רקע
ברל כצנלסון
הסַנבַּלַטיוּת הקוֹמאִינטֶרנית
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: מפלגת פועלי ארץ־ישראל; תש"ו

1

תעוּדת השיסוּי החדשה, אשר שילחה הפּ.ק.פּ. בּערבי וָדי חוַארת2 – אין כּמוֹה לגלוֹת את תהוֹם הזיוּף והצביעוּת שבּפּוֹליטיקת הקוֹמאינטרן3 ואת קלסתר פּניהם האנוֹשי של שליחיו ועוֹשׂי-דברוֹ בארץ. “סניף האינטרנַציוֹנל הקוֹמוּניסטי”, החתוּם על הפּרוֹקלַמציה, חרד ל… קברוֹת אבוֹתיהם של בּדוי וָדי-חוארת! נאמני המהפּכה הקוֹמוּניסטית מַטיפים… לבעלי הקרקע, שלא ימכּרוּה בּכסף! הדוגלים בֹּשם כּוֹחוֹת היִצוּר והמשק המוֹדרני חוֹששים… לביצוֹת וָדי-חוארת שיהָפכוּ למטעי-שלחין. וּבקראך את דברי ההסתה נגד חַנקין, אתה מוֹשך בּכתפיך – מענינוֹ של מי זה, של המהפּכה הסוֹציאלית אוֹ של איזוֹ חברת ספסרוּת קרקעוֹת אוֹ חברת ספסרוּת פּוֹליטית, אשר לשמה טוֹרחים ועמלים ודיע אל-בּוּסתני4 וּשליחי הקוֹמאינטרן כּאחד?

אם יש עוֹד בּארץ קצת אנשים תמימים אשר רַקֶטוֹת-האש המוּרקעוֹת בּאויר מתוֹך מגדלוֹת הקוֹמאינטרן רוֹמזוֹת להם נחמה – תבוֹא פּרוֹקלַמַציה קטנה זוֹ תאמר להם מה פּירוּשוֹ של “שחרוּר העמים המדוּכּאים”: הסתת עם בּעם, הקמת המוֹנים עיורים ואוּמללים בּאחיהם, שליחת אש בּכל גדיש, גם בּגדישוֹ של הפּלח האביוֹן, בּתקוה כּי ממנוּ תתלקח התבערה הגדוֹלה.

מי שראה בּארץ את פּעוּלת חסידי הקוֹמאינטרן וּשליחיו, מימי “הפּרוֹפסוֹר” מאירסוֹן5 ועד היוֹם, מי שזוֹכר את ימי מאי בּיפוֹ בּ-1921 ואת ימי עפוּלה6 – לא יִתמה עוֹד: היד העוֹשׂה בּזה לא תירָתע מפּני שוּם שיסוּי והסתה, מפּני שליחת עם בּעם והקמת עוֹבד על עוֹבד, וּשפיכת דמי עוֹבדים נקיים. הכּוֹמר טַדיאוּש7, בּעל הבּקבּוּקים, לא מת. רוּחוֹ חיה בּפּוֹליטיקה העוֹלמית.

וגם מבּחינה יהוּדית אין בּזה כּל חדש. עוֹד גלגוּל אחד של אוֹתה נשמה יהוּדית אוֹבדת, המדפּיסה בּדפוּס חשאי, מתוֹך מסירת-נפש, על קידוּש שם המהפּכה, פּרוֹקלַמציוֹת הקוֹראוֹת לפרעוֹת בּיהוּדים8. מה לא יֵעָשׂה על קידוּש שם אידיאל בּשעה שהלב עצמוֹ עקוּר משרשיו? האם לא השתתפוּ משוּמדים בּ“עלילוֹת-דם”, ולא רק בּעד בּצע-כּסף?

––––––––––

הידיעה על הפּרוֹקלמציה החדֵרָתית בּאה בּעתוֹנוּת בּבת אחת עם הידיעוֹת על מעשׂי הרֶשע והאכזריוּת של המשטרה כּנגד החשוּדים על שייכוּת לפּ.ק.פּ. אַל נא יהיוּ בישוּב העברי אנשים תמימים, אשר יחשבוּ כּי בּעווֹן שיסוּי אנטי-יהוּדי זה נענשוּ אלה. ראינוּ כּמה מעשׂי הסתה בּארץ ואין עוֹנש. וּמעשי אכזריוּת ורשע אינם חדלים להיוֹת מה שהם, גם כּשהם פּוֹגעים באוֹיבים בּנפש. ועוֹד. הם נעשׂים גם למעשׂי-כּסל, אם הם עלוּלים לעשׂוֹת את האוֹיב ל“נרדף”, לעטוֹת את שפלוּתוֹ בּזוֹהר של “קרבּן” ואת חוּלשתוֹ הריאַלית – בּמעטה של “כּוֹח” מסוּכּן.

על מעשׂי הרשע והכּסל הללוּ של בּאי-כּוֹח השלטוֹן בּארץ לא יחדל הפּוֹעל לקרוֹא תגָר. אוּלם קריאת-תגָר זוֹ, הבּאה לתבּוֹע את כּבוֹד האדם בּאשר הוּא אדם, הבּאה להגן על תרבּוּת החברה בּה אנוּ חיים, אינה בּאה לטשטש אף כּל-שהוּא את התהוֹם העמוּקה אשר בּין הפּוֹעל בּארץ וּבין משַלחי הפּרוֹקלמציה הוָדי-חוארתית. תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ תטאטא מתוֹכה בּכוֹחוֹתיה שלה את הסַנבּלַטיוּת הקוֹמאינטרנית.


שבט תרפ"ט.


  1. “דבר”, גליוֹן 1112, י' בּשבט תרפ"ט, 21.1.1929. דבר היוֹם. החתימה: ב. כ.  ↩

  2. הוּא עמק חפר.  ↩

  3. האינטרנציוֹנל הקוֹמוּניסטי. עיין כּרך ב', עמוּד 304 (בספר; הערת פב"י).  ↩

  4. עוֹרך־דין ערבי. בּינוּאר 1925 הסית בּדוים לעקוֹר עצים שניטעוּ על ידי חברת פּיק“א בּסביבוֹת קיסַריה. עיין כּרך ג', עמוּד 158, בּהערה. בּטבת תרפ”ט עוֹרר בּדוים בּסביבוֹת חדרה לתבּוֹע זכוּת בּעלוּת על שטח אחד מאדמתה וּלהפריע לאכּרים לעבּד אוֹתוֹ.  ↩

  5. מאירסוֹן – מוֹרה וּפוֹעל. היה בּחדרה לפני המלחמה העוֹלמית הקוֹדמת וּבראשיתה, אחרי כן – בּיסוּד־המעלה. עם היוָסד “אחדוּת־העבוֹדה” פּרש ממפלגת “פּוֹעלי־ציוֹן”, שהיה חבר בּה, והיה בּמיסדי מ. פּ. ס. נסע לרוּסיה, שם התכּחש לציוֹנוּת ונרתם למרכּבת ה“יֶבסקציה”, בּשמשוֹ “פּרוֹפסוֹר” לעניני הציוֹנוּת וארץ־ישׂראל. עיין כּרך א‘, עמוּד 306; כּרך ב’, עמוּד 303 (בספר; הערת פב"י).  ↩

  6. לאחר הפּרעוֹת בּיהוּדים בּיפוֹ בּמַאי 1921 הפיצוּ הקוֹמוּניסטים שמוּעוֹת כּי שפיכת־הדמים בּאה כּתוֹצאה של התנפּלוּת הציוֹנים על תהלוּכה של קוֹמוּניסטים בּאחד בּמַאי, שקראה לסוֹלידריוּת בּין פּוֹעלים יהוּדים וערבים. בּסוֹף 1924 עלוּ יהוּדים לחרוֹש את אדמת עפוּלה לאחר שנרכּשה מבּעליה הקודמים וּלאחר ששוּלמוּ פּיצוּיים הגוּנים לאריסים שעיבּדוּה לפני כן. הרוֹב הגדוֹל של האריסים עזבוּ קוֹדם את המקוֹם. אנשי פּ.ק.פּ. יחד עם האגוּדה המוּסלמית־נוֹצרית שיסוּ קבוּצה קטנה של אריסים להישאר וּלהפריע לחוֹרשים בּעבוֹדתם. כּתוֹצאה מזה פּרצה קטטה שבּה נהרג ערבי אחד ונפצעוּ יהוּדים וערבים.  ↩

  7. בּמחזה “הגוֹלם” מאת הסוֹפר ה. לייויק.  ↩

  8. א. ליֶסין מספּר בּזכרוֹנוֹתיו כּי בּשנת 1883 הביא המַהפּכן דַגַייֶב (שנעשׂה אחרי כן פּרוֹבוֹקטוֹר) לדפוּס החשאי של “נַרוֹדניה ווֹליה” כּרוּז הקוֹרא לפרעוֹת בּיהוּדים, ודרש מטעם ה“מרכּז” להדפּיסו. פּרַסקוֹביה בּוֹגוֹרַז, סטוּדנטית יהוּדית – שהתנצרה לשם חתוּנה פיקטיבית עם שֶבַלין, אחד מהאישים החשוּבים של “נַרוֹדניה ווֹליה” – שהיתה הסדרית בּדפוּס, ניסתה להתוַכּח עם דגייב בּענין הכּרוּז וּלשנוֹת בּוֹ אֵילו מלים, אבל לבסוֹף סידרה אוֹתוֹ והדפּיסה (א. ליֶסין, זכרוֹנוֹת וחוָיוֹת, הוֹצאת “עם עוֹבד”, תש"ג, עמוּד 46).  ↩

המלצות קוראים
תגיות