רקע
שולמית הראבן
הרבנים לא יהיו שם
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

קריאתם של כמה מרבני יש"ע לחיילים שלא לציית לממשלה החוקית איננה המרדה בלבד. היא גם בזיון מוסרי, מפני שאיש ממורי ההלכה המפוקפקת ביותר בדברי ימי ישראל לא יקבל על עצמו ולו שמץ של אחריות לתוצאות.

נניח לרגע שהמטרה שהם מטיפים לה תושג, ותהליך השלום יקרוס – מי יהיה האחראי? נניח לרגע שהאיזור יחזור ויתלקח, ויהיו, על פי הערכה, עשרות אלפי נפגעים – מי יתן את הדין? נניח שלא תהיה מלחמה, אבל האיבה תימשך, וביתר שאת, בגלל האכזבה הנוראה שהנה־הנה היה הפתרון בהישג יד, וישראל לא עמדה בו – מי יהיה אשם בגיהנום שישרור באיזור כולו, בקריסה הכלכלית, בשפל המוסרי, באובדן התקווה?

לרבנים הללו, כמו לחסידיהם השוטים, אין בעיה: אז, כמובן, יבוא משיח צדקנו והכול ייפתר בידי שמיים. אבל מה שיקרה במציאות הוא שהמשיח לא יהיה שם, והם לא יהיו שם, ואנחנו, אזרחי המדינה הזאת, נישא בתוצאות: נקבור את המתים ונחבוש את הפצועים ונהיה שוב מדינה במצור, פיזי ונפשי, הרבה יותר גרוע מכל אשר ידענו עד כה.

וזה עוד לא הכול. לאור חוות הדעת הזאת, והאפשרות שיהיה מי שיישמע לה, יימצאו התנחלויות שישארו בשטח על תקן של פצצה מתקתקת, מפני שכל כוונת יושביהן תהיה להחזיר את צה“ל לגדה בכל מחיר – והדגש הוא בכל מחיר. התסריט הסביר מאוד: אחרי צאת צה”ל, אנשי התנחלות כלשהי יוצאים ערב אחד ועושים פוגרום דמים בכפר ערבי. כיוון שהפלסטינים אינם עוד חסרי ישע לחלוטין, שניים או שלושה מתנחלים ייפגעו גם הם. כל החבילה הזאת נזרקת לחיקו של ראש הממשלה. מה הוא עושה? מחזיר את צה“ל? מתעלם? מזמין את האו”ם? מבקש את המשטרה הפלסטינית שתתפוס את המתנחלים ותסגיר אותם לישראל? יש למישהו תיק למקרה כזה, אם יקרה, והוא יקרה אם תימשך הסתת הרבנים?

הרבנים המסיתים למרד הם, ככל הידוע, אזרחי מדינת ישראל ונהנים מכל טובה. הם ודומיהם מעולם לא עמדו לדין על ההטפות הללו, הנעשות כל העת, בהסתר ובגלוי, בלשון צופן ובלשון בני אדם. כל בר בי רב יודע מי הרבנים שעמדו בשעתם מאחורי המחתרת היהודית הרצחנית: מי שהיו חברים בה – עמדו לדין; הרבנים שהסיתו – לא.

כבר מזמן מבשילה והולכת התחושה שצריך להחזיר את האנשים האלה לגודלם הטבעי. לא תהיה “מלחמת אחים”: תהיה בעיה אג“מית לאג”ם פיקוד מרכז, והיא תיפתר. לא יהיו “נאמני ארצם”, או “פטריוטים”: יהיו מתפרעים ועבריינים ורוצחים קטנים, והם יישבו בכלא. לא תהיה “מסירות נפש”: יהיו גזרי דין של בית המשפט הישראלי. וכיוון שהקב"ה איננו בדיוק פקיד עושה־דברו של מר שפירא, או מר נריה, יש להניח שעשבים יעלו בלחיינו ובן־דוד אינו בא, כשם שלא בא בימי מרד בר־כוכבא, אבל מדינת ישראל תמשיך להתקיים ולהביא לדין פלילי את עברייניה.

סביר מאד להניח שבבוא יום מתן הדין, הרבנים המסיתים ישתדלו מאוד, כמנהגם, לא להיות שם; אי לכך קצת קשה להבין מדוע מתמהמה היועץ המשפטי. כנגד מי שמטיף למרד בצה"ל צריך לפעול כבר עכשיו, בלא דיחוי, לאסוף את הראיות ולהתחיל בהכנת כתבי אישום. חומר אינו חסר. רק ההחלטה עדיין איננה.

ידיעות אחרונות, 11.7.95


המלצות קוראים
תגיות