רקע
דוד בן־גוריון
חוליה בשרשרת
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

בכינוס ברמת־הכובש, 21 בנובמבר 1943


לא עת דיבורים עכשיו. אומר רק שלושה דברים:

דברי הראשון – לחברוֹת ברמת־הכובש: תחזקנה ידיכן! ביום פרוע ממשלת "הספר הלבן, בהגנה היהודית הוכחתן שוב שבשבט־החלוצים אשר קם לישראל אין הבדל בין בחור לבחורה. שניהם יודעים לעמוד בשער בלי־מוֹרך.

הדבר השני – לחברים ברמת הכובש: כאשר הושמתם בגדר־התיל לא היה זה אלא מימוש סמלי של המצב בו נתון העם היהודי בעולם כולו בדרגות שונות: באירופה המנואצת – בגדר־תיל של תליָנים ורוצחים; בארצנו זו– בגדר תיל של גוזלי זכויותינו ומדכאינו; ובארצות החופשיות, כביכול, שבהן יש כאילו שיווי־זכויות ליהודים – בגדר־תיל של בנים חורגים ומיעוט חסר־ישע התלוי תמיד בחסדיו של השליט וברחמיו של הרוב.

והדבר השלישי – לציבור שלנו כולו, למעטים שנתאספו כאן ולכל חבריהם בכל רחבי הארץ מעסלוג' ועד דן: הפרעות של ממשלת “הספר הלבן” בבוני רמת־הכובש ומגיניה – אינן התחלה, גם לא סוף. זוהי חוליה בשרשרת. ממשלת “הספר הלבן” הכריזה מלחמה על זכותנו ויכולתנו להגן על נפשנו. היא רוצה לפרק את הנשק המעט שיש ברשותנו. רוצים להסגיר אותנו לכנופיות המופתי או להגנת קפּראטה1. במשפטים ועלילות, חיפושים ומאסרים רוצים לעקור מידינו את הנשק להגנת עצמנו. הטכניקה והזדון של חבלנינו משתכללים. לא הרי החיפוש בחולדה כהרי החיפוש ברמת־הכובש וגם רמת־הכובש אינה המלה האחרונה של ברוּטַליות, מרמה וזדון. המחפשים ברמת־הכובש שבו כלאומת שבאו. הם לא מצאו כלום. התפארותם בהודעות־הרמיה שפירסמו ברדיו על מציאת ציוד צבאי היא התפארות־שוא. ברמת־הכובש לא מצאו ולא בזזו שום נשק וכל כוחם גילו בפציעת אנשים כבולים הנתונים בגדר תיל או במכוניות־משטרה. אולם אל נזלזל ביכלתם, בתחבולותיהם ובכוחם להרע. יש לרשותם לא רק שוטרים פרועים המכים בקתות־רובים אנשים מחוסרי־מגן ושותתי־דם, אלא גם חבר מלשינים ומסגירים ורשת ריגול ועלילה. הפעם נכשלו. הם הלכו מפה ריקים, רק דם שפכו. אבל לא זו היתה כוונתם. הם באו לפרק את נשקנו. אין אנחנו יודעים מתי יבוא יום־הפקודה. כנופיות המופתי, שאנשי ממשלת “הספר הלבן” אינם אלא עושי־דברן בכל המדיניות האנטי־ציונית שלהם, פועלות באין מפריע. הן מתארגנות והן רוכשות וגונבות נשק – אצלן אין מחפשים, והנשק שבידיהן הוא לא לשם הגנה. שום סכנה אינה נשקפת להן מאתנו. כל פעולותיה של ממשלת “הספר הלבן” עשויות לעודד את הכנופיות, להגביר את כוחן, חוצפתן והתקפתן. עלינו משום כך להיות מוכנים ודרוכים. נדע לשמור על הנשק שלנו כעל בבת־עינינו. נשכלל גם אנו את אימוננו וציודנו.

השימוש בגדר־התיל איננו האמצעי האחרון. לכל אחד מאתנו יכול לקרות מה שקרה לשמואל ווליניץ2. אל נירתע ואל נפחד. נשמור על נשקנו. נדע לעמוד על הנשק שלנו לא־פחות מאשר נדע לעמוד על נפשנו. נשקנו ועבודתנו הם תמצית חיינו. נשקנו לא ילקח מאתנו כל עוד אנו בחיים.

וארבע הן הדרישות אשר תצאנה מפה ומהישוב כולו:

קץ לפרעות שעורכים נגד ההגנה היהודית העצמית! קץ לחיפושים של נשק־ההגנה שלנו! קץ למשפטים ולעלילות אשר אתם מפיצים על בונינו־ מגינינו! חדלו לכם מפרסומי־הרמיה ברדיו. – לא תחניקו את האמת!

והדרישה השניה: משפט על הפורעים. הדם שנשפך פה, לא ידי השוטרים בלבד שפכו אותו; אותו שוטר עלוב אשר הכה את שמואל מכות־רצח, לא היה אלא שבט בידי מישהו. השליטים היושבים להם ברוָחה בארמונותיהם ונתנו את הפקודות לערוך חיפוש זה – הם ששפכו את הדם הזה.

והדרישה השלישית: לשחרר מיד את אסירינו! אם הם צריכים להיות בכלא, כולנו צריכים להיות שם. או שיכניסו את כולנו לשם, או שיוציאו אותם מיד אלינו.

הדרישה הרביעית: יותן לעיתונינו לומר את דבר האמת! יותּן לעתונינו שלא העלימו את האמת לאמיתה – להופיע! יבָּטלו מיד הענשים הזידוניים נגד העתונים העברים. הללו עשו חובתם וסיפרו לציבור את האמת3. ושוב נודיע ברורות: לא נירתע ולא נפחד! את נשקנו לא נמסור כל עוד אנו חיים! מכות ומאסרים לא יטילו עלינו אימה! נשמיע ברמה את אמיתנו ונקיים ונגביר את ההגנה העברית בארץ!


  1. בימים ההם מפקח משטרה במחוז תול־כרם. היה פעיל בחיפושי־הנשק ברמת הכובש ובהתעללות באנשיה. נתפרסם גם ב“הגנתו” על הישוב היהודי בצפת במאורעות אב תרפ"ט — המע'.  ↩

  2. חבר רמת־הכובש. נפצע בהתנקשות עם המשטרה והובל פצוע לבית־החולים הממשלתי בשכם כאסיר ושם יצאה נשמתו ב־21 בנובמבר 1943. — המע'.  ↩

  3. אחרי החיפוש ברמת־הכובש פרסמו כל העיתונים היומיים בראש העמוד הראשון, בלי אישור הצנזורה, פרטים מלאים על המאורע. הנוסח היה אחיד. למחרת הוטל על העתונים עונש של סגירה. העונש לא היה אחיד — הם נצטוו להיסגר לסירוגין ולפי תור. עורכי העתונים הודיעו כי אף עתון לא יחדש את הופעתו כל עוד תהיה פקודת הסגירה לגבי עתון שהוא. —המע'.  ↩

המלצות קוראים
תגיות