רקע
אלישע פורת
הַמַזָל שִׂחֵק לָנוּ
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל־אביב: יבנה

הַמַעֲשֶׂה שֶׁאוֹתוֹ אֲסַפֵּר לָכֶם קָרָה בְּיוֹם אָבִיב נָאֶה בֵּין פּוּרִים לְפֶסַח. וְאוּלַי מַמָשׁ עֶרֶב חַג־הַפֶּסַח. שָׁנִים רַבּוֹת כְּבָר חָלְפוּ מֵאוֹתוֹ הַיוֹם וְאֵינֶנִי יָכוֹל לְהִזָכֵר, מָתַי בְּדִיוּק אֵרַע הַמַעֲשֶׂה. אֲבָל הָבָה נֹאמַר שֶׁעֵת פְּרִיחַת סֵיפַן־הַתְּבוּאָה הָיְתָה זוֹ. וּבַבִּצוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁיְדֵי אָדָם חַמְדָנִיוֹת לֹא הִשִׂיגוּהוּ – פָּרַח סַחְלַב הַבִּצוֹת הַנֶהְדָר. בַּשָׁמַיִם הָאֲבִיבִיִים חָלְפוּ הַלְהָקוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַחֲסִידוֹת הַלְבָנוֹת, וּלְמַטָה, בֵּין הָעֲשָׂבִים קִנְנוּ הַשַׂלְוִים. וּבְכֵן, בֹּקֶר אֶחָד, אֲבִיבִי וְנָאֶה, מִיָד לְאַחַר חֲלִיבַת־הַבֹּקֶר, יָצָא רְאוּבֵן הָרוֹעֶה עִם הָעֵדֶר אֶל הַמִרְעֶה. הַשָׁמַיִם הָיוּ בְּהִירִים וְהַמִרְעֶה רַעֲנָן וְהַיוֹם מַבְטִיחַ רַק טוֹבוֹת – כְּפִי שֶׁמַבְטִיחִים תָּמִיד יְמֵי הָאָבִיב הַבְּהִירִים וְהַנָאִים…

רְאוּבֵן הָיָה רוֹעֶה חָדָשׁ, כִּמְעַט טִירוֹן. אֲבָל כְּבָשִׂים אָהַב כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת. לֹא־מִזְמַן שָׁב מִשֵׁרוּתוֹ בַּצָבָא וְהוּא הָיָה מְאֻשָׁר לַחֲזֹר אֶל הַצֹאן וְאֶל הַדִיר, אֶל חֲבוּרַת הָרוֹעִים הָעַלִיזָה וְלִמְלֶאכֶת הָרְעִיָה שֶׁכֹּה אָהַב. גַם בַּיָמִים הָאֲרֻכִּים וְהַקָשִׁים שֶׁשֵׁרֵת בַּצָבָא הָיָה מוֹצֵא לוֹ מִדֵי זְמַן שַׁבָּת פְּנוּיָה וְהָיָה בָּא אֶל הַדִיר. חוֹלֵב קְצָת, מְהַלֵךְ קְצָת בֵּין הַכְּבָשִׂים, מְפַנֵק אֶת אֲהוּבָיו הַטְלָאִים הָרַכִּים וּמְשַׂחֵק עִם הָאֵילִים שֶׁתָּמִיד הֵם נִרְגָנִים וְנַגְחָנִיִים. וְאִם רַק הִסַחְתָּ דַעְתְּךָ מֵהֶם – וְלוּ לְרֶגַע קָט – מִיָד הֵם מִתְנַפְּלִים! וְעוֹד לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהַזְהִירְךָ: הִשָׁמֶר לְךָ! – וּכְבָר בָּא הָאַיִל הַנַגְחָן מֵאֲחוֹרֶיךָ בִּשְׁעָטָה וְתָקַע בַּאֲחוֹרֶיךָ וְהֶעִיפְךָ הַרְחֵק מִחוּץ לַגָדֵר!… אוֹ אִם לֹא נִזְהַרְתָּ – הִדְבִּיקְךָ בְּכֹחַ אֵימְתָנִי – יָשָׁר אֶל הַקִיר!…

“חֲמוּדִים שֶׁלִי! מְתוּקִים שֶׁלִי!” הָיָה רְאוּבֵן מְלַחֵשׁ בְּאַהֲבָה בְּאָזְנֵי הַטְלָאִים. מְחַבֵּק אוֹתָם וּמְצַיֵץ לָהֶם צִיוּצֵי־חִבָּה עַלִיזִים בִּשְׂפָתָיו.

בְּשׁוּבוֹ אֶל הַמֶשֶׁק בָּחַר כַּמוּבָן בַּעֲבוֹדַת־הַצֹאן, וְהַיוֹם – אִלוּ שְׁאַלְתֶּם אוֹתוֹ – לֹא הָיָה מַחֲלִיף אוֹתָהּ בְּשׁוּם עֲבוֹדָה אַחֶרֶת!

בְּהַשְׁכָּמַת־הַבֹּקֶר, וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָבָר עוֹד בְּחֶשְׁכַת הָאַשְׁמֹרֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַלַיְלָה, הָיָה מַשְׁכִּים אֶל הַדִיר, וּלְאַחַר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה כּוֹס שֶׁל קָפֶה מַהְבִּיל וְרֵיחָנִי, הָיָה חוֹלֵב אֶת הַכְּבָשִׂים. הָיָה מְחַלֵק לָהֶן אֹכֶל, עוֹשֶׂה סֵדֶר בַּמִכְלָאוֹת לְאַחַר הַלַיְלָה, סוֹעֵד אֲרוּחַת־בֹּקֶר עֲסִיסִית – וְיוֹצֵא אֶל הַמִרְעֶה עַד שְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם.

עִם צָהֳרַיִם, כְּשֶׁהַחֹם גָבַר וְהַכְּבָשִׂים כְּבָר לָחֲכוּ דֵי־שָׂבְעָן מִן הַמִרְעֶה הַיָרֹק וְהָרַעֲנָן, יָרַד רְאוּבֵן וְאַחֲרָיו כָּל הָעֵדֶר – אֶל הַנַחַל. לְחַפֵּשׂ בּוֹ חוֹף רָדוּד שֶׁהַכְּבָשִׂים יוּכְלוּ לְהִתְקָרֵב עַד שְׂפַת־הַמַיִם וְלִשְׁתּוֹת מִמֵי־הַנַחַל עַד שֶׁיִּשְׁבְּרוּ אֶת צִמְאוֹנָן. אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁקָה אֶת הַצֹאן לִרְוָיָה, הִרְבִּיץ רְאוּבֵן אֶת הָעֵדֶר לִמְנוּחַת־צָהֳרַיִם, הַמְחַיָה נְפָשׁוֹת. וְאָמְנָם, אַחֲרֵי הַמְנוּחָה הֵקִיצוּ הַכְּבָשִׂים רְעֵבוֹת וְשׁוֹחֲרוֹת־יֶרֶק כִּמְעַט כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בַּבֹּקֶר, עִם צֵאתָן אֶל הַמִרְעֶה.

וְאָז בָּא גִיוֹרָא לְהַחֲלִיפוֹ. רָכוּב עַל טְרַקְטוֹר יָשָׁן וּקְצָת חוֹרֵק. גִיוֹרָא שָׁאַל:

“מַה נִשְׁמַע, רְאוּבֵן?”

וּרְאוּבֵן אָמַר: “הַכֹּל בְּסֵדֶר, גִיוֹרָא. מַה נִשְׁמַע בַּבַּיִת?”

וְגִיוֹרָא אָמַר: “בְּסֵדֶר בְּסֵדֶר. אַתָּה יָכוֹל לַחֲזֹר”.

וּרְאוּבֵן שֶׁלֹּא כָּל־כָּךְ סָמַךְ עָלָיו – כֵּיוָן שֶׁגִיוֹרָא לֹא הָיָה רוֹעֶה קָבוּעַ אֶלָא רַק רוֹעֶה־מַחֲלִיף שֶׁבָּא לַעֲזֹר לָרוֹעִים “לַעֲבֹר אֶת הַשָׁנָה” – אָמַר:

“בְּסֵדֶר, רַק נַעֲבֹר פֹּה אֶת הַתְּעָלָה הַזוֹ, וְאָז אֶחֱזֹר”.

גִיוֹרָא הָיָה מַסְגֵר וְקִוָה מְאֹד לַחֲזֹר אֶל עֲבוֹדַת־הַמַסְגֵרוּת שֶׁאוֹתָהּ אָהַב. אֲבָל הוּא אָהַב אֶת הַצֹאן, נָהַג אִתָּן יָפֶה, וּמָצָא אִתָּן “לָשׁוֹן מְשֻׁתֶּפֶת”, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רְאוּבֵן.

עִנְיַן הַתְּעָלָה הָיָה בֶּאֱמֶת עִנְיַן פָּעוּט וּרְאוּבֵן הָיָה בָּטוּחַ שֶׁבְּמֶשֶׁךְ דַקוֹת סְפוּרוֹת יוּכַל לְהַעֲבִיר אֶת כָּל הָעֵדֶר מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה וּלְהַמְשִׁיךְ מִשָׁם אֶל שְׂדוֹת־מִרְעֶה חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא נֻצְלוּ עֲדַיִן.

אֲבָל כָּאן קָרְתָה תַּקָלָה בִּלְתִּי־צְפוּיָה וּמַרְגִיזָה נוֹרָא. וְהָאֱמֶת – שֶׁנִסְתַּיְמָה בְּנֵס! רְאוּבֵן מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת הָעֵדֶר וּבְכַמָה צְעָדִים קַלִילִים צָלַח אֶת הַתְּעָלָה וְעָלָה בְּצִדָהּ הַשֵׁנִי. הוּא אֲפִילוּ לֹא הֵצִיץ לַאֲחוֹרָיו – עַד שֶׁעָלְתָה בְּאָזְנָיו קְרִיאַת־הָאֵימִים שֶׁל כְּבָשִׂים מְבֹהָלוֹת, וְהוּא הֵסֵב עֵינָיו בִּמְהִירוּת וְרָץ אֶל הַתְּעָלָה – לִרְאוֹת מַה מִתְרַחֵשׁ.

הַמַצָב הָיָה מְסֻבָּךְ וְכִמְעַט לְלֹא מוֹצָא! קְבוּצָה אַחַת, וּבָהּ הַכְּבָשִׂים הַנוֹעָזוֹת וְהָאַמִיצוֹת הַנִדְחָפוֹת תָּמִיד קָדִימָה, כְּבָר הָיְתָה מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה, וְהַצֹאן הֵחֵלוּ לְחַפֵּשׂ לָהֶן עֲשָׂבִים טְעִימִים לְאָכְלָה. הַקְבוּצָה הַשְׁנִיָה, וּבָהּ רֻבּוֹ שֶׁל הָעֵדֶר: כְּבָשִׂים עַצְלָנִיוֹת וְהַסְסָנִיוֹת, חַשְׁשָׁנִיוֹת וּסְתָם מִשְׂתָּרְכוֹת, נִגְרָרוֹת וּפַגְרָנִיוֹת – עָמְדָה עַל חוֹף הַתְּעָלָה שֶׁמִנֶגֶד, מְסָרֶבֶת לָזוּז, וְגִיוֹרָא מִתְרוֹצֵץ הַרְחֵק מֵאָחוֹר, מְזָרֵז אוֹתָן מִבְּלִי לִרְאוֹת בִּכְלָל מַה מִתְרַחֵשׁ לְפָנִים.

וְהָיְתָה עוֹד הַקְבוּצָה הַשְׁלִישִׁית שֶׁבַּתָּוֶךְ. כְּאַרְבָּעִים כְּבָשִׂים שֶׁכְּבָר קָפְצוּ לַתְּעָלָה כְּדֵי לַחֲצוֹת אוֹתָהּ, וּלְהַמְשִׁיךְ אַחַר הָרוֹעֶה – אֲבָל אֲבוֹי! – הַבֹּץ הַבּוֹגְדָנִי נֶהְפַּךְ לְמַדְמֵנָה טוֹבְעָנִית – וְהֵן הֵחֵלוּ לִטְבֹּעַ בְּתוֹכָהּ!… אִלוּ הָיוּ קְצָת יוֹתֵר חֲכָמוֹת – הָיוּ מַפְסִיקוֹת כָּל פְּעִילוּת בָּרֶגַע שֶׁנִתְקְעוּ. אֲבָל כַּיָדוּעַ – הֵן אֵינָן חֲכָמוֹת! לָכֵן הֵחֵלוּ לְהִתְאַמֵץ בְּכָל כֹּחָן כְּדֵי לְהֵחָלֵץ מִן הַבֹּץ!… אַךְ כָּל תְּנוּעָה שֶׁעָשׂוּ – הִשְׁקִיעָתַן עָמֹק יוֹתֵר, וְהָיוּ בֵּינֵיהֶן שֶׁהַבֹּץ כְּבָר כִּסָה אֶת כָּל גוּפָן וְרַק רֹאשָׁן וְאָזְנֵיהֶן הַמִדַלְדְלוֹת נִשְׁאֲרוּ מֵעָלָיו.

“הוֹ גִיוֹרָא! מַהֵר, מַהֵר!” צָעַק רְאוּבֵן מְבֹהָל כֻּלּוֹ, כְּשֶׁרָאָה אֶת הַחִזָיוֹן הַזֶה “צָרִיךְ לְהַצִיל! צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשֶׁהוּ!…”

אֲבָל צַעֲקוֹתָיו שֶׁל רְאוּבֵן לֹא הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לְהוֹעִיל. הַכְּבָשִׂים הָיוּ שְׁקוּעוֹת בַּבֹּץ וְנִרְאָה בָּרוּר, שֶׁלֹּא מֵרְצוֹנָן הַטוֹב הֵן טוֹבְעוֹת… מַאֲמַצֵיהֶן לַעֲלוֹת מִן הַבֹּץ הָיוּ גְדוֹלִים – וּבְכָל זֹאת הָלַךְ מַצָבָן וָרַע.

“אוֹי, הֵן מַמָשׁ טוֹבְעוֹת!” צָעַק רְאוּבֵן בְּמַר יֵאוּשׁוֹ, זָרַק מֵעָלָיו אֶת נְעָלָיו, הִפְשִׁיל מִכְנָסָיו וְקָפַץ יָשָׁר לְתוֹךְ הַבֹּץ.

“אֲנִי מֻכְרָח לְהַצִיל אוֹתָן!” קָרָא רְאוּבֵן אֶל עַצְמוֹ “אֲנִי מֻכְרָח, אֲנִי מֻכְרָח”.

אֲבָל בִּמְקוֹם שֶׁיַתְחִיל בְּהַצָלָה – הֵחֵל הוּא עַצְמוֹ לִטְבֹּעַ… וְהַבֹּץ הִתְחִיל לְכַסוֹת גַּם אוֹתוֹ…

“שְׁכַב וְאַל תָּזוּז! עַל הַבֶּטֶן, לֹא עַל הַגַב!” צָעַק אֵלָיו גִיוֹרָא שֶׁהִגִיעַ בֵּינָתַיִם בְּרִיצָה אֶל שְׂפַת־הַתְּעָלָה כְּדֵי לִרְאוֹת מַדוּעַ הָעֵדֶר אֵינוֹ מִתְקַדֵם.

“אַל תִּתְנוֹעֵעַ וְאַל תָּזוּז! אַחֶרֶת תִּטְבַּע גַם אַתָּה!…”

וְהַכְּבָשִׂים עוֹמְדוֹת עַל שְׂפַת־הַתְּעָלָה, מִזֶה וּמִזֶה, מִתְגוֹדְדוֹת וְגוֹעוֹת וְצוֹפוֹת בַּמַחֲזֶה. “אֲנִי אֶזְרֹק אֵלֶיךָ חֶבֶל, וְאֶגְרֹר אוֹתְךָ עִם הַטְרַקְטוֹר!…” צָעַק גִיוֹרָא. וְזֶה הָיָה בֶּאֱמֶת רַעְיוֹן נִפְלָא. רְאוּבֵן כָּרַךְ סְבִיב גוּפוֹ אֶת הַחֶבֶל, פַּעַם וּפַעֲמַיִם, וְקָשַׁר בּוֹ כַּמָה קְשָׁרִים לְבִטָחוֹן, וְאַחַר־כָּךְ סִמֵן לְגִיוֹרָא:

“סַע!”

וְגִיוֹרָא הִסִיעַ אֶת הַטְרַקְטוֹר לְאִטוֹ־לְאִטוֹ עַד שֶׁהַחֶבֶל נִמְתַּח כְּמוֹ מֵיתָר. וְאָז הֵחֵל רְאוּבֵן לְהַחֲלִיק וְלִגְלֹשׁ עַל הַבֹּץ. בִּשְׁכִיבָה, בְּפִשׁוּט אֵבָרִים, בְּיָדַיִם לִצְדָדִין כְּאִלוּ הָיָה מַחְלִיק עַל קֶרַח אוֹ עַל רִצְפָּה חֲלָקָה…

“עֲצוֹר!” קָרָא רְאוּבֵן “שְׁמַע, זֶה רַעְיוֹן! הָבָה נְחַלֵץ כָּכָה אֶת כָּל הַכְּבָשִׂים הַטְבוּעוֹת!…”

וְזֶה הָיָה בֶּאֱמֶת רַעְיוֹן מֻצְלָח! וְהוּא הֵעִיד כְּמֵאָה עֵדִים שֶׁרֹאשׁוֹ שֶׁל רְאוּבֵן לֹא חָדַל לְתַחְבֵּל תַּחְבּוּלוֹת – אֲפִילוּ כְּשֶׁהָיָה שָׂרוּעַ עַל הַבֹּץ…

אַחַר כָּךְ, לְאַט, צַעַד אַחַר צַעַד, בִּזְהִירוּת רַבָּה, כְּשֶׁהַחֶבֶל קָשׁוּר תַּחַת זְרוֹעוֹתָיו, הִגִּיעַ רְאוּבֵן אֶל הַכִּבְשָׂה הָרִאשׁוֹנָה. הוּא הִתִּיר מֵעַצְמוֹ אֶת הַחֶבֶל – וְכָרַך אוֹתוֹ סְבִיב גוּפָהּ. אַחַר כָּךְ סִמֵן לְגִיוֹרָא, בְּזָקְפוֹ אֶת אֲגוּדָלוֹ, וְצָעַק:

“סַע, גִיוֹרָא! אֲבָל בְּחַיֶיךָ, בְּרַחְמָנוּת!”

וְגִיוֹרָא הִסִיעַ שׁוּב אֶת הַטְרַקְטוֹר בְּרַחְמָנוּת וּבַעֲדִינוּת – כְּמוֹ שֶׁרְאוּבֵן בִּקֵשׁ. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: הַכִּבְשָׂה הֵחֵלָה נִמְשֶׁכֶת לְאָחוֹר בְּתוֹךְ הַבֹּץ כְּאִלוּ מִכֹּחַ עַצְמָהּ! הִיא הָיְתָה כֹּה מֻפְתַּעַת מִ“נְסִיעָתָהּ” אֲחוֹרַנִית, עַד שֶׁפָּתְחָה בְּסִדְרַת גְעִיוֹת וּצְוָחוֹת נִרְגָשׁוֹת, שֶׁקָשֶׁה הָיָה לְהַבְחִין אִם שֶׁל שִׂמְחָה הֵן אוֹ שֶׁל פַּחַד… הַטְרַקְטוֹר גָרַר אוֹתָהּ עַד לִשְׂפַת־הַתְּעָלָה וְאָז עָצַר גִיוֹרָא וְהֶעֱלָה אוֹתָהּ אֶל הַחוֹף בְּכַמָה מְשִׁיכוֹת חֲזָקוֹת. זוֹ לֹא הָיְתָה כִּבְשָׂה! זֶה הָיָה כַּדוּר שֶׁל בֹּץ! מַמָשׁ גוּשׁ שֶׁל בֹּץ מְנַטֵף – הַצוֹרֵחַ “מֶה־מֶה!..”

הִיא נָפְלָה בִּמְקוֹם עָמְדָהּ, כִּי לֹא הָיָה לָהּ כֹּחַ לְהָנִיד אֲפִילוּ אֶצְבַּע קְטַנָה.

“אֵין דָבָר”, אָמַר גִיוֹרָא “הִיא עוֹד תִּתְאוֹשֵׁשׁ!”

וּרְאוּבֵן מִתּוֹךְ הַבֹּץ קָרָא אֵלָיו:

“גִיוֹרָא, הַשְׁלֵךְ שׁוּב אֶת הַחֶבֶל!”

וְכָכָה, כֶּבֶשׂ אַחַר כֶּבֶשׂ, חֻלְצוּ כָּל הַכְּבָשִׂים הַטְבוּעוֹת. אַל תַּחַשְׁבוּ שֶׁלֹא הָיוּ בְּעָיוֹת! הַחֶבֶל דַוְקָא נִקְרַע כַּמָּה פְּעָמִים וּבְכָל פַּעַם הָיָה צָרִיךְ לְקַצֵר אוֹתוֹ – עַד שֶׁלְבַסוֹף כִּמְעַט וְלֹא הִסְפִּיק. וְהַטְרַקְטוֹר עַצְמוֹ נִכְנַס בּוֹ אֵיזֶה שֵׁד – וְהוּא הֵחֵל לְתַעְתֵּעַ בְּגִיוֹרָא, הַמַיִם שֶׁבִּמְנוֹעוֹ רָתְחוּ פִּתְאֹם וּמִתּוֹךְ הַפְּקָק זִנֵק זֶרֶם־קִיטוֹר מַפְחִיד וְשַׁרְקָנִי. וּמְנוֹף־הַהִלוּכִים גַם הוּא מֵאֵן מִשׁוּם־מָה לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ…

רְאוּבֵן עַצְמוֹ הָיָה מְנַטֵף כֻּלוֹ בֹּץ כְּשֶׁעָלָה לְבַסוֹף מִן הַתְּעָלָה. וְהוּא חֵרֵף וְגִדֵף בְּקוֹלוֹ הַצָרוּד כְּבָר מֵרֹב צְעָקוֹת:

“תְּעָלָה מְחֻרְבֶּנֶת! כְּבָשִׂים אֲרוּרוֹת! בֹּץ מְטֻנָף! אֵיךְ נָפַלְתִּי בַּפַּח הַזֶה!…”

בִּקְצוֹת־שְׂפָתָיו נִצְטַבֵּר רֹק וְהוּא מָחָה אוֹתוֹ בְּשַׁרְווּלוֹ. וּכְשֶׁהָיָה בָּרוּר שֶׁהַכֹּל כְּבָר בְּסֵדֶר, נוֹתְרָה רַק בְּעָיָה אַחַת לְפִתְרוֹן: כֵּיצַד לְאַחֵד אֶת שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעֵדֶר הַנִפְרָדִים, שֶׁהַתְּעָלָה הַבּוֹגְדָנִית חוֹצָה בֵּינֵיהֶם? רְאוּבֵן לָקַח אַחֲרָיו אֶת הַחֵלֶק הָאֶחָד וְגִיוֹרָא מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת הַחֵלֶק הָאַחֵר – וְהֵם הָלְכוּ אִישׁ וְעֶדְרוֹ מִשְׁנֵי צִדֵי הַנַחַל. וְהַנַחַל עוֹד הָיָה מָלֵא בְּמֵי־הַשִׁטְפוֹנוֹת הָאַחֲרוֹנִים, וְאֵינוֹ נִתָּן לִצְלִיחָה, וְעַד הַגֶשֶׁר הַגָדוֹל הַדֶרֶךְ עוֹד רַבָּה. וְהַטְרַקְטוֹר? מִי יִנְהַג אוֹתוֹ? אֲבָל גִיוֹרָא אָמַר:

“קֹדֶם כֹּל נַחֲזִיר אֶת הָעֵדֶר בְּשָׁלוֹם. – אַחַר כָּךְ נִדְאַג לַטְרַקְטוֹר!…”

וּבֶאֱמֶת, הַטְרַקְטוֹר הַמְיֻשָׁן אֲבָל הַנֶאֱמָן לֹא נִשְׁכַּח וְהוּבָא עוֹד בְּאוֹתוֹ הַלַיְלָה אֶל הַמוּסַךְ.

כָּכָה הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַנַחַל וּבֵין סִבְכֵי־הַסוּף שֶׁעַל גְדוֹתָיו כְּשֶׁהַצֹאן מֵחֲלִיפוֹת בֵּינֵיהֶן קְרִיאוֹת – מִגָדָה לְגָדָה. שֶׁמֶשׁ אַחַר־הַצָּהֳרַיִם כְּבָר הַחַלָה יוֹרֶדֶת מַעֲרָבָה – אֶל בֵּין גִבְעוֹת־הַחוֹף הָרְחוֹקוֹת. וְצִפֳּרִים נָתְנוּ קוֹלָן בְּשִׁירֵי־עֶרֶב עֲרֵבִים. מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל צַבֵּי־מַיִם, שֶׁהָיוּ מִתְחַמְמִים לָהֶם לַהֲנָאָתָם עַל גַּבֵּי קְרָשִׁים סְחוּפִים הִטִילוּ עַצְמָם לַמַיִם בְּפִתְאוֹמִיוּת מְשַׁקְשֶׁקֶת! וְהַסוּפִיוֹת הִרְתִּיעוּ מַעְלָה וּמַטָּה אֶת טְלָאֵי־הַלֹבֶן הַמַזְהִירִים שֶׁעַל זַנְבוֹתֵיהֶן. זְמִירֵי־הַסוּף עֲדִינֵי־נוֹצָה וַאֲנָפוֹת מְצַעֲקוֹת – הִתְרוֹמְמוּ בְּהוּלוֹת מִן הַסְבַךְ כְּשֶׁקוֹל מִצְעָדָן הַכָּבֵד שֶׁל הַצֹאן הִפְתִּיעָן בְּמַחְבּוֹאָן. וּבְאֶמְצַע שִׁבֹּלֶת הַמַיִם – שִׁיְטוּ לָהֶן נוּטְרִיוֹת אֲרֻכּוֹת־שָׂפָם! הַצְפַרְדֵּעִים, וְיוֹתֵר מֵהֶן הַקַרְפָּדוֹת פָּתְחוּ בְּמַקְהֵלָה מְקַרְקֶרֶת הַמְבַשֶׂרֶת עֶרֶב מִתְקָרֵב וְאוּלַי גַם גֶשֶׁם קָרוֹב. וּבַחוֹרְשׁוֹת הָרְחוֹקוֹת נָתְנוּ קוֹלָם הַתַּנִים – בִּילָלוֹת חַדוֹת וּקְטוּעוֹת. כֵּן, הָעֶרֶב כְּבָר קָרֵב! וְהַכְּבָשִׂים הָיוּ שְׂבֵעוֹת וַאֲפִילוּ לֹא נָגְעוּ בַּיֶרֶק שֶׁלְאֹרֶךְ הַדֶרֶךְ. בַּשָׁמַיִם הַמַאֲפִירִים חָצוּ לַהֲקוֹת שְׁחָפִים חַדֵי־מָעוֹף – אֶל חַנְיוֹנֵי הַלַיְלָה שֶׁלָהֶם, וּפֹה וָשָׁם כְּבָר הֻדְלְקוּ פָּנָסִים בַּיִשׁוּבִים הָרְחוֹקִים שֶׁעַל הָהָר.

כְּשֶׁהִגִיעַ הָעֵדֶר הַבַּיְתָה, כְּבָר הָיָה עֶרֶב מַמָשׁ. בַּדִיר דָלְקוּ הָאוֹרוֹת. כַּמָה רוֹעִים מֻדְאָגִים נִצְבוּ לְיַד הַשְׁעָרִים, וְשָׁאֲלוּ:

“מַה קָרָה?”

“מַה פֵּשֶׁר הָאִחוּר?”

“מַדוּעַ הַכְּבָשִׂים מְטֻנָפוֹת כָּל כָּךְ בְּבֹץ?”

הַבֹּץ שֶׁנִדְבַּק לְיָדָיו שֶׁל רְאוּבֵן הִתְיַבֵּשׁ וְהֵחֵל לְהִתְבַּקֵעַ. רְאוּבֵן הָלַךְ לִרְחֹץ יָדָיו בַּבֶּרֶז. בֵּינָתַיִם הֵעִיז גִיוֹרָא אֶת הַכְּבָשִׂים אֶל הַחֲצֵרוֹת, וְהִבְרִיחַ אֶת הַשְׁעָרִים בִּבְרִיחֵי־הַבַּרְזֶל הַכְּבֵדִים.

“בּוֹא רְאוּבֵן”, קָרָא גִיוֹרָא כְּשֶׁסִיֵם. “כְּבָר מְאֻחָר! בּוֹא, נֵלֵךְ לֶאֱכֹל!”

“כֵּן”, אָמַר רְאוּבֵן “כְּבָר מְאֻחָר. הַמַזָל שִׂחֵק לָנוּ הַיוֹם!”

הַכְּבָשִׂים נִתְרַבְּצוּ לָהֶן בַּחֲצֵרוֹת וּלְיַד הַשְׁקָתוֹת, וְהֶבֶל חַם וְרֵיחָנִי עָלָה מֵהֶן וַאֲפָפָן כְּמוֹ אֵד. הָרְחֵלוֹת שֶׁטָבְעוּ בַּבֹּץ הָיוּ עֲיֵפוֹת עַד מָוֶת וְכַמָה מֵהֶן הֵזִיזוּ בְּקֹשִׁי אֶת רַגְלֵיהֶן. הֵן רָבְצוּ לְיַד הַשְׁעָרִים מַמָשׁ, בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ נִכְנְסוּ. אֲפִילּוּ אֶל הַמַיִם לֹא הָיָה בְּכֹחָן לָגֶשֶׁת…

בַּמִזְרָח, מֵעַל גַגוֹת־הַמַתְבְּנִים – הֵחֵל הָרָקִיעַ לְהַחְוִיר. וְעוֹד מְעַט וְכַדוּר־יָרֵחַ הָאָדֹם יַעֲלֶה בִּשְׁמֵי־הַלַיְלָה הַבְּהִירִים. בְּהִלּוּךְ רוֹעִים כָּבֵד וְעָיֵף עָלוּ גִיוֹרָא וּרְאוּבֵן בַּשְׁבִיל אֶל חֲדַר־הָאֹכֶל, וְצִלְלֵיהֶם רָצִים לִפְנֵיהֶם.

בַּשָׂדוֹת הָאֲבִיבִיִם – שֶׁהֹאֲרוּ פִּתְאֹם בְּאוֹר־יָרֵחַ – פָּרְחוּ פִּרְחֵי סֵיפַן־הַתְּבוּאָה כִּכְתָמִים וְרֻדִים. וּבַבִּצוֹת בֵּין הַסְבָכִים, בְּמָקוֹם שֶׁיָדַיִם חַמְדָנִיוֹת לֹא הִשִׂיגוּהוּ – פָּרַח לוֹ סַחְלַב־הַבִּצוֹת הַלִילָכִי.

המלצות קוראים
תגיות