מִסִפּוּרֵי סָבָא יִצְחָק
בְּלֵיל חֹרֶף אֶחָד, סָמוּךְ־סָמוּךְ לְאַחַר הַיוֹרֶה, דָפַק שׁוֹמֵר־הַלַיְלָה עַל דַלְתִּי, לְהַעִירֵנִי לַעֲבוֹדַת הֶחָרִישׁ. גִשַׁשְׁתִּי בַּאֲפֵלָה לִמְצֹא אֶת נְעָלַי הַכְּבֵדוֹת וְאֶת בְּגָדַי הַחַמִים, שֶׁהֵכַנְתִּי לִי מִבְּעוֹד־עֶרֶב, וְנִכְנַסְתִּי אֶל הַמִטְבָּח לְהָכִין לִי אֶת אֲרוּחוֹתַי לְיוֹם־הֶחָרִישׁ הָאָרֹךְ. וְלֹא שָׁכַחְתִּי, כַּמוּבָן, לְמַלֵא לִי קֻמְקוּם נָאֶה בְּתֵה מַהְבִּיל וּמְמֻתָּק. עֲבוֹדַת הֶחָרִישׁ, לְאַחַר הַיוֹרֶה, בַּאֲוִיר הַגְבָעוֹת הַטָהוֹר, אֵין כָּמוֹהָ יָפָה לְתֵאָבוֹן. וְאוֹי אוֹי לוֹ לַחוֹרֵשׁ שֶׁיִשְׁכַּח – וְלֹא יָכִין לוֹ אֶת מְזוֹנוֹ, וְלֹא יִדְאַג לְמַשְׁקֵהוּ.
לְסִכְכַת־הַטְרַקְטוֹרִים הִגַעְתִּי כְּשֶׁהָאֲפֵלָה בַּחוּץ עוֹד לֹא הִתְחִילָה לְהִתְבַּהֵר. בְּיָדַיִם אֲמוּנוֹת גִשַׁשְׁתִּי עַל פְּנֵי גוּפוֹ הַקַר שֶׁל הַטְרַקְטוֹר וּבְדַקְתִּיו הֵיטֵב: אִם יֵשׁ בַּמָנוֹעַ דֵי שֶׁמֶן; אִם יֵשׁ מַסְפִּיק מַיִם לְקֵרוּר; וְאִם מֵכַל הַדֶלֶק מָלֵא. לֹא־אַחַת נָפְלוּ חֲבֵרַי, הַחוֹרְשִׁים, בַּפַּח כְּשֶׁיָצְאוּ לְיוֹם־חָרִישׁ וְלֹא בָּדְקוּ כָּרָאוּי בְּטֶרֶם יְצִיאָה. לֹא־מְעַט עָגְמַת־נֶפֶשׁ נִגְרְמָה לָהֶם – וְהַטְרַקְטוֹר שָׁבַת! וְסֵרֵב לַעֲבֹד!
וְאַחַר כָּךְ שִׁפְשַׁפְתִּי כַּפּוֹתַי זוֹ בְּזוֹ בְּמֶרֶץ רַב. צָרִיךְ לְחַמֵם יָפֶה־יָפֶה אֶת הַיָדַיִם לִפְנֵי שֶׁנוֹטְלִים אֶת יָדִית הַ“מָנוּאֶלָה” וּמַתְחִילִים לְהַתְנִיעַ אֶת הַטְרַקְטוֹר. הַ“מָנוּאֶלָה” הַזוֹ, סַפַּחַת אֲרוּרָה, לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם הָיְתָה נוֹקֶמֶת בְּמַפְעִילֶיהָ נְקָמָה אַכְזָרִית. אִם לֹא הִקְפַּדְתָּ לְסוֹבְבָהּ כַּדָת וְכַדִין, הָיְתָה קוֹפֶצֶת לָהּ פִּתְאֹם – בְּאֶמְצַע הַסִבּוּב! – לְלֹא שׁוּם סִבָּה, וּמַכָּה בְּפַרְצוּפְךָ מַכָּה רַבָּה!… וּכְבָר הָיוּ מִקְרִים שֶׁמַכַּת “מָנוּאֶלָה”, שֶׁכָּזוֹ גַם שִׁבְּרָה שִׁנַיִם לִטְרַקְטוֹרָן־טִירוֹן; “מְנֻוָלָה”, הָיָה כִּנוּיָהּ בְּפִי אַנְשֵׁי־הַמוּסַךְ וְהַמְכוֹנָאִים:
“מְנֻוֶלֶת שֶׁכָּזוֹ! אַף פַּעַם אֵינְךָ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה צַד תְּזַנֵק עַל פָּנֶיךָ!…”
סוֹף־סוֹף הֵחֵל הַטְרַקְטוֹר לְטַרְטֵר בְּקוֹל מַחֲרִישׁ־אָזְנַיִם. וַאֲנִי עָלִיתִי עַל גַבּוֹ, וְהִסַעְתִּי אוֹתוֹ בַּחֲשֵׁכָה בְּהִלוּךְ אֲחוֹרִי, מִן הַסְכָכָה אֶל הַמַחְרֵשָׁה. שָׁם רָתַמְתִּי אֶל הַטְרַקְטוֹר אֶת הַמַחְרֵשָׁה הַגְדוֹלָה זוֹ בַּעֲלַת חֲמֵשֶׁת הַסַכִּינִים הַמַבְרִיקִים, זוֹ הַמִתְגַלְגֶלֶת עַל גַלְגַל־בַּרְזֶל גָדוֹל מִלְפָנִים, וְעַל גַלְגַלוֹן קָטָן שֶׁמֵאָחוֹר. וּבְדִמְדוּמֵי הַבֹּקֶר יָצָאתִי אֶל הַשָׂדוֹת.
מִשֶּׁהִפְצִיעַ אוֹר־הַבֹּקֶר, הִגַעְתִּי אֶל הַשָׂדֶה הַנֶחְרֶשֶׁת. הוֹרַדְתִּי אֶת לַהֲבֵי הַמַחְרֵשָׁה שֶׁתַּחֲרֹשׁ יָפֶה בַּתֶּלֶם, וּכְבָר עָמַדְתִּי לְהִכָּנֵס לַתֶּלֶם הָרִאשׁוֹן. וּפִתְאֹם, בְּמֶרְחָק שֶׁל כְּלוּם, מַמָשׁ צְעָדִים סְפוּרִים לְפָנַי, אֲנִי רוֹאֶה אַיָלָה חֲמוּדָה רוֹעָה לָהּ בַּשָׂדֶה וּמְלַחֶכֶת אֶת הָעֵשֶׂב הַנָמוּךְ. כַּמָה חֲמוּדָה הָיְתָה! חוּמָה־בְּהִירָה, וּזְנַבְנָבָהּ הַזָעִיר מַבְהִיק בְּלָבְנוֹ! לֹא יָכֹלְתִּי עוֹד לְהִתְאַפֵּק, עָצַרְתִּי בַּטְרַקְטוֹר, וּמִבְּלִי לַחְשֹׁב הַרְבֵּה זִנַקְתִּי עָלֶיהָ לְתָפְסָהּ!… בַּתְּחִלָה נִדְהֲמָה הָאַיָלָה. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי קוֹפֵץ עָלֶיהָ כְּמוֹ מִן הַשָׁמַיִם. וְכִי אַשְׁמָתָהּ הִיא זוֹ שֶׁמֵרֹב עִסוּק בִּלְחִיכָה, לֹא חָשָׁה וְלֹא הִרְגִישָׁה בַּטְרַקְטוֹר הַמִתְקָרֵב? וְכִי אַשְׁמָתָהּ הִיא זוֹ שֶׁבְּבֹקֶר יָפֶה זֶה לֹא הִבְחִינָה בִּי, שֶׁאֲנִי בָּא אֵלֶיהָ בְּכַוָנוֹת־זָדוֹן? אַךְ מִיָד הִיא נִתְמַתְּחָה וְנִמְלְטָה מִמֶנִי! וַאֲנִי, רוֹדֵף אַחֲרֶיהָ. קַלַת־רַגְלַיִם הָיְתָה! אַיֶלֶת־חֲמוּדוֹת! וּכְמוֹ רִחֲפָה בָּאֲוִיר בְּשָׁעָה שֶׁחָמְקָה מִמֶנִי. הַמֶרְחָק בֵּינֵינוּ הָלַךְ וְגָדֵל, וְכִמְעַט שֶׁהִתְיָאַשְׁתִּי כְּבָר מִלִתְפֹּס אוֹתָהּ. בַּרְחָנִית שֶׁכָּזוֹ קַפְצָנִית שֶׁכָּזוֹ! חִישׁ קַל נֶעֶלְמָה, וְאַתָּה – לֵךְ וּרְדֹף אֶת הָרוּחַ בַּשָׂדֶה!… וּפִתְאֹם נֶעֶלְמָה מֵעֵינַי, כְּמוֹ בָּלְעָה אוֹתָהּ הָאֲדָמָה. וּבְעוֹד שְׁנִיָה, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ: – טְרַח, טַח, טְרַרַח!… קוֹל נְפִילָה עֲמֻקָה וְהִתְרַסְקוּת.
לֹא הִשְׁגִיחָה בְּבוֹר, הַמִסְכֵּנָה, וְנָפְלָה יָשָׁר אֶל תּוֹכוֹ. הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם וּמַכִּירִים אוֹתָם בּוֹרוֹת־הַמַיִם שֶׁמִימֵי הָעַרְבִים, אֵלֶה הַבּוֹרוֹת הַיְשָׁנִים שֶׁעֲדַיִן נִסְתָּרִים בְּתוֹךְ שְׂדוֹתֵינוּ; וּמִדֵי פַּעַם הֵם חוֹשְׂפִים אֶת לֹעֵיהֶם. וְאָז יֵשׁ לְהִזָהֵר מֵהֶם, וּלְהִשָׁמֵר הֵיטֵב־הֵיטֵב! קָרַבְתִּי בִּמְהִירוּת אֶל הַבּוֹר וְרָאִיתִי שֶׁהַבּוֹר – בּוֹר עָמֹק וְגָדוֹל. וְשָׁם, לְמַטָה, בְּתַחְתִּיתוֹ, רָאִיתִי גוּשׁ חוּם־בָּהִיר עוֹלֶה וְיוֹרֵד כְּמוֹ בְּאֵיזוֹ הִתְנַשְׁפוּת מְהִירָה.
“הֵן לֹא יִתָּכֵן שֶׁקָרָה לָהּ מַשֶׁהוּ רַע”, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי כְּנִבְהָל, וּכְבָר הִתְחָרַטְתִּי בְּלִבִּי עַל כָּל הָרְדִיפָה הַטִפְּשִׁית שֶׁעָרַכְתִּי אַחֲרֶיהָ. “מַה פְּסוּל מָצָאתָ בְּאַיֶלֶת־מַחְמַדִים זוֹ הַמְשׁוֹטֶטֶת לָהּ חָפְשִׁיָה וּזְקוּפָה?” שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי בְּשֶׁמֶץ רֻגְזָה.
שׁוֹטַטְתִּי פֹּה וָשָׁם, מִסָבִיב לַבּוֹר וּבַשָׂדֶה, כְּדֵי לִמְצֹא אֵיזוֹ קוֹרָה, שֶׁאוּכַל בְּעֶזְרָתָהּ לָרֶדֶת לַבּוֹר וּלְחַלֵץ מִתּוֹכוֹ אֶת הַיְפֵהפִיָה הַנִפְגַעַת. לְבַסוֹף מָצָאתִי בַּשָׂדֶה סֻלָם קָטָן וְיָשָׁן, וְיָרַדְתִּי בּוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר לְאַט לְאַט עַד שֶׁהִגַעְתִּי אֶל הָאַיָלָה הָרוֹבֶצֶת.
נִגַשְׁתִּי אֵלֶיהָ בִּזְהִירוּת וְהֵרַמְתִּי אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת רַבָּה. הִיא הִבִּיטָה בִּי כִּמְעַט בְּעֵינֵי אָדָם מְבִינוֹת. וְלֹא עָשְׂתָה מְאוּמָה כְּדֵי לְהִמָלֵט מִמֶנִי. בָּדַקְתִּי אֶת כָּל גוּפָהּ, סָבִיב־סָבִיב, אֶת צַוָארָהּ, אֶת טְלָפֶיהָ וְאֶת גַבָּהּ. וּלְשִׂמְחָתִי רָאִיתִי שֶׁלֹּא קָרָה לָהּ, לַחֲמוּדָה, שׁוּם דָבָר רְצִינִי. הֶעֱמַסְתִּי אוֹתָהּ עַל גַבִּי, לָפַתִי הֵיטֵב בְּיָדַי אֶת זוּג רַגְלֶיהָ, הַקִדְמִיוֹת, וּלְאַט לְאַט הִתְחַלְתִּי לְטַפֵּס בַּסֻלָם, אֶל שְׂפַת הַבּוֹר.
לֹא קַל הָיָה הַטִפּוּס. הָאַיָלָה כְּבֵדָה הָיְתָה, וְדֹפֶן הַבּוֹר מְשֻׁפַּעַת עַד כְּדֵי סַכָּנָה, וְהַסֻלָם רָעוּעַ עַד לְהַפְחִיד. הִתְנַשַׁמְתִּי וְהִתְנַשַׁפְתִּי בְּחָזְקָה, כְּשֶׁהִגַעְתִּי לְבַסוֹף אֶל שְׂפַת־הַבּוֹר. עַד כְּדֵי כָּךְ הִתְנַשַׁפְתִּי, שֶׁהָיִיתִי מֻכְרָח לְהִשְׁתּוֹפֵף קְצָת לְיַד הַחֲמוּדֹנֶת הַלְפוּתָה בְּיָדִי, וְלָנוּחַ מְעַט. מִן הַחֶבֶל שֶׁעַל הַמַחְרֵשָׁה לָקַחְתִּי לִי כַּמָה רְצוּעוֹת וְכָפַתִּי אֶת רַגְלֶיהָ הֵיטֵב־הֵיטֵב, אִם כִּי לֹא עַד כְּדֵי לְהַכְאִיב. הִנַחְתִּי אוֹתָהּ סָמוּךְ לַטְרַקְטוֹר וְהָלַכְתִּי לְהַתִּיר אֶת הַמַחְרֵשָׁה.
אָמְנָם בִּטוּל הֶחָרִישׁ דָבָר לֹא טוֹב הוּא, בִּזְבּוּז זְמַן יָקָר, אֲבָל לֹא יָכֹלְתִּי לְהַשְׁאִירָהּ כָּכָה, כְּפוּתָה, לְלֹא מַיִם, כָּל הַיוֹם בַּשָׂדֶה. הִטַלְתִּי אוֹתָהּ עַל מוֹשַׁב הַטְרַקְטוֹר, נִדְחַקְתִּי בְּצִדָהּ, הִפְנֵיתִי, אֶת הַטְרַקְטוֹר חֲזָרָה וּפָתַחְתִּי בִּדְהָרָה! אַתֶּם אוֹמְרִים: שֶׁרַק הַסוּסִים חָשִׁים בְּרֵיחַ הָאֵבוּס וּמְמַהֲרִים לִשְׁעֹט אֶל הָאֻרְוָה! יָפֶה! וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: שֶׁגַם הַטְרַקְטוֹרִים, מַמָשׁ כְּמוֹ הַסוּסִים, חָשִׁים בְּרֵיחַ הַמוּסַךְ וְרָצִים הַבַּיְתָה בְּיֶתֶר שִׂמְחָה!…
וּבֶאֱמֶת, הַנְסִיעָה שֶׁבַּבֹּקֶר אָרְכָה כָּל כָּךְ, חָלְפָה לָהּ עַכְשָׁו חִישׁ־מַהֵר. וְעוֹד רֶגַע וְהִנֵה אֲנִי רוֹאֶה כְּבָר אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל אֲסַם־הַתְּבוּאָה הַגָבוֹהַּ! וְהִנֵה הִנֵה גַם גַגוֹ שֶׁל מִגְדַל־הַתַּחְמִיץ מִתְנַשֵׂא מִבֵּין הָרְפָתוֹת! עוֹד רֶגַע – וְהַשַׁעַר לְפָנַי.
מִשֶׁהִתְקָרַבְתִּי לַשַׁעַר, רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֶת כָּל יַלְדֵי הַקִבּוּץ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים. בֶּאֱמֶת שֶׁאֵינֶנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ פָּשְׁטָה לָהּ הַשְׁמוּעָה בִּמְהִירוּת שֶׁכָּזוֹ. אֲבָל זוֹ דַרְכָּן הַמֻפְלָאָה שֶׁל הַשְׁמוּעוֹת הַטוֹבוֹת, שֶׁהֵן מִתְפַּשְׁטוֹת בִּמְהִירוּת! וּבִמְהִירוּת עֲצוּמָה! יֶלֶד לָחַשׁ לְיֶלֶד וְיַלְדָה סִפְּרָה לַחֲבֶרְתָּהּ. וְהַשְׁמוּעָה הַנִפְלָאָה עַל הָאַיָלָה הַשְׁבוּיָה הַמִתְקָרֶבֶת אֶל הַשַׁעַר – הִגִיעָה אֶל כָּל הַיְלָדִים. כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי אֶת הַיְלָדִים מְצַפִּים לְיַד הַשַׁעַר בְּכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ, עָצַרְתִּי אֶת הַטְרַקְטוֹר, הֵנַפְתִּי אֶת הָאַיָלָה הַכְּפוּתָה עַל שִׁכְמִי, וְכָכָה צָעַדְתִּי לִקְרָאתָם: זָקוּף וְגֵאָה, וְהָאַיָלָה כְּרוּכָה עַל צַוָארִי כְּמוֹ טָלֶה רַךְ, שֶׁזֶּה־עַתָּה הוּבָא מִן הַמִרְעֶה. אָמַרְתִּי לַיְלָדִים:
“אֲנִי גֵאֶה לִמְסֹר לָכֶם אֶת הָאַיָלָה הָרַכָּה הַזוֹ, שֶׁמָצָאתִי הַיוֹם בַּשָׂדֶה. וַאֲנִי מַפְקִיד אוֹתָהּ בִּידֵיכֶם לְמִשְׁמֶרֶת”.
הוֹרַדְתִּי אֶת הָאַיָלָה מֵעָלַי, הִתַּרְתִּי אֶת קִשׁוּרֶיהָ, וּמָסַרְתִּי אוֹתָהּ לִידֵיהֶם הַמְצַפּוֹת שֶׁל הַיְלָדִים שֶׁעָמְדוּ לְפָנַי. עוֹד רֶגַע וְהִיא נֶעֶלְמָה בִּקְהַל הַיְלָדִים הַשׁוֹעֵט וְהַמֵרִיעַ, בַּדֶרֶךְ אֶל מֶשֶׁק־הַיְלָדִים.
אֲבָל הַיְלָדִים לֹא רָצוּ יָשָׁר אֶל מֶשֶׁק־הַיְלָדִים. לֹא וָלֹא! קֹדֶם הוֹבִילוּהָ בְּמַסָע שֶׁל נִצָחוֹן מִסָבִיב לְכָל הַקִבּוּץ. הָלְכוּ וְהֶרְאוּהָ לְכָל עוֹבְדֵי הַמִטְבָּח, שֶׁנִדְחֲקוּ לָצֵאת וְלַחֲזוֹת בָּהּ. הָלְכוּ וְהִתְפָּאֲרוּ בָּהּ לִפְנֵי עוֹבְדֵי הַמַחְסָנִים, לִפְנֵי הַלוּלָנִים וְלִפְנֵי הַמְכוֹנָאִים. וְהַגְדוֹלִים, שֶׁנִפְעֲמוּ גַם הֵם לְמַרְאֵה הַחֲמוּדֹנֶת, צָעֲקוּ אֶל הַיְלָדִים:
“הוֹ! אֵיזֶה יֹפִי שֶׁל אַיָלָה!”
“וְשֵׁם, שֵׁם נָאֶה בִּשְׁבִילָהּ, כְּבָר יֵשׁ לָכֶם?”
“הוֹ! קִרְאוּ לָהּ אַיֶלֶת! מַה דַעְתְּכֶם? אַיֶלֶת, שֵׁם נָאֶה הוּא!…”
וְהַיְלָדִים אָמְנָם קָרְאוּ לָהּ לְבַסוֹף בַּשֵׁם אַיֶלֶת, – שֵׁם נִפְלָא! לְכָל הַדֵעוֹת!
כַּמָה נָאָה הָיְתָה הָאַיָלָה לְשֵׁם זֶה, וְכַמָה נָאֶה הָיָה הַשֵׁם לָהּ! וְגַם הוֹלֵם הָיָה כָּל כָּךְ אֶת הַיָפָה וְהָרַכָּה שֶׁהֵצַלְתִּי מִן הַבּוֹר! וְהַיְלָדִים סִדְרוּ לָהּ כְּלוּב נָאֶה, מְרֻשָׁת וּמְרֻוָח, עִם חָצֵר גְדוֹלָה וּרְחָבָה. וְשֹׁקֶת שֶׁל מַיִם מֵחָבִית חֲתוּכָה וְכֵן פִּנָה מְרֻפֶּדֶת בְּקַשׁ, בִּקְצֵה הַכְּלוּב, שֶׁתּוּכַל לִשְׁכַּב שָׁם בְּשֶׁקֶט, וּלְהִתְרַחֵק מִשְׁאוֹן הַמְבַקְרִים הַטַרְדָנִים. וְאֵלוּ לֹא חָסְרוּ! בַּיָמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיְתָה שָׁם מַמָשׁ הַצָפָה שֶׁל מְבַקְרִים! גַם בַּבֹּקֶר וְגַם בָּעֶרֶב. וַאֲפִילוּ בִּשְׁעוֹת הַלַיְלָה. כָּל הַקִבּוּץ בִּקֵר אֶצְלָהּ, וְכֻלָם כֻּלָם הִתְעַנְיְנוּ בִּשְׁלוֹמָהּ. וְלֹא מְעַט הֵצִיקוּ לָהּ, בְּוַדַאי, לַמִסְכֵּנָה!
וְהַיְלָדִים חִלְקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הָעֲבוֹדָה. לְאַחַר שֶׁחָלְפָה הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל הַיָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֵם קָבְעוּ בֵּינֵיהֶם תּוֹרָנוּת וְהִפְקִידוּ עַל כָּל יוֹם מִימֵי הַשָׁבוּעַ זוּג אַחֵר שֶׁל יְלָדִים, שֶׁיִדְאַג לָהּ לְאַיֶלֶת לְכָל צְרָכֶיהָ. כָּל הַיוֹם הָיוּ הַיְלָדִים מִתְרוֹצְצִים לִפְנֵי הָרֶשֶׁת, מוֹשִׁיטִים אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם מִבַּעַד לְחוֹרֵי הָרֶשֶׁת, וּמְצַיְצִים אֵלֶיהָ בְּשִׂפְתֵיהֶם:
“בּוֹאִי חֲמוּדָה! בּוֹאִי אַיֶלֶת! בּוֹאִי, בּוֹאִי…”
וְאִם הָיְתָה אַיֶלֶת מַאֲרִיכָה לִשְׁהוֹת בִּכְלוּבָהּ בַּשֶׁבִי, יִתָּכֵן שֶׁהָיְתָה מִתְרַגֶלֶת לֶאֱכֹל מִיָדָם שֶׁל הַיְלָדִים, אוֹהֲבֶיהָ הַגְדוֹלִים. אֲבָל יְמֵי שִׁבְיָהּ לֹא אָרְכוּ. לַיְלָה אֶחָד נִכְנַס הַתּוֹרָן לִכְלוּבָהּ, לָשִׂים לְפָנֶיהָ יֶרֶק רַעֲנָן לַאֲרוּחַת הַלַיְלָה, וּבְצֵאתוֹ נֶחְפַּז הַמִסְכֵּן, וְשָׁכַח לְהָגִיף בִּבְרִיחַ אֶת הַשַׁעַר!…
וְאַיֶלֶת, הָאַיָלָה שֶׁנוֹלְדָה בַּחֹפֶשׁ, בֵּין הַגְבָעוֹת, וְלֹא הִסְכִּינָה לְחַיֵי פִּנָה דְחוּקִים בְּתוֹךְ הַכְּלוּב – פָּתְחָה אֶת הַשַׁעַר, דָחֲקָה אוֹתוֹ מְעַט בְּגַבָּהּ, עָמְדָה רֶגַע כִּמְהַסֶסֶת, שָׁאֲפָה אֶל אַפָּהּ אֶת נִיחוֹחַ הַמְרְחָבִים הַפְּתוּחִים וְהֵרִיחָה כַּנִרְאֶה אֶת רֵיחַ הַחֹפֶשׁ הַמָתוֹק, – וּפִתְאֹם זִנְקָה מִמְקוֹמָהּ בְּדַהֲרַת־פֶּתַע וּבְדִלוּגֵי־עֲנָק – שָׁרַק הָאַיָלוֹת יְכוֹלוֹת לְדַלֵג כְּמוֹתָם – וְעוֹד רֶגַע הִיא נֶעֶלְמָה בַּחֲשֵׁכָה, וְנִבְלְעָה בַּדֶרֶךְ הָעוֹלָה אֶל הַגְבָעוֹת. וַאֲנִי – מִדֵי צֵאתִי אֶל הֶחָרִישׁ – צוֹפֶה אֲנִי וּמְצַפֶּה, אוּלַי יְשַׂחֵק לִי הַמַזָל וְאֶרְאֶה שׁוּב לְפָנַי – אֶת אַיֶלֶת־הַחֲמוּדוֹת שֶׁנִמְלְטָה!…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.