
חָלַמְתִּי חֲלוֹם.
בְּהָקִיץ אוֹ בִּשְׁנָת, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
חֲלוֹם נֶהְדָּר!
כָּעֵת בְּכָּתְבִי
עֲדַיִן יָדִי לִי רוֹעֶדֶת מֵעֹנֶג. –
הָלַכְתִּי לְאִטִּי בְּדֶרֶךְ אַרֻכָּה.
אַךְ – זֹאת אוֹמֶרֶת, לֹא לְאִטִּי,
כִּי-אִם מְהֵרָה,
כִּי בַּאֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלִי
כָּל הַנָּפָה הָיְתָה שׁוֹמֶמֶת,
יַבָּשָׁה, חִצּוֹנִית לְזָרָא.
וְרַק הַתּוֹשָׁבִים הָיוּ חִצּוֹנִים גַּם מִמֶּנָּה.
פַּרְצוּפִים אֲדִישִׁים וּשְׁקֵטִים עֲדֵי גֹעַל. –
נָשָׂאתִי רַגְלַי בְּחָפְזִי
לְהַקְדִּים כְּאֶפְשָׁר וְלִנְטוֹשׁ
אֶת הַנּוֹף הַמַּרְגִּיז
וְאֶת הַפַּרְצוּפִים הַמְקַנְטְרִים שִׁבְעָתָיִם
לִבְסוֹף הִגַּעְתִּי אֶל גָּדֵר גְּבוֹהָה,
אֲשֶׁר עֲלֵי שַׁעַר-יַהֲלֻמָּה
כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת גּוֹנֵי הַקֶּשֶׁת:
“אֶרֶץ הָאַהֲבָה”.
מְזֵה-חֵשֵֶׁק תָּפַסְתִּי בְּכַף-הַמַּנְעוּל
וּפָתַחְתִּי. –
וּלְעֵינַי הוֹפִיעַ מַחֲזֵה שַׁדָּי:
הַמְפֹאָר בְּנָפוֹת לְפָנַי מִשְׂתָּרֵעַ,
שֶׁרַק אֳמָנִים בְּשִׁכְרוֹן הַשְׁרָאָה
יְכוֹלִים לִקְסֹם כָּמוֹהוּ,
וְשֶׁרַק גַּן-הָעֵדֶן דּוֹמֶה לוֹ אוּלַי.
עֵמֶק רְחַב יָדַיִם פּוֹרֵחַ לְתִפְאָרֶת,
מַעֲטֵה פְּרָחִים כַּתָּמָר הוֹדָם
וְשִׂיחֵי-שׁוֹשַׁנִּים גְּבוֹהִים כָּאֶרֶז.
בְּאֶמְצַע הָעֵמֶק נָהָר מְטַיֵּל,
הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב בַּאֲפִיק עֲקַלָּתוֹן,
אֶל מָקוֹם מִשָּׁם בָּא, שָׁמָּה שָׁב לָלֶכֶת,
כְּמוֹ צַר לוֹ לַעֲזֹב אֶת מְקוֹר מַחֲצַבְתּוֹ.
בְּשׁוּלֵי הַנָּפָה הַרְרֵי-אֵל
וְעַל רֹאשָׁם תַּלְתַּלֵּי-עָבִים שֶׁל זָהָב.
הִבַּטְתִּי מִשְׁתּוֹמֵם מִסָּבִיב,
וְגַם לִסְגֹּר אֶת הַשַּׁעַר שָׁכָחְתִּי.
זְמַן רַב עָמַדְתִּי עַל יַד הַסַּף,
עַד שֶׁבְּסוֹף
שֶׁלֹא-מִדַּעַת מְשָׁכַנִי הַקֶּסֶם
פְּנִימָה, פְּנִימָה.
בִּתְחִלָּה עָבַרְתִּי שְׂדוֹת פְּרָחִים
וּסְבִיבַי הִתְהַלְּכוּ בְּנֵי-נֹעַר,
רָאשֵׁיהֶם מָשְׁפָּלִים כֻּלָּם
כִּמְחַפְּשִׂים אַחֲרֵי מַחַט בָּעֵשֶׂב.
הֶחְלַטְתִּי וָאֶשְׁאַל,
מַה זֶּה מְחַפְּשִׂים בְּלִי-הֶרֶף?
“עִשְׂבֵי-רַעַל”, עָנָנִי אֶחָד.
עִשְׂבֵי-רַעַל? לָמָּה לְךָ?
“כְּדֵי לְסָחֲטָם וְלִשְׁתּוֹת מִמִּיצָם”.
נִדְהַמְתִּי וּמִהַרְתִּי מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה,
וְעָיֵף הִגַּעְתִּי
אֶל עֵץ-הַשּׁוֹשַׁנִּים הָרִאשׁוֹן בְּדַרְכִּי.
אָמַרְתִּי לָשֶׁבֶת תַּחְתּוֹ וְלָנוּחַ,
אַךְ פִּתְאֹם – הוֹ, מַחֲזֵה-בַּלָּהוֹת!
צָעִיר תָּלוּי עָלָיו.
בָּרַחְתִּי מִשָּׁם אֶל הָעֵץ הַשֵּׁנִי,
הַשְּׁלִישִׁי, הָרְבִיעִי וָהָלְאָה גַם הָלְאָה –
אַךְ לֹא מָצָאתִי מְנוּחָה:
עַל כָּל עֵץ-שׁוֹשַׁנִּים תָּלוּי בֶּן-אָדָם. –
>
הָלְאָה, רַק הָלְאָה! – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי,
אֶל עֵבֶר הַנָּהָר, שָׁם יִנְוֶה הָאשֶׁר,
אשֶׁר-הָאַהֲבָה.
מִהַרְתִּי אֶל הַנָּהָר, יָשַׁבְתִּי בְּסִירָה
וְחָתַרְתִּי בְּכֹּחַ.
אַךְ חִישׁ עָצַמְתִּי עֵינָי:
בֵּין הַגַּלִּים, גַּם פֹּה גַּם שָׁם
גּוּפוֹת אָדָם, גּוּפוֹת אָדָם!
וּמֵעַל גִּבְעָה, עַל גְּדוֹת-הַנָּהָר
כִּצְפַרְדְּעִים מְבֹהָלִים
מְטִילִים עַצְמָם בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת
הַמָּיְמָה.
וְגַם בְּעָבְרִי אֶת הַנָּהָר,
אוֹתוֹ מַחֲזֵה-הָאֵימִים מִסָּבִיב:
כּוֹסוֹת-תַּרְעֵלָה,
אֲנָשִׁים תְּלוּיִים,
וְשָׁם בְּרָחוֹק מִפִּסְגוֹת הֶהָרִים,
קוֹפְצִים בְּנֵי-נֹעַר תְּהוֹמָה
וְעַל סַלְעֵי-נְקִיקִים,
וְדַם לְבָבָם וּמֹחָם נִתָּז
עֲלֵי טְרָשִׁים לִזַעֲוָה.
בָּרַחְתִּי אֲחוּז1 פַּלָּצוֹת
סָבִיב-סָבִיב, הַלְאָה, הָלְאְה –
אַךְ בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם
אוֹתוֹ מַחֲזֵה-חֲרָדוֹת:
פְּנֵי-זְוָעָה, רוּחַ-עִוְּעִים, מִיתָה מְשֻׁנָּה!
>
וְרַק הַנּוֹף וּפְנֵי-הַשָּׁמַיִם חִיֵּכוּ.
-
“אחוץ” במקור המודפס, צ“ל: אחוז – הערת פב”י ↩