רקע
דוד בן־גוריון
משטר בטחון
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

כ“ד באדר ב' תש”ח – 4.4.1948

 

א.

בוועד הבטחון

ישיבה זו נקראה לדון על משטר הבטחון ושלטון הבטחון הציבילי שיש להקים, ואשר יהא נידון בישיבת הוועד-הפועל הציוני המתכנס בעוד ימים מעטים. אני רואה חובה לעצמי להגיד לוועד הבטחון מה שאציע בענין זה בועה"פ הציוני.

הרעיון שהונח ביסוד ועד-הבטחון צריך להדריך אותנו בבואנו לקבוע משטר הבטחון בתנאים החדשים. היו שני מוסדות עליונים בארץ: הסוכנות, שייצגה את התנועה הציונית בעולם והוועד הלאומי, שייצג את הישוב. מבחינה עקרונית היו ההגמוניה וההכרעה גם בעניני בטחון בידי הסוכנות. מבחינת המציאות – היה הבטחון הענין החיוני של הישוב; היה ברור ששני מוסדות נפרדים אינם יכולים לנהל עניני הבטחון, והוחלט ששניהם יעבירו סמכותם המשותפת לוועד אחד – וכך הוקם ועד הבטחון. רעיון זה צריך להדריך אותנו בביצור משטר הבטחון. אפשר לומר: יעשה זאת הוועד הקיים. הוא מייצג גם הישוב וגם התנועה הציונית, ואין בו כפילות. אפס פתרון פשוט זה אינו הולם הצרכים החדשים. אין מעכשיו להפריד בין עניני הבטחון ובין כל חיי הישוב – החיים המשקיים, התרבותיים והציבוריים.

קיום ההגנה בשנים הקודמות – היה נוגע למספר מצומצם של אנשים, לחברי ההגנה שהתנדבו לכך. רק מעטים היו מגויסים למחצה, וקומץ קטן של אנשי המנגנון נתן כל זמנו להגנה. תקציב ההגנה אמנם לא היה קטן לפי המושגים של העבר הקרוב, והגיע לשש מאות אלף לא"י לשנה. חיי הישוב בכלל, החיים בכפר ובעיר, שטפו במהלכם הרגיל, מחוץ לאפיק הצר של ההגנה. ההגנה לא התערבה במהלך-החיים המשקי והציבורי. עכשיו אנו עומדים בפני מצב חדש. יש מלחמה, ובעוד כחודש – נעמוד בפני חלל ריק. הממשלה מתפוררת, ובקרוב תסתלק לגמרי. אנו עומדים במלחמה, ועלינו להתכונן למלחמה חמורה יותר; ועניני הבטחון אינם עוד מופרשים באחד המשעולים של חיינו – עם כורכים ושלובים מעכשיו בכל ענפי החיים, בכל עניני יום-יום, בחיי הכלכלה והמשק והחברה; בקיום הכלל ובקיום הפרט. אין אף פינה אחת פנויה ממגע עם עניני הבטחון, ואין לאַרגן ולנהל ולכוון הבטחון – מבלי לאַרגן, לנהל ולכוון כל חיי הישוב. תקציב הבטחון קשה לשער היקפו והתרחבותו. ואשר לכוח-אדם – לא נסתפק מעכשיו במתנדבים, אלא נגייס גיוס של חובה מאַכסימום אנשים. בעיית האספקה אינה עוד בעיית האספקה לכוחות הבטחון – אלא לישוב כולו. שאלת התחבורה היא שאלת תחבורת הישוב. התחבורה היא שאלת חיים לישוב הציבילי. בשביל ירושלים היא שאלת חיים ומוות. גם נקודות אחרות אפשר לנתק. אין צורך להסביר שבשביל ניהול המלחמה התחבורה היא שאלה מרכזית. דרוש מעכשיו שלטון מלא על כוח האדם, על צרכי מזון, על כלי רכב, על חומר גלמי. נגייס בקרוב כארבעים אלף איש לפחות – ועלינו לדאוג לכך שבתי החרושת והמשקים החקלאיים לא יהרסו ולא ישוּתקו; לשם כך דרוש לא ועד בטחון – אלא שלטון.

זה השינוי שחל בחיינו, ואין, איפוא, להסתפק בכלים הקיימים. בימי-שלום, כשהשלטון היה בידי זרים – יכולנו להרשות לעצמנו ריבוי רשוּיות בחיינו הפנימיים; אנרכיה זו עכשיו תהיה בעוכרינו. דרושה לנו רָשוּת אחת שתשתלט על כל חיינו ובידה יהיו המשק, התחבורה, הדואר, הטלגרף, הייצור, האמצעים הכספיים וכוח האדם, – אחרת לא נעמוד.

גם אילו לא עמדנו לפני הקמת מדינה יהודית, – היינו חייבים לשם צרכי המלחמה בלבד להקים שלטון עליון ומרכזי אחד; ועל כל המוסדות הקיימים להעביר מסמכותם למוסד יחיד שיוקם. המוסדות האלה לא יבוטלו – יתקיימו גם הנהלת הסוכנות וגם הוועד הלאומי. לא כל היהודים הם בארץ, ולא כל הארץ היא בידינו. אולם הרשות החדשה שנקים – בהנהלת הסוכנות קראנו לה בשם “יוד גימל”, כי תורכב, כנראה, משלושה-עשר איש – לא יהיה מוסד נוסף על המוסדות הקיימים, אלא מוסד עליון, אשר כל פעולה, שהוא יעשה אותה, תימצא ברשותו היחידה. בלשון פשוטה – המוסד החדש יהווה ממשלה אם כי לא יקָרֵא עד עת-מצוא בשם זה.

הקמת הרשות החדשה מבטלת המוסד הקיים הנקרא בשם מ“א (מפקדה ארצית). מפקדה זו הוקמה על בסיס של פאריטט כפול, פאריטט בין הסוכנות ובין הוועד הלאומי ופאריטט בין הסתדרות העובדים והחלקים הבלתי הסתדרותיים בישוב, בעיקר “האיחוד האזרחי”. הרכב משונה זה היה פרי התפתחות משונה בישוב. סידור זה נתערער כבר מזמן. מצד אחד חדל, “האיחוד האזרחי” לייצג כל החוגים שמחוץ להסתדרות העובדים. מצד שני – הופיע גוף שלא השתתף לא בסוכנות היהודית ולא בוועד הלאומי – אגודת ישראל, שכבר הספיקה להקים בתוכה גרעין חלוצי-התישבותי. ואם כי אנשי האגודה לא נתקרבו למסגרת הציונית והישובית הרי נתקרבו לתכנים הציוניים והישוביים. הופיעו גם תביעות עדתיות, והבסיס הישן נתערער, ולמעשה נהפך במידה רבה לפיקציה. האורגן הממשי במ”א היה הרמ“א (ראש המפקדה הארצית) שנתמנה על ידי הסוכנות וייצג אותה במפקדה. לאחר הקונגרס הציוני האחרון קמה מחלקת בטחון בתוך הנהלת הסוכנות, ויו”ר ההנהלה הוטל עליו לנהל תיק הבטחון, ותפקיד הרמ"א נתרוקן אף הוא מתכנו, – כי הסוכנות יוצגה במשטר הבטחון לא בעקיפין אלא במישרין.

עם ריבוי צרכי הבטחון הוקמו מוסדות חדשים: ועדת המצב, ועדת הנגב ועוד.

מראשית עבודתי כראש מחלקת הבטחון הוברר לי שריבוי הרשויות הוא בעוכרי הבטחון, אולם ידעתי שקשה לתקן דברים קיימים, והסכסוכים שעלולים להתעורר בגלל התיקונים הדרושים אינם כדאים, כי שכר התיקון יצא בהפסד המריבה, והתאמצתי להגביר התכוננותנו לקראת העתיד בעזרת הכלים הקיימים, למרות כל האַנומליה הסידורית. אולם הגענו עכשיו לשלב חמור המחייב ריאורגניזציה יסודית לא רק של כלי הבטחון, אלא של כל כלי הישוב והתנועה הציונית. יוקם מוסד עליון, מרכזי של יוד גימל – שירכּז כל עניני הישוב החיוניים. אחרי חמישה עשר במאי יֵהָפך מוסד זה לממשלה זמנית.


 

ב.

דברי תשובה

איני מקבל הטענה שתפקידה של ממשלה הוא לעסוק בכל הענינים השוטפים. ולכן יש לקיים ועד-בטחון מיוחד ונפרד לצרכי המלחמה. בשעת מלחמה אין לממשלה אלא תפקיד אחד – לנהל המלחמה. והנהלת המלחמה אינה במתן פקודות למפקדים – אלא בהתאמת כל עניני האומה לצרכי הנצחון: ההתישבות, הדואר והטלגרף ועל הכול – כוח האדם, וכמובן גם יחסי חוץ. כל אלה הם בגדר הנהלת המלחמה, ומי שימסור הנהלת המלחמה לגוף שמחוץ לממשלה – או שיקים שתי ממשלות מתחרות, או שירוקן הממשלה מתכנה, ולא יתן למנהלי המלחמה שמחוץ לממשלה האמצעים והכלים הדרושים להם.

עד עכשיו יכולנו להשלים עם כל מיני אַנומליות ואבסורדים ציבוריים בחיינו – למען דרכי שלום בישוב. הדבר היחיד שקובע עכשיו – הם צרכי המלחמה. ואין מנַצחים על המלחמה ואין מנצחים במלחמה מתוך אנרכיה פנימית.

נתעוררה שאלת שיתוף מומחים וחלקם בהנהלת המלחמה. לענינים הטכניים נשתמש בעצת המומחים, – אולם הפוסקים בכל דבר לא יהיו מומחים, אלא נציגים ציביליים של העם. לא המומחה קובע אם לעשות מלחמה או לא. לא המומחה יחליט אם להגן על הנגב או לא. המומחה יחווה דעתו איך לעשות הדברים; אם לעשות הדברים – יחליט על כך השלטון הציבילי.

גם המלחמה לא תתנהל על ידי מפקדים צבאיים – אלא על ידי השלטון הציבילי. הצבא יבצע החלטות הממשלה. יש שאלות טכניות מקצועיות בהנהלת המלחמה, כבשטחי פעולה אחרים, ונחוצים מומחים לכל ענפי הטכניקה הצבאית, הארגונית והאופרטיבית. אבל החלטות מתקבלות לא רק על יסוד חוות דעת טכניקאים בשאלות מקצועיות – אלא על יסוד הערכה כללית של נסיבות הזמן והמקום, כלומר על יסוד הערכה מדינית, ועל זו אחראית הממשלה.

תכניתנו הפוליטית היא, כמלפני-שנה, כמלפני חצי שנה – בשלושה סעיפים, ובסדר שאני מונה אותם: בטחון, מדינה יהודית, ברית יהודית-ערבית.


המלצות קוראים
תגיות