מחזות נרגשים של פגישות קרובי־משפחה, בני עיר וידידים משתלבים בתוך ההשראה הכללית של הישוב, השש כולו לקראת אחים־אורחים והאוירה הולכת ורוה חגיגיות יותר ויותר.

בליל א' היתה תחנת הרכבת של תל־אביב גיא חיזיון לפגישות כאלה. קהל גדול מתושבי תל־אביב והישובים הסמוכים לעיר חיכה לבואם של תיירי שיירת ה“מומנט” מוארשא, שעלו מן האניה בחיפה ועברו לתל־אביב ברכבות. האורחים והאורחות, שיש להם קרוב או מודע נחטפו ממש. כיון שלא כולם באו ברכבת אחת נשאר כל קהל המחכים בתחנה במשך שעות. אנשי ועדת התיירים מטעם העיריה ישבו במשרד התחנה ו“חילקו” לבתי מלון או לבתי־קרובים (שלא באו לתחנה) את האורחים הנותרים. חלק גדול בשיירה – בחוּרות.

בעיר חיפשו מאות אנשים דרכים לפגוש מהר את קרוביהם מהשיירות המרובות שהגיעו לחוף יפו בחמש־שש אניות. הגיוס להעלאת הבאים היה גדול.

בבית העולים עבדו עשרות מתנדבי המכבי לרשום את המשתתפים והאורחים ולחלקם למקומותיהם. במסירות ובאחוה טיפלו באורחים, רחוב העליה נעשה תלפיות, על בית העולים צבאו מאות. חיכו בכליון עינים לקרובים המקוּוים. מדי פעם פלט הבית קבוצה חדשה של צעירים וצעירות, לאַטבית או צ’כוסלובקית, גרמנית או בסרבית, פולנית או ליטאית. חלק גדול מהם מדבר עברית ומכיר את הארץ מחינוך של הכשרה. לא מעטים מהם קשורים בקיבוצים בארץ.

עם ערב הואר כתר החג שבמרכז אלנבי – נחלת־בנימין. שער פוּרים כוסה כתובות לכבוד המכביה. המונים הצטופפו ברחבה לקראת תהלוכת הלפידים של רוכבי אָפנים ואופנוע של המכבי, תזמורת מכבי בולגריה צעדה מאוששת ושמחה את הקהל בנגינות.

חנוכת כביש הצפון    🔗

ב־4 אחה"צ הוחגה חנוכת כביש הצפון שנשלם לכבוד המכביה. ראש העיריה חתך את פתיל־התכלת שנמתח על פניו ובזה נפתח לתנועה הכללית. לכבוד המאורע קיבל זר פרחים מאת חבורת הפועלות בצפון עם פתקה נושאת הכתובת הנכונה “מאת המתישבות הראשונות בצפון”. לא נזכרו פרשת מלחמתה של סיעת הפועלים על בנין הצפון ופרשת המלחמות שאסרו עליה הסיעות הבעל־הבתיות. בגלל הרחבת העיר צפונה בכלל ובעד סלילת הכביש בפרט ובטענות משקיות, כביכול. זכרו זאת רק משתתפים בחגיגה מבין הפועלים והמתישבים בצפון. עתה שמחים הכל בשטחי הצפון הנהדרים, בבית המטבחיים, באיצטדיון, במגרש מירוץ הסוסים, ובבניה הרבה בכל השטח הזה.

מר דיזנגוף אמר בנאומו: “העיקר הוא לסלול את הדרך. השאר בא אחר כך. תבורכנה הידים שסללו. מאושרים אנו שזכינו לכך. – – – הנה באו עלינו שוב ימים היסטוריים. נישאים אלינו באניות המונים. באו לפורים ומצב רוחם של האורחים התבטא בדברים הפשוטים ששמעתי מפי אחד התיירים שאמר ביידיש: ‘עשו כטוב בעיניכם, אני אינני זז מכאן’. איני משלה את נפשי. עוד נכונו לנו גם צרות, אך כל עוד יש בנו כוח לסלול, הרי נוכל לקוות”.

התנועה היתה רבה על הכביש. נסעו לראות את האיצטדיון תיירים, משפחות ערביות מיפו, עתונאים ערבים. במסילת המירוץ של האיצטדיון עסקו בגמר הצפוי בחול־פיח. עיגול אחר עיגול הלך ונשלם בציפּוי החמרה שלו. המשתתפים במכביה נראים כבר בחוצות, וביניהם גם מספר ערבים מהארצות הסמוכות. תיירים בתיירים נפגשים והעיר הומיה.

היום הראשון    🔗

על תל־אביב עבר אתמול אחד מימיה הגדולים ביותר – והיא זכתה לשמש גיא חזיון למאורע לאומי גדול. המכביה, שהיתה אתמול לעובדה, התרוממה הרבה למעלה ממדרגות שעשועי נוער וההתעוררות העצומה סביבה, נעשתה גורם ממשי בתנועת העליה והבנין. מחזות אתמול של המכביה נחרתו בלבות הרואים, תיירים או תושבים כאחד, כחוויה עמוקה המניעה להחיש את התקשרותם של תיירים בארץ־ישראל, ונוסכת רוח נחמה ותגמול לאנשי ארץ־ישראל, שראו הרבה עוני במלחמת קיומם בארץ. התהלוכה הגדולה של המכבים אל האיצטדיון – לא ראתה עוד ארץ ישראל כמוה, ולב רבבות הצופים בה פחד ורחב למראה קיבוץ־גלויות ממש של נוער עברי מקצוי תבל. הטקס המפואר באיצטדיון במעמד עשרים וחמשה אלף איש, שהקיפו את ככר־המשחקים ברצועה רחבה, חיה ורוחשת, מאוחדת בהתרגשות ובשמחת עליה עברית, אף הוא היה מההופעות שלא תשכחנה על נקלה.

האוירה סביב המכביה היתה לאוירת־עליה. כמו מאליה פורצות במסיבות החגיגיות הקריאות והשירה “קדימה, עליה!”. האלפים, שבאו כאורחים־תיירים, מזעזעים בכל בית ובית את השאלה הפרטית של הכרח־עליה למשפחה המחולקת ומפוררת מעבר לימים, כשהחלק אשר בגולה משווע לארץ. אלפי הבאים השרו בעצם הופעתם ההמונית את השמחה בכל בית ומשפחה, שהם באים אליהם, וכולם יחד – במשפחה העברית הכללית בארץ. תינוקות, שנעזבו בבית בגולה לפני עשר שנים, מופיעים, פתאום, כמכבים, כאנשים מאורגנים, כבוגרים וכעולים ודרישת השלום בפיהם, דרישת שלום מרה על המצב בגולה ומשמחת בידיעה, כי המאמצים לארץ־ישראל נמשכים ופורצים להם אפיקים חדשים. תשעה קבין מן החן אשר למכביה ניתנו לה על ידי דמיון העליה בביקור אלפי התיירים.

אל האיצטדיון    🔗

– – – באיחור קל, ב־1.30 זזה התהלוכה ונכנסה אל בין המוני אדם שעמדו צפופים מצדי הרחוב ועל גזוזטראות בתים לראות במחזה. חלק גדול של בתי העיריה מודגלים, רוב האבטומובילים ענדו את הדגלים, בצורת משולש, של המכביה. התהלוכה היתה ארוכה ומרהיבת־עין בשלל צבעי־דגליה וגווני־תלבשותיהם של משתתפיה. תזמורות אחדות של כלי־רוח המריצו את צעדיה, ומחיאות־כפים וקריאות־חיבה, שנתחדשו לאורך כל הרחובות עם התקרב כל קבוצה חדשה של התהלוכה – עודדוה. ההולכים השתדלו להיטיב צעד, וכל קבוצה שאפה לעשות רושם טוב בהופעתה. רוב הקבוצות נשאו יחד עם הדגל העברי גם דגלי ארץ מגוריהם.

– – – הפגנה זו של ליכוד ומשמעת מאחדת פעלה את פעולתה על הכל. ריבוי דגלי־חוץ סימלו את זיקת כל התפוצות לארץ. הרחובות כאילו נתלקחו. במרוצה התחילו זורמים לאיצטדיון לפני התהלוכה, מצדדיה ומאחוריה. הכביש בן חמשת המטרים לא הספיק לתנועה הרבה. משום תנועת האוטומובילים הרבה ברחוב אליעזר בן־יהודה, הופנתה התהלוכה אל רחוב הירקון, ובקצהו ירדה אל הים והמשיכה דרכה אל האיצטדיון, לקול רעש גלי־הים הסוער.

הים סער. בפנים רציניות קיבל את פני התהלוכה המתקרבת אליו לקראת האיצטדיון. הדגלים, שהועלו ברמה על כל בתי־הצפון והתנפנפו יפה ברוח, התמזגו עם כחול המים ולובן הקצף, התמזג באלה גם גדר האיצטדיון, יסודו עם החול הצהוב, וחלקו העליון הצבוע לבן־תכלת – עם נוף־הים המקציף. מרחוק נדמה היה, כי גלי הים מכים ממעל לגדר האיצטדיון ונשפכים על הקהל. השמים היו מעוננים בחלקם וכל הירוק, מלוא העין, אשר לשרון, מעבר לירקון, נראה כהה. הירקון עצמו כמעט שלא ניכר, אלא לפי תרני־הסירות הגבוהים העוגנות בו. על תרנים אלה נתלו־נאחזו דייגים ערבים, זה למעלה מזה, להתבונן בנעשה באיצטדיון.

אדר תרצ"ב