רקע
חנניה ריכמן
פִּרְחֵי־הַדּוֹר וּפִרְחָחָיו
xמוגש ברשות פרסום [?]
vעיון
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: יוסף שרברק; 1973

“כַּמָּה פִּרְאִי כָעֵת כָּל נֶכֶד!” –

גּוֹנַחַת סָבְתָא מְחַנֶּכֶת.


אָכֵן, מַה פֶּלֶא בַּדָּבָר?

הֲרֵי כָּל נֶכֶד הוּא בַּר־בַּר.

 

מִפִּי הַטַּף

אָפְנָה קִצְּרָה שְׂמָלוֹת בְּלִי בּוֹשׁ,

אָמְרוּ הַתִּינוֹקוֹת:

"דּוֹדוֹת הִתְחִילוּ כְּבָר לִלְבּוֹשׁ

רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת!"

*

רָחֵל בַּת־שֶׁבַע שָׁאֲלָה

אֵת חֲבֵרָהּ יִצְחָק:

“הַגֶּד־נַא, מַה זֹאת בְּתוּלָה?”

– “אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָרַוָּק!”

*

 

עוֹנוֹת־הַשָּׁנָה

מוֹרֵה פָּנָה בַּ“מְּכִינָה”

אֶל בֶּן־סוֹחֵר אֶפְרַיִם:

“כַּמָּה עוֹנוֹת יֵּשׁ בַּשָּׁנָה?”

הֵשִׁיב הַיֶּלֶד: “שְׁתַּיִם”.


הוֹסִיף מוֹרוֹ חֲקוֹר־וּדְרוֹשׁ:

“מַה שְּׁמָן, בְּבַקָּשָׁה?”

עָנָה הַקָּט בְּכֹבֶד־רֹאשׁ:

“טוֹבָה” וְ“חַלָּשָׁה”"

 

הַגְדָּרוֹת

“מַה זֶּה חֲלוֹם?” – שָׁאַל הַדּוֹד

אֶת רוּת – יַלְדָּה שְׁנוּנָה מְּאֹד.


מִיָּד עָנְתָה הַפְּעוּטָה:

“זֶה רְאִינוֹעַ בַּמִּטָּה!”

*

"אָסָף – אָמְרָה הָאֵם לַבֵּן:

“רְאֵה אִם אַבָּא כְּבָר יָשֵׁן!”


מִקֵּץ דַּקָּה עָנָה אָסָף:

“יָשֵׁן כֻּלּוֹ – מִלְּבַד הָאַף!”

*

מוֹרוֹ שֶׁל דָּן שָׁאַל אֶת פִּיו:

“הַגֵּד, לְמַה קוֹרְאִים תַּקְצִיב?”

עָנָה לו ֹדָּן בַּאֲנָחָה:

תַּקְצִיב – זֶה רִיב בַּמִּשְׁפָּחָה".

*

מוֹרֶה בִּקֵּשׁ דֻּגְמָה חַיָּה

שֶׁל הוֹצָאָה לֹא־פּוֹרִיָה.

עָנָה תַּלְמִיד אֶחָד: "לקְנוֹת

כַּרְטִיס־קוֹלְנוֹעַ לְאָחוֹת".

 

פְּרָט סָתוּם

“אֵינִי תּוֹפֵס” – אָמַר יוֹאֵל –

“כֵּיצַד הָרַדְיוֹ פּוֹעֵל”.


– פָּשׁוּט מְּאֹד!" – הִסְבִּיר אַמְנוֹן –

"הוּא מְסֻדָּר כְּטֶלֶפוֹן.

יֵשׁ רַק הֶבְדֵּל אֶחָד זָעִיר:

בִּמְקוֹם חוּטִים – פּוֹעֵל אֲוִיר".


– “כֵּן, זֶה בָּרוּר!” – אָמַר יוֹאֵל –

"אוּלָם אַחַת אֲנִי שׁוֹאֵל:

בְּאֵיזֶה אֹפֶן מַצְמִידִים

אֶת הָאֲוִיר לָעַמּוּדִים?"


 

פִּתְרוֹן פָּשׁוּט

אָמַר מוֹרֶה: "עַכְשָׁו נַדְגִּימָה

תּוֹרַת־שְׁבָרִים. בְּבַקָּשָׁה:

שְׁנֵי תַּפּוּחִים נוֹתְרוּ לְאִמָּא –

וּבְנֵי־בֵּיתָהּ הֵם חֲמִשָּׁה.

וּבְכֵן, כֵּיצַד הִיא מְחַלֶּקֶת

לַחֲמִשְׁתָּם מָנָה צוֹדֶקֶת?"


– פָּשׁוּט מְּאֹד!" – מֵשִׁיב לוֹ ֹדָן:

“הִיא מְכִינָה לָהֶם לִפְתָּן!”

 

סִמָּנֵי אַלִּימוּת

הַהוֹרִים לָקְחוּ אֶת רֹנִי

לְקוֹנְצֶרְט סִימְפוֹנִי


רֹנִי חֶרֶשׁ הִסְתַּכֵּל

בְּאָדָם מֵנִיף מַקֵּל

מוּל אִשָּׁה אַחַת שֶׁרָנָה זֶמֶר־סוֹלוֹ


הוּא שָׁאַל, מֻפְתַע מְאֹד:

"אִמָּא, לָמָּה זֶה הַדּוֹד,

הַמַּחֲזִיק מַקֵּל אוֹ זֶרֶד,

מְאַיֵּם בּוֹ עַל הַגְּבֶרֶת?"

“הַס!” – שִׁתְּקָה אוֹתוֹ הָאֵם:

“הוּא אֵינֶנּוּ מְאַיֵּם”.

אַךְ הַקָּט שָׁאַל בְּפַחַד:

“וּמַדּוּעַ הִיא צוֹרַחַת?”

 

מַסְקָנָה הֶגְיוֹנִית

הַאֵם אָמְרָה בְּקוֹל מַפְחִיד:

"אִם שׁוּב תַּמְרִי פִּי־אִמָּא,

גַּם יְלָדַיִךְ בְּעָתִיד

יִהְיִוּ רַעִים, יָמִימָה!"


– “וּבְכֵן” – קָרְאָה בַּהֲנָאָה

הַפִּרְחָחִית יְמִימָה –

"אִם אָנֹכִי יַלְדָּה רָעָה,

אֲשֵׁמָה שֶׁלְּךָ הִיא, אִמָּא!"

*

 

יָצָא שְׂכָרָהּ בְּהֶפְסֵדָהּ

שָׂמְחָה יוֹכֶבֶד הַתִּינֹקֶת

שֶׁגָּזְזוּ לָהּ אֶת הָרֹאשׁ"

"עַכְשָׁו תֶחְדַּל אִמִּי לִדְרוֹשׁ

שֶׁאֶעֱשֶׂה יוֹם־יוֹם תִּסְרֹקֶת".


אַתְּ לֹא זָכִית בְּשׁוּם דָּבָר" –

הֵעִיר אָחִיהָ שֶׁל יוֹכֶבֶד:

"הֲרֵי עַכְשָׁו תִּהְיִי חַיֶּבֶת

לִרְחוֹץ יוֹם־יוֹם אֶת הַצַּוָּאַר".


 

חִפּוּשִׁים בְּפַנָּסִים

רָם בֶּן־שֵׁשׁ וְדָן בֶּן־שֶׁבַע –

חֲסִידִּים שֶׁל חֵיק־הַטֶּבַע.

פַּעַם לָנוּ בְּקִבּוּץ

וְשָׁכְבוּ לִישׁוֹן בַּחוּץ.


אַךְ שְׁנָתָם שֶׁל בְּנֵי־הַחַיִל

נָדְדָה בְּזֶה הַלַּיִל:

יַתּוּשִׁים – צָבָא עָצוּם –

הִתְקִיפוּם וַעֲקָצוּם.


דָּן וְרָם מָשְׁכוּ בְּפַחַד

שְׂמִיכָתָם עַד הַפַּדַּחַת,

אַךְ לִישׁוֹן בְּרֹאשׁ עָטוּף –

לֹא בָּרִיא כָּל־כָּךְ לַגּוּף.


רָאשֵׁיהֶם הַחוּצָה גָּחוּ –

וּפִתְאֹם נִרְאוּ בָּאָחוּ

נְקֻדּוֹת חַשְׁמַלִּיּוֹת:

שָׁם קִפְּצוּ גַחְלִילִיּוֹת.


רָם נִבְהַל: “הַבֵּט־נָא, דָּנִי” –

סָח בְּלַחַשׁ – "כִּמְדֻמַּנִי,

הֵם חָזְרוּ – וּמְחַפְּשִׂים

אֶת רֹאשִׁי בְּפַנָּסִים".

 

הִרְבִּיץ תּוֹרַת־נִמּוּס

אַמְנוֹן נִהְיָה צוֹפֶה טִירוֹן.

שָׁאַל אָחִיהוּ דֹב:

"הַאִם קִיַּמְתָּ כְּבָר, אַמְנוֹן,

מִצְוָה שֶׁל ‘פֹּעַל טוֹב’?"


– "הוֹ, כֵּן: לִמַּדְתִּי בַּת־שְׁכֵנָה

הִלְכוֹת נִמּוּס יָפֶה:

שׁוּב לֹא תֶּחְרַץ אֶת לְשׁוֹנָהּ

כְּשֶׁתִּרְאֶה צוֹפֶה!"

*

 

הַדּוֹר הַצָּעִיר

לַמְצַלְצֵל פָּתַח בֶּן־שֵׁשׁ.

מוּלוֹ עָמַד אִישׁ זָר.

"שָׁלוֹם עָלֶיךָ! אֲבַקֵּשׁ

מַר סֶלַע!" – הוּא אָמַר.


– “שָׁלוֹם! מַר סֶלַע זֶה אֲנִי” –

הִצִּיג עַצְמוֹ הַבֵּן:

"אוּלַי דָּרוּשׁ לַאֲדוֹנִי

מַר סֶלַע הַזָּקֵן?"

 

מִין מֻפְשָׁט

כְּשֶׁיְּמִימָה בַּת־שְׁנָתַיִם

חָזְרָה עִם אַבָּא מִן הַחוֹף,

סִפְּרָה לְאִמָּא: "שָׁם בַּמַּיִם

יֵשׁ תִּינוֹקִים קְטַנִּים בְּלִי סוֹף!"


– "סַפְּרִי, עִם מִי רָחַצְתְּ, יְמִימָה:

עִם יְלָדוֹת אוֹ יְלָדִים?"

– זֶה אִי־אֶפְשָׁר לָדַעַת, אִמָּא:

כֻּלָּם הָיוּ שָׁם בְּלִי בְּגָדִים".

 

סוֹד־הָעִבּוּר

“חִדְלִי!” – אָמְרָה לְרוּתִי אִמָּא:

הַרְפִּי מִגּוּמִי־לְעִיסָה!

אִם הוּא יַחְדּוֹר חֲלִילָה, פְּנִימָה,

סוֹפֵךְ לִתְפּוֹחַ כְּעִסָּה!"


הַפְּעוּטָה מֻכַּת־הַפַּחַד

קָלְטָה יָפֶה אֶת הָרַעְיוֹן.

לְמָחֳרָת פָּגְשָׁה אוֹרַחַת –

אִשָּׁה בִּגְמַר הַהֵרָיוֹן.


חִישׁ בָּאָה רוּתִי הַפִּקַּחַת

לַמַּסְקָנָה הַמַּעֲשִׂית:

“דּוֹדָה!” – חִיְּכָה אֶל הָאוֹרַחַת:

“אֲנִי יוֹדַעַת, מֶה עָשִׂית!”


 

מָסֹרֶת מִשְׁפַּחְתִּית

אִי־פַּעַם סִימָה הַתִּינֹקֶת

וַחֲבֵרָהּ הַטּוֹב עוֹדֵד

בִּלּוּ שָׁעָה לְלֹא מַחְלֹקֶת –

וְלֹא רָצוּ לְהִפָּרֵד.


– “טוֹב, אֵין דָּבָר, עוֹדֵד, הַמְתֵּן!” –

אָמְרָה לוֹ סִימָה, נֶאֱנַחַת:

"כְּשֶׁנִּגְדַּל וְנִתְחַתֵּן,

נוּכַל לִהְיוֹת תָּמִיד בְּיַחַד".


– “זֶה אִי־אֶפְשָׁר” – בְּרֹב עַצְבוּת

עָנָה הַגֶּבֶר הַפָּעוֹט:


"בַּמִּשְׁפָּחָה שֶׁלָּנוּ, סִימָה,

גְּבָרִים תָּמִיד נוֹשְׂאִים קְרוֹבוֹת:

הִנֵּה אָבִי נָשָׂא אֶת אִמָּא,

סָבִי אֶת סָבְתָא… הֲבִינוֹת?"

 

אִשָּׁה חֶלְקִית

מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת “נְשׂוּאִים?” –

שָׁאַל אִמּוֹ תִּינוֹק תָּמִים.


– "אִשָּׁה וָאִישׁ, אֲשֶׁר הִסְכִּימוּ

לִחְיוֹת בְּיַחַד בְּשָׁלוֹם".

הַקָּט הִרְהֵר: "אָז, בֶּטַח, אִמָּא,

אַתְּ נְשׂוּאָה לֹא כָּל הַיּוֹם?"

 

טוּב־לֵב

“אִמָּא, אִמָּא!” – צָוַח

יַעֲקֹב הַפָּעוּט:

"רוּת הוֹרֶגֶת זְבוּבִים!

אַל תַּרְשִׁי זֹאת לְרוּת!"


– “אֵיזֶה יֶלֶד טוֹב־לֵב!” –

חָשַׁב סַבָּא דָוִד

וּפָנָה בְּחִיּוּךְ

אֶל נֶכְדּוֹ הֶחָסִיד:


– "וּמַדּוּעַ זֶה רוּת

לֹא צְרִיכָה לְהָרְגֵם?"

הֱשִׁיבו ֹהַפָּעוּט:

“כִּי אֲנִי רוֹצֶה גַּם”.

*

 

חִדּוּשׁ בּוֹטַנִי

“מַה בֵּין שׁוֹשָׁן לְשׁוֹשַׁנָּה?” –

נִשְׁאַל פָּעוּט – וְהוּא עָנָה:

"פָּשׁוּט: שׁוֹשָׁן הוּא וֶרֶד

וְשׁוֹשַׁנָּה הִיא גְוֶרֶד".


 

סוֹדוֹת

שְׁתֵּי יְלָדוֹת מִתְלַחֲשׁוֹת.

בְּפִי אַחַת – טְרוּנְיוֹת קָשׁוֹת:


נַחוּם אָמַר לְבֶן־דּוֹדִי

שֶׁאַתָּ אָמַרְתְּ לוֹ אֶת סוֹדִי,


אֲֵשֶׁר אָמַרְתִּי לָךְ, מִרְיָם,

שֶׁלֹּא תֹּאמְרִי לוֹ לְעוֹלָם!"


– "לְבֶן־דּוֹדִי אָמַר נַחוּם

שֶׁלֹּא יֹאמַר לִי וְלֹא־כְלוּם –

וְאַל תֹּאמְרִי־נָא בְּאָזְנָיו

מַה שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ עַכְשָׁו!"


 

מְעִילָה בְּתַפְקִיד

מַכָּה וְקוֹל־בֶּכִי –

וְאַבָּא שׁוֹאֵל:

"מַדוּעַ הִרְבַּצְתָּ,

שִׁמְעוֹן, בְּיָעֵל?"


– “יָעֵל הִיא נוֹכֶלֶת” –

הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה:

"שִׂחַקְנוּ עַכְשָׁו

בְּאָדָם וְחַוָה;


כְּדִין הַמִּשְׂחָק,

הָיִיתִי בָּטוּחַ,

שֶׁהִיא תְּפַתֶּה

אוֹתִי בְּתַפּוּחַ.


וּמָה הִיא עָשְׂתָה?

פִּתְּתָה אוֹתִי? לֹא!

אָכְלָה בְּעַצְמָהּ

הַתַּפּוּחַ כֻּלּוֹ!"

*

 

חֲשָׁד בִּכְשֵׁרִים

רָחֵל הָיְתָה כּוֹתֶבֶת

לִצְבִי אֶת מִכְתָּבָהּ –

וּמֵאָחוֹר יוֹכֶבֶד

קָרְאָה בּוֹ בִּגְנֵבָה.


“סוֹדוֹת אֵינִי כּוֹתֶבֶת” –

כָּתְבָה רָחֵל לִצְבִי:

"כִּי חֲבֶרְתִּי יוֹכֶבֶד

קוֹרֵאת אֶת מִכְתָּבִי".


– "מַדּוּעַ אַתְּ כּוֹזֶבֶת?

זֶה שֶׁקֶר בְּהֶחְלֵט!" –

פָּרְצָה פִּתְאֹם יוֹכֶבֶד:

“הַאִם אֲנִי קוֹרֵאת?”


 

נְזִיפָה לְגֻזְמַאי

“הוֹי, אִמָּא, אִמָּא, הִסְתַּכְּלִי!” –

קָרָא גִדְעוֹן בְּגִיל:

"כָּזֶה מִין כֶּלֶב יֵשׁ רַק לִי:

הוּא כְּבָר גָּדוֹל כַּפִּיל!"


– "חֲדָל־נָא, בְּנֵי, מֵהַפְרָזוֹת

בְּלִי שַׁחַר וּבְלִי טַעַם!

הֵן כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ זֹאת

מָאתַיִם אֶלֶף פַּעַם!"

*  

מְחַנֵּךְ

שׁוֹבָב שִׁנֵּן לְפִי תֻּכִּי

כַּמָה פְּנִינֵי סִגְנוֹן שׁוּקִי.


“מַה גִּדּוּפִים בְּפִיו תָּשִׂימָה?”

– רָגְזָה הָאֵם.

– “לְהֵפֶךְ, אִמָּא” –

הֵשִׁיב אוֹתוֹ מוֹרֵה־דִּבּוּר:

“אֲנִי מַסְבִּיר לוֹ, מַה אָסוּר!”

 

הַלַּמְדָּן הַקָּטָן

אֶת הִלְכוֹת הַמַּדָּע

דָּן לוֹמֵד עַל בֻּרְיָן

וְאוֹהֵב לְהַרְאוֹת

כִּי הִנּוֹ בַּר־אוֹרְיָן.


הוּא פּוֹגֵשׁ אֶת

רָחֵל,

חֲבֶרְתּוֹ לַכִּתָּה,

וְשׁוֹאֵל לִשְׁלוֹמָהּ

וְלִשְׁלוֹם בְּנֵי־בֵּיתָהּ.


הַיַּלְדָּה עֲצוּבָה:

אַחְיוֹתֶיהָ חוֹלוֹת.

לְאַחַת יֵשׁ גַּם חֹם:

אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת!


דָּן לוֹבֵשׁ חֲשִׁיבוּת

וְשׁוֹאֵל אֶת רָחֵל:

"אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת?

בַּחַמָּה אוֹ בַּצֵּל?"


 

תְּפִלָּתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד

"מַה הַתְפִלָּה אֲשֶׁר בְּפִיךָ?

עַל מַה בִּקַּשְׁתָּ?" – שָׁאֲלָה

בְּסַקְרָנוּת הָאֵם אֶת מִיכָה,

שֶׁבִּדְבֵקוּת לָחַשׁ תְּפִלָּה.


– "בְּסוֹד אַגִּיד לָךְ: הִתְפַּלַּלְתִּי

שֶׁהַנָּהָר שֶׁשְּׁמוֹ מוֹנְבְּלַאן

יִהְיֶה זוֹרֵם לַיָּם הַבַּלְטִי…

כִּי כַּךְ כָּתַבְתִּי בַּמִּבְחָן".

*

 

“חֲתִימָה טוֹבָה”

כְּשֶׁגִּדְעוֹן מִן הַכִּתָּה בָּא,

שָׁאַל פִּתְאֹם קֻשְׁיָה סְתָמִית:

– "הַאִם אַתָּה יוֹדֵעַ, אַבָּא,

לַחְתּוֹם שִׁמְךָ מִבְּלִי הַבִּיט?"


– "וַדַּאי, גִּדְעוֹן! יָדִי מֻרְגֶּלֶת

לַחְתּוֹם אֶת שְׁמִי גַּם בְּלִי לִקְרוֹא",

– “אִם־כֵּן, חֲתוֹם!” – הוֹשִׁיט הַיֶּלֶד

תְּעוּדָתוֹ מִבֵּית־סִפְרוֹ.

 

עָוֶל

שְׁנֵי תַּלְמִידִים הִשְׁתּוֹבְבוּ,

וְהַמּוֹרֶה פָּסַק בְּזַעַם

אֶת דִּין עָנְשָׁם: שֶׁיִּכְתְּבוּ

אִישׁ אִישׁ אֶת שְׁמוֹ מָאתַיִם פַּעַם.


מִיָּד אֶחָד מֵהֶם פָּרַץ

בִּבְכִי גָדוֹל "הוֹי, דָּנִי, דָּנִי!

זֶה לֹא צוֹדֵק: שִׁמְךָ דָּן כַּץ,

וּשְׁמִי – אֶפְרַיִם דֻּבְדְּבָנִי".

*

 

בַּמַּצַּב “הָכֵן”

תַּלְמִיד נָסַע לְהִבָּחֵן.

עַל דְּבַר הַתּוֹצָאָה בָּא

מִבְרָק לָאָח: "אֲבוֹי! הָכֵן,

בְּבַקָּשָׁה אֶת אַבָּא!"


הָאָח הֵרִיץ אֶל הַלַּמְדָּן

תְּשׁוּבָה כַּהֲלָכָה:

"בְּסֵדֶר! אַבָּא כְּבָר מוּכָן.

הָכֵן אֶת עַצְמְךָ!"

 

רַמָּאִים מְרֻמִּים

הָיֹה הָיְתָה כִּתַּת בּוּרִים

שֶׁלֹּא לָמְדוּ בְּשִׁעוּרִים.

הֵם נָהֲגוּ לְהִתְפַּרְחֵחַ

וְאָהֲבוּ “לְהִתְפַלֵּח” –

וּמִמּוֹרָם בִּשְׁעַת שִׁעוּר

דָּרְשׁוּ פִּתְאֹם “סִפֵּר סִפּוּר!”


מוּרָם, חָכָם וְנוֹחַ־אֹפִי,

עָנָה בְּשֶׁקֶט פִילוֹסוֹפִי:

"טוֹב, אֲסַפֵּר לָכֶם סִפּוּר:

בָּא לַחֲנוֹת אַחַת בָּחוּר.

קָנָה־לוֹ שָׁם מִן הַמּוֹכֶרֶת

בִּמְחִיר יָקָר סְחוֹרָה מֻבְחֶרֶת.


הַזַּבָּנִית כָּתְבָה חֶשְׁבּוֹן,

וְהוּא שִׁלֵּם אֶת הַמָּמוֹן –

אוּלָם פִּתְאֹם, בִּמְקוֹם לָקַחַת

אֶת סְחוֹרָתוֹ הַמְשֻׁבַּחַת,

קָפַץ הַחוּצָה וְהִתְחִיל

מוּל הַחֲנוּת לִרְקוֹד בְּגִיל:

"הוֹי, הוֹי, הַבִּיטִי־נָא, הַבִּיטִי,

כַּמָה יָפֶה אוֹתָךְ רִמִּיתִי!

וַדַּאי חָשַׁבְתְּ לָךְ שֶׁאֶקַּח

אֶת הַסְּחוֹרָה אֲשֶׁר קָנִיתִי –

וַאָנֹכִי פִּתְאֹם עָשִׂיתִי

תִּמְרוֹן מֻצְלָח: “שָׁלוֹם וּבְרַח”.


צְחוֹק רָם פָּרַץ מִכָּל שְׁפָתַיִם:

"חַה־חַה, חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם!

עָזַב דָּבָר שֶׁכְּבָר שֻׁלַּם!

הוֹי, מִיהוּ, גֹּלֶם מְגֻלָּם?"


מוֹרָם הִבִּיט בָּהֶם בְּנַחַת:

"אַתֶּם בָּנַי – כֻּלְּכֶם גַּם־יַחַד.

כָּל אָב שִׁלֵּם כְּבָר שְׂכַר־תּוֹרָה,

אוּלָם אַתֶּם מִקֹּצֶר־שֵׂכֶל

דּוֹחִים בְּבוּז אֶת הַסְּחוֹרָה –

וְעוֹד חוֹשְׁבִים: זֶה שִׂיא הַנֵּכֶל!"

 

לֶקַח־אָב

“הֲלֹא בִּתֵּנוּ כְּבָר בּוֹגֶרֶת” –

סָח אָב מַשְׂכִּיל אֶחָד לָאֵם:

"לְפִי גִילָהּ הִיא כְּבָר מֻכְשֶׁרֶת

לִרְאוֹת חַיִּים כְּמוֹ שֶׁהֵם.


לָכֵן, דִבַּרְתִּי עִם יְמִימָה

עָל נִסְתְּרוֹת חַיֵּי־מַמָּשׁ!"

– “זֶה מְעַנְיֵן!” – הֵשִׁיבָה אִמָּא:

“לָמַדְתָּ מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ?”

 

בְּחִינַת בַּגְרוּת

בֵּין בַּת לָאֵם נִמְשַׁךְ עַד בּוֹשׁ

וִכּוּחַ מַר מַחְרִישׁ־אָזְנַיִם:

הַנַּעֲרָה רָצְתָה לִלְבּוֹשׁ

שִׂמְלָה מוֹדֶרְנִית “בְּלִי כְּתֵפַיִם”.


– "זֶה בִּשְׁבִילֵךְ מֻקְדָּם מִדַּי!

עוֹד לֹא בָּגַרְתְּ!" – הִטִּיפָה אִמָּא.

הַבַּת בָּכְתָה וְלֹא הִסְכִּימָה:

– “רְאִי אֶת כָּל חֲבֵרוֹתַי!”


– “טוֹב, הִכָּנְסִי־נָא הַשּׂמְלָתָה” –

הִצִּיעַ אַבָּא לָהּ פְּשָׁרָה:

"אִם לֹא תִּצְנַח מִמֵּךְ לְמַטָּה,

סִמָּן שֶׁאַתְּ מִבֻגָּרָה!"

 

“מֶשֶׁק סוֹדִי”

הַרְבֵּה קוֹרְאוֹת תָּהוּ עָל סוֹד

פִּרְסֹמֶת־מִסְתּוֹרִין:

"מַה כָּל עַלְמָה צְרִיכָה לִלְמוֹד

לִפְנֵי הַנִּשּׂוּאִין?"


הַהַזְמָנוֹת מִבְּנוֹת טֵית־וָו

זָרְמוּ כְּמֵי־מַבּוּל.

אַחַר יִחוּל עַד כְּלוֹת לֵבָב,

קִבְּלוּ… מַדְרִיךְ־בִּשּׁוּל.

 

קֻשְׁיָה

נוֹצְרִים קְטַנִּים, יַלְדָּהּ וָיֶלֶד,

קָרְאוּ סִפּוּר שֶׁהִפְחִידָם –

עַל מִסְיוֹנֶר בִּקְצֵה־הַחֶלֶד,

שֶׁאֲכָלוֹ זוֹלֵל־אָדָם.


“אֲנִי רוֹצֶה דְּבַר־מָה לִשְׁאוֹל” –

אָמְרָה הַבַּת פִּתְאֹם: "הַגֶּד־נָא:

הֵן אָב קָדוֹשׁ עוֹלֶה גַּן־עֶדְנָה –

וְקַנִיבַּל יוֹרֵד לִשְׁאוֹל?"


– “כֵּן, בְּלִי סָפֵק!” – עָנָה הַיֶּלֶד.

– “וּמָה עוֹשִׂים” – הִיא שׁוּב שׁוֹאֶלֶת –

"אִם זֶה הַכֹּמֶר הָאֻמְלָל

נִמְצָא בְּתוֹךְ הַקַּנִיבַּל?"

*

 

מְמַלְּאֵי־מָקוֹם

“הַגְדֵּר נָא, מַה זֶה שִׁיר־פַּיְטָן” –

נִשְׁאַל תַּלְמִיד בִּשְׁעַת הַבֹּחַן,

וְהוּא עָנָה: "חִבּוּר קָטָן

עִם חֲרוּזִים בִּמְקוֹם הַתֹּכֶן".

 

לֵב רַחוּם

בְּאוֹטוֹבּוּס יָשַׁב־לוֹ נַעַר.

פִּתְאֹם עָצַם אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו.


– “מַה, כְּאֵב־רֹאשׁ?” –תָּהוּ שְׁכֵנָיו.

– “לֹא, כְּאֵב־לֵב!” – עָנָה בְּצַעַר:


אֵינִי יָכוֹל לִרְאוֹת זְקֵנוֹת,

כְּשֶׁעוֹמְדוֹת הֵן, מִסְכֵּנוֹת!"

 

צַבִּירוּת

רָאִיתִי אֵיךְ בִּדְחָק כַּבִּיר

בְּאוֹטוֹבּוּס־כַּוֶּרֶת,

וִתֵּר צַבִּיר (צַבָּר אַבִּיר)

עַל מְקוֹמוֹ לִגְבֶרֶת.


הַיֶלֶד קָם, הֶרְאָה בַּיָּד

מוֹשָׁב שֶׁהוּא פִּנָּה לָהּ –

וְעִם חִיּוּךְ־נִמּוּס נֶחְמָד

אָמַר לַגְּבֶרֶת: “יַאלַּה!”

המלצות קוראים
תגיות