עתונאי הימין הסתערו בימים האלה על הקואופרציה, בעיר ובכפר. הפתרון המבצבץ מבין דברי הקינתור שלהם הוא – לאסור על פועלים לייסד מפעלי־תעשיה חדשים. יש לשער שהיו שמחים אילו חוסלו גם המפעלים הקיימים. אילו קרה כך ודאי שהיו מזדרזים להוכיח, כי אי אפשר לקיים משק אלא על יסוד שאיפתו של היחיד לצבור לעצמו כספים ונוחיות.
אילו ניגש מישהו, וגם אם הוא שייך לאגף־הימין בציונות, לברר את השאלה מתוך בחינה ציונית, ודאי שהיה מוצא מלה טובה בשביל מפעלי התעשיה ההסתדרות״ם שהם יחידים בשטחיהם ואין כל התחרות למישהו מצדם, דיבור טוב בשביל מפעלים שקיבוצים מייסדים בישוביהם הכפריים ומחזקים על ידי עמדות עבריות במקומות מרוחקים בארץ, מגדילים את ישוביהם בלי השקעות הון לאומי נוסף, שכה קשה להשיגו, קולטים עולים חדשים למאות ועושים אותם מרגע כניסתם לשותפים מלאים במפעל המשותף, ליהודים חפשים הנגאלים גם מחרפת רעב וגם מחרדה מנונת לפת־לחם ליום מחר.
לא מתמול הוא המפעל המשקי־הציבורי בארץ־ישראל. הוא שעמד לישוב והוא שיעמוד לו. מחנה־העובדים אינו חושב כלל וכלל לוַתר על זכות־האדם ליצירה. דרכו היא דרך היצירה, ואותה יכבד. מי שיגלה אצלו שגיאה ומום, יוזמן לבירור ולדיון ולחיפוש דרך־התיקון, אם הוא מתכוון באמת לתקן. אין מחנה העבודה נוהג להבהל מקשיים, ולא פעם נוכח לדעת, כי אפשר להתגבר עליהם. נחוץ שיהיו הדברים מכוונים לבנין העם והארץ, נחוץ שיהיה היחס האנושי הציוני. תנועת־הפועלים סייעה לתעשיה הפרטית יותר משסייע לה מישהו ממתנגדיה. ואם יידרש לעשות עוד למען התעשיה הפרטית, והדבר יהיה בכוחה של תנועת־העבודה לעשותו ויעשׂ, מבלי לעזוב כלל וכלל את התעשיה הציבורית שלנו. אדרבא, חטא חטאו אישי־ההסתדרות בהזנחה שהזניחו את החרושת בהסתדרות ולא עמלו דים לפתחה. והמעוות הזה טעון תיקון.
– – – שטחים שלמים של התעשיה עשויים להיגאל ממלחמת־מעמדות. במפעלי תעשיה שיתופיים וקיבוציים מתמזגת אישיותו המשפטית של בעל ההון עם אישיותו הציבורית של העובד המאוגד. אין מחיצה ביניהם. העובדים והמנהלים בתעשיה זו ניצבים פנים אל פנים מול שאלות היסוד של המשק, כגון גלם, מכס, פריון־עבודה, שוקים, אשראי, רבית וכדומה. המלחמה היא למען עצם התעשיה והמיצרך, עצם הפרנסה ותנאי־הקיום, למען עצם הקלטת־העליה וביסוס־המשק. מי ציוני נאמן ויצטער על שפועלים מקימים מפעלים כאלה? מי ציוני ולא ישמח לכל תוספת־פרנסה בצורה כזו? מי יצטער על שישנם מפעלים שאין בהם מלחמת מעבידים ועובדים? כלום לא לכך נושאים את נפשם טובי האומה מדור דור?
– – – מי ציוני ויתנגד לכך שאנשי כפר־גלעדי, יסדו מחצבה המפיקה שיש מהרי נפתלי, או משלוחות הלבנון? האם צריכים היו הם לראות את עצמם נחותי־זכויות ולומר לעצמם: ינוחו רגבי־האבן במעמקי־ההרים, כי אין אנו רשאים לייסד או מחלבה מיכנית שהיא בגדר מפעל תעשיה? וכן נמנה מפעלים “מירכתי” צפון שלנו ועד “נגבה”.
ועוד דוגמה לפשע קואופרטיבי. בעצם ימי הדמים והרציחות, כשכלתה רגל יהודית מהכבישים, מחוץ למכוניות בשירות מזוינות, עלתה קבוצת חלוצים והתישבה בנקיקים של ענב, בקרבת קרית־ענבים, בטרם נוסד ישוב מעלה־החמשה, וייסדה שם מחצבה והיא יושבת שם עד היום ומקיימת את מפעלה השיתופי. “החוצב” הוא שם הישוב הקואופרטיבי הזה.
– – – וישפטו נא את “הפושעים” מאשדות־יעקב, על שאינם נותנים לאשכוליות עמק־הירדן לרקוב (להובילם לבית־חרושת רחוק לא כדאי) והם הקימו בית־חרושת בשם “אשד” לעבד שימורים בו והם מעסיקים בו שלושים בחורות ובחורים. יפסלו נא את המעשה הזה.
או אדרבה, יימצא כאן מומחה מבין עתונאי הקיטרוג ויאמר שקיבוץ אפיקים לא צריך היה לחפש בכל רחבי אירופה ואמריקה מכונות ולגלות לבסוף מכונות כאלה שבהן אפשר “לתפור” ארגזים לאריזת ירקות, זולים מהנהוג בכל בתי־החרושת בארץ ומצריכים פחות עץ, ומאפשרים להשתמש גם באקליפטוס.
– – – ואולי יתנגד אדם נבון למעשה קיבוץ עין־חרוד, המתאמץ לייצר קומביין בארץ; לקואופרטיב “החרש” בתל־אביב שעשה מכבשים נודדים, למפעל “עשת”, בעמק זבולון המייצר מכונות זריעה וכדומה. יבואו אנשים נייטראליים וישפטו, אם טוב עשה קיבוץ גבעת ברנר בגאלו את ירושת “בצלאל” מעבודה ערבית בירושלים, אם הרעו חברי “נעלי־ארצנו” בהצילם בית־חרושת מחורבן, אם מותר היה לפועלים לרכוש מבעליו הפרטיים את בית־חרושת לצנורות המלט “ויאניני” וכדומה. אין לתנועת העבודה יסוד לפחד מפני כל משפט על מה שיצרו חבריה בשטח התעשיה. יש לה אולי לחשוש על שלא הרבתה במפעלים כאלה ועל שלא תמכה בהם למדי.
אבל הסיבה להתקפות על התעשיה ההסתדרותית היא לא משום שתעשיה זו גרועה ומזיקה, אלא דוקא משום שהיא טובה, מועילה מבחינה ציונית, ונושאת בתוכה פתרונים לכמה בעיות משקיות. אומרים להטיל עליה איסור ולהפסיק את גידולה, פן תתפתח ותגיע להיקף רב, ואז צריך יהיה לעשות את הדבר הבלתי־נעים – להכיר בה, ועם זה להכיר כי המושג תעשיה אינו דוקא שם נרדף למושג נותן עבודה פרטי.
– – – ההתקפות לא תחדלנה עד שתיעשה התעשיה ההסתדרותית בת היקף וכוח מספיק, ויחדלו לראות בה את קו ההתנגדות החלשה ביותר. כשתעמוד נגד הרוחות הרעות הללו ותחזק – יכירו בה וביתרונותיה וישלימו אתה.
28.2.40
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.