רקע
אליעזר שטיינברג
אַמְנוֹן וְתָמָר
xמוגש ברשות פרסום [?]
Eמשלים
שפת מקור: יידיש
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: טברסקי, מהד' ב'; תשי"ד

עַכְבָּרוֹן וְעַכְבָּרֹנֶת –

חֲתַנְתַּן עִם הַכַּלֹּנֶת –

יוֹם אֶחָד יָצְאוּ מֵחֹר

לְטַיֵּל בָּאוֹר.

בְּיוֹם זֶה הַחֲתוּלָה בְּדִיּוּק כָּרְעָה לָלֶדֶת:

כְּלוּם לֹא חֵטְא הוּא לְהַחְמִיץ הִזְדַּמְּנוּת כָּל־כָּךְ נֶחְמֶדֶת?

הֵם יוֹצְאִים, אֵפוֹא, לָשׂוּחַ בֶּחָצֵר כְּזוּג הָגוּן,

קַשּׁוּבִים לִקְרַאת כָּל רַחַשׁ –

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע נִגּוּן.

זוֹ תֵּבָה־שֶׁל־נְגִינָה, שֶׁבֶר־כְּלִי יְדוּעַ־חֹלִי,

מַשְׁמִיעָה פִּזְמוֹן־רְחוֹב, וְקוֹלָהּ צָרוּד מִבֹּלִי.

“הַס!” לוֹחְשִׁים הֵם זֶה לָזֶה, וּבְנֶפֶשׁ מְפַרְכֶּסֶת

מַתְחִילִים לְהַאֲזִין – וְאָזְנָם כַּאֲפַרְכֶּסֶת.

(עַכְבָּרִים הִנָּם בְּרִיּוֹת

מוּסִיקָלִיּוֹת מְאֹד).


– "אוֹי, הֲרֵינִי מִתְעַלֵּף! אֵיזֶה מִין מְיָאוּֽסִיקָה!

יִלְלַת־הַחֲתוּלִים הִיא – וְלֹא קוֹל־שֶׁל־מוּֽסִיקָה!"

הֶחָתָן הַמְרֻגָּז

מִשְׁתּוֹקֵק לִצְעוֹק חָמָס.

וּמַדּוּעַ הוּא נִמְנָע מִקּוֹל־זַעַק מַַר שֶׁלּוֹ?

אַךְ וְרַק לְמַעֲנָהּ – כַּלָּתוֹ, תָּמָֽר שֶׁלּוֹ!

“הַנִּגּוּן צוֹרֵם אָזְנַיִם” – הוּא חוֹשֵׁב בְּעִצָּבוֹן:

"אַךְ אִם לָהּ גּוֹרֵם הוּא נַחַת, שֶׁתִּשְׁמַע לְתֵאָבוֹן!

יְבֻסַּם לָהּ לְבַת־חֶמֶד, שֶׁתִּהְיֶה בְּרִיאָה לִי!

כַּמּוּבָן, הִיא עוֹד יַלְדֹּנֶת – אֵין לָהּ טַעַם מוּסִיקָלִי.

אַךְ חָלִילָה לִי מִּלְעוֹג לָהּ, שֶׁמָּא תֵּעָלֵב –

וְאוּלַי, גַּם תַּחְשְׁדֵנִי, שֶׁאֲנִי מוּג־לֵב:

מִתְיָרֵא הוּא, גִּבּוֹרִי שֶׁלִּי, מִזִּמְזוּם זְבוּבִים בַּחוּץ

וְרוֹצֶה פָּשׁוּט לִברוֹחַ – וְהִנֵּה מָצָא תֵּרוּץ".


מִתְאַפֵּק לְמַעֲנָהּ הוּא. נוּ, וּמָה אוֹמֶרֶת הִיא?

לִכְאוֹרָה, אוֹמְרוֹת עֵינֶיהָ: “אֵיזֶה עֹנֶג אֱלֹהִי!”

פֶּה פָּעוּר לָהּ – כְּגוֹמֵעַ אֶת הַזֶּמֶר בְּצָמָא…

הֲבָלִים! אַל תַּאֲמִינוּ! שֶׁקֶר וּמִרְמָה!

לוּ יָכְלָה, הָיְתָה בּוֹרַחַת מִמִּיאוּסִיקָה כָּזוֹ!

וּמַדּוּעַ לֹא עָשְׂתָה זֹאת? זֶה עָלוּל לְהַרְגִּיזוֹ!


מַבְלִיגָה הַצְּעִירֹנֶת עַל הַשִּׁמָּמוֹֽן שֶׁלָּהּ.

הִיא תִּסְבּוֹל לְמַעֲנוֹ – חֲתָנָהּ, אַמְנוֹֽן שֶׁלָּהּ!

(אַל יַתְמִיהוּ שְׁמוֹת הַצֶּמֶד: הֵם בְּיַחַד בָּאָרוֹן

כִּרְסְמוּ סִפְרוֹ שֶׁל מַאפּוּ – “אַהֲבַת־צִיּוֹן”).


“הַנִּגּוּן צוֹרֵם כְּהֹגֶן” – הִיא חוֹשֶׁבֶת בְּלִבָּהּ:

"אַךְ, סוֹף־סוֹף, אֲנִי בְּנֹגֶן לֹא מֻמְחִית כָּל־כָּךְ רַבָּה.

אֵין לֹא חוּשׁ וְלֹא שְׁמִיעָה לִי –

אַךְ דּוֹדִי הוּא מוּסִיקָלִי!

שֶׁיִּשְׂמַח־לוֹ וְיָשִׂישׂ!"


לֵךְ עֲשֵׂה, אֵפוֹא, “לְמַעַן” בְּעָרְמָה וּבְתַכְסִיס –

כַּאֲשֶׁר אוֹתוֹ “לְמַעַן” רַע יוֹתֵר מִ“לְּהַכְעִיס”!

המלצות קוראים
תגיות