הקדמה למהדורה הראשונה

האגדה היא התבנית הספרותית העקרית, ששלטה כמה מאות שנים בעולם היצירה החפשית, העממית והאישית, של האומה הישראלית.

על פי מהותה אין האגדה חזיון ספרותי עראי ועובר, אלא היא יצירה קלַסית של רוח עמנו, יצירה שיש לה פירות לשעתה וקרן קימת לדורות. בעקרה ובכללה הרי היא אחד מן הגִלויים הגדולים של רוח האומה ואישיה. כמה דורות ואישים שִקעו בה, מדעת או שלא מדעת, את כח יצירתם המעולה ואת כל עשר רוחם; כמה דורות טִפלו בבנינה ובשכלולה עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו – אי אפשר שלא יהא בה הרבה מן הנצחי והעולמי, שצריך להשאר קַיָּם כמו שהוא, בצלמו ובדמותו, כיצירת־מופת לדורות עולם.

מצד התכן – כוללת האגדה הרבה ענינים מהשקפות העם ואישיו על האומה הישראלית וקניניה הלאומיים, על חיי־העולם וחיי־שעה שלה, על מאורעותיה ועתידותיה, על גדולי האומה, קורותיהם ומעשיהם, דרכיהם ומדותיהם, על האדם והעולם, על הדעות והאמונות, על חכמת החיים ועל “כבשונו של עולם” (או “השאלות הנצחיות”, בלשון האחרונים), על “מלכותא דארעא” ועל “מלכותא דרקיע” וכו' וכו' – סוף דבר, אין לך מקצוע של הרגש והמחשבה, מאלו שהגיע להם, כמובן, כח הדעת והדמיון בימים ההם – שלא נגעה בו האגדה מצד שהוא.

ומצד הצורה – באו באגדה כמעט מכל הסוגים הספרותיים שהיו נוהגים בישראל במקצועות האמורים באותם הימים: ספורי מעשים ושיחות, ציורים ממשיים ודמיוניים, דרשות ומאמרים, משלים וחדודים, דברי פיוט ושיר, גוזמאות, דברי הבאי ודברי בדיחות, חכמה וחידות וכו' וכו'.

וסגנון הלשון של האגדה הגיע אף הוא – במבחר הדוגמאות, כמובן – לשלֵמות גדולה. זהו סגנון בהיר ופשוט, קל ונובע, נוח ומרֻוח, הרבה יש בו מן הקביעות והדיוק של לשון ספרותית מפותחת, הרבה – מן החמימות הפנימית, הכבושה והנאמנה של לשון־הלב, הרבה מן הציוריות וההפלגה של כח הדמיון העממי והרבה מן הצמצום והחריפות של לשון חכמים ומשלי־עם. במקצת מחלקי האגדה העתיקים ביותר (במשניות ובברַיתות) נשתמר עדין גם הרבה מן הלחלוחית החיונית והבריאות הרעננה של לשון־עם ממש, לשון שלא נִדַּף עדין מתוכה כל “ריח האדמה” ושהקשר הטבעי שבינה ובין עמה עדין עומד וקים במדה ידועה.

מי שרוצה איפוא להכיר את האומה הישראלית מן הצדדים האמורים – על־כרחו “ילך אצל אגדה”, מקצוע ספרותי זה הגדול בכמות ובאיכות, רב־הפנים ורב־הגוָנים, שהיא חטיבה מיוחדת לעם ישראל ובמשך כמה מאות שנים אחרי “חתום חזון” נתלבש בה רוח עמנו וכח־יצירתו בדרך מיוחדת כל־כך ובאופן מקורי שאין דוגמתו בדורות הבאים.

על־ידי האגדה אדם נכנס לבית־חייה הגמורים של האומה הישראלית ומסתכל ב“לפני ולפנים” שלה, מכיר הוא את רבונה של האומה ומציץ בעולמה כמו שהוא, במנהגו ובצביונו שלו, באורו ובאוירו המיוחד, כפי שהוא בנוי ומשוכלל בלב כל האומה, מקטניה ועד גדוליה. מפני שהאגדה בכללותה אינה נחלת יחידים, אלא היא יצירה משותפת של כל האומה והכל שותפים בבריאות עולמה.

אמנם יש באגדה הרבה מן הטפל והעראי – אבל אלה אינם עולים בחשבון. בכל מקצוע של יצירה ספרותית, בשעת שלטונו, מתבצר מקום גם לבינונים ולקטני כשרון, עדת מחקים ומרדפי אמרים, שיש אולי לפרי רוחם ערך כל שהוא לשעתם, ועל זה אנו מזכירים אותם לשבח, אבל אין ערכם מרובה לדורות. ולעולם אין ה“עקר” הקַּיָּם שביצירה בא אלא עם הטפל. אף האילן יש לו סַדָן קים, פירות נאכלים – ועלים נושרים.

המעולה והמשובח באגדה – זה סדנה הקים, סדן שכל דור הוסיף עליו קלפה חדשה – והוא הוא החלק הנצחי שבתוכה, שאין לו גניזה עולמית, אלא עובר ומתנחל כ“נכסי צאן ברזל” מדור לדור ומאבות לבנים.

ובהיות האגדה באמת חביבה בשעתה חבה מיוחדת על “אבות ובנים”, לפיכך היו הרבה ידים מצויות אצלה ונתחברו בה – למטרות שונות ובאופני סדור שונים – ספרים למאות, הם וסרוסיהם וסרוסי־סרוסיהם, כצורתה ובשנוי צורה, בארמית ובעברית וכו' וכו' –עד אין סוף.

ערכם הספרותי של אותם הקבצים ושל מה שבתוכם אינו שוה. האגדה, ככל מקצוע של יצירה ספרותית – היו לה שעות של עליה ושעות של ירידה. פעמים שהיה מקורה ברוך ומעינה מתגבר ופעמים שהיה שותת ומטפטף טפין טפין. יש ששמשו בהיכלה כהנים גדולים ויש ששמשו בו כהנים הדיוטים. על כל פנים, הקבצים הללו, אף־על־פי שאי־אפשר ל“מדרש” בלא חדוש כל שהוא, בכל זאת לא כולם העשירו את אוצר האגדה עושר ממשי אפילו בזמנם. הרבה מהם לא היו אלא חזרה על הראשונות בחלוף הסדר, בסרוס הלשון וגם בערבוב הענינים: עקר בטפל וחשוב בשאינו חשוב.

בזמן חיותה ושלטונה של האגדה – הפזור המרובה היה יפה לה. רבוי הספרים והקבצים, מכיון שנתפשטו בעם –היו לה לסמן כח וברכה. ואם יש בזה מה שיש בזה, ואם העקר המועט מתערב בטפל מרובה – מה בכך? כך דרכה של כל ספרות חיה בשעתה: ענינים חביבים או חשובים ביותר – נדרשים בכמה פנים, הופכין ומהפכין בהם ולא במהרה יהיו למשא על הצבור.

ואפילו משנסתם מעינה ויבש מקורה לגמרי בתור כח יצירה מקורית – מכל־מקום, כל־זמן שלא פסק כח־כחה בחיי האומה, כל־זמן שאותו העולם המיוחד שנתנה בלב האומה עדין היה בכללו קים – אף היא היתה עדין חשובה כחיה.

ובאמת, אפילו בדורות האחרונים, ימים רבים אחרי “סתימת המעין” – השפעתה לא פסקה וכח־כחה לא תשש. כל העם בקטניו ובגדוליו היה מתפרנס עדין ימים רבים מקרנה ומפירותיה ושותה מבארה בכלי ראשון ובכלי שני. הפלטין הנאה שבנתה ושכללה האגדה בכח יצירה של כמה דורות – לא היה בעיני העם כבית־שכיות של עתיקות, שהאדם נכנס בו לשעה, מסתכל – ויוצא, אלא היה משמש כעין דירת קבע לרוחה ולנשמתה של האומה. מערכי הפלטין, תכניתו וצורותיו – הן הן היו גופי החיים הרוחניים של האומה, סדרי עולמה הפנימי וציורי מחשבותיה ורגשותיה על כל מעשה ועל כל חזיון שבעולם.

אין תימה אפוא אם גם בזמן ההוא קמו הרבה סדרנים, שהיו מרבים להפוך באגדה כמו שהיא¹ על פי דרכם הם. עבודה זו היתה בעקרה עבודה של לקוט מתוך הישן עם סדור הדברים וצרופם באופן מתאים לצרכי דורם (עין יעקב, הילקוטים) וגם ספרי לקוטים אלו היו הולכים ומתפשטים בישראל ונעשו ל“ספרי עם” במלוא משמעם.

אבל אותו ה“פזור” ורבוי הספרים שהיה יפה לאגדה בשעת חיותה ושלטונה – עכשו, בבוא חליפתה בתור צורה ספרותית שלטת, נעשה קשה לה והביא לידי תוצאות הפוכות.

בימינו לא כל אדם מצוי אצל ספרים עתיקים ולא כל אדם יכול ורוצה לחטט בתוך תלי־תלים שנצברו כהררים במשך כמה דורות – על מנת למצוא מרגליות תחתם. וכל שכן שלא כל אדם יכול לצרף קרעים וטלאים לטלית שלמה, ושברי אבנים מפוזרות לבנין. האגדה, כמקצוע חפשי של יצירה, היתה כל ימיה כעין שדה של הפקר וחורשה עזובה, שגידולי־הבר והספיחים פרים ורבים בהם מאליהם. ואדם בן זמננו שרגיל לבקש סדר, שטה ושלמות אפשרית בתלמודו, כשיכנס לתוך חורשה עזובה זו – לא ימצא בה את ידיו ואת רגליו ולעולם תהא יגיעתו מרובה משכרה.

האגדות שבשני התלמודים באות קרעים קרעים, מין בשאינו מינו סמוכים זה אצל זה בדרך ארעי ואין כל סדר להם. רוב המדרשים והילקוטים סדורים על־פי פרשיות כתבי־הקדש בלא כל יחס וקשר פנימי בין גופי האגדות. הצד השוה שבכל אותם הספרים, שלעולם לא תמצא בהם ענין שלם במקום אחד. צרף לזה ערבוב העקר בטפל וחשוב בשאינו חשוב, ערבוב הסגנונים והלשונות, סרוסים וסתירות, הכפלות והשמטות, שבושי לשון ונוסחאות וכו' וכו' – כל אותם הדברים שספרים עתיקים מצוינים בהם – ותבין מיד עד כמה קשה על אדם בזמננו ללמוד עקר האגדה מתוך גופי המקורות.

קושי זה שבא מחמת פזור, גרם לידי כך, שאף האגדה, המעולה ושאינה מעולה, כמעט שנדונה לגניזה על־ידי החיים, וככל מקצוע שנתישן ונגנז – יצאה אף היא מרשות הספרות העממית החיה ועברה לרשות אנשי המדע וסופרים “מְעַבְּדִים”, והללו, כידוע, רואים אותה לא כעולם קַיָּם וכגוף חי, אלא כעולם בטל וגוף מת, שצריך להעשות מדרס לחקירה וכמין חמר ל“עבוד” במקום גופי הענינים והמקורות של האגדה – באו אפוא הספרים על אדות אותם הענינים והמקורות; ובמקום עצם היצירות של האגדה כצורתן וכלשונן – באו מיני “עבודים” שונים בשנוי צורה ולשון – “יצירות” מחודשות כביכול מעין אותן האגדות. והיוצא מזה – שהאגדה כהויתה הולכת ונעשית כמין “אור הגנוז” ליחידי סגולה בלבד, והעם בכללו אינו זוכה אלא לשבריריה המועטים, שמגיעים אליו בדרך עקיפים על־ידי צנורות שונים.

אמנם גם בדורות האחרונים ובימינו נתחברו בלעז ובעברית כמה ספרים – ומהם חשובים – שכונתם לעזור לאלו שרוצים להכיר את האגדה; אבל עם כל חשיבותם של אלו לצרך מטרות שונות – מדעיות, שמושיות, חנוכיות ופדגוגיות – סוף־סוף אין בכללם עד היום ספר אחד של “כנוס” בשביל כל העם, ספר שיהא כולל ומקיף את כל המקצועות החשובים של האגדה המעולה כצורתם וכלשונם ועם זה יהא מסודר בסדר הראוי לספר עממי בזמננו. באופן שיקום לעיני המעיין כל ארמון האגדה בנוי בנין שלם כפי האפשר, ערוך ונצב במלא קומתו ותכניתו, בפרטותיו ובכללותיו מן המסד ועד הטפחות.

ולמלאות כפי האפשר את החסרון הזה נתכונו מסדרי “ספר האגדה”. רוצים היו שספר זה יתן את היכלת לכל אדם יודע ספר מישראל “לילך אצל אגדה” בדרך ישרה ומתוקנת, כלומר: דרך שיש בה הכרת עקר הענין על בוריו מצדי צדדיו החשובים, בכללותו ובפרטותיו ומתוכו גופו, מכלי ראשון, ועם זה לא יהא בה אבוד זמן ויגיעה לבטלה.

רוצים היו המסדרים, שהקורא והמעיין היהודי ימצא בספרם זה את כל “האגדות המשובחות הנשמעות באזני כל אדם” מכל אוצרות האגדה באשר הם – התלמודים, הבריתות והמדרשים – אבל בלא אותו ה“יתר כנטול”, שרובו אינו מעלה, אלא מוריד.

כל המשובח והמעולה שבאגדה, כל מה שיש בו, לדעת המסדרים ולפי טעמם, גרעין של מחשבה ורגש מצד התכן או קורטוב של נוי מצד הצורה והסגנון או שאר חשיבות מצד שהוא (כגון פרסום באומה) ואם יש בו כדי להצטרף לענין שלם – אותו השתדלו המסדרים לאסוף לתוך ספר זה.

והאגדות הבאות בספר זה – באות כמו שהן, כצורתן וכלשונן, בלא “עבוד” צורה שיש עמו גם אבוד צורה וזיופה ובלא הוספת פוך של שוה פרוטה מצד המסדרים. מלבד תקוני הנוסחאות והלשון על פי גופי המקורות ולפי השערה מתונה, תקונים מוכרחים למטרת הספר וסדורו ולתועלת גוף הענין, כמו שמבואר עוד בפרוטרוט להלן – לא התירו לעצמם המסדרים לשנות כלום מן המטבע שטבע רוח העם לאגדותיו. האגדה המעולה, ככל יצירה עממית קלסית, שהגיעה במבחר דוגמאותיה לידי שלמותה האפשרית, אינה זקוקה לשום מיני פרכוס מ“שלנו”. פרכוס זה לעולם שבחו ספק ופגמו ודאי. נאה האגדה ויעלת־חן כמו שהיא דוקא וטבעיותה ומקוריותה – הן כל שבחה וכחה. אדרבא, “האמנים והיוצרים” שבדורנו הרבה יש להם ללמוד ב“סוד היצירה” הישראלית מן האגדה, ולא להפך – וגם זו היתה אחת מכונת המסדרים.

והכנוס עצמו שב“ספר האגדה” – אינו כנוס של גבוב או של סדור חיצוני וארעי, מעין זה של ספרי השמוש (כגון על־פי א"ב או על־פי שמות החכמים בעלי האגדה, וכדומה לזה מן הסדורים הטכניים והמכניים) – אלא הריהו סדור שיש עמו בנין. והוא הוא עקר העבודה שבספר האגדה.

ואיזהו סדור שיש עמו בנין? כל שיש בו צירוף חוליות לפרקים, ופרקים – לגוף אחד בעל דמות שלמה, כל שיש בו התאמה פנימית ואחדות בין החלקים וכל שאפשר על ידו לעמוד מתוך הפרטים על הכלל כלו.

ולסדור כגון זה שאפו בעלי “ספר האגדה”.

כל החמר האגדי המרובה, הצבור תלי־תלים כחרבות היכל עתיק בתלמודים, בבריתות ובמדרשים וכו‘; כל אלפי המאמרים והספורים, השיחות והשמועות, הפתגמים והמשלים וכו’ וכו' המפוזרים כ“אבני גיר מנֻפצות” במקומות שונים – כל אלה נתלקטו ברוב יגיעה דבר דבר ממקומו, אגדה לאגדה, מאמר למאמר, נתנקו ונתנפו תחלה מן הפסלת והטפל, נתחלקו אחר־כך על־פי עניניהם ו“נושאיהם”, הכל לפי טיב המאמר הניטל, ולבסוף חזרו ונסדרו שוב לפי הענינים וה“נושאים” על־פי שטה מסוימת ערוכה מראש, כמבואר להלן – שטה שיש בה “מוקדם ומאוחר” הגיוני והתאמה פנימית בין החלקים ושנותנת להקורא את האפשרות לא רק להכיר בדרך מתוקנת את פרטי האגדה, אלא גם – מה שחשוב ביותר – לעמוד מתוך הפרטים על הכלל כלו ולתפוס בסקירה אחת את כל עולם האגדה העברית במלוא שעור קומתו והיקפו ומצדי צדדיו העיקריים.

שברי אבנים נצטרפו על־ידי סדור כזה לנדבכים, נדבכים לכתלים וכתלים – לבירה שלמה, בירה שכל הנכנס לתוכה מוצא כל דבר ערוך ומתוקן במקומו. ענין ענין שלם במדור מיוחד לו. חלקי הענינים ערוכים אף הם בזה אחר זה בסדר מסוים, באופן שהקורא יעלה לו מתוך עיונו השגה מלאה וברורה כפי האפשר על כל ענין בפני עצמו. ומתוך כל הענינים – יעמוד לבסוף גם על אותה השקפת העולם והסתכלות החיים, שברוחה נוצרה ונתפתחה האגדה בתור חטיבה מיוחדת לעם ישראל.

ומפני שהוכנס לתוך ספר זה גם הרבה מן האגדה ההלכית, שברובה היא כוללת, בפירוש או מכללא, ציורים יפים מן החיים הממשיים של ישראל בימים ראשונים ותאור מנהגיהם ודרכיהם בחול ובקודש – ממילא יקנה לו הקורא דרך־אגב גם מושג ידוע ע"ד עולמם וחייהם החיצוניים של אותם הדורות יוצרי האגדה.

לבסוף יש להטעים שוב את האמור כבר מכללא, ש“ספר האגדה” בעקרו לא נועד להיות ספר שמושי שצריך לנצל את כל אוצרות האגדה עד תמם; הוא אינו גם ספר “מדע” במשמעו הרחב, שדורש ומציץ באגדה מצד ה“גיניזיס” שלה או או מצד התפתחותה ההסטורית במקום, בזמן ובאישים; ואין צריך לומר, אינו “מדעי” במשמעו המצומצם, הארכיאולוגי, שעוסק בדקדוקי סופרים ובבדיקת נוסחאות וכדומה. מבחינה ידועה, יש אמנם ב“ספר האגדה” ממה שיש בכלם – אבל לפי שלא מטרתם מטרתו ממילא לא דרכיהם דרכיו. לצרך מטרתו שלו חשוב לא ה“מתי” וה“מי” שבאגדה, אלא ה“מה” וה“איך”. לו אין בעולם האגדה אלא ענינים ספרותיים שונים בצורות שונות, שעולות כלן לצורה אחת כללית ומסוימת ששמה “אגדה”. כל ימי יצירת האגדה הרי הם לפניו כיום אחד ארוך, ששמו “תקופת האגדה” וכל יוצריה – שם אחד להם: “בעלי האגדה”. ומתוך השקפה זו – שהיא באמת יותר “עממית” או ספרותית משהיא “מדעית” – דנו המסדרים על כל החמר האגדי שהיה בידיהם בשעת הלקוט והסדור.

“ספר האגדה” הוא לפי זה בעקרו מעין אנתוֹלוֹגיא ספרותית גדולה ומלאה, הכוללת בסדר נאה את הטוב והמובחר ואת כל האופיי והטפוסיי מכל המקצועות החשובים של האגדה, וזהו כל מה שרצו המסדרים לברר כאן.

וכעין מלואים לכל האמור למעלה – על המסדרים לבאר עוד ביתר פרוטרוט את עקרי הכללים שאחזו בהם בבחירת החמר וסדורו, ואלו הם:

א) המקורות. מקורות החמר שנכנס ל“ספר האגדה” אלו הם: משנה, תלמוד בבלי וירושלמי, מסכתות קטנות, אבות דר' נתן, מכילתא, ספרא, ספרי, תוספתא, מדרש רבה (על התורה וחמש מגלות), מדרש תנחומא, תנחומא הקדום, פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא רבתי, פרקי דר' אליעזר, שוחר־טוב, מדרש משלי, מדרש שמואל, אגדת אסתר, ספר יצירה, תנא דבי־אליהו, תרגום־שני, עין יעקב, ילקוט שמעוני, ושאר מדרשים קטנים וספרים קדמונים.

יצאו מהם אלה הספרים שלא נמצא בהם דבר חשוב למטרת המסדרים, או אלו שבאו בהם האגדות לא בצורתן הראשונה, הטבעית, אלא מעובדות ובשנוי צורה (כגון ספר הישר, יוסיפון, ספר המעשיות לרבנו נסים וכדומה). לאגדות מלוקטות מן המין האחרון מקוים המסדרים לקבוע ספר מיוחד, שיבוא כעין תוספת לספר האגדה.

ב) מהות החמר. מן האגדות הבאוריות, העוסקות בפירושי פסוקים של “כתבי הקדש” לא נכנסו ל“ספר האגדה” אלא אלו שיש בהן חדוש אגדי חשוב בפני עצמו. משאר האגדות השתדלו המסדרים ליטול כל מה שיש בו, לפי דעתם וטעמם, ערך חשוב מצד התכן והצורה לענין עקר מטרתם המבואר למעלה.

ג) הסדור. האגדות שנאמרו על מאורעות ואישים הסטוריים, גמורים או מדומים, סדורות ברובן² לפי סדר הזמנים של “נושאיהם”, שאר האגדות – סדורות לפי הענינים כגון אגדות על ישראל לבד, על התורה לבד וכו'.

אלו מן האגדות ההסטוריות, שבמקומן הן פוגמות את שלמות הפרקים ואחדותם הכללית, וכן אגדות בודדות על דבר חכמים שאין בהם כדי צרוף דמות שלמה, או אגדות אפוקריפיות ביותר, או אגדות “יתומות”, שאין להן “נושא” וזמן מסוים, וכן אגדות של תערובת – מקצתן, אלו שאפשר להן בכך, נתפזרו בין האגדות הסדורות לפי הענינים, ומקצתן – אלו שאי אפשר להן – באות בפרקים מיוחדים לכך.

אגדות שקולות, השיכות לפי תכנן לכמה מקומות – נקבעו על־פי רוב רק במקום אחד, ובלוחות־הציונים, הנספחים לסוף הספר, ימצא הקורא “מראי מקומות” לכל המאמרים המפוזרים בכמה מקומות ושיכים לענין אחר. ואולם יש מהן כאלה – והן מעטות – שהוכפלו בשני מקומות, הכל לפי הצורך.

מקצת אגדות שסותרות זו את זו – נתנו זו בצד זו, לפי שבדברי אגדה אין מקום ל“ורמינהו” כידוע.

בהסכם עם סדור זה של החמר – נחלק “ספר האגדה” לשלשה כרכים וכל כרך לשני ספרים. בכרך הראשון באות האגדות על נושאים תולדתיים (ספר אחד – לאגדות מבריאת העולם ועד חרבן בית שני, ואחד – למעשי חכמים, אגדות על ראשי התנאים והאמוראים) בכרך השני – על נושאים לאומיים ודתיים (ספר לאלה וספר לאלה) ובכרך השלישי – על נושאים כלליים (ספר אחד לאגדות על האדם והחברה, ואחד – על עולם ומלואו), בספר האחרון הוקצה מדור מיוחד גם לאגדות מן הסוג הנקרא “פולקלור” (עניני נחוש ורפואות, משלים ופתגמים וכו') וכן לאגדות בנות תערובת, אלה שבאו בהן ענינים שונים מעורבים יחד, ומצד טיבן לא נתנו להתחלק לפי הענינים. כל ספר נחלק אף הוא לשערים, השערים – לפרקים ואלו – לסעיפים; כל סעיף הוא מאמר בפני עצמו, שמקורו רשום בצדו בתוך שני חצאי־עגולים.

ד) זקוק החמר ותקונו. האגדה יש שהיא עניה במקום זה ועשירה במקום אחר; וכן יש הרבה אגדות שנויות בכמה מקומות בנוסחאות אחרות, בחסר וביתיר וכדומה. ובאגדות ממין זה – השתדלו המסדרים לתפוס מכל הנוסחאות את השלם והיפה שבהן, ובמקום שיש צורך ותקנה בכך – גם להרכיב כמה נוסחאות זו בזו ולמזגן יחד או לצרף שברים מפוזרים של אגדה אחת לדבר שלם. המסדרים סבורים, שלגבי ספר עממי אין בזה משום “שליחת יד” בגוף האגדה. אדרבה, אם הדבר נעשה כתקונו ובזהירות הראויה, פעמים שיש בזה משום “החזרת עטרה ליושנה”; כי כידוע, הרבה נשתבשו ונסתרסו האגדות על־ידי לבלרים ומעתיקים בזמנים שונים וכל המתקן ומשלים בזהירות ובטעם הרי זה משובח³.

ומטעם זה עצמו, שהספר נועד לכל העם, התירו המסדרים לעצמם “לכנות” לפעמים “מפני הכבוד” או להשמיט בטוי שפוגע יותר מדי ברגש הצניעות של הקורא בן זמננו, וסמן להשמטה כזו – שלשה קוים רצופים.

במקום שהיה הכרח מיוחד להוסיף, לשם הבהירות, מלה אחת או יותר בגוף הפנים – נסגרת ההוספה בשני אריחים כזה [ ].

ה) הלשון. האגדות שהן עבריות במקורן – ואלו הן הרוב הגדול – באות ב“ספר האגדה” בלשונן ממש, בלא שנוי כל שהוא; ושהן במקומן ארמיות – ואלו הן המועט – באות בו מתורגמות ללשון האגדית העברית כצורתן ממש, מלה במלה, באופן שיעמדו בהן כל טעמן ורוחן בזהירות שלא לטשטש מהן אפילו כקוצו של יו"ד. הלשון האגדית העברית, כידוע, נסתגלה בשעתה כל כך אל אחותה הארמית שבימיה ונעשתה כל כך קרובה ודומה לה בתוכה ובברה, בכל בנינה ודרכי שמושה, עד שאפשר לכל מתרגם בר־כך לעמוד באותו נסיון. ואף כאן סבורים המסדרים, שיש בכך משום “החזרת עטרה ליושנה”⁴, על כל פנים, תקנה גדולה הוא וצורך השעה גמור. בימינו לשון סורסית לאגדה ישראלית בספר עממי למה? ומה צורך ומה טעם בערבוב שתי הלשונות בספר אחד? בלא כך מטופלים רוב בני ישראל בימינו בכמה לשונות, ולא כל לב פנוי גם לסורסית. העקר הוא שלא יהא בתרגום משום “עבוד” ושנוי צורה – ומזה נשמרו המסדרים כפי האפשר להם⁵.

ובנוגע לאחדות הלשון מן הצד הדקדוקי – השתדלו המסדרים לתקן את כל השבושים שנשתרבבו באשמת מעתיקים ומדפיסים שונים וקבעו לעצמם שטה אחת תדירית לענין ה“כתיב” (טרנסקריפציון) והתמונה הדקדוקית של המלים⁶. כל הלשון שבספר זה תצא על־ידי כך מתוקנת ומדוקדקת ולא משובשת ומרושלת, כפי שהיא ברוב ספרי אגדה.

המלות שאפשר לטעות בקריאתן, וכן המלות הלועזיות ורוב שמות עצם פרטיים, מנוקדים נקוד מספיק, שמוציא מידי טעות הקריאה.

ו) הפירוש. דברי אגדה, או מלים בודדות שבהם, הצריכים באור – נתפרשו בשולי הגליון פירוש קצר ומספיק, בלשון מצומצמת אבל קלה ומובנת לכל אדם יודע ספר. כל עקרו של הפירוש אינו אלא לבאר את האגדה לפי פשוטה, על דעת האומרה, ולא להכניס כונות שאין בה.

ז) מראי מקומות. בסוף כל מאמר ומאמר באים מוקפים בשני חצאי עגולים ציוני המקורות שנשתמשו בהם המסדרים; ובשולי הגליון רשומים באותיות רש“י מקומות הפסוקים המובאים בגוף הספר מתוך כה”ק⁷.

ח) נספחות. בראש “ספר האגדה” ובסופו, לאחר יציאת כל חלקיו, ימצא הקורא: מבוא כללי לכל האגדה; ראשי פרקים בדקדוק הלשון האגדית ודרכי שמושה; מלון מפורט של הלשון האגדית, ולבסוף, לוחות שמושיים, רשימות שונות וציונים לפי הענינים, השמות וכו' בסדר א־ב לתועלת המעיינים.

––––––––––

מכל האמור – אפשר שיעמוד המעיין על טיב העבודה של המסדרים. “אפשר” – לפי שלעבודת הסדור יש, כמאמר חכם אחד בזמננו, תכונה מיוחדת: “יותר שתגדל היגיעה בה – יותר יסתתרו עקבותיה”. וכל־שכן במקצוע עזוב ונטוש, מפוזר ומפורר באגדה, שפעמים היו המסדרים גופם רואים בה את עצמם בבחינת “אפשילו לי חבלי מפארי” (בכורות ח:). בכל אופן אין זו עבודה של מלאכה גרידא, כמו שהיא נראית לכאורה. הרבה מן המאמרים – והם מגיעים לאלפים – היו טעונים לפני נטילה ולאחר נטילה נקור וחטוט עם עיון וקריאה, בדיקה וחפוש עם הבחנה והבדלה, ברור ותקון עם שקול דעת והכרעה. המסדרים היו צריכים להכנס שוב לאותה “חורשה של קנים” ששמה אגדה, “שכל הנכנס לתוכה טועה”, להכנס ולעבור על פני כלה עם “המגל ביד, מכסה ונכנס, מכסה ויוצא”. ואם נכנסו ויצאו אין זאת אלא מפני שהיתה כונה רצויה בלבם: להשיב את האגדה העברית לעם העברי, והיא שחזקה את ידיהם בכניסתם, וכשתתקים תהא למיטב שכרם ביציאתם.

הקדמה למהדורה שניה

מיום שיצא “ספר האגדה” במהדורתו הראשונה עברו עשרים ושתים שנה. בתוך הזמן הזה חזר הספר ויצא בשמונה עשרה הוצאות סטיריאוטיפיות כמעט בלי שנויים ונתפשט בכל העולם ברבבות טְפסים. ספר האגדה נעשה לספר־עם במיטב משמעו של השם הזה. תמיהנו, אם יש בית עברי יודע ספר בישראל שלא נאסף אל תוכו ספר האגדה. חבה יתרה זו שנודעה ל“ספר האגדה” מצד העם כלו לכל פְּלַגותיו, היא שחִיְבה את מסדריו לעבור שוב על פני הספר מתחלתו ועד סופו בעיון הראוי, לתקן את פגימותיו, למלאות את חֲסֵריו ולהביאו לידי שכלול אפשרי.

ואת פרי עמלם בתקון הספר ובשכלולו מביאים עתה המסדרים לפני הקהל במהדורה החדשה היוצאת עתה לאור על־פי סדור חדש בדפוס. מהדורה זו נבדלת מן הקודמות לה לא בחלוקת החומר וסדורו בתוך הספר ולא בשנוי תכניתו ומערכת בנינו. בנוגע לזה לא שנו המסדרים הרבה מן הטבע שטבעו לספר בתחלה. במה היא נבדלת? – בשפע החומר האגדי החדש שנאסף אל תוכה. בספר הראשון הזה בלבד, היוצא עתה, ימצא הקורא חומר חדש נוסף על זה הקודם יתר מכדי שליש. ובשעור זה, הן פחות והן יתר, יבואו מלואים והשלמות גם ביתר חלקי הספר. מלואים מרובים אלה יש שהצריכו, כמובן, גם הוספת פרקים וסעיפים חדשים בפנים הספר. ואולם תוספת זו אף היא אינה אלא של הרחבה ושכלול פנימי, בלי שנוי עצם הצורה מבחוץ. בלשון אחרת: עם הרחבת החומר והִתרבותו הנִכֶּרת במהדורה זו לא נשתנתה בכל זאת צורת סדורו וחלוקתו לפי הענינים כמו שהיתה תחלה, על־פי הכללים והיסודות שנקבעו במהדורה הראשונה.

ברם, חדוש אחד חיצוני יש במהדורה זו: שהיא יוצאת כפולה, אחת מנוקדת נקוד מקוטע, כזו הקודמת, ואחת מנוקדת נקוד שלם. אל החידוש הזה הגיעו המסדרים לא רק בהשמעם לבקשת רבים ולעצתם, אלא גם מתוך הכרעת דעתם הם. המסדרים חשבו, כי ספר־עם כספר האגדה, המיועד לכל איש מישראל קורא עברית, ושהוא, חוץ מזה, גם כולל בתוכו תמצית נבחרת של דברי ספרות לאומית, פרי רוח הקדש של העם כלו ושל בחירי אישיו ומוריו הגדולים בפנת היצירה החפשית בתקופות הקרובות לכתבי הקדש, דברי ספרות שזכו להעשות לנחלת האומה הישראלית כלה וכל הדורות התחנכו, ועדייו מתחנכים, עליהם – ספר כזה לפי ערכו ומקומו בשורת ספרי האומה המקובלים ביותר – הגיעה שעתו להדמות גם בצורתו הכְּתָבית אל ספרי המופת ההם ולכסות סוף־סוף כמוהם את מערומי אותיותיו במחלצות הנקוד השלם. עם זה, אין ספק בדבר, כי הנקוד השלם יוסיף עוד להרחיב גבולות התפשטותו של הספר גם בין המתקשים בקריאת ספר בלתי מנוקד – וכאלה רבים – ויועיל הרבה לתקון הקריאה בכלל, זו שהולכת ומשתבשת על־ידי “מסורת” ושגרה רעה גם בפי “לומדים”.

ודבר שאין צורך לומר, כי במהדורה חדשה זו נבדק שוב בדיקה מעולה גם כל החומר הקודם, הושוה שנית אל גופי המקורות הישנים, וגם החדשים שנזדמנו בינתים לפני המסדרים⁸, הוחלף נוסח פגום בטוב ממנו, הוסרו שבושי הדפוס ופליטות הקולמוס שנפלו בגוף הפְּנים ובתוך הפירוש, באופן, שמהדורה חדשה זו היא לא רק ממולאת ומושלמת, אלא גם מתוקנת ומשוכללת מן הקודמת.

ואף זה מובן מאליו, כי כל ההשמטות, התוספות והמלואים שבאו במהדורה הקודמת כנספחות בסוף הספר – הוכנסו עתה כלם אל הפנים, דבר דבר במקומו הראוי לו לפי ענינו.

ובתת המסדרים בזה את תודתם הנאמנה לכל אלה שסיעו בידם לשכלול הספר ולתקנתו על־ידי הערותיהם הנכונות – הם מודיעים מראש כי גם מכאן ולהבא יקבלו בתודה ובברכה כל הערה נכונה, תבוא ממי שתבוא, בנוגע לתקנתה של המהדורה החדשה.

מרחשון תר"ץ, תל־אביב.

הקדמה למהדורה השלישית

מהדורה זו של “ספר האגדה” הותקנה רובה בחיי י“ח רבניצקי ז”ל, ומעוטה אחרי מותו. שוב נבדקו מקורות, תוקנו במקום־הצורך גרסאות, הוספו או הורחבו פירושים במקומות שנראו סתומים, הוגהו טעויות־דפוס בגוף הפנים ובנקוד, ביחוד בנקוד מלים ארמיות, וצורפו כמה וכמה מראי־מקומות, פתגמים וכו'. כל המלאכה הזאת נעשתה בפקוחו ובהכרעתו של י“ח רבניצקי ז”ל, ואחרי מות רבניצקי – על־פי הכללים והיסודות שנקבעו על־ידיו ועל־ידי חברו הגדול ח“נ ביאליק ז”ל במהדורות הקודמות.

גם במהדורה זו, כמו במהדורה שלפניה, נשמרו שמירה מעולה “חלוקת החומר וסדורו, תכניתו ומערכת בנינו”, ולא שוּנה כלום מאפיוֹ העממי של הספר ע"י דקדוקי מדעיות יתרה.

תל־אביב, תש"ח

הוצאת דביר

"וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו" – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת

הַנִּשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָל־אָדָם (מכילתא, בשלח)

לוח ראשׁי־תבות

א"ב – אלף בית

אב' – אבות

א“ב דב”ס – אלף בית דבן סירא

א“ב דר”ע – אלף בית דרבי עקיבא

אב"ג – אבא גוריון

אבכ' – אבכיר

אגא"ס – אגדת אסתר

אג"ב – אגדת בראשית

אדר"נ – אבות דרבי נתן

אהל' – אהלות

או"ה – אומות העולם

א"ז – אדרא זוטא

אח"כ – אחר כך

א"י – ארץ ישראל

איכ"ר – איכה רבה

א"ל – אמר לו

אלא"ז – אלה אזכרה

אס' – אסתר

אס"ר – אסתר רבה

א"ע – את עצמו

אעפ"י – אף על פי

אעפ"כ – אף על פי כן

ב"ב – בבא בתרא

ב"ה – בית הלל

בו"ד – בשר ודם

בחק' – בחקותי

בי"ד – בין דין

ביה"כ – בית הכסא

ביהכ"נ – בית הכנסת

ביה“מ, ביהמ”ד – בית המדרש

ביה"מ ב‘, ג’… – בית המדרש ב‘, ג’… של יעלינק

ביהמ"ק – בית המקדש

בכ‘, בכור’ – בכורות

בכו' – בכורים

בכ"ז – בכל זאת

בל"י – בלשון יונית

ב"מ – בבא מציעא

במ‘, במד’ – במדבר

במ"ר – במדבר רבה

ב"ס – בן־סירא

בעה"ב – בעל הבית

ב"ק – בבא קמא, בר קפרא

בר' – בראשית, ברבי

בר‘, ברכ’ – ברכות

ב"ר – בראשית רבה

ב"ש – בית שמאי

גט‘, גיט’ – גיטין

גמ"ח – גמילות חסדים

ג"ע – גן עדן

ד"א – דרך ארץ, דבר אחר

דא"ז – דרך ארץ זוטא

דב' – דברִים

דב"ז – דברִים זוטא

דב“ר, ד”ר – דברִים רבה

דה“א, דהי”א – דברי הימים א'

דה"ב – דברי הימים ב'

דנ' – דניאל

דר"כ – דרב כהנא

ד"ר – דברי תורה

ה' – יי

ה“א, ה”ב.. – הלכה א‘, הלכה ב’…

הוס' – הוספה

הוצ"מ – הוצאה מדעית

הוצ"ש – הוצאת שכטר

הוצ' ש"ב – הוצאת שלמה בובער

הור' – הוריות

הוש' – הושע

היכל' – היכלות

הקב"ה – הקדוש ברוך הוא

השל' – השלום

וגו' – וגומר

וזה"ב – וזאת הברכה

וי"ג – ויש גורסין

וי"מ – ויש מפרשין

ויק' – ויקרא

ויק"ר – ויקרא רבה

וכו' – וכוליה

זב' – זבחים

זכ‘, זכר’ – זכריה

ח“א, ח”ב… – חלק א‘, חלק ב’…

חב‘, חבק’ – חבקוק

חג' – חגיגה

ח"ו – חס ושלום

חו"ל – חוץ לארץ

חול' – חולין

חנ' – חנוכה

טה' – טהרות

י"א – יש אומרין

יב‘, יבמ’ – יבמות

יהוש' – יהושע

יד' – ידים

יוה"כ – יום הכפורים

יו"ט – יום טוב

יו"כ – יום כפור

יח‘, יחז’, יחזק' – יחזקאל

ילק"ח – ילקוט חדש

ילק"ר – ילקוט ראובני

ילק“ש, ילקו”ש – ילקוט שמעוני

י"מ – יש מפרשין

יצה"ר – יצר הרע

יר‘, ירוש’ – ירושלמי

ירמ' – ירמיה

ישע' – ישעיה

כ"א – כרך א', – כל אחד

כה"ג – כהן גדול

כות' – כותים

כלא' – כלאים

כלו' – כלומר

כרית' – כריתות

כת‘, כתוב’ – כתובות

ל' – לשון

לה"ר – לשון הרע

לקה"ק – לקדש הקדשים

לק"ט – לקח טוב

מ"א – מלכים א'

מ"ב – מלכים ב'

מג' – מגילה

מג"ת – מגלת תענית

מד‘, מדר’ – מדרש

מד' לחנ' – מדרש לחנוכה

מד' נעל' – מדרש נעלם

מדא“ג, מא”ג – מדרש אגדה

מדה“ג, מה”ג – מדרש הגדול

מד"ש, מד' שמ' – מדרש שמואל

מד' תמ' – מדרש תמורה

מה"מ – מלאך המות

מו"ק – מועד קטן

מכ' – מכות

מכיל‘, מכל’ – מכילתא

מכיל' דרשב"י – מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

מלא' – מלאכי

מנ‘, מנח’ – מנחות

מנוה"מ – מנורת המאור

מס' – מסכת

מס' סופ' – מסכת סופרים

מע' – מעילה

מעש' – מעשרות

מע"ש – מעשר שני

מש‘, משל’ – משלי

נ“א, נו”א – נוסח אחר

נג' – נגעים

נד‘, נדר’ – נדרים

נז' – נזיר

נו"ב – נוסח ב'

נח' – נחום

נח‘, נחמ’ – נחמיה

ס' – סדר

סא"ז – סדר אליהו זוטא

סד"ע – סדר עולם

סופ' – סופרים

סי' – סימן

סנה' – סנהדרין

סע' – סעיף

עאכו"כ – על אחת כמה וכמה

ע"ג – על גבי

ע"ד – על דבר, על דרך

עד‘, עדי’ – עדיות

עה“ד, עשה”ד – עשרת הדברות

עוב' – עובדיה

עוה"ב – עולם הבא

עוה"ז – עולם הזה

עוקצ' – עוקצין

עז' – עזרא

ע"ז – עבודה זרה, על זה

עי' – עיין

ע"י – על יד, על ידי, עין יעקב

עיר‘, ערוב’ – עירובין

ע"כ – על כן

עמ' – עמוס

ע“פ, עפ”י – על פי

ערכ' – ערכין

ע"ש – על שם, עיין שם

פ' – פרשה, פרק

פ“א, פ”ב… – פרשה, פרק א‘, פרשה, פרק ב’…

פדר"א – פרקי דרבי אליעזר

פה"י – פסח היום

פה"ק – פרק הקודם

פנ"א – פנים אחרים

פס‘, פסח’ – פסחים

פסיק‘, פסק’ – פסיקתא

פס' דר"כ – פסיקתא דרב כהנא

פסיק"ז – פסיקתא זוטרתא

פסיק"ר – פסיקתא רבתי

פר"ש – פרק שירה

פתיח' – פתיחתא

צ"ל – צריך להיות

צפ' – צפניה

קד‘, קיד’ – קדושין

קהל' – קהלת

קה"ר – קהלת רבה

ק"ו – קל וחומר

ק"ש – קריאת שמע

ר' – רבי

ר"א – רבי אליעזר, רבי אלעזר

ראב"ע – ר' אלעזר בן עזריה

ראב"ש – ר' אלעזר בן שמוע, בן שמעון

רבש"ע – רבונו של עולם

ר"ג – רבן גמליאל

ר"ה – ראש השנה

רו"ר – רות רבה

ר"ח – ר' חיא, ר' חנינא, ר' חוצפית

רחב"ד – ר' חנינא בן דוסא

רחב"ת – ר' חנינא בן תרדיון

רח"ו – ר' חיים וויטאל

ר"ט – ר' טרפון

ר"י – ר' יהודה, ר' יהושע, ר' יוחנן, ר' ישמעאל

ריב"ב – ר' יהודה בן בבא

ריב"ז – ר' יוחנן בן זכאי

ריב"ח – ר' יהושע בן חנניה

ריב"ל – ר' יהושע בן לוי

ר"ל – ריש לקיש

ר"מ – ר' מאיר

ר"נ – רב נחמן

ר"ן – רבנו נסים

ר"ע – ר' עקיבא

ר"פ – ר' פנחס

ר"ש – ר' שמעון, רב ששת

רשב"י – רש שמעון בן יוחאי

רש"י – ר' שלמה יצחקי

ר"ת – ראשי תבות

ש"א – שמואל א'

שאלת' דר"א – שאלתות דרב אחאי

ש"ב – שמואל ב'

שבוע' – שבועות

שבה"ל – שבלי הלקט

שה"י – שבת היום

שה"ש – שיר השירים

שהש"ר – שיר השירים רבה

שו"ט – שוחר טוב

שופ' – שופטים

שמ' – שמות

שמו“ר, שמ”ר – שמות רבה

שמח' – שמחות

ש"ס – ששה סדרים

ש"ע – שמונה עשרה

ש"צ – שליח צבור

שק‘, שקל’ – שקלים

ת' – תחת

תדב"א – תנא דבי אליהו

תדא"ז – תנא דבי אליהו זוטא

תדא"ר – תנא דבי אליהו רבה

תהל' – תהלים

תו"כ – תורת כהנים

תוס‘, תוספ’ – תוספתא

תוס' צוק' – תוספתא צוקרמנדל

ת"ח – תלמיד חכם

ת"י – תרגום יונתן

תמו' – תמורה

תמ' – תמיד

תנה"ק – תנחומא הקדום

תנח' – תנחומא

תענ' – תענית

ת"ק – תנא קמא

תרג"ש – תרגום שני

תרו' – תרומות

תש' הגא‘, הוצ’ הרכ' – תשובות הגאונים, הוצאת הרכבי

תש' הרשב“א – תשובות הרשב”א (ר' שלמה בן אדרת)

חֵלֶק רִאשׁוֹן

א: פְּתִיחָה

א. הָאַגָּדָה וְהַמָּשָׁל

א דּוֹרְשֵׁי־רְשֻׁמוֹת אוֹמְרִים: רְצוֹנְךָ¹ שֶׁתַּכִּיר מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם² − לְמַד אַגָּדָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו (ספרי, עקב).

ב אַל יְהִי הַמָּשָׁל הַזֶּה קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל־יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד עַל³ דִּבְרֵי תוֹרָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָבַד זָהוּב⁴ מִבֵּיתוֹ אוֹ מַרְגָּלִית טוֹבָה, − לֹא עַל־יְדֵי פְתִילָה בְּאִסָּר⁵ הוּא מוֹצֵא אוֹתָהּ? כָּךְ הַמָּשָׁל הַזֶּה לֹא יְהֵא קַל בְּעֵינֶיךָ, שֶׁעַל־יְדֵי הַמָּשָׁל אָדָם עוֹמֵד עַל דִּבְרֵי תוֹרָה (שהש"ר, א).

ג “וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָלִים הַרְבֵּה”⁶ − רַב נַחֲמָן אָמַר: לְפַלְטִין⁷ גְּדוֹלָה שֶהָיוּ בָהּ פְּתָחִים הַרְבֵּה⁸, וְכָל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵּחַ אֶחָד? נָטַל פְּקַעַת שֶׁל גֶּמִי⁹ וּקְשָׁרָהּ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַפְּקַעַת וְיָצָא דֶּרֶך הַפְּקָעַת; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַפְּקָעַת. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵיוָן¹⁰ שֶׁעָמַד שְלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין¹¹ תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: לְחֻרְשָׁה שֶׁל קָנִים¹², שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהָיָה נִכְנָס לְתוֹכָהּ הָיָה טוֹעֶה. מֶה עָשָׂה פִּקֵחַ אֶחָד? נָטַל אֶת הַמַּגָּל, כִּסַּח¹³ וְנִכְנַס, כִּסַּח וְנִכְנַס, נִכְנַס דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ וְיָצָא דֶרֶךְ הַכִּסּוּחַ; הִתְחִילוּ הַכֹּל נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין דֶּרֶךְ הַכִּסּוּחַ. כָּך שְׁלֹמֹה. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר: לְקֻפָּה¹⁴ גְדוֹלָה מְלֵאָה פֵרוֹת וְלֹא הָיוּ לָהּ אָזְנַיִם, וְלֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְהִטַּלְטֵל¹⁵, וּבָא פִקֵּחַ אֶחָד וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, וְהִתְחִילָה לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנֵיהָ. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא עָמַד שְׁלֹמֹה לֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לְהַשְׂכִּיל דִּבְרֵי תוֹרָה, וְכֵיוָן שֶׁעָמַד שְׁלֹמֹה הִתְחִילוּ הַכֹּל סוֹבְרִין תּוֹרָה. רַבִּי שֵׁילָא אָמַר: לְקִיתוֹן¹⁶ גָּדוֹל שֶׁהוּא מָלֵא רוֹתְחִים¹⁷ וְלֹא הָיְתָה לוֹ אֹזֶן לְהִטַּלְטֵל, וּבָא אֶחָד וְעָשָׂה לוֹ אֹזֶן, וְהִתְחִיל לְהִטַּלְטֵל עַל יְדֵי אָזְנוֹ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: לִבְאֵר עֲמֻקָּה מְלֵאָה מַיִם, וְהָיוּ מֵימֶיהָ צוֹנְנִים¹⁸ וּמְתוּקִים וְטוֹבִים, וְלֹא הָיְתָה בִרְיָה¹⁹ יְכוֹלָה לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה. בָּא אָדָם אֶחָד וְקָשַׁר חֶבֶל בְּחֶבֶל, מְשִׁיחָה²⁰ בִמְשִׁיחָה וְדָלָה מִמֶּנָּה וְשָתָה; הִתְחִילוּ הַכֹּל דּוֹלִין הֵימֶנָּה וְשׁוֹתִין. כָּךְ מִדָּבָר לְדָבָר, מִמָּשָׁל לְמָשָׁל עָמַד שְׁלֹמֹה עַל סוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה (שם; ב“ר יב, שם צג; קה”ר ב).

ד עֲשִׁיר נְכָסִים, עֲשִׁיר פֻּמְבֵּי²¹ – זֶהוּ בַּעַל־הַגָּדוֹת²² (ב"ב קמה:).

ה “אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן־לוֹ הָאֱלֹהִים עשֶׁר… וְלֹא־יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ”²³ – זֶה בַעַל־אַגָּדָה, שֶׁאֵינוֹ לֹא אוֹסֵר וְלֹא מַתִּיר, לֹא מְטַמֵּא וְלֹא מְטַהֵר²⁴ (ירוש' הור' ג).

ו “כִּי לֹא יָבִינוּ אֶל־פְּעֻלֹּת יְיָ וְאֶל מַעֲשֵׂה יָדָיו”²⁵ − רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת²⁶ (שו"ט כח).

ז “וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם”²⁷− אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת, שֶׁמְּקַדְּשִׁים שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּהֶן (תדב“א פ”ב; ילק"ש תהל').

ח “וְהוּא כְּזֶרַע גַּד²⁸ לָבָן”²⁹ − אֲחֵרִים אוֹמְרִים: “גַּד” – שֶׁדּוֹמֶה לְאַגָּדָה, שֶׁמּוֹשֶׁכֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמָּיִם (יומא עה).

ט “וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם”³⁰ – אֵלוּ הָאַגָּדוֹת שֶׁהֵן עִנּוּגוֹ שֶׁל מִקְרָא³¹ (קה"ר ב).

י “שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים”³² – אֵלּוּ הָאַגָּדוֹת³³ (ילקוט שה"ש).

יא “וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו”³⁴ – אֵלּוּ אַגָּדוֹת מְשֻׁבָּחוֹת³⁵, הַנִשְׁמָעוֹת בְּאָזְנֵי כָל אָדָם (מכילתא, בשלח ויסע־א).

יב בְּרִית כְּרוּתָה³⁶ הִיא – הַלּוֹמֵד אַגָּדָה מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר לֹא בִמְהֵרָה הוּא מְשַׁכֵּחַ (ירוש' בר' ה).

ב. אַגָּדָה וַהֲלָכָה

יג “יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי”³⁷ − מַה מָּטָר זֶה אֶחָד הוּא וְיוֹרֵד עַל הָאִילָנוֹת וְנוֹתֵן בָּהֶם מַטְעַמִּים לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהֵם: בַּגֶּפֶן לְפִי מַה שֶּׁהֵן, בַּזַּיִת לְפִי מַה שֶּׁהֵם, בַּתְּאֵנָה לְפִי מַה שֶּׁהֵן – כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה כֻּלָּם אֶחָת וְיֵשׁ בָּהֶם מִקְרָא וּמִשְׁנָה, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (ספרי, האזינו).

יד “כִּי לֹא־דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם”³⁸ – דָּבָר שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים רֵיק הוּא, לֹא רֵיק הוּא אֶלָּא מִכֶּם, כִּי הוּא חַיֵּיכֶם וְאֹרֶךְ יְמֵיכֶם – שֶׁלֹּא תֹאמַר: לָמַדְתִּי הֲלָכוֹת – דַּי לִי, תַּלְמוּד־לוֹמַר³⁹: “כִּי אִם־שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָה הַזֹּאת”⁴⁰ – כָּל הַמִּצְוָה, לְמַד מִדְרָשׁ⁴¹ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל־הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם”⁴² – זֶה מִדְרָשׁ, “כִּי עַל־כָּל־מוֹצָא פִי־יְיָ יִחְיֶה הָאָדָם”⁴³ – אֵלּוּ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (ספרי, עקב).

טו “מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים”⁴⁴ – אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: מַה־מִּגְדְּלוֹת הָרֶקַח הַזֶּה יֶשׁ בּוֹ מִכָּל־מִינֵי בְשָׂמִים, כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מָלֵא מִקְרָא, מִשְׁנָה וְתַלְמוּד, וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת (שהש"ר ה).

טז רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אוֹמֵר: שָׁלשׁ מִדּוֹת בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים: אֶבֶן גָּזִית⁴⁵, אֶבֶן פִּנָּה⁴⁶, אֶבֶן פְּסֵיפַס⁴⁷. אֶבֶן גָּזִית כֵּיצַד? זֶה תַלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ, בִּזְמַן שֶׁתַּלְמִיד־חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ – זֶהוּ אֶבֶן גָּזִית, שֶׁאֵין לָהּ אֶלָּא פֶה אֶחָד. אֶבֶן פִּנָּה כֵּיצַד? זֶה תַלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת, בִּזְמַן שֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ, בַּהֲלָכוֹת אוֹמֵר לוֹ – זֶהוּ אֶבֶן פִּנָּה, שֶׁיֶּשׁ־לָהּ שְׁנֵי פִיּוֹת בִּלְבָד. אֶבֶן פְּסֵיפַס כֵּיצַד? זֶה תַלְמִיד שֶׁשָּׁנָה מִדְרָשׁ וַהֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת וְתוֹסָפוֹת, כְּשֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנָס אֶצְלוֹ, שׁוֹאֲלוֹ בְּמִדְרָשׁ אוֹמֵר לוֹ, בַּהֲלָכוֹת – אוֹמֵר לוֹ, בְּתוֹסָפוֹת – אוֹמֵר לוֹ, בְּאַגָּדוֹת – אוֹמֵר לוֹ – וְזֶהוּ אֶבֶן פְּסֵיפַס, שֶׁיֶּשׁ לָהּ אַרְבָּעָה פִיּוֹת מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ (אדר"נ כח).

יז “לַעֲשׂוֹת לָרוּחַ מִשְׁקָל וּמַיִם תִּכֵּן בְּמִדָּה”⁴⁸ – אָמַר רַ' יוּדָן בְּרַ' שְׁמוּאֵל: אֲפִלּוּ דִבְרֵי תוֹרָה שֶנִּתְּנוּ מִלְמַעְלָה לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בְּמִדָּה, וְאֵלּוּ הֵן: מִקְרָא, מִשְׁנָה, תַּלְמוּד, הֲלָכוֹת וְאַגָּדָה. יֵשׁ זוֹכֶה לְמִקְרָא, וְיֵשׁ – לְמִשְׁנָה, וְיֵשׁ – לְתַלְמוּד, וְיֵשׁ – לְאַגָּדָה, וְיֵשׁ זוֹכֶה לְכֻלָּן (ויק"ר טו).

יח רַבִּי שִׂמְלַאי בָּא אֵצֶל רַבִּי יוֹנָתָן, אָמַר לוֹ: לַמְּדֵנִי אַגָּדָה. אָמַר לוֹ: מָסֹרֶת⁴⁹ בְּיָדִי מֵאֲבוֹתַי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אַגָּדָה לֹא לְבָבְלִי וְלֹא לִדְרוֹמִי⁵⁰, שֶׁהֵם גַּסֵּי־רוּחַ וּמְעוּטֵי־תוֹרָה, וְאַתָּה נְהַרְדְּעָאִי⁵¹ וְדָר בְּדָרוֹם (ירוש' פסח' ה).

יט “פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְיָ”⁵² − “פָּנִים” שְׁנַיִם⁵³, “בְּפָנִים” שְׁנַיִם – הֲרֵי אַרְבָּעָה פָנִים: מִקְרָא, מִשְנָה, תַּלְמוּד וְאַגָּדוֹת⁵⁴. פָּנִים שֶׁל אֵימָה – לְמִקְרָא⁵⁵, פָּנִים בֵּינוֹנִיּוֹת – לְמִשְׁנָה⁵⁶, פָּנִים מַסְבִּירוֹת – לְתַלְמוּד⁵⁷, פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת – לְאַגָּדָה⁵⁸ (סופר' טז; פס' דר"כ).

כ “סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת”⁵⁹ – אֵלּוּ הֲלָכוֹת הַמְאֻשָּׁשׁוֹת⁶⁰, “רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים”⁶¹ אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת, שֶׁרֵיחָן וְטַעְמָן כַּתַּפּוּחִים.

“כִּי־חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי”⁶² – שָׁנָה, עַד שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה אָדָם אוֹכֵל מַה שֶּׁמּוֹצֵא, כֵּוָן שֶׁחָלָה מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל כָּל מִינֵי תַעֲנוּגִים.

אָמַר רַ' יִצְחָק: לְשֶׁעָבַר הָיְתָה הַתּוֹרָה כְּלָל⁶³ וְהָיוּ מְבַקְשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וּדְבַר תַּלְמוּד, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין הַתּוֹרָה כְּלָל מְבַקְשִׁין לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִקְרָא וּדְבַר אַגָּדָה.

אָמַר רַ' לֵוִי: לְשֶׁעָבַר הָיְתָה הַפְּרוּטָה מְצוּיָה⁶⁴ וְהָיָה אָדָם מִתְאַוֶּה לִשְׁמֹעַ דְּבַר מִשְׁנָה וַהֲלָכָה וְתַלְמוּד, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין הַפְּרוּטָה מְצוּיָה, וּבְיוֹתֵר שֶׁאָנוּ חוֹלִים מִן הַשִּׁעְבּוּד⁶⁵ – אֵין אָדָם מְבַקֵּשׁ לִשְׁמֹעַ אֶלָּא דִבְרֵי בְרָכוֹת וְנֶחָמוֹת (שהש"ר ב; סופר' טו).

כא רַבִּי אַבָּהוּ וְרַ' חִיָּא בַר אַבָּא נִזְדַּמְּנוּ⁶⁶ לְמָקוֹם אֶחָד. רַ' אַבָּהוּ דָּרַשׁ בְּאַגָּדָה, וְר' חִיָּא בַר אַבָּא דָּרַשׁ בַּהֲלָכָה. הִנִּיחוּ הַכֹּל אֶת ר' חִיָּא בַר אַבָּא וּבָאוּ אֵצֶל רַ' אַבָּהוּ. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ⁶⁷ שֶׁל רַ' חִיָּא בַר אַבָּא. אָמַר לוֹ רַ' אַבָּהוּ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר אֶחָת, אֶחָד מוֹכֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְאֶחָד מוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית⁶⁸ – עַל מִי קוֹפְצִין⁶⁹? לֹא עַל זֶה שֶׁמּוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית? (סוטה מ.: ע"י).

כב דָּרַשׁ רַ' שְׁמוּאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי בֵּי רַבִּי בּוּן: “חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ”⁷⁰ “חָכָם בְּעֵינָיו אִישׁ עָשִׁיר” – זֶה בַּעַל־גְּמָרָא, “וְדַל מֵבִין יַחְקְרֶנּוּ” – זֶה בַּעַל־אַגָּדָה.

לִשְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר, בְּיַד זֶה עֲשָׁתוֹת⁷¹ שֶׁל זָהָב וּבְיַד זֶה פְּרוֹטְרוֹט⁷². זֶה שֶׁבְּיָדוֹ עֲשָׁתוֹת שֶׁל זָהָב אֵינוֹ מוֹצִיא וְחָיֶה⁷³, וְזֶה שֶׁבְּיָדוֹ פְּרוֹטְרוֹט – מוֹצִיא וְחָיֶה (ירוש' הוריות).

כג יָשַב רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא⁷⁴. זֶה אָמַר לוֹ: יֹאמַר מַר⁷⁵ הֲלָכָה, וְזֶה אָמַר לוֹ: יֹאמַר מַר אַגָּדָה. פָּתַח⁷⁶ לוֹמַר אַגָּדָה וְלֹא הִנִּיחַ זֶה, פָּתַח לוֹמַר הֲלָכָה וְלֹא הִנִּיחַ זֶה. אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיֶשׁ־לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, אַחַת יַלְדָּה⁷⁷ וְאַחַת זְקֵנָה; יַלְדָּה מְלַקֶּטֶת לוֹ לְבָנוֹת⁷⁸, זְקֵנָה מְלַקֶּטֶת לוֹ שְׁחוֹרוֹת⁷⁹ – נִמְצָא קֵרֵחַ מִכָּאן וּמִכָּאן⁸⁰ (ב"ק ס:).

כד “כֹּל מִשְׁעַן־לֶחֶם”⁸¹ – אֵלּוּ בַּעֲלֵי־תַלְמוּד, “וְכֹל מִשְׁעַן־מַיִם”⁸² – אֵלּוּ בַּעֲלֵי אַגָּדָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כְּמַיִם בָּאַגָּדָה {חג' יד.).

כה “מִטַּל הַשָּׁמַיִם”⁸³ – זֶה מִקְרָא, “וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ”⁸⁴ – זוֹ מִשְׁנָה, “דָּגָן”⁸⁵ – זֶה תַּלְמוּד, “תִּירוֹשׁ”⁸⁶ − זוֹ אַגָּדָה − (ב"ר סז).

כו “חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה”⁸⁷ – אֵלּוּ הֲלָכוֹת, שֶׁהֵן גּוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה: "וְדַם־עֵנָב תִּשְׁתֶּה־חָמֶר⁸⁸ – אֵלוּ הַגָּדוֹת שֶׁמּוֹשְׁכוֹת לֵב אָדָם כְּיָיִן (ספרי, האזינו).

כז “יְחַיּוּ דָגָן”⁸⁹ – בְּתַלְמוּד, “וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן”⁹⁰ – בְּאַגָּדָה (ויק"ר פ' א').

ב: מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְדוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים

א. בְּרִיאַת־הָעוֹלָם

א שָׁנוּ חֲכָמִים: “כִּי שְׁאַל־נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים”⁹¹ – יָכוֹל, יִשְׁאַל אָדָם קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם⁹² – תַּלְמוּד־לוֹמַר⁹³: לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל־הָאָרֶץ“⁹⁴. יָכוֹל, לֹא יִשְׁאַל אָדָם מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית⁹⁵ – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ”⁹⁶. יָכוֹל, יִשְׁאַל אָדָם מַה־לְּמַעְלָה וּמַה־לְּמַטָּה⁹⁷, מַה־לְּפָנִים וּמַה־לְּאָחוֹר⁹⁸ – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד־קְצֵה הַשָּׁמָיִם”⁹⁹, − מִ”לְּמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד־קְצֵה הַשָּׁמַיִם" אַתָּה שׁוֹאֵל, וְאֵין אַתָּה שׁוֹאֵל מַה־לְּמַעְלָה וּמַה־לְּמַטָּה, מַה־לְּפָנִים וּמַה־לְּאָחוֹר (חג' יא:).

ב לָמָּה נִבְרָא הָעוֹלָם בְּ“ב”? – מַה “ב” זֶה סָתוּם מִצְּדָדָיו וּפָתוּחַ מִלְּפָנָיו – כָךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לִדְרוֹשׁ מַה־לְּמַעְלָה וּמַה־לְּמַטָּה, מַה־לְּפָנִים וּמַה־לְּאָחוֹר, אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וּלְהַבָּא¹⁰⁰ (ב"ר א).

ג “הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ”¹⁰¹ – זֶה שֶׁהוּא דוֹרֵשׁ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי־בְרֵאשִׁית וְאֵילֵךְ, “וְהַכְּסִיל בַּחשֶׁךְ הוֹלֵךְ”¹⁰² – זֶה שֶׁהוּא מַנִּיחַ בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְדוֹרֵשׁ מִן הַחשֶׁךְ¹⁰³, מֶה הָיָה (מדה"ג בראשית).

ד “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם”¹⁰⁴ − רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם בֶּן־סִירָא: "פְּלִיאָה מִמְּךָ מַה תֵּדָע? / עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה־תַּחְקֹר? / בַּמֶּה שֶׁהָרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן; / אֵין לְךָ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת.

לְמֶלֶךְ¹⁰⁵ שֶׁבָּנָה פַלְטִין¹⁰⁶ בִּמְקוֹם בִּיבִין¹⁰⁷, בִּמְקוֹם אַשְׁפּוֹת, בִּמְקוֹם סַרְיוּת¹⁰⁸. כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וְאוֹמֵר: פַּלְטִין זוֹ בְּנוּיָה בִּמְקוֹם בִּיבִין, בִּמְקוֹם אַשְׁפּוֹת, בִּמְקוֹם סַרְיוּת – אֵינוֹ פוֹגֵם? כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא וְאוֹמֵר: הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא מִתּוֹךְ תֹּהוּ וָבֹהוּ – אֵינוֹ פוֹגֵם?

רַב הוּנָא בְּשֵׁם בַּר־קַפָּרָא אָמַר: אִלּוּלֵא הַדָּבָר כָּתוּב אִי־אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ¹⁰⁹ − “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים”¹¹⁰, מִנָּיִן? “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”¹¹¹ (ירוש' חג' ב; ב"ר א).

ה פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: צַיָּר גָּדוֹל הוּא אֱלֹהֵיכֶם, אֶלָּא שֶׁמָּצָא סַמְמָנִים טוֹבִים¹¹² שֶׁסִּיְּעוּ¹¹³ אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: וּמָה הֵם? אָמַר לוֹ: תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ וָמַיִם וְרוּחַ וּתְהוֹמוֹת. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ¹¹⁴ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ! כֻּלָּם נֶאֱמַר בָּהֶם בְּרִיאָה¹¹⁵: תֹּהוּ וָבֹהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע”¹¹⁶; חשֶׁךְ − “יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ”¹¹⁷; מַיִם − “הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם”¹¹⁸, לָמָּה? “כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָאוּ”¹¹⁹; רוּחַ − “כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ”¹²⁰; תְּהוֹמוֹת − “בְּאֵין־תְּהֹמוֹת חוֹלָלְתִּי”¹²¹ (ב“ר א; מדה”ג בראשית).

ו “בָּרָא אֱלֹהִים”¹²² – מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא מִין¹²³ וְאָמַר לְרַ' עֲקִיבָא: הָעוֹלָם הַזֶּה מִי בְרָאוֹ? אָמַר לוֹ: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי דָּבָר בָּרוּר¹²⁴. אָמַר לוֹ: לְמָחָר תָּבוֹא אֵלָי. לְמָחָר בָּא אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: מָה אַתָּה לוֹבֵשׁ? אָמַר לוֹ: בָּגֶד. אָמַר לוֹ: מִי עֲשָׂאוֹ? אָמַר לוֹ: הָאוֹרֵג. אָמַר לוֹ: אֵינִי מַאֲמִין לָךְ, הַרְאֵנִי דָּבָר בָּרוּר! אָמַר לוֹ: וּמָה אַרְאֶךָ, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָאוֹרֵג עֲשָׂאוֹ? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ? נִפְטַר אוֹתוֹ הַמִּין. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: מַהוּ הַדָּבָר בָּרוּר? אָמַר לָהֶם: בָּנַי, כְּשֵׁם שֶׁהַבַּיִת מוֹדִיעַ עַל הַבַּנַּאי¹²⁵, וְהַבֶּגֶד מוֹדִיעַ עַל הָאוֹרֵג, וְהַדֶּלֶת עַל הַנַּגָּר¹²⁶, כָּךְ הָעוֹלָם מוֹדִיעַ עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא בְרָאוֹ (מד' תמורה).

ז דָּרַשׁ רַ' יוּדָה בֶּן פַּזִּי: בַּתְּחִילָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמָיִם¹²⁷, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הַמָּיִם”¹²⁸, חָזַר וַעֲשָׂאוֹ שֶׁלֶג, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים”¹²⁹, חָזַר וַעֲשָׂאוֹ אֶרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא־אָרֶץ”¹³⁰ (ירוש' חג' ב).

ח אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ¹³¹ שֶׁל עוֹלָם “הוּא גָּלֵא עֲמִיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא”,¹³² שֶׁנֶאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֲלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם” – וְלֹא פֵרַשׁ¹³³, הֵיכָן פֵּרַשׁ? לְהַלָּן: “הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת”¹³⁴; “וְאֵת הָאָרֶץ” – וְלֹא פֵרַשׁ, הֵיכָן פֵּרַשׁ? לְהַלָּן: “כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא־אָרֶץ”¹³⁵… “בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק”¹³⁶; “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר” – וְלֹא פֵרַשׁ, הֵיכָן פֵּרַשׁ? “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”¹³⁷ (ב"ר א).

ט שִׁשָּׁה דְבָרִים¹³⁸ קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶם שֶׁנִּבְרְאוּ וְיֵשׁ מֵהֶם שְׁעָלוּ בְמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת: הַתּוֹרָה וְכִסֵּא־הַכָּבוֹד¹³⁹ נִבְרָאוּ; הָאָבוֹת¹⁴⁰ וְיִשְׂרָאֵל¹⁴¹ וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ¹⁴² וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ¹⁴³ עָלוּ בְמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. רַ' אַהֲבָה בְרַ' זְעֵירָא אָמַר: אַף הַתְּשׁוּבָה¹⁴⁴; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף גַּן־עֵדֶן¹⁴⁵ וְגֵיהִנֹּם¹⁴⁶.

אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בְּרַ' יִצְחָק: מַחֲשַׁבְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר¹⁴⁷, שֶׁאִלּוּלֵא שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁאַחַר כ"ו דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה לֹא הָיָה כוֹתֵב בַּתּוֹרָה: “צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”.

אָמַר רַ' בַּנַּאי: הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרְאוּ אֶלָּא בִזְכוּת הַתּוֹרָה (ב"ר א; פסח' נד).

י רַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה פָּתַח: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן¹⁴⁸ ̶ אָמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: אֲנִי הָיִיתִי כְלִי־אָמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם בּוֹנֶה פַלְטִין, אֵינוֹ בוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ, אֶלָּא מִדַּעַת אָמָּן: וְהָאָמָּן אֵינוֹ בוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ, אֶלָּא דִפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת¹⁴⁹ יֵשׁ לוֹ, לֵידַע הֵיאַךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאַךְ הוּא עוֹשֶׂה פִשְׁפָּשִׁין¹⁵⁰ ̶ כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם (ב"ר א).

יא אָמַר מַר זוּטְרָא בַר טוֹבִיָה אָמַר רָב: בַּעֲשָׂרָה דְבָרִים¹⁵¹ נִבְרָא הָעוֹלָם: בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, בְּכֹחַ וּבִגְעָרָה וּבִגְבוּרָה, בְּצֶדֶק וּבְמִשְפָּט, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים (חג' יב).

יב “בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים”¹⁵² – לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ כּוֹסוֹת דַּקִּים¹⁵³. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי נוֹתֵן בָּהֶם חַמִּין¹⁵⁴ הֵם מִתְבַּקְּעִים, צוֹנִין¹⁵⁵ – הֵם מַקְרִיסִים¹⁵⁶. וּמֶה עָשָׂה? עֵרַב חַמִּין בְּצוֹנִין וְנָתַן בָּהֶם וְעָמָדוּ¹⁵⁷. כַּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם בּוֹרֵא אֲנִי אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הָרַחֲמִים – יִהְיוּ חֲטָאָיו מְרֻבִּים, בְּמִדַּת־הַדִּין – הֵיאַךְ הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמוֹד? אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בוֹרֵא¹⁵⁸ אוֹתוֹ בְּמִדַּת־הַדִּין וּבְמִדַּת־הָרַחֲמִים – וְהַלְוַאי יַעֲמוֹד (ב“ר יב; ילק”ש בראשית).

ב. שָׁמַיִם וָאָרֶץ

יג שָׁנוּ חֲכָמִים, בֵּית־שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְחִלָּה¹⁵⁹ וְאַחַר־כָּךְ נִבְרֵאת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”¹⁶⁰^; וּבֵית־הִלֵּל אוֹמְרִים: אֶרֶץ נִבְרֵאת תְּחִלָּה¹⁶¹ וְאַחַר־כָּךְ שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם”¹⁶². אָמְרוּ לָהֶם בֵּית־הִלֵּל לְבֵית־שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם בּוֹנֶה עֲלִיָּה וְאַחַר־כָּךְ בּוֹנֶה בַיִת? שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל־אֶרֶץ יְסָדָהּ”¹⁶³! אָמְרוּ לָהֶם בֵּית־ שַׁמַּאי לְבֵית־הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם, אָדָם עוֹשֶׂה שְׁרַפְרַף¹⁶⁴ וְאַחַר־כָּךְ עוֹשֶׂה כִסֵּא? שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּה אָמַר יְיָ, הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי”¹⁶⁵! וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה כְּאַחַת נִבְרָאוּ¹⁶⁶, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם, קֹרֵא אֲנִי אֲלֵיהֶם יַעַמְדוּ יַחְדָּו”¹⁶⁷.

רַ' יוֹחָנָן בְּשֵׁם חֲכָמִים אָמַר: לִבְרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדָמָה.

אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: אֲנִי אוֹמֵר בּוֹ טָעַם: לִבְרִיאָה שָׁמַיִם קָדְמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”¹⁶⁸, וּלְשִׁכְלוּל הָאָרֶץ קָדְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ¹⁶⁹ יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם"¹⁷⁰ (חג' יב.; ב"ר א).

יד אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: לָמָּה פְּעָמִים שֶהוּא מַקְדִּים אֶרֶץ לְשָׁמַיִם וּפְעָמִים שֶׁהוּא מַקְדִּים שָׁמַיִם לָאָרֶץ? – מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים זֶה כָזֶה¹⁷¹.

טו “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”¹⁷² – רַ' בֶּרֶכְיָה פָּתָח: “גַּם בְּמַעֲלָלָיו יִתְנַכֶּר־נָעַר אִם־זַךְ וְאִם־יָשָׁר פָּעֳלוֹ”¹⁷³ – עַד הִיא פַגָּה¹⁷⁴ אַפִּיקַת כֻּבַּיָּא; הוּא מַה שֶׁהַנָּבִיא עָתִיד הִתְנַבְּאוֹת עָלֶיהָ בְּסוֹף: “רָאִיתִי אֶת־הָאָרֶץ וְהִנֵּה־תֹהוּ וָבֹהוּ”¹⁷⁵.

רַ' אַבָּהוּ אָמַר: לְמֶלֶךְ¹⁷⁶ שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, שְׁנֵיהֶם בְּאוֹנֵי¹⁷⁷ אַחַת וּבְטִימֵי¹⁷⁸ אֶחָת; עלַ אֶחָד גָּזַר שֶׁיְהֵא נִזּוֹן מִטִּמְיוֹן¹⁷⁹, וְעַל אֶחָד גָּזַר שֶׁיְהֵא יָגֵעַ וְאוֹכֵל. יָשַׁב לוֹ אוֹתוֹ תוֹהֶה וּבוֹהֶה, אָמַר: שְׁנֵינוּ בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אַחַת, זֶה נִזּוֹן מִטִּמְיוֹן וַאֲנִי בִיגִיעָתִי, אֶתְמְהָא! כָּךְ יָשְבָה הָאָרֶץ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְרְאוּ בְּבַת־אֶחָת, הָעֶלְיוֹנִים נִזּוֹנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְהַתַּחְתּוֹנִים אִם אֵינָם יְגֵעִים אֵינָם אוֹכְלִים, אֶתְמְהָא!

רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן אָמַר: לְמֶלֶךְ שֶׁקָּנָה לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, שְׁתֵּיהֶן בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אֶחָת, עַל אַחַת גָּזַר שֶׁלֹּא תָזוּז מִפַּלְטִין וְעַל אַחַת גָּזַר טֵרוּדִין¹⁸⁰. יָשְׁבָה לָהּ אוֹתָהּ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: שְׁתֵּינוּ בְּאוֹנֵי אַחַת וּבְטִימֵי אֶחָת, זוֹ אֵינָהּ זָזָה מִפַּלְטִין וְעָלַי גָּזַר טֵרוּדִין, אֶתְמְהָא! כָּךְ יָשְׁבָה לָהּ הָאָרֶץ תּוֹהָה וּבוֹהָה, אָמְרָה: הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים נִבְרְאוּ בְּבַת־אֶחָת, הָעֶלְיוֹנִים חַיִּים וְהַתַּחְתּוֹנִים מֵתִים! לְפִיכָךְ − “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וּבֹהוּ”¹⁸¹.

אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: לְבֶן־מְלָכִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן עַל גַּבֵּי עֲרִיסָה וְהָיְתָה מֵינִקְתּוֹ תּוֹהָה וּבוֹהָה, לָמָּה? שֶׁהָיְתָה יוֹדַעַת שֶׁהִיא עֲתִידָה לִטּוֹל אֶת שֶׁלָּהּ¹⁸² מִתַּחַת יָדָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ”¹⁸³. לְפִיכָךְ − “וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ”(ב"ר ב).

––––––––

טז “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ”¹⁸⁴ – זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁהִרְעִישׁ בֶּן־זוֹמָא אֶת הָעוֹלָם: “וַיַּעַשׂ”− אֶתְמְהָא! וַהֲלֹא בְמַאֲמָר הֵן? שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל־צְבָאָם”¹⁸⁵ (ב"ר ד; (ילק"ש בראשית).

יז. “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם”¹⁸⁶ – אָמְרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם” גָּלְדָה¹⁸⁷ טִפָּה הָאֶמְצָעִית וְנַעֲשׂוּ הַשָּׁמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים וּשְׁמֵי־שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים.

“יְהִי רָקִיעַ” – וַהֲלֹא כְבָר נִבְרְאוּ הַשָּׁמַיִם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן? אָמַר רַב: לַחִים הָיוּ מַעֲשֵׂיהֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי קָרָשׁוּ. “יְהִי רָקִיעַ” – יִקְרַשׁ הָרָקִיעַ, יִגְלַד הָרָקִיעַ, יִמָּתַח הָרָקִיעַ, יֶחֱזַק הָרָקִיעַ!

אָמַר רַ' חֲנִינָא: יָצְאָה הָאֵשׁ מִלְמַעְלָה וְלִחֲכָה¹⁸⁸ אֶת פְּנֵי הָרָקִיעַ. רַ' יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה: “בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה”¹⁸⁹ – הָיָה אוֹמֵר: יָפֶה לִמְּדַנִי רַ' חֲנִינָא (ירוש' בר' א; ב"ר ד).

יח “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם”¹⁹⁰ – אָמַר רַב: אֵשׁ וָמָיִם¹⁹¹; נָטַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵשׁ וָמַיִם וּפְתָכָם¹⁹² זֶה בָזֶה וּמֵהֶם נַעֲשׂוּ שָׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִשְׁתּוֹמְמִין¹⁹³ עֲלֵיהֶם: שֶׁל מָה הֵם? שֶׁל אֵשׁ הֵם, שֶׁל מַיִם הֵם? אֶתְמְהָא! (ב"ר ד).

יט “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְיוֹם עֲשׂוֹת יְיָ אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם”¹⁹⁴ – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: מְלַמֵּד, שֶׁבּוֹ בַיּוֹם נִבְרְאוּ וּבוֹ בַיּוֹם הוֹצִיאוּ תוֹלָדוֹת. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: וַהֲלֹא נֶאֱמַר: וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד¹⁹⁵, יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי, יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם הַשִּשִּׁי? אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: כִּמְלַקְּטֵי תְאֵנִים¹⁹⁶ הֵם – כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹפִיעַ בִּזְמַנּוֹ.

עַל זֶה אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: “וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ”¹⁹⁷ – דָּבָר שֶׁהָיָה פָקוּד בְּיָדֶיה¹⁹⁸ (שם יב).

כ אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִי שֶׁבָּרָא הָרִים לֹא בָּרָא רוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ”¹⁹⁹. [אָמַר לוֹ]: אֶלָּא מֵעַתָּה²⁰⁰, אֵצֶל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “וַיִּבְרָא”, וַיִּיצֶר" – אַף כָּאן מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָרָא זָה? טֶפַח עַל טֶפַח²⁰¹ יֵשׁ בּוֹ בָאָדָם וּשְׁנֵי נְקָבִים²⁰² יֵשׁ בּוֹ – מִי שֶׁבָּרָא זֶה לֹא בָרָא זֶה? שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט!”²⁰³ אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: וּבִשְׁעַת מִיתָה כֻּלָּם נִתְפַּיָּסוּ²⁰⁴?! (סנה' לט).

ג. הָאוֹר

כא “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר”²⁰⁵ – רַ' יְהוּדָה אָמַר: הָאוֹרָה נִבְרֵאת²⁰⁶ תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּך הָעוֹלָם. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶבִּקֵּשׁ לִבְנוֹת פַּלְטִין וְהָיָה הַמָּקוֹם אָפֵל. מֶה עָשָׂה? הִדְלִיק נֵרוֹת וּפְנָסִים²⁰⁷, לֵידַע הֵיאַךְ הוּא קוֹבֵעַ תֵּמַלְיוֹסִים²⁰⁸; כָּךְ הָאוֹרָה נִבְרֵאת תְּחִלָה. רַ' נְחֶמְיָה אָמַר: הָעוֹלָם נִבְרָא תְחִלָּה²⁰⁹: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלְטִין וְעִטְּרָהּ²¹⁰ בְּנֵרוֹת וּפְנָסִים (ב“ר ג; שמו”ר נ).

כב רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק שָׁאַל לְרַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה בַעַל־אַגָּדָה, מֵהֵיכָן נִבְרֵאת הָאוֹרָה? אָמַר לוֹ: נִתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּטַלִּית לְבָנָה וְהִבְהִיק²¹¹ זִיו הֲדָרוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ (ב“ר ג; שו”ט קד).

כג “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר כִּי־טוֹב וַיַּבְדֵּל”…²¹² – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה בֹּו מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. כֵּוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּדוֹר־הַמַּבּוּל וּבְדוֹר־הַפְּלָגָה וְרָאָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים – עָמַד וּגְנָזוֹ²¹³ מֵהֶם.

וּלְמִי גְנַזוֹ? לְצַדִּיקִים לֶעָתִיד־לָבוֹא. מָשָל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ מָנָה יָפָה וְהִפְרִישָׁהּ²¹⁴ לִבְנוֹ. וְהֵיכָן גְּנָזוֹ? בְּגַן־עֵדֶן. (חג' ב.; ב“ר ג; שמו”ר לה).

כד “וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחשֶׁךְ”²¹⁵ – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: כָּךְ דָּרְשׁוּ שְׁנֵי גְדוֹלֵי־עוֹלָם, רַ' יוֹחָנָן וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: “וַיַּבְדֵּל” – הַבְדָּלָה מַמָּשׁ²¹⁶. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אִסְטְרָטֵיגִין²¹⁷ וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם מְדַיְּנִים²¹⁸ זֶה עִם זֶה, זֶה אוֹמֵר: בַּיּוֹם אֲנִי שׁוֹלֵט, וְזֶה אוֹמֵר: בַּיּוֹם אֲנִי שׁוֹלֵט. קָרָא הַמֶּלֶךְ לָרִאשׁוֹן, אָמַר לוֹ: פְּלוֹנִי, יוֹם יְהֵא תְחוּמֶךָ! וְכֵן לַשֵּׁנִי אָמַר לוֹ: פְּלוֹנִי, לַיְלָה יְהֵא תְחוּמֶךָ; כָּךְ “וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר²¹⁹: יוֹם!”²²⁰ – אָמַר לוֹ: יוֹם יְהֵא תְחוּמֶךָ; “וְלַחשֶׁךְ קָרָא: לָיְלָה!”²²¹ – אָמַר לוֹ: לַיְלָה יְהֵא תְחוּמֶךָ! (ב"ר ג).

כה “וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם אֶחָד”²²² − “יְהִי עֶרֶב” לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא “וַיְהִי־עֶרֶב”, מִכָּאן שֶׁהָיָה סֵדֶר זְמַנִּים קֹדֶם־לָכֵן²²³.

ד. הַמַּיִם

כו “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ”²²⁴ – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: נָטַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל מֵימֵי בְּרֵאשִׁית וּנְתָנָם חֶצְיָם בָּרָקִיעַ וְחֶצְיָם בָּאוֹקְיָנוֹס, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “פֶּלֶג²²⁵ אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם”²²⁶ – מֶחֱצָה.

אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: לֹא פֵרְשׁוּ הַמַּיִם הַתַּחְתּוֹנִים מִן הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים אֶלָּא בִּבְכִיָּה, זֶהוּ שֶׁנֶאֱמַר: “מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ”²²⁷ (שם ד, ה).

כז מִין אֶחָד שָׁאַל אֶת רַ' מֵאִיר, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים תְּלוּיִם בְּמַאֲמָר? – אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי אַרְפְּכַס²²⁸… הֵבִיא לוֹ אַרְפְּכַס. נָתַן עָלֶיה טַס²²⁹ שֶׁל זָהָב – וְלֹא עָמְדוּ מָיִם; טַס שֶׁל כֶּסֶף – וְלֹא עָמְדוּ מָיִם; כֵּוַן שֶׁנָּתַן אֶצְבָּעוֹ – עַמְדוּ מָיִם. אָמַר לוֹ: אֶצְבָּעֲךּ אַתָּה נוֹתֵן!… אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי בָשָׂר־וָדָם, אֶצְבָּעִי מַעֲמֶדֶת מָיִם – אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל־אַחַת־ כַּמָּה־וְכַמָּה (שם ד).

כח לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי²³⁰ “כִּי טוֹב”? אָמַר רַ' שְמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: לְפִי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה²³¹ מְלֶאכֶת הַמָּיִם. לְפִיכָךְ²³² כָּתוּב בַּשְּׁלִישִׁי “כִּי־טוֹב” שְׁתֵּי פְעָמִים, אַחַת לִמְלֶאכֶת הַמַּיִם וְאַחַת לִמְלֶאכֶת הַיּוֹם.

שָׁאֲלָה מַטְרוֹנָה אַחַת אֶת רַ' יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ: לָמָּה לֹא נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי “כִּי־טוֹב”? אָמַר לָהּ: אַף־עַל־פִּי־כֵן חָזַר וּכְלָלָם²³³ כֻּלָּם בַּסּוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”²³⁴. אָמְרָה לוֹ: מָשָׁל, שִׁשָּׁה בְנֵי־אָדָם בָּאִים אֶצְלְךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנֶה²³⁵ וּלְאֶחָד אֵין אַתָּה נוֹתֵן מָנֶה, וְאַתָּה חוֹזֵר וְנוֹתֵן לְכֻלָּם מָנֶה אֶחָד, − לֹא נִמְצָא בְיַד כָּל אֶחָד מָנֶה וּשְתוּת²³⁶ וּבְיַד אֶחָד שְׁתוּת? אֶתְמְהָא! חָזַר וְאָמַר לָהּ כְּאוֹתָהּ שֶׁאָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן²³⁷.

רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ לִגְיוֹן קָשֶׁה²³⁸. אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה קָשֶׁה אַל יִכָּתֵב שְׁמִי עָלָיו, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וְהַמַּיִם הַלָּלוּ לָקוּ בָהֶם דּוֹר־הַמַּבּוּל וְדוֹר־אֱנוֹשׁ וְדוֹר־הַפְּלָגָה, לְפִיכָךְ אַל יִכָּתֵב בָּהֶם “כִּי־טוֹב”.

רַ' חֲנִינָא אָמַר: שֶׁבּוֹ נִבְרֵאת מַחֲלֹקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם”²³⁹. אָמַר רַב טָבְיוֹמִי: אִם מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְתִקּוּנוֹ²⁴⁰ שֶׁל עוֹלָם וּלְיִשּׁוּבוֹ אֵין בָּהּ “כִּי־טוֹב”, מַחֲלֹקֶת שֶׁהִיא לְעִרְבּוּבוֹ²⁴¹ − עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה (שם).

כט בַּשְּׁלִישִׁי הָיְתָה הָאָרֶץ מִישׁוֹר כְּבִקְעָה וְהַמַּיִם מְכַסִּים עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ. וּכְשֶׁיָצָא הַדִּבּוּר מִפִי הַגְּבוּרָה²⁴²: “יִקָּווּ הַמַּיִם” – עָלוּ מִקְצוֹת הָאָרֶץ הָרִים וּגְבָעוֹת וְנִתְפָּרְדוּ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְנַעֲשׂוּ עֲמָקִים־עֲמָקִים. עָלָה תוֹכָהּ שֶׁל אֶרֶץ – וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַמַּיִם וְנִקְווּ לָעֲמָקִים [וְהָיוּ לְיַמִּים]. מִיָּד נִתְגָּאוּ הַמַּיִם וְעָלוּ לְכַסּוֹת אֶת הָאָרֶץ כְּבַתְּחִלָּה, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּכְבָשָׁם²⁴³ וּנְתָנָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו וּמְדָדָם בְּשָׁעֳלוֹ, שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרוֹעַ, וְעָשָׂה חוֹל גְּבוּל לַיָּם, כְּאָדָם שֶׁעוֹשֶׂה גָדֵר לְכַרְמוֹ. וּכְשֶׁהֵם עוֹלִים וְרוֹאִים אֶת הַחוֹל לִפְנֵיהֶם – חוֹזְרִים לַאֲחוֹרֵיהֶם (פדר“א ה; ילק”ש בראש').

ל “יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד”²⁴⁴ – רַ' יוּדָן בְּשֵׁם רַ' לֵוִי, רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בְּרַ' שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כָּל הָעוֹלָם כֻּלֹּו מַיִם²⁴⁵ בְּמָיִם, וְאַּתָּה אוֹמֵר²⁴⁶ “אֶל־מָקוֹם אֶחָד” – אֶתְמְהָא! מָשָׁל לְעֶשֶׂר נוֹדוֹת נְפוּחוֹת מֻנָּחוֹת בִּטְרַקְלִין²⁴⁷; נִצְרַךְ הַמֶּלֶךְ לִמְקוֹמָן. מָה הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן? מַתִּירָן וּמוֹצִיא אֶת רוּחָן²⁴⁸ וּמְסַלְּקָן בְּזָוִית אֶחָת. כָּךְ דָּרַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל מֵי בְרֵאשִית וְיָצָא הָרוּחַ מֵהֶם וְסִלְּקָם בְּיָם אוֹקְיָנוֹס. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת²⁴⁹, וְנֶאֱמַר: הֵן יַעְצֹר²⁵⁰ בַּמַּיִם וְיִבָשׁוּ²⁵¹, וְנֶאֱמַר: “וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי־יָם”²⁵² (ב“ר ה; שו”ט צג).

לא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּרַ' נְחֶמְיָה: הַמַּיִם הָיוּ עוֹלִים הָרִים וְיוֹרְדִים תְּהוֹמוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לָאוֹקְיָנוֹס, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְּקָעוֹת אֶל־מָקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם”²⁵³ – אֵיזֶה מָקוֹם יָסַדְתָּ לָהֶם? זֶה אוֹקְיָנוֹס (ב"ר ה).

ה. דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת

לב דָּרַשׁ רַ' חֲנִינָא בַר פַּפָּא: "יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו²⁵⁴ – פָּסוּק זֶה שַׂר־הָעוֹלָם²⁵⁵ אֲמָרוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “לְמִינוֹ”²⁵⁶ בָּאִילָנוֹת, נָשְׂאוּ דְשָׁאִים קַל־וָחֹמֶר²⁵⁷ בְּעַצְמָם: – – – וּמָה אִילָנוֹת²⁵⁸ שֶׁאֵין דַּרְכָּם לָצֵאת בְּעִרְבּוּבְיָא²⁵⁹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “לְמִינוֹ”, אָנוּ עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה. מִיָּד כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָצָא לְמִינוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶאֱמַר: “וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ”²⁶⁰. פָּתַח שַׂר־הָעוֹלָם וְאָמַר: “יְהִי כְבוֹד יְיָ לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו” (חול' ס).

לג רַב אַסִּי רָמֵי²⁶¹, נֶאֱמַר: “וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא”²⁶² – בִּשְׁלִישִׁי בְשַׁבָּת, וְנֶאֱמַר: “וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ”²⁶³ – בְּעֶרֶב־שַׁבָּת! מְלַמֵּד, שֶׁיָּצְאוּ דְשָׁאִים וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח קַרְקָע, עַד שֶׁבָּא אָדָם הָרִאשׁוֹן וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְיָרְדוּ גְשָׁמִים וְצָמָחוּ (שם).

לד “וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה”²⁶⁴ – כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִים²⁶⁵ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ; כָּל הָאִילָנוֹת כְּאִלּוּ מְשִׂיחִים עִם הַבְּרִיּוֹת; כָּל הָאִילָנוֹת – לַהֲנָאָתָן²⁶⁶ שֶׁל בְּרִיּוֹת נִבְרָאוּ (ב"ר יג).

לה אָמַר רַ' סִימוֹן: אֵין לְךָ כָּל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב שֶׁאֵין לוֹ מַזָּל²⁶⁷ בָּרָקִיעַ, שֶׁמַּכֶּה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: גְּדָל! (שם י).

ו. יָרֵחַ

לו רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי רָמֵי, נֶאֱמַר: “וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת־שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדוֹלִים”²⁶⁸, וְנֶאֱמַר: “אֶת־הַמָּאוֹר הַגָּדֹל… וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן”²⁶⁹? אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֶפְשָר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְכֶתֶר אֶחָד? אָמַר לָהּ: לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן²⁷⁰ אֲמַעֵט אֶת עַצְמִי? אָמַר לָהּ: לְכִי וּמִשְׁלִי בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה²⁷¹ (חולין ס).

לז “וְאֵת הַכּוֹכָבִים”²⁷² – אָמַר רַ' אַחָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אֶפִּיטְרוֹפִין²⁷³, אֶחָד שׁוֹלֵט בָּעִיר וְאֶחָד שׁוֹלֵט בַּמְּדִינָה²⁷⁴, אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וּמִעֵט עַצְמוֹ זֶה לִהְיוֹת שׁוֹלֵט בָּעִיר, גּוֹזֵר אֲנִי עָלָיו: בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא תְּהֵא כָל בּוּלֵי וְדֵימוֹס²⁷⁵ יוֹצֵאת עִמּוֹ²⁷⁶, וּבְשָׁעָה שֶׁיְהֵא נִכְנָס תְּהֵא בוּלֵי וְדֵימוֹס נִכְנֶסֶת עִמּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וְהַלְּבָנָה הַזּוֹ מִעֲטָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת שׁוֹלֶטֶת בַּלָּיְלָה, גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיהָ: בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יֹצֵאת יְהוּ הַכּוֹכָבִים²⁷⁷ יוֹצְאִים עִמָּהּ וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת יְהוּ הַכּוֹכָבִים נִכְנָסִים עִמָּהּ (ב"ר ו).

לח [דָּבָר אַחֵר]: בְּשָׁעָה שֶׁנָּזַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בַּלְּבָנָה, נָפְלָה²⁷⁸, וְנָפְלוּ נִיצוֹצִים מִמֶּנָּה עַל פְּנֵי כָל־הָרָקִיעַ, וְהֵם הַכּוֹכָבִים (ביה“מ ח”ה).

ז. בְּרִיּוֹת

לט רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: "מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְיָ²⁷⁹!– יֶשׁ לְךָ בְרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּיָּם וְיֶשׁ לְךָ בְרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּיַּבָּשָׁה; שֶׁבַּיָּם – אִלְמָלֵי עוֹלוֹת לַיַּבָּשָׁה מִיָּד מֵתוֹת, שֶׁבַּיַּבָּשָׁה – אִלְמָלֵי יוֹרְדוֹת לַיָּם מִיָּד מֵתוֹת. יֶשׁ לְךָ בְרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בְּאוּר²⁸⁰ וְיֶשׁ לְךָ בְרִיּוֹת גְּדֵלוֹת בַּאֲוֵיר; שֶׁבָּאוּר – אִלְמָלֵי עוֹלוֹת לָאֲוֵיר מִיָּד מֵתוֹת. מְקוֹם חַיּוּתָהּ שֶׁל זוֹ מִיתָתָהּ שֶׁל זוֹ, וּמְקוֹם מִיתָתָהּ שֶׁל זוֹ חַיּוּתָהּ שֶׁל זוֹ – “מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יְיָ” (חול' קכז.).

מ “וְכָל צְבָאָם”²⁸¹ – אֲפִילוּ דְבָרִים שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אוֹתָם כְּאִלּוּ הֵם מְיֻתָּרִים בָּעוֹלָם, כְּגוֹן זְבוּבִים וּפַרְעֻשִּׁים וְיַתּוּשִׁים²⁸², אַף הֵם בִּכְלָל בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵם: וּבַכֹּל עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁלִיחוּתוֹ, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי צְפַרְדֵּעַ, אֲפִלּוּ עַל־יְדֵי יַתּוּשׁ (ב“ר י; שמו”ר י).

מא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךָ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֹא בָרָא דָבָר אֶחָד לְבַטָּלָה (שבת עז:).

מב [אָמַר אֵלִיָּהוּ]: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּכְרַךְ²⁸³ גָּדוֹל שֶׁבָּעוֹלָם וְהָיְתָה שָׁם תִּשְׁחֹרֶת²⁸⁴. תְּפָסוּנִי וְהִכְנִיסוּנִי לְבֵית־הַמֶּלֶךְ. בָּא אֵלַי חַבָּר²⁸⁵ אֶחָד וְאָמַר לִי: סוֹפֵר²⁸⁶ אָתָּה? אָמַרְתִּי לוֹ: מַה־שֶּׁהוּא²⁸⁷. אָמַר לִי: אִם תֹּאמַר לִי דָבָר זֶה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ – לֵךְ לְשָׁלוֹם. אָמַרְתִּי לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לִי: מִפְּנֵי מָה בָּרָא אֱלֹהִים שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים? אָמַרְתִּי לוֹ: אֱלֹהִים דַּיָּן הוּא, אֱלֹהִים קָדוֹשׁ, צַדִּיק וְחָסִיד וֶאֱמֶת הוּא לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי־עוֹלָמִים, וּמַכִּיר בְּרֹאשׁ וּבְסוֹף, וּמַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית, וְצוֹפֶה לְטוֹבָה וְאֵינוֹ צוֹפֶה לְרָעָה, וּבְחָכְמָתוֹ וּבִתְבוּנָתוֹ בָּרָא עוֹלָמוֹ וֶהֱכִינוֹ, וְאַחַר־כָּךְ בָּרָא אֶת הָאָדָם וֶהֱבִיאוֹ לָעוֹלָם, וְלֹא בְרָאוֹ אֶלָּא עַל־מְנָת²⁸⁸ שֶׁיַּעַבְדֶנּוּ בְלֵבָב שָׁלֵם, וְיִמְצָא קֹרַת־רוּחַ²⁸⁹ מִמֶּנּוּ וּמִתּוֹלְדוֹתָיו הַבָּאוֹת אַחֲרָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וְכֵוָן שֶׁפָּרָה וְרָבָה – זֶה עוֹבֵד לַחַמָּה וְלַלְּבָנָה וְזֶה עוֹבֵד לְעֵץ וָאֶבֶן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַיְּבִין כְּלָיָה לְפָנָיו. כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר וּמִסְתַּכֵּל²⁹⁰ בְּכָל מַעֲשֵׂה־יָדָיו שֶׁבָּרָא בְעוֹלָמוֹ, אוֹמֵר: לָאֵלּוּ חַיִּים וְלָאֵלּוּ חַיִּים, לָאֵלּוּ נְשָׁמוֹת וְלָאֵלּוּ נְשָׁמוֹת, לָאֵלּוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְלָאֵלּוּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה – הֲרֵי הֵם חֲשׁוּבִים כִּבְהֵמָה וּכְחַיָּה וְכִשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. מִיָּד נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ²⁹¹ וְאֵין מְכַלֶּה אוֹתָם. הָא לָמַדְתָּ²⁹², שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים בָּעוֹלָם אֶלָּא רְפוּאָה לִבְנֵי־אָדָם עַל הָאָרֶץ (תדב"א א).

מג שָׁאַל [קֻנְטְרֵיקוֹס²⁹³ הַהֶגְמוֹן²⁹⁴ אֶת רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי]: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל־הָאָרֶץ”²⁹⁵, הֲרֵי שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הַמַּיִם, וְכָתוּב אֶחָד – “וַיִּצֶר יְיָ אֱלֹהִים מִן־הָאֲדָמָה כָּל־חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל־עוֹף הַשָּׁמַיִם”²⁹⁶, הֲרֵי שֶׁנִּבְרְאוּ מִן הָאָרֶץ. אָמַר לוֹ: מִן הָרְקָק²⁹⁷ נִבְרָאוּ.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל קַפּוּטְקָאָה²⁹⁸: תֵּדַע²⁹⁹, שֶׁהֲרֵי עוֹפוֹת יֵשׁ לָהֶם קַשְׂקַשִּׂים בְּרַגְלֵיהֶם כְּדָגִים (חול' כ“ז; ע”י).

ח. אָדָם

מד “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם”³⁰⁰ – בְּמִי נִמְלָךְ³⁰¹? אָמַר רַ' אַמִּי: בְּלִבּוֹ נִמְלָךְ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלְטִין עַל־יְדֵי אַרְדְּכָל³⁰², רָאָה אוֹתָה וְלֹא עָרְבָה לוֹ, עַל מִי יֵשׁ לְהִתְרַעֵם – לֹא עַל אַרְדְּכָל? כָּךְ “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ”³⁰³.

רַ' חֲנִינָא אָמַר: בְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת נִמְלָךְ.

אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן רָאָה צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, אָמַר: אִם אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ – רְשָׁעִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ; וְאִם לֹא אֶבְרָא אוֹתוֹ – הֵיאַךְ צַדִּיקִים יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ? מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הִפְלִיג דַּרְכָּם שֶׁל רְשָׁעִים מִכְּנֶגֶד פָּנָיו³⁰⁴ וְשִׁתֵּף בּוֹ מִדַּת־הָרַחֲמִים וּבְרָאוֹ (ב“ר ח; ילק”ש בראשית א').

מה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם, בָּרָא כַת³⁰⁵ אַחַת שֶׁל מַלְאָכֵי־הַשָּׁרֵת. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם³⁰⁶ – “נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ”³⁰⁷? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מַה־מַּעֲשָׂיו? אָמַר לָהֶם: כָּךְ וָכָךְ מַעֲשָׂיו. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ”³⁰⁸! הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה בֵּינֵיהֶם וּשְׂרָפָם. וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה. כַּת שְׁלִישִׁית אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ מַה הוֹעִילוּ? כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה. כֵוָן שֶׁהִגִּיעַ³⁰⁹ לְאַנְשֵׁי דוֹר־הַמַּבּוּל וְאַנְשֵׁי דוֹר־הַפְּלָגָה, שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם מְקֻלְקָלִים³¹⁰, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לֹא יָפֶה אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים לְפָנֶיךָ? אָמַר לָהֶם: “וְעַד־זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד־שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל וגו'”³¹¹ (סנה' לח).

מו אָמַר רַ' סִימוֹן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹאת אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתִּים־כִּתִּים³¹² וַחֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת. מֵהֶם אוֹמְרִים: יִבָּרֵא, וּמֵהֶם אוֹמְרִים: אַל יִבָּרֵא. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חֶסֶד־וָאֶמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ”³¹³. חֶסֶד אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶהוּא גוֹמֵל חֲסָדִים, אֱמֶת אוֹמֶרֶת: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ שְׁקָרִים; צֶדֶק אוֹמֵר: יִבָּרֵא, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה צְדָקוֹת; שָׁלוֹם אוֹמֵר: אַל יִבָּרֵא, שֶׁכֻּלּוֹ קְטָטָה³¹⁴. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? נָטַל אֱמֶת וְהִשְׁלִיכָהּ לָאָרֶץ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה”³¹⁵. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, מָה אַתָּה מְבַזֶּה תַּכְסִיס שֶׁלָּךְ³¹⁶? – תַּעֲלֶה אֱמֶת מִן הָאָרֶץ! זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר! “אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח”³¹⁷.

רַב הוּנָא רַבָּהּ שֶׁל צִפּוֹרִין אָמַר: עַד שֶׁמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְדַיְּנִים אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וּמִתְעַסְּקִים³¹⁸ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ – בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מְדַיְּנִים? כְּבָר נַעֲשָׂה אָדָם"³¹⁹! (ב"ר ח).

מז רַ' הוּנָא בְּשֵׁם רַ' אַיְבוּ אָמַר: בְּדַעַת בָּרָא אֶת הָאָדָם; שֶׁבָּרָא צָרְכֵי מְזוֹנוֹתָיו וְאַחַר־כָּךְ בְּרָאוֹ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, “מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ”³²⁰ − צָרָה זוֹ לָמָּה נִבְרָאָה? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, “צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם”³²¹ לָמָּה נִבְרָאוּ? “צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם”³²² לָמָּה נִבְרָאוּ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מִגְדָּל מָלֵא כָל־טוּב וְאֵין לוֹ אוֹרְחִים – מַה הֲנָאָה יֵשׁ לַמֶּלֶךְ שֶׁמִּלְאוֹ? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “יְיָ אֲדֹנֵינוּ, מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ”³²³ – עֲשֵׂה כִרְצוֹנֶךָ! (שם).

מח רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן בְּשֵׁם רַ' יוֹנָתָן אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה משֶׁה כוֹתֵב אֶת הַתּוֹרָה הָיָה כוֹתֵב מַעֲשֵׂה כָל־יוֹם וָיוֹם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ³²⁴ – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָה אַתָּה נוֹתֵן פִּתְחוֹן פֶּה לַמִּינִים³²⁵? אֶתְמְהָא! אָמַר לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת – יִטְעֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: משֶׁה, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁבָּרָאתִי, לֹא גְדוֹלִים וּקְטַנִּים אֲנִי מַעֲמִיד מִמֶּנּוּ? שֶׁאִם יָבֹא הַגָּדוֹל לִטּוֹל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנּוּ, וְהוּא אוֹמֵר: “מָה אֲנִי צָרִיךְ לִטּוֹל רְשׁוּת מִן הַקָּטָן מִמֶּנִּי?” – אוֹמְרִים לוֹ: לְמַד מִבּוֹרְאֶךָ, שֶׁהוּא בָרָא אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וְכֵוָן שֶׁבָּא לִבְרֹאת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת.

רַ' לֵוִי אָמַר: אֵין כָּאן נְטִילַת עֵצָה, אֶלָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בְּפֶתַח פַּלְטִין שֶלּוֹ, רָאָה בוֹלָרִין³²⁶ אַחַת מֻשְׁלָכֶת, אָמַר: מַה נַּעֲשֶׂה בָהּ? מֵהֶם אוֹמְרִים: דֵּימוֹסָיוֹת³²⁷, וּמֵהֶם אוֹמְרִים: פְּרִיבָטָיוֹת³²⁸. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אַנְדַּרְטִּין³²⁹ אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ – מִי מְעַכֵּב? (שם; מדה"ג בראשית).

מט אָמַר רַ' אַחָא: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדושׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִבְרֹאת אֶת הָאָדָם נִמְלַךְ בְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם: “נַעֲשֶׂה אָדָם”. אָמְרוּ לוֹ: אָדָם זֶה מַה טִּיבוֹ³³⁰? אָמַר לָהֶם: חָכְמָתוֹ תְּהֵא מְרֻבָּה מִשֶּלָכֶם. מֶה עָשָׂה? כִּנֵּס כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְהֶעֱבִירָם לִפְנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: מַה־שְּׁמוֹתָם שֶל אֵלּוּ? וְלֹא יָדָעוּ. כֵּוָן שֶׁבָּרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן כִּנֵּס כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף וְהֶעֱבִירָם לְפָנָיו, אָמַר לוֹ: מַה־שְּׁמוֹתָם שֶׁל אֵלּוּ? אָמַר [אָדָם]: לָזֶה נָאֶה לִקְרוֹתוֹ שׁוֹר, לָזֶה חֲמוֹר, לָזֶה סוּס, לָזֶה גָּמָל, לָזֶה אֲרִי, לָזֶה נֶשֶׁר, וְכֵן לְכֻלָּם. – וְאַתָּה מַה־שְּׁמֶךָ? אָמַר לוֹ: אֲנִי נָאֶה לְהִקָּרְאוֹת אָדָם. – וְלָמָּה? שֶׁנִּבְרֵאתִי מִן הָאֲדָמָה. – וַאֲנִי מַה־שְׁמִי? אָמַר לוֹ: לְךָ נָאֶה לְהִקָּרְאוֹת “אֲדֹנָי”. – וְלָמָּה? שֶׁאַתָּה אָדוֹן לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ (פסיק“ר י”ד; תנח' חקת; ב“ר יז; במד”ר יט).

נ רַ' מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הֻצְבַּר עֲפָרוֹ³³¹ (סנה' לח:).

נא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ”³³² – הַצַּיָּר שֶהוּא צָר אֶת הָעוֹלָם וְאֶת הָאָדָם פְּעֻלָּתוֹ שְׁלֵמָה. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁבָּנָה פַּלְטִין, הַבְּרִיּוֹת נִכְנָסִין לְתוֹכָה וְאוֹמְרִין: אִלּוּ הָיוּ הָעַמּוּדִים גְּבוֹהִים – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה; אִלּוּ הָיוּ הַכְּתָלִים גְּבוֹהִים – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה; אִלּוּ הָיְתָה הַתִּקְרָה³³³ גְבוֹהָה – כַּמָּה הָיְתָה נָאָה. שֶׁמָּא יָבֹא אָדָם וְיֹאמַר: אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלשׁ עֵינַיִם, אִלּוּ הָיוּ לִי שָׁלשׁ יָדַיִם וְשָׁלשׁ רַגְלַיִם – כַּמָּה הָיָה יָפֶה לִי; אִלּוּ הָיִיתִי מְהַלֵּךְ עַל רֹאשִׁי, אִלּוּ הָיוּ פָנַי הֲפוּכִים לַאֲחוֹרַי – כַּמָּה הָיָה נָאֶה לִי, אֶתְמְהָא! כִּבְיָכוֹל³³⁴, מֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּבֵית־דִּינוֹ נִמְנִין³³⁵ עַל כָּל אֵבֶר וָאֵבֶר מִשֶּׁלְךָ וּמַעֲמִידְךָ עַל מְכוֹנֶךָ (ספרי האזינו).

נב אָמַר רַ' לֵוִי בַר חַיְתָא: מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם בּוֹנֶה פַלְטִין, וְאִם נָתַן בִּיבָהּ³³⁶ עַל פִּתְחָהּ אֵינוֹ נָאֶה, מֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרָא הָאָדָם הַזֶּה וְנָתַן בִּיבוֹ³³⁷ עַל פִּתְחוֹ – וְהוּא נוֹיוֹ³³⁸ וְהוּא שִׁבְחוֹ (ב"ר יב).

נג “בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ”³³⁹ – אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: בְּשָׁעָה שֶבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן טָעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וּבִקְשׁוּ לוֹמַר לְפָנָיו קָדוֹשׁ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הִפִּיל עָלָיו תַּרְדֵּמָה וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אָדָם.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ וְאִפַּרְכּוֹס³⁴⁰ שֶׁהָיוּ בִקְרוּכִין³⁴¹ וְהָיוּ בְנֵי־הַמְּדִינָה מְבַקְשִׁין לוֹמַר לַמֶּלֶךְ “דּוֹמִינוֹ”³⁴², וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין אֵיזֶהוּ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? דְּחָפוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַקְּרוּכִין וְיָדְעוּ הַכֹּל שֶׁהוּא אִפַּרְכּוֹס (שם ח).

נד לְפִיכָךְ נִבְרָא הָאָדָם יְחִידִי³⁴³– לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עָלָיו³⁴⁴ הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא, וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא; וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם־הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: אַבָּא גָּדוֹל מֵאָבִיךָ; וְשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים: הַרְבֵּה רְשֻׁיּוֹת³⁴⁵ בַּשָּׁמָיִם; וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד כֻּלָּם דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טָבַע כָּל־אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם (סנהד' לח.).

נה שָׁנוּ חֲכָמִים: אָדָם יְחִידִי נִבְרָא, וּמִפְּנֵי מָה? מִפְּנֵי הַצַּדִּיקִים וּמִפְּנֵי הָרְשָׁעִים; שֶׁלֹּא יְהוּ הַצַּדִּיקִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְנֵי³⁴⁶ צַדִּיק, וּרְשָׁעִים אוֹמְרִים: אָנוּ בְנֵי רָשָׁע. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת, שֶׁלֹּא יְהוּ מִשְׁפָּחוֹת מִתְגָּרוֹת³⁴⁷ זוֹ בְזוֹ; וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי מִתְגָּרוֹת, אִם נִבְרְאוּ שְנַיִם³⁴⁸ עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַגַּזְלָנִים וּמִפְּנֵי הַחַמְסָנִים; וּמָה עַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא יְחִידִי – גוֹזְלִין וְחוֹמְסִין³⁴⁹, אִם נִבְרְאוּ שְׁנַיִם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וּמִפְּנֵי מָה אֵין פַּרְצוּפֵיהֶם³⁵⁰ [שֶׁל בְּנֵי־אָדָם] דּוֹמִים זֶה לָזֶה? שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם דִּירָה נָאָה וְאִשָּׁה נָאָה וְיֹאמַר: שֶׁלִּי הִיא (סנהד' לח, ע"י).

נו אָדָם נִבְרָא בְעֶרֶב־שַׁבָּת וּמִפְּנֵי מָה? שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים: שֻׁתָּף הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: שֶׁאִם תָּזוּחַ³⁵¹ דַּעְתּוֹ עָלָיו אוֹמֵר לוֹ: יַתּוּשׁ קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לְמִצְוָה³⁵² מִיָּד. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לִסְעֻדָּה³⁵³ מִיָּד. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פְלָטוֹרִין³⁵⁴ וְשִׁכְלְלָם³⁵⁵ וְהִתְקִין סְעֻדָּה וְאַחַר־כָּךְ הִכְנִיס אוֹרְחִים (שם).

נז “וְאִישׁ תְּרוּמוֹת”³⁵⁶ – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶהָיָה גְמַר חַלָּתוֹ³⁵⁷ שֶׁל עוֹלָם (ב"ר יד).

נח בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ³⁵⁸ עַל כָּל אִילָנֵי גַן־עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵם! וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי – בִּשְׁבִילְךָ בָרָאתִי. תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא תְקַלְקֵל³⁵⁹ ותַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ (קה"ר ט).

נט “אָחוֹר וָקֶדֶם³⁶⁰ צַרְתָּנִי”³⁶¹ – אִם זָכָה אוֹמְרִים לוֹ: אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו– אוֹמְרִים לוֹ: זְבוּב קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל³⁶² זֶה קְדָמְךָ בְּמַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית (ב"ר ח; סנה' לח).

ס “אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי”³⁶³ – אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶן אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן אַנְדְּרוֹגִינוֹס³⁶⁴ בְּרָאוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם”³⁶⁵.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן דוּ־פַרְצוּפִין³⁶⁶ בְּרָאוֹ, וּנְסָרוֹ³⁶⁷ וַעֲשָׂאוֹ גַבַּיִים³⁶⁸, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן.

הֵשִׁיבוּ לוֹ: וַהֲלֹא נֶאֱמַר “וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו”³⁶⁹. אָמַר לָהֶם: מִשְּׁנֵי צְדָדָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְצֶלַע הַמִּשְכָּן”³⁷⁰.

סא “וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה”³⁷¹ – רַ' יְהוּדָה אָמַר: מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה לוֹ עֹקֶץ כְּחַיָּה³⁷² וְחָזַר וּלְקָחוֹ מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ (שם יד).

סב “וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר”³⁷³ – רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן אָמַר: עֹפֶר³⁷⁴, עֶלֶם – עַל מְלֵאָתוֹ³⁷⁵ נִבְרָא: אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן:אַף חַוָּה עַל מְלֵאָתָהּ נִבְרֵאת.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה³⁷⁶ נִבְרְאוּ (שם).

סג אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' אֶלְעָזָר: אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם³⁷⁷ בְּרָאוֹ וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ”³⁷⁸.

“זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם”³⁷⁹ – אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוּטָל גֹּלֶם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם הֶרְאָה לוֹ דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וְסוֹפְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל־סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ”³⁸⁰ – גֹּלֶם, מַה שֶּרָאוּ עֵינֶיךָ, כְּבָר הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרְךָ, זֶה סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן³⁸¹ (ב“ר כד; פסיק”ר כג).

סד עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוּטָל גֹּלֶם הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁעָתִיד לַעֲמוֹד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ שֶׁהוּא תָלוּי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם³⁸², וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָלוּי בִּשְׂעָרוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָלוּי בְּמִצְחוֹ, וְיֵשׁ בְּעֵינָיו, וְיֵשׁ בְּחָטְמוֹ, וְיֵשׁ בְּפִיו, וְיֵשׁ בְּאָזְנוֹ, וְיֵשׁ בְּמֵלְתָיו³⁸³ (שמ"ר מ).

ט. הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים

סה “אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ”³⁸⁴ – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים: בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”³⁸⁵, בַּשֵּׁנִי בָּרָא מִן הָעֶלְיוֹנִים – “יְהִי רָקִיעַ”³⁸⁶, בַּשְּׁלִישִׁי בָּרָא מִן הַתַּחְתּוֹנִים – “תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ”³⁸⁷, בָּרְבִיעִי מִן הָעֶלְיוֹנִים – “יְהִי מְאֹרֹת”³⁸⁸, בַּחֲמִישִׁי מִן הַתַּחְתּוֹנִים – “יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם”³⁸⁹, בַּשִּׁשִּׁי בָּא לִבְרֹאת אָדָם, אָמַר: אִם אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים, הֲרֵי הָעֶלְיוֹנִים רַבִּים מִן הַתַּחְתּוֹנִים בְּרִיאָה אֶחָת, אִם אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הַתַּחְתּוֹנִים, הֲרֵי הַתַּחְתּוֹנִים רַבִּים עַל הָעֶלְיוֹנִים בְּרִיאָה אֶחָת, וְאֵין שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם עָפָר מִן־הָאֲדָמָה³⁹⁰ – מִן הַתַּחְתּוֹנִים, “וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”³⁹¹ – מִן הָעֶלְיוֹנִים (ב“ר יב; ויק”ר ט).

סו “וַיִּיצֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם”³⁹² – שְׁתֵּי יְצִירוֹת³⁹³, יְצִירָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים וִיצִירָה מִן הָעֶלְיוֹנִים³⁹⁴.

אָמַר רַ' תַּפְדַּאי בְּשֵׁם רַ' אַחָא: הָעֶלְיוֹנִים נִבְרְאוּ בְצֶלֶם וּבִדְמוּת וְאֵינָם פָרִים וְרָבִים, וְהַתַּחְתּוֹנִים פָּרִים וְרָבִים וְלֹא נִבְרְאוּ בְצֶלֶם וּבִדְמוּת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֲרֵינִי בוֹרֵא אוֹתוֹ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת מִן הָעֶלְיוֹנִים, פָּרֶה וְרָבֶה מִן הַתַּחְתּוֹנִים. וְאָמַר רַ' תַּפְדַּאי בְּשֵׁם רַ' אַחָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם אֲנִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הוּא חַי וְאֵינוֹ מֵת, מִן הַתַּחְתּוֹנִים הוּא מֵת וְאֵינוֹ חַי – אֶלָּא הֲרֵינִי בוֹרֵא אוֹתוֹ מֵאֵלוּ וּמֵאֵלוּ – אִם יֶחֱטָא יָמוּת, וְאִם לָאו – יִחְיה (ב"ר ח; שם יד).

י. דְּבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בְעֶרֶב־שַׁבָּת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת.

סז עֲשָׂרָה דְבָרִים³⁹⁵ נִבְרְאוּ בְעֶרֶב־שַׁבָּת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵם: פִּי הָאָרֶץ³⁹⁶, פִּי הַבְּאֵר³⁹⁷, פִּי הָאָתוֹן³⁹⁸, הַקֶּשֶׁת³⁹⁹ וְהַמָּן⁴⁰⁰ וְהַמַּטֶּה⁴⁰¹ וְהַשָּׁמִיר⁴⁰², הַכְּתָב⁴⁰³ וְהַמִּכְתָּב⁴⁰⁴ וְהַלּוּחוֹת⁴⁰⁵; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַמַּזִיקִין⁴⁰⁶ וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה⁴⁰⁷ וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ⁴⁰⁸. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַצְּבָת⁴⁰⁹. הוּא הָיָה אוֹמֵר: צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה (אבות פ"ה; פסח' נד.).

יא. סִדְרֵי בְרֵאשִׁית וְשִׁנּוּיֵיהֶם

סח אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶן אֶלְעָזָר: [תְּנָאִים] הִתְנָה⁴¹⁰ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִם כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי־בְרֵאשִׁית, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל־צְבָאָם צִוֵּיתִי"⁴¹¹ – צִוִּיתִי אֶת הַיָּם שֶׁיִּקָרַע לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁיִּשְׁתַּתְּקוּ לִפְנֵי משֶׁה; צִוִּיתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ שֶׁיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ; צִוִּיתִי אֶת הָעוֹרְבִים שֶׁיְכַלְכְּלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ; צִוִּיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁיִּפָּתְחוּ לִפְנֵי יְחֶזְקֵאל; צִוִּיתִי אֶת הַדָּג שֶׁיָּקִיא אֶת יוֹנָה; צִוִּיתִי אֶת הָאוּר⁴¹² שֶׁלֹּא יַזִּיק אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה; צִוִּיתִי אֶת הָאֲרָיוֹת שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ אֶת דָּנִיֵּאל (ב“ר ה; ילק”ש בשלח יד).

סט “יָדַעְתִּי כִּי כָל־אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם, עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ, וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו”⁴¹³ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם גָּזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: “יִקָּווּ הַמַּיִם… אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”⁴¹⁴. – וְלָמָּה⁴¹⁵ “הַקּוֹרֵא לְמֵי־הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ”⁴¹⁶ שְׁתֵּי פְעָמִים⁴¹⁷? אַחַת בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְאַחַת בְּדוֹר הַפְּלָגָה. “וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה” – כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בִּשְׁבִיל “שֶׁיִּרְאוּ מִלְפָנָיו”⁴¹⁸ – שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרִיּוֹת יְרֵאִים מִלְּפָנָיו. מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁמָּרְדָה בַמֶּלֶךְ. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ⁴¹⁹ לִגְיוֹן קָשֶׁה וְהִקִּיפָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ בְנֵי הַמְּדִינָה וְיִתְיָרְאוּ מִפָּנָיו. כָּךְ לָמָּה “כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת”⁴²⁰? בִּשְׁבִיל “יִירְאוּ מֵיְיָ כָּל־הָאָרֶץ, מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל־יוֹשְׁבֵי תֵבֵל”⁴²¹.

דָּבָר אַחֵר: כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת עוֹלָמוֹ יוֹם שֶׁיְהֵא יוֹם וְלַיְלָה שֶׁיְהֵא לָיְלָה, בָּא יַעֲקֹב וְעָשָׂה אֶת הַיּוֹם לַיְלָה, שֶׁשִּׁקַּע לוֹ⁴²² הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלֹּא בְעוֹנָתוֹ; בָּא יְהוֹשֻׁעַ וְעָשָׂה אֶת הַלַּיְלָה יוֹם⁴²³. הֲרֵי שֶׁהַצַּדִּיקִים גּוֹרְעִים וּמוֹסִיפִים עַל דְּבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרִיּוֹת יְרֵאִין מִלְּפָנָיו.

כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁיְהֵא הַיָּם יָם וְשֶׁתְּהֵא הַיַּבָּשָׁה יַבָּשָׁה. בָּא משֶׁה וְעָשָׂה אֶת הַיָּם יַבָּשָׁה⁴²⁴, בָּא אֱלִישָׁע וְעָשָׂה אֶת הַיַּבָּשָׁה יָם⁴²⁵.

כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַחֹרֶף שֶׁיְהֵא חֹרֶף וְאֶת הַקַּיִץ שֶׁיְהֵא קָיִץ. בָּא אֵלִיָּהוּ וְעָשָׂה אֶת הַחֹרֶף קָיִץ⁴²⁶, בָּא שְׁמוּאֵל וְעָשָׂה אֶת הַקַּיִץ חֹרֶף⁴²⁷.

כָּךְ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הָעֶלְיוֹנִים לְעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר: “הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי־אָדָם”⁴²⁸; בָּא משֶׁה וְעָשָׂה אֶת הַתַּחְתּוֹנִים לְעֶלְיוֹנִים וְאֶת הָעֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים, שֶׁכָּךְ נֶאֱמַר: “וּמשֶׁה עָלָה אֶל־הָאֱלֹהִים”⁴²⁹, “וַיֵּרֶד יְיָ עַל־הַר סִינַי”⁴³⁰. (ב“ר ה; דב”ר י; קה"ר ג).

יב. מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא

ע הַרְבֵּה מַעֲשִׂים כָּתַב משֶׁה בַּתּוֹרָה סְתוּמִים, עָמַד דָּוִד וּפֵרְשָׁם. אָנוּ מוֹצְאִים בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, מִשֶּׁבָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ בָּרָא הָאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”⁴³¹, וְאַחַר כָּךְ "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר⁴³²; וְדָּוִד פֵּרְשׁוֹ: מֵאַחַר שֶׁבָּרָא הָאוֹר בָּרָא שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”⁴³³ וְאַחַר־כָּךְ “נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה”⁴³⁴ – הֲרֵי לָמַדְנוּ, מִשֶּׁבָּרָא אוֹר⁴³⁵ בָּרָא שָׁמָיִם.

שָׁלשׁ בְּרִיּוֹת קָדְמוּ אֶת הָעוֹלָם: הַמַּיִם וְהָרוּחַ וְהָאֵשׁ. הַמַּיִם הָרוּ וְיָלְדוּ אֲפֵלָה, הָאֵשׁ הָרְתָה וְיָלְדָה אוֹר, הָרוּחַ הָרְתָה וְיָלְדָה חָכְמָה. בְּשֵׁשׁ בְּרִיּוֹת אֵלּוּ הָעוֹלָם מִתְנַהֵג: בְּרוּחַ וּבְחָכְמָה, וּבְאֵשׁ וּבְאוֹר, וּבְחשֶׁךְ וּבְמָיִם.

“בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְיָ”⁴³⁶ – אָדָם רוֹאֶה עַמּוּד נָאֶה⁴³⁷ אוֹמֵר: בָּרוּךְ הַמַּחְצָב⁴³⁸ שֶׁנֶּחְצַב מִמֶּנּוּ! נָאֶה הָעוֹלָם – בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁחֲצָבוֹ וּבְרָאוֹ בְדָבָר⁴³⁹! אַשְׁרֶיךָ, הָעוֹלָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַמֶּלֶךְ בָּךְ!

“יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד”⁴⁴⁰ – מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם צָר אִיקוֹנִין⁴⁴¹ שֶׁלֹּו עַל טַבְלָא⁴⁴² שֶׁל עֵץ, הַטַּבְלָא גְּדוֹלָה מִצּוּרָתוֹ; צוּר עוֹלָמִים, יְהִי שְׁמוֹ מְבוֹרָךְ, הוּא גָדוֹל וְאִיקוֹנִין שֶלֹּו גְּדוֹלָה, הָעוֹלָם קָטָן וְהוּא גָדוֹל מִן הָעוֹלָם – יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד".

“עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה”⁴⁴³ – מִשֶּׁעָטַף אֶת הָאוֹר חָזַר וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם.

“נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה”⁴⁴⁴ – בָּשָׂר־וָדָם מִשֶּׁבּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת הוּא בּוֹנֶה אֶת הָעֲלִיָּה; הָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן: מִשֶׁמָּתַח מַעֲזִיבָה⁴⁴⁵ בָּנָה עֲלִיָּה⁴⁴⁶ וּמִשֶּׁבָּנָה עֲלִיָּה הֶעֱמִיד אוֹתָהּ עַל אֲוֵיר הָעוֹלָם עַל בְּלִימָה⁴⁴⁷. וְאַחַר־כָּךְ הִתְקִין מַרְכְּבוֹתָיו עֲנָנִים, וְאַחַר־כָּךְ הָאִסְטִית⁴⁴⁸ שֶׁלּוֹ עַל סְעָרָה.

“הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיוֹתָיו”⁴⁴⁹ – לֹא בִנְחשֶׁת וְלֹא בְּבַרְזֶל, אֶלָּא בִגְזֻזְטְרָאוֹת⁴⁵⁰ שֶׁל מָיִם; לֹא בְאֶבֶן וְלֹא בְגָזִית, אֶלָּא רְכָסִים שֶׁל מָיִם⁴⁵¹.

“הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ”⁴⁵² – בָּשָׂר־וָדָם עוֹשֶׂה סַרְגְּלָא⁴⁵³ שֶׁלּוֹ חֲזָקָה, בְּבַרְזֶל וּבִנְחשֶׁת, בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, שֶׁתִּשָּׂא כָל־מַשָּאוֹ; וְהָאֱלֹהִים, יְהִי שְמוֹ מְבוֹרָךְ, “שָׂם עָבִים רְכוּבוֹ”, – הֶעָנָן אֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְעוֹשֶׂה סַרְגְּלִין שֶׁלּוֹ עָבִים.

“הַמְהַלֵּךְ עַל־כַּנְפֵי־רוּחַ”⁴⁵⁴ – בָּשָׂר־וָדָם, אִם הָיָה לְפָנָיו דֶּרֶךְ שֶׁל שְׁקִיעָה⁴⁵⁵ מְהַלֵּךְ הוּא עַל הָאֲבָנִים שֶׁהֵן קָשׁוֹת; וְהָאֱלֹהִים אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא “מְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ” – עוֹזֵב אֶת הֶעָנָן הַנִּרְאֶה וּמְהַלֵּךְ עַל הָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה.

“עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת”⁴⁵⁶ – בָּשָׂר־וָדָם מַכְתִּיב לוֹ⁴⁵⁷ סְטַרְטְיוֹטִין⁴⁵⁸ גִּבּוֹרִים בְּרִיאִים, וּמַלְבִּישָׁם קַסְדָּא⁴⁵⁹ וְשִׁרְיוֹן וּכְלֵי־זָיִן; וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת”⁴⁶⁰ – הִכְתִּיב סְטַרְטְיוֹטִין שֶׁלּוֹ שֶׁאֵינָן נִרְאִין, “מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט”⁴⁶¹ – הָרוּחַ יוֹצֵא וְהַבָּרָק אַחֲרָיו.

“יָסַד אֶרֶץ עַל־מְכוֹנֶיהָ… תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ”⁴⁶² – עָשָׂה אֶחָד עָרֹם וְאֶחָד לָבוּשׁ; כְּגוֹן בָּשָׂר־וָדָם שֶׁיֶּשׁ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, הִפְשִׁיט כְּסוּתוֹ שֶׁל אֶחָד וְהִלְבִּישָׁהּ לַחֲבֵרוֹ; כָּךְ אָמַר אֱלֹהִים: “יִקָּווּ הַמַּיִם… וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”⁴⁶³ – גִּלָּה אֶת הָאָרֶץ וְכִסָּה אֶת הַתְּהוֹם.

“עַל־הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם”⁴⁶⁴ – כְּגוֹן בָּשָׂר־וָדָם שֶׁרָאָה גִּתּוֹ⁴⁶⁵ מְלֵאָה עֲנָבִים, וְיֶשׁ לוֹ כֶרֶם לִבְצוֹר. מֶה עָשָׂה? רָפַשׂ⁴⁶⁶ הָעֲנָבִים שֶׁבַּגַּת וּבָעַט רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְאַחַר־כָּךְ הֵבִיא אֶת הָעֲנָבִים שֶׁבַּכֶּרֶם וְהֶחֱזִיקָה הַגַּת אֶת כֻּלָּם. כָּךְ הָיָה כָּל־הָעוֹלָם מָלֵא מַיִם בְּמַיִם, וְהָאָרֶץ שְׁקוּעָה בַמָּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה”⁴⁶⁷. אָמְרוּ הַמַּיִם: הֲרֵי כָל הָעוֹלָם אָנוּ מְלֵאִים, וְעַד עַכְשָׁו צַר לָנוּ⁴⁶⁸,– לְהֵיכָן נֵלֵךְ? בָּעַט הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא בָּאוֹקְיָנוֹס וְהָרַג שַׂר שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב”⁴⁶⁹, ⁴⁷⁰ – וּכְשֶׁהָרַג אוֹתוֹ הָיוּ הַמַּיִם בּוֹכִים, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הֵם בּוֹכִים, וְלָּמָה הֲרָגוֹ? שֶׁהַבַּיִת הַמַּחֲזִיק מֵאָה חַיִּים – מַחֲזִיק אֶלֶף מֵתִים.

“מִן־גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן־קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן”⁴⁷¹ – מִקּוֹל צַעֲקָתוֹ שֶׁל אוֹקְיָנוֹס הָיוּ שְׁאָר הַמַּיִם בּוֹרְחִים – וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לְהֵיכָן בּוֹרְחִים.

“יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל־מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם”⁴⁷² – כְּגוֹן עֶבֶד בָּשָׂר־וָדָם שֶׁאָמַר לוֹ אֲדוֹנוֹ: הַמְתֵּן לִי בַּשּׁוּק וְלֹא הוֹדִיעוֹ בְאֵיזֶה מָקוֹם. הִתְחִיל הָעֶבֶד אוֹמֵר: שֶׁמָּא אֵצֶל בָּסִילְקֵי⁴⁷³ אָמַר לִי, אוֹ שֶׁמָּא אֵצֶל בֵּית־הַמֶּרְחָץ, אוֹ שֶׁמָּא בְצַד תֵּיאַטְרוֹן? עָלָה אֲדוֹנוֹ וּמְצָאוֹ. סְטָרוֹ מִסְטָר⁴⁷⁴, אָמַר לוֹ: עַל שַׁעַר פַּלְטְרִין שֶׁל הִפַּרְכּוֹס⁴⁷⁵ שְׁלַחְתִּיךָ! אַף הַמַּיִם כְּשֶׁשָּׁמְעוּ “יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל־מָקוֹם אֶחָד”⁴⁷⁶ לֹא הוֹדִיעָם אִם לְצָפוֹן אִם לְדָרוֹם; הָיוּ חוֹזְרִין וְהוֹלְכִין– “יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת”⁴⁷⁷ – עַד שֶׁסְּטָרָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִסְטָר, אָמַר לָהֶם: לִמְקוֹמוֹ שֶׁל לִוְיָתָן⁴⁷⁸ אָמַרְתִּי לָכֶם לֵילֵךְ – “אֶל־מְקוֹם זֶה⁴⁷⁹ יָסַדְתָּ לָהֶם”⁴⁸⁰.

“גְּבוּל־שַׂמְתָּ בַּל־יַעֲבֹרוּן”⁴⁸¹ – כְּגוֹן בָּשָׂר־וָדָם שֶׁהִכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ לְדִיר⁴⁸² וְנָעַל הַמַּסְגֵּר בְּפָנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתִרְעֶה אֶת הַתְּבוּאָה; כָּך נָעַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת הַיָּם בְּחוֹל וְהִשְׁבִּיעוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַחוֹל.

“הַמְשַלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן”⁴⁸³ – כְּגוֹן בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שְׁנֵי עֲקָלִים⁴⁸⁴ שֶל זֵיתִים, כָּבַשׁ עֲלֵיהֶם אֶת הַקּוֹרָה וְהַשֶּׁמֶן יוֹרֵד מִלְּמָטָה; כָּךְ הָהָר מִכָּאן וְהָהָר מִכָּאן כְּבוּשִׁים עַל הַמַּעְיָנוֹת, וְהֵם מְקַטְּעִים⁴⁸⁵ וְיוֹצְאִים מִבֵּין הֶהָרִים (שמ"ר; תנח' חיי־שרה).

יג. שִׁבְחוֹ שֶׁל עוֹלָם

עא “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”⁴⁸⁶ – רַבִּי תַּנְחוּמָא פָתַח: “אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ”⁴⁸⁷ – בְּעוֹנָתוֹ⁴⁸⁸ נִבְרָא הָעוֹלָם; לֹא הָיָה הָעוֹלָם רָאוּי לְהִבָּרְאוֹת קֹדֶם־לָכֵן. אָמַר רַ' אַבָּהוּ: “מִכָּאן⁴⁸⁹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָם, בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָם – עַד שֶׁבָּרָא אֶת אֵלּוּ, אָמַר: אוֹתָם לֹא הָיוּ עֲרֵבִים עָלַי⁴⁹⁰, אֵלּוּ עֲרֵבִים עָלַי” (ב“ר ט; שו”ט לד; שמו"ר ל).

עב “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד”⁴⁹¹ – אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלְטִין, רָאָה אוֹתָהּ וְעָרְבָה לוֹ. אָמַר: פַּלְטִין, פַּלְטִין! הַלְוַאי תְּהִי מַעֲלַת־חֵן לְפָנַי בְּכָל־עֵת כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלֵית חֵן לְפָנַי בְּשָׁעָה זוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְעוֹלָמוֹ: עוֹלָמִי, עוֹלָמִי! הַלְוַאי תְּהֵא מַעֲלֵה־חֵן לְפָנַי בְּכָל עֵת כְּשֵׁם שֶׁהֶעֱלֵיתָ חֵן לְפָנַי בְּשָׁעָה זוֹ (ב"ר ט).

עג מַהוּ “וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי”⁴⁹² – אֶתְמְהָא⁴⁹³! – אָמַר גְּנִיבָא: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה לוֹ חֻפָּה וְצִיְּרָהּ וְכִיְּרָהּ⁴⁹⁴. וּמֶה הָיְתָה חֲסֵרָה? – כַּלָּה⁴⁹⁵ שֶׁתִּכָּנֵס לְתוֹכָהּ. כָּךְ מֶה הָיָה הָעוֹלָם חָסֵר" – שַׁבָּת (שם י).

עד “אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר יָצָר”⁴⁹⁶ – כִּבְיָכוֹל, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְגָּאֶה⁴⁹⁷ בְעוֹלָמוֹ וְאוֹמֵר: רְאוּ בִּרְיָה שֶׁבָּרָאתִי וְצוּרָה שֶׁצָּרְתִי.

“אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם”⁴⁹⁸ – בּוֹרְאָם מְשַׁבְּחָם – וּמִי מְגַנָּם⁴⁹⁹? בּוֹרְאָם מְקַלְּסָם⁵⁰⁰ – וּמִי נוֹתֵן בָּהֶם דֹּפִי⁵⁰¹? – אֶלָּא נָאִים הֵם וּמְשֻׁבָּחִים הֵם (שם יב).

יד. חַוָּה

עה “וּלְאָדָם לֹא־מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ”⁵⁰² – שֶׁהֶעֱבִיר לְפָנָיו אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹף זוּגוֹת זוּגוֹת. אָמַר אָדָם: לַכֹּל יֵשׁ בֶּן־זוּג וְלִי אֵין בֶּן־זוּג!

וְלָמָּה לֹא בְרָאָהּ לוֹ תְּחִלָּה? אֶלָּא צָפָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהוּא עָתִיד לִקְרוֹא עָלֶיהָ תִּגָּר⁵⁰³, לְפִיכָךְ לֹא בְרָאָהּ לוֹ עַד שֶׁתְּבָעָהּ⁵⁰⁴ בְּפִיו. כֵּוָן שֶׁתְּבָעָהּ – מִיָּד “וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם”⁵⁰⁵ (ב"ר יז).

עו “וַיִּבֶן⁵⁰⁶ יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע⁵⁰⁷” רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: הִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לִבְרֹאתָהּ. אָמַר: לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ – שֶׁלֹּא תְהֵא מְיַקֶּרֶת⁵⁰⁸ רֹאשָׁהּ; וְלֹא מִן הָעַיִן – שֶׁלֹּא תְהֵא סַקְרָנִית⁵⁰⁹; וְלֹא מִן הָאֹזֶן – שֶׁלֹּא תְהֵא צַיְּתָנִית⁵¹⁰; וְלֹא מִן הַצַּוָּאר – שֶׁלֹּא תְהֵא גַבְהָנִית; וְלֹא מִן הַפֶּה – שֶׁלֹּא תְהֵא פַטְפְּטָנִית⁵¹¹; וְלֹא מִן הַלֵּב – שֶׁלֹּא תְהֵא קַנְאֲתָנִית⁵¹²; וְלֹא מִן הַיָּד – שֶׁלֹּא תְהֵא מַשְׁמְשָׁנִית⁵¹³; וְלֹא מִן הָרֶגֶל – שֶׁלֹּא תְהֵא פַרְסָנִית⁵¹⁴; אֶלָּא מִן הַצֵּלָע, מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם; וְעַל כָּל אֵבֶר וָאֵבֶר שֶׁהָיָה בוֹרֵא בָהּ, הָיָה אוֹמֵר לָהּ: תְּהִי אִשָּׁה צְנוּעָה, אִשָּׁה צְנוּעָה! – וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – “וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי”⁵¹⁵, שֶׁכֻּלָּן יֶשׁ בָּהּ⁵¹⁶ (שם יח; דב"ר ו; תנח' וישב).

עז אָמַר רַ' חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַ' אִידִי: כֵּוָן שֶׁנִּבְרֵאת חַוָּה – נִבְרָא שָׂטָן עִמָּהּ (ב"ר יז).

עח אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: אֱלֹהֵיכֶם גַּנָּב הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּפֵּל יְיָ אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל־הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו”⁵¹⁷. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: הַנִּיחֵהוּ וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ. אָמְרָה לוֹ [לְקֵיסָר]: תְּנוּ לִי דּוּכָס⁵¹⁸ אֶחָד. אָמַר לָהּ: לָמָּה לָךְ? [אָמְרָה לוֹ]: לִסְטִים⁵¹⁹ בָּאוּ עָלֵינוּ הַלַּיְלָה וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ קִיתוֹן שֶל כֶּסֶף וְהִנִּיחוּ לָנוּ קִיתוֹן שֶׁל זָהָב. אָמַר לָהּ: וּלְוַאי⁵²⁰ שֶׁיָּבוֹא עָלֵינוּ בְּכָל יוֹם. – וְלֹא יָפֶה הָיָה לוֹ לְאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ צֵלָע אַחַת וְנָתְנוּ לוֹ אִשָׁה לְשַׁמְּשׁוֹ⁵²¹? (סנה' לט.).

עט דָּרַשׁ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּבֶן יְיָ אֱלֹהִים אֶת־הַצֵּלָע”⁵²² – מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְחַוָּה וֶהֱבִיאָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן; שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי־הַיָּם קוֹרִין לִקְלִיעֲתָא בִּנְיָתָא⁵²³ (בר' סא.; עיר' יח.).

פ “וַיְבִיאֶהָ אֶל־הָאָדָם”⁵²⁴ – מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה⁵²⁵ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוּשְׁבִינוּת לְאָדָם הָרִאשׁוֹן.

אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל הֵם הָיוּ שׁוּשְׁבִינִין שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן (ב"ר ח).

פא אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: קִשְּׁטָהּ כְּכַלָּה וְאַחַר־כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ.

אָמַר רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא: אַתָּה סָבוּר שֶׁמִּתַּחַת חָרוּב⁵²⁶ אֶחָד אוֹ שִׁקְמָה אַחַת הֱבִיאָהּ לוֹ? אֶלֶּא מִשֶּׁקִּשְּׁטָהּ בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה⁵²⁷ מִינֵי תַכְשִׁיטִין אַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּעֵדֶן גַּן־אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל־אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָּתֶךָ”⁵²⁸ וגו' (שם יח).

פב וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם"⁵²⁹ – זוֹ הִיא שֶׁעֲתִידָה לְהַקִּישׁ עָלַי⁵³⁰ כְּזוּג, כְּעֵין מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: “פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן”⁵³¹; זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה מְפַעַמְתֵּנִי⁵³² כָּל הַלַּיְלָה כֻּלֹּו.

אָמַר רֵיש־לָקִיש: מִתְּחִילַּת בְּרִיָּתָהּ אֵינָהּ אֶלָּא בַחֲלוֹם⁵³³ (שם).

טו. הַנָּחָשׁ וְהַחֵטְא

פג “אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת־הָאָדָם יָשָׁר”⁵³⁴ – יָשָׁר הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ”⁵³⁵ – כְּאֶחָד מִמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת⁵³⁶, וְכֵוָן שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁנַיִם – “וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים”⁵³⁷ {ב"ר כ).

פד הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵסֵב בְּגַן־עֵדֶן הָיָה, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת עוֹמְדִים לְפָנָיו וְצוֹלִים לוֹ בָּשָׂר וּמְסַנְּנִים⁵³⁸ לוֹ יָיִן; הֵצִיץ בּוֹ נָחָשׁ וְרָאָה בִכְבוֹדוֹ וְנִתְקַנֵּא בוֹ (סנה' נט:; מדה"ג).

פה “וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם”⁵³⁹ – דָּן נָחָש דִּין⁵⁴⁰ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ וְאָמַר: אִם הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְאָדָם – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לִי, שֶׁהָאִישׁ לְעוֹלָם קָשֶׁה לְהוֹצִיאוֹ מִדַּעְתּוֹ⁵⁴¹; אֶלָּא הוֹלֵךְ אֲנִי וְאוֹמֵר לְחַוָּה, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת לִי, שֶׁהַנָּשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה וְנִשְׁמָעוֹת לְכָל הַבְּרִיּוֹת.

“כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים”⁵⁴² – רַ' יְהוּדָה דְסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמַר: הִתְחִיל אוֹמֵר דֵּילָטוֹרְיָא⁵⁴³ עַל בּוֹרְאוֹ. אָמַר לוֹ: מֵאִילָן זֶה אָכַל וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם וְהוּא אָמַר לָכֶם “לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ” – שֶׁלֹּא תִבְרְאוּ עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים, שֶׁכָּל אֻמָּן שׂוֹנֵא בֶן־אֻמָּנוּתוֹ. [וְעוֹד אָמַר]: כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא אַחַר חֲבֵרוֹ שַׁלִּיט בַּחֲבֵרוֹ, וְאָדָם נִבְרָא אַחַר הַכֹּל – לִשְׁלוֹט בַּכֹּל, קִדְמוּ וְאִכְלוּ עַד שֶׁלֹּא יִבְרָא עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים וְהֵם שׁוֹלְטִים בָּכֶם.

הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְנָגַע בָּאִילָן בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו וְהִרְתִּיעוֹ⁵⁴⁴ עַד שֶׁנָּשְׁרוּ⁵⁴⁵ פֵרוֹתָיו לָאָרֶץ. הִתְחִיל הָאִילָן לִצְוֹחַ: רָשָׁע, אַל תִּגַּע בִּי – “אַל־תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה וְיַד־רְשָׁעִים אַל־תְּנִדֵנִי”⁵⁴⁶! הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: הֲרֵי נָגַעְתִּי בָאִילָן וְלֹא מַתִּי, אַף אַת תִּגְּעִי וְלֹא תָמוּתִי. מִיָּד דְּחָפָהּ וְנָגְעָה בוֹ. רָאֲתָה מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בָּא כְנֶגְדָּהּ, אָמְרָה: אוֹי לִי, עַכְשָׁיו אֲנִי מֵתָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה אִשָּׁה אַחֶרֶת וְנוֹתְנָהּ לְאָדָם. מִיָּד – וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם־לְאִישָׁהּ⁵⁴⁷ – אָמַר רַ' אַיְבוּ: סָחֲטָה עֲנָבִים וְנָתְנָה לוֹ. רַ' שִׂמְלַאי אָמַר: בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת⁵⁴⁸ בָּאָה עָלָיו. אָמְרָה לוֹ: מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁאֲנִי מֵתָה וְחַוָּה אַחֶרֶת נִבְרֵאת לָךְ – “אֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”⁵⁴⁹; אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי מֵתָה וְאַתָּה יוֹשֵׁב לְךָ הַטְלִיס⁵⁵⁰ – “לֹא־תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ”⁵⁵¹. רַבָּנָן אָמְרוּ: הִתְחִילָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו בְקוֹלָהּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן־הָעֵץ”⁵⁵².

"גַּם⁵⁵³ – רִבּוּי: הֶאֱכִילָה אֶת הַבְּהֵמָה וְאֶת הַחַיָּה וְאֶת הָעוֹפוֹת. הַכֹּל שָׁמְעוּ לָהּ. חוּץ מֵעוֹף אֶחָד וּשְׁמוֹ “חוֹל”⁵⁵⁴, זֶהוּ שֶנֶּאֱמַר: “וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים”⁵⁵⁵. דְּבֵי רַ' יַנַּאי אָמְרוּ: אֶלֶף שָׁנִים הוּא חַי וּבְסוֹף אֶלֶף שָׁנָה אֵשׁ יוֹצְאָה מִקִּנּוֹ וְשׂוֹרַפְתּוֹ וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּבֵיצָה⁵⁵⁶ וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֲבָרִים וָחָי. רַבִּי יוּדָן בְּרַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּסוֹף אֶלֶף שָׁנִים גּוּפוֹ כָלֶה וּכְנָפָיו מִתְמַרְטְטִין וּמִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְבֵיצָה וְחוֹזֵר וּמְגַדֵּל אֲבָרִים וָחָי (ב“ר יט; שם כ; פדר”א יג; מדה“ג בראשית; אדר”נ א; ילק"ש ברא' ג).

פו “וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־הַנָּחָשׁ”⁵⁵⁷ – וְהֵיכָן הָיָה אָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? אַבָּא בַר גּוּרְיָא אָמַר: יָשֵׁן לוֹ, חֲכָמִים אוֹמְרִים: נְטָלוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהֶחֱזִירוֹ בְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אָמַר לוֹ: כָּאן בֵּית נֶטַע⁵⁵⁸, כָּאן בֵּית זָרַע⁵⁵⁹ (ב"ר יח).

פז רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאִשְׁתּוֹ דּוֹמִין? לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. הָלַךְ וְהֵבִיא אֶת הֶחָבִית וְהִנִּיחַ בָּהּ תְּאֵנִים בְּמִנְיָן וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, וְצָד אֶת הָעַקְרָב, וּנְתָנוֹ עַל פִּי הֶחָבִית, וְהִקִּיפָהּ בְּצָמִיד פָּתִיל, וְהִנִּיחָהּ בְּקֶרֶן־זָוִית. אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: בִתִּי, כֹּל שֶׁיֶּשׁ־לִי בַּבַּיִת הַזֶּה מָסוּר בְּיָדֵךְ, חוּץ מֵחָבִית זוֹ, שֶׁלֹּא תִגְּעִי בָהּ כָּל עִקָּר⁵⁶⁰, שֶׁיֶּשׁ בָּהּ עַקְרָב. כֵּוָן שֶׁיָּצָא בַעְלָהּ לַשּׁוּק נִכְנְסָה אֶצְלָהּ זְקֵנָה אַחַת כְּגוֹן⁵⁶¹ שׁוֹאֶלֶת חֹמֶץ. אָמְרָה לָהּ: מַה בַּעְלֵךְ עוֹשֶׂה עִמָּךְ? אָמְרָה לָהּ: כָּל טוּב הוּא עוֹשֶׂה עִמִּי וְכֹל מַה שֶּׁיֶּשׁ־לוֹ נָתַן לִי, חוּץ מֵחָבִית זוֹ שֶׁאֵינוֹ מַשְׁלִיטֵנִי עָלֶיהָ. אָמְרָה לָהּ: וַהֲלֹא כָל קוֹזְמִין⁵⁶² שֶׁלּוֹ הֲרֵי הִיא בְחָבִית זוֹ, וְלֹא אָמַר לָךְ כָּךְ אֶלָּא שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת וְלִתְּנָם לָהּ. מֶה עָשְׂתָה הָאִשָּׁה? עָמְדָה וּפָתְחָה אֶת הֶחָבִית וְהוֹשִׁיטָה יָדָהּ לְתוֹכָהּ וַעֲקָצָהּ⁵⁶³ עַקְרָב. הָלְכָה לָהּ וְנָפְלָה עַל הַמִּטָּה. כֵּוָן שֶׁבָּא בַּעְלָהּ מִן הַשּׁוּק, אָמַר לָהּ: מַה זֶּה? – אָמְרָה לוֹ: יָדִי הוֹשַׁטְתִּי אֶל הֶחָבִית וַעֲקָצַנִי עַקְרָב, וַהֲרֵינִי מֵתָה. אָמַר לָהּ: לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ מִתְּחִלָּה: כֹּל מַה שֶּׁיֶּשׁ־לִי בְּבַיִת זֶה מָסוּר בְּיָדֵךְ, חוּץ מֵחָבִית זוֹ, שֶׁלֹּא תִגְּעִי בָהּ כָּל עִקָּר? מִיָּד כָּעַס עָלֶיהָ וְהוֹצִיאָהּ (אדר“נ א; פדר”א יג; ב"ר יט).

פח “וַיִּשְמְעוּ אֶת־קוֹל יְיָ אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ⁵⁶⁴ בַּגָּן”⁵⁶⁵ – שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל אִילָנוֹת שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: הֲרֵי הַגַּנָּב, שֶׁגָּנַב דַּעַת בּוֹרְאוֹ; שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: מִתְהַלֵּךְ – מֵת, הָלַךְ לוֹ (ב"ר יט).

פט “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ”⁵⁶⁶ – לָמָּה נִתְקַלֵּלָה? כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר: “יְהוֹן לִיטִין בִּזַּיָּא דְּהָדֵין מְנִיקָן” (אֲרוּרִים הַשָּׁדַיִם שֶׁהֵינִיקוּ אֶת זֶה) (שם ה).

טז. עֵץ־הַחַיִּים וְעֵץ־הַדַּעַת

צ עֵץ־הַחַיִּים – עֵץ שֶׁהוּא פוֹסֶה⁵⁶⁷ עַל פְּנֵי כָל הַחַיִּים. אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי: עֵץ־הַחַיִּים מַהֲלַךְ תַּ“ק שָׁנָה וְכָל מֵימֵי בְרֵאשִׁית מִתְפַּלְּגִין וְיוֹצְאִין מִתַּחְתָּיו. וְלֹא סוֹף דָּבָר⁵⁶⁸ נוֹפוֹ⁵⁶⁹ מַהֲלַךְ תַּ”ק שָׁנָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ קוֹרָתוֹ⁵⁷⁰ מַהֲלַךְ תַּ"ק שָׁנָה (ב“ר טו; שהש”ר ו).

צא מֶה הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם וְחַוָּה? רַ' מֵאִיר אָמַר: חִטִּים הָיָה⁵⁷¹. כְּשֶׁאֵין בְּאָדָם דֵּעָה אוֹמְרִים: לֹא אָכַל אוֹתוֹ הָאִישׁ פַּת חִטִּים מִיָּמָיו.

(רַ' שְׁמוּאֵל בְּרַ' יִצְחָק שָׁאַל לִפְנֵי רַ' זְעֵירָא, אָמַר לוֹ: אֶפְשָׁר חִטִּים הָיוּ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: הֲרֵי נֶאֱמַר “עֵץ”! אָמַר לוֹ: מְתַמְּרוֹת⁵⁷² הָיוּ כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן).

רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי אָמַר: עֲנָבִים הָיוּ⁵⁷³, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲנָבֵמוֹ עִנְּבֵי רוֹשׁ אַשְכְּלֹת מְרֹרֹת לָמוֹ⁵⁷⁴ – אוֹתָן הָאַשְׁכּוֹלוֹת הֵבִיאוּ מְרוֹרוֹת לָעוֹלָם.

רַ' אַבָּא דְעַכּוֹ אָמַר: אֶתְרוֹג הָיָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל”⁵⁷⁵ – צֵא וּרְאֵה, אֵיזֶהוּ אִילָן שֶׁעֵצוֹ נֶאֱכָל כְּפִרְיוֹ, וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא אֶתְרוֹג.

רַ' יוֹסֵי אָמַר: תְּאֵנִים⁵⁷⁶ הָיוּ. דָּבָר לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ. מָשָׁל לְבֶן־מְלָכִים שֶׁקִּלְקֵל עִם אַחַת מֵהַשְּׁפָחוֹת, כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ טְרָדוֹ וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לַפַּלְטִין, וְהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל שְׁפָחוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלוֹת אוֹתוֹ, אֲבָל אוֹתָהּ שֶׁקִּלְקְלָה עִמּוֹ פָתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוּ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵאוֹתוֹ הָאִילָן טְרָדוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהוֹצִיאוֹ חוּץ לְגַן־עֵדֶן וְהָיָה מְחַזֵּר עַל כָּל אִילָנוֹת וְלֹא הָיוּ מְקַבְּלִין אוֹתוֹ (וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִין לוֹ? אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: הֲרֵי הַגַּנָּב שֶׁגָּנַב דַּעַת בּוֹרְאוֹ! “אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה”⁵⁷⁷ – רֶגֶל שֶׁנִּתְגָּאָה עַל בּוֹרְאוֹ, “וְיַד־רְשָׁעִים אַל־תְּנִדֵנִי”⁵⁷⁸ – לֹא תִטּוֹל מִמֶּנִּי עָלֶה), אֲבָל תְּאֵנָה שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹתֶיהָ פָּתְחָה דְלָתֶיהָ וְקִבְּלַתּוּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה”⁵⁷⁹.

בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרוּ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא גִלָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹתוֹ אִילָן לְאָדָם וְלֹא עָתִיד לְגַלּוֹתוֹ, שֶׁחָס הַמָּקוֹם⁵⁸⁰ עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל אָדָם (ב"ר טו).

יז. נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי

צב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי נָתַן עֵינָיו בַּמֶּה שֶּׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹ. מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ לֹא נָתְנוּ לוֹ, וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נְטָלוּהוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְעַכְשָׁו "אָרוּר אַתָּה מִכָּל־הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה⁵⁸¹. אֲנִי אָמַרְתִּי יְהַלֵּךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה – עַכְשָׁו “עַל־גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ”⁵⁸². אֲנִי אָמַרְתִּי יְהֵא מַאֲכָלוֹ מַאֲכַל אָדָם – עַכְשָׁו “וְעָפָר תֹּאכַל”⁵⁸³. הוּא אָמַר “אֶהֱרֹג אֶת אָדָם וְאֶשָּׂא אֶת חַוָּה” – עַכְשָׁו “וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה”⁵⁸⁴ (סוטה ט:; אדר"נ א).

צג רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: חֲבָל⁵⁸⁵ עַל שַׁמָּשׁ⁵⁸⁶ גָּדוֹל שֶׁאָבַד מִן הָעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא נִתְקַלֵּל נָחָשׁ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מִזְדַּמְּנִין⁵⁸⁷ לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שְׁנֵי נְחָשִׁים טוֹבִים, אֶחָד מְשַׁגְּרוֹ⁵⁸⁸ לְצָפוֹן וְאֶחָד מְשַׁגְּרוֹ לְדָרוֹם לְהָבִיא לוֹ סַנְדַּלְכּוֹנִים⁵⁸⁹ טוֹבִים וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכָל כְּלִי־חֶמֶד טוֹב שֶׁבָּעוֹלָם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתוֹ תַּחַת גָּמָל, תַּחַת חֲמוֹר, תַּחַת פֶּרֶד, שֶׁמַּפְשִׁילִין⁵⁹⁰ רְצוּעָה תַּחַת זְנָבוֹ וּמוֹצִיא בוֹ עָפָר וּזְבָלִים לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ (סנה' נט:; אדר"נ א).

יח. אָדָם לְאַחַר הַחֵטְא

צד מֶה הָיָה לְבוּשׁוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן [קֹדֶם הַחֵטְא]? עוֹר שֶׁל צִפֹּרֶן וַעֲנַן־כָּבוֹד מְכַסֶּה עָלָיו; כֵּוָן שֶׁאָכַל מִפֵּרוֹת הָאִילָן נִפְשַׁט עוֹר צִפֹּרֶן מֵעָלָיו וְרָאָה עַצְמוֹ עָרֹם וְנִסְתַּלֵּק עֲנַן־הַכָּבוֹד מֵעָלָיו (אדר"נ יד).

צה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ הָיָה, כֵּוָן שֶׁסָּרַח⁵⁹¹ הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יָדוֹ עָלָיו וּמִעֲטוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה”⁵⁹² (סנה' לח:).

צו “וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ”⁵⁹³ – אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא: דָּרַשׁ רַ' אָפֵס בְּאַנְטוּכִיָּא: אֵין לְשׁוֹן “וַיְכֻלּוּ” אֶלָּא לְשׁוֹן מַכָּה וּכְלָיָה. לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְקִלְּסוּ⁵⁹⁴ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה וְעָרַב לוֹ קִלּוּסָם, הִרְבָּה לָהֶם בְּרִיצָה⁵⁹⁵ וְהִרְבָּה לָהֶם בְּהִדִּיּוֹכִין⁵⁹⁶. לְאַחַר זְמַן הִכְעִיסוּהוּ וּמִעֵט לָהֶם בְּרִיצָה וּמִעֵט לָהֶם בְּהִדִּיּוֹכִין. כָּךְ עַד שֶׁלֹּא חָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ הַמַּזָּלוֹת מְהַלְּכִין דֶּרֶךְ קְצָרָה וּבִמְהִירוּת, מִשֶּׁחָטָא סִבְּבָם דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וּבִמְתִינוּת.

רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' חָנָן דְּצִפּוֹרִין: בְּנוֹת שׁוּחַ⁵⁹⁷ עוֹשׂוֹת⁵⁹⁸ פֵּרוֹת לְשָׁלשׁ שָׁנִים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם⁵⁹⁹ עָשׂוּ פֵרוֹת בְּנֵי־יוֹמָם.

אֲבָל לְעָתִיד־לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְרַפֵּא אוֹתָהּ מַכָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא”⁶⁰⁰ – מַחַץ מַכָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם יִרְפָּא (ב"ר י).

צז רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר: אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּבְרְאוּ הַדְּבָרִים עַל מְלֵאָתָם⁶⁰¹, כֵּוָן שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן נִתְקַלְקְלוּ, וְעוֹד אֵינָם חוֹזְרִים לְתִקּוּנָם עַד שֶׁיָּבוֹא בֶן פָּרֶץ⁶⁰².

שִׁשָּׁה דְבָרִים חִסֵּר⁶⁰³ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן לְאַחַר שֶׁחָטָא, וְאֵלּוּ הֵם: זִיווֹ וְקוֹמָתוֹ וְחַיָּיו וּפְרִי הָאָרֶץ וְגַן־עֵדֶן וּמְאוֹרוֹת, וְלֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַחֲזִירָם (ב"ר יב; תנח' בראש').

צח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: יוֹם שֶׁנִּבְרָא בוֹ אָדָם הָרִאשׁוןֹ, כֵּוָן שֶׁשָּׁקְעָה עָלָיו חַמָּה אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתֹהוּ־וָבֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה⁶⁰⁴ עָלַי מִן הַשָּׁמָיִם. הָיָה יוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית וּבוֹכֶה כָל הַלַּיְלָה וְחַוָּה בּוֹכָה כְנֶגְדּוֹ. וְכֵוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד־הַשַּׁחַר⁶⁰⁵ אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, עָמַד וְהִקְרִיב⁶⁰⁶ שׁוֹר (ע“ז ח.: ע”י).

צט אָמַר רַ' יוֹסֵי: הָאוּר⁶⁰⁷ עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת בְּעֶרֶב־שַׁבָּת וְלֹא נִבְרָא עַד מוֹצָאֵי־שַׁבָּת, וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דֵּעָה בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן מֵעֵין דֻּגְמָא⁶⁰⁸ שֶל מָעְלָה, וְהֵבִיא שְׁנֵי רְעָפִים⁶⁰⁹ וְהִקִּישָׁם⁶¹⁰ זֶה לָזֶה, וְיָצָא מֵהֶם אוּר וּבֵרֵךְ עָלָיו “בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ” (פסח' נד.; ב"ר יא).

ק שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כֵּוָן שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁמָּא בִשְבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשַׁךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתֹהוּ־וָבֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמָיִם. עָמַד וְיָשַׁב שְׁמֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה. כֵּוָן שֶׁבָּאָה תְקוּפַת טֵבֵת⁶¹¹ וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמֹנָה יָמִים טוֹבִים. לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת עֲשָׂאָם לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים (ע“ז ח.; ע”י).

יט. קַיִן וְהֶבֶל

קא “וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו”⁶¹² – אָמַר קַיִן לְהֶבֶל: בּוֹא וּנְחַלֵּק אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר קַיִן: טוֹל אַתָּה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין⁶¹³ וַאֲנִי אֶת הַקַּרְקָעוֹת⁶¹⁴, וִהְתְנוּ בֵינֵיהֶם שֶלֹּא יְהֵא לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם⁶¹⁵.

הִתְחִיל הֶבֶל לִרְעוֹת אֶת הַצֹּאן. אָמַר לוֹ קַיִן: אֲדָמָה זוֹ שֶׁאַתָּה עוֹמֵד עָלֶיהָ שֶׁלִּי. אָמַר לֹו הֶבֶל: [צֶמֶר] זֶה שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ שֶׁלִּי⁶¹⁶. זֶה אוֹמֵר: חֲלוֹץ⁶¹⁷! וְזֶה אוֹמֵר: פְּרַח⁶¹⁸! מִתּוֹךְ כָּךְ – וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו⁶¹⁹.

הִתְחִיל קַיִן רוֹדֵף אַחֲרָיו מֵהַר לְבִקְעָה וּמִבִּקְעָה לְהָר, עַד שֶׁנֶּאֶחְזוּ זֶה בָזֶה וְנִצַּח⁶²⁰ הֶבֶל אֶת קַיִן וְנָפַל תַּחְתָּיו. וּכְשֶׁרָאָה קַיִן כָּךְ הִתְחִיל צֹוֵחַ: הֶבֶל אָחִי! שְׁנֵינוּ בָעוֹלָם, מַה אַתָּה הוֹלֵךְ וְאוֹמֵר לְאַבָּא?… נִתְמַלֵּא עָלָיו הֶבֶל רַחֲמִים וְהִנִּיחוֹ. מִיָּד עָמַד עָלָיו קַיִן וַהֲרָגוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּקָם קַיִן אֶל־הֶבֶל אָחִיו⁶²¹, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה נָתוּן תַּחְתָּיו. וְאֵיךְ הֲרָגוֹ? נָטַל אֶבֶן וְעָשָׂה בוֹ פְּצִיעוֹת פְּצִיעוֹת, חַבּוּרוֹת חַבּוּרוֹת בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נְשָׁמָה יוֹצֵאת, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְצַוָּארוֹ וָמֵת.

כֵּוָן שֶׁהֲרָגוֹ אָמַר: אֶבְרַח מִפְּנֵי אָבִי וְאִמִּי, שֶׁאֵין מְבַקְּשִׁין אוֹתוֹ אֶלָּא מִמֶּנִּי, שֶׁאֵין אַחֵר בָּעוֹלָם אֶלָּא אֲנִי וָהוּא. מִיָּד נִגְלָה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי אֲבוֹתֶיךָ אַתָּה יָכוֹל לִבְרֹחַ, מִפָּנַי אֵין אַתָּה יָכוֹל, “אִם־יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא־אֶרְאֶנּוּ?”⁶²² – “אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?”⁶²³ אָמַר לוֹ קַיִן: לֹא יָדָעְתִּי, מָה אַתָּה מְבַקְשׁוֹ אֶצְלִי? אֲנִי מְבַקְשׁוֹ אֶצְלֶךָ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רָשָע, “קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה”⁶²⁴. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלָקַט תּוּתִים⁶²⁵ וְאָכָל. וְהָיָה בַעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו, אָמַר לוֹ: מַה בְּיָדֶךָ? אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת⁶²⁶… [אוֹ] לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִילוֹ לַאֲחוֹרָיו. הָיָה בַעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו, אָמַר לוֹ: מַה בְּיָדֶךָ? אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא הוּא מְפַעֶה⁶²⁷ אַחֲרֶיךָ…

“קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן־הָאֲדָמָה”⁶²⁸ – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי: קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ⁶²⁹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ: לִשְׁנֵי אַתְלֵיטִין⁶³⁰ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ – פֵּרְשָׁם⁶³¹, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁם. נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ. וְהָיָה מְצַוֵּחַ⁶³² וְאוֹמֵר: מִי יְבַקֵּשׁ דִּינִי מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ⁶³³? כָּךְ "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי⁶³⁴ מִן־הָאֲדָמָה.

דָּבָר אַחֵר, כָּךְ אָמַר קַיִן: “הַשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי”⁶³⁵? – אַתָּה הוּא שׁוֹמֵר כָּל הַבְּרִיּוֹת וְאַתָּה מְבַקְשׁוֹ מִיָּדִי? מָשָׁל לְמָה הָדָּבָר דּוֹמֶה – לְגַנָּב שֶׁגָּנַב כֵּלִים בַּלַּיְלָה וְלֹא נִתְפָּשׂ, לַבֹּקֶר תְּפָשׂוֹ הַשּׁוֹעֵר, אָמַר לוֹ: לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת הַכֵּלִים? אָמַר לוֹ: אֲנִי גַנָּב וְלֹא הִנַּחְתִּי אֻמָּנוּתִי, אֲבָל אַתָּה אֻמָּנוּתְךָ לִשְׁמוֹר בַּשַּׁעַר, לָמָּה הִנַּחְתָּ אֻמָּנוּתֶךָ? וְאַף קַיִן כָּךְ אָמָר: אֲנִי הָרַגְתִּי אוֹתוֹ – בָּרָאתָ בִי יֵצֶר־הָרָע, אַתָּה שׁוֹמֵר אֶת הַכֹּל וְלִי הִנַּחְתָּ לְהָרְגוֹ? אַתָּה הוּא שֶׁהֲרַגְתּוֹ! שֶאִלּוּ קִבַּלְתָּ קָרְבָּנִי כְּמוֹתוֹ לֹא הָיִיתִי מִתְקַנֵּא בוֹ.

מִיָּד הֱשִׁיבוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “מֶה עָשִׂיתָ, קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים”⁶³⁶.

אָמַר לוֹ קַיִן: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא רָאִיתִי הָרוּג מִיָּמָי. וְכִי הָיִיתִי יוֹדֵעַ, שֶׁאֲנִי מַכֵּהוּ בְאֶבֶן וְהוּא מֵת?

“וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל יְיָ גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא”⁶³⁷ – רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! יֵשׁ לְפָנֶיךָ דֵּלָטוֹרִין⁶³⁸ שֶׁמַּלְשִׁינִים אֶת הָאָדָם לְפָנֶיךָ? אָבִי וְאִמִּי הֲרֵי הֵם בָּאָרֶץ וְאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁאֲנִי הֲרַגְתִּיו, וְאַתָּה בַשָּׁמַיִם, מִנַּיִן⁶³⁹ אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שׁוֹטֶה! כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֲנִי סוֹבֵל. אָמַר לוֹ: כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אַתָּה סוֹבֵל, וַעֲוֹנִי אֵינְךָ יָכוֹל לִסְבֹּל? “גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא”⁶⁴⁰! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וְעָשִׂיתָ תְּשׁוּבָה צֵא וּגְלֵה מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה – מִיָּד “וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד”⁶⁴¹.

כְּשֶׁיָּצָא, כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ הָיְתָה הָאָרֶץ מִזְדַּעְזַעַת⁶⁴² מִתַּחְתָּיו. וְהָיוּ חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת מִזְדַּעְזְעוֹת וְאוֹמְרוֹת: מַהוּ זֶה? אוֹמְרוֹת זוֹ לְזוֹ: קַיִן הָרַג אֶת הֶבֶל אָחִיו וְגָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָלָיו “נָע וָנָד תִּהְיֶה”⁶⁴³, נֵלֵךְ אֶצְלוֹ וְנֹאכְלֶנּוּ. וְהָיוּ מִתְכַּנְּסוֹת וּבָאוֹת אֶצְלוֹ לִתְבּוֹעַ דָּמוֹ שֶׁל הֶבֶל.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זָלְגוּ⁶⁴⁴ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמָר:

אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח?

אִם־אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל – הִנֶּךָ;

אֶשָּׂא כַנְפֵי־שָׁחַר, אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם –

גַּם־שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ⁶⁴⁵.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן”⁶⁴⁶ וגו' (תנח' ברא', ב“ר כב; שמ”ר לא).

קב [כְּשֶׁנֶּהֱרַג הֶבֶל הָיָה מֻטָּל בַּשָּׂדֶה וְדָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים], וְהַכֶּלֶב שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּר צֹאנוֹ שֶׁל הֶבֶל הוּא הָיָה מְשַׁמֵּר נִבְלָתוֹ מֵחַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמָיִם. [בָּאוּ] אָדָם וְעֶזְרוֹ⁶⁴⁷ וְיָשְׁבוּ כְנֶגְדּוֹ וְהָיוּ בוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים עָלָיו וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מַה לַּעֲשׂוֹת לְהָבֶל. עוֹרֵב אֶחָד שֶׁמֵּת חֲבֵרוֹ אָמַר: אֲנִי מְלַמֵּד לְאָדָם זֶה מַה לַעֲשׂוֹת. נָטַל אֶת חֲבֵרוֹ וְחָפַר בָּאָרֶץ לְעֵינֵיהֶם וּקְבָרוֹ. אָמַר אָדָם: כְּעוֹרֵב זֶה נַעֲשֶׂה. מִיָּד נָטַל נִבְלָתוֹ שֶׁל הֶבֶל וּקְבָרָהּ בָּאָרֶץ (פדר“א כא; ילק”ש בראש').

קג “וַיָּשֶׂם יְיָ לְקַיִן אוֹת”⁶⁴⁸ − רַב אָמַר: כֶּלֶב⁶⁴⁹ מָסַר לוֹ. אַבָּא יוֹסֵי אוֹמֵר: קֶרֶן⁶⁵⁰ הִצְמִיחַ לוֹ (ב"ר כב).

קד “וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ”⁶⁵¹ מֵהֵיכָן יָצָא"? רַ' יוּדָן בְּשֵׁם רַ' אַיְבוּ אָמַר: הִפְשִׁיל⁶⁵² דְּבָרִים לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה (שם).

קה “וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי יְיָ”⁶⁵³ – יָצָא שָׂמֵחַ. פָּגַע בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר לוֹ: מַה נַּעֲשָׂה בְדִינֶךָ? אָמַר לוֹ: עָשִׂיתִי תְשׁוּבָה וְנִתְפַּשָּׁרְתִּי⁶⁵⁴. הִתְחִיל אָדָם הָרִאשׁוֹן מְטַפֵּחַ⁶⁵⁵ עַל פָּנָיו וְאָמַר: כָּךְ הוּא כֹּחָה שֶׁל תְּשׁוּבָה וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ! מִיָּד עָמַד אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאָמַר: “מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, טוֹב לְהוֹדוֹת לַיְיָ”⁶⁵⁶ (שם).

––––––––

קו לֶמֶךְ בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל קַיִן הָיָה שְׁבִיעִי לַדּוֹרוֹת וְסוֹמָא⁶⁵⁷ הָיָה. פַּעַם אַחַת יָצָא לָצוּד וְהָיָה בְנוֹ אוֹחֲזוֹ בְיָדוֹ; רוֹאֶה אוֹתוֹ תִינוֹק דְּמוּת קֶרֶן חַיָּה – אָמַר לוֹ: כְּמִין חַיָּה אֲנִי רוֹאֶה. מָתַח⁶⁵⁸ לֶמֶךְ אֶת הַקֶּשֶׁת כְּנֶגְדּוֹ וְהָרַג אֶת קַיִן. רָאָה אוֹתוֹ תִינוֹק מֵרָחוֹק הָרוּג וְקֶרֶן בְּמִצְחוֹ, אָמַר לוֹ לְלֶמֶךְ: אָבִי! הֲרֵי דְמוּת אָדָם הָרוּג וְקֶרֶן בְּמִצְחוֹ. אָמַר לוֹ לֶמֶךְ: וַי לִי! זְקֵנִי הוּא. טָפַח שְׁתֵּי יָדָיו בַּחֲרָטָה וְנָגַע בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל תִּינוֹק וַהֲרָגוֹ בְשׁוֹגֵג. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי”⁶⁵⁹ (תנח'; מדה"ג בראשית).

כ. קִלְקוּל הַדּוֹרוֹת

קז אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶן אֶלְעָזָר: כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּנִדּוּי⁶⁶⁰ הוֹלִיד רוּחִין וְשֵׁדִין וְלִילִין⁶⁶¹, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ”⁶⁶² – מִכְּלָל שֶׁעַד עַכְשָׁו הוֹלִיד לֹא כְצַלְמוֹ.

שָׁאֲלוּ אֶת אַבָּא כֹהֵן בַּר דָּלָא: “אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ”⁶⁶³ וְשָׁתָק! אָמַר: עַד כָּאן⁶⁶⁴ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, מִכָּאן וְאֵילַךְ⁶⁶⁵ נִתְקַלְקְלוּ הַדּוֹרוֹת וְנִבְרְאוּ קִנְטוֹרִין⁶⁶⁶.

אַרְבָּעָה דְבָרִים נִשְׁתַּנּוּ בִימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת: הֶהָרִים נַעֲשׂוּ טְרָשִׁים⁶⁶⁷, וְהִתְחִיל הַמֵּת מַרְחִישׁ⁶⁶⁸, וְנַעֲשׂוּ פְנֵיהֶם [שֶׁל בְּנֵי אָדָם] כְּקוֹפוֹת⁶⁶⁹ וְנַעֲשׂוּ חֻלִּין לְמַזִּיקִין⁶⁷⁰ (עיר' יח.; ב"ר כג).

כא. נֹחַ

קח “וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ”⁶⁷¹ – קֹדֶם שֶּׁנּוֹלַד נֹחַ לֹא כְשֶּׁהָיוּ זוֹרְעִין הָיוּ קוֹצְרִין, אֶלָּא הָיוּ זוֹרְעִין חִטִּים [וּשְׂעוֹרִים] וְקוֹצְרִין קוֹצִים וְדַרְדָּרִים. כֵּוָן שֶׁנּוֹלַד נֹחַ חָזַר הָעוֹלָם לְיִשּׁוּבוֹ⁶⁷², קָצְרוּ מַה שֶּׁזָּרָעוּ – זוֹרְעִין חִטִּים וְקוֹצְרִין חִטִּים, זוֹרְעִין שְׂעוֹרִים וְקוֹצְרִין שְׂעוֹרִים; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד נֹחַ עוֹשִׂין מְלָאכָה בִּידֵיהֶם, לְכָךְ כָּתוּב “וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ”, נוֹלַד נֹחַ – הִתְקִין לָהֶם מַחֲרֵשׁוֹת וּמַגָּלוֹת וְקַרְדֻּמּוֹת וְכָל כְּלֵי מְלָאכָה (תנח' בראש').

קט אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־אָדָם הָרִאשׁוֹן הִשְׁלִיטוֹ עַל הַכֹּל, הַפָּרָה הָיְתָה נִשְׁמַעַת לַחוֹרֵשׁ וְהַתֶּלֶם נִשְׁמַע לַחוֹרֵשׁ. כֵּוָן שֶׁחָטָא אָדָם מָרְדוּ עָלָיו: הַפָּרָה לֹא הָיְתָה נִשְׁמַעַת לַחוֹרֵשׁ וְהַתֶּלֶם לֹא הָיָה נִשְׁמָע לַחוֹרֵשׁ; כֵּוָן שֶׁעָמַד נֹחַ – נָחוּ.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִיש אָמַר: עַד שֶׁלֹּא עָמַד נֹחַ הָיוּ הַמַּיִם עוֹלִין שְׁתֵּי פְעָמִים, אַחַת בְּשַׁחֲרִית וְאַחַת בְּעַרְבִית, וּמְצִיפִים אוֹתָם בְּתוֹךְ קִבְרֵיהֶם; כֵּוָן שֶׁעָמַד נֹחַ נָחוּ (ב"ר כה).

כב. דּוֹר הַמַּבּוּל

קי “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם”⁶⁷³ – מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַלְטִין וְהוֹשִׁיב בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִין⁶⁷⁴ אִלְּמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְלוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמַנּוּלִים⁶⁷⁵, אָמַר הַמֶּלֶךְ: מָה אִם אֵלּוּ, שֶׁהֵם אִלְּמִים, מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמַנּוּלִים – אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הוֹשִׁיב הַמֶּלֶךְ בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִין פִּקְחִים, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַפַּלְטִין, אָמְרוּ: אֵין פַּלְטִין זוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁלָּנוּ הִיא! אָמַר הַמֶּלֶךְ: תַּחֲזוֹר הַפַּלְטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיָתָה. כָּך מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ⁶⁷⁶ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמָּיִם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים”⁶⁷⁷… מֶה הָיוּ אוֹמְרִים? “אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְיָ”⁶⁷⁸! אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מָה אֵלּוּ, שֶאֵין לָהֶם לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִבּוּר הֲרֵי הֵם מְקַלְּסִים אוֹתִי, כְּשֶׁאֶבְרָא אָדָם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יִפָּנוּ אֵלּוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָם⁶⁷⁹ (שם ה; שם כח).

קיא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה יָמִים נִתְאַבֵּל הַקָּדוֹשׁ־בָרוּךּ־הוּא עַל עוֹלָמוֹ קֹדֶם שֶׁלֹּא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ”⁶⁸⁰. (שם כז).

קיב “וַיִּמַח אֶת־כָּל־הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד־בְּהֵמָה”⁶⁸¹ – אִם אָדָם חָטָא בְּהֵמָה מֶה חָטָאָה? תְּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁעָשָׂה חֻפָּה לִבְנוֹ וְהִתְקִין מִכָּל מִינֵי סְעֻדָּה. לְיָמִים מֵת בְּנוֹ – עָמַד וּפִזֵּר אֶת חֻפָּתוֹ. אָמָר: כְּלוּם עָשִׂיתִי אֶלָּא בִשְׁבִיל בְּנִי, עַכְשָׁו שֶׁמֵּת – חֻפָּה לָמָּה לִי? אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמָר: כְּלוּם בָּרָאתִי בְהֵמָה וְחַיָּה בִשְׁבִיל אָדָם, עַכְשָׁו שֶׁאָדָם חָטָא, בְּהֵמָה וְחַיָּה לָמָה לִי? (סנה' קח.).

––––––––

קיג כֵּוָן שֶׁעָמְדוּ דוֹר הַמַּבּוּל וְעָבְדוּ עֲבוֹדָה־זָרָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְעַצֵּב, מִיָּד עָמְדוּ שְׁנֵי מַלְאָכִים שֶׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל⁶⁸² וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם הֲלֹא אָמַרְנוּ לְפָנֶיךָ כְּשֶׁבָּרָאתָ אֶת־עוֹלָמֶךָ: “מָה אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ?”⁶⁸³. אָמַר לָהֶם: וְעוֹלָם מַה יְהֵא עָלָיו? אָמְרוּ לוֹ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הָיִינוּ מִסְתַּפְּקִים⁶⁸⁴ בּוֹ. אָמַר לָהֶם: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנָי, אִם אַתֶּם שְׁרוּיִים⁶⁸⁵ בָּאָרֶץ הָיָה שׁוֹלֵט בָּכֶם יֵצֶר־הָרָע וִהְיִיתֶם קָשִׁים מִבְּנֵי־אָדָם. אָמְרוּ לוֹ: תֶּן־לָנוּ רְשׁוּת וְנָדוּר עִם הַבְּרִיּוֹת וְתִרְאֶה אֵיךְ אָנוּ מְקַדְּשִׁים שְׁמֶךָ. אָמַר לָהֶם: רְדוּ וְתָדוּרוּ עִמָּהֶם. מִיָּד קִלְקְלוּ עִם בְּנוֹת הָאָדָם, שֶׁהָיוּ יָפוֹת וְלֹא יָכְלוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת יִצְרָם.

רָאָה שֶׁמְחֲזַאי רִיבָה⁶⁸⁶ אַחַת וּשְׁמָהּ אִסְתְּהַר⁶⁸⁷, נָתַן עֵינָיו בָּהּ. אָמַר: הִשָּׁמְעִי לִי. אָמְרָה לוֹ: אֵינִי שׁוֹמַעַת לְךָ עַד שֶׁתִּתֶּן לִי כְנָפֶיךָ וּתְלַמְּדֵנִי שֵׁם־הַמְפוֹרָשׁ⁶⁸⁸, שֶׁאַתָּה עוֹלֶה בוֹ לָרָקִיעַ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה זוֹכְרֵהוּ. נָתַן לָהּ כְּנָפָיו וְלִמְּדָהּ אוֹתוֹ שֵׁם. הִזְכִּירָה אוֹתוֹ וְעָלְתָה לָרָקִיעַ – וְלֹא קִלְקֵלָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וּפֵרְשָׁה עַצְמָהּ מִן הָעֲבֵרָה לְכוּ וּקְבָעוּהָ בֵּין שִׁבְעָה כּוֹכָבִים הַלָּלוּ – וְנִקְבְּעָה בְכִימָה⁶⁸⁹. כֵּוָן שֶׁרָאוּ שֶׁמְחֲזַאי וַעֲזָאֵל כָּךְ עָמְדוּ וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וְהוֹלִיד שֶׁמְחֲזַאי בָּנִים: הִיוָא וְהַיָּא.

שָׁגַר מְטַטְרוֹן⁶⁹⁰ שָׁלִיחַ לְשֶׁמְחֲזַאי וְאָמַר לוֹ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב עוֹלָמוֹ וּלְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. מִיָּד עָמַד בִּבְכִי וְהָיָה מִצְטַעֵר עַל הָעוֹלָם וְעַל בָּנָיו: מַה יַּעֲשׂוּ בָנָיו? מַה יֹּאכְלוּ אִם הָעוֹלָם חָרֵב? שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה אוֹכֵל בְּכָל יוֹם אֶלֶף גְּמַלִים וְאֶלֶף סוּסִים וְאֶלֶף שְׁוָרִים.

בַּלַּיְלָה רָאוּ הִיוָא וְהַיָּא שְׁנֵיהֶם חֲלוֹמוֹת. אֶחָד מֵהֶם רָאָה: אֶבֶן גְּדוֹלָה פְּרוּסָה עַל הָאָרֶץ כְּשֻׁלְחָן, וְהִיא חֲרוּתָה וּכְתוּבָה שִׁיטִין־שִׁיטִין⁶⁹¹, וְהָיָה מַלְאָךְ יוֹרֵד מִן הָרָקִיעַ וּבְיָדוֹ כְּמִין סַכִּין וְהָיָה גוֹרֵר וּמוֹחֵק כָּל־אוֹתָן הַשִּׁיטִין וְלֹא הָיָה מְשַׁיֵּר בָּהּ אֶלָּא אַרְבַּע תֵּבוֹת; וְהָאֶחָד רָאָה: פַּרְדֵּס גָּדוֹל מְשֻׁבָּח נָטוּעַ מִכָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְהָיוּ בוֹ מַלְאָכִים וּבְיָדָם קַרְדֻּמּוֹת וְהָיוּ מְקַצְּצִים כָּל הָאִילָנוֹת וְלֹא שִׁיְּרוּ בוֹ אֶלָּא אִילָן אֶחָד שֶׁל שְׁלשָׁה עֲנָפִים.

כֵּוָן שֶׁנִּנְעֲרוּ עָמְדוּ בְּבֶהָלָה וּבָאוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם. אָמַר לָהֶם: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהָבִיא מַבּוּל וְלֹא יְשַׁיֵּר אֶלָּא נֹחַ וּבָנָיו. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָךְ, הָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים. אָמַר לָהֶם: אַל תִּצְטַעֲרוּ, שֶׁשְּׁמוֹתֵיכֶם לֹא יִכְלוּ מִן הַבְּרִיּוֹת, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁגּוֹזְרִים גְּזָרוֹת⁶⁹² אוֹ מַעֲלִים אֲבָנִים אוֹ סְפִינוֹת – שְׁמוֹתֵיכֶם הֵם מַזְכִּירִים: הִיוָא וְהַיָּא⁶⁹³… מִיָּד נִתְקָרְרָה דַעְתָּם⁶⁹⁴.

שֶׁמְחֲזַאי חָזַר בִּתְשׁוּבָה וְתָלָה עַצְמוֹ בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם, רֹאשׁוֹ לְמַטָּה וְרַגְלָיו לְמָעְלָה וַעֲדַיִן הוּא תָלוּי בִּתְשׁוּבָה. עֲזָאֵל לֹא חָזַר בִּתְשׁוּבָה וַעֲדַיִן הוּא עוֹמֵד בְּקִלְקוּלוֹ (מד' אבכיר; ביהמ"ד ד).

קיד "כִּי־הִשְׁחִית כָּל־בָּשָׂר אֶת־דַּרְכּוֹ⁶⁹⁵ − רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן אָמָר: הַכֹּל קִלְקְלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּדוֹר הַמַּבּוּל – הַכֶּלֶב הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל הַזְּאֵב וְהַתַּרְנְגוֹל הָיָה מְהַלֵּךְ אֵצֶל הַטַּוָס. רַ' לוּלְיָנִי בַר טִבְרִין בְּשֵׁם רַ' יִצְחָק אָמָר: אַף הָאָרֶץ זָנָתָה – הָיוּ זוֹרְעִין אוֹתָהּ חִטִּים וְהִיא מוֹצִיאָה זוֹנִין⁶⁹⁶. הַזּוֹנִין הַלָּלוּ מִדּוֹר הַמַּבּוּל הֵם (ב"ר כח).

קטו “וַיִּקַּח־לוֹ לֶמֶךְ שְתֵּי נָשִׁים”⁶⁹⁷ – אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: כָּךְ הָיוּ אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל עוֹשִׂים, הָיָה אֶחָד מֵהֶם לוֹקֵחַ לוֹ שְׁתַּיִם [נָשִׁים], אַחַת לְפִרְיָה־וְרִבְיָה וְאַחַת לְתַשְׁמִישׁ. זוֹ שֶׁהָיְתָה לְפִרְיָה־וְרִבְיָה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת כְּאִלּוּ אַלְמָנָה בְּחַיֵּי בַעְלָהּ; וְזוֹ שֶׁהָיְתָה לְתַשְׁמִישׁ הָיָה מַשְקָהּ כּוֹס שֶׁל עִקָּרִים שֶלֹּא תֵלֵד, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ מְקֻשֶּטֶת כְּזוֹנָה.

תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי הַבָּרוּר⁶⁹⁸ שֶּׁבָּהֶם הָיָה לֶמֶךְ, וְלָקַח שְׁתֵּי נָשִׁים, עָדָה וְצִלָּה, עָדָה שֶׁסָּרָה⁶⁹⁹ מִמֶּנּוּ, וְצִלָּה – שְׁהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בְּצִלּוֹ (שם כג).

קטז אָמַר רַ' יִצְחָק: [אַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל] הָיוּ זוֹרְעִים אַחַת⁷⁰⁰ לְאַרְבָּעִים שָׁנָה, וּמְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ בְּשָׁעָה קַלָּה, וּמְתַלְּשִׁין אַרְזֵי לְבָנוֹן בַּהֲלִיכָתָם, וְהָיוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵיהֶם כִּכְנִימָה⁷⁰¹ בְּבָשָׂר, וְהָיָה לָהֶם אֲוֵיר יָפֶה כְּמִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת (שם לד).

קיז “יְשַׁלְחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן”⁷⁰² כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן יוֹלֶדֶת בַּיּוֹם הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ⁷⁰³: צֵא וְהָבֵא לִי צֹר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת־שָׁרֶךָ⁷⁰⁴; וּכְשֶׁהָיְתָה יוֹלֶדֶת בַּלַּיְלָה – הָיְתָה אוֹמֶרֶת לִבְנָהּ: צֵא וְהַדְלֵק לִי נֵר וַאֲנִי חוֹתֶכֶת אֶת־שָׁרֶךָ.

מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת שֶׁיָלְדָה בַלָיְלָה, אָמְרָה לִבְנָהּ: צֵא הַדְלֵק לִי נִר וְאֶחְתּוֹךְ אֶת־שָׁרֶךָ. יָצָא וּפָגַע בַּשֵּׁד שַׁמְדּוֹן שַׂר שֶׁל רוּחוֹת; עִם שֶׁמִּתְעַסְּקִים זֶה עִם זֶה קָרָא הַתַּרְנְגוֹל. אָמַר לוֹ: לֵךְ וְהִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי אִמְּךָ שֶׁקָּרָא הַתַּרְנְגוֹל, וְאִלְמָלֵא שֶׁקָּרָא הַתַּרְנְגוֹל הָיִיתִי מַכֶּה אוֹתְךָ וְהוֹרְגֶךָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ אַתָּה וְהִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי אֵם־אִמְּךָ, שֶׁלֹּא חָתְכָה אִמִּי אֶת־שָׁרִי, שֶׁאִלְמָלֵי חָתְכָה אִמִּי אֶת־שָׁרִי הָיִיתִי מַכֶּה אוֹתְךָ וְהוֹרְגֶךָ (ב“ר לו; ויק”ר ה).

כג. נֹחַ וְהַמַּבּוּל

קיח “נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו”⁷⁰⁵ – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: “בְּדֹרֹתָיו” וְלֹא בְדוֹרוֹת אֲחֵרִים; וְרֵישׁ־לָקִישׁ אָמַר: “בְּדֹרֹתָיו” – כָּל־שֶׁכֵּן⁷⁰⁶ בְּדוֹרוֹת אֲחֵרִים. אָמַר רַ' חֲנִינָא: מָשָׁל שֶל רַ' יוֹחָנָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בְּמַרְתֵּף שֶׁל חֹמֶץ. בִּמְקוֹמָהּ רֵיחָהּ נוֹדֵף⁷⁰⁷, שֶׁלֹּא בִמְקוֹמָהּ אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף. אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָה: מָשָׁל שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פָּלְיָטוֹן⁷⁰⁸ שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַטִּנֹפֶת. בִּמְקוֹמָהּ רֵיחָהּ נוֹדֵף, וְכָל־שֶׁכֵּן בִּמְקוֹם הַבֹּסֶם (סנה' קח.).

קיט “אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ”⁷⁰⁹ – אָמַר רַ' יְהוּדָה: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָּנִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אָמַר לַקָּטָן: הַלֵּךְ עִמִּי, וְאָמַר לַגָּדוֹל: בֹּא וְהַלֵּךְ לְפָנָי. כָךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹחוֹ יָפֶה⁷¹⁰ − “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”⁷¹¹. אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹחוֹ רָע – אֶת־הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ־נֹחַ (ב"ר ל).

קכ “עֲשֵׂה לָךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר”⁷¹² – אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי: ק"כ שָׁנָה הָיָה מַתְרֶה⁷¹³ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשוּבָה. כֵּוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה אָמַר לוֹ לְנֹחַ: “עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי־גֹפֶר”. עָמַד נֹחַ וְנָטַע אֲרָזִים. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: אֲרָזִים אֵלּוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם וְאָמַר לִי לַעֲשׂוֹת תֵּבָה, כְּדֵי שֶׁאֶמָּלֵט בָּהּ אֲנִי וּבֵיתִי. וְהָיוּ מְשַׂחֲקִין עָלָיו וּמַלְעִיגִין בִּדְבָרָיו. הָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָם הָאֲרָזִים וְהֵם גְּדֵלִים. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וּמֵשִׁיב לָהֶם כָּעִנְיָן הַזֶּה; וְהָיוּ מַלְעִיגִין עָלָיו. לְסוֹף יָמִים קִצְּצָם וְהָיָה מְנַסְּרָם⁷¹⁴. הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וְאוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ וָכָךְ, וְהָיָה מַתְרֶה בָּהֶם. כֵּוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה − מִיָּד הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַבּוּל.

כֵּוָן שֶׁרָאוּ עַצְמָם שֶׁהֵם אוֹבְדִים בִּקְּשׁוּ לַהֲפוֹךְ אֶת־הַתֵּבָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הִקִּיף אֶת הַתֵּבָה אֲרָיוֹת (תנח' נח).

קכא “צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה”⁷¹⁵ – רַ' לֵוִי אָמַר: מַרְגָּלִית. כָּל שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁהָיָה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא הָיָה צָרִיךְ לֹא לְאוֹר הַחַמָּה בַּיּוֹם וְלֹא לְאוֹר הַלְּבָנָה בַּלָּיְלָה, אֶלָּא מַרְגָּלִית הָיְתָה לוֹ וְהָיָה תוֹלֶה אוֹתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא כֵהָה הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא יוֹם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיְתָה מַבְהֶקֶת⁷¹⁶ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לָיְלָה (ב"ר לא).

קכב “וּמִכָּל־הָחַי מִכָּל־בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל־הַתֵּבָה”⁷¹⁷ – אָמַר רַ' יְהוּדָה: רְאֵם לֹא נִכְנַס עִמּוֹ⁷¹⁸, אֲבָל גוּרָיו נִכְנָסוּ. רַ' נְחֶמְיָה אָמַר: לֹא הוּא וְלֹא גוּרָיו, אֶלָּא קְשָרוֹ נֹחַ בַּתֵּבָה, וְהָיָה מַתְלִים תַּלְמִיּוֹת⁷¹⁹ כְּמִן טְבֶרְיָא לְסוּסִיתָא⁷²⁰ (שם).

קכג כְּשֶׁגָּבְרוּ מֵי הַמַּבּוּל יָשַׁב לוֹ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל עֵץ אֶחָד מִן הַסֻּלָּמוֹת שֶל תֵּבָה, וְנִשְׁבַּע לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֶׁיְהֵא לָהֶם עֶבֶד עוֹלָם. מֶה עָשָׂה נֹחַ? נָקַב חוֹר בַּתֵּבָה וְהָיָה מוֹשִׁיט לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי רַק־עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים”⁷²¹ (פדר"א כג).

קכד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל טִפָּה וְטִפָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹרִיד עֲלֵיהֶם הָיָה מַרְתִּיחָהּ בְּגֵיהִנֹּם וּמוֹצִיאָהּ וּמוֹרִידָהּ עֲלֵיהֶם (ב"ר כח).

קכה “וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ”⁷²² – אָמְרוּ בְשֵׁם רַב כַּהֲנָא בַר מַלְכְּיָא: אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה טְפָחִים שֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה שׁוֹלֶטֶת בָּאָרֶץ נִמּוֹחוּ⁷²³. מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיְתָה לוֹ מֵינִיקָה, כָּל זְמַן שֶׁהוּא סוֹרֵחַ⁷²⁴ הָיְתָה מֵינִקְתּוֹ נִרְדֵּית⁷²⁵. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת־הָאָרֶץ – הֲרֵי אֲנִי מַשְׁחִיתָם וּמַשְׁחִית אֶת־הָאָרֶץ עִמָּם (שם ל).

קכו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לֹא שִׁמְּשׁוּ הַמַּזָּלוֹת כָּל אוֹתָם שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹנָתָן: שִׁמְּשׁוּ, אֶלָּא שֶלֹּא הָיָה רִשּׁוּמָם נִכָּר (שם כה).

––––––––

קכז “וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב”⁷²⁶ − הִתְחִיל הָעוֹרֵב מְשִׁיבוֹ תְשׁוּבוֹת, אָמַר לוֹ: מִכָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁיֶּשׁ כָּאן אִי אַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶלָּא לִי. אָמַר לוֹ: מַה צֹּרֶךְ לָעוֹלָם בָּךְ? לֹא לַאֲכִילָה וְלֹא לְקָרְבָּן.

אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: תְּשׁוּבָה נִצַּחַת⁷²⁷ הֱשִׁיבוֹ עוֹרֵב לְנֹחַ, אָמַר לוֹ: רַבְּךָ שְׂנֵאַנִי וְאַתָּה שְׂנֵאתָנִי. רַבְּךָ שְׂנֵאָנִי – מִן הַטְּהוֹרִים שִׁבְעָה, מִן הַטְּמֵאִים שְׁנָיִם; וְאַתָּה שְׂנֵאתַנִי – שֶׁאַתָּה מַנִּיחַ מִין שִׁבְעָה⁷²⁸ וְשׁוֹלֵחַ מִין שְׁנָיִם. אִם פָּגַע בִּי שַׂר־חַמָּה⁷²⁹ אוֹ שַׂר־צִנָּה, לֹא נִמְצָא עוֹלָם חָסֵר בִּרְיָה אֶחָת?!

[אַף־עַל־פִּי־כֵן] “וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב” − לֵידַע מַה בָּעוֹלָם. הָלַךְ לוֹ הָעוֹרֵב וּמָצָא נִבְלַת אָדָם מֻשְׁלֶכֶת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים, וְיָשַב לוֹ עַל מַאֲכָלוֹ וְלֹא הֵשִׁיב שְׁלִיחוּתוֹ לְשׁוֹלְחוֹ. שָׁלַח נֹחַ אֶת־הַיּוֹנָה וְהֵשִׁיבָה שְׁלִיחוּתוֹ.

"וְהִנֵּה עֲלֵה־זַּיִת טָרָף בְּפִיהָ⁷³⁰ − מֵהֵיכָן הֵבִיאָה אוֹתוֹ? אָמַר רַב בֵּיבִי: שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן נִפְתְּחוּ לָהּ וּמִשָּׁם הֱבִיאַתּוּ. אָמַר לוֹ רַ' אַיְבוּ: אִלּוּ מִגַּן־עֵדֶן הֵבִיאָה אוֹתוֹ לֹא הָיְתָה מְבִיאָה דָבָר מְעֻלֶּה, כְּגוֹן קִנָּמוֹן וּבַלְסָמוֹן?⁷³¹ אֶלָּא רֶמֶז רָמְזָה לְנֹחַ וְאָמְרָה לוֹ: מָרִי⁷³² נֹחַ, מַר מִזֶּה⁷³³ מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְלֹא מָתוֹק מִתַּחַת יָדֶיךָ (ויק“ר לא; שהש”ר א; ילק"ש נח ח).

קכח “וְהִנֵּה עֲלֵה־זַיִת טָרָף בְּפִיהָ”⁷³⁴ − אָמְרָה יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרו‍ֹרִים כְּזַיִת זֶה וּמְסוּרִים בְּיָדֶךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ וּמְסוּרִים בְּיַד בָּשָׂר־וָדָם (ב“ר לג; סנה' קח.; פדר”א כג; ילק"ש נח ח).

קכט “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל־נֹחַ לֵאמֹר צֵא מִן־הַתֵּבָה”⁷³⁵ − אָמַר רַ' יוּדָן: אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם, הָיִיתִי שׁוֹבְרָהּ וְיוֹצֵא לִי. אֶלָּא אָמַר נֹחַ: כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נִכְנַסְתִּי לַתֵּבָה אֶלָּא בִרְשׁוּת, כָּךְ אֵין אֲנִי יוֹצֵא מִמֶּנָּה אֶלָּא בִרְשׁוּת; “בֹּא אֶל הַתֵּבָה” – “וַיָּבאֹ נֹחַ”, “צֵא מִן־הַתֵּבָה” – “וַיֵּצֵא נֹחַ” (ב“ר לד; ילק”ש נח).

קל “לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן־הַתֵּבָה”⁷³⁶ – אָמַר לוֹ אֱלִיעֶזֶר לְשֵׁם הַגָּדוֹל⁷³⁷: אַתֶּם הֵיאַךְ הֱיִיתֶם? אָמַר לוֹ: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָנוּ בַּתֵּבָה. בְּרִיָּה שֶׁדַּרְכָּהּ לְהַאֲכִילָהּ בַּיּוֹם הֶאֱכַלְנוּהָ בַּיּוֹם; בַּלַּיְלָה – הֶאֱכַלְנוּהָ בַּלָּיְלָה. זָקִית⁷³⁸ זוֹ – לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַבָּא מַה הִיא אוֹכֶלֶת? פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וּמְחַתֵּךְ רִמּוֹן: נָפְלָה תוֹלַעַת מִתּוֹכוֹ וַאֲכָלַתָּה. מִכָּאן וְאֵילַךְ הָיָה גוֹבֵל⁷³⁹ לָהּ חִזְרָא⁷⁴⁰ שֶׁהִתְלִיעָה⁷⁴¹ וְאָכְלָה. – הַחוֹל⁷⁴² מְצָאוֹ אַבָּא יָשֵׁן בְּזָוִית⁷⁴³ שֶׁל הַתֵּבָה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא הָיִיתָ תוֹבֵעַ⁷⁴⁴ מְזוֹנוֹת? אָמַר לוֹ: רְאִיתִיךָ טָרוּד⁷⁴⁵ וְאָמַרְתִּי: לֹא אֲצַעֲרֶךָ⁷⁴⁶. אָמַר לוֹ: חוֹשֵׁשׁ⁷⁴⁷ הָיִיתָ בְצַעֲרִי, − יְהִי רָצוֹן⁷⁴⁸ שֶׁלֹּא תָמוּת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים”⁷⁴⁹ (סנה' קח; ילק"ש).

קלא אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁעָשָׂה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא טָעַם טַעַם שֵׁנָה, לֹא הוּא וְלֹא בָּנָיו, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה, שֶׁהָיָה עָסוּק לָזוּן אֶת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ עִמּוֹ. יֵשׁ בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בְּשָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם, וְיֵשׁ בִּשְׁתַּיִם, וְיֵשׁ בְּשָׁלשׁ, וְיֵשׁ בְּאַרְבַּע, וְיֵשׁ בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה, וְיֵשׁ בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל לַיְלָה, וְיֵשׁ בִּקְרִיאַת הַגָּבֶר⁷⁵⁰. וּמֶה הָיָה מַאֲכִילָן? כָּל מִין וָמִין לְפִי שֶׁהָיָה לָמוּד⁷⁵¹: תֶּבֶן לִגְמַלִּים, זְמוֹרוֹת לְפִילִים⁷⁵², שְׂעוֹרִים לַחֲמוֹרִים, חֲצוּבוֹת⁷⁵³ לִצְבָאִים, זְכוּכִית לְנַעֲמִיּוֹת⁷⁵⁴.

פַּעַם אַחַת שָׁהָה נֹחַ לָזוּן אֶת הָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ⁷⁵⁵ וְיָצָא צוֹלֵעַ, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשָּׁאֶר אַךְ־נֹחַ”⁷⁵⁶ – שֶׁהָיָה גוֹנֵחַ וְכוֹחֵחַ⁷⁵⁷ דָּם מִטֹּרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת (תנה“ק יח; תנח'; ב”ר לא; רש"י).

קלב אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ: כְּנָס־לְךָ שְׁנַיִם־שְׁנַיִם מִכָּל מִין וָמִין בַּתֵּבָה, בָּאוּ כֻלָּם אֶל נֹחַ וְנִכְנְסוּ כָל אֶחָד וְאֶחָד עִם זִוּוּגוֹ⁷⁵⁸. בָּא שֶׁקֶר וְרָצָה לִכָּנֵס. אָמַר לוֹ נֹחַ: אִי אַתָּה יָכוֹל לִכָּנֵס אֶלָּא אִם כֵּן אַתָּה נוֹשֵׂא לְךָ בַּת־זוּג. הָלַךְ שֶׁקֶר וּבִקֶּשׁ־לוֹ בַּת־זוּג. פָּגַע בִּמְאֵרָה. אָמְרָה לוֹ: מֵהֵיכָן אַתָּה בָא? אָמַר לָהּ: מֵאֵצֶל נֹחַ, שֶׁהָיִיתִי רוֹצֶה לִכָּנֵס לַתֵּבָה וְלֹא הִנִּיחַנִי אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ־לִי בַת־זוּג. רְצוֹנֵךְ, הֱוִי בַת־זוּגִי. אָמְרָה לוֹ: וּמָה אַתָּה נוֹתֵן לִי? אָמַר לָּהּ: אֲנִי מְתַקֵּן⁷⁵⁹ עִמָּךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְסַגֵּל⁷⁶⁰ אַתְּ נוֹטָלֶת. [שָׁמְעָה לוֹ] וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לַתֵּבָה. כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה – הָיָה שֶׁקֶר הוֹלֵךְ וּמְכַנֵּס וּמְאֵרָה נוֹטֶלֶת רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. בָּא שֶׁקֶר וְאָמַר לָהּ: הֵיכָן כָּל מַה שֶּׁסִּגָּלְתִּי? אָמְרָה לוֹ: וְכִי לֹא כָךְ הֻתְנָה בֵינֵנוּ, שֶׁכָּל מַה שֶּאַתָּה מְכַנֵּס אֲנִי נוֹטֶלֶת? לֹא הָיָה לוֹ פִּתְחוֹן פֶּה.

לְכָךְ נֶאֱמַר: “וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר”⁷⁶¹ – הַמָּשָׁל אוֹמֵר: שֶׁקֶר מוֹלִיד וּמְאֵרָה נוֹטָלֶת (שו“ט ז; ילק”ש נ"ח).

––––––––

קלג “וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה”⁷⁶² – נִתְחַלֵּל וְנַעֲשָׂה חֻלִּין, לָמָּה? − “וַיִּטַּע כָּרֶם”⁷⁶³. לֹא הָיָה לוֹ לִטַּע דָּבָר אַחֵר שֶׁל תַּקָּנָה? לֹא יִחוֹר⁷⁶⁴ אֶחָד וְלֹא גְרוֹפִית⁷⁶⁵ אֶחָת? − אֶלָּא “וַיִּטַּע כָּרֶם”. וּמֵהֵיכָן הָיָה לוֹ? אָמַר רַ' אַבָּא בַר כַּהֲנָא: הִכְנִיס עִמּוֹ זְמוֹרוֹת לִנְטִיעוֹת, יִחוֹרִים לִתְאֵנִים וּגְרוֹפִיּוֹת לְזֵיתִים.

בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לִטַּע כֶּרֶם פָּגַע בּוֹ הַשֵּׁד שַׁמְדּוֹן. אָמַר לוֹ שַׁתְּפֵנִי עִמָּךְ, אֶלָּא הִזָּהֶר־לָךְ שֶלֹּא תִכָּנֵס לְחֶלְקִי⁷⁶⁶, שֶׁאִם תִּכָּנֵס לְחֶלְקִי אֲנִי חוֹבֵל⁷⁶⁷ בָּךְ (ב"ר לו; שם לא).

קלד כְּשֶׁהִתְחִיל נֹחַ נוֹטֵעַ בָּא שָׂטָן וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה נוֹטֵעַ? אָמַר לוֹ: כָּרֶם. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: מַה טִּיבוֹ⁷⁶⁸? אָמַר לוֹ: פֵּרוֹתָיו מְתוּקִים בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים וְעוֹשִׂין מֵהֶם יַיִן הַמְשַׂמֵּחַ לְבָבוֹת. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: רְצוֹנְךָ שֶׁנִּטָּעֶנּוּ יַחַד אֲנִי וָאָתָּה? אָמַר לוֹ הֵן. מֶה עָשָׂה הַשָּׂטָן? הֵבִיא רְחֵלָה⁷⁶⁹ וּשְׁחָטָהּ עַל הַגָּפֶן; אַחַר־כָּךְ הֵבִיא אֲרִי וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ; אַחַר־כָּךְ הֵבִיא קוֹף וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ; אַחַר־כָּךְ הֵבִיא חֲזִיר וּשְׁחָטוֹ עָלֶיהָ – וְהִטִּיף דְּמֵיהֶם וְהִשְׁקָה בָהֶם אוֹתוֹ הַכָּרֶם. רָמַז לוֹ, כְּשֶׁאָדָם שׁוֹתֶה כוֹס אֶחָת – הֲרֵי הוּא כִרְחֵלָה: עָנָו וּשְׁפַל רוּחַ. כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה שְׁתֵּי כוֹסוֹת – מִיָּד נַעֲשֶׂה גִבּוֹר כַּאֲרִי וּמַתְחִיל לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וְאוֹמֵר: מִי כָמוֹנִי? כֵּוָן שֶׁשָּׁתָה שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע כּוֹסוֹת – מִיָּד הוּא נַעֲשֶׂה כְקוֹף: עוֹמֵד וּמְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק וּמְנַבֵּל פִּיו לִפְנֵי הַכֹּל וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יַּעֲשֶׂה. נִשְׁתַּכֵּר – נַעֲשֶׂה כַחֲזִיר: מִתְלַכְלֵךְ בְּטִיט וּמֻטָּל בְּאַשְפָּה.

וְכָל זֶה אֵרַע⁷⁷⁰ לְנֹחַ הַצַּדִּיק (תנח' נח).

כד. נִמְרוֹד וְדוֹר־הַפְּלָגָה

קלה “הוּא־הָיָה גִּבּוֹר צַיִד”⁷⁷¹ – רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּתֹנֶת־הַכָּבוֹד שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאָדָם וּלְעֶזְרוֹ⁷⁷² הָיְתָה עִם נֹחַ בַּתֵּבָה; וּכְשֶׁיָּצְאוּ מִן הַתֵּבָה לְקָחָה חָם בֶּן־נֹחַ וְהוֹצִיאָהּ עִמּוֹ וְהִנְחִילָהּ לְנִמְרוֹד. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה נִמְרוֹד לוֹבֵשׁ אוֹתָהּ – כָּל בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף שֶׁהָיוּ רוֹאִים עָלָיו אֶת הַכְּתֹנֶת בָּאִים וְנוֹפְלִים לְפָנָיו עַל פְּנֵיהֶם. וְהָיוּ בְנֵי־אָדָם סְבוּרִים שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מִכֹּחַ גְּבוּרָתוֹ; לְפִיכָךְ הִמְלִיכוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם. וְאָמַר לְעַמּוֹ: “הָבָה נִבְנֶה־לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל”⁷⁷³ (פדר“א כד; מדה”ג נח).

––––––––

קלו “נִבְנֶה־לָנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם”⁷⁷⁴ – אָמְרוּ: אַחַת לְאֶלֶף וְתרנ"ו שָׁנָה הָרָקִיעַ מִתְמוֹטֵט⁷⁷⁵, בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה סָמוֹכוֹת⁷⁷⁶ [מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלַם]. דָּבָר אַחֵר, [כָּךְ] אָמָרוּ: לֹא כֹל הֵימֶנּוּ⁷⁷⁷ לָבֹר לוֹ אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה בְרֹאשׁוֹ וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ וּתְהִי נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה (ב"ר לח).

קלז “הָבָה נִלְבְּנָה וְגוֹ'”⁷⁷⁸ − אָמַר רַ' הוּנָא: מְלַאכְתָּם הָיְתָה מַצְלַחַת בְּיָדָם: בָּא לִבְנוֹת אַחַת⁷⁷⁹ בָּנָה שְׁתָּיִם, בָּא לָטוּחַ שְׁתַּיִם וְנִטּוֹחוּ אַרְבַּע (שם).

קלח שֶׁבַע מַעֲלוֹת הָיוּ לוֹ לַמִּגְדָּל מִמִּזְרָחוֹ וְשֶבַע מִמַּעֲרָבוֹ. מַעֲלִים אֶת הַלְּבֵנִים מִכָּאן וְיוֹרְדִים מִכָּאן. אִם נָפַל אָדָם וָמֵת לֹא הָיוּ שָׂמִים אֶת לִבָּם אֵלָיו, וְאִם נָפְלָה לְבֵנָה אַחַת הָיוּ יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים וְאוֹמְרִים: אוֹי לָנוּ, אֵימָתַי תַּעֲלֶה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. וְעָבַר אַבְרָם בֶּן תֶּרַח וְרָאָה אוֹתָם בּוֹנִים אֶת הָעִיר וְקִלְּלָם בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וְאָמַר: “בַּלַּע יְיָ, פַּלַּג לְשׁוֹנָם”⁷⁸⁰ (פדר"א כד).

קלט “וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם”⁷⁸¹ – כְּשֶׁאָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: “הָבֵא לִי מָיִם” – הֵבִיא לוֹ עָפָר; הִכָּהוּ וּפָצַע מֹחוֹ. “הָבֵא לִי קַרְדֹּם” – הוֹשִׁיט לוֹ מַגְרֵפָה⁷⁸²; הִכָּהוּ וּפָצַע מֹחוֹ (ב“ר לח; ילק”ש כח).

קמ “פֶּן־נָפוּץ עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ… וַיָּפֶץ יְיָ אוֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ”⁷⁸³ – אָמַר רַ' לֵוִי: לְאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ: רָאִיתִי בַחֲלוֹם שֶׁאַתָּה מְגָרְשֵׁנִי. אָמַר לָהּ: וְלָמָּה לָךְ בַּחֲלוֹם? הֵא לָךְ בַּעֲלִילוּת⁷⁸⁴ (ב"ר כג).

קמא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִגְדָּל – שְׁלִישׁ נִשְׂרַף, שְׁלִישׁ נִבְלַע, שְׁלִישׁ קַיָּם. כָּל מִי שֶׁעוֹלֶה עַל רֹאשׁוֹ רוֹאֶה דְקָלִים⁷⁸⁵ שֶׁלְּפָנָיו כְּאִלּוּ חֲגָבִים (סנה' קט.; ב"ר לח).

קמב אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: אֵי זוֹ קָשָׁה, זֶה שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ: אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה בַּפַּלְטִין, אוֹ זֶה שֶׁאוֹמֵר: אֲנִי בַפַּלְטִין וְלֹא אָתָּה? בְּוַדַּאי זוֹ קָשָׁה שֶׁאוֹמֵר לַמֶּלֶךְ: אֲנִי בַפַּלְטִין וְלֹא אָתָּה. כָּךְ דּוֹר הַמַּבּוּל אָמַר לוֹ: “מַה־שַּׁדַי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בוֹ”⁷⁸⁶, דּוֹר־הַפְּלָגָה אָמָרוּ: לֹא כֹל הֵימֶנּוּ שֶׁיָבֹר⁷⁸⁷ לוֹ אֶת־הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת־הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא בוֹאוּ וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ מִגְדָּל וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה זָרָה בְּרֹאשׁוֹ וְנִתֵּן חֶרֶב בְּיָדָהּ וּתְהִי נִרְאֵית כְּאִלּוּ עוֹשָׂה עִמּוֹ מִלְחָמָה; אוֹתָם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם פְּלֵיטָה, וְאֵלּוּ שֶׁל דּוֹר הַפְּלָגָה נִשְׁתַּיְרָה מֵהֶם פְּלֵיטָה! אֶלָּא דּוֹר הַמַּבּוּל עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים⁷⁸⁸ בְּגָזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “גְּבוּלוֹת יַשִּׂיגוּ, עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ”⁷⁸⁹, לְפִיכָךְ לֹא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם פְּלֵיטָה, אֲבָל אֵלּוּ, עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי כָל־הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת”⁷⁹⁰, לְפִיכָךְ נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם פְּלֵיטָה (ב"ר לח).

ג: מַעֲשֵׂי־אָבוֹת

א. אַבְרָהָם אָבִינוּ

א עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֹרֶךְ־אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִים וּבָאִים, עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֹרֶךְ־אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִים וּבָאִים, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ וְקִבֵּל שְׂכַר כֻּלָּם (אבות ה).

ב. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ עַד אַבְרָהָם וּמִכֻּלָּם לֹא דִבֶּר הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא עִם אֶחָד מֵהֶם, אֶלָּא עִם אַבְרָהָם.

אָמַר ר' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' נְחֶמְיָה: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ. עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִיד פָּמַלְיָא⁷⁹¹ שֶׁלּוֹ שָׁם וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מַה טִּיבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ כָּאן? אָמְרוּ: נָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ. מֶה עָשָׂה? צָבַר אֶת הֶעָפָר וְעָשָׂה צִבּוּרִים⁷⁹², וְהֵבִיא מִכְבָּרוֹת⁷⁹³ – וְכָבַר אֶת הַצִּבּוּר הָרִאשׁוֹן וְלֹא מְצָאָהּ, הַשֵּׁנִי וְלֹא מְצָאָהּ, וּבַשְּׁלִישִׁי מְצָאָהּ, אָמְרוּ: מָצָא הַמֶּלֶךְ מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: “לֶךְ־לְךָ”⁷⁹⁴ – לְךָ הָיִיתִי מְצַפֶּה. מַה־צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס: שֵׁם, אַרְפַּכְשַׁד, שֶׁלַח, עֵבֶר, פֶּלֶג, רְעוּ, שְׂרוּג, נָחוֹר וָתֶרַח – לֹא בִּשְׁבִילֶךָ? זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם… וּמָצָאתָ אֶת־לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ"⁷⁹⁵ (ב“ר לט; סוף רו”ר).

ג. אָמַר רַ' אַבָּא בַר כַּהֲנָא: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם יֵשׁ לוֹ שִׁפְעַת קוֹרַיִם⁷⁹⁶ – הֵיכָן הוּא נוֹתְנָהּ? לֹא בְאֶמְצַע טְרַקְלִין⁷⁹⁷, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֶלֶת קוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וְקוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ? כָּךְ, לָמָּה בָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אַבְרָהָם בְּאֶמְצַע הַדּוֹרוֹת? – כְּדֵי שֶׁיִּסְבֹּל דּוֹרוֹת שֶׁלְפָנָיו וְדוֹרוֹת שֶׁלְּאַחֲרָיו (ב“ר יד; קה”ר ג).

ד. “לְאַבְרָם הָעִבְרִי”⁷⁹⁸ – רַ' יְהוּדָה הָיָה אוֹמֵר: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵעֵבֶר אֶחָד⁷⁹⁹ וְהוּא מֵעֵבֶר אֶחָד (ב"ר מב).

ה. בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד אַבְרָהָם אָבִינוּ עָמַד כּוֹכָב אֶחָד מִמִּזְרָח וּבָלַע אַרְבָּעָה כּוֹכָבִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמָיִם. אָמְרוּ חֲכָמָיו לְנִמְרוֹד: בֵּן נוֹלַד לְתֶרַח בְּשָׁעָה זוֹ, שֶׁעֲתִידָה לָצֵאת מִמֶּנוּ אֻמָּה, שֶׁתִּירַשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא; אִם רְצוֹנְךָ יִנָּתֵן לְאָבִיו מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְנַהַרְגֵהוּ. מִיָּד שָׁגַר⁸⁰⁰ נִמְרוֹד אֵצֶל תֶּרַח, אָמַר לוֹ: בֵּן נוֹלַד לְךָ אֶמֶשׁ, עַכְשָׁו תְּנֵהוּ לִי וְנַהַרְגֵהוּ וְאֶתֶּן לְךָ מְלֹא בֵיתְךָ כֶּסֶף וְזָהָב. אָמַר לוֹ תֶּרַח: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לְסוּס אֶחָד שֶׁאָמְרוּ לוֹ: נַחְתֹּךְ אֶת־רֹאשְׁךָ וְנִתֶּן־לְךָ בַּיִת מָלֵא שְׂעוֹרִים. אָמַר הַסּוּס לָהֶם: שׁוֹטִים, אִם תַּחְתְּכוּ אֶת רֹאשִׁי מִי יֹאכַל הַשְּׂעוֹרִים? וְאַתֶּם, אִם תַּהַרְגוּ אֶת בְּנִי, מִי יִירַשׁ הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב? הֵשִׁיב לוֹ הַמֶּלֶךְ: מִדְּבָרֶיךָ אֲנִי מַכִּיר שֶׁבֵּן נוֹלַד לָךְ. אָמַר לוֹ תֶּרַח: בֵּן נוֹלַד לִי וָמֵת. אָמַר לוֹ: עַל חַי אֲנִי אוֹמֵר לָךְ וְלֹא עַל מֵת. מֶה עָשָׂה תֶּרַח? הֶחְבִּיא אֶת בְּנוֹ בִּמְעָרָה שָׁלֹש שָׁנִים. זִמֵּן⁸⁰¹ לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת, מִן הָאֶחָד יוֹצֵא שֶׁמֶן וּמִן הַשֵׁנִי סֹלֶת.

כְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם בֶּן־שָׁלֹש שָׁנִים יָצָא מִן הַמְּעָרָה, הִרְהֵר⁸⁰² בְּלִבּוֹ: מִי בָרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאוֹתִי? הִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ לַשָּׁמֶשׁ. לָעֶרֶב שָׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ בְּמַעֲרָב וְזָרְחָה הַלְּבָנָה בְּמִזְרָח. כְּשֶׁרָאָה אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים סָבִיב לַיָּרֵחַ, אָמַר: זֶה שֶׁבָּרָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְאוֹתִי, כּוֹכָבִים הַלָּלוּ שָׂרָיו וַעֲבָדָיו. עָמַד כָּל הַלַּיְלָה בִּתְפִלָּה לַיָּרֵחַ. לַבֹּקֶר שָׁקַע הַיָּרֵחַ בְּמַעֲרָב וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ בְּמִזְרָח. אָמַר: אֵין בְּיַד אֵלּוּ כֹּחַ; אָדוֹן יֵשׁ עֲלֵיהֶם אֵלָיו אֶתְפַּלֵּל וְאֵלָיו אֶשְׁתַּחֲוֶה (ביה"מ ב).

ו אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: אַבְרָהָם אָבִינוּ – אָב לֹא לִמְּדוֹ וְרַב לֹא הָיָה לוֹ, וּמֵהֵיכָן לָמַד אֶת־הַתּוֹרָה? אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁתֵּי כִלְיוֹתָיו כְּעֵין שְׁנֵי כַדִּים⁸⁰³ וְהָיוּ נוֹבְעוֹת וּמְלַמְּדוֹת אוֹתוֹ תּוֹרָה וְחָכְמָה כָּל הַלָּיְלָה. רַ' לֵוִי אָמַר: מֵעַצְמוֹ לָמַד תּוֹרָה (ב“ר סא; שם צה; שו”ט א).

ז אָמַר רַ' יִצְחָק: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְרָאָה בִירָה⁸⁰⁴ אַחַת דּוֹלֶקֶת⁸⁰⁵. אָמַר: תֹּאמַר שֶׁבִּירָה זוֹ בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ, לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג? הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם (ב"ר לט).

ח בֵּית אָבִיו שֶׁל אַבְרָהָם הָיוּ עוֹשִׂים צְלָמִים וּמוֹכְרִים בַּשּׁוּק. יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לְאַבְרָהָם לִמְכֹּר. נָתַן לוֹ תֶּרַח אָבִיו קֻפּוֹת⁸⁰⁶ שֶׁל אֱלֹהוֹת וְהוֹשִיבוֹ בַשּׁוּק. בָּא אֵלָיו אָדָם אֶחָד וְאָמַר לוֹ: יֶשׁ לְךָ אֱלוֹהַּ לִמְכּוֹר? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֵיזֶה אֱלוֹהַּ אַתָּה רוֹצֶה לִקַּח⁸⁰⁷? אָמַר לוֹ: אֲנִי גִבּוֹר, תֶּן־לִי אֱלוֹהַּ גִּבּוֹר כְּמוֹתִי. נָטַל אַבְרָהָם פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, וְאָמַר לוֹ: תֵּן אֶת־הַדָּמִים⁸⁰⁸ וְטוֹל לְךָ אֶת־זֶה. אָמַר לוֹ: וְכִי אֱלוֹהַּ זֶה גִּבּוֹר כְּמוֹתִי? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: רֵיקָא⁸⁰⁹, עֲדַיִן אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מִשְׁפַּט אֱלֹהוֹת? מִי שֶׁעוֹמֵד לְמַעְלָה מִכֻּלָּם הֲרֵיהוּ גִבּוֹר מִכֻּלָּם.

כְּשֶׁנִּפְטַר הָאִישׁ לְהַלֵּךְ אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה? אָמַר לוֹ: בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה אָנִי. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אִישׁ, שֶׁהוּא בֶן שִׁבְעִים וּמִשְׁתַּחֲוֶה לְזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה הַיּוֹם! מִיָּד הֶחֱזִיר וְהִשְׁלִיךְ הָאִישׁ אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ לְתוֹךְ קֻפָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְחָזַר וְנָטַל מֵאַבְרָהָם אֶת דָּמָיו, נִסְתַּלֵּק⁸¹⁰ וְהָלַךְ לוֹ.

אַחַר כָּךְ בָּאָה אִשָּׁה אַחַת אַלְמָנָה וְאָמְרָה לוֹ לְאַבְרָהָם: אִשָּׁה עֲנִיָּה אָנִי, תֶּן־לִי אֱלוֹהַּ עָנִי כְמוֹתִי. מִיָּד נָטַל אַבְרָהָם פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לְמַטָּה מִכֻּלָּם וְאָמַר לָהּ: בַעֲנִיּוּתֵךְ טְלִי לָךְ אֱלוֹהַּ זֶה, שֶהוּא שָׁפָל וְיוֹשֵׁב לְמַטָּה מִכֻּלָּם; אֲבָל אֵין הוּא רוֹצֶה לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁתִּתְּנִי לִי אֶת הַדָּמִים.

כְּשֶׁנִּפְטְרָה לֵילֵךְ אָמַר לָהּ: בַּת כַּמָּה שָׁנִים אָתְּ? אָמְרָה לוֹ: בַּת הַרְבֵּה שָׁנִים אָנִי… אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: תִּפַּח רוּחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה, שֶׁהִיא בַת הַרְבֵּה שָׁנִים וּמִשְׁתַּחֲוָה לֶאֱלוֹהַּ בֶּן יוֹם אֶחָד! מִיָּד הֶחֱזִירָה אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ לַקֻּפָּה, חָזְרָה וְנָטְלָה מֵאַבְרָהָם אֶת דָּמֶיהָ, וְהָלְכָה לָהּ.

בְּאוֹתָהּ שָעָה נָטַל אַבְרָהָם אֶת כָּל הָאֱלֹהוֹת וְהָלַךְ וְהֵבִיא אוֹתָם אֵצֶל תֶּרַח אָבִיו. אָמְרוּ לוֹ שְׁאָר בָּנָיו לְתֶרַח אֲבִיהֶם: אַבְרָהָם זֶה אֵינוֹ יָכֹל לִמְכֹּר אֱלֹהוֹת, בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂנּוּ כֹמֶר⁸¹¹. אָמַר לָהֶם אַבְרָהָם: מַה מְּלַאכְתּוֹ שֶׁל כֹּמֶר? אָמְרוּ לוֹ: עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי אֱלֹהוֹת, מַקְרִיב לִפְנֵיהֶם, מַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם. עֲשָׂאוּהוּ כֹמֶר. מִיָּד נָתַן אַבְרָהָם לִפְנֵיהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, אָמַר לָהֶם: קְחוּ וְאִכְלוּ, טְלוּ וּשְׁתוּ, שֶׁתֵּיטִיבוּ לִבְנֵי־אָדָם, וְלֹא הָיָה בָהֶם אֶחָד שֶׁהָיָה נוֹטֵל כְּלוּם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת. מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם וְאָמָר: “פֶּה־לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן, יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ”⁸¹².

בָּאָה אִשָּׁה אַחַת טוֹעֶנֶת⁸¹³ בְּיָדָהּ קְעָרָה סֹלֶת. אָמְרָה לוֹ: הֵילָךְ⁸¹⁴ וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם, עָמַד וְנָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְשָׁבַר אֶת כָּל הַפְּסִילִים, וְנָתַן אֶת הַמַּקֵּל בְּיַד הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם. כֵּוָן שֶׁבָּא אָבִיו אָמַר: מִי עָשָׂה לָהֶם כָּךְ? אָמַר לוֹ: מְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבָּא? בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וּבְיָדָהּ קְעָרָה מְלֵאָּה סֹלֶת וְאָמְרָה לִי: הֵילָךְ וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם. הִקְרַבְתִּי לִפְנֵיהֶם, הָיָה זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה. וְעָמַד זֶה הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם וְשָׁבַר אֶת כֻּלָּם. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְשַׁטֶּה⁸¹⁵ בִי – כְּלוּם יְכוֹלִים הֵם? אָמַר לוֹ: וָלֹא? יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר…

נְטָלוֹ תֶרַח וּמְסָרוֹ לְנִמְרוֹד. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד לְאַבְרָהָם: אַתָּה הוּא אַבְרָהָם בֶּן־תֶּרַח? אָמַר לוֹ: הֵן, אָמַר לוֹ: וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים וְהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת, וּבְנֵי־אָדָם מִלְּפָנַי יוֹצְאִים כֻּלָּם – וְאַתָּה לָמָּה אִבַּדְתָּ אֶת יִרְאָתִי?⁸¹⁶ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּינָה לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ לְנִמְרוֹד: רְצוֹנְךָ, אֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד לִגְדֻלָּתֶךָ? אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ הוּא, שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הַחַמָּה יוֹצֵאת בְּמִזְרָח וְשׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב; לְמָחָר תְּהֵא מְצַוֶּה אֶת הַחַמָּה שֶׁתֵּצֵא בְמַעֲרָב וְתִשְׁקַע בְּמִזְרָח, וַאֲנִי מֵעִיד בְּךָ שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם אָתָּה. וְעוֹד, אִם אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אָתָּה, בְּוַדַּאי כָּל הַנִּסְתָּרוֹת גְּלוּיוֹת לָךְ, אִם כֵּן אֱמָר לִי מִיָּד: מַה יֵשׁ בְּלִבִּי וּמָה אֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִנִּיחַ אוֹתוֹ רָשָׁע נִמְרוֹד יָדוֹ עַל זְקָנוֹ וְהָיָה מְתַמֵּהַּ בְּלִבּוֹ. וְאָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַל תִּתְמַהּ בְּלִבֶּךָ, לֹא אֲדוֹן הָעוֹלָם אָתָּה, בְּנוֹ שֶׁל כּוּשׁ אָתָּה. וְאִם אֲדוֹן הָעוֹלָם אָתָּה, לָמָּה לֹא הִצַּלְתָּ אֶת אָבִיךָ מִן הַמִּיתָה? אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא הִצַּלְתָּ אֶת אָבִיךָ מִן הַמִּיתָה, כֵּן אַתָּה לֹא תִנָּצֵל מִן הַמִּיתָה.

מִיָּד קָרָא נִמְרוֹד לְתֶרַח וְאָמַר לוֹ: מַה יְּהֵא דִינוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בִּנְךָ, זֶה שֶׁאִבֵּד אֱלֹהוֹת שֶׁלִּי? אֵין דִּינוֹ אֶלָּא שְׂרֵפָה. חָזַר וְאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם: הִשְׁתַּחֲוֵה לָאֵשׁ וְתִנָּצֵל. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֶשְׁתַּחֲוֶה לַמַּיִם שֶׁמְּכַבִּים אֵשׁ. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: הִשְׁתַּחֲוֵה לַמָּיִם. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֶשְׁתַּחֲוֶה לֶעָנָן שֶׁטָּעוּן מָיִם. אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לֶעָנָן. אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לָרוּחַ שֶׁמְּפַזֵּר הֶעָנָן, אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לָרוּחַ, אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לְבֶן־אָדָם שֶׁסּוֹבֵל רוּחַ. אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: אַתָּה מַשִּׂיאֵנִי⁸¹⁷ בִּדְבָרִים – אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר⁸¹⁸, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכְךָ לְתוֹכוֹ – וְיָבוֹא אֱלֹהֶיךָ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ.

מִיָּד הוֹצִיאוּהוּ לְהַשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן־הָאֵשׁ, וּכְפָתוּהוּ וַעֲקָדוּהוּ וְהִנִּיחוּהוּ עַל גַּבֵּי אָבֶן, וְהִקִּיפוּהוּ עֵצִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, חָמֵשׁ אַמּוֹת לְכָל צַד, וְגָבְהָם שֶׁל עֵצִים חָמֵשׁ אַמּוֹת, וְהִצִּיתוּ בָהֶם אֶת הָאוּר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ שְׁכֵנָיו וּבְנֵי עִירוֹ שֶׁל תֶּרַח וְהָיוּ מְטַפְּחִין לוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים: בּוּשָׁה גְדוֹלָה וּכְלִמָּה! אוֹתוֹ בֵן שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ הָעוֹלָם־הַזֶּה וְהָעוֹלָם־הַבָּא – שְׂרָפוֹ נִמְרוֹד בָּאֵשׁ!

מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְיָרַד וְהִצִּילוֹ.

הָיָה שָׁם הָרָן עוֹמֵד וְתוֹהֶה⁸¹⁹. אָמַר: מַה־נַּפְשֶׁךָ⁸²⁰, אִם יְנַצַּח אַבְרָהָם – אֲנִי אוֹמֵר: “מִשֶּׁל אַבְרָהָם אָנִי”, וְאִם יְנַצַּח נִמְרוֹד – אֲנִי אוֹמֵר: “מִשֶּׁל נִמְרוֹד אָנִי”. כֵּוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצָּל – אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל מִי אָתָּה? אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל אַבְרָהָם אָנִי. נְטָלוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לָאוּר. וְנֶחְמְרוּ⁸²¹ בְנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶרַח אָבִיו. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּמָת הָרָן עַל־פְּנֵי תֶרַח אָבִיו"⁸²² (תדב“א ו; ב”ר לח)

ט בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נִמְרוֹד הָרָשָׁע אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ אָמַר גַּבְרִיאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵרֵד וַאֲצַנֵּן⁸²³ וְאַצִּיל אֶת הַצַּדִּיק מִכִּבְשַׁן־הָאֵשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי יָחִיד בְּעוֹלָמִי וְהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, נָאֶה לְיָחִיד לְהַצִּיל אֶת הַיָּחִיד. וּלְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַפֵּחַ⁸²⁴ שְׂכַר כָּל בִּרְיָה אָמַר לוֹ: תִּזְכֶּה לְהַצִּיל שְׁלֹשָׁה מִבְּנֵי־בָנָיו⁸²⁵ (פסח' קיח.; ע"י).

י “עַמְּךָ נְדָבֹת”⁸²⁶ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: עִמְּךָ הָיִיתִי בְּיוֹם שֶׁנָּדַבְתָּ לִשְׁמִי לֵירֵד לְכִבְשַׁן־הָאֵש. “בְּיוֹם חֵילֶךָ”⁸²⁷ – בְּעֵת שֶׁכִּנַּסְתָּ לִּי⁸²⁸ כָּל אוֹתָם הַחֲיָלוֹת וְהָאוֹכְלוֹסִים⁸²⁹. “בְּהַדְרֵי־קֹדֶשׁ”⁸³⁰ – מֵהַדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם⁸³¹ הִקְדַּשְׁתִּיךָ. “מֵרֶחֶם מִשְׁחָר”⁸³² – מֵרַחְמוֹ שֶׁל עוֹלָם⁸³³ שִׁחַרְתִּיךָ. “לְךָ טַל יַלְדֻתֶךָ”⁸³⁴ – לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי עָוֹן, שֶׁהָיִיתִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “לְךָ טַל יַלְדֻתֶךָ” – מָה טַּל זֶה פּוֹרֵחַ⁸³⁵ – אַף עֲוֹנוֹתֶיךָ פּוֹרְחִים; מָה הַטַּל הַזֶּה סִמַּן בְּרָכָה לָעוֹלָם – אַף אַתָּה סִמַּן בְּרָכָה לָעוֹלָם (ב“ר לט; ילק”ש תהלים).

––––––––

יא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: “לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ”⁸³⁶ לְמָה הָיָה דוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פּוֹלְיָטוֹן⁸³⁷ שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת צָמִיד־פָּתִיל וְמֻנַּחַת בְּזָוִית וְלֹא הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, כֵּוָן שֶׁנִּטַּלְטְלָה מִמְּקוֹמָהּ הָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף; אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הַרְבֵּה מַעֲשִׂים טוֹבִים יֶשׁ לָךְ, טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בְּעוֹלָמִי; “לֶּךְ־לְךָ – וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל”⁸³⁸ (ב“ר לט; שהש”ר א).

יב “וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ”⁸³⁹ – יָצָא לוֹ מוֹנֵיטוֹן בָּעוֹלָם, וּמַה מוֹנֵיטוֹן⁸⁴⁰ שֶׁלּוֹ? זָקֵן וּזְקֵנָה⁸⁴¹ מִכָּאן, בָּחוּר וּבְתוּלָה⁸⁴² מִכָּאן⁸⁴³ (ב“ר לט; ב”ק צז:).

יג “הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים”⁸⁴⁴ – לְמָה אַבְרָהָם דּוֹמֶה? לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶך מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן. הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן – בּוֹא וְהָאֵר לְפָנָי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: עַד שֶׁתְּהֵא מֵאִיר לִי מִמִּסְפּוֹטַמְיָא⁸⁴⁵ וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ – בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ב"ר ל).

יד אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְהַלֵּךְ בַּאֲרַם־נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם־נָחוֹר, רָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים⁸⁴⁶ – אָמַר: הַלְוַאי לֹא יְהֵא לִי חֵלֶק בָּאָרֶץ הַזֹּאת. וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר⁸⁴⁷, רָאָה אוֹתָם עֲסוּקִים בְּנִכּוּשׁ⁸⁴⁸ בִּשְׁעַת הַנִּכּוּשׁ, בְּעִדּוּר⁸⁴⁹ בִּשְׁעַת הָעִדּוּר – אָמַר: הַלְוַאי יְהֵא חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת”⁸⁵⁰ (שם לט).

טו וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן"⁸⁵¹ – מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מַכְנִיס בְּנֵי־אָדָם לְבֵיתוֹ וּמַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם וּמַאֲהִיבָם וּמְקָרְבָם וּמְגַיְּרָם וּמַכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. הָא לָמַדְתָּ⁸⁵², שֶׁכָּל הַמַּכְנִיס בִּרְיָה אַחַת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה מַעֲלִין עָלָיו⁸⁵³ כְּאִלּוּ הוּא בְרָאָהּ וִיצָרָהּ וְרִקְּמָהּ (ספרי ואתחנן; ב“ר לט; שהש”ר א').

טז “וַיִּטַּע אֵשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע”⁸⁵⁴ – רַ' יְהוּדָה אָמַר: אֵשֶׁל – פַּרְדֵּס “שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל⁸⁵⁵”: תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְרִמּוֹנִים; רַ' נְחֶמְיָה אָמַר: “אֵשֶׁל” – פֻּנְדַּק⁸⁵⁶ “שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל”: כִּכַּר לֶחֶם, בָּשָׂר, יַיִן, בֵּיצִים (ב"ר נד).

יז “וַיִקְרָא־שָׁם בְּשֵׁם יְיָ אֵל עוֹלָם”⁸⁵⁷ – אָמַר רֵיש־לָקִישׁ: אַל תִּקְרֵי “וַיִּקְרָא” אֶלָּא “וַיַּקְרִיא”, מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא אַבְרָהָם אָבִינוּ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּפִי כָל עוֹבֵר־וָשָׁב. כֵּיצַד⁸⁵⁸? לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ עָמְדוּ לְבָרְכוֹ. אָמַר לָהֶם: וְכִי מִשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶׁל אֵל עוֹלָם אֲכַלְתֶּם – הוֹדוּ וְשַׁבְּחוּ וּבָרְכוּ לְמִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם (סוטה י.: ע"י)

יח אַבְרָהָם הָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים. מִשֶּׁהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים – אָמַר לָהֶם: בָּרֵכוּ. אָמְרוּ לוֹ: מַה נְּבָרֵךְ? אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ: “בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ”. אִם מְקַבֵּל עָלָיו וּבֵרַךְ – הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהוֹלֵךְ לוֹ, וְאִם לֹא – הָיָה אוֹמֵר לוֹ: תֵּן מַה שֶׁעָלֶיךָ⁸⁵⁹. וְאָמַר לוֹ: כַּמָּה יֵשׁ־לְךָ עָלָי? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: כַּד יַיִן – בְּכָךְ וָכָךְ⁸⁶⁰, לִיטְרָא בָשָׁר – בְּכָךְ וָכָךְ, כִּכַּר לֶחֶם – בְּכָךְ וָכָךְ. מִי נוֹתֵן לְךָ יַיִן בַּמִּדְבָּר? מִי נוֹתֵן לְךָ בָּשָׂר בַּמִּדְבָּר? מִי נוֹתֵן לְךָ לֶחֶם בַּמִּדְבָּר? מִי שֶׁרָאָה צָרָה זוֹ – הָיָה מְבָרֵךְ וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ אֵל עוֹלָם שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט”⁸⁶¹ – בַּתְּחִלָּה צְדָקָה וּבַסּוֹף מִשְׁפָּט (ב"ר מט, מג).

יט עַד שֶׁלֹּא בָא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם, כִּבְיָכוֹל⁸⁶² לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֶלֶךְ אֶלָּא עַל הַשָּׁמַיִם בִּלְבָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי”⁸⁶³, אֲבָל מִשֶּׁבָּא אָבִינוּ אַבְרָהָם לָעוֹלָם הִמְלִיכוֹ עַל הַשָּׁמַיִם וְעַל הָאָרֶץ, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּייָ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ”⁸⁶⁴ (ספרי שי"ג).

––––––––

כ “וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה”⁸⁶⁵ – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: צֵא וּכְבוֹשׁ⁸⁶⁶ הַדֶּרֶךְ לִפְנֵי בָנֶיךָ (שם מ; ב"ב ק.).

כא “וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים…”⁸⁶⁷ – וְשָׂרָה הֵיכָן הָיָתָה? נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ (כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָהּ הַמִּצְרִים). כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְשַׁעֲרֵי מִצְרַיִם אָמְרוּ לוֹ הַמּוֹכְסִים⁸⁶⁸: מָה אַתָּה טוֹעֵן⁸⁶⁹ בְּתוֹךְ הַתֵּבָה? אָמַר לָהֶם שְׂעוֹרִים. אָמְרוּ לוֹ: חִטִּין אַתָּה טוֹעֵן! אָמַר לָהֶם: טְלוּ⁸⁷⁰ מֶכֶס שֶׁל חִטִּים. – פִּלְפְּלִין אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל פִּלְפְּלִין. – זָהָב אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל זָהָב. – שִׁירָאִים⁸⁷¹ אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל שִׁירָאִים. – מַרְגָּלִיּוֹת⁸⁷² אַתָּה טוֹעֵן! – טְלוּ מֶכֶס שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת. אָמְרוּ: אִלּוּלֵי⁸⁷³ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ דָּבָר מְעֻלֶּה⁸⁷⁴ לֹא הָיָה מְקַבֵּל עָלָיו כָּל מַה שֶׁמְּבַקְּשִׁים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לוֹ: אֵין אַתָּה זָז⁸⁷⁵ מִכָּאן עַד שֶׁתִּפְתַּח אֶת הַתֵּבָה וְתַרְאֶה לָנוּ מַה בְּתוֹכָהּ. כֵּוָן שֶׁפְּתָחָהּ הִבְהִיקָה⁸⁷⁶ כָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִזִּיוָהּ⁸⁷⁷ שֶׁל שָׂרָה (ב“ר מ; תנח' לך־לך; תנח”ק שם).

כב “וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם… וַיְהִי־רִיב בֵּין רוֹעֵי מִקְנֵה־אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי מִקְנֵה־לוֹט”⁸⁷⁸ – רַ' בֶרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר רַ' סִימוֹן אָמָר: בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם הָיְתָה יוֹצֵאת זְמוּמָה⁸⁷⁹ וּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל לוֹט לֹא הָיְתָה יוֹצֵאת זְמוּמָה. הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי אַבְרָהָם: הֻתַּר הַגָּזֵל? הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי לוֹט: כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת”⁸⁸⁰ – וְאַבְרָהָם פִּרְדָּה⁸⁸¹ עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד, לְמָחָר הוּא מֵת וְלוֹט בֶּן אָחִיו יוֹרְשׁוֹ, וְאִם אוֹכְלוֹת מִשֶׁלָּהֶן הֵן אוֹכְלוֹת. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ: “לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן” – אֵימָתַי, לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ שִׁבְעָה עֲמָמִים מִתּוֹכָהּ. “וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ”⁸⁸² – עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ⁸⁸³ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ (ב"ר מא).

––––––––

כג “מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח”⁸⁸⁴ – מִי הוּא זֶה שֶׁהֵעִיר לִבָּם שֶׁל מִזְרָחִים⁸⁸⁵ שֶׁיָּבוֹאוּ וְיִפְּלוּ בְיַד אַבְרָהָם? “צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ”⁸⁸⁶ – חֵי הָעוֹלָמִים, שֶׁהָיָה מֵאִיר לוֹ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ. אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מַזַּל צֶדֶק הָיָה מֵאִיר לוֹ. אָמַר רַ' רְאוּבֵן: צְדָקָה הָיְתָה צֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: אִם אֵין אַבְרָהָם אֵין מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹתִי. “יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ, יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ”⁸⁸⁷ – רַ' יְהוּדָה אָמָר: אַבְרָהָם הָיָה מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם עָפָר וְהוּא נַעֲשֶׂה חֲרָבוֹת, קַשׁ – וְנַעֲשֶׂה חִצִּים. רַ' נְחֶמְיָה אָמָר: “יִתֵּן עָפָר” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “כֶּעָפָר”, הֵם הָיוּ מַשְׁלִיכִים חֲרָבוֹת עַל אַבְרָהָם וְנַעֲשִׂים עָפָר, חִצִּים וְהֵם נַעֲשִׂים קַשׁ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא⁸⁸⁸ – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַ' אַבָּהוּ: לֹא נִתְאַבְּקוּ⁸⁸⁹ רַגְלֵיהֶם אֶלָּא כְזֶה שֶׁהוֹלֵךְ מִבֵּיתוֹ לְבֵית־הַכְּנָסֶת.

“וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־סְדֹם לִקְרָאתוֹ”⁸⁹⁰ – הִתְחִיל מְכַשְׁכֵּשׁ לוֹ בִּזְנָבוֹ⁸⁹¹, אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה יָרַדְתָּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּלְתָּ אַף אֲנִי יָרַדְתִּי לְחֵמָר וְנִצָּלְתִּי. “אֶל־עֵמֶק שָׁוֵה”⁸⁹² – בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמְרוּ: שֶׁשָּׁם הֻשְׁווּ⁸⁹³ כָל הַגּוֹיִים וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ בִימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכָה לְמָעְלָה, וְהָיוּ מְקַלְּסִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִין לוֹ: “שְׁמָעֵנִי אֲדוֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים” וְגוֹ'. אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ אַתָּה עָלֵינוּ, נָשִׂיא אַתָּה עָלֵינוּ, אֱלוֹהַּ אַתָּה עָלֵינוּ! אָמַר לָהֶם: אַל יֶחְסַר עוֹלָם מַלְכּוֹ וְאַל יֶחְסַר אֱלוֹהוֹ (ב"ר מג).

כד “אַל־תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד”⁸⁹⁴ – אָמַר רַ' לֵוִי: מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר: תֹּאמַר אוֹתָן הָאוֹכְלוֹסִין שֶׁהָרַגְתִּי שֶׁהָיָה בָהֶם צַדִּיק אוֹ יְרֵא־שָׁמָיִם? מָשָׁל לְתַבָּן⁸⁹⁵ שֶׁהָיָה עוֹבֵר לִפְנֵי פַרְדֵּסוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, רָאָה חֲבִילָה שֶׁל קוֹצִים וְיָרַד וּנְטָלָהּ; וְהֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, הִתְחִיל מִטַּמֵּן מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִטַּמֵּן?⁸⁹⁶ (כַּמָּה) פוֹעֲלִים הָיִיתִי צָרִיךְ שֶׁיָּקֹשּׁוּ⁸⁹⁷ אוֹתָהּ, עַכְשָׁו שֶׁקְּשַׁשְׁתָּהּ אַתָּה – בּוֹא וְטוֹל שְׂכָרֶךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: אוֹתָם הָאוֹכְלוֹסִין שֶׁהָרַגְתָּ קוֹצִים כְּסוּחִים הָיוּ (שם מ"ד).

כה “וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא”⁸⁹⁸ – בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל הָלַךְ וְנִמְלַךְ⁸⁹⁹ בִּשְׁלֹשָׁה אוֹהֲבָיו, עָנֵר, אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא. אָמַר לוֹ עָנֵר: כְּבָר אַתָּה כְּבֶן מֵאָה שָׁנָה וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמְצַעֵר עַצְמֶךָ? אָמַר לוֹ אֶשְׁכּוֹל: מָה אַתָּה הוֹלֵךְ וּמְסַיֵּם⁹⁰⁰ עַצְמְךָ בֵּין שׂוֹנְאֶיךָ? אָמַר לוֹ מַמְרֵא: אֱלֹהֶיךָ שֶׁעָמַד לְךָ בְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ וּבַמְּלָכִים וּבָרְעָבוֹן, וְזֶה הַדָּבָר לֹא תִשְׁמַע לוֹ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה נָתַתָּ לוֹ עֵצָה טוֹבָה לִמּוֹל, חַיֶּיךָ, אֵינִי נִגְלֶה עָלָיו לֹא בַפַּלְטִין שֶׁל עָנֵר וְלֹא בַפַּלְטִין שֶׁל אֶשְׁכּוֹל אֶלָּא בַפַּלְטִין שֶׁלָּךְ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא” (שם מב).

כו “וַיֵּרָא אֵלָיו יְיָ… כְּחֹם הַיּוֹם”⁹⁰¹ – מַהוּ "כְּחֹם הַיּוֹם? אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי לְמִילָה שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה וּבָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִשְׁאֹל בְּאַבְרָהָם⁹⁰². הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ⁹⁰³, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק בָּאוֹרְחִים. שָׁלַח אַבְרָהָם אֶת אֱלִיעֶזֶר שֶׁיֵּצֵא לַחוּץ. יָצָא וְלֹא מָצָא (אוֹרְחִים). אָמַר אַבְרָהָם: אֵינִי מַאֲמִינֶךָ. זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִים הַבְּרִיּוֹת: אֵין אֱמוּנָה בַּעֲבָדִים. יָצָא הוּא בְעַצְמוֹ.

“וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים”⁹⁰⁴ – מִי הֵם “שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים”? – מִיכָאֵל, רְפָאֵל וְגַבְרִיאֵל. מִיכָאֵל בָּא לְבַשֵּׂר אֶת־שָׂרָה, רְפָאֵל בָּא לְרַפֵּא אֶת־אַבְרָהָם וְגַבְרִיאֵל בָּא לַהֲפוֹךְ אֶת־סְדוֹם (ב"מ פו:).

כז “וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם”⁹⁰⁵ – בָּרַח בֶּן־הַבָּקָר מִלְּפָנָיו וְנִכְנַס לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וְנִכְנַס אַבְרָהָם אַחֲרָיו וְרָאָה שָׁם אָדָם וְעֶזְרוֹ שׁוֹכְבִים עַל הַמִּטּוֹת וִישֵׁנִים וְנֵרוֹת דּוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, וְרֵיחַ טוֹב עוֹלֶה מֵהֶם כְּרֵיחַ־נִיחוֹחַ. לְפִיכָךְ חָמַד אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה לַאֲחֻזַּת קָבֶר (פדר"א לו).

ב. תְּפִלַּת אַבְרָהָם וְחַטְאוֹת סְדוֹם

כח “וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר… הֲשֹׁפֵט כָּל־הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט”⁹⁰⁶? אָמַר רַ' לֵוִי: אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ – אֵין דִּין, וְאִם דִּין אַתָּה מְבַקֵּשׁ– אֵין עוֹלָם. אַתָּה תוֹפֵס⁹⁰⁷ אֶת הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁים: אַתָּה מְבַקֵּשׁ עוֹלָם וּמְבַקֵּשׁ דִּין? טוֹל לְךָ אֶחָד מֵהֶם. וְאִם אֵין אַתָּה מְוַתֵּר קִמְעָא⁹⁰⁸ – אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד (ב"ר לט, מט).

כט “אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה”⁹⁰⁹ – אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: בִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לֵירֵד לוֹ⁹¹⁰ מֵחֲמִשִּׁים לַחֲמִשָּׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חֲזוֹר בְּךָ לְמַפְרֵעַ. אָמַר רַ' לֵוִי: לַחֲלַפְסִדְרָא⁹¹¹ מְלֵאָה מָיִם, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם הַסַּנֵּגוֹר מְלַמֵּד⁹¹²; פְּעָמִים שֶׁהַדַּיָּן מְבַקֵּשׁ שֶׁיְלַמֵּד הַסַּנֵּגוֹר, וְהוּא אוֹמֵר: הוֹסִיפוּ בְתוֹכָהּ מָיִם (שם מט).

ל שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַנְשֵׁי סְדוֹם לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ⁹¹³ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. מַה־נֶּאֱמַר בְּאַרְצָם? “אֶרֶץ מִמֶּנָּה יֵצֵא־לָחֶם… מְקוֹם סַפִּיר אֲבָנֶיהָ וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ, נָתִיב לֹא־יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה”⁹¹⁴ – שֶׁאֵין לְךָ כָּל שְׁבִיל וּשְׁבִיל בִּסְדוֹם שֶלֹּא הָיוּ בוֹ שִׁבְעָה אִילָנוֹת זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה⁹¹⁵ – גֶּפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֱגוֹז וְשָׁקֵד, תַּפּוּחַ וּפַרְסֵק, וְהָיָה כָל הַשְׁבִיל מְסֻכָּךְ⁹¹⁶. אָמַר רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: בַּר־הֶדְיָא⁹¹⁷ צוֹפֶה מַאֲכָלוֹ מִשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר מִיל, וְכֵוָן שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל אִילָנֵי סְדוֹם לֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת עַל הָאָרֶץ מִכֹּחָם שֶׁל אִילָנוֹת⁹¹⁸. כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אֶחָד לְגַנָּן וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ: “תֶּן־לִי בְאִיסָר⁹¹⁹ יָרָק” – כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ הָיָה מְשַׁכְשְׁכוֹ⁹²⁰ בְּמַיִם וּמוֹצִיא מֵעָפָר⁹²¹ זָהָב. אָמְרוּ (אַנְשֵׁי) סְדוֹם: מֵאַחַר שֶׁאָנוּ שְׁרוּיִים⁹²² בְּשַׁלְוָה וּבְטוֹבָה, מָזוֹן יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ, כֶּסֶף וְזָהָב יוֹצֵא מֵאַרְצֵנוּ, אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת יוֹצְאוֹת מֵאַרְצֵנוּ – לָמָּה לָנוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים, שֶׁאֵין בָּאִים אֶלָּא לְחַסְּרֵנוּ? בּוֹאוּ וּנְשַׁכַּח תּוֹרַת רֶגֶל⁹²³ מֵאַרְצֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי־רָגֶל דַּלּוּ מֵאֱנוֹשׁ נָעוּ”⁹²⁴ – אָמַר לָהֶם הַמָּקוֹם: בְּטוֹבָה שֶׁהֵיטַבְתִּי לָכֶם אַתֶּם מְבַקְשִׁים לְשַׁכַּח אֶת הָרֶגֶל מִבֵּינוֹתֵיכֶם, אֲנִי אֲשַׁכַּח אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם.

דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד־אָנָה תְּהוֹתְתוּ עַל־אִישׁ תְּרָצְּחוּ כֻלְכֶם כְּקִיר נָטוּי גָּדֵר הַדְּחוּיָה”⁹²⁵ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי מָמוֹן וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ אֵצֶל קִיר נָטוּי וְדוֹחִין אוֹתוֹ עָלָיו וּבָאִים וְנוֹטְלִים אֶת מָמוֹנוֹ.

מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חָתַר בַּחשֶׁךְ בָּתִּים יוֹמָם חִתְּמוּ־לָמוֹ”⁹²⁶ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּבַעֲלֵי־מָמוֹן וּמַפְקִידִים אֶצְלָם אֲפַרְסְמוֹן⁹²⁷ וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּבֵית־גִּנְזֵיהֶם, וְלָעֶרֶב בָּאִים וּמְרִיחִים אוֹתוֹ כְּכֶלֶב, וְחוֹתְרִים שָׁם וְנוֹטְלִים אוֹתוֹ מָמוֹן.

אָמְרוּ: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שׁוֹר – רוֹעֶה יוֹם אֶחָד, וְשֶׁאֵין לוֹ – רוֹעֶה שְׁנֵי יָמִים. הָיָה שָׁם יָתוֹם בֶּן אַלְמָנָה, מָסְרוּ לוֹ אֶת שׁוֹרֵיהֶם לִרְעוֹתָם. הָלַךְ וּנְטָלָם וַהֲרָגָם. אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ שׁוֹר יִטּוֹל עוֹר אֶחָד וְשֶׁאֵין לוֹ שׁוֹר יִטּוֹל שְׁנֵי עוֹרוֹת. אָמְרוּ לוֹ: מַה־זֶּה? אָמַר לָהֶם: סוֹף דִּין כִּתְחִלַּת דִּין.

מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ שׁוּרָה שֶׁל לְבֵנִים, הָיָה בָא כָל־אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹטֵל אֶחָת. אָמַר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָת.

מִי שֶׁהָיָה שׁוֹטֵחַ שׁוּמִים אוֹ בְצָלִים, הָיָה בָא כָל־אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹטֵל אֶחָד. אָמַר: לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד.

אַרְבָּעָה דַיָנִים הָיוּ בִסְדוֹם: שַׁקְרַאי⁹²⁸ וְשַׁקְרוּרַאי וְזַיְּפַאי וּמַצְלֵי־דִינָא.

מִי שֶׁהִכָּה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִפִּילָה⁹²⁹, הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ (לְבַעְלָהּ): תְּנֶנָּה לוֹ שֶׁיְעַבְּרֶנָּה⁹³⁰ לָּךְ.

מִי שֶׁקִּצֵּץ אֹזֶן שֶׁל חֲמוֹר שֶׁל חֲבֵרוֹ, אָמְרוּ לוֹ (לְבַעַל הַחֲמוֹר): תְּנֵהוּ לוֹ עַד שֶׁתִּצְמָח⁹³¹.

מִי שֶׁפְּצָעוֹ חֲבֵרוֹ, אָמְרוּ לוֹ: תֶּן־לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁהִקִּיז לְךָ דָּם⁹³².

מִי שֶׁעָבַר בְּגֶשֶׁר נוֹתֵן אַרְבָּעָה זוּזִים, וְשֶׁעָבַר בְּמַיִם נוֹתֵן שְׁמוֹנָה זוּזִים.

פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן לְשָׁם כּוֹבֵס אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ: תֵּן אַרְבָּעָה זוּזִים. אָמַר לָהֶם: אֲנִי בְּמַיִם עָבָרְתִּי. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, תֵּן שְׁמוֹנָה. לֹא נָתַן – פְּצָעוּהוּ. בָּא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים. אָמְרוּ לוֹ: תֵּן שָׂכָר שֶׁהִקִּיזוּ לְךָ דָּם, וּשְׁמוֹנָה זוּזִים שֶׁעָבַרְתָּ בְּמָיִם.

אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם נִזְדַּמֵּן לְשָׁם. פְּצָעוּהוּ, וּבָא לִפְנֵי הַדַּיָּן. אָמַר לוֹ: תֶּן־לוֹ שְׂכָרוֹ, שֶׁהִקִּיז לְךָ דָּם. נָטַל אֱלִיעֶזֶר אֶבֶן וּפָצַע אֶת־הַדַּיָּן. אָמַר לוֹ: שָׂכָר שֶׁיֶּשׁ־לִי בְיָדְךָ תְּנֵהוּ לָזֶה – וּמָמוֹן שֶׁלִּי בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד.

כָּךְ הִתְנוּ בֵינֵיהֶם אַנְשֵׁי סְדוֹם: מִי שֶׁיַּזְמִין⁹³³ אָדָם לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה יִפְשְׁטוּ טַלִּיתוֹ⁹³⁴. נִזְדַּמֵּן אֱלִיעֶזֶר לְשָׁם לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה וְלֹא הִזְמִינוּהוּ. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִסְעוֹד הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף כֻּלָּם. אָמְרוּ לוֹ: מִי הִזְמִינְךָ לְכָאן? אָמַר לָזֶה שֶׁיָּשַׁב (אֶצְלוֹ): אַתָּה הִזְמַנְתָּנִי. אָמַר: שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ שֶׁאֲנִי הִזְמַנְתִּי וְיִפְשְׁטוּ בִגְדִּי. נָטַל טַלִּיתוֹ וּבָרַח לַחוּץ. וְכֵן עָשָׂה אֱלִיעֶזֶר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁיָּצְאוּ כֻלָּם, וְאָכַל הוּא אֶת הַסְּעֻדָּה.

הָיְתָה לָהֶם מִטָּה שֶׁהָיוּ מַשְׁכִּיבִין בָּהּ אוֹרְחִים. אָדָם אָרֹךְ – קִצְּרוּהוּ, קָצָר – מְתָחוּהוּ. נִזְדַּמֵּן לְשָׁם אֱלִיעָזֶר אָמְרוּ לוֹ: עֲלֵה וּשְׁכַב בַּמִּטָּה. אָמַר לָהֶם: מִיּוֹם שֶׁמֵּתָה אִמִּי נָדַרְתִּי נֵדֶר שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּב בְּמִטָּה.

כְּשֶׁנִּזְדַּמֵּן לָהֶם עָנִי הָיָה כָל־אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן לוֹ דִינָר⁹³⁵ וְכוֹתֵב שְׁמוֹ עָלָיו, וּפַת לֹא הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ. וּכְשֶׁמֵּת הֶעָנִי הָיָה בָא כָל אֶחָד וְנוֹטֵל דִּינָר שֶׁלּוֹ. הָיְתָה שָׁם רִיבָה⁹³⁶ אַחַת שֶׁהוֹצִיאָה פַּת לְעָנִי בְּכַדָּהּ. עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא מֵת – וְנִתְגַּלָּה הַדָּבָר. טָשׁוּ⁹³⁷ אֶת־הָרִיבָה בִדְבַשׁ וְהֶעֱמִידוּהָ עַל גַּג הַחוֹמָה וּבָאוּ דְבוֹרִים וַאֲכָלוּהָ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי־רָבָּה”⁹³⁸ – עַל עִסְקֵי רִיבָה (סנה' קח:, קט.; במ“ר ט; ויק”ר ה; ב“ר מב ורש”י שם עפ"י “מד' הרנינו”).

לא מַעֲשֶׂה בִּשְׁתֵּי נְעָרוֹת שֶׁיָּרְדוּ לְמַלְאוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָן, אָמְרָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ: לָמָּה פָּנַיִךְ חוֹלָנִיּוֹת? אָמְרָה לָהּ: כָּלוּ מְזוֹנוֹתֵינוּ וּכְבָר אָנוּ נוֹטִים לָמוּת. מֶה עָשָׂתָה? מִלְאָה אֶת־הַכַּד קֶמַח וְהֶחֱלִיפוּ: נָטְלָה זוֹ מַה שֶׁבְּיַד זוֹ וְזוֹ מַה שֶׁבְּיַד זוֹ. כֵּוָן שֶׁהִרְגִּישׁוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם בַּדָּבָר – נְטָלוּהָ וּשְׂרָפוּהָ.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲפִלּוּ אֲנִי מְבַקֵּשׁ לִשְׁתֹּק – דִּינָהּ שֶׁל נַעֲרָה אֵינוֹ מַנִּיחַ אוֹתִי לִשְׁתֹּק. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַכְּצַעֲקָתָהּ”⁹³⁹, ⁹⁴⁰ – צַעֲקָתָהּ שֶׁל נַעֲרָה (ב“ר מט; ילק”ש וירא יח).

לב רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הִכְרִיזוּ בִסְדוֹם וְאָמָרוּ: כָּל מִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק⁹⁴¹ בְּפַת־לֶחֶם לְגֵר וּלְעָנִי וְאֶבְיוֹן יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ.

פְּלוֹטִית בִּתּוֹ שֶׁל לוֹט הָיְתָה נְשׂוּאָה לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי סְדוֹם, רָאֲתָה עָנִי אֶחָד מְדֻקְדָּק⁹⁴² בִּרְחוֹב הָעִיר וְעָגְמָה⁹⁴³ נַפְשָׁהּ עָלָיו. מֶה הָיְתָה עוֹשָׂה? בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לִשְׁאוֹב מַיִם הָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּכַד שֶׁלָּהּ מִכָּל מְזוֹן־בֵּיתָהּ וּמְכַלְכֶּלֶת אוֹתוֹ הֶעָנִי. אָמְרוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם: הֶעָנִי הַזֶּה מֵאַיִן הוּא חָי? – עַד שֶׁיָּדְעוּ הַדָּבָר וְהוֹצִיאוּ אוֹתָהּ לְהִשָּׂרֵף, אָמְרָה: אֱלֹהֵי הָעוֹלָם, עֲשֵׂה מִשְׁפָּטִי וְדִינִי מֵאַנְשֵׁי סְדוֹם! וְעָלְתָה צַעֲקָתָהּ לִפְנֵי כִסֵּא־הַכָּבוֹד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “אֵרְדָה־נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי”⁹⁴⁴ – אִם כְּצַעֲקַת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת עָשׂוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם אֶהֱפֹךְ יְסוֹדוֹתֶיהָ לְמַעְלָה ופָנֶיהָ לְמָטָּה (פדר"א כה).

לג חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי־דַיָּנִים הָיוּ בִסְדוֹם: קַו־שֶׁקֶר⁹⁴⁵ וְרַב־שֶׁקֶר, רַב־נָבָל, רַב מַסְטִידִין וְקַלָּאפֶנְדַּר. לוֹט הָיָה אַרְכִי⁹⁴⁶־הַדַּיָּנִים שֶׁבְּכֻלָּם. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם עֲרֵבִים לָהֶם הֵם אוֹמְרִים לוֹ: “גֶּשׁ־הָלְאָה”⁹⁴⁷ – עֲלֵה לְמַעְלָה, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵין עֲרֵבִים לָהֶם, הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: “הָאֶחָד בָּא־לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט”⁹⁴⁸ (ב"ר נ).

לד אָמַר רַ' יִרְמְיָהוּ בֶן אֱלִיעֶזֶר: עִקַּר שַׁלְוָתָהּ שֶׁל סְדוֹם לֹא הָיְתָה אֶלָּא חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וּמֵהֶן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַרְעִישׁ עֲלֵיהֶם הָרִים וּמֵבִיא עֲלֵיהֶם זְוָעוֹת⁹⁴⁹ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה – וְלֹא עָשׂוּ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ”⁹⁵⁰ – וּבְסוֹף “אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ”⁹⁵¹ (שם).

לה “וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וְתְּהִי נְצִיב מֶלַח”⁹⁵² – רַ' יִצְחָק אָמַר: עַל שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח. בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט אָמַר לוֹט לְאִשְׁתּוֹ: תְּנִי לָאוֹרְחִים הַלָּלוּ קְצָת מֶלַח. אָמְרָה לוֹ: אַף מִנְהָג רַע זֶה אַתָּה רוֹצֶה לְלַמְּדוֹ⁹⁵³ כָאן! מַה הִיא עוֹשָׂה? הוֹלֶכֶת אֶל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לָהֶן: “תְּנוּ לִי מֶלַח, שֶׁיֶּשׁ לָנוּ אוֹרְחִים” – וְהִיא מִתְכַּוֶּנֶת⁹⁵⁴ שֶׁיַּכִּירוּ בָהֶם אַנְשֵׁי הָעִיר. עַל כֵּן “וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח” (שם נ, נא).

ג. זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם

לו “כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”⁹⁵⁵ אָמַר רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמִי שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ בַּמִּדְבָּר יוֹם הָרִאשׁוֹן וְיוֹם הַשֵּׁנִי וְיוֹם הַשְּׁלִישִׁי עַד עֲשָׂרָה יָמִים, וְלֹא מָצָא לֹא עִיר וְלֹא פֻנְדָּק⁹⁵⁶, וְלֹא אִילָן וְלֹא מַיִם וְלֹא בְּרִיָּה, וְאַחַר שֶׁהָלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים צָפָה אִילָן אֶחָד מֵרָחוֹק, אָמַר: שֶׁמָּא יֵשׁ תַּחְתָּיו מָיִם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ מְצָאוֹ עוֹמֵד עַל הַמַּעְיָן, רָאָה אוֹתוֹ נַאֲתָן⁹⁵⁷ וּפֵרוֹתָיו מְתוּקִים וַעֲנָפָיו נָאִים וְצִלּוֹ נָאֶה, יָשַׁב לוֹ וְנִתְקָרֵר בְּצִלּוֹ וְאָכַל מִן פֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִן הַמַּעְיָן וְעָרֵב לוֹ וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו. כֵּוָן שֶׁעָמַד לֵילֵךְ אָמַר לָאִילָן: אִילָן, אִילָן, בַּמֶּה אֲבָרֶכְךָ וּמַה יֶּשׁ־לִי לוֹמַר לָךְ? שֶׁיְהֵא עֵצְךָ נָאֶה – נָאֶה הוּא; שֶׁיְהֵא צִלְּךָ נָאֶה – כְּבָר הוּא נָאֶה; שֶׁיִּהְיוּ עֲנָפֶיךָ נָאִים – נָאִים הֵם; שֶׁיִּהְיוּ פֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִים – מְתוּקִים הֵם; שֶׁיְהֵא מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשְׁךָ – כְּבָר מַעְיָן יוֹצֵא מִתַּחַת שָׁרְשֶׁךָ; שֶׁתְּהֵא עוֹמֵד בְּמָקוֹם חָבִיב – בְּמָקוֹם חָבִיב אַתָּה עוֹמֵד, – בַּמָּה אֲבָרְכֶךָ? אֶלָּא כָּל הַנְּטִיעוֹת הָעוֹמְדוֹת מִמְּךָ יִהְיוּ כְמוֹתֶךָ. כָּךְ כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָעוֹלָם עָמְדוּ עֶשְׂרִים דּוֹר וְלֹא הָיְתָה בָהֶם תּוֹעֶלֶת וְלֹא עָמַד מֵהֶם צַדִּיק עַד אַחַר עֶשְׂרִים דּוֹר. צָפָה⁹⁵⁸ הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא אֶת אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה נָתוּן בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְאָמַר הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא: תֹּאמַר שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ כֹּחַ לַעֲמוֹד⁹⁵⁹? כֵּוָן שֶׁהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ לְכִבְשַׁן־הָאֵשׁ וְקִדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ, מִיָּד קֵרְבוֹ הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. בָּנָה לוֹ אֶת הַפֻּנְדָּק וְהָיָה זָן עוֹבְרִים וְשָׁבִים, וְהָיָה מַכְנִיס אֶת־הַבְּרִיּוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְהוֹדִיעַ כְּבוֹדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא בָּעוֹלָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא: אַבְרָהָם, אַבְרָהָם, מַה יֶּשׁ־לִי לוֹמַר לְךָ וּבַמָּה אֲבָרְכֶךָ? שֶׁתְּהֵא שָׁלֵם וְצַדִּיק לְפָנַי, אוֹ שֶׁתְּהֵא שָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנָי – צַדִּיק אַתָּה וְשָׂרָה אִשְׁתְּךָ צַדֶּקֶת לְפָנָי; אוֹ שֶׁיִּהְיוּ כָל־בְּנֵי־בֵיתְךָ צַדִּיקִים – צַדִּיקִים הֵם לְפָנָי, – בַּמָּה אֲבָרְכֶךָ? אֶלָּא כָל־בָּנִים שֶׁעֲתִידִים לַעֲמוֹד מִמְּךָ יִהְיוּ כְמוֹתֶךָ (במ"ר ב; תענ' ה).

לז “וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה”⁹⁶⁰ – כַּמָּה בָנִים הֵינִיקָה שָׂרָה? אָמַר רַ' לֵוִי: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁגָּמַל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עָשָׂה סְעֻדָּה גְדוֹלָה. הָיוּ כָל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם מְרַנְּנִים⁹⁶¹ וְאוֹמְרִים: רְאִיתֶם זָקֵן וּזְקֵנָה, שֶׁהֵבִיאוּ אֲסוּפִי⁹⁶² מִן הַשּׁוּק וְאוֹמְרִים בְּנֵנוּ הוּא! וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעוֹשִׂים מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְהַעֲמִיד⁹⁶³ דִּבְרֵיהֶם. מֶה עָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ? הָלַךְ וְזִמֵּן כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר וְשָׂרָה אִמֵּנוּ זִמְּנָה אֶת־נְשׁוֹתֵיהֶם, וְכָל אַחַת וְאַחַת הֵבִיאָה בְנָהּ עִמָּהּ וּמֵינִקְתָּהּ לֹא הֵבִיאָה, וְנַעֲשָׂה נֵס בְּשָׂרָה אִמֵּנוּ וְנִפְתְּחוּ דַדֶּיהָ כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת וְהֵינִיקָה אֶת־כֻּלָּם. וַעֲדַיִן הָיוּ מְרַנְּנִים וְאוֹמְרִים: אִם שָׂרָה “הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד” – אַבְרָהָם בֶּן מֵאָה שָׁנָה יוֹלִיד? מִיָּד נֶהְפַּךְ קְלַסְתֵּר⁹⁶⁴ פָּנִים שֶׁל יִצְחָק וְנִדְמָה לְאַבְרָהָם. פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ: “אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”⁹⁶⁵ (ב"מ פז.).

לח אִמֵּנוּ שָׂרָה הָיְתָה צְנוּעָה יוֹתֵר מִדָּי. אָמַר לָהּ אַבְרָהָם אָבִינוּ: אֵין זוֹ שְׁעַת הַצְּנִיעוּת, אֶלָּא גַלִּי אֶת־דַּדַּיִךְ וְקַדְּשִׁי שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁהִתְחִיל הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת נִסִּים. גִּלְתָה אֶת דַּדֶּיהָ וְהָיוּ נוֹבְעוֹת חָלָב כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת. וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת⁹⁶⁶ בָּאוֹת וּמֵינִיקוֹת אֶת־בְּנֵיהֶן מִמֶּנָּה וְהָיוּ אוֹמְרוֹת: אֵין אָנוּ כְּדַי לְהֵינִיק אֶת־בָּנֵינוּ מֵחֲלָבָהּ שֶׁל הַצַּדֶּקֶת (ב“ר נג; ילק”ש וירא).

לט “וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל”⁹⁶⁷ – אָמַר רַ' יְהוּדָה בְרַ' סִימוֹן: מִשְׁתֵּה גְדוֹלִים – עוֹג וְכָל גְּדוֹלִים עִמּוֹ הָיוּ שָׁם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ לוֹ לְעוֹג: לֹא כָךְ הָיִיתָ אוֹמֵר: אַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה הוּא וְאֵינוֹ מוֹלִיד? כֵּוָן שֶׁרָאָה אֶת יִצְחָק אָמַר לָהֶם: עַכְשָׁו מַתְּנָתוֹ⁹⁶⁸ מַה הִיא? לֹא שְׁפוּפָה⁹⁶⁹? אִם אֲנִי נוֹתֵן אֶצְבָּעִי עָלָיו אֲנִי פוֹחֲסוֹ⁹⁷⁰. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא: מָה אַתָּה מְבַזֶּה עַל מַתְּנָתִי? חַיֶּיךָ⁹⁷¹ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת יוֹצְאִים מִבְּנֵי־בָנָיו, וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ⁹⁷² לִפּוֹל אֶלָּא בְיַד בָּנָיו (ב“ר נג; דב”ר א).

מ “וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל־הַשֹּמֵעַ יִצֲחַק־לִי”⁹⁷³ – אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בְּרַ' יִצְחָק: רְאוּבֵן בְּשִׂמְחָה⁹⁷⁴ – שִׁמְעוֹן מָה אִכְפַּת לוֹ? כָּךְ שָׂרָה נִפְקְדָה – אֲחֵרִים מָה אִכְפַּת לָהֶם? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְקְדָה אִמֵּנוּ שָׂרָה הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חוֹלִים נִתְרַפְּאוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חֵרְשִׁים נִתְפַּקְּחוּ⁹⁷⁵, הַרְבֵּה סוֹמִים נִתְפַּתְּחוּ, הַרְבֵּה שׁוֹטִים נִשְׁתַּפּוּ⁹⁷⁶, שֶׁנִּתַּן דּוֹרְיָה⁹⁷⁷ לָעוֹלָם.

רַ' לֵוִי אָמָר: הוֹסִיף הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַמְּאוֹרוֹת. בְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, חַמָּה וּלְבָנָה, כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת.

“וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת־שֶׁם־בְּנוֹ… יִצְחָק”⁹⁷⁸ – יָצָא חֹק לָעוֹלָם, נִתַּן דּוֹרְיָה לָעוֹלָם (ב“ר נג; תנח' תולדות; ילק”ש וירא).

––––––––

מא “וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת־בְּנָהּ”⁹⁷⁹ – אָמַר רַ' עֲקִיבָא: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אֶת־יִשְׁמָעֵאל בּוֹנֶה בָּמְסִין⁹⁸⁰ וְצָד חֲגָבִין וּמַעֲלֶה וּמַקְטִיר לַעֲבוֹדָה־זָרָה. אָמְרָה: שֶׁמָּא יִלְמַד בְּנִי כָּךְ וְיֵלֵךְ וְיַעֲבֹד כָּךְ – וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל בַּדָּבָר. אָמַר לָהּ (אַבְרָהָם): לְאַחַר שֶׁזָּכִין⁹⁸¹ לוֹ לְאָדָם חָבִין⁹⁸² לוֹ? לְאַחַר שֶׁעֲשִׂינוּהָ גְּבִירָה וְהִכְנַסְנוּהָ לִגְדֻלָּה זוֹ – נִטְרְדֶנָּה⁹⁸³ מִתּוֹךְ בֵּיתֵנוּ? מָה הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרוֹת עָלֵינוּ? לֹא נִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם⁹⁸⁴ מִתְחַלֵּל בַּדָּבָר? אָמְרָה לוֹ: הוֹאִיל וְאַתָּה אוֹמֵר חִלּוּל־הַשֵּׁם בַּדָּבָר, יַכְרִיעַ הַמָּקוֹם בֵּין דְּבָרַי לִדְבָרֶיךָ.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: זֶה אֶחָד מִן אַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיָה רַ' עֲקִיבָא דוֹרֵשׁ וְאֵין אֲנִי דוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ, וּדְבָרַי נִרְאִין מִדְּבָרָיו. אֲנִי אוֹמֵר: חָס וְשָׁלוֹם, שֶׁיְהֵא בְּבֵיתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק כָּךְ! אֶפְשָׁר לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו “כִּי יְדַעְתִּיו”⁹⁸⁵ – תִּהְיֶה עֲבוֹדָה־זָרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ? אֶלָּא אֵין צְחוֹק הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא לְעִנְיַן־יְרֻשָּׁה. שֶׁכְּשֶׁנּוֹלַד יִצְחָק לְאַבְרָהָם אָבִינוּ הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִין וְאוֹמְרִין: נוֹלַד בֵּן לְאַבְרָהָם! נוֹלַד בֵּן לְאַבְרָהָם, נוֹחֵל אֶת הָעוֹלָם! וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל מְצַחֵק וְאוֹמֵר: אַל תְּהוּ שׁוֹטִים, אַל תְּהוּ שׁוֹטִים! אֲנִי בְכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים! (תוספ' סוטה ה ו; ב"ר נג).

מב רַ' עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַ' לֵוִי אָמָר: אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק: נֵלֵךְ וְנִרְאֶה חֲלָקֵינוּ בַּשָּׂדֶה. וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וּמוֹרֶה כְּלַפֵּי יִצְחָק וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְשַׂחֵק. רָאֲתָה שָׂרָה וְהִגִּידָה לְאַבְרָהָם (ב“ר נג; פדר”א ל).

מג “וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר… וַיְשַׁלְּחֶהָ”⁹⁸⁶ – לָּקַח אֶת הַדִּרְדּוּר⁹⁸⁷ וְקָשַׁר בְּמָתְנֶיהָ שֶׁל הָגָר, כְּדֵי שֶׁיְהֵא סוֹחֵף⁹⁸⁸ אַחֲרֶיהָ, וּכְשֶׁיִּרְצֶה אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת־יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ יִרְאֶה אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָהּ. וְיָשַׁב יִשְׁמָעֵאל בְּמִדְבַּר פָּארָן וְלָקַח לוֹ אִשָּׁה מֵעַרְבוֹת מוֹאָב וְעַיְסָה שְׁמָהּ.

לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ בְּמִדְבַּר פָּארָן, וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה שֶׁלֹּא יֵרֵד מִן הַגָּמָל בִּמְקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי⁹⁸⁹ שָׁם. וְהִגִּיעַ לְשָׁם בַּחֲצִי־הַיּוֹם. מָצָא שָׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לָהּ: הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל? אָמְרָה לוֹ: הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לְהָבִיא פֵרוֹת וּתְמָרִים מִן הַמִּדְבָּר. אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי מְעַט מַיִם וּמְעַט לֶחֶם, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. אָמְרָה לוֹ: אֵין לֶחֶם וְאֵין מָיִם. אָמַר לָהּ: כְּשֶׁיָּבוֹא יִשְׁמָעֵאל בַּעְלֵךְ אִמְרִי לוֹ: בָּא זָקֵן אֶחָד מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִרְאוֹתְךָ וְאָמַר שֶׁסַּף הַבַּיִת אֵינוֹ טוֹב. כְּשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל הִגִּידָה לּוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדָּבָר – וְשִׁלְּחָהּ. וְשָׁלְחָה אִמּוֹ וְלָקְחָה לוֹ אִשָּׁה מִבֵּית אָבִיהָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּשְׁמָהּ פָּטִימָה.

לְאַחַר שָׁלשׁ שָׁנִים הָלַךְ אַבְרָהָם (שׁוּב) לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ. וְנִשְׁבַּע לְשָׂרָה כְּפַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא יֵרֵד מִן הַגָּמָל בִּמְקוֹם שֶׁיִּשְׁמָעֵאל שָׁרוּי שָׁם. וְהִגִּיעַלְשָׁם בַּחֲצִי הַיּוֹם. מָצָא שָׁם אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לָהּ: הֵיכָן הוּא יִשְׁמָעֵאל? אָמְרָה לוֹ: הָלַךְ הוּא וְאִמּוֹ לִרְעוֹת אֶת הַגְּמַלִּים בַּמִּדְבָּר. אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי מְעַט לֶחֶם וּמְעַט מַיִם, כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי מִדֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר. הוֹצִיאָה וְנָתְנָה לוֹ. עָמַד אַבְרָהָם וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל בְּנוֹ וְנִתְמַלֵּא בֵיתוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל כָּל־טוּב. וּכְשֶׁבָּא יִשְׁמָעֵאל הִגִּידָה לּוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, וְיָדַע יִשְׁמָעֵאל שֶׁעַד עַכְשָׁו רַחֲמֵי אָבִיו עָלָיו (פדר“א ל; מדה”ג וירא).

ד. עֲקֵדַת יִצְחָק

מד אֲפִלוּ בִּקֵּשׁ הַמָּקוֹם⁹⁹⁰ מֵאָבִינוּ גַּלְגַּל עֵינוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ; וְלֹא גַּלְגַּל עֵינוֹ בִּלְבַד נוֹתֵן לוֹ, אֶלָּא אַף נַפְשׁוֹ הוּא נוֹתֵן לוֹ (ספרי פיס' שיג).

מה “וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם”⁹⁹¹ – מַהוּ “אַחַר”? אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי בֶן זִמְרָא: אַחַר דְּבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל”⁹⁹² – אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, זָקֵן זֶה חֲנַנְתּוֹ לְמֵאָה שָׁנָה פְרִי־בָטֶן, מִכָּל סְעֻדָּה שֶׁעָשָׂה לֹא הָיָה לוֹ תוֹר אֶחָד אוֹ גוֹזָל אֶחָד לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: כְּלוּם עָשָׂה אֶלָּא בִשְׁבִיל בְּנוֹ, אִם אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: זְבַח אֶת־בִּנְךָ לְפָנַי, מִיָּד זוֹבְחוֹ. אָמַר לְפָנָיו: נַסֵּהוּ! מִיָּד: וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם"⁹⁹³.

“וַיֹּאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ”⁹⁹⁴ – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: אֵין “נָא” אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁעָמְדוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת הַרְבֵּה, וְהָיָה לוֹ גִבּוֹר אֶחָד נוֹצֵחַ בְּכָל הַמִּלְחָמוֹת. לְיָמִים עָמְדָה עָלָיו מִלְחָמָה חֲזָקָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ גִבּוֹר: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמָד־לִי בְּמִלְחָמָה זוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: הָרִאשׁוֹנוֹת אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם: נִסִּיתִיךָ בְּכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַדְתָּ בְכֻלָּם, עַכְשָׁו עֲמָד־לִי בְּנִסָּיוֹן זֶה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אֵין מַמָּשׁ בָּרִאשׁוֹנִים.

“אֶת־בִּנְךָ”⁹⁹⁵ – אָמַר לוֹ: שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לִי. – “אֶת־יְחִידְךָ”⁹⁹⁶. – זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. – “אֲשֶׁר־אָהַבְתָּ”⁹⁹⁷. – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וְכִי יֵשׁ תְּחוּמִין⁹⁹⁸ בַּמֵּעָיִם? שְׁנֵיהֶם אֲנִי אוֹהֵב. – “אֶת־יִצְחָק”⁹⁹⁹. וְכָל כָּך לָמָּה? כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטָּרֵף¹⁰⁰⁰ דַעְתּוֹ עָלָיו.

“וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים”¹⁰⁰¹ – אָמַר לְפָנָיו: עַל אֵיזֶה הָר? אָמַר לוֹ: בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה כְּבוֹדִי עוֹמֵד וּמַמְתִּין¹⁰⁰² לְךָ שָׁם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְהֵר¹⁰⁰³ אַבְרָהָם בְּלִבּוֹ וְאָמָר: מָה אֶעֱשֶׂה? אִם אֲנִי מוֹדִיעַ לְשָׂרָה – נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה¹⁰⁰⁴; וְאִם לֹא אוֹדִיעָהּ וְאֶגְנְבֶנּוּ, כֵּוָן שֶׁלֹא תִרְאֶה אוֹתוֹ תְּחַנֵּק אֶת־עַצְמָהּ. מֶה עָשָׂה? אָמַר לְשָׂרָה: תַּקְּנִי¹⁰⁰⁵ לָנוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְנִשְׂמַח הַיּוֹם. אָמְרָה לוֹ: מַה יּוֹם מִיּוֹמִים¹⁰⁰⁶ וּמַה טִּיבָהּ שֶׁל שִׂמְחָה זוֹ? אָמַר לָהּ: זְקֵנִים כְּמוֹתֵנוּ נוֹלַד לָהֶם בֵּן בְּזִקְנוּתָם וְלֹא יִשְׂמָחוּ? הָלְכָה וְתִקְּנָה הַמַּאֲכָל. בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אָמַר לָהּ: אַתְּ יוֹדַעַת, כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן שָׁלֹשׁ שָׁנִים הִכַּרְתִּי אֶת־בּוֹרְאִי וְנַעַר זֶה גָּדַל וְלֹא נֶחְנָךְ, וְיֵשׁ מָקוֹם אֶחָד רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְעַט שֶׁשָּׁם מְחַנְּכִין הַתִּינוֹקוֹת, אוֹלִיכֶנּוּ לְשָׁם. אָמְרָה לוֹ: קָחֶנּוּ לְשָׁלוֹם.

“וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר”¹⁰⁰⁷ – וְלָמָּה בַּבֹּקֶר? אָמַר: שֶׁמָּא תַחֲזוֹר שָׂרָה בְּדִבּוּרָהּ¹⁰⁰⁸ וְלֹא תַנִּיחֶנּוּ, אַשְׁכִּים וְאֵצֵא עַד שֶׁהִיא יְשֵׁנָה; וְעוֹד, שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתָנוּ בְּנֵי־אָדָם.

“וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ”¹⁰⁰⁹ – אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה¹⁰¹⁰. כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת הָיוּ לוֹ לְאוֹתוֹ צַדִּיק וְהוּא בְעַצְמוֹ חָבַשׁ אֶת־חֲמוֹרוֹ, לְלַמֶּדְךָ זְרִיזוּתוֹ¹⁰¹¹.

“וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ”¹⁰¹² – אֵלּוּ יִשְׁמָעֵאל וֶאֱלִיעָזֶר. אָמַר: עַד שֶׁאַקְרִיבֶנּוּ יִשְׁמְרוּ הֵם אֶת־הַכֵּלִים. נִכְנְסָה תַחֲרוּת¹⁰¹³ בֵּין יִשְׁמָעֵאל וֶאֶלִיעָזֶר, אָמַר יִשְׁמָעֵאל: עַכְשָׁו מַקְרִיב אַבָּא אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ לְעוֹלָה, וַאֲנִי בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ, וַאֲנִי הוּא יוֹרֵשׁ אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ אֱלִיעֶזֶר: כְּבָר גֵּרֶשְׁךָ וְשִׁלַּחֲךָ לַמִּדְבָּר; אֲבָל אֲנִי עַבְדּוֹ מְשָׁרֵת בֵּיתוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה – וַאֲנִי הַיּוֹרֵשׁ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָה: לֹא זֶה יוֹרֵשׁ וְלֹא זֶה יוֹרֵשׁ.

“וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ”¹⁰¹⁴ – קִדְּמוֹ שָׂטָן בַּדֶּרֶךְ וְנִרְאָה לוֹ בִּדְמוּת זָקֵן. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לוֹ: מִי שֶׁהוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל לָמָּה אֵשׁ וּמַאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ וְעֵצִים עַל כְּתֵפוֹ? אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא נִשְׁהֶה¹⁰¹⁵ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וְנִשְׁחַט, וְנֹאפֶה, וְנֹאכַל. אָמַר לוֹ: זָקֵן, לֹא שָׁם הָיִיתִי כְּשֶׁאָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ”? זָקֵן, אָבַד לִבֶּךְ¹⁰¹⁶! בֵּן שֶׁנִּתַּן לְךָ לְמֵאָה שָׁנָה אַתָּה הוֹלֵךְ לְשָחֳטוֹ! אָמַר לוֹ: עַל מְנָת כֵּן¹⁰¹⁷. אָמַר לוֹ: וְאִם מְנַסֶּה אוֹתְךָ יוֹתֵר מִכֵּן אַתָּה יָכוֹל לַעֲמוֹד? אָמַר לוֹ: וְיֶתֶר עַל כֵּן. אָמַר לוֹ: לְמָחָר אוֹמֵר לְךָ “שׁוֹפֵךְ דָּם אָתָּה”, שֶׁשָּׁפַכְתָּ דָּמוֹ שֶׁל בְּנֶךָ. אָמַר לוֹ: עַל מְנָת כֵּן. וְכֵוָן שֶׁלֹּא הוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם הָלַךְ הַשָּׂטָן מֵעָלָיו וְנִדְמָה לְבָחוּר וְעָמַד עַל יְמִינוֹ שֶׁל יִצְחָק, אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵך? אָמַר לוֹ: לִלְמוֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ אוֹ לְאַחַר מִיתָתֶךָ? אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ אָדָם שֶׁיִּלְמַד אַחַר מִיתָה? אָמַר לוֹ: אִי¹⁰¹⁸ עָלוּב¹⁰¹⁹ בְּנָהּ שֶׁל עֲלוּבָה! כַּמָּה תַעֲנִיּוֹת נִתְעַנֵּית אִמְּךָ וְכַמָּה תְפִלּוֹת הִתְפַּלְּלָה עַד שֶׁלֹּא נוֹלָדְתָּ, וְהַזָּקֵן הַזֶּה נִשְׁתַּטָּה¹⁰²⁰ וְהוֹלֵךְ לְשָׁחֳטֶךָ. אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא אֶעֱבוֹר עַל דַּעַת יוֹצְרִי וְעַל צִוּוּי שֶׁל אַבָּא. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, כָּל הַפַּרְגְּזָיוֹת¹⁰²¹ שֶׁעָשְׂתָה אִמְּךָ, לְיִשְׁמָעֵאל שׂוֹנֵא הַבַּיִת יְרֻשָּׁה – וְאַתָּה אֵינְךָ מַכְנִיס בְּלִבֶּךָ¹⁰²²? – אִם אֵין דָּבָר נִכְנָס כֻּלוֹ נִכְנָס חֶצְיוֹ. חָזַר יִצְחָק וְאָמַר לְאָבִיו: אָבִי! רְאֵה מָה אוֹמֵר לִי זֶה? אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַל תַּשְׁגִּיחַ בּוֹ¹⁰²³!

כֵּוָן שֶׁרָאָה הַשָּׂטָן שֶׁלֹּא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, הָלַךְ וְנַעֲשָׂה לִפְנֵיהֶם נָהָר גָּדוֹל. מִיָּד יָרַד אַבְרָהָם לְתוֹךְ הַמַּיִם וְהִגִּיעַ עַד בִּרְכָּיו, אָמַר לִנְעָרָיו: בּוֹאוּ אַחֲרָי. יָרְדוּ אַחֲרָיו. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ עַד חֲצִי הַנָּהָר הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד צַוָּארוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה תָּלָה¹⁰²⁴ אַבְרָהָם עֵינָיו לַשָּׁמָיִם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! בְּחַרְתַּנִי וְנִגְלֵיתָ לִּי וְאָמַרְתָּ לִּי: “אֲנִי יָחִיד וְאַתָּה יָחִיד, עַל יָדְךָ יִוָּדַע שְׁמִי בְּעוֹלָמִי, וְהַעֲלֵה יִצְחָק בִּנְךָ לְפָנַי לְעוֹלָה – וְלֹא עִכַּבְתִּי וַהֲרֵינִי עוֹסֵק בְּצִוּוּיֶךָ, וְעַכְשָׁו “בָּאוּ מַיִם עַד־נָפֶשׁ”¹⁰²⁵ – אִם אֲנִי אוֹ יִצְחָק בְּנִי טוֹבֵעַ, מִי יְקַיֵּם מַאֲמָרֶיךָ, וְעַל יְדֵי מִי יִתְיַחֵד שְׁמֶךָ?” אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: חַיֶּיךָ¹⁰²⁶, שֶׁעַל יָדְךָ יִתְיַחֵד שְׁמִי בָּעוֹלָם. מִיָּד גָּעַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא בַּנָּהָר וְיָבֵשׁ, וְעָמְדוּ בַיַּבָּשָׁה.

מֶה עָשָׂה הַשָּׂטָן? אָמַר לְאַבְרָהָם: כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד¹⁰²⁷: הַשֶּׂה לְעוֹלָה וְאֵין יִצְחָק לְעוֹלָה. אָמַר לוֹ: כָּךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל בַּדַּאי¹⁰²⁸, שֶׁאֲפִלּוּ אוֹמֵר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

“בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא”¹⁰²⁹ – וְלָמָּה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְלֹא בַיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְלֹא בַיּוֹם הַשֵּׁנִי? כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֻמּו‍ֹת־הָעוֹלָם אוֹמְרִין: הֲמָמוֹ¹⁰³⁰ וְהָלַךְ וְשָׁחַט אֶת־בְּנוֹ.

“וַיַּרְא אֶת־הַמָּקוֹם מֵרָחֹק”¹⁰³¹ – וְהֵיאַךְ נִרְאָה מֵרָחוֹק? מְלַמֵּד שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיָה מָקוֹם עָמֹק, כֵּוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָתוֹ עָלָיו וְלַעֲשׂוֹתוֹ מִקְדָּשׁ, אָמָר: אֵין דֶּרֶךְ מֶלֶךְ לִשְׁכֹּן בְּעֵמֶק אֶלָּא בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וּמְעֻלֶּה וּמְיֻפֶּה וְנִרְאֶה לַכֹּל, מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לִסְבִיבוֹת הָעֵמֶק, שֶׁיִּתְקַבְּצוּ לְמָקוֹם אֶחָד לַעֲשׂוֹת מָקוֹם לַשְׁכִינָה. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם לְיִצְחָק: רוֹאֶה אַתָּה מַה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה? אָמַר לוֹ: אֲנִי רוֹאֶה הַר נָאֶה וּמְשֻׁבָּח וְעָנָן קָשׁוּר עָלָיו. אָמַר לִנְעָרָיו: רוֹאִים אַתֶּם כְּלוּם? אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ רוֹאִים אֶלָּא מִדְבָּרוֹת. אָמַר לָהֶם: "עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר! מָה הַחֲמוֹר רוֹאֶה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, כָּךְ אַתֶּם – “שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִם־הַחֲמוֹר”¹⁰³².

“וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל־יִצְחָק בְּנוֹ”¹⁰³³ – כָּזֶה שֶׁהוּא טוֹעֵן צְלוּבוֹ¹⁰³⁴ בִּכְתֵפוֹ.

“וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה”¹⁰³⁵ – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָפַל פַּחַד וְיִרְאָה גְדוֹלָה עַל יִצְחָק, שֶׁלֹּא רָאָה בְּיָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם כְּלוּם לְקָרְבָּן, וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר וְאָמָר: “אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה”? אָמַר לוֹ: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא בָּחַר בָּךְ. אָמַר יִצְחָק: אִם בָּחַר בִּי הֲרֵי נַפְשִׁי נְתוּנָה לוֹ אֲבָל עַל אִמִּי צַר לִי. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – “וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו”¹⁰³⁶: זֶה לַעֲקֹד וְזֶה לֵעָקֵד, זֶה לִשְׁחוֹט וְזֶה לְהִשָּׁחֵט.

“וַיָּבֹאוּ אֶל־הַמָּקוֹם”¹⁰³⁷ – שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת־הָאֲבָנִים, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת־הָאֵשׁ, שְׁנֵיהֶם מְבִיאִים אֶת־הָעֵצִים; אַבְרָהָם דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה חַתְנוּת¹⁰³⁸ לִבְנוֹ, וְיִצְחָק דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁעָשָׂה חֻפָּה לְעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַבָּא, מַהֵר וַעֲשֵׂה רְצוֹן יוֹצֶרְךָ וְשָׂרְפֵנִי יָפֶה, וְאֵפֶר שֶׁלִּי הוֹלֵךְ¹⁰³⁹ לְאִמִּי וְתַנִּיחֵהוּ, וְכָל זְמַן שֶׁתִּרְאֵהוּ אִמִּי תֹּאמַר: זֶה בְּנִי שֶׁשְּׁחָטוֹ אָבִיו. אַבָּא, מַה תַּעֲשׂוּ בְּזִקְנוּתְכֶם? אָמַר לוֹ: בְּנִי, יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁמִּיתָתֵנוּ קְרוֹבָה. מִי שֶׁנִּחֲמָנוּ עַד עַכְשָׁו הוּא יְנַחֲמֵנוּ עַד יוֹם מוֹתֵנוּ.

כְּשֶׁבָּא לְהַקְרִיב אָמַר לוֹ יִצְחָק: אַבָּא! אָסְרֵנִי בְּיָדַי וּבְרַגְלַי, שֶׁהַנֶפֶשׁ חֲצוּפָה¹⁰⁴⁰ הִיא, וּכְשֶׁאֶרְאֶה הַמַּאֲכֶלֶת שֶׁמָּא אֶזְדַּעְזַע פָּסֵל¹⁰⁴¹ הַקָּרְבָּן. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עָקְדֵנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה בִּי מוּם, – מִיָּד “וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ”¹⁰⁴². אָמַר לוֹ יִצְחָק לְאַבְרָהָם: אַבָּא! לֹא תוֹדִיעַ אֶת־אִמִּי כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַבּוֹר אוֹ כְּשֶׁהִיא עוֹמֶדֶת עַל הַגָּג, שֶׁמָּא תַפִּיל אֶת־עַצְמָהּ וְתָמוּת.

“וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל־הַמִּזְבֵּחַ”¹⁰⁴³ – עֵינֵי אַבְרָהָם בְּעֵינֵי יִצְחָק וְעֵינֵי יִצְחָק בִּשְׁמֵי־שָׁמָיִם. וְהָיוּ דְמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת¹⁰⁴⁴ מֵעֵינֵי אַבְרָהָם עַד שֶׁהָיְתָה קוֹמָתוֹ מְשׁוֹטֶטֶת¹⁰⁴⁵ בִּדְמָעוֹת. נָטַל אֶת־הַסַּכִּין כְּדֵי לְשָׁחֳטוֹ עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּמוֹ¹⁰⁴⁶, בָּא הַשָּׂטָן וְדָחַף יָדוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָפְלָה הַסַּכִּין מִיָּדוֹ, וְכֵוָן שֶׁשָׁלַח יָדוֹ לִטְּלָהּ – פָּעַר פִּיו בִּבְכִיָּה וְגָעָה¹⁰⁴⁷ גְּעִיָּה גְדוֹלָה, וְהָיוּ עֵינָיו מְרוֹפְפוֹת¹⁰⁴⁸ וְצוֹפוֹת לַשְּׁכִינָה¹⁰⁴⁹ וְהֵרִים קוֹלוֹ וְאָמָר: “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל־הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי?”¹⁰⁵⁰. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַמַּלְאָכִים וּפָתַח אֶת־הָרָקִיעַ, וְיִצְחָק נָשָׂא עֵינָיו וְרָאָה חַדְרֵי הַמֶּרְכָּבָה¹⁰⁵¹ וְחָרַד וְנִזְדַּעְזֵעַ. עָמְדוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בָּרָקִיעַ וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: רְאוּ, יָחִיד שׁוֹחֵט וְיָחִיד נִשְׁחָט. רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! שְׁבוּעַת “כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”¹⁰⁵² – מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמִיכָאֵל: מָה אַתָּה עוֹמֵד? אַל תַּנִּיחֶנּוּ!

וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ מִן־הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם“¹⁰⁵³ – שְׁתֵּי פְעָמִים, כְּמִי שֶׁצּוֹעֵק מִתּוֹךְ צָרָה: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? הָפַךְ אַבְרָהָם פָּנָיו אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? “אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל־הַנַּעַר!”¹⁰⁵⁴ אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: מִי אָתָּה? אָמַר לוֹ: מַלְאָךְ אָנִי. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: כְּשֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַקְרִיב אֶת־בְּנִי הוּא בְעַצְמוֹ אָמַר לִי, וְאַף עַכְשָׁו אִם הוּא מְבַקֵּשׁ הוּא יֹאמַר לִי. מִיָּד פָּתַח הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָרָקִיעַ וְאֶת־הָעֲרָפֶל וְאָמַר לוֹ:”בִּי נִשְׁבַּעְתִּי“¹⁰⁵⁵. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ וְאַף אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֵינִי יוֹרֵד מִן הַמִּזְבֵּחַ (הַזֶּה) עַד שֶׁאֹמַר כָּל מַה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי “וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים… כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”¹⁰⁵⁶? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֵן. אָמַר לוֹ: מִמִּי? אָמַר לוֹ: מִיִּצְחָק. אָמַר לו: לֹא אָמַרְתָּ לִּי “וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ¹⁰⁵⁷? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֵן. אָמַר לוֹ: מִמִּי? אָמַר לוֹ מִיִּצְחָק. אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לִי לַהֲשִׁיבְךָ וְלוֹמַר לָךְ: אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִּי: “כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע”¹⁰⁵⁸, עַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי” הַעֲלֵהוּ שָׁם לְעוֹלָה” – וְכָבַשְׁתִּי אֶת־יִצְרִי וְלֹא הֲשַׁבְתִּיךָ, כָּךְ כְּשֶׁיִּהְיוּ בָנָיו שֶׁל יִצְחָק חוֹטְאִים וְנִכְנָסִים לְצָרָה תְּהֵא נִזְכָּר לָהֶם עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק וִיהֵא חָשׁוּב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ עֲפָרוֹ צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְתִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְתִסְלַח לָהֶם וְתִפְדֵּם מִצָּרָתָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה אָמַרְתָּ אֶת־שֶׁלָּךְ וַאֲנִי אֹמַר אֶת־שֶׁלִּי: עֲתִידִים בָּנָיו שֶׁל יִצְחָק לַחֲטֹא לְפָנַי וַאֲנִי דָן אוֹתָם בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה, אֶלָּא אִם מְבַקְּשִׁים שֶׁאֲחַפֵּשׂ לָהֶם זְכוּת וְאֶזְכֹּר לָהֶם עֲקֵדַת יִצְחָק – יְהוּ תוֹקְעִים לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל זֶה. אָמַר לוֹ: מַהוּ הַשּׁוֹפָר? אָמַר לוֹ: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ… מִיָּד “וַיִּשָׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל”¹⁰⁵⁹.

רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִן הֶהָרִים בָּא¹⁰⁶⁰, שֶׁהָיָה רוֹעֶה שָׁם. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: מַלְאָךְ הֱבִיאוֹ מִגַּן־עֵדֶן וְתַחַת עֵץ הַחַיִּים הָיָה רוֹעֶה, וְשׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם שֶׁעוֹבְרִים תַּחְתָּיו, וְהָיָה רֵיחוֹ שֶׁל אַיִל נוֹדֵף בְּכָל הָעוֹלָם. וְאֵימָתַי נִתַּן בַּגָּן? בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל שֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.

כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה אַבְרָהָם רוֹאֶה אֶת הָאַיִל, נֶאֱחָז בְּאִילָן זֶה וְנִתָּר¹⁰⁶¹ וְיוֹצֵא, נֶאֱחָז בְּחֹרֶשׁ זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא, נֶאֱחָז בִּסְבַךְ זֶה וְנִתָּר וְיוֹצֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַבְרָהָם, כָּךְ עֲתִידִים בָּנֶיךָ נֶאֲחָזִים בַּעֲוֹנוֹת וּמִסְתַּבְּכִים בְּמַלְכֻיּוֹת, מִבָּבֶל לְמָדַי, מִמָּדַי לְיָוָן, וּמִיָּוָן לֶאֱדוֹם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! יִהְיֶה כֵּן לְעוֹלָם? אָמַר לוֹ: וְסוֹפָם לְהִגָּאֵל בְּקַרְנָיו שֶׁל אַיִל זֶה – “וַאדֹנָי יֱהֹוִה בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן”¹⁰⁶² (תנח' וירא; תנה“ק; סנה' פט: ע”י שם; מדר“א ל”א; ירוש' תענית ב‘; ילק“ש וירא כ”ב; מדה"ג וירא; מד’ ויושע; פסיק"ר).

מו רַ' זְכַרְיָה אָמַר: אוֹתוֹ הָאַיִל שֶׁנִּבְרָא בֵין־הַשְּׁמָשׁוֹת הָיָה רָץ וּבָא לְהִתְקָרֵב תַּחַת יִצְחָק, וְהָיָה סַמָּאֵל¹⁰⁶³ עוֹמֵד וּמַשְׂטִינוֹ¹⁰⁶⁴ כְּדֵי לְבַטֵּל קָרְבָּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, וְנֶאֱחַז בִּשְׁתֵּי קַרְנָיו בֵּין הָאִילָנוֹת. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הָאָיִל? פָּשַׁט אֶת־יָדוֹ¹⁰⁶⁵ בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. הִבִּיט אַבְרָהָם אַחֲרָיו וְרָאָה אֶת־הָאַיִל, וְהִתִּירוֹ וְהִקְרִיבוֹ תַּחַת יִצְחָק בְּנוֹ.

(בִּשְׁעַת עֲקֵדָתוֹ שֶׁל יִצְחָק) הָלַךְ הַשָּׂטָן אֵצֶל שָׂרָה וְנִזְדַּמֵּן לָהּ בִּדְמוּת יִצְחָק. כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ אָמְרָה לוֹ: בְּנִי! מֶה־עָשָׂה לְךָ אָבִיךָ? אָמַר לָהּ: נְטָלַנִי אָבִי וְהֶעֱלַנִי הָרִים וְהוֹרִידַנִי בְקָעוֹת, (עַד) שֶׁהֶעֱלַנִי לְרֹאשׁ הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ וְתָלוּל¹⁰⁶⁶ וּבָנָה מִזְבֵּחַ וְסִדֵּר מַעֲרָכָה וַעֲקָדַנִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְנָטַל מַאֲכֶלֶת לְשָׁחֳטֵנִי – וְאִלּוּלֵא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “אַל־תִּשְׁלַח יָדְךָ”¹⁰⁶⁷ כְּבָר הָיִיתִי נִשְׁחָט. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת־הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָהּ (תנח' וירא; קה"ר ט).

מז עֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת נִתְנַסָּה אַבְרָהָם אָבִינוּ וְעָמַד בְּכֻלָּם – לְהוֹדִיעַ כַּמָּה חִבָּתוֹ¹⁰⁶⁸ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ (אבות ה).

מח “שָׁמָּה קֻבַּר¹⁰⁶⁹ אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ”¹⁰⁷⁰ – אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: שֵׁם וְעֵבֶר הָיוּ מְהַלְּכִין לִפְנֵי מִטָּתָהּ וְרָאוּ גַבָּהּ¹⁰⁷¹ מֻפְנֶה מָקוֹם לְאָבִינוּ אַבְרָהָם וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בְּדִיַּנְטְרִין¹⁰⁷² שֶׁלּוֹ (ב"ר סב).

ה. פְּטִירָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם

מט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: אֶבֶן טוֹבָה הָיְתָה תְלוּיָה בְּצַוָּארוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁכָּל חוֹלֶה הָרוֹאֶה אוֹתָהּ מִיָּד נִתְרַפֵּא. וּבְשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר¹⁰⁷³ אַבְרָהָם אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם, נְטָלָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּתְלָאָהּ בְּגַלְגַּל חַמָּה. אָמַר אַבַּיֵּי: זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיוֹת: “עָלָה הַיּוֹם – עָלָה הַחוֹלֶה”¹⁰⁷⁴ (ב“ב טז:; ע”י).

נ אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּפְטַר אַבְרָהָם אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם עָמְדוּ כָל גְּדוֹלֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם בְּשׁוּרָה¹⁰⁷⁵ וְאָמְרוּ: אוֹי לוֹ לָעוֹלָם שֶׁאָבַד מַנְהִיגוֹ! וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שֶׁאָבַד קְבַרְנֵיטָהּ! (שם צא).

ו. יִצְחָק, רִבְקָה וְזַרְעָם

נא “וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ”¹⁰⁷⁶ – כָּל־יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, וְכֵוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן וְכֵוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן; כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה¹⁰⁷⁷, וְכֵוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה; כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיְתָה בְרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה¹⁰⁷⁸, וְכֵוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָה הַבְּרָכָה, וְכֵוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה חָזָרָה; כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דָּלוּק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵוָן שֶׁבָּאָה רִבְקָה חָזָר. וְכֵוָן שֶׁרוֹאֶה אוֹתָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה¹⁰⁷⁹ חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה – מִיָּד “וַיְבִיֶאָה יִצְחָק הָאֹהֱלָה” (ב"ר ס).

נב “וַיְהִי יִצְחָק…בְּקַחְתּוֹ אֶת־רִבְקָה בַּת־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי” וְגוֹ‘¹⁰⁸⁰ – אָמַר רַ’ יִצְחָק: אִם לְלַמֵּד שֶׁהִיא מֵאֲרַם־נַהֲרַיִם, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר “מִפַּדַּן אֲרָם”, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הָאֲרַמִּי – “בַּת־בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי”, “אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי”? אֶלָּא בָּא לְלַמְּדֶךָ: אָבִיהָ רַמַּאי וְאָחִיהָ רַמַּאי וְאַנְשֵׁי מְקוֹמָהּ רַמָּאִים, וְהַצַּדֶּקֶת הַזּוֹ שֶׁהִיא יוֹצְאָה מִבֵּינֵיהֶם לְמָה הִיא דוֹמָה? – לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים (ב“ר ס”ג; ויק“ר כ”ג).

––––––––

נג “וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ”¹⁰⁸¹ – בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת – יַעֲקֹב (רָץ) וּמְפַרְכֵּס¹⁰⁸² לָצֵאת; עוֹבֶרֶת עַל בָּתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה – עֵשָׂו רָץ וּמְפַרְכֵּס לָצֵאת (ב“ר סג; ילק”ש ויצא).

נד “וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת־יְיָ”¹⁰⁸³ – וְכִי בָתֵּי־כְנֵסִיוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת הָיוּ בְּאוֹתָן הַיָּמִים, וַהֲלֹא לֹא הָלְכָה אֶלָּא לְמִדְרָשָׁם שֶׁל שֵׁם וָעֵבֶר? אֶלָּא לְלַמְּדֶךָ, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מַקְבִּיל¹⁰⁸⁴ פְּנֵי זָקֵן¹⁰⁸⁵ כְּמַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה (ב"ר סג).

נה “וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים”¹⁰⁸⁶ – רַ' לֵוִי אָמַר: מָשָׁל לַהֲדַס וְעִצְבּוֹנִית¹⁰⁸⁷ שֶׁהָיוּ גְדֵלִים זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וְכֵוָן שֶׁהִגְדִּילוּ וְהִפְרִיחוּ זֶה נוֹתֵן רֵיחוֹ וְזֶה חוֹחוֹ. כָּךְ כָּל שְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שְׁנֵיהֶם הוֹלְכִים לְבֵית־הַסֵּפֶר וּשְׁנֵיהֶם בָּאִים מִבֵּית־הַסֵּפֶר. לְאַחַר שְׁלֹש־עֶשְׂרֵה שָׁנָה – זֶה הָיָה הוֹלֵך לְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת וְזֶה הָיָה הוֹלֵךְ לְבָתֵּי עֲבוֹדָה־זָרָה. (שם)

נו “וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת־עֵשָׂו כִּי־צַיִד בְּפִיו”¹⁰⁸⁸ – בָּשָׂר טוֹב לְפִיו, כּוֹס טוֹב לְפִיו. “וְרִבְקָה אֹהֶבֶת¹⁰⁸⁹ אֶת־יַעֲקֹב” – כָּל שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת קוֹלוֹ הָיְתָה מוֹסֶפֶת לוֹ אַהֲבָה עַל אַהֲבָתוֹ (שם)

נז “כִּי־צַיִד בְּפִיו”¹⁰⁹⁰ – שֶׁהָיָה צָד¹⁰⁹¹ אֶת אָבִיו בְּפִיו: אַבָּא, הֵיאַךְ מְעַשְּׂרִין אֶת־הַמֶּלַח¹⁰⁹²? אַבָּא, הֵיאַךְ מְעַשְּׂרִין אֶת־הַתֶּבֶן? (רש"י עי' פי' שם).

נח וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן־הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף¹⁰⁹³"¹⁰⁹⁴ – פַּעַם אַחַת הָלַךְ לָצוּד חַיּוֹת וְעוֹפוֹת, רָאָה צְבִי רָץ לְפָנָיו – וְרָץ אַחֲרָיו. מְצָאוֹ נִמְרוֹד, אָמַר לוֹ: לָמָּה אַתָּה צָד בְּיַעַר שֶׁלִּי? בּוֹא וְהִלָּחֵם עִמִּי – וְנָתַן לוֹ זְמָן. בָּא עֵשָׂו וְנִתְיָעֵץ עִם יַעֲקֹב. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: כָּל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְנִמְרוֹד בִּגְדֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא תוּכַל לוֹ, אֶלָּא אֱמֹר־לוֹ שֶׁיְסִירֵם מֵעָלָיו וְתִלָּחֵם עִמּוֹ. וְכֵן עָשָׂה. וּכְשֶׁפָּשַׁט נִמְרוֹד אֶת־הַבְּגָדִים בָּא עֵשָׂו וּלְבֵשָׁם בְּמִרְמָה וְקָם וְהָרַג אֶת־נִמְרוֹד, וּלְפִיכָךְ הָיָה עֵשָׂו עָיֵף, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים”¹⁰⁹⁵ (ביה“מ ח”ה).

נט “וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל־יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא”¹⁰⁹⁶ – אָמַר רַ' זֵירָא: פָּעַר פִּיו אוֹתוֹ רָשָׁע כְּגָמָל¹⁰⁹⁷. אָמַר לוֹ: אֲנִי אֶפְתַּח פִּי וְאַתָּה תְהֵא מְשַׁלֵּחַ וְהוֹלֵךְ¹⁰⁹⁸.

“וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ” וְגוֹ'¹⁰⁹⁹ – הִכְנִיס עִמּוֹ כַּת שֶׁל פָּרִיצִים. אָמְרוּ: נֹאכַל שֶׁלּוֹ וְנִשְׂחַק עָלָיו (ב“ר ס”ג; תנח' פינחס יג).

ס “וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת”¹¹⁰⁰ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מֵרְאוֹת בְּרָעָתוֹ¹¹⁰¹ שֶׁל רָשָׁע. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְהִי יִצְחָק יוֹצֵא לַשּׁוּק וְיִהְיוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: זֶה אָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע! אֶלָּא הֲרֵינִי מַכְהֶה אֶת עֵינָיו וְהוּא יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. דָּבָר אַחֵר: לְאָדָם גָּדוֹל שֶׁהָיְתָה לוֹ טְרַקְלִין נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת וְהָיוּ שְׁכֵנִים שׂוֹרְפִין קַשׁ וָתֶבֶן וּמַעֲלִים עָשָׁן בְּעַד הַחַלּוֹן. הָלַךְ וְסָתַם אֶת־הַחַלּוֹן. כָּךְ נְשֵׁי עֵשָׂו עוֹבְדוֹת עֲבוֹדָה זָרָה וְיִצְחָק רוֹאֶה וּמֵצַר – מִיָּד כָּהוּ עֵינָיו. דָּבָר אַחֵר: “מֵרְאוֹת” – מִכֹּחַ אוֹתָהּ הָרְאִיָּה¹¹⁰², שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת־בְּנוֹ עַל גַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בָּכוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְנָשְׁרוּ¹¹⁰³ דְמָעוֹת מֵעֵינֵיהֶם לְתוֹךְ עֵינָיו שֶׁל יִצְחָק וְהָיוּ רְשׁוּמוֹת¹¹⁰⁴ בְּתוֹךְ עֵינָיו, וְכֵוָן שֶׁהִזְקִין כָּהוּ עֵינָיו (ב"ר סה; מד' אבכיר).

ז. בִּרְכַּת יִצְחָק

סא “וַיִּקְרָא אֶת־עֵשָׂו בְּנוֹ”¹¹⁰⁵ – הִגִּיעַ לֵיל פֶּסַח, קָרָא יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה כָּל־הָעוֹלָם כֻּלוֹ אוֹמֵר בּוֹ הַלֵּל; הַלַּיְלָה הַזֶּה אוֹצְרוֹת טְלָלִים¹¹⁰⁶ נִפְתָּחִים – עֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְעַד שֶׁאֲנִי בְּעוֹלָמִי אֲבָרְכֶךָ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת: “אַל תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל־תִּתְאַו לְמַטְעַמֹּתָיו…”¹¹⁰⁷ הָלַךְ עֵשָׂו לְהָבִיא וְנִתְעַכֵּב שָׁם. אָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב: בְּנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה אוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתְּחוּ בוֹ, הַלַּיְלָה הַזֶּה עֶלְיוֹנִים¹¹⁰⁸ אוֹמְרִים שִׁירָה – עֲשֵׂה מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, וְעַד שֶׁיְהֵא בְעוֹלָמוֹ יְבָרְכֶךָ. הָלַךְ וְהֵבִיא שְׁנֵי גְדָיֵי־עִזִּים (פדר"א לב).

סב “וַיִּקְרָא אֶת־עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל”¹¹⁰⁹ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: לִמְדִינָה שֶׁהָיְתָה מַכְתֶּבֶת עַנְקָמוֹן¹¹¹⁰ לַמֶּלֶךְ. וְהָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת וְהָיָה לָהּ בֵּן נַנָּס¹¹¹¹, וְהָיְתָה קוֹרְאָה אוֹתוֹ מַקְרוֹאֱלַפְרוֹס¹¹¹². אָמְרָה: בְּנִי מַקְרוֹאֱלַפְרוֹס וְאֵין אַתֶּם מַכְתִּיבִין אוֹתוֹ! אָמְרוּ: אִם בְּעֵינַיִךְ מַקְרוֹאֱלַפְרוֹס – בְּעֵינֵינוּ הוּא נַנָּס שֶׁבְּנַנָּסִים. כָּךְ אָבִיו קוֹרֵא אוֹתוֹ גָדוֹל – “וַיִּקְרָא אֶת־עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל”. אִמּוֹ קוֹרֵאת אוֹתוֹ גָדוֹל – “וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת־בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל”. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם בְּעֵינֵיכֶם הוּא גָדוֹל בְּעֵינַי הוּא קָטָן – “הִנֵּה קָטֹן¹¹¹³ נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד”¹¹¹⁴ (ב"ר סה).

סג “וַעֲשֵׂה־לִי מַטְעַמִּים”¹¹¹⁵ – אָמַר לוֹ: בַּתְּחִלָה הָיִיתִי נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה וְעַכְשָׁו אֵינִי נֶהֱנֶה אֶלָּא מִן הַטָּעַם. וְכֵן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: “בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם־רְאוּת עֵינָיו”¹¹¹⁶ וְגוֹ' – מִכָּאן לְסוֹמִין¹¹¹⁷ שֶׁאֵינָם שְׂבֵעִים. אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁרוֹאֶה סַל רֵיק וְרָעֵב לְמִי שֶׁרוֹאֶה סַל מָלֵא וְשָׂבֵעַ (שם).

סד “עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי”¹¹¹⁸ – אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: אָדָם שֶׁחָטָא לֹא אִמּוֹ נִתְקַלֵּלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ”¹¹¹⁹, אַף אַתָּה “עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי”. אָמַר רַ' יִצְחָק: עָלַי לִכָּנֵס¹¹²⁰ וְלוֹמַר לְאָבִיךָ: יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע. “וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ” – אָנוּס¹¹²¹ וְכָפוּף וּבוֹכֶה (שם).

סה “כִּי הִקְרָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי”¹¹²² – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְעוֹרֵב שֶׁהֵבִיא אֵשׁ¹¹²³ לְקִנּוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יַעֲקֹב “כִּי הִקְרָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי”, אָמַר יִצְחָק: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין עֵשָׂו מַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, זֶה מַזְכִּיר, – אֵין זֶה עֵשָׂו, אֶלָּא יַעֲקֹב. כֵּוָן שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב: “גְּשָׁה־נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי”¹¹²⁴ – נִשְׁפְּכוּ מַיִם¹¹²⁵ עַל שׁוֹקָיו וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כְשַׁעֲוָה¹¹²⁶, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ¹¹²⁷ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל (שם).

סו “וַיֶחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדֹלָה”¹¹²⁸ – מַה־נֶּאֱמַר לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן: “וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי” וְגוֹ'¹¹²⁹ – זֶה יָצָא וְזֶה נִכְנָס. כֵּיצַד? אֶלָּא מִי שֶׁנָּתוּן בְּאוֹרָה אֵינוֹ רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בַּחֲשֵׁכָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בַּחֲשֵׁכָה רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בְּאוֹרָה. עֵשָׂו בָּא מִן הַשּׁוּק וְלֹא רָאָה לְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה לִפְנִים מִן הַבַּיִת, אֲבָל יַעֲקֹב רָאָה אוֹתוֹ מִבִּפְנִים וְנִטְמַן אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְכֵוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו יָצָא יַעֲקֹב. כָּךְ שִׁעֵר אֶת־הַשָּׁעוֹת שֶׁלֹּא יָבֹא עֵשָׂו וְיִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת? אֶלָּא כֵּוָן שֶׁיָּצָא עֵשָׂו לָצוּד, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עָלָיו שָׂטָן וְלֹא הִנִּיחוֹ לָצוּד עַד שֶׁיָּבוֹא יַעֲקֹב וְיִטּוֹל אֶת־הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד? הָיָה עֵשָׂו רָץ וְצָד צְבִי וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ וְרָץ וְתוֹפֵס אַחֵר וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ, וְהַשָּׂטָן מַתִּירָם וּמַבְרִיחָם: וְהָיָה עֵשָׂו בָּא וְלֹא הָיָה מוֹצֵא אֶחָד מֵהֶם וְכָךְ עָשָׂה שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: וְהָיָה מְגַלְגֵּל בְּשָׁעוֹת¹¹³⁰ עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְנָטַל אֶת־הַבְּרָכוֹת, וְכֵוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו הִתְחִיל קוֹרֵא לְאָבִיו בְּזָדוֹן: “יָקוּם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ”¹¹³¹, יָקוּם אָבִי – הָיָה גוֹזֵר עָלָיו; אֲבָל יַעֲקֹב לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא “נָא” בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה: “קוּם־נָא שְׁבָה וְאָכְלָה”¹¹³² – שְׁלָשְׁתָּן לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, לְשׁוֹן שִׁפְלוּת וְעַנְוְתָנוּת; וְאוֹתוֹ רָשָׁע אָמַר: “יָקוּם אָבִי וְיֹאכַל”, – יָקוּם אָבִי… בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִכִּיר יִצְחָק אֶת קוֹלוֹ וְהִתְחִיל חָרֵד. אָמַר לוֹ: מִי אָתָּה? לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב נִכְנַס עִמּוֹ רֵיחַ גַּן־עֵדֶן, רֵיחַ נִיחוֹחַ, וְנִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: “רְאֵה, רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְיָ”¹¹³³, וְהִתְחִיל לְבָרְכוֹ; אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו נִפְתַּח לוֹ גֵּיהִנֹּם, לְפִיכָךְ – “וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה”¹¹³⁴, – וְהָיָה תָמֵהַּ יִצְחָק בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: אֲנִי רוֹאֶה גֵיהִנֹּם וְעֵשָׂו מַסִּיק אוֹתוֹ, "מִי־אֵפוֹא הוּא הַצָּד־צַיִד¹¹³⁵? – לָמָּה שְׁתֵּי פְעָמִים? אֶלָּא אָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו: אַתָּה הָלַכְתָּ לָצוּד וְאַתָּה נִצָדְתָּ (תנח' תולדות).

ח. יַעֲקֹב אָבִינוּ בִּיצִיאָתוֹ מִבְּאֵר־שָׁבַע

סז “וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע”¹¹³⁶ – יְצִיאַת הַצַּדִּיק מִן הָעִיר עוֹשָׂה רֹשֶׁם¹¹³⁷. כָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעִיר – הוּא זִיוָהּ, הוּא שִׁבְחָהּ, הוּא הֲדָרָהּ; יָצָא מִשָּׁם – פָּנָה זִיוָהּ, פָּנָה שִׁבְחָהּ¹¹³⁸, פָּנָה הֲדָרָהּ.

“וַיֵּלֶךְ חָרָנָה”¹¹³⁹ – כְּשֶׁהִגִּיעַ יַעֲקֹב לְחָרָן, אָמַר: אֶפְשַׁר עָבַרְתִּי עַל מָקוֹם¹¹⁴⁰ שֶׁהִתְפַּלְּלוּ (שָׁם) אֲבוֹתַי וַאֲנִי לֹא הִתְפַּלָּלְתִּי?… כְּשֶׁנָתַן דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר – קָפְצָה לוֹ¹¹⁴¹ הָאָרֶץ; מִיָּד “וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם¹¹⁴²”¹¹⁴³. כְּשֶׁהִתְפַּלֵּל בִּקֵּשׁ לַחֲזוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: צַדִּיק זֶה בָּא לְבֵית־מְלוֹנִי וְיִפָּטֵר¹¹⁴⁴ בְּלֹא לִינָה? – מִיָּד בָּא הַשָּׁמֶשׁ.

“כִּי־בָא הַשֶּׁמֶשׁ”¹¹⁴⁵ – כִּבָּה הַשֶּׁמֶשׁ, מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁקִיעַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁלֹּא בְעוֹנָתָהּ¹¹⁴⁶, בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר עִם יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּצִנְעָא¹¹⁴⁷. מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא אֶצְלוֹ לִפְרָקִים¹¹⁴⁸, אָמַר הַמֶּלֶךְ: כַּבּוּ הַנֵּרוֹת, כַּבּוּ הַפְּנָסִים¹¹⁴⁹, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבִי בְּצִנְעָא.

“וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם”¹¹⁵⁰ – עֲשָׂאָן כְּמִין מַרְזֵב¹¹⁵¹ וְנָתַן תַּחַת רֹאשׁוֹ, שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא מִן הַחַיּוֹת. הִתְחִילוּ הָאֲבָנִים מְרִיבוֹת אֵלּוּ עִם אֵלּוּ; זוֹ אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ, וְזוֹ אוֹמֶרֶת: עָלַי יַנִּיחַ צַדִּיק זֶה רֹאשׁוֹ – נִבְלְעוּ כֻלָּן בְּאֶחָת. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו”¹¹⁵².

“וַיַּחֲלֹם… וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים”¹¹⁵³ – הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיַעֲקֹב שָׂרֵי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת¹¹⁵⁴ עוֹלִים וְיוֹרְדִים.

“וְהִנֵּה יְיָ נִצָּב עָלָיו”¹¹⁵⁵ – אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִיש: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב אִי אֶפְשַׁר לְאָמְרוֹ¹¹⁵⁶: כְּאָדָם שֶׁמֵּנִיף בִּמְנִיפָה¹¹⁵⁷ עַל בְּנוֹ.

אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מָשָׁל לְבֶן־מְלָכִים שֶׁהָיָה יָשֵׁן בַעֲרִיסָה¹¹⁵⁸, וְהָיוּ זְבוּבִים שׁוֹכְנִים עָלָיו, וְכֵוָן שֶׁבָּאָה מֵינִקְתּוֹ שַׁחָה עָלָיו, – וּבָרְחוּ מֵעָלָיו. כָּךְ בַּתְּחִלָּה “וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ”¹¹⁵⁹, כֵּוָן שֶׁנִּתְגַלָּה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּרְחוּ מֵעָלָיו. (ב“ר סח, סט; חולין צא:; ילק”ש ויצא).

סח “הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ”¹¹⁶⁰ – אָמַר רַ' יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁקִּפְּלָהּ¹¹⁶¹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְכָל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהִנִּיחָהּ תַּחַת יַעֲקֹב אָבִינוּ, לוֹמַר, שֶׁתְּהֵא נוֹחָה לִכָּבֵשׁ לְבָנָיו. רַ' שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא אָמַר: קִפְּלָה כְּפִנְקָס¹¹⁶² וּנְתָנָהּ תַּחַת רֹאשׁוֹ, כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר: “מִתַּחַת רֹאשְׁךָ¹¹⁶³ שֶׁלְךָ הוּא” (חול' צא:; ב"ר סט).

סט “וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו”¹¹⁶⁴ – אָמַר רַ' אַחָא: “חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא”¹¹⁶⁵, כֵּוָן שֶׁנִּתְבַּשֵּׂר¹¹⁶⁶ בְּשׂוֹרָה טוֹבָה נָשָׂא לִבּוֹ אֶת־רַגְלָיו.

“וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ”¹¹⁶⁷ – הֲשָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם לְבֵינוֹ? “וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם”¹¹⁶⁸, וְאִם לְפַטְפֵּט אַתָּה מְבַקֵּשׁ – “וְהִנֵּה רָחֵל¹¹⁶⁹ בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן”.¹¹⁷⁰ זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין, שֶׁהַדִּבּוּר מָצוּי בְּנָשִׁים.

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב… וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן”¹¹⁷¹ – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּזֶה שֶׁהוּא מַעֲבִיר¹¹⁷² פְּקָק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית.

“וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל”¹¹⁷³ – כָּל נְשִׁיקָה שֶׁל תִּפְלוּת¹¹⁷⁴, חוּץ מִשָּׁלֹש: נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה¹¹⁷⁵ – “וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹּק עַל־רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ”¹¹⁷⁶; נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים¹¹⁷⁷ – “וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק־לוֹ”¹¹⁷⁸; נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת¹¹⁷⁹ – “וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה־בָּהּ”¹¹⁸⁰. רַ' תַּנְחוּמָא אָמָר: אַף נְשִׁיקָה שֶׁל קְרֵבוּת¹¹⁸¹, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל”, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ.

“וַיִּשָּׂא אֶת־קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ”¹¹⁸² – לָמָּה בָּכָה? – אָמַר: אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת־רִבְקָה, מַה כָּתוּב בּוֹ: “וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים” וְגוֹ'¹¹⁸³, – וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד. דָּבָר אַחֵר: לָמָּה בָכָה? שֶׁרָאָה הָאֲנָשִׁים מְלַחֲשִׁים אֵלּוּ לְאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשָׁקָהּ: מַה בָּא זֶה לְחַדֵּשׁ לָנוּ דְּבַר עֶרְוָה? שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם בְּדוֹר הַמַּבּוּל עָמְדוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְגָדְרוּ עַצְמָן¹¹⁸⁴ מִן הָעֶרְוָה. זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין שֶׁאַנְשֵׁי מִזְרָח גְּדוּרִים מִן הָעֶרְוָה.

“וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן” וְגוֹ'¹¹⁸⁵ – אָמַר: אֱלִיעֶזֶר פְּסוּל הַבַּיִת¹¹⁸⁶ הָיָה וְנֶאֱמַר בּוֹ: “”וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים"¹¹⁸⁷, זֶה שֶׁהוּא אֲהוּבוֹ שֶׁל בַּיִת – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְכֵוָן שֶׁלֹּא רָאָה אֲפִלוּ אָפְסְתֵיקִיתוֹ¹¹⁸⁸ – “וַיְחַבֶּק־לוֹ”¹¹⁸⁹, אָמַר: דִּינָרִין הֵם וְהֵם בַּחֲגוֹרָתוֹ; וְכֵוָן שֶׁלֹא מָצָא כְלוּם – "וַיְנַשֶּׁק־לוֹ¹¹⁹⁰, אָמַר: שֶׁמָּא מַרְגָּלִיּוֹת הֵן וְהֵן בְּפִיו. וְכֵוָן שֶׁלֹּא רָאָה כְלוּם, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: מָה אַתָּה סָבוּר? מָמוֹן בָּאתִי טָעוּן? לֹא בָאתִי טָעוּן אֶלָּא דְבָרִים – “וַיְסַפֵּר לְלָבָן”¹¹⁹¹.

“וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה”¹¹⁹² – אָמַר לוֹ: מֶלֶךְ הָיִיתִי סָבוּר לַעֲשׂוֹתְךָ עָלָי, וְעַכְשָׁו שֶׁאֵין אֶצְלְךָ כְּלוּם “אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה” – כְּעֶצֶם זוֹ¹¹⁹³ אֲנִי מְחַלֵּק לְךָ.

“וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי־… וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם”¹¹⁹⁴ – אָמַר לוֹ (יַעֲקֹב): מַה אַתָּה סָבוּר? מָמוֹן בָּאתִי לְבַקֵּשׁ מִמֶּךָּ? לֹא בָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת.

“וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת”¹¹⁹⁵ – כִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת¹¹⁹⁶ מְפֻלָּשׁוֹת¹¹⁹⁷ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ: זוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה אַלּוּפִים, זוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים וְזוֹ הֶעֱמִידָה מְלָכִים, מִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת¹¹⁹⁸ וּמִזּוֹ עָמְדוּ הוֹרְגֵי אֲרָיוֹת, מִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ נְבִיאִים, מִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים וּמִזּוֹ עָמְדוּ שׁוֹפְטִים, מִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת וּמִזּוֹ עָמְדוּ מְכַבְּשֵׁי אֲרָצוֹת, מִזוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת וּמִזוֹ עָמְדוּ מְחַלְּקֵי אֲרָצוֹת (ב"ר ע).

ע “וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת”¹¹⁹⁹ – רַב אָמַר: רַכּוֹת מַמָּשׁ, וְלֹא גְנַאי¹²⁰⁰ הוּא לָהּ אֶלָּא שֶׁבַח הוּא לָהּ, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים¹²⁰¹ בְּנֵי־אָדָם שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שְׁנֵי בָנִים¹²⁰² יֵשׁ־לָהּ לְרִבְקָה, שְׁתֵּי בָנוֹת יֶשׁ־לוֹ לְלָבָן – גְּדוֹלָה לְגָדוֹל וּקְטַנָּה לְקָטָן. וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים וּמְשָׁאֶלֶת: גָּדוֹל מַה מַּעֲשָׂיו? – “אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד”, אִישׁ רַע הוּא, מְלַסְטֵם¹²⁰³ בְּרִיּוֹת; קָטָן מַה מַעֲשָׂיו? – “אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים”. וְהָיְתָה בוֹכָה עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי¹²⁰⁴ עֵינֶיהָ (ב"ב קכג.).

עא אָמַר רַ' יוֹנָתָן: רְאוּיָה הָיְתָה בְכוֹרָה לָצֵאת מֵרָחֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף”¹²⁰⁵, אֶלָּא שֶׁקְּדָמַתָּה לֵאָה בְּרַחֲמִים; וּמִתּוֹךְ צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בָה בְּרָחֵל הֶחֱזִירָהּ¹²⁰⁶ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהּ.

וּמַה צְּנִיעוּת הָיְתָה בָהּ בְּרָחֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא”¹²⁰⁷ – וְכִי אֲחִי אָבִיהָ הוּא? וַהֲלֹא בֶן אֲחוֹת אָבִיהָ הוּא! אֶלָּא אָמַר לָהּ: תִּנָּשְׂאִי לִי? אָמְרָה לוֹ: הֵן, אֶלָּא אַבָּא רַמַּאי הוּא וְאֵין אַתָּה יָכוֹל לוֹ. אָמַר לָהּ: מַה רַמָּאוּתוֹ? אָמְרָה לוֹ: יֶשׁ־לִי אָחוֹת גְּדוֹלָה מִמֶּנִי וְלֹא יַשִּׂיאֵנִי לְפָנֶיהָ. אָמַר לָהּ: אָחִיו אֲנִי בְּרַמָּאוּת. אָמְרָה לוֹ: וְכִי מֻתָּר לְצַדִּיקִים לִנְהוֹג בְּרַמָּאוּת? אָמַר לָהּ: הֵן – “עִם־נָבָר תִּתָּבָר וְעִם־עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל”¹²⁰⁸. מָסַר לָהּ סִמָּנִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי – מְסָרָתַם לָהּ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה־הִיא לֵאָה”¹²⁰⁹ – מִכְּלָל¹²¹⁰, שֶׁעַד עַכְשָׁו לָאו לֵאָה הִיא? אֶלָּא מִתּוֹךְ סִמָּנִים שֶׁמָּסְרָה רָחֵל לְלֵאָה לֹא הָיָה יַעֲקֹב יוֹדֵעַ עַד אוֹתָהּ שָׁעָה (מג' יג:; ב“ב קכג., רש”י).

עב “וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת־רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה”¹²¹¹ – בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאַנְשֵׁי מְקוֹמְךָ רַמָּאִים, לְפִיכָךְ אֲנִי מְבָרֵר¹²¹² עֲסָקַי עִמָּךְ: “אֶעֱבָדְךָ… בְּרָחֵל” – בְּרָחֵל וְלֹא בְּלֵאָה, “בִּתְּךָ” – שֶׁלֹּא תָבִיא אַחֶרֶת מִן הַשׁוּק וּשְׁמָהּ רָחֵל, “הַקְּטַנָּה” – שֶׁלֹּא תַחֲלִיף שְׁמוֹתָן זוֹ בְזוֹ.

“וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת־לֵאָה בִתּוֹ” וְגוֹ'¹²¹³ – אֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן אֶת־הָרָשָׁע בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים¹²¹⁴ אֵין אַתָּה מוֹעִיל מִמֶּנּוּ כְּלוּם.

“וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת־כָּל־אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה”¹²¹⁵ – כִּנֵּס כָּל אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ, אָמַר לָהֶם: יוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁהָיִינוּ דְחוּקִים לְמָיִם, וְכֵוָן שֶׁבָּא הַצַּדִּיק הַזֶּה לְכָאן נִתְבָּרְכוּ הַמָּיִם. אָמְרוּ לוֹ: וּמָה רְצוֹנֶךָ? אָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְבַקְשִׁים אֲנִי מְרַמֶּה אוֹתוֹ וְאֶתֶּן לוֹ אֶת־לֵאָה, שֶׁהוּא אוֹהֵב הַרְבֵּה אֶת־רָחֵל, וְיַעֲשֶׂה אֶצְלְכֶם שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת. אָמְרוּ לוֹ: עֲשֵׂה כִרְצוֹנֶךָ. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי מַשְׁכּוֹנוֹת¹²¹⁶ שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם מְפַרְסֵם¹²¹⁷ אוֹתִי. נָתְנוּ לוֹ מַשְׁכּוֹנוֹת. הָלַךְ וְהֵבִיא (בָהֶם) יַיִן וְשֶׁמֶן וּבָשָׂר (וּלְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ “לָבָן הָאֲרַמִּי”, שֶׁרִמָּה בְאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ). כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיוּ מְשַׂמְחִין אוֹתוֹ. כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ אָמַר יַעֲקֹב לָהֶם: זוֹ מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה גָמַלְתָּ חֶסֶד בִּזְכוּתְךָ גַּם אָנוּ נִגְמֹל חֶסֶד עִמָּךְ. הָיוּ מְקַלְּסִין¹²¹⁸ לְפָנָיו וְאָמְרוּ הָא לַיָּא, הָא לַיָּא!¹²¹⁹ לָעֶרֶב בָּאוּ הַבַּחוּרִים וְכִבּוּ אֶת־הַנֵּרוֹת¹²²⁰. אָמַר לָהֶם: זוֹ מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה סָבוּר, שֶׁאָנוּ פְרוּצִים¹²²¹ כְּמוֹתְכֶם? – כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה קוֹרֵא לָהּ “רָחֵל” וְהִיא עוֹנָה לוֹ, בַּבֹּקֶר – “וְהִנֵּה הִיא לֵאָה”¹²²². אָמַר לָהּ: מָה רַמָּאִית בַּת רַמָּאי! וְלֹא הָיִיתִי קוֹרֵא לָךְ “רָחֵל” בַּלַּיְלָה וְאַתְּ עוֹנָה לִי? אָמְרָה לוֹ: "יֵשׁ סוֹפֵר¹²²³ שֶׁאֵין לוֹ תַלְמִידִים? לֹא כָךְ הָיָה קוֹרֵא לְךָ אָבִיךָ¹²²⁴ “עֵשָׂו” וְאַתָּה עוֹנֶה לוֹ? (ב“ר ע; ילק”ש ויצא).

עג “וַיַּרְא יְיָ כִּי־שְׂנוּאָה לֵאָה”¹²²⁵ – שֶׁהָיוּ הַכֹּל סוֹנְטִין¹²²⁶ בָּהּ, מְפָרְשֵׁי הַיָּם¹²²⁷ הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, מְהַלְּכֵי דְרָכִים הָיוּ סוֹנְטִין בָּהּ, אַף הַגִּתִּיּוֹת¹²²⁸ מֵאֲחוֹרֵי הַקּוּרְיַס הָיוּ סוֹנְטוֹת בָּהּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים: לֵאָה זוֹ אֵין סִתְרָהּ כִּגְלוּיָהּ, נִרְאֵית צַדֶּקֶת – וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת; אִלּוּ הָיְתָה צַדֶּקֶת לֹא הָיְתָה מְרַמָּה בַּאֲחוֹתָהּ.

רַב חָנִין בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר רַ' יִצְחָק אָמָר: כֵּוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲשִׂים שֶׁרִמְּתָה לֵאָה בַּאֲחוֹתָהּ, נָתַן דַּעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ. כֵּוָן שֶׁפְּקָדָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּבָנִים, אָמָר: לְאֵם שֶׁל אֵלּוּ אֲנִי מְגָרֵשׁ? (ב"ר עא).

עד אָמַר רַ' חִנָּנָא בַּר יִצְחָק: קַפְּדָנוּתָם¹²²⁹ שֶׁל אָבוֹת וְלֹא עַנְוְתָנוּתָם שֶׁל בָּנִים. קַפְּדָנוּתָם שֶׁל אָבוֹת מִנָּיִן? “וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן: מַה־פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי”¹²³⁰ – אַתָּה סָבוּר שֶׁמָּא מַכּוֹת אוֹ פְצָעִים הָיוּ שָׁם? לֹא, אֶלָּא דִבְרֵי פִיּוּסִים¹²³¹, יַעֲקֹב מְפַיֵּס אֶת־חָמִיו: “כִּי־מִשַּׁשְׁתָּ אֶת־כָּל־כֵּלַי, מַה־מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי־בֵיתֶךָ” וְגוֹ‘¹²³² – אָמַר רַ’ סִימוֹן: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, חָתָן שֶׁדָּר אֵצֶל חָמִיו אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת אֲפִלּוּ כְּלִי אֶחָד, אֲפִלּוּ סַכִּין אֶחָד? בְּרַם כָּאן “מִשַּׁשְׁתָּ אֵת־כָּל־כֵּלַי” – אֲפִלּוּ מַחַט, אֲפִלּוּ צִנּוֹרָא¹²³³ לֹא מָצָאתָ. וְלֹא עַנְוְתָנוּתָם שֶׁל בָּנִים מִנָּיִן? – מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן: מֶה עָשִׂיתִי מֶה־עֲוֹנִי וּמֶה־חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת־נַפְשִׁי”¹²³⁴ – מַזְכִּיר שְׁפִיכוּת־דָּמִים בְּפִיּוּסוֹ; בְּרַם¹²³⁵ כָּאן “כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי” (שם עד).

ט. יַעֲקֹב וְעֵשָׂו וְהַמַּלְאָכִים

עה “וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם”¹²³⁶ – מַהוּ “מַחֲנָיִם”? שְׁתֵּי מַחֲנוֹת: שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם־נַהֲרַיִם הָיוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ וּמְלַוִּים אוֹתוֹ; כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְחוּץ־לָאָרֶץ נִסְתַּלְקוּ¹²³⁷, וְיָרְדוּ אֲחֵרִים וְנִתְלַוּוּ לוֹ; כֵּוָן שֶׁחָזַר מִן לָבָן הָיוּ אוֹתָם הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהִרְגִּישׁוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲקֹב בָּא – יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לְהִתְלַוּוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּפְגְעוּ־בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים”¹²³⁸ – הִתְחִילוּ שְׁתֵּי מַחֲנוֹת עוֹמְדוֹת אֵצֶל יַעֲקֹב – וּמֵהֶן שָׁלַח בִּשְׁלִיחוּתוֹ. (תנח' וישלח ג).

עו “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל־עֵשָׂו אָחִיו”¹²³⁹ – אָמַר רַ' יְהוֹנָתָן: כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְרַצּוֹת מֶלֶךְ אוֹ שִׁלְטוֹן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּרְכָּם וְטַכְסִיסֵיהֶם¹²⁴⁰ – יַנִּיחַ פָּרָשָׁה זוֹ לְפָנָיו וְיִלְמַד הֵימֶנָּה טַכְסִיסֵי פִיּוּסִים וְרִצּוּיִם (לק"ט וישלח).

עז “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו… אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם… כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”¹²⁴¹.

רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן פָּתָח: “מַעְיָן נִרְפָּשׁ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע”¹²⁴² – כְּשֵׁם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְמַעְיָן¹²⁴³ לְהֵרָפֵס¹²⁴⁴ וּלְמָקוֹר לְהִשָׁחֵת כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לְצַדִּיק לָמוּט לִפְנֵי רָשָׁע. וּכְמַעְיָן נִרְפָּס וּכְמָקוֹר מָשְׁחָת כָּךְ צַדִּיק מֵמִיט¹²⁴⁵ עַצְמוֹ לִפְנֵי רָשָׁע. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ¹²⁴⁶ וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ¹²⁴⁷ וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”.

“וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב”¹²⁴⁸ – רַ' הוּנָא פָּתָח: “מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי־כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל־רִיב לֹא־לוֹ”¹²⁴⁹. שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמָר: מָשָׁל לְאַרְכִילִיסְטֵיס¹²⁵⁰ שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּפָרָשַׁת־דְּרָכִים. עָבַר אֶחָד וְהִתְחִיל מְעִירוֹ, אָמַר לוֹ: קוּם לְךָ, שֶׁרָעָה מְצוּיָה כָאן. קָם וְהִתְחִיל מְקַפְּחוֹ¹²⁵¹. אָמַר לוֹ: נֵעוֹר הָרָע. אָמַר לוֹ: יָשֵׁן הָיִיתִי וְעוֹרַרְתָּנִי. כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”.

רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן פָּתָח: “מַה־תֹּאמְרִי כִּי־יִפְקֹד עָלַיִךְ וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ”¹²⁵² – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”. (ב"ר עה).

עח בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרָא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו “אֲדוֹנִי” אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ וְקָרָאתָ לְעֵשָׂו “אֲדוֹנִי” שְׁמוֹנֶה פְעָמִים; חַיֶּיךָ, אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנָיו שְׁמוֹנָה מְלָכִים קֹדֶם לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם” וְגוֹ'¹²⁵³ (שם).

עט “וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ”¹²⁵⁴ – אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר רַ' אֶלְעָאי: לֹא הִיא¹²⁵⁵ יִרְאָה וְלֹא הִיא צָרָה? אֶלָּא “וַיִּירָא” שֶׁלֹּא יַהֲרֹג, “וַיֵּצֶר לוֹ” – שֶׁלֹּא יֵהָרֵג. אָמַר: אִם הוּא מִתְגַּבֵּר עָלַי הוֹרְגֵנִי, וְאִם אֲנִי מִתְגַּבֵּר עָלָיו – אֲנִי הוֹרְגוֹ (שם עו)

פ “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים”¹²⁵⁶ – שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ לְיַעֲקֹב שְׁנֵי מַחֲנוֹת מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת. וְכַמָּה מַחֲנֵה אֱלֹהִים? שְׁנֵי אֲלָפִים רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: “רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן”¹²⁵⁷. וְנִדְמוּ לַחֲיָלוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, מֵהֶם לְבוּשֵׁי בַרְזֶל וּמֵהֶם רוֹכְבֵי סוּסִים וּמֵהֶם יוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת¹²⁵⁸. פָּגַע עֵשָׂו בְּלוֹבְשֵׁי בַרְזֶל, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב. פָּגַע בְּרוֹכְבֵי סוּסִים, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב. פָּגַע בְּיוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי”¹²⁵⁹ (ב"ר עה).

פא “מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי”¹²⁶⁰ – כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת כִּתּוֹת־כִּתּוֹת וַחֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת וְהָיוּ פוֹגְעִים בְּחֵילוֹתָיו שֶׁל עֵשָׂו, וְאוֹמְרִים לָהֶם: מִשֶּׁל מִי אַתֶּם? וְהֵם אוֹמְרִים: מִשֶּׁל עֵשָׂו, וְהֵם אוֹמְרִים: “הַכּוּ, הַכּוּ! תְּנוּ לָהֶם¹²⁶¹”! – “מִשֶּׁל בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם” – וְהֵם אוֹמְרִים: “תְּנוּ לָהֶם”! “מִשֶׁל בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק” – וְהֵם אוֹמְרִים: “תְּנוּ לָהֶם”! כֵּוָן שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מִשֶּׁל אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב אָנוּ" – אָמְרוּ: “הַנִּיחוּ לָהֶם, מִשֶּׁלָּנוּ הֵם”. בַּבֹּקֶר אָמַר לוֹ עֵשָׂו: " מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי?" אָמַר לוֹ יַעֲקֹב: "(וְכִי) אָמְרוּ לְךָ כְּלוּם? אָמַר לוֹ מְרֻצָּץ אֲנִי עַל יָדָם – אָמַר יַעֲקֹב: “לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי”¹²⁶². וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ־לִי רָב¹²⁶³ – מַכּוֹת, “אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר־לָךְ”¹²⁶⁴ (שם עח: תנח' וישלח).

פב “כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים”¹²⁶⁵ – הִזְכִּיר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיָרְאוֹ וּלְבַהֲלוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁזִּמֵּן אֶת־חֲבֵרוֹ לִסְעֻדָּה וְהִכִּיר בּוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ: דּוֹמֶה טַעַם תַּבְשִׁיל זֶה¹²⁶⁶ כְּטַעַם אוֹתוֹ תַבְשִׁיל שֶׁטָּעַמְתִּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ. אָמַר: יוֹדֵעַ הוּא אֶת־הַמֶּלֶךְ – נִתְיָרֵא וְלֹא הֲרָגוֹ. אַף כָּךְ יַעֲקֹב, כֵּוָן שֶׁאָמַר לְעֵשָׂו “כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים” – אָמַר עֵשָׂו הָרָשָׁע: הִגִּיעוֹ¹²⁶⁷ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְכָבוֹד זֶה – שׁוּב אֵינִי יָכוֹל לוֹ (סוטה מא:; ב"ר עח).

פג “וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ”¹²⁶⁸ – יֵשׁ אוֹמְרִים: מִיכָאֵל¹²⁶⁹ הָיָה. אָמַר לוֹ מִיכָאֵל: וּמָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי אֶחָד מִן הַשָֹׂרִים הָרִאשׁוֹנִים¹²⁷⁰, כָּךְ עָשִׂיתָ לִי – וְאַתָּה מִתְיָרֵא מֵעֵשָׂו? אָמַר רַ' טַרְפוֹן: לֹא הָיְתָה לוֹ רְשׁוּת לְמִיכָאֵל לָזוּז¹²⁷¹ מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁנָּתַן לוֹ יַעֲקֹב רְשׁוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר”¹²⁷². אָמַר לוֹ: וְכִי גַנָּב אוֹ קוּבְיוּסְטוֹס¹²⁷³ אַתָּה, שֶׁאַתָּה מִתְיָרֵא מִן הַשָּׁחַר? בָּאוּ כִּתּוֹת־כִּתּוֹת¹²⁷⁴ שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְאָמְרוּ לוֹ: מִיכָאֵל, עֲלֵה, “עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ”¹²⁷⁵! לוֹמַר, אִם אֵין אַתָּה פוֹתֵחַ בְּשִׁיר נִמְצָא הַשִּׁיר בָּטֵל, הִתְחִיל מִתְחַנֵּן לְיַעֲקֹב. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, שַׁלַּח אוֹתִי, שֶׁלֹּא יִשְׂרְפוּנִי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת שֶׁבַּעֲרָבוֹת¹²⁷⁶ בִּשְׁבִיל עִכּוּב הַשִּׁיר¹²⁷⁷. אָמַר לוֹ: “לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי”¹²⁷⁸. – אָמַר לוֹ: "וְכִי אֵיזֶה מֵהֶם חָבִיב, הַשַּׁמָּשׁ אוֹ הַבֵּן? אֲנִי הַשַּׁמָּשׁ וְאַתָּה הַבֵּן, וְאַתָּה צָרִיךְ לְבִרְכָתִי? אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. מִיָּד אָמַר לוֹ: “לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם־יִשְׂרָאֵל”¹²⁷⁹. אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, יְלִיד אִשָּׁה, שֶׁנִּכְנַסְתָּ בְּפַלְטִין שֶׁל מַעְלָה וְנִצָּלְתָּ.

בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יַעֲקֹב וּמִיכָאֵל מִתְאַבְּקִים, רָצָה¹²⁸⁰ כַּת שֶׁל מִיכָאֵל לְסַכְּנוֹ¹²⁸¹; אֶלָּא שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְכֵוָן שֶׁרָאָה מִיכָאֵל אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – תָּשַׁשׁ¹²⁸² כֹּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף־יְרֵכוֹ”¹²⁸³. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמִיכָאֵל: יָפֶה עָשִׂיתָ שֶׁעָשִׂיתָ כֹּהֵן שֶׁלִּי בַּעַל־מוּם? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וַהֲלֹא אֲנִי כֹּהֲנֶךָ! אָמַר לוֹ: אַתָּה כֹהֲנִי בָּרָקִיעַ וְהוּא כֹהֲנִי בָּאָרֶץ. מִיָּד קָרָא מִיכָאֵל לִרְפָאֵל, אָמַר לוֹ: חֲבֵרִי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמוֹד עִמִּי בַּצָּרָה, שֶׁאַתָּה מְמֻנֶּה¹²⁸⁴ עַל הָרְפוּאוֹת – יָרַד וּרְפָאוֹ (מד' אבכיר).

פד “יַעֲבָר־נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ”¹²⁸⁵ – אָמַר לוֹ: מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁנְּהֵא שֻׁתָּפִים עִמְּךָ בְּעוֹלָמֶךָ¹²⁸⁶? אָמַר לוֹ: “יַעֲבָר־נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי¹²⁸⁷ עַבְדּוֹ”. אָמַר לוֹ: וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִדּוּכְסַי וּמִן אַפַּרְכַי וּמִן אִסְטְרָטֵלֵיטָי¹²⁸⁸? אָמַר לוֹ: “וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי”¹²⁸⁹ – לְהוֹנִי,¹²⁹⁰ לְהוֹנִי אֲנִי מְהַלֵּךְ, בְּפָנִים כְּרוּכוֹת¹²⁹¹ אֲנִי מְהַלֵּךְ. “עַד אֲשֶׁר־אָבֹא אֶל־אֲדֹנִי שֵׂעִירָה”¹²⁹² – אָמַר רַ' אַבָּהוּ: חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵצֶל עֵשָׂו לְהַר שֵׂעִיר מִיָּמָיו; אֶפְשָר יַעֲקֹב אֲמִתִּי¹²⁹³ הָיָה וּמְרַמֶּה בוֹ? אֶלָּא אֵימָתַי הוּא בָא אֶצְלוֹ? – לֶעָתִיד לָבוֹא, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו”¹²⁹⁴ (ב"ר עח).

פה “וַיִּחַן אֶת־פְּנֵי הָעִיר”¹²⁹⁵ – נִכְנַס בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה¹²⁹⁶ מִבְּעוֹד־יוֹם וְקָבַע תְּחוּמִין¹²⁹⁷ מִבְּעוֹד־יוֹם. אֱמֹר מֵעַתָּה, שֶׁשָּׁמַר יַעֲקֹב אֶת־הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁנִּתָּן (שם עט).

י. חֲלֻקַּת יַעֲקֹב וְעֵשָׂו

פו כְּשֶׁהָיוּ יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בִּמְעֵי אִמָּם אָמַר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: עֵשָׂו אָחִי, שְׁנֵי בָנִים אֲנַחְנוּ לְאָבִינוּ, וּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יֵשׁ לְפָנֵינוּ: הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא; הָעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַשָּׂא־וּמַתָּן, אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא אֵינוֹ כֵן. רְצוֹנְךָ, טוֹל אַתָּה הָעוֹלָם הַזֶּה וַאֲנִי אֶטוֹל הָעוֹלָם הַבָּא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל עֵשָׂו בְּחֶלְקוֹ הָעוֹלָם הַזֶּה וְיַעֲקֹב נָטַל בְּחֶלְקוֹ הָעוֹלָם הַבָּא.

וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב מִבֵּית לָבָן וְרָאָה עֵשָׂו שֶׁיֵּשׁ לְיַעֲקֹב נָשִׁים וּבָנִים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבְהֵמוֹת וְכֶסֶף וְזָהָב – מִיָּד אָמַר לוֹ: יַעֲקֹב אָחִי, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי, שֶׁתִּטּוֹל אַתָּה הָעוֹלָם הַבָּא וַאֲנִי אֶטּוֹל הָעוֹלָם הַזֶּה – וּמִנַּיִן לְךָ כָּל־הָעוֹלָם הַזֶּה: נָשִׁים וּבָנִים וּמָמוֹן וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת? לָמָּה אַתָּה מִשְׁתַּמֵּש וְנֶהֱנֶה מִן הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹתִי? אָמַר לוֹ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו: זֶה מְעַט הָרְכוּשׁ שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לְפִי הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶאֱמִיד¹²⁹⁸ עֵשָׂו בְּדַעְתּוֹ וְאָמָר: וּמָה הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאֵין לְיַעֲקֹב חֵלֶק בּוֹ, כָּךְ נָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא חֶלְקוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (תדב"א זוטא).

יא. מִיתַת רִבְקָה וּקְבוּרַת רָחֵל

פז כְשֶׁמֵּתָה רִבְקָה אָמְרוּ: מִי יֵצֵא לִפְנֵי מִטָּתָהּ? אַבְרָהָם מֵת, יִצְחָק עֵינָיו כֵּהוֹת וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְפַדַּן־אֲרָם. יֵצֵא עֵשָׂו הָרָשָׁע לְפָנֶיהָ – יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: אֲרוּרִים הַשָּׁדַיִם שֶׁהֵינִיקוּ רָשָׁע זֶה! מֶה עָשׂוּ? הוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלָּיְלָה. לְפִיכָךְ לֹא פִרְסֵם¹²⁹⁹ הַכָּתוּב אֶת־מִיתָתָהּ (תנח' תצא; פסיק"ר יב).

“וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה”¹³⁰⁰ – מָה רָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב לִקְבֹּר אֶת־רָחֵל בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת? אֶלָּא צָפָה יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁהַגָּלֻיּוֹת¹³⁰¹ עֲתִידוֹת לַעֲבוֹר שָׁם, לְפִיכָךְ קְבָרָהּ שָׁם, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא מְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע, נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים, רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ”¹³⁰² (ב"ר פב).

יב. בֵּית־יַעֲקֹב וּבֵית־עֵשָׂו

פח “וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב”¹³⁰³ – מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן – “וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם… וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו”¹³⁰⁴… אָמַר רַ' חוֹנְיָה: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה כַת שֶׁל כְּלָבִים, וְנִתְיָרֵא מֵהֶם. מֶה עָשָׂה? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּינֵיהֶם. כָּךְ כֵּוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו נִתְיָרֵא מֵהֶם וְיָשַׁב לוֹ בֵּינֵיהֶם.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְנַפָּח¹³⁰⁵ שֶׁהָיָה פִתְחוֹ פָּתוּחַ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא¹³⁰⁶ וּפֶתַח בְּנוֹ זֶהָבִי¹³⁰⁷ פָּתוּחַ כְּנֶגְדּוֹ, וְרָאָה חֲבִילוֹת־חֲבִילוֹת¹³⁰⁸ שֶׁל קוֹצִים נִכְנָסוֹת לַמְּדִינָה. אָמַר: אָנָה יִכָּנְסוּ כָּל הַחֲבִילוֹת הַלָּלוּ? וְהָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד, אָמַר לוֹ: מֵאֵלּוּ אַתָּה מִתְיָרֵא? גֵּץ¹³⁰⁹ אֶחָד יוֹצֵא מִשֶּׁלְּךָ וְגֵץ אֶחָד מִשֶּׁל בִּנְךָ וְאַתָּה שׂוֹרְפָן. כָּךְ כֵּוָן שֶׁרָאָה אָבִינוּ יַעֲקֹב עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו נִתְיָרֵא. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מֵאֵלּוּ אַתָּה מִתְיָרֵא? גֵּץ אֶחָד מִשֶּׁלְּךָ וְגֵץ אֶחָד מִשֶּׁל בִּנְךָ וְאַתֶּם שׂוֹרְפִים אוֹתָם כֻּלָּם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה בֵית־יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ” וגו'¹³¹⁰ (שם פד; ילק“ש עובדיה; ע”י ב"ב קכו; תנח' וישב).

יג. יוֹסֵף וְאֶחָיו

פט “יוֹסֵף בֶּן־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה… וְהוּא נַעַר”¹³¹¹ – שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה נַעֲרוּת: מְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו¹³¹², מְתַלֶּה בַעֲקֵבוֹ¹³¹³, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ.

“וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת־יוֹסֵף מִכָּל־בָּנָיו”¹³¹⁴ – שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין¹³¹⁵ שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לוֹ.

“וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים”¹³¹⁶ – “פַּסִּים” שֶׁהָיְתָה מַגַּעַת עַד פַּס יָדוֹ¹³¹⁷. דָּבָר אַחֵר: שֶׁהָיְתָה דַקָּה וְקַלָּה בְיוֹתֵר וְנִטְמֶנֶת בְּפַס־יָד¹³¹⁸.

“וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם… וַיְסַפֵּר אֶל־אָבִיו וְאֶל־אֶחָיו, וַיִּגְעַר־בּוֹ אָבִיו… הֲבוֹא נָבוֹא” וְגוֹ'¹³¹⁹ – אֲנִי וְאַחֶיךָ נִיחָא¹³²⁰, שֶׁמָּא אֲנִי וְאִמֶּךָ? וַהֲלֹא אִמְּךָ כְּבָר מֵתָה! וְלֹא הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּבָרִים מַגִּיעִים לְבִלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל, שֶׁגִּדְּלַתּוּ כְאִמּוֹ.

“וְאָבִיו שָׁמַר אֶת־הַדָּבָר”¹³²¹ – נָטַל קֻלְמוֹס¹³²² וְכָתַב בְּאֵיזֶה יוֹם וּבְאֵיזוֹ שָׁעָה וּבְאֵיזֶה מָקוֹם. וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת: שְׁמוֹר אֶת־הַדְּבָרִים – שֶׁעֲתִידִין הַדְּבָרִים לִגַּע¹³²³.

"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל־יוֹסֵף: הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר לוֹ: “הִנֵּנִי”¹³²⁴ – אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: הַדְּבָרִים הַלָּלוּ ¹³²⁵הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ נִזְכָּר וּמֵעָיו מִתְחַתְּכִין¹³²⁶: יוֹדֵעַ הָיִיתָ שֶׁאַחֶיךָ שׂוֹנְאִים אוֹתְךָ וְהָיִיתָ אוֹמֵר לִי: “הִנֵּנִי”! (ב"ר פד).

צ “וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחוֹק”¹³²⁷ – אָמְרוּ: בּוֹאוּ וּנְשַׁסֶּה בוֹ אֶת־הַכְּלָבִים.

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר־בָּא יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו”¹³²⁸ – בְּקִלּוּס¹³²⁹ הָיָה בָא.

וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"¹³³⁰ – מַיִם אֵין בּוֹ, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ־בּוֹ.

“וַיִּמְכְּרוּ אֶת־יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים”¹³³¹ – אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רוֹאֶה אֶת אֶחָיו מוֹכְרִים אוֹתוֹ וְהוּא שׁוֹתֵק? אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁהָיָה מִתְחַבֵּט¹³³² לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּתְמַלְּאוּ רַחֲמִים – וְלֹא נִתְמַלָּאוּ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ”¹³³³ (שם פד).

צא רַ' טַרְפוֹן וּזְקֵנִים הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּצִלּוֹ שֶׁל שׁוֹבָךְ¹³³⁴ בְּיַבְנֶה וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵיהֶם: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט”¹³³⁵ – לְהוֹדִיעַ זְכוּתָם שֶׁל צַדִּיקִים כַּמָּה מְסַיַּעְתָּם¹³³⁶, שֶׁאִלּוּ יָרַד הַיָּדִיד הָאָהוּב¹³³⁷ הַזֶּה עִם הָעַרְבִיִּים לֹא הָיוּ מְמִיתִים אוֹתוֹ מֵרֵיחַ גְּמַלִּים וְעִטְרָן? אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים וְכָל רֵיחָנִין טוֹבִים, שֶׁלֹא יָמוּת מֵרֵיחַ הַגְּמַלִּים וּמֵרֵיחַ הָעִטְרָן (מכיל' בשלח, ילק"ש בשלח).

יד. יְרִידַת יְהוּדָה

צב וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו"¹³³⁸ – יְרִידָה הִיא לוֹ¹³³⁹, שֶׁנָּשָׂא גוֹיָה.

“וַיֵּט עַד־אִישׁ עֲדֻלָּמִי”¹³⁴⁰ – יְהוּדָה, שֶׁהָיָה הַגָּדוֹל בְּבֵית אָבִיו, נָטַל כְּנַעֲנִית. אָמַר רַ' יִצְחָק: רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת בּוֹ¹³⁴¹ בִּירִידָתוֹ: “עַד־עֲדֻלָּם יָבוֹא כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל”¹³⁴².

“וַיַּרְא־שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי”¹³⁴³ – חֲכָמִים אוֹמְרִים: מָשָׁל לְכֶלֶב שֶׁעָבַר עַל נְבֵלָה, הֵרִיחַ בָּהּ וְלֹא אֲכָלָהּ. עָבַר עָלֶיהָ אֲרִי וְאָכַל מִמֶּנָּה. הִתְחִילוּ הַכֹּל מְרַנְּנִין¹³⁴⁴ וְאוֹמְרִין: מַה שֶׁפָּסַל¹³⁴⁵ הַכֶּלֶב אָכַל הָאֲרִי. כָּך עֵשָׂו פָּסַל בְּנוֹת כְּנַעַן שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן”¹³⁴⁶; בָּא יְהוּדָה שֶׁנִּמְשַׁל בְּאַרְיֵה לָקַח מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקָּחֶהָ”¹³⁴⁷.

דָּבָר אַחֵר: “וַיֵּרֶד יְהוּדָה”¹³⁴⁸ – הוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “בָּגְדָה יְהוּדָה וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל”¹³⁴⁹ – “בָּגְדָה יְהוּדָה”, שֶׁאָמַר לְאָבִיו “הַכֶּר־נָא”¹³⁵⁰, “וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל” – בְּשָׁעָה שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף; “כִּי חִלֵּל יְהוּדָה קֹדֶשׁ יְיָ”¹³⁵¹ – יְהוּדָה נַעֲשָׂה חֻלִּין, שֶׁיָּרַד מֵאֶחָיו וּמִבֵּית אָבִיו, “וּבָעַל בַּת־אֵל נֵכָר”¹³⁵² – שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה כְנַעֲנִית. וּמָה עָנְשׁוֹ? “יַכְרֵת יְיָ לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה”¹³⁵³ – וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן (ב“ר פה; תנה”ק וישב; מדה"ג וישב).

צג “כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם”¹³⁵⁴ – אֵין מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּמַחְשְׁבוֹת בָּשָׂר־וָדָם. כֵּיצַד? הַשְּׁבָטִים הָיוּ עֲסוּקִים בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְיוֹסֵף עָסוּק בַּעֲבוֹדָתוֹ, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ¹³⁵⁵, וִיהוּדָה עָסוּק לִקַּח לוֹ אִשָּׁה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה עוֹסֵק – בּוֹרֵא אוֹרוֹ¹³⁵⁶ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה”¹³⁵⁷ – קֹדֶם שֶׁלֹא נוֹלַד הַמְשַׁעְבֵּד הָרִאשׁוֹן¹³⁵⁸ נוֹלַד הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן¹³⁵⁹ (שם).

טו. יוֹסֵף בְּמִצְרָיִם

צד “וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה”¹³⁶⁰ – אַל תִּקְרֵי “הוּרַד”, אֶלָּא “הוֹרִיד” אֶת־אָבִיו וְהַשְּׁבָטִים לְמִצְרָיִם. אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? – לְפָרָה שֶׁמְּבַקְשִׁין לִתֵּן עֹל בְּצַוָּארָהּ, וְהִיא מוֹנַעַת צַוָּארָה מִן הָעֹל. מֶה עָשׂוּ? נָטְלוּ אֶת־בְּנָהּ מֵאַחֲרֶיהָ וּמָשְׁכוּ אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁמְּבַקְשִׁין בּוֹ לַחֲרוֹשׁ, וְהָיָה הָעֵגֶל גּוֹעֶה. שָׁמְעָה הַפָּרָה בְּנָהּ גּוֹעֶה וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּעַל־כָּרְחָהּ¹³⁶¹, שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ¹³⁶², בִּשְׁבִיל בְּנָהּ; כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם גְּזֵרַת “יָדוֹעַ תֵּדַע¹³⁶³”¹³⁶⁴ וְהֵבִיא עֲלִילָה¹³⁶⁵ לְכָל אֵלֶּה הַדְּבָרִים וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם וּפָרְעוּ¹³⁶⁶ אֶת־הַשְּׁטָר (תנח' וישב, ילק"ש).

צה “וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר… אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים”¹³⁶⁷ – אָמַר רַ' לֵוִי: עֶבֶד קוֹנֶה וּבֶן־אָמָה¹³⁶⁸ מוֹכֵר וּבֶן־חוֹרִין¹³⁶⁹ עֶבֶד לִשְׁנֵיהֶם (ב"ר פו).

צו “וְכֹל אֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ”¹³⁷⁰ – הָיָה מוֹזֵג¹³⁷¹ לְרַבּוֹ יֵין קוֹנְדִיטוֹן¹³⁷² וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: מַה מָּזַגְתָּ לִּי? הוּא אוֹמֵר: קוֹנְדִיטוֹן. אוֹמֵר לוֹ: פְּסִנְתּוֹן¹³⁷³ אֲנִי רוֹצֶה – וְהָיָה פְּסִנְתּוֹן. אוֹמֵר לוֹ: מְבֻשָׁל אֲנִי רוֹצֶה – וְהָיָה מְבֻשָּׁל. וְכֵן עַל הַמַּיִם, וְכֵן עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכֹל אֲשֶׁר־הוּא עֹשֶׂה יְיָ מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ”. כֵּוָן שֶׁרָאָה רַבּוֹ כֵּן, מָסַר לוֹ כָּל־הַמַּפְתְּחוֹת וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַחֲרָיו כְּלוּם, שֶׁכֵּן אוֹמֵר: “הֵן אֲדֹנִי לֹא־יָדַע אִתִּי מַה־בַּבָּיִת”¹³⁷⁴. כֵּוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף אֶת־עַצְמוֹ בְּכָךְ הִתְחִיל אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה, מְסַלְסֵל¹³⁷⁵ בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהִשְׁכִּיחַנִי בֵּית אָבִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אָבִיךָ מִתְאַבֵּל עָלֶיךָ בְּשַׂק וָאֵפֶר וְאַתָּה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמְסַלְסֵל בִּשְׂעָרֶךָ – אַטְלִיס¹³⁷⁶, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְגָרֶה בְךָ אֶת הַדֹּב. מִיָּד “וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת־אֲדֹנָיו אֶת־עֵינֶיהָ אֶל־יוֹסֵף”¹³⁷⁷. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְגִבּוֹר שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּשּׁוּק וּמְמַשְׁמֵשׁ בְּעֵינָיו, מְתַקֵּן בִּשְׂעָרוֹ וּמְתַלֶּה בַעֲקֵבוֹ¹³⁷⁸, אָמַר: לִי נָאֶה, לִי יָאֶה, גִּבּוֹר נָאֶה אָנִי. אָמְרוּ לוֹ: אִם אַתָּה גִבּוֹר, אִם אַתָּה נָאֶה – הֲרֵי דֹב לְפָנֶיךָ, עֲמוֹד קַפְּחֵהוּ¹³⁷⁹ (תנח' וישב; ב"ר פז).

צז יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֶה שָׁנָה וְהָיָה עוֹמֵד בְּכָל חֻמּוֹ¹³⁸⁰, וְהָיְתָה אֲדוֹנָתוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר מְשַׁדַּלְתּוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם בִּדְבָרִים. וְהָיְתָה מַחֲלֶפֶת שָׁלֹש חֲלִיפוֹת בְּגָדִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם: כֵּלִים¹³⁸¹ שֶׁלָּבְשָׁה בְשַׁחֲרִית לֹא לָבְשָׁה אוֹתָם בַּחֲצִי־הַיּוֹם, וּבַחֲצִי־הַיּוֹם לֹא לָבְשָׁה בֵּין־הָעַרְבָּיִם. כָּל־כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו בָּהּ.

פַּעַם אַחַת נִתְקַבְּצוּ הַמִּצְרִיּוֹת וּבָאוּ לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף. מֶה עָשְׂתָה אֵשֶׁת פּוֹטִיפַר? נָטְלָה אֶתְרוֹגִים וְנָתְנָה לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְנָתְנָה סַכִּין לְכָל אַחַת וְאַחַת, וְקָרְאָה לְיוֹסֵף וְהֶעֱמִידַתּוּ לִפְנֵיהֶן. כֵּוָן שֶׁהָיוּ מִסְתַּכְּלוֹת בְּיָפְיוֹ שֶׁל יוֹסֵף הָיוּ חוֹתְכוֹת אֶת־יְדֵיהֶן. אָמְרָה לָהֶן: וּמָה אַתֶּן בְּשָׁעָה אַחַת כָּךְ, – אֲנִי, שֶׁבְּכָל שָׁעָה רוֹאָה אוֹתוֹ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיְתָה מְשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים – וְהוּא עָמַד בְּיִצְרוֹ¹³⁸² (שם).

צח מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רַ' יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ: אֶפְשָׁר יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע־עֶשְׂרֶה שָׁנָה הָיָה עוֹמֵד בְּכָל חֻמּוֹ וְהָיָה עוֹשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה¹³⁸³! הוֹצִיא לְפָנֶיהָ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְהִתְחִיל קוֹרֵא לְפָנֶיהָ מַעֲשֶׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֶׂה יְהוּדָה וְתָמָר. אָמַר לָהּ: מָה אֵלּוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶם, לֹא כִסָּה¹³⁸⁴ עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב, זֶה שֶׁהוּא קָטָן וּבִרְשׁוּת עַצְמוֹ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה (ב"ר פז).

טז. יוֹסֵף לִפְנֵי פַרְעֹה

צט. “וְאֵין־פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה”¹³⁸⁵ – רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי: פּוֹתְרִין הָיוּ אוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה קוֹלָם נִכְנָס בְּאָזְנָיו: “שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת” – שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה מוֹלִיד, “שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת” – שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה קוֹבֵר; וְכֵן אָמָרוּ: “שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת” – שֶׁבַע מַלְכֻיּוֹת אַתָּה מְכַבֵּשׁ, “שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הָרָעוֹת” – שֶׁבַע אֶפַּרְכִּיּוֹת¹³⁸⁶ מוֹרְדוֹת בָּךְ.

וְכָל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא יוֹסֵף בָּאַחֲרוֹנָה וְיִטּוֹל גְּדֻלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם יָבוֹא יוֹסֵף תְּחִלָּה וְיִפְתּוֹר הַחֲלוֹם, אֵין זֶה שִׁבְחוֹ; יְכוֹלִים הַחַרְטֻמִּים שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ לְפַרְעֹה: אִלּוּ שָׁאַלְתָּ אוֹתָנוּ כְּבָר פָּתַרְנוּ אוֹתוֹ לָךְ; אֶלָּא הִמְתִּין לָהֶם עַד שֶׁנִּתְיַגְּעוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת־רוּחוֹ – וְאַחַר כָּךְ בָּא יוֹסֵף וְהֶחֱזִירָהּ (שם פט).

ק אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן; בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף: “וּבִלְעָדֶיךָ לֹא־יָרִים אִישׁ אֶת־יָדוֹ וְאֶת־רַגְלוֹ”¹³⁸⁷, אָמְרוּ לוֹ אִצְטַגְנִינָיו¹³⁸⁸: עֶבֶד שֶׁלְּקָחוֹ¹³⁸⁹ רַבּוֹ¹³⁹⁰ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף – תַּמְשִׁילֵהוּ עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶם: גְּנוֹנֵי־מַלְכוּת¹³⁹¹ אֲנִי רוֹאֶה בוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, יְהֵא יוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. אָמַר לָהֶם: לְמָחָר אֶבְדְּקֶנּוּ. בַּלַּיְלָה בָּא גַבְרִיאֵל וְלִמֵּד אֶת יוֹסֵף שִׁבְעִים לָשׁוֹן. בַּבֹּקֶר, כָּל לָשׁוֹן שֶׁהָיָה פַרְעֹה מְדַבֵּר עִמּוֹ הֵשִׁיב לוֹ. לְסוֹף הִתְחִיל יוֹסֵף מֵסִיחַ בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ – לֹא יָדַע פַּרְעֹה מַה הוּא סָח. אָמַר לוֹ פַּרְעֹה: לַמְּדֵנִי (לָשׁוֹן זוֹ). לִמְּדוֹ וְלֹא לָמָד. אָמַר לוֹ פַּרְעֹה הִשָּׁבַע לִי שֶׁלֹּא תְגַלֶּה. נִשְׁבַּע לוֹ. וּכְשֶׁאָמַר יוֹסֵף לְפַרְעֹה: “אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר וְגוֹ'”¹³⁹² – אָמַר לוֹ פַּרְעֹה: לֵךְ וּשְׁאַל עַל שְׁבוּעָתֶךָ¹³⁹³. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: אִם כֵּן, אֶשְׁאַל גַּם עַל אוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָךְ; וְעַל־כָּרְחוֹ אָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף: “עֲלֵה וּקְבֹר אֶת־אָבִיךָ כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ”¹³⁹⁴ (שם; סוטה לו:).

קא “וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעֲבֹר בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם”¹³⁹⁵ – כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לַשּׁוּק הָיָה רוֹאֶה אֶת־הָעַמִּים עֲשׂוּיִים כִּתּוֹת־כִּתּוֹת, חֲבוּרוֹת־חֲבוּרוֹת, מְדַבְּרִים אִישׁ בִּלְשׁוֹנוֹ וְהָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם מְדַבְּרִים; וּכְשֶׁהָיָה רוֹכֵב בְּמֶרְכָּבָה וְעוֹבֵר בְּכָל גְּבוּל מִצְרַיִם הָיוּ בָנוֹת מִצְרִיּוֹת צוֹעֲדוֹת עַל הַחוֹמָה וּמַשְׁלִיכוֹת עָלָיו טַבְּעוֹת זָהָב – אוּלַי יִסְתַּכֵּל בָּהֶן וּבִיפִי תָאֳרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: “בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף… בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר”¹³⁹⁶ (פדר"א לט).

קב “בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי־שׁוּר”¹³⁹⁷ – אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא יוֹסֵף לִמְלֹךְ עַל מִצְרַיִם הָיוּ בְנוֹת מְלָכִים מְצִיצוֹת עָלָיו דֶּרֶךְ הַחֲרַכִּין וְהָיוּ מַשְׁלִיכוֹת עָלָיו שֵׁרִים וְקָטֶלִּין¹³⁹⁸ וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו¹³⁹⁹ וְיַבִּיט בָּהֶן, אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הָיָה מַבִּיט בָּהֶן (ב"ר צח).

יז. אֲחֵי יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם

קג “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ”¹⁴⁰⁰ – אָמַר לָהֶם: בָּנַי, גִּבּוֹרִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם, נָאִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם, אַל תִּכָּנְסוּ כֻלְּכֶם בְּשַׁעַר אֶחָד, וְאַל תַּעַמְדוּ כֻלְּכֶם בְּמָקוֹם אֶחָד, שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בָּכֶם עֵין־הָרָע (תנח' מקץ; ב“ר צא; ילק”ש מקץ).

קד “וַיֵּרְדוּ אֲחֵי־יוֹסֵף”¹⁴⁰¹ – הָיָה רָאוּי לַמִּקְרָא לוֹמַר “וַיֵּרְדוּ בְנֵי־יַעֲקֹב”, מַהוּ “אֲחֵי־יוֹסֵף”? אֶלָּא בַּתְּחִלָּה לֹא נָהֲגוּ בוֹ אַחֲוָה וּמְכָרוּהוּ, וְלִבְסוֹף נִתְחָרְטוּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם: אֵימָתַי נֵרֵד לְמִצְרַיִם וְנַחֲזִיר אֶת־אָחִינוּ לְאָבִיו. וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם לֵרֵד לְמִצְרַיִם נָתְנוּ כֻלָּם דֵּעָה אַחַת לְהַחֲזִירוֹ.

אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: אַף יוֹסֵף יוֹדֵעַ הָיָה שֶׁאֶחָיו יוֹרְדִים לְמִצְרַיִם לִשְׁבֹּר אֹכֶל. מֶה עָשָׂה? הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים עַל כָּל־הַפְּתָחִים וְאָמַר לָהֶם: רְאוּ כָּל־מִי שֶׁיִּכָּנֵס לִשְׁבֹּר אֹכֶל – כִּתְבוּ שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו, וְלָעֶרֶב הָבִיאוּ לִי פִּתְקֵיכֶם¹⁴⁰². עָשׂוּ כָךְ. כֵּוָן שֶׁבָּאוּ בְנֵי יַעֲקֹב, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד נִכְנַס בְּשַׁעַר שֶׁלּוֹ וְכָתְבוּ אֶת־שְׁמוֹתָם וְשֵׁם אֲבִיהֶם. לָעֶרֶב הֵבִיאוּ פִתְקֵיהֶם לִפְנֵי יוֹסֵף, זֶה קוֹרֵא “רְאוּבֵן בֶּן־יַעֲקֹב” וְזֶה קוֹרֵא “שִׁמְעוֹן בֶּן־יַעֲקֹב”, וְכֵן כָּל־אֶחָד וְאֶחָד. מִיָּד אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: חִתְמוּ כָל־הָאוֹצָרוֹת וּפִתְחוּ אוֹצָר אֶחָד. וְנָתַן שְׁמוֹתָם לַמְמֻנֶּה עַל הָאוֹצָר, אָמַר לוֹ: רְאֵה, כְּשֶׁיָּבוֹאוּ בְנֵי־אָדָם הַלָּלוּ לִקַּח אֹכֶל תְּפוֹס אוֹתָם וְשַׁגְּרֵם¹⁴⁰³ לְפָנָי. עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא בָאוּ. נָטַל יוֹסֵף גִּבּוֹרִים וְשִׁגֵּר לְבַקְשָׁם בַּשּׁוּק וְנָתַן סִמָּנִים עֲלֵיהֶם, הָלְכוּ וּמָצְאוּ אוֹתָם בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת, יוֹצְאִים מִשּׁוּק זֶה לְשׁוּק זֶה, מִמָּבוֹי זֶה לְמָבוֹי זֶה. וּמַה טִּיבָם בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת? אֶלָּא אָמָרוּ: אָחִינוּ יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר, שֶׁמָּא בָּה¹⁴⁰⁴ הוּא. תְּפָשׂוּם וֶהֱבִיאוּם לִפְנֵי יוֹסֵף.

“וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וַיַּכִּרֵם… וְהֵם לֹא הִכִּירֻהוּ”¹⁴⁰⁵ – אָמְרוּ חֲכָמִים: הוּא שֶׁהִנִּיחָם בַּחֲתִימַת־זָקָן¹⁴⁰⁶ “וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו”, “וְהֵם לֹא הִכִּירֻהוּ” – שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ בַּחֲתִימַת־זָקָן.

“וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם”¹⁴⁰⁷ – נַעֲשָׂה לָהֶם כְּנָכְרִי. נָטַל אֶת־הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ¹⁴⁰⁸ בּוֹ, אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ, מְרַגְּלִים אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: “כֵּנִים אֲנַחְנוּ”. אָמַר לָהֶם: וְאִם כֵּנִים אַתֶּם, לָמָּה לֹא נִכְנַסְתֶּם כֻּלְכֶם בְּפֶתַח אֶחָד? אָמְרוּ לוֹ: כָּך צִוָּנוּ אַבָּא: “אַל תִּכָּנְסוּ בְּשַׁעַר אֶחָד”. אָמַר לָהֶם: בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת מַה־טִּיבְכֶם¹⁴⁰⁹? לֹא הֱיִיתֶם מִתְיָרְאִים מִן הָעָיִן¹⁴¹⁰? אָמְרוּ לוֹ: אֲבֵדָה אָבְדָה לָנוּ וְהָיִינוּ מְבַקְשִׁים אוֹתָהּ שָׁם. אָמַר לָהֶם: אֵיזוֹ אֲבֵדָה? אֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ, שֶׁשְּׁנַיִם מִכֶּם הֶחֱרִיבוּ כְּרַךְ¹⁴¹¹ גָּדוֹל שֶׁל שְׁכֶם. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי הֵם? הִקִּישׁ בַּגָּבִיעַ, אָמַר לָהֶם: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי שְׁמָם. מִיָּד נִזְדַּעְזְעוּ וְאָמְרוּ לוֹ: “שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ”¹⁴¹². אָמַר לָהֶם: וְהֵיכָן הֵם הַשְּׁנָיִם? אָמְרוּ לוֹ: “הַקָּטֹן אֶת־אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ”¹⁴¹³. אָמַר לָהֶם: “אֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלָי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם”¹⁴¹⁴; לָקַח אֶת־שִׁמְעוֹן וְאָסַר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: זֶה יְהֵא חָבוּשׁ¹⁴¹⁵ עַד שֶׁתָּבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶם. וְלָמָּה אָסַר אֶת־שִׁמְעוֹן? מִפְּנֵי שֶׁהוּא דְחָפוֹ לַבּוֹר¹⁴¹⁶; וְעוֹד, פֵּרַשׁ¹⁴¹⁷ אוֹתוֹ מִלֵּוִי, שֶׁלֹא יִטְּלוּ עָלָיו עֵצָה. אָמַר שִׁמְעוֹן לְאֶחָיו: כָּךְ עֲשִׂיתֶם לְיוֹסֵף וְכָךְ אַתֶּם מְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת לִי? אָמְרוּ לוֹ: וּמַה־נַּעֲשֶׂה? יָמוּתוּ אַנְשֵׁי בֵיתֵנוּ בָּרָעָב? אָמַר לָהֶם: עֲשׂוּ מַה שֶּׁתִּרְצוּ, עַכְשָׁו אֶרְאֶה מִי יַכְנִיס אוֹתִי לְבֵית־הָאֲסוּרִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁלַח יוֹסֵף אֵצֶל פַּרְעֹה וְאָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי שִׁבְעִים גִּבּוֹרִים מֵאֶצְלֶךָ, שֶׁמָּצָאתִי לִסְטִים¹⁴¹⁸ וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתֵּן עֲלֵיהֶם כְּבָלִים. שָׁלַח לוֹ, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים אֲחֵי יוֹסֵף מַה הוּא מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת. אָמַר יוֹסֵף לְאוֹתָם גִּבּוֹרִים: הַכְנִיסוּ אֶת־זֶה לְבֵית־הָאֲסוּרִים וּתְנוּ כְבָלִים בְּרַגְלָיו. כֵּוָן שֶׁקָּרְבוּ אֶצְלוֹ צָוַח עֲלֵיהֶם שִׁמְעוֹן. כֵּוָן שֶׁשָּמְעוּ קוֹלוֹ נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְנִשְׁתַּבְּרוּ שִׁנֵּיהֶם. וְהָיָה מְנַשֶּׁה בֶן־יוֹסֵף יוֹשֵׁב לִפְנֵי אָבִיו. אָמַר לוֹ אָבִיו: קוּם אָתָּה. מִיָּד עָמַד מְנַשֶּׁה וְהִכָּה אֶת־שִׁמְעוֹן מַכָּה אֶחָת וְהִכְנִיסוֹ לְבֵית־הָאֲסוּרִים וְנָתַן עָלָיו כְּבָלִים. אָמַר שִׁמְעוֹן לְאֶחָיו: אַתֶּם אוֹמְרִים מַכָּה שֶׁל מִצְרַיִם הִיא, זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא שֶׁל בֵּית אַבָּא. כֵּוָן שֶׁרָאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כָּךְ נָפְלָה אֵימָה עֲלֵיהֶם.

הָלְכוּ אֵצֶל אֲבִיהֶם וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת־כָּל־הַמְאֹרָע¹⁴¹⁹. אָמַר לָהֶם אֲבִיהֶם: הֵיכָן שִׁמְעוֹן? אָמְרוּ לוֹ: אוֹתוֹ הָאִישׁ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ תְּפָשׂוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁנָּבִיא אָחִינוּ הַקָּטָן. אָמַר לָהֶם: “אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם, יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ” וְגוֹ'¹⁴²⁰.

“וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל־אָבִיו לֵאמֹר: אֶת־שְׁנֵי בָנַי תָּמִית” וְגוֹ'¹⁴²¹ – אָמַר לוֹ: בְּכוֹר שׁוֹטֶה! וְכִי בָנֶיךָ אֵינָם בָּנָי? אָמַר לָהֶם יְהוּדָה: הַנִּיחוּ לוֹ לַזָּקֵן עַד שֶׁתִּכְלֶה הַפָּת.

“וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל”¹⁴²² – אָמַר לוֹ יְהוּדָה: אַבָּא! אִם יֵלֵךְ בִּנְיָמִין עִמָּנוּ סָפֵק¹⁴²³ נִתְפָּס סָפֵק אֵינוֹ נִתְפָּס וְאִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ עִמָּנוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים – מוּטָב שֶׁתַּנִּיחַ אֶת־הַסָּפֵק וְתִתְפּוֹס אֶת־הַוַּדָּאי¹⁴²⁴. אָמַר: מִי עָרֵב בּוֹ? אָמַר לוֹ: אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ"¹⁴²⁵. מִיָּד שְׁלָחוֹ עִמָּהֶם (ב“ר צא; ילק”ש מקץ; תנח' מקץ, ויגש).

קה “וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים”¹⁴²⁶ – מָה רָאָה יַעֲקֹב לְבָרְכָם בְּ“אֵל שַׁדָּי”? לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַרְבֵּה יִסּוּרִים בָּאוּ עָלָיו: עַד שֶׁהוּא בִמְעֵי אִמּוֹ עֵשָׂו מֵרִיב עִמּוֹ; בָּרַח מִפְּנֵי עֵשָׂו לְלָבָן – הָיָה שָׁם עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּצָרוֹת רַבּוֹת; לְאַחַר שֶׁיָּצָא – רָדַף לָבָן אַחֲרָיו לְהָרְגוֹ; נִמְלַט מִמֶּנּוּ – בָּא עֵשָׂו וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ וְהִפְסִיד¹⁴²⁷ עָלָיו כָּל־אוֹתוֹ דוֹרוֹן¹⁴²⁸; יָצָא מֵעֵשָׂו – בָּאָה עָלָיו צָרַת דִּינָה¹⁴²⁹; יָצָא מִצָּרַת דִּינָה – בָּאָה עָלָיו צָרַת רָחֵל. וְאַחַר כָּל הַצָּרוֹת הַלָּלוּ בִּקֵּשׁ לָנוּחַ קִמְעָא¹⁴³⁰ – בָּאָה עָלָיו צָרַת יוֹסֵף, צָרַת שִׁמְעוֹן וְצָרַת בִּנְיָמִין. לְפִיכָךְ הָיָה מִתְפַּלֵּל בְּ“אֵל שַׁדָּי”: מִי שֶׁאָמַר לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ “דַּי” – יֹאמַר לְיִסּוּרַי “דָּי”.

הֵבִיאוּ אֶת־בִּנְיָמִין וְהֶעֱמִידוּהוּ לִפְנֵי יוֹסֵף, “וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן־אִמּוֹ”¹⁴³¹ – שָׂמַח בּוֹ, שֶׁרָאָה בוֹ דְּמוּת־דְיוֹקְנָהּ¹⁴³² שֶׁל אִמּוֹ. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: “הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי”¹⁴³³? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. בְּאוֹתָה שָׁעָה זִמְּנָם לִסְעֻדָּה. הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָסֵב לְבִנְיָמִין אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ כֵּיצַד לַעֲשׂוֹת. נָטַל אֶת־הַגָּבִיעַ וְהָיָה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּמַעֲרִים וּמַקִּישׁ וּמֵרִיחַ בַּגָבִיעַ וְאָמָר: יְהוּדָה, שֶׁהוּא מֶלֶךְ, יֵשֵׁב בְּרֹאשׁ; רְאוּבֵן, שֶׁהוּא בְכוֹר, יֵשֵׁב שֵׁנִי לוֹ, וְכֵן כֻּלָם. נִשְׁתַּיֵּר¹⁴³⁴ בִּנְיָמִין, אָמַר: אֲנִי אֵין לִי אֵם וּבִנְיָמִין אֵין לוֹ אֵם, כְּשֶׁיְלָדַתּוּ אִמּוֹ מֵתָה; אֲנִי הָיָה לִי אָח וּפָרַשׁ מִמֶּנִּי וְאַף הוּא הָיָה לוֹ אָח וּפָרַשׁ מִמֶּנּוּ, בִּשְׁבִיל זֶה יָבוֹא וְיִתֵּן רֹאשׁוֹ אֵצֶל רֹאשִׁי, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכוֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ”¹⁴³⁵.

“וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת”¹⁴³⁶ – הֵבִיא מָנוֹת בַּסְּעֻדָּה, נָתַן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם מָנָה שֶׁלּוֹ. נָתַן לְבִנְיָמִין מָנָה שֶׁלוֹ. נָטַל יוֹסֵף מָנָה שֶׁלּוֹ וּנְתָנָהּ לְבִנְיָמִין; נָטְלָה אָסְנַת מָנָה שֶׁלָּהּ וּנְתָנַתָּה לְבִנְיָמִין; נָטְלוּ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מָנוֹת שֶׁלָּהֶם וּנְתָנוּן לְבִנְיָמִין; נִמְצְאוּ בְיַד בִּנְיָמִין חָמֵשׁ מָנוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָם חָמֵשׁ יָדוֹת”¹⁴³⁷ (תנח' ויגש; תנה“ק; ב”ר צב).

קו “וַיִּמָּצֵא הַגָּבִיעַ בְּאַמְתַּחַת בִּנְיָמִן”¹⁴³⁸ – הָיוּ אֶחָיו עוֹמְדִים וּמְחַבְּטִים¹⁴³⁹ לְבִנְיָמִין עַל כְּתֵפָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: “גַּנָּב בְּנָהּ שֶׁל גַּנֶּבֶת¹⁴⁴⁰, בִּיַּשְׁתָּנוּ! בֶּן אִמְּךָ אַתָּה, כָּךְ בִּיְּשָׁה אִמְּךָ אֶת־אָבִינוּ”. וּבִשְׁבִיל אוֹתָן הַמַּכּוֹת שֶׁהִכּוּהוּ בִּכְתֵפָיו זָכָה שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵּין כְּתֵפָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְדִיד יְיָ… חֹפֵף עָלָיו כָּל־הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו¹⁴⁴¹ שָׁכֵן”¹⁴⁴² (תנח' מקץ).

יח. יֹוסֵף מִתְוַדֵּעַ אֶל אֶחָיו

קז…“וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה”¹⁴⁴³ – אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן אָמַר רַ' יוֹנָתָן: בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יְהוּדָה וְיוֹסֵף מִתְוַכְּחִים זֶה עִם זֶה, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת זֶה לָזֶה: בּוֹאוּ, נֵרֵד לְמַטָּה וְנִרְאֶה שׁוֹר וַאֲרִי¹⁴⁴⁴ מִתְנַגְּחִים זֶה עִם זֶה. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שׁוֹר מִתְיָרֵא מִפְּנֵי אֲרִי, וְעַכְשָׁו שׁוֹר וַאֲרִי מִתְנַגְּחִים וְעוֹמְדִים.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁתָּפַס יוֹסֵף אֶת־בִּנְיָמִין וְאָמַר לָהֶם לְאֶחָיו: “הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה־לִּי עָבֶד”¹⁴⁴⁵ – מִיָּד כָּעַס יְהוּדָה וְשָׁאַג בְּקוֹל גָּדוֹל וְהָלַךְ קוֹלוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה¹⁴⁴⁶, עַד שֶׁשָּׁמַע חוּשִׁים בֶּן דָּן וְקָפַץ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וּבָא אֵצֶל יְהוּדָה וְשָׁאֲגוּ שְׁנֵיהֶם וּבִקְשָׁה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֵהָפֵךְ.

אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַלֵּוִי: אַף אֶחָיו כֵּוָן שֶׁרָאוּ יְהוּדָה שֶׁכָּעַס – נִתְמַלְּאוּ אַף הֵם חֵמָה וּבָעֲטוּ בָאָרֶץ וְעָשׂוּ אוֹתָהּ תְּלָמִים־תְּלָמִים.

כֵּוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף סִמָּנָיו שֶׁל יְהוּדָה שֶׁהוּא כוֹעֵס – מִיָּד נִזְדַּעְזֵעַ, אָמַר: אוֹי לִי, שֶׁמָּא יַהַרְגֵנִי. וּמָה הֵם סִמָּנִים שֶׁהָיוּ בוֹ בִּיהוּדָה? עֵינוֹ שֶׁל יָמִין זוֹלֶגֶת¹⁴⁴⁷ דָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּמִין שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים וַחֲמִשָּׁה לְבוּשִׁים הָיָה לָבוּשׁ, וְנִימָא¹⁴⁴⁸ אַחַת הָיְתָה לוֹ בְלִבּוֹ, וְכֵוָן שֶׁהָיָה כוֹעֵס הָיְתָה קוֹרַעַת כֻּלָּם וְיוֹצֵאת. וּכְשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעֲלֶה חֲמָתוֹ הָיָה מְמַלֵּא אֲפֻנְדָּתוֹ¹⁴⁴⁹ אֲפוּנִים¹⁴⁵⁰ שֶׁל נְחֹשֶׁת וְנוֹטֵל מֵהֶם וְנוֹתְנָם לְתוֹךְ פִּיו וּמְסַכְסֵךְ¹⁴⁵¹ בְּשִׁנָּיו וַחֲמָתוֹ עוֹלָה.

“אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת־עֲבָדָיו”¹⁴⁵² – אָמַר לוֹ יְהוּדָה לְיוֹסֵף: מִתְּחִלָּה בַּעֲלִילָה בָּאתָ עָלֵינוּ. מִכַּמָּה מְדִינוֹת יָרְדוּ לְמִצְרַיִם לִשְבֹּר אֹכֶל, כְּלוּם שָׁאַלְתָּ לְאֶחָד מֵהֶם כְּמוֹ שֶׁשָּׁאַלְתָּ לָנוּ? שֶׁמָּא בִּתְּךָ בָּאנוּ לִקַּח אוֹ אֲחוֹתֵנוּ אַתָּה סָבוּר לִשָּׂא? אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא כִסִּינוּ מִמְּךָ דָּבָר. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: יְהוּדָה! לָמָּה אַתָּה דַבְּרָן מִכָּל אַחֶיךָ. וַאֲנִי רוֹאֶה בַּגָּבִיעַ, שֶׁיֵּשׁ בְּאַחֶיךָ גְּדוֹלִים מִמֶּךָּ? אָמַר לוֹ: כֻּלָּם חוּץ לְזִקָּה¹⁴⁵³ הֵם עוֹמְדִים וַאֲנִי מֵעַי קוֹמְטִים עָלַי כְּחֶבֶל. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁעָרַבְתִּי אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא עָרַבְתָּ אֶת־אָחִיךָ כְּשֶׁמְּכַרְתֶּם אוֹתוֹ לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְצִעַרְתָּ אֶת־אָבִיךָ הַזָּקֵן וְאָמַרְתָּ לּוֹ: “טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף”¹⁴⁵⁴ – וְהוּא לֹא חָטָא לָךְ; אֲבָל זֶה שֶׁחָטָא וְגָנַב הַגָּבִיעַ – אֱמֹר לְאָבִיךָ: הָלַךְ הַחֶבֶל אַחַר הַדְּלִי¹⁴⁵⁵… כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע יְהוּדָה כָּךְ צָעַק וּבָכָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְאָמָר: “כִּי־אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל־אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנוּ אִתִּי”¹⁴⁵⁶?

אָמַר לוֹ יוֹסֵף: בֹּא וְנִתְוַכַּח שְׁנֵינוּ, אֱמֹר מִלֶּיךָ וּסְדוֹר דִּינֶךָ. מִיָּד אָמַר יְהוּדָה לְנַפְתָּלִי: לֵךְ וּרְאֵה כַּמָּה שְׁוָקִים יֵשׁ בְּמִצְרָיִם. קָפַץ וְחָזַר וְאָמַר לוֹ: שְׁנֵים־עָשָׂר. אָמַר יְהוּדָה לְאֶחָיו: אֲנִי אַחֲרִיב מֵהֶם שְׁלֹשָׁה וּטְלוּ כָל אֶחָד – אֶחָד וְלֹא נַשְׁאִיר בָּהֶם אִישׁ. אָמְרוּ לוֹ אֶחָיו: יְהוּדָה, מִצְרַיִם אֵינָהּ כִּשְׁכֶם, אִם אַתָּה מַחֲרִיב מִצְרַיִם תַּחֲרִיב אֶת־הָעוֹלָם כֻּלוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה – “וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק”¹⁴⁵⁷.

“וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָי”¹⁴⁵⁸ – לְסַכָּנָה גְדוֹלָה יָרַד יוֹסֵף; שֶׁאִם הֲרָגוּהוּ אֶחָיו אֵין בִּרְיָה בָעוֹלָם מַכָּרֶת. אֶלָּא כָּךְ אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ: מוּטָב שֶׁאֵהָרֵג וְלֹא אֲבַיֵּשׁ אֶת־אַחַי בִּפְנֵי הַמִּצְרִים, כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ הַמִּצְרִים חָזַר יְהוּדָה וְאָמַר לְיוֹסֵף: אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בְּחַיֵי פַרְעֹה הָרָשָׁע וַאֲנִי נִשְׁבָּע בְּחַיֵי אָבִי הַצַּדִּיק, אִם אֲנִי מוֹצִיא חַרְבִּי מִנַּרְתִּיקָהּ¹⁴⁵⁹ אֲמַלֵּא כָל־מִצְרַיִם הֲרוּגִים. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: אִם תּוֹצִיא חֶרֶב מִנַּרְתִּיקָהּ, אֲנִי כוֹרְכָהּ¹⁴⁶⁰ עַל צַוָּארֶךָ. אָמַר לוֹ יְהוּדָה: אִם אֶפְתַּח אֶת־פִּי אֶבְלַע אוֹתְךָ. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: אִם תִּפְתַּח פִּיךָ אֲנִי סוֹתְמוֹ בָּאָבֶן. אָמַר יְהוּדָה לְיוֹסֵף: מַה נֹּאמַר לְאַבָּא? אָמַר לוֹ: כְּבָר אָמַרְתִי לָךְ, אֱמֹר לוֹ: הָלַךְ הַחֶבֶל אַחַר הַדְּלִי. אָמַר לוֹ יְהוּדָה: דִּין שֶׁקֶר אַתָּה דָן אוֹתָנוּ. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: שֶׁקֶר לְשַׁקְרָנִים – אֵין לְךָ דִּין שֶׁקֶר כִּמְכִירַת אֲחִיכֶם. אָמַר לוֹ יְהוּדָה: אֵשׁ שֶׁל שְׁכֶם¹⁴⁶¹ דּוֹלֶקֶת בְּלִבִּי. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: אֵשׁ שֶׁל תָּמָר¹⁴⁶² כַּלָּתְךָ הִיא, וַאֲנִי אֲכַבֶּנָּה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה חֲמָתוֹ שֶׁל יְהוּדָה, וְהָיָה מַכְנִיס עֲשָׁשִׁיוֹת¹⁴⁶³ שֶׁל בַּרְזֶל לְתוֹךְ פִּיו וּמוֹצִיאָן אָבָק. אָמַר יְהוּדָה: עַכְשָׁו אֲנִי אֵצֵא וַאֲצַבַּע כָּל שְׁוָקִים שֶׁבְּמִצְרַיִם בַּדָּם. אָמַר לוֹ יוֹסֵף: צַבָּעִים¹⁴⁶⁴ הֱיִיתֶם מִימֵיכֶם, שֶׁצִּבַּעְתֶּם כְּתֹנֶת אֲחִיכֶם בְּדָם וַאֲמַרְתֶּם לַאֲבִיכֶם “טָרֹף טֹרַף”.

וְכֵוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהִסְכִּימָה דַעְתָּם לְהַחֲרִיב אֶת־מִצְרָיִם, אָמַר בְּלִבּוֹ: מוּטָב שֶׁאֶתְוַדַּע לָהֶם וְאַל יַחֲרִיבוּ אֶת־מִצְרָיִם. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: לֹא כָךְ אֲמַרְתֶּם, שֶׁאָחִיו שֶׁל זֶה מֵת? אֲנִי קְנִיתִיו, אֶקְרָאֶנּוּ וְיָבֹא אֶצְלְכֶם. הִתְחִיל קוֹרֵא: יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב, בֹּא אֶצְלִי, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב, בֹּא אֶצְלִי וְדַבֵּר עִם אַחֶיךָ שֶׁמְּכָרוּךָ!… וְהָיוּ נוֹשְׂאִים עֵינֵיהֶם לְאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבָּיִת. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: לָמָּה אַתֶּם מִסְתַּכְּלִים לְכָאן וּלְכָאן? אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם! מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ. עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לָהֶם נֵס וְחָזְרָה נִשְׁמָתָם. אָמַר לָהֶם יוֹסֵף: “וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין כִּי־פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם”¹⁴⁶⁵ – בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ אֲנִי מְדַבֵּר. וְלֹא הָיוּ מַאֲמִינִים לוֹ. וְכָל־כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא מֵאֶצְלָם בְּלֹא חֲתִימַת־זָקָן¹⁴⁶⁶, וְעַכְשָׁו הָיָה עוֹמֵד כְּנֶגְדָּם בַּחֲתִימַת־זָקָן.

כֵּוָן שֶׁהִכִּירוּהוּ בִּקְשׁוּ לְהָרְגוֹ, יָרַד מַלְאָךְ וּפִזְּרָם בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבָּיִת.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָוַח יְהוּדָה בְּקוֹל גָּדוֹל וְנָפְלוּ כָל־חוֹמוֹת שֶׁבְּמִצְרָיִם, וְהִפִּילוּ ־הַחַיּוֹת¹⁴⁶⁷, וְנָפַל יוֹסֵף מִכִּסְאוֹ, וְיָרַד פַּרְעֹה מִכִּסְאוֹ, וְכָל־הַגִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי יוֹסֵף נֶהֶפְכוּ פְנֵיהֶם לְאַחֲרֵיהֶם וְנָפְלוּ שִׁנֵּיהֶם.

כֵּוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהָיְתָה לָהֶם בּוּשָׁה גְדוֹלָה אָמַר לָהֶם: “גְּשׁוּ־נָא אֵלַי – וַיִּגָּשׁוּ”¹⁴⁶⁸. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מְנַשְּׁקוֹ וּבוֹכֶה עָלָיו (תנח' ויגש; תנה“ק; ב”ר צג; ילק"ש ויגש).

יט. יְרִידַת יַעֲקֹב לְמִצְרָיִם

קח אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רָאוּי הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל¹⁴⁶⁹, אֶלָּא שֶׁזְּכוּתוֹ גָרְמָה לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה, וָאֶהְיֶה לָהֶם כִּמְרִימֵי עֹל עַל לְחֵיהֶם וְאַט אֵלָיו אוֹכִיל”¹⁴⁷⁰ (שבת פט;).

קט רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן אָמָר: לְפָרָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ לְמָקוּלִין¹⁴⁷¹ וְלֹא הָיְתָה נִמְשָׁכֶת. מֶה עָשׂוּ לָהּ? מָשְׁכוּ אֶת־בְּנָהּ לְפָנֶיהָ וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת אַחֲרָיו עַל־כָּרְחָהּ, שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ. כָּךְ הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רָאוּי לֵירֵד לְמִצְרַיִם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת וּבְקוֹלָרִין, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בְּנִי בְכוֹרִי וַאֲנִי מוֹרִידוֹ בְּבִזָּיוֹן? וְאִם לִתֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁל פַּרְעֹה¹⁴⁷² – אֵינִי מוֹרִידוֹ פֻּמְבֵּי¹⁴⁷³, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹשֵׁךְ אֶת־בְּנוֹ לְפָנָיו וְהוּא יוֹרֵד אַחֲרָיו עַל־כָּרְחוֹ, שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ – וְהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה לְמִצְרַיִם עִמּוֹ (ב"ר פו).

כ. מִיתָתוֹ וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב

קי “וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל־בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם”¹⁴⁷⁴ – בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת לְבָנָיו קֵץ הַיָּמִין¹⁴⁷⁵ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה. אָמַר: "שֶׁמָּא חָס־וְשָׁלוֹם, יֵשׁ בְּמִטָּתִי¹⁴⁷⁶ פְּסוּל¹⁴⁷⁷, כְּאַבְרָהָם אֲבִי־אַבָּא, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ יִשְׁמָעֵאל, וּכְיִצְחָק אָבִי, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו. אָמְרוּ לוֹ בָנָיו: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד”¹⁴⁷⁸ – אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד, כָּךְ אֵין בְּלִבֵּנוּ אֶלָּא אֶחָד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.

אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל: זֶהוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּכָל יוֹם וְאוֹמְרִים: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מִמְּעָרַת הַמַּכְפֵּלָה! אוֹתוֹ דָבָר שֶׁצִּוִּיתָנוּ עֲדַיִן הוּא נוֹהֵג בָּנוּ: " יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד"! (פסח נו.; ב"ר צח).

קיא “וַיָּבֹאוּ עַד־גֹּרֶן הָאָטָד”¹⁴⁷⁹ – וְכִי גֹרֶן יֶשׁ לוֹ לְאָטָד? אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מְלַמֵּד שֶׁהִקִּפוּהוּ כְתָרִים לַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּגֹרֶן זֶה שֶׁמַּקִּיפִין לוֹ אָטָד¹⁴⁸⁰, שֶׁבָּאוּ בְנֵי עֵשָׂו וּבְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. תְּנָא¹⁴⁸¹: כֻּלָּם לְמִלְחָמָה בָּאוּ – כֵּוָן שֶׁרָאוּ כִתְרוֹ שֶׁל יוֹסֵף תָּלוּי בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, נָטְלוּ כֻלָּם כִּתְרֵיהֶם וּתְלָאוּם בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. תְּנָא: שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה כְתָרִים נִתְלוּ בַּאֲרוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.

כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה בָּא עֵשָׂו וְעִכֵּב (מִלְּקָבְרוֹ). אָמַר לָהֶם: (מְעָרָה זוֹ) מָקוֹם לְאַרְבָּעָה זוּגוֹת¹⁴⁸² יֶשׁ בָּהּ; יַעֲקֹב קָבַר אֶת־לֵאָה בְּשֶׁלּוֹ, וְזֶה שֶׁנִּשְׁאַר שֶׁלִּי הוּא. אָמְרוּ לוֹ: מָכַרְתָּ (חֶלְקְךָ לְאַבָּא). אָמַר לָהֶם: אִם מָכַרְתִי בְכוֹרָתִי¹⁴⁸³ – חֵלֶק פָּשׁוּט כְּלוּם מָכָרְתִּי? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: הַרְאוּנִי שְׁטָר־מְכִירָה. אָמְרוּ לוֹ: הַשְּׁטָר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הוּא, – וּמִי יֵלֵךְ (לַהֲבִיאוֹ מִשָּׁם)? – יֵלֵךְ נַפְתָּלִי, שֶׁהוּא קַל כְּאַיָּלָה. הָיָה שָׁם חוּשִׁים בֶּן דָּן שֶׁאָזְנָיו כְּבֵדוֹת¹⁴⁸⁴. אָמַר לָהֶם: מַה־זֶּה? אָמְרוּ לוֹ: זֶה מְעַכֵּב עַד שֶׁיַּחֲזוֹר נַפְתָּלִי מִמִּצְרַיִם. אָמַר לָהֶם חוּשִׁים: וְעַד שֶׁיַּחֲזוֹר נַפְתָּלִי מִמִּצְרַיִם – יְהֵא אֲבִי־אַבָּא מֻטָּל בְּבִזָּיוֹן? נָטַל מַקֵּל וְהִכָּה עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל עֵשָׂו, – נָשְׁרוּ¹⁴⁸⁵ עֵינָיו וְנָפְלוּ עַל רַגְלָיו שֶׁל יַעֲקֹב. פָּקַח יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וְשָׂחָק. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי־חָזָה נָקָם, פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע”¹⁴⁸⁶. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתָהּ שֶׁל רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם־שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד”¹⁴⁸⁷ (סוטה יג).

קיב “וַיִּרְאוּ אֲחֵי־יוֹסֵף כִּי־מֵת אֲבִיהֶם” וְגוֹ'¹⁴⁸⁸ – מָה רָאוּ עַתָּה שֶׁפָּחָדוּ? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁחָזְרוּ בְנֵי יַעֲקֹב מִקְּבוּרַת אֲבִיהֶם רָאוּ שֶׁנָּטָה יוֹסֵף מִן הַדֶּרֶךְ וְהָלַךְ וְהֵצִיץ בְּאוֹתוֹ הַבּוֹר שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ אֶחָיו בְּתוֹכוֹ… כֵּוָן שֶׁרָאוּ כָךְ אָמְרוּ: עֲדַיִן טִינָא¹⁴⁸⁹ בְלִבּוֹ, עַכְשָׁו שֶׁמֵּת אָבִינוּ “לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף”¹⁴⁹⁰.

וְהוּא לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, לְבָרֵך עַל הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בַּמָּקוֹם הַזֶּה… (תנח' ויחי; ב“ר ק; לק”ט).

קיג וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל־לִבָּם"¹⁴⁹¹ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁמִּתְקַבְּלִים עַל הַלֵּב: וּמָה עֲשָׂרָה נֵרוֹת¹⁴⁹² לֹא יָכְלוּ לְכַבּוֹת נֵר אֶחָד, נֵר אֶחָד הֵיאַךְ יָכוֹל לְכַבּוֹת עֲשָׂרָה נֵרוֹת? (מג' טז:).

ד: יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וִיצִיאַת מִצְרָיִם

א. שִׁעְבּוּד מִצְרָיִם

א “כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ”¹⁴⁹³ – אָמַר רַ' יוּדָן: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ, בַּתְּחִלָּה אוֹרִים¹⁴⁹⁴ אוֹתָהּ אַחַת אֶחָת¹⁴⁹⁵, וְאַחַר־כָּךְ שְׁתַּיִם, וְאַחַר־כָּךְ שָׁלשׁ, עַד שֶׁאוֹרִים אוֹתָהּ בְּסַלִּים וּבְמַגְרֵפוֹת¹⁴⁹⁶, כָּךְ בַּתְּחִלָּה “אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת־הָאָרֶץ”¹⁴⁹⁷, וְאַחַר־כָּךְ שְׁנַיִם: אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְאַחַר־כָּךְ שְׁלשָׁה: אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, עַד “וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד”¹⁴⁹⁸ (ב“ר מו; ילק”ש הושע).

ב “וַיָּקֶם מֶלֶךְ־חָדָשׁ עַל־מִצְרָיִם”¹⁴⁹⁹ – רַב וּשְׁמוּאֵל, אֶחָד אָמַר: חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְאֶחָד אָמַר: שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְזֵרוֹתָיו. וּמַהוּ “אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף”¹⁵⁰⁰? שֶׁהָיָה דוֹמֶה כְּמִי שֶׁלֹּא יְדָעוֹ כְלָל.

חֲכָמִים אָמָרוּ: לָמָּה קְרָאוֹ מֶלֶךְ חָדָשׁ, וַהֲלֹא פַרְעֹה עַצְמוֹ הָיָה? אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ הַמִּצְרִים לְפַרְעֹה: בֹּא וְנִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ¹⁵⁰¹. אָמַר לָהֶם: שׁוֹטִים אַתֶּם, עַד עַכְשָׁו מִשֶּׁלָּהֶם אָנוּ אוֹכְלִים¹⁵⁰² וְהֵיאַךְ נִזְדַּוֵּג לָהֶם? אִלּוּלֵי יוֹסֵף לֹא הָיִינוּ חַיִּים. כֵּוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶם הוֹרִידוּהוּ מִכִּסְאוֹ שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים, עַד שֶׁאָמַר לָהֶם: כָּל־מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים הֲרֵינִי עִמָּכֶם – וְהֵשִׁיבוּ אוֹתוֹ, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר: “וַיָּקֶם מֶלֶךְ־חָדָשׁ” (סוטה יא.; שמ"ר א).

ג “אֲשֶׁר לֹא־יָדַע אֶת־יוֹסֵף”¹⁵⁰³ – כְּשֶׁמֵּת יוֹסֵף הֵפֵרוּ בְרִית מִילָה, אָמְרוּ: נִהְיֶה כַּמִּצְרִים; וְכֵוָן שֶׁעָשׂוּ כֵן הָפַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָאַהֲבָה שֶׁהָיוּ הַמִּצְרִים אוֹהֲבִים אוֹתָם לְשִׂנְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו”¹⁵⁰⁴ (שמ"ר א).

ד “הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ”¹⁵⁰⁵ – “לָהֶם” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “לוֹ”. אָמַר רַ' חַמָּא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בּוֹאוּ וְנִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל¹⁵⁰⁶. בַּמֶּה נְדוּנֵם? נְדוּנֵם בָּאֵשׁ – נֶאֱמַר: “כִּי־הִנֵּה יְיָ בָּאֵשׁ יָבוֹא”¹⁵⁰⁷, וְנֶאֱמַר: “בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט”¹⁵⁰⁸; נְדוּנֵם בַּחֶרֶב – “וּבְחַרְבּוֹ אֶת־כָּל־בָּשָׂר”¹⁵⁰⁹. אֶלָּא בּוֹאוּ וּנְדוּנֵם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד עַל־הָאָרֶץ”¹⁵¹⁰. וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים, שֶׁעַל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל עַל אֻמָּה אַחַת הוּא מֵבִיא; וְעוֹד, הוּא אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל הֵם בָּאִים וְנוֹפְלִים לְתוֹךְ הַמָּיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ וַיְנַעֵר יְיָ אֶת־מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם”¹⁵¹¹. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם”¹⁵¹² – בִּקְדֵרָה¹⁵¹³ שֶׁבִּשְּׁלוּ, בָּהּ נִתְבַּשֵּׁלוּ (סוטה יא.; ע"י).

ה “וַיְמָרֲרוּ אֶת־חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה… וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה”¹⁵¹⁴ – מַהוּ “וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה”? לְאַחַר שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלַאכְתָּם בְּטִיט וּבִלְבֵנִים בָּאִין לָעֶרֶב לְבָתֵּיהֶם לָנוּחַ – בָּא הַמִּצְרִי וְאוֹמֵר לוֹ: צֵא לַקֶּט־לִי יָרָק מִן הַגִּנָּה, בַּקַע לִי עֵץ זֶה, מַלֵּא לִי חָבִית זוֹ מִן הַנָּהָר – הֱוֵי: “וּבְכָל־עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה”.

מַהוּ “אֵת כָּל־עֲבֹדָתָם… בְּפָרֶךְ”¹⁵¹⁵? שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עֲבוֹדַת הָאִישׁ¹⁵¹⁶ עַל הָאִשָּׁה וַעֲבוֹדַת הָאִשָּׁה עַל הָאִישׁ. אוֹמֵר לָאִישׁ: קוּם וֶאֱפֵה; אוֹמֵר לְאִשָּׁה: מַלְאִי חָבִית זוֹ, בַּקְּעִי עֵץ זֶה, לְכִי לַגִּנָּה הָבִיאִי יְרָקוֹת (תנח' ויצא).

ו אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: לָמָּה נִמְשְׁלוּ מִצְרִים כְּמָרוֹר? לוֹמַר לָךְ: מַה מָּרוֹר זֶה, שֶׁתְּחִלָּתוֹ רַךְ וְסוֹפוֹ קָשֶׁה, אַף מִצְרִים תְּחִלָּתָם רַכָּה וְסוֹפָם קָשֶׁה (פסח' לט.).

ז “וַיָּשִׂימוּ עָלָיו”¹⁵¹⁷ – “עֲלֵיהֶם” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “עָלָיו”, תְּנָא דְבֵי רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: מְלַמֵּד שֶׁהֵבִיאוּ מַלְבֵּן¹⁵¹⁸ וְתָלוּ לוֹ לְפַרְעֹה בְּצַוָּארוֹ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לָהֶם: אַסְטְנִיס¹⁵¹⁹ אָנִי, אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם אַסְטְנִיס אַתָּה יוֹתֵר מִפַּרְעֹה? (סוטה יא.; שמ"ר א).

ח “וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפֶרֶךְ”¹⁵²⁰ – רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בְּפֶה רַךְ¹⁵²¹. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה “הָבָה נִתְחַכְּמָה” קִבֵּץ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, עֲשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה¹⁵²². נָטַל פַּרְעֹה סַל וּמַגְרֵפָה, וְכָל מִי שֶׁהָיָה רוֹאֶה פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶׂה בִלְבֵנִים, הָיָה עוֹשֶׂה אַף הוּא כָךְ. מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ עִמּוֹ כָּל־הַיּוֹם לְפִי כֹחָם¹⁵²³. כֵּוָן שֶׁהֶחֱשִׁיךְ הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם נוֹגְשִׂים, אָמַר לָהֶם: חַשְּׁבוּ אֶת־הַלְּבֵנִים. עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָן. אָמַר לָהֶם: כָּזֶה אַתֶּם מַעֲמִידִים לִי בְּכָל־יוֹם וָיוֹם (סוטה יא.; תנה"ק בהעלתך).

ט “כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ”¹⁵²⁴ – אָמַר רַ' חָנָן: מֶה הָיוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת וְהַצְּנוּעוֹת עוֹשׂוֹת? הָיוּ נוֹטְלוֹת בְּנֵיהֶן וְטוֹמְנוֹת אוֹתָם בִּמְחִלּוֹת¹⁵²⁵, וְהָיוּ הַמִּצְרִים הָרְשָׁעִים נוֹטְלִים בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים וּמַכְנִיסִים אוֹתָם לְבָתֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְעוֹקְצִים¹⁵²⁶ אוֹתָם וְהֵם בּוֹכִים, וְהָיָה הַתִּינוֹק שֶׁל יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ שֶׁבּוֹכֶה – וּבוֹכֶה עִמּוֹ, וְהָיוּ הַמִּצְרִים נוֹטְלִים אוֹתָם וּמַשְׁלִיכִים אוֹתָם לַיְאוֹר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת: רְדוּ מִלְּפָנַי וּרְאוּ בְנֵי חֲבִיבַי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁמַּשְׁלִיכִין אוֹתָם בַּנָּהָר; וְיָרְדוּ מִלְּפָנָיו מְבֹהָלִים וְעָמְדוּ בַמַּיִם עַד אַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם¹⁵²⁷ וְהָיוּ מְקַבְּלִים בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּמַנִּיחִים אוֹתָם עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹצִיא לָהֶם דַּדִּים מִן הַסְּלָעִים וּמֵינִיקָם (שהש“ר ב; תדב”א ח).

י דָּרַשׁ רַב עֲוִירָא: בִּשְׂכַר נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם; בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מַיִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַזְמִין לָהֶן דָּגִים קְטַנִּים בְּכַדֵּיהֶן וְשׁוֹאֲבוֹת מֶחֱצָה מַיִם וּמֶחֱצָה דָגִים. וּבָאוֹת וְשׁוֹפְתוֹת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת, אַחַת שֶׁל חַמִּין וְאַחַת שֶׁל דָּגִים, וּמוֹלִיכוֹת אֵצֶל בַּעֲלֵיהֶן לַשָּׂדֶה, וּמֵרְחִיצוֹת אוֹתָם וְסָכוֹת אוֹתָם, וּמַאֲכִילוֹת אוֹתָם וּמַשְׁקוֹת אוֹתָם, וְנִזְקָקוֹת¹⁵²⁸ לָהֶם בֵּין שְׁפַתָּיִם¹⁵²⁹, וּבָאוֹת לְבָתֵּיהֶן. וְכֵוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן מוֹלְדֵיהֶן¹⁵³⁰ הוֹלְכוֹת וְיוֹלְדוֹת בַּשָּׂדֶה תַּחַת הַתַּפּוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ, שָׁמָּה חִבְּלָתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדָתְךָ”¹⁵³¹. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ מַלְאָךְ מִשְּׁמֵי־מָרוֹם וּמְנַקֶּה אֶת־יַלְדֵיהֶן, וּמְשַׁפֵּר¹⁵³² אוֹתָם כְּחַיָּה¹⁵³³ זוֹ, שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת־הַוָּלָד, וּמְלַקֵּט לָהֶם שְׁנֵי עִגּוּלִים¹⁵³⁴, אֶחָד שֶׁל דְּבַשׁ¹⁵³⁵ וְאֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן¹⁵³⁶, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר”¹⁵³⁷. וְכֵוָן שֶׁמַּכִּירִים בָּהֶם הַמִּצְרִים בָּאִים לְהָרְגָם, וְנַעֲשֶׂה לָהֶם נֵס וְנִבְלָעִים בְּקַרְקָע. וּמְבִיאִים [הַמִּצְרִים] שְׁוָרִים וְחוֹרְשִׁים עַל גַּבָּם, וּלְאַחַר שֶׁהוֹלְכִים – הָיוּ מְבַצְבְּצִים¹⁵³⁸ וְיוֹצְאִים כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. וְכֵוָן שֶׁמִּתְגַּדְּלִים בָּאִים עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָתֵּיהֶם.

וּכְשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַיָּם הֵם הִכִּירוּהוּ תְחִלָּה וְאָמְרוּ: “זֶה אֵלִי”¹⁵³⁹! (סוטה יא:; שמ"ר א).

יא כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם וְיָשְׁבוּ יָחַד, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ כֻלָּם בַּאֲגֻדָּה אַחַת, וְכָרְתוּ בְרִית יַחַד שֶׁיַּעֲשׂוּ גְמִילוּת־חֲסָדִים זֶה עִם זֶה, וְיִשְׁמְרוּ בִלְבָבָם¹⁵⁴⁰ בְּרִית אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְשֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לְשׁוֹן בֵּית אֲבִיהֶם, וְשֶׁלֹּא יִלְמְדוּ לְשׁוֹן מִצְרַיִם, מִפְּנֵי דַרְכֵי עֲבוֹדָה־זָרָה; וּכְשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מָלִים אֶת־בְּנֵיהֶם בְּמִצְרַיִם הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם מָלִים אֶת־בְּנֵיכֶם, וַהֲלֹא לְאַחַר שָׁעָה יִהְיוּ מַשְׁלִיכִין אוֹתָם לַנָּהָר? וְאָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: אֲנַחְנוּ נָמוּל אוֹתָם וְאַתֶּם עֲשׂוּ לָהֶם כִּרְצוֹנְכֶם – הַמֵּת יָמוּת, וְהַנֶּהֱרָג יֵהָרֵג, וְהַבָּא בְחַיִּים יִחְיֶה (תדא"ר כג).

יב “וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת”¹⁵⁴¹ – מִי הָיוּ הַמְּיַלְּדוֹת? אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: אִשָּׁה וּבִתָּהּ: יוֹכֶבֶד וּמִרְיָם; וְלֹא הָיוּ לְמִרְיָם אֶלָא חָמֵשׁ שָׁנִים, וְהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יוֹכֶבֶד אִמָּהּ וְעוֹשָׂה צְרָכֶיהָ¹⁵⁴², וְהָיְתָה זְרִיזָה.

“פּוּעָה”¹⁵⁴³ – שֶׁהוֹפִיעָה פָנִים¹⁵⁴⁴ כְּנֶגֶד פַּרְעֹה וְזָקְפָה חָטְמָהּ¹⁵⁴⁵ בּוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ כְּשֶׁיָּבוֹא הָאֱלֹהִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ¹⁵⁴⁶!” – נִתְמַלֵּא עָלֶיהָ חֵמָה לְהָרְגָהּ.

“שִׁפְרָה”¹⁵⁴⁷ – שֶׁהָיְתָה מְשַׁפֶּרֶת¹⁵⁴⁸ עַל דִּבְרֵי בִתָּהּ וּמְפַיֶּסֶת עָלֶיהָ. אָמְרָה לוֹ: אַתָּה מַשְׁגִּיחַ עָלֶיהָ¹⁵⁴⁹! תִּינֹקֶת הִיא וְאֵינָהּ יוֹדַעַת כְּלוּם.

“וַתְּחַיֶּיןָ אֶת־הַיְלָדִים”¹⁵⁵⁰ – יֵשׁ קִלּוּס¹⁵⁵¹ בְּתוֹךְ קִלּוּס; לֹא דַיָּן שֶׁלֹּא קִיְּמוּ אֶת־דְּבָרָיו, אֶלָּא עוֹד הוֹסִיפוּ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן טוֹבוֹת: יֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ עֲנִיּוֹת, וְהוֹלְכוֹת הַמְּיַלְּדוֹת וּמַגְבּוֹת¹⁵⁵² מַיִם וּמָזוֹן מִבָּתֵּיהֶן שֶׁל עֲשִׁירוֹת וּבָאוֹת וְנוֹתְנוֹת לָעֲנִיּוֹת, וְהֵן מֵחַיּוֹת אֶת־בְּנֵיהֶן (שמ"ר א).

ב. לֵדָתוֹ וְגִדּוּלוֹ שֶׁל משֶׁה

יג “וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי”¹⁵⁵³ – לְהֵיכָן הָלָךְ? אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר זְבִינָא: שֶׁהָלַךְ בַּעֲצַת בִּתּוֹ. תְּנָא: עַמְרָם גְּדוֹל־הַדּוֹר¹⁵⁵⁴ הָיָה, כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה “כָּל־הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ”¹⁵⁵⁵, אָמַר: לַשָּׁוְא אָנוּ עֲמֵלִים¹⁵⁵⁶. עָמַד וְגֵרֵשׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ. עָמְדוּ כֻלָּם וְגֵרְשׁוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אַבָּא, קָשָׁה גְזֵרָתְךָ יוֹתֵר מִשֶּׁל פַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת¹⁵⁵⁷; פַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא בָעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה גָּזַרְתָּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא¹⁵⁵⁸; פַּרְעֹה הָרָשָׁע – סָפֵק מִתְקַיֶּמֶת גְּזֵרָתוֹ, סָפֵק אֵין מִתְקַיָּמֶת, וְאַתָּה צַדִּיק – בְּוַדַּאי שֶׁגְּזֵרָתְךָ מִתְקַיָּמֶת. עָמַד וְהֶחֱזִיר אֶת־אִשְׁתּוֹ; עָמְדוּ כֻלָּם וְהֶחֱזִירוּ אֶת־נְשׁוֹתֵיהֶם.

“וַיִּקַּח”¹⁵⁵⁹ – וַיָּשֶׁב לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “וַיִּקַּח”. אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר זְבִינָא: שֶׁעָשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה לִקּוּחִין¹⁵⁶⁰; הוֹשִׁיבָהּ בְּאַפִּרְיוֹן¹⁵⁶¹ וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם מְרַקְדִים לְפָנֶיהָ וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: “אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה”¹⁵⁶² (סוטה יב.; שמ"ר א).

יד רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, וְנִתְנַמְנֵם¹⁵⁶³ הַצִּבּוּר, בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָם, אָמַר: יָלְדָה אִשָּׁה אַחַת בְּמִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּכֶרֶס¹⁵⁶⁴ אֶחָת! וְהָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד, וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שְׁמוֹ, אָמַר לוֹ: מִי הָיְתָה כֵן? אָמַר לוֹ: זוֹ יוֹכֶבֶד, שֶׁיָּלְדָה אֶת־מֹשֶׁה, שֶׁשָּׁקוּל¹⁵⁶⁵ כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל יִשְׂרָאֵל (שהש"ר א).

טו “וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת”¹⁵⁶⁶ – תְּנָא: חֵמָר מִבִּפְנִים וְזֶפֶת מִבַּחוּץ, שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק¹⁵⁶⁷ רֵיחַ רָע. (סוטה יב.).

טז “וַתֵּתַצֵּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק”¹⁵⁶⁸ – לָמָּה עָמְדָה מִרְיָם מֵרָחוֹק? אָמַר רַב: לְפִי שֶׁהָיְתָה מִרְיָם מִתְנַבֵּאת וְאוֹמֶרֶת: עֲתִידָהּ אִמִּי שֶׁתֵּלֵד בֵּן שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם. וְכֵוָן שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה נִתְמַלֵּא כָל־הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹר. עָמַד אָבִיהָ וּנְשָׁקָה עַל רֹאשָׁהּ, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתֵךְ! וְכֵוָן שֶׁהֱטִילוּהוּ לַיְאוֹר עָמַד אָבִיהָ וְטָפַח¹⁵⁶⁹ לָהּ עַל רֹאשָׁה, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, הֵיכָן נְבוּאָתֵךְ? וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתֵּתַצֵּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה־יֵּעָשֶׂה לוֹ”¹⁵⁷⁰ – לֵידַע מַה יְּהֵא בְּסוֹף נְבוּאָתָהּ (סוטה יב:, יג.; שמ"ר א; מכיל' בשלח – שירה ז).

יז “וַתִּשְׁלַח אֶת־אֲמָתָהּ”¹⁵⁷¹ – כֵּוָן שֶׁרָאוּ אַמְהוֹתֶיהָ שֶׁבִּקְשָׁה לְהַצִּיל אֶת־משֶׁה, אָמְרוּ לָהּ: גְּבִרְתֵּנוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם – מֶלֶךְ גּוֹזֵר גְּזֵרָה, אִם כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֵין מְקַיְּמִים אוֹתָהּ, בָּנָיו וּבְנֵי־בֵיתוֹ מְקַיְּמִים אוֹתָהּ – וְאַתְּ עוֹבֶרֶת עַל גְּזֵרַת אָבִיךְ! מִיָּד בָּא גַבְרִיאֵל וַחֲבָטָן¹⁵⁷² בְּקַרְקָע (סוטה יב:; שמ"ר א).

יח “הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת”¹⁵⁷³ – לָמָּה מִן הָעִבְרִיּוֹת? מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ¹⁵⁷⁴ לְמשֶׁה עַל כָּל־הַמִּצְרִיּוֹת כֻּלָּן לְהֵינִיק אוֹתוֹ וּפָסַל אֶת־כֻּלָּן¹⁵⁷⁵. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: פֶּה שֶׁעָתִיד לְדַבֵּר עִמִּי יִינַק דָּבָר טָמֵא!? (שם שם; ע"י).

יט “וַתְּבִאֵהוּ לְבַת־פַּרְעֹה” וְגוֹ'¹⁵⁷⁶ – הָיְתָה בַת פַּרְעֹה מְנַשֶּׁקֶת וּמְחַבֶּקֶת וּמְחַבֶּבֶת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְנָהּ, וְלֹא הָיְתָה מוֹצִיאָתוֹ מִפַּלְטְרִין¹⁵⁷⁷ שֶׁל מֶלֶךְ. וּלְפִי שֶׁהָיָה יָפֶה הַכֹּל מִתְאַוִּים לִרְאוֹתוֹ, וּמִי שֶׁהָיָה רוֹאֵהוּ לֹא הָיָה מַעֲבִיר¹⁵⁷⁸ עַצְמוֹ מֵעָלָיו. וְהָיָה פַרְעֹה מְנַשְּׁקוֹ וּמְחַבְּקוֹ, וְהוּא נוֹטֵל כִּתְרוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּמְשִׂימוֹ עַל רֹאשׁוֹ. וְהָיוּ שָׁם יוֹשְׁבִים חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאָמָרוּ: מִתְיָרְאִים אָנוּ מִזֶּה שֶׁנּוֹטֵל כִּתְרְךָ וְנוֹתְנוֹ עַל רֹאשׁוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה אוֹתוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, שֶׁעָתִיד לִטּוֹל מַלְכוּת מִמֶּךָּ. מֵהֶם אוֹמְרִים לְהָרְגוֹ, מֵהֶם אוֹמְרִים לְשָׂרְפוֹ. וְהָיָה יִתְרוֹ יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וְאוֹמֵר לָהֶם: תִּינוֹק זֶה אֵין בּוֹ דַעַת, אֶלָּא בַחֲנוּ אוֹתוֹ וְהָבִיאוּ לְפָנָיו בִּקְעָרָה זָהָב וְגַחֶלֶת; אִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַזָּהָב – יֵשׁ בּוֹ דַעַת וְהִרְגוּ אוֹתוֹ, וְאִם יוֹשִׁיט יָדוֹ לַגַּחֶלֶת – אֵין בּוֹ דַעַת וְאֵין עָלָיו מִשְׁפַּט מָוֶת. מִיָּד הֵבִיאוּ לְפָנָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ לִקַּח הַזָּהָב, וּבָא גַבְרִיאֵל וְדָחָה אֶת־יָדוֹ וְתָפַס אֶת־הַגַּחֶלֶת, וְהִכְנִיס יָדוֹ עִם הַגַּחֶלֶת לְתוֹךְ פִּיו וְנִכְוָה לְשׁוֹנוֹ – וּמִמֶּנּוּ¹⁵⁷⁹ נַעֲשָׂה כְבֵד־פֶּה וּכְבַד־לָשׁוֹן (שמ"ר א).

ג. משֶׁה יוֹצֵא אֶל אֶחָיו

כ “וַיֵּצֵא אֶל־אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם”¹⁵⁸⁰ – מַהוּ “וַיַּרְא”? שֶׁהָיָה רוֹאֶה בְּסִבְלוֹתָם וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: חֲבָל לִי¹⁵⁸¹ עֲלֵיכֶם, מִי יִתֵּן מוּתִי עֲלֵיכֶם! שֶׁאֵין לְךָ מְלָאכָה קָשָׁה מִמְּלֶאכֶת הַטִּיט. וְהָיָה נוֹתֵן כְּתֵפָיו וּמְסַיֵּעַ¹⁵⁸² לְכָל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם.

רַ' אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַגְּלִילִי אוֹמֵר: רָאָה מַשָּׂא גָדוֹל עַל קָטָן וּמַשָּׂא קָטָן עַל גָּדוֹל, וּמַשָּׂא אִישׁ עַל אִשָּׁה וּמַשָּׂא אִשָּׁה עַל אִישׁ, וּמַשָּׂא זָקֵן עַל בָּחוּר וּמַשָּׂא בָחוּר עַל זָקֵן, וְהָיָה מַנִּיחַ דַּרְגּוֹן¹⁵⁸³ שֶׁלּוֹ וְהוֹלֵךְ וּמְיַשֵּׁב לָהֶם סִבְלוֹתֵיהֶם וְעוֹשֶׂה כְּאִלּוּ מְסַיֵּעַ לְפַרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה הִנַּחְתָּ עֲסָקֶיךָ וְהָלַכְתָּ לִרְאוֹת בְּצַעֲרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְנָהַגְתָּ בָהֶם מִנְהַג אַחִים, אֲנִי מַנִּיחַ אֶת־הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים וַאֲדַבֵּר עִמָּך

דָּבָר אַחֵר: “וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם” – רָאָה שֶׁאֵין לָהֶם מְנוּחָה, וְאָמַר לְפַרְעֹה: מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֶבֶד, אִם אֵינוֹ נָח יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הוּא מֵת; וְאֵלּוּ עֲבָדֶיךָ, אִם אֵין אַתָּה מֵנִיחַ לָהֶם יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ הֵם מֵתִים. אָמַר לוֹ: לֵךְ וַעֲשֵׂה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר. הָלֵךְ משֶׁה וְתִקֵּן לָהֶם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לָנוּחַ (שם; ויק"ח לז).

כא “וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי”¹⁵⁸⁴ – מִי הָיָה אִישׁ מִצְרִי? אָבִיו שֶׁל מְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּצֵא בֶּן־אִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן־אִישׁ מִצְרִי”¹⁵⁸⁵; “מַכֶּה אִישׁ־עִבְרִי”¹⁵⁸⁶ – בַּעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי.

כֵּיצַד? נוֹגְשִׂים הָיוּ מִן הַמִּצְרִים וְשׁוֹטְרִים מִיִּשְׂרָאֵל. נוֹגֵשׁ מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה שׁוֹטְרִים וְשׁוֹטֵר מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים הוֹלְכִים לְבָתֵּי הַשּׁוֹטְרִים בְּהַשְׁכָּמָה לְהוֹצִיאָם לִמְלַאכְתָּם לִקְרִיאַת־הַגָּבֶר¹⁵⁸⁷. פַּעַם אַחַת רָאָה נוֹגֵשׂ מִצְרִי לִשְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי, אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹטֵר יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר, שְׁלֵמָה מִכָּל מוּם, וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ. עָמַד בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַגֶּבֶר וְהָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: “לֵךְ כְּנוֹס עַשְׂרוֹתֶיךָ”¹⁵⁸⁸, וְהִטְמִין עַצְמוֹ לַאֲחוֹרֵי הַסֻּלָּם. כֵּוָן שֶׁיָּצָא בַעְלָהּ, חָזַר הַמִּצְרִי וְקִלְקֵל עִמָּהּ¹⁵⁸⁹. הָפַךְ בַּעְלָהּ לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה אֶת־הַמִּצְרִי יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ. חָזַר [לְבֵיתוֹ] וְשָׁאַל אוֹתָהּ: שֶׁמָּא נָגַע בָּךְ? אָמְרָה לוֹ: הֵן, וּסְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאַתָּה הוּא. כֵּוָן שֶׁיֶּדַע הַנּוֹגֵשׂ שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר הֶחֱזִירוֹ לַעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ וְהָיָה מַכֵּהוּ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹמֵר לוֹ: “עֲמוֹל הֵיטֵב, עֲמוֹל הֵיטֵב!” וְהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ.

“וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא”¹⁵⁹⁰ – רָאָה משֶׁה בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מֶה־עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וְרָאָה מַה־שֶּׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לוֹ בַּשָּׂדֶה. אָמַר: לֹא דַי לְרָשָׁע זֶה שֶׁעִנָּה אֶת־אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ!

“וַיַּרְא כִּי־אֵין אִישׁ”¹⁵⁹¹ – רָאָה שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד וִיקַנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְיַהַרְגֵהוּ, מִיָּד “וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי”¹⁵⁹² – נָטַל מַגְרֵפָה שֶׁל טִיט וְהוֹצִיא אֶת־מֹחוֹ (שמ“ר א; ויק”ר לב; תנח' שמ', אמור).

כב “וַיַּךְ אֶת־הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל”¹⁵⁹³ – אָמַר משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם מְשׁוּלִים כְּחוֹל; מָה הַחוֹל אָדָם נוֹטְלוֹ מִכָּאן וְנוֹתְנוֹ בְכָאן וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע, כָּךְ לֹא יֵצֵא דָבָר זֶה¹⁵⁹⁴ מִפִּיכֶם (תנח' שמות).

כג “הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי… וַיֹּאמַר אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר”¹⁵⁹⁵ – שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: מֶה־חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ מִכֹּל־הָאֻמּוֹת? כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע דְבָרָיו אָמַר: “אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר”! – עַתָּה יָדַעְתִּי עַל אֵיזֶה דָבָר הֵם מִשְׁתַּעְבְּדִים; לְשׁוֹן הָרָע¹⁵⁹⁶ יֵשׁ בֵּינֵיהֶם, וְהֵיאַךְ יִהְיוּ רְאוּיִם לִגְאֻלָּה? (שמ"ר א).

כד “וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה”¹⁵⁹⁷ – שֶׁעָמְדוּ דָתָן וַאֲבִירָם וְהִלְשִׁינוּ עָלָיו.

“וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־משֶׁה”¹⁵⁹⁸ – שָׁלַח פַּרְעֹה וְהֵבִיאוּ סַיִף¹⁵⁹⁹ שֶׁאֵין כְּמוֹתָהּ וּנְתָנוּהָ עֶשֶׂר פְּעָמִים עַל צַוָּארוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ כְּעַמּוּד שֶׁל שַׁיִשׁ וְלֹא הִזִּיקַתּוּ.

“וַיִּבְרַח משֶׁה מִפְּנֵי פַרְעֹה”¹⁶⁰⁰ – אָמַר רַ' יַנַּאי; וְכִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִבְרוֹחַ מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁתָּפְסוּ אֶת־משֶׁה הֶעֱלוּהוּ לְבִימָה¹⁶⁰¹ וּכְפָתוּהוּ¹⁶⁰² וְהִנִּיחוּ הַסַּיִף עַל צַוָּארוֹ וְחִיְּבוּהוּ לְהָתֵז¹⁶⁰³ אֶת־רֹאשׁוֹ, יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְנִדְמָה לָהֶם בִּדְמוּת משֶׁה. תָּפְסוּ אֶת־הַמַּלְאָךְ וּבָרַח משֶׁה. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל־הַסִּנְקְלֵיטִין¹⁶⁰⁴ שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי פַרְעֹה נַעֲשׂוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה מֵהֶם אִלְּמִים, מֵהֶם חֵרְשִׁים, מֵהֶם סוֹמִים¹⁶⁰⁵, מֵהֶם חִגְּרִים¹⁶⁰⁶. הָיָה אוֹמֵר לָאִלְּמִים: הֵיכָן משֶׁה? וְלֹא הָיוּ מְדַבְּרִים; לַחֵרְשִׁים – וְלֹא הָיוּ שׁוֹמְעִים; לַסּוֹמִים – וְלֹא הָיוּ רוֹאִים; לַחִגְּרִים – וְלֹא הָיוּ מְהַלְּכִים (שם; שהש"ר ז; מכיל' יתרו – עמלק א).

ד. משֶׁה בְּמִדְיָן

כה “וּלְכֹהֵן מִדְיָן שֶׁבַע בָּנוֹת”¹⁶⁰⁷ – וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹנֵא עֲבוֹדָה־זָרָה וְנָתַן מָנוֹס לְמֹשֶׁה אֵצֶל עוֹבֵד עֲבוֹדָה־זָרָה? אֶלָּא יִתְרוֹ כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה־זָרָה הָיָה, וְרָאָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וּבָסַר עָלֶיהָ¹⁶⁰⁸, הִרְהֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא בָא משֶׁה, וְקָרָא לִבְנֵי עִירוֹ וְאָמַר לָהֶם: עַד עַכְשָׁו הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶתְכֶם; מֵעַתָּה זָקֵן אָנִי, בַּחֲרוּ לָכֶם כֹּמֶר אַחֵר. עָמַד וְהוֹצִיא כְלֵי־תַשְׁמִישֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה וְנָתַן לָהֶם. עָמְדוּ וְנִדּוּהוּ¹⁶⁰⁹, שֶׁלֹּא יִזְדַּקֵּק¹⁶¹⁰ לוֹ אָדָם וְלֹא יַעֲשׂוּ לוֹ מְלָאכָה. וּבִקֵּשׁ מִן הָרוֹעִים לִרְעוֹת לוֹ אֶת צֹאנוֹ וְלֹא קִבֵּלוּ; לְפִיכָךְ הָיוּ יוֹצְאוֹת בְּנוֹתָיו לִרְעוֹת – “וַיָּבֹאוּ הָרוֹעִים וַיְגָרְשׁוּם”¹⁶¹¹…

“וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ”¹⁶¹² – וְכִי מִצְרִי הָיָה משֶׁה? אֶלָּא לְבוּשׁוֹ מִצְרִי, וְהוּא עִבְרִי. דָּבָר אַחֵר: “אִישׁ מִצְרִי” – מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנְּשָׁכוֹ עַרְוָד¹⁶¹³, וְהָיָה רָץ לִתֵּן רַגְלָיו בְּמָיִם¹⁶¹⁴. נִכְנַס בַּנָּהָר וְרָאָה תִינוֹק שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בַּמָּיִם, וְשָׁלַח יָדוֹ וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק: אִלּוּלֵא אַתָּה – כְּבָר הָיִיתִי מֵת. אָמַר לוֹ: לֹא אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ, אֶלָּא אוֹתוֹ הָעַרְוָד שֶׁנְּשָׁכַנִי וּבָרַחְתִּי מִמֶּנּוּ – הוּא הִצִּילֶךָ. כָּךְ אָמְרוּ בְנוֹת יִתְרוֹ לְמשֶׁה: יִישֵׁר כֹּחֲךָ¹⁶¹⁵, שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד הָרוֹעִים! אָמַר לָהֶן משֶׁה: אוֹתוֹ הַמִּצְרִי שֶׁהָרַגְתִּי – הוּא הִצִּיל אֶתְכֶן. וּלְכָךְ אָמְרוּ לַאֲבִיהֶן: “אִישׁ מִצְרִי”, כְּלוֹמַר: מִי גָרַם לָזֶה שֶׁיָּבֹא אֶצְלֵנוּ? אִישׁ מִצְרִי שֶׁהָרָג (שמ"ר א; תנח' שמות).

ה. נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל משֶׁה

כו “וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם”¹⁶¹⁶ – שֶׁנִּצְטָרַע, וְהַמְצֹרָע חָשׁוּב כְּמֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַל־נָא תְהִי כַּמֵּת¹⁶¹⁷”¹⁶¹⁸.

“וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל”¹⁶¹⁹ – לָמָּה נִתְאַנָּחוּ? לְפִי שֶׁאָמְרוּ [לְפַרְעֹה] חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם: אֵין לְךָ רְפוּאָה אִם לֹא נִשְׁחַט מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל ק“ן בָּעֶרֶב וְק”ן בַּבֹּקֶר, וְתִרְחַץ בִּדְמֵיהֶם שְׁתֵּי פְעָמִים בַּיּוֹם. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל גְּזֵרָה קָשָׁה הִתְחִילוּ מִתְאַנְּחִים וּמְקוֹנְנִים.

“וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת־נַאֲקָתָם”¹⁶²⁰ – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: אִסְפַּקְלָטוֹרִין¹⁶²¹ שֶׁל פַּרְעֹה הָיוּ מְחַנְּקִים אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּקִירוֹת¹⁶²² בָּתִּים לְבִנְיָן, וְהָיוּ צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ הַבִּנְיָן, צוֹעֲקִים מִתּוֹךְ הַקִּירוֹת – וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת נַאֲקָתָם (שמ“ר א'; פדר”א מח).

כז “וּמֹשֶה הָיָה רֹעֶה”¹⁶²³ – בְּחָנוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה בְּצֹאן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְחָסוּת¹⁶²⁴. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לֶחָסוּת נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר: “אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אָתָּה”. הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם כָּךְ – חַיֶּיךָ, אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל (שמ"ר ב).

כח “וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה”¹⁶²⁵ – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: אִי אַתָּה מַרְגִּישׁ, שֶׁאֲנִי שָׁרוּי בְּצַעַר כְּשֵׁם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּים בְּצָעַר? הֱוֵי יוֹדֵעַ, מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ, מִתּוֹךְ הַקּוֹצִים – כִּבְיכוֹל, אֲנִי שֻׁתָּף בְּצַעְרָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “בְּכָל־צָרָתָם לוֹ צָר”¹⁶²⁶ (שם).

כט "וּמשֶׁה הָיָה רֹעֶה… “בְּלַבַּת־אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה”¹⁶²⁷ – רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִשְּׁמֵי מָרוֹם וְהָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? מָה הַסְּנֶה הַזֶּה קָשֶׁה מִכָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל צִפּוֹר שֶׁנִּכְנֶסֶת לְתוֹכוֹ אֵין יוֹצֵאת הֵימֶנוּ בְּשָׁלוֹם, אֶלָּא נֶחְתֶּכֶת אֵבָרִים־אֵבָרִים, כָּךְ שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם קָשָׁה לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִכָּל־שִׁעְבּוּדִין שֶׁבָּעוֹלָם. מֵעוֹלָם לֹא יָצָא עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה בֶּן־חוֹרִין מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא הָגָר בִּלְבָד.

דָּבָר אַחֵר: “מִתּוֹךְ הַסְּנֶה” – אָמַר רַ' יוֹסֵי: וְלָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? אֶלָּא מַה־דַּרְכּוֹ שֶׁל סְנֶה, אָדָם מַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹכוֹ אֵינוֹ נִזּוֹק, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹצָיו כְּפוּפִין לְמָטָּה, וְאִם בִּקֵּשׁ לְהוֹצִיא אֶת־יָדוֹ – הַקּוֹצִין תּוֹפְשִׂין אוֹתָהּ; כָּךְ כְּשֶׁיָּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם – קִבְּלוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִיא, בְּמֵיטַב הָאָרֶץ הוֹשֵׁב אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אַחֶיךָ”¹⁶²⁸, וְכֵוָן שֶׁבִּקְשׁוּ לָצֵאת – תָּפְשׂוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”¹⁶²⁹ (מכיל' דרשב"י).

ל שָׁאַל גּוֹי אֶחָד אֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְדַבֵּר עִם משֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וְלֹא מֵאִילָן אַחֵר? אָמַר לוֹ: אִלּוּ דִבֶּר עִמּוֹ מִתּוֹךְ חָרוּב¹⁶³⁰ אוֹ מִתּוֹךְ שִׁקְמָה כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנוּ; אֶלָּא לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק¹⁶³¹ אִי־אֶפְשָׁר, לָמָּה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה? לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם פָּנוּי¹⁶³² בָּאָרֶץ בְּלֹא שְׁכִינָה, אֲפִלּוּ סְנֶה (שמ“ר ב; שהש”ר ג).

לא “הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל”¹⁶³³ – לָמָּה הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה כָּעִנְיָן הַזֶּה? לְפִי שֶׁהָיָה משֶׁה מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא יִהְיוּ הַמִּצְרִים מְכֵלִים אֶת־יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֵשׁ בּוֹעֶרֶת [וּסְנֶה] אֵינֶנּוּ אֻכָּל. אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁהַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ הַמִּצְרִים אֵינָם יְכוֹלִים לְכַלּוֹת אֶת־יִשְׂרָאֵל (שמ"ר ב).

לב “משֶׁה משֶׁה”¹⁶³⁴ – אֵין בּוֹ פֶּסֶק¹⁶³⁵. לָמָּה כֵּן? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁנָּתוּן עָלָיו מַשְּׂאוֹי גָּדוֹל וְקוֹרֵא: פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי קְרוֹבִי! פְּרוֹק¹⁶³⁶ מֵעָלַי מַשְּׂאוֹי זֶה (שם).

לג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בַּר נְחֶמְיָה: בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל משֶׁה – טִירוֹן¹⁶³⁷ הָיָה משֶׁה לִנְבוּאָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם נִגְלֶה אֲנִי עָלָיו בְּקוֹל גָּדוֹל – אֲנִי מְבַעֲתוֹ¹⁶³⁸, בְּקוֹל נָמוּךְ – בּוֹסֵר¹⁶³⁹ הוּא עַל הַנְּבוּאָה. מֶה עָשָׂה? נִגְלָה עָלָיו בְּקוֹלוֹ שֶׁל אָבִיו. אָמַר משֶׁה: “הִנֵּנִי” – מָה אַבָּא מְבַקֵּשׁ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵינִי אָבִיךָ, אֶלָּא אֱלֹהֵי אָבִיךָ, בְּפִתּוּי¹⁶⁴⁰ בָּאתִי אֵלֶיךָ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְיָרֵא (שם ג).

לד “וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו”¹⁶⁴¹ – רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: לֹא יָפֶה עָשָׂה משֶׁה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו: שֶׁאִלּוּלֵי לֹא הִסְתִּיר פָּנָיו גִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה מַה־לְמַעְלָה וּמַה־לְּמָטָּה, מַה־שֶׁהָיָה וּמַה־שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת; וּבַסּוֹף בִּקֵּשׁ לִרְאוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַרְאֵנִי נָא אֶת־כְּבֹדֶךָ”¹⁶⁴². אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: אֲנִי בָאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים וְהִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ; עַכְשָׁו אֲנִי אוֹמֵר לְךָ “כִּי לֹא־יִרְאֵנִי הָאָדָם וָחָי”¹⁶⁴³. כְּשֶׁבִּקַּשְׁתִּי לֹא בִקַּשְׁתָּ, עַכְשָׁו שֶׁבִּקַּשְׁתָּ – אֲנִי אֵינִי מְבַקֵּשׁ. וְרַ' הוֹשַׁעְיָא רַבָּה אָמָר: יָפֶה עָשָׂה משֶׁה שֶׁהִסְתִּיר פָּנָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: אֲנִי בָאתִי לְהַרְאוֹת לְךָ פָּנִים וְחָלַקְתָּ לִי כָבוֹד וְהִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ – חַיֶּיךָ¹⁶⁴⁴, שֶׁאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת אֶצְלִי בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה, לֹא לֶאֱכוֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, וְאַתָּה עָתִיד לֵהָנוֹת¹⁶⁴⁵ מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו”¹⁶⁴⁶ (שם).

לה “וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָאֱלֹהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל־פַּרְעֹה”¹⁶⁴⁷ – אָמַר רַ' נְהוֹרַאי: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה אוֹמֵר לִי “לֵךְ וְהוֹצֵא אֶת־יִשְׂרָאֵל”, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּכָל הָאוֹכְלוֹסִין¹⁶⁴⁸ הַלָּלוּ? הֵיכָן אֲנִי מַשְׁכִּינָם בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה? מִנַּיִן לִי לְסַפֵּק¹⁶⁴⁹ בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה? כַּמָּה חַיּוֹת¹⁶⁵⁰ יֵשׁ בָּהֶם, כַּמָּה מְעֻבָּרוֹת יֵשׁ בָּהֶם, כַּמָּה תִּינוֹקוֹת יֵשׁ בָּהֶם, כַּמָּה מִינֵי מְזוֹנוֹת הִתְקַנְתָּ לָהֶם לַחַיּוֹת שֶׁבָּהֶם, כַּמָּה מִינֵי רִכּוּכִין¹⁶⁵¹ הִתְקַנְתָּ לְמְעֻבָּרוֹת, כַּמָּה קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים הִתְקַנְתָּ לַתִּינוֹקוֹת? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מֵחֲרָרָה¹⁶⁵² שֶׁנָּטְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּיָדָם מִמִּצְרַיִם וּמַסְפִּיק לָהֶם שְׁלשִׁים יוֹם אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ אֲנִי עָתִיד לְהַנְהִיגָם (שם; שה"ש א).

לו “אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה”¹⁶⁵³ – אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: אֲנִי הָיִיתִי עִמָּכֶם¹⁶⁵⁴ בְּשִׁעְבּוּד זֶה¹⁶⁵⁵ וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמָּכֶם בְּשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת¹⁶⁵⁶. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, דַּיָּה לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ¹⁶⁵⁷! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם – “אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם”¹⁶⁵⁸ (בר' ט:).

לז “וְאֶת־הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ”¹⁶⁵⁹ – הַמַּטֶּה שֶׁנִּבְרָא בֵין־הַשְּׁמָשׁוֹת¹⁶⁶⁰ נִמְסַר לְאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן־עֵדֶן, וְאָדָם מְסָרוֹ לַחֲנוֹךְ, וַחֲנוֹךְ לְשֵׁם, וְשֵׁם לְאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם לְיִצְחָק, וְיִצְחָק לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב הוֹלִיכוֹ לְמִצְרַיִם וּמְסָרוֹ לְיוֹסֵף בְּנוֹ. וּכְשֶׁמֵּת יוֹסֵף נִטַּלְטֵל¹⁶⁶¹ כָּל בֵּיתוֹ וְנִתַּן בַּפַּלְטִין שֶׁל פַּרְעֹה, וְהָיָה יִתְרוֹ אֶחָד מֵחַרְטֻמֵּי מִצְרָיִם, וְרָאָה אֶת הַמַּטֶּה וְאֶת־הָאוֹתוֹת שֶׁעָלָיו וְחָמַד אוֹתוֹ בְּלִבּוֹ, וּלְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ וּנְטָעוֹ בְּתוֹךְ גַּן־בֵּיתוֹ, וְלֹא הָיָה אָדָם יָכוֹל לִקְרֹב אֵלָיו, עַד שֶׁבָּא משֶׁה לְאֶרֶץ מִדְיָן, וְנִכְנַס לְתוֹךְ גַּן בֵּיתוֹ, וְרָאָה אֶת־הַמַּטֶּה, וְקָרָא אֶת־הָאוֹתִיּוֹת שֶׁעָלָיו, וְשָׁלַח יָדוֹ וּלְקָחוֹ. וְרָאָה יִתְרוֹ וְאָמָר: זֶה עָתִיד לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם, לְפִיכָךְ נָתַן לוֹ צִפּוֹרָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה (פדר“א; ילק”ש).

ו. משֶׁה חוֹזֵר לְמִצְרָיִם

לח “וַיֵּלֵךְ משֶׁה”¹⁶⁶² – לְהֵיכָן הָלָךְ? שֶׁהָלַךְ לִטּוֹל¹⁶⁶³ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: לְהֵיכָן אַתָּה מוֹלִיכָם? אָמַר לוֹ: לְמִצְרָיִם. אָמַר לוֹ יִתְרוֹ: אוֹתָם שֶׁהֵם בְּמִצְרַיִם מְבַקְּשִׁים לָצֵאת – וְאַתָּה מוֹלִיכָם? אָמַר לוֹ: לְמָחָר [יִשְׂרָאֵל] עֲתִידִים לָצֵאת וְלַעֲמוֹד עַל הַר סִינַי לִשְׁמוֹעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “אָנֹכִי יְיָ אֱלהֶיךָ”¹⁶⁶⁴ – וּבָנַי לֹא יִשְׁמְעוּ כְמוֹהֶם! מִיָּד “וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם”¹⁶⁶⁵ – אָמַר לוֹ: לֵךְ לְשָׁלוֹם וְתִכָּנֵס לְשָׁלוֹם וְתָבוֹא לְשָׁלוֹם (שמ"ר ד).

לט “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם”¹⁶⁶⁶ – אָמַר רַ' רְאוּבֵן: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה בְּמִדְיָן “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם” נֶחֱלַק הַדִּבּוּר לִשְׁנֵי קוֹלוֹת וְנַעֲשָׂה דוּ־פַרְצוּפִים¹⁶⁶⁷, וְהָיָה משֶׁה שׁוֹמֵעַ בְּמִדְיָן “לֵךְ שֻׁב מִצְרָיִם” וְאַהֲרֹן שׁוֹמֵעַ [בְּמִצְרַיִם] “לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה”¹⁶⁶⁸, הֱוֵי – “יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת”¹⁶⁶⁹ (שמ"ר ח).

מ “וַיִּקַּח משֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו”¹⁶⁷⁰ – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא] לְאַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה"¹⁶⁷¹. יָצָא לִקְרָאתוֹ וְהָיָה מְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ. אָמַר לוֹ: משֶׁה! הֵיכָן הָיִיתָ כָל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: בְּמִדְיָן. אָמַר לוֹ: מַה טַּף וְנָשִׁים אֵלּוּ עִמָּךְ? אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי וּבָנָי. – וּלְאָן אַתָּה מוֹלִיכָם? – לְמִצְרָיִם. אָמַר לוֹ: עַל הָרִאשׁוֹנִים¹⁶⁷² אָנוּ מִצְטַעֲרִים, וְעַכְשָׁו נִצְטַעֵר גַּם בְּאֵלּוּ! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר [משֶׁה] לְצִפּוֹרָה: לְכִי לְבֵית אָבִיךְ. לְכָךְ נֶאֱמַר: “אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ”¹⁶⁷³.

ז. משֶׁה לִפְנֵי פַרְעֹה

מא “וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה”¹⁶⁷⁴ – וְהֵיכָן הָלְכוּ הַזְּקֵנִים, שֶׁלֹּא חָשַׁב אוֹתָם עִמָּהֶם, שֶׁכְּבָר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־מֶלֶךְ מִצְרָיִם”¹⁶⁷⁵? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָלְכוּ עִמָּהֶם הַזְּקֵנִים וְהָיוּ מְגַנְּבִים אֶת־עַצְמָם וְנִשְׁמָטִים אֶחָד־אֶחָד, שְׁנַיִם־שְׁנַיִם וְהָלְכוּ לָהֶם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַפְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה לֹא נִמְצָא אֶחָד, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר: “וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן”¹⁶⁷⁶, וְהֵיכָן הַזְּקֵנִים? אֶלָּא שֶׁהָלְכוּ לָהֶם. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּךְ עֲשִׂיתֶם? חַיֵּיכֶם, שֶׁאֲנִי פוֹרֵעַ¹⁶⁷⁷ לָכֶם. אֵימָתָי? בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשׁה וְאַהֲרֹן עִם הַזְּקֵנִים לְהַר־סִינַי לְקַבֵּל תּוֹרָה הֶחֱזִירָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ־לָנוּ בָזֶה”¹⁶⁷⁸.

“וַיֹּאמְרוּ אֶל־פַּרְעֹה כֹּה־אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת־עַמִּי” וְגוֹ‘¹⁶⁷⁹ – אָמַר רַ’ חִיָּא בַּר אַבָּא: אוֹתוֹ הַיּוֹם יוֹם פְּרָזְבַּטְיָא¹⁶⁸⁰ שֶׁל פַּרְעֹה הָיָה, וּבָאוּ כָל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב לְכַבְּדוֹ, וְהֵבִיאוּ דּוֹרָאוֹת¹⁶⁸¹ שֶׁל עֲטָרוֹת וְהָיוּ מְעַטְּרִים אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה קוֹזְמוֹקְרָטוֹר¹⁶⁸² עַל כָּל־הַמְּלָכִים. מִשֶּׁעִטְּרוּ אוֹתוֹ הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹמְדִים עַל פֶּתַח פְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה. נִכְנְסוּ עֲבָדָיו וְאָמָרוּ: שְׁנֵי זְקֵנִים עוֹמְדִים עַל הַפָּתַח. אָמַר לָהֶם: יַעֲלוּ. וְאַרְבַּע מֵאוֹת פְּתָחִים הָיוּ לַפְּלָטוֹרִין שֶׁל פַּרְעֹה וְעַל כָּל פֶּתַח וָפֶתַח אֲרָיוֹת וְדֻבִּים [וּשְׁאָר] חַיּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיְתָה בִרְיָה יְכוֹלָה לִכָּנֵס שָׁם עַד שֶׁהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתָם בָּשָׂר. וּכְשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם, סוֹבְבִים וּמְלַחֲכִים רַגְלֵיהֶם, וְהִתְחִילוּ לְלַוּוֹתָם עַד שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי פַרְעֹה. כֵּוָן שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה רָאוּ אוֹתָם הַמְּלָכִים שֶׁהֵם דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְרוֹם קוֹמָתָם כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן, וְגַלְגַלֵּי עֵינֵיהֶם כְּגַלְגַלֵּי כוֹכַב הַנֹּגַהּ, וּזְקָנוֹת שֶׁלָּהֶם כְּאֶשְׁכְּלוֹת תְּמָרָה, וְזִיו פְּנֵיהֶם כְּזִיו הַחַמָּה, וּמַטֵּה אֱלֹהִים שֶׁל סְנַפִּירִינוֹן¹⁶⁸³ בְּיָדָם, שֶׁחָקוּק עָלָיו שֵׁם־הַמְפֹרָשׁ, וְדִבּוּר פִּיהֶם כְּאֵשׁ־שַׁלְהָבֶת – מִיָּד נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הַמְּלָכִים כֻּלָּם וַאֲחָזָם זִיעַ¹⁶⁸⁴ וּרְתֵת וְחַלְחָלָה, וְהֵסִירוּ כִתְרֵיהֶם מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם. הָיָה יוֹשֵׁב פַּרְעֹה וּמִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁמָּא יְעַטְּרוּ אוֹתוֹ, אוֹ שֶׁמָּא יִתְּנוּ לוֹ כְתָבִים¹⁶⁸⁵ – וְאַף לֹא שָׁאֲלוּ בִשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם: מִי אַתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: שְׁלוּחָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָנוּ. – מָה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים? – אָמְרוּ לוֹ: “כֹּה־אָמַר יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שַׁלַּח אֶת־עַמִּי” וְגוֹ'¹⁶⁸⁶. אוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס וְאָמָר: “מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת־יִשְׂרָאֵל”¹⁶⁸⁷, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לִשְׁלֹחַ לִי עֲטָרָה, אֶלָּא בִדְבָרִים אַתֶּם בָּאִים עָלָי – “לֹא יָדַעְתִּי אֶת־יְיָ, וְגַם אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”. אָמַר לָהֶם: הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֲחַפֵּשׂ בְּסֵפֶר שֶׁלִּי. מִיָּד נִכְנַס לְבֵית־גְּנָזָיו וְהוֹצִיא דִפְתְּרָא¹⁶⁸⁸ שֶׁל אֱלוֹהוּת. הִתְחִיל קוֹרֵא: אֱלֹהֵי מוֹאָב וֵאלֹהֵי עַמּוֹן וֵאלֹהֵי צִידוֹן. אָמַר לָהֶם: חִפַּשְׂתִּי שְׁמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם בְּבֵית־גְּנָזַי וְלֹא מְצָאתִיו.

אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְכֹהֵן שֶׁהָיָה לוֹ עֶבֶד שׁוֹטֶה, יָצָא הַכֹּהֵן חוּץ לַמְּדִינָה, הָלַךְ הָעֶבֶד לְבַקֵּשׁ אֶת־רַבּוֹ¹⁶⁸⁹ בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת¹⁶⁹⁰. הִתְחִיל צֹוֵחַ לִבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹמְדִים שָׁם: לֹא רְאִיתֶם בְּכָאן רַבִּי? אָמְרוּ לוֹ: מִי הוּא רַבֶּךָ? אָמַר לָהֶם: פְּלוֹנִי כֹהֵן. אָמְרוּ לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, כֹּהֵן אַתָּה מְבַקֵּשׁ בְּבֵית־הַקְּבָרוֹת! כָּךְ אָמְרוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן לְפַרְעֹה: שׁוֹטֶה, וְכִי מְבַקְּשִׁים חַיִּים אֵצֶל מֵתִים? הָאֱלֹהוּת שֶׁבְּיָדְךָ מֵתִים הֵם, אֲבָל אֱלֹהֵינו הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם.

אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בָּחוּר הוּא אוֹ זָקֵן הוּא? כַּמָּה שְׁנוֹתָיו? כַּמָּה עֲיָרוֹת כָּבָשׁ? כַּמָּה מְדִינוֹת לָכָד? כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לוֹ מִיּוֹם שֶׁעָלָה לְמַלְכוּת? אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהֵינו כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם, הוּא הָיָה עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם וְהוּא יִהְיֶה בְּסוֹף כָּל־הָעוֹלָם, וְהוּא יְצָרְךָ וְנָתַן בְּךָ רוּחַ חַיִּים. אָמַר לָהֶם: וּמַה־מַּעֲשָׂיו? אָמְרוּ לוֹ: נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, קוֹלוֹ חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים, קַשְׁתּוֹ אֵשׁ, חִצָּיו שַׁלְהֶבֶת, רָמְחוֹ לַפִּיד, מָגִנּוֹ עֲנָנִים, חַרְבּוֹ בָרָק, יוֹצֵר הָרִים וּגְבָעוֹת, מְכַסֶּה שָׁמַיִם בְּעָבִים, מוֹרִיד גְּשָׁמִים וּטְלָלִים, מַפְרִיחַ דְּשָׁאִים, וּמְדַשֵּׁן פֵּרוֹת, וְעוֹנֶה חַיּוֹת¹⁶⁹¹, צָר הָעֻבָּר¹⁶⁹² בִּמְעֵי אִמּוֹ וּמוֹצִיאוֹ לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מֵסִיר מְלָכִים וּמֵקִים מְלָכִים. אָמַר לָהֶם: מִתְּחִלָּה שֶׁקֶר אַתֶּם אוֹמְרִים, כִּי אֲנִי הוּא אָדוֹן הָעוֹלָם וַאֲנִי בָּרָאתִי עַצְמִי וְאֶת־נִילוֹס. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קִבֵּץ כָּל־חַכְמֵי מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם: שְׁמַעְתֶּם שְׁמוֹ שֶׁל אֱלהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא “בֶּן־חֲכָמִים, בֶּן־מַלְכֵי־קֶדֶם”¹⁶⁹³. הֱשִׁיבָם: אֱלוֹהַּ שֶׁלָּכֶם אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא – “מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ”?¹⁶⁹⁴ (שמ“ר ה; שם ח; תנח' וארא; ילק”ש שם).

ח. קְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד

מב “וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”¹⁶⁹⁵ – מִנָּה אֶת־הַנּוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהַשּׁוֹטְרִים נִתְמַנּוּ עַל יֶתֶר הָעָם, וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם: “לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם”¹⁶⁹⁶, הָיוּ הַנּוֹגְשִׂים בָּאִים וּמוֹנִים הַלְּבֵנִים; נִמְצְאוּ חֲסֵרוֹת, הָיוּ הַנּוֹגְשִׂים מַכִּים אֶת־הַשּׁוֹטְרִים, וְהַשּׁוֹטְרִים הָיוּ מֻכִּים עַל יֶתֶר הָעָם וְלֹא הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתָם בְּיַד הַנּוֹגְשִׂים. אָמְרוּ: מוּטָב לָנוּ לִלְקוֹת, וְלֹא יִכָּשֵׁל יֶתֶר הָעָם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: “אֶסְפָה־לִי שִׁבְעִים אִישׁ”¹⁶⁹⁷, אָמַר משֶׁה: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי רָאוּי וּמִי אֵינוֹ רָאוּי. אָמַר לוֹ: “אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו”¹⁶⁹⁸ – אוֹתָם הַשּׁוֹטְרִים שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם לִלְקוֹת¹⁶⁹⁹ עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם בְּמַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים, הֵם יָּבֹאוּ וְיִטְּלוּ בַּגְּדֻלָּה הַזּוֹ (תנה"ק בהעלותך).

מג “וְעַתָּה לְכוּ עִבְדוּ וְתֶבֶן לֹא־יִנָּתֵן לָכֶם”¹⁷⁰⁰ – הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְקוֹששים אֶת־הַקַּשׁ בַּמִּדְבָּר וְרוֹמְסִים בַּחֹמֶר וּבַקַּשׁ; הָיָה הַקַּשׁ נוֹקֵב אֶת־עִקְבֵיהֶם וְהַדָּם מִתְבּוֹסֵס בַּחֹמֶר. רָחֵל בַּת־בְּנוֹ שֶׁל שׁוּתֶלַח הָיְתָה הָרָה לָלֶדֶת וְרָמְסָה בַחֹמֶר עִם בַּעְלָהּ וְיָצָא הַוָּלָד מִמֵּעֶיהָ וְנִתְעָרֵב בְּתוֹךְ הַמַּלְבֵּן¹⁷⁰¹, וְיָרַד מִיכָאֵל וְהֶעֱלָהוּ לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד. בְּאוֹתוֹ לַיְלָה נִגְזַר גְּזַר־דִּין עַל מִצְרָיִם (פדר"א מח).

מד “לָתֶת־חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ”¹⁷⁰² – אָמַר רַ' יְהוּדָה הַלֵּוִי בְּרַ' שָׁלוֹם: אָמְרוּ לְמשֶׁה: לְמָה אָנוּ דוֹמִים? לְשֶׂה שֶׁבָּא הַזְּאֵב לִטּוֹל אוֹתוֹ, רָץ הָרוֹעֶה אַחֲרָיו לְהַצִּילוֹ מִפִּי הַזְּאֵב. בֵּין הָרוֹעֶה וּבֵין הַזְּאֵב נִבְקַע הַשֶּׂה. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: משֶׁה, בֵּינְךָ לְבֵין פַּרְעֹה אָנוּ מֵתִים (שמ"ר ה).

מה אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּרַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי לַאֲלֶכְסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּמָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי: בֹּא וְאַרְאֲךָ מֶה עָשׂוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ: מֵהֶם טִבְּעוּ בַיָּם, מֵהֶם הָרְגוּ בֶחָרֶב, מֵהֶם מִעֲכוּ בַבִּנְיָן. וְעַל דָּבָר זֶה נֶעֱנַשׁ משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמֵאָז בָּאתִי אֶל־פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה”¹⁷⁰³. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חֲבָל¹⁷⁰⁴ עַל אֵלּוּ שֶׁאָבְדוּ וְאֵינָם! הֲרֵי כַמָּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּ“אֵל שַׁדֵּי” וְלֹא הִרְהֲרוּ עַל מִדּוֹתַי¹⁷⁰⁵ וְלֹא אָמְרוּ לִי: מַה־שְּׁמֶךָ? אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם: “קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה”¹⁷⁰⁶, בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִקְבֹּר אֶת־שָׂרָה וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף – וְלֹא הִרְהֵר עַל מִדּוֹתָי; אָמַרְתִּי לְיִצְחָק: “גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָ”¹⁷⁰⁷, בִּקְשׁוּ עֲבָדָיו מַיִם לִשְׁתּוֹת וְלֹא מָצְאוּ עַד שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה¹⁷⁰⁸ – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָי; אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב: “הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה”¹⁷⁰⁹, בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטוֹעַ אָהֳלוֹ וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׂיטָה – וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי, וְלֹא אָמְרוּ לִי “מַה־שְּׁמֶךָ”? וְאַתָּה אָמַרְתָּ לִי: “מַה־שְּׁמֶךָ” בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר לִי: “וְהַצֵּל לֹא־הִצַּלְתָּ אֶת־עַמֶּךָ”¹⁷¹⁰. “עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה”¹⁷¹¹ – בְּמִלְחֶמֶת פַּרְעֹה אַתָּה רוֹאֶה, וְאִי אַתָּה רוֹאֶה בְּמִלְחֶמֶת שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים¹⁷¹² (סנה' קיא.).

מו “וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָמָּה¹⁷¹³ משֶׁה וְאַהֲרֹן”¹⁷¹⁴ – מַהוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם לָמָה וְדִבְרֵיכֶם לָמָה. “לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם”¹⁷¹⁵ – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּנוּי¹⁷¹⁶ הָיָה מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם פְּנוּיִםִ אַתֶּם אוֹמְרִים: “נֵלְכָה… וְנִזְבְּחָה לַייָ אֱלֹהֵינו”¹⁷¹⁷ – לְכוּ לְסִבְלֹתֵיכֶם! (שמ"ר ה').

מז “תִּכְבֵּד הָעֲבֹדָה עַל־הָאֲנָשִׁים”¹⁷¹⁸ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ בְיָדָם מְגִלּוֹת, שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין¹⁷¹⁹ בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גּוֹאֲלָם, לְפִי שֶׁהָיוּ נוֹחִין¹⁷²⁰ בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם פַּרְעֹה: “תִּכְבֵּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ־בָהּ וְאַל־יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי־שָׁקֶר”¹⁷²¹ – אַל יְהוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין וְאַל יִהְיוּ נְפֵשִׁים¹⁷²² בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (שם).

ט. הָאוֹתוֹת וְהַמַּכּוֹת

מח “וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת־מַטֵּהוּ… וַיִּקְרָא גַּם־פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים”¹⁷²³ – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל פַּרְעֹה מְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם וּמְקַרְקֵר¹⁷²⁴ אַחֲרֵיהֶם כְּתַרְנְגֹלֶת, וְאוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ אוֹתוֹתָיו שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם! בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בְּנֵי־אָדָם מוֹלִיכִים פְּרַקְמַטְיָא¹⁷²⁵ לְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים לָהּ, כְּלוּם מְבִיאִין מוּרְיָס¹⁷²⁶ לְאַסְפַּמְיָא, דָּגִים לְעַכּוֹ… אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַכְּשָׁפִים בִּרְשׁוּתִי הֵם? מִיָּד שָׁלַח וְהֵבִיא תִּינוֹקוֹת מִן אִסְכּוֹלֵי¹⁷²⁷ שֶׁלָּהֶם וְעָשׂוּ אַף הֵם כָּךְ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: רְאִי, הֵיאַךְ בָּאוּ הַיְּהוּדִים לְשַׂחֵק בִּי – וְעָשְׂתָה כָּךְ.

“וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ”¹⁷²⁸ – אָמְרוּ יוֹחָנִי וּמַמְרֵא¹⁷²⁹ לְמֹשֶׁה: תֶּבֶן אַתָּה מַכְנִיס לַעֲפָרַיִם¹⁷³⁰. אָמַר לָהֶם משֶׁה: הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: לְמָתָא יַרְקָא, יַרְקָא שְׁקִיל (לְעִיר שֶׁל יְרָקוֹת הָבֵא יְרָקוֹת) (שמ“ר ט‘; מנח’ פה.; תנה”ק וארא).

מט “כָּל־רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל” – זֶה פַּרְעֹה שֶׁהָיָה מַלְעִיג עַל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהָיָה סָבוּר¹⁷³¹, שֶׁמַּעֲשֵׂי כְשָׁפִים הֵם מַה שֶּׁעָשׂוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְקָרָא לְכָל בְּנֵי־בֵיתוֹ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָם¹⁷³². בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם יִבְלַע תַּנִּין אֶת־תַּנִּינֵיהֶם שֶׁל מִצְרַיִם מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, נָחָשׁ בּוֹלֵעַ נָחָשׁ, אֶלָּא יַחֲזוֹר לִבְרִיָּתוֹ¹⁷³³ וְיִבְלַע אֶת־תַּנִּינֵיהֶם.

“וַיִּבְלַע מַטֵּה־אַהֲרֹן אֶת־מַטֹּתָם”¹⁷³⁴ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: נֵס בְּתוֹךְ נֵס, מְלַמֵּד שֶׁחָזַר הַמַּטֶּה מַטֶּה כִבְרִיָּתוֹ וּבָלַע אוֹתָם. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כֵּן תָּמַהּ וְאָמָר: וּמָה אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה: בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ – עַכְשָׁו הוּא בוֹלֵעַ אוֹתוֹ. אָמַר רַ' יוֹסֵי בְּרַ' חֲנִינָא: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַמַּטֶּה, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁבָּלַע כָּל־אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ, שֶׁהָיוּ רַבִּים¹⁷³⁵ לַעֲשׂוֹת מֵהֶם עֲשָׂרָה עֳמָרִים – וְלֹא הֹעֲבָה¹⁷³⁶, וְכָל־מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָמַר: זֶה מַטֵּה אַהֲרֹן (שמ"ר ט).

נ “כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה”¹⁷³⁷ – אָמְרוּ: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לַאֲרִי וְחַיּוֹת וְשׁוּעָל שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בִּסְפִינָה, וְהַחֲמוֹר גּוֹבֶה¹⁷³⁸ מֶכֶס מִן הַסְּפִינָה. אָמַר לָהֶם הַחֲמוֹר: תְּנוּ לִי מֶכֶס. אָמַר לוֹ שׁוּעָל לַחֲמוֹר: כַּמָּה עַזִּים פָּנֶיךָ! אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁמֶּלֶךְ שֶׁבַּחַיּוֹת עִמָּנוּ וְאַתָּה שׁוֹאֵל מֶכֶס? אָמַר לוֹ הַחֲמוֹר: מִן הַמֶּלֶךְ אֲנִי נוֹטֵל וְלִגְנָזָיו¹⁷³⁹ אֲנִי מַכְנִיס. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: קָרְבוּ לִי הַסְּפִינָה – וְיָצָא וּטְרָפוֹ לַחֲמוֹר וּנְתָנוֹ לַשּׁוּעָל. אָמַר לוֹ: סַדֶּר־לִי אֵבָרָיו שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה. הָלַךְ הַשּׁוּעָל וְסִדְּרָם. רָאָה לִבּוֹ, נְטָלוֹ וַאֲכָלוֹ. כְּשֶׁבָּא הָאֲרִי מָצָא אֵבָרָיו נְתוּחִים, אָמַר לוֹ: לִבּוֹ שֶׁל שׁוֹטֶה זֶה הֵיכָן הוּא? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! לֹא הָיָה לוֹ לֵב, שֶׁאִלּוּ הָיָה לוֹ לֵב לֹא הָיָה נוֹטֵל מֶכֶס מִן הַמֶּלֶךְ. אַף כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע, אִלּוּ הָיָה לוֹ לֵב, לֹא הָיָה אוֹמֵר לְמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים: תֶּן־לִי דוֹרוֹן¹⁷⁴⁰ (ילק"ש וארא).

נא “הֶן־אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה”¹⁷⁴¹ – בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, בָּשָׂר־וָדָם שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא רָעָה עַל שׂוֹנְאוֹ – פִּתְאֹם מֵבִיא עָלָיו עַד שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בּוֹ; וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַתְרֶה¹⁷⁴² לְפַרְעֹה עַל כָּל־מַכָּה וּמַכָּה, כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב¹⁷⁴³ בּוֹ (שמ"ר ט).

נב “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן”¹⁷⁴⁴ – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: לָמָּה לֹא לָקוּ הַמַּיִם עַל יְדֵי משֶׁה? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַמַּיִם שֶׁשְּׁמָרוּךָ בְּשָׁעָה שֶׁהֻשְׁלַכְתָּ לַיְאוֹר – אֵינוֹ דִין¹⁷⁴⁵ שֶׁיִּלְקוּ עַל יָדֶךָ; חַיֶּיךָ, לֹא יִלְקוּ אֶלָּא עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שם).

נג לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם מַכַּת דָּם תְּחִלָּה? שֶׁהָיוּ פַרְעֹה וְהַמִּצְרִים עוֹבְדִים לַיְאוֹר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ וְהַכֵּה אֶת־אֱלהֵיהֶם לִפְנֵיהֶם. מְשַׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: מְחוֹ¹⁷⁴⁶ אֱלָהַיָּא וְיִבְעֲתוּן כֻּמְרַיָּא, שֶׁאֵין נִפְרָע מִן הָאֻמָּה אֶלָּא אִם כֵּן נִפְרָע¹⁷⁴⁷ מֵאֱלֹהֶיהָ תְּחִלָּה.

“עַל נַהֲרֹתָם”¹⁷⁴⁸ – בְּכָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ הַמַּיִם נַעֲשׂוּ דָּם. “וְעַל כָּל־מִקְוֶה מֵימֵיהֶם”¹⁷⁴⁹ – אֲפִלּוּ מַה־שֶּׁהָיָה בְקִיתוֹן¹⁷⁵⁰ נַעֲשָׂה דָם, וַאֲפִלּוּ מַה־שֶּׁהָיָה הַמִּצְרִי רוֹקֵק מִתּוֹךְ פִּיו נַעֲשָׂה דָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה דָם בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם”¹⁷⁵¹.

אָמַר רַ' אָבוּן הַלֵּוִי: מִמַּכַּת דָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הָיוּ הַמִּצְרִים וְיִשְׂרָאֵל נְתוּנִים בְּבַיִת אֶחָד, וְהָיְתָה הַגִּגִּית¹⁷⁵² מְלֵאָה מַיִם, וְהָיָה הַמִּצְרִי הוֹלֵךְ לְמַלְאוֹת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ וְנַעֲשֵׂית דָּם, וְיִשְׂרָאֵל הוֹלֵךְ וְשׁוֹתֶה מַיִם מִתּוֹכָהּ. וְהַמִּצְרִי אוֹמֵר לוֹ: תֶּן לִי בְּיָדְךָ מְעַט מַיִם – וְנוֹתֵן לוֹ, נִמְצְאוּ בְיַד מִצְרִי דָּם. וְאוֹמֵר לוֹ: בּוֹא אֲנִי וְאַתָּה וְנִשְׁתֶּה מִן קְעָרָה אֶחָת, וְהָיָה יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם וְהַמִּצְרִי דָּם. וּכְשֶׁהָיָה מִצְרִי לוֹקֵחַ מַיִם מִיִּשְׂרָאֵל בְּדָמִים¹⁷⁵³ – הָיָה שׁוֹתֶה מָיִם. מִכָּאן הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל (תנה“ק וארא; שמ”ר ט).

נד אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּהָפְכוּ כָּל־הַמַּיִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹר” וְגוֹ'¹⁷⁵⁴ – מָשָׁל לְעֶבֶד שֶׁהָיָה לוֹקֶה לִפְנֵי רַבּוֹ, מִשֶּׁהָיָה לוֹקֶה עַל מֵעָיו הוֹפֵךְ עַצְמוֹ וְלוֹקֶה עַל כָּל־גּוּפוֹ; כָּךְ הָיָה הַיְאוֹר מֵהַפֵּךְ עַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בּוֹ הַמַּכָּה, וְלֹא הָיָה מוֹעִיל, שֶׁכֻּלּוֹ נֶהְפַּך לְדָם (שמ"ר ט).

נה בְּטַכְסִיס¹⁷⁵⁵ שֶׁל מְלָכִים הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲלֵיהֶם אֶת־הַמַּכּוֹת. מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם כְּשֶׁמְּדִינָה מוֹרֶדֶת עָלָיו מָה עוֹשֶׂה? מְשַׁלֵּחַ עָלֶיהָ לִגְיוֹנוֹת¹⁷⁵⁶ וְהֵם מַקִּיפִים עָלֶיהָ. בַּתְּחִלָּה סוֹכֵר¹⁷⁵⁷ אַמַּת־הַמַּיִם¹⁷⁵⁸ שֶׁלָּהֶם; חָזְרוּ¹⁷⁵⁹ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים¹⁷⁶⁰; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו יוֹרֶה¹⁷⁶¹ בָהֶם חִצִּים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִים¹⁷⁶²; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מֵבִיא עֲלֵיהֶם דֻּרְמְסָיוֹת¹⁷⁶³; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו זוֹרֵק בָּהֶם נֵפְטְ¹⁷⁶⁴; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בְלִסְטְרָאוֹת¹⁷⁶⁵; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו מְגָרֶה בָהֶם אוֹכְלוֹסִין¹⁷⁶⁶ הַרְבֵּה; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו אוֹסֵר אוֹתָם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים; חָזְרוּ – מוּטָב, וְאִם לָאו הוֹרֵג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, בַּתְּחִלָּה סָכַר אַמַּת־הַמַּיִם שֶׁלָּהֶם – “וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם”¹⁷⁶⁷; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם קוֹלָנִים – אֵלּוּ הַצְפַרְדְּעִים, שֶׁקִּרְקוּרָן¹⁷⁶⁸ הָיָה קָשֶׁה לָהֶם בְּיוֹתֵר, שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת לְתוֹךְ כְּרֵסָם וְעוֹשׂוֹת “קוֹקוֹ”¹⁷⁶⁹; לֹא חָזְרוּ, יָרָה עֲלֵיהֶם חִצִּים – אֵלּוּ הַכִּנִּים, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִין בְּגוּפָם שֶׁל מִצְרַיִם כְּחֵץ זֶה; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם בַּרְבָּרִים – זֶה עָרֹב; לֹא חָזְרוּ, הֵבִיא עֲלֵיהֶם דֻּרְמְסָיוֹת – זֶה הַדֶּבֶר, וְהָרַג אֶת־מִקְנֵיהֶם; לֹא חָזְרוּ, זָרַק בָּהֶם נֵפְטְ – זֶה הַשְּׁחִין; לֹא חָזְרוּ, הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אַבְנֵי בְלִסְטְרָאוֹת – זֶה הַבָּרָד; לֹא חָזְרוּ, גֵּרָה בָהֶם אוֹכְלוֹסִין הַרְבֵּה – זֶה הָאַרְבֶּה; לֹא חָזְרוּ, חֲבָשָׁם¹⁷⁷⁰ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים – זֶה הַחשֶׁךְ; לֹא חָזְרוּ, הָרַג גְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם – וַייָ הִכָּה כָל־בְּכוֹר"¹⁷⁷¹.

כָּל מַה שֶּׁחָשְׁבוּ הַמִּצְרִים עַל יִשְׂרָאֵל, הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֵבִיא עֲלֵיהֶם: חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹאֲבִים מֵימֵיהֶם, לְפִיכָךְ – “וַיַּהֲפֹךְ לְדָם יְאֹרֵיהֶם”¹⁷⁷²; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ טוֹעֲנִים פְּרַגְמַטֵּיהֶם¹⁷⁷³, הֵבִיא עֲלֵיהֶם צְפַרְדְּעִים וְהָיוּ מְטָרְפִין אוֹתָם¹⁷⁷⁴; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂים לָהֶם בָּאָרֶץ¹⁷⁷⁵ – הִרְחִישׁ¹⁷⁷⁶ אֶת־הָאָרֶץ כִּנִּים; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ טוֹעֲנִים אֶת־בְּנֵיהֶם כְּפֵדְגּוֹג¹⁷⁷⁷ זֶה – שָׁלַח בָּהֶם עָרֹב: אֲרָיוֹת, זְאֵבִים, נְמֵרִים וְדֻבִּים וּנְחָשִׁים. הָיוּ לְמִצְרִי חֲמִשָּׁה בָנִים וְהָיָה נוֹתֵן לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָם לְשׁוּק בְּיָדוֹ. בָּא אֲרִי נוֹטֵל אֶחָד, זְאֵב – אֶחָד, דֹּב – אֶחָד, נָמֵר – אֶחָד, נָחָשׁ־שָׂרָף – אֶחָד. הָיָה יִשְׂרָאֵל נִכְנָס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל מִצְרִי לְבַדּוֹ. אוֹמֵר לוֹ הַמִּצְרִי: הֵיכָן בָּנָי? אוֹמֵר לוֹ יִשְׂרָאֵל: שֵׁב וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לְךָ חֶשְׁבּוֹן: בָּא הָאֲרִי נָטַל אֶחָד וְהַזְּאֵב – אֶחָד, הַדֹּב – אֶחָד וְהַנָּמֵר – אֶחָד, וְנָחָשׁ־שָׂרָף – אֶחָד. חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ רוֹעִים אֶת־מִקְנֵיהֶם – שָׁלַח אֶת־הַדֶּבֶר בְּמִקְנֵיהֶם; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם בַּלָּנִים¹⁷⁷⁸ – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הַשְּׁחִין; חָשְׁבוּ לְסָקְלָם בַּאֲבָנִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הַבָּרָד; חָשְׁבוּ שֶׁיִּהְיוּ כוֹרְמֵיהֶם – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הָאַרְבֶּה וְאָכַל אִילָנוֹתֵיהֶם; חָשְׁבוּ לְחָבְשָׁם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים – הֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־הַחֹשֶׁךְ; חָשְׁבוּ לַהֲרוֹג אוֹתָם – “וַייָ הִכָּה כָל־בְּכוֹר”¹⁷⁷⁹; חָשְׁבוּ לְשַׁקֵּעַ¹⁷⁸⁰ אוֹתָם בַּמָּיִם – “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם־סוּף”¹⁷⁸¹ (תנח' בא).

נו “וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת־אֶרֶץ מִצְרָיִם”¹⁷⁸² – רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: צְפַרְדֵּעַ אַחַת¹⁷⁸³ הָיְתָה וּמִלְאָה כָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה; עֲקִיבָא! מַה־לְּךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּה¹⁷⁸⁴ מִדַּבְּרוֹתֶיךָ וְלֵךְ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת – צְפַרְדֵּעַ אַחַת הָיְתָה, שָׁרְקָה לָהֶם¹⁷⁸⁵ וְהֵם בָּאוּ (סנהד' סז:).

נז “וְשָׁרַץ הַיְּאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ… וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ”¹⁷⁸⁶ – כְּשֶׁהָיְתָה הַמִּצְרִית לָשָׁה אֶת־הָעִסָּה וּמַסֶּקֶת אֶת־הַתַּנּוּר, בָּאִין הַצְּפַרְדְּעִים וְיוֹרְדִין לְתוֹךְ הָעִסָּה וְאוֹכְלִין אֶת־הַבָּצֵק, וְיוֹרְדִין לְתוֹךְ הַתַּנּוּר וּמְצַנְּנִין אוֹתוֹ וְנִדְבָּקוֹת בַּפַּת.

“וּבְכָה”¹⁷⁸⁷ – אָמַר רַ' אֶחָא: רְאָיָה¹⁷⁸⁸, שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה מַיִם, וְטִפָּה אַחַת יוֹרֶדֶת עַל לִבּוֹ, וְנִבְקַעַת שָׁם וְנַעֲשָׂה צְפַרְדֵּעַ. רַ' יוֹחָנָן אָמָר: כָּל־מָקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם עָפָר, וְהָיְתָה טִפָּה שֶׁל מַיִם בּוֹ, הָיָה נַעֲשֶׂה צְפַרְדֵּעַ. חִזְקִיָּה בְרַבִּי אָמָר: אִם כַּשִּׁיטָה הַזּוֹ – לֹא לָקוּ בָתֵּיהֶם שֶׁל גְּדוֹלִים, שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִם בְּשַׁיִשׁ וּבִפְסֵיפַס¹⁷⁸⁹, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הַצְּפַרְדֵּעַ עוֹלָה מִן הַתְּהוֹם וְאוֹמֶרֶת לַשַּׁיִשׁ: עֲשֵׂה לִי מָקוֹם, שֶׁאֶעֱלֶה וְאֶעֱשֶׂה רְצוֹן בּוֹרְאִי, וְהָיָה נִבְקָע הַשַּׁיִשׁ – וְעוֹלָה וְנוֹטֶלֶת בֵּית־הַסְּתָרִים¹⁷⁹⁰ שֶׁלָּהֶם וּמְסָרַסְתָּם¹⁷⁹¹ (שמ"ר י).

נח “וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה” וְגוֹ'¹⁷⁹² – כָּךְ דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים: כָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּצָרָה הֵם מַכְנִיעִים עַצְמָם, וְכֵוָן שֶׁהַצָּרָה עוֹבֶרֶת חוֹזְרִים לְקִלְקוּלָם¹⁷⁹³ (שם י', יב; תנה"ק וארא).

נט “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה אֱמֹר אֶל־אַהֲרֹן נְטֵה אֶת־מַטְּךָ וְהַךְ אֶת־עֲפַר הָאָרֶץ”¹⁷⁹⁴ – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: עָפָר שֶׁהֵגֵן עָלֶיךָ¹⁷⁹⁵ כְּשֶׁהָרַגְתָּ אֶת־הַמִּצְרִי, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּלְקֶה עַל יָדֶךָ (שמ"ר י).

ס “וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד”¹⁷⁹⁶ – נֵס בְּתוֹךְ נֵס¹⁷⁹⁷. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צְלוֹחִיּוֹת שֶׁל בָּרָד מְלֵאוֹת אֵשׁ, וְלֹא זוֹ מְכַלָּה זוֹ, וְלֹא זוֹ מְכַלָּה זוֹ. רַ' נְחֶמְיָה אָמָר: אֵשׁ וּבָרָד פְּתוּכִים¹⁷⁹⁸ זֶה בָזֶה. אָמַר רַ' חָנָן: טַעְמוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה – כְּפֶרֶט¹⁷⁹⁹ זֶה שֶׁל רִמּוֹן, שֶׁחַרְצַנּוֹ נִרְאֶה מִתּוֹכוֹ; וְטַעְמוֹ שֶׁל רַ' נְחֶמְיָה – כַּעֲשָׁשִׁית זוֹ, שֶׁמַּיִם וְשֶׁמֶן מְעֹרָבִים [בָּהּ] כְּאֶחָד וְהִיא דוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת מִתּוֹכָם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִשְׁנֵי לִגְיוֹנוֹת קָשִׁים שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים זֶה אֶת־זֶה. לְיָמִים הִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהָלְכוּ וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּת הַמֶּלֶךְ בְּיָחַד. כָּךְ אֵשׁ וּבָרָד צְהוּבִים¹⁸⁰⁰ זֶה לָזֶה, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן מִלְחַמְתָּהּ שֶׁל מִצְרַיִם עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם וְהִכּוּ בַמִּצְרִים. הֱוֵי: “וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד”. הָיָה יוֹשֵׁב מִצְרִי – נִכְוָה בַבָּרָד, עוֹמֵד – נִכְוָה בָאֵשׁ (שמ“ר יב; במ”ר יב; שהש"ר ג).

סא “הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר בָּרָד כָּבֵד מְאֹד”¹⁸⁰¹ – זַבְדִּי בֶן לֵוִי אָמָר: סָרַט לוֹ¹⁸⁰² סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל, אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן יֵרֵד מָחָר הַבָּרָד (שמ"ר יב).

סב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כֵּוָן שֶׁבָּא אַרְבֶּה שָׂמְחוּ הַמִּצְרִים, אָמָרוּ: נִקְבֹּץ וְנִשְׁלֹק¹⁸⁰³ מֵהֶם וּנְמַלֵּא מֵהֶם חָבִיּוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רְשָׁעִים, בַּמַּכָּה שֶׁהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם בָּהּ אַתֶּם שְׂמֵחִים! מִיָּד “וַיַּהֲפֹךְ יְיָ רוּחַ־יָם חָזָק מְאֹד”¹⁸⁰⁴, זֶה רוּחַ מַעֲרָבִית, “וַיִּשָּׂא אֶת־הָאַרְבֶּה” וְגוֹ'¹⁸⁰⁵. "מַהוּ “לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד”¹⁸⁰⁶ – אֲפִלּוּ מַה שֶׁבִּקְדֵרוֹת וּבְחָבִיּוֹת מְלוּחִין פָּרְחוּ וְהָלְכוּ לָהֶם (שמ"ר יג; תנח' וארא).

סג “וַיְהִי חשֶׁךְ־אֲפֵלָה”¹⁸⁰⁷ – אָמַר רַ' אַבְדִּימֵי: אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכֻפָּל הָיָה.

“וְלֹא־קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים”¹⁸⁰⁸ – בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים [אֵלּוּ] כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב – לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד, וְהָעוֹמֵד – אֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב, וּמִי שֶׁהוּא רָבוּץ¹⁸⁰⁹ – לֹא הָיָה יָכוֹל לִזְקֹף¹⁸¹⁰.

בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה הָיָה הֶעָנָן מַחֲשִׁיךְ לְמִצְרִים וּמֵאִיר לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם שֶׁל מִצְרִים וְהָיוּ רוֹאִים כָּל מַה־שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם, וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ” וְגוֹ'¹⁸¹¹ – הָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים אֵצֶל הַמִּצְרִים וְאָמַר [כָּל־אֶחָד וְאֶחָד לִשְׁכֵנוֹ]: הַשְׁאִילֵנִי אוֹתוֹ הַכְּלִי, שֶׁיֶּשׁ לְךָ, וְהוּא אוֹמֵר: אֵין לִי, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמֵר לוֹ: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לְךָ, הֲרֵי הוּא בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיוּ הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: אִלּוּ הָיוּ רוֹצִים לְשַׁקֵּר בָּנוּ¹⁸¹² – הָיוּ נוֹטְלִים אוֹתָם בִּימֵי הַחשֶׁךְ וְלֹא הָיִינוּ מַרְגִּישִׁים (תנח' בא; שמ“ר יד ילק”ש בא).

סד “וּלְכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם”¹⁸¹³ – “בְּאֶרֶץ גּשֶׁן” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “בְּמוֹשְׁבֹתָם”, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה יְהוּדִי נִכְנָס הָיָה אוֹר נִכְנָס וּמֵאִיר לוֹ מַה שֶּׁבְּחָבִיּוֹת וּבְתֵבוֹת וּבְמַטְמוֹנִיּוֹת (שמ"ר יד).

סה לָמָּה הֵבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הַחשֶׁךְ? לְפִי שֶׁהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל פּוֹשְׁעִים, שֶׁהָיוּ לָהֶם פַּטְרוֹנִין¹⁸¹⁴ מִן הַמִּצְרִים וְהָיָה לָהֶם שָׁם עשֶׁר וְכָבוֹד, וְלֹא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת מִמִּצְרָיִם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם אָבִיא עֲלֵיהֶם מַכָּה בְּפַרְהֶסְיָא וְיָמוּתוּ, יֹאמְרוּ הַמִּצְרִים: כְּשֵׁם שֶׁעָבַר עָלֵינוּ¹⁸¹⁵ כָּךְ עָבַר עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ הֵבִיא עַל הַמִּצְרִים אֶת־הַחשֶׁךְ שְׁלשָׁה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ [יִשְׂרָאֵל] קוֹבְרִין מֵתֵיהֶם וְלֹא יִהְיוּ רוֹאִין אוֹתָם שׂוֹנְאֵיהֶם (שם; תנח' וארא).

סו “כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ ישְׁבֵי תֵבֵל”¹⁸¹⁶ – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמַּכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַמִּצְרִים גָּרְמוּ לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, כֵּיצַד? הָיְתָה מַחֲלֹקֶת בֵּין בְּנֵי כוּשׁ וּבְנֵי מִצְרָיִם; הַמִּצְרִים אוֹמְרִים: עַד כָּאן תְּחוּמֵינוּ, וְהַכּוּשִׁים אוֹמְרִים: עַד כָּאן תְּחוּמֵינוּ. וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ הַצְפַרְדְּעִים עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. הַגְּבוּל שֶׁהָיוּ נִכְנָסוֹת¹⁸¹⁷ לְתוֹכוֹ – הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשָּׂדֶה שֶׁלּוֹ (שמ"ר י).

סז מְשַׁל פַּרְעֹה לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְרוֹעֶה אֶחָד שֶׁהָיָה רוֹעֶה חֲזִירִים, מָצָא רָחֵל אַחַת, מְשָׁכָה בֵּינֵיהֶם. שָׁלַח בַּעְלָהּ אֶצְלוֹ, אָמָר: תֶּן לִי רְחֵלִי. אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ אֶצְלִי רָחֵל. אָמַר הַבַּעַל: הוֹדִיעוּ לִי מֵהֵיכָן הוּא מַשְׁקֶה בַּהֲמוֹתָיו. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְסָתַם אֶת־הַמַּעְיָנוֹת. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל, אָמַר הַבָּעַל: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא מַרְבִּיץ אֶת־בַּהֲמוֹתָיו. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּהוּ, וְהָרַס אֶת־הַצְּרִיפִין¹⁸¹⁸. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן הוּא רוֹעֶה. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּ לוֹ, וְשָׂרַף אֶת־כָּל־הָעֵשֶׂב שֶׁהָיָה לוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר: אֵין לְךָ בְּיָדִי רָחֵל. אָמַר: הוֹדִיעוּ לִי הֵיכָן בְּנוֹ הוֹלֵךְ לִלְמֹד בְּאַסְכּוֹלֵי¹⁸¹⁹. וְהָלַךְ וְלָקַח בְּנוֹ תַּחַת יָדוֹ. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי רְחֵלִי. אָמַר לוֹ: הֲרֵי רְחֵלֶךָ. הָיָה מַנְהִיג וְהוֹלֵךְ¹⁸²⁰, וְאַחַר־כָּךְ חֲבָשׁוֹ אֵצֶל בְּנוֹ. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו אֵין רְחֵלְךָ בְּיָדִי, לָמָה אַתָּה חוֹבְשֵׁנִי? מַה יֶּשׁ לְךָ בְּיָדִי עוֹד? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כָּל מַה שֶׁיָּלְדָה וְגִזּוֹתֶיהָ כָּל־הַיָּמִים שֶׁהָיְתָה אֶצְלֶךָ. הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: וּלְוַאי לֹא נְתַתִּיהָ, וְהָיוּ בְנֵי אָדָם אוֹמְרִים: עָמַד בִּדְבָרָיו וְלֹא שְׁלָחָהּ לוֹ – וְהוּא שֶׁבִּקֵּשׁ¹⁸²¹ לְהָרְגוֹ. כָּךְ הַבַּעַל – זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, רָחֵל– אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, רוֹעֵה חֲזִירִים – זֶה פַרְעֹה. יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם וְנָתַן עֲלֵיהֶם מִסִּים. הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה: אֱמֹר לְפַרְעֹה “שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדוּנִי”. הָלַךְ וְאָמַר לוֹ. הִתְחִיל אוֹמֵר “מִי יְיָ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ”¹⁸²². הִתְחִיל משֶׁה וְאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר “מִי יְיָ” וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁלֵּחַ. אָמַר לוֹ: הֵיכָן מִצְרִים שׁוֹתִים? אָמַר לוֹ: מִנִּילוֹס. אָמַר לוֹ: הֲפוֹךְ אוֹתוֹ לְדָם. הִתְחִילוּ הַמִּצְרִים מְבַקְּשִׁים לִשְׁתּוֹת וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִין. חָזַר וְאָמַר: “שַׁלַּח עַמִּי” – וְלֹא רָצָה. אָמַר לוֹ: הֵיכָן בְּהֶמְתּוֹ רוֹעָה בַמִּדְבָּר? שָׁלַח עֲלֵיהֶם בָּרָד וְשִׁבֵּר כָּל־עֵץ שֶׁלָּהֶם וְשָׂרַף אֶת־הַכֹּל, וְאַחַר־כָּךְ שָׁלַח לָהֶם אַרְבֶּה וְאָכַל כָּל־יֶרֶק הָעֵץ, וְנָטַל מַקֵּל וְעָרַף כָּל־בְּהֶמְתּוֹ. הֵבִיא עָלָיו כָּל־הַמַּכּוֹת וְלֹא רָצָה לְשַׁלְּחָם, וְאַחַר־כָּךְ נָטַל בְּנוֹ וַחֲבָשׁוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר: קוּמוּ צְאוּ. רָדַף אַחֲרֵיהֶם, תְּפָשׂוֹ וַחֲבָשׁוֹ בְּצַד בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם־סוּף”¹⁸²³. הִתְחִיל פַּרְעֹה אוֹמֵר: וּלְוַאי לֹא שִׁלַּחְתִּים, וְהֵם אוֹמְרִין: רְאֵה אִישׁ שֶׁעָמַד בְּדִבּוּרוֹ, מִשֶּׁשִּׁלְחָם הֲרֵי הוֹרְגוֹ (שם כ).

י. קֹדֶם יְצִיאַת מִצְרָיִם

סח “דַּבֶּר־נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ” וְגוֹ'¹⁸²⁴ – אָמְרוּ דְבֵי רַבִּי יַנַּאי¹⁸²⁵: אֵין “נָא” אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: בְּבַקָּשָׁה מִמֶּךָּ! לֵךְ וֶאֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם! שַׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק¹⁸²⁶: “וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם”¹⁸²⁷ קִיֵּם בָּהֶם, “וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל”¹⁸²⁸ לֹא קִיֵּם בָּהֶם. אָמְרוּ לוֹ: “וּלְוַאי שֶׁנֵּצֵא בְעַצְמֵנוּ”… מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ בְּנֵי אָדָם: לְמָחָר מוֹצִיאִין אוֹתְךָ מִבֵּית־הָאֲסוּרִים וְנוֹתְנִין לְךָ מָמוֹן הַרְבֵּה. וְאוֹמֵר לָהֶם: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹצִיאוּנִי הַיּוֹם וְאֵינִי מְבַקֵּשׁ כְּלוּם (בר' ט).

סט “וַיִּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה”¹⁸²⁹ – הָיָה פַרְעֹה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶם שֶׁל עֲבָדָיו וּמַעֲמִידָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹלֵךְ עִמָּהֵם וְקוֹרֵא בַלַּיְלָה בְּכָל שׁוּק וָשׁוּק וְאוֹמֵר: הֵיכָן הוּא משֶׁה, וְהֵיכָן הוּא דָר? וְהָיוּ בְנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים בּוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: פַּרְעֹה, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: אֶת־משֶׁה אֲנִי מְבַקֵּשׁ. וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: “כָּאן הוּא דָר, כָּאן הוּא דָר” – וּמְשַׂחֲקִים בּוֹ עַד שֶׁמְּצָאוֹ לְמשֶׁה. אָמַר לוֹ פַּרְעֹה: “קוּמוּ צְאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי”. אָמַר לוֹ משֶׁה: וְכִי גַנָּבִים אָנוּ שֶׁנֵּצֵא בַלָּיְלָה? כָּךְ צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח־בֵּיתוֹ עַד־בֹּקֶר”¹⁸³⁰ – לֹא נֵצֵא אֶלָּא בְיָד רָמָה לְעֵינִי כָל־מִצְרָיִם (תנה"ק).

יא. בִּזַּת מִצְרָיִם

ע אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל־כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת־כָּל־הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם"¹⁸³¹. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן וּבִשְׁאָר אֲרָצוֹת מִנָּיִן? – תַּלְמוּד־לוֹמַר: “וְכָל־הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה”¹⁸³². וּכְשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֶעֱלוּהוּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְנַצְּלוּ אֶת־מִצְרָיִם”¹⁸³³. אַסִּי אָמָר: עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה¹⁸³⁴ זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן; רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמָר: כִּמְצוּלָה¹⁸³⁵ שֶׁבֵּין בָּהּ דָּגִים. וְהָיָה מֻנָּח עַד רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. בָּא שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלַיִם וּנְטָלוֹ מֵרְחַבְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקַּח אֶת־אֹצְרוֹת בֵּית־יְיָ וְאֶת־אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ”¹⁸³⁶. בָּא זֶרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וּנְטָלוֹ מִשִּׁישַׁק. בָּא אָסָא וּנְטָלוֹ מִזֶּרַח מֶלֶךְ כּוּשׁ וְשִׁגְרוֹ¹⁸³⁷ לַהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן. בָּאוּ בְנֵי עַמּון וּנְטָלוּהוּ מֵהֲדַדְרִמּוֹן בֶּן טַבְרִמּוֹן. בָּא יְהוֹשָׁפָט וּנְטָלוֹ מִבְּנֵי עַמּון, וְהָיָה מֻנָּח עַד אָחָז. בָּא סַנְחֵרִיב וּנְטָלוֹ מֵאָחָז. בָּא חִזְקִיָּהוּ וּנְטָלוֹ מִסַּנְחֵרִיב, וְהָיָה מֻנָּח עַד צִדְקִיָּהוּ. בָּאוּ כַשְׂדִּיִּים וּנְטָלוּהוּ מִצִּדְקִיָּהוּ. בָּאוּ פַרְסִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִכַּשְׂדִּיים. בָּאוּ יְוָנִים וּנְטָלוּהוּ מִפַּרְסִיִּים. בָּאוּ רוֹמִיִּים וּנְטָלוּהוּ מִיָּד יְוָנִים – וַעֲדַיִן מֻנָּח בְּרוֹמִי (פסח' קי“ט; ע”י).

יב. אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף

עא “וַיִּקַּח משׁה אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ”¹⁸³⁸ – שָׁנוּ חֲכָמִים: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְוֹת עַל משֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁכָּל־יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם נִתְעַסְּקוּ בְּבִזָּה וְהוּא נִתְעַסֵּק בְּמִצְוֹת. וּמִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ משֶׁה רַבֵּנוּ הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרוּ: סֶרַח בַּת אָשֵׁר נִשְׁתַּיְּרָה מֵאוֹתוֹ הַדּוֹר, הָלַךְ משֶׁה אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: כְּלוּם אַתְּ יוֹדַעַת הֵיכָן יוֹסֵף קָבוּר? אָמְרָה לוֹ: אָרוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת עָשׂוּ לוֹ מִצְרִים וְשִׁקְּעוּהוּ בְּתוֹךְ נִילוֹס הַנָּהָר, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ מֵימָיו. וְעוֹד, שֶׁאָמְרוּ הַחַרְטֻמִּים וְהָאַשָּׁפִים לְפַרְעֹה: רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תֵצֵא אֻמָּה זוֹ מִכָּאן לְעוֹלָם – הָעֲצָמוֹת שֶׁל יוֹסֵף, אִם לֹא יִמְצְאוּ אוֹתָן, עַד עוֹלָם אֵינָם יְכוֹלִים לָצֵאת¹⁸³⁹.

הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל שְׂפַת נִילוֹס וְצָוַח וְאָמַר: יוֹסֵף, יוֹסֵף! הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל, וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל. תֵּן כָּבוֹד לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַשְּׁכִינָה מְעֻכֶּבֶת לָךְ¹⁸⁴⁰, יִשְׂרָאֵל מְעֻכָּבִים לָךְ. אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ. מִיָּד הִתְחִיל אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף מְפַעְפֵּעַ¹⁸⁴¹, וְצָף וְעָלָה מִן הַתְּהוֹמוֹת כְּקָנֶה – וּנְטָלוֹ משֶׁה.

רַ' נָתָן אוֹמֵר: בִּקְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים הָיָה יוֹסֵף קָבוּר, הָלַךְ משֶׁה וְעָמַד עַל קְבָרוֹת שֶׁל מְלָכִים, אָמָר: יוֹסֵף, הִגִּיעָה הָעֵת שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעָה הַשְּׁבוּעָה שֶׁהִשְׁבַּעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל; אִם אַתָּה מַרְאֶה עַצְמְךָ – מוּטָב, וְאִם לָאו – הֲרֵי אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתֶךָ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעְזַע אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, נְטָלוֹ משֶׁה וֶהֱבִיאוֹ אֶצְלוֹ.

וְכָל־אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף וְאָרוֹן שֶׁל שְׁכִינָה מְהַלְּכִים זֶה עִם זֶה, וְהָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים אוֹמְרִים: מַה־טִּיבָם שֶׁל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ? אָמְרוּ: אֶחָד שֶׁל מֵת וְאֶחָד שֶׁל שְׁכִינָה. “וְכִי מַה־דַּרְכּוֹ שֶׁל מֵת לְהַלֵּךְ עִם שְׁכִינָה?” – אָמְרוּ: קִיֵּם זֶה כָּל־מַה־שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה (סוטה יג.; מכיל' בשלח א‘; דב"ר יא; תנח’ בשלח).

עב “אֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף”¹⁸⁴² – מוֹשְׁלִים אוֹתוֹ לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְלִסְטִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְמַרְתֵּף שֶׁל יָיִן, נָטְלוּ קַנְקַן¹⁸⁴³ אֶחָד וְשָׁתוּ. הֵצִיץ עֲלֵיהֶם בַּעַל הַמַּרְתֵּף, אָמַר לָהֶם: יֶעֱרַב לָכֶם, יְבֻשַּׂם¹⁸⁴⁴ לָכֶם, יִמְתַּק לָכֶם! שְׁתִיתֶם אֶת־הַיָּיִן – הַחֲזִירוּ אֶת־הַקַּנְקַן לִמְקוֹמוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַשְּׁבָטִים: מְכַרְתֶּם אֶת־יוֹסֵף – הַחֲזִירוּ עַצְמוֹתָיו לִמְקוֹמָן (ב"ר פה).

יג. יְצִיאַת מִצְרָיִם

עג בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת־שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ ־לְשׁוֹנָם, וְלֹא גִלּוּ מִסְתּוֹרִין שֶׁלָּהֶם¹⁸⁴⁵, וְלֹא בִטְּלוּ אֶת־הַמִּילָה¹⁸⁴⁶ (שו“מ קיד; ילק”ש).

עד “מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת”¹⁸⁴⁷ אָמַר רַ' עֲקִיבָא: לֹא הוֹצִיאָם אֶלָּא בְחֹדֶשׁ כָּשֵׁר לָצֵאת. לֹא בְתַמּוּז – מִפְּנֵי הַשָּׁרָב, וְלֹא בְטֵבֵת – מִפְּנֵי הַצִּנָּה¹⁸⁴⁸, אֶלָּא בְנִיסָן, שֶׁהוּא כָשֵׁר לָצֵאת בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, לֹא חַמָּה קָשָׁה וְלֹא צִנָּה קָשָׁה. וְאִם תֹּאמַר תִּשְׁרִי? הֲרֵי יֵשׁ בּוֹ עוֹנַת¹⁸⁴⁹ גְּשָׁמִים (במ"ר ג).

עה “שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם”¹⁸⁵⁰ – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: מָשָׁל לְבַעַל־בָּשָׂר¹⁸⁵¹ שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל חֲמוֹר: הַחֲמוֹר מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרֶד לוֹ מִמֶּנּוּ, וְהוּא מְקַוֶּה, אֵימָתַי יֵרֵד מִן הַחֲמוֹר. כֵּוָן שֶׁיָּרַד לוֹ מִן הַחֲמוֹר שָׂמַח הָאָדָם וְשָׂמַח הַחֲמוֹר, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי מֵהֶם שָׂמַח בְּיוֹתֵר? כָּךְ [כְּשֶׁהָיוּ] יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, הָיוּ הַמַּכּוֹת בָּאוֹת עַל הַמִּצְרִים, וְהָיוּ הַמִּצְרִים מְקַוִּים אֵימָתַי יֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְיִשְׂרָאֵל מְקַוִּים אֵימָתַי יִגְאָלֵם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְכֵוָן שֶׁיָּצְאוּ וְנִגְאֲלוּ הָיוּ אֵלּוּ שְׂמֵחִים וְאֵלּוּ שְׂמֵחִים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי שָׂמַח בְּיוֹתֵר – עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְאָמַר: “שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם” (שו"ט קה).

עו “וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה”¹⁸⁵² – אָמַר רַ' לֵוִי: מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיְתָה לוֹ שָׂדֶה, וְהָיָה בָהּ גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת¹⁸⁵³, עָמַד וּמְכָרָהּ לְאַחֵר בְּדָבָר מֻעָט. עָמַד הַלּוֹקֵחַ¹⁸⁵⁴ וְהֶעֱבִיר אוֹתוֹ הַגַּל מִתּוֹכָהּ וּמָצָא תַּחְתָּיו מַיִם חַיִּים. נְטָעָהּ גְּפָנִים, עֲשָׂאָהּ שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת, נָטַע בָּהּ כָּל־מִינֵי בְשָׂמִים, נָטַע בָּהּ רִמּוֹנִים, הֶעֱמִידָהּ עַל קָנִים¹⁸⁵⁵, בָּנָה מִגְדָּל בְּתוֹכָהּ וְהוֹשִׁיב שׁוֹמֵר. כָּל־מִי שֶׁהָיָה עוֹבֵר עָלֶיהָ הָיָה מְשַׁבְּחָהּ. עָבַר עָלֶיהָ הַמּוֹכֵר, רָאָה אוֹתָהּ מְלֵאָה כָל־טוּב, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁכָּךְ מָכָרְתִּי! אוֹי לִי שֶׁכָּךְ הוֹצֵאתִי מִיָּדִי! כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם גַּל שֶׁל צְרוֹרוֹת, כֵּוָן שֶׁיָּצְאוּ נַעֲשׂוּ פַרְדֵּס רִמּוֹנִים. כָּל־הַיָּמִים שֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת רוֹאִין אֶת־יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְשַׁבְּחִין אוֹתָם. רָאָה אוֹתָם פַּרְעֹה, הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁכָּךְ הוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ! לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַיְהִי¹⁸⁵⁶ בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה” (שמ"ר כ; מכיל' בשלח – ויהי א).

עז תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לְמָה הָיוּ דוֹמִים? לְיוֹנָה שֶׁבָּרְחָה מִפְּנֵי הַנֵּץ וְנִכְנְסָה לִנְקִיק הַסֶּלַע וּמָצְאָה שָׁם הַנָּחָשׁ מְקַנֵּן, אִם תִּכָּנֵס לִפְנִים הֲרֵי הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁף¹⁸⁵⁷ בָּהּ, תַּחֲזֹר לַאֲחוֹרֶיהָ – הֲרֵי הַנֵּץ עוֹמֵד בַּחוּץ לְתָפְסָהּ. מֶה עָשְׂתָה הַיּוֹנָה? הִתְחִילָה צֹוַחַת וּמְטַפַּחַת בַּאֲגַפֶּיהָ¹⁸⁵⁸, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ¹⁸⁵⁹ וְיָבוֹא וְיַצִּילָהּ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עַל הַיָּם: לֵירֵד לַיָּם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם; לַחֲזוֹר לַאֲחוֹרֵיהֶם לֹא הָיוּ יְכוֹלִים שֶׁכְּבָר פַּרְעֹה הִקְרִיב. מֶה עָשׂוּ? “וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְיָ”¹⁸⁶⁰ – מִיָּד “וַיּוֹשַׁע יְיָ בַּיּוֹם הַהוּא”¹⁸⁶¹ (שהש"ר ב; מכילתא בשלח – ויהי ב).

עח “וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו”¹⁸⁶² וְגוֹ' – לְשֶׁעָבַר¹⁸⁶³ “וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד־מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ”¹⁸⁶⁴, וְעַכְשָׁו “וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו… וַיֹּאמְרוּ מַה־זֹּאת עָשִׂינוּ”¹⁸⁶⁵. אָמְרוּ: אִלּוּ לָקִינוּ וְלֹא שִׁלַּחְנוּ – כְּדֵי הוּא [לָנוּ], אוֹ לֹא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְלֹא הָיוּ נוֹטְלִין מָמוֹנֵנוּ – כְּדֵי הוּא לָנוּ; אֶלָּא לָקִינוּ וְשִׁלַּחְנוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָר שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ: צֵא וְהָבֵא לִי דָג מִן הַשּׁוּק; יָצָא וְהֵבִיא לוֹ דָג מִן הַשּׁוּק מַבְאִישׁ. אָמַר לוֹ: בִּגְזֵרָה¹⁸⁶⁶, אוֹ תֹאכַל, אוֹ תִלְקֶה מֵאָה מַכּוֹת, אוֹ תִתֶּן לִי מֵאָה מָנֶה. אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי אוֹכַל. הִתְחִיל לֶאֱכֹל. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי לוֹקֶה. לָקָה שִׁשִּׁים, לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר עַד שֶׁאָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. נִמְצָא אוֹכַל אֶת־הַדָּג וְלוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה מָנֶה. כָּךְ נַעֲשָׂה לַמִּצְרִים: לָקוּ וְשִׁלְּחוּ וְנִטַּל מָמוֹנָם (מכיל' בשלח – ויהי א).

עט “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־הָעָם אַל־תִּירָאוּ”¹⁸⁶⁷ – לְמִי הָיָה דוֹמֶה משֶׁה רַבֵּנוּ? לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁנָּפְלָה גָדֵר¹⁸⁶⁸ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה¹⁸⁶⁹. עָמַד וּגְדָרָהּ מִשְּׁלשׁ־רוּחוֹתֶיהָ. נִשְׁתַּיְּרָה פִרְצָה וְלֹא הָיְתָה לוֹ שָׁעָה לְגָדְרָהּ – וְעָמַד הוּא בְּתוֹךְ הַפִּרְצָה. בָּא אֲרִי – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ, בָּא זְאֵב – וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ (רו"ר, פתיח').

פ “וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם” וְגוֹ'¹⁸⁷⁰ – מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיָה מַנְהִיג אֶת־בְּנוֹ לְפָנָיו. בָּאוּ לִסְטִים¹⁸⁷¹ לִשְׁבּוֹתוֹ מִלְּפָנָיו – נְטָלוֹ מִלְּפָנָיו וּנְתָנוֹ לַאֲחוֹרָיו; בָּא הַזְּאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ מֵאַחֲרָיו וּנְתָנוֹ מִלְּפָנָיו; בָּאוּ לִסְטִים מִלְּפָנָיו וּזְאֵב מֵאַחֲרָיו – נְטָלוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו; הִתְחִיל הַבֵּן מִצְטָעֵר מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עָלָיו אָבִיו בִּגְדּוֹ; רָעֵב – הֶאֱכִילוֹ; צָמֵא – הִשְׁקָהוּ. אַף כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: הַיָּם לִפְנֵיהֶם וּמִצְרַיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם – “קָחָם עַל־זְרוֹעֹתָיו”¹⁸⁷²; הִתְחִילוּ מִצְטָעֲרִים מִפְּנֵי הַחַמָּה – פָּרֵשׂ עֲלֵיהֶם בִּגְדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ”¹⁸⁷³; הִרְעִיבוּ¹⁸⁷⁴ – הֶאֱכִילָם: “הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם”¹⁸⁷⁵; הִצְמִיאוּ – הִשְׁקָם מָיִם: “וַיּוֹצִא נוֹזְלִים מִסָּלַע”¹⁸⁷⁶ (מכיל' בשלח – ויהי ד; תנח' בשלח).

פא “וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ”¹⁸⁷⁷ – הֶעָנָן עַל יִשְׂרָאֵל וְהַחשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִים. מִצְרִים שֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם¹⁸⁷⁸ בַּאֲפֵלָה רוֹאִים אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּאוֹרָה וְהָיוּ מְזָרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בְלִסְטְרָאוֹת, וְהָיָה הֶעָנָן וְהַמַּלְאָךְ מֵגֵן עֲלֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים”¹⁸⁷⁹ – מַה נִשְׁתַּנָּה נֶשֶׁר זֶה מִכָּל הָעוֹפוֹת כֻּלָּם? שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת נוֹתְנִים אֶת־בְּנֵיהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהֵם מִתְיָרְאִים מֵעוֹף אַחֵר, שֶׁהוּא פוֹרֵחַ עַל גַּבֵּיהֶם¹⁸⁸⁰; אֲבָל הַנֶּשֶׁר הַזֶּה¹⁸⁸¹ אֵינוֹ מִתְיָרֵא אֶלָּא מֵאָדָם בִּלְבָד, שֶׁלֹּא יִזְרוֹק בּוֹ חֵץ [לְפִיכָךְ הוּא נוֹתֵן אֶת־בָּנָיו עַל גַּבֵּי כְנָפָיו], אוֹמֵר, מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא בְּבָנָי (מכיל' בשלח – ויהי ד; שם יתרו – בחדש ב; ילק"ש).

יד. קְרִיעַת יַם־סוּף וּבִזַּת הַיָּם

פב תַּנְיָא, רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם הָיוּ שְׁבָטִים מְנַצְּחִים¹⁸⁸² זֶה עִם זֶה. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְצֹוְחִין קָפַץ שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה, הִתְחִילוּ שָׂרַי יְהוּדָה רוֹגְמִים אוֹתָם בַּאֲבָנִים. לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אֻשְׁפִּיזְכֶן לִגְבוּרָה¹⁸⁸³, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן”¹⁸⁸⁴. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: לֹא כָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְנוֹטְלִין עֵצָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה משֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְדִידַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה לְפָנָי! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וּמַה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, וְאַתָּה הָרֵם אֶת־מַטְּךָ” וְגוֹ'¹⁸⁸⁵. לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה¹⁸⁸⁶ לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה¹⁸⁸⁷ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו”¹⁸⁸⁸. מַה־טַּעַם “הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו”? מִשּׁוּם שֶׁ“הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס”¹⁸⁸⁹ (סוטה לו, לז; מכיל בשלח – ויהי ה).

פג “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”¹⁸⁹⁰ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמֹשֶׁה: עֵת לְקַצֵּר וְעֵת לְהַאֲרִיךְ; בָּנַי שְׁרוּיִם בְּצַעַר, וְהַיָּם סוֹגֵר¹⁸⁹¹, וְהָאוֹיֵב רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִתְפִלָּה – “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”¹⁸⁹² (שמ"ר כא).

פד “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ”¹⁸⁹³ – אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא מִשּׁוּם אָבִיו: מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁהָיָה מַעֲבִיר צֹאנוֹ בְּנָהָר, בָּא זְאֵב לְהִתְגָּרוֹת בַּצֹּאן. רוֹעֶה שֶׁהָיָה בָקִי, מֶה עָשָׂה? נָטַל תַּיִשׁ גָּדוֹל וּמְסָרוֹ לוֹ. אָמַר: יְהֵא מִתְגּוֹשֵׁשׁ¹⁸⁹⁴ בָּזֶה עַד שֶׁנַּעֲבוֹר אֶת־הַנָּהָר, וְאַחַר־כָּךְ אֲנִי מְבִיאוֹ. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם עָמַד סַמָּאֵל¹⁸⁹⁵ הַמַּלְאָךְ לְקַטְרֵג¹⁸⁹⁶ אוֹתָם, אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עַד עַכְשָׁו הָיוּ אֵלּוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה־זָרָה וְאַתָּה קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת־הַיָּם! מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? מָסַר לוֹ אִיּוֹב, שֶׁהָיָה מִיּוֹעֲצֵי פַרְעֹה וְנֶאֱמַר בּוֹ “אִישׁ תָּם וְיָשָׁר”¹⁸⁹⁷, אָמַר לוֹ: “הִנּוֹ בְּיָדֶךָ”¹⁸⁹⁸. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עַד שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק עִם אִיּוֹב – יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים לַיָּם וְעוֹלִים, וְאַחַר־כָּךְ אַצִּיל אֶת־אִיּוֹב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, הֲרֵי מָסַרְתִּי אִיּוֹב לַשָּׂטָן; מַה בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת – “דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ” (שם).

פה “וַיָּבֹאוּ בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה”¹⁸⁹⁹ – אִם בַּיָּם – לָמָּה בַיַּבָּשָׁה? וְאִם בַּיַּבָּשָׁה – לָמָּה בְּתוֹךְ הַיָּם? אֶלָּא מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁלֹּא נִקְרַע לָהֶם הַיָּם עַד שֶׁבָּאוּ לְתוֹכוֹ עַד חָטְמָם, וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשָׂה לָהֶם יַבָּשָׁה.

דָּרַשׁ רַ' נְהוֹרַי: הָיְתָה בַת יִשְׂרָאֵל עוֹבֶרֶת בַּיָּם וּבְנָהּ בְּיָדָהּ וּבוֹכֶה, וּפוֹשֶׁטֶת יָדָהּ וְנוֹטֶלֶת תַּפּוּחַ אוֹ רִמּוֹן מִתּוֹךְ הַיָּם וְנוֹתֶנֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר”¹⁹⁰⁰ – מַה בַּמִּדְבָּר לֹא חָסְרוּ כְלוּם אַף בַּתְּהוֹמוֹת לֹא חָסְרוּ כְלוּם (שם פא).

פו בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַטְבִּיעַ אֶת־מִצְרַיִם בַּיָּם עָמַד עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם¹⁹⁰¹ וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, בְּמִדַּת הָרַחֲמִים בָּרָאתָ עוֹלָמֶךָ, לָמָה אַתָּה רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ אֶת־בָּנָי? מִיָּד כִּנֵּס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל־פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה¹⁹⁰² וְאָמַר לָהֶם: הֱווּ דָנִים בֵּינִי וּבֵין עֻזָּא שַׂר שֶׁל מִצְרָיִם. הִתְחִילוּ שָׂרַי הָאֻמּוֹת¹⁹⁰³ מְלַמְּדִים סַנֵּגוֹרְיָא¹⁹⁰⁴ עַל מִצְרָיִם. כֵּוָן שֶׁרָאָה מִיכָאֵל כָּךְ, רָמַז לְגַבְרִיאֵל וְטָס לְמִצְרַיִם טִיסָה אַחַת וְשָׁמַט לְבֵנָה עִם טִיטָהּ וְתִינוֹק אֶחָד עִמָּהּ שֶׁשִּׁקְּעוּהוּ בַבִּנְיָן, וּבָא וְעָמַד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּךְ שִׁעְבְּדוּ אֶת־בָּנֶיךָ! מִיָּד יָשַׁב עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּמִדַּת־הַדִּין וְטִבְּעָם בַּיָּם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מַעֲשֵׂי יָדַי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָי! (מד' אבכיר; סנהד' לט:).

פז “סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”¹⁹⁰⁵ – מַגִּיד שֶׁהַסּוּס קָשׁוּר בְּרוֹכְבוֹ וְרוֹכְבוֹ קָשׁוּר בַּסּוּס, עוֹלִים לַמָּרוֹם וְיוֹרְדִים לַתְּהוֹם וְאֵין נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה (מכיל' בשלח – שירה ב).

פח “סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם”¹⁹⁰⁶ – גַּלֵּי הַיָּם נִדְמוּ לְסוּסִיּוֹת נְקֵבוֹת, וּלְמִצְרַיִם סוּסִים זְכָרִים מְזֹהָמִים¹⁹⁰⁷, וְהָיוּ רָצִים אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ בַיָּם. וְהָיָה הַמִּצְרִי אוֹמֵר לְסוּסוֹ: אֶתְמוֹל הָיִיתִי מוֹשֶׁכְךָ לְנִילוֹס לְהַשְׁקוֹתְךָ מַיִם וְלֹא הָיִיתָ בָא אַחֲרָי, וְעַכְשָׁו אַתָּה בָא לְשַׁקְּעֵנִי בַיָּם. וְהָיָה הַסּוּס אוֹמֵר לְרוֹכְבוֹ: “רָמָה בַיָּם” – רְאֵה מַה בַּיָּם¹⁹⁰⁸! (שמ“ר כג; שהש”ר א).

פט דָּרַשׁ רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה. וְכֵיצַד אָמְרוּ שִׁירָה? עוֹלָל מֻטָּל עַל בִּרְכַּי אִמּוֹ וְתִינוֹק יוֹנֵק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּוָן שֶׁרָאוּ אֶת־הַשְּׁכִינָה – עוֹלָל הִגְבִּיהַּ צַוָּארוֹ וְתִינוֹק שָׁמַט דַּד מִפִּיו, וְאָמָרוּ: “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ”¹⁹⁰⁹.

תַּנְיָא, הָיָה רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִלּוּ עֻבָּרִים¹⁹¹⁰ שֶׁבִּמְעִי אִמָּם אָמְרוּ שִׁירָה. – וַהֲרֵי לֹא רָאוּ? אָמַר רַ' תַּנְחוּם: כָּרֵס¹⁹¹¹ נַעֲשָׂה לָהֶם כְּאִסְפֶּקָלַרְיָא¹⁹¹² הַמְּאִירָה וְרָאוּ (סוטה ל, לא; ירוש' סוטה ג).

צ “אָז יָשִׁיר־משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל”¹⁹¹³ – אָמַר רַ' אָבִין הַלֵּוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לוֹמַר שִׁירַת הַיָּם לֹא הִנִּיחָם משֶׁה שֶׁיֹּאמְרוּ לְעַצְמָם, אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁרַבּוֹ שֶׁל אָדָם אוֹמֵר עִמּוֹ פָּרָשָׁתוֹ כְּשֶׁהוּא נָעַר, כָּךְ אָמַר משֶׁה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר־משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל” – כְּנַעַר הָעוֹנֶה אַחֵר רַבּוֹ. לְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה עָמְדוּ עַל פִּרְקָם¹⁹¹⁴, הִתְחִילוּ אוֹמְרִים שִׁירַת הַבְּאֵר לְעַצְמָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל”¹⁹¹⁵ (ילק"ש חקת בשם ילמדנו).

צא אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה¹⁹¹⁶ הָיוּ. אָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד כָּךְ מִצְרִים עוֹלִים מִצַּד אַחֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם: פְּלוֹט¹⁹¹⁷ אוֹתָם לַיַּבָּשָׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד, שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶחָד וּמֶחֱצָה¹⁹¹⁸ שֶׁבָּהֶם. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת־רַבּוֹ ¹⁹¹⁹? אָמַר לוֹ: נַחַל קִישׁוֹן יְהֵא לִי עָרֵב. מִיָּד פְּלָטָם וְהִשְׁלִיכָם לַיַּבָּשָׁה וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם”¹⁹²⁰.

וּמַהוּ אֶחָד וּמֶחֱצָה שֶׁבָּהֶם? שֶׁאִלּוּ¹⁹²¹ בְּפַרְעֹה נֶאֱמַר: “שֵׁשׁ־מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר”¹⁹²², וְאִלּוּ בְּסִיסְרָא נֶאֱמַר: “תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב־בַּרְזֶל”¹⁹²³. וּכְשֶׁבָּא סִיסְרָא, בָּא אֲלֵיהֶם בִּדְקָרִים¹⁹²⁴ שֶׁל בַּרְזֶל. הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֲלֵיהֶם כּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. כֵּוָן שֶׁיָּרְדוּ כוֹכְבֵי שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם נִתְלַבְּנוּ¹⁹²⁵ אוֹתָם דְּקָרִים שֶׁל בַּרְזֶל, יָרְדוּ לְצַנֵּן עַצְמָם בְּנַחַל קִישׁוֹן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְנַחַל קִישׁוֹן: לֵךְ וְהַשְׁלֵם עֶרְבוֹנֶךָ. מִיָּד גְּרָפָם נַחַל קִישׁוֹן וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים”¹⁹²⁶. מַה נַּחַל קְדוּמִים? – נַחַל שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב מִקֶּדֶם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתְחוּ דָגִים שֶׁל יָם וְאָמָרוּ: “וֶאֱמֶת־יְיָ לְעוֹלָם הַלְלוּיָהּ”¹⁹²⁷ (פסחים קי“ח: ע”י).

צב “וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת”¹⁹²⁸ – מֶה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם? הָיָה כָל־אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נוֹטֵל כַּלְבּוֹ, וְהוֹלֵךְ וְנוֹתֵן אֶת־רַגְלוֹ עַל צַוָּאר שֶׁל מִצְרִי, וְהָיָה אוֹמֵר לְכַלְבּוֹ: אֱכֹל מִן הַיָּד הַזּוֹ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדָה בִי, אֱכֹל מִן הַמֵּעַיִם הַלָּלוּ שֶׁלֹּא חָסוּ עָלָי. (שו"ט כה).

צג “וַיַּסַּע משֶׁה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּם־סוּף”¹⁹²⁹ – שֶׁהִסִּיעָם בְּעַל־כָּרְחָם, שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָם, כֵּיצַד? בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם יָצָא פַרְעֹה לִרְדּוֹף אַחֲרֵיהֶם בְּכָל־אוֹתָם הָאוֹכְלוֹסִין. מֶה עָשָׂה? כְּשֶׁרָדַף פַּרְעֹה אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל בְּרֶכֶב וּפָרָשִׁים עָמַד וְקִשֵּׁט¹⁹³⁰ כָּל־אוֹתָם הַסּוּסִים בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת. כְּשֶׁבָּאוּ לַיָּם וְטִבְּעָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הָיוּ צָפוֹת כָּל אוֹתָן הָאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת וְהָיוּ מֻשְׁלָכוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם. הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹרְדִים בְּכָל־יוֹם וְנוֹטְלִים מֵהֶן, וְלֹא הָיוּ מְבַקְּשִׁים לָזוּז מִשָּׁם. כֵּוָן שֶׁרָאָה משֶׁה כָּךְ, אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם סְבוּרִים¹⁹³¹, שֶׁבְּכָל יוֹם הַיָּם מַעֲלֶה לָכֶם אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת? עָמַד והִסִּיעָם בְּעַל־כָּרְחָם¹⁹³² (תנה"ק בשלח).

ה: יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר

א. מִמִּצְרַיִם לַמִּדְבָּר

א “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת”¹⁹³³ — רַ' אֱלִיעֶזֶר פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא בִּגְאֻלַּת מִצְרָיִם. מַה שּׁוֹשַׁנָּה זוֹ כְּשֶׁהִיא נְתוּנָה בֵין הַחוֹחִים קָשָׁה לְבַעְלָהּ לְלָקְטָהּ, כָּךְ גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל¹⁹³⁴ הָיְתָה קָשָׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי”¹⁹³⁵, ¹⁹³⁶.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַ' חָנָן אָמָר: “גּוֹי מִקֶּרֶב עַם וְעַם מִקֶּרֶב גּוֹי” לֹא נֶאֱמַר כָּאן, אֶלָּא “גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי”, שֶׁהָיוּ אֵלּוּ עֲרֵלִים וְאֵלּוּ עֲרֵלִים¹⁹³⁷, אֵלּוּ מְגַדְּלֵי בְלוֹרִית וְאֵלּוּ מְגַדְּלֵי בְלוֹרִית¹⁹³⁸, אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כִלְאַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כִלְאָיִם. אִם כֵּן, לֹא הָיְתָה מִדַּת הַדִּין נוֹתֶנֶת שֶׁיִּגָּאֲלוּ מִמִּצְרַיִם לְעוֹלָם (שהש"ר ב).

ב “גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ”¹⁹³⁹ — אָמַר רַ' תַּנְחוּמָא בַר אַבָּא: לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְגָפֶן? אֶלָּא מָה הַגֶּפֶן, כְּשֶׁבְּעָלֶיהָ מְבַקְשִׁים שֶׁתַּשְׁבִּיחַ¹⁹⁴⁰ מָה הֵם עוֹשִׂים? עוֹקְרִים אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ וְשׁוֹתְלִים אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אַחֵר וְהִיא מַשְׁבָּחַת; כָּךְ כֵּוָן שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהוֹדִיעַ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, מֶה עָשָׂה? עֲקָרָם מִמִּצְרַיִם וֶהֱבִיאָם לַמִּדְבָּר וְהִתְחִילוּ מַצְלִיחִים שָׁם: קִבְּלוּ אֶת־הַתּוֹרָה וְיָצָא לָהֶם שֵׁם בָּעוֹלָם (שמ"ר מד).

ב. הַמָּן

ג “וַיֹּאמֶר משֶׁה בְּתֵת יָי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ”¹⁹⁴¹— אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: בַּתְּחִלָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים לְתַרְנְגוֹלִים¹⁹⁴² שֶׁמְּנַקְּרִים בְּאַשְׁפָּה, עַד שֶׁבָּא משֶׁה וְקָבַע¹⁹⁴³ לָהֶם זְמַן סְעֻדָּתָם (יומא עה:).

ד שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָי: מִפְּנֵי מָה לֹא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה? אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן; פָּסַק לוֹ מְזוֹנוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה, וְלֹא הָיָה מַקְבִּיל¹⁹⁴⁴ פְּנֵי אָבִיו אֶלָּא פַעַם אַחַת בַּשָׁנָה¹⁹⁴⁵. עָמַד וּפָסַק¹⁹⁴⁶ מְזוֹנוֹתָיו בְּכָל יוֹם וְהָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי אָבִיו בְּכָל יּוֹם. אַף יִשְׂרָאֵל, מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה בָנִים הָיָה דוֹאֵג וְאוֹמֵר: שֶׁמָּא לְמָחָר אֵין הַמָּן יוֹרֵד וְנִמְצְאוּ כֻלָּם מֵתִים בָּרָעָב. נִמְצְאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל מְכַוְּנִים אֶת־לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חָם. דָּבָר אַחֵר, מִפְּנֵי מַשְּׂאוֹי הַדָּרֶךְ (שם עו).

ה נֶאֱמַר [בַּמָּן]: “לֶחֶם” וְנֶאֱמַר “שֶׁמֶן” וְנֶאֱמַר “דְּבָשׁ”. כֵּיצַד יִתְקַיְּמוּ שְׁלשָׁה כְתוּבִים הַלָּלוּ? בַּחוּרִים הָיוּ טוֹעֲמִים טַעַם לֶחֶם, זְקֵנִים טַעַם דְּבַשׁ, תִּינוֹקוֹת טַעַם שָׁמֶן (שמ"ר כה).

ו נֶאֱמַר: “וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל־הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו”¹⁹⁴⁷, וְנֶאֱמַר: “וְְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ”¹⁹⁴⁸ וְגוֹ‘¹⁹⁴⁹, וְנֶאֱמַר: “שָׁטוּ¹⁹⁵⁰ הָעָם וְלָקְטוּ” וְגוֹ’¹⁹⁵¹. — הָא כֵיצַד? — צַדִּיקִים יָרַד [לָהֶם] עַל פֶּתַח בָּתֵּיהֶם, בֵּינוֹנִים — יָצְאוּ וְלָקְטוּ, רְשָׁעִים — שָׁטוּ וְלָקָטוּ.

נֶאֱמַר “לֶחֶם¹⁹⁵²”¹⁹⁵³ וְנֶאֱמַר “עֻגוֹת¹⁹⁵⁴”¹⁹⁵⁵ וְנֶאֱמַר “וְטָחֲנוּ”¹⁹⁵⁶. — הָא כֵיצַד? — צַדִּיקִים — לֶחֶם, בֵּינוֹנִים — עֻגוֹת, רְשָׁעִים — טָחֲנוּ בְרֵחָיִם (יומא עה).

ז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ”¹⁹⁵⁷ — לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים אוֹתוֹ¹⁹⁵⁸, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. וּכְשֶׁנֶּאֶמְרוּ הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לַעֲקִיבָא: עֲקִיבָא, טָעִיתָ, וְכִי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים לָחֶם? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: “לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי”¹⁹⁵⁹; אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם “לֶחֶם אַבִּירִים”, — לֶחֶם אֵבָרִים, לֶחֶם שֶׁנִּבְלַע¹⁹⁶⁰ בּרמ"ח אֵבָרִים (יומא עה.; ע"י).

ח “וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן”¹⁹⁶¹ — אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מַה שַּׁד זֶה כָּל זְמַן שֶׁהַתִּינוֹק מְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ טוֹעֵם כַּמָּה טְעָמִים — אַף הַמָּן, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים אוֹתוֹ מוֹצְאִים בּוֹ כַּמָּה טְעָמִים. יֵשׁ אוֹמְרִים: "לְשֵׁד מַמָּשׁ, מַה שֵּׁד זֶה מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גְוָנִים¹⁹⁶², אַף הַמָּן מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה טְעָמִים (שם).

ט “תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צוֹרֲרָי”¹⁹⁶³ — אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ כָּל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב (יומא עו.).

י “וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס”¹⁹⁶⁴ — כֵּוָן שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת עַל הַמָּן הָיָה פוֹשֵׁר¹⁹⁶⁵ וְהוֹלֵךְ, וּנְחָלִים הָיוּ מוֹשְׁכִים מִמֶּנּוּ וּמוֹלִיכִים לַיָּם הַגָּדוֹל. וּבָאִים אַיָּלִים וּצְבָאִים וְיַחְמוּרִים¹⁹⁶⁶ וְכָל בְּהֵמָה וְשׁוֹתִים מֵהֶם. וְאַחַר כָּךְ בָּאִים הָאֻמּוֹת וְָצִדין מֵהֶם וְאוֹכְלִין אוֹתָם, וְטוֹעֲמִין בָּהֶם טַעַם הַמָּן, שֶׁהָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִין: “אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לּוֹ”¹⁹⁶⁷ (מכיל' בשלח — ויסע ה; תנח').

יא תַּנְיָא, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁהַנָּבִיא הָיָה מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶׁבַּסְּדָקִים, כָּךְ הַמָּן מַגִּיד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁבַּחוֹרִים וּמַה שֶׁבַּסְּדָקִים. כֵּיצַד? שְׁנַיִם שֶׁבָּאוֹ לִפְנֵי משֶׁה לְדִין, זֶה אוֹמֵר: עַבְדִּי גָנַבְתָּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַתָּה מְכַרְתּוֹ לִי. אָמַר לָהֶם משֶׁה: “לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט”¹⁹⁶⁸. לְמָחָר אִם נִמְצָא עָמְרוֹ¹⁹⁶⁹ בְּבֵית רַבּוֹ¹⁹⁷⁰: רִאשׁוֹן — בְּיָדוּעַ¹⁹⁷¹ שֶׁזֶּה גְנָבוֹ; אִם נִמְצָא עָמְרוֹ בְּבֵית רַבּוֹ שֵׁנִי — בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה מְכָרוֹ לוֹ (יומא עה).

יב “וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת־הַמָּן”¹⁹⁷² — רַ' חֲנַנְיָה וְרַ' יוֹנָתָן שָׁאֲלוּ אֶת־מְנַחֵם טַלְמָיָא¹⁹⁷³: וְכִי מַאֲכַל רְעָבוֹן נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַמָּן לְיִשְׂרָאֵל? מֶה עָשָׂה? הֵבִיא לִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי קִשּׁוּאִים, אַחַת שְׁלֵמָה וְאַחַת שְׁבוּרָה. אָמַר: "שְׁלֵמָה זוֹ בְּכַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: בִּשְׁנֵי זוּז. — וּשְׁבוּרָה זוֹ בְּכַמָּה? אָמְרוּ לוֹ: בְּזוּז אֶחָד. אָמַר לָהֶם: וְכִי אֵין זוֹ גְדוֹלָה כָזוֹ? אֶלָּא לֹא דוֹמֶה, כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מִתְהַנֶּה מִן הַטַּעַם כָּךְ הוּא נֶהֱנֶה מִן הָרְאִיָּה¹⁹⁷⁴ (קה"ר ה).

ג. הַבְּאֵר

יג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הַבְּאֵר הָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דְשָׁאִים, מִינֵי זֵרְעוֹנִים, מִינֵי אִילָנוֹת. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁכֵּוָן שֶׁמֵּתָה מִרְיָם וּפָסְקָה הַבְּאֵר מֵהֶם, הָיוּ אוֹמְרִים: “לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן”¹⁹⁷⁵ (שהש"ר ה).

יד כָּךְ הָיְתָה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר דּוֹמָה: לְסֶלַע מְלֹא כְבָרָה¹⁹⁷⁶, מְפַכְפֶּכֶת¹⁹⁷⁷ וְעוֹלָה כְּמִפִּי הַפַּךְ הַזֶּה, מִתְגַּלְגֶּלֶת וְעוֹלָה עִמָּהֶם לְהָרִים וְיוֹרֶדֶת עִמָּהֶם לְגֵיאָיוֹת. בְּמָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם הִיא שׁוֹרָה כְנֶגְדָּם בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כְּנֶגֶד פִּתְחוֹ שֶׁל אֹהֶל־מוֹעֵד. נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִים וְסוֹבְבִים אוֹתָהּ בְּמַקְלוֹתֵיהֶם וְאוֹמְרִים עָלֶיהָ אֶת־הַשִּׁירָה:

עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ¹⁹⁷⁸ —

הַמַּיִם מְבַעְבְּעִים¹⁹⁷⁹ וְעוֹלִים כְּעַמּוּד לְמַעְלָה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ בְּמַקְלוֹ¹⁹⁸⁰, אִישׁ לְשִׁבְטוֹ וְאִישׁ לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר:

בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים / כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם

בִּמְחֹקֵק / בְּמִשְׁעֲנֹתָם¹⁹⁸¹ —

סו­ֹבֶבֶת בְּכָל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּמַשְׁקָה אֶת־כָּל־הַיְשִׁימוֹן וְהִיא נַעֲשֵׂית נְחָלִים גְּדוֹלִים, וְהֵם יוֹשְׁבִים בַּאֲסִיפְקָאוֹת¹⁹⁸² וּבָאִים זֶה אֵצֶל זֶה. הָעוֹלֶה דֶרֶךְ יָמִין יוֹרֵד דֶּרֶךְ יָמִין, הָעוֹלֶה דֶרֶךְ שְׂמֹאל יוֹרֵד דֶּרֶךְ שְׂמֹאל. מַיִם שֶׁמִּתְמַצִּין¹⁹⁸³ מִמֶּנָּה נַעֲשִׂים נָהָר גָּדוֹל וְהוֹלְכִים לַיָּם הַגָּדוֹל וּמְבִיאִים מִשָּׁם כָּל חֶמְדַּת הָעוֹלָם (תוס' סוכה ג; במ"ר א).

ד. עַנְנֵי כָבוֹד

טו “וַיָי הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם” וְגוֹ'¹⁹⁸⁴ — וְכַמָּה עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ מַקִּיפִין אֶת־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר? שִׁבְעָה עֲנָנִים, אַרְבָּעָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֵיהֶם, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה וְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, כָּל־הַנָּמוּךְ מַגְבִּיהוֹ וְכָל־הַגָּבוֹהַּ מַשְׁפִּילוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתָם מִישׁוֹר, וְהָיָה מַכֶּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים לִפְנֵיהֶם, מְכַבֵּד¹⁹⁸⁵ וּמְרַבֵּץ¹⁹⁸⁶ לִפְנֵיהֶם (מכיל' בשלח — ויהי א; במ"ר א).

ה. מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק

טז “הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ אִם־אָיִן. וַיָּבֹא עֲמָלֵק”¹⁹⁸⁷ — לְמָה הָיוּ יִשְׂרֵָאל דּוֹמִים? לְתִינוֹק שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו [בַּשּׁוּק], וְהָיָה רוֹאֶה דָּבָר שֶׁל חֵפֶץ וְאוֹמֵר לְאָבִיו: קַח לִי¹⁹⁸⁸, — וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ, פַּעַם רִאשׁוֹנָה, שְׁנִיָּה, שְׁלִישִׁית, עַד שֶׁהֵם מְהַלְּכִים רָאָה הַבֵּן חֲבֵרוֹ שֶׁל אָבִיו. אָמַר לוֹ: רָאִיתָ אֶת־אַבָּא? אָמַר לוֹ אָבִיו: שׁוֹטֶה, אַתָּה רוֹכֵב עַל כְּתֵפִי, וְכָל־מַה שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ אֲנִי לוֹקֵחַ לָךְ — וְאַתָּה אוֹמֵר לָזֶה: “רָאִיתָ אֶת־אַבָּא”! מֶה עָשָׂה? הִשְׁלִיכוֹ מֵעַל כְּתֵפָיו, וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל: כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, מִיָּד הִקִּיפוּ אוֹתָם עַנְנֵי הַכָּבוֹד; בִּקְשׁוּ מָן — הוֹרִיד לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא; בִּקְּשׁוּ שְׂלָו — הֵבִיא לָהֶם, הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כָּל־צָרְכָּם. הִתְחִילוּ מְהַרְהֲרִים וְאוֹמְרִים: " הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ אִם־אָיִן “? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: חַיֵּיכֶם, אֲנִי מוֹדִיעַ אֶתְכֶם — הֲרֵי הַכֶּלֶב בָּא וְנוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם. וּמִי הוּא זֶה? עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: " וַיָּבֹא עֲמָלֵק” (תנה“ק יתרו; שמ”ר כו).

יז רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אָמַר: לְמָה הָיָה עֲמָלֵק דּוֹמֶה? לִזְבוּב שֶׁהוּא לָהוּט¹⁹⁸⁹ אַחַר הַמַּכָּה; כָּךְ הָיָה עֲמָלֵק לָהוּט אַחַר יִשְׂרָאֵל כְּכָלֶב (תנה"ק תצא).

יח “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים משֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל” וְגוֹ'¹⁹⁹⁰ — וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת¹⁹⁹¹ מִלְחָמָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִים אֶת־לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם — הָיוּ מִתְגַּבְּרִים; וְאִם לָאו — הָיוּ נוֹפְלִים (ר"ה כט.).

יט “וִידֵי משֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ־אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ”¹⁹⁹² — וְכִי לֹא הָיָה לוֹ לְמשֶׁה כַּר אוֹ כֶּסֶת אַחַת לֵישֵׁב עָלֶיהָ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר משֶׁה: הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִם בְּצַעַר — אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצָעַר (תעני' יא.).

כ “זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק…אֲשֶׁר קָרְךָ”¹⁹⁹³ — הֱקֵרְךָ¹⁹⁹⁴ לִפְנֵי אֲחֵרִים, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאַמְבָּטֵי¹⁹⁹⁵ רוֹתַחַת שֶׁלֹּא הָיְתָה בִרְיָה יְכוֹלָה לֵירֵד לְתוֹכָהּ, בָּא בֶן־בְּלִיַּעַל אֶחָד, קָפַץ וְיָרַד לְתוֹכָהּ; אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּכְוָה — הֱקֵרָהּ לִפְנֵי אֲחֵרִים, אַף כָּךְ כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְנִקְרַע הַיָּם לִפְנֵיהֶם, וְנִשְׁתַּקְּעוּ הַמִּצְרִים לְתוֹכוֹ, נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל־הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם”¹⁹⁹⁶ וְגוֹ'; כֵּוָן שֶׁבָּא עֲמָלֵק וְנִזְדַּוֵּג[5021] לָהֶם, אַף־עַל־פִּי שֶׁנָּטַל אֶת שֶׁלּוֹ¹⁹⁹⁷ מִתַּחַת יְדֵיהֶם — הֱקֵרָם לִפְנֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם (תנח' תצא; תנה"ק שם).

כא “זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם”¹⁹⁹⁸ — אָמַר רַ' לֵוִי: מִן הַדֶּרֶךְ בָּא עֲלֵיהֶם כְּלִסְטִים¹⁹⁹⁹. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם, וְהִקִּיפוֹ גָדֵר, וְהוֹשִׁיב בּוֹ כֶלֶב נַשְּׁכָן. אָמַר הַמֶּלֶךְ: כָּל מִי שֶׁיָּבוֹא וְיִפְרֹץ אֶת־הַגָּדֵר — יְנַשְּׁכֶנּוּ הַכָּלֶב. לְיָמִים בָּא בְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ וּפָרַץ אֶת־הַגָּדֵר, נְשָׁכוֹ הַכָּלֶב. כָּל זְמַן שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּיר חֵטְא שֶׁל בְּנוֹ, שֶׁפָּרַץ הַגָּדֵר, אוֹמֵר לוֹ: זוֹכֵר אַתָּה שֶׁנְּשָׁכְךָ הַכָּלֶב? כָּךְ כָּל־זְמַן שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַזְכִּיר חֶטְאָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחָטְאוּ בִרְפִידִים, שֶׁאָמְרוּ: “הֲיֵשׁ יְיָ בְּקִרְבֵּנוּ?”²⁰⁰⁰ אוֹמֵר לָהֶם: " זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר־עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק"²⁰⁰¹ (שם: נח' תצא).

כב “עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב”²⁰⁰² — מָה רָאוּ [הַמְרַגְּלִים] לִפְתֹּחַ בַּעֲמָלֵק? מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? — לְתִינוֹק שֶׁסָּרַח²⁰⁰³ וְלָקָה בִרְצוּעָה, כְּשֶׁמְּבַקְשִׁין לְהַפְחִידוֹ מַזְכִּירִין לוֹ אֶת־הָרְצוּעָה שֶׁלָּקָה בָהּ; כָּךְ הָיָה עֲמָלֵק רְצוּעָה רָעָה לְיִשְׂרָאֵל (תנה“ק שלח; במ”ר טז).

כג "כִּי־יָד עַל־כֵּס יָהּ²⁰⁰⁴ "²⁰⁰⁵ — רַ' לֵוִי בְּשֵׁם רַ' חַמָּא בַּר חֲנִינָא אָמָר: כָּל־זְמַן שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק בָּעוֹלָם — לֹא הַשֵּׁם שָׁלֵם וְלֹא הַכֵּס שָׁלֵם; אָבַד זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק מִן הָעוֹלָם — הַכֵּס שָׁלֵם וְהַשֵּׁם שָׁלֵם (תנה"ק תצא).

כד “כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר”²⁰⁰⁶ — זְקֵנִים הָרִאשׁוֹנִים אוֹמְרִים: כָּךְ מִדָּה מְהַלֶּכֶת²⁰⁰⁷ עַל פְּנֵי כָל הַדּוֹרוֹת: שׁוֹט שֶׁיִּשְׂרָאֵל לוֹקִין בּוֹ — סוֹפוֹ לִלְקוֹת.²⁰⁰⁸ וְיִלְמְדוּ כָל־אָדָם דֶּרֶךְ אֶרֶץ מֵעֲמָלֵק, שֶׁבָּא לְהַזִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל וְאִבְּדוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵחַיֵּי עוֹלָם הַזֶּה וּמֵחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “מָחֹה אֶמְחֶה”²⁰⁰⁹, וְכֵן כָּל אֻמָּה וּמַלְכוּת שֶׁבָּאוּ לְהַזִּיק אֶת־יִשְׂרָאֵל בּוֹ בַדִּין דָּנָן (מכיל' בשלח — עמלק ב).

ו. מַתַּן תּוֹרָה

כה אָמַר רַ' יִצְחָק: רְאוּיִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם הַתּוֹרָה מִיָּד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עֲדַיִן לֹא בָא זִיוָם²⁰¹⁰ שֶׁל בָּנָי; מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים יָצְאוּ וְאֵין יְכוֹלִים לְקַבֵּל תּוֹרָה מִיָּד. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁעָמַד בְּנוֹ מֵחָלְיוֹ, וְאָמַר לוֹ פַּדְגּוֹגוֹ: יִלֵךְ בִּנְךָ לְאִסְכּוֹלֵי²⁰¹¹ שֶׁלּוֹ. אָמָר: עֲדַיִן לֹא בָא זִיווֹ שֶׁל בְּנִי וְאַתָּה אוֹמֵר “יֵלֵךְ בִּנְךָ לְאִסְכּוֹלֵי שֶׁלּוֹ”? אֶלָּא יִתְעַדֵּן²⁰¹² בְּנִי שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה יְרָחִים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וְיַבְרִיא, וְאַחַר־כָּךְ יֵלֵךְ לְאִסְכּוֹלֵי שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עֲדַיִן לֹא בָא זִיוָם שֶׁל בָּנָי; מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים יָצָאוּ — וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם אֶת־הַתּוֹרָה? אֶלָּא יִתְעַדְּנוּ בָנַי שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בְּמָן וּבְאֵר וּשְׂלָו וְאַחַר־כָּךְ אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם אֶת־הַתּוֹרָה (קה“ר ג; שהש”ר ב).

כו אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הָיוּ בָהֶם בַּעֲלֵי־מוּמִים מֵעֲבוֹדַת פָּרֶךְ; שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בְּטִיט וּבִלְבֵנִים, וְהָיְתָה הָאֶבֶן נוֹפֶלֶת עָלָיו מִן הַבִּנְיָן וְשׁוֹבֶרֶת אֶת־יָדוֹ וְקוֹטַעַת²⁰¹³ אֶת־רַגְלוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵינוֹ דִין שֶׁאֶתֵּן אֶת־תּוֹרָתִי לְבַעֲלֵי־מוּמִים. מֶה עָשָׂה? רָמַז לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְיָרְדוּ וְרִפְּאוּ אוֹתָם (תנח' יתרו).

כז אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי”²⁰¹⁴? — הֵא יְתֵרָה²⁰¹⁵ לָמָּה לִּי? מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה²⁰¹⁶ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִם מַעֲשֵׂי בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה אַתֶּם מִתְקַיְּמִים, וְאִם לָאו — אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ (שבת פח.).

כח “כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים”²⁰¹⁷ — אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בְרַ' סִימוֹן: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַרְדֵּס נָטוּעַ שׁוּרָה שֶׁל תְּאֵנִים וְשֶׁל גְּפָנִים וְשֶׁל רִמּוֹנִים וְשֶׁל תַּפּוּחִים, וּמְסָרוֹ לְאָרִיס²⁰¹⁸ וְהָלַךְ לוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּא הַמֶּלֶךְ וְהֵצִיץ בַּפַּרְדֵּס לֵידַע מֶה עָשָׂה — וּמְצָאוֹ מָלֵא חוֹחִים וְדַרְדָּרִים. הֵבִיא קַצָּצִים²⁰¹⁹ לְקֻצּוֹ²⁰²⁰ וְהֵצִיץ בְּאוֹתָם הַחוֹחִים וְרָאָה בָם שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד²⁰²¹, נְטָלָהּ וְהֵרִיחַ בָּהּ וְשָׁבַת²⁰²² נַפְשׁוֹ עָלָיו. אָמַר הַמֶּלֶךְ: בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל כָּל הַפַּרְדֵּס. כָּךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִשְׁבִיל תּוֹרָה. לְאַחַר כ"ו דוֹרוֹת²⁰²³ הֵצִיץ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ לֵידַע מֶה עָשָׂה — וּמְצָאוֹ מָלֵא מַיִם בְּמָיִם:²⁰²⁴ דּוֹר אֱנוֹשׁ — מַיִם בְּמָיִם; דּוֹר הַמַּבּוּל — מַיִם בְּמָיִם; דּוֹר הַפְּלָגָה — מַיִם בְּמָיִם. וְהֵבִיא קַצָּצִים לְקֻצּוֹ²⁰²⁵. וְרָאָה בוֹ שׁוֹשַׁנָּה אַחַת שֶׁל וֶרֶד — אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; נְטָלָּה וְהֵרִיחָה — בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לָהֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וְשָׁבַת נַפְשׁוֹ עָלָיו — בְּשָׁעָה שֶׁאָמְרוּ “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”²⁰²⁶. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בִּשְׁבִיל שׁוֹשַׁנָּה זוֹ יִנָּצֵל הַפַּרְדֵּס — בִּזְכוּת תּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל יִנָּצֵל הָעוֹלָם (ויק“ר כג; שהש”ר ב).

כט “וַיֹּאמַר יְיָ מִסִּינַי בָּא” וְגוֹ'²⁰²⁷ — כְּשֶׁנִּגְלָה הַמָּקוֹם לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עַל יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד הוּא נִגְלָה, אֶלָּא עַל כָּל־הָאֻמּוֹת. בַּתְּחִלָּה הָלַךְ אֵצֶל בְּנֵי עֵשָׂו וְאָמַר לָהֶם: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: לֹא תִרְצָח. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל עַצְמוֹ²⁰²⁸ שֶׁל אוֹתוֹ אֲבִיהֶם רוֹצֵחַ הוּא (“וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו”²⁰²⁹) וְלֹא הִבְטִיחוֹ אָבִיו אֶלָּא עַל הַחֶרֶב (“וְעַל־חַרְבְּךָ תִחְיֶה”²⁰³⁰) — אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת־הַתּוֹרָה. הָלַךְ לוֹ אֵצֶל בְּנֵי עַמּוֹן וּמוֹאָב וְאָמַר לָהֶם: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: לֹא תִנְאָף. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־עַצְמָם שֶׁל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים אֵינָם בָּאִים אֶלָּא מִנִּאוּף (“וַתַּהֲרֶין שְׁתֵּי בְנוֹת־לוֹט מֵאֲבִיהֶן” וְגוֹ'²⁰³¹) — אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת־הַתּוֹרָה. הָלַךְ לוֹ אֵצֶל בְּנֵי יִשְׂמָעֵאל, אָמַר לָהֶם: מְקַבְּלִים אַתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה? אָמְרוּ לוֹ: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לָהֶם: לֹא תִגְנֹב. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־עַצְמָם שֶׁל אוֹתָם הָאֲנָשִׁים אֵינָם חַיִּים אֶלָּא מִן הַגְּנֵבָה וּמִן הַגָּזֵל (“פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ”²⁰³² ) — אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת־הַתּוֹרָה. לֹא הָיְתָה אֻמָּה בָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא הָלַךְ וְדִבֶּר וְדָפַק עַל פִּתְחָהּ, אִם יִרְצוּ וִיקַבְּלוּ אֶת־הַתּוֹרָה. וְאַחַר־כָּךְ בָּא לוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אָמְרוּ לוֹ: “נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע”, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבֲבֹת קֹדֶשׁ, מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ”²⁰³³ (ספרי ברכה; פסיק“ר כ”א).

ל “לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים”²⁰³⁴ — אָמַר רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי: בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לִתֵּן תּוֹרָה בְּסִינַי הָיוּ הֶהָרִים רָצִים וּמְדַיְּנִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, זֶה אוֹמֵר: עָלַי הַתּוֹרָה נִתֶּנֶת וְזֶה אוֹמֵר: עָלַי הַתּוֹרָה נִתָּנֶת; תָּבוֹר²⁰³⁵ בָּא מִבֵּית אֵלִים²⁰³⁶ וְכַרְמֶל מֵאַסְפַּמְיָא, זֶה אוֹמֵר: אֲנִי נִקְרֵאתִי וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי נִקְרֵאתִי. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “לָמָּה תְּרַצְּדוּן הָרִים גַּבְנֻנִּים”? כֻּלְכֶם הָרִים, אֶלָּא כֻלְּכֶם גַּבְנֻנִּים; כֻּלְכֶם נֶעֶשְׂתָה עֲבוֹדָה זָרָה עַל רָאשֵׁיכֶם; אֲבָל סִינַי שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה עֲבוֹדָה־זָרָה עָלָיו — “הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ”²⁰³⁷ (ב"ר צט).

לא סִינַי מֵהֵיכָן בָּא? אָמַר רַ' יוֹסֵי: מֵהַר הַמּוֹרִיָּה נִתְלַשׁ²⁰³⁸ כְּחַלָּה מֵעִסָּה, מִמָּקוֹם שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק אָבִינוּ: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: הוֹאִיל וְיִצְחָק אֲבִיהֶם נֶעְקַד עָלָיו, נָאֶה לְבָנָיו לְקַבֵּל עָלָיו תּוֹרָה (שו“ט ס”ח ע“פ ביהמ”ד ח"ה).

לבֶ “וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְִּית הָהָר”²⁰³⁹ — אָמַר רַ' אַבְדִּימֵי בַר חַמָּא: מְלַמֵּד שֶׁכָּפָה²⁰³⁸ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא עַל יִשְׂרָאֵל אֶת־הָהָר כְּגִגִּית²⁰⁴⁰, וְאָמַר לָהֶם: אִם אַתֶּם מְקַבְּלִים אֶת־הַתּוֹרָה — מוּטָב, וְאִם לָאו — שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתְכֶם (שבת פח; ע"ז ב: ).

לג דָּרַשׁ רַב סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל “נַעֲשֶׂה” לְ“נִשְׁמַע” בָּאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְקָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד “נַעֲשֶׂה” וְאֶחָד כְּנֶגֶד “נִשְׁמַע”; וְכֵוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי־חַבָּלָה²⁰⁴¹ וּפֵרְקוּם²⁰⁴², אֱמַר: “וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב”²⁰⁴³.

אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל “נַעֲשֶׂה” לְ“נִשְׁמַע” יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: מִי גִלָּה לְבָנַי רָז²⁰⁴⁴ זֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ! שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּרֲכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ”¹⁹⁶⁶ — מִתְּחִלָּה “עֹשֵׂי” וְאַחַר־כָּךְ “לִשְׁמֹעַ” (שבת פח).

לד אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֶת־הַתּוֹרָה צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ²⁰⁴⁵, עוֹף לֹא פָרַח, שׁוֹר לֹא גָעָה, אוֹפַנִּים²⁰⁴⁶ לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ, הַיָּם לֹא נִזְדַּעְזֵעַ, הַבְּרִיוֹת לֹא דִבֵּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ — וְיָצָא הַקּוֹל: “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”²⁰⁴⁷ (שמ"ר כט).

לה “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”²⁰⁴⁸ — לְפִי שֶׁנִּרְאָה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא עַל הַיָּם כְּגִבּוֹר עוֹשֵׂה מִלְחָמָה, וְנִרְאָה לָהֶם בְּסִינַי כְּסוֹפֵר מְלַמֵּד תּוֹרָה, וְנִרְאָה לָהֶם בִּימֵי שְׁלֹמֹה כְּבָחוּר, וְנִרְאָה לָהֶם בִּימֵי דָנִיֵּאל כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: לֹא בִשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי דְּמֻיּוֹת הַרְבֵּה תְּדַמּוּ שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה אֱלֹהוֹת, אֶלָּא אֲנִי הוּא שֶׁבַּיָּם, אֲנִי הוּא שֶׁבְּסִינַי, אֲנִי הוּא שְׁבְּכָל־מָקוֹם — “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”²⁰⁴⁹ (תנח' יתרו; ילק"ש; מכיל' בשלח — שירה ד).

לו “חִכּוֹ מַמְתַּקִּים”²⁰⁵⁰ — אָמְרוּ בְשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִינַי “אָנֹכִי” פָּרְחָה נִשְׁמָתָם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ”²⁰⁵¹. חָזַר הַדִּבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַתָּה חַי וְקַיָּם וְתוֹרָתְךָ חַיָּה וְקַיֶּמֶת, וּשְׁלַחְתַּנִי אֵצֶל מֵתִים? — כֻּלָּם מֵתִים! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וְהִמְתִּיק לָהֶם אֶת־הַדִּבֵּר. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קוֹל־יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר”²⁰⁵². אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: " קוֹל־יְיָ בַּכֹּחַ" לְבַחוּרִים, " קוֹל יְיָ בֶּהָדָר" לִתְשִׁישִׁין²⁰⁵³. רַ' לֵוִי אָמָר: אִלּוּ הָיָה כָתוּב: " קוֹל יְיָ בְּכֹחוֹ" — לֹא הָיָה הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמוֹד, אֶלָּא “קוֹל־יְיָ בַּכֹּחַ” — בַּכֹּחַ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד: הַבַּחוּרִים לְפִי כֹחָם, הַזְּקֵנִים לְפִי כֹחָם, הַקְּטַנִּים לְפִי כֹחָם, הַיּוֹנְקִים לְפִי כֹחָם, וְהַנָּשִׁים לְפִי כֹחָן.

תְּנִי רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: תּוֹרָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְיִשְׂרָאֵל הֶחֱזִירָה לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶם. הִתְחִילָה הַתּוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל מִן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יֵשׁ מֶלֶךְ מַשִּׂיא בִתּוֹ וְהוֹרֵג אֶת־בֶּן־בֵּיתוֹ? — כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שָׂמֵחַ בִּשְׁבִילִי, וּבָנֶיךָ מֵתִים! מִיָּד חָזְרָה נִשְׁמָתָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ”²⁰⁵⁴.

דָּבָר אַחֵר: “חִכּוֹ מַמְתַּקִּים”²⁰⁵⁵ — לְמֶלֶךְ שֶׁדִּבֶּר כְּנֶגֶד בְּנוֹ, וְנִתְיָרֵא וְנִשְׁמְטָה²⁰⁵⁶ נַפְשׁוֹ מִמֶּנּוּ. כֵּוָן שֶׁרָאָה הַמֶּלֶךְ כָּךְ, שֶׁנִּשְׁמְטָה נַפְשׁוֹ — הִתְחִיל מְגַפֵּף²⁰⁵⁷ וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ, וּמְפַתֵּהוּ וְאוֹמֵר לוֹ: מַה־לָּךְ? לֹא בְנִי יְחִידִי אַתָּה? לֹא אֲנִי אָבִיךָ? — כָּךְ כְּשֶׁדִּבֶּר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”²⁰⁵⁸ — מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָם. כֵּוָן שֶׁמֵּתוּ הִתְחִילוּ הַמַּלְאָכִים מְגַפְּפִים וּמְנַשְּׁקִים אוֹתָם וְאוֹמְרִים לָהֶם: מַה־לָּכֶם? אַל תִּירָאוּ, “בָּנִים אַתֶּם לַיָי אֱלֹהֵיכֶם”²⁰⁵⁹! וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מַמְתִּיק בְּחִכּוֹ הַדִּבֵּר וְאוֹמֵר לָהֶם: לֹא בָנַי אַתֶּם? אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם, עַמִּי אַתֶּם, חֲבִיבִים אַתֶּם לְפָָנָי — וְהִתְחִיל מְפַתֶּה אוֹתָם עַד שֶׁחָזְרָה נִשְׁמָתָם (שהש“ר ו; שמ”ר ה', שם פ"ט).

לז “כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב”²⁰⁶⁰ — אֵלּוּ הַנָּשִׁים²⁰⁶¹. אָמַר לוֹ: אֱמֹר לָהֶן רָאשֵׁי דְבָרִים²⁰⁶², שֶׁהֵן יְכוֹלוֹת לִשְׁמוֹעַ, “וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל”²⁰⁶³ — אֵלוּ הָאֲנָשִׁים²⁰⁶⁴, אָמַר לוֹ: אֱמֹר לָהֶם דִּקְדּוּקֵי דְבָרִים שֶׁהֵם יְכוֹלִין לִשְׁמוֹעַ. דָּבָר אַחֵר: לָמָּה לְנָשִׁים תְּחִלָּה — שֶׁהֵן מִזְדָּרְזוֹת בְּמִצְווֹת. דָּבָר אַחֵר: כְּדֵי שֶׁיִהְיוּ מַנְהִיגוֹת אֶת־בְּנֵיהֶן לְתוֹרָה (שמ"ר כה).

לח וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא — יָצְאָה נִשְׁמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ”²⁰⁶⁵. וּמֵאַחַר שֶׁמִּדִּבּוּר רִאשׁוֹן יָצְאָה נִשְׁמָתָם, דִּבּוּר שֵׁנִי הֵיאַךְ קִבֵּלוּ? — הוֹרִיד טַל שֶׁעָתִיד לְהַחֲיוֹת בּוֹ מֵתִים וְהֶחֱיָה אוֹתָם.

וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא — חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲחוֹרֵיהֶם י"ב מִיל, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי־הַשֵָּׁרת מְדַדִּים²⁰⁶⁶ אוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַלְאֲכֵי צְבָאוֹת יִדֹּדוּן יִדֹּדוּן”²⁰⁶⁷ — אַל תִּקְרֵי “יִדֹּדוּן” אֶלָּא “יְדַדּוּן” (שבת פח).

לט חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמָר: מָה הַיָּם הַזֶּה, בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל גָּדוֹל גַּלִּים קְטַנִּים, כָּךְ בֵּין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר דִּקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתִיּוֹתֶיהָ²⁰⁶⁸ שֶׁל תּוֹרָה (ירוש' שקלים ו).

מ “מִי כָל־בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ־הָאֵשׁ” וְגוֹ‘²⁰⁶⁹ — בֹּא וּרְאֵה הֵיאַךְ הַקּוֹל יוֹצֵא אֵצֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד לְפִי כֹחוֹ: הַזְּקֵנִים לְפִי כֹחָם, הַבַּחוּרִים לְפִי כֹחָם, הַקְּטַנִּים לְפִי כֹחָם וְהַנָּשִׁים לְפִי כֹחָן. אָמַר רַ’ יוֹסֵי בַר חֲנִינָא: אִם תָּמֵהַּ אַתָּה עַל הַדָּבָר הַזֶּה — לְמַד מִן הַמָּן, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹרֵד לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְפִי כֹחַ שֶׁל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, הַבַּחוּרִים הָיוּ אוֹכְלִים אוֹתוֹ כְּלֶחֶם, וְהַזְּקֵנִים — כְּצַפִּיחִית בִּדְבָשׁ, וְיוֹנְקִים — כְּחָלָב מִשְּׁדֵי אִמָּם, וְהַחוֹלִים — כְּסֹלֶת מְעֹרֶבֶת בִּדְבָשׁ, וְהַגּוֹיִם טוֹעֲמִין אוֹתוֹ מַר כְּגִדִּין²⁰⁷⁰. — וּמָה הַמָּן שֶׁהָיָה מִין אֶחָד, נֶהְפַּךְ לְכַמָּה מִינִין בִּשְׁבִיל צֹרֶךְ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד, הַקּוֹל שֶׁהָיָה כֹחַ בּוֹ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהָיָה מִשְׁתַּנֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁלֹּא יֻזָּקוּ, הֱוֵי — “יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת”²⁰⁷¹ (שמ"ר ה).

מא בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֶת־הַתּוֹרָה בְּסִינַי הֶרְאָה בְקוֹלוֹ לְיִשְׂרָאֵל פִּלְאֵי־פְלָאִים. כֵּיצַד? הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מְדַבֵּר וְהַקּוֹל יוֹצֵא וּמְחַזֵּר בְּכָל הָעוֹלָם. יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים אֶת־הַקּוֹל בָּא לָהֶם מִן הַדָּרוֹם — וְהָיוּ רָצִים לְדָרוֹם לְקַבֵּל אֶת־הַקּוֹל מִשָּׁם, נֶהְפַּךְ לָהֶם לְצָפוֹן — וְהָיוּ רָצִים לְצָפוֹן, נֶהְפַּךְ לְמִזְרָח — וְהָיוּ רָצִים לְמִזְרָח, נֶהְפַּךְ לָהֶם לְמַעֲרָב — וְהָיוּ רָצִים לְמַעֲרָב, נֶהְפַּךְ לָהֶם מִן הַשָּׁמַיִם — וְהָיוּ תוֹלִים עֵינֵיהֶם לְשָׁמָיִם, — וְהָיָה הַקּוֹל נֶהְפַּךְ לָהֶם מִן הָאָרֶץ. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים זֶה לָזֶה: “וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵי זֶה מְקוֹם בִּינָה?”²⁰⁷².

“וְכָל־הָעָם רֹאִים אֶת־הַקּוֹלֹת”²⁰⁷³ — מַהוּ אֶת־הַקּוֹלֹת? אֶלָּא שֶׁהָיָה הַקּוֹל נֶהְפָּךְ לְשִׁבְעָה קוֹלוֹת, וּמִשִּׁבְעָה לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. וְלָמָּה לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן? כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כָל־הָאֻמּוֹת. (שמ“ר ה; תנה”ק).

מב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ יִתֶּן־אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב”²⁰⁷⁴? כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַגְּבוּרָה²⁰⁷⁵ נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת. תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: “וּכְפַטִּישׁ²⁰⁷⁶ יְפֹצֵץ סָלַע”²⁰⁷⁷ — מַה פַּטִּישׁ זֶה נֶחֱלָק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת, אַף כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת (שבת פח:).

מג אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא נֶהְפַּךְ לְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּאָדָם שֶׁמַּכֶּה עַל הַסַּדָּן²⁰⁷⁸ וְהַנִּיצוֹצוֹת נִתָּזוֹת לְכָאן וּלְכָאן. רַ' יוֹסֵי בַר חֲנִינָא אָמָר: כְּאָדָם שֶׁהוּא מַכֶּה בְּפַטִּישׁ עַל הָאֶבֶן וְהַצְּרוֹרוֹת נִתָּזוֹת לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ: “הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב”²⁰⁷⁹ (שם עפ“י ילק”ש).

מד תַּנְיָא: “זָכוֹר” וְ“שָׁמוֹר”²⁰⁸⁰ בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ — מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְאֵין הָאֹזֶן יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ (ר"ה כז.).

––––––––

מה “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר”²⁰⁸¹ — שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת־הַכֹּל בְּבַת אֶחָת: מֵמִית וּמְחַיֶּה בְּבַת אֶחָת, מַכֶּה וְרוֹפֵא בְּבַת אֶחָת. אִשָּׁה עַל הַמַּשְׁבֵּר, יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וַחֲבוּשִׁים בְּבֵית־הָאֲסוּרִין, אֶחָד בְּמִזְרָח וְאֶחָד בְּמַעֲרָב, וְאֶחָד בְּצָפוֹן, וְאֶחָד בְּדָרוֹם — שׁוֹמֵעַ כֻּלָּם בְּבַת־אֶחָת (שמ"ר כח).

מו “וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר”²⁰⁸² — אָמַר רַ' יִצְחָק: מַה שֶׁהַנְּבִיאִים עֲתִידִים לְהִתְנַבְּאוֹת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר קִבְּלוּ מֵהַר סִינָי, שֶׁכֵּן משֶׁה אוֹמֵר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: “כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם… וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם”²⁰⁸³ — " עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם" לֹא כָתוּב כָּאן ²⁰⁸⁴ אֶלָּא “עִמָּנוּ הַיּוֹם” — אֵלוּ הַנְּשָׁמוֹת הָעֲתִידוֹת לְהִבָּרְאוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה בָהֶן עֲמִידָה; שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ בְאוֹתָהּ שָׁעָה כָּל־אֶחָד וְאֶחָד קִבֵּל אֶת־שֶׁלּוֹ. וְלֹא כָל־הַנְּבִיאִים בִּלְבַד קִבְּלוּ מִסִּינַי נְבוּאָתָם, אֶלָּא אַף הַחֲכָמִים הָעוֹמְדִים בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד קִבֵּל אֶת־שֶׁלּוֹ מִסִּינָי (שם).

––––––––

מז כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הָיָה קוֹלוֹ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְכָל־מַלְכֵי הַגּוֹיִם אֲחָזָתַם רְעָדָה בְּהֵיכְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה. נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם אֵצֶל בִּלְעָם הָרָשָׁע וְאָמְרוּ לוֹ: מַה קּוֹל הֶהָמוֹן אֲשֶׁר שָׁמָעְנוּ? מַבּוּל בָּא לָעוֹלָם?…אָמַר לָהֶם: כְּבָר נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: שֶׁמָּא מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל מַבּוּל שֶׁל אֵשׁ מֵבִיא. אָמַר לָהֶם: כְּבָר נִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מַשְׁחִית כָּל בָּשָׂר. — אֶלָּא מַה־קּוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה שֶׁשָּׁמָעְנוּ? אָמַר לָהֶם: חֶמְדָּה טוֹבָה יֵשׁ־לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא בְּבֵית גְּנָזָיו, שֶׁהָיְתָה גְנוּזָה אֶצְלוֹ תתקע"ד דּוֹרוֹת²⁰⁸⁵ קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהוּא מְבַקֵשׁ לִתְּנָהּ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן”²⁰⁸⁶. מִיָּד פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ: “יְיָ יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם”²⁰⁸⁷ (זבח' קטז; ע"י).

––––––––

מח כֵּוָן שֶׁקִּבְּלוּ [יִשְׂרָאֵל] הַתּוֹרָה הִלְבִּישָׁם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מִזִּיו הֲדָרוֹ. וּמֶה הָיָה הַלְּבוּשׁ? רַ' יוֹחָנָן אָמַר: עֲטָרוֹת הִלְבִּישָׁם; וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: כְּלִי־זַיִן נָתַן לָהֶם, וְהַשֵּׁם הַגָּדֹול חָקוּק עָלָיו, וְכָל יָמִים שֶׁהָיָה בְיָדָם לֹא הָיָה מַלְאַךְ־הַמָּוֶת יָכוֹל לִשְׁלוֹט בָּהֶם (שמ"ר נא).

מט אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מַה־לִּילוּד־אִשָּׁה בֵּינֵינוּ? אָמַר לָהֶם: לְקַבֵּל תּוֹרָה בָּא. אָמְרוּ לְפָנָיו: חֶמְדָּה גְנוּזָה שֶׁגְּנוּזָה לָךְ תְּשַׁע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה דוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לִתְּנָה לְבָשָׂר־וָדָם? — “יְיָ אֲדֹנֵינוּ מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־תְּנָה הוֹדְךָ עַל־הַשָּׁמָיִם…מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?”²⁰⁸⁸ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: הַחֲזֵר לָהֶם תְּשׁוּבָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא יִשְׂרְפוּנִי בְּהֶבֶל שֶׁבְּפִיהֶם²⁰⁸⁹ . אָמַר לוֹ: אֱחֹז בְּכִסֵּא־כְבוֹדִי וְהַחֲזֵר לָהֶם תְּשׁוּבָה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, תּוֹרָה, שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לִי, מַה כָּתוּב בָּהּ: — “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם”²⁰⁹⁰. אָמַר לָהֶם: לְמִצְרַיִם יְרַדְתֶּם? לְפַרְעֹה הִשְׁתַּעְבַּדְתֶּם? תּוֹרָה לָמָּה תְהֵא לָכֶם? שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “לֹא־יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים”²⁰⁹¹ — בֵּין הַגּוֹיִם אַתֶּם שְׁרוּיִם, שֶׁעוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה? — שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “לֹא תִשָּׂא”²⁰⁹² — מַשָּׂא וּמַתָּן²⁰⁹³ יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “זָכוֹר אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְקָדְּשׁוֹ”²⁰⁹⁴ — כְּלוּם אַתֶּם עוֹשִׂים מְלָאכָה, שֶׁאַתֶּם צְרִיכִים שְׁבוּת? שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ”²⁰⁹⁵ — אָב וְאֵם יֵשׁ לָכֶם? שׁוּב מַה כָּתוּב בָּהּ: “לֹא תִּרְצָח”, “לֹא תִּנְאָף”, “לֹא תִּגְנֹב”²⁰⁹⁶ — קִנְאָה יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? יֵצֶר הָרָע יֵשׁ בֵּינֵיכֶם? — מִיָּד הוֹדוּ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ אֲדֹנֵנוּ מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ”²⁰⁹⁷ — וְאִלּוּ “תְּנָה הוֹדְךָ עַל־הַשָּׁמַיִם” לֹא כָתוּב²⁰⁹⁸. מִיָּד כָּל־אֶחָד וְאֶחָד נַעֲשָׂה לוֹ אוֹהֵב לְמשֶׁה וּמָסַר לוֹ דָבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם”²⁰⁹⁹. וְאַף מַלְאַךְ־הַמָּוֶת מָסַר לוֹ דָבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתֵּן אֶת־הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם”²¹⁰⁰, וְאוֹמֵר: “וַיַּעֲמֹד בֵּין־הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים” וְגוֹ'²¹⁰¹ — וְאִלּוּ לֹא אָמַר לוֹ מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ? (שבת פ"ט).

נ אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לְמשֶׁה כְּתוּבָה בְאֵשׁ שְׁחוֹרָה²¹⁰² עַל גַּבֵּי אֵשׁ לְבָנָה וַחֲתוּמָה וּמְלֻפֶּפֶת²¹⁰³ בְּאֵשׁ, וְעִם שֶׁכּוֹתֵב קִנַּח הַקּוּלְמוּס²¹⁰⁴ בִּשְׂעָרוֹ — וּמִשָּׁם²¹⁰⁵ נָטַל משֶׁה זִיו הַפָּנִים²¹⁰⁶. (ירוש' שקלים; ילק"ש).

נא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא בָּא שָׂטָן וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמַר לוֹ: נְתַתִּיהָ לָאָרֶץ. הָלַךְ אֵצֶל אֶרֶץ, אָמַר לָהּ: תּוֹרָה הֵיכָן הִיא? אָמְרָה לוֹ: “אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ” וְגוֹ‘²¹⁰⁷. הָלַךְ אֵצֶל יָם, וְאָמַר לוֹ: “אֵין עִמָּדִי”²¹⁰⁸. הָלַךְ אֵצֶל תְּהוֹם, וְאָמַר לוֹ: “לֹא בִי הוּא”²¹⁰⁹… חָזַר וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, חִפַּשְׂתִּיהָ בְּכָל הָאָרֶץ וְלֹא מְצָאתִיהָ. אָמַר לוֹ: לֵךְ אֵצֶל בֶּן־עַמְרָם. הָלַךְ אֵצֶל משֶׁה, אָמַר לוֹ: תּוֹרָה שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא הֵיכָן הִיא? אָמַר לוֹ: וְכִי מָה אֲנִי שֶׁנָּתַן לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא תּוֹרָה? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, בַּדַּאי²¹¹⁰ אַתָּה?! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, חֶמְדָּה גְנוּזָה²¹¹¹ יֶשׁ־לָךְ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ בְּכָל־יוֹם — אֲִנִי אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי²¹¹²? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: הוֹאִיל וּמִעַטְתָּ עַצְמְךָ²¹¹³, תִּקָּרֵא עַל שְׁמֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי” וְגוֹ’²¹¹⁴.

וְאָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁהָיָה קוֹשֵׁר כְּתָרִים²¹¹⁵ לְאוֹתִיּוֹת. אָמַר לוֹ: משֶׁה, אֵין שָׁלוֹם בְּעִירֶךָ²¹¹⁶?! אָמַר לְפָנָיו: כְּלוּם יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן שָׁלוֹם לְרַבּוֹ? אָמַר לוֹ: הָיָה לְךָ לְעָזְרֵנִי²¹¹⁷. מִיָּד אָמַר לוֹ: “וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ”²¹¹⁸ (שבת פט).

––––––––

נב שָׁאַל רַ' חֲנִינָא בֶּן עָגִיל אֶת רַ' חִיָּא בְּרַ' אַבָּא: מִפְּנֵי מָה בַּדִּבְּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן “טוֹב”²¹¹⁹ וּבַדִּבְּרוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת נֶאֱמַר בָּהֶן “טוֹב”? אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה שׁוֹאֲלֵנִי לָמָּה נֶאֱמַר בָּהֶן “טוֹב”? שְׁאָלֵנִי אִם נֶאֱמַר בָּהֶן “טוֹב” אִם לָאו? שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נֶאֱמַר בָּהֶן טוֹב אִם לָאו. כַּלֵּךְ²¹²⁰ אֵצֶל רַ' תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי, שֶׁהָיָה רָגִיל אֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, שֶׁהָיָה בָקִי²¹²¹ בְּאַגָּדָה. הָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: מִמֶּנּוּ לֹא שָׁמַעְתִּי, אֶלָּא כָּךְ אָמַר לִי שְׁמוּאֵל בַּר נַחוּם: הוֹאִיל וְסוֹפָם לְהִשְׁתַּבֵּר. — וְכִי סוֹפָם לְהִשְׁתַּבֵּר מַה הִיא? אָמַר רַב אָשֵׁי: חָס וְשָׁלוֹם, פָּסְקָה²¹²² טוֹבָה מִיִּשְׂרָאֵל! (ב"ק נד, נה).

נג מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם: מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם גּוֹזֵר גְּזֵרָה, סָפֵק מְקַיְּמִין אוֹתָהּ, סָפֵק אֵין מְקַיְּמִין אוֹתָהּ; וְאִם תִּמְצֵי²¹²³ לוֹמַר מְקַיְּמִין אוֹתָהּ — בְּחַיָּיו מְקַיְּמִין אוֹתָהּ, בְּמוֹתוֹ אֵין מְקַיְּמִין אוֹתָהּ; וְאִלּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ גָּזַר כַּמָּה גְזֵרוֹת וְתִקֵּן כַּמָּה תַּקָּנוֹת — וְקַיָּמוֹת הֵן לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים (שבת ל).

נד בֹּא וּרְאֵה שֶׁלֹּא כְמִדַּת²¹²⁴ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם²¹²⁵: מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם מוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ — מוֹכֵר עָצֵב וְלוֹקֵח²¹²⁶ שָׂמֵחַ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֵינוֹ כֵן: נָתַן לָהֶם תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל — וְשָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל־תַּעֲזֹבוּ”²¹²⁷ (בר' ה).

נה דָּרַשׁ גְּלִילִי אֶחָד לִפְנֵי רַב חִסְדָּא: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן תּוֹרָה מְשֻׁלֶּשֶׁת²¹²⁸ לְעַם מְשֻׁלָּשׁ²¹²⁹ עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי²¹³⁰ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי²¹³¹ בְּחֹדֶשׁ שְׁלִישִׁי²¹³² (שבת פח).

ז. נָדָב וַאֲבִיהוּא

נו “וְאֶל־משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל־יְיָ אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדַב וַאֲבִיהוּא”²¹³³ — הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ תְּחִלָּה, וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִים אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. אָמַר לוֹ נָדָב לַאֲבִיהוּא: אֵימָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת־הַדּוֹר? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “אַל־תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר”²¹³⁴ — נִרְאֶה מִי קוֹבֵר אֶת־מִי.

אָמַר רַב פַּפָּא: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת; הַרְבֵּה סְיָחִים²¹³⁵ מֵתוּ וְנַעֲשׂוּ עוֹרוֹתֵיהֶם שְׁטִיחִין²¹³⁶ עַל גַּבֵּי אִמּוֹתֵיהֶם (סנה' נב.; ויק"ר כ).

ח. חֵטְא הָעֵגֶל

נז “וַיַּרְא הָעָם כִּי־בשֵׁשׁ משֶׁה”²¹³⁷ — בָּאוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת וְלֹא יָרַד משֶׁה. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם, אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם בִּתְחִלַּת שֵׁשׁ אֲנִי בָא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם נִתְכַּנְּסוּ אַרְבָּעִים אֶלֶף [עֵרֶב רַב] שֶׁעָלוּ עִם יִשְׂרָאֵל, וּשְׁנֵי חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם עִמָּהֶם, וּשְׁמוֹתָם יוֹנוֹס וְיֻמְבְּרוֹס, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לִפְנֵי פַרְעֹה כָּל אוֹתָם כְּשָׁפִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב; “וַיַּעֲשׂוּ גַם־הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם”²¹³⁸. וְנִקְהֲלוּ כֻלָּם עַל אַהֲרֹן וְאָמְרוּ: שׁוּב אֵינוֹ יוֹרֵד. אָמְרוּ לָהֶם אַהֲרֹן וָחוּר: עַכְשָׁו יוֹרֵד מִן הָהָר. לֹא הִשְׁגִּיחוּ²¹³⁹. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּא שָׂטָן וְעִרְבֵּב²¹⁴⁰ אֶת־הָעוֹלָם, אָמַר לָהֶם: משֶׁה רַבְּכֶם הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לַמָּרוֹם. אָמַר לָהֶם: “בָּאוּ שֵׁשׁ”, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו; מֵת — וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. הֶרְאָה לָהֶם דְּמוּת מִטָּתוֹ שֶׁל משֶׁה תְּלוּיָה בַאֲוֵיר בֵּין הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְהָיוּ מַרְאִים בְּאֶצְבַּע וְאָמָרוּ: “כִּי־זֶה משֶׁה הָאִישׁ”²¹⁴¹.

מִיָּד עָמַד חוּר וְגָעַר בָּהֶם וְאָמַר: קְשֵׁי־עֹרֶף, אֵין אַתֶּם נִזְכָּרִים כַּמָּה נִסִּים עָשָׂה לָכֶם! — עָמְדוּ עָלָיו וַהֲרָגוּהוּ.

נִתְכַּנְּסוּ עַל אַהֲרֹן, אָמְרוּ לוֹ: אִם תַּעֲשֶׂה לָנוּ אֱלֹהִים — מוּטָב, וְאִם לָאו — אָנוּ עוֹשִׂים לְךָ כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂינוּ לְחוּר. כְּשֶׁרָאָה אַהֲרֹן כָּךְ נִתְיָרֵא וְהִתְחִיל מַעֲסִיקָם בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: “פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם”²¹⁴². דָּבָר קָשֶׁה אָמַר לָהֶם, שֶׁהַנָּשִׁים מִתְעַכְּבוֹת בּוֹ. הָלְכוּ אֵֶצל הַנָּשִׁים, עָמְדוּ עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: חָס־וְשָׁלוֹם, שֶׁנִּכְפֹּר²¹⁴³ בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁעָשָׂה לָנוּ כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּבוּרוֹת הָאֵלּוּ וְנַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה־זָרָה? כֵּוָן שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ לָהֶם — “וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל־הָעָם אֶת־נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם”²¹⁴⁴ [שֶׁלָּהֶם].

אָמַר רַ' יִרְמְיָה: כְּשֶׁהֵבִיאוּ הַנְּזָמִים תָּלָה²¹⁴⁵ אַהֲרֹן עֵינָיו לַשָּׁמַיִם וְאָמָר: “אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת־עֵינַי הַיּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם”²¹⁴⁶ — אַתָּה יוֹדֵעַ אֶת־כָּל־הַמַּחֲשָׁבוֹת, שֶׁבְּעַל־כָּרְחִי אֲנִי עוֹשֶׂה. הִשְׁלִיךְ לָאֵשׁ וּבָאוּ הַחַרְטֻמִּים וְעָשׂוּ בְלַהֲטֵיהֶם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִיכָה הָיָה, שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ²¹⁴⁷ בְּבִנְיָן, זֶה שֶׁהִצִּילוֹ משֶׁה מִן הַלְּבֵנִים²¹⁴⁸, נָטַל לוּחַ שֶׁכָּתוּב עָלָיו: “עֲלֵה שׁוֹר!” הִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ הַכּוּר בֵּין הַנְּזָמִים — וְיָצָא הָעֵגֶל, כְּשֶׁהוּא נוֹעֵר וּמְקַרְטֵעַ²¹⁴⁹. הִתְחִילוּ אוֹמְרִים: “אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל”²¹⁵⁰.

“וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ”²¹⁵¹ — בִּקְשׁוּ לִבְנוֹת עִמּוֹ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּ לִי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מֵעַצְמִי, שֶׁאֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁיִּבְנֵהוּ אַחֵר עִמִּי. אַהֲרֹן נִתְכַּוֵּן: עַד שֶׁאֲנִי בוֹנֶה אוֹתוֹ — משֶׁה יוֹרֵד. כְּשֶׁבָּנָה וְלֹא יָרַד משֶׁה — קָרָא: “חַג לַייָ מָחָר”²¹⁵². אָמַר: יִדָּחֶה הַדָּבָר עַד לְמָחָר. פָּתְחוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְאָמָרוּ: “שָׁכְחוּ אֵל מוֹשִׁיעָם עֹשֶׂה גְדֹלוֹת בְּמִצְרָיִם”²¹⁵³; וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת: “מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו”²¹⁵⁴ (תנח' תשא; תנה“ק; שבת פט.; שמ”ר מא).

נח “וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל־משֶׁה לֶךְ־רֵד”²¹⁵⁵ — בִּנְזִיפָה²¹⁵⁶ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: יְרִידָה הִיא לָךְ. אָמַר לוֹ משֶׁה: רִבּוֹנִי! מַה סִּרְחוֹנִי²¹⁵⁷? אָמַר לוֹ: “שִׁחֵת עַמְּךָ”²¹⁵⁸. אָמַר לוֹ משֶׁה: וְכִי עַמִּי הֵם? “וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל”²¹⁵⁹. וּמַה חָטָאוּ? אָמַר לוֹ: “וַיָּמִירוּ אֶת־כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר”²¹⁶⁰. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! הָעֵגֶל הַזֶּה טוֹב הוּא לְסַיֵּעַ²¹⁶¹ לָךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: מַה מְּסַיֵּעַ לִי? אָמַר משֶׁה: אַתָּה מַשִּׁיב רוּחוֹת וְהוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים; אַתָּה מַזְרִיחַ חַמָּה וְהוּא — לְבָנָה; אַתָּה מַעֲלֶה אִילָנוֹת וְהוּא מַצְמִיחַ צְמָחִים. אָמַר לוֹ: משֶׁה, אַף אַתָּה טוֹעֶה בָּעֵגֶל כְּמוֹתָם! אָמַר לוֹ משֶׁה: אִם כֵּן — אֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הוּא אוֹכֵל עֵשֶׂב וְעוֹמֵד לִשָּׁחֵט — “לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ?”²¹⁶² (תנח' תשא; שמ"ר מג).

נט “לֵךְ־רֵד”²¹⁶³ — אָמַר רַ' יִצְחָק: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא “לֵךְ־רֵד”, חָשְׁכוּ פָּנָיו שֶׁל משֶׁה וְנַעֲשָׂה כְסוֹמֵא²¹⁶⁴ מִן הַצָּרוֹת וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם לֵירֵד, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מְבַקְשִׁים לְהָרְגוֹ. אָמָרוּ: הֲרֵי הַשָּׁעָה לְהָרְגוֹ. יָדַע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מָה הַמַּלְאָכִים מְבַקְשִׁים לַעֲשׂוֹת לוֹ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא? אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' אַבָּא בַּר אַיְבוּ: פָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא פִּשְׁפָּשׁ²¹⁶⁵ מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ וְאָמַר: “לֵךְ־רֵד”.

בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעַאי אָמָרוּ: כֵּוָן שֶׁבָּא משֶׁה לֵירֵד בָּאוּ הַמַּלְאָכִים לְהָרְגוֹ. מֶה עָשָׂה? אָחַז בְּכִסְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וּפָרַשׂ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא טַלִּיתוֹ עָלָיו, שֶׁלֹּא יַחְבְּלוּהוּ²¹⁶⁶ (שמ"ר מב).

ס “לֵךְ־רֵד”²¹⁶⁷ — אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, רֵד מִגְּדֻלָּתֶךָ; כְּלוּם נָתַתִּי לְךָ גְדֻלָּה אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו יִשְׂרָאֵל חָטָא, אַתָּה לָמָּה לִּי? מִיָּד תָּשַׁשׁ²¹⁶⁸ כֹּחוֹ שֶׁל משֶׁה וְלֹא הָיָה לוֹ כֹחַ לְדַבֵּר. כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ: “הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם”²¹⁶⁹, אָמַר משֶׁה: דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּי — מִיָּד עָמַד וְנִתְחַזֵּק בִּתְפִלָּה וּבִקֵּשׁ רַחֲמִים. מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׁר־וָדָם שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהָיָה מַכֵּהוּ מַכָּה גְדוֹלָה, וְהָיָה אוֹהֲבוֹ יוֹשֵׁב לְפָנָיו וּמִתְיָרֵא לוֹמַר לוֹ דָבָר. כֵּוָן שֶׁאָמַר הַמֶּלֶךְ: “אִלְמָלֵא אוֹהֲבִי זֶה שֶׁיּוֹשֵׁב לְפָנַי — הֲרַגְתִּיךָ”. אָמַר: דָּבָר זֶה תָּלוּי בִּי — מִיָּד עָמַד וְהִצִּילוֹ.

“וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי”²¹⁷⁰ — אָמַר רַ' אַבָּהוּ: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב אִי אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ²¹⁷¹: מְלַמֵּד, שֶׁתְּפָסוֹ משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, כִּבְיָכוֹל²¹⁷², כְּאָדָם שֶׁתּוֹפֵס אֶת־חֲבֵרוֹ בְּבִגְדּוֹ, וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵין אֲנִי מַנִּיחֲךָ עַד שֶׁתִּמְחַל וְתִסְלַח לְיִשְׂרָאֵל. (ברא' לב).

סא “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וַיִחַר־אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם”²¹⁷³ — וְכִי משֶׁה הָיָה תוֹפֵס בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, שֶׁהוּא אוֹמֵר “הַנִּיחָה לִּי”? אֶלָּא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְקִיטוֹן²¹⁷⁴ וּמַתְחִיל לְבַקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מְצַעֵק מִן הַקִּיטוֹן: הַנִּיחוּ לִי שֶׁאַכֶּנּוּ. וְהָיָה הַפַּדְגּוֹג²¹⁷⁵ שֶׁל בְּנוֹ עוֹמֵד בִּטְרַקְלִין. אָמַר הַפַּדְגּוֹג: הַמֶּלֶךְ וּבְנוֹ לִפְנִים בְּקִיטוֹן, — לָמָּה הוּא אוֹמֵר: “הַנִּיחוּ לִּי”? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ מְבַקֵּשׁ שֶׁאֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ²¹⁷⁶ עַל בְּנוֹ, לְכָךְ הוּא מְצַעֵק “הַנִּיחָה לִּי”. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי”. אָמַר משֶׁה: מִפְּנֵי קָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא רוֹצֶה שֶׁאֲפַיֵּס עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר “וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי”. מִיָּד הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, הָוֵי “וַיְחַל משֶׁה, אֶת־פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו”²¹⁷⁷.

“וַיְחַל משֶׁה”²¹⁷⁸ — אָמַר רַ' חִיָּא: לֹא הִנִּיחַ משֶׁה זָוִית בָּרָקִיעַ, שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּט²¹⁷⁹ בָּהּ.

“חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה”²¹⁸⁰ — אָמַר רַ' יִצְחָק: עָשָׂה משֶׁה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ כוֹעֵס עַל יִשְׂרָאֵל. כֵּוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא כָּךְ אָמַר לוֹ: משֶׁה, שְׁתֵּי הַפָּנִים בְּכָעַס? אֲנִי וְאַתָּה כּוֹעֲסִים עֲלֵיהֶם? — לֹא יְהוּ שְׁתֵּי הַפָּנִים בְּכָעַס! אֶלָּא כְּשֶׁאֶהְיֶה נוֹתֵן רוֹתְחִים הֱוֵי נוֹתֵן צוֹנְנִים, וּכְשֶׁתְּהֵא נוֹתֵן רוֹתְחִים אֶהְיֶה נוֹתֵן צוֹנְנִים. אָמַר לוֹ משֶׁה:: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאַתָּה אוֹהֵב בָּנֶיךָ, וְאֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֶלָּא מִי שֶׁיְלַמֵּד עֲלֵיהֶם סַנֵּגוֹרְיָא (שמ“ר מב; דב”ר ג; ילק"ש תשא).

סב “לָמָה יְיָ יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”²¹⁸¹ — מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן יְצִיאַת מִצְרָיִם? אֶלָּא אָמַר משֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, מֵהֵיכָן הוֹצֵאתָ אוֹתָם? — מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיוּ כֻלָּם עוֹבְדֵי טְלָאִים.

אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְחָכָם שֶׁפָּתַח לִבְנוֹ חֲנוּת שֶׁל בְּשָׂמִים בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת; הַמָּבוֹי עָשָׂה שֶׁלּוֹ, וְהָאֻמָּנוּת עָשְׂתָה שֶׁלָּהּ, וְהַנַּעַר כְּבָחוּר עָשָׂה שֶׁלּוֹ — יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. בָּא אָבִיו וּתְפָסוֹ עִם הַזּוֹנָה. הִתְחִיל הָאָב צוֹעֵק וְאוֹמֵר: הוֹרֶגְךָ אָנִי! הָיָה שָׁם אוֹהֲבוֹ. אָמַר לוֹ: אַתָּה אִבַּדְתָּ הַנַּעַר וְאַתָּה צוֹעֵק כְּנֶגְדּוֹ. הִנַּחְתָּ כָל הָאֻמָּנֻיּוֹת וְלֹא לִמַּדְתּוֹ אֶלָּא בַשָּׂם, וְהִנַּחְתָּ כָל־הַמְּבוֹאוֹת וְלֹא פָתַחְתָּ לּוֹ חֲנוּת אֶלָּא בְשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת. כָּךְ אָמַר משֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, הִנַּחְתָּ כָל־הָעוֹלָם וְלֹא שִׁעְבַּדְתָּ בָנֶיךָ אֶלָּא בְמִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים טְלָאִים, וְלָמְדוּ מֵהֶם בָּנֶיךָ וְאַף הֵם עָשׂוּ הָעֵגֶל. לְפִיכָךְ אָמָר: “אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם”²¹⁸² — דַּע מֵהֵיכָן הוֹצֵאתָ אוֹתָם (שמ"ר מג).

סג אָמְרוּ דְבֵי רַ' יַנַּאי: כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ²¹⁸³ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל…הוּא גָרַם שֶׁעָשׂוּ אֶת־הָעֵגֶל…אֵין אֲרִי נוֹהֵם²¹⁸⁴ מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל תֶּבֶן²¹⁸⁵ אֶלָּא מִתּוֹךְ קֻפָּה שֶׁל בָּשָׂר.

אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ פָּרָה כְּחוּשָׁה וּבַעֲלַת אֵבָרִים²¹⁸⁶, הֶאֱכִילָהּ כַּרְשִׁינִים²¹⁸⁷ וְהָיְתָה מְבַעֶטֶת בּוֹ. אָמַר לָהּ: מִי גָרַם לָךְ שֶׁתְּהֵא מְבַעֶטֶת בִּי — אֶלָּא כַרְשִׁינִים שֶׁהֶאֱכַלְתִּיךְ.

אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מָשָׁל לְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הִרְחִיצוֹ וְסָכוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְתָלָה לוֹ כִּיס עַל צַוָּארוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ עַל פֶּתַח שֶׁל זוֹנוֹת. מַה־יַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלּא יֶחֱטָא?

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל”²¹⁸⁸ (בר' לד.).

סד “זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ”²¹⁸⁹ — אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִלְמָלֵי נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ הָיִיתִי אוֹמֵר: כְּשֵׁם שֶׁשָּׁמַיִם וָאָרֶץ בְּטֵלִים כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ בְטֵלָה; עַכְשָׁו שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל — מַה־שִּׁמְךָ הַגָּדוֹל חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, כָּךְ שְׁבוּעָתְךָ קַיֶּמֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

“וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי”²¹⁹⁰ — “אֲשֶׁר אָמַרְתָּ” לֹא נֶאֱמַר — אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בֶּן־נַחֲמָנִי: כָּךְ אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, דְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ לִּי: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁמִי, הָלַכְתִּי וְאָמַרְתִּי לֶָהֶם בִּשְׁמֶךָ — עַכְשָׁו מָה אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם²¹⁹¹?

“מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְיָ”²¹⁹² — “יָכֹל יְיָ” לֹא נֶאֱמַר — אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: עַכְשָׁו יֹאמְרוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם — תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ כִּנְקֵבָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַצִּילָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: בֶּן־עַמְרָם, וַהֲלֹא כְבָר רָאוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לָהֶם עַל הַיָּם? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עֲדַיִן יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר: לִפְנֵי מֶלֶךְ אֶחָד יָכֹל לַעֲמֹד, לִפְנֵי שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִנַּיִן שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא וְהוֹדָה לוֹ לְמשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר יְיָ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ”²¹⁹³ — תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: כִּדְבָרֶיךָ, עֲתִידִים אֻמּוֹת־הָעוֹלָם לוֹמַר כֵּן. אַשְׁרֵי הַתַּלְמִיד שֶׁרַבּוֹ מוֹדֶה לוֹ!

“וְאוּלָם חַי־אָנִי”²¹⁹⁴ — אָמַר רָבָא אָמַר רַ' יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, הֶחֱיִיתַנִי בִדְבָרֶיךָ. (בר' לב.; ע"י).

סה בְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה אֶת־הַלּוּחוֹת הָיוּ סוֹבְלִין אֶת־עַצְמָם²¹⁹⁵; כֵּוָן שֶׁיָּרַד וְקָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וְרָאָה אֶת־הָעֵגֶל, פָּרַח אוֹתוֹ הַכְּתָב מֵעֲלֵיהֶם וְנִמְצְאוּ כְבֵדִים עַל יָדָיו שֶׁל משֶׁה. מִיָּד — “וַיִּחַר־אַף משֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת־הַלֻּחוֹת”²¹⁹⁶ (תנח' תשא).

סו תַּנְיָא: כְּשֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְכוֹתֵב “אֶרֶךְ אַפַּיִם”, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים? אָמַר לוֹ: אַף לִרְשָׁעִים. אָמַר לְפָנָיו: רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ! אָמַר לוֹ: עַתָּה תִרְאֶה שֶׁתִּצְטָרֵךְ לְכָךְ. כְּשֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל [בָּעֵגֶל], אָמַר לוֹ: לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי: אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי: אַף לִרְשָׁעִים! וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יִגְדַּל־נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ"²¹⁹⁷ (סנה' קיא).

סז “וְשָׁב אֶל־הַמַּחֲנֶה” וְגוֹ‘²¹⁹⁸ — אָמַר רַ’ אַבָּהוּ: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: עַכְשָׁו יֹאמְרוּ: הָרַב בְּכַעַס וְתַלְמִיד בְּכַעַס, יִשְׂרָאֵל מַה־תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אִם אַתָּה מַחֲזִיר הָאֹהֶל לִמְקוֹמוֹ — מוּטָב, וְאִם לָאו — יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן תַּלְמִידְךָ מְשָׁרֵת תַּחְתֶּיךָ (בר' סג:).

––––––––

סח “וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם”²¹⁹⁹ — אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵין לְךָ כָּל פֻּרְעָנוּת וּפֻרְעָנוּת שֶׁבָּאָה לָעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּהֶכְרַע לִיטְרָא שֶׁל עֵגֶל הָרִאשׁוֹן²²⁰⁰.

רַב יוּדָן בְּשֵׁם רַב אַסִּי אָמָר: אֵין לְךָ כָּל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹּא נָטַל אוּנְקְיָא²²⁰¹ אַחַת שֶׁל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל (סנה' קב.; שמ“ר מ”ג; קה"ר ט).

ח. הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו²²⁰²

סט “תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן”²²⁰³ — אָמַר רַ' לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: “עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן”, הָיָה לוֹ לְהָבִיא אַרְבָּעָה קֻנְדֵּסִים²²⁰⁴ וְלִמְתּוֹחַ אֶת־הַמִּשְׁכָּן עֲלֵיהֶם; אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה לְמַעְלָה אֵשׁ אֲדֻמָּה, אֵשׁ יְרֻקָּה, אֵשׁ שְׁחוֹרָה, אֵשׁ לְבָנָה וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן. אָמַר לוֹ משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! וְכִי מֵאַיִן יֶשׁ־לִי אֵשׁ אֲדֻמָּה, אֵשׁ יְרֻקָּה, אֵשׁ שְׁחוֹרָה, אֵשׁ לְבָנָה? אָמַר לוֹ: “בְּתַבְנִיתָם²²⁰⁵ אֲשֶׁר־אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר”²²⁰⁶ (פסיק' דר"כ, ד: ).

ע “וְעָשִׂיתָ אֶת־הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן”²²⁰⁷ — וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַקְּרָשִׁים? יַעֲקֹב אָבִינוּ נָטַע אוֹתָם. בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד לְמִצְרַיִם, אָמַר לְבָנָיו: בָּנָי! עֲתִידִים אַתֶּם לְהִגָּאֵל מִכָּאן וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא עָתִיד לוֹמַר לָכֶם מִשֶּׁאַתֶּם נִגְאָלִים, שֶׁתַּעֲשׂוּ לוֹ אֶת־הַמִּשְׁכָּן; אֶלָּא עִמְדוּ וְנִטְעוּ אֲרָזִים מֵעַכְשָׁו, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁיֹּאמַר לָכֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ אֶת־הַמִּשְׁכָּן — יִהְיוּ הָאֲרָזִים מְתֻקָּנִים לָכֶם. מִיָּד עָמְדוּ וְנָטְעוּ וְעָשׂוּ כֵן. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶת־הַקְּרָשִׁים” — אוֹתָן שֶׁהִתְקִין לָהֶם אֲבִיהֶם (תנח' תרומה).

עא אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: קְרָסִים²²⁰⁸ שֶׁל זָהָב בְּלוּלָאוֹת הָיוּ נִרְאִים בְּמִשְׁכָּן כְּכוֹכָבִים הַקְּבוּעִים בָּרָקִיעַ (פסיק' דר"כ, ה.).

––––––––

עב “וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה”²²⁰⁹ — בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה בָּהָר וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא [צִוָּהוּ עַל] מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה נִתְקַשָּׁה בוֹ משֶׁה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: הֲרֵי אֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא? הֶרְאָה לוֹ אֵשׁ לְבָנָה, אֵשׁ אֲדֻמָּה, אֵשׁ שְׁחוֹרָה, אֵשׁ יְרֻקָּה, וְעָשָׂה מֵהֶן אֶת־הַמְּנוֹרָה, גְּבִיעֶיהָ, כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ וְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים, וְאָמַר לוֹ: “וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה” — שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מַרְאֶה לוֹ בְּאֶצְבָּע (תנה"ק שמיני).

עג — “שִׁבְעָה־אֵלֶּה עֵינֵי יְיָ הֵמָּה²²¹⁰ מְשׁוֹטְטִים בְּכָל־הָאָרֶץ”²²¹¹ — כְּנֶגֶד שִׁבְעַת כּוֹכָבִים שֶׁמְּשׁוֹטְטִין בְּכָל הָאָרֶץ (שם).

עד “בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת־הַנֵּרֹת”²²¹² — אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לָנוּ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁנָּאִיר לְפָנֶיךָ? אַתָּה הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהָאוֹרָה דָּרָה אֶצְלֶךָ — וְאַתָּה אוֹמֵר “אֶל־מוּל פְּנֵי הַמְּנֹרָה”²²¹³! — הָוֵי “כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי”²²¹⁴. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָכֶם, אֶלָּא שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם. מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְפִקֵּחַ וְסוֹמֵא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדָּרֶךְ. אָמַר לוֹ פִקֵּחַ לְסוֹמֵא: כְּשֶׁנִּכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת צֵא וְהַדְלֵק לִי אֶת־הַנֵּר הַזֶּה וְהָאֵר לִי. אָמַר לוֹ הַסּוֹמֵא: בְּטוֹבָתְךָ²²¹⁵, כְּשֶׁהָיִיתִי בַדֶּרֶךְ אַתָּה הָיִיתָ מְסַמְּכֵנִי, עַד שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת אַתָּה הָיִיתָ מְלַוֶּה אוֹתִי, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר: הַדְלֵק לִי אֶת־הַנֵּר וְהָאֵר לִי! אָמַר לוֹ הַפִּקֵּחַ: שֶׁלֹּא תְהֵא מַחֲזִיק לִי טוֹבָה²²¹⁶ שֶׁהָיִיתִי מְלַוְּךָ בַּדֶּרֶךְ — לְכָךְ אָמַרְתִּי לָךְ: “הָאֵר לִי” (במ"ר טו).

עה רַ' אֲבִינָא אָמַר: הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל חַמָּה אֶחָד מִמְּשַׁמְּשַׁי הוּא, וּבְשָׁעָה שֶׁיּוֹצֵאת לָעוֹלָם אֵין כָּל בִּרְיָה יְכוֹלָה לָזוּן²²¹⁷ עֵינֶיהָ מִמֶּנָּה — וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ? הַבָּרָק הַזֶּה אֶחָד מִתּוֹלְדוֹת הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָה הוּא, וּמִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ מַבְהִיק אוֹרוֹ — וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ? אָמַר רַ' אַחָא: “יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר”²²¹⁸ — לֹא בָאתִי אֶלָּא לְזַכּוֹתֶךָ.

רַ' בֶּרֶכְיָה אָמָר: הַגַּלְגַּל הַזֶּה שֶׁל עַיִן, אֵין אָדָם רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַלָּבָן שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: מַה מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה בָּרָאתִי לְךָ אוֹרָה — וּלְאוֹרְךָ אֲנִי צָרִיךְ?

דָּבָר אַחֵר: בָּשָׁר־וְדָם מַדְלִיק נֵר מִנֵּר דָּלוּק, שֶׁמָּא יוּכַל לְהַדְלִיק נֵר מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ? שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחשֶׁךְ עַל־פְּנֵי תְהוֹם”²²¹⁹ מַה כָּתוּב אַחֲרָיו: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר”²²²⁰ — וּמִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ הוֹצֵאתִי אוֹרָה — וַאֲנִי צָרִיךְ לְאוֹרָה שֶׁלָּכֶם? לֹא אָמַרְתִּי לָךְ אֶלָּא לְעַלּוֹת אוֹתְךָ²²²¹ — “לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד” (ויק“ר לא; במ”ר טו).

––––––––

עו אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַ' יוֹנָתָן: בְּצַלְאֵל — עַל שֵׁם חָכְמָתוֹ נִקְרָא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ אֱמָר־לוֹ לִבְצַלְאֵל: עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, אָרוֹן וְכֵלִים, — הָלַךְ משֶׁה וְהָפַךְ²²²² וְאָמַר לוֹ: עֲשֵׂה אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן. אָמַר לוֹ: משֶׁה רַבֵּנוּ! מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר־כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְאַתָּה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לִי אָרוֹן וְכֵלִים וּמִשְׁכָּן; כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: עֲשֵׂה מִשְׁכָּן, אָרוֹן וְכֵלִים. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בְצֵל־אֵל הָיִיתָ וְיָדָעְתָּ! (בר' נה).

עז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ²²²³ (שם).

עח אָמַר רַ' חֲנִינָא בֶן פַּזִּי: אֵין לְךָ גָּדוֹל מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה וְאֵין לְךָ יָרוּד מִשֵּׁבֶט דָּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: יָבוֹא וְיִזְדַּוֵּג²²²⁴ לוֹ, שֶׁלֹּא יְהוּ מְבַזִּין אוֹתוֹ וְשֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם רוּחוֹ גַסָּה עָלָיו, לְפִי שֶׁהַגָּדוֹל וְהַקָּטָן שָׁוִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם. בְּצַלְאֵל מִשֶּׁל יְהוּדָה וְאָהֳלִיאָב מִדָּן — וְהוּא מִזְדַּוֵּג לוֹ (שמ"ר מ).

עט “וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה לְהָקִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן”²²²⁵ — וַי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה! מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ אִשָּׁה רַגְזָנִית²²²⁶. אָמַר הַמֶּלֶךְ: עֲשִׂי לִי פָּרְפּוּרָה²²²⁷. הִתְחִילָה לַעֲסֹק בָּהּ. כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה מִתְעַסֶּקֶת בָּהּ אֵינָהּ מְרִיבָה. נִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה וְהֵבִיאָה לַמֶּלֶךְ, רָאָה אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ וְיָשְׁרָה בְעֵינָיו, מִיָּד הִתְחִיל לוֹמַר: וַי, וַי! אָמַרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מַה־זֶּה, אֲדוֹנִי? הִטְרַחְתִּי אֶת־עַצְמִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר "וַי, וַי! " אָמַר לָהּ: הַמְּלָאכָה יָפָה וּכְשֵׁרָה בְעֵינַי, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהָיִית עוֹסֶקֶת בַּמְּלָאכָה לֹא הָיִית כּוֹעֶסֶת וְלֹא מְקַנְטֶרֶת²²²⁸ אוֹתִי; עַתָּה, שֶׁאַתְּ פְּנוּיָה²²²⁹, מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא תַכְעִיסִי אוֹתִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ בָנַי עֲסוּקִים בַּמִּשְׁכָּן לֹא הָיוּ מַלִּינִים עָלָי, עַתָּה יַתְחִילוּ שׁוּב לְקַּנְטֵר אוֹתִי. לְכָךְ נֶאֱמַר — "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה "²²³⁰, — וַי־הִיא בְּיוֹם כַּלּוֹת! (תנח' תשא).

פ “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן”²²³¹ — אָמַר משֶׁה: יוֹדֵעַ אֲִני שֶׁיִּשְׂרָאֵל רוֹגְנִים הֵם, הֲרֵינִי עוֹשֶׂה לָהֶם חֶשְׁבּוֹן מִכָּל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן עִמָּהֶם — “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן” — וְהוּא נוֹתֵן לָהֶם חֶשְׁבּוֹן עַל כָּל־דָּבָר וְדָבָר כְּסִדְרָם בְּתוֹךְ הַמִּשְׁכָּן לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף וְלַנְּחשֶׁת: “וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל…וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת”²²³²…עִם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן וְהוֹלֵךְ, שָׁכַח אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל שֶׁעָשָׂה מֵהֶם וָוִים לָעַמּוּדִים וְלֹא הָיוּ נִרְאִים. הִתְחִיל עוֹמֵד תָּמֵהַּ וְאוֹמֵר: “עַכְשָׁו יִמְצְאוּ יְדֵיהֶם²²³³ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָלַי לוֹמַר, שֶׁאֲנִי נָטַלְתִּי אוֹתָם”, — וְהוּא חוֹזֵר לָבוֹא עַל כָּל־מְלָאכָה וּמְלָאכָה. מִיָּד הֵאִיר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֶת־עֵינָיו, וְתָלָה עֵינָיו וְרָאָה, שֶׁהָיוּ עֲשׂוּיִם וָוִים לָעַמּוּדִים, הִתְחִיל לְהָשִׁיב לָהֶם בְּקוֹל רָם²²³⁴: “וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים”²²³⁵! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַיְּסוּ²²³⁶ יִשְׂרָאֵל. מִי גָרַם לוֹ? עַל יְדֵי שֶׁיָּשַׁב וְעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן — “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן”²²³⁷.

וְלָמָה עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן? הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא מַאֲמִינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא”²²³⁸ — וּמשֶׁה נָתַן חֶשְׁבּוֹן? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָׁמַע לֵצָנֵי הַדּוֹר שֶׁהָיוּ מְשִׂיחִים אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה כְּצֵאת משֶׁה…וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי משֶׁה”²²³⁹ וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים? הָיוּ מִסְתַּכְּלִים מֵאֲחוֹרָיו וְאוֹמֵר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: רְאֵה צַוָּארוֹ! רְאֵה שׁוֹקָיו! אוֹכֵל מִשֶּׁלָּנוּ, שׁוֹתֶה מִשֶּׁלָּנוּ; וַחֲבֵרוֹ מְשִׁיבוֹ: “רֵיקָא! אָדָם שֶׁנִּתְמַנָּה עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, עַל כִּכְּרֵי כֶסֶף וְעַל כִּכְּרֵי זָהָב, שֶׁאֵין לוֹ חֵקֶר וְלֹא מִשְׁקָל וְלֹא מִנְיָן — מָה אַתָּה רוֹצֶה, שֶׁלֹּא יְהֵא עָשִׁיר?” כְּשֶׁשָּׁמַע כֵּן, אָמַר: חַיֵּיכֶם, מִשֶׁנִּגְמְרָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם חֶשְׁבּוֹן; כֵּוָן שֶׁנִּגְמְרָה אָמַר לָהֶם: “אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן”²²⁴⁰ (תנח' פקודי).

פא שָׁאַל קוֹנְטְרִיקוֹס הֶגְמוֹן²²⁴¹ אֶת־רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: בְּגִבּוּי²²⁴² הַכֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מָאתַיִם וְאַחַת כִּכָּר וְאַחַד עָשָׂר מָנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ…לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף” וְגוֹ‘²²⁴³ —, וּבִנְתִינַת הַכֶּסֶף אַתָּה מוֹצֵא מְאַת כִּכָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי מְאַת כִּכָּר הַכֶּסֶף” וְגוֹ’²²⁴⁴ — משֶׁה רַבְּכֶם גַנָּב הָיָה, אוֹ קֻבְיוּסְטוּס²²⁴⁵ הָיָה, אוֹ אֵינוֹ בָקִי בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת: נָתַן מֶחֱצָה וְנָטַל מֶחֱצָה²²⁴⁶, וּמֶחֱצָה שָׁלֵם לֹא הֶחֱזִיר. אָמַר לוֹ: משֶׁה רַבֵּנוּ גִזְבָּר²²⁴⁷ נֶאֱמָן הָיָה, וּבָקִי בְחֶשְׁבּוֹנוֹת הָיָה, וּמָנֶה שֶׁל קֹדֶשׁ כָּפוּל הָיָה²²⁴⁸.

וְעוֹד שְׁאֵלוֹ: בִּפְרָטָם שֶׁל לְוִיִּם²²⁴⁹ אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁלשׁ מֵאוֹת, וּבִכְלָלָם אַתָּה מוֹצֵא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אָלֶף. וּשְׁלשׁ מֵאוֹת לְהֵיכָן הָלָכוּ? אָמַר לוֹ: אוֹתָם שְׁלשׁ מֵאוֹת בְּכוֹרוֹת הָיוּ, וְאֵין בְּכוֹר מַפְקִיעַ²²⁵⁰ בְּכוֹר (בכ' ה).

ט. נְסִיעָתָם וַחֲנִיָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר

פב כֵּיצַד הָיְתָה נְסִיעָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר? סִמָּן הָיָה לְמשֶׁה בְּעָנָן אֵימָתַי הָיָה מִסְתַּלֵּק²²⁵¹. כֵּוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁמִּסְתַּלֵּק הָיָה אוֹמֵר: “קוּמָה יְיָ וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ”²²⁵² — וְהֶעָנָן מִסְתַּלֵּק. נִסְתַּלֵּק הֶעָנָן הָיוּ כֻלָּם מִתְקָרְבִים לִסַּע וּמְיַשְּׁבִים²²⁵³ אֶת־כְּלֵיהֶם. מִי שֶׁהָיְתָה לוֹ בְהֵמָה הָיָה נוֹשֵׂא עָלֶיהָ, וְהֶעָנָן נוֹטֵל אֶת־הַשְּׁאָר. כֵּוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ²²⁵⁴ — תָּקְעוּ בַחֲצוֹצְרוֹת וְנָסַע יְהוּדָה וְדִגְלוֹ, תְּחִלָּה נְשִׂיאוֹ וְשִׁבְטוֹ אַחֲרָיו. וְכֵן כֻּלָּם — “אִישׁ עַל־דִּגְלוֹ בְאֹתֹת”²²⁵⁵.

וְסִמָּנִים הָיוּ לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא: מַפָּה²²⁵⁶, וְצֶבַע עַל כָּל־מַפָּה וּמַפָּה, כְּצֶבַע שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (מֵהֶם לָמְדוּ הַמַּלְכֻיּוֹת לִהְיוֹת עוֹשִׂין מַפָּה וְצֶבַע לְכָל מַפָּה וּמַפָּה). כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט נָשִׂיא שֶׁלּוֹ — צֶבַע מַפָּה שֶׁלוֹ דּוֹמֶה לְצֶבַע שֶׁל אַבְנוֹ בְּחשֶׁן וְאֵפוֹד: רְאוּבֵן אַבְנוֹ אֹדֶם, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה אָדֹם, וּמְצֻיָּר עָלָיו דּוּדָאִים²²⁵⁷; שִׁמְעוֹן — פִּטְדָּה, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה יָרֹק וּמְצֻיָּר עָלָיו שְׁכֶם²²⁵⁸; לֵוִי — בָּרֶקֶת, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה שְׁלִישׁ לָבָן, שְׁלִישׁ שָׁחוֹר וּשְׁלִישׁ אָדֹם, וּמְצֻיָּר עָלָיו אוּרִים וְתֻמִּים²²⁵⁹; יְהוּדָה — נֹפֶךְ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דְּמוּתוֹ כְּעֵין שָׁמַיִם, וּמְצֻיָּר עָלָיו אַרְיֵה²²⁶⁰; יִשָּׂשׂכָר — סַפִּיר, וּמַפָּה שֶׁלּוֹ צְבוּעָה שָׁחוֹר דּוֹמֶה לְכָחֹל, וּמְצֻיָּר עָלָיו שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ²²⁶¹; זְבוּלוּן — יַהֲלֹם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לָבָן, וּמְצֻיָּר עָלָיו סְפִינָה²²⁶²; דָּן — לֶשֶׁם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְסַפִּיר, וּמְצֻיָּר עָלָיו נָחָשׁ²²⁶³; גָּד — שְׁבוֹ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחוֹר, אֶלָּא מְעֹרָב שָׁחוֹר וְלָבָן, וּמְצֻיָּר עָלָיו מַחֲנֶה²²⁶⁴; נַפְתָּלִי — אַחְלָמָה, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן צָלוּל שֶׁאֵין אַדְמִימוּתוֹ עַזָּה, וּמְצֻיָּר עָלָיו אַיָּלָה²²⁶⁵; אֲשֵׁר — תַּרְשִׁישׁ, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְאֶבֶן יְקָרָה שֶׁמִּתְקַשְּׁטוֹת בָּהּ הַנָּשִׁים, וּמְצֻיָּר עָלָיו אִילַן זַיִת²²⁶⁶; יוֹסֵף — שֹׁהַם, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ שָׁחוֹר בְּיוֹתֵר, וּמְצֻיָּר לִשְׁנֵי נְשִׂיאִים אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה מִצְרַיִם²²⁶⁷, וְעַל מַפָּה שֶׁל אֶפְרַיִם הָיָה מְצֻיָּר שׁוֹר²²⁶⁸, וְעַל מַפָּה שֶׁל מְנַשֶׁה הָיָה מְצֻיָּר רְאֵם²²⁶⁹; בִּנְיָמִין — יָשְׁפֵה, וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְי"ב הַצְּבָעִים, וּמְצֻיָּר עָלָיו זְאֵב²²⁷⁰. לְכָךְ נֶאֱמַר: “בְּאֹתֹת”, שֶׁסִּמָּנִים הָיוּ לָהֶם לְכָל נָשִׂיא וְנָשִׂיא.

וְכָךְ הָיוּ מְהַלְּכִין — וְהָעֲנָנִים עַל גַּבֵּיהֶם. וּכְמִין קוֹרָה יָצְאָה מִן הֶעָנָן, שֶׁבָּהּ הָיוּ יוֹדְעִים לְאֵיזוֹ רוּחַ הֵם נוֹסְעִים. רוֹצֶה שֶׁיַּחֲנוּ — אוֹתוֹ הֶעָנָן שֶׁהָיָה עַל גַּבֵּי הַמִּשְׁכָּן בְּאֶמְצַע הַמַּחֲנוֹת הָיָה עוֹמֵד לוֹ — וְהָיוּ בְנֵי לֵוִי מַעֲמִידִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן קֹדֶם לְכָל הַמַּחֲנוֹת, עַד שֶׁלֹּא בָאוּ; וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ הָיוּ עוֹמְדִים וְחוֹנִים כָּל־אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ, וְעַנְנֵי כָבוֹד עוֹמְדִים עַל גַּבֵּיהֶם. זוֹ הָיְתָה גְּדֻלַּת משֶׁה, שֶׁלֹּא הָיָה עֲנַן־הַשְּׁכִינָה יוֹרֵד עַל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיָה משֶׁה אוֹמֵר: “שׁוּבָה יְיָ רִבֲבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל”²²⁷¹.

כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִים הָיָה הָאָרוֹן מַקְדִּים לִפְנֵיהֶם, וְהָיוּ שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ יוֹצְאִים מִתּוֹךְ בַּדֵּי הָאָרוֹן וְשׂוֹרְפִים לִפְנֵיהֶם אֶת־הַנְּחָשִׁים וְאֶת־הָעַקְרַבִּים וְהוֹרְגִים שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

כֵּיצַד הָיְתָה חֲנִיָּתָם? כִּפְסִקְיָא²²⁷² אַחַת שֶׁל אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה הָיוּ חוֹנִים וּמַקִּיפִים אֶת־הַמִּשְׁכָּן מִכָּל רוּחַ. משֶׁה, אַהֲרֹן וּבָנָיו וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם עַל פְּנֵי כָל־מִזְרַח אֹהֶל מוֹעֵד. הַבְּאֵר בְּפֶתַח הֶחָצֵר סְמוּכָה לְאָהֳלוֹ שֶׁל משֶׁה, וְהִיא הָיְתָה מוֹדִיעָה לְכָל־הַמַּחֲנוֹת הֵיאַךְ יַחֲנוּ. כֵּיצַד? כֵּוָן שֶׁעָמְדוּ קַלְעֵי הֶחָצֵר הָיוּ שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים עוֹמְדִים עַל הַבְּאֵר וְאוֹמְרִים שִׁירָה, וְהָיוּ מֵימֵי הַבְּאֵר יוֹצְאִים וְנַעֲשִׂים נְהָרִים נְהָרִים; נָהָר אֶחָד יוֹצֵא וּמַקִּיף אֶת־מַחֲנֵה הַשְּׁכִינָה, וּמֵאוֹתוֹ נָהָר יוֹצְאִים אַרְבָּעָה נְהָרוֹת בְּאַרְבַּע זָוִיּוֹת הֶחָצֵר. לִבְסוֹף מִתְעָרְבִים וּמַקִּיפִים אֶת־כָּל־מַחֲנֵה הַלְוִיִּם וּמְהַלְּכִים בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, וְנִרְאִים טַבְלָיוֹת־טַבְלָיוֹת²²⁷³ מַקִּיפִין מַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְנָהָר גָּדוֹל מַקִּיף אֶת־כָּל־מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל מִבַּחוּץ וְנַעֲשִׂים נְהָרִים נְהָרִים בֵּין כָּל־שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, וְהָיוּ הַנְּהָרוֹת מַקִּיפִים אוֹתָם מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ וּמְצַיְּנִים²²⁷⁴ אוֹתָם טַבְלָיוֹת־טַבְלָיוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף וּמוֹדִיעִים אֶת־הַגְּבוּלִים שֶׁבֵּין כָּל־אֶחָד וְאֶחָד. וְהָיוּ הַנְּהָרִים מְגַדְּלִים לָהֶם כָּל־ מִינֵי מַעֲדַנִּים וּבְהֶמְתָּם רוֹעָה נֶגֶד חֶנְיָתָם, וְהָיָה הֶעָנָן פָּרוּשׂ עֲלֵיהֶם וּמַבְדִּיל בֵּינָם לְבֵין בְּהֶמְתָּם. וּמִזִּיו הַתְּכֵלֶת הָיוּ הַנְּהָרוֹת נִרְאִים כִּתְכֵלֶת, מְצֻיָּרִים כְּעֵין הַשַּׁחַר²²⁷⁵ וְהַלְּבָנָה וְהַחַמָּה; וְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם הָיוּ רוֹאוֹת אוֹתָם לְכַמָּה מִילִים וּמְשַׁבְּחוֹת וְאוֹמְרוֹת: “מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר?”²²⁷⁶ (במ“ר ב‘; תנח’; ילק”ש).

פג תְּנִי רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעָאי: שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אֶחָד שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי לוּחוֹת נְתוּנִין בְּתוֹכוֹ. זֶה שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה מֻנָּח בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְזֶה שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת בְּתוֹכוֹ הָיָה נִכְנָס וְיוֹצֵא עִמָּהֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אָרוֹן אֶחָד הָיָה, וּפַעַם אַחַת יָצָא בִימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה (ירוש' שקל' ו; ילק"ש שמואל א').

י. מְרַגְּלִים

פד “שְׁלַח־לְךָ אֲנָשִׁים” וְגוֹ' — זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “אֶשְׁתּוֹלֲלוּ אַבִּירֵי לֵב…וְלֹא־מָצְאוּ כָל־אַנְשֵׁי־חַיִל יְדֵיהֶם”²²⁷⁷ אֵלּוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁשָּׁלְחוּ הַמְרַגְּלִים, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לְשׁוֹן־הָרָע עַל הָאָרֶץ — וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מַה לַּעֲשׂוֹת? אֶלָּא אַף משֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְרַשְּׁלוּ²²⁷⁸ יְדֵיהֶם.

“וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה לָתוּר אֶת־אֶרֶץ כְּנָעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת־הָהָר”²²⁷⁹ — שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַתַּגָּרִין²²⁸⁰: מַרְאִין אֶת־הַפְּסֹלֶת²²⁸¹ תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ מַרְאִין אֶת־הַשֶּׁבַח²²⁸² (תנח' שלח; במ"ר טז).

פה “וּרְאִיתֶם אֶת־הָאָרֶץ מַה־הִיא”²²⁸³ — אָמַר לָהֶם: הֱיוּ מִסְתַּכְּלִין בָּאָרֶץ: יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת גִּבּוֹרִים וְיֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת חַלָּשִׁים; יֵשׁ אֶרֶץ מְגַדֶּלֶת אוֹכְלוֹסִין²²⁸⁴ וְיֵשׁ מְמַעֶטֶת אוֹכְלוֹסִין.

“ואֶת־הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה” וְגוֹ'²²⁸⁵ — מִנַּיִן אַתֶּם יוֹדְעִין כֹּחָם? אִם בְּמַחֲנִים²²⁸⁶ הֵם שְׁרוּיִם — הֵם גִּבּוֹרִים וּבוֹטְחִים עַל כֹּחָם, אִם בְּמִבְצָרִים — חַלָּשִׁים הֵם וְלִבָּם רָךְ.

“וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם־רָזָה”²²⁸⁷ — אִם פֵּרוֹתֶיהָ קַלִּים, אִם שְׁמֵנִים; אָמַר לָהֶם: הִסְתַּכְּלוּ בָּאֲבָנִים וּבַצְּרוֹרוֹת שֶׁלָּהּ, אִם שֶׁל צֻנָּמָא²²⁸⁸ הֵם — שְׁמֵנִים הֵם, אִם שֶׁל חֲרָסִים²²⁸⁹ הֵם — רָזִים הֵם (תנח' שלח; במ"ר טז).

פו “וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד־חֶבְרוֹן”²²⁹⁰ — “וַיָּבֹאוּ” הָיָה לוֹ לוֹמַר, אָמַר רָבָא: מְלַמֵּד שֶׁפֵּרַשׁ כָּלֵב מֵעֲצַת מְרַגְּלִים וְהָלַךְ וְנִשְׁתַּטַּח עַל קִבְרֵי אָבוֹת, אָמַר לָהֶם: אֲבוֹתַי, בַּקְשׁוּ עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶנָּצֵל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. יְהוֹשֻׁעַ כְּבָר בִּקֵּשׁ משֶׁה עָלָיו רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן־נוּן יְהוֹשֻׁעַ”²²⁹¹ — יָהּ יוֹשִׁיעֲךָ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ” וְגוֹ'²²⁹² (סוטה לד: ).

פז “וַיָּבֹאוּ עַד־נַחַל אֶשְׁכֹּל” וְגוֹ'²²⁹³ — לֹא רָצוּ לִטּוֹל מִפֵּרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִלּוּלֵי כָלֵב שֶׁשָּׁלַף אֶת־הַזַּיִן²²⁹⁴ וְרָץ לִפְנֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: אִם אֵין אַתֶּם נוֹטְלִים, אוֹ אַתֶּם הוֹרְגִים אוֹתִי אוֹ אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם — לֹא הָיוּ נוֹטְלִים.

“וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־משֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן…וַיְסַפְּרוּ־לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ…זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא…אֶפֶס כִּי־עַז הָעָם” וְגוֹ'²²⁹⁵ — כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל מְסַפְּרֵי לְשׁוֹן הָרָע: פּוֹתְחִין²²⁹⁶ בְּטוֹבָה וּמַשְׁלִימִין²²⁹⁷ בְּרָעָה.

“וְגַם־יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם”²²⁹⁸ — אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי: עִם שֶׁהֵם עוֹלִים מָצְאוּ שְׁלשָׁה בְנֵי עֲנָק: אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי (לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אֲחִימָן? שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אָחִי, מָן יָבוֹא עָלָי²²⁹⁹? שֵׁשַׁי — שֶׁהָיָה בָרִיא כְּשַׁיִשׁ; תַּלְמַי — שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה תְלָמִים²³⁰⁰ בָּאָרֶץ; “יְלִדֵי הָעֲנָק” — שֶׁמַּעֲנִיקִים חַמָּה בְּקוֹמָתָם²³⁰¹). כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָם מְרַגְּלִים נִתְיָרֵאוּ, מִיָּד הָלְכוּ וְאָמְרוּ: “כִּי־חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ”²³⁰²! אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הֵטִיחוּ דְבָרִים כְּלַפֵּי מָעְלָה²³⁰³. רַב חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמָר: כִּבְיָכוֹל, אֲפִלּוּ בַעַל־הַבַּיִת²³⁰⁴ אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא כֵלָיו מִשָּׁם (סוטה לה.; במ"ר טז).

פח “אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא”²³⁰⁵ — דָּרַשׁ רָבָא: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה. “אֲנִי חֲשַׁבְתִּיהָ לְטוֹבָה” — כֵּיצַד? הָיוּ נִכְנָסִין לָעִיר — הַדֶּבֶר נוֹגֵף אֶת־הַגְּדוֹלִים, וּמִתְעַסְּקִים בְּנֵי הָעִיר בִּקְבוּרָתָם, וּבִרְיָה לֹא הָיְתָה רוֹאָה אוֹתָם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אִיּוֹב מֵת, וְהָיוּ הַכֹּל מִתְעַסְּקִים בְּהֶסְפֵּדוֹ. “וְהֵם חָשְׁבוּ לְרָעָה” — אֶרֶץ “אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִיא”; בְּנִסִּים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא — בָּהֶם הוֹצִיאוּ דִבָּה (סוטה שם; תנח' שלח).

פט “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם”²³⁰⁶ — אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים מַה הוֹצֵאתֶם מִפִּיכֶם. “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים” וִתַּרְתִּי²³⁰⁷ עֲלֵיכֶם, אֶלָּא “וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם” מַקְפִּיד²³⁰⁸ אָנִי: וְכִי יוֹדְעִים הֱיִיתֶם מֶה עָשִׂיתִי אֶתְכֶם בְּעֵינֵיהֶם? מִי יֹאמַר שֶׁלֹּא הֱיִיתֶם בְּעֵינֵיהֶם כְּמַלְאָכִים?

אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: מְרַגְּלִים שַׁקְרָנִים הָיוּ: בִּשְׁלָמָא²³⁰⁹ “וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים” — לְחַיֵּי²³¹⁰, אֶלָּא "וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם " — מֵהֵיכָן הָיוּ יוֹדְעִים?

וְלֹא הִיא²³¹¹: שֶׁכְּשֶׁהָיוּ [בְנֵי הַמָּקוֹם] מַבְרִים²³¹² אֶת־הָאֲבֵלִים הָיוּ מַבְרִים אוֹתָם תַּחַת הָאֲרָזִים, וּכְשֶׁרָאוּ אוֹתָם הַמְרַגְּלִים עָלוּ וְיָשְׁבוּ בְאִילָנוֹת, שָׁמְעוּ שֶׁהֵם אוֹמְרִים: רוֹאִים אָנוּ בָּאִילָנוֹת בְּנֵי אָדָם דּוֹמִים לַחֲגָבִים (תנח' שם; סוטה שם).

––––––––

צ “וַיַּהַס כָּלֵב אֶת־הָעָם אֶל־משֶׁה”²³¹³ — אָמַר רַבָּה: שֶׁהֱסִיתָם בִּדְבָרִים, שֶׁרָאָה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ מְסַפֵּר [עִמָּהֶם] וְאָמְרוּ לוֹ: “רֹאשׁ קָטוּעַ²³¹⁴ זֶה יְדַבֵּר”! אָמַר כָּלֵב: אִם אָבֹא לְסַפֵּר עִמָּהֶם, יֹאמְרוּ לִי דָּבָר וְיַשְׁתִּיקוּנִי. עָמַד וְאָמַר לָהֶם: “וְכִי זוֹ בִלְבַד עָשָׂה לָנוּ בֶּן עַמְרָם?…” — הָיוּ סְבוּרִים: בִּגְנוּתוֹ הוּא מְסַפֵּר — וְשָׁתָקוּ. אָמַר לָהֶם: וַהֲלֹא הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָנוּ אֶת־הַיָּם, וְהוֹרִיד לָנוּ אֶת־הַמָּן; אִם יֹאמַר: עֲשׂוּ סֻלָּמוֹת וַעֲלוּ בָרָקִיעַ — לֹא נִשְׁמַע לוֹ²³¹⁵? (סוטה שם: ע"י שם; תנח' שלח).

צא “וַתִּשָּׂא כָּל־הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ”²³¹⁶ — כֵּוָן שֶׁבָּאוּ הַמְרַגְּלִים מִתּוּר הָאָרֶץ עָמְדוּ וּפִזְּרוּ עַצְמָם בְּכָל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּתוֹךְ שִׁבְטוֹ, וּמִתְנַפֵּל לְתוֹךְ כָּל־זָוִית שֶׁל בֵּיתוֹ, וְהוּא צֹוֵחַ וּבוֹכֶה כְּאָדָם שֶׁיֶּשׁ־לוֹ מֵת, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו בָּאִים אֵלָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: מַה־לְּךָ, מָרִי²³¹⁷? וּבְעוֹד שֶׁהוּא עוֹמֵד עוֹשֶׂה עַצְמוֹ נוֹפֵל לִפְנֵיהֶם, אוֹמֵר לָהֶם: אוֹי לִי עֲלֵיכֶם, בָּנַי וּבְנוֹתַי וְכַלּוֹתָי! הֵיאַךְ הָאֱמוֹרִיִּים עֲתִידִים לְתַעְתֵּעַ²³¹⁸ בָּכֶם! הֵיאַךְ הֵם עֲתִידִים לִשְׁלוֹט בָּכֶם! מִי יוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי אֶחָד מֵהֶם? מִיָּד הֵם כֻּלָּם גּוֹעִים בִּבְכִיָּה, בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וְכַלּוֹתֵיהֶם, עַד שֶׁהָיוּ הַשְּׁכֵנוֹת שׁוֹמְעוֹת אֶת־הַדָּבָר וְאַף הֵן הָיוּ בוֹכוֹת, עַד שֶׁהָיְתָה מַשְׁמַעַת מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה, עַד שֶׁהָיָה כָל הַשֵּׁבֶט בּוֹכֶה. וְכֵן חֲבֵרוֹ מְבַכֶּה²³¹⁹ שִׁבְטוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא חֲבוּרָה אַחַת וְגָעוּ וְנָתְנוּ קוֹל בְּכִיָּתָם לַמָּרוֹם (ילק"ש שלח).

צב אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַלַּיְלָה²³²⁰ לֵיל תִּשְׁעָה בְאָב הָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת²³²¹.

“וַיֹּאמְרוּ כָּל־הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד יְיָ נִרְאָה”²³²² — אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁנָּטְלוּ אֲבָנִים וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מָעְלָה.

“וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת־הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה”²³²³ — אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שֶׁמֵּתוּ מִיתָה מְשֻׁנָּה. אָמַר רַב חֲנִינָא בַר פַּפָּא: דָּרַשׁ רַ' שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא: מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּרְבֵּב²³²⁴ לְשׁוֹנָם וְנָפַל עַל טִבּוּרָם, וְהָיוּ תוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מִלְּשׁוֹנָם וְנִכְנָסוֹת בְּטִבּוּרָם, וּמִטִּבּוּרָם וְנִכְנָסוֹת בִּלְשׁוֹנָם (סוטה לה).

יא. מַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ

צג “וַיִּקַּח קֹרַח… וַיִּקָּהֲלוּ עַל־משֶׁה… כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדשִׁים וּבְתוֹכָם יְיָ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ” וְגוֹ'²³²⁵ — מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן: “וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת”²³²⁶. קָפַץ קֹרַח וְאָמַר לְמשֶׁה: טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת, מַהוּ — שֶׁתְּהֵא פְטוּרָה מִן הַצִּיצִית? אָמַר לוֹ: חַיָּבֶת. אָמַר לוֹ קֹרַח: טַלִּית שֶׁכֻּלָּהּ תְּכֵלֶת אֵינָה פּוֹטֶרֶת עַצְמָהּ, אַרְבָּעָה חוּטִים²³²⁷ פּוֹטְרִין אוֹתָהּ? — בַּיִת מָלֵא סְפָרִים — מַהוּ, שֶׁיְהֵא פָטוּר מִן הַמְּזוּזָה? אָמַר לוֹ: חַיָּב בִּמְזוּזָה. אָמַר לוֹ: כָּל הַתּוֹרָה כֻלָּהּ אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶת־הַבָּיִת, שְׁתֵּי פַרְשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה פּוֹטְרוֹת אוֹתוֹ? — דְּבָרִים אֵלּוּ לֹא נִצְטַוֵּיתָ עֲלֵיהֶם, מִלִּבְּךָ אַתָּה בוֹרְאָם.

אָמְרוּ חֲכָמִים: חָכָם גָּדוֹל הָיָה קֹרַח וּמִטּוֹעֲנֵי²³²⁸ הָאָרוֹן; וּכְשֶׁאָמַר משֶׁה: “וְנָתְנוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת”²³²⁹, מִיָּד צִוָּה וְעָשָׂה מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים טַלִּיתוֹת תְּכֵלֶת, וְנִתְעַטְּפוּ בָהֶן אוֹתָם חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת שֶׁקָּמוּ עַל משֶׁה. עָמַד קֹרַח וְעָשָׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה וְנִתְעַטְּפוּ בְּטַלִּיתוֹת תְּכֵלֶת. בָּאוּ בְנֵי אַהֲרֹן לִטּוֹל מַתְּנוֹתֵיהֶם חָזֶה וָשׁוֹק, עָמְדוּ כְנֶגְדָּם, אָמְרוּ לָהֶם: מִי צִוָּה אֶתְכֶם לִטּוֹל כָּךְ, לֹא משֶׁה? לֹא נִתֵּן כְּלוּם. לֹא דִבֶּר הַמָּקוֹם כָּךְ! בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת משֶׁה. הָלַךְ לְפַיְּסָם²³³⁰. מִיָּד עָמְדוּ כְנֶגְדּוֹ (במ"ר יח; תנח' קרח).

צד בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: “קַח אֶת־הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם…וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל־כָּל־בְּשָׂרָם”²³³¹ — מִיָּד עָשָׂה כָךְ לְקֹרַח. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לְקֹרַח: רְאֵה מֶה עָשָׂה משֶׁה: הוּא נַעֲשָׂה מֶלֶךְ, אֶת־אָחִיו עָשָׂה כֹהֵן גָּדוֹל, אֶת־בְּנֵי אָחִיו עָשָׂה סְגָנֵי כֹהֲנִים²³³². כְּשֶׁמְּבִיאִים תְּרוּמָה — אוֹמֵר: תְּהֵא לַכֹּהֵן; כְּשֶׁמְּבִיאִים מַעֲשֵׂר וְאַתֶּם נוֹטְלִים אוֹתוֹ — אוֹמֵר: תְּנוּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לַכֹּהֵן; וְעוֹד, שֶׁהוּא מְגַלֵּחַ אֶת־שַׂעֲרוֹתֵיכֶם וּמְשַׂחֵק בָּכֶם וּמְזַלְזֵל בָּכֶם; אֶת־עֵינוֹ נָתַן בְּשַׂעֲרוֹתֵיכֶם.²³³³ אָמַר לָהּ: הֲרֵי אַף הוּא עוֹשֶׂה כָּךְ. אָמְרָה לוֹ: כֵּוָן שֶׁכָּל הַגְּדֻלָּה שֶׁלּוֹ — אוֹמֵר אַף הוּא: “תָּמֹת נַפְשִׁי עִם־פְּלִשְׁתִּים”²³³⁴.

הִתְחִיל קֹרַח לַחֲזֹר עַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ מַכִּירִין אוֹתוֹ²³³⁵. אָמְרוּ לוֹ: מִי עָשָׂה לְךָ כָּךְ? אָמַר לָהֶם: משֶׁה; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא נְטָלוּנִי בְיָדַי וּבְרַגְלַי וְהָיוּ מְנִיפִים אוֹתִי וְאוֹמְרִים לִי: “הֲרֵי אַתָּה טָהוֹר”, וְהֵבִיאוּ אֶת־אַהֲרֹן אָחִיו וְקִשְּׁטוֹ כְּכַלָּה וְהוֹשִׁיבוֹ בְאֹהֶל מוֹעֵד. מִיָּד הִתְחִילוּ שׂוֹנְאֵי משֶׁה לְגָרוֹת בּוֹ אֶת־יִשְׂרָאֵל וְאָמָרוּ: משֶׁה — מֶלֶךְ, וְאַהֲרֹן אָחִיו — כֹּהֵן גָּדוֹל, וּבָנָיו — סְגָנֵי כְהֻנָּה, תְּרוּמָה — לַכֹּהֵן, מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה — לַכֹּהֵן, תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר לַכֹּהֵן…מִיָּד — “וַיִּקָּהֲלוּ”.

קֹרַח לֵצָן²³³⁶ הָיָה, וְהָיָה מִתְלוֹצֵץ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. מֶה עָשָׂה? כִּנֵּס כָּל הַקָּהָל, הִתְחִיל לוֹמַר לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי לֵצָנוּת. אָמַר לָהֶם: אַלְמָנָה אַחַת הָיְתָה בִשְׁכוּנָתִי וְעִמָּהּ שְׁתֵּי נְעָרוֹת יְתוֹמוֹת, וְהָיְתָה לָהּ שָׂדֶה אֶחָת. בָּאָה לַחֲרשׁ, אָמַר לָהּ משֶׁה: “לֹא־תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹר יַחְדָּו”²³³⁷; בָּאָה לִזְרוֹעַ, אָמַר לָהּ: “שָׂדְךָ לֹא־תִזְרַע כִּלְאָיִם”²³³⁸; בָּאָה לִקְצוֹר וְלַעֲשׂוֹת עֲרֵמָה, אָמַר לָהּ: “הַנִּיחִי לֶקֶט, שִׁכְחָה וּפֵאָה”; בָּאָה לַעֲשׂוֹת גֹּרֶן, אָמַר לָהּ: “תְּנִי תְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי”. הִצְדִּיקָה עָלֶיהָ אֶת־הַדִּין וְנָתְנָה לוֹ. מֶה עָשְׂתָה עֲנִיָּה זוֹ? עָמְדָה וּמָכְרָה אֶת־הַשָּׂדֶה וְלָקְחָה שְׁתֵּי כְבָשׂוֹת, כְּדֵי לִלְבּשׁ מִגִּזּוֹתֵיהֶן וְלֵהָנוֹת מִפֵּרוֹתֵיהֶן. כֵּוָן שֶׁיָּלְדוּ — בָּא אַהֲרֹן וְאָמַר לָהּ: "תְּנִי לִי אֶת־הַבְּכוֹרוֹת, שֶׁכָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “כָּל־הַבְּכוֹר…תַּקְדִּישׁ לַיָי”²³³⁹. הִצְדִּיקָה עָלֶיהָ אֶת־הַדִּין וְנָתְנָה לוֹ אֶת־הַוְּלָדוֹת. הִגִּיעַ זְמַן גְּזִיזָה וְגְָזְזָה אוֹתָן. בָּא אַהֲרֹן וְאָמַר לָהּ: תְּנִי לִי רֵאשִׁית הַגֵּז, שֶׁכָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן־לוֹ”²³⁴⁰, — אָמְרָה: אֵין בִּי כֹחַ לַעֲמֹד בָּאִישׁ הַזֶּה, הֲרֵינִי שׁוֹחַטְתָּן וְאוֹכַלְתָּן; כֵּוָן שֶׁשְּׁחָטָתַן אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. אָמְרָה: אֲפִלּוּ אַחַר שֶׁשָּׁחַטְתִּי אוֹתָן לֹא נִצַּלְתִּי מִיָּדוֹ — הֲרֵי הֵן עָלַי חֵרֶם! אָמַר לָהּ: אִם כֵּן כֻּלָּן שֶׁלִּי הוּא, שֶׁכָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “כָּל־חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה”²³⁴¹. נְטָלָן וְהָלַךְ לוֹ, וְהִנִּיחָהּ בּוֹכָה הִיא עִם שְׁתֵּי בְנוֹתֶיהָ. כָּךְ עָלְתָה לַעֲלוּבָה זוֹ²³⁴²! כָּל כָּךְ הֵם עוֹשִׂים וְתוֹלִים בְּהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

אוֹן בֶּן פֶּלֶת אִשְׁתּוֹ הִצִּילַתּוּ; אָמְרָה לוֹ: מַה מּוֹעִיל לָךְ? אִם זֶה הָרַב²³⁴³ — אַתָּה תַלְמִיד, וְאִם זֶה הָרַב²³⁴⁴ — אַתָּה תַלְמִיד. אָמַר לָהּ: מָה אֶעֱשֶׂה? עִמָּם הָיִיתִי בְּעֵצָה וְנִשְׁבַּעְתִּי לוֹ. אָמְרָה לוֹ: שֵׁב בְּבֵיתְךָ, וַאֲנִי אַצִּילֶךָ. הִשְׁקַתּוּ יַיִן וְהִשְׁכִּיבַתּוּ וְיָשְׁבָה עַל הַפָּתַח. סָתְרָה²³⁴⁵ שַׂעֲרוֹתֶיהָ. כָּל מִי שֶׁבָּא וְרָאָהּ — חָזָר. וּבֵינָתַיִם נִבְלַע קֹרַח וַעֲדָתוֹ.

זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ”²³⁴⁶ — זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת, “וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ”²³⁴⁷ — זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח (סנה' קט:; מד' שו“ט; תנח'; במ”ר יח).

צה “זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ־לָכֶם מַחְתּוֹת…וּתְנוּ בָהֶן אֵשׁ” וְגוֹ'²³⁴⁸ — מָה רָאָה משֶׁה לוֹמַר לָהֶם כָּךְ? אָמַר לָהֶם: בְּדָתֵי עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה־זָרָה טָעֻיּוֹת²³⁴⁹ הַרְבֵּה יֵשׁ, וְנִימוּסִים²³⁵⁰ הַרְבֵּה, וּכְמָרִים הַרְבֵּה — וְאֵין כֻּלָּם מִתְקַבְּצִים בְּבַיִת אֶחָד²³⁵¹; וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא יְיָ אֶחָד, וְתוֹרָה אַחַת, וּמִשְׁפָּט אֶחָד, וּמִזְבֵּחַ אֶחָד, וְכֹהֵן גָּדוֹל אֶחָד — וְאַתֶּם מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מְבַקְּשִׁים כְּהֻנָּה גְדוֹלָה! (תנה“ק קרח; במ”ר יח).

צו “וַיֹּאמֶר משֶׁה…הַמְעַט מִכֶּם…וַיַּקְרֵב אֹתְךָ…לָכֵן אַתָּה וְכָל־עֲדָתְךָ” וְגוֹ'²³⁵² — כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ פִּיֵּס משֶׁה לְקֹרַח וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהֱשִׁיבוֹ דָבָר! לְפִי שֶׁהָיָה פִקֵּחַ בְּרִשְׁעוֹ, אָמָר: אִם אֲנִי מְשִׁיבוֹ, יוֹדֵעַ אֲנִי בוֹ שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל, וְעַכְשָׁו יְקַפְּחֵנִי²³⁵³ בִדְבָרָיו וַאֲנִי מִתְרַצֶּה לוֹ בְּעַל־כָּרְחִי; מוּטָב שֶׁלֹּא אֶזָּקֵק לוֹ²³⁵⁴. כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁאֵין בּוֹ תוֹעֶלֶת פֵּרַשׁ הֵימֶנּוּ (במ"ר יח).

צז “וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה” וְגוֹ'²³⁵⁵ — מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ נִפְתַּחַת כְּפִי־עָבְיוֹ שֶׁל אָדָם, בְּפַרְסוֹת הָאָדָם נִפְתְּחָה כְּמוֹ הָרַגְלַיִם וְהַשּׁוֹקַיִם וְהַבֶּטֶן וְהַצַוָּאר, וְיוֹרְדִים מְעַט מְעַט, וְהָאָרֶץ חוֹנֶקֶת — וְהֵם צוֹעֲקִים: משֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת (ילק"ר).

צח “וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם…שְׁאֹלָה”²³⁵⁶ — רַבּוֹתֵינוּ אָמָרוּ: אֲפִלּוּ הָיוּ כֵלִים בְּיַד הַכּוֹבֵס הָיוּ מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִין וְנִבְלָעִין עִמָּהֶם (במ"ר יח).

צט רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' חֶלְבּוֹ אָמָר: אַף שְׁמוֹתֵיהֶם פָּרְחוּ מִתּוֹךְ טוֹמְסוֹתֵיהֶם²³⁵⁷. רַ' יוֹסֵי בַר חֲנִינָא אָמָר: אֲפִלּוּ מַחַט שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם, אַף הִיא נִבְלְעָה עִמָּהֶם. (ירוש' סנה' יא).

יב. מֵי מְרִיבָה

ק “וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת־הַקָּהָל אֶל־פְּנֵי הַסָּלַע” — הָיוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אֶבֶן וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמַקִּיפִים אוֹתָהּ; וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵצָנִים — וְהָיוּ הַקְּרֵבִים אוֹמְרִים: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבֶּן־עַמְרָם רוֹעֶה שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה, וְרוֹעִים פִּקְחִים²³⁵⁸ בְּמָיִם, וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְמָשְׁכֵנוּ לְמָקוֹם שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מַיִם וְלוֹמַר לָנוּ: הֲרֵי הוֹצֵאתִי לָכֶם מַיִם — וּלְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ; אִלּוּ כֵן²³⁵⁹, יוֹצִיא לָנוּ מִן הָאֶבֶן הַזּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּךְ צִוָּהוּ: מִכָּל־סֶלַע שֶׁרוֹצִים הוֹצֵא לָהֶם מָיִם. וּמשֶׁה הָפַךְ פָּנָיו, סָבוּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אַחֲרָיו, וְהֵם הָיוּ עֲשׂוּיִם כִּתּוֹת־כִּתּוֹת עַל הָאֲבָנִים: אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ עִמִּי, שֶׁאוֹצִיא לָכֶם מָיִם. אָמְרוּ לוֹ: מִזֶּה אָנוּ מְבַקְּשִׁים, אִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה אִי אַתָּה מוֹצִיא, אַף מִן [אֶבֶן] אַחֶרֶת אֵין אָנוּ מְבַקְּשִׁים — וְנִתְכַּרְכְּמוּ²³⁶⁰ פָנָיו כְּנֶגְדָּם, וְנִשְׁבַּע שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא לָהֶם מַיִם, אֶלָּא מֵאוֹתָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ (ילק"ש חקת).

קא “וַיָּרֶם משֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם”²³⁶¹ — הִכָּה פַעַם אַחַת, הִתְחִיל הַסֶּלַע נוֹטֵף מַיִם מֻעָטִים, טִפִּין־טִפִּין²³⁶². אָמְרוּ לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, הַמַּיִם הַלָּלוּ לְיוֹנְקֵי־שָׁדַיִם אוֹ לִגְמוּלֵי־חָלָב? מִיָּד הִקְפִּיד²³⁶³ כְּנֶגְדָּם, וְהִכָּה פַעֲמַיִם וְיָצְאוּ מַיִם רַבִּים וְשָׁטְפוּ כָל־מַה שֶּׁהָיָה נָתוּן כְּנֶגְדָּם (תנח' חקת; תנה"ק).

יג. טַרְחָנִים

קב “אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם”²³⁶⁴ — מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ טַרְחָנִים²³⁶⁵. הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה שֶׁנּוֹצֵחַ חֲבֵרוֹ בַּדִּין, אוֹמֵר: יֶשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת²³⁶⁶, לְמָחָר אֲנִי דָן, מוֹסֵפְנִי²³⁶⁷ עֲלֵיכֶם דַּיָּנִים; לְכָךְ נֶאֱמַר “טָרְחֲכֶם”. “וּמַשַּׂאֲכֶם”²³⁶⁸ — מְלַמֵּד, שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִים²³⁶⁹. הִקְדִּים משֶׁה לָצֵאת, אָמָרוּ: מָה רָאָה בֶן־עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ! אֵחַר לָצֵאת, אָמָרוּ: מָה רָאָה בֶן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת, מָה אַתֶּם סְבוּרִים? — יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת וּמְחַשֵּׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת! (ספרי דבר').

קג “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר”²³⁷⁰ — מְלַמֵּד שֶׁהוֹכִיחָם עַל מַה־שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּמִּדְבָּר, שֶׁהָיוּ נוֹטְלִים בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם קְטַנִּים וְזוֹרְקִים לְתוֹךְ חֵיקוֹ שֶׁל משֶׁה וְאוֹמְרִים לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, מָה אַנּוֹנָא²³⁷¹ הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְאֵלּוּ? מַה־פַּרְנָסָה הִתְקַנְתָּ לָהֶם לְאֵלּוּ? (שם; ילק"ש דברים).

יד. אַהֲרֹן

קד “מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי”²³⁷² — כְּאֵיזֶה אָח? אַתָּה מוֹצֵא מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הָאַחִים שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה: קַיִן שָׂנֵא לְהֶבֶל וַהֲרָגוֹ; יִשְׁמָעֵאל שָׂנֵא לְיִצְחָק וּבִקֵּשׁ לְהָרְגוֹ; עֵשָׂו שָׂנֵא לְיַעֲקֹב, וְהַשְּׁבָטִים שָׂנְאוּ לְיוֹסֵף. וּכְאֵיזֶה אָח? כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “מַה־טּוֹב וּמַה־נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם־יָחַד”²³⁷³ — שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה וּמְחַבְּבִין זֶה לָזֶה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל משֶׁה אֶת־הַמַּלְכוּת וְאַהֲרֹן כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה לֹא קִנְאוּ זֶה בָזֶה, אֶלָּא הָיוּ שְׂמֵחִים זֶה בִגְדֻלַּת זֶה וְזֶה בִגְדֻלַּת זֶה. תֵּדַע לָךְ שֶׁכֵּן, אַתָּה מוֹצֵא: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: “וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל־פַּרְעֹה”²³⁷⁴ אָמַר לוֹ משֶׁה: “שְׁלַח־נָא בְּיַד־תִּשְׁלַח”²³⁷⁵. אַתָּה סָבוּר שֶׁמָּא עִכֵּב משֶׁה, שֶׁלֹּא רָצָה לֵילֵךְ; אֵינוֹ כֵן, לֹא עָשָׂה אֶלָּא כִּמְכַבֵּד לְאַהֲרֹן. אָמַר משֶׁה: עַד שֶׁלֹּא עָמַדְתִּי הָיָה אַהֲרֹן אָחִי מִתְנַבֵּא לָהֶם בְּמִצְרַיִם שְׁמֹנִים שָׁנָה (וּמִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן הָיָה מִתְנַבֵּא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל־בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם לְבֵית פַּרְעֹה וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן”²³⁷⁶ ) — אָמַר לוֹ: כָּל־הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הָיָה אַהֲרֹן מִתְנַבֵּא לָהֶם, וְעַכְשָׁו אֲנִי נִכְנָס בִּתְחוּמוֹ שֶׁל אָחִי, שֶׁיְהֵא מֵצַר? לְכָךְ לֹא בִקֵּשׁ משֶׁה לֵילֵךְ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: לֹא אִכְפַּת לְאַהֲרֹן בְּדָבָר זֶה; לֹא דַי שֶׁאֵינוֹ מֵצַר, אֶלָּא עוֹד שָׂמֵחַ. תֵּדַע לָךְ, שֶׁהוּא יוֹצֵא לְאַפַּנְטִי שֶׁלָּךְ²³⁷⁷, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם הִנֵּה־הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ”²³⁷⁸ — לֹא בְּפִיו בִּלְבַד, אֶלָּא בְלִבּוֹ, לִבּוֹ יוֹתֵר מִפִּיו. כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ כָּךְ קִבֵּל לֵילֵךְ.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: הַלֵּב שֶׁשָּׂמַח בִּגְדֻלַּת אָחִיו יִלְבַּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים.

“וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק־לוֹ”²³⁷⁹ — זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “חֶסֶד־וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ”²³⁸⁰ — חֶסֶד זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּלְלֵוִי אָמַר, תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ”²³⁸¹, “וֶאֱמֶת” זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכָל־בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא”²³⁸², “צֶדֶק” זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: “צִדְקַת יְיָ עָשָׂה”²³⁸³, וְ“שָׁלוֹם” זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי”²³⁸⁴, הָוֵי: “חֶסֶד־וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ” ²³⁸⁵ (תנה"ק שמות; תנח').

קה משֶׁה הָיָה אוֹמֵר: יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר! אֲבָל אַהֲרֹן אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם וּמֵשִׂים שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא־נִמְצָא בִשְׂפָתָיו, בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן”²³⁸⁶ (סנה' ו: ).

––––––––

קו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב…יֹרֵד עַל־הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן” וְגוֹ'²³⁸⁷ — כְּמִין שְׁתֵּי טִפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת²³⁸⁸ הָיוּ תְלוּיוֹת בִּזְקָנוֹ. אָמַר רַב פַּפָּא: תְּנָא, כְּשֶׁהוּא מְסַפֵּר²³⁸⁹ עוֹלוֹת וְיוֹשְׁבוֹת לוֹ בְּעִקַּר²³⁹⁰ זְקָנוֹ (הור' יב).

טו. מִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן

קז “הֹר הָהָר”²³⁹¹ — הַר עַל גַּבֵּי הָר, כְּתַפּוּחַ קָטֹן עַל תַּפּוּחַ גָּדוֹל. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעָנָן מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם, מַשְׁפִּיל אֶת־הַגָּבֹהַּ וּמַגְבִּיהַ אֶת־הַשָּׁפָל, הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא אֶת־הָהָר דֻּגְמָא²³⁹², שֶׁיֵּדְעוּ נִסִּים שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַר בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ מִתְיַגְּעִים וְעוֹלִים וְיוֹרְדִים עֲלֵיהֶם; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה הֶעָנָן כָּל־הַמִּדְבָּר מִישׁוֹר, הָיָה מַנִּיחַ מָקוֹם גָּבֹהַּ לַמִּשְׁכָּן, שֶׁתְּהֵא שָׁם חֲנִיָּתוֹ, וְהִנִּיחַ שְׁלשָׁה הָרִים: הַר סִינַי לִשְׁכִינָה, הַר נְבוֹ לִקְבוּרַת משֶׁה וְהֹר־הָהָר לִקְבוּרַת אַהֲרֹן (תנה"ק חקת).

קח כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: לֵךְ וֶאֱמָר־לוֹ לְאַהֲרֹן עַל הַמִּיתָה. הִשְׁכִּים משֶׁה בְּשַׁחֲרִית וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל אַהֲרֹן, הִתְחִיל קוֹרֵא: אַהֲרֹן אָחִי! יָרַד אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: מָה רָאִיתָ לְהַשְׁכִּים וְלָבוֹא כָאן הַיּוֹם? אָמַר לוֹ משֶׁה: דָּבָר מִן הַתּוֹרָה הָיִיתִי מְהַרְהֵר בַּלַּיְלָה, וּמִתְקַשֶּׁה לִי הַרְבֵּה, לְכָךְ הִשְׁכַּמְתִּי וּבָאתִי אֶצְלֶךָ. אָמַר לוֹ: וּמַהוּ הַדָּבָר? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ²³⁹³ , אֶלָּא אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּסֵפֶר “בְּרֵאשִׁית” הוּא, הָבֵא אוֹתוֹ וְנִקְרָא בוֹ. נָטְלוּ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית וְקָרְאוּ בוֹ כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה, וְעַל כָּל אַחַת וְאַחַת אָמָר: יָפֶה עָשָׂה וְיָפֶה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא! וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִבְרִיאַת אָדָם, אָמַר משֶׁה: מָה אֹמַר לְאָדָם, שֶׁהֵבִיא מָוֶת לָעוֹלָם! וַאֲנִי שֶׁשָּׁלַטְתִּי בְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאַתָּה שֶׁעָצַרְתָּ אֶת־הַמָּוֶת — לֹא סוֹפֵנוּ לְכָךְ? עוֹד כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ לָנוּ לִחְיוֹת? אָמַר לוֹ: קְטַנּוֹת הֵן! — הָיָה יוֹרֵד וְיוֹרֵד²³⁹⁴ עַד שֶׁהִזְכִּיר לוֹ יוֹם הַמָּוֶת; מִיָּד הִרְגִּישׁוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל אַהֲרֹן גְּוִיעָתוֹ. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי הוּא הַדָּבָר? אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד רָאוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּרְעָה קוֹמָתוֹ. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן: “לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי”²³⁹⁵ — אָמַר לוֹ: מְקֻבָּל עָלֶיךָ לָמוּת? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: נַעֲלֶה לְהֹר־הָהָר. מִיָּד עָלוּ שְׁלָשְׁתָּם, משֶׁה וְאַהֲרֹן וְאֶלְעָזָר, לְעֵינֵי כָל־יִשְׂרָאֵל. אִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹדְעִים שֶׁהוּא עוֹלֶה לָמוּת, לֹא הָיוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים עָלָיו רַחֲמִים; אֶלָּא הָיוּ סְבוּרִים, שֶׁמָּא הַדִּבּוּר²³⁹⁶ קְרָאוֹ.

כֵּוָן שֶׁעָלוּ, נִפְתְּחָה לָהֶם מְעָרָה וּמָצְאוּ שָׁם נֵר דּוֹלֵק וּמִטָּה, מַעֲשֵׂה־שָׁמָיִם²³⁹⁷, וְהָיָה אַהֲרֹן פּוֹשֵׁט כְּלִי אֶחָד וְאֶלְעָזָר לוֹבְשׁוֹ, וַעֲרָפֶל חֲתֻלָּתוֹ. אָמַר לוֹ משֶׁה: אַהֲרֹן אָחִי! רְאֵה, מִרְיָם מֵתָה וַאֲנִי וְאַתָּה טִפַּלְנוּ בָהּ, אַתָּה מֵת וַאֲנִי וְאֶלְעָזָר מְטַפְּלִים בָּךְ, וַאֲנִי, אִם מֵת אֲנִי, מִי מְטַפֵּל בִּי? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְמשֶׁה: חַיֶּיךָ! אֲנִי מְטַפֵּל בָּךְ. אָמַר לוֹ משֶׁה לְאַהֲרֹן: “עֲלֵה, אָחִי, לְמִטָּה זוֹ” — עָלָה. — “פְּשֹׁט יָדֶיךָ” — וּפָשָׁט. “קְפֹץ²³⁹⁸ עֵינֶיךָ” — וְקָפָץ. — “סְתֹם פִּיךָ” — וְסָתָם. מִיָּד יָרְדָה שְׁכִינָה וּנְשָׁקַתּוּ וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ. וְהָיוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר מְנַשְּׁקִים אוֹתוֹ עַל לְחָיַָיו. וְעָלָה עֲנַן־הַכָּבוֹד וְכִסָּה אוֹתוֹ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: צְאוּ מִכָּאן. כֵּוָן שֶׁיָצְאוּ — נִסְתְּמָה הַמְּעָרָה.

הָיוּ משֶׁה וְאֶלְעָזָר יוֹרְדִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים חֲרֵדִים וּמְצַפִּים לִרְאוֹת אֶת־אַהֲרֹן, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם. כְּשֶׁרָאוּ שֶׁעָלוּ שְׁלשָׁה וְלֹא יָרְדוּ אֶלָּא שְׁנָיִם — חָזַר²³⁹⁹ הַשָּׂטָן בֵּינֵיהֶם וְהִרְגִּישׁ²⁴⁰⁰ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל עַל משֶׁה וְאֶלְעָזָר. נֶחֶלְקוּ לְשָׁלשׁ כִּתּוֹת; אַחַת אוֹמֶרֶת: הֲרָגוֹ משֶׁה, שֶׁהָיָה מִתְקַנֵּא בּוֹ; וְאַחַת אוֹמֶרֶת: אֶלְעָזָר הֲרָגוֹ, שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִירשׁ אֶת־הַכְּהֻנָּה הַגְּדוֹלָה; וְאַחַת אוֹמֶרֶת: דֶּרֶךְ שָׁמַיִם מֵת. תְּפָשׂוּם כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאָמָרוּ: אַהֲרֹן הֵיכָן הוּא? אָמַר לָהֶם משֶׁה: גְּנָזוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא. אָמְרוּ: אֵין אָנוּ מַאֲמִינִים לָךְ, שֶׁמָּא דָּבָר שֶׁלֹּא כְהֹגֶן אָמַר לְךָ וְקָנַסְתָּ²⁴⁰¹ עָלָיו מִיתָה. בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לִסְקֹל אֶת־משֶׁה וְאֶת־אֶלְעָזָר. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא? רָמַז לַמַּלְאָכִים, וּפָתְחוּ אֶת־הַמְּעָרָה, וְהוֹצִיאוּ אֲרוֹנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְהָיָה פוֹרֵחַ בַּשָּׁמָיִם, וְהַמַּלְאָכִים מְקַלְּסִים לְפָנָיו, וְכָל־יִשְׂרָאֵל רוֹאִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּרְאוּ כָּל־הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן”²⁴⁰². וּמֶה הָיוּ הַמַּלְאָכִים מְקַלְּסִים? — “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם”²⁴⁰³ (ילק"ש חקת).

קט “וַיִּבְכּוּ אֶת־אַהֲרֹן שְׁלשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל²⁴⁰⁴”²⁴⁰⁵ — לְמשֶׁה לֹא בָכוּ אֶלָּא אֲנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ וְהָיָה מוֹכִיחָם בִּדְבָרִים, וְאַהֲרֹן לֹא אָמַר מִיָּמָיו לְאִישׁ: סָרַחְתָּ²⁴⁰⁶, וּלְאִשָּׁה — סָרָחַתְּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהָיָה רוֹדֵף שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי”²⁴⁰⁷, מַה־תַּלְמוּד לוֹמַר: “וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן”²⁴⁰⁸ — מְלַמֵּד כְּשֶׁהָיָה אַהֲרֹן מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַע בְּאָדָם רָשָׁע וְנוֹתֵן לוֹ שָׁלוֹם; לְמָחָר בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הָאִישׁ לֵילֵךְ וְלַעֲבֹר עֲבֵרָה, אָמַר: אוֹי לִי! אֵיךְ אֶשָּׂא עֵינַי אַחַר־כָּךְ וְאֶרְאֶה אֶת־אַהֲרֹן? בּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ, שֶׁנָּתַן לִי שָׁלוֹם, — וְנִמְצָא אוֹתוֹ הָאִישׁ מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִן הָעֲבֵרָה. וְכֵן שְׁנֵי בְנֵי אָדָם, שֶׁעָשׂוּ מְרִיבָה זֶה עִם זֶה, הָלַךְ אַהֲרֹן וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר לוֹ: בְּנִי, רְאֵה! חֲבֵרְךָ מְטָרֵף²⁴⁰⁹ אֶת־לִבּוֹ וּמְתַלֵּשׁ²⁴¹⁰ בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמֵר: “אוֹי לִי, אֵיךְ אֶשָּׂא עֵינַי וְאֶרְאֶה בַחֲבֵרִי? בּשְׁתִּי הֵימֶנּוּ, שֶׁאֲנִי הוּא שֶׁסָּרַחְתִּי עָלָיו” — הָיָה יוֹשֵׁב אֶצְלוֹ, עַד שֶׁמּוֹצִיא כָל קִנְאָה שֶׁבְּלִבּוֹ. שׁוּב הוֹלֵךְ אֵצֶל חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר לוֹ כְּעִנְיָן זֶה. וּכְשֶׁפָּגְעוּ זֶה בָזֶה גִּפְּפוּ²⁴¹¹ וְנִשְּׁקוּ זֶה לָזֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר: “וַיִּבְכּוּ אֶת־אַהֲרֹן… כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל”²⁴¹² (אדר“נ יב; ילק”ש חקת).

טז. הַנִּסִּים עַל נַחַל אַרְנוֹן

קי “עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ”²⁴¹³ — מָה הֵם הַנִּסִּים עַל נַחַל אַרְנוֹן? אָדָם הָעוֹמֵד עַל הָהָר מִזֶּה וּמְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בָּהָר מִזֶּה, וְהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ שִׁבְעָה מִילִין; וְהַדֶּרֶךְ יוֹרֵד לְתוֹךְ הַנַּחַל וְעוֹלֶה, וְדַרְכָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר בְּתוֹךְ הַנְּחָלִים. נִתְכַּנְּסוּ כָל־הָאֻמּוֹת אוֹכְלוֹסִין עַד אֵין סוֹף; יָשְׁבוּ מִקְצָתָם בְּתוֹךְ הַנָּחַל; וְהָהָר עָשׂוּי מִלְמַעְלָם מְעָרוֹת, וּכְנֶגֶד הַמְּעָרוֹת בָּהָר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ עָשׂוּי סְלָעִים־סְלָעִים כְּמִין שָׁדָיִם. נִכְנְסוּ הָאוֹכְלוֹסִין לְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת, וְאָמָרוּ: כְּשֶׁיֵּרְדוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹךְ הַנָּחַל, אֵלּוּ שֶׁבְּתוֹךְ הַנַּחַל עוֹמְדִים מִלִּפְנֵיהֶם, וְאֵלּוּ — לְמַעְלָה מִן הַמְּעָרוֹת, וְנַהֲרֹג אֶת־כֻּלָּם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹתוֹ מָקוֹם, לֹא הִצְרִיכָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא לֵירֵד לְמַטָּה לְתוֹךְ הַנָּחַל, אֶלָּא רָמַז לֶהָרִים וְנִכְנְסוּ שָׁדַיִם שֶׁל הַר זֶה לְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת — וּמֵתוּ כָֻּלם. וְהִקִּיפוּ²⁴¹⁴ הֶהָרִים רָאשֵׁיהֶם זֶה לָזֶה וְנַעֲשׂוּ דֶרֶךְ כְּבוּשָׁה, וְלֹא נוֹדַע אֵיזֶה נִסְמַךְ לַחֲבֵרוֹ.

וְאוֹתוֹ נַחַל מַפְסִיק²⁴¹⁵ בֵּין תְּחוּמֵי²⁴¹⁶ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ מוֹאָב; הַר שֶׁבְּאֶרֶץ מוֹאָב, שֶׁבּוֹ הַמְּעָרוֹת, לֹא נִזְדַּעְזֵעַ, וְהַר שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁבּוֹ הַסְּלָעִים כְּמִין שָׁדַיִם, נִזְדַּעְזַע וְנִסְמַךְ לְהַר שֶׁכְּנֶגְדּוֹ. וּמִפְּנֵי מָה נִזְדַּעְזֵעַ? מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. מָשָׁל לְשִׁפְחָה שֶׁרָאֲתָה בֶן אֲדוֹנָהּ בָּא אֶצְלָהּ, קָפְצָה וְקִדְּמָה אוֹתוֹ וְקִבְּלַתּוּ.

כְּשֶׁנִּכְנְסוּ הַסְּלָעִים לְתוֹךְ הַמְּעָרוֹת וְרוֹצְצוּ כָל־אוֹתָם הַגִּבּוֹרִים, יָרְדָה הַבְּאֵר אֶל הַנַּחַל וְנִתְגַּבְּרָה שָׁם, וְאִבְּדָה אֶת־כָּל־הָאוֹכְלוֹסִין, כְּשֵׁם שֶׁאִבֵּד אוֹתָם הַיָּם, וְעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹתָם הֶהָרִים, וְלֹא יָדְעוּ כָל־הַנִּסִּים הָאֵלּוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: הֲרֵי אֲנִי מוֹדִיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּמָּה אוֹכְלוֹסִין אִבַּדְתִּי מִפְּנֵיהֶם — יָרְדָה הַבְּאֵר לְתוֹךְ הַמְּעָרָה וְהוֹצִיאָה גֻלְגְּלִיּוֹת וּזְרוֹעוֹת וְרַגְלַיִם שֶׁאֵין לָהֶן חֵקֶר, וְיִשְׂרָאֵל חָזְרוּ לְבַקֵּשׁ אֶת־הַבְּאֵר, וְרָאוּהָ מְאִירָה כַלְּבָנָה בְּתוֹךְ הַנַּחַל, וְהִיא מוֹצִיאָה אֶת־אֵבְרֵי הָאוֹכְלוֹסִין. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עַל הַנְּחָלִים וְאָמְרוּ שִׁירָה עָלֶיהָ: “עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ”²⁴¹⁷ (תנה“ק חקת; במ”ר יט).

יז. עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן

קיא כְּשֶׁבָּאוּ משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל לִתְחוּמָהּ שֶׁל אֶדְרֶעִי אָמַר לָהֶם משֶׁה: נַחֲנֶה כָאן וּבְשַׁחֲרִית אָנוּ נִכְנָסִים וְכוֹבְשִׁים אוֹתָהּ. עָמְדוּ בְשַׁחֲרִית, בָּאוּ לִכָּנֵס לְאֶדְרֶעִי, וַעֲדַיִן לֹא הָיְתָה הָעַיִן רוֹאָה, תָּלָה משֶׁה אֶת־עֵינָיו וְרָאָה אֶת־עוֹג יוֹשֵׁב עַל הַחוֹמָה וְרַגְלָיו מַגִּיעוֹת לָאָרֶץ. אָמַר משֶׁה: אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֲנִי רוֹאֶה, חוֹמָה אַחֶרֶת בָּנוּ אֵלּוּ בַּלָּיְלָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: משֶׁה, זֶה שֶׁאַתָּה רוֹאֶה עוֹג הוּא — נִתְיָרֵא משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: “אַל־תִּירָא אֹתוֹ”²⁴¹⁸, שֶׁמַּפִּילוֹ אֲנִי לְפָנֶיךָ. עָשׂוּ עִמּוֹ מִלְחָמָה.

אָמַר עוֹג: מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הוּא? — שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת… אֵלֵךְ וְאֶעֱקֹר הַר בֶּן שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת וְאֶזְרֹק עֲלֵיהֶם וְאֶהֶרְגֵם. הָלַךְ עָקַר הַר בֶּן שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת וְהִנִּיחוֹ עַל רֹאשׁוֹ. הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא עָלָיו נְמָלִים וּנְקָבוּהוּ, וְיָרַד לוֹ עַל צַוָּארוֹ. בִּקֵּשׁ לְשָׁלְפוֹ — נִשְׁתַּרְבְּבוּ²⁴¹⁹ לוֹ שִׁנָּיו לְכָאן וּלְכָאן וְלֹא יָכֹל לְשָׁלְפוֹ. משֶׁה כַּמָּה הָיָה? — עֶשֶׂר אַמּוֹת. נָטַל קַרְדֹּם בֶּן עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְקָפַץ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְהִכָּהוּ בְקַרְסֻלָּיו וַהֲרָגוֹ.

תַּנְיָא, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי. פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי וְנִכְנַס בְּקוֹלִית²⁴²⁰ שֶׁל מֵת, וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת, וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי וְקוֹלִית לֹא כָלָתָה. כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי אָמְרוּ לִי: שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָיָתָה (דב“ר א; ילק”ש דברים; בר' נד:; נדה כד:).

יח. בִּלְעָם

קיב “וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל־זִקְנֵי מִדְיָן”²⁴²¹ — מַה־טִּיבָם שֶׁל זִקְנֵי מִדְיָן כָּאן? כֵּוָן שֶׁהָיוּ רוֹאִין אֶת־יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ כָּל־הָאָרֶץ אָמָרוּ: מַנְהִיג שֶׁלָּהֶם בְּמִדְיָן נִתְגַּדֵּל, נֵדַע מֵהֶם מַה מִּדּוֹתָיו. אָמְרוּ זִקְנֵי מִדְיָן: אֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו. אָמְרוּ לָהֶם: אַף אָנוּ נָבוֹא כְנֶגְדָּם בְּאָדָם שֶׁכֹּחוֹ בְּפִיו.

“וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל־זִקְנֵי מִדְיָן”²⁴²² — וַהֲלֹא אַתָּה מוֹצֵא שֶׁמִּדְיָנִים נִלְחָמִים עִם הַמּוֹאָבִים וְהַשִּׂנְאָה בֵינֵיהֶם מֵעוֹלָם? — אֶלָּא מָשָׁל לִשְׁנֵי כְלָבִים שֶׁהָיוּ מְרִיבִים זֶה עִם זֶה. בָּא זְאֵב עַל אֶחָד מֵהֶם. אָמַר הַשֵּׁנִי: “אִם אֵינִי עוֹזְרוֹ, הַיּוֹם הוֹרֵג אֶת־זֶה וּלְמָחָר יָבֹא עָלָי”; לְפִיכָךְ נִתְחַבְּרוּ מוֹאָב עִם מִדְיָן. זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: חֻלְדָּה וְחָתוּל²⁴²³ עָשׂוּ מִשְׁתֶּה מֵחֶלְבּוֹ שֶׁל רַע־מַזָּל.

“וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם”²⁴²⁴. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן אֲקַלְלֵם בִּמְקוֹמִי — “לֹא תָאֹר אֶת־הָעָם”²⁴²⁵! אָמַר לוֹ: אֲבָרְכֵם. אָמַר לוֹ: אֵין הֵם צְרִיכִים לְבִרְכָתֶךָ — “כִּי בָרוּךְ הוּא”²⁴²⁶. מָשָׁל אוֹמְרִים לְצִרְעָה: לֹא מִדִּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצֵךְ.

וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל־בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת־שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת" וְגוֹ'²⁴²⁷ — אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לוֹ: “אֶת־שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי”²⁴²⁸; מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי²⁴²⁹ הַמְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָלוֹת, בָּא בַעַל הַשּׁוּק הִרְגִּישׁ בּוֹ, אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְעַוֵּל וּמְשַׁקֵּר בְּמִשְׁקָלוֹת? אָמַר לוֹ: כְּבָר שָׁלַחְתִּי דּוֹרוֹן²⁴³⁰ לְבֵיתֶךָ. אַף כָּךְ בִּלְעָם, קְרָאוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אָמַר לוֹ: רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לְפָנָיו: “אֶת־שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי”.²⁴³¹

“וַיָּשֶׂם יְיָ דָּבָר בְּפִי בִלְעָם”²⁴³² — רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מַלְאָךְ; רַ' יוֹנָתָן אָמָר: חַכָּה²⁴³³.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אַתָּה לָמֵד מֶה הָיָה בְלִבּוֹ. בִּקֵּשׁ לוֹמַר שֶׁלֹּא יְהוּ לָהֶם בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשֹׁות — “מַה־טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב”²⁴³⁴; לֹא תִשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם — “מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל”²⁴³⁵; לֹא תְהֵא מַלְכוּתָן נִמְשֶׁכֶת — “כִּנְחָלִים נִטָּיוּ”²⁴³⁶; לֹא יִהְיוּ לָהֶם זֵיתִים וּכְרָמִים — “כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר”²⁴³⁷; לֹא יְהֵא רֵיחָם נוֹדֵף — “כַּאֲהָלִים נָטַה יְיָ”²⁴³⁸; לֹא יִהְיוּ לָהֶם מְלָכִים בַּעֲלֵי קוֹמָה — “כַּאֲרָזִים עֲלֵי מַיִם”²⁴³⁹; לֹא יִהְיֶה לָהֶם מֶלֶךְ בֶּן־מֶלֶךְ — “יִזַּל־מַיִם מִדָּלְיָו”²⁴⁴⁰; לֹא תְהֵא מַלְכוּתָם שׁוֹלֶטֶת בָּאֻמּוֹת — “וְזַרְעוֹ בְמַיִם רַבִּים”²⁴⁴¹; לֹא תְהֵא עַזָּה מַלְכוּתָם — “וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ”²⁴⁴²; לֹא תְהֵא אֲיֻמָּה מַלְכוּתָם — “וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ”²⁴⁴³.

אָמַר רַ' אַבָּא בַר כָּהֲנָא: כֻּלָּן חָזְרוּ לִקְלָלָה, חוּץ מִבָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּהֲפֹךְ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת־הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי־אֲהֵבְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ”²⁴⁴⁴ — קְלָלָה וְלֹא קְלָלוֹת.

“כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ”²⁴⁴⁵ — לְהוֹדִיעֲךָ שִׂנְאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁמִּתּוֹךְ בִּרְכוֹתָיו אַתָּה יוֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹתָיו, לְמָה הוּא דוֹמֶה: לְאָדָם שֶׁבָּא לָקֹץ אֶת־הָאִילָן. מִי שֶׁאֵינוֹ בָקִי קוֹצֵץ אֶת־הָעֲנָפִים, כָּל עָנָף וְעָנָף — וּמִתְיַגֵּעַ, וְהַפִּקֵּחַ מְגַלֶּה אֶת־הַשָּׁרָשִׁים וְקוֹצֵץ. כָּךְ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע: מָה אֲנִי מְקַלֵּל לְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, הֲרֵי אֲנִי הוֹלֵךְ לְשָׁרְשֵׁיהֶם²⁴⁴⁶ וְקוֹצֵץ. בָּא לִגַּע וּמְצָאָם קָשִׁים, לְכָךְ נֶאֱמַר: “כִּי־מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ” — הַסֶּלַע, כְּשֶׁהוּא צָף²⁴⁴⁷ עַל גַּבֵּי הָאָרֶץ, נוֹחַ הוּא לֵעָקֵר, וְאֵלּוּ אֵינָם כֵּן: מְחֻבָּרִים הֵם עַד הַתְּהוֹם.

“הֶן־עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן”²⁴⁴⁸ — הֵן בִּלְשׁוֹן יְוָנִית אֶחָד, אֵינוֹ מְחַשְּׁבָם עִם אֻמָּה אַחֶרֶת. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן: חֲשֹׁב כָּל־הָאוֹתִיּוֹת וְתִמְצָא כֻלָּן יֵשׁ לָהֶן זוּג, וְהֵ“א וְנוּ”ן אֵין לָהֶן זוּג: א' אֶחָד, ט' תִּשְׁעָה — הֲרֵי עֲשָׂרָה; ב' שְׁנַיִם, ח' שְׁמוֹנָה — הֲרֵי עֲשָׂרָה; א“ט, ב”ח, ג“ז, ד”ו — ה' אֵין לָהּ זוּג, וְכֵן י“ץ, כ”ף, ל“ע, מ”ס — נ' אֵין לָהּ זוּג (במ“ר כ; סנה' קה; תנה”ק; תנח'; ילק"ש).

קיג “הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ” וְגוֹ'²⁴⁴⁹ — אָמַר לוֹ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְהֵם מִתְאַוִּים לִכְלֵי פִשְׁתָּן, בֹּא וְאַשִּׂיאֲךָ עֵצָה: עֲשֵׂה לָהֶם קְלָעִים²⁴⁵⁰ וְהוֹשֵׁב בָּהֶם זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וְיִמְכְּרוּ לָהֶם כְּלֵי פִשְׁתָּן. עָשָׂה לָהֶם קְלָעִים מֵהַר־שֶׁלֶג עַד בֵּית־הַיְשִׁימוֹן וְהוֹשִׁיב בָּהֶן זוֹנוֹת, זְקֵנָה מִבַּחוּץ וְיַלְדָּה מִבִּפְנִים, וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים וְיוֹצְאִים לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, אוֹמֶרֶת לוֹ הַזְּקֵנָה: אִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ כְּלֵי פִשְׁתָּן? זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּשָׁוֶה²⁴⁵¹ וְיַלְדָּה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּפָחוֹת שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ פְּעָמִים; וְאַחַר־כָּךְ אוֹמֶרֶת לוֹ: הֲרֵי אַתָּה כְּבֶן־בָּיִת. בְּרוֹר לְעַצְמֶךָ. וְצַרְצוּר²⁴⁵² שֶׁל יַיִן מֻנָּח אֶצְלָהּ, מִן הַיַּיִן הָעַמּוֹנִי, שֶׁהוּא קָשֶׁה וּמְפַתֶּה אֶת־הַגּוּף לִזְנוּת. אָמְרָה לוֹ: רְצוֹנְךָ, שֶׁתִּשְׁתֶּה כוֹס שֶׁל יָיִן? כֵּוָן שֶׁשָּׁתָה בָּעַר בּוֹ. אָמַר לָהּ: הִשָּׁמְעִי לִי²⁴⁵³. הוֹצִיאָה יִרְאָתָהּ²⁴⁵⁴ מִתּוֹךְ חֵיקָה. אָמְרָה לוֹ: עֲבֹד לָזֶה. אָמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אָנִי. אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לָךְ, כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִעוּר²⁴⁵⁵ — וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ — וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנַּחְתְּךָ עַד שֶׁתִּכְפֹּר בְּתוֹרַת משֶׁה רַבֶּךָ (סנה' קו; ירוש' שם).

יט. בְּנוֹת צְלָפְחָד

קיד “וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד” וְגוֹ'²⁴⁵⁶ — כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ בְנוֹת צְלָפְחָד, שֶׁהָאָרֶץ מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁבָטִים²⁴⁵⁷ וְלאֹ לִנְקֵבוֹת, נִתְקַבְּצוּ זוֹ עַל זוֹ לִטּוֹל עֵצָה. אָמָרוּ: לֹא כְרַחֲמֵי בָשָׂר־וָדָם רַחֲמֵי הַמָּקוֹם: בָּשָׂר־וָדָם רַחֲמָיו עַל הַזְּכָרִים יוֹתֵר מִן הַנְֵּקבוֹת; אֲבָל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא — רַחֲמָיו עַל הַזְּכָרִים וְעַל הַנְּקֵבוֹת, רַחֲמָיו עַל הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “טוֹב־יְיָ לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו”²⁴⁵⁸.

“תְּנָה־לָּנוּ אֲחֻזָּה”²⁴⁵⁹ רַ' נָתָן אוֹמֵר: יָפֶה כֹחָן²⁴⁶⁰ שֶׁל נָשִׁים מִכֹּחַ אֲנָשִׁים, שֶׁאֲנָשִׁים אָמָרוּ: “נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה”²⁴⁶¹, וְנָשִׁים אָמָרוּ — “תְּנָה־לָּנוּ אֲחֻזָּה” (ספרי פינחס).

קטו “וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי משֶׁה”²⁴⁶² — חֲמִשְׁתָּן אָמְרוּ חֲמִשָּׁה דְבָרִים. רִאשׁוֹנָה אָמְרָה: “אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר”²⁴⁶³; שְׁנִיָּה אָמְרָה: “וְהוּא לֹא־הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל־יְיָ בַּעֲדַת־קֹרַח”²⁴⁶⁴; הַשְּׁלִישִׁית אָמְרָה: “כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת”²⁴⁶⁵ — הוּא הַמְקוֹשֵׁשׁ; הָרְבִיעִית אָמְרָה: “וּבָנִים לֹא־הָיוּ לוֹ”²⁴⁶⁶; הַחֲמִישִׁית אָמְרָה: “לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם־אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ”²⁴⁶⁷ וְכָל הַפָּסוּק (ילק“ש פינחס ע”פ ילמדנו).

קטז תְּנָא, בְּנוֹת צְלָפְחָד חַכְמָנִיּוֹת הֵן, דַּרְשָׁנִיּוֹת הֵן, צִדְקָנִיּוֹת הֵן. חַכְמָנִיּוֹת הֵן, שֶׁלְּפִי שָׁעָה דִבֵּרוּ²⁴⁶⁸, שֶׁאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בֶּר רַב יִצְחָק: מְלַמֵּד שֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפָרָשַׁת יְבָמִין. אָמְרוּ לוֹ: אִם כְּבֵן אָנוּ חֲשׁוּבוֹת תְּנָה לָנוּ נַחֲלָה כְּבֵן, וְאִם לָאו — תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ; מִיָּד “וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת־מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְיָ”²⁴⁶⁹. דַּרְשָׁנִיּוֹת הֵן, שֶׁהָיוּ אוֹמְרוֹת: אִלּוּ הָיָה לוֹ בֵן, אוֹ אֲפִלּוּ בַת לְבֵן, לֹא דִבַּרְנוּ. צִדְקָנִיּוֹת הֵן — שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ אֶלָּא לְהָגוּן לָהֶן²⁴⁷⁰ (ב“ב קיט:; ילק”ש פינחס).

קיז “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה לֵּאמֹר כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת”²⁴⁷¹ — כָּךְ הוּא הַדִּין. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: וְלֹא אָמַרְתָּ “וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו”²⁴⁷² — הַדִּין שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ הֲרֵי הַנָּשִׁים דָּנוֹת אוֹתוֹ. מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי שֶׁאָמַר לְתַלְמִידוֹ: אִם יָבֹאוּ לְךָ סְלָעִים²⁴⁷³ לִפְרוֹט²⁴⁷⁴ — פְּרוֹט, וְאִם יָבֹאוּ מַרְגָּלִיּוֹת — הֲבִיאֵן אֵלָי²⁴⁷⁵. בָּאָה אֶצְלוֹ חֻלְיָא²⁴⁷⁶ אַחַת שֶׁל זְכוּכִית, הוֹלִיכָה אֵצֶל רַבּוֹ, הָלַךְ רַבּוֹ לְהַרְאוֹתָהּ לְאַחֵר²⁴⁷⁷.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: יוֹדֵעַ הָיָה משֶׁה רַבֵּנוּ אֶת־הַדִּין, אֶלָּא בָאוּ לִפְנֵי שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת תְּחִלָּה. אָמְרוּ לָהֶן: דִּין שֶׁל נַחֲלָה הוּא, וְאֵין זֶה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא שֶׁל גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ; בָּאוּ לִפְנֵי שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, רָאוּ שֶׁכִּבְּדוּ אוֹתָן שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת, אָמְרוּ: אַף אָנוּ יֵשׁ גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ, וְכֵן לְשָׂרֵי מֵאוֹת, וְכֵן לְשָׂרֵי אֲלָפִים, וְכֵן לִנְשִׂיאִים. וְהֵשִׁיבוּ לָהֶן כֻּלָּם כָּעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁלֹּא רָצוּ לִפְתּוֹחַ פֶּה לִפְנֵי מִי שֶׁגָּדוֹל מֵהֶם. הָלְכוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר. אָמַר לָהֶן: הֲרֵי משֶׁה רַבֵּנוּ. בָּאוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ לִפְנֵי משֶׁה. רָאָה משֶׁה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּבֵּד אֶת־מִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אָמַר: אִם אֹמַר לָהֶם אֶת־הַדִּין אֶטּוֹל אֶת־הַגְּדֻלָּה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי יֵשׁ גָּדוֹל מִמֶּנִּי, — לְפִיכָךְ “וַיַּקְרֵב משֶׁה אֶת־מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְיָ”²⁴⁷⁸ (תנח' פינחס; במ"ר כא).

כ. מִלְחֶמֶת מִדְיָן

קיח “נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”²⁴⁷⁹ — לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָם שֶׁל פַּרְנְסֵי²⁴⁸⁰ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֵין נִפְטָרִים מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁהֵם נוֹקְמִים נִקְמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא נִקְמַת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם (ספרי מטות).

קיט “וַיִּשְׁלַח אוֹתָם משֶׁה”²⁴⁸¹ — הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר לְמשֶׁה: נְקוֹם — אַתָּה בְעַצְמֶךָ, וְהוּא מְשַׁלֵּחַ אֶת־אֲחֵרִים! אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁנִּתְגַּדֵּל בְּאֶרֶץ מִדְיָן אָמָר: אֵינוֹ בְדִין²⁴⁸² שֶׁאֲנִי מֵצַר לְמִי שֶׁעָשָׂה בִי טוֹבָה. הַמָּשָׁל אוֹמֵר: בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ אַל תִּזְרֹק בּוֹ אָבֶן (במ"ר כב).

קכ “וְאֶת בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב”²⁴⁸³ — בִּלְעָם מַה־לּוֹ שָׁם? אָמַר רַ' יוֹחָנָן; שֶׁהָלַךְ לִטּוֹל שְׂכַר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף שֶׁהִפִּיל מִיִּשְׂרָאֵל²⁴⁸⁴. זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: “הָלַךְ הַגָּמָל לְבַקֵּשׁ קַרְנָיִם — וְקִטְּפוּ²⁴⁸⁵ אֶת־אָזְנָיו”.

אָמַר רַ' יוֹנָתָן; כְּשֶׁהָלַךְ פִּינְחָס לְמִדְיָן, הוּא וְכָל חֵילוֹתָיו הָלְכוּ עִמּוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָה בִלְעָם הָרָשָׁע אֶת־פִּינְחָס, עָשָׂה אֶת־שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו כִּשְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים וְהָיָה פוֹרֵחַ²⁴⁸⁶ וְעוֹלֶה לְמָעְלָה; אַף פִּינְחָס, כֵּוָן שֶׁרָאָהוּ, פָּרַח וְעָלָה אַחֲרָיו עַד שֶׁמְּצָאוֹ עוֹמֵד וּמִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד. מִיָּד הֶרְאָה לוֹ פִּינְחָס אֶת־הַצִּיץ²⁴⁸⁷ שֶׁכָּתוּב בּוֹ “קֹדֶשׁ לַיָי” — וְהוּא נוֹפֵל, תְּפָשׂוֹ וֶהֱבִיאוֹ לִפְנֵי משֶׁה, וְדָנוּהוּ, וַהֲרָגוּהוּ (סנה' קו.; במ“ר כ”א; ילק"ש).

כא. סִפּוּק צָרְכֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר

קכא שָׁאַל רַ' אֱלִיעֶזֶר אֶת־רַ' שִׁמְעוֹן וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי קוּרְיַס²⁴⁸⁸ יָצְאוּ עִמָּהֶם? אָמַר לוֹ: לָאו. — וּמֵהֵיכָן הָיוּ לוֹבְשִׁים כָּל־אַרְבָּעִים שָׁנָה? אָמַר לוֹ:²⁴⁸⁹ מִמַּה שֶׁהִלְבִּישׁוּם מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת. — וְלֹא הָיוּ בָלִים? אָמַר לוֹ: וְלֹא קָרִיתָ: “שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ”²⁴⁹⁰ — וְלֹא הָיוּ הַקְּטַנִּים גְּדֵלִים? אָמַר לוֹ: צֵא וּלְמַד מִן הַחִלָּזוֹן²⁴⁹¹ הַזֶּה, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁהוּא גָדֵל, נַרְתִּיקוֹ²⁴⁹² גָּדֵל עִמּוֹ. — וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים תִּכְבֹּסֶת²⁴⁹³? אָמַר לוֹ: הֶעָנָן הָיָה שָׁף²⁴⁹⁴ בָּהֶם וּמַגְהִיצָם²⁴⁹⁵. — וְלֹא הָיוּ נִשְׂרָפִים? אָמַר לוֹ: צֵא וּלְמַד מִן הָאַמְיַנְטוֹן²⁴⁹⁶ הַזֶּה שֶׁאֵינוֹ מִתְגַּהֵץ²⁴⁹⁷ אֶלָּא בָאוּר. — וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂים כְּנִימִיּוֹת²⁴⁹⁸? אָמַר לוֹ: בְּמוֹתָם לֹא שָׁלְטוּ בָהֶם רִמָּה וְתוֹלֵעָה, בְּחַיֵּיהֶם לֹא כָל־שֶׁכֵּן! — וְלֹא הָיָה רֵיחָם קָשֶׁה מֵרֵיחַ הַזֵּעָה²⁴⁹⁹? אָמַר לוֹ: הַבְּאֵר הָיָה מַעֲלֶה לָהֶם מִינֵי דְשָׁאִים וּמִינֵי בְשָׂמִים, וְהָיוּ מִתְעַגְעֲגִים²⁵⁰⁰ בָּהֶם וְהָיָה רֵיחָם נוֹדֵף מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ.

כֵּוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל הֵיאַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַנְהִיגָם, מְגַהֲצָם וּמְעַדְּנָם בַּמִּדְבָּר, הִתְחִילוּ מְקַלְּסִים²⁵⁰¹ וְאוֹמְרִים: “יְיָ רֹעִי לֹא אֶחְסָר בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי” וְגוֹ'²⁵⁰² (דב“ר ז'; שו”ט כ“ג; פסיק' דר”כ).

קכב “וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר”²⁵⁰³ — אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: “הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל”²⁵⁰⁴? שֶׁמָּא כַמִּדְבָּר נָהַגְתִּי אִתְּכֶם? בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיּוֹצֵא לַמִּדְבָּר — שֶׁמָּא מוֹצֵא שָׁם שַׁלְוָה אוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מוֹצֵא בְּפַלְטִין שֶׁלּוֹ? וְאַתֶּם הֱיִיתֶם עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם, וְהִרְבַּצְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת עַנְנֵי כָבוֹד, וְהֶעֱמַדְתִּי לָכֶם שְׁלשָׁה גוֹאֲלִים מְשַׁמְּשִׁים אֶתְכֶם, משֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם, שִׁבְעָה עֲנָנִים הָיוּ מִלְמַעְלָה וּמִלְמַטָּה וּמֵאַרְבָּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְאֶחָד לִפְנֵיכֶם, וּמַכֶּה נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, וּמַשְׁוֶה לָכֶם אֶת־הֶהָרִים וְאֶת־הָעֲמָקִים, וְשׂוֹרֵף אֶת־הַקּוֹצִים וְאֶת־הַבַּרְקָנִים וּמַעֲלֶה עָשָׁן, וְרוֹאִים אֶתְכֶם כָּל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב וְאוֹמְרִים: “מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן”²⁵⁰⁵; הוֹרַדְתִּי לָכֶם אֶת־הַמָּן, הֶעֱלֵיתִי לָכֶם אֶת־הַבְּאֵר, וְאַחַר־כָּךְ הֵבֵאתִי לָכֶם שַׂלְוִים — “הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל”²⁵⁰⁶. שֶׁמָּא כַּמִּדְבָּר נָהַגְתִּי אִתְּכֶם? “אִם־אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה”²⁵⁰⁷ —לֹא אֲנִי בְעַצְמִי הָיִיתִי מֵאִיר לָכֶם מַאֲפֶלְכֶם?

בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם מְקַבֵּל אוֹרֵחַ — יוֹם רִאשׁוֹן שׁוֹחֵט לוֹ עֵגֶל, יוֹם שֵׁנִי — תַּרְנְגוֹלִים, יוֹם שְׁלִישִׁי — קִטְנִיּוֹת²⁵⁰⁸, יוֹם רְבִיעִי — מְמַעֵט וְהוֹלֵךְ; לֹא דוֹמֶה יוֹם רִאשׁוֹן כְּיוֹם אַחֲרוֹן. יָכוֹל אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: “זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ”²⁵⁰⁹ — יוֹם אַחֲרוֹן כְּיוֹם רִאשׁוֹן (תנח'; ילק"ש).

כב. סוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר

קכג עֶרֶב תִּשְׁעָה־בְאָב כָּל־אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיָה משֶׁה מוֹצִיא כְרוּז²⁵¹⁰ בְּכָל־הַמַּחֲנֶה וְאוֹמֵר: צְאוּ לַחְפֹּר, צְאוּ לַחְפֹּר! וְהָיוּ יוֹצְאִים וְחוֹפְרִים לָהֶם קְבָרוֹת וְלָנִים בָּהֶם. בְּשַׁחֲרִית הָיָה כָרוֹז²⁵¹¹ יוֹצֵא וּמַכְרִיז: יִבָּדְלוּ הַחַיִּים מִן הַמֵּתִים! הָיוּ עוֹמְדִים וּמוֹצְאִים עַצְמָם חֲסֵרִים חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף — [עַד שׁ] חָסְרוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא. וּבִשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הָאַחֲרוֹנָה עָשׂוּ כֵן וְעָמְדוּ וּמָצְאוּ עַצְמָם שְׁלֵמִים. אָמְרוּ: שֶׁמָּא טָעִינוּ בְּחֶשְׁבּוֹן הַחֹדֶשׁ…חָזְרוּ בְלֵיל עֲשִׂירִי וְלָנוּ כָל־אֶחָד וְאֶחָד בְּקִבְרוֹ. לְמָחָר עָמְדוּ כֻלָּם. חָזְרוּ עוֹד בְּלֵיל אַחַד עָשָׂר, וְכֵן בִּשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר. וְכֵוָן שֶׁרָאוּ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶם מֵת אָמְרוּ: דּוֹמֶה²⁵¹², שֶׁבִּטֵּל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹתָהּ גְּזֵרָה קָשָׁה²⁵¹³ מֵעָלֵינוּ, וְעָמְדוּ וַעֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. וְכֵן שָׁנוּ חֲכָמִים: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים. (ירוש' תענ' ד‘; איכ"ר פתיח’; מד"ש לב).

––––––––

קכד אַרְבָּעִים שָׁנָה הִקִּיף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, אָמָר: אִם אֲנִי מוֹלִיכָם דֶּרֶךְ פְּשׁוּטָה עַכְשָׁו, מַחֲזִיקִים אִישׁ אִישׁ בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וּמִתְבַּטְּלִים מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא אֲנִי מוֹלִיכָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר וְיֹאכְלוּ אֶת־הַמָּן וְיִשְׁתּוּ מֵי בְאֵר וְהַתּוֹרָה מִתְיַשֶּׁבֶת²⁵¹⁴ בְּגוּפָם; וְעוֹד, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הַכְּנַעֲנִים שֶׁיִשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לָאָרֶץ עָמְדוּ וְשָׂרְפוּ אֶת־הַזְּרָעִים וְעָקְרוּ אֶת־הָאִילָנוֹת וְקִצְּצוּ אֶת־הַנְּטִיעוֹת וְסָתְרוּ²⁵¹⁵ אֶת־הַבִּנְיָנִים וְסָתְמוּ אֶת־הַמַּעְיָנוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי הִבְטַחְתִּי אֶת־אַבְרָהָם לְהַכְנִיסָם לְאֶרֶץ מְלֵאָה כָל־טוּב. הֲרֵינִי מְעַכְּבָם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד שֶׁיַּעַמְדוּ הַכְּנַעֲנִים וִיתַקְּנוּ מַה שֶׁקִּלְקֵלוּ (תנח' בשלח).

קכה “כִּי תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם”²⁵¹⁶ — תַּרְנְגֹלֶת זוֹ כְּשֶׁאֶפְרוֹחֶיהָ דַּקִּים, הִיא מְכַנַּסְתָּם וְנוֹתַנְתָּם תַּחַת כְּנָפֶיהָ וּמְחַמֶּמֶת אוֹתָם וְעוֹדֶרֶת לִפְנֵיהֶם, וּכְשֶׁהֵם גְּדֵלִים — אִם אֶחָד מֵהֶם מְבַקֵּשׁ לָבוֹא אֶצְלָהּ הִיא מְנַקֶּרֶת לוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ: לֵךְ עֲדוֹר בְּאַשְׁפָּתֶךָ. כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה הַמָּן יוֹרֵד וְהַבְּאֵר עוֹלָה לָהֶם וְהַשְּׂלָו מָצוּי לָהֶם, וְעַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפִים אוֹתָם וְעַמּוּד־עָנָן מַסִּיעַ לִפְנֵיהֶם, כֵּוָן שֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ אָמַר לָהֶם משֶׁה: כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יִטְעַן מַכּוּשׁוֹ²⁵¹⁷ וְיֵצֵא וְיִטַּע לוֹ נְטִיעוֹת (ויק"ר כח).

––––––––

קכו “אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל”²⁵¹⁸ — מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְנוֹ חוֹלֶה, הוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם אַחֵר לְרַפְּאוֹתוֹ, כֵּוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִים הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה אֶת־הַמַּסָּעוֹת: כָּאן יָשַׁנּוּ, כָּאן הֵקַרְנוּ²⁵¹⁹, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ²⁵²⁰ בְרֹאשֶׁךָ; כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא למשֶׁה: מְנֵה לָהֶם אֶת־כָּל־הַמְּקוֹמוֹת, הֵיכָן הִכְעִיסוּנִי; לְכָך נֶאֱמַר “אֵלֶּה מַסְעֵי” (תנה"ק מסעי).

כג. נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה

קכז “וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”²⁵²¹ — תַּנְיָא, כָּל־הַנְּבִיאִים נִסְתַּכְּלוּ בְאִסְפֶּקְלַרְיָא²⁵²² שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה”²⁵²³, משֶׁה רַבֵּנוּ נִסְתַּכֵּל בְּאִסְפֶּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּתְמוּנַת יְיָ יַבִּיט”²⁵²⁴.

חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה נִבְרְאוּ בָעוֹלָם, וְכֻלָּם נִתְּנוּ לְמשֶׁה בְסִינַי חָסֵר אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים”²⁵²⁵ (יבמ' מט:; נדר' לח.).

קכח “וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל־יְיָ”²⁵²⁶ — לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִמְעָרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל שְׂפָת הַיָּם, עָלָה הַיָּם וּמִלֵּא אוֹתָהּ²⁵²⁷, מִכָּאן וְאֵילַךְ²⁵²⁸ הַיָּם נוֹתֵן לַמְּעָרָה וְהַמְּעָרָה לַיָּם — כָּךְ “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה”, “וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל־יְיָ”²⁵²⁹, “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה” (תנה“ק תשא; שמ”ר מה).

קכט “וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם”²⁵³⁰ — וְאִם תֹּאמַר: הַזְּקֵנִים שֶׁהָיְתָה נְבוּאָתָם מִשֶּׁל משֶׁה שֶׁמָּא חָסֵר מִנְּבוּאָתוֹ כְּלוּם? — לָאו! לְמָה הָיָה משֶׁה דּוֹמֶה בְּאוֹתָה שָׁעָה? לְנֵר שֶׁהָיָה דוֹלֵק, וּמַדְלִיקִים מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַרְבֵּה, וְאוֹרוֹ אֵינֶנּוּ חָסֵר כְּלוּם; אַף כֵּן משֶׁה, אַף־עַל־פִּי שֶׁנָּטְלוּ הַנְּבִיאִים מִנְּבוּאָתוֹ, לֹא חָסְרָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”²⁵³¹ (תנה"'ק בהעלותך; ספרי שם).

קל “משֶׁה משֶׁה”²⁵³² — הוּא משֶׁה עַד שֶׁלֹּא נִדְבַּר עִמּוֹ, הוּא משֶׁה מִשֶּׁנִּדְבַּר עִמּוֹ²⁵³³ (במ"ר יד).

קלא מֵהֵיכָן נָטַל משֶׁה קַרְנֵי הוֹד? רַ' יְהוּדָה בַר נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כְּשֶׁמּשֶׁה כָּתַב אֶת־הַתּוֹרָה נִשְׁתַּיֵּר בַּקּוּלְמוֹס קִמְעָא²⁵³⁴ וְהֶעֱבִירוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִשָּׁם נַעֲשׂוּ לוֹ קַרְנֵי הַהוֹד (תנה"ק תשא).

כד. אֶלְדָּד וּמֵידָד

קלב “וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי־אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה”²⁵³⁵ — יֵשׁ אוֹמְרִים בְּקַלְפֵּי²⁵³⁶ נִשְׁתַּיָּרוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: “אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל”²⁵³⁷ — אָמַר משֶׁה: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה? אֶבְרֹר שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט — נִמְצְאוּ שְׁנַיִם יְתֵרִים²⁵³⁸; אֶבְרֹר חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט — נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה חֲסֵרִים; אֶבְרֹר שִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה וַחֲמִשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה — הֲרֵינִי מֵטִיל קִנְאָה בֵּין הַשְּׁבָטִים. מֶה עָשָׂה? בֵּרַר שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה וְהֵבִיא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פְּתָקִים²⁵³⁹, עַל שִׁבְעִים כָּתַב “זָקֵן” וּשְׁנַיִם הִנִּיחַ חָלָק. בְּלָלָם וּנְתָנָם בְּקַלְפֵּי, אָמַר לָהֶם: בֹּאוּ וּטְלוּ פִתְקֵיכֶם. כָּל מִי שֶׁעָלָה בְיָדוֹ “זָקֵן” אָמָר: כְּבָר קִדֶּשְׁךָ שָׁמָיִם; מִי שֶׁעָלָה בְיָדוֹ חָלָק, אָמָר: הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בָּךְ — אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ?

רַ' שִׁמְעוֹן אָמָר: בַּמַּחֲנֶה נִשְׁתַּיָּרוּ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: “אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ”²⁵⁴⁰, אָמְרוּ אֶלְדָּד וּמֵידָד: אֵין אָנוּ רְאוּיִם לְאוֹתָהּ גְּדֻלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הוֹאִיל וּמִעַטְתֶּם עַצְמְכֶם הֲרֵינִי מוֹסִיף גְּדֻלָּה עַל גְּדֻלַּתְכֶם. וּמַה גְּדֻלָּה הוֹסִיף לָהֶם? שֶׁהַנְּבִיאִים כֻּלָּם נִתְנַבְּאוּ וּפָסָקוּ²⁵⁴¹, וְהֵם נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָסָקוּ.

וּמַה נְּבוּאָה נִתְנַבָּאוּ? משֶׁה מֵת, יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת־יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ (סנה' יז.).

קלג “וַיֹּאמֶר לוֹ משֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי?”²⁵⁴² — אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, בְּךָ אֲנִי מְקַנֵּא? לְוַאי אַתָּה כַּיּוֹצֵא בִי! וּלְוַאי כָּל־יִשְׂרָאֵל כַּיּוֹצֵא בָךְ! (ספרי בהעלותך).

כה. משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ

קלד “וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל־יְיָ לֵאמֹר יִפְקֹד יְיָ אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל־בָּשָׂר”²⁵⁴³ — לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁכְּשֶׁנִּפְטָרִין מִן הָעוֹלָם מַנִּיחִין צָרְכֵי עַצְמָן וְעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר.

יִפְקֹד יְיָ אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל־בָּשָׂר"²⁵⁴⁴ — כְּשֶׁרָאָה משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁאֵין בָּנָיו רְאוּיִם לַעֲמוֹד בִּנְשִׂיאוּת אַחֲרָיו, נִתְעַטֵּף וְעָמַד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הוֹדִיעֵנִי מִי יֵצֵא וּמִי יָבֹא לִפְנֵיהֶם: “יִפְקֹד יְיָ אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל־בָּשָׂר”! — רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, אֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמָה לְדַעְתּוֹ שֶׁל זֶה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי מִסְתַּלֵּק מֵהֶם, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אִם בִּקַּשְׁתָּ לְמַנּוֹת עֲלֵיהֶם מַנְהִיג, מַנֵּה עֲלֵיהֶם אָדָם שֶׁיְהֵא סוֹבֵל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַעְתּוֹ.

“יִפְקֹד יְיָ אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל־בָּשָׂר”! — אָמַר לוֹ: הָאִישׁ שֶׁאַתָּה מַעֲמִיד עֲלֵיהֶם יֶשׁ בּוֹ רוּחַ שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, שֶׁיְהֵא מֵסִיחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַעְתּוֹ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: משֶׁה, וְכָךְ דִּבַּרְתָּ²⁵⁴⁵! הֲרֵינִי מַרְאֶה אוֹתְךָ כָּל־הַשּׁוֹפְטִים וְכָל־הַנְּבִיאִים שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד עַל בָּנַי מֵעַכְשָׁו עַד שֶׁיִּחְיוּ הַמֵּתִים.

אָמַר רַב סִימוֹן: “וַיַּרְאֵהוּ יְיָ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ”²⁵⁴⁶ — הָיָה מַרְאֶה אוֹתוֹ יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד תַּחְתָּיו וּמוֹסֵר לְעָתְנִיאֵל, וְכֵן כֻּלָּם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּל־אֵלּוּ שֶׁהֶרְאֵיתִי לְךָ דֵּעָה אַחַת וְרוּחַ אַחַת יֵשׁ בָּהֶם? אֲבָל מַה שֶׁבִּקַּשְׁתָּ לִרְאוֹת מֵרֹאשׁ בְּסוֹף רוּחַ אַחַת יֶשׁ בּוֹ וְהִיא שׁוֹקֶלֶת כָּל הָרוּחוֹת²⁵⁴⁷ — זֶה מָשִׁיחַ.

“אִישׁ עַל־הָעֵדָה אֲשֶׁר־יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם”²⁵⁴⁸ — שֶׁלֹּא יְהֵא עוֹשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂים, שֶׁהֵם מוֹצִיאִים אֶת־לִגְיוֹנָם²⁵⁴⁹ וְיוֹשְׁבִים לָהֶם בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. “וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם²⁵⁵⁰”²⁵⁵¹ — שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹצִיאָם רְבָבוֹת וּמַכְנִיסָם אֲלָפִים, מוֹצִיאָם אֲלָפִים וּמַכְנִיסָם מֵאוֹת.

“וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְיָ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה”²⁵⁵² — לְמָה הָיָה משֶׁה דּוֹמֶה? לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁאָמַר בַּעַל צֹאנוֹ: הִסְתַּלֵּק מִצֹּאנִי. אָמַר: אֵינִי מִסְתַּלֵּק עַד שֶׁתּוֹדִיעֵנִי אֶת־מִי אַתָּה מְמַנֶּה תַחְתָּי.

“וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה קַח־לְךָ”²⁵⁵³ — מַה שֶׁבְּלִבֶּךָ²⁵⁵⁴, “קַח־לְךָ” — מַה שֶׁבָּדוּק לָךְ²⁵⁵⁵, “אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן”²⁵⁵⁶ — אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַרְבֵּה שֵׁרֶתְךָ יְהוֹשֻׁעַ וְהַרְבֵּה חָלַק לְךָ כָּבוֹד, שֶׁהוּא הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב בְּבֵית־הַוַּעַד²⁵⁵⁷ שֶׁלָּךְ, מְסַדֵּר הַסַּפְסָלִין וּפוֹרֵס אֶת־הַמַּחְצָלאֹות²⁵⁵⁸; הוּא יִטּוֹל שְׂרָרוּת, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: “נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ”²⁵⁵⁹. “אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ”²⁵⁶⁰ — שֶׁיֵּדַע לַהֲלוֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל־אֶחָד וְאֶחָד (ילק“ש פינחס עפ”י ספרי; ספרי זוטא; ילמדנו).

קלה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ: עַם זֶה שֶׁאֲנִי מוֹסֵר לְךָ, אֵינִי מוֹסֵר לְךָ תְּיָשִׁים²⁵⁶¹ אֶלָּא גְדָיִים²⁵⁶², וּכְבָשִׂים אֵינִי מוֹסֵר לְךָ אֶלָּא טְלָאִים — “צְאִי־לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת־גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים”²⁵⁶³…(תנה“ק פינחס; אדר”נ י"ז).

קלו “וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו”²⁵⁶⁴ — מֵהוֹדְךָ, וְלֹא כָּל הוֹֹדֶךָ. זְקֵנִים²⁵⁶⁵ שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר אָמָרוּ: פְּנֵי משֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּפְנֵי לְבָנָה. אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ בּוּשָׁה²⁵⁶⁶! אוֹי לָהּ לְאוֹתָהּ כְּלִמָּה! (ב"ב עה.).

כו. מִיתָתוֹ שֶׁל משֶׁה

קלז “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת”²⁵⁶⁷ — זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ…יֹאבֵד, רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ”²⁵⁶⁸. כְּנֶגֶד מִי נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה? לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא כְנֶגֶד יוֹם הַמִּיתָה, שֶׁאֲפִלּוּ אָדָם יַעֲשֶׂה לוֹ כְנָפַיִם כָּעוֹף וְיַעֲלֶה לַשָּׁמָיִם, כֵּוָן שֶׁיַּגִּיעַ קִצּוֹ לָמוּת — נִשְׁבְּרוּ כְנָפָיו וְנוֹפֵל.

“אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ”²⁵⁶⁹ — זֶה משֶׁה, שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ, וְדָשׁוּ²⁵⁷⁰ רַגְלָיו עֲרָפֶל, וְהָיָה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְדִבֶּר עִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פָּנִים אֶל פָּנִים, וְקִבֵּל אֶת־הַתּוֹרָה מִיָּדוֹ — כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ קִצּוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: " הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת!…"²⁵⁷¹

* * *

כְּשֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר־דִין עָג עוּגָה²⁵⁷² קְטַנָּה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּבַטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה. בְּאוֹתָה שָׁעָה לָבָשׁ שַׂק וְנִתְעַטֵּף שַׂק וְנִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר וְעָמַד בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַד שֶׁנִּזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְסִדְרֵי בְרֵאשִׁית²⁵⁷³ וְאָמָרוּ: “שֶׁמָּא הִגִּיעַ צִבְיוֹנוֹ²⁵⁷⁴ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ?” יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ צִבְיוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְחַדֵּשׁ אֶת עוֹלָמוֹ, אֶלָּא — “אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל־חָי…”²⁵⁷⁵ מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? הִכְרִיז בְּכָל־שַׁעַר וְשַׁעַר שֶׁל רָקִיעַ וְרָקִיעַ, שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ תְפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה וְלֹא יַעֲלוּהָ לְפָנָיו, מִפְּנֵי שֶׁנֶּחְתַּם עָלָיו גְּזַר־דִּין. כֵּוָן שֶׁגָּבַר קוֹל הַתְּפִלָּה כְּלַפֵּי²⁵⁷⁶ מָעְלָה, קָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר לָהֶם לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת: רְדוּ בְּבֶהָלָה וְנַעֲלוּ כָל־שַׁעֲרֵי רָקִיעַ וְרָקִיעַ, שֶׁהָיְתָה תְפִלָּתוֹ שֶׁל משֶׁה דּוֹמָה לְחֶרֶב שֶׁהִיא קוֹרַעַת וְחוֹתֶכֶת וְאֵין מְעַכֵּב. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ יְגִיעִי וְצַעֲרִי שֶׁנִּצְטַעַרְתִּי עֲלֵיהֶם עַד שֶׁקָּבַעְתִּי לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, אָמָרְתִּי: כְּשֵׁם שֶׁרָאִיתִי בְצָרָתָם כָּךְ אֶרְאֶה בְטוֹבָתָם; וְעַכְשָׁו שֶׁהִגִּיעָה טוֹבָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אַתָּה אוֹמֵר לִי: “לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה”²⁵⁷⁷ — הֲרֵי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת־תּוֹרָתְךָ פְּלַסְתֵּר²⁵⁷⁸, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ”²⁵⁷⁹. זֶהוּ שִׁלּוּם עֲבוֹדָה שֶׁל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁעָמַלְתִּי עַד שֶׁנַּעֲשָׂה עַם קָדוֹשׁ וְנֶאֱמָן? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנָי! אָמַר משֶׁה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִם לֹא אֶכָּנֵס חַי — הַכְנִיסֵנִי מֵת, כְּשֵׁם שֶׁנִּכְנְסוּ עַצְמוֹת יוֹסֵף! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: משֶׁה, כְּשֶׁבָּא יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לֹא נִתְנַכֵּר²⁵⁸⁰, אֶלָּא אָמַר שֶׁהוּא עִבְרִי, אֲבָל אַתָּה כְּשֶׁבָּאתָ לְמִדְיָן נִתְנַכָּרְתָּ²⁵⁸¹. אָמַר משֶׁה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אִם אֵין אַתָּה מַכְנִיס אוֹתִי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הַנִּיחֵנִי כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁהֵן אוֹכְלוֹת עֲשָׂבִים וְשׁוֹתוֹת מַיִם וְרוֹאוֹת אֶת־הָעוֹלָם — כָּךְ תְּהֵא נַפְשִׁי כְּאַחַת מֵהֶן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “רַב לָךְ”²⁵⁸²! אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אִם לָאו, הַנִּיחֵנִי בָּעוֹלָם־הַזֶּה כְּעוֹף זֶה, שֶׁהוּא פוֹרֵחַ בְּכָל אַרְבָּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וּמְלַקֵּט מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וּלְעֵת עֶרֶב הוּא חוֹזֵר לְקִנּוֹ — כָּךְ תְּהֵא נַפְשִׁי כְּאֶחָד מֵהֶם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “רַב לָךְ”²⁵⁸³!

כֵּוָן שֶׁרָאָה משֶׁה שֶׁאֵין מַשְׁגִּיחִין בּוֹ, הָלַךְ אֵצֶל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אָמַר לָהֶם: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה”²⁵⁸⁴.

הָלַך אֵצֶל חַמָּה וּלְבָנָה, אָמַר לָהֶן: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה”²⁵⁸⁵.

הָלַך אֵצֶל כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת²⁵⁸⁶, אָמַר לָהֶם: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָמַקּוּ כָּל־צְבָא הַשָּׁמַיִם”²⁵⁸⁷.

הָלַך אֵצֶל הָרִים וּגְבָעוֹת, אָמַר לָהֶם: בַּקְּשׁוּ עָלַי רַחֲמִים! אָמְרוּ לוֹ: עַד שֶׁנְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים עָלֶיךָ, נְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה”²⁵⁸⁸.

הָלַך אֵצֶל הַיָּם, אָמַר לוֹ: בַּקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים! אָמַר לוֹ הַיָּם: בֶּן־עַמְרָם! מָה הַיּוֹם מִיּוֹמִים²⁵⁸⁹, ²⁵⁹⁰? הֲלֹא אַתָּה בֶּן־עַמְרָם, שֶׁבָּאתָ אֵלַי בְּמַטֶּךָ וְהִכִּיתַנִי וְחִלַּקְתַּנִי לִשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבִילִים, וְלֹא הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ, מִפְּנֵי שְׁכִינָה שֶׁהָיְתָה מְהֶלֶּכֶת לִימִינֶךָ — וְעַכְשָׁו מֶה עָלְתָה לָךְ²⁵⁹¹?

כֵּוָן שֶׁהִזְכִּיר לוֹ הַיָּם מַה שֶּׁעָשָׂה בְנַעֲרוּתוֹ — צָוַח משֶׁה וְאָמַר: “מִי־יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי־קֶדֶם!”²⁵⁹² — בְּשָׁעָה שֶׁעָמַדְתִּי עָלֶיךָ הָיִיתִי מֶלֶךְ בָּעוֹלָם, וְעַכְשָׁו אֲנִי מִשְׁתַּטֵּחַ²⁵⁹³ וְאֵין מַשְׁגִּיחִין בִּי.

מִיָּד הָלַךְ לוֹ אֵצֶל שַׂר־הַפָּנִים²⁵⁹⁴. אָמַר לוֹ: "בַּקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים, שֶׁלֹּא אָמוּת. אָמַר לוֹ: משֶׁה רַבִּי! טֹרַח זֶה לָמָּה? כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד²⁵⁹⁵, שֶׁאֵין תְּפִלָּתְךָ נִשְׁמַעַת בְּדָבָר זֶה.

הִנִּיחַ משֶׁה יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאָמָר: אֵצֶל מִי אֵלֵךְ לְבַקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְמַלֵּא עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עֶבְרָה, עַד שֶׁפָּתַח וְאָמַר מִקְרָא זֶה: “יְיָ יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן!”²⁵⁹⁶ מִיָּד נִתְקָרְרָה²⁵⁹⁷ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: משֶׁה, שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת נִשְׁבָּעְתִּי, אַחַת עַל יִשְׂרָאֵל לְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה²⁵⁹⁸, וְאַחַת עָלֶיךָ שֶׁתָּמוּת וְלֹא תִכָּנֵס לָאָרֶץ. אוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי עַל יִשְׂרָאֵל בִּטַּלְתִּי מִפְּנֵי שֶׁלָּךְ, שֶׁאָמַרְתָּ “סְלַח־נָא”![²³⁵⁸], וְעַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ שׁוּב לְבַטֵּל אֶת־שֶׁלִּי וּלְקַיֵּם אֶת־שֶׁלָּךְ, וְאַתָּה אוֹמֵר: “אֶעְבְּרָה־נָּא”²⁵⁹⁹ — אַתָּה תוֹפֵס אֶת־הַחֶבֶל בִּשְׁנֵי רָאשִׁים²⁶⁰⁰? אִם “אֶעְבְּרָה־נָּא” אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם — בַּטֵּל “סְלַח־נָא”, וְאִם “סְלַח־נָא” אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְקַיֵּם — בַּטֵּל “אֶעְבְּרָה־נָּא”. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע משֶׁה רַבֵּנוּ כָּךְ, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! יֹאבַד משֶׁה וְאֶלֶף כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְלֹא תִנָּזֵק צִפָּרְנוֹ שֶׁל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל.

אָמַר משֶׁה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, רַגְלַיִם שֶׁעָלוּ לָרָקִיעַ וּפָנִים שֶׁהִקְבִּילוּ פְנֵי שְׁכִינָה וְיָדַיִם שֶׁקִּבְּלוּ תוֹרָה מִיָּדֶךָ — יְלַחֲכוּ עָפָר? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּךְ עָלְתָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי וְכָךְ מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם: דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו²⁶⁰¹ וְדוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו. עַד עַכְשָׁו הָיָה חֶלְקְךָ לְשָׁרֵת לְפָנָי וְעַכְשָׁו הִגִּיעַ חֶלְקוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידְךָ לְשָׁרֵת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אִם מִפְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ אֲנִי מֵת — אֵלֵךְ וְאֶהְיֶה תַלְמִידוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּךְ — לֵךְ עֲשֵׂה!

עָמַד משֶׁה וְהִשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, וְהָיָה יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְעָמַד משֶׁה וְכָפַף קוֹמָתוֹ וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל לִבּוֹ, וְנִתְעַלְּמוּ עֵינָיו שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְלֹא רָאָה אוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר משֶׁה וְיַשְׁלִים²⁶⁰² עַצְמוֹ לְמִיתָה. וְהָלְכוּ יִשְׂרָאֵל אֵצֶל פִּתְחוֹ שֶׁל משֶׁה לִלְמוֹד תּוֹרָה, וְשָׁאֲלוּ וְאָמָרוּ: משֶׁה רַבֵּנוּ הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לָהֶם: הִשְׁכִּים וְהָלַךְ לְפִתְחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. הָלְכוּ וּמְצָאוּהוּ אֵצֶל פִּתְחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. וְהָיָה יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וּמשֶׁה עוֹמֵד. אָמְרוּ לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: מֶה עָלְתָה לָךְ, שֶׁמּשֶׁה רַבֵּנוּ עוֹמֵד וְאַתָּה יוֹשֵׁב. כֵּוָן שֶׁתָּלָה²⁶⁰³ יְהוֹשֻׁעַ עֵינָיו וְרָאָהוּ, מִיָּד קָרַע בְּגָדָיו וְצָעַק וּבָכָה וְאָמַר: רַבִּי, רַבִּי! אָבִי, אָבִי!…אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְמשֶׁה: משֶׁה רַבֵּנוּ! לַמְּדֵנוּ תוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אֵין לִי רְשׁוּת. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתָךְ. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לִמְדוּ מִיהוֹשֻׁעַ. קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לֵישֵׁב וְלִלְמוֹד מִפִּי יְהוֹשֻׁעַ.

יָשַׁב יְהוֹשֻׁעַ בְּרֹאשׁ, משֶׁה מִימִינוֹ וּבְנֵי אַהֲרֹן מִשְּׂמֹאלוֹ. וְהָיָה יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בִּפְנֵי משֶׁה. בְּשָׁעָה זוֹ נִטְּלָה מַסֹּרֶת²⁶⁰⁴ הַחָכְמָה מִמּשֶׁה וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ.

יָצְאוּ לַהֲלוֹךְ, הָלַךְ משֶׁה לִשְׂמֹאלוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ. נִכְנְסוּ לְאֹהֶל־מוֹעֵד. יָרַד עַמּוּד הֶעָנָן וְהִפְסִיק בֵּינֵיהֶם. מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק עַמּוּד־הֶעָנָן — הָלַךְ משֶׁה אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ וְאָמָר: מָה אָמַר לְךָ הַדִּבּוּר²⁶⁰⁵? אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: כְּשֶׁהָָיָה הַדִּבּוּר נִגְלֶה עָלֶיךָ — יוֹדֵעַ הָיִיתִי מַה מְּדַבֵּר עִמָּךְ? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה צָעַק משֶׁה וְאָמָר: מֵאָה מִיתוֹת וְלֹא קִנְאָה אֶחָת! רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, עַד עַכְשָׁו בִּקַּשְׁתִּי חַיִּים, וְעַכְשָׁו הֲרֵי נַפְשִׁי נְתוּנָה לָךְ…

כֵּוָן שֶׁהִשְׁלִים משֶׁה נַפְשׁוֹ לְמִיתָה, פָּתַח הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמָר: “מִי־יָקוּם לִי עִם־מְרֵעִים”²⁶⁰⁶? — מִי יַעֲמֹד לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת כַּעְסִי? וּמִי יַעֲמֹד לָהֶם בְּמִלְחַמְתָּם שֶׁל בָּנָי? וּמִי יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁחוֹטְאִים לְפָנָי?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מְטַטְרוֹן²⁶⁰⁷ וְנִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, משֶׁה בְּחַיָּיו שֶׁלָּךְ וּבְמוֹתוֹ שֶׁלָּךְ! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? — לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיָה מַכְעִיס אֶת־אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ אָבִיו לְהָרְגוֹ, וְהָיְתָה אִמּוֹ מַצַּלְתּוֹ מִיָּדוֹ. מֵתָה אִמּוֹ, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ בּוֹכֶה. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לָהֶם: לֹא עַל אִשְׁתִּי בִּלְבַד אֲנִי בוֹכֶה, אֶלָּא עָלֶיהָ וְעַל בְּנִי, שֶׁהַרְבֵּה פְעָמִים כָּעַסְתִּי עָלָיו וּבִקַּשְׁתִּי לְהָרְגוֹ וְאִמּוֹ הָיְתָה מַצַּלְתּוֹ מִיָּדִי. אַף כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִמְטַטְרוֹן: לֹא עַל משֶׁה בִּלְבַד אֲנִי בוֹכֶה, אֶלָּא עָלָיו וְעַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי כַמָּה פְעָמִים הִכְעִיסוּנִי וְכָעַסְתִּי עֲלֵיהֶם וְעָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנַי לְהָשִׁיב חֲמָתִי.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְגַבְרִיאֵל: צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִי שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים רִבּוֹא, הֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ!

אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמִיכָאֵל: צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה. אָמַר לְפָנָיו: אֲנִי הָיִיתִי רַבּוֹ וְהוּא הָיָה תַלְמִידִי, הֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת בְּמוֹתוֹ!

אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְסַמָּאֵל: צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה. וּמַלְאָךְ סַמָּאֵל, רֹאשׁ הַשְּׂטָנִים, הָיָה מְצַפֶּה בְּכָל־שָׁעָה לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה וְאוֹמֵר: מָתַי יַגִּיעַ הָרֶגַע שֶׁבּוֹ יָמוּת משֶׁה, שֶׁאֵרֵד וְאֶטּוֹל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנּוּ? מָתַי יְהֵא מִיכָאֵל בּוֹכֶה וַאֲנִי מְמַלֵּא פִי שְׂחוֹק? מִיָּד לָבַשׁ כַּעַס וְחָגַר חַרְבּוֹ וְנִתְעַטֵּף אַכְזְרִיּוּת וְהָלַךְ לִקְרַאת משֶׁה. מְצָאוֹ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְכוֹתֵב שֵׁם הַמְפֹרָשׁ²⁶⁰⁸ בִּמְגִלָּה, וְזֹהַר מַרְאֵהוּ כְּזֹהַר פְּנֵי שֶׁמֶשׁ וְהוּא דוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת. מִיָּד נִתְיָרֵא וַאֲחָזַתּוּ רְעָדָה וְלֹא מָצָא פִתְחוֹן פֶּה לְדַבֵּר. עַד שֶׁאָמַר משֶׁה לְסַמָּאֵל: רָשָׁע, מַה־לְּךָ כָאן? אָמַר לוֹ: לִטּוֹל נִשְׁמָתְךָ בָּאתִי. אָמַר לוֹ: מִי שִׁגְּרֶךָ²⁶⁰⁹? אָמַר לוֹ: מִי שֶׁבָּרָא כָל־הַבְּרִיּוֹת. אָמַר לוֹ: לֵךְ מִכָּאן, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְקַלֵּס²⁶¹⁰ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא — “לֹא־אָמוּת כִּי־אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ”²⁶¹¹. אָמַר לוֹ: משֶׁה, מָה אַתָּה מִתְגָּאֶה? יֶשׁ לוֹ מִי שֶׁיְקַלְּסוּהוּ — “הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד־אֵל”²⁶¹². אָמַר לוֹ משֶׁה: וַאֲנִי מְשַׁתֵּק אוֹתָם וּמְקַלֵּס אוֹתוֹ — “הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי־פִי”²⁶¹³. אָמַר לוֹ: כָּל בָּאֵי עוֹלָם נִשְׁמָתָם מְסוּרָה בְיָדִי. אָמַר לוֹ משֶׁה: יֶשׁ בִּי כֹחַ יוֹתֵר מִכָּל־בָּאֵי עוֹלָם. אָמַר לוֹ: וּמַה כֹּחֶךָ? אָמַר לוֹ משֶׁה: אֲנִי בֶן־עַמְרָם, שֶׁהִתְנַבֵּאתִי בֶן־שָׁלשׁ שָׁנִים וְאָמַרְתִּי, שֶׁעָתִיד אֲנִי לְקַבֵּל תּוֹרָה מִתּוֹךְ לַהֲבִי־אֵשׁ, וְנִכְנַסְתִּי לְפַלְטְרִין שֶׁל מֶלֶךְ וְנָטַלְתִּי כִתְרוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ… וּכְשֶׁהָיִיתִי בֶן־שְׁמֹנִים שָׁנָה עָשִׂיתִי אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּמִצְרַיִם וְהוֹצֵאתִי שִׁשִּׁים רִבּוֹא לְעֵינֵי כָל־מִצְרָיִם, וְקָרַעְתִּי אֶת־הַיָּם לִשְׁנֵים־עָשָׂר גְּזָרִים, וְעָלִיתִי וְדָרַכְתִּי דֶרֶךְ בַּשָּׁמָיִם, וְהָיִיתִי תוֹפֵס בְּמִלְחַמְתָּם²⁶¹⁴ שֶׁל מַלְאָכִים וְנִצַּחְתִּי בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה וְגִלִּיתִי רָזֵיהֶם לִבְנֵי אָדָם, וְדִבַּרְתִּי עִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פָּנִים בְּפָנִים, וְקִבַּלְתִּי תוֹרָה שֶׁל אֵשׁ מִימִינוֹ וְלִמַּדְתִּי אוֹתָהּ לְיִשְׂרָאֵל, וְעָשִׂיתִי מִלְחָמָה עִם סִיחוֹן וָעוֹג שְׁנֵי גִבּוֹרֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְהִכֵּיתִים בַּמַּטֶּה שֶׁבְּיָדִי וַהֲרַגְתִּים, וְהֶעֱמַדְתִּי חַמָּה וּלְבָנָה בְּרוּם עוֹלָם, — מִי יֵשׁ בְּבָאֵי עוֹלָם שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת כָּךְ? לֵךְ בְּרַח מִלְּפָנָי, אֵינִי נוֹתֵן לְךָ נִשְׁמָתִי! מִיָּד חָזַר סַמָּאֵל וְהֵשִׁיב דָּבָר לִפְנֵי הַגְּבוּרָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: צֵא וְהָבֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה. שָׁלַף סַמָּאֵל חַרְבּוֹ מִתַּעְרָהּ וְהָלַךְ וְעָמַד עַל משֶׁה. מִיָּד קָצַף עָלָיו משֶׁה וְנָטַל אֶת־מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ, שֶׁחָקוּק עָלָיו שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, וּפָגַע בּוֹ בְּסַמָּאֵל בְּכָל־כֹּחוֹ, עַד שֶׁנָּס מִלְפָנָיו, וְרָץ משֶׁה אַחֲרָיו בְּשֵׁם־הַמְפֹרָשׁ, וְנָטַל קֶרֶן מִבֵּין עֵינָיו וְעִוֵּר אֶת־עֵינָיו.

יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאַתָּה נִפְטָר²⁶¹⁵ מִן הָעוֹלָם. אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, זְכָר־לִי אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּגְלֵיתָ עָלַי בַּסְּנֶה! זְכָר־לִי אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד עַל הַר סִינַי אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה! בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תִּמְסְרֵנִי בְּיַד מַלְאַךְ הַמָּוֶת! יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אֲנִי בְעַצְמִי מְטַפֵּל²⁶¹⁶ בְּךָ וּבִקְבוּרָתֶךָ, אָמַר משֶׁה: הַמְתֶּן־לִי²⁶¹⁷ עַד שֶׁאֲבָרֵךְ אֶת־יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא מָצְאוּ בִי קֹרַת־רוּחַ²⁶¹⁸ כָּל־יָמָי, מִפְּנֵי אַזְהָרוֹת וְתוֹכָחוֹת שֶׁהָיִיתִי מוֹכִיחָם. הִתְחִיל לְבָרֵךְ כָּל־שֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמֹו. כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁנִּתְקַצְּרָה הַשָּׁעָה — כְּלָלָם²⁶¹⁹ כֻּלָּם בִּבְרָכָה אֶחָת. אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הַרְבֵּה צִעַרְתִּי אֶתְכֶם עַל הַתּוֹרָה וְעַל הַמִּצְווֹת, וְעַכְשָׁו מַחֲלוּ²⁶²⁰ לִי. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ! מָחוּל לָךְ! — אַף יִשְׂרָאֵל עָמְדוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: משֶׁה רַבֵּנוּ! הַרְבֵּה הִכְעַסְנוּךָ וְהִרְבִּינוּ עָלֶיךָ טֹרַח, מְחַל לָנוּ! אָמַר לָהֶם: מָחוּל לָכֶם!

יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: הִגִּיעַ רֶגַע שֶׁאַתָּה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. אָמָר: בָּרוּךְ שְׁמוֹ, חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד! אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, כְּשֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ זִכְרוּ אוֹתִי וְאֶת־עַצְמוֹתַי וְאִמְרוּ: אוֹי לוֹ לְבֶן־עַמְרָם, שֶׁרָץ לְפָנֵינוּ כְּסוּס וְנָפְלוּ עַצְמוֹתָיו בַּמִּדְבָּר!

יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: הִגִּיעַ חֲצִי רֶגַע שֶׁאַתָּה נִפְטָר מִן הָעוֹלָם. נָטַל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִּיחָן עַל לִבּוֹ, וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל: רְאוּ אַחֲרִיתוֹ שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם!…

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד משֶׁה וְקִדֵּשׁ עַצְמוֹ כִּשְׂרָפִים. וְיָרַד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִשְּׁמֵי־שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים לִטּוֹל נִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וּשְׁלשָׁה מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת עִמּוֹ: מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל וְזַגְזְגֵאל — מִיכָאֵל הִצִּיעַ מִטָּתוֹ שֶׁל משֶׁה, גַּבְרִיאֵל פָּרַשׂ בֶּגֶד שֶׁל בּוּץ מִמְּרַאֲשׁוֹתָיו וְזַגְזְגֵאל מִמַּרְגְּלוֹתָיו. עָמַד מִיכָאֵל מִצַּד אֶחָד וְגַבְרִיאֵל מִצַד אֶחָד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה: “משֶׁה, עֲצוֹם עֵינֶיךָ”! — עָצַם עֵינָיו. — “הַנַּח יָדֶיךָ עַל הֶחָזֶה”! — הִנִּיחַ יָדָיו עַל הֶחָזֶה. “הַקֵּף²⁶²¹ רַגְלֶיךָ”! — הִקִּיף רַגְלָיו.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל משֶׁה, אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה קָצַבְתִּי לָךְ בְּגוּפוֹ שֶׁל משֶׁה, עַכְשָׁו הִגִּיעַ קִצֵּךְ לָצֵאת. צְאִי, אַל תְּאַחֵרִי!

אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם יוֹדַעַת אֲנִי, שֶׁאַתָּה אֱלֹהַּ כָּל־הָרוּחוֹת וַאֲדוֹן כָּל־הַנְּשָׁמוֹת, אַתָּה בְרָאתַנִי וְאַתָּה נְתַתַּנִי בְּגוּפוֹ שֶׁל משֶׁה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְעַכְשָׁו יֶשׁ־גּוּף טָהוֹר בָּעוֹלָם יוֹתֵר מִגּוּפוֹ שֶׁל משֶׁה? אוֹהֶבֶת אֲנִי אוֹתוֹ וְאֵינִי רוֹצָה לָצֵאת מִמֶּנּוּ! אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: צְאִי וַאֲנִי מַעֲלֶה אוֹתָךְ לִשְׁמֵי־שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים וַאֲנִי מוֹשִׁיבֵךְ תַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדִי אֵצֶל כְּרוּבִים וּשְׂרָפִים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נְשָׁקוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה וְנָטַל נִשְׁמָתוֹ בִּנְשִׁיקָה.

הָיְתָה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת: “וְלֹא־קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה”²⁶²².

שָׁמַיִם בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: “אָבַד חָסִיד מִן־הָאָרֶץ”²⁶²³.

אֶרֶץ בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת: “וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן”²⁶²⁴.

מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: “צִדְקַת יְיָ עָשָׂה”²⁶²⁵.

וְיִשְׂרָאֵל בּוֹכִים וְאוֹמְרִים: “וּמִשְׁפָּטָיו עִם־יִשְׂרָאֵל”²⁶²⁶.

אֵלּוּ וְאֵלּוּ אוֹמְרִים: “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם!”²⁶²⁷… (דב“ר ז, י”א, תנח'; ילק"ש).

––––––––

קלח תַּנְיָא: “וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶֶבד־יְיָ”²⁶²⁸ — אֶפְשָׁר, משֶׁה חַי וְכָתַב “וַיָּמָת משֶׁה”? אֶלָּא עַד כָּאן כָּתַב משֶׁה, מִכָּאן וְאֵילַךְ כָּתַב יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן — דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַ' נְחֶמְיָה). אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן: אֶפְשָׁר סֵפֶר תּוֹרָה חָסֵר אוֹת אַחַת, וְנֶאֱמַר: “לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה”²⁶²⁹? אֶלָּא עַד כָּאן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר וּמשֶׁה אוֹמֵר וְכוֹתֵב, מִכָּאן וְאֵילַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֹמֵר וּמשֶׁה כּוֹתֵב בְּדֶמַע (ב"ב טו.; מנח' ל).

קלט תַּנְיָא, רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל הָיְתָה בַת־קוֹל מַשְׁמַעַת וְאוֹמֶרֶת: “וַיָּמָת משֶׁה” — סָפְרָא רַבָּא²⁶³⁰ שֶׁל יִשְׂרָאֵל (סוטה י“ג:; ע”י; ספרי ברכה).

קמ בְּשִׁבְעָה בַאֲדָר מֵת משֶׁה וּבְשִׁבְעָה בַאֲדָר נוֹלָד (מג' יג:).

כז. קִבְרוֹ שֶׁל משֶׁה

קמא “וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר”²⁶³¹ — אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה: סִמָּן בְּתוֹךְ סִמָּן, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן — “וְלֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ”²⁶³². וּכְבָר שָׁלְחָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה²⁶³³ אֵצֶל גַּסְטְרָא²⁶³⁴ שֶׁל בֵּית פְּעוֹר: הַרְאוּנִי הֵיכָן משֶׁה קָבוּר. עָמְדוּ לְמַעְלָה²⁶³⁵ — נִדְמָה לָהֶם לְמַטָּה, לְמַטָּה²⁶³⁶ — נִדְמָה לָהֶם לְמָעְלָה, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא־יָדַע אִישׁ אֶת־קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה”²⁶³⁷ (סוטה יג־יד).

קמב אָמַר רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה נִסְתַּתֵּר קִבְרוֹ שֶׁל משֶׁה מֵעֵינֵי בָשָׂר־וָדָם? מִפְּנֵי שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁעָתִיד בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לֵחָרֵב וְיִשְׂרָאֵל לִגְלוֹת מֵאַרְצָם, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְיַעַמְדוּ בִּבְכִי וְיִתְחַנְּנוּ לְמשֶׁה וְיֹאמְרוּ לוֹ: משֶׁה רַבֵּנוּ, עֲמוֹד בִּתְפִלָּה בַּעֲדֵנוּ, — וְעוֹמֵד משֶׁה וּמְבַטֵּל אֶת־הַגְּזֵרָה, מִפְֵּני שֶׁחֲבִיבִים²⁶³⁸ צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם (ע“י שם, ספ”א).

ו: שׁוֹפְטִים, מְלָכִים וּנְבִיאִים

א. אֶרֶץ הַבְּחִירָה

א רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי פָּתָח: “עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ”²⁶³⁹ – מָדַד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל־הָאֻמּוֹת וְלֹא מָצָא אֻמָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, וּמָדַד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־כָּל־הַדּוֹרוֹת וְלֹא מָצָא דוֹר שֶׁהָיָה רָאוּי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא דוֹר הַמִּדְבָּר; מָדַד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־כָּל־הֶהָרִים וְלֹא מָצָא הַר שֶׁתִּנָּתֶן־בּוֹ הַתּוֹרָה אֶלָּא סִינָי; מָדַד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־כָּל־הָעֲיָרוֹת וְלֹא מָצָא עִיר שֶׁרְאוּיָה שֶׁיִּבָּנֶה בָהּ בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא יְרוּשָׁלָיִם; מָדַד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־כָּל־הָאֲרָצוֹת וְלֹא מָצָא אֶרֶץ שֶׁרְאוּיָה לִנָּתֵן לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (ויק“ר י”ג; ילק"ש חבקוק ג).

ב. יְהוֹשֻׁעַ

ב אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רָב: בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר משֶׁה רַבֵּנוּ לְגַן־עֵדֶן אָמַר לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ: שְׁאַל מִמֶּנִּי כָּל־סְפֵקוֹת שֶׁיֶּשׁ־לָךְ²⁶⁴⁰. אָמַר לוֹ: רַבִּי, כְּלוּם הִנַּחְתִּיךָ שָׁעָה אַחַת וְהָלַכְתִּי לְמָקוֹם אַחֵר, לֹא כָךְ כָּתַבְתָּ בִּי: “וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל”²⁶⁴¹? מִיָּד תָּשַׁשׁ²⁶⁴² כֹּחוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ וְנִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת וְנוֹלְדוּ לוֹ שְׁבַע מֵאוֹת סְפֵקוֹת. וְעָמְדוּ כָל־יִשְׂרָאֵל עָלָיו לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לוֹמַר לָךְ²⁶⁴³ אִי־אֶפְשָׁר, לֵךְ וְטָרְדֵם²⁶⁴⁴ בְּמִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה… וַיֹּאמֶר יְיָ… הָכִינוּ לָכֶם צֵדָה” וְגוֹ'²⁶⁴⁵ (תמו' ט“ז.; ע”י).

ג אָמַר ר' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: שָׁלשׁ פְּרֻסְטַגְמָאוֹת²⁶⁴⁶ שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל²⁶⁴⁷ עַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ [יִשְׂרָאֵל] לָאָרֶץ: מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהִפָּנוֹת²⁶⁴⁸ – יִפָּנֶה; לְהַשְׁלִים – יַשְׁלִים; לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה – יַעֲשֶׂה. גִּרְגָּשִׁי פָּנָה וְהָלַךְ לוֹ לְאַפְרִיקִי; גִּבְעוֹנִים הִשְׁלִימוּ; שְׁלשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים עָשׂוּ מִלְחָמָה וְנָפָלוּ (ירוש' שביעית ו).

ד “וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מִן־הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים”²⁶⁴⁹ – מִי הָיוּ? שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אֵלּוּ פִּינְחָס וְכָלֵב, הָלְכוּ וְנָתְנוּ נַפְשָׁם וְהִצְלִיחוּ בִשְׁלִיחוּתָם.

“מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ”²⁶⁵⁰ – מַהוּ חֶרֶשׁ? רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּלֵי נַגָּרוּת²⁶⁵¹ הָיוּ בְיָדָם כְּנַגָּרִין; רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: עָשׂוּ עַצְמָם קַדָּרִין²⁶⁵², וְהָיוּ צוֹעֲקִים וְאוֹמְרִים: הֲרֵי קְדֵרוֹת! מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבֹא וְיִקְנֶה! כָּל כָּךְ לָמָּה? שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָהֶם בְּנֵי אָדָם.

תְּנִי רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: חֶרֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ; אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: עֲשׂוּ עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים²⁶⁵³ וְאַתֶּם עוֹמְדִים עַל רָזֵיהֶם. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מִתּוֹךְ שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים עַצְמְכֶם חֵרְשִׁים אַתֶּם עוֹמְדִים עַל אֻפִיָה²⁶⁵⁴ שֶׁלָּהֶם (במ“ר טז; רו”ר ב; ילק"ש יהושע).

––––––––

ה “וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם… קָמוּ נֵד־אֶחָד”²⁶⁵⁵ – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַיִם נִגְדָּשִׁים²⁶⁵⁶ וְעוֹלִים כִּפִּין²⁶⁵⁷ עַל־גַּבֵּי כִפִּין יֶתֶר מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת מִיל, עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָם כָּל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב (סוטה לד).

––––––––

ו “חָטָא יִשְׂרָאֵל”²⁶⁵⁸ – כֵּוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִיהוֹשֻׁעַ: “חָטָא יִשְׂרָאֵל”²⁶⁵⁹, אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: מִי חָטָא? אָמַר לוֹ: וְכִי דֵילָטוֹר²⁶⁶⁰ אָנִי? הָטֵל²⁶⁶¹ גּוֹרָלוֹת וְתֵדָע. הָלַךְ וְהֵטִיל גּוֹרָלוֹת, נָפַל הַגּוֹרָל עַל עָכָן. אָמַר לוֹ עָכָן: בְּגוֹרָל אַתָּה בָא עָלָי? הָטֵל הַגּוֹרָל בֵּינְךָ וּבֵין אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְיִפּוֹל עַל אֶחָד מִכֶּם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִסְתַּכֵּל יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה אֲבָנִים שֶׁבְּאַבְנֵי אֵפוֹד, שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל כֹּהֵן־גָּדוֹל, וְרָאָה אֶבֶן שֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁכָּהָה אוֹרָהּ; שֶׁכָּךְ הָיָה מִשְׁפַּט הַחשֶׁן – כָּל־שֵׁבֶט שֶׁעוֹשֶׂה מִצְוָה מַגִּיהָה אַבְנוֹ וּמַבְהִיק²⁶⁶² אוֹרָהּ, וְכָל שֵׁבֶט שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה – אַבְנוֹ כֵהָה. כֵּוָן שֶׁרָאָה יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ, אָמַר לוֹ: “בְּנִי! שִׂים־נָא כָבוֹד לַייָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”²⁶⁶³. מִיָּד אָמַר עָכָן: “אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי”²⁶⁶⁴ (תנח' וישב).

––––––––

ז “שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם” וְגוֹ‘²⁶⁶⁵ – אָמַר לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לִיהוֹשֻׁעַ: אַתָּה אוֹמֵר לִי “דּוֹם”! – יֵשׁ קָטָן פּוֹתֵחַ פִּיו וְאוֹמֵר לְגָדוֹל הֵימֶנּוּ: “דּוֹם!”? אֲנִי נִבְרֵאתִי בָרְבִיעִי וְאַתָּה נִבְרֵאתָ בַשִּׁשִּׁי²⁶⁶⁶ – וְאַתָּה אוֹמֵר לִי “דּוֹם”! אָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: עֶבֶד רָע! לֹא מִקְנַת כַּסְפּוֹ שֶׁל אַבָּא²⁶⁶⁷ אָתָּה? לֹא כָךְ רָאָה אוֹתְךָ אַבָּא בַּחֲלוֹם "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים וְגוֹ’²⁶⁶⁸ – מִיָּד “וַיִּדֹּם הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ עָמָד”²⁶⁶⁹ (תנח‘; ילק"ש יהושע י’; ב“ר ו', פ”ד).

ח אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא נִתְחַלְּקָה אֶלָּא בְגוֹרָל וּבְאוּרִים־וְתֻמִּים²⁶⁷⁰. הָא כֵיצַד? אֶלְעָזָר מְלֻבָּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים, וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל־יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לְפָנָיו וְקַלְפֵּי שֶׁל שְׁבָטִים וְקַלְפֵּי שֶׁל תְּחוּמִין מֻנָּחִין לְפָנָיו, וְהָיָה מְכֵוֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: זְבוּלֻן עוֹלֶה – תְּחוּם עַכּוֹ עוֹלֶה עִמּוֹ; טָרַף בְּקַלְפֵּי²⁶⁷¹ שֶׁל שְׁבָטִים וְעָלָה בְיָדוֹ זְבוּלוּן, טָרַף בְּקַלְפֵּי שֶׁל תְּחוּמִין וְעָלָה בְּיָדוֹ תְּחוּם עַכּוֹ. וְחוֹזֵר וּמְכֵוֵּן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמֵר: נַפְתָּלִי עוֹלֶה וּתְחוּם גִּנֵּיסַר²⁶⁷² עוֹלֶה עִמּוֹ; טָרַף בְּקַלְפֵּי שֶׁל שְׁבָטִים וְעָלָה בְיָדוֹ נַפְתָּלִי, טָרַף בְּקַלְפֵּי שֶׁל תְּחוּמִין וְעָלָה בְיָדוֹ תְּחוּם גִּנֵּיסַר. וְכֵן כָּל־שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט (ב"ב קכב).

––––––––

ט יְהוֹשֻׁעַ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, עָמַד וְתִקֵּן לָהֶם דְּרָכִים וּסְרַטְיָא²⁶⁷³ (ערוב' כב:).

י עֲשָׂרָה תְנָאִים הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ²⁶⁷⁴: שֶׁיְהוּ מַרְעִים²⁶⁷⁵ בֶּחֳרָשִׁים וּמְלַקְּטִים עֵצִים בִּשְׂדוֹתֵיהֶם, וּמְלַקְּטִים עֲשָׂבִים בְּכָל־מָקוֹם חוּץ מִתִּלְתָּן²⁶⁷⁶, וְקוֹטְמִים נְטִיעוֹת²⁶⁷⁷ בְּכָל־מָקוֹם חוּץ מִגְּרוֹפִיּוֹת שֶׁל זָיִת²⁶⁷⁸, וּמַעְיָן הַיּוֹצֵא בַּתְּחִלָּה²⁶⁷⁹ בְּנֵי הָעִיר מִסְתַּפְּקִים²⁶⁸⁰ מִמֶּנּוּ, וּמְחַכִּים²⁶⁸¹ בְּיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְרֹס קֶלַע²⁶⁸² וְיַעֲמִיד אֶת־הַסְּפִינָה, וְנִפְנִים²⁶⁸³ לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וַאֲפִלּוּ בְּשָׂדֶה מְלֵאָה כַרְכֹּם²⁶⁸⁴, וּמְהַלְּכִים בִּשְׁבִילֵי הָרְשׁוּת²⁶⁸⁵ עַד שֶׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְׁנִיָּה²⁶⁸⁶, וּמִסְתַּלְּקִים לְצִדֵּי הַדְּרָכִים²⁶⁸⁷ מִפְּנֵי יִתְדוֹת הַדְּרָכִים²⁶⁸⁸, וְהַתּוֹעֶה בֵּין הַכְּרָמִים מְפַסֵּג²⁶⁸⁹ וְעוֹלֶה מְפַסֵּג וְיוֹרֵד, וּמֵת מִצְוָה²⁶⁹⁰ קוֹנֶה מְקוֹמוֹ²⁶⁹¹.

בָּרִאשׁוֹנָה הִתְנוּ שְׁבָטִים זֶה עִם זֶה שֶׁלֹּא יִפְרֹס קְלִיעָה וְיַעֲמִיד אֶת־הַסְּפִינָה, אֲבָל צָד הוּא בִּרְשָׁתוֹת וּבְמִכְמָרוֹת (ב"ק פ.; פא:).

יא “וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל־הָאָרֶץ”²⁶⁹² – יָצָא לוֹ לִיהוֹשֻׁעַ מוֹנֵיטוֹן בָּעוֹלָם. וּמַהוּ מוֹנֵיטוֹן שֶׁלּוֹ? שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן²⁶⁹³ (ב"ר לט).

יב “וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ… מִצָּפוֹן לְהַר־גָּעַשׁ”²⁶⁹⁴ – אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: חָזַרְנוּ עַל כָּל־הַמִּקְרָא וְלֹא מָצִינוּ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ הַר־גָּעַשׁ. וּמַהוּ הַר־גָּעַשׁ? שֶׁנִּתְגָעֲשׁוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָשׂוּ חֶסֶד לִיהוֹשֻׁעַ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחֶלְקָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְהָיְתָה חֲלֻקָּה חֲבִיבָה עֲלֵיהֶם יוֹתֵר מִדָּי, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּם, זֶה עוֹסֵק בְּשָׂדֵהוּ וְזֶה עוֹסֵק בְּכַרְמוֹ וְזֶה עוֹסֵק בְּזֵיתָיו וְזֶה עוֹסֵק בְּבֵיתוֹ וְנִתְעַצְּלוּ מִלַּעֲשׂוֹת חֶסֶד²⁶⁹⁵ לִיהוֹשֻׁעַ וּבִקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַרְעִישׁ אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַהוּ “הַר גָּעַשׁ”, שֶׁרָגַשׁ עֲלֵיהֶם הָהָר²⁶⁹⁶ לְהָרְגָם (רו“ר פתיח'; שבת קה:; ילק”ש יהושע ומשלי).

ג. בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים

יג “וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים”²⁶⁹⁷ – אוֹי לְדוֹר²⁶⁹⁸ שֶׁשּׁוֹפֵט אֶת־שׁוֹפְטָיו וְאוֹי לְדוֹר שֶׁשּׁוֹפְטָיו צְרִיכִין לְהִשָּׁפֵט! הַדַּיָּן אוֹמֵר לְאָדָם: טוֹל קֵיסָם²⁶⁹⁹ מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, וְהוּא אוֹמֵר: טוֹל קוֹרָה מִבֵּין עֵינֶיךָ (רו“ר א; ילק”ש רות).

יד עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה וְנֶפֶשׁ רְמִיָּה תִרְעָב"²⁷⁰⁰ – עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מְרַמִּין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מֵהֶם עוֹבְדִין לֶאֱלִילִים, מֵהֶם עוֹבְדִין לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הִרְעִיבָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וּדְבַר יְיָ הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ”²⁷⁰¹ (רו“ר פתיח'; ילק”ש משלי).

טו [כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְצָם] הָיָה לָהֶם לְסַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה, שֶׁהִנִּיחַ משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וּפִינְחָס בֵּן אֶלְעָזָר עִמָּהֶם, לֵילֵךְ וְלִקְשׁוֹר חֲבָלִים שֶׁל בַּרְזֶל בְּמָתְנֵיהֶם וּלְהַגְבִּיהַּ בִּגְדֵיהֶם לְמַעְלָה מֵאַרְכֻּבּוֹתֵיהֶם וְיַחְזְרוּ²⁷⁰² בְּכָל־עִירוֹת יִשְׂרָאֵל יוֹם אֶחָד לְלָכִישׁ, יוֹם אֶחָד לְחֶבְרוֹן, וְיוֹם אֶחָד לִירוּשָׁלַיִם, וְכֵן לְכָל־מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וִילַמְּדוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ־אֶרֶץ בְּשָׁנָה וּשְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ, עַד שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצָם, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא; וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְאַרְצָם כָּל־אֶחָד נִכְנַס לְכַרְמוֹ וּלְזֵיתוֹ וְאוֹמֵר: “שָׁלוֹם עָלַיִךְ, נַפְשִׁי!” (תדא"ר יא).

טז לְמָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁקָּנָה בָתִּים וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת, מֵהֶם בְּנֵי שֵׁשׁ, מֵהֶם בְּנֵי חָמֵשׁ, בְּנֵי אַרְבַּע, בְּנֵי שָׁלשׁ, בְּנֵי שְׁתַּיִם, בְּנֵי אַחַת, וְגִדְּלָם עַל שֻׁלְחָנוֹ וְאָכְלוּ מִמַּה שֶּׁהַמֶּלֶךְ אוֹכַל, וְשָׁתוּ מִמַּה שֶּׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹתֶה; וְגִדְּלָם וּבָנָה לָהֶם בָּתִּים וְנָטַע לָהֶם גְּפָנִים וְאִילָנוֹת וּנְטָעִים, וְאָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ בַנְּטִיעוֹת הַלָּלוּ וּבַגְּפָנִים הַלָּלוּ וּבְאִילָנוֹת הַלָּלוּ! כֵּוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ עָמְדוּ וְעָקְרוּ אֶת־הַגְּפָנִים וְקָצְצוּ אֶת־הָאִילָנוֹת וְכָרְתוּ אֶת־הַנְּטִיעוֹת וְשָׁבְרוּ אֶת־הַבָּתִּים. כֵּוָן שֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ וּמָצָא אֶת־כָּל־מַה שֶׁעָשׂוּ הִרְחִיק אֶת־דַּעְתּוֹ²⁷⁰³ מֵהֶם, אָמָר: הֲרֵי הֵם כְּתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּם! מָה אֶעֱשֶׂה לְאֵלּוּ? הֵבִיא אוֹתָם וְהִכָּה אוֹתָם, וְכֵן שָׁנוּ לוֹ וְשִׁלְּשׁוּ לוֹ. לְכָךְ נִדְמוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים: הָיוּ סוֹרְחִין בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְהָיוּ נִמְסָרִין לְמַלְכֻיּוֹת, וּכְשֶׁחָזְרוּ וְעָשׂוּ תְּשׁוּבָה מִיָּד הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא גּוֹאֵל אוֹתָם (שם).

יז “וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הִנִּיחַ יְיָ לְנַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל”²⁷⁰⁴ – מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַע כֶּרֶם וְהָיוּ בְתוֹכוֹ אֲרָזִים וְקוֹצִים. הָלַךְ הַמֶּלֶךְ וְקָצַץ אֶת־הָאֲרָזִים וְהִנִּיחַ אֶת־הַקּוֹצִים. אָמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הַקּוֹצִים שֶׁאוֹחֲזִים בִּבְגָדֵינוּ הִנַּחְתָּ וְקָצַצְתָּ אֶת־הָאֲרָזִים! אָמַר לָהֶם: אִם קָצַצְתִּי אֶת־הַקּוֹצִים בַּמֶּה הָיִיתִי גוֹדֵר אֶת־כַּרְמִי? כָּךְ יִשְׂרָאֵל כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי כֶרֶם יְיָ צְבָאוֹת בַּיִת יִשְׂרָאֵל”²⁷⁰⁵, וְהִכְנִיסָם לָאָרֶץ וְקָצַץ אֶת־הָאֲרָזִים שֶׁבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת־הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיהֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ”²⁷⁰⁶, וְהִנִּיחַ אֶת־בְּנֵיהֶם “לְנַסּוֹת בָּם אֶת־יִשְׂרָאֵל”²⁷⁰⁷, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת־הַתּוֹרָה (ילק"ש שופטים ב').

יח “וַיֹּסִיפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ וַיַּעַבְדוּ אֶת־הַבְּעָלִים וְאֶת־הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת־אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת־אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי־עַמּון וְאֶת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְיָ וְלֹא עֲבָדוּהוּ”²⁷⁰⁸ – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַזְבוּ אֶת־יְיָ” אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עֲבָדוּהוּ? וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר “וְלֹא עֲבָדוּהוּ”? אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֲפִלּוּ כְתֻרְמוֹס²⁷⁰⁹ הַזֶּה שֶׁשּׁוֹלְקִין²⁷¹⁰ אוֹתוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּקִנּוּחַ סְעֻדָּה²⁷¹¹ לֹא עֲשָׂאוּנִי בָנָי (ביצה כה:).

ד. דְּבוֹרָה הַנְּבִיאָה

יט “וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה”²⁷¹² – רַ' בֶּרֶכְיָה אוֹמֵר אַרְבָּעָה דְבָרִים: אוֹי לְחַי שֶׁצָּרִיךְ לְמֵת, אוֹי לְגִבּוֹר שֶׁצָּרִיךְ לְחַלָּשׁ, אוֹי לְפִקֵּחַ שֶׁצָּרִיךְ לְסוֹמֵא, – אוֹי לְדוֹר שֶׁאִשָּׁה מַנְהַגְתּוֹ (שו“ט; ילק”ש שופטים א').

כ “וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת”²⁷¹³ – מַה טִּיבָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה שֶׁנִּתְנַבֵּאת עַל יִשְׂרָאֵל וְשָׁפְטָה אוֹתָם, וַהֲלֹא פִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר עוֹמֵד? [תְּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ]: מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ: בֵּין גּוֹי וּבֵין יִשְׂרָאֵל, בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה, בֵּין עֶבֶד וּבֵין שִׁפְחָה – הַכֹּל לְפִי מַעֲשָׂיו רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו.

אָמְרוּ: בַּעְלָהּ שֶׁל דְּבוֹרָה עַם־הָאָרֶץ הָיָה. אָמְרָה לוֹ: בֹּא וְאֶעֱשֶׂה לְךָ פְתִילוֹת²⁷¹⁴ וְלֵךְ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּשִׁילֹה, וְיִהְיֶה חֶלְקְךָ בֵּין הַכְּשֵׁרִים שֶׁבָּהֶם וְתָבֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא – וְהִיא מִתְכַּוֶּנֶת וְעוֹשָׂה פְתִילוֹת עָבוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹרָן מְרֻבֶּה, וְהוּא מוֹלִיךְ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ. וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת, אָמַר לָהּ: דְּבוֹרָה, אַתְּ נִתְכַּוַּנְתְּ לְהַרְבּוֹת אוֹרִי, אַף אֲנִי אַרְבֶּה אוֹרֵךְ כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים (תדא“ר; תנח'; ילק”ש שופ' א').

כא “וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת־תֹּמֶר… וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט”²⁷¹⁵ – לְפִי שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ שֶׁל אִשָּׁה לְהִתְיַחֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת יָשְׁבָה בְצִלּוֹ שֶׁל דֶּקֶל, מְלַמֶּדֶת תּוֹרָה לָרַבִּים (תדא“ר; ילק”ש שם).

כב “וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם־תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי”²⁷¹⁶ – אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: אִם תֵּלְכִי עִמִּי לְשִׁירָהּ אֵלֵךְ עִמָּךְ לְמִלְחָמָה, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לְשִׁירָהּ לֹא אֵלֵךְ עִמָּךְ לְמִלְחָמָה. “וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ”²⁷¹⁷ – אָמַר רַ' רְאוּבֵן: אָמְרָה לוֹ: מָה אַתָּה סָבוּר, שֶׁתִּפְאַרְתָּהּ שֶׁל שִׁירָה נִמְסְרָה לְךָ לְבַדֶּךָ, אֶתְמְהָא! – “וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק”²⁷¹⁸ (ב"ר מ).

כג סִיסְרָא בָּא עֲלֵיהֶם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת²⁷¹⁹ וְכָל־אֶחָד הָיוּ עִמּוֹ מֵאָה אֶלֶף, וּבֶן שְׁלשִׁים שָׁנָה הָיָה, וְכָבַשׁ כָּל־הָעוֹלָם בְּכֹחוֹ. וְלֹא הָיָה כָרָךְ²⁷²⁰ שֶׁלֹּא הָיָה מַפִּיל חוֹמָה בְּקוֹלוֹ. וַאֲפִלּוּ חַיָּה שֶׁבַּשָּׂדֶה כֵּוָן שֶׁהָיָה נוֹתֵן עָלֶיהָ קוֹלוֹ לֹא הָיְתָה זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.

אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיָה סִיסְרָא יוֹרֵד לִרְחוֹץ בְּנַחַל קִישׁוֹן הָיָה עוֹלֶה בִּזְקָנוֹ מַאֲכַל כַּמָּה בְּנֵי אָדָם דָּגִים. וּתְשַׁע מֵאוֹת סוּסִים בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, וּבַחֲזָרָה לֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם חוֹזֵר בְּשָׁלוֹם (ילק"ש שופטים ד').

ה. יִפְתָּח וּבִתּוֹ

כד יִפְתָּח עַם־הָאָרֶץ הָיָה, גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה²⁷²¹ הָיָה, וּמִפְּנֵי־כָךְ אִבֵּד אֶת־בִּתּוֹ. אֵימָתָי? בְּשָׁעָה שֶׁנִּלְחַם עִם בְּנֵי עַמּון וְנָדָר: “וְהָיָה הַיּוֹצֵא… מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי… וְהַעֲלִיתִיהוּ עוֹלָה”²⁷²². בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס עָלָיו הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמָר: אִלּוּ יָצָא מִבֵּיתוֹ כֶּלֶב אוֹ חֲזִיר אוֹ גָמָל – יַקְרִיב לְפָנָי? – זִמֵּן לוֹ בִּתּוֹ.

“וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ… וַיֹּאמֶר: אֲהָהּ בִתִּי… וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל יְיָ וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב?”²⁷²³ – וַהֲלֹא פִינְחָס הָיָה שָׁם²⁷²⁴? אֶלָּא פִּינְחָס אָמָר: אֲנִי, כֹּהֵן־גְּדוֹל בֶּן כֹּהֵן־גָּדוֹל, אַשְׁפִּיל עַצְמִי וְאֵלֵךְ אֵצֶל עַם־הָאָרֶץ? וְיִפְתָּח אָמָר: אֲנִי, רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, רֹאשׁ הַקְּצִינִים, אַשְׁפִּיל עַצְמִי וְאֵלֵךְ אֵצֶל הֶדְיוֹט? מִבֵּין שְׁנֵיהֶם אָבְדָה אוֹתָהּ עֲלוּבָה מִן הָעוֹלָם. וּשְׁנֵיהֶם נִתְחַיְּבוּ בְדָמֶיהָ; פִּינְחָס – נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, יִפְתָּח – מֵת בִּנְשִׁילַת אֵבָרִים²⁷²⁵, בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בּוֹ הָיָה אֵבֶר נִשָּׁל הֵימֶנּוּ וְהָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ שָׁם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּמָת יִפְתָּח… וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד”²⁷²⁶ – “בְּעִיר גִּלְעָד” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “בְּעָרֵי גִלְעָד”.

כֵּוָן שֶׁבִּקֵשׁ יִפְתָּח לְהַקְרִיב אֶת־בִּתּוֹ הָיְתָה בוֹכָה לְפָנָיו וְאָמְרָה לוֹ: אָבִי, אָבִי! יָצָאתִי לִקְרָאתְךָ בְּשִׂמְחָה וְאַתָּה שׁוֹחֵט אוֹתִי! שֶׁמָּא כָתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁיְהוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִין נַפְשׁוֹת בְּנֵיהֶם עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כְּבָר נָדָרְתִּי. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ נָדַר “וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְׂרֶנּוּ לָךְ”²⁷²⁷, וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁנֵים־עָשָׂר בָּנִים, שֶׁמָּא הִקְרִיב לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶחָד מֵהֶם? וְלֹא עוֹד, הֲלֹא חַנָּה כְּשֶׁהִיא נוֹדֶרֶת וְאוֹמֶרֶת: “וּנְתַתִּיו לַייָ כָּל־יְמֵי חַיָּיו”²⁷²⁸ – שֶׁמָּא הִקְרִיבָה אֶת־בְּנָהּ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? כָּל־הַדְּבָרִים הַלָּלוּ אָמְרָה לוֹ וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ. עָלָה וּשְׁחָטָהּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צֹוָחַת: נְפָשׁוֹת הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּקְרִיב לְפָנָי? – אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִי וְלֹא דִּבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי"²⁷²⁹ (תנח' בחקותי; תנה“ק שם; ב”ר ס).

ו. שִׁמְשׁוֹן

כה “וַתָּחֶל רוּחַ יְיָ לְפַעֲמוֹ”²⁷³⁰ – אָמַר רַ' יִצְחָק דְּבֵי²⁷³¹ רַב אַמִּי: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה מְקַשְׁקֶשֶׁת לְפָנָיו כְּזוֹג²⁷³² (סוטה ט).

כו “בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל”²⁷³³ – אָמַר רַב אַסִּי: צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים הָיוּ וַעֲקָרָם שִׁמְשׁוֹן וּטְחָנָם זֶה בָזֶה (שם;).

כז “וַתָּחֶל רוּחַ יְיָ לְפַעֲמוֹ… בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל”²⁷³⁴ – אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: מְלַמֵּד שֶׁנָּטַל שְׁנֵי הָרִים וְהִקִּישָׁם זֶה לָזֶה, כְּאָדָם שֶׁנּוֹטֵל שְׁנֵי צְרוֹרוֹת²⁷³⁵ וּמַקִּישָׁם זֶה לָזֶה. רַב יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שְׁרוּיָה²⁷³⁶ עָלָיו הָיָה פוֹסֵעַ פְּסִיעָה²⁷³⁷ אַחַת כְּמִצָּרְעָה וְעַד אֶשְׁתָּאוֹל (ויק"ר ט).

כח “וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שׂוֹרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה”²⁷³⁸ – תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אִלְמָלֵא נִקְרָא שְׁמָהּ דְּלִילָה רְאוּיָה הָיְתָה שֶׁתִּקָּרֵא דְלִילָה: דִּלְדְּלָה²⁷³⁹ אֶת־כֹּחוֹ, דִּלְדְּלָה אֶת־לִבּוֹ, דִּלְדְּלָה אֶת־מַעֲשָׂיו (סוטה ט:).

כט שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחֲרֵי עֵינָיו²⁷⁴⁰ לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת־עֵינָיו (שם).

ל תַּנְיָא, אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן הֶחָסִיד: בֵּין כְּתֵפָיו שֶׁל שִׁמְשׁוֹן שִׁשִּׁים אַמָּה הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד־חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקֶם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר־הֵעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם־הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל־כְּתֵפָיו”²⁷⁴¹ – וּמְקֻבָּלִים אָנוּ²⁷⁴² שֶׁאֵין דַּלְתוֹת עַזָּה פְּחוּתוֹת²⁷⁴³ מִשִּׁשִּׁים אַמָּה (שם י.).

לא “וְעַל־הַגָּג כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים”²⁷⁴⁴ – אֵלּוּ מַה שֶׁהָיוּ עַל שְׂפַת הַגָּג, אֲבָל מַה שֶׁהָיוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְלַאֲחוֹרֵי אֲחוֹרֵיהֶם אֵין בִּרְיָה יוֹדָעַת (ב"ר צח).

לב “וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל־יְיָ וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי אֱלֹהִים, זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה!”²⁷⁴⁵… – אָמַר שִׁמְשׁוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, זְכָר־לִי עֶשְׂרִים [וּשְׁתַּיִם] שָׁנָה שֶׁשָּׁפַטְתִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל וְלֹא אָמַרְתִּי לְאֶחָד מֵהֶם: הַעֲבֵר לִי מַקֵּל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם (סוטה י).

ז. פֶּסֶל מִיכָה

לג “לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה”²⁷⁴⁶ – אָמַר לוֹ משֶׁה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה הֲרֵעֹתָ לָעָם הַזֶּה, שֶׁעַכְשָׁו אִם אֵין לָהֶם לְבֵנִים מְשִׂימִין בְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּבִּנְיָן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: קוֹצִים הֵם מְכַלִּין²⁷⁴⁷, שֶׁגָּלוּי לְפָנַי אִלּוּ הֵם חַיִּים הָיוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. וְאִם תִּרְצֶה תְּנַסֶּה וְהוֹצֵא אֶחָד מֵהֶם. הָלַךְ משֶׁה וְהוֹצִיא אֶת־מִיכָה. וּלְפִיכָךְ נִקְרָא מִיכָה, שֶׁנִּתְמַכְמֵךְ²⁷⁴⁸ בַּבִּנְיָן (רש“י סנה' קא: עפ”י אגדה).

לד “וַיְהִי־אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ… וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשֹ אֵפוֹד וּתְרָפִים”²⁷⁴⁹ – בִּימֵי כוּשַׁן²⁷⁵⁰ רִשְׁעָתַיִם הָיָה פִסְלוֹ שֶׁל מִיכָה; בְּיָמָיו הָיְתָה פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה²⁷⁵¹ (סד“ע; ילק”ש שופטים).

לה “וְעָבַר בַּיָּם צָרָה וְהִכָּה בַיָּם גַּלִּים”²⁷⁵² – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זֶה פִסְלוֹ²⁷⁵³ שֶׁל מִיכָה (סנה' קנ:).

לו תַּנְיָא, רַ' נָתָן אוֹמֵר: מִגֶּרֶב²⁷⁵⁴ לְשִׁילֹה²⁷⁵⁵ שְׁלשָׁה מִילִין, וְהָיָה עֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וַעֲשַׁן פֶּסֶל מִיכָה מִתְעָרְבִין זֶה בָזֶה. בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לְדָחֳפוֹ²⁷⁵⁶. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַנִּיחוּ לוֹ, שֶׁפִּתּוֹ²⁷⁵⁷ מְצוּיָה לְעוֹבְרֵי דְרָכִים. וְעַל דָּבָר זֶה²⁷⁵⁸ נֶעֶנְשׁוּ אַנְשֵׁי פִּילֶגֶשׁ בְּגִבְעָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בִּכְבוֹדִי לֹא מִחִיתֶם, עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם מִחִיתֶם! (שם).

לז “וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי־דָן אֶת־הַפֶּסֶל. וִיהוֹנָתָן בֶּן־גֵּרְשֹׁם בֶּן־מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי”²⁷⁵⁹ – וְכִי בֶן־מְנַשֶּׁה הוּא, וַהֲלֹא בֶן־משֶׁה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּנֵי משֶׁה גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזְר, בְּנֵי גֵּרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל”²⁷⁶⁰ (וְנֶאֱמַר: “וּשְׁבֻאֵל²⁷⁶¹ בֶּן־גֵּרְשׁוֹם בֶּן־משֶׁה”²⁷⁶²)? – אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה²⁷⁶³ מְנַשֶּׁה תְּלָאוֹ הַכָּתוּב בִּמְנַשֶּׁה. “בֶּן־מְנַשֶּׁה” – נוּן תְּלוּיָה²⁷⁶⁴, אִם זָכָה – בֶּן־משֶׁה²⁷⁶⁵, וְאִם לָאו – בֶּן מְנַשֶּׁה.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בְּטוֹבִים, שֶׁהֲרֵי משֶׁה שֶׁנָּשָׂא בַת יִתְרוֹ יָצָא מִמֶּנּוּ יְהוֹנָתָן (ב“ב ק”ט:; ירוש' בר' ט').

לח שָׁאֲלוּ חֲכָמִים אֶת־רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: יְהוֹנָתָן כֹּמֶר לַעֲבוֹדָה זָרָה – וְהֶאֱרִיךְ יָמִים! אָמַר לָהֶם: עַל־יְדֵי שֶׁהָיְתָה עֵינוֹ צָרָה²⁷⁶⁶ בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. כֵּיצַד? הָיָה בָא אָדָם לְהַקְרִיב שׁוֹר אוֹ כֶבֶשׂ אוֹ גְדִי לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאָמַר לוֹ: רַצֶּנָּה²⁷⁶⁷ עָלָי. אָמַר לוֹ: מַה זוֹ מוֹעִילָה לָךְ? לֹא רוֹאָה וְלֹא שׁוֹמַעַת וְלֹא מְדַבֶּרֶת, לֹא מְטִיבָה וְלֹא מְרֵעָה. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ²⁷⁶⁸, וּמָה אֶעֱשֶׂה? אָמַר לוֹ: לֵךְ עֲשֵׂה וְהָבֵא לִי קְעָרָה אַחַת שֶׁל סֹלֶת וְתֵן עָלֶיהָ עֶשֶׂר בֵּיצִים וְהַתְקֵן²⁷⁶⁹ לְפָנֶיהָ, וְהִיא תֹאכַל מִכָּל־הַבָּא, וַאֲנִי מְרַצֶּה אוֹתָהּ עָלֶיךָ. כֵּוָן שֶׁהָלַךְ לוֹ אוֹתוֹ אָדָם הָיָה יְהוֹנָתָן אוֹכֵל אֶת־הַכֹּל. פַּעַם אַחַת בָּא בֶן־פַּחִין²⁷⁷⁰ אֶחָד. אָמַר לוֹ יְהוֹנָתָן כֵּן. אָמַר לוֹ: אִם אֵינָהּ מוֹעִילָה כְּלוּם, אַתָּה מָה עוֹשֶׂה כָּאן? אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָתִי.

“וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי־הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה־אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה־לְּךָ פֹה”²⁷⁷¹ – אָמְרוּ לוֹ: לֹא מִמּשֶׁה אַתָּה בָא, וְעַכְשָׁו תֵּעָשֶׂה כֹהֵן לַעֲבוֹדָה זָרָה! אָמַר לָהֶם: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי אַבָּא: לְעוֹלָם יַשְׂכִּיר אָדָם עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת (הוּא סָבַר לַעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ: וְלֹא הִיא, אֶלָּא עֲבוֹדָה שֶׁזָּרָה לוֹ).

כֵּוָן שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר מִנָּהוּ²⁷⁷² עַל הָאוֹצָרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׁבֻאֵל בֶּן־גֵּרְשׁוֹם בֶּן־משֶׁה נָגִיד עַל־הָאֹצָרוֹת”. וְכִי שְׁבוּאֵל שְׁמוֹ, וַהֲלֹא יְהוֹנָתָן שְׁמוֹ? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שָׁב לָאֵל²⁷⁷³ בְּכָל־לִבּוֹ (ירוש' בר' ט; ב“ב קי.; ילק”ש שופטים).

ח. מְגִלַּת רוּת

לט “וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים”²⁷⁷⁴ – אִמְרוּ בְּשֵׁם רַ' חִיָּא וְרַ' אֶלְעָזָר: מִדְרָשׁ זֶה עָלָה בְיָדֵנוּ מִן הַגּוֹלָה: כָּל־מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “וַיְהִי” צָרָה. “וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים” – מַה צָּרָה הָיְתָה שָׁם? – “וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ”²⁷⁷⁵.

לָמָּה “וַיְהִי וַיְהִי” שְׁתֵּי פְעָמִים²⁷⁷⁶? אֶחָד לְרַעֲבוֹן לֶחֶם וְאֶחָד לִרְעָבוֹן שֶׁל תּוֹרָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל דּוֹר שֶׁאֵין תּוֹרָה מְצוּיָה בוֹ רָעָב מָצוּי בּוֹ (רו“ר פתיח' א; ילק”ש רות).

מ “וַיֵּלֵךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה… וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ”²⁷⁷⁷ – שֶׁהָיָה אוֹמֵר: אֵלַי תָּבֹא מַלְכוּת; “וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי”²⁷⁷⁸ – שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים; “וְשֵׁם שְׁנֵי־בָּנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן”²⁷⁷⁹ – מַחְלוֹן – שֶׁנִּמַּח מִן הָעוֹלָם, וְכִלְיוֹן – שֶׁכָּלָה מִן הָעוֹלָם (רו“ר ב'; ילק”ש רות).

מא “וַיֵּלֵךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה… וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ”²⁷⁸⁰ – לָמָּה נֶעֱנַשׁ אֱלִימֶלֶךְ? עַל יְדֵי שֶׁהִפִּיל לִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם. לְבוֹלִיטִין²⁷⁸¹ שֶׁהָיָה שָׁרוּי בַּמְּדִינָה, וְהָיוּ בְנֵי הַמְּדִינָה סְבוּרִים²⁷⁸² עָלָיו וְאוֹמְרִים, שֶׁאִם יָבֹאוּ שְׁנֵי בַצֹּרֶת הוּא יָכוֹל לְסַפֵּק אֶת־הַמְּדִינָה עֶשֶׂר שָׁנִים מָזוֹן. כֵּוָן שֶׁבָּאָה שְׁנַת בַּצֹּרֶת יָצְאָה לָהּ שִׁפְחָתוֹ מְטַיֶּלֶת בְּסִידְקֵי²⁷⁸³ וְקֻפָּתָהּ בְּיָדָהּ. וְהָיוּ בְנֵי הַמְּדִינָה אוֹמְרִים: זֶה שֶׁהָיִינוּ בְטוּחִים עָלָיו שֶׁאִם תָּבֹא בַצֹּרֶת הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אוֹתָנוּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וַהֲרֵי שִׁפְחָתוֹ עוֹמֶדֶת בְּסִידְקֵי וְקֻפָּתָהּ בְּיָדָהּ. כָּךְ אֲבִימֶלֶךְ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה וּמִפַּרְנְסֵי הַדּוֹר, וּכְשֶׁבָּאוּ שְׁנֵי רְעָבוֹן אָמָר: עַכְשָׁו כָּל־יִשְׂרָאֵל מְסַבְּבִין פִּתְחִי, זֶה בְקֻפָּתוֹ וְזֶה בִכְפִיפוֹ²⁷⁸⁴, עָמַד וּבָרַח לוֹ מִפְּנֵיהֶם (רו“ר א'; ילק”ש רות).

מב “וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי־מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם”²⁷⁸⁵ – בַּתְּחִלָּה בָּאוּ לָהֶם לַעֲיָרוֹת, מָצְאוּ אוֹתָן מְדֻחָקוֹת בְּמָיִם, אַחַר כָּךְ בָּאוּ לָהֶם לִכְרַכִּים, מָצְאוּ אוֹתָם פְּרוּצִים בַּעֲבֵרוֹת, וְאַחַר־כָּךְ חָזְרוּ לָהֶם לַעֲיָרוֹת – “וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי־מוֹאָב וַיִּהְיוּ שָׁם” (רו"ר ב').

מג “וַיִּשְׂאוּ לָהֶם נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת, שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת”²⁷⁸⁶ – עָרְפָּה – שֶׁהָפְכָה עֹרֶף לַחֲמוֹתָהּ, רוּת – שֶׁרָאֲתָה²⁷⁸⁷ בְּדִבְרֵי חֲמוֹתָהּ. רַב בֵּבַי בְּשֵׁם רַ' רְאוּבֵן: רוּת וְעָרְפָּה בְּנוֹתָיו שֶׁל עֶגְלוֹן [מֶלֶךְ מוֹאָב] הָיוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה חָלַקְתָּ לִי כָּבוֹד וְעָמַדְתָּ מִכִּסְאֲךָ²⁷⁸⁸ בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ בֵּן²⁷⁸⁹ וַאֲנִי מוֹשִׁיבוֹ עַל כִּסְאִי (רו“ר ב'; ילק”ש שופט').

מד “וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ… וַיָּמֻתוּ גַם־שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן”²⁷⁹⁰ – אָמָרוּ: לְעוֹלָם אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים²⁷⁹¹ פּוֹרֵעַ מִן הַנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה. בַּתְּחִלָּה מֵתוּ סוּסֵיהֶם, חֲמוֹרֵיהֶם, גְּמַלֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ “וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ”, וְאַחַר כָּךְ “וַיָּמוּתוּ גַם שְׁנֵיהֶם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן”. “וַתִּשָּׁאֵר הָאִשָּׁה”²⁷⁹² – אָמַר רַ' חֲנִינָא: נֶעֶשְׂתָה שְׁיָרֵי שְׁיָרִים²⁷⁹³ (רו"ר ב).

מה “וַתֵּצֵא מִן־הַמָּקוֹם”²⁷⁹⁴ – וְכִי לֹא יָצְאוּ מִן הַמָּקוֹם אֶלָּא הִיא? וַהֲלֹא כַּמָּה גַמָּלִים יָצָאוּ, כַּמָּה חַמָּרִים יָצָאוּ. אָמַר רַ' עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַ' יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: גָּדוֹל שֶׁבָּעִיר הוּא זִיוָהּ וְהוּא הוֹדָהּ וְהוּא הֲדָרָהּ וְהוּא שִׁבְחָהּ, פָּנָה מִשָּׁם – פָּנָה זִיוָהּ, פָּנָה הוֹדָהּ, פָּנָה הֲדָרָהּ, פָּנָה שִׁבְחָהּ (שם).

מו “וַתֵּצֵא מִן־הַמָּקוֹם… וּשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ עִמָּהּ וַתֵּלֵכְנָה בַדֶּרֶךְ”²⁷⁹⁵ – הוּצָרָה²⁷⁹⁶ עֲלֵיהֶן הַדֶּרֶךְ, שֶׁהָיוּ הוֹלְכוֹת יְחֵפוֹת וְגוּפָן נוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ²⁷⁹⁷ (שם; ילק"ש שופטים).

מז “וַתֹּאמֶר נָעֳמִי שֹׁבְנָה בְנֹתַי… וַתֹּאמֶר רוּת אַל־תִּפְגְּעִי־בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ”²⁷⁹⁸ – מִכָּל־מָקוֹם דַּעְתִּי לְהִתְגַּיֵּר, אֶלָּא מוּטָב עַל יָדֵךְ וְלֹא עַל יְדֵי אַחֶרֶת. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעָה נָעֳמִי כָּךְ הִתְחִילָה סוֹדֶרֶת לָהּ הִלְכוֹת גֵּרִים. אָמְרָה לָהּ: בִּתִּי, אֵין דַּרְכָּן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ לְבָתֵּי־תֵּיאַטְרָאוֹת וּלְבָתֵּי־קִרְקְסָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם. אָמְרָה לָהּ: “אֶל־אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ”²⁷⁹⁹. אָמְרָה לָהּ: אֵין דַּרְכָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל לָדוּר בְּבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ מְזוּזָה. אָמְרָה לָהּ: “וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי”²⁸⁰⁰ (שם, שם).

מח “וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם… וַיְהִי כְּבֹאֶנָה בֵּית לֶחֶם וַתֵּהֹם כָּל־הָעִיר עֲלֵיהֶן” וְגוֹ'²⁸⁰¹ – אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעֵז מֵתָה בְאוֹתוֹ הַיּוֹם וְנִתְכַּנְּסוּ כָל יִשְׂרָאֵל לִגְמִילוּת־חֲסָדִים²⁸⁰². נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי, וְהָיְתָה זוֹ יוֹצֵאת וְזוֹ נִכְנֶסֶת. “וַתֵּהֹם כָּל־הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמֵרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי?”²⁸⁰³ – זוֹ הִיא שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּאִסְקְפַסְטְיָאוֹת²⁸⁰⁴ שֶׁלָּהּ, וְעַכְשָׁו הִיא מְהַלֶּכֶת יְחֵפָה; לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מִתְכַּסָּה בְּבִגְדֵי מֵלָתִין²⁸⁰⁵, וְעַכְשָׁו הִיא מִתְכַּסָּה בִּסְמַרְטוּטִין²⁸⁰⁶; לְשֶׁעָבַר הָיוּ פָנֶיהָ אֲדֻמּוֹת מִכֹּחַ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְעַכְשָׁו פָּנֶיהָ יְרֻקּוֹת מֵרְעָבוֹן. וְאוֹמֶרֶת לָהֶן: “אַל־תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קְרֶאןָ לִי מָרָה”²⁸⁰⁷ (רו“ר ג; ילק”ש רות).

מט “וַיֹּאמֶר בֹּעֵז… לְמִי הַנַּעֲרָה הַזֹּאת”²⁸⁰⁸ – וְכִי לֹא הָיָה מַכִּירָה? אֶלָּא כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נְעִימָה וּמַעֲשֶׂיהָ נָאִים הִתְחִיל שׁוֹאֵל עָלֶיהָ: כָּל־הַנָּשִׁים שׁוֹחֲחוֹת וּמְלַקְּטוֹת וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת וּמְלַקֶּטֶת; כָּל־הַנָּשִׁים מְסַלְּקוֹת כְּלֵיהֶן²⁸⁰⁹ וְזוֹ מְשַׁלְשֶׁלֶת²⁸¹⁰ כֵּלֶיהָ; כָּל־הַנָּשִׁים מְשַׂחֲקוֹת עִם הַקּוֹצְרִים וְזוֹ מַצְנַעַת עַצְמָהּ – “וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקֹּצְרִים”²⁸¹¹ וְלֹא בְּתוֹךְ הַקּוֹצְרִים; כָּל־הַנָּשִׁים מְלַקְּטוֹת בֵּין הֶעֳמָרִים וְזוֹ מְלַקֶּטֶת מִן הַהֶפְקֵר: שְׁתֵּי שִׁבֳּלִים לוֹקֶטֶת, שָׁלשׁ – אֵינָהּ לוֹקֶטֶת (רו“ר ד'; ילק”ש רות).

נ “וַתֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי… וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶךָ”²⁸¹² – אָמַר לָהּ: חָס וְשָׁלוֹם, אֵין אַתְּ מִן הָאֲמָהוֹת אֶלָּא מִן הָאִמָּהוֹת (רו"ר ה).

נא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רוּת; שֶׁזָּכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה דָּוִד, שֶׁרִוָּהוּ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת (בר' ז:; ילק"ש רות).

נב אָמַר רַב זְעֵירָא: מְגִלָּה זוֹ²⁸¹³ אֵין בָּהּ לֹא טֻמְאָה²⁸¹⁴ וְלֹא טָהֳרָה, וְלֹא אִסּוּר וְלֹא הֶתֵּר. וְלָמָּה נִכְתָּבָה? לְלַמֶּדְךָ כַּמָּה שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים (שם).

ט. אֶלְקָנָה וְחַנָּה

נג אֶלְקָנָה הָיָה עוֹלֶה לְשִׁילֹה אַרְבַּע פְּעָמִים בְּשָׁנָה: שָׁלשׁ מִן הַתּוֹרָה²⁸¹⁵, וְאַחַת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו, וְהָיָה מַעֲלֶה עִמּוֹ אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו וְאֶחָיו וְאַחְיוֹתָיו וְכָל קְרוֹבָיו, וּכְשֶׁעוֹלִים בַּדֶּרֶךְ הָיוּ בָאִים וְלָנִים בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר. וְהָיְתָה הַמְּדִינָה מַרְגֶּשֶׁת. וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתָם: “לְהֵיכָן תֵּלֵכוּ”? – וְאוֹמְרִים: “לְבֵית־הָאֱלֹהִים שֶׁבְּשִׁילֹה, שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא תּוֹרָה וּמִצְוֹת. וְאַתֶּם לָמָּה לֹא תָבֹאוּ עִמָּנוּ? נֵלֵךְ בְּיָחַד!” – מִיָּד עֵינֵיהֶם מְשַׁגְּרוֹת²⁸¹⁶ דְּמָעוֹת וְאוֹמְרִים לָהֶם: נַעֲלֶה עִמָּכֶם!

עֲלוּ עִמּוֹ חֲמִשָּׁה בָתִּים. לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת – עֲשָׂרָה בָתִּים, וְלַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת הִרְגִּישָׁה כָל הַמְּדִינָה לַעֲלוֹת.

וּבַדֶּרֶךְ שֶׁהָיָה עוֹלֶה שָׁנָה זוֹ, אֵינוֹ עוֹלֶה לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. וּמַעֲלָה יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ – עַד שֶׁהָיוּ כֻלָּם עוֹלִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: "אֶלְקָנָה! אַתָּה הִכְרַעְתָּ אֶת־יִשְׂרָאֵל לְכַף זְכוּת וְחִנַּכְתָּם בְּמִצְוֹת, וְזָכוּ רַבִּים עַל יָדֶךָ – אֲנִי אוֹצִיא מִמְּךָ בֵּן שֶׁיַּכְרִיעַ אֶת־יִשְׂרָאֵל לְכַף זְכוּת וִיחַנֵּךְ אוֹתָם בְּמִצְוֹת וְיִזְכּוּ רַבִּים עַל יָדוֹ (תדב“א; ילק”ש).

––––––––

נד “וְכִעֲסַתָּה צָּרָתָהּ גַּם־כַּעַס”²⁸¹⁷ – מְכַעֶסֶת וְחוֹזֶרֶת וּמְכַעֶסֶת. מֶה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהּ? לָקַחַתְּ לִבְנֵךָ גָּדוֹל סוּדָר²⁸¹⁸ וְלַשֵּׁנִי חָלוּק²⁸¹⁹?

אָמַר ר' נַחֲמָן בַּר אַבָּא: הָיְתָה פְנִנָּה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹמֶרֶת לְחַנָּה: אֵין אַתְּ עוֹמֶדֶת וּמְרַחֶצֶת פְּנֵיהֶם שֶׁל בָּנַיִךְ, כְּדֵי שֶׁיֵּלְכוּ לְבֵית־הַסֵּפֶר! וּבְשֵׁשׁ שָׁעוֹת הָיְתָה אוֹמֶרֶת לָהּ: חַנָּה, אֵין אַתְּ עוֹמֶדֶת וּמְקַבֶּלֶת בָּנַיִךְ שֶׁבָּאוּ מִבֵּית־הַסֵּפֶר!

רַב תַּנְחוּם בַּר אַבָּא אָמָר: הָיוּ יוֹשְׁבִים לֶאֱכֹל וְהָיָה אֶלְקָנָה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּנָיו חֶלְקוֹ, הָיְתָה פְנִנָּה מִתְכַּוֶּנֶת לְהַכְעִיס אֶת־חַנָּה וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לְאֶלְקָנָה: תַּן לְזֶה בְנִי חֶלְקוֹ וּלְזֶה בְנִי חֶלְקוֹ – וְלָזֶה לֹא נָתַתָּ חֶלְקוֹ; לָמָּה? “בַּעֲבוּר הַרְעִמָהּ”²⁸²⁰ עַל הָאֱלֹהִים. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוא: אַתְּ מַרְעֶמֶת אוֹתָהּ עָלָי – חַיַּיִךְ, אֵין רְעָמִים שֶׁאֵין אַחֲרֵיהֶם מָטָר – וּמִיָּד אֲנִי פוֹקְדָהּ²⁸²¹ (פסיק“ר מג; מד”ש א; ילק"ש שמואל א' א').

נה “יְיָ צְבָאוֹת, אִם־רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ” וְגוֹ‘²⁸²² – אָמַר רַ’ אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־עוֹלָמוֹ לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא “צְבָאוֹת” עַד שֶׁבָּאָה חַנָּה וּקְרָאַתּוּ “צְבָאוֹת”. אָמְרָה חַנָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! מִכָּל־צִבְאֵי־צְבָאוֹת שֶׁבָּרָאתָ בְעוֹלָמְךָ קָשֶׁה בְעֵינֶיךָ שֶׁתִּתֶּן־לִי בֵּן אֶחָד! מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה? לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה לַעֲבָדָיו, בָּא עָנִי אֶחָד וְעָמַד עַל הַפֶּתַח. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי פְּרוּסָה²⁸²³ אֶחָת, וְלֹא הִשְׁגִּיחוּ עָלָיו. דָּחַק²⁸²⁴ וְנִכְנַס אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! מִכָּל־סְעֻדָּה שֶׁעָשִׂיתָ קָשֶׁה בְעֵינֶיךָ לִתֶּן לִי פְרוּסָה אֶחָת! דָּבָר אַחֵר: חַנָּה הָיְתָה עוֹלָה לְרֶגֶל וְרָאֲתָה כָל־יִשְׂרָאֵל, אָמְרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־הַצְּבָאוֹת הַלָּלוּ יֶשׁ לְךָ וְאֵין לִי אֶחָד בָּהֶם! (בר' לא:; פסיק"ר).

נו “וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל־לִבָּהּ”²⁸²⁵ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם ר' יוֹסֵי בֶן זִמְרָא: עַל עִסְקֵי לִבָּהּ. אָמְרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־מַה שֶּׁבָּרָאתָ בְאִשָּׁה לֹא בָרָאתָ דָּבָר אֶחָד לְבַטָּלָה: עֵינַיִם לִרְאוֹת, אָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ, חֹטֶם²⁸²⁶ לְהָרִיחַ, פֶּה לְדַבֵּר, יָדַיִם לַעֲשׂוֹת בָּהֶן מְלָאכָה, רַגְלַיִם לְהַלֵּךְ בָּהֶן, דַּדִּים לְהָנִיק בָּהֶן; דַּדִּים הַלָּלוּ שֶׁנָּתַתָּ עַל לִבִּי – לָמָּה? לֹא לְהָנִיק בָּהֶן? תֶּן לִי בֵּן וְאָנִיק בָּהֶן (בר' לא:).

נז “אֶל־הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי”²⁸²⁷ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: שְׁמוּאֵל מוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת־הַפָּר וַיָּבִאוּ אֶת־הַנַּעַר אֶל־עֵלִי”²⁸²⁸ – מִשּׁוּם שֶׁשָּׁחֲטוּ אֶת־הַפָּר הֵבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי? אֶלָּא הֵבִיאוּ שׁוֹר לְקָרְבָּן; אָמַר לָהֶם עֵלִי: קִרְאוּ לְכֹהֵן וְיָבוֹא וְיִשְׁחָט. רָאָה אוֹתָם שְׁמוּאֵל שֶׁהֵם מְחַזְּרִים²⁸²⁹ אַחַר כֹּהֵן לִשְׁחוֹט, אָמַר לָהֶם: לָמָּה לָכֶם לְחַזֵּר אַחַר כֹּהֵן לִשְׁחוֹט – שְׁחִיטָה בְזָר²⁸³⁰ כְּשֵׁרָה. הֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי עֵלִי. אָמַר לוֹ עֵלִי: זוֹ מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לוֹ: וְכִי נֶאֱמַר “וְשָׁחַט הַכֹּהֵן? – “וְהִקְרִיבוּ… הַכֹּהֲנִים”²⁸³¹ נֶאֱמַר – מִקַּבָּלָה²⁸³² וְאֵילֵךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה, מִכָּאן לִשְׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְזָר. אָמַר לוֹ עֵלִי: יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא מוֹרֶה הֲלָכָה בְּפְנֵי רַבְּךָ אָתָּה, וְכָל־הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב מִיתָה. בָּאָה חַנָּה וְצָוְחָה לְפָנָיו: “אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה” וְגוֹ'²⁸³³. אָמַר לָהּ: הַנִּיחִי לִי וְאֶעֶנְשֶׁנּוּ וַאֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים וְיִתֶּן לְךָ בֵּן טוֹב מִמֶּנּוּ. אָמְרָה לוֹ: אֶל־הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי”²⁸³⁴ (שם; ילק"ש שמואל א').

י. בְּנֵי עֵלִי

נח “וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל לֹא יָדְעוּ אֶת־יְיָ… גַּם בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת־הַחֵלֶב וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן” וְגוֹ‘²⁸³⁵ – תְּנִי רַ’ שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם אוֹכְלִים שְׁיָרֵי מִנְחָה וּמַנִּיחִין אֶת־הַקֹּמֶץ לִזְבוּבִים? מִפְּנֵי מָה אַתֶּם אוֹכְלִים אֶת־הַבָּשָׂר וּמַנִּיחִים אֶת־הַחֲלָבִים שְׁטוּחִים²⁸³⁶ בְּחַמָּה? מַה יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לוֹ: יָבוֹא וְיִזְרֹק אֶת־הַדָּם וְיַקְטִיר אֶת־הַחֲלָבִים וְאַחַר־כָּךְ יִקַּח הַבָּשָׂר. וּמָה הַכֹּהֵן אוֹמֵר לָהֶם: הַדָּם אֵינִי זוֹרֵק וְהַחֲלָבִים אֵינִי מַקְטִיר, “תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן… וְאִם־לֹא – לָקַחְתִּי בְחָזְקָה”.²⁸³⁷ וּמַה נֶאֱמַר בְּסוֹף הָעִנְיָן: “וּבְנֵי עֵלִי בְּנֵי בְלִיָּעַל”²⁸³⁸ – בָּנִים שֶׁפָּרְקוּ²⁸³⁹ עֹל שָׁמַיִם מֵעֲלֵיהֶם: “לֹא יָדְעוּ אֶת־יְיָ” – אָמְרוּ: אֵין מַלְכוּת בַּשָּׁמָיִם (ספרא; ילק"ש שמואל; אגדת שמואל).

יא. שְׁמוּאֵל

נט “וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב”²⁸⁴⁰ – אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין צַדִּיק נִפְטָר²⁸⁴¹ מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק שֶׁכְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ”²⁸⁴² – עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי (יומא לח:).

ס “וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב”²⁸⁴³ – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּעֶגְלָה תְמִימָה זוֹ. (ילק"ש שמואל א' ג').

סא מָצִינוּ משֶׁה וּשְׁמוּאֵל שָׁוִין כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: “משֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ”²⁸⁴⁴. בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה בֵין משֶׁה לִשְׁמוּאֵל: משֶׁה הָיָה נִכְנָס וּבָא אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִשְׁמוֹעַ הַדִּבּוּר, וְאֵצֶל שְׁמוּאֵל הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּבֹא יְיָ וַיִּתְיַצֵּב”²⁸⁴⁵ – לָמָּה כָּךְ? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בְּדִין וּבִצְדָקָה אֲנִי בָּא עִם הָאָדָם; משֶׁה הָיָה יוֹשֵׁב וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ דִין בָּא אֶצְלוֹ וְנִדּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵּשֶׁב משֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת־הָעָם”²⁸⁴⁶; אֲבָל שְׁמוּאֵל הָיָה טוֹרֵחַ בְּכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה וְשׁוֹפֵט כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֲרוּ²⁸⁴⁷ לָבֹא אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה”²⁸⁴⁸. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: משֶׁה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם אֶחָד לָדוּן אֶת־יִשְׂרָאֵל יָבֹא אֶצְלִי לְאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמוֹעַ הַדִּבּוּר, אֲבָל שְׁמוּאֵל שֶׁהָלַךְ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל בָּעֲיָרוֹת וְדָן אוֹתָם אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: “פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַייָ”²⁸⁴⁹ (שמ"ר טז).

סב שְׁמוּאֵל שָׁקוּל²⁸⁵⁰ כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “משֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ”²⁸⁵¹ (במ"ר מה).

יב. חֻרְבַּן שִׁילֹה

סג “וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל… וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח… וַיָּרָץ אִישׁ־בִּנְיָמִין מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא”²⁸⁵² – זֶה שָׁאוּל. רַ' לֵוִי אָמָר: שִׁשִּׁים מִיל עָבַר שָׁאוּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. בַּמַּעֲרָכָה הָיָה וְשָׁמַע שֶׁנִּשְׁבּוּ הַלּוּחוֹת וְהָלַךְ וַחֲטָפָן מִיַּד גָּלְיַת וָבָא (מד' שמואל; ילק"ש שמואל).

סד “וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת־אֲרוֹן הָאֱלֹהִים”²⁸⁵³ – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בַּר רַ' נְחֶמְיָה: חָמֵשׁ צִפָּרְנַיִם וַחֲמִשָּׁה אַסְטִילִים²⁸⁵⁴ לֹא הִכּוּהוּ, אֶלָּא מַפְרַקְתּוֹ שְׁבוּרָה עַל הָאָרוֹן (מד' שמואל).

סה “וּפְלִשְׁתִּים לָקְחוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים… וַיָּבִאוּ אֹתוֹ בֵּית דָּגוֹן וַיַּצִּיגוּ אִתּוֹ אֵצֶל דָּגוֹן”²⁸⁵⁵ – ר' יוֹחָנָן אָמַר: כִּבְּדוּהוּ. אָמְרוּ זֶה אֱלוֹהַּ וְזֶה אֱלוֹהַּ, יָבֹא אֱלוֹהַּ וְיִשְׁרֶה²⁸⁵⁶ אֵצֶל אֱלוֹהַּ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמָר: כָּךְ הָיָה שְׂכָרָם²⁸⁵⁷! אֶלָּא אָמָרוּ: זֶה נָצוּחַ²⁸⁵⁸ וְזֶה נוֹצֵחַ, יָבֹא נָצוּחַ וְיַעֲבֹד לְנוֹצֵחַ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִי אַתֶּם נִכְוִין בְּפוֹשְׁרִין²⁸⁵⁹ אֶלָּא בְרוֹתְחִין. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר מִמָּחֳרָת וְהִנֵּה דָּגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה… וְרֹאשׁ דָּגוֹן וּשְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו כְּרֻתוֹת אֶל־הַמִּפְתָּן”²⁸⁶⁰ (שם).

סו “וַתִכְבַּד יַד־יְיָ אֶל־הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אֹתָם בַּעְפֹלִים”²⁸⁶¹ – לְפִי שֶׁאָמְרוּ הָרְשָׁעִים: “אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת־מִצְרַיִם”²⁸⁶² – עֶשֶׂר מַכּוֹת הָיוּ לוֹ וְשָׁלֵמוּ²⁸⁶³. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֵין לִי מַכָּה עַתָּה? אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁלֹּא נִהְיְתָה מֵעוֹלָם, אֵלּוּ עַכְבָּרִים שֶׁהָיוּ שׁוֹמְטִים²⁸⁶⁴ בְּנֵי־מְעֵיהֶם. חָזְרוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם סְפָלִים²⁸⁶⁵ שֶׁל נְחשֶׁת וְהָיוּ יוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם. הָיָה הָעַכְבָּר אוֹמֵר לַסֵּפֶל: אָנוּ שְׁלוּחִים שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם²⁸⁶⁶ וְאַתָּה מִבִּרְיוֹתָיו, תַּן כָּבוֹד לְמִי שֶׁבְּרָאֶךָ. וְהָיָה הַסֵּפֶל נִבְקָע מֵעַצְמוֹ וְעַכְבָּר עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם וְשׁוֹמֵט אֶת־בְּנֵי מְעֵיהֶם. וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁהִשְׁלִיט הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָרַךְ בַּקָּשֶׁה (שו“ט; ילק”ש שמואל א‘, מלכים א’ כב).

סז אָמְרוּ בְּשֵׁם רַ' אַבָּא: לָמָּה לָקוּ אַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ? עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מַלִּיזִין²⁸⁶⁷ בָּאָרוֹן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִלּוּ תַּרְנְגָלְתּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם אָבָדָה, הָיָה מַחֲזִיר עָלֶיהָ כַּמָּה פְתָחִים לַהֲבִיאָהּ, וַאֲרוֹנִי בִּשְׂדֵה פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה חֳדָשִׁים וְאֵין אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים בּוֹ. אִם אֵין אַתֶּם מַשְׁגִּיחִים עָלָיו אֲנִי אַשְׁגִּיחַ עָלָיו – “הוֹשִׁיעָה־לּוֹ יְמִינוֹ וּזְרוֹעַ קָדְשׁוֹ”²⁸⁶⁸ (ב"ר נד).

סח “וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ” וְגוֹ‘²⁸⁶⁹ – מַהוּ “וַיִּשַּׁרְנָה”? אָמַר רַב: שֶׁיִּשְׁרוּ²⁸⁷⁰ פְנֵיהֶם כְּנֶגֶד אָרוֹן וְאָמְרוּ שִׁירָה; וּמַה־שִּׁירָה אָמָרוּ? אָמַר רַ’ יִצְחָק נַפָּחָא:

רֹנִּי רֹנִּי²⁸⁷¹ הַשִּׁטָּה²⁸⁷² / הִתְנוֹפְפִי בְּרֹב הֲדָרֵךְ,

הַמְחֻשֶּׁקֶת²⁸⁷³ בְּרִקְמֵי זָהָב, / הַמְּהֻלָּלָה בִּדְבִיר אַרְמוֹן²⁸⁷⁴,

הַמְפֹאֶרֶת בַּעֲדִי עֲדָיִים, /הַמְעֻלֶּפֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע בֶּן־עַמְרָם עַד שֶׁלִּמַּד שִׁירָה לַלְוִיִּם, וְאַתֶּן אוֹמְרוֹת שִׁירָה מֵאֲלֵיכֶן – יִישֵׁר²⁸⁷⁵ כֹּחֲכֶן! (ע“ז כד.; ב”ר נ“ד; ילק”ש שמואל א').

יג. בְּנֵי שְׁמוּאֵל

סט “וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל… וְלֹא־הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבֶּצַע”²⁸⁷⁶ – לֹא עָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂה אֲבִיהֶם; שֶׁהָיָה שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק מְחַזֵּר בְּכָל־מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל וְדָן אוֹתָם בְּעָרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית־אַל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפֶּה וְשָׁפַט אֶת־יִשְׂרָאֵל”, וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא יָשְׁבוּ בְעָרֵיהֶם, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׂכָר לְחַזָּנֵיהֶם²⁸⁷⁷ וּלְסוֹפְרֵיהֶם (שבת נו).

ע “וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבֶּצַע”²⁸⁷⁸ – רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: מְלַאי²⁸⁷⁹ הֵטִילוּ עַל בַּעֲלֵי־הַבָּתִּים. רַ' עֲקִיבָא אוֹמֵר: קֻפָּה יְתֵרָה שֶׁל מַעֲשֵׂר נָטְלוּ בִזְרוֹעַ²⁸⁸⁰. רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: מַתָּנוֹת נָטְלוּ בִזְרוֹעַ (שם).

יד. שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ

עא מִפְּנֵי מָה זָכָה שָׁאוּל לְמַלְכוּת? מִפְּנֵי הָעֲנָוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “פֶּן־יֶחְדַּל אָבִי מִן־הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ”²⁸⁸¹ – שָׁקַל עַבְדּוֹ בּוֹ²⁸⁸²… וּכְשֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מִן הַשְּׂרָרָה מַהוּ אוֹמֵר? – “הִנֵּה־הוּא נֶחְבָּא אֶל־הַכֵּלִים”"²⁸⁸³ (תוס' בר').

עב “וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה: יֵשׁ, הִנֵּה לְפָנֶיךָ”²⁸⁸⁴ – רַ' יוּדֶן בְּשֵׁם רַב מָרִי בַּר יַעֲקֹב – אָמְרוּ לָהֶם: אֵין אַתֶּם רוֹאִים עָנָן קָשׁוּר לְמַעְלָה מֵחֲצֵרוֹ? (ילק"ש שמואל א').

עג “כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ, בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל, כִּי לֹא־יֹאכַל הָעָם עַד־בֹּאוֹ, כִּי־הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח, אַחֲרֵי־כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים; וְעַתָּה עֲלוּ, כִּי־אֹתוֹ כְּהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ”²⁸⁸⁵ – כָּל כָּךְ לָמָּה²⁸⁸⁶? רַב אָמָר: לְפִי שֶׁהַנָּשִׁים דַּבְּרָנִיּוֹת הֵן; וּשְׁמוּאֵל אָמָר: כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל־הָעָם”²⁸⁸⁷. רַ' יוֹחָנָן אָמָר: לְפִי שֶׁאֵין מַלְכוּת²⁸⁸⁸ נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִמְלֹא־נִימָא (בר' מח:).

עד “וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל… וַיֹאמֶר הַגִּידָה־נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה? וְיָעֵן שְׁמוּאֵל…: אָנֹכִי הָרֹאֶה”²⁸⁸⁹ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִשְׁמוּאֵל: אַתָּה “רוֹאֶה”? – חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מַרְאֲךָ שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה. – וְאֵימָתַי הֵרְאָהוּ? בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ “מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן… וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא… וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־שְׁמוּאֵל: אַל־תַּבֵּט אֶל־מַרְאֵהוּ… כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם”²⁸⁹⁰ (ספרי דברים; מד“ש י”ד).

עה בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְשָׁאוּל: “לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת־עֲמָלֵק”²⁸⁹¹, אָמָר: וּמַה נֶּפֶשׁ אַחַת אָמְרָה תוֹרָה הָבֵא עֶגְלָה עֲרוּפָה – כָּל־הַנְּפָשׁוֹת הֲלֹא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְאִם אָדָם חָטָא – בְּהֵמָה מֶה חָטָאָה? וְאִם גְּדוֹלִים חָטְאוּ – קְטַנִּים מֶה חָטָאוּ? יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: “אַל־תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה”²⁸⁹². וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ שָׁאוּל לְדוֹאֵג: “סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים”²⁸⁹³, יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: “אַל־תִּרְשַׁע הַרְבֵּה”²⁸⁹⁴.

שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ גַּסּוּת הָרוּחַ הָיְתָה בוֹ, לְפִיכָךְ נֶהֱרַג וְנֶעֶקְרָה מִמֶּנּוּ מְלוּכָה, שֶׁאָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: “וְלָמָּה לֹא־שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְיָ”²⁸⁹⁵? וְהוּא אוֹמֵר: “שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְיָ”²⁸⁹⁶. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה שָׁאוּל מְשַׁמֵּר קִנְאָה וּנְקָמָה בִּלְבָבוֹ עַל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם בִּשְׁבִיל דָּוִד (תדא“ר ל”א).

עו “בַּקְּשׁוּ־לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת־אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה־בָּהּ”²⁸⁹⁷ – לְמָה שָׁאוּל דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לִמְדִינָה וְגָזַר וְאָמָר: כָּל־תַּרְנְגֹלִים שֶׁיֵּשׁ בְּמָקוֹם זֶה יִשָּׁחֵטוּ. בַּלַּיְלָה בִּקֵּשׁ לָצֵאת לְדַרְכּוֹ. אָמָר: יֵשׁ כָּאן תַּרְנְגֹל שֶׁיִּקְרָא? אָמְרוּ לוֹ: לֹא אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ: “כָּל הַתַּרְנְגֹלִים שֶׁיֵּשׁ בְּמָקוֹם זֶה יִשָּׁחֵטוּ”? אַף כָּךְ שָׁאוּל הֵסִיר אֶת־הָאוֹבוֹת וְאֶת־הַיִּדְּעוֹנִים מִן הָאָרֶץ, וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר: “בַּקְּשׁוּ־לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת־אוֹב”²⁸⁹⁸.

“וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים”²⁸⁹⁹ – בִּגְדֵי הֶדְיוֹט²⁹⁰⁰. “וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ” – זֶה אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא. “וַיָּבֹאוּ אֶל־הָאִשָּׁה לָיְלָה” – וְכִי לַיְלָה הָיָה²⁹⁰¹? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה הַשָּׁעָה אֲפֵלָה לָהֶם כַּלָּיְלָה²⁹⁰².

“וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּייָ” – לְמָה שָׁאוּל דּוֹמֶה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מָשָׁל לְאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אֵצֶל אוֹהֲבָהּ וְנִשְׁבַּעַת בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ. כָּךְ שָׁאוּל שׁוֹאֵל בְּאוֹב וְיִדְּעוֹנִי וְאוֹמֵר: “חֵי־יְיָ אִם־יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה”"²⁹⁰³ (ויק"ר כו; תנח' אמור).

עז “וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת־מִי אַעֲלֶה־לָּךְ? וַיֹּאמֶר אֶת־שְׁמוּאֵל הַעֲלִי־לִי”²⁹⁰⁴ – עָשְׂתָה מַה־שֶּׁעָשְׂתָה וְאָמְרָה מַה־שֶּׁאָמְרָה וְהֶעֱלַתּוּ.

“וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר־לִי מְאֹד… וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא־עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִאִים גַּם בַּחֲלֹמוֹת”²⁹⁰⁵ – וְלָמָּה לֹא אָמַר לוֹ בְּאוּרִים וְתֻמִּים? אָמַר רַ' יִצְחָק בְּרַ' חִיָּא: “לֵב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ”²⁹⁰⁶, שֶׁאִלּוּ אָמַר לוֹ בְּאוּרִים וְתֻמִּים, הָיָה לוֹ לוֹמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁגָּרַמְתָּ עַל עַצְמֶךָ; לֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִכִּיתָ נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים?

“וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא־קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּירָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל”²⁹⁰⁷ – אָמְרוּ לוֹ אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא²⁹⁰⁸: מָה אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל? אָמַר לָהֶם: אָמַר לִי: לְמָחָר אַתָּה יוֹרֵד לַמִּלְחָמָה וְנוֹצֵחַ²⁹⁰⁹, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבָּנֶיךָ מִתְמַנִּים שָׂרִים.

נָטַל שָׁאוּל שְׁלשָׁה בָנָיו וְיָצְאוּ לַמִּלְחָמָה.

אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶם: בֹּאוּ וּרְאוּ בִּרְיָה שֶׁבָּרָאתִי בְעוֹלָמִי! בְּנֹהַג שֶׁבְּעוֹלָם אָדָם הוֹלֵךְ לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה אֵינוֹ מוֹלִיךְ בָּנָיו עִמּוֹ, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן; וְזֶה יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה וְיוֹדֵעַ שֶׁנֶּהֱרָג – וְנוֹטֵל בָּנָיו עִמּוֹ וְשָׂמֵחַ עַל מִדַּת הַדִּין שֶׁפּוֹגַעַת בּוֹ (ויק"ר כו).

טו. מִיתָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל

עח אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי: הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמשֶׁה דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹפְטָיו, דּוֹר דּוֹר וּמְלָכָיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַשְׁנָיו²⁹¹⁰, דּוֹר דּוֹר וְשׁוֹטְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו, דּוֹר דּוֹר וְחוֹמְסָיו, דּוֹר דּוֹר וְגַזְלָנָיו, דּוֹר דּוֹר וּנְבִיאָיו, וְהֶרְאָהוּ שָׁאוּל וּבָנָיו נוֹפְלִים בֶּחָרֶב. אָמַר לְפָנָיו: מֶלֶךְ רִאשׁוֹן שֶׁיַּעֲמוֹד עַל בָּנֶיךָ יִדָּקֵר בֶּחָרֶב! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: וְלִי אַתָּה אוֹמֵר? – אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים שֶׁהָרַג, שֶׁהֵם מְקַטְרְגִים אוֹתוֹ! זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל־משֶׁה: אֱמֹר אֶל־הַכֹּהֲנִים”"²⁹¹¹ (ויק"ר כו).

עט אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ שָׁאוּל? מִפְּנֵי שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְנֵי בְלִיַּעַל אָמְרוּ מַה־יּשִׁיעֵנוּ זֶה וַיִּבְזֻהוּ… וַיְהִי כְּמַחֲרִישׁ”²⁹¹².

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: מִפְּנֵי מָה לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּת בֵּית שָׁאוּל? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בוֹ שׁוּם דֹּפִי²⁹¹³ (יומא כב:).

פ “וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד… וַיֹּאמֶר יְיָ: אֶל־שָׁאוּל”²⁹¹⁴ – שֶׁלֹּא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְדָוִד: דָּוִד, אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁנִּמְשַׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁבְּיָמָיו לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲבוֹדָה זָרָה בְּיִשְׂרָאֵל? אֵינוֹ שָׁאוּל שֶׁחֶלְקוֹ עִם שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא? – וְאַתָּה בָּאָרֶץ וְהוּא בְּחוּצָה לָאָרֶץ²⁹¹⁵! מִיָּד עָמַד דָּוִד וְכִנֵּס כָּל־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵיהֶם וְעָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ לְיָבֵשׁ גִּלְעָד וּמָצְאוּ אֶת־עַצְמוֹת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ שֶׁלֹּא שָׁלְטָה בָהֶן רִמָּה, וְנָטְלוּ אוֹתָן וּנְתָנוּן בְּתוֹךְ אָרוֹן וְעָבְרוּ אֶת־הַיַּרְדֵּן. וְצִוָּה דָּוִד לִהְיוֹת מַעֲבִירִין אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל בְּכָל־גְּבוּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט. וְהָיָה הַשֵּׁבֶט שֶׁנִּכְנַס בּוֹ אֲרוֹנוֹ שֶׁל שָׁאוּל הָיוּ יוֹצְאִים הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם וְגוֹמְלִין חֶסֶד עִם שָׁאוּל וּבָנָיו, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָל־יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָם. וְכֵוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁגָּמְלוּ חֶסֶד, מִיָּד נִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְנָתַן מָטָר עַל הָאָרֶץ (במ“ר ח; תדא”ר; פדר“א יז; ילק”ש שמואל ב' כ"א).

טז. דָּוִד הָרוֹעֶה

פא “יְיָ צַדִּיק יִבְחָן”²⁹¹⁶ – בָּדַק לְדָוִד בַּצֹּאן וּמְצָאוֹ רוֹעֶה יָפֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקָּחֻהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן”²⁹¹⁷. מַהוּ “מִמִּכְלְאֹת צֹאן”? – שֶׁהָיָה דָּוִד כּוֹלֵא אֶת־הַצֹּאן אֵלּוּ מִפְּנֵי אֵלּוּ. הָיָה מוֹצִיא הַגְּדָיִים וּמַאֲכִילָם רָאשֵׁי עֲשָׂבִים, שֶׁהֵם רַכִּים, מוֹצִיא הַתְּיָשִׁים וּמַאֲכִילָם אֶמְצָעָם שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁהוּא בֵינוֹנִי, מוֹצִיא הַבַּחוּרִים וּמַאֲכִילָם עִקָּרָם²⁹¹⁸ שֶׁל עֲשָׂבִים, שֶׁהוּא קָשֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִרְעוֹת הַצֹּאן אִישׁ לְפִי כֹחוֹ – יָבֹא וְיִרְעֶה צֹאנִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מֵאַחַר עָלוֹת הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ”²⁹¹⁹ (שמ“ר ב; ילק”ש תהלים עח).

פב בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה דָוִד רוֹעֶה אֶת־הַצֹּאן הָלַךְ וּמָצָא אֶת־הָרְאֵם יָשֵׁן בַּמִּדְבָּר, וְהָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא הָר – וְעָלָה עָלָיו וְהָיָה רוֹעֶה. נִנְעַר הָרְאֵם וְעָמָד, וְהָיָה דָוִד רָכוּב עַל קַרְנָיו וּמַגִּיעַ עַד לַשָּׁמָיִם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְפַּלֵּל דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיּוֹרִידֵהוּ מִן הָרְאֵם]. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? זִמֵּן²⁹²⁰ לוֹ אַרְיֵה אֶחָד. כֵּוָן שֶׁרָאָה הָרְאֵם אֶת־הָאַרְיֵה נִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ וְרָבַץ בְּפָנָיו, לְפִי שֶׁהָאַרְיֵה מֶלֶךְ עַל כָּל־הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת. כֵּוָן שֶׁרָאָה דָוִד אֶת־הָאַרְיֵה נִתְיָרֵא הֵימֶנּוּ, זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צְבִי, קָפַץ הָאַרְיֵה אַחֲרָיו – וְדָוִד יָרַד וְהָלַךְ לוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי”²⁹²¹ (שו"ט כב).

יז. דָּוִד וּמַעֲשֵׂי יְיָ

פג “לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת־טַעְמוֹ”²⁹²² – אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְיָ, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ”²⁹²³ – כָּל מַה־שֶּׁעָשִׂיתָ בְּעוֹלָמְךָ יָפֶה עָשִׂיתָ, וְהַחָכְמָה יָפָה מִן הַכֹּל, [אֲבָל] הַשְּׁטוּת²⁹²⁴ שֶׁבָּרָאתָ – מָה הֲנָאָה יֵשׁ לָעוֹלָם מִן הַשְּׁטוּת הַזּוֹ? אָדָם מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וּמְקָרֵעַ כְּסוּתוֹ וְהַתִּינוֹקוֹת רָצִים אַחֲרָיו וּמְשַׂחֲקִים עָלָיו – זֶה נָאֶה לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: דָּוִד! עַל שְׁטוּת אַתָּה קוֹרֵא תֵּגֶר²⁹²⁵? – חַיֶּיךָ, שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ וְתִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ עַד שֶׁאֶתֵּן לְךָ מִמֶּנָּה.

לֹא עָשָׂה²⁹²⁶ דָוִד מְעַט עַד שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: דָּוִד, אֵצֶל אָכִישׁ אַתָּה הוֹלֵךְ?! אֶתְמוֹל הָרַגְתָּ אֶת־גָּלְיַת וַעֲדַיִן לֹא נִסְתַּפֵּג²⁹²⁷ דָּמוֹ, וְאֶחָיו שֶׁל גָּלְיַת שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל אָכִישׁ הֵם, וְאַתָּה הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ וְחַרְבּוֹ שֶׁל גָּלְיַת בְּיָדֶךָ!

כֵּוָן שֶׁבָּא דָּוִד אֵצֶל אָכִישׁ אָמְרוּ אֶחָיו שֶׁל גָּלְיַת לְאָכִישׁ: נַהֲרֹג לְמִי שֶׁהָרַג אֶת־אָחִינוּ! אָמַר לָהֶם אָכִישׁ: וְלֹא בְּמִלְחָמָה הֲרָגוֹ? וְלֹא כָךְ הִתְנָה עִמּוֹ: “אִם־יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי”²⁹²⁸? אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, עֲמוֹד מִכִּסְּאֲךָ וְתַן הַמַּלְכוּת לְדָוִד וְאָנוּ נִהְיֶה לוֹ לַעֲבָדִים, שֶׁהֲרֵי כָךְ הִתְנָה. הִכּוּהוּ²⁹²⁹ בִדְבָרִים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא דָוִד וְהִתְחִיל מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עֲנֵנִי! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: דָּוִד, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? – אָמַר דָּוִד לְפָנָיו: תֶּן לִי מְעַט מֵאוֹתוֹ דָבָר²⁹³⁰… – אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ “בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ”²⁹³¹?

עָשָׂה דָּוִד עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְהָיָה כוֹתֵב עַל הַדְּלָתוֹת: “אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת חַיָּב לִי מֵאָה רִבּוֹא וְאִשְׁתּוֹ חֲמִשִּׁים רִבּוֹא”.

וּבִתּוֹ שֶׁל אָכִישׁ וְאִמָּהּ הָיוּ שׁוֹטוֹת, וְהָיוּ צוֹעֲקוֹת וּמִשְׁתַּטּוֹת מִבִּפְנִים וְדָוִד הָיָה צוֹעֵק וּמִשְׁתַּטֶּה בַּחוּץ. אָמַר לָהֶם אָכִישׁ לַעֲבָדָיו: “חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אֲנִי” וְגוֹ'?![²⁶⁷¹]

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח דָּוִד שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְאָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כַּמָּה טוֹבָה הִיא הַשְּׁטוּת! “אֲבָרְכָה אֶת־יְיָ בְּכָל־עֵת”²⁹³² – בְּעֵת חָכְמָה וּבְעֵת שְׁטוּת (שו“ט לד; ילק”ש שמואל א' כא).

פד פַּעַם אַחַת הָיָה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב בְּגַנּוֹ וְרָאָה צִרְעָה אוֹכֶלֶת עַכָּבִישׁ. אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מָה הֲנָאָה בְּאֵלּוּ שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמֶךָ? צִרְעָה מַפְסֶדֶת²⁹³³ דְּבַשׁ וְאֵין בָּהּ הֲנָאָה; עַכָּבִישׁ אוֹרֵג כָּל־הַשָּׁנָה וְאֵין לְבוּשׁ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: דָּוִד, מַלְעִיג אַתָּה עַל בְּרִיּוֹתָי – תָּבוֹא שָׁעָה וְתִצְטָרֵךְ לָהֶן.

וּכְשֶׁנֶּחְבָּא דָּוִד בַּמְּעָרָה מִפְּנֵי שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַכָּבִישׁ וְאָרַג עַל פִּי הַמְּעָרָה וְסָגַר אוֹתָהּ. בָּא שָׁאוּל וְרָאָה פִי הַמְּעָרָה אָרוּג. אָמַר: וַדַּאי לֹא נִכְנַס אָדָם לְכָאן, שֶׁאִם נִכְנַס הָיָה קוֹרֵעַ אֶת־הָאָרִיג לִקְרָעִים – וְהָלַךְ לוֹ וְלֹא נִכְנַס לְשָׁם. וּכְשֶׁיָּצָא דָוִד וְרָאָה אֶת־הָעַכָּבִישׁ – נְשָׁקוֹ וְאָמַר לוֹ: בָּרוּךְ בּוֹרֵאֲךָ וּבָרוּךְ אָתָּה.

וּבְשָׁעָה שֶׁמְּצָאוֹ דָּוִד לְשָׁאוּל שׁוֹכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל – וְהָיָה אַבְנֵר שׁוֹכֵב בְּפֶתַח הָאֹהֶל, רֹאשׁוֹ בְּפֶתַח אֶחָד וְרַגְלָיו בְּפֶתַח שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְהָיוּ רַגְלָיו זְקוּפוֹת. בָּא דָוִד וְנִכְנַס בֵּין רַגְלָיו וְנָטַל צַפַּחַת הַמָּיִם. וּכְשֶׁבָּא לָצֵאת מִבֵּין רַגְלָיו פָּשַׁט אַבְנֵר אֶת רַגְלָיו – וְכִסָּהוּ, וְהָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי עַמּוּדִים גְּדוֹלִים. בִּקֵּשׁ דָּוִד רַחֲמִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: “אֵלִי, אֵלִי, לָמָּה עֲזַבְתָּנִי”²⁹³⁴! עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נֵס וְשָׁלַח לוֹ צִרְעָה וְעָקְצָה בְרַגְלֵי אַבְנֵר וּזְקָפָן – וְיָצָא דָוִד.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שִׁבַּח דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִי יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרוֹתֶיךָ – שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיךָ נָאִים (א“ב דב”ס).

יח. כִּנּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד

פה “חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ”²⁹³⁵ – כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד כְּנֶגֶד חַלּוֹנוֹ, וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה – הָיְתָה מְנַשֶׁבֶת רוּחַ צְפוֹנִית וּמְנַפְנֶפֶת²⁹³⁶ בּוֹ וְהָיָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו. מִיָּד הָיָה דָּוִד עוֹמֵד וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. וְכֵוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – נִכְנְסוּ חַכְמֵי־יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים פַּרְנָסָה!… אָמַר לָהֶם: יֵלְכוּ וְיִתְפַּרְנְסוּ זֶה מִזֶּה!… אָמְרוּ לוֹ:

"אֵין הַקֹּמֶץ²⁹³⁷ מַשְׂבִּיעַ אֶת־הָאֲרִי;

וְאֵין הַבּוֹר²⁹³⁸ מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ"…

אָמַר לָהֶם: לְכוּ וּפִשְׁטוּ יְדֵיכֶם בִּגְדוּד!…

מִיָּד יוֹעֲצִים בַּאֲחִיתֹפֶל וְנִמְלָכִים בְּסַנְהֶדְרִין וְשׁוֹאֲלִים בְּאוּרִים וְתֻמִּים… [וְיוֹצְאִים לְמִלְחָמָה]…

אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַדָּא: מִנָּיִן²⁹³⁹? – [שֶׁנֶּאֱמַר]: “עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר”²⁹⁴⁰ (בר' ג: ד.; ירוש' שם א'; ע"י).

פו “תְּפִלָּה לְדָוִד… שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי־חָסִיד אָנִי”²⁹⁴¹ – כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! לֹא חָסִיד אָנִי? שֶׁכָּל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יְשֵׁנִים עַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת, וַאֲנִי – “חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ”²⁹⁴²; שֶׁכָּל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יוֹשְׁבִים אֲגֻדּוֹת־אֲגֻדּוֹת בִּכְבוֹדָם, וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת²⁹⁴³ בְּדָם וּבְשָׁפִיר שִׁלְיָה²⁹⁴⁴, כְּדֵי לְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעְלָהּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁכָּל מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה אֲנִי נִמְלָךְ בִּמְפִיבשֶׁת רַבִּי וְאוֹמֵר לוֹ: מְפִיבשֶׁת רַבִּי! יָפֶה דַנְתִּי? יָפֶה חִיַּבְתִּי? יָפֶה זִכִּיתִי? יָפֶה טִהַרְתִּי? יָפֶה טִמֵּאתִי? – וְלֹא בשְׁתִּי. שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ”²⁹⁴⁵ (בר' ד.).

פז “אֲגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים”²⁹⁴⁶ – וְכִי עָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל דָּוִד לִהְיוֹת חַי עוֹלָמִים? – אֶלָּא אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְהוּ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁלִּי נֶאֱמָרוֹת בְּבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת לְעוֹלָם (שם ס"א).

פח אָמְרוּ עָלָיו עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ: בְּשָׁעָה שֶׁסִּיֵּם סֵפֶר תְּהִלִּים זָחָה²⁹⁴⁷ דַעְתּוֹ עָלָיו. אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יֵשׁ בִּרְיָה שֶׁבָּרָאתָ בְעוֹלָמֶךָ שֶׁאוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּמְּנָה לוֹ צְפַרְדֵּעַ אֶחָת, אָמְרָה לוֹ: דָּוִד, אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּךָּ (פר"ש).

יט. חֵטְא דָּוִד וּתְשׁוּבָתוֹ

פט עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה²⁹⁴⁸ רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מִדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בְכָל־יוֹם וָיוֹם הָיָה מוֹרִיד כּוֹס דְּמָעוֹת וְאוֹכֵל פִּתּוֹ בְּאֵפֶר (תדא“ר ב'; ילק”ש שמואל ב' כ"ג).

צ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר דָּוִד לִמְפִיבשֶׁת: “אַתָּה וְצִיבָא²⁹⁴⁹ תַּחְלְקוּ אֶת־הַשָּׂדֶה”²⁹⁵⁰ יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם יַחְלְקוּ אֶת־הַמְּלוּכָה (שבת נו).

צא אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ לֵצָנִים. בְּדוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד מֶה הָיוּ פָרִיצֵי הַדּוֹר עוֹשִׂים? הָיוּ הוֹלְכִים אֵצֶל חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל דָּוִד, אוֹמְרִים לוֹ: דָּוִד, דָּוִד! אֵימָתַי יִבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ? אֵימָתַי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ? וְהָיָה דָוִד אוֹמֵר: אַף־עַל־פִּי שֶׁמִּתְכַּוְּנִים לְהַכְעִיסֵנִי, יָבֹא עָלֵי, אִם לֹא הָיִיתִי שָׂמֵחַ בְּדִבְרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “שָׂמַחְתִּי בָּאֹמְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ”²⁹⁵¹ (ירוש' בר‘, פ“ב הל”א; שקל’ פ“ב, ילק”ש תהלים קכב).

כ. עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל דָּוִד

צב “וְדָוִד מְכַרְכֵר בְּכָל־עֹז לִפְנֵי יְיָ”²⁹⁵² – הֵיאַךְ הָיָה עוֹשֶׂה? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי זָהָב סְנוּנִין²⁹⁵³ דּוֹמִין לְפָז, וְהָיָה מַקִּישׁ יָדָיו זוֹ עַל זוֹ וְטוֹפֵחַ וְאוֹמֵר: כִּירִי־רָם²⁹⁵⁴! וְכֵוָן שֶׁהָיָה מְכַרְכֵר הָיָה הַזָּהָב הַמְּסֻנָּן שֶׁעָלָיו קוֹלוֹ פוֹזֵז²⁹⁵⁵; [וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה הוֹפֵךְ אִסְפִּירַס²⁹⁵⁶ וּמְשַׁוֵּר²⁹⁵⁷. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְרִיעִים וְתוֹקְעִים בְּשׁוֹפָרוֹת וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבְכָל־כְּלֵי שִׁיר. כֵּוָן שֶׁבָּא לִירוּשָׁלַיִם הָיוּ כָּל הַנָּשִׁים מְצִיצוֹת עַל דָּוִד מִן הַגַּגּוֹת וּמִן הַחַלּוֹנוֹת וְלֹא אִכְפַּת לוֹ. לֹא הִנִּיחַתּוּ מִיכַל לִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבָּיִת, אֶלָּא יָצְאָה לַחוּץ וְהָיְתָה מְקַפַּחְתּוֹ²⁹⁵⁸ בִּדְּבָרִים. “וַתֹּאמֶר מַה־נִכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו”²⁹⁵⁹ – אָמְרָה לוֹ: הַיּוֹם נִגְלָה כְבוֹדוֹ שֶׁל בַּיִת אַבָּא; בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּינְךָ לְבֵין בֵּית אַבָּא: כָּל־בֵּית אָבִי הָיוּ צְנוּעִים וּקְדוֹשִׁים (אָמְרוּ עָלָיו עַל בֵּית שָׁאוּל, שֶׁלֹּא נִרְאָה מֵהֶם לֹא עָקֵב וְלֹא גוּדָל מִימֵיהֶם) – וְאַתָּה עוֹמֵד וּמְגַלֶּה לְבוּשְׁךָ כְּאַחַד הָרֵיקִים. אָמַר לָהּ: וְכִי לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שִׂחַקְתִּי, וְלֹא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים שִׂחַקְתִּי? שֶׁל בֵּית אָבִיךָ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָם וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמָיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן, אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמָיִם. “וְעִם־הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה”²⁹⁶⁰ – אוֹתָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּוַחַתְּ²⁹⁶¹ אוֹתָן “אֲמָהוֹת” אֵינָן “אֲמָהוֹת”, אֶלָּא “אִמָּהוֹת” – לְוַאי יְהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶן לֶעָתִיד־לָבוֹא.

“יְיָ, לֹא־גָבַהּ לִבִּי”²⁹⁶² – בְּשָׁעָה שֶׁמְּשָׁחַנִי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ, “וְלֹא־רָמוּ עֵינַי”²⁹⁶³ – בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת־גָּלְיַת, “וְלֹא־הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת”²⁹⁶⁴ – בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירַנִי לְמַלְכוּתִי, “וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי”²⁹⁶⁵ – בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵיתִי אֶת־הָאָרוֹן; “אִם־לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ”²⁹⁶⁶ – כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמּוֹ, כֵּן שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא נִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהִתְבַּזּוֹת לְפָנֶיךָ לִכְבוֹדֶךָ (במ"ר ד).

כא. דָּוִד וְאַבְנֵר

צג מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ אַבְנֵר? חֲכָמִים אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ לִשָׁאוּל לְהִתְפַּיֵּס לְדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָבִי, רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת־כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי, כִּי בְּכָרְתִי אֶת־כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ”²⁹⁶⁷. אָמַר לוֹ אַבְנֵר: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִכְּנַף מְעִילוֹ שֶׁל זֶה? בְּסִירָה הֹעֲדָה²⁹⁶⁸! וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ אֶל הַמַּעְגָּל אָמַר לוֹ: “הֲלוֹא תַעֲנֶה, אַבְנֵר”![²⁷⁰⁹] בִּכְנַף הַמְּעִיל אָמַרְתָּ “בְּסִירָה הֹעֲדָה” – חֲנִית וְצַפַּחַת בְּסִירָה הֹעֲדוּ?!

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל שֶׁהָיָה בְיָדוֹ לִמְחוֹת בְּנֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְלֹא מָחָה.

ר' שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: עַל יְדֵי שֶׁעָשָׂה דָמָם שֶׁל נְעָרִים שְׂחוֹק, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹאמֶר אַבְנֵר אֶל־יוֹאָב יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ”²⁹⁶⁹ (ילק“ש שמואל א' כד; במ”ר כג; תנח' תקח).

כב. דָּוִד וְשׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל

צד “וַיַּךְ אֶת־מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל… שְׁנֵי־חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת”²⁹⁷⁰ – לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּרַח דָּוִד מִפְּנֵי שָׁאוּל הוֹלִיךְ אָבִיו וְאִמּוֹ אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב וְהָיָה בוֹטֵחַ בּוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיֵלֵךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹאמֶר אֶל־מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא־נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם” וְגוֹ'²⁹⁷¹, וַהֲרָגָם מֶלֶךְ מוֹאָב וְלֹא נִמְלַט מֵהֶם אֶלָּא אָח אֶחָד לְדָוִד, שֶׁבָּרַח אֵצֶל נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּון, וְשָׁלַח מֶלֶךְ מוֹאָב אַחֲרָיו וְלֹא רָצָה לִתְּנוֹ (וְהוּא הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה נָחָשׁ עִם דָּוִד), וּלְפִיכָךְ נִתְגָּרָה עִם הַמּוֹאָבִים (במ"ר יד).

צה בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח דָּוִד אֶת־יוֹאָב לַאֲרַם־נַהֲרַיִם וְלַאֲרַם־צוֹבָה פָּגַע בַּאֲדוֹמִים, בִּקֵּשׁ לְזַנְּבָם, הוֹצִיאוּ לוֹ אֶפִּיסְטוֹלֵי²⁹⁷² שֶׁלָּהֶם: “רָב־לָכֶם סָב אֶת־הָהָר” וְגֵו'²⁹⁷³, פָּגַע בְּמוֹאָבִים, בְּקַשׁ לִזְנָבָם וְהוֹצִיאוּ לוֹ אֶפִּיסְטוֹלֵי שֶׁלָּהֶם: “אַל־תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל־תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה”²⁹⁷⁴. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׁלַח יוֹאָב אֵצֶל דָּוִד, אָמַר לוֹ: פָּגַעְתִּי בַאֲדוֹמִים וּבִקַשְׁתִּי לְזַנְּבָם, הוֹצִיאוּ לִי אֶפִּיסְטוֹלֵי שֶׁלָּהֶם “רַב־לָכֶם”²⁹⁷⁵, בְּמוֹאָבִים – וְהוֹצִיאוּ לִי אֶפִּיסְטוֹלֵי שֶׁלָּהֶם “אַל־תָּצַר אֶת־מוֹאָב”²⁹⁷⁶. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא נָהַג דָּוִד כְּבוֹד מַלְכוּת בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא עָמַד וְהֶעֱבִיר פָּרְפּוּרִין²⁹⁷⁷ מֵעָלָיו וַעֲטָרָה מֵעַל רֹאשׁוֹ וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל סַנְהֶדְרִין. אָמַר לָהֶם: רַבּוֹתַי, לֹא בָאתִי²⁹⁷⁸ אֶלָּא לִלְמֹד, אִם תַּרְשׁוּנִי אֲנִי מְלַמֵּד: שָׁלַחְתִּי אֶת־יוֹאָב לַאֲרַם נַהֲרַיִם וְלַאֲרַם צוֹבָה וּפָגַע בַּאֲדוֹמִים וְהוֹצִיאוּ לוֹ אֶפִּיסְטוֹלֵי שֶׁלָּהֶם “רַב־לָכֶם”²⁹⁷⁹, וַהֲלֹא הֵם פָּרְצוּ אֶת־הַגָּדֵר²⁹⁸⁰ תְּחִלָּה – “וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת־בְּנֵי עַמּוֹן”²⁹⁸¹; פָּגַע בְּמוֹאָבִים וּבִקֵּשׁ לְזַנְּבָם וְהוֹצִיאוּ לוֹ אֶפִּיסְטוֹלֵי שֶׁלָּהֶם “אַל־תָּצַר אֶת־מוֹאָב”²⁹⁸², וַהֲלֹא הֵם פָּרְצוּ הַגָּדֵר תְּחִלָּה – “וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל־בִּלְעָם… וְעַתָּה לְכָה־נָּא אָרָה־לִּי”²⁹⁸³. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד”²⁹⁸⁴ – מָכוּת וְתַמּוּת²⁹⁸⁵ (ב"ר עד).

כג. דָּוִד וְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ

צו כָּל־הַמּוֹנֵעַ בְּנוֹ מִן הַמַּרְדּוּת²⁹⁸⁶ סוֹף בָּא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׂוֹנְאֵהוּ… דָּוִד שֶׁלֹּא יִסֵּר לְאַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ וְלֹא רִדָּהוּ, יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה²⁹⁸⁷ וּבִקַּשׁ לַהֲרוֹג אֶת־אָבִיו, וְגָרַם לוֹ לֵילֵךְ יָחֵף וְהוּא בוֹכֶה, וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל כַּמָּה אֲלָפִים וְכַמָּה רְבָבוֹת, וְגָרַם לוֹ דְּבָרִים קָשִׁים הַרְבֵּה שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף (שמ"ר א).

צז אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי – קָשָׁה תַּרְבּוּת רָעָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ”²⁹⁸⁸, וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו: “יְיָ מָה־רַבּוּ צָרָי! רַבִּים קָמִים עָלָי”²⁹⁸⁹, וְאִלּוּ אֵצֶל מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג נֶאֱמַר: “לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם”²⁹⁹⁰, וְאִלּוּ “מָה־רַבּוּ צָרָי” לֹא נֶאֱמָר (בר' ז:).

צח “מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ”²⁹⁹¹ – מִזְמוֹר לְדָוִד? – “קִינָה לְדָוִד!” הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן אֲבִישָׁלוֹם: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁיָּצָא עָלָיו שְׁטַר־חוֹב; קֹדֶם שֶׁפְּרָעוֹ²⁹⁹² הָיָה עָצֵב, לְאַחַר שֶׁפְּרָעוֹ שָׂמֵחַ; אַף כֵּן דָּוִד, כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ”²⁹⁹³ הָיָה עָצֵב, אָמַר: שֶׁמָּא עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר הוּא, שֶׁלֹּא יָחוּס עָלָי, כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁאַבְשָׁלוֹם הוּא – שָׂמָח, אָמַר: סְתָם בֵּן מְרַחֵם עַל אָבִיו (שם).

צט “אֵלְכָה נָא וַאֲשַׁלֵּם אֶת־נִדְרִי”²⁹⁹⁴ – אָמַר לוֹ אַבְשָׁלוֹם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ טוֹבָה אֶחָת, שֶׁתִּתֵּן לִי שְׁנֵי זְקֵנִים שֶׁיֵּלְכוּ עִמִּי, שֶׁיִּהְיֶה עַל פִּיהֶם כָּל־דָּבָר שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה. כָּתַב לוֹ שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ שְׁנֵי זְקֵנִים מִכָּל־עִיר וָעִיר שֶׁיִּרְצֶה. וְנָטַל אֶת־הָאִגֶּרֶת וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל־עִיר וָעִיר וְרוֹאֶה שְׁנֵי זְקֵנִים וּבְחוּרִים²⁹⁹⁵ שֶׁבָּעִיר וְהָיָה מַרְאֶה לָהֶם הָאִגֶּרֶת שֶׁכָּתַב לוֹ אָבִיו וְאָמַר לָהֶם: רְאוּ מַה שֶׁכָּתַב לִי אָבִי; אֶלָּא בִשְׁבִיל שֶׁאֲנִי מְחַבֵּב אֶתְכֶם הַרְבֵּה אֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶתְכֶם²⁹⁹⁶. וְכֵן הָיָה עוֹשֶׂה בְּכָל עִיר וָעִיר, עַד שֶׁנָּטַל עִמּוֹ מָאתַיִם זְקֵנִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֶת־אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַםִ קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם”²⁹⁹⁷ – לֹא הָיוּ יוֹדְעִים עַל מֶה הָיוּ הוֹלְכִין. עָשָׂה לָהֶם אַבְשָׁלוֹם סְעֻדָּה, וְהָיָה מַרְבִּיצָם²⁹⁹⁸ שְׁנֵי זְקֵנִים²⁹⁹⁹ וְאֶחָד מֵהֶם שֶׁהָלְכוּ עִמּוֹ בְּאֶמְצַע. אָמָר: רָאוּ מַה נָאֶה אַבְשָׁלוֹם! לוֹ נָאָה הַמְּלוּכָה. נַנִּיחַ אֶת־דָּוִד וְנֵלֶךְ לָנוּ עִמּוֹ. מֶה הָיוּ עוֹשִׂין? אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, לֹא הָיוּ מִתְפַּלְּלִין אֶלָּא עַל דָּוִד, וְהָיוּ אוֹמְרִין: יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּפּוֹל אָנוּ בְּיַד דָּוִד וְלֹא דָּוִד בְּיָדֵנוּ, שֶׁאִם נוֹפְלִים אָנוּ בְּיַד דָּוִד – מִתְרַחֵם עָלֵינוּ, וְאִם נוֹפֵל דָּוִד בְּיָדֵנוּ – אֵין אָנוּ מִתְרַחֲמִים עָלָיו (ילק“ש שמואל ב' ט”ו; במ"ר ט').

כד. דָּוִד וְיִשְׁבִּי בְנֹב

ק “וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ… וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד”³⁰⁰⁰ – מַהוּ “וְיִשְׁבִּי בְנֹב”? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִישׁ שֶׁבָּא עַל עִסְקֵי נֹב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְדָוִד: עַד מָתַי יִהְיֶה עֲוֹן זֶה טָמוּן בְּיָדֶיךָ? עַל־יָדְךָ נֶהֶרְגָה נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים וְעַל־יָדְךָ נִטְרָד דּוֹאֵג הָאֲדוֹמֵי וְעַל־יָדְךָ נֶהֶרְגוּ שָׁאוּל וּשְׁלשֶׁת בָּנָיו, רְצוֹנְךָ יִכְלֶה זַרְעֲךָ אוֹ תִּמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מוּטָב אֶמָּסֵר בְּיַד אוֹיֵב וְלֹא יִכְלֶה זַרְעִי. פַּעַם אַחַת יָצָא לָצוּד צַיִד, בָּא שָׂטָן וְנִדְמָה לוֹ כִּצְבִי, זָרַק בּוֹ חֵץ וְלֹא הִגִּיעוֹ³⁰⁰¹, נִמְשַׁךְ דָּוִד אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. כְּשֶׁרָאָהוּ יִשְׁבִּי־בְנֹב אָמָר: זֶה שֶׁהָרַג אֶת־גָּלְיַת אָחִי. הֱנִיפוֹ בְמָגִנּוֹ, וְקָפַץ דָּוִד לַאֲחוֹרָיו שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, זֶה נִתְיָרֵא מִזֶּה וְזֶה נִתְיָרֵא מִזֶּה. זֶה נִתְיָרֵא וְאָמַר: אִם לַאֲחוֹרָיו קָפַץ כָּךְ, לְפָנָיו מָה? וְזֶה נִתְיָרֵא וְאָמַר: אִם בְּמָגִנּוֹ הֱנִיפַנִי כָךְ, הֵיאַךְ אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָנָיו? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד: הַלְוַאי הָיָה לִי אֶחָד מִבְּנֵי אֲחוֹתִי וִיסַיְּעֵנִי. תְּפָסוֹ וּכְפָתוֹ³⁰⁰² וּכְבָשׁוֹ וְהִנִּיחוֹ תַּחַת קוֹרַת בֵּית הַבַּד³⁰⁰³ וְשָׁכַב עָלֶיהָ. אָמָר: אֹכַל וְאֶשְׁתֶּה וְאֶתְעַלֶּל בּוֹ כִּרְצוֹנִי. נַעֲשָׂה לוֹ נֵס לְדָוִד וְשָׁקְעָה לוֹ הָאָרֶץ תַּחְתָּיו.

אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב־שַׁבָּת הָיָה. וַאֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה הָיָה חוֹפֵף³⁰⁰⁴ רֹאשׁוֹ בְּאַרְבַּע סְאִים שֶׁל מָיִם³⁰⁰⁵. רָאָה בָהֶם כִּתְמֵי דָם; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּאָה פִּרְדָּתוֹ שֶׁל דָּוִד וּבָכְתָה לְפָנָיו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: יוֹנָה בָּאָה וְטָרְפָה³⁰⁰⁶ לְפָנָיו, אָמָר: כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל נִמְשְׁלָה לְיוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף”³⁰⁰⁷ – מִכָּאן שֶׁדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שָׁרוּי בְּצָעַר. בָּא לְבֵיתוֹ שֶׁל דָּוִד וְלֹא מְצָאוֹ, שָׁלַח לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְלֹא מְצָאוֹ. אָמָר: דָּוִד הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַבֹּקֶר יָצָא וְלֹא בָא. אָמָר: שָׁנִינוּ: “אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ³⁰⁰⁸ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְּאוֹ וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ” – בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מַהוּ? בָּא וְשָׁאַל בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ לוֹ: בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה מֻתָּר. רָכַב עַל פִּרְדּוֹ וְהָלָךְ. מִיָּד קָפְצָה לוֹ הָאָרֶץ, בַּדֶּרֶךְ רָאָה אֶת־עָרְפָּה אִמּוֹ שֶׁל יִשְׁבִּי־בְנֹב, שֶׁהָיְתָה טֹוָה שִׁירָאִים³⁰⁰⁹. כְּשֶׁרָאַתְהוּ, נָטְלָה פִלְכָּה וְזָרְקָה בוֹ; סְבוּרָה הָיְתָה לְהָרְגוֹ. אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר, הָבֵא לִי הַפֶּלֶךְ! זְרָקוֹ בְקָדְקֳדָהּ וַהֲרָגָהּ. כְּשֶׁרָאָהוּ יִשְׁבִּי־בְנֹב אָמָר: עַכְשָׁו שְׁנַיִם הֵם וְיַהַרְגוּנִי. זָרַק אֶת־דָּוִד לְמַעְלָה וְנָעַץ רָמְחוֹ בַּקַּרְקַע, אָמָר: יִפּוֹל דָּוִד עָלָיו וְיֵהָרֵג. אָמַר אֲבִישַׁי שֵׁם³⁰¹⁰ – הֶעֱמִידוֹ לְדָוִד בֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ: לָמָּה בָאתָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: כָּךְ וָכָךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְכָךְ וָכָךְ הֵשַׁבְתִּי. אָמַר לוֹ: הֲפוֹךְ תְּפִלָּתֶךָ³⁰¹¹ – “בֶּן בִּנְךָ יִמְכֹּר שַׁעֲוָה³⁰¹² וְאַתָּה לֹא תִצְטַעֵר”. אָמַר לוֹ: אִם כָּךְ עָזְרֵנִי בִתְפִלָּתֶךָ, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעֲזֶר־לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן־צְרוּיָה”³⁰¹³ – אָמַר אֲבִישַׁי שֵׁם וְהוֹרִידוֹ. אָמַר לָהֶם יִשְׁבִּי: שְׁנַיִם עַל אֶחָד! אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתְךָ וְאַתָּה בּוֹא וֶאֱמֹר בָּעִיר: עֲשָׂרָה הֲרָגוּךָ. הָיָה יִשְׁבִּי־בְנֹב רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ וְתִמְצָא אִמְּךָ בְּקִבְרָהּ. כְּשֶׁהִזְכִּירוּ לוֹ שְׁמָהּ שֶׁל אִמּוֹ – תָּשַׁשׁ³⁰¹⁴ כֹּחוֹ וַהֲרָגוּהוּ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי־דָוִד לוֹ לֵאמֹר: לֹא־תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת־נֵר יִשְׂרָאֵל” (סנה' צה; ב“ר נ”ט; ילק“ש חיי שרה ק”ז, שם ש“ב קנ”ה, קנ"ו).

כה. מִיתָתוֹ שֶׁל דָּוִד

קא “הוֹדִיעֵנִי יְיָ קִצִּי³⁰¹⁵ וּמִדַּת יָמַי³⁰¹⁶ מַה־הִיא, אֵדְעָה מֶה־חָדֵל אָנִי”³⁰¹⁷ – אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, “הוֹדִיעֵנִי יְיָ קִצִּי”³⁰¹⁸; אָמַר לוֹ: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנֵי, שֶׁאֵין מוֹדִיעִין קִצּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. – “וּמִדַּת יָמַי מַה־הִיא”³⁰¹⁹? – גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנַי, שֶׁאֵין מוֹדִיעִין מִדַּת יָמָיו שֶׁל אָדָם. – “אֵדְעָה מֶה־חָדֵל אָנִי”³⁰²⁰ – אָמַר לוֹ: בְּשַׁבָּת תָּמוּת! – “אָמוּת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת³⁰²¹…” אָמַר לוֹ: כְּבָר הִגִּיעָה מַלְכוּת שְׁלֹמֹה בְּנֶךָ, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִמְלֹא נִימָא³⁰²². – “אָמוּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת…” אָמַר לוֹ: “כִּי טוֹב־יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאֶלֶף”³⁰²³ – טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

בְּכָל יוֹם שַׁבָּת הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל־הַיּוֹם. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהִגִּיעָה שַׁעְתּוֹ לָמוּת, עָמַד מַלְאַךְ־הַמָּוֶת לְפָנָיו וְלֹא יָכֹל לוֹ, שֶׁלֹּא פָסַק פִּיו מִמִּשְׁנָתוֹ. אָמָר: מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ? הָיָה שָׁם גַּן מֵאֲחוֹרֵי הַבָּיִת, בָּא מַלְאַךְ־הַמָּוֶת וְעָלָה וְנִעֵר בְּאִילָנוֹת. יָצָא דָּוִד לִרְאוֹת, הָיָה עוֹלָה בְּמַדְרֵגָה, נִשְׁבְּרָה הַמַּדְרֵגָה תַּחְתָּיו וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ וָמֵת (שבת ל.; קה"ר ה').

קב הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מֻטַּל בְּחַמָּה, קָרָא שְׁלֹמֹה בְּנוֹ לַנְּשָׁרִים וּפָרְשׂוּ עָלָיו אֲגַפֵּיהֶם, שֶׁלֹּא תֵרֵד עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ (רו"ר ג').

––––––––

קג “וַיֵּצֵא שֵׁם־דָּוִיד בְּכָל־הָאֲרָצוֹת”³⁰²⁴ – יָצָא לוֹ מוֹנֵיטוֹן³⁰²⁵ בָּעוֹלָם. וּמַהוּ מוֹנֵיטוֹן שֶׁלּוֹ? מַקֵּל וְתַרְמִיל³⁰²⁶ מִכָּאן וּמִגְדָּל³⁰²⁷ מִכָּאן. (ב"ר לט).

קד אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים הָיוּ לוֹ לְדָוִד וְכֻלָּם בְּנֵי יְפַת־תֹּאַר³⁰²⁸ הָיוּ. וְכֻלָּם מִסְתַּפְּרִים קוֹמֵי³⁰²⁹ וּמְגַדְּלִים בְּלוֹרִית הָיוּ, וְכֻלָּם יוֹשְׁבִים בִּקְרוֹנִיּוֹת³⁰³⁰ שֶׁל זָהָב וְהָיוּ מְהַלְּכִים בְּרָאשֵׁי גְיָסוֹת³⁰³¹. וְהֵם הֵם בַּעֲלֵי אֶגְרוֹפִים³⁰³² שֶׁל בֵּית דָּוִד, שֶׁהָלְכוּ לְהַבְעִית אֶת־הָעוֹלָם (קיד' עו:)

כו. חָכְמָתוֹ וּגְדֻלָּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ

קה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: שְׁאַל, מָה אֶתֶּן־לָךְ? וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה… וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ"³⁰³³ – אָמַר רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן חַלַפְתֶּא: לְבוּלֶוְטֵיס³⁰³⁴ שֶׁהָיָה גָדֵל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ? אָמַר הַבּוּלֶוְטֵיס: אִם שׁוֹאֵל אֲנִי כֶּסֶף וְזָהָב – הוּא נוֹתֵן לִי. אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת – הוּא נוֹתֵן לִי; אָמָר: הֲרֵינִי שׁוֹאֵל בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ – וְהַכֹּל בִּכְלָל. כָּךְ “בְּגִבְעוֹן נִרְאָה יְיָ אַל־שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ?”³⁰³⁵. אָמַר שְׁלֹמֹה: אִם אֶשְׁאַל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת הוּא נוֹתֵן לִי, אֶלָּא אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת־הַחָכְמָה – וְהַכֹּל בִּכְלָל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שְׁלֹמֹה, חָכְמָה שָׁאַלְתָּ לְּךָ וְלֹא שָׁאַלְתָּ עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְנֶפֶשׁ אוֹיְבֶיךָ, – חַיֶּיךָ, הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ, וְעַל יְדֵי כֵן עשֶׁר וּנְכָסִים אֶתֶּן לָךְ (שהש"ר א).

קו “וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָאָדָם”³⁰³⁶ – כָּל הַמְּלָכִים יָרְאוּ מִמֶּנּוּ, אֻמּוֹת וּלְשׁוֹנוֹת לוֹ נִשְׁמָעוּ, וּמִסִּים הָיוּ מַעֲלִים לוֹ. דְּגֵי הַיָּם וְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם עִם בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה הָיוּ עוֹלִים וּבָאִים כְּאֶחָד לְבֵית־הַמִּטְבְּחַיִם לִהְיוֹת נִשְׁחָטִים לִסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה. עָשִׁיר וְאַדִּיר וְקוֹנֵה נְכָסִים, כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה לִמְאֹד. פּוֹתֵר מְשָׁלִים וּמַגִּיד סְתָרִים וּמוֹדִיעַ רָזִים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף. אוֹיְבָיו וְשׂוֹנְאָיו נַעֲשׂוּ אוֹהֲבָיו, וְכָל הַמְּלָכִים נִשְׁמְעוּ לוֹ. עָמְדוּ כֻלָּם לִרְאוֹת פָּנָיו וּמִתְאַוִּים לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חָכְמָתוֹ. שְׁמוֹ הָלַךְ בֵּין הַמְּלָכִים וּגְבוּרָתוֹ בֵּין חֲכָמִים. יָשָׁר וְסָר מֵרָעַ, חָכָם וְיוֹדֵעַ רָזֵי שָׁמָיִם. כָּל־שָׂרַי הַמְּדִינוֹת הִקְרִיבוּ בְנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. לוֹ נִתַּן הַמַּפְתֵּחַ הַגָּדוֹל, שֶׁפּוֹתְחִים בּוֹ כָּל־שַׁעֲרֵי חָכְמָה וּבִינַת לֵב. יָדַע וְשָׁמַע שִׂיחַת עוֹפוֹת וּבְהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה. צְבָאִים וְאַיָּלִים רָצִים לְפָנָיו, אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים תּוֹפְשֵׂי נִשְׁקוֹ (תרג"ש).

––––––––

קז יוֹם אֶחָד נִכְנַס אֵצֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אַשְׁמְדַי מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים וְאָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁכָּתוּב עָלֶיךָ “וַיֶּחְכַּם מִכָּל־הָאָדָם”³⁰³⁷? אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: הֵן, כָּךְ הִבְטִיחַנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַי: אִם תִּרְצֶה אֲנִי מַרְאֶה לֵךְ דָּבָר שֶׁלֹּא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ! אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד הוֹשִׁיט אַשְׁמְדַי יָדוֹ לְאֶרֶץ “תֵּבֵל” וְהוֹצִיא מִמֶּנָּה אִישׁ בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינָיִם. נִזְדַּעְזַע שְׁלֹמֹה וְנִבְהַל וְאָמָר: הַכְנִיסוּהוּ לֶחָדֶר.

שָׁלַח וְקָרָא לִבְנָיָהוּ בֶן־יְהוֹיָדָע. אָמַר לוֹ: תֹּאמַר, שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֵּינוּ בְּנֵי אָדָם? אָמַר לוֹ: חַי נַפְשְׁךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם יָדַעְתִּי; אֶלָּא שָׁמַעְתִּי מֵאֲחִיתֹפֶל שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֵּינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶחָד מֵהֶם מַה תֹּאמַר? אָמַר לוֹ: וְהֵיאַךְ אַתָּה יָכוֹל לְהַרְאוֹת מֵעָמְקָהּ שֶׁל אֶרֶץ, שֶׁהִיא מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּבֵין אֶרֶץ לְאֶרֶץ גַּם־כֵּן מַהֲלַךְ תַּ"ק שָׁנָה? מִיָּד שָׁלַח שְׁלֹמֹה וְהֵבִיאוּ לְאוֹתוֹ בֶן אָדָם אֶצְלוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָהוּ בְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע נָפַל עַל פָּנָיו וְאָמָר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיַנִי וְקִיְּמַנִי וְהִגִּיעַנִי לַזְּמַן הַזֶּה!

אָמַר שְׁלֹמֹה לְאוֹתוֹ בֶן אָדָם: בֶּן מִי אָתָּה? – אָמַר לוֹ: מִבְּנֵי אָדָם אֲנִי, מִתּוֹלְדוֹת קָיִן. – בְּאֵיזֶה מָקוֹם מוֹשַׁבְכֶם? – בְּאֶרֶץ “תֵּבֵל”. – יֵשׁ לָכֶם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ? – הֵן. – מֵהֵיכָן זוֹרֵחַ הַשֶּׁמֶשׁ וּלְהֵיכָן הוּא שׁוֹקֵעַ? – זוֹרֵחַ בְּמַעֲרָב וְשׁוֹקֵעַ בְּמִזְרָח. – מַה־מַעֲשֵׂיכֶם? – אָנוּ חוֹרְשִׁים וְקוֹצְרִים וְרוֹעִים צֹאן וּבָקָר. – מִתְפַּלְּלִים אַתֶּם? – הֵן. – מַה הִיא תְּפִלַּתְכֶם? – “מָה־רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְיָ, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ”³⁰³⁸!

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: אִם רְצוֹנְךָ נַחֲזִירְךָ לִמְקוֹמֶךָ. אָמַר לוֹ: עֲשׂוּ טוֹבַתְכֶם וְהַחֲזִירוּנִי לִמְקוֹמִי.

מִיָּד קָרָא הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁמְדַי וְאָמַר לוֹ: לֵךְ וְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ לְעוֹלָם.

כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בֶן־אָדָם כָּךְ – נָשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה שִׁבְעָה בָנִים. שִׁשָּׁה מֵהֶם בִּדְמוּת הָאֵם, וְאֶחָד בִּדְמוּת הָאָב, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינָיִם.

וְאוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה חוֹרֵשׁ וְקוֹצֵר, וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר גָּדוֹל מֵעֲשִׁירֵי עוֹלָם.

לְאַחַר זְמַן מֵת הָאִישׁ הַזֶּה וְהִנִּיחַ יְרֻשָּׁה לְבָנָיו. הִתְחִילוּ הַבָּנִים מְרִיבִים. הַשִּׁשָּׁה אָמָרוּ: אָנוּ שִׁבְעָה לְחַלֵּק מָמוֹן אָבִינוּ. וּבַעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים אָמָר: אָנוּ שְׁמוֹנָה, וְעָלַי לִטּוֹל מִן הַיְּרֻשָּׁה שְׁנֵי חֲלָקִים.

הָלְכוּ כֻלָּם אֵצֶל שְׁלֹמֹה וְאָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ! אָנוּ שִׁבְעָה, וְאָחִינוּ בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים אוֹמֵר, שֶׁאָנוּ שְׁמוֹנָה, וְרוֹצֶה לְחַלֵּק מָמוֹן אָבִינוּ לִשְׁמוֹנָה חֲלָקִים, וְהוּא רוֹצֶה לִטּוֹל שְׁנֵי חֲלָקִים.

מִיָּד קָרָא שְׁלֹמֹה לְסַנְהֶדְרִין וְאָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם אוֹמְרִים בַּדָּבָר הַזֶּה? – שָׁתָקוּ. אָמַר לָהֶם שְׁלֹמֹה: “לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט”³⁰³⁹.

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִכְנַס שְׁלֹמֹה לְהֵיכָל וְעָמַד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּשֶׁנִּגְלֵיתָ לִי בְּגִבְעוֹן וְאָמַרְתָּ לִי: “שְׁאַל מָה אֶתֶּן־לָךְ”³⁰⁴⁰, לֹא שָׁאַלְתִּי מִמְּךָ לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב אֶלָּא חָכְמָה, כְּדֵי לִשְׁפֹּט בְּנֵי אָדָם בְּצֶדֶק, הָאֶר־נָא עֵינֵי לְהוֹצִיא דִּין אֱמֶת. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ חָכְמָה בַּבֹּקֶר.

לַבֹּקֶר שָׁלַח שְׁלֹמֹה וְקִבֵּץ כָּל־הַסַּנְהֶדְרִין וְאָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ לְפָנַי בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים. מִיָּד הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם: רְאוּ, שֶׁאִם יוֹדֵעַ וּמַרְגִישׁ רֹאשׁ זֶה מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה לָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי – אֶחָד הוּא, וְאִם לָאו – הֵם שְׁנָיִם. אָמַר שְׁלֹמֹה: הָבִיאוּ מַיִם חַמִּים! הֵבִיאוּ מַיִם חַמִּים וְזָרְקוּ עַל רֹאשׁ אֶחָד. צָוַח בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אָנוּ מֵתִים, אָנוּ מֵתִים!

כֵּוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת־מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ תָּמְהוּ וְרָעֲדוּ וּפָחֲדוּ כֻלָּם מִמֶּנּוּ (ביהמ"ד ד').

קח מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה וּבְיָדוֹ כַּד שֶׁל חָלָב, פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ, שֶׁהָיָה צוֹעֵק מֵרֹב צָמָא. אָמַר לוֹ הָאִישׁ: מָה אַתָּה צוֹעֵק? אָמַר לוֹ: צָמֵא [אָנִי]. וּמַה בְּיָדֶךָ? – אָמַר לוֹ: חָלָב. אָמַר לוֹ: תֶּן לִי אֶת־הֶחָלָב לִשְׁתּוֹת וְאַרְאֲךָ מָמוֹן [הַרְבֵּה] עַד שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. נָתַן לוֹ וְשָׁתָה.

לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה הַנָּחָשׁ אָמַר לוֹ הָאִישׁ: הַרְאֵנִי הַמָּמוֹן שֶׁאָמַרְתָּ לִי. אָמַר לוֹ: בּוֹא אַחֲרָי. הָלַךְ אַחֲרָיו עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶבֶן גְּדוֹלָה. אָמַר לוֹ: תַּחַת הָאֶבֶן הַזֹּאת [טָמוּן] הַמָּמוֹן. הֵרִים הָאִישׁ הָאֶבֶן וְחָפַר וּמָצָא הַמָּמוֹן. לְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ.

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ? קָפַץ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל³⁰⁴¹ סְבִיב צַוָּארוֹ. אָמַר לוֹ הָאִישׁ: [זוֹ] מַה הִיא? אָמַר לוֹ: אֲנִי מֵמִית אוֹתְךָ עַל שֶׁלָּקַחְתָּ כָּל־מָמוֹנִי. אָמַר לוֹ: בּוֹא עִמִּי לִפְנֵי שְׁלֹמֹה וּבֵית־דִּינוֹ.

הָלְכוּ וּבָאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה – וְעוֹד הַנָּחָשׁ עָלָיו. צָעַק הָאִישׁ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ לַנָּחָשׁ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר הַנָּחָשׁ: אֲנִי רוֹצֶה לְהָרְגוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: “וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב”³⁰⁴². אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: רֵד מֵעַל צַוָּארוֹ, שֶׁאֵין נָכוֹן שֶׁתְּהֵא מֻחְזָק בּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם בְּבֵית־דִּין. יָרַד מֵעַל צַוָּארוֹ לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מֵעַתָּה אֱמֹר דְּבָרֶיךָ.

הִתְחִיל הַנָּחָשׁ לְדַבֵּר וְאָמַר: אֶהֶרְגֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב”³⁰⁴³. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָאִישׁ: וּלְךָ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – “הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ”³⁰⁴⁴…

מִיָּד קָפַץ הָאִישׁ וְרָצַץ מֹחוֹ.

מִכָּאן אָמְרוּ: טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים – רְצוֹץ אֶת־מֹחוֹ (מבוא תנה"ק).

קט “וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה… וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם”³⁰⁴⁵ – מֶה הָיְתָה חָכְמַת מִצְרָיִם? – אַתָּה מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שָׁלַח אֵצֶל פַּרְעֹה נְכֹה. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי אֻמָּנִים בְּשָׂכָר, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ? כִּנֵּס כָּל אַצְטְרוֹלוֹגִין³⁰⁴⁶ שֶׁלּוֹ וְאָמַר לָהֶם: צְפוּ וּרְאוּ בְנֵי אָדָם שֶׁעֲתִידִים לָמוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה מִן הָאֻמָּנִים הָאֵלּוּ וְאֶשְׁלָחֵם אֶצְלוֹ. כֵּוָן שֶׁבָּאוּ אֵצֶל שְׁלֹמֹה צָפָה בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהֵם עֲתִידִים לָמוּת בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, נָתַן לָהֶם תַּכְרִיכֵיהֶם וּשְׁלָחָם. וְשָׁלַח לוֹ כְתָב וְאָמַר: לֹא הָיוּ לְךָ תַּכְרִיכִים לִקָבּוֹר אֶת־מֵתֶיךָ, הֲרֵי לְךָ הֵם וְתַכְרִיכֵיהֶם (במ“ר י”ט; פסיק“ר י”ד).

קי “וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת־פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַיִּקַּח אֶת־בַּת־פַּרְעֹה”³⁰⁴⁷ – אָמָרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת־בַּת פַּרְעֹה יָרַד גַּבְרִיאֵל וְנָעַץ³⁰⁴⁸ קָנֶה בַּיָּם וְהֶעֱלָה שִׂרְטוֹן³⁰⁴⁹ – וְעָלָיו נִבְנָה כֶרֶךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי³⁰⁵⁰ (שבת נו:; ספרי עקב).

כז. בִּנְיַן שְׁלֹמֹה

קיא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שָׁמִיר³⁰⁵¹ – שֶׁבּוֹ בָנָה שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה”³⁰⁵² – הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם³⁰⁵³, דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: וְכִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: “כָּל־אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדּוֹת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה”³⁰⁵⁴! אִם־כֵּן מַה־תַּלְמוּד־לוֹמַר: “לֹא־נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ”³⁰⁵⁵? שֶׁהָיָה מְתַקְּנָן מִבַּחוּץ³⁰⁵⁶ וּמַכְנִיסָן מִבִּפְנִים. אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה בְּאַבְנֵי מִקְדָּשׁ וְדִבְרֵי רַ' נְחֶמְיָה – בְּאַבְנֵי בֵיתוֹ. וּלְרַבִּי נְחֶמְיָה – “שָׁמִיר” לָמָּה לִי? – לְאַבְנֵי אֵפוֹד, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ: אֲבָנִים הַלָּלוּ אֵין כּוֹתְבִין עֲלֵיהֶן בִּדְיוֹ, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “פִּתּוּחֵי חֹתָם”³⁰⁵⁷, וְאֵין מְסָרְטִין³⁰⁵⁸ עֲלֵיהֶן בְּאִזְמֵל³⁰⁵⁹, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּמִלּוּאֹתָם”³⁰⁶⁰; אֶלָּא כוֹתְבִין עֲלֵיהֶן בִּדְיוֹ וּמַרְאֶה לָהֶן שָׁמִיר מִבַּחוּץ וְהֵן נִבְקָעוֹת מֵאֲלֵיהֶן, כִּתְאֵנָה זוֹ שֶׁנִּבְקַעַת בִּימוֹת הַחַמָּה וְאֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם, וּכְבִקְעָה זוֹ שֶׁנִּבְקַעַת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵינָהּ חֲסֵרָה כְּלוּם.

שָׁמִיר זֶה – בְּרִיָּתוֹ כִּשְׂעוֹרָה, וּמִשֵּׁשֶׁת יְמֵי־בְרֵאשִׁית נִבְרָא, וְאֵין כָּל־דָּבָר קָשֶׁה יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּפָנָיו. בַּמֶה מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ? כּוֹרְכִין³⁰⁶¹ אוֹתוֹ בִּסְפוֹגִים³⁰⁶² שֶׁל צֶמֶר וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ בְּאִיטָנִי שֶׁל אֲבָר³⁰⁶³ מְלֵאָה סֻבֵּי שְׂעוֹרִים³⁰⁶⁴.

וּמִי הֵבִיא אֶת־הַשָּׁמִיר לִשְׁלֹמֹה? – הַנֶּשֶׁר הֱבִיאוֹ מִגֵּן־עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְדַבֵּר עַל־הַבְּהֵמָה וְעַל־הָעוֹף”³⁰⁶⁵. אָמַר לָהֶם: הֵיכָן הַשָּׁמִיר קָבוּעַ³⁰⁶⁶? הָלַךְ הַנֶּשֶׁר וַהֱבִיאוֹ (סוטה מ“ה:; ע”י; ילק“ש עפ”י שו"ט).

קיב הַבַּרְזֶל נִבְרָא לְקַצֵּר יָמָיו שֶׁל אָדָם וְהַמִּזְבֵּחַ נִבְרָא לְהַאֲרִיךְ יָמָיו שֶׁל אָדָם – אֵינוֹ בְדִין³⁰⁶⁷ שֶׁיּוּנַף הַמְּקַצֵּר עַל הַמַּאֲרִיךְ (מדות ג', ד).

קיג “וַיַּעֲשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים”³⁰⁶⁸ – אָמַר רַ' אָבִין הַלֵּוִי: אַתָּה מוֹצֵא מִי שֶׁבַּקַּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ חַלּוֹנוֹת עוֹשֶׂה אוֹתָן רְחָבוֹת מִבִּפְנִים וְצָרוֹת מִבַּחוּץ, לָמָּה? שֶׁיִּהְיוּ שֹׁאֲבוֹת אוֹר; אֲבָל חַלּוֹנוֹת שֶׁל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וְצָרוֹת מִבִּפְנִים. לָמָּה? שֶׁיְהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לָעוֹלָם (תנח' בהעלותך; ילק"ש מלכים א' ו').

קיד “וַתִּשְׁלַם כָּל־הַמְּלָאכָה”³⁰⁶⁹ – וַתְּהִי שָׁלוֹם; מְלַמֵּד, שֶׁכָּל־הָאֻמָּנִים שֶׁהָיוּ בוֹנִים בּוֹ – לֹא מֵת אֶחָד מֵהֶם וְלֹא חָלָה אֶחָד מֵהֶם, וְלֹא נִשְׁבְּרָה מַגְרוֹפִית³⁰⁷⁰ וְלֹא קַרְדֹּם, וְלֹא נִפְסַק אֶחָד מִכְּלֵי הַמְּלָאכָה (פסיק“ר ו'; ילק”ש מלכים א' ז').

קטו כְּשֶׁבְּנָהּ שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס אָרוֹן לְבֵית קֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים, דָּבְקוּ שְׁעָרִים זֶה בָזֶה. אָמַר שְׁלֹמֹה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת³⁰⁷¹ וְלֹא נַעֲנָה.. פָּתַח וְאָמַר: “שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד”³⁰⁷² – רָצוּ אַחֲרָיו לְבָלְעוֹ, אָמָרוּ: “מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד?”³⁰⁷³ אָמַר לָהֶם: “יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר”³⁰⁷⁴! חָזַר וְאָמָר: “שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד”. – “מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד”? – “יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה”³⁰⁷⁵ – וְלֹא נַעֲנָה; כֵּוָן שֶׁאָמָר: “יְיָ אֱלֹהִים, אַל־תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ”³⁰⁷⁶ – מִיָּד נַעֲנָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶהְפְכוּ פְּנֵי כָל־שׂוֹנְאַי דָוִד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה³⁰⁷⁷ וְיָדְעוּ כָל־הָעָם וְכָל־יִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל אוֹתוֹ עָוֹן³⁰⁷⁸ (שבת ל.).

קטז “וַיִּבֶן אֶת־בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן”³⁰⁷⁹ – אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נָטַע בּוֹ כָּל־מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב. וְהָיוּ מוֹצִיאִים פֵּרוֹתֵיהֶם בִּזְמַנָּם, וּכְשֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶם נוֹשְׁרִים³⁰⁸⁰, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ”³⁰⁸¹ – וּמֵהֶם הָיְתָה פַרְנָסָה לִכְהֻנָּה. וְכֵוָן שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לְהֵיכָל – יָבְשׁוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל”³⁰⁸². וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲזִירָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן־לָהּ”³⁰⁸³ (יומא כא:).

קיז אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁהִשְׁלִים שְׁלֹמֹה מְלֶאכֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נָשָׂא בִתְיָה בַּת פַּרְעֹה, וְהָיוּ שָׁם צָהֳלַת שִׂמְחַת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְצָהֳלַת בַּת־פַּרְעֹה, וְעָלְתָה צָהֳלַת שִׂמְחַת בַּת פַּרְעֹה מִצָּהֳלַת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה בְמַחֲשָׁבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב אֶת־יְרוּשָׁלָיִם, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי הָיְתָה לִי הָעִיר הַזֹּאת”³⁰⁸⁴. אָמַר רַ' הִלֵּל בַּר הֵילֵנִי: כָּזֶה שֶׁעוֹבֵר בַּמָּקוֹם הַמְטֻנָּף וְעוֹקֵם חָטְמוֹ.

אָמַר רַב חוֹנְיָא: שְׁמוֹנִים מִינֵי רִקּוּדִין רָקְדָה בַת פַּרְעֹה בְּאוֹתוֹ הַלָּיְלָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר הִכְנִיסָה לוֹ בַּת פַּרְעֹה וְהָיְתָה מְצַוָּה לְזַמֵּר לְפָנָיו בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ: כָּךְ מְזַמְּרִין לִפְנֵי עֲבוֹדָה־זָרָה פְלוֹנִית וְכָךְ מְזַמְּרִין לִפְנֵי עֲבוֹדָה־זָרָה פְלוֹנִית.

מֶה עָשְׂתָה בַת פַּרְעֹה? כְּמִין פָּרֹכֶת שָׁטְחָה לוֹ לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ וְקָבְעָה בָּהּ כָּל־מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, שֶׁהָיוּ מַבְהִיקוֹת כְּעֵין כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה רוֹצֶה לַעֲמוֹד הָיָה רוֹאֶה אוֹתָם הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת וְהָיָה יָשֵׁן לוֹ עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת.

אָמַר רַ' לֵוִי: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְקָרֵב תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל עֲצֵבִים, שֶׁהָיָה יוֹם חֲנֻכַּת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה יָשֵׁן וּמַפְתְּחוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נְתוּנִים תַּחַת רֹאשׁוֹ, וְהָיוּ מִתְיָרְאִים לַהֲקִיצוֹ³⁰⁸⁵ מִפְּנֵי אֵימַת הַמַּלְכוּת. הָלְכוּ וְהוֹדִיעוּ לְבַת־שֶׁבַע אִמּוֹ, נִכְנְסָה הִיא וֶהֱקִיצַתּוּ וְהוֹכִיחַתּוּ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מַשָּׂא אֲשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ”³⁰⁸⁶. נָטְלָה קוֹרְדִיקוֹן³⁰⁸⁷ שֶׁלָּהּ וְהָיְתָה מְסַטַּרְתּוֹ³⁰⁸⁸ לְכָאן וּלְכָאן וְאָמְרָה לוֹ: “מַה־בְּרִי וּמַה־בַּר־בִּטְנִי”³⁰⁸⁹.

“מַשָּׂא אֲשֶׁר־יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ”³⁰⁹⁰ – אָמַר רַ' יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: מְלַמֵּד שֶׁכְּפָאַתּוּ³⁰⁹¹ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד וְאָמְרָה לוֹ: “מַה־ בְּרִי וּמַה־בַּר־בִּטְנִי וּמֶה בַּר־נְדָרָי”³⁰⁹², – “מַה־בְּרִי” – הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךְ יְרֵא שָׁמַיִם הָיָה; עַכְשָׁו יֹאמְרוּ: אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ: “וּמֶה בַּר־נְדָרָי” – כָּל הַנָּשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ הָיוּ נוֹדְרוֹת וְאוֹמְרוֹת: “יְהֵא לָנוּ בֵּן הָגוּן לְמַלְכוּת”, וַאֲנִי נָדַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: “יְהֵא לִי בֵּן זָרִיז וּמְמֻלָּח³⁰⁹³ בְּתוֹרָה וְהָגוּן לִנְבִיאוּת”; “אַל לַמְּלָכִים לְמוֹאֵל”³⁰⁹⁴ – מַה־לְּךָ אֵצֶל מְלָכִים שֶׁאוֹמְרִים לָמָּה לָנוּ אֵל? “אַל לַמְּלָכִים שְׁתוֹ־יָיִן”³⁰⁹⁵ – מַה לְּךָ אֵצֶל מְלָכִים שֶׁשּׁוֹתִים יַיִן וּמִשְׁתַּכְּרִים וְעוֹשִׂים כָּל מִינֵי זִמָּה; “וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכֶר”³⁰⁹⁶ – מִי שֶׁכָּל רָזֵי עוֹלָם גְּלוּיִם לוֹ יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר! יֵשׁ אוֹמְרִים: מִי שֶׁכָּל רוֹזְנֵי עוֹלָם מַשְׁכִּימִין לְפִתְחוֹ יִשְׁתֶּה יָיִן! אָמַר רַ' יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁחָזַר שְׁלֹמֹה וְהוֹדָה לְאִמּוֹ? שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ וְלֹא־בִינַת אָדָם לִי”³⁰⁹⁷. "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ – מִנֹּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה”³⁰⁹⁸, “וְלֹא־בִינַת אָדָם לִי” – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן (סנה' ע:; ויק“ר יב; במ”ר י; מד' משלי לא).

כח. כִּסֵּא שְׁלֹמֹה

קיח “וַיַּעֲשֹׁ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא־שֵׁן גָּדוֹל”³⁰⁹⁹ – מְחֻפֶּה הָיָה הַכִּסֵּא זְהַב אוֹפִיר וּקְבוּעוֹת בּוֹ אַבְנֵי שֹׁהַם, לֶשֶׁם וּפִטְדָּה, זְמָרַגְדִּים³¹⁰⁰ וְכַדְכֻּדִּים וְכָל־מִינֵי אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיוֹת, לְבָנוֹת, יְרַקְרַקּוֹת וַאֲדַמְדַּמּוֹת, לֹא נַעֲשָׂה כַמֹהוּ לְכָל־מֶלֶךְ, וְאֵין כָּל־מַלְכוּת יְכוֹלָה לְהַתְקִין כִּסֵּא דּוֹמֶה לוֹ. וְזֶה מַעֲשֵׂה הַכִּסֵּא: עוֹמְדִים עָלָיו שְׁנֵים־עָשָׂר אֲרָיוֹת שֶׁל זָהָב וּכְּנְגְדָם שְׁנֵים־עָשָׂר נְשָׁרִים שֶׁל זָהָב, אַרְיֵה כְּנֶגֶד נֶשֶׁר וְנֶשֶׁר כְּנֶגֶד אַרְיֵה, מְכֻוָּנִים³¹⁰¹ אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ. יַד יָמִין שֶׁל אֲרִי זָהָב כְּנֶגֶד גַּף³¹⁰² שְׂמֹאל שֶׁל נֶשֶׁר זָהָב וְגַף יָמִין שֶׁל נֶשֶׁר כְּנֶגֶד יָד שְׂמֹאל שֶׁל אַרְיֵה. מִנְיַן הָאֲרָיוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם וּמִנְיַן הַנְּשָׁרִים שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם³¹⁰³. וְרֹאשׁ עָגֹל הָיָה לַכִּסֵּא לְמַעְלָה בִּמְקוֹם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. וְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת הָיוּ לַכִּסֵּא. עַל מַעֲלָה רִאשׁוֹנָה רוֹבֵץ אֲרִי שֶׁל זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ רוֹבֵץ שׁוֹר שֶׁל זָהָב. עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה רוֹבֵץ זְאֵב שֶׁל זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ טָלֶה שֶׁל זָהָב. עַל מַעֲלָה שְׁלִישִׁית רוֹבֵץ נָמֵר שֶׁל זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ גְּדִי שֶׁל זָהָב. עַל מַעֲלָה רְבִיעִית דֹּב שֶׁל זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ צְבִי שֶׁל זָהָב. עַל מַעֲלָה חֲמִישִׁית נֶשֶׁר שֶׁל זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ יוֹנָה שֶׁל זָהָב. עַל מַעֲלָה שִׁשִּׁית נֵץ שֶׁל זָהָב וּכְנֶגְדּוֹ צִפּוֹר שֶׁל זָהָב. וְעַל רֹאשׁ הַכִּסֵּא עוֹמֶדֶת יוֹנָה שֶׁל זָהָב וְאוֹחֶזֶת נֵץ שֶׁל זָהָב בְּיָדָהּ. וּלְמַעְלָה מֵרֹאשׁ הַכִּסֵּא עוֹמֶדֶת מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב עֲרוּכָה בְּכָל־מַעַרְכוֹתֶיהָ: בְּנֵרוֹתֶיהָ, בְּכַפְתֹּרֶיהָ, בְּמַלְקָחֶיהָ, בְּמַחְתּוֹתֶיהָ, בִּגְבִיעֶיהָ וּבִפְרָחֶיהָ. וְשִׁבְעָה קְנֵי זָהָב יוֹצְאִים מִצַּד אֶחָד שֶׁל הַמְּנוֹרָה וּמְצֻיָּרִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעָה אֲבוֹת הָעוֹלָם, וְאֵלּוּ שְׁמוֹתָם: אָדָם הָרִאשׁוֹן, נֹחַ, שֵׁם הַגָּדוֹל, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וְאִיּוֹב בֵּינֵיהֶם; וְשִׁבְעָה קְנֵי זָהָב יוֹצְאִים מִצַּד שֵׁנִי שֶׁל מְנוֹרָה וּמְצֻיָּרִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעָה חֲסִידִי עוֹלָם, וְאֵלּוּ שְׁמוֹתָם: לֵוִי, קְהָת, עַמְרָם, משֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶלְדָּד וּמֵידָד, וְחוּר בֵּינֵיהֶם. וּבְרֹאשׁ הַמְּנוֹרָה קָבוּעַ כַּד שֶׁל זָהָב מָלֵא שֶׁמֶן זַיִת זַךְ שֶׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנּוּ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ. וְתַחְתָּיו קָבוּעַ אַגָּן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב מָלֵא שֶׁמֶן זַיִת זַךְ, שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ שֶׁמֶן לְנֵרוֹת הַמְּנוֹרָה, וּמְצֻיָּר עָלָיו עֵלִי. וּשְׁתֵּי שִׁבֳּלֵי זָהָב יוֹצְאוֹת מִן הָאַגָּן הַגָּדוֹל וּמְצֻיָּרִים עֲלֵיהֶן שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי: חָפְנִי וּפִינְחָס. וּמִתּוֹךְ שִׁבֳּלֵי הַזָּהָב יוֹצְאִים שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת זָהָב, שֶׁמְצֻיָּרִים עֲלֵיהֶם שְׁנֵי בְנֵי אַהֲרֹן: נָדָב וַאֲבִיהוּא. וּשְׁתֵּי קַתֶּדְרָאוֹת³¹⁰⁴ שֶׁל זָהָב הָיוּ מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכִּסֵּא, אַחַת לְכֹהֵן גָּדוֹל וְאַחַת לִסְגַן הַכֹּהֲנִים, וְשִׁבְעִים קַתֶּדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב מַקִּיפוֹת לַכִּסֵּא, שֶׁעֲלֵיהֶן יוֹשְׁבִים שִׁבְעִים זְקֵנִים סַנְהֶדְרֵי יִשְׂרָאֵל, וְדָנִים דִּין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּשְׁתֵּי בְנוֹת־יָם³¹⁰⁵ יוֹשְׁבוֹת לִשְׁתֵּי אָזְנֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יִזְדַּעֲזֵעַ. וְעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע גְּפָנִים שֶׁל זָהָב עוֹמְדוֹת מִשְׁנִי צִדֵּי הַכִּסֵּא וּמְצִלּוֹת³¹⁰⁶ עַל הַמֶּלֶךְ. וְאִילָנֵי תְמָרִים מַקִּיפִים לַכִּסֵּא, מְכֻסִּים בִּגְדֵי שֵׁשׁ לָבָן וְכָל־מִינֵי דְמוּת צֶבַע, תְּלוּיִם בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן. הָיוּ קוֹלְעִים אוֹתָם וְהָרוּחַ נִכְנַס בָּהֶם וְהָיוּ מְכַסִּים עַל כָּל הַכִּסֵּא וּסְבִיבֵי הַכִּסֵּא מֵאָה אַמָּה, וְנִרְאִין כְּמַרְאֵה הַבָּזָק וּכְמַרְאֵה בָרָק וְלַפִּידֵי אֵשׁ וּכְמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, וּפַעֲמוֹנֵי זָהָב קְשׁוּרִים בִּשְׂפָתָם וְהָרוּחַ נִכְנָס בָּהֶם וְהֵם מְצַלְצְלִים. וְעַל רָאשֵׁי הָאִילָנוֹת טַוָּסִים³¹⁰⁷ שֶׁל שֵׁן מְכֻוָּנִים כְּנֶגֶד גַפֵּי נְשָׁרִים. וּשְׁנֵי אֲרָיוֹת שֶׁל זָהָב חֲלוּלִים מְלֵאִים מִינֵי בְשָׂמִים הָיוּ עוֹמְדִים שָׁם וְזוֹלְפִים³¹⁰⁸ בְּשָׂמִים בַּעֲלִיָּתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה.

וּכְשֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עוֹלֶה לַכִּסֵּא הָיָה נוֹתֵן רַגְלוֹ עַל מַעֲלָה רִאשׁוֹנָה – חוֹזֵר גַּלְגַּל שֶׁל מַנְגָּנוֹן³¹⁰⁹, אֲרִי פּוֹשֵׁט יָדוֹ מִיָּמִין וְהַשּׁוֹר פּוֹשֵׁט יָדוֹ מִשְּׂמֹאל, וְהַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עֲלֵיהֶם וְעוֹלֶה. כָּךְ הָיָה עוֹשֶׂה עַל כָּל מַעֲלָה וּמַעֲלָה. וּכְשֶׁהָיָה עוֹלֶה לְרֹאשׁ הַכִּסֵּא יָרְדוּ נְשָׁרִים וְתָפְשׂוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ וְהוֹשִׁיבוּהוּ עַל מוֹשָׁבוֹ. וְתַנִּין שֶׁל כֶּסֶף הָיָה שָׁם בְּמוּכָנִי³¹¹⁰. וּכְשֶׁיָּשַׁב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָיָה חוֹזֵר הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל וְנוֹטֵל כֶּתֶר מַלְכוּת וְנוֹתְנוֹ בְרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה הַתַּנִּין הַגָּדוֹל פּוֹקֵעַ³¹¹¹ בְּמַנְגָּנוֹן, וְהָיוּ אֲרָיוֹת וּנְשָׁרִים עוֹלִים וּמְסַכְּכִים עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ. וְיוֹנָה שֶׁל זָהָב הָיְתָה יוֹרֶדֶת מִן הָעַמּוּד וּפוֹתַחַת הָאָרוֹן וְלוֹקַחַת סֵפֶר־תּוֹרָה וְנוֹתֶנֶת לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו”³¹¹². וּכְשֶׁבָּאוּ הַכֹּהֵן־גָּדוֹל וְהַזְּקֵנִים הָיוּ שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ וְיוֹשְׁבִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ וְדָנִים עִמּוֹ הַדִּין. וּכְשֶׁהָיוּ נִכְנָסִים עֵדֵי שֶׁקֶר לִפְנֵי שְׁלֹמֹה הָיוּ הַמַּנְגְּנָאוֹת פּוֹקְעִים, גַּלְגַּלִים חוֹזְרִים, שְׁוָרִים גּוֹעִים, אֲרָיוֹת נוֹהֲמִים, זְאֵבִים שׁוֹקְקִים, טְלָאִים פּוֹעִים, נְמֵרִים שׁוֹאֲגִים, גְּדָיִים בּוֹכִים, דֻּבִּים הוֹמִים, צְבָאִים עוֹרְגִים, נִצִים צוֹרְחִים, צִפֳּרִים מְצַפְצְפִין, נְשָׁרִים פּוֹרְחִים וְטַוָּסִים רָצִים. וְלָמָּה? לַחֲטוֹף לִבָּם³¹¹³ שֶׁל עֵדִים, שֶׁלֹּא יָעִידוּ עֵדוּת שֶׁקֶר. וְהָיוּ הָעֵדִים אוֹמְרִים בְּלִבָּם: נָעִיד עֵדוּת אֱמֶת, שֶׁאִם לֹא – בִּשְׁבִילֵנוּ יֵעָקֵר הָעוֹלָם.

וּפַרְעֹה־נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שָׁבָה אֶת־הַכִּסֵּא מִירוּשָׁלַיִם וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרַיִם וּבִקַּשׁ לַעֲלוֹת וְלֵישֵׁב עָלָיו, פָּשַׁט הָאֲרִי אֶת־רַגְלוֹ הַיְּמָנִית וְהִכָּה אוֹתוֹ עַל יְרֵכוֹ – וְהָיָה צוֹלֵעַ עַד יוֹם מוֹתוֹ; לְפִיכָךְ נִקְרָא פַּרְעֹה־נְכֹה. וּכְשֶׁהֶחְרִיב נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע אֶת־יְרוּשָׁלַיִם וּבָא לִכְבּוֹשׁ אֶת־מִצְרַיִם, מָצָא הַכִּסֵּא שָׁם וּנְטָלוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְבָבֶל לֵישֵׁב שָׁם עָלָיו – פָּשַׁט אֶת־רַגְלוֹ עַל מַעֲלָה רִאשׁוֹנָה וְהִכִּישׁוֹ³¹¹⁴ אֲרִי וְנָפָל. וּכְשֶׁמָּלַךְ דָּרְיָוֶשׁ וְהֶחֱרִיב אֶת־בָּבֶל נָטַל אֶת־הַכִּסֵּא וֶהֱבִיאוֹ לְמָדַי וְלֹא יָשַׁב אָדָם עָלָיו, וּכְשֶׁמָּלַךְ אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן שָׁבָה אֶת־הַכִּסֵּא וְהוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְמִצְרָיִם. וּכְשֶׁבָּא אֲנִיפוֹנֵיס³¹¹⁵ בֶּן אַנְטְיוֹכוֹס וְהֶחֱרִיב אֶת מִצְרַיִם, שָׁבָה אֶת־הַכִּסֵּא וֶהֱבִיאוֹ בִסְפִינָה, נִשְׁמְטָה רֶגֶל הַכִּסֵּא בְּשַׁלְשֶׁלֶת זָהָב, וְהֵבִיא כָּל אֻמָּנִים וְחָרָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם לְתַקֵּן אֶת־הָרֶגֶל שֶׁל הַכִּסֵּא וְלֹא יָכְלוּ לְתַקְּנוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה (אב“ג; פנ”א; תרג“ש; ביהמ”ד ח"ה).

כט. שְׁלֹמֹה וּמַלְכַּת שְׁבָא

קיט כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּיַּיִן שָׁלַח וְזִמֵּן כָּל־מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב הַקְּרוֹבִים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהוֹשִׁיבָם בְּהֵיכָל הַמֶּלֶךְ. אַחַר כָּךְ צִוָּה לִטּוֹל נְבָלִים וּמְצִלְתַּיִם, תֻּפִּים וְכִנּוֹרוֹת, שֶׁהָיָה מְנַגֵּן בָּהֶם דָּוִד אָבִיו, וּלְנַגֵּן לְפָנָיו. עוֹד צִוָּה לְהָבִיא לְפָנָיו עוֹף הַשָּׁמַיִם וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה וְאֶת־הַשֵּׁדִים וְאֶת־הָרוּחוֹת וְאֶת־הַלִּילִין³¹¹⁶ לְרַקֵּד לְפָנָיו, כְּדֵי לְהַרְאוֹת גְּדֻלָּתוֹ לְכָל הַמְּלָכִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו. וְסוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ קוֹרְאִים אוֹתָם בִּשְׁמוֹתָם וְכֻלָּם מִתְכַּנְּסִים וּבָאִים אֶצְלוֹ מֵאֲלֵיהֶם, לֹא כְּפוּתִים³¹¹⁷ וְלֹא אֲסוּרִים וּבְאֵין אָדָם נוֹהֵג בָּהֶם.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְבַּקֵּשׁ תַּרְנְגוֹל־הַבָּר³¹¹⁸ בֵּין הָעוֹפוֹת וְלֹא נִמְצָא. וְצַוֵּה הַמֶּלֶךְ לַהֲבִיאוֹ בְּכַעַס וּבִקֵּשׁ לְיַסְּרוֹ. עָנָה תַּרְנְגוֹל־הַבָּר וְאָמַר לוֹ: שְׁמַע, אֲדוֹנִי מֶלֶךְ הָאָרֶץ, וְיָבֹאוּ דְּבָרַי בְּאָזְנֶיךָ. זֶה שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁנָּתַתִּי עֵצָה בְּלִבִּי וְנִמְלַכְתִּי³¹¹⁹ עִם נַפְשִׁי, לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי, וְאָמָרְתִּי: אָשׁוּט בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ וְאֶרְאֶה אִם יֵשׁ מְדִינָה אוֹ מֶמְשָׁלָה, שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמַעַת לַאדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הִסְתַּכַּלְתִּי וְרָאִיתִי מְדִינָה אַחַת, עִיר קִיטוֹר שְׁמָהּ, בְּאֶרֶץ מִזְרָח. עֲפָרָהּ יָקָר מִזָּהָב וְכַסְפָהּ בַּחוּצוֹת כְּזֶבֶל, וְאִילָנוֹת מִבְּרֵאשִׁית שָׁם נְטוּעִים. וּמִגַּן־עֵדֶן הֵם שׁוֹתִים מָיִם. יֶשׁ שָׁם חֲיָלוֹת הַרְבֵּה וַעֲטָרוֹת בְּרָאשֵׁיהֶם. לַעֲמֹד בְּמִלְחָמָה אֵינָם יוֹדְעִים, לִדְרֹךְ בַּקֶּשֶׁת אֵינָם יְכוֹלִים. אַף רָאִיתִי אִשָּׁה אַחַת מוֹשֶׁלֶת בְּכֻלָּם וּשְׁמָהּ מַלְכַּת־שְׁבָא. וּבְכֵן אִם טוֹב הַדָּבָר לִפְנֵי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֶאֱזֹר כַּגֶּבֶר חֲלָצַי וְאֵלֵךְ לְ“עִיר קִיטוֹר”, לִמְדִינַת שְׁבָא, מַלְכֵיהֶם אֶאֱסֹר בְּזִקִּים וּמוֹשְׁלֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל וְאָבִיא אוֹתָם אֶל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. הַדָּבָר טוֹב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְסוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ נִקְרְאוּ, וְכָתְבוּ אִגֶּרֶת וְקָשְׁרוּ אוֹתָהּ בְּכַנְפֵי תַּרְנְגוֹל־הַבָּר; קָם תַּרְנְגוֹל־הַבָּר וְעָלָה לִשְׁמֵי־מָרוֹם וְנִצְנַף צְנֵפָה וְהָיָה נוֹצֵחַ וּפוֹרֵחַ בֵּין הָעוֹפוֹת, וְעָפוּ אַחֲרָיו וְהָלְכוּ לְעִיר קִיטוֹר, לִמְדִינַת שְׁבָא.

לְעֵת הַבֹּקֶר יָצְאָה מַלְכַּת שְׁבָא לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַשֶּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הֶחֱשִׁיכוּ הָעוֹפוֹת אֶת־הַשֶּׁמֶשׁ. שָׁלְחָה הַמַּלְכָּה יָדָהּ בִּבְגָדֶיהָ וְקָרְעָה אוֹתָם, וְהָיְתָה תְמֵהָה וּמִשְׁתּוֹמֶמֶת. יָרַד אֵלֶיהָ תַּרְנְגֹל־הַבָּר, רָאֲתָה וְהִנֵּה אִגֶּרֶת קְשׁוּרָה בִכְנָפָיו, הִתִּירַתָּה וְקָרְאָה אוֹתָהּ, וְכֵן הָיָה כָּתוּב בָּהּ: “מִמֶּנִּי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ – שָׁלוֹם לָךְ, שְׁלוֹם לְשָׂרָיִךְ! הֲלֹא יָדַעַתְּ שֶׁהִמְלִיכַנִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל חַיּוֹת הַשָּׂדֶה וְעַל עוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַל שֵׁדִים וְעַל רוּחוֹת וְלִילִין, וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, דָּרוֹם וְצָפוֹן בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי. עַתָּה אִם תֹּאבוּ וְתָבֹאוּ וְתִשְׁאֲלוּ בִשְׁלוֹמִי, אֶעֱשֶׂה לָּךְ כָּבוֹד גְּדוֹל מִכָּל־הַמְּלָכִים הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָי; וְאִם לֹא תֹאבוּ וְלֹא תָבֹאוּ וְלֹא תִשְׁאֲלוּ בִשְׁלוֹמִי, אֶשְׁלַח עֲלֵיכֶם מְלָכִים וְלִגְיוֹנוֹת³¹²⁰ וּפָרָשִׁים. וְאִם תֹּאמְרוּ: מִי הֵם הַמְּלָכִים וְהַלִּגְיוֹנוֹת וְהַפָּרָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה? חַיּוֹת הַשָּׂדֶה הֵם הַמְּלָכִים, עוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם הֵם הַפָּרָשִׁים, וְהָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים וְהַלִּילִין הֵם הַלִּגְיוֹנוֹת, שֶׁיְחַנְּקוּ אֶתְכֶם עַל מִטּוֹתֵיכֶם בְּתוֹךְ בָּתֵּיכֶם, וְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה יַהַרְגוּ אֶתְכֶם בַּשָּׂדֶה, וְעוֹפוֹת הַשָּׁמַיִם יֹאכְלוּ אֶת בְּשַׂרְכֶם מֵעֲלֵיכֶם”.

וּכְשֶׁשָּׁמְעָה מַלְכַּת־שְׁבָא אֶת־דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת, שָׁלְחָה יָדָהּ שֵׁנִית בִּבְגָדֶיהָ וְקָרְעָה אוֹתָם. שָׁלְחָה וְקָרְאָה לַזְּקֵנִים וְלַשָּׂרִים וְאָמְרָה לָהֶם: לֹא יְדַעְתֶּם, מַה שָּׁלַח לִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה? עָנוּ וְאָמְרוּ לָהּ: “אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶת־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְאֶת־מַלְכוּתוֹ אֵין אָנוּ מְכַבְּדִים”. וְהִיא לֹא בָטְחָה בָהֶם וְלֹא שָׁמְעָה לְדִבְרֵיהֶם שָׁלְחָה וְקָרְאָה לְכָל סַפָּנֵי הַיָּם³¹²¹ וְהִטְעִינָה אוֹתָם בְּרוֹשִׁים וּמַרְגָּלִיוֹת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת. וְשָׁלְחָה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים נְעָרִים וּנְעָרוֹת, כֻּלָּם בְּנֵי שָׁנָה אַחַת, בְּנֵי חֹדֶשׁ אֶחָד, בְּנֵי יוֹם אֶחָד וּבְנֵי שָׁעָה אֶחָת. כֻּלָּם בְּנֵי קוֹמָה אַחַת וּבְנֵי קֶצֶב אֶחָד וְכֻלָּם מְלֻבָּשִׁים לְבוּשֵׁי אַרְגָּמָן. וְכָתְבָה אִגֶּרֶת וְשָׁלְחָה בִידֵיהֶם לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: “מֵעִיר קִיטוֹר לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַהֲלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים; וְעַתָּה שְׁאֵלָתִי וּבַקָּשָׁתִי, אָבֹא אֵלֶיךָ מִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁנִים”.

מִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁנִים בָּאָה מַלְכַּת שְׁבָא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה. וּכְשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁבָּאָה מַלְכַּת־שְׁבָא, הוֹצִיא אֵלֶיהָ אֶת־בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, הַדּוֹמֶה לְאַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר, שֶׁיּוֹצֵאת לְעֵת־הַבֹּקֶר, וְדוֹמֶה לְכוֹכַב־נֹגַהּ שֶׁמֵּאִיר וְעוֹמֵד בֵּין כּוֹכָבִים, וְדוֹמֶה לְשׁוֹשַׁנָּה שֶׁעוֹמֶדֶת עַל פַּלְגֵי מָיִם. וּכְשֶׁרָאֲתָה מַלְכַּת־שְׁבָא אֶת־בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, יָרְדָה מִמֶּרְכַּבְתָּהּ. עָנָה בְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְאָמַר לָהּ: “לָמָּה יָרַדְתְּ מִמֶּרְכַּבְתֵּךְ?” הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה לוֹ: “לֹא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָתָּה?” עָנָה וְאָמַר לָהּ: “לֹא הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֲנִי, אֶלָּא אֶחָד מִן הַמְּשָׁרְתִים הָעוֹמְדִים לְפָנָיו”. וּמִיָּד הֶחֱזִירָה פָנֶיהָ לַאֲחוֹרֶיהָ וּמָשְׁלָה מָשָׁל לְשָׂרֶיהָ: “אִם לֹא רְאִיתֶם אֶת־הָאֲרִי, בֹּאוּ וּרְאוּ אֶת־רִבְצוֹ; וְאִם לֹא רְאִיתֶם אֶת־הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֹּאוּ וּרְאוּ אֶת־יָפְיוֹ שֶׁל הָאִישׁ הָעוֹמֵד לְפָנָיו”.

הֵבִיא אוֹתָהּ בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וּכְשֶׁשָּׁמַע הַמֶּלֶךְ שֶׁבָּאָה אֵלָיו קָם וְהָלַךְ וְיָשַׁב בְּבַיִת שֶׁל זְכוּכִית. וּכְשֶׁרָאֲתָה מַלְכַּת־שְׁבָא אֶת־הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּבֵית־זְכוּכִית; בָּאָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּה וְאָמְרָה, שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּמָיִם, חָשְׂפָה שׁוֹקֶיהָ לַעֲבוֹר וְנִרְאָה לוֹ שֵׂעָר בְּרַגְלֶיהָ. הֵשִׁיב הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לָהּ: “יָפְיֵךְ – יְפִי נָשִׁים וּשְׂעָרֵךְ – שְׂעַר־גֶּבֶר, וְהַשֵּׂעָר נוֹי לְגֶבֶר וּגְנַאי³¹²² לְאִשָּׁה”. עָנְתָה מַלְכַּת־שְׁבָא וְאָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! אֶמְשֹׁל לְךָ שְׁלשָׁה מְשָׁלִים, וְאִם תִּפְתֹּר אוֹתָם אֵדַע שֶׁאִישׁ חָכָם אָתָּה; וְאִם לֹא – אַתָּה כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם”. עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ: “בְּאֵר עֵץ וּדְלִי־בַרְזֶל, דּוֹלֶה אֲבָנִים וּמַשְׁקֶה מָיִם – מַה הוּא?” עָנָה וְאָמַר לָהּ: “שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל כְּחוֹל³¹²³”. עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ: “עָפָר מִן הָאֲדָמָה יָצָא וּמַאֲכָלוֹ עָפָר מִן הָאָרֶץ, נִשְׁפָּךְ כַּמַּיִם וּמַבִּיט לַבָּיִת – מַה הוּא?” – עָנָה וְאָמַר לָהּ: “נֵפְטְ³¹²⁴”. עָנְתָה וְאָמְרָה לוֹ: “סַעַר הוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְצוֹעֵק³¹²⁵ צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, כּוֹפֵף רֹאשׁוֹ כְּאֶגְמוֹן, שֶׁבַח לְחוֹרִים³¹²⁶ וּגְנַאי לַעֲנִיִּים³¹²⁷, שֶׁבַח לְמֵתִים³¹²⁸ וּגְנַאי לְחַיִּים³¹²⁹, שִׂמְחָה לְצִפֳּרִים³¹³⁰ וְאֵבֶל לְדָגִים³¹³¹ – מַה הִיא?” עָנָה וְאָמַר לָהּ: “פִּשְׁתָּן”. הֵבִיאָה לְפָנָיו זְכָרִים וּנְקֵבוֹת, כֻּלָּם בְּמַרְאֶה אֶחָד וּבְקוֹמָה אַחַת וּבִכְסוּת אַחַת וְאָמְרָה לוֹ: “הַפְרֶשׁ לִי הַזְּכָרִים מִן הַנְּקֵבוֹת”. מִיָּד רָמַז לְסָרִיסָיו וְהֵבִיאוּ לוֹ אֱגוֹזִים וּקְלָיוֹת³¹³² וְהִתְחִיל מְחַלֵּק בִּפְנֵיהֶם. זְכָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְבַּיְּשִׁים, הָיוּ נוֹטְלִים בְּבִגְדֵיהֶם³¹³³; נְקֵבוֹת, שֶׁהָיוּ מִתְבַּיְּשׁוֹת, נוֹטְלוֹת בְּסוּדְרֵיהֶן³¹³⁴. אָמַר לָהּ: אֵלּוּ זְכָרִים וְאֵלּוּ נְקֵבוֹת. וְעוֹד דֻּגְמָא³¹³⁵ אַחֶרֶת עָשְׂתָה: הֵבִיאָה לְפָנָיו מְהוּלִים³¹³⁶ וַעֲרֵלִים. אָמְרָה: הַפְרֶשׁ לִי מְהוּלִים מִן הָעֲרֵלִים. מִיָּד רָמַז לְכֹהֵן גָּדוֹל וּפָתַח אֶת־אֲרוֹן הַבְּרִית. מְהוּלִים שֶׁבָּהֶם כָּרְעוּ בַחֲצִי קוֹמָתָם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁנִּתְמַלְּאוּ פְנֵיהֶם מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וַעֲרֵלִים שֶׁבָּהֶם נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם. עֲנֵה וְאָמַר לָהּ: אֵלּוּ מְהוּלִים וְאֵלּוּ עֲרֵלִים.

הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה לוֹ: “לֹא־הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר־בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי – וְהִנֵּה לֹא־הֻגַּד־לִי הַחֵצִי; הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי. אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ, אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה”³¹³⁷. הֶעֱלָה אוֹתָהּ שְׁלֹמֹה בְּתוֹךְ הַהֵיכָל בְּבֵית־הַמַּלְכוּת; נָתְנָה לַמֶּלֶךְ זָהָב וְכֶסֶף טוֹב, וְהַמֶּלֶךְ “נָתַן לָהּ אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ”. (תרג"ש; מד' משלי).

קכ אָמַר ר' יוֹסֵי: לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים הָיוּ נֶחֱלָקִים. הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו וַחֲכָמִים וְתַלְמִידִים וְכֹהֲנִים וּלְוִיִּם הָיוּ לְבוּשִׁים תְּכֵלֶת, וְכָל יִשְׂרָאֵל הַדָּרִים בִּירוּשָׁלַיִם לְבוּשִׁים לְבָנִים, וְהַבָּאִים מִן הַכְּרַכִּים וּמִן הַכְּפָרִים וּמִשְּׁאָר מְקוֹמוֹת הָיוּ לְבוּשִׁים אֲדֻמִּים, וְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם, שֶׁהָיוּ בָאִים מִמֶּרְחָק לְהָבִיא לַמֶּלֶךְ מִנְחָה, הָיוּ לְבוּשִׁים יָרֹק³¹³⁸. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: מִפְּנֵי מָה אֵלּוּ אַרְבָּעָה מִינֵי בְגָדִים? אָמַר לָהֶם: כְּנֶגֶד אַרְבַּע תְּקוּפוֹת: מִתְּקוּפַת תִּשְׁרִי עַד תְּקוּפַת טֵבֵת הַיָּמִים הֵם כִּתְכֵלֶת, מִטֵּבֵת עַד נִיסָן הַשֶּׁלֶג יוֹרֵד וְהָיוּ לְבוּשִׁים לְבָנִים, מִנִּיסָן עַד תַּמּוּז הַיָּם טוֹב לְפָרֵשׁ בּוֹ וְהָיוּ לְבוּשִׁים יָרֹק, מִתַּמּוּז עַד תִּשְׁרִי הַפֵּרוֹת יָפִים וַאֲדֻמִּים וְהָיוּ לְבוּשִׁים בְּגָדִים אֲדֻמִּים (ביהמ“ד ח”ח).

קכא “וַיִּבֶן אֶת־תַּדְמֹר בַּמִּדְבָּר”³¹³⁹ – אָמַר רַב יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: נֶשֶׁר גָּדוֹל הָיָה לִשְׁלֹמֹה וְהָיָה רוֹכֵב עָלָיו וְהוֹלֵךְ לְתַדְמֹר בַּמִּדְבָּר וּבָא בוֹ בְּיוֹם אֶחָד (קה"ר ב').

ל. שְׁלֹמֹה – מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט

קכב “שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת”³¹⁴⁰ – לָמָּה הֵן לוֹ לִשְׁלֹמֹה? – נֶאֱמַר: “וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה”³¹⁴¹ – אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ לַחֲכָמִים: הֵיאַךְ אֶעֱשֶׂה?³¹⁴² אָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ שָׁמִיר³¹⁴³ שֶׁהֵבִיא משֶׁה לְאַבְנֵי אֵפוֹד. אָמַר לָהֶם: הֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: הָבֵא שֵׁדָה וְשֵׁדוֹת וְכָבְשֵׁם³¹⁴⁴ זֶה בָזֶה – אֶפְשָׁר שֶׁהֵם יוֹדְעִים וִיגַלּוּ לָךְ. הֵבִיא שֵׁדָה וְשֵׁדוֹת וּכְבָשָׁם זֶה בָזֶה… אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים, אֶפְשָׁר שֶׁאַשְׁמְדַי מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶם: וְהֵיכָן הוּא? אָמְרוּ לוֹ: בְּהַר פְּלוֹנִי הוּא, וְשָׁם חָפַר לוֹ בּוֹר וּמִלְאוֹ מַיִם וְכִסָּהוּ בְאֶבֶן וַחֲתָמוֹ בְחוֹתָמוֹ. בְּכָל יוֹם הוּא עוֹלֶה לָרָקִיעַ וְלוֹמֵד בִּישִׁיבָה שֶׁל מָעְלָה, יוֹרֵד לָאָרֶץ וְלוֹמֵד בִּישִׁיבָה שֶׁל מָטָּה, וּבָא אַחַר כָּךְ וּבוֹדֵק אֶת־חוֹתָמוֹ, מְגַלֶּה אֶת־הַבּוֹר וְשׁוֹתֶה, חוֹזֵר וּמְכַסֵּהוּ וְחוֹתְמוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ.

שָׁלַח אֶצְלוֹ אֶת־בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְנָתַן לוֹ שַׁלְשֶׁלֶת וְטַבַּעַת שֶׁשֵּׁם־הַמְפֹרָשׁ חָקוּק עֲלֵיהֶן, וְגִבְבֵי צֶמֶר³¹⁴⁵ וְנוֹדוֹת יָיִן. הָלַךְ בְּנָיָהוּ וְחָפַר בּוֹר לְמַטָּה מִבּוֹרוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַי וְשָׁפָה³¹⁴⁶ לְתוֹכוֹ אֶת־כָּל־הַמַּיִם וְסָתַם בְּגִבְבֵי צֶמֶר. אַחַר־כָּךְ חָפַר בּוֹר לְמַעְלָה וְעַרָה³¹⁴⁷ דֶרֶךְ שָׁם לְבוֹר אַשְׁמְדַי אֶת־יֵינוֹ, סָתַם אֶת־הַבּוֹרוֹּת בֶּעָפָר וְעָלָה וְיָשַׁב בְּרֹאשׁ הָאִילָן.

כְּשֶׁבָּא אַשְׁמְדַי בָּדַק חוֹתָמוֹ, גִּלָּה אֶת־הַבּוֹר וְנִמְצָא יָיִן. אָמָר: “לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל־שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם”³¹⁴⁸ – וְלֹא שָׁתָה. כְּשֶׁצָּמֵא לֹא שָׁלַט בְּעַצְמוֹ³¹⁴⁹, עָמַד וְשָׁתָה כָּל־הַיַּיִן וְנִשְׁתַּכֵּר וְיָשֵׁן. יָרַד בְּנָיָהוּ וְהֵטִיל בּוֹ הַשַּׁלְשֶׁלֶת וַאֲסָרוֹ.

כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר אַשְׁמְדַי, הִתְחִיל מִתְגַּעֵשׁ. אָמַר לוֹ בְּנָיָהוּ: שֵׁם רַבְּךָ עָלֶיךָ! שֵׁם רַבְּךָ עָלֶיךָ! וּתְפָסוֹ וְהָלַךְ עִמּוֹ. הִגִּיעוּ לְדֶקֶל³¹⁵⁰. נִתְחַכֵּךְ³¹⁵¹ בּוֹ אַשְׁמְדַי וְהִפִּילוֹ. הִגִּיעוּ לְבַיִת – וְהִפִּילוֹ. הִגִּיעוּ לְצָרִיף³¹⁵² שֶׁל אַלְמָנָה אֶחָת. יָצְאָה הָאַלְמָנָה וְנִתְחַנְּנָה לוֹ – הִטָּה קוֹמָתוֹ מִצְּרִיפָה וְנִשְׁבְּרָה לוֹ עָצֶם. אָמָר: זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר־גָּרֶם”³¹⁵³. רָאָה סוֹמֵא תוֹעֶה – הִטָּהוּ לַדָּרֶךְ. רָאָה שִׁכּוֹר תּוֹעֶה – הִטָּהוּ לַדָּרֶךְ. רָאָה חֻפָּה שֶׁשִּׂמְחָתָהּ מְרֻבָּה – בָּכָה. שָׁמַע אָדָם אוֹמֵר לְסַנְדְּלָר: “עֲשֵׂה לִי מַנְעָלִים לְשֶׁבַע שָׁנִים” – שָׂחָק. רָאָה מְכַשֵּׁף אֶחָד עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים – שָׂחָק.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם – לֹא הִכְנִיסוּהוּ אֵצֶל שְׁלֹמֹה עַד שְׁלשָׁה יָמִים. יוֹם רִאשׁוֹן אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אֵינִי מִתְבַּקֵּשׁ לַמֶּלֶךְ? אָמְרוּ לוֹ: נֶאֱנַס מֵחֲמַת שְׁתִיָּה³¹⁵⁴. נָטַל אַשְׁמְדַי לְבֵנָה וְהִנִּיחָה עַל חֲבֶרְתָּהּ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִשְׁלֹמֹה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר לָכֶם: הַשְׁקוּהוּ שׁוּב. לְמָחָר אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אֵינִי מִתְבַּקֵּשׁ לַמֶּלֶךְ? אָמְרוּ לוֹ: נֶאֱנַס מֵחֲמַת אֲכִילָה. נָטַל אַשְׁמְדַי לְבֵנָה מֵעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקָע. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִשְׁלֹמֹה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר לָכֶם: מִנְעוּ מַאֲכָל מִמֶּנּוּ.

לְסוֹף שְׁלשָׁה יָמִים נִכְנַס וְעָמַד לְפָנָיו. נָטַל קָנֶה וּמָדַד אַרְבַּע אַמּוֹת וְזָרַק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁתָּמוּת, הֲרֵי לֹא יִהְיֶה לְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת קַרְקָע, וְעַכְשָׁו כָּבַשְׁתָּ אֶת־כָּל־הָעוֹלָם וְלֹא שָׂבַעְתָּ עַד שֶׁכָּבַשְׁתָּ אַף אוֹתִי. אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כְּלוּם, אֶלָּא רְצוֹנִי לִבְנוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְלַשָּׁמִיר אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַי: לֹא בְיָדִי נִמְסַר הַשָּׁמִיר אֶלָּא בִידֵי שַׂר שֶׁל יָם³¹⁵⁵, וְזֶה אֵינוֹ נוֹתְּנוֹ אֶלָּא לְתַרְנְגוֹל הַבָּר, שֶׁהוּא נֶאֱמָן לוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה. וּמָה הוּא עוֹשֶׂה בּוֹ? הוּא מְבִיאוֹ לִסְלָעִים שֶׁאֵין בָּהֶם יִשּׁוּב וּמַנִּיחוֹ עַל שֵׁן הַסֶּלַע – וְהוּא מִתְבַּקֵּעַ. אַחַר־כָּךְ הוּא נוֹטֵל וּמֵבִיא זֶרַע שֶׁל אִילָנוֹת וְזוֹרֵק לְשָׁם – וְנַעֲשֶׂה יִשּׁוּב (וְעַל שֵׁם כָּךְ הוּא קָרוּי בְּלָשׁוֹן אֲרָמִית “נַגַּר־טוּרָא”).

בָּדְקוּ וּמָצְאוּ קֵן שֶׁל תַּרְנְגוֹל־הַבָּר שֶׁיֵּשׁ אֶפְרוֹחִים בְּתוֹכוֹ. עָמְדוּ וְחִפּוּהוּ בִּזְכוּכִית לְבָנָה. כְּשֶׁבָּא תַּרְנְגוֹל־הַבָּר – בִּקֵּשׁ לִכָּנֵס וְלֹא יָכֹל, הָלַךְ וְהֵבִיא שָׁמִיר וְהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי הַזְּכוּכִית כְּדֵי שֶׁתִּבָּקֵעַ. זָרְקוּ בוֹ צְרוֹר שֶׁל עָפָר – הִפִּיל אֶת־הַשָּׁמִיר וּבָאוּ וּנְטָלוּהוּ. רָאָה תַּרְנְגוֹל־הַבָּר שֶׁלֹּא עָמַד בִּשְׁבוּעָתוֹ³¹⁵⁶ – הָלַךְ וְחִנֵק עַצְמוֹ.

אָמַר בְּנָיָהוּ לאַשְׁמְדַי: מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁרָאִיתָ אוֹתוֹ סוֹמֵא תוֹעֶה, הִטִּיתָ אוֹתוֹ לַדָּרֶךְ? אָמַר לוֹ: הִכְרִיזוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם, שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר³¹⁵⁷ הוּא, וּמִי שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ נַחַת־רוּחַ יִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא.

– וּמִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁרָאִיתָ אוֹתוֹ שִׁכּוֹר תּוֹעֶה, הִטִּיתָ אוֹתוֹ לַדָּרֶךְ?

– הִכְרִיזוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם, שֶׁרָשָׁע גָּמוּר הוּא, וְעָשִׂיתִי לוֹ נַחַת־רוּחַ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל אֶת־עוֹלָמוֹ³¹⁵⁸ בְּחַיָּיו.

– מִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁרָאִית אוֹתָהּ חֻפָּה, הָיִיתָ בוֹכֶה?

– מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הֶחָתָן עוֹמֵד לְמִיתָה בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים לַחֻפָּה וּתְהֵא הַכַּלָּה שׁוֹמֶרֶת יָבָם³¹⁵⁹ קָטֹן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

– מִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁשָּׁמַעְתָּ אוֹתוֹ הָאִישׁ אוֹמֵר לְסַנְדְּלָר: “עֲשֵׂה לִי מַנְעָלִים לְשֶׁבַע שָׁנִים”, הָיִיתָ שׂוֹחֵק?

– הוּא עַצְמוֹ שִׁבְעָה יָמִים לֹא יוֹצִיא³¹⁶⁰ – וּנְעָלִים לְשֶׁבַע שָׁנִים הוּא מְבַקֵּשׁ!

– מִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁרָאִיתָ אוֹתוֹ מְכַשֵּׁף עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים, הָיִיתָ שׂוֹחֵק?

– יוֹשֵׁב הָיָה עַל־גַּבֵּי אוֹצַר הַמֶּלֶךְ – יְכַשֵּׁף וְיֵדַע מַה שֶׁיֵּשׁ תַּחְתָּיו!

עִכְּבוֹ שְׁלֹמֹה אֶצְלוֹ עַד שֶׁבָּנָה בֵית־הַמִּקְדָּשׁ. פַּעַם אַחַת עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם לְבַדָּם. אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה לְאַשְׁמְדַי: בַּמֶּה כֹּחֲכֶם גָּדוֹל מִשֶּׁלָּנוּ? אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַי: טֹל הַשַּׁלְשֶׁלֶת מֵעַל־גַּבִּי וְתֶן־לִי טַבַּעְתְּךָ וְאַרְאֲךָ בַּמֶּה כֹּחִי גָדוֹל. נָטַל הַשַּׁלְשֶׁלֶת מֵעַל גַּבָּיו וְנָתַן לוֹ הַטַּבָּעַת. עָמַד אַשְׁמְדַי עַל שְׁלֹמֹה וּבְלָעוֹ, וְנָתַן כְּנָפוֹ אַחַת בָּאָרֶץ וּכְנָפוֹ אַחַת בָּרָקִיעַ וּזְרָקוֹ וֶהֱטִילוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָא³¹⁶¹. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר שְׁלֹמֹה: “מַה־יִתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ”³¹⁶²! “וְזֶה־הָיָה חֶלְקִי מִכָּל־עֲמָלִי”![²⁹⁰⁴] – אֵין לִי אֶלָּא מַקְלִי. מִתְּחִלָּה “אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל”³¹⁶³ – וְעַכְשָׁו אֵינִי מֶלֶךְ אֶלָּא עַל מַקְלִי.

הָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, וְכָל מָקוֹם שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם אָמָר: “אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלָיִם”³¹⁶⁴. וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ בִּירוּשָׁלַיִם וְאַתָּה הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּטֶּה. וְהָיוּ מַכִּין אוֹתוֹ בְּקָנֶה וְנוֹתְנִין לְפָנָיו קְעָרָה שֶׁל גְּרִיסִין³¹⁶⁵. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר שְׁלֹמֹה: זֶה חֶלְקֵי מִכָּל־עֲמָלִי. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל סַנְהֶדְרִין, אָמְרוּ חֲכָמִים: הוֹאִיל³¹⁶⁶ וְאֵין שׁוֹטֶה תּוֹקֵעַ עַצְמוֹ³¹⁶⁷ בְּדָבָר אֶחָד – זֶה מַה־טִּיבוֹ³¹⁶⁸? אָמְרוּ לִבְנָיָהוּ: מִתְבַּקֵּשׁ אַתָּה לַמֶּלֶךְ? אָמַר לָהֶם: לֹא! שָׁלְחוּ לַהֵן לַמְּלָכוֹת³¹⁶⁹: הַמֶּלֶךְ מַהוּ, – בָּא אֶצְלְכֶן? שָׁלְחוּ הַמְּלָכוֹת: הֵן, בָּא. – חָזְרוּ וְשָׁלְחוּ לָהֶן: בִּדְקוּ בְרַגְלָיו! שָׁלְחוּ הֵן: בְּמוֹקָיו³¹⁷⁰ הוּא בָא – – – הָבִיאוּ אֶת שְׁלֹמֹה וְנָתְנוּ לוֹ טַבַּעַת וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁחָקוּק עֲלֵיהֶן שֵׁם, כְּשֶׁנִּכְנַס, רָאָהוּ אַשְׁמְדַי וּפָרַח לוֹ (גטין סח; תנה"ק).

––––––––

קכג בְּשָׁעָה שֶׁיָּרַד שְׁלֹמֹה מִמַּלְכוּתּוֹ וְהָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים בִּשְׁבִיל פַּרְנָסָה, פָּגַע בּוֹ אָדָם אֶחָד וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם רְצוֹנְךָ – הַשְׁגַח עָלֵי³¹⁷¹ הַיּוֹם. מִיָּד הָלַךְ עִמּוֹ וְהֶעֱלָהוּ לַעֲלִיָּה וְזָבַח לוֹ שׁוֹר וְהֵבִיא לְפָנָיו הַרְבֵּה מַטְעַמִּים. הִתְחִיל מַשְׁמִיעַ לוֹ דִּבְרֵי מַלְכוּתוֹ וְאָמַר לוֹ: זָכוּר אַתָּה, שֶׁעָשִׂיתָ כָּךְ וָכָךְ כְּשֶׁהָיִיתָ מֶלֶךְ… כֵּוָן שֶׁהִזְכִּיר לוֹ יְמֵי מַלְכוּתוֹ – הִתְחִיל שְׁלֹמֹה גּוֹעֶה³¹⁷² וּבוֹכֶה. הָיָה בוֹכֶה כָּל אוֹתָהּ סְעֻדָּה, עַד שֶׁעָמַד מִשָּׁם בִּבְכִיָּה.

לְמָחָר פָּגַע בּוֹ אָדָם אַחֵר. הִתְחִיל מִשְׁתַּטֵּחַ לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! רְצוֹנְךָ שֶׁתַּשְׁגִּיחַ עָלַי הַיּוֹם… אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לִי, – כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לִי חֲבֵרֶךָ? אָמַר לוֹ: “אֲדוֹנִי! אִישׁ עָנִי אָנִי, אֶלָּא אִם תַּשְׁגִּיחַ עָלָי – מְעַט יְרָקוֹת יֶשׁ לִי, אֲנִי מַנִּיחַ לְפָנֶיךָ. אִם רְצוֹנְךָ – בֹּא עִמִּי לְבֵיתִי”. בָּא עִמּוֹ לְבֵיתוֹ. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ – רָחַץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְהֵבִיא לְפָנָיו מְעַט יָרָק. הִתְחִיל אוֹתוֹ הָאִישׁ לְנַחֲמוֹ וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי! שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאָבִיךָ, שֶׁאֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מְלוּכָה מִזַּרְעוֹ; אֶלָּא כָךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא – מוֹכִיחַ וְחוֹזֵר וּמְרַצֶּה; אֲבָל עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲזִירְךָ לְמַלְכוּתֶךָ…

וּכְשֶׁחָזַר שְׁלֹמֹה לְמַלְכוּתוֹ, הִתְנַבֵּא עַל זֶה בְּחָכְמָתוֹ: “טוֹב אֲרֻחַת יָרָק”³¹⁷³ – שֶׁאָכַלְתִּי אֵצֶל הֶעָנִי, “מִשּׁוֹר אָבוּס”³¹⁷⁴ – שֶׁלֹּא הֶאֱכִילַנִי אוֹתוֹ עָשִׁיר אֶלָּא לְהַזְכִּירֵנִי צַעֲרִי (ילק"ש משלי טו).

קכד “וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ”³¹⁷⁵ – אָמַר רַ' חִיָּא בַר אַבָּא: נוֹחַ לוֹ לִשְׁלֹמֹה אִלּוּ הָיָה גוֹרֵף בִּיבִין³¹⁷⁶ וְאַל יִכָּתֵב עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה (תנח' וארא; שמ"ר ו).

לא. יָרָבְעָם

קכה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר דָּוִד לִמְפִיבשֶׁת: “אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת־הַשָּׂדֶה”³¹⁷⁷ יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם יַחְלְקוּ אֶת־הַמְּלוּכָה.

וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִלְמָלֵי לֹא קִבֵּל דָּוִד לְשׁוֹן הָרָע לֹא נֶחֶלְקָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְלֹא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל עֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא גָלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ (שבת נו:).

קכו “וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ”³¹⁷⁸ – תְּנָא מִשּׁוּם רַ' יוֹסֵי: מָקוֹם מְזֻמָּן לְפֻרְעָנוּת: בִּשְׁכֶם עִנּוּ אֶת־דִּינָהּ, בִּשְׁכֶם מָכְרוּ אֶחָיו אֶת־יוֹסֵף, בִּשְׁכֶם נֶחְלְקָה מְלוּכַת בֵּית דָּוִד (סנה' קב.).

קכז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: “יָרָבְעָם” – שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה בָעָם; דָּבָר אַחֵר: שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה בֵּין יִשְׂרָאֵל³¹⁷⁹ לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה יָרָבְעָם לְמַלְכוּת? מִפְּנֵי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת־שְׁלֹמֹה. וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנָשׁ? מִפְּנֵי שֶׁהוֹכִיחוּ בְרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ, שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת־הַמִּלּוֹא, סָגַר אֶת־פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו"³¹⁸⁰. אָמַר לוֹ: דָּוִד אָבִיךְ פָּרַץ פְּרָצוֹת בַּחוֹמָה, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְרֶגֶל, וְאַתָּה גָדַרְתָּ אוֹתָם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְגַּרְיָא³¹⁸¹ לְבַת פַּרְעֹה.

אָמַר רַב נַחֲמָן: גַּסּוּת הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה בּוֹ בְיָרָבְעָם טְרָדַתּוּ³¹⁸² מִן הָעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. אִם־יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית־יְיָ בִּיְרוּשָׁלַםִ וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל־אֲדֹנֵיהֶם אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגוּנִי”³¹⁸³ – אָמַר: מְקֻבָּלְנִי שֶׁאֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵית יְהוּדָה בִּלְבָד. כֵּוָן שֶׁיִּרְאוּ אֶת־רְחַבְעָם יוֹשֵׁב וַאֲנִי עוֹמֵד, יֹאמְרוּ: הֲרֵי הַמֶּלֶךְ וַהֲרֵי הָעָבֶד, וְאִם אֵשֵׁב – מוֹרֵד בְּמַלְכוּת אֶהְיֶה וְיַהַרְגוּנִי וְיֵלְכוּ אַחֲרָיו. מִיָּד “וַיִּוָּעֵץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשֹ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב”³¹⁸⁴ – מַהוּ “וַיִּוָּעֵץ”? אָמַר רַב יְהוּדָה: שֶׁהוֹשִׁיב רָשָׁע אֵצֶל צַדִּיק. אָמַר לָהֶם: חוֹתְמִים אַתֶּם עַל כָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: רוֹצֶה אֲנִי לְהֵעָשׂוֹת מֶלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: הֵן. – כָּל מַה שֶּׁאֹמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. – אֲפִלּוּ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה? אָמַר לוֹ צַדִּיק: חָס וְשָׁלוֹם! אָמַר לוֹ רָשָׁע לַצַּדִּיק: וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁאָדָם כְּיָרָבְעָם יַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא לְנַסּוֹתְכֶם הוּא רוֹצֶה, אִם תְּקַבְּלוּ אֶת־דְּבָרָיו. וְאַף אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי טָעָה וְחָתָם (סנה' קא:).

קכח אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהִכְנִיס יָרָבְעָם שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב, אֶחָד בְּבֵית־אֵל וְאֶחָד בְּדָן, נִבְנָה צָרִיף³¹⁸⁵ אֶחָד – וְזֶהוּ אִיטַלְיָא שֶׁל יָוָן (שבת נו:).

קכט אָמַר רַ' אוֹשְׁעְיָא: עַד יָרָבְעָם הָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹנְקִים מֵעֵגֶל אֶחָד³¹⁸⁶. מִכָּאן וְאֵילֵךְ – מִשְּׁנַיִם וּשְׁלשָׁה עֲגָלִים (סנה' קב.).

קל “אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה לֹא־שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה”³¹⁸⁷ – מַהוּ “אַחַר”? אָמַר רַב אַבָּא! אַחַר שֶׁתְּפָשׂוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיָרָבְעָם בְּבִגְדּוֹ וְאָמַר לוֹ: חֲזוֹר בָּךְ³¹⁸⁸, וַאֲנִי וְאַתָּה וּבֶן־יִשַׁי³¹⁸⁹ נְטַיֵּל בְּגַן־עֵדֶן. אָמַר לוֹ: מִי בְרֹאשׁ? [אָמַר לוֹ]: בֶּן־יִשַׁי בָּרֹאשׁ. – אִם כָּךְ, אֵינִי רוֹצֶה (שם).

לב. עָמְרִי וְאַחְאָב

קלא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה עָמְרִי לְמַלְכוּת? מִפְּנֵי שֶׁהוֹסִיף כָּרָךְ אֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּקֶן אֶת־הָהָר שֹׁמְרוֹן מֶאת שֶׁמֶר… וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם הֵעִיר אֲשֶׁר בָּנָה… שֹׁמְרוֹן”³¹⁹⁰ (שם:).

קלב תְּנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם לִפְנֵי חֲכָמִים, אָמַרְתִּי לָהֶם: רַבּוֹתָי, מַה נִשְׁתַּנָּה עָמְרִי שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־שֶׁהָיוּ לְפָנָיו לֹא הוֹשִׁיבוּ מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ³¹⁹¹, עַד שֶׁבָּא עָמְרִי וְיָשְׁבוּ לוֹ שְׁלשָׁה מְלָכִים עַל כִּסְּאוֹ? אָמְרוּ לִי: לֹא שָׁמָעְנוּ. אָמַרְתִּי לָהֶם: רַבּוֹתָי, עַל שֶׁהוֹתִיר³¹⁹² עִיר גְּדוֹלָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָךְ הָיְתָה בְדַעְתּוֹ, אָמָר: כְּשֵׁם שֶׁיְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכֵי יְהוּדָה כָּךְ שֹׁמְרוֹן לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (תדא"ר).

קלג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: דּוֹרוֹ שֶׁל אַחְאָב כֻּלָּם עוֹבְדַי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ, וְעַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בָהֶם דֵּילָטוֹרִין³¹⁹³ הָיוּ יוֹצְאִים לְמִלְחָמָה וְנוֹצְחִין, שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ מַכְרִיז בְּהַר הַכַּרְמֶל: “אֲנִי נוֹתַרְתִּי נָבִיא לַייָ לְבַדִּי”³¹⁹⁴ – וְכָל הָעָם יוֹדְעִין וְאֵין מוֹדִיעִין לַמֶּלֶךְ (ילק“ש מלכים א' י”ח; תנח').

קלד “מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי”³¹⁹⁵ – אֵין לְךָ כָּל־תֶּלֶם וָתֶלֶם שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד עָלָיו אַחְאָב עֲבוֹדָה זָרָה וְהִשְׁתַּחֲוָה לָהּ (סנה' קב:).

קלה אַחְאָב הָיָה מְקַשֵּׁט עַצְמוֹ בְּכָל־יוֹם וְעוֹמֵד לִפְנֵי חִיאֵל הַמְמֻנֶּה עַל אוֹצְרוֹתָיו, אָמַר לוֹ: כַּמָּה אֲנִי יָפֶה הַיּוֹם³¹⁹⁶? וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: כֵּן וָכֵן – וְאַחְאָב מַפְרִישׁ דָּמָיו³¹⁹⁷ לַעֲבוֹדָה זָרָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ³¹⁹⁸ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ”³¹⁹⁹.

“רַק לֹא־הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ”³²⁰⁰ – רַ' לֵוִי הָיָה דוֹרֵשׁ מִקְרָא זֶה שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לִגְנָאי. בָּא אַחְאָב אֶצְלוֹ בַּלָּיְלָה, אָמַר לוֹ: מֶה חָטָאתִי לְךָ וּמַה פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ? יֵשׁ לְךָ רֹאשׁוֹ שֶׁל הַפָּסוּק וְאֵין לְךָ סוֹפוֹ – “אֲשֶׁר־הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ”³²⁰¹. הָיָה רַ' לֵוִי דוֹרְשׁוֹ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים לְשֶׁבַח: “רַק לֹא־הָיָה כְאַחְאָב… אֲשֶׁר־הֵסַתָּה אֹתּוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ”³²⁰² (ירוש' סנה' פ' י, ב).

קלו אָמַר רַב נַחֲמָן: אַחְאָב שָׁקוּל הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר יְיָ מִי יְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב… וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אָמַר בְּכֹה”³²⁰³. הִקְשָׁה רַב יוֹסֵף: מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ “רַק לֹא־הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֲשֶׁר־הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ”³²⁰⁴, וְשָׁנִינוּ: בְּכָל־יוֹם הָיְתָה שׁוֹקֶלֶת שִׁקְלֵי זָהָב לַעֲבוֹדָה זָרָה וְאַתָּה אוֹמֵר שָׁקוּל הָיָה³²⁰⁵! אֶלָּא אַחְאָב וַתְּרָן³²⁰⁶ בְּמָמוֹנוֹ הָיָה, וּמִתּוֹךְ שֶׁהֶהֱנָה תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים מִנְּכָסָיו כִּפְּרוּ לוֹ מֶחֱצָה (סנה' קב:).

קלז אַחְאָב – אָח לַשָּׁמַיִם וְאָב לַעֲבוֹדָה זָרָה (שם).

קלח נָבוֹת הָיָה קוֹלוֹ נָאֶה וְהָיָה עוֹלֶה לִירוּשָׁלָיִם וְכָל־יִשְׂרָאֵל מִתְכַּנְּסִין לִשְׁמוֹעַ קוֹלוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא עָלָה וְהֵעִידוּ עָלָיו בְּנֵי־בְלִיָּעַל – וְאָבַד מִן הָעוֹלָם (ילק“ש מלכים א' כ”א; פסיק"ר “ולא יחמוד איש”).

קלט “וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי יְיָ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ”³²⁰⁷ – מַהוּ רוּחַ? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי (סנה' ק"ב:).

לג. אֵלִיָּהוּ וְעוֹבְדֵי הַבָּעַל

קמ “וְיִתְּנוּ־לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים” וְגוֹ'³²⁰⁸ – אָמַר לָהֶם אֵלִיָּהוּ לִנְבִיאֵי הַבָּעַל: בַּחֲרוּ לָכֶם שְׁנֵי פָרִים תְּאוֹמִים מֵאֵם אַחַת, הַגְּדֵלִים עַל אֵבוּס אֶחָד, וְהָטִילוּ עֲלֵיהֶם גּוֹרָלוֹת. אֶחָד לַשֵּׁם וְאֶחָד לַבָּעַל. בָּחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד. פָּרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ מִיָּד נִמְשַׁךְ וְהָלַךְ אַחֲרָיו, וְאוֹתוֹ הַפָּר שֶׁעָלָה לְשֵׁם הַבָּעַל – נִתְקַבְּצוּ כָל נְבִיאֵי הַבַּעַל וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה לְהָזִיז אֶת־רַגְלָיו מִן הָאָרֶץ וְלֹא יָכֹלוּ. עַד שֶׁפָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ: לֵךְ עִמָּהֵם. הֵשִׁיב הַפָּר וְאָמַר לְאֵלִיָּהוּ לִפְנֵי כָל־הָעָם: אֲנִי וַחֲבֵרִי יָצָאנוּ מִבֶּטֶן אַחַת, מִפַּר אֶחָד, וְגָדַלְנוּ בְּמִרְעֶה אֶחָד, עַל אֵבוּס אֶחָד, וְהוּא עָלָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל מָקוֹם³²⁰⁹ וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְקַדֵּשׁ עָלָיו, וַאֲנִי עָלִיתִי בְּחֵלֶק הַבַּעַל לְהַכְעִיס אֶת־בּוֹרְאִי! אָמַר לוֹ אֵלִיָּהוּ: פָּר, פָּר, אַל תִּירָא, לֵךְ עִמָּהֶם וְאַל יִמְצְאוּ עֲלִילָה. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְקַדֵּשׁ עַל יַד זֶה שֶׁעִמִּי, כָּךְ מִתְקַדֵּשׁ עַל יָדֶךָ. אָמַר לוֹ: וְכָךְ אַתָּה מְיָעֲצֵנִי? שְׁבוּעָה, אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתִּמְסְרֵנִי אַתָּה בְּיָדָם! מִיָּד – וַיִּקְחוּ אֶת־הַפָּר אֲשֶׁר־נָתַן לָהֶם"³²¹⁰. מִי נָתַן לָהֶם? – אֵלִיָּהוּ (תנח' מסעי; במ“ר כג; ילק”ש מלכים א' י"ח).

קמא “וַיְפַסְּחוּ עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה”³²¹¹ – שֶׁעֲשָׂאוֹ חִיאֵל נָבוּב וְשָׂמוּ אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ, וְאָמְרוּ לוֹ: כְּשֶׁתִּשְׁמַע אֶת־הַקּוֹל מִיָּד חֲתֵה הָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּיָדְךָ וְהַדְלֵק מִתַּחְתָּיו. מִיָּד זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נָחָשׁ וּנְשָׁכוֹ וָמֵת (ילק“ש מלכים א' י”ח).

לד. יוֹנָה

קמב “וַיָּקֶם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְיָ”³²¹² – לָמָּה בָּרַח יוֹנָה? שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁלָחוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהָשִׁיב אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ דְבָרָיו³²¹³, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוּא הֵשִׁיב אֶת־גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד־יָם הָעֲרָבָה” וְגוֹ'³²¹⁴; פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחֲרִיבָה, וְכֵוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּרֹב חֲסָדָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה וְלֹא הֶחֱרִיבָהּ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאִים אוֹתוֹ “נְבִיא שָׁקֶר”. פַּעַם שְׁלִישִׁית שְׁלָחוֹ לְנִינְוֵה. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אָמָר: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַגּוֹי קְרוֹבֵי־הַתְּשׁוּבָה³²¹⁵ הֵם. עַכְשָׁו עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ רָגְזוֹ עַל יִשְׂרָאֵל; וְלֹא דַי שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרְאִים אוֹתִי “נְבִיא שֶׁקֶר”, אֶלָּא אַף אֻמּוֹת־הָעוֹלָם. – הֲרֵינִי בוֹרֵחַ לִי…

יָרַד יוֹנָה לְיָפוֹ וְלֹא מָצָא שָׁם אֳנִיָּה לֵירֵד בָּהּ. הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוּחַ סְעָרָה עַל אֳנִיָּה שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים וְהֶחֱזִירָה לְיָפוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָה יוֹנָה שָׂמַח בְּלִבּוֹ וְאָמָר: עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדַּרְכִּי יְשָׁרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לְאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה: אֵרֵד עִמָּכֶם. אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִים לְאִיֵּי הַיָּם תַּרְשִׁישָׁה. אָמַר לָהֶם: אָבוֹא עִמָּכֶם תַּרְשִׁישָׁה.

פֵּרְשׁוּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד בַּיָּם וְעָמְדָה עֲלֵיהֶם רוּחַ סְעָרָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם; וְכָל־הָאֳנִיּוֹת שֶׁבַּיָּם עוֹבְרוֹת וְשָׁבוֹת בְּשָׁלוֹם, וְהָאֳנִיָּה שֶׁיָּרַד בָּהּ יוֹנָה הָיְתָה בְּצָרָה גְדוֹלָה.

“וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל־אֱלֹהָיו”³²¹⁶ – רַ' חֲנַנְיָה אוֹמֵר: מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הָיוּ בָאֳנִיָּה וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד אֱלֹהָיו בְּיָדוֹ, וְאָמָרוּ: נִקְרָא אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה וְיַצִּיל אוֹתָנוּ מִצָּרָה זוֹ – הוּא הָאֱלֹהִים. וַיִּקְרְאוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו וְלֹא הוֹעִילוּ.

“וְיוֹנָה יָרַד אֶל־יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה”³²¹⁷ – וּבְצָרַת נַפְשׁוֹ נִרְדַּם וְיָשֵׁן לוֹ. בָּא אֵלָיו רַב־הַחוֹבֵל, אָמַר לוֹ: הֲרֵי אָנוּ עוֹמְדִים בֵּין מָוֶת לְחַיִּים, וְאַתָּה נִרְדָּם וְיָשֵׁן! מֵאֵיזֶה עַם אָתָּה? אָמַר לוֹ: “עִבְרִי אָנֹכִי”³²¹⁸. – אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁאֱלֹהֵי הָעִבְרִים גָּדוֹל הוּא – “קוּם קְרָא אֶל־אֱלהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ”³²¹⁹ – וְיַעֲשֶׂה עִמָּנוּ נִסִּים כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לָכֶם בְּיַם סוּף. אָמַר יוֹנָה: לֹא אֲכַחֵד מִכֶּם, כִּי בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת עֲלֵיכֶם – “שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל־הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם!”³²²⁰ וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים לְהִפִּילוֹ אֶל הַיָּם.

“וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל־יוֹנָה”³²²¹ – נָטְלוּ אֶת־הַכֵּלִים שֶׁבָּאֳנִיָּה וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם – וְלֹא הוֹעִילוּ; רָצוּ לַחְתּוֹר לַיַּבָּשָׁה – וְלֹא יָכֹלוּ. מֶה עָשׂוּ? נָטְלוּ אֶת־יוֹנָה וְעָמְדוּ עַל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וְאָמָרוּ: אֱלֹהֵי עוֹלָם יְיָ! אַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִי וְאַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה־טִּיבוֹ וּמַה־מַּעֲשָׂיו, אֶלָּא הוּא אוֹמֵר בְּפִיו “בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת עֲלֵיכֶם”. מִיָּד נְטָלוּהוּ וֶהֱטִילוּהוּ עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו – וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ; הֶעֱלוּהוּ אֶצְלָם – וְהַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם, הֱטִילוּהוּ עַד צַוָּארוֹ – וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ; הֶעֱלוּהוּ אֶצְלָם – וְהַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁהֱטִילוּהוּ כֻלּוֹ – וּמִיָּד עָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.

“וַיְמַן יְיָ דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת־יוֹנָה”³²²² – רַ' טַרְפוֹן אוֹמֵר: מְמֻנֶּה הָיָה אוֹתוֹ הַדָּג לִבְלוֹעַ אֶת־יוֹנָה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. נִכְנַס יוֹנָה בְּפִיו כָּאָדָם שֶׁנִּכְנָס לְבַיִת גָּדוֹל, וְעָמָד. וְהָיוּ שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל הַדָּג כִּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת מְאִירוֹת לְיוֹנָה. רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מַרְגָּלִית הָיְתָה תְלוּיָה בְּמֵעָיו שֶׁל דָּג וּמְאִירָה לְיוֹנָה כְּשֶׁמֶשׁ זֶה שֶׁהוּא מֵאִיר לוֹ בַּצָּהֳרַיִם, וּמַרְאֶה לוֹ כָּל־מַה שֶּׁבַּיָּם וּבִתְהוֹמוֹת.

אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה: אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבָּא יוֹמִי לִכָּנֵס בְּפִיו שֶׁל לִוְיָתָן? אָמַר לוֹ יוֹנָה: הוֹלִיכֵנִי אֶצְלוֹ, וַאֲנִי מַצִּיל אוֹתְךָ וְאֶת־נַפְשִׁי. מִיָּד הוֹלִיכוֹ אֶצְלוֹ. – אָמַר יוֹנָה לְלִוְיָתָן: לִוְיָתָן, תֵּדַע שֶׁבִּשְׁבִילְךָ יָרַדְתִּי לִרְאוֹת מְקוֹם מְדוֹרֶךָ³²²³; וְלֹא עוֹד³²²⁴, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עָתִיד לִתֵּן חֶבֶל בִּלְשׁוֹנְךָ וּלְהַעֲלוֹתְךָ וְלִזְבּוֹחַ אוֹתְךָ לַסְּעֻדָּה הַגְּדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים. מִיָּד בָּרַח לִוְיָתָן מִפְּנֵי יוֹנָה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים.

אָמַר לוֹ יוֹנָה לַדָּג: הֲרֵי הִצַּלְתִּיךָ מִפִּיו שֶׁל לִוְיָתָן, הַרְאֵנִי כָּל־מַה שֶּׁבַּיָּם וּבִתְהוֹמוֹת. הֶרְאָהוּ נָהָר גָּדוֹל שֶׁמֵּימֵי אוֹקְיָנוֹס³²²⁵ יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ; וְהֶרְאָהוּ שְׁבִילֵי יַם־סוּף שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ; וְהֶרְאָהוּ מְקוֹם מִשְׁבְּרֵי הַיָּם וְגַלָּיו; וְהֶרְאָהוּ עַמּוּדֵי אֶרֶץ וּמְכוֹנֶיהָ; וְהֶרְאָהוּ גֵיהִנֹּם וּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת; וְהֶרְאָהוּ הֵיכַל יְיָ; וְהֶרְאָהוּ אֶבֶן־שְׁתִיָּה³²²⁶, קְבוּעָה בִתְהוֹם תַּחַת הֵיכַל יְיָ וּבְנֵי קֹרַח עוֹמְדִים עָלֶיהָ וּמִתְפַּלְּלִים.

אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה: הֲרֵי אַתָּה נֶגֶד הֵיכַל יְיָ, הִתְפַּלֵּל וְאַתָּה נַעֲנֶה. אָמַר יוֹנָה לַדָּג: עֲמוֹד בִּמְקוֹם עָמְדֶךָ, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל. עָמַד הַדָּג וְהִתְחִיל יוֹנָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר לְפָנָיו:

רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, נִקְרֵאתָ “מוֹרִיד וּמַעֲלֶה”, הֲרֵי יָרַדְתִּי – הַעֲלֵנִי! נִקְרֵאתָ “מֵמִית וּמְחַיָּה”, הֲרֵי נַפְשִׁי הִגִּיעָה לָמוּת – הַחֲיֵנִי. וְלֹא נַעֲנָה, עַד שֶׁיָּצָא מִפִּיו דָּבָר זֶה: “אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה”³²²⁷ – אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לְהַעֲלוֹת אֶת־לִוְיָתָן וְלִזְבּוֹחַ אוֹתוֹ בִּסְעֻדָּה גְדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים לְפָנֶיךָ, אֲשַׁלֵּם בְּיוֹם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. – מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַדָּג וּפָלַט³²²⁸ אֶת־יוֹנָה לַיַּבָּשָׁה (פדר"א; מדר' יונה).

לה. גָּלוּת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים

קמג בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְפֶקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל “בָּא תִּגְלַת־פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר”… וְגוֹ'³²²⁹ – נָטַל אֶת־עֶגְלֵי־הַזָּהָב וּשְׁבָרָם וְהָלַךְ לוֹ. בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לְאָחָז “וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ־אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם.. לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי”³²³⁰ – וְלָקַח אֶת־הָעֵגֶל שֶׁבְּבֵית אֵל וְהָלַךְ לוֹ. מִשֶּׁרָאָה הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה שֶׁגָּלוּ עֶגְלֵי הַזָּהָב עָמַד וְהֶעֱבִיר פְּרוּסְדָאוֹת³²³¹ שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן נְבָט שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְרָגֶל. שֶׁבְּכָל־מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל הוּא אוֹמֵר “וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם”, אֲבָל בְּהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה נֶאֱמַר “וַיַּעַשֹ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ, רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו”³²³².

“עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר”³²³³ – וּמִפְּנֵי מָה לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם [שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַד עַכְשָׁו] לְגָלוּת? מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ תוֹלִים קַלְקָלָה בְּמַלְכֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲנִי יָדַעְתִּי אֶפְרַיִם וְיִשְׂרָאֵל לֹא־נִכְחַד מִמֶּנִּי כִּי עַתָּה הִזְנֵיתָ אֶפְרַיִם נִטְמָא יִשְׂרָאֵל”³²³⁴ (ס“ע ע”פ ילק"ש).

קמד מַה נִשְׁתַּנָּה הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה שֶׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים בְּיָמָיו? אֶלָּא עַד עַכְשָׁו הָיְתָה עֲבוֹדָה זָרָה קְשׁוּרָה בְיָחִיד וְהָיָה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַגְלוֹת אֶת־הַצִּבּוּר בַּעֲוֹן יָחִיד, כֵּוָן שֶׁבָּא הוֹשֵׁעַ בֶּן־אֵלָּה וּבִטֵּל אֶת־כָּל־הַמִּשְׁמָרוֹת כֻּלָּם וְאָמָר: כָּל־מִי שֶׁיַּעֲלֶה לִירוּשָׁלַיִם יַעֲלֶה, וְלֹא אָמָר: הַכֹּל יַעֲלֶה לִירוּשָׁלָיִם – “עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר” – מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַט קוֹלָר³²³⁵ מִצַּוָּארוֹ וּנְתָנוֹ בְּצַוַּאר הָרַבִּים.

מִכָּאן אָמָרוּ: כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה וְאֵינוֹ גוֹמְרָהּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ (תדא"ר).

קמה “כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל־אֹזֶן”³²³⁶ – אֵלּוּ הֵם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁנִּסְמְכוּ עַל חִזְקִיָּהוּ וּפָלְטוּ עִמּוֹ, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מִיִּשְׂרָאֵל הַיּוֹשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן אֶלָּא אֶחָד מִשְּׁמֹנָה שֶׁבָּהֶם (ס"ע).

קמו לְהֵיכָן הֶגְלָה סַנְחֵרִיב עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים? מַר זוּטְרָא אָמָר: לְאַפְרִיקֵי; רַב חֲנִינָא אָמָר: לְהָרֵי סְלוֹג³²³⁷ (סנה' צד.).

קמז אָמַר רַ' יְהוּדָה בְּרַ' סִימוֹן: לֹא לְמָקוֹם שֶׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים גָּלָה שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים גָּלוּ לִפְנִים מִן נְהַר סַמְבַּטְיוֹן³²³⁸, שֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מְפֻזָּרִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת (ב"ר עג).

קמח אָמְרוּ בְּשֵׁם רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: לְשָׁלשׁ גָּלֻיּוֹת גָּלוּ יִשְׂרָאֵל, אַחַת לִפְנִים מִנְּהַר סַמְבַּטְיוֹן וְאַחַת לְדַפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא³²³⁹ וְאַחַת שֶׁיָּרַד עֲלֵיהֶם הֶעָנָן וְכִסָּה אוֹתָם (ירוש‘, סנה’ יא).

קמט עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָם עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּשְׁלִכֵם אֶל־אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה”³²⁴⁰ – מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִין וְאֵינָם חוֹזְרִין – דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. רַ' אֱלִיעֶזְר אוֹמֵר: “כַּיּוֹם הַזֶּה” – מַה יּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֲפֵלָה שֶׁלָּהֶם עֲתִידָה לְהָאִיר לָהֶם (סנה' קי:; ילק"ש דברים כט).

לו. הַכּוּתִים³²⁴¹

קנ הַכּוּתִים לֹא נֶחְשְׁבוּ מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, אֶלָּא מִיֶּתֶר חֲמִשָׁה גּוֹיִם שֶׁשָּׁבָה מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוָיִם. רַ' יוֹסֵי הוֹסִיף עֲלֵיהֶם: “דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא טַרְפְּלָיֵא אֲפַרְסָיֵא אַרְכְּוָיֵא בָּבְלָיֵא שׁוּשַׁנְכָיֵא דֶּהָיֵא עַלְמָיֵא”³²⁴².

וּכְשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִשֹּׁמְרוֹן שָׁלַח סַנְחֵרִיב אֶת־עֲבָדָיו וְהוֹשִׁיבָם בְּשֹׁמְרוֹן לְהַעֲלוֹת מַס לְמַלְכוּת. שָׁלַח בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־הָאֲרָיוֹת וְהָיוּ הוֹרְגִין בָּהֶם. שָׁלְחוּ לַמֶּלֶךְ וְאָמָרוּ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הָאָרֶץ, שֶׁשְּׁלַחְתָּנוּ עָלֶיהָ, אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אוֹתָנוּ, וְהִנֵּה נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְקָרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: כָּל־הַשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁהֱיִיתֶם בְּאַרְצְכֶם לֹא שִׁכְּלָה אֶתְכֶם חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְעַכְשָׁו אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עֲבָדָי. אָמְרוּ לוֹ דָּבָר שֶׁל עֵצָה, אוּלַי יָשִׁיב אוֹתָם לְאַרְצָם. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אֵין הָאָרֶץ מְקַבֶּלֶת נָכְרִי שֶׁלֹּא נִמּוֹל וְשֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא בַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: “תְּנוּ לִי מִכֶּם שְׁנַיִם וְיֵלְכוּ וְיָמוּלוּ אוֹתָם וִילַמְּדוּ אוֹתָם תּוֹרָה” – וּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב. מִיָּד שָׁלְחוּ לְשָׁם אֶת־רַ' דָסְתַּאי בֶּן יַנַּאי וְאֶת־רַ' זְכַרְיָה וְהָיוּ מְלַמְּדִים אוֹתָם סֵפֶר תּוֹרָה בִּכְתָב נוֹטְרִיקוֹן³²⁴³ וּבוֹכִים, וְהַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הָיוּ הוֹלְכִים בְּחֻקּוֹת הַתּוֹרָה וּבְחֻקּוֹת אֱלהֵיהֶם, עַד שֶׁעָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק וְהִתְחִילוּ בוֹנִים בְּהֵיכָל. וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַשֹּׁמְרוֹנִים לְמִלְחָמָה מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף (וְכִי שֹׁמְרוֹנִים הָיוּ, וַהֲלֹא כוּתִים הָיוּ? אֶלָּא עַל שֵׁם הֵעִיר שֹׁמְרוֹן נִקְרְאוּ שֹׁמְרוֹנִים), וְעוֹד בִּקְּשׁוּ לַהֲרוֹג אֶת־נְחֶמְיָה בְּמִרְמָה וּבִטְּלוּ מְלֶאכֶת בֵּית יְיָ שְׁתֵּי שָׁנִים. מֶה עָשׂוּ עֶזְרָא וּזְרֻבָּבֶל וִיהוֹשֻׁעַ? קִבְּצוּ אֶת־כָּל־הַקָּהָל אֶל הַהֵיכָל, וְהֵבִיאוּ שְׁלשׁ־מֵאוֹת כֹּהֲנִים וְשׁוֹפָרוֹת בְּיָדָם וּשְׁלשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת וְסִפְרֵי תוֹרָה בְיָדָם, וְהָיוּ תוֹקְעִין וְהַלְוִיִּם מְשׁוֹרְרִים וּמְזַמְּרִים וְנִדּוּ אֶת־הַכּוּתִים בְּסוֹד שֵׁם הַמְפֹרַשׁ וּבִכְתָב הַנִּכְתָּב עַל הַלּוּחוֹת וּבְחֵרֶם בֵּית־דִּין הַתַּחְתּוֹן וּבְחֵרֶם בֵּית־דִּין הָעֶלְיוֹן, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל פַּת כּוּתִי (מִכָּאן אָמָרוּ: כָּל הָאוֹכֶל פַּת כּוּתִי, כְּאִלּוּ אוֹכַל בְּשַׂר חֲזִיר) וְאַל יְגַיֵּר אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כּוּתִי, וְאַל יְהֵא לָהֶם חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְחֵלֶק וְנַחֲלָה וְזִכָּרוֹן בְּיִשְׂרָאֵל; וְשָׁלְחוּ אֶת־הַחֵרֶם אֵצֶל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּבָבֶל, וְהֵם הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם חֵרֶם עַל חֵרֶם, וְהַמֶּלֶךְ דָּרְיָוֶשׁ קָבַע עֲלֵיהֶם חֵרֶם עוֹלָם (שֶׁנֶּאֱמַר: וֵאלָהָא דִּי־שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר" וְגוֹ'³²⁴⁴ (פדר“א לח; תנח' וישב; ילק”ש מ"ב, יז).

לז. חִזְקִיָּהוּ וּמַפֶּלֶת סַנְחֵרִיב

קנא חִזְקִיָּהוּ – שֶׁחִזְּקוֹ יָהּ; דָּבָר אַחֵר: שֶׁחִזֵּק אֶת־יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם (סנה' צד.).

קנב “וְחֻבַּל עֹל מִפְּנֵי־שָׁמֶן”³²⁴⁵ – אָמַר רַ' יִצְחָק נַפָּחָא: חֻבַּל עֹל שֶׁל סַנְחֵרִיב מִפְּנֵי שַׁמְנוֹ³²⁴⁶ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ שֶׁהָיָה דּוֹלֵק בְּבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת. מֶה עָשָׂה? נָעַץ חֶרֶב עַל פֶּתַח בֵּית־הַמִּדְרָשׁ וְאָמָר: כָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה יִדָּקֵר בְּחֶרֶב זוֹ. בָּדְקוּ מִדָּן וְעַד בְּאֵר־שֶׁבַע וְלֹא מָצְאוּ עַם־הָאָרֶץ; מִגְּבַת וְעַד אַנְטִיפַטְרִיס וְלֹא מָצְאוּ תִּינוֹק וְתִינֹקֶת, אִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁלֹּא הָיוּ בְקִיאִין בְּהִלְכוֹת טֻמְאָה וְטָהֳרָה. וְעַל אוֹתוֹ הַדּוֹר הוּא אוֹמֵר: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה־אִישׁ עֶגְלַת בָּקָר וּשְׁתֵּי־צֹאן”³²⁴⁷, וְאוֹמֵר: “וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה כָל־מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם אֶלֶף גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף”³²⁴⁸ – אַף־עַל־פִּי שֶׁאֶלֶף³²⁴⁹ גֶּפֶן בְּאֶלֶף כָּסֶף “לַשָּׁמִיר וְלַשַּׁיִת יִהְיֶה”³²⁵⁰ (שם:).

קנג “מְאֵרַת יְיָ בְּבֵית רָשָׁע”³²⁵¹ – זֶה פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, שֶׁהָיָה אוֹכַל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת בְּקִנּוּחַ סְעֻדָּה³²⁵²; “וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ”³²⁵³ – זֶה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, שֶׁהָיָה אוֹכַל לִיטְרָא יָרָק בִּסְעֻדָּה (שם).

קנד “גַּם־אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה”³²⁵⁴ – מְלַמֵּד שֶׁגְּנוּזִים הָיוּ³²⁵⁵. דָּבָר אַחֵר: אֵין “הֶעְתִּיקוּ” אֶלָּא פֵרֵשׁוּ. (ילק"ש משלי כה; מד' משלי).

קנה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, עַל שְׁלשָׁה הוֹדוּ לוֹ וְעַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. עַל שְׁלשָׁה הוֹדוּ לוֹ: גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת³²⁵⁶ וְהוֹדוּ לוֹ, כִּתֵּת נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וְהוֹדוּ לוֹ, גֵּרַר עַצְמוֹת אָבִיו³²⁵⁷ עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים וְהוֹדוּ לוֹ; וְעַל שְׁלשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ: סָתַם מֵי גִיחוֹן³²⁵⁸ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, קִצַּץ דַּלְתוֹת הֵיכָל וְשִׁגְּרָן³²⁵⁹ לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, עִבֵּר נִיסָן בְּנִיסָן³²⁶⁰ וְלֹא הוֹדוּ לוֹ (בר' י:).

קנו אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַתָּה הֲמִבַּלְעֲדֵי יְיָ עָלִיתִי עַל־הַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַשְׁחִתוֹ? יְיָ אָמַר אֵלַי עֲלֵה עַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהַשְׁחִיתָהּ”³²⁶¹ – שֶׁשָּׁמַע הַנָּבִיא אוֹמֵר “יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט”³²⁶² – אֵלּוּ מַלְכֵי בֵּית דָּוִד שֶׁמַּנְהִיגִים אוֹתָם בְּנַחַת כְּמֵי הַשִּׁלֹחַ הַהוֹלְכִים בְּנָחַת, “לָכֵן הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת־מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר”³²⁶³ – אֶלָּא מִפְּנֵי מָה נֶעֱנָשׁ³²⁶⁴? הַנָּבִיא הִתְנַבֵּא עַל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וְהוּא נָתַן דַּעְתּוֹ עַל יְרוּשָׁלַיִם כֻּלָּהּ. בָּא הַנָּבִיא וְאָמַר לוֹ: “כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ”³²⁶⁵ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בַּר בֶּרֶכְיָה: אֵין נִמְסָר עַם עָיֵף בְּתוֹרָה בְּיַד הַמֵּצִיק לוֹ; “כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל, אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד, דֶּרֶךְ הַיָּם, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם”³²⁶⁶ – לֹא כָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהֵקֵלּוּ מֵעֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה, אֲבָל הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם עֹל תּוֹרָה וּרְאוּיִם הַלָּלוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס כְּדוֹרְכֵי הַיָּם³²⁶⁷ וּכְעוֹבְרֵי הַיַּרְדֵּן.

“עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד”³²⁶⁸ – אָמַר רַב הוּנָא: אוֹתוֹ הַיּוֹם נִשְׁתַּיֵּר מֵעֲוֹנָהּ שֶׁל נֹב³²⁶⁹. אָמְרוּ לוֹ הַכַּלְדִּיִּים³²⁷⁰ לְסַנְחֵרִיב: אִם תֵּלֵךְ הַיּוֹם אַתָּה יָכוֹל לָהּ, וְאִם לֹא – אֵין אַתָּה יָכוֹל לָהּ. עָשָׂה בְיוֹם אֶחָד מַהֲלַךְ עֲשָׂרָה יָמִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם הֵטִילוּ תַּחְתָּיו מַצָּעוֹת עַד שֶׁעָלָה וְיָשַׁב עַל הַחוֹמָה, עַד שֶׁרָאָה אֶת־יְרוּשָׁלַיִם כֻּלָּהּ. כְּשֶׁרָאָה אוֹתָהּ קָטְנָה בְעֵינָיו, אָמַר לְחֵילוֹתָיו: “הֲלֹא זֹאת הָעִיר יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהֶחֱרַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת־כָּל חֲיָלַי וְעָלֶיהָ כִּנַּסְתִּי כָּל־מְדִינָתִי; הֲלֹא הִיא קְטַנָּה וְחַלָּשָׁה מִכָּל־כְּרַכֵּי הָעַמִּים שֶׁכָּבַשְׁתִּי בְּחֹזֶק יָדִי”. הָיָה עוֹמֵד וּמֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא בְיָדוֹ עַל הַר בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁבְּצִיּוֹן וְעַל הָעֲזָרָה שֶׁבִּירוּשָׁלָיִם. אָמְרוּ לוֹ: נִשְׁלַח בָּהּ יָד הַיּוֹם. אָמַר לָהֶם: יְגֵעִים אַתֶּם הַיּוֹם, שֶׁבָּאתֶם מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה. לִינוּ עַכְשָׁו וּלְמָחָר כָּל אֶחָד מִכֶּם יָבִיא לִי צְרוֹר אֶחָד מִן הַחוֹמָה.

הֵצִיץ רַבְשָׁקֵה עַל הַחוֹמָה וְשָׁמַע שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרְאִים אֶת־הַהַלֵּל³²⁷¹. אָמַר לְסַנְחֵרִיב: חֲזוֹר לַאֲחוֹרֶיךָ, נִסִּים נַעֲשׂוּ לָהֶם הַלָּיְלָה. הָיָה סַנְחֵרִיב מְבַזֶּה בְדָבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְנֹפֵף יָדוֹ³²⁷² הַר בַּת־צִיּוֹן”³²⁷³. מִיָּד “וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֶה אַשּׁוּר… וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים”³²⁷⁴.

אָמַר רַב פַּפָּא: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: “לָן הַדִּין³²⁷⁵ – בָּטֵל הַדִּין” (סנה' צד, צה; ת“י ישעיה; ילק”ש).

קנז אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בָּא עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע בְּאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף אִישׁ בְּנֵי מְלָכִים יוֹשְׁבִים בְּקָרוֹנוֹת³²⁷⁶ שֶׁל זָהָב וְעִמָּהֶם שִׁגְלוֹנוֹת³²⁷⁷ וְזוֹנוֹת, וּבִשְׁמוֹנִים אֶלֶף גִּבּוֹרִים לְבוּשֵׁי שִׁרְיוֹן קְלִפָּה³²⁷⁸, וּבְשִׁשִּׁים אֶלֶף אִישׁ אֲחוּזֵי חֶרֶב רָצִים לְפָנָיו, וְהַשְּׁאָר פָּרָשִׁים.

תְּנָא: אֹרֶךְ מַחֲנֵהוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָא, רֹחַב צַוַּאר סוּסָיו אַרְבָּעִים פַּרְסָא, סַךְ מַחֲנֵהוּ מָאתַיִם וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא אֶלֶף חָסֵר אֶחָד.

רִאשׁוֹנִים עָבְרוּ בִשְׂחִי³²⁷⁹, אֶמְצָעִים עָבְרוּ בְקוֹמָה³²⁸⁰, אַחֲרוֹנִים הֶעֱלוּ עָפָר עַל רַגְלֵיהֶם וְלֹא מָצְאוּ מַיִם בַּנָּהָר לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁהֵבִיאוּ מַיִם מִמָּקוֹם אַחֵר וְשָׁתוּ.

(וַהֲלֹא כָתוּב: “וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים”³²⁸¹? אָמַר רַ' אַבָּהוּ הַלָּלוּ רָאשֵׁי גֵיסוֹתֵיהֶם).

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְגַבְרִיאֵל: מַגָּלְךָ נְטוּשָׁה³²⁸²? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, נְטוּשָׁה וְעוֹמֶדֶת מִשֵּׁשֶׁת יְמַי בְרֵאשִׁית. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אָמָר: אוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן בִּשּׁוּל פֵּרוֹת הָיָה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְגַבְרִיאֵל: כְּשֶׁאַתָּה יוֹצֵא לְבַשֵּׁל פֵּרוֹת הִזָּקֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם” וְגוֹ'³²⁸³.

אָמַר רַב פַּפָּא: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: “לְפִי הַדֶּרֶךְ הִזָּקֵק לְבַעַל דְּבָרֶיךָ”.

“עַד־שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ”³²⁸⁴ – אָמַר רַ' יוּדָן: עַד שֶׁחִזְקִיָהוּ וְסִיעָתוֹ מְסֻבִּים וְאוֹכְלִים פִּסְחֵיהֶם בִּירוּשָׁלָיִם – כְּבָר הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בַּלַּיְלָה הַהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר”³²⁸⁵ (שהש"ר א).

קנח יֵשׁ אוֹמְרִים: בְּחָטְמוֹ נָשַׁף בָּהֶם וָמֵתוּ. שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ”³²⁸⁶. רַ' יִרְמִיָּה בַר אַבָּא אָמַר: כַּפַּיִם סָפֵק לָהֶם וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם־אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל־כָּפִּי וַהֲנִּחֹתִי חֲמָתִי”³²⁸⁷. רַ' יִצְחָק נַפָּחָא אָמָר: אָזְנַיִם גָּלָה לָהֶם וְשָׁמְעוּ שִׁירָה מִפִּי חַיּוֹת³²⁸⁸ וָמֵתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “מֵרֹמְמֻתֶךָ נָפְצוּ גּוֹיִם”³²⁸⁹.

וְכַמָּה נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם? אָמַר רַב: עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ מִסְפָּר יִהְיוּ וְנַעַר יִכְתְּבֵם”³²⁹⁰. כַּמָּה נַעַר יָכוֹל לִכְתֹּב? י‘. רַ’ אֱלִיעֶזְר אָמָר: שִׁשָּׁה, שֶׁכֵּן דַּרְכּוֹ שֶׁל נַעַר לִהְיוֹת שׂוֹרֵט שְׂרִיטָה³²⁹¹ (סנה' צח.; איכ“ר ד'; שהש”ר א).

קנט פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְתִרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס, שֶׁבָּאוּ לְסַיֵּעַ לְחִזְקִיָהוּ. הִרְגִּישׁ בָּהֶם סַנְחֵרִיב. וּמֶה עָשָׂה לָהֶם סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע? בְּעַרְבִית כְּפָתָם³²⁹². בַּחֲצִי הַלַּיְלָה יָצָא הַמַּלְאָךְ וּנְגָפָם לְחֵילוֹתָיו שֶׁל סַנְחֵרִיב. בְּשַׁחֲרִית הִשְׁכִּים חִזְקִיָּהוּ וּמְצָאָם כְּפוּתִים. אָמָר: דּוֹמֶה שֶׁלֹּא בָאוּ אֵלּוּ אֶלָּא לְסַיְּעֵנִי, הִתִּירָם וְהָלְכוּ וְסִפְּרוּ נִסָּיו וּגְבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא (שהש"ר ד').

קס כְּשֶׁבָּא סַנְחֵרִיב וְצָר עַל יְרוּשָׁלַיִם כָּתַב שֶׁבְנָא פִּתָּק וּזְרָקוֹ בְחֵץ: “שֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ הִשְׁלִימוּ, חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ לֹא הִשְׁלִימוּ”. הָיָה חִזְקִיָּה מִתְיָרֵא וְאָמָר: שֶׁמָּא, חַס וְשָׁלוֹם, נוֹטָה דַעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אַחַר הָרֹב³²⁹³? בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: “לֹא־תֹּאמְרוּן קֶשֶׁר לְכָל אֲשֶׁר־יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר”³²⁹⁴ – כְּלוֹמַר, קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן³²⁹⁵.

הָלַךְ [שֶׁבְנָא] לַחֲצֹב לוֹ קֶבֶר בְּקִבְרֵי בֵית דָּוִד, בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ: “מַה־לְּךָ פֹה וּמִי־לְךָ פֹה כִּי־חָצַבְתָּ לְךָ פֹּה קָבֶר?… הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר”³²⁹⁶ – גּוֹלֶה בֶן גּוֹלֶה, אֵי זֶה כֹתֶל בָּנִיתָ כָּאן, אֵי זֶה עַמּוּד הֶעֱמַדְתָּ כָּאן, אֲפִלּוּ אֵי זֶה מַסְמֵר קָבַעְתָּ כָּאן?

כְּשֶׁיָּצָא [שֶׁבְנָא מִירוּשָׁלַיִם]³²⁹⁷ בָּא גַּבְרִיאֵל וְסָגַר אֶת־הַשַּׁעַר בִּפְנֵי חֵילוֹ. אִמְרוּ לוֹ: חֵילְךָ הֵיכָן? אָמָר: חָזְרוּ בָהֶם³²⁹⁸. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, מְשַׂחֵק הָיִיתָ בָנוּ – נְקָבוּהוּ בַעֲקֵבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקֳנִים (סנה' כו.: ויק"ר ה).

קסא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מָה זָכָה אוֹתוֹ רָשָׁע³²⁹⁹ לִקְרוֹתוֹ “אָסְנַפַּר רַבָּא וְיַקִּירָא”³³⁰⁰? מִפְּנֵי שֶׁלֹּא סִפֵּר בִּגְנוּתָהּ שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “עַד־בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם”³³⁰¹. רַב וּשְׁמוּאֵל – אֶחָד אָמָר: מֶלֶךְ פִּקֵחַ הָיָה, שֶׁאִלּוּ אָמַר לָהֶם: “אֶרֶץ טוֹבָה מֵאַרְצְכֶם”, הָיוּ אוֹמְרִים: מְשַׁקֵּר אָתָּה; וְאֶחָד אָמָר: מֶלֶךְ טִפֵּשׁ הָיָה. אִם כֵּן – מַה־יִּתְרוֹנָהּ? (סנה' צד.).

קסב אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֵּן יוֹחָאי: שׁוֹטֶה הָיָה זֶה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ לְפַתּוֹת. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָלַךְ לִשָּׂא אִשָּׁה, אָמַר לָהּ: אָבִיךְ מֶלֶךְ וַאֲנִי מֶלֶךְ, אָבִיךְ עָשִׁיר וַאֲנִי עָשִׁיר, אָבִיךְ מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן, וַאֲנִי מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן, וְאֵין זֶה פִּתּוּי. כֵּיצַד פִּתּוּי? אוֹמֵר לָהּ: אָבִיךְ הֶדְיוֹט וַאֲנִי מֶלֶךְ, אָבִיךְ עָנִי וַאֲנִי עָשִׁיר, אָבִיךְ מַאֲכִילֵךְ יָרָק וְקִטְנִית וּמַשְׁקֵךְ מַיִם וַאֲנִי מַאֲכִילֵךְ בָּשָׂר וְדָגִים וּמַשְׁקֵךְ יַיִן יָשָׁן, אָבִיךְ מוֹלִיכֵךְ לְמֶרְחָץ בְּרֶגֶל וַאֲנִי מוֹלִיכֵךְ בִּגְלֶקִטיקָא³³⁰² (ספרי עקב; ילק“ש מל”ב י"ח).

קסג רַ' בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַ' אֶלְעָזָר אָמָר: רָאוּי הָיָה חִזְקִיָּהוּ לוֹמַר שִׁירָה עַל מַפֶּלֶת סַנְחֵרִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְלֹא־כִגְמוּל עָלָיו הֵשִׁיב יְחִזְקִיָּהוּ”³³⁰³ – לָמָּה? – “כִּי גָבַהּ לִבּוֹ”³³⁰⁴! בֹּא וּרְאֵה, חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ וְצַדִּיק וְאַתָּה אוֹמֵר “כִּי גָבַהּ לִבּוֹ”? אֶלָּא גָבַהּ לִבּוֹ מִלּוֹמַר שִׁירָה. בָּא יְשַׁעְיָהוּ אֵצֶל חִזְקִיָּהוּ וְסִיעָתוֹ,אָמַר לָהֶם: “זַמְּרוּ יְיָ”![³⁰⁴⁷] אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה? – “כִּי גֵאוּת עָשָׂה”³³⁰⁵. אָמְרוּ לוֹ: כְּבָר מוּדַעַת זֹאת³³⁰⁶ בְּכָל־הָאָרֶץ"³³⁰⁷. אָמַר רַ' אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: אָמַר חִזְקִיָּהוּ: תּוֹרָה שֶׁאֲנִי עוֹסֵק בָּהּ מְכַפֶּרֶת עַל הַשִּׁירָה. אָמַר רַ' לֵוִי: אָמַר חִזְקִיָּה: מָה אָנוּ צְרִיכִים לוֹמַר נִסָּיו וּגְבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? כְּבָר מוּדַעַת זֹאת מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, לֹא כְבָר עָמַד גַּלְגַּל חַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ וְרָאוּ נִסָּיו וּגְבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַד סוֹף הָעוֹלָם? (שהש"ר ד).

קסד אַרְבָּעָה מְלָכִים הָיוּ, מַה־שֶּׁתָּבַע זֶה לֹא תָּבַע זֶה, וְאֵלּוּ הֵם: דָּוִד וְאָסָא וִיהוֹשָׁפָט וִיחִזְקִיָּהוּ.

דָּוִד אָמַר: “אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם”³³⁰⁸. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד־הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם”³³⁰⁹, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מֵאִיר לוֹ בַּלֵּילוֹת בְּזִיקִים וּבְרָקִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־אַתָּה תָּאִיר נֵרִי, יְיָ אֱלֹהֵי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי”³³¹⁰.

עָמַד אָסָא וְאָמָר: אֲנִי אֵין בִּי כֹחַ לַהֲרֹג לָהֶם, אֶלָּא אֲנִי רוֹדֵף אוֹתָם וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּרְדְּפֵם אָסָא וְהָעָם אֲשֶׁר־עִמּוֹ… כִּי־נִשְׁבְּרוּ לִפְנֵי־יְיָ”³³¹¹ – “לִפְנֵי אָסָא” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “לִפְנֵי־יְיָ”.

עָמַד יְהוֹשָׁפָט וְאָמָר: אֲנִי אֵין בִּי כֹחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף, אֶלָּא אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה נָתַן יְיָ מְאָרְבִים עַל־בְּנֵי עַמּוֹן… וַיִּנָּגֵפוּ”³³¹².

עָמַד חִזְקִיָּהוּ וְאָמָר: אֲנִי אֵין בִּי כֹחַ לֹא לַהֲרֹג וְלֹא לִרְדֹּף וְלֹא לוֹמַר שִׁירָה, אֶלָּא אֲנִי יָשֵׁן בְּמִטָּתִי וְאַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי עוֹשֶׂה כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְיָ וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר”³³¹³ (איכ“ר פתיח'; ילק”ש שמואל ב' כ"ב).

קסה “לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ”³³¹⁴ – אָמַר רַ' תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִפּוֹרֵי: מִפְּנֵי מָה כָּל־מֵ"ם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּבָה פָּתוּחַ וְזֶה סָתוּם? בִּקַּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ וְסַנְחֵרִיב גּוֹג־וּמָגוֹג; אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, וּמַה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ, לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, – חִזְקִיָּה, שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כָּל־הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר שִׁירָה לְפָנֶיךָ, תַּעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ? לְכָךְ נִסְתַּתֵּם. מִיָּד פָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֲנִי אֹמַר לְפָנֶיךָ שִׁירָה תַּחַת צַדִּיק זֶה וַעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ. פָּתְחָה וְאָמְרָה שִׁירָה לְפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק” וְגוֹ'³³¹⁵ – אָמַר שַׂר הָעוֹלָם³³¹⁶ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, עֲשֵׂה צִבְיוֹנוֹ³³¹⁷ לְצַדִּיק זֶה. יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: “רָזִי־לִי³³¹⁸, רָזִי־לִי”³³¹⁹ – אָמַר נָבִיא: אוֹי לִי, אוֹי לִי! עַד מָתָי? יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: “בֹּגְדִים³³²⁰ בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ”³³²¹.

תְּנָא מִשּׁוּם רַ' פַּפְיַס: גְּנַאי הוּא לְחִזְקִיָהוּ וְסִיעָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ שִׁירָה עַד שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה שִׁירָה (סנה' צד.; ע"י).

לח. חִזְקִיָּהוּ וִישַׁעְיָהוּ

קסו [חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וִישַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא לֹא הָלְכוּ זֶה אֵצֶל זֶה]. חִזְקִיָּהוּ אָמַר: יָבֹא יְשַׁעְיָהוּ אֶצְלִי, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ בְאֵלִיָּהוּ שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אַחְאָב; וִישַׁעְיָהוּ אָמַר: יָבֹא חִזְקִיָּהוּ אֶצְלִי, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ בִיהוֹרָם בֶּן אַחְאָב, שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אֱלִישָׁע. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? הֵבִיא יִסּוּרִים עַל חִזְקִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ לִישַׁעְיָהוּ: לֵךְ וּבַקֵּר אֶת־הַחוֹלֶה.

“וַיָבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ… וַיֹּאמֶר… כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה”³³²² – “מֵת אַתָּה” – בָּעוֹלָם־הַזֶּה, “וְלֹא תִחְיֶה” – בָּעוֹלָם הַבָּא. אָמַר לוֹ חִזְקִיָּהוּ: כָּל־כָּךְ לָמָּה? אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נָשָׂאתָ אִשָּׁה. אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁנִּרְאָה לִי בְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנִּי בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. אָמַר לוֹ: מַה־לְךָ אֵצֶל כִּבְשׁוֹנוֹ³³²³ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? מַה שֶּׁנִּצְטַוֵּיתָ עֲשֵׂה – וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יַעֲשֶׂה כִרְצוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו תֶּן־לִי בִתֶּךָ; אֶפְשָׁר תִּגְרֹם זְכוּת שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ וְיֵצְאוּ מִמֶּנִּי בָּנִים מְהֻגָּנִים. אָמַר לוֹ: כְּבָר נִגְזְרָה עָלֶיךָ גְּזֵרָה. אָמַר לוֹ: בֶּן אָמוֹץ, כַּלֵּה נְבוּאָתְךָ וָצֵא! כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי־אַבָּא: “אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מֻנַּחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם – אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים”. לְסוֹף נָתַן לוֹ יְשַׁעְיָהוּ בִּתּוֹ. יָצְאוּ מִמֶּנּוּ מְנַשֶּׁה וְרַבְשָׁקֵה. פַּעַם אַחַת הִרְכִּיבָם עַל כְּתֵפָיו לְהוֹלִיכָם לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: רָאוּי רֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁיַּעֲלוּ בוֹ דָּגִים. אָמַר הַשֵּׁנִי: רָאוּי רֹאשׁוֹ שֶׁל אַבָּא שֶׁיַּקְרִיבוּ עָלָיו קָרְבָּן לַעֲבוֹדָה־זָרָה. חֲבָטָם בְּקַרְקַע. מְנַשֶּׁה חָיָה וְרַבְשָׁקֵה מֵת (בר' י.; ע"י).

קסז “וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיּהוּ עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה קִבְרֵי בְנֵי־דָוִיד”³³²⁴ – אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: “בְּמַעֲלֵה” אֵצֶל מְעֻלִּים שֶׁבַּמִּשְׁפָּחָה, וּמִי הֵם? דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. “וְכָבוֹד עָשׂוּ־לוֹ בְמוֹתוֹ”³³²⁵ – שֶׁיָּצְאוּ לְפָנָיו שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף חֲלוּצֵי כָתֵף³³²⁶, דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: וַהֲלֹא לִפְנֵי אַחְאָב עָשׂוּ כֵן! אֶלָּא שֶׁהִנִּיחוּ סֵפֶר תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ וְאָמָרוּ: קִיֵּם זֶה מַה שֶּׁכָּתוּב בָּזֶה (ב"ק טז: יז.).

קסח מֵאֵימָתַי תַּמָּה זְכוּת אָבוֹת? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִימֵי חִזְקִיָּה³³²⁷ (שבת נה.).

לט. שְׂכַר שְׁלשׁ פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל מְרוֹדֵךְ־בַּלְאֲדָן

קסט מְרוֹדֵךְ־בַּלְאֲדָן עוֹבֵד לַחַמָּה הָיָה וְהָיָה רָגִיל בְּכָל־יוֹם לֶאֱכֹל בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת וְיָשֵׁן עַד תֵּשַׁע. כֵּוָן שֶׁחָזַר גַּלְגַּל־חַמָּה בִּימֵי חִזְקִיָּה יָשֵׁן לוֹ, וְעָמַד וּמָצָא שֶׁהוּא שַׁחֲרִית. בִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת־כָּל־עֲבָדָיו וְאָמַר לָהֶם: הִנַּחְתֶּם אוֹתִי לִישׁוֹן כָּל־הַיּוֹם וְכָל־הַלָּיְלָה? אָמְרוּ לוֹ: הַיּוֹם הוּא שֶׁחָזָר. אָמַר לָהֶם: וְאֵי זֶה אֱלֹהַּ הֶחֱזִירוֹ? אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהָיו שֶׁל חִזְקִיָּהוּ. אָמַר לָהֶם: וְכִי יֵשׁ אֱלֹהַּ גָּדוֹל מֵאֱלֹהֵי? אָמְרוּ לוֹ: אֱלֹהַּ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ גָּדוֹל מִכָּל אֱלֹהוּת שֶׁבָּעוֹלָם. מִיָּד – “בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרוֹדֵךְ־בַּלְאֲדָן בֶּן־בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ־בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל־חִזְקִיָּהוּ” וְגוֹ'³³²⁸, וְכָתַב: “שָׁלוֹם לְחִזְקִיָהוּ הַמֶּלֶךְ וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם וְשָׁלוֹם לֵאלֹהַּ הַגָּדוֹל”. לְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ הַסְּפָרִים לֹא נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו דַּעְתּוֹ, אָמָר: לֹא עָשִׂיתִי כְּהֹגֶן, שֶׁהִקְדַּמְתִּי שְׁלוֹם חִזְקִיָּהוּ וְעִירוֹ לִשְׁלוֹם אֱלֹהַּ הַגָּדוֹל; עָמַד מִכִּסְּאוֹ וּפָסַע שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת לְהָשִׁיב אֶת־הַסְּפָרִים וְכָתַב אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְכָתַב תְּחִלָּה: “שָׁלוֹם לֵאלֹהַּ הַגָּדוֹל וְשָׁלוֹם לִירוּשָׁלַיִם וְשָׁלוֹם לְחִזְקִיָהוּ”. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אַתָּה עָמַדְתָּ מִכִּסְאֲךָ וּפָסַעְתָּ שָׁלשׁ פְּסִיעוֹת לִכְבוֹדִי – אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנֶיךָ שְׁלשָׁה מְלָכִים, שַׁלִּיטִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְאֵלּוּ הֵם: נְבוּכַדְנֶאצַּר וֶאֱוִיל־מְרֹאדַךְ וּבֵלְשַׁאצַּר (תנח' תשא; אס"ר ג').

מ. מְנַשֶּׁה

קע תְּנִי, שִׁמְעוֹן בֵּן עַזַּאי אוֹמֵר: מָצָאתִי מְגִלַּת־יוּחָסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ: “מְנַשֶּׁה הָרַג אֶת־יְשַׁעְיָה”; שֶׁכֵּוָן שֶׁהִכְנִיס מְנַשֶּׁה אֶת־הַצֶּלֶם לְהֵיכָל, הִתְחִיל מִתְנַבֵּא יְשַׁעְיָה לְיִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם בְּשֵׁם יְיָ: מָה אַתֶּם מִתְגָּאִים בְּבַיִת זֶה שֶׁבְּנִיתֶם לִי? הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים אֵינָם מַחֲזִיקִים כְּבוֹדִי – וּבַיִת זֶה שֶׁבְּנִיתֶם לִי אֲנִי צָרִיךְ? “אֵי־זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ־לִי”³³²⁹? – הֲרֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר עוֹלֶה וּמַחֲרִיב אוֹתוֹ וּמַגְלֶה אֶתְכֶם. מִיָּד כָּעַס עָלָיו מְנַשֶּׁה וְאָמַר [לַעֲבָדָיו]: “תִּפְשׂוּהוּ!” – רָצוּ אַחֲרָיו לְתָפְשׂוֹ, בָּרַח מִפְּנֵיהֶם לַיָּעַר. אָמַר שֵׁם – וְנִבְלַע בְּאֶרֶז, וְהָיוּ צִיצִיוֹת טַלִּיתוֹ נִרְאוֹת בַּחוּץ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִמְנַשֶּׁה, הֵבִיא חָרָשִׁים וְנִסְּרוּ אֶת־הָאֶרֶז וְהָיָה הַדָּם שׁוֹתֵת. כְּשֶׁהִגִּיעַ [הַמַּסָּר] לְפִיו שֶׁל יְשַׁעְיָה יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ, מִשּׁוּם [שֶׁחָטָא בְּפִיו] וְאָמָר: “וּבְתוֹךְ עַם־טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי ישֵׁב”³³³⁰ (יבמ' מט:; פסיק"ר פס' ד‘; ירוש’ סנה' פ' י).

קעא מְנַשֶּׁה נִרְאָה לוֹ לְרַב אָשֵׁי בַּחֲלוֹמוֹ: אָמַר לוֹ רַב אָשֵׁי: מִפְּנֵי מָה הֱיִיתֶם עוֹבְדִים עֲבוֹדָה־זָרָה? אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר – הָיִיתָ תּוֹפֵס בְּשׁוּלֵי בִגְדִּי וְרָץ אַחֲרָי³³³¹ (סנה' קב:).

קעב “גַּם־אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה”³³³² – וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לְכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לִמֵּד תּוֹרָה וְלִמְנַשֶּׁה בְנוֹ לֹא לִמֵּד תּוֹרָה? אֶלָּא מִכָּל־טֹרַח שֶׁטָּרַח בּוֹ וּמִכָּל־עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ לֹא הֶעֱלָהוּ לְמוּטָב אֶלָּא יִסּורִין (שם קא:).

קעג “וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם”³³³³ – עָשׂוּ לוֹ כְּמִין מוּלְיָאר³³³⁴ שֶׁל נְחשֶׁת, וְעָשׂוּ אוֹתוֹ נְקָבִים־נְקָבִים, וּנְתָנוּהוּ לְתוֹכוֹ, וְהִתְחִילוּ מַסִּיקִין תַּחְתָּיו. וְכֵוָן שֶׁרָאָה צָרָתוֹ צָרָה – לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה־זָרָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הִזְכִּירָהּ; צֶלֶם פְּלוֹנִי, צֶלֶם פְּלוֹנִי, בֹּא וְהַצִּילֵנִי! כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הוֹעִילוּהוּ כְּלוּם, אָמָר: זָכוּר אֲנִי, שֶׁהָיָה אַבָּא מַקְרִיא אוֹתִי הַפָּסוּק הַזֶּה: “בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה… וְשַׁבְתָּ עַד־יְיָ אֱלהֶיךָ”³³³⁵. הֲרֵי אֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ; אִם יַעֲנֵנִי – מוּטָב, וְאִם לָאו – הַכֹּל אַחַת. כָּל־הַפָּנִים שָׁוִים³³³⁶. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמְדוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְסָתְמוּ כָל־הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל מַעְלָה, שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה תְפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! אָדָם שֶׁהֶעֱמִיד צֶלֶם בְּהֵיכָל – כְּלוּם אַתָּה מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה? אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם אֵינִי מְקַבְּלוֹ בִּתְשׁוּבָה – הֲרֵינִי נוֹעֵל פֶּתַח בִּפְנֵי כָל־בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? חָתַר לוֹ כְּמִין חֲתִירָה אַחַת תַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ וְשָׁמַע תְּחִנָּתוֹ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ”³³³⁷ – וְיַחְתֹּר (ירוש' סנה' י; פסיק‘; רו"ר ה’).

מא. צִדְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ

קעד “עַל־אֵלֶּה אֲנִי בּוֹכִיָּה”³³³⁸ – רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: עַל סִלּוּק דַּעַת וְעַל סִלּוּק שְׁכִינָה – אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה צִדְקִיָּהוּ רוֹאֶה אֲחֵרִים שֶׁהָיוּ מְנַקְּרִים אֶת־עֵינָיו וְלֹא הָיָה לוֹ דַעַת לְהָטִיחַ³³³⁹ אֶת־רֹאשׁוֹ בְּכֹתֶל עַד שֶׁיָּצְאָה³³⁴⁰ נִשְׁמָתוֹ! (איכ"ר א).

מב. נְבוּכַדְנֶאצַּר

קעה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע לֹא נִמְצָא שְׂחוֹק בְּפִי כָּל־בִּרְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “נָחָה שָׁקְטָה כָּל־הָאָרֶץ פָּצְחוּ רִנָּה”³³⁴¹ – מִכְּלָל שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא הָיְתָה רִנָּה (שבת קמט:).

קעו “וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסֲפַת־לִי”³³⁴² – אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַ' יִרְמִיָּה בַר אַבָּא: מְלַמֵּד שֶׁרָכַב עַל אֲרִי זָכָר וְקָשַׁר תַּנִּין בְּרֹאשׁוֹ, לְקַיֵּם מַה־שֶּׁנֶּאֱמַר: “וְגַם אֶת־חַיַּת הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ”³³⁴³ (שם קנ.)

מג. יְהוֹיָקִים וִיכָנְיָה

קעז אָמָרוּ: כֵּוָן שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר לְהַחֲרִיב אֶת־יְרוּשָׁלַיִם, עָלֶה וְיָשַׁב לוֹ בְּדַפְנֵי שֶׁל אַנְטוֹכְיָא. יָרְדָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה לֵחָרֵב? אָמַר לָהֶם: לָאו, אֶלָּא יְהוֹיָקִים מָרַד בִּי, תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִיהוֹיָקִים: נְבוּכַדְנֶאצַּר מְבַקֵּשׁ נַפְשֶׁךָ. אָמַר לָהֶם: כָּךְ עוֹשִׂין – דּוֹחִין נֶפֶשׁ מִפְּנֵי נָפֶשׁ? דּוֹחִין נַפְשִׁי וּמְקַיְּמִין נַפְשְׁכֶם? וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “לֹא־תַּסְגִּיר עֶבֶד אֶל־אֲדֹנָיו?”³³⁴⁴ אָמְרוּ לוֹ: לֹא כֵן עָשְׂתָה זְקֶנְתְּךָ לְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי – “הִנֵּה רֹאשׁוֹ מֻשְׁלָךְ אֵלֶיךָ בְּעַד הַחוֹמָה”³³⁴⁵? כֵּוָן שֶׁלֹּא שָׁמַע לָהֶם, עָמְדוּ וּנְטָלוּהוּ וְשִׁלְשְׁלוּהוּ³³⁴⁶ לִנְבוּכַדְנֶאצַּר.

מֶה עָשָׂה לוֹ נְבוּכַדְנֶאצַּר? רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל־עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַהֲרָגוֹ, וְקָרַע אֶת־הַחֲמוֹר וְהִכְנִיסוֹ לְתוֹכוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר”³³⁴⁷. רַ' נְחֶמְיָה אוֹמֵר: נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ בְּכָל־עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְחַתֵּךְ מִבְּשָׂרוֹ כְּזֵיתִים³³⁴⁸ וּמַשְׁלִיךְ לַכְּלָבִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר” – הֵיכָן קְבוּרָתוֹ שֶׁל חֲמוֹר – לֹא בִּמְעֵי הַכֶּלֶב?

כֵּוָן שֶׁנֶּהֱרַג יְהוֹיָקִים הִמְלִיךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת־יְכָנְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו וְיָרַד לוֹ לְבָבָל. וְיָצְאוּ כָּל־בְּנֵי בָבֶל לְקַלְּסוֹ³³⁴⁹. אָמְרוּ לוֹ: מֶה עָשִׂיתָ? אָמַר לָהֶם: יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה מָרַד בִּי וַהֲרַגְתִּיו וְהִמְלַכְתִּי יְכָנְיָה בְנוֹ תַּחְתָּיו. אָמְרוּ לוֹ: הַמָּשָׁל אוֹמֵר: “גּוּר טוֹב מִכֶּלֶב רַע לֹא תְגַדֵּל”, גּוּר רַע מִכֶּלֶב רַע עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיָּד שָׁמַע לָהֶם וְיָשַׁב בְּרִיסֵי³³⁵⁰ אַנְטוֹכְיָא. יָרְדָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה לִקְרָאתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל בֵּית יְיָ לֵחָרֵב? אָמַר לָהֶם: לָאו, אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁהִמְלַכְתִּי תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי. הַלְּכוּ וְאָמְרוּ לִיכָנְיָה: נְבוּכַדְנֶאצַּר מְבַקֵּשׁ נַפְשֶׁךָ. מֶה עָשָׂה? עָמַד וְכִנֵּס כָּל־מַפְתְּחוֹת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְעָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לִהְיוֹת גִּזְבָּרִין³³⁵¹ לְפָנֶיךָ – עַד עַכְשָׁו הָיִינוּ בַעֲלֵי־בָתִּים נֶאֱמָנִים לְפָנֶיךָ, מִכָּאן וְאֵילַךְ הֲרֵי מַפְתְּחוֹתֶיךָ לְפָנֶיךָ. יָרְדָה כְמִין יָד שֶׁל אֵשׁ וּנְטָלָתַם מִמֶּנּוּ. מֶה עָשָׂה נְבוּכַדְנֶאצַּר? נְטָלוֹ לִיכָנְיָה וַחֲבָשׁוֹ³³⁵² בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, וְכָל־מִי שֶׁהָיָה נֶחְבָּשׁ בְּיָמָיו לֹא הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם (ויק“ר יט; ירוש' שק' פ”ו; ילק"ש).

קעח אָמַר רַ' חִיָּא בַר אֲבוּיָה: כָּתוּב עַל גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים: “זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת”.

זְקֵנוֹ שֶׁל ר' פְּרִידָא מָצָא גֻלְגֹּלֶת אַחַת, שֶׁהָיְתָה מֻטֶּלֶת בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְהָיָה כָתוּב עָלֶיהָ: “זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת”, קְבָרָה – וְחָזְרָה וּבִצְבֵּצָה³³⁵³; קְבָרָה – וְחָזְרָה וּבִצְבֵּצָה. אָמָר: זוֹהִי גֻּלְגָּלְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָקִים, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלָיִם"³³⁵⁴. אָמַר: מֶלֶךְ הוּא, וְאֵין דֶּרֶךְ־אֶרֶץ לְבַזּוֹתוֹ. נְטָלָהּ וּכְרָכָהּ בְּשֵׁירָאִים³³⁵⁵ וּנְתָנָהּ בְּתֵבָה. בָּאָה אִשְׁתּוֹ וְרָאָתָה – יָצְאָה וְאָמְרָה לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ. אָמְרוּ לָהּ: שֶׁל אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה³³⁵⁶ הִיא שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכְחָהּ. הִסִּיקָה תַנּוּרָהּ וּשְׂרָפַתָּה. כְּשֶׁבָּא [רַ' פְּרִידָא] אָמָר: זוֹהִי שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ: “זֹאת וְעוֹד אַחֶרֶת” (סנה' פב.).

ז: חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן

א. חֻרְבַּן הַבַּיִת

א אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִרְמִיָה: לֵךְ וְהִנָּבֵא עַל יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה מֵשִׁיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: נַעַר אָנֹכִי, “לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר”, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֵלֵךְ וְאֶתְנַבֵּא עַל יִשְׂרָאֵל נְבוּאָה קָשָׁה. עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ, נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ”³³⁵⁷. מִיָּד קִבֵּל נְבוּאָה, וְסָבוּר הָיָה יִרְמְיָה שֶׁאֵינוֹ מִתְנַבֵּא אֶלָּא עַל הַגּוֹיִם. וְכֵוָן שֶׁקִּבֵּל יִרְמִיָה נְבוּאָה, מִיָּד אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: “קַח אֶת־כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה”³³⁵⁸. נְטָלוֹ יִרְמִיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וָאֶקַּח אֶת־הַכּוֹס מִיַּד יְיָ”³³⁵⁹. וְסָבוּר הָיָה יִרְמִיָה שֶׁאֵינוֹ מַשְׁקֶה אֶלָּא לַגּוֹיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: צֵא וּלְמַד מִדֶּרֶךְ־אָרֶץ, כְּלוּם מַשְׁקִין אֶלָּא לְמִי שֶׁמֵּסֵב בְּרֹאשׁ³³⁶⁰, רָאָה מִי מֵסֵב בְּרֹאשׁ הַמְּדִינוֹת וְהַשְׁקֵה תְחִלָּה – יְרוּשָׁלַיִם הִיא מְסִבָּה בְּרֹאשׁ הַמְּדִינוֹת.

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְסוֹטָה שֶׁנִּכְנְסָה לַעֲזָרָה לִשְׁתּוֹת מֵי־סוֹטָה, בָּא כֹהֵן לְהַשְׁקוֹתָהּ וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בָּהּ – וְהִיא אִמּוֹ. מִיָּד נִתְבַּיֵּשׁ וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה עַל אִמּוֹ. כָּךְ יִרְמִיָה, כְּשֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַשְׁקֵה אֶת־יְרוּשָׁלַיִם, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי “נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ”³³⁶¹, עַכְשָׁו תְּחִלַּת נְבוּאָתִי בְּאֻמָּה שֶׁלִּי! – “פִּתִּיתַנִי יְיָ וָאֶפָּת”³³⁶². אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כְּבָר קִבַּלְתָּ³³⁶³ וְאִי אַתָּה יָכוֹל לַחֲזֹר. מִיָּד נָטְלָה [אֶת הַכּוֹס] מִיָּדוֹ וְשָׁתְתָה אוֹתָהּ כֻּלָּהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמָּצְצָה אֶת־חֲרָסֶיהָ³³⁶⁴, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית וְאֶת־חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי”³³⁶⁵, וְכֵוָן שֶׁרָאָה יִרְמִיָה שֶׁנֶּחְתַּם גְּזַר־דִּינָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם מִיָּד הָיָה צוֹעֵק וְקוֹבֵל³³⁶⁶ קִינָה “אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד”³³⁶⁷ (ילק"ש איכה א').

ב כְּשֶׁבָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע עִם הַמְּלָכִים לִירוּשָׁלַיִם דִּמּוּ לְלָכְדָהּ בִּזְמַן מֻעָט וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה מְחַזֵּק אֶת־אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עַד הַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית אוּלַי יַחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה. וְהָיוּ גִּבּוֹרִים בִּירוּשָׁלַיִם עַד אֵין חֵקֶר, וְהָיוּ נִלְחָמִים עִם הַכַּשְׂדִּים וּמַפִּילִים מֵהֶם חֲלָלִים הַרְבֵּה. הָיָה שָׁם גִּבּוֹר אֶחָד וּשְׁמוֹ אֲבוּקָא בֶן גִּבְתְּרִי³³⁶⁸. כְּשֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי הַחַיִל מְקַלְּעִים בַּאֲבָנִים גְדוֹלוֹת לְהַפִּיל הַחוֹמָה הָיָה מִקַבְּלָן בְּיָדוֹ וּמַשְׁלִיכָן עַל בְּנֵי הַחַיִל וְהוֹרֵג מֵהֶם הַרְבֵּה, עַד שֶׁהִתְחִיל לְקַבֵּל הָאֲבָנִים בְּרַגְלוֹ וְהָיָה מֵחֲזִירָן לֶחָיִל. וְגָרַם הֶעָוֹן וּבָאָה הָרוּחַ וְהִפִּילַתּוּ מִן הַחוֹמָה – וְנִבְקַע וָמֵת. מֶה עָשָׂה חֲנַמְאֵל דּוֹד יִרְמְיָהוּ? הִשְׁבִּיעַ מַלְאָכֵי־הַשָּׁרֵת בַּשֵּׁם וְהוֹרִידָם מְזֻיָּנִים בִּכְלֵי־זַיִן עַל הַחוֹמוֹת. כֵּוָן שֶׁרָאוּ הַכַּשְׂדִּים כֵּן בָּרְחוּ מִפְּנֵי אֵימָתָם עַד שֶׁשִּׁנָּה³³⁶⁹ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שְׁמוֹתָם וְהֶעֱלָם לָרָקִיעַ, וּבִקֵּשׁ חֲנַמְאֵל לְהוֹרִידָם וְלֹא יָכֹל. מֶה עָשָׂה? הִשְׁבִּיעַ אֶת־שַׂר־הָעוֹלָם³³⁷⁰ בַּשֵּׁם וְהִגְבִּיהַּ אֵת־יְרוּשָׁלַיִם וּתְלָאָה בַּאֲוִיר, עַד שֶׁבָּעַט בָּהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִן הַשָּׁמַיִם וְנָפָלָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם וְנִכְנְסוּ הַכַּשְׂדִּים. נִכְנְסוּ לְהֵיכָל וּבִקְּשׁוּ לְשָׂרְפוֹ. קָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְגַבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל, אָמַר לָהֶם: מִי חָבִיב עֲלֵיכֶם? אָמְרוּ לְפָנָיו: יִשְׂרָאֵל. וְאַחַר יִשְׂרָאֵל מִי חֲבִיב עֲלֵיכֶם? אָמְרוּ לְפָנָיו: בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר לָהֶם: נִשְׁבַּע אֲנִי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל שֶׁאַתֶּם בְּעַצְמְכֶם מַצִּיתִים בּוֹ אֶת־הָאוּר³³⁷¹. מִיָּד נָטְלוּ גַּבְרִיאֵל וּמִיכָאֵל שְׁנֵי לַפִּידֵי אֵשׁ וְהִצִּיתוּ אֵשׁ בְּהֵיכָל יְיָ, וְהָיָה הַהֵיכָל קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ קִינָה: “מִמָּרוֹם שָׁלַח־אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה”³³⁷² (שם).

ג רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמָר: שֵׁשׁ שָׁנִים הָיוּ הַגֶּחָלִים עֲמוּמוֹת³³⁷³ בְּיָדוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל, סָבוּר שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה; וְכֵוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה בִּקֵּשׁ לְזָרְקָן עֲלֵיהֶם בְּחֵמָה. קָרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: גַּבְרִיאֵל, גַּבְרִיאֵל, לְהוֹנְךָ³³⁷⁴, לְהוֹנֶךָ! שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בַּעֲלֵי צְדָקוֹת אֵלּוּ עִם אֵלּוּ (איכ"ר א').

ד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיְתָה בַת־קוֹל יוֹצֵאת בְּפַלְטִין שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר וְאוֹמָרֶת: “עֶבֶד רַע, עֲלֵה וְהַחֲרֵב בֵּית רִבּוֹנֶךָ, שֶׁאֵין בָּנָיו שׁוֹמְעִים לוֹ”. נִתְיָרֵא וְלֹא עָלָה, אָמָר: אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶלָּא לְכָבְשֵׁנִי וְלַעֲשׂוֹת לִי כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לִזְקֵנִי. מֶה עָשָׂה? בָּא וְיָשַׁב בְּדַפְנֵי³³⁷⁵ שֶׁל אַנְטוֹכְיָא וְשָׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לְהַחֲרִיב אֶת יְרוּשָׁלַיִם. עָשָׂה שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה, בְּכָל יוֹם מַקִּיף אֶת־יְרוּשָׁלַיִם, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְכָבְשָׁה; בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר. נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּלִבּוֹ, הִתְחִיל מְמַדֵּד בְּחוֹמָה וְהָיְתָה שׁוֹקַעַת בְּכָל־יוֹם טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה עַד שֶׁשָּׁקְעָה כֻלָּהּ. וְכֵוָן שֶׁשָּׁקְעָה כֻלָּהּ נִכְנְסוּ הַשּׂוֹנְאִים לִירוּשָׁלָיִם. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה הוּא אוֹמֵר: “לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ כֹּל ישְׁבֵי תֵבֵל כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם”³³⁷⁶ (איכ"ר פתיח‘; שם ד’).

ה אָמַר רָבָא: מַשָּׂא שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת קַרְדֻּמּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל שׁוֹלֵט בְּבַרְזֶל³³⁷⁷ שָׁלַח לוֹ נְבוּכַדְנֶאצַּר לִנְבוּזַרְאֲדָן, וְכֻלָּם בְּלָעָם³³⁷⁸ שַׁעַר אֶחָד שֶׁל יְרוּשָׁלָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָחַד בְּכַשִּׂיל וְכֵילַפּוֹת יַהֲלֹמוּן”³³⁷⁹. בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר. אָמַר: מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ בִי כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ בְסַנְחֵרִיב. יָצָא קוֹל וְאָמַר: קוֹפֵץ בֶּן קוֹפֵץ³³⁸⁰, נְבוּזַרְאֲדָן קְפֹץ! שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל הַמִּקְדָּשׁ לֵחָרֵב וְשֶׁל הַהֵיכָל לְהִשָּׂרֵף. נִשְׁתַּיֵּר לוֹ קַרְדֹּם אֶחָד, בָּא וְהִכָּה בְּקוֹפוֹ³³⁸¹ וְנִפְתַּח, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבַךְ־עֵץ קַרְדֻּמּוֹת³³⁸² הָיָה הוֹרֵג וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לַהֵיכָל. הִדְלִיק בּוֹ אֵשׁ; גָּבַהּ הַהֵיכָל, דָּרְכוּ בוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “גַּת דָּרַך אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת־יְהוּדָה”³³⁸³. זָחָה דַּעְתּוֹ³³⁸⁴ [שֶׁל נְבוּזַרְאֲדָן]. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: עַם הָרוּג³³⁸⁵ הָרַגְתָּ, הֵיכָל שָׂרוּף שָׂרַפְתָּ, קֶמַח טָחוּן טָחָנְתָּ (סנה' צו:).

ו “עוֹדֵינוּ תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ אֶל־עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל”³³⁸⁶ – מֶה הָיוּ עוֹשִׂין עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים? הָיוּ מִשַּׁלְחִין שֶׁמֶן לְמִצְרַיִם וּמְבִיאִין תְּבוּאָה מִשָּׁם וּמְשַׁלְּחִין לְאַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִם יָבֹאוּ הַשּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ יִהְיוּ לָנוּ לְעֶזְרָה, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבְרִית עִם־אַשּׁוּר יִכְרֹתוּ וְשֶׁמֶן לְמִצְרַיִם יוּבָל”³³⁸⁷, וְנֶאֱמַר: “מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם”³³⁸⁸ – וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים עֲלֵיהֶם שָׁלְחוּ אֵצֶל פַּרְעֹה נְכֹה וְאָמְרוּ לוֹ: שְׁלַח לָנוּ חֲיָלִים מִשֶּׁלָּךְ. עָמַד וְשָׁלַח לָהֶם. כְּשֶׁהֵם מְפָרְשִׁים בַּיָּם רָמַז הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַיָּם וְהֵצִיף לִפְנֵיהֶם נוֹדוֹת נְפוּחִים כְּמִין שְׁלָדוֹת³³⁸⁹ וּמְעֵי אָדָם בַּמָּיִם. אָמְרוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ: מַה־טִּיבָם שֶׁל שְׁלָדוֹת הַלָּלוּ? וְהֵם אוֹמְרִים לָהֶם: אֵלֶּה אֲבוֹתֵיכֶם הָיוּ, וְהָיוּ מְשַׁעְבְּדִים בַּאֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל יְהוּדִים הַלָּלוּ, וְכֵוָן שֶׁנִּגְאֲלוּ הַיְּהוּדִים מֵהֶם עָמְדוּ וְהִטְבִּיעוּ אוֹתָם בַּמָּיִם. אָמָרוּ: וְכָךְ עָשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ וְאָנוּ הוֹלְכִים לְסַיְּעָם? – מִיָּד חָזָרוּ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם”³³⁹⁰ (איכ“ר ד‘; שם הוצ’ ש”ב; רש"י איכה).

ב. תִּשְׁעָה בְאָב

ז תַּנְיָא, מְגַלְגְּלִין³³⁹¹ זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּב³³⁹².

אָמְרוּ: כְּשֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בָּרִאשׁוֹנָה – אוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה בְאָב הָיָה, וּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת הָיָה, וּמוֹצָאֵי־שְׁבִיעִית³³⁹³ הָיְתָה, וּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב³³⁹⁴ הָיְתָה, וְהַלְוִיִּם הָיוּ עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָם וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וּמַה־שִּׁירָה הָיוּ אוֹמְרִים? “וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת־אוֹנָם וּבְרָעָתָם יַצְמִיתֵם”³³⁹⁵… וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר “יַצְמִיתֵם יְיָ אֱלֹהֵינוּ”³³⁹⁶ – עַד שֶׁבָּאוּ גוֹיִם וּכְבָשׁוּם (תענ' כט).

ג. עַל חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָיִם

ח “וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר… וְיֶחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר” ³³⁹⁷– וְהָיוּ בְנוֹת צִיּוֹן מִתְחַבְּרוֹת בַּשְּׁוָקִים וְהָיוּ רוֹאוֹת אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ. זֹאת אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ: לָמָּה יָצָאת לַשּׁוּק? שֶׁלֹּא יָצָאת לַשּׁוּק מִיָּמַיִךְ. וְהִיא עוֹנָה וְאוֹמֶרֶת לָהּ: מְכַסָּה אֲנִי מִמֵּךְ? קָשָׁה הִיא מַכַּת הָרָעָב, אֵינִי יְכוֹלָה לִסְבֹּל. וְהֵן אוֹחֲזוֹת זוֹ בְזוֹ וְחוֹזְרוֹת וּמְבַקְשׁוֹת בְּתוֹךְ הָעִיר וְאֵינָן מוֹצְאוֹת; וְהָיוּ מְגַפְּפוֹת אֶת־הָעַמּוּדִים וּמֵתוֹת עֲלֵיהֶם בְּרֹאשׁ כָּל־פִּנָּה. וּבְנֵיהֶן, יוֹנְקֵי חֲלָבָן, הָיוּ מְהַלְּכִים עַל יְדֵיהֶם וְעַל רַגְלֵיהֶם, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת־אִמּוֹ, וְהוּא עוֹלֶה וְנוֹטֵל אֶת־דַּדָּהּ וְנוֹתְנוֹ בְּפִיו, שֶׁמָּא יִמְשׁוֹךְ לוֹ חָלָב, וְהוּא אֵינוֹ מוֹשֵׁךְ, וְנַפְשׁוֹ מִטָּרֶפֶת³³⁹⁸ – וְהוּא מֵת אֶל חֵיק אִמּוֹ.

בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה אָמַר הַמָּקוֹם לְיִרְמְיָהוּ: קוּם לֵךְ לַעֲנָתוֹת וְקַח אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל דּוֹדֶךָ³³⁹⁹. כֵּוָן שֶׁיָּצָא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלָיִם, יָרַד מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם וְנָתַן רַגְלָיו עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם וּפְרָצָן. קָרָא וְאָמָר: יָבֹאוּ הַשּׂוֹנְאִים וְיִכָּנְסוּ לַבַּיִת שֶׁאֲדוֹנוֹ אֵינוֹ בְתוֹכוֹ וְיָבֹזּוּ אוֹתוֹ וְיַחֲרִיבוּהוּ, וְיִכָּנְסוּ לַכֶּרֶם, שֶׁהַשּׁוֹמֵר הִנִּיחוֹ וְהָלַךְ לוֹ, וִיקַצְּצוּ אֶת־גְּפָנָיו; שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מִשְׁתַּבְּחִים וְאוֹמְרִים: אַתֶּם כְּבַשְׁתֶּם אוֹתָהּ – קִרְיָה כְבוּשָׁה כְּבַשְׁתֶּם, עַם הָרוּג הֲרַגְתֶּם, בַּיִת שָׂרוּף שְׂרַפְתֶּם.

בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים וְקָבְעוּ בִימָה שֶׁלָּהֶם בְּהַר־הַבָּיִת, וְעָלָה לָהֶם מָקוֹם שֶׁהָיָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יוֹשֵׁב שָׁם וְנוֹטֵל עֵצָה מִן הַזְּקֵנִים הֵיאַךְ לְשַׁכְלֵל³⁴⁰⁰ בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ; שָׁם יָשְׁבוּ הַשּׂוֹנְאִים וְנָטְלוּ עֵצָה הֵיאַךְ לִשְׂרֹף בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ. עַד שֶׁנִּמְלְכוּ בֵינֵיהֶם, נָטְלוּ עֵינֵיהֶם³⁴⁰¹ וְהִנֵּה אַרְבָּעָה מַלְאָכִים יוֹרְדִים וּבְיָדָם אַרְבָּעָה לַפִּידִים שֶׁל אֵשׁ וְנָתְנוּ בְאַרְבַּע זָוִיּוֹת שֶׁל הֵיכָל וְשָׂרְפוּ אוֹתוֹ.

כְּשֶׁרָאָה כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁנִּשְׂרַף בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, עָלָה לְרֹאשׁ גַּגּוֹ שֶׁל הֵיכָל וְעִמּוֹ כִתּוֹת־כִּתּוֹת שֶׁל פִּרְחֵי כְהֻנָּה³⁴⁰² וּמַפְתְּחוֹת הַהֵיכָל בִּידֵיהֶם. אָמְרוּ [לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא]: “רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לִהְיוֹת גִּזְבָּרִים³⁴⁰³ נֶאֱמָנִים לְפָנֶיךָ – הֲרֵי מַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּיתְךָ מְסוּרִים לָךְ!” – וּזְרָקוּם כְּלַפֵּי מָעְלָה. יָצְאָה כְמִין פִּסַּת יָד³⁴⁰⁴ וְקִבְּלָתַם.

יָצָא כֹהֵן גָּדוֹל לֵילֵךְ לוֹ. תָּפְשׂוּ אוֹתוֹ שׂוֹנְאִים וְשָׁחֲטוּ גְוִיָּתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ, מָקוֹם שֶׁהָיָה מַקְרִיב אֶת־הַתָּמִיד. יָצְאָה בִתּוֹ בּוֹרַחַת וְצֹוָחַת: “אוֹי לִי, אַבָּא חֶמְדַּת עֵינָי!” תָּפְשׂוּ אוֹתָהּ וּשְׁחָטוּהָ וְעֵרְבוּ דָמָהּ בְּדָם אָבִיהָ.

כְּשֶׁרָאוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם שֶׁנִּשְׂרַף בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, נָטְלוּ אֶת־הַכִּנּוֹרִים וְאֶת־הַחֲצוֹצְרוֹת וְנָפְלוּ בָאֵשׁ וְנִשְׂרְפוּ.

כְּשֶׁרָאוּ הַבְּתוּלוֹת, שֶׁהָיוּ אוֹרְגוֹת בַּפָּרֹכֶת, שֶׁנִּשְׂרַף בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, נָפְלוּ בָאֵשׁ וְנִשְׂרְפוּ.

כְּשֶׁרָאָה צִדְקִיָּהוּ כֵּן, יָצָא לִבְרֹחַ בַּמְּחִלָּה שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת מִבֵּיתוֹ עַד עַרְבוֹת יְרֵחוֹ, מְקוֹם אַמַּת הַמַּיִם בָּאָה. זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא צְבִי, שֶׁהָלַךְ עַל גַּג הַמְּחִלָּה, וְרָדְפוּ כַשְׂדִים אַחֲרֵי הַצְּבִי, וּכְשֶׁהִגִּיעוּ לְפֶתַח הַמְּחִלָּה בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ הָיָה צִדְקִיָּהוּ וּבָנָיו יוֹצְאִים, רָאוּם הַכַּשְׂדִּים וּתְפָסוּם.

שָׁלַח אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן אֵצֶל נְבוּכַדְנֶאצַּר. אָמַר לוֹ: אֱמֹר, צִדְקִיָּהוּ, מָה רָאִיתָ לִמְרֹד עָלָי? בְּאֵיזֶה דִין אֲדוּנֶךָ? אִם בְּדִין אֱלֹהֶיךָ – חַיָּב אַתָּה לֵהָרֵג, שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ בִשְׁמוֹ לַשָּׁקֶר; אִם בְּדִינֵי־מַלְכוּת – חַיָּב אַתָּה לֵהָרֵג, שֶׁכָּל־מִי שֶׁעוֹבֵר שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ חַיָּב לֵהָרֵג. עָנָה צִדְקִיָּהוּ: הָרְגֵנִי רִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא אֶרְאֶה בְדָם בָּנָי; וּבָנָיו אוֹמְרִים וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנוּ: הָרְגֵנוּ תְחִלָּה, שֶׁלֹּא נִרְאֶה דַּם אָבִינוּ שָׁפוּךְ עַל הָאָרֶץ. וְכֵן עָשָׂה לָהֶם: שְׁחָטָם לִפְנֵי אֲבִיהֶם וְאַחַר־כָּךְ חִטֵּט³⁴⁰⁵ אֶת־עֵינָיו וּנְתָנָן בְּתַנּוּר וְהוֹלִיכוֹ בָבֶלָה. וְהָיָה צִדְקִיָּהוּ צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: בּוֹאוּ וּרְאוּ כָּל־בְּנֵי אָדָם, שֶׁהָיָה יִרְמְיָהוּ מִתְנַבֵּא עָלַי וְאָמַר לִי: “לְבָבֶל אַתָּה הוֹלֵךְ, וּבְבָבֶל תָּמוּת וּבָבֶל עֵינָיִךְ לֹא יִרְאוּ” – וְלֹא הָיִיתִי שׁוֹמֵעַ לִדְבָרָיו; וַהֲרֵינִי בְּבָבֶל – וְעֵינַי לֹא רוֹאוֹת אוֹתָהּ.

וּכְשֶׁיָּצָא יִרְמְיָה הַנָּבִיא מֵעֲנָתוֹת לִירוּשָׁלָיִם, נָטַל³⁴⁰⁶ עֵינָיו וְרָאָה עֲשַׁן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ עוֹלֶה. אָמַר בְּלִבּוֹ: שֶׁמָּא חָזְרוּ יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת, שֶׁהֲרֵי עֲשַׁן־הַקְּטֹרֶת עוֹלֶה. בָּא וְעָמַד לוֹ עַל הַחוֹמָה וְרָאָה בֵית־הַמִּקְדָּשׁ עָשׂוּי דְּגוֹרִים־דְּגוֹרִים³⁴⁰⁷ שֶׁל אֲבָנִים וְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם מְסֻגָּרֶת. הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: “פִּיתִּיתַנִי³⁴⁰⁸ יְיָ וָאֶפָּת”³⁴⁰⁹ וְגוֹ'.

הָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ, הִתְחִיל צֹוֵחַ וְאוֹמֵר: בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ הָלְכוּ לָהֶם הַחַטָּאִים? בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ הָלְכוּ הָאֲבוּדִים? אֲנִי אֵלֵךְ וְאֹבַד עִמָּהֶם. הָיָה הוֹלֵךְ וְרוֹאֶה אֶת־הַשְּׁבִיל מָלֵא דָם וְהָאָרֶץ מְרֻבֶּצֶת³⁴¹⁰ בְּדָם הֲרוּגֶיהָ מִכָּאן וּמִכָּאן. קָבַע פָּנָיו לָאָרֶץ וְרָאָה פַרְסוֹת רַגְלַיִם³⁴¹¹ שֶׁל יוֹנְקִים וְעוֹלָלִים שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּשֶּׁבִי. הָיָה גוֹחֵן לָאָרֶץ וּמְנַשְּׁקָן. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְגָלוּת גִּפְּפָם וְנִשְּׁקָם. הָיָה רוֹאֶה כַּת שֶׁל בַּחוּרִים נְתוּנִים בְּקוֹלָרִין³⁴¹² – וְנוֹתֵן אֶת־רֹאשׁוֹ עִמָּהֶם, וּנְבוּזַרְאֲדָן בָּא וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶם, וְחוֹזֵר וְרוֹאֶה כַּת שֶׁל זְקֵנִים שֶׁלוּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת³⁴¹³ – וְנוֹתֵן אֶת־צַוָּארוֹ עֲלֵיהֶם, וּבָא נְבוּזַרְאֲדָן וּמַעֲבִירוֹ מֵהֶם. הָיָה בוֹכֶה לְנֶגְדָּם וְהֵם לְנֶגְדּוֹ. עָנָה וְאָמַר לָהֶם: אַחַי וְעַמִּי, כָּל־כָּךְ אֵרַע לָכֶם עַל שֶׁלֹּא הֱיִיתֶם שׁוֹמְעִים לְדִבְרֵי נְבוּאָתִי. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לִנְהַר פְּרָת, עָנָה נְבוּזַרְאֲדָן וְאָמַר לוֹ: “אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל”³⁴¹⁴. חָשַׁב יִרְמְיָהוּ בְלִבּוֹ וְאָמַר: אִם אֲנִי הוֹלֵךְ עִמָּהֶם לְבָבֶל, אֵין מְנַחֵם לַגָּלוּת הַנִּשְׁאֶרֶת מֵהֶם בִּירוּשָׁלָיִם. יָצָא לוֹ מֵהֶם. נָטְלוּ³⁴¹⁵ הַגָּלֻיּוֹת עֵינֵיהֶם וְרָאוּ יִרְמְיָה שֶׁפָּרַשׁ מֵהֶם. גָּעוּ³⁴¹⁶ כֻלָּם בִּבְכִיָּה בְּקוֹל רָם וְצָוְחוּ וְאָמְרוּ: אָבִינוּ יִרְמְיָהוּ, הֲרֵי אַתָּה מַנִּיחֵנוּ, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם־בָּכִינוּ”³⁴¹⁷. עָנָה יִרְמְיָהוּ וְאָמַר לָהֶם: אֲנִי מֵעִיד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, אִלּוּ בְּכִיתֶם בְּכִיָּה אַחַת עַד שֶׁאַתֶּם בְּצִיּוֹן – לֹא גְלִיתֶם.

הָיָה יִרְמְיָה הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה וְכָךְ אָמָר: חֲבָל עָלַיִךְ, יִקְרַת הַמְּדִינוֹת! וּבַחֲזִירָתוֹ הָיָה רוֹאֶה אֶצְבָּעוֹת יָדָיִם וְרַגְלַיִם מְקֻטָּעוֹת וּמֻשְׁלָכוֹת בֶּהָרִים, וְהָיָה מְלַקְּטַן וּמְגַפְּפָן וּמְחַבְּקָן וּמְנַשְׁקָן וְנוֹתְנָן לְתוֹךְ טַלִּיתוֹ וּבוֹכֶה עֲלֵיהֶן וְאוֹמֵר: בָּנָי, לֹא כָךְ הִזְהַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לָכֶם: “תְּנוּ לִייָ אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁיךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל־הָרֵי נָשֶׁף”³⁴¹⁸. עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֱמַר: “עַל־הֶהָרִים אֶשָּׂא בְּכִי וָנֶהִי וְעַל־נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה”³⁴¹⁹, – עַל אוֹתָם הָרִים נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים אֶשָּׂא בְּכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנֶּהְפְּכוּ לְקִינָה.

אָמַר יִרְמְיָהוּ: כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלַיִם נָטַלְתִּי עֵינַי וְרָאִיתִי אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, לְבוּשָׁה שְׁחוֹרִים וּשְׂעָרָהּ סָתוּר³⁴²⁰, צוֹעֶקֶת וּמְבַקֶּשֶׁת: מִי יְנַחֲמֶנָּה, וַאֲנִי צוֹעֵק וּמְבַקֵּשׁ: מִי יְנַחֲמֵנִי. קָרַבְתִּי אֶצְלָהּ וְדִבַּרְתִּי עִמָּהּ, וְאָמַרְתִּי לָהּ: אִם אִשָּׁה אַתְּ – דַּבְּרִי עִמִּי; וְאִם רוּחַ אַתְּ – הִסְתַּלְּקִי מִלְּפָנָי. עָנְתָה וְאָמְרָה לִי: אֵינְךָ מַכִּירֵנִי? אֲנִי הִיא שֶׁהָיוּ לִי שִׁבְעָה בָנִים. יָצָא אֲבִיהֶם לִמְדִינַת הַיָּם; עַד שֶׁאֲנִי עוֹלָה וּבוֹכָה עָלָיו בָּאוּ וְאָמְרוּ לִי: נָפַל הַבַּיִת עַל שִׁבְעָה בָנַיִךְ וַהֲרָגָם, וְאֵינִי יוֹדַעַת עַל מִי אֶבְכֶּה וְעַל מִי אֶסְתֹּר שְׂעָרִי?… עָנִיתִי וְאָמַרְתִּי: אֵין אַתְּ טוֹבָה מֵאִמִּי צִיּוֹן – וְהִיא עֲשׂוּיָה מַרְעִית לְחַיַּת הַשָּׂדֶה. עָנְתָה וְאָמְרָה לִי: אֲנִי אִמְּךָ צִיּוֹן, אֲנִי הִיא אֵם הַשִּׁבְעָה. אָמַרְתִּי לָהּ: דּוֹמָה מַכָּתֵךְ לְמַכָּתוֹ שֶׁל אִיּוֹב: מֵאִיּוֹב נִטְּלוּ בָנָיו וּבְנוֹתָיו וּמִמֵּךְ נִטְּלוּ בָנַיִךְ וּבְנוֹתַיִךְ; מֵאִיּוֹב נִטְּלוּ כַסְפּוֹ וּזְהָבוֹ וּמִמֵּךְ נִטְּלוּ כַסְפֵךְ וּזְהָבֵךְ; אִיּוֹב הֻשְׁלַךְ לְתוֹךְ הָאַשְׁפָּה וְאַתְּ נַעֲשֵׂית אַשְׁפָּה שֶׁל זֶבֶל. וּכְשֵׁם שֶׁחָזַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְנִחֵם אֶת־אִיּוֹב כָּךְ עָתִיד הוּא לַחֲזוֹר וּלְנַחֲמֵךְ (פסיק“ר כ”ו; תענ' כט.; פתיח איכ“ר; מד' מובא ברש”י ירמ‘, ל"ט ד’).

ט מַעֲשֶׂה בְאָדָם אֶחָד שֶׁהָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה בָנִים, אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: יֶשׁ לָנוּ כְלוּם בַּבַּיִת? אָמְרָה לוֹ: מְלֹא כַד אֶחָד³⁴²¹. אָמַר: בַּשְּׁלִי אוֹתוֹ וְנֹאכַל אוֹתוֹ, וּבִשְּׁלַתּוּ בִקְדֵרָה. נִשְׁתַּיְּרָה טִפָּה³⁴²² בַּקְּדֵרָה. בָּא בְנוֹ הַגָּדוֹל לִגְרֹף אוֹתָהּ טִפָּה. דְּחָפוֹ אָבִיו וְאָמַר לוֹ: אַל תִּגְזֹל אֶת־אַחֶיךָ. וְלֹא הִסְפִּיק לֶאֱכוֹל עַד שֶׁבָּאוּ כַשְׂדִּים וְהוֹלִיכוּם לַמִּלְחָמָה וְשָׁבוּ אוֹתָם וְהָרְגוּ אֶת־כֻּלָּם. וְהָלַךְ אֲבִיהֶם וּמָצָא אֶת־כָּל־אֶחָד וְאֶחָד בִּמְקוֹמוֹ. נָטַל אֶצְבָּעוֹ שֶׁל בְּנוֹ הַגָּדוֹל וְהִנִּיחָה בְּתוֹךְ עֵינוֹ. אָמַר לוֹ: אֶצְבָּעֲךָ שֶׁלֹּא הִנַּחְתִּיךָ לִגְרֹף³⁴²³ טִפָּה. הִיא תִטֹּל אֶת־עֵינָהּ³⁴²⁴.

אָמְרוּ: מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת, שֶׁהָיוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה בָנִים וְהָלְכוּ בָנֶיהָ לַמִּלְחָמָה, נָטְלָה אֶת־בְּנָהּ שֶׁהִיא מֵינִקְתּוֹ וּבִשְּׁלַתּוּ בִּקְדֵרָה. כְּשֶׁהֵם אוֹכְלִים הִכִּירוּ יְדֵי אֲחִיהֶם, עָלוּ לַגַּג וְנָפְלוּ וָמֵתוּ, וַעֲלֵיהֶם מְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ: “טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי־חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב”³⁴²⁵, וְהָיְתָה צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת: אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵי־קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר, אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל"³⁴²⁶. אָמָרָה: קוֹצֵר מַנִּיחַ סְפִיחִים וְהַבּוֹצֵר מַנִּיחַ עוֹלֵלוֹת, אֲבָל אֲנִי לֹא נִשְׁתַּיֵּר לִי כְּלוּם, נִמְסַרְתִּי בְיָד נְבוּכַדְנֶאצַּר כְּרָחֵל בְּיָד אֲרִי וְכִגְדִי בְּיַד הַטַּבָּח. (ילק"ש איכה א').

ד. סִלּוּק שְׁכִינָה

י “וַיֵצֵא כְּבוֹד יְיָ מֵעַל מִפְתַּן הַבַּיִת”³⁴²⁷ – אָמַר רַ' אַחָא: לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִפַּלְטִין שֶׁלּוֹ בְּכָעַס; מִשֶּׁהָיָה יוֹצֵא הָיָה חוֹזֵר וּמְגַפֵּף וּמְנַשֵּׁק בְּכָתְלֵי־פַלְטִין וּבְעַמּוּדֵי־פַלָטִין וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: הֱוֵי שָׁלוֹם, בֵּית־פַּלְטִין שֶׁלִּי! הֱוֵי שָׁלוֹם, בֵּית־מַלְכוּתִי! הֱוֵי שָׁלוֹם, בֵּית־יְקָרִי! הֱוֵי שָׁלוֹם! מֵעַכְשָׁו הֱוֵי שָׁלוֹם! כָּךְ מִשֶּׁהָיְתָה שְׁכִינָה יוֹצֵאת מִבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה חוֹזֶרֶת וּמְגַפֶּפֶת וּמְנַשֶּׁקֶת בְּכָתְלֵי בֵית־הַמִּקְדָּשׁ וּבְעַמּוּדֵי בֵית־הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹכָה וְאוֹמָרֶת: הֱוֵי שָׁלוֹם בֵּית־מִקְדָּשִׁי! הֱוֵי שָׁלוֹם, בֵּית־מַלְכוּתִי! הֱוֵי שָׁלוֹם, בֵּית יְקָרִי! הֱוֵי שָׁלוֹם, מֵעַכְשָׁו הֱוֵי שָׁלוֹם! (פתיח' איכ"ר).

ה. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה

יא “וַיִּקְרָא אֲדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד”³⁴²⁸ – בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲרִיב אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אָמָר: כָּל־זְמַן שֶׁאֲנִי בְתוֹכוֹ אֵין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם נוֹגְעוֹת בּוֹ, אֶלָּא אֶכְבֹּשׁ³⁴²⁹ אֶת־עֵינַי מִמֶּנוּ וְאֶשָּׁבַע שֶׁלֹּא אֶזָּקֵק לוֹ עַד עֵת קֵץ, וְיָבֹאוּ הָאוֹיְבִים וְיַחֲרִיבוּ אוֹתוֹ. מִיָּד נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בִּימִינוֹ וְהֶחֱזִירָה לַאֲחוֹרָיו, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב”³⁴³⁰. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ אוֹיְבִים לַהֵיכָל וּשְׂרָפוּהוּ; וְכֵוָן שֶׁנִּשְׂרַף אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: שׁוּב אֵין לִי מוֹשָׁב בָּאָרֶץ – אֲסַלֵּק שְׁכִינָתִי מִמֶּנָּה וְאֶעֱלֶה לִמְכוֹנִי הָרִאשׁוֹן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: אוֹי לִי, מֶה עָשִׂיתִי? הִשְׁרֵיתִי שְׁכִינָתִי לְמַטָּה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו שֶׁחָטְאוּ חָזַרְתִּי לִמְקוֹמִי הָרִאשׁוֹן; חָס־וְשָׁלוֹם, שְׂחוֹק לַגּוֹיִם הָיִיתִי וְלַעַג לַבְּרִיּוֹת! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא מְטַטְרוֹן³⁴³¹ וְנָפַל עַל פָּנָיו וְאָמָר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אֲנִי אֶבְכֶּה וְאַתָּה לֹא תִּבְכֶּה! אָמַר לוֹ: אִם אֵין אַתָּה מַנִּיחַ לִי לִבְכּוֹת – עַכְשָׁו אֶכָּנֵס לְמָקוֹם שֶׁאֵין לְךָ רְשׁוּת לִכָּנֵס וְאֶבְכֶּה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי”³⁴³².

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת: בֹּאוֹ וְנֵלֵךְ אֲנִי וְאַתֶּם לְבֵיתִי וְנִרְאֶה מֶה עָשׂוּ אוֹיְבִים בּוֹ. מִיַּד הָלַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְיִרְמְיָהוּ לְפָנָיו. וְכֵוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אָמַר: בְּוַדַּאי זֶהוּ בֵיתִי וְזוֹהִי מְנוּחָתִי, שֶׁבָּאוּ אוֹיְבִים וְעָשׂוּ בוֹ כִּרְצוֹנָם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה וְצוֹעֵק וְאוֹמֵר: אוֹי לִי עַל בֵּיתִי! בָּנַי, הֵיכָן אַתֶּם? כֹּהֲנַי וּלְוִיַּי, הֵיכָן אַתֶּם? מָה אֶעֱשֶׂה לָכֶם? כַּמָּה פַעֲמַיִם הִתְרֵיתִי בָכֶם וְלֹא חֲזַרְתֶּם בִּתְשׁוּבָה.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִרְמְיָהוּ: אֲנִי דוֹמֶה הַיּוֹם לְאָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בֵן יְחִידִי וְעָשָׂה לוֹ חֻפָּה וּמֵת בְּתוֹךְ חֻפָּתוֹ – וְאֵין לְךָ כְאֵב לֹא עָלַי וְלֹא עַל בְּנִי?! לֵךְ וּקְרָא לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וּלְמֹשֶׁה מִקִּבְרֵיהֶם, שֶׁהֵם יוֹדְעִים לִבְכּוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן משֶׁה קָבוּר. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֵךְ עֲמֹד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וְהָרֵם קוֹלְךָ וּקְרָא: בֶּן־עַמְרָם, בֶּן־עַמְרָם, עֲמֹד וּרְאֵה צֹאנְךָ שֶׁקְּרָעוּן אוֹיְבִים!

מִיָּד הָלַךְ יִרְמְיָה לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְאָמַר לַאֲבוֹת הָעוֹלָם: עִמְדוּ, שֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁאַתֶּם מִתְבַּקְּשִׁים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמְרוּ לוֹ: מָה הַיּוֹם מִיָּמִים³⁴³³ שֶׁאָנוּ מִתְבַּקְּשִׁים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לָהֶם: אֵינִי יוֹדֵעַ, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בְּיָמֶיךָ הָיְתָה זֹאת לְבָנֵינוּ.

הִנִּחָם יִרְמְיָהוּ וְעָמַד עַל שְׂפַת הַיַּרְדֵּן וְקָרָא: בֶּן־עַמְרָם, בֶּן־עַמְרָם, עֲמֹד! הִגִּיעַ זְמַן שֶׁאַתָּה מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ: מָה הַיּוֹם מִיָּמִים, שֶׁאֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ יִרְמְיָהוּ: אֵינִי יוֹדֵעַ.

הִנִּיחוֹ משֶׁה וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, שֶׁהָיָה מַכִּיר אוֹתָם מִשְּׁעַת מַתַּן־תּוֹרָה, אָמַר לָהֶם: מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹנִים! כְּלוּם אַתֶּם יוֹדְעִים מִפְּנֵי מָה אֲנִי מִתְבַּקֵּשׁ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? אָמְרוּ לוֹ: בֶּן־עַמְרָם, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְיִשְׂרָאֵל גָּלוּ? מִיָּד קָרַע בִּגְדֵי כָבוֹד שֶׁהִלְבִּישׁוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהִנִּיחַ יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל אֲבוֹת־הָעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ אֲבוֹת־הָעוֹלָם: משֶׁה רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, מָה הַיּוֹם מִיָּמִים? אָמַר לָהֶם: אָבוֹת אֲבוֹתָי, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית־ הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב וְיִשְׂרָאֵל גָּלוּ לְבֵין אֻמּוֹת־הָעוֹלָם? מִיַּד אַף הֵם קָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְהִנִּיחוּ יְדֵיהֶם עַל רָאשֵׁיהֶם וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְשַׁעֲרֵי בֵית־הַמִּקְדָּשׁ.

כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, מִיַּד “וְיִקְרָא יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק”³⁴³⁴ (וְאִלְמָלֵי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב אִי־אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ), וְהָיוּ בוֹכִים וְהוֹלְכִים מִשַּׁעַר לְשַׁעַר, כְּאָדָם שֶׁמֵּתוֹ מֻטָּל לְפָנָיו. וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא סוֹפֵד וְאוֹמֵר: “אוֹי לוֹ לְמֶלֶךְ שֶׁבְּקַטְנוּתוֹ הִצְלִיחַ וּבְזִקְנָתוֹ לֹא הִצְלִיחַ!” (פתיח' איכ“ר: ילק”ש איכה).

ו. אֵבֶל אָבוֹת

יב בְּשָׁעָה שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בָּא אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בּוֹכֶה וּמְמָרֵט זְקָנוֹ וְתוֹלֵשׁ³⁴³⁵ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ וּמַכֶּה אֶת־פָּנָיו וְקוֹרֵעַ אֶת־בְּגָדָיו וְאֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ, וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ וְסוֹפֵד וְצוֹעֵק. אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנֵּיתִי מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, שֶׁבָּאתִי לִידֵי בוּשָׁה וּכְלִמָּה זֹאת? כֵּוָן שֶׁרָאוּהוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, אַף הֵם קָשְׁרוּ הֶסְפֵּד³⁴³⁶ שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת וְאוֹמְרִים: “נָשַׁמּוּ מְסִלּוֹת שָׁבַת עֹבֵר אֹרַח”³⁴³⁷ – מְסִלּוֹת שֶׁהִתְקַנְתְּ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ עוֹבְרֵי דְרָכִים פּוֹסְקִים מֵהֶן – הֵיאַךְ הָיוּ לִשְׁמָמָה! דְּרָכִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִים וְשָׁבִים בָּהֶם בְּחַגִים – הֵיאַךְ שָׁבָתוּ!

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְקַק³⁴³⁸ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְאָמַר לָהֶם: מַה לָכֶם קוֹשְׁרִים מִסְפֵּד שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת? אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! מִפְּנֵי אַבְרָהָם אוֹהַבְךָ שֶׁבָּא לְבֵיתְךָ וְסָפַד וּבָכָה, מִפְּנֵי מָה לֹא הִשְׁגַּחְתָּ עָלָיו? אָמַר לָהֶם: מִיּוֹם שֶׁנִּפְטַר אוֹהֲבִי מִלְּפָנַי לְבֵית־עוֹלָמוֹ, לֹא בָא לְבֵיתִי, וְעַכְשָׁו “מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי?”³⁴³⁹ אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה הֶגְלֵיתָ אֶת־בָּנַי וּמְסַרְתָּם בִּידֵי הָאֻמּוֹת וַהֲרָגוּם בְּכָל־מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת, וְהֶחֱרַבְתָּ אֶת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, מָקוֹם שֶׁהֶעֱלֵיתִי אֶת־יִצְחָק בְּנִי עוֹלָה לְפָנֶיךָ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: בָּנֶיךָ חָטְאוּ וְעָבְרוּ עַל־כָּל־הַתּוֹרָה וְעַל עֶשְׂרִים־וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהּ. אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִי מֵעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ? אָמַר לוֹ: תָּבֹא תּוֹרָה וְתָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל.

מִיָּד בָּאָה תּוֹרָה לְהָעִיד בָּהֶם. אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: בִּתִּי, בָּאתָ לְהָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָבְרוּ עַל מִצְוֹתָיִךְ – וְאֵין לָךְ בֹּשֶׁת־פָּנִים מִפָּנָי? זִכְרִי יוֹם שֶׁהֶחֱזִירֵךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל כָּל־אֻמָּה וְלָשׁוֹן וְלֹא רָצוּ לְקַבְּלֵךְ עַד שֶׁבָּאוּ בָנַי לְהַר־סִינַי וְקִבְּלוּ אוֹתָךְ וְכִבְּדוּךְ, – וְעַכְשָׁו אַתְּ בָּאָה לְהָעִיד בָּהֶם בְּיוֹם צָרָתָם? כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעָה תוֹרָה כָּךְ עָמְדָה לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה בָּהֶם.

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְאַבְרָהָם: יָבֹאוּ עֶשְׂרִים־וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת וְיָעִידוּ בָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל. מִיָּד בָּאוּ עֶשְׂרִים־וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת. בָּאָה אָלֶף לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה. אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: אָלֶף, אַתְּ רֹאשׁ לְכָל־הָאוֹתִיּוֹת – וּבָאת לְהָעִיד בְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם צָרָתָם? זִכְרִי יוֹם שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל הַר סִינַי וּפָתַח בָּךְ “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”³⁴⁴⁰ וְלֹא קִבְּלוּךְ אֻמָּה וְלָשׁוֹן אֶלָּא בָנָי – וְאַתְּ בָּאָה לְהָעִיד בְּבָנָי! מִיָּד עָמְדָה אָלֶף לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה בָּהֶם.

בָּאָה בֵית לְהָעִיד בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל. וְאָמַר לָהּ אַבְרָהָם: בִּתִּי, אַתְּ בָּאָה לְהָעִיד עַל בָּנָי, שֶׁהֵם זְרִיזִים בַּחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי־תוֹרָה, שֶׁאַתְּ בְּרֹאשׁ־הַתּוֹרָה? מִיָּד עָמְדָה בֵית לְצַד אֶחָד וְלֹא הֵעִידָה כְּלוּם.

וְכֵוָן שֶׁרָאוּ כָּל־הָאוֹתִיּוֹת שֶׁהִשְׁתִּיקָן אַבְרָהָם, נִתְבַּיְּשׁוּ וְעָמְדוּ בְעַצְמָן וְלֹא הֵעִידוּ בְּיִשְׂרָאֵל.

מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לְמֵאָה שָׁנָה נָתַתָּ לִּי בֵן, וּכְשֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ וְהָיָה בָּחוּר בֶּן שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים אָמַרְתָּ לִּי: “הַעֲלֵהוּ עוֹלָה לְפָנַי”, וְנַעֲשֵׂיתִי עָלָיו כְּאַכְזָרִי וְלֹא רִחַמְתִּי עָלָיו, אֶלָּא אֲנִי בְעַצְמִי כָּפַתִּי³⁴⁴¹ אוֹתוֹ – וְלֹא תִזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְרַחֵם עַל בָּנָי?

פָּתַח יִצְחָק וְאָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כְּשֶׁאָמַר לִי אַבָּא: “אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי”³⁴⁴², לֹא עִכַּבְתִּי עַל דְּבָרֶיךָ, וְנֶעֱקַדְתִּי בִרְצוֹן לִבִּי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וּפָשַׁטְתִּי אֶת־צַוָּארִי תַּחַת הַסַּכִּין – וְלֹא תִּזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְרַחֵם עַל בָּנָי?

פָּתַח יַעֲקֹב וְאָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לֹא עֶשְׂרִים שָׁנָה עָמַדְתִּי בְּבֵית לָבָן? וּכְשֶׁיָּצָאתִי מִבֵּיתוֹ פָּגַע בִּי עֵשָׂו הָרָשָׁע וּבִקֵּשׁ לַהֲרֹג בָּנָי, וּמָסַרְתִּי עַצְמִי לְמִיתָה עֲלֵיהֶם – וְעַכְשָׁו נִמְסְרוּ בְיַד אוֹיְבֵיהֶם כְּצֹאן לְטִבְחָה לְאַחַר שֶׁגִּדַּלְתִּים כְּאֶפְרוֹחִים שֶׁל תַּרְנְגֹלִים וְסָבַלְתִּי עֲלֵיהֶם צַעַר־גִּדּוּל־בָּנִים, – וְלֹא תִּזְכֹּר לִי זֹאת, וְלֹא תְרַחֵם עַל בָּנָי?

פָּתַח משֶׁה וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לֹא רוֹעֶה נֶאֱמָן הָיִיתִי עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְרַצְתִּי לִפְנֵיהֶם כְּסוּס בַּמִּדְבָּר, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁיִּכָּנְסוּ לְאָרֶץ גָּזַרְתָּ עָלַי: בַּמִּדְבָּר יִפְּלוּ עַצְמוֹתַי. – וְעַכְשָׁו שֶׁגָּלוּ שָׁלַחְתָּ לִי לַסְּפֹּד וְלִבְכּוֹת עֲלֵיהֶם? זֶהוּ הַמָּשָׁל שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם: “מִטּוּב אֲדוֹנִי לֹא טוֹב לִי וּמֵרָעָתוֹ רַע לִי”…

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לְיִרְמְיָה: לֵךְ לְפָנַי, וְאֵלֵךְ אֲלֵיהֶם וְאֶרְאֶה, מִי מַנִּיחַ יָדוֹ עֲלֵיהֶם? אָמַר לוֹ יִרְמְיָהוּ: אִי־אֶפְשָׁר לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ מִפְּנֵי הַהֲרוּגִים. אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן!

מִיָּד הָלַךְ משֶׁה וְיִרְמְיָה לְפָנָיו, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְנַהֲרוֹת בָּבֶל. רָאוּהוּ לְמשֶׁה וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה: בָּא בֶן־עַמְרָם מִקִּבְרוֹ לִפְדּוֹתֵנוּ מִיָּד צָרֵינוּ. יָצְאָה בַת־קוֹל ³⁴⁴³ וְאָמָרָה: גְּזֵרָה הִיא מִלְּפָנָי! מִיַּד אָמַר לָהֶם משֶׁה: בָּנַי, לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם אִי־אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְזֵרָה, אֶלָּא הַמָּקוֹם יַחֲזִיר אֶתְכֶם בִּמְהֵרָה – וְהִנִּיחַ אוֹתָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵרִימוּ קוֹלָם בִּבְכִיָּה גְדוֹלָה, עַד שֶׁעָלְתָה בְכִיָּתָם לַמָּרוֹם; זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַם־בָּכִינוּ”³⁴⁴⁴.

כֵּוָן שֶׁבָּא משֶׁה אֵצֶל אֲבוֹת־הָעוֹלָם אָמְרוּ לוֹ: מֶה עָשׂוּ הָאוֹיְבִים בְּבָנֵינוּ? אָמַר לָהֶם: מֵהֶם הָרְגוּ בַחֶרֶב וּמֵהֶם כָּפְתוּ יְדֵיהֶם לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּמֵהֶם אֲסוּרִים בְּכַבְלֵי בַרְזֶל, וּמֵהֶם נִפְשָׁטִים עֲרֻמִים, וּמֵהֶם מֵתוּ בַדֶּרֶךְ וְנִבְלָתָם לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ, וּמֵהֶם מֻשְׁלָכִים לַחַמָּה רְעֵבִים וּצְמֵאִים. מִיָּד פָּתְחוּ כֻלָּם וּבָכוּ וְקוֹנְנוּ בְּקִינוֹת: וַי³⁴⁴⁵ עַל מַה שֶׁהִגִּיעַ לְבָנֵינוּ! הֵיאַךְ הֱיִיתֶם כִּיתוֹמִים בְּלֹא אָב; הֵיאַךְ יְשַׁנְתֶּם בַּצָּהֳרַיִם וּבַקַּיִץ בְּלֹא לְבוּשׁ וּבְלֹא כְסוּת! הֵיאַךְ הֲלַכְתֶּם בֶּהָרִים וּבַחֲצָצִים³⁴⁴⁶ חֲלוּצֵי־נַעֲלַיִם וּבְלֹא סַנְדָּלִים³⁴⁴⁷! הֵיאַךְ הֱיִיתֶם טְעוּנִים מַשְׂאוֹת חוֹל! הֵיאַךְ הָיוּ יְדֵיכֶם כְּפוּתוֹת לַאֲחוֹרֵיכֶם! הֵיאַךְ לֹא הֱיִיתֶם בּוֹלְעִים רֹק³⁴⁴⁸ שֶׁבְּפִיכֶם!

פָּתַח משֶׁה וְאָמַר: אֲרוּרָה אַתְּ, הַשָּׁמֶשׁ! לָמָּה לֹא חָשַׁכְתְּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס הָאוֹיֵב לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ! הֵשִׁיבָה לוֹ הַשָּׁמֶשׁ: בְּחַיֶּיךָ³⁴⁴⁹, משֶׁה רוֹעֶה נֶאֱמָן, הֵיאַךְ אֶהְיֶה חֲשֻׁכָּה – וְלֹא הֵנִיחוּנִי וְלֹא הִרְפּוּ מִמֶּנִּי, שֶׁהִלָקוּנִי³⁴⁵⁰ בְשִׁשִּׁים שְׁבָטִים שֶׁל אֵשׁ וְאָמְרוּ לִי: צְאִי וְהָאִירִי אוֹרֵךְ!

שׁוּב פָּתַח משֶׁה וְאָמַר: וַי עַל זִיוְךָ, בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, הֵיאַךְ חָשָׁךְ?! וַי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁיֶּחֱרַב! הַהֵיכָל נִשְׂרַף וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן נֶהֱרָגִים וַאֲבוֹתֵיהֶם הוֹלְכִים בַּשְּׁבִי וּבַגָּלוּת.

שׁוּב פָּתַח משֶׁה וְאָמַר: שַׁבָּאִים³⁴⁵¹, בְּחַיֵּיכֶם! לֹא תָמִיתוּ אוֹתָם מִיתָה אַכְזְרִיָּה וְלֹא תַעֲשׂוּ בָהֶם כְּלָיָה גְמוּרָה, וְלֹא תַהַרְגוּ בֵּן לִפְנֵי הָאָב וּבַת לִפְנֵי הָאֵם, שֶׁתַּגִּיעַ הַשָּׁעָה וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יִפָּרַע מִכֶּם³⁴⁵². וְהַכַּשְׂדִּים הָרְשָׁעִים לֹא עָשׂוּ כָךְ, אֶלָּא הָיוּ נוֹתְנִים בֵּן בְּחֵיק אִמּוֹ וְאָמְרוּ לְאָבִיו: קוּם שְׁחָטֵהוּ. הָיְתָה אִמּוֹ בּוֹכָה וְדִמְעוֹתֶיהָ נוֹשְׁרוֹת³⁴⁵³ עָלָיו, וְאָבִיו תּוֹלֶה לוֹ עַל רֹאשׁוֹ.³⁴⁵⁴

אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּתַבְתָּ בַּתּוֹרָתֶךָ: “וְשׁוֹר אוֹ־שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת־בְּנוֹ לֹא תִּשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד”³⁴⁵⁵ – וַהֲלֹא כְבָר הָרְגוּ בָנִים וְאִמּוֹתֵיהֶם כַּמָּה וְכַמָּה, וְאַתָּה שׁוֹתֵק…

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָפְצָה רָחֵל אִמֵּנוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמָרָה: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ, שֶׁיַּעֲקֹב אֲהֵבַנִי אָהֲבָה יְתֵרָה וְעָבַד בִּשְׁבִילִי לְאַבָּא שֶׁבַע שָׁנִים, וּכְשֶׁהִגִּיעַ זְמַן נִשּׂוּאַי לְבַעֲלִי יָעַץ אָבִי לְהַחֲלִיפֵנִי בַאֲחוֹתִי, וְלֹא קִנֵּאתִי בַאֲחוֹתִי וְלֹא הוֹצֵאתִיהָ לְחֶרְפָּה. וּמָה אִם אֲנִי, שֶׁאֲנִי בָשָׂר־וְדָם, עָפָר וָאֵפֶר, לֹא קִנֵּאתִי בְצָרָה שֶׁלִּי – אַתָּה, מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם וְרַחֲמָן, מִפְּנֵי מָה קִנֵּאתָ בַּעֲבוֹדָה־זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַמָּשׁ, וְהִגְלֵיתָ אֶת־בָּנָי?

מִיַּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר: בִּשְׁבִילֵךְ, רָחֵל, אֲנִי מַחֲזִיר אֶת־יִשְׂרָאֵל לִמְקוֹמָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר:

כֹּה אָמַר יְיָ:

קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע / נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים

רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ; / מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם³⁴⁵⁶…

וְנֶאֱמַר:

מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי / וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה,

כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ… / וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ.

וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם³⁴⁵⁷ (שם).

ז. דָּמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה

יג אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: סָח³⁴⁵⁸ לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בְּבִקְעָה זוֹ הָרַג נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מָאתַיִם וְאַחַת עֶשְׂרֵה רִבּוֹא וּבִירוּשָׁלַיִם הָרַג תִּשְׁעִים וְאַרְבַּע רִבּוֹא עַל אֶבֶן אֶחָת. עַד שֶׁהָלַךְ דָּמָם וְנָגַע בְּדָמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה. מָצָא אֶת־דָּמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה שֶׁהוּא רוֹתֵחַ וְעוֹלֶה. אָמַר לָהֶם: מַה זֶה? אָמְרוּ לוֹ: דַּם זְבָחִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ. אָמַר לָהֶם: הֵבִיאוּ דַּם זְבָחִים וְאֶבְדֹּק, הֵבִיאוּ וְלֹא נִמְצְאוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה. אָמַר לָהֶם נְבוּזַרְאֲדָן: אִם תֹּאמְרוּ לִי – מוּטָב, וְאִם לֹא – אֶסְרֹק אֶת בְּשַׂרְכֶם בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל. אָמְרוּ לוֹ: מַה נֹּאמַר לָךְ? כֹּהֵן וְנָבִיא הָיָה בֵינֵינוּ וְהָיָה מוֹכִיחֵנוּ עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדֵינוּ, עָמַדְנוּ עָלָיו וַהֲרַגְנוּהוּ, וְזֶה כַמָּה שָׁנִים שֶׁאֵין דָּמוֹ נָח! אָמַר לָהֶם: אֲנִי אֲפַיְּסֶנּוּ.³⁴⁵⁹ הֵבִיא סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה וְסַנְהֶדְרִי קְטַנָּה וַהֲרָגָם עַל הַדָּם – וְלֹא נָח; פִּרְחֵי כְהֻנָּה³⁴⁶⁰ – וְלֹא נָח; עַד שֶׁהָרַג עָלָיו תִּשְׁעִים וְאַרְבַּע רִבּוֹא. קָרַב נְבוּזַרְאֲדָן אֶצְלוֹ וְאָמַר: זְכַרְיָה, זְכַרְיָה! טוֹבִים שֶׁבָּהֶם אִבַּדְתִּי, וְכִי נוֹחַ לְךָ שֶׁאֲאַבֵּד אֶת כֻּלָּם? מִיָּד – נָח. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְהֵר נְבוּזַרְאֲדָן תְּשׁוּבָה בְּלִבּוֹ. אָמָר: וּמָה אִם הֵם שֶׁלֹּא אִבְּדוּ אֶלָּא נֶפֶשׁ אַחַת כָּךְ – אֲנִי שֶׁהָרַגְתִּי כָל־הַנְּפָשׁוֹת הַלָּלוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. בָּרַח וְשָׁלַח שְׁטָר צַוָּאָה לְבֵיתוֹ וְנִתְגַּיֵּר (גיט' נז.; סנהד' צו).

ח. יִסּוּרֵי הַגּוֹלִים

יד “וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ”³⁴⁶¹ – עַל בַּחוּרֶיהָ. אַתָּה מוֹצֵא, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ שׂוֹנְאִים לִירוּשָׁלַיִם, תָּפְסוּ אֶת־הַבַּחוּרִים וְכָפְתוּ יְדֵיהֶם לַאֲחוֹרֵיהֶם, וְהָיוּ הַבַּחוּרִים בּוֹכִים וְהַדְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת עַל לְחָיֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִים לְקַנְּחָן,³⁴⁶² וְנִשְׁאָרוֹת עַל לְחָיֵיהֶם כְּצָרָבֶת (איכ"ר א).

טו “קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי”³⁴⁶³ – אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כְּשֶׁהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע אֶת־יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל הָיוּ כְפוּתִים יְדֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵיהֶם, נְתוּנִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהוֹלְכִים עֲרֻמִים כִּבְהֵמוֹת. כֵּוָן שֶׁעָבְרוּ עַל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, אָמְרוּ לְהֶגְמוֹנוֹת³⁴⁶⁴ שֶׁעֲלֵיהֶם: עֲשׂוּ עִמָּנוּ חֶסֶד וְרַחֲמִים וְהַעֲבִירוּנוּ עַל אַחֵינוּ בְנֵי יִשְׁמָעֵאל דּוֹדֵנוּ. וְכֵן עָשׂוּ. יָצְאוּ בְנֵי יִשְׁמָעֵאל לִקְרָאתָם, הוֹצִיאוּ לָהֶם פַּת מְלוּחָה וְצִיר³⁴⁶⁵ עִמָּהּ. הָבִיאוּ נוֹדוֹת רֵיקִים וּצְבָעוּם³⁴⁶⁶ כְּמַיִם וּתְלָאוּם בְּשַׁעֲרֵי אָהֳלֵיהֶם. כְּשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתָּם: הָיוּ סְבוּרִים שֶׁהֵם מְלֵאִים מָיִם. אָמְרוּ לָהֶם: אִכְלוּ פַת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נָבִיא לָכֶם מָיִם. אָכְלוּ אֶת־הַפַּת, בָּאוּ וְאָמְרוּ: לֹא מָצָאנוּ מָיִם. וְהֵם נוֹשְׁכִים בְּשִׁנֵּיהֶם בְּאוֹתָם נוֹדוֹת. וְנִכְנְסָה רוּחַ חַמָּה לְתוֹךְ מֵעֵיהֶם – וּמֵתִים (תָּנַּח' יַתְרוּ).

טז רַ' יוֹחָנָן אָמָר: שְׁמֹנִים אֶלֶף פִּרְחֵי כְהֻנָּה וּבְיָדָם שְׁמֹנִים אֶלֶף מָגִנֵּי זָהָב בָּקְעוּ בְחֵילוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר וְהָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל הַיִּשְׁמְעֵאלִים. אָמְרוּ לָהֶם: בְּנֵי דוֹדֵנוּ אַתֶּם, הַשְׁקוּנוּ מָיִם! אָמְרוּ לָהֶם: אִכְלוּ תְחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ אַתֶּם שׁוֹתִים מָיִם. מֶה עָשׂוּ? הוֹצִיאוּ לָהֶם מִינֵי מְלוּחִים, וְכֵוָן שֶׁאָכְלוּ הוֹצִיאוּ לָהֶם נוֹדוֹת נְפוּחִים וְהָיָה כָל־אֶחָד מֵהֶם מַתִּירוֹ וְנוֹתְנוֹ לְתוֹךְ פִּיו, וְהָיָה הָרוּחַ נִכְנָס לְתוֹךְ מֵעָיו – וְהָיָה מְפַרְפֵּר וָמֵת (איכ“ר ב'; ילק”ש ישעיה כא).

ט. עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל

יז “עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם־בָּכִינוּ”³⁴⁶⁷ – מָה רָאוּ יִשְׂרָאֵל לִבְכּוֹת עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל? – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הָרַג בָּהֶם פְּרָת בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶׁהָרַג בָּהֶם נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע. כְּשֶׁהָיוּ שְׁרוּיִם בָּאָרֶץ לֹא הָיוּ שׁוֹתִים אֶלָּא מֵימֵי גְשָׁמִים וּמֵימֵי נוֹזְלִים וּמֵימֵי מַעְיָנוֹת, וְכֵוָן שֶׁגָּלוּ לְבָבֶל שָׁתוּ מַיִם מִפְּרָת וּמֵתִים מֵהֶם הַרְבֵּה. לְפִיכָךְ הָיוּ בוֹכִים עַל הַהֲרוּגִים שֶׁהָרְגוּ בָהֶם אוֹיְבֵהֶם, וְעַל הַמֵּתִים שֶׁמֵּתוּ בַדֶּרֶךְ וְלֹא הִנִּחוּם לְקָבְרָם וְעַל הַהֲרוּגִים שֶׁהָרַג בָּהֶם פְּרָת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע יוֹשֵׁב בִּסְפִינָה, הוּא וְכָל־גְּדוֹלָיו וְכָל־שָׂרָיו, וְעִמָּהֶם כָּל־מִינֵי זֶמֶר (שֶׁנֶּאֱמַר: “וְכַשְׂדִים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם”³⁴⁶⁸), וְכָל מַלְכֵי יְהוּדָה מֻטָּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהוֹלְכִים עֲרֻמִּים עַל שְׂפַת הַנָּהָר. נָשָׂא נְבוּכַדְנֶצַאר הָרָשָׁע אֶת־עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָם, אָמַר לַעֲבָדָיו: מִפְּנֵי מָה הוֹלְכִים הַלָּלוּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה בְּלֹא מַשְּׂאוֹי? אֵין לָכֶם מַשְּׂאוֹי שֶׁתִּתְּנוּ עַל צַוָּארָם? מִיָּד הֵבִיאוּ סְפָרִים³⁴⁶⁹ וְעָשׂוּ אוֹתָם כְּחֵמֶת³⁴⁷⁰ וּמִלְּאוּ אוֹתָם חוֹל וְהִנִּיחוּ עַל כְּתֵפָם עַד שֶׁנִּכְפְּפָה קוֹמָתָם וְכָךְ אָמְרוּ עַל עַצְמָם: “עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ”³⁴⁷¹. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּעוּ כָל־יִשְׂרָאֵל בִּבְכִיָּה עַד שֶׁעָלְתָה שַׁוְעָתָם לַמָּרוֹם.

אָמַר רַ' אַחָא בַר אַבָּא: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲזִיר אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְתֹהוּ וּבֹהוּ (שֶׁנֶּאֱמַר: “וְגַם־אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל־כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי”³⁴⁷²), אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: כָּל־מַה־שֶׁבָּרָאתִי לֹא בָרָאתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל אֵלּוּ, עוֹלָם שֶׁבָּרָאתִי בִשְׁתֵּי יָדַי (שֶׁנֶּאֱמַר: “אַף־יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמַיִם”³⁴⁷³) – אַחֲרִיבֶנּוּ.

אָמָר רַ' תַחֲלִיפָא בַּר קְרוֹיָה: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנְסוּ כָל־מַלְאָכֵי־הַשָּׁרֵת וְעָמְדוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, לֹא דַיֶּךָ שֶׁהֶחֱרַבְתָּ דִירָתְךָ שֶׁל מַטָּה, אֶלָּא שֶׁתַּחֲרִיב דִּירָתְךָ שֶׁל מָעְלָה! אָמַר לָהֶם: וְכִי בָשָׂר־וָדָם אֲנִי שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְתַנְחוּמִים? הֲרֵי אֲנִי מַכִּיר בְּרֹאשׁ וַאֲנִי מַכִּיר בְּסוֹף, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעַד־זִקְנָה אֲנִי הוּא” וגו'³⁴⁷⁴ – “עַל־כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי… אַל־תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי”³⁴⁷⁵ – אָמַר לָהֶם: תַּנְחוּמֵיכֶם הַלָּלוּ שֶׁאַתֶּם מְנַחֲמִים אוֹתִי נְאוּצִים הֵם לְפָנָי; רְדוּ מִלְּפָנַי וּשְׂאוּ אֶת הַמַּשְּׁאוֹי מֵעַל בָּנָי. מִיָּד יָרְדוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְנָטְלוּ אֶת־הַמַּשְּׁאוֹי מֵעֲלֵיהֶם; וְלֹא מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת בִּלְבַד, אֶלָּא אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּבְיָכוֹל, נָשָׂא עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר: “לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה”³⁴⁷⁶.

בְּשָׁעָה שֶׁבָּא נְבוּכַדְנֶצַאר וְשָׂרַף אֵת־בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ וְהֶגְלָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וְשָׁבָה אוֹתָם, לֹא עָשָׂה [לָהֶם] אִסְטַטְיא³⁴⁷⁷ בְּכָל־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֶלָּא הָיוּ רוֹדְפִים אוֹתָם. וְלָמָּה הָיוּ רוֹדְפִים אוֹתָם? שֶׁהָיוּ חוֹשְׁשִׁים³⁴⁷⁸ לְנַפְשָׁם וְאָמָרוּ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ מְצַפֶּה לָהֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה; שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה עַד שֶׁהֵם³⁴⁷⁹ נְתוּנִים בְּתוֹךְ אַרְצָם וְהוּא עוֹשֶׂה לָנוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה לְסַנְחֵרִיב. לְכָךְ לֹא עָשׂוּ אִסְטַטְיָא בְּכָל־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל וְרָאוּ שֶׁהֵם נְתוּנִים בְּיָדָם עַל אַדְמָתָם – מִיָּד עָשָׂה אִסְטַטְיָא. אֵלּוּ³⁴⁸⁰ נִפְנוּ לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְאֵלּוּ³⁴⁸¹ נִפְנוּ לִבְכִי וּמִסְפֵּד. אָמַר לָהֶם נְבוּכַדְנֶאצַּר: מָה אַתֶּם יוֹשְׁבִים וּבוֹכִים? וְהוּא קוֹרֵא לְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי וְאָמַר לָהֶם: הָכִינוּ עַצְמְכֶם, עַד שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁתַּעַמְדוּ לְפָנַי וְתַקִּישׁוּ³⁴⁸² לְפָנַי בְּכִנּוֹרוֹת שֶׁלָּכֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁהֱיִיתֶם מַקִּישִׁים בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלָּכֶם לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם. מִסְתַּכְּלִים אֵלּוּ בְּאֵילוּ וְאָמְרוּ: לֹא דַיֵּנוּ שֶׁהֶחֱרַבְנוּ בֵית־מִקְדָּשׁוֹ בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ אֶלָּא עַכְשָׁו אָנוּ עוֹמְדִים לְהַקִּישׁ בְּכִנוֹרוֹתֵינוּ לִפְנֵי הַנַּנָּס³⁴⁸³ הַזֶּה? מִיַּד עָמְדוּ כֻלָּם וְנָטְלוּ עֵצָה וְתָלוּ כִנוֹרוֹתֵיהֶם בָּעֲרָבוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם, וְשָׁלְטוּ בְנַפְשׁוֹתָם³⁴⁸⁴ וְנָתְנוּ אַלְיוֹנֵי³⁴⁸⁵ יְדֵיהֶם לְתוֹךְ פִּיהֶם וּמְרַצְּצִים וּמְקַצְּצִים אוֹתָם. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵיךְ נָשִׁיר אֶת־שִׁיר יְיָ”³⁴⁸⁶ – “לֹא נָשִׁיר” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “אֵיךְ נָשִׁיר”; [הָיוּ] מַרְאִים אוֹתָם אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם וְאוֹמְרִים לָהֶם: אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהָיוּ כַפּוֹתֵינוּ חֲזָקוֹת כְּבַרְזֶל וְנִתְקַטְּעוּ³⁴⁸⁷ אֶצְבְּעוֹתֵינוּ? – רְאוּ, הֵיאַךְ נָשִׁיר! (פסיק“ר לא; ילק”ש תהל').

יח “וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ”³⁴⁸⁸ – אַתָּה מוֹצֵא, עַד שֶׁלֹּא גָלוּ יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲשׂוּיִם עֲדָרִים־עֲדָרִים: עֶדְרֵי כְהֻנָּה לְבָד, עֶדְרֵי לְוִיָּה לְבָד, עֶדְרֵי יִשְׂרָאֵל לְבָד, וְכֵוָן שֶׁגָּלוּ נַעֲשׂוּ עֵדֶר אֶחָד – “כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ”.

רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי הָיָה אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה גָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל יוֹתֵר מִבְּכָל־הָאֲרָצוֹת כֻּלָּן? מִפְּנֵי שֶׁבֵּית אַבְרָהָם מִשָּׁם. מְשָׁלוֹ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאִשָּׁה שֶׁקִּלְקְלָה עַל בַּעְלָהּ; לְהֵיכָן מְשַׁלְּחָהּ? מְשַׁלְּחָהּ לְבֵית־אָבִיהָ (תוס' ב"ק).

י. גַּעְגּוּעִים

יט “אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי”³⁴⁸⁹ – כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוּהוּ בְנֵי קֹרַח לַמִּקְרָא הַזֶּה? לֹא אֲמָרוּהוּ אֶלָּא כְנֶגֶד כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל. שֶׁאָמְרָה כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם זְכוּרָה אֲנִי בִּטָּחוֹן וְשַׁלְוָה, שֶׁהָיִיתִי שְׁרוּיָה בָּהֶם – וְעַכְשָׁו נִתְרַחֲקוּ מִמֶּנִּי, וַאֲנִי בוֹכִיָּה וּמִתְאַנַּחַת וְאוֹמֶרֶת: מִי יְשִׂימֵנִי כַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיָה הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי, וְאַתָּה יוֹרֵד לְתוֹכוֹ מִשְּׁמֵי מָרוֹם וּמַשְׁרֶה שְׁכִינָתְךָ עָלַי וְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם מְקַלְּסִין אוֹתִי, וּכְשֶׁהָיִיתִי מְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים עַל עֲוֹנִי – אַתָּה עוֹנֶה אוֹתִי, וְעַכְשָׁו אֲנִי בְּבוּשָׁה וּכְלִמָּה.

וְעוֹד אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! שָׁמְמָה עָלַי נַפְשִׁי, כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֶרֶת עַל בֵּיתְךָ וְהוּא חָרֵב, וְקוֹל דְּמָמָה בְּתוֹכוֹ, וְאוֹמֵר: מָקוֹם שֶׁזָּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הִקְרִיבוּ קָרְבָּן לְפָנֶיךָ, וְהַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן, וְהַלְוִיִּם מְקַלְסִין בְּכִנּוֹרוֹת – יִהְיוּ שׁוּעָלִים מְרַקְּדִים בּוֹ?

“כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים”³⁴⁹⁰ – כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה לִירוּשָׁלַיִם בַּסַךְ וּדְרָכִים מְתֻקָּנִים [לְפָנָי], וְעַכְשָׁו בַּ“שָׂךְ” – “הִנְנִי – שָׂךְ אֶת־דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים”³⁴⁹¹; לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה וְאִילָנוֹת מְסַכְּכִים עַל רֹאשִׁי, וְעַכְשָׁו[אֲנִי] תְלוּיָה לַשֶּׁמֶשׁ; לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְעַכְשָׁו בְּצִלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת.

אָמָר רַ' בֶּרֶכְיָה: אָמְרָה כְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה וְסַלֵּי בִכּוּרִים עַל רֹאשִׁי, וְעַכְשָׁו “אֶדַּדֵּם” – דְּמוּמָה³⁴⁹² עוֹלָה וּדְמוּמָה יוֹרֶדֶת; לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה בְּשִׁירִים וּבִזְמִירוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, וְעַכְשָׁו בּוֹכִיָּה עוֹלָה וּבוֹכִיָּה יוֹרֶדֶת; לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה “הָמוֹן חוֹגֵג”³⁴⁹³ – הֲמוֹנִיּוֹת־הֲמוֹנִיּוֹת³⁴⁹⁴ שֶׁל חֲגִיגָה (אָמַר רַ' לֵוִי: כְּגַעְגַּע³⁴⁹⁵ זֶה שֶׁל מַיִם, שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵק לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלַּיְלָה), וְעַכְשָׁו אֲנִי מִתְגַנֶּבֶת וְעוֹלָה מִתְגַנֶּבֶת וְיוֹרֶדֶת (איכ"ר א').

יא. נֶחָמָה

כ “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי”³⁴⁹⁶ – אָמַר רַ' בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן: נַחֲמוּנִי, נַחֲמוּנִי, עַמִּי. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כֶּרֶם אִם יִהְיֶה לְאָדָם וְיָבֹאוּ לִסְטִים וִיקַצְּצוּ אוֹתוֹ – לְמִי מְנַחֲמִים, לַכֶּרֶם אוֹ לְבַעַל־הַכָּרֶם? וְכֵן [אִם] יִהְיֶה לְאָדָם בַּיִת וַיָבֹאוּ לִסְטִים וְיִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ – לְמִי מְנַחֲמִים, לַבַּיִת אוֹ לְבַעַל הַבַּיִת? אַתֶּם כֶּרֶם שֶׁלִּי³⁴⁹⁷ וּבָא נְבוּכַדְנֶאצַּר וְהֶחֱרִיב אוֹתוֹ וְהֶגְלָה אֶתְכֶם וְשָׂרַף אֶת־בֵּיתִי, אֲנִי הוּא צָרִיךְ לְהִתְנַחֵם – נַחֲמוּנִי נַחֲמוּנִי, עַמִּי! (פסיק"ר כט־ל).

כא “מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ”³⁴⁹⁸ – לֹא הָיָה הַמִּקְרָא צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא “בְּכִי לְאָסָף”, “נְהִי לְאָסָף”, “קִינָה לְאָסָף” – וּמַהוּ אוֹמֵר “מִזְמוֹר לְאָסָף”? – אֶלָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה בֵית־חֻפָּה לִבְנוֹ וְסִיְּדָהּ וְכִיְרָהּ וְצִיְּרָהּ – וְיָצָא בְנוֹ לְתַרְבּוּת רָעָה³⁴⁹⁹. מִיָּד עָלָה הַמֶּלֶךְ לַחֻפָּה וְקָרַע אֶת־הַוִּילָאוֹת³⁵⁰⁰ וְשָׁבַר אֶת־הַקָּנִים, וְנָטַל פֵּדָגוֹג³⁵⁰¹ שֶׁלּוֹ אַבּוּב³⁵⁰² שֶׁל קָנִים וְהָיָה מְזַמֵּר. אָמְרוּ לוֹ: הַמֶּלֶךְ הָפַךְ חֻפָּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ, וְאַתָּה יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר! אָמַר לָהֶם: מְזַמֵּר אֲנִי שֶׁהָפַךְ חֻפָּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ וְלֹא שָׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל בְּנוֹ. כָּךְ אָמְרוּ לְאָסָף: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הֶחֱרִיב הֵיכָל וּמִקְדָּשׁ – וְאַתָּה יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר! אָמַר לָהֶם: מְזַמֵּר אֲנִי, שֶׁשָּׁפַךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חֲמָתוֹ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְלֹא שָׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל (איכ"ר ד').

ח: בֵּין בַּיִת לְבָיִת

א. דָּנִיֵּאל וְהַתַּנִּין בְּבָבֶל

א “וּפָקַדְתִּי עַל־בֵּל בְּבָבֶל וְהֹצֵאתִי אֶת־בִּלְעוּ מִפִּיו”³⁵⁰³ – תַּנִּין אֶחָד הָיָה לוֹ לִנְבוּכַדְנֶצַאר, וְהָיָה בוֹלֵעַ כָּל־מַה שֶׁהָיוּ מַשְׁלִיכִין לְפָנָיו. אָמַר לוֹ דָּנִיֵּאל: תֶּן לִי רְשׁוּת וַאֲנִי מַתִּישׁוֹ³⁵⁰⁴. נָתַן לוֹ רְשׁוּת. מֶה עָשָׂה [דָּנִיֵּאל]? נָטַל תֶּבֶן וְהִטְמִין לְתוֹכוֹ מַסְמְרִים, הִשְׁלִיךְ לְפָנָיו – וְנָקְבוּ מַסְמְרִים אֶת־בְּנֵי־מֵעָיו (ב"ר סח).

ב. מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל

ב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶצַאר אֶת־חַנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְכִבְשָׁן הָאֵשׁ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִיחֶזְקֵאל: לֵךְ וְהַחֲיֵה מֵתִים בְּבִקְעַת־דּוּרָא. כֵּוָן שֶׁהֶחֱיָה אוֹתָם – בָּאוּ עֲצָמוֹת וְטָפְחוּ לוֹ לְאוֹתוֹ רָשָׁע עַל פָּנָיו. אָמָר: מַה־טִּיבָן שֶׁל אֵלּוּ? אָמְרוּ: חֲבֵרָם שֶׁל אֵלּוּ³⁵⁰⁵ מְחַיֶּה מֵתִים בְּבִקְעַת־דּוּרָא. פָּתַח [נְבוּכַדְנֶצַא] וְאָמַר:

"אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַּקִּיפִין!

מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם וְשָׁלְטָנֵהּ עִם־דָּר וְדָר"³⁵⁰⁶.

אָמַר ר' יִצְחָק: יוֹצַק זָהָב רוֹתֵחַ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע! שֶׁאִלְמָלֵא בָא מַלְאָךְ וּסְטָרוֹ³⁵⁰⁷ עַל פִּיו – בִּקֵּשׁ לְגַנּוֹת³⁵⁰⁸ כָּל־שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (סנה' צב:).

ג תַּנְיָא, רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ שִׁירָה וָמֵתוּ. מַה־שִׁירָה אָמָרוּ? “יְיָ מֵמִית בְּצֶדֶק וּמְחַיֶּה בְרַחֲמִים”. רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שִׁירָה זוֹ אָמָרוּ: “יְיָ מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל”³⁵⁰⁹. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶמֱת מָשָׁל הָיָה³⁵¹⁰. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: אִם אֱמֶת – לָמָּה מָשָׁל, וְאִם מָשָׁל – לָמָה אֱמֶת? אֶלָּא – בֶּאֱמֶת מָשָׁל הָיָה.

רַ' אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מֵתִים שֶׁהֶחֱיָה יְחֶזְקֵאל עָלוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת. עָמַד רַ' יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: אֲנִי מִבְּנֵי בְנֵיהֶם וְהַלָּלוּ תְּפִלִּין שֶׁהִנִּיחַ לִי אֲבִי־אַבָּא מֵהֶם (שם).

ג. חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה

ד יְרָא אֶת־יְיָ בְּנִי וָמֶלֶךְ"³⁵¹¹ – כְּשֶׁאָמַר נְבוּכַדְנֶצַאר לַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה־זָרָה וְלֹא שָׁמְעוּ לוֹ, [אָמַר לָהֶם]: לֹא כָךְ אָמַר לָכֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁתִּשְׁמְעוּ לְמַלְכוּת כָּל מַה שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לָכֶם? שֶׁנֶּאֱמַר: “אֲנִי פִּי־מֶלֶךְ שְׁמֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים”³⁵¹². אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ אַתָּה עָלֵינוּ לְמִסִּים וּלְאַרְנוֹנִיּוֹת, אֲבָל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה־זָרָה – נְבוּכַדְנֶצַאר, אַתָּה וְכֶלֶב שָׁוִים (במ"ר טו).

ה דָּרַשׁ רַ' שִׁמְעוֹן הַשִּׁילוֹנִי: בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶצַאר הָרָשָׁע אֶת־חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ עָמַד יוּרְקָמִי שַׂר הַבָּרָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אֵרֵד וַאֲצַנֵּן אֶת־הַכִּבְשָׁן וְאָצִיל לְצַדִּיקִים הַלָּלוּ מִכִּבְשָׁן הָאֵשׁ. אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: אֵין גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּכָךְ, שֶׁאַתָּה שַׂר שֶׁל בָּרַד וְהַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁהַמַּיִם מְכַבִּים אֶת־הָאֵשׁ; אֶלָּא אֲנִי שַׂר שֶׁל אֵשׁ, אֵרֵד וַאֲקָרֵר מִבִּפְנִים וְאַקְדִּיחַ מִבַּחוּץ³⁵¹³ וְאֶעֱשֶׂה נֵס בְּתוֹךְ נֵס. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רֵד! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה פָּתַח גַּבְרִיאֵל וְאָמַר: “וֶאֱמֶת־יְיָ לְעוֹלָם³⁵¹⁴ הַלְלוּיָהּ”³⁵¹⁵ (פסח' קיח).

ו “לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים”³⁵¹⁶ – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִי אָמָר הַפָּסוּק הַזֶּה?? – חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אֲמָרוּהוּ, בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ נִתְכַּנְסוּ כָל־אֻמּוֹת־הָעוֹלָם וְטָפְחוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל פְּנֵיהֶם. אָמְרוּ לָהֶם: יֵשׁ לָכֶם אֱלֹהַּ כָּזֶה – וְאַתֶּם מִשְׁתַּחֲוִים לְצֶלֶם?! וְעָמְדוּ וְרָקְקוּ בִּפְנֵיהֶם, עַד שֶׁעָשׂוּ כָל־גּוּפָם רֹק, וְהָיוּ חֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו מַגְבִּיהִים פְּנֵיהֶם לְמָעְלָה וְצִדְּקוּ אֶת־הַדִּין וְאָמְרוּ: “לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בּשֶׁת הַפָּנִים”.

וַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה כְּשֶׁיָּצְאוּ מִן הַכִּבְשַׁן – לְהֵיכָן הָלְכוּ?³⁵¹⁷ אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: בָּרֹק טָבָעוּ… (סנה' צג; תנח' תשא).

ז אָמַר רַ' יוֹחָנָן: נֶאֱמַר “חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ”³⁵¹⁸ – הַלְוַאי חָשַׁךְ אוֹתוֹ הַיּוֹם וְלֹא זָרָח! יָצָא כוֹרֶשׁ לְטַיֵּל בַּמְּדִינָה וְרָאָה הַמְּדִינָה שׁוֹמֶמֶת, אָמָר: מַה־טִיבָהּ שֶׁל מְדִינָה זוֹ שׁוֹמָמֶת? הֵיכָן הֵם הַזֶּהָבִים? הֵיכָן הֵם הַכַּסָּפִים?³⁵¹⁹ אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא אַתָּה הוּא שֶׁגָּזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ: “כָּל־הַיְּהוּדִים יֵצְאוּ וְיִבְנוּ בֵית־הַמִּקְדָּשׁ” – מֵהֶם³⁵²⁰ זֶהָבִים וּמֵהֶם כַּסָּפִים שֶׁעָלוּ לִבְנוֹת אֶת־הַמִּקְדָּשׁ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזַר וְאָמָר: “מִי שֶׁעָבַר פְּרָת עָבָר, מִי שֶׁלֹּא עָבַר לֹא יַעֲבֹר”. דָּנִיֵּאל וְסִיעָתוֹ³⁵²¹ עָלוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אָמָרוּ: מוּטָב שֶׁנֹּאכַל סְעֻדַּת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּנְבָרֵךְ עַל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עֶזְרָא וְסִיעָתוֹ לֹא עָלוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

וְלָמָּה לֹא עָלָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עֶזְרָא? שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְבָרֵר תַּלְמוּדוֹ לִפְנֵי בָרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה. וְיַעֲלֶה בְּרוּךְ בֵּן נֵרִיָּה? אֶלָּא אָמְרוּ: בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה אָדָם גָּדוֹל וְיָשִׁישׁ הָיָה וַאֲפִילוּ בִגְלֶקְטִיקָא³⁵²² לֹא הָיָה יָכוֹל לְהִטָּעֵן³⁵²³.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מְקֻדָּשׁ הַבַּיִת³⁵²⁴ שֶׁלֹּא עָלָה עֶזְרָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁאִלּוּ עָלָה עֶזְרָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה לַשָּׂטָן³⁵²⁵ לְקַטְרֵג וְלוֹמַר: מוּטָב שֶׁיְשַׁמֵּשׁ עֶזְרָא בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה מִלְּשַׁמֵּשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק כֹּהֵן גָּדוֹל – וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־יְהוֹצָדָק הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל בֶּן־כֹּהֵן גָּדוֹל, אֲבָל עֶזְרָא עַל־יְדֵי שְׁהָיָה אָדָם צַדִּיק לֹא הָיָה רָאוּי³⁵²⁶ לְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה כְּמוֹתוֹ.

אָמַר רַ' סִימוֹן: קָשָׁה הִיא³⁵²⁷ שַׁלְשֶׁלֶת יְחָסִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהֵעָקֵר מִמְּקוֹמָהּ (שהש"ר ה).

ח. תְּנָא, רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה נְבִיאִים³⁵²⁸ עָלוּ עִמָּהֶם³⁵²⁹ מִן הַגּוֹלָה: אֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ³⁵³⁰ וְעַל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ,³⁵³¹ וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם שֶׁמַּקְרִיבִין אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין בָּיִת וְאֶחָד שֶׁהֵעִיד לָהֶם עַל הַתּוֹרָה שֶׁתִּכָּתֵב אַשּוּרִית³⁵³² (זבח' סב.).

ד. עֶזְרָא

ט שָׁנִינוּ, רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: רָאוּי הָיָה עֶזְרָא שֶׁתִּנָּתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ לְיִשְׂרָאֵל, אִלְמָלֵא קְדָמוֹ משֶׁה; וְאַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נִתְּנָה תוֹרָה עַל־יָדוֹ נִשְׁתַּנָּה עַל־יָדוֹ הַכְּתָב (סנה' כא:).

י “אִם־חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, וְאִם־דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ־אָרֶז”³⁵³³ – אִם עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם כְּחוֹמָה³⁵³⁴ וַעֲלִיתֶם כֻּלְּכֶם בִּימֵי עֶזְרָא – נִמְשַׁלְתֶּם כְּכֶסֶף שֶׁאֵין הָרָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ; עַכְשָׁו שֶׁעֲלִיתֶם כִּדְלָתוֹת³⁵³⁵ – נִמְשַׁלְתֶּם כְּאֶרֶז שֶׁהָרָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ (יומא ט:).

ה. אַנְשֵׁי כְנֶסֶת־הַגְדוֹלָה

יא אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם “אַנְשֵׁי כְנֶסֶת־הַגְּדוֹלָה”? – שֶׁהֶחֱזִירוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ³⁵³⁶; מֹשֶׁה אָמָר: “הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא”³⁵³⁷; בָּא יִרְמְיָה וְאָמָר: גּוֹיִם מְקַרְקְרִים³⁵³⁸ בְּהֵיכָלוֹ, אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו? – לֹא אָמַר “נוֹרָא”³⁵³⁹. בָּא דָנִיֵּאל וְאָמָר: גּוֹיִם מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּבָנָיו³⁵⁴⁰, אַיֵּה גְּבוּרוֹתָיו? לֹא אָמַר “גִּבּוֹר”³⁵⁴¹. בָּאוּ הֵם וְאָמְרוּ: אַדְרַבָּה! זוֹ הִיא גְבוּרַת גְּבוּרָתוֹ, שֶׁכּוֹבֵשׁ³⁵⁴² אֶת־כָּעְסוֹ וְנוֹתֵן אֹרֶךְ־אַפַּיִם לָרְשָׁעִים, וְאֵלּוּ הֵן נוֹרְאוֹתָיו, שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, הֵיאַךְ אֻמָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בֵּין הַגּוֹיִם (יומא סט:; ע"י).

ו. בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר

יב “לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר”³⁵⁴³ – בְּדוֹרוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר: בַּלַיְלָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא לַיְלָה – יֵשׁ אוֹר לְבָנָה וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת; וְאֵימָתַי הוּא חשֶׁךְ? בַּעֲלוֹת הַשָּׁחַר³⁵⁴⁴! הַלְּבָנָה נִכְנֶסֶת וְהַכּוֹכָבִים נִכְנָסִים וְהַמַּזָּלוֹת הוֹלְכִים – אוֹתָהּ שָׁעָה³⁵⁴⁵ אֵין חשֶׁךְ גָּדוֹל מִמֶּנוּ. וְאוֹתָהּ שָׁעָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹנֶה לְעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וּמַעֲלֶה אֶת־הַשַּׁחַר מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ וּמֵאִיר לָעוֹלָם.

וְעוֹד לָמָּה מְשׁוּלָה אֶסְתֵּר לְאַיֶּלֶת הַשָּׁחַר? מָה אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר כְּשֶׁאוֹרָהּ בּוֹקֵעַ לַעֲלוֹת – בַּתְּחִלָּה הִיא בָאָה קִמְעָא־קִמְעָא³⁵⁴⁶, וְאַחַר־כָּךְ הִיא מְנַפֶּצֶת³⁵⁴⁷ וּבָאָה, וְאַחַר־כָּךְ הִיא פָרָה וְרָבָה, וְאַחַר־כָּךְ הִיא מְשַׁבַּחַת וְהוֹלֶכֶת – כִּי הָיְתָה גְּאֻלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי אֶסְתֵּר קִמְעָא־קִמְעָא: בַּתְּחִלָּה “וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ”³⁵⁴⁸, וְאַחַר־כָּךְ “וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה”³⁵⁴⁹, “בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ”³⁵⁵⁰, וְאַחַר־כָּךְ “וַיִּקַּח הָמָן אֶת־הַלְּבוּשׁ וְאֶת־הַסּוּס”³⁵⁵¹, וְאַחַר־כָּךְ “וַיִּתְלוּ אֶת־הָמָן”³⁵⁵², וְאַחַר־כָּךְ “וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל־הַיְּהוּדִים”³⁵⁵³, וְאַחַר־כָּךְ “וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת”³⁵⁵⁴, וְאַחַר־כָּךְ “לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה”³⁵⁵⁵.

חֲכָמִים אָמָרוּ: בְּשָׁעָה שֶׁאַיֶּלֶת הַזּוֹ צְמֵאָה, הִיא חוֹפֶרֶת גֻּמָא וְקוֹבַעַת קַרְנֶיהָ לְתוֹכָהּ וְעוֹרֶגֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתּוֹךְ צָרָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַעֲלֶה לָהּ אֶת־הַתְּהוֹם וְהַתְּהוֹם מַעֲלָה לָהּ אֶת־הַמָּיִם. כָּךְ אֶסְתֵּר: בְּשָׁעָה שֶׁגָּזַר הָמָן הָרָשָׁע גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת עַל יִשְׂרָאֵל – הִתְחִילָה עוֹרֶגֶת בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתּוֹךְ צָרָה וְעָנָה אוֹתָהּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא.

רַ' אַסִּי אָמָר: מַה־שַׁחַר זֶה סוֹף כָּל־הַלָּיְלָה, אַף אֶסְתֵּר סוֹף כָּל־הַנִּסִּים³⁵⁵⁶ (שו"ט כב; יומא כט.).

ז. דְּבוֹרָה וְאֶסְתֵּר

יג אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: אַתָּה מוֹצֵא, בַּיִת שֶׁיֶּשׁ בּוֹ נָחָשׁ, מְעַשְּׁנִים בּוֹ מִן הַקֶּרֶן שֶׁל אַיָּלוֹת וּמִן הַשֵּׂעָר שֶׁל אִשָּׁה – וּמִיָּד הַנָּחָשׁ בּוֹרֵחַ. כָּךְ דְּבוֹרָה וְאֶסְתֵּר, שֶׁמְּשׁוּלוֹת כְּאַיָּלוֹת, דְּבוֹרָה לֹא זָזָה רַגְלָהּ עַד שֶׁאִבְּדָה לְסִיסְרָא וּלְכָל־חֵילוֹתָיו וְאֶסְתֵּר לֹא זָזָה רַגְלָהּ עַד שֶׁצָּלְבָה לְהָמָן וַעֲשֶׂרֶת בָּנָיו (אגא"ס).

ח. סְעֻדַּת אֲחַשְׁוִרוֹשׁ

יד שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: מִפְּנֵי מָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל³⁵⁵⁷ שֶׁבְּאוֹתוֹ הָדוֹר כְּלָיָה? אָמַר לָהֶם: אִמְרוּ אַתֶּם. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנוּ מִסְּעֻדָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע.³⁵⁵⁸ אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, שֶׁבְּשׁוּשָׁן יֵהָרְגוּ, שֶׁבְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אַל יֵהָרְגוּ. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר אָתָּה. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ לַצֶּלֶם. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי מַשּׂוֹא־פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר?³⁵⁵⁹ – אָמַר לָהֶם: הֵם לֹא עָשׂוּ אֶלָּא לְפָנִים,³⁵⁶⁰ אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא³⁵⁶¹ לֹא עָשָׂה עִמָּהֶם אֶלָּא לְפָנִים (מג' יב.).

טו “מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף”³⁵⁶² – תַּנְיָא, רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרָאוּי לְכֶסֶף – לְכֶסֶף, הָרָאוּי לְזָהָב – לְזָהָב. אָמַר לוֹ רַ' נְחֶמְיָה: אִם כֵּן אַתָּה מֵטִיל קִנְאָה בִּסְעֻדָּה! אֶלָּא הֵן³⁵⁶³ שֶׁל כֶּסֶף וְרַגְלֵיהֶן שֶׁל זָהָב.

“וְדַר וְסֹחָרֶת”³⁵⁶⁴ – אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶבֶן טוֹבָה יֵשׁ בִּכְרַכִּי הַיָּם וְדָרָה שְׁמָהּ, הוֹשִׁיבָה בְּאֶמְצַע סְעֻדָּה וּמְאִירָה לָהֶם כַּצָּהֳרָיִם (שם).

טז “וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס”³⁵⁶⁵ – מְלַמֵּד, שֶׁכָּל־אֶחָד וְאֶחָד הִשְׁקוּהוּ יֵין־מְדִינָתוֹ. אָמַר רַ' לֵוִי: כָּךְ הָיָה טַכְסִיס³⁵⁶⁶ שֶׁל אַנְשֵׁי פָרָס: הָיָה לָהֶם כּוֹס גָּדוֹל מַחֲזִיק חָמֵשׁ שְׁמִינִיּוֹת וְהָיוּ מַשְׁקִים בּוֹ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד – אֲפִילוּ הוּא מֵת, אֲפִילוּ הוּא מִשְׁתַּגֵּעַ, אֵין מֵחֲזִירוֹ עַד שֶׁשּׁוֹתֵהוּ כֻלּוֹ. וְשַׂר־הַמַּשְׁקִים הָיָה מִתְעַשֵּׁר מֵאוֹתָם הַמְסֻבִּים שֶׁהָיוּ רוֹמְזִים לוֹ וְנוֹתְנִיםלוֹ כַמָּה דֵינָרִים³⁵⁶⁷ שֶׁל זָהָב, שֶׁלֹּא לְהַשְׁקוֹתָם בּוֹ. אֲבָל אֲחַשְׁוִרוֹשׁ לֹא הִכְנִיס אוֹתוֹ הַכּוֹס בִּסְעֻדָּתוֹ; אָמַר: מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת יִשְׁתֶּה (אב“ג; ילק”ש).

יז “לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ־וָאִישׁ” ³⁵⁶⁸ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רָשָׁע, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם שְׁנֵי בְנֵי אָדָם מְבַקְּשִׁים לִשָּׂא אִשָּׁה אֶחָת – שֶׁמָּא יְכוֹלָה הִיא לְהִנָּשֵׂא לִשְׁנֵיהֶם? וְכֵן שְׁתֵּי סְפִינוֹת מְפָרְשׁוֹת³⁵⁶⁹ בְּיָם הַגָּדוֹל, אַחַת מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ דְּרוֹמִית וְאַחַת מְבַקֶּשֶׁת רוּחַ צְפוֹנִית – שֶׁמָּא יְכוֹלָה רוּחַ אַחַת לְהַנְהִיג אֶת־שְׁתֵּיהֶן כְּאֶחָת? לְמָחָר שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם בָּאִים אֶצְלְךָ – מָרְדְּכַי וְהָמָן – שֶׁמָּא תוּכַל לָצֵאת יְדֵי־שְׁנֵיהֶם³⁵⁷⁰ כְּאֶחָד? אֶלָּא לְרוֹמֵם אֶחָד וְלִצְלוֹב³⁵⁷¹ אֶחָד… אֵין יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן” (אב“ג; אס”ר ב).

ט. בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ

יח בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ³⁵⁷² – לָמָּה קָצְפוּ? – אָמַר רַ' לֵוִי: בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שֵׁנִי טַרְסִיִּים³⁵⁷³ הָיוּ, וְהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. הֶעֱבִירָם הַמֶּלֶךְ וְהוֹשִׁיב אֶת־מָרְדְּכַי בִּמְקוֹמָם – וְקָצָפוּ. מֶה עָשׂוּ? אָמְרוּ: נֵלֵךְ וְנָטִיל אֶרֶס בַּסֵּפֶל,³⁵⁷⁴ כְּדֵי שֶׁיָּמוּת הַמֶּלֶךְ, וְהָיוּ הַכָּל אוֹמְרִים: כְּשֶׁהָיוּ בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ מְשַׁמְּרִים אֶת־הַמֶּלֶךְ – הָיוּ מְשַׁמְּרִים אוֹתוֹ יָפֶה; עַכְשָׁו שֶׁהוֹשִׁיב שָׁם יְהוּדִי – נֶהֱרָג. וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמְסִיחִים³⁵⁷⁵ בִּלְשׁוֹן טַרְסִיִּים, וְהֵם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁמָּרְדְּכַי מִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית³⁵⁷⁶ הָיָה, וְהָיָה יוֹדֵעַ בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן (פנ"א; מג' יג).

יט “וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ³⁵⁷⁷… אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוִרוֹשׁ אֶת־הָמָּן”³⁵⁷⁸ – רַ' פִּנְחָס הָיָה מְסַפֵּר: הָאֲרִי עָשָׂה סְעֻדָּה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן עוֹרוֹת שֶׁל אֲרָיוֹת וּזְאֵבִים וְחַיּוֹת רָעוֹת. כֵּוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמָרוּ: מִי יָשִׁיר לָנוּ? תָּלוּ עֵינֵיהֶן בַּשּׁוּעָל. אָמַר לָהֶן: עוֹנוֹת³⁵⁷⁹ אַתֶּן לִי עַל מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לָכֶן? אָמְרוּ: הֵן. הִגְבִּיהַּ עֵינָיו כְּלַפֵּי עוֹרוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וְאָמַר: מִי שֶׁהֶרְאָנוּ³⁵⁸⁰ בָעֶלְיוֹנִים הוּא יַרְאֵנוּ בַתַּחְתּוֹנִים. כָּךְ מִי שֶׁהֶרְאָנוּ בִצְלוּבָם³⁵⁸¹ שֶׁל בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ הוּא יַרְאֵנוּ בְמַפַּלְתּוֹ שֶׁל הָמָן (אס“ר ז'; ילק”ש אסתר ג').

י. גְּדֻלַּת הָמָן

כ אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל"³⁵⁸² – אָמַר ַר' לֵוִי: לֹא נִתְגַּדֵּל הָמָן אֶלָּא לְרָעָתוֹ. וְלָמָּה גִּדְּלוֹ? מָשָׁל לְגוֹלְיָר³⁵⁸³ שֶׁקִּלֵּל לִבְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר הַמֶּלֶךְ: אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ, הַכָּל אוֹמְרִים גּוֹלְיָר הָרָג, אֶלָּא אֲגַדְּלֶנּוּ וְאַחַר־כָּךְ אֶהֶרְגֶנּוּ. עָשָׂה אוֹתוֹ טְרִיבוּנוֹס, וְאַחַר־כָּךְ עָשָׂה אוֹתוֹ הֶגְמוֹן³⁵⁸⁴ וְאַחַר־כָּךְ הֵתֵז³⁵⁸⁵ אֶת־רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִלּוּ נֶהֱרָג הָמָן כְּשֶׁיָּרַד וְיָעַץ לַאֲחַשְׁוִרוֹשׁ לְבַטֵּל בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיָה מִי יוֹדְעוֹ, אֶלָּא יִתְגַּדֵּל וְאַחַר־כָּךְ יִתָּלֶה. לְפִיכָךְ “וַיָּשֶּׂם אֶת־כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל־הַשָּׂרִים”³⁵⁸⁶ – וְאַחַר־כָּךְ “וַיִּתְלוּ אֶת־הָמָּן”³⁵⁸⁷. הֲרֵי אוֹיְבֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַפַּלְתָּם הֵם מִתְגַּדְלִים, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ־עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל־פֹּעֲלֵי אָוֶן”³⁵⁸⁸. מַה כָּתוּב בְּסוֹף הַמִּקְרָא? – “לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי־עַד”; וְנֶאֱמַר: “מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם”³⁵⁸⁹ (אס“ר ח'; אב”ג).

כא גִּדַּל הַמֶּלֶךְ… אֶת הָמָּן… וַיָּשֶּׂם אֶת־כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל־הַשָּׂרִים"³⁵⁹⁰ – מָשָׁל לָאָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ סְיָחָה³⁵⁹¹ וַחֲמוֹרָה וַחֲזִירָהּ, וְהָיָה נוֹתֵן לַחֲמוֹרָה וְלַסְּיָחָה בְּמִדָּה וְלַחֲזִירָהּ שֶׁלֹּא בְּמִדָּהּ. אָמְרָה סְיָחָה לַחֲמוֹרָה: אָנוּ, שֶׁאָנוּ עוֹשׂוֹת מְלֶאכֶת בַּעַל־הַבַּיִת, נוֹתְנִים לָנוּ בְּמִדָּה – וְלַחֲזִירָה שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה כְּלוּם נוֹתְנִים שֶׁלֹּא בְמִדָּה! אָמְרָה לָהּ חֲמוֹרָה לִסְיָחָה: תָּבוֹא הַשָּׁעָה וְתִרְאִי. כֵּוָן שֶׁבָּאָה קָלֶנְדָּא שֶׁלָּהֶם³⁵⁹² נָטְלוּ הַחֲזִירָה וּנְחָרוּהָ.³⁵⁹³ כָּךְ נֶאֱמַר בַּתְּחִלָּה “גִּדַּל” וּלְבַסּוֹף – “וַיִּתְלוּ אֶת־הָמָּן עַל־הָעֵץ”³⁵⁹⁴ (אב“ג; אס”ר ז').

יא. מַחֲשֶׁבֶת הָמָן

כב “וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים”³⁵⁹⁵ – מָשָׁל שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע לְמָה הוּא דוֹמֶה? לְעוֹף שֶׁקִּנֵּן עַל שְׂפַת הַיָּם, עָלָה הַיָּם וְהֵצִיף אֶת־קִנּוֹ. מֶה עָשָׂה? הִתְחִיל נוֹטֵל מַיִם מִן הַיָּם בְּפִיו וְשׁוֹפֵךְ לַיַּבָּשָׁה, וְנוֹטֵל עָפָר מִן הַיַּבָּשָׁה וּמַשְׁלִיךְ לַיָּם. בָּא חֲבֵרוֹ וְעָמַד לוֹ עַל גַּבָּיו וְאָמַר לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה וּמִתְיַגֵּעַ? אָמַר לוֹ: אֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה יָם יַבָּשָׁה וְיַבָּשָׁה יָם. אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! סוֹף־סוֹף כַּמָּה אַתָּה יָכוֹל? כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהָמָן הָרָשָׁע: אִי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנִי אָמַרְתִּי לְהַשְׁמִידָם כִּבְיָכוֹל וְלֹא יָכֹלְתִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר לְהַשְׁמִידָם לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ עָמַד בַּפֶּרֶץ לְפָנָיו לְהָשִׁיב חֲמָתוֹ מֵהַשְׁחִית”³⁵⁹⁶, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד – חַיֶּיךָ, רֹאשְׁךָ יוּסַר תַּחַת רֹאשָׁם, שֶׁהֵם לְהַצָּלָה וְאַתָּה לִתְלִיָּה (שם, שם).

יב. מַלְשִׁינוּת הָמָן וּגְזֵרַת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ

כג “וַיֹּאמֶר הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד”³⁵⁹⁷ – אָמַר רָבָא: אֵין מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַפֵּר לְשׁוֹן הָרֵעַ כְּהָמָן. אָמַר לוֹ הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: בֹּא וְהִתְגָּרֵה בָהֶם. אָמַר לוֹ: מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁכָּל־הַמִּתְגָּרֶה בָהֶם אֱלֹהֵיהֶם עוֹשֶׂה עִמּוֹ דִּין. אָמַר לוֹ: יָשְׁנוּ מִן הַמִּצְוֹת³⁵⁹⁸. אָמַר לוֹ: יֵשׁ צַדִּיקִים בֵּינֵיהֶם, שֶׁיְּבַקְּשׁוּ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אָמַר לוֹ: “עַם אֶחָד” הֵם.³⁵⁹⁹ וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: אֶעֱשֶׂה קָרְחָה בַּמַלְכוּת³⁶⁰⁰ – “מְפֻזָּר”³⁶⁰¹, מְפֻזָּרִים הֵם בֵּין הָעַמִּים. וְשֶׁמָּא תֹאמַר: יֵשׁ מֵהֶם פֵּרוֹת³⁶⁰² – “וּמְפֹרָד”³⁶⁰³, כְּפִרְדָּה זוֹ שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה פֵּרוֹת³⁶⁰⁴. וְשֶׁמָּא תֹאמַר: חוּץ לְמַלְכוּת³⁶⁰⁵ הֵם וְאִי אַתָּה יָכוֹל לָהֶם – “בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ”³⁶⁰⁶. “וְדָתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מִכָּל־עָם”³⁶⁰⁷ – שֶׁאֵינָם אוֹכְלִים עִמָּנוּ וְאֵינָם שׁוֹתִים עִמָּנוּ וְאֵינָם מִתְחַתְּנִים בָּנוּ. “וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עוֹשִׂים”³⁶⁰⁸ – שֶׁמּוֹצִיאִים כָּל־הַשָּׁנָה בְּשׁה“י פה”י³⁶⁰⁹, אוֹמְרִים: שַׁבָּת הִיא, יוֹם־טוֹב הוּא וְאֵין עוֹשִׂים עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ. הִתְחִיל לְחַשֵּׁב יָמִים טוֹבִים: חַג הַמַּצּוֹת, שָׁבֻעוֹת, סֻכּוֹת, רֹאשׁ־הַשָּׁנָה, צוֹם כִּפּוּר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רָשָׁע! אַתָּה מַפִּיל עַיִן רָעָה בְּמוֹעֲדֵיהֶם שֶׁלָּהֶם – הֲרֵי אֲנִי מַפִּילְךָ לִפְנֵיהֶם וּמוֹסִיפִים לָהֶם מוֹעֵד אֶחָד עַל מַפַּלְתֶּךָ. “וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם”³⁶¹⁰ – שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּמְבַזִּים אֶת־הַמֶּלֶךְ: אֲפִלּוּ נָפַל זְבוּב בְּכוֹסוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם זוֹרְקוֹ וְשׁוֹתֶה, וְאִם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נוֹגֵעַ בְּכוֹסוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם – חוֹבְטוֹ בְקַרְקַע וְאֵינוֹ שׁוֹתֶה, וּלְפִיכָךְ “אִם־עַל־הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף” וגו'³⁶¹¹.

“וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ”³⁶¹² – אָמַר רַ' אַבָּא: מָשָׁל שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהָמָן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לִשְׁנֵי בְנֵי אָדָם: אֶחָד יֶשׁ לוֹ תֵּל בְּשָׂדֵהוּ, וְאֶחָד יֶשׁ לוֹ חָרִיץ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. אָמַר בַּעַל הַתֵּל: מִי יִתֶּן לִי חָרִיץ זֶה בְּדָמִים; וּבַעַל הֶחָרִיץ אוֹמֵר: מִי יִתֶּן לִי תֵּל זֶה בְּדָמִים. לְיָמִים נִזְדַּוְּגוּ³⁶¹³ זֶה אֵצֶל זֶה. אָמַר לוֹ בַּעַל הֶחָרִיץ לְבַעַל הַתֵּל: “מְכוֹר לִי תִּלֶּךָ”. אָמַר לוֹ: “הַלְוַאי, טוֹל אוֹתוֹ בְּחִנָּם” (מג' יג:; פנ"א).

כד “וַיִּקְרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ… וַיִּכָּתֵב… וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים”³⁶¹⁴ – וּמַה כָּתְבוּ בְּאוֹתָם סְפָרִים? "כָּל־הָעַמִּים, הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת, שְׁלוֹמְכֶם יִשְׂגֶּה! יְהֵא יָדוּעַ לָכֶם, שֶׁאָדָם אֶחָד בָּא לְפָנֵינוּ, לֹא מִמְּקוֹמֵנוּ וְלֹא מֵאַדְמָתֵנוּ, מִזֶּרַע עֲמָלֵק הוּא, בֶּן־גְדוֹלֵי עוֹלָם וְהָמָן שְׁמוֹ, וְשָׁאַל מִמֶּנוּ שְׁאֵלָה קְטַנָּה וְקַלָּה, אָמָר: עַם אֶחָד יֵשׁ בֵּינֵינוּ נִבְזִים מִכָּל־הָעַמִּים וְרוּחָם גַּסָּה, מוּכָנִים לְתַקָּלָה וּלְקַלְקָלָה³⁶¹⁵, מַלְעִיגִים עָלֵינוּ וּשְׂמֵחִים בְּרָעָתֵנוּ, וְקִלְלַת הַמֶּלֶךְ שְׁגוּרָה³⁶¹⁶ בְּפִיהֶם עֶרֶב וּבֹקֶר וְצָהֳרַיִם. וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים: “יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ”³⁶¹⁷. וְעוֹד אוֹמְרִים: “לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְּאֻמִּים”³⁶¹⁸. וּכְפוּיֵי־טוֹבָה הֵם, בֹּאוּ וּרְאוּ מֶה עָשׂוּ לְאוֹתוֹ עָנִי פַּרְעֹה: כְּשֶׁיָּרְדוּ לְמִצְרַיִם קִבְּלֵם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וְהוֹשִׁיבָם בְּמֵיטָב הָאָרֶץ, וְזָן אוֹתָם בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן וְהֶאֱכִילָם מִכָּל־טוֹבָה. בִּקֵּשׁ שֶׁיִּבְנוּ לוֹ פַּלְטִין אֶחָת, וּבָאוּ עָלָיו בַּעֲלִילָה וְאָמְרוּ לוֹ: “נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לִייָ אֱלֹהֵינוּ”³⁶¹⁹, אַחַר־כָּךְ אָנוּ חוֹזְרִים; רְצוֹנֶךָ, הַשְׁאִילֵנוּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלוֹת. וְהִשְׁאִילוּם כַּסְפָם וּזְהָבָם וְכָל־בִּגְדֵיהֶם הַטּוֹבִים, וְטָעֲנוּ כָּל־אֶחָד כַּמָּה חֲמוֹרִים עַד שֶׁנִּצְלוּ אֶת מִצְרַיִם וּבָרְחוּ לָהֶם. רָדַף פַּרְעֹה אַחֲרֵיהֶם לְהָשִׁיב אֶת־מָמוֹנוֹ, הוּא וְכָל־מַחֲנֵהוּ. מָה עָשׂוּ לוֹ? הָיָה עִמָּהֶם אָדָם אֶחָד וּשְׁמוֹ משֶׁה בֶן־עַמְרָם וּבִכְשָׁפָיו נָטַל מַקֵּל אֶחָד וְלָחַשׁ עָלָיו וְהִכָּה בּוֹ אֶת־הַיָּם עַד שֶׁחָרָב, וְנִכְנְסוּ כֻלָּם בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְעָבְרוּ כֻלָּם – וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה עָבְרוּ וּבַמֶּה יָבְשׁוּ הַמָּיִם. כֵּוָן שֶׁרָאָה פַרְעֹה כֵּן, אַף הוּא נִכְנַס אַחֲרֵיהֶם – וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה דְחָפוּהוּ בְּתוֹךְ הַיָּם, וְטָבַע הוּא וְכָל־חֵילוֹ בַּיָּם, וְלֹא זָכְרוּ הַטּוֹבָה שֶׁעָשׂוּ לָהֶם. וּמֶה עָשׂוּ לַעֲמָלֵק אֲבִי־אַבָּא? כְּשֶׁעָלוּ מִן הַיָּם הָלַךְ אֵצֶל בִּלְעָם לִטּוֹל עֵצָה הֵימֶנּוּ, אָמַר לוֹ: רְאֵה מֶה עָשְׂתָה אֻמָּה זוֹ לְמִצְרַיִם! וּמָה לְמִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹבוֹת, כָּךְ לִשְׁאָר אֻמּוֹת – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! הֵיאַךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי? אָמַר לוֹ בִּלְעָם! לֵךְ וַעֲשֵׂה עִמָּם מִלְחָמָה, וְאִם אַתָּה לֹא תוּכַל לָהֶם אֵין כָּל־בְּרִיָה יְכוֹלָה לָהֶם, לְפִי שֶׁהֵם תְּלוּיִם בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְאַף אַתָּה כֵּן. מִיַּד בָּא עֲלֵיהֶם לְמִלְחָמָה. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ משֶׁה פַּרְנָס שֶׁלָּהֶם? הָיָה לוֹ תַּלְמִיד אֶחָד, יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן שְׁמוֹ, אַכְזָרִי בְּלֹא רַחֲמִים. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ משֶׁה: “בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק”³⁶²⁰ – וְאֵינִי יוֹדֵעַ אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁבָּחַר אִם בַּעֲלֵי־כְשָׁפִים הֵם אִם גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה. וְאוֹתוֹ משֶׁה נָטַל מַקֵל בְּיָדוֹ – וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשָׂה בוֹ, וְנָטַל אֶבֶן וְיָשֵׁב עָלֶיהָ – וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לוֹחֵשׁ, עַד שֶׂרָפוּ יְדֵיהֶם שֶׁל עַם עֲמָלֵק וְנָפְלוּ לִפְנֵיהֶם הֲרוּגִים. בָּאוּ עַל סִיחוֹן וָעוֹג – גִּבּוֹרֵי עוֹלָם הָיוּ, שֶׁאֵין כָּל־בִּרְיָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵיהֶם – וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוּם. וּמֶה עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ? הִכְנִיס אֶת־יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ כְּנָעַן, וְלֹא דַיּוֹ שֶׁנָּטַל אֶת־אַרְצָם אֶלָּא שֶׁהָרַג מֵהֶם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מְלָכִים וְחִלֵּק אֶת־אַרְצָם לְיִשְׂרָאֵל, וַאֲפִילוּ אוֹתָם הַגִּבְעוֹנִים שֶׁהִשְׁלִימוּ לָהֶם כִּבָשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. בָּא עֲלֵיהֶם סִיסְרָא וַהֲמוֹנוֹ – וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה עָשׂוּ לוֹ – וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם וְהִשְׁלִיכָם לַיָּם הַגָּדוֹל.

וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ רִאשׁוֹן, שָׁאוּל שְׁמוֹ, וְהָלַךְ וְנִלְחַם בְּאֶרֶץ אֲבִי־אַבָּא עֲמָלֵק וְהָרַג מֵהֶם מֵאָה אֲלָפִים פָּרָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא חָמַל עַל אִישׁ וְאִשָּׁה וְעַל עוֹלֵל וְיוֹנֵק – וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגָם. וּמֶה עָשׂוּ לַאֲגָג זְקֵנִי, שֶׁחָמְלוּ עָלָיו בַּתְּחִלָּה? לְסוֹף בָּא אָדָם מֵהֶם וּשְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, חֲתָכוֹ וְנָתַן בְּשָׂרוֹ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם – וְאֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה הֲרָגוֹ מִיתָה מְשֻׁנָּה כָזֹאת. אַחַר־כָּךְ הָיָה לָהֶם מֶלֶךְ אֶחָד, דָּוִד בֶּן־יִשַׁי שְׁמוֹ, וְהָיָה מַשְׁחִית וּמְכַלֶּה אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכוֹת וְלֹא הָיָה חוֹמֵל עֲלֵיהֶם. וְעָמַד אַחֲרָיו שְׁלֹמֹה בְנוֹ וּבָנָה לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל בַּיִת אֶחָד וְקָרָא לוֹ בֵית־הַמִּקְדָּשׁ – וְאֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לָהֶם בְּתוֹכוֹ. כְּשֶׁבָּאִים עֲלֵיהֶם לְמִלְחָמָה הֵם נִכְנָסִים בְּתוֹכוֹ וּמְכַשְּׁפִים בְּתוֹכוֹ, וּכְשֶׁהֵם יוֹצְאִים מִמֶּנוּ – הוֹרְגִים וּמַחֲרִיבִים אֶת־הָעוֹלָם. וְלֹא הָיְתָה מִדָּה טוֹבָה שֶׁלֹּא נִתְגָּאוּ בָהּ. וּמִתּוֹךְ טוֹבָה יְתֵרָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם לֹא חָשְׁבוּ כָל־אֻמָּה וְלָשׁוֹן בְּעֵינֵיהֶם.

וּכְשֶׁהִזְקִין אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם בָּא עֲלֵיהֶם נְבוּכַדְנֶאצַּר וְשָׂרַף אוֹתוֹ בַיִת שֶׁלָּהֶם וְלֹא הוֹעִילוּ לָהֶם כִּשְׁפֵיהֶם: מֵהֶם הָרַג וּמֵהֶם הִשְׁלִיךְ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהֶגְלָם מֵעַל אַדְמָתָם וֶהֱבִיאָם בֵּינֵינוּ, וַעֲדַיִן לֹא שִׁנּוּ מַעֲשֵׂיהֶם הַמְכֹעָרִים, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם בְּגָלוּת בֵּינֵינוּ – מַלְעִיגִים עָלֵינוּ וְעַל יִרְאָתֵנוּ³⁶²¹ וְתוֹעֵבָה אָנוּ בְּעֵינֵיהֶם. וְעַכְשָׁו הִסְכַּמְנוּ כֻלָנוּ לְדֵעָה אַחַת וְהִפַּלְנוּ גוֹרָלוֹת לְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם. וְנָפַל עֲלֵיהֶם הַגּוֹרָל בְּחֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁיַּגִּיעוּ אֲלֵיכֶם הָאִגְּרוֹת הַלָּלוּ תִּהְיוּ מְזֻמָּנִים לְאוֹתוֹ הַיּוֹם: הַדּוֹרֵך קַשְׁתּוֹ – יִדְרֹך, וְהַנּוֹטֵל חֶרֶב – יִטּוֹל, וְעִמְדוּ לַהֲרוֹג וּלְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים שֶׁבֵּינֵיכֶם מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא תַשְׁאִירוּ מֵהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט".

וְזוֹ הָאִגֶּרֶת שֶׁכָּתַב הָמָן הָאַגָגִי וְשָׁלַח לְכָל־מַמְלָכוֹת הָאָרֶץ וּלְכָל־גְּדוֹלֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם:

“אֲנִי גְדוֹל הַמֶּלֶךְ וְשֵׁנִי לוֹ, רֹאשׁ לַסְּגָנִים וּמֻבְחָר שֶׁבִּגְדוֹלֵי הַמַּלְכוּת, הִסְכַּמְתִּי אֲנִי וְכָל־אֲפַּרְכִין³⁶²² וְכָל־שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ, הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, הִסְכַּמְנוּ כֻלָּנוּ בְּעֵצָה אַחַת, בְּפֶה אֶחָד וּבְדִבּוּר אֶחָד וּבְלָשׁוֹן אַחַת, כָּתַבְנוּ בִּרְשׁוּת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְחָתַמְנוּ בְּטַבַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב, עַל עֵסֶק הַנֶּשֶׁר³⁶²³ הַגָּדוֹל, שֶׁהָיוּ כְנָפָיו פְּרוּשׂוֹת עַל כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְלֹא הָיָה עוֹף בְּהֵמָה וְחַיָּה יְכוֹלִים לַעֲמוֹד בְּפָנָיו, עַד שֶׁבָּא הָאֲרִי הַגָּדוֹל³⁶²⁴ וְהִכָּה אֶת־הַנֶּשֶׁר מַכָּה גְדוֹלָה, וְנִשְׁבְּרוּ כְנָפָיו וְנִמְרְטוּ אֲגַפָּיו³⁶²⁵ וְנִתְקַצְּצוּ רַגְלָיו, וְנַעֲשָׂה כָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּנַחַת, בְּשַׁלְוָה וְהַשְׁקֵט מִיּוֹם שֶׁנָּדַד מִקִּנּוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְעַכְשָׁו אָנוּ רוֹאִים שֶׁהוּא רוֹצֶה לְגַדֵּל נוֹצָה וַאֲגַפִּים וְרוֹצֶה לְכַסּוֹת אוֹתָנוּ וְאֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, כְּדֶרֶךְ שֶׁכִּסָּה וְשָׁסָה³⁶²⁶ אֶת־אֲבוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים. לָכֵן נִקְבְּצוּ כָל־גְדוֹלֵי מַלְכֵי מָדַי וּפָרַס מֵרְשׁוּת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְכָתַבְנוּ לָכֶם לִהְיוֹת כֻּלָּנוּ בְּעֵצָה אֶחָת, לְהָכִין פַּחִים לְנֶשֶׁר זֶה, לְלָכְדוֹ קֹדֶם שֶׁיִּגְדַּל כֹּחוֹ וְיַחֲזוֹר אֶל קִנּוֹ. וְרָאִינוּ לִמְרֹט אֲגַפָּיו וְלִשְׁבֹּר כְּנָפָיו וּלְהַאֲכִיל בְּשָׂרוֹ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְבַקֵּעַ בֵּיצָיו וּלְפַצֵּעַ אֶפְרוֹחָיו, וְלַעֲקוֹר זִכְרוֹ מִן הָעוֹלָם. וְלֹא תְהֵא עֲצָתֵנוּ כַּעֲצַת פַּרְעֹה, שֶׁגָּזַר עַל הַזְּכָרִים וְהִנִּיחַ אֶת־הַנְּקֵבוֹת, וְלֹא כַעֲמָלֵק, שֶׁהָרַג נֶחֱשָׁלִים שֶׁבָּהֶם וְהִנִּיחַ גִּבּוֹרֵיהֶם, וְלֹא כִנְבוּכַדְנֶאצַּר, שֶׁהֶגְלָם וְהִנִּחָם וְהוֹשִׁיבָם עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וְלֹא כְסַנְחֵרִיב, שֶׁהֶגְלָם אֶל אֶרֶץ כְּאַרְצָם, אֶלָּא הִסְכַּמְנוּ בְרוּחַ בְּרוּרָה לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם לֹא זֵכֶר וְלֹא שֵׁם וְלֹא זֶרַע בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ בָנוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשׂוּ בִזְקֵנֵינוּ וּבַאֲבוֹתֵינוּ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁעָשָׂה עִמָּהֶם טוֹבָה לֹא גְמָלוּהוּ אֶלָּא רָעָה”.

בְּשָׁעָה שֶׁנֶּחְתְּמוּ אוֹתָן הָאִגְּרוֹת וְנִתְּנוּ בְיַד הָמָן, יָצָא הָמָן מִפַּלְטִין שֶׁל מֶלֶךְ שָׂמֵחַ, הוּא וְכָל־בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ אַחֲרָיו. פָּגַע בָּהֶם מָרְדְּכַי. רָאָה שְׁלֹשָׁה תִינוֹקוֹת שֶׁהָיוּ בָאִים מִבֵּית־הַסֵּפֶר וְרָץ אַחֲרֵיהֶם. וּכְשֶׁרָאָה הָמָן וְכָל־חֲבוּרָתוֹ שֶׁהָיָה מָרְדְּכַי רָץ אַחֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת הָלְכוּ אַחֲרָיו לָדַעַת מַה־יִשְׁאַל מֵהֶם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ מָרְדְּכַי אֵצֶל הַתִּינוֹקוֹת שָׁאַל לְאֶחָד מֵהֶם: פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶךָ.³⁶²⁷ אָמַר לוֹ: “אַל־תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם וּמִשֹׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָּבֹא”³⁶²⁸. פָּתַח הַשֵּׁנִי וְאָמָר: אֲנִי עָמַדְתִּי הַיּוֹם מִבֵּית־הַסֵּפֶר בְּפָסוּק זֶה: “עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל”³⁶²⁹. פָּתַח הַשְּׁלִישִׁי וְאָמָר: “וְעַד־זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד־שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל, אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט”³⁶³⁰. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע מָרְדְּכַי כָּךְ שָׂחַק וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. אָמַר לוֹ הָמָן: מָה אָמְרוּ לְךָ הַתִּינוֹקוֹת הַלָּלוּ שֶׁצָּחַקְתָּ? אָמַר לוֹ: בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת בִּשְּׂרוּנִי, שֶׁלֹּא אֶפְחַד מִן הָעֵצָה הָרָעָה שֶׁיָּעַצְתָּ עָלֵינוּ. מִיָּד כָּעַס הָמָן הָרָשָׁע וְאָמָר: אֵין אֲנִי שׁוֹלֵחַ יָד תְּחִלָּה אֶלָּא בַתִּינוֹקוֹת הַלָּלוּ.

אָמַר לוֹ הָמָן לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא: הוֹשֵׁב לָהֶם נָשִׁים וַעֲשֵׂה לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּגְזֹר עֲלֵיהֶם שֶׁיָּבֹאוּ כֻלָּם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ כִרְצוֹנָם. גָּזַר הַמֶּלֶךְ כָּךְ. מִיַּד עָמַד מָרְדְּכַי וְהִכְרִיז וְאָמַר: בָּנַי, אַל תֵּלְכוּ לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁלֹּא יְהֵא פִתְחוֹן־פֶּה³⁶³¹ לְשָׂטָן עֲלֵיכֶם. הִנִּיחוּ דִּבְרֵי מָרְדְּכַי וְהָלְכוּ כֻלָּם לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה.

אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: שְׁמֹנָה עָשָׂר אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ הָלְכוּ לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְקִלְקְלוּ³⁶³² וְהִסִּיחוּ דַּעְתָּם מֵחֻרְבַּן בֵּית־מִקְדָּשָׁם. מִיַּד עָמַד שָׂטָן וְהִשִׂטִין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! עַד מָתַי תִּדְבַּק בְּאֻמָּה זוֹ, שֶׁהֵם מַכְעִיסִים לְפָנֶיךָ? אִם רְצוֹנְךָ, אַבֵּד אֻמָּה זוֹ מִן הָעוֹלָם! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: תּוֹרָה מַה תְּהֵא עָלֶיהָ? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, תִּסְתַּפֵּק בָּעֶלְיוֹנִים.³⁶³³ אַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הִשְׁוָה דַעְתּוֹ³⁶³⁴ לְכָךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמָר: לָמָּה לִּי אֻמָּה זוֹ שֶׁבִּשְׁבִילָהּ רַבּוּ עָלַי כַּמָּה כְעָסִים! “אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם”³⁶³⁵! מִיַּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְשָׂטָן: הָבֵא לִי מְגִלָּה וְאֶכְתֹּב עָלֶיהָ כְּלָיָה! הָלַךְ הַשָּׂטָן וְהֵבִיא לוֹ מְגִלָּה – וְכָתַב וְחָתָם.

מִיָּד יָצְאָה הַתּוֹרָה בְּבִגְדֵי אַלְמְנוּת וְנָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וּלְקוֹל בְּכִיָּתָהּ צָעֲקוּ מַלְאָכֵי־הַשָּׁרֵת וְאָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִם אֵין יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם – אָנוּ לָמָּה? כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ חַמָּה וּלְבָנָה כָּךְ אָסְפוּ נָגְהָן, וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל מַעֲשֵׂה־בְרֵאשִׁית מִתְאַבְּלִים.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה רָץ אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בְּבֶהָלָה אֵצֶל אֲבוֹת־הָעוֹלָם וְאֵצֶל נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וְאָמַר לָהֶם: אֲבוֹת־הָעוֹלָם! שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל־צְבָא מָרוֹם בּוֹכִים בְּמַר־נֶפֶשׁ וְכָל־הָעוֹלָם אָחֲזוֹ חִיל כַּיּוֹלֵדָה – וְאַתֶּם שׁוֹכְבִים בִּמְנוּחָה? אָמְרוּ לוֹ: עַל־מָה? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי שֶׁנִּגְזְרָה עַל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה. אָמְרוּ לוֹ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב: אִם נֶחְתְּמָה גְזֵרָתָם מָה אָנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת? חָזַר אֵלִיָּהוּ וּבָא אֵצֶל משֶׁה וְאָמַר לוֹ: אִי, רוֹעֶה נֶאֱמָן! כַּמָּה פְעָמִים עָמַדְתָּ בַפֶּרֶץ לְיִשְׂרָאֵל וּבִטַּלְתָּ גְזֵרָתָם לְבִלְתִּי הַשְׁחִית – מַה תַּעֲנֶה עַל הַצָּרָה הַזֹּאת? אָמַר לוֹ משֶׁה: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם כָּשֵׁר בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר? אָמַר לוֹ: יֵשׁ, וּשְׁמוֹ מָרְדְּכָי. אָמַר לוֹ: לֵךְ וְהוֹדִיעוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד בִּתְפִלָּה הוּא מִשָּׁם וְאָנוּ מִכָּאן. אָמַר לוֹ: רוֹעֶה נֶאֱמָן! כְּבָר נִכְתְּבָה אִגֶּרֶת כְּלָיָה עַל יִשְׂרָאֵל וּכְבָר נֶחְתָּמָה. אָמַר לוֹ משֶׁה: אִם בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה – תְּפִלָּתֵנוּ נִשְׁמַעַת, וְאִם בְּדָם – מַה שֶׁהָיָה הָיָה. אָמַר לוֹ: בְּטִיט הִיא חֲתוּמָה. אָמַר לוֹ משֶׁה: לֵךְ וְהוֹדַע לְמָרְדְּכָי. מִיָּד הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְמָרְדְּכָי.

“וּבְכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים”³⁶³⁶ – לָמָּה נִקְרָא אֵבֶל גָּדוֹל? שֶׁדַּרְכּוֹ שֶׁל אֵבֶל יוֹם רִאשׁוֹן הוּא קָשֶׁה, וְכָל מַה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ הוּא פוֹחֵת³⁶³⁷, אֲבָל הָאֵבֶל הַזֶּה כָּל מַה שֶּׁהוּא הוֹלֵךְ הָיָה מִתְקַשֶּׁה. שֶׁהָיָה אָדָם אוֹמֵר: מָחָר אֲנִי נֶהֱרָג.

“וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיּעַשׂ הָעֵץ” ³⁶³⁸ – מֶה עָשָׂה? הָלַךְ וְקָצַץ אֶרֶז מִגִּנַּת הַבִּיתָן וְהוֹצִיאוֹ בְּהַלֵּל וָזֶמֶר וְהֶעֱמִידוּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. וְאָמַר: לְמָחָר בְּשַׁחֲרִית אֶתְלֶה מָרְדְּכַי עָלָיו. וְכֵוָן שֶׁהֶעֱמִידוּ – מָדַד עַצְמוֹ עָלָיו. הֱשִׁיבַתּוֹ בַת־קוֹל וְאָמָרָה: נָאֶה לְךָ הָעֵץ, מְתֻקָּן לְךָ הָעֵץ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.

לְאַחַר שֶׁעָשָׂה הָעֵץ, הָלַךְ אֵצֶל מָרְדְּכַי וּמְצָאוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְהַתִּינוֹקוֹת יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, רָאשֵׁיהֶם מְפֻלָּשִׁים³⁶³⁹ בְּאֵפֶר וְשַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְצוֹעֲקִים וּבוֹכִים. מָנָה אוֹתָם וּמְצָאָם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף. נָתַן קוֹלָרִים³⁶⁴⁰ בְּצַוְּארֵיהֶם וְשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל בְּרַגְלֵיהֶם. הִפְקִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים וְאָמָר: לְמָחָר אֲנִי שׁוֹחֵט הַלָּלוּ תְּחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ אֲנִי תוֹלֶה אֶת מָרְדְּכָי.

הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶם שֶׁל הַתִּינוֹקוֹת בָּאוֹת וּמְבִיאוֹת לָהֶם לֶחֶם וָמָיִם וְאוֹמְרוֹת לָהֶם: בָּנֵינוּ אִכְלוּ וּשְׁתוּ קֹדֶם שֶׁתָּמוּתוּ לְמָחָר וְאַל תָּמוּתוּ בְּרָעָב. מִיָּד הָיוּ מַנִּיחִים יְדֵיהֶם עַל סִפְרֵיהֶם וְנִשְׁבָּעִים: בְּחַיֵּי מָרְדְּכַי רַבֵּנוּ, לֹא נֹאכַל וְלֹא נִשְׁתֶּה, אֶלָּא בְּתַעֲנִיתֵנוּ נָמוּת עֲיֵפִים. וְהָיָה כָל־אֶחָד גּוֹלֵל סִפְרוֹ וּמַחֲזִירוֹ לְרַבּוֹ וְאוֹמְרִים: סְבוּרִים הָיִינוּ, שֶׁבִּזְכוּת הַתּוֹרָה נַאֲרִיךְ יָמִים, וְעַכְשָׁו שֶׁלֹּא זָכִינוּ – טֹל סִפְרְךָ מִיָּדֵינוּ. גָּעוּ כֻלָּם בִּבְכִיָּה. וְהָיוּ הָאִמּוֹת גּוֹעוֹת כְּפָרוֹת מִבַּחוּץ וּבְנֵיהֶן כַּעֲגָלִים מִבִּפְנִים, עַד שֶׁעָלְתָה שַׁוְעָתָם לַמָּרוֹם. וְשָׁמַע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא קוֹל בְכִיָּתָם בְּסוֹף שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בַּלָּיְלָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָמַד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִכִּסֵּא דִין וְיָּשַׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים וְאָמָר: מַה קּוֹל גָּדוֹל זֶה שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ כִּגְדָיִים וּטְלָאִים? עָמַד משֶׁה רַבֵּנוּ לְפָנָיו וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, לֹא גְדָיִים וְלֹא טְלָאִים הֵם, אֶלָּא קְטַנֵּי עַמְּךָ הֵם, שֶׁשְּׁרוּיִים בְּתַעֲנִית הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת – וּלְמָחָר עוֹמְדִים לִשְׁחִיטָה כִּגְדָיִים וּטְלָאִים. מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ³⁶⁴¹ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְשָׁבַר אֶת־הַחוֹתָמוֹת וְקָרַע אֶת־הָאִגְּרוֹת – וְהִפִּיל עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בֶּהָלָה בְּאוֹתוֹ לָיְלָה. (אגא“ב; אס”ר ז'; אב“ג; פנ”א; לק“ט; ילק”ש).

יג. מַפֶּלֶת הָמָן וּגְדֻלַּת מָרְדְּכָי

כה “בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ”³⁶⁴² – רַ' חַמָּא בַר גּוּרְיוֹן אוֹמֵר: כָּל־בַּעֲלֵי־שֵׁנָה לֹא טַעֲמוּ שֵׁנָה כָּל־אוֹתוֹ הַלָּיְלָה: אֶסְתֵּר הָיְתָה עֲסוּקָה בִּסְעֻדָּתוֹ שֶׁל הָמָן, מָרְדְּכַי הָיָה עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, הָמָן הָיָה עָסוּק בְּקוֹרָתוֹ³⁶⁴³. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַמַּלְאַךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַשֵּׁנָה: בָּנַי בְּצָרָה, – וְהָרָשָׁע הַזֶּה יָשֵׁן עַל מִטָּתוֹ! לֵךְ וְנַדֵּד אֶת־שְׁנָתוֹ. מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ, עָמַד עַל־גַּבֵּי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְהָיָה מְטָרֵף³⁶⁴⁴ לִבּוֹ, אָמַר: כְּפוּי־טוֹבָה, לֵךְ וְשַׁלֵּם טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ. הִתְחִיל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אוֹמֵר: מִי עָשָׂה לִי טוֹב וְלֹא שִׁלַּמְתִּי לוֹ? – “וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת”³⁶⁴⁵.

אָמַר רַ' לֵוִי: בְּנוֹ שֶׁל הָמָן הָיָה סוֹפְרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְקָרָא הַכְּתָב לְפָנָיו – “וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדְּכַי עַל־בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ”³⁶⁴⁶. הִתְחִיל גּוֹלֵל אֶת־הַסֵּפֶר, וְקָפַץ לְפָנָיו “אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדְּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ”³⁶⁴⁷, וְגָלַל אֶת־הַסֵּפֶר. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: עַד מָתַי אַתָּה גוֹלֵל אֶת־הַסֵּפֶר? קְרָא מַה־שֶׁלְּפָנֶיךָ. אָמַר: אֵינִי יָכוֹל לִקְרוֹת. וְהָיוּ הַכְּתוּבִים נִקְרָאִים מֵאֲלֵיהֶם: “אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדְּכַי” וְגוֹ'. כְּשֶׁהִזְכִּירוּ לְפָנָיו מָרְדְּכַי הָיְתָה שְׁנָתוֹ בָּאָה. לְעִתּוֹתֵי בֹקֶר כְּשֶׁיָּשֵׁן הַמֶּלֶךְ הָיָה רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ הָמָן עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וּמַעֲבִיר פֻּרְפּוּרִין³⁶⁴⁸ מֵעָלָיו וְכִתְרוֹ מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּא הָמָן וְדָפַק עַל הַפֶּתַח. נִבְעַת הַמֶּלֶךְ מִשְּׁנָתוֹ. אָמַר: “מִי בֶחָצֵר?”³⁶⁴⁹ – אָמְרוּ לוֹ: “הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר”³⁶⁵⁰. אָמַר: אֵין זֶה חֲלוֹם אֶלָּא אֱמֶת – “וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא”³⁶⁵¹.

כֵּוָן שֶׁבָּא אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מַה־לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ”³⁶⁵²? הִתְחִיל הָמָן מִתְגָּאֶה בְלִבּוֹ: מִי גָדוֹל מִמֶּנִּי? מִי מְכֻבָּד מִמֶּנִּי? כָּל מַה שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל – לְעַצְמִי אֲנִי שׁוֹאֵל. אָמַר לוֹ: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! “אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת… וְסוּס… כֶּתֶר מַלְכוּת”³⁶⁵³. כֵּוָן שֶׁשָּׁאַל הַכֶּתֶר – נִשְׁתַּנּוּ פָנָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ. אָמַר: זֶהוּ שֶׁרָאִיתִי בַחֲלוֹמִי, שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָרְגֵנִי… אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: “מַהֵר קַח… וַעֲשֵׂה־כֵן לְמָרְדְּכַי”³⁶⁵⁴. אָמַר לוֹ: אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! הַרְבֵּה מָרְדְּכַי יֵשׁ בָּעוֹלָם! אָמַר לוֹ: “לְמָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי”³⁶⁵⁵. אָמַר לוֹ: הַרְבֵּה מָרְדְּכַי יֵשׁ בֵּין הַיְּהוּדִים… אָמַר לוֹ: “הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ”³⁶⁵⁶. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, דַּי לוֹ בַּעֲיָרָה אַחַת אוֹ בְנָהָר אֶחָד. מִיָּד שָׁאַג הַמֶּלֶךְ עָלָיו כַּאֲרִי וְאָמַר: “אֵל־תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ”³⁶⁵⁷!

קָרָא הַמֶּלֶךְ לַהֲתָךְ וּלְחַרְבוֹנָה שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ. אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יַפִּיל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֵּר. הָלְכוּ עִם הָמָן.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִכְנַס הָמָן לְבֵית גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהוּא כְפוּף־קוֹמָה, אָבֵל וַחֲפוּי־רֹאשׁ, אָזְנָיו מְקֻטָּפוֹת³⁶⁵⁸ וְעֵינָיו חֲשֻׁכּוֹת, פִּיו מְעֻקָּם וְלִבּוֹ מְטֻמְטָם³⁶⁵⁹ וּבִרְכָּיו נוֹקְשׁוֹת³⁶⁶⁰ זוֹ לְזוֹ, וְנָטַל מִשָּׁם לְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ וְכָל כְּלֵי־מַלְכוּת, וְיָצָא מִשָּׁם מְבֹהָל וְנִכְנַס לְאֻרְוֹת הַמֶּלֶךְ וְנָטַל מִשָּׁם סוּס עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָאֻרְוֹת, שֶׁתָּלוּי בּוֹ רְבִיד זָהָב, וְאָחַז בְּרֶסֶן הַסּוּס, וְטָעַן³⁶⁶¹ עַל כְּתֵפָיו כָּל־כְּלֵי־הַמַּלְכוּת וְהָלַךְ אֵצֶל מָרְדְּכַי.

כֵּוָן שֶׁרָאָה מָרְדְּכַי שֶׁהָמָן בָּא וְהַסּוּס בְּיָדוֹ. אָמַר: כִּמְדֻמֶּה אֲנִי, שֶׁאֵין רָשָׁע זֶה בָא אֶלָּא לִרְמָסַנִי בְּסוּסוֹ. הָיוּ תַּלְמִידָיו יוֹשְׁבִים וְשׁוֹנִים לְפָנָיו, אָמַר לָהֶם: עִמְדוּ וּבִרְחוּ לָכֶם, שֶׁלֹּא תִּכָּווּ בְּגַחַלְתִּי! אָמְרוּ לוֹ: לֹא נִפָּרֵד מִמֶּךָ, בֵּין לְחַיִּים בֵּין לְמָוֶת אָנוּ עִמָּךְ. מִיָּד נִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וְעָמַד בִּתְפִלָּה. בֵּינָתַיִם בָּא הָמָן וְיָשַׁב בֵּין הַתַּלְמִידִים. אָמַר לָהֶם: בַּמָּה אַתֶּם עֲסוּקִים? אָמְרוּ לוֹ: בְּמִצְוַת הָעֹמֶר, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם. אָמַר לָהֶם: וּמַהוּ עֹמֶר זֶה? שֶׁל כֶּסֶף אוֹ שֶׁל זָהָב? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל שְׂעוֹרִים. – וְכַמָּה הָיָה שֹׁוֶה? – הַרְבֵּה הַרְבֵּה,³⁶⁶² עֶשֶׂר מָעוֹת. אָמַר לָהֶם: עֶשֶׁר מָעוֹת שֶׁלָּכֶם נִצְּחוּ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף שֶׁלִּי.

כְּשֶׁסִּיֵּם מָרְדְּכַי תְּפִלָּתוֹ אָמַר לוֹ הָמָן: עֲמֹד, מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק בֶּן־אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שַׂקְּךָ וְאֶפְרְךָ הִקְדִּימוּ לַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף שֶׁלִּי; עֲמֹד מִשַּׂקְּךָ וְאֶפְרְךָ וּלְבַשׁ לְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ וּרְכַב עַל סוּס הַמֶּלֶךְ. אָמַר מָרְדְּכַי לְהָמָן: רָשָׁע בֶּן־זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, הַמְתֵּן שָׁעָה אַחַת וְאֹכַל לֶחֶם מְרוֹרִים וְאֶשְׁתֶּה מֵי־רֹאשׁ, וְאַחַר־כָּךְ הוֹצִיאֵנִי וּתְלֵנִי עַל הָעֵץ. אָמַר לוֹ הָמָן: עֲמֹד, מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק, מִימֵיכֶם נִסִּים גְּדוֹלִים נַעֲשׂוּ לָכֶם; הָעֵץ שֶׁהִתְקַנְתִּי, לְרָעָתִי הִתְקַנְתִּי. וְעַתָּה קוּם וּלְבַשׁ לְבוּשׁ פֻּרְפּוּרִין זֶה וְתֶן־כֶּתֶר זֶה עַל רֹאשְׁךָ וּרְכַב עַל סוּס זֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְכַבְּדֶךָ. מִיָּד הֵבִין מָרְדְּכַי שֶׁעָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נֵס. עָנָה וְאָמַר לְהָמָן: שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הָאֵפֶר וְגוּפִי מְנֻוָּל – וַאֲנִי לוֹבֵשׁ לְבוּשׁ מַלְכוּת! אֵין דֶּרֶךְ־אֶרֶץ בְּכָךְ. אֵינִי לוֹבֵשׁ עַד שֶׁאֶרְחַץ וְאֶסְתַּפֵּר. הָלַךְ לְבַקֵּשׁ בַּלָּן³⁶⁶³ וְסַפָּר³⁶⁶⁴ וְלֹא מָצָא. הִכְנִיסוֹ הָמָן לְמֶרְחָץ וְחָגַר חֲלָצָיו וְקָשַׁר זְרוֹעוֹתָיו וְנַעֲשָׂה לוֹ בַלָּן, וְהֵבִיא כָל־מִינֵי בְשָׁמִים וּשְׁמָנִים טוֹבִים, וְתִקְּנוֹ וּרְחָצוֹ וְסָכוֹ, וְהֵבִיא זוּג שֶׁל מִסְפָּרַיִם מִבֵּיתוֹ וְנַעֲשָׂה לוֹ סַפָּר. עַד שֶׁהוּא מְגַלְחוֹ, הִתְחִיל הָמָן לְהִתְאַנֵּחַ. אָמַר לוֹ מָרְדְּכַי: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִתְאַנֵּחַ? אָמַר: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אִישׁ! אָדָם שֶׁהָיָה גָדוֹל מִן הַפַּרְתְּמִים וְכִסְּאוֹ לְמַעְלָה מִכִּסְאוֹתָם – נַעֲשָׂה בַּלָּן וְסַפָּר… אָמַר לוֹ: רָשָׁע, וְכִי אֵינִי מַכִּיר־אֶת־אָבִיךָ, שֶׁהָיָה בַּלָּן וְסַפָּר בִּכְפָר קִרְיָנוֹס עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, וְאֵלּוּ הֵם כֵּלָיו!…

לְאַחַר שֶׁתִּקְנוֹ וְהִלְבִּישׁוּ אָמַר לוֹ: עֲלֵה וּרְכַב עַל סוּס זֶה. אָמַר לוֹ: זָקֵן אֲנִי וְתָשַׁשׁ כֹּחִי מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית. גָּחַן³⁶⁶⁵ לוֹ הָמָן וְהִכְנִיעַ צַוָּארוֹ. דָּרַך עָלָיו מָרְדְּכַי וְעָלָה וְרָכָב. בַּעֲלִיָּתוֹ בָּעַט בּוֹ. אָמַר לוֹ: מָרְדְּכַי, “בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל־תִּשְׂמַח”³⁶⁶⁶… אָמַר לוֹ: רָשָׁע, וְאַתָּה עַל־בָּמוֹתֵימוֹ תִּדְרֹךְ"³⁶⁶⁷.

הָיָה מָרְדְּכַי רוֹכֵב וְהָמָן הוֹלֵךְ לְפָנָיו וּמַכְרִיז: “כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ”³⁶⁶⁸. וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף נְעָרִים מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, כּוֹסוֹת שֶׁל זָהָב בִּימִינָם וּגְבִיעִים שֶׁל כֶּסֶף בִּשְׂמֹאלָם, הָיוּ הוֹלְכִים וּמַכְרִיזִים אַף הֵם: " כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ", וְהָיוּ הַכֹּל מְקַלְּסִים³⁶⁶⁹ לְפָנָיו וַאֲבֻקּוֹת³⁶⁷⁰ דּוֹלְקוֹת כְּנֶגְדּוֹ.

בִּתּוֹ שֶׁל הָמָן הֵצִיצָה בְּעַד הַחַלּוֹן וְרָאֲתָה אֶת־אָבִיהָ בְּאוֹתוֹ קָלוֹן־וְנָפְלָה וָמֵתָה. וּכְשֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי הָלְכוּ מִימִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ וְאָמְרוּ: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שֶׁבַּשָּׁמַיִם חָפֵץ בִּיקָרוֹ".

וְהָיָה מָרְדְּכַי מְקַלֵּס וְאוֹמֵר: “אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא־שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי³⁶⁷¹”.

וְתַלְמִידָיו הָיוּ אוֹמְרִים: “זַמְּרוּ לַיָי חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ, כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ”³⁶⁷².

אֶסְתֵּר הָיְתָה אוֹמֶרֶת: “אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן מַה־בֶּצַע בְּדָמִי”³⁶⁷³.

וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ אוֹמְרִים: “הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי”³⁶⁷⁴.

“וְהָמָן נִדְחַף אֶל־בֵּיתוֹ”³⁶⁷⁵ – וּבְיָדוֹ אַרְבַּע מְלָאכוֹת: בַּלָּן, סַפָּר, גּוֹלְיָר³⁶⁷⁶ וְכָרוֹז³⁶⁷⁷ (מג' טז; אס“ר; פנ”א; קה“ר ה; ויק”ר כח; פסיק"ר יח).

כו “כִּי־גָּדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל־הַמְּדִינוֹת”³⁶⁷⁸ – יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם. וּמַה מוֹנִיטִין³⁶⁷⁹ שֶׁלּוֹ? שַׂק וָאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן (ב"ר לט).

יד. תְּלִיַּת הָמָן

כז “וְיֹאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ”³⁶⁸⁰ – עָנָה הָמָן וְאָמַר לְמָרְדְּכַי: עַד שֶׁלֹּא יַעֲלוּנִי לִתְלִיָּה, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק, לֹא תִצְלְבֵנִי³⁶⁸¹ כְּמוֹ שֶׁצּוֹלְבִים בְּנֵי־אָדָם הֶדְיוֹטִים. גִּבּוֹרֵי עוֹלָם לֹא נֶחֶשְׁבוּ לְפָנַי וְרַבֵּי הַמְּדִינָה נִשְׁתַּעְבְּדוּ לִי. הֶחֱרַדְתִּי מְלָכִים בְּאִמְרֵי פִי וּבְרוּחַ שְׂפָתַי הִבְהַלְתִּי מְדִינוֹת – וַאֲנִי הָמָן פַּתְשְׁגָר³⁶⁸² הַמֶּלֶךְ הָיָה שְׁמִי וְאָב לַמֶּלֶךְ נִקְרֵאתִי. יָרֵא אֲנִי פֶּן תַּעֲשֶׂה לִי כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לָּךְ. חוּס עַל כְּבוֹדִי וְלֹא תַהַרְגֵנִי כְּמוֹ שֶׁהָרְגוּ לִזְקֵנִי אֲגָג. עֲשֵׂה בְּטוֹבָתֶךָ, הֲלֹּא אֵין בָּכֶם רוֹצְחֵי נֶפֶשׁ. אַל תִּזְכָּר־לִי שִׂנְאַת אֲגָג וְקִנְאַת עֲמָלֵק. וְלֹא תִטֹּר כְּמוֹ שֶׁנָּקַם וְנָטַר עֵשָׂו אַבָּא. עֵינַי כָּהוּ לִרְאוֹת פָּנֶיךָ וְאֵינִי יָכוֹל לִפְתּוֹחַ פִּי לְפָנֶיךָ עַל שֶׁלָּקַחְתִּי עָלֶיךָ עֵצָה מֵאוֹהֲבַי וּמִזֶּרֶשׁ אִשְׁתִּי. בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, חוּס עַל נַפְשִׁי, אֲדֹנִי מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק, אַל תִּתְלֶה אֶת־שֵׂיבָתִי עַל עֵץ, הָרְגֵנִי כְּמוֹ שֶׁתַּהַרְגֵנִי, אֶת־רֹאשִׁי תָסִיר בְּחֶרֶב הַמֶּלֶךְ, שֶׁבָּהּ מוּמָתִים כָּל־שָׂרֵי הַמְּדִינָה.

הִתְחִיל הָמָן צֹוֵחַ וּבוֹכֶה, וְלֹא הִטָּה מָרְדְּכַי אָזְנוֹ לוֹ. וּכְשֶׁרָאָה הָמָן שֶׁאֵין דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים הֵרִים קוֹלוֹ בִּבְכִי וּבִילָלָה בְּאֶמְצַע גִּנַּת הַבִּיתָן. וְכֵן עָנָה וְאָמָר: הַאֲזִינוּ לִי, עֵצִים וּנְטִיעִים, שֶׁנִּשְׁתְּלוּ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית; בֶּן־הַמְּדָתָא עוֹמֵד לְהִתָּלוֹת עַל הָעֵץ!

הִתְכַּנְּסוּ כֻלָּם לְעֵצָה וְאָמְרוּ: מִי שֶׁהוּא גָבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה יִתָּלֶה הָמָן עַל רֹאשׁוֹ. הַגֶּפֶן אָמְרָה: קְצָרָה אֲנִי וְאֵינִי יְכוֹלָה שֶׁיִּתָּלֶה עַל רָאשִׁי, שֶׁמִּמֶּנִּי לוֹקְחִים יַיִן לִנְסָכִים. הַתְּאֵנָה אָמָרָה: אֵינִי יְכוֹלָה שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁמִּמֶּנִּי לוֹקְחִים לְבִכּוּרִים וּמִמֶּנִּי לָבְשׁוּ אָדָם וְחַוָּה. הַזַּיִת אָמָר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁמִּמֶּנִּי לוֹקְחִים שֶׁמֶן לַמְּנוֹרָה. אָמַר הַתָּמָר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהָמָן הָרָשָׁע בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל אֲגָג בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל עֲמָלֵק – וְיִתָּלֶה עַל רֹאשִׁי?! עָנָה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יִישַׁר כֹּחֶךָ, לֹא יִתָּלֶה עַל רֹאשֶׁךָ, שֶׁאַתָּה זוּג לִכְנֶסֶת צִיּוֹן הָרְצוּיָה. אָמַר הָאֶתְרוֹג: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁאֶצְלִי בָּאִים כָּל־הָעַמִּים כֻּלָּם לָקַחַת מִפִּרְיִי וּלְשַׁבֵּחַ לְפָנֶיךָ. פָּתַח הַהֲדַס וְאָמָר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁאוֹמְרִים עָלַי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה;³⁶⁸³ וְעוֹד – שֶׁאֲנִי שֻׁתָּף עִם הָאֶתְרוֹג. צָוַח הָאַלּוֹן וְאָמָר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁדְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה קְבוּרָה תַּחְתַּי. קָרְאָה הָאֵלֶּה וְאָמָרָה: אֵינִי יְכוֹלָה שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁאַבְשָׁלוֹם בֶּן־דָּוִד נִתְלָה בְּרֹאשִׁי. רִמּוֹן אָמָר: אֵינִי יָכוֹל שֶׁיִּתָּלֶה עַל רֹאשִׁי, שֶׁהַצַּדִּיקִים מְשׁוּלִים אֵלָי. שְׁמָעוּנִי – אָמַר הָאָרֶז – תְּלוּ אֶת־הַמָּן עָלַי, עַל הָעֵץ שֶׁהִתְקִין לְנַפְשׁוֹ (תרג"ש).

ט: בַּיִת שֵׁנִי בְּבִנְיָנוֹ וּבַעֲבוֹדָתוֹ

א. הַמִּקְדָשׁ בְּתִפְאַרְתּוֹ

א שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִי שֶׁלֹּא רָאָה יְרוּשָׁלַיִם בְּתִפְאַרְתָּהּ לֹא רָאָה כָרָךְ נֶחְמָד מֵעוֹלָם; וּמִי שֶׁלֹּא רָאָה בֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ לֹא רָאָה בִּנְיָן מְפֹאָר מֵעוֹלָם (סכה נא:).

ב אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל טַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּאֶמְצָעִיתוֹ, וִירוּשָׁלַיִם בְּאֶמְצַע אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ בְּאֶמְצַע יְרוּשָלָיִם, וְהַהֵיכָל³⁶⁸⁴ בְּאֶמְצַע בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרוֹן בְּאֶמְצַע הַהֵיכָל, וְאֶבֶן־הַשְּׁתִיָּה לִפְנֵי הַהֵיכָל, שֶׁמִּמֶּנָּה הָשְׁתַּת³⁶⁸⁵ הָעוֹלָם (תנה"ק קדושים).

ג בֵּית־הַבְּחִירָה³⁶⁸⁶ הָיָה בָנוּי בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין. וּכְרֹאשׁ־תּוֹר³⁶⁸⁷ יוֹצֵא מֵחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין לְחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.”³⁶⁸⁸ וּמִפְּנֵי מָה זָכָה בִּנְיָמִין שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁבָּא אֵצֶל בָּנָיו לִפְרָקִים; כָּל־אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר: אֶצְלִי הוּא שׁוֹרֶה. קָטָן שֶׁבְּכֻלָּם אָמָר: אֶפְשָׁר שֶׁמַּנִּיחַ אַבָּא אַחַי הַגְּדוֹלִים וְשׁוֹרֶה אֶצְלִי? עָמַד וְהָלַךְ וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה. אָמַר הַמֶּלֶךְ: רְאִיתֶם בְּנִי הַקָּטָן, שֶׁעָמַד וּפָנָיו כְּבוּשׁוֹת וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה עָלָיו? עַכְשָׁו מַאֲכַל וּמִשְׁתֶּה יְהֵא מִשֶּׁלָּכֶם, וְלִינָתִי אֶצְלוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: בֵּית הַבְּחִירָה יִהְיֶה בְחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְקָרְבָּנוֹת – מִכָּל הַשְּׁבָטִים.

דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי מָה זָכָה בִּנְיָמִין שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ? שֶׁכָּל־הַשְּׁבָטִים הָיוּ בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף וּבִנְיָמִין לֹא הָיָה בִּמְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אֲנִי אוֹמֵר לְאֵלּוּ³⁶⁸⁹ שֶׁיִבְנוּ בֵית־הַבְּחִירָה? לֹא שֶׁיִּהְיוּ מִתְפַּלְלִים³⁶⁹⁰ לְפָנַי וַאֲנִי מִתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם רַחֲמִים! אֵינִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי בְּחֶלְקָם, שֶׁלֹּא הָיוּ רַחֲמָנִים עַל אֲחִיהֶם.

דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי מָה זָכָה בִנְיָמִין שֶׁתִּשְׁרֶה³⁶⁹¹ שְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים הַרְבֵּה, מִשֶּׁהִגְדִּילוּ הָלַךְ כָּל־אֶחָד וְאֶחָד וְתָפַס אֶת־מְקוֹמוֹ.³⁶⁹² קָטָן שֶׁבְּכֻלָּם הָיָה אָבִיו אוֹהַבוֹ, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמּוֹ, נִכְנָס – נִשְׁעָן עָלָיו, יוֹצֵא – נִשְׁעָן עָלָיו. כָּךְ בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק קָטָן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה, וְהָיָה יַעֲקֹב אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עִמּוֹ, נִשְׁעָן עָלָיו וְיוֹצֵא, נִשְׁעָן עָלָיו וְנִכְנָס. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מָקוֹם שֶׁסָּמַךְ צַדִּיק זֶה אֶת יָדָיו – שָׁם אֲנִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי. וְכָךְ נֶאֱמַר “וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן” (ילק“ש דברים לג רמז תתקנ”ז).

ד הַהֵיכָל צַר מֵאֲחוֹרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו – וְדוֹמֶה לַאֲרִי (מדות ג).

ה כָּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ נִשְׁתַּנּוּ³⁶⁹³ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי נִיקָנוֹר³⁶⁹⁴, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ בָהֶם נִסִּים;³⁶⁹⁵ וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁנְּחֻשְׁתָּם מֻצְהֶבֶת הָיְתָה. רַ' אֱלִיעֶזֶר בֵּן־יַעֲקֹב אוֹמֵר: נְחשֶׁת קְלִנְתְּיָא³⁶⁹⁶ הָיְתָה, וְהָיְתָה מְאִירָה כְּשֶׁל זָהָב.

וּמַה־נִּסִּים נַעֲשׂוּ לְדַלְתוֹתָיו שׁל נִיקָנוֹר? אָמְרוּ: כְּשֶׁהָלַךְ נִקָנוֹר לְהָבִיא דְלָתוֹת מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרָיִם – בַּחֲזִירָתוֹ עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל³⁶⁹⁷ שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעוֹ. נָטְלוּ אַחַת מֵהֶן וֶהֱטִילוּהָ לַיָּם – וַעֲדַיִן לֹא נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. בִּקְשׁוּ לְהָטִיל אֶת־חֲבֶרְתָּהּ – עָמַד הוּא וּכְרָכָהּ,³⁶⁹⁸ אָמַר לָהֶם: הטִילוּנִי עִמָּהּ. מִיָּד נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. וְהָיָה מִצְטָעֵר עַל חֲבֶרְתָּהּ, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעָה לִנְמֵלָהּ³⁶⁹⁹ שֶׁל עַכּוֹ, הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיוֹצֵאת מִתַּחַת דָּפְנֵי³⁷⁰⁰ הַסְּפִינָה; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בִּרְיָה שֶׁבַּיָּם בְּלָעַתָּה וֶהֱקִיאַתָּה לַיַּבָּשָׁה (יומא לח.; ע"י).

ו גֶפֶן שֶׁל זָהָב הָיְתָה עוֹמֶדֶת עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל, וּמֻדְלָה³⁷⁰¹ עַל־גֵבי כְלוֹנְסוֹת;³⁷⁰² וְכָל מִי שֶׁהָיָה מִתְנַדֵּב עָלֶה אוֹ גַרְגֵּר אוֹ אֶשְכּוֹל – מֵבִיא וְתוֹלֶה בָהּ.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: מַעֲשֶׂה הָיָה וְנִמְנוּ עָלֶיהָ שְׁלשׁ מֵאוֹת³⁷⁰³ כֹּהֲנִים לְפַנּוֹתָהּ.³⁷⁰⁴

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן הַסָּגָן: פָּרֹכֶת עָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִירִים³⁷⁰⁵ נֶאֱרֶגֶת וְעַל כָּל־נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִים; אָרְכָּהּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרָחְבָּהּ עֶשְׂרִים אַמָּה; וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתַּיִם רִבּוֹא³⁷⁰⁶ נַעֲשֵׂית. וּשְׁתַּיִם³⁷⁰⁷ עוֹשִׂים בְּכָל־שָׁנָה וְשָׁנָה, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ.

אָמַר רַ' יִצְחָק בַּר נַחֲמָנִי אָמַר שְׁמוּאֵל: דִּבְּרוּ חֲכָמִים [כָּאן] בִּלְשׁוֹן הֲבָאי³⁷⁰⁸ (חול' צ:; תמיד כט:).

ז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַבּוּב³⁷⁰⁹ הָיָה בַמִּקְדָּשׁ, חָלָק הָיָה, דַּק הָיָה, שֶׁל קָנֶה הָיָה, וּמִימוֹת משֶׁה הָיָה; צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְצִפּוּהוּ זָהָב וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה, נָטְלוּ אֶת־צִפּוּיוֹ וְחָזַר קוֹלוֹ לִהְיוֹת עָרֵב כְּמוֹת שֶהָיָה.

צִלְצֵל³⁷¹⁰ הָיָה בַמִּקְדָּשׁ, שֶׁל נְחשֶׁת הָיָה, מִימוֹת משֶׁה הָיָה, וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב – וְנִפְגָּם.³⁷¹¹ שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְתִקְּנוּהוּ – וְלֹא הָיָה קוֹלוֹ עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה. נָטְלוּ אֶת־תִּקּוּנוֹ – וְחָזַר קוֹלוֹ לִהְיוֹת עָרֵב כְּמוֹת שֶׁהָיָה.

מַכְתֶּשֶׁת הָיְתָה בַמִּקְדָּשׁ, שֶׁל נְחשֶׁת הָיָתָה, וּמִימוֹת משֶׁה הָיָתָה, וְהָיְתָה מְפַטֶּמֶת³⁷¹² הַבְּשָׂמִים – נִפְגָּמָה. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְתִקְּנוּהָ – וְלֹא הָיְתָה מְפַטֶּמֶת כְּמוֹת שֶׁהָיָתָה. נָטְלוּ אֶת־תִּקּוּנָהּ וְחָזְרָה לִתְחִלָּתָהּ.

אֵלּוּ כֵלִים נִשְׁתַּיְּרוּ מִמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְנִפְגְּמוּ וְלֹא עָלְתָה לָהֶם אֲרוּכָה³⁷¹³ (ערכ' י:; תוס').

ח אָמַר שְׁמוּאֵל: מַגְרֵפָה³⁷¹⁴ הָיְתָה בַמִּקְדָּשׁ, עֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָהּ, וְכָל־אֶחָד וְאֶחָד מוֹצִיא עֲשָׂרָה מִינֵי זָמֶר; נִמְצֵאת כֻּלָּהּ מוֹצִיאָה מֵאָה מִינֵי זָמֶר.

שָׁנוּ: הִיא אַמָּה,³⁷¹⁵ וּגְבוֹהָה אַמָּה, וְקַתָּא³⁷¹⁶ יוֹצֵא הֵימֶנָּה, וֲעֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָהּ, כָּל־אֶחָד מוֹצִיא מֵאָה מִינֵי זָמֶר; נִמְצֵאת כֻּלָּהּ מוֹצִיאָה אֶלֶף מִינֵי זָמֶר.

אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: גֻּזְמָא שָׁנוּ (ערכ' י: יא.).

ט שְׁתֵּי לְשָׁכוֹת הָיוּ בַמִּקְדָּשׁ, אַחַת לִשְׁכַּת־חֲשָׁאִין³⁷¹⁷ וְאַחַת לִשְכַּת־הַכֵּלִים. לִשְכַּת־חֲשָׁאִין יִרְאֵי חֵטְא נוֹתְנִים לְתוֹכָהּ בַּחֲשָׁאי, וַעֲנִיִּים בְּנֵי טוֹבִים מִתְפַּרְנְסִים מִתּוֹכָהּ בַּחֲשָׁאי; לִשְׁכַּת־הַכֵּלִים – כָּל־מִי שֶׁהוּא מִתְנַדֵּב כְּלִי זוֹרְקוֹ לְתוֹכָהּ. וְאַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם הַגִּזְבִּרים פּוֹתְחִים אוֹתָהּ, וְכָל־כְּלִי שֶׁמָּצְאוּ בוֹ צֹרֶךְ לְבֶדֶק־הַבַּיִת – מַנִּיחִין אוֹתוֹ, וְהַשְּׁאָר נִמְכָּרִים, וּדְמֵיהֶם נוֹפְלִים לְבֶדֶק־הַבָּיִת (שק' ה).

י אָמַר רַ' פִינְחָס מִשּׁוּם רַב הוּנָא צִפּוֹרַאַה: מַעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים, בַּתְּחִלָּה דּוֹמֶה לְקַרְנֵי־חֲגָבִים;³⁷¹⁸ כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הַהֵיכָל – נַעֲשָׂה כְּחוּט שֶׁל שֶׁתִי; כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הָאוּלָם – נַעֲשָׂה כְּחוּט שֶׁל עֵרֶב; כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח הָעֲזָרָה – נַעֲשָׂה כְּפִי פַךְ קָטָן; מִכָּאן וְאֵילַךְ הָיָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית דָּוִד – נַעֲשָׂה כְּנַחַל שׁוֹטֵף, שֶׁבּוֹ רוֹחֲצִין [טְמֵאִים לְטָהֳרָתָם] (יומא עז; עח.; ע"י).

ב. גְּנִיזַת הָאָרוֹן

יא חֲמִשָּׁה דְבָרִים הָיוּ בֵין מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי, וְאֵלּוּ הֵם: אָרוֹן וְכַפֹּרֶת וּכְרוּבִים, אֵשׁ וּשְׁכִינָה וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ וְאוּרִים־וְתֻמִּים.

מִשֶּׁנִּגְנַז³⁷¹⁹ אָרוֹן, נִגְנְזָה עִמּוֹ צִנְצֶנֶת הַמָּן וּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמַקְלוֹ שֶל אַהֲרֹן בִּפְרָחָיו וּשְׁקֵדָיו וְאַרְגָּז שֶׁשִּׁגְּרוּ³⁷²⁰ פְלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן³⁷²¹ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וּמִי גְנָזוֹ? – יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה גְּנָזוֹ. מָה רָאָה שֶׁגְּנָזוֹ? – מָצָא כָתוּב: “יוֹלֵךְ³⁷²² יְיָ אֹתְךָ וְאֶת־מַלְכְּךָ אֲשֶׂר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל־גּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יָדַעְתָּ” וגו',³⁷²³ עָמַד וּגְנָזוֹ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם… תְּנוּ אֶת־אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה… אֵין־לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף”³⁷²⁴ – אָמַר לָהֶם: אִם גּוֹלֶה הוּא עִמָּכֶם לְבָבֶל אֵין אַתֶּם מַחֲזִירִים אוֹתוֹ עוֹד לִמְקוֹמוֹ, אֶלָּא “עַתָּה עִבְדוּ אֶת־יְיָ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל”³⁷²⁵ (יומא כא:; נב; שק' פ"ו).

יב שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַ' חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים כְּנֶגֶד דִּיר־הָעֵצִים,³⁷²⁶ שֶׁכֵּן מָסֹרֶת³⁷²⁷ בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן נִגְנָז (שק' ו).

יג מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד, שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק, וְרָאָה רִצְפָה מְשֻׁנָּה מֵחַבְרוֹתֶיהָ. בָּא וְהוֹדִיעַ אֶת־חֲבֵרָיו – וְלֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת־הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ. וְיָדְעוּ בְיִחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז. מֶה הָיָה עֹשֶׂה? אָמַר רַ' חֶלְבּוֹ: מִתְעַסֵּק בְּקַרְדֻּמּוֹ הָיָה. תְּנָא דְבֵי רַ' יִשְׁמָעֵאל: שְׁנֵי כֹּהֲנִים בַּעֲלֵי־מוּמִים הָיוּ מַתְלִיעִים³⁷²⁸ בְּעֵצִים, וְנִשְׁמְטָה קַרְדֻּמּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם וְנָפְלָה שָׁם, וְיָצְאָה אֵשׁ וַאֲכָלַתּוּ (שם; יומא נד.).

ג. כֶּתֶר כְּהֻנָּה

יד לִשְׁכַּת־הַגָּזִית – שָׁם הָיְתָה סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹשֶׁבֶת וְדָנָה אֶת־הַכְּהֻנָּה. וְכֹהֵן שֶׁנִּמְצָא בוֹ פְסוּל³⁷²⁹ − לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וְיוֹצֵא וְהוֹלֵךְ לוֹ; וְשֶׁלֹּא נִמְצָא בוֹ פְסוּל, לוֹבֵשׁ לְבָנִים וּמִתְעַטֵּף לְבָנִים, נִכְנָס וְּמְשַׁמֵּשׁ עִם אֶחָיו הַכֹּהֲנִים. וְיוֹם־טוֹב הָיוּ עוֹשִׂים, שֶׁלֹּא נִמְצָא פְסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, שֶלֹּא נִמְצָא פְסוּל בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן; וּבָרוּךְ הוּא שֶׁבָּחַר בְּאַהֲרֹן וּבָנָיו, לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לִפְנֵי יְיָ וּבֵית קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים (מדות ה).

טו “וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו”³⁷³⁰ – לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גָדוֹל? שֶׁהוּא גָדוֹל בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים: בְּנוֹי,³⁷³¹ בְּכֹחַ, בְּעשֶׁר, בְּחָכְמָה וּבְמַרְאֶה.

מַעֲשֶׂה בְּפִנְחָס הַסַּתָּת³⁷³² שֶׁמִּנּוּהוּ כֹהֵן גָּדוֹל, וְיָצְאוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וְרָאוּ אוֹתוֹ חוֹצֵב אֲבָנִים, וְלֹא הִנִּיחוּהוּ, וּמִלְאוּ אֶת־הַמַּחְצֵב לְפָנָיו דִּינְרֵי זָהָב.

וּמִנַּיִן שֶׁאִם אֵין לוֹ, אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְגַדְּלִים אוֹתוֹ, − שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו” – גַּדְּלֵהוּ מִשֶּׁל אֶחָיו (ירוש' יומא א; תנה"ק אמור).

ד. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק

טז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, הָיָה גוֹרָל עוֹלֶה בְיָמִין;³⁷³³ מִכָּאן וְאֵילַךְ, פְּעָמִים עוֹלֶה בְיָמִין, פְּעָמִים עוֹלֶה בִשְׂמֹאל. וְהָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית מַלְבִּין;³⁷³⁴ מִכָּאן וְאֵילַךְ, פְּעָמִים מַלְבִּין, פְּעָמִים אֵינוֹ מַלְבִּין. וְהָיָה נֵר מַעֲרָבִי דּוֹלֵק;³⁷³⁵ מִכָּאן וְאֵילַךְ, פְּעָמִים דּוֹלֵק, פְּעָמִים כָּבֶה. וְהָיְתָה אֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה מִתְגַּבָּרֶת, וְלֹא הָיוּ כֹהֲנִים צְרִיכִים לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, חוּץ מִשְּׁנֵי גְזִירֵי עֵצִים, כְּדֵי לְקַיֵּם מִצְוַת עֵצִים; מִכָּאן וְאֵילַךְ, תָּשַׁשׁ כֹּחָהּ שֶׁל מַעֲרָכָה, פְּעָמִים מִתְגַּבֶּרֶת, פְּעָמִים אֵינַהּ מִתְגַּבָּרֶת. וְלֹא הָיוּ כֹהֲנִים נִמְנָעִים מִלְּהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה כָּל־הַיּוֹם כֻּלּוֹ, וְנִשְׁתַּלְּחָה בְרָכָה³⁷³⁶ בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, וְכָל כֹּהֵן מַגִּיעוֹ כְפוֹל מִצְרִי. הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִים אֶת־יְדֵיהֶם, וְהַגַּרְגְּרָנִים³⁷³⁷ נוֹטְלִים וְאוֹכְלִים. וּמַעֲשֶׂה בְאֶחָד, שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ בֶּן־חַמְצָן³⁷³⁸ עַד יוֹם מוֹתוֹ (יומא לט; ע"י).

יז תַּנְיָא, בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בְטֵבֵת יוֹם הַר גְּרִזִים³⁷³⁹ הוּא,יוֹם שֶׁבִּקְשׁוּ כוּתִים אֶת־בֵּית־אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן לְהַחֲרִיבוֹ, וּנְתָנוֹ לָהֶם. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת־שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהֻנָּה וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהֻנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, וַאֲבֻקּוֹת שֶׁל אוֹר בִּידֵיהֶם. וְהָיוּ מְהַלְּכִים כָּל־הַלַּיְלָה כֻלּוֹ, הַלָּלוּ מְהַלְּכִים מִצַּד זֶה וְהַלָּלוּ מְהַלְּכִים מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד־הַשָּׁחַר. כֵּוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לָהֶם: מִי הֵם הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: הַלָּלוּ יְהוּדִים, שֶׁמָּרְדוּ בָךְ. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפַטְרֵס זָרְחָה חַמָּה וּפָגְעוּ זֶה בָזֶה. כֵּוָן שֶׁרָאָה אֶת־ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְתַּחֲוָה לְפָנָיו. אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ גָּדוֹל כְּמוֹתְךָ יִשְׁתַּחֲוֶה לִיהוּדִי זֶה? אָמַר לָהֶם: דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ³⁷⁴⁰ שֶׁל זֶה מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית־מִלְחַמְתִּי. אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: אֶפְשָׁר, בַּיִת שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בּוֹ עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ שֶׁלֹּא תֶחֱרַב, יַתְעוּךָ גוֹיִם לְהַחֲרִיבוֹ? אָמַר לָהֶם: מִי הֵם הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: כּוּתִים הַלָּלוּ, שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי הֵם מְסוּרִים בִּידֵיכֶם. מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם. וְהָיוּ מְגָרְרִים אוֹתָם עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִּים. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִזִּים חֲרָשׁוּהוּ וּזְרָעוּהוּ כַרְשִׁינִים³⁷⁴¹, כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵית־אֱלֹהֵינוּ – וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב (יומא סט.; ע"י).

ה. מִקְדַּשׁ חוֹנְיוֹ

יח. תַּנְיָא, אוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁמֵת בָּהּ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אָמַר לָהֶם: שָׁנָה זוֹ הוּא מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: כָּל־יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה מִזְדַּמֵּן לִי³⁷⁴² זָקֵן אֶחָד לְבוּשׁ לְבָנִים וַעֲטוּף לְבָנִים, נִכְנַס עִמִּי וְיָצָא עִמִּי; שָׁנָה זוֹ נִזְדַּמֵּן לִי זָקֵן אֶחָד לְבוּשׁ שְׁחוֹרִים וַעֲטוּף שְׁחוֹרִים, נִכְנַס עִמִּי וְלֹא יָצָא עִמִּי. אַחַר הָרֶגֶל חָלָה שִׁבְעַה יָמִים וָמֵת, וְנִמְנְעוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מִלְּבָרֵךְ³⁷⁴³ בַּשֵּׁם.³⁷⁴⁴

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לָהֶם: חוֹנְיוֹ בְנִי יְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּי.³⁷⁴⁵ נִתְקַנֵּא בוֹ שִׁמְעִי אָחִיו, שֶׁהָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה. אָמַר לוֹ: בֹּא וַאֲלַמֶּדְךָ סֵדֶר־עֲבוֹדָה. הִלְבִּישׁוֹ בְאֻנְקְלֵי³⁷⁴⁶ וַחֲגָרוֹ בְּצִלְצוֹל³⁷⁴⁷ וְהֶעֱמִידוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ, אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים: רְאוּ מַה־נָּדַר זֶה וְקִיֵּם לַאֲהוּבָתוֹ – אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֶשְתַּמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה אֶלְבַּשׁ בְּאֻנְקְלֵי שֶׁלִּיכִי וְאֶחְגֹּר בְּצִלְצוֹל שֶׁלִּיכִי.³⁷⁴⁸ בִּקְּשׁוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְהָרְגוֹ, רָץ מִפְּנֵיהֶם וְרָצוּ אַחֲרָיו. הָלַךְ לְאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלָה עָלָיו לְשֵׁם עֲבוֹדָה־זָרָה. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר אָמָרוּ: מַה זֶּה שֶׁלֹּא יָרַד לָהּ³⁷⁴⁹ כָּךְ³⁷⁵⁰, הַיּוֹרֵד לָהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה³⁷⁵¹ − דִּבְרֵי רַ' מֵאִיר. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: לֹא כָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה, אֶלָּא – לֹא קִבֵּל עָלָיו חוֹנְיוֹ, שֶׁהָיָה שִׁמְעִי אָחִיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נִתְקַנֵּא בוֹ חוֹנְיוֹ בְשִׁמְעִי אָחִיו, אָמַר לוֹ: בֹּא וַאֲלַמֶּדְךָ סֵדֶר־עֲבוֹדָה, הִלְבִּישׁוֹ בְאֻנְקְלֵי וַחֲגָרוֹ בְצִלִצְוֹל וְהֶעֱמִידוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים: רְאוּ מַה־נָּדַר זֶה וְקִיֵּם לַאֲהוּבָתוֹ – אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֶשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה אֶלְבַּשׁ בְּאֻנְקְלֵי שֶׁלִּיכִי וְאֶחְגֹּר בְּצִלְצוֹל שֶׁלִּיִכִי. בִּקְּשׁוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְהָרְגוֹ – סָח לָהֶם כָּל־הַמְאֹרָע. בִּקְּשׁוּ לַהֲרֹג אֶת־חוֹנְיוֹ – רָץ מִפְּנֵיהֶם וְרָצוּ אַחֲרָיו. רָץ לְבֵית־הַמֶּלֶךְ – וְרָצוּ אַחֲרָיו, כָּל־הָרוֹאֶה אוֹתוֹ אוֹמֵר: זֶה הוּא, זֶה הוּא! הָלַךְ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ וְהֶעֱלָה עָלָיו לְשֵׁם שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לָייָ בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם”³⁷⁵². וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר אָמָרוּ: וּמַה זֶה שֶׁבָּרַח מִמֶּנָּה כָּךְ, הַמְבַקֵּשׁ לֵירֵד לָהּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכָמָּה (מנח' קט:; יומא לט:).

ו. דְּיוֹפְלוֹסְטוֹן³⁷⁵³ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא

יט שָׁנִינוּ, רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: מִי שֶּׁלֹּא רָאָה דְיוֹפְלוֹסְטוֹן שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם לֹא רָאָה בִּכְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אָמָרוּ: כְּמִין בָּסִילְקֵי³⁷⁵⁴ גְדוֹלָה הָיָתָה, סְטָיו לִפְנִים מִסְּטָיו;³⁷⁵⁵ פְּעָמִים שֶׁהָיוּ בָהּ כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרָיִם. וְשִׁבְעִים וְאַחַת קַתֶּדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ בָהּ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים וְאֶחָד זְקֵנִים, וְכָל אַחַת וְאַחַת אֵינָהּ פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד רִבּוֹא כִּכְּרֵי זָהָב. וּבִימָה שֶל עֵץ בְּאֶמְצָעִיתָהּ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת³⁷⁵⁶ עוֹמֵד עָלֶיהָ, וְהַסּוּדָרִים³⁷⁵⁷ בְּיָדָיו, וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעַ לַעֲנוֹת אָמֵן, הַלָּה³⁷⁵⁸ מֵנִיף בְּסוּדָרִים וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו אָמֵן. וְלֹא הָיוּ יוֹשְבִים מְעֻרְבָּבִים³⁷⁵⁹, אֶלָּא זֶהָבִים בִּפְנֵי עַצְמָם וְכַסָּפִים³⁷⁶⁰ בִּפְנֵי עַצְמָם וְנַפָּחִים בִּפְנֵי עַצְמָם וְטַרִסִיִּים³⁷⁶¹ בְּפְנֵי עַצְמָם וְגַרְדִּיִּים³⁷⁶² בִּפְנֵי עַצְמָם, וּכְשֶׁאַכְסְנַאי³⁷⁶³ אוֹ עָנִי נִכְנַס לְשָׁם, הָיָה מַכִּיר בַּעֲלֵי אֻמָּנוּתוֹ וּבָא וְנִטְפַּל לָהֶם, וּמִשָּׁם פַּרְנָסָתוֹ וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ (סוכה נא; תוספ' ד).

ז. מִשְׁפְּחוֹת־כֹּהֲנִים

כ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בֵּית־גַרְמוּ³⁷⁶⁴ הָיוּ בְקִיאִים בְּמַעֲשֵׂה לֶחֶם־הַפָּנִים וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד³⁷⁶⁵. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרָיִם, וְהָיוּ יוֹדְעִים לֶאֱפוֹת כְּמוֹתָם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לִרְדּוֹת³⁷⁶⁶ כְּמוֹתָם; שֶׁהַלָּלוּ מַסִּיקִים מִבַּחוּץ וְאוֹפִים מִבַּחוּץ³⁷⁶⁷ וְהַלָּלוּ מַסִּיקִים מִבְּפִנים וְאוֹפִים מִבִּפְנִים – הַלָּלוּ פִּתָּם מִתְעַפֶּשֶׁת³⁷⁶⁸ וְהַלָּלוּ אֵין פִּתָּם מִתְעַפָּשֶׁת. כְּשֶׁשָׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: כָּל מַה־שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא³⁷⁶⁹ בְּעוֹלָמוֹ, לִכְבוֹדוֹ בְרָאוֹ – וְחָזְרוּ בֵית־גַּרְמוּ לִמְקוֹמָם. שָׁלְחוּ לָהֶם חֲכָמִים³⁷⁷⁰ − וְלֹא בָאוּ; כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָם – וָבָאוּ. בְּכָל־יוֹם הָיוּ נוֹטְלִים שְׁנֵים־עָשָׂר מָנֶה³⁷⁷¹ וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָל יוֹם – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וְהַיּוֹם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? אָמְרוּ לָהֶם: יוֹדְעִים הָיוּ בֵית־אַבָּא, שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָשׁ עָתִיד לֵחָרֵב, שֶׁמָּא יִלְמַד אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְהֻגָּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבֹד עֲבוֹדָה־זָרָה בְּכָךְ.

וְעַל דָּבָר זֶה מַזְכִּירִים אוֹתָם לְשֶׁבַח – שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִמְצֵאת פַּת נְקִיָּה בְּיַד בְּנֵיהֶם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ³⁷⁷²: מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים הֵם נִזּוֹנִים; לְקַיֵּם מַה־שֶׁנֶּאֱמַר: “וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל”³⁷⁷³ (יומא לח.; ע"י).

כא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בֵּית־אַבְטִינַס הָיוּ בְקִיאִים בְּמַעֲשֵׂה־הַקְּטֹרֶת וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד. שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אָמָּנִים מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרָיִם, וְהָיוּ יוֹדְעִים לְפַטֵּם³⁷⁷⁴ כְּמוֹתָם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לְהַעֲלוֹת עָשָׁן כְּמוֹתָם; שֶׁל הַלָּלוּ מְתַמֵּר וְעוֹלֶה³⁷⁷⁵ כְמַקֵּל, וְשֶׁל הַלָּלוּ מַפְצִיעַ³⁷⁷⁶ לְכָאן וּלְכָאן. וְּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר אָמָרוּ: כָּל־מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בַּרוּךְ־הוּא לִכְבוֹדוֹ בְרָאוֹ – וְחָזְרוּ בֵית אַבְטִינַס לִמְקוֹמָם. שָׁלְחוּ לָהֶם חֲכָמִים – וְלֹא בָאוּ; כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָם – וָבָאוּ. בְּכָל־יוֹם הָיוּ נוֹטְלִים שְׁנֵים־עָשָׂר מָנָה וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּכָל־יוֹם – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וְהַיּוֹם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? אָמְרוּ לָהֶם: יוֹדְעִים הָיוּ בֵית־אַבָּא שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ עָתִיד לֵחָרֵב, וְשֶׁמָּא יִלְמַד אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ.

וְעַל דָּבָר זֶה מַזְכִּירִים אוֹתָם לְשֶׁבַח – שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָצְאָה כַלָּה מְבֻשֶּׂמֶת מִבָּתֵּיהֶם; כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר – מַתְנִים עִמָּהּ, שֶלֹּא תִתְבַּשֵּׂם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, מִמַּעֲשֵׂה־הַקְּטֹרֶת הֵן מִתְבַּשְׂמוֹת; לְקַיֵּם מַה־שֶׁנֶּאֱמַר: “וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיְיָ וּמִיִּשְרָאֵל”³⁷⁷⁷.

אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי אֶחָד מִבְּנֵי בְנֵיהֶם, אָמַרְתִּי לוֹ: אֲבוֹתֶיךָ בִּקְּשׁוּ לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָם וְרָצוּ לְמַעֵט כְּבוֹד הַמָּקוֹם; עַכְשָׁו כְּבוֹד הַמָּקוֹם בִּמְקוֹמוֹ וּמִעֵט כְּבוֹדָם.

אָמַר רַ' עֲקִיבָא: סָח³⁷⁷⁸ לִי רַ' יִשְמָעֵאל בֶּן־לוֹגָה: פַּעַם אַחַת יָצָאתִי אֲנִי וְאֶחָד מִבְּנֵי־בְנֵיהֶם לַשָּׂדֶה לְלַקֵּט עֲשָׂבִים. רְאִיתִיו שֶׁבָּכָה וְשָׂחָק. אָמַרְתִּי לוֹ: מִפְּנֵי מָה בָּכִיתָ? אָמַר לִי: כְּבוֹד אֲבוֹתַי נִזְכָּרְתִּי. – וּמִפְּנֵי מָה שָׂחָקְתָּ? אָמַר לִי: שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲזִירוֹ לָנוּ. – וּמָה רָאִיתָ שֶׁנִּזְכָּרְתָּ? אָמַר לִי: “מַעֲלֶה עָשָׁן”³⁷⁷⁹ כְּנֶגְדִּי. – הַרְאֵהוּ לִי, אָמַר לִי: שְׁבוּעָה הִיא בְיָדֵנוּ, שֶׁאֵין מַרְאִין אוֹתוֹ לְכָל־אָדָם.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן־נוּרִי: פַּעַם אַחַת מָצָאתִי זָקֵן אֶחָד וּמְגִלַּת סַמְמָנִים³⁷⁸⁰ בְּיָדוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: מֵאַיִן אָתָּה? אָמַר לִי: מִבֵּית־אַבְטִינַס אָנִי. – וּמַה בְּיָדֶיךָ? אָמַר לִי: מְגִלָּת־סַמְמָנִים. – הַרְאֶהָ לִי. אָמַר לִי: כָּל־זְמַןַ שֶׁבַּית־אַבָּא הָיוּ קַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתָהּ לְכָל־אָדָם. עַכְשָׁו הֲרֵי הִיא לְךָ וְהִזָּהֵר בָּהּ. וּכְשֶׁבָּאתִי וְסַחְתִּי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לִי: מֵעַתָּה³⁷⁸¹ אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתָם שֶל אֵלּוּ (שם).

כב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בֶּן־קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁהָיָה נוֹטֵל אַרְבָּעָה קֻלְמוֹסִיִם³⁷⁸² בֵּין חֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו, וְאִם הָיְתָה תֵבֶה³⁷⁸³ שֶׁל אַרְבַּע אוֹתִיוֹת, הָיָה כוֹתְבָהּ בְּבַת־אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ: מָה רָאִיתָ שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? כֻּלָּם מָצְאוּ תְשׁוּבָה לְדִבְרֵיהֶם, בֶּן־קַמְצָר לֹא מָצָא תְשׁוּבָה לִדְבָרָיו. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר: “זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה”,³⁷⁸⁴ וְעַל בֶּן־קַמְצָר וַחֲבֵרָיו נֶאֱמַר: “שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב”³⁷⁸⁵ (שם:).

––––––––

כג הוּגְרַס בֶּן־לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בְּשִׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד. תַּנְיָא, כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן קוֹלוֹ בִּנְעִימָה מַכְנִיס גּוּדָלוֹ³⁷⁸⁶ לְתוֹךְ פִּיו וּמַנִּיחַ אְצָּבעוֹ בֵּין הַנִּימִין³⁷⁸⁷ וְהָיָה מוֹצִיא כָּל־מִינֵי זֶמֶר עַד שֶׁהָיוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִזְקָרִים בְּבַת־רֹאשׁ³⁷⁸⁸ לַאֲחוֹרֵיהֶם (שם, שהש"ר ג).

כד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבַּע צְוָחוֹת צָוְחָה עֲזָרָה³⁷⁸⁹: רִאשׁוֹנָה, צְאוּ מִכָּאן בְּנֵי עֵלִי, שֶׁטִּמְאוּ הֵיכַל יְיָ! וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: צֵא מִכָּאן יִשָּׂשְׂכָר אִישׁ כְּפַר־בַּרְקַאי, שֶׁמְּכַבֵּד אֶת עַצְמוֹ וּמְחַלֵּל קְדְשֵׁי שָׁמָיִם! שָהָיָה כוֹרֵךְ יָדוֹ בְּשִׁירָאִים³⁷⁹⁰ וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה; וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יִשְׁמָעֵאל בֶּן־פְּיָאבֵי, תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּנְחָס, וִישַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה! וְעוֹד צָוְחָה עֲזָרָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְיִכָּנֵס יוֹחָנָן בֶּן־נַרְבַּאי תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּינְקַאי, וִימַלֵּא כְרֵסוֹ מִקָּדְשֵׁי שָׁמָיִם!

אָמְרוּ עָלָיו, עַל יוֹחָנָן בֶּן־נַרְבַּאי, שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּסְעֻדָּתוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת עֲגָלִים³⁷⁹¹ וְהָיָה שׁוֹתֶה שְׁלשׁ מֵאוֹת גַּרְבֵי יַיִן³⁷⁹² וְאוֹכֵל אַרְבָּעִים סְאָה גּוֹזָלוֹת³⁷⁹³ בְּקִנּוּחַ סְעֻדָּה³⁷⁹⁴. אָמָרוּ: כָּל־יָמָיו שֶׁל יוֹחָנָן בֶּן־נַרְבַּאי לֹא נִמְצַא “נוֹתָר” בַּמִּקְדָשׁ.

מִשֶׁמֵּת רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־פְּיָאבֵי בָּטֵל זִיו הַכְּהֻנָּה.

מֶה עָלְתָה לוֹ³⁷⁹⁵ לְיִשָּׂשׂכָר אִישׁ כְּפָר־בַּרְקָאי? אָמָרוּ: מַעֲשֶׂה וְיָשְׁבוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה. הַמֶּלֶךְ אָמָר: הַגְּדִי מְשֻׁבָּח; הַמַּלְכָּה אָמְרָה: הַכֶּבֶשׂ מְשֻׁבָּח. אָמְרוּ מִי יוֹכִיחַ? – כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא מַעֲלֶה קָרְבָּנוֹת בְּכָל־יוֹם. בָּא יִשָּׂשְׂכָר. הֶרְאָה בְיָדוֹ³⁷⁹⁶: אִם הַגְּדִי מְשֻׁבָּח – יַעֲלֶה לְתָמִיד. אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְאֵין עָלָיו אֵימַת הַמֶּלֶךְ, יִקִטְעְוּ³⁷⁹⁷ יְמִינוֹ. נָתַן שֹׁחַד וְקָטְעוּ שְׂמֹאלוֹ. שָׁמַע הַמֶּלֶךְ – וְקָטְעוּ אַף אֶת־יְמִינוֹ. אָמַר רַ' יוֹסֵף: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, שֶׁקִּבֵּל מִמֶּנּוּ יִשָּׂשְׁכָר אִישׁ כְּפַר־בַּרְקַאי עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה (פס' נז: סוטה מט.).

כה שָׁנִינוּ, אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: קוֹרוֹת שֶׁל שִׁקְמָה הָיוּ בִירִיחוֹ, וְהָיוּ בַעֲלֵי זְרוֹעוֹת³⁷⁹⁸ נוֹטְלִים אוֹתָן בִּזְרוֹעַ. עָמְדוּ בְעָלִים³⁷⁹⁹ וְהִקְדִישׁוּן לְשָׁמָיִם³⁸⁰⁰. עֲלֵיהֶם וְעַל כַּיּוֹצֵא בָהֶם³⁸⁰¹ אָמַר אַבָּא שָׁאוּל בֶּן־בָּטְנִית מִשּׁוּם אַבָּא יוֹסֵף בֶּן־חָנִין:

אוֹי לִי מִבֵּית בַּיְתוֹס³⁸⁰², אוֹי לִי מֵאַלָּתָם³⁸⁰³!

אוֹי לִי מִבֵּית־חָנִין, אוֹי לִי מִלְּחִישָׁתָם³⁸⁰⁴!

אוֹי לִי מִבֵּית־קַתְרוֹס, אוֹי לִי מִקּוֹלְמוֹסָם³⁸⁰⁵!

אוֹי לִי מִבֵּית־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־פְּיָאבֵי, אוֹי לִי מֵאֶגְרוֹפָם!

שֶׁהֵם כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, וּבְנֵיהֶם גִּזְבָּרִים³⁸⁰⁶ וְחַתְנֵיהֶם אֲמַרְכְּלִים³⁸⁰⁷ וְעַבְדֵיהֶם חוֹבְטִים אֶת־הָעָם בְּמַקלוֹת (פס' נז).

כו אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־פְּיָאבֵי, שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ כְּתֹנֶת שֶׁל מֵאָה מָנֶה וְלוֹבְשָׁהּ וְעוֹבֵד בָּהּ עֲבוֹדַת יָחִיד וּמְסָרָהּ לַצִּבּוּר.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־חַרְסוֹם, שֶׁעָשְׂתָה לוֹ אִמּוֹ כְּתֹנֶת מִשְּׁתֵי רִבּוֹא, וְלֹא הִנִּיחוּהוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לְלָבְשָׁהּ, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאָה כְעָרֹם (יומא לח:).

כז מַעֲשֶׂה בְּבָנֶיהָ שֶׁל מָרְתָא בַת בַּיתוֹס, שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם נוֹטֵל שְׁתֵּי יַרְכוֹתָיו בִּשְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו מִשּׁוֹר לָקוּחַ בְּאֶלֶף דֵּינָרִין, וְהָיָה מְהַלֵּךְ עָקֵב בְּצַד גּוּדַּל וּמַעֲלֶה אוֹתָן לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ (תוספ' יומא א').

כח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה”³⁸⁰⁸? – “יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים” – זֶה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא שִׁמְּשׁוּ בוֹ אֶלָּא שְׁמֹנָה עָשָׂר כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים; “וּשְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה” – זֶה מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשִׁמְּשׁוּ בוֹ יוֹתֵר מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים. צֵא מֵהֶם³⁸⁰⁹ אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצִדיק וּשְׁמֹנִים שָׁנָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל וְעֶשֶׂר שֶׁשִּׁמֵּשׁ יִשְׁמָעֵאל בֶּן־פְּיָאבֵי; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַחַת עֶשְׂרֵה שֶׁשִּׁמֵּש רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־חַרְסוֹם – מִכָּאן וְאֵילַךְ צֵא וַחֲשׁוֹב, כָּל־אֶחָד לֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ³⁸¹⁰.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן־תּוֹרְתָא: וְכָל־כָּךְ לָמָּה? – לְפִי שֶׁהָיוּ לוֹקְחִים אוֹתָהּ בְּדָמִים,³⁸¹¹ שֶׁאָמַר רַ' אָסָא: תַּרְקַב³⁸¹² שֶׁל דֵּינָרִים הִכְנִיסָה לוֹ מָרְתָא בַת בַּיתוֹס לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ עַד שֶׁהֶעֱמִיד לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן־גַּמְלָא כֹּהֵן גָּדוֹל (יומא ט.; ע"י).

ח. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדוֹן

כט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁבָּאוּ בְנֵי אַפְרִיקִי לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן, אָמְרוּ לוֹ: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּנוּ הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֶרֶץ־כְּנַעַּן לִגְבֻלֹתֶיהָ”,³⁸¹³ וּכְנַעַן אֲבִיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם הַלָּלוּ³⁸¹⁴ הָיָה. אָמַר לָהֶם גְּבִיהָא בֶן־פְּסִיסָא [שׁוֹעֵר הַבַּיִת] לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן; אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ: הֶדְיוֹט³⁸¹⁵ שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת משֶׁה נִצְּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן, עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו”³⁸¹⁶ – עֶבֶד שֶׁקָּנָה נְכָסִים, עֶבֶד לְמִי וּנְכָסִים לְמִי? וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהֲרֵי כַמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא עֲבַדְתּוּנוּ. אָמַר לָהֶם אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס הַמֶּלֶךְ: הַחֲזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמְרוּ לוֹ: תְּנוּ לָנוּ זְמַן שְׁלשָׁה יָמִים. נָתַן לָהֶם זְמָן. בָּדְקוּ³⁸¹⁷ וְלֹא מָצְאוּ תְשׁוּבָה. מִיָּד בָּרְחוּ וְהִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת וְכַרְמֵיהֶם כְּשֶׁהֵם נְטוּעִים – וְאוֹתָהּ שָׁנָה שְׁבִיעִית³⁸¹⁸ הָיָתָה (סנה' צא.; מג"ת ג').

ל שׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְנֵי מִצְרַיִם לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסְנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן, אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “וְיְיָ נָתַן אֶת־חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם”³⁸¹⁹, תְּנוּ לָנוּ כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁנְּטַלְתֶּם מִמֶּנּוּ. אָמַר גְּבִיהָא בֶן־פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס; אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ לָהֶם: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם, אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת משֶׁה רַבֵּנוּ נִצְּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשוּת וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא לָכֶם רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה”³⁸²⁰, תְּנוּ לָנוּ שְׂכַר עֲבוֹדָה שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁשִּׁעְבַּדְתֶּם בְּמִצְרַיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. אָמַר לָהֶם אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן: הַחֲזִירוּ לוֹ תְּשׁוּבָה. אָמְרוּ לוֹ: תְּנוּ לָנוּ זְמַן שְׁלשָׁה יָמִים. נָתַן לָהֶם זְמָן, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ תְשׁוּבָה. מִיָּד הִנִּיחוּ שְׂדוֹתֵיהֶם כְּשֶׁהֵן זְרוּעוֹת וְכַרְמֵיהֶם כְּשֶׁהֵם נְטוּעִים וּבָרְחו – וְאוֹתָה שָׁנָה שְׁבִיעִית הָיְתָה (שם).

לא וְשׁוּב פַּעַם אַחַת בָּאוּ בְנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה לָדוּן עִם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן, אָמְרוּ לוֹ: אֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁלָּנוּ וְשֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אַבְרָהָם”³⁸²¹, וְנֶאֱמַר: “וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִצְחָק בֶּן־אַבְרָהָם”;³⁸²² [וְעוֹד] נֶאֱמַר: “כִּי אֶת־הַבְּכֹר בֶּן־הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר” וגו'³⁸²³ – וְיִשְׁמָעֵאל בְּדִין שֶׁיִּטּוֹל פִּי־שְׁנָיִם. אָמַר לָהֶם גְּבִיהָא בֶן פְּסִיסָא לַחֲכָמִים: תְּנוּ לִי רְשׁוּת וְאֵלֵךְ וְאָדוּן עִמָּהֶם לִפְנֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס; אִם יְנַצְּחוּנִי, אִמְרוּ: הֶדְיוֹט שֶׁבָּנוּ נִצַּחְתֶּם, וְאִם אֲנִי אֲנַצַּח אוֹתָם – אִמְרוּ לָהֶם: תּוֹרַת משֶׁה רַבֵּנוּ נִצְּחַתְכֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּת וְהָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מֵהֵיכָן אַתֶּם מְבִיאִים רְאָיָה? אָמְרוּ לוֹ: מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי לֹא אָבִיא רְאָיָה אֶלָּא מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶאֱמַר: “וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ לְיִצְחָק, וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת”³⁸²⁴ – אָב שֶׁנָּתַן אֲגָטִין³⁸²⁵ לְבָנָיו בְּחַיָּיו וְשִׁגֵּר זֶה מֵעַל זֶה – כְּלוּם יֵשׁ לָזֶה עַל זֶה כְּלוּם? וְנִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם בְּבשֶׁת פָּנִים (שם; ב"ר סא).

לב אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן בִּקֵּשׁ לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלָיִם. הַלְכוּ הַכּוּתִים וְאָמְרוּ לוֹ: הִזָּהֵר, שֶׁאֵינָם מַנִּיחִים אוֹתְךָ לִכָּנֵס לְבֵית קֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים שֶׁלָּהֶם. כֵּוָן שֶׁהִרְגִּישׁ גְּבִיעָה בֶן־קֵיסָם³⁸²⁶, הָלַךְ וְעָשָה לוֹ שְׁתֵּי אֶנְפִּילָאוֹת³⁸²⁷וְנָתַן בָּהֶן שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת שָׁווֹת שְׁנֵי רִבֹּאוֹת שֶל כָּסֶף. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְהַר־הַבַּיִת, אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: שְׁלֹף מַנְעָלֶיךָ וּנְעֹל לְךָ אֵלּוּ שְׁתֵּי אֶנְפִּילָאוֹת, שֶׁהָרִצְפָּה חֲלָקָה, שֶׁלֹּא תַחֲלִיק רַגְלֶיךָ. כֵּוָן שֶהִגִּיעַ לְבֵית קֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים אָמַר לוֹ: עַד כָּאן יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לִכָּנֵס, מִכָּאן וְאֵילַךְ אֵין לָנוּ רְשׁוּת לִכָּנֵס. אָמַר לוֹ: לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַשְׁוֶה לְךָ אֶת־גְּבִיעָתֶךָ.³⁸²⁸ אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן, רוֹפֵא אָמָּן תִּקָּרֵא וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטּוֹל (ב“ר סא; ילק”ש חיי שרה כה).

לג עֲשָׂרָה דְבָרִים שָׁאַל אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן אֶת־זִקְנֵי הַנֶּגֶב, אָמַר לָהֶם: מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ³⁸²⁹ רָחוֹק אוֹ מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב? אָמְרוּ לוֹ: מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי חַמָּה בְּמִזְרָח³⁸³⁰ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ. חַמָּה בְּאֶמְצַע רָקִיעַ אֵין הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בָּהּ.

אָמַר לָהֶם: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְחִלָּה אוֹ הָאָרֶץ? אָמְרוּ לוֹ: שָׁמַיִם נִבְרְאוּ תְחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ”.³⁸³¹

אָמַר לָהֶם: אוֹר נִבְרָא תְחִלָּה אוֹ חשֶׁךְ? אָמְרוּ לוֹ: דָּבָר זֶה אֵין לוֹ פוֹתְרִין.

(וְיֹאמְרוּ לוֹ: חשֶׁךְ נִבְרָא תְחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָאָרֶץ הַיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ”³⁸³² – וְאַחַר־כָּךְ: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי־אוֹר”?³⁸³³ כִּסְבוּרִים הָיוּ, שֶׁמָּא יָבֹא לִשְׁאוֹל מַה־לְּמַעְלָה וּמַה־לְּמַטָּה, מַה־לְּפָנִים³⁸³⁴ וּמַה־לְּאָחוֹר).

אָמַר לָהֶם: אֵיזֶהוּ חָכָם? אָמְרוּ לוֹ: הָרוֹאֶה אֶת־הַנּוֹלָד.³⁸³⁵

אָמַר לָהֶם: אֵיזֶהוּ גִבּוֹר? אָמְרוּ לוֹ: הַכּוֹבֵשׁ אֶת־יִצְרוֹ.

אָמַר לָהֶם: אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? אָמְרוּ לוֹ: הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. אָמַר לָהֶם: וּמַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִחְיֶה? אָמְרוּ לוֹ: יָמִית עַצְמוֹ.³⁸³⁶

− מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיָמוּת? − יְחַיֶּה אֶת־עַצְמוֹ³⁸³⁷.

אָמַר לָהֶם: מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְקַבֵּל³⁸³⁸ עַל הַבְּרִיּוֹת? אָמְרוּ לוֹ: יִשְׂנָא מַלְכוּת וְשָׁלְטָן. אָמַר לָהֶם: שֶׁלִּי³⁸³⁹ טוֹב מִשֶּׁלָּכֶם – יֶאֱהַב מַלְכוּת וְשָׁלְטָן וְיַעֲשֶׂה טוֹבָה עִם בְנֵי אָדָם³⁸⁴⁰.

אָמַר לָהֶם: בַּיָּם יָפֶה לָדוּר אוֹ בַּיַּבָּשָׁה? אָמְרוּ לוֹ: בַּיַּבָּשָׁה יָפֶה לָדוּר, שֶׁהֲרֵי כָל יוֹרְדֵי־הַיָּם אֵין דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת עַד שֶׁעוֹלִים לַיַּבָּשָׁה.

אָמַר לָהֶם: מִי מִכֶּם חָכָם יוֹתֵר? אָמְרוּ לוֹ: כֻּלָּנוּ שָׁוִים כְּאֶחָד, שֶׁכָּל־דָּבָר שֶׁאָמַרְתָּ לָנוּ פָּתַרְנוּ לְךָ כְּאֶחָד. אָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם מַתְרִיסִים כְּנֶגְדִּי?³⁸⁴¹ אָמְרוּ לוֹ: הַשָּׂטָן נָצָח.³⁸⁴² אָמַר לָהֶם: אֲנִי הוֹרֶגְכֶם בִּגְזֵרַת מֶלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: הַשָּׁלְטָן בְּיַד הַמֶּלֶךְ וְלֹא נָאֶה שֶׁקֶר לְמֶלֶךְ.³⁸⁴³ מִיָּד הִלְבִּישָׁם בִּגְדֵי אַרְגָּמָן וְנָתַן רְבִיד זָהָב עַל צַוָּארָם (תמיד לא, לב).

––––––––

לד פַּעַם אַחַת אָמַר אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן לַחֲכָמָיו: רוֹצֶה אֲנִי לֵילֵךְ לִמְדִינַת אַפְרִיקִי. אָמְרוּ לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל לֵילֵךְ לְשָׁם, שֶׁמַּפְּסִיקִים הָרֵי־חשֶׁךְ, אָמַר לָהֶם: שֶׁלֹּא אֵלֵךְ אִי־אֶפְשָׁר,³⁸⁴⁴ וְאֵינִי שׁוֹאֵל מִכֶּם אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה. אָמְרוּ לוֹ: טוֹל חֲמוֹרִים לוּבִים³⁸⁴⁵ שֶׁמְּהַלְּכִים בַּאֲפֵלָה וְהָבֵא פְקָעוֹת שֶׁל חֲבָלִים וּקְשׁוֹר מִצַּד זֶה, וּבַחֲזִירָתְךָ תְּהֵא מַחֲזִיק בָּהֶם וְתָבֹא לִמְקוֹמֶךָ. עָשָׂה כָךְ וְהָלָךְ. הִגִּיעַ לְקַרְטָגָנֵי, מְדִינָה שֶׁכֻּלָּהּ נָשִׁים. בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶן מִלְחָמָה. אָמְרוּ לוּ: אִם תַּהֲרֹג אוֹתָנוּ – יֹאמְרוּ: נָשִׁים הָרָג; וְאִם נַהֲרֹג אוֹתְךָ – יֹאמְרוּ: מֶלֶךְ שֶׁהֳרָגוּהוּ נָשִׁים. אָמַר לָהֶן: הָבִיאוּ לִי לֶחֶם. הוֹצִיאוּ לוֹ לֶחֶם שֶׁל זָהָב וְתַפּוּחִים וְרִמּוֹנִים שֶׁל זָהָב עַל שֻׁלְחָן שֶל זָהָב. אָמַר לָהֶן: וְכִי אוֹכְִלִין זָהָב בִּמְדִינַתְכֶן? אָמְרוּ לוֹ: אִם לֶחֶם הָיִיתָ מְבַקֵּשׁ, לֹא הָיָה לְךָ לֶחֶם בִּמְקוֹמְךָ, שֶעָמַדְתָּ וּבָאתָ לְכָאן?

כְּשֶׁיָּצָא מִשָּׁם כָּתַב עַל שַׁעַר הַמְּדִינָה: אֲנִי אֲלֶכְּסַנְּדְּרוֹס מֻקְדּוֹן [מֶלֶךְ] שׁוֹטֶה הָיִיתִי, עַד שֶׁבָּאתִי לִמְדִינַת קַרְטָגָנֵי וְלָמַדְתִּי עֵצָה מִנָּשִׁים (שם לב; ויק“ר כז; תנה”ק אמור).

לה הָלַךְ אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן מִשָּׁם אֵצֶל מֶלֶךְ קַצְיָא. הֶרְאָהוּ הַרְבֵּה כֶסֶף וְזָהָב. אָמַר: לֹא לִרְאוֹת כַּסְפְּכֶם וּזְהַבְכֶם בָּאתִי, אֶלָּא לִרְאוֹת דִּינֵיכֶם. עַד שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בָּאוּ שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם לְדִין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אָמַר אֶחָד: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, חֻרְבָּה לָקַחְתִּי מֵאָדָם זֶה וּגְרַפְתִּיהָ³⁸⁴⁶ וְנִמְצָא מַטְמוֹן בְּתוֹכָהּ. וְאָמַרְתִּי לוֹ: טוֹל מַטְמוֹן שֶׁלָּךְ; חֻרְבָּה לָקַחְתִּי מַטְמוֹן לֹא לָקָחְתִּי. וְאֶחָד אָמָר: מָה אַתָּה מִתְיָרֵא מֵעֹנֶשׁ גָּזֵל – אַף אֲנִי כָךְ; הַחֻרְבָּה וְכָל־מַה־שֶּׁבְּתוֹכָהּ מָכַרְתִּי לָךְ – מִתְּהוֹם אֶרֶץ עַד רוּם רָקִיעַ. קָרָא הַמֶּלֶךְ לְאֶחָד מֵהֶם וְאָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ בֵּן זָכָר? אָמַר לוֹ: הֵן. קָרָא לַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ בָּת? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: יֵלְכוּ וְיִנָּשְׂאוּ זֶה לָזֶה וִיהֵא הַמַּטְמוֹן לִשְׁנֵיהֶם. הִתְחִיל אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס תָּמֵהַּ. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה תָּמֵהַּ, וְכִי לֹא יָפֶה דָנְתִּי? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: אִלּוּ בָא לְפָנֶיךָ דִין זֶה בִּמְדִינַתְכֶם, מֶה הָיִיתָ עוֹשֶׂה בּוֹ? אָמַר לוֹ: הָיִיתִי חוֹתֵךְ רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה וְרֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה וְהַמַּטְמוֹן יֵרֵד לְבֵית הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: וְחַמָּה מֵאִירָה לָכֶם? אָמַר לוֹ: הֵן. – וּגְשָׁמִים יוֹרְדִים עֲלֵיכֶם? – הֵן. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא יֵשׁ בִּמְדִינַתְכֶם בְּהֵמָה דַקָּה? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: תִּפַּח רוּחוֹ³⁸⁴⁷ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ! בִּזְכוּת בְּהֵמָה דַקָּה³⁸⁴⁸ הַחַמָּה מְאִירָה לָכֶם וְהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים עֲלֵיכֶם…

בַּחֲזִירָתוֹ יָשַׁב אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס עַל מְעְיָן אֶחָד וְאָכַל לָחֶם. הָיוּ בְיָדוֹ גִלְדָּנִים³⁸⁴⁹ מְלוּחִים. שְׁטָפָם בְּמַיִם וְנָפַל בָּהֶם רֵיחַ טוֹב. אָמַר: מַשְׁמָע, מַעְיָן זֶה מִגַּן־עֵדֶן בָּא. נָטַל מֵאוֹתָם הַמַּיִם וְרָחַץ פָּנָיו. עָלָה עִם הַמַּעְיָן³⁸⁵⁰ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ שֶׁל גַּן־עֵדֶן. הִגְבִּיהַּ קוֹלוֹ: פִּתְחוּ לִי הַשָּׁעַר! אָמְרוּ לוֹ: “זֶה הַשַּׁעַר לַיָי צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ”³⁸⁵¹. אָמַר לָהֶם: אַף אֲנִי מֶלֶךְ אֲנִי, חָשׁוּב אֲנִי, תְּנוּ לִי דָבָר. נָתְנוּ לוֹ גֻּלְגֹּלֶת אֶחָת.

כְּשֶׁחָזַר [לִמְקוֹמוֹ] שָׁקַל כְּנֶגְדָּהּ כָּל־כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבְּיָדוֹ ולְאֹ הִכְרִיעוּ. אָמַר לָהֶם לַחֲכָמִים: מַה זּוֹ? אָמְרוּ לוֹ: גַּלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל בָּשָׂר־וָדָם הוּא, שֶׁאֵינוֹ שָׂבֵעַ. אָמַר לָהֶם: וּמִנַּיִן שֶׁכָּךְ הוּא? אָמַר לוֹ: טוֹל קֹמֶץ עָפָר וְכַסֵּהוּ. עָשָׂה כָךְ – וּמִיָּד הִכְרִיעַ³⁸⁵² (שם; שם; שם).

ט. שִׁעְבּוּד יָוָן וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית

לו "נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם³⁸⁵³ − זוֹ יָוָן שֶׁהָיְתָה מְנַמֶּרֶת³⁸⁵⁴ בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל: כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (ויק"ר יג).

לז בִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בְּרִיחַ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יַחֲקֹק עָלָיו: “אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. מִיָּד הָלְכוּ וְעָקְרוּ בְרִיחִים שֶׁבְּבָתֵּיהֶם.

עוֹד גָּזָרוּ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ שׁוֹר יִכְתֹּב עַל קַרְנוֹ: “אֵין לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל”. מִיָּד הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל וּמַכְרוּ אֶת שׁוֹרֵיהֶם (מד' לחנ').

לח “וַיָּרַח אֶת־רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ”³⁸⁵⁵ – רֵיחַ בּוֹגְדָיו, כְּגוֹן יוֹסֵף מְשִיתָא וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת.

יוֹסֵף מְשִׁיתָא – בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לִכָּנֵס לְהַר־הַבַּיִת, אָמְרוּ: יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם³⁸⁵⁶ תְּחִלָּה. אָמְרוּ לוֹ: הִכָּנֵס! וּמַה־שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא – שֶׁלָּךְ. נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב. אָמְרוּ לוֹ: אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזוֹ, אֶלָּא הִכָּנֵס פַּעַם שְׁנִיָּה וּמַה־שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא – שֶלָּךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו³⁸⁵⁷.

אָמַר רַ' פִינְחָס: נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס³⁸⁵⁸ שָׁלשׁ שָׁנִים וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. אָמָר: לֹא דַי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אֶחָת, אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה!

מֶה עָשׂוּ לוֹ? נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים³⁸⁵⁹ וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר: וַי! אוֹי אוֹי! שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי.

יָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת – הָיָה בֶן־אֲחוֹתוֹ שֶׁל יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, וְנִשְתַּמֵּד³⁸⁶⁰. יָצְאָה הַגְּזֵרָה עַל יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר לִצָּלֵב. הָיוּ טוֹעֲנִים לְפָנָיו הַקּוֹרָה לְצָלְבוֹ³⁸⁶¹, וְהָיָה יָקוּם רוֹכֵב עַל הַסּוּס בְּשַׁבָּת. אָמַר לוֹ: רְאֵה סוּסִי שֶׁהִרְכִּיבַנִי עָלָיו אֲדוֹנִי וּרְאֵה סוּסְךָ שֶׁהִרְכִּיבְךָ³⁸⁶² עָלָיו אֲדוֹנֶךָ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: אִם כֵּן לְמַכְעִיסָיו³⁸⁶³, קַל־וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: וְעוֹשֶׂה אָדָם³⁸⁶⁴ רְצוֹנוֹ יוֹתֵר מִמֶּךָּ? אָמַר לוֹ: אִם לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ כָךְ³⁸⁶⁵, קַל־וָחֹמֶר לְמַכְעִיסָיו. נִכְנַס בּוֹ הַדָּבָר³⁸⁶⁶ כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָא, הָלַךְ וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית־דִּין: סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וָחֶנֶק. מֶה עָשָׂה? הֵבִיא קוֹרָה וּנְעָצָהּ בָּאָרֶץ וְקָשַׁר בָּהּ נִימָא³⁸⁶⁷, וְעָרַךְ עֵצִים וְהִקִּיף עֲלֵיהֶם גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים וְעָשָׂה מְדוּרָה לְפָנֶיהָ, וְנָעַץ אֶת־הַחֶרֶב בְּאֶמְצָע, וְהִצִּית אֶת־הָאֵשׁ תַּחַת הָעֵצִים מִתַּחַת הָאֲבָנִים וְנִתְלָה בַקּוֹרָה וְנֶחְנָק, וְנִפְסְקָה הַנִּימָא וְנָפַל לָאֵשׁ, וְקִדְּמַתּוּ הַחֶרֶב, וְנֶהְפַּךְ עָלָיו גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים – וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ וְקִבְּלוּהוּ בִתְשׁוּבָה. נִתְנַמְנֵם יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר וְרָאָה מִטָּתוֹ פּוֹרַחַת בַּאֲוֵיר, וְאָמַר: רְאוּ לְשָׁעָה קַלָּה קִדְּמַנִי זֶה לְגַן־עֵדֶן (ב“ר סה; שו”ט יא; ילק"ש בר' קטו).

לט מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת בִּלְגָּה³⁸⁶⁸, שֶׁהֵמִירָה דָתָהּ וְהָלְכָה וְנִשֵּׂאת לִסְרַדְיוֹט³⁸⁶⁹ אֶחָד מִשֶּׁל מַלְכוּת בֵּית יָוָן. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ³⁸⁷⁰ יְוָנִים לְהֵיכָל הָיְתָה מְבַעֶטֶת בְּסַנְדָּלָּהּ עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְאָמָרָה: לוּקוֹס³⁸⁷¹, לוּקוֹס! עַד מָתַי אַתָּה מְכַלֶּה מָמוֹנָם³⁸⁷² שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְאִי אַתָּה עוֹמֵד לָהֵם בִּשְׁעַת דָּחֳקָם! כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר, קָבְעוּ אֶת־טַבַּעְתָּהּ וְסָתְמוּ ־חַלּוֹנָהּ³⁸⁷³ (סוכה כג.; ירוש' שם).

י. אֵם הַבָּנִים

מ “כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה”³⁸⁷⁴ – אָמַר רַ' יְהוּדָה: זוֹ אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ. מַעֲשֶׂה בְּמִרְיָם בַּת תַּנְחוּם שֶׁנִּשְׁבֵּית הִיא וְשִׁבְעָה בָנֶיהָ. נְטָלוּם וּנְתָנוּם לִפְנִים מִשִּׁבְעָה קִנְקָלִים³⁸⁷⁵. הֵבִיאוּ אֶת־הָרִאשׁוֹן לִפְנֵי הַקֵּיסָר, אָמְרוּ לוֹ: הְשׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם. אָמַר לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ”³⁸⁷⁶. הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ. הֵבִיאוּ אֶת־הַשֵּׁנִי לִפְנֵי הַקֵּיסָר. אָמְרוּ לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם. אָמַר לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “לֹא־יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל־פָּנָי”³⁸⁷⁷. הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ. הֵבִיאוּ אֶת־הַשְּׁלִישִׁי וְאָמְרוּ לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם. אָמַר לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר”³⁸⁷⁸. הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ. הֵבִיאוּ אֶת־הָרְבִיעִי, אָמְרוּ לוֹ: הִשְׁתַּחֲוְה לַצֶּלֶם. אָמַר לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם”³⁸⁷⁹. הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ. הֵבִיאוּ אֶת־הַחֲמִישִׁי, אָמְרוּ לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם. אָמַר לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד”³⁸⁸⁰. הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ. הֵבִיאוּ אֶת־הַשִּׁשִּׁי, אָמְרוּ לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לָצֶּלֶם. אָמַר לָהֶם: כָּתוּב בַּתּוֹרָה: “וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל־לְבָבֶךָ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל־הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד”³⁸⁸¹. הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ. הֵבִיאוּ אֶת־הַשְּׁבִיעִי, קָטָן שֶׁבְּכֻלָּם. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: בְּנִי, הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם. אָמַר לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם! אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּתוֹרָתֵנוּ: “אֶת־יְיָ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם… וַיְיָ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם”³⁸⁸² – כְּבָר נִשְׁבַּעְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא שֶׁאֵין אָנוּ מַעֲבִירִים אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, וְאַף הוּא נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין הוּא מַעֲבִיר אוֹתָנוּ בְּאֻמָּה אַחֶרֶת. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: אַחֶיךָ שָׂבְעוּ יָמִים וְשָׂבְעוּ חַיִּים וְרָאוּ טוֹבָה; וְאַתָּה קָטָן, לֹא שָׂבַעְתָּ יָמִים וְלָא שָׂבַעְתָּ חַיִּים וְלֹא רָאִיתָ טוֹב בָּעוֹלָם – הִשְׁתַּחֲוֵה לַצֶּלֶם. אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּתוֹרָתֵנוּ: “יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד”³⁸⁸³, וְאוֹמֵר: “יְיָ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ”³⁸⁸⁴ – אַתֶּם בְּטֵלִים וּמַלְכוּתְכֶם בְּטֵלָה, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: רְאֵה, אַחֶיךָ הֲרוּגִים לְפָנֶיךָ, הֲרֵינִי מַשְׁלִיךְ טַבַּעְתִּי לָאָרֶץ לִפְנֵי הַצֶּלֶם וְהַגְבִּיהֶנָּה, כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ: שָׁמַע לְקוֹל הַקֵּיסָר. אָמַר לוֹ: אוֹי לְךָ, קֵיסָר! אוֹי לְךָ, קֵיסָר! עַל כְּבוֹד עַצְמְךָ³⁸⁸⁵ כָּךְ, עַל כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הוֹצִיאוּהוּ לְהָרְגוֹ. אָמְרָה לָהֶם אִמּוֹ: תְּנוּ לִי אֶת־בְּנִי וַאֲנַשְּׁקֶנּוּ. נְתָנוּהוּ לָהּ. אָמְרָה לוֹ לַקֵּיסָר: בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ, קֵיסָר! הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַחַר־כָּךְ הָרְגֵהוּ. אָמַר לָהּ: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָךְ, מִפְּנֵי שָׁכָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “אוֹתוֹ וְאֶת־בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד”³⁸⁸⁶. אָמְרָה לוֹ: רָשָׁע, כְּבָר קִיַּמְתָּ כָּל־הַמִּצְוֹת וְלֹא נִשְאַר לְךָ אֶלָּא זוֹ בִלְבָד. מִיָּד צִוָּה הַקֵּיסָר לַהֲרֹג אֶת־בְּנָהּ. נָפְלָה אִמּוֹ עָלָיו וְהָיְתָה מְחַבַּקְתּוֹ וּמְנַשַּׁקְתּוֹ וְאָמָרָה: בְּנִי, לֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם אָבִיךָ וֶאֱמֹר לוֹ: כָּךְ אָמְרָה אִמִּי: אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, אַתָּה עָקַדְתָּ מִזְבֵּחַ אֶחָד וַאֲנִי עָקַדְתִּי שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת. אַתָּה – נִסָּיוֹן³⁸⁸⁷, וַאֲנִי – מַעֲשֶׂה³⁸⁸⁸! עַד שֶׁהָיְתָה מְחַבַּקְתּוֹ וּמְנַשַּׁקְתּוֹ הֲרָגוּהוּ עָלֶיהָ. אַף הִיא עָלְתָה לַגָּג וְנָפְלָה וָמֵתָה. יָצְאָה בַּת־קוֹל וְאָמָרָה: “אֵם־הַבָּנִים שְמֵחָה”³⁸⁸⁹. (גטין נז:; איכ“ר א; ילק”ש איכה ב").

יא. בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים

מא בְּיַד מִי מַלְכוּת יָוָן נוֹפֶלֶת? בְּיַד בְּנֵי חַשְמוֹנַאי, שֶׁהֵם מִשֶּׁל לֵוִי.

לֵוִי כְּנֶגֶר מַלְכוּת יָוָן: זֶה שֵׁבֶט שְׁלִישִׁי וְזוֹ מַלְכוּת שְׁלִישִׁיָּה³⁸⁹⁰, זֶה אוֹתִיּוֹתָיו מְשֻׁלָּשִׁין³⁸⁹¹ וְזוֹ אוֹתִיּוֹתֶיהָ מְשֻׁלָּשִׁין, אֵלֹוּ תּוֹקְעֵי חֲצוֹצְרוֹת³⁸⁹² וְאֵלּוּ תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת וְסַלְפִּידִים³⁸⁹³, אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי כוֹבָעִים³⁸⁹⁴ וְאֵלּוּ לוֹבְשֵׁי קֵיסִים³⁸⁹⁵, אֵלּוּ לוֹבְשֵׁי מִכְנָסַיִם וְאֵלּוּ לוֹבְשֵי פֶמְלַנְיָא³⁸⁹⁶, אֵלּוּ מֻעָטִים בְּאוֹכְלוֹסִין וְאֵלּוּ מְרֻבִּים בְּאוֹכְלוֹסִין – בָּאוּ מְרֻבִּים וְנָפְלוּ בְּיַד מֻעָטִים (ב"ר צט).

מב בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה בְאִיָּר יָצְאוּ בְנֵי חַקְרָא³⁸⁹⁷ מִירוּשָׁלָיִם, שֶׁהָיוּ מְצֵרִים לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, וְלֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל יְכוֹלִים לָצֵאת וְלָבוֹא מִפְּנֵיהֶם בַּיּוֹם, אֶלָּא בַלָּיְלָה. וּכְשֶׁגָּבְרָה [יַד] בֵּית חַשְׁמוֹנַאי הֶגְלוּ אוֹתָם מִשָּׁם³⁸⁹⁸. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁעֲקָרוּם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב³⁸⁹⁹.

בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה בְּאִיָּר נִטְּלוּ הָעֲטָרוֹת מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלָיִם, שֶׁבִּימֵי מַלְכוּת יָוָן הָיוּ מְבִיאִים עֲטָרוֹת שֶׁל וֶרֶד וְתוֹלִים אוֹתָן עַל פִּתְחֵי בָתֵּי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם וְעַל פִּתְחֵי הַחֲנֻיּוֹת וְעַל פִּתְחֵי הַחֲצֵרוֹת, וְשָׁרִים בְּשִׁיר לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְכוֹתְבִים עַל מִצְחוֹ שֶׁל שׁוֹר וְעַל מִצְחוֹ שֶׁל חֲמוֹר שֶׁאֵין לְבַעֲלֵיהֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁגָּבְרָה יַד בֵּית חַשְׁמוֹנַאי בִּטְּלוּם, וְיוֹם שֶׁבִּטְּלוּם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב.

בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּסִיוָן כְּבִישַׁת מִגְדַּל צוֹר, זוֹ קֵסָרִי בַת אֱדוֹם, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בֵּין הַחוֹלוֹת, וְהִיא הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל יָתֵד רָעָה³⁹⁰⁰ בִּימֵי יְוָנִים. וּכְשֶׁגָּבְרָה יַד בֵּית חַשְׁמוֹנַאי כְּבָשׁוּם וְהוֹצִיאוּם מִשָּׁם וְהוֹשִיבוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכָהּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכְּבָשׁוּהוּ עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב.

בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּסִיוָן וּבְשִׁשָּׁה עָשָׂר בּוֹ גָּלוּ אַנְשֵׁי בֵית שְׁאָן וְאַנְשֵי בִקְעֲתָא, וְאַף הֵם הָיוּ יָתֵד רָעָה לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי יְוָנִים כְּלַפֵּי הָעַרְבִים³⁹⁰¹, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְחַיְּבוּ גָלוּת בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא הֶגְלוּ אוֹתָם לֹא יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן וְלֹא דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וְכֵוָן שֶׁנִּתְחַיְּבוּ גָלוּת גָּבְרָה יָדָם שֶׁל בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְהֶגְלוּ אוֹתָם, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב (מג' תענ' ב, ג; מגל' ו:).

מג כְּשֶׁנִכְנְסוּ יְוָנִים³⁹⁰² לַהֵיכָל טִמְּאוּ כָל־הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל, וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַךְ אֶחָד שֶׁל שָׁמֶן, שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל³⁹⁰³ וְלֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה³⁹⁰⁴ (שבת כא:).

מד תַּנְיָא, נִיקָנוֹר אֶחָד מֵאִפַּרְכֵי יְוָנִים³⁹⁰⁵ הָיָה. וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם הָיָה מֵנִיף יָדוֹ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְאוֹמֵר: אֵימָתַי תִּפֹּל בְּיָדִי וְאֶרְמְסֶנָּה. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית־חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, קִצְּצוּ בְהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו וּתְלָאוּם בְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאָמָרוּ: פֶּה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה וְיָדַיִם שֶׁהָיוּ מְנִיפוֹת עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם – תֵּעָשֶה בָהֶם נְקָמָה (תענ' יח:).

מה לָמָּה מַדְלִיקִין נֵרוֹת בַּחֲנֻכָּה? בְּשָׁעָה שֶׁנִצְּחוּ בָנָיו שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי וְנִכְנְסוּ לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, מָצְאוּ שָׁם שְׁמֹנָה שַׁפּוּדִים³⁹⁰⁶ שֶׁל בַּרְזֶל, וְקָבְעוּ אוֹתָם, וְהִדְלִיקוּ בְתוֹכָם נֵרוֹת (פסיק').

מו בִּשְׁלשָׁה בְתִשְׁרֵי בָּטְלָה אַזְכָּרָה³⁹⁰⁷ מִשְּׁטָרוֹת, שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם עַל פִּיהֶם, וּכְשֶגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית־חַשְׁמוֹנָאִים וְנִצְּחוּם הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַזְכִּירִים שֵׁם שָׁמַיִם וַאֲפִילוּ בִשְׁטָרוֹת, וְכָךְ הָיוּ מוֹנִים: בִּשְׁנַת כָּךְ וָכָךְ לְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בְּדָבָר אָמָרוּ: לְמָחָר פּוֹרֵעַ זֶה אֶת־חוֹבוֹ וְנִמְצָא שְׁטָר מוּטָל בְּאַשְפָּה³⁹⁰⁸, − וּבִטְּלוּם, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב (מג' תענ' ז; ר"ה ה:).

מז תַּנְיָא, מַעֲשֶׂה בְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ³⁹⁰⁹, שֶׁהָלַךְ לְכוֹחֲלִית שֶׁבַּמִּדְבָּר, וְכָבַשׁ שָׁם שִׁשִּׁים כְּרַכִים, וּבַחֲזָרָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. שָׁלַח וְקָרָא לְכָל־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם: אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ אוֹכְלִים מַלּוּחִים³⁹¹⁰ בִּזְמַן שֶׁהָיוּ עֲסוּקִים בְּבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אַף אָנוּ נֹאכַל מַלּוּחִים, זֵכֶר לַאֲבוֹתֵינוּ. וְהֶעֱלוּ מַלּוּחִים עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל זָהָב וְאָכָלוּ. הָיָה שָׁם אֶחָד, אִישׁ לֵץ, לֵב רַע וּבְלִיַּעַל, וְאֶלְעָזָר בֶּן־פּוֹעִירָא שְמוֹ. וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר בֶּן־פּוֹעִירָא לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ! לִבָּם שֶׁל פְּרוּשִׁים עָלֶיךָ³⁹¹¹!

− וּמָה אֶעֱשֶׂה?

− הָקֵם לֶהם בְּצִיץ³⁹¹² שֶׁבֵּין עֵינֶיךָ.

הֵקִים לָהֶם בְּצִיץ שֶׁבֵּין עֵינָיו. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, וִיהוּדָה בֶן־גְּדִידְיָה שְׁמוֹ. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה בֶן־גְּדִידְיָה לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ! רַב לְךָ כֶּתֶר מַלְכוּת; הַנַּח כֶּתֶר כְּהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן – שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אִמּוֹ נִשְׁבֵּית בְּמוֹדָעִים³⁹¹³. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וְלֹא נִמְצָא³⁹¹⁴; וַיִּבָּדְלוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּזָעַם³⁹¹⁵.

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר בֶּן־פּוֹעִירָא לְיַּנַּאי הַמֶּלֶךְ: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ! הֶדְיוֹט שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל כָּךְ הוּא דִינוֹ, וְאַתָּה מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל – כָּך הוּא דִינֶךָ³⁹¹⁶?

− וּמָה אֶעֱשֶׂה?

− אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי, רָמְסֵם³⁹¹⁷!

− וְתוֹרָה מַה־תְּהֵא עָלֶיהָ?

− הֲרֵי כְרוּכָה וּמֻנַּחַת בְּקֶרֶן־זָוִית, כָּל־הָרוֹצֶה לִלְמוֹד יָבֹא וְיִלְמָד.

מִיָּד וַתּוּצַץ³⁹¹⁸ הָרָעָה עַל־יְדֵי אֶלְעָזָר בֶּן־פּוֹעִירָא, וַיֵּהָרְגוּ כָל־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. וְהָיָה הָעוֹלָם מִשְׁתּוֹמֵם³⁹¹⁹ עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח וְהֶחֱזִיר אֶת־הַתּוֹרָה לְיָשְׁנָהּ (קיד' סו.; ע"י).

מח אָמְרוּ: כְּשֶׁחָלָה יַנַּאי הַמֶּלֶךְ שָׁלַח וְתָפַס שִׁבְעִים זְקֵנִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, נְטָלָם וַחֲבָשָׁם בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, וְאָמַר לוֹ לְשַׂר בֵּית־הָאֲסוּרִים: אִם מַתִּי³⁹²⁰ הֲרוֹג אֶת־הַזְּקֵנִים הַלָּלוּ, וְעַד שֶׁיִשְׂרָאֵל שְׂמֵחִים לִי יִדְווּ עַל רַבּוֹתָם. אָמְרוּ: אִשָּׁה טוֹבָה הָיְתָה לוֹ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְשַׁלְמוֹנִין שְׁמָהּ, וּכְשֶׁמֵּת סִלְּקָה³⁹²¹ טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וְשָלְחָה לְשַׂר בֵּית־הָאֲסוּרִים, אָמְרָה לוֹ רַבְּךָ בַּחֲלוֹם³⁹²² הִתִּיר אוֹתָם הַזְּקֵנִים. הִתִּירָם וְהָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם. וְאַחַר כָּךְ אָמְרָה: מֵת יָנַּאי הַמֶּלֶךְ.

וְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁמֵּת עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב (מג' תענ' יא).

מט בְּעֶשְרִים וּשְׁמֹנָה בְטֵבֵת נִתְיַשְּׁבָה כְנֵסִיָּה עַל הַדִּין. מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁהָיוּ צְדוֹקִים יוֹשְׁבִים בְּסַנְהֶדְרִין שֶׁלָּהֶם – יַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְשַׁלְמוֹנִין הַמַּלְכָּה יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ, וְלֹא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יוֹשֵׁב עִמָּהֶם, חוּץ מִשִּׁמְעוֹן בֶּן־שָׁטַח. וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים תְּשׁוּבוֹת וַהֲלָכוֹת וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן־שָׁטַח: כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעֵ לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה יְהֵא רָאוּי לֵישֵׁב בְּסַנְהֶדְרִין. פַּעַם אַחַת נָפַל דָּבָר שֶׁל מַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה, חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט³⁹²³ כְּנֶגְדּוֹ. אָמַר לוֹ: תֶּן לִי זְמַן וּלְמָחָר אֲנִי מְשִׁיבֶךָ. נָתַן לוֹ זְמָן. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ לְהָבִיא רְאָיָה מִן הַתּוֹרָה לְמָחָר נִתְבַּיֵּשׁ מִלָּבוֹא וּמִלֵּישֵׁב בְּסַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה. וְהֶעֱמִיד שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים וְהוֹשִׁיבוֹ בִמְקוֹמוֹ. אָמַר לָהֶם: אֵין פּוֹחֲתִין בְּסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה [לָהֶם] בְּכָל־יוֹם וָיוֹם, עַד שֶׁנִּסְתַּלְקוּ כֻלָּם, וְיָשְׁבָה סַנְהֶדְרִין עַל דַּעְתּוֹ³⁹²⁴.

וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנִּסְתַּלְקָה סַנְהֶדְרִין שֶל צְדוֹקִים וְיָשְׁבָה סַנְהֶדְרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל – עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב (שם י).

נ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁצָּרוּ מַלְכֵי בֵית־חַשְמוֹנַאי זֶה עַל זֶה, הָיָה הוֹרְקָנוֹס מִבַּחוּץ³⁹²⁵ וַאֲרִסְטוֹבְלוֹס מִבִּפְנִים, וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם הָיוּ מְשַׁלְשְׁלִים³⁹²⁶ לָהֶם דֵּינָרִים בְּקֻפָּה וְהָיוּ מַעֲלִין לָהֶם תְּמִידִים³⁹²⁷. הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד³⁹²⁸ שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּחָכְמַת יְוָנִית³⁹²⁹; לָעַז³⁹³⁰ לָהֶם בְּחָכְמַת יְוָנִית, אָמַר לָהֶם: כָּל־זְמַן שֶעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדָה³⁹³¹, אֵין נִמְסָרִים בְּיֶדְכֶם. לְמָחָר שִׁלְשְׁלוּ לָהֶם דֵּינָרִים בְּקֻפָּה וְהֶעֱלוּ לָהֶם חֲזִיר. כֵּוָן שֶהִגִּיעַ לַחֲצִי הַחוֹמָה, נָעַץ צִפָּרְנָיו³⁹³² בַּחוֹמָה וְנִזְדַּעְזְעָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה³⁹³³ עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ: אָרוּר אָדָם שֶׁיְגַדֵּל חֲזִירִים וְאָרוּר אָדָם שֶׁיְלַמֵּד אֶת־בְּנוֹ חָכְמַת יְוָנִית (סוטה מט:; ב"ק פב:;).

יב. בִּנְיַן הוֹרְדוֹס

נא הוֹרְדוֹס – עֶבֶד שֶׁל בֵית־חַשְׁמוֹנָאִים הָיָה. נָתַן עֵינָיו³⁹³⁴ בְּאוֹתָה תִּינֹקֶת³⁹³⁵ שֶׁל בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים. פַּעַם אַחַת שָׁמַע בַּת־קוֹל שֶׁמַּכְרֶזֶת: “כָּל־עֶבֶד שֶׁיִּמְרֹד עַכְשָׁו – יַצְלִיחַ”. עָמַד וְהָרַג אֶת־כָּל־בֵּית אֲדוֹנָיו וְלֹא שִׁיֵּר אֶלָּא אוֹתָהּ תִּינֹקֶת בִּלְבָד. כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָהּ תִּינֹקֶת שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִשָּׂא אוֹתָהּ – עָלְתָה לַגַּג וְהִכְרִיזָה וְאָמָרָה: כָּל־מִי שֶׁיָּבֹא וְיֹאמַר מִבֵּית־חַשְׁמוֹנָאִים אֲנִי בָא – עֶבֶד הוּא, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם אֶלָּא תִינֹקֶת אֶחָת, וְאוֹתָהּ תִּינֹקֶת נָפְלָה מִן הַגַּג לָאָרֶץ. נָפְלָה וָמֵתָה. טְמָנָהּ בִּדְבַשׁ שֶׁבַע שָׁנִים, כְּדֵי שֶיֹּאמְרוּ: בַּת־מֶלֶךְ נָשָׂא. אָמָר: "מִי דוֹרֵשׁ “מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ”³⁹³⁶ – חֲכָמִים. עָמַד וְהָרַג אֶת־כָּל־הַחֲכָמִים וְלֹא שִׁיֵּר אֶלָּא בָבָא בֶּן־בּוּטָא לִטּוֹל מִמֶּנּוּ עֵצָה; עָטַר אוֹתוֹ עֲטָרָה שֶׁל עֲלוּקוֹת וְנִקֵּר אֶת־עֵינָיו.

פַּעַם אַחַת בָּא הוֹרְדוֹס וְיָשַׁב לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: רָאִיתָ עֶבֶד רַע זֶה³⁹³⁷ מַהוּ עוֹשֶׂה? אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה לוֹ?

− קַלְלֵהוּ!

− נֶאֱמַר: “גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל־תְּקַלֵּל”³⁹³⁸.

− זֶה אֵינוֹ מֶלֶךְ.

− וְלֹא יְהֵא אֶלָּא עָשִׁיר, וְנֶאֱמַר: “וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל־תְּקַלֵּל עָשִׁיר”³⁹³⁹.

− וַהֲרֵי נֶאֱמַר “וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר”³⁹⁴⁰ – בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמֶּךָ, וְזֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עַמֶּךָ.

− מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁמָּא יִשְׁמַע אָדָם וְיֵלֵךְ וְיוֹדִיעֶנּוּ.

− הֲרֵי אֵין כָּאן אָדָם שֶׁיֵּלֵךְ וְיֹאמַר לוֹ, אֶלָּא אֲנִי וָאָתָּה.

− “עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל”³⁹⁴¹.

אָמַר לוֹ הוֹרְדוֹס: אֲנִי הוּא. אִלְמָלֵי יָדַעְתִּי שֶׁהַחֲכָמִים זְהִירִים כָּל־כָּךְ לֹא הָיִיתִי הוֹרְגָם; עַכְשָׁו מַה־תַּקָּנָתוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתִי?

אָמַר לוֹ בָּבָא בֶן־בּוּטָא: הוּא כִבָּה אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר”³⁹⁴² – יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּאוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם³⁹⁴³, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל־הַגּוֹיִם”³⁹⁴⁴. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּך אָמַר לוֹ: הוּא סִמֵּא³⁹⁴⁵ עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם – יֵלֵךְ וְיַעֲסֹק בְּעֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם.

אָמַר לוֹ הוֹרְדוֹס: מִתְיָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת³⁹⁴⁶. אָמַר לוֹ: שַׁגֵּר³⁹⁴⁷ שָׁלִיחַ לְרוֹמִי, יֵלֵךְ שָׁנָה וְיִשְׁהֶה שָׁנָה וְיַחֲזוֹר שָׁנָה – וּבֵינָתַיִם תִּסְתֹּר³⁹⁴⁸ וְתִבְנֶה. עָשָׂה כָךְ. שָׁלְחוּ לוֹ מֵרוֹמִי: אִם לֹא סָתַרְתָּ אַל תִּסְתֹּר, אִם סָתַרְתָּ – אַל תִּבְנֶה; אִם סָתַרְתָּ וּבָנִיתָ – עֶבֶד רָע, לְאַחַר שֶׁעוֹשִׂין נִמְלָכִין? אִם כְּלֵי־זֵינְךָ עָלֶיךָ³⁹⁴⁹ − הֲרֵי סִפְרְךָ כָּאן³⁹⁵⁰: “לֹא מֶלֶךְ וְלֹא בֶן־מֶלֶךְ – הוֹרְדוֹס הָעֶבֶד נַעֲשָׂה בֶן־חוֹרִין”.

כְּשֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בְּבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בִּימֵי הוֹרְדוֹס, הָיוּ יוֹרְדִים גְּשָׁמִים בַּלָּיְלָה. לְמָחָר נָשְבָה הָרוּחַ וְנִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה הַחַמָּה, וְיָצְאוּ הָעָם לִמְלַאכְתָּם – וְיָדְעוּ שֶׁמְּלֶאכֶת שָׁמַיִם בִּידֵיהֶם.

אָמָרוּ: מִי שֶׁלֹּא רָאָה בִנְיַן הוֹרְדוֹס – לֹא רָאָה בִנְיָן נָאֶה מִיָּמָיו. בַּמֶּה בְנָאוֹ? אָמַר רַבָּה: בְּאַבְנֵי שַׁיִשׁ וּמַרְמָר³⁹⁵¹; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּאַבְנֵי כֹחַל, שַׁיִשׁ וּמַרְמָר; מוֹצִיא שָׂפָה³⁹⁵² וּמַכְנִיס שָׂפָה, כְּדֵי שֶׁיְקַבְּלוּ אֶת־הַסִּיד. בִּקֵּשׁ לְצַפּוֹתָם זָהָב – אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: הַנַּח, כָּךְ³⁹⁵³ יָפֶה יוֹתֵר, שֶׁנִּרְאִין³⁹⁵⁴ כְּגַלֵּי הַיָּם (ב"ב ג־ד; תענית כג; סוכה נא:).

יג. הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ

נב עַד שֶׁלֹּא נִבְנָה בֵית־הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל תְּרוֹנוֹס³⁹⁵⁵ שֶׁל שְׁתֵּי רַגְלָיִם³⁹⁵⁶; מִשֶּׁנִּבְנָה בֵית־הַמְּקְדָשׁ נִתְבַּסֵּס³⁹⁵⁷ הָעוֹלָם וְעָמַד בְּיִשּׁוּבוֹ (תנח' תרומה).

נג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט³⁹⁵⁸ וגו' – רַ' פִּינְחָס בְּשֵׁם רַ' לֵוִי אָמָר: מָשָׁל לְבֶן־מֶלֶךְ שֶׁגָּס לִבּוֹ עָלָיו³⁹⁵⁹ וְהָיָה לָמֵד³⁹⁶⁰ לֶאֱכוֹל בְּשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, אָמַר הַמֶּלֶךְ: זֶה יִהְיֶה תָדִיר³⁹⁶¹ עַל שֻׁלְחָנִי וּמֵעַצְמוֹ הוּא גָדוּר. כָּךְ לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְרָאֵל לְהוּטִים³⁹⁶² אַחַר עֲבוֹדָה־זָרָה בְּמִצְרַיִם וְהָיוּ מְבִיאִים קָרְבְּנֵיהֶם לַשְּׂעִירִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא־יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת־זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִים³⁹⁶³, וְאֵין שְׂעִירִים אֶלָּא שֵׁדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים”³⁹⁶⁴, וְהָיוּ מַקְרִיבִים קָרְבְּנֵיהֶם בְּאִסּוּר בָּמָה, וּפֻרְעָנֻיּוֹת בָּאוֹת עֲלֵיהֶם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: יִהְיוּ מַקְרִיבִין לְפָנַי בְּכָל־עֵת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם בְּאֹהֶל־מוֹעֵד וְיִהְיוּ נִפְרָשִׁים מֵעֲבוֹדָה־זָרָה וְהֵם נִצּוֹלִים (ויק"ר כב).

נד תַּנְיָא, אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־עַזַּאי: בּוֹא וּרְאֵה מַה־נֶּאֱמַר בְּפָרָשַׁת קָרְבָּנוֹת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶם לֹא אֵל וְלֹא אֱלֹהִים, אֶלָּא יְיָ, שֶלֹּא לִתֵּן³⁹⁶⁵ פִּתְחוֹן־פֶּה לְבַעַל־דִּין לַחֲלוֹק.

נֶאֱמַר בְּשׁוֹר הַגַּס: “אִשֵּׁה רֵיחַ־נִיחֹחַ”³⁹⁶⁶, וּבְעוֹף הַדַּק: “אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ”³⁹⁶⁷, וּבְמִנְחָה “אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ”³⁹⁶⁸, לוֹמַר לָךְ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְכַוֵּן אֶת־לִבּוֹ לְשָׁמָיִם. – וְשֶׁמָּא תֹאמַר לַאֲכִילָה הוּא צָרִיךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר: “אִם־אֶרְעַב לֹא־אֹמַר לְךָ… הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים” וגו'³⁹⁶⁹ – לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם זִבְחוּ כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר: אֶעֱשֶׂה רְצוֹנוֹ וְיַעֲשֶׂה רְצוֹנִי, − לֹא לִרְצוֹנִי אַתֶּם זוֹבְחִים, אֶלָּא לִרְצוֹנְכֶם אַתֶּם זוֹבְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר “לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ”³⁹⁷⁰ (מנח' קי).

נה אָמַר רָבָה: רַ' יוֹסֵף הָיָה בוֹדְקֵנוּ³⁹⁷¹: כֹּהֵן שֶׁחוֹטֵף מַתָּנוֹת – מְחַבֵּב מִצְוָה הוּא אוֹ מְזַלְזֵל³⁹⁷² בְּמִצְוָה? אָמַרְתִּי לוֹ: “וְנָתַן”³⁹⁷³ – וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ.

אָמַר אַבַּיֵּי: מִתְּחִלָּה הָיִיתִי חוֹטֵף מַתָּנוֹת, אָמַרְתִּי מְחַבֵּב מִצְוָה אָנִי; כֵּוָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי זוֹ: “וְנָתַן” – וְלֹא שֶׁיִּטּוֹל מֵעַצְמוֹ, שׁוּב אֵינִי חוֹטֵף, אֲבָל הָיִיתִי אוֹמֵר: תְּנוּ לִי; וְכֵוָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי זוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ: “וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע”³⁹⁷⁴ – רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: בְּנֵי שְׁמוּאֵל חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם – שׁוּב לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר, אֶלָּא אִם נָתְנוּ לִי נָטָלְתִּי; וְכֵוָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי זוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ: הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִים אֶת־יְדֵיהֶם³⁹⁷⁵ וְהַגַּרְגְּרָנִים³⁹⁷⁶ חוֹלְקִים – אַף אֲנִי אֵינִי נוֹטֵל, חוּץ מֵעֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים, כְּדֵי לְהַחֲזִיק עַצְמִי כֹּהֵן³⁹⁷⁷ (חול' קלג.).

נו כֹּהַנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, כְּשֶׁהֵם נִפְטָרִים, לֹא הָיוּ מַחֲזִירִים אֶת־פְּנֵיהֶם וְהוֹלְכִים, אֶלָּא מְצַדְדִים פְּנֵיהֶם³⁹⁷⁸ וְהוֹלְכִים (יומא נג.).

נז מִשְׁמָר הַיּוֹצֵא [מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ] אוֹמֵר לְמִשְׁמָר הַנִּכְנָס: מִי שֶׁשִּׁכֵּן אֶת־שְׁמוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה – הוּא יַשְׁכִּין בֵּינֵיכֶם אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָלוֹם וְרֵעוּת (בר' יב.).

נח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֵלּוּ שִׁבְעִים פָּרִים³⁹⁷⁹ כְּנֶגֶד מִי? כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת³⁹⁸⁰, פַּר יְחִידִי³⁹⁸¹ לָמָּה? – כְּנֶגֶד אֻמָּה יְחִידָה³⁹⁸². מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם, שֶאָמַר לַעֲבָדָיו: עֲשׂוּ לִי סְעֻדָּה גְדוֹלָה. לְיוֹם אַחֲרוֹן אָמַר לְאוֹהֲבוֹ: עֲשֵׂה לִי סְעֻדָּה קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִמֶּךָּ.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אוֹי לָהֶן לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם שֶׁאִבְּדוּ וְאֵין יוֹדְעִין מַה־שֶּאִבֵּדוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית־הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן, וְעַכְשָׁו – מִי מְכַפֵּר עֲלֵיהֶן? (סוכה נה:).

נט אָמַר רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן: עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת [טְהוֹרוֹת] מָסַרְתִּי לָךְ, שָׁלשׁ בִּרְשׁוּתְךָ³⁹⁸³ וְשֶׁבַע אֵינָן בִּרְשׁוּתֶךָ³⁹⁸⁴; שָׁלשׁ בִּרְשׁוּתְךָ: שׁוֹר, כֶּשֶׂב וָעֵז, וְשֶׁבַע אֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ: אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר. לֹא הִטְרַחְתִּי עֲלֵיכֶם וְלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם לַעֲלוֹת בֶּהָרִים וּלְהִתְיַגֵּעַ בַּיְּעָרִים לְהָבִיא לְפָנַי קָרְבָּן מֵאֵלּוּ שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתֶךָ, אֶלָּא מֵאֵלּוּ שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ, הַגְּדֵלוֹת עַל אֲבוּסֶךָ.

רַ' יְהוּדָה בַר סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי בַר נְהוֹרַאי אָמָר: שׁוֹר נִרְדָּף מִפְּנֵי אֲרִי, כֶּבֶשׁ מִפְּנֵי זְאֵב, עֵז מִפְּנֵי נָמֵר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֹא תָבִיאוּ לְפָנַי מִן הָרוֹדְפִים, אֶלָּא מִן הַנִּרְדָּפִים (תנה“ק אמור; ויק”ר כז).

ס אָמַר רַ' יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה נִשְׁתַּנֵּית מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "נֶפֶשׁ³⁹⁸⁵? אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: מִי דַרְכּוֹ לְהָבִיא מִנְחָה? עָנִי, מַעֲלֶה אֲנִי עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב נַפְשׁוֹ לְפָנָי.

וְאָמַר רַ' יִצְחָק: מַה־נִּשְׁתַּנֵּית מִנְחָה שֶׁנֶּאֱמְרוּ בָהּ חֲמִשָּׁה מִינֵי טִגּוּן³⁹⁸⁶ הַלָּלוּ? מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁעָשָׂה לוֹ אוֹהֲבוֹ סְעֻדָּה, וְיוֹדֵעַ בּוֹ שֶׁהוּא עָנִי, אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לִי מִן חֲמִשָּׁה מִינֵי טִגּוּן, כְּדֵי שֶׁאֵהָנֶה מִמֶּךָּ (מנח' קד:).

סא אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ לְהַקְרִיב בְּיוֹם אֶחָד אֶלֶף עוֹלוֹת. שָׁלַח וְאָמַר לְכֹהֵן גָּדוֹל: אַל יַקְרִיב אָדָם הַיּוֹם חוּץ מִמֶּנִּי. בָּא עָנִי אֶחָד וּבְיָדוֹ שְׁנֵי תוֹרִים. אָמַר לַכֹּהֵן: הְקְרֵב אֶת־אֵלּוּ. אָמַר לוֹ: הַמֶּלְך צִוַּנִי וְאָמַר לִי – אַל יַקְרֵב אָדָם הַיּוֹם חוּץ מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי כֹהֵן־גָּדוֹל, אַרְבָּעָה אֲנִי צָד בְּכָל־יוֹם וַאֲנִי מַקְרִיב שְׁנַיִם וּמִתְפַּרְנֵס מִשְּׁנָיִם, אִם אִי אַתָּה מַקְרִיבָם אַתָּה חוֹתֵךְ³⁹⁸⁷ פַּרְנָסָתִי. נְטָלָם וְהִקְרִיבָם. נִרְאָה לוֹ לְאַגְרִפַּס בַּחֲלוֹם: קָרְבָּן שֶׁל עָנִי קְדָמֶךָ. שָׁלַח וְאָמַר לְכֹהֵן גָּדוֹל: לֹא כָךְ צִוִּיתִיךָ – אַל יַקְרֵב אָדָם הַיּוֹם חוּץ מִמֶּנִּי? אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, בָּא עָנִי אֶחָד וּבְיָדוֹ שְׁתֵּי תוֹרִים. אָמַר לִי: הַקְרֵב אֶת־אֵלּוּ. אָמַרְתִּי לוֹ: הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי – אַל יַקְרֵב אָדָם הַיּוֹם חוּץ מִמֶּנִּי. אָמָר: אַרְבָּעָה אֲנִי צָד בְּכָל־יוֹם וַאֲנִי מַקְרִיב שְׁנַיִם וּמִתְפַּרְנֵס מִשְּׁנָיִם, אִם אִי אַתָּה מַקְרִיבָם אַתָּה חוֹתֵך אֶת־פַּרְנָסָתִי – לֹא הָיָה לִי לְהַקְרִיבָם? אָמַר לוֹ: יָפֶה עָשִׂיתָ כָּל־מַה־שֶּׁעָשִׂיתָ.

מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁהֵבִיאָה קֹמֶץ שֶׁל סֹלֶת, וְהָיָה כֹהֵן מְבַזֶּה עָלֶיהָ וְאָמָר: מָה הֵן מַקְרִיבוֹת! מַה־בָּזֶה לֶאֱכֹל? מַה־בָּזֶה לְהַקְרִיב? נִרְאָה לְכֹהֵן בַּחֲלוֹם: אַל תְּבַזֶּה עָלֶיהָ, כְּאִלּוּ נַפְשָׁהּ הִקְרִיבָה (ויק"ר ג).

סב אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי³⁹⁸⁸ − וְכִי הֵיאַךְ קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו? הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים³⁹⁸⁹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת³⁹⁹⁰, עַל כָּל־מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים, שֶׁל לְוִיִּם וְשֶׁל יִשְרְאֵלִים. הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר³⁹⁹¹ מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶם וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. בְּיוֹם הָרִאשׁוֹן – בְּרֵאשִׁית וִיהִי רָקִיעַ³⁹⁹²; בַּשֵּׁנִי – יְהִי רָקִיעָ וְיִקָּווּ הַמָּיִם; בַּשְּׁלִישִי – יִקָּווּ הַמַּיִם וִיהִי מְאוֹרוֹת; בָּרְבִיעִי – יְהִי מְאוֹרוֹת וְיִשְׁרְצוּ הַמָּיִם, בַּחֲמִישִׁי – יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וְתוֹצֵא הָאָרֶץ; בַּשִּׁשִּׁי – תּוֹצֵא הָאָרֶץ, וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמָיִם. פָּרָשָׁה גְדוֹלָה³⁹⁹³ קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד – בְּשַׁחֲרִית וּבְמוּסָף; וּבְמִנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶם³⁹⁹⁴ כְּקוֹרִין אֶת־שְׁמַע. עֶרֶב שַׁבָּת בְּמִנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת.

שָנוּ רַבּוֹתֵינוּ: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל… הִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת – חֲצִי הַמִּשְׁמָר הָיָה עוֹלֶה מֵאֶרֶץ־יִשְרָאֵל לִירוּשָׁלַיִם וַחֲצִי הַמִּשִׁמָר הָיָה עוֹלֶה לִירֵחוֹ, כְּדֵי שֶׁיְסַפְּקוּ מַיִם וּמָזוֹן לַאֲחֵיהֶם שֶׁבִּירוּשָׁלָיִם.

אַרְבָּעָה מִשְמָרוֹת עָלוּ מִן הַגּוֹלָה³⁹⁹⁵, וְאֵלּוּ הֵם: יְדַעְיָה, חָרִם, פַּשְחוּר וְאִמֵּר. עָמְדוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם וְחִלְּקוּם וְהֶעֶמֱיִדוּם עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, בְּלָלוּם³⁹⁹⁶ וּנְתָנוּם בְּקַלְפֵּי, בָּא יְדַעְיָה וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרָיו שִׁשָּׁה, בָּא חָרִם וְנָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרָיו³⁹⁹⁷ שִׁשָּׁה, וְכֵן פַּשְׁחוּר וְכֵן אִמֵּר. וְכֵן הִתְנוּ נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, שֶׁאֲפִלוּ יְהוֹיָרִיב³⁹⁹⁸ רֹאשׁ מִשְׁמֶרֶת עוֹלֶה – לֹא יִדָּחֶה יְדַעְיָה³⁹⁹⁹ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָּא יְדַעְיָה עִקָּר ויִהוֹיָרִיב טָפֵל לוֹ.

אַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּין אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ, מִיּוֹם שֵׁנִי וְעַד יוֹם חֲמִישִׁי; וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין עֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת, וְלֹא בְאֶחָד בְּשַׁבָּת, כְּדֵי שֶלֹּא יֵצְאוּ מִמְּנוּחָה וָעֹנֶג לִיגִיעָה וְתַעֲנִית וְיָמוּתוּ; דָּבָר אַחֵר: מִפְּנֵי הַגּוֹיִם, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: עַל שֶׁאָנוּ שְׂמֵחִים בַּרִאשׁוֹן⁴⁰⁰⁰ הֵם מִתְעַנִּין בּוֹ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: בִּזְמַן הַמַּעֲמָדוֹת לֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁין לְאֵיבַת הַגּוֹיִם.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר הָיוּ מִתְפַּלְּלִין עַל קָרְבַּן אֲחֵיהֶם שֶׁיִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיוֹשְׁבִין אַרְבַּע תַּעֲנִיּוֹת בְּשַׁבָּת: בְּשֵׁנִי בְשַׁבָּת, בִּשְׁלִישִׁי, בִּרְבִיעִי וּבַחֲמִישִׁי. בְּשֵׁנִי עַל יוֹרְדֵי הַיָּם, בִּשְלִישִׁי עַל הוֹלְכֵי הַמִּדְבָּרוֹת, בִּרְבִיעִי עַל אַסְכְּרָה⁴⁰⁰¹ שֶׁלֹּא תִפּוֹל בְּתִינוֹקוֹת, בַּחֲמִישִי עַל עֻבָּרוֹת וּמֵינִיקוֹת, עֻבָּרוֹת שֶלֹא יַפִּילוּ וּמֵינִיקוֹת שֶׁיֵּינִיקוּ אֶת־בְּנֵיהֶן. (תענ' כו−כח; סופר' י; ע"י).

יד. נִסִּים בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ

סג עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית־הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה⁴⁰⁰² מֵרֵיחַ בְּשַׂר־הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר־הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נְרִאָה זְבוּב בְּבֵית־הַמִּטְבָּחַיִם, וְלֹא אֵרְעָה טֻמְאָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ הַגְּשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נִצְחָה הָרוּחַ⁴⁰⁰³ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי־הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם־הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים⁴⁰⁰⁴ וּמִשְתַּחֲוִים רְוֵחִים⁴⁰⁰⁵, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר⁴⁰⁰⁶ אָדָם לַחֲבֵרוֹ: צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם (אבות ה').

סד עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְתַּחֲוִים רְוֵחִים – אָמַר רַ' אַחָא: אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל אֶחָד, אַמָּה מִכָּל צַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ב"ר ה').

סה תַּנְיָא, חֲמִשָּׁה דְבָרִים נֶאֶמְרוּ בְאֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה: רְבוּצָה כַאֲרִי, וּבָרָה כַּחַמָּה, וְיֶשׁ בָּה מַמָּשׁ, וְאוֹכֶלֶת לַחִים⁴⁰⁰⁷ כִּיבֵשִׁים, וְאֵינָה מַעֲלָה עָשָׁן. רְבוּצָה כַאֲרִי – וְהָתַנְיָא: אָמַר רַ' חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהַנִים: אִני רְאִיתִיהָ וּרְבוּצָה כְּכָלֶב? כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, כָּאן בְּמִקְדָּשׁ שֵנִי (יומא כא:).

סו אָמַר רַבָּה בַּר בַּר־חָנָה: מִירוּשָׁלַיִם לִירֵחוֹ עֲשָׂרָה פַרְסָאוֹת. וְצִיר דַּלְתוֹת הַהֵיכָל⁴⁰⁰⁸ נִשְׁמַע בִּשְמוֹנָה תְחוּמֵי שַׁבָּת⁴⁰⁰⁹; עִזִּים שֶׁבִּירֵחוֹ הָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת; נָשִׁים שֶׁבִּירֵחוֹ אֵינָן צְרִיכוֹת לְהִתְבַּשֵּׂם מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת; כַּלָּה שֶבִּירוּשָׁלַיִם אֵינָהּ צְרִיכָה לְהִתְקַשֵּׁט⁴⁰¹⁰ מֵרֵיחַ הַקְּטֹרֶת (שם לט:).

טו. כֹּהֲנִים זְרִיזִים

סז אִישׁ הַר הַבַּיִת⁴⁰¹¹ הָיָה מְחַזֵּר⁴⁰¹² עַל כָּל־מִשְׁמָר⁴⁰¹³ וּמִשְׁמָר וַאֲבֻקּוֹת דּוֹלְקוֹת לְפָנָיו, וְכָל־מִשְׁמָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד וְאוֹמֵר לוֹ: “אִישׁ הַר־הַבַּיִת, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!” נִכָּר שֶהוּא יָשֵׁן, − חוֹבְטוֹ⁴⁰¹⁴ בְּמַקְלוֹ. וּרְשׁוּת הָיְתָה לוֹ לִשְׂרוֹף אֶת כְּסוּתוֹ. וְהֵם אוֹמְרִים⁴⁰¹⁵: “מַה־קּוֹל בָּעֲזָרָה”? – קוֹל בֶּן־לֵוִי לוֹקֶה וּבְגָדָיו נִשְׂרָפִים, שֶׁיָּשֵׁן לוֹ עַל הַמִּשְמָר. רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב אוֹמֵר: פַּעַם אַחַת מָצְאוּ אֶת־אֲחִי־אִמִּי יָשֵׁן, וְשָׂרְפוּ לוֹ אֶת־כְּסוּתוֹ (תמיד כז, כח).

סח בָּרִאשׁוֹנָה כָּל־מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְרֹם⁴⁰¹⁶ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ – תּוֹרֵם, וּבִזְמַן שֶׁהֵם מְרֻבִּים – רָצִים וְעוֹלִים בַּכָּבֶשׁ⁴⁰¹⁷, כָּל־הַקּוֹדֵם אֶת־חֲבֵרוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת זָכָה. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיוּ שְנֵיהֶם⁴⁰¹⁸ שָׁוִים, וְרָצִים וְעוֹלִים בָּכָּבֶשׁ, וְדָחַף אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ – וְנָפַל וְנִשְבְּרָה רַגְלוֹ. וְכֵוָן שֶׁרָאוּ בֵית־דִּין שֶׁבָּאִין לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶלֹּא יְהוּ תוֹרְמִין אֶת־הַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא בְּפַיִס⁴⁰¹⁹.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִשְׁנֵי כֹהֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם שָׁוִים וְרָצִים וְעוֹלִים בַּכָּבֶשׁ. קָדַם אֶחָד מֵהֶם לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל חֲבֵרוֹ. נָטַל סַכִּין וְתָקַע לוֹ בְּלִבּוֹ. עָמַד רַ' צָדוֹק עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם וְאָמָר: אַחֵינוּ בֵית יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ! הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “כִּי־יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה… וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ”⁴⁰²⁰ – אָנוּ עַל מִי לְהָבִיא עֶגְלָה עֲרוּפָה, עַל הָעִיר אוֹ עַל הָעֲזָרוֹת⁴⁰²¹? גָּעוּ כָל־הָעָם בִּבְכִיָּה. בָּא אָבִיו שֶׁל תִּינוֹק וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא מְפַרְפֵּר, אָמָר: “הֲרֵי הוּא כַפָּרַתְכֶם, וַעֲדַיִן בְּנִי מְפַרְפֵּר וְלֹא נִטְמָא⁴⁰²² סַכִּין”… – לְלַמֶּדְךָ שֶׁקָּשָׁה עֲלֵיהֶם טָהֳרַת כֵּלִים יוֹתֵר מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים (יומא כב−כג).

טז. קָרְבַּן פָּסַח

סט הַפֶּסַח נִשְחָט בְּשָׁלשׁ כִּתּוֹת⁴⁰²³, נִכְנְסָה כַת רִאשׁוֹנָה נִתְמַלְּאָה הָעֲזָרָה − נָעֲלוּ דַלְתוֹת הָעֲזָרָה. תָּקְעוּ הֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הַכֹּהֲנִים עוֹמְדִים שׁוּרוֹת־שׁוּרוֹת וּבִידֵיהֶם בָּזִיכֵי־כֶסֶף⁴⁰²⁴ וּבָזִיכֵי־זָהָב. שׁוּרָה שֶׁכֻּלָּה כֶּסֶף – כָּסֶף, וְשׁוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ זָהָב – זָהָב; לֹא הָיוּ מְעֹרָבִים⁴⁰²⁵. וְלֹא הָיוּ לַבִּזיכִים שׁוּלַיִם⁴⁰²⁶, שֶׁמָּא יַנִּיחוּם וְיִקְרַשׁ⁴⁰²⁷ הַדָּם.

שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן [אֶת הַדָּם]⁴⁰²⁸, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ. מְקַבֵּל אֶת־הַמָּלֵא וּמַחֲזִיר אֶת־הָרֵיקָן⁴⁰²⁹. כֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ⁴⁰³⁰ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד⁴⁰³¹.

יָצְתָה כַת רִאשׁוֹנָה וְנִכְנְסָה כַת שְׁנִיָּה. יָצְתָה שְׁנִיָּה – נִכְנְסָה שְׁלִישִׁית, כְּמַעֲשֵׂה הָרִאשׁוֹנָה כָּךְ מַעֲשֵׂה הַשְּׁנִיָּה וְהַשְּלִישִׁית. קָרְאוּ אֶת־הַ“הַלֵּל”⁴⁰³². אִם גָּמְרוּ⁴⁰³³ − שָׁנוּ, וְאִם שָׁנוּ – שִׁלֵּשׁוּ, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּשׁוּ מִימֵיהֶם. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: מִימֵיהֶם שֶל כַּת שְׁלִישִׁית לֹא הִגִּיעָה לְ“אָהַבְתִּי כִּי־יִשְׁמַע יְיָ”⁴⁰³⁴, מִפְּנֵי שֶׁעַמָּהּ מֻעָטִין.

כֵּיצַד תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין⁴⁰³⁵? אֻנְקְלָיוֹת⁴⁰³⁶ שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בִּכְתָלִים וּבְעַמּוּדִים, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִים וּמַפְשִׁיטִין; וְכָל־מִי שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם לִתְלוֹת וּלְהַפְשִׁיט – מַקְלוֹת דַּקִּים חֲלָקִים הָיוּ שָׁם, מַנִּיחַ עַל כְּתֵפוֹ וְעַל כֶּתֶף חֲבֵרוֹ וְתוֹלֶה וּמַפְשִׁיט.

קְרָעוֹ⁴⁰³⁷ וְהוֹצִיא אֶת־אֵמוּרָיו⁴⁰³⁸, נְתָנָם בְּמָגֵס⁴⁰³⁹ וְהִקְטִירָם עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. יָצְתָה כַת רִאשׁוֹנָה וְיָשְׁבָה לָהּ בְּהַר־הַבָּיִת, שְׁנִיָּה בַּחֵל⁴⁰⁴⁰ וְהַשְּלִישִׁית בִּמְקוֹמָה עוֹמָדֶת. חַשֵׁכָה יָצְאוּ וְצָלוּ אֶת־פִּסְחֵיהֶן (פס' סד.:).

ע שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מֵעוֹלָם לֹא נִתְמָעֵךְ אָדָם⁴⁰⁴¹ בָּעֲזָרָה, חוּץ מִפֶּסַח אֶחָד שָׁהָיָה בִימֵי הִלֵּל, וְנִתְמָעֵךְ בּוֹ זָקֵן אֶחָד, וְהָיוּ קוֹרְאִין אוֹתוֹ “פֶּסַח מְעוּכִין”.

פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ לִתֵּן עֵינָיו בְּאוֹכְלוֹסֵי יִשְׂרָאֵל⁴⁰⁴². אָמַר לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל: תֵּן עֵינֶיךָ⁴⁰⁴³ בִּפְסָחִים. נָטַל כֻּלְיָה מִכָּל־אֶחָד וְאֶחָד, וְנִמְצָא שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא זוּגוֹת כְּלָיוֹת, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, חוּץ מִטָּמֵא⁴⁰⁴⁴ וְשֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה. וְאֵין לְךָ כָל־פֶּסַח וָפֶסַח שֶׁלֹּא נִמְנוּ עָלָיו יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה בְנֵי־אָדָם. וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ “פֶּסַח מְעֻבִּין”⁴⁰⁴⁵ (שם:; ע"י).

––––––––

עא מַעֲשֶׂה בְנָכְרִי⁴⁰⁴⁶ אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹלֶה וְאוֹכֵל⁴⁰⁴⁷ פְּסָחִים בִּירוּשָׁלָיִם. בָּא לִפְנֵי רַ' יְהוּדָה בֶן־בְּתֵרָא, אָמַר לוֹ: נֶאֱמַר: “כָּל־בֶּן־נֵכָר לֹא־יאֹכַל בּוֹ”,⁴⁰⁴⁸ וְנֶאֱמַר: “וְכָל־עָרֵל לֹא־יֹאכַל בּוֹ”⁴⁰⁴⁹ − וַאֲנִי הֲרֵי אוֹכֵל מִן הַיָּפֶה שֶׁבַּיָּפֶה! אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה בֶן־בְּתֵרָא: וּמֵאַלְיָה⁴⁰⁵⁰ הִלְעִיטוּךָ? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתַּעֲלֶה לְשָׁם אֱמֹר לָהֶם: הַלְעִיטוּנִי מִן הָאַלְיָה. כְּשֶׁעָלָה לְשָׁם אָמַר לָהֶם: מֵאַלְיָה הַלְעִיטוּנִי. אָמְרוּ לוֹ: מָה אַּתָּה אוֹמֵר? אַלְיָה לְגָבוֹהַּ עוֹלֶה⁴⁰⁵¹! אָמְרוּ לוֹ: מִי אָמַר לְךָ כָּךְ? אָמַר לָהֶם: רַ' יְהוּדָה בֶן־בְּתֵרָא אָמַר לִי. אָמָרוּ: מַה־זֶּה לְפָנֵינוּ? בָּדְקוּ אַחֲרָיו וּמְצָאוּהוּ שֶׁנָּכְרִי הוּא – וַהֲרָגוּהוּ.

שָׁלְחוּ לוֹ לְרַ' יְהוּדָה בֶן־בְּתֵרָא: שָׁלוֹם לְךָ, רַ' יְהוּדָה בֶן־בְּתֵרָא, שֶׁאַתָּה בִנְצִיבִין⁴⁰⁵² וּמְצוּדָתְךָ⁴⁰⁵³ פְּרוּסָה בִירוּשָׁלָיִם (שם ג:; ע"י).

יז. הָעֹמֶר

עב כֵּיצַד עוֹשִׂין [אֶת־הָעֹמֶר]? שְׁלוּחֵי בֵית־דִּין יוֹצְאִים מֵעֶרֶב יוֹם־טוֹב וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּרִיכוֹת⁴⁰⁵⁴ בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע⁴⁰⁵⁵, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נוֹחַ לִקָּצֵר, וְכָל־הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְסוֹת לְשָׁם, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל⁴⁰⁵⁶. כֵּוָן שֶׁחָשְׁכָה אוֹמֵר לָהֶם [הַקּוֹצֵר]: בָּא הַשָּׁמֶשׁ? אוֹמְרִין: הֵן. בָּא הַשָּׁמֶשׁ? אוֹמְרִין: הֵן. מַגָּל זֶה?⁴⁰⁵⁷ אוֹמְרִין: הֵן. מַגָּל זֶה? אוֹמְרִין: הֵן. קֻפָּה זוֹ? אוֹמְרִין: הֵן. קֻפָּה זוֹ? אוֹמְרִין: הֵן. בְּשַׁבָּת אוֹמֵר לָהֶם: שַׁבָּת זוֹ? אוֹמְרִין: הֵן. שַׁבָּת זוֹ? אוֹמְרִין: הֵן. אֶקְצֹר? וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: קְצֹר. שָׁלשׁ פְּעָמִים עַל כָּל־דָּבָר וְדָבָר, וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ: הֵן, הֵן, הֵן. כָּל־כָּךְ לָמָה? מִפְּנֵי הַבַּיְתוֹסִים⁴⁰⁵⁸, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין קְצִירַת⁴⁰⁵⁹ הָעֹמֶר בְמוֹצָאֵי יוֹם־טוֹב.

קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְקֻפּוֹת, הֱבִיאוּהוּ לַעֲזָרָה. הָיוּ מְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בְּאוּר⁴⁰⁶⁰, נְתָנוּהוּ לְאַבּוּב⁴⁰⁶¹, וְאַבּוּב הָיָה מְנֻקָּב, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוּר שׁוֹלֵט בְּכֻלּוֹ. שְׁטָחוּהוּ בַעֲזָרָה וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ. נְתָנוּהוּ בְּרֵחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת⁴⁰⁶² וְהוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ עִשָּׂרוֹן, שֶׁהוּא מְנֻפֶּה⁴⁰⁶³ בִּשְלשׁ־עֶשְׂרֵה נָפָה [וְקָרֵב].

מִשֶּׁקָּרֵב הָעֹמֶר – יוֹצְאִין וּמוֹצְאִין שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהֵם מְלֵאִים⁴⁰⁶⁴ קֶמַח וְקָלִי (מנח' סה., סו.; פס' י:).

עג מִצְוַת הָעֹמֶר לְהָבִיא מִן הַקָּרוֹב. לֹא בִכֵּר הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם מְבִיאִין אוֹתוֹ מִכָּל־מָקוֹם.

פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ [זְמַן] הָעֹמֶר וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מֵהֵיכָן יֵשׁ לְהָבִיא עֹמֶר. הִכְרִיזוּ [עַל הַדָּבָר]. בָּא חֵרֵשׁ⁴⁰⁶⁵ אֶחָד וְנָתַן יָדוֹ אַחַת עַל הַגַּג וְיָדוֹ אַחַת עַל הַצְּרִיף⁴⁰⁶⁶. אָמַר [אֶחָד מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל]: יֵשׁ מָקוֹם שֶׁשְּמוֹ צְרִיפִין־גַּגּוֹת אוֹ גַּגּוֹת־צְרִיפִין? בָּדְקוּ וּמָצְאוּ [וְהֵבִיאוּ מִשָּׁם]. וּכְשֶׁבִּקְּשׁוּ לְהָבִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם לֹא הָיוּ יוֹדְעִין מֵהֵיכָן לִטּוֹל. הִכְרִיזוּ [עַל הַדָּבָר]. בָּא חֵרֵשׁ אֶחָד וְנָתַן יָדוֹ אַחַת עַל עֵינוֹ וְיָדוֹ אַחַת עַל הַסּוֹכֵר⁴⁰⁶⁷. אָמַר [אֶחָד מֵחַכְמֵי יִשְרָאֵל]: יֵשׁ מָקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ עֵין סוֹכֵר אוֹ סוֹכֵר עָיִן? בָּדְקוּ וּמָצְאוּ [וְהֵבִיאוּ מִשָּׁם] (מנח', סד:).

יח. הֲבָאַת בִּכּוּרִים

עד כֵּיצַד מַפְרִישִׁין הַבִּכּוּרִים? יוֹרֵד אָדָם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְרוֹאֶה תְאֵנָה שֶׁבִּכְּרָה⁴⁰⁶⁸, אֶשְׁכּוֹל שֶׁבִּכֵּר, רִמּוֹן שֶׁבִּכֵּר – קוֹשְׁרוֹ בִגְמִי וְאוֹמֵר: הֲרֵי אֵלּוּ בִּכּוּרִים⁴⁰⁶⁹; וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף־עַל־פִּי־כֵן חוֹזֵר וְקוֹרֵא אוֹתָם בִּכּוּרִים מֵאַחַר שֶׁיִּתָּלְשׁוּ מִן הַקַּרְקָע.

כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת־הַבִּכּוּרִים? – כָּל־הָעֲיָרוֹת שֶׁבְּמַעֲמָד⁴⁰⁷⁰ מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁל מַעֲמָד⁴⁰⁷¹ וְלָנִין בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְלֹא הָיוּ נִכְנָסִין לַבָּתִּים. וּלְמַשְכִּים⁴⁰⁷² הָיָה הַמְמֻנֶּה⁴⁰⁷³ אוֹמֵר: “קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ”.

הַקְּרוֹבִים הָיוּ מְבִיאִים תְּאֵנִים וַעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִים⁴⁰⁷⁴. וְהַשּׁוֹר⁴⁰⁷⁵ הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם, וְקַרְנָיו מְצֻפּוֹת זָהָב, וַעֲטָרָה שֶׁל זַיִת בְּרֹאשׁוֹ, וְהֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵיהֶם, עַד שֶׁמַּגִּיעִים קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם. הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם⁴⁰⁷⁶ וְעִטְּרוּ⁴⁰⁷⁷ אֶת־בִּכּוּרֵיהֶם; הַפַּחוֹת וְהַסְּגָנִים⁴⁰⁷⁸ וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם; לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים⁴⁰⁷⁹ הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל־בַּעֲלֵי־אֻמָּנֻיּוֹת שִׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם⁴⁰⁸⁰ וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם: “אַחֵינוּ, אַנְשֵׁי מְקוֹם פְּלוֹנִי, בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם!”

הֶחָלִיל מַכֶּה⁴⁰⁸¹ לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּגִּיעִים לְהַר־הַבָּיִת. הִגִּיעוּ לְהַר־הַבָּיִת, אֲפִלּוּ אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ וְנִכְנָס, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֲזָרָה. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה – וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בְּשִׁיר: “אֲרוֹמִמְךָ יְיָ כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא־שִמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי”⁴⁰⁸².

הַגּוֹזָלוֹת⁴⁰⁸³ שֶׁעַל גֵבי הַסַּלִּים הָיוּ עוֹלוֹת⁴⁰⁸⁴, וּמַה־שֶּׁבְּיָדָם נוֹתְנִים לַכֹּהַנִים.

עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ קוֹרֵא מֵ“הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ”⁴⁰⁸⁵ עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל־הַפָּרָשָׁה. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד “אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי”⁴⁰⁸⁶; הִגִּיעַ לַ“אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי” מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְּשִׂפְתוֹתָיו⁴⁰⁸⁷, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵ“אֲרַמִי אֹבֵד אָבִי” עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל־הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְתַּחֲוָה וְיָצָא.

בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל־מִי שֶיּוֹדֵעַ לִקְרוֹא קוֹרֵא, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹא⁴⁰⁸⁸ מַקְרִין⁴⁰⁸⁹ אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא⁴⁰⁹⁰; הִתְקִינוּ שֶׁיְהוּ מַקְרִין אֶת־מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ וְאֶת־מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ.

הָעֲשִׁירִים הָיוּ מְבִיאִים אֶת־בִּכּוּרֵיהֶם בִּקְלָתוֹת⁴⁰⁹¹ שֶל כֶּסֶף וְשֶל זָהָב, וְהָעֲנִיִּים מְבִיאִים אוֹתָם בְּסַלֵּי־נְצִרים⁴⁰⁹² שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה⁴⁰⁹³. הַסַּלִים וְהַבִּכּוּרִים נִתָּנִים לַכֹּהֲנִים (בכו' ג'; ע"י).

יט. עֲבוֹדַת יוֹם־הַכִפּוּרִים

עה שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם יוֹם־הַכִּפּוּרִים מַפְרִישִׁין⁴⁰⁹⁴ כֹּהֵן־גָּדוֹל מִבֵּיתוֹ לְלִשְׁכַּת פַּלְהֶדְרִין⁴⁰⁹⁵ וּמַתְקִינִין⁴⁰⁹⁶ לוֹ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, שֶׁמָּא יֵאָרַע בוֹ פְּסוּל⁴⁰⁹⁷.

מָסְרוּ לוֹ זְקֵנִים מִזִּקְנֵי בֵית־דִּין וְקוֹרִין לְפָנָיו בְסֵדֶר הַיּוֹם⁴⁰⁹⁸ וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי⁴⁰⁹⁹ כֹּהֵן גָּדוֹל! קְרָא אַתָּה בְּפִיךָ, שֶׁמָּא שָׁכַחְתָּ אוֹ שֶמָּא לֹא לָמָדְתָּ.

עֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים שַׁחֲרִית מַעֲמִידִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח וּמַעֲבִירִין לְפָנָיו פָּרִים וְאֵילִים וּכְבָשִׂים, כְּדֵי שֶׁיְהֵא מַכִּיר וְרָגִיל בַּעֲבוֹדָה.

כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים לֹא הָיוּ מוֹנְעִים מִמֶּנּוּ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. עֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים עִם חֲשֵׁכָה לֹא הָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ לֶאֱכוֹל הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶהַמַּאֲכָל מֵבִיא אֶת הַשֵּׁינָה.

מְסָרוּהוּ זִקְנֵי בֵית־דִּין לְזִקְנֵי כְהֻנָּה, וְהֶעֱלוּהוּ לַעֳלִיַּת בֵּית־אַבְטִינַס⁴¹⁰⁰, הִשְׁבִּיעוּהוּ⁴¹⁰¹ – וְנִפְטְרוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. וְאוֹמְרִים לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן־גָּדוֹל! אָנוּ שְׁלוּחֵי בֵית־דִּין וְאַּתָּה שְׁלִיחֵנוּ וּשְׁלִיחַ בֵּית־דִּין. מַשְׁבִּיעִים אָנוּ עָלֶיךָ בְּמִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁמוֹ בַּבַיִת הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה דָבָר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ לָךְ. הוּא פוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה⁴¹⁰² וְהֵם פּוֹרְשִׁים וּבוֹכִים⁴¹⁰³.

אִם הָיָה חָכָם – דּוֹרֵשׁ⁴¹⁰⁴, וְאִם לָאו – תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים דּוֹרְשִׁים לְפָנָיו. אִם רָגִיל לִקְרוֹת – קוֵרא, וְאִם לָאו – קוֹרִין לְפָנָיו. וּבַמֶּה קוֹרִין לְפָנָיו? בְּאִיּוֹב וּבְעֶזְרָא וּבְדִבְרֵי־הַיָּמִים⁴¹⁰⁵. זְכַרְיָה בֶן־קְבוּטַל אוֹמֵר: פְּעָמִים הַרְבֵּה קָרִיתִי לְפָנָיו בְּדָנִיֵּאל.

בִּקֵּשׁ לְהִתְנַמְנֵם – פִּרְחֵי כְהֻנָּה⁴¹⁰⁶ מַכִּין לְפָנָיו בְּאֶצְבַּע צְרָדָה⁴¹⁰⁷ וְאוֹמְרִים לְפָנָיו: אִישִׁי כֹּהֵן־גָּדוֹל! עֲמוֹד וְהָפֵג אַחַת עַל הָרִצְפָּה⁴¹⁰⁸. וּמַעֲסִיקִין אוֹתוֹ⁴¹⁰⁹ עַד שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַשְׁחִיטָה.

(מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא הָיוּ יְשֵׁנִים כָּל־הַלָּיְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע כֹּהֵן־גָּדוֹל קוֹל הֲבָרָה⁴¹¹⁰ וְלֹא תְהֵא שֵׁנָה חוֹטַפְתּוֹ).

אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה: צְאוּ וּרְאוּ⁴¹¹¹ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה⁴¹¹². אִם הִגִּיעַ – הָרוֹאֶה אוֹמֵר: בַּרְקַאי⁴¹¹³! מַתְיָא בֶן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: הֵאִיר פְּנֵי כָל־הַמִּזְרָח שֶׁבְּחֶבְרוֹן? וְהוּא אוֹמֵר: הֵן. (וְלָמָּה הֻצְרְכוּ לְכָךְ? שֶׁפַּעַם אַחַת עָלָה מְאוֹר הַלְּבָנָה וְדִמּוּ שֶׁהֵאִיר הַמִּזְרָח וְשָׁחֲטוּ אֶת־הַתָּמִיד – וְהוֹצִיאוּהוּ לְבֵית־הַשְּׂרֵפָה).

הוֹרִידוּ כֹּהֵן־גָּדוֹל לְבֵית־הַטְּבִילָה, חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִדּוּשִׁים טוֹבֵל כֹּהֵן־גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַיּוֹם.

פָּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. פָּשַׁט⁴¹¹⁴, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג⁴¹¹⁵. הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו⁴¹¹⁶. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת־הַתָּמִיד, קְרָצוֹ⁴¹¹⁷ וּמֵרַק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ⁴¹¹⁸, קִבֵּל אֶת־הַדָּם וּזְרָקוֹ⁴¹¹⁹. נִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת שֶׁל שַׁחַר וּלְהֵיטִיב אֶת־הַנֵּרוֹת– – –

אִם הָיָה כֹהֵן־גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אִסְטְנֵיס⁴¹²⁰ − מְחַמִּין לוֹ חַמִּין⁴¹²¹ וּמְטִילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנְנִים⁴¹²² כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָם.

הֱבִיאוּהוּ לְבֵית־הַפַּרְוָה⁴¹²³ − וּבַקֹּדֶשׁ הָיְתָה – פָּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם, קִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט, יָרַד וְטָבַל, עָלָה וְנִסְתַּפָּג, וְהֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ וִקְדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פְּלוּסִין⁴¹²⁴ שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָר מָנֶה וּבֵין־הָעַרְבַּיִם – הִנְדְּוִין⁴¹²⁵ שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה. אֵלּוּ מִשֶּׁל צִבּוּר⁴¹²⁶; וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף⁴¹²⁷ − מוֹסִיף מִשֶּלּוֹ.

בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ⁴¹²⁸. וּפָרוֹ הָיָה עוֹמֵד בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, רֹאשׁוֹ לְדָרוֹם וּפָנָיו לְמַעֲרָב. וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד בְּמִזְרָח וּפָנָיו לְמַעֲרָב, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָא הַשֵּׁם⁴¹²⁹, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי. אָנָא הַשֵּׁם, כַּפֶּר־נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: “כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם” וגו'⁴¹³⁰. וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.

בָּא לוֹ לְמִזְרַח הָעֲזָרָה לִצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ. הַסָּגָן מִימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית־אָב מִשְּׂמֹאלוֹ. וְשָׁם שְׁנֵי שְׂעִירִים. וְקַלְפֵּי הָיְתָה שָׁם – וּבָהּ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת (שֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ⁴¹³¹. הָיוּ וַעֲשָׂאָם בֶּן־גַּמְלָא⁴¹³² שֶל זָהָב, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשֶׁבַח).

טָרַף בְּקַלְפֵּי וְהֶעֱלָה שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. אֶחָד כָּתוּב עָלָיו “לַייָ” וְאֶחָד כָּתוּב עָלָיו “לַעֲזָאזֵל”. הַסָּגָן בִּימִינוֹ וְרֹאשׁ בֵּית־אָב בִּשְׂמֹאלוֹ. אִם שֵׁם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִימִינוֹ – הַסָּגָן אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן־גָּדוֹל, הַגְבַּהּ יְמִינֶךָ! וְאִם שֶׁל שֵׁם עָלָה בִּשְׂמֹאלוֹ – רֹאשׁ בֵּית־אָב אוֹמֵר לוֹ: אִישִׁי כֹּהֵן־גָּדוֹל, הַגְבַּהּ שְׂמֹאלֶךָ! נְתָנָם עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים וְאוֹמֵר: לַייָ! וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו: בָּרוּךְ שֵם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

קָשַׁר לָשׁוֹן שֶל זְהוֹרִית⁴¹³³ בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְהֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד בֵּית שִׁלּוּחוֹ⁴¹³⁴, וְלַנִשְׁחָט כְּנֶגֶד בֵּית שְׁחִיטָתוֹ. בָּא לוֹ אֵצֶל פָּרוֹ שְׁנִיָּה⁴¹³⁵ וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, עָוִיתִי, פָּשַׁעְתִּי, חָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶיךָ. אָנָּא הַשֵּׁם, כַּפֶּר־נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי וְשֶׁחָטָאתִי לְפָנֶיךָ אֲנִי וּבֵיתִי וּבְנֵי אַהֲרֹן עַם קְדוֹשֶיךָ. כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: “כִּי־בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם” וגו'⁴¹³⁶. וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד".

שְׁחָטוֹ וְקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת־דָּמוֹ, נְתָנוֹ לְמִי שֶׁהוּא מְמָרֵס⁴¹³⁷ בּוֹ עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי⁴¹³⁸ שֶׁבְּהֵיכָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְרָשׁ⁴¹³⁹. נָטַל אֶת־הַמַּחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וּפִנָּה גֶחָלִים אֵילַךְ וְאֵילַךְ, וְחָתָה מִן הַמְעֻכָּלוֹת⁴¹⁴⁰ הַפְּנִימִיּוֹת וְיָרַד וְהִנִּיחָה עַל הָרֹבֶד הָרְבִיעִי שֶבָּעֲזָרָה.

בְּכָל־יוֹם הָיָה חוֹתֶה בְּשֶׁל כֶּסֶף⁴¹⁴¹ וּמְעָרֶה⁴¹⁴² בְּתוֹךְ שֶׁל זָהָב, וְהַיּוֹם חוֹתֶה בְּשֶׁל זָהָב וּבָהּ הָיָה מַכְנִיס. – – – בְּכָל־יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרֹק וְהַיּוֹם אָדֹם. – – –

הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת־הַכַּף וְאֶת־הַמַּחְתָּה וְחָפַן⁴¹⁴³ מְלֹא חָפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכָּף. הַגָּדוֹל לְפִי גָדְלוֹ וְהַקָּטָן לְפִי קָטְנוֹ. וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ⁴¹⁴⁴. נָטַל אֶת־הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת־הַכַּף בִּשְמֹאלוֹ. הָיָה מְהַלֵּךְ בְּהֵיכָל עַד שֶׁהִגִּיעַ לְבֵין שְׁתֵּי הַפָּרֹכוֹת הַמַּבְדִּילוֹת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ־הַקֳּדָשִׁים וּבֵינֵיהֶן אַמָּה. הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה⁴¹⁴⁵ מִן הַדָּרוֹם וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְצָפוֹן. הִגִּיעַ לְצָפוֹן – הוֹפֵךְ פָּנָיו לְדָרוֹם. מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרֹכֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן. הִגִּיעַ לָאָרוֹן – נוֹתֵן אֶת־הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים. צָבַר אֶת־הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי הַגֶּחָלִים וְנִתְמַלֵּא כָל־הַבַּיִת כֻּלּוֹ עָשָׁן. יָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית־כְּנִיסָתוֹ וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בְּבַיִת־הַחִיצוֹן, וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל⁴¹⁴⁶.

(מִשֶּׁנִּטַּל הָאָרוֹן – אֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים רִאשׁוֹנִים, וּ“שְׁתִיָּה” הָיְתָה נִקְרֵאת, גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ שָׁלשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן).

נָטַל אֶת־הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ, נִכְנַס לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס⁴¹⁴⁷, וְעָמַד בְּמָקוֹם שֶׁעָמָד, וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמָטָּה, וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה אֶלָּא כְמַצְלִיף⁴¹⁴⁸. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה: אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ, אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וְשֵׁשׁ, אַחַת וְשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶבַּהֵיכָל.

הֵבִיאוּ לוֹ אֶת־הַשָּׂעִיר, שְׁחָטוֹ וִקִבֵּל בְּמִזְרָק אֶת־דָּמוֹ. נִכְנַס לְמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס וְעָמַד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה – – – כְּמַצְלִיף, – – – יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַהֵיכָל. – – –

בָּא לוֹ אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְסוֹמֵךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וּמִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר: אָנָּא הַשֵּׁם, עָווּ, פָּשְעוּ, חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל; אָנָּא בַשֵּׁם, כַּפֶּר־נָא לָעֲוֹנוֹת וְלַפְּשָׁעִים וְלַחֲטָאִים, שֶׁעָווּ וְשֶׁפָּשְׁעוּ וְשֶׁחָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה עַבְדֶּךָ: “כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר” וגו'⁴¹⁴⁹. וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם הָעוֹמְדִים בָּעֲזָרָה, כְּשֶׁהָיו שׁוֹמְעִים שֵׁם־הַמְפרָׁשׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מִפִּי כֹהֵן־גָּדוֹל, הָיוּ כוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם וְאוֹמְרִים: “בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד”.

מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מוֹלִיכוֹ⁴¹⁵⁰. וְכֶבֶשׁ⁴¹⁵¹ עָשׂוּ לוֹ, מִפְּנֵי הַבַּבְלִים, שֶׁהָיוּ מְתַלְשִׁים בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: טוֹל וָצֵא, טוֹל וָצֵא⁴¹⁵²!

מִיַּקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּים אוֹתוֹ עַד סֻכָּה הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר סֻכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק⁴¹⁵³ תִּשְׁעִים רֵיס⁴¹⁵⁴ עַל כָּל־סֻכָּה וְסֻכָּה אוֹמְרִין לוֹ: הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מָים. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסֻּכָּה לְסֻכָּה, חוּץ מֵאַחֲרוֹנָה שֶׁבָּהֶן, שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לְצוּק, אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת־מַעֲשָׂיו.

מֶה הָיָה עוֹשֶׂה? חוֹלֵק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, חֶצְיוֹ קָשַׁר בְּסֶלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין קַרְנָיו⁴¹⁵⁵ וּדְחָפוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהוּא מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד. וְלֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשָׂה אֵבָרִים־אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת סֻכָּה אַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ.

בָּא לוֹ [כֹהֵן גָּדוֹל] אֵצֶל פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים וְהִקְטִירָם − − − אָמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן־גָּדוֹל: הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. – – –

וּמִנַּיִן הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר? דַּרְכָּיוֹת⁴¹⁵⁶ הָיוּ עוֹשִׂין וּמְנִיפִין בְּסוּדָרִים וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. – – –

בָּא לוֹ כֹהֵן־גָּדוֹל⁴¹⁵⁷ [לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה]. אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא; וְאִם לָאו קוֹרֵא בִּאִצְטָלִית⁴¹⁵⁸ לָבָן⁴¹⁵⁹ מִשֶּׁלוֹ. חַזַּן־הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ־הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לְסָגָן וְהַסָּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן־גָּדוֹל וְכֹהֵן־גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא “אַחֲרֵי־מוֹת”⁴¹⁶⁰ וְ“אַךְ בֶּעָשׂוֹר”. וְגוֹלֵל סֵפֶר־תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. – – –

הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵּי־זָהָב וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת־אֵילוֹ וְאֶת־אֵיל הָעָם. – – –

קִדֵּשׁ⁴¹⁶¹ וְטָבָל. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת־הַכַּף⁴¹⁶² וְאֶת הַמַּחְתָּה. קִדֵּשׁ וְטָבָל, הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וְנִכְנַס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת וּלְהֵיטִיב אֶת־הַנֵּרוֹת, וְקִדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשָׁט.

הֵבִיאוּ לוֹ בִּגְדֵי עַצְמוֹ וְלָבָשׁ. וּמְלַוִּין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ. וְיוֹם־טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶיָּצָא בְשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ. (יומא א−ז).

––––––––

עו רַ' סִימוֹן בְּשֵׁם רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמָר: מִפְּנֵי מָה אֵין כֹּהֵן־גָּדוֹל נִכְנָס⁴¹⁶³ בְּבִגְדֵי זָהָב⁴¹⁶⁴? אֶלָּא אֵין קַטֵּגוֹר⁴¹⁶⁵ נַעֲשֶׂה סַנֵּגוֹר⁴¹⁶⁶ וְלוֹמַר: אֶתְמוֹל עָשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי־זָהָב וְהַיּוֹם הֵם מְבַקְּשִׁים לְשַמֵּשׁ בְּבִגְדֵי זָהָב.

רַ' יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵם רַ' לֵוִי אָמָר: בִּשְׁבִיל לָחוּס עַל מָמוֹנָם⁴¹⁶⁷ שֶׁל יִשְׂרָאֵל (ויק“ר כ”א).

עז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבַּחוּץ; הִלְבִּין – הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין – הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּשִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים; וַעֲדַיִן הָיוּ מְצִיצִין וְרוֹאִין: הִלְבִּין – הָיוּ שְׂמֵחִין, לֹא הִלְבִּין – הָיוּ עֲצֵבִין וּמִתְבַּיְּשִׁין. הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ חֶצְיוֹ בְסֶלַע וְחֶצְיוֹ בֵּין קַרְנָיו שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. אָמַר רַ' נַחוּם בַּר פַּפָּא מִשּׁוּם רַ' אֶלְעָזָר הַקַּפָּר: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית עַל פֶּתַח אוּלָם מִבִּפְנִים, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר, הָיָה מַלְבִּין וְיָדְעוּ שֶׁנֶּעֶשְׂתָה מִצְוָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָׁנִים, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ”⁴¹⁶⁸ (יומא ס“ז; ע”י).

עח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׁה בְּכֹהֵן־גָּדוֹל אֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ⁴¹⁶⁹, וְנִמְנוּ⁴¹⁷⁰ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לִכָּנֵס אַחֲרָיו⁴¹⁷¹. הִתְחִילוּ הֵם נִכְנָסִים וְהוּא יוֹצֵא. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה הֶאֱרַכְתָּ בִתְפִלָּתֶךָ? אָמַר לָהֶם: קָשֶׁה בְעֵינֵיכֶם, שֶׁהִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיכֶם וְעַל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא יֶחֱרָב! אָמְרוּ לוֹ: אַל תְּהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ: “לֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל”.

עט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי⁴¹⁷² אֶחָד שֶׁתִּקֵּן מִבַּחוּץ⁴¹⁷³ וְהִכְנִיס לִפְנִים. בִּיצִיאָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. פָּגַע בּוֹ אָבִיו, אָמַר לוֹ: בְּנִי, אַף־עַל־פִּי שֶׁצְּדוֹקִים אָנוּ – מִתְיָרְאִים אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים. אָמַר לוֹ: כָּל־יָמַי הָיִיתִי מִצְטָעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה: “כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל־הַכַּפֹּרֶת”⁴¹⁷⁴, אָמַרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ; עַכְשָׁו שֶׁבָּא לְיָדִי – לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ? אָמָרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶׁמֵּת וְהוּטַל בְּאַשְׁפָּה וְהָיוּ תוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מֵחָטְמוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בִּיצִיאָתוֹ נִגָּף. שֶׁשָּׁנָה רַ' חִיָּא: כְּמִין קוֹל נִשְׁמַע בָּעֲזָרָה, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וַחֲבָטוֹ עַל פָּנָיו, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּמָצְאוּ כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל⁴¹⁷⁵ בֵּין כְּתֵפָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל”⁴¹⁷⁶ (יומא יט:; ע"י).

פ אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית: פַּעַם אַחַת⁴¹⁷⁷ יָצָא וְסִפֵּר עִם מֶלֶךְ הָעַרְבִים וְנִתְּזָה⁴¹⁷⁸ צִנּוֹרָה⁴¹⁷⁹ מִפִּיו עַל בְּגָדָיו וְטִמְּאַתּוּ. נִכְנַס יְשֵׁבָב אָחִיו וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו – וְרָאֲתָה אִמָּם שְׁנֵי בָנֶיהָ כֹּהֲנִים־גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁבְעָה בָנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית וְכֻלָּם שִׁמְּשׁוּ בִּכְהֻנָּה גְדוֹלָה. אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים: מֶה עָשִׂית שֶׁזָּכִית לְכָךְ? אָמְרָה לָהֶם: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קִלְעֵי שְׂעָרִי⁴¹⁸⁰ וְאִמְרֵי חֲלוּקִי. אָמְרוּ לָהּ: הַרִבֵּה נָשִׁים עָשׂוּ כָךְ וְלֹא הוֹעִילוּ; כָּל הַקְּמָחִים⁴¹⁸¹ – קֶמַח וְקֶמַח שֶׁל קִמְחִית – סֹלֶת (שם מז.; פסיק' כז; ויק"ר כ).

פא. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֳשֶׂה בְּכֹהֵן־גָּדוֹל אֶחָד שֶׁיָּצָא מִבֵּית־הַמִּקְדָשׁ, הָיוּ כָל־הָעָם הוֹלְכִים אַחֲרָיו. כְּשֶׁרָאוּ שֶׁשְּׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן בָּאִים הִנִּיחוּ אוֹתוֹ וְהָלְכוּ אַחַר שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. לִבְסוֹף בָּאוּ שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן לִפָּטֵר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֵן־הַגָּדוֹל, אָמַר לָהֶם: יָבֹאוּ בְנֵי עֲמָמִים⁴¹⁸² לְשָׁלוֹם. אָמְרוּ לוֹ: יָבֹאוּ לְשָׁלוֹם בְּנֵי עֲמָמִים, עוֹשִׂים מַעֲשֵׂה אַהֲרֹן⁴¹⁸³, וְאַל יָבֹאוּ לְשָׁלוֹם בְּנֵי אַהֲרֹן, שֶׁאֵינָם עוֹשִים מַעֲשֵׂה אַהֲרֹן (יומא עא:; ע"י).

כ. נְטִילַת לוּלָב

פב מִצְוַת לוּלָב כֵּיצַד? יוֹם־טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מוֹלִיכִין אֶת לוּלְבֵיהֶם⁴¹⁸⁴ לְהַר־הַבָּיִת, וְהַחַזָּנִים⁴¹⁸⁵ מְקַבְּלִים מֵהֶם וְסוֹדְרִים אוֹתָם עַל גַּב הָאִצְטְבָא⁴¹⁸⁶, וְהַזְּקֵנִים מַנִּיחִים אֶת־שֶׁלָּהֶם בְּלִשְׁכָּה⁴¹⁸⁷. וּמְלַמְּדִים אוֹתָם⁴¹⁸⁸ לוֹמַר: “כָּל־מִי שֶׁמַּגִּיעַ לוּלָבִי לְיָדוֹ – הֲרֵי הוּא לוֹ בְּמַתָּנָה”⁴¹⁸⁹. לְמָחָר מַשְׁכִּימִים וּבָאִים, וְהַחַזָּנִים זוֹרְקִים אוֹתָם⁴¹⁹⁰ לִפְנֵיהֶם, וְהֵם מְחַטְּפִים וּמַכִּים אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ. וּכְשֶׁרָאוּ בֵית־דִּין שֶׁבָּאוּ לִידֵי סַכָּנָה, הִתְקִינוּ שֶׁיְהֵיא כָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל בְּבֵיתוֹ.

מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד? מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם וְנִקְרָא מוֹצָא, יוֹרְדִין לְשָם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת⁴¹⁹¹ שֶׁל עֲרָבָה וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִים עַל־גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. בְּכָל־יוֹם מַקִּיפִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרים: “אָנָּא יְיָ הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָא”,⁴¹⁹² וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִים אֶת־הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם מָה הֵם אוֹמְרִים? יֹפִי לְךָ, מִזְבֵּחַ! יֹפִי לְךָ, מִזְבֵּחַ!

כְּמַעֲשֵׂהוּ⁴¹⁹³ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מְלַקְּטִין אוֹתָן מֵעֶרֶב־[שַׁבָּת]⁴¹⁹⁴ וּמַנִּיחִין אוֹתָן בְּגִגִּיּוֹת⁴¹⁹⁵ שֶׁל זָהָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמשׁוּ.⁴¹⁹⁶ רַ' יוֹחָנָן בֶּן־בְּרוֹקָה אוֹמֵר: חָרִיּוֹת שֶׁל דֶּקֶל⁴¹⁹⁷ מְבִיאִין, וְחוֹבְטִין אוֹתָן בְּקַרְקַע בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרָא [יוֹם] חִבּוּט חָרִיּוֹת. מִיָּד הַתִּינוֹקוֹת שׁוֹמְטִים אֶת־לוּלְבֵיהֶם וְאוֹכְלִים אֶתְרוֹגֵיהֶם (סוכה פ' ד).

כא. נִסּוּךְ־הַמָּיִם

פג נִסּוּךְ הַמַּיִם⁴¹⁹⁸ כֵּיצַד? צְלֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלשָׁה לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא⁴¹⁹⁹ מִן הַשִּׁלֹחַ.⁴²⁰⁰ הִגִּיעוּ לְשַׁעַר־הַמַּיִם – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. עָלָה בְכֶבֶשׁ⁴²⁰¹ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ. שְׁנֵי סְפָלִים⁴²⁰² שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם⁴²⁰³ (רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִים פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיָּיִן), וּמְנֻקָּבִים כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִים⁴²⁰⁴ דַּקִּים, אֶחָד מְעֻבֶּה⁴²⁰⁵ וְאֶחָד דָּק, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם כִּלים בְּבַת אֶחָת.⁴²⁰⁶ מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן⁴²⁰⁷ – – – וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ: הַגְבַּהּ יָדֶךָ⁴²⁰⁸! שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ⁴²⁰⁹ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כָל־הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶם.

כְּמַעֲשֵׂהוּ בְחֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת מִן הַשִּׁלֹחַ וּמַנִּיחָהּ בְּלִשְׁכָּה. נִשְׁפְּכָה [אוֹ] נִתְגַּלְּתָה – הָיָה מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר, שֶׁהַיַּיִן וְהַמַּיִם מְגֻלִּין פְּסוּלִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ (שם).

פד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד שֶׁנִּסֵּךְ עַל גַּבֵּי רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כָל־הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶם. וְאוֹתוֹ הַיוֹם נִפְגְּמָה⁴²¹⁰ קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ וְהֵבִיאוּ בוּל שֶׁל מֶלַח⁴²¹¹ וּסְתָמוּהוּ,⁴²¹² לֹא מִפְּנֵי שֶׁהֻכְשַׁר לַעֲבוֹדָה, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה מִזְבֵּחַ פָּגוּם; שֶׁכָּל מִזְבֵּחַ, שֶׁאֵין לוֹ לֹא כֶבֶשׁ וְלֹא קֶרֶן וְלֹא יְסוֹד וְלֹא רִבּוּעַ – פָּסוּל לַעֲבוֹדָה (שם מח, מט).

כב. שִׂמְחַת בֵּית הַשְּׁאוּבָה (הַשּׁוֹאֵבָה)

פה מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשְּׁאוּבָה לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו.⁴²¹³

בְּמוֹצָאֵי יוֹם־טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הָיוּ יוֹרְדִין⁴²¹⁴ לְעֶזְרַת־נָשִׁים וּמְתַקְּנִים שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל.⁴²¹⁵ וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם⁴²¹⁶ וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶם, וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל־ אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי־כְהֻנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן⁴²¹⁷ שֶׁל מֵאָה וְעֶשְרִים לֹג, שֶׁהֵם מְטִילִים לְכָל־סֵפֶל וָסֵפֶל.

מִבְּלָאֵי⁴²¹⁸ מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיְנֵיהֶם⁴²¹⁹ הָיוּ מַפְקִיעִין⁴²²⁰ [פְּתִילוֹת] וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִים. וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית־הַשְּׁאוּבָה.ִ

חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה⁴²²¹ הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵי הָעָם בַּאֲבֻקּוֹת שֶל אוּר שֶׁבִּידֵיהֶם, וְהָיוּ אוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר עַלַ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת, הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים (כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת” שֶׁבִּתְהִלִּיםִ), שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּם עוֹמְדִים בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁיר. וְעָמדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בְּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן, שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת־יִשְׁרָאֵל לְעֶזְרַת־נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶם. קָרָא הַגֶּבֶר⁴²²² − תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הִגִּיעוּ לַמַּעֲלָה הָעֲשִׂירִית – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה – תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. הָיוּ תוֹקְעִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁמַּגִּיעִים לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח. הִגִּיעוּ לַשַּׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶם לְמַעֲרָב וְאָמָרוּ: אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַמָּקוֹם הַזֶּה “אֲחֹרֵיהֶם אֶל־הֵיכַל יְיָ וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה לַשָּׁמֶשׁ”⁴²²³ − וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ. רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר: הָיוּ שׁוֹנִים וְאוֹמְרִים: אָנוּ לְיָהּ, לְיָהּ עֵינֵינוּ.

כְּשֶׁהָיוּ נִפְטָרִים זֶה מִזֶּה מֶה הָיוּ אוֹמְרִים זֶה לָזֶה? − “יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה־בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל יִשְרָאֵל”⁴²²⁴ (סוכה ה; תוס' שם).

פו אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן: כְּשֶהָיָה שָׂמֵחַ בְּשִמְחַת בֵּית־הַשְּׁאוּבָה אָמַר כֵּן: “אִם אֲנִי כָאן⁴²²⁵ − הַכֹּל כָּאן; וְאִם אֵין אֲנִי כָאן – מִי כָאן? לְמָקוֹם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב – שָׁם רַגְלַי מוֹלִיכוֹת אוֹתִי”. וְאַף הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אוֹמֵר: “אִם אַתָּה תָבוֹא אֶל בֵּיתִי – אֲנִי אָבוֹא לְבֵיתֶךָ; וְאִם אַתָּה לֹא תָבוֹא אֶל בֵּיתִי – אֲנִי לֹא אָבוֹא אֶל בֵּיתֶךָ”, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּכָל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת־שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ”⁴²²⁶ (סוכה נג; ע"י).

פז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: יֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים: “אַשְׁרֵי יַלְדוּתֵנוּ שֶלֹּא בִיְּשָׁה⁴²²⁷ אֶת־זִקְנוּתֵנוּ” – אֵלּוּ חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי־מַעֲשֶׂה. וְיֵשׁ מֵהֶם אוֹמְרִים: “אַשְׁרֵי זִקְנוּתֵנוּ שֶׁכִּפְּרָה עַל יַלְדוּתֵנוּ” – אֵלּוּ בַּעֲלֵי־תְשׁוּבָה. אֵלּוּ וָאֵלּוּ אוֹמְרִים: “אַשְּרֵי מִי שֶלֹּא חָטָא; וּמִי שֶחָטָא − יָשׁוּב⁴²²⁸ וְיִמָּחֵל לוֹ” (שם; שם).

פח אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: כְּשֶׁהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחַת בֵּית הַשְּׁאוּבָה, הָיָה נוֹטֵל שְׁמֹנֶה אֲבֻקּוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדוֹ אַחַת וְזוֹרְקָן כְּלַפֵּי מָעְלָה, זוֹרֵק אַחַת וּמְקַבֵּל אַחַת, וְאֵין אַחַת מֵהֶן נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ. וּכְשֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה נוֹעֵץ⁴²²⁹ שְׁנֵי אֲגוּדָלָיו⁴²³⁰ בָּאָרֶץ וְשׁוֹחֶה וְנוֹשֵׁק אֶת־הָרִצְפָה וְזוֹקֵף, מַה־שֶּׁאֵין כָּל־בִּרְיָה יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן; − וְזוֹ הִיא קִדָּה (שם; שם).

פט אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא: כָּל־יָמִים שֶׁל שִׂמְחַת בֵּית־הַשְּׁאוּבָה לֹא הָיוּ טוֹעֲמִים טַעַם שֵׁנָה כָּל־עִקָּר. כֵּיצַד? שָׁעָה רִאשׁוֹנָה – תָּמִיד שֶׁל שָׁחַר, מִשָּׁם לִתְפִלָּה, מִשָּׁם לְקָרְבַּן מוּסָף, מִשָּׁם לִתְפִלַּת הַמּוּסָפִים, מִשָּׁם לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, מִשָּׁם לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, מִשָּׁם לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה, מִשָּׁם לְתָמִיד שֶׁל בֵּין־הָעַרְבָּיִם – מִכָּאן וְאֵילַךְ לְשִׂמְחַת בֵּית הַשְּׁאוּבָה (שם; ירוש').

כג. פָּרָשַׁת־הַמֶּלֶךְ

צ מוֹצָאֵי יוֹם־טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בַּשְּמִינִי⁴²³¹ בְּמוֹצָאֵי־שְׁבִיעִית עוֹשִׂין לוֹ [לַמֶּלֶךְ] בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר־תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לְסָגָן וְהַסָּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן־גָּדוֹל וְכֹהֵן־גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ – וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב.

אַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד – וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְ“לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא־אָחִיךָ הוּא”,⁴²³² זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת.⁴²³³ אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אַגְרִיפַּס, אָחִינוּ אַתָּה, אָחִינוּ אַתָּה!

שָׁנוּ מִשּׁוּם רַ' נָתָן: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהֶחֱנִיפוּ לוֹ לְאַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ (סוטה מא; ע"י).

כד. שְׁמִינִי־עֲצֶרֶת וּמוֹצָאֵי־הֶחָג

צא “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם” וגו'⁴²³⁴ – זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: “תַּחַת־אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי וַאֲנִי תְפִלָּה”.⁴²³⁵ אַתָּה מוֹצֵא בֶּחָג: יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים שִׁבְעִים פָּרִים עַל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְפִיכָךְ הָיוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ; לֹא דַיָּן שֶׁאֵין אוֹהֲבִין אוֹתָנוּ, אֶלָּא עוֹד שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, לְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּך־הוּא: שִׁבְעַת יְמֵי הַחַג הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים לְפָנַי קָרְבָּנוֹת עַל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, אֲבָל עַכְשֶׁו הַקְרִיבו עַל עַצְמְכֶם − “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם”.

“וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה… פַּר אֶחָד אַיִל אֶחָד”⁴²³⁶ – מָשָׁל לְמֶלֶךְ, שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה שִׁבְעָה יָמִים, וְזִמֵּן כָּל־בְּנֵי הַמְּדִינָה בְּשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. כֵּוָן שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, אָמַר לְאוֹהֲבוֹ: כְּבָר יָצָאנוּ יְדֵי בְנֵי הַמְּדִינָה, נְגַלְגֵּל אֲנִי וְאַתָּה בַּמֶּה שֶׁתִּמְצָא, לִיטְרָא בָּשָר, אוֹ דָג, אוֹ יָרָק. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא לְיִשְרָאֵל: כָּל־הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרַבְתֶּם בְּשִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג – עַל אֻמּוֹת־הָעוֹלָם הֱיִיתֶם מַקְרִיבִים, אֳבָל “בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם”⁴²³⁷ – גַּלְגְּלוּ⁴²³⁸ בַּמֶּה שֶׁאַתֶּם מוֹצְאִים, בְּפַר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד (תנה"ק פנחס).

––––––––

צב אָמַר רַ' יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי: מוֹצָאֵי יוֹם־טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִים לַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה: נוֹטֶה כְּלַפֵּי צָפוֹן – עֲנִיִּים שְׂמֵחִים וּבַעֵלי־בָתִּים עֲצֵבִים, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מְרֻבִּים וּפֵרוֹת מַרְקִיבִים⁴²³⁹; נוֹטֶה כְּלַפֵּי דָרוֹם – עֲנִיִּים עֲצֵבִים וּבַעֲלֵי־בָתִּים שְׂמֵחִים, מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מֻעָטִים וּפֵרוֹת מִשְׁתַּמְּרִים; נוֹטֶה כְּלַפֵּי מִזְרָח – הַכֹּל שְמֵחִים; נוֹטֶה כְּלַפֵּי מַעֲרָב – הַכֹּל עֲצֵבִים. (ב"ר קמז:; יומא כא:).

כה. עֲלִיָּה לְרָגֶל

צג דָּרַשׁ רָבָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “מַה־יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים”⁴²⁴⁰ – כַּמָּה נָאוֹת רַגְלֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלִים לְרָגֶל (חגיגה ג.).

צד “וְלֹא־יַחְמֹד אִישׁ אֶת־אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ” וגו'⁴²⁴¹ – מְלַמֵּד שֶׁתְּהֵא פָרָתְךָ רוֹעָה בְאָפָר⁴²⁴² וְאֵין חַיָּה מַזִּיקָתָהּ; תַּרְנְגָלְתְּךָ מְנַקֶּרֶת בְּאַשְׁפָּה וְאֵין חֻלְדָּה⁴²⁴³ מַזִּיקָתָהּ.

מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח לִנְעוֹל דַּלְתֵי בֵיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי־רְגָלִים. וּכְשֶׁבָּא מָצָא נָחָשׁ קָשׁוּר בְּטַבְּעוֹת דַּלְתוֹתָיו.

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס תַּרְנְגֹלוֹתָיו לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְפַעֲמֵי־רְגָלִים וּבָא וּמָצָא חֲתוּלוֹת מְקֹרָעוֹת לִפְנֵיהֶן.

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׁכַח וְלֹא הִכְנִיס כְּרִי שֶׁל חִטָּיו⁴²⁴⁴ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָלָה לְרָגֶל. וּכְשֶׁבָּא מָצָא אֲרָיוֹת מַקִּיפִים לְחִטִּים.

וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אַחִים עֲשִׁירִים שֶׁהָיוּ בְאַשְׁקְלוֹן וְהָיוּ לֶהם שְׁכֵנִים רָעִים מֵאֻמּוֹת־הָעוֹלָם. וְהָיוּ אוֹמְרִים: אֵימָתַי יַעֲלוּ הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלָיִם וְאָנוּ נִכְנָסִים וּמְקַפְּחִים אֶת־בָּתֵּיהֶם וְנוֹטְלִים כָּל־מַה־שֶּׁיֵּש לָהֶם. הִגִּיעַ זְמַן וְעָלוּ הָאַחִים. זִמֵּן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַלְאָכִים כִּדְמוּתָם וְהָיוּ נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם. כְּשֶׁבָּאוּ הָאַחִים מִירוּשָׁלָיִם, שָׁלְחוּ לְשִׁכְנֵיהֶם דּוֹרוֹנוֹת מִכָּל־מַה־שֶׁהֵבִיאוּ עִמָּהֶם מִירוּשָׁלָיִם. אָמְרוּ לָהֶם הַשְּׁכֵנִים: הֵיכָן הֱיִיתֶם? אָמְרוּ לָהֶם: בִּירוּשָׁלָיִם. –אֵימָתַי עֲלִיתֶם? − בְּיוֹם פְּלוֹנִי. – וְאֵימָתַי בָּאתֶם? – בְּיוֹם פְּלוֹנִי. – וְאֶת מִי הִנַּחְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתְכֶם? – לֹא הִנַּחְנוּ שׁוּם אָדָם. אָמָרוּ: בָּרוּךְ אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים, שֶׁלֹּא עֲזָבָם וְלֹא יַעַזְבֵם לְעוֹלָם (פסח' ח.; ירוש' פאה פ“ג, ה”ז; שהש"ר ז).

צה אָמַר רַ' יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה אֵין פֵּרוֹת גִּנּוֹסַר⁴²⁴⁵ בִּירוּשָׁלָיִם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים: אִלְמָלֵי לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לֶאֱכוֹל פֵּרוֹת גִּנּוֹסַר דַּיֵּנוּ – וְנִמְצֵאת עֲלִיָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ⁴²⁴⁶. כְּיוֹצֵא בוֹ אָמַר רַ' דָסְתַּאי בְּרַ' יַנַּאי: מִפְּנֵי מָה אֵין חַמֵּי־טְבֶרְיָא בִּירוּשָׁלָיִם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי־רְגָלִים אוֹמְרִים: אִלְמָלֵי לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לִרְחוֹץ בְּחַמֵּי־טְבֶרְיָא דַּיֵּנוּ – וְנִמְצֵאת עֲלִיָּה שֶלֹּא לִשְׁמָהּ (פסח' ח:).

כו. עֲלִיָּה בִּשְעַת הַגְּזֵרָה

צו אָמָרוּ: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָבִיאוּ בִכּוּרִים לִירוּשָׁלָיִם; וְהוֹשִׁיבוּ פְרֻסְדָּאוֹת⁴²⁴⁷ עַל הַדְּרָכִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹשִׁיב יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לְרָגֶל. מֶה עָשׂוּ כְּשֵׁרִים וְיִרְאֵי־חֵטְא שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר? – הֵבִיאוּ סַלֵּי בִכּוּרִים וְחִפּוּם בִּקְצִיעוֹת⁴²⁴⁸ וּנְטָלוּם וְהָעֱלִי עַל כִּתְפֵיהֶם, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ אֵצֶל פְּרֻסְדָּאוֹת, אָמְרוּ לָהֶם: לְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִים? אוֹמְרִים לָהֶם: לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי עִגּוּלֵי דְבֵלָה בְּמַכְתֶּשֶׁת שֶׁלְפָנֵינוּ וּבַעֱלִי שֶׁעַל כְּתֵפֵינוּ; כֵּוָן שֶׁעָבְרוּ מֵהֶם עִטְּרוּם בְּסַלִּים וֶהֱבִיאוּם לִירוּשָׁלָיִם.

וְהֵם הֵם בְּנֵי גוֹנְבֵי־עֱלִי וְקוֹצְעֵי קְצִיעוֹת.

פַּעַם אַחַת גָּזְרָה הַמַּלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יָבִיאוּ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה, וְהוֹשִׁיבוּ פְרֻסְדָּאוֹת עַל הַדְּרָכִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁהוֹשִׁיב יְרָבְעָם בֶּן־נְבָט, שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׁרָאֵל לְרָגֶל. מֶה עָשׂוּ כְשֵׁרִים וְיִרְאֵי־חֵטְא שֶבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר? – הֵבִיאוּ גְזִירֵי עֵצִים וַעֲשָׂאוּם סֻלָּמוֹת וְהִנִּיחוּ עַל כִּתְפֵיהֶם וְהָלְכוּ לָהֶם. וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעוּ אֵצֶל פרְּסֻדָּאוֹת אָמְרוּ לָהֶם: לְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִים? אָמָרוּ: לְהָבִיא גוֹזָלוֹת מִשּׁוֹבָךְ⁴²⁴⁹ שֶׁלְּפָנֵינוּ בְּסֻלָּמוֹת שֶׁעַל כְּתֵפֵינוּ. כֵּוָן שֶׁעָבְרוּ מֵהֶם – פֵּרִקוּם וֶהֱבִיאוּם לִירוּשָׁלָיִם.⁴²⁵⁰

וְהֵם הֵם בְּנֵי סֻלְמַאי הַנְּתוֹצָתִי.⁴²⁵¹

עֲלֵיהֶם וְעַל כַּיּוֹצֵא בָהֶם נֶאֱמַר: “זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה”⁴²⁵²; וְעַל יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וַחֲבֵרָיו נֶאֱמַר: “וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב”.⁴²⁵³ (תענ' כח. ע"י).

––––––––

צז בְּעֶשְׂרִים וּשְׁנַיֵם בִּשְׁבָט בָּטְלָה הָעֲבוֹדָה,⁴²⁵⁴ שֶׁאָמַר הַשּׂוֹנֵא⁴²⁵⁵ לְהָבִיא לְהֵיכָל,⁴²⁵⁶ וְאֵין לְהַסְפִּיד⁴²⁵⁷ בּוֹ.

יוֹם שֶׁשָּׁלַח גַּסְקַלְגָּס⁴²⁵⁸ אֶת־הַצְּלָמִים לְהַעֲמִידָם בַּהֵיכָל, וּבָאָה הַשְּׁמוּעָה לִירוּשָׁלָיִם עֶרֶב יוֹם־טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶל חָג.⁴²⁵⁹ אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: עֲשׂוּ מוֹעֲדֵיכֶם בְּשִׂמְחָה, שֶׁאֵין אֶחָד מִכָּל־הַדְּבָרִים שֶׁשְּׁמַעְתֶּם יְקֻיָּם, כִּי מִי שֶׁשִּׁכֵּן שְׁכִינָתוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה, כְּשֵׁם שֶׁעָשָה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר כָּךְ יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים בַּזְּמַן הַזֶּה. מִיָּד שָׁמַע קוֹל מִבֵּית קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים שֶׁהוּא אוֹמֵר: “בְּטִילַת עֲבִידְתָא דַּאֲמַר סָנְאָה לְהַיְתָאָה לְהֵיכָלָא – אִקְּטִיל גַּסְקַלְגָּס וּבָטְלוּ גְזֵרוֹתָיו” (בָּטְלָה הָעֲבוֹדָה שֶׁאָמַר הַשּׂוֹנֵא לְהָבִיא לַהֵיכָל – נֶהֱרַג גַּסְקַלְגָּס וּבָטְלוּ גְזֵרוֹתָיו). וְכָתְבוּ אוֹתָהּ שָׁעָה וְכִוֵּנוּ.⁴²⁶⁰ וְכֵוָן שֶׁרָאָה⁴²⁶¹ שֶׁהָיוּ מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְקִדְמוּ לִפְנֵיהֶם.⁴²⁶² וּכְשֶׁנּוֹדַע לָהֶם הַדָּבָר יָצְאוּ לְפָנָיו כָּל־גְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל, אָמָרוּ: נָמוּת כֻּלָּנוּ וְלֹא תְהֵא לָנוּ כָּזֹאת. הָיוּ צוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים לַשָּלִיחַ. אָמַר לָהֶם הַשָּׁלִיחַ: עַד שֶׁאַתֶּם צוֹעֲקִים וּמִתְחַנְּנִים לַשָּלִיחַ, הִתְחַנְּנוּ וְצַעֲקוּ לֵאלֹהֵיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְרַכִּין רָאָה בְנֵי אָדָם שֶׁהֵם מַקְדִּימִין אוֹתוֹ מִכָּל־כָּרָךְ וְכָרָךְ. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הָיָה מַתְמִיהַּ, אָמָר: כַּמָּה מְרֻבִּין אֵלּוּ! אָמְרוּ לוֹ הַמָּסוֹרוֹת:⁴²⁶³ אֵלּוּ הֵן הַיְּהוּדִים שֶׁהִקְדִּימוּ לְפָנֶיךָ מִכָּל־כָּרָךְ וְכָרָךְ. כֵּוָן שֶׁנִּכְנַס לְכָרָךְ רָאָה בְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ מוּטָלִים בַּשְּׁוָקִים עַל הַשַּׂק וְעַל הָאֵפֶר. לֹא הִגִּיעַ לְאַנְטִיפַטְרוֹס עַד שֶׁבָּאת לוֹ אִגֶּרֶת שֶׁנֶּהֱרַג גַּסְקַלְגָּס וּבָטְלוּ גְזֵרוֹתָיו. מִיָּד נָטְלוּ אֶת־הַצְּלָמִים וְגָרְרוּ אוֹתָם. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם־טוֹב (מג' תענית יא).

כז. חָכְמָתָם שֶׁל בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם

צח “רַבָּתִי בַגּוֹיִם”⁴²⁶⁴ – וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: “רַבָּתִי עָם”,⁴²⁶⁵ וּמַה־תַּלְמוּד לוֹמַר “רַבָּתִי בַגּוֹיִם”? אֶלָּא רַבָּתִי בְדֵעוֹת. רַ' הוּנָא בְּשֵׁם רַ' יוֹסֵי: בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהָיָה אֶחָד מִבְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם הוֹלֵךְ לִמְדִינָה הָיוּ מַצִּיעִין לוֹ קַתֶּדְרָא⁴²⁶⁶ לֵישֵׁב עָלֶיהָ, בִּשְׁבִיל לִשְׁמוֹעַ חָכְמָתוֹ.

אֶחָד מִירוּשָׁלַיִם הָלַךְ לִמְדִינָה. הִגִּיעַ זְמַנוֹ לָמוּת. קָרָא בַעַל־הַבַּיִת⁴²⁶⁷ וְהִפְקִיד בְּיָדוֹ מָמוֹנוֹ וְאָמַר לוֹ: אִם יָבוֹא בְנִי מִירוּשָׁלַיִם וְיַעֲשֶׂה לְךָ שְׁלשָׁה דִבְרֵי חָכְמָה תֶּן־לוֹ מָמוֹנִי, וְאִם לָאו – אַל תִּתֶּן לוֹ. מֵת אוֹתוֹ הָאִישׁ וְנִפְטַר לְבֵית עוֹלָמוֹ. לְאַחַר יָמִים בָּא בְנוֹ. עָשׂוּ בֵינֵיהֶם [בְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר], שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד מֵהֶם מַרְאֶה בֵית חֲבֵרוֹ לְאַכְסְנָאי⁴²⁶⁸. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְשַׁעַר הָעִיר רָאָה אֶחָד שֶׁהָיָה טָעוּן מַשְּׂאוֹי⁴²⁶⁹ שֶׁל עֵצִים, אָמַר לוֹ: מוֹכֵר אַתָּה מַשְּׂאוֹי זֶה שֶׁל עֵצִים? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: טוֹל דְּמֵיהֶם⁴²⁷⁰ וְהוֹלֵךְ אוֹתָם אֵצֶל פְּלוֹנִי⁴²⁷¹. נָטַל דְּמֵיהֶם וְהוֹלִיךְ אוֹתָם אֵצֶל פְּלוֹנִי. הָיָה מְהַלֵּךְ וְזֶה מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְחָצֵר שֶׁל אוֹתוֹ בַעַל־הַבָּיִת. אָמַר: אִי, פְלוֹנִי, בּוֹא וְטוֹל מַשְּׂאוֹי שֶׁל עֵצִים. אָמַר לוֹ: וְכִי אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתָּבִיא לִי מַשְּׂאוֹי שֶׁל עֵצִים? אָמַר לוֹ: הֵן, לֹא אַתָה אָמַרְתָּ לִּי, אֶלָּא אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶבָּא אַחֲרָי, שֶׁלּוֹ הֵם. מִיָּד פָּתַח לוֹ בֵיתוֹ וְנָתְנוּ שָׁלוֹם זֶה לָזֶה.

הֲרֵי דָבָר אֶחָד.⁴²⁷²

אָמַר לוֹ בַּעַל־הַבָּיִת: מִי אָתָּה? אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא בְנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁמֵּת אֶצְלֶךָ. הִכְנִיסוֹ וְעָשָׂה לוֹ סְעֻדָּה. וְהָיוּ לוֹ לְבַעַל־הַבַּיִת שְׁנֵי בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת הַסְעֻדָּה הֵבִיא לְפָנָיו בַּסְּעֻדָּה חָמֵשׁ פַּרְגִּיּוֹת⁴²⁷³ בְּתַבְשִׁיל. כְּשֶׁהִתְחִילוּ לֶאֱכוֹל אָמַר לוֹ בַּעַל־הַבַּיִת: טוֹל וְחַלֵּק. אָמַר לוֹ: לֹא שֶלִּי הוּא.⁴²⁷⁴ אָמַר לוֹ: רְצוֹנִי שֶׁתְּהֵא נוֹטֵל וּמְחַלֵּק. נָטַל וְחִלֵּק וְנָתַן פַּרְגִּית בֵּין הָאִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, נָטַל פַּרְגִּית שְׁנִיָּה וְנָתַן בֵּין שְׁנֵי הַבָּנִים, וְנָטַל הַשְּׁלִישִׁית וְנָתַן בֵּין שְׁתֵּי הַבָּנוֹת. נָטַל שְׁתֵּי פַרְגִּיּוֹת וְנָתַן לְפָנָיו. אָכְלוּ וְלֹא אָמְרוּ לוֹ כְּלוּם.

הֲרֵי דָבָר שֵׁנִי.

לְעֵת עֶרֶב הֵבִיא תַרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה⁴²⁷⁵ בִּסְעֻדָּה. אָמַר לוֹ: טוֹל חַלֵּק. אָמַר לוֹ: לֹא שֶׁלִּי הִיא. אָמַר לוֹ: טוֹל וְחַלֵּק בִּרְצוֹנִי. נָטַל וְחִלֵּק, וְנָתַן הָרֹאשׁ לִפְנֵי הָאִישׁ, נָטַל בְּנֵי־מֵעַיִם וְנָתַן לִפְנֵי הַאִשָּׁה, נָטַל שְׁתֵּי הַיְרֵכִים וְנָתַן לִשְׁנֵי הַבָּנִים, וְנָטַל שְׁתֵּי הַכְּנָפַיִם וְנָתַן לִשְׁתֵּי הַבָּנוֹת. נָטַל אֶת־הַגּוּף כֻּלּוֹ וְנָתַן לְפָנָיו.

הֲרֵי דָבָר שְׁלִישִׁי.

אָמַר לוֹ בַּעַל הַבָּיִת: וְכִי כָךְ מְחַלְּקִין בִּמְקוֹמְכֶם? חִלַּקְתָּ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ כְּלוּם, וְעַכְשָׁו אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ? אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לָךְ: לֹא שֶׁלִּי הוּא? וְאַף־עַל־פִּי כֵן מַה־שֶּׁחִלַּקְתִּי יָפֶה חִלַּקְתִּי. פַּעַם רִאשׁוֹנָה הֵבִיאוּ לְפָנַי חָמֵשׁ פַּרְגִּיּוֹת בִּסְעֻדָּה. אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּפַרְגִּית – הֲרֵי שְׁלשָׁה, וּשְׁנֵי בָנֶיךָ וּפַרְגִּית – הֲרֵי שְׁלשָׁה, וּשְׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ וּפַרְגִּית – הֲרֵי שְׁלשָׁה, אֲנִי וּשְׁתֵּי פַרְגִּיּוֹת – הֲרֵי שְלשָׁה. כְּלוּם נָטַלְתִּי דָבָר מֵחֶלְקְכֶם? עַכְשָׁו הֵבִיאוּ תַרְנְגֹלֶת. נָטַלְתִּי אֶת־הָרֹאשׁ וְנָתַתִּי לָךְ, שֶׁאַתָּה רֹאשׁ הַבָּיִת; נָטַלְתִּי בְנֵי־מֵעַיִם וְנָתַתִּי לְאִשְׁתֶּךָ, שֶׁהַבָּנִים יוֹצְאִים מִמֵּעֶיהָ;ָ נָטַלְתִּי שְׁתֵּי הַיְרֵכַיִם וְנָתַתִּי לְבָנֶיךָ, שֶׁהֵם עַמּוּדֵי הַבָּיִת; נָטַלְתִּי שְׁתֵּי הַכְּנָפַיִם וְנָתַתִּי לִבְנוֹתֶיךָ, שֶׁלְּמָחָר יֵצְאוּ וְיִפְרְחוּ מִבֵּיתְךָ וְיֵלְכוּ לָהֶן לְבַעֲלֵיהֶן; נָטַלְתִּי לְעַצְמִי סְפִינָה זוֹ,⁴²⁷⁶ שֶׁבִּסְפִינָה בָאתִי וּבִסְפִינָה אֲנִי הוֹלֵךְ. עֲמֹד וְתֶן־לִי מָמוֹנִי, שֶׁהִפְקִיד אַבָּא אֶצְלְךָ, וְאֵלֵךְ.

מִיָּד נָתַן לוֹ כָל־מָמוֹנוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְשָׁלוֹם (איכ"ר א).

––––––––

צט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם שֶׁנִּשְׁבּוּ בְהַר הַכַּרְמֶל וְהָיָה שַׁבַּאי⁴²⁷⁷ מְהַלֵךְ אַחֲרֵיהֶם. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: גָּמָל שֶׁמְּהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ סוֹמָא⁴²⁷⁸ בְּאַחַת מֵעֵינָיו וְטָעוּן⁴²⁷⁹ שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן, וּשְנֵי בְנֵי־ אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ – אֶחָד יִשְׁרָאֵל וְאֶחָד נָכְרִי. אָמַר לָהֶם שַׁבַּאי: עַם קְשֵׁה־עֹרֶף, מֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִים? אָמְרוּ לוֹ: גָּמָל מֵעֲשָׂבִים שֶׁלְפָנָיו, מִצַּד שֶׁרוֹאֶה, אוֹכֵל, מִצַּד שֶאֵינוֹ רוֹאֶה אֵינוֹ אוֹכֵל; וְטָעוּן שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן – שֶׁל יַיִן מְטַפְטֵף וְשׁוֹקֵעַ⁴²⁸⁰ וְשֶׁל שֶׁמֶן מְטַפְטֵף וְצָף⁴²⁸¹; וּשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתוֹ, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׁרָאֵל – נָכְרִי נִפְנֶה⁴²⁸² לַדֶּרֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נִפְנֶה לִצְדָדִים. רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּמָצָא כְדִבְרֵיהֶם. בָּא וּנְשָׁקָם עַל רֹאשָׁם וֶהֱבִיאָם לְבֵיתוֹ, וְעָשָׂה לָהֶם סְעֻדָּה גְדוֹלָה, וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם וְאוֹמֵר: בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָתַן לָהֶם מֵחָכְמָתוֹ, וּבְכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם הוֹלְכִים נַעֲשִׂים שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם. וּפְטָרָם וְהָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם (סנהד' קד).

––––––––

ק מַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד שֶׁשָּׁבָה שְׁנֵי תִינוֹקוֹת מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ רָצִים לִפְנֵי סוּסוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחָהּ שֶׁל רוֹמִי אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: מֵרִיחַ אֲנִי קַפְלוֹטוֹת⁴²⁸³ שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּקְדֵרָה שֶׁל כְּפַר־חֲנַנְיָה. כָּעַס עֲלֵיהֶם רַבָּם, אָמַר לָהֶם: אֱלֹהֵיכֶם לֹא יָכֹל לִסְבּוֹל אֶתְכֶם – וַאֲנִי אֶסְבּוֹל אֶתְכֶם! עַד שֶׁהוּא מְקַלְלָּם בָּא פַּרְלְמֶנְטָר⁴²⁸⁴ שֶׁל מֶלֶךְ. אָמַר לוֹ הַנָּכְרִי: מֵאַיִן בָּאתָ? אָמַר לוֹ: מֵאֶרֶץ יְהוּדָה בָּאתִי הַיּוֹם. אָמַר לוֹ: אֶפְשַׁר מֵאֶרֶץ יְהוּדָה בָּאתָ הַיּוֹם, מַהֲלַךְ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה? אָמַר לוֹ: רוּחַ נָשְׁבָה לַסְּפִינָה וּבָאתִי הַיּוֹם, וְאִם אֵין אַתָּה מַאֲמִינֵנִי רְאֵה קַפְלוֹטוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יְהוּדָה שֶׁמְּבֻשָּׁלִים בִּקְדֵרָה וַעֲדַיִן לֹא טָעַמְתִּי מֵהֶם כְּלוּם.

נִכְנַס רַבָּם לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. עָמְדָה אִמּוֹ וְשָׁחֲטָה טָלֶה וְעָשְׂתָה לִבְנָהּ מִינֵי תַבְשִׁילִים וּפָתְחָה לוֹ חָבִית שֶׁל יָיִן. הָיָה מֵסֵב בִּסְעֻדָּה וְאוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת עוֹמְדִים עָלָיו. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: רְאֵה רֵיחַ בָּשָׂר זֶה כְּרֵיחַ כֶּלֶב וְרֵיחַ הַיַּיִן כְּרֵיחַ הַמֵּת. [שָׁמַע הַנָּכְרִי] וְאָמַר לְאִמּוֹ: מַה טִּיבוֹ שֶׁל בָּשָׂר זֶה? אָמְרָה לוֹ: הָיְתָה אֶצְלִי רְחֵלָה וְיָלְדָה כָבֶשׂ, וְכֵוָן שֶׁיָּלְדָה מֵתָה, וְהָיְתָה הַכַּלְבָּה שֶלָנוּ מֵינִקְתּוֹ עַד שֶׁגָּדָל, וְעַכְשָׁו שְׁחַטְתִּיו וְאַתָּה סוֹעֵד אוֹתוֹ. אָמַר לָהּ: וּמַה־טִּיבוֹ שֶׁל יַיִן זֶה? אָמְרָה לוֹ: זֶה הַיַּיִן מֵאוֹתוֹ הַכֶּרֶם שֶׁמָּשׁוּךְ עַל קִבְרוֹ שֶׁל אָבִיךָ, וְאֵין בְּכָל־הַכְּרָמִים שֶהִנִּיחַ לְךָ אָבִיךָ מוֹצִיא יַיִן טוֹב כְּמוֹתוֹ, וּמִלֵּאתִי לְךָ חָבִית מֵאוֹתוֹ כֶרֶם וְסָתַמְתִּי וְחָתַמְתִּי אוֹתָהּ וְאָמָרְתִּי: אֵינִי פוֹתַחַת אֶלָּא כְּשֶׁיָּבוֹא בְנִי; וְעַכְשָׁו כְּשֶׁרְאִיתִיךָ שָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה גְדוֹלָה וּפָתַחְתִּי אֶת־הֶחָבִית. מִיָּד אָכַל וְשָׁתָה וְשָׂמַח בְּאוֹתָם הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה עָמַד וְרָקָד. אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: “רְאֵה, רַגְלֵי אֲדוֹנֵנוּ דּוֹמוֹת לְרַגְלֵי מוּמָס⁴²⁸⁵ − אִמּוֹ זָנְתָה עִם זַמָּר־רַקָּד וְיָלְדָה אֶת־זֶה”. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ הָאִישׁ כָּךְ נָטַל סַיִף בְּיָדוֹ וְהָלַךְ אֵצֶל אִמּוֹ, אָמַר לָהּ: בֶּן מִי אֲנִי? אָמְרָה לוֹ: בְנִי, בְּנוֹ שֶׁל אָבִיךָ אָתָּה. אָמַר לָהּ: אִם אִי אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי אֱמֶת הֲרֵינִי הוֹרְגֵךְ. אָמְרָה לוֹ: בְּנִי, אַל תַּהַרְגֵנִי וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ אֱמֶת: אָבִיךָ לֹא הָיָה מוֹלִיד, וְהָיִיתִי מִתְיָרֵאת שֶׁלֹּא יִטְּלוּ הַקְּרוֹבִים מָמוֹנִי.⁴²⁸⁶ פַּעַם אַחַת הֵבִיא אָבִיךָ זַמָּר־רַקָּד וְהָיָה קוֹלוֹ עָרֵב. נִתְעַבַּרְתִּי מִמֶּנּוּ וְיָלַדְתִּי אוֹתָךְ. וְכִי לֹא יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁהֲבֵאתִיךָ לְכָל־הָעשֶׁר הַזֶּה? כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע כָּךְ אָמָר: הֵבֵאתִי לִי מוֹצִיאֵי גְנוּתִי⁴²⁸⁷ לְבֵין הַבְּרִיּוֹת. יָצָא אֲלֵיהֶם וְאָמַר לָהֶם: לְכוּ לָכֶם לְשָׁלוֹם, אֵינִי כְדַאי⁴²⁸⁸ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְמוֹתְכֶם. נָתַן לָהֶם כָּל־מִינֵי מַאֲכָל וְצֵידָה לַדֶּרֶךְ וְלִוָּה אוֹתָם, וְחָזַר לְבֵיתוֹ – וְכָךְ נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עָלָיו. (איכ“ר א; ילק”ש).

קא אֶחָד מִירוּשָׁלַיִם הָלַךְ אֵצֶל תַּגָר בְּאַתֵּינַס,⁴²⁸⁹ בָּא וְנִתְאָרַח בַּחֲנוּת. מָצָא בְנֵי־אָדָם יוֹשְׁבִים וְשׁוֹתִים יָיִן. מִשֶּׁאָכַל וְשָׁתָה בִּקֵּשׁ לִישׁוֹן שָׁם. אָמְרוּ לוֹ: עָשִׂינוּ בֵינֵינוּ, שֶׁלֹּא נְקַבֵּל בֶן־אָדָם אַכְסְנַאי, אֶלָּא עַד שֶׁיִּקְפֹּץ שָׁלשׁ קְפִיצוֹת.⁴²⁹⁰ אָמַר לָהֶם: וְכִי יוֹדֵעַ אֲנִי הֵיאַךְ אַתֶּם קוֹפְצִים, אֶלָּא יַעֲמֹד אֶחָד מִכֶּם וְיַעֲמֹד לְפָנַי וְאֶעֱשֶׂה אַחֲרָיו כְּמוֹתוֹ. עָמַד אֶחָד מֵהֶם וְקָפַץ אַחַת וְנִמְצָא בְּאֶמְצַע הַחֲנוּת, קָפַץ אַחֶרֶת וְנִמְצָא עַל פֶּתַח הַחֲנוּת, קָפַץ אַחֶרֶת וְנִמְצָא מִבַּחוּץ. עָמַד וְסָגַר הַדֶּלֶת בְּפָנָיו, אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, מַה־שֶּׁבִּקַּשְתֶּם לַעֲשׂוֹת לִי עָשִׂיתִי לָכֶם (איכ"ר א).

קב אֶחָד מֵאַתֵּינַס בָּא לִירוּשָׁלָיִם. מָצָא תִינוֹק אֶחָד וְנָתַן לוֹ פְּרוּטוֹת, אָמַר לוֹ: לֵךְ וּמְצָא וְהָבֵא לִי מַה־שֶּׁאֹכַל וְאֶשְׂבַּע וְאוֹתִיר וְאֶטּוֹל לַדָּרֶךְ. הָלַךְ הַתִּינוֹק וְהֵבִיא לוֹ מֶלַח. אָמַר לוֹ: מֶלַח אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁתָּבִיא לִי? אָמַר לוֹ: וְלֹא כֵן אָמַרְתָּ לִי “לֵךְ וְהָבֵא לִי מַה־שֶּׁאֹכַל וְאֶשְׂבַּע וְאוֹתִיר וְאֶטּוֹל לַדָּרֶךְ”? חַיֶּיךָ, שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה שֶׁתֹּאכַל וְתִשְׂבַּע וְתוֹתִיר וְתִטּוֹל לַדָּרֶךְ (שם).

קג אֶחָד מֵאַתֵּינַס בָּא לִירוּשָׁלָיִם. מָצָא מְדוֹכָה שְׁבוּרָה. נְטָלָהּ וֶהֱבִיאָהּ לְחַיָּט. אָמַר לוֹ: תְּפוֹר לִי מְדוֹכָה שְׁבוּרָה זוֹ. הוֹצִיא הַחַיָּט אֵלָיו מְלוֹא קֹמֶץ חוֹל, אָמַר לוֹ: שְזוֹר לִי חוּטִים וַאֲנִי אֶתְפְּרֶנָּה (שם).

קד אֶחָד מֵאַתֵּינַס בָּא לִירוּשָׁלָיִם. מָצָא תִינוֹק אֶחָד וְנָתַן לוֹ פְּרוּטוֹת, אָמַר לוֹ: לֵךְ וְהָבֵא בֵּיצִים וּגְבִינוֹת. כְּשֶׁבָּא אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי אֵיזוֹהִי גְבִינָה שֶׁל עֵז לְבָנָה וְאֵיזוֹהִי שֶׁל עֵז שְׁחוֹרָה? אָמַר לוֹ הַתִּינוֹק: אַתָּה אָדָם זָקֵן, הַרְאֵנִי אַתָּה אֵיזוֹהִי בֵיצָה שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת לְבָנָה וְאֵיזוֹהִי שֶׁל שְׁחוֹרָה (שם).

קה אֶחָד מֵאַתֵּינַס בָּא לִירוּשָׁלָיִם וְנִכְנַס לְבֵית־הַסֵּפֶר. מְצָאָם לְתִינוֹקוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם וְרַבָּם אֵין אֶצְלָם. הָיָה הוּא שׁוֹאֲלָם וְהֵם מְשִׁיבִים. אָמְרוּ לוֹ: בּוֹא וְנַעֲשֶׂה בֵינֵינוּ, שֶׁכָּל־הַשּׁוֹאֵל שְׁאֵלָה וְנוֹצֵחַ אֶת־חֲבֵרוֹ – יִטּוֹל כֵּלָיו מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר אַתָּה, שֶׁאָדָם זָקֵן אָתָּה. אָמַר: אַתֶּם, שֶׁבְּנֵי הַמָּקוֹם אַתֶּם, קוֹדְמִים לִי. אָמְרוּ לוֹ: דָּבָר זֶה מַהוּ: תִּשְׁעָה יוֹצְאִים וּשְׁמוֹנָה נִכְנָסִים וּשְנַיִם מוֹזְגִים וְאֶחָד שׁוֹתֶה וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְשַׁמְּשִׁים. לֹא יָכוֹל הָיָה לְהָשִׁיב, וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ כֵּלָיו. בָּא אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן רַבָּם, אָמַר לוֹ: אִי, רַבִּי! כָּל־אוֹתָהּ רָעָה יֵשׁ אֶצְלְכֶם, כְּשֶׁבָּא אָדָם אוֹרֵחַ לְבֵינֵיכֶם אַתֶּם נוֹטְלִים כֵּלָיו! אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא שְׁאֵלוּךָ וְלֹא יָכֹלְתָּ לְהָשִׁיב? אָמַר לוֹ: הֵן. וּמַה־שְּׁאֵלוּךָ? אָמַר לוֹ: כָּךְ וָכָךְ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, תִּשְׁעָה יוֹצְאִים – אֵלּוּ תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, וּשְׁמֹנָה נִכְנָסִים – שְׁמֹנָה יְמֵי מִילָה, וּשְׁנַיִם מוֹזְגִים – אֵלּוּ שְׁנֵי דַדִּים, וְאֶחָד שׁוֹתֶה – הַתִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מְשַׁמְּשִׁים – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יַרְחֵי יְנִיקָה. מִיָּד בָּא וְהֵשִׁיב לָהֶם וְנָטַל כֵּלָיו, וְקָרְאוּ עָלָיו: “לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי”⁴²⁹¹ (שם).

קו אֶחָד מֵאַתֵּינַס הָלַךְ לִירוּשָׁלַיִם וְהָיָה מְלַגְלֵג הַרְבֵּה בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ⁴²⁹² וִיבִיאֶנּוּ אֶצְלֵנוּ? אָמַר אֶחָד: אֲנִי אֵלֵךְ וַאֲבִיאֶנּוּ כְּשֶׁרֹאשׁוֹ מְגֻלָּח. הָלַךְ הַיְרוּשַׁלְמִי לְאַתֵּינַס וְנִתְאָרַח אֵצֶל אוֹתוֹ הָאִישׁ. לְמָחָר יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם לְטַיֵּל בַּשּׁוּק וְנִפְסַק לוֹ סַנְדָּלוֹ אֶחָד. אָמַר לְאֻמָּן: הֵילָךְ טְרִיסִיס⁴²⁹³ זֶה – וַעֳשֵׂה לִי סַנְדָּל זֶה. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ: וְכִי כָל־כָּךְ יְקָרִים סַנְדָּלִים אֶצְלְכֶם? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: בְּכַמָּה דֵינָרִים? אָמַר לוֹ: בְּתִשְׁעָה אוֹ בַעֳשָׂרָה דֵינָרִים; וּכְשֶׁהֵם בְּזוֹל – בְּשִׁבְעָה אוֹ בִשְׁמוֹנָה דֵינָרִים. אָמַר לוֹ: אִם אָבוֹא אֶצְלְכֶם בִּסְחוֹרָה זוֹ תְּהֵא נִמְכָּרֶת? אָמַר לוֹ: הֵן. אֶלָּא שֶׁלֹּא תִכָּנֵס לַמְּדִינָה שֶׁלֹּא מִדַּעְתִּי. הָלַךְ וְקָנָה סַנְדָּלִים וְעָלָה לִירוּשָׁלַיִם וְיָשַׁב בְּשַׁעַר הָעִיר. שָׁלַח אַחֲרֵי הַיְרוּשַׁלְמִי וָבָא. כֵּוָן שֶבָּא אָמַר לוֹ: עָשִׂינוּ בֵינֵינוּ, שֶלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לִמְכּוֹר סְחוֹרָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן רֹאשׁוֹ מְגֻלָּח וּפָנָיו מְפֻחָמוֹת.⁴²⁹⁴ אָמַר לוֹ: וּמָה אִכְפַּת⁴²⁹⁵ לִי אִם אֲגַלַּח רֹאשִׁי, וּבִלְבַד שֶׁאֶמְכֹּר סְחוֹרָתִי. כְּשֶׁגִּלַּח רֹאשׁוֹ נְטָלוֹ וְהוֹשִׁיבוֹ בְּאֶמְצַע הַשּׁוּק. וּכְשֶׁהָיָה אָדָם בָּא לִקַּח מִמֶּנּוּ סַנְדָּלִים, אָמַר לוֹ: זוּג סַנְדָּלִים זֶה בְּכַמָּה? אָמַר לוֹ: בַּעֲשָׂרָה אוֹ בְתִשְׁעָה, אֲבָל אֵינִי פוֹחֵת מִשְּׁמֹנָה דֵינָרִים. וּכְשֶׁשָּׁמַע הַלּוֹקֵחַ כָּךְ הָיָה טוֹפֵחַ⁴²⁹⁶ לוֹ בְּסַנְדָּל עַל רֹאשׁוֹ, וְהוֹלֵךְ לוֹ וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ לַיְרוּשַׁלְמִי: כְּלוּם עָשִׂיתִי לְךָ רָעָה כְּשֶׁהָיִיתָ בִמְקוֹמִי? אָמַר לוֹ: מִכָּאן וְאֵילַךְ אַל תְּלַגְלֵג בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלָיִם (שם).

קז מַעֲשָׂה הָיָה שֶׁנִּצְטְרכוּ יִשְׂרָאֵל לְפָרָה אֲדֻמָּה וְלֹא הָיוּ מוֹצְאִים. אַחַר־כָּךְ מָצְאוּ אוֹתָהּ אֵצֶל גּוֹי אֶחָד. הָלְכוּ וְאָמְרוּ לוֹ: מְכוֹר לָנוּ אֶת־הַפָּרָה שֶׁיֶּשׁ־לָךְ. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ אֶת־דָמֶיהָ⁴²⁹⁷ וּטְלוּ אוֹתָהּ. – וְכַמָּה הֵם דָמֶיהָ? – אַרְבָּעָה זְהוּבִים. אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ נוֹתְנִים. עַדשֶׁהֵם הוֹלְכִים לְהָבִיא אֶת־הַדָּמִים הִרְגִּישׁ אוֹתוֹ הַגּוֹי לְהֵיכָן הֵם צְרִיכִים אֶת־ הַפָּרָה. וְכֵוָן שֶׁבָּאוּ וְהֵבִיאוּ אֶת־דָּמֶיהָ, אָמַר לָהֶם: אֵינִי מוֹכְרָהּ לָכֶם. אָמְרוּ לוֹ: שֶׁמָּא לְהוֹסִיף עַל דָּמֶיהָ אַתָּה מְבַקֵּשׁ? [הֲרֵי] אָנוּ נוֹתְנִים לְךָ כָּל־מַה־שֶּׁתְּבַקֵּשׁ. וְאוֹתוֹ רָשָׁע כָּל־שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתָם דְּחוּקִים⁴²⁹⁸ הָיָה מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם.⁴²⁹⁹ אָמְרוּ לוֹ: טוֹל לְךָ חֲמִשָּׁה זְהוּבִים – לֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ. – טוֹל עֲשָׂרָה, עֶשְׂרִים, [שְׁלשִׁים, חֲמִשִּׁים], מֵאָה – לא הָיָה מְבַקֵּשׁ. עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאֶלֶף – וְקִבֵּל עָלָיו לִתְּנָהּ לָהֶם בְּאֶלֶף זְהוּבִים. וְהִתְנוּ עִמּוֹ וְהָלְכוּ לְהָבִיא לוֹ הַזְּהוּבִים.

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הָרָשָׁע? אָמַר לְגוֹי אֶחָד חֲבֵרוֹ: בּוֹא וּרְאֵה הֵיאַךְ אֲנִי מְשַׂחֵק בַּיְּהוּדִים הַלָּלוּ! כְּלוּם הֵם מְבַקְּשִׁים אוֹתָהּ וְנוֹתְנִים לִי כָּל־הַדָּמִים, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶלֹּא עָלָה עָלֶיהָ עֹל; הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת־הָעֹל וְנוֹתְנוֹ עָלֶיהָ, וּמְשַׂחֵק אֲנִי בָּהֶם וְנוֹטֵל אֶת־מָמוֹנָם. וְכָךְ עָשָׂה: נָטַל אֶת־הָעֹל וְנָתַן עָלֶיהָ כָּל־הַלָּיְלָה. וְזֶהוּ סִימָנָהּ שֶל פָּרָה שֶׁלֹּא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת יֵשׁ בְּצַוָּארָהּ בְּמָקוֹם שֶׁהָעֹל נָתוּן, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא עָלָה עָלֶיהָ עֹל שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת זְקוּפוֹת הֵן; נִתַּן עָלֶיהָ עֹל – מִיָּד הֵן נִכְפָּפוֹת. וְעוֹד סִימָן אֶחָד יֶשׁ בָּהּ: עַד שֶׁלֹּא עָלָה עָלֶיהָ עֹל עֵינֶיהָ שָׁווֹת; עָלָה עָלֶיהָ עֹל – עֵינֶיהָ מְפַלְבְּלוֹת⁴³⁰⁰ וְהִיא מִסְתַּכֶּלֶת בָּעֹל.

כֵּוָן שֶׁבָּאוּ לִטּוֹל אֶת־הַפָּרָה מִמֶּנּוּ וְכָל־אוֹתוֹ הַזָּהָב בְּיָדָם – מִיָּד נִכְנַס וְהֶעֱבִיר אֶת־הָעֹל מֵעַל הַפָּרָה וְהוֹצִיאָהּ לָהֶם. כֵּוָן שֶׁהוֹצִיאָהּ לָהֶם הִתְחִילוּ מִסְתַּכְּלִים בָּהּ וְרוֹאִים אוֹתָן שְׁתֵּי הַשְּׂעָרוֹת שֶׁנִּכְפְּפוּ וְהָעֵינַיִם שֶׁמְּפַלְבְּלוֹת מִן הָעֹל. אָמְרוּ לוֹ: טוֹל אֶת־פָּרָתְךָ, אֵין אָנוּ צְרִיכִים לָהּ, וַאֲפִלּוּ בְּחִנָּם אֵין אָנוּ נוֹטְלִים מִמֶּךָּ.

כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁהֶחֱזִירוּ לוֹ פָּרָתוֹ וְיַצַא רֵיקָם מִכָּל־אוֹתוֹ הַזָּהָב – אוֹתוֹ הַפֶּה שֶׁאָמַר: “אֲנִי מְשַׂחֵק בָּהֶם”, הִתְחִיל אוֹמֵר: “בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּאֻמָּה זוֹ!” – וְנִכְנַס לוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וְתָלָה חֶבֶל וְחִנֵּק עַצְמוֹ. (פסיק“ר יד; תנה”ק חקת).

קח מַעֲשֶׂה בְרַ' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא תִינוֹק אֶחָד וּבְיָדוֹ כְּלִי מְכֻסֶּה. אָמַר לוֹ: מַה־בְּיָדְךָ מְכֻסֶּה בִּכְלִי זֶה? אָמָר: אִלּוּ הָיְתָה אִמָּא רוֹצָה שֶׁתֵּדַע מַה־שֶּׁיֵּשׁ עִמִּי לֹא הָיְתָה אוֹמֶרֶת לְי: “כַּסֵּהוּ”…

כֵּוָן שֶׁנִּכְנַס לָעִיר מָצָא תִינֹקֶת עוֹמֶדֶת וּמְמַלְאָה מִן הָעָיִן. אָמַר לָהּ: הַשְקִינִי מָיִם. אָמְרָה לוֹ: לְךָ וְלַחֲמוֹרֶךָ.

כֵּוָן שֶׁשָּׁתָה וּפָנָה לֵילֵךְ אָמַר לָהּ: בִּתִּי, עָשִׂית כְּמַעֲשֵׂה רִבְקָה⁴³⁰¹. אָמְרָה לוֹ: אֲנִי עָשִׂיתִי כְּמַעֲשֵׂה רִבְקָה – וְאַתָּה לֹא עָשִׂיתָ כְּמַעֲשֵׂה אֱלִיעָזֶר⁴³⁰² (איכ"ר א).

י: חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי וְהָאָרֶץ

א. קֹדֶם הַחֻרְבָּן

א שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעִים שָׁנָה קֹדֶם חֻרְבַּן הַבַּיִת לֹא הָיָה גוֹרָל עוֹלֶה בְיָמִין,⁴³⁰³ וְלֹא הָיָה לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית⁴³⁰⁴ מַלְבִּין, וְלֹא הָיָה נֵר מַעֳרָבִי⁴³⁰⁵ דּוֹלֵק, וְהָיוּ דַלְתוֹת הַהֵיכָל נִפְתָּחוֹת מֵאֲלֵיהֶן, עַד שֶׁגָּעַר בָּהֶן רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וְאָמָר: הֵיכָל, הֵיכָל! מִפְּנֵי מָה אַתָּה מַבְעִית⁴³⁰⁶ עַצְמֶךָ? יוֹדֵעַ אֲנִי בְּךָ, שֶׁסּוֹפְךָ עָתִיד לֵחָרֵב, וּכְבָר נִתְנַבֵּא עָלֶיךָ זְכַרְיָה בֶן עִדּוֹ: “פְּתַח לְבָנוֹן דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ”⁴³⁰⁷ (יומא לט:).

ב. עַל מֶה חָרְבָה הָאָרֶץ?

ב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה"⁴³⁰⁸ − עַל קַמְצָא וּבַר־קַמְצָא⁴³⁰⁹ חָרְבָה יְרוּשָׁלָיִם, עַל תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת חָרַב הַר־הַמֶּלֶךְ, עַל יָתֵד שֶׁל מֶרְכָּבָה חָרְבָה בֵיתָר.

“עַל קַמְצָא וּבַר־קַמְצָא⁴³¹⁰ חָרְבָה יְרוּשָׁלָיִם”. –

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ קַמְצָא וְשׂוֹנְאוֹ – בַּר־קַמְצָא. עָשָׂה סְעֻדָּה. אָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ: לֵךְ וְהָבֵא לִי קַמְצָא. הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ אֶת־בַּר־קַמְצָא. בַּא [בַעַל־הַסְּעֻדָּה] וּמְצָאוֹ[לְבַר־קַמְצָא] יוֹשֵׁב. אָמַר לוֹ: הֲרֵי שׂוֹנֵא אַתָּה לִי, וּמַה־לְךָ כָאן? עֲמֹד וָצֵא! אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וּבָאתִי – הַנִּיחֵנִי, וְאֶתֶּן לְךָ דְמֵי כָל־מַה־שֶּׁאֹכַל וְאֶשְתֶּה. אָמַר לוֹ: לֹא. – אֶתֶּן לְךָ דְמֵי חֲצִי סְעֻדָּתֶךָ…− לֹא! – אֶתֶּן לְךָ דְמֵי כָל־סְעֻדָּתֶךָ – לֹא! תְּפָסוֹ בְיָדוֹ, הֶעֱמִידוֹ וְהוֹצִיאוֹ.⁴³¹¹

אָמַר בַּר־קַמְצָא: הוֹאִיל וְיָשְׁבוּ חֲכָמִים וְלֹא מִחוּ⁴³¹² בוֹ – מִכְּלָל⁴³¹³ שֶׁנּוֹחַ לָהֶם – אֵלֵךְ וְאַלְשִׁין עֲלֵיהֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. בָּא וְאָמַר לוֹ לַקֵּיסָר: מָרְדוּ בְךָ הַיְּהוּדִים… אָמַר לוֹ [הַקֵּיסָר]: − מִי יֹאמַר?.. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לָהֵם קָרְבָּן וְתִרְאֶה אִם יַקְרִיבוּהוּ.

הָלַךְ וְשָׁלַח בְּיָדוֹ עֵגֶל מְשֻׁלָּשׁ. בַּהֲלִיכָתוֹ הֵטִיל⁴³¹⁴ בּוֹ בַּר־קַמְצָא מוּם בְּנִיב־שְׂפָתָיִם,⁴³¹⁵ וְיֵשׁ אוֹמְרִים – בְּדֻקִּין שֶׁבְּעָיִן,⁴³¹⁶ מָקוֹם שֶׁלָּנוּ⁴³¹⁷ הֲרֵי הוּא מוּם וְלָהֶם⁴³¹⁸ אֵינוֹ מוּם. אָמְרוּ חֲכָמִים לְהַקְרִיבוֹ, מִשּׁוּם⁴³¹⁹ שְׁלוֹם מַלְכוּת; אָמַר לָהֶם רַ' זְכַרְיַה בֶן־אַבְקוּלַס: יֹאמֵרוּ, בַּעֲלֵי־מוּמִים קְרֵבִים לַמִּזְבֵּחַ. אָמְרוּ לַהֲרוֹג אֶת־בַּר־קַמְצָא, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ וִיסַפֵּר לַמֶּלֶךְ. אָמַר לָהֶם רַ' זְכַרְיָה: יֹאמֵרוּ: מֵטִיל מוּם בְּקָדָשִׁים – יֵהָרֵג.

(אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַ' זְכַרְיָה בֶן־אַבְקוּלַס הֶחֱרִיבָה אֶת־בֵּיתֵנוּ וְשָׂרְפָה אֶת־הֵיכָלֵנוּ וְהֶגְלַתְנוּ מֵאַרְצֵנוּ).

עָלָה עֲלֵיהֶם נֵירוֹן־קֵיסָר⁴³²⁰. כְּשֶׁהִגִּיעַ [לִירוּשָׁלַיִם] זָרַק חֵץ לְמִזְרָח – וְחָזַר וְנָפַל בִּירוּשָׁלָיִם; לְמַעֲרָב – חָזַר וְנָפַל בִּירוּשָׁלָיִם, וְכֵן לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם.

אָמַר נֵירוֹן־קֵיסָר לְתִינוֹק: פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶךָ.⁴³²¹ אָמַר לוֹ: “וְנָתַתִּי אֶת־נִקְמָתִי בֶּאֱדֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׁרָאֵל”⁴³²² − אָמַר נֵירוֹן־קֵיסָר: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַחֲרִיב בֵּיתוֹ וְאוֹמֵר לְקַנֵּחַ⁴³²³ יָדוֹ בִּי… בָּרַח וְהָלַךְ וְנִתְגַּיֵּר, וּמִמֶּנּוּ יָצָא רַ' מֵאִיר.

עָלָה עֲלֵיהֶם אֶסְפַּסְיָנוֹס־קֵיסָר⁴³²⁴, בָּא וְצָר עַל יְרוּשָׁלַיִם שָׁלשׁ שָׁנִים. הָיוּ שָׁם שְׁלשָׁה עֲשִׁירִים: נַקְדֵּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן וּבֶן־כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ וּבֶן־צִיצִית־הַכְּסָת ("נַקְדֵּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן − שֶׁנָּקְדָה⁴³²⁵ לוֹ חַמָּה בַּעֲבוּרוֹ; “בֶּן־כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ” – שֶׁכָּל־הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ כְּשֶהוּא רָעֵב כְּכֶלֶב יוֹצֵא כְּשֶׁהוּא שָׂבֵעַ; “בֶּן־צִיצִית־הַכְּסָת” – שֶׁהָיְתָה צִיצָתוֹ נִגְרֶרֶת⁴³²⁶ עַל גַּבֵּי כְסָתוֹת). אֶחָד אָמָר: אֲנִי אֲפַרְנֵס [כָּל־בְּנֵי הָעִיר] בְּחִטִּים וּשְׂעוֹרִים, וְאֶחָד אָמָר – בְּיַיִן וּבְמֶלַח וּבְשֶׁמֶן, וְאֶחָד אָמָר – בְּעֵצִים (שִׁבְּחוּ חֲכָמִים אֶת בַּעַל־הָעֵצִים, שֶׁהָיָה רַ' חִסְדָּא אוֹמֵר: אוֹצָר אֶחָד שֶׁל חִטִּים טָעוּן⁴³²⁷ שִׁשִּׁים אוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים כְּנֶגְדּוֹ). פָּתְחוּ אֶת־אוֹצְרוֹתֵיהֶם וְנִמְצָא בְיָדָם כְּדֵי פַרְנָסַת עֶשְׂרִים שָׁנָה וְאֶחָת. הָיוּ שָׁם בַּרְיוֹנִים.⁴³²⁸ אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: נֵצֵא וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עִם [הָרוֹמִיִּים]; לֹא הִנִּיחוּם, וְאָמְרוּ לָהֶם: נֵצֵא וְנַעֲשֶׂה מִלְחָמָה עִמָּהֶם. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים: לֹא יַעֲלֶה בְיָדֵנוּ כְּלוּם. עָמְדוּ [הַבַּרְיוֹנִים] וְשָׂרְפוּ אוֹתָם הָאוֹצָרוֹת שֶׁל חִטִּים וּשְׂעוֹרִים – וְגָבַר הָרָעָב בָּעִיר.

מָרְתָא בַת־בַּיְתוֹס – הָעֲשִׁירָה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִםִ הָיָתָה. שָׁגְרָה שָׁלִיחַ [לַשּׁוּק] וְאָמְרָה לוֹ: לֵךְ וְהָבֵא לִי סֹלֶת. עַד שֶׁהָלַךְ נִמְכְּרָה הַסֹּלֶת. בָּא וְאָמַר לָהּ: סֹלֶת אָיִן, פַּת נְקִיָּה יֵשׁ. אָמְרָה לוֹ: לֵךְ הָבֵא. עַד שֶׁהָלַךְ נִמְכְּרָה אַף זוֹ. בָּא וְאָמַר לָהּ: פַּת נְקִיָּה אָיִן, פַּת קִיבָר⁴³²⁹ יֵשׁ, אָמְרָה לוֹ: לֵךְ הָבֵא. עַד שֶׁהָלַךְ נִמְכְּרָה אַף זוֹ. בָּא וְאָמַר לָהּ: פַּת קִיבָר אַיִן, קֶמַח שְׂעוֹרִים יֵשׁ. אָמְרָה לוֹ: לֵךְ הָבֵא. עַד שֶׁהָלַךְ נִמְכַּר אַף זֶה. חָלְצָה נְעָלֶיהָ וְאָמָרָה: אֵצֵא וֶאֶרְאֶה, שֶׁמָּא אֶמְצָא דָבָר לֶאֱכוֹל. נִטְפְּלוּ⁴³³⁰ גְלָלִים בְּרַגְלָהּ וָמֵתָה. קָרָא עָלֶיהָ רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי: “הָרַכָּה בְךָ וְהָעֲנֻגָּה אֲשֶׁר לֹא־נִסְּתָה כַף־רַגְלָהּ הַצֵּג עַל־הָאָרֶץ מֵהִתְעַנֵּג וּמֵרֹךְ”.⁴³³¹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים: גְּרוֹגֶרֶת⁴³³² שֶׁל רַ' צָדוֹק [מָצְאָה] וְאָכְלָה וְנֶאֶנְסָה⁴³³³ וָמֵתָה. וּבִשְעַת מִיתָתָהּ הוֹצִיאָה כָל־כַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ וּזְרָקָתַם לַשּׁוּק, אָמָרָה: אֵלּוּ לָמָּה לִּי? וְזֶהוּ שֶׁנֶאֱמַר: “כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ” וגו'.⁴³³⁴

גְּרוֹגֶרֶת שֶׁל רַ' צָדוֹק מַהִי? רַ' צָדוֹק יָשַׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּתַעֲנִית שֶׁלֹּא תֶחֱרַב יְרוּשָׁלָיִם. [הִכְחִישׁ]⁴³³⁵ וְכָל־מַה־שֶּׁאָכַל הָיָה נִרְאֶה מִבַּחוּץ.⁴³³⁶ כְּשֶׁבָּא לְהַבְרוֹת עַצְמוֹ הֵבִיאוּ לוֹ גְרוֹגָרוֹת וְהָיָה מוֹצֵץ מֵימֵיהֶן וְזוֹרְקָן.

יָצָא רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי לְטַיֵּל בַּשּׁוּק, רָאָה אֶת־אַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁשּׁוֹלְקִין⁴³³⁷ תֶּבֶן וְשׁוֹתִין מֵימָיו. אָמָר: בְּנֵי־אָדָם שֶׁשּׁוֹלְקִין תֶּבֶן וְשׁוֹתִין מֵימָיו יְכוֹלִים לַעֲמֹד בְּחֵילוֹתָיו שֶׁל אֶסְפַּסְיָנוֹס? אֵין תַּקָּנָה אֶלֶּא שֶׁאֵצֵא מִן הָעִיר.

אַבָּא־סִיקָרָא בֶן־בַּטִּיחַ, רֹאשׁ בַּרְיוֹנֵי יְרוּשָׁלַיִם, − בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי הָיָה. שָׁלַח לוֹ רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי: בֹּא אֶצְלִי בְּצִנְעָה.⁴³³⁸ בָּא. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: עַד מָתַי אַתֶּם עוֹשִׂים כָּךְ וּמְמִיתִים אֶת־כָּל־הָעוֹלָם בָּרָעָב? אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה? אִם אֹמַר לָהֶם דָּבָר יַהַרְגוּנִי. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: רְאֵה לִי תַקָּנָה שֶׁאֵצֵא מִכָּאן, אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא הַצָּלָה מֻעָטֶת. אָמַר לוֹ אַבָא־סִיקָרָא: עָשִׂינוּ בֵינֵינוּ שֶלֹּא יֵצֵא אָדָם מִכָּאן אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מֵת. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: הוֹצִיאוּנִי בִדְמוּת מֵת. אָמַר בֶּן־בַּטִּיחַ: עַשֵׂה עַצְמְךָ חוֹלֶה וְיָבאֹוּ הַכֹּל לְבַקֶּרְךָ, וְהָבֵא דָבָר שֶׁל סִרְחוֹן וְהַנַּח אֶצְלֶךָ, וְיִהְיוּ אוֹמְרִים “מֵת רַ' יוֹחָנָן!” וְיִכָּנְסוּ תַלְמִידֶיךָ [וְיִשְאוּ אֶת־אֲרוֹנְךָ], וּבְנֵי אָדָם אֲחֵרִים לֹא יִשָּׁאוּהוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בְגוּפְךָ שֶׁהוּא קַל, − שֶׁהֲרֵי הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁהַחַי קַל מִן הַמֵּת.

עָשָׂה רַ' יוֹחָנָןָ כָּךְ. שָׁלַח וְקָרָא לְתַלְמִידָיו רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶם: בָּנָי! עִמְדוּ וְהוֹצִיאוּנִי מִכָּאן. עֲשׂוּ לִי אָרוֹן וְאֶשְכַּב בִּתוֹכוֹ. אָחַז רַ' אֱלִיעֶזֶר מֵרֹאשׁוֹ וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ מֵרַגְלָיו. הָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ עַד שְׁקִיעַת הַחַמָּה, עֶד שֶׁהִגִּיעוּ אֵצֶל שַׁעַרֵי יְרוּשָׁלָיִם. אָמְרוּ לָהֶם הַשּׁוֹעֲרִים: מִי הוּא זֶה? אָמְרוּ לָהֶם: מֵת הוּא. וְכִי אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁאֵין מְלִינִין אֶת־הַמֵּת בִּירוּשָׁלָיִם? בִּקְּשׁוּ [הַבַּרְיוֹנִים לִדְקֹר בְּגוּפוֹ שֶׁל הַמֵּת; אָמַר לָהֶם [אַבָּא־סִיקָרָא]: יֹאמְרוּ: רַבָּם דָּקָרוּ! בִּקְּשׁוּ לְדָחֳפוֹ – אָמַר לָהֶם: יֹאמְרוּ: רַבָּם דָּחָפוּ! – פָּתְחוּ לוֹ הַשַּׁעַר וְיָצָא. הָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֵצֶל אֶסְפַּסְיָנוֹס. פָּתְחוּ הָאָרוֹן וְעָמַד לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ! שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ! אָמַר לוֹ אֶסְפַּסְיָנוֹס: חַיָּב אַתָּה שְׁתֵּי מִיתוֹת, אַחַת, שֶׁאַתָּה קוֹרֵא לִי מֶלֶךְ, וַאֲנִי אֵינִי מֶלֶךְ; וְעוֹד, אִם מֶלֶךְ אֲנִי – עַד עַכְשָׁו מִפְּנֵי מָה לֹא בָאתָ אֶצְלִי? אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: שֶׁאָמַרְתָּ “לֹא מֶלֶךְ אֲנִי” – בֶּאֱמֶת מֶלֶךְ אַתָּה, שֶׁאִלְמָלֵא הָיִיתָ מֶלֶךְ לֹא נִמְסְרָה יְרוּשָׁלַיִם בְּיָדֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל”,⁴³³⁹ − וְאֵין אַדִּיר אֶלָּא מֶלֶךְ; וְשֶׁאָמַרְתָּ “אִם מֶלֶךְ אֲנִי – מִפְּנֵי מָה לֹא בָאתָ אֶצְלִי עַד עַכְשָׁו?” – בַּרְיוֹנִים שֶׁבָּנוּ לֹא הִנִּיחוּנִי. אָמַר לוֹ אֶסְפַּסְיָנוֹס: אִלּוּ חָבִית⁴³⁴⁰ שֶׁל דְּבַשׁ וּדְרָקוֹן⁴³⁴¹ כָּרוּךְ עָלֶיהָ – לֹא הָיוּ שׁוֹבְרִין אֶת הֶחָבִית בִּשְׁבִיל דְּרָקוֹן? – שָׁתַק רַ' יוֹחָנָן.

(קָרָא עָלָיו רַב יוֹסֵף – וְיֵשׁ אוֹמְרִים רַ' עֲקִיבָא: − “מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל”⁴³⁴² – הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ: נוֹטְלִין צְבָת⁴³⁴³ וּמְסַלְּקִין⁴³⁴⁴ אֶת־הַדְּרָקוֹן וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ וְאֶת הֶחָבִית מַנִּיחִין).

[יֵשׁ אוֹמְרִים]: אַרְבָּעָה דוּכָסִים⁴³⁴⁵ הָיוּ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד: דוּכָס שֶל עַרְבִיִּים, פַּנְגָּר שְׁמוֹ, דּוּכָס שֶׁל אַפְרִיקָא, דּוּכָס שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא וְדוּכָס שֶׁל פָּלֶסְטִינִי, הִתְחִילוּ מוֹשְׁלִין מְשָׁלוֹת לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכָּאי: חָבִית שֶׁקִּנֵּן נָחָשׁ בְּתוֹכָהּ – כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ? אָמַר לָהֶם: מְבִיאִין חוֹבֵר⁴³⁴⁶ וְחוֹבְרִין אֶת־הַנָּחָשׁ וּמַנִּיחִין אֶת־הֶחָבִית. אָמַר פַּנְגָּר: הוֹרְגִין אֶת־הַנָּחָשׁ וּׁשׁוֹבְרִין אֶת־הֶחָבִית. – מִגְדָּל שֶׁקִּנֵּן בּוֹ נָחָשׁ – כֵּיצַד עוֹשִׂין? – אָמַר לָהֶם: מְבִיאִין חוֹבֵר וְחוֹבְרִין אֶת־הַנָּחָשׁ וּמַנִּיחִין אֶת הַמִּגְדָּל. – אָמַר פַּנְגָּר: הוֹרְגִין אֶת־הַנָּחָשׁ וְשׂוֹרְפִין אֶת־הַמִּגְדָּל. אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי לְפַנְגָּר: כָּל־הַשְּׁכֵנִים⁴³⁴⁷ שֶׁעוֹשִׂים רָעָה – לְעַצְמָם עוֹשִים. לֹא דַיְּךָ שֶׁאֵין אַתָּה מְלַמֵּד סַנַּגוֹרְיָא, אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְלַמֵּד עָלֵינוּ קַטֵּגוֹרְיָא. אָמַר לוֹ: טוֹבַתְכֶם אֲנִי דוֹרֵשׁ, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁבַּיִת זֶה קַיָּם הַמַּלְכֻיּוֹת מִתְגָרוֹת בָּכֶם; נֶחֱרַב הַבַּיִת הַזֶּה – אֵין הַמַּלְכֻיּוֹת מִתְגָרוֹת בָּכֶם. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: הַלֵּב יוֹדֵעַ⁴³⁴⁸ אִם לְעָקָל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת.

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא שָׁלִיחַ מֵרוֹמִי וְאָמַר לְאֶסְפַּסְיָנוֹס: עֲמוֹד, שֶׁמֵּת הַקֵּיסָר וְנִמְנוּ גְדוֹלֵי רוֹמִי לְהוֹשִׁיבְךָ בְרֹאשׁ. הָיָה אֶסְפַּסְיָנוֹס נָעוּל נַעַל אֶחָת, בָּא לִנְעוֹל אֶת־הַשְּׁנִיָּה – וְלֹא נִכְנְסָה רַגְלוֹ, בָּא לַחֲלוֹץ אֶת־הָרִאשׁוֹנָה – וְלֹא יָצְאָה רַגְלוֹ. אָמַר אֶסְפַּסְיָנוֹס: זוֹ מַהִי? אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אַל תִּצְטַעֵר – שְׁמוּעָה טוֹבָה בָּאָה לָךְ, שֶׁנֶאֱמַר: “שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן־עָצֶם”⁴³⁴⁹ – וּמַה־תַּקַּנָתֶךָ? – יָבִיאוּ אָדָם שֶׁאֵין דַּעְתְּךָ נוֹחָה הֵימֶנּוּ וְיַעֲבִירוּהוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם”.⁴³⁵⁰ עָשָה כָךְ וְנִכְנְסָה רַגְלוֹ. אָמַר לוֹ: וּמֵאַחַר שֶׁחֲכָמִים אַתֶּם כָּל־כָּךְ – עַד עַכְשָׁו מִפְּנֵי מָה לֹא בָאתֶם לְפָנָי? אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לָךְ? אָמַר לוֹ: אַף אֲנִי אָמַרְתִּי לָךְ. אָמַר לוֹ אֶסְפַּסְיָנוֹס לְרַ' יוֹחָנָן: אֲנִי הוֹלֵךְ מִכָּאן וְאֶשְׁלַח אָדָם אַחֵר [בִּמְקוֹמִי]; אֶלָּא בַּקֵּשׁ מִמֶּנִּי דָּבָר וְאֶתֶּן לָךְ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: תֶּן־לִי יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ⁴³⁵¹ וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל⁴³⁵² וְרוֹפְאִים שֶׁיְרַפְּאוּ אֶת רַ' צָדוֹק.

(קָרָא עָלָיו רַ' יוֹסֵף – וְיֵשׁ אוֹמְרִים רַ' עֲקִיבָא −: “מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל.”⁴³⁵³ הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לוֹ, שֶׁיַּנִּיחַ אֶת־יְרוּשָׁלַיִם פַּעַם זוֹ. וְרַ' יוֹחָנָן סָבַר, שֶׁמָּא זוֹ לֹא יַעֲשֶׂה לוֹ אֶסְפַּסְיָנוֹס, וְלֹא תְהֵא אֲפִלוּ הַצָּלָה מֻעָטֶת).

יֵשׁ אוֹמְרִים: כָּךְ הֵשִׁיב רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי לְאֶסְפַּסְיָנוֹס: מְבַקֵּש אֲנִי שֶׁתַּנִּיחַ לִמְדִינָה זוֹ. אָמַר לוֹ: כְּלוּם לְכָךְ הִמְלִיכוּנִי בְנֵי רוֹמִי שֶׁאַנִּיחַ לִמְדִינָה זוֹ? שְׁאַל דָּבָר אֶחָד וְאֶעֱשֶׂנּוּ. אָמַר לוֹ: הַנַּח לַשַּעַר הַמַּעֲרָבִי, הַפּוֹנֶה לְלֹד, וְכָל מִי שֶׁיֵּצֵא עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת יִנָּצֵל. מִשֶּׁנִּכְבְּשָׁה הָעִיר אָמַר אֶסְפַּסְיָנוֹס לְרַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי: אִם יֶשׁ לְךָ אוֹהֵב אוֹ קָרוֹב בָּעִיר שְׁלַח וְהוֹצִיאֵהוּ עַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אוֹכְלוֹסִין שֶׁלִּי. שָׁלַח אֶת רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ לְהוֹצִיא אֶת רַ' צָדוֹק. הָלְכוּ וּמְצָאוּהוּ בְּפֶתַח הַשָּׁעַר. כְּשֶׁבָּא עָמַד רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי לְפָנָיו. אָמַר לוֹ אֶסְפַּסְיָנוֹס: לִפְנֵי זָקֵן כּוֹשֵׁל זֶה אַתָּה עוֹמֵד? אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אִלּוּ הָיָה בָעִיר עוֹד אֶחָד כְּמוֹתוֹ, וְאוּכְלוֹסִין שֶׁלְּךָ מְרֻבִּים כִּפְלַיִם – לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לְכָבְשָׁהּ. אָמַר לוֹ: בַּמֶּה כֹחוֹ? אָמַר לוֹ: שֶׁאוֹכֵל גַּמְזוּז⁴³⁵⁴ אֶחָד וְשׁוֹנֶה עָלָיו מֵאָה פְרָקִים. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה כָחַשׁ כָּל־כָּךְ? אָמַר לוֹ: מֵחֲמַת צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת. שָׁלַח וְהֵבִיא רוֹפְאִים וְהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ קִמְעָה־קִמְעָה וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ קִמְעָה־קִמְעָה עַד שֶׁחָזַר עָלָיו גּוּפוֹ. אָמַר לוֹ אֶלְעָזָר בְּנוֹ: אַבָּא, תֵּן לָהֶם שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא תְהֵא לָהֶם עִמְּךָ זְכוּת בָּעוֹלָם הַבָּא – נָתַן לָהֶם חֶשְבּוֹן⁴³⁵⁵ אֶצְבָּעוֹת וּקְנֵה מִשְׁקָל.

כְּשֶׁכָּבַשׁ אֶת־הָעִיר חִלֵּק אַרְבַּע חוֹמוֹתֶיהָ לְאַרְבָּעָה דוּכָסִין, וְעָלָה הַשַּׁעַר הַמַּעֲרָבִי לְפַנְגָּר. וְגָזְרוּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁלֹּא יֶחֱרַב לְעוֹלָם. לָמָּה? שֶׁשְּׁכִינָה בְּמַעֲרָב. הַלָּלוּ הֶחֱרִיבוּ שֶׁלָּהֶם וְהוּא לֹא הֶחֱרִיב אֶת־שֶׁלֹּו. שָׁלַח אֶסְפַּסְיָנוּס וֶהֱבִיאוֹ. אָמַר לוֹ: לָמָּה לֹא הֶחֱרַבְתָּ אֶת־שֶׁלָּךְ? אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, לְשִׁבְחָהּ שֶׁל מַלְכוּת עָשִׂיתִי, שֶׁאִלּוּ הֶחֱרַבְתִּיו לֹא הָיוּ הַבְּרִיּוֹת יוֹדְעִין מַה הֶחֱרַבְתָּ. עַכְשָׁו יִרְאוּ הַבְּרִיּוֹת וְיֹאמֵרוּ: רְאוּ כֹחוֹ שֶׁל אֶסְפַּסְיָנוֹס מַה הֶחֱרִיב! אָמַר לוֹ: יָפֶה עָשִׂיתָ, אֶלָּא בִשְבִיל שֶׁעָבַרְתָּ עַל מִצְוָתִי עֲלֵה לְרֹאשׁ הַגַּג וְהַפֵּל עַצְמֶךָ, אִם תִּחְיֶה – תִּחְיֶה, וְאִם תָּמוּת – תָּמוּת. עָלָה וְהִפִּיל עַצְמוֹ וָמֵת. וּפָגְעָה בוֹ קְלָלָה⁴³⁵⁶ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי.

הָלַךְ אֶסְפַּסְיָנוֹס וְשָׁלַח אֶת־טִיטוֹס⁴³⁵⁷ הָרָשָׁע. בָּא טִיטוֹס עָמַד וְאָמָר: “אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ?”⁴³⁵⁸ − מֶה עָשָׂה? תָּפַס זוֹנָה בְּיָדוֹ וְנִכְנַס לְבֵית קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים וְהִצִּיעַ סֵפֶר־תּוֹרָה וְעָבַר עָלֶיהָ עֲבֵרָה, וְנָטַל סַיִף⁴³⁵⁹ וְגִדֵּר⁴³⁶⁰ אֶת־הַפָּרֹכֶת, וְנַעֲשָׂה נֵס וְהָיָה דָם מְבַצְבֵּץ⁴³⁶¹ וְיוֹצֵא – וּכְסָבוּר הָרַג אֶת־עַצְמוֹ.⁴³⁶² הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה וְאָמָר: אֵינוֹ דוֹמֶה מִי שֶׁעוֹשֶׂה מִלְחָמָה עִם הַמֶּלֶךְ בַּפַּלְטִין שֶׁלּוֹ וְנוֹצְחוֹ.

(אָמַר אַבָּא חָנָן: “מִי־כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ”⁴³⁶³? – מִי כָמוֹךָ חָסִין וְקָשֶׁה, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ נִאוּצוֹ וְגִדּוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע וְשׁוֹתֵק. שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל שָׁנוּ: “מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְיָ”⁴³⁶⁴ – מִי כָמוֹךָ “בְּאִלְּמִים”!)⁴³⁶⁵.

נָטַל טִיטוֹס אֶת־הַפָּרֹכֶת וַעֲשָׂאָהּ כְּמִין גַּרְגּוּתָנִי,⁴³⁶⁶ וְהֵבִיא כָל־כֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְהִנִּיחָם בָּהּ, וּנְתָנָם בִּסְפִינָה, לֵילֵךְ וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּעְירוֹ. עָמַד עָלָיו נַחֲשׁוֹל⁴³⁶⁷ שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעוֹ. אָמָר: כִּמְדֻמֶּה אֲנִי, שֶׁאֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלוּ אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַמָּיִם. בָּא פַרְעֹה – טִבְּעוֹ בַמָּיִם, בָּא סִיסְרָא – טִבְּעוֹ בַמָּיִם, אַף אֲנִי, כְּשֶׁהָיִיתִי בְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמוֹד בִּי, וְעַכְשָׁו לְכָאן קִדְּמַנִי וְעָמַד עָלַי לְטַבְּעֵנִי בַמָּיִם. אִם גִּבּוֹר הוּא, יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְיַעֲשֶׂה עִמִּי מִלְחָמָה. יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רָשָׁע בֶּן־רָשָׁע בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע! בִּרְיָה קַלָּה יֵשׁ לִי בְעוֹלָמִי, וְיַתּוּשׁ שְׁמָהּ, עֲלֵה לַיַּבָּשָׁה וְתַעֲשֶׂה עִמָּהּ מִלְחָמָה. עָלָה לַיַּבָּשָׁה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְרוֹמִי יָצְאוּ כָל־בְּנֵי רוֹמִי וְקִלְּסוּהוּ: כּוֹבֵשׁ הַבַּרְבָּרִין⁴³⁶⁸! מִיָּד הִסִּיקוּ לוֹ אֶת־הַמֶּרְחָץ וְנִכְנַס וְרָחָץ. כְּשֶׁיָּצָא מָזְגוּ לוֹ כוֹס יָיִן. בָּא יַתּוּשׁ⁴³⁶⁹ וְנִכְנַס בְּחָטְמוֹ וְנִקֵּר בְּמֹחוֹ שֶׁבַע שָׁנִים.

פַּעַם אַחַת עָבַר עַל פִּתְחוֹ של נַפָּח, שָׁמַע קוֹל קֻרְנוֹס⁴³⁷⁰ – וְנִשְׁתַּתֵּק הַיַּתּוּשׁ. אָמַר טִיטוֹס: “יֵשׁ תַּקָּנָה!” – הֵבִיאוּ לוֹ נַפָּח בְּכָל־יוֹם וְהִכָּה לְפָנָיו[בְּקֻרְנוֹס]. לְנַפָּח נָכְרִי נָתַן אַרְבָּעָה זוּזִים לְיוֹם, לְיִשְׂרָאֵל – אָמַר: דַּיְּךָ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בְּשׂוֹנְאֶךָ. עַד שְׁלשִׁים יוֹם עָשָׂה כֵן; מִכָּאן וְאֵילַךְ – כֵּוָן שֶׁדָּשׁ – דָּשׁ⁴³⁷¹!

(שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' פִּינְחָס בֶּן־עָרוֹבָא: אֲנִי הָיִיתִי בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי, וּכְשֶׁמֵּת⁴³⁷² פָּצְעוּ⁴³⁷³ אֶת־מֹחוֹ וּמָצְאוּ בוֹ כְּצִפּוֹר־דְּרוֹר מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים. אָמַר אַבַּיֵּי: מְקֻבָּלִים⁴³⁷⁴ אָנוּ, פִּיו⁴³⁷⁵ שֶׁל נְחשֶׁת וְצִפָּרְנָיו שֶׁל בַּרְזֶל).

בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶל טִיטוֹס צִוָּה: שִׂרְפוּנִי וּפַזְּרוּ אֶת־אֶפְרִי עַל שִׁבְעָה יַמִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצָאֵנִי אֱלֹהֵי הַיְּהוּדִים וְיַעֲמִידֵנִי בְדִין.

אֻנְקְלוֹס בַּר קְלוֹנִיקוֹס בֶּן־אֲחוֹתוֹ שֶל טִיטוֹס הָיָה. בִּקֵּשׁ לְהִתְגַּיֵּר. הָלַךְ וְהֶעֱלָה אֶת־טִיטוֹס בְּאוֹב. אָמַר לוֹ: מִי חָשׁוּב בָּעוֹלָם הַהוּא? אָמַר לוֹ: יִשְׂרָאֵל. – מַהוּ לְהִדַּבֵּק בָּהֶם? אָמַר לוֹ: מִצְוֹתֵיהֶם מְרֻבּוֹת וְאִי־אֶפְשָׁר לַעֲמֹד בָּהֶן.. לֵךְ וְהִתְגָּרֵה בָהֶם בָּעוֹלָם־הַזֶּה וְתֵעָשֶׂה עֲלֵיהֶם רֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ”⁴³⁷⁶ − כָּל־הַמֵּצַר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה רֹאשׁ. אָמַר לוֹ: דִּינְךָ בַּמֶה? אָמַר לוֹ: בַּמֶּה שֶׁגָּזַרְתִּי עַל עַצְמִי: בְּכָל־יוֹם וָיוֹם צוֹבְרִים אֶת־אֶפְרִי וְדָנִים וְשׂוֹרְפִים אוֹתִי וּמְפַזְּרִים אֶת־אֶפְרִי עַל שִׁבְעָה יַמִּים.

הָלַךְ וְהֶעֱלָה אֶת־בִּלְעָם בְּאוֹב. אָמַר לוֹ: מִי חָשׁוּב בָּעוֹלָם הַהוּא? אָמַר לוֹ: יִשְרָאֵל. – מַהוּ לְהִדַּבֵּק בָּהֶם? אָמַר לוֹ: “לֹא־תִדְרשׁ שְׁלוֹמָם וְטֹבָתָם כָּל־יָמֶיךָ”.⁴³⁷⁷

הָלַךְ וְהֶעֱלָה יֵשׁוּ⁴³⁷⁸ בְּאוֹב. אָמַר לוֹ: מִי חָשׁוּב בָּעוֹלָם הַהוּא? אָמַר לוֹ: יִשְׂרָאֵל! – מַהוּ לְהִדַּבֵּק בָּהֶם? אָמַר לוֹ: טוֹבָתָם דְּרשׁ, רָעָתָם אַל תִּדְרשׁ; כָּל־הַנּוֹגֵעַ בָּהֶם כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ.

בּוֹא וּרְאֵה, מַה בֵּין פּוֹשְעֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם!

שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: בּוֹא וּרְאֵה, כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל בּוּשָׁה⁴³⁷⁹; שֶׁהֲרֵי סִיֵּעַ⁴³⁸⁰ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא אֶת־בַּר־קַמְצָא וְהֶחֱרִיב אָת־בֵּיתוֹ וְשָׂרַף אֶת־הֵיכָלוֹ (גטין נה−נז; ב“ר י; איכ”ר א; אדר“נ ד, שם ו; ויק”ר כב; קה“ר ה; ילק”ש האזינו).

––––––––

ג מַעַשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּאֵשֶׁת רַבּוֹ⁴³⁸¹ וּשְׁוִלְיָא⁴³⁸² שֶל נַגָּר⁴³⁸³ הָיָה. פַּעַם אַחַת נִצְרַךְ רַבּוֹ לִלְוֹת. אָמַר לוֹ: שַׁגֵּר⁴³⁸⁴ אִשְׁתְּךָ אֶצְלִי וְאַלְוֶנָּה. שִׁגֵּר אִשְׁתּוֹ אֶצְלוֹ, שָׁהֲתָה עִמּוֹ שְׁלשָׁה יָמִים. קָדַם וּבָא אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: אִשְׁתִּי, שֶׁשָּׁלַחְתִּי לְךָ, הֵיכָן הִיא? אָמַר לוֹ: אֲנִי פְטַרְתִּיהָ לְאַלְתָּר,⁴³⁸⁵ וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהַתִּינוֹקוֹת הִתְעַלְּלוּ בָהּ בַּדָּרֶךְ. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה? אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי – גָּרְשֶׁנָּה. אָמַר לוֹ: כְּתֻבָּתָהּ⁴³⁸⁶ מְרֻבָּה. אָמַר לוֹ: אֲנִי אַלְוְךָ וְתֶן־לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. עָמַד זֶה וְגֵרְשָׁהּ. הָלַךְ הוּא וּנְשָׂאָהּ. כֵּוָן שֶהִגִּיעַ זְמַנּוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ לִפְרוֹעַ, אָמַר לוֹ: בּוֹא וַעֲשֵׂה עִמִּי בְּחוֹבֶךָ. וְהָיוּ הֵם יוֹשְבִים וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים – וְהוּא הָיָה עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה לָהֶם. וְהָיוּ דְמָעוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵעֵינָיו וְנוֹפְלוֹת בְּכוֹסוֹתֵיהֶם – וְעַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶחְתַּם גְּזַר־דִּין⁴³⁸⁷ (גטין נח:).

ד מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שְׁלשָׁה דְבָרִים שֶׁהָיוּ בוֹ: עֲבוֹדָה־זָרָה וְגִלוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת־דָּמִים. אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּגְמִילוּת־חֲסָדִים, מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שְׁהָיְתָה בוֹ שִׂנְאַת חִנָּם, לְלַמֶדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת: עֲבוֹדָה־זָרָה וְגִלּוּי־עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים (יומא ט:).

ה “עַל תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת חָרֵב הַר־הַמֶּלֶךְ” –

נוֹהֲגִים הָיוּ, כְּשֶׁיָּצְאוּ חָתָן וְכַלָּה, הוֹצִיאוּ לִפְנֵיהֶם תַּרְנְגֹל וְתַרְנְגֹלֶת, כְּלוֹמַר, פְּרוּ וּרְבוּ כְּתַרְנְגֹלִים. פַּעַם אַחַת עָבַר לִגְיוֹן שֶׁל רוֹמִיִּים וְנָטְלוּ [אֶת הַתַּרְנְגֹל וְהַתַּרְנְגֹלֶת מִלִּפְנֵי הַחֻפָּה]. נָפְלוּ עַל הָרוֹמִיִּים וְהִכּוּם. בָּאוּ וְאָמְרוּ לַקֵּיסָר: מָרְדּוּ בְךָ הַיְּהוּדִים. עָלָה עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ. הָיָה בֵין הַיְּהוּדִים אָדָם אֶחָד בַּר־דְּרוֹמִי, שֶׁהָיָה קוֹפֵץ מִיל וְהוֹרֵג בְּרוֹמִיִּים. נָטַל הַמֶּלֶךְ כִּתְרוֹ וְהִנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קַרְקָע. אָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! אִם נוֹחַ לָךְ, אַל תִּמְסְרֵנִי, אוֹתִי וּמַלְכוּתִי, בְּיָדוֹ שֶׁל אָדָם אֶחָד. הִכְשִׁילוֹ פִיו לְבַר־דְּרוֹמִי וְאָמָר: " הֲלֹאֹ־אַתָּה אֱלֹהִים⁴³⁸⁸ זְנַחְתָּנוּ וְלֹא־תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ".⁴³⁸⁹ נִכְנַס לְבֵית־הַכִּסֵּא, בָּא דְרָקוֹן⁴³⁹⁰ וְשָׁמַט כַּרְכַּשְׁתּוֹ⁴³⁹¹ – וָמֵת. אָמַר הַמֶּלֶךְ: הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה לִי נֵס – אַנִּיחֵם פַּעַם זוֹ. הִנִּיחָם וְהָלַךְ לוֹ. מִיָּד קָפְצוּ וְאָכְלוּ וְשָתוּ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת, עַד שֶׁנִּרְאָה חוֹתַם הַטַּבַּעַת בְּרִחוּק מִיל. אָמַר הַמֶּלֶךְ: שְׂמֵחִים וּמְשַׂחֲקִים בִּי הַיְּהוּדִים – חָזַר וּבָא עֲלֵיהֶם. אָמַר רַ' אַסִּי: שְׁלשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף שׁוֹלְפֵי חֶרֶב נִכְנְסוּ לְהַר־הַמֶּלֶךְ, וְהָרְגוּ בָהּ שְׁלשָׁה יָמִים וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת, וּמִצַּד זֶה⁴³⁹² שִׂמְחָה וּמְחוֹלוֹת – וְלֹא יָדְעוּ⁴³⁹³ אֵלּוּ בְאֵלּוּ.

“בִּלַּע אֲדֹנָי וְלֹא חָמַל אֶת כָּל־נְאוֹת יַעֲקֹב”⁴³⁹⁴ – אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵלּוּ שִשִּׁים רִבּוֹא עֲיָרוֹת שֶׁהָיוּ לוֹ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ בְּהַר הַמֶּלֶךְ וְכָל־אַחַת וְאַחַת הָיוּ בָּהּ כְּיוֹצְאֵי מִצְרָיִם. אָמַר עֻלָּא: אֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ מָקוֹם וַאֲפִילּוּ שִשִּׁים רִבּוֹא קָנִיט אֵינוֹ מַחֲזִיק. אָמַר מִין אֶחָד לְרַ' חֲנִינָא: מְשַׁקְּרִים אַתֶּם! אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא: “אֶרֶץ… צְבִי”⁴³⁹⁵ נֶאֱמַר בָּהּ, מַה־צְבִי זֶה אֵין עוֹרוֹ מַחֲזִיק אֶת־בְּשָׂרוֹ,⁴³⁹⁶ אַף אֶרֶץ־יִשְרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלֶיהָ – רְוֵחָה,⁴³⁹⁷ וּבִזְמַן שֶׁאֵין יוֹשְׁבִין עָלֶיהָ – גְּמוּדָה⁴³⁹⁸ (גטין נז.).

––––––––

ו אָמָרוּ: כְּשֶׁבִּקֵּשׁ טְרָיָנוֹס⁴³⁹⁹ לַהֲרֹג אֶת־לוּלְיָנוֹס וּפַפּוֹס⁴⁴⁰⁰ אָחִיו בְּלוֹדְקִיָּא, אָמַר לָהֶם: אִם מֵעַמּוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַתֶּם, יָבֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּילְכֶם מִיָּדִי כְּדֶרֶך שֶׁהִצִּיל אֶת־חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נְבוּכַדְנֶאצַּר. אָמְרוּ לוֹ: חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה צַדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ, וּרְאוּיִם הָיוּ לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס, וּנְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה, וְרָאוּי לַעֲשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ – וְאוֹתוֹ רָשָׁע הֶדְיוֹט הוּא וְאֵינוֹ רָאוּי לַעֲשׂוֹת נֵס עַל יָדוֹ, וְאָנוּ נִתְחַיַּבְנוּ כְלָיָה לַמָּקוֹם, וְאִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ, הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם, הַרְבֵּה דֻבִּים יֵשׁ, הַרְבֵּה אֲרָיוֹת יֵשׁ, הַרְבֵּה נְמֵרִים יֵשׁ, שֶׁפּוֹגְעִים בָּנוּ וְהוֹרְגִים אוֹתָנוּ. וְלֹא מְסָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְיָדֶךָ, אֶלָּא שֶׁעָתִיד לִפָּרַע דָּמֵנוּ מִיָּדֶךָ. אַף־עַל־פִּי־כֵן הֲרָגָם מִיָּד. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁבָּאָה דְיוּפְלֵי⁴⁴⁰¹ מֵרוֹמִי וּפָצְעוּ אֶת־מֹחוֹ בִּגְזִירִים⁴⁴⁰² (תענ' יח:).

ז טְרָיָנוֹס שְחִיק־עֲצָמוֹת⁴⁴⁰³ יָלְדָה אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְאָב וְהָיוּ הַיְּהוּדִים אֲבֵלִים. וּמֵת הַתִּינוֹק בַּחֲנֻכָּה. אָמְרוּ אֵלּוּ לְאֵלּוּ: מַה־נַּעֲשֶׂה – נַדְלִיק אוֹ לֹא נַדְלִיק? אָמָרוּ: נַדְלִיק וְיָבוֹא עָלֵינוּ מַה־שֶּׁיָּבוֹא. הִדְלִיקוּ. הָלְכוּ וְהִלְשִׁינוּ לִפְנֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁל טְרָיָנוֹס, אָמָרוּ: הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ – כְּשֶׁנּוֹלַד לָךְ בֵּן הָיוּ מִתְאַּבְּלִים וּכְשֶׁמֵּת הַתִּינוֹק הִדְלִיקוּ נֵרוֹת. שָׁלְחָה וְכָתְבָה לְבַעְלָהּ: עַד שֶׁאַתָּה כוֹבֵשׁ בַּרְבָּרִים⁴⁴⁰⁴ − בֹּא וּכְבוֹשׁ אֶת־הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ שֶׁמָרְדוּ בָךְ. יָרַד לִסְפִינָה וְשִׁעֵר בְּעַצְמוֹ שֶׁיָּבוֹא בַעֲשָׂרָה יָמִים – וְהוֹלִיכוֹ הָרוּחַ וּבָא בַחֲמִשָּׁה יָמִים. נִכְנַס [לְבֵית הַמִּדְרָשׁ] וּמְצָאָם שֶׁיּוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בְּמִקְרָא זֶה: “יִשָּׂא יְיָ עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק… כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר”.⁴⁴⁰⁵ – אָמַר לָהֶם: אֲנִי הוּא הַנָּשֶׁר, שֶׁהָיִיתִי סָבוּר לָבוֹא אֶצְלְכֶם בַּעֲשָׂרָה יָמִים וְהוֹלִיכַנִי הָרוּחַ בַּחֲמִשָּׁה. הִקִּיפוּם לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגוּם. אָמַר לַנָּשִׁים: הִשָּׁמְעוּ לְלִגְיוֹנוֹתָי, וְאִם לָאו אֲנִי עוֹשֶׂה לָכֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתִי לְבַעֲלֵיכֶן. אָמְרוּ לוֹ: עֲשֵׂה בַנָּשִׁים כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ בַגְּבָרִים. מִיָּד הִקִּיפוּן לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגוּן, וְנִתְעָרְבוּ דָּמִים שֶׁל אֵלּוּ בְּדָמִים שֶׁל אֵלּוּ, וְהָיָה הַדָּם בּוֹקֵעַ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְקִפְּרִיס הַנָּהָר. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת: “עַל־אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה”⁴⁴⁰⁶ (איכ“ר א; שם ש”ב; ירוש', סוכה ה).

––––––––

ח “עַל יָתֵד שֶׁל מֶרְכָּבָה חָרְבָה בֵיתָר” –

נוֹהֲגִים הָיוּ, כְּשֶׁנּוֹלַד תִּינוֹק שָׁתְלוּ⁴⁴⁰⁷ ארז, תִּינוֹקֶת – שָׁתְלוּ שִׁטָּה. וּבִשְׁעַת נִשּׂוּאִים הָיוּ קוֹצְצִים אֶת־הָאִילָנוֹת וַעֲשָׂאוּם חֻפָּה. פַּעַם אַחַת עָבְרָה בַת־הַקֵּיסָר וְנִשְׁבְּרָה יָתֵד בְּמֶרְכַּבְתָּהּ. קָצְצוּ [עֲבָדֶיהָ] אֶרֶז וְתִקְּנוּהוּ [לַמֶּרְכָּבָה]. בָּאוּ [הַיְּהוּדִים] וְנָפְלוּ עֲלֵיהֶם וְהִכּוּם. הָלְכוּ [הָרוֹמִיִּים] וְאָמְרוּ לַקֵּיסָר: מָרְדוּ בְךָ הַיְּהוּדִים. עָלָה עֲלֵיהֶם.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁמֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת הָיוּ צָרִים עַל בֵּיתָר וְהָיָה שָׁם בֶּן־כּוֹזִיבָא,⁴⁴⁰⁸ וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף מְקֻטְּעֵי אֶצְבָּע.⁴⁴⁰⁹ שָׁלְחוּ לוֹ חֲכָמִים: עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת־יִשְׂרָאֵל בַּעֵלי־מוּמִים? אָמַר לָהֶם: וְהֵיאַךְ יִבָּדֵקוּ⁴⁴¹⁰? אָמְרוּ לוֹ: כָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹכֵב עַל סוּסוֹ וְעוֹקֵר אֶרֶז מִלְּבָנוֹן⁴⁴¹¹ אַל יִכָּתֵב בְּאֶסְטְרַטְיָא⁴⁴¹² שֶׁלָּךְ. וְהָיוּ לוֹ מָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ וּמָאתַיִם אֶלֶף כָּךְ. וְהָיָה אַדְרְיָנוֹס שׁוֹלֵחַ עֲלֵיהֶם גְּיָסוֹת וְהֵם יוֹצְאִים וְהוֹרְגִים בָּהֶם. אָמָרוּ: אֵין תַּקָּנָה לְדָבָר אֶלָּא אִם־כֵּן נָבִיא אֶת־עֲטַרְתּוֹ שֶׁל אַדְרְיָנוֹס וְנִתּן בְּרֹאשׁוֹ וְנַעֲשֶׂנּוּ מֶלֶךְ. פַּעַם אַחַת כְּשֶׁיָּצְאוּ לַמִּלְחָמָה פָּגַע בָּהֶם זָקֵן אֶחָד, אָמַר לָהֶם: אֱלֹהֵיכֶם בְּסַעַדְכֶם. הִכְשִׁילָם פִּיהֶם וְאָמְרוּ לוֹ: לֹא יִסְעַד⁴⁴¹³ וְלֹא יִסְכּוֹף, “הֲלֹא־אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא־תֵצֵא אֱלֹהִים בְּצִבְאוֹתֵינוּ”.⁴⁴¹⁴ וּמֶה הָיָה כֹּחוֹ שֶׁל בֶּן־כּוֹזִיבָא? הָיָה מְקַבֵּל אַבְנֵי בְלִסְטְרָא⁴⁴¹⁵ בְּאַחַת מֵאַרְכֻּבוֹתָיו וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג בָּהֶן כַּמָּה נְפָשׁוֹת.

וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ רַ' עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר: “דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב”⁴⁴¹⁶ – דָּרַךְ כּוֹזִיבָא מִיַּעֲקֹב, זֶהוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן בֶּן־תּוֹרְתָא: עֲקִיבָא, יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן בֶּן־דָוִד אֵינוֹ בָא.

שָׁלשׁ שָׁנִים וּמֶחֱצָה הִקִּיף אַדְרְיָנוֹס קֵיסָר עַל בֵּיתָר. וְהָיָה שָׁם רַ' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי עָסוּק בְּשַׂקּוֹ וּבְתַעֲנִיתוֹ, וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם הָיָה מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַל תֵּשֵׁב בְּדִין הַיּוֹם! לִבְסוֹף נָתַן אַדְרְיָנוֹס דַּעְתּוֹ לַחֲזוֹר. בָּא כוּתִי אֶחָד וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, כָּל־זְמַן שֶׁתַּרְנְגֹלֶת⁴⁴¹⁷ זוֹ מִתְגַּעְגַּעַת⁴⁴¹⁸ בְּאֵפֶר אִי־אַתָּה כוֹבְשָׁהּ; אֶלָּא הַמְתֶּן־לִי, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לְךָ שֶׁתִּכְבְּשֶׁנָּה הַיּוֹם. מִיָּד נִכְנַס לְבֵיתָר בְּשַׁעַר הָעִיר וּמְצָאוֹ לְרַ' אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל. עָשָׂה אֶת־עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לוֹחֵשׁ בְּאָזְנוֹ. הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְבֶן־כּוֹזִיבָא: דּוֹדְךָ רַ' אֶלְעָזָר מְבַקֵּשׁ לִמְסֹר מְדִינָה זוֹ לְיַד אַדְרְיָנוֹס. שָׁלַח וְהֵבִיאוּ אֶצְלוֹ אוֹתוֹ כוּתִי. אָמַר לוֹ: מָה אָמַרְתָּ לְרַ' אֶלְעָזָר וּמָה אָמַר לָךְ? אָמַר לוֹ הַכּוּתִי: אִם אֹמַר לָךְ – יַהַרְגֵנִי הַמֶּלֶךְ, וְאִם לֹא אֹמַר לָךְ – אַתָּה תַהַרְגֵנִי, מוּטָב שֶׁאֶהֱרֹג אֶת־עַצְמִי וְלֹא יִתְפַּרְסְמוּ מִסְתּוֹרִין⁴⁴¹⁹ שֶׁל מַלְכוּת. הָיָה בֶן־כּוֹזִיבָא סָבוּר בְּדַעְתּוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ רַ' אֶלְעָזָר לִמְסֹר אֶת־הַמְּדִינָה. שָׁלַח בֶן־כּוֹזִיבָא וְהֵבִיאוּ לְרַ' אֶלְעָזָר אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: מָה אָמַר לְךָ אוֹתוֹ כוּתִי? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ מַה־לָּחַשׁ לִי בְּאָזְנִי, הָיִיתִי עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְלא שָׁמַעְתִּי כְלוּם. וּמָה אָמַרְתָּ לוֹ? אָמַר לוֹ: לֹא כְלוּם. נִתְמַלֵּא בֶן־כּוֹזִיבָא כָּעַס, בָּעַט בּוֹ בְּרַגְלוֹ בְּעִיטָה אַחַת וַהֳרָגוֹ. יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: “הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן, חֶרֶב עַל־זְרוֹעוֹ וְעַל־עֵין יְמִינוֹ”⁴⁴²⁰; אָמְרָה לוֹ: אַתָּה שָׁבַרְתָּ זְרוֹעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְסִמֵּאתָ אֶת־עֵין יְמִינָם, לְפִיכָךְ: “זְרֹעוֹ – שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ − יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה”.⁴⁴²¹ מִיָּד גָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת וְנִלְכְּדָה בֵיתַר וְנֶהֱרַג בֶּן־כּוֹזִיבָא.

הֵבִיאוּ רֹאשׁוֹ אֵצֶל אַדְרְיָנוֹס. אָמָר: מִי הֲרָגוֹ לָזֶה? אָמַר לוֹ כּוּתִי אֶחָד: אֲנִי הֲרַגְתִּיו. אָמַר לוֹ: לֵךְ וַהֲבִיאֵהוּ אֶצְלִי. הָלַךְ וֶהֱבִיאוֹ, וּמָצְאוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל צַוָּארוֹ. אָמַר אַדְרְיָנוֹס: אִלּוּלֵי אֱלֹהִים הֲרָגוֹ לָזֶה מִי הָיָה יָכוֹל לְהָרְגוֹ!

נִכְנְסוּ שְׁמֹנִים אֶלֶף קַרְנֵי מִלְחָמָה⁴⁴²² לִכְרַךְ בֵּיתָר וְהָיוּ הוֹרְגִים בָּהּ אֲנָשִׁים נָשִׁים וָטַף, עַד שֶׁיָּצָא דָמָם מִן הַפְּתָחִים וּמִן הַסְּבָכוֹת וּמִן הַצִּנּוֹרוֹת, וְהָיָה הַסּוּס שׁוֹקֵעַ בְּדָם עַד חָטְמוֹ, וְהָיָה הַדָּם מְגַלְגֵּל אֲבָנִים שֶׁל אַרְבָּעִים סְאָה, וְהוֹלֵךְ בַּיָּם אַרְבָּעָה מִילִין. שֶׁמָּא תֹאמַר שֶׁקְּרוֹבָה [בֵיתָר לַיָּם] – רְחוֹקָה הָיְתָה מִן הַיָּם מִיל. וְכֶרֶם גָּדוֹל הָיָה לוֹ לְאַדְרְיָנוֹס שְׁמוֹנָה־עָשָׂר מִיל עַל שְׁמוֹנָה־עָשָׂר מִיל, כְּמִן טְבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, וְהִקִּיפוֹ גָדֵר מֵהֲרוּגֵי בֵיתָר בִּמְלֹא קוֹמָה וּבְפִשּׁוּט יָדָיִם. וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִקָּבֵרוּ, עַד שֶׁעָמַד מֶלֶךְ אַחֵר וְגָזַר עֲלֵיהֶם וּקְבָרוּם.

תַּנְיָא, רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: שְׁנֵי נְחָלִים יֵשׁ בְּבִקְעַת יָדַיִם,⁴⁴²³ אֶחָד מוֹשֵׁךְ אֵילַךְ⁴⁴²⁴ וְאֶחָד מוֹשֵׁךְ אֵילַךְ. וְשִׁעַרוּ חֲכָמִים שְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם וְאֶחָד דָּם⁴⁴²⁵.

שָׁנוּ: שֶׁבַע שָׁנִים בָּצְרוּ אֻמּוֹת־הָעוֹלָם אֶת־כַּרְמֵיהֶן מִדָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּלֹא זֶבֶל⁴⁴²⁶.

אָמְרוּ מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: חֲמֵשׁ מֵאוֹת בָּתֵּי־סוֹפְרִים הָיוּ בִכְרַךְ בֵּיתָר וְהַקָּטָן שֶׁבָּהֶם לֹא הָיָה פָחוּת מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן; וְהָיוּ אוֹמְרִים: אִם יָבוֹאוּ הַשּׂוֹנְאִים עָלֵינוּ, בְּמַכְתּוֹבִים⁴⁴²⁷ הַלָּלוּ אָנוּ יוֹצְאִים עֲלֵיהֶם וּמְנַקְּרִים אֶת־עֵינֵיהֶם. וּכְשֶׁגָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת וְגָבְרוּ הָאוֹיְבִים וּלְכָדוּם – כְּרָכוּם בְּסִפְרֵיהֶם וְהִצִּיתוּם בָּאֵשׁ.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁלשׁ מֵאוֹת מֹחֵי תִינוֹקוֹת נִמְצְאוּ עַל אֶבֶן אֶחָת.

רַ' אַסִּי אָמָר: אַרְבָּעָה קַבִּין מֹחַ נִמְצְאוּ עַל אֶבֶן אֶחָת. (איכ“ר ב; ירוש' תענ' ד; גטין נז־נח; איכ”ר ב, הוצ' ש"ב).

ג. רִשְׁעַת אַדְרְיָנוֹס

ט יְהוּדִי אֶחָד עָבַר לִפְנֵי אַדְרְיָנוֹס וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לוֹ: מִי אָתָּה? אָמַר לוֹ: יְהוּדִי. אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ יְהוּדִי עוֹבֵר לִפְנֵי אַדְרְיָנוֹס וְשׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ? אָמַר: לְכוּ וְהַתִּיזוּ⁴⁴²⁸ אֶת־רֹאשׁוֹ! עָבַר יְהוּדִי אַחֵר, רָאָה מַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה בָרִאשׁוֹן וְלֹא שָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לוֹ אַדְרְיָנוֹס: מִי אָתָּה? אָמַר לוֹ: יְהוּדִי. אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ יְהוּדִי עוֹבֵר לִפְנֵי אַדְרְיָנוֹס וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ? אָמָר: לְכוּ וְהָתֵזּוּ אֶת־רֹאשׁוֹ! אָמְרוּ לוֹ סִנְקְלֵיטוֹן⁴⁴²⁹ שֶׁלּוֹ: אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מָה אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂים שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה: מִי שֶׁשּׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ – נֶהֱרָג; מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ – נֶהֱרָג! אָמַר לָהֶם: וְאַתֶּם רוֹצִים לְיָעֲצֵנִי הֵיאַךְ אֲנִי צָרִיךְ לַהֲרֹג בְּשׂוֹנְאָי?!

וְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ צֹוַחַת וְאוֹמָרֶת: “רָאִיתָה יְיָ עַוָּתָתִי… כָּל־נִקְמָתָם כָּל־מַחְשְׁבֹתָם לִי”⁴⁴³⁰ (איכ"ר ג).

י אַדְרְיָנוֹס שְׁחִיק־עֲצָמוֹת הוֹשִׁיב שָׁלשׁ מִשְׁמוֹרוֹת: אַחַת בְּחַמַּת וְאַחַת בִּכְפַר לְקַטְיָא וְאַחַת בְּבֵית־לֶחֶם־יְהוּדָה. אָמָר: מִי שֶיִּבְרַח מִכָּאן יְהֵא נִצּוֹד כָּאן וּמִי שֶׁיִּבְרַח מִכָּאן יְהֵא נִצּוֹד כָּאן. הוֹצִיא כָרוֹזִים וְהָיוּ מַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים: כָּל־מָקוֹם שֶׁיְּהוּדִי טָמוּן שָׁם יֵצֵא וְהַמֶּלֶךְ יַעֲשֶׂה לּוֹ טוֹבָה. אֵלּוּ שֶהֵבִינוּ⁴⁴³¹ לֹא יָצָאוּ וְאֵלּוּ שֶׁלֹּא הֵבִינוּ הָיוּ יוֹצְאִים וְנִצּוֹדִים. זֶהוּ שֶׁנֶאֱמַר: “וַיְהִי אֶפְרַיִם כְּיוֹנָה פוֹתָה אֵין לֵב, מִצְרַיִם קָרָאוּ אַשּׁוּר הָלָכוּ”.⁴⁴³² נִתְכַּנְּסוּ כֻלָּם לְבִקְעַת בֵּית־רִמּוֹן. אָמַר אַדְרְיָנוֹס לְשַׂר־צָבָא שֶׁלּוֹ: עַד שֶאֲנִי אוֹכֵל קֶרֶן גְּלֻסְקָא⁴⁴³³ זוֹ וְיֶרֶךְ תַּרְנְגֹלֶת זוֹ אֲבַקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶם עוֹמֵד עַל רַגְלָיו וְלֹא אֶמְצָא. מִיָּד הִקִּיפוּם לִגְיוֹנוֹתָיו וַהֲרָגוּם. וְהָיָה הַדָּם בּוֹקֵעַ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְקִּפְּרִיס הַנָּהָר.

אֵלוּ שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ טְמוּנִים [בַּמְּעָרוֹת] הָיוּ יוֹצְאִים בַּלָּיְלָה וְהוֹלְכִים לְרֵיחַ מֵתֵיהֶם וּמְבִיאִים מהֶם וְאוֹכְלִים. בְּכָל־יוֹם הָיָה יוֹצֵא אֶחָד מֵהֶם וּמֵבִיא. פַּעַם אַחַת יָצָא בָחוּר אֶחָד מֵהֶם וּמָצָא אֶת־אָבִיו הָרוּג. נְטָלוֹ וּטְמָנוֹ וְנָתַן עָלָיו סִמָּן. נִכְנַס וְאָמַר לָהֶם: לֹא מָצָאתִי כְלוּם. אָמָרוּ: יֵלֵךְ אַחֵר. יָצָא אַחֵר וְהָלַךְ לְרֵיחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָרוּג וּמְצָאוֹ וֶהֱבִיאוֹ. מִשֶּׁאָכְלוּ אָמְרוּ לוֹ: מֵהֵיכָן הֵבֵאתָ הָרוּג זֶה? אָמַר לָהֶם: מִזָּוִית פְּלוֹנִית. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ בָחוּר: וּמַה־סִּמָּן הָיָה נָתוּן עָלָיו? אָמַר לוֹ: סִמָּן פְּלוֹנִי. אָמָר: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ הָאִישׁ⁴⁴³⁴, שֶׁאָכַל מִבְּשַׂר אָבִיו. (שם א; שם ש"ב).

ד. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים

יא מַעֲשֶׂה בְּדוֹאֵג בֶּן־יוֹסֵף, שֶׁהִנִּיחוֹ אָבִיו בֵּן קָטָן לְאִמּוֹ. בְּכָל־יוֹם הָיְתָה אִמּוֹ מוֹדַדְתּוֹ בִטְפָחִים וְנוֹתֶנֶת מִשְׁקָלוֹ זָהָב לְבֵית־הַמִּקְדָּשׁ, וּכְשֶׁגָּבַר אוֹיֵב טְבָחַתּוּ וַאֲכָלַתּוּ. וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה: “אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים”.⁴⁴³⁵ מְשִׁיבָה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ וְאוֹמָרֶת: “אִם יֵהָרֵג⁴⁴³⁶ בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא”.⁴⁴³⁷ (יומא לח:; ע"י).

יב מַעֳשֶׂה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ לְקָלוֹן.⁴⁴³⁸ הִרְגִּישׁוּ בְעַצְמָם לְמָה הֵם מִתְבַּקְּשִׁים. אָמְרוּ: אִם אָנוּ טוֹבְעִים בַּיָּם אָנוּ בָאִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא? דָּרַשׁ לָהֶם הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם: “אָמַר אֲדֹנָי מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם”;⁴⁴³⁹ “מִבָּשָׁן אָשִיב” – מִבֵּין שִנֵּי אַרְיֵה, “אָשִׁיב מִמְּצֻלוֹת יָם” – אֵלּוּ שֶטּוֹבְעִים בַּיָּם. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יְלָדוֹת כָּךְ קָפְצוּ כֻלָּן וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הַיָּם. נָשְׂאוּ יְלָדִים קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמָם וְאָמָרוּ: מַה הַלָּלוּ, שֶׁדַּרְכָּן לְכָךְ⁴⁴⁴⁰ – כָּךְ, אָנוּ שֶׁאֵין דַּרְכֵּנוּ לְכָךְ – עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. אַף הֵם קָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: “כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצאֹן טִבְחָה”⁴⁴⁴¹ (גטין נז:).

יג מַעֲשֶׁה בִּבְנוֹ וּבְבִתּוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אֱלִישָׁע שֶׁנִּשְׁבּוּ לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים. לְיָמִים נִזְדַּוְּגוּ שְׁנֵיהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד: זֶה אוֹמֵר: יֵשׁ־לִי עֶבֶד, שֶׁאֵין כְּיָפְיוֹ בְּכָל־הָעוֹלָם; וְזֶה אוֹמֵר: יֵשׁ־לִי שִׁפְחָה, שֶׁאֵין בְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּיָפְיָהּ. אָמָרוּ: בֹּא וְנַשִּׂיאֵם זֶה לָזֶה וּנְחַלֵּק בִּוְלָדוֹת. הִכְנִיסוּם לֶחָדֶר. זֶה יוֹשֵׁב בְּקֶרֶן־זָוִית זוֹ וְזוֹ יוֹשֶׁבֶת בְּקֶרֶן־זִוית זוֹ. זֶה אוֹמֵר: אֲנִי, כֹּהֵן בֶּן־כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, אֶשָּׂא שִׁפְחָה! וְזֹאת אוֹמֶרֶת: אֲנִי, כֹּהֶנֶת בַּת כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, אֶנָּשֵׂא לְעָבֶד! – וּבָכוּ כָל הַלָּיְלָה. כֵּוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד־הַשַּׁחַר הִכִּירוּ זֶה אֶת־זֶה וְנָפְלוּ זֶה עַל זֶה וְגָעוּ בִּבְכִיָּה, עַד שֶּיָּצְאָה נִשְׁמָתָם. וַעֲלֵיהֶם קוֹנֵן יִרְמְיָה: “עַל־אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם”⁴⁴⁴² (שם נה.).

יד מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת וְצָפְנַת בַּת פְּנִיאֵל שְׁמָהּ − (“צָפְנַת” – שֶׁהַכֹּל צוֹפִין בְּיָפְיָּהּ; “בַּת פְּנִיאֵל” – בִּתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן־גָּדוֹל, שֶׁשִּׁמֵּשׁ לִפְנַי וְלִפְנִים) – שֶׁנִּתְעַלֵּל בָּהּ שַׁבַּאי כָּל הַלָּיְלָה. לְמָחָר הִלְבִּישָׁהּ שִׁבְעָה חֲלוּקִים⁴⁴⁴³ וְהוֹצִיאָהּ לְמָכְרָהּ. בָּא אָדָם שֶׁהָיָה מְכֹעָר בְּיוֹתֵר. אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי אֶת־יָפְיָהּ. אָמַר לוֹ: רֵיקָא, אִם אַתָּה רוֹצֶה לִקַּח קַח, שֶׁאֵין כְּיָפְיָהּ בְּכָל־הָעוֹלָם כֻּלֹּו. אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. הִפְשִיטָהּ שִׁשָּׁה חֲלוּקִים, וּשְׁבִיעִי קְרָעַתּוּ וְנִתְפַּלְּשָׁה בָאֵפֶר. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אִם עָלֵינוּ לֹא חָסְתָּ – עַל קְדֻשַּׁת שִׁמְךָ הַגִּבּוֹר לָמָּה לֹא תָחוֹס? וְעָלֶיהָ קוֹנֵן יִרְמְיָה: “בַּת־עַמִּי חִגְרִי־שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר… כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשּׁוֹדֵד עָלֵינוּ”.⁴⁴⁴⁴ “עָלֶיךָ” לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא “עָלֵינוּ” – כִּבְיָכוֹל, עָלַי וְעָלֶיךָ בָּא שׁוֹדֵד (שם).

טו מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה⁴⁴⁴⁵ אַחַת, שֶׁנִּשְׁבֵּית הִיא וְעֶשֶׂר שִׁפְחוֹתֶיהָ, וּנְטָלָהּ נָכְרִי אֶחָד, וְהָיְתָה מִתְגַּדֶּלֶת וּבָאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. יוֹם אֶחָד נָתַן לָהּ כַּדָּהּ וְאָמַר לָהּ: צְאִי וְהָבִיאִי לִי מָיִם. עָמְדָה אַחַת מִשִּׁפְחוֹתֶיהָ וּנְטָלַתּוּ מִמֶּנָּה. אָמַר לָהּ: מַהוּ? אָמְרָה לוֹ: חַיֵּי רֹאשְׁךָ, אֲדוֹנִי, אֲנִי הָיִיתִי מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁפָחוֹת שֶׁל אִמָּהּ שֶׁל רִיבָה זוֹ. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע אֶת־דְּבָרֶיהָ שִׁגְּרָהּ בַּת־חוֹרִין, הִיא וְעֶשֶׂר שִׁפְחוֹתֶיהָ.

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת שֶׁנִּשְבֵּית, וּנְטָלָהּ נָכְרִי אֶחָד, וְהָיְתָה מִתְגַּדֶּלֶת וּבָאָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. בָּא לוֹ בַּעַל־הַחֲלוֹם⁴⁴⁴⁶ וְאָמַר לוֹ: הוֹצֵא רִיבָה זוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתֶךָ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: אַל תּוֹצִיאֶנָּה. שׁוּב בָּא לוֹ בַּעַל־הַחֲלוֹם אָמַר לוֹ: אִם אֵין אַתָּה מוֹצִיאָהּ הֲרֵינִי הוֹרְגֶךָ. עָמַד וְהוֹצִיאָהּ. וְהָיָה מְהַלֵּךְ אַחֲרֶיהָ, אָמָר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מַה־יְּהֵא בְּסוֹפָהּ שֶׁל רִיבָה זוֹ. כְּשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ צָמְאָה וְיָרְדָּה לִשְתּוֹת מַיִם מִן הַמַּעְיָן. כֵּוָן שֶׁהִנִּיחָה יָדָהּ עַל הַכֹּתֶל יָצָא עָלֶיהָ נָחָשׁ וּנְשָׁכָהּ וָמֵתָה, וְהָיְתָה צָפָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם. יָרַד וּנְטָלָהּ וְהֶעֱלָהּ וּקְבָרָהּ. בָּא וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: עַם זֶה שֶׁאַתְּ רוֹאָה, לֹא כָעַס עֲלֵיהֶם אֶלָּא אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם (אדר"נ יז).

טז תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל נַקְדִּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן: כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, כְּלֵי־מִילַת⁴⁴⁴⁷ הָיוּ מַצִּיעִין תַּחְתָּיו, וּבָאוּ עֳנִיִּים וּמְקַפְּלִים⁴⁴⁴⁸ אוֹתָם מֵאַחֲרָיו.

וּמַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל נַקְדִּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן שֶׁפָּסְקוּ⁴⁴⁴⁹ לָהּ חֲכָמִים אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים לְקֻפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים לְבוֹ־בַיּוֹם.⁴⁴⁵⁰ אָמְרָה לָהֶם: כָּךְ תִּפְסְקוּ⁴⁴⁵¹ לִבְנוֹתֵיכֶם! וְעָנוּ אַחֲרֶיהָ “אָמֵן”.

וּמַעֲשֶׂה בְּכַלָּתָוֹ שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִם יַיִן לְצִיקֵי קְדֵרָה⁴⁴⁵² מֵעֶרֶב־שַׁבָּת לְעֶרֶב־שַׁבָּת. אָמְרָה לָהֶם: כָּךְ תִּפְסְקוּ לִבְנוֹתֵיכֶם! וְלֹא עָנוּ אַחֲרֶיהָ “אָמֵן”, שֶׁשּׁוֹמֶרֶת יָבָם⁴⁴⁵³ הָיָתָה.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' צָדוֹק: אֶרְאֶה בְנֶחָמָה,⁴⁴⁵⁴ אִם לֹא רָאִיתִי אֶת־בִּתּוֹ שֶׁל נַקְדִּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִבֵּין טַלְפֵי⁴⁴⁵⁵ סוּסִים בְּעַכּוֹ. קָרָאתִי עָלֶיהָ מִקְרָא זֶה: “אִם־לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי־לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹאן וּרְעִי אֶת־גְּדִיֹּתַיִךְ”⁴⁴⁵⁶ − אַל תִּקְרָא “גְּדִיֹּתַיִךְ” אֶלָּא “גְּוִיּוֹתָיִךְ”.⁴⁴⁵⁷

וּמַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֳמוֹר וְהָיָה יוֹצֵא מִירוּשָׁלָיִם, וְהָיוּ תַלְמִידָיו מְהַלְּכִים אַחֲרָיו. רָאָה רִיבָה אַחַת שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִבֵּין גֶּלְלֵי בְהֶמְתָּם שֶׁל עַרְבִיִּים. כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ נִתְעַטְּפָה בִשְׂעָרָהּ וְעָמְדָה לְפָנָיו. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי אָתְּ? שָׁתָקָה. שׁוּב אָמַר לָהּ: מִי אָתְּ? אָמְרָה לוֹ: בַּת נַקְדִּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן אֲנִי. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מָמוֹן שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הֵיכָן הָלָךְ? אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, לֹא כָךְ מוֹשְׁלִים מָשָׁל בִּירוּשָׁלָיִם: “מֶלַח מָמוֹן חָסֵר”⁴⁴⁵⁸ (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: “חָסֶד”⁴⁴⁵⁹)? – וְשֶׁל חָמִיךְ הֵיכָן הוּא? אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, בָּא זֶה וְאִבֵּד אֶת־זֶה. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה כְּשֶׁחָתַמְתָּ עַל כְּתֻבָּתִי? אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו: זָכוּר אֲנִי, כְּשֶׁחָתַמְתִּי עַל כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ, הָיִיתִי קוֹרֵא בָהּ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב מִבֵּית־אָבִיהָ, חוּץ מִשֶּׁל חָמִיהָ…

בָּכָה רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וְאָמָר: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין כָּל־אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם; וּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – מוֹסְרָם בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה, וְלֹא בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה, אֶלָּא בְּיַד בְּהֶמְתָּם שֶׁל אֻמָּה שְׁפָלָה (כת' סה־סז; אדר"נ יז).

ה. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מִתְאַבֵּל

יז אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: קָרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת, אָמַר לָהֶם: מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם כְּשֶׁמֵּת לוֹ מֵת וְהוּא מִתְאַבֵּל, מַה־דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת? אָמְרוּ לוֹ: תּוֹלֶה שַׂק עַל פִּתְחוֹ. אָמַר לָהֶם: אַף אָנִי כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר:

“אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם”.⁴⁴⁶⁰

− מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם מַה־דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת [עוֹד]? אָמְרוּ לוֹ: מְכַבֶּה אֶת־הַפְּנָסִים.⁴⁴⁶¹ אָמַר לָהֶם: כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר:

“שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם”.⁴⁴⁶²

− מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם מַה־דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת [עוֹד]? – הוֹלֵךְ יָחֵף.

− כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר:

“יְיָ בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו”.⁴⁴⁶³

− מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם מַה־דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת [עוֹד]? – מְבַזֵּעַ פָּרְפּוּרָא⁴⁴⁶⁴ שֶׁלּוֹ.

− כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר:

“עָשָׂה יְיָ אֲשֶׁר זָמָם בִּצַּע אֶמְרָתוֹ”.⁴⁴⁶⁵

− מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם מַה־דַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת [עוֹד]? – יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם.

− כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר:

“יֵשֵב בָּדָד וְיִדֹּם כִּי נָטַל עָלָיו”⁴⁴⁶⁶ (איכ"ר א).

יח “בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה”⁴⁴⁶⁷ – מַהוּ “בְּמִסְתָּרִים”? אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בָּר אוּנְיָא מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַב: מָקוֹם יֶשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁבּוֹכֶה בוֹ, וּ“מִסְתָּרִים” שְׁמוֹ. וּמַהוּ “מִפְּנֵי גֵוָה”? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: מִפְּנֵי גַאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶנִּטְּלָה מֵהֶם וְנִתְּנָה לַגּוֹיִם. רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמָר: מִפְּנֵי גַאֲוָתָה שֶׁל מַלְכוּת שָׁמַיִם שֶׁנִּטָּלָה.

“וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרֵד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְיָ”⁴⁴⁶⁸ – אָמַר רַב אֶלְעָזָר: שָׁלשׁ דְּמָעוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וְאַחַת עַל מִקְּדָשׁ שֵׁנִי, וְאַחַת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּלוּ מִמְּקוֹמָם (חג' ה:).

יט אָמַר רַב אַחָא: לְעוֹלָם אֵין הַשְּׁכִינָה זָזָה מִכֹּתֶל מַעֲרָבִי שֶׁל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵנֵּה־זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנו”⁴⁴⁶⁹ (תנה"ק שּמות).

ו. מְנַחֵם

כ בְּיוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָשׁ נוֹלַד הַגּוֹאֵל.

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד וְחוֹרֵשׁ, גָּעֲתָה פָרָתוֹ. עָבַר עָלָיו עֲרָבִי אֶחָד וְשָׁמַע קוֹלָהּ. אָמַר לוֹ: מִי אָתָּה? אָמַר לוֹ: יְהוּדִי אָנִי. אָמַר לוֹ הָעֲרָבִי: יְהוּדִי, יְהוּדִי! הַתֵּר פָּרָתְךָ וְהַתֵּר מַחֳרַשְתֶּךָ. – לָמָּה? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁבֵּית־מִקְדָּשָׁם שֶׁל הַיְּהוּדִים חָרֵב. – מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לוֹ: מִתּוֹךְ גְּעִיַּת פָּרָתְךָ. בֵּינָתַיִם גָּעֲתָה הַפָּרָה פַּעַם שְׁנִיָּה. אָמַר לוֹ הָעֲרָבִי: יְהוּדִי, יְהוּדִי! אֱסֹר פָּרָתְךָ וֶאֱסֹר מַחֲרַשְׁתֶּךָ, שֶׁהֲרֵי נוֹלַד מָשִׁיחַ, מוֹשִׁיעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ: מַה־שְּׁמוֹ? – מְנַחֵם שְׁמוֹ. – וְאָבִיו מַה־שְּׁמוֹ? – חִזְקִיָּה. אָמַר לוֹ: וְהֵיכָן הוּא שׁוֹרֶה? אָמַר לוֹ הָעֲרָבִי: בְּבִירַת עַרְבָא שֶׁל בֵּית־לֶחֶם־יְהוּדָה. הָלַךְ אֹותוֹ הָאִישׁ וּמָכַר פָּרָתוֹ וּמָכַר מַחֲרַשְׁתּוֹ וְנַעֲשָׂה מוֹכֵר־לְבָדִים⁴⁴⁷⁰ לְתִינוֹקוֹת. הִתְחִיל נִכְנָס וְיוֹצֵא מִמְּדִינָה לִמְדִינָה וּמֵעִיר לְעִיר, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם. בָּאוּ נָשִׁים מִכָּל־הַכְּפָרִים לִקַּח אֶצְלוֹ לְבָדִים וְאוֹתָהּ הָאִשָּׁה, אִמּוֹ שֶׁל מְנַחֵם, לֹא לָקְחָה אֶצְלוֹ. שָׁמַע קוֹלָן שֶׁל הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת: אִמּוֹ שֶׁל מְנַחֵם, אִמּוֹ שֶׁל מְנַחֵם! בֹּאִי וּקְחִי לְבָדִים לִבְנֵךְ. אָמָרָה: הַלְוַאי שֶׁיֵּחָנְקוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לָהּ לָמָּה? אָמְרָה לָהֶן: בְּיוֹם שֶׁנּוֹלַד חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר לָהּ: מֻבְטָחְנִי שֶׁלְּרַגְלָיו חָרֵב וּלְרַגְלָיו הוּא עָתִיד לְהִבָּנוֹת. אָמְרָה לוֹ: אֵין לִי מָעוֹת. אָמַר לָהּ: מָה אִכְפַּת לִי,⁴⁴⁷¹ בֹּאִי וּטְלִי לִבְנֵךְ, וּלְאַחַר יָמִים אֲנִי בָּא לְבֵיתֵךְ וְאַתְּ פּוֹרַעַת לִי. לְאַחַר יָמִים בָּא לְאוֹתָהּ הָעִיר. אָמָר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אוֹתוֹ תִינוֹק מַה־מַּעֲשָׂיו. בָּא אֶצְלָהּ, אָמַר לָהּ: תִּינוֹק שֶׁלָּךְ מַה־מַּעֲשָׂיו? אָמְרָה לוֹ: מִשָּׁעָה שֶׁרְאִיתַנִי בָּאוּ רוּחוֹת וּסְעָרוֹת וַחֲטָפוּהוּ מִיָּדִי, נְשָׂאוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי”⁴⁴⁷²! (ירוש' ברכ' פ“ב; איכ”ר א; מד' פנ"א).

ז. אֲבֵלֵי צִיּוֹן

כא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בַּשְּׁנִיָּה רָבוּ פְּרוּשִׁים⁴⁴⁷³ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יָיִן. נִטְפַּל⁴⁴⁷⁴ לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ, אָמָר לָהָםֶ: בָּנַי, מִפְּנֵי מָה אֵין אַתֶּם אוֹכְלִים בָּשָׂר וְאֵין אַתֶּם שׁוֹתִים ייָןִ? אָמְרוּ לוֹ: נֹאכַל בָּשָׂר שֶׁמִּמֶּנּוּ מַקְרִיבִין עַלַ גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְעַכְשָׁו בָּטֵל? וְנִשְׁתֶּה יַיִן שֶׁמִּמֶּנּוּ מְנַסְּכִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וְעַכְשָׁו בָּטֵל? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן לֶחֶם לֹא נֹאכַל, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ מְנָחוֹת.

− אֶפְשָׁר בְּפֵרוֹת…

− פֵּרוֹת לֹא נֹאכַל, שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בִכּוּרִים.

− אֶפְשָׁר בְּפֵרוֹת אֲחֵרִים…⁴⁴⁷⁵

− מַיִם לֹא נִשְׁתֶּה, שֶׁכְּבָר בָּטֵל נִסּוּךְ־הַמָּיִם. שָתָקוּ. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, בּוֹאוּ וְאֹמַר לָכֶם: שֶׁלֹּא לְהִתְאַבֵּל כָּל־עִקָּר אִי־אֶפְשַׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְזֵרָה; וּלְהִתְאַבֵּל יוֹתֵר מִדַּאי אִי־אֶפְשַׁר, שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּ. אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: סָד אָדָם אֶת־בֵּיתוֹ בְּסִיד וּמְשַׁיֵּר בּוֹ דָּבָר מֻעָט;⁴⁴⁷⁶ עוֹשֶׂה אָדָם כָּל־צָרְכֵי סְעֻדָּה וּמְשַׁיֵּר בָּהּ דָּבָר מֻעָט; וְעוֹשָׂה אִשָּׁה כָּל־תַּכְשִׁיטֶיהָ וּמְשַׁיֶּרֵת דָּבָר מֻעָט, שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִִָם… תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי” וגו'.⁴⁴⁷⁷ וְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְשִׂמְחָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִִַם.. שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל־הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ”.⁴⁴⁷⁸

תַּנְיָא, אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אֱלִישָׁע: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ דִּין הוּא שֶׁנִּגְזֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָׂר וְלֹא לְשְׁתּוֹת יָיִן, אֶלָּא שֶׁאֵין גּוֹזְרִין גְּזֵרָה עַל הַצִּבּוּר אֶלָּא אִם כֵּן רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לַעֲמֹד בָּהּ. וּמִיּוֹם שֶׁפָּשְׁטָה מַלְכוּת הַגּוֹיִם שֶׁגּוֹזֶרֶת עָלֵינוּ גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וּמְבַטֶּלֶת מִמֶּנּוּ תּוֹרָה וּמִצְוֹת וְאֵין מַנַּחַת אוֹתָנוּ לִכָּנֵס לִשְׁבוּעַ־הַבֵּן,⁴⁴⁷⁹ וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְיֵשׁוּעַ־הַבֵּן,⁴⁴⁸⁰ דִּין הוּא שֶׁנִּגְזֹר עַל עַצְמֵנוּ שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בָּנִים, וְנִמְצָא זַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ כָּלֶה מֵאֵלָיו; אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִים וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים (ב“ב ס:; ע”י).

כב רַ' עִקיבָא אוֹמֵר: כָּל־הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּתִשְעָה־בְאָב אֵינוֹ רוֹאֶה סִמַּן בְּרָכָה לְעוֹלָם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל־הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּתִשְׁעָה־בְאָב וְאֵינוֹ מִתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם אֵינוֹ רוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִִַם… שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל־הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ”,⁴⁴⁸¹ מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל־הַמִּתְאַּבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם – זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְשִׂמְחָתָהּ, וְשֶׁאֵינוֹ מִתְאַּבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם – אֵינוֹ רוֹאֶה בְּשִמְחָתָהּ (תענ' ל:)

כג “בָּכֹו תִבְכֶּה”⁴⁴⁸² – בּוֹכָה וּמַבְכָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עִמָּהּ; בּוֹכָה וּמְבַכָּה מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת עִמָּהּ; בּוֹכָה וּמַבְכָּה שָׁמַיִם וָאָרֶץ עִמָּהּ; בּוֹכָה וּמַבְכָּה הָרִים וּגְבָעוֹת עִמָּהּ (איכ"ר א).

כד “בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה”⁴⁴⁸³ − שְׁתֵּי בְכִיּוֹתֹ הַלָּלוּ לָמָּה? אָמַר רַבָּה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֶחָד עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְאֶחָד עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי. “בַּלַּיְלָה”⁴⁴⁸⁴ − עַל עִסְקֵי לָיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַתִּשָּׂא כָּל־הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא”.⁴⁴⁸⁵ אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְכִיָּה שֶל חִנָּם וַאֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת; דָּבָר־אַחֵר: “בַּלַּיְלָה” – שֶׁכָּל־הַבּוֹכֶה בַלַּיְלָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע. דָּבָר־אַחֵר: “בַּלַּיְלָה” – שֶׁכָּל־הַבּוֹכֶה בַלַּיְלָה כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בּוֹכִים עִמּוֹ. דָּבָר־אַחֵר: “בַּלַּיְלָה” – שֶׁכָּל־הַבּוֹכֶה בַלַּיְלָה, הַשׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ בּוֹכֶה כְנֶגְדּוֹ.

מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת, שְׁכֶנְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁמֵּת בְּנָהּ, וְהָיְתָה בוֹכָה עָלָיו בַּלָּיְלָה. שָׁמַע רַבָּן גַּמְלִיאֵל קוֹלָהּ וְנִזְכַּר חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָשׁ וּבָכָה כְנֶגְדָּהּ, עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו. לְמָחָר הִכִּירוּ בוֹ תַּלְמִידָיו, עָמְדוּ וְהוֹצִיאוּהָ מִשְּׁכוּנָתוֹ. (סנה' קד; איכ"ר א).

כה רַבִּי הָיָה נוֹטֵל סֵפֶר קִינוֹת וְקָרָא בוֹ. כְּשֶהִגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה: “הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל”⁴⁴⁸⁶ – נִשְׁמַט [הַסֵּפֶר] מִיָּדוֹ. אָמַר: מִגַּג גָּבוֹהַּ לְבוֹר עָמֹק… (חג' ה:).

כו אָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גוּפוֹ שֶׁל אָדָם.

יִשְׂרָאֵל וְנָכְרִי הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ בְּיָחַד. לֹא הִגִּיעַ⁴⁴⁸⁷ הַנָּכְרִי לֵילֵךְ עִם הַיִּשְׂרָאֵל. הִזְכִּיר לוֹ חֻרְבַּן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ – וְנִתְאַנַּח, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִגִּיעַ הַנָּכְרִי עִמּוֹ. אָמַר לוֹ: וְלֹא אֲמַרְתֶּם: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גוּפוֹ שֶׁל אָדָם? אָמַר לוֹ: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים" – בְּדָבָר חָדָשׁ, אֲבָל זֶה, שֶׁאָנוּ רְגִילִים בּוֹ – לֹא, שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: “לְמוּדַת שְׁכוֹל⁴⁴⁸⁸ אֵינָהּ נִבְעֶתֶת” (כת' סב.).

כז “וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה”⁴⁴⁸⁹ – כָּל־שִׂיחָתָן שֶל בְּרִיּוֹת אֵינָהּ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ: עָשְׂתָה הָאָרֶץ? לֹא עָשָׂתָה? וְכָל־תְּפִלָּתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת אֵינָהּ אֶלָּא עַל הָאָרֶץ: רִבּוֹנִי, תַּעֲשֶׂה הָאָרֶץ! רִבּוֹנִי, תַּצְלִיחַ הָאָרֶץ! וְכָל־תְּפִלָּתָם שֶל יִשְרָאֵל אֵינָהּ אֶלָּא עַל בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ⁴⁴⁹⁰: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יִבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ! רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מָתַי יִבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ? (ב"ר יג).

כח אָמַר רַב חִסְדָּא: “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה, זֹאת לֹא־זֹאת, הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְפִּיל”⁴⁴⁹¹ – וְכִי מָה עִנְיַן מִצְנֶפֶת אֵצֶל עֲטָרָה? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: בִּזְמַן שֶׁהַמִּצְנֶפֶת בְּרֹאשׁ כֹּהֵן־גָּדוֹל – עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל־אָדָם; נִסְתַּלְּקָה מִצְנֶפֶת מֵרֹאשׁ כֹּהֵן־גָּדוֹל – נִסְתַּלְּקָה עֲטָרָה⁴⁴⁹² מֵראשׁ כָּל־אָדָם (גטין ז.).

ח. מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ

כט מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אֵין שְׂחוֹק לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְלֹא נִרְאָה רָקִיעַ בְּטָהֳרָתוֹ.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נִפְסְקָה חוֹמַת־בַּרְזֶל בֵּין יִשְרָאֵל וּבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

רַ' פִּינְחָס בֶּן־יָאִיר אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בּוֹשׁוּ חֲכָמִים וּבְנֵי חוֹרִין⁴⁴⁹³ וְחָפוּ רֹאשָׁם וְנִדַּלְדְּלוּ⁴⁴⁹⁴ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה,⁴⁴⁹⁵ וְגָבְרוּ בַעֲלֵי זְרוֹעַ וּבַעֲלֵי לָשׁוֹן, וְאֵין דּוֹרֵשׁ⁴⁴⁹⁶ וְאֵין מְבַקֵּשׁ וְאֵין שׁוֹאֵל, עַל מִי יֶשׁ לָנוְּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

רַ' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־חֶמְדָּתֵנוּ הִתְחִילוּ חֲכָמִים לִהְיוֹת כְּסוֹפְרִים, וְסוֹפְרִים כְּחַזָּנִים, וְחַזָּנִים⁴⁴⁹⁷ כְּתַלְמִידִים, וְתַלְמִידִים כְּעַמֵּי־הָאָרֶץ, וְעַמֵּי־הָאָרֶץ הוֹלְכִים וּמִדַּלְדְּלִים, אֵין דּוֹרֵשׁ וְאֵין מְבַקֵּשׁ, עַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן? עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ אֵין יוֹם שֶׁאֵין בּוֹ קְלָלָה.

אָמַר רָבָא: וְכָל־יוֹם וָיוֹם מְרֻבָּה קִלְלָתוֹ מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ. (בר' לב, מט; ע"ז לג; סוטה מו, מח,

ל אָמַר רַ' יִרְמְיָה בֶן־אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרֵב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ דַּיּוֹ לָעוֹלָם שֶׁיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ”⁴⁴⁹⁸

ט. תַּנְחוּמִים

לא “שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת־הַבְּעֵרָה”⁴⁴⁹⁹ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: עָלַי לְשַׁלֵּם אֶת־הַבְּעֵרָה שֶׁהִבְעָרְתִּי; אֲנִי הִצַּתִּי אֵשׁ בְּצִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּצֶּת־אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ”,⁴⁵⁰⁰ וַאֲנִי עָתִיד לִבְנוֹתָהּ בָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַאֲנִי אֶהְיֶה־לָהּ נְאֻם־יְיָ חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ”⁴⁵⁰¹ (בק' ס.).

לב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי מִפְּלַטְיָא⁴⁵⁰² בְּרִחוּק מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל. הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם: וְאַתֶּם מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: הַגּוֹיִם הַלָּלוּ שֶׁמִשְתַּחֲוִים לַעֲצַבִּים וּמְקַטְּרִים לֶאֱלִילִים יוֹשְׁבִים בֶּטַח וְהַשְׁקֵט, וְאָנוּ – בֵּית־הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף בְּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה? אָמַר לָהֶם: לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק – וּמָה לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ⁴⁵⁰³ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִים לִירוּשָלָיִם, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר־הַצּוֹפִים קָרְעוּ בִגְדֵיהֶם. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר־הַבַּיִת רָאוּ שׁוּעָל שֶׁיָּצָא מִבֵּית קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים, הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ: “וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת”,⁴⁵⁰⁴ עַכְשָׁו שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ – וְלֹא נִבְכֶּה? אָמַר לָהֶם: לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת־זְכַרְיָהוּ בֶּן־יְבֶרֶכְיָהוּ”⁴⁵⁰⁵ – וְכִי מָה עִנְיַן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה, וַהֲלֹא אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי? אֶלָּא תָלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בְּאוּרִיָּה נֶאֱמַר: “לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִִַם עִיִּין תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר”;⁴⁵⁰⁶ בִּזְכַרְיָה נֶאֱמַר: “עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִִָם”.⁴⁵⁰⁷ עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֻלֶ אוּרִיָּה הָיִיתִי מִתְיָרֵא שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה; עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיָּמֶת. וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, נִחַמְתָּנוּ! עֲקִיבָא, נִחַמְתָּנוּ! (מכות כד.; ע"י; ספרי עקב).