רקע
יוסף חיים ברנר
צִיּוּנִים יב (רישעוּת)
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

רישעוּת — נסעתי ברכבת. מחיפה לסמך. אל הרכבת, כידוע, אין נותנים להיכנס בלי כרטיס. הכרטיסים נבדקו במשך הזמן שלוש פעמים. בתחנה האחרונה נלקחו הכרטיסים מהכל. נלקח גם מאותו הצעיר. בעיני ראיתי. ראיתי גם, איך שמתוך הצפיפות נחלץ הצעיר ועבר לפני הקונדוקטור צעדים אחדים. הקונדוקטור ניגש אליו ודרש ממנו כרטיס. הצעיר ענה: הן כרגע מסרתי לך. כל הניצבים היהודים העידו כי כן הדבר, ובפרט שבכל הזמן, בכל שלוש הבדיקות היה לצעיר כרטיס. הקונדוקטור הוריד את הצעיר בסמך, מסרהו לשוטרים, לקחו ממנו בחזקה דמי הכרטיס שנית, וכשניסו שנים־שלושה להעיד על הדבר כמו שהוא, מיד נתאסף המון גדול סוער של ערבים, קמה מהומה. ואיזה ערבי, בלש גבוה ועבה, לבוש אירופית, מיהר והוציא חלילו וציפצף כקורא לעזרה…

נסעתי מחיפה לראש־אל־עין. בדרך הקצרה הייתי עד־ראיה לשלושה מאורעות:

א) אחד מפקידי הרכבת, מבושם, דחף לרצונו ולהנאתו עלמה־מכרה בחזה ובאופן מעליב עד מאד, ולית דין ולית דיין.

ב) אחד שלא מצא חן בעיני הקונדוקטור בגלל התרגזותו על המעשה הנ״ל צווה לשבת. הצפיפות בעגלה, כרגיל, היתה נוראה, ואיש עמד על כתף רעהו. האיש אינו מבין אף מלה ערבית, ולא ידע את פירוש הפקודה הגסה. הוא לא הוציא הגה מפיו, וגם ישב באיזה אופן שהוא, כשפירשו לו מה רוצה הקונדוקטור ממנו. ובכל זאת הובא הדבר לפני השוטר בתוספת קובלנה, שהאיש, שאינו יודע אף מלה ערבית, קילל את הקונדוקטור. השוטר רשם את שם האיש בפנקסו.

ג) הקונדוקטור התגולל פתאום על פועלים שנסעו לחדדה, כי ילקוטיהם גדולים יותר מדי. עשה להם סקאנדאלים והציק להם. וכשפקיד־התחנה הורה, כי הילקוטים אינם גדולים מכפי החוק, מצא הקונדוקטור עוונם, כי צבע מכנסיהם של הפועלים הוא כצבע מכנסי אנשי־הצבא.

לולא הפחד מפני שודדי־דרכים צריך היה לחדש את הנסיעה בעגלות.


[מתוך העזבון]

המלצות קוראים
תגיות