היש ענין בעסקי יעוּר לסתם יהודי? אחד מחצי המיליון (כן ירבו) בישובנו בארץ־ישראל? האומנם הוא ענין ליחידי־סגולה בלבד, למי שראיתו ומחשבתו מרחיקים לכת עד כדי דאגה לשיפור אקלים־הארץ, הידור־הנוף, הצלת־ההרים ממארת סחף־ העפר בכוח הגשמים? יורשה לי להשיב: הדבר נוגע כמעט לכל איש ומשפחה בישוב. פועל־מלט בנשר, פועלת־גרבים בחולון, עגלון בתל־אביב, פקיד בירושלים, סתם עירוני בתוכנו, חנווני או בעל־מלאכה – עסק היעור נוגע לו ממש, כבר נותן לו דבר־מה לראות בהווה, ועל כן הוא חייב לדעת אותו, מלבד אשר חובה היא להכיר את המעשה כמפעל ציבורי־ציוני. הקרן־הקיימת כבר השיגה במפעל הייעור שלה מדרגה שממנה אפשר כבר לרבבות מן הישוב ליהנות הנאת מרגוע והתרפקוּת כלשהי על חיק הטבע המיוחד של צל־יער.
ב־22,000 דונם היערות של הקרן־הקיימת בארץ כבר יש פינות, שיש בהן יותר מהשלייה של יער. כבר ישנה ברכת־טבע זו ממש. הגע תגיעו בנקל למקומות, שמלוא ראית־העין מקיפים אתכם עצים, ו״מרוב עצים" לא תראו אלא אותם. אתם תדרכו על המרבד הרך, השקט והמשקיט, של המחטים הנושרות ומכסות את פני כל האדמה; טעום תטעמו מן הדממה, מריח הארנים והשרף, משיח־אילנות בענפיהם ועליהם. אם זה בהרים – תראו את הצמחיה הטבעית של יער, את שיחי הבר ואת פרחי־הבר הצבעוניים העולים במקום שבו יש קרקע ורטיבות וחליפות שמש וצל. ואם היו ההרים האלה, עוד לפני שנים מעטות, צחיחים, הרי בשנים האחרונות הפרו האילנות הנטועים את הציה. שרשים בקעו סלעים. רקבובית כיסתה את שכבת־העפר הדקה. מי־הגשם אינם גולשים לתוהו. היתה אדמה אחרת ורוח אחרת מסביב. זרעים הנופלים מאילנות, שאצטרובליהם נפתחים בבישולם, נקלטים בקרקע ונובטים וצומחים. נתהוו חיים ירוקים במקום השממה הצהובה והמאובקת. אם תזדמנו שם בחורף, תלקטו פטריות, מלוא־סלים, תענדו רקפות, תכרתו לכם שבטים יפים מענפים רכים. אוירת היער כבר ישנה.
אך אם תבקשו עצים שאין מלוא מחבק־הזרועות מחבק אותם, סדנים ששנים־שלושה יכולים לשבת על כל אחד מהם, אילנות־ענק שעשרות מטרים גבהם, התחשבו נא, שהיער שלנו עודנו צעיר. אמרנו ויהי, אבל לגידול נחוץ זמן. ואל נא תשכחו, כי לא באדמת־עדית נוטעת הקרן־הקיימת יערות. קודם כל נחוצים שדות־תבואה, גני־ירק, כרמי־גפן ובוסתני־פרי. במטעי־יער אנו מכסים אדמות־טרשים והררי־סלעים. וסלעי־הסיד אינם נענים לכל עץ. לא בכל מקום יעלה אקליפטוס, ולא בכל מקום שייקלט יתפתח בשיעור שוה. לא כביצה – האבן. לא כל הארנים נקלטים אצלנו. לא כל שתילה מצליחה. המדרון הדרומי של ההר אינו פורה כדרך המדרון הצפוני. הרבה והרבה גורמים להצלחה וחילופה. את הכל יש ללמוד מן הנסיון, והנסיון אינו במעבדה, אלא בטבע, לא בימים וחדשים, אלא בעשרות שנים. ונסיון ארצות אחרות לא תמיד אפשר להעתיקו על נקלה ולהתאימו לתנאים המיוחדים של המקום.
למעלה משלושים שנה עברו מיום שהתחילה הקרן־הקיימת לעסוק ביעור. שלם שילמנו שכר־לימוד, אך למדנו דבר־מה. למדנו לנטוע ולגדל יער. נלמד לעשות זאת בהצלחה כפולה ומכופלת.
* * *
ההתחלה, לפני שלושים ושתים שנים, היתה – נטיעת יערות־זיתים לפי תכנית אוטו וארבורג. הם נועדו לשמש מזכרת להרצל. כמה קיתונות של לעג שפכו יהודים “פקחים” בחוץ־לארץ, וגם אגרונומים של פיק״א בשעתם בארץ, על כשלונם של מטעי הזיתים. כיצד עשו לשמצה את יער־הרצל. כסמל של קרחה, של ציה, של בלוף באוסף תרומות, הפכו יהודים וציונים את השם הזה, יער הרצל. כמה הלצות בסגנון “לא דובים ולא יער” וכדומה. הלא נמצאו גם חכמים שעשו להם ענין זה סיסמת־עזר נגד מפעל ובנין, בהקיפם במרכאות־כפולות את שתי המלים האלה בצירופם, הלא חינכו נוער ובוגרים לראֶויזיוניזם עקר על ידי הפיכת המפעל הזה למפלצת.
יתאכזבו חכמי השלילה והציניוּת. יערות־הרצל חיים ומוריקים ומתרחבים ויתרחבו מדי שנה. היערות מדברים בעדם, ועוד מעט והם יהיו לעזר רב בהסברה מוחשית לרעיונות אדמת־הלאום, גאולת־ההרים, ישוב עובד, הליכה לטבע וכדומה. הרעיון והמפעל כבר עברו אולי את כברת־הדרך הקשה ביותר.
שמונים אחוזים של אילנות היערות הנטועים של הקרן־הקיימת (יש גם יערות עתיקים שאינם טעונים אלא טיפול על־מנת לחדשם ולהעביתם) הם ארנים. עברו שנים, עד שמצאו מבין עשרות מיני ארנים את המתאימים לארץ־ישראל ולהריה. אך יש גם הרבה ברוש וצפצפה וקאזוארינה וחרוב וערבה ואחרים. ועוד ייוספו מיני עצים. כי עתה כבר הגיעה שעת התכניתיוּת גם לגבי ניצול היערות לשם תעשיה. וגם כאן לא בין־יום ובין־שנה תימצא הדרך הנכונה והקצרה ביותר. ודאי שגם כאן אין להימנע מנסיונות וטעויות ורכישת־דעת.
* * *
ועתה הביקוש לעצים רב, ואנשי הקרן־הקיימת צריכים להתאפק מכּרות. לא קשה להחריב את הכל, אילו נפתו למחירים הטובים, שמציעים עתה סוחרים בעד כל גזע־עץ. ויש בחורשות בן־שמן וחולדה ובמקומות אחרים אילנות בני ט״ו שנים שגבהם עשרה מטר, אף שלא הושקו ואף ששרשיהם מכים בסלעי גיר וסיד. נהנו השומעים המעטים לשמוע ואף ראו ונוכחו, כיצד נתחדשה חורשת־ארנים בחולדה אחרי שנשרפה מהצתת־פורעים, שהחריבו את המקום בהתנפלות הידועה באב תרפ״ט. גם מזרעי העצים הנותרים, שנשפכו מעליהם על הקרקע, צצו אילנות חדשים ושגשגו ועלו יפה, זקופים יותר וממהרים לצמוח יותר מאשר חלק גדול מהשתילים הבאים ממשתלות.
ועתה, שכבר יש קצת הכנסה מעצי הסרק של הקרן־הקיימת, נחוצה אזהרה: לא לדהור יותר מדי בדרך זו. עוד המפעל רך. האילנות צעירים. מדיניוּת הנטיעה ודאי תושפע למעשה על ידי הכרת צרכי הארץ בעצים לתעשיה. וקרובה אדמת־יער שהכנסתה תהא כמאדמה חקלאית אחרת, גם אם תחולק ההכנסה לעשר שנות גידול. לכרות עצים בארצות עבר לים, להוביל אותם ברכבות ובאניות ולשלם כאן מכס, הלא זה יעלה במשהו גם בעתות־שלום, ומחיר־משהו זה יפצה במקצת את הקרן־הקיימת על פעולתה בייעור הרים. שכר־עבודה רב יישאר בארץ וענפי פרנסה לא מעטים ייוצרו.
מכל שכן – ענף המרגוע והקייטנוּת יקימו הקיבוצים והקבוצות והמושבים ואנשים פרטיים, בעלי הון ממוצע או רב, בתי־מרגוע והבראה, על אדמת הקרן הקיימת בהרים, יסודרו מחנות־קיץ לנוער בחורשות. תינתן האפשרות לשדרות־העם דלות־האמצעים לצאת, לימים או לשבועות אחדים, מהעיר והיה זה יפה לבריאות מכאן ולפרנסה מכאן. אין זו גוזמה, שאלפים רבים עתידים להתפרנס במקצוע. השירות, שכר־הדירה (הכולל דמי־בניה), צריכת התוצרת החקלאית של הסביבה – הלא יגיעו למחזור כספים עצומים. ואין הדבר בגדר הזיה. ישנן התחלות. והקרן־הקיימת אומרת לאנשים פרטיים: בואו, הציעו תכניות הגיוניות של הקמת בתי־מרגוע, ואת האדמה תקבלו. לא תצטרכו להסתבך כדי לקנות אותה.
כמה קיבוצים כבר החלו במעשה. קבוצות מעלה־החמישה וקרית־ענבים, קיבוץ בית־אורן על הכרמל, קיבוץ כפר־גלעדי, מקימים בתי־הבראה ומרגוע מטיפוס בית־ישע שבגבעת־ברנר ומטיפוסים אחרים. וחזקה על יהודים, שילמדו זה מזה ויחקו זה את זה, והמקצוע יתפשט וירחב.
וגם יערות חולדה ובן־שמן לא יוזנחו. כאן יהיו מרכזי־קייט והבראה לנוער, שמוסדות־ציבור עומדים לייסדם ולנהלם. בחולדה ישנו שריד מזהיר של יער־הזיתים, שניטע לפי תכנית וארבורג. הקבוצה, החיה עתה בחולדה החדשה, החיתה את המטע, והוא מכניס הכנסה מצוינת. זהו מטע־הזיתים היהודי הגדול בארץ. בבית־בד חדיש, שהקימה לה הקבוצה, נעצר השמן הזך והמשובח. לא שוא היה חלומו של וארבורג, ולא שוא יהיה. מפעל הייעור של הקרן־הקיימת הקשור בשם יערות הרצל, על כל השמות שצורפו במשך השנים לחלקים שונים של יערות אלה, עתיד להוסיף תפארת וברכה לבניה ולנטיעה שלנו, המתגברים על כל הכשלונות והקטרוגים.
שבט תש״ב
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.