רקע
זאב ז'בוטינסקי
הצהרה אישית על הספר הלבן

הציר זאב ז’בוטינסקי (ארץ ישראל. הצה"ר – גרמנית):

האדון ד"ר וייצמאַן אמר בנאומו את המשפטים הבאים: “כאשר עמד מר ז’בוטינסקי, כמו כולנו, בפני המבחן הקשה לחתום על הספר הלבן, לא נשא את הנאום, כפי שנשאוֹ כאן. מדוע לא ניסה אז להתיצב בפני ראש ממשלת אנגליה, או בפני סמואל, או בפני מיניסטר־המושבות, ולשאת את הנאום, אשר נשא כאן?”

על כך עלי להצהיר את הדברים הבאים: ב־17 ביוני 1922, בשעה 4 או 5 אחרי־הצהרים, באתי ללונדון מאמריקה, אשר שם ניהלתי מזה שמונה חדשים את פעולת קרן היסוד. אחד המזכירים, שחיכה לי בבית־הנתיבות, אמר לי, כי עלי ללכת מיד אל משרד ההנהלה. במשרד הראה לי האדון ד“ר וייצמאַן את התזכיר מן ה־3 ביוני, שאנו מכנים אותו כיום בשם הספר הלבן, והודיעני, כי הממשלה דורשת את הסכמת ההנהלה למסמך זה, וכי הסכמה זו צריכה להמצא בידי הממשלה כבר למחרת בבוקר, ביום ה־18 ביוני. אם לאו – מאיימים עלינו בשינוי מרחיק־לכת וכבד־משקל בנוסח המאַנדאַט לרעתה של ההסתדרות הציונית. ד”ר וייצמאַן הבטיחני אותה שעה, כי ההנהלה נקטה בצעדים הנמרצים ביותר, כדי להניא את הממשלה מתביעה זו או לפחות כדי להמתיק פסקאות מסויימות בתעודה, אך הכּל היה ללא־הועיל, ומשרד־המושבות עומד על האוּלטימאַטוּם שלו: או הסכמה למחרת הבוקר או שינוי בנוסח המאַנדאַט. ישיבת ההנהלה, בהשתתפות חברים מוזמנים מן הועד הפועל, צריכה היתה לפיכך להתכנס באותו ערב ולקבל את החלטתה עד למחרת בבוקר.

ברי, כי במסיבות אלו לא היה עוד סיפק בידי לנקוט בעצמי בצעדים כל־שהם, או – כפי שהביע זאת ד"ר וייצמאַן, בצורה הנראית בעיניו יותר – לשאת נאום בפני ראש ממשלת אנגליה.

אמנם, נותרה לי עוד אפשרות מצוֹדדת מאד: להסתלק מכל השתתפות בהחלטה שלפניה עמדנו, להסיר מעלי כל אחריות להחלטה זו, ובהזדמנות נאוֹתה להתפטר מן ההנהלה. אך היתה לי הרגשה, כי פירושו של דבר – לעזוב את חברי לנפשם במצב חמוּר ומיואש ולברוח מן המערכה. היתה לי הרגשה, כי מחובתי המוסרית לשאת יחד עם חברי גם חרפת תבוסה, אם־כי לא היה לי חלק בקרב האבוד שהתנהל בהעדרי, ושעות מספר קודם לכן אף לא ידעתי עליו מאומה. לכן החלטתי לראות בתיאורו של ד"ר וייצמאַן לא רק אמת סוּבּייקטיבית – דבר זה הריהו מובן מאליו –, אלא גם אמת אוֹבּייקטיבית, לתת את מלוא האֵימון לו ולשאר האדונים שבהנהלה, כי אמנם נקוֹט נקטו בכל הצעדים האפשריים למלחמה באוּליטימאַטוּם, ולהשתתף באופן לוֹיאַלי באחריותם הכבדה של חברי.

היום, לאחר ששמעתי את הדברים הנ“ל מפי האדון ד”ר וייצמאַן, מצטער אני על אותה החלטה. לוֹיאַליות היא דבר, שצריך לנהוג בו – כפי שנוכחתי עתה – חסכון רב. אילו היה המצב הפוך, אילו הייתי אני נוחל תבוסה בקרב, ואדם אחר היה בא ברגע האחרון, היה שומע את תיאור המצב מפּי, היה מקבל, מתוך אֵימון מלא, ללא בדיקה, את התיאור שלי, והיה נותן לי את שמו, כדי לשאת יחד עמי את תבוסתי – אני לעולם לא הייתי מטיח את הדבר הזה כלפי אותו אדם. ואילו היה אדם שלישי מטיח את הדבר הזה כלפיו, הייתי קם והייתי מודיע, כי אני נוטל את מלוא האחריות על עצמי. ד"ר וייצמאַן סבור אחרת. ואני קובע זאת בצער רב ומניח את הדבר למשפטו של הציבור (תשואות).


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37239 יצירות מאת 1911 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13597 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!