רקע
גרשום שופמן
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

בבית היין, בירכתי הכפר, ראיתי את רִיטָה היפה, בת השבע־עשרה, יוצאת במחול. עם פֶּטריטש הצעיר רקדה, חברו ואיש סודו של מאהבהּ. זה הגנב והשודד המפורסם, היושב עתה במאסר. היא השפילה עיניה, לא הביטה לצדדים – מתוך ביישנוּת או מתוך זהירות יתירה בהעמדת הרגלים?

אף הוא, הידיד, היה רציני ביותר… דבר מה נוגע עד הלב היה בריקוד זה. כך נסתובב נא שנינו, נסתובב נא שנינו, אנו השנַים, אני ואת, אני ואתה, הבודדים ככה, הבודדים ככה. כל העולם אויבנו, ושום מפלגה אינה פורשׂת כנפה עלינו. מחוץ לכל מעמד, מחוץ לכל חסות – נסתובב נא שנינו, נסתובב נא שנינו, המבודדים ככה, המבודדים ככה — —

ההרמוניקה בכתה.


המלצות קוראים
תגיות