רקע
חיים מיכל מיכלין
הכיבוש והחילוק
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: הוצאת צ' ליינמן; תש"י

התעורר בי ספק, אם חלוקת הארץ לשבטי־י־ה, שהיתה ע“פ גורל, ובאורים ותומים, וגם בשומא וכספים (ב“ב קכ”ב.), היתה מוכרחת לדורות, או שהיתה חובה רק לזמן הכיבוש והחילוק הראשון של יהושע, ואחרי שהשבטים הותרו לבא זה בזה, אפשר שגם החלוקה ירדה מחשיבותה, ולוא למשל, היתה הסכמה בין שני שבטים, להחליף ביניהם חלקיהם בארץ אפשר שלא היו מונעים אותם ע”פ דין, אע“פ שהדבר נוגע גם ליובל שאם אין השבטים במקומן או שהם מעורבין זה בזה, אז אין יובל “לכל יושביה” (ויקרא כ"ה) “משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשי בטלו יובלות, שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה”, בזמן שכל יושביה עליה, יכול היו עליה והם מעורבין שבט בנימין ביהודה, ושבט יהודה בבנימין, (ולפי גרסת רבנו גרשום: מעורבין בחלוקת שבט יהודה ובנימין) יהא יובל נוהג, ת”ל לכל יושביה בזמן שיושבין כתיקונן, ולא בזמן שהן מעורבין" (ערכין ל"ג). ואע“ג שלא מצינו עד גלות השבטים שום שנוי בחלוקה, אבל ערבוביא כבר שררה בזה, הן ע”י עצם בטול האזהרה של “לא תסוב נחלה”, והן מה שמצינו כי יהודה ושמעון היו להם ערים משותפות. ואע"פ שגם אחרי גלות עשרת השבטים נשארו שרידי שבטים איש על מקומו, בכל זאת בכל משך קיומו של הבית השני אין אנו מוצאים שהתחשבו עם חלוקת השבטים, וביחוד בזמן עזרא ונחמיה, וחלוקות אחרות לגמרי אנו מוצאים בהתקופות המאוחרות כמו שלוש ארצות כו' וכו'.

ובעז“ה בזמן הגאולה העתידה, ואליהו יבא לקרב הרחוקים ויברר לנו יחסי השבטים, האם נצטרך אז לדיק ולהשיב השבטים איש על מקומו, או בכלל יתבטלו הבדלי השבטים, ומה יהיה אז תפקידו של לוי? ובכל הקושי להחליט כי יש אפשרות לחלוקת השבטים להתבטל, אחרי שכבר היתה מנובאת מראש ע”י יעקב אבינו ע“ה וגם ע”י משה רבינו ע“ה בצואותיהם, בכל זאת הלא אנחנו מוצאים שנוים יסודיים בזה גם בנבואת יחזקאל, אשר ממנה משמע אמנם כי החלוקה תהיה לפי השבטים, אבל שבט יוסף יקבל רק חלק אחד במקום שנים שהיו לו בחלוקה הראשונה, וגם שבט לוי ישתתף בהחלוקה ההיא ויעוין בסוגיא דב”ב קכ“ע ע”א שלא נתבררה לי כל צרכה.

ואם כי ירושלם לא נתחלקה לשבטים בכ“ז הלא המזבח היה בחלקו של טורף, מפני היעוד של משה “ובין כתפיו שכן”, וגם בית ק”ק היה בחלקו (עי' יומא י“ב ע”א ובסוטה ל“ד ע”א ברש“י וכן גם בזבחים קי”ח: בשלושה מקומות שרתה שכינה על ישראל בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלקו של בנימין וכו'), ולפי חז“ל בזבחים צריך תמיד שיהיה המקדש, בחלקו של בנימין, כי כן דרשו שם: תניא חופף עליו במקדש ראשון, כל היום במקדש שני, ובין כתיפיו שכן אלו ימות המשיח, ובספרי נתנו טעם לזה מפני שכל השבטים נולדו בחו”ל והוא נולד באר“י, ויש עוד טעמים לזה מפני שלא היה במכירתו של יוסף, ומפני שלא השתחוה לעשו, ואם החלוקה תתבטל, אז אפשר שחלק זה יפול לשבט אחר. ואולי לא השם הוא העיקר, אלא המקום, וכיון שהיה שייך פעם לשבט זה שוב הוא נקרא תמיד על שמו אף כי יעבור ליד אחר וצע”ג.

ומה יהיה אז דין הלויים? כי עדיין לא מבורר לי בכלל פרטי האיסור הזה על שבט לוי מליטול חלק בארץ כנען, אם הוא רק על כללות השבט, או על כל פרט ופרט, בהקש אל הביזה אשר בה לוקה כל בן לוי בפרט הלוקח חלק בביזה (יש חולקין ע“ז, מפני שהוא לאו הניתן לחשבון עיין חינוך תקי”ד) כי שניהם ממקרא אחד אנו למדים, “לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה וגו'” (דברים י"ח א') “חלק” זו ביזה, “נחלה” זו נחלת הארץ (ספרי), וז“ל הרמב”ם (ה' שמיטה פי“ג ה”י) כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הם מוזהרין שלא יטלו חלק בביזה, בשעה שכובשין את הערים וכו' ובן לוי או וכו' לוקה ואם וכו' מעבירין אותו ממנה עכ"ל, האם כל זה הוא לדורות, או רק בשעת הכיבוש והחילוק הראשון, כי הלא אנו מוצאים אשר הלויים והכהנים כן ירשו נחלות מאבי אמם, כמו פנחס שנשא אשה וירשה (ב“ב קי”א).

הרמב“ם אומר הלאה (הי"א) נראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם, אבל שאר הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל, הכהנים והלויים באותן הארצות, כשאר ישראל עכ”ל (עיין בהשגת הראב“ד שעליה אמר הרדב”ז, שהוא חושד בהגהה זו שלא יצאה מפי קדשו של הראב“ד ז”ל). מזה נראה כי דעת הרמב“ם אשר בשאר הארצות יש ללויים חלק, אבל לא באר”י אף לדורות, גם זה מובן שבשאר הארצות לא כיון הרמב“ם אל כיבוש סוריא ע”י דוד ששם באמת היה חלק ללויים מפני שתרו“מ הוא שם רק מדרבנן, כי סוריא נכבשה לפני א”י, וע“כ אינה נכנסת בדיני א”י, ולפי חז“ל עשה בזה דוד שלא כהוגן, באמרם ז”ל (ספרי סוף עקב וכן בילקוט) א“ל הקב”ה לדוד עד שאתה כובש אפרכיות רחוקות, כבוש אפרכיות שלך. גם בסוטה מ“ד: אמר רבא מלחמת יהושע לכיבוש דברי הכל חובה, מלחמת דוד להרוחה ד”ה רשות, אבל סו“ס זה מתנגד למה שדרשו בספרי, על הכתוב “כל מקום אשר תדרוך כף רגליך”, שכל מקום שיכבשו ישראל אחרי שיכבשו את א”י, שלהם יהיה, ויהיה דינו כא“י לכל המצוות, מגז”ש של יהיה יהיה. ועיין ב“ב נ”ו ששם איתמר א“ר יהודה וכו' כל שהראה לו הקב”ה למשה חייב במעשר, לאופי מאי, לאפוקי קיני וקניזי וקדמוני, ופירש הרשב“ם ז”ל: שלא יתחייבו במעשר לע“ל כשיחזירום לנו, א”נ אם כבשו ישראל מהם אחרי מות יהושע, כולם פטורין מן המעשר, וזה כדברי הרמב"ם אבל בניגוד להספרי.

והנה ידוע ששבט לוי זכה במעשר מפני שתי סבות: א) מפני שירותו בקודש, ב) מפני שלא נטל חלק בארץ, ואולי בזה תלוי גם הדין, אם יקח חלק בארצות נוספות, שאם מפני עבודתו בקודש, שייך גם שיקח מעשר שמה, ואם מפני שלא נטל חלק בארץ, אין לזה שייכות, בנוגע לארצות שנתוספו אח“כ, והרמב”ם אומר מפורש (שם הי"ב) ולמה לא זכה לוי בנחלת א“י ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את השם וכו' יעו”ש באורך דבריו.

ובכן נסכם שאלתנו: א) האם מותר היה לשבט אחד, להחליף חלקו עם שבט אחר? אף אם עי"ז יתבטל דין היובל, אחרי שהותרו השבטים לבא זה בזה, והיאך יסודר הדבר בזמן הגאולה העתידה? ב) האם גם לעתיד לבא יהיה הבדל בין השבטים ג) ומה יהי תפקידם של הלויים אז? (בספרי על הכתוב “ולבני לוי נתתי כל מעשר בישראל לנחלה” מה נחלה אינה משתנה מקומה אף מע"ר אינו משתנה ממקומו).

* * * *

הנה נא הואלתי לשאול עוד שאלה קטנה:

אמרו בספרי (סוף פ' עקב) “ושמתם את דברי וגו', אמר להם הקב”ה לישראל, אע“פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו”ל אעפ“כ היו מצויינים במצוות, כדי שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם כחדשים”. לכאורה הייתי אומר שהכונה בזה על מצוות התלויות בארץ, שהתורה מיעצת לבני ישראל אשר בעת שיתרשלו מן המצוות ויהיו בגלות, שישמרו גם שם את המצוות, כדי שבשובם לא“י לא יהיו בעיניהם כחדשים, אבל הספרי שמה ממשיך ואומר אחרת: “ושמתם” זו תורה “וקשרתם” אלו תפלין, אין לי אלא תפילין ות”ת, שאר מצוות מנין? הרי אתה דן לא ראי תפילין, וכו', הצד השוה שבהן שאינן תלויות בארץ, ונוהגות בארץ ובחו“ל, אף כל מצוות הגוף שאינן תלויות בארץ נוהגות בארץ ובחו”ל. ע“כ. כלפי לייא? אם מדברים אנו על מצוות הגוף, שנוהגות בארץ ובחו”ל, למה לן הטעם כדי שלא יהיו אצלם כחדשים, הלא החיוב חל לקיים המצוות גם מצד עצמן, ומצוה לישב.

* * * *

והיות כי הנני שרוי כעת בפתח־תקוה, מחוסר הספרים הנחוצים לחקירה הזאת, וגם מפני זקנותי וחולשתי, קשה לי להאריך בזה, כראוי, ולכן הנני מציע את השאלה לפני הקבוץ החשוב של תלמידי חכמים שהתרכז בפתח־תקוה, במוסד “בית מדרש לתורת א”י“, והמורכב מסלתן ושמנן של ישיבות שונות, כמו הישיבה בסלובודקה וחברון ועוד ישיבות. מהם עלויים מצוינים ומופלגים בתורה ובבקיאות והם הקדישו עצמם, להתעסק בלבון ההלכות, וכל הענינים הנוגעים לארצנו הקדושה. אשריהם ומה טוב חלקם, אשר הציבו להם יד, באם המושבות פתח־תקוה, מקום שם מתרכזים כל עניני המושבות, ושם צצות וצומחות תמיד שאלות שונות, הנוגעות להלכה ולמעשה, שאלות די מסובכות, אשר לפעמים גם רב גדול בישראל מתקשה בפתרונן ובהתרתן, ומרוצה הוא אם הוא מוצא לו עוזרים בחבר החכמים הנזכרים, ועוד יתרה עשו, הם התחילו לפרסם קובץ תורני בשם “תורת הארץ” אשר בו הם מביאים לפרסום גדול, כל השאלות הבאות לפניהם, וחז”ל אמרו אין תורה כתורת א“י, כי הלמוד על אתר במקום הקודש, הוא יותר מוצלח ומזוקק מאשר בארצות הגולה, כי אין דומה שמיעה לראיה, וכמאמרם ז”ל וראיתם וזכרתם ועשיתם, ראיה מביאה לידי זכירה, וזכירה מביאה לידי עשיה (מנחות מ"ג).

היו אמנם כמה פעמים בירושלים ת“ו התעוררויות שונות בנוגע להלכות התלויות בארץ, היתה פעם התעוררות להקרבת קרבנות, וביחוד קרבן פסח, אשר אצלו טומאה דחויה או הותרה, ומסורה היתה אשר אילו הצלחנו להקריב את הפסח הראשון על הר המוריה, כי אז היתה הגאולה מתקרבת יותר. המעורר העיקרי לדבר הזה, היה היהודי האמיתי, הקנאי לדבר השם, בעמח”ס “לב העברי”, מחצרם של הרבנים מגריידיץ ומבילוגרד בזמנם.

שוב היתה התעוררות לשמירת המקדש ע“י משמרות מתחלפות אצל הר הבית, המעורר הראשי היה הרב המקובל מו”ה העשיל געלבשטין זצ“ל, שחבר למטרה זו שני חלקים ממחברתו “משכנות ישראל” ושם מביא גם שזכה לידי מופתים גלויים, וע”ז קיבל עליו קפידת הגאון הג' מוהרי“ל דיסקין זצלל”ה.

בזמן האחרון אחרי המלחמה נוסדה למטרה זו, ישיבה בשם תורת כהנים, שהקדישה עצמה לעסק זה, של עבודת הכהנים והלויים, ותשאף גם ליסד תזמורת קדושה, עם כל הכלים האפשרים, בהתאם לכלי שיר של הלוים ואמרה לחדור לתוך ניגוניהם הקדושים ונצוחם על כלים מכלים שונים, איני יודע אם הישיבה הזאת עודה קימת, ועד כמה הצליחה במטרתה.

בזמן היותר אחרון ידעתי כי בישיבת מרכז הרב של הגאון הגדול מוהרא“י קוק שליט”א, נקבעו שיעורים מיוחדים להלכות התלויות בארץ.

אבל שונה הוא הקבוץ היקר והנכבד שבפתח־תקוה, שהוא כולו קודש אך למטרה זו, ומעולם לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת, אמר החכם, ומובטחני שבזמן הזה אשר ההופעה האלקית מכרזת, פנו דרך, ישרו מסילה לאלקנו, יסוד קבוץ כזה הוא דבר בעתו שבעזר השם עשה יעשה והצלח יצליח, לעלות בשלב המעלות במסילה העולה בית א־ל, ועיני כולנו תחזינה בשוב השם שיבת ציון, ונוה הקודש יהיה בנוי על תילו בב"א.


 

תשובת “בימ”ד לתורת א“י” לשאלת כיבוש וחילוק

א) בנידון, אם אחר חלוקת הארץ יש היתר לשבטים להחליף חלקיהם: נ“ל, דחילוף הוי כמכירה דהדין עד היובל, ודוקא כי ימוך היינו, שהעני, כדמפורש בספרא (בהר כ“א פסוק כ”ה) וברמב”ם פי“א ח' שמיטה ויובל הכ”ג, ואם מחליפין לצמיתות עוברין שניהם על האיסור לא תמכר לצמיתות ואין מועיל החילוף רק עד היובל (ברמב“ם שם ה”א).

ב) בנידון אם החליפו זה עם זה חלקיהם. אם מקרי השבטים מעורבין ובטל דין יובל, מבואר במהר“א פולדא. ובפ”מ שביעית פ“י ה”ב שהעיקר תלוי אם השבטים מעורבין זה בזה ואין ניכר כל שבט בפ“ע, אבל אין תלוי בחליפת מקמותיהם, וכן מוכה מלשון הרמב”ם פ“י ה”ח.

ג) בנידון היאך יהיה חלוקת הארץ לע“ל, אם תשאר על חלוקה הקודמת או לא דמפורש בגמרא (ב“ב קכ”ב ע"א) דלעתיד תהיה חלוקה אחרת, ע”י הקב“ה בעצמו, ולא כמו שהיתה הקודמת שהיו מעורבין החלקים זה בזה, ולא היה לכלל שבט רצועה ישרה אבל בחלוקה העתידה תתחלק הארץ לי”ג רצועות ישרות, לכל שבט וחלק הי“ג למשיח צדקנו, וכן הובא בספר כפתור פרח פ”י עיי“ש, ועיין בספרי האזינו ל”ב, על הפסוק “ד' בדד ינחנו”.

ד) ובנידון מקום מקדשנו אם יהיה בחלקו של בנימין: מבואר מכל המקומות שהביא כת“ר שיהיה בחלקו של בנימין, ועיין בחידושי הרש”ש ב“ב קכ”ב ד“ה ואגב וכו'. שהעיר על דבר רש”י יחזקאל מ“ח ח', ושם כ”א עיי"ש.

ה) בשאלתו אם ללויים יהיה חלק בארץ לע“ל: מבואר בב”ב קכ“ב, לפירוש הרשב”ם ד“ה ועוד תניא: ובשיטת התוספות ד”ה ואידך: ששבט לוי יטלו חלק לע“ל, מהא דמביא הגמרא “שער לוי אחד” ואפרים ומנשה יטלו רק חלק אחד כמו שכתוב “שער יוסף אחד”, וכן הביא הסמ”ג לאוין רע“ו, שלעתיד יטול שבט לוי חלק בארץ מגמרא ב”ב הנ“ל ועיין רש”י דברים י“ח וז”ל: ובספרי דרשו, “ונחלה לא יהיה לו” זו נחלה שאר ו“בקרב אחיו” זו נחלת חמשה, ואיני יודע מהי ונ“ל שארץ כנען מעבר הירדן ואילן, נקראת ארץ חמשה עממין ונחלת שאר, לרבות קיני וקנזי וקדמוני, עכ”ל. מבואר מפורש רש“י בספרי, דגם בארץ קיני וקנזי וקדמוני, לא יטול שבט לוי חלק, וזה לע”ל דעכשו לא נתן לנו אלא ז' אומות, כמש“כ רש”י בפר, לך לך ט“ו י”ט עיי“ש, אכן ר' קלונימוס והרמב”ן לא פירשו כפירוש רש“י, ולפי פירושם אין ראיה מכאן לזה, אבל כפי רש”י מפורש, בספרי פ' קרח י“ח כ”ד, “על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל ולא ינחלו נחלה” לפי שנאמר ונשל גוים רבים מלפניך, אבל קיני וקניזי וקדמוני לא שמענו, ת“ל אמרתי להם להזהיר בי”ד על כך ע“כ, ועיין בפירוש המלבי”ם. מפורש כאן, דמשלש אומות אלו שננחל לעתיד ג“כ לא יהיה ללוי חלק בזה ושיטת הרמב”ם לא מבואר אם לעתיד יהיה ללוי חלק בארץ או לא, ונ“ל דהנה הרמב”ם במצוה קפ“ג כתב: היא שצונו לתת ללויים ערים לשבת, כי אין להם חלק ונחלה בארץ וכו' ע”כ, מוכח דערי הלוים הם חלף נחלתם ולפי זה אם יהיה להם חלק ונחלה בארץ לעתיד, לא יהיה להם הערים האלה לנחלה, והרמב“ם פוסק בפי”ג משמיטה ויובל ה“א דלעתיד יוסיפו ערי מקלט אחרות וכולם ללוים, א”כ ראיה מזה, דלא יהיה להם חלק לע“ל בארץ, וכמו שמפורש בספרי, ועיין ברמב”ם בפי“ג משמיטה ויובל ה”ז: כהנים ולויים שמכור משדה עריהם או בית מבתי ערי חומה שלהם, אין גואלין כסדר הזה וכו‘, וגואלין כ“ז שירצו, שנאמר “גאולת עולם תהיה ללוים” ע”כ, ועיין בשס ערכין ל“ג ע”ב דהקשו ערי חומה היכי משכחת בלויים, ומשני עיי“ש ובאופן זה פוסק הרמב”ם דין זה לעתיד, ועיין במנ“ח מצווה ש”מ, שכתב: וערי הלויים היינו מ“ח עיר שנתנו להם בא”י חל, נחלתם, שלא נטלו חלק בארץ, יש להם דין ערי לויים, אבל שאר ארצות שיכבש מלך ישראל, או שיכבש מלך המשיח וכדמבואר ברמב“ם שם הי”א שגם שבט לוי יטול חלק בזה, א"כ פשוט דאותן עיירות שנוטלין נחלה כשאר ישראל לא עדיפי משאר ישראל, ונוהג בבתיהם כל הדינים ומוחלט בערי חומה, כי אין ללויים יפוי כח, רק באותה ארץ שאין נוטלים בה נחלה, כו’ (ונ“ל ראיה לדבריו מהא דפסק הרמב”ם שם ה“ט, ומקורו בגמרא ערכין ל”ג ב' דלוי שירש מאבי אמו ישראל, גואל כישראל ולא כלויים וכו' עיי“ש. הרי דיפוי כח הלויים הוי רק באותן הערים שנתנו להם חלף נחלתם, אבל לא בערים שרכשו מדין עצמם ודו”ק, ומבואר בסמ“ג והוא מהש”ס דב“ב דלעתיד יטלו שבט לוי חלק בארץ, א”כ לעתיד לא שייך יפוי כח ללויים בכל הנ“ל וקשה שהרמב”ם מביא דין זה לימות המשיח, וכמו שכתב הרמב“ם שיתנו אותם ללוויים, לא יהיו בהם יפוי כח ללוויים, וא”כ היה לו להרמב“ם לחלק בין הערים שנתנו להם מקודם, ובין הערים שיתוספו להם בעתיד וצ”ע, ע“כ נראה מזה ג”כ, דשיטת הרמב“ם הוא כמו שמוכח מספרי דלעתיד לא יהיה חלק לשבט לוי בארץ ואפילו בשלש האומות שינחלו בעתיד, היינו הקיני והקניזי והקדמוני, גם בהם לא יטלו חלק, והא דיתוספו ערי מקלט בימות המשיח, היינו בשלוש אומות אלו, כמו שפסק הרמב”ם בפ“ח מהלכות רוצח ה”ד עיי“ש, ולפיכך אין חילוק בדין גאולת עריהם בין ערים אלו שנטלו כבר בארץ ובין ערים אלו שיתוספו, כי בכל מקומות האלו, אין להם חלק והערים הוי חל, נחלתם ודו”ק, ועיין במנ“ח מצוה ת”ח שהכריע ג“כ כדברנו דשיטת הרמב”ם דשבט לוי לא יטול חלק בארץ לעתיד, וגם בשלוש אומות שיתוספו לעתיד והביא ג“כ הספרי, ונשאר בצ”ע על זה מגמרא דב“ב עיי”ש.

ובאמת הראיה מגמרא דב“ב הוי רק לפירוש הרשב”ם והתוספ' שם ועיין בשיטה מקובצת בב“ב קכ”ב בשם הר“ן ז”ל שהוא פליג על הרשב“ם בזה שכתב דלוי יטול חלק לעתיד, והן בזה שכתב שאפרים ומנשה יטלו חלק מהא דכתיב שער יוס, אחד, וז”ל: ותמהני עליו שהרי מקראות מפורשין שלא כדבריו ז“ל שהרי כתיב בספר יחזקאל כה אמר ד' וכו', אשר תתנחלו את הארץ לי”ב שבטי ישראל יוסף חבלים, כלומר שיטול יוסף שניים. וכך תרגום יונתן, יוסף יתקבל שני חולקין, ומפורש עוד בפרשה כשהוא מונה נחלת השבטים, ועל גבול נפתלי וגבול מנשה אחד, ועל גבול מנשה גבול אפרים אחד, אלמא אפרים ומנשה אף לעתיד לבא יטלו שני חלקים וכו',.

וכן מה שכתב ששבט לוי יטול חלק בארץ, אף זה אינו, שהרי מפורש בפרשה שלא יטול חלק בארץ אלא שיהיו לו ערים לשבת בהן, והוא מכלל התרומה כ“ה אלף אורך ורוחב עשרת אלפים שמכללה ביה”מ ומקום לשבת לכהנים וללויים, כל זה מפורש בפרשה, אע“פ שכתוב שער לוי אחד שער יוסף אחד, זה אינו ענין לנחלה באער”י, אלא לומר שיהיה בירושה י“ב שערים כנגד י”ב שבטים, אע“פ שיוסף נמנה לשני שבטים, היינו לענין נחלה וכו', ושבט לוי אע”פ שלענין נחלה לא נמנה במנין השבטים, ראוי הוא שיהיה לזכרון בירושלם כשאר השבטים, ואע“ג שדרשו בגמרא שער ראובן אחד, שאין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה וכו' היינו מיתורא דאחד אחד וכו', ולפיכך אינו יכול להעמיד דברי הרשב”ם בזה, ולעיקר שכשם ששבט לוי לא נטל חלק בראשונה כך לא יטול בשניה וכו', ע“כ. ולפ”ז לא קשה אם הרמב“ם סובר דשבט לוי לא יטול חלק בארץ, דהספרי מסייע לו, ומגמרא דב”ב לא קשה דיפרש כפירוש הר“ן, ועיין בחידושי הרש”ש בב“ב שם שגם הוא העיר כל זה על הרשב”ם ולא הביא שיטת הר"ן בזה.

ו) ובהא דגמרא ב“ב ס”ו קאמר, דחוץ מארץ שבעה עממין שראה משה רבנו אינו חייב במעשר, לאפוקי שלש אמות שיתוספו לעתיד. ובספרי פ' עקב י“א כ”ד, מפורש אפילו חו“ל אם נכבש אחרי כיבוש אר”י במלך ובדעת כל ישראל מחויב במעשר, וסוריא שאני דכבש דוד לפני גמר כיבוש הארץ עיי“ש והובא בתוספ, בב”ב צ' ע“ב ד”ה כפ: וגיטין ח' ע“א ד”ה כיבוש יחיד: וע“ז כ”א ע“א ד”ה כיבוש: והובא להלכה ברמב“ם פ”א דתרומות ה“ג עיי”ש, ועיין בפרשת דרכים דרוש ו, שהקשה מספרי אגמרא דידן, ותירץ שם יפה אבל בדרך זה ששבט לוי יטלו חלק בעתיד, אבל ע“פ דרכנו הנ”ל נפתרא הקושיה, ועיין בחידושי הרש“ש בב”ב שתירץ את זה וצ"ע.

ז) ועל הקושיא בספרי, “ושמתם את דברי” וכו‘. אף לכשתגלו היו מצוינים ובמצוות וכו’, ביאר הפרשת דרכים, בדרוש י“ב, לפי מה שכתב הרשב”א, אהא דאמרינן מכאן מודעה רבא לאורייתא, אעפ“כ הדר קבלוה בימי אחשורוש, והקשה וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה נענשו, ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם א”כ בטלה מודעה זו, ותירץ שמתחילה אע“פ שהיה להם מודעה, מכ”מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקימו את התורה, כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות וכו', לפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מארצם ומשגלו יש מודעה ע להדבר וקבלוהו בימי אחשורוש, ע“כ, עיי”ש לפי“ז מיושב הספרי דנהי דכל חובת הגוף נוהגת בארץ ובחו”ל היינו בהיות ישראל על אדמתם, דאין כאן טענה מודעה, אבל משגלו יש כאן טענת מודעה,ומש“ה הוצרף לומר דאף אחר שגלו, ויש כאן טענת מודעה מכ”מ היו מצויינים, שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים ע"כ.

* * * *

המאמר הזה ע“ד הכבוש והחלוק זכה להיות לפני עיניו הטהורות של הרב הגאון הגדול רשכבה”ג מוהר“ר יוסף רוזין זצ”ל הרוגאצובי מדווינסק ומצא חן בעיניו ועשה עליו הערות קצרות כדרכו תמיד בקדש אשר רב המבין יבין. עיין בירחון תורת ארץ־ישראל מחדש כסלו תרצ"ו.


 

הערות אחדות למאמר הנז' מאת מרן רשכבה“ג מוהר”י רוזין שליט"א.

עיין סנהדרין דף קי“א ע”ב, בהך מחלוקת ודר' יוחנך וריש לקיש, אם חולקין עיר אחת כו' ומתרץ בירושה או במתנה, ור“ל למ”ד אין מתנה יוצאה ביובל, ועיין בכורות וערכין ל“א ע”ב בתוספ' ד“ה דאי, ומירושלמי פ”א דסנהדרין גבי בעלת דהיתה מיהודה והשדות מדן ע“כ, עיין בירושלמי פ”ב דמעשרות ה“א, ופ”א דמע“ש ה”א גבי מתנה וכו‘, ותוספ’ גיטין דף מ“ח ומגמרא דף כ”ה, ודף ס“ה ע”א, ונ“מ אם הקדיש שדה שניתנה לו במתנה אם יוצאה לכהנים ביובל או לאו, ועיין בערכין דף כ”ו ע“ב ודף י”ד גבי חומש מאי.


המלצות קוראים
תגיות