האומנם נשלה את עצמנו לחשוב, כי יש לנו שהות של שנים להתפתחות שקטה? כי גלגלי העולם יחכו לנו ברוב סליחה על כל החמצת שעת כושר ועל כל התרשלות? נמל תל־אביב הוא כפה הפתוח לשאגה: מדוע החשינו ולא עשינו דיינו, ומדוע אנו צועדים עתה צעדים איטיים יותר מאשר דורשת התקופה ומאשר מחייבת היכולת הגנוזה בנו.

א    🔗

עוד ברק זעם אחד האיר בימים אלה על פיגורנו בשטח הים: משעלה על דעת הועד הפועל הערבי לנסות לעכב את העליה העברית, שבתו גם הספנים הערבים, ובחוף יפו עמדו עשרות אחדות של עולים עברים, באניות זרות, מחכים עלובים לסירות זרות ולספנים זרים שירחמו עליהם ויבואו להורידם – במיטב השכר והתנאים – מן האניה ולהעלותם אל החוף.

הבורחים מן הגולה נוסעים בהמון לארץ־ישראל. יהודי ארץ־ישראל מרבים לנסוע לארצות־חוץ. עם־תנועה, עם־מסחר ומעשה. עם חסר־שקט. והאניות הענקיות שהיו שטות בין חופי־אירופה לאמריקה עוברות מן הקוים המתים ההם לקו החי הזה. היהודי הנודד מפרנס יפה אניות המעסיקות מאות עובדים.

ואנו משוללי מקורות־פרנסה בגולה. אנו מתאבקים על כל מידרך כף רגל למחיה בארץ־ישראל. והמיליונים, שאנו משלחים על פני המים, לא לנו. אלפי משפחות היו עשויות להתפרנס ממקצועות הים, אילו פיתחנום בתוכנו. בראש וראשונה – מספנות. ואנו עומדים בשנה החמשים ושתים לאחר ביל״ו. ריקים מול פני הים.

– – – היו נסיונות של יחידים בעלי משאת־נפש. היו נסיונות קלים גם של קבוצות יחידים. פה ושם אבדו גם סכומי־ציבור קטנים. כולם נכשלו. ואין תימה­. צריך להפסיד. צריך ללמוד ולשלם שכר לימוד. סוף ההתמחות לבוא. סוף העסק לפרנס את העוסקים בו. נחוצה התמדה. כמה עשרות שנים עברו עד שקם לנו האכר הממשי, בעל המשק המעורב הנושא את עצמו? בכמה עלה הדבר? כמה כשרון, קרבן אדם והון הושקע בזה?

ב    🔗

נמל חיפה נפתח השבוע, ובוניו יזכו להיכתב בספר הבונים הגדולים אשר בדברי ימי־הארץ, משלמה והחשמונאים, דרך הרומאים ונוסעי הצלב, עד בוני החקלאות והתעשיה העברים אשר בחמשים השנים האחרונות.

איש מן הערבים או האנגלים לא יקום להודות בפה מלא, כי הנכס הארצי הגדול הזה נרכש בזכות העליה העברית, אבל כן יחרוץ כל שופט־מישרים. סחר־חוץ של הארץ, הכרוך בעיבודה, בבנינה ובפריונה, תנועת הנוסעים לתוכה ומתוכה בכל תקופות־השנה, הכספים לתשלום־המלוה אשר בו נבנה הנמל, הלא כל אלה מאתנו הם לארץ.

9.8.13