רקע
אליעזר שטיינמן
המפתחות והמנעולים
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: מיטב; תשל"ג 1973

החיים נתונים לנו כמסכת־חידות ללא פתרונים, כמערבל גלים לאין ספור, שאין יודע מאיין תחילתם וסופם לאיין, כסחרחורת של שערים נעולים שמפתחותיהם אבודים. נתון אדם בתוך המערבולת ואינו מבין כלום. חוש לוחש לו שאין כלום ללא פתרון ואין שער שאין לפתחו, והריהו טורח להתקין מפתחות־מישנה. עומד כחולם דורי־דורות ותוהה על עצמו ועל כל סביבותיו. מסתכל בנפשו ומוצאה שבויית הזות. מבין שאותו כוח מה, השופך בכל מראה עיניו קסמים מסביבו, יצוק גם בו ולעומת רב־מג אשר ברא את כל הפלאים האלה, יש גם קטון־מג – הוא עצמו – עליו שומה לחפש פשר ופתרונות. הואיל ונבצר מעימו להתקין מפתחות־מידות כיאות, גמר אומר לייצר מפתחות מישנה, פתרונות שלכאורה. ואלו הם מפתחות מעט מהרבה שהתקין: פסל ומסכה, תחת האל אשר אין לו גוף ולא דמות הגוף; ידעונות תחת דעת; מגיה וכשפים תחת מושכלות והכרות ברורות. אנשים האמינו בכשפים לא משום שיש בהם ממש, אלא משום שהם משמשים גישושים וניחושים המכוונים את הדרך אל הממש. בני האדם התמכרו לכשפים מאין ברירה, נתנו אימונם במגיה, כדי להיפדות, לפחות לפי שעה, מחוסר האונים המעליב והמדאיב. הם עבדו אלילים לפי שעה ופנו אל האובות והידעונים לאנסם. באין בידיהם מפתחות, הם דפקו על השערים הנעולים בטקסים מוזרים ובכל מיני לחשים והשבעות של רוחות וכוחות. עבודת אלילים ומעשי כשפים למיניהם לא היו אלא דפיקות על השערים, גישושים בכיוון המפתחות האבודים.

אנשים קדמונים, שהיו ישרי־לב ותמימי מזג, כמושכלם כן רגשם, שלמים עם עצמם, ביקשו באמת ובתמים לבוא עד חקר כל תעלומה. כל שביב אור שנגה על שכלם נטע בליבם את האמונה, שנתגלתה עליהם שכינת האמת ונקרע לפניהם הלוט מעל רזי־עולם. באמונתם זו החזיקו בכל לבבם, נפשם ומאודם ועשו אותה נר לנתיבתם. הם לא עסקו בפכים הקטנים של ההשכל, כי אם ניגשו במישרים אל המעיינות, דרשו אל ראשוני הראשונות, חקרו לכל תכלית ותרו להגיע אל עילת העילות, ביקשו לדעת מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, שאלו ודרשו במעשי בראשית ובמעשי מרכבה. כל נצנוץ רעיון היה להם כגילוי האמת העליונה, לא ידעו גבולות ושיעורים, תפסו כביכול את השור שבמרומים בקרניו. כל הרהור שנצנץ במוחם היה להם חזון וכל זעזוע נפשי קל נדמה להם כרוח ה' שירדה עליהם וטלטלתם בציצית ראשם. כל דמיון היה להם לדמות וכל מיקסם כעלילה. ליבם כפיהם ועשייתם כאמונתם. האמינו בכשפים ונעשו מכשפים. כל המראות נראו להם כמופתים, קראו בשם אלים ונתכוונו לסמלים. כל סנה בוער היה רמז אלוהי וכל אלמוני מופלא הופיע כמלאך האל. המה ביקשו באמת ובתמים לחזות פני אל. שעשעו את נפשם בתקווה, כי אם ילבנו לבניהם ונשרפו לשריפה, יבנו להם עיר ומגדל וראשו בשמים. הדורות הראשונים היו שיכורים מחמדת אלוהים. הם זנחו כל הענינים שבעולם ועבדו לאלים נציגי אלוהים וסמליו במסירות נפש ואף את בניהם העבירו אליו וקרבנות מתים הגישו לו.

ולא כן הדורות האחרונים, כי לא עסק להם עם אלוהות. אחריו לא יתפשו ואליו לא ידרשו. את החלל יתיירו, אל תעלומות הטבע יתבוננו ואל צור חי עולמים לא ישעו, את דרכיו לא יחקרו, מגדלים יבנו, אך ראשם לא בשמיים, את יצר הדעת לאל שחטו ובאפס־חמדה יזכירו את שמו. ראשונים הפכו כל חזיון ומראה לסמל האל. אחרונים גלגלו את כל תוארי האל, כינוייו וסימניו לסמלים מופשטים. ללא דעת אחרית וללא חקר ראשית, יהמו ירוצו בדי עמל ויעשו תגליות והמצאות. מפתחות מייצרים חדשים בכל עת ובכל שעה, אולם המנעולים הלכו לאיבוד.

המלצות קוראים
תגיות