רקע
חנניה ריכמן
אַחֲרֵי הַקְּרָב
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה

לֵב אַמִּיץ לְאָבִי – וְחִיּוּךְ מָלֵא רֹךְ.

יוֹם אֶחָד, אַחַר קְרָב, הוּא יָצָא לַעֲרוֹךְ

סִיּוּרוֹ בַּמָּקוֹם, עִם שְׁקִיעָה – וְרָכַב

עִם פָּרָשׁ גְּבַהּ־קוֹמָה מִטּוֹבֵי־חַיָּלָיו.


הֵם עָבְרוּ בַּשָּׂדֶה הַמָּלֵא חֲלָלִים

וּפִתְאֹם לְאָזְנָם גֻּנַּב לַחַשׁ־מִלִּים.

זֶה הָיָה סְפָרַדִּי שֶׁזָּחַל, מִתְבּוֹסֵס

בְּדָמוֹ, עַל קַרְקַע – וְנִרְאָה כְּגוֹסֵס.

לֹא הָיָה בּוֹ מְתֹם – וּשְׂפָתָיו רוֹטְטוֹת

בִּתְחִנָּה: “תְּנוּ לִשְׁתּוֹת! רַחֲמוּ, תְּנוּ לִשְׁתּוֹת!”


נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל אָבִי – וְהוֹשִׁיט

לִמְלַוּוֹ הַמָּסוּר מְעַט רוּם בִּצְלוֹחִית

וְאָמַר לוֹ: “הַשְׁקֵה אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן!”

זֶה קָרַב לַנִּפְגָע – וּבְעוֹדֶנּוּ גּוֹחֵן,

הַפָּצוּעַ, מִין מַאוְר, תָּפַס בָּאֶקְדּוֹחַ

שֶׁל אוֹיְבוֹ־סוֹעֲדוֹ – וְכִוְּנוֹ בִּשְׁיָר־כֹּחַ

אֶל מִצְחוֹ שֶׁל אָבִי בְּקוֹל־צֶרַח “קָרַֽמְבָּה!”

הוּא לָחַץ עַל הַהֶדֶק. הַיְּרִי בְּקוֹל רָֽם בָּא,

אַךְ פָּגַע בַּמִּגְבַּעַת. סוּס־אָבִי נִזְדַּעְזֵעַ.

סָח אָבִי: “בְּכָל־זֹאת – תֵּן לִשְׁתּוֹת לַגּוֹוֵעַ!”

המלצות קוראים
תגיות