רקע
יצחק בן־דור
שנה לנמל תל־אביב
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ברונפמן; תשל"ב

לא עת לנו לחוג, ואף־על־פי־כן מצוה עלינו לציין את יום מלאות שנה לנמל תל־אביב ולעשותו ראש־השנה לים. יותר משנחוג הישגים נשוה לפנינו צרכים, נפקח עינים על אפשרויות. יותר משהוא נכס, נמל תל־אביב, הוא כפה הפתוח לשאגה, לעורר לבבות ושרירים למעשה: מדוע החשינו ולא עשינו דיינו ומדוע אנו צועדים עתה צעדים אטיים יותר מאשר דורשת התקופה ומאשר מחייבת היכולת הגנוזה בנו. האומנם נשלה את עצמנו לחשוב, כי יש לנו שהות של מאות שנים להתפתחות שקטה? כי גלגלי העולם יחכו לנו ברוב סליחה על כל החמצת שעת כושר ועל כל התרשלות?

אם הנכס החמרי הזה של מזח־ברזל קטן ושל בריכת־מעגן פעוטה, עם שלוש עשרות סירות ועם ציוד כלשהו לטיפול במשאות, נוצר בתל־אביב במשך שנה, על חוף שמם, הנה לא הופיע כאן יש מאין. רק הושג הרשיון הממשלתי לפריקת־משא, והנה התפרצו כוחות חלוציים שהיו חנוקים בגעגועיהם וערגתם ללא מוצא. הנה נקרע פּה ותיראה השאגה.


זה עשרים וחמש שנים באות לידי ביטוי בישוב ובתנועה הציונית שאיפות אל הים. בני־נעורים התפרצו אל בתי־הספר הימיים בארצות רבות ללמוד את מלאכת־הים, והורים ציוניים תמכו בהם והאמינו בעתיד. פועלים חלוצים שיקעו את בריאותם, את שנות הבחרות והכוח שלהם בנסיונות־דייג ללא אמצעים וללא הדרכה. משכילים הטיפו בעתונות ובחברה הציונית להליכה אל הים. בעלי הון זעירים הופיעו מדי פעם בארץ והשקיעו אלפי לירות בנסיונות. תנועת הפועלים בארץ ניסתה לפעול מיד אחרי מלחמת העולם בספנות ובמקצועות ים אחרים. נוער עובד ולומד התאמץ להכשיר את עצמו בשיטות ספורט ימי. בחורים ארצישראליים בודדים היו נודדים באניות זרות כתלמידים ומלחים, ובלבם התקוה לשרת אי־פעם את עם־ישראל. בנסיון־בוער אחד נספו שלושה בחורים תל־אביביים נועזים עם ספינת־המשא הרעועה שרכשו להם, ולא נמצא שריד מהם ומספינתם עד היום. יהודים בעלי אניות בארצות שונות מנסים להירתם אל מעגל הישוב, מנסים מ״פרזידנט ארתור" ועד “תל־אביב”.


לא פסקה ההתדפקות על שערים אלה, שנשארו בכל זאת כמעט סגורים. ויהי אך נפתח פתח כחודו של מחט, והנה נגלה הרבה מן המוכן.


* * *

– – – לעומת הכוחות, שהיו מוכנים לפעולה ובעיקר לעומת הכוחות הגנוזים שאנו חשים במציאותם, הרי הושג אך מעט בשנת־ים זו.


– – – והרי אנו אין לנו פנאי. אל תוּסח הדעת אף רגע מהנחה זו. אין יודע מה ילד יום. הספנות הנמלית שלנו התקדמה, אך הספנות החופית נסוגה. יש לנו הישגים בבנין סירות, ועדיין לא נעשה כלום, חוץ ממה שעושה חברת האשלג לצרכים מקומיים שלה, בבנין ספינות. רעבי־פרנסה, מהפכים זה בחרדתו של זה, נצים על יום עבודה – עודנו עומדים מרחוק למקצוע זה של בנין ספינות, הזקוק לידים רבות, בעוד אומות העולם עושות עתה לילות כימים במספנות ואינם מוכרים כלי שייט הגונים אלא בקושי רב.


– – – חייב נמל תל־אביב בשנתו השניה לגדול. מצבה של העיר ועתידות־נמלה מחייבים, שתכניות פיתוח־הנמל תכילינה גם את מקצוע בנין ספינות ואניות. לפני שנים־עשר חודש ושבוע היה כל ענין הנמל לא פחות הזיה מן דיבורים של היום על בנין־ספינות.


הרבה התלהבות, אפילו הרבה כספים, מחכים לקריאה נועזה. אַל נסתפק בהתמכרות לזכרונות ולהנאת הישגים שהם כאַין מול הנדרש. צרכי־הפרנסה, צרכי־הבטחון, הצרכים המדיניים – כולם יחד מכים על ראשנו. ואם נשמע לצווי “גדל!” נצדיק בזה את חגנו.

20.5.37


המלצות קוראים
תגיות