רקע
ברל כצנלסון
תשוּבה לדברי חברים
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: מפלגת פועלי ארץ-ישראל (דפוס דבר); תש"ז

1

 

תשלוּם מס לויכּוּח

הייתי רוֹצה להימנע בּתשוּבתי משׂיחוֹת צדדיוֹת וּלהתרכּז בּענין האחד והמרכּזי, ענין “ניר”, אבל לא בּי האשם אם אהיה נאלץ לשלם מס לויכּוּח. שׂמחתי לכל תביעה מעשׂית, כּמוֹ תביעת הדירוֹת מצד וֶשֶר אוֹ תביעת הקמת המִנהלה הכּלכּלית מצד זַבַּרסקי. אוּלם, לצערי, התנהל גם הויכּוּח המשקי בּחלקוֹ הגדוֹל כּויכּוּח “הכּללי”, ויסלחוּ לי החברים אם אראה לי חוֹבה לטפּל בּבירוּר כּמה ענינים שהוֹעלוּ בּוֹ.

בּמה השׂכּיל אֶרם מכּל מה שלימדה אוֹתוֹ תנוּעת הפּוֹעלים? כּלוּם למד להעריך את ערך ההוֹן הלאוּמי להתהווּתוֹ ולתקוּמתוֹ של מעמד הפּוֹעלים? את ערך “החלוּץ” וההכשרה? את ערך העברית? לא, הוּא גם לא למד דברים פּשוּטים מאלה. אפילוּ לא מידת דרך־ארץ בּפני אוֹתוֹ ציבּוּר הפּוֹעלים שאליו הוּא פּוֹנה. חבריו העידוּ כּי הם לוֹמדים בּכל זאת משהוּ, הם בּאוּ היוֹם בּתביעוֹת גדוֹלוֹת מאת הקרן הקימת. בּן־אפרים תבע כּי כּספי הקרן הקימת יוּצאוּ להתישבוּת עוֹבדת, משוּם “שהכנסוֹתיה בּאוֹת מאת המוֹני העם”, וּוֶשֶר תבע מאת הקרן הקימת אדמה לדירוֹת פּוֹעלים, משוּם שהכּספים ניתנים לה “לשם צרכי ההמוֹנים”. בּכל אלה יש חידוּש לא קטן בּפי “פּוֹעלי־ציוֹן”.

כּשאוֹמרים ל“פּוֹעלי־ציוֹן”: מה לכם וּלקרן הקימת, הם נוֹקטים טוֹן מלא חן וּפקחוּת עליוֹנה: “לעוֹלם תקח!” לא, רבּוֹתי, לא תקחוּ. ואת ההשוָאה עם הממשלה – הניחוּ! אזרח רשאי לתבּוֹע את המגיע לוֹ מאת ממשלתוֹ גם אם הוּא עוֹמד אִתה בּקשרי מלחמה. כּי על כּן ממנוּ הממשלה מתפּרנסת. היא גוֹבה ממנוּ מסים, היא גבתה מאבוֹתיו וּמאבוֹת אבוֹתיו. אבל אתם, “פּוֹעלי־ציוֹן”, הלא לימדתם אוֹתנוּ כּי אין המשל דוֹמה לנמשל, כּי הקוֹנגרס הציוֹני איננוּ פּרלמנט, וההנהלה הציוֹנית אינה ממשלה. הלא אתם, חסידי האוֹבּליגַטוֹריוּת, מכּירים רק בּגוּשפּנקה של שוֹטר, ולא בּאיגוּד לאוּמי חפשי! תדעוּ איפוֹא כּי ההסתדרוּת הציוֹנית היא קוֹאוֹפּרציה לאוּמית, והקרן הקימת היא רכוּש קוֹאוֹפּרטיבי. וּמי שאיננוּ מוֹדה בּעיקרי הקוֹאוֹפּרציה הזאת ואיננוּ נוֹשׂא בּחוֹבוֹתיה – איננוּ רשאי לדרוֹש הנאה מפּירוֹתיה. וּמי שמתפּאר בּכך שמעוֹלם לא תרם לקרן הקימת אינוֹ רשאי לדרוֹש ממנה את חלקוֹ בּאדמת ישׂראל הנרכּשת בּעמל התוֹרמים.

לשוא נעלב ושר למלה “פּרזיטים”. פּוֹעל שאינוֹ רוֹצה – ולוּ גם מתוֹך “שׂמאליוּת” – להיוֹת חבר לאגוּדה צרכּנית והוּא בּא לאחר סיכּוּם המַאזן ותוֹבע חלק בּרוָחיה, מתוֹך תפיסה של “לעוֹלם תקח”, אַל יתרעם אם ילַמדוּ אוֹתוֹ פּרק. תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ היא תנוּעה של לכתחילה. “פּוֹעלי־ציון” הם מפלגה של בּדיעבד. בּאיחוּר רב הם מרכּינים את ראשם ונכנעים בּפני כּוֹח היצירה של הפּוֹעל. בּדיעבד הם מסכּימים גם לקבוּצה. ושר תוֹבע: דירוֹת לפּוֹעלים. אבל תנוּעה שהיא אחראית למה שהיא אוֹמרת כּלוּם אינה חייבת לשאוֹל: "כּיצד יגיעוֹּ הפּוֹעלים לדירוֹת? הן להקמת דירוֹת הכרחית אדמה, גם בּעיר וגם בּמוֹשבה. מי הכין לנוּ את האדמה הזאת, מי ירכּשנה? אוּלי נצרף לשם כּך שיתוּף עם ההוֹן הלאוּמי? בּדיעבד הוּא יסכּים גם לכך. הוּא הלא הכריז כּי “איננוּ מתנגד למעשׂים קוֹנסטרוּקטיביים אלא רק לאידיאוֹלוֹגיה קוֹנסטרוּקטיבית”. את המעשׂים התיר לנוּ ואת האידיאוֹלוֹגיה של המעשׂים אסר עלינוּ. מה נהדרה הסכּמה זוֹ למעשׂים בּלי אידיאוֹלוֹגיה בּפי סוֹציאליסט מַהפּכני! ואנחנוּ בּתוּמנוּ חשבנוּ כּי אין מעשׂים טוֹבים נוֹשרים מן השרווּל, אלא הם טעוּנים טיפּוּח וחינוּך והמרָצה, וקוֹדמים להם חיי־נפש, כּלוֹמר, “אידיאוֹלוֹגיה”. רק מפלגה שכּוּלה שמרנוּת כּמפלגת “פּוֹעלי־ציוֹן” מוּכנה בּדיעבד “לא להתנגד” למעשׂים שלנוּ, וּבלבד שתוּכל להוֹסיף וּלהכריז כּי היא נלחמת כּנגד אוֹתה אידיאוֹלוֹגיה שהִפרתה והצמיחה את המעשׂים הללוּ.


 

קוֹנסטרוּקטיביזם

אֶרם מצא את עווֹננוּ והדבּיק בּנוּ מלה מזהִירה על הסכּנה, כּשם שמדבּיקים פּתקה על בּקבּוּק רעל: רקוֹנסטרוּקטיביזם! והוּא מעיד כּי רקוֹנסטרוּקטיביזם זה הנהוּ מסוכּן עוֹד יוֹתר מהקוֹנסטרוּקטיביזם של “אחדוּת־העבוֹדה”. מה פּירוּש השם הנוֹרא הזה? אם פּשוּטוֹ כּמַשמעוֹ – הקמת מה שנחרב, הרי הציוֹנוּת כּוּלה, ואפילוּ אֶרם בּתוֹכה, הוּא ענין של רקוֹנסטרוּקטיביזם. אנוּ מקימים הריסוֹת עם והריסוֹת ארץ. אוּלם אם אֶרם מתכּוון בּשם המפוֹרש הזה לציין את הסכּנה שבּחידוּשה והגבּרתה של המגמה הקוֹנסטרוּקטיביסטית בּקרבּנוּ, הריני מוֹדה כּי זהוּ בּאמת ענין מסוּכּן מאד ל…אידיאוֹלוֹגיה של אֶרם. אני מוּכן לעשׂוֹת נחת־רוּח לאֶרם ולקרוֹא לחזיוֹן המסוכּן הזה בּשם לוֹעזי: ניאוֹ־קוֹנסטרוּקטיביזם. כּי משהוּ משוּם חידוּש יש בּוֹ. לצביוֹן הקוֹנסטרוּקטיביסטי היסוֹדי של תנוּעתנוּ הוֹספנוּ משהוּ: סיגלנוּ אוֹתוֹ לתנאי המשק החדשים בּארץ. תחילה בּיססנוּ את כּל תקווֹתינוּ הקוֹנסטרוּקטיביוֹת על ההוֹן הלאוּמי בּלבד. בּשנוֹת המלחמה העוֹלמית ואחריה ראינוּ את העוֹלם כּוּלוֹ עוֹמד בּתוֹך ההפיכה, ההוֹן הפּרטי היהוּדי מבקש לוֹ מפלט לספּקוּלציה ולא ליצירה משקית, והעבוֹדה העברית בּארץ עוֹדנה חלשה כּדי לכבּוֹש לה מקוֹם איתן אצל ההוֹן הפּרטי וּלהטיל עליו תפקידי בּנין משק לאוּמי. תלינוּ אז את עיקר תקווֹתינוּ בּיצירת הוֹן לאוּמי בּוֹנה. ילגלגוּ עלינוּ הפּיקחים: תקווֹתינוּ נתבּדוּ. אכן, תקווֹתינוּ נתקיימוּ רק בּחלקן. ההוֹן הלאוּמי לא הספּיק די צוֹרך הבּניה, אבל הניח יסוֹדוֹת של ממש, אשר שוּם הוֹן פּרטי לא היה עוֹשׂה כּמוֹתוֹ. הוּקם משק־עבוֹדה חקלאי, הוּקמה תנוּעת־פּוֹעלים חלוּצית. וּתנוּעה זוֹ התגבּרה והבטיחה בּמידה גדוֹלה את מקוֹמוֹ של הפּוֹעל העברי גם בּמשק הפּרטי. הפּוֹעל כּבר איננוּ עוֹמד אין־אוֹנים בּפני כּניסת ההוֹן הפּרטי. יוֹתר מזה, נשען על נסיוֹנוֹ המשקי הקוֹנסטרוּקטיבי, הוּא מסתגל לתנאי הקיוּם החדשים ולוֹמד – בּשעת חוּלשתוֹ של ההוֹן הלאוּמי – לעשׂוֹת גם את שׂכר־העבוֹדה שלוֹ למקוֹר של יצירה משקית. אכן, מהדוּרה חדשה זוֹ של קוֹנסטרוּקטיביוּת, שעברה בּכוּר המצַרף של מלחמת־קיוּם קשה וצירפה להוֹן הלאוּמי גם את מאמציו המשקיים של הפּוֹעל, והפכה מנַחלת מוּעטים למוֹרשת רבּים – “מסוּכּנת” מאד לאידיאוֹלוֹגיה של אֶרם.

קם גוֹאל לקבוּצה: אֶרם תוֹבע את עלבּוֹנה מן ההסתדרוּת! יֵרגע נא החבר אֶרם. שויוֹן זכוּיוֹתיהן של צוּרוֹתינוּ המשקיוֹת עוֹמד איתן בּהסתדרוּת. הויכּוּח הנוֹשן, שמי שהוּא ניסה להעלוֹתוֹ מחָדש, לא מצא כּאן הד. גם בּתחוּמי פּעוּלתן של הקרנוֹת הלאוּמיוֹת (מחוּץ לאוֹתם האמצעים שאפּוֹטרוֹפּסוּת־חוּץ שוֹלטת בּהם) אין חשש לקיפּוּח. אֶרם קוֹנן: כּמה שנים לא היתה התישבוּת קיבּוּצית? אוּלי נספּר לוֹ כּאן על גבעת־בּרנר, על הכּוֹבש, על נַענה, על כּרכּוּר, על הקיבּוּצים בּוָדי־חוארת2?


 

מס־הכנסה

בּין השאלוֹת שהוֹעלוּ בּויכּוּח, מחוּץ לנוֹשׂא ההרצאה, היתה גם שאלת מס־ההכנסה. גם זבּרסקי וגם חברים מ“פּוֹעלי־ציוֹן” שׂמאל וּמ“השוֹמר הצעיר” עירערוּ על העמדה שנקטנוּ. חבל שהשאלה לא נתבּררה בּכתלי מוֹסדוֹת ההסתדרוּת. האחריוּת לעמדה חלה כּיוֹם על מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל בּלבד, אבל השאלה היא חיוּנית לציבּוּר הפּוֹעלים כּוּלוֹ, וכיון שהיתה לי יד בּנקיטת עמדה לגַבּיה, רוֹאה אני צוֹרך להעיר כּמה הערוֹת, שאין בּהן כּדי למַצוֹת את השאלה, אוּלם כּוָנתן לסתוֹר את העמדוֹת הנוֹחוֹת והפּשטניוֹת.

טוֹענים: מס־הכנסה מקוּבּל על תנוּעת הפּוֹעלים כּוּלה כּמס פּרוֹגרסיבי וצוֹדק ולא יתכן שנתנגד להנהגת מס זה בּארצנוּ.

סבוּרני ששאלוֹת כּלכּליוֹת וחברתיוֹת אינן צריכוֹת להיוֹת נדוֹנוֹת בּהחלטיוּת פּשטנית כּזאת. הכּללים המקוּבּלים צמחוּ בּתוֹך מסיבּוֹת מסוּימוֹת. על קרקע אחר, בּמסיבּוֹת אחרוֹת, טעוּנים גם כּללים מקוּבּלים עיוּן וּבדיקה מחָדש. מדוּע פּרץ כּל האוּלם בּצחוֹק עליז, כּשבּן־אפרים, שתבע מס־ההכנסה, הוֹסיף מיד בּתוֹם לבּוֹ גם תביעה של מכסי־מגן על התוֹצרת החקלאית? לא עצם השאלה של מכסי־מגן עוֹררה צחוֹק. לא, שאלה זוֹ היא רצינית מאד. מגרוֹנוֹ של בּן־אפרים פּרץ בּרגע זה החקלאי. גירוּי הצחוֹק בּא לנוּ משוּם שראינוּ עין בּעין דוּגמה מאַלפת של “שתי רשוּיוֹת”: מאִיגרא רמא של מס־הכנסה פּרוֹגרסיבי לבירא עמיקתא של מכסי־מגן ריאַקציוֹניים. הוָיתוֹ החקלאית של בּן־אפרים השכּיחה רגע קט מלבּוֹ את כּל התוֹרה שספג נגד מכסי־מגן, המקימים, כּידוּע, חַיִץ בּין ארץ לארץ וּמשמשים את היוּנקרים וּבעלי־האחוּזוֹת ועוֹמדים בּניגוּד לעניניו של הפּוֹעל העירוֹני. אכן, הוֹכחה נוֹספת למה שהוֹרה אוֹתוֹ זקן, קרל מַרכּס, כּי ההוָיה קוֹבעת את ההכּרה.

כּשהוֹעלתה שאלת מס־ההכנסה בּישיבת הועד הלאוּמי, מתוֹך זעקה פּטריוֹטית והטלת פַּניקה, הוֹדעתי כּי אנחנוּ, חברי מפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל, לא ניגָרר אחרי שוּם החלטוֹת־חפּזוֹן, כּי הענין טעוּן בּשבילנוּ עיוּן ולימוּד, כּי אין לדוּן בּשאלה זוֹ מבּלי לברר את מערכת התנאים שבּהם היא נתוּנה, וכי יתכן שתנוּעתנוּ תתמוֹך בּהטלת מס זה אם יתבּרר לה כּי תנאים מסוּימים יוּבטחוּ. וּכשם שלא נבהלנוּ מן האוירה “הלאוּמית־הפּטריוֹטית”, שהכריזה לעוֹכר ישׂראל את כּל מי שאיננוּ דוֹחה למַפרע את הרעיוֹן של מס־הכנסה, כּכה גם לא קיבּלנוּ עלינוּ את הדין של אלה הסבוּרים כּי כּל מי שאיננוּ מקבּל למַפרע את הצעת הממשלה להנהגת מס־ההכנסה בּארץ חוֹטא לפּרוֹגרס ולשויוֹן וּלעניני הפּרוֹליטריוֹן. ראינוּ את עצמנוּ זכּאים לבדוֹק את השאלה לאוֹר המציאוּת הכּלכּלית והמדינית של הארץ וּלאוֹר ענינינוּ הממשיים, ולא המוּפשטים. וּלאחר עיוּן בּאנוּ לידי הכּרה כּי בּמצב הקיים אין בּוֹ בּמס זה כּדי להגבּיר את עמדוֹתיו של הפּוֹעל, אלא להחלישן, ואין בּוֹ כּדי להביא לידי חלוּקה צוֹדקת של עוֹל המסים, אלא להוֹסיף נטל.

האוּמנם חייבים סוֹציאליסטים לקבּל בּאהבה את עצם תוֹספת המסים לממשלה? לדעתי, רשאי כּל אזרח להתנגד למס נוֹסף. אין זוֹ מצוה סוֹציאליסטית להוֹשיט יד לממשלה קפּיטליסטית בּכל פּעם שהיא רוֹאה צוֹרך להגדיל את נטל המסים. מסי הממשלה אינם מסי ההסתדרוּת. וגם את אלה לא רבּים אצלנוּ ירצוּ להגדיל. אילוּ היה בּידי להטיל מס לאוּמי כּללי לצוֹרך התישבוּת – הייתי עוֹשׂה זאת בּרצוֹן (חוֹששני שרבּים מחסידי מס־ההכנסה כּיוֹם לא יסכּימוּ למס פּרוֹגרסיבי כּזה). אבל לגבּי מסי הממשלה? ממשלתנוּ אינה צפוּיה לפשיטת־רגל. קוּפּוֹתיה מלאוֹת עדָפים. מתוֹך אהבת מוּנחים פּרוֹגרסיביים נדרשים אנוּ לקבּל בּברכה הטלת מסים נוֹספים. כּלוּם איננוּ רשאים לבדוֹק קוֹדם אחרי המסים הללוּ, לדעת מה תכנם הפּרוֹגרסיבי, אם הם כּרוּכים בּחלוּקה צוֹדקת יוֹתר של הכנסוֹת הממשלה ושל הוֹצאוֹת הממשלה?

הממשלה שהציעה את מס־ההכנסה לא קיבּלה על עצמה לבטל שוּם מס מן הקוֹדמים, מן הבּלתי־צוֹדקים בּיוֹתר. אין הבטחה לביטוּל המכס על סוּכּר למשל. אין הבטחה לביטוּל המכס על תבוּאוֹת. וּבכן, הפּוֹעל נדרש לקבּל את מס־ההכנסה רק “לשם מצוה”. יאמרוּ: לטוֹבתוֹ של הפּלח. הממשלה עוֹד לא הבטיחה אמנם כּלל וּכלל כּי הנהגת מס־ההכנסה פּירוּשה לפרוֹק מעל הפּלח את עוֹל מסיו. אוּלם אנשים טוֹבי־לב, אשר כּל מַעיניהם אך להיטיב עם הפּלח, מוּכנים להסתפּק גם בּצל של תקוה כּי הנטל החדש הזה יאַפשר לממשלה בּמרוּצת הימים להנהיג רפוֹרמה של מסי הפּלח. משפעת הרגשוֹת אידיליוֹת אין הדעת פּנוּיה לשאוֹל, שמא יש בּידי הממשלה גם כּיוֹם הזה, בּגלל העדפים הגדוֹלים שבּקוּפּתה, להקל את עוֹל המסים של הפּלח. ואגב, מהוּ עוֹל זה? מה כָּבדוֹ? ד“ר א. רוּפּין כּוֹתב בּמאמרוֹ בּ”הפּוֹעל הצעיר" כּי מסיה של משפּחה פּלחית (עוֹשׂר וּוֶרקוֹ) מצטרפים נוֹמינלית לשתי לירוֹת לשנה. למעשׂה, בּגלל ויתוּרים שוֹנים, פּחוֹת מזה. מסתבּר שהדעה המקוּבּלת כּי הפּלח נוֹשא בּכל עוֹל המסים של המדינה וּמצוה ראשוֹנה לשחררוֹ מהם – אינה אלא אַנַכרוֹניזם. לפנים בּימי המשטר התוּרכּי, לפני העליה היהוּדית, היה כּכה. בּתוֹך התקציב של שני מיליוֹן וּמחצה תוֹפסים עכשיו המסים המוּטלים על הפּלח כּמאתים אלף, כּלוֹמר, כּשבעה־שמוֹנה אחוּזים. והרי הפּלחים מהַוים קצת יוֹתר משמוֹנה אחוּזים של האוּכלוֹסין. מכּאן שהעמדת מצוּקתוֹ של הפּלח על “המסים הכּבדים”, מימרה החוֹזרת בּכל פּרוֹקלמציה מסוּג ידוּע, אינה אלא שגרה שעבר זמנה.

אין בּדעתי לברר כּאן את שאלת מס־ההכנסה מצדדיה השוֹנים, אבל רוֹאה אני צוֹרך להבליט שני מוֹמנטים, הנוֹבעים מתוֹך מציאוֹתנוּ המדינית המיוּחדת כּאן.

גם הסטטיסטיקה הממשלתית מוֹדה כּי חלקנוּ אנוּ בּהחזקת תקציב המדינה עוֹלה לארבּעים אחוּז, היינוּ, יוֹתר מכּפלים מחלקנוּ בּאוּכלוֹסין. אילוּ לפחוֹת היינוּ נהנים בּמידה הוֹגנת משירוּתי הממשלה! אנוּ קוֹבלים ותוֹבעים את חלקנוּ בּעבוֹדה וּבשירוּתים, וגם לאחר שמבטיחים אין שוֹמע לנוּ. כּל תוֹספת־מסים אינה בּאה לשנוֹת את החלוּקה הבּלתי־צוֹדקת הזאת לטוֹבתנוּ אלא לרעתנוּ. שוּם מיעוּט לאוּמי בּעוֹלם, הרוֹאה את עצמוֹ מקוּפּח בּהנאה מתקציב המדינה, לא יאמר “אמן” למס חדש. אין מקבּלים בּרצוֹן מס חדש אלא אם כּן רוֹחשים אֵמוּן לשלטוֹן, שהוּא עוֹשׂה את חוֹבתוֹ.

וכאן הנקוּדה השניה: תנוּעת הפּוֹעלים איננה יכוֹלה לגשת לשאלה זוֹ מבּחינה פוֹרמלית בּלבד, מתוֹך שבוּעת אמוּנים למוּנח המוּסכּם. תקנה המקוּבּלת בּתנאים ידוּעים עלוּלה להיפּסל בּתנאים אחרים. למשל, תנוּעת הפּוֹעלים מבקשת להגבּיר את כּוֹח המדינה. אבל כּלוּם אנוּ מבקשם להגבּיר את כּוֹחה של כּל מדינה, גם של מדינה אַבּסוֹלוּטיסטית אוֹ פאשיסטית? לא, תנוּעת הפּוֹעלים תתקוֹמם בּכל כּוֹחה נגד הרחבת סמכוּתוֹ של שלטוֹן כּזה. וּמבּחינה זוֹ צריך לעיין גם בּשאלת מס־ההכנסה. אין זוֹ שאלה פיסקאלית בּלבד. מס זה הנהוּ יוֹתר מכּל מס אחר מכשיר פּוֹליטי, מכשיר המגבּיר את כּוֹח הפּקידוּת השוֹלטת. הוּא עצמוֹ מַצריך מַנגנוֹן פּקידוּתי גדוֹל. המַנגנוֹן הזה מטפּל לא בּסחוֹרוֹת מתוֹת, אלא בּמשק חי. בּידוֹ להקל, בּידוֹ להחניק. גוֹבה המס הנקבּע כּיוֹם אין בּוֹ משוּם ערוּבּה ליוֹם המחר. זהוּ הצד הנוֹח לשלטוֹן בּמס־הכנסה, שבּפקוּדה אחת, כּוֹללת, הוּא ניתן להעלאה כּפל־כּפלים. וכן אין לסמוֹך גם על “המינימוּם הפּטוּר ממס”: היוֹם קוֹבע השלטוֹן מינימוּם אחד, מחר – בּתנוּפה אחת – הוּא מוֹריד את המינימוּם. לפיכך – לא הרי מס־הכנסה בּמשטר דמוֹקרטי, הנתוּן להשפּעת הציבּוּר וּלפיקוּח הציבּוּר, כּהרי מס־הכנסה בּשלטוֹן קוֹלוֹניאַלי. האם מעוּנין הפּוֹעל, והאוּמנם מצוּוה המַצפּוּן הסוֹציאליסטי, למסוֹר לפקידוּת קוֹלוֹניאַלית נשק חריף כּזה? אני כּוֹפר בּכך.

אין אנחנוּ יכוֹלים להתמוֹגג, כּאחרים, למשמע התלהבוּתה של הממשלה למסים “מתוּקנים” ופּרוֹגרסיביים. כּשנלחמנוּ על מסים פּרוֹגרסיביים בּעיריית תל־אביב, כּשבּיקשנוּ להנהיג מס פּרוֹגרסיבי בּכנסת ישׂראל – היכן היתה אז הממשלה? מדוּע נתנה אז את תמיכתה לאוֹיבי הפּרוֹגרסיביוּת דוקא? גם מס העליה, מס גוּלגוֹלת, הרוֹבץ בּכָבדוֹ על כּל עוֹבד־עוֹלה מחוּסר־אמצעים, יש בּוֹ כּדי להעיד על נטייתה המרוּבּה של הממשלה לפּרוֹגרסיביוּת בּמסים. אין אִתנוּ גם הבּטחוֹן כּי מס־הכנסה ישחרר קטני־ארץ ויפּוֹל בּכל כּבדוֹ על התקיפים: על החברוֹת הזרוֹת, על הפּקידוּת הגבוֹהה וכדומה. חברת “עיראק פֶּטרוֹליאוּם” פּטוּרה ממסים בּתוֹקף הזכּיוֹן שלה. והפּקידוּת האנגלית הגבוֹהה? אם גם יטילוּ עליה מחר מס יעלוּ את משׂכּוּרתה בּהתאם לכך. טרם הוּנהג המס החדש וּכבר שמענוּ על העלאה הגוּנה בּמשׂכּוֹרת הפּקידוּת העליוֹנה. מי שיבוֹא לקבּוֹע עמדה בּשאלה זוֹ אַל יטוֹל את מס־ההכנסה כּענין בּפני עצמוֹ, כּי אם כּנתוּן בּמסגרת מסוּימת של מערכת מסים, של תקציב הוֹצאה והכנסה.


 

מִנהלה כּלכּלית

זבּרסקי עוֹרר את שאלת המנהלה הכּלכּלית. בּהרצאתי מניתי אוֹתה בּין המוֹסדוֹת שיצרנוּ – ולא יצרנוּ. המוֹסד שהוּקם לאחר הועידה השלישית לא זכה לאריכוּת ימים. וברית פּיקוּח – אינני מכּיר אוֹתה עד כּדי להעריך – איננה יכוֹלה לבוֹא בּמקוֹם ועד פּוֹעל לעניני משק וכלכּלה. זקוּקים אנוּ למוֹסד אשר ישמש לגבּי הפּעוּלה המשקית של ההסתדרוּת מה שהועד הפּוֹעל הוּא לגבּי הפּעוּלה האִרגוּנית, המקצוֹעית והציבּוּרית, לאמוֹר למנהלת חברת העוֹבדים. קל להכריז על הצוֹרך הזה מאשר לסַפּק אוֹתוֹ. אינני מתעלם מפּקעת השאלוֹת הכּרוּכוֹת בּזה. מוֹסדוֹתינוּ בּנוּיים מתחילתם לפי עקרוֹן האוֹטוֹנוֹמיה המשקית. אוֹטוֹנוֹמיה זוֹ טעוּנה השלמה: התאָמת פּעוּלוֹתיהם של המוֹסדוֹת האוֹטוֹנוֹמיים.

יש פּעוּלוֹת שאין להן דוֹאג, אוֹ יש להן דוֹאג ואין נוֹשׂא. יש פּעוּלוֹת הנוֹדדוֹת ממוֹסד למוֹסד, מתעכּבוֹת בּגלל קשי המשׂא־וּמתן בּין מוֹסד למשנהוּ. יש פּעוּלוֹת המצריכוֹת שיתוּף בּין מוֹסדוֹת. יש איניציאַטיבוֹת ישוּביוֹת המחייבוֹת כּלים חדשים. אם הועידה תקבּל את ההשקפה כּי פּעוּלתנוּ המשקית כּוּלה צריכה להיוֹת מכוּונת וּמוּתאמת להיווּי משטר עליה והתישבוּת – לא נעשׂה זאת בּלי ועד פּוֹעל משקי.

אין המנהלה בּאה בּמקוֹם מוֹעצה לעניני משק וכלכּלה, וגם לא בּמקוֹם מכוֹן לחקירה משקית. שנַים אלה חסרים לנוּ. המחלקה הסטטיסטית של ההסתדרוּת מכוּונת בּעיקר לצוֹרך הפּעוּלה המקצוֹעית. פּעוּלוֹת בּוֹדדוֹת, בּלתי־מכוּוָנוֹת, מקוּטעוֹת, של מוֹסדוֹת בּוֹדדים אינן יכוֹלוֹת לתת לנוּ את הידיעה המקיפה בּמצב משקינוּ וּבשאלוֹת המוּרכּבוֹת והמרוּבּוֹת הכּרוּכוֹת בּפעוּלתנוּ המשקית. הסתעפוּת המשק ההסתדרוּתי מחייבת עבוֹדת חקירה שיטתית. חלפוּ הימים שכּל החשבּוֹנוֹת והידיעוֹת היוּ כּלוּלים בּכיס החָזיה של העסקן. יש צוֹרך ללמוֹד וּלהוֹסיף ללמוֹד. יש צוֹרך לשתף את הנסיוֹן והידיעה של הכּוֹחוֹת המשקיים השוֹנים. אבל גם אלה הדברים לא יוּקמוּ ולא יפעלוּ כּשוּרה אלא אם כּן תעמוֹד על גבּם מנהלה כּלכּלית הזקוּקה לעבוֹדתם ולידיעוֹתיהם. מי יבחר מנהלה זוֹ? מוֹעצת ההסתדרוּת, כּשם שהיא בּוֹחרת את הועד הפּוֹעל.

ש. לביא המשיל עלי משל: אני מחבּר כּנפי נשר לצפּוֹר קטנה. אני מוּכן לקבּל גם משל זה וּבלבד שלא להיוֹת כּמחַבּר כּנפים לגוֹלם. טרם ידענוּ אם קשירת כּנפים עלוּלה להחיש את מעוּף הצפּוֹר, אוּלם על כּל פּנים הן תעוּף, ואם גם קטנה היא. אבל תמה אני על החבר לביא שהשתמש בּמשל זה. כּלוּם לא היוּ ימים שאפשר היה לגנוֹת את ההסתדרוּת כּוּלה שאינה אלא צפּוֹר קטנה הקוֹשרת לעצמה כּנפי נשר? הצפּוֹר הקטנה עוֹד תטוּס למרחקים.

אפשר לא עסקנוּ כּאן בּגדוֹלוֹת, אבל לא צימצמנוּ כּאן את כּל כּוֹח היצירה של העם ואת כּל צרת העם בּהסתדרוּת העוֹבדים בּלבד. איננוּ מתנפּחים. אנוּ מאמינים בּכּוֹח הפּוֹעל, אבל איננוּ מצמצמים את פּעוּלת העם כּוּלוֹ בּתחוּמי מעמד הפּוֹעלים. נטיל על ההסתדרוּת מה שבּכוֹחה לשׂאת. ולמפעל הגדוֹל נבקש את הכּתוֹבת הגדוֹלה: מלוה לאוּמי.


 

המזהירים מפּני אילוּסיוֹת

אילוּ היה הויכּוּח מתרכּז בּנקוּדת המרכּז, בּנקוּדת הרצוֹן, כּי אז ודאי לא היה כּל מקוֹם לויכּוּח בּיני וּבין “השוֹמר הצעיר” בּשאלת “ניר”. הלא אמר אליעזר הכּהן: לדברי בּ כּצנלסוֹן על מה שצריך לעשׂוֹת יש להוֹסיף, אבל אין מהם לגרוֹע. אבל לא קל, כּנראה, לעלוֹת על הבּמה ולוֹמר: אנחנוּ רוֹצים אוֹתוֹ דבר שרוֹצים 82 אחוּזים של פּוֹעלי ארץ־ישׂראל ויחד ניצוֹר אוֹתוֹ. לכן צריך לוֹמר כּמעט כּך וּלהוֹסיף “אבל”. שמעתם כּי גם על בּיאליק אין “השוֹמר הצעיר” יכוֹל לעבוֹר בּלי להתיצב וּלהשמיע: “אבל”. כּאילוּ משוֹרר האוּמה הוּא בּבחינת רזוֹלוּציה שעוֹמדת להצבּעה. ואת ה“אֲבָל אבָלים” הזה צריך אני על כּרחי לנַתח.

לעצם בּירוּר השאלוֹת מקדימים חברי “השוֹמר הצעיר” כּמה הקדמוֹת, שתכנן איננוּ אלא התיצגוּת. בּמקוֹם לדבּר לעצם הענינים, שבּהם אנוּ מסכּימים אוֹ מחוּלקים, הם מתיצבים לפנינוּ, מכריזים וּמכריזים: דעוּ מי אנחנוּ. לבל נטעה, חלילה, לבל נחליף וּלבל נמיר. כּשם שאסוּר להחליף יהוּדי שמתפּלל בּסידוּר פּשוּט בּיהוּדי שמתפּלל בּסידוּר “עם כּוָנוֹת”.

ואליעזר הכּהן המתפּלל אִתנוּ אוֹתה תפילה רוֹאה חוֹבה להזהיר אוֹתנוּ מפּני השלָיוֹת: רק לא לוֹמר שכּל פּוֹעל וכל עוֹלה עתיד להתישב. סכּנה בּגוֹ.

איני יוֹדע מי הוּא שהבטיח לכל פּוֹעל וּלכל עוֹלה שהוּא עתיד להתישב. מי הוּא שחילק שטרוֹת כּאלה? אוֹלם רוֹצה אני להבין לרוּח האַזהרה. מה תכנה המַהפּכני? וּמה ההתאמה בּין אַזהרה זוֹ לבין השיטה החינוּכית של “השוֹמר הצעיר”? כּש“השוֹמר הצעיר” מחנך את תלמידיו בּחוּץ־לארץ לעליה, דוקא לעליה בּתוֹר נוֹרמה כּללית של הנוֹער, האם הוּא אוֹמר להם: היזהרוּ מהשלָיוֹת, תדעוּ מראש כּי לא כּל אחד ואחד יהיה בּין המאוּשרים שיזכּוּ לעלוֹת? וּכשהוּא מחנך את חבריו לקיבּוּצים – האם הוּא מזהיר אוֹתם שלא כּל הקיבּוּצים יגיעוּ להתישבוּת? עד כּמה שבּקיאוּתי בּספרוּת “השוֹמר הצעיר” מַגעת לא פּגשתי שם אַזהרוֹת כּאלה לחבריו מפּני השליוֹת. ולא פּגשתי גם בּארץ קיבּוּצים של “השוֹמר הצעיר”, שמתוֹך הסתלקוּת יוַתרוּ על חלוֹם של התישבוּת. שמא חוֹשבים חברי “השוֹמר הצעיר” כּי מה שהוּא השלָיה לגבּי פּוֹעלים לא יהיה השליה דוקא לגבּיהם? האם לא מוּזר הדבר שתנוּעה כּ“השוֹמר הצעיר”, המַשקיעה את מיטב מאמציה בּישוּב חבריה והמכַוונת את חינוּך חבריה בּגוֹלה לפעוּלה ישוּבית זוֹ, דוקא היא רוֹאה צוֹרך להכריז בּקוֹל רם: אין אנוּ שוּתפים להזיוֹת. “מעמד הפּוֹעלים אינוֹ נבנה בּשוּרה ראשוֹנה בּתוֹר מעמד של מתישבים”. אולי יַראה לנוּ “השוֹמר הצעיר” כּיצד הוּא מכַוון את חינוּך הנוֹער לקראת סיסמה חסרת־השלָיה זוֹ, ואחר כּך יביא את דברוֹ לשאר חלקי התנוּעה החלוּצית.

גם החבר אהרן כּהן מזהיר אוֹתנוּ מאילוּסיוֹת, הוּא תוֹבע דירוֹת. כּנראה שהמצאת דירוֹת לאלפי פּוֹעלים־עוֹלים, נקוה לרבבוֹת, אינה אילוּסיה. אך האם תנוּעת־פּוֹעלים רגילה משׂיגה זאת בּאמצעים רגילים? “אילוּסית ההתנַחלוּת” תתנקם בּנוּ, אוֹמר החבר כּהן. מתנקמת האנַרכיה ולא שאיפת ההתנַחלוּת. אליעזר הכּהן תוֹלה את הקוֹלר בּהסתדרוּת: אם ההסתדרוּת מטפּחת את יצר ההתישבוּת – מה פּלא שהפּוֹעל פּוֹנה להתנַחלוּת פּרטית? אכן, זהוּ הגיוֹן מַרכּסיסטי: “הפּוֹעל פּוֹנה להתנַחלוּת פּרטית משוּם שההסתדרוּת מטפּחת בּוֹ את יצר ההתישבוּת. לא המציאוּת הכּלכּלית של הארץ, לא הסיכּוּיים המפוּזרים בּכל מקוֹם, לא תנאי קיוּמוֹ של הפּוֹעל, לא הצמאוֹן, של הפּוֹעל לחלקת אדמה וּלבית, אלא ה”טיפּוּח" של ההסתדרוּת מוֹציא את הפּוֹעל ממעמדוֹ!

וּמדוּע מדבּר אליעזר הכּהן קשוֹת בּיצר ההתישבוּת? הלא הוּא מטפּח אוֹתוֹ בּבית־אַלפא וּבגוֹלה, כּאחד מאִתנוּ. וכמוֹנוּ הוּא רוֹאה את האנַרכיה המשקית העוֹקרת מאתנוּ גוּשים. אם אין אנוּ יוֹדעים למנוֹע את העקירה על ידי סיפוּק צרכים חיוּניים – מה היצר הזה לעשׂוֹת את יצר ההתישבוּת שׂעיר לעזאזל?


 

“נִיר”

לגוּפוֹ של ענין “ניר” שמענוּ הכרזוֹת מחברי “השוֹמר הצעיר”, כּי אם לא נברר הפּעם את סמכוּת “ניר” לא תתקדם הפּעוּלה. האוּמנם זוֹהי השאלה המַטרידה אוֹתנוּ עכשיו? כּידוּע, התנהל בּהסתדרוּת ויכּוּח ממוּשך בּדבר סמכוּתוֹ של “ניר”. היוּ מרחיבים והיוּ מצמצמים. הויכּוּח נסתכּם בּקו ממוּצע וּמצא את בּיטוּיוֹ בּתקנוֹת המאוּשרוֹת. אך כּלוּם תלוּיה הסמכוּת הממשית בּחוֹברת התקנוֹת? הלא יכוֹלנוּ להעניק ל“ניר” את הסמכוּת המשפּטית הגדוֹלה בּיוֹתר, להשליטוֹ על כּל חסכוֹנוֹתיו של כּל פּוֹעל, והכּל על מקוֹמוֹ יעמוֹד בּשלוֹם. ושוּם דבר לא יזוּז. הכּל ישאר כּאֶשתקד. העיכּוּב בּפעוּלת “ניר” בּא לא ממיעוּט הסמכוּת. “גדוּד העבוֹדה” בּשעתוֹ היה חסיד של “ניר” ו“חברת העוֹבדים” צנטרליסטיים וּבעלי שלטוֹן בּלתי־מוּגבּל. אוּלם ההביאה התפיסה הזאת לידי הקדשת מרץ להקמת “ניר”? ויכּוּח על הרחבה וצמצוּם לא יקדם את משק העבוֹדה אפילוּ שעל אחד. המרחיבים לא ירויחוּ והמצמצמים לא ירויחוּ. אבל נחמיץ את השעה הנוֹחה בּיוֹתר להקמת חברת התישבוּת העוֹבדים.

בּמשך השנים הללוּ נרשמוּ 53 משקים, קבוּצוֹת, פּלוּגוֹת ואִרגוּנים, כּבנוֹת “ניר”. מאמצים נאמנים של אחד אוֹ שנים הפכוּ בּינתים את “ניר” משלט בּעלמא למוֹסד בּעל אלפי לירוֹת. ממילא משתנים גם היחסים. מה שלא עשׂה הויכּוּח הרעיוֹני עשׂתה הפּעוּלה הנאמנה. אני מקַוה שלועידה החקלאית הבּאה לא ישאר אף משק חקלאי אחד בּהסתדרוּת מחוּץ למסגרת “ניר”.

כּוֹח היצירה ולא כּוֹח הויכּוּח הוּא אשר יקבּע את סמכוּת “ניר”.

החבר אליעזר הכּהן מערער על “הפּרינציפּ העָקר של אִידנטיוּת”. שאלה זוֹ הוּחלטה מזמן, אבל כּיון ש“השוֹמר הצעיר” מעוֹרר אוֹתה בּכל הזדמנוּת מחָדש אין להימנע מבּירוּר וּמחזרה.

קיים ויכּוּח אִרגוּני בּינינוּ וּבין “השוֹמר הצעיר” בּענין “ניר”. מי הוּא הנוֹשׂא של “ניר” – המשק אוֹ האדם העוֹבד? מי הוּא בּעליו של “ניר” – קבוּצת משקים אוֹ כּלל החברים של ההסתדרוּת החקלאית?

בּשבילנוּ יש זהוּת גמוּרה בּין “חברת העוֹבדים” לבין ההסתדרוּת הכּללית, בּין “ניר” לבין ההסתדרוּת החקלאית. הם הוּקמוּ ויוּקמוּ לא רק בּכוֹח חברי המשקים בּלבד, כּי אם בּכוֹחה וּבמרצה של התנוּעה כּוּלה, והם נחלת התנוּעה כּוּלה. לא רק חברי המשקים מעוּנינים בּ“ניר” ורשאים להחליט על פּעוּלוֹתיו, אלא כּל חבר בּהסתדרוּת החקלאית. “השוֹמר הצעיר” רוֹצה כּי “ניר” ימָצא בּרשוּתם של המשקים, של מאה אוֹ שלוֹש מאוֹת משקים. זאת היא נקוּדת הפּלוּגתא בּינינוּ לבין “השוֹמר הצעיר”.

לדידנוּ, מפעל ההתישבוּת בּארץ איננוּ ענין של משקים וגוּפים התישבוּתיים בּלבד, אלא דאגת התנוּעה כּוּלה, ועל אחריוּת התנוּעה כּוּלה. גם פּוֹעל שלא זכה למשק זכּאי להשפּיע על מהלך המפעל המשקי הכּללי של ההסתדרוּת. יש להבחין בּין מפעל קוֹאוֹפּרטיבי מקוֹמי אוֹ חלקי, המתנהל על ידי החברים הפּוֹעלים בּתוֹכוֹ בּלבד, וּבין הקוֹאוֹפּרטיבים המרכּזיים של ההסתדרוּת, המרַכּזים בּתוֹכם את המרץ ואת התקווֹת של ההסתדרוּת כּוּלה. וּכשאנוּ בּאים לדרוֹש מאת הפּוֹעל את השתתפוּתוֹ הכּספּית בּהקמת “ניר” איננוּ שוֹאלים אוֹתוֹ אם הוּא נמנה על איזה גוּף משקי, וגם כּשיבוֹא לדרוֹש את זכוּתוֹ לכוון את פּעוּלת “ניר” לא נתלה אוֹתה בּהשתייכוּת לאיזה גוּף משקי. ואילוּ שמענוּ לעצת “השוֹמר הצעיר” והיינוּ מכריזים כּי “ניר” הנהוּ קנינם של המשקים, היוּ אלפי פּוֹעלים רוֹאים בּזה שלילת זכוּת, הפיכת המשק ההסתדרוּתי לקנינה של אריסטוֹקרטיה משקית בּקרב ציבּוּר הפּוֹעלים.

וּבשאלה זוֹ כּרוּכה עוֹד שאלה: מי הוּא הקוֹבע את דרכי “ניר”, מי בּוֹחר לועידת “ניר”, מי ממַנה את מִנהלת “ניר” – הגוּף המשקי אוֹ החבר? כּלוֹמר, משק נַהלל וּמשק בּית־אלפא הם הפּוֹסקים, השוֹלחים, הממַנים, אוֹ כּל אדם עוֹבד בּמשק הנהוּ חפשי לבחוֹר את שליחוֹ ולקבּוֹע את עמדתוֹ בּשאלוֹת “חברת העוֹבדים” ו“ניר” כּטוֹב בּעיניו, בּלי להיוֹת כּפוּף למרוּת הרוֹב בּמשק?

“השוֹמר הצעיר”, הרוֹאה את “ניר” כּנחלת הגוּפים המשקיים, שוֹלל את זכוּתוֹ האינדיבידוּאַלית של כּל חבר עוֹבד להתווֹת את דרך “ניר” ולבחוֹר בּמנהלת “ניר” לפי השקפוֹתיו וּלפי האֵמוּן הרעיוֹני והאישי אשר ירחש לנבחריו. אין “השוֹמר הצעיר” רוֹאה שוּם צינוֹר אשר דרכּוֹ רשאי החבר להשפּיע ולקבּוֹע את עמדתוֹ, בּלתי אם צינוֹר המשק. חבר שהנהוּ בּוֹדד בּמשק איננוּ רשאי להתחבּר עם חברים העוֹבדים בּּמשקים אחרים לשם השפּעה על מהלך עניני “ניר”. “השוֹמר הצעיר” שוֹלל את ה“עיקרוֹן העָקר” של זהוּת אישית בּין חבר ההסתדרוּת החקלאית וחבר “ניר” וקוֹבע עיקרוֹן אחר: זהוּת רעיוֹנית של האדם והמשק. האם כּזאת תהיה הדמוֹקרטיה הפּוֹעלית?

אסיים. דוּבּר כּאן על “תקופת הפּתוֹס הקוֹנסטרוּקטיבי” כּזֵכר לימים עברוּ. טעוּת! לא עבר ולא יעבוֹר! זהוּ הנכס היקר בּיוֹתר שתנוּעתנוּ יצרה. בּכוֹחוֹ ניצחנוּ בּקרבוֹת וּבכוֹחוֹ בּנינוּ. וּבוֹ כּוֹחה של תנוּעתנוּ, אשר שאפה תמיד למזיגת המלחמה בּמשק השׂכיר, המלחמה המדינית והסוֹציאלית, עם הפּתוֹס הקוֹנסטרוּקטיבי של הפּוֹעל. חוֹששני שזהוּ מה שחסר להרבּה תנוּעוֹת פּוֹעלים אחרוֹת.

וּבכוֹח הפּתוֹס הזה נקים את “ניר”. אם תשאלוֹּני מה הדבר הדרוּש לנוּ עכשיו בּיוֹתר מבּחינת בּיצוּר כּוֹחנוּ המעמדי – אוֹמַר: “ניר”! ואם תשאלוּני מהוּ הדבר הנדרש מאתנוּ עכשיו בּיוֹתר מבּחינת תפקידנוּ החלוּצי בּהגשמת הציוֹנוּת – אוֹמַר: “ניר”!



  1. “דבר” גליוֹן 2369, ה' בּאדר תרצ"ג, 3.3.1933.  ↩

  2. הכּוֹבש – מכוּוָן לרמת־הכּוֹבש; נַענה היא נען; כּרכּור –מכוּוָן לעין־שמר. הישובים הקיבוּציים האלה נוֹסדוּ בּשנוֹת תרפ“ח–תרצ”ג. וָדִי־חוראת הוא עמק חפר.  ↩

המלצות קוראים
תגיות