רקע
יצחק בן־דור
חגיגות־עם
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ברונפמן; תשל"ב

רק הדאגה הגדולה של אש אהבת ישראל ואהבת האדם עזרה ונתנה כוח לחצות עד צוואר בים של יסורים ופגעים ולהחזיק מעמד ­– עד יצירת קרקע מוצק תחת הרגלים. להתמיד בעבודה מתוך ערות, מתוך מלוא ההכרה, זוהי חובת חזית ­– זאת התרופה ואויר נקי כיסוד מזין לקיום הגוף. הגוף הממלא את פיקודיו הפיסיים כתיקונם, יכול להיאבק, לחדש, לנצח ולכבוש.

 

חגיגות הפורים בתל־אביב

שפע של טוב־טעם וריבוי גונים, פרי מאמצי מחשבה ועבודה ממושכת מצד הגננות – גילה קרנבל הילדים שנמשך מ־9 בבוקר עד 1 אחר הצהרים. מזג־האויר הוטב, השמים התבהרו, ובין יער־אדם עבות, בשבילים שנפתחו בקושי על ידי הסדרנים המאחרים, כרגיל, צעדו לאיטם הילדים המקושטים לגניהם בלוית הגננות והעוזרות ומספר רב של אמהות. כל גן אופי מיוחד לו בקישוטו והציג “רעיון” משלו. תהלוכה מרהיבת עין זו נמשכה בבת אחת בשני צידי העיר. משדרות רוטשילד ומצד הים עלו גני שני האזורים – דרום וצפון – בשני ראשים, וברחוב מזא"ה התאחדו. הנושאים לתלבשות הקיבוציות של הגנים היו ברובם: עליה, עבודה, גאולת הקרקע, חקלאות. היו גם תמונות היסטוריות ותלבושת של עמים שונים. בראש התהלוכה הלך הצי העברי: פעוטות חבושים מדי צי לפרטיהם, נושאים בידיהם אניה מודגלת גדולה, ואחריה עולים־חלוצים וחלוצות. גן תלפיות הציג פרדס, עם הכתובת – עבודה עברית. כל ילד עץ תפוח זהב ופריו עליו. בראש – ילדים דוחפי מריצות עמוסות פרי. גן א' הציג עבודה מקובצת: בנין וחקלאות יחד. בראשו – ילדים לבושים מדי־עבודה כחולים וכלים זעירים בידיהם. גן מחלול ב' היה כולו עדר עופות וגן פרטי אחד – עדר כבשים. היה גם גן ירקות, כל ילד – ירק אחר, ובתוכם דחליל מהלך אימים. גן רחוב הגדוד העברי הופיע כיער הרצל: כל ילד – אילן ירוק ובראש התהלוכה – קופסת הקרן הקיימת, מכשיר היעור. גן תלפיות ב' היה כולו קופסות הקרן הקיימת וגן נוה־שלום משק חקלאי שלם. גן ז' תל־נורדוי – רכבת, כל ילד קרון, בראש קטר צופר ומן הצד טיפוסי נוסעים: תייר לבוש כהלכה עם מזודה נאה, חלוץ וילקוטו על שכמו. גנים אחרים מראות מהמגילה עם אסתר’יות מרדכי’ם ועוד.

אחת האסתר’יות נישאה על ידי ארבע נערות באפריון. היו נסיכים ונסיכות קוקזיים, הודיים, פרסיים ועוד. כל המחנה הזה ניכנס לתוך המגרש הגדור והשתטח על החול. מסביב לגדר קמה חומת אדם עבה. גם הגזוזטרות והגגות מסביב למגרש כאילו חישבו להישבר מכובד ההמון שנתאסף עליהם לראות במחזה. במגרש ניגנה תזמורת ה“ברית”, וכמה מצלמי־ראינוע העלו את המראה על הסרט. סודרו תחרויות היתוליות, שהיו מכוונות להנאת הילדים – ריקודי קבוצת ילדים מהסטודיה של אורנשטין – כל רקדן בתלבושת של לאום מיוחד – והופעת גמל מפואר בקישוטיו, שסבב בחשיבות את המגרש לקול נגינת התזמורת – הסבו הנאה רבה לקהל הקטנים. בסך־הכל השתתפו בחגיגה כ־40 גן – 1500 ילד וילדה.


 

פורים

אם איחרה קצת השראת פורים השנה, אך היא באה.

קודם כל – מקור השמחה – התקהלות גדולה של יהודים מקרוב ומרחוק, אלפים ורבבות ממש, מסיחים את דעתם מדאגות־חולין ופורקים מעל צואריהם עול של מצוקה חמרית ומשברים מדיניים, מטיילים ברחובות המוארים, ששים לקראת כל ביטוי חדוה, מקבלים באורך־רוח וידידות של מכניסי אורחים את אלפי הערבים מיפו ומהסביבה המתהלכים בהרגשה של בטחון גמור.

האורחים מחוץ לעיר הרבו לבוא הפעם ברכבות מירושלים, מחיפה וממושבות, בשל הוזלת מחירי הנסיעה. אולם גם המכוניות לא שבתו.

ההידור הטכני של החג עלה הפעם על כל אשר לפניו. ביום נוקו חוצות העיר למשעי. על בתים רבים דגלים עבריים. ועדת הקרנבל – היא הראויה להכרה על הפתיחה המוצלחת – תלתה דגלי צבעונים מצוירים על עמודי החשמל והטלפון לכל אורך רחוב אלנבי. ראשוני המתחפשים מבין הנוער התחילו משוטטים עוד ביום. התנועה היתה סואנת.

עם ערב הזהירה התאורה העירונית. במרכז אלנבי – נחלת־בנימין שער קשת מאירה ולידה – כעין גג־אור שלם של פנסי־חשמל על שטח ניכר של הרחוב. על גג העיריה כתר אור, וגדול ממנו – על מגדל המים הגבוה ברחוב אחד־העם.

אין נשאר בבית. אבות ואמהות צעירים מוליכים ונושאים את ילדיהם. התמונה הרגילה – ילד רוכב על כתף אביו, כי הן צריך הוא לראות ולשמוע. הקהל רוחו טובה עליו. יש סבלנות הדדית נאה, והעצבנות כאילו נגוזה. אין מתרגז על הדיפה ודחיפה ודריכה על רגל. כמעט כל אחד משתדל להקל על זולתו ולמלא את אשר מבקשים ממנו. סכסוכים – אין, ואפילו במקום הצפוף ביותר – ככר האופירה, תל־תלפיות של העיר, לפי תכנית “מורה דרך לפורים”.

פתיחת חגיגות פורים על ככר האופירה הצליחה לטאטא את שארית החולין והשעמום שתקף את הקהל, בחכותו קצת יותר מדי להתחלת התכנית. הזיקוקים מעל גזוזטרת1 בית האופירה עלו יפה. כוכבים פרחו מתוך מזרקות, הסתובבו בגלגלים וטסו לרקיע ובקול נפץ התפוצצו לשלפוחיות ססגוניות. ההצגה הקצרה של “אוהל” מעל הבמה הזמנית לפני פתח הבית שימחה את הקהל באמת ובתמים בשירת פורים ובריקודים. אחר כך שרה מקהלת האופירה “שושנת יעקב”, ואם לא פרץ כל העם ב“הורה” למשמע הנגינות העממיות מפי תזמורת הכבאים שניגנה אחר כך, אין זה אלא מפני שלא היה בככר טפח אחד לזוז בו. ובכל זאת נמצאו שרקדו תחתיהם.


 

הפתיחה

צפירות האניות העוגנות בנמל יפו ומכבי אש ובתי החרושת השונים בישרו את בוא החג בשעה הקבועה, ב־5.57 לפנות ערב. העיר לבשה חג עוד קודם־לכן. התנועה ברחובות היתה עצומה כשהכריזו המחצצרים על החג. רחוב “אסתר המלכה”, הוא נחלת בנימין בכל ימות השנה, נעשה גוש־תנועה הנוהר אל “שושן הבירה” (אלנבי). נער וזקן, נשים וטף, הכל זע ונע, ברכב וברגל, לרחבת האופירה מוגרבי.

הדגלים, השערים, התאורה, הילדים במסכות ובתלבשות פורים, כלי הנגינה, הגרמופונים והרדיו – בבת אחת ירדו כל אלה על העיר והוציאוה כולה אל הרחובות.

עם כל שיירת תיירים נוספת, עם כל רכבת חדשה שפלטה מאות אורחים, מערי הארץ ומהמושבות, עם כל קבוצת אורחים שבאה באבטומובילים, עם כל צעד נוסף בהכנות לפומבי של פורים, הלך וגבר מצב הרוח החגיגי בעיר עד שהגיע לכעין שכרון, עם פתיחת החגיגות ממש. הרחובות היו מודגלים. גם האבטומובילים נשאו דגלים. חנויות ובתי אוכל היו מקושטים. ילדים מילאו את החוצות בשלל צבעי תלבושותיהם. אחר כך נוסף רעם תזמורת כלי הרוח, זוהר הזיקוקים שהיו השנה מוצלחים ומהודרים ביותר. יותר מבכל שנה קודמת ניכרה הפעם יד האמנים בעריכת צורות החג.

מ־4.30 הופיעו המקהלות המאוחדות, כשחבריהן יושבים במכוניות פתוחות, כשהם מפיצים שירי־פורים. הקהל שר איתם. חידוש זה העלה את תוכן יום השעשועים כמה מדרגות למעלה והוא ראוי להמשך ולכלול בחגיגות עם שונות. כל זה עבר בתוך זרמי־אדם עצומים, מתנועעים בקושי לאורך המדרכות, בין שלל גווני תלבושת הילדים והנוער. מסכות סאטיריות, פוליטיות, כמעט שלא נראו. תל־אביב רצתה הפעם לשכוח הרבה את תלאות כל השנה. רצתה לצלול בשמחה ולשאוב מעט נחת.

מצב הרוח הלך וגאה, החדוה הלכה וגרפה את כל הבא במגע עם הרחוב הסואן, אשר לפנות ערב התקרב לנקודת רתיחה של חג. רקדו גם קבוצות ערבים ובמקום אחד גם דרוזים מחיפה. תל־אביב לא ראתה עוד מערבולת רותחת של המולה, נגינה וריקודים כבשעות 6 – 8 בערב אמש. על “ארמון אסתר” רקדה לפני קהל עצום קבוצת חניכים מכפר הנוער בבן שמן ריקודי־עם של אומות שונות, בהנהלת גרט קופמן. תזמורת מיתרים עצמית ליותה את הריקודים: דרום־גרמני, הונגרי, אנגלי כפרי עתיק, לזגינקה־רוסית והורה של אגדתי. הריקוד הרוסי נדרש להדרן, ואולם יותר מכולם הלהיבה את הקהל ההורה על הפנטומימה הנהדרת (רקדה בליל פתיחת החגיגות) “עד דלא ידע”. המקהלות המשותפות שרו עם הקהל, וריקודי הורה פרצו בקהל עצמו לקול תזמורת כלי רוח ברחבת האופירה ובמרכז אלנבי־הכרמל. לא היה מקום למעגלים רחבים, אך הקהל תסס כולו. הסתובבו קבוצות, כירכרו יחידים, אבות הרקידו על כתפותיהם את הפעוטות, נשים זקנות פיזזו לקול מחיאות־כפים של הסובבים אותם. נפלא מראה האגדי של גוש השמחה החי בעל רבבות הראשים אשר כיסה את מרכז העיר, והרגשה אחת מכרעת זיקקה אותו מדליחות של סתם צהלה, הלא היא הרגשת “אף על פי כן” יהודית ארץ־ישראלית.

בפני שכרות ולא מיין זו לא יכול איש לעמוד אמש. מתחת לסף הכרה, כאילו חשב ההמון העברי מחשבה אחת: לשאוף כוחות חיים ועוז חדשים לשם עבודת יום־יום וההליכה במעלה ההר.


 

מסע־פורים

מסע־פוּרים של אתמול, היה מעין מסע יובל, במלאות לו עשרים שנה. בתרע“ב החל. מלחמת העולם הפסיקה אותו, ומיד אחריה נתחדש. רשויותיו נשתנו. בתרע”ב החל על ידי תלמידי הגימנסיה “הרצליה” והסמינר למורות בעצתו ובהנהלתו של הח' אלדמע, הממשיך בארגון המסעות עד היום. אחרי המלחמה עבר לקפא“י. הקרן הקיימת קבלה מקמפ”י, ואגדתי היה מארגן את המסע, יחד עם אלדמע. השנה עבר לעירית תל־אביב, ובארגונו ובהנהלתו טרחו הקודמים ונוספו אליהם כמה אָמנים. משום זה בלט יותר הגרעין האָמנותי בסגנון עממי. ולכן הצליח להנות את המוני הרואים העצוּמים שנתאספו מכל קצות הארץ.

כל העיר יצאה לחוצות. מקצה רחוב העליה ועד הים לאורך אלנבי, וכן לאורך שאר הרחובות בדרך המסע, היו גגות הבתים, גזוזטרותיהם, מרפסותיהם, גדרותיהם וכל עמוד, מדרגה ופיגום בולט, עטוּרים עטרות חיות של אדם רב, שתפסו מקומות מאש הצהרים, כדי לראות במחזה. אילו לא ראו את התהלוכה והיו רואים רק את ההמון הצפוף על מדרכות הרחובות ועל הכבישים – דיים. המראה היה – כרכובים חיים לבתים ושטיח־פלאים חי מכסה את כל הרחובות. אין קרקע דומם נראה כלל, ורק שורות נופי העצים הירוקים מצדי הרחוב חוצצים בין עומדי־מעלה ועומדי־מטה.

את מספר הרואים במסע אומדים למאה אלף איש. אודם התרבוּשים הבליט את נוכחותם המרובה של הערבים למעלה מבכל שנה. הם באו ברגל וברכב ובמכוניות, הם באו משפחות־משפחות אל ידידים ומכירים יהודים וקבלו מקומות בגזוזטרות. כל סכסוך וקטטה מחמת צפיפות לא היו.

* * *

ב־2.30, באיחור של חצי שעה, זז המסע מרחוב העליה. קבוצת אופנוע של “המכבי” רכבה בראש ופינתה את הרחוב. רק שני שוטרים רכבו אחריהם, וכל המסע התנהל בסדר עצמי. תזמורת הכבאים הריעה בעוז “שושנת יעקב” וזמירות אחרות. אחריהם – מכונית של שופטי המסע. אחריהם – המנהלים, אלדמע וח. אלפרין, רכובים על סוסים, וכאן מתחיל עצם גרעין המסע. נישאים שלושה דגלים: עברי, סמל עירית תל־אביב ודגל פורים. מ. דיזנגוף ואברהם שפירא יושבים ישיבה מאוששת על סוסיהם ואתם מלוים אחדים. מיד אחריהם – סדר העליות העבריות לארץ ישראל. ולפני כל עליה כתובת־שלט. עלית־אברהם – רועי צאן עם כבשים (ממש!). האם רוכבת על גמל מכוסה שטיחים ומעל ראשה חופת־עלים וענפים לצל. עלית יהושע – מבצר (מכונית גדולה שהיא עצמה אינה נראית) וכוהנים סובבים את החומה ותוקעים בשופרותיהם הארוכים (המנגינה מהחזיון “ירמיהו”. הנגינה מפי מנגנים חבויים בתוך המכונית). עלית עזרא ונחמיה – רוכבי חמורים נושאים את כלי בית המקדש. חומת ירושלים (שוב על גבי־מכונית) בבנינה. הבונים עולים ויורדים ועוברים דרך חלק מהחומה נושאי אבנים ביד אחת ושלח ביד השניה. עזרא קורא מהמגילה. עלית האר"י: צפת ועל גגותיה חסידים מנגנים ורוקדים בהשתפּכוּת־הנפש ובדביקות. העליה החדשה – אניה גדולה, שחטמה צורת סוס ענק ועליו רוכב השולט בו. מכל תאי האניה, תחתיים, שניים ושלישיים, ועל המיכסה שלה – נוער (מהנוער העובד), שר ורוקד. ענק אנגלי מושך את זנב האניה: סטופ אימיגריישן. תזמורת כלי־הרוח של “הפועל” וועדת התרבות צועדת אחרי קבוצה זאת.

ממחיאות הכפּיים, מהקריאות “נפלא” ומאנחות־שמחה חרישיות, שליוו את דיוקנאות קבוצת העליות, וביחוד את עליית יהושע ועזרא ונחמיה, ניכר היה, כמה דיברה ללב קבוצה זו, ששימשה מסמר המסע.

מיד אחרי אלה נמשך המסע, ארוך ועשיר־הגוונים של התימנים, כבוד ותפארת לעדה, שידעה להבליט בחג העממי את ישותה בשפעת־תמונות ובמאות משתתפים – זקן ונער, נשים וילדים – ולהוות חטיבה אחת של שלמות מקורית. המסע כלל שתי קבוצות. בראש – מגילת אסתר. קבוצת רמכים רוכבי גמלים, אחריהם מרדכי עם הפמליא שלו על סוסים, במרכז – אסתר המלכה, הנערה התימנית רחל שנבחרה בנשף מיוחד, יושבת כבוד בלבוש מלכות בעגלה, אשר רכב כושי, עירום עד למחצית גופו, ש“צבע” עורו השחור־משחור הבהיק לנוגה־השמש, נהג בה במעומד. את המסע סיימו להקת נערותיה של אסתר וקבוצה של כל גיבורי המגילה, לרבות עשרת בני המן. מכונית מיוחדת הובילה את תזמורת “צעירי המזרח”, שהשמיעה את נגינותיה. הנשים והגברים מבני הלויה היו מרקדים ומזמרים במכוניותיהם בכל עת התהלוכה.

מעין הפגנה עממית־שבטית מרהבת עין היתה התמונה השניה – העליה מתימן. בראשה נשר פרוש־כנפים עם כתובת “ואשא אתכם על כנפי נשרים”. משפחות שלימות רוכבות על גמלים ענודי־זוג ויחידים על חמורים עם מערכות כלי־ביתם, לרבות חמת־המים. באמצע תוקעי־שופרות בקרני־איל יקרי־המציאות. אחרי תמונת־העליה דרך המדבר – מראות־הנגישות ביהודי־תימן בארצם. פקידי־האימם רודפים אחרי יהודים הבורחים ונתפסים ומובלים – קבוצות־יתומים קשורים בחבל – לשמד. ולעומת כל אלה – שער ארץ ישראל סגור בפני “העליה החמישית מתימן” בשרשרת שעל ידה הכתובת: רק 10 רשיונות. המסע נפגש בכל מקום בתשואות נלהבות.

אדר תרצ"א


  1. “גזוזרת” במקור המודפס, צ“ל: גזוזטרת. הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות