רקע
אנדרה אדי
יְגוֹן הַתְּחִיָּה
אנדרה אדי
תרגום: אביגדור המאירי (מהונגרית)
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
שפת מקור: הונגרית

מִבַּעַד לִצְעִיפֵי-עֲרָפֶל אֲדֻמִּים

פָּזְלָה אֵלַי הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת,

כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְנַפְשִׁי:

קוּמִי וִהְיִי חָפְשִׁיָּה.

אוּלַי בְבּוּדָפֶּשְׂט, אוֹ בְמָקוֹם אַחֵר,

כִּמְעַט שֶׁבִּכְלוּם אֵינֶנִּי זוֹכֵר

מִן הָעוֹלָם שֶׁהָיָה,

אַךְ בְּיָגוֹן קַמְתִּי לִתְחִיָּה.


סַלְעֵי קִבְרִי פּוֹרְרוּ לְכָל עֵבֶר,

הַגֻּלְגָּלְתָּא עָשְׁנָה וַאֲנִי עָלִיתִי מִן הַקֶּבֶר.

יָצָאתִי מְהַסֵּס

מִקֶּבֶר-הַדְּרָקוֹן הֶעָמֹק

שֶׁל יָמִים עָבָרוּ,

וַאֲבוּד אֱמוּנָה וָדָם

הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ אֶת שְׁלִיחָיו הַחֲדָשִׁים

שֶׁל בֶּן-אֱלֹהִים-וָאָדָם.


סְעָרָה וְיַעֲרוֹת-טַטְרָה הָיוּ לִי

בְנֵי-תוֹמָא קְטַנֵּי-אֱמוּנָה,

אֲשֶׁר שָׁלְחוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וּטְבָלוּן

בְּצָרֶבֶת-פִּצְעִי הַנֶּאֱמָנָה,

עַרְפִּלִּים נִשְּׂאוּ בַּסָּךְ,

וּבַעֲכַר-הָעַרְפִּלִּים עָזַבְתִּי מָשְׁחָת

וּבְשִׁכְחַת נִשְׁכָּח

אֶת הֶעָבָר עֲדֵי-עַד.


וְשׁוּב אָמַרְתִּי: אֵינִי יוֹדֵעַ,

מִי אֲנִי, אִם חָיִיתִי וְחַי כָּעֵת,

אִם שְׁמוֹ שֶׁל מִישֶׁהוּ הִנְּנִי,

אוֹ יוֹרֵשׁ שְׁמוֹ הָאָבֵל שֶׁל מֵת.

אֶת קַדַּחְתִּי מֵבִיא לִי הַמַּטְמֹעַ

וְאֶת מִכְתָּבַי – אִישׁ-הַדֹּאַר,

מְבִיאִים לִי כְּאִלּוּ מִדּוֹר דּוֹר.


אַךְ הִנֵּה הַבֹּקֶר אוֹר,

כָּךְ נִדְמֶה לִי בְקַדַּחַת-הַקֹּר,

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, מֵאֵיזֶה

שְׂדֵה-לֶקֶט שֶׁל זִכְרוֹנוֹתַי

בָּא לִי בֹקֶר זֶה.

אֶת פְּצָעַי מִשַּׁשְׁתִּי,

הֵם כָּאֲבוּ, בָּעֲרוּ בְזַעַם.

אַךְ מָתַי פְּצָעוּנִי, אִם פְּצָעוּנִי?

אֵיפָה-זֶה הִרְחַקְתִּי נְדֹד?

הַאֻמְנָם כְּבָר מַתִּי פַעַם?

מִי זֶה בּוֹכֶה כָּעֵת בִּגְלָלִי,

וּלְאָן פָּנַי מוּעָדוֹת?


אַחֲרֵי כֵן טֻלְטַלְתִּי: בְּיַעֲרוֹת-הָאֹרֶן

מִזְמוֹרֵי-תְהִלִּים סְלוֹבַקִּיִים

הֵרִיעוּ בָאֲוִיר.

אֵיזֶה מִזְמוֹר בְּעֶצֶם

חָמַדְתִּי פַעַם לָדַעַת יוֹתֵר?


אֲנִי מַחֲרִישׁ, נָדַם לִי הַקּוֹל,

שָׁכַחְתִּי אֶת הַכֹּל.


שָׁמַעְתִּי, שֶׁהִגִּיעוּ הֵנָּה לָרֹב

אוֹרְחִים מִכָּל אַפְסַיִם.

אַךְ אִם יֵשׁ רָחוֹק וְיֵשׁ קָרוֹב,

אֵיפֹה הֵן הַתַּחֲנוֹת שֶׁבֵּין הַשְּׁנַיִם?

וּכְאִלּוּ מֵעוֹדִי לֹא בָאתִי הֵנָּה

וְהִנְּנִי הֲלוֹם.

מִבְרָקִים, מִכְתָּבִים, עֵינַיִם

לָמָּה יְחַפְּשׂוּנִי יוֹם-יוֹם?


לָמָּה בִּי מַבִּיטִים

בְּמַבָּט בּוֹלֵשׁ, עָשֵׁשׁ וּבוֹחַן?

אֵין עַל פָּנַי כְּתֹבֶת מִנִּי-קֶדֶם,

וְהָאַגָּדָה הַגְּדוֹלָה עַל מִלְחֲמוֹת-אֱלִיל

עַל פָּנַי הַיְשִׁישִׁים

וְעַל רֹאשִׁי הַזָּקֵן

טֻשְׁטְשָׁה כָלִיל.

וַאֲנִי נִדְמֵיְתִי כְאַהֲבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ

בְּמַזָּל בִּישׁ

וְשֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחִיל בָּהּ אִישׁ.


נַעֲרָה זוֹרַחַת,

אַרְזָה קְדוֹשָׁה, צְעִירָה

עוֹמֶדֶת לְעִתִּים לְפָנַי יְהִירָה

לְאוֹר הַיּוֹם,

וַאֲנִי בְחֵרוּק-שִׁנַּיִם, בְּאֵלֶם-דֹּם

מִשְׁתַּלֵּף מִפָּנֶיה לְמֶּרְחַקִּים.

הַאִם זִכְרוֹנִי אִתִּי,

אוֹ רַק אֶכְאַב מְאֹד?

אִלּוּ חָיִיתִי וְאִלּוּ אֲהֵבַתְנִי,

יְכוֹלָה לִהְיוֹת

בִתִּי.


וְהִנֵּה שָׁמָּה אַבִּיט מִשְׁתָּאֶה

בִּשְׁתַּיִם-שָׁלֹשׁ נָשִׁים,

בִּשְׂעַר רֹאשָׁן פְּרָחִים יָהֵלּוּ;

הוֹי, כְּאִלּוּ הִשְׁתַּטֵּיתִי פַעַם

אַחֲרֵי כָאֵלּוּ.


נָכְרִיּוֹת הֵן וּלְמִי מְחַכּוֹת?

מְדַבְּרוֹת אֵלָי,

מְלַטְּפוֹת אוֹתִי בְּעֵינַיִם מוֹזְרוֹת,

וַאֲנִי מַרְגִּישׁ, כְּאִלוּ אֲחוֹרַי

עוֹמֵד אִישׁ זָר, גֶּבֶר אַחֵר,

אֵלָיו מְדַבְּרוֹת.


מִישֶׁהוּ תוֹפְשֵׂנִי וַאֲנִי אָסִיר,

סַהֲרוּרִי עַל מְרוֹמֵי-גָג,

שֶׁגַּם אֲנִי מִסְתַּכֵּל בּוֹ בַּחֲרָדָה,

בַּגֶּבֶר הַמְשֻׁנֶּה, מִמֶּרְחָק. –

וְכָל אֲמָרַי זַעַק מָרִיר,

דִּבְרֵי סַעַר הַצּוֹרֵחַ בִּילָלָה

אֶל תּוֹךְ מְעָרַת-צֶרַח אֲפֵלָה.

מִיהוּתִי עַתִּיקַת-הַיָּמִים

נִתְקְעָה בַשֶּׁלֶג אֵי-שָׁם

בֵּין קַרְחוֹנֵי הַצִּיר,

וְהָס. אֵיכָה מְיַלֵּל הַיָּם

מַכְאוֹבִים נוֹשָׁנִים,

אַכְזָרִיִּים, רְחוֹקִים מְאֹד,

וְהַיָּם הוּא יַעַר-אֳרָנִים.


כֵּן: מבְלִיחִים יַמִּים וְעָרִים

וְנָשִׁים וּתְשׁוּקוֹת-דָּם,

וְגֻלַּת כוּתַרְתָּם:

פָּרִיס.

יָפִים, מְפֹאָרִים יוֹתֵר

מִן הַחֲזוֹנוֹת הַחַמִּים בְּיוֹתֵר

בָּעוֹלָם.

הַאִם הִשְׁתַּיַּכְתִּי לָהֶם פַּעַם,

אוֹ אוּלַי זֶה אַחֵר

חִבְּקָם וְהֶעֱרִיצָם וְלֹא אָנִי?


אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לַקָּם לִתְחִיָּה,

כִּי אֶת חַיֵּי עַצְמוֹ לֹא יַרְגִּישׁ עוֹד,

דְּבָרָיו דִּבְרֵי-בֻבָּה מֵהֲדִים

וְהוּא עַצְמוֹ בֻבָּה עַל בָּמַת הַבֻּבּוֹת:

הוּא עַצְמוֹ: שְׁאֵלָה, הִתְנַסּוּת, סוֹד.

אֲנִי מְחַכֶּה, שֶׁמִּישֶׁהִי תִּקְרָא לִי בִשְׁמִי

וּבְפֶה מָתֹק וָחַם

תִּלְחַשׁ לִי, מִי אָנִי.


כָּאן בְּחֵיק הַטַּטְרָה

פֶּרֶא-אֲגָם מַבְהִיק, טָהֹר,

בִּתְהוֹמוֹ אֲנִי מְחַפֵּשׂ

תְּקוּפוֹת מִדּוֹר דּוֹר,

אֶת חַיַּי-אֲנִי-הַגֶּבֶר,

אֶת הַשִּׁירִים פּוֹתְחֵי קֶבֶר

אֶת קִרְבַת עַצְמִי,

אֶת הָרְאִי הַקּוֹסֵם,

אֶת הַזְּמַן הַנִּשָּׂא-נִשָּׂא.

בִּתְהוֹם הָאֲגָם אֲחַפְּשֵׂם.

אַךְ הַחַיִּים עָמְדוּ מִלֶּכֶת

וַאֲנִי יוֹדֵעַ; הפַּעַם כְּבָר אֵין כְּלוּם,

בְּעֶצֶם אֵין אִישׁ חַי, בְּשַׁגָּם

כְּלוּם לֹא יֵשׁ בְּזוֹ הַנְּשִׁיָּה.

פְּנֵי-שַׁחֶפֶת יְשִׁישִׁים

מְגַחֲכִים לִי מִתּוֹךְ הָאֲגָם,

וַאֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מִיהוּ זֶה.

אֲבוֹי לִי, קַמְתִּי לִתְחִיָּה,

כִּי קַמְתִּי לִתְחִיָּה.

המלצות קוראים
תגיות