רקע
גרשום שופמן
וינר נוישטט
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

עיירה במרחק שעת נסיעה מוינה ברכבת המהירה. בלילה רואים מאשנב הקרון חלל־חדר מואר באחד מבתי התחנה שמנגד, חלל מעון עגמומי מאד, עם שעון־קיר ישן נושן, קודר, שחור־משקולות, שמטיל עליך עצבות כבדה מנשוא.

תיתי לו, ל“שנֶלצוּג” (רכבת מהירה) זה, שאינו מתעכב כאן הרבה והריהו ממהר להוציאך מ“עמק הבכא” — ואתה נושם להנאתך.

זמן רב לא ידעתי את סיבת הקושי הנפשי שתקפני כל פעם, מדי שהותי בתחנה זו בדרך לוינה. הכרזת הקונדוקטור: “וינר נוישטט!” בשעה הלילית מבחוץ העציבתני מאד, מבלי הבין מדוע. עד… עד שמצאתי ב“ספר הדמעות” את מעשה השמד וההרג, שאירע בעיר זו לפני שבע מאות שנה.

גם נשי אויבינו שפכו דמנו”… – נשתמרה קינה על מאורע זה מהימים ההם – “טבוחים כאֵילים וכבשים, בחור ובתולה, אלמנות ויתומים”… “הקדיר עלי השמש בלי יאיר כנהרג הישיש גיבור מאיר”…

עתה אני מבין.


המלצות קוראים
תגיות