רקע
אלישע פורת
מַכָּה שֶׁאֵינָה כְּתוּבָה

– וְזֶהוּ, יְלָדִים, מֶלֶךְ הַבִּצָה הָאֲמִתִּי! – אָמַר לָנוּ אַבָּא שֶׁל עָמוֹס, הַפַלָח הַוָתִיק שֶׁשָׁב מִן הַשָׂדֶה וּבְיָדוֹ צְרוֹר פְּרָחִים סְגֻלִים.

– וְאֵיךְ קוֹרְאִים לָהֶם? – שָׁאַל גָדִי, שֶׁאָהַב לָדַעַת שֵׁמוֹת שֶׁל פְּרָחִים וְצִפֳּרִים.

– דָּרְבַן־הַפָּרָשׁ!– קָבַע אַבָּא שֶׁל עָמוֹס בְּבִטָחוֹן שֶׁל פַלָח שֶׁאֵינוֹ טוֹעֶה לְעוֹלָם. אֲבָל… הַפַּעַם הוּא טָעָה! וְטָעוּתוֹ נִתְגַלְתָה לָנוּ רַק לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת, כַּאֲשֶׁר בְּדֶרֶךְ־מִקְרֶה נִתְקַלְנוּ בְּפֶרַח נֶהְדָר זֶה, הַנֶחְבָּא בְּתוֹךְ הַבִּצוֹת הַשְׁכוּחוֹת וְהַנִדָחוֹת.

שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל הַפֶּרַח הוּא “סַחְלַב־הַבִּצוֹת”. צִבְעוֹ סָגֹל וְהוּא זָקוּף, גָבֹהַּ וְיָפֶה. וְגַם כַּיוֹם, שֶׁכְּבָר אֵינֶנוּ יְלָדִים וּכְבָר שָׁכַחְנוּ מִזְמַן אֶת כָּל פָּרָשַׁת הַדְבוֹרִים וְהָעֲקִיצוֹת, גַם כַּיוֹם עוֹדֶנִי מוּכָן לְהִשָׁבַע שֶׁזֶהוּ הַיָפֶה בְּפִרְחֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כֻּלָהּ.

בְּדַרְכֵּנוּ הַבַּיְתָה הִתְוַכַּחְנוּ בֵּינֵינוּ מִיהוּ מֶלֶךְ הַבִּצָה הָאֲמִתִּי. גָדִי טָעַן בְּכָל חֹם לִבּוֹ, שֶׁאֵין כְּמוֹ הַנַרְקִיס הַלָבָן וְהָרֵיחָנִי בַּעַל לֵב־הַזָהָב, בְּכוֹר פִּרְחֵי־הַבִּצָה, הַנוֹלָד תֵּכֶף עִם הַגְשָׁמִים הָרִאשׁוֹנִים. אֲבָל עָמוֹס, שֶׁרָצָה לְהָגֵן עַל דִבְרֵי אָבִיו, כָּפַר בְּמֶרֶץ בְּמַלְכוּתוֹ שֶׁל הַנַרְקִיס. וְאִלוּ אֲנִי, שֶׁלֹּא הָיָה לִי מֶלֶךְ לִלְחֹם בַּעֲדוֹ, אָמַרְתִּי:

– חֶבְרֶה, מַה דַעְתְּכֶם? אוּלַי נֵלֵךְ מָחָר לַבִּצָה לְהָבִיא “דָרְבָנִים”?

גָדִי הִסְכִּים מִיָד. וַאֲפִילוּ הִתְלַהֵב. וּכְבָר הֵחֵל לְהָרִיץ בִּלְשׁוֹנוֹ הַרְפַּתְקָאוֹת מוּזָרוֹת, הַקוֹרוֹת אוֹתָנוּ בְּדַרְכֵּנוּ. מִינֵי שׁוֹדְדִים הַחוֹטְפִים אוֹתָנוּ וּפֶרַח הַפְּלָאִים הַסָגֹל פּוֹתֵחַ לָנוּ אֶת מְעָרַת הַקֶסֶם שֶׁנִקְלַעְנוּ בָּהּ – וּמַחֲזִיר אוֹתָנוּ יָשָׁר לִזְרוֹעוֹת הוֹרֵינוּ הַמְצַפִּים…

אֲבָל עָמוֹס הִסֵס קְצָת וְלֹא יָדַע מַה יֹאמַר. לְבַסוֹף הוֹדִיעַ שֶׁיִשְׁאַל אֶת אָבִיו. אַבָּא שֶׁלוֹ הָיָה מֵבִיא מֵהָעֲבוֹדָה מַתְּנוֹת־שָׂדֶה מְשַׁעְשְׁעוֹת. פַּעַם הֵבִיא לְבֵיתֵנוּ זוּג גוּרֵי אַרְנָבוֹת צַפְצְפָנִיִים וּקְטַנִים, שֶׁהִצְטַנְפוּ מִסְכֵּנִים וּמְפֻחָדִים בְּתוֹךְ כִּיסָיו הַגְדוֹלִים. פַּעַם הֵבִיא בֵּיצֵּי־חָגְלָה עֲנָקִיוֹת, לְבָנוֹת וּמַבְרִיקוֹת, מַמָשׁ כְּמוֹ בֵּיצֵי תַּרְנְגֹלֶת. וּפַעַם אַחַת אֲפִילוּ הֵבִיא גוּר שֶׁל נְמִיָה רָשָׁע מְרֻשָׁע, נַשְׁכָן וְשַׂרְטָן, שֶׁסֵרֵב לְהֵרָגַע אֲפִילוּ לִשְׁנִיָה אַחַת.

אָהַבְנוּ מְאֹד אֶת אַבָּא שֶׁל עָמוֹס, אֲבָל גָדִי הִצִּיעַ עַכְשָׁו לְעָמוֹס שֶׁלֹּא יַרְבֶּה בִּשְׁאֵלוֹת, פֶּן לֹא יַרְשֶׁה לוֹ אָבִיו לְהִצְטָרֵף לַטִיוּל.

וְהַיָמִים יְמֵי חֻפְשַׁת הַפֶּסַח. יָמִים חֲמִימִים וְנָאִים וְהַשָׂדוֹת עוֹמְדִים בְּעֶצֶם פְּרִיחָתָם. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, גָמַרְנוּ בֵּינֵינוּ: שֶׁאָנוּ יוֹצְאִים אֶל הַבִּצָה לְהָבִיא אֶת פִּרְחֵי “דָרְבַן־הַפָּרָשׁ” הַמֻפְלָאִים. עִם שַׁחַר יָצָאנוּ אֶל הַבִּצָה, חֲבוּשִׁים כּוֹבָעִים חֲדָשִׁים, נְעוּלִים סַנְדָלִים חֲדָשִׁים, שֶׁרֵיחַ עוֹרָם הָרַעֲנָן עוֹד נוֹדֵף לְמֵרָחוֹק. לָבַשְׁנוּ כֻּלָנוּ מִכְנָסַיִם קְצָרִים שֶׁבִּקְצָרִים. עָמוֹס, שֶׁהִרְהֵר בְּמֶשֶׁךְ הַלַיְלָה עַל מַה שֶׁעָתִיד לִקְרוֹת לָנוּ, הֵבִיא אִתּוֹ אוֹלָר חָדָשׁ וְנוֹצֵץ, שֶׁקִבֵּל בְּמַתָּנָה מֵאָבִיו.

– זֶה בִּשְׁבִיל הַסוּפִים – הִסְבִּיר – שֶׁלֹּא יַחְתְּכוּ לָנוּ אֶת הָאֶצְבָּעוֹת.

גָדִי מַמָשׁ בָּלַע אֶת הָאוֹלָר בְּעֵינָיו, אֲבָל שָׁתַק. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדֶרֶךְ, עַד לַפְּגִישָׁה הַמַכְאִיבָה עִם הַדְבוֹרִים, רָאִיתִי בְּעֵינָיו שֶׁהוּא מִתְפַּקֵעַ מִקִנְאָה. הָאוֹלָר בֶּאֱמֶת הָיָה יָפֶה וּמוֹשֵׁךְ אֶת הַלֵב. אֵיךְ הָלַךְ לְאִבּוּד וְאֵיךְ הִזִיל עָלָיו עָמוֹס דְמָעוֹת וְאֵיךְ הִתְנַחֵם בִּמְהֵרָה – כָּל זֶה אָמְנָם יָפֶה וּמְעַנְיֵן, אַךְ אֵינוֹ שַׁיָךְ לְסִפּוּרֵנוּ וְלָכֵן לֹא נַאֲרִיךְ בְּכָךְ.

– הוֹי, הַבִּיטוּ! הִנֵה הַדָרְבָנִים! – צָעַק פִּתְאֹם עָמוֹס וְנָשָׂא רַגְלָיו בִּשְׁעָטָה. בְּעִמְקֵי הַבִּצָה, בְּלֵב הַסְבָךְ, פָּרְחוּ לָהֶם הַסַחְלָבִים פְּרִיחָה שְׁקֵטָה וְגֵאָה – פְּרִיחַת מְלָכִים אֲמִתִּית!

– אַל תּוֹצִיאוּ אֶת הַבְּצָלִים! – קָרָא גָדִי – שֶׁיִהְיֶה גַם לַשָׁנָה הַבָּאָה!

כַּאֲחוּזֵי בֻּלְמוֹס הִתְעוֹפַפְנוּ מִפֶּרַח אֶל פָּרַח וְקָטַפְנוּ אוֹתָם עַל גִבְעוֹלֵיהֶם הָאֲרֻכִּים. בְּיָד אַחַת צָרַרְנוּ מֵהֶם צְרוֹר וּבַיָד הָאַחֶרֶת הָיִינוּ תּוֹלְשִׁים אוֹתָם מִמְקוֹמָם.

– הִנֵה עוֹד אֶחָד!.. – קָרָא עָמוֹס.

– וְהִנֵה עוֹד אֶחָד! לֹא, שָׂדֶה מָלֵא! – צָעַק גָדִי מְשֻׁלְהָב.

וְכָכָה רַצְנוּ בֵּין סִבְכֵי הַגֹמֶא וּקְנֵה־הַסוּף הַדוֹקְרָנִיִים, מְגַלִים אֶת הַשַׁלְהָבוֹת הַסְגֻלוֹת, קוֹרְאִים קְרִיאוֹת הִתְפָּעֲלוּת וּמְצָרְפִים זֵרִים עֲנָקִיִים. עַד שֶׁחָדַלְנוּ פִּתְאֹם, כִּי לֹא יָכֹלְנוּ לָשֵׂאת עוֹד. וְהַזְמַן רָץ לוֹ בֵּינָתַיִם וְנִהְיָה כְּבָר חַם, וְהָאֲוִיר נִתְמַלֵא זִמְזוּם חָזָק שֶׁל חֲרָקִים מְעוֹפְפִים, כְּדַרְכָּם בְּצָהֳרֵי־הָאָבִיב הַחַמִים.

– דֵי, חֶבְרֶה! עַכְשָׁו הַבַּיְתָה! – קָרָאתִי אֲלֵיהֶם – מַסְפִּיק קָטַפְנוּ.

אָז יָצָאנוּ לְאַט מִן הַבִּצָה, קוֹטְפִים פֹּה וָשָׁם עוֹד כַּמָה סַחְלָבִים פְּזוּרִים וּבוֹדְדִים. הַזֵרִים הָיוּ כְּבַדִים וּמַמָשׁ מְפֹאֲרִים וְשָׂמַחְנוּ בְּלִבֵּנוּ מְאֹד עַל הַכָּבוֹד שֶׁנִנְחַל בַּבַּיִת וְעַל הַשִׂמְחָה שֶׁתָּאִיר אֶת עֵינֵי אִמוֹתֵינוּ, כְּשֶׁנוֹשִׁיט לָהֶן כְּשַׁי אֶת הַפְּרָחִים הַיְפֵהפִים הָאֵלֶה.

אֲבָל כָּאן, דַוְקָא עַכְשָׁו, בַּשָׁעָה הַיָפָה הַזוֹ שֶׁל הַיוֹם, הִתְהַפֵּך עָלֵינוּ פִּתְאֹם הַגַלְגַל, וְיוֹם נֶהְדָר זֶה, שֶׁיָכוֹל הָיָה לְהִגָמֵר בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּמְעַט וְנֶהְפַּךְ לְיוֹם שֶׁל אָסוֹן…

– רַק בְּנֵס נִצַלְתֶּם, פִּרְחָחִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! – אָמַר לָנוּ אַבָּא שֶׁל עָמוֹס, בָּעֶרֶב, כְּשֶׁהָיָה אַחֲרֵי הַכֹּל, לִפְנֵי הַשֵׁנָה. אַחַר כָּךְ כִּבָּה אֶת הָאוֹר וְהָלַךְ לוֹ, וַאֲנַחְנוּ עוֹד שָׁמַעְנוּ אֵיךְ הוּא מְמַלְמֵל לְעַצְמוֹ: “אֵיזֶה נֵס! אֵיזֶה נֵס!…”

כִּי בְּדַרְכֵּנוּ חֲזָרָה עָבַרְנוּ סָמוּךְ לְמִכְוֶרֶת קְטַנָה, שֶׁהַדְבוֹרִים זִמְזְמוּ בָּהּ עַל הַפְּתָחִים. הַפְּרִיחָה מִסָבִיב הָיְתָה כְּבֵדָה וְנִיחוֹחַ הַפַּרְדֵסִים הַמְשַׁכֵּר נָדַף לְמֶרְחַקִים. גַם בַּחֲלוֹמוֹתֵינוּ הָרָעִים לֹא הֶעֱלֵינוּ עַל דַעְתֵּנוּ, שֶׁהַדְבוֹרִים הָעֲסוּקוֹת יִטָפְלוּ דַוְקָא אֵלֵינוּ. אֲבָל לְצַעֲרֵנוּ, וְאוּלַי לְגַאֲוַת לִבֵּנוּ – כָּךְ רָצָה הַמִקְרֶה.

בַּהַתְחָלָה הָיְתָה זוֹ דְבוֹרָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, שֶׁהִקִיפוּ אוֹתָנוּ וְחָגוּ סָבִיב סָבִיב וְהִרְגִיזוּ וְנִסוּ לְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ. נִפְנַפְנוּ בְּכוֹבָעֵינוּ וְטִלְטַלְנוּ אֶגְרוֹפֵנוּ וְהַדְבוֹרִים נִבְהֲלוּ וְהִסְתַּלְקוּ לָהֶן. אַךְ לֹא חָלְפָה דַקָה וְהֵן חָזְרוּ וְהַפַּעַם לֹא לְבַדָן, כִּי אִם בְּמַחֲנֶה גָדוֹל וּמְזַמְזֵם.

תּוֹךְ שְׁנִיָה הֵן הִסְתַּבְּכוּ בְּשַׂעֲרוֹתֵינוּ, חָדְרוּ לִבְגָדֵינוּ וְעָקְצוּ אוֹתָנוּ עֲקִיצוֹת רַבּוֹת וּמַכְאִיבוֹת: עַל הַפָּנִים וְעַל הָעֹרֶף, בַּמַרְפְּקִים, בַּכְּתֵפַיִם וּבְכָל הַגוּף. מֵרֹב בֶּהָלָה נִשְׁמְטוּ מִיָדֵינוּ זֵרֵי הַסַחְלָב הַנֶהְדָרִים וְנִרְמְסוּ בְּרַגְלֵינוּ הַנִמְלָטוֹת…

הָאֱמֶת הִיא, שֶׁשָׁכַחְנוּ עֲלֵיהֶם כָּלִיל, וְרַק בָּעֶרֶב, בַּמִטָה, כְּשֶׁשׂוֹחַחְנוּ בֵּינֵינוּ עַל מַה שֶׁקָרָה, נִזְכַּרְנוּ לְפֶתַע בְּפִרְחֵי הַסַחְלָב הַמוּטָלִים בַּשֶׁמֶשׁ הַלוֹהֶטֶת. וְעוֹד זָכַרְנוּ אֵיךְ חָלַצְנוּ סַנְדָלֵינוּ לַעֲבֹר בַּבֹּץ וְאֵיךְ חָמְקוּ הַנְחָשִׁים בֵּין אֶצְבְּעוֹת רַגְלֵינוּ הַיְחֵפוֹת וְאֵיךְ הִבְהַלְנוּ חֲתוּלֵי־בִּצָה פְּרָאִיִים שֶׁשָׁרְקוּ נֶגְדֵנוּ שְׁרִיקוֹת־הַפְחָדָה תּוֹסְסוֹת, וְאֵיךְ… וְאֵיךְ…

אֲבָל כָּל זֹאת זָכַרְנוּ רַק בָּעֶרֶב, כְּשֶׁשָׁכַבְנוּ בַּמִטוֹת וְכָל גוּפֵנוּ מָשׁוּחַ בִּמְשָׁחוֹת שׁוֹנוֹת וּמָרוּחַ מְרִיחוֹת מְשֻׁנוֹת, לְהָקֵל עָלֵינוּ אֶת מַכְאוֹבַי־הָעֲקִיצוֹת.

… וּבֵינָתַיִם הָיוּ הַדְבוֹרִים סְבִיבֵנוּ וּבְתוֹכֵנוּ וְאָנוּ הָיִינוּ מוּקָפִים וְלֹא נִרְאֲתָה לָנוּ כָּל דֶרֶךְ לְהִמָלֵט. וְאָז, כְּשֶׁחָשְׁכוּ עֵינֵינוּ מֵהַנְחִיל הַכָּבֵד וְהֶעָצוּם הַמַקְדִּיר עָלֵינוּ אֶת אוֹר הַשֶׁמֶשׁ וְחָשַׁבְנוּ שֶׁאָנוּ אֲבוּדִים – דַוְקָא אָז צָרַח גָדִי צְרִיחָה פְּרוּעָה: “חֶבְרֶה, נִקְפֹּץ לַבְּרֵכָה!..”

מִיָד דָהַרְנוּ בִּמְהִירוּת וְזִנַקְנוּ לְתוֹךְ בְּרֵכַת הַדָגִים הַקְרוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁהָיִינוּ – בִּבְגָדֵינוּ וּבְסַנְדָּלֵינוּ – וְצָלַלְנוּ עָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ הַמַיִם. וְאַחַר כָּךְ עָלִינוּ וְצַפְנוּ בִּזְהִירוּת. וּמָה רָאִינוּ? הַנְחִיל הַתּוֹקְפָנִי חָג בְּזִמְזוּם רוֹעֵם מֵעַל פְּנֵי הַמַיִם!

אַחַר כָּךְ אָמַר עָמוֹס שֶׁאוּלַי רַק הַמַלְכָּה הִיא שֶׁכָּעֲסָה, וְהַדְבוֹרִים הָאֲחֵרוֹת רַק מִלְאוּ אֶת פְּקֻדוֹתֶיהָ. אֲבָל מַה זֶה חָשׁוּב עַכְשָׁו – כָּךְ אוֹ כָּךְ, עֲקִיצָתָן הִכְאִיבָה מְאֹד. וְכָךְ צָלַלְנוּ וְצַפְנוּ, צַפְנוּ וְצָלַלְנוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה. עַד שֶׁגָדִי בִּשֵׂר לָנוּ בְּקוֹל גָדוֹל:

– חֶבְרֶ’ה! הֵן הִסְתַּלְקוּ!

עָמוֹס, שֶׁחָשַׁשׁ קְצָת, שָׁלַף אֶת קְצֵה חָטְמוֹ מֵעַל לַמַיִם לִבְדֹק אִם אֱמֶת הַדָבָר.

– זֶה נָכוֹן, בְּחַיַי! זֶה נָכוֹן! – קְרָא וְהֵחֵל שׂוֹחֶה אֶל הַגָדָה. וְאָז נִסִיתִי גַם אֲנִי לְהָרִים אֶת רֹאשִׁי מֵעַל לַמַיִם וְלִרְאוֹת אִם בֶּאֱמֶת נֶעְלַם הַנְחִיל הַמַכְאִיב וְהָעוֹקְצָנִי, שֶׁגָרַם לָנוּ כְּאֵבִים כָּאֵלֶה וְהִקְדִיר עָלֵינוּ בְּבַת אַחַת אֶת שְׁמֵי הָאָבִיב הַתְּכֻלִים. גַם בִּזְמַן שֶׁצָלַלְנוּ, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי כָּל הַזְמַן: “לָמָה מַגִיעַ לָנוּ עֹנֶשׁ כָּזֶה? אֵיזֶה חֵטְא חָטָאנוּ? מַדוּעַ הִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ הַדְבוֹרִים? הֲרֵי לֹא פָּגַעְנוּ לְרָעָה אֲפִילוּ בִּדְבוֹרָה קְטַנָה אַחַת?!”…

בְּעִקָר הִצְטַעַרְתִּי עַל פִּרְחֵי־הַסַחְלָב שֶׁרָצִינוּ לַהֲבִיאָם הַבַּיְתָה, וּמֵרֹב בֶּהָלָה הִשְׁמַטְנוּ אוֹתָם אַרְצָה, וְעַכְשָׁו הֵם נִשְׂרָפִים בַּשֶׁמֶשׁ הַלוֹהֶטֶת. אַךְ לֹא הֶעֱלֵיתִי גַם עַל דַעְתִּי לָשׁוּב אֶל הַבִּצָה וּלְאָסְפָם. גַם כָּךְ נִצַלְנוּ רַק בְּנֵס מִמַכַּת־דְבוֹרִים נוֹרָאָה זוֹ, שֶׁאֲפִילוּ אֵינָהּ כְּתוּבָה בַּהַגָדָה…

כְּשֶׁעָלִינוּ מִן הַמַיִם, הָיִינוּ רְטֻבִּים מְאֹד וּבְגָדֵינוּ הַקַלִים כָּבְדוּ מְאֹד וְנָטְפוּ מַיִם. עֲנַן הַדְבוֹרִים שֶׁחָג מֵעַל הַמַיִם שָׁעָה קַלָה, הִתְפַּזֵר. אֲפִילוּ הָעַקְשָׁנִיוֹת שֶׁבֵּין הַלוֹחֲמוֹת נִתְיָאֲשׁוּ מֵאִתָּנוּ. הַמַיִם הַקָרִים צִנְנוּ אֶת מְקוֹמוֹת הָעֲקִיצָה וְהֵקֵלוּ עָלֵינוּ אֶת מַכְאוֹבֵינוּ. הִסְתַּכַּלְנוּ כֹּה וָכֹה וּבָלַשְׁנוּ אַחַר כָּל רוּחוֹת־הַשָׁמַיִם, כְּדֵי לִהְיוֹת בְּטוּחִים שֶׁהַדֶרֶךְ אָכֵן פְּנוּיָה.

וְאָז הִתְחַלְנוּ בְּרִיצָה. רִיצָה פִּרְאִית וּמַכְאִיבָה. לְלֹא הַפְסָקָה. הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה! הַבַּיְתָה! – בְּכָל מְחִיר, וּבְכָל הַמְהִירוּת!

בְּאֶמְצַע הָרִיצָה נִתְחַדֵשׁ עָלֵינוּ כְּאֵב הָעֲקִיצוֹת וְעוֹר פָּנֵינוּ הֵחֵל לְהִתְנַפֵּחַ, וּמַמָשׁ הִרְגַשְׁנוּ, בְּעוֹדֶנוּ רָצִים וּמִתְנַשְׁפִים, אֵיךְ עֵינֵינוּ נִסְגָרוֹת מִן הַנְפִיחוּת, וְאֵיךְ אָזְנֵינוּ מִתְלַהֲטוֹת וְאֵיךְ הַכְּאֵב מִתְפַּשֵׁט בְּכָל גוּפֵנוּ. לֹא עָצַרְנוּ עוֹד כֹּחַ וּפָרַצְנוּ בְּבֶכִי. בְּכִי קָטוּעַ. מְחַרְחֵר. לְלֹא הַתְחָלָה, וּלְלֹא סוֹף. בְּכִי מְלֻוֶה הִתְנַשְׁמֻיוֹת כְּבֵדוֹת וְהִתְנַשְׁפֻיוֹת קוֹלָנִיוֹת. רַצְנוּ וּבָכִינוּ. רַצְנוּ וְהִתְיַפַּחְנוּ. כְּכָל שֶׁהִתְקָרַבְנוּ לַבַּיִת, הֲרִימוֹנוּ קוֹלֵנוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. עַד שֶׁנִכְנַסְנוּ בַּשַׁעַר וְעָלִינוּ אֶל צְרִיף מַחְסַן־הַבְּגָדִים. וְאָז כְּבָר יִלַלְנוּ בִּמְלוֹא גְרוֹנֵנוּ. חָדַלְנוּ מִלָרוּץ, כְּדֵי שֶׁנוּכַל לְהַגְבִּיר צַעֲקוֹתֵינוּ, וְזַעֲקָתֵנוּ הַמְשֻׁלֶשֶׁת נִסְרָה בָּאֲוִיר הֶחָצֵר מִשַׁעַר עַד שַׁעַר! כָּל הַכְּאֵב, כָּל הַבּוּשָׁה, כָּל הַבֶּהָלָה פָּרְצוּ עַכְשָׁו מִפִּינוּ וּבְכִי עֶלְבּוֹן אַדִיר עִוֵת אֶת פַּרְצוּפֵנוּ הַנְפוּחִים וְהַמִסְכֵּנִים. כָּכָה הָלַכְנוּ כְּמוֹ דָגִים מְמֹעָכִים וְהַמַיִם וְהַדְמָעוֹת זוֹלְגִים וְנוֹזְלִים מֵאִתָּנוּ וּמַשְׁאִירִים עִקְבוֹתֵיהֶם בַּחוֹל הַחַם.

וְאָז, לְקוֹל זַעֲקוֹתֵינוּ, יָצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ עוֹבְדוֹת הַמַחְסָן. וּכְשֶׁרָאוּנוּ קְרֵבִים, הֵרִימוּ גַם הֵן קוֹל זְעָקָה. אוּלַי שֶׁל בֶּהָלָה וְאוּלַי שֶׁל נִחוּמִים שֶׁרָצוּ לְנַחֲמֵנוּ. מִיָד אָסְפוּ אוֹתָנוּ אֶל מִתַּחַת לְסִנְרֵיהֶן הַגְדוֹלִים, אִמְצוּנוּ אֶל חָזָן וְאִלְמָלֵא הָיִינוּ גְדוֹלִים וּכְבֵדִים מִדַי, בְּוַדַאי הָיוּ נוֹשְׂאוֹת אוֹתָנוּ בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁנוֹשְׂאִים עוֹלָלִים…

בַּמַחְסָן הִשְׂתָּרְרָה מְהוּמָה גְדוֹלָה. בְּקֹשִׁי הִצְלִיחוּ לְהַצִיל מִפִּינוּ מַה קָרָה. וּכְשֶׁשָׁמְעוּ שֶׁנֶעֱקַצְנוּ בְּכָל גּוּפֵנוּ עֲקִיצוֹת דְבוֹרִים רַבּוֹת, פָּרְצוּ בִּקְרִיאוֹת רָמוֹת:

“דְבַשׁ, דְבַשׁ! מַהֲרוּ הָבִיאוּ דְבַשׁ!”

אַךְ לֹא כֻּלָן הִסְכִּימוּ לִתְרוּפָה זוֹ. אֲחֵרוֹת, שֶׁהִכִּירוּ תְּרוּפָה בְּדוּקָה מִמֶנָה, קָרְאוּ:

“תַּמְצִית, הָבִיאוּ תַּמְצִית! אֵין כְּמוֹ תַּמְצִית לְהַרְגָעַת עֲקִיצָה!..”

וְעוֹד אֲחֵרוֹת הוֹסִיפוּ מִשֶׁלָהֶן:

“שֶׁמֶן, שֶׁמֶן, לִמְרֹחַ בְּשֶׁמֶן אֶת הָעֲקִיצוֹת! אֵין כְּמוֹ הַשֶׁמֶן!”

וְכֵיוָן שֶׁאַחַת חָשְׁבָה כָּךְ וְאַחַת חָשְׁבָה אַחֶרֶת, נִתְמַלֵא הַמַחְסָן תּוֹךְ כַּמָה רְגָעִים בְּצִנְצֶנוֹת שֶׁל דְבַשׁ, כְּלֵי־תַּמְצִית שֶׁל תֵּה וּבַקְבּוּקֵי שֶׁמֶן צְהֻבִּים…

וְאָז הִפְשִׁיטוּ אוֹתָנוּ מִבְּגָדֵינוּ וּמָרְחוּ עַל כָּל גוּפֵנוּ גַם דְבַשׁ, גַם שֶׁמֶן, גַם תַּמְצִית שֶׁל תֵּה… וּלְתוֹסֶפֶת גַם הוּבְאוּ מֵי־קֶרַח שֶׁהֻתְּזוּ עַל כָּל גוּפֵנוּ הַמַרְעִיד. שִׁנֵינוּ נָקְשׁוּ וּצְמַרְמֹרֶת קָשָׁה אָחֲזָה בָּנוּ. כְּשֶׁרָאוּ עוֹבְדוֹת הַמַחְסָן שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְחַלְחֲלִים וְנִרְעָדִים לְגַמְרֵי מֵרֹב טִפּוּל וּמְרִיחוֹת, הֵרִימוּ קוֹל צְעָקָה:

“הַבַּיְתָה, הַבַּיְתָה! קְחוּ אוֹתָם הַבַּיְתָה!”

וְאָמְנָם נְשָׂאוּנוּ עַל כַּפֵּיהֶן, שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם בְּשֶׁל כָּבְדֵנוּ, וּבַבַּיִת הֻשְׁכַּבְנוּ בְּמִטוֹת וְכִסוּ אוֹתָנוּ בִּסְדִינִים וְהוּשְׁקֵינוּ מִיץ קַר וּפּוּדִינְג שֶׁל לִימוֹן שֶׁנוֹתְרוּ מֵאֲרוּחַת־הַצָהֳרַיִם…

וְאָז הִגִיעַ הָרֶגַע הַקָשֶׁה בְּיוֹתֵר. הָאִמָהוֹת שֶׁלָנוּ הֻזְעֲקוּ מִמְקוֹם עֲבוֹדָתָן וְחָשׁוּ אֵלֵינוּ בִּמְרוּצָה, מְלֻבָּשׁוֹת בִּפְאֵר בִּגְדֵי־הָעֲבוֹדָה שֶׁלָהֶן, מְבֹהָלוֹת כֻּלָן וְחַסְרוֹת נְשִׁימָה.

– גָדִי, גָדִי שֶׁלִי!.. – הִתְנַפְּלָה אִמָא עַל גָדִי וְנִשְׁקֶה אוֹתוֹ בְּבֻלְמוֹס גָדוֹל, עַל עֲקִיצוֹתָיו. מִמְרַח הַדְבַשׁ וְהַתַּמְצִית וְהַשֶׁמֶן הַמְנַטֵף דָבְקוּ בִּשְׂפָתֶיהָ וְהִיא מָחֲתָה אוֹתָן בְּסִנָרָהּ וְשׁוּב נָשְׁקֶה לוֹ וְשׁוּב מָחֲתָה אֶת פִּיהָ, עַד שֶׁכַּעֲבֹר רֶגַע נִתְמַלֵא סִנָרָהּ כִּתְמֵי־שֶׁמֶן מְדֻבָּשִׁים וּכְתָמִים חוּמִים שֶׁל תַּמְצִית־תֵּה…

אִמָא שֶׁל עָמוֹס עָמְדָה מֵעָלָיו וְנִגְבָה אֶת עֵינֶיהָ בְּאֶגְרוֹפָהּ, נַגֵב וְחָזוֹר, וְכָל הַזְמַן מִלְמְלָה:

– אֲבָל אֵיךְ זֶה עוֹשִׂים דָבָר כָּזֶה… אֲבָל אֵיךְ זֶה עוֹשִׂים טִיוּל כָּזֶה… הֲרֵי כִּמְעַט וְלֹא חֲזַרְתֶּם!..

וְעָמוֹס הִסְתּוֹבֵב אֶל הַקִיר כִּי הִתְבַּיֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת אִמוֹ עוֹמֶדֶת מֵעָלָיו וּבוֹכָה לְלֹא מַעֲצוֹר. גַם אִמָא שֶׁלִי, נִשְׁמָתָהּ כִּמְעַט פָּרְחָה מִקִרְבָּהּ. הִיא הָיְתָה חִוֶרֶת לְגַמְרֵי וְכָל מָה שֶׁאָמְרָה לִי, הָיָה:

– אוֹי, אַתָּה כְּבָר תְּקַבֵּל מֵאַבָּא!.. אוֹי, אַתָּה כְּבָר תְּקַבֵּל מֵאַבָּא!..

אַחַר כָּךְ, לְאַט לְאַט, נִרְגְעוּ הָאִמָהוֹת כִּי נוֹכְחוּ לָדַעַת שֶׁאֲנַחְנוּ בְּכָל זֹאת שְׁלֵמִים וּבְרִיאִים וְרַק נְפוּחִים מְעַט וַאֲטוּמֵי עֵינַיִם.

– אָז סַפֵּר, גָדִי – בִּקְשׁוּ מִגָדִי שׁוּב וְשׁוּב – אֵיךְ זֶה עָלָה עַל דַעְתְּךָ לִקְפֹּץ אֶל הַמַיִם?

לְגָדִי כָּל הָעִנְיָן נָעַם מְאֹד. כִּי פִּתְאֹם נֶהְפַּךְ לְגִבּוֹר. הָאֱמֶת הָיְתָה, כַּמוּבָן, אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. הָרַעְיוֹן בָּא עָלָיו כְּהַבְרָקָה פִּתְאֹמִית, לְגַמְרֵי בְּמַפְתִּיעַ. אֲבָל עַכְשָׁו, בַּחֶדֶר הַזֶה, מוּל עֵינֵי הָאִמָהוֹת הַמִשְׁתָּאוֹת, הָיָה לוֹ נָעִים לְהַרְגִישׁ אֵיךְ כֻּלָם מְשַׁבְּחִים וּמְהַלְלִים אוֹתוֹ עַל רֹב שִׂכְלוֹ, עַל הַמְצָאָתוֹ הַמַזְהִירָה וְעַל אֹמֶץ־לִבּוֹ.

– אָז כָּכָה – הִתְחִיל גָדִי לְסַפֵּר בְּרֹב חֲשִׁיבוּת – כְּבָר מִזְמַן שַׂמְתִּי לֵב, שֶׁהַדְבוֹרִים אֵינָן מֵיטִיבוֹת לִשְׂחוֹת…

אֲנַחְנוּ, עָמוֹס וַאֲנִי, הִתְפַּקַעְנוּ מִצְחוֹק בְּלִבֵּנוּ פְּנִימָה, כִּי יָדַעְנוּ שֶׁגָדִי מַמְצִיא רַק עַכְשָׁו אֶת הַסִפּוּר – וְהָאֱמֶת, כָּרָגִיל, הָיְתָה שׁוֹנָה לַחֲלוּטִין. אֲבָל גָדִי שָׁאַב הֲנָאָה יְתֵרָה מֵהַמַצָב וְהוּא הִמְשִׁיךְ:

– כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהַנְחִיל מַקִיף אוֹתָנוּ וְנִטְפָּל אֵלֵינוּ וְאֵין לָנוּ כְּבָר שׁוּם תִּקְוָה לְהִנָצֵל, נִצְנְצוּ מוּלִי פִּתְאֹם מֵי־הַבְּרֵכוֹת הַחֲלָקִים וְצָעַקְתִּי: בּוֹאוּ נִקְפֹּץ מַהֵר לַמַיִם! וְכָךְ נִצַלְנוּ…

בֵּינָתַיִם הִתְמַלֵא הַחֶדֶר בּוֹ שָׁכַבְנוּ חֲבֵרִים וִילָדִים, שֶׁבָּאוּ לְבָרֵךְ אוֹתָנוּ עַל הַהַצָלָה הַמֻפְלָאָה; קְצָת לְרַחֵם עָלֵינוּ, קְצָת גַם לְלַגְלֵג עָלֵינוּ, וּקְצָת לְהִתְגָרוֹת בָּנוּ לְמִשְׁבַּתֵּנוּ, בֶּאֱמֶת רַק קְצָת, לֹא רַב מִדַי.

הַגְדוֹלִים טָפְחוּ עַל שִׁכְמֵנוּ בְּכַפּוֹתֵיהֶם הַגְדוֹלוֹת וְהַחֲזָקוֹת, צָבְטוּ אֶת לְחָיֵינוּ בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הַמְחֻסְפָּסוֹת וְהַיְבֵשׁוֹת, וְתָקְעוּ אֶת אֲגוּדָלָם הַנֻקְשֶׁה לְהַכְאִיב בְּצַלְעוֹתֵינוּ.

– חֶבְרֶה’מָנִים, מָה? לִזְלֹל דְבַשׁ רְצִיתֶם, מָה?!

וְהַיְלָדִים הַקְטַנִים, יַלְדֵי הַגַן הַחֲמוּדִים, עָמְדוּ בַּפֶּתַח מְבֻיָשִׁים מְעַט וּמְפֻחָדִים מְעַט וְלֹא הֵעֵזוּ לְהִכָּנֵס. הֵם תָּלוּ בָּנוּ עֵינַיִם גְדוֹלוֹת וּמִתְפַּלְאוֹת. אַחַר כָּךְ הֶעֱבִירוּ מַבָּטָם הַמִשְׁתָּאֶה מֵעָמוֹס אֶל גָדִי וּמִגָדִי אֵלַי. וְנִכָּר הָיָה בָּהֶם, וּבְדֶרֶךְ מַבָּטָם, שֶׁהָעֲלִילָה הַנִפְלָאָה אֲשֶׁר עוֹלַלְנוּ עוֹד יְדֻבַּר בָּהּ שָׁנִים רַבּוֹת…

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!