(הרצאה בּועידה הרביעית)¹

 

ה“יש” וה“צריך להיוֹת”    🔗

מעוֹלם השירה אשר בּוֹ הייתם שרוּיים לפני רגעים אחדים בּדַבּר רוּבַּשוֹב על בּיאליק, עלי להעביר אתכם לדברי פּרוֹזה. בּידכם הדבר להפוֹך את מעשׂה הפּרוֹזה לשירה נאדרה.

עד עכשיו עסקה ועידה זוֹ, יוֹתר מאשר איזוֹ ועידה אחרת, בּחשבּוֹן ה“יש”. רצוֹני לדבּר על האַיִן, על מה שעוֹד אַיִן, על מה שצריך להיוֹת. דוֹמה שזאת היא הועידה הראשוֹנה המתאספת לא בּשעת מצוּקה גדוֹלה – אוּלי הועידה המיסדת של ההסתדרוּת התקיימה גם היא בּתקוּפה בּהירה בּמקצת – וּלפיכך זכּאית הועידה להגבּיר בּנוּ את הכּרת הכּוֹח, הכּרת התוֹקף והכּרת ההישׂגים המרוּבּים של תנוּעתנוּ.

אוּלם דבר־מה משוּנה מרחף בּאויר הימים האלה בּארץ. בּרוֹב ימינוּ בּארץ היוּ לנוּ רק הפסקוֹת קצרוֹת של רוָחה. אך גם בּימים הקשים ידענוּ דבר טוֹב: חיינוּ בּציפּיה ליוֹם מחר, שיִיטב מהיוֹם. עכשיו הוּקל לנוּ. יש אוֹמרים: בּאוּ ימים טוֹבים. אבל הימים הטוֹבים האלה פּגוּמים משהוּ. אנוּ מבקשים רק שיארכוּ הימים ולא יעלה עליהם הכּוֹרת, אך אין להרגיש בּהם ציפּיה ליוֹם מחר, אין רוֹאים התכּוֹננוּת ליוֹם מחר. אַל נהיה מסתפּקים בּמוּעט. נכּיר כּי שעה נוֹחה מחייבת להתכּוֹנן לימים קשים. אלה ודאי עוֹד לא יחסרוּ בּתוֹלדוֹת הארץ הזאת.

אוֹמרים שאנחנוּ נמצאים עכשיו בּ“קוֹניוּנקטוּרה” טוֹבה. אינני מקבּל את המלה “קוֹניוּנקטוּרה”. כּלוּם זכינוּ פּתאוֹם ל“רוָחים של מלחמה”, כּלוּם אירע איזה בּוּלמוֹס שהציף אוֹתנוּ בּרוָחים טוֹבים? לא נכוֹן הדבר. אין אנוּ אלא קוֹצרים מה שזרענוּ בּעמל שנים רבּוֹת. עשׂרוֹת שנים שיקעוּ ושיקעוּ בּקרקע זה מאמצים חלוּציים, הוֹן לאוּמי, מפעלי חקלאוּת ותעשׂיה. לפרקים נדמה היה שכּל זה שקע בּתחתיוֹת, והנה סוֹף סוֹף מתחילוֹת ההשקעוֹת הללוּ להביא מעט פּרי.

אחד־העם אמר: “ההוֹוה צריך תמיד לשלם מחיר העתיד. בּלי הפסד אין שׂכר”. אכן, בּ“הוֹוה” שלנוּ, הנמשך עשׂרוֹת שנים, שילמנוּ מחיר־מה, והמחיר הזה צריך סוֹף סוֹף להתחיל להשתלם. כּל הוֹוה יש לוֹ עתיד שלוֹ. יש וּתנוּעה טוֹרפת את העתיד שלה, ויש תנוּעה שאוֹגרת את העתיד. פּעם היתה לנוּ קוֹניוּנקטוּרה בּארץ, בּשנוֹת 1925־1924. מה עשׂינוּ אז? אכלנוּ אוֹתה. חשבוּ וּמצאו כּי שכר עבוֹדה וּמלאכה של שתי השנים ההן בּתל־אביב בּלבד הצטרף למיליוֹן לירוֹת. וּמה היתה התמוּרה הישוּבית? בּמה נתעשר אז מעגל הכּלכּלה הלאוּמית? מה הנטיעוֹת המשקיוֹת אשר ניטעוּ אז, אשר מהן יצמח עתיד? רק פּירוּרים מוּעטים משוּלחן הקוֹניוּנקטוּרה היוּ לנו לפליטה. אחר כּך בּא המַשבּר. וּבמשבּר המר ההוּא היינוּ כּבר מלוּמדי־נסיוֹן. דוקא בּימי המשבּר אַגרנוּ לנוּ עתיד. אם נעשׂה חשבּוֹן נמצא כּי בּימי המשבּר התחילה החדירה למוֹשבה שאינה פּוֹסקת. והיא אוּלי הנכס החשוּב בּיוֹתר שתנוּעת הפּוֹעלים אגרה בּזמן הזה. מאז התחילוּ גישוּשי ראשית התישבוּת ללא תקציב, ראשית חסכוֹן תכליתי בּתוֹך התנוּעה. בּתקוּפת המשבּר רכשה הקרן הקימת את שני הגוּשים הגדוֹלים, את וַדי־חוארת ואת מפרץ חיפה, אשר להם עוֹד צפוּנים עתידוֹת בּהתישבוּת.

וּמה יהיה עכשיו, הניסָחף בּנחשוֹל־הגיאוּת הזה העוֹבר עלינוּ אוֹ נכבּוֹש אוֹתוֹ? כּמה פּנים להיגָררוּת אחרי הנחשוֹל. אפשר להילכּד בּמצוּדת הספסרוּת הפּרוּשׂה. יש בּריחה מן המעמד מתוֹך רדיפת נוֹחוּת. יש גם היגָררוּת בּצוּרה אוּלטרא־מַעמדית, זוֹ המַעמדיוּת השׂמחה בּחלקה וּשׂמחה בּדיבּוּריה ואין לה צוֹרך לכבּוֹש וליצוֹר. יש גם היגָררוּת תרבּוּתית, יציאה בּעקבוֹת המעמדוֹת העליוֹנים, כּביכוֹל, הינהוּת אחרי “הוָי תרבּוּתי”, בּוּרגני וּבּוּרגני למחצה, הבּטה “אֶל על”. מה עלינוּ לעשׂוֹת בּימי גיאוּת?

בּחוּגי חכמי כּלכּלה בּארץ־ישׂראל יוֹשבים על המדוּכה, אם תאריך הקוֹניוּנקטוּרה ימים. וּכבר נשמעה העצה: היוֹת ויש סכּנה כּי עוֹד מעט יִרוה השוּק העוֹלמי פּירוֹת הדר, יש לדרוֹש מהממשלה שתגזוֹר “הפסקה” על הנטיעה בּארץ. בּימי המַשבּר דרשוּ חכמים יציאה מן הארץ. בּימי שפע דוֹרשים: הפסקה. אין מחסוֹר בּרצפּטים על כּל פּוּרענוּת ועל כּל שעת־רוָחה. והרצפּט הוּא תמיד רדיקלי. המחשבה המוּפשטת, חסרת השרשים בּמציאוּתנוּ, אינה נרתעת משוּם קוֹשי. מהירה היא לגזוֹר גזירוֹת. היא גם אינה חייבת להעלוֹת על הדעת כּי לא עשׂרים אלף אוֹ שלוֹשים אלף הדוּנמים הנוֹספים שינָטעוּ אצלנוּ יקבּעוּ את מצב הפּרי בּשוּק העוֹלמי, כּי עוֹד יש עוֹלם גדוֹל עם תנאים משלוֹ, וכי גם מצרים מתחילה לנטוֹע, וגם קפריסין. העיקר שנמצא רצפּט.

סבוּרני שלנוּ אין צוֹרך לטפּל בּנבוּאוֹת על אוֹרך תקוּפת הגיאוּת. אין כּל הכרח שנחיה, מתוֹך גזירוֹת שווֹת, בּפחד של קיצוּר ימים. יש בּמשק הארץ־ישׂראלי די כּוֹחוֹת צמיחה פּנימיים. יש כּוֹחוֹת צמיחה של המשק עצמוֹ ויש כּוֹחוֹת צמיחה של העליה. העליה מביאה אִתה הוֹן, כּוֹחוֹת יצרניים ושוּק פּנימי לתוֹצרתנוּ (בּהבדל מעליה אחרת, שאינה זקוּקה לסרטיפיקטים וגם אינה זקוּקה לתוֹצרת שלנוּ).

ויש גם כּוֹח צמיחה בּמשק עצמוֹ. משק הנטיעה הוּא משק של אַכּספּוֹרט. ריבּוּיוֹ אינוֹ מרבּה את ההתחרוּת בּשוּק הארץ. אדרבּא, ריבּוּיוֹ מרחיב את השוּק הפּנימי. התעשׂיה הצעירה שלנוּ נמצאת בּמצב של כּיבּוּשים מַתמידים, מגלה מאמצים חלוּציים הראוּיים להכּרה, מבקשת לדחוֹק את רגלי האימפּוֹרט וּמסתגלת לשוּק הפּנימי וגם לשוּקי חוּץ. גידוּל המשק בּארץ הוּא איפוֹא יוֹתר אוֹרגני מאשר מקרי, פּחוֹת תָלוּי בּמצב הלירה בּעוֹלם מאשר בּגידוּל הכּוֹחוֹת הפּנימיים של הישוּב וּבלחץ העם העברי הנוֹתן את העליה.

גידוּל שטח המטעים שלנוּ אין בּוֹ כּדי להעמיס נטל־יֶתר על השוּק העוֹלמי. אבל דוקא הגידוּל יכוֹל לעזוֹר בּמלחמת־הקיוּם: העלָאַת הטכניקה של האריזה, הרחבת הקוֹאוֹפּרציה בּמשלוֹח, מלחמה מדעית בּמזיקים, ניצוּל הפּסוֹלת, החדירה לשוָקים – כּל אלה רק נעזרים על ידי הגידוּל. מוּבן שקיימים גוֹרמי חוּץ שאין אנחנוּ אדוֹנים להם, וּצפוּיוֹת לנוּ הפרעוֹת כּלכּליוֹת עוֹלמיוֹת אוֹ הפרעוֹת מדיניוֹת קשוֹת. אלה אינם בּרשוּתנוּ. אין אנוּ בּעלים אלא לעצמנוּ. בּידינוּ להוֹסיף בּיצוּר, בּיצוּר משקי וּביצוּר של אוּכלוֹסין, וּביצוּר משאר בּחינוֹת, כּדי שבּכל מקרה של פּוּרענוּיוֹת נדע להחזיק מעמד וּלהגיע לימים אחרים – לכך אנחנוּ בּעלים לעצמנוּ. ההכּרה הזאת, כּי יש ויש בּנוּ כּוֹחוֹת גידוּל ויחד עם זה אין אנוּ בּטוּחים מסכּנוֹת בּחוּץ, מחייבת אוֹתנוּ למאמצים מיוּחדים. אם אנוּ נוֹתנים לשעה אחת של גיאוּת שתצא לבטלה הרינוּ מתחייבים בּנפשנוּ.

הרצאתי תצטמצם רק בּאוֹתה הפּעוּלה הניתנת להיעשׂוֹת בּתחוּמי הסתדרוּתנוּ. ואסתפּק כּאן רק בּמלים אחדוֹת על אוֹתה הפּעוּלה הישוּבית הציוֹנית, אשר בּלעדיה מצטמצם כּל אָפקנוּ. אין ספק שקרנה של ארץ־ישׂראל עוֹלה. ודוקא בּזמן זה הקרנוֹת הלאוּמיוֹת יוֹרדוֹת. שנים רבּוֹת שלט בּציוֹנוּת הסגנוֹן של ציוֹנוּת קצוּצה. הארץ מתגבּרת על סגנוֹן זה. המצב של היהדוּת והעליה, אף על פּי שזוֹ עוֹדנה רחוֹקה מהיוֹת המוֹנית, מכניס שינוּיים עצוּמים בּהלָך הרוּחוֹת. ערכּה של הארץ בּחיי העם עוֹלה, ועוּבדה זאת עלוּלה להביא פּירוֹת, אם הציוֹנוּת לא תימָצא שבוּרה וּכבוּלה ותעיז להשתמש בּעליה זוֹ כּמנוֹף לאִרגוּן העם וּלחיזוּק המפעל. יש סימנים לכך שארץ־ישׂראל מתחילה להתקבּל על הדעת כּגוֹרם ממשי. וההחלטה של יק"א תוֹכיח².

והנה בּשעה זוֹ נמצאת ההסתדרוּת הציוֹנית, להוָתנוּ, בּמצב של חוֹסר־אוֹנים איוֹם. יש ודאי מי שמוּכן להפוך תוֹפעה זוֹ לאידיאוֹלוֹגיה וּלהסיק מסקנוֹת. סבוּרני שאין לנוּ להיכּנע לשפל הזה בּתנוּעה הציוֹנית. תנוּעת הפּוֹעלים, שהתגבּרה על מַשבּרים בּארץ, צריכה להתגבּר גם על השפל בּהסתדרוּת הציוֹנית. יש להניח שדוקא תקוּפה זוֹ, עת שלמשק הארץ־ישׂראלי יוֹצא שם טוֹב והעוֹלם מבקש מקוֹמוֹת להשקעה, נוֹחה למאמצים מחוּדשים לשם אוֹתוֹ המעשׂה הגדוֹל אשר רק בּעזרתוֹ נגיע לעליה עממית גדוֹלה ונוֹציא את המפעל הציוֹני למרחב. כּוַנתי למלוה לאוּמי. פּעוּלה רצינית, לא דיבּוּרים בּעלמא, למען המלוה הלאוּמי, יכוֹלה וּצריכה ללכת יד בּיד עם פּעוּלה מחוּדשת למען הקרנוֹת.

ראיתי את הצוֹרך להקדים הקדמה זוֹ, שלא לתת מקוֹם לטוֹעים העלוּלים לקבּל את דברַי על תכנית פּעוּלה הסתדרוּתית כּדבר־מה הבּא בּמקוֹם הפּעוּלה הציוֹנית הגדוֹלה. תשעים וּשנים וחצי אחוּזים של ציבּוּר הפּוֹעלים מאוּחדים בּיחסם להוֹן הלאוּמי, אוּלם אין זה נוֹשׂא הרצאתי, העוֹסקת רק בּשטח הפּעוּלה בּתחוּמי הסתדרוּתנוּ.

העבירוּ לפנינוּ בּועידה תמוּנה של הישׂגים נאים. מוּתר לוֹמר, הישׂגים נהדרים. נזכּוֹר, אגב, שההישׂגים הללוּ אינם פּרי של “קוֹניוּנקטוּרה”, פּרי השנה האחרוֹנה. מי שהוּא רצה להציג את כּל הדין־וחשבּוֹן של הועד הפּוֹעל כּמעשׂה־נסים של השנה האחרוֹנה. לא כּך הוּא הדבר. ההישׂגים הללוּ הם פּרי עבוֹדה מאוּמצת בּמשך כּל השנים, בּכללן גם שנוֹת המַשבּר הכּלכּלי והפּוֹליטי: התבּצרוּת בּמשק המקוֹמי, בּמוֹשב, בּקבוּצה, בּקיבּוּץ, בּקוּפּת־מלוה הקטנה, וגם בּכל שטח הגוּפים ההסתדרוּתיים. בּרוּדני ציין בּהרצאתוֹ שהחלטוֹת הועידה השלישית בּעניני כּלכּלה נתקיימוּ בּמלוֹאן. בּאוֹתן ההחלטוֹת שהכילוּ חוּקים חמוּרים, חוּקי רציוֹנַליות משקית, נדרשנוּ להתאים את “היקף הפּעוּלה ליכוֹלת הכּספּית, המשקית והאִרגוּנית”. החבר בּרוּדני מוֹסיף לכך, שאילוּ היה צריך עכשיו להכניס לועידה החלטוֹת בּעניני כּלכּלה, היה מביא אוֹתן החלטוֹת עצמן. וכאן אני רוֹצה להעיר: אנחנוּ מצוּוים על מידת ענוָה. אַל נתגאה ואַל נזקוֹף את כּל ההתבּצרוּת של חמש השנים האחרוֹנוֹת על חשבּוֹננוּ אנוּ דוקא, אנוּ שזכינוּ לפעוּלה בּשנים אלה. הייתי אוֹמר: אַל יתגאה נער בּן שלוֹש־עשׂרה שנעשׂה בּר־מצוה. אין בּזה שוּם מעשׂה־פּלא. בּמשך השנים האחרוֹנוֹת הוֹצאנוּ לפּוֹעל את עבוֹדוֹת נַהרַיִם ואת עבוֹדוֹת עתלית³, מפעלים נהדרים לא פּחוֹת מכּל משק מצליח בּהסתדרוּת. אך יהא בּזה משוּם יהירוּת אם אוֹתם הפּוֹעלים שעבדוּ בּנַהרים וּבעתלית ישכּחוּ שחריצוּתם היא פּרי הרבּה נסיוֹנוֹת וכשלוֹנוֹת וּשׂכר־לימוּד יקר מאד ששילמנוּ לפני זה. אוֹתוֹ דבר חל גם על מוֹסדוֹתינוּ המשקיים. משל למה הדבר דוֹמה? לאוֹתוֹ אִכּר רעב, בּמעשׂיה העממית, אשר בּלע כּכּר לחם וחַלה ועוֹד כּכּר לחם ועוֹד עוּגה, ועדיין היה רעב, עד שהפטיר בּכעך, וּמצא שהכּעך הוּא המשׂבּיע. אנחנוּ בּלענוּ הרבּה כּכּרוֹת, גם כּכּרוֹת מרוֹת מאד. חוֹבתנוּ להכּיר שיש הבדל בּין מצבם של מפעלי־עליה, מפעלים הבּנוּיים על ידי עוֹלים וּלשם עליה, למצב מפעלים המתבּססים על הנסיוֹן הרב, אשר נצטבּר לפניהם.

פּחוֹת ממי שהוּא מוּכן אני להקל ראש בּערך אוֹתם המאמצים החמוּרים הנדרשים אצלנוּ מאת מי שעוֹמד על איזה משמר משקי שהוּא. ואף על פּי כן אין להסתפּק בּדרישה להתאמת היקף הפּעוּלה ליכוֹלת המשקית, הכּספּית והאִרגוּנית של המוֹסד. זוֹהי אַלפא־בּיתא. אַלפא־בּיתא אין לשכּוֹח ואין לזנוֹח. אבל אחרי האלפא־בּיתא יש עוֹד תוֹרה. והתוֹרה אוֹמרת כּי בּתחוּמי היכוֹלת של המוֹסד יש לעבוֹד בּמלוֹא היכוֹלת. ויש למַצוֹת את היכוֹלת. וּמלבד יכוֹלת המוֹסד יש עוֹד יכוֹלת ההסתדרוּת: ציבּוּר גדוֹל, בּעל צרכים מרוּבּים ויכוֹלת מרוּבּה. וצריך למַצוֹת את היכוֹלת של הציבּוּר. לא נעשׂה זאת – נקיים אוּלי את האַלפא־בּיתא המשקית שלנוּ, אבל לא נמלא את התפקידים הנדרשים מאת התנוּעה.

אוֹתה ועידה שלישית, אשר ציותה עלינוּ את הגישה החמוּרה לעניני המשק, היא היא אשר ציותה עלינוּ – בּעצם המשבּר, בּעצם הכּשלוֹנוֹת המרוּבּים שלנוּ, בּעצם התביעה מכּל צד לקוֹנסוֹלידציה וּלהצטמצמוּת – את הקמת “יכין”, את הקמת המרכּז לשכוּנוֹת־עובדים ואת הקמת המרכּז לקוֹאוֹפּרציה, שלוֹשה דברים אלה אשר קיימנוּ. ועוֹד שני דברים אשר קיימנוּ רק לחצאין, אוֹ גם פּחוֹת מזה: הקמת “ניר” וּמִנהלה כּלכּלית עליוֹנה. ויחד עם חוֹבת המשקיוּת קבענוּ שהמשקיוּת צריכה לשמש “בּסיס לפעוּלה משקית מחוּדשת וּמוּגבּרת בּתנוּעת הפּוֹעלים”.

 

משטר של עליה והתישבוּת    🔗

אין כּוָנתי לדוּן כּאן על הדרישוֹת שיש להציג לכל מוֹסד וּמוֹסד בּפני עצמוֹ. אינני רוֹאה את עצמי מוּסמך לכך. רציתי לדוּן בּאוֹפן כּוֹלל על פּעוּלתנוּ המשקית להבּא מבּחינה אחת, מבּחינת המשטר המשקי הדרוּש להסתדרוּת. ויש לקבּוֹע שני שלבּים בּפעוּלתנוּ המשקית: שלב ראשוֹן – משקיוּת בּריאה בּתחוּמי מלוֹא היכוֹלת של המוֹסד. שלב שני – התאמת פּעוּלת המוֹסדוֹת, התאמת הפּעוּלה של ההסתדרוּת כּולה, למטרת התנוּעה. הייתי קוֹרא לזה: קביעת משטר של עליה והתישבוּת בּתוֹך ההסתדרוּת. דבר זה דוֹרש לא רק הנהגה מעשׂית וחרוּצה של הקיים, כּי אם גם מאמצי כּיבּוּש נוֹספים.

כּדי להסבּיר את מחשבוֹתי אצטרך לאחוֹז בּשיטה בּיקרתית. לא בּיקוֹרת של מוֹסד פּלוֹני, כּי אם בּיקוֹרת של שיטת פּעוּלתנוּ בּהסתדרוּת, בּיקוֹרת פּעוּלתנוּ לאוֹר הצרכים.

דוּגמה אחת: שאלת הפּוֹעל העירוֹני ושיכּוּנוּ. לא אציג עכשיו את השאלה של שכוּנת־עוֹבדים עירוֹנית. עדיין לא נכתבה המרטירוֹלוֹגיה של מה שקוֹראים שכוּנת־עוֹבדים בּתל־אביב. גם הדין־וחשבּוֹן של הועד הפּוֹעל אינוֹ מספּר עליה. “שכוּנת־עוֹבדים תל־אביב”, זוֹ שאיננה קיימת עדיין, יש לה היסטוֹריה ארוּכּה וּמסוּבּכת וּטרגית למדי. טרגית לא רק בּשביל אוֹתם אלפי הפּוֹעלים שבּיקשוּ בּשעתם להיאָחז על ידה בּאדמה וּבמשק, ולא עלה בּידם, ולא ניצלוּ מהמַשבּר. טרגית לא רק בּשבִיל אוֹתם מאוֹת החברים אשר שיקעוּ בּמשך שנים מרץ, תקווֹת וגם חסכוֹנוֹת, וכל זה לשוא. טרגית לכוּלנוּ, כּי אין כּאן הפסד של עָבר בּלבד, אלא מעוּוָת שאין לתקנוֹ. אוֹתן האפשרוּיוֹת הקרקעיוֹת שהיוּ לנוּ לפני שמוֹנה־תשע שנים, ואפילוּ אלה שהיוּ לנוּ לפני חמש שנים, כּבר אינן. אין ערוֹך למה שהפסידה התנוּעה על ידי כּך שבּמשך שנים רבּוֹת, עד השנה האחרוֹנה, לא ניגשה כּלל גישה כּל־שהיא לשאלת שיכּוּן הפּוֹעל העירוֹני. זהוּ הפסד עצוּם לעתיד לבוֹא. העיר הוֹלכת וּגדלה, קוֹלטת עליה, והעיר נתוּנה בּצבת בּתוֹך גבוּלוֹתיה. חכמי בּעלי־בּתים מצאוּ כּי לעיר ישנה רזרבה של מגרשים ודי לה. ואנחנוּ החמצנוּ פּעם. לא הבטחנוּ לנוּ דבר קטן אחד: קרקע לבנין. עכשיו, כּשיש כּבר הכּרה גמוּרה בּחוֹמר הצוֹרך בּבתים וּבשכוּנוֹת לפּוֹעלי העיר, יתכן שיהיוּ גם אמצעים וּמוֹסדוֹת הסתדרוּת מתאימים לכך, אבל – איחַרנוּ, ואין אנוּ עוֹסקים אלא בּפירוּרים.

המרכּז לשכוּנוֹת־עוֹבדים הספּיק בּמשך תקוּפה קצרה לפעוֹל פּעוּלה ניכּרת. ואין אני רוֹצה, חלילה וחס, להקל בּפּעוּלה הנאמנה שנעשׂתה על ידוֹ. אך קראוּ נא עוּבדה קטנה אחת. כּיצד הקימוּ על מגרש אחד “מעוֹנוֹת עוֹבדים” ושילמוּ בּעד האַמה 200 מיל, ואחרי חוֹדש ימים בּנוּ בּהמשכוֹ עוֹד בּית ושילמוּ 400 מיל האַמה. כּפלַים! קפיצה משלוֹש מאוֹת ועשׂרים לירוֹת הדוּנם לשש מאוֹת וארבּעים לירוֹת. בּעוּבדה קטנה זאת רוֹאה אני סמל לעבוֹדתנוּ: חוֹסר יכוֹלת להקיף מה שהוּא מעבר לשעה הדוֹחקת ולראוֹת מה יהיה מחר וּמחרתים, כּמה נשלם בּעד החמצה, חוֹסר תכניתיוּת בּעבוֹדתנוּ, קוֹצר־ראִיה שיטתי. אין הכּוָנה לאמוֹר בּזה שהחברים העוֹשׂים זאת אינם יוֹדעים מה יהיה מחר. יתכן שהחבר יוֹדע יפה מאד, והוּא חוֹטף וּמציל מן הדליקה מה שהוּא יכוֹל. אבל אין זאת השאלה אם החבר הבּוֹדד עוֹשׂה מה שבּידוֹ לעשׂוֹת. התנוּעה חייבת לראוֹת את הנוֹלד, וּכדי שלא להפסיד את המחר צריך להתאמץ. התנוּעה צריכה לעשׂוֹת היוֹם דברים מעל לכוֹחה בּכדי שלא תהא אנוּסה מחר לבזבּז את פּרוטוֹת הפּוֹעל. לא רק הספסרוּת הגלוּיה והמחוּצפת היא היא המבזבּזת את כּספי העם, כּי אם גם מוֹסדוֹתינוּ הלאוּמיים, וגם מוֹסדוֹת הפּוֹעלים, מתוֹך חוֹסר יכוֹלת להקדים את שעת הפקעת המחירים. כּוּלנוּ משמשים לא רק טרף לספסרים, כּי אם גם גוֹרם לספסרוּת. היה עלינוּ לדעת כּי אין פּוֹתרים את שאלת שיכּוּן פּוֹעלי העיר בּלי יצירת רזרבה קרקעית גדוֹלה. ואם בּאשמת הקרן הקימת בּשעתה, אוֹ בּאשמתנוּ אנוּ, אוֹ בּעקב הפרעוֹת שוֹנוֹת, לא הכינוֹנוּ רזרבה קרקעית, הרי מנענוּ מעצמנוּ אפשרוּת של פּעוּלת בּניה שיטתית ושל מניעת ספסרוּת. ועכשיו אנחנוּ עוֹמדים בּפני שאלה מרה מאד – תל־אביב העוֹבדת מה יהא עליה? ואין זוֹ שאלה של עוֹד כּמה מאוֹת בּתים. מהי הפּרספּקטיבה? שׂכר־הדירה יקפּוֹץ לא רק בּמוּחרם זה. הוּא יעלה ויקפּוֹץ בּלי הרף. חיי הפּוֹעל יתיקרוּ. ואם נראה בּדמיוֹננוּ את העליה מוֹסיפה והוֹלכת ואת תל־אביב לא כּעיר של 50.000 תוֹשבים, אלא מכוּפּלת וּמשוּלשת, נבין לאיזוֹ מצוּקת דירה ויוֹקר חיים צפוּי הפּוֹעל בּתל־אביב.

מה טעם לכך שבּמשך שנים קיבּלנוּ בּועידוֹתינוּ החלטוֹת מחאה נגד ספסרוּת? העוֹד יש לנוּ פּתוֹס לשַחֵת מלים לריק בּענין זה? בּדברים לא יוּסר הנגע. ישנוֹ רק אמצעי אחד של מלחמה בּספסרוּת: אילוּ היינוּ יוֹצרים בּעזרת הקרן הקימת רזרבה קרקעית הגוּנה. עד עכשיו לא עשׂינוּ זאת, ואם לא יעלה בּידינוּ להגיע לכך עכשיו, בּשעה המאוּחרת – נאַבּד אוּלי גם את ההזדמנוּת הקצוּצה האחרוֹנה. ואזי גם הפּוֹעל, מתוֹך צמאוֹנוֹ לטפּח אדמה, יתוסף אף הוּא על מגבּירי הספסרוּת בּארץ. המפעל הציוֹני איננוּ חסר סתירוֹת. הציוֹנוּת מצמיחה לא רק כּוֹחוֹת בּניה, כּי אם גם כּוֹחוֹת הרס: בּעקב העליה פּוֹרחת ספסרוּת המשמיטה את הקרקע מתחת העליה.

וּמה בּמוֹשבה? בּודאי קראתם בּימים האחרוֹנים על שכוּנוֹת הפּוֹעלים שנוֹסדוּ בּימים האחרוֹנים בּפתח־תקוה וּבכפר־סבא. הידעתם איזה מחירים עירוֹניים שילמוּ בּעד הדוּנם? וההסתדרוּת – לא פּלוֹני העסקן, אלא ההסתדרוּת כּוּלה – האם ראתה את הדבר בּאיזה מצב ימָצאוּ בּעוֹד זמן־מה אלפי הפּוֹעלים בּמוֹשבוֹת? ולא די שלא הכינוֹנוּ בּקרבת המוֹשבוֹת רזרבה קרקעית לפּוֹעלים השׂכירים הקשוּרים בּמוֹשבה, אלא שגם כּמה שטחים יקרים בּמוֹשבוֹת שהיוּ בּידי הקרן בּוּזבּזוּ. היה לקרן הקימת על יד שכוּנת מרמוֹרק שטח של מאוֹת דוּנמים, מיוּעד לשכוּנת פּוֹעלים, אבל יצר האפּוֹטרוֹפּסוּת של מנהלי התישבוּת האלף גזר לקחת אוֹתוֹ בּשביל ליצוֹר עליו מוֹשב בּעל־מוּם⁴, שחלק מאדמתוֹ בּתוֹך המוֹשבה וחלק בּמרחק. כּן הוּזנח שטח בּתחוּמי כּפר־סבא, וחדשים אחדים אחרי זה אנחנוּ הוֹלכים וקוֹנים דוּנמים בּמחירים עירוֹניים. מי ימנה את אלפי הלירוֹת של מוֹסדוֹת לאוּמיים ושל פּוֹעלים המתבּזבּזים בּגלל חוֹסר תכניתיוּת בּפעוּלתנוּ הקרקעית בּמוֹשבה? מציינים בּשׂמחה שקוּפּת מלוה שלנוּ בּחדרה עזרה לבנוֹת כּמה עשׂרוֹת בּתים. יש אוֹמרים: כּמה התבּצרנוּ! ואני אוֹמר: כּמה פּוֹררנוּ את כּוֹחנוּ. בּמקוֹם ליצוֹר חטיבוֹת שלמוֹת וניכּרוֹת, בּעלוֹת היקף משקי ותרבּוּתי, פּוֹררנוּ את הפּעוּלה. ועל זה אנוּ עתידים לתת את הדין, לא לפני איזה בּית־דין, כּי אם יוֹם יוֹם בּחיי הפּוֹעל.

הנה עוֹמדים עכשיו בּמזל עליה. נגוֹלה לפניכם שאלת הבּניה לעוֹלה החדש בּכל הצוּרוֹת, לקיבּוּץ, לבּוֹדד, למחנוֹת. אם לא נדע לפתוֹר אוֹתה בּהקדם עלוּל הדבר להיגמר בּקטסטרוֹפה, פּשוּטה כּמַשמעה, בּקטסטרוֹפה גוּפנית ונפשית. כּלוּם אין דוֹאגים לכך? יש דוֹאג, אבל אין נוֹשׂא. אין בּכל ההסתדרוּת נוֹשׂא לפעוּלה זוֹ.

והנה דוּגמה מפּרשה אחרת. בּשטח הקוֹאוֹפּרציה השירוּתית יש לנוּ הישׂג יוֹצא מן הכּלל: הקוֹאוֹפּרציה של ההוֹבלה. מי שזוֹכר את מצב הנהגוּת בּארץ לפני זמן־מה, ואפילוּ את הקוֹאוֹפּרטיבים־כּביכוֹל הראשוֹנים של הנהגים (מה היה בּהם מן העקרוֹנוֹת הקוֹאוֹפּרטיביים, מה היתה האַתמוֹספירה התרבּוּתית שלהם וּלשוֹן הדיבּוּר!), ויראה עכשיו מה השׂגנוּ וּלמה הגענוּ, ישׂמח על יצירה זאת, שהיא כּמעט מיוּחדת בּמינה בּכל תנוּעת הפּוֹעלים, לא רק בּארץ. אין לי כּל ספק שהיצירה הזאת עוֹדנה זקוּקה וגם ראוּיה לטיפּוּל רב, ויש לה ערך מחוּץ לערך המשקי הקוֹאוֹפּרטיבי הרגיל. אוּלם ערך זה יהא הוֹלך ונפסד אם הקוֹאוֹפּרטיבים שלנוּ יחדלוּ להיוֹת קוֹאוֹפּרטיבים פּתוּחים. הרי תנוּעת עליה אנחנוּ. וּפתיחת השערים של הקוֹאוֹפּרציה לעוֹלה היא שאלת חיים לתנוּעה. ואמנם הקוֹאוֹפּרטיבים שלנוּ הם פּתוּחים, אלא שהכּניסה לקוֹאוֹפּרטיב קשוּרה בּרכישת מניוֹת. ולא בּגוֹבה כּזה וּבתנאים שיאַפשרוּ לחבר החדש לחסוֹך את דמי המניוֹת לשיעוּרין משׂכר עבוֹדתוֹ, כּי אם בּמניוֹת גבוֹהוֹת ההוֹפכוֹת את הקוֹאוֹפּרטיב כּמעט לחברת־מניוֹת עשירה. ואין בּהסתדרוּת שוּם כּוח כּזה אשר ישׂים לב לתוֹצאוֹת המסוּכּנוֹת היכוֹלוֹת לצמוֹח מזה ויהא בּידוֹ להפסיק את הרעה מתחילתה. אמנם, בּין החברים העוֹסקים בּקוֹאוֹפּרציה יש מציינים את ההוֹפעה הזאת, אבל לא נמצא עדיין בּהסתדרוּת הכּוֹח המדריך אשר יוּכל לשמוֹר על הקוֹאוֹפּרציה שלנוּ שתישאר קוֹאוֹפּרציה פּתוּחה. הרי שוּב דוּגמה לחוֹסר התאמה בּין הפּעוּלה שלנוּ, המתנהלת אמנם בּהצלחה משקית, לבין צרכי משטר של עליה והתישבוּת.

ושוּב דוּגמה מפּרשה אחרת: שאלת החסכוֹן, שעליה כּבר דוּבּר בּהזדמנוּיוֹת שוֹנוֹת. כּיצד קרה הדבר שתנוּעת הפּוֹעלים בּארץ, שבּדרך כּלל לא הצטיינה בּמידה של חסכוֹן, נעשׂתה לחסידה של חסכוֹן? בּתנוּעת הפּוֹעלים בּכלל לא נחשב החסכוֹן מעוֹלם למעלה יתירה. גוֹרלנוּ גרם שחסכוֹן הפּוֹעל יהָפך לאחת המצווֹת המקוּבּלוֹת על כּוּלנוּ. אוּלם, כּלוּם כּל חסכוֹן של הפּוֹעל יקר לנוּ? לא! יש חסכוֹן שהוּא לרוֹעץ לכּלל וגם לפּרט עצמוֹ. יש חסכוֹן של הפּוֹעל שאיננוּ אלא טרף לאנַרכיה ועוֹזר להגבּיר את האנרכיה. יש חסכוֹן של פּוֹעל המוּצא לתלבּוֹשת הדוּרה, לרהיטים יקרים אוֹ למטרוֹת נַצלניוֹת וּפַּרַזיטיוֹת. יתכן שפּוֹעל יקבּל על ידי חסכוֹן זה פּירוּרים מהאַנַרכיה המשקית שמסביבנוּ “ונוֹסף גם הוּא על שׂוֹנאינוּ”. מה החסכוֹן שעלינוּ לטפּח? חסכוֹן תכניתי, המתרכּז בּצינוֹרוֹת של כּלל הפּוֹעלים ועוֹזר לפּרט למצוֹא את מקוֹמוֹ בּתוֹך הכּלל. ואף על פּי שכּבר יצרנוּ כּמה מוֹסדוֹת משקיים מוּצלחים, עדיין לא התקרבנוּ לפּתרוֹן שאלת ריכּוּז חסכוֹנוֹתיו של הפּוֹעל. אוּלי רק חלק קטן מחסכוֹנוֹת הפּוֹעל – וזה בּעיקר מהארגוּנים להתישבוּת – נמצא בּמוסדוֹתינוּ אנוּ, אבל חלק גדוֹל מחסכוֹנוֹת הפּוֹעלים נמצא בּצינוֹרוֹת, שהם בּחלקם סתם־בּעלי־בּתיים וּבחלקם פּרזיטיים. וחלק גדוֹל של החסכוֹן מוּצא לבטלה סתם אוֹ לכל מיני ניירוֹת־הגרלה מסוּפּקים.

 

האַשראי    🔗

וּשאלת החסכוֹן היא גם שאלת האַשראי. נדמה לי שמוּתר לאמוֹר: ההסתדרוּת פּתרה בּשביל חבריה את שאלת האַשראי לזמנים קצרים. אוּלם ההסתדרוּת כּמעט שלא קרבה לשאלת האשראי לזמן ארוֹך. ישנן פּעוּלוֹת בּוֹדדוֹת של אַשראי לזמן ארוֹך. אבל מערכת מוֹסדוֹתינוּ המשקיים מוּתאמת וּמכוּונת בּכללה לאשראי לזמן קצר. אוּלם תנוּעת התישבוּת שאינה פּוֹתרת את שאלת האַשראי להשקעה עדיין לא ניגשה למפעל ההתישבוּת. כּל עוֹד תנוּעת הפּוֹעלים לא תדע לרכּז את חסכוֹנוֹת חבריה וּלשתף בּמפעל ההתישבוּת שלה הוֹן מן החוּץ לא תתקיים כּגוֹרם ישוּבי התוֹפס מקוֹם ניכּר וּמשפּיע על מהלך ההתישבוּת. אוּלי תשפּיע על ידי כּתיבת מאמרים, אבל לא תתקיים כּגוֹרם ישוּבי, היכוֹל להכריע בּאוֹפן ממשי בּמהלך עניני ההתישבוּת.

 

האפּוֹטרוֹפּסוּת    🔗

וּמכּאן לאוֹתוֹ חזיוֹן פּוֹשׂה וּמכאיב: האפּוֹטרוֹפּסוּת החדשה. היוּ ימים שחשבנוּ כּי תקוּפת הפּקידוּת ושלטוֹן הפּקידוּת בּהתישבוּת חלפה ולא תשוּב. והנה היא שבה. אוֹתה המלחמה, אשר בּשעתה ניהלהּ אחד־העם בּלי כּל הצלחה ממשית ואשר הוּכתרה כּאילוּ בּנצחוֹן על ידי ההתישבוּת העוֹבדת, נדמה לפעמים שהיתה לשוא. לפני זמן־מה סרתי למוֹשב אחד חדש מ“התישבוֹת האלף”. עברתי על יד בּית של חבר אחד בּמוֹשב, העוֹמד קצת מן הצד. יוֹשבת שם משפּחה אחת מהמשפּחוֹת החרוּצוֹת והנאמנוֹת שלנוּ. משהוּתותה תכנית ראשוֹנה למוֹשב הזה לא חיכּתה המשפּחה עד שכּל המשׂא־וּמתן יהא נגמר, הזדרז החבר והקים לעצמוֹ משק וּבית בּלי עזרה מן החוּץ. הקדים את כּל החברים. ועוֹמד לוֹ המשק הזה בּפינה בּמצב של פּריחה. אוּלם יוֹצר המשק הוּכּה מכּה קשה: בּינתים נשתנוּ התכניוֹת, החברה המישבת שנכנסה לענין החליטה להעביר את נקוּדת־המוֹשב למרחק־מה, ואז יצאה הגזירה על החבר שהקדים וּבנה – לעזוֹב את המקוֹם. תפקיר את הבּית, תלך לבנוֹת בּמקוֹם החדש שהוּתוָה. תלך לשם – תקבּל אשראי, תקבּל הכּל. לא תלך – לא תקבּל. כּכה מטפּחת האפּוֹטרוֹפּסוּת החדשה את מידוֹת החריצוּת אשר בּשמן היא דוֹגלת, כּך היא נלחמת בּאדם אשר העיז לגלוֹת איניציאַטיבה מחוּץ למסגרת שלטוֹנה. ראיתי בּמוֹ עיני דוּגמה חיה של אוֹתה הציבּוּריוּת המיַשבת, אשר לזרוֹעוֹתיה הוּשלכנוּ בּשנים האחרוֹנוֹת. חשבנוּ שחבלי התישבוּת האלף הם חבלי העסקן, חבלי המוֹסד המנהל את המשׂא־וּמתן, חבלי הקיצוּצים הרבּים בּתכניוֹת. אבל לא עלה על הדעת שלאחר גמר המשׂא־וּמתן וההסכּם יתחילוּ היסוּרים של המתישב עצמוֹ. ראיתי ונזכּרתי בּאוֹתה הגדרה של אחד־העם: “כּאילוּ כּל עצמוֹ של הישוּב לא נברא אלא בּשביל שמנהיגיו ואפּוֹטרוֹפּסיו השוֹנים בּארץ־ישׂראל וּבחוּץ־לארץ ימצאוּ להם מקוֹם לעבוֹד “עבוֹדת הכּלל” בּמלחמתם התמידית עם בּני המוֹשבוֹת”. זכינוּ שאחד־העם נעשׂה לפוֹסק לרבּים וכן זרים בּשאלוֹת הציוֹנוּת, אוּלם דוקא תוֹרתוֹ נגד האפּוֹטרוֹפּסוּת הוּזנחה לגמרי. אחד־העם הכריז: “אם אנוּ רוֹצים שיהיה הישוּב מה שהוּא צריך להיוֹת, עלינוּ להשתדל קוֹדם כּל שיהיה הוּא אדוֹן לעצמוֹ, שעוֹבדיו הפּנימיים יהיוּ גם יוֹצריו ועוֹשׂיו כּרצוֹנם, ואנחנוּ, כּל בּית ישׂראל בּגוֹלה, נעמוֹד לימינוֹ מרחוֹק בּתתנוּ להם יכוֹלת פּעם אחת להזדיין כּראוּי למלחמתם הקשה – בּלעדי התנאי העיקרי הזה אין לנוּ גם תקוה רחוֹקה לנצח את המכשולים וכל עבוֹדתנוּ אינה אלא לבטלה”.

האמת הישוּבית הגדוֹלה הזאת, שאינה רק אמת מוּסרית בּלבד, כּי אם גם אמת קוֹלוֹניזטוֹרית, מוּנחת עכשיו בּקרן־זוית ואין דוֹרש לה. ואם תנוּעת הפּוֹעלים תשלים עם המצב הזה אזי יש לחשוֹש שסוֹפה יהיה כּסוֹפם העגוּם של החלוּצים הראשוֹנים, שבּאוּ לארץ מלאי עוֹז ותוֹקף ואמוּנה בּרעיוֹנם והרגשת גאוֹן פּנימי, וסיימוּ בּהשתעבּדוּת וּבדכּאוֹן. הנה יק"א בּאה לעבוֹד בּארץ. אנוּ שׂמחים לכל כּוֹח חדש, המרחיב את תחוּמי המשק והעבוֹדה העברית, אבל אם תתאַוה אף היא לצאת בּדרך האפּוֹטרוֹפּסוּת – האם לא יצא שׂכרה בּהפסדה?

והנה דוּגמה. קרן העזרה. הוֹן יהוּדי שניתן לא על ידי איזה גבירים, כּי אם על ידי המוֹני ישׂראל בּשעת־חירוּם, מתוֹך רצוֹן להצלה, בּודאי מתוֹך הכּוַנוֹת הטוֹבוֹת בּיוֹתר; אבל הכּסף הוּפקד בּידי “אנשי־שם”. הוּקם שלט חדש. ההסתדרוּת הציוֹנית, וגם הסוֹכנוּת היהוּדית, לא נראתה מספּיקה. והנה “קרן העזרה” הזאת יצרה רֶז’ים חדש שלא ידענוּ כּמוֹתוֹ בּארץ. נתפּרסמוּ ידיעוֹת משוּנוֹת על דבר בּנין בּתים על ידי פַּסמַן⁵ – התנכּלוּת “לרכּוֹש” בּתים מוּכנים בּעבוֹדה בּלתי־מאוּרגנת וזרה⁶ – מעשׂה אשר לא יתוֹאר בּשוּם מוֹסד הנמצא תחת פּיקוּח ציבּוּרי. מציאוּת הוֹן עממי גדוֹל בּרשוּת יחיד, ללא השפּעה כּל־שהיא מצד הישוּב, ללא אפשרוּת להשקיע אוֹתוֹ בּמפעלים החיוּניים בּיוֹתר לישוּב – עוּבדה זוֹ מלמדת אוֹתנוּ לאן אנוּ הוֹלכים.

והסכּנה היא לא רק כּלפּי חוּץ, כּי אם גם כּלפּי פּנים. אם נהיה מחוּסרי־יכוֹלת ולא נדע לעזוֹר לחבר הפּרט בּהתבּצרוּתוֹ המשקית, נעמוֹד לפני חזיוֹן של בּריחה ממעמד הפּוֹעלים, כּבוֹד ההסתדרוּת יֵרד בּעיני חבריה, השפּעתה המוּסרית תתערער, והאיניציאַטיבה ההתישבוּתית, שהחזיקה בּה בּמשך כּמה שנים, תצא מידה. אמנם הרעוֹת הללוּ אינן מתגלוֹת לעת עתה אלא בּקצוֹת המחנה, אבל ישנם סימנים מבשׂרי רעה. אמנם, הציבּוּר ההסתדרוּתי שוֹפע מרץ ישוּבי, אך גם בּשפע זה נגלים סימנים שליליים. כּל גוּף צעיר הרוֹצה להתישב עזוּב לנפשוֹ ולאינציאַטיבה שלוֹ. הוּא איננוּ רוֹאה את ההסתדרוּת כּכוֹח מכריע בּענין זה. הוּא רוֹאה אוֹתה לכל היוֹתר כּכוֹח מתַווך, והוּא מתחיל לסמוֹך אוֹ על כּוֹחוֹתיו בּלבד אוֹ על קשריו עם כּוֹחוֹת חיצוֹניים. קוים עגוּמים אלה אינם מסתירים מאתנוּ את השׂגשׂוּג הגדוֹל מבּפנים, אוֹ עצם המרץ המשקי הגדוֹל, אשר התגלה בּרחבי התנוּעה. מרץ ישוּבי זה מבשׂר לנוּ הרבּה טוֹבוֹת. אבל רק בּתנאי אחד: אם נדע להזרים אוֹתוֹ לתוֹך אפיק הסתדרוּתי ונַגבּיר בּזה את משקלה וכוֹחה של ההסתדרוּת כּוּלה.

 

מכשירינוּ המשקיים    🔗

הנעשׂה זאת אוֹ נתן לשפע הזה שיתפּוֹרר? אנחנוּ הננוּ הגוּף הישוּבי בּעל היכוֹלת הגדוֹלה בּיוֹתר בּתוֹך הישוּב. הקימוֹנוּ עד עתה מערכת מכשירים התישבוּתיים, אשר בּלעדיהם אי אפשר היה לגשת להתישבוּת תכניתית כּל־שהיא. ספק אם חברינוּ (חוּץ ממי שעוֹמד בּתוֹך המפעלים האלה) יוֹדעים את מלוֹא הערך של המכשירים המשקיים שלנוּ. איך היינוּ מתארים לעצמנוּ את תנוּעתנוּ וגם את משקנוּ כּיוֹם בּלי “תנוּבה”, למשל? איך אפשר לחשוֹב על פּיתוּח משק וּביסוּסוֹ אילמלא היה המכשיר העצוּם ההוֹלך בּראש המשקים וכוֹבש להם את השוּק בּארץ? ו“המשבּיר” – כּיוֹם הזה איננוּ אמנם עוֹד מה שהוּא צריך להיוֹת, עוֹד עתיד הוּא למלא תפקיד גדוֹל. לא הייתי נלהב כּל כּך ל“המשבּיר” בּתוֹר מרכּז לאגוּדוֹת צרכּניוֹת, אילמלא ראיתי בּוֹ את השוּק הפּנימי שלנוּ, אִרגוּן הצרכּנוּת למען תשמש שוּק בּשביל תוֹצרתנוּ, למען תיכּנס למעגל המפעל ההתישבוּתי שלנוּ. רק בּמידה שאנחנוּ מוֹסיפים לוֹ למפעל־הצרכּני את האוֹפק של היצרנוּת שלנוּ, רק בּמידה זוֹ אנחנוּ מוֹצאים את המרץ לקיים את המוֹסד הזה בּזמנים קשים וגם להביא בּשבילוֹ קרבּנוֹת גדוֹלים.

בּין מערכת הכּלים שלנוּ יש לנוּ בּנק הפּוֹעלים, שהוּא העוֹרק המרכּזי המזין את כּל המערכת המשקית של ההסתדרוּת. זוֹהי יצירה איתנה וּגדוֹלה שיכוֹלה מבּחינת אֵיתנוּתה להשתווֹת ודאי עם המוֹסדוֹת הכּספּיים המבוּצרים בּיוֹתר בּארץ, מוֹסד אשר עבר כּבר הרבּה שנוֹת נסיוֹן, התגבּר על כּמה פּוּרענוּיוֹת אשר תקפוּ אוֹתוֹ בּשנוֹתיו הראשוֹנוֹת.

בּשנים האחרוֹנוֹת הצלחנוּ להקים את “יכין”. שוּב מוֹסד איתן ויציב, הן בּפעוּלתוֹ והן בּיכלתוֹ. חשיבוּתוֹ איננה מצטמצמת רק בּזה שהוּא ממציא עבוֹדה בּתנאים טוֹבים לכמה מאוֹת פּוֹעלים. גם עליו אנחנוּ מעמיסים תפקיד ישוּבי גדוֹל: הוּא צריך לשמש צינוֹר המגבּיר את ההוֹן היהוּדי בּארץ וּמעביר להתישבוּת סוּגים ידוּעים של צמאי מוֹלדת, אשר בּתנאים רגילים לא יגיעוּ לעוֹלם להתישבוּת, אוֹ יהיוּ טרף לספּקוּלציה, אוֹ יפּלוּ בּרשתם של אוֹיבי תנוּעת הפּוֹעלים.

 

מלחמת המעמד ויצירת המעמד כּאחד    🔗

כּל הכּלים האלה, בּשעה שהם ערוּכים כּתיקוּנם, יש להם לא רק חשיבוּת משקית מצוּמצמת אלא גם חשיבוּת ישוּבית גדוֹלה לגבּי התנוּעה. דוּגמה: הנקוּדה הקטנה שיש לנוּ בּשכוּנת־העוֹבדים בּמפרץ חיפה⁷. אני רוֹאה בּה לא רק סידוּר יוֹתר טוֹב למאה וששים משפּחוֹת, כּי אם גם נקוּדה איסטרטגית הצריכה לעזוֹר לתנוּעת הפּוֹעלים בּפגישתה עם ההוֹן הבּין־לאוּמי. על יד עיר־הנמל הבּין־לאוּמית – אשר מי יוֹדע מה יהיה פּרצוּפה וגוֹרל העבוֹדה העברית בּתוֹכה – מבצר לעבוֹדה עברית וּמעוֹז לתרבּוּת עברית. כּבר צוּין לא פּעם כּי קיימת זיקת־גוֹמלין בּין היצירה המשקית שלנוּ לבין מלחמתנוּ המקצוֹעית והמדינית בּארץ. כּשם שאין אנחנוּ רוֹאים את מלחמתנוּ המקצוֹעית להטבת התנאים ולהרמת השׂכר רק כּדבר בּפני עצמוֹ כּי אם גם כּאמצעי ישוּבי, המסַייע לעליה, המאַפשר חסכוֹנוֹת של הפּוֹעלים וּמרחיב את השוּק הפּנימי וּמאַפשר את פּיתוּח התוֹצרת שלנוּ, כּך אנוּ רוֹאים גם את המשק שלנוּ כּמבצר לכל תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה.

אוּלם מערכת הכּלים הללוּ איננה מלאה, וכיון שאיננה מלאה אין גם הכּלים הקיימים נוֹתנים את כּל מה שהיוּ יכוֹלים וּצריכים לתת. בּתוֹך המערכת הזאת חסרה חוּליה עיקרית, אוּלי החוּליה היוֹתר מוּרכּבת: חברת התישבוּת העוֹבדים. הדיבּוּרים על “ניר” קשים יוֹתר מן הדיבּוּרים על המוֹסדוֹת הקיימים והפּוֹעלים. כּוּלם בּבחינת “יש”, ו“ניר” עוֹדנוּ בּבחינת ערב היש. לא נוֹח להסבּיר אפשרוּיוֹת של גוּף, שכּמעט שאיננוּ קיים עדיין. אבל כּך היא דרכּה של תנוּעתנוּ. כּכה דיבּרנוּ גם בּזמן שבּנק הפּוֹעלים לא היה קיים ו“יכין” לא היה קיים. תמיד נתקלנו אצל חברינוּ בּקוֹשי לראוֹת כּחיים דברים שאינם קיימים בּמציאוּת, אבל מוּכרחים להיוֹת קיימים בּמציאוּת.

מ“ניר” נדרוֹש: עזרה לפּוֹעל בּחסכוֹנוֹ, יצירת אַשראי לזמן ארוֹך למשקינוּ, איניציאַטיבה ישוּבית, משיכת הוֹן מן החוּץ, עמידה בּפני האפּוֹטרוֹפּסוּת, יצירת נוֹרמוֹת ישוּביוֹת שתשלוֹטנה בּתוֹכנוּ, ליכּוד הכּלל כּוּלוֹ מסביב למפעלנוּ, המרצת ההוֹן הלאוּמי.

בּמשך השנים האחרוֹנוֹת הפקרנוּ את האיניציאַטיבה המשקית של חברינוּ, נתַנוּ לדברים להתפּתח בּלי השלטת הרעיוֹנוֹת העיקריים של התנוּעה, בּלי בּדיקה מַספּקת של האיניציאַטיבה הזאת. וכל זה משוּם שהתנוּעה לא יכלה לתת עזרה מספּיקה לחברים. ולא שהתנוּעה לא הכּירה בּצוֹרך הזה אוֹ שהחבר לא רצה לקבּל עזרה מההסתדרוּת, אלא כּשאין עזרה מספּיקה מחפּשׂים אוֹתה בּצדי דרכים. תנוּעה שבּידה האיניציאַטיבה והעזרה מַשליטה גם את הנוֹרמוֹת שלה, את מוּשׂגיה התרבּוּתיים והחברתיים שלה על פּני היצירה המשקית.

אני רוֹאה בּ“ניר” גם גוֹרם להגדלת העזרה ההדדית בּקרבּנוּ. התחלה לכך יש כּבר בּמפעל הקטן שהוּחל על ידי “ניר”. תימָצאנה ודאי צוּרוֹת שוֹנוֹת לכך אוֹ על ידי בּיטוּח פּנימי אוֹ על ידי יִצוּג התנוּעה בּפני מוֹסדוֹת־ בּיטוּח חיצוֹניים. חברת ההתישבוּת שלנוּ לא תצטמצם, לדעתי, רק בּהתישבוּת החקלאית השלמה, כּי אם גם תצטרך להעמיס על עצמה את העזרה ההתישבוּתית לפּוֹעל העירוֹני.

אני מקוה שהחברים לא יטעו בּדברַי ולא יראוּ בּזה כּאילוּ הבטחה של מי שהוּא שמחר־מחרתים יוּכל “ניר” להוֹציא שטרוֹת על חשבּוֹן ההתחייבוּיוֹת הללוּ. אוּלם אלה הן לא כּונוֹת שמי שהוּא מכניס בּ“ניר”, אלא מגמוֹת אוֹביֶקטיביוֹת המוּכרחוֹת להתגלם בּתוֹך מפעל גדוֹל של התנוּעה.

הדרך שהלכנוּ בּה עד עכשיו היתה בּאוֹפן הטוֹב בּיוֹתר ניצוּל הזדמנוּיוֹת וּבאוֹפן הרע בּיוֹתר החמצת הזדמנוּיוֹת. מ“ניר” דרוּש שישמש מנוֹף לפעוּלה תכניתית התישבוּתית. תכניתית כּיצד? הלואי שההוֹן הלאוּמי יוּכל לחלוֹם על תכניתיוּת מלאה. זוֹ אפשרית בּשעה שלפנינוּ שטחי אדמה חפשיים לבחירה, אמצעים חפשיים. לתכניתיוּת כּזאת התכּוון הרצל בּשעה שכּתב את “אַלטנוֹילַנד”. להוַתנוּ, זה מכּבר איננוּ נמצאים בּמצב זה, מפּאַת גוֹרמים חיצוֹניים וקוֹצר־היד. מתכּוון אני ל“תכניתיוּת” מצוּמצמת יוֹתר: לכוון את פּעוּלתנוּ לעוּמת הגוֹרמים השוֹנים, שתשמש – לפי הצוֹרך – כּוֹח של הכרעה־שכּנגד אוֹ השלמה וּמילוּאים. בּויכּוּח אחד דיבּרוּ על החד־צדדיוּת של המשק שלנוּ. כּמה חברים קוֹננוּ על משק המטעים מתוֹך תפיסוֹת שוֹנוֹת. ואני חשבתי שחוֹבתנוּ היא לנַצל כּל כּוֹחוֹת של צמיחה וגידוּל, ולוּ גם חד־צדדי. אוּלם אין זאת אוֹמרת שהתנוּעה צריכה להתעלם מן החד־צדדיוּת בּמשק. התנוּעה צריכה להניח את משקלה על כּף המאזנים על ידי זה שהיא תמלא את הפּגימוֹת של המשק החד־צדדי. תכניתיוּת תתגלה בּזה שבּה בּשעה שכּל הכּוֹחוֹת פּוֹנים לאזוֹרים מסוּימים נזכּוֹר ונפנה לאזוֹרים הנידחים. וּבמקוֹם שיש השתלטוּת של האפּוֹטרוֹפּסוּת צריך לשבּוֹר את האפּוֹטרוֹפּסוּת בּמקוֹם המסוּכּן בּיוֹתר.

חברה להתישבוּת עוֹבדים צריכה לשמש גוֹרם רגוּלַטיבי, הנוֹטל את העוֹקץ מכּמה וכמה חזיוֹנוֹת שליליים והמרחיק כּמה סכּנת מהמפעל ההתישבוּתי שלנוּ. אם נוּכל בּעזרת “ניר” לגייס כּספים לשם הלוָאה לקרן הקימת למלחמה בּספסרוּת, אם נוּכל להפנוֹת את מגמת ההתישבוּת של הפּוֹעל מאֵזוֹר נגוּע בּספסרוּת לאֵזוֹר פּחוֹת נגוּע, נשמש גוֹרם שאיננוֹ עוֹקר אמנם את הספסרוּת מן השוֹרש, אבל מחליש אוֹתה וּמרפּא את פּצעי הישוּב.

אביא בּזה דוּגמאוֹת אחדוֹת.

דוּגמה ראשוֹנה: הכּל נתוּן עכשיו לאֵזוֹר אחד, לאֵזוֹר החוֹף. צפוּיה סכּנה לעוֹבד שלא יהא לוֹ כּאן מדרך כּף רגל. נוֹכח הסכּנה הזאת חייבת התנוּעה לבצר עד כּמה שידה מַגעת את מקוֹם העוֹבד בּאֵזוֹר הזה. תפקיד לא קל. מה שהוּא הספּקנו בּנדוֹן זה על ידי השטחים שנגאלוּ בּזמן האחרוֹן. המצב הוֹלך וּמַחמיר. וצריך להציל מה שעוֹד אפשר להציל. עם זאת עלינוּ לזכּוֹר, כּי תנוּעת העבוֹדה אינה מצמצמת את החקלאוּת בּארץ־ישׂראל בּענף אחד ואינה מצמצמת את ארץ־ישׂראל בּחבל אחד של הארץ. היא צריכה להניף את דגל ההתישבוּת בּכל התנאים. אילוּ נמצא לנוּ הכּוֹח להרים עתה מפעל התישבוּתי היינוּ אוּלי אוֹמרים שהפּעוּלה הפּוֹריה בּיוֹתר היא התישבוּת המילוּאים בּמשקים הקיימים. חיפּשׂנוּ בּשנים האחרוֹנוֹת צוּרוֹת של התישבוּת זוֹלה וּמצאנוּ אוֹתה על ידי צירוּף של עבוֹדה שׂכירה עם משק עצמי, ונאלצנוּ כּמעט לוַתר על צוּרת ההתישבוּת השלמה. עכשיו, על ידי התבּצרוּת המשקים שלנוּ, רוֹאים כּמה מהם את עצמם מסוּגלים לקלוֹט. בּאמצעים קטנים התישבוּת נוֹספת. המשקים שלנוּ, לצוּרוֹתיהם השוֹנוֹת, מוֹצאים כּוֹח בּעצמם להגיש עכשיו עזרת חברים להתישבוּת עוֹבדת, להגיש לעוֹלם הציוֹני תכנית של התישבוּת זוֹלה. בּתל־יוֹסף מתבּררת תכנית לקלוֹט שלוֹשים משפּחוֹת נוֹספוֹת בּסכוּם של 225 לירוֹת למשפּחה. דאגוֹת כּאלה מעסיקוֹת את כּפר־יחזקאל, את כּפר־יהוֹשע, את עטרוֹת וּבית־חנן. כּמה ישוּבים שלנוּ – בּעמק הירדן, בּכרכּוּר וּבכפר־מל"ל – נתעוֹררוּ למסוֹר מהקרקע שלהם בּשביל מפעלים חדשים. בּכמה מקוֹמוֹת נכוֹנים לשחרר את המתישבים החדשים ממסים לתקוּפה ידוּעה אוֹ להגיש עזרה בּאַשראי אוֹ על ידי מתן ערבוּת.

דוּגמה שניה: גיווּן הענפים בּמשק הקיים לשם קליטה חדשה. העליה החדשה מַגבּירה בּלי ספק את האפשרוּיוֹת של כּמה ענפים בּמשקינוּ. ההוֹן והאשראי הרגיל בּארץ אינם מוּפנים לכך. נחוּץ להוֹסיף לכסא של שלוֹש רגלים עוֹד רגל אחת.

דוּגמה שלישית: לגבּי חברת התישבוּת העוֹבדים תהיינה לכל הצוּרוֹת ההתישבוּתיוֹת זכוּיוֹת שווֹת. אבל בּמקרה שאיזוֹ צוּרה תהיה מקוּפּחת על ידי שליטי ההתישבוּת תהיה החברה שלנוּ רשאית להגיש לה עזרה מהירה.

וכן קיימת הפּרוֹבּלימה של משיכת הפּוֹעל העירוֹני להתישבוּת – פּרוֹבּלימה שצפה רק בּזמן האחרוֹן. עד שימָצא הנוֹשׂא בּהסתדרוּת לדבר הזה עלוּלים המרץ של הפּוֹעל והדאגה שלוֹ לזרוֹם לאפיקים חיצוֹניים. חברת התישבוּת העוֹבדים תצטרך לבקש צוּרוֹת סינתטיוֹת בּשביל יצירת התישבוּת על יד העיר.

כּמוֹ כּן צפוּיוֹת עוֹד להסתדרוּת פּעוּלוֹת איניציאַטיביוֹת דוּגמת אוֹתן הפּעוּלוֹת שמילאה קפּא"י בּשנוֹת המלחמה בּגליל העליוֹן. שנים רבּוֹת היינוּ הסתדרוּת החוֹלמת על חוֹרן. נהיה להסתדרוּת שיש לה יכוֹלת להעיז ולפעוֹל.

 

אַל יהא כּוֹחנוּ דל בּעינינוּ    🔗

יאמרוּ לי שכּל הדברים הללוּ אינם לפי כּוֹחנוּ. יעשׂוּ לי חשבּוֹן־צדק מה היא ההסתדרוּת הקטנה והדלה שלנוּ עם הכנסוֹת חבריה, שתעיז לחלוֹם על תפקידים מעין אלה. אני כּוֹפר בּדלוּת ההסתדרוּת. אני חוֹשב שבּהסתדרוּת גנוּזה יכוֹלת עצוּמה שאינה מנוּצלת עדיין. ההסתדרוּת בּעצמה משוּלה למַעין המרבּה לתת עם השאיבה. אין אנחנוּ שוֹאבים דיינוּ, אין אנחנוּ מחזיקים את ההסתדרוּת בּמתיחוּת של פּעוּלה משקית בּלתי־פּוֹסקת. גוּפים חלקיים בּתוֹך ההסתדרוּת עוֹשׂים זאת ועל ידי כּך הם משׂיגים גדוֹלוֹת, אבל התנוּעה כּוּלה רחוֹקה עדיין ממאמצים מַתמידים.

אנחנוּ שוֹמעים מפּעם לפעם מ“ידידי” הפּוֹעלים המרחמים על הפּוֹעל המִסכּן שעוֹל כּבד רוֹבץ עליו, עוֹל של מסים נוֹראים; וגם אנחנוּ בּעצמנוּ מוּכנים לפעמים, בּשעת תשלוּם, להצטרף לקינה הזאת. אבל הרחמים הללוּ על הפּוֹעל אינם בּמקוֹמם, והחשבּוֹן הוּא חשבּוֹן טעוּת. אם כּל פּוֹעל יעשׂה חשבּוֹן: מה נתן הוּא להסתדרוּת בּמוּבן החמרי וּמה נתנה לוֹ ההסתדרוּת, אם הפּוֹעל ישאל את עצמוֹ מה נתן הוּא לבּנק־הפּוֹעלים וּמה קיבּל הוּא מבּנק־הפּוֹעלים בּכל מיני צוּרוֹת, ישר אוֹ בּעקיפין, מה נתן הוּא לקוּפּת־חוֹלים וּמה נתנה לוֹ, אם נחנך את הפּוֹעל שהוּא ישאל את עצמוֹ כּך, אזי יכּיר שהפּרוּטה שלוֹ הנמסרת לידי הכּלל היא פּרוּטה פּוֹריה והיא מכניסה לפּוֹעל יבוּל רב. יש שבּבוֹאנוּ לדבּר על איזה תשלוּם הסתדרוּתי, על מפעל חדש, מזכּירים לנוּ איזוּ מניוֹת שעברוּ מן העוֹלם ושאינן נוֹתנוֹת דיבידנדה, מזכּירים לנוּ בּיהירוּת של אנשי־מעשׂה כּלפּי בּטלנים. אין דבר, יכוֹלים אנחנוּ להבּיט בּפני החברים האלה בּאוֹמץ־לב גמוּר: גם אוֹתן הפּרוּטוֹת השקוּעוֹת בּמוֹסדוֹת שאינם קיימים הִפרוּ ויצרוּ נכסים בּצוּרוֹת שוֹנוֹת, ודרך כּמה צינוֹרוֹת גלוּיים ונַעלמים הם חוֹזרים לאוֹתוֹ הפּוֹעל הרוֹגן. אַל נהיה כפוּיי־טוֹבה ליצירה המשקית של ההסתדרוּת! חוֹבתנוּ לחנך את הפּוֹעל להכּיר שכּיבּוּשיו, הישׂגיו והשבּחת תנאי חייו קשוּרים בּנשׂיאה בּעוֹל של היצירה המשקית והמאמצים המשקיים של ההסתדרוּת.

הרבּים הם החברים היוֹדעים שקיימת בּהסתדרוּת “קוּפּת אינוַלידים” ושכּל אחד מאתנוּ משלם מדי חוֹדש גרוּש אוֹ שני גרוּשים לקוּפּה זאת? בּמקרה קראתי בּמדוֹר השבוּעי של הועד הפּוֹעל בּ“דבר”, כּי בּמוֹסד הקטן הזה שמוּרים עתה למעלה מ־4000 לירוֹת. כּיוֹם אין אנוּ מרגישים כּמעט בּקיוּם המוֹסד הזה, אבל נרגיש בּוֹ מאד מאד בּשעת־צרה. יש ללמוֹד מזה על היכוֹלת הגנוּזה בּציבּוּרנוּ, שאין מבינים להשתמש בּה. אני מעיז לחשוֹב שיש בּידי ציבּוּר הפּוֹעלים לגייס בּשביל “ניר” בּארץ (אינני מדבּר על שוּם מפעלים בּחוּץ־לארץ, וּבנוּ תלוּי הדבר אם נגַייס את האפשרוּת הזאת) – הוֹן יסוֹדי של שלוֹשים אלף לירוֹת. סכוּם כּזה יכוֹל לשמש בּסיס לפעוּלה התישבוּתית. שוּם פּעוּלה ישוּבית בּעוֹלם אינה נעשׂית בּהוֹן העצמי בּלבד. וּלעוֹלם לא נצא לדרך רחבה של התישבוּת אם לא נבין להשתמש בּכּספים שלנוּ כּבסיס לגיוּס כּספּי קרוֹבים וּרחוֹקים.

על מפעל אחד של גיוּס כּספים סוּפּר לחברים: “אדמה בּחסכוֹן”. תכנוֹ: מלוה עממי לקרן הקימת לשם יצירת רזרבה קרקעית להתישבוּת. בּשנים האחרוֹנוֹת המרצנוּ את הקרן הקימת לקבּלת מלוה לשם הבטחת שטחים חיוּניים. אלה היוּ מלווֹת של יחידים בּמאמצי יחידים. הפּעם נעשׂה נסיוֹן של מלוה עממי, והמתגייס מאת המוֹני פּוֹעלים בּשביל יצירת רזרבה קרקעית גדוֹלה להתישבוּתם. אין איש מאתנוּ יכוֹל למנוֹת היוֹם כּמה תתן לנוּ צוּרת־חסכוֹן כּזה, אבל לא מן הנמנע הוּא שמפעל כּזה, הבּא לספּק צוֹרך יוֹקד, ימשוֹך אלפים, ואם ימשוֹך אלפים פּירוּש הדבר שימצא לגאוּלת הקרקע מאוֹת אלפים.

זהוּ חסכוֹן פּנימי ממש. אבל יתכן גם גיוּס כּספים מן החוּץ. הועד הפּוֹעל מנהל בּחדשים האחרוֹנים משׂא־וּמתן עם חוּגים ממשלתיים בּדבר סידוּר מפעל כּספי כּזה. הוּא נתקל בּמעצוֹרים, ויתכן שחלק מן המעצוֹרים יוּסר, ויתכן שיחד עם בּיצוּע מפעל המניוֹת נעמוֹד גם בּפני מפעל הרבּה יוֹתר גדוֹל, בּפני מלוה עממי לצרכי התישבוּת.

יש חברים אשר לבּם נתוּן למפעלים גדוֹלים והם רוֹאים את מפעל המניוֹת של “ניר” כּמפעל קטן. רצוֹני להזהיר אוֹתם מטעוּת זוֹ. הצלחת מפעל המניוֹת היא תנאי מוּקדם לכל פּעוּלה אחרת. כּל פּעוּלה חדשה תוּכל להיעשׂוֹת רק בּיחס מסוּים לרכוּש העצמי שיהיה ל“ניר”. לא נוּכל לגייס כּספים מן החוּץ אם לא נדע לגייס כּספים שלנוּ. יתכן שהפּעוּלה תהיה קשה ולא נעימה, אבל מי שחוֹלם על הוֹן לשכוּנת העוֹבדים, על יצירת רזרבה קרקעית ועל אמצעים להתישבוּת – צריך להכּיר שמן הנמנע להגיע לכך אם לא נגייס לפני זה את ההוֹן העצמי של“ניר”.

אגמוֹר את דברַי בּהצעוֹת לפעוּלה ממחרת הועידה: דרישתי מאת ההסתדרוּת שתחליט כּי “ניר” הוּא המפעל המרכּזי של ההסתדרוּת בּתקוּפה הקרוֹבה – לא מפעל של קוֹמץ “משוּגעים לדבר אחד”, אלא מפעל ההסתדרוּת כּוּלה אשר לשירוּתוֹ יעמדוּ המוֹסדוֹת המרכּזיים של ההסתדרוּת, אשר לוֹ יֵעָנה הועד הפּוֹעל ויֵעָנוּ המוֹסדוֹת המקוֹמיים. דרישתי מן ההסתדרוּת, ששלוֹשת החדשים הבּאים יהיוּ חדשי “ניר” וּמחשבתה וּמרצה של ההסתדרוּת יהיוּ נתוּנים למפעל זה. דרישתי מן ההסתדרוּת שתגייס גרעין פּעיל של חברים מתנדבים שיסכּימוּ מרצוֹנם הטוֹב לעמוֹד לרשוּת הפּעוּלה הזאת, ונדע כּי הענין הוּפקד בּידים נאמנוֹת.

מדבּרים בּזמן האחרוֹן על סיכּוּיי רדיקליזציה של ציבּוּר הפּוֹעלים תחת השפּעת ההוֹן הפּרטי הבּא לארץ. גם אני מתפּלל לרדיקליזציה. אבל לרדיקליזציה שתתגלה לא בּהתכּחשוּת לכוֹחוֹת היצירה של הפּוֹעל, כי אם שתגייס את כּל כּוֹחוֹת היצירה הצפוּנים בּתוֹך הפּוֹעל, תגבּיר את כּוֹח הפּוֹעל גם בּמלחמתוֹ כּלפּי חוּץ וגם בּפנים. אנוּ זקוּקים למגמה החינוּכית אשר תעמיד בּמרכּז חיינוּ את היצירה המשקית של הפּוֹעל ואת צירוּפם של אלפי עולים חדשים למפעל הישוּבי. אוּלם לשם כּך דרוּשה לנוּ לא הסכּמה פּוֹשרת, אלא רצוֹן לוֹהט. צריך שכּל הדברים הטוֹבים, שעליהם אנחנוּ מדבּרים בּשעת התעוֹררוּת, יתוּרגמוּ לשׂפת משק, לשׂפת מעשׂים.