תאניה-ואניה בחללו של הכפר. חיל-הפרשים מכלה את תבואת-השדות ומחליף הסוסים. חַלף סוסותיהם, שתש כוחן, נוטלים הפרשים את בהמות-העבודה. והצועק צועק על חינם. באין סוסים אין חיילוֹת.
אלא שהאיכרים אין להם נחמה בידיעה הזאת. האיכרים מתגודדים ליד בית המטה ושוקדים על פתחו.
הם מושכים בְּאַפְסָר את הנמוּשות, הסרבנים, המועדים באפיסות-כוח. עשוקים ממפרנסיהם, בלב מלא גיאוּת של גבורה-שבמרירות, אך בידיעה שאין זו אלא גבורה-של-ארעי, בהולים האיכרים, בלא שום ביטחון-שבלב, להחציף דברים כלפי הרשות, כלפי שמיא וכלפי מר-גורלם.
ראש-המטה ז'. עומד באכסדרה כָּלוּל במדיו. בעצימת עפעפיו אחוזי-הדלקת מקשיב הוא לתרעומת האיכרים קשב גלוי לעיניים. אך אין הקשבתו אלא טכסיס בלבד. ככל עסקן מנוסה ומיוּגע, מסוגל הוא ברגעי-הסרק של הווייתו להפסיק לחלוטין את פעולת המוח. ברגעים המעטים הללו של אושר שבאפס-מחשבה מנער ראש-המטה שלנו את המנגנון השָׁחוּק.
וכן עכשיו לגבי האיכרים.
לקול הליווּי המרגיע של המולתם הטרופה והנואשת עוקב ז'. מן הצד אחרי אותה מהומה רכה שבמוחו, הקודמת להזדכּכוּת המחשבה ותוֹקפּה. בהמתינו עד בוא ההפסק הדרוש, נאחז הוא בדמעת-האיכרים האחרונה, חורץ לשון של חימה מעשה בעל-שררה ופורש לפעולתו במטה.
זאת הפעם לא הוצרך כלל לחריצת-לשון. רכוב על סוס-הלפידות שלו, סוס-הכילאיים האנגלי-ערבי, בא בדהירה אל האכסדרה דיאַקוב, מי שהיה אַתלט של קרקסים, והיום ראש עתודות-הסוסים אודם-עור, לבן-שפם, בשכמיה שחורה, ובלאמפאסין של כסף לאורך צִדיהם של הסרבליים האדומים.
– ברכת ההגמונית לנפקניות החסודות, – הצריח הלה, בבולמו את סוסו תוך כדי דהירה, ובאותה שעה ממש קרסה-נפלה אל תחת משוורתו סוּסית קירחת, אחת מאלו שהחליפו הקאזאקים.
– הנה, חבר מפקד, – נזדעק האיכר, בטפחו על מכנסיו, – הנה מה נתינה נותנים אנשי-שלומכם לאנשי-שלומנו… ראית, מה נותנים, וצא וכלכל משקך בכגון דא…
– והרי בעבור סוס זה, – פתח דיאַקוב בחיתוך-הדיבור וברוב-חשביות, – בעבור סוס זה, ידידי הנכבד, זכות גמורה בידך לקבל בעתודות-הסוסים חמישה-עשר-אלף רובל, ואילמלי סוס זה מן הצוהלים יותר, הרי בכגון דא אתה מקבל, רעי-ואהובי, בעתודות-הסוסים עשרים אלף רובל. ברם, הסוס, כיוון שנפל – עדיין אין זה פאַקט. כיוון שנפל הסוס וחוזר וקם, בידוע שהוא סוס; ואם, בהיפוּך-הדברים, אינו חוזר וקם, בידוע שאיננו סוס. אך, אגב-אורחא, עתידה סוסית מיוּמנת זו שתקום אצלי…
– הו, ריבון-העולמים, הו אֵם-הרחמים, מחמל-עיני, – הניף האיכר בידיו, – וכי מניין לה, לעלובת-נפש, כוח לקום… עתידה היא, עלובת-הנפש, שתתפגר…
– מזלזל אתה בסוס זה, דודי, – השיב דיאקוב בדברי-ביטחה היוצאים מן הלב, – ממש מחלל-הקודש, דודי, – ובזריזות יתירה הוריד מעל האוכף את גופו האתלטי, יפה-הקומה. בחילוץ רגליו היפות-להפליא, שרצועה חוגרתן בברכיהן, הדוּר ומזורז, כעל הבמה, הוא שם פעמיו אל הבהמה הנופחת את נפשה. היא תלתה בדיאקוב מבט של אבילות, נוקשה ומעמיק, ליקקה מפיסת-ידו הפטוּלה איזה ציווּי סמוי-מן-העין, ומיד חשה סוסה תשושה זו אותו כוח של בקי-ורגיל, שנתמשך מרומיאו בעל-השיבה, הרענן ושופע-העלומים. בנדנוד זרבּובה ובהָחְלֵק רגליה הקורסות, בחושה בשיפולי-בטנה את דגדוגי המגלב המפגיעים, התקיפים, היתה הסוסה קמה על רגליה קימה אטית, צייתנית; ובמו עינינו ראינו, איך כף-היד הדקה שבשרוול המתנופף טפחה כמה טפיחות על הרעמה המרופשת, ובקול אנקה נצמד המגלב אל הירכיים השותתות-דם. ברעידת כל גופה עמדה הסוסה על הולכותיה ולא המישה מדיאקוב את עיניה הכלבּיות, הפחדניות, המתאהבות.
– משמע, סוס הוא, – אמר דיאקוב לכפרי והוסיף ברכּות: – ואתה נתאוננת, רעי הנלבב…
זרק ראש עתודות-הסוסים את המושכות לשמשו, גימא ארבע מדרגות בדילוג אחד ובתנופת שכמייתו האופיראית נתעלם בין כותלי בית-המטה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.