רקע
ברל כצנלסון
מהוּ הלקח לציבּוּר הבּוֹחרים בּתל-אביב
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: מפלגת פועלי ארץ־ישראל; תש"ו

1

(באסיפת-עם מטעם מוֹעצת פּוֹעלי תל-אביב)

שלטוֹן העיריה כּיוֹם הוּא שלטוֹן “נגידים”. נתקיים החלוֹם של רבּים מהאינטליגנציה: השלישיה העוֹמדת בּראש העיריה2 אינה מקבּלת משׂכּוֹרת, הם מיטיבים עם העיר וּמנדבים לה את שעוֹת עבוֹדתם, בּעד מעט “כּבוֹד”. יש המתגעגעים לימים עברוּ בּהסתדרוּת הציוֹנית, עת לא “פּקידים” ולא אנשים מחוּסרי-כּסף עשׂוּ את שליחוּתה, אלא בּעלי-בּתים עשירים, שהיוּ סרים לבּזיל בּדרכּם מקַרלסבֵּד. המתפּעלים מה“זוֹל” שבּוֹ עוֹלה הנהלת עיריה כּזוֹ, אינם רוֹאים כּי הזוֹל הזה עוֹלה כּבר בּיוֹקר לעיר, ולא רק לפּוֹעלים, כּי אם לישוּב כּוּלוֹ, לציוֹנוּת כּוּלה.

כּיצד הגיע הגוּש הזה לשלטוֹן בּעיריה? עתוֹנאים ציוֹניים רשמיים היוּ קוֹבלים קוֹדם על שלפּוֹעלים יש חלק גדוֹל מכּפי המגיע להם בּעיריית תל-אביב. אוֹתם הכּתבים הבּיעוּ עכשיו את שׂמחתם, שהנה כּבר קיבּלוּ הפּוֹעלים את חלקם המגיע להם, ולא יוֹתר. והנה, אחרי ההגבּלוֹת של הממשלה ואחרי הסידוּרים המחוּכּמים של ועדת הבּחירוֹת עם טיפּוּסיה הידוּעים, קיבּלוּ הפּוֹעלים קוֹלוֹת יוֹתר מאשר בעיריה הקוֹדמת, ואוּלם בּמוֹעצה הם מהַוים רק שליש. השלטוֹן הוּא בּידי קוֹמץ בּעלי-יכוֹלת. אוּלי היה זה מוּצדק, אילוּ נתקיים החלוֹם שחלם מר דיזנגוֹף בּשעת יסוּד תל-אביב על מעוֹן-קיץ ליהוּדים טוֹבים, אבל כּיוֹם תל-אביב היא עיר המוֹנית, עיר עוֹבדים, עיר החיה בּתנאים קשים, כּאשר יוָכח המעַיין אפילוּ בּמבּט קל בסקירה של תנאי הדירה של תוֹשבי העיר. ואף על פּי כן – מלבד סיעת הפּוֹעלים אין בּעיריה אף בּא-כּוֹח אחד להמוֹנים. האינטליגנציה הדמוֹקרטית, בּעלי-מלאכה ודוֹמיהם, לא זכוּ להיכּנס. נשאר רק גוּש מאוּחד של בּעלי-בּתים, בּלבוּשים שוֹנים. האוּמנם כּל כּך רבּים בּעלי הרכוּש בּתל-אביב? לא, אלא שהגוּש זכה בּקוֹלוֹת לא לוֹ.

וזהוּ הלקח הראשוֹן. אַל ישתרש בּארץ המנהג הפּסוּל שבּחוּץ-לארץ המוֹסר את קוֹלוֹת ההמוֹנים, גם של המוֹני הפּוֹעלים, למיטיבים וּלאנשי-חסד.

ושלטוֹן-נגידים זה מתנהג כּשלטוֹן כּוֹבשים וּמנַצחים. בּימים שסיעת הפּוֹעלים ניהלה את העיריה לא פּסקוּ החתירוֹת נגדה. מלבד ההתנַקשוּיוֹת הגלוּיוֹת וּמפוּרסמוֹת היתה גם שיטה אחרת, שבּה נהגוּ גם היוֹשבים כּיוֹם כּבוֹד בּעיריה. היתה בּלוֹקַדה כּלכּלית. היוּ מדבּרים על לב תייר וּבעל הוֹן כּי בּעיריה שוֹלטים סוֹציאליסטים המתנגדים לתעשׂיה וּלכל מפעל פּרטי, וככה חידדוּ את מצב העיר והכבּידוּ לא רק על קיוּם הפּוֹעלים, כּי גם על קיוּמם של כּל התוֹשבים. לא פּסקוּ מלדבּר על “דיקטטוּרה” של הפּוֹעלים. תינוֹק בּעריסה ידע שאנוּ דיקטטוֹרים. עכשיו בּאוּ ה“נגידים”, שלמעשׂה נבחרוּ על ידי מיעוּט, והם מתנהגים כּכוֹבשים. בּכל הצבּעה בּעיריה יש לי רוֹשם כּי אין כּאן הצבּעת גוּף פּרלַמנטרי שוֹקל-דעת אלא מעשׂה שליטים, שאין עליהם דין ודיין. עוֹד בּטרם היוּ לרוֹב כּבר שאפוּ לבטל את הועד הפּוֹעל, המבטא את הסיעוֹת השוֹנוֹת, וּבכרכּוּרים שוֹנים ענוּ על דרישות צוֹדקוֹת.

על הבנתה התרבּוּתית והפּוֹליטית של ההנהלה מעידה התנהגוּתה בּיוֹבל אז“ר, שהוּחג על ידי העיר, פּוֹעלים, סוֹפרים, מוֹרים, אבל לא על ידי העיריה, שלא הבינה לעשׂוֹתוֹ מאוֹרע תרבּוּתי הנוֹתן כּבוֹד לעיר וּמבליט את היסוֹדוֹת המאַחדים שבּה; גם בּקבּלת-הפּנים לפּטרסוֹן3, שצריכה היתה להיעשׂוֹת הזדמנוּת ציבּוּרית להפגין שוּב את יחסינוּ לידידינוּ האמיתיים מהעם האנגלי. בּמקוֹם זה הפכוּ את הענין למסיבּה של “נכבּדים”. אם מפלגת הרביזיוֹניסטים נוֹהגת בּפּטרסוֹן כּבקנין פּרטי – הרי זה עסקה. אך העיריה אינה ענין של כּנוּפיה. הבנת ההנהלה בּהבראת יחסים הסוֹציאליים ניכּרת גם בּענין הפלָית “הפּוֹעל” לרעה מ”המַכּבּי" לגבּי מתן מגרש עירוֹני. אוֹ שהעיריה מכּירה בּכל גוּף נוֹער לספּוֹרט אוֹ שאינה מכּירה בּספּוֹרט מחוּלק ואז היא מַקצה מגרש עירוֹני אחד לכל אִרגוּני הספּוֹרט. והנה ההנהלה האַל-מעמדית ידעה לגלוֹת את “אַל-מַעמדיוּתה” אפילוּ בּעניני ספּוֹרט.

דברים קטנים אלה דַיים לתאר את ההנהלה, אוּלם ענין החוּקה וחוֹסר-העבוֹדה משַוועים על חוֹסר-אחריוּת וחוֹסר-בּוּשה גמוּרים.

מדינאים ציוֹנים אלה מגישים בּעצת עוֹרכי-דין, בּלי ידיעת המוֹעצה, הצעה שבּה הם חוֹתמים בּעצמם על גזירוֹת שהבטיחוּ להילָחם נגדן4. ההצעה פּוֹתחת בּסעיף המאַשר כּי הבּחירוֹת לעיריה תסוּדרנה על ידי ועדה ממוּנה מטעם המוֹשל. מה דמוּת תשַווּ ל“מחוֹקקים”, בּין אם הם כּתבוּ זאת בּיוֹדעים בּין אם הם חָתמוּ על זה בּלא יוֹדעים. מה ישרם הציבּוּרי בּמקרה ראשוֹן, וּמה הבנתם הפּוֹליטית בּמקרה שני? וּלענין חוֹסר-העבוֹדה. מה מנע את הנהלת העיריה מעשות דבר-מה להנהגת מס-השעשוּעים? האם רפוֹרמה קיצוֹנית היא זוֹ שהם מפחדים מפּניה? העלוּל מס זה להעיק על המסחר ועל התעשׂיה?

בּישיבה הראשוֹנה של המוֹעצה אמר דיזנגוֹף: אתם רוֹצים לדבּר על חוֹסר-העבוֹדה ואנחנוּ נשתדל שלא יהיה חוֹסר-עבודה כּלל. אמרנוּ: נשפּוֹט אוֹתך לפי מעשׂיך! מה עשׂה עד עכשיו? הזֶ’סטה היפה נשארה בּלי תוֹצאוֹת ממשיוֹת. דרשנוּ הקצבה כּל-שהיא לעזרת הנגוּעים. אמר דיזנגוֹף כּי אין לנגוֹע בּתקציב, אוּלם “אני ורוֹקח” נסדר את הדבר “בּאוֹפן פּרטי”. רוֹאים אתם את תוֹצאוֹת מעשׂה-ההצלה “בּאוֹפן פּרטי”.

בּכל קהילה יהוּדית מן הנוּסח הישן היתה המסוֹרת של עזרה לסוֹבלים חלק מן ההוָי היהוּדי. תל-אביב עם השכבה העליוֹנה האמיגרנטית שלה פּטוּרה מן ההוָי הזה. מתרכּזים כּאן פּליטים, אמידים ועשירים, המשתממטים מכּל חוֹבה ציבּוּרית, מכּל תשלוּם לקרן לאוּמית. רק בּתל-אביב אפשר כּי ח. נ. בּיאליק ילך לבּתים לשם עסק ציבּוּרי וישמע את קוֹל בּעל-הבּית למשרתוֹ: תאמר שאינני בּבּית. הוֹלך וּמתהווה בּתל-אביב הוָי חזירי. וּכשאנוּ רוֹצים לתפּוֹס לפחוֹת את המשתמט ולמצוֹא אוֹתוֹ בּנשף-ריקוּדים, בּראינוֹע, בּקוֹנצרט של מפוּרסם ושם לחייבוֹ, בּתוֹקף מעט הכּוֹח המדיני שניתן בּידנוּ, להפריש משהוּ לציבּוּר, בּאה הנהלת העיריה הלאוּמית והתרבּוּתית ורוֹאה צוֹרך לדחוֹת זאת ולדחוֹת.

מלחמת הפּוֹעל בּשיטת שלטוֹן הנגידים אינה מלחמת בּריקדוֹת ואַלָמוּת, כּי אם מלחמת העמקת ההכּרה הציבּוּרית המחייבת עזרה עצמית, בּחירת שליחים שיהיוּ נאמנים לשוֹלחיהם, מכבּדים את שוֹלחיהם וּמרגישים בּמצבם וּבסבלם.


אדר א' תרפ"ט.


  1. “דבר”, גליוֹן 1142, ט“ו בּאדר א' תרפּ”ט, 25.2.1929.  ↩

  2. מ. דיזנגוֹף, שוֹשנה פּרסיץ וי. רוֹקח.  ↩

  3. ג׳וֹן הנרי פּטרסוֹן. נוֹלד בּשנת 1867. מפקד צבא אנגלי. אירגן בּמצרים בּשנת 1916 יחד עם יוֹסף טרוּמפּלדוֹר את הגדוּד העברי של נהגי הפּרדוֹת בּחזית גליפּוֹלי. אחרי כן היה בּארץ מפקד הגדוּד העברי מלוֹנדוֹן (הגדוּד ה–38 של קלעי המלך). ציוֹני נאמן. ידידוֹ של ז. ז׳בּוֹטינסקי. קבּלת הפּנים. בּישיבת מוֹעצת עיריית תל–אביב בּ–20.2.1929 שאל בּ. כּצנלסוֹן ״בּדבר המנהג החדש לסדר קבּלת פּנים לאוֹרחים מטעם מוֹעצת העיריה מבּלי שחברי המוֹעצה יוּזמנוּ. מהוּ הקריטריוֹן של ״נכבּדים״ שעל פּיו מזמינים? בּמקרה פּטרסוֹן, למשל, כּדאי אוּלי לדעת, כּי דוקא בּסיעת הפּוֹעלים יוֹשבים שני חברי המוֹעצה היחידים שהיוּ בּמתנדבים לגדוּדים העברים (בּ. כּצנלסוֹן וז. פיינשטיין)״. ״דבר״, גליוֹן 1141, 24.2.1929.  ↩

  4. בּענין זה מסוּפּר בּ“דבר” (גליוֹן 1129, 21.2.1929): “הנהלת העיריה מסרה ב־6 בּפבּרוּאר לנציב המחוֹז הצעה ל”תיקוּן פּקוּדת עיריית תל־אביב", מבּלי אשר שאלה את פּי המועצה. – – הצעה זוֹ כּוֹללת את סעיפי חוּקתה היסוֹדית של העיריה ואת כּל פּקוּדוֹת הממשלה המתקנוֹת את החוּקה מאז שנת 1921; כּלוּל בּה גם סעיף האוֹמר כּי עם פרסוּם ההצעה הזאת בּתוֹר פּקוּדה ממשלתית יבוּטלוּ כּל הפּקוּדוֹת והצוים הקוֹדמים, כּלוֹמר, יש כּאן בקשה מצד העיריה עצמה לאשר את כּל התקנוֹת שהוּטלוּ עליה בּזמן האחרוֹן בּכפיה מצד הממשלה, למרוֹת התנגדוּת הרוֹב להן, וּביטוּל התקנוֹת שנתקבּלוּ פּעם על ידי מוֹעצת העיריה ואוּשרוּ בּזמנן גם על ידי הממשלה״.  ↩

המלצות קוראים
תגיות