּפִיו: יוֹאִיל־נָא

לְהַקְשִׁיב לְדִבּוּרָיו – הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא

(הַפּוֹרְטְרֶט שֶׁל הַגָּאוֹן

הוּא שְׁכֵנוֹ שֶׁל הַשָּעוֹן).

אַגַּב־אֹרַח, גַּם עַל שֶׁמֶשׁ מְסַפֵּר הוּא לַשָּׁכֵן:

נִשְׁתַּנְּתָה כָּל־כָּךְ מֵאֶמֶשׁ, זְעוּפָה הַיּוֹם, לֹא כֵן? –

וְאַרְבַּע שָׁעוֹת וָחֵצִי הוּא טוֹחֵן־טוֹחֵן־טוֹחֵן…

וְאוֹתוֹ תַּלְמִיד־חָכָם מַאֲזִין בְּאֹרֶךְ־רוּחַ,

בְּלִי לִפְלוֹש לְתוֹךְ דְּבָרָיו, בְּלִי לִפְתּוֹחַ בְּוִכּוּחַ –

רַק שְׂפָתָיו לְרֶגַע נָעוּ, נִתְחַיְכוּ וְסִנְּנוּ:

“נוּ?”

נִתְרַתַּח הָאוֹרְלוֹגִין וְצִלְצֵל בְּזַעַם:

“אֵין נוֹתְנִים לִי לְדַבֵּר! לַשִּׂיחָה אֵין טַעַם!”

דֹּם, רְחוֹב! אַל רַעַשׁ! הַס!

בַּפֵּרוּשׁ שָׁקוּע רַשִּׁ“י, בְּפֵרוּש תְּנַ”ך וְשַׁ"ס!

מְרֻבָּה מְאֹד הַמְּלֶאכֶת, וְהַיּוֹם כָּל־כָּךְ קָצָר,

וְיָקָר לָאִישׁ כָּל רֶגַע – וּמַדּוּעַ נֶעֱצַר?

הִתְקַשָּׁה לְפֶתַע רַשִּׁ"י בַּסּוּגְיָה הַחֲמוּרָה

וְיוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר הוּא וּפוֹזֵם נִגּוּן־גְּמָרָא.

מָה עוֹשִׁים, אֵפוֹא, בֵּינְתַיִם

הָעוֹזְרַיִם –

דְּיוֹ וָעֵט? מַתְחִילִים לְהִתְקוֹטֵט:

– “שְׁמַע־נָא, עֵט” – פָּתְחָה הַקֶּסֶת: "מָה, בְּעֶצֶם, תִּתְרַבְרֵב?

כְּלוּם הַשֵּׂכֶל – שִׂכְלְךָ הוּא? מִתּוֹכִי אַתָּה שׁוֹאֵב.

יָם הִנֵּנִי: יָם־בִּינָה!

כָּל טִפָּה שֶׁלִּי – פְּנִינָה.

אוֹ נִנְקוֹט לָשׁוֹן אַחֶרֶת: כָּל נִטְפִּי – אִישׁוֹן שְׁחַרְחַר

בְּתוֹכוֹ שֶׁל לֹבֶן־עַיִן הַקָּרוּי נְיָר".

– “מָה?” עוֹנֶה הָעֵט לַקֶּסֶת:

"כִּשְׁכּוּשִׁית שְׁחוֹרָה כָּמֹוךְ, בִּי אַתְּ מִתְקַלֶּסֶת?

אִם אַתְּ יָם – אֲנִי מַקֵּל,

הַמַּכֵּךְ בְּצַו־הָאֵל!

אַתְּ יוֹדַעַת,

מִי וּמָה אַתְּ?

אַתְּ מִקְוָה לִטְבִילוֹתַי!

בְּצֵאתִי לִפְעֻלּוֹתַי,

מְלֶאכֶת־קֹדֶשׁ מְיַגַּעַת,

בְּזָרְעִי בִּשְׂדֵה־הַלֹּבֶן גַּרְגְּרֵי פִּלְפֵּל־הַדַּעַת,

מִן הַדִּין לִטְבּוֹל טְבִילָה לִפְנֵי כָּל שׁוּרָה נִזְרַעַת!"

כָּךְ אוֹמֵר הָעֵט. וְרַשִּׁ"י מְקַמֵּט מִצְחוֹ הָרָם

וּמַבִּיט בָּעֵט וָקֶסֶת וּמֵבִין לְצַעֲרָם.

הַכֵּלִים הָעֲלוּבִים מְצַפִּים בְּקֹצֶר־רוּחַ

שֶׁיַּכְרִיעַ בַּוִּכּוּחַ,

אַךְ רַבָּם מוֹסִיף לִשְׁתּוֹק –

לֹא יֵדַע, כֵּיצַד לִפְסוֹק.

כְּשֶׁעַם יוֹצֵא לַחֹפֶשׁ מֵעַבְדוּת־מִצְרַיִם

אֱמוּנִים שׁוֹמֵר מִדְבָּר לוֹ, יָם נִבְקָע לִשְׁנַיִם.

צוּר, תִּתֵּן לְעַם זֶה מַיִם? – כֵּן, אֲנִי מוּכָן!

וְאַתֶּם, הוֹ שְׁמֵי־נְחשֶׁת, מָה תִּתְּנוּ לוֹ? – מָן!

מְבְּרֵאשִׁית, בִּגְבוּל הָאָרֶץ, נִבְדָּלִים עָמְדוּ הָרַיִם:

זֶה בְּתוֹך מִדְבַּר־מוֹאָב,

זֶה – מוּלוֹ, מִמַּעֲרָב.

אַךְ בְּצֵאת מִשְּׁבִי־מִצְרַיִם

עַם גָּאוּל אַרְצוֹ לִכְבּוֹשׁ –

הֵם הִרְכִּינוּ רֹאשׁ אֶל רֹאשׁ,

נִתְחַבְּרוּ וְהִתְחַנֵּנוּ:

"הוֹ, יִדְרוֹךְ נָא עַל שִׁכְמֵנוּ

חֲזוֹנֵנוּ־חֲלוֹמֵנוּ,

שֶׁלָּבַשׁ בָּשָׂר־וָדָם!"

וְהַבְּאֵר, בְּאֵר־מִרְיָם,

הַנּוֹדֶדֶת עִם הָעָם,

כְּעֵינָהּ שֶׁל אֶרֶץ־אִמָּא,

הָאוֹצֶרֶת חֶסֶד פְּנִימָה, –

מִלְמְלָה בְּלַחַשׁ־רַחַשׁ לְעַמּוּד־הָאֵשׁ הָרָם,

שֶׁהֵאִיר לִבְנֵי־הַחַיִל

אֶת דַּרְכָּם בַּלַּיִל:

"הִתְבּוֹנֵן, אָחִי! אַשְׁרֵינוּ שֶׁהִגַּעְנוּ עַד הֲלוֹם!

מְצִיאוּת הִיא אוֹ חֲלוֹם?

הֶהָרִים עָשׂוּ שָׁלוֹם!

שֶׁמָּא, בָּאָה כְּבָר הָעֵת, שֶּיָּדוּרוּ יַחַד

גַּם הַמַּיִם וְהָאֵשׁ, בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת?

בּוֹא, אָחִי, וְנִתְחַבֵּקָה! קְפֹץ בְּלַהַב־לְשׁוֹנוֹת

אֶל חֵיקִי – וְיִלְפְּתוּךָ זְרוֹעוֹתַי הַצּוֹנְנוֹת!"

– “יִשְׁמְרוּנִי הַשָּׁמַיִם!”

– “לָמָּה?”

– “אֵשׁ תָּדוּר עִם מַיִם?”

– "וּמַדּוּעַ לֹא תָּדוּר?

שׁוּר

בְּנֵי־צוּר!"

– "מַה דִּמְיוֹן? בֵּין שְׁנֵי הָרִים יִתָּכֵן הַפֶּגֶשׁ:

שָׁם – הֶבְדֵּל שֶׁל מַחְשָׁבָה, כָּאן – הֶבְדֵּל שֶׁל רֶגֶשׁ!"

“מִי בֵּין שְׁתֵּינוּ נַעֲלָה?” –

בֵּית אֶת אָלֶף שָׁאֲלָה.

– “לֹא אֵדַע”.

– “וּבְכֵן, אֲנִי הִיא!”

– “מַה חָטְמֵךְ כָּל־כָּךְ תַּגְבִּיהִי?”

– "יֵשׁ לִי זְכוּת: אֲנִי, רֵאשִׁית,

הַפּוֹתַחַת בַּ’בְּרֵאשִׁית';

וְשֵׁנִית, אֲנִי בּוֹנָה

רֹאשֹ־פִּנָּה בְּשֵׁם ‘בִּינָה’.

וּמַדּוּעַ־זֶה לְפֶתַע

אַתְּ בְּרֹאשׁ הָאַלְפָא־בֵּיתָא?

כְּלוּם בִּזְכוּת אָנֹכִיּוּת?

זֹאת אוֹמֶרֶת, רַק בִּזְכוּת

שֶׁקָּפַצְתְּ בְּרֹאשׁ ‘אָנֹכִי’?"

– “לַעֲגֵךְ לַשָּוְא תִּשְׁפֹּכִי” –

מְשִׁיבָה לָהּ רְעוּתָהּ:

"לִי זְקוּקִים לְעֵת־עַתָּה

גַּם ‘אֲנִי’ וְגַם ‘אַתָּה’!"

מִי מִבְּנֵי הָאָלֶף־בֵּית

בַּמָּרוֹם נִכְשָׁל בְּחֵטְא?

גִּימֶל הַשּׁוֹבֶבֶת!

רֶגֶל־חֵן לָהּ, בַּת־צוּרָה –

אַךְ שׁוֹכֵן בָּהּ יֵצֶר רַע:

לְהַפְרִיחַ בְּעִיטוֹת רֶגֶל זוֹ חוֹבֶבֶת.

קֹדֶם־כֹּל כִּבְּדָה אֶת “סָמֶךְ”, הַשְׁמַנְמַן הָעֲגַלְגַּל:

“הָבָה קְצָת אֲגלְגְּלֶנּוּ – הֵן כָּמוֹהוּ כַּגַּלְגַּל!”

וּמָה עוֹד עָשְׂתָה הַ“גִּימֶל”?

בַּחֲשַׁאי הָפְכָה פָּנִים אֶל

רַבִּי “צָדִי” הֶחָסוּד,

הַכָּפוּף מֵרֹב דְּבֵקוּת,

וְדָרְכָה עָלָיו בָּרֶגֶל – כִּבְיָכוֹל, בְּהֶסַּח־דַּעַת…

כָּל גּוּפוֹ שֶׁל צַדִּיקֵנוּ – עֲבָרוֹ לְפֶתַע רַעַד.

אַךְ הִסְפִּיק לְהִתְאוֹשֵׁשׁ,

שׁוּב צָרַב בּוֹ כְּוִי־שֶׁל־אֵשׁ:

הִיא נוֹגַעַת בּוֹ בַּבֶּרֶךְ –

וְתוֹלָה אַשְׁמָה… בַּדֶּרֶךְ:

"אַל תִּכְעַס עָלַי, אָדוֹן!

לֹא עָשִׂיתִי בְּזָדוֹן:

כָּאן הַדֶּרֶךְ חֲלַקְלֶקֶת – וְרַגְלִי כָּשְׁלָה מֵאֹנֶס!"

וְרוֹגֶזֶת עַל הַ“נּוּן” הִיא: "נוּן אָרֹךְ! כָּזֶה מִין כְּלֹנֶס!

הוּא רוֹאֶה: אֲנִי נוֹפֶלֶת – וְלֹא זָז לָתֵת עֶזְרָה!"

מְבֻלְבָּל, נוֹזֵף רֶבּ “צָדִי”: “לֹא יָאֶה לְבַת כְּשֵׁרָה!”–

וְטוֹעֵם בֵּינְתַיִם טַעַם… תַּעֲנוּג־שֶׁל־עֲבֵרָה.

נִדְהֲמוּ כּוֹכְבֵי־שָׁמַיִם מֵחֻצְפָּה כָּזֹאת. וַיֵּרֶא

גַם מַלְאָךְ תַּעֲלוּלֶיהָ וְאָחַז בּשּׁוֹבֵבָה

וְקָשַׁר לַעֲקֵבָהּ

גַּלְגִּלַּיִם – צֵירֶה.

וּבַת־קוֹל יָצְאָה כְּרַעַם וְהִכְרִיזָה בְּפֵרוּשׁ:

גִּימֶל צֵירֶה – גֵּ… גֵּרוּשׁ!

וּמֵאָז תּוֹעֶה בַּחֶלֶד רֶגֶל גִּימֶל הַסּוֹרֶרֶת

בְּכָל עִיר וְכָל עֲיֶרֶת –

עַל־פִּי־רֹב, בִּמְקוֹם־הַדְּחָק –

הֵן בַּחֹל וְהֵן בֶּחָג.

הִיא נוֹדֶדֶת

וְרוֹקֶדֶת

בִּשְׂמָחוֹת וּבֵין קְבָרִים

וְעַל פְּנֵי דַפֵּי סְפָרִים.

אֵי מְקוֹם מַעֲשִׂיָּה זוֹ? מִי יוֹדֵעַ? אַדְּרַבָּה,

נַחֲשׁוּ־נָא, בְּנֵי־הַחֶמֶד! לֹא תּוּכְלוּ, אֲנִי נִשְׁבָּע!

לֹא בָּאָרֶץ, לֹא בַּשַׁחַק, לֹא בִּמְחוֹז חֲלוֹם־זָהָב –

בְּסִדּוּר־תְּפִלָּה הָיָה זֶה, עַל רֹאשָׁהּ שֶׁל וָו.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ חִירִיק לְפִסְגָּה זוֹ עַל־פִּי־נֵס.

חֵית, אוֹמְרִים, שִׁמְּשָׁה כִּסֵּא לוֹ וְעָזְרָה לוֹ לְטַפֵּס.

לְדִבְרֵי שְׁמוּעָה אַחֶרֶת, חֲטָפוֹ פִּי זְבוּב שׁוֹבָב –

וּרְקָקוֹ עַל רֹאש הַוָּו.

כָּך עוֹלִים עַל־פִּי מִקְרֶה לִמְרוֹמֵי גְדֻלָּה וָכֹחַ.

מִתְּחִלָּה אָמְנָם הַחִירִיק לֹא הִרְגִּיש עַצְמוֹ בְּנוֹחַ.

בְּרַם, אַחְרֵי שֶׁהָעֳנַק לוֹ תֹּאַר־חֵן חָדָשׁ: חוֹלָם,

הוּא רָאָה עַצְמוֹ לְפֶתַע כְּאַחַד גְּדוֹלֵי־עוֹלָם –

וְהִשְׁקִיף בְּבוּז מִלְמַעְלָה עַל אֶחָיו כֻּלָּם:

"גַּם פַּתָּח וְגַם סֶגּוֹל

הֵם ‘חָמֵץ’ וּפְסִיל־הַפְּסוֹל!

וּמוּטָב שֶׁאֲקָצֵּרָה

גַּם בִּדְבַר קָמָץ וְצֵירֶה!

אֲסוּרִים הֵם בְּמַגָּע:

נְחוּתֵי־דַּרְגָּה!"

וַאֲפִילוּ רֶבּ מְלֻפָּם¹, הַדּוֹמֶה לוֹ בְּצוּרָה

(אַךְ אֶצְלוֹ הַנְּקֻדֹּנֶת קְצָת לְמַטָּה בַּשּׁוּרָה) –

גַּם־כֵּן אֶפֶס שֶׁבְּאֶפֶס.

הוּא אֵינוֹ כָּל־כָּךְ בֶּן־חֶפֶז,

מְנֻמָּס מֵחֲבֵרָיו –

אַךְ גַּם הוּא יַחְסָן לֹא רַב!

“כֵּן” – גּוֹנֵחַ גִּבּוֹרֵנוּ: "יֵשׁ וָיֵשׁ חֶבְרָה אַחֶרֶת:

לֹא סִמָּן בָּהּ וְלֹא זֵכֶר לְאוֹתָם חַסְרֵי־מַנֶּרוֹת!"

(שִׂימוּ לֵב: מֵרֹב הַכֹּסֶף לַחֶבְרָה הַנִּמּוּסִית,

הַחוֹלָם הֵחֵל לְפֶתַע מִתְבַּטֵּא בְּלוֹעֲזִית!)

הוֹי, מִבְחָר אֲרִיסְטוֹקְרָטִי, הָעִדִּית שֶׁבָּעוֹלָם,

בֶּן הַסֹּלֶת בְּלִי שׁוּם פְּסֹלֶת – מַה חוֹלֵם עָלָיו חוֹלָם!

נוּ, וְכָאן? רְאוּ, רְאוּ רַק:

אֵיזֶה חִירִיק־מִירִיק־שׁוּרוּק!

שָׁמָּה – שֻׁפְרָא שֶּבְּשֻׁפְרָא,

כָּאן – רַק אֲסַפְסוּף רָע!

חֲבֵרָיו שׁוֹמְעִים כָּל אֵלֶּה וְדָמָם מַמָּשׁ יִרְתַּח:

“יְבֻסָּם לָכֶם!” – צוֹוֵחַ מֵרֹב כַּעַס הַפַּתָּח:

"הֵן הִזְהַרְתִּי: אַל תַּנִּיחוּ לַעֲלוֹת לְחִירִיק! וְעַכְשָׁו

שִׁמְעוּ קְלוֹנְכֶם מֵאוֹתוֹ מִין כְּלִי רֵיק!"

תִּשְׁאֲלוּ: וְרֶבּ מְלֻפָּם? אוֹי, מוּטָב שֶׁתִּשְּתַּתְּפוּ

בִּכְאֵבוֹ צוֹבֵט־הַנֶּפֶש. – “נוּ! נוּ־נוּ!” – אוֹמֵר הוּא: “טְפוּ!”

בְּיִחוּד, רוֹגֵז מְאֹד

הַקָּמָץ שֶׁתַּחַת יוֹד

בְּ“בָרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ”:

“הָהּ, לְמָה, אַחִים, הִגַּעְנוּ!” –

הוּא רוֹטֵן: "בּוּשָׁה לִחְיוֹת!

עֵת יָפָה אֶצְלֵנוּ חָלָה:

חִירֵיקָן רוֹכֵב לְמַעְלָה!"

נֶגְדָּה־נָא לְכָל הָעָם

מִתְנַהֵל וִכּוּחַ חַם.

זוֹ פְּלֻגְתָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם! גַּם הַ“בֵּית”, בְּרִיָּה פִּקַּחַת,

גַּם הַ“צָּדִי”, שֶׁכִּשְׁמָהּ הִיא: מִין יְצוּר צַדִּיק וָתָם, –

מְבַקְשׁוֹת שְׁתֵּיהֶן גַּם־יַחַד

טוֹבָתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם.

(זֶה מִכְּבָר הָיוּ פּוֹדוֹת כָּל בָּשָׂר וָרוּחַ,

אִלְמָלֵא הָיוּ טְרוּדוֹת בְּאוֹתוֹ וִכּוּחַ.)

– "כְּלוּם נִהְיֵיתִי מְיֻחֶסֶת, אִם גָּמַלְתִּי טוֹב עַל טוֹב?

כְּלוּם עוֹשֶׂה לוֹוֶה דְּבַר־חֶסֶד, אִם הוּא בָּא לִפְרוֹעַ חוֹב?"

– כָּך צוֹעֶקֶת הַצַּדֶּקֶת בְּקוֹלָהּ הַמִּתְלַהֵב:

"לֹא! הִפְכִי־נָא לְאוֹהֵב

אֶת הַצַּר וְהָאוֹיֵב –

וְגִמְלִי עוּגָה עַל אֶבֶן! זֶהוּ דִּין טוּב־לֵב!"

– “בֶּאֱמֶת?” – עוֹנָה בְּשֶׁקֶט

הַפִּקַּחַת לַצַּדֶּקֶת:

"אֶ! עוּגוֹת עַל אֲבָנִים – גְּמוּל מֻפְרָז, עַל־כָּל־פָּנִים!

אִם תִּתְּנִי עוּגָה בְּאֶבֶן – מַה יִרְבּוּ אֶצְלֵךְ קוֹנִים!

מֻבְטָחִים לָךְ דְּמֵי־מַכֹּלֶת

מְלוֹא הַגַּב וְהַגֻּלְגֹּלֶת!

טוֹב! סִפְגִי־נָא, סַפְגָּנִית,

אֶבֶן תַּחַת סֻפְגָּנִית.

וַאֲנִי סְבוּרָה: זֶה פֶּשַׁע וְגַם נֵזֶק מְפֹרָשׁ –

לְהַלְעִיט כָּל בַּעַל־רֶשַׁע צַפִּיחִית בִּדְבָשׁ!"

– “נֵזֶק? בּוּז!” – רוֹגֶזֶת צָדִי: "גְּמוּל מֻפְרָז? וּבְכֵן, מַה יֵּש?

אַדְרַבָּה: הַאִם בַּר־דַּעַת יְכַבֶּה לָךְ אֵשׁ בָּאֵשׁ?

וְכֵיצַד, אֵפוֹא, רוֹצָה אַתְּ

לְנַצֵּחַ רַע בְּרַע?

הַתֵּדְעִי כִּי אַתְּ שׁוֹפֶכֶת שֶׁמֶן לִמְדוּרָה?"

– "רַק אַחַת אֲנִי יוֹדַעַת:

הַגֻּזְמָה תָּמִיד גּוֹרַעַת!" –

מְשִׁיבָה הַ“בֵּית” בְּנַחַת: "וְזִכְרִי־נָא, בַּת־הַתֹּם:

מַלְאָכִים אֵינָם בָּאָרֶץ – הֵם שׁוֹכְנִים בִּשְׁמֵי־מָרוֹם!"

– "יֵשׁ עֵצָה: נִשְׁאַל פִּי אָלֶף! הִיא הָרֹאשׁ בַּחֲבוּרָה:

אֱלֹהִים פָּתַח אֶת שְׁמוֹ בָּהּ – לָהּ מִשְׁפַּט־הַבְּכוֹרָה!

אֵין סָפֵק שֶׁהִיא יוֹדַעַת אֶת הַסּוֹד שֶׁל טוֹב וָרָע".

“אָלֶף? טוֹב! נֵלֵךְ אֶל אָלֶף! תְּלַמְּדֵנוּ קְצָת תּוֹרָה!”

מַקְשִׁיבָה לָהֶן הָאָלֶף, מְהַרְהֶרֶת וְגוֹנַחַת…

– “מָה אַתְּ, אָלֶף, נֶאֱנַחַת?” –

שָאֲלָה בַּחֲרָדָה

צָדִי חֲסוּדָה.

וְעוֹנָה הַהִיא: "שִׁמְעִי־נָא:

מַבִּיטָה אֲנִי יָמִינָה,

מַבִּיטָה אֲנִי לִשְׂמֹאל –

וְנִגְלֶה לִי כְּלָל גָּדוֹל:

אִם לִגְמוֹל, לְשֵׁם שָׁמַיִם,

טוֹב עַל רַע – עוֹד יֵשׁ לַחְשׁוֹב;

הָעִקָּר שֶׁבֵּינָתַיִם

לֹא תִּגְמֹלְנָה רַע עַל טוֹב!"

בָּעוֹלָם – עוֹפוֹת בְּלִי סוֹף.

אֲסַפֵּר מָשָׁל עַל עוֹף:

עוֹף יָרֹק פָּגַשׁ עִם שַׁחַר

עוֹף צָחוֹר תַּכְלִית הַצַּחַר.

אַךְ לִפְנֵי אוֹתוֹ מָשָׁל,

דְַּבר־חִידָה אוֹתְךָ אֶשְׁאַל:

בִּשְׁמֵי־עָל רָאֹה תִּרְאֶנָּה,

וּבָאָרֶץ הִיא אֵינֶנָּה;

בְּרַם, אֵין צֹרֶך אַחֲרֶיהָ לְטַפֵּס אֶל הַשְּׁחָקִים:

הִיא יֶשְׁנָהּ גַּם לְרֶבּ מֶנְדְּל, מְלַמֵּד־הַדַּרְדַּקִּים.

מַה זֹּאת?

– לָמֶד!

כֵּן, כִּוַּנְתָּ!

הַמָּשָּל – חֶצְיוֹ כְּבָר בַּנְתָּ.

יוֹם אֶחָד חָטַפְתִּי רֶדֶם. אַךְ עָצַמְתִּי הָעֵינַיִם –

גְּלִישׁ! צָנְחָה מִן הַשָּׁמַיִם

חֲסִידָה לִבְנַת־כְּנָפַיִם.

וּמוּלַָהּ, מִבֵּית רֶבּ מֶנְדְּל, עָפוּ חִישׁ מֵאֲרֻבָּה

שִׁין־מֵם־יוֹד ועַיִן־לָמֶד עַל מַפַּת קְטִיפָה צְהֻבָּה.

וְהִנֵּה הָפְכָה בִּן־רֶגַע לָמֶד זוֹ לַחֲסִידָה:

יְרֻקָּה הִיא וְעוֹמֶדֶת עַל רַגְלָהּ הַיְּחִידָה.

יְרֻקָּה הִיא? מַה פִּתְאֹם?

אֵין מַקְשִׁין עַל הַחֲלוֹם!

נִפְגָשׁוֹת חֲסִידָתַיִם, זוֹ לְזוֹ אוֹמְרוֹת שָׁלוֹם.

“יְבֹרַך בּוֹאֵךְ!” – אוֹמֶרֶת

הַיְּרַקְרֶקֶת לַצְּחַרְחֶרֶת:

“מַה שְׁלוֹמֵךְ? מֵאַיִן בָּאת?”

– “מִשְּׁמֵי־עָל!”

– "מִשָּׁם? גַּם אַתְּ?

מַה מּוּזָר! הַסְבִּירִי, לָמָּה

לֹא נִפְגַּשְׁנוּ קֹדֶם שָׁמָּה?

בְּוַדַּאי, יָצָאת לִנְדּוֹד

לִפְנֵי זְמַן אָרֹךְ מְאֹד?"

– “לֹא!” הֵשִׁיבָה הַצְּחַרְחֶרֶת:

“עָל” שֶׁלִּי – סְפִירָה אַחֶרֶת!"

– “הַיְנוּ?”

– "הוּא אֵינוֹ שַׁיָּךְ

כְּלָל וּכְלָל לְ“עָל” שֶּלָּךְ!

“עָל” שֶׁלִּי – כָּחֹל, גָּבוֹהַ,

בְּרוּךְ רַחְבוּת מֵאֵין כָּמוֹהָ;

גַּם בָּרָק אָדֹם נוֹצֵץ בּוֹ, גַּם עָבִים שְׁחוֹרוֹת שָׁטוֹת,

וּ“שְׁמֵי־עָל” שֶׁלָּךְ – סִלְחִי־נָא – אוֹתִיּוֹת מֵתוֹת!"

* *

זֶה חֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַמְתִּי. אֵין מַקְשִׁין עַל חֲלוֹמוֹת,

אַךְ דְּבוּקִים הֵם, כַּיָּדוּעַ, בַּמָּצוּי עַל אֲדָמוֹת.

וְאוּלַי – אוּלַי, חָלַמְתִּי בְּהָקִיץ אֶת הַדְּבָרִים,

בְּדָרְכִי בְּהֶסַח־דַּעַת עַל תּוֹלַעַת־שֶׁל־סְפָרִים.

מַר סִמַּן־הַשְּׁאֵלָה,

בַּעַל דְּמוּת עֲקַלְקַלָּה,

וּשְׁכֵנוֹ אַלּוּף־הַזֹּקֶף,

הַיּוֹרֶה דְּבָרָיו בְּתֹקֶף,

צַעֲקָן חֲזַק־רֵאָה,

הוּא אָדוֹן סִמַּן־קְרִיאָה –

הִתְדַּיְּנוּ (אַגַּב וִכּוּחַ

עַל אֶמֶת, מַלְכַּת־הָרוּחַ)

לִפְנֵי גִימֶל נְקֻדּוֹת

חֲכָמוֹת וְנִכְבָּדוֹת.

“הָאֱמֶת רַק לִי!” – צוֹרֵחַ הַיַּשְׁרָן אֲרֹךְ־הַגּוּף:

"הָאֱמֶת – קוֹלֵי־קוֹלוֹת לָהּ! כִּי מַכְאִיב לָהּ כָּל סִלּוּף!

הָאֱמֶת תָּמִיד זוֹעֶקֶת –

כִּי תֵּדַע שֶׁהִיא צוֹדֶקֶת!

סִמָּנָהּ – יַשְׁרוּת מַקְלִי!

הָאֱמֶת רַק לִי!"

– "מָה? כֻּלָּהּ לְךָ, שָׁכֵן?

רַק לְךָ? הֲיִתָּכֵן?" –

בִּשְׁאֵלָה מֵשִׁיב בִּן־רֶגַע יְרִיבֵהוּ הַגִּבֵּן:

"וְאוּלַי, טָעוּת מָרָה הִיא?

הָאֱמֶת, בְּעֶצֶם, מַהִי?

כְּלוּם אֵינֶנָה כָּל־כֻּלָּהּ –

שְׁאֵלָה־עַל־שְׁאֵלָה?

כְּלוּם אֵינָה טַבַּעַת־דַּעַת חַמְקָנִית וַעֲגֻלָּה,

הַנִּפְתַּחַת לְדַקָּה אַךְ

וְנִסְגֶרֶת שׁוּב כְּכַעַךְ?

וְאוּלַי, חִידַת־פְּלָאִים הִיא, הַגְּנוּזָה מִימֵי עוֹלָם

בָּאִישׁוֹן שֶׁל עֵין־אָדָם?

מָה אָמַרְתָּ? הִיא צוֹעֶקֶת,

כִּי תֵּדַע שֶׁהִיא צוֹדֶקֶת?

וְאֶפְשָׁר, דַּוְקָה לְהֶפֶךְ, בְּעַצְמָהּ הִיא מְפַקְפֶּקֶת?

וְאוּלַי, הִיא מִתְכּוֹפֶפֶת תַּחַת עֹל נִגּוּן טָמִיר,

שֶׁכְּעֶצֶם בַּגָּרוֹן הוּא: לֹא לִשְׁתּוֹק – וְלֹא לָשִׁיר?

כְּלוּם פָּנֶיהָ הַחִוְרִים וּקְמוּטֵי־הַמֵּצַח –

לֹא סִמָּן לַחֲשָׁשׁוֹת, לְקֻשְׁיוֹת בְּנוֹת־נֵצַח?

כְּלוּם תֵּבֵל אֵינָהּ כֻּלָּהּ

רַק סִמַּן־הַשְּׁאֵלָה?"

וְשָׁלֹש הַנְּקֻדּוֹת הֶאֱזִינוּ לַוִּכּוּחַ,

וְעָסְקוּ בְּאֹרֶךְ־רוּחַ

בְּנִתּוּחַ מְדֻקְדָּק –

וְסוֹף־סוֹף הוֹצִיאוּ פְּסָק.

וְהַפְּסָק הֻטְבַּע בְּאוֹן

עַל לְחִי־הַפַּעֲמוֹן

וְצֻלְצַל, עִם רֶדֶת אֹפֶל,

לַקָּהָל מִצְרִיחַ־עֹפֶל:

"סִמָּנֵי־קְרִיאָה לָרֹב –

לָאֱמֶת סִמָּן לֹא טוֹב".

* *

כַּך הֻכְרַע אוֹתוֹ וִכּוּחַ. מָה? אֵינְכֶם מַאֲמִינִים?

הִסְתַּכְּלוּ: הִנֵּה עוֹמְדִים כָּאן כָּל שְׁלֹשָה הַדַּיָּנִים…

אֲסַפֵּר לָכֶם, חַבְרַיָּא, מַעֲשֶׂה בְּאוֹתִיּוֹת.

הַס! פִּתְחוּ־נָא אֶת הַסֵּפֶר וּמִצְאוּ בַּסֵּפֶר יוֹד.

שׁוּרוּ: יֵשׁ לָהּ לַקְּטַנְטֹנֶת

קוֹץ־קוֹצֹנֶת

כִּשְׂרִיטֹנֶת

מִדִּגְדּוּג, שֶׁהַזְּבוּבֹנֶת

תְּדַגְדֵּג בְּרַגְלוּלָהּ

בָּאַפִּיף שֶׁל מַחְמַלָּהּ,

הַזְּבוּבִיב הַדַּרְדַּקִּיק,

לְעוֹרֵר בּוֹ צַחֲקִיק.

“אָץ־קוֹצֵץ” קוֹרְאִים בְּלַעַג לְאוֹתוֹ חֲדַל־בְּרִיּוֹת –

אוֹ “קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד”.

לְעִתִּים, בְּחשֶׁך־לַיְלָה, בּוֹ נִכְנֶסֶת רוּחַ־שְׁטוּת.

כַּאֲשֶׁר הַכֹּל יָנוּמוּ, מְפַזֵּם הַזַּאֲטוּט:

"אָץ־קוֹצֵץ,

קוֹץ עוֹקֵץ,

לִדְמָמָה פֹּה שִׂימָה קֵץ!

הִתְרוֹצֵץ

וּפוֹצֵץ

שֶׁקֶט־לַיְלָה, אָץ־קוֹצֵץ!

וּמִיָּד מִפֶּזֶם־קֶסֶם מְקִיצוֹת הָאוֹתִיּוֹת –

הֲפֵכָה וְרַעַשׁ־גַּעַשׁ, מְרִיבוֹת, הִתְנַגְּשֻיּוֹת!

לְמָשָׁל, אַף אוֹת בַּסֵּפֶר לֹא תִּרְצֶה לִהְיוֹת שְׁכֵנָה

שֶׁל הַ’פֵּא' הַמִּסְכֵּנָה:

"פֶּה פָּעוּר – פַּטְפְּטָנִית הִיא וְנִטְפֶּלֶת כְּסַפַּחַת,

שֶׁתִּפּוֹל מִפַּח אֶל פַּחַת!"

וְהַ’גִּימֶל' מְבַעֶטֶת בְּרַגְלָהּ הַמְּמֻגֶּפֶת:

אֶת הָ’אָלֶף' הִיא דּוֹחֶפֶת:

"אֵיזוֹ אוֹת!

בּוּשָׁה לִרְאוֹת:

לֹא יָדַיִם, לֹא רַגְלַיִם –

אֶלָּא אֵסֶל עִם דְּלָיַיִם!"

בְּ“דִינָר” נָפְלָה מַחְלֹקֶת: ‘רֵיש’ מְלֵאָה הִתְמַרְמְרוּת:

“אִי אֶפְשִׁי לִשְׁכּוֹן עִם ‘דָּלֶת’! מַה עוֹשָׂה אֶצְלִי דַּלּוּת?”

וְהַ’צָּדִי' – זוֹ פּוֹרֶצֶת פֶּרֶץ עַל פְּנֵי פָּרֶץ:

“לֹא אוֹסִיפָה עוֹד לָדוּר אֵצֶל ‘עַם־הָאָרֶץ’!”

בְּ“שָׁלוֹם” עַצְמוֹ אֵין אַחַו:

‘שִׁין’ וּ’מֵם' שׁוֹכְנוֹת בְּרַחַב

וְדוֹחְקוֹת אֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו

שֶׁל הַ’לּוֹ' – הַ’לָּמֶד־וָו'.

אַךְ עַל זֹאת אָבַד כְּבָר כֶּלַח:

אֵיךּ “שָׁלוֹם” יִהְיֶה שָׁלֵם,

אִם הַ’שִּׁין' נִמְצֵאת בְּ“שֶׁלַח”

וְהַ’מֵּם' – בְּ“סָמֶךְ־מֵם”?

(‘מֵם’, בִּכְלָל, יְצוּר צָבוּעַ:

הֲרֵי הוּא שֻתָּף קָבוּעַ

בִּ“מְזִמָּה” וּ“נְקָמָה”

וַאֲפִילוּ “מִלְחָמָה”).

וְהַ’שִּׁין' הַמְּנֻפַּחַת

מְנִיפַת־טַוָּס פּוֹתַחַת

וְיוֹצֵאת בְּעֹז לִתְקוֹף

אֶת הַ’קּוֹף':

"הֲרֵי קוֹף – רַגְלוֹ שֶׁל שֶׁקֶר! אֵין כָּאן מַה לְּהִתְוַכֵּחַ!

שֶׁתֵּלֵךְ לָהּ, בִּמְחִילָה, אֵצֶל דּוֹקְטוֹר וְרוֹקֵחַ!"

כָּךְ רָבוֹת וְנִלְחָמוֹת

אוֹת עִם אוֹת,

מִלִּים שְׁלֵמוֹת!

מַתְחִילָה בְּרִיחָה וָעֶרֶק

מִכָּל טוּר וְדַף וָפֶרֶק.

וּמוּבָן, לֹא מְעַטִּים

שַׁסָּאִים וּמְסִיתִים,

הַתּוֹלִים אֶת כָּל הַפֶּגַע בַּסַּדָּר הַנֶּעֱלָם,

סַדָּרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם!

(הוֹי, חֻצְפָּה! עַזּוּת שֶׁל עֵדֶר:

לַסַּדָּר מוֹרִים הֵם סֵדֶר!)

בְּקִצּוּר, לֹא טוֹב, חַבְרַיָּא! אִי־אֶפְשָר מַמָּשׁ לִחְיוֹת!

אִם נִגְזַר, קוֹפֵץ הָרֹגֶז גַּם בִּגְלַל קוֹצוֹ־שֶּל־יוֹד!

צָדִי, צָדִי, אוֹת נֶחְמֶדֶת, רְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד

מִכָּל בְּנוֹת הָאָלֶף־בֵּית!

בְּמִקְצָת, אָמְנָם, כְּפוּפָה הִיא, מְעֻקֶּמֶת, מְעֻקֶּשֶׁת –

אַךְ טוֹבֶלֶת בֹּקֶר־בֹּקֶר בְּמִקְוֵה צִבְעֵי־הַקֶּשֶׁת,

וְיוֹצֵאת זְקוּפַת־קוֹמָה הִיא, חֲזָקָה וּמְאֻשֶּׁשֶׁת.

וּמִיָּד, עַל דַּף־זָהָב,

קְפָץ אֵלַי, אֶל הַמִּשְׁכָּב!

וְרַבּוֹת אוֹתָהּ שָאַלְתִּי: מֶה חָדָשׁ בֵּין הַבְּרִיּוֹת?

וְרַבּוֹת סִפְּרָה לִי צָדִי סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת.

וְהִנֵּה אֶחָד מֵאֵלֶּה: הַגִּבּוֹר הוּא חִירִיק כָּאן,

שֶׁנִּתְפַּס לְרוּחַ־פַּיִט וְנִהְיָה לְלִירִיקָן.

מַהִי לִירִיקָה, בְּעֶצֶם? זֶה מִין כֹּסֶף, עֹרֶג, כֶּמַהּ,

הַנּוֹסֵךְ עַל נֶפֶשׁ חֹלֶם וּמַזְלִיג מֵעַיִן דֶּמַע –

וְסוֹפוֹ לִצְקוּן־הָגוּת,

שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ הִשְׁתַּפְּכוּת.

מַשֶּׁהוּ חוֹמֵד הַלֵּב… מַשֶּׁהוּ… אוֹי, מַשֶּׁהוּ…

אַךְ כֵּיצַד תּוֹפְסִים אוֹתוֹ? אֵין בּוֹ כָּל מַמָּשׁ שֶׁהוּא.

מִי יוֹדֵעַ, אִם קַיָּם הוּא, אוֹ בָּדוּי וּמְבֻדֶּה?

תְּפוֹס הָרוּחַ בַּשָּׁדֶה!

“אִי” – שׁוֹפֵךְ לִבּוֹ הַחִירִיק: "אִי!

בִּי, בְּמוֹ הַנְּקֻדֹּנֶת, הִתְלַקַּח נִיצוֹץ פִּלְאִי!

אֵיזֶה כְּוִי שֶׁל יֵצֶר־סֵתֶר, מְשִׁיכָה לְמִסְתּוֹרִין…

מָה אֶחְמוֹד לָעוּף לְמַעְלָה, אֶל אַחַד רָאשֵׁי הַשִּׁין,

וּמִשָּׁם אֶל־עָל קָדִימָה,

עַל כְּנָפָהּ שֶׁל לַיְלָה–אִמָּא,

דֶּרֶךְ פֶּלֶךְ־הַיָּרֵחַ, הַמָּלֵא סוֹדֵי־סוֹדוֹת –

לִגְבוֹהַת הַנְּקֻדּוֹת:

לַחוֹלָם,

הַנִּמְצָא אֵי־שָׁם בְּאֹפֶק נֶעֱלָם –

לָאִישׁוֹן שֶׁל עֵין־אֲדוֹן־עוֹלָם,

הַשָּׁקוּעַ בְּנִימוֹ הַמְחֻלָּם,

כְּטִפַּת הַטַּל בַּפֶּרַח

טֶרֶם שַׁחַר, טֶרֶם זֶרַח…

לְהָעִיר אוֹתוֹ יָכֹלְתִּי בִּכְוִיַּת־גַּעֲגּוּעַי

כְּהָעִיר מַשַּׁב מַפּוּחַ אֶת נִיצוֹץ־הָאֵשׁ הַחַי.

הוּא הָיָה זוֹנֵק לְפֶתַע, מִתְפָּרֵץ, מָלֵא אֶכְּסְטַזָה,

בִּגְבוּרָה שֶׁבּוֹ נִגְנָזָה,

וְנִדְלָק כִּשְׁבִיב־בָּזָק

בְּאוֹתוֹ דָגֵשׁ חָזָק,

דְּגֵשׁוֹ שֶׁל עוֹלָמֵנוּ, שֶׁבּוֹעֵר־בּוֹעֵר, אֻמְלָל,

וְאֵינוֹ אֻכָּל.

בּוֹ הָיִיתִי מִשְׁתַּקֵּעַ, מִתְמַזֵּג עִמוֹ לָעַד –

וְהָיִינוּ לְאֶחָד!

…וְאוּלַי, מֵרֹאשׁ הַשִּׁין, עַל כַּנְפֵי־הָאֹפֶל,

בְּסוּפָה אַגְבִּיהַ עוּף עַד לִצְרִיחַ־עֹפֶל,

עַד וָו־פֶּלֶד, “וָו־חִבּוּר”,

שֶׁתִּמְשׁוֹךְ בָּרָק־דִּי־נוּר,

וּמִשָּׁם אֶזְנוֹק לְמַעְלָה, בְּבִרְקֵי נַפְצוּץ פִּרְאִי,

וְאַרְעִים לְתוֹךְ הַסַּעַר אֶת שִׁירִי, שִיר־“אִי”!

הִנֵּה זוֹ תִּהְיֶה לָשׁוֹן!

הִנֵּה זֶה יִהְיֶה סִגְנוֹן!"

בְּרַם, כָּל זֶה חֲלוֹם שֶׁל נַעַר. בֵּין “אָמַר” לְבֵין “עָשָׂה”

יֵשׁ מָטָר וְקֹר וָסַעַר – תַּ“ק פַּרְסָה עַל תַּ”ק פַּרְסָה.

וּבֵינְתַיִם – עֵת נֶחְמֶדֶת, בְּסָמוּךְ לְלַ"ג־בָּעֹמֶר.

אוֹתִיּוֹת־זָהָב תִּפְרַחְנָה בֵּין עֵצִים זְקוּפִים כַּתֹּמֶר.

מְטַיֵּל בְּנוֹף־הַיֶּרֶק גִּבּוֹרֵנוּ קְסוּם־הָעַיִן

וְנִתְקָל בְּחִירִיקֹנֶת בְּתַחְתִּית שֶׁל וָו אוֹ זַיִן.

כָּאן תֵּאוּר פְּרָטֵי־בֵּינַיִם אֲקַצֵּר כְּדֵי מַחְצִית:

בִּכְבָרָה אוֹצִיא הַמַּיִם וְאַשְׁאִיר אֶת הַתַּמְצִית:

הוּא וְהִיא

שָׁרִים לֹא “אִי”,

אֶלָּא “אֵי” בְּיַחַד –

שִׁיר חָדָשׁ, כִּי הֵם כְּבָר צֵירֶה, בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת.

הֵם כְּבָר צֶמֶד. וְלַצֶּמֶד – כַּיָּדוּעַ, סוֹד אִישִׁי:

לֹא זְמַן רַב חִכּוּ הַשְּׁנַיִם – וְנוֹסָף לָהֶם שְׁלִישִׁי.

מִי הֵבִיא אוֹתוֹ? חִידָה!

שַאֲלוּ הַחֲסִידָה!

לִי בָּרוּר רַק סַךְ־הַכֹּל:

מִן הַצֵּירֶה קָם סֶגּוֹל.

שִׁיר חָדָשׁ בְּפִיו כָּעֵת:

חִירִיק־לִירִיק־שְׁמִירִיק מֵת.

הָיָה חִירִיק וְאֵינֶנּוּ: בִּמְקוֹמוֹ הוֹפִיעוּ כָּאן

שְׁתֵּי עֵינַיִם וּזְקַנְקַן.

וְחוֹמְדוֹת אוֹתָן עֵינַיִם… מַה חוֹמְדוֹת הֵן? מִן הַסְּתָם,

כֶּסֶף – מֶלַח־הָעוֹלָם!

עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, בְּעֶצֶם, הָעוֹלָם הַזֶּה קַיָּם:

עַל חִטָּה, מִטָּה, שְׁלִיטָה!

זֶה הַכֹּל לְעֵת־עַתָּה!

וְאַחְרִית עֲלוּב־הַנֶּפֶשׁ שֶׁמַּטֶּה הוּא אֶת הַשֶּׁכֶם

וְנִמְכָּר לַשֵּׁד בְּלֶחֶם

אוֹ כְּעָךְ עָגֹל!

זֶהוּ סוֹף פַּרְשַׁת הַחִירִיק, שֶׁהָפַךְ סֶגּוֹל.

לֵיל.

נֶעֶצְמוּ עֵינֵי תֵבֵל,

וְשֵׁנָה שְׁלֵוָה נָפְלָה

עַל הַצֹּאן שֶׁבַּמִּכְלָא.

רַק טָלֶה אֶחָד עֲדַיִן

לֹא עָצַם אַף רֶגַע עַיִן.

הוּא רוֹעֵד בְּלֵב הוֹמֶה

וּפוֹעֶה בְּפַחַד: מֶ!..

– “אִי, בֶּן־חֶמֶד” – סָח לוֹ אַיִל:

"לֹא יָפֶה לִפְעוֹת בַּלַּיִל,

לְהַפְרִיעַ יְשֵׁנִים,

לְהַרְגִּיז אֶת הַשְּׁכֵנִים.

כְּלוּם חוֹלֶה אַתָּה, חָלִילָה"?

– "לֹא אֵדַע… אַךְ מָה אוֹחִילָה

שֶׁיַּפְצִיעַ אוֹר־הַיּוֹם.

חשֶׁךְ… רוּחַ… מָה אָיֹם!

הוֹי, רַחֵם וּשְׁמוֹר אוֹתָנוּ, רִבּוֹנֵנוּ בַּמָּרוֹם!

בְּלֵילוֹת־אֵימָה כָּאֵלֶּה זְאֵבִים יוֹצְאִים לַטֶּרֶף…"

– "הֶרֶף! הֶרֶף!

כְּתִינוֹק אַתָּה תָּמִים:

כְּלוּם חָשַׁבְתָּ שֶׁבַּלַּיְלָה הַכְּלָבִים גַּם הֵם נָמִים?

אַל תִּירָא: רוֹבְצִים הַלָּלוּ כְּדֻבִּים בַּשַּׁעַר –

וְאָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת נְטוּיָה לַיַּעַר.

שׁוּם רִשְׁרוּשׁ לֹא יַחֲמוֹק

מֵהֶקְשֵׁב כָּל־כָּךְ עָמֹק –

וְעַל־כֵּן, אַל פַּחַד, רֵעַ!"

– “כֵּן, כְּלָבִים… אֲנִי יוֹדֵעַ…” –

מַחֲזִיר לוֹ הַטָּלֶה

וְגוֹנֵחַ כְּחוֹלֶה.

– “לָמָּה שׁוּב לִבְּךָ דּוֹאֵב?”

– "מָה אֹמַר? שְׁמָעֵנִי, אֶחָא:

אֲרוּרוֹת שִׁנֵּי הַזְּאֵב, לֹא עָלַי וְלֹא עָלֶיךָ –

אַךְ מִלְּבַד הַחֲרָדָה,

מַחְשָׁבָה אַחַת כְּבֵדָה

לֹא תִּתֵּן לִי שֶׁלֶו:

שֶׁחַיָּב אֲנִי תּוֹדָה

עַל חַיַּי – לַכֶּלֶב!"

אֲסַפֶּר־נָא לִגְדוֹלִים וְלִקְטַנִּים

מַעֲשֶׂה בִּשְׁתַּיִם שׁוֹשַׁנִּים.

הָאַחַת הָיְתָה יָפָה,

אַךְ יֻצְרָה מִנְּיָר וָתַיִל;

הַשְּׁנִיָּה – צְהֻבָּה, רָפָה –

הִתְנַוְּנָה בִּן־לַיִל.

עוֹד אֶתְמוֹל הָיְתָה פּוֹרַחַת בֵּין פִּרְחֵי הַגָּן.

וְהִנֵּה שְׁתֵּיהֶן גַּם־יַחַד – עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן.

“אֲחוֹתִי הַשּׁוֹשַׁנָּה” –

שָׁאֲלָה הָרִאשׁוֹנָה:

"מַה נָּפְלוּ כָּל־כָּךְ פָּנַיִךְ? הֵן יָפִית בִּימֵי־הַנֹּעַר:

עוֹד נִכָּר בָּךְ רִשּׁוּמוֹ שֶׁל יְפִי־הַתֹּאַר.

בְּחַיַּי, לִבִּי יִמְלָא

לְמַרְאֵךְ רִגְשֵׁי־חֶמְלָה!

כֹּה צְהֻבָּה אַתּ, מְכֻרְכֶּמֶת…

מֶה חָסֵר לָךְ, בַּת־הַחֶמֶד?"

– “גַּן… קַרְקַע… קַרְנֵי־הַשֶּׁמֶשׁ… טַל־שָׁמַיִם… סַם־חַיִּים…”

מִלְמְלָה הַהִיא בְּלַחַשׁ: “הוֹי, כֻּלִּי גַעֲגוּעִים!”

– “מָה?” – פָּתְחָה שְׁכֶנְתָּהּ אֶת פִּיהָ:

"אֵיזֶה מִין כִּסּוּף מַתְמִיהַּ?

אֵיזוֹ רוּחַ מְשֻׁנָּה

נִכְנְסָה בָּךְ, שׁוֹשַנָּה?

גַּן… קַרְנַיִם…

טַל־שָׁמַיִם…

(כָּךְ קָרָאת לוֹ, כִּמְדֻמַּנִי? מַה זֶּה? מִין כָּזֶה שֶׁל מַיִם?)

הַאֲמִינִי: לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי אוֹתָן שְׁטֻיּוֹת –

וְתוֹדָה לָאֵל, קַיֶּמֶת וְחַיָּה יָפֶה מְאֹד!

אֲגַלֶּה לָךְ סוֹד הַחֹלִי: זוֹ חֻלְשַׁת הָאֹפִי:

עֲצַבַּיִךְ רְפוּיִם בְּתַכְלִית הָרֹפִי!

וְלָכֵן אַתְּ מְדַבֶּרֶת, בִּמְחִילָה, לֹא לָעִנְיָן

וְחוֹלֶמֶת כָּל הַזְּמַן

חֲלוֹמוֹת־אִוֶּלֶת.

מִי יִתֵּן גַּם לָךְ כָּמוֹנִי – עֲצַבִּים־שֶׁל־פֶּלֶד!"

– “לֹא! חָלִילָה לִי!” – מוֹחָה

הַדְּווּיָה בִּשְׁיָר־כֹּחָהּ:

"הָהּ, פָּרַחְתִּי רַק חָדְשַׁיִם, הַשְּׁלִישִׁי מֵבִיא לִי מָוֶת!

לֹא אוֹסִיף לִחְיוֹת בַּגַּן, לֹא אֶרְאֶה פִּלְאֵי־קְסָמָיו עוֹד –

וְאוּלָם אֵינִי בּוֹכָה!

מִלִּחְיוֹת לָעַד בְּלִי טַעַם –

צִיץ יָבֵשׁ וּמְבֻטָּל,

טוֹב לָמוּת, אַךְ – לוּ גַם פַּעַם –

לְרַוּוֹת הַנֶּפֶשׁ טַל!"

הַתַּנּוּר כֻּלּוֹ יִלְהַט.

בְּחֵיקוֹ – חַלּוֹת־שַׁבָּת.

הוּא מַחְלִיק אוֹתָן בְּלֶטֶף

וְלוֹחֵשׁ לָהֶן בְּשֶׁטֶף,

בְּלָשׁוֹן מְשֻׁלְהָבָה,

לְחִישׁוֹת שֶׁל אַהֲבָה.

אַךְ מִלֵּי־מִלִּים תִּרְבֶּינָה –

וּמִלַּת־עִקָּר אֵינֶנָּה.

לוּ הָיְתָה מִלָּה אַחַת לוֹ, עֲדִינָה וְאַדִּירָה,

הַלּוֹטֶפֶת וְשׂוֹרֶפֶת, כְּאֶחָד, בְּאֵשׁ יִצְרָהּ –

לוּ הָיְתָה!.. אַךְ סֵבֶר־שָׁוְא הוּא: הַמִּלָּה עוֹד לֹא נוֹצְרָה!

– “אוֹי! אֲבוֹי לִי! מָה אָגוּרָה!” –

הַמַּרְדֶּה פּוֹרֵץ תַּנּוּרָה:

"כְּבָר אֵחַרְתִּי קְצָת לִרְדּוֹת!

עוֹד מְעַט תִּהְיוּ לְאֵפֶר, חַלּוֹתַי הַחֲמוּדוֹת!

עוּשָׁה־חוּשָׁה, אוּצָה־רוּצָה,

מַאֲפֶה יָקָר הַחוּצָה!"

הוּא מוֹצִיא אֶת כָּל הַלֶּחֶם – בְּשָׁלוֹם, תּוֹדָה לָאֵל!

מְאֻשֶּׁרֶת, מְבָרֶכֶת הַחַלָּה בִּרְכַּת־“גּוֹמֵל”.

וְהִנֵּה – חֶדְוָה וָנַחַת:

עַל שֻׁלְחָן הִיא כְּבָר מֻנַּחַת,

וּמִיָּד אֶת פְּנֵי־חַלָּה

מְכַסִּים כִּפְנֵי כַּלָּה.

אֵיזֶה עֹנֶג! אֵיזֶה אשֶׁר! זֶה נִפְלָא מֵהַאֲמִין!

וּפִתְאֹם – אֲבוֹי! הַצִּילוּ! – מָה רוֹצֶה אוֹתוֹ סַכִּין?

הוּא בּוֹצֵעַ וּפוֹצֵעַ אֶת גּוּפָהּ לְלֹא חֶמְלָה –

וְקֻשְׁיָה מָרָה נוֹסֶרֶת בְּלִבָּהּ שֶׁל הַחַלָּה:

"הַתַּנּוּר שׁוֹפֵעַ אַהַב,

הַמַּרְדֶּה מַצִּיל מִלַּהַב –

וְלַסּוֹף יוֹצֵא הַדִּין:

מִשַּׁלְהֶבֶת – לְסַכִּין?"

דְּלִיק! הֻצַּת גַּפְרוּר לְפֶתַע, הִשְׁתַּלְהֵב וְהִזְדַּהֵר –

וְנָשַׁק בְּמֶתֶק־אשֶׁר נְשִׁיקַת־יְקוֹד לַנֵּר.

וְנִשְׁמַת הַנֵּר – פְּתִילֹנֶת –

לִתְחִיָּה חָזְרָה מֵחֹנֶט:

כִּשְׂפָתַיִם אוֹהֲבוֹת

הִתְמַזְּגוּ הַלֶּהָבוֹת.

אַךְ קָצָר הוּא רֶגַע־כֹּשֶר:

כְּבָזָק חוֹלֵף הָאשֶׁר.

הַגַּפְרוּר,

חָרוּךְ־אַפְרוּר,

אֵין־אוֹנִים נוֹפֵל לְמַטָּה…

– "נוּ, פּוֹחֵז חֲמוּם־הַמֹּחַ, מַה פָּעַלְתָּ, מַה בִּצַּעְתָּ

בְּאִשְּׁךָ וּבְרַק־רִשְׁפָּהּ?" –

כָּךְ אוֹמֶרֶת הָאַשְׁפָּה

לַגַּפְרוּר עַל הָרִצְפָּה:

"הֵן עַכְשָׁו אַתָּה כָּמוֹנִי:

שׁוּב לְאִישׁ אֵינְךָ נָחוּץ

וְעִמִּי תֻּשְׁלַךְ לַחוּץ".

– “לֹא!” – הֵשִׁיב לָהּ הַגַּפְרוּר: "לֹא כָּמוֹךְ אֲנִי, בַּת־עֹנִי!

אֵין קִצִּי הַמְפֻחָם

כְּחֶלְקֵךְ הַמְזֹהָם:

עוֹלָמִי נִקְנָה בִּן־רֶגַע וְעָשְׁרִי הוּא רַב מִסְּפוֹר –

כִּי בְּרֶגַע זֶה נָתַתִּי וְקִבַּלְתִּי אֵשׁ וָאוֹר!"

הָאֲרִי נִלְכַּד בְּרֶשֶׁת.

בַּאֲרֶשֶׁת מְיֻאֶשֶׁת,

הוּא רוֹבֵץ כְּרַעַם־אֵלֶם בַּעֲנַן מָרָה־שְׁחוֹרָה.

מִי יוּכַל לִרְאוֹת בְּלִי־דֶמַע זֶה הַצַּעַר הַנּוֹרָא?

בָּא עַכְבָּר, נִגָּשׁ בְּרַעַד וְאוֹמֵר: "אַרְיֵה מִסְכֵּן!

מִי פִּלֵּל? הֲיִתָּכֵן?

כַּנִּרְאֶה, בְּצוֹק־עִתִּים – כְּעַכְבָּר כְּלַיִשׁ:

הַגְּדֻלָּה – דָּבָר נָעִים, אַךְ צָרוֹת גַּם לָהּ יֵשׁ.

וַי! מָה רַב הוּא צַעֲרִי!

זֶה אֲרִי? אָמְנָם, אֲרִי?

הוֹ, אַרְנָב, מַהֵר וּקְרָא־נָא לֶחָתוּל הָאַכְזָרִי,

שֶׁטָּרַף אֶתְמוֹל בְּלִי בּשֶׁת אֶת אָחִי וַחֲבֵרִי!

הֲבִיאֵהוּ תֵּכֶף הֵנָּה

וְהַגֵּד: רְאֵה, רְאֵה־נָא!

לְפָנֶיךָ – מֶלֶךְ־יַעַר, מוֹרָאוֹ עַל כָּל בָּשָׂר:

הִתְבּוֹנֵן וְקַח מוּסָר!

הוּא, עָרִיץ מַפִּיל צְמַרְמֹרֶת,

בְּעַצְמוֹ – בְּתוֹךְ מִכְמֹרֶת!

מַה יֹּאמַר חָתוּל עָלוּב,

אִם אַרְיֵה – סוֹפוֹ לִכְלוּב?

וְרִשְׁתּוֹ – חוּטֵי־בַּרְזֶל, לְמַרְבֵּה־הָרֹעַ!

חוּט פָּשׁוּט אֲנִי יָכוֹל לִגְזָרִים לִקְרוֹעַ!

אַךְ בַּרְזֶל!.. גַּם שֵׁן־עַכְבָּר

עַל הַפֶּלֶד לֹא תִּגְבַּר!

מָה עוֹשִׂים, אֵפוֹא, כָּרֶגַע?

כֹּה אֵדַע צָרָה וָפֶגַע!

בִּגְנִיחָה בִּלְבַד אוּכַל עוֹד לַעֲזוֹר לְךָ, מִסְכֵּן!

הִשְׁתַּתְּפוּת כֵּנָה בְּצַעַר – גַּם כֵּן מַשֶּׁהוּ, לֹא כֵּן?.."

בְּרְרְר! נִשְׁמַע לְפֶתַע נַהַם, עַז כְּרַעַם מִשָּׁמַיִם.

הָעַכְבָּר פִּזֵּר רַגְלַיִם

וְנִמְלַט לֹא מֵת, לֹא חַי.

בְּחֹרוֹ כִּמְעַט שָׁבוּעַ הִתְהַפֵּךְ עַל עֶרֶשׂ־דְּוַי.

חָשׁ, בִּישׁ־גַּדָּא, לֹא עָלֵינוּ, מַדְקֵרוֹת בְּצַד־הַשְּׂמֹאל –

וְצִוָּה לְנִין וָנֶכֶד, לְמוֹרֶשֶׁת, כְּלָל גָּדוֹל:

"לוּ יִקְרֶה אֲשֶׁר יִקְרֶה לְאַרְיֵה בַּיַּעַר –

אַל יַבִּיעַ לוֹ עַכְבָּר הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר!"

בּוֹאוּ חִישׁ לְהַאֲזִין

לַסַּכִּין!

הוּא חוֹתֵךְ כְּיַד בַּר־סֶמֶךְ, הַפּוֹסֵק הִלְכוֹת־תּוֹרָה:

"מַה חוֹשְׁבִים אַתֶּם, בְּנֵי־לֶמֶךְ – הַחַיִּים הֵם דַּף־גְּמָרָא?

וְהַכֹּל עוֹסְקִים בּוֹ יַחַד, כָּל אֶחָד כְּפִי שִׂכְלוֹ:

זֶה מֵבִיא סְבָרָה נִצַּחַת, זֶה מַבְרִיק בְּפִלְפּוּלוֹ?

לֹא, בָּנִים, אַל תֵּחָפֵזוּ, פֶּן יַלְעִיגוּ הַבְּרִיּוֹת!

הַחַיִּים הֵם דַּף… אַךְ אֵיזֶה? דַּף־חִתּוּךְ לְאִטְרִיּוֹת!

כָּל הָעֵסֶק: הַךְ וְהַךְ,

וַחֲתָךְ אַחַר חֲתָךְ,

עַד אֲשֶׁר חוֹתְכִים עַד תֹּם –

וְשָׁלוֹם!

לַמָּרָק רְדוּ בְּלִי רֶטֶן,

וּמִשָּׁם – יָשָׁר לַבֶּטֶן,

הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּקְּדֵרוֹת,

הַתּוֹבַעַת עוֹד וְעוֹד!"

– “מַה שָּׁוֶה, אֵפוֹא, הָעֵסֶק?”

– "לֹּא שָׁוֶה חֲצִי פְּרוּטָה!

זֹאת מֵבִין אֲפִילוּ יֶלֶד – הֲרֵי זוֹ אֱמֶת פְּשׁוּטָה!"

–"וְאִם כָּךְ הוּא, רַב סַכִּינָא,

מַה תַּחְשׁוֹב עוֹד? מַה תַּמְתִּינָה?

מֵחֲתוֹךְ הָאִטְרִיּוֹת לְכָרֵס בּוֹלַעַת,

טוֹב לְךָ אֶת עַצְמְךָ לַחֲתוֹךְ לָדַעַת!"

– "אֶת עַצְמִי? לָצוֹן יָפֶה! וְכֵיצַד אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת?

אַף הַחֶרֶב הַמֻּשְׁחֶזֶת

לֹא תּוּכַל לַחְתּוֹךְ עַצְמָהּ!"

– "תֵּרוּצִים שָׁמַעְנוּ, אֶחָא! מַכִּירִים אֶת הַחָכְמָה!

לֹא תּוּכַל לַחְתּוֹךְ עַצְמֶךָ? הִתָּקַע בָּאֲדָמָה!

הֲרֵי קַצְתָּ בְּחַיֶּיךָ? אוֹ – פִּטְפַּטְתָּ בְּעָלְמָא?

לַחַיִּים – תּוֹרָה אַחֶרֶת: כָּל יָמֶיךָ דְּלוֹק וּרְשׁוֹף –

עַד אִשְּׁךָ זוֹ הַבּוֹעֶרֶת בְּעַצְמָהּ אוֹתְךָ תִּשְׂרוֹף!"

כָּךְ עָנְתָה לְלַמְדָּנֵנוּ, שֶׁצִפָּה לְרֹב כָּבוֹד,

אֵשׁ בַּת שֶׁבַע לֶהָבוֹת –

וְהִתִּיזָה בְּפָנָיו רִשְּׁפִיפוֹן מִפִּיהָ,

יִכָּנֵס הָרוּחַ בַּאֲבִי־אָבִיהָ!

מְדוֹבֵב, מַצְהִיל הַיַּיִן כָּל סִמְטֹנֶת וְזָוִית.

הֲנִבְצַר, אֵפוֹא, מִמֶּנּוּ לְדוֹבֵב גַּם פִּי חָבִית?

אַדְּרַבָּה! הָעִיפוּ עַיִן

עַל יוֹשְׁבֵי מַרְתֵּף־הַיַּיִן!

כָּל אוֹתָהּ חֶבְרַת־הַחֶמֶד מְשׂוֹחַחַת כִּלְשׁוֹנָהּ:

כָּל חָבִית, פִּטָּס וָחֵמֶת, כָּל גָּרָב וְחֶבְיוֹנָה.

רַב־גָּרָב, מָלֵא יֵין־קֶצֶף, הַקָּרוּי “חֵמָה שְׁפוּכָה”,

מְהַתֵּל בְּשֶׁצֶף־פִּיהוּ בְּרֵעוֹ “וְצִדְקָתְךָ”.

מִתְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ צָבוּעַ כְּחָסִיד יְרֵא־שָׁמַיִם:

מִתְגַּנֵּב יֵינוֹ לְפִיךָ, מְתַקְתַּק וְקַל כַּמַּיִם,

וּפִתְאֹם, כְּהֶרֶף־עַיִן, מַפִּילְךָ מִן הָרַגְלַיִם!

חֲבִיּוֹן הוֹלֵל־פּוֹחֵז, שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ “עַד־לֹא־יָדָע”

מְקַנְטֵר שָׁכֵן בִּישׁ־גַּדָּא,

וְשִׂיחוֹ מָלֵא עֻקְצִין:

הוּא רוֹצֶה פִּתְאֹם לָדַעַת, אִם יֵשׁ קְוַס בְּקַפְרִיסִין;

וְאִם לָאו, כֵּיצַד חָבִית, שֶׁכֻּלָּהּ הִקְוִיסָה,

מִתְכַּנָּה קַפְרִיסָאִית? אֵיזֶה מִין קַפְּרִיסָה?

– “חֲמִיצָה אֲדַמְדַּמָּה!” –

זוֹ עוֹנָה לוֹ בְּחֵמָה:

"לֹא אֶרְצֶה עִם גַּס כָּמוֹךָ לְטַמֵּא שְׂפָתַיִם!

בְּלוֹם אֶת פִּיךָ, חֶמֶר־מֶמֶר! חֶמֶר־חַמְרָתַיִם!"

אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל יִרְעַשׁ

גְּרַב הַיַּיִן הֶחָדָשׁ

הַקָּרוּי “לְחַיִּים”.

הוּא צָעִיר, מָלֵא קַדַּחַת וְשׁוֹפֵךְ מְרִי־שִׂיחוֹ

עַל דּוֹמֵם וָחַי גַּם־יַחַד, “עַל הַשֵּׁם וּמְשִׁיחוֹ”.

כָּל דָּבָר מַבְעִיר בּוֹ מֶרֶד:

“זֶה לֹא זֶה! צָרִיךְ אַחֶרֶת!”

אֶלָּא מָה רוֹצֶה, בְּעֶצֶם, הַמַּרְדָּן הַמְבֻלְבָּל –

לֹא נָהִיר לוֹ כְּלָל וּכְלָל.

– “נוּ!” – פּוֹנֶה “וְצִדְקָתְךָ” אֶל רֵעוֹ “מֵשִׁיב־הַנֶּפֶשׁ”:

"הֲשָׁמַעְתָּ שִׂיחַ־טֶפֶשׁ?

מָה רוֹצֶה אוֹתוֹ בַּטְלָן?

מָה הָרֶתַח וְהָרֶטֶן?

תְּצִיקֵהוּ רוּחַ־בֶּטֶן?

אוֹ אוּלַי, נִכְנַס דִּבּוּק בּוֹ, רַחְמָנָא לִצְלָן?"

– "מַעֲשֵׂי־קֻנְדֵּס הֵם אֵלֶּה: עוֹד חָכָם הוּא בְּעֵינָיו!

זֶה־עַתָּה יָצָא מִיֶּקֶב – עוֹד תּוֹסֵס בּוֹ דַם־עֵנָב!

גַּם אֲנַחְנוּ הִתְקַנְדַּסְנוּ בְּעוֹדֵנוּ נְעָרִים,

וְעַכְשָׁו, אָחִי, שָׁקַטְנוּ, וְקוֹפְאִים עַל הַשְּׁמָרִים".

– "מָה? קָפָאנוּ? קְצָת לֹא דַקְתָּ! כְּלוּם עָמַד בִּי הַנּוֹזֵל?

לֹא עוֹמֵד, כִּי אִם הוֹלֵךְ הוּא… וְאוֹזֵל, לַעֲזָאזֵל!

וּבַלֵּב – מַחְשֶׁבֶת־אֶרֶס:

עוֹד מְעַט, אוּרַק עַד־בֶּרֶז!

המּוֹזֵג יִרְאֶה לְפֶתַע: אַף רְסִיס אֵינוֹ נוֹטֵף –

וְיֹאמַר לַכְּלִי–הַפֶּגֶר: ‘צֵא מִן הַמַּרְתֵּף’!"

– “וְאִם־כֵּן? הֶבְדֵּל גָּדוֹל הוּא, אִם בִּפְנִים וְאִם בַּחוּץ?”

מִתְפָּרֵץ שְׁכֵנוֹ “בֶּן־חֹמֶץ”, הוּא הַיַּיִן הֶחָמוּץ:

"מָה אִכְפַּת לְךָ, בֶּן־חֶמֶר,

פֹּה אוֹ שָׁם – אִם בָּא הַגֶּמֶר?

וּבִכְלָל, זִכְרוּ, אַחַי:

עַל־כָּרְחוֹ הַיַּיִן חַי,

מַה לּוֹ גִיל וּמַה לּוֹ אֵבֶל?

הֵן הַכֹּל רַק הֶבֶל!"

– "אֶ, שָׁקַעְתָּ כְּבָר בַּבֹּץ –

הִסְתַּבַּכְתָּ, בֶּן־חָמוֹץ!"

– כָּך גּוֹעֵר בּוֹ “תְּאַמְצֵנוּ”, בַּעַל יַיִן מְזֻקָּק,

מְשֻׁבָּח, חָרִיף, חָזָק:

"אַל תַּרְעִיל יֵינְךָ, בַּר־חַמְרָא!

חֹמֶץ־חֵקֶר זֶהוּ סַם רָע!

כֵּן, מָחָר נִזַּל עַד־תֹּם –

וְלָכֵן, בָּרוּךְ הַיּוֹם!

וּבָרוּךְ כָּל בַּעַל־אֹמֶץ,

שֶׁאֵינוֹ הוֹפֵךְ לְחֹמֶץ –

וְאוֹמֵר לִפְנֵי קִצּוֹ,

עַל אַפּוֹ שֶׁל צַעַר־חֶדֶל, הַנּוֹגְסוֹ וּמוֹצְצוֹ:

לֹא חָסַכְתִּי, לֹא קִמַּצְתִּי אַף טִפָּה־שֶׁבְּטִפִּין –

וְחִזַּקְתִּי וְאִמַצְתִּי וְחִמַּמְתִּי כָּל דִּכְפִין!"

נָח לוֹ שְׁמַרְיָה הַסַּבָּל

בַּמִּטָּה מִיּוֹם־עָמָל –

וּמִלְמַטָּה בֵּינָתַיִם

מְדַבְּרִים הַמַּגָּפַיִם.

“רַע וָמַר!” – אוֹמֵר רִאשׁוֹן:

"לֹא אוּכַל מַמָּשׁ לִישׁוֹן!

עַד מָתַי אֶהְיֶה חַיָּב עוֹד לְדַשְׁדֵּשׁ יוֹם־יוֹם בָּרֶפֶשׁ?

כְּלוּם לֹא טוֹב לִשְׁנֵינוּ מָוֶת מִן הַבֹּץ שֶׁבָּא עַד נֶפֶשׁ?"

– "הֶבֶל! מָה אַתָּה אוֹמֵר?

מֹחֲךָ חָסֵר מַסְמֵר!

הַאֻמְנָם שׁוֹמְעוֹת אָזְנֶיךָ אֶת אֲשֶׁר הַפֶּה סָח?

כַּנִּרְאֶה, שָׁכַחְתָּ, אֶחָא, שֶׁקָּרֵב הַפֶּסַח?"

– “וְאִם כֵּן?”

– "הַבֹּץ יִיבַשׁ –

וְצִחְצוּחַ וּמִבְרָשׁ

יְנַקּוּנוּ, יְמָרְקוּנוּ, יַבְרִיקוּנוּ מֵחָדָשׁ!

לֹא יִשְׁכַּח עוֹזְרָיו רֶבּ שְׁמַרְיָה:

נִתְנוֹצֵץ כְּאַסְפַּקְלַרְיָה!"

– “בֶּאֱמֶת?”

– "וַדַּאי! הַסְכֵּת!

הֲתִשְׁמַע קִרְקוּר צְפַרְדֵּעַ?

סִמָּן טוֹב הוּא קִרְקוּרָהּ – זֹאת אַתָּה יוֹדֵעַ.

עוֹד הַבֹּץ אָמְנָם עָמֹק –

אַךְ קִצּוֹ כְּבָר לֹא רָחוֹק.

לֹא נִסְבּוֹל עוֹד כְּעַד־הֵנָּה –

רַק חַכֵּה־נָא, רַק קַוֵּה־נָא!"

– "הוֹ, תּוֹדָה לְךָ, בָּרוּךְ תִּהְיֶה, אָחִי!

נִחַמְתַּנִי וְהֶחְיֵיתָ אֶת רוּחִי!"

וּמֵאָז בָּרֶפֶשׁ דָּשׁוּ

הָאַחִים וְלֹא נוֹאָשׁוּ –

וְרַק חֶרֶשׁ פֶּה אֶל פֶּה סָח:

“אוֹי, מָתַי יָבוֹא הַפֶּסַח?”

וְהַזְּמַן זוֹחֵל כְּצַב, מִתְנַהֵל בַּעֲצַלְתַּיִם.

עוֹד שָׁבוּעַ… עוֹד שְׁבוּעַיִם…

אַךְ הִנֵּה, סוֹף־סוֹף, הֵחֵלָּה הַתְּכוּנָה שֶׁל עֶרֶב־חַג:

בְּיוֹם זֶה מֻקְדָּם הַבַּיְתָה שָׁב רֶבּ שְׁמַרְיָה, כַּמִּנְהָג.

הוּא פּוֹשֵׁט אֶת סְמַרְטוּטָיו (עֲלֵיהֶם אָבַד כְּבָר כֶּלַח),

מִתְרַחֵץ כַּהֲלָכָה – וְלוֹבֵשׁ “בִּגְדֵי־הַמֶּלֶךְ”.

מַבִּיטָה בּוֹ שָׂרָה־גִיטְל וְקוֹרֶנֶת מֵרֹב נַחַת:

לְרֹאשׁוֹ כִּפָּה־שֶׁל־מֶשִׁי, הַקַּפּוֹטָה מְצֻחְצַחַת…

נוּ, כְּאִלּוּ מִיָּמָיו

שְׁמַרְיָה – בַּעַל בְּעַמָּיו!

זִיו־שֶׁל־חַג מֵרֹאשׁ עַד רֶגֶל: לְרַגְלָיו נוֹעֵל רֶבּ שְׁמַרְיָה

נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת, נוֹצְצוֹת כְּאַסְפַּקְלַרְיָה –

זוּג נָאֶה וּמְשֻׁכְלָל,

שֶׁהִתְקִין בִּשְׁנֵּי רֻבָּל

הַסַּנְדְּלָר רֶבּ חַיִּים.

נוּ, וְהֵם? הַמַגָּפַיִם?

לֹא לָהֶם בִּשְּׂרוּ יוֹם־חַג סְנוּנִיּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם:

כָּל מַגָּף הֻשְׁלַךְ הַצִּדָּה – וְנִרְפָּשׁ וּמְבֻיָּשׁ,

מְחַכֶּה לְבֹץ חָדָשׁ.

* *

אִישׁ רַחְמָן, אוּלַי, יִבְכֶּה

עַל הַצֶּמֶד הַנִּדְכֶּה;

לְלֵצָן, אוּלַי, לְהֶפֶךְ – זֶה עִנְיָן־שֶׁל־בֶּדֶר:

כְּבָר רוֹצִים גַּם מַגָּפַיִם לְהָסֵב לַ“סֵּדֶר”?!

אַךְ, אֲבוֹי! הָתֵל יָתֵלּוּ הַחַגִּים גַּם בָּאָדָם:

הֵם בָּאִים – אַךְ לֹא לְאֵלּוּ, שֶׁצִּפּוּ לְאוֹר־חַסְדָּם.

מוּל רְאִי עוֹמֶדֶת

עֲרִיסָה נֶחְמֶדֶת.

בְּתוֹכָהּ יָשֵן תִּינוֹק.

עַל שְׁפָתָיו תִּרְחַף בַּת־צְחוֹק.

כְּרוּב־שָׁמַיִם

צַח־כְּנָפַיִם

הִתְיַצֵּב מַרְאֲשׁוֹתָיו

וְרוֹקֵם חֲלוֹם־זָהָב.

וְהַחוּט, שֶׁבּוֹ רוֹקֵם הוּא, מְיֻחָד בְּטִיב הַחֹמֶר:

עֵת יָשַׁב בְּגַן־הָעֵדֶן הַתִּינוֹק עַל עֵץ־הַתֹּמֶר

וְאָכַל מִפֵּרוֹתָיו –

דְּבַשׁ נָטַף מִשִּׂפְתוֹתָיו;

אָז חָטַף הַכְּרוּב בַּסֵּתֶר חוּט־הַדְּבַשׁ מִפִּי הַיֶּלֶד –

וְעַתָּה יִרְקוֹם בּוֹ אשֶׁר לַפָּעוּט עַל סַף הַחֶלֶד.

הוּא חוֹנֵן לוֹ נוֹי וָחֵן –

וְעַצְמוֹ כֻּלּוֹ קוֹרֵן.

– “הוֹי, מַלְאָךְ, אַתָּה שָׂמֵחַ?” –

בְּשִׂיחָה הָרְאִי פּוֹתֵחַ:

"אֵין עֵינִי צָרָה, חָלִילָה, בַּשִּׂמְחָה אֲשֶׁר תִּשְׂמַח,

אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא אָגִילָה בְּחֶלְקִי הַמְקֻפָּח.

אֵין סָפֵק שֶׁתְּבִינֵנִי:

אָנֹכִי אָמָּן הִנֵּנִי:

אֶת אֲשֶׁר רוֹאוֹת עֵינַי

אֲצַיֵּר מַמָּשׁ כְּחַי.

הִתְבּוֹנֵן, כֵּיצַד צִיַּרְתִּי, בְּדִיּוּק נִמְרָץ וָזֶרֶז,

בִּצְבָעִים קוֹסְמֵי־עֵינַיִם, אֶת הַיֶּלֶד וְהָעֶרֶשׂ.

אַךְ הַאִם שִׁבְּחוּ אֵי־פַּעַם אֶת כֹּחִי בָּאָמָּנוּת?

לֹא, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְשֶׁבַח, הָאָמָּן צָרִיךְ לָמוּת.

כַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ יַסְפִּידוּ –

אָז רַק אָז שִׁבְחוֹ יַגִּידוּ.

‘אַחְרֵי מוֹת – קְדוֹשִׁים אֱמוֹר’.

גְּמוּל נָאֶה – כָּבוֹד בַּבּוֹר!"

– “הֵרָגַע, אַל רֹגֶז, רֵעַ” – הַמַּלְאָךְ אוֹתוֹ שִׁסֵּעַ:

"לְצַיֵּר אַתָּה יוֹדֵעַ

וְכָל פְּרָט תַּפְלִיא לִרְשׁוֹם.

אַךְ כָּל זֶה הֲרֵי רַק רֶקַע;

אִם אָמְנָם אָמָּן הִנֶּךָּ,

קוּם הַרְאֵה אֶת הַחֲלוֹם!"

יוֹם וָלֵיל בָּעַר מִכַּעַס זֶה הַפֶּרֶג הָאָדֹם:

"שֹׁמּוּ, שֶׁמֶשׁ וְשָׁמַיִם! הַגִּנָּה הָיְתָה כִּסְדוֹם!

לְמָשָׁל, רְאוּ הַתִּירָס, הֶעָטוּר זְקַנְקַן לְנוֹי –

אוֹי וַאֲבוֹי!

נֶאֱנָח אוֹתוֹ צַדִּיק בַּטַּלִּית הַיְרַקְרֶקֶת,

מְנַדְנֵד בְּרֹב דְּבֵקוּת אֶת הָרֹאשׁ וְהַמַּפְרֶקֶת,

מִתְפַּלֵּל “שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה”, מְבַקֵּשׁ חַסְדֵי־שָׁמַיִם –

אַךְ בָּרֶגַע שֶׁעוֹצֶמֶת הַגִּנָּה אֶת הָעֵינַיִם,

מִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ אָדוּק,

בְּלִי חַכּוֹת לְסוֹף פָּסוּק,

וּמַתְחִיל בַּאֲהַבְהֶבֶת

עִם שִׁמְשׁוֹנָה הַצְּהַבְהֶבֶת –

הֲלֹא הִיא הַחַמָּנִית.

נוּ, וְזֹאת – מָרַת מֶלוֹנָה עֲגֻלָּה וּכַרְסָנִית?

לִכְאוֹרָה, פְּתַיָּה כִּדְלַעַת:

מַה תְּמִימֹנֶת זוֹ יוֹדַעַת?

אַךְ בִּשְׁבִיל עִסְקֵי־נִכְלָהּ –

אֵין עוֹד שֵׂכֶל כְּשִׂכְלָהּ:

הִסְתַּכְּלוּ, כֵּיצַד תַּפְרִיחַ

קְרִיצוֹת־חֵן לַאֲבַטִּיחַ!

יְבֻסַּם לָהּ! מָה אִכְפַּת לִי? אַךְ מַרְגֶּזֶת הַחֻצְפָּה:

מְבַקֶּשֶׁת הַ“קְּלִפָּה”

עַל אַחֵר לָגֹל חֶרְפָּה!

וְאוֹתִי הִיא מוּכָנָה לְהוֹצִיא לַהֶרֶג:

“אֵיזֶה בַּעַל־תַּאֲוָה זֶה אַדְמוֹן הַפֶּרֶג!”

וַאֲפִילוּ הַדַּלְפוֹן,

הַקָּרוּי מְלָפְפוֹן!

לִכְאוֹרָה, מַצְנִיעַ־לֶכֶת וְנֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים –

וְאוּלָם, הִתְבּוֹנְנוּ בּוֹ בַּלֵּילוֹת הָאֲפֵלִים:

מִסְתּוֹדֵד הוּא עִם עוֹגֶבֶת – עַגְבָנִית מְכַשֵּׁפָה!

אוֹי, חָשׁוּד מְאֹד הָעֵסֶק: סוֹד עַל סוֹד – מַשְׁמַע, טְרֵפָה!"

אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל יַרְגִּיזוּ אֶת הַפֶּרֶג הָעֵצִים:

כָּל הַזְּמַן מִתְלַחֲשִׁים הֵם, נִמְלָכִים, מִתְיָעֲצִים…

וְעַל מָה אִתָּם יָשִׂיחוּ צִפֳּרִים בִּלְשׁוֹן־הַצַּיִץ?

מִי יָבִין אֶת הַקְּנוּנְיוֹת, שֶׁעוֹשִׂים הֵם כָּל הַקַּיִץ?

נִכָּרָה בּוֹ יַד־שָׂטָן,

בְּאוֹתוֹ מַשָּׂא־מַתָּן!

עֵסֶק בִּישׁ! מוּטָב לִבְרוֹחַ מִן הַחֵטְא וְהַבִּלְבֹּלֶת!

אִם יִרְצֶה – יִמְצָא גַם דֶּרֶךְ: הָרָצוֹן מוֹלִיד יְכֹלֶת!

וְכִי קֹדֶם גַּם פַּרְפָּר

לֹא הָיָה רַק פֶּרַח־בָּר:

מַרְגָּנִית, אַמְנוֹן־תָּמָר?

וְהִנֵּה עָשָׂה כְּנָפַיִם

וְדָאָה אֶל הַשָּׁמַיִם!

כֵּן יָעוּף גַּם הוּא, הַפֶּרֶג. רַק יַגִּיעַ לְפִרְקוֹ,

יִתְחַזֵּק, יִגְדַּל כַּצֹּרֶךְ – וְיַמְרִיא־לוֹ לְדַרְכּוֹ:

לְאוֹתָן עַרְבוֹת־הַתְּכֵלֶת אַדִּירוֹת־הַמֶּרְחָבִים,

לְגִנַּת פִּרְחֵי־רָקִיעַ – שׁוֹשַׁנֵּי־הַכּוֹכָבִים!

דַּי! כָּלָה וְנֶחְרָצָה! לֹא יָנִיא אוֹתוֹ שׁוּם כֹּחַ!

רַק לִגְדּוֹל, רִבּוֹן־עוֹלָם! רַק לִגְדּוֹל! לִצְמוֹחַ!

עַל צִירֵהוּ הַנּוֹשָׁן

מִסְתּוֹבֵב גַּלְגַּל־הַזְּמָן,

וְנִטְוִים עָלָיו בְּלִי־הֶרֶף

לַיְלָה, בֹּקֶר, יוֹם וָעֶרֶב…

עַד שֶׁבָּא אֵי־פַּעַם בֹּקֶר, וְקָרָא הַתַּרְנְגוֹל –

מַזָּל־טוֹב! גָּדַל הַפֶּרֶג! נִתְגַּשֵּׁם חֲלוֹם־הַתְּמוֹל!

אַךְ – אֲבוֹי! הֵיכָן הַפֶּרַח, שֶׁצְּבָעָיו הֵם אֵשׁ שׂוֹרֶפֶת?

וְהֵיכָן אוֹתָן כְּנָפַיִם? יֵשׁ רַק רֹאשׁ גָּדוֹל, קַרְקֶפֶת –

וְהָרֹאשׁ מָלֵא עַד־גֹּדֶשׁ גַּרְגְּרִים שֶׁל מָן שָׁחוֹר –

רְסִיסֵי חֲלוֹם־הַקֶּסֶם עַל הָאוֹר וְעַל הַדְּרוֹר.

* *

וָאֶשְׁמַע פִּתְאֹם מִמַּעַל – קוֹל קוֹרֵא לִי: "בֶּן־אָדָם!

קַח־לְךָ אֶת רֹאשׁ־הַפֶּרֶג, וַעֲבוֹר בִּמְלוֹא־עוֹלָם,

וּבַשֵּׂר חוֹלְמֵי־הָאָרֶץ: כֹּה אָמַר לִי אֲדֹנָי:

אֲלֵיכֶם שָׁלַחְתִּי פֶּרֶג – מוֹפֶתְכֶם הוּא זֶה, חוֹלְמָי!"

לְחֻרְשַׁת עֲצֵי־הַקּוֹקוֹס בָּא אָדָם עִם סַל כַּבִּיר.

אֱגוֹזִים חִפֵּשׂ בַּחֹרֶשׁ (הוּא מוֹכֵר אוֹתָם בָּעִיר).

מְבַקֵּשׁ הוּא,

מְבַלֵּשׁ הוּא,

כְּבָר עָיֵף וּמְרֻגָּז –

וְהִנֵּה רָאָה לְפֶתַע עֵץ אָגוּז וּמְאֻגָּז.

כָּאן אֶפְשָׁר לִקְטוֹף לָשׂבַע –

אַךְ, אֲבוֹי, בְּאֵיזֶה גֹבַהּ

הַפֵּרוֹת תְּלוּיִים כֻּלָּם!

כַּמוּבָן, מַלְאַךְ־שָׁמַיִם לֹא הֵכִין לוֹ שָׁם סֻלָּם.

כְּבָר רָצָה לָלֶכֶת הָלְאָה,

וְהִנֵּה – שָׁם קוֹף לְמַעְלָה.

פְּנֵי הָאִישׁ קָרְנוּ מִנַּחַת: "הוֹי, בָּרוּךְ רִבּוֹן־עוֹלָם!

כְּבָר מָצָאתִי הוֹקוּס־פּוֹקוּס

לַחֲלוֹב אֶת עֵץ־הַקּוֹקוֹס

בְּלִי הַטְרִיחַ אֶת רַגְלַי:

כָּל הַפְּרִי יָבוֹא אֵלַי!"

מֶה עָשָׂה? מָצָא לוֹ אֶבֶן – וּבַקּוֹף יָרָה בְּעֹז.

הַקּוֹפוֹן מַתְחִיל לִרְגּוֹז,

בְּשִׁנָּיו קוֹטֵף אֱגוֹז

וְזוֹרֵק בּוֹ אֶת הַפֶּרִי –

יֶרִי תַּחַת יֶרִי!

וְהָאִישׁ: "חַכֵּה־נָא, קוֹף,

זֶה עֲדַיִן לֹא הַסּוֹף!" –

וְהוּא שׁוּב לוֹקֵחַ אֶבֶן וּמוֹסִיף לִתְקוֹף.

קְרָב־הָרֶגֶם מִתְלַקֵּחַ, מִן הָעֵץ יוֹרֵד בָּרָד.

כְּבָר הַקּוֹף עֵינוֹ קִפֵּחַ בִּפְגִיעַת צוּר־אֶבֶן חַד –

וּמוּבָן, כֻּלּוֹ רוֹתֵחַ: הוּא יִנְקוֹם! יִנְקוֹם מִיָּד!

וְרוֹגֵם הוּא,

וְנוֹקֵם הוּא

בְּאוֹיְבוֹ הַמְנֻוָּל

… עַד שֶׁזֶּה סוֹחֵב הַבַּיְתָה אֱגוֹזִים מְלוֹא־הַסַּל.

שֶׁבַע שְׁנוֹת טְבִילָה בַּגַּאנְג

טִהֲרוּ אֶת יַא־חוּן־צַ’אנְג.

לַיְלָה־לַיְלָה, חֹדֶשׁ־חֹדֶשׁ, הִתְקַדֵּשׁ לְאוֹר הַסַּהַר –

וְעִם תֹּם תְּפִלּוֹת־הַקֹּדֶשׁ שׁוּב טָבַל לְיֶתֶר־טַהַר.

בִּשְׂכַר זֶה צָמְחָה צַמָּה לוֹ מִקָּדְקֹד עַד עֲקֵבַיִם,

וְצִבְעָהּ – כִּזְהַב־פַּרְוַיִם.

לֹא רָאוּ עֵינֵי־צוֹפֶה

מִין תַּכְשִׁיט כָּל־כָּךְ יָפֶה

כְּאוֹתָהּ צַמַּת־הַחֶמֶד

אַף בְּסִין הַמְצֻמֶּמֶת!

וְכָזוֹ מַחְלֶפֶת־יֹפִי תִּשְׁתַּרְבֵּב לוֹ עַל שִׁכְמוֹ?

וְהַכֹּל, הַכֹּל יִרְאוּהָ – רַק לֹא יַא־חוּן־צַ’אנְג עַצְמוֹ?

וְכֵיצַד יוּכַל לִמְנוֹעַ שֹׁד עָשְׁרוֹ מִמַּאֲרָב,

אִם גַּנָּב בְּמִסְפָּרַיִם יִתְקְפוֹ מֵאֲחוֹרָיו?

הַמְעַט בְּעוֹלָמֵנוּ שׁוֹדְדִים וְחַמְסָנִים?

לֹא, צַמָּה כָּל־כָּךְ נֶחְמֶדֶת – מְקוֹמָהּ הוּא מִפָּנִים!

הוּא סָבַב עַל עֲקֵבַיִם –

חַת־וּשְׁתַּיִם!

דַּי, עֲצוֹר!

מָה אֵרַע? לֹא־כְלוּם בֵּינְתַיִם: הַצַּמָּה עוֹד מֵאָחוֹר.

אֵין דָּבָר. חוֹזְרִים חֲלִילָה!

הַסְּחַרְחֶרֶת שׁוּב הִתְחִילָה:

הוּא סוֹבֵב בִּמְלוֹא־הָאוֹן

עַל הָרֶגֶל כִּסְבִיבוֹן –

אַךְ לֹא בָּא אוֹת חֶסֶד בְּרַאמָה:

הַצַּמָּה עוֹד שָׁמָּה!

וְיוֹצֵא הוּא שׁוּב וְשׁוּב

בְּסִבּוּב אַחַר סִבּוּב,

וְעִמּוֹ – הָעִיר כֻּלָּהּ

עַל גַּנָּהּ וְהֵיכָלָהּ.

עִם הָעִיר תִּסֹּב כַּדִּין

הַחוֹמָה שֶׁל אֶרֶץ־סִין;

וְעִמָּה, עִם הַחוֹמָה,

מִסְתּוֹבֵב כְּסוּס סוּמָא

הַקָּשׁוּר אֶל הָרֵחַיִם – כָּל כַּדּוּר־הָאֲדָמָה.

כְּבָר מֹחוֹ שֶׁל עוֹלָמֵנוּ נִתְבַּלְבֵּל מִסֹּב סְחוֹר־סְחוֹר –

וְהַצַּמָּה עוֹד מֵאָחוֹר!

זֶה אָבִיב, לַעֲזָאזֵל? אֶת עָרְפָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ תֶּפֶן:

הָרָקִיעַ הִתְכַּרְבֵּל בְּפַרְוָה שֶׁל צֶמֶר־גֶּפֶן

וְלָבַשׁ צוּרָה שֶׁל סָבְתָא, שֶׁחָטְמָהּ הֵחֵל לִדְלוֹף –

וְדוֹלֵף בְּלִי סוֹף.

גַּם עֵינֶיהָ הַדְּלוּחוֹת מִתְחָרוֹת יָפֶה בַּחֹטֶם.

עֶצֶב לַח וּמְלֻכְלָךְ. וּבַלֵּב – טִמְטוּם וָאֹטֶם.

גַּם הַקֶּשֶׁת־בֶּעָנָן –

סֵמֶל יֹפִי רַעֲנָן

וְתִקְוָה זְהַרְהֹרֶת –

נִצְטַמְּקָה בִּשְׁלַל־צְבָעֶיהָ וְהָפְכָה צִפֹּרֶת;

וּבָרְחָה־לָהּ הָלְאָה־הָלְאָה, וְיָשְׁבָה עַל עֲרָבָה,

עֵץ־בָּכוּת, לְיַד חֻרְבָה,

וְהֵחֵלָּה לְהַקְשׁוֹת

כָּל אוֹתָן קֻשְׁיוֹת עִקְּשׁוֹת,

שֶׁעֲדַיִן שׁוּם חָכָם לֹא תֵּרְצָן בַּסֵּפֶר:

לְשֵׁם מָה תַּבְרִיקִי, אֵשׁ, אִם סוֹפֵךְ לְאֵפֶר?

לֹא צָמְחוּ עוֹד, לֹא גָדְלוּ עוֹד שִׁבֳּלִים בִּשְׂדוֹת־הַבָּר –

וּבַלַּיְלָה בָּרָקִיעַ הַחֶרְמֵשׁ עָלָה זֶה־כְּבָר!

לְשֵׁם מָה תִּסֹּב הָאָרֶץ כִּסְחַרְחֶרֶת בֶּחָלָל?

לְשֵׁם מָה יָנִיעַ תַּיִשׁ זְקַנְקַנּוֹ הַמְדֻבְלָל?

וְשָׁמַיִם שֶׁיַּשְׁמִימוּ בַּבְּרֵכָה הָעֲגוּמָה,

וּזְקֵנָה סוֹרֶגֶת־גֶּרֶב וְנָמָה אֶת נִמְנוּמָהּ –

לְשֵׁם מָה זֹאת, לְשֵׁם מָה?

תֵּיקוּ! עוֹד גּוֹרֶפֶת חֹטֶם הַזְּקֵנָה שֶׁבַּשָּׁמַיִם

וְחוֹלֶבֶת נְחִירֶיהָ כַּעֲטִין שׁוֹפֵעַ־מַיִם.

וְחוֹשֶׁבֶת שׁוּב הַקֶּשֶׁת: "לְפָנִים נָפַל נִיצוֹץ,

כּוֹכָבוֹן כָּחֹל, לָאָרֶץ – וְנִתְקַע, מִסְכֵּן, בַּבֹּץ,

בְּדוֹמֶה לְחִפּוּשֹׁנֶת, הַנּוֹפֶלֶת עַל הַגַּב,

וְרַגְלֶיהָ תְּפַרְכֵּסְנָה בְּחֶבְלֵי פִּרְפֹּרֶת־שָׁוְא.

וְ“גִלְגּוּל” בִּדְמוּת צְפַרְדֵּעַ בַּבִּצָּה יוֹשֵׁב נֶחְבָּא;

מְקַרְקֵר הוּא, וְנִדְמֶה לוֹ: ‘זֶה – עוֹלָם הַבָּא’.

וַאֲנִי? אֲנִי עַצְמִי מָה?

מָה אֶמַּק פֹּה וְאַשְׁמִימָה?

מָה עוֹשָׂה אֲנִי בֵּין אֵלֶּה? מַה צְּרִיכָה וּמָה רוֹצָה?

מָה עִנְיָן בָּזֶה, מַה טַּעַם? אֵין תְּשׁוּבָה – וְאֵין מוֹצָא!"

וּפִתְאֹם עַל פְּנֵי הַקֶּשֶׁת קֶרֶן־פָּז הִתְנוֹצְצָה.

זֶה כִּידוֹן־חַמָּה הִבְקִיעַ

פַּרְוָתוֹ שֶׁל הָרָקִיעַ.

וּמִיָּד כְּאִלּוּ כֶּשֶׁף רוּחַ־גִּיל בַּכֹּל הֵפִיחַ:

אַבָּא־שַׁחַק, אִמָּא־אֶרֶץ, עֵשֶׂב, פֶּרַח, עֵץ וָשִׂיחַ;

וְאוֹתוֹ צָעִיף יָרֹק, הִנּוּמַת־כַּלָּה נֶחְמֶדֶת

(זֹאת אוֹמֶרֶת, הַיְרֹקֶת עַל אוֹתָהּ בְּרֵכָה־עוֹמֶדֶת):

וְאוֹתָהּ הַחִפּוּשֹׁנֶת, הַשּׁוֹכֶבֶת אַפְּרַקְדָּן –

וְרַגְלֶיהָ תְּפַזֵּזְנָה כְּקַרְנֵי כּוֹכָב רַקְדָּן;

וְאוֹתוֹ אָמַּן־קְפִיצָה –

הַצְּפַרְדֵּעַ בַּבִּצָּה;

וְאוֹתָהּ זְקֵנָה כְּשֵׁרָה וְנִלְבֶּבֶת – סָבְתָא,

וְגַם שְׁתֵּי מַסְרֵגוֹתֶיהָ, הָרוֹקְדוֹת בְּצַוְתָּא,

הַנּוֹשְׁקוֹת כְּזוּג־יוֹנִים זוֹ אֶת זוֹ בְּלִי־הֶרֶף,

תּוֹךְ כְּדֵי עִסּוּק חָרוּץ בִּסְרִיגַת הַגֶּרֶב;

וְאוֹתוֹ זְקַנְקַן דַּקִּיק

שֶׁל הַתַּיִשׁ הַמַּצְחִיק;

וְזִמְזֹמֶת הַדְּבוֹרִים, הַטּוֹרְחוֹת בְּפֶרֶךְ –

נִתְמַלְּאוּ לְפֶתַע טַעַם וְעִנְיָן וָעֵרֶךְ.

וְעַל מֵצַח־הַשָּׁמַיִם, מוּל תִּפְאֶרֶת־הַחַמָּה,

הִשְׂתָּרְעָה פִּתְאֹם הַקֶּשֶׁת מְלוֹא הַזִּיו וְהַקּוֹמָה.

* *

מָה? לֹא טוֹב הוּא הָעוֹלָם?

מְטֻפָּשׁ? חָשׁוּךְ? נִכְלָם?

וְיֵאוּשׁ חוֹדֵר לַנֶּפֶשׁ – וְתִקְוָה לָהּ אַיִן?

הוֹי, חַבְרַיָּא, רַק תִּקְרוֹץ נָא שֶׁמֶשׁ לָנוּ עַיִן!

(בשולי התרגום)

באחד הימים, כשספר משלי שטיינברג בתרגומי עמד בעצם סידורו, באתי אל בית־הדפוס וראיתי שעבודת הסידור נפסקה.

– “האם לא הספיקו לך אותיות?” – שאלתי את הסַדר.

– “לא! אותיות יש לי די והותר”.

– “ובכן?”

– “לא הספיקו סימני־שאלה וסימני־קריאה. עוד לא היה לנו ספר, הבולע סימנים אלה בשפע כזה!”

חייכתי: בדברים שאמר הסַדר לתומו ניתנה, בצורה סמלית, עדות־עקיפין קולעת לאפיו ומזגו של האמן. אליעזר שטיינברג, בעל־ניגודים מזהיר, היה באמת איש סימני־שאלה וסימני־קריאה – ספקן גדול ואיש אמונה עזה כאחד. לא לחינם כתב משל מיוחד, המתאר ויכוח נוקב בין סימן־השאלה לסימן־הקריאה, ושם בפי שני גבורים אלה שתי השקפות־עולם מנוגדות.

* *

משלי אליעזר שטיינברג הם תופעה מיוחדת במינה. כשרונו של ממַשל זה נתברך בצירוף־סגולות נדיר. סאטירה עוקצנית מתמזגת אצלו עם פיוטיות לירית, חריפות־שכל דרה בכפיפה אחת עם תמימות־נפש, ועל חוט של הגות פילוסופית נשזרות פניני חידוד ושעשועי־לשון.

בבואי להעריך מַעין־יצירה זה, נזכר אני בלי־משׂים בממַשל אחר, שגם את משליו תרגמתי לעברית – בקרילוב.

מה שונים זה מזה שני היוצרים האלה!

קרילוב הוא שמרן. שטיינברג – מרדן ומהפכן. זה שקט ושליו תמיד, זה תוסס וסוער תמיד. קרילוב מוקיע חולשות אנוש וחטאיו בנחת ופוסק את פסוקיו ואת פסקיו כשופט, היושב במקומו הרם, מעל לזירת החיים הסואנת. שטיינברג אינו רוצה לשבת למעלה, הוא מתרוצץ בין גבּוריו כאחד מהם ואינו חורץ משפט קר, אלא יוצא מכליו ומרעיש עולמות. הוא זועק מכאב – או נשבע בעוז לעיקרי־אמוּנתו; מתמרמר – או מתפעל; בוכה – או פורץ בצחוק אדיר. קרילוב – כולו “ממשי”, כולו “ארצי”. אין הוא מתענין ביותר בדברים מופשטים. ואילו שטיינברג אוהב לרחף בעולמות עליונים – ורבים ממשליו מוקדשים לבעיות פילוסופיות, ל“שאלות נצחיות”, החובקות זרועות עולם.

רב השוֹני בין השניים בעצם מיבנה המשל. דרכו של קרילוב – “קו ישיר”, המוליך במישרים אל מוסר־ההשכל. ואילו דרכו של שטיינברג משתרכת על־הרוב בקו מפותל ומגיעה אל המטרה בעקיפי־עקיפין. קרילוב משול, כביכול, לבר־בּי־רב חרוץ וממוּשמע, היוצא מביתו לבית־ספרו בנתיב הקצר ביותר ואינו מתחייב בנפשו בפזילת־עין למדוּחי־הדרך הקרובים והרחוקים. ואילו שטיינברג משול לשוֹבב מוּעד, העושה את דרכו אל אכסנית־התורה בסטיוֹת ושהיוֹת רבות. וכי מה יש למהר? התורה, במחילת כבודה, לא תברח ממנו – וידיו מלאות עבודה גם בדרך: כאן יקטוף פרח ריחני, שכדאי לסטות למען ניחוחו הצידה, כאן יציץ בסדקי הגדר ויראה דברים מלאי־ענין ומרחיבי־דעת – ושם ירים אבן ויגבה, דרך־אגב, חוב ישן מאחד הכלבים שפגיעתם רעה, – בקיצור, לא יחמיץ שום מצוָה שתזדמן לידו. וכאשר יגיע הקורא, בסוף המשל, לנקודת שיא, ויסקור בעיניו את פיתולי הדרך, שבה הוליכוֹ הממַשל, יראה לפעמים שאפשר היה להגיע למטרה בנתיב יותר קצר, אך לעולם לא יצטער על עמל הדרך היתירה: שכרו – מראות־נוף מרהיבי־עין.

* *

ברור שממַשל בעל תכונות כאלה וסַממני־יצירה כאלה מוכרח היה לפרוץ את גדרו של המשל הקלאסי הנושן.

על תפקידו המהפכני של שטיינברג בתחום המשל נכתבו דברים יפים וקולעים על־ידי המבקר היהודי הנודע ש. ניגר, במאמרוֹ, שפורסם בירחון היהודי הניוּיוֹרקי “די צוקונפט” (“העתיד”) במאי 1933, ליום־השנה הראשון לפטירת הממַשל. אני מרשה לעצמי להביא כאן כמה קטעים ממאמר מצוין זה בתרגום עברי:

"אליעזר שטיינברג… חידש את פני המשל ועשאוֹ מוֹדרני. אין זו רק מזיגת יין חדש בכלי ישן. פירושו של דבר – שינוי צורתו של עצם הכלי. הרי המשל אינו מודרני מטבע־ברייתו… דבר אין לו עם “רוּח הזמן”. הוא מבטא את האמיתוֹת הכלליות, הקרויות “נצחיוֹת”. הוא נשען על הכלל ולא על יוצא־מן־הכלל. דרכו – דרך סלולה. גבּורו – האדם הממוצע. נקודת־מוצאו – הנסיון הקיבוצי היומיומי. תכליתו – המוסר המקובל או השכל הישר… המשל טבוע בחותם חיי־הכלל, הוא ספוג חכמת העם כולו. לכן הוא נועד לגדולים ולקטנים – ולכל הזמנים, ולא לתקופה אחת מסוימת. וביחוד, לא לתקופה כשלנו – תקופת החיפושים של צורות־חיים חדשות, תקופה שאינה נרתעת מפני דרכים לא־בדוקות ולא־מנוסות. כדי לסגל את המשל לזמן מהפכני כשלנו, היה צורך לחולל מהפכה במשל עצמו…

וזאת עשה אליעזר שטיינברג. הוא יצר סוג חדש של משל, הספוג לא אמיתוֹת מסורתיות, אלא רוּח־מרידה… המשל עד עכשיו שימש, כרגיל, להטפת כללי־חיים מקובלים ודברי השכל הישר מדורי־דורות. אליעזר שטיינברג העמיקוֹ, העלה אותו לשיא חדש… הוא נטל כלי, שנוצר לניגוני־עם פרימיטיביים והפכוֹ לכלי מעודן, המסוגל להוציא מתוכו את הצלילים הדקים ביותר… כתוצאה מהפיכה זו, נעשה המשל עשיר יותר ועני יותר כאחד: עשיר יותר – בגיווּן ועידוּן המוֹטיבים, עני יותר – במתח דראמַתי וסיפורי…"

ובאמת, יש לו לשטיינברג משלים, שבהם, כדברי ניגר, “נבלע המשל בנמשל”, משלים העומדים לא על עלילה סיפוּרית, לא על תנועה וסבך־מצבים, אלא על דוּשׂיח או אפילו על רעיון בלבד. על רבים מהם יכול מבקר פוֹרמאליסטן להקשות: “וכי אלה הם משלים?”

למלה “משל” בעברית – היקף רחב ורב־משמעוּיוֹת. זה גם סיפור או שיר אליגוֹרי קצר, גם פתגם ואִמרת־חכמה, גם דוגמה וכו' – אך כל המושגים האלה הסתעפו משורש קדמון אחד, שעיקרו – דימוּי והמשלה (“משל, למה הדבר דומה?”). ושטיינברג, המרחיב את גבולות המשל, אולי, אינו אלא מחזיר את העטרה ליושנה, כאשר הוא מונה בין משליו כל ציור ותמונה משלוֹ, שיש בהם מיסוד ההמשלה והדימוי.

בשביל שטיינברג אין המשל עומד דווקה על ארבע רגליים של חיה, שבראשה – קדקוד־אנוש ובזנבה – מוסר־השכל נדוֹש. לגביו – אין דבר וחפץ בעולם כולו, שלא יצלח לשמש גבּור ראשי במשל. בין גבוריו תמצאו פטיש, מקל, סבון, מגבת, כפתור, ממחטה – ואפילו חוֹר, הרואה עצמו כנציג החלל הגדול, שהוא, בניגוד לגשמיוּת מגושמת, שׂיא הרוּחניות הצרופה בעולם.

הנה מוֹנוֹלוֹג של שעון־קיר, של טחנת־רוּח, של רכבת דוהרת… הנה דוּשׂיח בין חַלָף למַסוֹר, בין כידון למחט, בין עשן לענן, בין קולמוס לקסת, בין ראי לתמונה, בין מברשת לנעל… אצל שטיינברג משוחחים גפרורים בקופסה, מכתבים בתיבת־הדואר, חביות במרתף־היין, כלי־השולחן על המפה ואותיות בתוך הספר…

בדמיונו של הממַשל, הרואה גילויי רוח במלוא הטבע, מיטשטשים התחומים בין אדם לדומם. ההקבלה המתמדת הזאת בין עולם הדומם לעולם החי אינה נראית אצל שטיינברג פרי אמצאה מלאכותית. הוא לא המציא את גבּוריו, כדי לתלות בהם את רעיונות־משליו. היו לו עיני־ממַשל מלידה, ובעיני־רוחו ראה כל עצם דוֹמם וכל חפץ כיצור חי, בעל תכונות דומות לתכונות־אנוש – ועל־כן, באורח טבעי וספּוֹנטאני נתרקמו בדמיונו מחזות ותמונות, בהם פועלים ודוברים העצמים השונים גם בדרך “אנושית” מאוד וגם בדרך “עצמית” מאוד.

דיוֹ לממַשל שיעיף עין על תזמורת מנגנת – ומיד ירגיש בהבדל בין חצוצרה מאושרת, שמנגנה מצמיד אליה שפתיו כמו בנשיקה בלתי־פוסקת, ובין תוף מסכּן, שמתופפו מַכּהו בלי הרף ובלי רחמים. ובלי־משׂים, קמות לנגד עיני הממַשל דמויות התאוֹמים לכלי־התזמורת הללו מן העולם האנושי: בר־מזל, הזוכה לנשיקות־אהבה, וביש־גד, הסופג מכות־רצח.

והנה הוא נכנס לבית־ידידים בערב־חורף קר – ורואה קולב מלא וגדוש מעילים ופרווֹת חמות. בעוד שהאורחים משתעשעים בטרקלין החם במשחק־קלפים, חורקים וָוי־הקוֹלב תחת נטל כפול ומשולש – ופתאום נראים לו לממַשל ווי־קולב אלה כקבוצת עמלים, עמוסי משא לעייפה, וכל וָו לובש בדמיונו פרצוף אדם מעוּנה, שעיניו יוצאות מחוריהן מרוב מאמץ וסבל. ובמוחו מתרקם משל סוֹציאלי מובהק: הוא שׂם בפי הוָוים שיחת־יאוש מרה של קשי־יום, המנוצלים עד כלוֹת הכוח – ושיחה זו עוברת לפולמוס נוקב בינם לבין עצמם, הפולמוס הנצחי בין הנכנע למרדן.

* *

וכמה יהודי הוא אליעזר שטיינברג במשליו! לא זו בלבד שהוא מתבּלָם ב“פסוקים כצורתם”, בציורים ובדימוּיים השאוּבים מאוצרות ידיעתו המופלאה במקורות העתיקים ובפוֹלקלוֹר העממי כאחד – גדולה מזו: מטבּעוֹת הדמיון היהודי, דפוּסיו וסמליו הם חלק אוֹרגאני ממחשבתו.

את הדברים המופשטים ביותר הוא רואה מיד באספקלריה של סמלים לאומיים־היסטוריים. הנה, למשל, הוא בא להדגים את הרעיון, שהתהום המחשבתית בין השקפות סותרות ניתנת לגישור, בעוד שהתהום הרגשית בין טמפּרמנטים נוֹגדים – אין לה תקנה עולמית. בתור מדגימי התהום הבלתי־גשירה הוא בוחר במים ואש. לכאורה, רעיון אנושי־כללי וסמל אוּניברסאלי. אך המים אצלו אינם סתם־מים והאש איננה סתם־אש: אלה הם בּאֵר־מרים ועמוד־האש, שליווּ את אבות־אבותינו בנדודיהם במדבר. שטיינברג פותח את המשל בציור פיוטי של יציאת־מצרים. בפתיחה זו, בת ארבע שורות בלבד, תמצאו גם קריעת ים־סוף, גם מים מצוּר, גם מָן מן השמים. והוא משלב בסיפור־המעשה את האגדה הנפלאה על שני הרים, שהרכינו ראשיהם זה אל זה ונתלכּדו יחד, להיות גשר למחנה־הגאולים.

וכשבא שטיינברג לתאר מחלוקת על משפט־בכורה בין בעלי מקצועות שונים או בין שותפים במפעל (נושא זה תופס מקום נכבד במשליו בגלגוּלים שונים), והוא בוחר לשם כך בעט וקסת – אין אלה סתם־עט וסתם־קסת, אלא עטו וקסתו של רש"י, הפונים, בסוף, אל אדונם ורבּם, הפרשן הגאון, שיכריע בריבם ויפסוק את דינם.

לשיא הסמליות היהודית מגיע שטיינברג בסידרת־משלים “אותיות”. כאן מקבלת כל אות מידי הממַשל פרצוף ואופי משלה, על־פי־רוב בהתאם למסורת העממית החיה, ובין אותיות מפוּרצפוֹת ומאוּפינוֹת אלה פורצים ויכוחים וסכסוכים לשם שמים.

ומה רבות אמצאותיו הלשוניות! הנה, לדוגמה, קטע מן המשל המתאר ריב בין אותיות בספר בשל “קוצו של יוד”. בכל מלה ומלה נופלת מחלוקת:

בְּ“שָׁלוֹם” עַצְמוֹ אֵין אַחַו:

‘שִׁין’ וּ’מֵם' שׁוֹכְנוֹת בְּרַחַב

וְדוֹחְקוֹת אֶת שְׁתֵּי רַגְלָיו

שֶׁל הַ’לוֹ' – הַ’לָמֶד־וָו'.

ובכן, “שלום, שלום ואין שלום”. ומה פליאה הדבר?

הֵן עַל זֹאת אָבַד כְּבָר כֶּלַח:

אֵיךְ “שָׁלוֹם” יִהְיֶה שָׁלֵם,

אִם הַ’שִׁין' נִמְצֵאת בְּ“שֶׁלַח”

וְהַ’מֵם' – בְּ“סָמֵךְ־מֵם”?

אין גבול לוירטוּאוֹזיות של שטיינברג: הוא דורש כתרי אותיות ומפיל לשון על לשון, שופע פסוקים – פסוקים כצורתם ופסוקים כצורתו, שהוא צר אותם בעצמו – ו“מחַיה נפשוֹת” תרתי משמע: מפיח נפש חיה בגבוריו הדוממים – ומשׂמח נפש קוראיו.

המוֹטיבים והנוֹשאים

קשה לעמוד בסקירה קצרה על התּמַטיקה העשירה והמגוּונת של משלי שטיינברג.

חזק בהם ביחוד המוטיב הסוציאלי. שטיינברג, כאמור, הוא מרדן ומהפכן. הוא מתמרמר על אי־צדק חברתי, על ניצול ודיכוי אדם בידי אדם, ואולם חיצי זעמו ולעגו מכוּוָנים לא רק נגד כוחות־הדיכוי עצמם, אלא גם – ואולי, בעיקר – נגד הכנעה מטוּמטמת של הנדכּאים, המעודדת את העריצות (“בית־דין של מעלה”, “הסוס והשוט”). הוא מוקיע נחיתוּת עבדוּתית (“נשיקה”) והתרפסות מטופּשת לפני הרשע (“היוֹעץ”). הוא לועג גם לסלחנוּתוֹ של החלש, המדבר גבוהה על מצוַת המחילה:

בָּעוֹלָם יֵשׁ כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁאָסוּר לִשְׁכּוֹחַ:

רַק בַּר כֹּחַ לַעֲנוֹשׁ – בְּיָדוֹ לִסְלוֹחַ!

(“נשר והפרפר”)

במשל סמלי “העשן והענן” הוא שולל גם בריחת־יאוּש מן המציאות המרה אל עולם הדמיון: על איש־הרוּח לא לברוח למרומים, כדרך העשן, אלא לרדת מַטה כדרך הענן המַפרה, ש“לבבוֹ מלא דמעוֹת וברקים ורעם”. וב“שתי צפרים” הוא דוחה את חכמת ה“שקטים”, המטיפים לצפיה סבלנית ופּאסיבית:

כֵּן, אֱמֶת: יָבוֹא הַיֶּשַׁע זֹאת אֵדַע גַּם בְּעַצְמִי…

אַךְ זִכְרוּ, שְׁקֵטִים, זִכְרוּ־נָא, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מִי!

האדם המעונה, הרצוץ מרוב עמל־פרך, אינו נותן מנוֹח לנפשו של הממַשל, ונגלה לו בחזונו בכל מיני גלגולים. באחד מטובי־משליו (“מגפיים”) הוא רואה אותו בדמות מגף, המדשדש יום־יום ברפש – ומצפה בקוצר־רוח לחג־הפסח. אוֹ־אָז יזכה למנוחה ולכבוד: בעליו הטוב, רבּ שמריה, יגמול לו ולאחיו בן־זוגו כרוב סבלם וטרחתם – הם יצוּחצחו ויבריקו כאספקלריה! אך בבוא החג, באה אכזבה מרה: רבּ שמריה נועל נעלים חדשות, ומגפיו המרופשים נזרקים לקרן זוית – עד הבּוֹץ הבא.

במשל “הפטיש ומטיל־הברזל”, שבו הוא פותח את ספר משליו, מתאר שטיינברג את מעגל־הקסמים שבסבך־החיים, את המנגנוֹן האכזרי של כפיית־גוֹמלין כללית, אך בסופו של המשל דוחה המרדנוּת את תירוצי הָרֶשַׁע, המטהר את שרץ העריצות בק"ן טעמי הכרח.

ואולם האמן, שחותמו אמת, אין לפניו “איפה ואיפה”. ושטיינברג, המרדן והמהפכן, דוחה שפיכות דם נקי אפילו למען תיקון־עולם. משלו “הגאולה” הוא שנינה מרה על “צדיקים” שופכי דם “לשם שמים”:

הוֹי, כַּמָּה תְּמִימִים נִרְצָחוּ,

הוֹי, כַּמָּה דָמִים נִשְׁפָּכוּ –

נַחֲלֵי דְמָעוֹת וָדָם,

כִּי… רוֹצִים לִחְיוֹת בְּישֶׁר וְלִגְאוֹל אֶת הָעוֹלָם!

וב“התעוררות היער” מתאר הוא, אחרי ירח־הדבש של משטר־הצדק החדש, את השועל הערוּם, היודע לנצל את סיסמוֹת המהפכה לצרכיו ולסַלף את תורת־השויון עד כדי כך, שהיא עצמה נהפכת למקור אלימוּת ורצח.

בכלל, אימת שפיכוּת־דמים בכל צורותיה – מרצח־אדם עד שחיטת עוף ובהמה – רודפת כסיוט את דמיונו של שטיינברג ומוצאת לה ביטוי עז ונמרץ במשליו ההוּמניסטיים (“החַלָף והמַסוֹר”, “הכידון והמחט”). ולא רק רצח – כל גילויי האלימות מדריכים את מנוחתו. מכּוֹת ומהלומות הן נושא רגיל במשליו – דבר אופייני להרגשת יהודי בגולה, המוּקף שונאים והרואה אגרוף ומקל מכל צד. וגם בהגן “שומרי־הסדר” העריצים על חיי היהודי בנכר, מה תכאיב ללבו חרפּת חסוּתם! במשל “המחשבה המרה” אומר טלה מן העדר, שכלבים עזים שומרים עליו מפני זאבים:

"מַחְשָׁבָה אַחַת כְּבֵדָה

לֹא תִּתֵּן לִי שֶׁלֶו:

שֶׁחַיָּב אֲנִי תּוֹדָה

עַל חַיַּי – לַכֶּלֶב!"

ממשליו החברתיים כדאי עוד לציין את ה“צפרדעים” – סאטירה עוקצנית על ליקוייה וחולשותיה של הדמוֹקרטיה.

רבים אצלו משלים העוסקים בבעיות פילוסופיות: האמת והשקר (“סימן־השאלה וסימן הקריאה”, “הממלחה”, “העורב והקוּקיה”), הטוב והרע וגמולם בחיים (“ויכוח”, “הרשע”), מהותה של האמנות (“הראי והמלאך”), חיקוי ועצמיוּת (“הראי והתמונה”), דרכי החקר וקניית־הדעת והפולמוס הנצחי בין בעל־היקף לבעל־עוֹמק, בין “רוֹחף” ל“חוֹפר” (“הנשר והחפרפר”). המשל “חקירה” הוא סאטירה שנונה וקולעת על המדע, המתימר להגיע לעילת־כל־העילות והמגלה כל פעם רק “גלגל חדש”.

מספר רב של משלים מוקדש להוֹקעת המידות הרעות. הוא מתאר שחיתוּת ושחידוּת של אוהבי־שלמוֹנים ("השופט ", “לא יחרץ”, “רבּ כּל־בּוֹ”). הוא מצליף על צביעוּת והטפת־מוסר צבועה (“החתול והנקניק”, “המקל”, “בעל־מוסר”), על ידידוּת־שקר, היונקת מתקוָה הדדית לניצול הידיד (“ידידי־נפש”), על צרוּת־עין (“החשש”), על אדישוּת לגורל הכלל (“החזיר והתרנגול”).

הוא לועג לפשׂיקת־שפתים בכל צורותיה: לפּוֹליטיקאניוּת בטלנית (“כּוּתנוֹת”), לדיוּני־סרק (“זבוּבים”), למליצה מרדנית נבוּבה (“גפרורים”) ולסתם־פטפטנות (“הטחנה”, “השעון והגאון”).

לאחת התופעות השליליות בחיי־החברה מוּקדש המשל “נוסע”. מסוּפר בו על נוסע בלי דרכּוֹן – לא ברכבת ולא בספינה, אלא… בתיבת־הדואר: מעשה במכתב בלי בּוּל. נושא המשל – כוחו של ה“חוֹתם” והגוּשפנקה בעולמנו. גם מכתב מלא שגיאות ומטוּפש ביותר יגיע למחוז־חפצו, אם זכה ל“חותם” – לבּוּל, אך אוי ואבוי אפילו למכתב המלא תורה וחכמה, אם תחסר לו גושפנקה זו. והוא הדין באדם גדוּש־ידיעות וברוּך־כשרונות, שאינו “מבוּיל” כצורך. רבים בימינו ה“חותמות” המשמשים דרכּוֹן לאדם בנתיב עלייתו: לפעמים זה תואר או דיפלוֹמה – ולפעמים זה כרטיס־מפלגה. על כל פנים, אין ספק שכל אחד מקוראי המשל הזה ימצא תמיד לנגד עיניו נמשלים אַקטוּאַליים מאוד.

יחד עם שורה ארוכה של גבורים טראגיים, יש לו לשטיינברג גם בּיבר גדול של טיפוסים מבדחים: רב־בּדאי ואמן הבּלוף, המפריח כזביו עד לב־השמים, פשוטו כמשמעו (ה“אמריקאי”), חובב־אמנוּת ממין מיוחד, הרואה בזימרה סגולה נפלאה לעיכּוּל (“החזיר והזמיר”), הולך־רכיל מיוחד במינו, המפיץ בעצמו את הבּדוּתוֹת שטפלוּ עליו (“חמור־חמורתים”), ועוד, ועוד.

יש לשטיינברג גם משלים־פזמוֹנוֹת, משלים־מעשיות ומשלים־בדיחות (כגון, הבדיחה העממית העליזה “מכנסיו של רבּ בּר”).

חיי־יחיד בהשתלשלותם הקבועה מ“שיר־השירים” ל“קוהלת” שימשו לו נושא לכמה משלים (“אִי”, “הפּרג האדום”). במשל “אי” הוא משרטט חיי־אדם בתכלית הקיצור הגראפי: אפילו לא בשלושה קווים, אלא בשלוש… נקודות: חיריק (הרוָק), צירה (הזוּג הנשוי) וסגוֹל (הזוג עם ילד).

שטיינברג שהפליא לתאר את כל אכזבות האדם, את כל נסיונותיו המרים, לא נעשה בעצמו מר־נפש. הוא האמין ביעוּד הנעלה של אדם ותבע לשמור על גחלת היעוד עד הסוף, עד היום האחרון. במשל “חביוֹת” הוא שׂם בפי היין הטוב והחריף דברים אלה בתשובה לחברו הפּסימיסטן, היין החמוץ:

"אַל תַּרְעִיל יֵינְךָ, בַּר־חַמְּרָא!

חֹמֶץ־חֵקֶר זֶהוּ סַם רַע!

כֵּן, מָחָר נִזַּל עַד־תֹּם –

וְלָכֵן, בָּרוּךְ הַיּוֹם!

וּבָרוּךְ כָּל בַּעַל־אֹמֶץ,

שֶׁאֵינוֹ הוֹפֵךְ לְחֹמֶץ –

וְאוֹמֵר לִפְנֵי קִצּוֹ,

עַל אַפּוֹ שֶׁל צַעַר־חֶדֶל, הַנּוֹגְסוֹ וּמוֹצְצוֹ:

לֹא חָסַכְתִּי, לֹא קִמַּצְתִּי אַף טִפָּה־שֶׁבְּטִפִּין –

וְחִזַּקְתִּי וְאִמַּצְתִּי וְחִמַּמְתִּי כָּל דִּכְפִין!"

תקופה קצרה של חיים, שיש בהם ממש, עדיפה משנים רבות של קיוּם מלאכותי עלוּב (“שתי שוֹשנים”), ואפילו רגע אחד של הברקה מבורכת שקול כנגד אימת־הקץ (“הגפרור”).

וגם המשל “קשת ברקיע”, שהוא אחרון בספרו ומשמש כעין צוואַת הממשל לדורו, מסתיים בנעימת עידוד ונחמה:

"מָה? לֹא טוֹב הוּא הָעוֹלָם?

מְטֻפָּשׁ? חָשׁוּךְ? נִכְלָם?

וְיֵאוּשׁ חוֹדֵר לַנֶּפֶשׁ – וְתִקְוָה לָהּ אַיִן?

הוֹי, חַבְרַיָּא, רַק תִּקְרוֹץ נָא שֶׁמֶשׁ לָנוּ עַיִן!"

זהו ה“אף־על־פי־כן” של הסַפקן הגדול. נפשו שׂבעה מרירות וצער, הוא הציץ בעינוֹ הנוֹקבת לתהומות הירידה האנושית, אולם – הציץ ולא נפגע, כי תמיד ראה גם את השמש ממַעל. הוא, חובב־הילדים המופלג, אוהב היופי וחמדוֹת־הרוּח בעולם המופלא הזה, האמין בשמש־הצדק, שעתידה להאיר את אַפלת־חיינו, והאַקוֹרד האחרון שהשמיע לנו בבוֹאוֹ לכנס את ילדי־רוּחו, היה חיוּבי ואוֹפּטימי.

על שיטת התרגום

בקובץ זה ניתנו בתרגום עברי מאה ועשרה משלים מתוך מאה וחמישים, שכוּנסו על ידי אליעזר שטיינברג בספרו “משלים”. השתדלתי לייצג בתרגומי את כל סוגי משליו ולא לפסוח על שום צד אופייני ליצירתו רבת־הפנים. ביחוד, שקדתי לכלול בקובץ את כל משליו הידועים ביותר, שבהם קנה את עולמו.

תרגום משלי שטיינברג צפן בחובו קשיים רבים. ברור שתרגום מסוג זה צריך להיות חפשי – ואין הכוונה רק לאותה מידת־חירות, שהיא הכרחית לכל תרגום שירי, כדי שיוכל לעמוד בתביעות החרוז והקצב. תרגום, השואף למסור בראש וראשונה את סגולותיו האמנותיות של המקור ואת אוירתו המיוחדת, למסור לא רק דברים כהויתם, אלא גם, ובעיקר, דברים “כחַוָיתם”, – תרגום כזה צריך להיות חפשי במיוחד. קל־וחומר, כשהמקור – כמו במקרה שלפנינו – הוא ציורי, מוסיקאלי, שנון ומפולפל, מלא ניבים אידיוֹמַטיים ושופע משחקי־מלים ושעשועי־לשון, המתקפחים בתרגום מילולי. ואף־על־פי־כן, הקפדתי על שמירת כל עיקרי התוכן והתּרתי לעצמי סטיוֹת קלוֹת מן המקור רק בפרטים טפלים, וביחוד בדברים שלא באו במקור עצמו אלא לצורך החרוז והקצב.

כל מתרגם חייב למלא, במידה מסוימת, גם תפקיד של פרשן. כּל־שכּן, בדברי־שירה, שבהם עלול הוא להיתקל לעתים קרובות בניב מעורפל או דוּ־משמעי, התובע הבהרה או הכרעה. ועל־אחת כמה־וכמה, נזקק לקורטוב של פרשנוּת מתרגם יצירות כּמשלי שטיינברג, שלעתים יש בהם גילוי טפח וכיסוי טפחיים ורמזי־רמזים דקים־שבּדקים, הטעוּנים פיענוּח.

דבר אחד עלי להדגיש במיוחד. לשונו העממית העסיסית של שטיינברג, הכורכת יחד יסודות עבריים, אשכּנזיים וסלאביים בצירופים מופלאים, ברוּבה אינה בת־תרגום מטבע־ברייתה. על כל פנים, לא גיוּר אֶכּסוֹטיקה לשונית היה העיקר בעיני. מטרתי היתה להגיש לקורא העברי, וביחוד לנוער, את המטען המחשבתי האוּניברסאלי ואת אוצר החכמה והשנינה היהודית של הממַשל הדגול בלבוש עברי המתקבל על הדעת ועל האוֹזן, בלי יוּמרה להשיג את הנמנע ולתת תמורה עברית מדויקת למכמני לשונו וסגנונו.

אעיר כמה הערות על צדדיה השונים של מלאכת־התרגום:

הקצב. משלי שטיינברג כתובים בריתמוס חפשי, המסרג שוּרוֹת ארוכות וקצרות בסדר בלתי־קבוע מראש, אך כמעט כולם נכתבו במשקל הקרוי “טרוֹכיאוס”. לא במקרה בחר שטיינברג במשקל זה: הוא, בדרך כלל, יותר “חם” ו“רגשי” מן ה“ימבּוּס”, שבו השתמש קרילוב.

הלכתי, אפוא, בעקבות המקור: שמרתי בהקפדה על המשקל היסודי, על הטרוֹכיאוּס, כי השימוש במשקל אחר עלול היה לסלף את ניגונו הפנימי של המקור; ואילו ביחס לשורות ארוכות וקצרות נקטתי דרך־סירוג חפשית, המציינת את המקור עצמו.

החריזה. חריזתו של שטיינברג מיוחדת במינה: לשונו שופעת ניבים עבריים, והוא מרבה להשתמש בחרוז דוּ־לשוני ומזווג על כל צעד ושעל מלה עברית ואשכנזית לצמד־חמד מבריק, מלא חן וחידוש. ברור ששום מתרגם, שלרשותו עומדת רק לשון אחת ולא שתים, אינו יכול להתחרות בעוֹשר־חרוזים זה. חיבה מיוחדת מגלה שטיינברג לחרוז מוּרכב (המיוּסד על צירוף שתים או שלוש מלים קצרות ליחידה מנוּגנת אחת, המתחרזת עם מלה אחת ארוכה). בתרגום משליו השתמשתי גם אני לפרקים בחרוזים מורכבים, בעוד שבתרגום משלי קרילוב, המצטיינים בחריזה “שקטה”, נמנעתי מהם.

שעשועי־לשון. מסירתם בתרגום הצריכה על־פי־רוב עיבוד מסוים (כמו במשל “הגאולה”). שקדתי על כך, בעיקר, במקומות שמשחק־המלים חשוב לעצם ענינו של המשל. במשלים אחדים, שלשון־נופל־על־לשון יפה להם במיוחד, לא נמנעתי מלנצל גם “מציאוֹת”, שזימן לי הנוסח העברי, במידה שצורתן היתה אופיינית לשטיינברג עצמו והיה בהן כדי להדגים את סגולות־עבודתו (למשל, ב“צפרדעים”).

אגב, כדאי לציין כי שטיינברג הפליא להשתמש בצירופי־לשון, שיש בהם חיקוּי קולות של בעלי־חיים. למשל, שיר הזמיר במשל “הזמיר והחזיר” בנוי על צירופים כאלה. השתדלתי למצוא, עד כמה שאפשר, גם בשביל דברים מסוג זה גירסה עברית מתאימה.

בשביל להקל על הקוראים קריאה ריתמית מוטעמת, צוּינה על־ידי רווח כפול אתנחתא באמצע שורה ארוכה. לאותה מטרה עצמה, סוּמנה על־ידי מתג במלים מסוימות, או בצירופי־מלים, נגינה מלעילית, שנקבעה לפעמים לא לפי חוּמרת הדקדוק אלא לפי צרכי הקצב (ביחוד, בשמות פרטיים ובמלים ארמיות).

* *

הפרטים הטכניים על שיטת התרגום ניתנו בשביל חוג המתענינים. בשביל כלל־הקוראים ברצוני להדגיש רק דבר אחד: עיקר השתדלוּתי היתה לתרגם בצורה, שלא ינדוף ממנה ריח תרגום – כלומר, בצורה חיה, טבעית ושוטפת.

ואם הקוראים יטעמו בנוסח העברי אף מקצת מן ההנאה, שנפלה בחלקי למקרא המקור – ברי באתי על שכר־עמלי.

ח.ר.