רקע
חיים נחמן ביאליק
ספר האגדה: חלק ראשון
mנחלת הכלל [?]
vעיון

"וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו" – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת

הַנִּשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָל־אָדָם (מכילתא, בשלח)


לוח ראשׁי־תבות

א"ב – אלף בית

אב' – אבות

א“ב דב”ס – אלף בית דבן סירא

א“ב דר”ע – אלף בית דרבי עקיבא

אב"ג – אבא גוריון

אבכ' – אבכיר

אגא"ס – אגדת אסתר

אג"ב – אגדת בראשית

אדר"נ – אבות דרבי נתן

אהל' – אהלות

או"ה – אומות העולם

א"ז – אדרא זוטא

אח"כ – אחר כך

א"י – ארץ ישראל

איכ"ר – איכה רבה

א"ל – אמר לו

אלא"ז – אלה אזכרה

אס' – אסתר

אס"ר – אסתר רבה

א"ע – את עצמו

אעפ"י – אף על פי

אעפ"כ – אף על פי כן


ב"ב – בבא בתרא

ב"ה – בית הלל

בו"ד – בשר ודם

בחק' – בחקותי

בי"ד – בין דין

ביה"כ – בית הכסא

ביהכ"נ – בית הכנסת

ביה“מ, ביהמ”ד – בית המדרש

ביה"מ ב‘, ג’… – בית המדרש ב‘, ג’… של יעלינק

ביהמ"ק – בית המקדש

בכ‘, בכור’ – בכורות

בכו' – בכורים

בכ"ז – בכל זאת

בל"י – בלשון יונית

ב"מ – בבא מציעא

במ‘, במד’ – במדבר

במ"ר – במדבר רבה

ב"ס – בן־סירא

בעה"ב – בעל הבית

ב"ק – בבא קמא, בר קפרא

בר' – בראשית, ברבי

בר‘, ברכ’ – ברכות

ב"ר – בראשית רבה

ב"ש – בית שמאי


גט‘, גיט’ – גיטין

גמ"ח – גמילות חסדים

ג"ע – גן עדן


ד"א – דרך ארץ, דבר אחר

דא"ז – דרך ארץ זוטא

דב' – דברִים

דב"ז – דברִים זוטא

דב“ר, ד”ר – דברִים רבה

דה“א, דהי”א – דברי הימים א'

דה"ב – דברי הימים ב'

דנ' – דניאל

דר"כ – דרב כהנא

ד"ר – דברי תורה


ה' – יי

ה“א, ה”ב.. – הלכה א‘, הלכה ב’…

הוס' – הוספה

הוצ"מ – הוצאה מדעית

הוצ"ש – הוצאת שכטר

הוצ' ש"ב – הוצאת שלמה בובער

הור' – הוריות

הוש' – הושע

היכל' – היכלות

הקב"ה – הקדוש ברוך הוא

השל' – השלום


וגו' – וגומר

וזה"ב – וזאת הברכה

וי"ג – ויש גורסין

וי"מ – ויש מפרשין

ויק' – ויקרא

ויק"ר – ויקרא רבה

וכו' – וכוליה


זב' – זבחים

זכ‘, זכר’ – זכריה


ח“א, ח”ב… – חלק א‘, חלק ב’…

חב‘, חבק’ – חבקוק

חג' – חגיגה

ח"ו – חס ושלום

חו"ל – חוץ לארץ

חול' – חולין

חנ' – חנוכה

טה' – טהרות


י"א – יש אומרין

יב‘, יבמ’ – יבמות

יהוש' – יהושע

יד' – ידים

יוה"כ – יום הכפורים

יו"ט – יום טוב

יו"כ – יום כפור

יח‘, יחז’, יחזק' – יחזקאל

ילק"ח – ילקוט חדש

ילק"ר – ילקוט ראובני

ילק“ש, ילקו”ש – ילקוט שמעוני

י"מ – יש מפרשין

יצה"ר – יצר הרע

יר‘, ירוש’ – ירושלמי

ירמ' – ירמיה

ישע' – ישעיה


כ"א – כרך א', – כל אחד

כה"ג – כהן גדול

כות' – כותים

כלא' – כלאים

כלו' – כלומר

כרית' – כריתות

כת‘, כתוב’ – כתובות


ל' – לשון

לה"ר – לשון הרע

לקה"ק – לקדש הקדשים

לק"ט – לקח טוב


מ"א – מלכים א'

מ"ב – מלכים ב'

מג' – מגילה

מג"ת – מגלת תענית

מד‘, מדר’ – מדרש

מד' לחנ' – מדרש לחנוכה

מד' נעל' – מדרש נעלם

מדא“ג, מא”ג – מדרש אגדה

מדה“ג, מה”ג – מדרש הגדול

מד"ש, מד' שמ' – מדרש שמואל

מד' תמ' – מדרש תמורה

מה"מ – מלאך המות

מו"ק – מועד קטן

מכ' – מכות

מכיל‘, מכל’ – מכילתא

מכיל' דרשב"י – מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

מלא' – מלאכי

מנ‘, מנח’ – מנחות

מנוה"מ – מנורת המאור

מס' – מסכת

מס' סופ' – מסכת סופרים

מע' – מעילה

מעש' – מעשרות

מע"ש – מעשר שני

מש‘, משל’ – משלי


נ“א, נו”א – נוסח אחר

נג' – נגעים

נד‘, נדר’ – נדרים

נז' – נזיר

נו"ב – נוסח ב'

נח' – נחום

נח‘, נחמ’ – נחמיה


ס' – סדר

סא"ז – סדר אליהו זוטא

סד"ע – סדר עולם

סופ' – סופרים

סי' – סימן

סנה' – סנהדרין

סע' – סעיף


עאכו"כ – על אחת כמה וכמה

ע"ג – על גבי

ע"ד – על דבר, על דרך

עד‘, עדי’ – עדיות

עה“ד, עשה”ד – עשרת הדברות

עוב' – עובדיה

עוה"ב – עולם הבא

עוה"ז – עולם הזה

עוקצ' – עוקצין

עז' – עזרא

ע"ז – עבודה זרה, על זה

עי' – עיין

ע"י – על יד, על ידי, עין יעקב

עיר‘, ערוב’ – עירובין

ע"כ – על כן

עמ' – עמוס

ע“פ, עפ”י – על פי

ערכ' – ערכין

ע"ש – על שם, עיין שם


פ' – פרשה, פרק

פ“א, פ”ב… – פרשה, פרק א‘, פרשה, פרק ב’…

פדר"א – פרקי דרבי אליעזר

פה"י – פסח היום

פה"ק – פרק הקודם

פנ"א – פנים אחרים

פס‘, פסח’ – פסחים

פסיק‘, פסק’ – פסיקתא

פס' דר"כ – פסיקתא דרב כהנא

פסיק"ז – פסיקתא זוטרתא

פסיק"ר – פסיקתא רבתי

פר"ש – פרק שירה

פתיח' – פתיחתא


צ"ל – צריך להיות

צפ' – צפניה


קד‘, קיד’ – קדושין

קהל' – קהלת

קה"ר – קהלת רבה

ק"ו – קל וחומר

ק"ש – קריאת שמע


ר' – רבי

ר"א – רבי אליעזר, רבי אלעזר

ראב"ע – ר' אלעזר בן עזריה

ראב"ש – ר' אלעזר בן שמוע, בן שמעון

רבש"ע – רבונו של עולם

ר"ג – רבן גמליאל

ר"ה – ראש השנה

רו"ר – רות רבה

ר"ח – ר' חיא, ר' חנינא, ר' חוצפית

רחב"ד – ר' חנינא בן דוסא

רחב"ת – ר' חנינא בן תרדיון

רח"ו – ר' חיים וויטאל

ר"ט – ר' טרפון

ר"י – ר' יהודה, ר' יהושע, ר' יוחנן, ר' ישמעאל

ריב"ב – ר' יהודה בן בבא

ריב"ז – ר' יוחנן בן זכאי

ריב"ח – ר' יהושע בן חנניה

ריב"ל – ר' יהושע בן לוי

ר"ל – ריש לקיש

ר"מ – ר' מאיר

ר"נ – רב נחמן

ר"ן – רבנו נסים

ר"ע – ר' עקיבא

ר"פ – ר' פנחס

ר"ש – ר' שמעון, רב ששת

רשב"י – רש שמעון בן יוחאי

רש"י – ר' שלמה יצחקי

ר"ת – ראשי תבות


ש"א – שמואל א'

שאלת' דר"א – שאלתות דרב אחאי

ש"ב – שמואל ב'

שבוע' – שבועות

שבה"ל – שבלי הלקט

שה"י – שבת היום

שה"ש – שיר השירים

שהש"ר – שיר השירים רבה

שו"ט – שוחר טוב

שופ' – שופטים

שמ' – שמות

שמו“ר, שמ”ר – שמות רבה

שמח' – שמחות

ש"ס – ששה סדרים

ש"ע – שמונה עשרה

ש"צ – שליח צבור

שק‘, שקל’ – שקלים


ת' – תחת

תדב"א – תנא דבי אליהו

תדא"ז – תנא דבי אליהו זוטא

תדא"ר – תנא דבי אליהו רבה

תהל' – תהלים

תו"כ – תורת כהנים

תוס‘, תוספ’ – תוספתא

תוס' צוק' – תוספתא צוקרמנדל

ת"ח – תלמיד חכם

ת"י – תרגום יונתן

תמו' – תמורה

תמ' – תמיד

תנה"ק – תנחומא הקדום

תנח' – תנחומא

תענ' – תענית

ת"ק – תנא קמא

תרג"ש – תרגום שני

תרו' – תרומות

תש' הגא‘, הוצ’ הרכ' – תשובות הגאונים, הוצאת הרכבי

תש' הרשב“א – תשובות הרשב”א (ר' שלמה בן אדרת)



הקדמה

האגדה היא התבנית הספרותית העקרית, ששלטה כמה מאות שנים בעולם היצירה החפשית, העממית והאישית, של האומה הישראלית.

על פי מהותה אין האגדה חזיון ספרותי עראי ועובר, אלא היא יצירה קלַסית של רוח עמנו, יצירה שיש לה פירות לשעתה וקרן קימת לדורות. בעקרה ובכללה הרי היא אחד מן הגִלויים הגדולים של רוח האומה ואישיה. כמה דורות ואישים שִקעו בה, מדעת או שלא מדעת, את כח יצירתם המעולה ואת כל עשר רוחם; כמה דורות טִפלו בבנינה ובשכלולה עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו – אי אפשר שלא יהא בה הרבה מן הנצחי והעולמי, שצריך להשאר קַיָּם כמו שהוא, בצלמו ובדמותו, כיצירת־מופת לדורות עולם.

מצד התכן – כוללת האגדה הרבה ענינים מהשקפות העם ואישיו על האומה הישראלית וקניניה הלאומיים, על חיי־העולם וחיי־שעה שלה, על מאורעותיה ועתידותיה, על גדולי האומה, קורותיהם ומעשיהם, דרכיהם ומדותיהם, על האדם והעולם, על הדעות והאמונות, על חכמת החיים ועל “כבשונו של עולם” (או “השאלות הנצחיות”, בלשון האחרונים), על “מלכותא דארעא” ועל “מלכותא דרקיע” וכו' וכו' – סוף דבר, אין לך מקצוע של הרגש והמחשבה, מאלו שהגיע להם, כמובן, כח הדעת והדמיון בימים ההם – שלא נגעה בו האגדה מצד שהוא.

ומצד הצורה – באו באגדה כמעט מכל הסוגים הספרותיים שהיו נוהגים בישראל במקצועות האמורים באותם הימים: ספורי מעשים ושיחות, ציורים ממשיים ודמיוניים, דרשות ומאמרים, משלים וחדודים, דברי פיוט ושיר, גוזמאות, דברי הבאי ודברי בדיחות, חכמה וחידות וכו' וכו'.

וסגנון הלשון של האגדה הגיע אף הוא – במבחר הדוגמאות, כמובן – לשלֵמות גדולה. זהו סגנון בהיר ופשוט, קל ונובע, נוח ומרֻוח, הרבה יש בו מן הקביעות והדיוק של לשון ספרותית מפותחת, הרבה – מן החמימות הפנימית, הכבושה והנאמנה של לשון־הלב, הרבה מן הציוריות וההפלגה של כח הדמיון העממי והרבה מן הצמצום והחריפות של לשון חכמים ומשלי־עם. במקצת מחלקי האגדה העתיקים ביותר (במשניות ובברַיתות) נשתמר עדין גם הרבה מן הלחלוחית החיונית והבריאות הרעננה של לשון־עם ממש, לשון שלא נִדַּף עדין מתוכה כל “ריח האדמה” ושהקשר הטבעי שבינה ובין עמה עדין עומד וקים במדה ידועה.

מי שרוצה איפוא להכיר את האומה הישראלית מן הצדדים האמורים – על־כרחו “ילך אצל אגדה”, מקצוע ספרותי זה הגדול בכמות ובאיכות, רב־הפנים ורב־הגוָנים, שהיא חטיבה מיוחדת לעם ישראל ובמשך כמה מאות שנים אחרי “חתום חזון” נתלבש בה רוח עמנו וכח־יצירתו בדרך מיוחדת כל־כך ובאופן מקורי שאין דוגמתו בדורות הבאים.

על־ידי האגדה אדם נכנס לבית־חייה הגמורים של האומה הישראלית ומסתכל ב“לפני ולפנים” שלה, מכיר הוא את רבונה של האומה ומציץ בעולמה כמו שהוא, במנהגו ובצביונו שלו, באורו ובאוירו המיוחד, כפי שהוא בנוי ומשוכלל בלב כל האומה, מקטניה ועד גדוליה. מפני שהאגדה בכללותה אינה נחלת יחידים, אלא היא יצירה משותפת של כל האומה והכל שותפים בבריאות עולמה.

אמנם יש באגדה הרבה מן הטפל והעראי – אבל אלה אינם עולים בחשבון. בכל מקצוע של יצירה ספרותית, בשעת שלטונו, מתבצר מקום גם לבינונים ולקטני כשרון, עדת מחקים ומרדפי אמרים, שיש אולי לפרי רוחם ערך כל שהוא לשעתם, ועל זה אנו מזכירים אותם לשבח, אבל אין ערכם מרובה לדורות. ולעולם אין ה“עקר” הקַּיָּם שביצירה בא אלא עם הטפל. אף האילן יש לו סַדָן קים, פירות נאכלים – ועלים נושרים.

המעולה והמשובח באגדה – זה סדנה הקים, סדן שכל דור הוסיף עליו קלפה חדשה – והוא הוא החלק הנצחי שבתוכה, שאין לו גניזה עולמית, אלא עובר ומתנחל כ“נכסי צאן ברזל” מדור לדור ומאבות לבנים.

ובהיות האגדה באמת חביבה בשעתה חבה מיוחדת על “אבות ובנים”, לפיכך היו הרבה ידים מצויות אצלה ונתחברו בה – למטרות שונות ובאופני סדור שונים – ספרים למאות, הם וסרוסיהם וסרוסי־סרוסיהם, כצורתה ובשנוי צורה, בארמית ובעברית וכו' וכו' –עד אין סוף.

ערכם הספרותי של אותם הקבצים ושל מה שבתוכם אינו שוה. האגדה, ככל מקצוע של יצירה ספרותית – היו לה שעות של עליה ושעות של ירידה. פעמים שהיה מקורה ברוך ומעינה מתגבר ופעמים שהיה שותת ומטפטף טפין טפין. יש ששמשו בהיכלה כהנים גדולים ויש ששמשו בו כהנים הדיוטים. על כל פנים, הקבצים הללו, אף־על־פי שאי־אפשר ל“מדרש” בלא חדוש כל שהוא, בכל זאת לא כולם העשירו את אוצר האגדה עושר ממשי אפילו בזמנם. הרבה מהם לא היו אלא חזרה על הראשונות בחלוף הסדר, בסרוס הלשון וגם בערבוב הענינים: עקר בטפל וחשוב בשאינו חשוב.

בזמן חיותה ושלטונה של האגדה – הפזור המרובה היה יפה לה. רבוי הספרים והקבצים, מכיון שנתפשטו בעם –היו לה לסמן כח וברכה. ואם יש בזה מה שיש בזה, ואם העקר המועט מתערב בטפל מרובה – מה בכך? כך דרכה של כל ספרות חיה בשעתה: ענינים חביבים או חשובים ביותר – נדרשים בכמה פנים, הופכין ומהפכין בהם ולא במהרה יהיו למשא על הצבור.

ואפילו משנסתם מעינה ויבש מקורה לגמרי בתור כח יצירה מקורית – מכל־מקום, כל־זמן שלא פסק כח־כחה בחיי האומה, כל־זמן שאותו העולם המיוחד שנתנה בלב האומה עדין היה בכללו קים – אף היא היתה עדין חשובה כחיה.

ובאמת, אפילו בדורות האחרונים, ימים רבים אחרי “סתימת המעין” – השפעתה לא פסקה וכח־כחה לא תשש. כל העם בקטניו ובגדוליו היה מתפרנס עדין ימים רבים מקרנה ומפירותיה ושותה מבארה בכלי ראשון ובכלי שני. הפלטין הנאה שבנתה ושכללה האגדה בכח יצירה של כמה דורות – לא היה בעיני העם כבית־שכיות של עתיקות, שהאדם נכנס בו לשעה, מסתכל – ויוצא, אלא היה משמש כעין דירת קבע לרוחה ולנשמתה של האומה. מערכי הפלטין, תכניתו וצורותיו – הן הן היו גופי החיים הרוחניים של האומה, סדרי עולמה הפנימי וציורי מחשבותיה ורגשותיה על כל מעשה ועל כל חזיון שבעולם.

אין תימה אפוא אם גם בזמן ההוא קמו הרבה סדרנים, שהיו מרבים להפוך באגדה כמו שהיא1 על פי דרכם הם. עבודה זו היתה בעקרה עבודה של לקוט מתוך הישן עם סדור הדברים וצרופם באופן מתאים לצרכי דורם (עין יעקב, הילקוטים) וגם ספרי לקוטים אלו היו הולכים ומתפשטים בישראל ונעשו ל“ספרי עם” במלוא משמעם.

אבל אותו ה“פזור” ורבוי הספרים שהיה יפה לאגדה בשעת חיותה ושלטונה – עכשו, בבוא חליפתה בתור צורה ספרותית שלטת, נעשה קשה לה והביא לידי תוצאות הפוכות.

בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי־תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות – על מנת למצוא מרגליות תחתם. וכל שכן שלא כל אדם יכול לצרף קרעים וטלאים לטלית שלמה, ושברי אבנים מפוזרות לבנין. האגדה, כמקצוע חפשי של יצירה, היתה כל ימיה כעין שדה של הפקר וחורשה עזובה, שגידולי־הבר והספיחים פרים ורבים בהם מאליהם. ואדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשיכנס לתוך חורשה עזובה זו – לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה.

האגדות שבשני התלמודים באות קרעים קרעים, מין בשאינו מינו סמוכים זה אצל זה בדרך ארעי ואין כל סדר להם. רוב המדרשים והילקוטים סדורים על־פי פרשיות כתבי־הקדש בלא כל יחס וקשר פנימי בין גופי האגדות. הצד השוה שבכל אותם הספרים, שלעולם לא תמצא בהם ענין שלם במקום אחד. צרף לזה ערבוב העקר בטפל וחשוב בשאינו חשוב, ערבוב הסגנונים והלשונות, סרוסים וסתירות, הכפלות והשמטות, שבושי לשון ונוסחאות וכו' וכו' – כל אותם הדברים שספרים עתיקים מצוינים בהם – ותבין מיד עד כמה קשה על אדם בזמננו ללמוד עקר האגדה מתוך גופי המקורות.

קושי זה שבא מחמת פזור, גרם לידי כך, שאף האגדה, המעולה ושאינה מעולה, כמעט שנדונה לגניזה על־ידי החיים, וככל מקצוע שנתישן ונגנז – יצאה אף היא מרשות הספרות העממית החיה ועברה לרשות אנשי המדע וסופרים “מְעַבְּדִים”, והללו, כידוע, רואים אותה לא כעולם קַיָּם וכגוף חי, אלא כעולם בטל וגוף מת, שצריך להעשות מדרס לחקירה וכמין חמר ל“עבוד” במקום גופי הענינים והמקורות של האגדה – באו אפוא הספרים על אדות אותם הענינים והמקורות; ובמקום עצם היצירות של האגדה כצורתן וכלשונן – באו מיני “עבודים” שונים בשנוי צורה ולשון – “יצירות” מחודשות כביכול מעין אותן האגדות. והיוצא מזה – שהאגדה כהויתה הולכת ונעשית כמין “אור הגנוז” ליחידי סגולה בלבד, והעם בכללו אינו זוכה אלא לשבריריה המועטים, שמגיעים אליו בדרך עקיפים על־ידי צנורות שונים.

אמנם גם בדורות האחרונים ובימינו נתחברו בלעז ובעברית כמה ספרים – ומהם חשובים – שכונתם לעזור לאלו שרוצים להכיר את האגדה; אבל עם כל חשיבותם של אלו לצרך מטרות שונות – מדעיות, שמושיות, חנוכיות ופדגוגיות – סוף־סוף אין בכללם עד היום ספר אחד של “כנוס” בשביל כל העם, ספר שיהא כולל ומקיף את כל המקצועות החשובים של האגדה המעולה כצורתם וכלשונם ועם זה יהא מסודר בסדר הראוי לספר עממי בזמננו. באופן שיקום לעיני המעיין כל ארמון האגדה בנוי בנין שלם כפי האפשר, ערוך ונצב במלא קומתו ותכניתו, בפרטותיו ובכללותיו מן המסד ועד הטפחות.

ולמלאות כפי האפשר את החסרון הזה נתכונו מסדרי “ספר האגדה”. רוצים היו שספר זה יתן את היכלת לכל אדם יודע ספר מישראל “לילך אצל אגדה” בדרך ישרה ומתוקנת, כלומר: דרך שיש בה הכרת עקר הענין על בוריו מצדי צדדיו החשובים, בכללותו ובפרטותיו ומתוכו גופו, מכלי ראשון, ועם זה לא יהא בה אבוד זמן ויגיעה לבטלה.

רוצים היו המסדרים, שהקורא והמעיין היהודי ימצא בספרם זה את כל “האגדות המשובחות הנשמעות באזני כל אדם” מכל אוצרות האגדה באשר הם – התלמודים, הבריתות והמדרשים – אבל בלא אותו ה“יתר כנטול”, שרובו אינו מעלה, אלא מוריד.

כל המשובח והמעולה שבאגדה, כל מה שיש בו, לדעת המסדרים ולפי טעמם, גרעין של מחשבה ורגש מצד התכן או קורטוב של נוי מצד הצורה והסגנון או שאר חשיבות מצד שהוא (כגון פרסום באומה) ואם יש בו כדי להצטרף לענין שלם – אותו השתדלו המסדרים לאסוף לתוך ספר זה.

והאגדות הבאות בספר זה – באות כמו שהן, כצורתן וכלשונן, בלא “עבוד” צורה שיש עמו גם אבוד צורה וזיופה ובלא הוספת פוך של שוה פרוטה מצד המסדרים. מלבד תקוני הנוסחאות והלשון על פי גופי המקורות ולפי השערה מתונה, תקונים מוכרחים למטרת הספר וסדורו ולתועלת גוף הענין, כמו שמבואר עוד בפרוטרוט להלן – לא התירו לעצמם המסדרים לשנות כלום מן המטבע שטבע רוח העם לאגדותיו. האגדה המעולה, ככל יצירה עממית קלסית, שהגיעה במבחר דוגמאותיה לידי שלמותה האפשרית, אינה זקוקה לשום מיני פרכוס מ“שלנו”. פרכוס זה לעולם שבחו ספק ופגמו ודאי. נאה האגדה ויעלת־חן כמו שהיא דוקא וטבעיותה ומקוריותה – הן כל שבחה וכחה. אדרבא, “האמנים והיוצרים” שבדורנו הרבה יש להם ללמוד ב“סוד היצירה” הישראלית מן האגדה, ולא להפך – וגם זו היתה אחת מכונת המסדרים.

והכנוס עצמו שב“ספר האגדה” – אינו כנוס של גבוב או של סדור חיצוני וארעי, מעין זה של ספרי השמוש (כגון על־פי א"ב או על־פי שמות החכמים בעלי האגדה, וכדומה לזה מן הסדורים הטכניים והמכניים) – אלא הריהו סדור שיש עמו בנין. והוא הוא עקר העבודה שבספר האגדה.

ואיזהו סדור שיש עמו בנין? כל שיש בו צירוף חוליות לפרקים, ופרקים – לגוף אחד בעל דמות שלמה, כל שיש בו התאמה פנימית ואחדות בין החלקים וכל שאפשר על ידו לעמוד מתוך הפרטים על הכלל כלו.

ולסדור כגון זה שאפו בעלי “ספר האגדה”.

כל החמר האגדי המרובה, הצבור תלי־תלים כחרבות היכל עתיק בתלמודים, בבריתות ובמדרשים וכו‘; כל אלפי המאמרים והספורים, השיחות והשמועות, הפתגמים והמשלים וכו’ וכו' המפוזרים כ“אבני גיר מנֻפצות” במקומות שונים – כל אלה נתלקטו ברוב יגיעה דבר דבר ממקומו, אגדה לאגדה, מאמר למאמר, נתנקו ונתנפו תחלה מן הפסלת והטפל, נתחלקו אחר־כך על־פי עניניהם ו“נושאיהם”, הכל לפי טיב המאמר הניטל, ולבסוף חזרו ונסדרו שוב לפי הענינים וה“נושאים” על־פי שטה מסוימת ערוכה מראש, כמבואר להלן – שטה שיש בה “מוקדם ומאוחר” הגיוני והתאמה פנימית בין החלקים ושנותנת להקורא את האפשרות לא רק להכיר בדרך מתוקנת את פרטי האגדה, אלא גם – מה שחשוב ביותר – לעמוד מתוך הפרטים על הכלל כלו ולתפוס בסקירה אחת את כל עולם האגדה העברית במלוא שעור קומתו והיקפו ומצדי צדדיו העיקריים.

שברי אבנים נצטרפו על־ידי סדור כזה לנדבכים, נדבכים לכתלים וכתלים – לבירה שלמה, בירה שכל הנכנס לתוכה מוצא כל דבר ערוך ומתוקן במקומו. ענין ענין שלם במדור מיוחד לו. חלקי הענינים ערוכים אף הם בזה אחר זה בסדר מסוים, באופן שהקורא יעלה לו מתוך עיונו השגה מלאה וברורה כפי האפשר על כל ענין בפני עצמו. ומתוך כל הענינים – יעמוד לבסוף גם על אותה השקפת העולם והסתכלות החיים, שברוחה נוצרה ונתפתחה האגדה בתור חטיבה מיוחדת לעם ישראל.

ומפני שהוכנס לתוך ספר זה גם הרבה מן האגדה ההלכית, שברובה היא כוללת, בפירוש או מכללא, ציורים יפים מן החיים הממשיים של ישראל בימים ראשונים ותאור מנהגיהם ודרכיהם בחול ובקודש – ממילא יקנה לו הקורא דרך־אגב גם מושג ידוע ע"ד עולמם וחייהם החיצוניים של אותם הדורות יוצרי האגדה.

לבסוף יש להטעים שוב את האמור כבר מכללא, ש“ספר האגדה” בעקרו לא נועד להיות ספר שמושי שצריך לנצל את כל אוצרות האגדה עד תמם; הוא אינו גם ספר “מדע” במשמעו הרחב, שדורש ומציץ באגדה מצד ה“גיניזיס” שלה או או מצד התפתחותה ההסטורית במקום, בזמן ובאישים; ואין צריך לומר, אינו “מדעי” במשמעו המצומצם, הארכיאולוגי, שעוסק בדקדוקי סופרים ובבדיקת נוסחאות וכדומה. מבחינה ידועה, יש אמנם ב“ספר האגדה” ממה שיש בכלם – אבל לפי שלא מטרתם מטרתו ממילא לא דרכיהם דרכיו. לצרך מטרתו שלו חשוב לא ה“מתי” וה“מי” שבאגדה, אלא ה“מה” וה“איך”. לו אין בעולם האגדה אלא ענינים ספרותיים שונים בצורות שונות, שעולות כלן לצורה אחת כללית ומסוימת ששמה “אגדה”. כל ימי יצירת האגדה הרי הם לפניו כיום אחד ארוך, ששמו “תקופת האגדה” וכל יוצריה – שם אחד להם: “בעלי האגדה”. ומתוך השקפה זו – שהיא באמת יותר “עממית” או ספרותית משהיא “מדעית” – דנו המסדרים על כל החמר האגדי שהיה בידיהם בשעת הלקוט והסדור.

“ספר האגדה” הוא לפי זה בעקרו מעין אנתוֹלוֹגיא ספרותית גדולה ומלאה, הכוללת בסדר נאה את הטוב והמובחר ואת כל האופיי והטפוסיי מכל המקצועות החשובים של האגדה, וזהו כל מה שרצו המסדרים לברר כאן.


וכעין מלואים לכל האמור למעלה – על המסדרים לבאר עוד ביתר פרוטרוט את עקרי הכללים שאחזו בהם בבחירת החמר וסדורו, ואלו הם:

א) המקורות. מקורות החמר שנכנס ל“ספר האגדה” אלו הם: משנה, תלמוד בבלי וירושלמי, מסכתות קטנות, אבות דר' נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה (על התורה וחמש מגלות), מדרש תנחומא, תנחומא הקדום, פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא רבתי, פרקי דר' אליעזר, שוחר־טוב, מדרש משלי, מדרש שמואל, אגדת אסתר, ספר יצירה, תנא דבי־אליהו, תרגום־שני, עין יעקב, ילקוט שמעוני, ושאר מדרשים קטנים וספרים קדמונים.

יצאו מהם אלה הספרים שלא נמצא בהם דבר חשוב למטרת המסדרים, או אלו שבאו בהם האגדות לא בצורתן הראשונה, הטבעית, אלא מעובדות ובשנוי צורה (כגון ספר הישר, יוסיפון, ספר המעשיות לרבנו נסים וכדומה). לאגדות מלוקטות מן המין האחרון מקוים המסדרים לקבוע ספר מיוחד, שיבוא כעין תוספת לספר האגדה.

ב) מהות החמר. מן האגדות הבאוריות, העוסקות בפירושי פסוקים של “כתבי הקדש” לא נכנסו ל“ספר האגדה” אלא אלו שיש בהן חדוש אגדי חשוב בפני עצמו. משאר האגדות השתדלו המסדרים ליטול כל מה שיש בו, לפי דעתם וטעמם, ערך חשוב מצד התכן והצורה לענין עקר מטרתם המבואר למעלה.

ג) הסדור. האגדות שנאמרו על מאורעות ואישים הסטוריים, גמורים או מדומים, סדורות ברובן2 לפי סדר הזמנים של “נושאיהם”, שאר האגדות – סדורות לפי הענינים כגון אגדות על ישראל לבד, על התורה לבד וכו'.

אלו מן האגדות ההסטוריות, שבמקומן הן פוגמות את שלמות הפרקים ואחדותם הכללית, וכן אגדות בודדות על דבר חכמים שאין בהם כדי צרוף דמות שלמה, או אגדות אפוקריפיות ביותר, או אגדות “יתומות”, שאין להן “נושא” וזמן מסוים, וכן אגדות של תערובת – מקצתן, אלו שאפשר להן בכך, נתפזרו בין האגדות הסדורות לפי הענינים, ומקצתן – אלו שאי אפשר להן – באות בפרקים מיוחדים לכך.

אגדות שקולות, השיכות לפי תכנן לכמה מקומות – נקבעו על־פי רוב רק במקום אחד, ובלוחות־הציונים, הנספחים לסוף הספר, ימצא הקורא “מראי מקומות” לכל המאמרים המפוזרים בכמה מקומות ושיכים לענין אחר. ואולם יש מהן כאלה – והן מעטות – שהוכפלו בשני מקומות, הכל לפי הצורך.

מקצת אגדות שסותרות זו את זו – נתנו זו בצד זו, לפי שבדברי אגדה אין מקום ל“ורמינהו” כידוע.

בהסכם עם סדור זה של החמר – נחלק “ספר האגדה” לשלשה כרכים וכל כרך לשני ספרים. בכרך הראשון באות האגדות על נושאים תולדתיים (ספר אחד – לאגדות מבריאת העולם ועד חרבן בית שני, ואחד – למעשי חכמים, אגדות על ראשי התנאים והאמוראים) בכרך השני – על נושאים לאומיים ודתיים (ספר לאלה וספר לאלה) ובכרך השלישי – על נושאים כלליים (ספר אחד לאגדות על האדם והחברה, ואחד – על עולם ומלואו), בספר האחרון הוקצה מדור מיוחד גם לאגדות מן הסוג הנקרא “פולקלור” (עניני נחוש ורפואות, משלים ופתגמים וכו') וכן לאגדות בנות תערובת, אלה שבאו בהן ענינים שונים מעורבים יחד, ומצד טיבן לא נתנו להתחלק לפי הענינים. כל ספר נחלק אף הוא לשערים, השערים – לפרקים ואלו – לסעיפים; כל סעיף הוא מאמר בפני עצמו, שמקורו רשום בצדו בתוך שני חצאי־עגולים.

ד) זקוק החמר ותקונו. האגדה יש שהיא עניה במקום זה ועשירה במקום אחר; וכן יש הרבה אגדות שנויות בכמה מקומות בנוסחאות אחרות, בחסר וביתיר וכדומה. ובאגדות ממין זה – השתדלו המסדרים לתפוס מכל הנוסחאות את השלם והיפה שבהן, ובמקום שיש צורך ותקנה בכך – גם להרכיב כמה נוסחאות זו בזו ולמזגן יחד או לצרף שברים מפוזרים של אגדה אחת לדבר שלם. המסדרים סבורים, שלגבי ספר עממי אין בזה משום “שליחת יד” בגוף האגדה. אדרבה, אם הדבר נעשה כתקונו ובזהירות הראויה, פעמים שיש בזה משום “החזרת עטרה ליושנה”; כי כידוע, הרבה נשתבשו ונסתרסו האגדות על־ידי לבלרים ומעתיקים בזמנים שונים וכל המתקן ומשלים בזהירות ובטעם הרי זה משובח3.

ומטעם זה עצמו, שהספר נועד לכל העם, התירו המסדרים לעצמם “לכנות” לפעמים “מפני הכבוד” או להשמיט בטוי שפוגע יותר מדי ברגש הצניעות של הקורא בן זמננו, וסמן להשמטה כזו – שלשה קוים רצופים.

במקום שהיה הכרח מיוחד להוסיף, לשם הבהירות, מלה אחת או יותר בגוף הפנים – נסגרת ההוספה בשני אריחים כזה [ ].

ה) הלשון. האגדות שהן עבריות במקורן – ואלו הן הרוב הגדול – באות ב“ספר האגדה” בלשונן ממש, בלא שנוי כל שהוא; ושהן במקומן ארמיות – ואלו הן המועט – באות בו מתורגמות ללשון האגדית העברית כצורתן ממש, מלה במלה, באופן שיעמדו בהן כל טעמן ורוחן בזהירות שלא לטשטש מהן אפילו כקוצו של יו"ד. הלשון האגדית העברית, כידוע, נסתגלה בשעתה כל כך אל אחותה הארמית שבימיה ונעשתה כל כך קרובה ודומה לה בתוכה ובברה, בכל בנינה ודרכי שמושה, עד שאפשר לכל מתרגם בר־כך לעמוד באותו נסיון. ואף כאן סבורים המסדרים, שיש בכך משום “החזרת עטרה ליושנה”4, על כל פנים, תקנה גדולה הוא וצורך השעה גמור. בימינו לשון סורסית לאגדה ישראלית בספר עממי למה? ומה צורך ומה טעם בערבוב שתי הלשונות בספר אחד? בלא כך מטופלים רוב בני ישראל בימינו בכמה לשונות, ולא כל לב פנוי גם לסורסית. העקר הוא שלא יהא בתרגום משום “עבוד” ושנוי צורה – ומזה נשמרו המסדרים כפי האפשר להם5.

ובנוגע לאחדות הלשון מן הצד הדקדוקי – השתדלו המסדרים לתקן את כל השבושים שנשתרבבו באשמת מעתיקים ומדפיסים שונים וקבעו לעצמם שטה אחת תדירית לענין ה“כתיב” (טרנסקריפציון) והתמונה הדקדוקית של המלים6. כל הלשון שבספר זה תצא על־ידי כך מתוקנת ומדוקדקת ולא משובשת ומרושלת, כפי שהיא ברוב ספרי אגדה.

המלות שאפשר לטעות בקריאתן, וכן המלות הלועזיות ורוב שמות עצם פרטיים, מנוקדים נקוד מספיק, שמוציא מידי טעות הקריאה.

ו) הפירוש. דברי אגדה, או מלים בודדות שבהם, הצריכים באור – נתפרשו בשולי הגליון פירוש קצר ומספיק, בלשון מצומצמת אבל קלה ומובנת לכל אדם יודע ספר. כל עקרו של הפירוש אינו אלא לבאר את האגדה לפי פשוטה, על דעת האומרה, ולא להכניס כונות שאין בה.

ז) מראי מקומות. בסוף כל מאמר ומאמר באים מוקפים בשני חצאי עגולים ציוני המקורות שנשתמשו בהם המסדרים; ובשולי הגליון רשומים באותיות רש“י מקומות הפסוקים המובאים בגוף הספר מתוך כה”ק7.

ח) נספחות. בראש “ספר האגדה” ובסופו, לאחר יציאת כל חלקיו, ימצא הקורא: מבוא כללי לכל האגדה; ראשי פרקים בדקדוק הלשון האגדית ודרכי שמושה; מלון מפורט של הלשון האגדית, ולבסוף, לוחות שמושיים, רשימות שונות וציונים לפי הענינים, השמות וכו' בסדר א־ב לתועלת המעיינים.


––––––––––


מכל האמור – אפשר שיעמוד המעיין על טיב העבודה של המסדרים. “אפשר” – לפי שלעבודת הסדור יש, כמאמר חכם אחד בזמננו, תכונה מיוחדת: “יותר שתגדל היגיעה בה – יותר יסתתרו עקבותיה”. וכל־שכן במקצוע עזוב ונטוש, מפוזר ומפורר באגדה, שפעמים היו המסדרים גופם רואים בה את עצמם בבחינת “אפשילו לי חבלי מפארי” (בכורות ח:). בכל אופן אין זו עבודה של מלאכה גרידא, כמו שהיא נראית לכאורה. הרבה מן המאמרים – והם מגיעים לאלפים – היו טעונים לפני נטילה ולאחר נטילה נקור וחטוט עם עיון וקריאה, בדיקה וחפוש עם הבחנה והבדלה, ברור ותקון עם שקול דעת והכרעה. המסדרים היו צריכים להכנס שוב לאותה “חורשה של קנים” ששמה אגדה, “שכל הנכנס לתוכה טועה”, להכנס ולעבור על פני כלה עם “המגל ביד, מכסה ונכנס, מכסה ויוצא”. ואם נכנסו ויצאו אין זאת אלא מפני שהיתה כונה רצויה בלבם: להשיב את האגדה העברית לעם העברי, והיא שחזקה את ידיהם בכניסתם, וכשתתקים תהא למיטב שכרם ביציאתם.


הקדמה למהדורה שניה

מיום שיצא “ספר האגדה” במהדורתו הראשונה עברו עשרים ושתים שנה. בתוך הזמן הזה חזר הספר ויצא בשמונה עשרה הוצאות סטיריאוטיפיות כמעט בלי שנויים ונתפשט בכל העולם ברבבות טְפסים. ספר האגדה נעשה לספר־עם במיטב משמעו של השם הזה. תמיהנו, אם יש בית עברי יודע ספר בישראל שלא נאסף אל תוכו ספר האגדה. חבה יתרה זו שנודעה ל“ספר האגדה” מצד העם כלו לכל פְּלַגותיו, היא שחִיְבה את מסדריו לעבור שוב על פני הספר מתחלתו ועד סופו בעיון הראוי, לתקן את פגימותיו, למלאות את חֲסֵריו ולהביאו לידי שכלול אפשרי.

ואת פרי עמלם בתקון הספר ובשכלולו מביאים עתה המסדרים לפני הקהל במהדורה החדשה היוצאת עתה לאור על־פי סדור חדש בדפוס. מהדורה זו נבדלת מן הקודמות לה לא בחלוקת החומר וסדורו בתוך הספר ולא בשנוי תכניתו ומערכת בנינו. בנוגע לזה לא שנו המסדרים הרבה מן הטבע שטבעו לספר בתחלה. במה היא נבדלת? – בשפע החומר האגדי החדש שנאסף אל תוכה. בספר הראשון הזה בלבד, היוצא עתה, ימצא הקורא חומר חדש נוסף על זה הקודם יתר מכדי שליש. ובשעור זה, הן פחות והן יתר, יבואו מלואים והשלמות גם ביתר חלקי הספר. מלואים מרובים אלה יש שהצריכו, כמובן, גם הוספת פרקים וסעיפים חדשים בפנים הספר. ואולם תוספת זו אף היא אינה אלא של הרחבה ושכלול פנימי, בלי שנוי עצם הצורה מבחוץ. בלשון אחרת: עם הרחבת החומר והִתרבותו הנִכֶּרת במהדורה זו לא נשתנתה בכל זאת צורת סדורו וחלוקתו לפי הענינים כמו שהיתה תחלה, על־פי הכללים והיסודות שנקבעו במהדורה הראשונה.

ברם, חדוש אחד חיצוני יש במהדורה זו: שהיא יוצאת כפולה, אחת מנוקדת נקוד מקוטע, כזו הקודמת, ואחת מנוקדת נקוד שלם. אל החידוש הזה הגיעו המסדרים לא רק בהשמעם לבקשת רבים ולעצתם, אלא גם מתוך הכרעת דעתם הם. המסדרים חשבו, כי ספר־עם כספר האגדה, המיועד לכל איש מישראל קורא עברית, ושהוא, חוץ מזה, גם כולל בתוכו תמצית נבחרת של דברי ספרות לאומית, פרי רוח הקדש של העם כלו ושל בחירי אישיו ומוריו הגדולים בפנת היצירה החפשית בתקופות הקרובות לכתבי הקדש, דברי ספרות שזכו להעשות לנחלת האומה הישראלית כלה וכל הדורות התחנכו, ועדייו מתחנכים, עליהם – ספר כזה לפי ערכו ומקומו בשורת ספרי האומה המקובלים ביותר – הגיעה שעתו להדמות גם בצורתו הכְּתָבית אל ספרי המופת ההם ולכסות סוף־סוף כמוהם את מערומי אותיותיו במחלצות הנקוד השלם. עם זה, אין ספק בדבר, כי הנקוד השלם יוסיף עוד להרחיב גבולות התפשטותו של הספר גם בין המתקשים בקריאת ספר בלתי מנוקד – וכאלה רבים – ויועיל הרבה לתקון הקריאה בכלל, זו שהולכת ומשתבשת על־ידי “מסורת” ושגרה רעה גם בפי “לומדים”.

ודבר שאין צורך לומר, כי במהדורה חדשה זו נבדק שוב בדיקה מעולה גם כל החומר הקודם, הושוה שנית אל גופי המקורות הישנים, וגם החדשים שנזדמנו בינתים לפני המסדרים8, הוחלף נוסח פגום בטוב ממנו, הוסרו שבושי הדפוס ופליטות הקולמוס שנפלו בגוף הפְּנים ובתוך הפירוש, באופן, שמהדורה חדשה זו היא לא רק ממולאת ומושלמת, אלא גם מתוקנת ומשוכללת מן הקודמת.

ואף זה מובן מאליו, כי כל ההשמטות, התוספות והמלואים שבאו במהדורה הקודמת כנספחות בסוף הספר – הוכנסו עתה כלם אל הפנים, דבר דבר במקומו הראוי לו לפי ענינו.

ובתת המסדרים בזה את תודתם הנאמנה לכל אלה שסיעו בידם לשכלול הספר ולתקנתו על־ידי הערותיהם הנכונות – הם מודיעים מראש כי גם מכאן ולהבא יקבלו בתודה ובברכה כל הערה נכונה, תבוא ממי שתבוא, בנוגע לתקנתה של המהדורה החדשה.


מרחשון תר"ץ, תל־אביב.


הקדמה למהדורה השלישית

מהדורה זו של “ספר האגדה” הותקנה רובה בחיי י“ח רבניצקי ז”ל, ומעוטה אחרי מותו. שוב נבדקו מקורות, תוקנו במקום־הצורך גרסאות, הוספו או הורחבו פירושים במקומות שנראו סתומים, הוגהו טעויות־דפוס בגוף הפנים ובנקוד, ביחוד בנקוד מלים ארמיות, וצורפו כמה וכמה מראי־מקומות, פתגמים וכו'. כל המלאכה הזאת נעשתה בפקוחו ובהכרעתו של י“ח רבניצקי ז”ל, ואחרי מות רבניצקי – על־פי הכללים והיסודות שנקבעו על־ידיו ועל־ידי חברו הגדול ח“נ ביאליק ז”ל במהדורות הקודמות.

גם במהדורה זו, כמו במהדורה שלפניה, נשמרו שמירה מעולה “חלוקת החומר וסדורו, תכניתו ומערכת בנינו”, ולא שוּנה כלום מאפיוֹ העממי של הספר ע"י דקדוקי מדעיות יתרה.


תל־אביב, תש"ח

הוצאת דביר



 

חֵלֶק רִאשׁוֹן


א: פְּתִיחָה


א. הָאַגָּדָה וְהַמָּשָׁל

א דּוֹרְשֵׁי־רְשֻׁמוֹת אוֹמְרִים: רְצוֹנְךָ9 שֶׁתַּכִּיר מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם10 − לְמַד אַגָּדָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי, עקב).

ב אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל־יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד עַל11 דִּבְרֵי תוֹרָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָבַד זָהוּב12 מִבֵּיתוֹ אוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה, − לֹא עַל־יְדֵי פְתִילָה בְּאִסָּר13 הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ? כָּךְ הַמָּשָׁל הַזֶּה לֹא יְהֵא קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל־יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה (שהש"ר, א).

ג “וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָלִים הַרְבֵּה”14 − רַב נַחֲמָן אָמַר: לְפַלְטִין15 גְּדוֹלָה שֶהָיוּ בָהּ פְּתָחִים הַרְבֵּה16, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד? נָטַל פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי17 וּקְשָׁרָהּ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת וְיָצָא דֶּרֶך הַפְּקָעַת; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקָעַת. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵיוָן18 שֶׁעָמַד שְלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין19 תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: לְחֻרְשָׁה שֶׁל קָנִים20, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵחַ אֶחָד? נָטַל אֶת הַמַּגָּל, כִּסַּח21 וְנִכְנַס, כִּסַּח וְנִכְנַס, נִכְנַס דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ וְיָצָא דֶרֶךְ הַכִּסּוּחַ; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ. כָּך שְׁלֹמֹה. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: לְקֻפָּה22 גְדוֹלָה מְלֵאָה פֵרוֹת וְלֹא הָיוּ לָהּ אָזְנַיִם, וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל23, וּבָא פִקֵּחַ אֶחָד וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, וְהִתְחִילָה לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנֵיהָ. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה. רַבִּי שֵׁילָא אָמַר: לְקִיתוֹן24 גָּדוֹל שֶׁהוּא מָלֵא רוֹתְחִים25 וְלֹא הָיְתָה לוֹ אֹזֶן לְהִטַּלְטֵל, וּבָא אֶחָד וְעָשָׂה לוֹ אֹזֶן, וְהִתְחִיל לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנוֹ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם, וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִים26 וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בִרְיָה27 יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה. בָּא אָדָם אֶחָד וְקָשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָה28 בִמְשִׁיחָה וְדָלָה מִמֶּנָּה וְשָתָה; הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין הֵימֶנָּה וְשׁוֹתִין. כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה (שם; ב“ר יב, שם צג; קה”ר ב).

ד עֲשִׁיר נְכָסִים, עֲשִׁיר פֻּמְבֵּי29 – זֶהוּ בַּעַל־הַגָּדוֹת30 (ב"ב קמה:).

ה “אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן־לוֹ הָאֱלֹהִים עשֶׁר… וְלֹא־יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ”31 – זֶה בַעַל־אַגָּדָה, שֶׁאֵינוֹ לֹא אוֹסֵר וְלֹא מַתִּיר, לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מְטַהֵר32 (ירוש' הור' ג).

ו “כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל־פְּעֻלֹּת יְיָ וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו”33 − רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת34 (שו"ט כח).

ז “וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם”35− אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת, שֶׁמְּקַדְּשִׁים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּהֶן (תדב“א פ”ב; ילק"ש תהל').

ח “וְהוּא כְּזֶרַע גַּד36 לָבָן”37 − אֲחֵרִים אוֹמְרִים: “גַּד” – שֶׁדּוֹמֶה לְאַגָּדָה, שֶׁמּוֹשֶׁכֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמָּיִם (יומא עה).

ט “וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם”38 – אֵלוּ הָאַגָּדוֹת שֶׁהֵן עִנּוּגוֹ שֶׁל מִקְרָא39 (קה"ר ב).

י “שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים”40 – אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת41 (ילקוט שה"ש).

יא “וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו”42 – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת43, הַנִשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָל אָדָם (מכילתא, בשלח ויסע־א).

יב בְּרִית כְּרוּתָה44 הִיא – הַלּוֹמֵד אַגָּדָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ (ירוש' בר' ה).


ב. אַגָּדָה וַהֲלָכָה

יג “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי”45 − מַה מָּטָר זֶה אֶחָד הוּא וְיוֹרֵד עַל הָאִילָנוֹת וְנוֹתֵן בָּהֶם מַטְעַמִּים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהֵם: בַּגֶּפֶן לְפִי מַה שֶּׁהֵן, בַּזַּיִת לְפִי מַה שֶּׁהֵם, בַּתְּאֵנָה לְפִי מַה שֶּׁהֵן – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה כֻּלָּם אֶחָת וְיֵשׁ בָּהֶם מִקְרָא וּמִשְׁנָה, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (ספרי, האזינו).

יד “כִּי לֹא־דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם”46 – דָּבָר שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים רֵיק הוּא, לֹא רֵיק הוּא אֶלָּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וְאֹרֶךְ יְמֵיכֶם – שֶׁלֹּא תֹאמַר: לָמַדְתִּי הֲלָכוֹת – דַּי לִי, תַּלְמוּד־לוֹמַר47: “כִּי אִם־שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת”48 – כָּל הַמִּצְוָה, לְמַד מִדְרָשׁ49 וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל־הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם”50 – זֶה מִדְרָשׁ, “כִּי עַל־כָּל־מוֹצָא פִי־יְיָ יִחְיֶה הָאָדָם”51 – אֵלּוּ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (ספרי, עקב).

טו “מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים”52 – אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: מַה־מִּגְדְּלוֹת הָרֶקַח הַזֶּה יֶשׁ בּוֹ מִכָּל־מִינֵי בְשָׂמִים, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מָלֵא מִקְרָא, מִשְׁנָה וְתַלְמוּד, וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (שהש"ר ה).

טז רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: שָׁלשׁ מִדּוֹת בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים: אֶבֶן גָּזִית53, אֶבֶן פִּנָּה54, אֶבֶן פְּסֵיפַס55. אֶבֶן גָּזִית כֵּיצַד? זֶה תַלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ, בִּזְמַן שֶׁתַּלְמִיד־חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ – זֶהוּ אֶבֶן גָּזִית, שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא פֶה אֶחָד. אֶבֶן פִּנָּה כֵּיצַד? זֶה תַלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת, בִּזְמַן שֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ, בַּהֲלָכוֹת אוֹמֵר לוֹ – זֶהוּ אֶבֶן פִּנָּה, שֶׁיֶּשׁ־לָהּ שְׁנֵי פִיּוֹת בִּלְבָד. אֶבֶן פְּסֵיפַס כֵּיצַד? זֶה תַלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת וְתוֹסָפוֹת, כְּשֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ, בַּהֲלָכוֹת – אוֹמֵר לוֹ, בְּתוֹסָפוֹת – אוֹמֵר לוֹ, בְּאַגָּדוֹת – אוֹמֵר לוֹ – וְזֶהוּ אֶבֶן פְּסֵיפַס, שֶׁיֶּשׁ לָהּ אַרְבָּעָה פִיּוֹת מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ (אדר"נ כח).

יז “לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה”56 – אָמַר רַ' יוּדָן בְּרַ' שְׁמוּאֵל: אֲפִלּוּ דִבְרֵי תוֹרָה שֶנִּתְּנוּ מִלְמַעְלָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בְּמִדָּה, וְאֵלּוּ הֵן: מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, הֲלָכוֹת וְאַגָּדָה. יֵשׁ זוֹכֶה לְמִקְרָא, וְיֵשׁ – לְמִשְׁנָה, וְיֵשׁ – לְתַלְמוּד, וְיֵשׁ – לְאַגָּדָה, וְיֵשׁ זוֹכֶה לְכֻלָּן (ויק"ר טו).

יח רַבִּי שִׂמְלַאי בָּא אֵצֶל רַבִּי יוֹנָתָן, אָמַר לוֹ: לַמְּדֵנִי אַגָּדָה. אָמַר לוֹ: מָסֹרֶת57 בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אַגָּדָה לֹא לְבָבְלִי וְלֹא לִדְרוֹמִי58, שֶׁהֵם גַּסֵּי־רוּחַ וּמְעוּטֵי־תוֹרָה, וְאַתָּה נְהַרְדְּעָאִי59 וְדָר בְּדָרוֹם (ירוש' פסח' ה).

יט “פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ”60 − “פָּנִים” שְׁנַיִם61, “בְּפָנִים” שְׁנַיִם – הֲרֵי אַרְבָּעָה פָנִים: מִקְרָא, מִשְנָה, תַּלְמוּד וְאַגָּדוֹת62. פָּנִים שֶׁל אֵימָה – לְמִקְרָא63, פָּנִים בֵּינוֹנִיּוֹת – לְמִשְׁנָה64, פָּנִים מַסְבִּירוֹת – לְתַלְמוּד65, פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת – לְאַגָּדָה66 (סופר' טז; פס' דר"כ).

כ “סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת”67 – אֵלּוּ הֲלָכוֹת הַמְאֻשָּׁשׁוֹת68, “רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים”69 אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת, שֶׁרֵיחָן וְטַעְמָן כַּתַּפּוּחִים.

“כִּי־חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי”70 – שָׁנָה, עַד שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה אָדָם אוֹכֵל מַה שֶּׁמּוֹצֵא, כֵּוָן שֶׁחָלָה מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל כָּל מִינֵי תַעֲנוּגִים.

אָמַר רַ' יִצְחָק: לְשֶׁעָבַר הָיְתָה הַתּוֹרָה כְּלָל71 וְהָיוּ מְבַקְשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וּדְבַר תַּלְמוּד, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין הַתּוֹרָה כְּלָל מְבַקְשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִקְרָא וּדְבַר אַגָּדָה.

אָמַר רַ' לֵוִי: לְשֶׁעָבַר הָיְתָה הַפְּרוּטָה מְצוּיָה72 וְהָיָה אָדָם מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וַהֲלָכָה וְתַלְמוּד, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין הַפְּרוּטָה מְצוּיָה, וּבְיוֹתֵר שֶׁאָנוּ חוֹלִים מִן הַשִּׁעְבּוּד73 – אֵין אָדָם מְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶלָּא דִבְרֵי בְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת (שהש"ר ב; סופר' טו).

כא רַבִּי אַבָּהוּ וְרַ' חִיָּא בַר אַבָּא נִזְדַּמְּנוּ74 לְמָקוֹם אֶחָד. רַ' אַבָּהוּ דָּרַשׁ בְּאַגָּדָה, וְר' חִיָּא בַר אַבָּא דָּרַשׁ בַּהֲלָכָה. הִנִּיחוּ הַכֹּל אֶת ר' חִיָּא בַר אַבָּא וּבָאוּ אֵצֶל רַ' אַבָּהוּ. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ75 שֶׁל רַ' חִיָּא בַר אַבָּא. אָמַר לוֹ רַ' אַבָּהוּ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר אֶחָת, אֶחָד מוֹכֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְאֶחָד מוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית76 – עַל מִי קוֹפְצִין77? לֹא עַל זֶה שֶׁמּוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית? (סוטה מ.: ע"י).

כב דָּרַשׁ רַ' שְׁמוּאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי בֵּי רַבִּי בּוּן: “חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ”78 “חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר” – זֶה בַּעַל־גְּמָרָא, “וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ” – זֶה בַּעַל־אַגָּדָה.

לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר, בְּיַד זֶה עֲשָׁתוֹת79 שֶׁל זָהָב וּבְיַד זֶה פְּרוֹטְרוֹט80. זֶה שֶׁבְּיָדוֹ עֲשָׁתוֹת שֶׁל זָהָב אֵינוֹ מוֹצִיא וְחָיֶה81, וְזֶה שֶׁבְּיָדוֹ פְּרוֹטְרוֹט – מוֹצִיא וְחָיֶה (ירוש' הוריות).

כג יָשַב רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא82. זֶה אָמַר לוֹ: יֹאמַר מַר83 הֲלָכָה, וְזֶה אָמַר לוֹ: יֹאמַר מַר אַגָּדָה. פָּתַח84 לוֹמַר אַגָּדָה וְלֹא הִנִּיחַ זֶה, פָּתַח לוֹמַר הֲלָכָה וְלֹא הִנִּיחַ זֶה. אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיֶשׁ־לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת יַלְדָּה85 וְאַחַת זְקֵנָה; יַלְדָּה מְלַקֶּטֶת לוֹ לְבָנוֹת86, זְקֵנָה מְלַקֶּטֶת לוֹ שְׁחוֹרוֹת87 – נִמְצָא קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן88 (ב"ק ס:).

כד “כֹּל מִשְׁעַן־לֶחֶם”89 – אֵלּוּ בַּעֲלֵי־תַלְמוּד, “וְכֹל מִשְׁעַן־מַיִם”90 – אֵלּוּ בַּעֲלֵי אַגָּדָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּמַיִם בָּאַגָּדָה {חג' יד.).

כה “מִטַּל הַשָּׁמַיִם”91 – זֶה מִקְרָא, “וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ”92 – זוֹ מִשְׁנָה, “דָּגָן”93 – זֶה תַּלְמוּד, “תִּירוֹשׁ”94 − זוֹ אַגָּדָה − (ב"ר סז).

כו “חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה”95 – אֵלּוּ הֲלָכוֹת, שֶׁהֵן גּוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה: "וְדַם־עֵנָב תִּשְׁתֶּה־חָמֶר96 – אֵלוּ הַגָּדוֹת שֶׁמּוֹשְׁכוֹת לֵב אָדָם כְּיָיִן (ספרי, האזינו).

כז “יְחַיּוּ דָגָן”97 – בְּתַלְמוּד, “וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן”98 – בְּאַגָּדָה (ויק"ר פ' א').


ב: מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים


א. בְּרִיאַת־הָעוֹלָם

א שָׁנוּ חֲכָמִים: “כִּי שְׁאַל־נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים”99 – יָכוֹל, יִשְׁאַל אָדָם קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם100 – תַּלְמוּד־לוֹמַר101: לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל־הָאָרֶץ“102. יָכוֹל, לֹא יִשְׁאַל אָדָם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית103 – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ104. יָכוֹל, יִשְׁאַל אָדָם מַה־לְּמַעְלָה וּמַה־לְּמַטָּה105, מַה־לְּפָנִים וּמַה־לְּאָחוֹר106 – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד־קְצֵה הַשָּׁמָיִם”107, − מִ”לְּמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד־קְצֵה הַשָּׁמַיִם" אַתָּה שׁוֹאֵל, וְאֵין אַתָּה שׁוֹאֵל מַה־לְּמַעְלָה וּמַה־לְּמַטָּה, מַה־לְּפָנִים וּמַה־לְּאָחוֹר (חג' יא:).

ב לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּ“ב”? – מַה “ב” זֶה סָתוּם מִצְּדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו – כָךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לִדְרוֹשׁ מַה־לְּמַעְלָה וּמַה־לְּמַטָּה, מַה־לְּפָנִים וּמַה־לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא108 (ב"ר א).

ג “הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ”109 – זֶה שֶׁהוּא דוֹרֵשׁ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי־בְרֵאשִׁית וְאֵילֵךְ, “וְהַכְּסִיל בַּחשֶׁךְ הוֹלֵךְ”110 – זֶה שֶׁהוּא מַנִּיחַ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְדוֹרֵשׁ מִן הַחשֶׁךְ111, מֶה הָיָה (מדה"ג בראשית).

ד “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם”112 − רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם בֶּן־סִירָא: "פְּלִיאָה מִמְּךָ מַה תֵּדָע? / עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה־תַּחְקֹר? / בַּמֶּה שֶׁהָרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן; / אֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.

לְמֶלֶךְ113 שֶׁבָּנָה פַלְטִין114 בִּמְקוֹם בִּיבִין115, בִּמְקוֹם אַשְׁפּוֹת, בִּמְקוֹם סַרְיוּת116. כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וְאוֹמֵר: פַּלְטִין זוֹ בְּנוּיָה בִּמְקוֹם בִּיבִין, בִּמְקוֹם אַשְׁפּוֹת, בִּמְקוֹם סַרְיוּת – אֵינוֹ פוֹגֵם? כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וְאוֹמֵר: הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ – אֵינוֹ פוֹגֵם?

רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר־קַפָּרָא אָמַר: אִלּוּלֵא הַדָּבָר כָּתוּב אִי־אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ117 − “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”118, מִנָּיִן? “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”119 (ירוש' חג' ב; ב"ר א).

ה פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: צַיָּר גָּדוֹל הוּא אֱלֹהֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁמָּצָא סַמְמָנִים טוֹבִים120 שֶׁסִּיְּעוּ121 אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: וּמָה הֵם? אָמַר לוֹ: תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וָמַיִם וְרוּחַ וּתְהוֹמוֹת. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ122 שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ! כֻּלָּם נֶאֱמַר בָּהֶם בְּרִיאָה123: תֹּהוּ וָבֹהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע”124; חשֶׁךְ − “יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ”125; מַיִם − “הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם”126, לָמָּה? “כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ”127; רוּחַ − “כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ”128; תְּהוֹמוֹת − “בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי”129 (ב“ר א; מדה”ג בראשית).

ו “בָּרָא אֱלֹהִים”130 – מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִין131 וְאָמַר לְרַ' עֲקִיבָא: הָעוֹלָם הַזֶּה מִי בְרָאוֹ? אָמַר לוֹ: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי דָּבָר בָּרוּר132. אָמַר לוֹ: לְמָחָר תָּבוֹא אֵלָי. לְמָחָר בָּא אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: מָה אַתָּה לוֹבֵשׁ? אָמַר לוֹ: בָּגֶד. אָמַר לוֹ: מִי עֲשָׂאוֹ? אָמַר לוֹ: הָאוֹרֵג. אָמַר לוֹ: אֵינִי מַאֲמִין לָךְ, הַרְאֵנִי דָּבָר בָּרוּר! אָמַר לוֹ: וּמָה אַרְאֶךָ, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָאוֹרֵג עֲשָׂאוֹ? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ? נִפְטַר אוֹתוֹ הַמִּין. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: מַהוּ הַדָּבָר בָּרוּר? אָמַר לָהֶם: בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁהַבַּיִת מוֹדִיעַ עַל הַבַּנַּאי133, וְהַבֶּגֶד מוֹדִיעַ עַל הָאוֹרֵג, וְהַדֶּלֶת עַל הַנַּגָּר134, כָּךְ הָעוֹלָם מוֹדִיעַ עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא בְרָאוֹ (מד' תמורה).

ז דָּרַשׁ רַ' יוּדָה בֶּן פַּזִּי: בַּתְּחִילָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמָיִם135, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם”136, חָזַר וַעֲשָׂאוֹ שֶׁלֶג, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים”137, חָזַר וַעֲשָׂאוֹ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא־אָרֶץ”138 (ירוש' חג' ב).

ח אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ139 שֶׁל עוֹלָם “הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא”,140 שֶׁנֶאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֲלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם” – וְלֹא פֵרַשׁ141, הֵיכָן פֵּרַשׁ? לְהַלָּן: “הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת”142; “וְאֵת הָאָרֶץ” – וְלֹא פֵרַשׁ, הֵיכָן פֵּרַשׁ? לְהַלָּן: “כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא־אָרֶץ”143… “בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק”144; “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר” – וְלֹא פֵרַשׁ, הֵיכָן פֵּרַשׁ? “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”145 (ב"ר א).

ט שִׁשָּׁה דְבָרִים146 קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁנִּבְרְאוּ וְיֵשׁ מֵהֶם שְׁעָלוּ בְמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת: הַתּוֹרָה וְכִסֵּא־הַכָּבוֹד147 נִבְרָאוּ; הָאָבוֹת148 וְיִשְׂרָאֵל149 וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ150 וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ151 עָלוּ בְמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. רַ' אַהֲבָה בְרַ' זְעֵירָא אָמַר: אַף הַתְּשׁוּבָה152; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף גַּן־עֵדֶן153 וְגֵיהִנֹּם154.

אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בְּרַ' יִצְחָק: מַחֲשַׁבְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר155, שֶׁאִלּוּלֵא שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁאַחַר כ"ו דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה לֹא הָיָה כוֹתֵב בַּתּוֹרָה: “צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”.

אָמַר רַ' בַּנַּאי: הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִזְכוּת הַתּוֹרָה (ב"ר א; פסח' נד).

י רַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה פָּתַח: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן156 ̶ אָמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: אֲנִי הָיִיתִי כְלִי־אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם בּוֹנֶה פַלְטִין, אֵינוֹ בוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ, אֶלָּא מִדַּעַת אָמָּן: וְהָאָמָּן אֵינוֹ בוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ, אֶלָּא דִפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת157 יֵשׁ לוֹ, לֵידַע הֵיאַךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאַךְ הוּא עוֹשֶׂה פִשְׁפָּשִׁין158 ̶ כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם (ב"ר א).

יא אָמַר מַר זוּטְרָא בַר טוֹבִיָה אָמַר רָב: בַּעֲשָׂרָה דְבָרִים159 נִבְרָא הָעוֹלָם: בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, בְּכֹחַ וּבִגְעָרָה וּבִגְבוּרָה, בְּצֶדֶק וּבְמִשְפָּט, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים (חג' יב).

יב “בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים”160 – לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת דַּקִּים161. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן בָּהֶם חַמִּין162 הֵם מִתְבַּקְּעִים, צוֹנִין163 – הֵם מַקְרִיסִים164. וּמֶה עָשָׂה? עֵרַב חַמִּין בְּצוֹנִין וְנָתַן בָּהֶם וְעָמָדוּ165. כַּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים – יִהְיוּ חֲטָאָיו מְרֻבִּים, בְּמִדַּת־הַדִּין – הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמוֹד? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בוֹרֵא166 אוֹתוֹ בְּמִדַּת־הַדִּין וּבְמִדַּת־הָרַחֲמִים – וְהַלְוַאי יַעֲמוֹד (ב“ר יב; ילק”ש בראשית).


ב. שָׁמַיִם וָאָרֶץ

יג שָׁנוּ חֲכָמִים, בֵּית־שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְחִלָּה167 וְאַחַר־כָּךְ נִבְרֵאת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ168^; וּבֵית־הִלֵּל אוֹמְרִים: אֶרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה169 וְאַחַר־כָּךְ שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם170. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית־הִלֵּל לְבֵית־שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם בּוֹנֶה עֲלִיָּה וְאַחַר־כָּךְ בּוֹנֶה בַיִת? שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ”171! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית־ שַׁמַּאי לְבֵית־הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם עוֹשֶׂה שְׁרַפְרַף172 וְאַחַר־כָּךְ עוֹשֶׂה כִסֵּא? שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר יְיָ, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי”173! וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה כְּאַחַת נִבְרָאוּ174, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו175.

רַ' יוֹחָנָן בְּשֵׁם חֲכָמִים אָמַר: לִבְרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדָמָה.

אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: אֲנִי אוֹמֵר בּוֹ טָעַם: לִבְרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”176, וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת 177 יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"178 (חג' יב.; ב"ר א).

יד אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: לָמָּה פְּעָמִים שֶהוּא מַקְדִּים אֶרֶץ לְשָׁמַיִם וּפְעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ? – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים זֶה כָזֶה179.

טו “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”180 – רַ' בֶּרֶכְיָה פָּתָח: “גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָעַר אִם־זַךְ וְאִם־יָשָׁר פָּעֳלוֹ”181 – עַד הִיא פַגָּה182 אַפִּיקַת כֻּבַּיָּא; הוּא מַה שֶׁהַנָּבִיא עָתִיד הִתְנַבְּאוֹת עָלֶיהָ בְּסוֹף: “רָאִיתִי אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה־תֹהוּ וָבֹהוּ”183.

רַ' אַבָּהוּ אָמַר: לְמֶלֶךְ184 שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, שְׁנֵיהֶם בְּאוֹנֵי185 אַחַת וּבְטִימֵי186 אֶחָת; עלַ אֶחָד גָּזַר שֶׁיְהֵא נִזּוֹן מִטִּמְיוֹן187, וְעַל אֶחָד גָּזַר שֶׁיְהֵא יָגֵעַ וְאוֹכֵל. יָשַׁב לוֹ אוֹתוֹ תוֹהֶה וּבוֹהֶה, אָמַר: שְׁנֵינוּ בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אַחַת, זֶה נִזּוֹן מִטִּמְיוֹן וַאֲנִי בִיגִיעָתִי, אֶתְמְהָא! כָּךְ יָשְבָה הָאָרֶץ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְרְאוּ בְּבַת־אֶחָת, הָעֶלְיוֹנִים נִזּוֹנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְהַתַּחְתּוֹנִים אִם אֵינָם יְגֵעִים אֵינָם אוֹכְלִים, אֶתְמְהָא!

רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, שְׁתֵּיהֶן בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אֶחָת, עַל אַחַת גָּזַר שֶׁלֹּא תָזוּז מִפַּלְטִין וְעַל אַחַת גָּזַר טֵרוּדִין188. יָשְׁבָה לָהּ אוֹתָהּ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: שְׁתֵּינוּ בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אֶחָת, זוֹ אֵינָהּ זָזָה מִפַּלְטִין וְעָלַי גָּזַר טֵרוּדִין, אֶתְמְהָא! כָּךְ יָשְׁבָה לָהּ הָאָרֶץ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְרְאוּ בְּבַת־אֶחָת, הָעֶלְיוֹנִים חַיִּים וְהַתַּחְתּוֹנִים מֵתִים! לְפִיכָךְ − “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וּבֹהוּ”189.

אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: לְבֶן־מְלָכִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי עֲרִיסָה וְהָיְתָה מֵינִקְתּוֹ תּוֹהָה וּבוֹהָה, לָמָּה? שֶׁהָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁהִיא עֲתִידָה לִטּוֹל אֶת שֶׁלָּהּ190 מִתַּחַת יָדָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ”191. לְפִיכָךְ − “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”(ב"ר ב).

––––––––

טז “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ”192 – זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן־זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם: “וַיַּעַשׂ”− אֶתְמְהָא! וַהֲלֹא בְמַאֲמָר הֵן? שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל־צְבָאָם”193 (ב"ר ד; (ילק"ש בראשית).

יז. “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם”194 – אָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם” גָּלְדָה195 טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי־שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים.

“יְהִי רָקִיעַ” – וַהֲלֹא כְבָר נִבְרְאוּ הַשָּׁמַיִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן? אָמַר רַב: לַחִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי קָרָשׁוּ. “יְהִי רָקִיעַ” – יִקְרַשׁ הָרָקִיעַ, יִגְלַד הָרָקִיעַ, יִמָּתַח הָרָקִיעַ, יֶחֱזַק הָרָקִיעַ!

אָמַר רַ' חֲנִינָא: יָצְאָה הָאֵשׁ מִלְמַעְלָה וְלִחֲכָה196 אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ. רַ' יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה: “בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה”197 – הָיָה אוֹמֵר: יָפֶה לִמְּדַנִי רַ' חֲנִינָא (ירוש' בר' א; ב"ר ד).

יח “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם”198 – אָמַר רַב: אֵשׁ וָמָיִם199; נָטַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵשׁ וָמַיִם וּפְתָכָם200 זֶה בָזֶה וּמֵהֶם נַעֲשׂוּ שָׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִשְׁתּוֹמְמִין201 עֲלֵיהֶם: שֶׁל מָה הֵם? שֶׁל אֵשׁ הֵם, שֶׁל מַיִם הֵם? אֶתְמְהָא! (ב"ר ד).

יט “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם”202 – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: מְלַמֵּד, שֶׁבּוֹ בַיּוֹם נִבְרְאוּ וּבוֹ בַיּוֹם הוֹצִיאוּ תוֹלָדוֹת. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: וַהֲלֹא נֶאֱמַר: וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד203, יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי, יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם הַשִּשִּׁי? אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: כִּמְלַקְּטֵי תְאֵנִים204 הֵם – כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹפִיעַ בִּזְמַנּוֹ.

עַל זֶה אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: “וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ”205 – דָּבָר שֶׁהָיָה פָקוּד בְּיָדֶיה206 (שם יב).

כ אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִי שֶׁבָּרָא הָרִים לֹא בָּרָא רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ”207. [אָמַר לוֹ]: אֶלָּא מֵעַתָּה208, אֵצֶל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “וַיִּבְרָא”, וַיִּיצֶר" – אַף כָּאן מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָרָא זָה? טֶפַח עַל טֶפַח209 יֵשׁ בּוֹ בָאָדָם וּשְׁנֵי נְקָבִים210 יֵשׁ בּוֹ – מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָרָא זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט!”211 אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וּבִשְׁעַת מִיתָה כֻּלָּם נִתְפַּיָּסוּ212?! (סנה' לט).


ג. הָאוֹר

כא “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר”213 – רַ' יְהוּדָה אָמַר: הָאוֹרָה נִבְרֵאת214 תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּך הָעוֹלָם. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת פַּלְטִין וְהָיָה הַמָּקוֹם אָפֵל. מֶה עָשָׂה? הִדְלִיק נֵרוֹת וּפְנָסִים215, לֵידַע הֵיאַךְ הוּא קוֹבֵעַ תֵּמַלְיוֹסִים216; כָּךְ הָאוֹרָה נִבְרֵאת תְּחִלָה. רַ' נְחֶמְיָה אָמַר: הָעוֹלָם נִבְרָא תְחִלָּה217: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלְטִין וְעִטְּרָהּ218 בְּנֵרוֹת וּפְנָסִים (ב“ר ג; שמו”ר נ).

כב רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק שָׁאַל לְרַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַעַל־אַגָּדָה, מֵהֵיכָן נִבְרֵאת הָאוֹרָה? אָמַר לוֹ: נִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּטַלִּית לְבָנָה וְהִבְהִיק219 זִיו הֲדָרוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ (ב“ר ג; שו”ט קד).

כג “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר כִּי־טוֹב וַיַּבְדֵּל”…220 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה בֹּו מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כֵּוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּדוֹר־הַמַּבּוּל וּבְדוֹר־הַפְּלָגָה וְרָאָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים – עָמַד וּגְנָזוֹ221 מֵהֶם.

וּלְמִי גְנַזוֹ? לְצַדִּיקִים לֶעָתִיד־לָבוֹא. מָשָל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ מָנָה יָפָה וְהִפְרִישָׁהּ222 לִבְנוֹ. וְהֵיכָן גְּנָזוֹ? בְּגַן־עֵדֶן. (חג' ב.; ב“ר ג; שמו”ר לה).

כד “וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ”223 – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: כָּךְ דָּרְשׁוּ שְׁנֵי גְדוֹלֵי־עוֹלָם, רַ' יוֹחָנָן וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: “וַיַּבְדֵּל” – הַבְדָּלָה מַמָּשׁ224. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אִסְטְרָטֵיגִין225 וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם מְדַיְּנִים226 זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר: בַּיּוֹם אֲנִי שׁוֹלֵט, וְזֶה אוֹמֵר: בַּיּוֹם אֲנִי שׁוֹלֵט. קָרָא הַמֶּלֶךְ לָרִאשׁוֹן, אָמַר לוֹ: פְּלוֹנִי, יוֹם יְהֵא תְחוּמֶךָ! וְכֵן לַשֵּׁנִי אָמַר לוֹ: פְּלוֹנִי, לַיְלָה יְהֵא תְחוּמֶךָ; כָּךְ “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר227: יוֹם!”228 – אָמַר לוֹ: יוֹם יְהֵא תְחוּמֶךָ; “וְלַחשֶׁךְ קָרָא: לָיְלָה!”229 – אָמַר לוֹ: לַיְלָה יְהֵא תְחוּמֶךָ! (ב"ר ג).

כה “וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד”230 − “יְהִי עֶרֶב” לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא “וַיְהִי־עֶרֶב”, מִכָּאן שֶׁהָיָה סֵדֶר זְמַנִּים קֹדֶם־לָכֵן231.


ד. הַמַּיִם

כו “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ”232 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: נָטַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל מֵימֵי בְּרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוֹס, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “פֶּלֶג233 אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם”234 – מֶחֱצָה.

אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: לֹא פֵרְשׁוּ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים מִן הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים אֶלָּא בִּבְכִיָּה, זֶהוּ שֶׁנֶאֱמַר: “מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ”235 (שם ד, ה).

כז מִין אֶחָד שָׁאַל אֶת רַ' מֵאִיר, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמָר? – אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי אַרְפְּכַס236… הֵבִיא לוֹ אַרְפְּכַס. נָתַן עָלֶיה טַס237 שֶׁל זָהָב – וְלֹא עָמְדוּ מָיִם; טַס שֶׁל כֶּסֶף – וְלֹא עָמְדוּ מָיִם; כֵּוַן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ – עַמְדוּ מָיִם. אָמַר לוֹ: אֶצְבָּעֲךּ אַתָּה נוֹתֵן!… אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי בָשָׂר־וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מָיִם – אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל־אַחַת־ כַּמָּה־וְכַמָּה (שם ד).

כח לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי238 “כִּי טוֹב”? אָמַר רַ' שְמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה239 מְלֶאכֶת הַמָּיִם. לְפִיכָךְ240 כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי “כִּי־טוֹב” שְׁתֵּי פְעָמִים, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם.

שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַ' יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ: לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי “כִּי־טוֹב”? אָמַר לָהּ: אַף־עַל־פִּי־כֵן חָזַר וּכְלָלָם241 כֻּלָּם בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”242. אָמְרָה לוֹ: מָשָׁל, שִׁשָּׁה בְנֵי־אָדָם בָּאִים אֶצְלְךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה243 וּלְאֶחָד אֵין אַתָּה נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתָּה חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, − לֹא נִמְצָא בְיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְתוּת244 וּבְיַד אֶחָד שְׁתוּת? אֶתְמְהָא! חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן245.

רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה246. אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָהֶם דּוֹר־הַמַּבּוּל וְדוֹר־אֱנוֹשׁ וְדוֹר־הַפְּלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶם “כִּי־טוֹב”.

רַ' חֲנִינָא אָמַר: שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם”247. אָמַר רַב טָבְיוֹמִי: אִם מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ248 שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ אֵין בָּהּ “כִּי־טוֹב”, מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ249 − עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה (שם).

כט בַּשְּׁלִישִׁי הָיְתָה הָאָרֶץ מִישׁוֹר כְּבִקְעָה וְהַמַּיִם מְכַסִּים עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. וּכְשֶׁיָצָא הַדִּבּוּר מִפִי הַגְּבוּרָה250: “יִקָּווּ הַמַּיִם” – עָלוּ מִקְצוֹת הָאָרֶץ הָרִים וּגְבָעוֹת וְנִתְפָּרְדוּ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְנַעֲשׂוּ עֲמָקִים־עֲמָקִים. עָלָה תוֹכָהּ שֶׁל אֶרֶץ – וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּיִם וְנִקְווּ לָעֲמָקִים [וְהָיוּ לְיַמִּים]. מִיָּד נִתְגָּאוּ הַמַּיִם וְעָלוּ לְכַסּוֹת אֶת הָאָרֶץ כְּבַתְּחִלָּה, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּכְבָשָׁם251 וּנְתָנָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו וּמְדָדָם בְּשָׁעֳלוֹ, שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרוֹעַ, וְעָשָׂה חוֹל גְּבוּל לַיָּם, כְּאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה גָדֵר לְכַרְמוֹ. וּכְשֶׁהֵם עוֹלִים וְרוֹאִים אֶת הַחוֹל לִפְנֵיהֶם – חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵיהֶם (פדר“א ה; ילק”ש בראש').

ל “יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד”252 – רַ' יוּדָן בְּשֵׁם רַ' לֵוִי, רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בְּרַ' שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כָּל הָעוֹלָם כֻּלֹּו מַיִם253 בְּמָיִם, וְאַּתָּה אוֹמֵר254 “אֶל־מָקוֹם אֶחָד” – אֶתְמְהָא! מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין255; נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן. מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן? מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן256 וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָת. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל מֵי בְרֵאשִית וְיָצָא הָרוּחַ מֵהֶם וְסִלְּקָם בְּיָם אוֹקְיָנוֹס. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת257, וְנֶאֱמַר: הֵן יַעְצֹר258 בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ259, וְנֶאֱמַר: “וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי־יָם”260 (ב“ר ה; שו”ט צג).

לא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּרַ' נְחֶמְיָה: הַמַּיִם הָיוּ עוֹלִים הָרִים וְיוֹרְדִים תְּהוֹמוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לָאוֹקְיָנוֹס, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְּקָעוֹת אֶל־מָקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם”261 – אֵיזֶה מָקוֹם יָסַדְתָּ לָהֶם? זֶה אוֹקְיָנוֹס (ב"ר ה).


ה. דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת

לב דָּרַשׁ רַ' חֲנִינָא בַר פַּפָּא: "יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו262 – פָּסוּק זֶה שַׂר־הָעוֹלָם263 אֲמָרוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “לְמִינוֹ”264 בָּאִילָנוֹת, נָשְׂאוּ דְשָׁאִים קַל־וָחֹמֶר265 בְּעַצְמָם: – – – וּמָה אִילָנוֹת266 שֶׁאֵין דַּרְכָּם לָצֵאת בְּעִרְבּוּבְיָא267 אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “לְמִינוֹ”, אָנוּ עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה. מִיָּד כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָצָא לְמִינוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶאֱמַר: “וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ”268. פָּתַח שַׂר־הָעוֹלָם וְאָמַר: “יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו” (חול' ס).

לג רַב אַסִּי רָמֵי269, נֶאֱמַר: “וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא”270 – בִּשְׁלִישִׁי בְשַׁבָּת, וְנֶאֱמַר: “וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ”271 – בְּעֶרֶב־שַׁבָּת! מְלַמֵּד, שֶׁיָּצְאוּ דְשָׁאִים וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח קַרְקָע, עַד שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְיָרְדוּ גְשָׁמִים וְצָמָחוּ (שם).

לד “וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה”272 – כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִים273 אֵלּוּ עִם אֵלּוּ; כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִים עִם הַבְּרִיּוֹת; כָּל הָאִילָנוֹת – לַהֲנָאָתָן274 שֶׁל בְּרִיּוֹת נִבְרָאוּ (ב"ר יג).

לה אָמַר רַ' סִימוֹן: אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל275 בָּרָקִיעַ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדָל! (שם י).


ו. יָרֵחַ

לו רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי רָמֵי, נֶאֱמַר: “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדוֹלִים”276, וְנֶאֱמַר: “אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל… וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן”277? אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֶפְשָר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְכֶתֶר אֶחָד? אָמַר לָהּ: לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן278 אֲמַעֵט אֶת עַצְמִי? אָמַר לָהּ: לְכִי וּמִשְׁלִי בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה279 (חולין ס).

לז “וְאֵת הַכּוֹכָבִים”280 – אָמַר רַ' אַחָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אֶפִּיטְרוֹפִין281, אֶחָד שׁוֹלֵט בָּעִיר וְאֶחָד שׁוֹלֵט בַּמְּדִינָה282, אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וּמִעֵט עַצְמוֹ זֶה לִהְיוֹת שׁוֹלֵט בָּעִיר, גּוֹזֵר אֲנִי עָלָיו: בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא תְּהֵא כָל בּוּלֵי וְדֵימוֹס283 יוֹצֵאת עִמּוֹ284, וּבְשָׁעָה שֶׁיְהֵא נִכְנָס תְּהֵא בוּלֵי וְדֵימוֹס נִכְנֶסֶת עִמּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וְהַלְּבָנָה הַזּוֹ מִעֲטָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת שׁוֹלֶטֶת בַּלָּיְלָה, גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיהָ: בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יֹצֵאת יְהוּ הַכּוֹכָבִים285 יוֹצְאִים עִמָּהּ וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת יְהוּ הַכּוֹכָבִים נִכְנָסִים עִמָּהּ (ב"ר ו).

לח [דָּבָר אַחֵר]: בְּשָׁעָה שֶׁנָּזַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בַּלְּבָנָה, נָפְלָה286, וְנָפְלוּ נִיצוֹצִים מִמֶּנָּה עַל פְּנֵי כָל־הָרָקִיעַ, וְהֵם הַכּוֹכָבִים (ביה“מ ח”ה).


ז. בְּרִיּוֹת

לט רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: "מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְיָ287!– יֶשׁ לְךָ בְרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּיָּם וְיֶשׁ לְךָ בְרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּיַּבָּשָׁה; שֶׁבַּיָּם – אִלְמָלֵי עוֹלוֹת לַיַּבָּשָׁה מִיָּד מֵתוֹת, שֶׁבַּיַּבָּשָׁה – אִלְמָלֵי יוֹרְדוֹת לַיָּם מִיָּד מֵתוֹת. יֶשׁ לְךָ בְרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בְּאוּר288 וְיֶשׁ לְךָ בְרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּאֲוֵיר; שֶׁבָּאוּר – אִלְמָלֵי עוֹלוֹת לָאֲוֵיר מִיָּד מֵתוֹת. מְקוֹם חַיּוּתָהּ שֶׁל זוֹ מִיתָתָהּ שֶׁל זוֹ, וּמְקוֹם מִיתָתָהּ שֶׁל זוֹ חַיּוּתָהּ שֶׁל זוֹ – “מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ” (חול' קכז.).

מ “וְכָל צְבָאָם”289 – אֲפִילוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מְיֻתָּרִים בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִים וּפַרְעֻשִּׁים וְיַתּוּשִׁים290, אַף הֵם בִּכְלָל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵם: וּבַכֹּל עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי צְפַרְדֵּעַ, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי יַתּוּשׁ (ב“ר י; שמו”ר י).

מא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךָ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֹא בָרָא דָבָר אֶחָד לְבַטָּלָה (שבת עז:).

מב [אָמַר אֵלִיָּהוּ]: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּכְרַךְ291 גָּדוֹל שֶׁבָּעוֹלָם וְהָיְתָה שָׁם תִּשְׁחֹרֶת292. תְּפָסוּנִי וְהִכְנִיסוּנִי לְבֵית־הַמֶּלֶךְ. בָּא אֵלַי חַבָּר293 אֶחָד וְאָמַר לִי: סוֹפֵר294 אָתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מַה־שֶּׁהוּא295. אָמַר לִי: אִם תֹּאמַר לִי דָבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ – לֵךְ לְשָׁלוֹם. אָמַרְתִּי לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לִי: מִפְּנֵי מָה בָּרָא אֱלֹהִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים? אָמַרְתִּי לוֹ: אֱלֹהִים דַּיָּן הוּא, אֱלֹהִים קָדוֹשׁ, צַדִּיק וְחָסִיד וֶאֱמֶת הוּא לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים, וּמַכִּיר בְּרֹאשׁ וּבְסוֹף, וּמַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וְצוֹפֶה לְטוֹבָה וְאֵינוֹ צוֹפֶה לְרָעָה, וּבְחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ בָּרָא עוֹלָמוֹ וֶהֱכִינוֹ, וְאַחַר־כָּךְ בָּרָא אֶת הָאָדָם וֶהֱבִיאוֹ לָעוֹלָם, וְלֹא בְרָאוֹ אֶלָּא עַל־מְנָת296 שֶׁיַּעַבְדֶנּוּ בְלֵבָב שָׁלֵם, וְיִמְצָא קֹרַת־רוּחַ297 מִמֶּנּוּ וּמִתּוֹלְדוֹתָיו הַבָּאוֹת אַחֲרָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וְכֵוָן שֶׁפָּרָה וְרָבָה – זֶה עוֹבֵד לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְזֶה עוֹבֵד לְעֵץ וָאֶבֶן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַיְּבִין כְּלָיָה לְפָנָיו. כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר וּמִסְתַּכֵּל298 בְּכָל מַעֲשֵׂה־יָדָיו שֶׁבָּרָא בְעוֹלָמוֹ, אוֹמֵר: לָאֵלּוּ חַיִּים וְלָאֵלּוּ חַיִּים, לָאֵלּוּ נְשָׁמוֹת וְלָאֵלּוּ נְשָׁמוֹת, לָאֵלּוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלָאֵלּוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה – הֲרֵי הֵם חֲשׁוּבִים כִּבְהֵמָה וּכְחַיָּה וְכִשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. מִיָּד נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ299 וְאֵין מְכַלֶּה אוֹתָם. הָא לָמַדְתָּ300, שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בָּעוֹלָם אֶלָּא רְפוּאָה לִבְנֵי־אָדָם עַל הָאָרֶץ (תדב"א א).

מג שָׁאַל [קֻנְטְרֵיקוֹס301 הַהֶגְמוֹן302 אֶת רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי]: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ”303, הֲרֵי שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם, וְכָתוּב אֶחָד – “וַיִּצֶר יְיָ אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם”304, הֲרֵי שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ. אָמַר לוֹ: מִן הָרְקָק305 נִבְרָאוּ.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל קַפּוּטְקָאָה306: תֵּדַע307, שֶׁהֲרֵי עוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶם קַשְׂקַשִּׂים בְּרַגְלֵיהֶם כְּדָגִים (חול' כ“ז; ע”י).


ח. אָדָם

מד “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם”308 – בְּמִי נִמְלָךְ309? אָמַר רַ' אַמִּי: בְּלִבּוֹ נִמְלָךְ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלְטִין עַל־יְדֵי אַרְדְּכָל310, רָאָה אוֹתָה וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לְהִתְרַעֵם – לֹא עַל אַרְדְּכָל? כָּךְ “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ”311.

רַ' חֲנִינָא אָמַר: בְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת נִמְלָךְ.

אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן רָאָה צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, אָמַר: אִם אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ – רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ; וְאִם לֹא אֶבְרָא אוֹתוֹ – הֵיאַךְ צַדִּיקִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ? מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הִפְלִיג דַּרְכָּם שֶׁל רְשָׁעִים מִכְּנֶגֶד פָּנָיו312 וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת־הָרַחֲמִים וּבְרָאוֹ (ב“ר ח; ילק”ש בראשית א').

מה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, בָּרָא כַת313 אַחַת שֶׁל מַלְאָכֵי־הַשָּׁרֵת. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם314 – “נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ”315? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מַה־מַּעֲשָׂיו? אָמַר לָהֶם: כָּךְ וָכָךְ מַעֲשָׂיו. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ”316! הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה בֵּינֵיהֶם וּשְׂרָפָם. וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה. כַּת שְׁלִישִׁית אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ מַה הוֹעִילוּ? כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה. כֵוָן שֶׁהִגִּיעַ317 לְאַנְשֵׁי דוֹר־הַמַּבּוּל וְאַנְשֵׁי דוֹר־הַפְּלָגָה, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים318, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לֹא יָפֶה אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים לְפָנֶיךָ? אָמַר לָהֶם: “וְעַד־זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד־שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל וגו'”319 (סנה' לח).

מו אָמַר רַ' סִימוֹן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים־כִּתִּים320 וַחֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת. מֵהֶם אוֹמְרִים: יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים: אַל יִבָּרֵא. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חֶסֶד־וָאֶמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ”321. חֶסֶד אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶהוּא גוֹמֵל חֲסָדִים, אֱמֶת אוֹמֶרֶת: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים; צֶדֶק אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת; שָׁלוֹם אוֹמֵר: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ קְטָטָה322. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכָהּ לָאָרֶץ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה”323. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס שֶׁלָּךְ324? – תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ! זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר! “אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח”325.

רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אָמַר: עַד שֶׁמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִים326 אֵלּוּ עִם אֵלּוּ – בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְדַיְּנִים? כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם"327! (ב"ר ח).

מז רַ' הוּנָא בְּשֵׁם רַ' אַיְבוּ אָמַר: בְּדַעַת בָּרָא אֶת הָאָדָם; שֶׁבָּרָא צָרְכֵי מְזוֹנוֹתָיו וְאַחַר־כָּךְ בְּרָאוֹ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, “מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ”328 − צָרָה זוֹ לָמָּה נִבְרָאָה? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, “צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם”329 לָמָּה נִבְרָאוּ? “צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם”330 לָמָּה נִבְרָאוּ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מִגְדָּל מָלֵא כָל־טוּב וְאֵין לוֹ אוֹרְחִים – מַה הֲנָאָה יֵשׁ לַמֶּלֶךְ שֶׁמִּלְאוֹ? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ”331 – עֲשֵׂה כִרְצוֹנֶךָ! (שם).

מח רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן בְּשֵׁם רַ' יוֹנָתָן אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה משֶׁה כוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה הָיָה כוֹתֵב מַעֲשֵׂה כָל־יוֹם וָיוֹם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ332 – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָה אַתָּה נוֹתֵן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים333? אֶתְמְהָא! אָמַר לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת – יִטְעֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: משֶׁה, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁבָּרָאתִי, לֹא גְדוֹלִים וּקְטַנִּים אֲנִי מַעֲמִיד מִמֶּנּוּ? שֶׁאִם יָבֹא הַגָּדוֹל לִטּוֹל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנּוּ, וְהוּא אוֹמֵר: “מָה אֲנִי צָרִיךְ לִטּוֹל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנִּי?” – אוֹמְרִים לוֹ: לְמַד מִבּוֹרְאֶךָ, שֶׁהוּא בָרָא אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וְכֵוָן שֶׁבָּא לִבְרֹאת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת.

רַ' לֵוִי אָמַר: אֵין כָּאן נְטִילַת עֵצָה, אֶלָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בְּפֶתַח פַּלְטִין שֶלּוֹ, רָאָה בוֹלָרִין334 אַחַת מֻשְׁלָכֶת, אָמַר: מַה נַּעֲשֶׂה בָהּ? מֵהֶם אוֹמְרִים: דֵּימוֹסָיוֹת335, וּמֵהֶם אוֹמְרִים: פְּרִיבָטָיוֹת336. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַנְדַּרְטִּין337 אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ – מִי מְעַכֵּב? (שם; מדה"ג בראשית).

מט אָמַר רַ' אַחָא: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדושׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם: “נַעֲשֶׂה אָדָם”. אָמְרוּ לוֹ: אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ338? אָמַר לָהֶם: חָכְמָתוֹ תְּהֵא מְרֻבָּה מִשֶּלָכֶם. מֶה עָשָׂה? כִּנֵּס כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְהֶעֱבִירָם לִפְנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: מַה־שְּׁמוֹתָם שֶל אֵלּוּ? וְלֹא יָדָעוּ. כֵּוָן שֶׁבָּרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן כִּנֵּס כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְהֶעֱבִירָם לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: מַה־שְּׁמוֹתָם שֶׁל אֵלּוּ? אָמַר [אָדָם]: לָזֶה נָאֶה לִקְרוֹתוֹ שׁוֹר, לָזֶה חֲמוֹר, לָזֶה סוּס, לָזֶה גָּמָל, לָזֶה אֲרִי, לָזֶה נֶשֶׁר, וְכֵן לְכֻלָּם. – וְאַתָּה מַה־שְּׁמֶךָ? אָמַר לוֹ: אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרְאוֹת אָדָם. – וְלָמָּה? שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה. – וַאֲנִי מַה־שְׁמִי? אָמַר לוֹ: לְךָ נָאֶה לְהִקָּרְאוֹת “אֲדֹנָי”. – וְלָמָּה? שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ (פסיק“ר י”ד; תנח' חקת; ב“ר יז; במד”ר יט).

נ רַ' מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הֻצְבַּר עֲפָרוֹ339 (סנה' לח:).

נא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ”340 – הַצַּיָּר שֶהוּא צָר אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הָאָדָם פְּעֻלָּתוֹ שְׁלֵמָה. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁבָּנָה פַּלְטִין, הַבְּרִיּוֹת נִכְנָסִין לְתוֹכָה וְאוֹמְרִין: אִלּוּ הָיוּ הָעַמּוּדִים גְּבוֹהִים – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה; אִלּוּ הָיוּ הַכְּתָלִים גְּבוֹהִים – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה; אִלּוּ הָיְתָה הַתִּקְרָה341 גְבוֹהָה – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה. שֶׁמָּא יָבֹא אָדָם וְיֹאמַר: אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלשׁ עֵינַיִם, אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלשׁ יָדַיִם וְשָׁלשׁ רַגְלַיִם – כַּמָּה הָיָה יָפֶה לִי; אִלּוּ הָיִיתִי מְהַלֵּךְ עַל רֹאשִׁי, אִלּוּ הָיוּ פָנַי הֲפוּכִים לַאֲחוֹרַי – כַּמָּה הָיָה נָאֶה לִי, אֶתְמְהָא! כִּבְיָכוֹל342, מֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּבֵית־דִּינוֹ נִמְנִין343 עַל כָּל אֵבֶר וָאֵבֶר מִשֶּׁלְךָ וּמַעֲמִידְךָ עַל מְכוֹנֶךָ (ספרי האזינו).

נב אָמַר רַ' לֵוִי בַר חַיְתָא: מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם בּוֹנֶה פַלְטִין, וְאִם נָתַן בִּיבָהּ344 עַל פִּתְחָהּ אֵינוֹ נָאֶה, מֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרָא הָאָדָם הַזֶּה וְנָתַן בִּיבוֹ345 עַל פִּתְחוֹ – וְהוּא נוֹיוֹ346 וְהוּא שִׁבְחוֹ (ב"ר יב).

נג “בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ”347 – אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: בְּשָׁעָה שֶבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן טָעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וּבִקְשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אָדָם.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְאִפַּרְכּוֹס348 שֶׁהָיוּ בִקְרוּכִין349 וְהָיוּ בְנֵי־הַמְּדִינָה מְבַקְשִׁין לוֹמַר לַמֶּלֶךְ “דּוֹמִינוֹ”350, וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֵיזֶהוּ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? דְּחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַקְּרוּכִין וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אִפַּרְכּוֹס (שם ח).

נד לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי351– לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עָלָיו352 הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא, וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא; וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם־הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ; וְשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים: הַרְבֵּה רְשֻׁיּוֹת353 בַּשָּׁמָיִם; וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד כֻּלָּם דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טָבַע כָּל־אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם (סנהד' לח.).

נה שָׁנוּ חֲכָמִים: אָדָם יְחִידִי נִבְרָא, וּמִפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי הַצַּדִּיקִים וּמִפְּנֵי הָרְשָׁעִים; שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְנֵי354 צַדִּיק, וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְנֵי רָשָׁע. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת, שֶׁלֹּא יְהוּ מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת355 זוֹ בְזוֹ; וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי מִתְגָּרוֹת, אִם נִבְרְאוּ שְנַיִם356 עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִים; וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי – גוֹזְלִין וְחוֹמְסִין357, אִם נִבְרְאוּ שְׁנַיִם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶם358 [שֶׁל בְּנֵי־אָדָם] דּוֹמִים זֶה לָזֶה? שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וְיֹאמַר: שֶׁלִּי הִיא (סנהד' לח, ע"י).

נו אָדָם נִבְרָא בְעֶרֶב־שַׁבָּת וּמִפְּנֵי מָה? שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים: שֻׁתָּף הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאִם תָּזוּחַ359 דַּעְתּוֹ עָלָיו אוֹמֵר לוֹ: יַתּוּשׁ קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְמִצְוָה360 מִיָּד. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לִסְעֻדָּה361 מִיָּד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פְלָטוֹרִין362 וְשִׁכְלְלָם363 וְהִתְקִין סְעֻדָּה וְאַחַר־כָּךְ הִכְנִיס אוֹרְחִים (שם).

נז “וְאִישׁ תְּרוּמוֹת”364 – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶהָיָה גְמַר חַלָּתוֹ365 שֶׁל עוֹלָם (ב"ר יד).

נח בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ366 עַל כָּל אִילָנֵי גַן־עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵם! וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי – בִּשְׁבִילְךָ בָרָאתִי. תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְקַלְקֵל367 ותַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ (קה"ר ט).

נט “אָחוֹר וָקֶדֶם368 צַרְתָּנִי”369 – אִם זָכָה אוֹמְרִים לוֹ: אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו– אוֹמְרִים לוֹ: זְבוּב קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל370 זֶה קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית (ב"ר ח; סנה' לח).

ס “אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי”371 – אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶן אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן אַנְדְּרוֹגִינוֹס372 בְּרָאוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם”373.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן דוּ־פַרְצוּפִין374 בְּרָאוֹ, וּנְסָרוֹ375 וַעֲשָׂאוֹ גַבַּיִים376, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן.

הֵשִׁיבוּ לוֹ: וַהֲלֹא נֶאֱמַר “וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו”377. אָמַר לָהֶם: מִשְּׁנֵי צְדָדָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְצֶלַע הַמִּשְכָּן”378.

סא “וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה”379 – רַ' יְהוּדָה אָמַר: מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ עֹקֶץ כְּחַיָּה380 וְחָזַר וּלְקָחוֹ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ (שם יד).

סב “וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר”381 – רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן אָמַר: עֹפֶר382, עֶלֶם – עַל מְלֵאָתוֹ383 נִבְרָא: אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן:אַף חַוָּה עַל מְלֵאָתָהּ נִבְרֵאת.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה384 נִבְרְאוּ (שם).

סג אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' אֶלְעָזָר: אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם385 בְּרָאוֹ וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ”386.

“זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם”387 – אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוּטָל גֹּלֶם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם הֶרְאָה לוֹ דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וְסוֹפְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ”388 – גֹּלֶם, מַה שֶּרָאוּ עֵינֶיךָ, כְּבָר הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרְךָ, זֶה סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן389 (ב“ר כד; פסיק”ר כג).

סד עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוּטָל גֹּלֶם הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁעָתִיד לַעֲמוֹד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ שֶׁהוּא תָלוּי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם390, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָלוּי בִּשְׂעָרוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָלוּי בְּמִצְחוֹ, וְיֵשׁ בְּעֵינָיו, וְיֵשׁ בְּחָטְמוֹ, וְיֵשׁ בְּפִיו, וְיֵשׁ בְּאָזְנוֹ, וְיֵשׁ בְּמֵלְתָיו391 (שמ"ר מ).


ט. הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים

סה “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ”392 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”393, בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים – “יְהִי רָקִיעַ”394, בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים – “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ”395, בָּרְבִיעִי מִן הָעֶלְיוֹנִים – “יְהִי מְאֹרֹת”396, בַּחֲמִישִׁי מִן הַתַּחְתּוֹנִים – “יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם”397, בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְרֹאת אָדָם, אָמַר: אִם אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים, הֲרֵי הָעֶלְיוֹנִים רַבִּים מִן הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיאָה אֶחָת, אִם אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲרֵי הַתַּחְתּוֹנִים רַבִּים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיאָה אֶחָת, וְאֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה398 – מִן הַתַּחְתּוֹנִים, “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”399 – מִן הָעֶלְיוֹנִים (ב“ר יב; ויק”ר ט).

סו “וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם”400 – שְׁתֵּי יְצִירוֹת401, יְצִירָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים וִיצִירָה מִן הָעֶלְיוֹנִים402.

אָמַר רַ' תַּפְדַּאי בְּשֵׁם רַ' אַחָא: הָעֶלְיוֹנִים נִבְרְאוּ בְצֶלֶם וּבִדְמוּת וְאֵינָם פָרִים וְרָבִים, וְהַתַּחְתּוֹנִים פָּרִים וְרָבִים וְלֹא נִבְרְאוּ בְצֶלֶם וּבִדְמוּת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֲרֵינִי בוֹרֵא אוֹתוֹ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת מִן הָעֶלְיוֹנִים, פָּרֶה וְרָבֶה מִן הַתַּחְתּוֹנִים. וְאָמַר רַ' תַּפְדַּאי בְּשֵׁם רַ' אַחָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הוּא חַי וְאֵינוֹ מֵת, מִן הַתַּחְתּוֹנִים הוּא מֵת וְאֵינוֹ חַי – אֶלָּא הֲרֵינִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מֵאֵלוּ וּמֵאֵלוּ – אִם יֶחֱטָא יָמוּת, וְאִם לָאו – יִחְיה (ב"ר ח; שם יד).


י. דְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְעֶרֶב־שַׁבָּת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת.

סז עֲשָׂרָה דְבָרִים403 נִבְרְאוּ בְעֶרֶב־שַׁבָּת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵם: פִּי הָאָרֶץ404, פִּי הַבְּאֵר405, פִּי הָאָתוֹן406, הַקֶּשֶׁת407 וְהַמָּן408 וְהַמַּטֶּה409 וְהַשָּׁמִיר410, הַכְּתָב411 וְהַמִּכְתָּב412 וְהַלּוּחוֹת413; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִיקִין414 וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה415 וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ416. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַצְּבָת417. הוּא הָיָה אוֹמֵר: צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות פ"ה; פסח' נד.).


יא. סִדְרֵי בְרֵאשִׁית וְשִׁנּוּיֵיהֶם

סח אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶן אֶלְעָזָר: [תְּנָאִים] הִתְנָה418 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי־בְרֵאשִׁית, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל־צְבָאָם צִוֵּיתִי"419 – צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּקָרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתַּתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה; צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ; צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ; צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לִפְנֵי יְחֶזְקֵאל; צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה; צִוִּיתִי אֶת הָאוּר420 שֶׁלֹּא יַזִּיק אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה; צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל (ב“ר ה; ילק”ש בשלח יד).

סט “יָדַעְתִּי כִּי כָל־אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ, וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו”421 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: “יִקָּווּ הַמַּיִם… אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”422. – וְלָמָּה423 “הַקּוֹרֵא לְמֵי־הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ”424 שְׁתֵּי פְעָמִים425? אַחַת בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְאַחַת בְּדוֹר הַפְּלָגָה. “וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה” – כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בִּשְׁבִיל “שֶׁיִּרְאוּ מִלְפָנָיו”426 – שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרִיּוֹת יְרֵאִים מִלְּפָנָיו. מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁמָּרְדָה בַמֶּלֶךְ. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ427 לִגְיוֹן קָשֶׁה וְהִקִּיפָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ בְנֵי הַמְּדִינָה וְיִתְיָרְאוּ מִפָּנָיו. כָּךְ לָמָּה “כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת”428? בִּשְׁבִיל “יִירְאוּ מֵיְיָ כָּל־הָאָרֶץ, מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל”429.

דָּבָר אַחֵר: כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ יוֹם שֶׁיְהֵא יוֹם וְלַיְלָה שֶׁיְהֵא לָיְלָה, בָּא יַעֲקֹב וְעָשָׂה אֶת הַיּוֹם לַיְלָה, שֶׁשִּׁקַּע לוֹ430 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלֹּא בְעוֹנָתוֹ; בָּא יְהוֹשֻׁעַ וְעָשָׂה אֶת הַלַּיְלָה יוֹם431. הֲרֵי שֶׁהַצַּדִּיקִים גּוֹרְעִים וּמוֹסִיפִים עַל דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרִיּוֹת יְרֵאִין מִלְּפָנָיו.

כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁיְהֵא הַיָּם יָם וְשֶׁתְּהֵא הַיַּבָּשָׁה יַבָּשָׁה. בָּא משֶׁה וְעָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה432, בָּא אֱלִישָׁע וְעָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יָם433.

כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַחֹרֶף שֶׁיְהֵא חֹרֶף וְאֶת הַקַּיִץ שֶׁיְהֵא קָיִץ. בָּא אֵלִיָּהוּ וְעָשָׂה אֶת הַחֹרֶף קָיִץ434, בָּא שְׁמוּאֵל וְעָשָׂה אֶת הַקַּיִץ חֹרֶף435.

כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הָעֶלְיוֹנִים לְעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר: “הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי־אָדָם”436; בָּא משֶׁה וְעָשָׂה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים לְעֶלְיוֹנִים וְאֶת הָעֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר: “וּמשֶׁה עָלָה אֶל־הָאֱלֹהִים”437, “וַיֵּרֶד יְיָ עַל־הַר סִינַי”438. (ב“ר ה; דב”ר י; קה"ר ג).


יב. מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא

ע הַרְבֵּה מַעֲשִׂים כָּתַב משֶׁה בַּתּוֹרָה סְתוּמִים, עָמַד דָּוִד וּפֵרְשָׁם. אָנוּ מוֹצְאִים בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, מִשֶּׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”439, וְאַחַר כָּךְ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר440; וְדָּוִד פֵּרְשׁוֹ: מֵאַחַר שֶׁבָּרָא הָאוֹר בָּרָא שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”441 וְאַחַר־כָּךְ “נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה”442 – הֲרֵי לָמַדְנוּ, מִשֶּׁבָּרָא אוֹר443 בָּרָא שָׁמָיִם.

שָׁלשׁ בְּרִיּוֹת קָדְמוּ אֶת הָעוֹלָם: הַמַּיִם וְהָרוּחַ וְהָאֵשׁ. הַמַּיִם הָרוּ וְיָלְדוּ אֲפֵלָה, הָאֵשׁ הָרְתָה וְיָלְדָה אוֹר, הָרוּחַ הָרְתָה וְיָלְדָה חָכְמָה. בְּשֵׁשׁ בְּרִיּוֹת אֵלּוּ הָעוֹלָם מִתְנַהֵג: בְּרוּחַ וּבְחָכְמָה, וּבְאֵשׁ וּבְאוֹר, וּבְחשֶׁךְ וּבְמָיִם.

“בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְיָ”444 – אָדָם רוֹאֶה עַמּוּד נָאֶה445 אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַמַּחְצָב446 שֶׁנֶּחְצַב מִמֶּנּוּ! נָאֶה הָעוֹלָם – בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁחֲצָבוֹ וּבְרָאוֹ בְדָבָר447! אַשְׁרֶיךָ, הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַמֶּלֶךְ בָּךְ!

“יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד”448 – מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם צָר אִיקוֹנִין449 שֶׁלֹּו עַל טַבְלָא450 שֶׁל עֵץ, הַטַּבְלָא גְּדוֹלָה מִצּוּרָתוֹ; צוּר עוֹלָמִים, יְהִי שְׁמוֹ מְבוֹרָךְ, הוּא גָדוֹל וְאִיקוֹנִין שֶלֹּו גְּדוֹלָה, הָעוֹלָם קָטָן וְהוּא גָדוֹל מִן הָעוֹלָם – יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד".

“עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”451 – מִשֶּׁעָטַף אֶת הָאוֹר חָזַר וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.

“נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה”452 – בָּשָׂר־וָדָם מִשֶּׁבּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֲלִיָּה; הָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן: מִשֶׁמָּתַח מַעֲזִיבָה453 בָּנָה עֲלִיָּה454 וּמִשֶּׁבָּנָה עֲלִיָּה הֶעֱמִיד אוֹתָהּ עַל אֲוֵיר הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה455. וְאַחַר־כָּךְ הִתְקִין מַרְכְּבוֹתָיו עֲנָנִים, וְאַחַר־כָּךְ הָאִסְטִית456 שֶׁלּוֹ עַל סְעָרָה.

“הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיוֹתָיו”457 – לֹא בִנְחשֶׁת וְלֹא בְּבַרְזֶל, אֶלָּא בִגְזֻזְטְרָאוֹת458 שֶׁל מָיִם; לֹא בְאֶבֶן וְלֹא בְגָזִית, אֶלָּא רְכָסִים שֶׁל מָיִם459.

“הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ”460 – בָּשָׂר־וָדָם עוֹשֶׂה סַרְגְּלָא461 שֶׁלּוֹ חֲזָקָה, בְּבַרְזֶל וּבִנְחשֶׁת, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, שֶׁתִּשָּׂא כָל־מַשָּאוֹ; וְהָאֱלֹהִים, יְהִי שְמוֹ מְבוֹרָךְ, “שָׂם עָבִים רְכוּבוֹ”, – הֶעָנָן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְעוֹשֶׂה סַרְגְּלִין שֶׁלּוֹ עָבִים.

“הַמְהַלֵּךְ עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ”462 – בָּשָׂר־וָדָם, אִם הָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ שֶׁל שְׁקִיעָה463 מְהַלֵּךְ הוּא עַל הָאֲבָנִים שֶׁהֵן קָשׁוֹת; וְהָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא “מְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ” – עוֹזֵב אֶת הֶעָנָן הַנִּרְאֶה וּמְהַלֵּךְ עַל הָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה.

“עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת”464 – בָּשָׂר־וָדָם מַכְתִּיב לוֹ465 סְטַרְטְיוֹטִין466 גִּבּוֹרִים בְּרִיאִים, וּמַלְבִּישָׁם קַסְדָּא467 וְשִׁרְיוֹן וּכְלֵי־זָיִן; וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת”468 – הִכְתִּיב סְטַרְטְיוֹטִין שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָן נִרְאִין, “מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט”469 – הָרוּחַ יוֹצֵא וְהַבָּרָק אַחֲרָיו.

“יָסַד אֶרֶץ עַל־מְכוֹנֶיהָ… תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ”470 – עָשָׂה אֶחָד עָרֹם וְאֶחָד לָבוּשׁ; כְּגוֹן בָּשָׂר־וָדָם שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, הִפְשִׁיט כְּסוּתוֹ שֶׁל אֶחָד וְהִלְבִּישָׁהּ לַחֲבֵרוֹ; כָּךְ אָמַר אֱלֹהִים: “יִקָּווּ הַמַּיִם… וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”471 – גִּלָּה אֶת הָאָרֶץ וְכִסָּה אֶת הַתְּהוֹם.

“עַל־הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם”472 – כְּגוֹן בָּשָׂר־וָדָם שֶׁרָאָה גִּתּוֹ473 מְלֵאָה עֲנָבִים, וְיֶשׁ לוֹ כֶרֶם לִבְצוֹר. מֶה עָשָׂה? רָפַשׂ474 הָעֲנָבִים שֶׁבַּגַּת וּבָעַט רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְאַחַר־כָּךְ הֵבִיא אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם וְהֶחֱזִיקָה הַגַּת אֶת כֻּלָּם. כָּךְ הָיָה כָּל־הָעוֹלָם מָלֵא מַיִם בְּמַיִם, וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַמָּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”475. אָמְרוּ הַמַּיִם: הֲרֵי כָל הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִים, וְעַד עַכְשָׁו צַר לָנוּ476,– לְהֵיכָן נֵלֵךְ? בָּעַט הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא בָּאוֹקְיָנוֹס וְהָרַג שַׂר שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב”477, 478 – וּכְשֶׁהָרַג אוֹתוֹ הָיוּ הַמַּיִם בּוֹכִים, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם בּוֹכִים, וְלָּמָה הֲרָגוֹ? שֶׁהַבַּיִת הַמַּחֲזִיק מֵאָה חַיִּים – מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים.

“מִן־גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן־קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן”479 – מִקּוֹל צַעֲקָתוֹ שֶׁל אוֹקְיָנוֹס הָיוּ שְׁאָר הַמַּיִם בּוֹרְחִים – וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לְהֵיכָן בּוֹרְחִים.

“יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל־מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם”480 – כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר־וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ אֲדוֹנוֹ: הַמְתֵּן לִי בַּשּׁוּק וְלֹא הוֹדִיעוֹ בְאֵיזֶה מָקוֹם. הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר: שֶׁמָּא אֵצֶל בָּסִילְקֵי481 אָמַר לִי, אוֹ שֶׁמָּא אֵצֶל בֵּית־הַמֶּרְחָץ, אוֹ שֶׁמָּא בְצַד תֵּיאַטְרוֹן? עָלָה אֲדוֹנוֹ וּמְצָאוֹ. סְטָרוֹ מִסְטָר482, אָמַר לוֹ: עַל שַׁעַר פַּלְטְרִין שֶׁל הִפַּרְכּוֹס483 שְׁלַחְתִּיךָ! אַף הַמַּיִם כְּשֶׁשָּׁמְעוּ “יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל־מָקוֹם אֶחָד”484 לֹא הוֹדִיעָם אִם לְצָפוֹן אִם לְדָרוֹם; הָיוּ חוֹזְרִין וְהוֹלְכִין– “יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת”485 – עַד שֶׁסְּטָרָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִסְטָר, אָמַר לָהֶם: לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן486 אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ – “אֶל־מְקוֹם זֶה487 יָסַדְתָּ לָהֶם”488.

“גְּבוּל־שַׂמְתָּ בַּל־יַעֲבֹרוּן”489 – כְּגוֹן בָּשָׂר־וָדָם שֶׁהִכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ לְדִיר490 וְנָעַל הַמַּסְגֵּר בְּפָנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתִרְעֶה אֶת הַתְּבוּאָה; כָּך נָעַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַיָּם בְּחוֹל וְהִשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַחוֹל.

“הַמְשַלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן”491 – כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שְׁנֵי עֲקָלִים492 שֶל זֵיתִים, כָּבַשׁ עֲלֵיהֶם אֶת הַקּוֹרָה וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְּמָטָה; כָּךְ הָהָר מִכָּאן וְהָהָר מִכָּאן כְּבוּשִׁים עַל הַמַּעְיָנוֹת, וְהֵם מְקַטְּעִים493 וְיוֹצְאִים מִבֵּין הֶהָרִים (שמ"ר; תנח' חיי־שרה).


יג. שִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם

עא “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”494 – רַבִּי תַּנְחוּמָא פָתַח: “אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ”495 – בְּעוֹנָתוֹ496 נִבְרָא הָעוֹלָם; לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִבָּרְאוֹת קֹדֶם־לָכֵן. אָמַר רַ' אַבָּהוּ: “מִכָּאן497 שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָם, בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָם – עַד שֶׁבָּרָא אֶת אֵלּוּ, אָמַר: אוֹתָם לֹא הָיוּ עֲרֵבִים עָלַי498, אֵלּוּ עֲרֵבִים עָלַי” (ב“ר ט; שו”ט לד; שמו"ר ל).

עב “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”499 – אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלְטִין, רָאָה אוֹתָהּ וְעָרְבָה לוֹ. אָמַר: פַּלְטִין, פַּלְטִין! הַלְוַאי תְּהִי מַעֲלַת־חֵן לְפָנַי בְּכָל־עֵת כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלֵית חֵן לְפָנַי בְּשָׁעָה זוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְעוֹלָמוֹ: עוֹלָמִי, עוֹלָמִי! הַלְוַאי תְּהֵא מַעֲלֵה־חֵן לְפָנַי בְּכָל עֵת כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלֵיתָ חֵן לְפָנַי בְּשָׁעָה זוֹ (ב"ר ט).

עג מַהוּ “וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי”500 – אֶתְמְהָא501! – אָמַר גְּנִיבָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ חֻפָּה וְצִיְּרָהּ וְכִיְּרָהּ502. וּמֶה הָיְתָה חֲסֵרָה? – כַּלָּה503 שֶׁתִּכָּנֵס לְתוֹכָהּ. כָּךְ מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר" – שַׁבָּת (שם י).

עד “אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר”504 – כִּבְיָכוֹל, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְגָּאֶה505 בְעוֹלָמוֹ וְאוֹמֵר: רְאוּ בִּרְיָה שֶׁבָּרָאתִי וְצוּרָה שֶׁצָּרְתִי.

“אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם”506 – בּוֹרְאָם מְשַׁבְּחָם – וּמִי מְגַנָּם507? בּוֹרְאָם מְקַלְּסָם508 – וּמִי נוֹתֵן בָּהֶם דֹּפִי509? – אֶלָּא נָאִים הֵם וּמְשֻׁבָּחִים הֵם (שם יב).


יד. חַוָּה

עה “וּלְאָדָם לֹא־מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ”510 – שֶׁהֶעֱבִיר לְפָנָיו אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף זוּגוֹת זוּגוֹת. אָמַר אָדָם: לַכֹּל יֵשׁ בֶּן־זוּג וְלִי אֵין בֶּן־זוּג!

וְלָמָּה לֹא בְרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה? אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לִקְרוֹא עָלֶיהָ תִּגָּר511, לְפִיכָךְ לֹא בְרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ512 בְּפִיו. כֵּוָן שֶׁתְּבָעָהּ – מִיָּד “וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם”513 (ב"ר יז).

עו “וַיִּבֶן514 יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע515” רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: הִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לִבְרֹאתָהּ. אָמַר: לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ – שֶׁלֹּא תְהֵא מְיַקֶּרֶת516 רֹאשָׁהּ; וְלֹא מִן הָעַיִן – שֶׁלֹּא תְהֵא סַקְרָנִית517; וְלֹא מִן הָאֹזֶן – שֶׁלֹּא תְהֵא צַיְּתָנִית518; וְלֹא מִן הַצַּוָּאר – שֶׁלֹּא תְהֵא גַבְהָנִית; וְלֹא מִן הַפֶּה – שֶׁלֹּא תְהֵא פַטְפְּטָנִית519; וְלֹא מִן הַלֵּב – שֶׁלֹּא תְהֵא קַנְאֲתָנִית520; וְלֹא מִן הַיָּד – שֶׁלֹּא תְהֵא מַשְׁמְשָׁנִית521; וְלֹא מִן הָרֶגֶל – שֶׁלֹּא תְהֵא פַרְסָנִית522; אֶלָּא מִן הַצֵּלָע, מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם; וְעַל כָּל אֵבֶר וָאֵבֶר שֶׁהָיָה בוֹרֵא בָהּ, הָיָה אוֹמֵר לָהּ: תְּהִי אִשָּׁה צְנוּעָה, אִשָּׁה צְנוּעָה! – וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – “וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי”523, שֶׁכֻּלָּן יֶשׁ בָּהּ524 (שם יח; דב"ר ו; תנח' וישב).

עז אָמַר רַ' חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַ' אִידִי: כֵּוָן שֶׁנִּבְרֵאת חַוָּה – נִבְרָא שָׂטָן עִמָּהּ (ב"ר יז).

עח אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֱלֹהֵיכֶם גַּנָּב הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו”525. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: הַנִּיחֵהוּ וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ. אָמְרָה לוֹ [לְקֵיסָר]: תְּנוּ לִי דּוּכָס526 אֶחָד. אָמַר לָהּ: לָמָּה לָךְ? [אָמְרָה לוֹ]: לִסְטִים527 בָּאוּ עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶל כֶּסֶף וְהִנִּיחוּ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהּ: וּלְוַאי528 שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם. – וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֵלָע אַחַת וְנָתְנוּ לוֹ אִשָׁה לְשַׁמְּשׁוֹ529? (סנה' לט.).

עט דָּרַשׁ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע”530 – מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְחַוָּה וֶהֱבִיאָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן; שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי־הַיָּם קוֹרִין לִקְלִיעֲתָא בִּנְיָתָא531 (בר' סא.; עיר' יח.).

פ “וַיְבִיאֶהָ אֶל־הָאָדָם”532 – מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה533 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוּשְׁבִינוּת לְאָדָם הָרִאשׁוֹן.

אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל הֵם הָיוּ שׁוּשְׁבִינִין שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (ב"ר ח).

פא אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קִשְּׁטָהּ כְּכַלָּה וְאַחַר־כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ.

אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: אַתָּה סָבוּר שֶׁמִּתַּחַת חָרוּב534 אֶחָד אוֹ שִׁקְמָה אַחַת הֱבִיאָהּ לוֹ? אֶלֶּא מִשֶּׁקִּשְּׁטָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה535 מִינֵי תַכְשִׁיטִין אַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָּתֶךָ”536 וגו' (שם יח).

פב וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם"537 – זוֹ הִיא שֶׁעֲתִידָה לְהַקִּישׁ עָלַי538 כְּזוּג, כְּעֵין מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: “פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן”539; זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה מְפַעַמְתֵּנִי540 כָּל הַלַּיְלָה כֻּלֹּו.

אָמַר רֵיש־לָקִיש: מִתְּחִילַּת בְּרִיָּתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא בַחֲלוֹם541 (שם).


טו. הַנָּחָשׁ וְהַחֵטְא

פג “אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם יָשָׁר”542 – יָשָׁר הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ”543 – כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת544, וְכֵוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁנַיִם – “וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים”545 {ב"ר כ).

פד הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵסֵב בְּגַן־עֵדֶן הָיָה, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים לְפָנָיו וְצוֹלִים לוֹ בָּשָׂר וּמְסַנְּנִים546 לוֹ יָיִן; הֵצִיץ בּוֹ נָחָשׁ וְרָאָה בִכְבוֹדוֹ וְנִתְקַנֵּא בוֹ (סנה' נט:; מדה"ג).

פה “וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם”547 – דָּן נָחָש דִּין548 בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאָמַר: אִם הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְאָדָם – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לִי, שֶׁהָאִישׁ לְעוֹלָם קָשֶׁה לְהוֹצִיאוֹ מִדַּעְתּוֹ549; אֶלָּא הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְחַוָּה, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת לִי, שֶׁהַנָּשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה וְנִשְׁמָעוֹת לְכָל הַבְּרִיּוֹת.

“כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים”550 – רַ' יְהוּדָה דְסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: הִתְחִיל אוֹמֵר דֵּילָטוֹרְיָא551 עַל בּוֹרְאוֹ. אָמַר לוֹ: מֵאִילָן זֶה אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם וְהוּא אָמַר לָכֶם “לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ” – שֶׁלֹּא תִבְרְאוּ עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, שֶׁכָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא בֶן־אֻמָּנוּתוֹ. [וְעוֹד אָמַר]: כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא אַחַר חֲבֵרוֹ שַׁלִּיט בַּחֲבֵרוֹ, וְאָדָם נִבְרָא אַחַר הַכֹּל – לִשְׁלוֹט בַּכֹּל, קִדְמוּ וְאִכְלוּ עַד שֶׁלֹּא יִבְרָא עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים וְהֵם שׁוֹלְטִים בָּכֶם.

הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְנָגַע בָּאִילָן בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וְהִרְתִּיעוֹ552 עַד שֶׁנָּשְׁרוּ553 פֵרוֹתָיו לָאָרֶץ. הִתְחִיל הָאִילָן לִצְוֹחַ: רָשָׁע, אַל תִּגַּע בִּי – “אַל־תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד־רְשָׁעִים אַל־תְּנִדֵנִי”554! הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: הֲרֵי נָגַעְתִּי בָאִילָן וְלֹא מַתִּי, אַף אַת תִּגְּעִי וְלֹא תָמוּתִי. מִיָּד דְּחָפָהּ וְנָגְעָה בוֹ. רָאֲתָה מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּא כְנֶגְדָּהּ, אָמְרָה: אוֹי לִי, עַכְשָׁיו אֲנִי מֵתָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה אִשָּׁה אַחֶרֶת וְנוֹתְנָהּ לְאָדָם. מִיָּד – וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ555 – אָמַר רַ' אַיְבוּ: סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ. רַ' שִׂמְלַאי אָמַר: בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת556 בָּאָה עָלָיו. אָמְרָה לוֹ: מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁאֲנִי מֵתָה וְחַוָּה אַחֶרֶת נִבְרֵאת לָךְ – “אֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”557; אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי מֵתָה וְאַתָּה יוֹשֵׁב לְךָ הַטְלִיס558 – “לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ”559. רַבָּנָן אָמְרוּ: הִתְחִילָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו בְקוֹלָהּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ”560.

"גַּם561 – רִבּוּי: הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹפוֹת. הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ. חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ “חוֹל”562, זֶהוּ שֶנֶּאֱמַר: “וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים”563. דְּבֵי רַ' יַנַּאי אָמְרוּ: אֶלֶף שָׁנִים הוּא חַי וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה564 וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֲבָרִים וָחָי. רַבִּי יוּדָן בְּרַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּסוֹף אֶלֶף שָׁנִים גּוּפוֹ כָלֶה וּכְנָפָיו מִתְמַרְטְטִין וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֲבָרִים וָחָי (ב“ר יט; שם כ; פדר”א יג; מדה“ג בראשית; אדר”נ א; ילק"ש ברא' ג).

פו “וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־הַנָּחָשׁ”565 – וְהֵיכָן הָיָה אָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? אַבָּא בַר גּוּרְיָא אָמַר: יָשֵׁן לוֹ, חֲכָמִים אוֹמְרִים: נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהֶחֱזִירוֹ בְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אָמַר לוֹ: כָּאן בֵּית נֶטַע566, כָּאן בֵּית זָרַע567 (ב"ר יח).

פז רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאִשְׁתּוֹ דּוֹמִין? לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. הָלַךְ וְהֵבִיא אֶת הֶחָבִית וְהִנִּיחַ בָּהּ תְּאֵנִים בְּמִנְיָן וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, וְצָד אֶת הָעַקְרָב, וּנְתָנוֹ עַל פִּי הֶחָבִית, וְהִקִּיפָהּ בְּצָמִיד פָּתִיל, וְהִנִּיחָהּ בְּקֶרֶן־זָוִית. אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: בִתִּי, כֹּל שֶׁיֶּשׁ־לִי בַּבַּיִת הַזֶּה מָסוּר בְּיָדֵךְ, חוּץ מֵחָבִית זוֹ, שֶׁלֹּא תִגְּעִי בָהּ כָּל עִקָּר568, שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עַקְרָב. כֵּוָן שֶׁיָּצָא בַעְלָהּ לַשּׁוּק נִכְנְסָה אֶצְלָהּ זְקֵנָה אַחַת כְּגוֹן569 שׁוֹאֶלֶת חֹמֶץ. אָמְרָה לָהּ: מַה בַּעְלֵךְ עוֹשֶׂה עִמָּךְ? אָמְרָה לָהּ: כָּל טוּב הוּא עוֹשֶׂה עִמִּי וְכֹל מַה שֶּׁיֶּשׁ־לוֹ נָתַן לִי, חוּץ מֵחָבִית זוֹ שֶׁאֵינוֹ מַשְׁלִיטֵנִי עָלֶיהָ. אָמְרָה לָהּ: וַהֲלֹא כָל קוֹזְמִין570 שֶׁלּוֹ הֲרֵי הִיא בְחָבִית זוֹ, וְלֹא אָמַר לָךְ כָּךְ אֶלָּא שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִתְּנָם לָהּ. מֶה עָשְׂתָה הָאִשָּׁה? עָמְדָה וּפָתְחָה אֶת הֶחָבִית וְהוֹשִׁיטָה יָדָהּ לְתוֹכָהּ וַעֲקָצָהּ571 עַקְרָב. הָלְכָה לָהּ וְנָפְלָה עַל הַמִּטָּה. כֵּוָן שֶׁבָּא בַּעְלָהּ מִן הַשּׁוּק, אָמַר לָהּ: מַה זֶּה? – אָמְרָה לוֹ: יָדִי הוֹשַׁטְתִּי אֶל הֶחָבִית וַעֲקָצַנִי עַקְרָב, וַהֲרֵינִי מֵתָה. אָמַר לָהּ: לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ מִתְּחִלָּה: כֹּל מַה שֶּׁיֶּשׁ־לִי בְּבַיִת זֶה מָסוּר בְּיָדֵךְ, חוּץ מֵחָבִית זוֹ, שֶׁלֹּא תִגְּעִי בָהּ כָּל עִקָּר? מִיָּד כָּעַס עָלֶיהָ וְהוֹצִיאָהּ (אדר“נ א; פדר”א יג; ב"ר יט).

פח “וַיִּשְמְעוּ אֶת־קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ572 בַּגָּן”573 – שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: הֲרֵי הַגַּנָּב, שֶׁגָּנַב דַּעַת בּוֹרְאוֹ; שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: מִתְהַלֵּךְ – מֵת, הָלַךְ לוֹ (ב"ר יט).

פט “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ”574 – לָמָּה נִתְקַלֵּלָה? כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר: “יְהוֹן לִיטִין בִּזַּיָּא דְּהָדֵין מְנִיקָן” (אֲרוּרִים הַשָּׁדַיִם שֶׁהֵינִיקוּ אֶת זֶה) (שם ה).


טז. עֵץ־הַחַיִּים וְעֵץ־הַדַּעַת

צ עֵץ־הַחַיִּים – עֵץ שֶׁהוּא פוֹסֶה575 עַל פְּנֵי כָל הַחַיִּים. אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי: עֵץ־הַחַיִּים מַהֲלַךְ תַּ“ק שָׁנָה וְכָל מֵימֵי בְרֵאשִׁית מִתְפַּלְּגִין וְיוֹצְאִין מִתַּחְתָּיו. וְלֹא סוֹף דָּבָר576 נוֹפוֹ577 מַהֲלַךְ תַּ”ק שָׁנָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ קוֹרָתוֹ578 מַהֲלַךְ תַּ"ק שָׁנָה (ב“ר טו; שהש”ר ו).

צא מֶה הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְחַוָּה? רַ' מֵאִיר אָמַר: חִטִּים הָיָה579. כְּשֶׁאֵין בְּאָדָם דֵּעָה אוֹמְרִים: לֹא אָכַל אוֹתוֹ הָאִישׁ פַּת חִטִּים מִיָּמָיו.

(רַ' שְׁמוּאֵל בְּרַ' יִצְחָק שָׁאַל לִפְנֵי רַ' זְעֵירָא, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר חִטִּים הָיוּ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: הֲרֵי נֶאֱמַר “עֵץ”! אָמַר לוֹ: מְתַמְּרוֹת580 הָיוּ כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן).

רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי אָמַר: עֲנָבִים הָיוּ581, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ582 – אוֹתָן הָאַשְׁכּוֹלוֹת הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם.

רַ' אַבָּא דְעַכּוֹ אָמַר: אֶתְרוֹג הָיָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל”583 – צֵא וּרְאֵה, אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג.

רַ' יוֹסֵי אָמַר: תְּאֵנִים584 הָיוּ. דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ. מָשָׁל לְבֶן־מְלָכִים שֶׁקִּלְקֵל עִם אַחַת מֵהַשְּׁפָחוֹת, כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ טְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפַּלְטִין, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל שְׁפָחוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל אוֹתָהּ שֶׁקִּלְקְלָה עִמּוֹ פָתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוּ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאוֹתוֹ הָאִילָן טְרָדוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לְגַן־עֵדֶן וְהָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אִילָנוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ (וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִין לוֹ? אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: הֲרֵי הַגַּנָּב שֶׁגָּנַב דַּעַת בּוֹרְאוֹ! “אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה”585 – רֶגֶל שֶׁנִּתְגָּאָה עַל בּוֹרְאוֹ, “וְיַד־רְשָׁעִים אַל־תְּנִדֵנִי”586 – לֹא תִטּוֹל מִמֶּנִּי עָלֶה), אֲבָל תְּאֵנָה שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹתֶיהָ פָּתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה”587.

בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרוּ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא גִלָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹתוֹ אִילָן לְאָדָם וְלֹא עָתִיד לְגַלּוֹתוֹ, שֶׁחָס הַמָּקוֹם588 עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם (ב"ר טו).


יז. נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי

צב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי נָתַן עֵינָיו בַּמֶּה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ. מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ לֹא נָתְנוּ לוֹ, וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נְטָלוּהוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְעַכְשָׁו "אָרוּר אַתָּה מִכָּל־הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה589. אֲנִי אָמַרְתִּי יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה – עַכְשָׁו “עַל־גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ”590. אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל אָדָם – עַכְשָׁו “וְעָפָר תֹּאכַל”591. הוּא אָמַר “אֶהֱרֹג אֶת אָדָם וְאֶשָּׂא אֶת חַוָּה” – עַכְשָׁו “וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה”592 (סוטה ט:; אדר"נ א).

צג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: חֲבָל593 עַל שַׁמָּשׁ594 גָּדוֹל שֶׁאָבַד מִן הָעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא נִתְקַלֵּל נָחָשׁ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מִזְדַּמְּנִין595 לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שְׁנֵי נְחָשִׁים טוֹבִים, אֶחָד מְשַׁגְּרוֹ596 לְצָפוֹן וְאֶחָד מְשַׁגְּרוֹ לְדָרוֹם לְהָבִיא לוֹ סַנְדַּלְכּוֹנִים597 טוֹבִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל כְּלִי־חֶמֶד טוֹב שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ תַּחַת גָּמָל, תַּחַת חֲמוֹר, תַּחַת פֶּרֶד, שֶׁמַּפְשִׁילִין598 רְצוּעָה תַּחַת זְנָבוֹ וּמוֹצִיא בוֹ עָפָר וּזְבָלִים לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ (סנה' נט:; אדר"נ א).


יח. אָדָם לְאַחַר הַחֵטְא

צד מֶה הָיָה לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן [קֹדֶם הַחֵטְא]? עוֹר שֶׁל צִפֹּרֶן וַעֲנַן־כָּבוֹד מְכַסֶּה עָלָיו; כֵּוָן שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹת הָאִילָן נִפְשַׁט עוֹר צִפֹּרֶן מֵעָלָיו וְרָאָה עַצְמוֹ עָרֹם וְנִסְתַּלֵּק עֲנַן־הַכָּבוֹד מֵעָלָיו (אדר"נ יד).

צה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה, כֵּוָן שֶׁסָּרַח599 הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִעֲטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה”600 (סנה' לח:).

צו “וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ”601 – אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא: דָּרַשׁ רַ' אָפֵס בְּאַנְטוּכִיָּא: אֵין לְשׁוֹן “וַיְכֻלּוּ” אֶלָּא לְשׁוֹן מַכָּה וּכְלָיָה. לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְקִלְּסוּ602 אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה וְעָרַב לוֹ קִלּוּסָם, הִרְבָּה לָהֶם בְּרִיצָה603 וְהִרְבָּה לָהֶם בְּהִדִּיּוֹכִין604. לְאַחַר זְמַן הִכְעִיסוּהוּ וּמִעֵט לָהֶם בְּרִיצָה וּמִעֵט לָהֶם בְּהִדִּיּוֹכִין. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ הַמַּזָּלוֹת מְהַלְּכִין דֶּרֶךְ קְצָרָה וּבִמְהִירוּת, מִשֶּׁחָטָא סִבְּבָם דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וּבִמְתִינוּת.

רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' חָנָן דְּצִפּוֹרִין: בְּנוֹת שׁוּחַ605 עוֹשׂוֹת606 פֵּרוֹת לְשָׁלשׁ שָׁנִים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם607 עָשׂוּ פֵרוֹת בְּנֵי־יוֹמָם.

אֲבָל לְעָתִיד־לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרַפֵּא אוֹתָהּ מַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא”608 – מַחַץ מַכָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם יִרְפָּא (ב"ר י).

צז רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵאָתָם609, כֵּוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד אֵינָם חוֹזְרִים לְתִקּוּנָם עַד שֶׁיָּבוֹא בֶן פָּרֶץ610.

שִׁשָּׁה דְבָרִים חִסֵּר611 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר שֶׁחָטָא, וְאֵלּוּ הֵם: זִיווֹ וְקוֹמָתוֹ וְחַיָּיו וּפְרִי הָאָרֶץ וְגַן־עֵדֶן וּמְאוֹרוֹת, וְלֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲזִירָם (ב"ר יב; תנח' בראש').

צח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: יוֹם שֶׁנִּבְרָא בוֹ אָדָם הָרִאשׁוןֹ, כֵּוָן שֶׁשָּׁקְעָה עָלָיו חַמָּה אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתֹהוּ־וָבֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה612 עָלַי מִן הַשָּׁמָיִם. הָיָה יוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית וּבוֹכֶה כָל הַלַּיְלָה וְחַוָּה בּוֹכָה כְנֶגְדּוֹ. וְכֵוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד־הַשַּׁחַר613 אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, עָמַד וְהִקְרִיב614 שׁוֹר (ע“ז ח.: ע”י).

צט אָמַר רַ' יוֹסֵי: הָאוּר615 עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב־שַׁבָּת וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי־שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דֵּעָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דֻּגְמָא616 שֶל מָעְלָה, וְהֵבִיא שְׁנֵי רְעָפִים617 וְהִקִּישָׁם618 זֶה לָזֶה, וְיָצָא מֵהֶם אוּר וּבֵרֵךְ עָלָיו “בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ” (פסח' נד.; ב"ר יא).

ק שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כֵּוָן שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁמָּא בִשְבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתֹהוּ־וָבֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמָיִם. עָמַד וְיָשַׁב שְׁמֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה. כֵּוָן שֶׁבָּאָה תְקוּפַת טֵבֵת619 וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמֹנָה יָמִים טוֹבִים. לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת עֲשָׂאָם לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים (ע“ז ח.; ע”י).


יט. קַיִן וְהֶבֶל

קא “וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו”620 – אָמַר קַיִן לְהֶבֶל: בּוֹא וּנְחַלֵּק אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר קַיִן: טוֹל אַתָּה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין621 וַאֲנִי אֶת הַקַּרְקָעוֹת622, וִהְתְנוּ בֵינֵיהֶם שֶלֹּא יְהֵא לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם623.

הִתְחִיל הֶבֶל לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן. אָמַר לוֹ קַיִן: אֲדָמָה זוֹ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד עָלֶיהָ שֶׁלִּי. אָמַר לֹו הֶבֶל: [צֶמֶר] זֶה שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ שֶׁלִּי624. זֶה אוֹמֵר: חֲלוֹץ625! וְזֶה אוֹמֵר: פְּרַח626! מִתּוֹךְ כָּךְ – וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו627.

הִתְחִיל קַיִן רוֹדֵף אַחֲרָיו מֵהַר לְבִקְעָה וּמִבִּקְעָה לְהָר, עַד שֶׁנֶּאֶחְזוּ זֶה בָזֶה וְנִצַּח628 הֶבֶל אֶת קַיִן וְנָפַל תַּחְתָּיו. וּכְשֶׁרָאָה קַיִן כָּךְ הִתְחִיל צֹוֵחַ: הֶבֶל אָחִי! שְׁנֵינוּ בָעוֹלָם, מַה אַתָּה הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לְאַבָּא?… נִתְמַלֵּא עָלָיו הֶבֶל רַחֲמִים וְהִנִּיחוֹ. מִיָּד עָמַד עָלָיו קַיִן וַהֲרָגוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו629, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נָתוּן תַּחְתָּיו. וְאֵיךְ הֲרָגוֹ? נָטַל אֶבֶן וְעָשָׂה בוֹ פְּצִיעוֹת פְּצִיעוֹת, חַבּוּרוֹת חַבּוּרוֹת בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נְשָׁמָה יוֹצֵאת, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְצַוָּארוֹ וָמֵת.

כֵּוָן שֶׁהֲרָגוֹ אָמַר: אֶבְרַח מִפְּנֵי אָבִי וְאִמִּי, שֶׁאֵין מְבַקְּשִׁין אוֹתוֹ אֶלָּא מִמֶּנִּי, שֶׁאֵין אַחֵר בָּעוֹלָם אֶלָּא אֲנִי וָהוּא. מִיָּד נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי אֲבוֹתֶיךָ אַתָּה יָכוֹל לִבְרֹחַ, מִפָּנַי אֵין אַתָּה יָכוֹל, “אִם־יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא־אֶרְאֶנּוּ?”630 – “אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?”631 אָמַר לוֹ קַיִן: לֹא יָדָעְתִּי, מָה אַתָּה מְבַקְשׁוֹ אֶצְלִי? אֲנִי מְבַקְשׁוֹ אֶצְלֶךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רָשָע, “קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה”632. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלָקַט תּוּתִים633 וְאָכָל. וְהָיָה בַעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו, אָמַר לוֹ: מַה בְּיָדֶךָ? אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת634… [אוֹ] לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִילוֹ לַאֲחוֹרָיו. הָיָה בַעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו, אָמַר לוֹ: מַה בְּיָדֶךָ? אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא הוּא מְפַעֶה635 אַחֲרֶיךָ…

“קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה”636 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי: קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ637 וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ: לִשְׁנֵי אַתְלֵיטִין638 שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ – פֵּרְשָׁם639, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁם. נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ. וְהָיָה מְצַוֵּחַ640 וְאוֹמֵר: מִי יְבַקֵּשׁ דִּינִי מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ641? כָּךְ "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי642 מִן־הָאֲדָמָה.

דָּבָר אַחֵר, כָּךְ אָמַר קַיִן: “הַשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי”643? – אַתָּה הוּא שׁוֹמֵר כָּל הַבְּרִיּוֹת וְאַתָּה מְבַקְשׁוֹ מִיָּדִי? מָשָׁל לְמָה הָדָּבָר דּוֹמֶה – לְגַנָּב שֶׁגָּנַב כֵּלִים בַּלַּיְלָה וְלֹא נִתְפָּשׂ, לַבֹּקֶר תְּפָשׂוֹ הַשּׁוֹעֵר, אָמַר לוֹ: לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת הַכֵּלִים? אָמַר לוֹ: אֲנִי גַנָּב וְלֹא הִנַּחְתִּי אֻמָּנוּתִי, אֲבָל אַתָּה אֻמָּנוּתְךָ לִשְׁמוֹר בַּשַּׁעַר, לָמָּה הִנַּחְתָּ אֻמָּנוּתֶךָ? וְאַף קַיִן כָּךְ אָמָר: אֲנִי הָרַגְתִּי אוֹתוֹ – בָּרָאתָ בִי יֵצֶר־הָרָע, אַתָּה שׁוֹמֵר אֶת הַכֹּל וְלִי הִנַּחְתָּ לְהָרְגוֹ? אַתָּה הוּא שֶׁהֲרַגְתּוֹ! שֶאִלּוּ קִבַּלְתָּ קָרְבָּנִי כְּמוֹתוֹ לֹא הָיִיתִי מִתְקַנֵּא בוֹ.

מִיָּד הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “מֶה עָשִׂיתָ, קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים”644.

אָמַר לוֹ קַיִן: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא רָאִיתִי הָרוּג מִיָּמָי. וְכִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ, שֶׁאֲנִי מַכֵּהוּ בְאֶבֶן וְהוּא מֵת?

“וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְיָ גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא”645 – רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! יֵשׁ לְפָנֶיךָ דֵּלָטוֹרִין646 שֶׁמַּלְשִׁינִים אֶת הָאָדָם לְפָנֶיךָ? אָבִי וְאִמִּי הֲרֵי הֵם בָּאָרֶץ וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי הֲרַגְתִּיו, וְאַתָּה בַשָּׁמַיִם, מִנַּיִן647 אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שׁוֹטֶה! כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֲנִי סוֹבֵל. אָמַר לוֹ: כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אַתָּה סוֹבֵל, וַעֲוֹנִי אֵינְךָ יָכוֹל לִסְבֹּל? “גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא”648! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וְעָשִׂיתָ תְּשׁוּבָה צֵא וּגְלֵה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה – מִיָּד “וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד”649.

כְּשֶׁיָּצָא, כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ הָיְתָה הָאָרֶץ מִזְדַּעְזַעַת650 מִתַּחְתָּיו. וְהָיוּ חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת מִזְדַּעְזְעוֹת וְאוֹמְרוֹת: מַהוּ זֶה? אוֹמְרוֹת זוֹ לְזוֹ: קַיִן הָרַג אֶת הֶבֶל אָחִיו וְגָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָלָיו “נָע וָנָד תִּהְיֶה”651, נֵלֵךְ אֶצְלוֹ וְנֹאכְלֶנּוּ. וְהָיוּ מִתְכַּנְּסוֹת וּבָאוֹת אֶצְלוֹ לִתְבּוֹעַ דָּמוֹ שֶׁל הֶבֶל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זָלְגוּ652 עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמָר:

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?

אִם־אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל – הִנֶּךָ;

אֶשָּׂא כַנְפֵי־שָׁחַר, אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם –

גַּם־שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ653.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן”654 וגו' (תנח' ברא', ב“ר כב; שמ”ר לא).

קב [כְּשֶׁנֶּהֱרַג הֶבֶל הָיָה מֻטָּל בַּשָּׂדֶה וְדָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים], וְהַכֶּלֶב שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר צֹאנוֹ שֶׁל הֶבֶל הוּא הָיָה מְשַׁמֵּר נִבְלָתוֹ מֵחַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמָיִם. [בָּאוּ] אָדָם וְעֶזְרוֹ655 וְיָשְׁבוּ כְנֶגְדּוֹ וְהָיוּ בוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים עָלָיו וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת לְהָבֶל. עוֹרֵב אֶחָד שֶׁמֵּת חֲבֵרוֹ אָמַר: אֲנִי מְלַמֵּד לְאָדָם זֶה מַה לַעֲשׂוֹת. נָטַל אֶת חֲבֵרוֹ וְחָפַר בָּאָרֶץ לְעֵינֵיהֶם וּקְבָרוֹ. אָמַר אָדָם: כְּעוֹרֵב זֶה נַעֲשֶׂה. מִיָּד נָטַל נִבְלָתוֹ שֶׁל הֶבֶל וּקְבָרָהּ בָּאָרֶץ (פדר“א כא; ילק”ש בראש').

קג “וַיָּשֶׂם יְיָ לְקַיִן אוֹת”656 − רַב אָמַר: כֶּלֶב657 מָסַר לוֹ. אַבָּא יוֹסֵי אוֹמֵר: קֶרֶן658 הִצְמִיחַ לוֹ (ב"ר כב).

קד “וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ”659 מֵהֵיכָן יָצָא"? רַ' יוּדָן בְּשֵׁם רַ' אַיְבוּ אָמַר: הִפְשִׁיל660 דְּבָרִים לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה (שם).

קה “וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ”661 – יָצָא שָׂמֵחַ. פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר לוֹ: מַה נַּעֲשָׂה בְדִינֶךָ? אָמַר לוֹ: עָשִׂיתִי תְשׁוּבָה וְנִתְפַּשָּׁרְתִּי662. הִתְחִיל אָדָם הָרִאשׁוֹן מְטַפֵּחַ663 עַל פָּנָיו וְאָמַר: כָּךְ הוּא כֹּחָה שֶׁל תְּשׁוּבָה וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ! מִיָּד עָמַד אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: “מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַיְיָ”664 (שם).

––––––––

קו לֶמֶךְ בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל קַיִן הָיָה שְׁבִיעִי לַדּוֹרוֹת וְסוֹמָא665 הָיָה. פַּעַם אַחַת יָצָא לָצוּד וְהָיָה בְנוֹ אוֹחֲזוֹ בְיָדוֹ; רוֹאֶה אוֹתוֹ תִינוֹק דְּמוּת קֶרֶן חַיָּה – אָמַר לוֹ: כְּמִין חַיָּה אֲנִי רוֹאֶה. מָתַח666 לֶמֶךְ אֶת הַקֶּשֶׁת כְּנֶגְדּוֹ וְהָרַג אֶת קַיִן. רָאָה אוֹתוֹ תִינוֹק מֵרָחוֹק הָרוּג וְקֶרֶן בְּמִצְחוֹ, אָמַר לוֹ לְלֶמֶךְ: אָבִי! הֲרֵי דְמוּת אָדָם הָרוּג וְקֶרֶן בְּמִצְחוֹ. אָמַר לוֹ לֶמֶךְ: וַי לִי! זְקֵנִי הוּא. טָפַח שְׁתֵּי יָדָיו בַּחֲרָטָה וְנָגַע בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל תִּינוֹק וַהֲרָגוֹ בְשׁוֹגֵג. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי”667 (תנח'; מדה"ג בראשית).


כ. קִלְקוּל הַדּוֹרוֹת

קז אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶן אֶלְעָזָר: כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּנִדּוּי668 הוֹלִיד רוּחִין וְשֵׁדִין וְלִילִין669, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ”670 – מִכְּלָל שֶׁעַד עַכְשָׁו הוֹלִיד לֹא כְצַלְמוֹ.

שָׁאֲלוּ אֶת אַבָּא כֹהֵן בַּר דָּלָא: “אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ”671 וְשָׁתָק! אָמַר: עַד כָּאן672 בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, מִכָּאן וְאֵילַךְ673 נִתְקַלְקְלוּ הַדּוֹרוֹת וְנִבְרְאוּ קִנְטוֹרִין674.

אַרְבָּעָה דְבָרִים נִשְׁתַּנּוּ בִימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת: הֶהָרִים נַעֲשׂוּ טְרָשִׁים675, וְהִתְחִיל הַמֵּת מַרְחִישׁ676, וְנַעֲשׂוּ פְנֵיהֶם [שֶׁל בְּנֵי אָדָם] כְּקוֹפוֹת677 וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין לְמַזִּיקִין678 (עיר' יח.; ב"ר כג).


כא. נֹחַ

קח “וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ”679 – קֹדֶם שֶּׁנּוֹלַד נֹחַ לֹא כְשֶּׁהָיוּ זוֹרְעִין הָיוּ קוֹצְרִין, אֶלָּא הָיוּ זוֹרְעִין חִטִּים [וּשְׂעוֹרִים] וְקוֹצְרִין קוֹצִים וְדַרְדָּרִים. כֵּוָן שֶׁנּוֹלַד נֹחַ חָזַר הָעוֹלָם לְיִשּׁוּבוֹ680, קָצְרוּ מַה שֶּׁזָּרָעוּ – זוֹרְעִין חִטִּים וְקוֹצְרִין חִטִּים, זוֹרְעִין שְׂעוֹרִים וְקוֹצְרִין שְׂעוֹרִים; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד נֹחַ עוֹשִׂין מְלָאכָה בִּידֵיהֶם, לְכָךְ כָּתוּב “וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ”, נוֹלַד נֹחַ – הִתְקִין לָהֶם מַחֲרֵשׁוֹת וּמַגָּלוֹת וְקַרְדֻּמּוֹת וְכָל כְּלֵי מְלָאכָה (תנח' בראש').

קט אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־אָדָם הָרִאשׁוֹן הִשְׁלִיטוֹ עַל הַכֹּל, הַפָּרָה הָיְתָה נִשְׁמַעַת לַחוֹרֵשׁ וְהַתֶּלֶם נִשְׁמַע לַחוֹרֵשׁ. כֵּוָן שֶׁחָטָא אָדָם מָרְדוּ עָלָיו: הַפָּרָה לֹא הָיְתָה נִשְׁמַעַת לַחוֹרֵשׁ וְהַתֶּלֶם לֹא הָיָה נִשְׁמָע לַחוֹרֵשׁ; כֵּוָן שֶׁעָמַד נֹחַ – נָחוּ.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִיש אָמַר: עַד שֶׁלֹּא עָמַד נֹחַ הָיוּ הַמַּיִם עוֹלִין שְׁתֵּי פְעָמִים, אַחַת בְּשַׁחֲרִית וְאַחַת בְּעַרְבִית, וּמְצִיפִים אוֹתָם בְּתוֹךְ קִבְרֵיהֶם; כֵּוָן שֶׁעָמַד נֹחַ נָחוּ (ב"ר כה).


כב. דּוֹר הַמַּבּוּל

קי “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם”681 – מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלְטִין וְהוֹשִׁיב בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִין682 אִלְּמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְלוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמַנּוּלִים683, אָמַר הַמֶּלֶךְ: מָה אִם אֵלּוּ, שֶׁהֵם אִלְּמִים, מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמַנּוּלִים – אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הוֹשִׁיב הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִין פִּקְחִים, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַפַּלְטִין, אָמְרוּ: אֵין פַּלְטִין זוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁלָּנוּ הִיא! אָמַר הַמֶּלֶךְ: תַּחֲזוֹר הַפַּלְטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיָתָה. כָּך מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ684 שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמָּיִם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים”685… מֶה הָיוּ אוֹמְרִים? “אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ”686! אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מָה אֵלּוּ, שֶאֵין לָהֶם לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִבּוּר הֲרֵי הֵם מְקַלְּסִים אוֹתִי, כְּשֶׁאֶבְרָא אָדָם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יִפָּנוּ אֵלּוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָם687 (שם ה; שם כח).

קיא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ־בָרוּךּ־הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹּא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ”688. (שם כז).

קיב “וַיִּמַח אֶת־כָּל־הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה”689 – אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטָאָה? תְּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁעָשָׂה חֻפָּה לִבְנוֹ וְהִתְקִין מִכָּל מִינֵי סְעֻדָּה. לְיָמִים מֵת בְּנוֹ – עָמַד וּפִזֵּר אֶת חֻפָּתוֹ. אָמָר: כְּלוּם עָשִׂיתִי אֶלָּא בִשְׁבִיל בְּנִי, עַכְשָׁו שֶׁמֵּת – חֻפָּה לָמָּה לִי? אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמָר: כְּלוּם בָּרָאתִי בְהֵמָה וְחַיָּה בִשְׁבִיל אָדָם, עַכְשָׁו שֶׁאָדָם חָטָא, בְּהֵמָה וְחַיָּה לָמָה לִי? (סנה' קח.).

––––––––

קיג כֵּוָן שֶׁעָמְדוּ דוֹר הַמַּבּוּל וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה־זָרָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְעַצֵּב, מִיָּד עָמְדוּ שְׁנֵי מַלְאָכִים שֶׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל690 וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם הֲלֹא אָמַרְנוּ לְפָנֶיךָ כְּשֶׁבָּרָאתָ אֶת־עוֹלָמֶךָ: “מָה אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ?”691. אָמַר לָהֶם: וְעוֹלָם מַה יְהֵא עָלָיו? אָמְרוּ לוֹ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הָיִינוּ מִסְתַּפְּקִים692 בּוֹ. אָמַר לָהֶם: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָי, אִם אַתֶּם שְׁרוּיִים693 בָּאָרֶץ הָיָה שׁוֹלֵט בָּכֶם יֵצֶר־הָרָע וִהְיִיתֶם קָשִׁים מִבְּנֵי־אָדָם. אָמְרוּ לוֹ: תֶּן־לָנוּ רְשׁוּת וְנָדוּר עִם הַבְּרִיּוֹת וְתִרְאֶה אֵיךְ אָנוּ מְקַדְּשִׁים שְׁמֶךָ. אָמַר לָהֶם: רְדוּ וְתָדוּרוּ עִמָּהֶם. מִיָּד קִלְקְלוּ עִם בְּנוֹת הָאָדָם, שֶׁהָיוּ יָפוֹת וְלֹא יָכְלוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרָם.

רָאָה שֶׁמְחֲזַאי רִיבָה694 אַחַת וּשְׁמָהּ אִסְתְּהַר695, נָתַן עֵינָיו בָּהּ. אָמַר: הִשָּׁמְעִי לִי. אָמְרָה לוֹ: אֵינִי שׁוֹמַעַת לְךָ עַד שֶׁתִּתֶּן לִי כְנָפֶיךָ וּתְלַמְּדֵנִי שֵׁם־הַמְפוֹרָשׁ696, שֶׁאַתָּה עוֹלֶה בוֹ לָרָקִיעַ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה זוֹכְרֵהוּ. נָתַן לָהּ כְּנָפָיו וְלִמְּדָהּ אוֹתוֹ שֵׁם. הִזְכִּירָה אוֹתוֹ וְעָלְתָה לָרָקִיעַ – וְלֹא קִלְקֵלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וּפֵרְשָׁה עַצְמָהּ מִן הָעֲבֵרָה לְכוּ וּקְבָעוּהָ בֵּין שִׁבְעָה כּוֹכָבִים הַלָּלוּ – וְנִקְבְּעָה בְכִימָה697. כֵּוָן שֶׁרָאוּ שֶׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל כָּךְ עָמְדוּ וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וְהוֹלִיד שֶׁמְחֲזַאי בָּנִים: הִיוָא וְהַיָּא.

שָׁגַר מְטַטְרוֹן698 שָׁלִיחַ לְשֶׁמְחֲזַאי וְאָמַר לוֹ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב עוֹלָמוֹ וּלְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. מִיָּד עָמַד בִּבְכִי וְהָיָה מִצְטַעֵר עַל הָעוֹלָם וְעַל בָּנָיו: מַה יַּעֲשׂוּ בָנָיו? מַה יֹּאכְלוּ אִם הָעוֹלָם חָרֵב? שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה אוֹכֵל בְּכָל יוֹם אֶלֶף גְּמַלִים וְאֶלֶף סוּסִים וְאֶלֶף שְׁוָרִים.

בַּלַּיְלָה רָאוּ הִיוָא וְהַיָּא שְׁנֵיהֶם חֲלוֹמוֹת. אֶחָד מֵהֶם רָאָה: אֶבֶן גְּדוֹלָה פְּרוּסָה עַל הָאָרֶץ כְּשֻׁלְחָן, וְהִיא חֲרוּתָה וּכְתוּבָה שִׁיטִין־שִׁיטִין699, וְהָיָה מַלְאָךְ יוֹרֵד מִן הָרָקִיעַ וּבְיָדוֹ כְּמִין סַכִּין וְהָיָה גוֹרֵר וּמוֹחֵק כָּל־אוֹתָן הַשִּׁיטִין וְלֹא הָיָה מְשַׁיֵּר בָּהּ אֶלָּא אַרְבַּע תֵּבוֹת; וְהָאֶחָד רָאָה: פַּרְדֵּס גָּדוֹל מְשֻׁבָּח נָטוּעַ מִכָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְהָיוּ בוֹ מַלְאָכִים וּבְיָדָם קַרְדֻּמּוֹת וְהָיוּ מְקַצְּצִים כָּל הָאִילָנוֹת וְלֹא שִׁיְּרוּ בוֹ אֶלָּא אִילָן אֶחָד שֶׁל שְׁלשָׁה עֲנָפִים.

כֵּוָן שֶׁנִּנְעֲרוּ עָמְדוּ בְּבֶהָלָה וּבָאוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם. אָמַר לָהֶם: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהָבִיא מַבּוּל וְלֹא יְשַׁיֵּר אֶלָּא נֹחַ וּבָנָיו. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָךְ, הָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים. אָמַר לָהֶם: אַל תִּצְטַעֲרוּ, שֶׁשְּׁמוֹתֵיכֶם לֹא יִכְלוּ מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁגּוֹזְרִים גְּזָרוֹת700 אוֹ מַעֲלִים אֲבָנִים אוֹ סְפִינוֹת – שְׁמוֹתֵיכֶם הֵם מַזְכִּירִים: הִיוָא וְהַיָּא701… מִיָּד נִתְקָרְרָה דַעְתָּם702.

שֶׁמְחֲזַאי חָזַר בִּתְשׁוּבָה וְתָלָה עַצְמוֹ בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם, רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמָעְלָה וַעֲדַיִן הוּא תָלוּי בִּתְשׁוּבָה. עֲזָאֵל לֹא חָזַר בִּתְשׁוּבָה וַעֲדַיִן הוּא עוֹמֵד בְּקִלְקוּלוֹ (מד' אבכיר; ביהמ"ד ד).

קיד "כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ703 − רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן אָמָר: הַכֹּל קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּדוֹר הַמַּבּוּל – הַכֶּלֶב הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל הַזְּאֵב וְהַתַּרְנְגוֹל הָיָה מְהַלֵּךְ אֵצֶל הַטַּוָס. רַ' לוּלְיָנִי בַר טִבְרִין בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק אָמָר: אַף הָאָרֶץ זָנָתָה – הָיוּ זוֹרְעִין אוֹתָהּ חִטִּים וְהִיא מוֹצִיאָה זוֹנִין704. הַזּוֹנִין הַלָּלוּ מִדּוֹר הַמַּבּוּל הֵם (ב"ר כח).

קטו “וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ שְתֵּי נָשִׁים”705 – אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂים, הָיָה אֶחָד מֵהֶם לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתַּיִם [נָשִׁים], אַחַת לְפִרְיָה־וְרִבְיָה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁהָיְתָה לְפִרְיָה־וְרִבְיָה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ אַלְמָנָה בְּחַיֵּי בַעְלָהּ; וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְקָהּ כּוֹס שֶׁל עִקָּרִים שֶלֹּא תֵלֵד, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּטֶת כְּזוֹנָה.

תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי הַבָּרוּר706 שֶּׁבָּהֶם הָיָה לֶמֶךְ, וְלָקַח שְׁתֵּי נָשִׁים, עָדָה וְצִלָּה, עָדָה שֶׁסָּרָה707 מִמֶּנּוּ, וְצִלָּה – שְׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ (שם כג).

קטז אָמַר רַ' יִצְחָק: [אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל] הָיוּ זוֹרְעִים אַחַת708 לְאַרְבָּעִים שָׁנָה, וּמְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ בְּשָׁעָה קַלָּה, וּמְתַלְּשִׁין אַרְזֵי לְבָנוֹן בַּהֲלִיכָתָם, וְהָיוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵיהֶם כִּכְנִימָה709 בְּבָשָׂר, וְהָיָה לָהֶם אֲוֵיר יָפֶה כְּמִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת (שם לד).

קיז “יְשַׁלְחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן”710 כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן יוֹלֶדֶת בַּיּוֹם הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ711: צֵא וְהָבֵא לִי צֹר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת־שָׁרֶךָ712; וּכְשֶׁהָיְתָה יוֹלֶדֶת בַּלַּיְלָה – הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ: צֵא וְהַדְלֵק לִי נֵר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת־שָׁרֶךָ.

מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁיָלְדָה בַלָיְלָה, אָמְרָה לִבְנָהּ: צֵא הַדְלֵק לִי נִר וְאֶחְתּוֹךְ אֶת־שָׁרֶךָ. יָצָא וּפָגַע בַּשֵּׁד שַׁמְדּוֹן שַׂר שֶׁל רוּחוֹת; עִם שֶׁמִּתְעַסְּקִים זֶה עִם זֶה קָרָא הַתַּרְנְגוֹל. אָמַר לוֹ: לֵךְ וְהִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי אִמְּךָ שֶׁקָּרָא הַתַּרְנְגוֹל, וְאִלְמָלֵא שֶׁקָּרָא הַתַּרְנְגוֹל הָיִיתִי מַכֶּה אוֹתְךָ וְהוֹרְגֶךָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ אַתָּה וְהִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי אֵם־אִמְּךָ, שֶׁלֹּא חָתְכָה אִמִּי אֶת־שָׁרִי, שֶׁאִלְמָלֵי חָתְכָה אִמִּי אֶת־שָׁרִי הָיִיתִי מַכֶּה אוֹתְךָ וְהוֹרְגֶךָ (ב“ר לו; ויק”ר ה).


כג. נֹחַ וְהַמַּבּוּל

קיח “נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו”713 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: “בְּדֹרֹתָיו” וְלֹא בְדוֹרוֹת אֲחֵרִים; וְרֵישׁ־לָקִישׁ אָמַר: “בְּדֹרֹתָיו” – כָּל־שֶׁכֵּן714 בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים. אָמַר רַ' חֲנִינָא: מָשָׁל שֶל רַ' יוֹחָנָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בְּמַרְתֵּף שֶׁל חֹמֶץ. בִּמְקוֹמָהּ רֵיחָהּ נוֹדֵף715, שֶׁלֹּא בִמְקוֹמָהּ אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף. אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: מָשָׁל שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פָּלְיָטוֹן716 שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַטִּנֹפֶת. בִּמְקוֹמָהּ רֵיחָהּ נוֹדֵף, וְכָל־שֶׁכֵּן בִּמְקוֹם הַבֹּסֶם (סנה' קח.).

קיט “אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ”717 – אָמַר רַ' יְהוּדָה: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אָמַר לַקָּטָן: הַלֵּךְ עִמִּי, וְאָמַר לַגָּדוֹל: בֹּא וְהַלֵּךְ לְפָנָי. כָךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹחוֹ יָפֶה718 − “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”719. אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹחוֹ רָע – אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ (ב"ר ל).

קכ “עֲשֵׂה לָךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר”720 – אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי: ק"כ שָׁנָה הָיָה מַתְרֶה721 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשוּבָה. כֵּוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה אָמַר לוֹ לְנֹחַ: “עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר”. עָמַד נֹחַ וְנָטַע אֲרָזִים. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: אֲרָזִים אֵלּוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם וְאָמַר לִי לַעֲשׂוֹת תֵּבָה, כְּדֵי שֶׁאֶמָּלֵט בָּהּ אֲנִי וּבֵיתִי. וְהָיוּ מְשַׂחֲקִין עָלָיו וּמַלְעִיגִין בִּדְבָרָיו. הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָם הָאֲרָזִים וְהֵם גְּדֵלִים. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וּמֵשִׁיב לָהֶם כָּעִנְיָן הַזֶּה; וְהָיוּ מַלְעִיגִין עָלָיו. לְסוֹף יָמִים קִצְּצָם וְהָיָה מְנַסְּרָם722. הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וְאוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ וָכָךְ, וְהָיָה מַתְרֶה בָּהֶם. כֵּוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה − מִיָּד הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַבּוּל.

כֵּוָן שֶׁרָאוּ עַצְמָם שֶׁהֵם אוֹבְדִים בִּקְּשׁוּ לַהֲפוֹךְ אֶת־הַתֵּבָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הִקִּיף אֶת הַתֵּבָה אֲרָיוֹת (תנח' נח).

קכא “צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה”723 – רַ' לֵוִי אָמַר: מַרְגָּלִית. כָּל שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁהָיָה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא הָיָה צָרִיךְ לֹא לְאוֹר הַחַמָּה בַּיּוֹם וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה בַּלָּיְלָה, אֶלָּא מַרְגָּלִית הָיְתָה לוֹ וְהָיָה תוֹלֶה אוֹתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא כֵהָה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה מַבְהֶקֶת724 הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לָיְלָה (ב"ר לא).

קכב “וּמִכָּל־הָחַי מִכָּל־בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל־הַתֵּבָה”725 – אָמַר רַ' יְהוּדָה: רְאֵם לֹא נִכְנַס עִמּוֹ726, אֲבָל גוּרָיו נִכְנָסוּ. רַ' נְחֶמְיָה אָמַר: לֹא הוּא וְלֹא גוּרָיו, אֶלָּא קְשָרוֹ נֹחַ בַּתֵּבָה, וְהָיָה מַתְלִים תַּלְמִיּוֹת727 כְּמִן טְבֶרְיָא לְסוּסִיתָא728 (שם).

קכג כְּשֶׁגָּבְרוּ מֵי הַמַּבּוּל יָשַׁב לוֹ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל עֵץ אֶחָד מִן הַסֻּלָּמוֹת שֶל תֵּבָה, וְנִשְׁבַּע לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֶׁיְהֵא לָהֶם עֶבֶד עוֹלָם. מֶה עָשָׂה נֹחַ? נָקַב חוֹר בַּתֵּבָה וְהָיָה מוֹשִׁיט לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי רַק־עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים”729 (פדר"א כג).

קכד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹרִיד עֲלֵיהֶם הָיָה מַרְתִּיחָהּ בְּגֵיהִנֹּם וּמוֹצִיאָהּ וּמוֹרִידָהּ עֲלֵיהֶם (ב"ר כח).

קכה “וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ”730 – אָמְרוּ בְשֵׁם רַב כַּהֲנָא בַר מַלְכְּיָא: אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה טְפָחִים שֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה שׁוֹלֶטֶת בָּאָרֶץ נִמּוֹחוּ731. מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיְתָה לוֹ מֵינִיקָה, כָּל זְמַן שֶׁהוּא סוֹרֵחַ732 הָיְתָה מֵינִקְתּוֹ נִרְדֵּית733. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ – הֲרֵי אֲנִי מַשְׁחִיתָם וּמַשְׁחִית אֶת־הָאָרֶץ עִמָּם (שם ל).

קכו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לֹא שִׁמְּשׁוּ הַמַּזָּלוֹת כָּל אוֹתָם שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹנָתָן: שִׁמְּשׁוּ, אֶלָּא שֶלֹּא הָיָה רִשּׁוּמָם נִכָּר (שם כה).

––––––––

קכז “וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב”734 − הִתְחִיל הָעוֹרֵב מְשִׁיבוֹ תְשׁוּבוֹת, אָמַר לוֹ: מִכָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֶּשׁ כָּאן אִי אַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶלָּא לִי. אָמַר לוֹ: מַה צֹּרֶךְ לָעוֹלָם בָּךְ? לֹא לַאֲכִילָה וְלֹא לְקָרְבָּן.

אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: תְּשׁוּבָה נִצַּחַת735 הֱשִׁיבוֹ עוֹרֵב לְנֹחַ, אָמַר לוֹ: רַבְּךָ שְׂנֵאַנִי וְאַתָּה שְׂנֵאתָנִי. רַבְּךָ שְׂנֵאָנִי – מִן הַטְּהוֹרִים שִׁבְעָה, מִן הַטְּמֵאִים שְׁנָיִם; וְאַתָּה שְׂנֵאתַנִי – שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ מִין שִׁבְעָה736 וְשׁוֹלֵחַ מִין שְׁנָיִם. אִם פָּגַע בִּי שַׂר־חַמָּה737 אוֹ שַׂר־צִנָּה, לֹא נִמְצָא עוֹלָם חָסֵר בִּרְיָה אֶחָת?!

[אַף־עַל־פִּי־כֵן] “וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב” − לֵידַע מַה בָּעוֹלָם. הָלַךְ לוֹ הָעוֹרֵב וּמָצָא נִבְלַת אָדָם מֻשְׁלֶכֶת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, וְיָשַב לוֹ עַל מַאֲכָלוֹ וְלֹא הֵשִׁיב שְׁלִיחוּתוֹ לְשׁוֹלְחוֹ. שָׁלַח נֹחַ אֶת־הַיּוֹנָה וְהֵשִׁיבָה שְׁלִיחוּתוֹ.

"וְהִנֵּה עֲלֵה־זַּיִת טָרָף בְּפִיהָ738 − מֵהֵיכָן הֵבִיאָה אוֹתוֹ? אָמַר רַב בֵּיבִי: שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן נִפְתְּחוּ לָהּ וּמִשָּׁם הֱבִיאַתּוּ. אָמַר לוֹ רַ' אַיְבוּ: אִלּוּ מִגַּן־עֵדֶן הֵבִיאָה אוֹתוֹ לֹא הָיְתָה מְבִיאָה דָבָר מְעֻלֶּה, כְּגוֹן קִנָּמוֹן וּבַלְסָמוֹן?739 אֶלָּא רֶמֶז רָמְזָה לְנֹחַ וְאָמְרָה לוֹ: מָרִי740 נֹחַ, מַר מִזֶּה741 מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְלֹא מָתוֹק מִתַּחַת יָדֶיךָ (ויק“ר לא; שהש”ר א; ילק"ש נח ח).

קכח “וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”742 − אָמְרָה יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרו‍ֹרִים כְּזַיִת זֶה וּמְסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ וּמְסוּרִים בְּיַד בָּשָׂר־וָדָם (ב“ר לג; סנה' קח.; פדר”א כג; ילק"ש נח ח).

קכט “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ לֵאמֹר צֵא מִן־הַתֵּבָה”743 − אָמַר רַ' יוּדָן: אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם, הָיִיתִי שׁוֹבְרָהּ וְיוֹצֵא לִי. אֶלָּא אָמַר נֹחַ: כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי לַתֵּבָה אֶלָּא בִרְשׁוּת, כָּךְ אֵין אֲנִי יוֹצֵא מִמֶּנָּה אֶלָּא בִרְשׁוּת; “בֹּא אֶל הַתֵּבָה” – “וַיָּבאֹ נֹחַ”, “צֵא מִן־הַתֵּבָה” – “וַיֵּצֵא נֹחַ” (ב“ר לד; ילק”ש נח).

קל “לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן־הַתֵּבָה”744 – אָמַר לוֹ אֱלִיעֶזֶר לְשֵׁם הַגָּדוֹל745: אַתֶּם הֵיאַךְ הֱיִיתֶם? אָמַר לוֹ: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָנוּ בַּתֵּבָה. בְּרִיָּה שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּיּוֹם הֶאֱכַלְנוּהָ בַּיּוֹם; בַּלַּיְלָה – הֶאֱכַלְנוּהָ בַּלָּיְלָה. זָקִית746 זוֹ – לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַבָּא מַה הִיא אוֹכֶלֶת? פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַתֵּךְ רִמּוֹן: נָפְלָה תוֹלַעַת מִתּוֹכוֹ וַאֲכָלַתָּה. מִכָּאן וְאֵילַךְ הָיָה גוֹבֵל747 לָהּ חִזְרָא748 שֶׁהִתְלִיעָה749 וְאָכְלָה. – הַחוֹל750 מְצָאוֹ אַבָּא יָשֵׁן בְּזָוִית751 שֶׁל הַתֵּבָה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא הָיִיתָ תוֹבֵעַ752 מְזוֹנוֹת? אָמַר לוֹ: רְאִיתִיךָ טָרוּד753 וְאָמַרְתִּי: לֹא אֲצַעֲרֶךָ754. אָמַר לוֹ: חוֹשֵׁשׁ755 הָיִיתָ בְצַעֲרִי, − יְהִי רָצוֹן756 שֶׁלֹּא תָמוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים”757 (סנה' קח; ילק"ש).

קלא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁעָשָׂה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא טָעַם טַעַם שֵׁנָה, לֹא הוּא וְלֹא בָּנָיו, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה, שֶׁהָיָה עָסוּק לָזוּן אֶת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ עִמּוֹ. יֵשׁ בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בְּשָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, וְיֵשׁ בִּשְׁתַּיִם, וְיֵשׁ בְּשָׁלשׁ, וְיֵשׁ בְּאַרְבַּע, וְיֵשׁ בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה, וְיֵשׁ בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל לַיְלָה, וְיֵשׁ בִּקְרִיאַת הַגָּבֶר758. וּמֶה הָיָה מַאֲכִילָן? כָּל מִין וָמִין לְפִי שֶׁהָיָה לָמוּד759: תֶּבֶן לִגְמַלִּים, זְמוֹרוֹת לְפִילִים760, שְׂעוֹרִים לַחֲמוֹרִים, חֲצוּבוֹת761 לִצְבָאִים, זְכוּכִית לְנַעֲמִיּוֹת762.

פַּעַם אַחַת שָׁהָה נֹחַ לָזוּן אֶת הָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ763 וְיָצָא צוֹלֵעַ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשָּׁאֶר אַךְ־נֹחַ”764 – שֶׁהָיָה גוֹנֵחַ וְכוֹחֵחַ765 דָּם מִטֹּרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת (תנה“ק יח; תנח'; ב”ר לא; רש"י).

קלב אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ: כְּנָס־לְךָ שְׁנַיִם־שְׁנַיִם מִכָּל מִין וָמִין בַּתֵּבָה, בָּאוּ כֻלָּם אֶל נֹחַ וְנִכְנְסוּ כָל אֶחָד וְאֶחָד עִם זִוּוּגוֹ766. בָּא שֶׁקֶר וְרָצָה לִכָּנֵס. אָמַר לוֹ נֹחַ: אִי אַתָּה יָכוֹל לִכָּנֵס אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה נוֹשֵׂא לְךָ בַּת־זוּג. הָלַךְ שֶׁקֶר וּבִקֶּשׁ־לוֹ בַּת־זוּג. פָּגַע בִּמְאֵרָה. אָמְרָה לוֹ: מֵהֵיכָן אַתָּה בָא? אָמַר לָהּ: מֵאֵצֶל נֹחַ, שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לִכָּנֵס לַתֵּבָה וְלֹא הִנִּיחַנִי אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ־לִי בַת־זוּג. רְצוֹנֵךְ, הֱוִי בַת־זוּגִי. אָמְרָה לוֹ: וּמָה אַתָּה נוֹתֵן לִי? אָמַר לָּהּ: אֲנִי מְתַקֵּן767 עִמָּךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְסַגֵּל768 אַתְּ נוֹטָלֶת. [שָׁמְעָה לוֹ] וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לַתֵּבָה. כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה – הָיָה שֶׁקֶר הוֹלֵךְ וּמְכַנֵּס וּמְאֵרָה נוֹטֶלֶת רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. בָּא שֶׁקֶר וְאָמַר לָהּ: הֵיכָן כָּל מַה שֶּׁסִּגָּלְתִּי? אָמְרָה לוֹ: וְכִי לֹא כָךְ הֻתְנָה בֵינֵנוּ, שֶׁכָּל מַה שֶּאַתָּה מְכַנֵּס אֲנִי נוֹטֶלֶת? לֹא הָיָה לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה.

לְכָךְ נֶאֱמַר: “וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר”769 – הַמָּשָׁל אוֹמֵר: שֶׁקֶר מוֹלִיד וּמְאֵרָה נוֹטָלֶת (שו“ט ז; ילק”ש נ"ח).

––––––––

קלג “וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה”770 – נִתְחַלֵּל וְנַעֲשָׂה חֻלִּין, לָמָּה? − “וַיִּטַּע כָּרֶם”771. לֹא הָיָה לוֹ לִטַּע דָּבָר אַחֵר שֶׁל תַּקָּנָה? לֹא יִחוֹר772 אֶחָד וְלֹא גְרוֹפִית773 אֶחָת? − אֶלָּא “וַיִּטַּע כָּרֶם”. וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ? אָמַר רַ' אַבָּא בַר כַּהֲנָא: הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת לִנְטִיעוֹת, יִחוֹרִים לִתְאֵנִים וּגְרוֹפִיּוֹת לְזֵיתִים.

בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לִטַּע כֶּרֶם פָּגַע בּוֹ הַשֵּׁד שַׁמְדּוֹן. אָמַר לוֹ שַׁתְּפֵנִי עִמָּךְ, אֶלָּא הִזָּהֶר־לָךְ שֶלֹּא תִכָּנֵס לְחֶלְקִי774, שֶׁאִם תִּכָּנֵס לְחֶלְקִי אֲנִי חוֹבֵל775 בָּךְ (ב"ר לו; שם לא).

קלד כְּשֶׁהִתְחִיל נֹחַ נוֹטֵעַ בָּא שָׂטָן וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה נוֹטֵעַ? אָמַר לוֹ: כָּרֶם. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: מַה טִּיבוֹ776? אָמַר לוֹ: פֵּרוֹתָיו מְתוּקִים בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים וְעוֹשִׂין מֵהֶם יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: רְצוֹנְךָ שֶׁנִּטָּעֶנּוּ יַחַד אֲנִי וָאָתָּה? אָמַר לוֹ הֵן. מֶה עָשָׂה הַשָּׂטָן? הֵבִיא רְחֵלָה777 וּשְׁחָטָהּ עַל הַגָּפֶן; אַחַר־כָּךְ הֵבִיא אֲרִי וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ; אַחַר־כָּךְ הֵבִיא קוֹף וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ; אַחַר־כָּךְ הֵבִיא חֲזִיר וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ – וְהִטִּיף דְּמֵיהֶם וְהִשְׁקָה בָהֶם אוֹתוֹ הַכָּרֶם. רָמַז לוֹ, כְּשֶׁאָדָם שׁוֹתֶה כוֹס אֶחָת – הֲרֵי הוּא כִרְחֵלָה: עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ. כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה שְׁתֵּי כוֹסוֹת – מִיָּד נַעֲשֶׂה גִבּוֹר כַּאֲרִי וּמַתְחִיל לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְאוֹמֵר: מִי כָמוֹנִי? כֵּוָן שֶׁשָּׁתָה שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע כּוֹסוֹת – מִיָּד הוּא נַעֲשֶׂה כְקוֹף: עוֹמֵד וּמְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וּמְנַבֵּל פִּיו לִפְנֵי הַכֹּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יַּעֲשֶׂה. נִשְׁתַּכֵּר – נַעֲשֶׂה כַחֲזִיר: מִתְלַכְלֵךְ בְּטִיט וּמֻטָּל בְּאַשְפָּה.

וְכָל זֶה אֵרַע778 לְנֹחַ הַצַּדִּיק (תנח' נח).


כד. נִמְרוֹד וְדוֹר־הַפְּלָגָה

קלה “הוּא־הָיָה גִּבּוֹר צַיִד”779 – רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּתֹנֶת־הַכָּבוֹד שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאָדָם וּלְעֶזְרוֹ780 הָיְתָה עִם נֹחַ בַּתֵּבָה; וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה לְקָחָה חָם בֶּן־נֹחַ וְהוֹצִיאָהּ עִמּוֹ וְהִנְחִילָהּ לְנִמְרוֹד. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה נִמְרוֹד לוֹבֵשׁ אוֹתָהּ – כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁהָיוּ רוֹאִים עָלָיו אֶת הַכְּתֹנֶת בָּאִים וְנוֹפְלִים לְפָנָיו עַל פְּנֵיהֶם. וְהָיוּ בְנֵי־אָדָם סְבוּרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִכֹּחַ גְּבוּרָתוֹ; לְפִיכָךְ הִמְלִיכוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם. וְאָמַר לְעַמּוֹ: “הָבָה נִבְנֶה־לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל”781 (פדר“א כד; מדה”ג נח).

––––––––

קלו “נִבְנֶה־לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם”782 – אָמְרוּ: אַחַת לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנָה הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט783, בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה סָמוֹכוֹת784 [מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלַם]. דָּבָר אַחֵר, [כָּךְ] אָמָרוּ: לֹא כֹל הֵימֶנּוּ785 לָבֹר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה בְרֹאשׁוֹ וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ וּתְהִי נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה (ב"ר לח).

קלז “הָבָה נִלְבְּנָה וְגוֹ'”786 − אָמַר רַ' הוּנָא: מְלַאכְתָּם הָיְתָה מַצְלַחַת בְּיָדָם: בָּא לִבְנוֹת אַחַת787 בָּנָה שְׁתָּיִם, בָּא לָטוּחַ שְׁתַּיִם וְנִטּוֹחוּ אַרְבַּע (שם).

קלח שֶׁבַע מַעֲלוֹת הָיוּ לוֹ לַמִּגְדָּל מִמִּזְרָחוֹ וְשֶבַע מִמַּעֲרָבוֹ. מַעֲלִים אֶת הַלְּבֵנִים מִכָּאן וְיוֹרְדִים מִכָּאן. אִם נָפַל אָדָם וָמֵת לֹא הָיוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם אֵלָיו, וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים וְאוֹמְרִים: אוֹי לָנוּ, אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְעָבַר אַבְרָם בֶּן תֶּרַח וְרָאָה אוֹתָם בּוֹנִים אֶת הָעִיר וְקִלְּלָם בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וְאָמַר: “בַּלַּע יְיָ, פַּלַּג לְשׁוֹנָם”788 (פדר"א כד).

קלט “וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם”789 – כְּשֶׁאָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: “הָבֵא לִי מָיִם” – הֵבִיא לוֹ עָפָר; הִכָּהוּ וּפָצַע מֹחוֹ. “הָבֵא לִי קַרְדֹּם” – הוֹשִׁיט לוֹ מַגְרֵפָה790; הִכָּהוּ וּפָצַע מֹחוֹ (ב“ר לח; ילק”ש כח).

קמ “פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ… וַיָּפֶץ יְיָ אוֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ”791 – אָמַר רַ' לֵוִי: לְאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: רָאִיתִי בַחֲלוֹם שֶׁאַתָּה מְגָרְשֵׁנִי. אָמַר לָהּ: וְלָמָּה לָךְ בַּחֲלוֹם? הֵא לָךְ בַּעֲלִילוּת792 (ב"ר כג).

קמא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִגְדָּל – שְׁלִישׁ נִשְׂרַף, שְׁלִישׁ נִבְלַע, שְׁלִישׁ קַיָּם. כָּל מִי שֶׁעוֹלֶה עַל רֹאשׁוֹ רוֹאֶה דְקָלִים793 שֶׁלְּפָנָיו כְּאִלּוּ חֲגָבִים (סנה' קט.; ב"ר לח).

קמב אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: אֵי זוֹ קָשָׁה, זֶה שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ: אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה בַּפַּלְטִין, אוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר: אֲנִי בַפַּלְטִין וְלֹא אָתָּה? בְּוַדַּאי זוֹ קָשָׁה שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ: אֲנִי בַפַּלְטִין וְלֹא אָתָּה. כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל אָמַר לוֹ: “מַה־שַּׁדַי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בוֹ”794, דּוֹר־הַפְּלָגָה אָמָרוּ: לֹא כֹל הֵימֶנּוּ שֶׁיָבֹר795 לוֹ אֶת־הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת־הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה בְּרֹאשׁוֹ וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ וּתְהִי נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה; אוֹתָם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם פְּלֵיטָה, וְאֵלּוּ שֶׁל דּוֹר הַפְּלָגָה נִשְׁתַּיְרָה מֵהֶם פְּלֵיטָה! אֶלָּא דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים796 בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “גְּבוּלוֹת יַשִּׂיגוּ, עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ”797, לְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם פְּלֵיטָה, אֲבָל אֵלּוּ, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת”798, לְפִיכָךְ נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם פְּלֵיטָה (ב"ר לח).


ג: מַעֲשֵׂי־אָבוֹת


א. אַבְרָהָם אָבִינוּ

א עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֹרֶךְ־אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִים וּבָאִים, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֹרֶךְ־אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִים וּבָאִים, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּם (אבות ה).

ב. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ עַד אַבְרָהָם וּמִכֻּלָּם לֹא דִבֶּר הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא עִם אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא עִם אַבְרָהָם.

אָמַר ר' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' נְחֶמְיָה: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ. עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִיד פָּמַלְיָא799 שֶׁלּוֹ שָׁם וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מַה טִּיבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ כָּאן? אָמְרוּ: נָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ. מֶה עָשָׂה? צָבַר אֶת הֶעָפָר וְעָשָׂה צִבּוּרִים800, וְהֵבִיא מִכְבָּרוֹת801 – וְכָבַר אֶת הַצִּבּוּר הָרִאשׁוֹן וְלֹא מְצָאָהּ, הַשֵּׁנִי וְלֹא מְצָאָהּ, וּבַשְּׁלִישִׁי מְצָאָהּ, אָמְרוּ: מָצָא הַמֶּלֶךְ מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: “לֶךְ־לְךָ”802 – לְךָ הָיִיתִי מְצַפֶּה. מַה־צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס: שֵׁם, אַרְפַּכְשַׁד, שֶׁלַח, עֵבֶר, פֶּלֶג, רְעוּ, שְׂרוּג, נָחוֹר וָתֶרַח – לֹא בִּשְׁבִילֶךָ? זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם… וּמָצָאתָ אֶת־לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ"803 (ב“ר לט; סוף רו”ר).

ג. אָמַר רַ' אַבָּא בַר כַּהֲנָא: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם יֵשׁ לוֹ שִׁפְעַת קוֹרַיִם804 – הֵיכָן הוּא נוֹתְנָהּ? לֹא בְאֶמְצַע טְרַקְלִין805, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֶלֶת קוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וְקוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ? כָּךְ, לָמָּה בָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אַבְרָהָם בְּאֶמְצַע הַדּוֹרוֹת? – כְּדֵי שֶׁיִּסְבֹּל דּוֹרוֹת שֶׁלְפָנָיו וְדוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרָיו (ב“ר יד; קה”ר ג).

ד. “לְאַבְרָם הָעִבְרִי806 – רַ' יְהוּדָה הָיָה אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד807 וְהוּא מֵעֵבֶר אֶחָד (ב"ר מב).

ה. בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד אַבְרָהָם אָבִינוּ עָמַד כּוֹכָב אֶחָד מִמִּזְרָח וּבָלַע אַרְבָּעָה כּוֹכָבִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם. אָמְרוּ חֲכָמָיו לְנִמְרוֹד: בֵּן נוֹלַד לְתֶרַח בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁעֲתִידָה לָצֵאת מִמֶּנוּ אֻמָּה, שֶׁתִּירַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא; אִם רְצוֹנְךָ יִנָּתֵן לְאָבִיו מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְנַהַרְגֵהוּ. מִיָּד שָׁגַר808 נִמְרוֹד אֵצֶל תֶּרַח, אָמַר לוֹ: בֵּן נוֹלַד לְךָ אֶמֶשׁ, עַכְשָׁו תְּנֵהוּ לִי וְנַהַרְגֵהוּ וְאֶתֶּן לְךָ מְלֹא בֵיתְךָ כֶּסֶף וְזָהָב. אָמַר לוֹ תֶּרַח: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְסוּס אֶחָד שֶׁאָמְרוּ לוֹ: נַחְתֹּךְ אֶת־רֹאשְׁךָ וְנִתֶּן־לְךָ בַּיִת מָלֵא שְׂעוֹרִים. אָמַר הַסּוּס לָהֶם: שׁוֹטִים, אִם תַּחְתְּכוּ אֶת רֹאשִׁי מִי יֹאכַל הַשְּׂעוֹרִים? וְאַתֶּם, אִם תַּהַרְגוּ אֶת בְּנִי, מִי יִירַשׁ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב? הֵשִׁיב לוֹ הַמֶּלֶךְ: מִדְּבָרֶיךָ אֲנִי מַכִּיר שֶׁבֵּן נוֹלַד לָךְ. אָמַר לוֹ תֶּרַח: בֵּן נוֹלַד לִי וָמֵת. אָמַר לוֹ: עַל חַי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ וְלֹא עַל מֵת. מֶה עָשָׂה תֶּרַח? הֶחְבִּיא אֶת בְּנוֹ בִּמְעָרָה שָׁלֹש שָׁנִים. זִמֵּן809 לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת, מִן הָאֶחָד יוֹצֵא שֶׁמֶן וּמִן הַשֵׁנִי סֹלֶת.

כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם בֶּן־שָׁלֹש שָׁנִים יָצָא מִן הַמְּעָרָה, הִרְהֵר810 בְּלִבּוֹ: מִי בָרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאוֹתִי? הִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לַשָּׁמֶשׁ. לָעֶרֶב שָׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַעֲרָב וְזָרְחָה הַלְּבָנָה בְּמִזְרָח. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים סָבִיב לַיָּרֵחַ, אָמַר: זֶה שֶׁבָּרָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאוֹתִי, כּוֹכָבִים הַלָּלוּ שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. עָמַד כָּל הַלַּיְלָה בִּתְפִלָּה לַיָּרֵחַ. לַבֹּקֶר שָׁקַע הַיָּרֵחַ בְּמַעֲרָב וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ בְּמִזְרָח. אָמַר: אֵין בְּיַד אֵלּוּ כֹּחַ; אָדוֹן יֵשׁ עֲלֵיהֶם אֵלָיו אֶתְפַּלֵּל וְאֵלָיו אֶשְׁתַּחֲוֶה (ביה"מ ב).

ו אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: אַבְרָהָם אָבִינוּ – אָב לֹא לִמְּדוֹ וְרַב לֹא הָיָה לוֹ, וּמֵהֵיכָן לָמַד אֶת־הַתּוֹרָה? אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁתֵּי כִלְיוֹתָיו כְּעֵין שְׁנֵי כַדִּים811 וְהָיוּ נוֹבְעוֹת וּמְלַמְּדוֹת אוֹתוֹ תּוֹרָה וְחָכְמָה כָּל הַלָּיְלָה. רַ' לֵוִי אָמַר: מֵעַצְמוֹ לָמַד תּוֹרָה (ב“ר סא; שם צה; שו”ט א).

ז אָמַר רַ' יִצְחָק: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְרָאָה בִירָה812 אַחַת דּוֹלֶקֶת813. אָמַר: תֹּאמַר שֶׁבִּירָה זוֹ בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ, לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם (ב"ר לט).

ח בֵּית אָבִיו שֶׁל אַבְרָהָם הָיוּ עוֹשִׂים צְלָמִים וּמוֹכְרִים בַּשּׁוּק. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לְאַבְרָהָם לִמְכֹּר. נָתַן לוֹ תֶּרַח אָבִיו קֻפּוֹת814 שֶׁל אֱלֹהוֹת וְהוֹשִיבוֹ בַשּׁוּק. בָּא אֵלָיו אָדָם אֶחָד וְאָמַר לוֹ: יֶשׁ לְךָ אֱלוֹהַּ לִמְכּוֹר? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֵיזֶה אֱלוֹהַּ אַתָּה רוֹצֶה לִקַּח815? אָמַר לוֹ: אֲנִי גִבּוֹר, תֶּן־לִי אֱלוֹהַּ גִּבּוֹר כְּמוֹתִי. נָטַל אַבְרָהָם פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, וְאָמַר לוֹ: תֵּן אֶת־הַדָּמִים816 וְטוֹל לְךָ אֶת־זֶה. אָמַר לוֹ: וְכִי אֱלוֹהַּ זֶה גִּבּוֹר כְּמוֹתִי? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: רֵיקָא817, עֲדַיִן אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מִשְׁפַּט אֱלֹהוֹת? מִי שֶׁעוֹמֵד לְמַעְלָה מִכֻּלָּם הֲרֵיהוּ גִבּוֹר מִכֻּלָּם.

כְּשֶׁנִּפְטַר הָאִישׁ לְהַלֵּךְ אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה? אָמַר לוֹ: בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה אָנִי. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אִישׁ, שֶׁהוּא בֶן שִׁבְעִים וּמִשְׁתַּחֲוֶה לְזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה הַיּוֹם! מִיָּד הֶחֱזִיר וְהִשְׁלִיךְ הָאִישׁ אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ לְתוֹךְ קֻפָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְחָזַר וְנָטַל מֵאַבְרָהָם אֶת דָּמָיו, נִסְתַּלֵּק818 וְהָלַךְ לוֹ.

אַחַר כָּךְ בָּאָה אִשָּׁה אַחַת אַלְמָנָה וְאָמְרָה לוֹ לְאַבְרָהָם: אִשָּׁה עֲנִיָּה אָנִי, תֶּן־לִי אֱלוֹהַּ עָנִי כְמוֹתִי. מִיָּד נָטַל אַבְרָהָם פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לְמַטָּה מִכֻּלָּם וְאָמַר לָהּ: בַעֲנִיּוּתֵךְ טְלִי לָךְ אֱלוֹהַּ זֶה, שֶהוּא שָׁפָל וְיוֹשֵׁב לְמַטָּה מִכֻּלָּם; אֲבָל אֵין הוּא רוֹצֶה לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁתִּתְּנִי לִי אֶת הַדָּמִים.

כְּשֶׁנִּפְטְרָה לֵילֵךְ אָמַר לָהּ: בַּת כַּמָּה שָׁנִים אָתְּ? אָמְרָה לוֹ: בַּת הַרְבֵּה שָׁנִים אָנִי… אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: תִּפַּח רוּחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה, שֶׁהִיא בַת הַרְבֵּה שָׁנִים וּמִשְׁתַּחֲוָה לֶאֱלוֹהַּ בֶּן יוֹם אֶחָד! מִיָּד הֶחֱזִירָה אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ לַקֻּפָּה, חָזְרָה וְנָטְלָה מֵאַבְרָהָם אֶת דָּמֶיהָ, וְהָלְכָה לָהּ.

בְּאוֹתָהּ שָעָה נָטַל אַבְרָהָם אֶת כָּל הָאֱלֹהוֹת וְהָלַךְ וְהֵבִיא אוֹתָם אֵצֶל תֶּרַח אָבִיו. אָמְרוּ לוֹ שְׁאָר בָּנָיו לְתֶרַח אֲבִיהֶם: אַבְרָהָם זֶה אֵינוֹ יָכֹל לִמְכֹּר אֱלֹהוֹת, בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂנּוּ כֹמֶר819. אָמַר לָהֶם אַבְרָהָם: מַה מְּלַאכְתּוֹ שֶׁל כֹּמֶר? אָמְרוּ לוֹ: עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי אֱלֹהוֹת, מַקְרִיב לִפְנֵיהֶם, מַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם. עֲשָׂאוּהוּ כֹמֶר. מִיָּד נָתַן אַבְרָהָם לִפְנֵיהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, אָמַר לָהֶם: קְחוּ וְאִכְלוּ, טְלוּ וּשְׁתוּ, שֶׁתֵּיטִיבוּ לִבְנֵי־אָדָם, וְלֹא הָיָה בָהֶם אֶחָד שֶׁהָיָה נוֹטֵל כְּלוּם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם וְאָמָר: “פֶּה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן, יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ”820.

בָּאָה אִשָּׁה אַחַת טוֹעֶנֶת821 בְּיָדָהּ קְעָרָה סֹלֶת. אָמְרָה לוֹ: הֵילָךְ822 וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם, עָמַד וְנָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְשָׁבַר אֶת כָּל הַפְּסִילִים, וְנָתַן אֶת הַמַּקֵּל בְּיַד הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם. כֵּוָן שֶׁבָּא אָבִיו אָמַר: מִי עָשָׂה לָהֶם כָּךְ? אָמַר לוֹ: מְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבָּא? בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וּבְיָדָהּ קְעָרָה מְלֵאָּה סֹלֶת וְאָמְרָה לִי: הֵילָךְ וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם. הִקְרַבְתִּי לִפְנֵיהֶם, הָיָה זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה. וְעָמַד זֶה הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם וְשָׁבַר אֶת כֻּלָּם. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְשַׁטֶּה823 בִי – כְּלוּם יְכוֹלִים הֵם? אָמַר לוֹ: וָלֹא? יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר…

נְטָלוֹ תֶרַח וּמְסָרוֹ לְנִמְרוֹד. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד לְאַבְרָהָם: אַתָּה הוּא אַבְרָהָם בֶּן־תֶּרַח? אָמַר לוֹ: הֵן, אָמַר לוֹ: וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים וְהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת, וּבְנֵי־אָדָם מִלְּפָנַי יוֹצְאִים כֻּלָּם – וְאַתָּה לָמָּה אִבַּדְתָּ אֶת יִרְאָתִי?824 בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּינָה לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ לְנִמְרוֹד: רְצוֹנְךָ, אֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד לִגְדֻלָּתֶךָ? אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ הוּא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הַחַמָּה יוֹצֵאת בְּמִזְרָח וְשׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב; לְמָחָר תְּהֵא מְצַוֶּה אֶת הַחַמָּה שֶׁתֵּצֵא בְמַעֲרָב וְתִשְׁקַע בְּמִזְרָח, וַאֲנִי מֵעִיד בְּךָ שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם אָתָּה. וְעוֹד, אִם אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אָתָּה, בְּוַדַּאי כָּל הַנִּסְתָּרוֹת גְּלוּיוֹת לָךְ, אִם כֵּן אֱמָר לִי מִיָּד: מַה יֵשׁ בְּלִבִּי וּמָה אֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִנִּיחַ אוֹתוֹ רָשָׁע נִמְרוֹד יָדוֹ עַל זְקָנוֹ וְהָיָה מְתַמֵּהַּ בְּלִבּוֹ. וְאָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַל תִּתְמַהּ בְּלִבֶּךָ, לֹא אֲדוֹן הָעוֹלָם אָתָּה, בְּנוֹ שֶׁל כּוּשׁ אָתָּה. וְאִם אֲדוֹן הָעוֹלָם אָתָּה, לָמָּה לֹא הִצַּלְתָּ אֶת אָבִיךָ מִן הַמִּיתָה? אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא הִצַּלְתָּ אֶת אָבִיךָ מִן הַמִּיתָה, כֵּן אַתָּה לֹא תִנָּצֵל מִן הַמִּיתָה.

מִיָּד קָרָא נִמְרוֹד לְתֶרַח וְאָמַר לוֹ: מַה יְּהֵא דִינוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בִּנְךָ, זֶה שֶׁאִבֵּד אֱלֹהוֹת שֶׁלִּי? אֵין דִּינוֹ אֶלָּא שְׂרֵפָה. חָזַר וְאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם: הִשְׁתַּחֲוֵה לָאֵשׁ וְתִנָּצֵל. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֶשְׁתַּחֲוֶה לַמַּיִם שֶׁמְּכַבִּים אֵשׁ. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: הִשְׁתַּחֲוֵה לַמָּיִם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֶשְׁתַּחֲוֶה לֶעָנָן שֶׁטָּעוּן מָיִם. אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לֶעָנָן. אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לָרוּחַ שֶׁמְּפַזֵּר הֶעָנָן, אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לָרוּחַ, אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לְבֶן־אָדָם שֶׁסּוֹבֵל רוּחַ. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: אַתָּה מַשִּׂיאֵנִי825 בִּדְבָרִים – אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר826, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכְךָ לְתוֹכוֹ – וְיָבוֹא אֱלֹהֶיךָ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ.

מִיָּד הוֹצִיאוּהוּ לְהַשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן־הָאֵשׁ, וּכְפָתוּהוּ וַעֲקָדוּהוּ וְהִנִּיחוּהוּ עַל גַּבֵּי אָבֶן, וְהִקִּיפוּהוּ עֵצִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, חָמֵשׁ אַמּוֹת לְכָל צַד, וְגָבְהָם שֶׁל עֵצִים חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְהִצִּיתוּ בָהֶם אֶת הָאוּר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ שְׁכֵנָיו וּבְנֵי עִירוֹ שֶׁל תֶּרַח וְהָיוּ מְטַפְּחִין לוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים: בּוּשָׁה גְדוֹלָה וּכְלִמָּה! אוֹתוֹ בֵן שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ הָעוֹלָם־הַזֶּה וְהָעוֹלָם־הַבָּא – שְׂרָפוֹ נִמְרוֹד בָּאֵשׁ!

מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְיָרַד וְהִצִּילוֹ.

הָיָה שָׁם הָרָן עוֹמֵד וְתוֹהֶה827. אָמַר: מַה־נַּפְשֶׁךָ828, אִם יְנַצַּח אַבְרָהָם – אֲנִי אוֹמֵר: “מִשֶּׁל אַבְרָהָם אָנִי”, וְאִם יְנַצַּח נִמְרוֹד – אֲנִי אוֹמֵר: “מִשֶּׁל נִמְרוֹד אָנִי”. כֵּוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצָּל – אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל מִי אָתָּה? אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל אַבְרָהָם אָנִי. נְטָלוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לָאוּר. וְנֶחְמְרוּ829 בְנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶרַח אָבִיו. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּמָת הָרָן עַל־פְּנֵי תֶרַח אָבִיו"830 (תדב“א ו; ב”ר לח)

ט בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נִמְרוֹד הָרָשָׁע אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ אָמַר גַּבְרִיאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵרֵד וַאֲצַנֵּן831 וְאַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מִכִּבְשַׁן־הָאֵשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי יָחִיד בְּעוֹלָמִי וְהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, נָאֶה לְיָחִיד לְהַצִּיל אֶת הַיָּחִיד. וּלְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַפֵּחַ832 שְׂכַר כָּל בִּרְיָה אָמַר לוֹ: תִּזְכֶּה לְהַצִּיל שְׁלֹשָׁה מִבְּנֵי־בָנָיו833 (פסח' קיח.; ע"י).

י “עַמְּךָ נְדָבֹת”834 – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: עִמְּךָ הָיִיתִי בְּיוֹם שֶׁנָּדַבְתָּ לִשְׁמִי לֵירֵד לְכִבְשַׁן־הָאֵש. “בְּיוֹם חֵילֶךָ”835 – בְּעֵת שֶׁכִּנַּסְתָּ לִּי836 כָּל אוֹתָם הַחֲיָלוֹת וְהָאוֹכְלוֹסִים837. “בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ”838 – מֵהַדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם839 הִקְדַּשְׁתִּיךָ. “מֵרֶחֶם מִשְׁחָר”840 – מֵרַחְמוֹ שֶׁל עוֹלָם841 שִׁחַרְתִּיךָ. “לְךָ טַל יַלְדֻתֶךָ”842 – לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי עָוֹן, שֶׁהָיִיתִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “לְךָ טַל יַלְדֻתֶךָ” – מָה טַּל זֶה פּוֹרֵחַ843 – אַף עֲוֹנוֹתֶיךָ פּוֹרְחִים; מָה הַטַּל הַזֶּה סִמַּן בְּרָכָה לָעוֹלָם – אַף אַתָּה סִמַּן בְּרָכָה לָעוֹלָם (ב“ר לט; ילק”ש תהלים).

––––––––

יא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: “לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ”844 לְמָה הָיָה דוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פּוֹלְיָטוֹן845 שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת צָמִיד־פָּתִיל וְמֻנַּחַת בְּזָוִית וְלֹא הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, כֵּוָן שֶׁנִּטַּלְטְלָה מִמְּקוֹמָהּ הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף; אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֶשׁ לָךְ, טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בְּעוֹלָמִי; “לֶּךְ־לְךָ – וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל”846 (ב“ר לט; שהש”ר א).

יב “וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ”847 – יָצָא לוֹ מוֹנֵיטוֹן בָּעוֹלָם, וּמַה מוֹנֵיטוֹן848 שֶׁלּוֹ? זָקֵן וּזְקֵנָה849 מִכָּאן, בָּחוּר וּבְתוּלָה850 מִכָּאן851 (ב“ר לט; ב”ק צז:).

יג “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”852 – לְמָה אַבְרָהָם דּוֹמֶה? לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶך מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן – בּוֹא וְהָאֵר לְפָנָי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: עַד שֶׁתְּהֵא מֵאִיר לִי מִמִּסְפּוֹטַמְיָא853 וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ – בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ב"ר ל).

יד אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְהַלֵּךְ בַּאֲרַם־נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם־נָחוֹר, רָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים854 – אָמַר: הַלְוַאי לֹא יְהֵא לִי חֵלֶק בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר855, רָאָה אוֹתָם עֲסוּקִים בְּנִכּוּשׁ856 בִּשְׁעַת הַנִּכּוּשׁ, בְּעִדּוּר857 בִּשְׁעַת הָעִדּוּר – אָמַר: הַלְוַאי יְהֵא חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת”858 (שם לט).

טו וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן"859 – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מַכְנִיס בְּנֵי־אָדָם לְבֵיתוֹ וּמַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם וּמַאֲהִיבָם וּמְקָרְבָם וּמְגַיְּרָם וּמַכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. הָא לָמַדְתָּ860, שֶׁכָּל הַמַּכְנִיס בִּרְיָה אַחַת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה מַעֲלִין עָלָיו861 כְּאִלּוּ הוּא בְרָאָהּ וִיצָרָהּ וְרִקְּמָהּ (ספרי ואתחנן; ב“ר לט; שהש”ר א').

טז “וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע”862 – רַ' יְהוּדָה אָמַר: אֵשֶׁל – פַּרְדֵּס “שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל863”: תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים; רַ' נְחֶמְיָה אָמַר: “אֵשֶׁל” – פֻּנְדַּק864 “שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל”: כִּכַּר לֶחֶם, בָּשָׂר, יַיִן, בֵּיצִים (ב"ר נד).

יז “וַיִקְרָא־שָׁם בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם”865 – אָמַר רֵיש־לָקִישׁ: אַל תִּקְרֵי “וַיִּקְרָא” אֶלָּא “וַיַּקְרִיא”, מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא אַבְרָהָם אָבִינוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּפִי כָל עוֹבֵר־וָשָׁב. כֵּיצַד866? לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ עָמְדוּ לְבָרְכוֹ. אָמַר לָהֶם: וְכִי מִשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶׁל אֵל עוֹלָם אֲכַלְתֶּם – הוֹדוּ וְשַׁבְּחוּ וּבָרְכוּ לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם (סוטה י.: ע"י)

יח אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים. מִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים – אָמַר לָהֶם: בָּרֵכוּ. אָמְרוּ לוֹ: מַה נְּבָרֵךְ? אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ: “בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ”. אִם מְקַבֵּל עָלָיו וּבֵרַךְ – הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְאִם לֹא – הָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן מַה שֶׁעָלֶיךָ867. וְאָמַר לוֹ: כַּמָּה יֵשׁ־לְךָ עָלָי? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: כַּד יַיִן – בְּכָךְ וָכָךְ868, לִיטְרָא בָשָׁר – בְּכָךְ וָכָךְ, כִּכַּר לֶחֶם – בְּכָךְ וָכָךְ. מִי נוֹתֵן לְךָ יַיִן בַּמִּדְבָּר? מִי נוֹתֵן לְךָ בָּשָׂר בַּמִּדְבָּר? מִי נוֹתֵן לְךָ לֶחֶם בַּמִּדְבָּר? מִי שֶׁרָאָה צָרָה זוֹ – הָיָה מְבָרֵךְ וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”869 – בַּתְּחִלָּה צְדָקָה וּבַסּוֹף מִשְׁפָּט (ב"ר מט, מג).

יט עַד שֶׁלֹּא בָא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם, כִּבְיָכוֹל870 לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֶלֶךְ אֶלָּא עַל הַשָּׁמַיִם בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי”871, אֲבָל מִשֶּׁבָּא אָבִינוּ אַבְרָהָם לָעוֹלָם הִמְלִיכוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּייָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ”872 (ספרי שי"ג).

––––––––

כ “וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה”873 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: צֵא וּכְבוֹשׁ874 הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ (שם מ; ב"ב ק.).

כא “וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים…”875וְשָׂרָה הֵיכָן הָיָתָה? נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ (כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָהּ הַמִּצְרִים). כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְשַׁעֲרֵי מִצְרַיִם אָמְרוּ לוֹ הַמּוֹכְסִים876: מָה אַתָּה טוֹעֵן877 בְּתוֹךְ הַתֵּבָה? אָמַר לָהֶם שְׂעוֹרִים. אָמְרוּ לוֹ: חִטִּין אַתָּה טוֹעֵן! אָמַר לָהֶם: טְלוּ878 מֶכֶס שֶׁל חִטִּים. – פִּלְפְּלִין אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל פִּלְפְּלִין. – זָהָב אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל זָהָב. – שִׁירָאִים879 אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל שִׁירָאִים. – מַרְגָּלִיּוֹת880 אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת. אָמְרוּ: אִלּוּלֵי881 שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ דָּבָר מְעֻלֶּה882 לֹא הָיָה מְקַבֵּל עָלָיו כָּל מַה שֶׁמְּבַקְּשִׁים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לוֹ: אֵין אַתָּה זָז883 מִכָּאן עַד שֶׁתִּפְתַּח אֶת הַתֵּבָה וְתַרְאֶה לָנוּ מַה בְּתוֹכָהּ. כֵּוָן שֶׁפְּתָחָהּ הִבְהִיקָה884 כָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִזִּיוָהּ885 שֶׁל שָׂרָה (ב“ר מ; תנח' לך־לך; תנח”ק שם).

כב “וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם… וַיְהִי־רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה־אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה־לוֹט”886 – רַ' בֶרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר רַ' סִימוֹן אָמָר: בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם הָיְתָה יוֹצֵאת זְמוּמָה887 וּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל לוֹט לֹא הָיְתָה יוֹצֵאת זְמוּמָה. הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי אַבְרָהָם: הֻתַּר הַגָּזֵל? הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי לוֹט: כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת”888 – וְאַבְרָהָם פִּרְדָּה889 עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד, לְמָחָר הוּא מֵת וְלוֹט בֶּן אָחִיו יוֹרְשׁוֹ, וְאִם אוֹכְלוֹת מִשֶׁלָּהֶן הֵן אוֹכְלוֹת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן” – אֵימָתַי, לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ שִׁבְעָה עֲמָמִים מִתּוֹכָהּ. “וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ”890 – עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ891 לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ (ב"ר מא).

––––––––

כג “מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח”892 – מִי הוּא זֶה שֶׁהֵעִיר לִבָּם שֶׁל מִזְרָחִים893 שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ בְיַד אַבְרָהָם? “צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ”894 – חֵי הָעוֹלָמִים, שֶׁהָיָה מֵאִיר לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ. אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מַזַּל צֶדֶק הָיָה מֵאִיר לוֹ. אָמַר רַ' רְאוּבֵן: צְדָקָה הָיְתָה צֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: אִם אֵין אַבְרָהָם אֵין מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתִי. “יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ, יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ”895 – רַ' יְהוּדָה אָמָר: אַבְרָהָם הָיָה מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם עָפָר וְהוּא נַעֲשֶׂה חֲרָבוֹת, קַשׁ – וְנַעֲשֶׂה חִצִּים. רַ' נְחֶמְיָה אָמָר: “יִתֵּן עָפָר” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “כֶּעָפָר”, הֵם הָיוּ מַשְׁלִיכִים חֲרָבוֹת עַל אַבְרָהָם וְנַעֲשִׂים עָפָר, חִצִּים וְהֵם נַעֲשִׂים קַשׁ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא896 – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַ' אַבָּהוּ: לֹא נִתְאַבְּקוּ897 רַגְלֵיהֶם אֶלָּא כְזֶה שֶׁהוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ לְבֵית־הַכְּנָסֶת.

“וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־סְדֹם לִקְרָאתוֹ”898 – הִתְחִיל מְכַשְׁכֵּשׁ לוֹ בִּזְנָבוֹ899, אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה יָרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתָּ אַף אֲנִי יָרַדְתִּי לְחֵמָר וְנִצָּלְתִּי. “אֶל־עֵמֶק שָׁוֵה”900 – בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמְרוּ: שֶׁשָּׁם הֻשְׁווּ901 כָל הַגּוֹיִים וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ בִימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכָה לְמָעְלָה, וְהָיוּ מְקַלְּסִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִין לוֹ: “שְׁמָעֵנִי אֲדוֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים” וְגוֹ'. אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ אַתָּה עָלֵינוּ, נָשִׂיא אַתָּה עָלֵינוּ, אֱלוֹהַּ אַתָּה עָלֵינוּ! אָמַר לָהֶם: אַל יֶחְסַר עוֹלָם מַלְכּוֹ וְאַל יֶחְסַר אֱלוֹהוֹ (ב"ר מג).

כד “אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד”902 – אָמַר רַ' לֵוִי: מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר אוֹתָן הָאוֹכְלוֹסִין שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁהָיָה בָהֶם צַדִּיק אוֹ יְרֵא־שָׁמָיִם? מָשָׁל לְתַבָּן903 שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי פַרְדֵּסוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, רָאָה חֲבִילָה שֶׁל קוֹצִים וְיָרַד וּנְטָלָהּ; וְהֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, הִתְחִיל מִטַּמֵּן מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִטַּמֵּן?904 (כַּמָּה) פוֹעֲלִים הָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיָּקֹשּׁוּ905 אוֹתָהּ, עַכְשָׁו שֶׁקְּשַׁשְׁתָּהּ אַתָּה – בּוֹא וְטוֹל שְׂכָרֶךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: אוֹתָם הָאוֹכְלוֹסִין שֶׁהָרַגְתָּ קוֹצִים כְּסוּחִים הָיוּ (שם מ"ד).

כה “וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא”906 – בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל הָלַךְ וְנִמְלַךְ907 בִּשְׁלֹשָׁה אוֹהֲבָיו, עָנֵר, אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. אָמַר לוֹ עָנֵר: כְּבָר אַתָּה כְּבֶן מֵאָה שָׁנָה וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְצַעֵר עַצְמֶךָ? אָמַר לוֹ אֶשְׁכּוֹל: מָה אַתָּה הוֹלֵךְ וּמְסַיֵּם908 עַצְמְךָ בֵּין שׂוֹנְאֶיךָ? אָמַר לוֹ מַמְרֵא: אֱלֹהֶיךָ שֶׁעָמַד לְךָ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ וּבַמְּלָכִים וּבָרְעָבוֹן, וְזֶה הַדָּבָר לֹא תִשְׁמַע לוֹ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה נָתַתָּ לוֹ עֵצָה טוֹבָה לִמּוֹל, חַיֶּיךָ, אֵינִי נִגְלֶה עָלָיו לֹא בַפַּלְטִין שֶׁל עָנֵר וְלֹא בַפַּלְטִין שֶׁל אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא בַפַּלְטִין שֶׁלָּךְ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא” (שם מב).

כו “וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ… כְּחֹם הַיּוֹם”909 – מַהוּ "כְּחֹם הַיּוֹם? אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָה שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה וּבָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִשְׁאֹל בְּאַבְרָהָם910. הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ911, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק בָּאוֹרְחִים. שָׁלַח אַבְרָהָם אֶת אֱלִיעֶזֶר שֶׁיֵּצֵא לַחוּץ. יָצָא וְלֹא מָצָא (אוֹרְחִים). אָמַר אַבְרָהָם: אֵינִי מַאֲמִינֶךָ. זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת: אֵין אֱמוּנָה בַּעֲבָדִים. יָצָא הוּא בְעַצְמוֹ.

“וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים”912 – מִי הֵם “שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים”? – מִיכָאֵל, רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל. מִיכָאֵל בָּא לְבַשֵּׂר אֶת־שָׂרָה, רְפָאֵל בָּא לְרַפֵּא אֶת־אַבְרָהָם וְגַבְרִיאֵל בָּא לַהֲפוֹךְ אֶת־סְדוֹם (ב"מ פו:).

כז “וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם”913 – בָּרַח בֶּן־הַבָּקָר מִלְּפָנָיו וְנִכְנַס לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְנִכְנַס אַבְרָהָם אַחֲרָיו וְרָאָה שָׁם אָדָם וְעֶזְרוֹ שׁוֹכְבִים עַל הַמִּטּוֹת וִישֵׁנִים וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, וְרֵיחַ טוֹב עוֹלֶה מֵהֶם כְּרֵיחַ־נִיחוֹחַ. לְפִיכָךְ חָמַד אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה לַאֲחֻזַּת קָבֶר (פדר"א לו).


ב. תְּפִלַּת אַבְרָהָם וְחַטְאוֹת סְדוֹם

כח “וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר… הֲשֹׁפֵט כָּל־הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט”914? אָמַר רַ' לֵוִי: אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ – אֵין דִּין, וְאִם דִּין אַתָּה מְבַקֵּשׁ– אֵין עוֹלָם. אַתָּה תוֹפֵס915 אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁים: אַתָּה מְבַקֵּשׁ עוֹלָם וּמְבַקֵּשׁ דִּין? טוֹל לְךָ אֶחָד מֵהֶם. וְאִם אֵין אַתָּה מְוַתֵּר קִמְעָא916 – אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד (ב"ר לט, מט).

כט “אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה”917 – אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: בִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לֵירֵד לוֹ918 מֵחֲמִשִּׁים לַחֲמִשָּׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חֲזוֹר בְּךָ לְמַפְרֵעַ. אָמַר רַ' לֵוִי: לַחֲלַפְסִדְרָא919 מְלֵאָה מָיִם, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם הַסַּנֵּגוֹר מְלַמֵּד920; פְּעָמִים שֶׁהַדַּיָּן מְבַקֵּשׁ שֶׁיְלַמֵּד הַסַּנֵּגוֹר, וְהוּא אוֹמֵר: הוֹסִיפוּ בְתוֹכָהּ מָיִם (שם מט).

ל שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ921 לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. מַה־נֶּאֱמַר בְּאַרְצָם? “אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא־לָחֶם… מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ, נָתִיב לֹא־יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה”922 – שֶׁאֵין לְךָ כָּל שְׁבִיל וּשְׁבִיל בִּסְדוֹם שֶלֹּא הָיוּ בוֹ שִׁבְעָה אִילָנוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה923 – גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֱגוֹז וְשָׁקֵד, תַּפּוּחַ וּפַרְסֵק, וְהָיָה כָל הַשְׁבִיל מְסֻכָּךְ924. אָמַר רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: בַּר־הֶדְיָא925 צוֹפֶה מַאֲכָלוֹ מִשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר מִיל, וְכֵוָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל אִילָנֵי סְדוֹם לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת עַל הָאָרֶץ מִכֹּחָם שֶׁל אִילָנוֹת926. כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אֶחָד לְגַנָּן וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: “תֶּן־לִי בְאִיסָר927 יָרָק” – כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ הָיָה מְשַׁכְשְׁכוֹ928 בְּמַיִם וּמוֹצִיא מֵעָפָר929 זָהָב. אָמְרוּ (אַנְשֵׁי) סְדוֹם: מֵאַחַר שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים930 בְּשַׁלְוָה וּבְטוֹבָה, מָזוֹן יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ, כֶּסֶף וְזָהָב יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת יוֹצְאוֹת מֵאַרְצֵנוּ – לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים, שֶׁאֵין בָּאִים אֶלָּא לְחַסְּרֵנוּ? בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל931 מֵאַרְצֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי־רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ”932 – אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: בְּטוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם אַתֶּם מְבַקְשִׁים לְשַׁכַּח אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵיכֶם, אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם.

דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד־אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל־אִישׁ תְּרָצְּחוּ כֻלְכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה”933 – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ אֵצֶל קִיר נָטוּי וְדוֹחִין אוֹתוֹ עָלָיו וּבָאִים וְנוֹטְלִים אֶת מָמוֹנוֹ.

מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חָתַר בַּחשֶׁךְ בָּתִּים יוֹמָם חִתְּמוּ־לָמוֹ”934 – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי־מָמוֹן וּמַפְקִידִים אֶצְלָם אֲפַרְסְמוֹן935 וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּבֵית־גִּנְזֵיהֶם, וְלָעֶרֶב בָּאִים וּמְרִיחִים אוֹתוֹ כְּכֶלֶב, וְחוֹתְרִים שָׁם וְנוֹטְלִים אוֹתוֹ מָמוֹן.

אָמְרוּ: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שׁוֹר – רוֹעֶה יוֹם אֶחָד, וְשֶׁאֵין לוֹ – רוֹעֶה שְׁנֵי יָמִים. הָיָה שָׁם יָתוֹם בֶּן אַלְמָנָה, מָסְרוּ לוֹ אֶת שׁוֹרֵיהֶם לִרְעוֹתָם. הָלַךְ וּנְטָלָם וַהֲרָגָם. אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שׁוֹר יִטּוֹל עוֹר אֶחָד וְשֶׁאֵין לוֹ שׁוֹר יִטּוֹל שְׁנֵי עוֹרוֹת. אָמְרוּ לוֹ: מַה־זֶּה? אָמַר לָהֶם: סוֹף דִּין כִּתְחִלַּת דִּין.

מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ שׁוּרָה שֶׁל לְבֵנִים, הָיָה בָא כָל־אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹטֵל אֶחָת. אָמַר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָת.

מִי שֶׁהָיָה שׁוֹטֵחַ שׁוּמִים אוֹ בְצָלִים, הָיָה בָא כָל־אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹטֵל אֶחָד. אָמַר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד.

אַרְבָּעָה דַיָנִים הָיוּ בִסְדוֹם: שַׁקְרַאי936 וְשַׁקְרוּרַאי וְזַיְּפַאי וּמַצְלֵי־דִינָא.

מִי שֶׁהִכָּה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִפִּילָה937, הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ (לְבַעְלָהּ): תְּנֶנָּה לוֹ שֶׁיְעַבְּרֶנָּה938 לָּךְ.

מִי שֶׁקִּצֵּץ אֹזֶן שֶׁל חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵרוֹ, אָמְרוּ לוֹ (לְבַעַל הַחֲמוֹר): תְּנֵהוּ לוֹ עַד שֶׁתִּצְמָח939.

מִי שֶׁפְּצָעוֹ חֲבֵרוֹ, אָמְרוּ לוֹ: תֶּן־לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁהִקִּיז לְךָ דָּם940.

מִי שֶׁעָבַר בְּגֶשֶׁר נוֹתֵן אַרְבָּעָה זוּזִים, וְשֶׁעָבַר בְּמַיִם נוֹתֵן שְׁמוֹנָה זוּזִים.

פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן לְשָׁם כּוֹבֵס אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ: תֵּן אַרְבָּעָה זוּזִים. אָמַר לָהֶם: אֲנִי בְּמַיִם עָבָרְתִּי. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, תֵּן שְׁמוֹנָה. לֹא נָתַן – פְּצָעוּהוּ. בָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים. אָמְרוּ לוֹ: תֵּן שָׂכָר שֶׁהִקִּיזוּ לְךָ דָּם, וּשְׁמוֹנָה זוּזִים שֶׁעָבַרְתָּ בְּמָיִם.

אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם נִזְדַּמֵּן לְשָׁם. פְּצָעוּהוּ, וּבָא לִפְנֵי הַדַּיָּן. אָמַר לוֹ: תֶּן־לוֹ שְׂכָרוֹ, שֶׁהִקִּיז לְךָ דָּם. נָטַל אֱלִיעֶזֶר אֶבֶן וּפָצַע אֶת־הַדַּיָּן. אָמַר לוֹ: שָׂכָר שֶׁיֶּשׁ־לִי בְיָדְךָ תְּנֵהוּ לָזֶה – וּמָמוֹן שֶׁלִּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד.

כָּךְ הִתְנוּ בֵינֵיהֶם אַנְשֵׁי סְדוֹם: מִי שֶׁיַּזְמִין941 אָדָם לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה יִפְשְׁטוּ טַלִּיתוֹ942. נִזְדַּמֵּן אֱלִיעֶזֶר לְשָׁם לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה וְלֹא הִזְמִינוּהוּ. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִסְעוֹד הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף כֻּלָּם. אָמְרוּ לוֹ: מִי הִזְמִינְךָ לְכָאן? אָמַר לָזֶה שֶׁיָּשַׁב (אֶצְלוֹ): אַתָּה הִזְמַנְתָּנִי. אָמַר: שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ שֶׁאֲנִי הִזְמַנְתִּי וְיִפְשְׁטוּ בִגְדִּי. נָטַל טַלִּיתוֹ וּבָרַח לַחוּץ. וְכֵן עָשָׂה אֱלִיעֶזֶר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁיָּצְאוּ כֻלָּם, וְאָכַל הוּא אֶת הַסְּעֻדָּה.

הָיְתָה לָהֶם מִטָּה שֶׁהָיוּ מַשְׁכִּיבִין בָּהּ אוֹרְחִים. אָדָם אָרֹךְ – קִצְּרוּהוּ, קָצָר – מְתָחוּהוּ. נִזְדַּמֵּן לְשָׁם אֱלִיעָזֶר אָמְרוּ לוֹ: עֲלֵה וּשְׁכַב בַּמִּטָּה. אָמַר לָהֶם: מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה אִמִּי נָדַרְתִּי נֵדֶר שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּב בְּמִטָּה.

כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶם עָנִי הָיָה כָל־אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן לוֹ דִינָר943 וְכוֹתֵב שְׁמוֹ עָלָיו, וּפַת לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ. וּכְשֶׁמֵּת הֶעָנִי הָיָה בָא כָל אֶחָד וְנוֹטֵל דִּינָר שֶׁלּוֹ. הָיְתָה שָׁם רִיבָה944 אַחַת שֶׁהוֹצִיאָה פַּת לְעָנִי בְּכַדָּהּ. עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מֵת – וְנִתְגַּלָּה הַדָּבָר. טָשׁוּ945 אֶת־הָרִיבָה בִדְבַשׁ וְהֶעֱמִידוּהָ עַל גַּג הַחוֹמָה וּבָאוּ דְבוֹרִים וַאֲכָלוּהָ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה946 – עַל עִסְקֵי רִיבָה (סנה' קח:, קט.; במ“ר ט; ויק”ר ה; ב“ר מב ורש”י שם עפ"י “מד' הרנינו”).

לא מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נְעָרוֹת שֶׁיָּרְדוּ לְמַלְאוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָן, אָמְרָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ: לָמָּה פָּנַיִךְ חוֹלָנִיּוֹת? אָמְרָה לָהּ: כָּלוּ מְזוֹנוֹתֵינוּ וּכְבָר אָנוּ נוֹטִים לָמוּת. מֶה עָשָׂתָה? מִלְאָה אֶת־הַכַּד קֶמַח וְהֶחֱלִיפוּ: נָטְלָה זוֹ מַה שֶׁבְּיַד זוֹ וְזוֹ מַה שֶׁבְּיַד זוֹ. כֵּוָן שֶׁהִרְגִּישׁוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם בַּדָּבָר – נְטָלוּהָ וּשְׂרָפוּהָ.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲפִלּוּ אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִשְׁתֹּק – דִּינָהּ שֶׁל נַעֲרָה אֵינוֹ מַנִּיחַ אוֹתִי לִשְׁתֹּק. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַכְּצַעֲקָתָהּ”947, 948 – צַעֲקָתָהּ שֶׁל נַעֲרָה (ב“ר מט; ילק”ש וירא יח).

לב רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הִכְרִיזוּ בִסְדוֹם וְאָמָרוּ: כָּל מִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק949 בְּפַת־לֶחֶם לְגֵר וּלְעָנִי וְאֶבְיוֹן יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ.

פְּלוֹטִית בִּתּוֹ שֶׁל לוֹט הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי סְדוֹם, רָאֲתָה עָנִי אֶחָד מְדֻקְדָּק950 בִּרְחוֹב הָעִיר וְעָגְמָה951 נַפְשָׁהּ עָלָיו. מֶה הָיְתָה עוֹשָׂה? בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לִשְׁאוֹב מַיִם הָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּכַד שֶׁלָּהּ מִכָּל מְזוֹן־בֵּיתָהּ וּמְכַלְכֶּלֶת אוֹתוֹ הֶעָנִי. אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם: הֶעָנִי הַזֶּה מֵאַיִן הוּא חָי? – עַד שֶׁיָּדְעוּ הַדָּבָר וְהוֹצִיאוּ אוֹתָהּ לְהִשָּׂרֵף, אָמְרָה: אֱלֹהֵי הָעוֹלָם, עֲשֵׂה מִשְׁפָּטִי וְדִינִי מֵאַנְשֵׁי סְדוֹם! וְעָלְתָה צַעֲקָתָהּ לִפְנֵי כִסֵּא־הַכָּבוֹד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “אֵרְדָה־נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי”952 – אִם כְּצַעֲקַת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת עָשׂוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם אֶהֱפֹךְ יְסוֹדוֹתֶיהָ לְמַעְלָה ופָנֶיהָ לְמָטָּה (פדר"א כה).

לג חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי־דַיָּנִים הָיוּ בִסְדוֹם: קַו־שֶׁקֶר953 וְרַב־שֶׁקֶר, רַב־נָבָל, רַב מַסְטִידִין וְקַלָּאפֶנְדַּר. לוֹט הָיָה אַרְכִי954־הַדַּיָּנִים שֶׁבְּכֻלָּם. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם עֲרֵבִים לָהֶם הֵם אוֹמְרִים לוֹ: “גֶּשׁ־הָלְאָה”955 – עֲלֵה לְמַעְלָה, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵין עֲרֵבִים לָהֶם, הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “הָאֶחָד בָּא־לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט”956 (ב"ר נ).

לד אָמַר רַ' יִרְמְיָהוּ בֶן אֱלִיעֶזֶר: עִקַּר שַׁלְוָתָהּ שֶׁל סְדוֹם לֹא הָיְתָה אֶלָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וּמֵהֶן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַרְעִישׁ עֲלֵיהֶם הָרִים וּמֵבִיא עֲלֵיהֶם זְוָעוֹת957 כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה – וְלֹא עָשׂוּ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ958 – וּבְסוֹף “אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ”959 (שם).

לה “וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וְתְּהִי נְצִיב מֶלַח”960 – רַ' יִצְחָק אָמַר: עַל שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח. בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט אָמַר לוֹט לְאִשְׁתּוֹ: תְּנִי לָאוֹרְחִים הַלָּלוּ קְצָת מֶלַח. אָמְרָה לוֹ: אַף מִנְהָג רַע זֶה אַתָּה רוֹצֶה לְלַמְּדוֹ961 כָאן! מַה הִיא עוֹשָׂה? הוֹלֶכֶת אֶל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לָהֶן: “תְּנוּ לִי מֶלַח, שֶׁיֶּשׁ לָנוּ אוֹרְחִים” – וְהִיא מִתְכַּוֶּנֶת962 שֶׁיַּכִּירוּ בָהֶם אַנְשֵׁי הָעִיר. עַל כֵּן “וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח” (שם נ, נא).


ג. זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם

לו “כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”963 אָמַר רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמִי שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ בַּמִּדְבָּר יוֹם הָרִאשׁוֹן וְיוֹם הַשֵּׁנִי וְיוֹם הַשְּׁלִישִׁי עַד עֲשָׂרָה יָמִים, וְלֹא מָצָא לֹא עִיר וְלֹא פֻנְדָּק964, וְלֹא אִילָן וְלֹא מַיִם וְלֹא בְּרִיָּה, וְאַחַר שֶׁהָלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים צָפָה אִילָן אֶחָד מֵרָחוֹק, אָמַר: שֶׁמָּא יֵשׁ תַּחְתָּיו מָיִם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל הַמַּעְיָן, רָאָה אוֹתוֹ נַאֲתָן965 וּפֵרוֹתָיו מְתוּקִים וַעֲנָפָיו נָאִים וְצִלּוֹ נָאֶה, יָשַׁב לוֹ וְנִתְקָרֵר בְּצִלּוֹ וְאָכַל מִן פֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִן הַמַּעְיָן וְעָרֵב לוֹ וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו. כֵּוָן שֶׁעָמַד לֵילֵךְ אָמַר לָאִילָן: אִילָן, אִילָן, בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ וּמַה יֶּשׁ־לִי לוֹמַר לָךְ? שֶׁיְהֵא עֵצְךָ נָאֶה – נָאֶה הוּא; שֶׁיְהֵא צִלְּךָ נָאֶה – כְּבָר הוּא נָאֶה; שֶׁיִּהְיוּ עֲנָפֶיךָ נָאִים – נָאִים הֵם; שֶׁיִּהְיוּ פֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִים – מְתוּקִים הֵם; שֶׁיְהֵא מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשְׁךָ – כְּבָר מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשֶׁךָ; שֶׁתְּהֵא עוֹמֵד בְּמָקוֹם חָבִיב – בְּמָקוֹם חָבִיב אַתָּה עוֹמֵד, – בַּמָּה אֲבָרְכֶךָ? אֶלָּא כָּל הַנְּטִיעוֹת הָעוֹמְדוֹת מִמְּךָ יִהְיוּ כְמוֹתֶךָ. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָעוֹלָם עָמְדוּ עֶשְׂרִים דּוֹר וְלֹא הָיְתָה בָהֶם תּוֹעֶלֶת וְלֹא עָמַד מֵהֶם צַדִּיק עַד אַחַר עֶשְׂרִים דּוֹר. צָפָה966 הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה נָתוּן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְאָמַר הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא: תֹּאמַר שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ כֹּחַ לַעֲמוֹד967? כֵּוָן שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לְכִבְשַׁן־הָאֵשׁ וְקִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ, מִיָּד קֵרְבוֹ הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. בָּנָה לוֹ אֶת הַפֻּנְדָּק וְהָיָה זָן עוֹבְרִים וְשָׁבִים, וְהָיָה מַכְנִיס אֶת־הַבְּרִיּוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְהוֹדִיעַ כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא בָּעוֹלָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם, מַה יֶּשׁ־לִי לוֹמַר לְךָ וּבַמָּה אֲבָרְכֶךָ? שֶׁתְּהֵא שָׁלֵם וְצַדִּיק לְפָנַי, אוֹ שֶׁתְּהֵא שָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנָי – צַדִּיק אַתָּה וְשָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנָי; אוֹ שֶׁיִּהְיוּ כָל־בְּנֵי־בֵיתְךָ צַדִּיקִים – צַדִּיקִים הֵם לְפָנָי, – בַּמָּה אֲבָרְכֶךָ? אֶלָּא כָל־בָּנִים שֶׁעֲתִידִים לַעֲמוֹד מִמְּךָ יִהְיוּ כְמוֹתֶךָ (במ"ר ב; תענ' ה).

לז “וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה”968 – כַּמָּה בָנִים הֵינִיקָה שָׂרָה? אָמַר רַ' לֵוִי: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁגָּמַל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עָשָׂה סְעֻדָּה גְדוֹלָה. הָיוּ כָל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם מְרַנְּנִים969 וְאוֹמְרִים: רְאִיתֶם זָקֵן וּזְקֵנָה, שֶׁהֵבִיאוּ אֲסוּפִי970 מִן הַשּׁוּק וְאוֹמְרִים בְּנֵנוּ הוּא! וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעוֹשִׂים מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְהַעֲמִיד971 דִּבְרֵיהֶם. מֶה עָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ? הָלַךְ וְזִמֵּן כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר וְשָׂרָה אִמֵּנוּ זִמְּנָה אֶת־נְשׁוֹתֵיהֶם, וְכָל אַחַת וְאַחַת הֵבִיאָה בְנָהּ עִמָּהּ וּמֵינִקְתָּהּ לֹא הֵבִיאָה, וְנַעֲשָׂה נֵס בְּשָׂרָה אִמֵּנוּ וְנִפְתְּחוּ דַדֶּיהָ כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת וְהֵינִיקָה אֶת־כֻּלָּם. וַעֲדַיִן הָיוּ מְרַנְּנִים וְאוֹמְרִים: אִם שָׂרָה “הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד” – אַבְרָהָם בֶּן מֵאָה שָׁנָה יוֹלִיד? מִיָּד נֶהְפַּךְ קְלַסְתֵּר972 פָּנִים שֶׁל יִצְחָק וְנִדְמָה לְאַבְרָהָם. פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ: “אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”973 (ב"מ פז.).

לח אִמֵּנוּ שָׂרָה הָיְתָה צְנוּעָה יוֹתֵר מִדָּי. אָמַר לָהּ אַבְרָהָם אָבִינוּ: אֵין זוֹ שְׁעַת הַצְּנִיעוּת, אֶלָּא גַלִּי אֶת־דַּדַּיִךְ וְקַדְּשִׁי שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁהִתְחִיל הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת נִסִּים. גִּלְתָה אֶת דַּדֶּיהָ וְהָיוּ נוֹבְעוֹת חָלָב כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת. וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת974 בָּאוֹת וּמֵינִיקוֹת אֶת־בְּנֵיהֶן מִמֶּנָּה וְהָיוּ אוֹמְרוֹת: אֵין אָנוּ כְּדַי לְהֵינִיק אֶת־בָּנֵינוּ מֵחֲלָבָהּ שֶׁל הַצַּדֶּקֶת (ב“ר נג; ילק”ש וירא).

לט “וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל975 – אָמַר רַ' יְהוּדָה בְרַ' סִימוֹן: מִשְׁתֵּה גְדוֹלִים – עוֹג וְכָל גְּדוֹלִים עִמּוֹ הָיוּ שָׁם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לוֹ לְעוֹג: לֹא כָךְ הָיִיתָ אוֹמֵר: אַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה הוּא וְאֵינוֹ מוֹלִיד? כֵּוָן שֶׁרָאָה אֶת יִצְחָק אָמַר לָהֶם: עַכְשָׁו מַתְּנָתוֹ976 מַה הִיא? לֹא שְׁפוּפָה977? אִם אֲנִי נוֹתֵן אֶצְבָּעִי עָלָיו אֲנִי פוֹחֲסוֹ978. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא: מָה אַתָּה מְבַזֶּה עַל מַתְּנָתִי? חַיֶּיךָ979 שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹצְאִים מִבְּנֵי־בָנָיו, וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ980 לִפּוֹל אֶלָּא בְיַד בָּנָיו (ב“ר נג; דב”ר א).

מ “וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל־הַשֹּמֵעַ יִצֲחַק־לִי”981 – אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בְּרַ' יִצְחָק: רְאוּבֵן בְּשִׂמְחָה982 – שִׁמְעוֹן מָה אִכְפַּת לוֹ? כָּךְ שָׂרָה נִפְקְדָה – אֲחֵרִים מָה אִכְפַּת לָהֶם? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְקְדָה אִמֵּנוּ שָׂרָה הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חוֹלִים נִתְרַפְּאוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חֵרְשִׁים נִתְפַּקְּחוּ983, הַרְבֵּה סוֹמִים נִתְפַּתְּחוּ, הַרְבֵּה שׁוֹטִים נִשְׁתַּפּוּ984, שֶׁנִּתַּן דּוֹרְיָה985 לָעוֹלָם.

רַ' לֵוִי אָמָר: הוֹסִיף הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַמְּאוֹרוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.

“וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ… יִצְחָק”986יָצָא חֹק לָעוֹלָם, נִתַּן דּוֹרְיָה לָעוֹלָם (ב“ר נג; תנח' תולדות; ילק”ש וירא).

––––––––

מא “וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת־בְּנָהּ”987 – אָמַר רַ' עֲקִיבָא: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אֶת־יִשְׁמָעֵאל בּוֹנֶה בָּמְסִין988 וְצָד חֲגָבִין וּמַעֲלֶה וּמַקְטִיר לַעֲבוֹדָה־זָרָה. אָמְרָה: שֶׁמָּא יִלְמַד בְּנִי כָּךְ וְיֵלֵךְ וְיַעֲבֹד כָּךְ – וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל בַּדָּבָר. אָמַר לָהּ (אַבְרָהָם): לְאַחַר שֶׁזָּכִין989 לוֹ לְאָדָם חָבִין990 לוֹ? לְאַחַר שֶׁעֲשִׂינוּהָ גְּבִירָה וְהִכְנַסְנוּהָ לִגְדֻלָּה זוֹ – נִטְרְדֶנָּה991 מִתּוֹךְ בֵּיתֵנוּ? מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלֵינוּ? לֹא נִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם992 מִתְחַלֵּל בַּדָּבָר? אָמְרָה לוֹ: הוֹאִיל וְאַתָּה אוֹמֵר חִלּוּל־הַשֵּׁם בַּדָּבָר, יַכְרִיעַ הַמָּקוֹם בֵּין דְּבָרַי לִדְבָרֶיךָ.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: זֶה אֶחָד מִן אַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיָה רַ' עֲקִיבָא דוֹרֵשׁ וְאֵין אֲנִי דוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ, וּדְבָרַי נִרְאִין מִדְּבָרָיו. אֲנִי אוֹמֵר: חָס וְשָׁלוֹם, שֶׁיְהֵא בְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ! אֶפְשָׁר לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו “כִּי יְדַעְתִּיו”993 – תִּהְיֶה עֲבוֹדָה־זָרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ? אֶלָּא אֵין צְחוֹק הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְעִנְיַן־יְרֻשָּׁה. שֶׁכְּשֶׁנּוֹלַד יִצְחָק לְאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין וְאוֹמְרִין: נוֹלַד בֵּן לְאַבְרָהָם! נוֹלַד בֵּן לְאַבְרָהָם, נוֹחֵל אֶת הָעוֹלָם! וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל מְצַחֵק וְאוֹמֵר: אַל תְּהוּ שׁוֹטִים, אַל תְּהוּ שׁוֹטִים! אֲנִי בְכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים! (תוספ' סוטה ה ו; ב"ר נג).

מב רַ' עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַ' לֵוִי אָמָר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק: נֵלֵךְ וְנִרְאֶה חֲלָקֵינוּ בַּשָּׂדֶה. וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וּמוֹרֶה כְּלַפֵּי יִצְחָק וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְשַׂחֵק. רָאֲתָה שָׂרָה וְהִגִּידָה לְאַבְרָהָם (ב“ר נג; פדר”א ל).

מג “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר… וַיְשַׁלְּחֶהָ”994 – לָּקַח אֶת הַדִּרְדּוּר995 וְקָשַׁר בְּמָתְנֶיהָ שֶׁל הָגָר, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סוֹחֵף996 אַחֲרֶיהָ, וּכְשֶׁיִּרְצֶה אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ יִרְאֶה אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָהּ. וְיָשַׁב יִשְׁמָעֵאל בְּמִדְבַּר פָּארָן וְלָקַח לוֹ אִשָּׁה מֵעַרְבוֹת מוֹאָב וְעַיְסָה שְׁמָהּ.

לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בְּמִדְבַּר פָּארָן, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה שֶׁלֹּא יֵרֵד מִן הַגָּמָל בִּמְקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי997 שָׁם. וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי־הַיּוֹם. מָצָא שָׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לָהּ: הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל? אָמְרָה לוֹ: הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לְהָבִיא פֵרוֹת וּתְמָרִים מִן הַמִּדְבָּר. אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי מְעַט מַיִם וּמְעַט לֶחֶם, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. אָמְרָה לוֹ: אֵין לֶחֶם וְאֵין מָיִם. אָמַר לָהּ: כְּשֶׁיָּבוֹא יִשְׁמָעֵאל בַּעְלֵךְ אִמְרִי לוֹ: בָּא זָקֵן אֶחָד מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִרְאוֹתְךָ וְאָמַר שֶׁסַּף הַבַּיִת אֵינוֹ טוֹב. כְּשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל הִגִּידָה לּוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדָּבָר – וְשִׁלְּחָהּ. וְשָׁלְחָה אִמּוֹ וְלָקְחָה לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִיהָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּשְׁמָהּ פָּטִימָה.

לְאַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם (שׁוּב) לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה כְּפַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא יֵרֵד מִן הַגָּמָל בִּמְקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי שָׁם. וְהִגִּיעַלְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם. מָצָא שָׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לָהּ: הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל? אָמְרָה לוֹ: הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לִרְעוֹת אֶת הַגְּמַלִּים בַּמִּדְבָּר. אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי מְעַט לֶחֶם וּמְעַט מַיִם, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. הוֹצִיאָה וְנָתְנָה לוֹ. עָמַד אַבְרָהָם וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל בְּנוֹ וְנִתְמַלֵּא בֵיתוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל כָּל־טוּב. וּכְשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל הִגִּידָה לּוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, וְיָדַע יִשְׁמָעֵאל שֶׁעַד עַכְשָׁו רַחֲמֵי אָבִיו עָלָיו (פדר“א ל; מדה”ג וירא).


ד. עֲקֵדַת יִצְחָק

מד אֲפִלוּ בִּקֵּשׁ הַמָּקוֹם998 מֵאָבִינוּ גַּלְגַּל עֵינוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ; וְלֹא גַּלְגַּל עֵינוֹ בִּלְבַד נוֹתֵן לוֹ, אֶלָּא אַף נַפְשׁוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ (ספרי פיס' שיג).

מה “וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם”999 – מַהוּ “אַחַר”? אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי בֶן זִמְרָא: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל”1000 – אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, זָקֵן זֶה חֲנַנְתּוֹ לְמֵאָה שָׁנָה פְרִי־בָטֶן, מִכָּל סְעֻדָּה שֶׁעָשָׂה לֹא הָיָה לוֹ תוֹר אֶחָד אוֹ גוֹזָל אֶחָד לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: כְּלוּם עָשָׂה אֶלָּא בִשְׁבִיל בְּנוֹ, אִם אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: זְבַח אֶת־בִּנְךָ לְפָנַי, מִיָּד זוֹבְחוֹ. אָמַר לְפָנָיו: נַסֵּהוּ! מִיָּד: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם"1001.

“וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ”1002 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: אֵין “נָא” אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁעָמְדוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת הַרְבֵּה, וְהָיָה לוֹ גִבּוֹר אֶחָד נוֹצֵחַ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת. לְיָמִים עָמְדָה עָלָיו מִלְחָמָה חֲזָקָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ גִבּוֹר: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמָד־לִי בְּמִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם: נִסִּיתִיךָ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַדְתָּ בְכֻלָּם, עַכְשָׁו עֲמָד־לִי בְּנִסָּיוֹן זֶה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אֵין מַמָּשׁ בָּרִאשׁוֹנִים.

“אֶת־בִּנְךָ”1003 – אָמַר לוֹ: שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לִי. – “אֶת־יְחִידְךָ”1004. – זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. – “אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ”1005. – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וְכִי יֵשׁ תְּחוּמִין1006 בַּמֵּעָיִם? שְׁנֵיהֶם אֲנִי אוֹהֵב. – “אֶת־יִצְחָק”1007. וְכָל כָּך לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטָּרֵף1008 דַעְתּוֹ עָלָיו.

“וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים”1009 – אָמַר לְפָנָיו: עַל אֵיזֶה הָר? אָמַר לוֹ: בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה כְּבוֹדִי עוֹמֵד וּמַמְתִּין1010 לְךָ שָׁם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְהֵר1011 אַבְרָהָם בְּלִבּוֹ וְאָמָר: מָה אֶעֱשֶׂה? אִם אֲנִי מוֹדִיעַ לְשָׂרָה – נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה1012; וְאִם לֹא אוֹדִיעָהּ וְאֶגְנְבֶנּוּ, כֵּוָן שֶׁלֹא תִרְאֶה אוֹתוֹ תְּחַנֵּק אֶת־עַצְמָהּ. מֶה עָשָׂה? אָמַר לְשָׂרָה: תַּקְּנִי1013 לָנוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְנִשְׂמַח הַיּוֹם. אָמְרָה לוֹ: מַה יּוֹם מִיּוֹמִים1014 וּמַה טִּיבָהּ שֶׁל שִׂמְחָה זוֹ? אָמַר לָהּ: זְקֵנִים כְּמוֹתֵנוּ נוֹלַד לָהֶם בֵּן בְּזִקְנוּתָם וְלֹא יִשְׂמָחוּ? הָלְכָה וְתִקְּנָה הַמַּאֲכָל. בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אָמַר לָהּ: אַתְּ יוֹדַעַת, כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכַּרְתִּי אֶת־בּוֹרְאִי וְנַעַר זֶה גָּדַל וְלֹא נֶחְנָךְ, וְיֵשׁ מָקוֹם אֶחָד רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְעַט שֶׁשָּׁם מְחַנְּכִין הַתִּינוֹקוֹת, אוֹלִיכֶנּוּ לְשָׁם. אָמְרָה לוֹ: קָחֶנּוּ לְשָׁלוֹם.

“וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר”1015 – וְלָמָּה בַּבֹּקֶר? אָמַר: שֶׁמָּא תַחֲזוֹר שָׂרָה בְּדִבּוּרָהּ1016 וְלֹא תַנִּיחֶנּוּ, אַשְׁכִּים וְאֵצֵא עַד שֶׁהִיא יְשֵׁנָה; וְעוֹד, שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָנוּ בְּנֵי־אָדָם.

“וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ”1017 – אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה1018. כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת הָיוּ לוֹ לְאוֹתוֹ צַדִּיק וְהוּא בְעַצְמוֹ חָבַשׁ אֶת־חֲמוֹרוֹ, לְלַמֶּדְךָ זְרִיזוּתוֹ1019.

“וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ”1020 – אֵלּוּ יִשְׁמָעֵאל וֶאֱלִיעָזֶר. אָמַר: עַד שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ יִשְׁמְרוּ הֵם אֶת־הַכֵּלִים. נִכְנְסָה תַחֲרוּת1021 בֵּין יִשְׁמָעֵאל וֶאֶלִיעָזֶר, אָמַר יִשְׁמָעֵאל: עַכְשָׁו מַקְרִיב אַבָּא אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ לְעוֹלָה, וַאֲנִי בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, וַאֲנִי הוּא יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ אֱלִיעֶזֶר: כְּבָר גֵּרֶשְׁךָ וְשִׁלַּחֲךָ לַמִּדְבָּר; אֲבָל אֲנִי עַבְדּוֹ מְשָׁרֵת בֵּיתוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה – וַאֲנִי הַיּוֹרֵשׁ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָה: לֹא זֶה יוֹרֵשׁ וְלֹא זֶה יוֹרֵשׁ.

“וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ”1022 – קִדְּמוֹ שָׂטָן בַּדֶּרֶךְ וְנִרְאָה לוֹ בִּדְמוּת זָקֵן. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ: מִי שֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל לָמָּה אֵשׁ וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ וְעֵצִים עַל כְּתֵפוֹ? אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא נִשְׁהֶה1023 יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְנִשְׁחַט, וְנֹאפֶה, וְנֹאכַל. אָמַר לוֹ: זָקֵן, לֹא שָׁם הָיִיתִי כְּשֶׁאָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ”? זָקֵן, אָבַד לִבֶּךְ1024! בֵּן שֶׁנִּתַּן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָחֳטוֹ! אָמַר לוֹ: עַל מְנָת כֵּן1025. אָמַר לוֹ: וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתָּה יָכוֹל לַעֲמוֹד? אָמַר לוֹ: וְיֶתֶר עַל כֵּן. אָמַר לוֹ: לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ “שׁוֹפֵךְ דָּם אָתָּה”, שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בְּנֶךָ. אָמַר לוֹ: עַל מְנָת כֵּן. וְכֵוָן שֶׁלֹּא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם הָלַךְ הַשָּׂטָן מֵעָלָיו וְנִדְמָה לְבָחוּר וְעָמַד עַל יְמִינוֹ שֶׁל יִצְחָק, אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵך? אָמַר לוֹ: לִלְמוֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ אוֹ לְאַחַר מִיתָתֶךָ? אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁיִּלְמַד אַחַר מִיתָה? אָמַר לוֹ: אִי1026 עָלוּב1027 בְּנָהּ שֶׁל עֲלוּבָה! כַּמָּה תַעֲנִיּוֹת נִתְעַנֵּית אִמְּךָ וְכַמָּה תְפִלּוֹת הִתְפַּלְּלָה עַד שֶׁלֹּא נוֹלָדְתָּ, וְהַזָּקֵן הַזֶּה נִשְׁתַּטָּה1028 וְהוֹלֵךְ לְשָׁחֳטֶךָ. אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא אֶעֱבוֹר עַל דַּעַת יוֹצְרִי וְעַל צִוּוּי שֶׁל אַבָּא. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, כָּל הַפַּרְגְּזָיוֹת1029 שֶׁעָשְׂתָה אִמְּךָ, לְיִשְׁמָעֵאל שׂוֹנֵא הַבַּיִת יְרֻשָּׁה – וְאַתָּה אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבֶּךָ1030? – אִם אֵין דָּבָר נִכְנָס כֻּלוֹ נִכְנָס חֶצְיוֹ. חָזַר יִצְחָק וְאָמַר לְאָבִיו: אָבִי! רְאֵה מָה אוֹמֵר לִי זֶה? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַל תַּשְׁגִּיחַ בּוֹ1031!

כֵּוָן שֶׁרָאָה הַשָּׂטָן שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, הָלַךְ וְנַעֲשָׂה לִפְנֵיהֶם נָהָר גָּדוֹל. מִיָּד יָרַד אַבְרָהָם לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִגִּיעַ עַד בִּרְכָּיו, אָמַר לִנְעָרָיו: בּוֹאוּ אַחֲרָי. יָרְדוּ אַחֲרָיו. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד חֲצִי הַנָּהָר הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּלָה1032 אַבְרָהָם עֵינָיו לַשָּׁמָיִם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! בְּחַרְתַּנִי וְנִגְלֵיתָ לִּי וְאָמַרְתָּ לִּי: “אֲנִי יָחִיד וְאַתָּה יָחִיד, עַל יָדְךָ יִוָּדַע שְׁמִי בְּעוֹלָמִי, וְהַעֲלֵה יִצְחָק בִּנְךָ לְפָנַי לְעוֹלָה – וְלֹא עִכַּבְתִּי וַהֲרֵינִי עוֹסֵק בְּצִוּוּיֶךָ, וְעַכְשָׁו “בָּאוּ מַיִם עַד־נָפֶשׁ”1033 – אִם אֲנִי אוֹ יִצְחָק בְּנִי טוֹבֵעַ, מִי יְקַיֵּם מַאֲמָרֶיךָ, וְעַל יְדֵי מִי יִתְיַחֵד שְׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: חַיֶּיךָ1034, שֶׁעַל יָדְךָ יִתְיַחֵד שְׁמִי בָּעוֹלָם. מִיָּד גָּעַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא בַּנָּהָר וְיָבֵשׁ, וְעָמְדוּ בַיַּבָּשָׁה.

מֶה עָשָׂה הַשָּׂטָן? אָמַר לְאַבְרָהָם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד1035: הַשֶּׂה לְעוֹלָה וְאֵין יִצְחָק לְעוֹלָה. אָמַר לוֹ: כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי1036, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹמֵר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

“בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא”1037 – וְלָמָּה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְלֹא בַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְלֹא בַיּוֹם הַשֵּׁנִי? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֻמּו‍ֹת־הָעוֹלָם אוֹמְרִין: הֲמָמוֹ1038 וְהָלַךְ וְשָׁחַט אֶת־בְּנוֹ.

“וַיַּרְא אֶת־הַמָּקוֹם מֵרָחֹק”1039 – וְהֵיאַךְ נִרְאָה מֵרָחוֹק? מְלַמֵּד שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה מָקוֹם עָמֹק, כֵּוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עָלָיו וְלַעֲשׂוֹתוֹ מִקְדָּשׁ, אָמָר: אֵין דֶּרֶךְ מֶלֶךְ לִשְׁכֹּן בְּעֵמֶק אֶלָּא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וּמְעֻלֶּה וּמְיֻפֶּה וְנִרְאֶה לַכֹּל, מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לִסְבִיבוֹת הָעֵמֶק, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ לְמָקוֹם אֶחָד לַעֲשׂוֹת מָקוֹם לַשְׁכִינָה. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם לְיִצְחָק: רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה? אָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹאֶה הַר נָאֶה וּמְשֻׁבָּח וְעָנָן קָשׁוּר עָלָיו. אָמַר לִנְעָרָיו: רוֹאִים אַתֶּם כְּלוּם? אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ רוֹאִים אֶלָּא מִדְבָּרוֹת. אָמַר לָהֶם: "עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר! מָה הַחֲמוֹר רוֹאֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, כָּךְ אַתֶּם – “שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִם־הַחֲמוֹר1040.

“וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל־יִצְחָק בְּנוֹ”1041 – כָּזֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן צְלוּבוֹ1042 בִּכְתֵפוֹ.

“וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה”1043 – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָפַל פַּחַד וְיִרְאָה גְדוֹלָה עַל יִצְחָק, שֶׁלֹּא רָאָה בְּיָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם כְּלוּם לְקָרְבָּן, וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר וְאָמָר: “אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה”? אָמַר לוֹ: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא בָּחַר בָּךְ. אָמַר יִצְחָק: אִם בָּחַר בִּי הֲרֵי נַפְשִׁי נְתוּנָה לוֹ אֲבָל עַל אִמִּי צַר לִי. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – “וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו”1044: זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לֵעָקֵד, זֶה לִשְׁחוֹט וְזֶה לְהִשָּׁחֵט.

“וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם”1045 – שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת־הָאֲבָנִים, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת־הָאֵשׁ, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת־הָעֵצִים; אַבְרָהָם דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה חַתְנוּת1046 לִבְנוֹ, וְיִצְחָק דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה חֻפָּה לְעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַבָּא, מַהֵר וַעֲשֵׂה רְצוֹן יוֹצֶרְךָ וְשָׂרְפֵנִי יָפֶה, וְאֵפֶר שֶׁלִּי הוֹלֵךְ1047 לְאִמִּי וְתַנִּיחֵהוּ, וְכָל זְמַן שֶׁתִּרְאֵהוּ אִמִּי תֹּאמַר: זֶה בְּנִי שֶׁשְּׁחָטוֹ אָבִיו. אַבָּא, מַה תַּעֲשׂוּ בְּזִקְנוּתְכֶם? אָמַר לוֹ: בְּנִי, יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁמִּיתָתֵנוּ קְרוֹבָה. מִי שֶׁנִּחֲמָנוּ עַד עַכְשָׁו הוּא יְנַחֲמֵנוּ עַד יוֹם מוֹתֵנוּ.

כְּשֶׁבָּא לְהַקְרִיב אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַבָּא! אָסְרֵנִי בְּיָדַי וּבְרַגְלַי, שֶׁהַנֶפֶשׁ חֲצוּפָה1048 הִיא, וּכְשֶׁאֶרְאֶה הַמַּאֲכֶלֶת שֶׁמָּא אֶזְדַּעְזַע פָּסֵל1049 הַקָּרְבָּן. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עָקְדֵנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה בִּי מוּם, – מִיָּד “וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ”1050. אָמַר לוֹ יִצְחָק לְאַבְרָהָם: אַבָּא! לֹא תוֹדִיעַ אֶת־אִמִּי כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַבּוֹר אוֹ כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַגָּג, שֶׁמָּא תַפִּיל אֶת־עַצְמָהּ וְתָמוּת.

“וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ”1051 – עֵינֵי אַבְרָהָם בְּעֵינֵי יִצְחָק וְעֵינֵי יִצְחָק בִּשְׁמֵי־שָׁמָיִם. וְהָיוּ דְמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת1052 מֵעֵינֵי אַבְרָהָם עַד שֶׁהָיְתָה קוֹמָתוֹ מְשׁוֹטֶטֶת1053 בִּדְמָעוֹת. נָטַל אֶת־הַסַּכִּין כְּדֵי לְשָׁחֳטוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּמוֹ1054, בָּא הַשָּׂטָן וְדָחַף יָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָפְלָה הַסַּכִּין מִיָּדוֹ, וְכֵוָן שֶׁשָׁלַח יָדוֹ לִטְּלָהּ – פָּעַר פִּיו בִּבְכִיָּה וְגָעָה1055 גְּעִיָּה גְדוֹלָה, וְהָיוּ עֵינָיו מְרוֹפְפוֹת1056 וְצוֹפוֹת לַשְּׁכִינָה1057 וְהֵרִים קוֹלוֹ וְאָמָר: “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?”1058. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַמַּלְאָכִים וּפָתַח אֶת־הָרָקִיעַ, וְיִצְחָק נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה חַדְרֵי הַמֶּרְכָּבָה1059 וְחָרַד וְנִזְדַּעְזֵעַ. עָמְדוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בָּרָקִיעַ וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: רְאוּ, יָחִיד שׁוֹחֵט וְיָחִיד נִשְׁחָט. רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! שְׁבוּעַת “כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”1060 – מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמִיכָאֵל: מָה אַתָּה עוֹמֵד? אַל תַּנִּיחֶנּוּ!

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן־הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם“1061 – שְׁתֵּי פְעָמִים, כְּמִי שֶׁצּוֹעֵק מִתּוֹךְ צָרָה: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? הָפַךְ אַבְרָהָם פָּנָיו אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? “אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל־הַנַּעַר!”1062 אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: מִי אָתָּה? אָמַר לוֹ: מַלְאָךְ אָנִי. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: כְּשֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַקְרִיב אֶת־בְּנִי הוּא בְעַצְמוֹ אָמַר לִי, וְאַף עַכְשָׁו אִם הוּא מְבַקֵּשׁ הוּא יֹאמַר לִי. מִיָּד פָּתַח הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָרָקִיעַ וְאֶת־הָעֲרָפֶל וְאָמַר לוֹ:”בִּי נִשְׁבַּעְתִּי“1063. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ וְאַף אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֵינִי יוֹרֵד מִן הַמִּזְבֵּחַ (הַזֶּה) עַד שֶׁאֹמַר כָּל מַה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי “וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים… כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”1064? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֵן. אָמַר לוֹ: מִמִּי? אָמַר לוֹ: מִיִּצְחָק. אָמַר לו: לֹא אָמַרְתָּ לִּי “וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ1065? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֵן. אָמַר לוֹ: מִמִּי? אָמַר לוֹ מִיִּצְחָק. אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לִי לַהֲשִׁיבְךָ וְלוֹמַר לָךְ: אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִּי: “כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע”1066, עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי” הַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה” – וְכָבַשְׁתִּי אֶת־יִצְרִי וְלֹא הֲשַׁבְתִּיךָ, כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל יִצְחָק חוֹטְאִים וְנִכְנָסִים לְצָרָה תְּהֵא נִזְכָּר לָהֶם עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק וִיהֵא חָשׁוּב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ עֲפָרוֹ צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְתִסְלַח לָהֶם וְתִפְדֵּם מִצָּרָתָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה אָמַרְתָּ אֶת־שֶׁלָּךְ וַאֲנִי אֹמַר אֶת־שֶׁלִּי: עֲתִידִים בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק לַחֲטֹא לְפָנַי וַאֲנִי דָן אוֹתָם בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, אֶלָּא אִם מְבַקְּשִׁים שֶׁאֲחַפֵּשׂ לָהֶם זְכוּת וְאֶזְכֹּר לָהֶם עֲקֵדַת יִצְחָק – יְהוּ תוֹקְעִים לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל זֶה. אָמַר לוֹ: מַהוּ הַשּׁוֹפָר? אָמַר לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ… מִיָּד “וַיִּשָׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל”1067.

רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִן הֶהָרִים בָּא1068, שֶׁהָיָה רוֹעֶה שָׁם. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: מַלְאָךְ הֱבִיאוֹ מִגַּן־עֵדֶן וְתַחַת עֵץ הַחַיִּים הָיָה רוֹעֶה, וְשׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם שֶׁעוֹבְרִים תַּחְתָּיו, וְהָיָה רֵיחוֹ שֶׁל אַיִל נוֹדֵף בְּכָל הָעוֹלָם. וְאֵימָתַי נִתַּן בַּגָּן? בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה אַבְרָהָם רוֹאֶה אֶת הָאַיִל, נֶאֱחָז בְּאִילָן זֶה וְנִתָּר1069 וְיוֹצֵא, נֶאֱחָז בְּחֹרֶשׁ זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא, נֶאֱחָז בִּסְבַךְ זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַבְרָהָם, כָּךְ עֲתִידִים בָּנֶיךָ נֶאֲחָזִים בַּעֲוֹנוֹת וּמִסְתַּבְּכִים בְּמַלְכֻיּוֹת, מִבָּבֶל לְמָדַי, מִמָּדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! יִהְיֶה כֵּן לְעוֹלָם? אָמַר לוֹ: וְסוֹפָם לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל זֶה – “וַאדֹנָי יֱהֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן”1070 (תנח' וירא; תנה“ק; סנה' פט: ע”י שם; מדר“א ל”א; ירוש' תענית ב‘; ילק“ש וירא כ”ב; מדה"ג וירא; מד’ ויושע; פסיק"ר).

מו רַ' זְכַרְיָה אָמַר: אוֹתוֹ הָאַיִל שֶׁנִּבְרָא בֵין־הַשְּׁמָשׁוֹת הָיָה רָץ וּבָא לְהִתְקָרֵב תַּחַת יִצְחָק, וְהָיָה סַמָּאֵל1071 עוֹמֵד וּמַשְׂטִינוֹ1072 כְּדֵי לְבַטֵּל קָרְבָּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְנֶאֱחַז בִּשְׁתֵּי קַרְנָיו בֵּין הָאִילָנוֹת. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הָאָיִל? פָּשַׁט אֶת־יָדוֹ1073 בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. הִבִּיט אַבְרָהָם אַחֲרָיו וְרָאָה אֶת־הָאַיִל, וְהִתִּירוֹ וְהִקְרִיבוֹ תַּחַת יִצְחָק בְּנוֹ.

(בִּשְׁעַת עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק) הָלַךְ הַשָּׂטָן אֵצֶל שָׂרָה וְנִזְדַּמֵּן לָהּ בִּדְמוּת יִצְחָק. כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: בְּנִי! מֶה־עָשָׂה לְךָ אָבִיךָ? אָמַר לָהּ: נְטָלַנִי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִי בְקָעוֹת, (עַד) שֶׁהֶעֱלַנִי לְרֹאשׁ הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ וְתָלוּל1074 וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר מַעֲרָכָה וַעֲקָדַנִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֳטֵנִי – וְאִלּוּלֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ”1075 כְּבָר הָיִיתִי נִשְׁחָט. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת־הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ (תנח' וירא; קה"ר ט).

מז עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם – לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ1076 שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ (אבות ה).

מח “שָׁמָּה קֻבַּר1077 אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ”1078 – אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: שֵׁם וְעֵבֶר הָיוּ מְהַלְּכִין לִפְנֵי מִטָּתָהּ וְרָאוּ גַבָּהּ1079 מֻפְנֶה מָקוֹם לְאָבִינוּ אַבְרָהָם וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּדִיַּנְטְרִין1080 שֶׁלּוֹ (ב"ר סב).


ה. פְּטִירָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם

מט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶבֶן טוֹבָה הָיְתָה תְלוּיָה בְּצַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁכָּל חוֹלֶה הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מִיָּד נִתְרַפֵּא. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר1081 אַבְרָהָם אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם, נְטָלָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּתְלָאָהּ בְּגַלְגַּל חַמָּה. אָמַר אַבַּיֵּי: זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיוֹת: “עָלָה הַיּוֹם – עָלָה הַחוֹלֶה”1082 (ב“ב טז:; ע”י).

נ אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם עָמְדוּ כָל גְּדוֹלֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם בְּשׁוּרָה1083 וְאָמְרוּ: אוֹי לוֹ לָעוֹלָם שֶׁאָבַד מַנְהִיגוֹ! וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שֶׁאָבַד קְבַרְנֵיטָהּ! (שם צא).


ו. יִצְחָק, רִבְקָה וְזַרְעָם

נא “וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ”1084 – כָּל־יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, וְכֵוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן וְכֵוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן; כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה1085, וְכֵוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה; כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיְתָה בְרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה1086, וְכֵוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָה הַבְּרָכָה, וְכֵוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה חָזָרָה; כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דָּלוּק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה חָזָר. וְכֵוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה1087 חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה – מִיָּד “וַיְבִיֶאָה יִצְחָק הָאֹהֱלָה” (ב"ר ס).

נב “וַיְהִי יִצְחָק…בְּקַחְתּוֹ אֶת־רִבְקָה בַּת־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי” וְגוֹ‘1088 – אָמַר רַ’ יִצְחָק: אִם לְלַמֵּד שֶׁהִיא מֵאֲרַם־נַהֲרַיִם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר “מִפַּדַּן אֲרָם”, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הָאֲרַמִּי – “בַּת־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי”, “אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי”? אֶלָּא בָּא לְלַמְּדֶךָ: אָבִיהָ רַמַּאי וְאָחִיהָ רַמַּאי וְאַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ רַמָּאִים, וְהַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ שֶׁהִיא יוֹצְאָה מִבֵּינֵיהֶם לְמָה הִיא דוֹמָה? – לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (ב“ר ס”ג; ויק“ר כ”ג).

––––––––

נג “וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ”1089 – בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת – יַעֲקֹב (רָץ) וּמְפַרְכֵּס1090 לָצֵאת; עוֹבֶרֶת עַל בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה – עֵשָׂו רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת (ב“ר סג; ילק”ש ויצא).

נד “וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת־יְיָ”1091 – וְכִי בָתֵּי־כְנֵסִיוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הָיוּ בְּאוֹתָן הַיָּמִים, וַהֲלֹא לֹא הָלְכָה אֶלָּא לְמִדְרָשָׁם שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר? אֶלָּא לְלַמְּדֶךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מַקְבִּיל1092 פְּנֵי זָקֵן1093 כְּמַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה (ב"ר סג).

נה “וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים”1094 – רַ' לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לַהֲדַס וְעִצְבּוֹנִית1095 שֶׁהָיוּ גְדֵלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְכֵוָן שֶׁהִגְדִּילוּ וְהִפְרִיחוּ זֶה נוֹתֵן רֵיחוֹ וְזֶה חוֹחוֹ. כָּךְ כָּל שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שְׁנֵיהֶם הוֹלְכִים לְבֵית־הַסֵּפֶר וּשְׁנֵיהֶם בָּאִים מִבֵּית־הַסֵּפֶר. לְאַחַר שְׁלֹש־עֶשְׂרֵה שָׁנָה – זֶה הָיָה הוֹלֵך לְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת וְזֶה הָיָה הוֹלֵךְ לְבָתֵּי עֲבוֹדָה־זָרָה. (שם)

נו “וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו כִּי־צַיִד בְּפִיו”1096 – בָּשָׂר טוֹב לְפִיו, כּוֹס טוֹב לְפִיו. “וְרִבְקָה אֹהֶבֶת1097 אֶת־יַעֲקֹב” – כָּל שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת קוֹלוֹ הָיְתָה מוֹסֶפֶת לוֹ אַהֲבָה עַל אַהֲבָתוֹ (שם)

נז “כִּי־צַיִד בְּפִיו”1098 – שֶׁהָיָה צָד1099 אֶת אָבִיו בְּפִיו: אַבָּא, הֵיאַךְ מְעַשְּׂרִין אֶת־הַמֶּלַח1100? אַבָּא, הֵיאַךְ מְעַשְּׂרִין אֶת־הַתֶּבֶן? (רש"י עי' פי' שם).

נח וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן־הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף1101"1102 – פַּעַם אַחַת הָלַךְ לָצוּד חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, רָאָה צְבִי רָץ לְפָנָיו – וְרָץ אַחֲרָיו. מְצָאוֹ נִמְרוֹד, אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתָּה צָד בְּיַעַר שֶׁלִּי? בּוֹא וְהִלָּחֵם עִמִּי – וְנָתַן לוֹ זְמָן. בָּא עֵשָׂו וְנִתְיָעֵץ עִם יַעֲקֹב. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְנִמְרוֹד בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא תוּכַל לוֹ, אֶלָּא אֱמֹר־לוֹ שֶׁיְסִירֵם מֵעָלָיו וְתִלָּחֵם עִמּוֹ. וְכֵן עָשָׂה. וּכְשֶׁפָּשַׁט נִמְרוֹד אֶת־הַבְּגָדִים בָּא עֵשָׂו וּלְבֵשָׁם בְּמִרְמָה וְקָם וְהָרַג אֶת־נִמְרוֹד, וּלְפִיכָךְ הָיָה עֵשָׂו עָיֵף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים”1103 (ביה“מ ח”ה).

נט “וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל־יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא”1104 – אָמַר רַ' זֵירָא: פָּעַר פִּיו אוֹתוֹ רָשָׁע כְּגָמָל1105. אָמַר לוֹ: אֲנִי אֶפְתַּח פִּי וְאַתָּה תְהֵא מְשַׁלֵּחַ וְהוֹלֵךְ1106.

“וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ” וְגוֹ'1107 – הִכְנִיס עִמּוֹ כַּת שֶׁל פָּרִיצִים. אָמְרוּ: נֹאכַל שֶׁלּוֹ וְנִשְׂחַק עָלָיו (ב“ר ס”ג; תנח' פינחס יג).

ס “וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת”1108 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מֵרְאוֹת בְּרָעָתוֹ1109 שֶׁל רָשָׁע. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְהִי יִצְחָק יוֹצֵא לַשּׁוּק וְיִהְיוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: זֶה אָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע! אֶלָּא הֲרֵינִי מַכְהֶה אֶת עֵינָיו וְהוּא יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. דָּבָר אַחֵר: לְאָדָם גָּדוֹל שֶׁהָיְתָה לוֹ טְרַקְלִין נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת וְהָיוּ שְׁכֵנִים שׂוֹרְפִין קַשׁ וָתֶבֶן וּמַעֲלִים עָשָׁן בְּעַד הַחַלּוֹן. הָלַךְ וְסָתַם אֶת־הַחַלּוֹן. כָּךְ נְשֵׁי עֵשָׂו עוֹבְדוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וְיִצְחָק רוֹאֶה וּמֵצַר – מִיָּד כָּהוּ עֵינָיו. דָּבָר אַחֵר: “מֵרְאוֹת” – מִכֹּחַ אוֹתָהּ הָרְאִיָּה1110, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת־בְּנוֹ עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בָּכוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְנָשְׁרוּ1111 דְמָעוֹת מֵעֵינֵיהֶם לְתוֹךְ עֵינָיו שֶׁל יִצְחָק וְהָיוּ רְשׁוּמוֹת1112 בְּתוֹךְ עֵינָיו, וְכֵוָן שֶׁהִזְקִין כָּהוּ עֵינָיו (ב"ר סה; מד' אבכיר).


ז. בִּרְכַּת יִצְחָק

סא “וַיִּקְרָא אֶת־עֵשָׂו בְּנוֹ”1113 – הִגִּיעַ לֵיל פֶּסַח, קָרָא יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה כָּל־הָעוֹלָם כֻּלוֹ אוֹמֵר בּוֹ הַלֵּל; הַלַּיְלָה הַזֶּה אוֹצְרוֹת טְלָלִים1114 נִפְתָּחִים – עֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְעַד שֶׁאֲנִי בְּעוֹלָמִי אֲבָרְכֶךָ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת: “אַל תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל־תִּתְאַו לְמַטְעַמֹּתָיו…”1115 הָלַךְ עֵשָׂו לְהָבִיא וְנִתְעַכֵּב שָׁם. אָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב: בְּנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה אוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתְּחוּ בוֹ, הַלַּיְלָה הַזֶּה עֶלְיוֹנִים1116 אוֹמְרִים שִׁירָה – עֲשֵׂה מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, וְעַד שֶׁיְהֵא בְעוֹלָמוֹ יְבָרְכֶךָ. הָלַךְ וְהֵבִיא שְׁנֵי גְדָיֵי־עִזִּים (פדר"א לב).

סב “וַיִּקְרָא אֶת־עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל”1117 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה מַכְתֶּבֶת עַנְקָמוֹן1118 לַמֶּלֶךְ. וְהָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת וְהָיָה לָהּ בֵּן נַנָּס1119, וְהָיְתָה קוֹרְאָה אוֹתוֹ מַקְרוֹאֱלַפְרוֹס1120. אָמְרָה: בְּנִי מַקְרוֹאֱלַפְרוֹס וְאֵין אַתֶּם מַכְתִּיבִין אוֹתוֹ! אָמְרוּ: אִם בְּעֵינַיִךְ מַקְרוֹאֱלַפְרוֹס – בְּעֵינֵינוּ הוּא נַנָּס שֶׁבְּנַנָּסִים. כָּךְ אָבִיו קוֹרֵא אוֹתוֹ גָדוֹל – “וַיִּקְרָא אֶת־עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל”. אִמּוֹ קוֹרֵאת אוֹתוֹ גָדוֹל – “וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת־בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל”. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם בְּעֵינֵיכֶם הוּא גָדוֹל בְּעֵינַי הוּא קָטָן – “הִנֵּה קָטֹן1121 נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד”1122 (ב"ר סה).

סג “וַעֲשֵׂה־לִי מַטְעַמִּים”1123 – אָמַר לוֹ: בַּתְּחִלָה הָיִיתִי נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה וְעַכְשָׁו אֵינִי נֶהֱנֶה אֶלָּא מִן הַטָּעַם. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: “בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם־רְאוּת עֵינָיו”1124 וְגוֹ' – מִכָּאן לְסוֹמִין1125 שֶׁאֵינָם שְׂבֵעִים. אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁרוֹאֶה סַל רֵיק וְרָעֵב לְמִי שֶׁרוֹאֶה סַל מָלֵא וְשָׂבֵעַ (שם).

סד “עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי”1126 – אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: אָדָם שֶׁחָטָא לֹא אִמּוֹ נִתְקַלֵּלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ”1127, אַף אַתָּה “עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי”. אָמַר רַ' יִצְחָק: עָלַי לִכָּנֵס1128 וְלוֹמַר לְאָבִיךָ: יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. “וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ” – אָנוּס1129 וְכָפוּף וּבוֹכֶה (שם).

סה “כִּי הִקְרָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי”1130 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְעוֹרֵב שֶׁהֵבִיא אֵשׁ1131 לְקִנּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יַעֲקֹב “כִּי הִקְרָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי”, אָמַר יִצְחָק: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין עֵשָׂו מַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, זֶה מַזְכִּיר, – אֵין זֶה עֵשָׂו, אֶלָּא יַעֲקֹב. כֵּוָן שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב: “גְּשָׁה־נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי”1132 – נִשְׁפְּכוּ מַיִם1133 עַל שׁוֹקָיו וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כְשַׁעֲוָה1134, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ1135 כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל (שם).

סו “וַיֶחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדֹלָה”1136 – מַה־נֶּאֱמַר לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן: “וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי” וְגוֹ'1137 – זֶה יָצָא וְזֶה נִכְנָס. כֵּיצַד? אֶלָּא מִי שֶׁנָּתוּן בְּאוֹרָה אֵינוֹ רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בַּחֲשֵׁכָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בַּחֲשֵׁכָה רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בְּאוֹרָה. עֵשָׂו בָּא מִן הַשּׁוּק וְלֹא רָאָה לְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה לִפְנִים מִן הַבַּיִת, אֲבָל יַעֲקֹב רָאָה אוֹתוֹ מִבִּפְנִים וְנִטְמַן אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְכֵוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו יָצָא יַעֲקֹב. כָּךְ שִׁעֵר אֶת־הַשָּׁעוֹת שֶׁלֹּא יָבֹא עֵשָׂו וְיִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת? אֶלָּא כֵּוָן שֶׁיָּצָא עֵשָׂו לָצוּד, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָלָיו שָׂטָן וְלֹא הִנִּיחוֹ לָצוּד עַד שֶׁיָּבוֹא יַעֲקֹב וְיִטּוֹל אֶת־הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד? הָיָה עֵשָׂו רָץ וְצָד צְבִי וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ וְרָץ וְתוֹפֵס אַחֵר וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ, וְהַשָּׂטָן מַתִּירָם וּמַבְרִיחָם: וְהָיָה עֵשָׂו בָּא וְלֹא הָיָה מוֹצֵא אֶחָד מֵהֶם וְכָךְ עָשָׂה שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: וְהָיָה מְגַלְגֵּל בְּשָׁעוֹת1138 עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְנָטַל אֶת־הַבְּרָכוֹת, וְכֵוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו הִתְחִיל קוֹרֵא לְאָבִיו בְּזָדוֹן: “יָקוּם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ”1139, יָקוּם אָבִי – הָיָה גוֹזֵר עָלָיו; אֲבָל יַעֲקֹב לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא “נָא” בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה: “קוּם־נָא שְׁבָה וְאָכְלָה”1140 – שְׁלָשְׁתָּן לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, לְשׁוֹן שִׁפְלוּת וְעַנְוְתָנוּת; וְאוֹתוֹ רָשָׁע אָמַר: “יָקוּם אָבִי וְיֹאכַל”, – יָקוּם אָבִי… בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִכִּיר יִצְחָק אֶת קוֹלוֹ וְהִתְחִיל חָרֵד. אָמַר לוֹ: מִי אָתָּה? לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב נִכְנַס עִמּוֹ רֵיחַ גַּן־עֵדֶן, רֵיחַ נִיחוֹחַ, וְנִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: “רְאֵה, רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְיָ”1141, וְהִתְחִיל לְבָרְכוֹ; אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו נִפְתַּח לוֹ גֵּיהִנֹּם, לְפִיכָךְ – “וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה”1142, – וְהָיָה תָמֵהַּ יִצְחָק בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: אֲנִי רוֹאֶה גֵיהִנֹּם וְעֵשָׂו מַסִּיק אוֹתוֹ, "מִי־אֵפוֹא הוּא הַצָּד־צַיִד1143? – לָמָּה שְׁתֵּי פְעָמִים? אֶלָּא אָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו: אַתָּה הָלַכְתָּ לָצוּד וְאַתָּה נִצָדְתָּ (תנח' תולדות).


ח. יַעֲקֹב אָבִינוּ בִּיצִיאָתוֹ מִבְּאֵר־שָׁבַע

סז “וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע”1144 – יְצִיאַת הַצַּדִּיק מִן הָעִיר עוֹשָׂה רֹשֶׁם1145. כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר – הוּא זִיוָהּ, הוּא שִׁבְחָהּ, הוּא הֲדָרָהּ; יָצָא מִשָּׁם – פָּנָה זִיוָהּ, פָּנָה שִׁבְחָהּ1146, פָּנָה הֲדָרָהּ.

“וַיֵּלֶךְ חָרָנָה”1147 – כְּשֶׁהִגִּיעַ יַעֲקֹב לְחָרָן, אָמַר: אֶפְשַׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם1148 שֶׁהִתְפַּלְּלוּ (שָׁם) אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלָּלְתִּי?… כְּשֶׁנָתַן דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר – קָפְצָה לוֹ1149 הָאָרֶץ; מִיָּד “וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם11501151. כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל בִּקֵּשׁ לַחֲזוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית־מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר1152 בְּלֹא לִינָה? – מִיָּד בָּא הַשָּׁמֶשׁ.

“כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ”1153כִּבָּה הַשֶּׁמֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹּא בְעוֹנָתָהּ1154, בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָא1155. מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לִפְרָקִים1156, אָמַר הַמֶּלֶךְ: כַּבּוּ הַנֵּרוֹת, כַּבּוּ הַפְּנָסִים1157, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָא.

“וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם”1158 – עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב1159 וְנָתַן תַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחַיּוֹת. הִתְחִילוּ הָאֲבָנִים מְרִיבוֹת אֵלּוּ עִם אֵלּוּ; זוֹ אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ – נִבְלְעוּ כֻלָּן בְּאֶחָת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו”1160.

“וַיַּחֲלֹם… וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים”1161 – הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיַעֲקֹב שָׂרֵי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת1162 עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

“וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו”1163 – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִיש: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב אִי אֶפְשַׁר לְאָמְרוֹ1164: כְּאָדָם שֶׁמֵּנִיף בִּמְנִיפָה1165 עַל בְּנוֹ.

אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מָשָׁל לְבֶן־מְלָכִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן בַעֲרִיסָה1166, וְהָיוּ זְבוּבִים שׁוֹכְנִים עָלָיו, וְכֵוָן שֶׁבָּאָה מֵינִקְתּוֹ שַׁחָה עָלָיו, – וּבָרְחוּ מֵעָלָיו. כָּךְ בַּתְּחִלָּה “וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ”1167, כֵּוָן שֶׁנִּתְגַלָּה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרְחוּ מֵעָלָיו. (ב“ר סח, סט; חולין צא:; ילק”ש ויצא).

סח “הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ”1168 – אָמַר רַ' יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁקִּפְּלָהּ1169 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְכָל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָהּ תַּחַת יַעֲקֹב אָבִינוּ, לוֹמַר, שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ לְבָנָיו. רַ' שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אָמַר: קִפְּלָה כְּפִנְקָס1170 וּנְתָנָהּ תַּחַת רֹאשׁוֹ, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר: “מִתַּחַת רֹאשְׁךָ1171 שֶׁלְךָ הוּא” (חול' צא:; ב"ר סט).

סט “וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו”1172 – אָמַר רַ' אַחָא: “חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא”1173, כֵּוָן שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר1174 בְּשׂוֹרָה טוֹבָה נָשָׂא לִבּוֹ אֶת־רַגְלָיו.

“וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ”1175 – הֲשָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם לְבֵינוֹ? “וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם”1176, וְאִם לְפַטְפֵּט אַתָּה מְבַקֵּשׁ – “וְהִנֵּה רָחֵל1177 בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן”.1178 זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין, שֶׁהַדִּבּוּר מָצוּי בְּנָשִׁים.

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב… וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן”1179 – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּזֶה שֶׁהוּא מַעֲבִיר1180 פְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית.

“וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל”1181 – כָּל נְשִׁיקָה שֶׁל תִּפְלוּת1182, חוּץ מִשָּׁלֹש: נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה1183 – “וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹּק עַל־רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ”1184; נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים1185 – “וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק־לוֹ”1186; נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת1187 – “וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה־בָּהּ”1188. רַ' תַּנְחוּמָא אָמָר: אַף נְשִׁיקָה שֶׁל קְרֵבוּת1189, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל”, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ.

“וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ”1190 – לָמָּה בָּכָה? – אָמַר: אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת־רִבְקָה, מַה כָּתוּב בּוֹ: “וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים” וְגוֹ'1191, – וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד. דָּבָר אַחֵר: לָמָּה בָכָה? שֶׁרָאָה הָאֲנָשִׁים מְלַחֲשִׁים אֵלּוּ לְאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשָׁקָהּ: מַה בָּא זֶה לְחַדֵּשׁ לָנוּ דְּבַר עֶרְוָה? שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם בְּדוֹר הַמַּבּוּל עָמְדוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְגָדְרוּ עַצְמָן1192 מִן הָעֶרְוָה. זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין שֶׁאַנְשֵׁי מִזְרָח גְּדוּרִים מִן הָעֶרְוָה.

“וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן” וְגוֹ'1193 – אָמַר: אֱלִיעֶזֶר פְּסוּל הַבַּיִת1194 הָיָה וְנֶאֱמַר בּוֹ: “”וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים"1195, זֶה שֶׁהוּא אֲהוּבוֹ שֶׁל בַּיִת – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכֵוָן שֶׁלֹּא רָאָה אֲפִלוּ אָפְסְתֵיקִיתוֹ1196 – “וַיְחַבֶּק־לוֹ”1197, אָמַר: דִּינָרִין הֵם וְהֵם בַּחֲגוֹרָתוֹ; וְכֵוָן שֶׁלֹא מָצָא כְלוּם – "וַיְנַשֶּׁק־לוֹ1198, אָמַר: שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הֵן וְהֵן בְּפִיו. וְכֵוָן שֶׁלֹּא רָאָה כְלוּם, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: מָה אַתָּה סָבוּר? מָמוֹן בָּאתִי טָעוּן? לֹא בָאתִי טָעוּן אֶלָּא דְבָרִים – “וַיְסַפֵּר לְלָבָן”1199.

“וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה”1200 – אָמַר לוֹ: מֶלֶךְ הָיִיתִי סָבוּר לַעֲשׂוֹתְךָ עָלָי, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין אֶצְלְךָ כְּלוּם “אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה” – כְּעֶצֶם זוֹ1201 אֲנִי מְחַלֵּק לְךָ.

“וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי־… וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם”1202 – אָמַר לוֹ (יַעֲקֹב): מַה אַתָּה סָבוּר? מָמוֹן בָּאתִי לְבַקֵּשׁ מִמֶּךָּ? לֹא בָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת.

“וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת”1203 – כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת1204 מְפֻלָּשׁוֹת1205 מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ: זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים, זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים, מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת1206 וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת, מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים, מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים, מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת, מִזוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת (ב"ר ע).

ע “וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת”1207 – רַב אָמַר: רַכּוֹת מַמָּשׁ, וְלֹא גְנַאי1208 הוּא לָהּ אֶלָּא שֶׁבַח הוּא לָהּ, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים1209 בְּנֵי־אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָנִים1210 יֵשׁ־לָהּ לְרִבְקָה, שְׁתֵּי בָנוֹת יֶשׁ־לוֹ לְלָבָן – גְּדוֹלָה לְגָדוֹל וּקְטַנָּה לְקָטָן. וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וּמְשָׁאֶלֶת: גָּדוֹל מַה מַּעֲשָׂיו? – “אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד”, אִישׁ רַע הוּא, מְלַסְטֵם1211 בְּרִיּוֹת; קָטָן מַה מַעֲשָׂיו? – “אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים”. וְהָיְתָה בוֹכָה עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי1212 עֵינֶיהָ (ב"ב קכג.).

עא אָמַר רַ' יוֹנָתָן: רְאוּיָה הָיְתָה בְכוֹרָה לָצֵאת מֵרָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף”1213, אֶלָּא שֶׁקְּדָמַתָּה לֵאָה בְּרַחֲמִים; וּמִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָה בְּרָחֵל הֶחֱזִירָהּ1214 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהּ.

וּמַה צְּנִיעוּת הָיְתָה בָהּ בְּרָחֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא”1215 – וְכִי אֲחִי אָבִיהָ הוּא? וַהֲלֹא בֶן אֲחוֹת אָבִיהָ הוּא! אֶלָּא אָמַר לָהּ: תִּנָּשְׂאִי לִי? אָמְרָה לוֹ: הֵן, אֶלָּא אַבָּא רַמַּאי הוּא וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לוֹ. אָמַר לָהּ: מַה רַמָּאוּתוֹ? אָמְרָה לוֹ: יֶשׁ־לִי אָחוֹת גְּדוֹלָה מִמֶּנִי וְלֹא יַשִּׂיאֵנִי לְפָנֶיהָ. אָמַר לָהּ: אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת. אָמְרָה לוֹ: וְכִי מֻתָּר לְצַדִּיקִים לִנְהוֹג בְּרַמָּאוּת? אָמַר לָהּ: הֵן – “עִם־נָבָר תִּתָּבָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל”1216. מָסַר לָהּ סִמָּנִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי – מְסָרָתַם לָהּ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה־הִיא לֵאָה”1217 – מִכְּלָל1218, שֶׁעַד עַכְשָׁו לָאו לֵאָה הִיא? אֶלָּא מִתּוֹךְ סִמָּנִים שֶׁמָּסְרָה רָחֵל לְלֵאָה לֹא הָיָה יַעֲקֹב יוֹדֵעַ עַד אוֹתָהּ שָׁעָה (מג' יג:; ב“ב קכג., רש”י).

עב “וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה”1219 – בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַנְשֵׁי מְקוֹמְךָ רַמָּאִים, לְפִיכָךְ אֲנִי מְבָרֵר1220 עֲסָקַי עִמָּךְ: “אֶעֱבָדְךָ… בְּרָחֵל” – בְּרָחֵל וְלֹא בְּלֵאָה, “בִּתְּךָ” – שֶׁלֹּא תָבִיא אַחֶרֶת מִן הַשׁוּק וּשְׁמָהּ רָחֵל, “הַקְּטַנָּה” – שֶׁלֹּא תַחֲלִיף שְׁמוֹתָן זוֹ בְזוֹ.

“וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת־לֵאָה בִתּוֹ” וְגוֹ'1221 – אֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן אֶת־הָרָשָׁע בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים1222 אֵין אַתָּה מוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם.

“וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה”1223 – כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, אָמַר לָהֶם: יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמָיִם, וְכֵוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמָּיִם. אָמְרוּ לוֹ: וּמָה רְצוֹנֶךָ? אָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְבַקְשִׁים אֲנִי מְרַמֶּה אוֹתוֹ וְאֶתֶּן לוֹ אֶת־לֵאָה, שֶׁהוּא אוֹהֵב הַרְבֵּה אֶת־רָחֵל, וְיַעֲשֶׂה אֶצְלְכֶם שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. אָמְרוּ לוֹ: עֲשֵׂה כִרְצוֹנֶךָ. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי מַשְׁכּוֹנוֹת1224 שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם מְפַרְסֵם1225 אוֹתִי. נָתְנוּ לוֹ מַשְׁכּוֹנוֹת. הָלַךְ וְהֵבִיא (בָהֶם) יַיִן וְשֶׁמֶן וּבָשָׂר (וּלְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ “לָבָן הָאֲרַמִּי”, שֶׁרִמָּה בְאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ). כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מְשַׂמְחִין אוֹתוֹ. כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ אָמַר יַעֲקֹב לָהֶם: זוֹ מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה גָמַלְתָּ חֶסֶד בִּזְכוּתְךָ גַּם אָנוּ נִגְמֹל חֶסֶד עִמָּךְ. הָיוּ מְקַלְּסִין1226 לְפָנָיו וְאָמְרוּ הָא לַיָּא, הָא לַיָּא!1227 לָעֶרֶב בָּאוּ הַבַּחוּרִים וְכִבּוּ אֶת־הַנֵּרוֹת1228. אָמַר לָהֶם: זוֹ מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה סָבוּר, שֶׁאָנוּ פְרוּצִים1229 כְּמוֹתְכֶם? – כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה קוֹרֵא לָהּ “רָחֵל” וְהִיא עוֹנָה לוֹ, בַּבֹּקֶר – “וְהִנֵּה הִיא לֵאָה”1230. אָמַר לָהּ: מָה רַמָּאִית בַּת רַמָּאי! וְלֹא הָיִיתִי קוֹרֵא לָךְ “רָחֵל” בַּלַּיְלָה וְאַתְּ עוֹנָה לִי? אָמְרָה לוֹ: "יֵשׁ סוֹפֵר1231 שֶׁאֵין לוֹ תַלְמִידִים? לֹא כָךְ הָיָה קוֹרֵא לְךָ אָבִיךָ1232 “עֵשָׂו” וְאַתָּה עוֹנֶה לוֹ? (ב“ר ע; ילק”ש ויצא).

עג “וַיַּרְא יְיָ כִּי־שְׂנוּאָה לֵאָה”1233 – שֶׁהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין1234 בָּהּ, מְפָרְשֵׁי הַיָּם1235 הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת1236 מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרְיַס הָיוּ סוֹנְטוֹת בָּהּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים: לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כִּגְלוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת – וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת; אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ.

רַב חָנִין בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר רַ' יִצְחָק אָמָר: כֵּוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמְּתָה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ. כֵּוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּבָנִים, אָמָר: לְאֵם שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ? (ב"ר עא).

עד אָמַר רַ' חִנָּנָא בַּר יִצְחָק: קַפְּדָנוּתָם1237 שֶׁל אָבוֹת וְלֹא עַנְוְתָנוּתָם שֶׁל בָּנִים. קַפְּדָנוּתָם שֶׁל אָבוֹת מִנָּיִן? “וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן: מַה־פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי”1238 – אַתָּה סָבוּר שֶׁמָּא מַכּוֹת אוֹ פְצָעִים הָיוּ שָׁם? לֹא, אֶלָּא דִבְרֵי פִיּוּסִים1239, יַעֲקֹב מְפַיֵּס אֶת־חָמִיו: “כִּי־מִשַּׁשְׁתָּ אֶת־כָּל־כֵּלַי, מַה־מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי־בֵיתֶךָ” וְגוֹ‘1240 – אָמַר רַ’ סִימוֹן: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, חָתָן שֶׁדָּר אֵצֶל חָמִיו אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת אֲפִלּוּ כְּלִי אֶחָד, אֲפִלּוּ סַכִּין אֶחָד? בְּרַם כָּאן “מִשַּׁשְׁתָּ אֵת־כָּל־כֵּלַי” – אֲפִלּוּ מַחַט, אֲפִלּוּ צִנּוֹרָא1241 לֹא מָצָאתָ. וְלֹא עַנְוְתָנוּתָם שֶׁל בָּנִים מִנָּיִן? – מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן: מֶה עָשִׂיתִי מֶה־עֲוֹנִי וּמֶה־חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשִׁי”1242 – מַזְכִּיר שְׁפִיכוּת־דָּמִים בְּפִיּוּסוֹ; בְּרַם1243 כָּאן “כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי” (שם עד).


ט. יַעֲקֹב וְעֵשָׂו וְהַמַּלְאָכִים

עה “וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם”1244 – מַהוּ “מַחֲנָיִם”? שְׁתֵּי מַחֲנוֹת: שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם־נַהֲרַיִם הָיוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ וּמְלַוִּים אוֹתוֹ; כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְחוּץ־לָאָרֶץ נִסְתַּלְקוּ1245, וְיָרְדוּ אֲחֵרִים וְנִתְלַוּוּ לוֹ; כֵּוָן שֶׁחָזַר מִן לָבָן הָיוּ אוֹתָם הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהִרְגִּישׁוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲקֹב בָּא – יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לְהִתְלַוּוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּפְגְעוּ־בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים”1246 – הִתְחִילוּ שְׁתֵּי מַחֲנוֹת עוֹמְדוֹת אֵצֶל יַעֲקֹב – וּמֵהֶן שָׁלַח בִּשְׁלִיחוּתוֹ. (תנח' וישלח ג).

עו “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו”1247 – אָמַר רַ' יְהוֹנָתָן: כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְרַצּוֹת מֶלֶךְ אוֹ שִׁלְטוֹן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכָּם וְטַכְסִיסֵיהֶם1248 – יַנִּיחַ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָנָיו וְיִלְמַד הֵימֶנָּה טַכְסִיסֵי פִיּוּסִים וְרִצּוּיִם (לק"ט וישלח).

עז “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו… אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם… כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”1249.

רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן פָּתָח: “מַעְיָן נִרְפָּשׁ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע”1250 – כְּשֵׁם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְמַעְיָן1251 לְהֵרָפֵס1252 וּלְמָקוֹר לְהִשָׁחֵת כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לְצַדִּיק לָמוּט לִפְנֵי רָשָׁע. וּכְמַעְיָן נִרְפָּס וּכְמָקוֹר מָשְׁחָת כָּךְ צַדִּיק מֵמִיט1253 עַצְמוֹ לִפְנֵי רָשָׁע. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ1254 וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ1255 וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”.

“וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב”1256 – רַ' הוּנָא פָּתָח: “מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי־כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל־רִיב לֹא־לוֹ”1257. שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמָר: מָשָׁל לְאַרְכִילִיסְטֵיס1258 שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּפָרָשַׁת־דְּרָכִים. עָבַר אֶחָד וְהִתְחִיל מְעִירוֹ, אָמַר לוֹ: קוּם לְךָ, שֶׁרָעָה מְצוּיָה כָאן. קָם וְהִתְחִיל מְקַפְּחוֹ1259. אָמַר לוֹ: נֵעוֹר הָרָע. אָמַר לוֹ: יָשֵׁן הָיִיתִי וְעוֹרַרְתָּנִי. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”.

רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן פָּתָח: “מַה־תֹּאמְרִי כִּי־יִפְקֹד עָלַיִךְ וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ”1260 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”. (ב"ר עה).

עח בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרָא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו “אֲדוֹנִי” אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ וְקָרָאתָ לְעֵשָׂו “אֲדוֹנִי” שְׁמוֹנֶה פְעָמִים; חַיֶּיךָ, אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנָיו שְׁמוֹנָה מְלָכִים קֹדֶם לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם” וְגוֹ'1261 (שם).

עט “וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ”1262 – אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר רַ' אֶלְעָאי: לֹא הִיא1263 יִרְאָה וְלֹא הִיא צָרָה? אֶלָּא “וַיִּירָא” שֶׁלֹּא יַהֲרֹג, “וַיֵּצֶר לוֹ” – שֶׁלֹּא יֵהָרֵג. אָמַר: אִם הוּא מִתְגַּבֵּר עָלַי הוֹרְגֵנִי, וְאִם אֲנִי מִתְגַּבֵּר עָלָיו – אֲנִי הוֹרְגוֹ (שם עו)

פ “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים”1264 – שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְיַעֲקֹב שְׁנֵי מַחֲנוֹת מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת. וְכַמָּה מַחֲנֵה אֱלֹהִים? שְׁנֵי אֲלָפִים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: “רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן”1265. וְנִדְמוּ לַחֲיָלוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, מֵהֶם לְבוּשֵׁי בַרְזֶל וּמֵהֶם רוֹכְבֵי סוּסִים וּמֵהֶם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת1266. פָּגַע עֵשָׂו בְּלוֹבְשֵׁי בַרְזֶל, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב. פָּגַע בְּרוֹכְבֵי סוּסִים, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב. פָּגַע בְּיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי”1267 (ב"ר עה).

פא “מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי”1268 – כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת כִּתּוֹת־כִּתּוֹת וַחֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת וְהָיוּ פוֹגְעִים בְּחֵילוֹתָיו שֶׁל עֵשָׂו, וְאוֹמְרִים לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? וְהֵם אוֹמְרִים: מִשֶּׁל עֵשָׂו, וְהֵם אוֹמְרִים: “הַכּוּ, הַכּוּ! תְּנוּ לָהֶם1269”! – “מִשֶּׁל בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם” – וְהֵם אוֹמְרִים: “תְּנוּ לָהֶם”! “מִשֶׁל בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק” – וְהֵם אוֹמְרִים: “תְּנוּ לָהֶם”! כֵּוָן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מִשֶּׁל אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב אָנוּ" – אָמְרוּ: “הַנִּיחוּ לָהֶם, מִשֶּׁלָּנוּ הֵם”. בַּבֹּקֶר אָמַר לוֹ עֵשָׂו: " מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי?" אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: "(וְכִי) אָמְרוּ לְךָ כְּלוּם? אָמַר לוֹ מְרֻצָּץ אֲנִי עַל יָדָם – אָמַר יַעֲקֹב: “לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי”1270. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ־לִי רָב1271 – מַכּוֹת, “אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר־לָךְ”1272 (שם עח: תנח' וישלח).

פב “כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים”1273 – הִזְכִּיר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיָרְאוֹ וּלְבַהֲלוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁזִּמֵּן אֶת־חֲבֵרוֹ לִסְעֻדָּה וְהִכִּיר בּוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ: דּוֹמֶה טַעַם תַּבְשִׁיל זֶה1274 כְּטַעַם אוֹתוֹ תַבְשִׁיל שֶׁטָּעַמְתִּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. אָמַר: יוֹדֵעַ הוּא אֶת־הַמֶּלֶךְ – נִתְיָרֵא וְלֹא הֲרָגוֹ. אַף כָּךְ יַעֲקֹב, כֵּוָן שֶׁאָמַר לְעֵשָׂו “כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים” – אָמַר עֵשָׂו הָרָשָׁע: הִגִּיעוֹ1275 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְכָבוֹד זֶה – שׁוּב אֵינִי יָכוֹל לוֹ (סוטה מא:; ב"ר עח).

פג “וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ”1276 – יֵשׁ אוֹמְרִים: מִיכָאֵל1277 הָיָה. אָמַר לוֹ מִיכָאֵל: וּמָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי אֶחָד מִן הַשָֹׂרִים הָרִאשׁוֹנִים1278, כָּךְ עָשִׂיתָ לִי – וְאַתָּה מִתְיָרֵא מֵעֵשָׂו? אָמַר רַ' טַרְפוֹן: לֹא הָיְתָה לוֹ רְשׁוּת לְמִיכָאֵל לָזוּז1279 מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁנָּתַן לוֹ יַעֲקֹב רְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר”1280. אָמַר לוֹ: וְכִי גַנָּב אוֹ קוּבְיוּסְטוֹס1281 אַתָּה, שֶׁאַתָּה מִתְיָרֵא מִן הַשָּׁחַר? בָּאוּ כִּתּוֹת־כִּתּוֹת1282 שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְאָמְרוּ לוֹ: מִיכָאֵל, עֲלֵה, “עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ”1283! לוֹמַר, אִם אֵין אַתָּה פוֹתֵחַ בְּשִׁיר נִמְצָא הַשִּׁיר בָּטֵל, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן לְיַעֲקֹב. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, שַׁלַּח אוֹתִי, שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּנִי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת שֶׁבַּעֲרָבוֹת1284 בִּשְׁבִיל עִכּוּב הַשִּׁיר1285. אָמַר לוֹ: “לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי”1286. – אָמַר לוֹ: "וְכִי אֵיזֶה מֵהֶם חָבִיב, הַשַּׁמָּשׁ אוֹ הַבֵּן? אֲנִי הַשַּׁמָּשׁ וְאַתָּה הַבֵּן, וְאַתָּה צָרִיךְ לְבִרְכָתִי? אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. מִיָּד אָמַר לוֹ: “לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל”1287. אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, יְלִיד אִשָּׁה, שֶׁנִּכְנַסְתָּ בְּפַלְטִין שֶׁל מַעְלָה וְנִצָּלְתָּ.

בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יַעֲקֹב וּמִיכָאֵל מִתְאַבְּקִים, רָצָה1288 כַּת שֶׁל מִיכָאֵל לְסַכְּנוֹ1289; אֶלָּא שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְכֵוָן שֶׁרָאָה מִיכָאֵל אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – תָּשַׁשׁ1290 כֹּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ”1291. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמִיכָאֵל: יָפֶה עָשִׂיתָ שֶׁעָשִׂיתָ כֹּהֵן שֶׁלִּי בַּעַל־מוּם? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וַהֲלֹא אֲנִי כֹּהֲנֶךָ! אָמַר לוֹ: אַתָּה כֹהֲנִי בָּרָקִיעַ וְהוּא כֹהֲנִי בָּאָרֶץ. מִיָּד קָרָא מִיכָאֵל לִרְפָאֵל, אָמַר לוֹ: חֲבֵרִי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמוֹד עִמִּי בַּצָּרָה, שֶׁאַתָּה מְמֻנֶּה1292 עַל הָרְפוּאוֹת – יָרַד וּרְפָאוֹ (מד' אבכיר).

פד “יַעֲבָר־נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ”1293 – אָמַר לוֹ: מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁנְּהֵא שֻׁתָּפִים עִמְּךָ בְּעוֹלָמֶךָ1294? אָמַר לוֹ: “יַעֲבָר־נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי1295 עַבְדּוֹ”. אָמַר לוֹ: וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִדּוּכְסַי וּמִן אַפַּרְכַי וּמִן אִסְטְרָטֵלֵיטָי1296? אָמַר לוֹ: “וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי”1297 – לְהוֹנִי,1298 לְהוֹנִי אֲנִי מְהַלֵּךְ, בְּפָנִים כְּרוּכוֹת1299 אֲנִי מְהַלֵּךְ. “עַד אֲשֶׁר־אָבֹא אֶל־אֲדֹנִי שֵׂעִירָה”1300 – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵצֶל עֵשָׂו לְהַר שֵׂעִיר מִיָּמָיו; אֶפְשָר יַעֲקֹב אֲמִתִּי1301 הָיָה וּמְרַמֶּה בוֹ? אֶלָּא אֵימָתַי הוּא בָא אֶצְלוֹ? – לֶעָתִיד לָבוֹא, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו”1302 (ב"ר עח).

פה “וַיִּחַן אֶת־פְּנֵי הָעִיר”1303 – נִכְנַס בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה1304 מִבְּעוֹד־יוֹם וְקָבַע תְּחוּמִין1305 מִבְּעוֹד־יוֹם. אֱמֹר מֵעַתָּה, שֶׁשָּׁמַר יַעֲקֹב אֶת־הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁנִּתָּן (שם עט).


י. חֲלֻקַּת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו

פו כְּשֶׁהָיוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בִּמְעֵי אִמָּם אָמַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: עֵשָׂו אָחִי, שְׁנֵי בָנִים אֲנַחְנוּ לְאָבִינוּ, וּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יֵשׁ לְפָנֵינוּ: הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא; הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַשָּׂא־וּמַתָּן, אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ כֵן. רְצוֹנְךָ, טוֹל אַתָּה הָעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי אֶטוֹל הָעוֹלָם הַבָּא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל עֵשָׂו בְּחֶלְקוֹ הָעוֹלָם הַזֶּה וְיַעֲקֹב נָטַל בְּחֶלְקוֹ הָעוֹלָם הַבָּא.

וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב מִבֵּית לָבָן וְרָאָה עֵשָׂו שֶׁיֵּשׁ לְיַעֲקֹב נָשִׁים וּבָנִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְהֵמוֹת וְכֶסֶף וְזָהָב – מִיָּד אָמַר לוֹ: יַעֲקֹב אָחִי, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי, שֶׁתִּטּוֹל אַתָּה הָעוֹלָם הַבָּא וַאֲנִי אֶטּוֹל הָעוֹלָם הַזֶּה – וּמִנַּיִן לְךָ כָּל־הָעוֹלָם הַזֶּה: נָשִׁים וּבָנִים וּמָמוֹן וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת? לָמָּה אַתָּה מִשְׁתַּמֵּש וְנֶהֱנֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹתִי? אָמַר לוֹ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: זֶה מְעַט הָרְכוּשׁ שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְפִי הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶאֱמִיד1306 עֵשָׂו בְּדַעְתּוֹ וְאָמָר: וּמָה הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֵין לְיַעֲקֹב חֵלֶק בּוֹ, כָּךְ נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא חֶלְקוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (תדב"א זוטא).


יא. מִיתַת רִבְקָה וּקְבוּרַת רָחֵל

פז כְשֶׁמֵּתָה רִבְקָה אָמְרוּ: מִי יֵצֵא לִפְנֵי מִטָּתָהּ? אַבְרָהָם מֵת, יִצְחָק עֵינָיו כֵּהוֹת וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְפַדַּן־אֲרָם. יֵצֵא עֵשָׂו הָרָשָׁע לְפָנֶיהָ – יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: אֲרוּרִים הַשָּׁדַיִם שֶׁהֵינִיקוּ רָשָׁע זֶה! מֶה עָשׂוּ? הוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלָּיְלָה. לְפִיכָךְ לֹא פִרְסֵם1307 הַכָּתוּב אֶת־מִיתָתָהּ (תנח' תצא; פסיק"ר יב).

“וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה”1308 – מָה רָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב לִקְבֹּר אֶת־רָחֵל בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת? אֶלָּא צָפָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהַגָּלֻיּוֹת1309 עֲתִידוֹת לַעֲבוֹר שָׁם, לְפִיכָךְ קְבָרָהּ שָׁם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ”1310 (ב"ר פב).


יב. בֵּית־יַעֲקֹב וּבֵית־עֵשָׂו

פח “וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב”1311 – מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן – “וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם… וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו”1312… אָמַר רַ' חוֹנְיָה: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה כַת שֶׁל כְּלָבִים, וְנִתְיָרֵא מֵהֶם. מֶה עָשָׂה? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּינֵיהֶם. כָּךְ כֵּוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו נִתְיָרֵא מֵהֶם וְיָשַׁב לוֹ בֵּינֵיהֶם.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְנַפָּח1313 שֶׁהָיָה פִתְחוֹ פָּתוּחַ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא1314 וּפֶתַח בְּנוֹ זֶהָבִי1315 פָּתוּחַ כְּנֶגְדּוֹ, וְרָאָה חֲבִילוֹת־חֲבִילוֹת1316 שֶׁל קוֹצִים נִכְנָסוֹת לַמְּדִינָה. אָמַר: אָנָה יִכָּנְסוּ כָּל הַחֲבִילוֹת הַלָּלוּ? וְהָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד, אָמַר לוֹ: מֵאֵלּוּ אַתָּה מִתְיָרֵא? גֵּץ1317 אֶחָד יוֹצֵא מִשֶּׁלְּךָ וְגֵץ אֶחָד מִשֶּׁל בִּנְךָ וְאַתָּה שׂוֹרְפָן. כָּךְ כֵּוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו נִתְיָרֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מֵאֵלּוּ אַתָּה מִתְיָרֵא? גֵּץ אֶחָד מִשֶּׁלְּךָ וְגֵץ אֶחָד מִשֶּׁל בִּנְךָ וְאַתֶּם שׂוֹרְפִים אוֹתָם כֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה בֵית־יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ” וגו'1318 (שם פד; ילק“ש עובדיה; ע”י ב"ב קכו; תנח' וישב).


יג. יוֹסֵף וְאֶחָיו

פט “יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה… וְהוּא נַעַר”1319 – שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה נַעֲרוּת: מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו1320, מְתַלֶּה בַעֲקֵבוֹ1321, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ.

“וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת־יוֹסֵף מִכָּל־בָּנָיו”1322 – שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין1323 שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ.

“וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים”1324 – “פַּסִּים” שֶׁהָיְתָה מַגַּעַת עַד פַּס יָדוֹ1325. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיְתָה דַקָּה וְקַלָּה בְיוֹתֵר וְנִטְמֶנֶת בְּפַס־יָד1326.

“וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם… וַיְסַפֵּר אֶל־אָבִיו וְאֶל־אֶחָיו, וַיִּגְעַר־בּוֹ אָבִיו… הֲבוֹא נָבוֹא” וְגוֹ'1327 – אֲנִי וְאַחֶיךָ נִיחָא1328, שֶׁמָּא אֲנִי וְאִמֶּךָ? וַהֲלֹא אִמְּךָ כְּבָר מֵתָה! וְלֹא הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִים לְבִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְאִמּוֹ.

“וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר”1329 – נָטַל קֻלְמוֹס1330 וְכָתַב בְּאֵיזֶה יוֹם וּבְאֵיזוֹ שָׁעָה וּבְאֵיזֶה מָקוֹם. וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: שְׁמוֹר אֶת־הַדְּבָרִים – שֶׁעֲתִידִין הַדְּבָרִים לִגַּע1331.

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר לוֹ: “הִנֵּנִי”1332 – אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: הַדְּבָרִים הַלָּלוּ 1333הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִזְכָּר וּמֵעָיו מִתְחַתְּכִין1334: יוֹדֵעַ הָיִיתָ שֶׁאַחֶיךָ שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ וְהָיִיתָ אוֹמֵר לִי: “הִנֵּנִי”! (ב"ר פד).

צ “וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחוֹק”1335 – אָמְרוּ: בּוֹאוּ וּנְשַׁסֶּה בוֹ אֶת־הַכְּלָבִים.

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּא יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו”1336 – בְּקִלּוּס1337 הָיָה בָא.

וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"1338 – מַיִם אֵין בּוֹ, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ־בּוֹ.

“וַיִּמְכְּרוּ אֶת־יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים”1339 – אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רוֹאֶה אֶת אֶחָיו מוֹכְרִים אוֹתוֹ וְהוּא שׁוֹתֵק? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁהָיָה מִתְחַבֵּט1340 לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ רַחֲמִים – וְלֹא נִתְמַלָּאוּ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ”1341 (שם פד).

צא רַ' טַרְפוֹן וּזְקֵנִים הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ שֶׁל שׁוֹבָךְ1342 בְּיַבְנֶה וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵיהֶם: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט”1343 – לְהוֹדִיעַ זְכוּתָם שֶׁל צַדִּיקִים כַּמָּה מְסַיַּעְתָּם1344, שֶׁאִלּוּ יָרַד הַיָּדִיד הָאָהוּב1345 הַזֶּה עִם הָעַרְבִיִּים לֹא הָיוּ מְמִיתִים אוֹתוֹ מֵרֵיחַ גְּמַלִּים וְעִטְרָן? אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים וְכָל רֵיחָנִין טוֹבִים, שֶׁלֹא יָמוּת מֵרֵיחַ הַגְּמַלִּים וּמֵרֵיחַ הָעִטְרָן (מכיל' בשלח, ילק"ש בשלח).


יד. יְרִידַת יְהוּדָה

צב וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו"1346יְרִידָה הִיא לוֹ1347, שֶׁנָּשָׂא גוֹיָה.

“וַיֵּט עַד־אִישׁ עֲדֻלָּמִי”1348 – יְהוּדָה, שֶׁהָיָה הַגָּדוֹל בְּבֵית אָבִיו, נָטַל כְּנַעֲנִית. אָמַר רַ' יִצְחָק: רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת בּוֹ1349 בִּירִידָתוֹ: “עַד־עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל”1350.

“וַיַּרְא־שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי”1351 – חֲכָמִים אוֹמְרִים: מָשָׁל לְכֶלֶב שֶׁעָבַר עַל נְבֵלָה, הֵרִיחַ בָּהּ וְלֹא אֲכָלָהּ. עָבַר עָלֶיהָ אֲרִי וְאָכַל מִמֶּנָּה. הִתְחִילוּ הַכֹּל מְרַנְּנִין1352 וְאוֹמְרִין: מַה שֶׁפָּסַל1353 הַכֶּלֶב אָכַל הָאֲרִי. כָּך עֵשָׂו פָּסַל בְּנוֹת כְּנַעַן שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן”1354; בָּא יְהוּדָה שֶׁנִּמְשַׁל בְּאַרְיֵה לָקַח מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקָּחֶהָ”1355.

דָּבָר אַחֵר: “וַיֵּרֶד יְהוּדָה”1356 – הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל”1357 – “בָּגְדָה יְהוּדָה”, שֶׁאָמַר לְאָבִיו “הַכֶּר־נָא”1358, “וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל” – בְּשָׁעָה שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף; “כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְיָ”1359 – יְהוּדָה נַעֲשָׂה חֻלִּין, שֶׁיָּרַד מֵאֶחָיו וּמִבֵּית אָבִיו, “וּבָעַל בַּת־אֵל נֵכָר”1360 – שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה כְנַעֲנִית. וּמָה עָנְשׁוֹ? “יַכְרֵת יְיָ לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה”1361 – וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן (ב“ר פה; תנה”ק וישב; מדה"ג וישב).

צג “כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם”1362 – אֵין מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּמַחְשְׁבוֹת בָּשָׂר־וָדָם. כֵּיצַד? הַשְּׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִים בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף עָסוּק בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ1363, וִיהוּדָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה עוֹסֵק – בּוֹרֵא אוֹרוֹ1364 שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה”1365 – קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד הַמְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן1366 נוֹלַד הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן1367 (שם).


טו. יוֹסֵף בְּמִצְרָיִם

צד “וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה”1368 – אַל תִּקְרֵי “הוּרַד”, אֶלָּא “הוֹרִיד” אֶת־אָבִיו וְהַשְּׁבָטִים לְמִצְרָיִם. אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? – לְפָרָה שֶׁמְּבַקְשִׁין לִתֵּן עֹל בְּצַוָּארָהּ, וְהִיא מוֹנַעַת צַוָּארָה מִן הָעֹל. מֶה עָשׂוּ? נָטְלוּ אֶת־בְּנָהּ מֵאַחֲרֶיהָ וּמָשְׁכוּ אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁמְּבַקְשִׁין בּוֹ לַחֲרוֹשׁ, וְהָיָה הָעֵגֶל גּוֹעֶה. שָׁמְעָה הַפָּרָה בְּנָהּ גּוֹעֶה וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּעַל־כָּרְחָהּ1369, שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ1370, בִּשְׁבִיל בְּנָהּ; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם גְּזֵרַת “יָדוֹעַ תֵּדַע13711372 וְהֵבִיא עֲלִילָה1373 לְכָל אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם וּפָרְעוּ1374 אֶת־הַשְּׁטָר (תנח' וישב, ילק"ש).

צה “וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר… אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים”1375 – אָמַר רַ' לֵוִי: עֶבֶד קוֹנֶה וּבֶן־אָמָה1376 מוֹכֵר וּבֶן־חוֹרִין1377 עֶבֶד לִשְׁנֵיהֶם (ב"ר פו).

צו “וְכֹל אֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ”1378 – הָיָה מוֹזֵג1379 לְרַבּוֹ יֵין קוֹנְדִיטוֹן1380 וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: מַה מָּזַגְתָּ לִּי? הוּא אוֹמֵר: קוֹנְדִיטוֹן. אוֹמֵר לוֹ: פְּסִנְתּוֹן1381 אֲנִי רוֹצֶה – וְהָיָה פְּסִנְתּוֹן. אוֹמֵר לוֹ: מְבֻשָׁל אֲנִי רוֹצֶה – וְהָיָה מְבֻשָּׁל. וְכֵן עַל הַמַּיִם, וְכֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכֹל אֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ”. כֵּוָן שֶׁרָאָה רַבּוֹ כֵּן, מָסַר לוֹ כָּל־הַמַּפְתְּחוֹת וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַחֲרָיו כְּלוּם, שֶׁכֵּן אוֹמֵר: “הֵן אֲדֹנִי לֹא־יָדַע אִתִּי מַה־בַּבָּיִת”1382. כֵּוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף אֶת־עַצְמוֹ בְּכָךְ הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, מְסַלְסֵל1383 בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהִשְׁכִּיחַנִי בֵּית אָבִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אָבִיךָ מִתְאַבֵּל עָלֶיךָ בְּשַׂק וָאֵפֶר וְאַתָּה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְסַלְסֵל בִּשְׂעָרֶךָ – אַטְלִיס1384, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְגָרֶה בְךָ אֶת הַדֹּב. מִיָּד “וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת־אֲדֹנָיו אֶת־עֵינֶיהָ אֶל־יוֹסֵף”1385. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגִבּוֹר שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּשּׁוּק וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ וּמְתַלֶּה בַעֲקֵבוֹ1386, אָמַר: לִי נָאֶה, לִי יָאֶה, גִּבּוֹר נָאֶה אָנִי. אָמְרוּ לוֹ: אִם אַתָּה גִבּוֹר, אִם אַתָּה נָאֶה – הֲרֵי דֹב לְפָנֶיךָ, עֲמוֹד קַפְּחֵהוּ1387 (תנח' וישב; ב"ר פז).

צז יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֶה שָׁנָה וְהָיָה עוֹמֵד בְּכָל חֻמּוֹ1388, וְהָיְתָה אֲדוֹנָתוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר מְשַׁדַּלְתּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּדְבָרִים. וְהָיְתָה מַחֲלֶפֶת שָׁלֹש חֲלִיפוֹת בְּגָדִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם: כֵּלִים1389 שֶׁלָּבְשָׁה בְשַׁחֲרִית לֹא לָבְשָׁה אוֹתָם בַּחֲצִי־הַיּוֹם, וּבַחֲצִי־הַיּוֹם לֹא לָבְשָׁה בֵּין־הָעַרְבָּיִם. כָּל־כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו בָּהּ.

פַּעַם אַחַת נִתְקַבְּצוּ הַמִּצְרִיּוֹת וּבָאוּ לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף. מֶה עָשְׂתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר? נָטְלָה אֶתְרוֹגִים וְנָתְנָה לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְנָתְנָה סַכִּין לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְקָרְאָה לְיוֹסֵף וְהֶעֱמִידַתּוּ לִפְנֵיהֶן. כֵּוָן שֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלוֹת בְּיָפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ חוֹתְכוֹת אֶת־יְדֵיהֶן. אָמְרָה לָהֶן: וּמָה אַתֶּן בְּשָׁעָה אַחַת כָּךְ, – אֲנִי, שֶׁבְּכָל שָׁעָה רוֹאָה אוֹתוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיְתָה מְשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים – וְהוּא עָמַד בְּיִצְרוֹ1390 (שם).

צח מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַ' יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ: אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֶה שָׁנָה הָיָה עוֹמֵד בְּכָל חֻמּוֹ וְהָיָה עוֹשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה1391! הוֹצִיא לְפָנֶיהָ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְהִתְחִיל קוֹרֵא לְפָנֶיהָ מַעֲשֶׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֶׂה יְהוּדָה וְתָמָר. אָמַר לָהּ: מָה אֵלּוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶם, לֹא כִסָּה1392 עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב, זֶה שֶׁהוּא קָטָן וּבִרְשׁוּת עַצְמוֹ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ב"ר פז).


טז. יוֹסֵף לִפְנֵי פַרְעֹה

צט. “וְאֵין־פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה”1393 – רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי: פּוֹתְרִין הָיוּ אוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה קוֹלָם נִכְנָס בְּאָזְנָיו: “שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת” – שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה מוֹלִיד, “שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת” – שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה קוֹבֵר; וְכֵן אָמָרוּ: “שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת” – שֶׁבַע מַלְכֻיּוֹת אַתָּה מְכַבֵּשׁ, “שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הָרָעוֹת” – שֶׁבַע אֶפַּרְכִּיּוֹת1394 מוֹרְדוֹת בָּךְ.

וְכָל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא יוֹסֵף בָּאַחֲרוֹנָה וְיִטּוֹל גְּדֻלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם יָבוֹא יוֹסֵף תְּחִלָּה וְיִפְתּוֹר הַחֲלוֹם, אֵין זֶה שִׁבְחוֹ; יְכוֹלִים הַחַרְטֻמִּים שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ לְפַרְעֹה: אִלּוּ שָׁאַלְתָּ אוֹתָנוּ כְּבָר פָּתַרְנוּ אוֹתוֹ לָךְ; אֶלָּא הִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁנִּתְיַגְּעוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת־רוּחוֹ – וְאַחַר כָּךְ בָּא יוֹסֵף וְהֶחֱזִירָהּ (שם פט).

ק אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן; בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף: “וּבִלְעָדֶיךָ לֹא־יָרִים אִישׁ אֶת־יָדוֹ וְאֶת־רַגְלוֹ”1395, אָמְרוּ לוֹ אִצְטַגְנִינָיו1396: עֶבֶד שֶׁלְּקָחוֹ1397 רַבּוֹ1398 בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף – תַּמְשִׁילֵהוּ עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶם: גְּנוֹנֵי־מַלְכוּת1399 אֲנִי רוֹאֶה בוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יְהֵא יוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. אָמַר לָהֶם: לְמָחָר אֶבְדְּקֶנּוּ. בַּלַּיְלָה בָּא גַבְרִיאֵל וְלִמֵּד אֶת יוֹסֵף שִׁבְעִים לָשׁוֹן. בַּבֹּקֶר, כָּל לָשׁוֹן שֶׁהָיָה פַרְעֹה מְדַבֵּר עִמּוֹ הֵשִׁיב לוֹ. לְסוֹף הִתְחִיל יוֹסֵף מֵסִיחַ בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ – לֹא יָדַע פַּרְעֹה מַה הוּא סָח. אָמַר לוֹ פַּרְעֹה: לַמְּדֵנִי (לָשׁוֹן זוֹ). לִמְּדוֹ וְלֹא לָמָד. אָמַר לוֹ פַּרְעֹה הִשָּׁבַע לִי שֶׁלֹּא תְגַלֶּה. נִשְׁבַּע לוֹ. וּכְשֶׁאָמַר יוֹסֵף לְפַרְעֹה: “אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר וְגוֹ'”1400 – אָמַר לוֹ פַּרְעֹה: לֵךְ וּשְׁאַל עַל שְׁבוּעָתֶךָ1401. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: אִם כֵּן, אֶשְׁאַל גַּם עַל אוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָךְ; וְעַל־כָּרְחוֹ אָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף: “עֲלֵה וּקְבֹר אֶת־אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ”1402 (שם; סוטה לו:).

קא “וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם”1403 – כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק הָיָה רוֹאֶה אֶת־הָעַמִּים עֲשׂוּיִים כִּתּוֹת־כִּתּוֹת, חֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת, מְדַבְּרִים אִישׁ בִּלְשׁוֹנוֹ וְהָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם מְדַבְּרִים; וּכְשֶׁהָיָה רוֹכֵב בְּמֶרְכָּבָה וְעוֹבֵר בְּכָל גְּבוּל מִצְרַיִם הָיוּ בָנוֹת מִצְרִיּוֹת צוֹעֲדוֹת עַל הַחוֹמָה וּמַשְׁלִיכוֹת עָלָיו טַבְּעוֹת זָהָב – אוּלַי יִסְתַּכֵּל בָּהֶן וּבִיפִי תָאֳרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף… בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר”1404 (פדר"א לט).

קב “בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר”1405 – אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא יוֹסֵף לִמְלֹךְ עַל מִצְרַיִם הָיוּ בְנוֹת מְלָכִים מְצִיצוֹת עָלָיו דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּין וְהָיוּ מַשְׁלִיכוֹת עָלָיו שֵׁרִים וְקָטֶלִּין1406 וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו1407 וְיַבִּיט בָּהֶן, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הָיָה מַבִּיט בָּהֶן (ב"ר צח).


יז. אֲחֵי יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם

קג “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ”1408 – אָמַר לָהֶם: בָּנַי, גִּבּוֹרִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם, נָאִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם, אַל תִּכָּנְסוּ כֻלְּכֶם בְּשַׁעַר אֶחָד, וְאַל תַּעַמְדוּ כֻלְּכֶם בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּכֶם עֵין־הָרָע (תנח' מקץ; ב“ר צא; ילק”ש מקץ).

קד “וַיֵּרְדוּ אֲחֵי־יוֹסֵף”1409 – הָיָה רָאוּי לַמִּקְרָא לוֹמַר “וַיֵּרְדוּ בְנֵי־יַעֲקֹב”, מַהוּ “אֲחֵי־יוֹסֵף”? אֶלָּא בַּתְּחִלָּה לֹא נָהֲגוּ בוֹ אַחֲוָה וּמְכָרוּהוּ, וְלִבְסוֹף נִתְחָרְטוּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם: אֵימָתַי נֵרֵד לְמִצְרַיִם וְנַחֲזִיר אֶת־אָחִינוּ לְאָבִיו. וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם לֵרֵד לְמִצְרַיִם נָתְנוּ כֻלָּם דֵּעָה אַחַת לְהַחֲזִירוֹ.

אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: אַף יוֹסֵף יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁאֶחָיו יוֹרְדִים לְמִצְרַיִם לִשְׁבֹּר אֹכֶל. מֶה עָשָׂה? הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים עַל כָּל־הַפְּתָחִים וְאָמַר לָהֶם: רְאוּ כָּל־מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִשְׁבֹּר אֹכֶל – כִּתְבוּ שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו, וְלָעֶרֶב הָבִיאוּ לִי פִּתְקֵיכֶם1410. עָשׂוּ כָךְ. כֵּוָן שֶׁבָּאוּ בְנֵי יַעֲקֹב, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד נִכְנַס בְּשַׁעַר שֶׁלּוֹ וְכָתְבוּ אֶת־שְׁמוֹתָם וְשֵׁם אֲבִיהֶם. לָעֶרֶב הֵבִיאוּ פִתְקֵיהֶם לִפְנֵי יוֹסֵף, זֶה קוֹרֵא “רְאוּבֵן בֶּן־יַעֲקֹב” וְזֶה קוֹרֵא “שִׁמְעוֹן בֶּן־יַעֲקֹב”, וְכֵן כָּל־אֶחָד וְאֶחָד. מִיָּד אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: חִתְמוּ כָל־הָאוֹצָרוֹת וּפִתְחוּ אוֹצָר אֶחָד. וְנָתַן שְׁמוֹתָם לַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָר, אָמַר לוֹ: רְאֵה, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ בְנֵי־אָדָם הַלָּלוּ לִקַּח אֹכֶל תְּפוֹס אוֹתָם וְשַׁגְּרֵם1411 לְפָנָי. עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא בָאוּ. נָטַל יוֹסֵף גִּבּוֹרִים וְשִׁגֵּר לְבַקְשָׁם בַּשּׁוּק וְנָתַן סִמָּנִים עֲלֵיהֶם, הָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתָם בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת, יוֹצְאִים מִשּׁוּק זֶה לְשׁוּק זֶה, מִמָּבוֹי זֶה לְמָבוֹי זֶה. וּמַה טִּיבָם בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת? אֶלָּא אָמָרוּ: אָחִינוּ יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר, שֶׁמָּא בָּה1412 הוּא. תְּפָשׂוּם וֶהֱבִיאוּם לִפְנֵי יוֹסֵף.

“וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וַיַּכִּרֵם… וְהֵם לֹא הִכִּירֻהוּ”1413 – אָמְרוּ חֲכָמִים: הוּא שֶׁהִנִּיחָם בַּחֲתִימַת־זָקָן1414 “וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו”, “וְהֵם לֹא הִכִּירֻהוּ” – שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ בַּחֲתִימַת־זָקָן.

“וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם”1415 – נַעֲשָׂה לָהֶם כְּנָכְרִי. נָטַל אֶת־הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ1416 בּוֹ, אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ, מְרַגְּלִים אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: “כֵּנִים אֲנַחְנוּ”. אָמַר לָהֶם: וְאִם כֵּנִים אַתֶּם, לָמָּה לֹא נִכְנַסְתֶּם כֻּלְכֶם בְּפֶתַח אֶחָד? אָמְרוּ לוֹ: כָּך צִוָּנוּ אַבָּא: “אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד”. אָמַר לָהֶם: בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת מַה־טִּיבְכֶם1417? לֹא הֱיִיתֶם מִתְיָרְאִים מִן הָעָיִן1418? אָמְרוּ לוֹ: אֲבֵדָה אָבְדָה לָנוּ וְהָיִינוּ מְבַקְשִׁים אוֹתָהּ שָׁם. אָמַר לָהֶם: אֵיזוֹ אֲבֵדָה? אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ, שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרַךְ1419 גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי הֵם? הִקִּישׁ בַּגָּבִיעַ, אָמַר לָהֶם: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שְׁמָם. מִיָּד נִזְדַּעְזְעוּ וְאָמְרוּ לוֹ: “שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ”1420. אָמַר לָהֶם: וְהֵיכָן הֵם הַשְּׁנָיִם? אָמְרוּ לוֹ: “הַקָּטֹן אֶת־אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ”1421. אָמַר לָהֶם: “אֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלָי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם”1422; לָקַח אֶת־שִׁמְעוֹן וְאָסַר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: זֶה יְהֵא חָבוּשׁ1423 עַד שֶׁתָּבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶם. וְלָמָּה אָסַר אֶת־שִׁמְעוֹן? מִפְּנֵי שֶׁהוּא דְחָפוֹ לַבּוֹר1424; וְעוֹד, פֵּרַשׁ1425 אוֹתוֹ מִלֵּוִי, שֶׁלֹא יִטְּלוּ עָלָיו עֵצָה. אָמַר שִׁמְעוֹן לְאֶחָיו: כָּךְ עֲשִׂיתֶם לְיוֹסֵף וְכָךְ אַתֶּם מְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת לִי? אָמְרוּ לוֹ: וּמַה־נַּעֲשֶׂה? יָמוּתוּ אַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ בָּרָעָב? אָמַר לָהֶם: עֲשׂוּ מַה שֶּׁתִּרְצוּ, עַכְשָׁו אֶרְאֶה מִי יַכְנִיס אוֹתִי לְבֵית־הָאֲסוּרִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁלַח יוֹסֵף אֵצֶל פַּרְעֹה וְאָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי שִׁבְעִים גִּבּוֹרִים מֵאֶצְלֶךָ, שֶׁמָּצָאתִי לִסְטִים1426 וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתֵּן עֲלֵיהֶם כְּבָלִים. שָׁלַח לוֹ, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים אֲחֵי יוֹסֵף מַה הוּא מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת. אָמַר יוֹסֵף לְאוֹתָם גִּבּוֹרִים: הַכְנִיסוּ אֶת־זֶה לְבֵית־הָאֲסוּרִים וּתְנוּ כְבָלִים בְּרַגְלָיו. כֵּוָן שֶׁקָּרְבוּ אֶצְלוֹ צָוַח עֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹן. כֵּוָן שֶׁשָּמְעוּ קוֹלוֹ נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְנִשְׁתַּבְּרוּ שִׁנֵּיהֶם. וְהָיָה מְנַשֶּׁה בֶן־יוֹסֵף יוֹשֵׁב לִפְנֵי אָבִיו. אָמַר לוֹ אָבִיו: קוּם אָתָּה. מִיָּד עָמַד מְנַשֶּׁה וְהִכָּה אֶת־שִׁמְעוֹן מַכָּה אֶחָת וְהִכְנִיסוֹ לְבֵית־הָאֲסוּרִים וְנָתַן עָלָיו כְּבָלִים. אָמַר שִׁמְעוֹן לְאֶחָיו: אַתֶּם אוֹמְרִים מַכָּה שֶׁל מִצְרַיִם הִיא, זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא שֶׁל בֵּית אַבָּא. כֵּוָן שֶׁרָאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כָּךְ נָפְלָה אֵימָה עֲלֵיהֶם.

הָלְכוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת־כָּל־הַמְאֹרָע1427. אָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם: הֵיכָן שִׁמְעוֹן? אָמְרוּ לוֹ: אוֹתוֹ הָאִישׁ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ תְּפָשׂוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁנָּבִיא אָחִינוּ הַקָּטָן. אָמַר לָהֶם: “אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ” וְגוֹ'1428.

“וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל־אָבִיו לֵאמֹר: אֶת־שְׁנֵי בָנַי תָּמִית” וְגוֹ'1429 – אָמַר לוֹ: בְּכוֹר שׁוֹטֶה! וְכִי בָנֶיךָ אֵינָם בָּנָי? אָמַר לָהֶם יְהוּדָה: הַנִּיחוּ לוֹ לַזָּקֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה הַפָּת.

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל”1430 – אָמַר לוֹ יְהוּדָה: אַבָּא! אִם יֵלֵךְ בִּנְיָמִין עִמָּנוּ סָפֵק1431 נִתְפָּס סָפֵק אֵינוֹ נִתְפָּס וְאִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ עִמָּנוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים – מוּטָב שֶׁתַּנִּיחַ אֶת־הַסָּפֵק וְתִתְפּוֹס אֶת־הַוַּדָּאי1432. אָמַר: מִי עָרֵב בּוֹ? אָמַר לוֹ: אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ"1433. מִיָּד שְׁלָחוֹ עִמָּהֶם (ב“ר צא; ילק”ש מקץ; תנח' מקץ, ויגש).

קה “וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים”1434 – מָה רָאָה יַעֲקֹב לְבָרְכָם בְּ“אֵל שַׁדָּי”? לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַרְבֵּה יִסּוּרִים בָּאוּ עָלָיו: עַד שֶׁהוּא בִמְעֵי אִמּוֹ עֵשָׂו מֵרִיב עִמּוֹ; בָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו לְלָבָן – הָיָה שָׁם עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּצָרוֹת רַבּוֹת; לְאַחַר שֶׁיָּצָא – רָדַף לָבָן אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ; נִמְלַט מִמֶּנּוּ – בָּא עֵשָׂו וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ וְהִפְסִיד1435 עָלָיו כָּל־אוֹתוֹ דוֹרוֹן1436; יָצָא מֵעֵשָׂו – בָּאָה עָלָיו צָרַת דִּינָה1437; יָצָא מִצָּרַת דִּינָה – בָּאָה עָלָיו צָרַת רָחֵל. וְאַחַר כָּל הַצָּרוֹת הַלָּלוּ בִּקֵּשׁ לָנוּחַ קִמְעָא1438 – בָּאָה עָלָיו צָרַת יוֹסֵף, צָרַת שִׁמְעוֹן וְצָרַת בִּנְיָמִין. לְפִיכָךְ הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּ“אֵל שַׁדָּי”: מִי שֶׁאָמַר לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ “דַּי” – יֹאמַר לְיִסּוּרַי “דָּי”.

הֵבִיאוּ אֶת־בִּנְיָמִין וְהֶעֱמִידוּהוּ לִפְנֵי יוֹסֵף, “וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן־אִמּוֹ”1439 – שָׂמַח בּוֹ, שֶׁרָאָה בוֹ דְּמוּת־דְיוֹקְנָהּ1440 שֶׁל אִמּוֹ. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: “הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי”1441? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. בְּאוֹתָה שָׁעָה זִמְּנָם לִסְעֻדָּה. הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָסֵב לְבִנְיָמִין אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ כֵּיצַד לַעֲשׂוֹת. נָטַל אֶת־הַגָּבִיעַ וְהָיָה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּמַעֲרִים וּמַקִּישׁ וּמֵרִיחַ בַּגָבִיעַ וְאָמָר: יְהוּדָה, שֶׁהוּא מֶלֶךְ, יֵשֵׁב בְּרֹאשׁ; רְאוּבֵן, שֶׁהוּא בְכוֹר, יֵשֵׁב שֵׁנִי לוֹ, וְכֵן כֻּלָם. נִשְׁתַּיֵּר1442 בִּנְיָמִין, אָמַר: אֲנִי אֵין לִי אֵם וּבִנְיָמִין אֵין לוֹ אֵם, כְּשֶׁיְלָדַתּוּ אִמּוֹ מֵתָה; אֲנִי הָיָה לִי אָח וּפָרַשׁ מִמֶּנִּי וְאַף הוּא הָיָה לוֹ אָח וּפָרַשׁ מִמֶּנּוּ, בִּשְׁבִיל זֶה יָבוֹא וְיִתֵּן רֹאשׁוֹ אֵצֶל רֹאשִׁי, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכוֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ”1443.

“וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת”1444 – הֵבִיא מָנוֹת בַּסְּעֻדָּה, נָתַן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם מָנָה שֶׁלּוֹ. נָתַן לְבִנְיָמִין מָנָה שֶׁלוֹ. נָטַל יוֹסֵף מָנָה שֶׁלּוֹ וּנְתָנָהּ לְבִנְיָמִין; נָטְלָה אָסְנַת מָנָה שֶׁלָּהּ וּנְתָנַתָּה לְבִנְיָמִין; נָטְלוּ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מָנוֹת שֶׁלָּהֶם וּנְתָנוּן לְבִנְיָמִין; נִמְצְאוּ בְיַד בִּנְיָמִין חָמֵשׁ מָנוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָם חָמֵשׁ יָדוֹת”1445 (תנח' ויגש; תנה“ק; ב”ר צב).

קו “וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן”1446 – הָיוּ אֶחָיו עוֹמְדִים וּמְחַבְּטִים1447 לְבִנְיָמִין עַל כְּתֵפָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: “גַּנָּב בְּנָהּ שֶׁל גַּנֶּבֶת1448, בִּיַּשְׁתָּנוּ! בֶּן אִמְּךָ אַתָּה, כָּךְ בִּיְּשָׁה אִמְּךָ אֶת־אָבִינוּ”. וּבִשְׁבִיל אוֹתָן הַמַּכּוֹת שֶׁהִכּוּהוּ בִּכְתֵפָיו זָכָה שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵּין כְּתֵפָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְדִיד יְיָ… חֹפֵף עָלָיו כָּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו1449 שָׁכֵן”1450 (תנח' מקץ).


יח. יֹוסֵף מִתְוַדֵּעַ אֶל אֶחָיו

קז…“וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה”1451 – אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר רַ' יוֹנָתָן: בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יְהוּדָה וְיוֹסֵף מִתְוַכְּחִים זֶה עִם זֶה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת זֶה לָזֶה: בּוֹאוּ, נֵרֵד לְמַטָּה וְנִרְאֶה שׁוֹר וַאֲרִי1452 מִתְנַגְּחִים זֶה עִם זֶה. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שׁוֹר מִתְיָרֵא מִפְּנֵי אֲרִי, וְעַכְשָׁו שׁוֹר וַאֲרִי מִתְנַגְּחִים וְעוֹמְדִים.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁתָּפַס יוֹסֵף אֶת־בִּנְיָמִין וְאָמַר לָהֶם לְאֶחָיו: “הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה־לִּי עָבֶד”1453 – מִיָּד כָּעַס יְהוּדָה וְשָׁאַג בְּקוֹל גָּדוֹל וְהָלַךְ קוֹלוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה1454, עַד שֶׁשָּׁמַע חוּשִׁים בֶּן דָּן וְקָפַץ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וּבָא אֵצֶל יְהוּדָה וְשָׁאֲגוּ שְׁנֵיהֶם וּבִקְשָׁה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵהָפֵךְ.

אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַלֵּוִי: אַף אֶחָיו כֵּוָן שֶׁרָאוּ יְהוּדָה שֶׁכָּעַס – נִתְמַלְּאוּ אַף הֵם חֵמָה וּבָעֲטוּ בָאָרֶץ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ תְּלָמִים־תְּלָמִים.

כֵּוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף סִמָּנָיו שֶׁל יְהוּדָה שֶׁהוּא כוֹעֵס – מִיָּד נִזְדַּעְזֵעַ, אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁמָּא יַהַרְגֵנִי. וּמָה הֵם סִמָּנִים שֶׁהָיוּ בוֹ בִּיהוּדָה? עֵינוֹ שֶׁל יָמִין זוֹלֶגֶת1455 דָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּמִין שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים וַחֲמִשָּׁה לְבוּשִׁים הָיָה לָבוּשׁ, וְנִימָא1456 אַחַת הָיְתָה לוֹ בְלִבּוֹ, וְכֵוָן שֶׁהָיָה כוֹעֵס הָיְתָה קוֹרַעַת כֻּלָּם וְיוֹצֵאת. וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעֲלֶה חֲמָתוֹ הָיָה מְמַלֵּא אֲפֻנְדָּתוֹ1457 אֲפוּנִים1458 שֶׁל נְחֹשֶׁת וְנוֹטֵל מֵהֶם וְנוֹתְנָם לְתוֹךְ פִּיו וּמְסַכְסֵךְ1459 בְּשִׁנָּיו וַחֲמָתוֹ עוֹלָה.

“אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת־עֲבָדָיו”1460 – אָמַר לוֹ יְהוּדָה לְיוֹסֵף: מִתְּחִלָּה בַּעֲלִילָה בָּאתָ עָלֵינוּ. מִכַּמָּה מְדִינוֹת יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לִשְבֹּר אֹכֶל, כְּלוּם שָׁאַלְתָּ לְאֶחָד מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַלְתָּ לָנוּ? שֶׁמָּא בִּתְּךָ בָּאנוּ לִקַּח אוֹ אֲחוֹתֵנוּ אַתָּה סָבוּר לִשָּׂא? אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא כִסִּינוּ מִמְּךָ דָּבָר. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: יְהוּדָה! לָמָּה אַתָּה דַבְּרָן מִכָּל אַחֶיךָ. וַאֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ, שֶׁיֵּשׁ בְּאַחֶיךָ גְּדוֹלִים מִמֶּךָּ? אָמַר לוֹ: כֻּלָּם חוּץ לְזִקָּה1461 הֵם עוֹמְדִים וַאֲנִי מֵעַי קוֹמְטִים עָלַי כְּחֶבֶל. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁעָרַבְתִּי אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָרַבְתָּ אֶת־אָחִיךָ כְּשֶׁמְּכַרְתֶּם אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְצִעַרְתָּ אֶת־אָבִיךָ הַזָּקֵן וְאָמַרְתָּ לּוֹ: “טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף”1462 – וְהוּא לֹא חָטָא לָךְ; אֲבָל זֶה שֶׁחָטָא וְגָנַב הַגָּבִיעַ – אֱמֹר לְאָבִיךָ: הָלַךְ הַחֶבֶל אַחַר הַדְּלִי1463… כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע יְהוּדָה כָּךְ צָעַק וּבָכָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָמָר: “כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנוּ אִתִּי”1464?

אָמַר לוֹ יוֹסֵף: בֹּא וְנִתְוַכַּח שְׁנֵינוּ, אֱמֹר מִלֶּיךָ וּסְדוֹר דִּינֶךָ. מִיָּד אָמַר יְהוּדָה לְנַפְתָּלִי: לֵךְ וּרְאֵה כַּמָּה שְׁוָקִים יֵשׁ בְּמִצְרָיִם. קָפַץ וְחָזַר וְאָמַר לוֹ: שְׁנֵים־עָשָׂר. אָמַר יְהוּדָה לְאֶחָיו: אֲנִי אַחֲרִיב מֵהֶם שְׁלֹשָׁה וּטְלוּ כָל אֶחָד – אֶחָד וְלֹא נַשְׁאִיר בָּהֶם אִישׁ. אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו: יְהוּדָה, מִצְרַיִם אֵינָהּ כִּשְׁכֶם, אִם אַתָּה מַחֲרִיב מִצְרַיִם תַּחֲרִיב אֶת־הָעוֹלָם כֻּלוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה – “וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק”1465.

“וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי”1466 – לְסַכָּנָה גְדוֹלָה יָרַד יוֹסֵף; שֶׁאִם הֲרָגוּהוּ אֶחָיו אֵין בִּרְיָה בָעוֹלָם מַכָּרֶת. אֶלָּא כָּךְ אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: מוּטָב שֶׁאֵהָרֵג וְלֹא אֲבַיֵּשׁ אֶת־אַחַי בִּפְנֵי הַמִּצְרִים, כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ הַמִּצְרִים חָזַר יְהוּדָה וְאָמַר לְיוֹסֵף: אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בְּחַיֵי פַרְעֹה הָרָשָׁע וַאֲנִי נִשְׁבָּע בְּחַיֵי אָבִי הַצַּדִּיק, אִם אֲנִי מוֹצִיא חַרְבִּי מִנַּרְתִּיקָהּ1467 אֲמַלֵּא כָל־מִצְרַיִם הֲרוּגִים. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: אִם תּוֹצִיא חֶרֶב מִנַּרְתִּיקָהּ, אֲנִי כוֹרְכָהּ1468 עַל צַוָּארֶךָ. אָמַר לוֹ יְהוּדָה: אִם אֶפְתַּח אֶת־פִּי אֶבְלַע אוֹתְךָ. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: אִם תִּפְתַּח פִּיךָ אֲנִי סוֹתְמוֹ בָּאָבֶן. אָמַר יְהוּדָה לְיוֹסֵף: מַה נֹּאמַר לְאַבָּא? אָמַר לוֹ: כְּבָר אָמַרְתִי לָךְ, אֱמֹר לוֹ: הָלַךְ הַחֶבֶל אַחַר הַדְּלִי. אָמַר לוֹ יְהוּדָה: דִּין שֶׁקֶר אַתָּה דָן אוֹתָנוּ. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: שֶׁקֶר לְשַׁקְרָנִים – אֵין לְךָ דִּין שֶׁקֶר כִּמְכִירַת אֲחִיכֶם. אָמַר לוֹ יְהוּדָה: אֵשׁ שֶׁל שְׁכֶם1469 דּוֹלֶקֶת בְּלִבִּי. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: אֵשׁ שֶׁל תָּמָר1470 כַּלָּתְךָ הִיא, וַאֲנִי אֲכַבֶּנָּה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה חֲמָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה, וְהָיָה מַכְנִיס עֲשָׁשִׁיוֹת1471 שֶׁל בַּרְזֶל לְתוֹךְ פִּיו וּמוֹצִיאָן אָבָק. אָמַר יְהוּדָה: עַכְשָׁו אֲנִי אֵצֵא וַאֲצַבַּע כָּל שְׁוָקִים שֶׁבְּמִצְרַיִם בַּדָּם. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: צַבָּעִים1472 הֱיִיתֶם מִימֵיכֶם, שֶׁצִּבַּעְתֶּם כְּתֹנֶת אֲחִיכֶם בְּדָם וַאֲמַרְתֶּם לַאֲבִיכֶם “טָרֹף טֹרַף”.

וְכֵוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהִסְכִּימָה דַעְתָּם לְהַחֲרִיב אֶת־מִצְרָיִם, אָמַר בְּלִבּוֹ: מוּטָב שֶׁאֶתְוַדַּע לָהֶם וְאַל יַחֲרִיבוּ אֶת־מִצְרָיִם. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: לֹא כָךְ אֲמַרְתֶּם, שֶׁאָחִיו שֶׁל זֶה מֵת? אֲנִי קְנִיתִיו, אֶקְרָאֶנּוּ וְיָבֹא אֶצְלְכֶם. הִתְחִיל קוֹרֵא: יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב, בֹּא אֶצְלִי, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב, בֹּא אֶצְלִי וְדַבֵּר עִם אַחֶיךָ שֶׁמְּכָרוּךָ!… וְהָיוּ נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם לְאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבָּיִת. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: לָמָּה אַתֶּם מִסְתַּכְּלִים לְכָאן וּלְכָאן? אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם! מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ. עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶם נֵס וְחָזְרָה נִשְׁמָתָם. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: “וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי־פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם”1473 – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲנִי מְדַבֵּר. וְלֹא הָיוּ מַאֲמִינִים לוֹ. וְכָל־כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלָם בְּלֹא חֲתִימַת־זָקָן1474, וְעַכְשָׁו הָיָה עוֹמֵד כְּנֶגְדָּם בַּחֲתִימַת־זָקָן.

כֵּוָן שֶׁהִכִּירוּהוּ בִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ, יָרַד מַלְאָךְ וּפִזְּרָם בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבָּיִת.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָוַח יְהוּדָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְנָפְלוּ כָל־חוֹמוֹת שֶׁבְּמִצְרָיִם, וְהִפִּילוּ ־הַחַיּוֹת1475, וְנָפַל יוֹסֵף מִכִּסְאוֹ, וְיָרַד פַּרְעֹה מִכִּסְאוֹ, וְכָל־הַגִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי יוֹסֵף נֶהֶפְכוּ פְנֵיהֶם לְאַחֲרֵיהֶם וְנָפְלוּ שִׁנֵּיהֶם.

כֵּוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהָיְתָה לָהֶם בּוּשָׁה גְדוֹלָה אָמַר לָהֶם: “גְּשׁוּ־נָא אֵלַי – וַיִּגָּשׁוּ”1476. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְנַשְּׁקוֹ וּבוֹכֶה עָלָיו (תנח' ויגש; תנה“ק; ב”ר צג; ילק"ש ויגש).


יט. יְרִידַת יַעֲקֹב לְמִצְרָיִם

קח אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רָאוּי הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל1477, אֶלָּא שֶׁזְּכוּתוֹ גָרְמָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה, וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל”1478 (שבת פט;).

קט רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן אָמָר: לְפָרָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ לְמָקוּלִין1479 וְלֹא הָיְתָה נִמְשָׁכֶת. מֶה עָשׂוּ לָהּ? מָשְׁכוּ אֶת־בְּנָהּ לְפָנֶיהָ וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת אַחֲרָיו עַל־כָּרְחָהּ, שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ. כָּךְ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאוּי לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת וּבְקוֹלָרִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בְּנִי בְכוֹרִי וַאֲנִי מוֹרִידוֹ בְּבִזָּיוֹן? וְאִם לִתֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה1480 – אֵינִי מוֹרִידוֹ פֻּמְבֵּי1481, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ אֶת־בְּנוֹ לְפָנָיו וְהוּא יוֹרֵד אַחֲרָיו עַל־כָּרְחוֹ, שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ – וְהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה לְמִצְרַיִם עִמּוֹ (ב"ר פו).


כ. מִיתָתוֹ וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב

קי “וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל־בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם”1482 – בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין1483 וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה. אָמַר: "שֶׁמָּא חָס־וְשָׁלוֹם, יֵשׁ בְּמִטָּתִי1484 פְּסוּל1485, כְּאַבְרָהָם אֲבִי־אַבָּא, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וּכְיִצְחָק אָבִי, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו. אָמְרוּ לוֹ בָנָיו: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד”1486 – אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.

אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל: זֶהוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מִמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה! אוֹתוֹ דָבָר שֶׁצִּוִּיתָנוּ עֲדַיִן הוּא נוֹהֵג בָּנוּ: " יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד"! (פסח נו.; ב"ר צח).

קיא “וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן הָאָטָד”1487 – וְכִי גֹרֶן יֶשׁ לוֹ לְאָטָד? אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מְלַמֵּד שֶׁהִקִּפוּהוּ כְתָרִים לַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּגֹרֶן זֶה שֶׁמַּקִּיפִין לוֹ אָטָד1488, שֶׁבָּאוּ בְנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. תְּנָא1489: כֻּלָּם לְמִלְחָמָה בָּאוּ – כֵּוָן שֶׁרָאוּ כִתְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף תָּלוּי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, נָטְלוּ כֻלָּם כִּתְרֵיהֶם וּתְלָאוּם בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. תְּנָא: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה כְתָרִים נִתְלוּ בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.

כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בָּא עֵשָׂו וְעִכֵּב (מִלְּקָבְרוֹ). אָמַר לָהֶם: (מְעָרָה זוֹ) מָקוֹם לְאַרְבָּעָה זוּגוֹת1490 יֶשׁ בָּהּ; יַעֲקֹב קָבַר אֶת־לֵאָה בְּשֶׁלּוֹ, וְזֶה שֶׁנִּשְׁאַר שֶׁלִּי הוּא. אָמְרוּ לוֹ: מָכַרְתָּ (חֶלְקְךָ לְאַבָּא). אָמַר לָהֶם: אִם מָכַרְתִי בְכוֹרָתִי1491 – חֵלֶק פָּשׁוּט כְּלוּם מָכָרְתִּי? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: הַרְאוּנִי שְׁטָר־מְכִירָה. אָמְרוּ לוֹ: הַשְּׁטָר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הוּא, – וּמִי יֵלֵךְ (לַהֲבִיאוֹ מִשָּׁם)? – יֵלֵךְ נַפְתָּלִי, שֶׁהוּא קַל כְּאַיָּלָה. הָיָה שָׁם חוּשִׁים בֶּן דָּן שֶׁאָזְנָיו כְּבֵדוֹת1492. אָמַר לָהֶם: מַה־זֶּה? אָמְרוּ לוֹ: זֶה מְעַכֵּב עַד שֶׁיַּחֲזוֹר נַפְתָּלִי מִמִּצְרַיִם. אָמַר לָהֶם חוּשִׁים: וְעַד שֶׁיַּחֲזוֹר נַפְתָּלִי מִמִּצְרַיִם – יְהֵא אֲבִי־אַבָּא מֻטָּל בְּבִזָּיוֹן? נָטַל מַקֵּל וְהִכָּה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל עֵשָׂו, – נָשְׁרוּ1493 עֵינָיו וְנָפְלוּ עַל רַגְלָיו שֶׁל יַעֲקֹב. פָּקַח יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וְשָׂחָק. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי־חָזָה נָקָם, פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע”1494. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתָהּ שֶׁל רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם־שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד”1495 (סוטה יג).

קיב “וַיִּרְאוּ אֲחֵי־יוֹסֵף כִּי־מֵת אֲבִיהֶם” וְגוֹ'1496 – מָה רָאוּ עַתָּה שֶׁפָּחָדוּ? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב מִקְּבוּרַת אֲבִיהֶם רָאוּ שֶׁנָּטָה יוֹסֵף מִן הַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ וְהֵצִיץ בְּאוֹתוֹ הַבּוֹר שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ אֶחָיו בְּתוֹכוֹ… כֵּוָן שֶׁרָאוּ כָךְ אָמְרוּ: עֲדַיִן טִינָא1497 בְלִבּוֹ, עַכְשָׁו שֶׁמֵּת אָבִינוּ “לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף”1498.

וְהוּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, לְבָרֵך עַל הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה… (תנח' ויחי; ב“ר ק; לק”ט).

קיג וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל־לִבָּם"1499 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁמִּתְקַבְּלִים עַל הַלֵּב: וּמָה עֲשָׂרָה נֵרוֹת1500 לֹא יָכְלוּ לְכַבּוֹת נֵר אֶחָד, נֵר אֶחָד הֵיאַךְ יָכוֹל לְכַבּוֹת עֲשָׂרָה נֵרוֹת? (מג' טז:).


ד: יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וִיצִיאַת מִצְרָיִם


א. שִׁעְבּוּד מִצְרָיִם

א “כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ”1501 – אָמַר רַ' יוּדָן: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ, בַּתְּחִלָּה אוֹרִים1502 אוֹתָהּ אַחַת אֶחָת1503, וְאַחַר־כָּךְ שְׁתַּיִם, וְאַחַר־כָּךְ שָׁלשׁ, עַד שֶׁאוֹרִים אוֹתָהּ בְּסַלִּים וּבְמַגְרֵפוֹת1504, כָּךְ בַּתְּחִלָּה “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת־הָאָרֶץ”1505, וְאַחַר־כָּךְ שְׁנַיִם: אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַחַר־כָּךְ שְׁלשָׁה: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַד “וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד”1506 (ב“ר מו; ילק”ש הושע).

ב “וַיָּקֶם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם”1507 – רַב וּשְׁמוּאֵל, אֶחָד אָמַר: חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְאֶחָד אָמַר: שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְזֵרוֹתָיו. וּמַהוּ “אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף”1508? שֶׁהָיָה דוֹמֶה כְּמִי שֶׁלֹּא יְדָעוֹ כְלָל.

חֲכָמִים אָמָרוּ: לָמָּה קְרָאוֹ מֶלֶךְ חָדָשׁ, וַהֲלֹא פַרְעֹה עַצְמוֹ הָיָה? אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ הַמִּצְרִים לְפַרְעֹה: בֹּא וְנִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ1509. אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים אַתֶּם, עַד עַכְשָׁו מִשֶּׁלָּהֶם אָנוּ אוֹכְלִים1510 וְהֵיאַךְ נִזְדַּוֵּג לָהֶם? אִלּוּלֵי יוֹסֵף לֹא הָיִינוּ חַיִּים. כֵּוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶם הוֹרִידוּהוּ מִכִּסְאוֹ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: כָּל־מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים הֲרֵינִי עִמָּכֶם – וְהֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר: “וַיָּקֶם מֶלֶךְ־חָדָשׁ” (סוטה יא.; שמ"ר א).

ג “אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף”1511 – כְּשֶׁמֵּת יוֹסֵף הֵפֵרוּ בְרִית מִילָה, אָמְרוּ: נִהְיֶה כַּמִּצְרִים; וְכֵוָן שֶׁעָשׂוּ כֵן הָפַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָאַהֲבָה שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים אוֹהֲבִים אוֹתָם לְשִׂנְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו”1512 (שמ"ר א).

ד “הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ”1513 – “לָהֶם” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “לוֹ”. אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בּוֹאוּ וְנִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל1514. בַּמֶּה נְדוּנֵם? נְדוּנֵם בָּאֵשׁ – נֶאֱמַר: “כִּי־הִנֵּה יְיָ בָּאֵשׁ יָבוֹא”1515, וְנֶאֱמַר: “בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט”1516; נְדוּנֵם בַּחֶרֶב – “וּבְחַרְבּוֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂר”1517. אֶלָּא בּוֹאוּ וּנְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד עַל־הָאָרֶץ”1518. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים, שֶׁעַל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל עַל אֻמָּה אַחַת הוּא מֵבִיא; וְעוֹד, הוּא אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל הֵם בָּאִים וְנוֹפְלִים לְתוֹךְ הַמָּיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְיָ אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם”1519. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם”1520 – בִּקְדֵרָה1521 שֶׁבִּשְּׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשֵּׁלוּ (סוטה יא.; ע"י).

ה “וַיְמָרֲרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה… וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה”1522 – מַהוּ “וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה”? לְאַחַר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלַאכְתָּם בְּטִיט וּבִלְבֵנִים בָּאִין לָעֶרֶב לְבָתֵּיהֶם לָנוּחַ – בָּא הַמִּצְרִי וְאוֹמֵר לוֹ: צֵא לַקֶּט־לִי יָרָק מִן הַגִּנָּה, בַּקַע לִי עֵץ זֶה, מַלֵּא לִי חָבִית זוֹ מִן הַנָּהָר – הֱוֵי: “וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה”.

מַהוּ “אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם… בְּפָרֶךְ”1523? שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עֲבוֹדַת הָאִישׁ1524 עַל הָאִשָּׁה וַעֲבוֹדַת הָאִשָּׁה עַל הָאִישׁ. אוֹמֵר לָאִישׁ: קוּם וֶאֱפֵה; אוֹמֵר לְאִשָּׁה: מַלְאִי חָבִית זוֹ, בַּקְּעִי עֵץ זֶה, לְכִי לַגִּנָּה הָבִיאִי יְרָקוֹת (תנח' ויצא).

ו אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ מִצְרִים כְּמָרוֹר? לוֹמַר לָךְ: מַה מָּרוֹר זֶה, שֶׁתְּחִלָּתוֹ רַךְ וְסוֹפוֹ קָשֶׁה, אַף מִצְרִים תְּחִלָּתָם רַכָּה וְסוֹפָם קָשֶׁה (פסח' לט.).

ז “וַיָּשִׂימוּ עָלָיו”1525 – “עֲלֵיהֶם” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “עָלָיו”, תְּנָא דְבֵי רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאוּ מַלְבֵּן1526 וְתָלוּ לוֹ לְפַרְעֹה בְּצַוָּארוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לָהֶם: אַסְטְנִיס1527 אָנִי, אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם אַסְטְנִיס אַתָּה יוֹתֵר מִפַּרְעֹה? (סוטה יא.; שמ"ר א).

ח “וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפֶרֶךְ1528 – רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּפֶה רַךְ1529. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה “הָבָה נִתְחַכְּמָה” קִבֵּץ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, עֲשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה1530. נָטַל פַּרְעֹה סַל וּמַגְרֵפָה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶׂה בִלְבֵנִים, הָיָה עוֹשֶׂה אַף הוּא כָךְ. מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ עִמּוֹ כָּל־הַיּוֹם לְפִי כֹחָם1531. כֵּוָן שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם נוֹגְשִׂים, אָמַר לָהֶם: חַשְּׁבוּ אֶת־הַלְּבֵנִים. עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָן. אָמַר לָהֶם: כָּזֶה אַתֶּם מַעֲמִידִים לִי בְּכָל־יוֹם וָיוֹם (סוטה יא.; תנה"ק בהעלתך).

ט “כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ”1532 – אָמַר רַ' חָנָן: מֶה הָיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת עוֹשׂוֹת? הָיוּ נוֹטְלוֹת בְּנֵיהֶן וְטוֹמְנוֹת אוֹתָם בִּמְחִלּוֹת1533, וְהָיוּ הַמִּצְרִים הָרְשָׁעִים נוֹטְלִים בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים וּמַכְנִיסִים אוֹתָם לְבָתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹקְצִים1534 אוֹתָם וְהֵם בּוֹכִים, וְהָיָה הַתִּינוֹק שֶׁל יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ שֶׁבּוֹכֶה – וּבוֹכֶה עִמּוֹ, וְהָיוּ הַמִּצְרִים נוֹטְלִים אוֹתָם וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם לַיְאוֹר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת: רְדוּ מִלְּפָנַי וּרְאוּ בְנֵי חֲבִיבַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁמַּשְׁלִיכִין אוֹתָם בַּנָּהָר; וְיָרְדוּ מִלְּפָנָיו מְבֹהָלִים וְעָמְדוּ בַמַּיִם עַד אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם1535 וְהָיוּ מְקַבְּלִים בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמַנִּיחִים אוֹתָם עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹצִיא לָהֶם דַּדִּים מִן הַסְּלָעִים וּמֵינִיקָם (שהש“ר ב; תדב”א ח).

י דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא: בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם; בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מַיִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַזְמִין לָהֶן דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן וְשׁוֹאֲבוֹת מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָגִים. וּבָאוֹת וְשׁוֹפְתוֹת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים, וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן לַשָּׂדֶה, וּמֵרְחִיצוֹת אוֹתָם וְסָכוֹת אוֹתָם, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וּמַשְׁקוֹת אוֹתָם, וְנִזְקָקוֹת1536 לָהֶם בֵּין שְׁפַתָּיִם1537, וּבָאוֹת לְבָתֵּיהֶן. וְכֵוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן מוֹלְדֵיהֶן1538 הוֹלְכוֹת וְיוֹלְדוֹת בַּשָּׂדֶה תַּחַת הַתַּפּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, שָׁמָּה חִבְּלָתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדָתְךָ”1539. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ מִשְּׁמֵי־מָרוֹם וּמְנַקֶּה אֶת־יַלְדֵיהֶן, וּמְשַׁפֵּר1540 אוֹתָם כְּחַיָּה1541 זוֹ, שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת־הַוָּלָד, וּמְלַקֵּט לָהֶם שְׁנֵי עִגּוּלִים1542, אֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ1543 וְאֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן1544, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר”1545. וְכֵוָן שֶׁמַּכִּירִים בָּהֶם הַמִּצְרִים בָּאִים לְהָרְגָם, וְנַעֲשֶׂה לָהֶם נֵס וְנִבְלָעִים בְּקַרְקָע. וּמְבִיאִים [הַמִּצְרִים] שְׁוָרִים וְחוֹרְשִׁים עַל גַּבָּם, וּלְאַחַר שֶׁהוֹלְכִים – הָיוּ מְבַצְבְּצִים1546 וְיוֹצְאִים כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. וְכֵוָן שֶׁמִּתְגַּדְּלִים בָּאִים עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָתֵּיהֶם.

וּכְשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַיָּם הֵם הִכִּירוּהוּ תְחִלָּה וְאָמְרוּ: “זֶה אֵלִי”1547! (סוטה יא:; שמ"ר א).

יא כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם וְיָשְׁבוּ יָחַד, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ כֻלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, וְכָרְתוּ בְרִית יַחַד שֶׁיַּעֲשׂוּ גְמִילוּת־חֲסָדִים זֶה עִם זֶה, וְיִשְׁמְרוּ בִלְבָבָם1548 בְּרִית אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְשֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לְשׁוֹן בֵּית אֲבִיהֶם, וְשֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לְשׁוֹן מִצְרַיִם, מִפְּנֵי דַרְכֵי עֲבוֹדָה־זָרָה; וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מָלִים אֶת־בְּנֵיהֶם בְּמִצְרַיִם הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם מָלִים אֶת־בְּנֵיכֶם, וַהֲלֹא לְאַחַר שָׁעָה יִהְיוּ מַשְׁלִיכִין אוֹתָם לַנָּהָר? וְאָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: אֲנַחְנוּ נָמוּל אוֹתָם וְאַתֶּם עֲשׂוּ לָהֶם כִּרְצוֹנְכֶם – הַמֵּת יָמוּת, וְהַנֶּהֱרָג יֵהָרֵג, וְהַבָּא בְחַיִּים יִחְיֶה (תדא"ר כג).

יב “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת”1549 – מִי הָיוּ הַמְּיַלְּדוֹת? אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: אִשָּׁה וּבִתָּהּ: יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם; וְלֹא הָיוּ לְמִרְיָם אֶלָא חָמֵשׁ שָׁנִים, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יוֹכֶבֶד אִמָּהּ וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ1550, וְהָיְתָה זְרִיזָה.

“פּוּעָה”1551 – שֶׁהוֹפִיעָה פָנִים1552 כְּנֶגֶד פַּרְעֹה וְזָקְפָה חָטְמָהּ1553 בּוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ1554!” – נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה לְהָרְגָהּ.

“שִׁפְרָה”1555 – שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת1556 עַל דִּבְרֵי בִתָּהּ וּמְפַיֶּסֶת עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: אַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ1557! תִּינֹקֶת הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם.

“וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים”1558 – יֵשׁ קִלּוּס1559 בְּתוֹךְ קִלּוּס; לֹא דַיָּן שֶׁלֹּא קִיְּמוּ אֶת־דְּבָרָיו, אֶלָּא עוֹד הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן טוֹבוֹת: יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ עֲנִיּוֹת, וְהוֹלְכוֹת הַמְּיַלְּדוֹת וּמַגְבּוֹת1560 מַיִם וּמָזוֹן מִבָּתֵּיהֶן שֶׁל עֲשִׁירוֹת וּבָאוֹת וְנוֹתְנוֹת לָעֲנִיּוֹת, וְהֵן מֵחַיּוֹת אֶת־בְּנֵיהֶן (שמ"ר א).


ב. לֵדָתוֹ וְגִדּוּלוֹ שֶׁל משֶׁה

יג “וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי”1561 – לְהֵיכָן הָלָךְ? אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר זְבִינָא: שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ. תְּנָא: עַמְרָם גְּדוֹל־הַדּוֹר1562 הָיָה, כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה “כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ”1563, אָמַר: לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִים1564. עָמַד וְגֵרֵשׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ. עָמְדוּ כֻלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, קָשָׁה גְזֵרָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת1565; פַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא בָעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא1566; פַּרְעֹה הָרָשָׁע – סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת גְּזֵרָתוֹ, סָפֵק אֵין מִתְקַיָּמֶת, וְאַתָּה צַדִּיק – בְּוַדַּאי שֶׁגְּזֵרָתְךָ מִתְקַיָּמֶת. עָמַד וְהֶחֱזִיר אֶת־אִשְׁתּוֹ; עָמְדוּ כֻלָּם וְהֶחֱזִירוּ אֶת־נְשׁוֹתֵיהֶם.

“וַיִּקַּח”1567 – וַיָּשֶׁב לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “וַיִּקַּח”. אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר זְבִינָא: שֶׁעָשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין1568; הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן1569 וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְדִים לְפָנֶיהָ וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: “אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה”1570 (סוטה יב.; שמ"ר א).

יד רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, וְנִתְנַמְנֵם1571 הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָם, אָמַר: יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס1572 אֶחָת! וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד, וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לוֹ: מִי הָיְתָה כֵן? אָמַר לוֹ: זוֹ יוֹכֶבֶד, שֶׁיָּלְדָה אֶת־מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁקוּל1573 כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל (שהש"ר א).

טו “וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת”1574 – תְּנָא: חֵמָר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ, שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק1575 רֵיחַ רָע. (סוטה יב.).

טז “וַתֵּתַצֵּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק”1576 – לָמָּה עָמְדָה מִרְיָם מֵרָחוֹק? אָמַר רַב: לְפִי שֶׁהָיְתָה מִרְיָם מִתְנַבֵּאת וְאוֹמֶרֶת: עֲתִידָהּ אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. וְכֵוָן שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה נִתְמַלֵּא כָל־הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹר. עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָה עַל רֹאשָׁהּ, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ! וְכֵוָן שֶׁהֱטִילוּהוּ לַיְאוֹר עָמַד אָבִיהָ וְטָפַח1577 לָהּ עַל רֹאשָׁה, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, הֵיכָן נְבוּאָתֵךְ? וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֵּתַצֵּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ”1578 – לֵידַע מַה יְּהֵא בְּסוֹף נְבוּאָתָהּ (סוטה יב:, יג.; שמ"ר א; מכיל' בשלח – שירה ז).

יז “וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ”1579 – כֵּוָן שֶׁרָאוּ אַמְהוֹתֶיהָ שֶׁבִּקְשָׁה לְהַצִּיל אֶת־משֶׁה, אָמְרוּ לָהּ: גְּבִרְתֵּנוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם – מֶלֶךְ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, אִם כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵין מְקַיְּמִים אוֹתָהּ, בָּנָיו וּבְנֵי־בֵיתוֹ מְקַיְּמִים אוֹתָהּ – וְאַתְּ עוֹבֶרֶת עַל גְּזֵרַת אָבִיךְ! מִיָּד בָּא גַבְרִיאֵל וַחֲבָטָן1580 בְּקַרְקָע (סוטה יב:; שמ"ר א).

יח “הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת”1581 – לָמָּה מִן הָעִבְרִיּוֹת? מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ1582 לְמשֶׁה עַל כָּל־הַמִּצְרִיּוֹת כֻּלָּן לְהֵינִיק אוֹתוֹ וּפָסַל אֶת־כֻּלָּן1583. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: פֶּה שֶׁעָתִיד לְדַבֵּר עִמִּי יִינַק דָּבָר טָמֵא!? (שם שם; ע"י).

יט “וַתְּבִאֵהוּ לְבַת־פַּרְעֹה” וְגוֹ'1584 – הָיְתָה בַת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאָתוֹ מִפַּלְטְרִין1585 שֶׁל מֶלֶךְ. וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה הַכֹּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ, וּמִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר1586 עַצְמוֹ מֵעָלָיו. וְהָיָה פַרְעֹה מְנַשְּׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ. וְהָיוּ שָׁם יוֹשְׁבִים חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאָמָרוּ: מִתְיָרְאִים אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרְךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, שֶׁעָתִיד לִטּוֹל מַלְכוּת מִמֶּךָּ. מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ. וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם: תִּינוֹק זֶה אֵין בּוֹ דַעַת, אֶלָּא בַחֲנוּ אוֹתוֹ וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת; אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב – יֵשׁ בּוֹ דַעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת – אֵין בּוֹ דַעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַזָּהָב, וּבָא גַבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת־יָדוֹ וְתָפַס אֶת־הַגַּחֶלֶת, וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ – וּמִמֶּנּוּ1587 נַעֲשָׂה כְבֵד־פֶּה וּכְבַד־לָשׁוֹן (שמ"ר א).


ג. משֶׁה יוֹצֵא אֶל אֶחָיו

כ “וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם”1588 – מַהוּ “וַיַּרְא”? שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: חֲבָל לִי1589 עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוּתִי עֲלֵיכֶם! שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט. וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ1590 לְכָל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם.

רַ' אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַגְּלִילִי אוֹמֵר: רָאָה מַשָּׂא גָדוֹל עַל קָטָן וּמַשָּׂא קָטָן עַל גָּדוֹל, וּמַשָּׂא אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשָּׂא אִשָּׁה עַל אִישׁ, וּמַשָּׂא זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשָּׂא בָחוּר עַל זָקֵן, וְהָיָה מַנִּיחַ דַּרְגּוֹן1591 שֶׁלּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָהַגְתָּ בָהֶם מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת־הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים וַאֲדַבֵּר עִמָּך

דָּבָר אַחֵר: “וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם” – רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, וְאָמַר לְפַרְעֹה: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֶבֶד, אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הוּא מֵת; וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ, אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ: לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר. הָלֵךְ משֶׁה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ (שם; ויק"ח לז).

כא “וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי”1592 – מִי הָיָה אִישׁ מִצְרִי? אָבִיו שֶׁל מְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּצֵא בֶּן־אִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן־אִישׁ מִצְרִי”1593; “מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי”1594 – בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי.

כֵּיצַד? נוֹגְשִׂים הָיוּ מִן הַמִּצְרִים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל. נוֹגֵשׁ מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה שׁוֹטְרִים וְשׁוֹטֵר מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים הוֹלְכִים לְבָתֵּי הַשּׁוֹטְרִים בְּהַשְׁכָּמָה לְהוֹצִיאָם לִמְלַאכְתָּם לִקְרִיאַת־הַגָּבֶר1595. פַּעַם אַחַת רָאָה נוֹגֵשׂ מִצְרִי לִשְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹטֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר, שְׁלֵמָה מִכָּל מוּם, וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ. עָמַד בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַגֶּבֶר וְהָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: “לֵךְ כְּנוֹס עַשְׂרוֹתֶיךָ”1596, וְהִטְמִין עַצְמוֹ לַאֲחוֹרֵי הַסֻּלָּם. כֵּוָן שֶׁיָּצָא בַעְלָהּ, חָזַר הַמִּצְרִי וְקִלְקֵל עִמָּהּ1597. הָפַךְ בַּעְלָהּ לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה אֶת־הַמִּצְרִי יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ. חָזַר [לְבֵיתוֹ] וְשָׁאַל אוֹתָהּ: שֶׁמָּא נָגַע בָּךְ? אָמְרָה לוֹ: הֵן, וּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַתָּה הוּא. כֵּוָן שֶׁיֶּדַע הַנּוֹגֵשׂ שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר הֶחֱזִירוֹ לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיָה מַכֵּהוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹמֵר לוֹ: “עֲמוֹל הֵיטֵב, עֲמוֹל הֵיטֵב!” וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ.

“וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא”1598 – רָאָה משֶׁה בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מֶה־עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וְרָאָה מַה־שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּשָּׂדֶה. אָמַר: לֹא דַי לְרָשָׁע זֶה שֶׁעִנָּה אֶת־אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ!

“וַיַּרְא כִּי־אֵין אִישׁ”1599 – רָאָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד וִיקַנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְיַהַרְגֵהוּ, מִיָּד “וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי”1600 – נָטַל מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט וְהוֹצִיא אֶת־מֹחוֹ (שמ“ר א; ויק”ר לב; תנח' שמ', אמור).

כב “וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל”1601 – אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם מְשׁוּלִים כְּחוֹל; מָה הַחוֹל אָדָם נוֹטְלוֹ מִכָּאן וְנוֹתְנוֹ בְכָאן וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כָּךְ לֹא יֵצֵא דָבָר זֶה1602 מִפִּיכֶם (תנח' שמות).

כג “הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי… וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר”1603 – שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: מֶה־חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכֹּל־הָאֻמּוֹת? כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע דְבָרָיו אָמַר: “אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר”! – עַתָּה יָדַעְתִּי עַל אֵיזֶה דָבָר הֵם מִשְׁתַּעְבְּדִים; לְשׁוֹן הָרָע1604 יֵשׁ בֵּינֵיהֶם, וְהֵיאַךְ יִהְיוּ רְאוּיִם לִגְאֻלָּה? (שמ"ר א).

כד “וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה”1605 – שֶׁעָמְדוּ דָתָן וַאֲבִירָם וְהִלְשִׁינוּ עָלָיו.

“וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־משֶׁה”1606 – שָׁלַח פַּרְעֹה וְהֵבִיאוּ סַיִף1607 שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ וּנְתָנוּהָ עֶשֶׂר פְּעָמִים עַל צַוָּארוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ כְּעַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ וְלֹא הִזִּיקַתּוּ.

“וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה”1608 – אָמַר רַ' יַנַּאי; וְכִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִבְרוֹחַ מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁתָּפְסוּ אֶת־משֶׁה הֶעֱלוּהוּ לְבִימָה1609 וּכְפָתוּהוּ1610 וְהִנִּיחוּ הַסַּיִף עַל צַוָּארוֹ וְחִיְּבוּהוּ לְהָתֵז1611 אֶת־רֹאשׁוֹ, יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְנִדְמָה לָהֶם בִּדְמוּת משֶׁה. תָּפְסוּ אֶת־הַמַּלְאָךְ וּבָרַח משֶׁה. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל־הַסִּנְקְלֵיטִין1612 שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי פַרְעֹה נַעֲשׂוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה מֵהֶם אִלְּמִים, מֵהֶם חֵרְשִׁים, מֵהֶם סוֹמִים1613, מֵהֶם חִגְּרִים1614. הָיָה אוֹמֵר לָאִלְּמִים: הֵיכָן משֶׁה? וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִים; לַחֵרְשִׁים – וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים; לַסּוֹמִים – וְלֹא הָיוּ רוֹאִים; לַחִגְּרִים – וְלֹא הָיוּ מְהַלְּכִים (שם; שהש"ר ז; מכיל' יתרו – עמלק א).


ד. משֶׁה בְּמִדְיָן

כה “וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת”1615 – וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹנֵא עֲבוֹדָה־זָרָה וְנָתַן מָנוֹס לְמֹשֶׁה אֵצֶל עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה? אֶלָּא יִתְרוֹ כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה־זָרָה הָיָה, וְרָאָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וּבָסַר עָלֶיהָ1616, הִרְהֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא בָא משֶׁה, וְקָרָא לִבְנֵי עִירוֹ וְאָמַר לָהֶם: עַד עַכְשָׁו הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם; מֵעַתָּה זָקֵן אָנִי, בַּחֲרוּ לָכֶם כֹּמֶר אַחֵר. עָמַד וְהוֹצִיא כְלֵי־תַשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה וְנָתַן לָהֶם. עָמְדוּ וְנִדּוּהוּ1617, שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּק1618 לוֹ אָדָם וְלֹא יַעֲשׂוּ לוֹ מְלָאכָה. וּבִקֵּשׁ מִן הָרוֹעִים לִרְעוֹת לוֹ אֶת צֹאנוֹ וְלֹא קִבֵּלוּ; לְפִיכָךְ הָיוּ יוֹצְאוֹת בְּנוֹתָיו לִרְעוֹת – “וַיָּבֹאוּ הָרוֹעִים וַיְגָרְשׁוּם”1619

“וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ”1620 – וְכִי מִצְרִי הָיָה משֶׁה? אֶלָּא לְבוּשׁוֹ מִצְרִי, וְהוּא עִבְרִי. דָּבָר אַחֵר: “אִישׁ מִצְרִי” – מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ עַרְוָד1621, וְהָיָה רָץ לִתֵּן רַגְלָיו בְּמָיִם1622. נִכְנַס בַּנָּהָר וְרָאָה תִינוֹק שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בַּמָּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק: אִלּוּלֵא אַתָּה – כְּבָר הָיִיתִי מֵת. אָמַר לוֹ: לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ, אֶלָּא אוֹתוֹ הָעַרְוָד שֶׁנְּשָׁכַנִי וּבָרַחְתִּי מִמֶּנּוּ – הוּא הִצִּילֶךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה: יִישֵׁר כֹּחֲךָ1623, שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים! אָמַר לָהֶן משֶׁה: אוֹתוֹ הַמִּצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי – הוּא הִצִּיל אֶתְכֶן. וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן: “אִישׁ מִצְרִי”, כְּלוֹמַר: מִי גָרַם לָזֶה שֶׁיָּבֹא אֶצְלֵנוּ? אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרָג (שמ"ר א; תנח' שמות).


ה. נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל משֶׁה

כו “וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם”1624 – שֶׁנִּצְטָרַע, וְהַמְצֹרָע חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל־נָא תְהִי כַּמֵּת16251626.

“וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל”1627 – לָמָּה נִתְאַנָּחוּ? לְפִי שֶׁאָמְרוּ [לְפַרְעֹה] חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם: אֵין לְךָ רְפוּאָה אִם לֹא נִשְׁחַט מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל ק“ן בָּעֶרֶב וְק”ן בַּבֹּקֶר, וְתִרְחַץ בִּדְמֵיהֶם שְׁתֵּי פְעָמִים בַּיּוֹם. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל גְּזֵרָה קָשָׁה הִתְחִילוּ מִתְאַנְּחִים וּמְקוֹנְנִים.

“וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־נַאֲקָתָם”1628 – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִסְפַּקְלָטוֹרִין1629 שֶׁל פַּרְעֹה הָיוּ מְחַנְּקִים אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּקִירוֹת1630 בָּתִּים לְבִנְיָן, וְהָיוּ צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ הַבִּנְיָן, צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ הַקִּירוֹת – וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת נַאֲקָתָם (שמ“ר א'; פדר”א מח).

כז “וּמֹשֶה הָיָה רֹעֶה”1631 – בְּחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה בְּצֹאן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת1632. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לֶחָסוּת נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר: “אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אָתָּה”. הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם כָּךְ – חַיֶּיךָ, אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל (שמ"ר ב).

כח “וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה”1633 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: אִי אַתָּה מַרְגִּישׁ, שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּצַעַר כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּים בְּצָעַר? הֱוֵי יוֹדֵעַ, מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ, מִתּוֹךְ הַקּוֹצִים – כִּבְיכוֹל, אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעְרָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “בְּכָל־צָרָתָם לוֹ צָר”1634 (שם).

כט "וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה… “בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה”1635 – רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִשְּׁמֵי מָרוֹם וְהָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? מָה הַסְּנֶה הַזֶּה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל צִפּוֹר שֶׁנִּכְנֶסֶת לְתוֹכוֹ אֵין יוֹצֵאת הֵימֶנוּ בְּשָׁלוֹם, אֶלָּא נֶחְתֶּכֶת אֵבָרִים־אֵבָרִים, כָּךְ שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם קָשָׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִכָּל־שִׁעְבּוּדִין שֶׁבָּעוֹלָם. מֵעוֹלָם לֹא יָצָא עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה בֶּן־חוֹרִין מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא הָגָר בִּלְבָד.

דָּבָר אַחֵר: “מִתּוֹךְ הַסְּנֶה” – אָמַר רַ' יוֹסֵי: וְלָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? אֶלָּא מַה־דַּרְכּוֹ שֶׁל סְנֶה, אָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ נִזּוֹק, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹצָיו כְּפוּפִין לְמָטָּה, וְאִם בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיא אֶת־יָדוֹ – הַקּוֹצִין תּוֹפְשִׂין אוֹתָהּ; כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם – קִבְּלוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִיא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אַחֶיךָ”1636, וְכֵוָן שֶׁבִּקְשׁוּ לָצֵאת – תָּפְשׂוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”1637 (מכיל' דרשב"י).

ל שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וְלֹא מֵאִילָן אַחֵר? אָמַר לוֹ: אִלּוּ דִבֶּר עִמּוֹ מִתּוֹךְ חָרוּב1638 אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנוּ; אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק1639 אִי־אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי1640 בָּאָרֶץ בְּלֹא שְׁכִינָה, אֲפִלּוּ סְנֶה (שמ“ר ב; שהש”ר ג).

לא “הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל”1641 – לָמָּה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה כָּעִנְיָן הַזֶּה? לְפִי שֶׁהָיָה משֶׁה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא יִהְיוּ הַמִּצְרִים מְכֵלִים אֶת־יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵשׁ בּוֹעֶרֶת [וּסְנֶה] אֵינֶנּוּ אֻכָּל. אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ הַמִּצְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לְכַלּוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל (שמ"ר ב).

לב “משֶׁה משֶׁה”1642 – אֵין בּוֹ פֶּסֶק1643. לָמָּה כֵּן? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנָּתוּן עָלָיו מַשְּׂאוֹי גָּדוֹל וְקוֹרֵא: פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי קְרוֹבִי! פְּרוֹק1644 מֵעָלַי מַשְּׂאוֹי זֶה (שם).

לג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בַּר נְחֶמְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל משֶׁה – טִירוֹן1645 הָיָה משֶׁה לִנְבוּאָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם נִגְלֶה אֲנִי עָלָיו בְּקוֹל גָּדוֹל – אֲנִי מְבַעֲתוֹ1646, בְּקוֹל נָמוּךְ – בּוֹסֵר1647 הוּא עַל הַנְּבוּאָה. מֶה עָשָׂה? נִגְלָה עָלָיו בְּקוֹלוֹ שֶׁל אָבִיו. אָמַר משֶׁה: “הִנֵּנִי” – מָה אַבָּא מְבַקֵּשׁ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵינִי אָבִיךָ, אֶלָּא אֱלֹהֵי אָבִיךָ, בְּפִתּוּי1648 בָּאתִי אֵלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְיָרֵא (שם ג).

לד “וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו”1649 – רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: לֹא יָפֶה עָשָׂה משֶׁה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו: שֶׁאִלּוּלֵי לֹא הִסְתִּיר פָּנָיו גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה מַה־לְמַעְלָה וּמַה־לְּמָטָּה, מַה־שֶׁהָיָה וּמַה־שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת; וּבַסּוֹף בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶךָ”1650. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: אֲנִי בָאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים וְהִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ; עַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר לְךָ “כִּי לֹא־יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי”1651. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי לֹא בִקַּשְׁתָּ, עַכְשָׁו שֶׁבִּקַּשְׁתָּ – אֲנִי אֵינִי מְבַקֵּשׁ. וְרַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמָר: יָפֶה עָשָׂה משֶׁה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: אֲנִי בָאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים וְחָלַקְתָּ לִי כָבוֹד וְהִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ – חַיֶּיךָ1652, שֶׁאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת אֶצְלִי בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֹא לֶאֱכוֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, וְאַתָּה עָתִיד לֵהָנוֹת1653 מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו”1654 (שם).

לה “וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל־פַּרְעֹה”1655 – אָמַר רַ' נְהוֹרַאי: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה אוֹמֵר לִי “לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת־יִשְׂרָאֵל”, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּכָל הָאוֹכְלוֹסִין1656 הַלָּלוּ? הֵיכָן אֲנִי מַשְׁכִּינָם בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה? מִנַּיִן לִי לְסַפֵּק1657 בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה? כַּמָּה חַיּוֹת1658 יֵשׁ בָּהֶם, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת יֵשׁ בָּהֶם, כַּמָּה תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּהֶם, כַּמָּה מִינֵי מְזוֹנוֹת הִתְקַנְתָּ לָהֶם לַחַיּוֹת שֶׁבָּהֶם, כַּמָּה מִינֵי רִכּוּכִין1659 הִתְקַנְתָּ לְמְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מֵחֲרָרָה1660 שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם מִמִּצְרַיִם וּמַסְפִּיק לָהֶם שְׁלשִׁים יוֹם אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי עָתִיד לְהַנְהִיגָם (שם; שה"ש א).

לו “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה”1661 – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: אֲנִי הָיִיתִי עִמָּכֶם1662 בְּשִׁעְבּוּד זֶה1663 וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמָּכֶם בְּשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת1664. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ1665! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם – “אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם”1666 (בר' ט:).

לז “וְאֶת־הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ”1667 – הַמַּטֶּה שֶׁנִּבְרָא בֵין־הַשְּׁמָשׁוֹת1668 נִמְסַר לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן־עֵדֶן, וְאָדָם מְסָרוֹ לַחֲנוֹךְ, וַחֲנוֹךְ לְשֵׁם, וְשֵׁם לְאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב הוֹלִיכוֹ לְמִצְרַיִם וּמְסָרוֹ לְיוֹסֵף בְּנוֹ. וּכְשֶׁמֵּת יוֹסֵף נִטַּלְטֵל1669 כָּל בֵּיתוֹ וְנִתַּן בַּפַּלְטִין שֶׁל פַּרְעֹה, וְהָיָה יִתְרוֹ אֶחָד מֵחַרְטֻמֵּי מִצְרָיִם, וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה וְאֶת־הָאוֹתוֹת שֶׁעָלָיו וְחָמַד אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ, וּלְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ וּנְטָעוֹ בְּתוֹךְ גַּן־בֵּיתוֹ, וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִקְרֹב אֵלָיו, עַד שֶׁבָּא משֶׁה לְאֶרֶץ מִדְיָן, וְנִכְנַס לְתוֹךְ גַּן בֵּיתוֹ, וְרָאָה אֶת־הַמַּטֶּה, וְקָרָא אֶת־הָאוֹתִיּוֹת שֶׁעָלָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ וּלְקָחוֹ. וְרָאָה יִתְרוֹ וְאָמָר: זֶה עָתִיד לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, לְפִיכָךְ נָתַן לוֹ צִפּוֹרָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה (פדר“א; ילק”ש).


ו. משֶׁה חוֹזֵר לְמִצְרָיִם

לח “וַיֵּלֵךְ משֶׁה”1670 – לְהֵיכָן הָלָךְ? שֶׁהָלַךְ לִטּוֹל1671 אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה מוֹלִיכָם? אָמַר לוֹ: לְמִצְרָיִם. אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: אוֹתָם שֶׁהֵם בְּמִצְרַיִם מְבַקְּשִׁים לָצֵאת – וְאַתָּה מוֹלִיכָם? אָמַר לוֹ: לְמָחָר [יִשְׂרָאֵל] עֲתִידִים לָצֵאת וְלַעֲמוֹד עַל הַר סִינַי לִשְׁמוֹעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ”1672 – וּבָנַי לֹא יִשְׁמְעוּ כְמוֹהֶם! מִיָּד “וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם”1673 – אָמַר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם וְתִכָּנֵס לְשָׁלוֹם וְתָבוֹא לְשָׁלוֹם (שמ"ר ד).

לט “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם”1674 – אָמַר רַ' רְאוּבֵן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה בְּמִדְיָן “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם” נֶחֱלַק הַדִּבּוּר לִשְׁנֵי קוֹלוֹת וְנַעֲשָׂה דוּ־פַרְצוּפִים1675, וְהָיָה משֶׁה שׁוֹמֵעַ בְּמִדְיָן “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם” וְאַהֲרֹן שׁוֹמֵעַ [בְּמִצְרַיִם] “לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה”1676, הֱוֵי – “יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת”1677 (שמ"ר ח).

מ “וַיִּקַּח משֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו”1678 – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא] לְאַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה"1679. יָצָא לִקְרָאתוֹ וְהָיָה מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ. אָמַר לוֹ: משֶׁה! הֵיכָן הָיִיתָ כָל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: בְּמִדְיָן. אָמַר לוֹ: מַה טַּף וְנָשִׁים אֵלּוּ עִמָּךְ? אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי וּבָנָי. – וּלְאָן אַתָּה מוֹלִיכָם? – לְמִצְרָיִם. אָמַר לוֹ: עַל הָרִאשׁוֹנִים1680 אָנוּ מִצְטַעֲרִים, וְעַכְשָׁו נִצְטַעֵר גַּם בְּאֵלּוּ! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר [משֶׁה] לְצִפּוֹרָה: לְכִי לְבֵית אָבִיךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר: “אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ”1681.


ז. משֶׁה לִפְנֵי פַרְעֹה

מא “וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה”1682 – וְהֵיכָן הָלְכוּ הַזְּקֵנִים, שֶׁלֹּא חָשַׁב אוֹתָם עִמָּהֶם, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־מֶלֶךְ מִצְרָיִם”1683? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָלְכוּ עִמָּהֶם הַזְּקֵנִים וְהָיוּ מְגַנְּבִים אֶת־עַצְמָם וְנִשְׁמָטִים אֶחָד־אֶחָד, שְׁנַיִם־שְׁנַיִם וְהָלְכוּ לָהֶם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה לֹא נִמְצָא אֶחָד, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר: “וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן”1684, וְהֵיכָן הַזְּקֵנִים? אֶלָּא שֶׁהָלְכוּ לָהֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּךְ עֲשִׂיתֶם? חַיֵּיכֶם, שֶׁאֲנִי פוֹרֵעַ1685 לָכֶם. אֵימָתָי? בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשׁה וְאַהֲרֹן עִם הַזְּקֵנִים לְהַר־סִינַי לְקַבֵּל תּוֹרָה הֶחֱזִירָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ־לָנוּ בָזֶה”1686.

“וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה־אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת־עַמִּי” וְגוֹ‘1687 – אָמַר רַ’ חִיָּא בַּר אַבָּא: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם פְּרָזְבַּטְיָא1688 שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּבָאוּ כָל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב לְכַבְּדוֹ, וְהֵבִיאוּ דּוֹרָאוֹת1689 שֶׁל עֲטָרוֹת וְהָיוּ מְעַטְּרִים אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה קוֹזְמוֹקְרָטוֹר1690 עַל כָּל־הַמְּלָכִים. מִשֶּׁעִטְּרוּ אוֹתוֹ הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹמְדִים עַל פֶּתַח פְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה. נִכְנְסוּ עֲבָדָיו וְאָמָרוּ: שְׁנֵי זְקֵנִים עוֹמְדִים עַל הַפָּתַח. אָמַר לָהֶם: יַעֲלוּ. וְאַרְבַּע מֵאוֹת פְּתָחִים הָיוּ לַפְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה וְעַל כָּל פֶּתַח וָפֶתַח אֲרָיוֹת וְדֻבִּים [וּשְׁאָר] חַיּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיְתָה בִרְיָה יְכוֹלָה לִכָּנֵס שָׁם עַד שֶׁהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתָם בָּשָׂר. וּכְשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם, סוֹבְבִים וּמְלַחֲכִים רַגְלֵיהֶם, וְהִתְחִילוּ לְלַוּוֹתָם עַד שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי פַרְעֹה. כֵּוָן שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה רָאוּ אוֹתָם הַמְּלָכִים שֶׁהֵם דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְרוֹם קוֹמָתָם כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן, וְגַלְגַלֵּי עֵינֵיהֶם כְּגַלְגַלֵּי כוֹכַב הַנֹּגַהּ, וּזְקָנוֹת שֶׁלָּהֶם כְּאֶשְׁכְּלוֹת תְּמָרָה, וְזִיו פְּנֵיהֶם כְּזִיו הַחַמָּה, וּמַטֵּה אֱלֹהִים שֶׁל סְנַפִּירִינוֹן1691 בְּיָדָם, שֶׁחָקוּק עָלָיו שֵׁם־הַמְפֹרָשׁ, וְדִבּוּר פִּיהֶם כְּאֵשׁ־שַׁלְהָבֶת – מִיָּד נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הַמְּלָכִים כֻּלָּם וַאֲחָזָם זִיעַ1692 וּרְתֵת וְחַלְחָלָה, וְהֵסִירוּ כִתְרֵיהֶם מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם. הָיָה יוֹשֵׁב פַּרְעֹה וּמִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁמָּא יְעַטְּרוּ אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יִתְּנוּ לוֹ כְתָבִים1693 – וְאַף לֹא שָׁאֲלוּ בִשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם: מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שְׁלוּחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָנוּ. – מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים? – אָמְרוּ לוֹ: “כֹּה־אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת־עַמִּי” וְגוֹ'1694. אוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס וְאָמָר: “מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת־יִשְׂרָאֵל”1695, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לִשְׁלֹחַ לִי עֲטָרָה, אֶלָּא בִדְבָרִים אַתֶּם בָּאִים עָלָי – “לֹא יָדַעְתִּי אֶת־יְיָ, וְגַם אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”. אָמַר לָהֶם: הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֲחַפֵּשׂ בְּסֵפֶר שֶׁלִּי. מִיָּד נִכְנַס לְבֵית־גְּנָזָיו וְהוֹצִיא דִפְתְּרָא1696 שֶׁל אֱלוֹהוּת. הִתְחִיל קוֹרֵא: אֱלֹהֵי מוֹאָב וֵאלֹהֵי עַמּוֹן וֵאלֹהֵי צִידוֹן. אָמַר לָהֶם: חִפַּשְׂתִּי שְׁמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם בְּבֵית־גְּנָזַי וְלֹא מְצָאתִיו.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְכֹהֵן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שׁוֹטֶה, יָצָא הַכֹּהֵן חוּץ לַמְּדִינָה, הָלַךְ הָעֶבֶד לְבַקֵּשׁ אֶת־רַבּוֹ1697 בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת1698. הִתְחִיל צֹוֵחַ לִבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹמְדִים שָׁם: לֹא רְאִיתֶם בְּכָאן רַבִּי? אָמְרוּ לוֹ: מִי הוּא רַבֶּךָ? אָמַר לָהֶם: פְּלוֹנִי כֹהֵן. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, כֹּהֵן אַתָּה מְבַקֵּשׁ בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת! כָּךְ אָמְרוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן לְפַרְעֹה: שׁוֹטֶה, וְכִי מְבַקְּשִׁים חַיִּים אֵצֶל מֵתִים? הָאֱלֹהוּת שֶׁבְּיָדְךָ מֵתִים הֵם, אֲבָל אֱלֹהֵינו הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.

אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בָּחוּר הוּא אוֹ זָקֵן הוּא? כַּמָּה שְׁנוֹתָיו? כַּמָּה עֲיָרוֹת כָּבָשׁ? כַּמָּה מְדִינוֹת לָכָד? כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לוֹ מִיּוֹם שֶׁעָלָה לְמַלְכוּת? אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהֵינו כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם, הוּא הָיָה עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם וְהוּא יִהְיֶה בְּסוֹף כָּל־הָעוֹלָם, וְהוּא יְצָרְךָ וְנָתַן בְּךָ רוּחַ חַיִּים. אָמַר לָהֶם: וּמַה־מַּעֲשָׂיו? אָמְרוּ לוֹ: נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, קוֹלוֹ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, קַשְׁתּוֹ אֵשׁ, חִצָּיו שַׁלְהֶבֶת, רָמְחוֹ לַפִּיד, מָגִנּוֹ עֲנָנִים, חַרְבּוֹ בָרָק, יוֹצֵר הָרִים וּגְבָעוֹת, מְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, מַפְרִיחַ דְּשָׁאִים, וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת, וְעוֹנֶה חַיּוֹת1699, צָר הָעֻבָּר1700 בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מֵסִיר מְלָכִים וּמֵקִים מְלָכִים. אָמַר לָהֶם: מִתְּחִלָּה שֶׁקֶר אַתֶּם אוֹמְרִים, כִּי אֲנִי הוּא אָדוֹן הָעוֹלָם וַאֲנִי בָּרָאתִי עַצְמִי וְאֶת־נִילוֹס. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּץ כָּל־חַכְמֵי מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם: שְׁמַעְתֶּם שְׁמוֹ שֶׁל אֱלהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא “בֶּן־חֲכָמִים, בֶּן־מַלְכֵי־קֶדֶם”1701. הֱשִׁיבָם: אֱלוֹהַּ שֶׁלָּכֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא – “מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ”?1702 (שמ“ר ה; שם ח; תנח' וארא; ילק”ש שם).


ח. קְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד

מב “וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”1703 – מִנָּה אֶת־הַנּוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַשּׁוֹטְרִים נִתְמַנּוּ עַל יֶתֶר הָעָם, וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם: “לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם”1704, הָיוּ הַנּוֹגְשִׂים בָּאִים וּמוֹנִים הַלְּבֵנִים; נִמְצְאוּ חֲסֵרוֹת, הָיוּ הַנּוֹגְשִׂים מַכִּים אֶת־הַשּׁוֹטְרִים, וְהַשּׁוֹטְרִים הָיוּ מֻכִּים עַל יֶתֶר הָעָם וְלֹא הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתָם בְּיַד הַנּוֹגְשִׂים. אָמְרוּ: מוּטָב לָנוּ לִלְקוֹת, וְלֹא יִכָּשֵׁל יֶתֶר הָעָם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: “אֶסְפָה־לִי שִׁבְעִים אִישׁ”1705, אָמַר משֶׁה: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי רָאוּי וּמִי אֵינוֹ רָאוּי. אָמַר לוֹ: “אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו”1706 – אוֹתָם הַשּׁוֹטְרִים שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם לִלְקוֹת1707 עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם בְּמַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים, הֵם יָּבֹאוּ וְיִטְּלוּ בַּגְּדֻלָּה הַזּוֹ (תנה"ק בהעלותך).

מג “וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא־יִנָּתֵן לָכֶם”1708 – הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְקוֹששים אֶת־הַקַּשׁ בַּמִּדְבָּר וְרוֹמְסִים בַּחֹמֶר וּבַקַּשׁ; הָיָה הַקַּשׁ נוֹקֵב אֶת־עִקְבֵיהֶם וְהַדָּם מִתְבּוֹסֵס בַּחֹמֶר. רָחֵל בַּת־בְּנוֹ שֶׁל שׁוּתֶלַח הָיְתָה הָרָה לָלֶדֶת וְרָמְסָה בַחֹמֶר עִם בַּעְלָהּ וְיָצָא הַוָּלָד מִמֵּעֶיהָ וְנִתְעָרֵב בְּתוֹךְ הַמַּלְבֵּן1709, וְיָרַד מִיכָאֵל וְהֶעֱלָהוּ לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה נִגְזַר גְּזַר־דִּין עַל מִצְרָיִם (פדר"א מח).

מד “לָתֶת־חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ”1710 – אָמַר רַ' יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּרַ' שָׁלוֹם: אָמְרוּ לְמשֶׁה: לְמָה אָנוּ דוֹמִים? לְשֶׂה שֶׁבָּא הַזְּאֵב לִטּוֹל אוֹתוֹ, רָץ הָרוֹעֶה אַחֲרָיו לְהַצִּילוֹ מִפִּי הַזְּאֵב. בֵּין הָרוֹעֶה וּבֵין הַזְּאֵב נִבְקַע הַשֶּׂה. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: משֶׁה, בֵּינְךָ לְבֵין פַּרְעֹה אָנוּ מֵתִים (שמ"ר ה).

מה אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּרַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּמָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי: בֹּא וְאַרְאֲךָ מֶה עָשׂוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ: מֵהֶם טִבְּעוּ בַיָּם, מֵהֶם הָרְגוּ בֶחָרֶב, מֵהֶם מִעֲכוּ בַבִּנְיָן. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמֵאָז בָּאתִי אֶל־פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה”1711. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חֲבָל1712 עַל אֵלּוּ שֶׁאָבְדוּ וְאֵינָם! הֲרֵי כַמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּ“אֵל שַׁדֵּי” וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי1713 וְלֹא אָמְרוּ לִי: מַה־שְּׁמֶךָ? אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם: “קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה”1714, בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבֹּר אֶת־שָׂרָה וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף – וְלֹא הִרְהֵר עַל מִדּוֹתָי; אָמַרְתִּי לְיִצְחָק: “גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָ”1715, בִּקְשׁוּ עֲבָדָיו מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצְאוּ עַד שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה1716 – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָי; אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: “הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה”1717, בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטוֹעַ אָהֳלוֹ וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׂיטָה – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי “מַה־שְּׁמֶךָ”? וְאַתָּה אָמַרְתָּ לִי: “מַה־שְּׁמֶךָ” בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי: “וְהַצֵּל לֹא־הִצַּלְתָּ אֶת־עַמֶּךָ”1718. “עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה”1719 – בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה, וְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים1720 (סנה' קיא.).

מו “וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה1721 משֶׁה וְאַהֲרֹן”1722 – מַהוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם לָמָה וְדִבְרֵיכֶם לָמָה. “לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם”1723 – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי1724 הָיָה מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם פְּנוּיִםִ אַתֶּם אוֹמְרִים: “נֵלְכָה… וְנִזְבְּחָה לַייָ אֱלֹהֵינו”1725 – לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם! (שמ"ר ה').

מז “תִּכְבֵּד הָעֲבֹדָה עַל־הָאֲנָשִׁים”1726 – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְיָדָם מְגִלּוֹת, שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין1727 בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גּוֹאֲלָם, לְפִי שֶׁהָיוּ נוֹחִין1728 בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: “תִּכְבֵּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ־בָהּ וְאַל־יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי־שָׁקֶר”1729 – אַל יְהוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין וְאַל יִהְיוּ נְפֵשִׁים1730 בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שם).


ט. הָאוֹתוֹת וְהַמַּכּוֹת

מח “וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת־מַטֵּהוּ… וַיִּקְרָא גַּם־פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים”1731 – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל פַּרְעֹה מְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם וּמְקַרְקֵר1732 אַחֲרֵיהֶם כְּתַרְנְגֹלֶת, וְאוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ אוֹתוֹתָיו שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם! בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בְּנֵי־אָדָם מוֹלִיכִים פְּרַקְמַטְיָא1733 לְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לָהּ, כְּלוּם מְבִיאִין מוּרְיָס1734 לְאַסְפַּמְיָא, דָּגִים לְעַכּוֹ… אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַכְּשָׁפִים בִּרְשׁוּתִי הֵם? מִיָּד שָׁלַח וְהֵבִיא תִּינוֹקוֹת מִן אִסְכּוֹלֵי1735 שֶׁלָּהֶם וְעָשׂוּ אַף הֵם כָּךְ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: רְאִי, הֵיאַךְ בָּאוּ הַיְּהוּדִים לְשַׂחֵק בִּי – וְעָשְׂתָה כָּךְ.

“וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ”1736 – אָמְרוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא1737 לְמֹשֶׁה: תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם1738. אָמַר לָהֶם משֶׁה: הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: לְמָתָא יַרְקָא, יַרְקָא שְׁקִיל (לְעִיר שֶׁל יְרָקוֹת הָבֵא יְרָקוֹת) (שמ“ר ט‘; מנח’ פה.; תנה”ק וארא).

מט “כָּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל” – זֶה פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מַלְעִיג עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהָיָה סָבוּר1739, שֶׁמַּעֲשֵׂי כְשָׁפִים הֵם מַה שֶּׁעָשׂוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְקָרָא לְכָל בְּנֵי־בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם1740. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם יִבְלַע תַּנִּין אֶת־תַּנִּינֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, נָחָשׁ בּוֹלֵעַ נָחָשׁ, אֶלָּא יַחֲזוֹר לִבְרִיָּתוֹ1741 וְיִבְלַע אֶת־תַּנִּינֵיהֶם.

“וַיִּבְלַע מַטֵּה־אַהֲרֹן אֶת־מַטֹּתָם”1742 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: נֵס בְּתוֹךְ נֵס, מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַמַּטֶּה מַטֶּה כִבְרִיָּתוֹ וּבָלַע אוֹתָם. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כֵּן תָּמַהּ וְאָמָר: וּמָה אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה: בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ – עַכְשָׁו הוּא בוֹלֵעַ אוֹתוֹ. אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַמַּטֶּה, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁבָּלַע כָּל־אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ, שֶׁהָיוּ רַבִּים1743 לַעֲשׂוֹת מֵהֶם עֲשָׂרָה עֳמָרִים – וְלֹא הֹעֲבָה1744, וְכָל־מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָמַר: זֶה מַטֵּה אַהֲרֹן (שמ"ר ט).

נ “כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה”1745 – אָמְרוּ: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַאֲרִי וְחַיּוֹת וְשׁוּעָל שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בִּסְפִינָה, וְהַחֲמוֹר גּוֹבֶה1746 מֶכֶס מִן הַסְּפִינָה. אָמַר לָהֶם הַחֲמוֹר: תְּנוּ לִי מֶכֶס. אָמַר לוֹ שׁוּעָל לַחֲמוֹר: כַּמָּה עַזִּים פָּנֶיךָ! אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת עִמָּנוּ וְאַתָּה שׁוֹאֵל מֶכֶס? אָמַר לוֹ הַחֲמוֹר: מִן הַמֶּלֶךְ אֲנִי נוֹטֵל וְלִגְנָזָיו1747 אֲנִי מַכְנִיס. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: קָרְבוּ לִי הַסְּפִינָה – וְיָצָא וּטְרָפוֹ לַחֲמוֹר וּנְתָנוֹ לַשּׁוּעָל. אָמַר לוֹ: סַדֶּר־לִי אֵבָרָיו שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה. הָלַךְ הַשּׁוּעָל וְסִדְּרָם. רָאָה לִבּוֹ, נְטָלוֹ וַאֲכָלוֹ. כְּשֶׁבָּא הָאֲרִי מָצָא אֵבָרָיו נְתוּחִים, אָמַר לוֹ: לִבּוֹ שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה הֵיכָן הוּא? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! לֹא הָיָה לוֹ לֵב, שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ לֵב לֹא הָיָה נוֹטֵל מֶכֶס מִן הַמֶּלֶךְ. אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, אִלּוּ הָיָה לוֹ לֵב, לֹא הָיָה אוֹמֵר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים: תֶּן־לִי דוֹרוֹן1748 (ילק"ש וארא).

נא “הֶן־אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה”1749 – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר־וָדָם שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא רָעָה עַל שׂוֹנְאוֹ – פִּתְאֹם מֵבִיא עָלָיו עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בּוֹ; וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַתְרֶה1750 לְפַרְעֹה עַל כָּל־מַכָּה וּמַכָּה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב1751 בּוֹ (שמ"ר ט).

נב “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן”1752 – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: לָמָּה לֹא לָקוּ הַמַּיִם עַל יְדֵי משֶׁה? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַמַּיִם שֶׁשְּׁמָרוּךָ בְּשָׁעָה שֶׁהֻשְׁלַכְתָּ לַיְאוֹר – אֵינוֹ דִין1753 שֶׁיִּלְקוּ עַל יָדֶךָ; חַיֶּיךָ, לֹא יִלְקוּ אֶלָּא עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שם).

נג לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת דָּם תְּחִלָּה? שֶׁהָיוּ פַרְעֹה וְהַמִּצְרִים עוֹבְדִים לַיְאוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ וְהַכֵּה אֶת־אֱלהֵיהֶם לִפְנֵיהֶם. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: מְחוֹ1754 אֱלָהַיָּא וְיִבְעֲתוּן כֻּמְרַיָּא, שֶׁאֵין נִפְרָע מִן הָאֻמָּה אֶלָּא אִם כֵּן נִפְרָע1755 מֵאֱלֹהֶיהָ תְּחִלָּה.

“עַל נַהֲרֹתָם”1756 – בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַמַּיִם נַעֲשׂוּ דָּם. “וְעַל כָּל־מִקְוֶה מֵימֵיהֶם”1757 – אֲפִלּוּ מַה־שֶּׁהָיָה בְקִיתוֹן1758 נַעֲשָׂה דָם, וַאֲפִלּוּ מַה־שֶּׁהָיָה הַמִּצְרִי רוֹקֵק מִתּוֹךְ פִּיו נַעֲשָׂה דָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה דָם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם”1759.

אָמַר רַ' אָבוּן הַלֵּוִי: מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הָיוּ הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בְּבַיִת אֶחָד, וְהָיְתָה הַגִּגִּית1760 מְלֵאָה מַיִם, וְהָיָה הַמִּצְרִי הוֹלֵךְ לְמַלְאוֹת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ וְנַעֲשֵׂית דָּם, וְיִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְשׁוֹתֶה מַיִם מִתּוֹכָהּ. וְהַמִּצְרִי אוֹמֵר לוֹ: תֶּן לִי בְּיָדְךָ מְעַט מַיִם – וְנוֹתֵן לוֹ, נִמְצְאוּ בְיַד מִצְרִי דָּם. וְאוֹמֵר לוֹ: בּוֹא אֲנִי וְאַתָּה וְנִשְׁתֶּה מִן קְעָרָה אֶחָת, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם וְהַמִּצְרִי דָּם. וּכְשֶׁהָיָה מִצְרִי לוֹקֵחַ מַיִם מִיִּשְׂרָאֵל בְּדָמִים1761 – הָיָה שׁוֹתֶה מָיִם. מִכָּאן הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל (תנה“ק וארא; שמ”ר ט).

נד אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּהָפְכוּ כָּל־הַמַּיִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹר” וְגוֹ'1762 – מָשָׁל לְעֶבֶד שֶׁהָיָה לוֹקֶה לִפְנֵי רַבּוֹ, מִשֶּׁהָיָה לוֹקֶה עַל מֵעָיו הוֹפֵךְ עַצְמוֹ וְלוֹקֶה עַל כָּל־גּוּפוֹ; כָּךְ הָיָה הַיְאוֹר מֵהַפֵּךְ עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בּוֹ הַמַּכָּה, וְלֹא הָיָה מוֹעִיל, שֶׁכֻּלּוֹ נֶהְפַּך לְדָם (שמ"ר ט).

נה בְּטַכְסִיס1763 שֶׁל מְלָכִים הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲלֵיהֶם אֶת־הַמַּכּוֹת. מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם כְּשֶׁמְּדִינָה מוֹרֶדֶת עָלָיו מָה עוֹשֶׂה? מְשַׁלֵּחַ עָלֶיהָ לִגְיוֹנוֹת1764 וְהֵם מַקִּיפִים עָלֶיהָ. בַּתְּחִלָּה סוֹכֵר1765 אַמַּת־הַמַּיִם1766 שֶׁלָּהֶם; חָזְרוּ1767 – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים1768; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו יוֹרֶה1769 בָהֶם חִצִּים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִים1770; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם דֻּרְמְסָיוֹת1771; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו זוֹרֵק בָּהֶם נֵפְטְ1772; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בְלִסְטְרָאוֹת1773; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מְגָרֶה בָהֶם אוֹכְלוֹסִין1774 הַרְבֵּה; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו אוֹסֵר אוֹתָם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו הוֹרֵג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, בַּתְּחִלָּה סָכַר אַמַּת־הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם – “וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם”1775; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים – אֵלּוּ הַצְפַרְדְּעִים, שֶׁקִּרְקוּרָן1776 הָיָה קָשֶׁה לָהֶם בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת לְתוֹךְ כְּרֵסָם וְעוֹשׂוֹת “קוֹקוֹ”1777; לֹא חָזְרוּ, יָרָה עֲלֵיהֶם חִצִּים – אֵלּוּ הַכִּנִּים, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין בְּגוּפָם שֶׁל מִצְרַיִם כְּחֵץ זֶה; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִים – זֶה עָרֹב; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם דֻּרְמְסָיוֹת – זֶה הַדֶּבֶר, וְהָרַג אֶת־מִקְנֵיהֶם; לֹא חָזְרוּ, זָרַק בָּהֶם נֵפְטְ – זֶה הַשְּׁחִין; לֹא חָזְרוּ, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בְלִסְטְרָאוֹת – זֶה הַבָּרָד; לֹא חָזְרוּ, גֵּרָה בָהֶם אוֹכְלוֹסִין הַרְבֵּה – זֶה הָאַרְבֶּה; לֹא חָזְרוּ, חֲבָשָׁם1778 בְּבֵית־הָאֲסוּרִים – זֶה הַחשֶׁךְ; לֹא חָזְרוּ, הָרַג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם – וַייָ הִכָּה כָל־בְּכוֹר"1779.

כָּל מַה שֶּׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִים עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֵבִיא עֲלֵיהֶם: חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲבִים מֵימֵיהֶם, לְפִיכָךְ – “וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם”1780; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ טוֹעֲנִים פְּרַגְמַטֵּיהֶם1781, הֵבִיא עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים וְהָיוּ מְטָרְפִין אוֹתָם1782; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂים לָהֶם בָּאָרֶץ1783 – הִרְחִישׁ1784 אֶת־הָאָרֶץ כִּנִּים; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ טוֹעֲנִים אֶת־בְּנֵיהֶם כְּפֵדְגּוֹג1785 זֶה – שָׁלַח בָּהֶם עָרֹב: אֲרָיוֹת, זְאֵבִים, נְמֵרִים וְדֻבִּים וּנְחָשִׁים. הָיוּ לְמִצְרִי חֲמִשָּׁה בָנִים וְהָיָה נוֹתֵן לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָם לְשׁוּק בְּיָדוֹ. בָּא אֲרִי נוֹטֵל אֶחָד, זְאֵב – אֶחָד, דֹּב – אֶחָד, נָמֵר – אֶחָד, נָחָשׁ־שָׂרָף – אֶחָד. הָיָה יִשְׂרָאֵל נִכְנָס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל מִצְרִי לְבַדּוֹ. אוֹמֵר לוֹ הַמִּצְרִי: הֵיכָן בָּנָי? אוֹמֵר לוֹ יִשְׂרָאֵל: שֵׁב וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לְךָ חֶשְׁבּוֹן: בָּא הָאֲרִי נָטַל אֶחָד וְהַזְּאֵב – אֶחָד, הַדֹּב – אֶחָד וְהַנָּמֵר – אֶחָד, וְנָחָשׁ־שָׂרָף – אֶחָד. חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ רוֹעִים אֶת־מִקְנֵיהֶם – שָׁלַח אֶת־הַדֶּבֶר בְּמִקְנֵיהֶם; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם בַּלָּנִים1786 – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הַשְּׁחִין; חָשְׁבוּ לְסָקְלָם בַּאֲבָנִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הַבָּרָד; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ כוֹרְמֵיהֶם – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הָאַרְבֶּה וְאָכַל אִילָנוֹתֵיהֶם; חָשְׁבוּ לְחָבְשָׁם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הַחֹשֶׁךְ; חָשְׁבוּ לַהֲרוֹג אוֹתָם – “וַייָ הִכָּה כָל־בְּכוֹר”1787; חָשְׁבוּ לְשַׁקֵּעַ1788 אוֹתָם בַּמָּיִם – “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם־סוּף”1789 (תנח' בא).

נו “וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם”1790 – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: צְפַרְדֵּעַ אַחַת1791 הָיְתָה וּמִלְאָה כָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה; עֲקִיבָא! מַה־לְּךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּה1792 מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וְלֵךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת – צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, שָׁרְקָה לָהֶם1793 וְהֵם בָּאוּ (סנהד' סז:).

נז “וְשָׁרַץ הַיְּאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ… וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ”1794 – כְּשֶׁהָיְתָה הַמִּצְרִית לָשָׁה אֶת־הָעִסָּה וּמַסֶּקֶת אֶת־הַתַּנּוּר, בָּאִין הַצְּפַרְדְּעִים וְיוֹרְדִין לְתוֹךְ הָעִסָּה וְאוֹכְלִין אֶת־הַבָּצֵק, וְיוֹרְדִין לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וּמְצַנְּנִין אוֹתוֹ וְנִדְבָּקוֹת בַּפַּת.

“וּבְכָה”1795 – אָמַר רַ' אֶחָא: רְאָיָה1796, שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה מַיִם, וְטִפָּה אַחַת יוֹרֶדֶת עַל לִבּוֹ, וְנִבְקַעַת שָׁם וְנַעֲשָׂה צְפַרְדֵּעַ. רַ' יוֹחָנָן אָמָר: כָּל־מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם עָפָר, וְהָיְתָה טִפָּה שֶׁל מַיִם בּוֹ, הָיָה נַעֲשֶׂה צְפַרְדֵּעַ. חִזְקִיָּה בְרַבִּי אָמָר: אִם כַּשִּׁיטָה הַזּוֹ – לֹא לָקוּ בָתֵּיהֶם שֶׁל גְּדוֹלִים, שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִם בְּשַׁיִשׁ וּבִפְסֵיפַס1797, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הַצְּפַרְדֵּעַ עוֹלָה מִן הַתְּהוֹם וְאוֹמֶרֶת לַשַּׁיִשׁ: עֲשֵׂה לִי מָקוֹם, שֶׁאֶעֱלֶה וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאִי, וְהָיָה נִבְקָע הַשַּׁיִשׁ – וְעוֹלָה וְנוֹטֶלֶת בֵּית־הַסְּתָרִים1798 שֶׁלָּהֶם וּמְסָרַסְתָּם1799 (שמ"ר י).

נח “וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה” וְגוֹ'1800 – כָּךְ דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים: כָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּצָרָה הֵם מַכְנִיעִים עַצְמָם, וְכֵוָן שֶׁהַצָּרָה עוֹבֶרֶת חוֹזְרִים לְקִלְקוּלָם1801 (שם י', יב; תנה"ק וארא).

נט “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן נְטֵה אֶת־מַטְּךָ וְהַךְ אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ”1802 – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: עָפָר שֶׁהֵגֵן עָלֶיךָ1803 כְּשֶׁהָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּלְקֶה עַל יָדֶךָ (שמ"ר י).

ס “וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד”1804 – נֵס בְּתוֹךְ נֵס1805. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל בָּרָד מְלֵאוֹת אֵשׁ, וְלֹא זוֹ מְכַלָּה זוֹ, וְלֹא זוֹ מְכַלָּה זוֹ. רַ' נְחֶמְיָה אָמָר: אֵשׁ וּבָרָד פְּתוּכִים1806 זֶה בָזֶה. אָמַר רַ' חָנָן: טַעְמוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה – כְּפֶרֶט1807 זֶה שֶׁל רִמּוֹן, שֶׁחַרְצַנּוֹ נִרְאֶה מִתּוֹכוֹ; וְטַעְמוֹ שֶׁל רַ' נְחֶמְיָה – כַּעֲשָׁשִׁית זוֹ, שֶׁמַּיִם וְשֶׁמֶן מְעֹרָבִים [בָּהּ] כְּאֶחָד וְהִיא דוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מִתּוֹכָם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִשְׁנֵי לִגְיוֹנוֹת קָשִׁים שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת־זֶה. לְיָמִים הִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהָלְכוּ וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּת הַמֶּלֶךְ בְּיָחַד. כָּךְ אֵשׁ וּבָרָד צְהוּבִים1808 זֶה לָזֶה, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהִכּוּ בַמִּצְרִים. הֱוֵי: “וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד”. הָיָה יוֹשֵׁב מִצְרִי – נִכְוָה בַבָּרָד, עוֹמֵד – נִכְוָה בָאֵשׁ (שמ“ר יב; במ”ר יב; שהש"ר ג).

סא “הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד”1809 – זַבְדִּי בֶן לֵוִי אָמָר: סָרַט לוֹ1810 סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל, אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן יֵרֵד מָחָר הַבָּרָד (שמ"ר יב).

סב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כֵּוָן שֶׁבָּא אַרְבֶּה שָׂמְחוּ הַמִּצְרִים, אָמָרוּ: נִקְבֹּץ וְנִשְׁלֹק1811 מֵהֶם וּנְמַלֵּא מֵהֶם חָבִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רְשָׁעִים, בַּמַּכָּה שֶׁהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם בָּהּ אַתֶּם שְׂמֵחִים! מִיָּד “וַיַּהֲפֹךְ יְיָ רוּחַ־יָם חָזָק מְאֹד”1812, זֶה רוּחַ מַעֲרָבִית, “וַיִּשָּׂא אֶת־הָאַרְבֶּה” וְגוֹ'1813. "מַהוּ “לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד”1814 – אֲפִלּוּ מַה שֶׁבִּקְדֵרוֹת וּבְחָבִיּוֹת מְלוּחִין פָּרְחוּ וְהָלְכוּ לָהֶם (שמ"ר יג; תנח' וארא).

סג “וַיְהִי חשֶׁךְ־אֲפֵלָה”1815 – אָמַר רַ' אַבְדִּימֵי: אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל הָיָה.

“וְלֹא־קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים”1816 – בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים [אֵלּוּ] כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב – לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד, וְהָעוֹמֵד – אֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב, וּמִי שֶׁהוּא רָבוּץ1817 – לֹא הָיָה יָכוֹל לִזְקֹף1818.

בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה הָיָה הֶעָנָן מַחֲשִׁיךְ לְמִצְרִים וּמֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם שֶׁל מִצְרִים וְהָיוּ רוֹאִים כָּל מַה־שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ” וְגוֹ'1819 – הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים אֵצֶל הַמִּצְרִים וְאָמַר [כָּל־אֶחָד וְאֶחָד לִשְׁכֵנוֹ]: הַשְׁאִילֵנִי אוֹתוֹ הַכְּלִי, שֶׁיֶּשׁ לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר: אֵין לִי, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לְךָ, הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיוּ רוֹצִים לְשַׁקֵּר בָּנוּ1820 – הָיוּ נוֹטְלִים אוֹתָם בִּימֵי הַחשֶׁךְ וְלֹא הָיִינוּ מַרְגִּישִׁים (תנח' בא; שמ“ר יד ילק”ש בא).

סד “וּלְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם”1821 – “בְּאֶרֶץ גּשֶׁן” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “בְּמוֹשְׁבֹתָם”, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה יְהוּדִי נִכְנָס הָיָה אוֹר נִכְנָס וּמֵאִיר לוֹ מַה שֶּׁבְּחָבִיּוֹת וּבְתֵבוֹת וּבְמַטְמוֹנִיּוֹת (שמ"ר יד).

סה לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הַחשֶׁךְ? לְפִי שֶׁהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל פּוֹשְׁעִים, שֶׁהָיוּ לָהֶם פַּטְרוֹנִין1822 מִן הַמִּצְרִים וְהָיָה לָהֶם שָׁם עשֶׁר וְכָבוֹד, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת מִמִּצְרָיִם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם אָבִיא עֲלֵיהֶם מַכָּה בְּפַרְהֶסְיָא וְיָמוּתוּ, יֹאמְרוּ הַמִּצְרִים: כְּשֵׁם שֶׁעָבַר עָלֵינוּ1823 כָּךְ עָבַר עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ הֵבִיא עַל הַמִּצְרִים אֶת־הַחשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ [יִשְׂרָאֵל] קוֹבְרִין מֵתֵיהֶם וְלֹא יִהְיוּ רוֹאִין אוֹתָם שׂוֹנְאֵיהֶם (שם; תנח' וארא).

סו “כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ ישְׁבֵי תֵבֵל”1824 – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמַּכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַמִּצְרִים גָּרְמוּ לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כֵּיצַד? הָיְתָה מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּנֵי כוּשׁ וּבְנֵי מִצְרָיִם; הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: עַד כָּאן תְּחוּמֵינוּ, וְהַכּוּשִׁים אוֹמְרִים: עַד כָּאן תְּחוּמֵינוּ. וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ הַצְפַרְדְּעִים עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. הַגְּבוּל שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת1825 לְתוֹכוֹ – הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ (שמ"ר י).

סז מְשַׁל פַּרְעֹה לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְרוֹעֶה אֶחָד שֶׁהָיָה רוֹעֶה חֲזִירִים, מָצָא רָחֵל אַחַת, מְשָׁכָה בֵּינֵיהֶם. שָׁלַח בַּעְלָהּ אֶצְלוֹ, אָמָר: תֶּן לִי רְחֵלִי. אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ אֶצְלִי רָחֵל. אָמַר הַבַּעַל: הוֹדִיעוּ לִי מֵהֵיכָן הוּא מַשְׁקֶה בַּהֲמוֹתָיו. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְסָתַם אֶת־הַמַּעְיָנוֹת. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל, אָמַר הַבָּעַל: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא מַרְבִּיץ אֶת־בַּהֲמוֹתָיו. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְהָרַס אֶת־הַצְּרִיפִין1826. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא רוֹעֶה. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּ לוֹ, וְשָׂרַף אֶת־כָּל־הָעֵשֶׂב שֶׁהָיָה לוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן בְּנוֹ הוֹלֵךְ לִלְמֹד בְּאַסְכּוֹלֵי1827. וְהָלַךְ וְלָקַח בְּנוֹ תַּחַת יָדוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר לוֹ: הֲרֵי רְחֵלֶךָ. הָיָה מַנְהִיג וְהוֹלֵךְ1828, וְאַחַר־כָּךְ חֲבָשׁוֹ אֵצֶל בְּנוֹ. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו אֵין רְחֵלְךָ בְּיָדִי, לָמָה אַתָּה חוֹבְשֵׁנִי? מַה יֶּשׁ לְךָ בְּיָדִי עוֹד? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כָּל מַה שֶׁיָּלְדָה וְגִזּוֹתֶיהָ כָּל־הַיָּמִים שֶׁהָיְתָה אֶצְלֶךָ. הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: וּלְוַאי לֹא נְתַתִּיהָ, וְהָיוּ בְנֵי אָדָם אוֹמְרִים: עָמַד בִּדְבָרָיו וְלֹא שְׁלָחָהּ לוֹ – וְהוּא שֶׁבִּקֵּשׁ1829 לְהָרְגוֹ. כָּךְ הַבַּעַל – זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, רָחֵל– אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, רוֹעֵה חֲזִירִים – זֶה פַרְעֹה. יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְנָתַן עֲלֵיהֶם מִסִּים. הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה: אֱמֹר לְפַרְעֹה “שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי”. הָלַךְ וְאָמַר לוֹ. הִתְחִיל אוֹמֵר “מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ”1830. הִתְחִיל משֶׁה וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר “מִי יְיָ” וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁלֵּחַ. אָמַר לוֹ: הֵיכָן מִצְרִים שׁוֹתִים? אָמַר לוֹ: מִנִּילוֹס. אָמַר לוֹ: הֲפוֹךְ אוֹתוֹ לְדָם. הִתְחִילוּ הַמִּצְרִים מְבַקְּשִׁים לִשְׁתּוֹת וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִין. חָזַר וְאָמַר: “שַׁלַּח עַמִּי” – וְלֹא רָצָה. אָמַר לוֹ: הֵיכָן בְּהֶמְתּוֹ רוֹעָה בַמִּדְבָּר? שָׁלַח עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבֵּר כָּל־עֵץ שֶׁלָּהֶם וְשָׂרַף אֶת־הַכֹּל, וְאַחַר־כָּךְ שָׁלַח לָהֶם אַרְבֶּה וְאָכַל כָּל־יֶרֶק הָעֵץ, וְנָטַל מַקֵּל וְעָרַף כָּל־בְּהֶמְתּוֹ. הֵבִיא עָלָיו כָּל־הַמַּכּוֹת וְלֹא רָצָה לְשַׁלְּחָם, וְאַחַר־כָּךְ נָטַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר: קוּמוּ צְאוּ. רָדַף אַחֲרֵיהֶם, תְּפָשׂוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּצַד בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם־סוּף”1831. הִתְחִיל פַּרְעֹה אוֹמֵר: וּלְוַאי לֹא שִׁלַּחְתִּים, וְהֵם אוֹמְרִין: רְאֵה אִישׁ שֶׁעָמַד בְּדִבּוּרוֹ, מִשֶּׁשִּׁלְחָם הֲרֵי הוֹרְגוֹ (שם כ).


י. קֹדֶם יְצִיאַת מִצְרָיִם

סח “דַּבֶּר־נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ” וְגוֹ'1832 – אָמְרוּ דְבֵי רַבִּי יַנַּאי1833: אֵין “נָא” אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: בְּבַקָּשָׁה מִמֶּךָּ! לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם! שַׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק1834: “וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם”1835 קִיֵּם בָּהֶם, “וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל”1836 לֹא קִיֵּם בָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ: “וּלְוַאי שֶׁנֵּצֵא בְעַצְמֵנוּ”… מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ בְּנֵי אָדָם: לְמָחָר מוֹצִיאִין אוֹתְךָ מִבֵּית־הָאֲסוּרִים וְנוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה. וְאוֹמֵר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹצִיאוּנִי הַיּוֹם וְאֵינִי מְבַקֵּשׁ כְּלוּם (בר' ט).

סט “וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה”1837 – הָיָה פַרְעֹה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶם שֶׁל עֲבָדָיו וּמַעֲמִידָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹלֵךְ עִמָּהֵם וְקוֹרֵא בַלַּיְלָה בְּכָל שׁוּק וָשׁוּק וְאוֹמֵר: הֵיכָן הוּא משֶׁה, וְהֵיכָן הוּא דָר? וְהָיוּ בְנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים בּוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: פַּרְעֹה, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: אֶת־משֶׁה אֲנִי מְבַקֵּשׁ. וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: “כָּאן הוּא דָר, כָּאן הוּא דָר” – וּמְשַׂחֲקִים בּוֹ עַד שֶׁמְּצָאוֹ לְמשֶׁה. אָמַר לוֹ פַּרְעֹה: “קוּמוּ צְאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי”. אָמַר לוֹ משֶׁה: וְכִי גַנָּבִים אָנוּ שֶׁנֵּצֵא בַלָּיְלָה? כָּךְ צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ עַד־בֹּקֶר”1838 – לֹא נֵצֵא אֶלָּא בְיָד רָמָה לְעֵינִי כָל־מִצְרָיִם (תנה"ק).


יא. בִּזַּת מִצְרָיִם

ע אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל־כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם"1839. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן וּבִשְׁאָר אֲרָצוֹת מִנָּיִן? – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וְכָל־הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה”1840. וּכְשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֶעֱלוּהוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְנַצְּלוּ אֶת־מִצְרָיִם”1841. אַסִּי אָמָר: עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה1842 זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן; רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמָר: כִּמְצוּלָה1843 שֶׁבֵּין בָּהּ דָּגִים. וְהָיָה מֻנָּח עַד רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. בָּא שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם וּנְטָלוֹ מֵרְחַבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקַּח אֶת־אֹצְרוֹת בֵּית־יְיָ וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ”1844. בָּא זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וּנְטָלוֹ מִשִּׁישַׁק. בָּא אָסָא וּנְטָלוֹ מִזֶּרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וְשִׁגְרוֹ1845 לַהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן. בָּאוּ בְנֵי עַמּון וּנְטָלוּהוּ מֵהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן. בָּא יְהוֹשָׁפָט וּנְטָלוֹ מִבְּנֵי עַמּון, וְהָיָה מֻנָּח עַד אָחָז. בָּא סַנְחֵרִיב וּנְטָלוֹ מֵאָחָז. בָּא חִזְקִיָּהוּ וּנְטָלוֹ מִסַּנְחֵרִיב, וְהָיָה מֻנָּח עַד צִדְקִיָּהוּ. בָּאוּ כַשְׂדִּיִּים וּנְטָלוּהוּ מִצִּדְקִיָּהוּ. בָּאוּ פַרְסִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִכַּשְׂדִּיים. בָּאוּ יְוָנִים וּנְטָלוּהוּ מִפַּרְסִיִּים. בָּאוּ רוֹמִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִיָּד יְוָנִים – וַעֲדַיִן מֻנָּח בְּרוֹמִי (פסח' קי“ט; ע”י).


יב. אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף

עא “וַיִּקַּח משׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ”1846 – שָׁנוּ חֲכָמִים: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְוֹת עַל משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכָּל־יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם נִתְעַסְּקוּ בְּבִזָּה וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְוֹת. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה רַבֵּנוּ הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אָשֵׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, הָלַךְ משֶׁה אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: כְּלוּם אַתְּ יוֹדַעַת הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרָה לוֹ: אָרוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת עָשׂוּ לוֹ מִצְרִים וְשִׁקְּעוּהוּ בְּתוֹךְ נִילוֹס הַנָּהָר, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מֵימָיו. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים לְפַרְעֹה: רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תֵצֵא אֻמָּה זוֹ מִכָּאן לְעוֹלָם – הָעֲצָמוֹת שֶׁל יוֹסֵף, אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָן, עַד עוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת1847.

הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל שְׂפַת נִילוֹס וְצָוַח וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל. תֵּן כָּבוֹד לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַשְּׁכִינָה מְעֻכֶּבֶת לָךְ1848, יִשְׂרָאֵל מְעֻכָּבִים לָךְ. אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ. מִיָּד הִתְחִיל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְפַעְפֵּעַ1849, וְצָף וְעָלָה מִן הַתְּהוֹמוֹת כְּקָנֶה – וּנְטָלוֹ משֶׁה.

רַ' נָתָן אוֹמֵר: בִּקְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים הָיָה יוֹסֵף קָבוּר, הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל קְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים, אָמָר: יוֹסֵף, הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל; אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, נְטָלוֹ משֶׁה וֶהֱבִיאוֹ אֶצְלוֹ.

וְכָל־אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה מְהַלְּכִים זֶה עִם זֶה, וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מַה־טִּיבָם שֶׁל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ? אָמְרוּ: אֶחָד שֶׁל מֵת וְאֶחָד שֶׁל שְׁכִינָה. “וְכִי מַה־דַּרְכּוֹ שֶׁל מֵת לְהַלֵּךְ עִם שְׁכִינָה?” – אָמְרוּ: קִיֵּם זֶה כָּל־מַה־שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה (סוטה יג.; מכיל' בשלח א‘; דב"ר יא; תנח’ בשלח).

עב “אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף”1850 – מוֹשְׁלִים אוֹתוֹ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלִסְטִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְמַרְתֵּף שֶׁל יָיִן, נָטְלוּ קַנְקַן1851 אֶחָד וְשָׁתוּ. הֵצִיץ עֲלֵיהֶם בַּעַל הַמַּרְתֵּף, אָמַר לָהֶם: יֶעֱרַב לָכֶם, יְבֻשַּׂם1852 לָכֶם, יִמְתַּק לָכֶם! שְׁתִיתֶם אֶת־הַיָּיִן – הַחֲזִירוּ אֶת־הַקַּנְקַן לִמְקוֹמוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַשְּׁבָטִים: מְכַרְתֶּם אֶת־יוֹסֵף – הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִמְקוֹמָן (ב"ר פה).


יג. יְצִיאַת מִצְרָיִם

עג בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת־שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ ־לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְתּוֹרִין שֶׁלָּהֶם1853, וְלֹא בִטְּלוּ אֶת־הַמִּילָה1854 (שו“מ קיד; ילק”ש).

עד “מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת”1855 אָמַר רַ' עֲקִיבָא: לֹא הוֹצִיאָם אֶלָּא בְחֹדֶשׁ כָּשֵׁר לָצֵאת. לֹא בְתַמּוּז – מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְלֹא בְטֵבֵת – מִפְּנֵי הַצִּנָּה1856, אֶלָּא בְנִיסָן, שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא צִנָּה קָשָׁה. וְאִם תֹּאמַר תִּשְׁרִי? הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ עוֹנַת1857 גְּשָׁמִים (במ"ר ג).

עה “שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם”1858 – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מָשָׁל לְבַעַל־בָּשָׂר1859 שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל חֲמוֹר: הַחֲמוֹר מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרֶד לוֹ מִמֶּנּוּ, וְהוּא מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרֵד מִן הַחֲמוֹר. כֵּוָן שֶׁיָּרַד לוֹ מִן הַחֲמוֹר שָׂמַח הָאָדָם וְשָׂמַח הַחֲמוֹר, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי מֵהֶם שָׂמַח בְּיוֹתֵר? כָּךְ [כְּשֶׁהָיוּ] יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ הַמַּכּוֹת בָּאוֹת עַל הַמִּצְרִים, וְהָיוּ הַמִּצְרִים מְקַוִּים אֵימָתַי יֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְיִשְׂרָאֵל מְקַוִּים אֵימָתַי יִגְאָלֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְכֵוָן שֶׁיָּצְאוּ וְנִגְאֲלוּ הָיוּ אֵלּוּ שְׂמֵחִים וְאֵלּוּ שְׂמֵחִים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי שָׂמַח בְּיוֹתֵר – עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְאָמַר: “שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם” (שו"ט קה).

עו “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה”1860 – אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה, וְהָיָה בָהּ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת1861, עָמַד וּמְכָרָהּ לְאַחֵר בְּדָבָר מֻעָט. עָמַד הַלּוֹקֵחַ1862 וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ הַגַּל מִתּוֹכָהּ וּמָצָא תַּחְתָּיו מַיִם חַיִּים. נְטָעָהּ גְּפָנִים, עֲשָׂאָהּ שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת, נָטַע בָּהּ כָּל־מִינֵי בְשָׂמִים, נָטַע בָּהּ רִמּוֹנִים, הֶעֱמִידָהּ עַל קָנִים1863, בָּנָה מִגְדָּל בְּתוֹכָהּ וְהוֹשִׁיב שׁוֹמֵר. כָּל־מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר עָלֶיהָ הָיָה מְשַׁבְּחָהּ. עָבַר עָלֶיהָ הַמּוֹכֵר, רָאָה אוֹתָהּ מְלֵאָה כָל־טוּב, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁכָּךְ מָכָרְתִּי! אוֹי לִי שֶׁכָּךְ הוֹצֵאתִי מִיָּדִי! כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ נַעֲשׂוּ פַרְדֵּס רִמּוֹנִים. כָּל־הַיָּמִים שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת רוֹאִין אֶת־יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשַׁבְּחִין אוֹתָם. רָאָה אוֹתָם פַּרְעֹה, הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁכָּךְ הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ! לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַיְהִי1864 בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה” (שמ"ר כ; מכיל' בשלח – ויהי א).

עז תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לְמָה הָיוּ דוֹמִים? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִפְּנֵי הַנֵּץ וְנִכְנְסָה לִנְקִיק הַסֶּלַע וּמָצְאָה שָׁם הַנָּחָשׁ מְקַנֵּן, אִם תִּכָּנֵס לִפְנִים הֲרֵי הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁף1865 בָּהּ, תַּחֲזֹר לַאֲחוֹרֶיהָ – הֲרֵי הַנֵּץ עוֹמֵד בַּחוּץ לְתָפְסָהּ. מֶה עָשְׂתָה הַיּוֹנָה? הִתְחִילָה צֹוַחַת וּמְטַפַּחַת בַּאֲגַפֶּיהָ1866, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ1867 וְיָבוֹא וְיַצִּילָהּ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עַל הַיָּם: לֵירֵד לַיָּם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם; לַחֲזוֹר לַאֲחוֹרֵיהֶם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים שֶׁכְּבָר פַּרְעֹה הִקְרִיב. מֶה עָשׂוּ? “וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְיָ”1868 – מִיָּד “וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא”1869 (שהש"ר ב; מכילתא בשלח – ויהי ב).

עח “וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו”1870 וְגוֹ' – לְשֶׁעָבַר1871 “וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד־מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ”1872, וְעַכְשָׁו “וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו… וַיֹּאמְרוּ מַה־זֹּאת עָשִׂינוּ”1873. אָמְרוּ: אִלּוּ לָקִינוּ וְלֹא שִׁלַּחְנוּ – כְּדֵי הוּא [לָנוּ], אוֹ לֹא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְלֹא הָיוּ נוֹטְלִין מָמוֹנֵנוּ – כְּדֵי הוּא לָנוּ; אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָר שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: צֵא וְהָבֵא לִי דָג מִן הַשּׁוּק; יָצָא וְהֵבִיא לוֹ דָג מִן הַשּׁוּק מַבְאִישׁ. אָמַר לוֹ: בִּגְזֵרָה1874, אוֹ תֹאכַל, אוֹ תִלְקֶה מֵאָה מַכּוֹת, אוֹ תִתֶּן לִי מֵאָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי אוֹכַל. הִתְחִיל לֶאֱכֹל. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי לוֹקֶה. לָקָה שִׁשִּׁים, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. נִמְצָא אוֹכַל אֶת־הַדָּג וְלוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. כָּךְ נַעֲשָׂה לַמִּצְרִים: לָקוּ וְשִׁלְּחוּ וְנִטַּל מָמוֹנָם (מכיל' בשלח – ויהי א).

עט “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ”1875 – לְמִי הָיָה דוֹמֶה משֶׁה רַבֵּנוּ? לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁנָּפְלָה גָדֵר1876 סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה1877. עָמַד וּגְדָרָהּ מִשְּׁלשׁ־רוּחוֹתֶיהָ. נִשְׁתַּיְּרָה פִרְצָה וְלֹא הָיְתָה לוֹ שָׁעָה לְגָדְרָהּ – וְעָמַד הוּא בְּתוֹךְ הַפִּרְצָה. בָּא אֲרִי – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ, בָּא זְאֵב – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ (רו"ר, פתיח').

פ “וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם” וְגוֹ'1878 – מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה מַנְהִיג אֶת־בְּנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים1879 לִשְׁבּוֹתוֹ מִלְּפָנָיו – נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לַאֲחוֹרָיו; בָּא הַזְּאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ מֵאַחֲרָיו וּנְתָנוֹ מִלְּפָנָיו; בָּאוּ לִסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו; הִתְחִיל הַבֵּן מִצְטָעֵר מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עָלָיו אָבִיו בִּגְדּוֹ; רָעֵב – הֶאֱכִילוֹ; צָמֵא – הִשְׁקָהוּ. אַף כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הַיָּם לִפְנֵיהֶם וּמִצְרַיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם – “קָחָם עַל־זְרוֹעֹתָיו”1880; הִתְחִילוּ מִצְטָעֲרִים מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עֲלֵיהֶם בִּגְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ”1881; הִרְעִיבוּ1882 – הֶאֱכִילָם: “הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם”1883; הִצְמִיאוּ – הִשְׁקָם מָיִם: “וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע”1884 (מכיל' בשלח – ויהי ד; תנח' בשלח).

פא “וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ”1885 – הֶעָנָן עַל יִשְׂרָאֵל וְהַחשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים. מִצְרִים שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם1886 בַּאֲפֵלָה רוֹאִים אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּאוֹרָה וְהָיוּ מְזָרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בְלִסְטְרָאוֹת, וְהָיָה הֶעָנָן וְהַמַּלְאָךְ מֵגֵן עֲלֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים”1887 – מַה נִשְׁתַּנָּה נֶשֶׁר זֶה מִכָּל הָעוֹפוֹת כֻּלָּם? שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת־בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְיָרְאִים מֵעוֹף אַחֵר, שֶׁהוּא פוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם1888; אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה1889 אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מֵאָדָם בִּלְבָד, שֶׁלֹּא יִזְרוֹק בּוֹ חֵץ [לְפִיכָךְ הוּא נוֹתֵן אֶת־בָּנָיו עַל גַּבֵּי כְנָפָיו], אוֹמֵר, מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בְּבָנָי (מכיל' בשלח – ויהי ד; שם יתרו – בחדש ב; ילק"ש).


יד. קְרִיעַת יַם־סוּף וּבִזַּת הַיָּם

פב תַּנְיָא, רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ שְׁבָטִים מְנַצְּחִים1890 זֶה עִם זֶה. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְצֹוְחִין קָפַץ שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה, הִתְחִילוּ שָׂרַי יְהוּדָה רוֹגְמִים אוֹתָם בַּאֲבָנִים. לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכֶן לִגְבוּרָה1891, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן”1892. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: לֹא כָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְנוֹטְלִין עֵצָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה משֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְדִידַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה לְפָנָי! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וּמַה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, וְאַתָּה הָרֵם אֶת־מַטְּךָ” וְגוֹ'1893. לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה1894 לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה1895 בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו”1896. מַה־טַּעַם “הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו”? מִשּׁוּם שֶׁ“הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס”1897 (סוטה לו, לז; מכיל בשלח – ויהי ה).

פג “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”1898 – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: עֵת לְקַצֵּר וְעֵת לְהַאֲרִיךְ; בָּנַי שְׁרוּיִם בְּצַעַר, וְהַיָּם סוֹגֵר1899, וְהָאוֹיֵב רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה – “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”1900 (שמ"ר כא).

פד “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”1901 – אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא מִשּׁוּם אָבִיו: מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁהָיָה מַעֲבִיר צֹאנוֹ בְּנָהָר, בָּא זְאֵב לְהִתְגָּרוֹת בַּצֹּאן. רוֹעֶה שֶׁהָיָה בָקִי, מֶה עָשָׂה? נָטַל תַּיִשׁ גָּדוֹל וּמְסָרוֹ לוֹ. אָמַר: יְהֵא מִתְגּוֹשֵׁשׁ1902 בָּזֶה עַד שֶׁנַּעֲבוֹר אֶת־הַנָּהָר, וְאַחַר־כָּךְ אֲנִי מְבִיאוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד סַמָּאֵל1903 הַמַּלְאָךְ לְקַטְרֵג1904 אוֹתָם, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עַד עַכְשָׁו הָיוּ אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה־זָרָה וְאַתָּה קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת־הַיָּם! מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? מָסַר לוֹ אִיּוֹב, שֶׁהָיָה מִיּוֹעֲצֵי פַרְעֹה וְנֶאֱמַר בּוֹ “אִישׁ תָּם וְיָשָׁר”1905, אָמַר לוֹ: “הִנּוֹ בְּיָדֶךָ”1906. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עַד שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק עִם אִיּוֹב – יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים לַיָּם וְעוֹלִים, וְאַחַר־כָּךְ אַצִּיל אֶת־אִיּוֹב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, הֲרֵי מָסַרְתִּי אִיּוֹב לַשָּׂטָן; מַה בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת – “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שם).

פה “וַיָּבֹאוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה”1907 – אִם בַּיָּם – לָמָּה בַיַּבָּשָׁה? וְאִם בַּיַּבָּשָׁה – לָמָּה בְּתוֹךְ הַיָּם? אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹכוֹ עַד חָטְמָם, וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשָׂה לָהֶם יַבָּשָׁה.

דָּרַשׁ רַ' נְהוֹרַי: הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל עוֹבֶרֶת בַּיָּם וּבְנָהּ בְּיָדָהּ וּבוֹכֶה, וּפוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת תַּפּוּחַ אוֹ רִמּוֹן מִתּוֹךְ הַיָּם וְנוֹתֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר”1908 – מַה בַּמִּדְבָּר לֹא חָסְרוּ כְלוּם אַף בַּתְּהוֹמוֹת לֹא חָסְרוּ כְלוּם (שם פא).

פו בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַטְבִּיעַ אֶת־מִצְרַיִם בַּיָּם עָמַד עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם1909 וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, בְּמִדַּת הָרַחֲמִים בָּרָאתָ עוֹלָמֶךָ, לָמָה אַתָּה רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ אֶת־בָּנָי? מִיָּד כִּנֵּס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל־פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה1910 וְאָמַר לָהֶם: הֱווּ דָנִים בֵּינִי וּבֵין עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרָיִם. הִתְחִילוּ שָׂרַי הָאֻמּוֹת1911 מְלַמְּדִים סַנֵּגוֹרְיָא1912 עַל מִצְרָיִם. כֵּוָן שֶׁרָאָה מִיכָאֵל כָּךְ, רָמַז לְגַבְרִיאֵל וְטָס לְמִצְרַיִם טִיסָה אַחַת וְשָׁמַט לְבֵנָה עִם טִיטָהּ וְתִינוֹק אֶחָד עִמָּהּ שֶׁשִּׁקְּעוּהוּ בַבִּנְיָן, וּבָא וְעָמַד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּךְ שִׁעְבְּדוּ אֶת־בָּנֶיךָ! מִיָּד יָשַׁב עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמִדַּת־הַדִּין וְטִבְּעָם בַּיָּם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָי! (מד' אבכיר; סנהד' לט:).

פז “סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”1913 – מַגִּיד שֶׁהַסּוּס קָשׁוּר בְּרוֹכְבוֹ וְרוֹכְבוֹ קָשׁוּר בַּסּוּס, עוֹלִים לַמָּרוֹם וְיוֹרְדִים לַתְּהוֹם וְאֵין נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה (מכיל' בשלח – שירה ב).

פח “סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”1914 – גַּלֵּי הַיָּם נִדְמוּ לְסוּסִיּוֹת נְקֵבוֹת, וּלְמִצְרַיִם סוּסִים זְכָרִים מְזֹהָמִים1915, וְהָיוּ רָצִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ בַיָּם. וְהָיָה הַמִּצְרִי אוֹמֵר לְסוּסוֹ: אֶתְמוֹל הָיִיתִי מוֹשֶׁכְךָ לְנִילוֹס לְהַשְׁקוֹתְךָ מַיִם וְלֹא הָיִיתָ בָא אַחֲרָי, וְעַכְשָׁו אַתָּה בָא לְשַׁקְּעֵנִי בַיָּם. וְהָיָה הַסּוּס אוֹמֵר לְרוֹכְבוֹ: “רָמָה בַיָּם” – רְאֵה מַה בַּיָּם1916! (שמ“ר כג; שהש”ר א).

פט דָּרַשׁ רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה. וְכֵיצַד אָמְרוּ שִׁירָה? עוֹלָל מֻטָּל עַל בִּרְכַּי אִמּוֹ וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּוָן שֶׁרָאוּ אֶת־הַשְּׁכִינָה – עוֹלָל הִגְבִּיהַּ צַוָּארוֹ וְתִינוֹק שָׁמַט דַּד מִפִּיו, וְאָמָרוּ: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”1917.

תַּנְיָא, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עֻבָּרִים1918 שֶׁבִּמְעִי אִמָּם אָמְרוּ שִׁירָה. – וַהֲרֵי לֹא רָאוּ? אָמַר רַ' תַּנְחוּם: כָּרֵס1919 נַעֲשָׂה לָהֶם כְּאִסְפֶּקָלַרְיָא1920 הַמְּאִירָה וְרָאוּ (סוטה ל, לא; ירוש' סוטה ג).

צ “אָז יָשִׁיר־משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל”1921 – אָמַר רַ' אָבִין הַלֵּוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירַת הַיָּם לֹא הִנִּיחָם משֶׁה שֶׁיֹּאמְרוּ לְעַצְמָם, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁרַבּוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמֵר עִמּוֹ פָּרָשָׁתוֹ כְּשֶׁהוּא נָעַר, כָּךְ אָמַר משֶׁה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר־משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” – כְּנַעַר הָעוֹנֶה אַחֵר רַבּוֹ. לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה עָמְדוּ עַל פִּרְקָם1922, הִתְחִילוּ אוֹמְרִים שִׁירַת הַבְּאֵר לְעַצְמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל”1923 (ילק"ש חקת בשם ילמדנו).

צא אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה1924 הָיוּ. אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד כָּךְ מִצְרִים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלוֹט1925 אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה1926 שֶׁבָּהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת־רַבּוֹ 1927? אָמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא לִי עָרֵב. מִיָּד פְּלָטָם וְהִשְׁלִיכָם לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם”1928.

וּמַהוּ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם? שֶׁאִלּוּ1929 בְּפַרְעֹה נֶאֱמַר: “שֵׁשׁ־מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר”1930, וְאִלּוּ בְּסִיסְרָא נֶאֱמַר: “תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב־בַּרְזֶל”1931. וּכְשֶׁבָּא סִיסְרָא, בָּא אֲלֵיהֶם בִּדְקָרִים1932 שֶׁל בַּרְזֶל. הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲלֵיהֶם כּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. כֵּוָן שֶׁיָּרְדוּ כוֹכְבֵי שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם נִתְלַבְּנוּ1933 אוֹתָם דְּקָרִים שֶׁל בַּרְזֶל, יָרְדוּ לְצַנֵּן עַצְמָם בְּנַחַל קִישׁוֹן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְנַחַל קִישׁוֹן: לֵךְ וְהַשְׁלֵם עֶרְבוֹנֶךָ. מִיָּד גְּרָפָם נַחַל קִישׁוֹן וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים”1934. מַה נַּחַל קְדוּמִים? – נַחַל שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב מִקֶּדֶם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתְחוּ דָגִים שֶׁל יָם וְאָמָרוּ: “וֶאֱמֶת־יְיָ לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ”1935 (פסחים קי“ח: ע”י).

צב “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת”1936 – מֶה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם? הָיָה כָל־אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נוֹטֵל כַּלְבּוֹ, וְהוֹלֵךְ וְנוֹתֵן אֶת־רַגְלוֹ עַל צַוָּאר שֶׁל מִצְרִי, וְהָיָה אוֹמֵר לְכַלְבּוֹ: אֱכֹל מִן הַיָּד הַזּוֹ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדָה בִי, אֱכֹל מִן הַמֵּעַיִם הַלָּלוּ שֶׁלֹּא חָסוּ עָלָי. (שו"ט כה).

צג “וַיַּסַּע משֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף”1937 – שֶׁהִסִּיעָם בְּעַל־כָּרְחָם, שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָם, כֵּיצַד? בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם יָצָא פַרְעֹה לִרְדּוֹף אַחֲרֵיהֶם בְּכָל־אוֹתָם הָאוֹכְלוֹסִין. מֶה עָשָׂה? כְּשֶׁרָדַף פַּרְעֹה אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל בְּרֶכֶב וּפָרָשִׁים עָמַד וְקִשֵּׁט1938 כָּל־אוֹתָם הַסּוּסִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת. כְּשֶׁבָּאוּ לַיָּם וְטִבְּעָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָיוּ צָפוֹת כָּל אוֹתָן הָאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת וְהָיוּ מֻשְׁלָכוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם. הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים בְּכָל־יוֹם וְנוֹטְלִים מֵהֶן, וְלֹא הָיוּ מְבַקְּשִׁים לָזוּז מִשָּׁם. כֵּוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ, אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם סְבוּרִים1939, שֶׁבְּכָל יוֹם הַיָּם מַעֲלֶה לָכֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת? עָמַד והִסִּיעָם בְּעַל־כָּרְחָם1940 (תנה"ק בשלח).


ה: יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר


א. מִמִּצְרַיִם לַמִּדְבָּר

א “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת”1941 — רַ' אֱלִיעֶזֶר פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא בִּגְאֻלַּת מִצְרָיִם. מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בֵין הַחוֹחִים קָשָׁה לְבַעְלָהּ לְלָקְטָהּ, כָּךְ גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל1942 הָיְתָה קָשָׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי”1943, 1944.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַ' חָנָן אָמָר: “גּוֹי מִקֶּרֶב עַם וְעַם מִקֶּרֶב גּוֹי” לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא “גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי”, שֶׁהָיוּ אֵלּוּ עֲרֵלִים וְאֵלּוּ עֲרֵלִים1945, אֵלּוּ מְגַדְּלֵי בְלוֹרִית וְאֵלּוּ מְגַדְּלֵי בְלוֹרִית1946, אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כִלְאַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כִלְאָיִם. אִם כֵּן, לֹא הָיְתָה מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּגָּאֲלוּ מִמִּצְרַיִם לְעוֹלָם (שהש"ר ב).

ב “גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ”1947 — אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא בַר אַבָּא: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְגָפֶן? אֶלָּא מָה הַגֶּפֶן, כְּשֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַקְשִׁים שֶׁתַּשְׁבִּיחַ1948 מָה הֵם עוֹשִׂים? עוֹקְרִים אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ וְשׁוֹתְלִים אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר וְהִיא מַשְׁבָּחַת; כָּךְ כֵּוָן שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהוֹדִיעַ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, מֶה עָשָׂה? עֲקָרָם מִמִּצְרַיִם וֶהֱבִיאָם לַמִּדְבָּר וְהִתְחִילוּ מַצְלִיחִים שָׁם: קִבְּלוּ אֶת־הַתּוֹרָה וְיָצָא לָהֶם שֵׁם בָּעוֹלָם (שמ"ר מד).


ב. הַמָּן

ג “וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת יָי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ”1949— אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בַּתְּחִלָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים לְתַרְנְגוֹלִים1950 שֶׁמְּנַקְּרִים בְּאַשְׁפָּה, עַד שֶׁבָּא משֶׁה וְקָבַע1951 לָהֶם זְמַן סְעֻדָּתָם (יומא עה:).

ד שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי: מִפְּנֵי מָה לֹא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה? אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן; פָּסַק לוֹ מְזוֹנוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, וְלֹא הָיָה מַקְבִּיל1952 פְּנֵי אָבִיו אֶלָּא פַעַם אַחַת בַּשָׁנָה1953. עָמַד וּפָסַק1954 מְזוֹנוֹתָיו בְּכָל יוֹם וְהָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו בְּכָל יּוֹם. אַף יִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בָנִים הָיָה דוֹאֵג וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא לְמָחָר אֵין הַמָּן יוֹרֵד וְנִמְצְאוּ כֻלָּם מֵתִים בָּרָעָב. נִמְצְאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת־לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חָם. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי מַשְּׂאוֹי הַדָּרֶךְ (שם עו).

ה נֶאֱמַר [בַּמָּן]: “לֶחֶם” וְנֶאֱמַר “שֶׁמֶן” וְנֶאֱמַר “דְּבָשׁ”. כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁלשָׁה כְתוּבִים הַלָּלוּ? בַּחוּרִים הָיוּ טוֹעֲמִים טַעַם לֶחֶם, זְקֵנִים טַעַם דְּבַשׁ, תִּינוֹקוֹת טַעַם שָׁמֶן (שמ"ר כה).

ו נֶאֱמַר: “וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל־הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו”1955, וְנֶאֱמַר: “וְְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ”1956 וְגוֹ‘1957, וְנֶאֱמַר: “שָׁטוּ1958 הָעָם וְלָקְטוּ” וְגוֹ’1959. — הָא כֵיצַד? — צַדִּיקִים יָרַד [לָהֶם] עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם, בֵּינוֹנִים — יָצְאוּ וְלָקְטוּ, רְשָׁעִים — שָׁטוּ וְלָקָטוּ.

נֶאֱמַר “לֶחֶם19601961 וְנֶאֱמַר “עֻגוֹת19621963 וְנֶאֱמַר “וְטָחֲנוּ”1964. — הָא כֵיצַד? — צַדִּיקִים — לֶחֶם, בֵּינוֹנִים — עֻגוֹת, רְשָׁעִים — טָחֲנוּ בְרֵחָיִם (יומא עה).

ז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ”1965 — לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים אוֹתוֹ1966, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. וּכְשֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לַעֲקִיבָא: עֲקִיבָא, טָעִיתָ, וְכִי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים לָחֶם? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: “לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי”1967; אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם “לֶחֶם אַבִּירִים”, — לֶחֶם אֵבָרִים, לֶחֶם שֶׁנִּבְלַע1968 בּרמ"ח אֵבָרִים (יומא עה.; ע"י).

ח “וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן”1969 — אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מַה שַּׁד זֶה כָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ טוֹעֵם כַּמָּה טְעָמִים — אַף הַמָּן, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים אוֹתוֹ מוֹצְאִים בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים. יֵשׁ אוֹמְרִים: "לְשֵׁד מַמָּשׁ, מַה שֵּׁד זֶה מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְוָנִים1970, אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה טְעָמִים (שם).

ט “תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרֲרָי”1971 — אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ כָּל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב (יומא עו.).

י “וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס”1972 — כֵּוָן שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת עַל הַמָּן הָיָה פוֹשֵׁר1973 וְהוֹלֵךְ, וּנְחָלִים הָיוּ מוֹשְׁכִים מִמֶּנּוּ וּמוֹלִיכִים לַיָּם הַגָּדוֹל. וּבָאִים אַיָּלִים וּצְבָאִים וְיַחְמוּרִים1974 וְכָל בְּהֵמָה וְשׁוֹתִים מֵהֶם. וְאַחַר כָּךְ בָּאִים הָאֻמּוֹת וְָצִדין מֵהֶם וְאוֹכְלִין אוֹתָם, וְטוֹעֲמִין בָּהֶם טַעַם הַמָּן, שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִין: “אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ”1975 (מכיל' בשלח — ויסע ה; תנח').

יא תַּנְיָא, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַנָּבִיא הָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶׁבַּסְּדָקִים, כָּךְ הַמָּן מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶׁבַּסְּדָקִים. כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁבָּאוֹ לִפְנֵי משֶׁה לְדִין, זֶה אוֹמֵר: עַבְדִּי גָנַבְתָּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי. אָמַר לָהֶם משֶׁה: “לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט”1976. לְמָחָר אִם נִמְצָא עָמְרוֹ1977 בְּבֵית רַבּוֹ1978: רִאשׁוֹן — בְּיָדוּעַ1979 שֶׁזֶּה גְנָבוֹ; אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי — בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ (יומא עה).

יב “וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת־הַמָּן”1980 — רַ' חֲנַנְיָה וְרַ' יוֹנָתָן שָׁאֲלוּ אֶת־מְנַחֵם טַלְמָיָא1981: וְכִי מַאֲכַל רְעָבוֹן נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל? מֶה עָשָׂה? הֵבִיא לִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי קִשּׁוּאִים, אַחַת שְׁלֵמָה וְאַחַת שְׁבוּרָה. אָמַר: "שְׁלֵמָה זוֹ בְּכַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: בִּשְׁנֵי זוּז. — וּשְׁבוּרָה זוֹ בְּכַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: בְּזוּז אֶחָד. אָמַר לָהֶם: וְכִי אֵין זוֹ גְדוֹלָה כָזוֹ? אֶלָּא לֹא דוֹמֶה, כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִתְהַנֶּה מִן הַטַּעַם כָּךְ הוּא נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה1982 (קה"ר ה).


ג. הַבְּאֵר

יג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הַבְּאֵר הָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דְשָׁאִים, מִינֵי זֵרְעוֹנִים, מִינֵי אִילָנוֹת. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁכֵּוָן שֶׁמֵּתָה מִרְיָם וּפָסְקָה הַבְּאֵר מֵהֶם, הָיוּ אוֹמְרִים: “לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן”1983 (שהש"ר ה).

יד כָּךְ הָיְתָה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר דּוֹמָה: לְסֶלַע מְלֹא כְבָרָה1984, מְפַכְפֶּכֶת1985 וְעוֹלָה כְּמִפִּי הַפַּךְ הַזֶּה, מִתְגַּלְגֶּלֶת וְעוֹלָה עִמָּהֶם לְהָרִים וְיוֹרֶדֶת עִמָּהֶם לְגֵיאָיוֹת. בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם הִיא שׁוֹרָה כְנֶגְדָּם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל אֹהֶל־מוֹעֵד. נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִים וְסוֹבְבִים אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹתֵיהֶם וְאוֹמְרִים עָלֶיהָ אֶת־הַשִּׁירָה:

עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ1986

הַמַּיִם מְבַעְבְּעִים1987 וְעוֹלִים כְּעַמּוּד לְמַעְלָה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ בְּמַקְלוֹ1988, אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וְאִישׁ לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר:

בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים / כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם

בִּמְחֹקֵק / בְּמִשְׁעֲנֹתָם1989

סו­ֹבֶבֶת בְּכָל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּמַשְׁקָה אֶת־כָּל־הַיְשִׁימוֹן וְהִיא נַעֲשֵׂית נְחָלִים גְּדוֹלִים, וְהֵם יוֹשְׁבִים בַּאֲסִיפְקָאוֹת1990 וּבָאִים זֶה אֵצֶל זֶה. הָעוֹלֶה דֶרֶךְ יָמִין יוֹרֵד דֶּרֶךְ יָמִין, הָעוֹלֶה דֶרֶךְ שְׂמֹאל יוֹרֵד דֶּרֶךְ שְׂמֹאל. מַיִם שֶׁמִּתְמַצִּין1991 מִמֶּנָּה נַעֲשִׂים נָהָר גָּדוֹל וְהוֹלְכִים לַיָּם הַגָּדוֹל וּמְבִיאִים מִשָּׁם כָּל חֶמְדַּת הָעוֹלָם (תוס' סוכה ג; במ"ר א).


ד. עַנְנֵי כָבוֹד

טו “וַיָי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם” וְגוֹ'1992 — וְכַמָּה עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ מַקִּיפִין אֶת־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר? שִׁבְעָה עֲנָנִים, אַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֵיהֶם, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה וְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, כָּל־הַנָּמוּךְ מַגְבִּיהוֹ וְכָל־הַגָּבוֹהַּ מַשְׁפִּילוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתָם מִישׁוֹר, וְהָיָה מַכֶּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים לִפְנֵיהֶם, מְכַבֵּד1993 וּמְרַבֵּץ1994 לִפְנֵיהֶם (מכיל' בשלח — ויהי א; במ"ר א).


ה. מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק

טז “הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ אִם־אָיִן. וַיָּבֹא עֲמָלֵק”1995 — לְמָה הָיוּ יִשְׂרֵָאל דּוֹמִים? לְתִינוֹק שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו [בַּשּׁוּק], וְהָיָה רוֹאֶה דָּבָר שֶׁל חֵפֶץ וְאוֹמֵר לְאָבִיו: קַח לִי1996, — וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ, פַּעַם רִאשׁוֹנָה, שְׁנִיָּה, שְׁלִישִׁית, עַד שֶׁהֵם מְהַלְּכִים רָאָה הַבֵּן חֲבֵרוֹ שֶׁל אָבִיו. אָמַר לוֹ: רָאִיתָ אֶת־אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו: שׁוֹטֶה, אַתָּה רוֹכֵב עַל כְּתֵפִי, וְכָל־מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ אֲנִי לוֹקֵחַ לָךְ — וְאַתָּה אוֹמֵר לָזֶה: “רָאִיתָ אֶת־אַבָּא”! מֶה עָשָׂה? הִשְׁלִיכוֹ מֵעַל כְּתֵפָיו, וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל: כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, מִיָּד הִקִּיפוּ אוֹתָם עַנְנֵי הַכָּבוֹד; בִּקְשׁוּ מָן — הוֹרִיד לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא; בִּקְּשׁוּ שְׂלָו — הֵבִיא לָהֶם, הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל־צָרְכָּם. הִתְחִילוּ מְהַרְהֲרִים וְאוֹמְרִים: " הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ אִם־אָיִן “? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חַיֵּיכֶם, אֲנִי מוֹדִיעַ אֶתְכֶם — הֲרֵי הַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם. וּמִי הוּא זֶה? עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: " וַיָּבֹא עֲמָלֵק” (תנה“ק יתרו; שמ”ר כו).

יז רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אָמַר: לְמָה הָיָה עֲמָלֵק דּוֹמֶה? לִזְבוּב שֶׁהוּא לָהוּט1997 אַחַר הַמַּכָּה; כָּךְ הָיָה עֲמָלֵק לָהוּט אַחַר יִשְׂרָאֵל כְּכָלֶב (תנה"ק תצא).

יח “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל” וְגוֹ'1998 — וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת1999 מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת־לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם — הָיוּ מִתְגַּבְּרִים; וְאִם לָאו — הָיוּ נוֹפְלִים (ר"ה כט.).

יט “וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ־אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ”2000 — וְכִי לֹא הָיָה לוֹ לְמשֶׁה כַּר אוֹ כֶּסֶת אַחַת לֵישֵׁב עָלֶיהָ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר משֶׁה: הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצַעַר — אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצָעַר (תעני' יא.).

כ “זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק…אֲשֶׁר קָרְךָ”2001 — הֱקֵרְךָ2002 לִפְנֵי אֲחֵרִים, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאַמְבָּטֵי2003 רוֹתַחַת שֶׁלֹּא הָיְתָה בִרְיָה יְכוֹלָה לֵירֵד לְתוֹכָהּ, בָּא בֶן־בְּלִיַּעַל אֶחָד, קָפַץ וְיָרַד לְתוֹכָהּ; אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּכְוָה — הֱקֵרָהּ לִפְנֵי אֲחֵרִים, אַף כָּךְ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְנִקְרַע הַיָּם לִפְנֵיהֶם, וְנִשְׁתַּקְּעוּ הַמִּצְרִים לְתוֹכוֹ, נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל־הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם”2004 וְגוֹ'; כֵּוָן שֶׁבָּא עֲמָלֵק וְנִזְדַּוֵּג[5021] לָהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁנָּטַל אֶת שֶׁלּוֹ2005 מִתַּחַת יְדֵיהֶם — הֱקֵרָם לִפְנֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם (תנח' תצא; תנה"ק שם).

כא “זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם”2006 — אָמַר רַ' לֵוִי: מִן הַדֶּרֶךְ בָּא עֲלֵיהֶם כְּלִסְטִים2007. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם, וְהִקִּיפוֹ גָדֵר, וְהוֹשִׁיב בּוֹ כֶלֶב נַשְּׁכָן. אָמַר הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיִפְרֹץ אֶת־הַגָּדֵר — יְנַשְּׁכֶנּוּ הַכָּלֶב. לְיָמִים בָּא בְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וּפָרַץ אֶת־הַגָּדֵר, נְשָׁכוֹ הַכָּלֶב. כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּיר חֵטְא שֶׁל בְּנוֹ, שֶׁפָּרַץ הַגָּדֵר, אוֹמֵר לוֹ: זוֹכֵר אַתָּה שֶׁנְּשָׁכְךָ הַכָּלֶב? כָּךְ כָּל־זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּיר חֶטְאָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחָטְאוּ בִרְפִידִים, שֶׁאָמְרוּ: “הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ?”2008 אוֹמֵר לָהֶם: " זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"2009 (שם: נח' תצא).

כב “עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב”2010 — מָה רָאוּ [הַמְרַגְּלִים] לִפְתֹּחַ בַּעֲמָלֵק? מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? — לְתִינוֹק שֶׁסָּרַח2011 וְלָקָה בִרְצוּעָה, כְּשֶׁמְּבַקְשִׁין לְהַפְחִידוֹ מַזְכִּירִין לוֹ אֶת־הָרְצוּעָה שֶׁלָּקָה בָהּ; כָּךְ הָיָה עֲמָלֵק רְצוּעָה רָעָה לְיִשְׂרָאֵל (תנה“ק שלח; במ”ר טז).

כג "כִּי־יָד עַל־כֵּס יָהּ2012 "2013 — רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא אָמָר: כָּל־זְמַן שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בָּעוֹלָם — לֹא הַשֵּׁם שָׁלֵם וְלֹא הַכֵּס שָׁלֵם; אָבַד זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק מִן הָעוֹלָם — הַכֵּס שָׁלֵם וְהַשֵּׁם שָׁלֵם (תנה"ק תצא).

כד “כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר”2014 — זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אוֹמְרִים: כָּךְ מִדָּה מְהַלֶּכֶת2015 עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת: שׁוֹט שֶׁיִּשְׂרָאֵל לוֹקִין בּוֹ — סוֹפוֹ לִלְקוֹת.2016 וְיִלְמְדוּ כָל־אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מֵעֲמָלֵק, שֶׁבָּא לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל וְאִבְּדוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵחַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה וּמֵחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “מָחֹה אֶמְחֶה”2017, וְכֵן כָּל אֻמָּה וּמַלְכוּת שֶׁבָּאוּ לְהַזִּיק אֶת־יִשְׂרָאֵל בּוֹ בַדִּין דָּנָן (מכיל' בשלח — עמלק ב).


ו. מַתַּן תּוֹרָה

כה אָמַר רַ' יִצְחָק: רְאוּיִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם הַתּוֹרָה מִיָּד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עֲדַיִן לֹא בָא זִיוָם2018 שֶׁל בָּנָי; מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים יָצְאוּ וְאֵין יְכוֹלִים לְקַבֵּל תּוֹרָה מִיָּד. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁעָמַד בְּנוֹ מֵחָלְיוֹ, וְאָמַר לוֹ פַּדְגּוֹגוֹ: יִלֵךְ בִּנְךָ לְאִסְכּוֹלֵי2019 שֶׁלּוֹ. אָמָר: עֲדַיִן לֹא בָא זִיווֹ שֶׁל בְּנִי וְאַתָּה אוֹמֵר “יֵלֵךְ בִּנְךָ לְאִסְכּוֹלֵי שֶׁלּוֹ”? אֶלָּא יִתְעַדֵּן2020 בְּנִי שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה יְרָחִים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וְיַבְרִיא, וְאַחַר־כָּךְ יֵלֵךְ לְאִסְכּוֹלֵי שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עֲדַיִן לֹא בָא זִיוָם שֶׁל בָּנָי; מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים יָצָאוּ — וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם אֶת־הַתּוֹרָה? אֶלָּא יִתְעַדְּנוּ בָנַי שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בְּמָן וּבְאֵר וּשְׂלָו וְאַחַר־כָּךְ אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם אֶת־הַתּוֹרָה (קה“ר ג; שהש”ר ב).

כו אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ בָהֶם בַּעֲלֵי־מוּמִים מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ; שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בְּטִיט וּבִלְבֵנִים, וְהָיְתָה הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת עָלָיו מִן הַבִּנְיָן וְשׁוֹבֶרֶת אֶת־יָדוֹ וְקוֹטַעַת2021 אֶת־רַגְלוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתֵּן אֶת־תּוֹרָתִי לְבַעֲלֵי־מוּמִים. מֶה עָשָׂה? רָמַז לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיָרְדוּ וְרִפְּאוּ אוֹתָם (תנח' יתרו).

כז אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי”2022? — הֵא יְתֵרָה2023 לָמָּה לִּי? מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה2024 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִם מַעֲשֵׂי בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה אַתֶּם מִתְקַיְּמִים, וְאִם לָאו — אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ (שבת פח.).

כח “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים”2025 — אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בְרַ' סִימוֹן: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַרְדֵּס נָטוּעַ שׁוּרָה שֶׁל תְּאֵנִים וְשֶׁל גְּפָנִים וְשֶׁל רִמּוֹנִים וְשֶׁל תַּפּוּחִים, וּמְסָרוֹ לְאָרִיס2026 וְהָלַךְ לוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ וְהֵצִיץ בַּפַּרְדֵּס לֵידַע מֶה עָשָׂה — וּמְצָאוֹ מָלֵא חוֹחִים וְדַרְדָּרִים. הֵבִיא קַצָּצִים2027 לְקֻצּוֹ2028 וְהֵצִיץ בְּאוֹתָם הַחוֹחִים וְרָאָה בָם שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד2029, נְטָלָהּ וְהֵרִיחַ בָּהּ וְשָׁבַת2030 נַפְשׁוֹ עָלָיו. אָמַר הַמֶּלֶךְ: בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל כָּל הַפַּרְדֵּס. כָּךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִשְׁבִיל תּוֹרָה. לְאַחַר כ"ו דוֹרוֹת2031 הֵצִיץ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֵידַע מֶה עָשָׂה — וּמְצָאוֹ מָלֵא מַיִם בְּמָיִם:2032 דּוֹר אֱנוֹשׁ — מַיִם בְּמָיִם; דּוֹר הַמַּבּוּל — מַיִם בְּמָיִם; דּוֹר הַפְּלָגָה — מַיִם בְּמָיִם. וְהֵבִיא קַצָּצִים לְקֻצּוֹ2033. וְרָאָה בוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד — אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; נְטָלָּה וְהֵרִיחָה — בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לָהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו — בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”2034. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס — בִּזְכוּת תּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל יִנָּצֵל הָעוֹלָם (ויק“ר כג; שהש”ר ב).

כט “וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא” וְגוֹ'2035 — כְּשֶׁנִּגְלָה הַמָּקוֹם לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד הוּא נִגְלָה, אֶלָּא עַל כָּל־הָאֻמּוֹת. בַּתְּחִלָּה הָלַךְ אֵצֶל בְּנֵי עֵשָׂו וְאָמַר לָהֶם: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: לֹא תִרְצָח. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל עַצְמוֹ2036 שֶׁל אוֹתוֹ אֲבִיהֶם רוֹצֵחַ הוּא (“וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”2037) וְלֹא הִבְטִיחוֹ אָבִיו אֶלָּא עַל הַחֶרֶב (“וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה”2038) — אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת־הַתּוֹרָה. הָלַךְ לוֹ אֵצֶל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְאָמַר לָהֶם: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: לֹא תִנְאָף. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־עַצְמָם שֶׁל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים אֵינָם בָּאִים אֶלָּא מִנִּאוּף (“וַתַּהֲרֶין שְׁתֵּי בְנוֹת־לוֹט מֵאֲבִיהֶן” וְגוֹ'2039) — אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת־הַתּוֹרָה. הָלַךְ לוֹ אֵצֶל בְּנֵי יִשְׂמָעֵאל, אָמַר לָהֶם: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: לֹא תִגְנֹב. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־עַצְמָם שֶׁל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים אֵינָם חַיִּים אֶלָּא מִן הַגְּנֵבָה וּמִן הַגָּזֵל (“פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ”2040 ) — אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת־הַתּוֹרָה. לֹא הָיְתָה אֻמָּה בָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הָלַךְ וְדִבֶּר וְדָפַק עַל פִּתְחָהּ, אִם יִרְצוּ וִיקַבְּלוּ אֶת־הַתּוֹרָה. וְאַחַר־כָּךְ בָּא לוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ לוֹ: “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ”2041 (ספרי ברכה; פסיק“ר כ”א).

ל “לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים”2042 — אָמַר רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי הָיוּ הֶהָרִים רָצִים וּמְדַיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, זֶה אוֹמֵר: עָלַי הַתּוֹרָה נִתֶּנֶת וְזֶה אוֹמֵר: עָלַי הַתּוֹרָה נִתָּנֶת; תָּבוֹר2043 בָּא מִבֵּית אֵלִים2044 וְכַרְמֶל מֵאַסְפַּמְיָא, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי נִקְרֵאתִי וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי נִקְרֵאתִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים”? כֻּלְכֶם הָרִים, אֶלָּא כֻלְּכֶם גַּבְנֻנִּים; כֻּלְכֶם נֶעֶשְׂתָה עֲבוֹדָה זָרָה עַל רָאשֵׁיכֶם; אֲבָל סִינַי שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה עֲבוֹדָה־זָרָה עָלָיו — “הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ”2045 (ב"ר צט).

לא סִינַי מֵהֵיכָן בָּא? אָמַר רַ' יוֹסֵי: מֵהַר הַמּוֹרִיָּה נִתְלַשׁ2046 כְּחַלָּה מֵעִסָּה, מִמָּקוֹם שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק אָבִינוּ: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: הוֹאִיל וְיִצְחָק אֲבִיהֶם נֶעְקַד עָלָיו, נָאֶה לְבָנָיו לְקַבֵּל עָלָיו תּוֹרָה (שו“ט ס”ח ע“פ ביהמ”ד ח"ה).

לבֶ “וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְִּית הָהָר”2047 — אָמַר רַ' אַבְדִּימֵי בַר חַמָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה2046 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא עַל יִשְׂרָאֵל אֶת־הָהָר כְּגִגִּית2048, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת־הַתּוֹרָה — מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתְכֶם (שבת פח; ע"ז ב: ).

לג דָּרַשׁ רַב סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל “נַעֲשֶׂה” לְ“נִשְׁמַע” בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְקָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד “נַעֲשֶׂה” וְאֶחָד כְּנֶגֶד “נִשְׁמַע”; וְכֵוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי־חַבָּלָה2049 וּפֵרְקוּם2050, אֱמַר: “וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב”2051.

אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל “נַעֲשֶׂה” לְ“נִשְׁמַע” יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: מִי גִלָּה לְבָנַי רָז2052 זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ! שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּרֲכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ1974 — מִתְּחִלָּה “עֹשֵׂי” וְאַחַר־כָּךְ “לִשְׁמֹעַ” (שבת פח).

לד אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֶת־הַתּוֹרָה צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ2053, עוֹף לֹא פָרַח, שׁוֹר לֹא גָעָה, אוֹפַנִּים2054 לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ, הַיָּם לֹא נִזְדַּעְזֵעַ, הַבְּרִיוֹת לֹא דִבֵּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ — וְיָצָא הַקּוֹל: “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”2055 (שמ"ר כט).

לה “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”2056 — לְפִי שֶׁנִּרְאָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֵׂה מִלְחָמָה, וְנִרְאָה לָהֶם בְּסִינַי כְּסוֹפֵר מְלַמֵּד תּוֹרָה, וְנִרְאָה לָהֶם בִּימֵי שְׁלֹמֹה כְּבָחוּר, וְנִרְאָה לָהֶם בִּימֵי דָנִיֵּאל כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: לֹא בִשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי דְּמֻיּוֹת הַרְבֵּה תְּדַמּוּ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה אֱלֹהוֹת, אֶלָּא אֲנִי הוּא שֶׁבַּיָּם, אֲנִי הוּא שֶׁבְּסִינַי, אֲנִי הוּא שְׁבְּכָל־מָקוֹם — “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”2057 (תנח' יתרו; ילק"ש; מכיל' בשלח — שירה ד).

לו “חִכּוֹ מַמְתַּקִּים”2058 — אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי “אָנֹכִי” פָּרְחָה נִשְׁמָתָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ”2059. חָזַר הַדִּבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַתָּה חַי וְקַיָּם וְתוֹרָתְךָ חַיָּה וְקַיֶּמֶת, וּשְׁלַחְתַּנִי אֵצֶל מֵתִים? — כֻּלָּם מֵתִים! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וְהִמְתִּיק לָהֶם אֶת־הַדִּבֵּר. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל־יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר”2060. אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: " קוֹל־יְיָ בַּכֹּחַ" לְבַחוּרִים, " קוֹל יְיָ בֶּהָדָר" לִתְשִׁישִׁין2061. רַ' לֵוִי אָמָר: אִלּוּ הָיָה כָתוּב: " קוֹל יְיָ בְּכֹחוֹ" — לֹא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמוֹד, אֶלָּא “קוֹל־יְיָ בַּכֹּחַ” — בַּכֹּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד: הַבַּחוּרִים לְפִי כֹחָם, הַזְּקֵנִים לְפִי כֹחָם, הַקְּטַנִּים לְפִי כֹחָם, הַיּוֹנְקִים לְפִי כֹחָם, וְהַנָּשִׁים לְפִי כֹחָן.

תְּנִי רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: תּוֹרָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְיִשְׂרָאֵל הֶחֱזִירָה לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶם. הִתְחִילָה הַתּוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל מִן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יֵשׁ מֶלֶךְ מַשִּׂיא בִתּוֹ וְהוֹרֵג אֶת־בֶּן־בֵּיתוֹ? — כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂמֵחַ בִּשְׁבִילִי, וּבָנֶיךָ מֵתִים! מִיָּד חָזְרָה נִשְׁמָתָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ2062.

דָּבָר אַחֵר: “חִכּוֹ מַמְתַּקִּים”2063 — לְמֶלֶךְ שֶׁדִּבֶּר כְּנֶגֶד בְּנוֹ, וְנִתְיָרֵא וְנִשְׁמְטָה2064 נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ. כֵּוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ כָּךְ, שֶׁנִּשְׁמְטָה נַפְשׁוֹ — הִתְחִיל מְגַפֵּף2065 וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ, וּמְפַתֵּהוּ וְאוֹמֵר לוֹ: מַה־לָּךְ? לֹא בְנִי יְחִידִי אַתָּה? לֹא אֲנִי אָבִיךָ? — כָּךְ כְּשֶׁדִּבֶּר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”2066 — מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָם. כֵּוָן שֶׁמֵּתוּ הִתְחִילוּ הַמַּלְאָכִים מְגַפְּפִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתָם וְאוֹמְרִים לָהֶם: מַה־לָּכֶם? אַל תִּירָאוּ, “בָּנִים אַתֶּם לַיָי אֱלֹהֵיכֶם”2067! וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מַמְתִּיק בְּחִכּוֹ הַדִּבֵּר וְאוֹמֵר לָהֶם: לֹא בָנַי אַתֶּם? אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, עַמִּי אַתֶּם, חֲבִיבִים אַתֶּם לְפָָנָי — וְהִתְחִיל מְפַתֶּה אוֹתָם עַד שֶׁחָזְרָה נִשְׁמָתָם (שהש“ר ו; שמ”ר ה', שם פ"ט).

לז “כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב”2068 — אֵלּוּ הַנָּשִׁים2069. אָמַר לוֹ: אֱמֹר לָהֶן רָאשֵׁי דְבָרִים2070, שֶׁהֵן יְכוֹלוֹת לִשְׁמוֹעַ, “וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל”2071 — אֵלוּ הָאֲנָשִׁים2072, אָמַר לוֹ: אֱמֹר לָהֶם דִּקְדּוּקֵי דְבָרִים שֶׁהֵם יְכוֹלִין לִשְׁמוֹעַ. דָּבָר אַחֵר: לָמָּה לְנָשִׁים תְּחִלָּה — שֶׁהֵן מִזְדָּרְזוֹת בְּמִצְווֹת. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ מַנְהִיגוֹת אֶת־בְּנֵיהֶן לְתוֹרָה (שמ"ר כה).

לח וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא — יָצְאָה נִשְׁמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ”2073. וּמֵאַחַר שֶׁמִּדִּבּוּר רִאשׁוֹן יָצְאָה נִשְׁמָתָם, דִּבּוּר שֵׁנִי הֵיאַךְ קִבֵּלוּ? — הוֹרִיד טַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים וְהֶחֱיָה אוֹתָם.

וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא — חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶם י"ב מִיל, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי־הַשֵָּׁרת מְדַדִּים2074 אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן”2075 — אַל תִּקְרֵי “יִדֹּדוּן” אֶלָּא “יְדַדּוּן” (שבת פח).

לט חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמָר: מָה הַיָּם הַזֶּה, בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל גָּדוֹל גַּלִּים קְטַנִּים, כָּךְ בֵּין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר דִּקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ2076 שֶׁל תּוֹרָה (ירוש' שקלים ו).

מ “מִי כָל־בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ” וְגוֹ‘2077 — בֹּא וּרְאֵה הֵיאַךְ הַקּוֹל יוֹצֵא אֵצֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כֹחוֹ: הַזְּקֵנִים לְפִי כֹחָם, הַבַּחוּרִים לְפִי כֹחָם, הַקְּטַנִּים לְפִי כֹחָם וְהַנָּשִׁים לְפִי כֹחָן. אָמַר רַ’ יוֹסֵי בַר חֲנִינָא: אִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל הַדָּבָר הַזֶּה — לְמַד מִן הַמָּן, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְפִי כֹחַ שֶׁל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, הַבַּחוּרִים הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ כְּלֶחֶם, וְהַזְּקֵנִים — כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ, וְיוֹנְקִים — כְּחָלָב מִשְּׁדֵי אִמָּם, וְהַחוֹלִים — כְּסֹלֶת מְעֹרֶבֶת בִּדְבָשׁ, וְהַגּוֹיִם טוֹעֲמִין אוֹתוֹ מַר כְּגִדִּין2078. — וּמָה הַמָּן שֶׁהָיָה מִין אֶחָד, נֶהְפַּךְ לְכַמָּה מִינִין בִּשְׁבִיל צֹרֶךְ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד, הַקּוֹל שֶׁהָיָה כֹחַ בּוֹ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהָיָה מִשְׁתַּנֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁלֹּא יֻזָּקוּ, הֱוֵי — “יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת”2079 (שמ"ר ה).

מא בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֶת־הַתּוֹרָה בְּסִינַי הֶרְאָה בְקוֹלוֹ לְיִשְׂרָאֵל פִּלְאֵי־פְלָאִים. כֵּיצַד? הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מְדַבֵּר וְהַקּוֹל יוֹצֵא וּמְחַזֵּר בְּכָל הָעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים אֶת־הַקּוֹל בָּא לָהֶם מִן הַדָּרוֹם — וְהָיוּ רָצִים לְדָרוֹם לְקַבֵּל אֶת־הַקּוֹל מִשָּׁם, נֶהְפַּךְ לָהֶם לְצָפוֹן — וְהָיוּ רָצִים לְצָפוֹן, נֶהְפַּךְ לְמִזְרָח — וְהָיוּ רָצִים לְמִזְרָח, נֶהְפַּךְ לָהֶם לְמַעֲרָב — וְהָיוּ רָצִים לְמַעֲרָב, נֶהְפַּךְ לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם — וְהָיוּ תוֹלִים עֵינֵיהֶם לְשָׁמָיִם, — וְהָיָה הַקּוֹל נֶהְפַּךְ לָהֶם מִן הָאָרֶץ. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: “וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?”2080.

“וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת”2081 — מַהוּ אֶת־הַקּוֹלֹת? אֶלָּא שֶׁהָיָה הַקּוֹל נֶהְפָּךְ לְשִׁבְעָה קוֹלוֹת, וּמִשִּׁבְעָה לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. וְלָמָּה לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן? כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כָל־הָאֻמּוֹת. (שמ“ר ה; תנה”ק).

מב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ יִתֶּן־אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב”2082? כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַגְּבוּרָה2083 נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת. תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: “וּכְפַטִּישׁ2084 יְפֹצֵץ סָלַע”2085 — מַה פַּטִּישׁ זֶה נֶחֱלָק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת, אַף כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת (שבת פח:).

מג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא נֶהְפַּךְ לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּאָדָם שֶׁמַּכֶּה עַל הַסַּדָּן2086 וְהַנִּיצוֹצוֹת נִתָּזוֹת לְכָאן וּלְכָאן. רַ' יוֹסֵי בַר חֲנִינָא אָמָר: כְּאָדָם שֶׁהוּא מַכֶּה בְּפַטִּישׁ עַל הָאֶבֶן וְהַצְּרוֹרוֹת נִתָּזוֹת לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ: “הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב”2087 (שם עפ“י ילק”ש).

מד תַּנְיָא: “זָכוֹר” וְ“שָׁמוֹר”2088 בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ — מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְאֵין הָאֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ (ר"ה כז.).

––––––––

מה “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר”2089 — שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת־הַכֹּל בְּבַת אֶחָת: מֵמִית וּמְחַיֶּה בְּבַת אֶחָת, מַכֶּה וְרוֹפֵא בְּבַת אֶחָת. אִשָּׁה עַל הַמַּשְׁבֵּר, יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשִׁים בְּבֵית־הָאֲסוּרִין, אֶחָד בְּמִזְרָח וְאֶחָד בְּמַעֲרָב, וְאֶחָד בְּצָפוֹן, וְאֶחָד בְּדָרוֹם — שׁוֹמֵעַ כֻּלָּם בְּבַת־אֶחָת (שמ"ר כח).

מו “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר”2090 — אָמַר רַ' יִצְחָק: מַה שֶׁהַנְּבִיאִים עֲתִידִים לְהִתְנַבְּאוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר קִבְּלוּ מֵהַר סִינָי, שֶׁכֵּן משֶׁה אוֹמֵר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: “כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם… וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם”2091 — " עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם" לֹא כָתוּב כָּאן 2092 אֶלָּא “עִמָּנוּ הַיּוֹם” — אֵלוּ הַנְּשָׁמוֹת הָעֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה בָהֶן עֲמִידָה; שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה כָּל־אֶחָד וְאֶחָד קִבֵּל אֶת־שֶׁלּוֹ. וְלֹא כָל־הַנְּבִיאִים בִּלְבַד קִבְּלוּ מִסִּינַי נְבוּאָתָם, אֶלָּא אַף הַחֲכָמִים הָעוֹמְדִים בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד קִבֵּל אֶת־שֶׁלּוֹ מִסִּינָי (שם).

––––––––

מז כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְכָל־מַלְכֵי הַגּוֹיִם אֲחָזָתַם רְעָדָה בְּהֵיכְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה. נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע וְאָמְרוּ לוֹ: מַה קּוֹל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר שָׁמָעְנוּ? מַבּוּל בָּא לָעוֹלָם?…אָמַר לָהֶם: כְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: שֶׁמָּא מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ מֵבִיא. אָמַר לָהֶם: כְּבָר נִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מַשְׁחִית כָּל בָּשָׂר. — אֶלָּא מַה־קּוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה שֶׁשָּׁמָעְנוּ? אָמַר לָהֶם: חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ־לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁהָיְתָה גְנוּזָה אֶצְלוֹ תתקע"ד דּוֹרוֹת2093 קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהוּא מְבַקֵשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן”2094. מִיָּד פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ: “יְיָ יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם”2095 (זבח' קטז; ע"י).

––––––––

מח כֵּוָן שֶׁקִּבְּלוּ [יִשְׂרָאֵל] הַתּוֹרָה הִלְבִּישָׁם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מִזִּיו הֲדָרוֹ. וּמֶה הָיָה הַלְּבוּשׁ? רַ' יוֹחָנָן אָמַר: עֲטָרוֹת הִלְבִּישָׁם; וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: כְּלִי־זַיִן נָתַן לָהֶם, וְהַשֵּׁם הַגָּדֹול חָקוּק עָלָיו, וְכָל יָמִים שֶׁהָיָה בְיָדָם לֹא הָיָה מַלְאַךְ־הַמָּוֶת יָכוֹל לִשְׁלוֹט בָּהֶם (שמ"ר נא).

מט אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מַה־לִּילוּד־אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אָמַר לָהֶם: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא. אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְדָּה גְנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִתְּנָה לְבָשָׂר־וָדָם? — “יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־תְּנָה הוֹדְךָ עַל־הַשָּׁמָיִם…מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?”2096 אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: הַחֲזֵר לָהֶם תְּשׁוּבָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא יִשְׂרְפוּנִי בְּהֶבֶל שֶׁבְּפִיהֶם2097 . אָמַר לוֹ: אֱחֹז בְּכִסֵּא־כְבוֹדִי וְהַחֲזֵר לָהֶם תְּשׁוּבָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, תּוֹרָה, שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי, מַה כָּתוּב בָּהּ: — “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”2098. אָמַר לָהֶם: לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם? לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם? תּוֹרָה לָמָּה תְהֵא לָכֶם? שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “לֹא־יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים”2099 — בֵּין הַגּוֹיִם אַתֶּם שְׁרוּיִם, שֶׁעוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה? — שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “לֹא תִשָּׂא”2100 — מַשָּׂא וּמַתָּן2101 יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקָדְּשׁוֹ”2102 — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים שְׁבוּת? שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ”2103 — אָב וְאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “לֹא תִּרְצָח”, “לֹא תִּנְאָף”, “לֹא תִּגְנֹב”2104 — קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? — מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ אֲדֹנֵנוּ מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ”2105 — וְאִלּוּ “תְּנָה הוֹדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם” לֹא כָתוּב2106. מִיָּד כָּל־אֶחָד וְאֶחָד נַעֲשָׂה לוֹ אוֹהֵב לְמשֶׁה וּמָסַר לוֹ דָבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם”2107. וְאַף מַלְאַךְ־הַמָּוֶת מָסַר לוֹ דָבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתֵּן אֶת־הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם”2108, וְאוֹמֵר: “וַיַּעֲמֹד בֵּין־הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים” וְגוֹ'2109 — וְאִלּוּ לֹא אָמַר לוֹ מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ? (שבת פ"ט).

נ אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לְמשֶׁה כְּתוּבָה בְאֵשׁ שְׁחוֹרָה2110 עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה וַחֲתוּמָה וּמְלֻפֶּפֶת2111 בְּאֵשׁ, וְעִם שֶׁכּוֹתֵב קִנַּח הַקּוּלְמוּס2112 בִּשְׂעָרוֹ — וּמִשָּׁם2113 נָטַל משֶׁה זִיו הַפָּנִים2114. (ירוש' שקלים; ילק"ש).

נא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא בָּא שָׂטָן וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמַר לוֹ: נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ. הָלַךְ אֵצֶל אֶרֶץ, אָמַר לָהּ: תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמְרָה לוֹ: “אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ” וְגוֹ‘2115. הָלַךְ אֵצֶל יָם, וְאָמַר לוֹ: “אֵין עִמָּדִי”2116. הָלַךְ אֵצֶל תְּהוֹם, וְאָמַר לוֹ: “לֹא בִי הוּא”2117… חָזַר וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, חִפַּשְׂתִּיהָ בְּכָל הָאָרֶץ וְלֹא מְצָאתִיהָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֵצֶל בֶּן־עַמְרָם. הָלַךְ אֵצֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ: תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא הֵיכָן הִיא? אָמַר לוֹ: וְכִי מָה אֲנִי שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא תּוֹרָה? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, בַּדַּאי2118 אַתָּה?! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, חֶמְדָּה גְנוּזָה2119 יֶשׁ־לָךְ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ בְּכָל־יוֹם — אֲִנִי אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי2120? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: הוֹאִיל וּמִעַטְתָּ עַצְמְךָ2121, תִּקָּרֵא עַל שְׁמֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי” וְגוֹ’2122.

וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים2123 לְאוֹתִיּוֹת. אָמַר לוֹ: משֶׁה, אֵין שָׁלוֹם בְּעִירֶךָ2124?! אָמַר לְפָנָיו: כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ? אָמַר לוֹ: הָיָה לְךָ לְעָזְרֵנִי2125. מִיָּד אָמַר לוֹ: “וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ”2126 (שבת פט).

––––––––

נב שָׁאַל רַ' חֲנִינָא בֶּן עָגִיל אֶת רַ' חִיָּא בְּרַ' אַבָּא: מִפְּנֵי מָה בַּדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן “טוֹב”2127 וּבַדִּבְּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת נֶאֱמַר בָּהֶן “טוֹב”? אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי לָמָּה נֶאֱמַר בָּהֶן “טוֹב”? שְׁאָלֵנִי אִם נֶאֱמַר בָּהֶן “טוֹב” אִם לָאו? שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נֶאֱמַר בָּהֶן טוֹב אִם לָאו. כַּלֵּךְ2128 אֵצֶל רַ' תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי, שֶׁהָיָה רָגִיל אֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שֶׁהָיָה בָקִי2129 בְּאַגָּדָה. הָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: מִמֶּנּוּ לֹא שָׁמַעְתִּי, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לִי שְׁמוּאֵל בַּר נַחוּם: הוֹאִיל וְסוֹפָם לְהִשְׁתַּבֵּר. — וְכִי סוֹפָם לְהִשְׁתַּבֵּר מַה הִיא? אָמַר רַב אָשֵׁי: חָס וְשָׁלוֹם, פָּסְקָה2130 טוֹבָה מִיִּשְׂרָאֵל! (ב"ק נד, נה).

נג מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם: מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם גּוֹזֵר גְּזֵרָה, סָפֵק מְקַיְּמִין אוֹתָהּ, סָפֵק אֵין מְקַיְּמִין אוֹתָהּ; וְאִם תִּמְצֵי2131 לוֹמַר מְקַיְּמִין אוֹתָהּ — בְּחַיָּיו מְקַיְּמִין אוֹתָהּ, בְּמוֹתוֹ אֵין מְקַיְּמִין אוֹתָהּ; וְאִלּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ גָּזַר כַּמָּה גְזֵרוֹת וְתִקֵּן כַּמָּה תַּקָּנוֹת — וְקַיָּמוֹת הֵן לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים (שבת ל).

נד בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת2132 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם2133: מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם מוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ — מוֹכֵר עָצֵב וְלוֹקֵח2134 שָׂמֵחַ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֵינוֹ כֵן: נָתַן לָהֶם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל — וְשָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל־תַּעֲזֹבוּ”2135 (בר' ה).

נה דָּרַשׁ גְּלִילִי אֶחָד לִפְנֵי רַב חִסְדָּא: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן תּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת2136 לְעַם מְשֻׁלָּשׁ2137 עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי2138 בְּיוֹם שְׁלִישִׁי2139 בְּחֹדֶשׁ שְׁלִישִׁי2140 (שבת פח).


ז. נָדָב וַאֲבִיהוּא

נו “וְאֶל־משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל־יְיָ אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדַב וַאֲבִיהוּא”2141 — הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ תְּחִלָּה, וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִים אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. אָמַר לוֹ נָדָב לַאֲבִיהוּא: אֵימָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת־הַדּוֹר? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “אַל־תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר”2142 — נִרְאֶה מִי קוֹבֵר אֶת־מִי.

אָמַר רַב פַּפָּא: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת; הַרְבֵּה סְיָחִים2143 מֵתוּ וְנַעֲשׂוּ עוֹרוֹתֵיהֶם שְׁטִיחִין2144 עַל גַּבֵּי אִמּוֹתֵיהֶם (סנה' נב.; ויק"ר כ).


ח. חֵטְא הָעֵגֶל

נז “וַיַּרְא הָעָם כִּי־בשֵׁשׁ משֶׁה”2145בָּאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא יָרַד משֶׁה. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם, אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם נִתְכַּנְּסוּ אַרְבָּעִים אֶלֶף [עֵרֶב רַב] שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל, וּשְׁנֵי חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם עִמָּהֶם, וּשְׁמוֹתָם יוֹנוֹס וְיֻמְבְּרוֹס, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לִפְנֵי פַרְעֹה כָּל אוֹתָם כְּשָׁפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב; “וַיַּעֲשׂוּ גַם־הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם”2146. וְנִקְהֲלוּ כֻלָּם עַל אַהֲרֹן וְאָמְרוּ: שׁוּב אֵינוֹ יוֹרֵד. אָמְרוּ לָהֶם אַהֲרֹן וָחוּר: עַכְשָׁו יוֹרֵד מִן הָהָר. לֹא הִשְׁגִּיחוּ2147. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב2148 אֶת־הָעוֹלָם, אָמַר לָהֶם: משֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לַמָּרוֹם. אָמַר לָהֶם: “בָּאוּ שֵׁשׁ”, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו; מֵת — וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. הֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ שֶׁל משֶׁה תְּלוּיָה בַאֲוֵיר בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְהָיוּ מַרְאִים בְּאֶצְבַּע וְאָמָרוּ: “כִּי־זֶה משֶׁה הָאִישׁ”2149.

מִיָּד עָמַד חוּר וְגָעַר בָּהֶם וְאָמַר: קְשֵׁי־עֹרֶף, אֵין אַתֶּם נִזְכָּרִים כַּמָּה נִסִּים עָשָׂה לָכֶם! — עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ.

נִתְכַּנְּסוּ עַל אַהֲרֹן, אָמְרוּ לוֹ: אִם תַּעֲשֶׂה לָנוּ אֱלֹהִים — מוּטָב, וְאִם לָאו — אָנוּ עוֹשִׂים לְךָ כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂינוּ לְחוּר. כְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן כָּךְ נִתְיָרֵא וְהִתְחִיל מַעֲסִיקָם בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: “פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם”2150. דָּבָר קָשֶׁה אָמַר לָהֶם, שֶׁהַנָּשִׁים מִתְעַכְּבוֹת בּוֹ. הָלְכוּ אֵֶצל הַנָּשִׁים, עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: חָס־וְשָׁלוֹם, שֶׁנִּכְפֹּר2151 בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת הָאֵלּוּ וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה־זָרָה? כֵּוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לָהֶם — “וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל־הָעָם אֶת־נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם”2152 [שֶׁלָּהֶם].

אָמַר רַ' יִרְמְיָה: כְּשֶׁהֵבִיאוּ הַנְּזָמִים תָּלָה2153 אַהֲרֹן עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמָר: “אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת־עֵינַי הַיּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם”2154 — אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת־כָּל־הַמַּחֲשָׁבוֹת, שֶׁבְּעַל־כָּרְחִי אֲנִי עוֹשֶׂה. הִשְׁלִיךְ לָאֵשׁ וּבָאוּ הַחַרְטֻמִּים וְעָשׂוּ בְלַהֲטֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִיכָה הָיָה, שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ2155 בְּבִנְיָן, זֶה שֶׁהִצִּילוֹ משֶׁה מִן הַלְּבֵנִים2156, נָטַל לוּחַ שֶׁכָּתוּב עָלָיו: “עֲלֵה שׁוֹר!” הִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר בֵּין הַנְּזָמִים — וְיָצָא הָעֵגֶל, כְּשֶׁהוּא נוֹעֵר וּמְקַרְטֵעַ2157. הִתְחִילוּ אוֹמְרִים: “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל”2158.

“וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ”2159 — בִּקְשׁוּ לִבְנוֹת עִמּוֹ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּ לִי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מֵעַצְמִי, שֶׁאֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁיִּבְנֵהוּ אַחֵר עִמִּי. אַהֲרֹן נִתְכַּוֵּן: עַד שֶׁאֲנִי בוֹנֶה אוֹתוֹ — משֶׁה יוֹרֵד. כְּשֶׁבָּנָה וְלֹא יָרַד משֶׁה — קָרָא: “חַג לַייָ מָחָר”2160. אָמַר: יִדָּחֶה הַדָּבָר עַד לְמָחָר. פָּתְחוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְאָמָרוּ: “שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם”2161; וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת: “מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו”2162 (תנח' תשא; תנה“ק; שבת פט.; שמ”ר מא).

נח “וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל־משֶׁה לֶךְ־רֵד”2163 — בִּנְזִיפָה2164 אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: יְרִידָה הִיא לָךְ. אָמַר לוֹ משֶׁה: רִבּוֹנִי! מַה סִּרְחוֹנִי2165? אָמַר לוֹ: “שִׁחֵת עַמְּךָ”2166. אָמַר לוֹ משֶׁה: וְכִי עַמִּי הֵם? “וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל”2167. וּמַה חָטָאוּ? אָמַר לוֹ: “וַיָּמִירוּ אֶת־כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר”2168. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! הָעֵגֶל הַזֶּה טוֹב הוּא לְסַיֵּעַ2169 לָךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: מַה מְּסַיֵּעַ לִי? אָמַר משֶׁה: אַתָּה מַשִּׁיב רוּחוֹת וְהוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים; אַתָּה מַזְרִיחַ חַמָּה וְהוּא — לְבָנָה; אַתָּה מַעֲלֶה אִילָנוֹת וְהוּא מַצְמִיחַ צְמָחִים. אָמַר לוֹ: משֶׁה, אַף אַתָּה טוֹעֶה בָּעֵגֶל כְּמוֹתָם! אָמַר לוֹ משֶׁה: אִם כֵּן — אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הוּא אוֹכֵל עֵשֶׂב וְעוֹמֵד לִשָּׁחֵט — “לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ?”2170 (תנח' תשא; שמ"ר מג).

נט “לֵךְ־רֵד”2171 — אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא “לֵךְ־רֵד”, חָשְׁכוּ פָּנָיו שֶׁל משֶׁה וְנַעֲשָׂה כְסוֹמֵא2172 מִן הַצָּרוֹת וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם לֵירֵד, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מְבַקְשִׁים לְהָרְגוֹ. אָמָרוּ: הֲרֵי הַשָּׁעָה לְהָרְגוֹ. יָדַע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מָה הַמַּלְאָכִים מְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת לוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא? אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' אַבָּא בַּר אַיְבוּ: פָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא פִּשְׁפָּשׁ2173 מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ וְאָמַר: “לֵךְ־רֵד”.

בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי אָמָרוּ: כֵּוָן שֶׁבָּא משֶׁה לֵירֵד בָּאוּ הַמַּלְאָכִים לְהָרְגוֹ. מֶה עָשָׂה? אָחַז בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וּפָרַשׂ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא טַלִּיתוֹ עָלָיו, שֶׁלֹּא יַחְבְּלוּהוּ2174 (שמ"ר מב).

ס “לֵךְ־רֵד”2175 — אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, רֵד מִגְּדֻלָּתֶךָ; כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְדֻלָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל חָטָא, אַתָּה לָמָּה לִּי? מִיָּד תָּשַׁשׁ2176 כֹּחוֹ שֶׁל משֶׁה וְלֹא הָיָה לוֹ כֹחַ לְדַבֵּר. כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ: “הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם”2177, אָמַר משֶׁה: דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּי — מִיָּד עָמַד וְנִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׁר־וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהָיָה מַכֵּהוּ מַכָּה גְדוֹלָה, וְהָיָה אוֹהֲבוֹ יוֹשֵׁב לְפָנָיו וּמִתְיָרֵא לוֹמַר לוֹ דָבָר. כֵּוָן שֶׁאָמַר הַמֶּלֶךְ: “אִלְמָלֵא אוֹהֲבִי זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב לְפָנַי — הֲרַגְתִּיךָ”. אָמַר: דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּי — מִיָּד עָמַד וְהִצִּילוֹ.

“וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי”2178 — אָמַר רַ' אַבָּהוּ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ2179: מְלַמֵּד, שֶׁתְּפָסוֹ משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, כִּבְיָכוֹל2180, כְּאָדָם שֶׁתּוֹפֵס אֶת־חֲבֵרוֹ בְּבִגְדּוֹ, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵין אֲנִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתִּמְחַל וְתִסְלַח לְיִשְׂרָאֵל. (ברא' לב).

סא “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וַיִחַר־אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם”2181 — וְכִי משֶׁה הָיָה תוֹפֵס בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, שֶׁהוּא אוֹמֵר “הַנִּיחָה לִּי”? אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן2182 וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן: הַנִּיחוּ לִי שֶׁאַכֶּנּוּ. וְהָיָה הַפַּדְגּוֹג2183 שֶׁל בְּנוֹ עוֹמֵד בִּטְרַקְלִין. אָמַר הַפַּדְגּוֹג: הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בְּקִיטוֹן, — לָמָּה הוּא אוֹמֵר: “הַנִּיחוּ לִּי”? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ2184 עַל בְּנוֹ, לְכָךְ הוּא מְצַעֵק “הַנִּיחָה לִּי”. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי”. אָמַר משֶׁה: מִפְּנֵי קָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי”. מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, הָוֵי “וַיְחַל משֶׁה, אֶת־פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו”2185.

“וַיְחַל משֶׁה”2186 — אָמַר רַ' חִיָּא: לֹא הִנִּיחַ משֶׁה זָוִית בָּרָקִיעַ, שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּט2187 בָּהּ.

“חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה”2188 — אָמַר רַ' יִצְחָק: עָשָׂה משֶׁה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כוֹעֵס עַל יִשְׂרָאֵל. כֵּוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא כָּךְ אָמַר לוֹ: משֶׁה, שְׁתֵּי הַפָּנִים בְּכָעַס? אֲנִי וְאַתָּה כּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם? — לֹא יְהוּ שְׁתֵּי הַפָּנִים בְּכָעַס! אֶלָּא כְּשֶׁאֶהְיֶה נוֹתֵן רוֹתְחִים הֱוֵי נוֹתֵן צוֹנְנִים, וּכְשֶׁתְּהֵא נוֹתֵן רוֹתְחִים אֶהְיֶה נוֹתֵן צוֹנְנִים. אָמַר לוֹ משֶׁה:: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב בָּנֶיךָ, וְאֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא מִי שֶׁיְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סַנֵּגוֹרְיָא (שמ“ר מב; דב”ר ג; ילק"ש תשא).

סב “לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”2189 — מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן יְצִיאַת מִצְרָיִם? אֶלָּא אָמַר משֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, מֵהֵיכָן הוֹצֵאתָ אוֹתָם? — מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיוּ כֻלָּם עוֹבְדֵי טְלָאִים.

אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְחָכָם שֶׁפָּתַח לִבְנוֹ חֲנוּת שֶׁל בְּשָׂמִים בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת; הַמָּבוֹי עָשָׂה שֶׁלּוֹ, וְהָאֻמָּנוּת עָשְׂתָה שֶׁלָּהּ, וְהַנַּעַר כְּבָחוּר עָשָׂה שֶׁלּוֹ — יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. בָּא אָבִיו וּתְפָסוֹ עִם הַזּוֹנָה. הִתְחִיל הָאָב צוֹעֵק וְאוֹמֵר: הוֹרֶגְךָ אָנִי! הָיָה שָׁם אוֹהֲבוֹ. אָמַר לוֹ: אַתָּה אִבַּדְתָּ הַנַּעַר וְאַתָּה צוֹעֵק כְּנֶגְדּוֹ. הִנַּחְתָּ כָל הָאֻמָּנֻיּוֹת וְלֹא לִמַּדְתּוֹ אֶלָּא בַשָּׂם, וְהִנַּחְתָּ כָל־הַמְּבוֹאוֹת וְלֹא פָתַחְתָּ לּוֹ חֲנוּת אֶלָּא בְשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. כָּךְ אָמַר משֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, הִנַּחְתָּ כָל־הָעוֹלָם וְלֹא שִׁעְבַּדְתָּ בָנֶיךָ אֶלָּא בְמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים טְלָאִים, וְלָמְדוּ מֵהֶם בָּנֶיךָ וְאַף הֵם עָשׂוּ הָעֵגֶל. לְפִיכָךְ אָמָר: “אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”2190 — דַּע מֵהֵיכָן הוֹצֵאתָ אוֹתָם (שמ"ר מג).

סג אָמְרוּ דְבֵי רַ' יַנַּאי: כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ2191 לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל…הוּא גָרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת־הָעֵגֶל…אֵין אֲרִי נוֹהֵם2192 מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן2193 אֶלָּא מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר.

אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה כְּחוּשָׁה וּבַעֲלַת אֵבָרִים2194, הֶאֱכִילָהּ כַּרְשִׁינִים2195 וְהָיְתָה מְבַעֶטֶת בּוֹ. אָמַר לָהּ: מִי גָרַם לָךְ שֶׁתְּהֵא מְבַעֶטֶת בִּי — אֶלָּא כַרְשִׁינִים שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ.

אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הִרְחִיצוֹ וְסָכוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְתָלָה לוֹ כִּיס עַל צַוָּארוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל פֶּתַח שֶׁל זוֹנוֹת. מַה־יַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלּא יֶחֱטָא?

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל”2196 (בר' לד.).

סד “זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ”2197 — אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִלְמָלֵי נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ הָיִיתִי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ בְּטֵלִים כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ בְטֵלָה; עַכְשָׁו שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל — מַה־שִּׁמְךָ הַגָּדוֹל חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ קַיֶּמֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

“וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי”2198 — “אֲשֶׁר אָמַרְתָּ” לֹא נֶאֱמַר — אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בֶּן־נַחֲמָנִי: כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לִּי: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁמִי, הָלַכְתִּי וְאָמַרְתִּי לֶָהֶם בִּשְׁמֶךָ — עַכְשָׁו מָה אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם2199?

“מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְיָ”2200 — “יָכֹל יְיָ” לֹא נֶאֱמַר — אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: עַכְשָׁו יֹאמְרוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם — תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ כִּנְקֵבָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּילָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: בֶּן־עַמְרָם, וַהֲלֹא כְבָר רָאוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם עַל הַיָּם? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר: לִפְנֵי מֶלֶךְ אֶחָד יָכֹל לַעֲמֹד, לִפְנֵי שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ”2201 — תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: כִּדְבָרֶיךָ, עֲתִידִים אֻמּוֹת־הָעוֹלָם לוֹמַר כֵּן. אַשְׁרֵי הַתַּלְמִיד שֶׁרַבּוֹ מוֹדֶה לוֹ!

“וְאוּלָם חַי־אָנִי”2202 — אָמַר רָבָא אָמַר רַ' יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, הֶחֱיִיתַנִי בִדְבָרֶיךָ. (בר' לב.; ע"י).

סה בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה אֶת־הַלּוּחוֹת הָיוּ סוֹבְלִין אֶת־עַצְמָם2203; כֵּוָן שֶׁיָּרַד וְקָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וְרָאָה אֶת־הָעֵגֶל, פָּרַח אוֹתוֹ הַכְּתָב מֵעֲלֵיהֶם וְנִמְצְאוּ כְבֵדִים עַל יָדָיו שֶׁל משֶׁה. מִיָּד — “וַיִּחַר־אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת־הַלֻּחוֹת”2204 (תנח' תשא).

סו תַּנְיָא: כְּשֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְכוֹתֵב “אֶרֶךְ אַפַּיִם”, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים? אָמַר לוֹ: אַף לִרְשָׁעִים. אָמַר לְפָנָיו: רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ! אָמַר לוֹ: עַתָּה תִרְאֶה שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְכָךְ. כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל [בָּעֵגֶל], אָמַר לוֹ: לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי: אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי: אַף לִרְשָׁעִים! וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ"2205 (סנה' קיא).

סז “וְשָׁב אֶל־הַמַּחֲנֶה” וְגוֹ‘2206 — אָמַר רַ’ אַבָּהוּ: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: עַכְשָׁו יֹאמְרוּ: הָרַב בְּכַעַס וְתַלְמִיד בְּכַעַס, יִשְׂרָאֵל מַה־תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אִם אַתָּה מַחֲזִיר הָאֹהֶל לִמְקוֹמוֹ — מוּטָב, וְאִם לָאו — יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן תַּלְמִידְךָ מְשָׁרֵת תַּחְתֶּיךָ (בר' סג:).

––––––––

סח “וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם”2207 — אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין לְךָ כָּל פֻּרְעָנוּת וּפֻרְעָנוּת שֶׁבָּאָה לָעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּהֶכְרַע לִיטְרָא שֶׁל עֵגֶל הָרִאשׁוֹן2208.

רַב יוּדָן בְּשֵׁם רַב אַסִּי אָמָר: אֵין לְךָ כָּל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹּא נָטַל אוּנְקְיָא2209 אַחַת שֶׁל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (סנה' קב.; שמ“ר מ”ג; קה"ר ט).


ח. הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו2210

סט “תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן”2211 — אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: “עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן”, הָיָה לוֹ לְהָבִיא אַרְבָּעָה קֻנְדֵּסִים2212 וְלִמְתּוֹחַ אֶת־הַמִּשְׁכָּן עֲלֵיהֶם; אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה לְמַעְלָה אֵשׁ אֲדֻמָּה, אֵשׁ יְרֻקָּה, אֵשׁ שְׁחוֹרָה, אֵשׁ לְבָנָה וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן. אָמַר לוֹ משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! וְכִי מֵאַיִן יֶשׁ־לִי אֵשׁ אֲדֻמָּה, אֵשׁ יְרֻקָּה, אֵשׁ שְׁחוֹרָה, אֵשׁ לְבָנָה? אָמַר לוֹ: “בְּתַבְנִיתָם2213 אֲשֶׁר־אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר”2214 (פסיק' דר"כ, ד: ).

ע “וְעָשִׂיתָ אֶת־הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן”2215 — וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַקְּרָשִׁים? יַעֲקֹב אָבִינוּ נָטַע אוֹתָם. בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם, אָמַר לְבָנָיו: בָּנָי! עֲתִידִים אַתֶּם לְהִגָּאֵל מִכָּאן וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא עָתִיד לוֹמַר לָכֶם מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִים, שֶׁתַּעֲשׂוּ לוֹ אֶת־הַמִּשְׁכָּן; אֶלָּא עִמְדוּ וְנִטְעוּ אֲרָזִים מֵעַכְשָׁו, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיֹּאמַר לָכֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ אֶת־הַמִּשְׁכָּן — יִהְיוּ הָאֲרָזִים מְתֻקָּנִים לָכֶם. מִיָּד עָמְדוּ וְנָטְעוּ וְעָשׂוּ כֵן. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶת־הַקְּרָשִׁים” — אוֹתָן שֶׁהִתְקִין לָהֶם אֲבִיהֶם (תנח' תרומה).

עא אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: קְרָסִים2216 שֶׁל זָהָב בְּלוּלָאוֹת הָיוּ נִרְאִים בְּמִשְׁכָּן כְּכוֹכָבִים הַקְּבוּעִים בָּרָקִיעַ (פסיק' דר"כ, ה.).

––––––––

עב “וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה”2217 — בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה בָּהָר וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא [צִוָּהוּ עַל] מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה נִתְקַשָּׁה בוֹ משֶׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא? הֶרְאָה לוֹ אֵשׁ לְבָנָה, אֵשׁ אֲדֻמָּה, אֵשׁ שְׁחוֹרָה, אֵשׁ יְרֻקָּה, וְעָשָׂה מֵהֶן אֶת־הַמְּנוֹרָה, גְּבִיעֶיהָ, כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ וְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים, וְאָמַר לוֹ: “וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה” — שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מַרְאֶה לוֹ בְּאֶצְבָּע (תנה"ק שמיני).

עג — “שִׁבְעָה־אֵלֶּה עֵינֵי יְיָ הֵמָּה2218 מְשׁוֹטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ”2219 — כְּנֶגֶד שִׁבְעַת כּוֹכָבִים שֶׁמְּשׁוֹטְטִין בְּכָל הָאָרֶץ (שם).

עד “בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת”2220 — אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לָנוּ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁנָּאִיר לְפָנֶיךָ? אַתָּה הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהָאוֹרָה דָּרָה אֶצְלֶךָ — וְאַתָּה אוֹמֵר “אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנֹרָה”2221! — הָוֵי “כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי”2222. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָכֶם, אֶלָּא שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְפִקֵּחַ וְסוֹמֵא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדָּרֶךְ. אָמַר לוֹ פִקֵּחַ לְסוֹמֵא: כְּשֶׁנִּכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת צֵא וְהַדְלֵק לִי אֶת־הַנֵּר הַזֶּה וְהָאֵר לִי. אָמַר לוֹ הַסּוֹמֵא: בְּטוֹבָתְךָ2223, כְּשֶׁהָיִיתִי בַדֶּרֶךְ אַתָּה הָיִיתָ מְסַמְּכֵנִי, עַד שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת אַתָּה הָיִיתָ מְלַוֶּה אוֹתִי, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר: הַדְלֵק לִי אֶת־הַנֵּר וְהָאֵר לִי! אָמַר לוֹ הַפִּקֵּחַ: שֶׁלֹּא תְהֵא מַחֲזִיק לִי טוֹבָה2224 שֶׁהָיִיתִי מְלַוְּךָ בַּדֶּרֶךְ — לְכָךְ אָמַרְתִּי לָךְ: “הָאֵר לִי” (במ"ר טו).

עה רַ' אֲבִינָא אָמַר: הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל חַמָּה אֶחָד מִמְּשַׁמְּשַׁי הוּא, וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵאת לָעוֹלָם אֵין כָּל בִּרְיָה יְכוֹלָה לָזוּן2225 עֵינֶיהָ מִמֶּנָּה — וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ? הַבָּרָק הַזֶּה אֶחָד מִתּוֹלְדוֹת הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה הוּא, וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ מַבְהִיק אוֹרוֹ — וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ? אָמַר רַ' אַחָא: “יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר”2226 — לֹא בָאתִי אֶלָּא לְזַכּוֹתֶךָ.

רַ' בֶּרֶכְיָה אָמָר: הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל עַיִן, אֵין אָדָם רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַלָּבָן שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: מַה מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה בָּרָאתִי לְךָ אוֹרָה — וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ?

דָּבָר אַחֵר: בָּשָׁר־וְדָם מַדְלִיק נֵר מִנֵּר דָּלוּק, שֶׁמָּא יוּכַל לְהַדְלִיק נֵר מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ? שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם”2227 מַה כָּתוּב אַחֲרָיו: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר”2228 — וּמִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ הוֹצֵאתִי אוֹרָה — וַאֲנִי צָרִיךְ לְאוֹרָה שֶׁלָּכֶם? לֹא אָמַרְתִּי לָךְ אֶלָּא לְעַלּוֹת אוֹתְךָ2229 — “לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד” (ויק“ר לא; במ”ר טו).

––––––––

עו אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: בְּצַלְאֵל — עַל שֵׁם חָכְמָתוֹ נִקְרָא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ אֱמָר־לוֹ לִבְצַלְאֵל: עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, אָרוֹן וְכֵלִים, — הָלַךְ משֶׁה וְהָפַךְ2230 וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן. אָמַר לוֹ: משֶׁה רַבֵּנוּ! מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר־כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְאַתָּה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לִי אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן; כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: עֲשֵׂה מִשְׁכָּן, אָרוֹן וְכֵלִים. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְצֵל־אֵל הָיִיתָ וְיָדָעְתָּ! (בר' נה).

עז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ2231 (שם).

עח אָמַר רַ' חֲנִינָא בֶן פַּזִּי: אֵין לְךָ גָּדוֹל מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה וְאֵין לְךָ יָרוּד מִשֵּׁבֶט דָּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: יָבוֹא וְיִזְדַּוֵּג2232 לוֹ, שֶׁלֹּא יְהוּ מְבַזִּין אוֹתוֹ וְשֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם רוּחוֹ גַסָּה עָלָיו, לְפִי שֶׁהַגָּדוֹל וְהַקָּטָן שָׁוִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם. בְּצַלְאֵל מִשֶּׁל יְהוּדָה וְאָהֳלִיאָב מִדָּן — וְהוּא מִזְדַּוֵּג לוֹ (שמ"ר מ).

עטוַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן”2233 — וַי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה! מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה רַגְזָנִית2234. אָמַר הַמֶּלֶךְ: עֲשִׂי לִי פָּרְפּוּרָה2235. הִתְחִילָה לַעֲסֹק בָּהּ. כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה מִתְעַסֶּקֶת בָּהּ אֵינָהּ מְרִיבָה. נִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה וְהֵבִיאָה לַמֶּלֶךְ, רָאָה אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ וְיָשְׁרָה בְעֵינָיו, מִיָּד הִתְחִיל לוֹמַר: וַי, וַי! אָמַרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מַה־זֶּה, אֲדוֹנִי? הִטְרַחְתִּי אֶת־עַצְמִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר "וַי, וַי! " אָמַר לָהּ: הַמְּלָאכָה יָפָה וּכְשֵׁרָה בְעֵינַי, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיִית עוֹסֶקֶת בַּמְּלָאכָה לֹא הָיִית כּוֹעֶסֶת וְלֹא מְקַנְטֶרֶת2236 אוֹתִי; עַתָּה, שֶׁאַתְּ פְּנוּיָה2237, מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא תַכְעִיסִי אוֹתִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ בָנַי עֲסוּקִים בַּמִּשְׁכָּן לֹא הָיוּ מַלִּינִים עָלָי, עַתָּה יַתְחִילוּ שׁוּב לְקַּנְטֵר אוֹתִי. לְכָךְ נֶאֱמַר — "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה "2238, — וַי־הִיא בְּיוֹם כַּלּוֹת! (תנח' תשא).

פ “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן”2239 — אָמַר משֶׁה: יוֹדֵעַ אֲִני שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹגְנִים הֵם, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה לָהֶם חֶשְׁבּוֹן מִכָּל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן עִמָּהֶם — “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן” — וְהוּא נוֹתֵן לָהֶם חֶשְׁבּוֹן עַל כָּל־דָּבָר וְדָבָר כְּסִדְרָם בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף וְלַנְּחשֶׁת: “וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל…וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת”2240…עִם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן וְהוֹלֵךְ, שָׁכַח אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל שֶׁעָשָׂה מֵהֶם וָוִים לָעַמּוּדִים וְלֹא הָיוּ נִרְאִים. הִתְחִיל עוֹמֵד תָּמֵהַּ וְאוֹמֵר: “עַכְשָׁו יִמְצְאוּ יְדֵיהֶם2241 שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָלַי לוֹמַר, שֶׁאֲנִי נָטַלְתִּי אוֹתָם”, — וְהוּא חוֹזֵר לָבוֹא עַל כָּל־מְלָאכָה וּמְלָאכָה. מִיָּד הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֶת־עֵינָיו, וְתָלָה עֵינָיו וְרָאָה, שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִם וָוִים לָעַמּוּדִים, הִתְחִיל לְהָשִׁיב לָהֶם בְּקוֹל רָם2242: “וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים”2243! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַיְּסוּ2244 יִשְׂרָאֵל. מִי גָרַם לוֹ? עַל יְדֵי שֶׁיָּשַׁב וְעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן — “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן”2245.

וְלָמָה עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן? הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מַאֲמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא”2246 — וּמשֶׁה נָתַן חֶשְׁבּוֹן? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָׁמַע לֵצָנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִים אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה כְּצֵאת משֶׁה…וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה”2247 וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים? הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מֵאֲחוֹרָיו וְאוֹמֵר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: רְאֵה צַוָּארוֹ! רְאֵה שׁוֹקָיו! אוֹכֵל מִשֶּׁלָּנוּ, שׁוֹתֶה מִשֶּׁלָּנוּ; וַחֲבֵרוֹ מְשִׁיבוֹ: “רֵיקָא! אָדָם שֶׁנִּתְמַנָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַל כִּכְּרֵי כֶסֶף וְעַל כִּכְּרֵי זָהָב, שֶׁאֵין לוֹ חֵקֶר וְלֹא מִשְׁקָל וְלֹא מִנְיָן — מָה אַתָּה רוֹצֶה, שֶׁלֹּא יְהֵא עָשִׁיר?” כְּשֶׁשָּׁמַע כֵּן, אָמַר: חַיֵּיכֶם, מִשֶׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם חֶשְׁבּוֹן; כֵּוָן שֶׁנִּגְמְרָה אָמַר לָהֶם: “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן”2248 (תנח' פקודי).

פא שָׁאַל קוֹנְטְרִיקוֹס הֶגְמוֹן2249 אֶת־רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: בְּגִבּוּי2250 הַכֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מָאתַיִם וְאַחַת כִּכָּר וְאַחַד עָשָׂר מָנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ…לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף” וְגוֹ‘2251 —, וּבִנְתִינַת הַכֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מְאַת כִּכָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי מְאַת כִּכָּר הַכֶּסֶף” וְגוֹ’2252 — משֶׁה רַבְּכֶם גַנָּב הָיָה, אוֹ קֻבְיוּסְטוּס2253 הָיָה, אוֹ אֵינוֹ בָקִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת: נָתַן מֶחֱצָה וְנָטַל מֶחֱצָה2254, וּמֶחֱצָה שָׁלֵם לֹא הֶחֱזִיר. אָמַר לוֹ: משֶׁה רַבֵּנוּ גִזְבָּר2255 נֶאֱמָן הָיָה, וּבָקִי בְחֶשְׁבּוֹנוֹת הָיָה, וּמָנֶה שֶׁל קֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה2256.

וְעוֹד שְׁאֵלוֹ: בִּפְרָטָם שֶׁל לְוִיִּם2257 אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, וּבִכְלָלָם אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אָלֶף. וּשְׁלשׁ מֵאוֹת לְהֵיכָן הָלָכוּ? אָמַר לוֹ: אוֹתָם שְׁלשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת הָיוּ, וְאֵין בְּכוֹר מַפְקִיעַ2258 בְּכוֹר (בכ' ה).


ט. נְסִיעָתָם וַחֲנִיָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר

פב כֵּיצַד הָיְתָה נְסִיעָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר? סִמָּן הָיָה לְמשֶׁה בְּעָנָן אֵימָתַי הָיָה מִסְתַּלֵּק2259. כֵּוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁמִּסְתַּלֵּק הָיָה אוֹמֵר: “קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ”2260 — וְהֶעָנָן מִסְתַּלֵּק. נִסְתַּלֵּק הֶעָנָן הָיוּ כֻלָּם מִתְקָרְבִים לִסַּע וּמְיַשְּׁבִים2261 אֶת־כְּלֵיהֶם. מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ בְהֵמָה הָיָה נוֹשֵׂא עָלֶיהָ, וְהֶעָנָן נוֹטֵל אֶת־הַשְּׁאָר. כֵּוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ2262 — תָּקְעוּ בַחֲצוֹצְרוֹת וְנָסַע יְהוּדָה וְדִגְלוֹ, תְּחִלָּה נְשִׂיאוֹ וְשִׁבְטוֹ אַחֲרָיו. וְכֵן כֻּלָּם — “אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ בְאֹתֹת”2263.

וְסִמָּנִים הָיוּ לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא: מַפָּה2264, וְצֶבַע עַל כָּל־מַפָּה וּמַפָּה, כְּצֶבַע שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (מֵהֶם לָמְדוּ הַמַּלְכֻיּוֹת לִהְיוֹת עוֹשִׂין מַפָּה וְצֶבַע לְכָל מַפָּה וּמַפָּה). כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט נָשִׂיא שֶׁלּוֹ — צֶבַע מַפָּה שֶׁלוֹ דּוֹמֶה לְצֶבַע שֶׁל אַבְנוֹ בְּחשֶׁן וְאֵפוֹד: רְאוּבֵן אַבְנוֹ אֹדֶם, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה אָדֹם, וּמְצֻיָּר עָלָיו דּוּדָאִים2265; שִׁמְעוֹן — פִּטְדָּה, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה יָרֹק וּמְצֻיָּר עָלָיו שְׁכֶם2266; לֵוִי — בָּרֶקֶת, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה שְׁלִישׁ לָבָן, שְׁלִישׁ שָׁחוֹר וּשְׁלִישׁ אָדֹם, וּמְצֻיָּר עָלָיו אוּרִים וְתֻמִּים2267; יְהוּדָה — נֹפֶךְ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דְּמוּתוֹ כְּעֵין שָׁמַיִם, וּמְצֻיָּר עָלָיו אַרְיֵה2268; יִשָּׂשׂכָר — סַפִּיר, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה שָׁחוֹר דּוֹמֶה לְכָחֹל, וּמְצֻיָּר עָלָיו שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ2269; זְבוּלוּן — יַהֲלֹם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לָבָן, וּמְצֻיָּר עָלָיו סְפִינָה2270; דָּן — לֶשֶׁם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְסַפִּיר, וּמְצֻיָּר עָלָיו נָחָשׁ2271; גָּד — שְׁבוֹ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחוֹר, אֶלָּא מְעֹרָב שָׁחוֹר וְלָבָן, וּמְצֻיָּר עָלָיו מַחֲנֶה2272; נַפְתָּלִי — אַחְלָמָה, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן צָלוּל שֶׁאֵין אַדְמִימוּתוֹ עַזָּה, וּמְצֻיָּר עָלָיו אַיָּלָה2273; אֲשֵׁר — תַּרְשִׁישׁ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְאֶבֶן יְקָרָה שֶׁמִּתְקַשְּׁטוֹת בָּהּ הַנָּשִׁים, וּמְצֻיָּר עָלָיו אִילַן זַיִת2274; יוֹסֵף — שֹׁהַם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ שָׁחוֹר בְּיוֹתֵר, וּמְצֻיָּר לִשְׁנֵי נְשִׂיאִים אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מִצְרַיִם2275, וְעַל מַפָּה שֶׁל אֶפְרַיִם הָיָה מְצֻיָּר שׁוֹר2276, וְעַל מַפָּה שֶׁל מְנַשֶׁה הָיָה מְצֻיָּר רְאֵם2277; בִּנְיָמִין — יָשְׁפֵה, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְי"ב הַצְּבָעִים, וּמְצֻיָּר עָלָיו זְאֵב2278. לְכָךְ נֶאֱמַר: “בְּאֹתֹת”, שֶׁסִּמָּנִים הָיוּ לָהֶם לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא.

וְכָךְ הָיוּ מְהַלְּכִין — וְהָעֲנָנִים עַל גַּבֵּיהֶם. וּכְמִין קוֹרָה יָצְאָה מִן הֶעָנָן, שֶׁבָּהּ הָיוּ יוֹדְעִים לְאֵיזוֹ רוּחַ הֵם נוֹסְעִים. רוֹצֶה שֶׁיַּחֲנוּ — אוֹתוֹ הֶעָנָן שֶׁהָיָה עַל גַּבֵּי הַמִּשְׁכָּן בְּאֶמְצַע הַמַּחֲנוֹת הָיָה עוֹמֵד לוֹ — וְהָיוּ בְנֵי לֵוִי מַעֲמִידִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן קֹדֶם לְכָל הַמַּחֲנוֹת, עַד שֶׁלֹּא בָאוּ; וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ הָיוּ עוֹמְדִים וְחוֹנִים כָּל־אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ, וְעַנְנֵי כָבוֹד עוֹמְדִים עַל גַּבֵּיהֶם. זוֹ הָיְתָה גְּדֻלַּת משֶׁה, שֶׁלֹּא הָיָה עֲנַן־הַשְּׁכִינָה יוֹרֵד עַל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיָה משֶׁה אוֹמֵר: “שׁוּבָה יְיָ רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל”2279.

כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִים הָיָה הָאָרוֹן מַקְדִּים לִפְנֵיהֶם, וְהָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִים מִתּוֹךְ בַּדֵּי הָאָרוֹן וְשׂוֹרְפִים לִפְנֵיהֶם אֶת־הַנְּחָשִׁים וְאֶת־הָעַקְרַבִּים וְהוֹרְגִים שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

כֵּיצַד הָיְתָה חֲנִיָּתָם? כִּפְסִקְיָא2280 אַחַת שֶׁל אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה הָיוּ חוֹנִים וּמַקִּיפִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן מִכָּל רוּחַ. משֶׁה, אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם עַל פְּנֵי כָל־מִזְרַח אֹהֶל מוֹעֵד. הַבְּאֵר בְּפֶתַח הֶחָצֵר סְמוּכָה לְאָהֳלוֹ שֶׁל משֶׁה, וְהִיא הָיְתָה מוֹדִיעָה לְכָל־הַמַּחֲנוֹת הֵיאַךְ יַחֲנוּ. כֵּיצַד? כֵּוָן שֶׁעָמְדוּ קַלְעֵי הֶחָצֵר הָיוּ שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים עוֹמְדִים עַל הַבְּאֵר וְאוֹמְרִים שִׁירָה, וְהָיוּ מֵימֵי הַבְּאֵר יוֹצְאִים וְנַעֲשִׂים נְהָרִים נְהָרִים; נָהָר אֶחָד יוֹצֵא וּמַקִּיף אֶת־מַחֲנֵה הַשְּׁכִינָה, וּמֵאוֹתוֹ נָהָר יוֹצְאִים אַרְבָּעָה נְהָרוֹת בְּאַרְבַּע זָוִיּוֹת הֶחָצֵר. לִבְסוֹף מִתְעָרְבִים וּמַקִּיפִים אֶת־כָּל־מַחֲנֵה הַלְוִיִּם וּמְהַלְּכִים בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, וְנִרְאִים טַבְלָיוֹת־טַבְלָיוֹת2281 מַקִּיפִין מַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְנָהָר גָּדוֹל מַקִּיף אֶת־כָּל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל מִבַּחוּץ וְנַעֲשִׂים נְהָרִים נְהָרִים בֵּין כָּל־שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, וְהָיוּ הַנְּהָרוֹת מַקִּיפִים אוֹתָם מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ וּמְצַיְּנִים2282 אוֹתָם טַבְלָיוֹת־טַבְלָיוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף וּמוֹדִיעִים אֶת־הַגְּבוּלִים שֶׁבֵּין כָּל־אֶחָד וְאֶחָד. וְהָיוּ הַנְּהָרִים מְגַדְּלִים לָהֶם כָּל־ מִינֵי מַעֲדַנִּים וּבְהֶמְתָּם רוֹעָה נֶגֶד חֶנְיָתָם, וְהָיָה הֶעָנָן פָּרוּשׂ עֲלֵיהֶם וּמַבְדִּיל בֵּינָם לְבֵין בְּהֶמְתָּם. וּמִזִּיו הַתְּכֵלֶת הָיוּ הַנְּהָרוֹת נִרְאִים כִּתְכֵלֶת, מְצֻיָּרִים כְּעֵין הַשַּׁחַר2283 וְהַלְּבָנָה וְהַחַמָּה; וְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם הָיוּ רוֹאוֹת אוֹתָם לְכַמָּה מִילִים וּמְשַׁבְּחוֹת וְאוֹמְרוֹת: “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר?”2284 (במ“ר ב‘; תנח’; ילק”ש).

פג תְּנִי רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעָאי: שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אֶחָד שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי לוּחוֹת נְתוּנִין בְּתוֹכוֹ. זֶה שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה מֻנָּח בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְזֶה שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת בְּתוֹכוֹ הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא עִמָּהֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אָרוֹן אֶחָד הָיָה, וּפַעַם אַחַת יָצָא בִימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה (ירוש' שקל' ו; ילק"ש שמואל א').


י. מְרַגְּלִים

פד “שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים” וְגוֹ' — זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “אֶשְׁתּוֹלֲלוּ אַבִּירֵי לֵב…וְלֹא־מָצְאוּ כָל־אַנְשֵׁי־חַיִל יְדֵיהֶם”2285 אֵלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁשָּׁלְחוּ הַמְרַגְּלִים, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לְשׁוֹן־הָרָע עַל הָאָרֶץ — וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מַה לַּעֲשׂוֹת? אֶלָּא אַף משֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְרַשְּׁלוּ2286 יְדֵיהֶם.

“וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת־הָהָר”2287 — שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִין2288: מַרְאִין אֶת־הַפְּסֹלֶת2289 תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ מַרְאִין אֶת־הַשֶּׁבַח2290 (תנח' שלח; במ"ר טז).

פה “וּרְאִיתֶם אֶת־הָאָרֶץ מַה־הִיא”2291 — אָמַר לָהֶם: הֱיוּ מִסְתַּכְּלִין בָּאָרֶץ: יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים וְיֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים; יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת אוֹכְלוֹסִין2292 וְיֵשׁ מְמַעֶטֶת אוֹכְלוֹסִין.

“ואֶת־הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה” וְגוֹ'2293 — מִנַּיִן אַתֶּם יוֹדְעִין כֹּחָם? אִם בְּמַחֲנִים2294 הֵם שְׁרוּיִם — הֵם גִּבּוֹרִים וּבוֹטְחִים עַל כֹּחָם, אִם בְּמִבְצָרִים — חַלָּשִׁים הֵם וְלִבָּם רָךְ.

“וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם־רָזָה”2295 — אִם פֵּרוֹתֶיהָ קַלִּים, אִם שְׁמֵנִים; אָמַר לָהֶם: הִסְתַּכְּלוּ בָּאֲבָנִים וּבַצְּרוֹרוֹת שֶׁלָּהּ, אִם שֶׁל צֻנָּמָא2296 הֵם — שְׁמֵנִים הֵם, אִם שֶׁל חֲרָסִים2297 הֵם — רָזִים הֵם (תנח' שלח; במ"ר טז).

פו “וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד־חֶבְרוֹן”2298 — “וַיָּבֹאוּ” הָיָה לוֹ לוֹמַר, אָמַר רָבָא: מְלַמֵּד שֶׁפֵּרַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, אָמַר לָהֶם: אֲבוֹתַי, בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר בִּקֵּשׁ משֶׁה עָלָיו רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן יְהוֹשֻׁעַ2299 — יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ” וְגוֹ'2300 (סוטה לד: ).

פז “וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל אֶשְׁכֹּל” וְגוֹ'2301 — לֹא רָצוּ לִטּוֹל מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִלּוּלֵי כָלֵב שֶׁשָּׁלַף אֶת־הַזַּיִן2302 וְרָץ לִפְנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: אִם אֵין אַתֶּם נוֹטְלִים, אוֹ אַתֶּם הוֹרְגִים אוֹתִי אוֹ אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם — לֹא הָיוּ נוֹטְלִים.

“וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־משֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן…וַיְסַפְּרוּ־לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ…זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא…אֶפֶס כִּי־עַז הָעָם” וְגוֹ'2303 — כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל מְסַפְּרֵי לְשׁוֹן הָרָע: פּוֹתְחִין2304 בְּטוֹבָה וּמַשְׁלִימִין2305 בְּרָעָה.

“וְגַם־יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם”2306 — אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי: עִם שֶׁהֵם עוֹלִים מָצְאוּ שְׁלשָׁה בְנֵי עֲנָק: אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי (לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲחִימָן? שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אָחִי, מָן יָבוֹא עָלָי2307? שֵׁשַׁי — שֶׁהָיָה בָרִיא כְּשַׁיִשׁ; תַּלְמַי — שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה תְלָמִים2308 בָּאָרֶץ; “יְלִדֵי הָעֲנָק” — שֶׁמַּעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָם2309). כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָם מְרַגְּלִים נִתְיָרֵאוּ, מִיָּד הָלְכוּ וְאָמְרוּ: “כִּי־חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ”2310! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הֵטִיחוּ דְבָרִים כְּלַפֵּי מָעְלָה2311. רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמָר: כִּבְיָכוֹל, אֲפִלּוּ בַעַל־הַבַּיִת2312 אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵלָיו מִשָּׁם (סוטה לה.; במ"ר טז).

פח “אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא”2313 — דָּרַשׁ רָבָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה. “אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה” — כֵּיצַד? הָיוּ נִכְנָסִין לָעִיר — הַדֶּבֶר נוֹגֵף אֶת־הַגְּדוֹלִים, וּמִתְעַסְּקִים בְּנֵי הָעִיר בִּקְבוּרָתָם, וּבִרְיָה לֹא הָיְתָה רוֹאָה אוֹתָם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אִיּוֹב מֵת, וְהָיוּ הַכֹּל מִתְעַסְּקִים בְּהֶסְפֵּדוֹ. “וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה” — אֶרֶץ “אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא”; בְּנִסִּים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא — בָּהֶם הוֹצִיאוּ דִבָּה (סוטה שם; תנח' שלח).

פט “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם”2314 — אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מַה הוֹצֵאתֶם מִפִּיכֶם. “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים” וִתַּרְתִּי2315 עֲלֵיכֶם, אֶלָּא “וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” מַקְפִּיד2316 אָנִי: וְכִי יוֹדְעִים הֱיִיתֶם מֶה עָשִׂיתִי אֶתְכֶם בְּעֵינֵיהֶם? מִי יֹאמַר שֶׁלֹּא הֱיִיתֶם בְּעֵינֵיהֶם כְּמַלְאָכִים?

אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְרַגְּלִים שַׁקְרָנִים הָיוּ: בִּשְׁלָמָא2317 “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים” — לְחַיֵּי2318, אֶלָּא "וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם " — מֵהֵיכָן הָיוּ יוֹדְעִים?

וְלֹא הִיא2319: שֶׁכְּשֶׁהָיוּ [בְנֵי הַמָּקוֹם] מַבְרִים2320 אֶת־הָאֲבֵלִים הָיוּ מַבְרִים אוֹתָם תַּחַת הָאֲרָזִים, וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתָם הַמְרַגְּלִים עָלוּ וְיָשְׁבוּ בְאִילָנוֹת, שָׁמְעוּ שֶׁהֵם אוֹמְרִים: רוֹאִים אָנוּ בָּאִילָנוֹת בְּנֵי אָדָם דּוֹמִים לַחֲגָבִים (תנח' שם; סוטה שם).

––––––––

צ “וַיַּהַס כָּלֵב אֶת־הָעָם אֶל־משֶׁה”2321 — אָמַר רַבָּה: שֶׁהֱסִיתָם בִּדְבָרִים, שֶׁרָאָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ מְסַפֵּר [עִמָּהֶם] וְאָמְרוּ לוֹ: “רֹאשׁ קָטוּעַ2322 זֶה יְדַבֵּר”! אָמַר כָּלֵב: אִם אָבֹא לְסַפֵּר עִמָּהֶם, יֹאמְרוּ לִי דָּבָר וְיַשְׁתִּיקוּנִי. עָמַד וְאָמַר לָהֶם: “וְכִי זוֹ בִלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם?…” — הָיוּ סְבוּרִים: בִּגְנוּתוֹ הוּא מְסַפֵּר — וְשָׁתָקוּ. אָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת־הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת־הַמָּן; אִם יֹאמַר: עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ בָרָקִיעַ — לֹא נִשְׁמַע לוֹ2323? (סוטה שם: ע"י שם; תנח' שלח).

צא “וַתִּשָּׂא כָּל־הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ”2324 — כֵּוָן שֶׁבָּאוּ הַמְרַגְּלִים מִתּוּר הָאָרֶץ עָמְדוּ וּפִזְּרוּ עַצְמָם בְּכָל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּתוֹךְ שִׁבְטוֹ, וּמִתְנַפֵּל לְתוֹךְ כָּל־זָוִית שֶׁל בֵּיתוֹ, וְהוּא צֹוֵחַ וּבוֹכֶה כְּאָדָם שֶׁיֶּשׁ־לוֹ מֵת, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו בָּאִים אֵלָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: מַה־לְּךָ, מָרִי2325? וּבְעוֹד שֶׁהוּא עוֹמֵד עוֹשֶׂה עַצְמוֹ נוֹפֵל לִפְנֵיהֶם, אוֹמֵר לָהֶם: אוֹי לִי עֲלֵיכֶם, בָּנַי וּבְנוֹתַי וְכַלּוֹתָי! הֵיאַךְ הָאֱמוֹרִיִּים עֲתִידִים לְתַעְתֵּעַ2326 בָּכֶם! הֵיאַךְ הֵם עֲתִידִים לִשְׁלוֹט בָּכֶם! מִי יוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי אֶחָד מֵהֶם? מִיָּד הֵם כֻּלָּם גּוֹעִים בִּבְכִיָּה, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכַלּוֹתֵיהֶם, עַד שֶׁהָיוּ הַשְּׁכֵנוֹת שׁוֹמְעוֹת אֶת־הַדָּבָר וְאַף הֵן הָיוּ בוֹכוֹת, עַד שֶׁהָיְתָה מַשְׁמַעַת מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, עַד שֶׁהָיָה כָל הַשֵּׁבֶט בּוֹכֶה. וְכֵן חֲבֵרוֹ מְבַכֶּה2327 שִׁבְטוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא חֲבוּרָה אַחַת וְגָעוּ וְנָתְנוּ קוֹל בְּכִיָּתָם לַמָּרוֹם (ילק"ש שלח).

צב אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַלַּיְלָה2328 לֵיל תִּשְׁעָה בְאָב הָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת2329.

“וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְיָ נִרְאָה”2330 — אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מָעְלָה.

“וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת־הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה”2331 — אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשֻׁנָּה. אָמַר רַב חֲנִינָא בַר פַּפָּא: דָּרַשׁ רַ' שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא: מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב2332 לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טִבּוּרָם, וְהָיוּ תוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסוֹת בְּטִבּוּרָם, וּמִטִּבּוּרָם וְנִכְנָסוֹת בִּלְשׁוֹנָם (סוטה לה).


יא. מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ

צג “וַיִּקַּח קֹרַח… וַיִּקָּהֲלוּ עַל־משֶׁה… כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם יְיָ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ” וְגוֹ'2333 — מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן: “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת”2334. קָפַץ קֹרַח וְאָמַר לְמשֶׁה: טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת, מַהוּ — שֶׁתְּהֵא פְטוּרָה מִן הַצִּיצִית? אָמַר לוֹ: חַיָּבֶת. אָמַר לוֹ קֹרַח: טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵינָה פּוֹטֶרֶת עַצְמָהּ, אַרְבָּעָה חוּטִים2335 פּוֹטְרִין אוֹתָהּ? — בַּיִת מָלֵא סְפָרִים — מַהוּ, שֶׁיְהֵא פָטוּר מִן הַמְּזוּזָה? אָמַר לוֹ: חַיָּב בִּמְזוּזָה. אָמַר לוֹ: כָּל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת־הַבָּיִת, שְׁתֵּי פַרְשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה פּוֹטְרוֹת אוֹתוֹ? — דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם, מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹרְאָם.

אָמְרוּ חֲכָמִים: חָכָם גָּדוֹל הָיָה קֹרַח וּמִטּוֹעֲנֵי2336 הָאָרוֹן; וּכְשֶׁאָמַר משֶׁה: “וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת”2337, מִיָּד צִוָּה וְעָשָׂה מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים טַלִּיתוֹת תְּכֵלֶת, וְנִתְעַטְּפוּ בָהֶן אוֹתָם חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁקָּמוּ עַל משֶׁה. עָמַד קֹרַח וְעָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְנִתְעַטְּפוּ בְּטַלִּיתוֹת תְּכֵלֶת. בָּאוּ בְנֵי אַהֲרֹן לִטּוֹל מַתְּנוֹתֵיהֶם חָזֶה וָשׁוֹק, עָמְדוּ כְנֶגְדָּם, אָמְרוּ לָהֶם: מִי צִוָּה אֶתְכֶם לִטּוֹל כָּךְ, לֹא משֶׁה? לֹא נִתֵּן כְּלוּם. לֹא דִבֶּר הַמָּקוֹם כָּךְ! בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת משֶׁה. הָלַךְ לְפַיְּסָם2338. מִיָּד עָמְדוּ כְנֶגְדּוֹ (במ"ר יח; תנח' קרח).

צד בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: “קַח אֶת־הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם…וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל־כָּל־בְּשָׂרָם”2339 — מִיָּד עָשָׂה כָךְ לְקֹרַח. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לְקֹרַח: רְאֵה מֶה עָשָׂה משֶׁה: הוּא נַעֲשָׂה מֶלֶךְ, אֶת־אָחִיו עָשָׂה כֹהֵן גָּדוֹל, אֶת־בְּנֵי אָחִיו עָשָׂה סְגָנֵי כֹהֲנִים2340. כְּשֶׁמְּבִיאִים תְּרוּמָה — אוֹמֵר: תְּהֵא לַכֹּהֵן; כְּשֶׁמְּבִיאִים מַעֲשֵׂר וְאַתֶּם נוֹטְלִים אוֹתוֹ — אוֹמֵר: תְּנוּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לַכֹּהֵן; וְעוֹד, שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ אֶת־שַׂעֲרוֹתֵיכֶם וּמְשַׂחֵק בָּכֶם וּמְזַלְזֵל בָּכֶם; אֶת־עֵינוֹ נָתַן בְּשַׂעֲרוֹתֵיכֶם.2341 אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַף הוּא עוֹשֶׂה כָּךְ. אָמְרָה לוֹ: כֵּוָן שֶׁכָּל הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ — אוֹמֵר אַף הוּא: “תָּמֹת נַפְשִׁי עִם־פְּלִשְׁתִּים”2342.

הִתְחִיל קֹרַח לַחֲזֹר עַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ2343. אָמְרוּ לוֹ: מִי עָשָׂה לְךָ כָּךְ? אָמַר לָהֶם: משֶׁה; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא נְטָלוּנִי בְיָדַי וּבְרַגְלַי וְהָיוּ מְנִיפִים אוֹתִי וְאוֹמְרִים לִי: “הֲרֵי אַתָּה טָהוֹר”, וְהֵבִיאוּ אֶת־אַהֲרֹן אָחִיו וְקִשְּׁטוֹ כְּכַלָּה וְהוֹשִׁיבוֹ בְאֹהֶל מוֹעֵד. מִיָּד הִתְחִילוּ שׂוֹנְאֵי משֶׁה לְגָרוֹת בּוֹ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאָמָרוּ: משֶׁה — מֶלֶךְ, וְאַהֲרֹן אָחִיו — כֹּהֵן גָּדוֹל, וּבָנָיו — סְגָנֵי כְהֻנָּה, תְּרוּמָה — לַכֹּהֵן, מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה — לַכֹּהֵן, תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּהֵן…מִיָּד — “וַיִּקָּהֲלוּ”.

קֹרַח לֵצָן2344 הָיָה, וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. מֶה עָשָׂה? כִּנֵּס כָּל הַקָּהָל, הִתְחִיל לוֹמַר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי לֵצָנוּת. אָמַר לָהֶם: אַלְמָנָה אַחַת הָיְתָה בִשְׁכוּנָתִי וְעִמָּהּ שְׁתֵּי נְעָרוֹת יְתוֹמוֹת, וְהָיְתָה לָהּ שָׂדֶה אֶחָת. בָּאָה לַחֲרשׁ, אָמַר לָהּ משֶׁה: “לֹא־תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹר יַחְדָּו”2345; בָּאָה לִזְרוֹעַ, אָמַר לָהּ: “שָׂדְךָ לֹא־תִזְרַע כִּלְאָיִם”2346; בָּאָה לִקְצוֹר וְלַעֲשׂוֹת עֲרֵמָה, אָמַר לָהּ: “הַנִּיחִי לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה”; בָּאָה לַעֲשׂוֹת גֹּרֶן, אָמַר לָהּ: “תְּנִי תְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי”. הִצְדִּיקָה עָלֶיהָ אֶת־הַדִּין וְנָתְנָה לוֹ. מֶה עָשְׂתָה עֲנִיָּה זוֹ? עָמְדָה וּמָכְרָה אֶת־הַשָּׂדֶה וְלָקְחָה שְׁתֵּי כְבָשׂוֹת, כְּדֵי לִלְבּשׁ מִגִּזּוֹתֵיהֶן וְלֵהָנוֹת מִפֵּרוֹתֵיהֶן. כֵּוָן שֶׁיָּלְדוּ — בָּא אַהֲרֹן וְאָמַר לָהּ: "תְּנִי לִי אֶת־הַבְּכוֹרוֹת, שֶׁכָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “כָּל־הַבְּכוֹר…תַּקְדִּישׁ לַיָי”2347. הִצְדִּיקָה עָלֶיהָ אֶת־הַדִּין וְנָתְנָה לוֹ אֶת־הַוְּלָדוֹת. הִגִּיעַ זְמַן גְּזִיזָה וְגְָזְזָה אוֹתָן. בָּא אַהֲרֹן וְאָמַר לָהּ: תְּנִי לִי רֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁכָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לוֹ”2348, — אָמְרָה: אֵין בִּי כֹחַ לַעֲמֹד בָּאִישׁ הַזֶּה, הֲרֵינִי שׁוֹחַטְתָּן וְאוֹכַלְתָּן; כֵּוָן שֶׁשְּׁחָטָתַן אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. אָמְרָה: אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁשָּׁחַטְתִּי אוֹתָן לֹא נִצַּלְתִּי מִיָּדוֹ — הֲרֵי הֵן עָלַי חֵרֶם! אָמַר לָהּ: אִם כֵּן כֻּלָּן שֶׁלִּי הוּא, שֶׁכָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “כָּל־חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה”2349. נְטָלָן וְהָלַךְ לוֹ, וְהִנִּיחָהּ בּוֹכָה הִיא עִם שְׁתֵּי בְנוֹתֶיהָ. כָּךְ עָלְתָה לַעֲלוּבָה זוֹ2350! כָּל כָּךְ הֵם עוֹשִׂים וְתוֹלִים בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

אוֹן בֶּן פֶּלֶת אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ; אָמְרָה לוֹ: מַה מּוֹעִיל לָךְ? אִם זֶה הָרַב2351 — אַתָּה תַלְמִיד, וְאִם זֶה הָרַב2352 — אַתָּה תַלְמִיד. אָמַר לָהּ: מָה אֶעֱשֶׂה? עִמָּם הָיִיתִי בְּעֵצָה וְנִשְׁבַּעְתִּי לוֹ. אָמְרָה לוֹ: שֵׁב בְּבֵיתְךָ, וַאֲנִי אַצִּילֶךָ. הִשְׁקַתּוּ יַיִן וְהִשְׁכִּיבַתּוּ וְיָשְׁבָה עַל הַפָּתַח. סָתְרָה2353 שַׂעֲרוֹתֶיהָ. כָּל מִי שֶׁבָּא וְרָאָהּ — חָזָר. וּבֵינָתַיִם נִבְלַע קֹרַח וַעֲדָתוֹ.

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ”2354 — זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת, “וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ”2355 — זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח (סנה' קט:; מד' שו“ט; תנח'; במ”ר יח).

צה “זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ־לָכֶם מַחְתּוֹת…וּתְנוּ בָהֶן אֵשׁ” וְגוֹ'2356 — מָה רָאָה משֶׁה לוֹמַר לָהֶם כָּךְ? אָמַר לָהֶם: בְּדָתֵי עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה־זָרָה טָעֻיּוֹת2357 הַרְבֵּה יֵשׁ, וְנִימוּסִים2358 הַרְבֵּה, וּכְמָרִים הַרְבֵּה — וְאֵין כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים בְּבַיִת אֶחָד2359; וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא יְיָ אֶחָד, וְתוֹרָה אַחַת, וּמִשְׁפָּט אֶחָד, וּמִזְבֵּחַ אֶחָד, וְכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד — וְאַתֶּם מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מְבַקְּשִׁים כְּהֻנָּה גְדוֹלָה! (תנה“ק קרח; במ”ר יח).

צו “וַיֹּאמֶר משֶׁה…הַמְעַט מִכֶּם…וַיַּקְרֵב אֹתְךָ…לָכֵן אַתָּה וְכָל־עֲדָתְךָ” וְגוֹ'2360 — כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ פִּיֵּס משֶׁה לְקֹרַח וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהֱשִׁיבוֹ דָבָר! לְפִי שֶׁהָיָה פִקֵּחַ בְּרִשְׁעוֹ, אָמָר: אִם אֲנִי מְשִׁיבוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי בוֹ שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל, וְעַכְשָׁו יְקַפְּחֵנִי2361 בִדְבָרָיו וַאֲנִי מִתְרַצֶּה לוֹ בְּעַל־כָּרְחִי; מוּטָב שֶׁלֹּא אֶזָּקֵק לוֹ2362. כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁאֵין בּוֹ תוֹעֶלֶת פֵּרַשׁ הֵימֶנּוּ (במ"ר יח).

צז “וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה” וְגוֹ'2363 — מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ נִפְתַּחַת כְּפִי־עָבְיוֹ שֶׁל אָדָם, בְּפַרְסוֹת הָאָדָם נִפְתְּחָה כְּמוֹ הָרַגְלַיִם וְהַשּׁוֹקַיִם וְהַבֶּטֶן וְהַצַוָּאר, וְיוֹרְדִים מְעַט מְעַט, וְהָאָרֶץ חוֹנֶקֶת — וְהֵם צוֹעֲקִים: משֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת (ילק"ר).

צח “וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם…שְׁאֹלָה”2364 — רַבּוֹתֵינוּ אָמָרוּ: אֲפִלּוּ הָיוּ כֵלִים בְּיַד הַכּוֹבֵס הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין וְנִבְלָעִין עִמָּהֶם (במ"ר יח).

צט רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' חֶלְבּוֹ אָמָר: אַף שְׁמוֹתֵיהֶם פָּרְחוּ מִתּוֹךְ טוֹמְסוֹתֵיהֶם2365. רַ' יוֹסֵי בַר חֲנִינָא אָמָר: אֲפִלּוּ מַחַט שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם, אַף הִיא נִבְלְעָה עִמָּהֶם. (ירוש' סנה' יא).


יב. מֵי מְרִיבָה

ק “וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת־הַקָּהָל אֶל־פְּנֵי הַסָּלַע” — הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶבֶן וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמַקִּיפִים אוֹתָהּ; וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵצָנִים — וְהָיוּ הַקְּרֵבִים אוֹמְרִים: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבֶּן־עַמְרָם רוֹעֶה שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה, וְרוֹעִים פִּקְחִים2366 בְּמָיִם, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְמָשְׁכֵנוּ לְמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מַיִם וְלוֹמַר לָנוּ: הֲרֵי הוֹצֵאתִי לָכֶם מַיִם — וּלְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ; אִלּוּ כֵן2367, יוֹצִיא לָנוּ מִן הָאֶבֶן הַזּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּךְ צִוָּהוּ: מִכָּל־סֶלַע שֶׁרוֹצִים הוֹצֵא לָהֶם מָיִם. וּמשֶׁה הָפַךְ פָּנָיו, סָבוּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְהֵם הָיוּ עֲשׂוּיִם כִּתּוֹת־כִּתּוֹת עַל הָאֲבָנִים: אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ עִמִּי, שֶׁאוֹצִיא לָכֶם מָיִם. אָמְרוּ לוֹ: מִזֶּה אָנוּ מְבַקְּשִׁים, אִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה אִי אַתָּה מוֹצִיא, אַף מִן [אֶבֶן] אַחֶרֶת אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים — וְנִתְכַּרְכְּמוּ2368 פָנָיו כְּנֶגְדָּם, וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא לָהֶם מַיִם, אֶלָּא מֵאוֹתָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ (ילק"ש חקת).

קא “וַיָּרֶם משֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם”2369 — הִכָּה פַעַם אַחַת, הִתְחִיל הַסֶּלַע נוֹטֵף מַיִם מֻעָטִים, טִפִּין־טִפִּין2370. אָמְרוּ לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, הַמַּיִם הַלָּלוּ לְיוֹנְקֵי־שָׁדַיִם אוֹ לִגְמוּלֵי־חָלָב? מִיָּד הִקְפִּיד2371 כְּנֶגְדָּם, וְהִכָּה פַעֲמַיִם וְיָצְאוּ מַיִם רַבִּים וְשָׁטְפוּ כָל־מַה שֶּׁהָיָה נָתוּן כְּנֶגְדָּם (תנח' חקת; תנה"ק).


יג. טַרְחָנִים

קב “אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם”2372 — מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ טַרְחָנִים2373. הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה שֶׁנּוֹצֵחַ חֲבֵרוֹ בַּדִּין, אוֹמֵר: יֶשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת2374, לְמָחָר אֲנִי דָן, מוֹסֵפְנִי2375 עֲלֵיכֶם דַּיָּנִים; לְכָךְ נֶאֱמַר “טָרְחֲכֶם”. “וּמַשַּׂאֲכֶם”2376 — מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִים2377. הִקְדִּים משֶׁה לָצֵאת, אָמָרוּ: מָה רָאָה בֶן־עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ! אֵחַר לָצֵאת, אָמָרוּ: מָה רָאָה בֶן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת, מָה אַתֶּם סְבוּרִים? — יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת וּמְחַשֵּׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת! (ספרי דבר').

קג “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר”2378 — מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה־שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּמִּדְבָּר, שֶׁהָיוּ נוֹטְלִים בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם קְטַנִּים וְזוֹרְקִים לְתוֹךְ חֵיקוֹ שֶׁל משֶׁה וְאוֹמְרִים לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, מָה אַנּוֹנָא2379 הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְאֵלּוּ? מַה־פַּרְנָסָה הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְאֵלּוּ? (שם; ילק"ש דברים).


יד. אַהֲרֹן

קד “מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי”2380 — כְּאֵיזֶה אָח? אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הָאַחִים שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה: קַיִן שָׂנֵא לְהֶבֶל וַהֲרָגוֹ; יִשְׁמָעֵאל שָׂנֵא לְיִצְחָק וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ; עֵשָׂו שָׂנֵא לְיַעֲקֹב, וְהַשְּׁבָטִים שָׂנְאוּ לְיוֹסֵף. וּכְאֵיזֶה אָח? כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד”2381 — שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה וּמְחַבְּבִין זֶה לָזֶה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל משֶׁה אֶת־הַמַּלְכוּת וְאַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה לֹא קִנְאוּ זֶה בָזֶה, אֶלָּא הָיוּ שְׂמֵחִים זֶה בִגְדֻלַּת זֶה וְזֶה בִגְדֻלַּת זֶה. תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן, אַתָּה מוֹצֵא: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: “וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל־פַּרְעֹה”2382 אָמַר לוֹ משֶׁה: “שְׁלַח־נָא בְּיַד־תִּשְׁלַח”2383. אַתָּה סָבוּר שֶׁמָּא עִכֵּב משֶׁה, שֶׁלֹּא רָצָה לֵילֵךְ; אֵינוֹ כֵן, לֹא עָשָׂה אֶלָּא כִּמְכַבֵּד לְאַהֲרֹן. אָמַר משֶׁה: עַד שֶׁלֹּא עָמַדְתִּי הָיָה אַהֲרֹן אָחִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בְּמִצְרַיִם שְׁמֹנִים שָׁנָה (וּמִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְנַבֵּא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן”2384 ) — אָמַר לוֹ: כָּל־הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הָיָה אַהֲרֹן מִתְנַבֵּא לָהֶם, וְעַכְשָׁו אֲנִי נִכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל אָחִי, שֶׁיְהֵא מֵצַר? לְכָךְ לֹא בִקֵּשׁ משֶׁה לֵילֵךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: לֹא אִכְפַּת לְאַהֲרֹן בְּדָבָר זֶה; לֹא דַי שֶׁאֵינוֹ מֵצַר, אֶלָּא עוֹד שָׂמֵחַ. תֵּדַע לָךְ, שֶׁהוּא יוֹצֵא לְאַפַּנְטִי שֶׁלָּךְ2385, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ2386 — לֹא בְּפִיו בִּלְבַד, אֶלָּא בְלִבּוֹ, לִבּוֹ יוֹתֵר מִפִּיו. כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ קִבֵּל לֵילֵךְ.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: הַלֵּב שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלַּת אָחִיו יִלְבַּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים.

“וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק־לוֹ”2387