27. אל יוסף סבאג–מונטפיורי¹    🔗

יום ח“י תמוז שנת תרו”ם ימינך.

מעיה“ק ירו' ת”ו

שפעת רביבי שלומים וברכות ממרומים יחולו על ראש האדון יוסף סבאג מונטיפיורי

שר נכבד!

הגיעה אלינו הבשורה הטובה, זאת אומרת על השדה שקנה השר הישיש המנוח רצ“ו² סיר משה מונטיפיורי זצוק”ל³, כי ברצונך השר למסור אותה לידי השרים בעלי ביה“ס אשר להבארון ליאנעל דה ראטשילד⁴ בירושלים, והשרים האלה יתנוהו להאדון החכם נסים בכר הי”ו לתקן בו את בית הריחיים ולעשות בו בתי מלאכות, כמלאכת האריגה ועשיית רעפים וכו', וכבר הסכימו לתת שני אלפים פונט למטרה הזאת⁵. והנה לדאבון לבנו מאותו היום התחילו העניים ודלת העם לצעוק שזה השדה קנה אותו השר זלה“ה בשבילם ונעשה שערוריה ומהומה גדולה מאשכנזים וספרדים והלכו ונכנסו לשדה, כי פיתו אותם אנשים האוהבים לחרחר ריב ולעורר מדנים. והחזיקו בו וזה ט”ו ימים שנעשית המבוכה הגדולה הזאת, ובכל יום מוסיפים, ועינינו רואות ושותקים יען לא השגנו שום מכתב מכבודו ולא מהשרים הגדולים לידע הסכמתם ודעתם.

ועתה נכנסנו ולקחנו החופש להודיע לכבודו מכל העובר מפאת אהבתנו לכבודו הידועה ואהבתנו לכבוד השר הישיש המנוח זצוק“ל, וכבודם יודיעונו מה מחשבתם, אם חושבים לגרש את האנשים האלה ולעשות כפי הסכמתם הנ”ל. לפי דעתנו צריך לשלוח תוקף ועוז והרשאה לכבוד האדון החכם נסים בכר נ“י ולהודיע לנו ותיעשה ההישתדלות בכוח הממשלה יר”ה להוציאם ולהשקיט המהומה, וכל עוד שלא ישלח כבודו הרשאה לא תשתדל הממשלה ור“ה לגרשם מעל פני השדה. ואולם כפי מה ששמענו וידענו, שחלק מהשדה, אשר בנויים בו בתי משכנות שאננים⁶, לא הסכימו לתת אותו לדבר המלאכות, לפי דעתי, אם לפי גודל רחמנותם יסכימו שזה החלק יותן לעניים מחצה לספרדים ומחצה לאשכנזים ויזכו כ”א עפ“י הגורל ויותן להם הלוואה ע”מ⁷ שישלמו במשך עשרה שנים.

זה כתבנו ולקחנו לנו החופש לגלות דעתנו לפי רוב האהבה, וכבודו אדון ושליט לעשות לפי רוחב דעתו הישרה והננו יוצאים בברכה

כ“ד נא”ה⁸ מוקיריו ומכבדיו וידידיו באמת ויושר⁹

 

28. אל הרב הד"ר עזריאל הילדסהיימר¹⁰    🔗

ב“ה יום ו' תמוז תרמ”ז לפ“ק פעה”ק ירושלם תו'.

כבוד הרה“ג המאוה”ג נודע לשם ולתהילה חובב עמו וארצו כקש“ת מוהר”ר עזריאל נ“י המכונה דר' הילדעסהיימער רב דק”ק ברלין וע"א.

רב נכבד!

זה לנו ימים רבים אשר לא באנו בכתובים אל אדוני, ועתה אילצנו דבר יקר ונחוץ לטובת ישוב א"י לפנות אליו.

הנה יודע אדוני כי זה משנה יסדנו ברמלה מושב מבחורים עושי מלאכה¹¹ ועתה נמצאים כבר שמה בחורים העושים מלאכת חרושת ברזל, וחרושת עץ, ותפירת בגדים, ותפירת נעליים, ורוקע פחים, ואיש יהודי מחזיק בית אוכל כשר.

ויהי פה זה ירחים אחדים האדון הנכבד זיגמונד זיעמל נ"י¹² וירא את היישוב הזה וייטב בעיניו מאד ויבן את גודל ערך הרעיון לכונן מושבות לעבודה בכפרים ולהרחיב את ישוב הארץ עד כי גם הבטיח לנו להיות לעזר בענין הזה.

ויהי בבוא הברון עדמאנד דע ראטשילד הוא ורעייתו הנכבדה לבקר את עירנו¹³ ותתנדב הגבירה בסך אלף פראנק לענין צדקה, ותתן לנו הרשיון לקנות בכסף הזה חלקת שדה ברמלה, כי ראינו והנה הוצאות רבות עולות עלינו בעד שכירות הבתים בכל שנה ושנה ונאמר נקנה השדה ובהיות ה' ונדיבינו יושיטו לנו עזרתם ובנינו עליה בתים.

ועתה ביודענו, כי יכיר אדוני את ערך המפעל הזה, אשר מעט יפיח רוח חיים חדשים באף ישוב ארצנו, אמרנו לפנות גם אליו הפעם ולחלות פניו להיות לנו לעזר בענין הנכבד ולעורר ולשוב ולעורר את לבות אחינו נדיבינו להחיש לנו עזרה וככול אשר תמצא יד אדוני לעשות בזה יעשה.

 

29. אל הד"ר אשר אשר¹⁴ , לונדון    🔗

ב“ה יום ט' טבת התרמ”ז בירושלים ת"ו

כבוד היקר הנכבד איש חכם ורב תבונות, נודע לתהילה מו“ה אשר נ”י המכונה דר' אשער.

הננו שולחים לכבודו עלים אחדים מספר מקרא אשר אנחנו מדפיסים לתועלת נערי בתי הספר אשר לאחינו¹⁵.

בספר הזה נשים עוד את תולדות עמנו מיום היותם לגוי עד היום הזה (בקצרה), כי הדבר הזה לא נמצא עוד לדאבון לבנו בעברית. גם את הגעאגראפיה של ארץ ישראל, כללי הדקדוק, יסודי הדת ותולדות גדולי עמנו.

ובהיות השר ליאנעל דע ראטהשילד מייסד בית הספר, תתחובב נפשנו להציג לו זכרון בספר הזה בשימנו בו את תולדות ימי חייו. ולזאת נחלה את פני כבודו לעשות לנו החסד ולשלוח לנו את תולדות האיש המורם־מעם הזה אם שנמצאו בספר שלם, או במכ"ע.

בלי תפונה כבר הגיעה לאוזניכם השמועה בדבר המריבות, אשר קמו עלינו בדבר שדה השר מונטיפיורי זצ"ל. מלחמה כבדה עתה להעצלות עם העבודה.

נקוה כי יד האמת תהי רמה אף כי תתאזר העצלות אונים בכל אשר תמצא להרוס ולהחריב. עוד מעט ונודיענו הדבר בארוכה.

והנני מוקירו ומכבד ערכו הרם

 

30. אל נסים בכר ¹⁶    🔗

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 25 באוקטובר, 1887.

כבוד המנהל היקר,

קיבלתי את מכתבך החביב מ־… דנא, תודה רבה על דברי העידוד שלך. בתחילת מכתבך הנך מתאונן על שאיני כותב לך, אבל בסופו נהניתי לקרוא, שקיבלת את מכתבי הארוך בנושא שתשובה עליו הנני מקווה לקבל השבוע.

עברית: אשר להתקדמות בעברית, הריני להבטיחך כי הכל מתנהל עתה כשורה ואם המורה לצרפתית והמורה לעברית לא ייעדרו מבית הספר, יהיה הכל טוב עוד יותר. עתה יש לי שעות לימוד רבות בכיתה (שתי שעות ליום חוץ מן השעות בכיתות שלי); בנוסף לכך – השעות שבהן עלי להתכונן לשעורים של הקורס המיוחד ושל הקורס לצרפתית – והרי חלף עבר היום. למען הקורס המיוחד התחלתי לתרגם את הספר “מדעים” – שנה ראשונה – לפאול ברט. אדפיס אותו בכתב יהודי וספרדי ואשכפל אותו בצורת שיכפול חדשה, שמר אלטאראס הביא מפריז. נוכל להדפיס מאה עותקים של הספר. שתי מטרות תהיינה לספר: הוראת המדעים והוראת הכתב. אני מקווה, שיעלה בידי לשלוח לך בשבוע הבא מספר גליונות ראשונים.

אגודה לעברית: מזה זמן מה מעסיק אותי רעיון לגבש בבית הספר בקרב מורים ותלמידים אגודה קטנה (אני אומר קטנה, כי בתחילה כמובן יהיה לנו אך מספר קטן של חברים) לתעמולה למען לשון הקודש שלנו. על החברים יוטל לקיים שלוש תקנות יסוד כדלקמן:

1. לדבר אך ורק עברית כשהם משוחחים עם מישהו המבין שפה זו.

2. להפיץ ככל האפשר ידיעת השפה בקרב בני משפחותיהם שאינם שומעים אותה (אם, אחיות, נשים וכו').

3. להתקדם בידיעת השפה באמצעות חומר קריאה טוב. לשם כך יהיה על האגודה לחתום על עתונות עברית, לדאוג להקמת ספריה עברית בדמי הכניסה שכל חבר יצטרך לשלם לחברה.

כדי לתת יותר תוקף וכושר עמידה לתנאים הללו, יהיה על כל חבר להישבע בטרם יתקבל לאגודה ולהבטיח, כי ימלא במשך שנה אחת מיום כניסתו את אשר מטילה עליו החברה בתור חובה. מה דעתך אתה? האם לא יהיה זה צעד עצום קדימה? האם אין אנו צריכים לעשות את אשר עשו כבר לפנינו הסטודנטים בוינה או בברלין? האין אגודות כאלה נוצרות בקרב תלמידי בתי הספר באנגליה? אבקשך לכתוב לי את אשר אתה חושב על שאלה זו.

תורכית: מוחמד אפנדי עדיין אינו בא לתת את שעוריו בתורכית.– – –

ערבית: מזכירו של וורגי בקשני להקדיש תשומת לב לבנו למען ילמד היטב “נאהר” אצלנו. אולי באמת הגענו לזמן שמוסלמים מפקידים ילדיהם בידינו למען ילמדו אצלנו את השפה שלהם? בדרך כלל נתקל עוד אצל התלמידים המוסלמים באותה עקשנות שלא ללמוד אצלנו ערבית, כפי שגילו בעבר. פרט לנאציף (שאודותיו כתבתי לך בשבוע שעבר) יש לנו עוד תלמיד אחד מבוגר למדי ממשפחת כלדי, שבא ברצון ללמוד ערבית בכתה הראשונה משך שעה אחת בכל יום. השייח יוסף שלח אלינו תלמיד מוסלמי (בן המואזין של ה“חאראם”) ללמוד ערבית וצרפתית. הוא גם אמר, כי לכשיצא בנו מבית הספר רושדייה, ישלח אותו אלינו ללמוד ערבית וצרפתית וגם לשמש דוגמה למוסלמים אחרים. כשנתקל בתלמידים מוסלמים, אמר להם, שעליהם להתקדם בערבית, שאנו מיטיבים ללמד, וכי יבוא לעתים קרובות לבחון אותם.

שייח יוסף: השבוע נסע לבירות למשך זמן מה, להחליף כוח. הוא חולה לעתים קרובות. לפני צאתו לראותנו, הוא ביקר בכל המעבדות. הבטיח לסדר את עניין ה“תזכרות”¹⁷ של תלמידינו מיד כשישוב ירושלימה. דיברנו אתו גם על עניין הכותל המערבי והוא אמר, שעתה אין ליישב את העניין, כיוון שלא היה צריך להתחיל בהגשת תביעה נרחבת כל כך, צריך היה להסתפק בתחילה בכמה בתים קטנים (כפי שאמרתי לך מלכתחילה) וכי עתה יש לחכות זמן מה עד שיישכח העניין¹⁸ לאחר מכן אפשר יהיה לחזור לעניין והתחיל בבתים שאינן “ווקף” של העדה. הסיכוי להצלחה יהיה אז גדול יותר.

רדיפות: הרדיפות אינן פוסקות. יהודים אחדים, שבאו ירושלימה זה מקרוב כשהרשות בידם לעשות בארץ 30 יום, גורשו ונשלחו בחזרה בליווי חיילים בטרם הספיקו לראות את העיר. שער בנפשך: יהודים מסכנים, שבאו מרוסיה עד הנה ולא ניתן להם לראות את ירושלים כשהם נמצאים כבר בשערי העיר! זה מעורר בחילה! יהודי בעל באייארה¹⁹ ביפו מזה שנים רבות, שבא ירושלימה לרגל עסקיו, נשלח חזרה ליפו ביום חמישי אחרי הצהריים בלווית חייל. המסכן נאלץ לעלות על גבו של פרד ביום השבת. עם זאת היה לאיש “תזכרה” והכל הכירוהו. הוא ביקש, התחנן לפני ראש המשטרה, כי יחזיק אותו בכלא עד מוצאי שבת, הבטיח להביא לו ערבים מבין מכריו, אך ללא הועיל! ולא עוד אלא שהיה עליו גם להיות אסיר תודה על שלא נכבל. וכל זאת בשל עניין של מה בכך: שאלוהו מאיזו עיר בא והוא אמר: מצפת, בעוד שב“תזכרה” רשום כי הוא מיפו. האמת היא שאביו בא מצפת להתיישב ביפו ושם הוא רשום. ניהלו גם חקירה במאה שערים. למרבה המזל לא העלו דבר.

חקיקה: תמול הלכתי עם תלמידי הכיתה הראשונה לסילואן²⁰, כדי לחקוק את הכתובת באבן. כל התלמידים ביקרו בתעלה וסייעו לחקיקה. עתה הכתובת חקוקה באבן. היא נתקבלה יפה וכל אות נראית לעין. למשלוח הבא אליך תצורף גם היא. התלמידים טעמו טעם של מחקר. בשבוע הבא נבקר את המערות הנמצאות בהר, דרומית לגיא בן הינום.

חותני: עזב היום את ירושלים יחד עם כל משפחתו; עצוב מאד היה בשעת הפרידה.

ה' בן יהודה נסע בשבוע שעבר ליפו יחד עם ה' אוסוביצקי²¹. “הצבי” חדל להופיע מזה כמה שבועות. החושב הוא להפסיק הוצאתו לאור? במכתבך האחרון הנך כתב לי ששוחחת עם לורד ר. בעניין מוצא. האם לא מוטב לדבר על הענין בפאריז, ששם לא חושבים אלא על התישבות. יהא זה מפה או משם, אני מקווה, כי לא תתן לעניין שיישכח. אבי וכל משפחתי דורשים בשלומך. ה' מיוחס אף הוא דורש בשלומך.

המסור לך,

עבדך הנאמן

דוד ילין

 

31. אל נסים בכר    🔗

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 14 בדצמבר 1887.

האדון המנהל היקר,

קיבלתי את שני מכתביך הארוכים מ־2 דנא. תודה רבה עליהם. אני למד לדעת כי למרות היותך עסוק מאד ונוסע בדרכים, לא חדלת לחשוב על שיפור ההוראה בעברית; ועל הרחבת החוג לעברית.

תלמידים: שיבחתי את התלמידים הטובים שהזכרת במכתבך, הראיתי להם את אשר כתבת לי עליהם ועל ידי כך התגברה תשוקתם ללמוד. – – – יש לנו תלמידים מוסלמים חדשים. השבוע הננו עוסקים בהכנת שיעורי התלמידים, שיישלחו לתערוכה. נשלח לכם שתי מחברות של כל תלמיד בעברית ובערבית: מחברת הטיוטות עם כל התיקונים של המורה ומחברת נקיה. בדרך זו אפשר יהיה לעמוד ביתר בהירות על כושר הלימוד ועל שיטת ההוראה. הכנות אלו, המעסיקות את התלמידים במשך כל השבוע, גורמות למרבה הצער איחור בבחינות לעברית. יהיה עלינו לחכות עוד כמה שבועות. בוש אני באמת באיחורים אלה, אבל אסור לתלמידים להיכשל. – – –

דינים וחשבונות: בשבוע הבא תקבל אוסף של דינים וחשבונות לחודש כסלו, כפי שבקשת. גם בחומר הנלמד בכתות שלנו אכלול “פרקי אבות” במקום תלמוד. האם אין זה מצער עד מאוד לראות את התלמוד שנוא בשל סכסוכים בין אנשים שאולי אינם ראויים להיקרא “רבנים”. האם התלמוד הוא אחראי לכל המעשים של אלה שלמדו אותו?

היסטוריה: אילו ביקשו, כי ידע התלמיד רק את סיבות החגים והצומות וכו', די היה ללמדו את שקרה עד לחורבן הבית השני. אחרי החורבן אין לנו כל חג חדש וכל צום חדש. אולם הרעיון כשהוא לעצמו טוב הנהו. כל מה שאפשר להעלות נגד רעיון זה, הוא כי מלימוד היסטוריה בהיקף כה כולל, לא יקבל אולי התלמיד מושג נכון מגדולתה של היהדות, ממסירות הנפש של אבותינו. תקופת המכבים או תקופת המלחמה ברומאים בלבד עשויה להשפיע השפעה גדולה על התלמידים. אולם התיתכן השפעה כזאת בהיקף כולל? אל נא נשכח, כי תולדות עמנו מקיפות תקופה של 3700 שנים (מאז אברהם), 40 דורות משקיפים עלינו. הרי זה לאין שיעור יותר מבכל היסטוריה אחרת. אל לכם לשכוח גם, כי ההיסטוריה שלאחר החורבן חייבת להקיף את תולדות אחינו בכל הארצות. אף על פי כן נעשה כמיטב יכלתנו כדי לחבר תמצית.

ספרים: שאלה שניה שצריכה להעסיק אותנו עתה היא שאלת הספרים. תלמידינו, שהם מתקדמים למדי בעברית, בערבית, האם אינם נזקקים לספרי קריאה טובים בכל הנוגע ליהדות, כדי להרחיב אופק מחשבותיהם, וכדי לשפר סגנונם בכל השפות שהם לומדים – עברית, ערבית, תורכית, צרפתית, אנגלית? האם אין לנו צורך בספריה גדולה כפי שראוי לירושלים, עיר זו מלאת העניין שכה קשה למצוא בה ספרים. האם אחינו הנדיבים לא ישמחו לתרום למען עניין כה נכבד וכה דחוף? ספריה היא צורך חיוני ומחובתכם לעסוק בכך. המדובר הוא בהתקדמותו של דור. עשה והצלח! בתקווה לחזות בהצלחתך בעניין זה הנני

עבדך הנאמן מאוד

דוד ילין

 

32. אל י. מץ פינס    🔗

(כסלו תרמ"ח).

חותני הנכבד!

– – – בימים האלה אני עסוק בחיבור ספר הלכות לנערים מספר משנה התורה להרמב"ם, לפי הסדר שהוסכם בינינו זה כבר. אמנם ידוע ידעתי, כי אינני ראוי למלאכה כזאת ולא בין מורי הוראה יימנה חלקי, אך מה אעשה והצורך יביאני לזה. וזה הדבר, אשר אנכי אומר לעשות, מדי כלותי חיבור פרקים אחדים ושלחתים והיו לעיניך ושפטת משפטי והיה אם יזכו בשפטך ונתתים בידי הנערים. – – –

 

33. אל נסים בכר    🔗

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 25 בינואר, 1888.

אדוני המנהל היקר,

קבלתי את מכתבך הקצר והחביב מפראנקפורט. הראיתי לתלמידים את איחוליך הטובים והם היו מרוצים מאד. הקורס של השנה השניה מתנהל ביתר רצינות. אני מכין בכתב את כל השעורים שנלמדו בהיסטוריה, הלכות ואמרות בתלמוד. לאחר שהתלמידים שיננו את הדברים בעל־פה בכיתה, הם מעתיקים אותם בכתב בביתם. בדרך זו מותקנים ספרי הלימוד בהדרגה. הוא הדין בקורס המיוחד. – – –

כבר תרגמתי את הנאום של ד"ר אדלר. הוא מעניין מאד, אבל התקשיתי מאד בתרגומו מאנגלית. ה' גביזון מתחיל להעתיק אותו וה' מיוחס מתרגם אותו לערבית. – – –

מספר התלמידים המוסלמים בבית הספר עולה מיום ליום. בנו של מוסה עמרן ואחיינו של עבדול רחמן נתקבלו במשך חודש זה. ה' אוסוביצקי²² ביקש מחותני להמציא לו את הספרים. אתה אולי תימצא עדיין בפאריז כשיגיעו הספרים. כיוון שהנך עונד כבר לחזור, הריני להזכירך בזה רשימת הספרים המעטים, ששלחתי לך בצירוף מכתבי הראשון. אולי מוטב להוסיף עליהם את ספר ההיסטוריה של היהודים מאת רנאן.

כולי שלך

עבדך המסור מאד

דוד ילין

 

34. אל נסים בכר    🔗

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 8 בפברואר 1888.

אדוני המנהל היקר,

– – – ועד כל הכוללים פנה במכתבים בבקשת עזרה לפסח. מר ריבלין²³ ביקשני לתרגם את המכתבים לברונים אדוארד וגוסטאב רוטשילד ולמר שייד²⁴. תרגמתי להם את המכתבים מתוך שידעתי, כי גם אתה היית לפעמים עושה זאת למענם. הם גם הריצו מכתב תודה לבארון הירש²⁵ למען ידבר בקושטא עם הווזיר לטובת היהודים שזה מקרוב הגיעו ארצה. “עזרת נידחים”²⁶ קיבלה 60 לירות טורקיות מברון הירש באמצעות נבון²⁷. השמועה אומרת כי זה האחרון הסב לשולחן אצל הבארון וכי הבארון הבטיח לו, שימלא כל מה שביקש ממנו.

עבדך הנאמן מאד

שלך

דוד ילין

 

35. אל נסים בכר    🔗

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 15 בפברואר, 1888.

אדוני המנהל היקר,

– – – “חבצלת”²⁸ ממשיך עוד בפרסום מאמרים נגד ה' הירש²⁹, נגדנו ונגד כל העולם, ומר בן־ יהודה³⁰ עדיין מחכה להזדמנות להתקיפו.

עבדך הנאמן מאוד

שלך

 

36. אל אביו    🔗

ירושלים ת“ו ד' לסדר “החודש הזה לכם ראש חודשים”³¹ תרמ”ט.

אבי יקירי!

בן נולד לך כיום הזה, בן אשר כשבע שנים היה נחשב כמת ועתה שבה רוחו אליו ויחי³². אמנם הייתי כחיות האלה, אשר יקפאו ויישנו זמן רב, ואחר כן, בימי האביב בעבור הגשם והשלג והברקים והרעמים והברד והטיט, והשמש תשיב פני אדמה, אז יקומו גם הם משנתם וחיו. כן הייתי גם אני ועליך לברך עתה, – ברוך מחיה המתים! ברוך הוא, אשר לא עזב חסדו ואמתו ממני ויוציאני מבית העבדים והחודש הזה לי ראש חודשים, לתקופה חדשה בימי חיי.

חדשות בכלל לא היו. מיוחס³³ השיב ביום ב' להנ“ב³⁴ על שאלתו “מה יעשה ילין בצאתו מביה”ס” – כי אהיה מורה בביה"ס להרצברג³⁵, וחמתו בערה בו כאש ולא יכול לדבר עוד.

ביום ב', בגמרי לימודי, סיפרתי לתלמידי, כי הנני עוזב ביה"ס ומורה חדש יהיה להם, ואיעץ אותם לשמוע בקולו ולעשות מצוותיו. הרבה הרבה התאבלו תלמידי על הפרדי מאתם וערוך העריכו לי מכתב מעיד על רגשות עצבונם.

בן הפחה אמר לי, כי הוא יבוא אל ביה“ס להרצבורג בלילה ללמוד שם ערבית – בלי תפונה לא יתן לו הנ”ב לעשות כזאת.

ביום ב' בערב לא מצאתי את הנ“ב בביה”ס. ואלך לראותו תמול בצהרים ואמצאהו עומד ומדבר עם איש אחד בחצר ואמתין עד כלות דבריו. ויהי ככלותו דבריו וילך הנ“ב לדרכו ולא שם פניו אלי ואלך אחריו, הוא הולך ואנכי הולך עד כי הסב פניו לאחרונה ויראני ואומר לו שלום ולא השיב לי, ואומר לו כי ספריו עוד אצלי, ויאמר לי בשפה רפה “שלחם לביה”ס”. ואומר לו כי כספי עוד לא נתנו לי, ויאמר “יתנו לך”, ואוֹמר לו שלום ולא ענני ואלך. זאת היא פרידתנו אחרי שבע שני עבודה ותלאה ביום ובלילה!

בביה"ס להרצברג עלי ללמד שני ימים בשבוע שש שעות ביום, ויתר ימי השבוע עלי ללמד עד הצהרים. ומשעת הצהרים הנני חופשי.

בנך דוד

 

37. (אל ו. הרצברג?) ³⁶    🔗

(תרגום מצרפתית)

לשנה טובה תכתבו ותחתמו!

ירושלים ט“ו אלול תרמ”ט, 11 בספטמבר 1889.

א.נ.

זהו לי מכתב ראשון שאני שולח לך מאז נסיעתך. אני מודה כי לא נהגתי כשורה. אבל לדאבון הלב יש באופיי משהו העוצר אותי, מעין חשש להיות למעמסה, הגורם לי לנהוג חסכון גם בביקורים גם במכתבים. הואל נא בטובך לסלוח של בכל הנוגע לעבר.

העונה מתקרבת לקיצה. הכיתות סבלו במקצת במשך ששת החדשים הללו. אולם ה' שטרן³⁷ כבר התחיל בעבודה ואנו מכינים את עצמנו לקראת העונה הבאה במרץ רב ומקווים לראות פרי בעמלנו. כבר נתגבשה כיתה שניה טובה עד מאוד, המורכבת מעשרים תלמיד ויותר, בעלת ידיעות כמעט שוות בכל המקצועות, דבר שעד כה היה נדיר מאד.

אנו עומדים להכין מחזה שיוצג בעברית על ידי תלמידינו באחד מימי חג הסוכות. תחילה תרגמתי מחזה של מולייר, שמצאו כי הוא מצויין אלא ראוי להצגה בפורים, בעוד שהפעם בחרנו בנושא לאומי “שיבה מגלות בבל”. ההצגה תתקיים בבית הספר המקומי שלנו, שיש בו חדר שיוכל להכיל כמאה איש. תהיה זו הצגה ראשונה בעברית אולי מאז קיימת לשון זו. הסגנון פשוט מאד, למען יובן על ידי העם, ואנו מקווים, כי יעשה רושם גדול.

מזה כמה חדשים נוסדה חברה בשם “שפה ברורה” במגמה לעשות תעמולה למען השפה העברית בכל האמצעים האפשריים. ד“ר ד’ארבלה³⁸ הוא הנשיא של החברה וה”ה בן יהודה³⁹, הירשנזון⁴⁰, קאלמי⁴¹ ועוד ספרדי אחד הם חברי הוועד. עד כה מצאו הד חזק בלבות תושבי העיר מה שמראה כבר על התקדמות גדולה.

מעון התלמידים של בית הספר בהנהלת האדון נסים⁴² כבר עבר לבית החדש ומר קמיניץ⁴³ מעתיק דירתו והוא פותח מלון חדש גם בחברון.

קבל נא בטובך רגשי הוקרתי העמוקים ביותר

בנאמנות שלך

המאחל לך ולמשפחתך שנה טובה ומאושרת

דוד ילין

 

38. אל אביו    🔗

ב“ה ירושלים ת”ו ח' שבט תר"ן.

אבי מחמדי!

בארץ רוסיה תקרא את מכתבי זה⁴⁴. בהגיע העת כי תקראהו נפתחו כבר לפניך שערי כל הארץ, כבר עברת בשלום את הים ואת שאון גליו, ואת היבשה ואת רעש קוֹזקיה, וכבר נכנסת אל הארץ הברוכה­ – בקוזקים וגזירות, והנך יושב בחדר חם לפני אח בוערת, כובע עור חבוש לראשך, אדרת שער על גבך, ווליקס⁴⁵ תוכו לרגליך – וקורא את המכתב הראשון, הבא אליך מארצך ומביתך.

אל נא תחשוב אבי, כי רק אתה על ברד ושלג תדרוך, תרמוס כפור וקרח. גם עלינו הריקו העבים את ברכתם כל ימי השבוע הלוך והרק. הרוח הונה מים, הגשם יורד מלמעלה והטיט מתרבה מלמטה. ביום ההוא יבוא האדם חדר בחדר להחבא מפני פחד הרוח ועזוז שלטונו. ועוד השמים מתקדרים בעבים, ועוד הנפות הגדולות מנפות את כל אשר בתוכן מסלתן ומגרשן על ראשנו ועל קדקדנו.

אכן הטיפות הקרות והלחות היו כבר לזרא בעינינו, אבל בכל זאת יעלוז לבנו בזכרנו, כי שנת ברכה, שנת אוֹסם ושוֹבע, באה לקראתנו. כן התבל וכן דרכיה. הדבר הטוב נקנה ביגיעה רבה וכבדה, אך לא לאדם לסגת אחור מפני העבודה הקשה אשר נוּטלה עליו עד הגיעו אל תכליתו. אל תרפינה ידיך, אל ירך לבך – רק חזק ואמץ וה' עמך.– – –

אשת סוסניצקי⁴⁶ תסע אחרי חג הפסח לרוסיה בדבר חלוקתו. – – –

 

39. אל אביו ירושלים ת“ו כ”א שבט תר"ן.    🔗

– – – הנני חושב, כי בעת כתבי מכתבי זה הנך כבר ברוסיה. ברוך ה', אשר העבירך בשלום וינחך למחוז חפצך, ועתה עליך להחל מעשיך באומץ ובעוז, אל תערוץ מפני הגבאים ואל תחת מפניהם, כי את אשר לך הוא אתה תובע מאתם. חפש אחר קרוביך ואחרי כל אנשי מדע, אשר חכמתם בראשם לדעת להגיד לאדם ישרו, והושיעוך במשפטך זה, ולא תהיה עוד עשוק ונרדף. – – –

 

40. אל אביו    🔗

ה' ניסן (תר"ן).

אבי יקירי!

– – – ביום השבת היה בביתי אחד מקרובי חותני מוואלקאוויסק, שבא הנה לקנות קרקע, ויספר לי, כי בפאלטאווע עשתה חברת חובבי ציון גורלות זה משנה ומוכרים הגורל בשלשה רו“כ ומכל שש מאות גורלות יזכה גורל אחד באחוזה בא”י⁴⁷. לע“ע אין להם האחוזות וכשיאסף הכסף בידם יקנו אז. הגורלות נדפסים בחו”ל וכתוב עליהם “בני ציון יפו” והמה שולחים את הגורלות למנהלי חו“צ הקרובים אליהם להתעסק במכירתם, וה' אמצ’יסלאווסקי⁴⁸ הוא אשר יכתוב להם מא”י ומציע לפניהם ההצעות בדבר הזה.

הדר' ד’ארבלה סיפר לי, כי השיג מנויורק מכתב ובו הם מרשים לו לקנות אחוזה בסך עשרת אלפים פראנק, ועוד מעט יבוא אחד משם להתבונן בדבר⁴⁹. ועתה הן יוכל היות, כי תמצא קולוניא חן בעיניהם. לזאת כתב נא אלי את המחיר האחרון של כל חתיכה וחתיכה, ושל הכל ביחד. בכלל דבריו אינם ברורים, הן ולאו ורפיא בידיה, אך עלינו הלא לא לעזוב כל מקרה אשר תצמח לך תשועה ממנו. בהיות חותני בירושלם בחג הפסח אשתדל כי נדבר יחד את הדר' ד’ארבלה ואת ה' אמציסלאווסקי, אולי יצא משניהם דבר קיים, וכתבתי לך. לע“ע אל תנח ואל תרף מהשתדל לפני חו”צ באיזה אופן שיהיה.

את מכתבך נומר 8 קיבלתי היום ומאוד צר לי בראותי, כי אפתה רוחך למראה הקושי והלחץ אשר על דרכך. אך הלא גם בצאתך מירושלם לא חשבת, כי תיכף בבואך ללאמזע ולסובאלק יצאו הגבאים לקראתך ויושיטו לך את המגיע לך. לזאת אל תרפינה ידיך ואל תזוז מהם עד הקימך מחשבתך. – – –

 

41. אל אביו    🔗

ב“ה יום ד' י”ב ניסן תר"ן.

– – – ה' חאנקין שביפו קנה בימים האלה את אדמת דוראן אשר בין ואדי חנין ועקרון ובה עשרת אלפים דונם, ואומר הוא למכרה ליחידים לחלקים⁵⁰ – – –

דודי יעבץ⁵¹ השתדל בזכרון יעקב, כי יקחו מספרי “המקרא”⁵², ויקחו בשבוע הזה מאה ספרים מהחלק הראשון ומאה מהחלק השני בסך תשעה נאפ', ובזה שילמתי את חובי לבכר⁵³ בעד הדפסת הספרים.

לליליענבלום⁵⁴ הנני כותב היום, כי ישלח למחותננו בביאליסטאק⁵⁵ עשרה ספרים.

סדר היום לשבוע הזה הוא “מסילת הברזל”. בכל מקום שאנשים משיחים יחד נשמע השאלות: “התהיה מסילת הברזל? הלא תהיה?” כי בשבוע הזה ביום ב' החלה המלאכה. האינזעניור⁵⁶ בא, וליום ב' קראו את הפחה ואת הקונסולים לבוא אל החנוכה. המלאכה החלה אצל הכפר יעזור ולפחה הכינו פטיש מעשה כסף ומטבעות זהב בצדיו, להכות בו המכה הראשונה על אבן היסוד. – אך בכל זאת אין איש יודע אם יש ממש בדבר.

 

42. אל זאב יעבץ    🔗

(תר"ן)

דודי הנכבד!

את מכתבך המלא חיבה וידידות הביא לי ידידנו ה' ציפרין⁵⁷. לא אכחד ממך כי ברגע קחתי את המכתב בידי נכונותי לקרוא בו דברי מוסר ותוכחה, ולך היתה הצדקה דודי ליסרני ולהוכיחני על אשר לא השיבותי לך עד כה על מכתבך הראשון. אך קראתיו וארא, כי בטוב לבך ומאהבתך שאהבתני סלחת לחטאתי וגם שכחתה. אכן מה רב טובך אשר צפנת לידידיך.

ע“ד ספרי המקרא⁵⁸ הנני מביע לך תודתי, היוצאת מקרב לבי, כי בזה סר מעלי עול החוב, שחבתי לבכר⁵⁹ בעד הדפסת הספרים, ומעתה כל הספרים שנותרו לי המה. את ספרך מנדלזאהן אשלח לך ע”י ידידנו ציפרין.

בדבר ספר הכתובים האחרונים אשתדל אחרי החג, כשאשוב ללמד בבית הדר' ד’ארבלה⁶⁰, כי ישוב לידך.

בדבר התנ“ך הסורי⁶¹ עוד לא דרשתי, כי רבו טרדותי בימים האלה ימי ערב פסח. אי”ה בשבוע הבא אחקור ואדרוש ואם המצא יימצא אשלחנו לך עוד עם ידידנו הנ"ל.

לימוד השפה הסורית אכן דבר נכבד ונחוץ הוא, והנני מקווה כי אחל להתעסק בו. בכלל הנני מתעסק עתה באוסף כל המלים הנמצאות בתנ“ך וסידורן ע”פ סדר נכון, פרקים לכל משקל ומשקל מהשמות, ובכל פרק יבואו כל השמות שבתנ“ך אשר הם על המשקל ההוא ונטיותיהם בפרט, וכן בפעלים כל הפעלים הנכנסים תחת גדר אחד בלבד. ועל פי זה הנני אומר לקבוע כללים נכונים לדקדוק שפתנו. לע”ע החילותי הדבר, ותוצאותיו אודיעך בעתם, – – –

ועתה קבלו נא את ברכתי ואת ברכת בני ביתי לימי החג הבאים עלינו לטובה.

 

43. אל שלמה ליברייך, וינה    🔗

ב“ה ירושלים תו' י”ח טבת תרנ"א.

לכבוד האדון הנכבד חובב שפת קודש וחפץ בתחייתה בכל לבו מוהר“ר שלמה נ”י המכונה דר' ליבריך, מורה לילדי ישראל בוויען.

אדוני הנכבד!

על מכתביו, המלאים אהבה וחיבה לשפת קודשנו, וחפץ נעלה לשימה בפי ילדינו, השיבותי לו – בדברים קצרים, כי בהניח ה' לי מטרדותי אשיב לו בארוכה, ועתה הודות לאל כי הגיעה העת, והנני להקים דברי.

מאד שמח לבי לראות, כי הזרע, אשר החילונו לזרוע על אדמת הקודש, צץ ופרח גם בארצות אירופה גם במקומות אשר נעזבה שפת קודשנו, ונדחה קראו לה בניה, ותהי להם כאבן דומם, כחנוטי מצרים וכשארית ספרי יוון ורומי. עתה יש תקוה, כי ישוב רוח ישראל וחי, והכירו הבנים לדעת את אבותיהם הרמים והגדולים אשר לא קם כמוהם בכל בני האדם, וצדקה תהיה לכל אלה, המשתדלים בזה להשיב לב בנים על אבותם.

אדוני שאלני להודיע לו איך נלמד את השפה העברית להתלמידים מיום החילם לקרוא עד למדם השפה על בוריה.

ספרים אחדים ספרי לימוד חוּברו בעד המתחילים. בן־זאב⁶² כתב את ספרו “מסילת הלימוד” ומאפו⁶³ כתב שני ספריו “חינוך לנער” ו“אמון פדגוג” ועוד ספרים כאלה. אך כולם נבנו על יסוד התרגום. מלמדים לנער מלים אחדות בתרגומן ואח“כ נותנים להם מאמרים בעברית לתרגם. אך הלא נדע, כי גם בשפות אחרות נקל הרבה מאד לתרגם מאשר לדבר. רבים ראיתי, אשר ידעו לתרגם המליצות היותר קשות בספרי הנביאים וכבד עליהם לחבר מאמר (זאץ) קטן בדיבור. ולזאת איפוא עזבנו את כל השיטה הזאת והחילונו ללמד לנער עברית בעברית, באופן כי לא יצטרך לשום תרגום, וכאשר יבוא לדבר לא תהיינה עליו שתי עבודות, לתרגם במחשבתו משפתו שהוא מדבר בה לשפת עבר, ואח”כ לבטא את אשר תרגם במחשבתו, כי גם במחשבתו יבואו לו הדברים בעברית. – את אופן הלימוד הראשון למתחילים יוכל להבין מתוך המחברת הקטנה הרצופה פה, אשר סידרתיה בעדו להיות לו לדוגמא ועליה יוכל להוסיף ולהוסיף, להגדיל מעט מעט את חוג המאמרים ולהרחיבם במושגים שונים. והיותר טוב הוא לדבר עם התלמידים בעניינים מעולם המעשה, מענייני החיים, כאשר יראה בספר מקרא לילדי בני ישראל⁶⁴ במאמרי “הקמח והלחם” מה רבו האנשים העובדים למעננו וכו' – למען ילמדו לדבר את כל חפצם ולא יתעכבו.

גם סיפורים קטנים יספר המורה לתלמידיו בעברית ויבאר להם היטב את תוכנם ואח“כ ידרוש מן התלמידים, כי יספרו לו בפיהם, ומהטובים שבהם ידרוש כי יכתבו לו את אשר סיפר להם, או כי ישיבו לו בכתב על איזה שאלות, אשר ישאלם מתוכן הסיפור, ובזה יחלו הנערים לחבר בעצמם חיבורים בעברית. גם ספרי קריאה יהיו להתלמידים בעברית ככל אשר להם בשפות האחרות וקרא המורה אתם וביאר להם דברי הספר (למבינים יבאר בעברית ככל אשר נעשה אנחנו וכל אשר עשו מבארי ספרי הקודש בעברית) והתלמידים יגידו לו אח”כ בעברית את אשר קראו. המורה ישאלם שאלות בדבר אשר קראו והתלמידים משיבים לו, ולדבר הזה הננו משתמשים בשני ספרי המקרא שחיברתי לתכלית הזאת ואשר הנני שולחם לכבודו לדוגמא.

“תולדות עמנו” גם הם לנו למקור נאמן להרחבת הדיבור בעברית. ובדבר הזה יש לנו מלבד לימוד הלשון עוד מטרה, כי ילמדו תלמידינו להכיר ולדעת את אבותינו, חכמינו וגדולינו (בדבר הזה השתדלתי הרבה גם בספר המקרא כאשר יראה כבודו). המורה מספר לתלמידיו בעברית פרק בתולדות ישראל – והתלמידים, אשר כבר קראו אם מעט ואם הרבה בספרי התנ“ך, יודעים ומבינים את אשר הוא מספר להם, והם שבים ומספרים לו את אשר כבר סיפר להם. ואם יש להם ספרים מיוחדים לזה, יוכל המורה לצוות לתלמידיו, כי יקראו הם בעצמם פרק בספר הזה, וביום הבא יספרו לו בעברית את אשר קראו. עד כה חסרו לנו ספרים לתולדות ישראל מאחרי חורבן הבית הראשון ועד היום, ועתה הנה חוברו בעניין הזה שני ספרים בירושלים. האחד הוא ספר “דברי הימים לבני ישראל” להסופר הנעלה הרב וואלף יעבץ. סגנון הספר כסגנון ספרי התנ”ך וקל לתלמידים ללמוד, כי מנוקד הוא. ועיקר דבריו על תולדות ישראל מימי החורבן ועד היום. והשני הוא להסופר הח' בן־יהודה, עורך “האור”⁶⁵ ושמו “קיצור דה”י לבני ישראל בשבתם על אדמתם", מדבר בפרטות מזמן היצירה עד חורבן הבית השני. לא מנוקד.

מלבד זה ילמדו תלמידינו על פה שירים יפים ממשוררי ישראל. והסיפורים שבהם ילמדו סיפורים ומשלים קטנים, כאלה הנמצאים בספר המקרא לילדי בני ישראל.

גם בהקראה (Dictat) נשתמש ללמד לתלמידים הכתיבה התמה (orthographie) של המלים, ככל אשר יעשו המורים ביתר השפות.

מאוד מאוד נחוץ הדבר כי יימצא בבית הספר בית־ספרים (Biblioteque), אשר יימצאו בו ספרים שונים אשר יינתנו לתלמידים לקריאה הכל לפי ידיעתם. הספרים האלה צריך שיהיו כתובים בסגנון קל לתלמידים להבינו, ודברים הקרובים אל לבם. ספרים כאלה ישיג אצל כל מוכרי הספרים העברים. והנני רושם לו שמות ספרים אחדים למשל, מרשימת ספרי ר' אהרן פויסט בקראקא⁶⁶, לפי סדרם ומספרם (נומר) בהרשימה.

3372 אלוף נעורים – בענדטעסזאהן (ספר טוב מאד)⁶⁷

3412 בבטן האדמה – שפערלינג⁶⁸

3445 במצולת ים – שפערלינג⁶⁹

3447 בן מלך – שפערלינג⁷⁰

3784 כור עני – רומש⁷¹

3886 מודע לילדי ישראל – בענדטענזאהן⁷²

4096 משלי יהודה – גארדאן⁷³

4106 סופרי ישראל – פינן⁷⁴

4190 עמק הארזים – פרידבערג⁷⁵

4276 שבט יהודה – ן' ווירגא

4301 שירי שפת קודש – אד"ם⁷⁶

4370 תולדות חכמי ישראל – שולמן⁷⁷

3477 גן שעשועים – ראזענפעלד (עתה נדפס שנית בתיקונים)⁷⁸

3480 דביר – גינצבורג⁷⁹

3597 המתנחם – צוקערמאן⁸⁰

3620 הפודה ומציל שפירא⁸¹

3794 כנור בת ציון – שירי מיכ"ל⁸²

3950 מלוכת איזבל – קעסטין⁸³

4083 נטעי נעמנים – פיורקא⁸⁴

4112 סיפורי אלישיב – גינצבורג⁸⁵

4196 קאלאמבוס – גינצבורג⁸⁶

4201 שיחות מני קדם – וואלף יעבץ (נמצא גם בירושלים, טוב מאוד לתלמידים)

4344 שפה ברורה – שולמאן⁸⁷

4381 תולדות רמבמ"ן – אייכעל⁸⁸

ועוד ספרים מהמין הזה, אשר יעורר התשוקה בלב הנערים לקרוא בשפת עבר. גם מכתבי־עת טוב לתת לפני הגדולים שבהם לקרוא.

אם ירצה לקחת בעד תלמידיו מהספרים אשר הנני שולח אליו, יודיעני ואשלח אליו. מחיר ספר המקרא לילדי ב“י כרוך 60 צנטים והמקרא לנערי ב”י עם ספר ארץ אבותינו⁸⁹ פראנק וחצי, והוצאות המשלוח עליו. – מהספרים האלה לא נשארו בידי כי אם כערך ששים ספר מכל חלק.

מחיר ספר דברי הימים לה' יעבץ⁹⁰ הוא שני פראנק, ולבתי הספר יוריד אולי מעט מן המקח, ומחיר ספר בן־יהודה הוא פראנק.

אם יודיעני כבודו, כי אם אדפיס ספרי גדול כעין המחברת הרצופה פה, יוכל לקנות ממנו מספר הגון בעד תלמידיו, נכון הנני להדפיסהו.

ועתה הנני מברכו כי יצליח במעשו ובכל אשר פעל לטובת עמנו ושפתנו הקדושה ושמח גם לב מכבדו כערכו הרם ומוקיר פעלו

דוד ילין

 

44. אל יחזקאל סוכובולסקי ⁹¹    🔗

ירושלים ת“ו אור ליום ו' ז' שבט תרנ”א.

יחזקאל אחי!

– – – ההתעוררות בירושלים לקניית שדות גדולה מאוד, חברות תצמחנה כעשב הארץ. בימים האלה עלה ברעיוני לייסד חברה על בסיס נכון לקניית קרקעות בא"י, כעין החברה אשר החילותם זה מכבר לעשות ביפו ואשר ה' בלקינד הוא סוכנה, ואשר לא עשתה כל פרי עד כה בהיות לה רק תכלית רוחנית⁹².

“החברה החדשה⁹³ יהיו בה מאתיים נומרים, כל נומר ישלם במשך חמש שנים עשרה פראנק לחודש. הכסף הנאסף (1200 נאפוליאן לשנה) יהיה מונח בבאנק ברווחים. החברה תתבחר ועד להתעסק בקניית קרקעות בהרי ישראל, ובהצטרכו לכסף יקח מהבאנק. חלק מהכסף הנאסף יוציאו בכל שנה לתיקון הקרקעות ולעבודתן. אם נמצאו קונים להקרקעות, ברווח בתוך משך חמש השנים יימכרו להם, ובכסף יקנו קרקעות שנית. באחרית חמש השנים, בהיות להחברה קרקעות בערך חמשת אלפים נאפוליאון, תחולקנה הקרקעות למאתיים חלק שווים בערכם ונתנו לכל חבר חלקו בקושאן”.

חברים אמרתי לקחת אנשים נבחרים, אשר נדע כי יש להם חפץ וכוח לשלם הסכום הזה. ואחרי אשר היו כבר ערך עשרה חתומים מאחי הלשכה⁹⁴ ואחרים, קמה התעוררות בהלשכה, כי תעשינה שלוש הלשכות (בירושלים, יפו, ובירות) את הדבר הזה, ורק לאחי הלשכה. הדבר הזה טוב מצד אחד, כי יחלו לכתוב גם לאמריקה לעוררם לקחת חלק במיפעל הזה. אך מצד השני הן תהיה החברה רק לבני הלשכה ואין לאחרים חלק בה. לכן אמרתי תעשינה הלשכות את אשר עליהן לעשות לטובת הענין, ואנכי אאסוף לי חברים מזולת אחי הלשכה כמאתיים איש פה וביפו, כי הלא גאולת הארץ מצוה על כל איש ישראל לא רק בני הלשכות לבדם. בשבוע הבא אי"ה אשלח לך אופני החברה בפרטות, ושמות החברים שנאספו כבר, למען תוכל גם אתה לאסוף חברים ביפו (זולת בני הלשכה). וידעת, כי הדבר הזה דבר גדול להרחבת היישוב, ולנטיעת־ידיעת־מצוות־גאולת־הארץ בלב כל איש יהודי, בהשתתפו לזה במעשה ובדעתו כי במצווה הזאת יוכל להרוויח. כי בין כה וכה בכל מקום שיקנו אדמה ושיווסד שם יישוב יעלה ערך האדמה הרבה.

היום קיבלנו מכתבך ע“ד קניית קרקע בקולוניא. אם בכל לבבך הנך אומר לקנות שם, תחכה שבועות אחדים והשתדל א”א⁹⁵ למצוא עבורך חלקת שדה על צד היותר טוב. ובבוא הדבר למעשה יודיעך א“א דברים ברורים על אודות זה. ביום א' הבע”ל יצא אי"ה שנית לקולוניא.

לידידנו גראזובסקי⁹⁶ תאמר, כי את ספרם הנני מגיה תמיד. כבר הדפיס בן־יהודה⁹⁷ שני חצאי בוגן⁹⁸ או שלושה.

 

45. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

(תרנ"א)

יחזקאל אחי!

רצוף פה תקנות החברה החדשה⁹⁹ אשר כתבתי לך על אודותיה, אם תשיג חתומים ביפו אנשים אשר תדע, כי יש בהם כוח לשלם התשלומים, קבלם והודיעני מספרם ושמותם עוד בשבוע הזה, ואשר יתוספו אח"כ תודיעני בשבוע הבא. גם לחותני שלחתי נוסח כזה וגם ממנו דרשתי כזאת. השתדל לדבר אתו בזאת. – – –

אם תמכרו, מכרו חלקים שלמים ולא פרקים, כי לפי הנראה עתה אולי לא נצטרך למכור פרקים כלל. היום הגיד לי מיוחס¹⁰⁰, כי יש כבר כערך חמישה ועשרים ספרדים, החפצים לקנות חלקים. וגם זאת ידעתי, כי לו הדפסתי מודעה אחת אז נאספו כל החלקים ביום אחד, אך לא חפצתי לאחוז בדרך השתדלנים ברעם וברעש.

 

46. אל הד"ר ו. הרצברג¹⁰¹    🔗

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 15 בדצמבר 1891

אדוני הנכבד מאוד,

היה לי התענוג לקבל את מכתב התשובה שלך, שציפיתי לו בקוצר רוח. כל מכתב שאני מקבל ממך מאשר מחדש ומעיד על ידידות כנה ועמוקה.

מכתבך משקף בבהירות עד כמה הנך מסור לעניין הקדוש ועד כמה הנך טורח ועמל, ולא נותר לנו אלא לאחל לך מיטב ההצלחה לטובת עמנו ולטובת ארץ הקודש.

אשר למצב הדברים אצלנו, עתה שרויים אנו בשקט ודממה, אותה דממה קודרת ועגומה שיודעים אלה אשר זה אך קברו את אחד מטובי ידידיהם. איש אינו מעז להעלות זכרו בפני השני מחשש להגדיל את הצער. הישראלים היותר נלהבים, ניטל מהם הדיבר למראה כל היסורים שעברו על המהגרים המסכנים אשר נאלצו לעזוב את הארץ המובטחת. נראה כאילו בושת תכסה פניהם והם מחכים לזמנים יותר טובים.

החוקים החמורים נגד המהגרים יש להם עדיין תוקף, אין רואים אדם בא ארצה ואלה שהגיעו כבר יוצאים אף הם לאט לאט.

לפי שעה אין קונים עוד קרקעות וגם את הקניות הקודמות אין לממש ברוב המקרים. קניית השטח של 50000 דונם בין חיפה ועכו, שבוצעה על ידי ה"ה רוקח וליברכט ושותפיהם, כמעט בטלה¹⁰². זה גם הגורל הנשקף לרכישות הקרקע של מר חנקין¹⁰³. אין עוד לדבר על החברות שנוסדו בירושלים לקניית קרקעות, כגון “נחלת יעקב”, “תל שערים” וכן אדמת קולוניה. כולן נתפרקו. לגבי תושבי ירושלים, נחשבה קניית קרקע – עסק. כשהתברר כי שוב אין רשות לזרים להתיישב בארץ, הרי שהעסק אינו עסק והכל נגמר. גורם נוסף – הרצון הרע של השלטונות המקומיים, שעשו קשיים על כל צעד ושעל.

לבצע קניות קרקע בשמו של זר, שלא התיישב בארץ, או בשם נתין רוסי, שעלה זה מקרוב – אינו בגדר האפשר. רשיונות בנייה על קרקע “מירי” קשה להשיג. פרוטינגר¹⁰⁴, העומד לקבל רשיון כזה, צריך היה להתחייב בכתב, כי לא ימכור את הבתים שיבנה ליהודים רוסים. הרשיון היחידי שנתקבל עד כה הוא שלנו – רשיון לבנות בשעריים, רשיון שהגיע לידנו בשבוע החולף. החברה היחידה שעדיין קיימת היא “חיבת הארץ”¹⁰⁵. היא נוקטת גישה לא מסחרית אלא אידיאלית תוך שאיפה לרכוש ולקנות קרקעות בארץ הקודש. אין לנו חברים רבים ואנו מסתפקים באלה שישנם. מן הראוי שהחברה תתקיים; אם אין אנו פועלים גדולות כיום, אנו מקווים, שנוכל לעשות יותר וביתר הצלחה לכשישתנו הזמנים.

לוטה בזה הנני שולח לך שתי קבלות על סך 10 פראנקים כ“א, שעליך להדביק בשתי המחברות של “חיבת הארץ” בשוליים, במרובע שהוקצה לקבלות מחודש אב תרנ”א. אלה הם עשרים הפראנקים ששלחת לנו. אשר לסכום ששלחת לי עתה, לא יקבל אותו האיש מידי הכולל אלא אחרי שבעה חודשים, כיוון שהוא לקח כבר את “החלוקה” שלו לשנה זו.

אבי עובד עכשיו בקולוניה כדי לסדר ענייני אדמתו. “חובבי ציון” טרם עשו דבר למענו. הוא עדיין מחכה ומי יודע כמה זמן יהיה עליו לחכות עוד.

 

47. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

(תרנ"ב)

יחזקאל אחי!

קראתי את שני מכתביך ע“ד שאלתך אם למכור נחלתך ברחובות אם לא, הנה דעת א”א¹⁰⁶ וגם אנכי מסכים לזאת, כי לעת עתה לא תמכרנה. הלא ראית, כי בזאת שלא מכרתה לפני שלושה חודשים עלה לך ב“ה¹⁰⁷ רווח, וגם עתה אחרי שהמושב כבר נוסד שמה לא ירד מחירה כי עלה יעלה. עתה, כל זמן שלא קנה א”א עבורך נחלה בקולוניא, אל תעזוב את המוכן כבר בידיך. יגמור א"א עם מכירתו עתה וינוח לו מעט מטרדותיו ומנושיו ואז לא ימנע מנפשו כל עמל ויגיעה להשיג עבורך די הנדרש לך, ובעת ההיא תוכל למכור נחלתך שמה. הן תזכור עוד, כי כדברים האלה אמרתי לך גם לפני נסעך. אבל אם יודע הנך כי יותר טוב לך למוכרה, עתה עשה כטוב בעיניך, כי אין אנו יכולים לדעת פה מצב העניין ברחובות.

בדבר האראדישץ הנה בשבוע הזה יצא א"א עם מהנדס לקולוניא למדוד השדה ויחלק לו חלקו כערך השדה שקנה ה' טמקין לא יגרע דבר, ושלח לך אז הפלאן¹⁰⁸* של חלקו¹⁰⁹ ובדבר הקושאן הנה אם ירצה האראדישץ לקחתו על שמו עליו לשלוח כוח הרשאה לפי החוק לאחד ממכיריו פה לקנות עבורו. על אופן כתיבת כוח ההרשאה הזה וקיומו אצל הממשלה תוכל להוודע ביפו אצל מוכרי הקרקעות לבני רוסיה. – – –

הנך כותב, כי לפי הנראה אנו מקטני אמונה בדברי ה' ט.¹¹⁰ כל זמן שלא ראינו הפארעס¹¹¹ הקדושים. לו היה הדבר תלוי רק בידו, אז היית יכול להתלונן כזאת, אבל בהיות הדבר בדעת עשרים איש, ואחרי ראותנו כי במקום דעפעשע, שאמר לשלוח לנו תיכף בבואו ליפו, עברו חמישה ימים וגם מכתב לא קיבלנו, התוכל להאשימנו, אם עלה על לבנו פחד פן חזרו אחדים מדעתם והדבר בטל?

בדבר בית־הספרים אמנם היו דברים בינינו ובין בן־יהודה בפני ה' טמקין¹¹², כי אחרי שהבטיח בפני ה' טמקין, שווארצבארד ופראנקפעלד¹¹³, כי נוסיף חברים חדשים לבית הס‘¹¹⁴ וכל חבר המשלם מג’ידי אחת יש לו הזכות לבחור בועד, חזר מדיבורו זה וחברי הועד הקודם (מלבד לונץ ואדלמן)¹¹⁵ הסכימו לו כי חברים חדשים אין להם זכות לבחור. ואחרי כל הדברים הבטיח פעמים אחדות על דיבורו־הנכבד (עהרענווארט), כי יעשה כפי שהציע לפניו ה’ טמקין, כי ישלח לחברי בית־הספרים רשימה מתשעה אנשים (ה' טמקין אמר כי יהיו שבעה: בן־יהודה, הירשנזון¹¹⁶, לונץ, אדלמן, כהן¹¹⁷, יעבץ¹¹⁸, וילין. ובן־יהודה לא רצה רק בתשעה, והשניים הנוספים יהיו: קאלמי¹¹⁹, ושטערן¹²⁰ וישאל הסכמתם, כי אלה התשעה יהיו ועד בית הספרים.

כן הבטיח לה' טמקין, ואחרי צאתו מההאטעל חזר בו תיכף ואמר לכהן, כי איננו רוצה ביעבץ כי אם בדוד אריה (גיסו של בכר). ואחרי כל הדברים האלה לא עשה גם כהבטחתו האחרונה, כי אם ציווה למשרת ביה“ס לכתוב רשימות משמות כל החברים ולחלקם בין החברים לבחור מביניהם תשעה אנשים (לא ציין את האנשים שהבטיח להציעם לקאנדידאטן). את הרשימות האלה לא חתם בחתימת חברי הועד הקודם. המשרת בא אצל כל אחד מחברי ביה”ס¹²¹, אם מצא אותו בביתו ציווה עליו לעשות רושם אצל שם כל איש שהוא בוחר בו, ולקח הניר בחזרה גם בלי שיחתום עליו החבר. ואם לא מצא את החבר עזב הנייר בביתו ולא הגיד מתי על החבר להחזיר הנייר ולמי להשיבו. הניירות שלקח בחזרה לא מסר להוועד בעת האסיפה כי אם לידי בן־יהודה מסרם. וביום השבת הזה עוד טרם היתה כל אסיפה כבר ידע בן־יהודה, כי לחברי הוועד נבחרו האנשים האלה: בן־יהודה, הירשנזון, קאלמי, שטערן, סאלאמיאק¹²², ח' יעקב מאיר¹²³, דוד אריה, כהן וילין. – ולונץ ואדלמאן לא יהיו עוד בהוועד. ועתה שואל אנכי השאלות האלה:

1) בן־יהודה אומר, כי אלה האנשים נבחרו ברוב דעות, טוב הדבר, אבל איך נדע כי כן הוא? הרשימות אשר רשומים עליהם סימנים אצל שמות הנבחרים במה נדע כי באמת הן אלה שרשמו החברים עליהן? מי יאמר לנו כי הרשימות שרשמו החברים עליהן לא נקרעו והמשרת כתב רשימות חדשות? הן הרשימות בלי כל חתימת איש.

2) אצלי, אצל מיוחס¹²⁴, לונץ וסוסניצקי¹²⁵ נשארו עוד הרשימות מבלי שנדע למי ומתי להשיבן, והמשרת לא שב לקחתן. ומי יודע אצל כמה חברים עוד נשארו הרשימות, ועתה איך יוכל איש לאמר, כי אלה נבחרו, טרם יהיו בידו דעות כל החברים. ואם יאמר, כי היו כבר בידו רוב הרשימות שחתמו עליהן מכיריו הספרדים, הנני שואל איך בא הדבר בלב רוב הספרדים שאינם מכירים את האשכנזים לא לבחור בלונץ ואדלמן, שהיו המתעסקים בביה"ס כמעט מיום היוסדו, ולבחור באחרים, אם לא נאמר, כי נעשתה פה תחבולה שלא כיושר?

סוף דבר, הבחירה הזאת לא כדין נעשתה. או יותר טוב לאמר, כי נעשתה בכוונה באופן כי תהיה קניין איש אחד וחבריו. ועתה אם אחרי כל הדברים חושב ידידנו ה' טמקין, כי עליו לתמוך מפעל כזה ולחזק ידי מעשים כאלה, לא נוכל לדבר דבר. עלינו לאמר, כי כבר הבטיח ולא יוכל לשוב מדיבורו. אבל לכה"פ עליו לדעת מה ערך עהרענווארט¹²⁶ בעיני המשתדלים לטובת הכלל. ואם יוכל לעכב דבר נתינת התמיכה עד צאת הדבר לאור באמת וביושר, חובה עליו לעשות כזאת.

מה יאמר ידידנו פראנקפעלד לדבר כזה?

מכתבי זה אל תמסרהו ביד איש, כי יותר ממה שיוכלו להיטיב יוכל להגדיל הריב ואנחנו בשלום חפצים עתה. לא עת לפרר הכוחות במצות ומריבות, כי אם לפעול לטובת העניין, ובשוב בן־יהודה ירושלמה נפתח בשלום, ואם אחרי כל עמלנו לא ירצה בשלום, גם אז לא נעשה דבר, כי אם נייסד בית ספרים כללי בירושלים בית־ספרים מסודר ומתוקן כראוי לעירנו אשר עיני כל ישראל אליה.

החוקים מדפיסים עתה.

אחיך דוד

שלח לי מכתבי זה בחזרה כי דרוש הוא להיות בידי למשמרת.

 

48. אל אמו    🔗

(תרנ"ד)

אמי יקירתי ואחותי היקרה!

– – – ביום הרביעי החולף היתה בביתי אסיפת נשים, אשר קראה חותנתי ליסד חברת “עזרת נשים” לעזור ליולדות ולחולות¹²⁷. עד עתה יש כבר לחברה הזאת חמישים חברות והננו מקווים, כי החברה תגדל. מצד הלשכה¹²⁸ נתנו עשרים פראנק לעשות בעד הנאספות לביבות וטה וטורט. – – –

 

49. אל יצחק־לייב גולדברג וילנא¹²⁹    🔗

ב“ה ירושלם ת”ו אד“ר תרנ”ד

אחי היקר¹³⁰!

במכתבנו הרשמי הודענו לכבודו דבר קבלת הכסף¹³¹, ועדיין כבודו נושה בנו תשובה על דבר ב“י¹³² אשר לא אבינו להכניסה בהכתבים הרשמים ללשכתנו. לכן הנני לשלם נשיינו במכתבי הפרטי הזה. לאמר: בראשונה אבשרהו הטובה, כי אתמול יצא ב”י זכאי בבית דין של ביירות. פרטי הזיכוי אין אנו יודעים עוד, כי הגיעה הבשורה בתליגראף, אך די לנו, שהוא זכאי והוסרה השאלה הזו מן העולם. ובנוגע לפעולתנו בדבר הזה, ידע נא כיום, כי נדרשנו טרם שאלונו, וב"י בעצמו וכל אלה אשר השתדלו בעניינו יוכלו להעיד נאמנה, כי למן היום אשר יצאה עליו העלילה ועד היום לא חדלו בני לשכותינו השונות בירושלם, ביפו ובבירות, מהשתדל לטובתו. ומלבד האדון נסים בכר והדר' ד’ארבילה היו יתר המשתדלים רק מאחינו.

עוד לפני הגיע פרוטה מחו"ל היה רוב הכסף הנאסף פה מלשכתנו בכלל ומאחינו בפרט. יחד את ה' בכר התעסקתי בכל ימי שבת האיש בבית האסורים ועד צאתו רק בעניינו, להיות לו למליץ בבתי המשפט, לדבר טובות עליו בפני השרים, ולערוך כל הכתבים וההעתקות בערבית אשר נדרשו מאז ועד עתה. בהצטרך הדבר לתת ערובה בעדו להוציאו מבית האסורים נתן אחינו אפרים כהן, שהיה נשיא¹³³, עם ה' בכר את הערובה ההיא. אחינו אדלמאן¹³⁴, שהיה נשיא, נסע ביחוד לחברון להביא משם אחד מאחינו, היודע היטב את חוקי הארץ, ויהי לנו לעזר. ובסוב הדבר לבירות כתבנו לנשיא הלשכה שמה אחינו ה' פראנק¹³⁵ מכתב ארוך בדברים חמים נמרצים ומעוררים, ועל פיו הנה הדבר נגמר עתה, כי גדול האיש ונכבד בבירות.

סוף דבר המקרה הזה לבדו הראנו לדעת עד כמה תוכל אגודה כאגודתנו לפעול בהיות לה לשכות בערים השונות בארץ. ועד כמה יוכלו חפץ, כשרון ואחדות לפעול הרבה יותר מכל הון.

ואת כל מעשינו אלה עשינו בלי רעש, בלי המולה, ולולא דרוש כבודו מאתנו הפעם מי יודע אם היינו גם מודיעים פעולתנו לאיש, וגם עתה אין אנו חפצים כלל כי יתפרסמו הדברים.

את הדברים האחרונים האלה הנני כותב ביחוד בהצר לנו לראות את כל הרעש, אשר רעשו הסופרים והעיתונים בימים האחרונים, ויש אשר נואלו בהתרגשותם כל כך, ויכתבו דברי הבאי, אשר גם אם חלק מהם יגיע לאוזני מחפשי עלילות דברים יסכן מצבנו עוד יותר מכל מלשינות. אם אחינו אומרים להיטיב מצב אחיהם בא"י, אשר זאת היא גם מטרתנו ותכליתנו, יעשו כמונו היום לפעול ולעזור, אך בפומבי, מעל במת העיתונים, אל יטיפו דבריהם, כי הפסדם מרובה משכרם ורק יציקו ויאלצו את בני הצד שכנגדם לצאת גם הם לקראתם באיבה ומשטמה, אחרי אשר שקטו במכונם הודו, כי שגגה יצאה מלפניהם ונחמו על מעשיהם שעשו בקוצר מבטם בבהלה, בלי ישוב הדעת ובלי ראות את הנולד.

יראה איפוא כבודו, כי במה שנוגע “להקל מרי גורל ב”י" שכתב לנו, עשינו ועשינו כל אשר רק יכולנו לעשות, אך דבריו בבקשתו ממנו “להשתדל לעשות שלום בין המריבים” הננו שבים וקוראים לכל אחינו בחו“ל, החובה היא על כל אוהבי השלום אשר היכולת בידם, כי ישתדלו להשתיק את הקולות ולמנוע חילול כבוד עמנו ועיר קודשנו ההולך ופורץ כפרץ מים שוטפים, ואם על מעשה שהיה אנו מצטערים כל־כך, אל נא נוסיף ללכת באורחות חלקלקות על עברי פי פחת, כי מי יודע תולדות משטמה גלוייה ותוצאות אהבת הנצחון. ובקשתנו זו עתה אחרי יצא ב”י זכאי נחוצה ונצרכת ביתר שאת.

 

50. אל מ. ל. ליליינבלום, אודיסה    🔗

ח' אד“ש תרנ”ד

לכבוד החכם הנכבד חובב ציון ודואג לשלומה ושובה מו“ה משה ליב ליליענבלום הי”ו

אדוני הנכבד!

הלאֵה הלאַה אבי את ועד חובבי ציון בשאלותיו ובדרישותיו תמיד לחלצו מדחקו ולחצו, ההיה לו עתה לפנות עוד הפעם אליהם ולהרָאות כמחזיר על הפתחים, אשר כל רגש כבוד אבד לו וגם כי יושב עשר פעמים ריקם לא יבוש לשוב עוד הפעם?

האמינה לי, אדוני, כי הרבה היה לו להילחם את רגשותיו רגשות ערך־כבוד־איש, עד אשר החליט לדפוק שנית בבקשה על דלתות הוועד, ומה יעשה והוא עתה בצרה אשר לא באה עליו כמוה מעודו, כי נושהו אומר לשים קץ לחובותיו ולהוריד הנחלה למכירה בהכרזה ולגבות חובו¹³⁶. והימים האלה הם היותר רעים למכירה כזאת, כי בין היהודים אין קונה, וגוי אם יאמר לקנות יקנה בעשירית המחיר, והלכה כל הנחלה לטמיון, וכל מטה לחם ייכרת מפי אבי וביתו באין עוזר ותומך.

במצב כזה אין פונה לרגשות עדינות, ואין שומע לדקדוקי דקוּת ונעימות. גורל החיים התלוי בשערה אומר: קרא! והאדם קורא על כורחו. ואת הקריאה הזאת, זאת תקוותו האחרונה עתה, שלח אבי אל הוועד הנכבד ע“י צירו הנאמן, ובדעתי כי עוד בהיותו באודיסה הואלת, אדוני הנכבד, לפעול לטובתו, הנני פונה אליך כהיום לחלות פניך, כי תשתדל בכל יכולתך, כי תמלא הפעם בקשתו וייחלץ מצרותיו, כי כבר שבע די והותר תלאות רעות ונוראות, למרות היותו הראשון להתעסק בעבודת האדמה בא”י, או אולי: י ע ן היותו הראשון להתעסק בזה מבלי למוד מנסיונות אלה שקדמוהו.

ומה הוא מבקש סוף סוף? הן אך הלוואה של 100 נאפ' לפדות נחלתו מנפול בידי גויים ולמשכנה בידי הוועד עד שלמו הלוואתו זאת. הכל כך ירע אמנם מזלו עד כי כל בקשה, אם רק שמו עליה, תידחה? לבי לא יתנני האמין כזאת.

ובדעתי כי נעלית, אדוני הנכבד, משים לב אל כמות דברי בקשה אשר ייערכו אליך, כי אם לאיכות העניין תדרוש, הנני מקצר בבקשות ומקווה, כי תכיר את נחיצות הדבר ודבר תדבר באוזני מכיריך חברי הוועד לגאול את הנחלה ואת בעליה, כי להם משפט הגאולה.

והנני מוקירך ומכבדך כערכך הרם

דוד ילין