רקע
חנניה ריכמן
הָאֵל וְהַבַּיַדֶרָה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: יוסף שרברק; תשכ"ז 1967.

( ע"פ י.ו. גֵּתֶּה)

אֵל-הָאָרֶץ, מַהֲדֶבָה,

מִזְּבוּלֵהוּ הַקָּדוֹשׁ

שׁוּב יוֹרֵד לִתְהוֹת עַל טֶבַע

גִּיל וָצַעַר שֶׁל אֱנוֹשׁ.

כָּאן רוֹצֶה הָאֵל לָשֶׁבֶת,

לְהַכִּיר בָּאֵי-עוֹלָם

וְלָדִין אוֹתָם לְשֵׁבֶט

אוֹ לְחֶסֶד – כְּטִיבָם.

סִיֵּר הוּא בְּעִיר וְרָאָה אֶת בָּנֶיהָ,

תָּהָה עַל גְּדוֹלֶיהָ, שָׂם לֵב לִקְטַנֶּיהָ –

וַיִּפֶן, עִם-עֶרֶב, לָלֶכֶת מִשָּׁם.


וּפִתְאֹם מֵאֵט הוּא צַעַד:

מִבִּיתָן אֶחָד יוֹצֵאת

יְפַת-תֹּאַר מְצֻבַּעַת –

נַעֲרָה מִבְּנוֹת-הַחֵטְא.

“תְּבֹרְכִי!” – "אַל תְּמַהֵרָה!

כָּאן, אֶצְלִי, תִּמְצָא חֶדְוָה".

– “מִי וָמָה אַתְּ?” – "בַּיַדֶרָה,

וּבֵיתִי – בֵּית-אַהֲבָה!”

יוֹצֵאת בְּמָחוֹל הִיא, מַכָּה בִּמְצִלְתַּיִם;

בְּחֵן נִשָּׂאוֹת בַּסִּבּוּב הָרַגְלַיִם;

וְזֵר מוֹשִׁיטָה לוֹ יָדָהּ הַטּוֹבָה.


בְּחִיּוּךְ הִיא בוֹ הִפְצִירָה

לַעֲבוֹר אֶת הַמִּפְתָּן:

"לִכְבוֹדְךָ, אוֹרְחִי, אָאִירָה

בִּמְנוֹרוֹת אֶת הַבִּיתָן.

אִם עִיְּפָה הַדֶּרֶךְ הֵנָּה

אֶת רַגְלֶיךָ – אֶרְחָצֵן.

כִּרְצוֹנְךָ לְךָ אֶתֵּנָה

גִּיל אוֹ נֹפֶשׁ, עֶלֶם-חֵן!"

הָאֵל, בְּקַבְּלוֹ עֶזְרָתָהּ הַמּוּשֶׁטֶת,

חִיֵּך בְּשִׂמְחָה: בַּקְּלִפָּה הַמֻּשְׁחֶתֶת

רוֹאֶה טֹהַר-לֵב מַבָּטוֹ הַבּוֹחֵן.


הוּא דוֹרֵשׁ – וְהִיא מוֹסֶפֶת

לְשָׁרְתוֹ בְּלֵב תָּאֵב;

חוּשׁ בַּת-בֹּסֶר מְאֻלֶּפֶת

נֶהֱפָךְ לְטֶבַע-לֵב.

וְהִנֵּה מִן הַתִּפְרַחַת

פְּרִי מַבְשִׁיל בְּנִשְׁמָתָהּ:


מִצִּיוּת בָּהּ חַי צוֹמַחַת

אַהֲבָה-לַאֲמִתָּהּ.

אַךְ אֵל, שֶׁגְּלוּיִים לוֹ תְּהוֹמוֹת וְרָקִיעַ,

אוֹתָהּ לְלֹא-חֶמֶל בּוֹחֵן וּמוֹגִיעַ

בְּסֵבֶל תְּשׁוּקָה וּמַכְאוֹב-עֱנוּתָהּ.


הוּא נוֹשֵׁק לָהּ עַל הַלֶּחִי –

וּמִכְּאֵב-הָאַהֲבָה

הִיא גוֹעָה פִתְאֹם בְּבֶכִי:

בְּכִי רִאשׁוֹן הוּא לִלְבָבָהּ.

לְרַגְלָיו הִיא דֹם צוֹנַחַת

בְּלִי בַּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כְלוּם;

כָּל אֶבְרֵי-גוּפָהּ גַּם יַחַד –

בְּעֶלְפוֹן-חוּשִׁים חָלוּם.

וּכְבָר אָפְפָה חֶשְׁכַת-לַיְלָה אִלֶּמֶת

כָּרֵי הַמִּשְׁכָּב, הַמַּבְטִיחַ לַצֶּמֶד

שִׂיאֵי-הַחֶדְוָה אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם.


בְּעִלּוּס עָבַר הַלַּיְלָה.

אַחֲרֵי שֵׁנָה קְצָרָה,

מְקִיצָה הִיא… אַלְלַי לָהּ:

אֲהוּבָהּ – גוּפָה קָרָה!

הִיא זוֹעֶקֶת, הִיא נוֹפֶלֶת

עַל הַמֵּת בְּלֵב גּוֹעֵשׁ –

אַךְ לַשָּׁוְא… וּכְבָר מוּבֶלֶת

הַגְּוִיָּה אֶל קֶבֶר-אֵשׁ.

לְשִׁיר-אַשְׁכָּבָה מַקְשִׁיבָה הָאֻמְלֶלֶת –

וּבְתוֹךְ הֶהָמוֹן זוֹעֲקָה, מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

– “הוֹ, מִי אַתְּ וּמַה לָּךְ? מַה בָּאת לְבַקֵּשׁ?”


בִּקְרִיאוֹת יָגוֹן וָשֶׁבֶר

הִיא נִדְחֶקֶת לַמּוֹקֵד:

"בֶּן-זוּגִי הוּא! גַּם בַּקֶּבֶר

מִגּוּפוֹ לֹא אֶפָּרֵד!

הֲתִהְיֶה לְגַל שֶׁל אֵפֶר

תִּפְאַרְתּוֹ הָאֱלֹהִית?

הִיא שֶׁלִּי, זוֹ דְמוּת-הַשֶּׁפֶר,

כִּי בִּן-לֵיל כָּרַתְנוּ בְּרִית!"

שָׁרִים הַבְּרַהמַנִים: "אֵין חֹק לוֹ לַמָּוֶת:

זָקֵן עִם צָעִיר, שֶׁלֹּא רַבּוּ יָמָיו עוֹד,

נוֹבִיל כְּאֶחָד לִמְנוּחָה עוֹלָמִית!


לָךְ דִּין-קֹדֶשׁ נְבָאֵרָה:

לֹא אִישֵׁךְ הוּא זֶה, רִיבָה!

אַתְּ הִנָּךְ רַק בַּיַדֶרָה –

וּפְטוּרָה מִכָּל חוֹבָה.

רַק עַל צֵל נִגְזַר מִמַעַל

אֶל גּוּף-מֵת לְהִלָּווֹת;

רַק רַעְיָה נִלְוֵית לַבַּעַל:

זוֹ חוֹבָה – וְגַם כָּבוֹד!

שְׂאוּ, חֲצוֹצְרוֹת, אֶת קוֹלְכֶן הַמֵּרִיעַ!

קַבְּלוּ, הָאֵלִים, בִּמְּרוֹמֵי-הָרָקִיעַ,

קַבְּלוּ אֶת הָעֶלֶם מִתּוֹךְ לֶהָבוֹת!"


שִׁיר-מִסְפֵּד הִגְבִּיר כִּפְלַיִם

בְּלִבָּהּ יָגוֹן כָּבֵד;

וּפִתְאֹם – פָּרְשָׂה כַּפַּיִם

וְקָפְצָה אֶל הַמּוֹקֵד.

אָז הִמְרִיא מִן הַשַּׁלְהֶבֶת

מַהֲדֶבָה, אֵל נִשְׂגָב –

וְעָלְתָה הַנֶּאֱהֶבֶת

לַמָּרוֹם בִּזְרוֹעוֹתָיו.

חוֹזְרֵי-בִתְשׁוּבָה חֲבִיבִים עַל אֱלוֹהַּ:

בָּנָיו הַתּוֹעִים – אֶל זְבוּלוֹ הַגָּבוֹהַּ

בִּידֵי-לֶהָבָה מַעֲלֶה הוּא כְּאָב.

המלצות קוראים
תגיות