רקע
אליעזר שטיינברג
קִירוֹת
xמוגש ברשות פרסום [?]
Eמשלים
שפת מקור: יידיש
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: טברסקי, מהד' ב'; תשי"ד

מַהוּ כֹּתֶל בְּעֵינֶיךָ? גֹּלֶם? גּוּשׁ שֶׁל חֹמֶר?

לֹא חִבָּה לוֹ, לֹא שִׂנְאָה לוֹ, לֹא רָצוֹן, לֹא אֹמֶר?

זוֹ טָעוּת! אֵינְךָ מַכִּיר

אֶת הַטֶּבַע שֶׁל הַקִּיר!


כֵּן, נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים הוּא וְנִרְאֶה כִּמְשֻׁתָּק –

אַךְ יָדַעְנוּ כִּי גַם אֶבֶן לְעִתִּים מִקִּיר תִּזְעָק.

גַּם בְּמוֹ־אָזְנַי שָׁמַעְתִּי, אֵיךְ בָּכוּ קִירוֹת שֶׁל חֶדֶר,

אֲחוּזֵי רָצוֹן לִבְרוֹחַ מִמַּרְאוֹת זְוָעָה וֶָקֶדֶר;

אַךְ לַשָּׁוְא הָיָה הַבֶּכִי: מֵרְצוֹנָם אוֹ עַל כָּרְחָם,

חַיָּבִים לִהְיוֹת עֵדִים הֵם לַסּוֹדוֹת שֶׁבְּתוֹכָם.

נוּ, וּמִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁאָזְנַיִם לָכְּתָלִים?

וְאִם כֵּן, הֲרֵי בְּצֶדֶק יִשְׁאֲלוּ הַשּׁוֹאֲלִים:

אִם יָכוֹל הַקִִּיר לִשְׁמוֹעַ וְלִרְאוֹת וּלְהַרְגִּישׁ –

מִי אָמַר שֶׁאֵין לוֹ כּשֶׁר לֶאֱהוֹב כְּדֶרֶךְ־אִישׁ?


וְאָמְנָם! הִנֵּה רְאוּ־נָא שְׁנֵי קִירוֹת, שֶׁבִּדְמָמָה

מַחְלִיפִים קְרִיצוֹת־שֶׁל־חֵשֶׁק – נִיצוֹצוֹת קַרְנֵי־חַמָּה.

קִיר־מִזְרָח – אַבְרֵךְ נָאֶה הוּא, שְׂבַע יִחוּס הִיסְטֽוֹרִי:

כָּאן מַלְבִּי"ם, גָּאוֹן מִוִּילְנָא, הֶרְצְל, מוֹנְטֶפְיוֹֽרִי.

וְקִירֹנֶת־מַעֲרָב – הִיא רִיבָה צְנוּעָה, בַּת־חֶמֶד,

עֲטוּפַת צַמּוֹת־הַצֵּל – וְנִכְלֶמֶת־מִתְאַדֶּמֶת.

אֵין פְּלִיאָה שֶׁהַשָּׁכֵן, קִיר־מִזְרָח, נוֹתֵן עֵינֽוֹ בָּהּ.

יֵשׁ לָהּ חֵן… וְלֹא רַק חֵן: הִסְתַּכְּלוּ בַּגַּרְדֶּרוֹֽבָּה!

פְּסְס, אָרוֹן מָלֵא שְׂמָלוֹת לָהּ: כְּלֵי־מֵילָת, בְּלִי עֵין־הָרַע

מֶשִׁי טוֹב, קְטִיפָה טְהוֹרָה!

לְבָנִים אַף הֵם בְּשֶׁפַע – מְלוֹא הַמְּגֵרָה.

מַה שּׁוֹהִים, אֵפוֹא, הַשְּׁנַיִם?

הֵן זֶה זוּג מִן הַשָּׁמַיִם!

אַךְ כֵּיצַד תָּקוּם הַבְּרִית?

אֵיךְ לִגְשׁוֹר חָלָל מַפְרִיד?

יַךְ הַלֵּב – שְׁעוֹן־הַכֹּתֶל… וְיוֹתֵר לֹא־כְלוּם בֵּינְתַיִם:

הֵן בִּשְׁבִיל לָעוּף אֶל אשֶׁר, אַהֲבָה צְרִיכָה כְּנָפַיִם –

אוֹ שַׁדְּכָן, מֻמְחֶה כַּבִּיר,

הַמַּפְגִּישׁ גַּם קִיר עִם קִיר.


אַךְ הֵיכָן שַׁדְּכָן זֶה? מִי הוּא?

הוּא כְּבָר כָּאן! נִקְרָא רְאִי הוּא.

לֹא אִכְפַּת לוֹ, מִי וָמִי: לוֹ בַּכֹּל שְׁלִיטָה יֵשׁ!

הוּא תּוֹפְסָם כִּתְפוֹס פִּרְחָח בִּזְקָנוֹ שֶׁל תַּיִשׁ –

וְרוֹכֵב, דּוֹהֵר פְּלָאִים!

זוּג מַתְאִים אוֹ לֹא־מַתְאִים –

מַזָּל־טוֹב! כִּתְבוּ “תְּנָאִים”!


הוּא זִמֵּן גַּם שְׁנַיִם אֵלֶּה, זוּג נָעִים וְנֶאֱהָב:

נִתְבַּטֵּל פִּתְאֹם הָרֹחַק בֵּין מִזְרָח לְמַעֲרָב:

נִפְגְּשׁוּ וְנִתְמַזְּגוּ הֵם בָּרְאִי וּמְצוּלוֹתָיו.


בָּא אוֹתוֹ אָמַּן־שִׁדּוּךְ

וְתוֹבֵעַ שְׂכַר־תִּוּוּךְ –

אַךְ הַגֶּשׁ־נָא טְעָנֽוֹת אֶל…

הָאָזְנַיִם שֶׁלַּכֹּתֶל!

מִתַּמֵּם הַזּוּג: "שַׁדְּכָן?

מִי? מָתַי? כֵּיצַד? הֵיכָן?

נִשּׂוּאִין שֶׁל אַהֲבָה פֹּה – מָה עִנְיַן שִׁדּוּךְ לְכָאן?

אַדְּרַבָּה, שְׁאַל שְׁכֵנֵינוּ! אַהֲבָה זֹאת מִתְפַּתַּחַת

עוֹד מִשַּׁחַר יַלְדוּתֵנוּ: הֲרֵי כָּאן נוֹלַדְנוּ יַחַד!

מַה פָּעַל פֹּה הַשַּׁדְּכָן?

הוּא כְּבָר בָּא אָל הַמּוּכָן!"

מַכְחִישִׁים טַעֲנוֹתָיו בְּנֵי־הַזּוּג בְּתֹקֶף

…וְחַיִּים יַחְדָּו בָּרְאִי, בַּחֲלַל־הַשֹּׁקֶף.

* *

מְשַׁוֵּעַ שַׁדְּכָנֵנוּ עַל הֶעָוֶל הַנּוֹרָא

אֶל הָרַב שֶׁעַל הַכֹּתֶל וְתוֹבֵעַ דִין־תּוֹרָה;

הֲרֵי הוּא, דַּיַן־הַצֶּדֶק, כִּמְנוֹרָה מֵפִיץ אוֹרָה –

אַךְ “דַּבֵּר אֶל הַמְּנוֹרָה!”

המלצות קוראים
תגיות