הַאִם מַתָּ? אוֹ אוּלַי שָׁבָץ אָחַז יָדֶךָ,

יַנְקוֹאִי הַנַּעֲרָץ, אוֹ אוּלַי שָׁכַחְתָּ, שֶׁגַּם אֲנִי הִנֵּנִי?

אוֹ אֵיזֶה שֵׁד קָרֶךָ? גַּם אֶת שִׁמְךָ אֵין לִשְׁמֹעַ.

אִם אַמֵּץ אִמֶּצְךָ עֶרֶשׂ-חַיֵּי הַנֶּצַח, הַקֶּבֶר,

הֲרֵי שָׁלוֹם לַעֲפָרֶךָ! חֲלוֹמוֹת יָפִים לְךָ שָׁם מָטָּה!

לֹא תַּפְרִיעַ מְנוּחָתְךָ שְׁאֵלָתִי הַנּוֹזֶפֶת,

שַׁלָּמָה תִּשְׁתֹּק, לָמָּה לֹא תִּפְצֶה פֶּה בְּאִגֶּרֶת?

אַךְ אִם הַשָּׁבָץ הִכֶּךָ, לֶךְ-נָא אֶל בֵּית-מִרְקַחַת

וַעֲשֵׂה, בְּנִי, כִּי תֵּרָפֵא, וְאַחַר כְּתֹב, מַהֵרָה!

וְאִם שָכֹחַ שְׁכַחְתָּנִי, אִם רֵעֲךָ נִמְחָה מִלִּבֶּךָ,

אוֹ אָז, אָחִי, צֵא-נָא מִדַּעְתְּךָ, מֵעֹמֶק לֵב אֲאַחֵל לָךְ.

הֲיָדַעְתָּ מֶה עָשִׂיתָ, עֵת רָשַׁמְתָּ אֶת שְׁמֶךָ

בְּעֹמֶק לְבָבִי שָׁם פְּנִימָה? תּוֹךְ סֶלַע צוּר חַקֹּתָ

בְּעֵט-פְּלָדָה אוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר לֹא יִמָּחֲקוּ לָנֶצַח.

וַאֲנִי? הַאִם אֶת שְׁמִי אֱלֵי חוֹל שָׂרַטְתִּי,

אֲשֶׁר רוּחַ מְצוּיָה תִּדְּפֶנּוּ עִמּוֹ יַחַד?

רַב תּוֹדוֹת אִם כָּךְ הוּא – אַךְ נָקֵל לִי כִּי אַאֲמִינָה,

כִּי גַם שִׁירִים רָעִים לִי, מַאֲשֶׁר כִּי שְׁכַחְתָּנִי.

נִרְפֶּה אַתָּה, אָחִי, זֶהוּ הַדָּבָר. עָצֵל לִכְתֹּב, כָּמוֹנִי.

לָכֵן אֲבַקֶּשְׁךָ, הַנַּח לִי אֶת הָעַצְלָה וֶהְיֵה זָרִיז מִמֶּנִּי,

לִי זֶה יָאֶה (וְכָל כָּךְ טוֹב), הֵן תְּוַתֵּר עָלֶיהָ,

אִם אֲבַקֶּשְׁךָ הַפַּעַם. – הֶאָח, כְּבָר אֶרְאֶךָּ

חוֹטֵף אֶת הָעֵט בְּצַוָּארוֹ, תּוֹחֵב חָטְמוֹ בַּחֶרֶת,

חוֹרֵשׁ אֶת הַתְּלָמִים הָאֲרֻכִּים בְּנִיר-הָאִגֶּרֶת,

וּקְרוּעֵי-בְּלוּיֵי רַעְיוֹנוֹת אֶל תּוֹכָם זוֹרֵעַ,

כִּי טוֹב שֶׁלֹא תִּכְתֹּב כְּלָל, מִשֶּׁתְּמַלֵּא אֶת אִגְּרוֹתֶיךָ

וְאֶת קֻרְקְבָנִי מַחְשְׁבוֹת חָכְמָה וָשֵׂכֶל,

כִּי אֵין בָּעוֹלָם שְׁטוּת גְּדוֹלָה מֵאֲשֶׁר אִגֶּרֶת מְחֻכֶּמֶת,

אֵימָה גְדוֹלָה מַפִּילָה הִיא עָלָי. שֶׁמָּא מִשּׁוּם שֶׁנִבְצַר מִמֶּנִי

לְחַבֵּר כָּזֹאת. אֶפְשָׁר מְאֹד. אַךְ אִם כָּךְ הוּא,

הֲרֵינִי נִשְׁבָּע בְּאִטְרִיּוֹת-גְּבִינָה וּּבְטַבַּק הַקְּטֹרֶת

וּבְכָל הַקָּדוֹשׁ וְהֶחָבִיב עָלָי – גְבִרְתִּי רַבַּת-הַחֶסֶד,

אוֹתָךְ אֲבַקֵּש בְּכָל לְשׁוֹן-בַּקָּשָׁה, הַכִּי-נָא נֶפֶשׁ

אֶת בַּעֲלֵךְ וְגַדְּפִיהוּ כַּדָּת, אִם גַם אַחֲרֵי אֵלֶּה

לֹא יִכְתֹּב לִי, אוֹתוֹ זֶה וָזֶה, יִּמַּח שְׁמֵי-שָׁמַיִם!

יִכְתֹּב לִי עַל הַכֹּל, בִּפְרוֹטְרוֹט, וּבְיִחוּד אִם עָלַיִךְ

יִכְתֹּב לִי בִּקְצָרָה, אֶתְכָּעֵס בְּכַעַס אָרֹךְ לְאֵין-קֵצֶה.

וְאַל נָא יִשְׁכַּח אֶת לָצִי הַחוּם וְאֶת יוּלִישׁ הַזֹּהֶבֶת

אֶת הַיְלָדִים הַנֶּחְמָדִים, וּמַה שְּׁלוֹם הַגֶּנֶת,

אֲשֶׁר עֵינַי נִתְלוּ בְּשׁוֹשַׁנֶּיהָ לֹא פָעַם,

כְּשֶׁנַּפְשִׁי הַמַּפְלִיגָה נָשְׂאָה אֶל יַעֲלָתִי אֶת דּוֹדֶיהָ.

וְהַמִּגְדָּל הַפָּגוּם, שֶׁאַחֲרֵי מִלְחָמוֹת בַּשַּׁעַר

בְּרֹאשׁ עָטוּר אֵזוֹב דַל מַחֲרִישׁ בְּעַצָּבֶת

וּמְחַכֶּה לַעֲתִידוֹ, וְאִם יָשִׂים עָלָיו רֶגֶל,

יִתְמוֹטֵט כְּקַבְּצָן, אֲשֶׁר אֶת קַבָּיו חָטַף הַמָּוֶת. –

וְהַאִם הַחֲסִידָה עוֹד עוֹמֶדֶת עָלָיו לְמָעְלָה

וּבְהָגוּת-נְכָאִים אֶל אָפְקֵי מֶרְחַקִּים מַבֶּטֶת?

עַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה חָבִיב עָלָי רוֹצֶה אֲנִי לָדַעַת.

הַרְבֵּה נָפוֹת תְּהִלָּה וְיֹפִי מֵאָז עָבַרְתִּי,

אַךְ שֶׁלָּכֶם אֶזְכֹּר, אַף כִּי אֵין בּוֹ כָּל פֶּלֶא.

הַיָּמִים שֶׁבִּלִּיתִי שָׁם אִתְּכֶם, אֶל לִבִּי טְמָנוּהוּ לָנֶצַח,

מֵאָז גַם אַרְמְנוֹת-הוֹד רָמִים רָאִיתִי,

שָׁם הַכֹּל, הַכֹּל כַּבִּיר, רַק נֶפֶשׁ בַּעֲלֵיהֶם זְעֶרֶת.

וְשָׁם זָכֹר נִזְכַּרְתִּי בְּאָהָלְכֶם הַנָּמוּךְ, הַצָּנוּעַ,

בּוֹ הַכֹּל זְעַרְעָר, וְנֶפֶשׁ בְּעָלָיו כַּבִּירָה וְנֶהְדֶּרֶת! –

אִי, מַה קַּדַּחַת נִכְנְסָה בִּי, לוֹמַר שִׁבְחֲכֶם בִּפְנֵיהֶם?

טוֹב שֶׁנִּזְכַּרְתִּי! כָּל מַה שֶׁאָמַרְתִּי אַךְ שָׁקֶר,

שֶׁקֶר מְגֻנֶּה הוּא, בֹּו לְשַׁחֵד אָמַרְתִּי

אֶת לֵב הָאָדוֹן הַנּוֹטָרִיּוֹן, כְּדֵי… כְּדֵי שֶׁיְּמַנֵּנִי

לְנוֹטֵר, אוֹ רוֹעֵה-חֲזִירִים בִּכְפָרוֹ, אִם בְּיָמֵינוּ

תִּתְפַּנֶּה אַחַת הַמִּשְׂרוֹת הַיָּפוֹת הָאֵלֶּה.

הוֹי, גַם עָלָי לְהַתְחִיל וְלַחְשֹׁב עַל תַּכְלִית הַפָּעַם,

אֲנִי מִתְחַתֵּן, יְדִידִי, הֵן יָדַעְתָּ, וְכֵן גַם יָדַעְתָּ,

שֶׁאֲחֻזָּתִי אֵינָה מַמְטִירָה אֶל חֵיקִי רֹב עשֶׁר

מֵאָז סָבִי הַמֵּאָה מְכָרָהּ, אוֹ גַם לֹא רְכָשָׁהּ עֲדַיִן.

וְכָךְ אֵין צַפִּיחִית בִּדְבָשׁ. – מִשְׂרָה נְחוּצָה לִי,

אֶת רֹאשִׁי אָכֹף וְאֶלְמַד לְחַיֵּך יָפֶה, בְּמִשְׁמָעַת.

לְצַיֵּת מְלֵא-חֵן, הִתְרַפֵּס וְזָחֹל עַל הַבֶּטֶן,

וִיהִי לִי לֶחֶם-חֻקִּי (וְלֶחֶם בְּחֶמְאָה)… אִי! יְהִי לַכֶּלֶב

וְלֹא לִי!… הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת בִּלְבָד מְלַהֶטֶת

עַנְנֵי-לֶהָבָה מוּל עֵינַי הַיּוֹקְדוֹת בְּדָם קוֹדֵחַ

וְלִבִּי בִּי יִגְעָשׁ, מִשְׁתּוֹלֵל כְּסַיַּח-פֶּרֶא,

בְּתֵת הָרוֹעֶה רִאשׁוֹנָה צַוָּארוֹ בַּחֶבֶל,

כְּדֵי לְהוֹלִיכוֹ מִן הַסַּוֶּסֶת אֶל יְצוּל-הַמִּרְכֶּבֶת.

לֹא פַּחַד-הַמַּשָּׂא עָלָיו, אֲשֶׁר עָלָיו לִמְשֹׁךְ בְּפָרֶךְ,

לֹא! כִּי אִם גֹעַל הָרִתְמָה, בְּדַהֲרָתוֹ תַּעַצְרֶנּוּ.

וַאֲשֶׁר קֻפַּח לוֹ, לֹא יְחַטֶּאנוּ לֹא מִסְפֹּא-יֶרֶק

וְגַם לֹא רִתְמַת-תִּפְאֶרֶת. כִּי מַה לוֹ הָאֹכֶל

וְהַהוֹד הַנּוֹצֵץ? אֲפָר-הָעֲרָבָה לוֹ מָתוֹק מִכָּל מֶתֶק

וְאִם גַם שֻׁלַּח בּוֹ רָזוֹן, וְאִם גַם הַגֶּשֶׁם יַכֵּהוּ,

וְאִם גַם יִמְרֹט רַעְמָתוֹ כָּל קוֹץ וּסְבַךְ-שִׂיחַ –

וּבִּלְבָד שֶׁיְּהֵא חָפְשִׁי, וּבִּלְבָד שֶׁיְּרַדֵּף בְּלַהַט

אֶת רוּחוֹת הַצִּיָּה וּנְחָשָׁיו הַצְּהֻבִּים שֶׁל הָרַעַם – –

הֱיוּ שָׁלוֹם! רָצִיתִי עוֹד לְהִתְיַחֵד אִתְּכֶם הַפָּעַם,

יְדִידַי הַיְקָרִים, אַךְ הִנֵּה הָרוּחַ הַסּוֹחֶפֶת

נָשְׁפָה לְמִפְרַשׂ-דִמְיוֹנִי מְאַת-הַשֶּׁטַח,

נִתַּק הָעֹגֶן, מַשַּׁטְתִּי דוֹהֶרֶת, הַחוֹף רָץ אָחוֹרָה,

וְהַיָּם נְטוּל-הָאֹפֶק עַל זְרוֹעוֹת קִצְפּוֹ יְנַעַנְעֵנִי,

וּבְעוֹד תִּגְעַשׁ הַסּוּפָה וּמִפְלְשֵׁי-עָבִים יַרְעִימוּ שָׁמַיִם,

אֲנִי תּוֹפֵשׂ בְּעַצְבֵי-נִבְלִי וּשְׂפָתַי בְּאֵשׁ פְּרוּעָה

יְרַנֵּנוּ

אֶת הִמְנוֹנֵךְ הַהוֹמֶה, אַתְּ חֵרוּת קְדוֹשָׁה שֶׁבַע-שִׁבְעָתַיִם.