הָיֹה הָיָה כֹּמֶר,

“מֵצַח קְשֵׁה־חֹמֶר”.

יוֹם אֶחָד מְהַלֵּךְ לוֹ הַכֹּמֶר בַּשּׁוּק,

מְחַפֵּשׂ “מְצִיאוֹת” – עִסּוּקוֹ הֶחָשׁוּק.

לִקְרָאָתוֹ מְהַלֵּךְ־לוֹ בַּלְדָּא,

אַךְ לְאָן – בְּעַצְמוֹ לֹא יָדַע.

"מַה סְחוֹרָה לְךָ, אַבָּא, נִדְרֶשֶׁת

שֶׁלַשּׁוּק כֹּה הִשְׁכַּמְתָּ לָגֶשֶׁת?"

וְהַכֹּמֶר מֵשִׁיב לוֹ וְסָח:

"לִי דָּרוּשׁ מְשָׁרֵת מְשֻׁבָּח:

גַּם סַיָּס, גַּם נַגָּר, גַּם טַבָּח.

אַךְ סָפֵק אִם אֶמְצָא פֹּה הַבֹּקֶר

מְשָׁרֵת שֶׁכָּזֶה לֹא בְּיֹקֶר!"

אָז אוֹמֵר לוֹ לַכֹּמֶר בַּלְדָּא:

"כְּבַר נֻסֵּיתִי בְּכָל עֲבוֹדָה!

אֲשָׁרֵת בְּבֵיתְךָ חָרוּצוֹת, מְסוּרוֹת,

וּשְׂכָרִי לְשָׁנָה – רַק שָׁלֹשׁ סְנוֹקָרוֹת.

מִצְחֲךָ בְּקַלּוּת יִסְפְּגֵן:

יֵשׁ לוֹ עֹבִי מַסְפִּיק לְמָגֵן.

וְלָאֹכֶל – עָלֶיךָ מוּשֶׂמֶת

רַק חוֹבָה לְסַפֵּק לִי כֻּסֶּמֶת."

כָּאן הַכֹּמֶר גֵּרֵד אֶת מִצְחוֹ:

סְנוֹקָרוֹת עֲלוּלוֹת לְפַצְּחוֹ.

וְאוּלָם, כַּמּוּבָן,

זֶה תָּלוּי בְּטִיבָן!

וְהֶחְלִיט הַכִּילַי

שֶׁיִּסְמוֹךְ עַל “אוּלַי”.

וְאוֹמֵר הוּא: "מַסְכִּים אֲנִי, נִיחָא!

נְקַוֶּה־נָא כִּי שְׁנֵינוּ נַרְוִיחָה!

שֵׁב וּשְׁקוֹד עַל מִשְׁקִי כַּנָּחוּץ –

וֶהֱיֵה נָא זָרִיז וְחָרוּץ!"

חַי בַּלְדָּא בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר –

וְיָדוֹ בְּכָל כְּלִי וְכָל חֹמֶר.

הוּא יָשֵׁן לוֹ בְּנַחַת

עַל הַקַּשׁ וְהַשַּׁחַת,

וְאוֹכֵל כִּשְׁלֹשָׁה

וְעוֹבֵד כְּשִׁשָׁה.

בְּעוֹד בֹּקֶר הוּא שָׁב מֵחֶלְקָה חֲרוּשָׁה,

וּמַסִּיק הַתַּנּוּר, וְנוֹסֵעַ הַשּׁוּקָה,

וְקוֹנֶה צָרְכֵי כָּל מִגָדוֹל עַד יְנוּקָא;

וְיוֹדֵעַ לִקְלוֹת,

לְטַגֵּן וְלִצְלוֹת –

בְּקִצּוּר, הוּא נֵחַן בְּמֵיטַב־מַעֲלוֹת.

הַכָּמְרִית מַפְלִיגָה בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל בַּלְדָּא –

וְחוֹבֶבֶת אוֹתוֹ גַּם בִּתָּהּ הַיַּלְדָּה.

הַתִּינוֹק, הַ“כָּמְרוֹן” מְכַנֶּה אוֹתוֹ “אַבָּא”,

כִּי בַּלְדָּא מְפַנְקוֹ וְאֵלָיו עִם דַּיְסָה בָּא.

רַק הַכֹּמֶר אֵינֶנּוּ אוֹהֵב אֶת בַּלְדָּא –

לֹא יָאִיר לוֹ פָּנִים, לֹא יֹאמַר לוֹ “תּוֹדָה”.

הוּא חוֹשֵׁב עַל מוֹעֵד־פֵּרָעוֹן –

וּמִיָּד מְאַבֵּד תֵּאָבוֹן.

בַּלֵּילוֹת שְׁנָת הַכֹּמֶר נוֹדֶדֶת:

חֲרָדָה אֶת מִצְחוֹ מְגָרֶדֶת.

מְגַלֶּה הוּא סוֹף־סוֹף לְאִשְׁתּוֹ אֶת הַסּוֹד:

“כָּךְ וְכָךְ הָעִנְיָן, מֶה עָלַי לעֲשׂוֹת?”

הַאִשָּׁה הִיא בְּרִיָּה עַרְמוּמִית –

תַּחְבּוּלָה תִמָּצֵא לָהּ תָּמִיד.

וְאוֹתָה הַכָּמְרִית – עַרְמוּמִית קַל־וָחֹמֶר.

“יֵשׁ תְּרוּפָה לַצָּרָה” – הִיא אוֹמֶרֶת לַכֹּמֶר:

"תַּעֲמִיס עַל בַּלְדָּא מְשִׂימָה,

שֶׁאֵין כָּל אֶפְשָׁרוּת לְקַיְּמָהּ –

וְתִדְרוֹשׁ לְבַצְּעָהּ וִיהִי־מָה!

כָּךְ תַּצִּיל מִצְחֲךָ מֵחִבּוּל –

וּבַלְדָּא יְשֻׁלַּח לְלֹא גְּמוּל.

מִלִבּוֹ שֶׁל הַכֹּמֶר כְּמוֹ אֶבֶן נָגֹלָּה:

הִצִּלַתּוּ אִּשְׁתּוֹ – וְרַבָּה תּוֹדָתוֹ לָהּ.

וּמִיָּד הוּא קָרָא לַבַּלְדָּא מִן הָרְחוֹב:

"בּוֹא אֵלַי מְשָׁרְתִי הַמָּסוּר וְהַטּוֹב!

שְׁמַע: שֵׁדִים הִתְחַיְּבוּ לִי לִפְרוֹעַ

עַד מוֹתִי מַס־גֻּלְגֹּלֶת גָּבוֹהַּ.

עֵסֶק טוֹב הוּא – אוּלָם בֵּינָתַיִם

נִצְטַבְּרוּ פִּגּוּרִים שֶׁל שְׁנָתַיִם.

לֵךְ, אַחַר פַּת־הַבֹּקֶר, וּגְבֵה־נָא

וְהָבֵא־נָא הַמַּס הַזֶּה הֵנָּה!"

עִם רַבּוֹ אֵין בַּלְדָּא מִתְּוַכֵּחַ.

חֶבֶל עָב וְאָרֹךְ הוּא לוֹקֵחַ

וְהוֹלֵךְ אֶל הַחוֹף, ־ וּמַכֶּה בְּחַבְלוֹ

עַל מֵימָיו שֶׁל הַיָּם וּמַרְבֶּה עִרְבּוּלוֹ.

מִן הַמַּיִם צָץ שֵׁד זָקֵן: "לָמָּה

בָּאתָ הֵנָּה אֵלֵינוּ הַיָּמָּה?"

–אֶת הַיָּם פֹּה בְּחֶבֶל אַרְעִידָה –

וְאֶתְכֶם, זֶרַע־תֹּפֶת, אַרְקִידָה!"

וְהַשֵּׁד אוֹמֵר: "חָס וְחָלִילָה!

לָמָּה עֹנֶשׁ עָלֵינוּ תַּטִּילָה?"

–לָמָּה? יַעַן כִּי פָּג הַמּוֹעֵד שֶׁל תַּשְׁלוּם –

וּמִמַּס שֶׁחַבְתֶּם לֹא נִפְרַע וְלֹא־כְלוּם.

אַךְ אֲבוֹי לַחַיָּב הָעוֹשֶׂה כָּךְ –

וְכָעֵת אֲלַמֵּד אֶתְכֶם לֶקַח!"

–אַל תַּסְעִיר אֶת יַמֵּנוּ, בַּלְדּוֹן!

בְּקָרוֹב תְּקַבֵּל הַמָּמוֹן,

וּבֵינְתַּיִם אֶשְׁלַח אֶל הַחוֹף אֶת נֶכְדִּי?"

–“טוֹב” – חוֹשֵׁב לוֹ בַּלְדָּא – מַה שֵׁדוֹן כְּנֶגְדִּי?"

בָּא שֵׁדוֹן – וּפָתַח בְּיִלּוּל,

וְקוֹלוֹ כְּיִבּוּב חֲתַלְתּוּל:

"רַב־שָׁלוֹם, נִכְבָּדֵנוּ בַּלְדָּא!

מֵעוֹלָם פֹּה שׁוּם מַס לֹא נוֹדַע.

גַּם שִׁמְעוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, אַךְ – נִיחָא:

נְקַבֵּל טַעֲנָה זוֹ מִפִּיךָ.

וְאוּלָם לְשֵׁם יֹשֶׁר גָּמוּר,

נַעֲרוֹךְ נָא בֵּינֵינוּ הִמּוּר:

בוֹא, נַקִּיף אֶת הַיָּם בְּמֵרוֹץ מְזֹרָז!

הַמַּגִּיעַ רִאשׁוֹן – יְקַבֵּל אֶת הַמַּס!"

אַךְ בַּלְדָּא מִצְטַחֵק לוֹ בְּנַחַת:

"אֵיזֶה מִין הַצָּעָה מְבַדַּחַת!

יְצוּרוֹן כְּמוֹתְךָ – מַה כֹּחוֹ וְעָצְמוֹ

שֶׁיֵּצֵא בְּתַחְרוּת עִם בַּלְדָּא בְּעַצְמוֹ?

לֹא! קַפֵּל אֶת זְנָבְךָ, יְדִידִי, וְחַכֵּה־נָא

לְאָחִי הַקָּטָן שֶׁאָבִיא לְךָ הֵנָּה!"

רָץ בַּלְדָּא לַחֻרְשָׁה שֶׁרָאָה בְּדַרְכּוֹ,

צָד בָּהּ שְׁנֵי אַרְנָבִים – וְשָׂמָם בְּשַׂקּוֹ.

אַחַר־כָּךְ הוּא חָזַר אֶל הַמַּיִם –

אֶל הַשֵּׁד שֶׁהִמְתִּין בֵּינָתַיִם.

מַחֲזִיק לוֹ בַּלְדָּא בְּאָזְנָיו שֶׁל אַרְנָב –

וּפוֹנֶה אֶל הַשֵּׁד וְחוֹזֵר עַל דְבָרָיו:

"לֹא אִתִּי, עוּל־יָמִים שֶׁכָּמוֹךָ,

תַּחֲרוּת־הָרִיצָה תַּעֲרוֹכָה!

מִתְחִלָּה תְּנַסֶּה, בַּר־שָׂטָן,

לְנַּצֵּחַ אָחִי הַקָּטָן!

הִתְיַצְּבוּ־נָא יַחְדָּו! מַהֲרוּ־נָא!

אַחַת־שְׁתַּיִם־שָׁלֹשׁ! דַּהֲרוּ־נָא!"

וְהַשְּׁנַיִם כְּסַעַר

הִתְפָּרְצוּ בִּמְלוֹא־דַּהַר:

הַשֵּׁדוֹן – סְבִיב הַיָּם, הָאַרְנָב – אֶל הַיַּעַר!

וְהִנֵה, אַחֲרַי שֶׁהִקִּיף

הַשֵּׁדוֹן אֶת הַיָּם מִסָּבִיב,

חֲזָרָה אֶל בַּלְדָּא הוּא הִגִּיעַ,

מִתְנַשֵּׂם בִּכְבֵדוּת וּמֵזִיעַ.

אַךְ – אֲבוֹי לוֹ: בַּלְדָּא כְּבָר חָבַק

וְלִטֵּף אֶת אָחִיו הַדַּרְדַּק:

"הוֹי, אָחִי הֶחָבִיב עִיַּפְנוּךָ!

הִנָפֵשׁ נָא, בֶּן־חַיִל, וָנוּחָה!"

שֵׁדוֹנֵנוּ נִדְהַם וְקִפֵּל הַזָּנָב.

הוּא מַבִּיט וְאֵינוֹ מַאֲמִין לְעֵינָיו.

וּמִיָּד אֶל סָבוֹ הוּא מִתּוֹךְ בֶּהָלָה בָּא:

“אוֹי, בַּלְדָּא הַצָעִיר הִתְגַּבֵּר עָלַי, סַבָּא!”

עֵסֶק בִּישׁ! הַזָּקֵן מְהַרְהֵר אֲרֻכּוֹת

וּבֵינְתַיִם נִמְאַס עַל בַּלְדָּא לְחַכּוֹת.

הוּא מַצְלִיף בְּחַבְלוֹ עַל הַמַּיִם –

וְהַיָּם מִתְגַּעֵשׁ שִׁבְעָתַיִם.

שׁוּב יָצָא הַשֵּׁדוֹן: "אַל תִּכְעַס!

עוֹד מְעַט נְשַׁלֵּם אֶת הַמַּס!

אַךְ הַבֵּט נָא, בַּלְדָּא, הִסְתַּכֵּל:

כָּאן מֻנָּח לְפָנֶיךָ מַקֵּל.

נְהַמֵּר נָא שֵׁנִית: הַמַּרְחִיק לְזָרְקוֹ –

יְקַבֵּל אֶת הַמַּס כַּיָּאֶה לְעֶרְכּוֹ!

מָה? הַאִם נִבְצְרָה מְשִׂימָה זוֹ מִמֶּךָּ?

אוֹ, אוּלַי, תַּחְשׁוֹשׁ לְיָדְךָ מִפְּנֵי נֶקַע?

מָה אֵפוֹא תְּחַכֶּה?"

–אֲחַכֶּה, בַּר־שָׂטָן,

לְבוֹאוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הֶעָנָן הַקָּטָן:

אָז אֶזְרֹק מַקֶּלְךָ הֶעָנָנָה –

וְעַצְמוֹת הַשֵּׁדִים תִּתְפַּקַּעְנָה!"

שׁוּב צָלַל הַשֵּׁדוֹן – לְהוֹדִיעַ לַסָּב

עַל כֹּחוֹ שֶׁל בַּלְדָּא וְעָצְמַת מַעֲשָׁיו.

וּבַלְדָּא שׁוּב רוֹעֵשׁ בֵּינָתַיִם,

מְאַיֵם וּמַצְלִיף עַל הַמַּיִם.

שׁוּב יָצָא שֵׁדוֹנֵנוּ הַחוֹפָה:

תְּקַבֵּל אֶת הַמַּס – אַל תִּקְצוֹפָה!"

–לֹא!" – אוֹמֵר לוֹ בְּכַעַס בַּלְדָּא:

"דַּי קִשְׁקַשְׁתָּ עַל הָא וְעַל דָּא!

בָּא הַפַּעַם תּוֹרִי לְנַסּוֹת כֹּחֲךָ.

הִסְתַּכֵּל! פֹּה עוֹמֶדֶת סוּסָה נִכְחֲךָ.

אִם אוֹתָהּ מִן הָאָרֶץ תָּרִימָה

וְתִשָּׂא כִּבְרַת־דֶּרֶךְ קָדִימָה,

לֹא אֶדְרוֹשׁ עוֹד מִכֶּם אֶת הַמַּס;

וְאִם לֹא – תְּשַׁלְמוּהוּ עִם קְנָס!"

הִשְׁתַּדֵּל הַשֵּׁדוֹן וְנִסָּה:

נִזְדַּחֵל תַּחַת גּוּף הַסּוּסָה,

הֱרִימָהּ וּפָסַע פְּסִיעָתַיִם –

וְנָפַל בְּפִשׁוּט הָרַגְלַיִם.

וּבַלְדָּא אוֹמֵר: "לָמָּה, סָכָל,

תְּנַסֶּה אֶת אֲשֶׁר לֹא תּוּכַל?

הַסּוּסָה – לֹא אַתָּה תְּרִימֶנָּה,

וַאֲנִי – בֵּין רַגְלַי אֶשָּׂאֶנָּה!"

וְקָפַץ לוֹ בַּלְדָּא עַל אוֹתָה הַסּוּסָה –

וְדָהַר בֵּין תִּימְרוֹת הָאָבָק, כְּפַרְסָה.

שׁוּב הַשֵּׁד הַמִּסְכֵּן בִּמְרוּצָה בָּא

לְסַפֵּר עַל צָרָה זוֹ לְסַבָּא.

אֵין בְּרֵרָה! אָסְפוּ הַשֵּׁדִים אֶת הַמַּס –

וְשַׂק־כֶּסֶף מָלֵא עַל בַּלְדָּא הָעֳמַס.

אֲדוֹנָיו, בִּרְאוֹתוֹ אֶת בַּלְדָּא בְּגִשְׁתּוֹ,

הִסְתַּתֵּר אַחֲרֵי שִׂמְלָתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ.

אַךְ בַּלְדָּא מְצָאוֹ בְּלִי יָגִיעַ –

וְדָרַשׁ אֶת שְׂכָרוֹ בְּמַפְגִּיעַ.

אָז הִגִּישׁ הַזָּקֵן

אֶת מִצְחוֹ הַמִּסְכֵּן.

מִסְּנוֹקֶרֶת אַחַת שֶׁסָּפַג –

הוּא נִתֵּר וְקָפַץ עַד הַגַּג;

מִסְּנוֹקֶרֶת שְׁנִיָה מְפוֹצֶצֶת –

נֶאֶלָמָה לְשׁוֹנוֹ הַנִּמְלֶצֶת;

מִסְּנוֹקֶרֶת שְׁלִישִׁית בְּמִצְחוֹ –

שְׂרִיד־הַשֵּׂכֶל פָּרַח מִמֹּחוֹ.

וּבַלְדָּא עוֹד הִטִּיף עִם כָּל סְנֹקֶר:

“אַל תַּחְמֹּד אֶת הַזּוֹל – כִּי הוּא יֹקֶר!”