רקע
חיים נחמן ביאליק

 

חֵלֶק שֵׁנִי    🔗


לוח ראשׁי־תבות    🔗

א"ב – אלף בית

אב' – אבות

א“ב דב”ס – אלף בית דבן סירא

א“ב דר”ע – אלף בית דרבי עקיבא

אב"ג – אבא גוריון

אבכ' – אבכיר

אגא"ס – אגדת אסתר

אג"ב – אגדת בראשית

אדר"נ – אבות דרבי נתן

אהל' – אהלות

או"ה – אומות העולם

א"ז – אדרא זוטא

אח"כ – אחר כך

א"י – ארץ ישראל

איכ"ר – איכה רבה

א"ל – אמר לו

אלא"ז – אלה אזכרה

אס' – אסתר

אס"ר – אסתר רבה

א"ע – את עצמו

אעפ"י – אף על פי

אעפ"כ – אף על פי כן


ב"ב – בבא בתרא

ב"ה – בית הלל

בו"ד – בשר ודם

בחק' – בחקותי

בי"ד – בין דין

ביה"כ – בית הכסא

ביהכ"נ – בית הכנסת

ביה“מ, ביהמ”ד – בית המדרש

ביה"מ ב‘, ג’… – בית המדרש ב‘, ג’… של יעלינק

ביהמ"ק – בית המקדש

בכ‘, בכור’ – בכורות

בכו' – בכורים

בכ"ז – בכל זאת

בל"י – בלשון יונית

ב"מ – בבא מציעא

במ‘, במד’ – במדבר

במ"ר – במדבר רבה

ב"ס – בן־סירא

בעה"ב – בעל הבית

ב"ק – בבא קמא, בר קפרא

בר' – בראשית, ברבי

בר‘, ברכ’ – ברכות

ב"ר – בראשית רבה

ב"ש – בית שמאי


גט‘, גיט’ – גיטין

גמ"ח – גמילות חסדים

ג"ע – גן עדן

ד"א – דרך ארץ, דבר אחר

דא"ז – דרך ארץ זוטא

דב' – דברִים

דב"ז – דברִים זוטא

דב“ר, ד”ר – דברִים רבה

דה“א, דהי”א – דברי הימים א'

דה"ב – דברי הימים ב'

דנ' – דניאל

דר"כ – דרב כהנא

ד"ר – דברי תורה


ה' – יי

ה“א, ה”ב.. – הלכה א‘, הלכה ב’…

הוס' – הוספה

הוצ"מ – הוצאה מדעית

הוצ"ש – הוצאת שכטר

הוצ' ש"ב – הוצאת שלמה בובער

הור' – הוריות

הוש' – הושע

היכל' – היכלות

הקב"ה – הקדוש ברוך הוא

השל' – השלום


וגו' – וגומר

וזה"ב – וזאת הברכה

וי"ג – ויש גורסין

וי"מ – ויש מפרשין

ויק' – ויקרא

ויק"ר – ויקרא רבה

וכו' – וכוליה


זב' – זבחים

זכ‘, זכר’ – זכריה


ח“א, ח”ב… – חלק א‘, חלק ב’…

חב‘, חבק’ – חבקוק

חג' – חגיגה

ח"ו – חס ושלום

חו"ל – חוץ לארץ

חול' – חולין

חנ' – חנוכה

טה' – טהרות


י"א – יש אומרין

יב‘, יבמ’ – יבמות

יהוש' – יהושע

יד' – ידים

יוה"כ – יום הכפורים

יו"ט – יום טוב

יו"כ – יום כפור

יח‘, יחז’, יחזק' – יחזקאל

ילק"ח – ילקוט חדש

ילק"ר – ילקוט ראובני

ילק“ש, ילקו”ש – ילקוט שמעוני

י"מ – יש מפרשין

יצה"ר – יצר הרע

יר‘, ירוש’ – ירושלמי

ירמ' – ירמיה

ישע' – ישעיה


כ"א – כרך א', – כל אחד

כה"ג – כהן גדול

כות' – כותים

כלא' – כלאים

כלו' – כלומר

כרית' – כריתות

כת‘, כתוב’ – כתובות


ל' – לשון

לה"ר – לשון הרע

לקה"ק – לקדש הקדשים

לק"ט – לקח טוב


מ"א – מלכים א'

מ"ב – מלכים ב'

מג' – מגילה

מג"ת – מגלת תענית

מד‘, מדר’ – מדרש

מד' לחנ' – מדרש לחנוכה

מד' נעל' – מדרש נעלם

מדא“ג, מא”ג – מדרש אגדה

מדה“ג, מה”ג – מדרש הגדול

מד"ש, מד' שמ' – מדרש שמואל

מד' תמ' – מדרש תמורה

מה"מ – מלאך המות

מו"ק – מועד קטן

מכ' – מכות

מכיל‘, מכל’ – מכילתא

מכיל' דרשב"י – מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

מלא' – מלאכי

מנ‘, מנח’ – מנחות

מנוה"מ – מנורת המאור

מס' – מסכת

מס' סופ' – מסכת סופרים

מע' – מעילה

מעש' – מעשרות

מע"ש – מעשר שני

מש‘, משל’ – משלי


נ“א, נו”א – נוסח אחר

נג' – נגעים

נד‘, נדר’ – נדרים

נז' – נזיר

נו"ב – נוסח ב'

נח' – נחום

נח‘, נחמ’ – נחמיה

ס' – סדר

סא"ז – סדר אליהו זוטא

סד"ע – סדר עולם

סופ' – סופרים

סי' – סימן

סנה' – סנהדרין

סע' – סעיף


עאכו"כ – על אחת כמה וכמה

ע"ג – על גבי

ע"ד – על דבר, על דרך

עד‘, עדי’ – עדיות

עה“ד, עשה”ד – עשרת הדברות

עוב' – עובדיה

עוה"ב – עולם הבא

עוה"ז – עולם הזה

עוקצ' – עוקצין

עז' – עזרא

ע"ז – עבודה זרה, על זה

עי' – עיין

ע"י – על יד, על ידי, עין יעקב

עיר‘, ערוב’ – עירובין

ע"כ – על כן

עמ' – עמוס

ע“פ, עפ”י – על פי

ערכ' – ערכין

ע"ש – על שם, עיין שם


פ' – פרשה, פרק

פ“א, פ”ב… – פרשה, פרק א‘, פרשה, פרק ב’…

פדר"א – פרקי דרבי אליעזר

פה"י – פסח היום

פה"ק – פרק הקודם

פנ"א – פנים אחרים

פס‘, פסח’ – פסחים

פסיק‘, פסק’ – פסיקתא

פס' דר"כ – פסיקתא דרב כהנא

פסיק"ז – פסיקתא זוטרתא

פסיק"ר – פסיקתא רבתי

פר"ש – פרק שירה

פתיח' – פתיחתא


צ"ל – צריך להיות

צפ' – צפניה


קד‘, קיד’ – קדושין

קהל' – קהלת

קה"ר – קהלת רבה

ק"ו – קל וחומר

ק"ש – קריאת שמע


ר' – רבי

ר"א – רבי אליעזר, רבי אלעזר

ראב"ע – ר' אלעזר בן עזריה

ראב"ש – ר' אלעזר בן שמוע, בן שמעון

רבש"ע – רבונו של עולם

ר"ג – רבן גמליאל

ר"ה – ראש השנה

רו"ר – רות רבה

ר"ח – ר' חיא, ר' חנינא, ר' חוצפית

רחב"ד – ר' חנינא בן דוסא

רחב"ת – ר' חנינא בן תרדיון

רח"ו – ר' חיים וויטאל

ר"ט – ר' טרפון

ר"י – ר' יהודה, ר' יהושע, ר' יוחנן, ר' ישמעאל

ריב"ב – ר' יהודה בן בבא

ריב"ז – ר' יוחנן בן זכאי

ריב"ח – ר' יהושע בן חנניה

ריב"ל – ר' יהושע בן לוי

ר"ל – ריש לקיש

ר"מ – ר' מאיר

ר"נ – רב נחמן

ר"ן – רבנו נסים

ר"ע – ר' עקיבא

ר"פ – ר' פנחס

ר"ש – ר' שמעון, רב ששת

רשב"י – רש שמעון בן יוחאי

רש"י – ר' שלמה יצחקי

ר"ת – ראשי תבות


ש"א – שמואל א'

שאלת' דר"א – שאלתות דרב אחאי

ש"ב – שמואל ב'

שבוע' – שבועות

שבה"ל – שבלי הלקט

שה"י – שבת היום

שה"ש – שיר השירים

שהש"ר – שיר השירים רבה

שו"ט – שוחר טוב

שופ' – שופטים

שמ' – שמות

שמו“ר, שמ”ר – שמות רבה

שמח' – שמחות

ש"ס – ששה סדרים

ש"ע – שמונה עשרה

ש"צ – שליח צבור

שק‘, שקל’ – שקלים


ת' – תחת

תדב"א – תנא דבי אליהו

תדא"ז – תנא דבי אליהו זוטא

תדא"ר – תנא דבי אליהו רבה

תהל' – תהלים

תו"כ – תורת כהנים

תוס‘, תוספ’ – תוספתא

תוס' צוק' – תוספתא צוקרמנדל

ת"ח – תלמיד חכם

ת"י – תרגום יונתן

תמו' – תמורה

תמ' – תמיד

תנה"ק – תנחומא הקדום

תנח' – תנחומא

תענ' – תענית

ת"ק – תנא קמא

תרג"ש – תרגום שני

תרו' – תרומות

תש' הגא‘, הוצ’ הרכ' – תשובות הגאונים, הוצאת הרכבי

תש' הרשב“א – תשובות הרשב”א (ר' שלמה בן אדרת)



יא: מַעֲשֵׂי־חֲכָמִים    🔗


א. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־שָׁטַח

א [מִשֶּׁהָרַג יַנַּאי הַמֶּלֶךְ אֶת־הַחֲכָמִים]1 הָיָה הָעוֹלָם מִשְׁתּוֹמֵם, עַד שֶׁבָּא שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח וְהֶחֱזִיר אֶת־הַתּוֹרָה לְיָשְׁנָהּ (קיד' סו.).

ב בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח עָלוּ2 שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נְזִירִים וּבִקְשׁוּ לְהַקְרִיב תְּשַע מֵאוֹת קָרְבָּנוֹת.3 מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מָצָא4 לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח פֶּתַח, וּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים לֹא מָצָא לָהֶם פָּתַח. בָּא אֵצֶל יַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לוֹ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת נְזִירִים עָלוּ וּמְבַקְּשִׁים לְהַקְרִיב תְּשַע מֵאוֹת קָרְבָּנוֹת וְאֵין לָהֶם, אֶלָּא תֵּן אַתָּה מֶחֱצָה מִשֶּׁלְךָ וַאֲנִי מֶחֱצָה מִשֶּׁלִי וְיֵלְכוּ וְיַקְרִיבוּ. נָתַן יַנַּאי הַמֶּלֶךְ מֶחֱצָה מִשֶּׁלוֹ וְהִקְרִיבוּ. בָּאוּ וְהִלְשִׁינוּ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ עַל ר' שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח: הֱוֵי יוֹדֵעַ, שֶׁכָּל־מַה־שֶׁהִקְרִיבוּ מִשֶּׁלְךָ הִקְרִיבוּ, וְשִׁמְעוֹן־בֶּן־שֶׁטַח לֹא נָתַן מִשֶּׁלוֹ כְּלוּם. כָּעַס יַנַּאי הַמֶּלֶךְ. שָׁמַע ר' שִׁמְעוֹן־בֶּן־שֶׁטַח שֶׁכָּעַס עָלָיו הַמֶּלֶךְ, נִתְיָרֵא וּבָרָח.

לְאַחַר יָמִים הָיוּ בְנֵי־אָדָם גְּדוֹלִים שֶׁל מַלְכוּת פָּרַס יוֹשְׁבִים וְסוֹעֲדִים עַל שֻׁלְחַן יַנַּאי הַמֶּלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵינוּ הַמֶּלֶךְ, זְכוּרִים אָנוּ שֶׁהָיָה כָאן זָקֶן אֶחָד וְהָיָה אוֹמֵר לָנוּ דִּבְרֵי חָכְמָה. אָמַר לְאִשְׁתּוֹ, אֲחוֹתוֹ שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן: שִׁלְחִי אַחֲרָיו וַהֲבִיאִיהוּ. אָמְרָה לוֹ: הִשָּׁבַע שֶׁלֹא תְהֵא מְצַעֲרוֹ וּשְׁלַח לוֹ טַבַּעְתְּךָ וְיָבוֹא. נִשְׁבַּע לָהּ וְשָׁלַח טַבַּעְתּוֹ וָבָא.

– אָמַר לוֹ: לָמָּה בָרָחְתָּ?

– שָׁמַעְתִּי שֶׁאֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כּוֹעֵס עָלַי וְהָיִיתִי מִתְיָרֵא שֶׁמָּא תַהַרְגֵנִי, וְקִיַּמְתִּי בְעַצְמִי מִקְרָא זֶה: “חֲבִי כִמְעַט־רֶגַע עַד יַעֲבָר־זָעַם”5.

אָמַר לוֹ: לָמָּה שִׂחַקְתָּ בִּי? אָמַר לוֹ ר' שִׁמְעוֹן: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא שִׂחַקְתִּי בְךָ, אֶלָּא אַתָּה מִמָּמוֹנְךָ וַאֲנִיתּוֹרָתִי6, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף”7

– וְלָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִּי?

– אִלּוּ אָמַרְתִּי לְךָ לֹא הָיִיתָ נוֹתֵן.

הוֹשִׁיבוֹ יַנַּאי בֵּינוֹ לְבֵין הַמַּלְכָּה וְאָמַר לוֹ: רְאֵה, כַּמָּה כָבוֹד אֲנִי עוֹשֶׂה לָךְ. אָמַר לוֹ: לֹא אַתָּה מְכַבְּדֵנִי, אֶלָּא הַתּוֹרָה הִיא שֶׁמְּכַבַּדְתֵּנִי, שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: “סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ וּבֵין נְדִיבִים תּוֹשִׁיבֶךָּ”. אָמַר יַנַּאי לַמַּלְכָּה: “רוֹאָה אַתְּ, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מָרוּת”8 נָתַן לוֹ כּוֹס לְבָרֵך.9 אָמַר ר' שִׁמְעוֹן: מָה אֲבָרֵךְ, אֹמַר: “בָּרוּךְ עַל הַמָּזוֹן שֶׁאָכַל יַנַּאי וַחֲבֵרָיו”? אָמַר יַנַּאי: עַד כָּאן אַתָּה עוֹמֵד בְּקַשְׁיוּתֶךָ, מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי “יַנַּאי” בִּבְרָכָה… אָמַר ר' שִׁמְעוֹן: וּמַה־יֶּשׁ־לִי לֹומַר “נְבָרֵךְ עַל שֶׁאָכַלְנוּ” – וַאֲנִי לֹא אָכָלְתִּי?! הֵבִיאוּ לוֹ וְאָכַל וּבֵרַךְ: “שֶׁאָכַלְנוּ” (ב“ר צא; בר ח.; ירוש' בר פ”ז ה"ב).

ג עַבְדּוֹ שֶׁל יַנַּאי הַמֶּלֶךְ הָרַג נָפֶשׁ. אָמַר שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח לַחֲכָמִים: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ וּנְדוּנֶנּוּ. שָׁלְחוּ לְיַנַּאי הַמֶּלֶךְ: עַבְדְּךָ הָרַג נָפֶשׁ. שִׁגְּרָהוּ לָהֶם. שָׁלְחוּ לוֹ: בּוֹא אַף אַתָּה לְכָאן – “וְהוּעַד בִּבְעָלָיו”10 אָמְרָה תוֹרָה, יָבוֹא בַעַל הַשּׁוֹר11 וְיַעֲמֹד עַל שׁוֹרוֹ. בָּא וְנָתְנוּ לוֹ כִסֵּא אֵצֶל שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח וְיָשָב. אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בָךְ. אָמַר לוֹ: לֹא כְּשֶׁתֹּאמַר אָתָּה, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ חֲבֵרֶיךָ12. נִפְנָה לִימִינוֹ – כָּבְשׁוּ פְנֵיהֶם בַּקַּרְקָע13, נִפְנָה לִשְׂמֹאלוֹ – כָּבְשׁוּ פְנֵיהֶם בַּקַּרְקָע. אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח: בַּעֲלֵי־מַחֲשָׁבוֹת אַתֶּם14, יָבֹא בַעַל־מַחֲשָׁבוֹת15 וְיִפָּרַע מִכֶּם. מִיָּד בָּא גַבְרִיאֵל וַחֲבָטָם בַּקַּרְקַע עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתָם. נִזְדַּעְזַע הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח: עֲמוֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בָךְ, וְלֹא לְפָנֵינוּ אַתָּה עוֹמֵד, אֶלָּא לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעָמְדוּ שְׁנֵי־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְיָ”16. מִיָּד עָמַד יַנַּאי הַמֶּלֶךְ עַל רַגְלָיו (סנה' יט; תנה"ק שופטים).

ד מַעֲשֶׂה בְּרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח שֶׁלָּקַח17 חֲמוֹר מִיִּשְׁמְעֵאלִי. הָלְכוּ תַלְמִידָיו וּמָצְאוּ אֶבֶן טוֹבָה תְּלוּיָה לוֹ בְּצַוָּארוֹ. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, “בִּרְכַּת יְיָ הִיא תַעֲשִׁיר”18. אָמַר לָהֶם שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח: חֲמוֹר לָקַחְתִּי, אֶבֶן טוֹבָה לֹא לָקָחְתִּי. הָלַךְ וְהֶחֱזִירָהּ לַיִּשְׁמְעֵאלִי, וְקָרָא עָלָיו אוֹתוֹ יִשְׁמְעֵאלִי: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח! (דב"ר ג).

ה כְּשֶׁנִּתְמַנָּה ר' שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח נָשִׂיא בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ שְׁמֹנִים נָשִׁים מְכַשְּׁפוֹת בִּמְעָרָה בְּאַשְׁקְלוֹן. מִיָּד עָמַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח בְּיוֹם סַגְרִיר וְכִנֵּס שְׁמֹנִים בַּחוּרִים בַּעֲלֵי־קוֹמָה וּנְטָלָם עִמּוֹ, וְנָתַן בְּיַד כָּל־אֶחָד כַּד חֲדָשָׁה וְטַלִּית נְקִיָּה מְקֻפֶּלֶת בְּתוֹכָהּ, וְכָפוּ19 אֶת־הַכַּדִּים עַל רֹאשָׁם. אָמַר לָהֶם: אִם אֲצַפְצֵף20 לָכֶם פַּעַם אַחַת – לִבְשׁוּ טַלִּיּוֹתֵיכֶם; וְאִם אֲצַפְצֵף לָכֶם פַּעַם שֵׁנִית – הִכָּנְסוּ כֻלְּכֶם כְּאֶחָד לַמְּעָרָה. וּכְשֶׁתִּכָּנְסוּ – כָּל־אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יְגַפֵּף21 אַחַת וְיַגְבִּיהֶנָּה מִן הַקַּרְקָע, שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל מְכַשֵּׁף: הִגְבַּהְתָּ אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ – אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם. הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה. אָמַר לָהֶן אוֹיִים, אוֹיִים22! פִּתְחוּ לִי, מִשֶּׁלָּכֶן אָנִי23. אָמְרוּ לוֹ: הֵיאַךְ בָּאתָ נָגוּב24 לְכָאן בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל גְשָׁמִים? אָמַר לָהֶן: בֵּין הַטִּפִּין הָיִיתִי מְהַלֵּךְ. אָמְרוּ לוֹ: וּמַה בָּאתָ לַעֲשׂוֹת כָּאן? אָמַר לָהֶן: לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד25; וְכָל אַחַת מִכֶּן תַּעֲשֶׂה, מַה־שֶּׁהִיא יוֹדָעַת. אָמְרָה אַחַת מַה־שֶׁאָמְרָה – וְהֵבִיאָה פַּת, אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה בָשָׂר, אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה תַבְשִׁילִין, אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה יָיִן. אָמְרוּ לוֹ: וְאַתָּה מָה אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת? אָמַר לָהֶן: יָכֹלְנִי לְצַפְצֵף שְׁתַּיִם וַאֲנִי מֵבִיא לָכֶן שְׁמֹנִים בַּחוּרִים עֲטוּפִים טַלִּיּוֹת נְגוּבוֹת26, הֵם יִהְיוּ שְׂמֵחִים בָּכֶן וּמְשַׂמְּחִים אֶתְכֶן. צִפְצֵף פַּעַם אַחַת – לָבְשׁוּ טַלִּיּוֹתֵיהֶם; צִפְצֵף פַּעַם שְׁנִיָּה – וְנִכְנְסוּ כֻלָּם כְּאֶחָד. אָמָר: כָּל־אֶחָד וְאֶחָד יִבְרוֹר בַּת־זוּגוֹ. טָעֲנוּ27 אוֹתָן וְיָצְאוּ וּתְלָאוּן.

נִתְקַנְּאוּ קְרוֹבֵיהֶן בְּדָבָר וּבָאוּ שְׁנַיִם מֵהֶם וְהֵעִידוּ עַלנוֹ שֶׁל ר' שִׁמְעוֹן בֶּן־שֶׁטַח חִיּוּב מִיתָה28 וְנִגְמַר דִּינוֹ לֵהָרֵג. וּכְשֶׁהָיָה יוֹצֵא לִסָּקֵל אָמָר: אִם יֶשׁ בִּי עָוֹן זֶה לֹא תְהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָתִי; וְאִם אֵינוֹ בִי תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל־עֲוֹנוֹתַי וְקוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר עֵדִים29. שָׁמְעוּ הָעֵדִים וְחָזְרוּ בָהֶם וְאָמָרוּ: עֵדֵי שֶׁקֶר אָנוּ. בִּקֵּש אָבִיו לְהַחֲזִירוֹ30. אָמַר: אַבָּא, אִם בִּקַּשְׁתָּ לָבוֹא תְשוּעָה עַל־יָדֶךָ31 – עֲשֵׂה אוֹתִי כְּאַסְקוּפָה32 (ירוש' חג' פ“ב ה”ב; שם, סנה' פ“ו הד, ה”ו; סנה' מד).


ב. חוֹנִי הַמְעַגֵּל וְזַרְעוֹ

ו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת יָצָא רֹב אֲדָר33 וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. שָׁלְחוּ לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: הִתְפַּלֵּל וְיֵרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים34, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹא יִמֹּקּוּ35. הִתְפַּלֵּל וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. מֶה עָשָׂה? עָג עוּגָה36 וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה חֲבַקּוּק הַנָּבִיא. אָמַר לִפְנֵי [הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא]: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי, שֶׁאֲנִי כְבֶן־בַּיִת לְפָנֶיךָ. נִשְׁבָּע אֲנִי בְּשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ. הִתְחִילוּ גְשָׁמִים מְנַטְּפִים. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, רְאִינוּךָ וְלֹא נָמוּת37; כִּמְדֻמִּים אָנוּ, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים אֶלָּא לְהַתִּיר שְׁבוּעָתֶךָ38. אָמַר: לֹא כָךְ שָאַלְתִּי, אֶלָּא גִשְׁמֵי בוֹרוֹת, שִׁיחִין39 וּמְעָרוֹת. יָרְדוּ בְזַעַף, עַד שֶׁכָּל־טִפָּה וְטִפָּה כִּמְלֹא פִי חָבִית; וְשִׁעֲרוּ חֲכָמִים שֶׁאֵין טִפָּה פְּחוּתָה מִלֹּג. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, רְאִינוּךָ וְלֹא נָמוּת; כִּמְדֻמִּים אָנוּ, שֶׁאֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים אֶלָּא לְאַבֵּד הָעוֹלָם. אָמַר לְפָנָיו: לֹא כָךְ שָׁאַלְתִּי, אֶלָּא גִשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. יָרְדוּ כְתִקָּנָם, עַד שֶׁעָלוּ כָל־הָעָם לְהַר־הַבַּיִת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים. בָּאּו וְאָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כְּשֵׁם שֶׁהִתְפַּלַּלְתָּ עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּרֵדוּ, כָּךְ הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְיֵלְכוּ לָהֶם. אָמַר לָהֶם: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי, שֶׁאֵין מִתְפַּלְלִין עַל רֹב הַטּוֹבָה. אַף־עַל־פִּי־כֵן הָבִיאוּ לִי פַּר הוֹדָאָה40. הֵבִיאוּ לוֹ פַּר הוֹדָאָה. סָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו, אָמַר לִפְנֵי [הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא]: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמוֹד לֹא בְרֹב טוֹבָה וְלֹא בְרֹב פֻּרְעָנוּת. כָּעַסְתָּ עֲלֵיהֶם – אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמוֹד; הִשְׁפַּעְתָּ41 עֲלֵיהֶם טוֹבָה – אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמוֹד. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיִּפְסְקוּ הַגְּשָׁמִים וִיהֵא רֶוַח בָּעוֹלָם. מִיָּד נָשְׁבָה הָרוּחַ וְנִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְזָרְחָה הַחַמָּה. יָצְאוּ הָעָם לַשָּׂדֶה וְהֵבִיאוּ לָהֶם כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת42.

שָׁלַח לוֹ שִׁמְעוֹן בֶּן־שָׁטַח: אִלְמָלֵא חוֹנִי אַתָּה43 גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ נִדּוּי44; אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ, שֶׁאַתָּה מִתְחַטֵּא45 לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְעוֹשֶׂה לְךָ רְצוֹנְךָ, כְּבֵן שֶׁמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו וְעוֹשֶׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: “אַבָּא, הוֹלִיכֵנִי לְרָחֳצֵנִי בְחַמִּין” – מוֹלִיכוֹ; “שָׁטְפֵנִי בְצוֹנֵן” – מוֹלִיכוֹ; “תֶּן־לִי אֱגוֹזִים, שְׁקֵדִים, אֲפַרְסֵקִים46 וְרִמּוֹנִים” – וְנוֹתֵן לוֹ. עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: “יִשְׂמַח־אָבִיךָ וְאִמֶּךָ וְתָגֵל יוֹלַדְתֶּךָ”47

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּךְ שָׁלְחוּ לוֹ בְנֵי לִשְׁכַּת־הַגָּזִית48 לְחוֹנִי הַמְעַגֵּל: “וְתִגְזַר־אֹמֶר וְיָקָם לָךְ”49 – אַתָּה גָזַרְתָּ מִלְּמַטָה וְהַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא מְקַיֵּם מַאֲמָרְךָ מִלְמָעְלָה; “וְעַל־דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר”50 – דּוֹר שֶׁהָיָה אָפֵל הֵאַרְתּוֹ בִתְפִלָּתֶךָ; “כִּי־הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה”51 – דּוֹר שֶׁהָיָה שָׁפָל הִגְבַּהְתּוֹ בִתְפִלָּתֶךָ; “וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ”52 – דּוֹר שֶׁהָיָה שַׁח בַּעֲוֹנוֹ הוֹשַׁעְתּוֹ בִתְפִלָּתֶךָ; “יְמַלֵּט אִי־נָקִי”53 – דּוֹר שֶׁלֹּא הָיָה נָקִי מִלַּטְתּוֹ בִתְפִלָּתֶךָ; “וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ”54 מִלַּטְתּוֹ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ הַבְּרוּרִים (תענ' יט. שם כג.; ע"י).

ז אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כָּל־יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה: “שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְיָ אֶת־שִׂיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים”55 – אָמָר: וְכִי יֵשׁ מְנַמְנֵם שִׁבְעִים שָׁנָה בַּחֲלוֹם?" – פַּעַם אַחַת הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא נוֹטֵעַ חָרוּב56. אָמַר לוֹ: זֶה לְכַמָּה שָׁנִים טוֹעֵן פֵּרוֹת? אָמַר לוֹ: לְשִׁבְעִים שָׁנָה. אָמַר לוֹ: כְּלוּם בָּרִי57 לְךָ שֶׁתִּחְיֶה שִׁבְעִים שָׁנָה וְתֹאכַל מִמֶּנּוּ? אָמַר לוֹ: אֲנִי מָצָאתִי אֶת־הָעוֹלָם בַּחֲרוּבִים; כְּשֵׁם שֶׁנָּטְעוּ אֲבוֹתַי לִי כָּךְ אֶטַּע אֲנִי לְבָנָי. יָשַׁב חוֹנִי לֶאֱכֹל, נָפְלָה עָלָיו שֵׁנָה וְנִתְנַמְנֵם. עָלָה צוּק58 וְהִקִּיף עָלָיו וְנִתְכַּסָּה מִן הָעַיִן וְיָשַׁן שִׁבְעִים שָׁנָה. כְּשֶׁנִּנְעַר59 רָאָהוּ לְאָדָם אֶחָד שֶׁהוּא מְלַקֵּט מֵאוֹתוֹ חָרוּב. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁנְּטַעְתּוֹ? אָמַר לוֹ: אֲבִי אַבָּא. אָמָר: וַדַּאי מְנַמְנֵם הָיִיתִי שִׁבְעִים שָׁנָה. רָאָה אֲתוֹנוֹ שֶׁיָּלְדָה לוֹ רַמָּכִים־רַמָּכִים60. הָלַךְ לְבֵיתוֹ, אָמַר לָהֶם: בְּנוֹ שֶׁל חוֹנִי הַמְעַגֵּל הֵיכָן? אָמְרוּ לוֹ: בְּנוֹ אֵינוֹ בָעוֹלָם, אֲבָל יֵשׁ בֶּן־בְּנוֹ. אָמַר לָהֶם: “אֲנִי חוֹנִי הַמְעַגֵּל” – וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ. הָלַךְ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, שָׁמַע הַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּרוּרָה לָנוּ שְׁמוּעָה61 זוֹ עַכְשָׁו כִּבְיָמָיו שֶׁל חוֹנִי הַמְעַגֵּל, שֶׁכְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ – כָּל קֻשִׁיָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם לַחֲכָמִים הָיָה מְיַשְּׁבָהּ62. אָמַר לָהֶם: “אֲנִי חוֹנִי”, וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ. וְלֹא נָהֲגוּ בוֹ כָבוֹד כָּרָאוּי לוֹ. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ וּבִקֵּש רַחֲמִים – וָמֵת.

אָמַר רָבָא! זֶה שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיוֹת: “אוֹ חַבְרוּתָא אוֹ מִיתוּתָא63” (שם כג.; ע"י)

––––––––

ח אַבָּא־חִלְקִיָּה בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל חוֹנִי הַמְעַגֵּל הָיָה, וּכְשֶׁהָיָה הָעוֹלָם נִצְרָךְ לִגְשָׁמִים הָיוּ הַחֲכָמִים מְשַׁגְּרִים אֶצְלוֹ, וּבִקֵּש רַחֲמִים וְיָרְדוּ גְשָׁמִים. פַּעַם אַחַת נִצְרַךְ הָעוֹלָם לִגְשָׁמִים. שִׁגְּרוּ אֶצְלוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁיְבַקֵּשׁ רַחֲמִים. בָּאוּ לְבֵיתוֹ וְלֹא מְצָאוּהוּ. הָלְכוּ אֶצְלוֹ לַשָּׂדֶה וּמְצָאוּהוּ שֶׁהוּא עוֹדֵר. נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְלֹא הִסְבִּיר לָהֶם פָּנָיו64. לָעֶרֶב לִקֵּט עֵצִים וְהָלַךְ [לְבֵיתוֹ]. הָיָה טָעוּן הָעֵצִים וְהַמַּעְדֵּר עַל כְּתֵפוֹ אַחַת וְטַלִּיתוֹ עַל כְּתֵפוֹ שְׁנִיָּה. כָּל־הַדֶּרֶךְ לֹא הָיָה נוֹעֵל מַנְעָלָיו, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמַיִם נָעַל מַנְעָלָיו. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵין קוֹצִים וּבַרְקָנִים הִגְבִּיהַּ בְּגָדָיו. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְעִיר יָצְאָה אִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא מְקֻשָּׁטֶת, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ נִכְנְסָה אִשְׁתּוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ נִכְנַס הוּא, וְאַחַר־כָּךְ נִכְנְסוּ הַחֲכָמִים. יָשַב לִסְעוֹד וְלֹא אָמַר לַחֲכָמִים: “בֹּאוּ וּסְעָדוּ”. פָּרַס פַּת לְתִינוֹקוֹת. לַגָּדוֹל נָתַן פְּרוּסָה65 אַחַת וְלַקָּטָן – שְׁתָּיִם.

אָמַר אַבָּא־חִלְקִיָּה לְאִשְׁתּוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא בָאוּ אֶצְלִי הַחֲכָמִים אֶלָּא בִשְׁבִיל גְּשָׁמִים, נַעֲמֹד וְנַעֲלֶה לַעֲלִיָּה וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַצֶּה הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא וְיֵרְדוּ גְשָׁמִים, וְלֹא נַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמֵנוּ. עָלוּ לַעֲלִיָּה. עָמַד הוּא בְּזָוִית זוֹ וְאִשְׁתּוֹ בְּזָוִית זוֹ וּבִקְּשׁוּ רַחֲמִים. קָדַם וְעָלָה עָנָן מִצַּד זָוִית שֶׁל אִשְׁתּוֹ. כְּשֶׁיָּרַד אָמַר לָהֶם: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא הִצְרִיךְ אֶתְכֶם לְאַבָּא־חִלְקִיָּה. אָמְרוּ לוֹ: יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁהַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ יָרָדוּ, אֶלָּא יְפָרֶשׁ־לָנוּ מָר דְּבָרִים אֵלּוּ שֶׁהֵם תְּמוּהִים לָנוּ: מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁנָּתַנּוּ לְךָ שָׁלוֹם לֹא הִסְבַּרְתָּ לָנוּ פָּנִים?

אָמַר לָהֶם: שְׂכִיר יוֹם הָיִיתִי וְאָמַרְתִּי: לֹא אֶתְבַּטֵּל.

– מִפְּנֵי מָה הָיִיתָ טָעוּן הָעֵצִים עַל כָּתֵף זוֹ וְהַטַּלִּית עַל כָּתֵף אַחֶרֶת?

– טַלִּית שְׁאוּלָה הָיָתָה, עַל מְנַת כָּךְ הִשְׁאִילוּהָ לִי וְעַל מְנָת כָּךְ לֹא הִשְׁאִילוּהָ לִי.

– מִפְּנֵי מָה כָּל־הַדֶּרֶךְ לֹא נָעַלְתָּ מַנְעָלִים וּכְשֶׁהִגַּעְתָּ לַמַּיִם נָעָלְתָּ?

– כָּל־הַדֶּרֶךְ אֲנִי רוֹאֶה, בַּמַּיִם אֵין אֲנִי רוֹאֶה.

– מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁהִגַּעְתָּ לְקוֹצִים וּבַרְקָנִים הִגְבַּהְתָּ בְגָדֶיךָ?

– זֶה מַעֲלֶה אֲרוּכָה וְזֶה אֵין מַעֲלֶה אֲרוּכָה66.

– מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁהִגַּעְתָּ לָעִיר יָצְאָה אִשְׁתְּךָ מְקֻשָּׁטֶת?

– כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת.

– מִפְּנֵי מָה נִכְנְסָה אִשְׁתְּךָ תְּחִלָּה וְאַתָּה אַחֲרֶיהָ וְאַחַר־כָּךְ אָנוּ נִכְנָסְנוּ?

– מִשּׁוּם שֶׁאֵין אַתֶּם בְּדוּקִים67 לִי.

– כְּשֶׁיָּשַׁבְתָּ לִסְעוֹד מִפְּנֵי מָה לֹא אָמַרְתָּ לָנוּ: “בּוֹאוּ וּסְעָדוּ”?

– מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה פִתִּי מְרֻבָּה וְאָמָרְתִּי: אַל יַחֲזִיקוּ לִי חֲכָמִים טוֹבָה בְחִנָּם.

– מִפְּנֵי מָה נָתַתָּ לַתִּינוֹק גָּדוֹל פְּרוּסָה אַחַת וְלַקָּטָן – שְׁתָּיִם?

– זֶה יוֹשֵׁב בְּבַיִת וְזֶה – בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ.

– מִפְּנֵי מָה קָדַם וְעָלָה הֶעָנָן מִצַּד זָוִית אִשְׁתְּךָ וְאַחַר־כָּךְ מִצַּד זָוִית שֶׁלָּךְ?

– מִשּׁוּם שֶׁהָאִשָּׁה מְצוּיָה בַבַּיִת וְנוֹתֶנֶת פַּת לְעָנִי וּקְרוֹבָה הֲנָאָתוֹ68; וַאֲנִי נוֹתֵן מָעוֹת לְעָנִי וְאֵין הֲנָאָתוֹ קְרוֹבָה (שם כג).

––––––––

ט חָנָן הַנֶּחְבָּא בֶּן־בִּתּוֹ שֶׁל חוֹנִי הַמְעַגֵּל הָיָה. כְּשֶׁהָיָה הָעוֹלָם נִצְרָךְ לִגְשָׁמִים הָיוּ הַחֲכָמִים מְשַׁגְּרִים אֶצְלוֹ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, וְהָיוּ תוֹפְסִים בְּשׁוּלֵי בְגָדָיו וְאוֹמְרִים לוֹ: “אַבָּא, אַבָּא, תֶּן־לָנוּ גְשָׁמִים!” אָמַרפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! עֲשֵׂה בִשְׁבִיל אֵלּוּ שֶׁאֵין מַכִּירִים בֵּין אַבָּא שֶׁנּוֹתֵן גְּשָׁמִים69 לְאַבָּא שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן גְּשָׁמִים.

וּמִפְּנֵי מָה קָרְאוּ לוֹ “חָנָן הַנֶּחְבָּא”? – מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מַחְבִּיא עַצְמוֹ70 (שם:).


ג. הִלֵּל הַזָּקֵן

י אָמַר רַ' לֵוִי: מְגִלַּת יְחָסִין מָצְאוּ בִירוּשָׁלָיִם וְכָתוּב בָּהּ: הִלֵּל מִשֶּׁל דָּוִד (ירוש' תענ' פ“ד ה”ב).

יא הִלֵּל וְשֶׁבְנָא אָחִים הָיוּ, הִלֵּל עָסַק בַּתּוֹרָה, שֶׁבְנָא עָסַק בִּסְחוֹרָה. לְסוֹף אָמַר שֶׁבְנָא לְהִלֵּל: בּוֹא נִשְׁתַּתֵּף וְנַחֲלֹק. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: "אִם־יִתֵּן אִישׁ אֶת־כָּל־הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה71 בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ72 (סוטה פא.).

יב אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּכָל־יוֹם וָיוֹם הָיָה עוֹשֶׂה73 וּמִשְׂתַּכֵּר בִּטְרַפָּעִיק74. חֶצְיוֹ הָיָה נוֹתֵן לְשׁוֹמֵר בֵּית־הַמִּדְרָשׁ75 וְחֶצְיוֹ לְפַרְנָסָתוֹ וּלְפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא לְהִשְׂתַּכֵּר וְלֹא הִנִּיחוֹ שׁוֹמֵר בֵּית־הַמִּדְרָשׁ לִכָּנֵס; עָלָה וְנִתְלָה76 וְיָשַׁב עַל פִּי אֲרֻבָּה77, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. אָמָרוּ: אוֹתוֹ יוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה, וּתְקוּפַת טֵבֵת78 הָיְתָה, וְיָרַד שֶׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם [וְכִסָּהוּ]. כְּשֶׁעָלָה עַמוּד־הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ שְׁמַעְיָה לְאַבְטַלְיוֹן: אַבְטַלְיוֹן אָחִי, בְּכָל־יוֹם הַבַּיִת מֵאִיר וְהַיּוֹם אָפֵל, שֶׁמָּא יוֹם מְעֻנָּן הוּא? הֵצִיצוּ79 עֵינֵיהֶם וְרָאוּ דְמוּת אָדָם בָּאֲרֻבָּה. עָלוּ וּמָצְאוּ עָלָיו רוּם שְׁלֹשׁ אַמּוֹת שָׁלֶג. פְּרָקוּהוּ80 וְהִרְחִיצוּהוּ וְסָכוּהוּ וְהוֹשִׁיבוּהוּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אָמָרוּ: רָאוּי זֶה לְחַלֵּל עָלָיו אֶת־הַשַּׁבָּת (יומא לה:; ע"י).

יג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת חָל81 אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת וְשָׁכְחוּ בְנֵי בְתֵירָא וְלֹא יָדְעוּ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת אִם לָאו. אָמָרוּ: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת 82 אִם לָאו? אָמְרוּ לָהֶם: אָדָם אֶחָד יֵשׁ שֶׁעָלָה מִבָּבֶל וְהִלֵּל הַבַּבְלִי שְׁמוֹ, שֶׁשִּׁמֵּשׁ שְׁנֵי גְדוֹלֵי הַדּוֹר, שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, וְיוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת, אִם לָאו. שָׁלְחוּ וְקָרְאוּ לוֹ. אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם אַתָּה יוֹדֵעַ אִם פֶּסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת אִם לָאו? אָמַר לָהֶם: וְכִי פֶסַח אֶחָד יֶשׁ לָנוּ בַּשָּׁנָה, שֶׁדּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָת? וַהֲלֹא הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמָּאתַיִם פְּסָחִים83 יֵשׁ לָנוּ בַּשָּׁנָה שֶׁדּוֹחִים אֶת־הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לָהֶם: נֶאֱמַר “בְּמוֹעֲדוֹ”84 בַּפֶּסַח, וְנֶאֱמַר “בְּמוֹעֲדוֹ”85 בַּתָּמִיד; מַה “מוֹעֲדוֹ” הָאָמוּר בַּתָּמִיד דּוֹחֶה שַׁבָּת, אַף “מוֹעֲדוֹ” הָאָמוּר בַּפֶּסַח דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת. וְעוֹד קַל־וָחֹמֶר: וּמָה תָּמִיד, שֶׁאֵין עָנוּשׁ כָּרֵת86, דּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת, פֶּסַח שֶׁעָנוּשׁ כָּרֵת – אֵינוֹ דִין שֶׁדּוֹחֶה אֶת־הַשַּׁבָּת? מִיָּד הוֹשִׁיבוּהוּ בְרֹאשׁ וּמִנּוּהוּ נָשִׂיא עֲלֵיהֶם, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵש כָּל־הַיּוֹם כֻּלּוֹ בְּהִלְכוֹת פָּסַח. הִתְחִיל מְקַנְטְרָם87 בִּדְבָרִים. אָמַר לָהֶם: מִי גָרַם לָכֶם שֶׁאֶעֱלֶה מִבָּבֶל וְאֶהְיֶה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם? – עַצְלוּת שֶׁהָיְתָה בָכֶם, שֶׁלֹא שִׁמַּשְׁתֶּם שְׁנֵי גְדוֹלֵי הַדּוֹר, שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים אֶצְלְכֶם. כֵּוָן שֶׁקִּנְטְרָם בִּדְבָרִים נֶעֶלְמָה הֲלָכָה מִמֶּנּוּ. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, שָׁכַח וְלֹא הֵבִיא88 סַכִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – מַהוּ? אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה זוֹ שָׁמַעְתִּי וְשָׁכָחְתִּי, אֶלָּא הַנַּח לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, אִם אֵין נְבִיאִים הֵם, בְּנֵי נְבִיאִים הֵם89. לְמָחָר מִי שֶׁפִּסְחוֹ טָלֶה תּוֹחֲבָהּ90 בְּצַמְרוֹ; מִי שֶׁפִּסְחוֹ גְדִי קוֹשְׁרָהּ בֵּין קַרְנָיו. רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה, וְאָמָר: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִפִּי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן (פס' סו.; ע“י; ירוש‘, פס’ פ”ו ה"א).

––––––––

יד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בִשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם, שֶׁהִמְרוּ91 זֶה אֶת־זֶה. אָמְרוּ: כָּל־מִי שֶׁיֵּלֵךְ וְיַקְנִיט92 אֶת־הִלֵּל יִטּוֹל אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. אָמַר אֶחָד מֵהֶם: אֲנִי אַקְנִיטֶנּוּ. אוֹתוֹ יוֹם עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה וְהִלֵּל חָפַף93 אֶת־רֹאשׁוֹ. הָלַךְ [אוֹתוֹ הָאִישׁ] וְעָבַר עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. אָמָר: מִי כָאן הִלֵּל?94 מִי כָאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ־לִי לִשְׁאֹל. אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאָל.

– מִפְּנֵי מָה רָאשֵׁיהֶם שֶׁל בַּבְלִיִּים סְגַלְגַּלִּים?95

אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְדוֹלָה שָאָלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם חַיּוֹת פִּקְחוֹת96.

הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אֶחָת, חָזַר וְאָמָר: מִי כָאן הִלֵּל? מִי כָאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ־לִי לִשְׁאֹל. אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאָל.

– מִפְּנֵי מָה עֵינֵיהֶם שֶׁל תַּרְמוֹדִיִּים97 תְּרוּטוֹת?98

אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְדוֹלָה שָאָלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִים בֵּין הַחוֹלוֹת99.

הָלַךְ וְהִמְתִּין שָׁעָה אֶחָת, חָזַר וְאָמָר: מִי כָאן הִלֵּל? מִי כָאן הִלֵּל? נִתְעַטֵּף וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: שְׁאֵלָה יֵשׁ־לִי לִשְׁאֹל. אָמַר לוֹ: שְׁאַל, בְּנִי, שְׁאָל.

– מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרִיקִיִּים100 רְחָבוֹת?

אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁאֵלָה גְדוֹלָה שָאָלְתָּ – מִפְּנֵי שֶׁדָּרִים בֵּין בִּצְעֵי הַמָּיִם101.

אָמַר לוֹ: שְׁאֵלוֹת הַרְבֵּה יֶשׁ־לִי לִשְׁאֹל וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִכְעָס. נִתְעַטֵּף וְיָשַׁב לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: כָּל־שְׁאֵלוֹת שֶׁיֶּשׁ־לְךָ לִשְׁאֹל שְׁאָל. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא הִלֵּל, שֶׁקּוֹרִין אוֹתְךָ נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: אִם אַתָּה הוּא, לֹא יִרְבּוּ כְמוֹתְךָ בְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁאִבַּדְתִּי עַל יָדְךָ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז. – אָמַר לוֹ: הֱוֵי זָהִיר בְּרוּחֶךָ, כְּדַאי הוּא הִלֵּל, שֶׁתְּאַבֵּד עַל יָדוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּז וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּז102 – וְהִלֵּל לֹא יַקְפִּיד103. (שבת ל, לא).

טו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמָּאי, אָמַר לוֹ: כַּמָּה תוֹרוֹת יֵשׁ לָכֶם? אָמַר לוֹ: שְׁתַּיִם, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה. אָמַר לוֹ: שֶׁבִּכְתָב אֲנִי מַאֲמִינְךָ וְשֶׁבְּעַל־פֶּה אֵינִי מַאֲמִינֶךָ; גַּיְּרֵנִי עַל־מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. גָּעַר בּוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִנְזִיפָה104. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיְּרוֹ. אָמַר לוֹ: א“ב, ג”ד. לְמָחָר הָפַךְ לוֹ105. אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי אֶתְמוֹל לֹא אָמַרְתָּ לִי כָּךְ! אָמַר לוֹ: לֹא עָלַי אַתָּה סוֹמֵךְ? אַף בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה עָלַי סְמֹךְ.

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד, שֶׁבָּא לִפְנֵי שַׁמָאי. אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל־מְנַת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אֶחָת. דְּחָפוֹ בְאַמַּת־הַבִּנְיָן106 שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיּרוֹ. אָמַר לוֹ: “מַה שֶׁשָּׂנאוּי עָלֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה לְחֲבֵרֶךָ” – זוֹהִי כָּל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ, וְהַשְּׁאָר פֵּרוּשׁ הוּא – לֵךְ לְמָד.

שׁוּב מַעֲשֶׂה בְּנָכְרִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר אֲחוֹרֵי בֵית־הַכְּנֶסֶת וְשָׁמַע קוֹל סוֹפֵר107, שֶׁהָיָה אוֹמֵר:“וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד”108. אָמָר: הַלָּלוּ לְמִי? – אָמְרוּ לוֹ: לְכֹהֵן־גָּדוֹל, אָמַר אוֹתוֹ הַנָּכְרִי בְּעַצְמוֹ: אֵלֵךְ וְאֶתְגַּיֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁיְשִׂימוּנִי כֹּהֵן־גָּדוֹל. בָּא לִפְנֵי שַׁמָאי. אָמַר לוֹ: גַּיְּרֵנִי עַל־מְנַת שֶׁתְּשִׂימֵנִי כֹּהֵן־גָּדוֹל. דְּחָפוֹ בְאַמַּת־הַבִּנְיָן שֶׁבְּיָדוֹ. בָּא לִפְנֵי הִלֵּל – גִּיּרוֹ. אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲמִידִין מֶלֶךְ אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ טַכְסִיסֵי מַלְכוּת109, לֵךְ לְמַד טַכְסִיסֵי מַלְכוּת 110. הָלַךְ וְקָרָא, כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְ“וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת”111 אָמַר לוֹ: מִקְרָא זֶה עַל מִי נֶאֱמָר? אָמַר לוֹ: אֲפִלּוּ עַל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. נָשָׂא אוֹתוֹ גֵר קַל־וָחֹמֶר112 בְּעַצְמוֹ: וּמָה עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁאֲהֵבָם קָרָא לָהֶם:“בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל”113, נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם " וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת" – גֵּר הַקַּל, שֶׁבָּא בְמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָה! בָּא לִפְנֵי שַׁמָּאי, אָמַר לוֹ: כְּלוּם רָאוּי אֲנִי לִהְיוֹת כֹּהֵן־גָּדוֹל, וַהֲלֹא נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: “וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת”? בָּא לִפְנֵי הִלֵּל, אָמַר לוֹ: עַנְוָתָן הִלֵּל! יָנוּחוּ לְךָ בְּרָכוֹת עַל רֹאשֶׁךָ, שֶׁהִקְרַבְתַּנִי תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

לְיָמִים נִזְדַּוְּגוּ114 שְׁלָשְׁתָּם לְמָקוֹם אֶחָד, אָמָרוּ: קַפְדָּנוּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי בִּקְּשָׁה לְטָרְדֵנוּ115 מִן הָעוֹלָם; עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הִלֵּל קֵרְבַתְנוּ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.

[מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים]: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עַנְוָתָן כְּהִלֵּל וְאַל יְהֵא קַפְדָּן כְּשַׁמָּאי (שבת לא.)

––––––––

טז “גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד”116 – זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטָר מִתַּלְמִידָיו117 הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ118 עִמָּם. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לָהֶם: לַעֲשׂוֹת מִצְוָה. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי מַה מִּצְוָה זוֹ? אָמַר לָהֶם: לִרְחוֹץ בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי זוֹ מִצְוָה הִיא? אָמַר לָהֶם: הֵן. מָה אִם אִיקוֹנִין119 שֶׁל מְלָכִים, שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָם בְּבָתֵּי־תֵיאַטְרָיוֹת וּבְבָתֵּי־קִרְקְסָאוֹת120, מִי שֶׁנִּתְמַנָּה עֲלֵיהֶם121 הוּא מוֹרְקָם וְשׁוֹטְפָם וְהֵם מַעֲלִים לוֹ122 מְזוֹנוֹת, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְגַּדֵּל עִם גְּדוֹלֵי מַלְכוּת,– אֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי בְצֶלֶם וּדְמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר:“כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם”123 – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה124.

דָּבָר אַחֵר: “גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִיש חָסֶד” – זֶה הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטָר מִתַּלְמִידָיו הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ עִמָּם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לָהֶם: לִגְמוֹל חֶסֶד125 עִם אַכְסְנָיָא126 זוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתִי. אָמְרוּ לוֹ: כָּל־יוֹם יֶשׁ־לְךָ אַכְסְנָיָא? אָמַר לָהֶם: וְכִי נֶפֶשׁ עֲלוּבָה זוֹ לֹא אַכְסְנָיָא הִיא בְתוֹךְ הַגּוּף? הַיּוֹם הִיא כָאן, לְמָחָר אֵינָהּ כָּאן (ויק"ר לד).

יז אָמְרוּ עָלָיו, עַל הִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶן־טוֹבִים אֶחָד סוּס לִרְכֹּב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו. פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא עֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו, וְרָץ לְפָנָיו שְׁלֹשָה מִילִין (כתו' סז:).

יח מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה לְאָדָם אֶחָד, וּבָא עָנִי וְעָמַד עַל פִּתְחוֹ וְאָמָר: אִשָּׁה אֲנִי צָרִיךְ לְהַכְנִיס127 הַיּוֹם וְאֵין לִי פַרְנָסָה כְּלוּם. נָטְלָה אִשְׁתּוֹ כָּל־הַסְּעֻדָּה וְנָתְנָה לוֹ, וְאַחַר־כָּךְ לָשָׁה עִסָּה אַחֶרֶת וּבִשְׁלָה אִלְפָּס128 אַחֵר וּבָאָה וְהִנִּיחָה לִפְנֵיהֶם. אָמַר לָהּ [הִלֵּל]: בִּתִּי, מִפְּנֵי מָה לֹא הֵבֵאת לָנוּ מִיָּד? סָחָה לוֹ כָּל־הַמַּעֲשִׂים. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, אַף אֲנִי לֹא דַנְתִי אוֹתָךְ לְכַף־חוֹבָה אֶלָּא לְכַף־זְכוּת, שֶׁכָּל הַמַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂית לֹא עָשִׂית אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמָיִם. (ד"א פ' ו).

יט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּהִלֵּל הַזָּקֵן, שֶׁהָיָה בָא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, אָמָר: מֻבְטָח אֲנִי שֶׁאֵין זֶה בְתוֹךְ בֵּיתִי. עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “מִשְּׁמוּעָה רָעָה לֹא יִירָא, נָכוֹן לִבּוֹ בָּטֻחַ בַּייָ”129 (בר' ס.)

־־־־־־־־

כ כְּשֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה תוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וִיסָדָהּ; חָזְרָה וְנִשְּׁתַּכָּחָה – עָלָה הִלֵּל הַבַּבְלִי וִיסָדָהּ.

הִלֵּל עָלָה מִבָּבֶל בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְשִׁמֵּש חֲכָמִים אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּפִרְנֵס אֶת־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה.

אָמְרוּ עָלָיו, עַל הִלֵּל, שֶׁלֹּא עָזַב דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁלֹּא לְמָדָם, אֲפִלּוּ כָל־הַלְּשׁוֹנוֹת, אֲפִלּוּ שִׂיחַת הָרִים וּגְבָעוֹת וּבְקָעוֹת, שִׂיחַת עֵצִים וַעֲשָׂבִים, שִׂיחַת חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, שִׂיחַת שֵׁדִים וּמִשְׁלוֹת [כּוֹבְסִים וְשׁוּעָלִים]130 (סוכה כ; ספרי וזה"ב; סופרים טז).

כא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שְׁמֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. שְׁלֹשִים מֵהֶם רְאוּיִם שֶׁתִּשְׁרֶה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה כְּמֹשֶה רַבֵּנוּ, וּשְׁלֹשִים מֵהֶם רְאוּיִם שֶׁתַּעֲמֹד לָהֶם חַמָּה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן, וְעֶשְׂרִים מֵהֶם – בֵּינוֹנִים. גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם – יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל, וְקָטָן שֶׁבְּכֻלָּם – רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי (סוכה כח.; ע"י).

כב פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ כֻלָּם לְבַקְּרוֹ, עָמַד לוֹ131 רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי בֶּחָצֵר. אָמַר לָהֶם: הֵיכָן הוּא הַקָּטָן שֶׁבָּכֶם, שֶׁהוּא אָב לְחָכְמָה וְאָב לְדוֹרוֹת? – אֵין צֹרֶךְ לוֹמַר הַגָּדוֹל שֶׁבָּכֶם. אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי הוּא בֶחָצֵר. אָמַר לָהֶם: יִכָּנֵס. כֵּוָן שֶׁנִּכְנַס אָמַר לָהֶם: “לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא”132 (ירוש' נדר' פ“ה ה”ו).

––––––––

כג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִשֶּׁמֵּתוּ נְבִיאִים הָאַחֲרוֹנִים, חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי, נִסְתַּלְּקָה רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּבַת־קוֹל. פַּעַם אַחַת הָיּו מְסֻבִּין בַּעֲלִיַּת בֵּית־גּוֹרְיָא בִּירִיחוֹ וְנִתְּנָה עֲלֵיהֶם בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמָיִם: “יֶשׁ כָּאן אֶחָד שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה כְּמשֶׁה רַבֵּנוּ, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכַּאי לְכָךְ”. נָתְנוּ חֲכָמִים אֶת־עֵינֵיהֶם בְּהִלֵּל הַזָּקֵן. וּכְשֶׁמֵּת אָמְרוּ עָלָיו: הִי חָסִיד, הִי עָנָו, תַּלְמִידוֹ שֶׁל עֶזְרָא (סנה' יא).


ד. עֲקַבְיָא בֶן־מַהֲלַלְאֵל

כד עֲקַבְיָא בֶן־מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים133. אָמְרוּ לוֹ: עֲקַבְיָא, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר, וְנַעַשְׂךָ אַב־בֵּית־דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל־יָמַי וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִילׂ שְׂרָרָה134 חָזַר בּוֹ – – – וְנִדּוּהוּ135, וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ, וְסָקְלוּ בֵית־דִּין אֶת־אֲרוֹנוֹ. אָמַר רַ' יְהוּדָה: חָס וְשָׁלוֹם, שֶׁעֲקַבְיָא נִתְנַדָּה, שֶׁאֵין הָעֲזָרָה נִנְעֶלֶת136 בִּפְנֵי כָל־אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בְּחָכְמָה וּבְיִרְאַת־חֵטְא כַּעֲקַבְיָא בֶן־מַהֲלַלְאֵל.

בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ: בְּנִי, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ? אָמַר לוֹ: אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים, אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָם. אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד137 וּמִפִּי הַמְרֻבִּים138 – מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְלֶאֱחוֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּים. אָמַר לוֹ: פְּקֹוד עָלַי חֲבֵרֶיךָ139. אָמַר לוֹ: אֵינִי מַפְקִיד. אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עִלָּה140 מָצָאתָ בִּי? אָמַר לוֹ: לָאו, מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ (עדיות פ“ה, מ”ו, מ"ז)


ה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֶן

כה שָׁנִינוּ, אֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד141. וּמַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ וּמַלְכָּה שֶׁאָמְרוּ לְעַבְדֵיהֶם: צְאוּ וְשַחֲטוּ עָלֵינוּ אֶת־הַפָּסַח, וְיָצְאוּ וְשָׁחֲטוּ עֲלֵיהֶן שְׁנֵי פְסָחִים142. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה143. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־הַמַּלְכָּה. אָמְרָה לָהֶם: לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר לָהֶם: מַלְכָּה וָמֶלֶךְ, שֶׁדַּעְתָּם קַלָּה144 עֲלֵיהֶם, יֹאכְלוּ מִן הָרִאשׁוֹן; אָנוּ לֹא נֹאכַל145 לֹא מִן הָרִאשׁוֹן וְלֹא מִן הַשֵּׁנִי.

וְשׁוּב פַּעַם אַחַת נִמְצֵאת הַלְּטָאָה146 בְּבֵית־הַמִּטְבָּחַיִם, וּבִקְשׁוּ לְטַמֵּא כָּל־הַסְּעֻדָּה כֻלָּהּ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ, אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה. 147. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־הַמַּלְכָּה. אָמְרָה לָהֶם: לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר לָהֶם: בֵּית־הַמִּטְבָּחַיִם רוֹתֵחַ אוֹ צוֹנֵן? אָמְרוּ לוֹ: רוֹתֵחַ. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְהָטִילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן. הָלְכוּ וְהֵטִילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן וְרִחֵשָׁה148 – וְטִהֵר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶת־כָּל־הַסְּעֻדָּה כֻלָּהּ.

נִמְצָא מֶלֶךְ תָּלוּי בַּמַּלְכָּה, וְהַמַּלְכָּה תְּלוּיָה בְּרַבָּן גַמְלִיאֵל; נִמְצֵאת כָּל־הַסְּעֻדָה כֻלָּהּ תְּלוּיָה בְּרַבָּן גַמְלִיאֵל (פסח' פח:; ע"י).


ו. רַ' צָדוֹק וּבְנוֹ רַ' אֶלְעָזָר

כו רַ' צָדוֹק יָשַׁב אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּתַעֲנִית שֶׁלֹא תֶחֱרַב יְרוּשָׁלָיִם. [הִכְחִישׁ149] וְכָל־מַה־שֶּׁאָכַל הָיָה נִרְאֶה מִבַּחוּץ150. כְּשֶׁבָּא לְהַבְרוֹת עַצְמוֹ151 הֵבִיאוּ לוֹ גְּרוֹגָרוֹת152 וְהָיָה מוֹצֵץ מֵימֵיהֶן153 וְזוֹרְקָן.

וּכְשֶׁצָּר אֶסְפַּסְיָנוֹס עַל יְרוּשָׁלָיִם בָּא לְפָנָיו רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי. אָמַר לוֹ אֶסְפַּסְיָנוֹס: אִם יֶשׁ לְךָ אוֹהֵב אוֹ קָרוֹב בָּעִיר, שְׁלַח וְהוֹצִיאֵהוּ עַד שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אוֹכְלוֹסִין154 שֶׁלִּי. שָׁלַח אֶת־רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻעַ לְהוֹצִיא אֶת־רַ' צָדוֹק. הָלְכוּ וּמְצָאוּהוּ בְּפֶתַח הַשָׁעַר. כְּשֶׁבָּא עָמַד רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי לְפָנָיו. אָמַרֹ לו אֶסְפַּסְיָנוֹס: לִפְנֵי זָקֵן כּוֹשֵׁל זֶה אַתָּה עוֹמֵד? אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אִלּוּ הָיָה בָעִיר עוֹד אֶחָד כְּמוֹתוֹ, וְאוֹכְלוֹסִין שֶׁלְּךָ מְרֻבִּים כִּפְלָיִם – לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לְכָבְשָׁהּ. אָמַר לוֹ: בַּמֶּה כֹּחוֹ? אָמַר לוֹ: שֶׁאוֹכֵל גַּמְזוּז155 אֶחָד וְשׁוֹנֶה עָלָיו מֵאָה פְרָקִים. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה הִכְחִישׁ כָּל־כָּךְ? אָמַר לוֹ: מֵחֲמַת צוֹמוֹת וְתַעֲנִיּוֹת. שָׁלַח וְהֵבִיא רוֹפְאִים וְהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתוֹ קִמְעָא־קִמְעָא וּמַשְׁקִין אוֹתוֹ קִמְעָא־קִמְעָא עַד שֶׁחָזַר עָלָיו גּוּפוֹ (גט' נו.; איכ"ר א, לב).

כז רַ' צָדוֹק גְּדוֹל־הַדּוֹר הָיָה. כְּשֶׁנִּשְׁבָּה נְטָלַתּוּ מַטְרוֹנִית156 אַחַת וְשִׁגְרָה157 לוֹ שִׁפְחָה אַחַת יָפָה. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ נָתַן עֵינָיו בְּכֹתֶל שֶׁלֹּא יִרְאֶנָּה, וְהָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה158 כָּל־הַלָּיְלָה. לְשַׁחֲרִית הָלְכָה וְהִקְבִּילָה159 אֵצֶל גְּבִרְתָּהּ. אָמְרָה לָהּ: שֹׁוֶה לִי הַמָּוֶת מִשֶּׁתִּתְּנִינִי לָאִישׁ הַזֶּה. שָׁלְחָה וְקָרְאָה לוֹ וְאָמְרָה לוֹ: מִּפְּנֵי־מָה לֹא עָשִׂיתָ עִם אִשָּׁה זֹאת כְּדֶרֶךְ שֶׁיַּעֲשׂוּ בְנֵי־אָדָם? אָמַר לָהּ: וּמָה אֶעֱשֶׂה, מִכְּהֻנָּה גְדוֹלָה אָנִי, מִמִּשְׁפָּחָה גְדוֹלָה אָנִי… כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעָה דְבָרָיו צִוְּתָה עָלָיו וּפְטָרַתּוּ בְּכָבוֹד גָּדוֹל (אדר“נ פט”ז מ"ב).

כח אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק: כְּשֶׁהָיִיתִי לוֹמֵד תּוֹרָה אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן הַחוֹרָנִי, רָאִיתִי שֶׁהוּא אוֹכֵל פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח בִּשְׁנֵי בַצֹּרֶת. בָּאתִי וְהוֹדַעְתִּי אֶת־אַבָּא. אָמַר לוֹ: הוֹלֵךְ לוֹ זֵיתִים, וְהוֹלַכְתִּי לוֹ. רָאָה אוֹתָם שֶׁהֵם לַחִים160. אָמַר לִי: אֵין אֲנִי אוֹכֵל זֵיתִים. בָּאתִי וְהוֹדַעְתִּי אֶת־אַבָּא. אָמַר לִי: לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ: חָבִית נְקוּבָה הָיָתָה161, אֶלָּא שֶׁסְּתָמוּהָ שְׁמָרִים162. (ימב' טו:).

כט אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בַּר־צָדוֹק: כָּךְ אָמַר לִי אַבָּא בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: קָבְרֵנִי תְחִילָּה בַּבִּקְעָה, וּבְסוֹף163 לַקֵּט עֲצָמַי וּתְנֵן בִּגְלוּסְקְמָא164, וְאַל תְּלַקֵּט אַתָּה בְּיָדֶךָ165, וְכָךְ עָשִׂיתִי לוֹ. נִכְנַס יוֹחָנָן וְלִקֵּט וּפָרַס עֲלֵיהֶן אַפְקַרְסִין166, נִכְנַסְתִּי וְקָרַעְתִּי עֲלֵיהֶן167, וְנָתַתִּי עֲלֵיהֶן חֲפִירִים168 יְבֵשִׁים. כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לְאָבִיו כָּךְ עָשִׂיתִי לוֹ (שמח' יב).

ל אָמְרוּ עָלָיוַ עלַ ר' אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק וְעַל אַבָּא שָׁאוּל בֶּן־בָּטְנִית שֶׁהָיוּ חֶנְוָנִים בִּירוּשָׁלַיִם כָּל־יְמֵי חַיֵּיהֶם, וְהָיוּ מְמַלְאִין מִדּוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם־טוֹב169 וְנוֹתְנִין אוֹתָן לְלָקוֹחוֹת בְּיוֹם־טוֹב. רַ' חֲנַנְיָה בֶן־עֲקַבְיָה אוֹמֵר: אַף בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד הָיוּ עוֹשִׂין כֵן מִפְּנֵי בִטוּל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ170. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף בְּחֹל עָשׂוּ כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת171. אַף הוּא כִּנֵּס שְׁלֹש מֵאוֹת כַּדֵּי שֶׁמֶן וְחֲבֵרוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת כַּדֵּי יַיִן מִמִּצּוּי הַמִּדּוֹת172, וְהֶעֱלוּם לְגִזְבָּרִים173. אָמְרוּ לָהֶם: אֵין אַתֶּם זְקוּקִים לְכָךְ174. אָמְרוּ לָהֶם: אֵין רְצוֹנֵנוּ בָּהֶם. אָמְרוּ לָהֶם: הוֹאִיל וְהֶחֱמַרְתֶּם עַל עַצְמְכֶם, מִשֶּׁל צִבּוּר הֵם – יֵעָשׂוּ בָהֶם צָרְכֵי הָרַבִּים (תוס' ביצב פ“ג מ”ו; ירוש' שם פ“ג ה”ח).


ז. בֵּית־שַׁמַּאי וּבֵית־הִלֵּל

לא מִשֶּׁרַבּוּ תַלְמִידֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל שֶׁלֹּא שִׁמְּשׁוּ175 כָל־צָרְכָּם – רַבּוּ מַחֲלֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וְנַעֲשֵׂית תּוֹרָה כִּשְׁתֵּי תוֹרוֹת (סנה' פח:)

לב אָמַר רַ' אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁלֹש שָׁנִים נֶחְלְקוּ בֵית־שַׁמַּאי וּבֵית־הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְמוֹתֵנוּ, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: הֲלָכָה כְמוֹתֵנוּ. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: אֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵם, וְהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵית־הִלֵּל.

וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֵלּוּ וְאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, – מִפְּנֵי מָה זָכוּ בֵית־הִלֵּל לִקְבֹּעַ הֲלָכָה כְּמוֹתָם? – מִפְּנֵי שֶׁנּוֹחִים וַעֲלוּבִים הָיוּ, וְשׁוֹנִים דִּבְרֵיהֶם וְדִבְרֵי בֵית־שַׁמָּאי; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּקְדִּימִים דִּבְרֵי בֵית־שַׁמַּאי לְדִבְרֵיהֶם. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל־הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַגְבִּיהוֹ, וְכָל־הַמַּגְבִּיהַּ עַצְמוֹ – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשְׁפִּילוֹ (עיר' יג: ע"י).

לג אַף־עַל־פִּי שֶׁנֶּחְלְקוּ בֵית־שַׁמַּאי וּבֵית־הִלֵּל, אֵלּוּ אוֹסְרִים וְאֵלּוּ מַתִּירִים, לֹא נִמְנְעוּ בֵית־שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא176 נָשִׁים מִבֵּית־הִלֵּל וְלֹא בֵית־הִלֵּל מִבֵּית־שַׁמָּאי. לְלַמֶּדְךָ, שֶׁחִבָּה וְרֵעוּת נוֹהֲגִים זֶה בָזֶה, לְקַיֵּם מַה־שֶּׁנֶּאֱמַר: “וְהָאֶמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ”177 (יבמ' יד).


ח. יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל

לד אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל: בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כָּל־עוֹף שֶׁפּוֹרֵח עָלָיו – מִיָּד נִשְׂרָף (סוכה כח.; ע"י).

לה תַּרְגּוּם שֶׁל תּוֹרָה – אֻנְקְלוֹס הַגֵּר אֲמָרוֹ מִפִּי רַ' אֱלִיעֶזֵר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ; תַּרְגּוּם שֶׁל נְבִיאִים – יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל אֲמָרוֹ מִפִּי חַגַּי, זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּעְזְעָה178 אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה עַל אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: מִי הוּא זֶה שֶׁגִּלָּה סְתָרַי לִבְנֵי אָדָם? עָמַד יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל עַל רַגְלָיו וְאָמָר: “אֲנִי הוּא שֶׁגִּלִּיתִי סְתָרֶיךָ לִבְנֵי־אָדָם. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית־אַבָּא עָשִׂיתִי, אֶלָּא לִכְבוֹדְךָ עָשִׂיתִי, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל”. וְעוֹד בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת תַּרְגּוּם שֶׁל כְּתוּבִים – יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: דַּיֶּךָּ!

מַה־טָּעַם? מִשּׁוּם שֶׁיֶּשׁ־בּוֹ קֵץ מָשִׁיחַ179 (מג/ ג.; ע"י).

לו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִים כְּשׁוּרָה180, עָמַד וְכָתַב נְכָסָיו181 לְיוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל. מֶה עָשָה יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל? מָכַר שָׁלִישׁ וְהִקְדִּישׁ שָׁלִישׁ וְהֶחֱזִיר לְבָנָיו שָׁלִישׁ. בָּא עָלָיו שַׁמַּאי182 בְּמַקְלוֹ וּבְתַרְמִילוֹ. אמָרַ לוֹ: שַׁמַּאי, אִם אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא מַה־שֶׁמָּכַרְתִּי וּמַה שֶּׁהִקְדַּשְׁתִּי – אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא מַה־שֶּׁהֶחֱזַרְתִּי; וְאִם לָאו, אִי־אַתָּה יָכוֹל לְהוֹצִיא מַה־שֶּׁהֶחֱזַרְתִּי. אָמָר: הֵטִיחַ עָלַי בֶּן־עֻזִּיאֵל183, הֵטִיחַ עָלַי בֶּן־עֻזִּיאֵל!

אָמַר רַ' יוֹסֵי בֵּי רַבִּי בוּן: כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה: יוֹנָתָן בֶּן־עֻזִּיאֵל הִדִּירוֹ184 אָבִיו מִנְּכָסָיו, וְעָמַד185 וּכְתָבָם לְשַׁמָּאי. מֶה עָשָׂה שַׁמָּאי? מָכַר מִקְצָת וְהִקְדִּישׁ מִקְצָת וְנָתַן לוֹ מַתָּנָה אֶת־הַשְׁאָר, וְאָמָר: כָּל־מִי שֶׁיָּבֹא וִיעַרְעֵר186 עַל הַמַּתָּנָה הַזֹּאת יוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת וּמִיַּד הַהֶקְדֵּשׁ, וְאַחַר־כָּךְ יוֹצִיא מִיַּד זֶה (ב“ב קלג – קלד; ע”י; ירוש' נדר; פ“ה ה”ו).


ט. שְׁמוּאֵל הַקָּטָן

לז מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמָר: הַשְׁכִּימוּ לִי שִׁבְעָה לַעֲלִיָּה. הִשְׁכִּים וּמָצָא שְׁמֹנָה. אָמַר: מִי הוּא שֶׁעָלָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת – יֵרֵד. עָמַד שְׁמוּאֵל הַקָּטָן וְאָמָר: אֲנִי הוּא שֶׁעָלִיתִי שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, וְלֹא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה עָלִיתִי, אֶלָּא לִלְמוֹד הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה הֻצְרַכְתִּי. אָמַר לוֹ: שֵׁב, בְּנִי, שֵׁב! רְאוּיוֹת כָּל־הַשָּׁנִים כֻּלָּן לְהִתְעַבֵּר עַל־יָדֶךָ, אֶלָּא אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְעַבְּרִין אֶת־הַשָּׁנָה אֶלָּא בִמְזֻמָּנִים לָהּ.

וְלֹא שְׁמוּאֵל הַקָּטָן הָיָה, אֶלָּא אָדָם אַחֵר, וּמֵחֲמַת בִּיּוּשׁ עָשָׂה כָךְ (סנה' יא.).

לח שְׁמוּאֵל הַקָּטָן גָּזַר תַּעֲנִית וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים קֹדֶם הָנֵץ הַחַמָּה187. כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר, שִׁבְחוֹ שֶׁל צִבּוּר188 הוּא. אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעֶבֶד שֶׁמְּבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ. אָמַר לָהֶם: תְּנוּ לוֹ וְאַל אֶשְׁמַע קוֹלוֹ.

וְשׁוּב שְׁמוּאֵל הַקָּטָן גָּזַר תַּעֲנִית וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה. כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר, שִׁבְחוֹ שֶׁל צִבּוּר הוּא. אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעֶבֶד שֶׁמְּבַקֵּשׁ פְּרָס מֵרַבּוֹ. וְאָמַר לָהֶם: הַמְתִּינוּ לוֹ עַד שֶׁיִּתְמַקְמֵק189 וְיִצְטַעֵר וְאַחַר־כָּךְ תְּנוּ לוֹ.

וְלִשְׁמוּאֵל הַקָּטָן שִׁבְחוֹ שֶׁל צִבּוּר כֵּיצַד? אָמַר: “מַשִּׁיב הָרוּחַ” – וְנָשְׁבָה רוּחַ, אָמַר: “מוֹרִיד הַגָּשֶׁם” – וְיָרְדוּ גְשָׁמִים. (תענ' כה:).

לט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁמְעוֹן הַפָּקוּלִי190 הִסְדִּיר שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה בְרָכוֹת לִפְנֵי רַבָּן־גַּמְלִיאֵל עַל הַסֵּדֶר בְּיַבְנֶה, אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ לְתַקֵּן בִּרְכַּת הַמִּינִים191? עָמַד שְׁמוּאֵל הַקָּטָן וְתִקְּנָהּ. לְשָׁנָה אַחֶרֶת שְׁכָחָה, וְהִשְׁקִיף192 בָּהּ שְׁתַּיִם וְשָלֹש שָׁעוֹת וְלֹא הֶעֱלוּהּו193 (בר' כח – כט).

מ פַּעַם אַחַת הָיוּ מְסֻבִּיןּ בַּעֲלִיָּה בְּיַבְנֶה וְנִתְּנָה עֲלֵיהֶם בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמָיִם: יֶשׁ־כָּאן אֶחָד שֶׁרָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁאֵין דּוֹרוֹ זַכַּאי לְכָךְ. נָתְנוּ חֲכָמִים עֵינֵיהֶם בִּשְׁמוּאֵל הַקָּטָן, וּכְשֶׁמֵּת אָמְרוּ עָלָיו: הִי חָסִיד, הִי עָנָו תַּלְמִידוֹ שֶׁל הִלֵּל!

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קָטָן? לְפִי שֶׁהוּא מַקְטִין עַצְמוֹ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁמְּעַט הָיָה קָטָן מִשְׁמוּאֵל הָרָמָתִי (סנה' יא.; ירוש' סוטה פ“ט הי”ג).

מא כְּשֶׁמֵּת שְׁמוּאֵל הַקָּטָן תָּלוּ מַפְתְּחוֹ וּפִנְקָסוֹ בַּאֲרוֹנוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בֵן. וְהָיוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן וְרַ' אֱלִיעֶזֶר מַסְפִּידִין עָלָיו וְאוֹמְרִים: עַל זֶה נָאֶה לִבְכוֹת! עַל זֶה נָאֶה לְהִתְאַבֵּל: מְלָכִים מֵתִים וּמַנִּיחִים כִּתְרֵיהֶם לִבְנֵיהֶם, עֲשִׁירִים מֵתִים וּמַנִּיחִים עֹשֶר לִבְנֵיהֶם – שְׁמוּאֵל הַקָּטָן נָטַל כָּל־הַחֲמוּדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְהָלַךְ לוֹ [וְעַל זֶה נֶאֱמַר: “יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ”]194.

וְכָךְ אָמַר בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ: שִׁמְעוֹן195 וְיִשְמָעֵאל לְחַרְבָּא וְחַבְרוהִי לִקְטָלָא, וּשְׁאָר כָּל־עַמָּא לְבִזָא, וְעָקָן סַגִּיאָן עֲתִידָן לְמֵיתֵי עַל עָלְמָא (שִׁמְעוֹן וְיִשְׁמָעֵאל לַחֶרֶב, וְחַבְרֵיהֶם196 לַהֶרֶג197, וּשְׁאָר כָּל־הָעָם לְבִזָּה, וְצָרוֹת רַבּוֹת עֲתִידוֹת לָבוֹא עַל הָעוֹלָם). וּבְלָשׁוֹן אֲרָמִית אֲמָרָם198 (סנה' יא; שמח' ח).


י. רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי

מב כָּל־שְׁנוֹתָיו שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אַרְבָּעִים שָׁנָה עָסַק בִּפְרַקְמַטְיָא199, אַרְבָּעִים שָׁנָה לָמַד, אַרְבָּעִים לִמֵּד (ר"ה לא:).

מג אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי: מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין, לֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלִי תְפִלִּין, וְלֹא קְדָמוֹ אָדָם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא יָשֵׁן בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עֲרָאי, וְלֹא הִנִּיחַ אָדָם200 בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְיָצָא, וְלֹא הִרְהֵר201 בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת, וְלֹא מְצָאוֹ אָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה, וְלֹא פָתַח אָדָם דֶּלֶת לְתַלְמִידָיו אֶלָּא הוּא בְעַצְמוֹ, וְלֹא אָמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ לְעוֹלָם, וְלֹא אָמַר: “הִגִּיעָה עֵת לַעֲמֹד מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ”, חוּץ מֵעַרְבֵי פְסָחִים202 וְעַרְבֵי יוֹם־הַכִּפּוּרִים. וְכֵן הָיָה רַ' אֱלִיעֶזֶר תַּלְמִידוֹ נוֹהֵג אַחֲרָיו (סוכה כח.; ע"י).

מד אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִקְדִּימוֹ אָדָם שָׁלוֹם מֵעוֹלָם, וַאֲפִילוּ נָכְרִי בַשּׁוּק (בר' יז.).

מה אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, גְּמָרָא, הֲלָכוֹת וְאַגָדוֹת, דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת וּגְזֵרוֹת שָׁווֹת, תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיָּאוֹת203, שִׂיחַת מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת וְשִׂיחַת שֵׁדִים וְשִׂיחַת דְּקָלִים, מִשְׁלוֹת כּוֹבְסִים, מִשְׁלֹות שׁוּעָלִים, דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל (דָּבָר גָּדוֹל – מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה204, וְדָבָר קָטָן – הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵי וְרָבָא205), לְקַיֵּם מַה־שֶׁנֶּאֱמַר: “לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא”206.

וְכֵן אָמְרוּ עָלָיו, שֶׁאָמָר: אִם יִהְיוּ כָל־הַשָּׁמַיִם יְרִיעוֹת, וְכָל־הָאִילָנוֹת קֻלְמוֹסִין, וְכָל־הַיַּמִּים דְּיוֹ, אֵין כְּדֵי לִכְתּוֹב אֶת־חָכְמָתִי שֶׁלָּמַדְתִּי מֵרַבּוֹתָי, וְלֹא אָצַלְתִּי מֵחָכְמָתָם אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁזְּבוּב הַזּוֹ טוֹבֶלֶת בַּיָּם הַגָּדוֹל וּמַשֶּׁהוּ מְחַסַּרְתּוֹ (סוכה כח; סופ' פט“ז, ה”ח).

מו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָרֶךְּ, וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ תַּלְמִידוֹ מְחַמֵּר207 אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שְׁנֵה לִי פֶּרֶק אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא כָךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: “וְלֹא בְּמֶרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם מֵבִין מִדַּעְתּוֹ”? אָמַר לוֹ: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי208 לוֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד שֶׁלִּמַּדְתָּנִי. אָמַר לוֹ: אֱמֹר.

מִיָּד יָרַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי מֵעַל הַחֲמוֹר וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב עַל הָאֶבֶן תַּחַת הַזָּיִת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי־מָה יָרַדְתָּ מֵעַל הַחֲמוֹר? אָמַר: אֶפְשָׁר אַתָּה דוֹרֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, וּשְׁכִינָה עִמָּנוּ, וּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מְלַוִּים אוֹתָנוּ, וַאֲנִי אֶרְכַּב עַל הַחֲמוֹר!

מִיָּד פָּתַח רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ וְדָרַשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְסִכְסְכָה209 כָל־הָאִילָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה. פָּתְחוּ כָל־הָאִילָנוֹת וְאָמְרוּ שִׁירָה. מַה־שִּׁירָה אָמָרוּ? – "הַלְלוּ אֶת־יְיָ מִן־הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל־תְּהֹמוֹת…עֵץ פְּרִי וְכָל־אֲרָזִים… הַלְלוּיָהּ210! וְאַף מַלְאָךְ נַעֲנָה מִתּוֹךְ הָאֵשׁ וְאָמַר: וַדַּאי, הֵן הֵן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה!

עָמַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמָר: בָּרוּךְ יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּתַן בֵּן לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָבִין וְלַחְקֹר וְלִדְרֹש בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. יֵשׁ נָאֶה דוֹרֵשׁ וְאֵין נָאֶה מְקַיֵּם, נָאֶה מְקַיֵּם – וְאֵין נָאֶה דוֹרֵשׁ; אַתָּה נָאֶה דוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם. אַשְׁרֶיךָ, אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁאֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ! (חג' יד:; ע"י).

––––––––

מז חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וְאֵלּוּ הֵם: רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוּרְקָנוֹס, רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא, רַ' יוֹסֵי הַכֹּהֵן, רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־נְתַנְאֵל וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ.

הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָם: אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוּרְקָנוֹס – בּוֹר סוּד211 שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה; יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ; יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד; שִׁמְעוֹן בֶּן־נְתַנְאֵל –רֵא־חֵטְא; אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ – מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר212.

אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹ הִיא דֶרֶךְ טוֹבָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם? רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה; רַ' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב; רַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב;, רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת־הַנּוֹלָד; רַ' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת־דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלָל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם (אבות ב).

מח שָאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת־רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי שְאֵלָה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וָכָךְ. אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי לֹא כָךְ לִמַּדְתָּנוּ. אָמַר לָהֶם: יָפֶה אֲמַרְתֶּם. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ יָדַי וְרָאוּ עֵינַי – וְשָׁכָחְתִּי; כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אָזְנַי – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וְלֹא שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵע, אֶלָּא שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְזָרֵז213 אֶת־הַתַּלְמִידִים (תוס' אהלות).

מט שִׁמְעוֹן סִכְנָא אִישׁ עִיצָה הָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת, שִׁיחִין וּמְעָרוֹת בִּירוּשָׁלָיִם. אָמַר לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי: אֲנִי גָדוֹל כָּמוֹךָ. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים כָּמוֹךָ. אָמַר: אִם אָדָם בָּא לְיָדְךָ בְּדִין אוֹ לִשְׁאֵלָה, אַתָּה אוֹמֵר לוֹ: שְׁתֵה מִן הַבּוֹר הַזֶּה, שֶׁמֵּימָיו זַכִּים וְצוֹנִין? אוֹ אִם שָאֲלָה לְךָ אִשָּׁה עַל נִדּוּתָהּ – אַתָּה אוֹמֵר לָהּ: טִבְלִי בַּבּוֹר הַזֶּה שֶׁמֵּימָיו מְטַהֲרִין? וְקָרָא עָלָיו214 פָּסוּק זֶה: “וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח, כִּי־אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת רָע”215 (קה"ר ד).

נ רַ' עֻלָּא אָמַר: שְמֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָשָׂה [רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי] בַעֲרָב216, וְלֹא בָאוּ לְפָנָיו אֶלָּא שְׁנֵי מַעֲשִׂים. אָמָר: גָּלִיל, גָּלִיל, שָׂנֵאתָ אֶת־הַתּוֹרָה, סוֹפְךָ לַעֲשׂוֹת בְּמַסִּיקִין217 (ירוש', שבת פט“ז, ה”ח).

נא כְּבָר הָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי עוֹלֶה לִמְעוֹן יְהוּדָה. רָאָה רִיבָה218 אַחַת מְלַקֶּטֶת שְׂעֹרִים219 מִתַּחַת גֶּלְלֵי הַסּוּס. אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי [לְתַלְמִידָיו]: רְאִיתֶם רִיבָה זוֹ מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: עִבְרִית. – סוּס זֶה שֶׁל מִי הוּא? אָמְרוּ לוֹ: [שֶׁל] פָּרָשׁ עֲרָבִי אֶחָד. אָמַר לָהֶם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי לְתַלְמִידָיו: כָּל־יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַפָּסוּק הַזֶּה וְהָיִיתִי קוֹרֵא אוֹתוֹ וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מַה הוּא: “אִם־לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי־לָךְ בְּעִקְּבֵי הַצֹּאן”220 – לֹא רְצִיתֶם לְהִשְׁתַּעְבֵּד לַשָּׁמַיִם, הֲרֵי אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים לִפְנֵי גוֹיִים; לֹא רְצִיתֶם לִשְׁקוֹל לַשָׁמַיִם בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת221, הֲרֵי אַתֶּם שׁוֹקְלִים חֲמִשָּׁה עָשָׂר שְׁקָלִים בְּמַלְכוּת אוֹיְבֵיכֶם222; לֹא רְצִיתֶם לְתַקֵּן הַדְּרָכִים וְהָרְחוֹבוֹת לְעוֹלֵי רְגָלִים, הֲרֵי אַתֶּם מְתַקְּנִים אֶת־הַבֻּרְגָּסִין וְאֶת־הַבֻּרְגָּנִין223 לְעוֹלֵי לְכַרְמֵי מְלָכִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ” בְּאַהֲבָה, “וְעָבַדְתָּ אֶת־אֹיְבֶיךָ” בְּשִׂנְאָה; “תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת־יְיָ אֱלֹהֶיךָ” בְּשׂבַע, “וְעָבַדְתָּ אֶת־אֹיְבֶיךָ וגו' בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וּבְחֹסֶר כֹּל”224 (מכיל' יתרו).

––––––––

כְּשֶׁמֵּת בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְנַחֲמוֹ. נִכְנַס רַ' אֱלִיעֶזֶר וְיָשַׁב לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ, אֹמַר דָּבָר אֶחָד לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה לוֹ בֵן וּמֵת וְקִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. – וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיֵדַע אָדָם… כִּי שָׁת־לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל”225 – אַף אַתָּה קַבֵּל תַּנְחוּמִין. אָמַר לוֹ: לֹא דַי לִי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי צַעֲרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ, אֹמַר דָּבָר אֶחָד לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: אִיּוֹב הָיוּ לוֹ בָנִים וּבָנוֹת וּמֵתוּ כֻלָּם בְּיוֹם אֶחָד וְקִבֵּל עֲלֵיהֶם תַּנְחוּמִין, אַף אַתָּה קַבֵּל תַּנְחוּמִין. וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל אִיּוֹב תַּנְחוּמִין? שֶׁנֶּאֱמַר: “יְיָ נָתַן וַייָ לָקָח יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ”226. אָמַר לוֹ: לֹא דַי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁהִזְכַּרְתָּ לִי צַעֲרוֹ שֶׁל אִיּוֹב.

נִכְנַס רַ' יוֹסֵי וְיָשַׁב לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ, אֹמַר דָּבָר אֶחָד לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: אַהֲרוֹן הָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים גְּדוֹלִים וּמֵתוּ שְׁנֵיהֶם בְּיוֹם אֶחָד וְקִבֵּל עֲלֵיהֶם תַּנְחוּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּדֹּם אַהֲרֹן”227 – אֵין שְׁתִיקָה אֶלָּא תַּנְחוּמִין, וְאַף אַתָּה קַבֵּל תַּנְחוּמִין. אָמַר לוֹ: לֹא דַי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁהִזְכַּרְתַּנִי לִי צַעֲרוֹ שֶׁל אַהֲרֹן.

נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן וְאָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ, אֹמַר דָּבָר אֶחָד לְפָנֶיךָ. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה לוֹ בֵן וּמֵת וְקִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין – וּמִנַּיִן שֶׁקִּבֵּל דָּוִד תַּנְחוּמִין? שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְנַחֵם דָּוִד אֶת בַּת־שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ…וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה”228 אַף אַתָּה, רַבִּי, קַבֵּל תַּנְחוּמִין. אָמַר לוֹ: לֹא דַי שֶׁאֲנִי מִצְטַעֵר בְּעַצְמִי, אֶלָּא שֶׁהִזְכַּרְתַּנִי צַעֲרוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶך!

נִכְנַס רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ, כֵּוָן שֶׁרָאָהוּ אָמַר לְשַׁמָּשׁוֹ: טוֹל כֵּלַי229 וְלֵךְ אַחֲרַי230 לְבֵית־הַמֶּרְחָץ, לְפִי שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא וְאֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ. נִכְנַס וְיָשַׁב לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ הַמֶּלֶך פִּקָדוֹן. בְּכָל־יוֹם וָיוֹם הָיָה בוֹכֶה וְצוֹעֵק וְאוֹמֵר: אוֹי לִי, אֵימָתַי אֵצֵא מִן הַפִּקָּדוֹן הַזֶה בְּשָׁלוֹם. אַף אַתָּה, רַבִּי, הָיָה לְךָ בֵן, קָרָא תוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים, מִשְׁנָה הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, וְנִפְטַר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא חֵטְא – וְיֶשׁ לְךָ לְקַבֵּל עָלֶיךָ תַּנְחוּמִין כְּשֶׁהֶחֱזַרְתָּ פִקְדוֹנְךָ שָׁלֵם. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן: אֶלְעָזָר בְּנִי, נִחַמְתָּנִי, כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מְנַחֲמִין (אדר"נ יד).

נב וּכְשֶׁחָלָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם הִתְחִיל לִבְכּוֹת. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, נֵר יִשְרָאֵל, עַמּוּד הַיְמָנִי231, פַּטִּישׁ הֶחָזָק232, מִפְּנֵי־מָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לָהֶם: אִלּוּ לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם הָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתִי, שֶׁהַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקָּבֶר, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי אֵין כַּעְסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי – אֵין אִסּוּרוֹ אִסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי – אֵין מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וַאֲנִי יָכוֹל לְפַיְּסוֹ בִדְבָרִים וּלְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן – אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיִיתִי בוֹכֶה; וְעַכְשָׁו שֶׁמּוֹלִיכִים אוֹתִי לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא חַי וְקַיָּם לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, שֶׁאִם כּוֹעֵס עָלַי – כַּעְסוֹ כַּעַס עוֹלָם, וְאִם אוֹסְרֵנִי אִסּוּרוֹ אִסּוּר עוֹלָם, וְאִם מְמִיתֵנִי – מִיתָתוֹ מִיתַת עוֹלָם, וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לְפַיְּסוֹ בִדְבָרִים וּלְשַׁחֲדוֹ בְּמָמוֹן; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְפָנַי שְׁתֵּי דְרָכִים, אַחַת שֶׁל גַּן־עֵדֶן וְאַחַת שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ מוֹלִיכִים אוֹתִי – וְלֹא אֶבְכֶּה?

אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, בָּרְכֵנוּ. אָמַר לָהֶם: יְהִי רָצוֹן שֶׁיְהֵא מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם כְּמוֹרָא בָשָר־וָדָם. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, עַד כָּאן233? אָמַר לָהֶם: וּלְוָאי! תֵּדְעוּ, כְּשֶׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אוֹמֵר: “שֶׁלֹּא יִרְאֵנִי אָדָם”…

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ כֵלִים מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה וְהָכִינוּ כִסֵּא לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁבָּא234 (בר' כח:; ע"י).

נג מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי בָּטֵל זִיו הַחָכְמָה (סוטה מט.).

נד כָּל־זְמַן שֶׁהָיָה רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי קַיָּם הָיוּ חֲמִשָּׁה תַלְמִידָיו לְיַבְנֶה, וְאֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ הָלַךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ לְדֵימְסִית235, מְקוֹם מַיִם יָפִים וְנָוֶה יָפֶה. הִמְתִּין לָהֶם שֶׁיָּבֹאוּ אֶצְלוֹ. כֵּוָן שֶׁלֹּא בָאוּ בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ אֶצְלָם וְלֹא הִנִּיחַתּוּ אִשְׁתּוֹ. אָמְרָה: מִי צָרִיךְ לְמִי? אָמַר לָהּ: הֵם צְרִיכִים לִי. אָמְרָה לוֹ: חֵמֶת236 וְעַכְבָּרִים – מִי דַרְכּוֹ לֵילֵךְ אֵצֶל מִי – הָעַכְבָּרִים אֵצֶל הַחֵמֶת, אוֹ הַחֵמֶת אֵצֶל הָעַכְבָּרִים? שָׁמַע לָהּ וְיָשַׁב לוֹ עַד שֶׁשָּׁכַח תַּלְמוּדוֹ.

לְאַחַר זְמַן בָּאוּ אֶצְלוֹ, שָאֲלוּ אוֹתוֹ בַּתּוֹרָה וְלֹא יָדַע לְהֲשִׁיבָם. (קה“ר ז; אדר”נ יד).


יא. רַ' דוֹסָא בֶן־הָרְכִּינַס

נה בִּימֵי רַ' דוֹסָא בֶן־הָרְכִּינַס הֻתְּרָה "צָרַת הַבַּת " לָאַחִים, וְהָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לַחֲכָמִים, מִפְּנֵי שֶׁחָכָם גָּדוֹל הָיָה וְזָקֵן וְעֵינָיו קָמוּ מִלָּבוֹא לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. אָמָרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ? אָמַר לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי אֵלֵךְ. – וְאַחֲרָיו מִי? – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה. – וְאַחֲרָיו מִי? – רַ' עֲקִיבָא. הָלְכוּ וְעָמְדוּ עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. נִכְנְסָה שִׁפְחָתוֹ, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בָּאִים אֶצְלֶךָ. אָמַר לָהּ: יִכָּנֵסוּ – וְנִכְנָסוּ. תְּפָסוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְהוֹשִׁיבָהוּ עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: רַבִּי, אֱמֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב. אָמַר לוֹ: מִי הוּא? אָמַר לוֹ: רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה. אָמַר לוֹ: וְיֶשׁ לוֹ בֵן לַעֲזַרְיָה חֲבֵרֵנוּ? קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “נַעַ‏ר הָיִיתִי גַּם־זָקַנְתִּי וְלֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָחֶם” . תְּפָסוֹ וְהוֹשִׁיבֹו עַל מִטָּה שֶׁל זָהָב. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר: רַבִּי, אֱמֹר לְתַלְמִידְךָ אַחֵר וְיֵשֵׁב. אָמַר לוֹ: וּמִי הוּא? אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא בֶן־יוֹסֵף. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא עֲקִיבָא בֶן־יוֹסֵף, שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ? – שֵׁב, בְּנִי, שֵׁב! כְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ בְיִשְׂרָאֵל! קָרָא עָלָיו מִקְרָא זֶה: “טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב” .

הִתְחִילוּ מְסַבְּבִים אוֹתוֹ בַּהֲלָכוֹת, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְ“צָרַת הַבַּת”. אָמְרוּ לוֹ: צָרַת הַבַּת מַהוּ? אָמַר לָהֶם: מַחֲלֹקֶת בֵּית־שַׁמַּאי וּבֵית־הִלֵּל. – הֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי? אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה כְבֵית־הִלֵּל. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ הֲלָכָה כְבֵית־שַׁמָּאי? אָמַר לָהֶם: דּוֹסָא שְׁמַעְתֶּם, אוֹ בֶן־הָרְכִּינַס שְׁמַעְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: חַיֵּי רַבִּי! סְתָם שָׁמָעְנוּ. אָמַר לָהֶם: אָח קָטָן יֶשׁ־לִי, בְּכוֹר-שָׂטָן הוּא, וְיוֹנָתָן שְׁמוֹ, וְהוּא מִתַּלְמִידֵי שַׁמָּאי, וְהִזָּהֲרוּ בוֹ שֶׁלֹּא יְקַפַּח אֶתְכֶם בַּהֲלָכוֹת, לְפִי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁלשׁ מֵאוֹת תְּשׁוּבוֹת בְּצָרַת הַבַּת, שֶׁהִיא מֻתָּרֶת; אֲבָל מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁעַל מְדוֹכָה זוֹ יָשַׁב חַגַּי הַנָּבִיא וְאָמַר – צָרַת הַבַּת אֲסוּרָה.

שָׁנוּ: כְּשֶׁנִּכְנְסוּ – נִכְנְסוּ בְפֶתַח אֶחָד, וּכְשֶׁיָּצְאוּ – יָצְאוּ בִּשְׁלשָׁה פְתָחִים. פָּגַע בּוֹ יוֹנָתָן בְּרַ' עֲקִיבָא. הִקְשָׁה לוֹ – וֶהֱשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא עֲקִיבָא, שֶׁשִּׁמְךָ הוֹלֵךְ מִסֹּוף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ? אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְשֵׁם, וַעֲדַיִן לֹא הִגַּעְתָּ לְרוֹעֵי בָקָר! אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: וַאֲפִלּוּ לְרוֹעֵי צֹאן… (יבמ' טז.; ע"י).


יב. רַבִּי חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא

נו בְּכָל־יוֹם וָיוֹם בַּת־קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְנִי, וַחֲנִינָא בְּנִי דַּיּוֹ בְּקַב237 חֲרוּבִים מֵעֶרֶב־שַׁבָּת לְעֶרֶב־שַׁבָּת (תענ' כד:).

נז כָּל־עֶרֶב־שַׁבָּת הָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶל רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא רְגִילָה לְהַסִּיק הַתַּנּוּר וְהֵטִילָה בוֹ אוּד עָשֵׁן, מִשּׁוּם בּוּשָׁה238. הָיְתָה לָהּ שְׁכֵנָה רָעָה, אָמְרָה: הֲרֵי יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁאֵין לָהֶם וְלֹא כְלוּם – אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה כָּל־כָּךְ מַהוּ? הָלְכָה וְטָפְחָה עַל הַדָּלֶת. נִתְבַּיְּשָׁה239 וְנִכְנְסָה לֶחָדֶר. נַעֲשָׂה לָהּ נֵס וּמָצְאָה הַשְּׁכֵנָה אֶת־הַתַּנּוּר מָלֵא כִכָּרוֹת240 וְהָעֲרֵבָה241 מְלֵאָה עִסָּה.242 אָמְרָה לָהּ: פְּלוֹנִית, פְּלוֹנִית! הָבִיאִי מִרְדֶּה,243 שֶׁפִּתֵּךְ נִתְחָרֵכָה. אָמְרָה לָהּ: אַף אֲנִי נִכְנַסְתִּי לְכָךְ.

אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ לְרַ' חֲנִינָא: עַד אֵימָתַי אָנוּ מִצְטַעֲרִים וְהוֹלְכִים כָּל־כָּךְ? אָמַר לָהּ: וּמַה־נַּעֲשֶׂה? אָמְרָה לוֹ: בַּקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיִתְּנוּ לְךָ דָּבָר מִן הַטּוֹבָה הַגְּנוּזָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. הִתְפַּלֵּל וְיָצְאָה כְּמִין פִּסַּת יָד244 וְנָתְנָה לוֹ רֶגֶל אַחַת שֶׁל שֻׁלְחַן זָהָב. רָאָה בַחֲלוֹמוֹ, שֶׁכָּל־הַצַּדִּיקִים אוֹכְלִים עַל שֻׁלְחַן זָהָב שֶׁל שָׁלשׁ רַגְלַיִם וְהֵם עַל שֻׁלְחַן שֶל שְׁתֵּי רַגְלָיִם. אָמַר לָהּ: נוֹחַ לָךְ שֶכָּל־הַצַּדִּיקִים יֹאכְלוּ עַל שֻׁלְחַן שֶׁל שָׁלשׁ רַגְלַיִם, וְאָנוּ נֹאכַל עַל שֻׁלְחַן שֶׁנִּטְּלָה אַחַת מֵרַגְלָיו! אָמְרָה לוֹ: וּמַה־נַּעֲשֶׂה? הִתְפַּלֵּל וְיִטְּלוּהָ מִמֶּךָּ. הִתְפַּלֵּל וּנְטָלוּהָ.

שָׁנוּ: גָּדוֹל הַנֵּס הָאַחֲרוֹן יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹן, שֶׁכָּךְ מְקֻבָּלִים אָנוּ: מִן הַשָּׁמַיִם נוֹתְנִים אֲבָל אֵין נוֹטְלִים (שם כד, כה).

נח פַּעַם אַחַת בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת רָאָה רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא אֶת־בִּתּוֹ שֶׁהִיא עֲצֵבָה. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, לָמָה אַתְּ עֲצֵבָה? אָמְרָה לוֹ: כְּלִי שֶׁל חֹמֶץ נִתְחַלֵּף לִי בִּכְלִי שֶׁל שֶׁמֶן וְהִדְלַקְתִּי מִמֶּנּוּ אוּר לַשַּׁבָּת. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מָה אִכְפַּת לָךְ245? מִי שֶׁאָמַר לְשֶׁמֶן וְיִדְלַק – יֹאמַר לְחֹמֶץ וְיִדְלָק. שָׁנוּ: הָיָה דוֹלֵק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנָּטְלוּ מִמֶּנּוּ אוּר לְהַבְדָּלָה. (שם כה.).

נט רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא הָיוּ לוֹ עִזִים. אָמְרוּ לוֹ: עִזֶּיךָ מַזִּיקוֹת246. אָמַר לָהֶם: אִם מַזִּיקוֹת יֹאכְלוּ אוֹתָן דֻּבִּים, וְאִם לֹא – כָּל־אַחַת וְאַחַת תָּבִיא לָעֶרֶב דֹּב בְּקַרְנֶיהָ. לָעֶרֶב הֵבִיאָה כָּל־אַחַת דֹּב בְּקַרְנֶיהָ.

וְרַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא מֵהֵיכָן הָיוּ לוֹ עִזִּים? אָמַר רַב פִּינְחָס: מַעֲשֶׂה וְעָבַר אָדָם אֶחָד עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ וְהִנִּיחַ שָׁם תַּרְנְגוֹלוֹת, וּמְצָאָתַן אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא, וְאָמַר לָהּ: אַל תֹּאכְלִי מִבֵּיצֵיהֶן; וְהִרְבּוּ בֵיצִים וְתַרְנְגוֹלִין וְהָיוּ מְצַעֲרִין אוֹתָם, וּמְכָרָן וְקָנָה בִדְמֵיהֶן247 עִזִּים. פַּעַם אַחַת עָבַר אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁאָבְדוּ מִמֶּנּוּ הַתַּרְנְגֹלוֹת וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: בְּכָאן הִנַּחְתִּי הַתַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁלִּי. שָׁמַע רַ' חֲנִינָא; אָמַר לוֹ: יֵשׁ־לְךָ בָּהֶן סִמָּן? אָמַר לוֹ: הֵן. נָתַן לוֹ סִמָּן וְנָטַל אֶת־הָעִזִּים.

וְהֵן הֵן הָעִזִּים שֶׁהֵבִיאוּ דֻבִּים בְּקַרְנֵיהֶן (שם).

ס הָיְתָה לוֹ לְרַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא שְׁכֵנָה אַחַת, שֶׁהָיְתָה בוֹנָה בַּיִת וְלֹא הָיוּ הַקּוֹרוֹת מַגִּיעוֹת מִכֹּתֶל לְכֹתֶל. בָּאָה אֶצְלוֹ וְאָמְרָה לוֹ: אֲנִי בוֹנָה בַּיִת וְאֵין הַקּוֹרוֹת מַגִּיעוֹת.מַר לָהּ: מַה־שְּׁמֵךְ? אָמְרָה לוֹ: אֵיכוֹ. אָמַר לָהּ: אֵיכוֹ, יַגִּיעוּ קוֹרוֹתָיִךְ! הִגִּיעוּ.

אָמַר פְּלֵימוֹ: אֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ הַבַּיִת וְהָיוּ קוֹרוֹתָיו יוֹצְאוֹת אַמָּה לְכָאן וְאַמָּה לְכָאן. וְאָמְרוּ לִי: זֶה הַבַּיִת שֶׁקֵּרָה248 רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא בִּתְפִלָתוֹ (שם; ע"י).

סא מַעֲשֶׂה בְּרַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא שֶׁרָאָה בְנִי עִירוֹ מַעֲלִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת לִירוּשָׁלָיִם. אָמָר: הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם נְדָרִים וּנְדָבוֹת וַאֲנִי אֵינִי מַעֲלֶה כְּלוּם! מֶה עָשָׂה? יָצָא לְמִדְבָּרָהּ שֶׁל עִירוֹ וְרָאָה שָׁם אֶבֶן אַחַת וְשִׁבְּבָהּ249 וְסִתְּתָהּ וּמֵרְקָהּ250,וְאָמָר: הֲרֵי עָלַי לְהַעֲלוֹתָהּ לִירוּשָׁלָיִם. בִּקֵּשׁ לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים. נִזְדַּמְּנוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְנֵי־אָדָם. אָמַר לָהֶם: מַעֲלִים אַתֶּם אֶבֶן זוֹ לִירוּשָׁלָיִם? אָמְרוּ לוֹ: תֶּן־לָנוּ חֲמִשִּׁים סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִים אוֹתָהּ לִירוּשָׁלָיִם. בִּקֵּשׁ לִתֵּן לָהֶם וְלֹא נִמְצָא בְיָדוֹ דָּבָר. הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם. מִיָּד זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ הוּא חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: אַתֶּם מַעֲלִים לִי אֶבֶן זוֹ? אָמְרוּ לוֹ: תֶּן־לָנוּ חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִים לְךָ אַבְנְךָ לִירוּשָׁלָיִם – וּבִלְבַד שֶתִּתֵּן יָדְךָ עִמָּנוּ. נָתַן יָדוֹ וְנִמְצְאוּ עוֹמְדִים בִּירוּשָׁלָיִם. בִּקֵּשׁ לִתֵּן לָהֶם שְׂכָרָם וְלֹא מְצָאָם. נִכְנַס לְלִשְׁכַּת־הַגָּזִית וְשָׁאַל בִּשְׁבִילָם. אָמְרוּ לוֹ: דּוֹמֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת הֶעֱלוּ אַבְנְךָ לִירוּשָׁלָיִם, וְקָרְאוּ עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי־מְלָכִים יִתְיַצָּב”251 – לִפְנֵי מַלְאָכִים יִתְיַצָּב (קה“ר א; שהש”ר א).

סב רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא הָיָה מְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ וְנוֹשֵׂא סַל שֶׁל מֶלַח עַל רֹאשׁוֹ. יָרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּנַחַת252 וַחֲנִינָא בְצָעַר! פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ אָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּצַעַר וַחֲנִינָא בְנָחַת! יָרְדוּ גְשָׁמִים (תענ' כד:).

סג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׁה בְּמָקוֹם אֶחָד שֶׁהָיָה בוֹ עַרְוָד253 וְהָיָה מַזִּיק אֶת הַבְּרִיּוֹת. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לוֹ לְרַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא. אָמַר לָהֶם: הַרְאוּנִי אֶת־חוֹרוֹ. הָלְכוּ וְהֶרְאוּהוּ אֶת־חוֹרוֹ. נָתַן עֲקֵבוֹ עַל פִּי הַחוֹר. יָצָא וּנְשָׁכוֹ – וּמֵת אוֹתוֹ עַרְוָד. נְטָלוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהֱבִיאוֹ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לָהֶם: רְאוּ, בָנַי, אֵין עַרְוָד מֵמִית, אֶלָּא הַחֵטְא מֵמִית.

בְּאוֹתָה שָׁעָה אָמְרוּ: אוֹי לוֹ לְאָדָם שֶׁפָּגַע בּוֹ עַרְוָד; וְאוֹי לוֹ לְעַרְוָד שֶׁפָּגַע בּו רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא! (בר' לג.; ע"י).

סד מַעֲשֶׂה בְרַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא שֶׁרָאָה אֶת הָאֲרִי. אָמַר לוֹ: אִי, מֶלֶךְ חַלָּשׁ, לֹא הִשְׁבַּעְתִּיךָ שֶׁלֹּא תֵרָאֶה בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל! מִיָּד בָּרָח. רָץ אַחֲרָיו רַ' חֲנִינָא, אָמַר [לוֹ]: נַעֲנֵיתִי לְךָ, שֶׁקְּרָאתִיךָ “חַלָּשׁ”, וּמִי שֶׁבְּרָאֲךָ קְרָאֲךָ גִבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: “לַיִשׁ גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה”254 (תנח' ויגש).

סה אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עַל הַחוֹלִים וְאוֹמֵר: זֶה חַי וְזֶה מֵת. אָמְרוּ לוֹ: מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ? אָמַר לָהֶם: אִם שְׁגוּרָה255 תְפִלָּתִי בְּפִי – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל256, וְאִם לָאו – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף257.

מַעֲשֶׂה שֶׁחָלָה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל. שִׁגֵּר שְׁנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים אֵצֶל רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא לְבַקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם עָלָה לַעֲלִיָּה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים. בִּירִידָתוֹ אָמַר לָהֶם: לְכוּ, שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה258. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי נָבִיא אָתָּה? אָמַר לָהֶם: לֹא נָבִיא אֲנִי וְלֹא בֶן נָבִיא אֲנִי, אֶלָּא כָךְ מְקֻבָּלְנִי: אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתִי בְּפִי – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל, וְאִם לָאו – יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְטֹרָף. יָשְׁבוּ וְכָתְבוּ וְכִוְּנוּ אוֹתָהּ שָׁעָה. וּכְשֶׁבָּאוּ אֵצֶל רַ' גַּמְלִיאֵל, אָמַר לָהֶם: הָעֲבוֹדָה,259 לֹא חִסַּרְתֶּם וְלֹא הוֹתַרְתֶּם, אֶלָּא כָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חֲלָצַתּוּ חַמָּה וְשָׁאַל לָנוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת.

וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְּרַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא שֶׁהָלַךְ לִלְמוֹד תּוֹרָה אֵצֶל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי, וְחָלָה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי. אָמַר לוֹ: חֲנִינָא בְנִי, בַּקֵּשׁ עָלַי רַחֲמִים – וְיִחְיֶה. הִנִּיחַ רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים וְחָיָה. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי: אִלְמָלֵי הֵטִיחַ260 בֶּן־זַכַּאי אֶת־רֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו כָּל־הַיּוֹם כֻּלּוֹ, לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִין עָלָיו. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: וְכִי חֲנִינָא גָּדוֹל מִמֶּךָּ? אָמַר לָהּ: לָאו, אֶלָּא הוּא דוֹמֶה כְּעֶבֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ261, וַאֲנִי דוֹמֶה כְּשַׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ (בר' לד:; ע"י).

סו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין262 שֶׁנָּפְלָה לַבּוֹר הַגָּדוֹל, בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לְרַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא, שָׁעָה רִאשׁוֹנָה אָמַר לָהֶם: “שָׁלוֹם”; שְׁנִיָּה אָמַר לָהֶם: “שָׁלוֹם”; שְׁלִישִׁית אָמַר לָהֶם: “עָלָתָה”. אָמַר לָהּ אָבִיהָ: בִּתִּי, מִי הֶעֱלֵךְ? אָמְרָה לוֹ: זָכָר שֶׁל רְחֵלִים נִזְדַּמֵּן לִי וְזָקֵן מַנְהִיגוֹ…

אָמְרוּ לוֹ [לְרַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא]: נָבִיא אַתָּה? אָמַר לָהֶם: לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן נָבִיא אָנֹכִי, אֶלָּא [כָּךְ אָמָרְתִּי]: דָּבָר שֶׁהַצַּדִּיק מִתְעַסֵּק בּוֹ יִכָּשֵׁל בּוֹ זַרְעוֹ!

(אָמַר רַ' אַבָּא: אַף־עַל־ פִּי־כֵן מֵת בְּנוֹ [שֶׁל נְחוּנְיָא] בַּצָּמָא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְדַקְדֵּק עִם סְבִיבָיו כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד263 (יבמ' קכא:).

סז מַעֲשֶׂה בַּחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא שֶׁגְּנָבוּהוּ לִסְטִים וְחָבְשׁוּ264 אוֹתוֹ בְּחָצֵר וְהִנִּיחוּ לוֹ תֶּבֶן וּשְׂעֹרִים וָמַיִם – וְלֹא הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. אָמָרוּ: לָמָה אָנוּ מַנִּיחִים אוֹתוֹ שֶׁיָּמוּת וְיַבְאִישׁ לָנוּ אֶת־הֶחָצֵר? עָמְדוּ וּפָתְחוּ לוֹ אֶת־הַדֶּלֶת וְהוֹצִיאוּהוּ; וְהָיְתָה [הַבְּהֵמָה] מוֹשֶׁכֶת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁהִגִּיעָה אֵצֶל רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעָה אֶצְלוֹ שָׁמַע בְּנוֹ קוֹלָהּ, אָמַר לוֹ: אַבָּא, דּוֹמֶה קוֹלָהּ לְקוֹל בְּהֶמְתֵּנוּ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, פְּתַח לָהּ אֶת־הַדֶּלֶת, שֶׁכְּבָר מֵתָה265 בְרָעָב. עָמַד וּפָתַח לָהּ הַדֶּלֶת וְהִנִּיחַ לָהּ תֶּבֶן וּשְעֹרִים וָמַיִם וְהָיְתָה אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה.

לְפִיכָךְ אָמָרוּ: כְּשֵׁם שֶׁהַצַּדִּיקִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ חֲסִידִים, כָּךְ בְּהֶמְתָּם חֲסִידוֹת כְּמוֹתָם (אדר"נ ח).

סח מִשֶּׁמֵּת רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה (סוטה מט.).


יג רַבָּן גַּמְלִיאֵל (הַשֵּׁנִי)

סט מַעֲשֶׁה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְקָרָא [שְׁמַע] לַיְלָה הָרִאשׁוֹן266. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע? אָמַר לָהֶם: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לְבַטֵּל הֵימֶנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.

רָחַץ לַיְלָה רִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְתּוֹ.267 אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ? אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִשְאָר בְּנֵי אָדָם – אִסְטְנִיס268 אֲנִי (ברכ' טז).

ע רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ הָיוּ מְהַלְּכִים בִּסְפִינָה. לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיְתָה פַת269 וּלְרַ' יְהוֹשֻׁעַ פַּת וָסֹלֶת270. כָּלְתָה פִתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, סָמַךְ עַל סָלְתּוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לוֹ: וְכִי הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁתִּתְעַכֵּב כָּל־כָּךְ שֶׁהֵבֵאתָ סֹלֶת? אָמַר לוֹ: כּוֹכָב אֶחָד יֵשׁ שֶׁעוֹלֶה לְשִׁבְעִים שָׁנָה וּמַתְעֶה אֶת הַסַּפָּנִים,271 אָמָרְתִּי: שֶׁמָּא יַעֲלֶה וְיַתְעֶה אוֹתָנוּ. אָמַר לוֹ: כָּל־כָּךְ בְּיָדְךָ272 וְאַתָּה יוֹרֵד בִּסְפִינָה273! אָמַר לוֹ: עַד שֶׁאַתָּה תָּמֵהַּ עָלָי – תְּמַהּ עַל שְׁנֵי תַלְמִידִים שֶׁיֶּשׁ לְךָ בַּיַּבָּשָׁה: רַ' יוֹחָנָן בֶּן־גֻּדְגְּדָא וְרַ' אֶלְעָזָר חַסְמָא, שֶׁיּוֹדְעִים לְשַׁעֵר כַּמָּה טִפּוֹת יֵשׁ בַּיָּם – וְאֵין לָהֶם פַּת לֶאֱכֹל וְלֹא בֶגֶד לִלְבּוֹשׁ.

נָתַן רַבָּן גַּמְלִיאֵל דַּעְתּוֹ לְהוֹשִׁיבָם בָּרֹאשׁ. כְּשֶעָלָה לַיַּבָּשָׁה שָׁלַח לָהֶם וְלֹא בָאוּ274, חָזַר וְשָׁלַח וָבָאוּ. אָמַר לָהֶם: כִּמְדֻמִּים אַתֶּם שֶׁשְּׂרָרָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם? – עַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם! שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר, אִם־הַיּוֹם תִּהְיֶה־עֶבֶד לָעָם הַזֶּה”275 (הור' י.; ע"י).

עא דְּמוּת צוּרוֹת276 לְבָנָה הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא277 וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ, שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת־הַהֶדְיוֹטוֹת278 וְאוֹמֵר: הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה? (ר"ה כד).

עב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בֶּעָבִים וְנִרְאֵית דְּמוּת לְבָנָה279 בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ. כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר רֹאשׁ־חֹדֶש, וּבִקְּשׁוּ בֵית־דִּין לְקַדְּשׁוֹ. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי־אַבָּא: אֵין חִדּוּשָׁהּ שֶׁל לְבָנָה פְּחוּתָה מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה יוֹם וּמֶחֱצָה וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי שָׁעָה280 וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה חֲלָקִים.

וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵתָה אִמּוֹ שֶׁל בֶּן־זָזָא וְהִסְפִּידָהּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הֶסְפֵּד גָּדוֹל, לֹא מִפְּנֵי שֶׁרְאוּיָה לְכָךְ, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁלֹּא קִדְּשׁוּ281 בֵית דִּין אֶת הַחֹדֶשׁ (שם כה:).

עג מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ282 שַׁחֲרִית בְּמִזְרָח וְעַרְבִית בְּמַעֲרָב. אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן־נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם283, וּכְשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה קִבְּלָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִזְמַנוֹ284, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ285 לֹא נִרְאָה, וְקִבְּלָם רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַ' דוֹסָא בֶן־הָרְכִּינַס: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם – הֵיאַךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ? אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת־דְּבָרֶיךָ.

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבִמְעוֹתֶיךָ בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנֶךָ. הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַ' עֲקִיבָא מֵצַר286. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי־מָה אַתָּה מֵצַר? אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, רָאוּי לוֹ שֶׁיִּפֹּל287 לְמִטָּה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְאַל יִגְזֹר עָלָיו גְּזֵרָה זוֹ. אָמַר לוֹ: יֶשׁ־לִי לִלְמֹד, שֶׁכָּל־מַה־שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר־תִּקְרְאוּ אֹתָם288 – בֵּין בִּזְמַנָּם וּבֵין שֶׁלֹּא בִזְמַנָּם אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ289. בָּא לוֹ אֵצֶל רַ' דוֹסָא בֶן־הָרְכִּינַס. אָמַר לוֹ: אִם בָּאִים אָנוּ לָדוּן אַחַר290 בֵּית־דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִים אָנוּ לָדוּן אַחֲרֵי כָל־בֵּית־דִּין וּבֵית־דִּין שֶׁעָמַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מִימוֹת משֶׁה עַד עַכְשָׁו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּ וְשִׁבְעִים מִזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל”291 – לָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָם שֶׁל זְקֵנִים? לְלַמֵּד שֶׁכָּל־שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵית־דִּין עַל יִשְׂרָאֵל הֲרֵיהוּ כְּבֵית־דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה.

נָטַל רַ' יְהוֹשֻׁעַ מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם־הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָמַד מִכִּסְאוֹ וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אָמַר לוֹ: בּוֹא בְשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי; רַבִּי – בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי – שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרָי. אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַגְּדוֹלִים נִשְׁמָעִים לַקְּטַנִּים! (שם כד, כה; ע"י).

עד רַ' צָדוֹק הָיָה לוֹ בְכוֹר. הֵטִיל לוֹ שְׂעוֹרִים בְּסַל נְצָרִים שֶׁל עֲרָבָה קְלוּפָה. בְּתוֹךְ אֲכִילָתוֹ נִסְדְּקוּ שְׂפָתָיו292. בָּא לִפְנֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ,293 אָמַר לוֹ: כְּלוּם חִלַּקְנוּ294 בֵּין חָבֵר295 לְעַם־הָאָרֶץ? אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: הֵן. בָּא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: חִלַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם־הָאָרֶץ? אָמַר לוֹ: לֹא. – וַהֲלֹא רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי הֵן? אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיַּעֲלוּ בַעֲלֵי־תְרִיסִין296 לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. כֵּוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בַעֲלֵי־תְרִיסִין לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאָל: “כְלוּם חִלַּקְנוּ בֵּין חָבֵר לְעַם־הָאָרֶץ”? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לָאו. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ לִי: הֵן! יְהוֹשֻׁעַ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בָךְ. עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמָר: הֵיאַךְ אֶעֱשֶׂה? אִלְמָלֵא אֲנִי חַי וְהוּא מֵת, יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת־הַמֵּת, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי – הֵיאַךְ יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת־הֶחָי? הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁרִנְּנוּ297 כָל־הָעָם וְאָמְרוּ לְחֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן298: עֲמֹד299! – וְעָמָד (בכ' לו.; ע"י).

עה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ: רַבִּי, תְּפִלַּת עַרְבִית רְשוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ: רְשׁוּת. בָּא לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה? אָמַר לוֹ: חוֹבָה. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי רְשׁוּת? אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ בַעֲלֵי־תְרִיסִין לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, כְּשֶׁנִּכְנְסוּ בַעֲלֵי־תְרִיסִין עָמַד הַשּׁוֹאֵל וְשָׁאָל: “תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה?” אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: חוֹבָה. אָמַר לָהֶם רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁחוֹלֵק עָלַי בַּדָּבָר הַזֶּה? אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: לָאו. אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרוּ לִי רְשׁוּת?!… אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בָךְ! עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמָר: אִלְמָלֵא אֲנִי חַי וְהוּא מֵת, יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת־הַמֵּת; עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא חַי – הֵיאַךְ יָכוֹל הַחַי לְהַכְחִישׁ אֶת הַחַי? הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ עוֹמֵד עַל רַגְלָיו, עַד שֶׁרִנְּנוּ כָל־הָעָם וְאָמְרוּ לְחֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן: עֲמֹד! – וְעָמָד.

אָמְרוּ לְרַ' זִינוֹן הַחַזָּן300: אֱמֹר301! הִתְחִיל וְאָמָר. הִתְחִילוּ כָל הָעָם וְעָמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְאָמְרוּ לוֹ302: “כִּי עַל־מִי לֹא־עָבְרָה רָעָתְךָ תָּמִיד”.303

אָמְרוּ: עַד כַּמָּה יְהֵא זֶה הוֹלֵךְ וּמְצַעֲרוֹ? אֶשְׁתָּקַד304 בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה צִעֲרוֹ, בִּבְכוֹרוֹת בְּמַעֲשֶׂה שֶׁל רַ' צָדוֹק – צִעֲרוֹ, וְאַף עַכְשָׁו צִעֲרוֹ, − בּוֹאוּ וְנַעֲבִירֶנּוּ305…! אֶת־מִי נוֹשִׁיב בִּמְקוֹמוֹ306? נוֹשִׁיב אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ? בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה307 הוּא; נוֹשִׁיב אֶת־רַבִּי עֲקִיבָא? – שֶׁמָּא יַעַנְשֶׁנּוּ, שֶׁאֵין לוֹ זְכוּת אָבוֹת308; אֶלָּא נוֹשִׁיב רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה, שֶׁהוּא חָכָם וְהוּא עָשִׁיר וְהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא.

בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: נוֹחַ לוֹ לְרַבֵּנוּ שֶׁיְהֵא רֹאשׁ־יְשִׁיבָה? אָמַר לָהֶם: אֵלֵךְ וְאֶמָּלֵךְ בִּבְנֵי־בֵיתִי. הָלַךְ וְנִמְלַךְ בְּאִשְׁתּוֹ. אָמְרָה לוֹ: שֶׁמָּא יַעֲבִירוּךָ? אָמַר לָהּ: הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: יִשְׁתַּמֵּשׁ אָדָם בְּכוֹס שֶׁל זְכוּכִית יְקָרָה יוֹם אֶחָד – וּלְמָחָר תִּשָּׁבֵר. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי אֵין לְךָ שֵׂיבָה.309 אוֹתוֹ הַיּוֹם בֶּן שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה – נַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְעִטְרוּהוּ310 שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת שֶׁל שֵׂיבָה (וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה: “הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה” וְלֹא בֶן שִׁבְעִים שָׁנָה). וְהָיָה רַ' עֲקִיבָא יוֹשֵׁב וּמִצְטַעֵר וְאָמָר: לֹא שֶׁהוּא בֶן־תּוֹרָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אֶלָּא שֶׁהוּא בֶן־גְּדוֹלִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו! אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיֶּשׁ־לוֹ יָתֵד לְהִתָּלוֹת בָּהּ.

שָנוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם סִלְּקוּהוּ311 לְשׁוֹמֵר הַפֶּתַח וְנִתְּנָה לָהֶם רְשׁוּת לַתַּלְמִידִים לִכָּנֵס, שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכְרִיז וְאוֹמֵר: כָּל־תַּלְמִיד שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ312 לֹא יִכָּנֵס לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתּוֹסְפוּ כַמָּה סַפְסָלִים313 בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ.

חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמָר: שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, מָנַעְתִּי תוֹרָה ִמִיִּשְׂרָאֵל… הֶרְאוּהוּ בַחֲלוֹמוֹ: חֲצָבִים לְבָנִים314 מְלֵאִים אֵפֶר…

שָׁנִינוּ: “עֵדֻיּוֹת”315 בּוֹ בַיּוֹם נִשְׁנֵית. וְכָל־מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר “בּוֹ בַיּוֹם” – אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה. וְלֹא הָיְתָה הֲלָכָה שֶׁהָיְתָה תְלוּיָה316 בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא פֵרְשׁוּהָ, וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא מָנַע עַצְמוֹ מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת. שֶׁשָּׁנִינוּ: בּוֹ בַיּוֹם בָּא יְהוּדָה, גֵּר עַמּוֹנִי, לִפְנֵיהֶם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, אָמַר לָהֶם: מָה אֲנִי לָבוֹא בַקָּהָל317? אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָסוּר אַתָּה לָבוֹא בַקָהָל! אָמַרַ לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מֻתָּר אַתָּה לָבוֹא בַקָּהָל! אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: “לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ”.318 אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי עַמּוֹן וּמוֹאָב בִּמְקוֹמָם הֵם יוֹשְׁבִים? וַהֲלֹא כְבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת־כָּל־ הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאָסִיר גְּבֻלוֹת עַמִּים”.319 אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: “וְאַחֲרֵי־כֵן אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן”320 – וּכְבָר שָׁבוּ. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: “וְשַׁבְתִּי אֶת־שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל”321 − וַעֲדַיִן לֹא שָׁבוּ… אֶלָּא שֶׁעֲתִידִין לָשׁוּב, אַף כָּאן עֲתִידִין לָשׁוּב. מִיָּד הִתִּירוּהוּ לָבוֹא בַקָּהָל.

אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הוֹאִיל וְכָךְ, אֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְבֵיתוֹ רָאָה כָתְלֵי הַבַּיִת שֶׁהֵם מְפֻחָמִים.322 אָמַר לוֹ: מִכָּתְלֵי בֵיתְךָ אַתָּה נִכָּר שֶׁפֶּחָמִי323 אַתָּה. אָמַר לוֹ: אוֹי לוֹ לַדּוֹר שֶׁאַתָּה פַרְנָסוֹ324 וְאוֹי לָהּ לַסְּפִינָה שֶׁאַתָּה קְבַרְנֵיטָהּ325! שֶאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ בְּצַעֲרָם שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, בַּמֶּה הֵם מִתְפַּרְנְסִים וּבַמֶּה הֵם נִזּוֹנִים!…

אָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ,326 מְחַל לַי!…

לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ.

− עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא!…

נִתְפַּיֵּס.

אָמָרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעַ לַחֲכָמִים327? אָמַר לָהֶם אוֹתוֹ כוֹבֵס: אֲנִי אֵלֵךְ! שָׁלַח לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ: "מִי שֶׁלָּבַשׁ מַדִּים328 – יִלְבַּשׁ מַדִּים329; וּמִי שֶׁלֹּא לָבַשׁ מַדִּים – יֹאמַר לְמִי שֶׁלָּבַשׁ מַדִּים: “פְּשֹׁט מַדֶּיךָ וַאֲנִי אֶלְבָּשֵׁם”? אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא לַחֲכָמִים: הָגִיפוּ330 הַדְּלָתוֹת, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עֲבָדָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וִיצַעֲרוּ אֶת־הַחֲכָמִים. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: מוּטָב שֶׁאֶעֱמֹד וְאֵלֵךְ אֲנִי אֶצְלָם. בָּא רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְטָפַח עַל הַדֶּלֶת וְאָמַר לָהֶם: מַזֶּה בֶן מַזֶּה331 – יַזֶּה; שֶׁאֵינוֹ לֹא מַזֶּה וְלֹא בֶן־מַזֶּה – יֹאמַר לְמַזֶּה בֶן־מַזֶּה: “מֵימֶיךָ מֵי מְעָרָה332 וְאֶפְרְךָ אֵפֶר מִקְלָה”333!… אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: רַ' יְהוֹשֻׁעַ! נִתְפַּיַּסְתָּ? כְּלוּם עָשִׂינוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל כְּבוֹדֶךָ – לְמָחָר אֲנִי וְאַתָּה נַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ334

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הֶעֱבִירוּ אֶת רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה, וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל דּוֹרֵשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה שַׁבָּת אֶחָת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מָר335: “שַׁבָּת שֶׁל מִי הָיָתָה? – שַׁבָּת שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בַּן־עֲזַרְיָה הָיָתָה”… (בר' כז, כח; ירוש' בר' פ“ד ה”א; ע"י).

עו כָּךְ הָיְתָה מִדָּתוֹ שֶׁל רַבֶּן גַּמְלִיאֵל: כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס336 וְאוֹמֵר337: שְׁאָלוּ338 – בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין שָׁם קִנְתּוּר339; נִכְנַס וְלֹא הָיָה אוֹמֵר: שְׁאָלוּ – בְּיָדוּעַ שֶׁיֶּשׁ־שָׁם קִנְתּוּר (ספרי דבר').

עז מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהָיָה מְהַלֵּךְ מֵעַכּוֹ לִכְזִיב. וְהָיָה רַ' אֶלְעַאי מְהַלֵּךְ אַחֲרָיו. מָצָא גְלוּסְקִין340 בַּדָּרֶךְ, אָמַר לוֹ: אֶלְעַאי, טוֹל גְּלוּסְקִין מִן הַדָּרֶךְ. מָצָא נָכְרִי אֶחָד. אָמַר לוֹ: מַבְגַּאי, טוֹל גְּלוּסְקִין הַלָּלוּ מֵאֶלְעָאי. נִטְפַּל341 לוֹ רַ' אֶלְעָאי. אָמַר לוֹ: מֵהֵיכָן אַתָּה? אָמַר לוֹ: מֵעֲיָרוֹת שֶׁל בֻּרְגָּנִין342 אֲנִי. – וּמַה שְּׁמֶךָ? – מַבְגַּאי שְׁמִי. כְּלוּם הִכִּירְךָ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מֵעוֹלָם? אָמַר לוֹ: לָאו.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לָמַדְנוּ שֶׁכִּוֵּן רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ.343 וּשְׁלשָׁה דְבָרִים לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: לָמַדְנוּ, שֶׁאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאֳכָלִין344; וְלָמַדְנוּ, שֶׁהוֹלְכִים אַחֲרֵי רֹב עוֹבְרֵי דְרָכִים345; וְלָמַדְנוּ, שֶׁחֲמֵצוֹ שֶׁל נָכְרִי אַחַר הַפֶּסַח מֻתָּר בַּהֲנָאָה.346

כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְזִיב בָּא אֶחָד לִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ.347 אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לָזֶה שֶׁעִמּוֹ: כְּלוּם שָׁתִינוּ רְבִיעִית348 יַיִן הָאִיטַלְקִי? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, יְטַיֵּל אַחֲרֵינוּ349 עַד שֶׁיָּפוּג יֵינֵנוּ, וְטִיֵּל אַחֲרֵיהֶם שְׁלשָׁה מִילִים עַדַ שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר.350 כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צֹר, יָרַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִן הַחֲמוֹר וְנִתְעַטֵּף וְיָשַׁב וְהִתִּיר לוֹ נִדְרוֹ.

וְהַרְבֵּה דְבָרִים לָמַדְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה: לָמַדְנוּ, שֶׁרְבִיעִית יַיִן הָאִיטַלְקִי מְשַׁכֵּר; וְלָמַדְנוּ, שִׁכּוֹר אַל יוֹרֶה351; וְלָמַדְנוּ שֶׁדֶּרֶךְ מְפִיגָה אֶת־הַיָּיִן; וְלָמַדְנוּ, שֶׁאֵין מְפִירִין נְדָרִים לֹא רָכוּב וְלֹא מְהַלֵּךְ וְלֹא עוֹמֵד אֶלָּא יוֹשֵׁב (עיר' סד:; ע"י).

עח שָׁנִינוּ, שְׁפוֹפֶרֶת352 הָיְתָה לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁהָיָה מַבִּיט וְצוֹפֶה בָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה בַּיַּבָּשָׁה וּכְנֶגְדָּהּ אַלְפַּיִם אַמָּה בַּיָּם (שם מג:; ע"י).


עט מַעֲשֶׂה בְּרַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' צָדוֹק שֶׁהָיוּ מְסֻבִּים בְּבֵית־מִשְׁתֵּה בְנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עֲלֵיהֶם. נָתַן הַכּוֹס לְרַ' אֱלִיעֶזֶר וְלֹא נְטָלוֹ; נְתָנוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְקִבְּלוֹ. אָמַר לוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר: מַה־זֶּה, יְהוֹשֻׁעַ, אָנוּ יוֹשְׁבִים וְגַמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? אָמַר לוֹ: מָצִינוּ גָדוֹל מִמֶּנּוּ שֶׁשִּׁמֵּשׁ. אַבְרָהָם גְּדוֹל־הַדּוֹר הָיָה, וְכָתוּב בּוֹ: “וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם”,353 וְשֶׁמָּא תֹאמַר – כְּמַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת נִדְמוּ לוֹ? לֹא נִדְמוּ לוֹ אֶלָּא לְעַרְבִיִּים; וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶם רַ' צָדוֹק: עַד מָתַי אַתֶּם מַנִּיחִים כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם וְאַתֶּם עוֹסְקִים בִּכְבוֹד הַבְּרִיוֹת? הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַשִּׁיב רוּחוֹת ומַעֲלֶה נְשִׂיאִים וּמוֹרִיד מָטָר וּמַצְמִיחַ אֲדָמָה וְעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לִפְנֵי כָּל־אֶחָד וְאֶחָד, וְאָנוּ, לֹא יְהֵא רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּרַבִּי עוֹמֵד וּמַשְׁקֶה עָלֵינוּ? (קיד' לב:; ע"י).

––––––––

פ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִשִּׂיא אֶת־בִּתּוֹ. אָמְרָה לוֹ: אַבָּא, הִתְפַּלֵּל עָלָי. אָמַר לָהּ: [יְהִי רָצוֹן] שֶׁלֹּא תַחְזְרִי לְכָאן. יָלְדָה בֵן זָכָר. אָמְרָה לוֹ: אַבָּא, הִתְפַּלֵּל עָלָי. אָמַר לָהּ: [יְהִי רָצוֹן] שֶׁלֹּא יִכְלֶה “אוֹי” מִפִּיךְ. אָמְרָה לוֹ: שְׁתֵי שְׂמָחוֹת בָּאוּ לִי וְאַתָּה מְקַלְלֵנִי! אָמַר לָהּ: שְׁתֵּיהֶן תְּפִלּוֹת הֵן: מִתּוֹךְ שֶׁיְהֵא שָׁלוֹם לָךְ בְּבֵיתֵךְ לֹא תַחְזְרִי לְכָאן; וּמִתּוֹךְ שֶׁיְהֵא בְנֵךְ קַיָּם לֹא יִכְלֶה “אוֹי” מִפִּיךְ: “אוֹי שֶלֹּא אָכַל בְּנִי, אוֹי שֶׁלֹּא שָׁתָה בְּנִי, אוֹי שֶׁלֹּא הָלַךְ בְּנִי לְבֵית־הַכְּנֶסֶת” (ב"ר כו).

פא מַעֲשֶׁה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁסִּמֵּא354 אֶת־עֵין טְבִי355 עַבְדוֹ וְהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה. מְצָאוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁטְּבִי עַבְדִּי יוֹצֵא לְחֵרוּת?356 אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁסִּמֵּיתִי אֶת־עֵינוֹ. אָמַר לוֹ: אֵין בִּדְבָרֶיךָ כְּלוּם, שֶׁכְּבָר אֵין לוֹ עֵדִים357 (ב"ק עד:).

פב עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת אֵין קוֹרִין אוֹתָם “אַבָּא פְלוֹנִי”358 וְ“אִמָּא פְלוֹנִית”; וְשֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ קוֹרִין אוֹתָם “אַבָּא פְלוֹנִי” וְ“אִמָּא פְלוֹנִית”.

וּכְשֶמֵּת טְבִי עַבְדּוֹ קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים? אָמַר לָהֶם: אֵין טְבִי עַבְדִי כִּשְׁאָר כָּל־הָעֲבָדִים – כָּשֵׁר הָיָה (בר' טז:).

––––––––

פג שָׁאַל פְּרוֹקְלוֹס בֶּן־פִּילוֹסוֹפוֹס אֶת־רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּעַכּוֹ, שֶׁהָיָה רוֹחֵץ בְּמֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי,359 אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “וְלֹא־יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן־הַחֵרֶם”360 – מִפְּנֵי־מָה אַתָּה רוֹחֵץ בְּמֶרְחָץ שֶׁל אַפְרוֹדִיטֵי? אָמַר לוֹ: אֵין מְשִׁיבִין בְּמֶרְחָץ. וּכְשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא בָאתִי בִּגְבוּלָהּ; הִיא בָאָה בִּגְבוּלִי. אֵין אוֹמְרִין: נַעֲשֶׂה מֶרְחָץ נוֹי361 לְאַפְרוֹדִיטֵי, אֶלָּא אוֹמְרִין נַעֲשֶׂה אַפְרוֹדִיטֵי נוֹי לְמֶרְחָץ362 (ע"ז מד:).

––––––––

פד כְּשֶׁחָרַשׁ טוֹרְנוֹסְרוֹפוֹס הָרָשָׁע אֶת־הַהֵיכָל363 בָּא אוֹתוֹ הֶגְמוֹן364 וְעָמַד בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְאָמָר: בַּעַל־הַחֹטֶם365 מִתְבַּקֵּשׁ! בַּעַל־הַחֹטֶם מִתְבַּקֵּשׁ! שָׁמַע רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הָלַךְ וְנִתְחַבֵּא. בָּא [הַהֶגְמוֹן] אֶצְלוֹ בְּצִנְעָא, אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מַצִּילְךָ אַתָּה מְבִיאֵנִי לְעוֹלָם־הַבָּא? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: הִשָּׁבַע לִי. נִשְׁבַּע לוֹ. עָלָה לַגַּג, נָפַל וָמֵת. וּמְקֻבָּלִים אָנוּ שֶׁאִם נִגְזְרָה גְזֵרָה וְאֶחָד מֵהֶם מֵת – מְבַטְּלִין אֶת־הַגְּזֵרָה. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: אוֹתוֹ הֶגְמוֹן מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא (תענ' כט.; ע"י).

פה שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִימוֹת משֶׁה וְעַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל לֹא הָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה אֶלָּא מְעֻמָּד. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל יָרַד חֳלִי לָעוֹלָם וְהָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה מְיֻשָּׁב. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ: מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּטֵל כְּבוֹד תּוֹרָה (מג' כא.).

פו לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְהָפִיר אֶת דְּבָרָיו. עָמַד רַ' יוֹחָנָן בֶּן־נוּרִי עַל רַגְלָיו וְאָמָר: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַגּוּף הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הָרֹאשׁ.366 כָּל־יָמָיו שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל קָבַעְנוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ, עַכְשָׁו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְבַטֵּל אֶת־דְּבָרָיו? יְהוֹשֻׁעַ, אֵין שׁוֹמְעִין לָךְ, שֶׁכְּבָר נֵקְבְּעָה הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל,לֹא הָיָה אָדָם שֶׁעִרְעֵר בַּדָּבָר כְּלוּם (עיר' מא.).


יד. רַ' אֱלִיעֶזֶר (הַגָּדוֹל) בֶּן־הוּרְקָנוֹס

פז רַ' אַחָא בְּשֵׁם רַ' חֲנִינָא אָמַר: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם שָׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאוֹמֵר הֲלָכָה בְּשֵׁם אוֹמְרָהּ: “רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר…” – אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁיְהֵא מֵחֲלָצָי. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ שֶׁיְהֵא מֵחֲלָצֶיךָ.367 זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר368 – שֵׁם אוֹתוֹ הַמְיֻחָד (במ"ר יט).

פח מֶה הָיְתָה תְחִלָּתוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוּרְקָנוֹס? בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה וְלֹא לָמַד תּוֹרָה. וְאָבִיו הָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וְהָיוּ לוֹ חוֹרְשִׁים הַרְבֵּה. פַּעַם אַחַת הָיוּ אֶחָיו חוֹרְשִׁים עַל גַּבֵּי הַמַּעֲנָה369 וְהוּא הָיָה חוֹרֵשׁ בִּטְרָשִׁים370. יָשַׁב לוֹ וְהָיָה בוֹכֶה. אָמַר לוֹ אָבִיו: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה בוֹכֶה? שֶׁמָּא מִצְטַעֵר אַתָּה, שֶׁאַתָּה חוֹרֵשׁ בִּטְרָשִׁים? – עַכְשָׁו אַתָּה חוֹרֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲנָה. יָשַׁב לוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲנָה וְהָיָה בוֹכֶה. אָמַר לוֹ אָבִיו: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה בוֹכֶה? שֶׁמָּא מִצְטַעֵר אַתָּה, שֶׁאַתָּה חוֹרֵשׁ עַל גַּבֵּי הַמַּעֲנָה? אָמַר לוֹ: לָאו. – וְלָמָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ וַהֲלֹא בֶן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אַתָּה – וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה! אֶלָּא קַח לְךָ אִשָּׁה וְתוֹלִיד לְךָ בָּנִים – וְאַתָּה מוֹלִיכָם לְבֵית־הַסֵּפֶר…

פַּעַם אַחַת אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶלְמַד תּוֹרָה לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי. אָמַר לוֹ אָבִיו: אִי אַתָּה טוֹעֵם עַד שֶׁתַּחֲרשׁ מְלוֹא מַעֲנָה. הִשְׁכִּים וְחָרַשׁ מְלוֹא מַעֲנָה. נָפְלָה פָרָתוֹ וְנִשְבְּרָה רַגְלָהּ. אָמָר: לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתִי.בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי בִּירוּשָׁלָיִם.

אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב־שַׁבָּת הָיָה וְלֹא טָעַם כְּלוּם מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת שֶׁל עֶרֶב־שַׁבָּת עַד שֵׁשׁ שָׁעוֹת שֶׁל מוֹצָאֵי־שַׁבָּת. כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ רָאָה אֶבֶן שְׁדֵמָה371 וּנְטָלָהּ וּנְתָנָהּ לְתוֹךְ פִּיו.

בָּא וְיָשַׁב לוֹ לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי וְהָיָה בוֹכֶה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לוֹ: רְצוֹנִי לִלְמוֹד תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: לֹא לָמַדְתָּ מִיָּמֶיךָ? אָמַר לוֹ: לָאו. הִתְחִיל מְלַמְּדוֹ קְרִיאַת־שְׁמַע וּתְפִלָּה וּבִרְכַּת־הַמָּזוֹן וּשְתֵּי־הֲלָכוֹת בְּכָל־יוֹם, וּבַשַּׁבָּת הָיָה חוֹזֵר עֲלֵיהֶן וּמְדַבְּקָן.372 עָשָׂה שְׁמֹנָה יָמִים וְלֹא טָעַם כְּלוּם, עַד שֶׁעָלָה רֵיחַ פִּיו לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי: אֱלִיעֶזֶר בְּנִי, כְּלוּם סָעַדְתָּ הַיּוֹם? שָׁתָק. שׁוּב אָמַר לוֹ – וְשָׁתָק. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, הַיּוֹם אַתָּה סוֹעֵד אֶצְלִי. אָמַר לוֹ: כְּבָר סָעַדְתִּי אֵצֶל אַכְסַנְיָא שֶׁלִּי. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן לְתַלְמִידָיו: חַיֵּיכֶם, שֶׁתְּבַקְּרוּ אֶת־הַדָּבָר.

הָיוּ הַתַּלְמִידִים מְחַזְּרִים בְּכָל־שׁוּקֵי יְרוּשָׁלָיִם וְשׁוֹאֲלִים בְּפֻנְדְּקָאוֹת: יֶשׁ כָּאן חָבֵר אַכְסְנָי?373 יֶשׁ כָּאן חָבֵר אַכְסְנָי? אָמְרוּ לָהֶם: לָאו. עַד שֶׁבָּאוּ אֵצֶל אִשָּׁה אַחַת וְאָמְרָה לָהֶם: הֵן. אָמְרוּ לָהּ: יֶשׁ־לוֹ כָאן כְּלוּם? אָמְרָה לָהֶם: יֶשׁ־לוֹ שַׂק אֶחָד, שֶׁהוּא נוֹתֵן רֹאשׁוֹ לְתוֹכוֹ וּמוֹצֵץ כְּנֵבֶל יָיִן. אָמְרוּ לָהּ: הַרְאִינוּ אוֹתוֹ. הֵבִיאָה אֶת־הַשַּׂק לִפְנֵיהֶם, פְּתָחוּהו וּמְצָאוּהוּ מָלֵא עָפָר. אָמְרוּ לָהּ: כְּלוּם סָעַד אֱלִיעֶזֶר אֶצְלְכֶם הַיּוֹם? אָמְרָה: לָאו. אָמַרְנוּ, שֶׁמָּא אֵצֶל רַבִּי הָיָה סוֹעֵד – וַהֲרֵי שְׁמֹנָה יָמִים שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם.

הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי. כְּשֶׁשָּׁמַע רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי אָמַר: “אִי לְךָ, אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהָיִיתָ מֻשְׁלָךְ374 בֵּינוֹתֵינוּ! אֲבָל אֹמַר לָךְ: כְּשֵׁם שֶׁעָלָה רֵיחַ פִּיךָ לְפָנָי, כָּךְ יֵצֵא רֵיחַ תּוֹרָה מִפִּיךָ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ”. קָבַע לוֹ מְזוֹנוֹת וְנִתְרַפֵּא.

עָשָׂה לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי שָׁלשׁ שָׁנִים.

אָמְרוּ בָנָיו שֶׁל הוּרְקָנוֹס לַאֲבִיהֶם: רְאֵה, מֶה עָשָׂה לְךָ אֱלִיעֶזֶר בְּנֶךָ, הִנִּיחֲךָ בְּזִקְנָתְךָ וְהָלַךְ לִירוּשָׁלָיִם. לֵךְ וְהַדֵּר אוֹתוֹ מִנְּכָסֶיךָ.375 עָלָה הוּרְקָנוֹס לִירוּשָׁלַיִם לְהַדִּיר אֶת־בְּנוֹ מִנְּכָסָיו.

אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה יוֹם־טוֹב לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וְכָל־גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה סוֹעֲדִים אֶצְלוֹ: בֶּן־צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדֵּימוֹן בֶּן־גּוֹרְיוֹן וּבֶן־כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ. שָׁמַע רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי עַל הוּרְקָנוֹס שֶׁבָּא. אָמַר: עֲשׂוּ לוֹ מָקוֹם. הוֹשִׁיבוּהוּ בֵּין גְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה. הָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶם וּמְרַתֵּת. נָתַן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי עֵינָיו בְּרַ' אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר לוֹ: פְּתַח וּדְרוֹשׁ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לִפְתּוֹחַ. מָשָׁל לְבוֹר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מַיִם יוֹתֵר מִמַּה־שֶׁהוּא מַכְנִיס, כָּךְ אֵין אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר דִּבְרֵי תוֹרָה יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקִּבַּלְתִּי מִמֶּךָּ. אָמַר לוֹ: בְּנִי, מָשָׁל לְמַעְיָן שֶׁהוּא נוֹבֵעַ וּמוֹצִיא מַיִם מֵאֵלָיו, אַף אַתָּה כָּךְ. דָּחַק עָלָיו וּדְחָקוּהוּ הַתַּלְמִידִים. עָמַד וּפָתַח וְדָרַשׁ בִּדְבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעָתַם אֹזֶן מֵעוֹלָם, וְהָיוּ פָנָיו מְאִירוֹת כְּאוֹר הַחַמָּה וְקַרְנוֹתָיו יוֹצְאוֹת כְּקַרְנוֹתָיו שֶׁל משֶׁה, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ אִם יוֹם וְאִם לָיְלָה. עָמַד רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאָמָר: אַשְׁרֵיכֶם, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שֶׁיָּצָא זֶה מֵחַלְצֵיכֶם! אָמַר הוּרְקָנוֹס: לְמִי אָמַר כָּךְ? אָמְרוּ לוֹ: לֶאֱלִיעֶזֶר בְּנֶךָ. אָמַר לָהֶם: לֹא כָךְ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא: אַשְׁרֵי אֲנִי, שֶׁיָּצָא זֶה מֵחֲלָצָי!

עָלָה הוּרְקָנוֹס עַל הַסַּפְסָל וְאָמַר לִפְנֵי בְנֵי יְרוּשָׁלָיִם: רַבּוֹתָי, אֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לְהַדִּיר אֱלִיעֶזֶר בְּנִי מִנְּכָסָי; עַכְשָׁו כָּל־נְכָסַי יְהוּ נְתוּנִים לְאֱלִיעֶזֶר בְּנִי, וְכָל־אֶחָיו אֵין לָהֶם בָּהֶם כְּלוּם. אִלּוּ קַרְקָעוֹת בִּקַּשְׁתִּי מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הָיָה נוֹתֵן לִי, שֶׁנֶאֱמַר: “לַיָי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ”376; אִלּוּ כֶסֶף וְזָהָב בִּקַּשְׁתִּי – הָיָה נוֹתֵן לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם יְיָ צְבָאוֹת”.377 לֹא בִקַּשְׁתִּי מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֶלָּא תוֹרָה בִּלְבָד. (פדר“א א, ב; אדר”נ ו; ב“ר מב; תנה”ק לך־לך).

פט רַ' אֱלִיעֶזֶר בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה; קַנְקַן זְפוּתָה שֶׁמְּשַׁמֶּרֶת אֶת־יֵינָהּ (אבות ב', ח; אדר"נ יד, ג).

צ רַ' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָל־הַיַּמִּים דְּיוֹ וַאֲגַמִּים קֻלְמוֹסִין וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ מְגִילּוֹת וְכָל־בְּנֵי הָאָדָם לַבְלָרִין, אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתֹּב דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁלָּמַדְתִּי וְלֹא חִסַּרְתִּיהָ אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁמַּטְבִּיל זַכְרוּת שֶׁל מִכְחוֹל בַּיָּם ( שהש"ר א).

צא בֵּית־מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר הָיָה עָשׂוּי כְּמִין רֵיס,378 וְאֶבֶן אַחַת הָיְתָה שָׁם, וְהָיְתָה מְיֻחֶדֶת לוֹ לִישִׁיבָה. פַּעַם אַחַת נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ, הִתְחִיל נוֹשֵׁק אוֹתָה הָאֶבֶן וְאָמַר: הָאֶבֶן הַזֹּאת דּוֹמָה לְהַר־סִינַי וְזֶה שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ דּוֹמֶה לַאֲרוֹן־הַבְּרִית (שם).

צב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְרַ' אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן וּשְׁאֵלוּהוּ שְׁלֹשִים הֲלָכוֹת בְּהִלְכוֹת סֻכָּה. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם: שָׁמָעְתִּי;379 שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמָעְתִּי. רַ' יוֹסֵי בְרַ' יְהוּדָה אוֹמֵר חִלּוּף הַדְּבָרִים: שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם: שָׁמָעְתִּי; שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמָעְתִּי. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כָּל־דְּבָרֶיךָ אֵינָם אֶלָּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה? אָמַר לָהֶם: הִזְקַקְתּוּנִי380 לוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבּוֹתָי, − מִיָּמַי לֹא קִדְּמַנִּי אָדָם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עֲרָאי, וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְיָצָאתִי, וְלֹא שַׂחְתִּי שִׂיחַת חֻלִּין, וְלֹא אָמַרְתִּי דָבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם (סוכה כח:).

צג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְרַ' אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן בְּסֻכָּתוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן בֶּן רַ' אֶלְעַאי בְּקֵיסָרִי. הִגִּיעָה חַמָּה לַסֻּכָּה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מַהוּ שֶׁאֶפְרֹשׂ עָלֶיהָ סָדִין?381 אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ כָּל־שֵׁבֶט382 וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵט. הִגִּיעָה חַמָּה לַחֲצִי הַסֻּכָּה. אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁאֶפְרֹשׂ עָלֶיהָ סָדִין? אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ כָל־שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נְבִיאִים, וְשֵׁבֶט יְהוּדָה וְשֵׁבֶט בִּנְיָמִין הֶעֱמִידוּ מְלָכִים עַל־פִּי הַנְּבִיאִים. הִגִּיעָה חַמָּה לְמַרְגְּלוֹתָיו שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר, נָטַל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן־אֶלְעַאי סָדִין וּפָרַשׂ עָלֶיהָ. הִפְשִׁיל383 רַ' אֱלִיעֶזֶר טַלִּיתוֹ לַאֲחוֹרָיו וְיָצָא.384 לֹא מִפְּנֵי שֶׁהִפְלִיגוֹ בִדְבָרִים,385 אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר דָּבָר, שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ מֵעוֹלָם (שם כז:; ע"י).

צד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְרַ' אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ כָּל־הַיּוֹם כֻּלֹּו בְּהִלְכוֹת יוֹם־טוֹב. יָצְאָה כַת רִאשׁוֹנָה, אָמַר: הַלָּלוּ בַּעֲלֵי פִטָּסִים386; כַּת שְׁנִיָּה – אָמַר: הַלָּלוּ בַּעֲלֵי חָבִיוֹת387; כַּת שְׁלִישִׁית – אָמַר: הַלָּלוּ בַּעֲלֵי כַדִּים; כַּת רְבִיעִית – אָמָר: הַלָּלוּ בַּעֲלֵי לְגִינִים388; כַּת חֲמִישִׁית – אָמַר: הַלָּלוּ בַּעֲלֵי כוֹסוֹת. הִתְחִילָה כַּת שִׁשִּׁית לָצֵאת – אָמַר: הַלָּלוּ בַּעֲלֵי מְאֵרָה389. נָתַן עֵינָיו בַּתַּלְמִידִים, הִתְחִילוּ פְנֵיהֶם מִשְׁתַּנִּים. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, לֹא לָכֶם אֲנִי אוֹמֵר, אֶלָּא לְהַלָּלוּ שֶׁיָּצָאוּ, שֶׁמַּנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם390 וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה.391 בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם אָמַר לָהֶם: “לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ, כִּי־קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ, וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי־חֶדְוַת יְיָ הִיא מָעֻזְּכֶם”392 (ביצה טו.).

צה מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהוֹרָה לִפְנֵי רַבּוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר. אָמַר לְאִמָּא־שָׁלוֹם אִשְׁתּוֹ: אִי לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל זֶה! אֵינוֹ מוֹצִיא שַׁבַּתּוֹ.393 וְלֹא יָצְאָה שַׁבַּתּוֹ עַד שֶׁמֵּת. נִכְנְסוּ חֲכָמִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, נָבִיא אַתָּה? אָמַר לָהֶם: לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶן־נָבִיא אָנֹכִי, אֶלָּא כָּךְ מְקֻבָּלְנִי: כָּל־תַּלְמִיד הַמּוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ חַיָּב מִיתָה.394 (ירוש' גיט' פ“א ה”ב; ויקר' כ).

צו מַטְרוֹנָה אַחַת שָׁאֲלָה אֶת־רַ' אֱלִיעֶזֶר: מִפְּנֵי־מָה חֵטְא אֶחָד בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וְהֵם מֵתוּ בָהּ שָׁלשׁ מִיתוֹת?395 אָמַר לָהּ: אֵין חָכְמָה396 לְאִשָּׁה אֶלָּא בְּפָלֶךְ,397 וְכֵן הוּא אוֹמֵר: “וְכָל־אִשָּׁה חַכְמַת־לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ”.398 אָמַר לוֹ הוּרְקָנוֹס בְּנוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לַהֲשִׁיבָהּ דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה אִבַּדְתָּ מִמֶּנּוּ שְׁלשׁ־מֵאוֹת כֹּר מַעֲשֵׂר399 בְּכָל־שָׁנָה. אָמַר לוֹ: יִשָּׂרֵפוּ, וְאַל יִמָּסְרוּ דִבְרֵי תוֹרָה לְנָשִׁים (ירוש' סוטה ג; יומא סו.; במ"ר ט).

צז מַעֲשֶׂה וּמֵתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר, נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְנַחֲמוֹ. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם עָלָה לַעֲלִיָּה וְעָלוּ אַחֲרָיו. נִכְנַס לְאֶנְפִּילוֹן400 − נִכְנְסוּ אַחֲרָיו. נִכְנַס לִטְרַקְלִין401 − נִכְנְסוּ אַחֲרָיו, אָמַר לָהֶם: כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁאַתֶּם נִכְוִים בְּפוֹשְׁרִים402 − עַכְשָׁו אִי אַתֶּם נִכְוִים אֲפִלּוּ בְחַמֵּי־חַמִּים403! לֹא כָךְ שָׁנִיתִי לָכֶם: עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת אֵין עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם בְּשׁוּרָה404 וְאֵין אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַנְחוּמֵי אֲבֵלִים, אֶלָּא מָה אוֹמְרִים עֲלֵיהֶם? כְּשֵׁם שֶׁאוֹמְרִים לוֹ לְאָדָם עַל שׁוֹרוֹ וְעַל חֲמוֹרוֹ שֶׁמֵּתוּ: הַמָּקוֹם יְמַלֵּא לְךָ חֶסְרוֹנֶךָ, כָּךְ אוֹמְרִים לוֹ עַל עַבְדּוֹ וְעַל שִׁפְחָתוֹ: הַמָּקוֹם יְמַלֵּא לְךָ חֶסְרוֹנֶךָ (בר' טז:).

צח שָׁנִינוּ: “חֲתָכוֹ (אֶת־הַתַּנּוּר) חֳלָיוֹת405 וְנָתַן חוֹל406 בֵּין חֻלְיָה לְחֻלְיָה רַ' אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים” – וְזֶה הוּא תַנוּר שֶׁל עַכְנָאי.407 שָׁנוּ: בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם408 הֵשִׁיב רַ' אֱלִיעֶזֶר כָּל־תְּשׁוּבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם וְלֹא קִבְּלוּ הֵימֶנּוּ. אָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – חָרוּב זֶה יוֹכִיחַ! נֶעֱקַר חָרוּב מִמְּקוֹמוֹ מֵאָה אַמָּה. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מִן הֶחָרוּב.

חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – אַמַּת־הַמַּיִם409 יוֹכִיחוּ! חָזְרוּ אַמַּת־הַמַּיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְבִיאִין רְאָיָה מֵאַמַּת־הַמַּיִם.

חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – כָּתְלֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ יוֹכִיחוּ! הִטּוּ כָתְלֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ לִפּוֹל. גָּעַר בָּהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לָהֶם: אִם תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים מְנַצְּחִים זֶה אֶת־זֶה בַּהֲלָכָה – אַתֶּם מַה־טִיבְכֶם? לֹא נָפְלוּ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְלֹא זָקְפוּ מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר – וַעֲדַיִן מַטִּין וְעוֹמְדִין.

חָזַר וְאָמַר לָהֶם: אִם הֲלָכָה כְּמוֹתִי – מִן הַשָּׁמַיִם יוֹכִיחוּ! יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: מַה־לָּכֶם אֵצֶל רַ' אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְכָל־מָקוֹם! עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא”410 – אֵין אָנוּ מַשְׁגִּיחִין בְּבַת־קוֹל, שֶׁכְּבָר כָּתַבְתָּ בַתּוֹרָה בְּהַר סִינַי: “אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת”.411

מְצָאוֹ רַ' נָתָן לְאֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ: מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? אָמַר לוֹ: שָׂחַק וְאָמָר: נִצְּחוּנִי בָנַי, נִצְּחוּנִי בָנָי!

אָמְרוּ: אוֹתוֹ הַיּוֹם הֵבִיאוּ כָל־טְהָרוֹת שֶׁטִּהֵר רַ' אֱלִיעֶזֶר וּשְׂרָפוּם בָּאֵשׁ, וְנִמְנוּ עָלָיו וּבֵרְכוּהוּ.412 אָמָרוּ: מִי יֵלֵךְ וְיוֹדִיעוֹ? אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא: אֲנִי אֵלֵךְ, שֶׁמָּא יֵלֵךְ אָדָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן וְיוֹדִיעוֹ וְנִמְצָא מַחֲרִיב אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. מֶה עָשָׂה רַבִּי עֲקִיבָא? לָבַשׁ שְׁחוֹרִים וְנִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים וְיָשַׁב לְפָנָיו בְּרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת.413 אָמַר לוֹ רַ' אֱלִיעֶזֶר: עֲקִיבָא, מַה־יּוֹם מִיּוֹמִים? אָמַר לוֹ: רַבִּי, כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁחֲבֵרִים בְּדֵלִים מִמֶּךָּ. אַף הוּא קָרַע בְּגָדָיו וְחָלַץ מַנְעָלָיו וְנִשְׁמַט414 וְיָשַׁב עַל גַּבֵּי קַרְקָע. זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. לָקָה הָעוֹלָם שָׁלִישׁ בְּזֵיתִים וְשָׁלִישׁ בְּחִטִּים וְשָלִישׁ בִּשְׂעוֹרִים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף בָּצֵק שֶׁבְּיַד אִשָּׁה טָפָח.415 שָׁנוּ: אַף גָּדוֹל416 הָיָה בְאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁבְּכָל־מָקוֹם שֶׁנָּתַן בּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר עֵינָיו נִשְׂרָף.

וְאַף רַבָּן גַּמְלִיאֵל417 הָיָה בָא בִּסְפִינָה, עָמַד עָלָיו נַחֲשׁוֹל418 לְטַבְּעוֹ. אָמַר: כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא בִשְׁבִיל רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוּרְקָנוֹס. עָמַד עַל רַגְלָיו וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ־שֶל־עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁלֹּא לִכְבוֹדִי עָשִׂיתִי וְלֹא לִכְבוֹד בֵּית־אַבָּא עָשִׂיתִי, אֶלָּא לִכְבוֹדֶךָ, שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.

אִמָּא־שָׁלוֹם אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר, אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָתָה. מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְאֵילַךְ לֹא הָיְתָה מַנַּחַת לוֹ לְרַ' אֱלִיעֶזֶר לִפּוֹל עַל פָּנָיו.419 פַּעַם אַחַת בָא עָנִי וְעָמַד עַל הַפָּתַח. הוֹצִיאָה לוֹ פַּת. מְצָאַתּוּ [לְרַ' אֱלִיעֶזֶר] שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו. אָמְרָה לוֹ: עֲמֹד! [כְּבָר] הָרַגְתָּ אֶת־אָחִי! בְּתוֹךְ כָּךְ יָצָא שׁוֹפָר מִבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁמֵּת. אָמַר לָהּ רַ' אֱלִיעֶזֶר: מֵהֵיכָן הָיִית יוֹדָעַת? אָמְרָה לוֹ: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אֲבִי־אַבָּא: “כָּל הַשְּׁעָרִים420 נִנְעָלִים, חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה”421. (ב“מ נט; ע”י).

צט שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁנִּתְפַּס רַ' אֱלִיעֶזֶר לְמִינוּת422 הֶעֱלוּהוּ לְגַרְדּוֹם423 לִדּוֹן. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הֶגְמוֹן: זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ יַעֲסֹק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ! אָמַר לוֹ: נֶאֱמָן עָלַי הַדַּיָּן. כְּסָבוּר אוֹתוֹ הַהֶגְמוֹן, עָלָיו הוּא אוֹמֵר, וְהוּא לֹא אָמַר424 אֶלָּא כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמָיִם. אָמַר לוֹ: הוֹאִיל וְהֶאֱמַנְתָּנִי425 עָלֶיךָ, דִּימוֹס426 – פָּטוּר אָתָּה. כְּשֶׁבָּא אֶל בֵּיתוֹ נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו אֶצְלוֹ לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל מֵהֶם תַּנְחוּמִים. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: רַבִּי, תַּרְשֵׁנִי לוֹמַר דָּבָר אֶחָד מִמַּה־שֶּׁלִּמַּדְתָּנִי. אָמַר לוֹ: אֱמֹר. אָמַר לוֹ: רַבִּי, שֶׁמָּא דְבַר מִינוּת בָּא לְיָדְךָ וְהִנַּאֲךָ,427 וְעָלָיו נִתְפָּשְׂתָּ? אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, הִזְכַּרְתָּנִי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בְּשׁוּק הָעֶלְיוֹן שֶׁל צִפּוֹרִי, וּמְצָאַנִי אָדָם אֶחָד מִתַּלְמִידֵי יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי, וְיַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר־סְכַנְיָה שְׁמוֹ, אָמַר לִי: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “לֹא־תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ”428 – מָה, לַעֲשׂוֹת מֵהֶן בֵּית־הַכִּסֵּא לְכֹהֵן־גָּדוֹל? וְלֹא אָמַרְתִּי לוֹ כְּלוּם. אָמַר לִי: כָּךְ לִמְּדַנִי יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי − “כִּי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבָּצָה וְעַד־אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ”429 – מִמְּקוֹם הַטִּנֹּפֶת בָּאוּ, לִמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת יֵלֵכוּ, וְהִנְּאַנִי הַדָּבָר, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְפַּשְׂתִּי לְמִינוּת, וְעָבַרְתִּי עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: “הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל פֶּתַח־בֵּיתָהּ”430 − “הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ” – זוֹ מִינוּת, “וְאַל־ תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ” – זוֹ הָרָשׁוּת431 (ע“ז טז, יז; ע”י).

––––––––

ק אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָא: כְּשֶׁחָלָה רַ' אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְבַקְּרוֹ. אָמַר לָהֶם: חֵמָה עַזָּה יֵשׁ בָּעוֹלָם.432 הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַ' עֲקִיבָא מְשַׂחֵק. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה שׂוֹחֵק? אָמַר לָהֶם: וְכִי מִפְּנֵי־מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ: אֶפְשָׁר סֵפֶר־תּוֹרָה433 שָׁרוּי בְּצַעַר – וְלֹא נִבְכֶּה? אָמַר לָהֶם: לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רַבִּי, שֶׁאֵין יֵינוֹ מַחֲמִיץ וְאֵין פִּשְׁתָּנוֹ לוֹקֶה וְאֵין שַׁמְנוֹ מַבְאִישׁ וְאֵין דֻּבְשָׁנוֹ מַדְבִּישׁ,434 אָמַרְתִּי: שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, קִבֵּל רַבִּי עוֹלָמוֹ435; וְעַכְשָׁו שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רַבִּי בְּצַעַר – אֲנִי שָׂמֵחַ.

אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, כְּלוּם חִסַּרְתִּי מִן הַתּוֹרָה כֻּלָּה? אָמַר לוֹ: לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, “כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה־טוֹב וְלֹא יֶחֱטָא”436 (סנה' קא.).

קא שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁחָלָה רַ' אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְבַקְּרוֹ, רַ' טַרְפוֹן וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְרַ' עֲקִיבָא. נַעֲנָה רַ' טַרְפוֹן וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל מִטִּפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים; שֶׁטִּפָּה שֶׁל גְּשָׁמִים – בָּעוֹלָם־הַזֶּה, וְרַבִּי – בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּבָעוֹלָם־הַבָּא.

נַעֲנָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִגַּלְגַּל חַמָּה; שֶׁגַּלְגַּל חַמָּה – בָּעוֹלָם־הַזֶּה, וְרַבִּי – בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּבָעוֹלָם־הַבָּא.

נַעֲנָה רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְאָמַר: טוֹב אַתָּה לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מֵאָב וָאֵם; שֶׁאָב וָאֵם – בָּעוֹלָם־הַזֶּה, וְרַבִּי – בָּעוֹלָם־הַזֶּה וּבָעוֹלָם־הַבָּא.

נַעֲנָה רַ' עֲקִיבָא וְאָמַר: חֲבִיבִים יִסּוּרִים.437

אָמַר לָהֶם [רַ' אֱלִיעֶזֶר לְתַלְמִידָיו]: סַמְּכוּנִי וְאֶשְׁמְעָה דִּבְרֵי עֲקִיבָא תַלְמִידִי, שֶׁאָמַר חֲבִיבִים יִסּוּרִים. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, זוֹ מִנַּיִן לָךְ? אָמַר: מִקְרָא אֲנִי דוֹרֵשׁ − “בֶּן־שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְּמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָיִם… וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ”438; וְאוֹמֵר: גַּם־אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה439 מֶלֶךְ יְהוּדָה“440 – וְכִי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה לְכָל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לִמֵּד תּוֹרָה וְלִמְנַשֶּׁה בְנוֹ לֹא לִמֵּד תּוֹרָה? אֶלָּא מִכָּל טֹרַח שֶׁטָּרַח441 בּוֹ וּמִכָּל־ עָמָל שֶׁעָמַל בּוֹ לֹא הֶעֱלָהוּ לְמוּטָב אֶלָּא יִסּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל־מְנַשֶּׁה וְאֶל־עַמּוֹ וְלֹא הִקְשִׁיבוּ, וַיָּבֵא יְיָ עֲלֵיהֶם אֶת־שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר… וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת־פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו… וַיֵּעָתֶר לוֹ”442 – הָא לָמַדְתָּ, שֶׁחֲבִיבִים יִסּוּרִים (שם).

קב שָׁנִינוּ, כְּשֶׁחָלָה רַ' אֱלִיעֶזֶר נִכְנְסוּ רַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו לְבַקְּרוֹ. הוּא יוֹשֵׁב בְּקִינוֹף443 שֶׁלּוֹ וְהֵם יוֹשְׁבִים בִּטְרַקְלִין שֶׁלּוֹ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב־שַׁבָּת הָיָה, וְנִכְנַס הוּרְקָנוֹס בְּנוֹ לַחֲלֹץ תְּפִלָיו, גָּעַר בּוֹ וְיָצָא בִנְזִיפָה. אָמַר לָהֶם לַחֲכָמִים: כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אַבָּא נִטְרָפָה.444 אָמַר לָהֶם445: דַּעְתּוֹ וְדַעַת אִמּוֹ נִטְרְפָה – הֵיאַךְ מַנִּיחִין אִסּוּר סְקִילָה446 וְעוֹסְקִין בְּאִסּוּר שְׁבוּת?447

כֵּוָן שֶׁרָאוּ חֲכָמִים שֶׁדַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו נִכְנְסוּ וְיָשְׁבוּ לְפָנָיו בְּרָחוֹק אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לִלְמֹד תּוֹרָה בָּאנוּ. אָמַר לָהֶם: וְעַד עַכְשָׁו לָמָּה לֹא בָאתֶם? אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיָה לָנוּ פְּנָאי. אָמַר לָהֶם: תָּמֵהַּ אֲנִי אִם יָמוּתוּ מִיתַת עַצְמָם. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: שֶׁלִּי מַהוּ?448 אָמַר לוֹ: שֶׁלְּךָ קָשֶׁה מִשֶּׁלָּהֶם.

נָטַל [רַ' אֱלִיעֶזֶר] שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו וְהִנִּיחָן עַל לִבּוֹ, אָמָר: אוֹי לָכֶן, שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַי, שֶׁהֵן כִּשְׁנֵי סִפְרֵי־תוֹרָה שֶׁנִּגְלָלִין! הַרְבֵּה תוֹרָה לָמַדְתִּי, וְהַרְבֵּה תוֹרָה לִמַּדְתִּי. הַרְבֵּה תוֹרָה לָמַדְתִּי – וְלֹא חִסַּרְתִּי מֵרַבּוֹתַי אֲפִלּוּ כְּכֶלֶב הַמְלַקֵּק מִן הַיָּם; הַרְבֵּה תּוֹרָה לִמַּדְתִּי – וְלֹא חִסְּרוּנִי תַלְמִידַי אֶלָּא כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת,449 וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בְּבַהֶרֶת עַזָּה,450 וְלֹא הָיָה אָדָם שׁוֹאֲלֵנִי בָהֶן דָּבָר מֵעוֹלָם; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה שְׁלשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת בִּנְטִיעַת קִשּׁוּאִים, וְלֹא הָיָה אָדָם שׁוֹאֲלֵנִי בָהֶן דָּבָר מֵעוֹלָם, חוּץ מֵעֲקִיבָא בֶן־יוֹסֵף. פַּעַם אַחַת אֲנִי וְהוּא מְהַלְּכִים הָיִינוּ בַּדָּרֶךְ. אָמַר לִי: רַבִּי, לַמְּדֵנִי בִנְטִיעַת קִשּׁוּאִים. אָמַרְתִּי דָּבָר אֶחָד, נִתְמַלְּאָה כָל־הַשָּׂדֶה קִשּׁוּאִים. אָמַר לִי: רַבִּי, לִמַּדְתַּנִי נְטִיעָתָם – לַמְּדֵנִי עֲקִירָתָם. אָמַרְתִּי דָּבָר אֶחָד, נִתְקַבְּצוּ כֻלָּם לְמָקוֹם אֶחָד.

הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו בִּטְהָרוֹת וּבִטְמָאוֹת, וְהָיָה מֵשִׁיב עַל טָמֵא – טָמֵא וְעַל טָהוֹר – טָהוֹר, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּטָהֳרָה. עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: הֻתַּר הַנֵּדֶר,451 הֻתַּר הַנֵּדֶר!

לְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת פָּגַע בּוֹ452 רַ' עֲקִיבָא בַּאֲרוֹנוֹ בֵּין קֵיסָרִי לְלֹד, הָיָה מַכֶּה בִּבְשָׂרוֹ עַד שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת453 לָאָרֶץ. וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר: אַלְלַי, רַבִּי, עָלֶיךָ, אַלְלַי, רַבִּי, עָלֶיךָ, שֶׁהִנַּחְתָּ כָל־הַדּוֹר יָתוֹם! פָּתַח עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאָמַר: “אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו”454! הַרְבֵּה מָעוֹת455 יֶשׁ־לִי וְאֵין שֻׁלְחָנִי לְהַרְצוֹתָן456! (שם סח.; ע“י; אדר”נ כה).

קג מִשֶּׁמֵּת רַ' אֱלִיעֶזֶר נִגְנַז סֵפֶר הַתּוֹרָה; נִגְנַז סֵפֶר הַחָכְמָה (סוטה מט:; ירוש', שם ספ"ט).


טו. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה

קד רַ' יְהוֹשֻׁעַ – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.457

רַ' דוֹסָא בֶן־הָרְכִּינַס רָאָה אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ וְקָרָא עָלָיו: 'אֶת־מִי יוֹרֶה דֵעָה… גְּמוּלֵי מֵחָלָב"458 – זָכוּר אֲנִי, שֶׁהָיְתָה אִמּוֹ מוֹלֶכֶת עֲרִיסָתוֹ459 לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְדַּבְּקוּ אָזְנָיו בְּדִבְרֵי תוֹרָה (אבות ג; ירוש‘, יבמ’ פ“א ה”ו).

קה אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: אִם יִהְיוּ כָל־הַיַּמִּים דְּיוֹ וְהָאֲגַמִּים קֻלְמוֹסִין וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ יְרִיעוֹת וְכָל־בְּנֵי־אָדָם לִבְלָרִין460 – אֵין מַסְפִּיקִין לִכְתֹּב דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁלָּמָדְתִּי וְלֹא חִסַּרְתִּיהָ אֶלָּא כְאָדָם שֶׁמַּטְבִּיל זַכְרוּתוֹ שֶׁל מִכְחוֹל461 בַּיָּם (שהש"ר א).

קו [פַּעַם אַחַת] אָמְרָה בִתּוֹ שֶל קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: “אִי462, חָכְמָה מְפֹאָרָה בִּכְלִי מְכֹעָר!”463 אָמַר לָהּ: בִּתִּי, אָבִיךְ הַמֶּלֶךְ בַּמֶּה הוּא נוֹתֵן יָיִן? אָמְרָה לוֹ: בִּכְלֵי חָרֶס. אָמַר לָהּ: כָּל־הָעוֹלָם בִּכְלֵי־חֶרֶס – וְאַתֶּם בִּכְלֵי חָרֶס! אָמְרָה לוֹ: אֶלָּא בַּמֶּה נִתֵּן? אָמַר לָהּ: כְּגוֹן אַתֶּם, שֶׁחֲשׁוּבִים אַתֶּם, תְּנוּ בִּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב. הָלְכָה וְאָמְרָה לְאָבִיהָ, – נָתְנוּ הַיַּיִן בִּכְלֵי כֶסֶף וְזָהָב, וְהֶחֱמִיץ. אָמַר לָהּ הַקֵּיסָר לְבִתּוֹ: מִי אָמַר לָךְ כָּךְ? אָמְרָה לוֹ: רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה. קְרָאוֹ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: לָמָה אָמַרְתָּ לָּהּ כָּךְ? אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁאָמְרָה לִי, כָּךְ אָמַרְתִּי לָהּ.

– וַהֲרֵי יֵשׁ נָאִים וַחֲכָמִים?

– אִלְמָלֵי הָיוּ מְכֹעָרִים הָיוּ חֲכָמִים יוֹתֵר (תענ' ז.:; נדר' נ:).

קז מַעֲשֶׂה בְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה וְרַ' יוֹסֵי הַכֹּהֵן שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדָּרֶךְ. אָמָרוּ:… נִדְרשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. פָּתַח רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְדָרָשׁ, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם תְּקוּפַת תַּמּוּז464 הָיָתָה. נִתְקַשְּׁרוּ שָׁמַיִם בְּעָבִים וְנִרְאָה כְּמִין קֶשֶׁת בֶּעָנָן, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת מִתְקַבְּצִים וּבָאִים לִשְׁמוֹעַ, כִּבְנֵי־אָדָם שֶׁמִּתְקַבְּצִים וּבָאִים לִרְאוֹת בְּמַזְמוּטֵי465 חָתָן וְכַלָּה. הָלַךְ רַ' יוֹסֵי הַכֹּהֵן וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם וְאַשְׁרֵי יוֹלַדְתְּכֶם! אַשְׁרֵי עֵינַי שֶׁכָּךְ רָאוּ! וְאַף אֲנִי וְאַתֶּם בַּחֲלוֹמִי מְסֻבִּים הָיִינוּ עַל הַר סִינַי וְנִתְּנָה עָלֵינוּ בַּת־קוֹל מִן הַשָּׁמָיִם: עֲלוּ לְכָאן, עֲלוּ לְכָאן! טְרַקְלִין466 גְּדוֹלִים וּמַצָּעוֹת נָאוֹת מֻצָּעוֹת לָכֶם, אַתֶּם וְתַלְמִידֵיכֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיכֶם מְזֻמָּנִים לְכַת שְׁלִישִׁית467 (חג' יד:).

קח אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: יָכוֹל אֲנִי לִטּוֹל קִשּׁוּאִים וַאֲבַטִּיחִים וְעוֹשֶׂה אוֹתָם אַיָּלִים וּצְבָאִים, וְהַלָּלוּ מוֹלִידִים אַיָּלִים וּצְבָאִים (ירוש' סנה' פ“ז הל' י”ג).

––––––––

קט בִּימֵי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה468 שֶׁיִּבָּנֶה בֵית־הַמִּקְדָּשׁ. הוֹשִׁיבוּ פַּפּוֹס וְלוּלְיָנוֹס טְרָפֵיזִין469 מֵעַכּוֹ עַד אַנְטוֹכְיָא וְהָיוּ מְסַפְּקִים לְעוֹלֵי גוֹלָה כֶּסֶף וְזָהָב וְכָל־צָרְכָּם. הָלְכוּ הַכּוּתִים הַלָּלוּ וְאָמָרוּ: יֵדַע הַמֶּלֶךְ, מָרְדוּ בְךָ יְהוּדִים. אָמַר לָהֶם: מָה אֶעֱשֶׂה וַהֲרֵי כְּבָר גָּזָרְתִּי. אָמְרוּ לוֹ: שְׁלַח וֶאֱמֹר לָהֶם אוֹ שֶׁיְשַׁנּוּ אֶת־מְקוֹמוֹ שֶׁל הַבַּיִת אוֹ שֶׁיּוֹסִיפוּ עָלָיו חָמֵשׁ אַמּוֹת אוֹ שֶׁיִּפְחֲתוּ מִמֶּנּוּ חָמֵשׁ אַמּוֹת – וּמֵאֲלֵיהֶם יַחְזְרוּ בָהֶם.

הָיָה כָל־הָעָם כָּנוּס בְּבִקְעַת בֵּית־רִמּוֹן. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ כְּתָב הַמֶּלֶךְ הִתְחִילוּ בוֹכִים. בִּקְשׁוּ לִמְרוֹד בַּמֶּלֶךְ. אָמָרוּ: יָבֹא חָכָם אֶחָד וִיפַיֵּס אֶת־הַצִּבּוּר. מִי יֵלֵךְ? יֵלֵךְ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה, שֶׁהוּא אָב בַּתּוֹרָה. נִכְנַס רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה וְדָרָשׁ: אֲרִי טָרַף טֶרֶף וְעָמַד עֶצֶם בִּגְרוֹנוֹ, אָמָר: כָּל־מִי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיאוֹ אֶתֶּן־לוֹ שְׂכָרוֹ. בָּא קוֹרֵא מִצְרִי470 שֶׁמַּקּוֹרוֹ471 אָרֹךְ, נָתַן מַקּוֹרוֹ לְתוֹךְ פִּיו וְהוֹצִיא אֶת הָעָצֶם. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי שְׂכָרִי. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: לֵךְ וֶהְיֵה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר: נִכְנַסְתִּי לְפִי אֲרִי בְּשָׁלוֹם וְיָצָאתִי בְשָׁלוֹם – וְאֵין לְךָ שָׂכָר גָּדוֹל מִזֶּה; כָּךְ דַּיֵּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְשָׁלוֹם (ב“ר ס”ד; ילק"ש תולדות כו).

קי רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה הָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקֵּיסָר. הֶרְאָה לוֹ472 מִין אֶחָד: עַם שֶׁהֶחֱזִיר רִבּוֹנוֹ פָּנָיו מִמֶּנּוּ. הֶרְאָה לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ.473

אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: מַה הֶרְאָה לָךְ? – “עַם שֶׁהֶחֱזִיר רִבּוֹנוֹ פָּנָיו מִמֶּנּוּ”. וַאֲנִי הֶרְאֵיתִי לוֹ: “יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ”. אָמַר לוֹ לַמִּין: מָה הֶרְאֵיתָ לוֹ? “עַם שֶׁהֶחֱזִיר רִבּוֹנוֹ פָּנָיו מִמֶּנּוּ”. – וּמָה הֶרְאָה לָךְ? – אֵינִי יוֹדֵעַ. אָמַר [הַקֵּיסָר]: אָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה מַּרְאִין לוֹ – יְהֵא מַרְאֶה בְּמָחוֹג474 לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ! הוֹצִיאוּהוּ וַהֲרָגוּהוּ (חג' ה:).

קיא אַדְרְיָנוֹס אָמַר לוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: כַּמָּה קָשֶׁה לַצֹּאן שֶׁרוֹעָה בֵּין שִׁבְעִים זְאֵבִים475. אָמַר לוֹ: כַּמָּה עַז הַשּׁוֹמֵר476 שֶׁמַּצִּילָהּ מִכֻּלָּם (ילק"ש קהלת ט).

קיב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֲשֶׂה בְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי, אָמְרוּ לוֹ: תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים, יְפֵה־עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וּקְוֻצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּית־הָאֲסוּרִים, אָמָר: “מִי־נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים?”477 עָנָה אוֹתוֹ תִינוֹק וְאָמָר: “הֲלוֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא־אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ”478. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע רַ' יְהוֹשֻׁעַ קָרָא עָלָיו: “בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז”479 – וְזָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמַר: מֻבְטָחְנִי בוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. הָעֲבוֹדָה480, שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכָל־מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו.481

אָמְרוּ: לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפְּדָאוֹ בְּמָמוֹן הַרְבֵּה. וְלֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל. וּמִי הוּא? רַ' יִשְׁמָעֵאל בֶּן־אֱלִישָׁע (גיט' נח.; איכ"ר ד).

קיג מַעֲשֶׂה שֶׁנִּמְצְאוּ עֲצָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם בְּלִשְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים וּבִקְשׁוּ חֲכָמִים לִגְזֹר טֻמְאָה עַל יְרוּשָׁלַיִם כֻּלָּהּ. עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ עַל רַגְלָיו וְאָמַר: לֹא בוּשָׁה וּכְלִמָּה הִיא לָנוּ שֶׁנִּגְזֹר טֻמְאָה עַל עִיר אֲבוֹתֵינוּ. אַיֵּה מֵתֵי מַבּוּל?482 אַיֵּה הֲרוּגֵי נְבוּכַדְנֶאצַּר?483 אַיֵּה הַהֲרוּגִים, שֶׁנֶּהֶרְגוּ מִן הַמִּלְחָמָה וְעַד עַכְשָׁו? אֶלָּא אָמָרוּ: וַדַּאי – טָמֵא, סָפֵק – טָהוֹר (תוס' עדיות ג‘, ג; זבח’ קיג.).

––––––––

קיד אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: מִיָּמַי לֹא נִצְּחַנִי אָדָם חוּץ מֵאִשָּׁה, תִּינוֹק וְתִינֹקֶת.

אִשָּׁה מַה הִיא? – פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְִתִּי484 אֵצֶל אַכְסְנָיָא אֶחָת, עָשְׂתָה לִי פּוֹלִין. פַּעַם רִאשׁוֹנָה סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי מֵהֶם כְּלוּם; שְׁנִיָּה – סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי מֵהֶם כְּלוּם; שְׁלִישִׁית – הִקְדִּיחָתַם485 בְּמֶלַח. כֵּוָן שֶׁטָּעַמְתִּי מָשַׁכְתִּי יָדִי מֵהֶם. אָמְרָה לִי: רַבִּי, מִפְּנֵי־מָה אֵינְךָ סוֹעֵד? אָמַרְתִּי לָהּ: כְּבָר סָעַדְתִּי מִבְּעוֹד יוֹם486. אָמְרָה לִי: הָיָה לְךָ לִמְשׁוֹךְ יָדְךָ מִן הַפַּת… אָמְרָה לִי: רַבִּי, שֶׁמָּא לֹא הִנַּחְתָּ פֵאָה בָּרִאשׁוֹנִים487 – וְלֹא כָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְשַׁיְּרִין פֵּאָה בְּאִלְפָּס488 אֲבָל מְשַׁיְּרִין פֵּאָה בִּקְעָרָה489?!

תִּינֹקֶת מַה הִיא? – פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהָיְתָה דֶרֶךְ עוֹבֶרֶת בַּשָּׂדֶה וְהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בָּהּ. אָמְרָה לִי תִּינֹקֶת אֶחָת: רַבִּי, לֹא שָׂדֶה הִיא זוֹ490? אָמַרְתִּי לָהּ: לֹא דֶרֶךְ כְּבוּשָׁה491 הִיא? אָמְרָה לִי: לִסְטִים492 שֶׁכְּמוֹתְךָ כְּבָשׁוּהָ.

תִּינוֹק מַה הוּא? – פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ, וְרָאִיתִי תִינוֹק יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, בְּאֵיזֹה דֶרֶךְ נֵלֵךְ לָעִיר? אָמַר לִי: זוֹ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה וְזוֹ אֲרֻכָּה וּקְצָרָה. הָלַכְתִּי בִקְצָרָה וַאֲרֻכָּה. כֵּוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לָעִיר מָצָאתִי שֶׁמַּקִּיפִין אוֹתָה גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. חָזַרְתִּי לַאֲחוֹרָי. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי “זוֹ קְצָרָה”? אָמַר לִי: רַבִּי, וְלֹא כָךְ אָמַרְתִּי לְךָ “וַאֲרֻכָּה”? נְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ: אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֻּלְּכֶם חֲכָמִים אַתֶּם מִגְּדוֹלְכֶם וְעַד קְטַנְּכֶם (עיר' נג:; ע"י).

קטו מַעֲשֶׂה בְרַ' יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהִשְׁכִּים אֶצְלוֹ אָדָם493, וְנָתַן לוֹ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וְהֶעֱלָהוּ לַגַּג לִשְׁכַּב וְנָטַל סֻלָּם מִתַּחְתָּיו. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הָאִישׁ? עָמַד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְנָטַל אֶת־הַכֵּלִים וּכְרָכָם494 בְּטַלִּיתוֹ, וְכֵוָן שֶׁבִּקֵּשׁ לֵירֵד נָפַל מִן הַגַּג וְנִשְׁבְּרָה מַפְרַקְתּוֹ. בְּשַׁחֲרִית הִשְׁכִּים רַ' יְהוֹשֻׁעַ וּבָא וּמְצָאוֹ כְּשֶׁנּוֹפֵל. אָמַר לוֹ: רֵיקָא, כָּךְ עוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם שֶׁכְּמוֹתֶךָ! אָמַר לוֹ: רַבִּי, לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁנָּטַלְתָּ אֶת־הַסֻּלָּם מִתַּחְתָּי. אָמַר לוֹ: רֵיקָא495, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁמֵאֶמֶשׁ הָיִינוּ זְהִירִים בָּךְ.

מִכָּאן אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: לְעוֹלָם יִהְיוּ כָל־בְּנֵי־אָדָם בְּעֵינֶיךָ כְּלִסְטִים, וֶהֱוֵי מְכַבְּדָם כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל (גיט' נח.; איכ"ר ד).

––––––––

קטז שָׁאַל אַדְרְיָנוֹס קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא, אָמַר לוֹ: יֵשׁ אָדוֹן לָעוֹלָם? אָמַר לוֹ: וְכִי עוֹלָם שֶׁל הֶפְקֵרהוּא? אָמַר לוֹ: וּמִי בָרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ? אָמַר לוֹ: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים” וגו' 496. אָמַר לוֹ: וְלָמָה אֵינוֹ נִגְלֶה שְׁתֵּי פְעָמִים בַּשָּׁנָה, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַבְּרִיּוֹת וּתְהֵא אֵימָתוֹ עֲלֵיהֶן? אָמַר לוֹ: לְפִי שֶׁאֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּזִיווֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי לֹא־יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי” 497. אָמַר לוֹ: אִם אֵינְךָ מַרְאֶה אֵינִי מַאֲמִינֶךָ. בַּחֲצִי הַיּוֹם הֶעֱמִידוֹ כְּנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ, אָמַר לוֹ: הִסְתַּכֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ וְאַתָּה רוֹאֵהוּ. אָמַר לוֹ: וּמִי יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ? אָמַר לוֹ: וְלֹא יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה־שֶּׁפִּיךָ מְדַבֵּר: וּמָה הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא אֶחָד מֵאֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רִבֲבוֹת מְשַׁמְּשִׁים שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנָיו, אֵין כָּל־בִּרְיָה יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ – הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁזִּיווֹ מָלֵא עוֹלָם, עַל־אַחַת־כַּמָּה וְכַמָּה. וְאֵימָתַי הוּא מְגַלֶּה כְּבוֹדוֹ? כְּשֶׁיֹּאבְדוּ אֱלִילִים מִן הָעוֹלָם (חול' ס; ילק"ש כי תשא).

קיז אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: רוֹצֶה אֲנִי לְהַתְקִין סְעֻדָּה לֵאלֹהֵיכֶם. אָמַר לוֹ: אִי אַתָּה יָכוֹל. – מִפְּנֵי־מָה? – מְרֻבִּים חֵילוֹתָיו. אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. אָמַר לוֹ: צֵא וְהַתְקֵן עַל שְׂפַת רְבִיתָא498, שֶׁהוּא מָקוֹם מְרֻוָּח. טָרַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמוֹת הַחַמָּה. בָּא הָרוּחַ וְכִבֵּד499 אֶת־הַכֹּל לַיָּם. טָרַח שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים שֶׁל יְמוֹת־הַגְּשָׁמִים – בָּאוּ גְשָׁמִים וְשִׁקְּעוּ אֶת הַכֹּל בַּיָּם. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ הֵם הַכַּבְּדָנִים וְהַזַּלְּפָנִים500 שֶׁבָּאוּ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֵינִי יָכוֹל (חול' ס.).

קיח אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: אֱלֹהֵיכֶם לְאַרְיֵה נִמְשָׁל, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא”501. מַה־גְּדֻלָּתוֹ? הֲרֵי פָרָשׁ הוֹרֵג אֶת־הָאֲרִי. אָמַר לוֹ: לֹא נִמְשַׁל אֶלָּא כְאַרְיֵה שֶׁל בֵּי־עִלָּאי502. אָמַר לוֹ: רְצוֹנִי שֶׁתַּרְאֶנּוּ לִי. אָמַר לוֹ: אִי־אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. בִּקֵּשׁ רַ' יְהוֹשֻׁעַ רַחֲמִים וְנֶעֱקַר הָאֲרִי מִמְּקוֹמוֹ. כְּשֶׁהָיָה בְרָחוֹק אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָא נָהַם קוֹל רִאשׁוֹן – הִפִּילוּ כָל־הָעֻבָּרוֹת וְנָפְלוּ חוֹמוֹת רוֹמִי; בְּרָחוֹק שְׁלֹש־מֵאוֹת פַּרְסָא נָהַם קוֹל שֵׁנִי – נָשְׁרוּ שִׁנֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם, וְאַף הוּא נָפַל מִכִּסְאוֹ לָאָרֶץ. אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בַּקֵּשׁ רַחֲמִים עָלָיו שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ. בִּקֵּשׁ רַ' יְהוֹשֻׁעַ רַחֲמִים עָלָיו וְהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ (שם נט:).

קיט אַדְרְיָנוֹס שְׁחִיק־עֲצָמוֹת503 אָמַר לוֹ לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: טוֹב אֲנִי מִמּשֶׁה רַבָּךְ. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁאֲנִי חַי וְהוּא מֵת, וְנֶאֱמַר: “כִּי־לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן־הָאַרְיֵה הַמֵּת”504. אָמַר לוֹ: יָכוֹל אַתָּה לִגְזוֹר שֶׁלֹּא יַדְלִיקוּ אֵשׁ בְּרוֹמִי שְׁלשָׁה יָמִים? אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד גָּזַר וְאָמַר שֶׁלֹּא יַדְלִיקוּ אֵשׁ בְּרוֹמִי. לְעֵת עֶרֶב בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם עָלָה אַדְרְיָנוֹס לְגַג פְּלָטִין שֶׁלּוֹ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה עִמּוֹ. תָּלוּ עֵינֵיהֶם וְרָאוּ עָשָׁן עוֹלֶה מִזָּוִית רְחוֹקָה. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: עָשָׁן זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: דּוּכָס505 חוֹלֶה וְנִכְנַס רוֹפֵא לְבָדְקוֹ וְאָמַר: לֹא יִתְרַפֵּא עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה חַמִּים. תָּלָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ עֵינָיו וְרָאָה עָשָׁן בְּזָוִית אַחֶרֶת. אָמַר לוֹ: עָשָׁן זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אַתָּה מוֹצֵא אִפַּרְכָּא506 חוֹלֶה וְנִכְנַס הָרוֹפֵא לְבָדְקוֹ וְאָמַר: אִי־אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַפֵּא עַד שֶׁיַּחֵמּוּ לוֹ בְּלָגִין507. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: תִּפַּח רוּחוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, עַד שֶׁאַתָּה קַיָּם לֹא נִתְקַיְּמָה גְזֵרָתְךָ אֲפִלּוּ יוֹם אֶחָד; וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִשָּׁעָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ: “לֹא־תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת”508 – רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ יְהוּדִי מַדְלִיק אֵשׁ בְּשַׁבָּת? – וְאַתָּה אוֹמֵר “אֲנִי טוֹב מִמֶּנּוּ!” (קה“ר ט; ילק”ש שם).

קכ אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: אִם חֲכָמִים אַתֶּם מִזִּקְנֵי אַתּוּנָא509 – לֵךְ נַצְּחֵם510 וַהֲבִיאֵם אֶצְלִי. אָמַר לוֹ: כַּמָּה הֵם? אָמַר לוֹ: שִׁשִּׁים אִישׁ. אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לִי סְפִינָה שֶׁיֶּשׁ־בָהּ שִׁשִּׁים חֲדָרִים וּבְכָל־חֶדֶר תֵּן שִׁשִּׁים כִּסְאוֹת. עָשָׂה לוֹ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְאַתּוּנָא נִכְנַס לְבֵית־הַמִּטְבָּחָיִם. מְצָאוֹ לְאָדָם אֶחָד שֶׁפּוֹשֵׁט בְּהֵמָה. אָמַר לוֹ: רֹאשְׁךָ לִמְכִירָה? אָמַר לוֹ: הֵן. – בְּכַמָּה? – בַּחֲצִי זוּז. נָתַן לוֹ [רַ' יְהוֹשֻׁעַ חֲצִי זוּז] וְאָמַר לוֹ: תֶּן־לִי רֹאשֶׁךָ. נָתַן לוֹ רֹאשׁ שֶׁל בְּהֵמָה. אָמַר לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ: אֲנִי רֹאשׁ שֶׁל בְּהֵמָה אָמָרְתִּי? אֲנִי רֹאשְׁךָ אָמָרְתִּי! לְסוֹף אָמַר לוֹ: אִם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאַנִּיחֲךָ לֵךְ וְהַרְאֵנִי פִתְחוֹ שֶׁל בֵּית־אַתּוּנָא511. אָמַר לוֹ: מִתְיָרֵא אֲנִי, שֶׁכָּל־הַמַּרְאֶה פִתְחוֹ – הֵם הוֹרְגִים אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ: טְעַן חֲבִילָה שֶׁל קָנִים, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לְשָׁם זָקְפֶנָּה512, כְּמִי שֶׁעוֹמֵד לָפוּשׁ513.

הָלַךְ וּמָצָא שׁוֹמְרִים מִבִּפְנִים וְשׁוֹמְרִים מִבַּחוּץ, שֶׁאִם רוֹאִים [הַזְּקֵנִים] סִמָּן שֶׁל רֶגֶל נִכְנֶסֶת הֵם הוֹרְגִים אֶת־אֵלּוּ שֶׁמִּבַּחוּץ, וְשֶׁל יוֹצֵאת514 – הֵם הוֹרְגִים אֶת־אֵלּוּ שֶׁמִּבִּפְנִים. הָפַךְ סַנְדָּלוֹ – וְהָרְגוּ אֶת־אֵלּוּ שֶׁמִּבִּפְנִים; [שׁוּב] הָפַךְ סַנְדָּלוֹ – וְהָרְגוּ אֶת־כֻּלָּם.

נִכְנַס וּמָצָא בַּחוּרִים מִלְמַעְלָה וּזְקֵנִים מִלְּמָטָּה, אָמָר: אִם אֲנִי נוֹתֵן שָׁלוֹם לַזְּקֵנִים תְּחִלָּה – אֵלּוּ הוֹרְגִים אוֹתִי, שֶׁיֹּאמְרוּ: אָנוּ גְדוֹלִים מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי אָנוּ יוֹשְׁבִים מִלְמַעְלָה וְהֵם מִלְּמָטָּה; וְאִם אֲנִי נוֹתֵן שָׁלוֹם לַבַּחוּרִים תְּחִלָּה – אֵלּוּ הוֹרְגִים אוֹתִי, שֶׁיֹּאמְרוּ: אָנוּ גְדוֹלִים מֵהֶם, שֶׁאָנוּ זְקֵנִים וְהֵם יְלָדִים. אָמַר לָהֶם: שָׁלוֹם לָכֶם. אָמְרוּ לוֹ: מַה־לְּךָ כָּאן? אָמַר לָהֶם: מֵחַכְמֵי הַיְּהוּדִים אָנִי וּבָאתִי לִלְמוֹד חָכְמָה מִכֶּם. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, נִשְׁאָלְךָ דָּבָר. אָמַר לָהֶם: שְׁאָלוּ, אִם אַתֶּם מְנַצְּחִים אוֹתִי – תַּעֲשׂוּ בִי כִּרְצוֹנְכֶם, וְאִם אֲנִי מְנַצֵּחַ אֶתְכֶם – תֹּאכְלוּ פַת אֶצְלִי בִּסְפִינָתִי.

– – – אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר לָנוּ דִבְרֵי בַדָּאוּת515. אָמַר לָהֶם: הָיְתָה פִרְדָּה אַחַת וְיָלָדָה, וְתָלוּ שְׁטָר בְּצַוַּאר הַוָּלָד וְכָתוּב בּוֹ, שֶׁהוּא תוֹבֵעַ בְּבֵית אָבִיו מֵאָה אֶלֶף זוּז. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי פִרְדָּה יוֹלֶדֶת? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי לָכֶם דִּבְרֵי בַדָּאוּת.

– מֶלַח שֶׁהִסְרִיחַ בַּמֶּה מוֹלְחִין אוֹתוֹ? אָמַר לָהֶם: בְּשִׁלְיָה516 שֶׁל פִּרְדָּה. – כְּלוּם יֵשׁ שִׁלְיָה לְפִרְדָּה? – כְּלוּם הַמֶּלַח מַסְרִיחַ?

– בְּנֵה לָנוּ בַיִת בַּאֲוֵיר הָעוֹלָם. אָמַר לָהֶם: הַעֲלוּ לִי חֹמֶר וּלְבֵנִים לְשָׁם.

– אֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵיכָן הִיא? זָקַף אֶצְבָּעוֹ וְאָמַר לָהֶם: כָּאן. – וּמִי יֹאמַר שֶׁכָּךְ הוּא? – הָבִיאוּ חֲבָלִים וָמֹדּוּ.

– יֶשׁ־לָנוּ בְאֵר בַּשָּׂדֶה, הַכְנִיסֶהָ לָעִיר. אָמַר לָהֶם: הַפְשִׁילוּ517 לִי חֲבָלִים שֶׁל סֻבִּין518 וְאַכְנִיסֶנָּה.

– יֶשׁ־לָנוּ רֵחַיִם שְׁבוּרִים, תָּפְרֵם. – הַפְקִיעוּ לִי519 מֵהֶם חוּטִים וְאֶתְפְּרֵם.

– עֲרוּגָה שֶׁל סַכִּינִים בַּמֶּה קוֹצְרִים אוֹתָהּ? – בְּקֶרֶן שֶׁל חֲמוֹר.

הֵבִיאוּ לוֹ שְׁתֵּי בֵיצִים. אָמְרוּ לוֹ: אֵיזוֹהִי שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת לְבָנָה וְאֵיזוֹהִי שֶׁל שְׁחוֹרָה? הֵבִיא הוּא לִפְנֵיהֶם שְׁתֵּי גְבִינוֹת וְאָמַר לָהֶם: אֵיזוֹהִי שֶׁל עֵז לְבָנָה וְאֵיזוֹהִי שֶׁל שְׁחוֹרָה?

– אֶפְרוֹחַ שֶׁמֵּת בִּקְלִפָּתוֹ, מֵהֵיכָן הָרוּחַ יוֹצֵאת? אָמַר לָהֶם: בַּדֶּרֶךְ שֶׁנִּכְנְסָה יוֹצֵאת.

– הַרְאֵנוּ כְלִי שֶׁאֵינוֹ שֹׁוֶה בְּהֶפְסֵדוֹ520. הֵבִיא מַחְצֶלֶת521 וּמְתָחָהּ, לֹא נִכְנְסָה בַשָּׁעַר. אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ קַרְדֹּם וְסִתְרוּ522 אֶת הַכֹּתֶל, – הֲרֵי כְלִי שֶׁאֵינוֹ שֹׁוֶה בְהֶפְסֵדוֹ.

לִבְסוֹף הֵבִיא אֶת־כָּל־אֶחָד לַסְּפִינָה. כָּל־אֶחָד כְּשֶׁרָאָה שִׁשִּׁים כִּסְאוֹת בְּחַדְרוֹ כְּסָבוּר: כָּל־חֲבֵרָיו יָבֹאוּ לְכָאן. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ לַסַּפָּן: הַתֵּר סְפִינָתֶךָ. בֵּינָתַיִם הֵבִיא עָפָר מֵעֲפָרָם; כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵית־הַבְּלִיעִין523 נָטַל כַּד שֶׁל מַיִם מִבֵּית־הַבְּלִיעִין. כְּשֶׁבָּא לִמְקוֹמוֹ הֶעֱמִידָם לִפְנֵי הַקֵּיסָר וְרָאָם שֶׁהֵם שְׁפוּפִים524, אָמָר: לֹא אֵלּוּ הֵם. נָטַל רַ' יְהוֹשֻׁעַ מֵעֲפָרָם וְזָרַק עֲלֵיהֶם – הֵעֵזּוּ525 כְּלַפֵּי הַקֵּיסָר. אָמַר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: עֲשֵׂה בָהֶם כִּרְצוֹנֶךָ. הֵבִיא אוֹתָם הַמַּיִם מִבֵּית־הַבְּלִיעִין וּנְתָנָם בְּחָבִית. אָמַר לָהֶם: מַלְאוּ חָבִית זוֹ וּלְכוּ לָכֶם. עָמְדוּ לְמַלְאוֹתָהּ, וְרִאשוֹן רִאשׁוֹן שֶׁעֵרוּ526 לְתוֹכָהּ נִבְלָע.527 הָיוּ מְמַלְאִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁנִּשְׁמְטוּ528 כִתְפֵיהֶם – וְהָיוּ הוֹלְכִים וְכָלִים (בכ' ח, ט; ע"י).

קכא שְׁנֵים־עָשָׂר דְּבָרִים שָׁאֲלוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אֶת־רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה, [וּמֵהֶם] שְׁלֹשָׁה דִבְרֵי אַגָּדָה, שְׁלֹשָׁה דִבְרֵי בוּרוּת529, שְׁלֹשָה דִבְרֵי דֶרֶךְ־אָרֶץ.

שְׁלֹשָה דִבְרֵי אַגָּדָה: כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת”530, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “כִּי־חָפֵץ יְיָ לַהֲמִיתָם”?531.

– כָּאן בְּעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, כָּאן בְּשֶׁאֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה.

– כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “אֲשֶׁר לֹא־יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד”532, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ”533?

– כָּאן קֹדֶם גְּזַר־דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר־דִּין534.

– כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “כִּי־בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן”535 וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: “כִּי עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר־בָּנוּ אוֹתָהּ”536?

– כָּאן קֹדֶם שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת־בַּת פַּרְעֹה; כָּאן לְאַחַר שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת־בַּת פַּרְעֹה.

שְׁלֹשָה דִבְרֵי בוּרוּת: אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט מַהוּ שֶׁתְּטַמֵּא537?

אָמַר לָהֶם: מֵת מְטַמֵּא וְאֵין נְצִיב־מֶלַח מְטַמֵּא?

– בֶּן שׁוּנַמִּית538 מַהוּ שֶׁיְטַמֵּא?

אָמַר לָהֶם: מֵת מְטַמֵּא וְאֵין חַי מְטַמֵּא.

– מֵתִים לֶעָתִיד לָבוֹא צְרִיכִין הַזָּאַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי539 אוֹ אֵין צְרִיכִין?

אָמַר לָהֶם: לִכְשֶׁיִּחְיוּ נַחְכִּים לָהֶם540.

שְׁלֹשָה דִבְרֵי דֶרֶךְ־אָרֶץ: מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיֶחְכָּם?

אָמַר לָהֶם: יַרְבֶּה בִישִׁיבָה541 וִימַעֵט בִּסְחוֹרָה.

אָמָרוּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵן וְלֹא הוֹעִיל לָהֶם.

– אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַחָכְמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־יְיָ יִתֵּן חָכְמָה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה”542.

– מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִתְעַשֵּׁר?

אָמַר לָהֶם: יַרְבֶּה בִסְחוֹרָה וְיִשָּׂא וְיִתֵּן בֶּאֱמוּנָה.

אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵן וְלֹא הוֹעִילוּ.

– אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהָעשֶׁר שֶלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב”543.

– מַה־יַּעֲשֶׂה אָדָם וְיִהְיוּ לוֹ בָנִים זְכָרִים?

אָמַר לָהֶם: יִשָּׂא אִשָּׁה הַהוֹגֶנֶת לוֹ וִיקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ.

אָמְרוּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵן וְלֹא הוֹעִילוּ.

– אֶלָּא יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִמִּי שֶׁהַבָּנִים שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ בָּנִים שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן”544 (נדה סט – עא) 545.

קכב אָמְרָה בַת קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: אֱלֹהֵיכֶם נַגָּר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו”546, אֱמֹר לוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה לִּי מַסְתּוֹרִית547 אֶחָת. אָמַר לָהּ: לֶחָי548! בִּקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים וְנִצְטָרָעָה. הוֹשִׁיבוּהָ בְּשׁוּק שֶׁל רוֹמִי וְנָתְנוּ לָהּ מַסְתּוֹרִית, שֶׁכֵּן הָיוּ נוֹהֲגִים בְּרוֹמִי, מִי שֶׁנִּצְטָרַע נוֹתְנִים לוֹ מַסְתּוֹרִית וְיוֹשֵׁב בַּשּׁוּק וְסוֹתֵר חוּטִים, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ בְנֵי אָדָם וִיבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים. פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק, וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וְסוֹתֶרֶת חוּטִים. אָמַר לָהּ: יָפָה הַמַּסְתּוֹרִית שֶׁנָּתַן לָךְ אֱלֹהָי? אָמְרָה לוֹ: אֱמֹר לֵאלֹהֶיךָ שֶׁיִּטֹּל מַה שֶּׁנָּתַן לִי. אָמַר לָהּ: אֱלוֹהַּ שֶׁלָּנוּ נוֹתֵן וְאֵינוֹ נוֹטֵל (חול' ס.).

קכג אָמַר לוֹ קֵיסָר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה: מִפְּנֵי־מָה לֹא בָאתָ לְבֵי־אֲבִידָן549? אָמַר לוֹ: הָהָר – שֶׁלֶג550, סְבִיבוֹתָיו551 – גְּלִידֵי קֶרַח, כְּלָבָיו אֵינָם נוֹבְחִים552, טוֹחֲנוֹתָיו553 אֵינָן טוֹחֲנוֹת (שבת קנב).

––––––––

קכד כְּשֶׁמֵּת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָה אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: מִי יַעֲמֹד לָנוּ בִּפְנֵי הַמִּינִים554? אָמַר לָהֶם: “אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים – נִסְרְחָה חָכְמָתָם555 – כֵּוָן שֶׁאָבְדָה עֵצָה שֶׁל בָּנִים, נִסְרְחָה חָכְמָתָם שֶׁל הַגּוֹיִם (חג' ה:).

קכה מִשֶּׁמֵּת רַ' יְהוֹשֻׁעַ בָּטְלָה עֵצָה וּמַחֲשָׁבָה (סוטה מט:).


טז. נַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ (גִּמְזוֹ)

קכו אָמְרוּ עָלָיו, עַל נַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ556, שֶׁהָיָה סוֹמֵא מִשְּׁתֵּי עֵינָיו, גִּדֵּם557 מִשְּׁתֵי יָדָיו, קִטֵּעַ558 מִשְּׁתֵי רַגְלָיו וְכָל־גּוּפוֹ מָלֵא שְׁחִין; וְרַגְלֵי מִטָּתוֹ מֻנָּחוֹת בִּסְפָלִים שֶׁל מַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עָלָיו559 נְמָלִים. פַּעַם אַחַת הָיְתָה מִטָּתוֹ מֻנַּחַת בְּבַיִת רָעוּעַ, בִּקְּשׁוּ תַלְמִידָיו לְפַנּוֹת מִטָּתוֹ560 וְאַחַר־כָּךְ לְפַנּוֹת אֶת־הַכֵּלִים, אָמַר לָהֶם: בָּנַי, פַּנּוּ אֶת־הַכֵּלִים וְאַחַר־כָּךְ פַּנּוּ אֶת־מִטָּתִי, שֶׁמֻּבְטָח לָכֶם, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי בַבַּיִת אֵין הַבַּיִת נוֹפֵל. פִּנּוּ אֶת־הַכֵּלִים וְאַחַר־כָּךְ פִּנּוּאֶת־מִטָּתוֹ – וְנָפַל הַבָּיִת. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, וְכִי מֵאַחַר שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר אַתָּה לָמָה עָלְתָה לְךָ כָךְ? אָמַר לָהֶם: בָּנַי, אֲנִי גָרַמְתִּי לְעַצְמִי, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ לְבֵית חָמִי וְהָיָה עִמִּי מַשּׂוֹי561 שְׁלֹשָה חֲמוֹרִים, אֶחָד שֶׁל מַאֲכָל וְאֶחָד שֶׁל מִשְׁתֶּה וְאֶחָד שֶׁל מִינֵי מְגָדִים562. בָּא עָנִי אֶחָד וְעָמַד לִי בַּדֶּרֶךְ וְאָמַר לִי: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי, אָמַרְתִּי לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶפְרֹק מִן הַחֲמוֹר. לֹא הִסְפַּקְתִּי לִפְרֹק מִן הַחֲמוֹר עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ. הָלַכְתִּי וְנָפַלְתִּי עַל פָּנָיו וְאָמַרְתִּי: עֵינַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל עֵינֶיךָ – יִסּוֹמוּ563; יָדַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל יָדֶיךָ – יִתְגַּדָּמוּ; רַגְלַי שֶׁלֹּא חָסוּ עַל רַגְלֶיךָ – יִתְקַטָּעוּ; וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתִּי עַד שֶׁאָמַרְתִּי: כָּל־גּוּפִי יְהֵא מָלֵא שְׁחִין. אָמְרוּ לוֹ: אוֹי לָנוּ שֶׁרְאִינוּךָ בְכָךְ! אָמַר לָהֶם: אוֹי לִי, אִם לֹא רְאִיתוּנִי בְכָךְ 564 (תענ' כא.).

קכז וּמִפְּנֵי מָה קָרְאוּ לוֹ “נַחוּם אִישׁ גַּם־זוֹ”? מִפְּנֵי שֶׁעַל כָּל־דָּבָר שֶׁהִגִּיעַ לוֹ הָיָה אוֹמֵר: “גַּם זוֹ לְטוֹבָה”. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לְשַׁגֵּר דּוֹרוֹן565 לְקֵיסָר. אָמָרוּ: מִי יֵלֵךְ? – יֵלֵךְ נַחוּם אִיש גַּם־זוֹ, שֶׁמְּלֻמָּד בְּנִסִּים הוּא. שִׁגְּרוּ בְיָדוֹ מְלוֹא אַרְגָּז אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. הָלַךְ וְלָן בְּפֻנְדָּק. בַּלַּיְלָה עָמְדוּ בַעֲלֵי הַפֻּנְדָּק וּפָתְחוּ אֶת־הָאַרְגָּז וְנָטְלוּ כָל־מַה־שֶּׁבְּתוֹכוֹ וּמִלְאוּהוּ עָפָר. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְקֵיסָר, פָּתְחוּ אַרְגָּזוֹ וְרָאוּ שֶׁהוּא מָלֵא עָפָר. אָמַר הַמֶּלֶךְ: מְלַגְלְגִים עָלַי הַיְּהוּדִים. בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ. אָמָר: גַּם זוֹ לְטוֹבָה! בָּא אֵלִיָּהוּ וְנִדְמָה לוֹ לְקֵיסָר כְּאֶחָד מִשֶּׁלָּהֶם566, אָמָר: שֶׁמָּא עָפָר זֶה מֵעֲפַר אַבְרָהָם אֲבִיהֶם הוּא; שֶׁכְּשֶׁהָיָה אַבְרָהָם זוֹרֵק עָפָר נַעֲשׂוּ חֲרָבוֹת, קַשִּׁין – נַעֲשׂוּ חִצִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: “יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ”567.

הָיְתָה מְדִינָה אַחַת שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל הַמֶּלֶךְ לְכָבְשָׁהּ, בָּדְקוּ בָהּ אֶת־הָעָפָר וּכְבָשׁוּהָ. הִכְנִיסוּהוּ לְגִנְזֵי הַמֶּלֶךְ וּמִלְאוּ אַרְגָּזוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וְשִׁגְּרוּהוּ בְּכָבוֹד גָּדוֹל. בַּחֲזִירָתוֹ לָן בְּאוֹתוֹ פֻנְדָּק. אָמְרוּ לוֹ: מַה הֵבֵאתָ עִמְּךָ שֶׁעָשׂוּ לְךָ כָּבוֹד גָּדוֹל כָּל־כָּךְ? אָמַר לָהֶם: מַה־שֶּׁנָּטַלְתִּי מִכָּאן הֵבֵאתִי לְשָׁם. סָתְרוּ בֵיתָם וְהֵבִיאוּ עֲפָרוֹ לַמֶּלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ: אוֹתוֹ הֶעָפָר שֶׁנִּתַּן לָךְ – מִשֶּׁלָּנוּ הָיָה. בְּדָקוּהוּ וְלֹא מָצְאוּ כָךְ, וַהֲרָגוּם (שם; סנה' קח, קט).


יז. רַ' טַרְפוֹן

קכח רַ' טַרְפוֹן אֲבִיהֶם שֶׁל כָּל־יִשְׂרָאֵל; רַבָּם שֶׁל כָּל־יִשְׂרָאֵל. (ירוש' יומא פ“א, ה”א; הור' פ“ג, ה”).

קכט רַ' טַרְפוֹן – גַּל שֶׁל אֱגוֹזִים, כֵּוָן שֶׁנּוֹטֵל אָדָם אֶחָד מֵהֶם כֻּלָּם מִתְקַשְׁקְשִׁים568 וּבָאִים זֶה עַל זֶה, כָּךְ הָיָה רַ' טַרְפוֹן דּוֹמֶה: בְּשָׁעָה שֶׁתַּלְמִיד חָכָם נִכְנַס אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: “שְׁנֵה לִי” – מֵבִיא לוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, מִדְרַשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת; כֵּוָן שֶׁיָּצָא מִלְּפָנָיו הָיָה יוֹצֵא מְלֵא בְרָכָה וָטוֹב (אדר"נ יח).

קל בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אָדָם אוֹמֵר דָּבָר מְתֻקָּן לְִפְנֵי רַ' טַרְפוֹן הָיָה אוֹמֵר: “כַּפְתֹּר וָפֶרַח!”569 וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר דָּבָר שֶׁל בַּטָּלָה הָיָה [רַ' טַרְפוֹן] אוֹמֵר: “לֹא־יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם”570 (ב"ר צא).

קלא מַעֲשֶׂה בְרַ' טַרְפוֹן שֶׁיָּרַד וְאָכַל קְצִיעוֹת571 מִפַּרְדֵּס שֶׁלּוֹ. בָּא הָאָרִיס 572וּמְצָאוֹ וְלֹא הִכִּירוֹ. אָמָר: “זֶהוּ שֶׁגּוֹנֵב מֵעֲנָבַי כָּל־הַשָּׁנָה!” – הִתְחִיל חוֹבְטוֹ בְּמַקֵּל וְהוֹרִידוֹ לְשַׂק וּטְעָנוֹ573 לְטַבְּעוֹ בַנָּהָר. כְּשֶׁרָאָה רַ' טַרְפוֹן אֶת־עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה אָמַר לוֹ: בְּחַיֶּיךָ574, לֵךְ וֶאֱמֹר בְּבֵיתוֹ שֶׁל טַרְפוֹן: “הָכִינוּ לוֹ תַּכְרִיכִים”… כְּשֶׁשָּׁמַע אוֹתוֹ הָאִישׁ נִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְתָלַש שְׂעָרוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וּבוֹכֶה: רַבִּי, מְחַל לִי! אָמַר לוֹ: יָבוֹא עָלָי575, אִם לֹא עַל כָּל־מַקֵּל וּמַקֵּל שֶׁיָּרַד עָלַי הָיִיתִי מוֹחֵל לְךָ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן.

אָמְרוּ מִשׁוּם רַ' חֲנַנְיָה בֶן־גַּמְלִיאֵל: כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק נִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה; אָמָר: אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה576! (ירוש' שביעית ד; כלה ב‘; נדר’ סב.).

קלב אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' טַרְפוֹן, שֶׁהָיָה עָשִׁיר גָּדוֹל וְלֹא הָיָה נוֹתֵן מַתָּנוֹת רַבּוֹת לַעֲנִיִּים. פַּעַם אַחַת מְצָאוֹ רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁאֶקַּח לְךָ עִיר אַחַת אוֹ שְׁתָּיִם. אָמַר לוֹ: הֵן. מִיָּד עָמַד רַ' טַרְפוֹן וְנָתַן לוֹ אַרְבָּעָה אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב. נְטָלָם רַ' עֲקִיבָא וְחִלְּקָם לְתַלְמִידֵי־חֲכָמִים עֲנִיִּים. לְיָמִים מְצָאוֹ רַ' טַרְפוֹן, אָמַר לוֹ: הֵיכָן הָעֲיָרוֹת שֶׁלָּקַחְתָּ לִּי? תְּפָסוֹ בְיָדוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְהֵבִיא תִינוֹק וּבְיָדוֹ סֵפֶר תְּהִלִּים, וְהָיָה קוֹרֵא וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפָסוּק זֶה: “פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד”577. אָמַר לוֹ: זוֹהִי הָעִיר שֶׁלָּקַחְתִּי לָךְ. עָמַד רַ' טַרְפוֹן וּנְשָׁקוֹ, וְאָמַר לוֹ: “רַבִּי, אַלּוּפִי, רַבִּי בְּחָכְמָה וְאַלּוּפִי בְּדֶרֶךְ אָרֶץ” – וְהוֹסִיף לוֹ מָמוֹן לְבַזְבֵּז 578 (כלה).

קלג אִמּוֹ שֶׁל רַ' טַרְפוֹן יָרְדָה לְטַיֵּל לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ בְּשַׁבָּת וְנִפְסַק קוֹרְדַקְיוֹס579 שֶׁלָּהּ. הָלַךְ רַ' טַרְפוֹן וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו תַּחַת פַּרְסוֹתֶיהָ580 וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמִטָּתָהּ. פַּעַם אַחַת חָלָהוְנִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ. אָמְרָה לָהֶם: הִתְפַּלְּלוּ עַל טַרְפוֹן בְּנִי, שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּי כָבוֹד יוֹתֵר מִדָּי. אָמְרוּ לָהּ: מֶה עָשָׂה לָךְ? סִפְּרָה לָהֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. אָמְרוּ לָהּ: אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כֵּן אֶלֶף אֲלָפִים581, עֲדַיִן לַחֲצִי כָבוֹד שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא הִגִּיעַ. (ירוש' פאה פ“א, ה”א).

קלד מַעֲשֶׂה בְרַ' טַרְפוֹן שֶׁיָּשַׁב וְשָׁנָה לַתַּלְמִידִים וְעָבְרָה כַלָּה לְפָנָיו582. צִוָּה עָלֶיהָ וְהִכְנִיסָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאָמַר לְאִמּוֹ וּלְאִשְׁתּוֹ: רַחֲצוּהָ וְסוּכוּהָ וְקַשְּׁטוּהָ וְרַקְּדוּ לְפָנֶיהָ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לְבֵית־בַּעְלָהּ. 583 (אדר"נ מא).

קלה מַעֲשֶׂה בְרַ' טַרְפוֹן שֶׁלֹּא בָא אֶמֶשׁ584 לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. לְשַׁחֲרִית מְצָאוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה לֹא בָאתָ אֶמֶשׁ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ? אָמַר לוֹ: עֲבוֹדָה עָבָדְתִּי585. אָמַר לוֹ: כָּל־דְּבָרֶיךָ אֵינָם אֶלָּא דִבְרֵי תֵמַהּ, וְכִי עֲבוֹדָה בִּזְמַן הַזֶּה מִנָּיִן? אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: “עֲבֹדַת מַתָּנָה586 אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם”587 אֲכִילַת תְּרוּמָה בִגְבוּלִין588 כַּעֲבוֹדַת בֵּית־הַמִקְדָּשׁ (פס' עב, עג).

קלו מַעֲשֶׂה בְרַ' טַרְפוֹן שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָּרֶךְ. מְצָאוֹ זָקֵן אֶחָד, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה בְּרִיּוֹת מְרַנְּנוֹת589 אַחֲרֶיךָ, וַהֲלֹא כָל־דְּרָכֶיךָ אֱמֶת וְיָשָׁר הֵם? אֶלָּא שֶׁאַתָּה מְקַבֵּל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מִכָּל־אָדָם. אָמַר רַ' טַרְפוֹן: אֲקַפַּח אֶת־בָּנָי590, אִם לֹא הֲלָכָה בְיָדִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי, שֶׁאָמַר לִי: מֻתָּר אַתָּה לְקַבֵּל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מִכָּל־אָדָם, עַכְשָׁו [שֶׁהַבְּרִיּוֹת] מְרַנְּנוֹת אַחֲרַי, גּוֹזֵר אֲנִי עָלַי שֶׁאֵינִי מְקַבֵּל תְּרוּמָה בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה מִכָּל אָדָם, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ־לוֹ בְתוֹכָהּ רְבִיעִית קֹדֶשׁ 591 (תוס' חג' פ"ג).

קלז “וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת”592 – תְּמִימִין וְלֹא בַעֲלֵי־מוּמִין, דִּבְרֵי רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן: אֲקַפַּח אֶת־בָּנָי, אִם לֹא רָאִיתִי אֲחִי־אִמִּי חִגֵּר בְּאַחַת מֵרַגְלָיו עוֹמֵד בַּעֲזָרָה וַחֲצוֹצְרָתוֹ בְיָדוֹ וְתוֹקֵעַ. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: רַבִּי, שֶׁמָּא לֹא רָאִיתָ אֶלָּא בִשְׁעַת “הַקְהֵל”593, וַאֲנִי אוֹמֵר בִּשְׁעַת קָרְבָּן. אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן: אֲקַפַּח אֶת־בָּנָי, שֶׁלֹּא הִטִּיתָ יָמִין וּשְׂמֹאל; אֲנִי הוּא שֶׁרָאִיתִי אֶת־הַמַּעֲשֶׂה וְשָׁכַחְתִּי, וְלֹא הָיָה לִי לְפָרֵשׁ, וְאַתָּה דוֹרֵשׁ וּמַסְכִּים594 לַשְּׁמוּעָה – הָא, כָּל־הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מֵחַיָּיו (ירוש', יומא פ“א, ה”א).

קלח בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה אוֹמֵר595 [אֶת־הַשֵּׁם] בְּקוֹל גָּבוֹהַּ. מִשֶּׁרַבּוּ הַפְּרוּצִים596 הָיָה אוֹמְרוֹ בְּקוֹל נָמוֹךְ. אָמַר רַ' טַרְפוֹן: עוֹמֵד הָיִיתִי בֵּין אַחַי הַכֹּהֲנִים בְּשׁוּרָה וְהִטִּיתִי אָזְנַי כְּלַפֵּי כֹהֵן־גָּדוֹל וּשְׁמַעְתִּיו מַבְלִיעוֹ597 בִּנְעִימַת הַכֹּהֲנִים.

וְאָמַר רַ' טַרְפוֹן: פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי וְנָפַלְתִּי עַל פָּנָי. (ירוש/ יומא פ“ג, הז; קה”ר ג).


יח. רַ' עֲקִיבָא

קלט אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם”598? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ599 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ, אָמָר: “וְלִי מַה־יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל”600 (סנהד' לח:).

קמ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה משֶׁה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים601 לְאוֹתִיּוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶיךָ602? אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶן־יוֹסֵף שְׁמוֹ, שֶׁעָתִיד לִדְרוֹשׁ עַל כָּל־קוֹץ וָקוֹץ603 תִּלֵּי־תִלִּים604 שֶׁל הֲלָכוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי. אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמֹנֶה שׁוּרוֹת605 – וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה הֵם אוֹמְרִים. תָּשַׁשׁ606 כֹּחוֹ. כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי – נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ. חָזַר וּבָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, יֶשׁ־לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי! אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לְפָנָי. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, הֶרְאֵיתַנִי תוֹרָתוֹ, הַרְאֵנִי שְׂכָרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה שֶׁשּׁוֹקְלִין בְּשָׂרוֹ בְּמָקוּלִין607. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, זוֹ תוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָה! אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לְפָנָי (מנח' כט:).

קמא רַ' עֲקִיבָא הָיָה רוֹעֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְלָמַד אַרְבָּעִים שָׁנָה וּפִרְנֵס אֶת־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה (ספרי וזה"ב).

קמב מִי הֵם אֲבוֹת הָעוֹלָם? רַ' יִשְׁמָעֵאל וְרַ' עֲקִיבָא (ירוש' ר“ה פ”א, ה"א).

קמג אִלּוּ לֹא עָמַד שָׁפָן608 בִּשְׁעָתוֹ וְעֶזְרָא בִּשְׁעָתוֹ וְרַ' עֲקִיבָא בִּשְׁעָתוֹ לֹא הָיְתָה תוֹרָה מִשְׁתַּכַּחַת מִיִּשְׂרָאֵל? (ספרי עקב).

קמד מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵי בֶן־יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵף בֶּן־יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם בָּטְלוּ הָאַשְׁכּוֹלוֹת609, שֶׁנֶּאֱמַר: “אֵין־אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל, בִּכּוּרָה אִוְּתָה נַפְשִׁי 610”. וְלֹא עָמַד אֶשְׁכּוֹל עַד שֶׁעָמַד רַ' עֲקִיבָא. (ירוש' סוטה פ“ט, ה”י).

קמה רַ' עֲקִיבָא רוֹעֶה שֶׁל כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ הָיָה. רָאֲתָה רָחֵל בִּתּוֹ שֶׁל כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ שֶׁהוּא צָנוּעַ וּמְעֻלֶּה, אָמְרָה לוֹ: אִם אֶתְקַדֵּשׁ לְךָ תֵּלֵךְ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ? אָמַר לָהּ: הֵן. נִתְקַדְּשָׁה לוֹ בְּצִנְעָא611. שָׁמַע כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ וְהוֹצִיאָהּ מִבֵּיתוֹ וְהִדִּירָהּ הֲנָאָה מִכָּל־נְכָסָיו. הָלְכָה וְנִשֵּׂאת לְרַ' עֲקִיבָא. בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיוּ יְשֵׁנִים בְּמַתְבֵּן612, הָיָה מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתֶיהָ. אָמַר לָהּ: אִלְמָלֵי הָיָה בְיָדִי הָיִיתִי נוֹתֵן לָךְ יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל זָהָב613. בָּא אֵלִיָּהוּ וְנִדְמָה לָהֶם כְּבֶן־אָדָם וְקָרָא עַל הַפֶּתַח וְאָמַר לָהֶם: תְּנוּ לִי קְצָת תֶּבֶן, שֶׁאִשְׁתִּי יָלְדָה וְאֵין לִי בַּמֶּה לְהַשְׁכִּיבָהּ. אָמַר רַ' עֲקִיבָא לְאִשְׁתּוֹ: רְאִי אָדָם זֶה, שֶׁאֲפִלּוּ תֶבֶן אֵין לוֹ. אָמְרָה לוֹ: לֵךְ וּלְמַד בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ. הָלַךְ וְיָשַׁב שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לִפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ.

לְסוֹף שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה עָמַד וְחָזַר לְבֵיתוֹ וְהֵבִיא עִמּוֹ שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף תַּלְמִידִים. יָצְאוּ הַכֹּל לִקְרָאתוֹ. שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְיָצְאָה אַף הִיא לִקְרָאתוֹ. אָמְרוּ לָהּ הַשְּׁכֵנוֹת: שַׁאֲלִי לָךְ בְּגָדִים וְלִבְשִׁי וְהִתְכַּסִּי. אָמְרָה לָהֶן: “יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ”614 615. כְּשֶׁהִגִּיעָה אֶצְלוֹ נָפְלָה עַל פָּנֶיהָ וְהָיְתָה מְנַשֶּׁקֶת רַגְלָיו. דְּחָפוּהָ תַלְמִידָיו. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּהָ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם – שֶׁלָּהּ הוּא.

שָׁמַע אָבִיהָ שֶׁאָדָם גָּדוֹל בָּא לָעִיר. אָמָר: אֵלֵךְ אֶצְלוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּתִּיר נִדְרִי616. בָּא אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: אִלְמָלֵי יָדַעְתָּ שֶׁיְהֵא [בַעְלָהּ] אָדָם גָּדוֹל הָיִיתָ מַדִּירָהּ? אָמַר לוֹ: אֲפִלּוּ פֶרֶק אֶחָד, אֲפִלּוּ הֲלָכָה אֶחָת617. אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא. נָפַל עַל פָּנָיו וּנְשָׁקוֹ לְרַ' עֲקִיבָא עַל רַגְלָיו וְנָתַן לוֹ חֲצִי מָמוֹנוֹ. (כתוב' סב, סג; נדר' נ).

קמו מֶה־הָיְתָה תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא? אָמָרוּ: בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה הָיָה וְלֹא שָׁנָה כְלוּם. פַּעַם אַחַת הָיָה עוֹמֵד עַל פִּי הַבְּאֵר בְּלֹד, אָמָר: מִי חָקַק618 אֶבֶן זוֹ? אָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, אִי־אַתָּה קוֹרֵא “אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם”619 – הַמַּיִם, שֶׁנּוֹפְלִים עָלֶיהָ תָּדִיר620 בְּכָל־יוֹם. אָמַר רַ' עֲקִיבָא: וְכִי לִבִּי קָשֶׁה מֵהָאָבֶן? אֵלֵךְ וְאֶלְמַד פָּרָשָׁה אַחַת מִן הַתּוֹרָה. הָלַךְ לוֹ אֶל בֵּית־הַסֵּפֶר וְהִתְחִיל קוֹרֵא בְלוּחַ הוּא וּבְנוֹ. אָחַז רַ' עֲקִיבָא בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ וּבְנוֹ בְּרֹאשׁ הַלּוּחַ. כָּתַב לוֹ אָלֶף־בֵּית – וּלְמָדָהּ, אָלֶף־תָּיו – וּלְמָדָהּ, תּוֹרַת כֹּהֲנִים – וּלְמָדָהּ. הָיָה לוֹמֵד וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁלָּמַד כָּל־הַתּוֹרָה כֻלָּהּ.

הָלַךְ וְיָשַׁב לִפְנֵי רַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר לָהֶם: רַבּוֹתָי, פִּתְחוּ לִי טַעַם מִשְׁנָה. כֵּוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ הֲלָכָה אַחַת, הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְהָיָה נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְאוֹמֵר: אָלֶף זֶה לָמָּה נִכְתָּב? בֵּית זֶה לָמָּה נִכְתָּב? דָּבָר זֶה לָמָּה נֶאֱמָר? חָזַר וּשְׁאָלָם וְהֶעֱמִידָם בִּדְבָרִים621.

כָּל־אוֹתָן הַשָּׁנִים עָשָׂה רַ' עֲקִיבָא אֵצֶל רַ' אֱלִיעֶזֶר וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ בּוֹ622. [כְּשֶׁהֵשִׁיב] לְפָנָיו רַ' עֲקִיבָא תְּשׁוּבָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה623, אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ לְרַ' אֱלִיעֶזֶר: “הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר־מָאַסְתָּה בּוֹ – צֵא־נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ”624.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר625 אוֹמֵר: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְסַתָּת626 שֶׁהָיָה מְסַתֵּת בֶּהָרִים. פַּעַם אַחַת נָטַל קַרְדֻּמּוֹ בְּיָדוֹ וְהָלַךְ וְיָשַׁב עַל הָהָר, וְהָיָהמַכֶּה מִמֶּנּוּ צְרוֹרוֹת דַּקִּים. בָּאוּ בְנֵי־אָדָם וְאָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אָמַר לָהֶם: הֲרֵי אֲנִי עוֹקֵר [אֶת־הָהָר] וּמְטִילוֹ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן. אָמְרוּ לוֹ: וְיָכוֹל אָתָּה? אָמַר לָהֶם: הֵן. הָיָה מְסַתֵּת וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ אֵצֶל סֶלַע גָּדוֹל627. נָתַן תַּחְתָּיו628 צִפֹּרֶן שֶׁל בַּרְזֶל, סְתָרוֹ וַעֲקָרוֹ וֶהֱטִילוֹ אֶל הַיַּרְדֵּן, רָאָה אַחֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, נָתַן תַּחְתָּיו צִפֹּרֶן שֶׁל בַּרְזֶל וֶהֱטִילוֹ אֶל הַיַּרְדֵּן וְאָמַר לוֹ: אֵין זֶה מְקוֹמְךָ אֶלָּא זֶה. כָּךְ עָשָׂה לָהֶם רַ' עֲקִיבָא לְרַ' אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ629, שֶׁנֶּאֱמַר: “בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים, בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ וְכָל־יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ”630.

בְּכָל־יוֹם וָיוֹם הָיָה רַ' עֲקִיבָא מֵבִיא חֲבִילָה631 שֶׁל עֵצִים, חֶצְיָהּ – מוֹכֵר וּמִתְפַּרְנֵס632 וְחֶצְיָהּ – מִתְקַשֵּׁט633 בָּהּ. עָמְדוּ עָלָיו שְׁכֵנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: עֲקִיבָא, אִבַּדְתָּנוּ בֶעָשָׁן634; מְכֹר אוֹתָם לָנוּ וְטוֹל שֶׁמֶן בִּדְמֵיהֶם וּשְׁנֵה לְאוֹר הַנֵּר. אָמַר לָהֶם: הַרְבֵּה סִפּוּקִים אֲנִי מִסְתַּפֵּק בָּהֶם: אֶחָד, שֶׁאֲנִי שׁוֹנֶה בָהֶם, וְאֶחָד, שֶׁאֲנִי מִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּם, וְאֶחָד, שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִישׁוֹן עֲלֵיהֶם.

אָמְרוּ: לֹא נִפְטַר רַ' עֲקִיבָא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁהָיוּ לוֹ שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב וְעַד שֶׁעָלָה לְמִטָּתוֹ בְּסֻלָּמוֹת שֶׁל זָהָב. הָיְתָה אִשְׁתּוֹ יוֹצְאָה בְקַרְדּוּטִין וּבְעִיר שֶׁל־זָהָב635. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, בִּיַּשְׁתָּנוּ636 מִמַּה־שֶּׁעָשִׂיתָ לָהּ. אָמַר לָהֶם: הַרְבֵּה צַעַר נִצְטַעֲרָה עִמִּי בַּתּוֹרָה (אדר“ג ו: נו”ב הוצ"ש).

קמז מַעֲשֶׂה בְרַ' עֲקִיבָא שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ עִיר־שֶׁל־זָהָב637. רָאֲתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְנִתְקַנְּאָה בָהּ. בָּאָה וְאָמְרָה לְבַעְלָהּ. אָמַר לָהּ: וְכִי כָךְ הָיִית עוֹשָׂה לִי אַתְּ כְּמוֹ שֶׁזּוֹ עָשְׂתָה לוֹ, שֶׁהָיְתָה מוֹכֶרֶת מִקְלְעוֹת638 רֹאשָׁהּ וְנוֹתֶנֶת לוֹ וְהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה? (ירוש' שבת פ“ו, ה”א).

קמח שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָיִיתִי עַם־הָאָרֶץ אָמַרְתִּי מִי יִתֶּן לִי תַלְמִיד־חָכָם וַאֲנַשְּׁכֶנּוּ כַּחֲמוֹר. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, אֱמֹר כְּכָלֶב. אָמַר לָהֶם: זֶה נוֹשֵׁךְ וְשׁוֹבֵר עֶצֶם, וְזֶה נוֹשֵׁךְ וְאֵינוֹ שׁוֹבֵר עָצֶם (פסח' מט:).

קמט אָמַר רַ' יוֹחָנָן בֶּן־נוּרִי: מֵעִידְנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהַרְבֵּה פְעָמִים לָקָה עֲקִיבָא עַל יָדִי, שֶׁהָיִיתִי קוֹבֵל639 עָלָיו לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיַבְנֶה, וְיוֹדֵעַ אֲנִי בוֹ שֶׁהוֹסִיף בִּי אַהֲבָה, לְקַיֵּם מַה־שֶּׁנֶאֱמַר: “הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ”640 (ערכ' טז:; ע"י; ספרי דברים).

קנ פַּעַם אַחַת שָׁהָה רַ' עֲקִיבָא לָבוֹא לְבֵית־הַמִדְרָשׁ. בָּא וְיָשַׁב לוֹ מִבַּחוּץ. נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה, אָמָרוּ: הֲלָכָה מִבַּחוּץ. חָזְרָה וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה, אָמְרוּ: עֲקִיבָא מִבַּחוּץ. פִּנּוּ לוֹ מָקוֹם. בָּא וְיָשַׁב לוֹ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר (שהש"ר א).

קנא רַ' עֲקִיבָא – אוֹצָר בָּלוּס641. לְמָה רַ' עֲקִיבָא דוֹמֶה? לְפוֹעֵל שֶׁנָּטַל קֻפָּתוֹ וְיָצָא לַשָּׂדֶה. מָצָא חִטִּים – מַנִּיחַ בָּהּ, מָצָא שְׂעֹרִים – מַנִּיחַ בָּהּ, כֻּסְּמִין – מַנִּיחַ בָּהּ, פּוֹלִין – מַנִּיחַ בָּהּ, עֲדָשִׁים – מַנִּיחַ בָּהּ. כֵּוָן שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ מְבָרֵר חִטִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, שְׂעֹרִים בִּפְנֵי עַצְמָן, כֻּסְּמִין בִּפְנֵי עַצְמָן, פּוֹלִין בִּפְנֵי עַצְמָן, עֲדָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן. כָּךְ עָשָׂה רַ' עֲקִיבָא, וְעָשָׂה כָל־הַתּוֹרָה טַבָּעוֹת־טַבָּעוֹת 642 (אדר"נ יח).

קנב אָמַר רַ' יוֹנָה: נֶאֱמַר: “לָכֵן אֲחַלֶּק־לוֹ בָרַבִּים וְאֶת־עֲצוּמִים יְחַלֵּק שָׁלָל”643 – זֶה רַ' עֲקִיבָא, שֶׁהִתְקִין מִדְרַשׁ644 הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵלּוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה תִּקֵּנוּ, אֶלָּא מַה־תִּקֵּן זֶה? כְּלָלוֹת וּפְרָטוֹת (ירוש' שק' פ“ה, ה”א).

קנג מַעֲשֶׂה בְרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה לְתַלְמִידָיו וְנִזְכַּר לוֹ מַה־שֶּׁעָשָׂה בְיַלְדוּתוֹ645, אָמַר: מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת בַּשּׁוּק (אדר"נ כא).

קנד אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן [לְרַ' עֲקִיבָא]: עֲקִיבָא, כָּל־הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים.

עוֹד אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן: עֲקִיבָא, עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר: “וְתַעֲלֻמָה יֹצִא אוֹר”646 – דְּבָרִים הַמְסֻתָּרִים מִבְּנֵי אָדָם הוֹצִיאָם רַ' עֲקִיבָא לְאוֹרָה (קיד' ס“ו:; אדר”נ ו).

קנה בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עָלַי כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ הַזֶּה647 (בכור' נח.).

קנו וּכְבָר נִשְׁאֲלָה הֲלָכָה [אַחַת בְּפָרָה אֲדֻמָּה] לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה648 זְקֵנִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה, וְטִהֲרוּ אֶת־בְּשָׂרָהּ. וְהוּא אֶחָד מִן הַדְּבָרִים, שֶׁהָיָה רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי דָּן בּוֹ לִפְנֵי רַ' עֲקִיבָא, וְסִלְּקוֹ649 רַ' עֲקִיבָא, וְאַחַר־כָּךְ מָצָא לוֹ תְּשׁוּבָה650. אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי לַחֲזוֹר651? אָמַר לוֹ: לֹא לְכָל־אָדָם אֶלָּא לָךְ, שֶׁאַתָּה יוֹסִי הַגְּלִילִי, [וְהֵשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה].

אָמַר רַ' טַרְפוֹן: “רָאִיתִי אֶת־הָאַיִל מְנַגֵּחַ יָמָּה וְצָפוֹנָה וְנֶגְבָּה וְכָל־חַיּוֹת לֹא־יַעַמְדוּ לְפָנָיו וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ וְהִגְדִּיל”652 – זֶה רַ' עֲקִיבָא; "וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין וְהִנֵּה צְפִיר־הָעִזִּים בָּא מִן־הַמַּעֲרָב עַל־פְּנֵי כָל־הָאָרֶץ וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ וְהַצָפִיר קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו. וַיָּבֹא עַד־הָאַיִל בַּעַל הַקְּרָנַיִם… וַיָּרָץ אֵלָיו בַּחֲמַת כֹּחוֹ… וַיִּתְמַרְמַר אֵלָיו וַיַּךְ אֶת־הָאַיִל וַיְשַׁבֵּר אֶת־שְׁתֵּי קְרָנָיו וְלֹא־הָיָה כֹחַ בָּאַיִל לַעֲמֹד לְפָנָיו וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיִּרְמְסֵהוּ וְלֹא־הָיָה מַצִּיל לָאַיִל מִיָּדוֹ,653 – זֶה יוֹסֵי הַגְּלִילִי (ספרי חקת; ילק"ש חקת).

קנז שָׁנִינוּ, אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' עֲקִיבָא: מִיָּמָיו לֹא אָמַר “הִגִּיעָה עֵת לַעֲמֹד” בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, חוּץ מֵעַרְבֵי פְסָחִים וְעֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים. בְּעַרְבֵי פְסָחִים – בִּשְׁבִיל תִּנוֹקוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִישָׁנוּ654, וְעֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים – כְּדֵי שֶׁיַּאֲכִילוּ אֶת־בְּנֵיהֶם. (פסח' קט.).

קנח כְּשֶׁהָיָה רַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא חוֹלֶה לֹא בִטֵּל בֵּית־מִדְרָשׁוֹ, אֶלָּא פְקָדוֹ655 בְּיַד שְׁלוּחוֹ. בָּא הָרִאשׁוֹן וְאָמַר לוֹ: נִטְעַן656. אָמַר לָהֶם657: שְׁאָלוּ658. עַד שֶׁבָּא הַשֵּׁנִי וְאָמַר לוֹ: הִכְבִּיד659 – הֶחֱזִירָם לְתַלְמוּד־תּוֹרָה; בָּא הַשְּׁלִישִׁי וְאָמַר לוֹ: גּוֹסֵס660. אָמַר לָהֶם: שְׁאָלוּ. בָּא הָרְבִיעִי וְאָמַר לוֹ: הִשְׁלִים661. עָמַד וְחָלַץ תְּפִלָּיו וְקָרַע בְּגָדָיו וְאָמַר לָהֶם: עַד כָּאן הָיִינוּ חַיָּבִים בַּתּוֹרָה; מִכָּאן וְאֵילַךְ אָנוּ חַיִָּבִים בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל מֵת.

נִתְקַבְּצוּ קָהָל גָּדוֹל לִקְבּוֹר אֶת־בְּנוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא וְהִסְפִּידוּהוּ הֶסְפֵּד גָּדוֹל. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם עָמַד רַ' עֲקִיבָא עַל סַפְסָל גָּדוֹל וְאָמַר: אַחֵינוּ בֵית יִשְׂרָאֵל, שְׁמָעוּ! אֲפִלּוּ בְּנִי חָתָן662 – מְנֻחָם אֲנִי, בִּשְׁבִיל כָּבוֹד שֶׁעֲשִׂיתֶם. לֹא שֶׁאֲנִי חָכָם – יֶשׁ כָּאן חֲכָמִים מִמֶּנִּי; לֹא שֶׁאֲנִי עָשִׁיר – יֵשׁ עֲשִׁירִים מִמֶּנִּי; אַנְשֵׁי דָרוֹם מַכִּירִים אֶת־רַ' עֲקִיבָא – אַנְשֵׁי גָלִיל מֵאַיִן מַכִּירִים? הָאֲנָשִׁים מַכִּירִים אֶת־רַ' עֲקִיבָא – הַנָּשִׁים וְהַטַּף מֵאַיִן מַכִּירִים? אִם בִּשְׁבִיל עֲקִיבָא בָּאתֶם – כַּמָּה עֲקִיבָא בַּשּׁוּק! אֶלָּא יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלֹּא נִצְטַעַרְתֶּם וּבָאתֶם אֶלָּא לְשֵׁם מִצְוָה וְלִכְבוֹד תּוֹרָה, וְכָךְ אֲמַרְתֶּם: “תּוֹרַת אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ”663; כָּל־שֶׁכֵּן שֶׁשְּׂכַרְכֶם כָּפוּל. מְנֻחָם אָנִי – לְכוּ לְבֵיתְכֶם לְשָׁלוֹם (שמח' ה; מו“ק כא: ע”י).

קנט רַ' עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, לִמַּדְתָּנוּ “וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג”! אָמַר לָהֶם: זֶה עֹנֶג שֶׁלִּי (שבה“ל עפ”י מד').

קס מַעֲשֶׂה בְרַ' עֲקִיבָא שֶׁקָּרָא לוֹ הַחַזָּן בָּרַבִּים לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת בַּתּוֹרָה וְלֹא עָמָד. אַחַר שֶׁנִּפְטְרוּ מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת הִתְחִיל מְפַיֵּס לַתַּלְמִידִים. אָמַר לָהֶם: יָבוֹא עָלָי664, אִם מֵרוּחַ גַּסָּה לֹא עָמַדְתִּי וְקָרָאתִי בַתּוֹרָה! אָמְרוּ לוֹ: וְלָמָּה לֹא עָמַד רַבִּי? אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִתְקַנְתִּי אֶת־עַצְמִי665. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָךְ הִתְחִילוּ תְמֵהִים עַל מַה־שֶּׁאָמַר רַ' עֲקִיבָא (תנח' יתרו).

קסא שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' יְהוּדָה: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר הָיָה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה666, מִפְּנֵי טֹרַח צִבּוּר; וּכְשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ – אָדָם מַנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּמוֹצְאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת. וְכָל־כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי כְרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת (בר' לא.).

קסב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס667, וְאֵלּוּ הֵם: בֶּן־עַזַּאי וּבֶן־זוֹמָא, אַחֵר וְרַ' עֲקִיבָא. אָמַר לָהֶם רַ' עֲקִיבָא: כְּשֶׁאַתֶּם מַגִּיעִים668 אֵצֶל אַבְנֵי שַׁיִשׁ טָהוֹר, אַל תֹּאמְרוּ: מַיִם, מָיִם! מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: “דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא־יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי”669. בֶּן־עַזַּאי הֵצִיץ וָמֵת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו”670. בֶּן־זוֹמָא הֵצִיץ671 וְנִפְגַּע672, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָ פֶּן־תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאֹתוֹ”673. אַחֵר קִצֵּץ בִּנְטִיעוֹת674. רַ' עֲקִיבָא יָצָא בְשָׁלוֹם (חג' יד:).

קסג רַ' עֲקִיבָא עָלָה בְשָׁלוֹם וְיָרַד בְּשָׁלוֹם; וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: “מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה”675. וְאַף רַ' עֲקִיבָא בִּקְשׁוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לְדָחֳפוֹ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: הַנִּיחוּ לוֹ לְזָקֵן זֶה, שֶׁרָאוּי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדִי (שם טו:; ע"י).

קסד אָמָרוּ: שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף זוּגוֹת תַּלְמִידִים הָיו לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגַּבַּת עַד אַנְטִיפְרַס, וְכֻלָּם מֵתוּ בְחַיָּיו וּבְפֶרֶק אֶחָד, בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָבוֹד זֶה בָזֶה. וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַ' עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וְלִמֵּד תּוֹרָה לְרַ' מֵאִיר וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ. אָמַר לָהֶם: רִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה עֵינָם צָרָה בַּתּוֹרָה זֶה לָזֶה – תְּנוּ דַעְתְּכֶם שֶׁלֹּא תַעֲשׂוּ כְמַעֲשֵׂיהֶם. עָמְדוּ וּמִלְאוּ כָל־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה (יבמ' סב:; ב“ר סא; קה”ר יא).

––––––––

קסה אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּסְּפִינָה, וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁנִּשְׁבָּרָה, וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁבָּהּ, וּמִי הוּא? רַ' עֲקִיבָא. וּכְשֶׁעָלִיתִי בַיַּבָּשָׁה, בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. אָמַרְתִּי לוֹ: מִי הֶעֱלֶךָ? אָמַר לִי: דַּף שֶׁל סְפִינָה נִזְדַּמֵּן לִי, וְכָל־גַּל וְגַל שֶׁבָּא עָלַי נִעְנַעְתִּי לוֹ רֹאשִׁי (יבמ' קכא.).

קסו פַּעַם אַחַת הָיָה רַ' עֲקִיבָא מְהַלֵּךְ בַּדָּרֶךְ. הִגִּיעַ לְמָקוֹם אֶחָד, בִּקֵּשׁ אַכְסַנְיָא וְלֹא נָתְנוּ לוֹ. אָמָר: “כָּל־מַה־שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה”. הָלַךְ וְלָן בַּשָּׂדֶה. וְהָיוּ עִמּוֹ חֲמוֹר וְתַרְנְגֹל676 וָנֵר. בָּא אַרְיֵה וְאָכַל אֶת־הַחֲמוֹר; בָּא חָתוּל וְאָכַל אֶת־הַתַּרְנְגֹל; בָּא רוּחַ וְכִבָּה אֶת־הַנֵּר, אָמָר: “כָּל־מַה־ שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה”. בּוֹ בַלַּיְלָה בָּאוּ גְיָסוֹת677 וְשָׁבוּ אֶת־בְּנֵי הָעִיר. אָמַר רַ' עֲקִיבָא: וְלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם678: “כָּל־מַה־שֶּׁעוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הַכֹּל לְטוֹבָה”! (בר' ס: ).

קסז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: שִׁבְעָה דְבָרִים צִוָּה רַ' עֲקִיבָא אֶת־יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ: בְּנִי, אַל תֵּשֵׁב בְּגָבְהָהּ שֶׁל עִיר679 וְתִשְׁנֶה, וְאַל תָּדוּר בְּעִיר שֶׁרָאשֶׁיהָ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים680, וְאַל תִּכָּנֵס לְבֵיתְךָ פִּתְאֹם, כָּל־שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵרֶךָ, וְאַל תִּמְנַע מַנְעָלִים681 מֵרַגְלֶיךָ; הַשְׁכֵּם וֶאֱכֹל בַּקַּיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּנָּה; וַעֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת; וֶהֱוֵי מִשְׁתַּדֵּל682 עִם אָדָם שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ (פסח' קיב.).

קסח מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד מִתַּלְמִידֵי רַ' עֲקִיבָא שֶׁחָלָה, וְלֹא נִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וְנִכְנַס רַ' עֲקִיבָא לְבַקְּרוֹ; וּבִשְּׁבִיל שֶׁכִּבֵּד וְרִבֵּץ683 לְפָנָיו חָיָה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֶחֱיִיתָנִי!

יָצָא רַ' עֲקִיבָא וְדָרַשׁ: כָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ מְבַקֵּר אֶת־הַחוֹלֶה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים (נדר' מ; ע"י).

קסט אָמַר רַ' עֲקִיבָא: כָּךְ הָיְתָה תְחִלַּת תַּשְׁמִישִׁי לִפְנֵי חֲכָמִים: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי מֵת מִצְוָה684 וְנִטַּפַּלְתִּי בוֹ בְּאַרְבַּעַת מִיל עַד שֶׁהֲבֵאתִיו לִמְקוֹם הַקְּבָרוֹת וּקְבַרְתִּיו. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַ' אֱלִיעֶזֶר וְאֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ אָמַרְתִּי לָהֶם אֶת־הַדָּבָר, אָמְרוּ לִי: עַל כָּל־פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁהָיִיתָ פוֹסֵעַ מַעֲלִין עָלֶיךָ כְּאִלּוּ שָׁפַכְתָּ דָמִים685. אָמָרְתִּי: אִם בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְכַּוַּנְתִּי לִזְכּוֹת – נִתְחַיַּבְתִּי, בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִתְכַּוַּנְתִּי לִזְכּוֹת – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זַזְתִּי מִלְּשַׁמֵּשׁ חֲכָמִים.

הוּא הָיָה אוֹמֵר מִי שֶׁלֹּא שִׁמֵּשׁ חֲכָמִים חַיָּב מִיתָה. (ירוש' נזיר פ“ז, ה”א; שמח' ד)

קע מִשִּׁשָּׁה דְבָרִים נִתְעַשֵּׁר רַ' עֲקִיבָא:

מִשֶּׁל כַּלְבָּא־שָׂבוּעַ.

וּמִן אַיִל686 שֶׁל סְפִינָה, שֶׁכָּל סְפִינָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהּ מִין אָיִל. פַּעַם אַחַת שְׁכֵחוּהוּ עַל שְׂפַת הַיָּם. בָּא הוּא וּמְצָאוֹ.

וּמִן תֵּבָה – שֶׁפַּעַם אַחַת נָתַן אַרְבָּעָה זוּזִים לְסַפָּנִים. אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ לִי כְּלוּם, וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא תֵבָה עַל שְׂפַת הַיָּם, וֶהֱבִיאוּהָ לוֹ. אָמְרוּ לוֹ: יַעֲשֶׂה רַבֵּנוּ עָלֶיהָ687, וְנִמְצָא שֶׁהִיא מְלֵאָה דִינָרִין, שֶׁפַּעַם אַחַת טָבְעָה סְפִינָה שֶׁל לִסְטִים וְכָל־מָמוֹנָם הָיָה מֻנָּח בְּאוֹתָהּ תֵּבָה, וְעַכְשָׁו נִמְצָאָה.

וּמִן מַטְרוֹנָה688 אֶחָת – שֶׁפַּעַם אַחַת הֻצְרְכוּ חֲכָמִים מָמוֹן הַרְבֵּה לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. וְשִׁגְּרוּ אֶת־רַ' עֲקִיבָא אֵצֶל מַטְרוֹנָה אַחַת וְלָוָה מִמֶּנָּה מָמוֹן גָּדוֹל וְקָבַע לָהּ זְמַן־פֵּרָעוֹן689. אָמְרָה לוֹ: מִי יְהֵא עָרֵב לִי בַּדָּבָר, שֶׁתִּפְרַע690 לִי בִּזְמַנּוֹ? אָמַר לָהּ: מִי שֶׁתִּרְצִי. אָמְרָה לוֹ: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְהַיָּם, שֶׁהָיָה בֵיתָהּ עַל שְׂפַת הַיָּם. אָמַר לָהּ רַ' עֲקִיבָא: יְהֵא כָךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַזְּמָן חָלָה רַ' עֲקִיבָא וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהָבִיא הַמָּמוֹן. יָצְאָה אוֹתָהּ מַטְרוֹנָה עַל שְׂפַת הַיָּם וְאָמְרָה: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁרַ' עֲקִיבָא חוֹלֶה, וְאֵין בְּיָדוֹ לִפְרוֹעַ חוֹבִי, רְאֵה שֶׁאַתָּה וְהַיָּם עֲרֵבִים בַּדָּבָר. מִיָּד הִכְנִיס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוּחַ שְׁטוּת בְּלִבָּהּ שֶׁל בַּת קֵיסָר וְנִכְנְסָה לְבֵית־גְּנָזָיו וְנָטְלָה קַרְטָלִית691 מְלֵאָה אֲבָנִים טוֹבוֹת וְדִינְרֵי זָהָב וְזָרְקָה לְתוֹךְ הַיָּם וּפְלָטָהּ הַיָּם עַל פֶּתַח בֵּיתָהּ שֶׁל אוֹתָהּ מַטְרוֹנָה וּנְטָלַתָּה. לְיָמִים נִתְרַפֵּא רַ' עֲקִיבָא וּבָא לוֹ אֵצֶל אוֹתָהּ מַטְרוֹנָה וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ. אָמְרָה לוֹ: יְהִי הַכֹּל שֶׁלָּךְ, שֶׁחָזַרְתִּי אֵצֶל הֶעָרֵב וְהוּא פָרַע כָּל־הַחוֹב, וְהֵילָךְ692 מַה־שֶּׁנָּתַן לִי יוֹתֵר. נָתְנָה לוֹ מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת וּפְטָרַתּוּ לְשָׁלוֹם.

וּמֵאִשְׁתּוֹ שֶׁל טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס – שֶׁהָיָה טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס מְפַטְפֵּט כְּנֶגֶד רַ' עֲקִיבָא, וְרַ' עֲקִיבָא מְקַפְּחוֹ בְּמִקְרָאוֹת בִּפְנֵי קֵיסָר וּמְקַנְתְּרוֹ693 בִדְבָרִים. פַּעַם אַחַת בָּא לְבֵיתוֹ וּפָנָיו זוֹעֲפִים. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: מִפְּנֵי־מָה פָּנֶיךָ זוֹעֲפִים? אָמַר לָהּ: מִפְּנֵי רַ' עֲקִיבָא שֶׁמְּקַנְתֵּר אוֹתִי בְּכָל־יוֹם בִּדְבָרִים. אָמְרָה לוֹ: תֶּן־לִי רְשׁוּת וַאֲנִי אַכְשִׁילֶנּוּ, שֶׁהָיְתָה יְפַת־תֹּאַר בְּיוֹתֵר. נָתַן רְשׁוּת וְנִתְקַשְּׁטָה וְהָלְכָה לָהּ אֵצֶל רַ' עֲקִיבָא. כְּשֶׁרָאָה רַ' עֲקִיבָא אוֹתָהּ רָק, שָׂחַק וּבָכָה. אָמְרָה לוֹ: מָה הֵם שְׁלֹשָה דְבָרִים הַלָּלוּ? אָמַר לָהּ: שְׁנַיִם אֲפָרֵשׁ694, שְׁלִישִׁי לֹא אֲפָרֵשׁ: רָקַקְתִּי – עַל שֶׁבָּאת מִטִּפָּה סְרוּחָה, בָּכִיתִי – עַל יֹפִי זֶה שֶׁיִּבְלֶה בָאָרֶץ, – וּמַה שֶׁשָּׂחַק לֹא פֵרַשׁ. וְהוּא שָׂחַק, שֶׁצָּפָה בְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידָה לְהִתְגַּיֵּר וּלְהִנָּשֵׂא לוֹ695. אָמְרָה לוֹ: כְּלוּם יֵשׁ תְּשׁוּבָה? אָמַר לָהּ: הֵן. הָלְכָה וְנִתְגַּיְּרָה, וְנִשֵּׂאת לוֹ, וְהִכְנִיסָה לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה.

וּמִן קְטִיעַ בַּר שָׁלוֹם – שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְנִדּוֹן לְמִיתָה וְאָמָר: כָּל־נְכָסַי לְרַ' עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו (ע“ז י: נדר' ג': ברש”י ור"ן).

קעא מַעֲשֶׂה בְטוֹרְנוֹסְרוּפוֹס שֶׁשָּׁאַל אֶת־רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: לָמָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָנוּ, שֶׁכָּתַב: “וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי”696? אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי מְשִׁיבֶךָ. לְמָחָר אָמַר לוֹ: רַ' עֲקִיבָא, מֶה חָלַמְתָּ זֶה הַלַּיְלָה וּמָה רָאִיתָ697? אָמַר לוֹ: הַלַּיְלָה [רָאִיתִי] בַחֲלוֹמִי שְׁנֵי כְלָבִים, אֶחָד שְׁמוֹ רוּפוּס וְאֶחָד שְׁמוֹ רוּפִינָא. מִיָּד כָּעָס, אָמַר לוֹ: לֹא קָרָאתָ שֵׁם כְּלָבֶיךָ אֶלָּא עַל שְׁמִי וְשֵׁם אִשְׁתִּי – נִתְחַיַּבְתָּ הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת! אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: וּמַה־בֵּינְךָ לְבֵינֵיהֶם? אַתָּה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְהֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים; אַתָּה פָרֶה וְרָבֶה וְהֵם פָּרִים וְרָבִים; אַתָּה מֵת וְהֵם מֵתִים; וְעַל שֶׁקָּרָאתִי שְׁמָם בְּשִׁמְךָ כָּעָסְתָּ; וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיוֹסֵד אָרֶץ, מֵמִית וּמְחַיֶּה, וְאַתָּה נוֹטֵל עֵץ וְקוֹרֵא אוֹתוֹ אֱלֹהִים כִּשְׁמוֹ – לֹא כָל־שֶׁכֵּן שֶׁיְהֵא שׂוֹנֵא לָכֶם, הֱוֵי – “וְאֶת־עֵשָׂו שָׂנֵאתִי” (תנח' תרומה).

קעב רַ' עֲקִיבָא כְּשֶׁהָלַךְ לְאָרֶץ698, שִׁגֵּר699 לוֹ הַשִּׁלְטוֹן שְׁתֵּי נָשִׁים יָפוֹת. רְחָצוּן וְסָכוּן וְקִשְּׁטוּן כְּכַלּוֹת־חֲתָנִים, וְהָיוּ מִתְנַפְּלוֹת עָלָיו כָּל הַלָּיְלָה; זֹאת אוֹמֶרֶת: חֲזֹר אֶצְלִי, וְזֹאת אוֹמֶרֶת: חֲזֹר אֶצְלִי. הָיָה יוֹשֵׁב בֵּינֵיהֶן וּמְרַקֵּק, וְלֹא פָנָה אֲלֵיהֶן. הָלְכוּ לָהֶן וְהִקְבִּילוּ700 לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן, וְאָמְרוּ לוֹ: שֹׁוֶה לָנוּ הַמָּוֶת701 מִשֶּׁתִּתְּנֵנוּ לָאִישׁ הַזֶּה. שָׁלַח וְקָרָא לוֹ. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה לֹא עָשִׂיתָ עִם הַנָּשִׁים הַלָּלוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי־אָדָם עוֹשִׂים לְנָשִׁים – לֹא יָפוֹת הֵן? לֹא בְנוֹת־אָדָם כְּמוֹתְךָ הֵן? מִי שֶׁבָּרָא אוֹתְךָ לֹא בָרָא אוֹתָן? אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה, רֵיחָן בָּא אֵלַי כִּבְשַׂר נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת וּשְׁרָצִים (אדר"ג טז).

קעג רַ' עֲקִיבָא הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה702. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה בְּרֹאשׁ הַדֶּקֶל703. תָּפַס בַּדֶּקֶל וְהִתְחִיל מְטַפֵּס וְעוֹלֶה704. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַדֶּקֶל – הִנִּיחוֹ [יִצְרוֹ]705; אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הִכְרִיזוּ706 עָלֶיךָ בָּרָקִיעַ: הִזָּהֲרוּ בְּרַ' עֲקִיבָא וּבְתוֹרָתוֹ – עָשִׂיתִי דָמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין707 (קיד' פא.).

––––––––

קעד שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מַעֱשֶׂה בְרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים וְהָיָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי מְשָׁרְתוֹ. בְּכָל־יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַכְנִיסִין לוֹ מַיִם בְּמִדָּה. יוֹם אֶחָד מְצָאוֹ שׁוֹמֵר בֵּית־הָאֲסוּרִים, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה הַיּוֹם מֵימֶיךָ מְרֻבִּים? – שֶׁמָּא לַחְתּוֹר בֵּית־הָאֲסוּרִים אַתָּה צָרִיךְ? שָׁפַךְ חֶצְיָם וְהִנִּיחַ חֶצְיָם. כְּשֶׁבָּא אֵצֶל רַ' עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: יְהוֹשֻׁעַ, אִי אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁזָּקֵן אֲנִי וְחַיַּי תְּלוּיִים בְּחַיֶּיךָ708. סָח לוֹ כָּל־אוֹתוֹ הַמְאֹרָע709. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי מַיִם שֶׁאֶטֹּל יָדָי710. אָמַר: לִשְׁתּוֹת אֵין מַגִּיעִים711 – לִטּוֹל יָדַיִם מַגִּיעִים? אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה? מוּטָב שֶׁאָמוּת מִיתַת עַצְמִי וְלֹא אֶעֱבֹר עַל דַּעַת חֲבֵרָי712.

אָמָרוּ: לֹא טָעַם כְּלוּם עַד שֶׁהֵבִיא לוֹ מַיִם וְנָטַל יָדָיו. וּכְשֶׁשָּמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: מָה בְּזִקְנוּתוֹ כָךְ – בְּיַלְדוּתוֹ עַל־אַחַת־כַּמָּה וְכַמָּה; וּמָה בְּבֵית־הָאֲסוּרִים כָּךְ – בְּבֵיתוֹ עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה (עיר' כא:; ע"י).

קעה רַ' יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר עָשָׂה עַצְמוֹ רוֹכֵל713, עָבַר לִפְנֵי בֵית־הָאֲסוּרִים שֶׁל רַ' עֲקִיבָא וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר: מִי מְבַקֵּשׁ מְחָטִים? מִי מְבַקֵּשׁ צִנּוֹרִים714? חָלְצָה בֵינוֹ לְבֵינָהּ מַהוּ715? הֵצִיץ לוֹ רַ' עֲקִיבָא מִן הַחַלּוֹן, אָמַר לוֹ: יֶשׁ־לְךָ כּוֹשִׁין716? יֶשׁ־לְךָ… כָּשֵׁר717! (ירוש' יבמ' פי“ב, ה”ה).

קעו רַ' עֲקִיבָא הָיָה עוֹמֵד וְנִדּוֹן לִפְנֵי טוֹרְנוֹסְרוּפוֹס, וְהָיָה שָׁם יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי עוֹמֵד בִּתְפִלָּה עִמּוֹ. יָרַד עָנָן וְהִקִּיפָן. אָמָר: דּוֹמֶה אֲנִי שֶׁלֹּא יָרַד עָנָן וְהִקִּיף אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא תִשָּׁמַע תְּפִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “סַכֹּתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה”718 (איכ"ר ג).

קעז שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת, שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוֹס בֶּן־יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַ' עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בְּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא, אִי־אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת? אָמַר לוֹ: אַתָּה פַּפּוֹס, שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ חָכָם אָתָּה – אִי־אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ! אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְשׁוּעָל, שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְרָאָה דָגִים שֶׁהָיוּ רָצִים לְכָאן וּלְכָאן, אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי־מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמוֹרוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָה וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּדֶרֶךְ שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי וַאֲבוֹתֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא, שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת – אִי־אַתָּה אֶלָּא טִפֵּשׁ! וּמָה בִּמְקוֹם חַיּוּתֵנוּ719 אָנוּ מִתְיָרְאִים, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ720 – לֹא כָל־שֶׁכֵּן. וְאַף אָנוּ כָּךְ: בִּזְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ: “כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ”721 – אָנוּ מִתְיָרְאִים, אִם אָנוּ פוֹסְקִין מִדִּבְרֵי תוֹרָה – עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה.

אָמָרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶתְּפָסוּהוּ לְרַ' עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבִֵית־הָאֲסוּרִים, וְתָפְסוּ לְפַפּוֹס בֶּן־יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: “פַּפּוֹס! מִי הֱבִיאֲךָ לְכָאן?” אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אוֹי לוֹ לְפַפּוֹס, שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים!

בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת־רַ' עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת־שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִין אֶת־בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאַהֲבָה. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּנוּ! עַד כָּאן?722 אָמַר לָהֶם:ל־יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה: “וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ”723 – וַאֲפִלּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת־נִשְׁמָתֶךָ; אָמָרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ! וְעַכְשָׁו שֶׁבָּא לְיָדִי – לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ? הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ“אֶחָד” עַד שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתוֹ בְּ“אֶחָד”. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּ“אֶחָד”; אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, זוֹ תוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ? “מִמְתִים יָדְךָ, יְיָ, מִמְתִים מֵחֶלֶד”724. אָמַר לָהֶם: “חֶלְקָם בַּחַיִּים”725. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁאַתָּה מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא! (בר' סא:; ע"י).

קעח כְּשֶׁהָיָה רַ' עֲקִיבָא חָבוּשׁ בְּבֵית־הָאֲסוּרִים [וְהִגִּיעַ] עֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים נִפְטַר מִמֶּנּוּ תַּלְמִידוֹ וּמְשַׁמְּשׁוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי וְהָלַך לְבֵיתוֹ. בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי! אָמַר לוֹ: כְּלוּם אַתָּה צָרִיךְ726? אָמַר לוֹ: וּמִי אָתָּה? אָמַר לוֹ: כֹּהֵן אָנִי וּבָאתִי לוֹמַר לָךְ, שֶׁרַ' עֲקִיבָא מֵת בְּבֵית־הָאֲסוּרִים. מִיָּד הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לְבֵית־הָאֲסוּרִים וּמָצְאוּ פֶתַח שַׁעַר בֵּית־הָאֲסוּרִים פָּתוּחַ וְשַׂר בֵּית־הַסֹּהַר יָשֵׁן וְכָל־הָאֲסוּרִים יְשֵׁנִים. הִשְׁכִּיבוּ אֶת־רַ' עֲקִיבָא עַל הַמִּטָּה וְיָצָאוּ. מִיָּד נִטְפַּל אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וּנְטָלוֹ עַל כְּתֵפָיו. כְּשֶׁרָאָה רַ' יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ, אָמַר לוֹ לְאֵלִיָּהוּ: רַבִּי, וַהֲלֹא אֶמֶשׁ אָמַרְתָּ לִּי, שֶׁכֹּהֵן אָתָּה, וְכֹהֵן אָסוּר לִטַּמֵּא בְּמֵת? אָמַר לוֹ: דַּיְּךָ, רַ' יְהוֹשֻׁעַ בְּנִי, חָס וְשָׁלוֹם, שֶאֵין טֻמְאָה בְּתַלְמִידֵי־חֲכָמִים, וְאַף לֹא בְתַלְמִידֵיהֶם. וְהָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ כָּל־הַלָּיְלָה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאַנְטִיפַטְרַס שֶׁל קַצְרָה727; כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם, עָלוּ שָׁלֹש מַעֲלוֹת וְיָרְדוּ שָׁלֹש מַעֲלוֹת, וְנִפְתְּחָה מְעָרָה לִפְנֵיהֶם, וְרָאוּ שָׁם כִּסֵּא וְסַפְסָל וְשֻׁלְחָן וּמְנוֹרָה, וְהִשְׁכִּיבוּ אֶת־רַ' עֲקִיבָא עַל הַמִּטָּה וְיָצָאוּ. וְכֵוָן שֶׁיָּצְאוּ, נִסְתְּמָה הַמְּעָרָה וְדָלַק הַנֵּר728 בַּמְּנוֹרָה. וּכְשֶׁרָאָה אֵלִיָּהוּ כָּךְ, פָּתַח וְאָמָר: אַשְׁרֵיכֶם צַדִּיקִים, וְאַשְׁרֵיכֶם עֲמֵלֵי תוֹרָה, וְאַשְׁרֵיכֶם יִרְאֵי־אֱלֹהִים, שֶׁגָּנוּז וְטָמוּן לָכֶם וּמְשֻׁמָּר לָכֶם מָקוֹם בְּגַן־עֵדֶן לְעָתִיד לָבוֹא! אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁנִּמְצָא לְךָ מְלוֹן־עֶרֶב בִּשְׁעַת מִיתָתֶךָ! (מדר' משליט; ילק"ש שם).

קעט מִשֶּׁמֵּת רַ' עֲקִיבָא בָּטַל כְּבוֹד הַתּוֹרָה, בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תוֹרָה וְנִסְתַּתְּמוּ מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה (סוטה מט).


יט. עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת

קפ [כְּשֶׁגָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה עַל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל לֵהָרֵג, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו לְרַ' יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן־גָּדוֹל]: עֲלֵה לָרָקִיעַ וַחֲקֹר אִם נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. עָמַד רַ' יִשְׁמָעֵאל וְטִהֵר אֶת־עַצְמוֹ וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין וְהִזְכִּיר שֵׁם הַמְפֹרָשׁ. מִיָּד נְשָׂאוֹ הָרוּחַ וְהֶעֱלָהוּ לָרָקִיעַ. פָּגַע בּוֹ גַּבְרִיאֵל הַמַּלְאָךְ, אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא, יִשְׁמָעֵאל, שֶׁקּוֹנְךָ מִשְׁתַּבֵּחַ בְּךָ בְּכָל־יוֹם, שֶׁיֶּשׁ־לוֹ עֶבֶד בָּאָרֶץ שֶׁדּוֹמֶה לִקְלַסְתֵּר פָּנָיו729? אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא. אָמַר לוֹ: לָמָה עָלִיתָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: עָלִיתִי לֵידַע אִם נֶחְתְּמָה הַגְּזֵרָה מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, חַיֶּיךָ, כָּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד: עֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל נִמְסְרוּ לַהֲרִיגָה בְּיַד הַמַּלְכוּת הָרְשָׁעָה. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: לָמָּה? אָמַר לוֹ: עַל מְכִירַת יוֹסֵף; שֶׁמִּדַּת הַדִּין מְקַטְרֶגֶת בְּכָל־יוֹם לִפְנֵי כִסֵּא הַכָּבוֹד וְאוֹמֶרֶת: כְּלוּם כָּתַבְתָּ בְתוֹרָתְךָ אוֹת אַחַת לְבַטָּלָה? [אָמַרְתָּ “וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ… מוֹת יוּמָת”730] – וַהֲרֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מָכְרוּ אֶת־יוֹסֵף וַעֲדַיִן לֹא נִפְרַעְתָּ מֵהֶם אוֹ מִזַּרְעָם; לְפִיכָךְ נִגְזְרָה הַגְּזֵרָה עַל עֲשָׂרָה חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: עַד עַתָּה לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פְּרִיעָה731 בִּמְכִירַת יוֹסֵף אֶלָּא בָנוּ? אָמַר לוֹ גַּבְרִיאֵל: חַיֶּיךָ, יִשְׁמָעֵאל בְּנִי, מִיּוֹם שֶׁמָּכְרוּ הַשְּׁבָטִים אֶת־יוֹסֵף לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּדוֹר אֶחָד צַדִּיקִים וַחֲסִידִים כְּמוֹ הַשְּׁבָטִים אֶלָּא אַתֶּם, לְפִיכָךְ נִפְרָע מִכֶּם.

כֵּוָן שֶׁרָאָה סַמָּאֵל הָרָשָׁע732 שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לַחְתּוֹם אֶת־הַגְּזֵרָה שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה וְהָיָה מִתְפָּאֵר וְאוֹמֵר: נִצַּחְתִּי אֶת־מִיכָאֵל הַשָּׂר733! מִיָּד חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל סַמָּאֵל וְקָרָא לִמְטַטְרוֹן734 וְאָמַר לוֹ: כְּתוֹב וַחֲתוֹם – גָּפְרִית וְאֵשׁ עַל רוֹמִי הָרְשָׁעָה, עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וְעַל הַכֶּסֶף וְעַל הַזָּהָב וְעַל כָּל־מַה־שֶּׁלָּהֶם.

כְּשֶׁשָּׁמַע רַ' יִשְׁמָעֵאל כָּךְ – מִיָּד נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בָּרָקִיעַ אָנֶה וָאָנָה, וְהָיָה רוֹאֶה מִזְבֵּחַ. – וּמָה אַתֶּם מַקְרִיבִים עָלָיו בְּכָל־יוֹם? אָמַר לוֹ: נְפָשׁוֹת שֶׁל צַדִּיקִים אָנוּ מַקְרִיבִים עָלָיו. – וּמִי מַקְרִיב אוֹתָן? אָמַר לוֹ: מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל.

מִיָּד יָרַד רַ' יִשְׁמָעֵאל לָאָרֶץ וְהוֹדִיעַ לַחֲבֵרָיו, שֶׁכְּבָר נֶחְתְּמָה הַגְּזֵרָה, וְהָיוּ מִתְאוֹנְנִים בְּיָמִין עַל שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה קָשָׁה, וּשְׂמֵחִים בִּשְׂמֹאל עַל שֶׁשְּׁקָלָם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כְּנֶגֶד הַשְּׁבָטִים.

*

תָּפְסוּ אֶת־רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל וְרַ' יִשְׁמָעֵאל כֹּהֵן־גָּדוֹל לֵהָרֵג. הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: אַבְרֵךְ! בִּשְׁתֵּי פְסִיעוֹת אַתָּה נִתָּן בְּחֵיקָם שֶׁל צַדִּיקִים735 – וְאַתָּה בוֹכֶה! אָמַר לוֹ: לִבִּי יוֹצֵא, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ עַל מָה אֲנִי נֶהֱרָג. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל: מִיָּמֶיךָ בָּא אָדָם אֶצְלְךָ לְדִין אוֹ לִשְׁאֵלָה וְעִכַּבְתּוֹ עַד שֶׁתְּהֵא שׁוֹתֶה כוֹסְךָ וְנוֹעֵל סַנְדָּלְךָ, אוֹ עוֹטֵף טַלִּיתֶךָ? וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: “אִם־עַנֵּה תְעַנֶּה736737 – אֶחָד עִנּוּי מְרֻבֶּה וְאֶחָד עִנּוּי מֻעָט. אָמַר לוֹ: נִחַמְתַּנִי, רַבִּי!

הָיוּ מִתְחַנְּנִים לָאִסְפַּקְלָטוֹר738, זֶה אָמָר: אֲנִי כֹהֵן גָּדוֹל בֶּן־כֹּהֵן גָּדוֹל מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת חֲבֵרִי; וְזֶה אָמָר: אֲנִי נָשִׂיא בֶן־נָשִׂיא מִזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, הָרְגֵנִי תְחִלָּה וְאַל אֶרְאֶה בְּמִיתַת חֲבֵרִי. אָמַר לָהֶם: הַפִּילוּ גוֹרָלוֹת. נָפַל הַגּוֹרָל עַל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל. מִיָּד נָטַל הַחֶרֶב וְחָתַךְ אֶת־רֹאשׁוֹ. נְטָלוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל וְהִנִּיחוֹ בְחֵיקוֹ וְהָיָה בוֹכֶה וְצוֹעֵק: פֶּה קָדוֹשׁ, פֶּה נֶאֱמָן! פֶּה קָדוֹשׁ, פֶּה נֶאֱמָן! פֶּה שֶׁהוֹצִיא סַנְדַּלְכּוֹנִים739 וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת – מִי הִטְמִינְךָ בֶּעָפָר וּמִי מִלֵּא לְשׁוֹנְךָ עָפָר וָאֵפֶר! אֵי תוֹרָה וְאֵי שְׂכָרָהּ!…

עַד שֶׁהוּא בוֹכֶה נִשְׁקְפָה בִתּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר בְּעַד הַחַלּוֹן וְרָאֲתָה יָפְיוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה מִשִּׁבְעָה יָפִים שֶׁהָיוּ בָעוֹלָם וּפָנָיו דּוֹמִים לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת. נִתְמַלְּאָה עָלָיו רַחֲמִים וְשָׁלְחָה לְאָבִיהָ: תֶּן־לִי בַקָּשָׁה אֶחָת. שָׁלַח לָהּ: בִּתִּי, כָּל־מַה־שֶּׁתֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה, חוּץ מֵרַ' יִשְׁמָעֵאל וַחֲבֵרָיו. שָׁלְחָה לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הַחֲיֵהוּ. שָׁלַח לָהּ: כְּבָר נִשְׁבָּעְתִּי. שָׁלְחָה לוֹ: אִם כֵּן, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, צַוֵּה וְיַפְשִׁיטוּ קַרְקַפְלוֹ740 כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בִּמְקוֹם מַרְאָה741. מִיָּד צִוָּה וְהִפְשִׁיטוּ אֶת־קַרְקַפְלוֹ. וְכֵוָן שֶׁהִגִּיעַ לִמְקוֹם תְּפִלִּין צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה וְנִזְדַּעְזְעוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ; צָעַק צְעָקָה שְׁנִיָּה וְנִזְדַּעְזַע כִּסֵּא הַכָּבוֹד. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: צַדִּיק כָּזֶה שֶׁהֶרְאֵיתָ לוֹ כָּל־גִּנְזֵי עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְרָזֵי תַחְתּוֹנִים – יֵהָרֵג בְּמִיתָה מְשֻׁנָּה כָזוֹ? זוֹ תוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ! אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוֹא: מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי? גְּזֵרָה הִיא וְאֵין מִי שֶׁיָּפֵר. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: אִם אֶשְׁמַע קוֹל אַחֵר אֶהְפֹךְ אֶת־כָּל־הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ! וּכְשֶׁשָּׁמַע רַ' יִשְׁמָעֵאל כָּךְ שָׁתָק… אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: עֲדַיִן אַתָּה בוֹטֵחַ בֵּאלֹהֶיךָ? אָמַר לוֹ: “הֵן־יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל”742. מִיָּד יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

כְּשֶׁנֶּהֶרְגוּ רַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בָּאָה הַשְּׁמוּעָה אֵצֶל רַ' עֲקִיבָא. עָמַד וְקָרַע בְּגָדָיו וְחָגַר שָׂק. אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו: הַתְקִינוּ עַצְמְכֶם לְפֻרְעָנוּת, שֶׁאִלּוּ טוֹבָה עֲתִידָה לָבוֹא עָלֵינוּ בְּדוֹרֵנוּ לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ אֶלָּא רַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' יִשְׁמָעֵאל743; וְעַכְשָׁו גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁפֻּרְעָנוּת גְּדוֹלָה עֲתִידָה לָבוֹא לָעוֹלָם, וּלְפִיכָךְ נִסְתַּלְּקוּ אֵלּוּ מִבֵּינֵינוּ, לְקַיֵּם מַה־שֶּׁנֶּאֱמַר: “הַצַּדִּיק אָבָד… כִּי־מִפְּנֵי הָרָעָה744 נֶאֱסַף הַצַּדִּיק”745.

*

וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת־רַ' עֲקִיבָא בֶן־יוֹסֵף, דּוֹרֵשׁ כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת וּמְגַלֶּה פָנִים בַּתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁנִּמְסְרָה לְמשֶׁה מִסִּינָי. וּכְשֶׁהוֹצִיאוּהוּ לַהֲרִיגָה בָּא מִכְתָּב לַקֵּיסָר שֶׁמֶּלֶךְ עֲרַבְיָא746 מִתְפַּשֵּׁט בְּאַרְצוֹ, נָחַץ747 לָלֶכֶת וְצִוָּה לַחְבֹּש אֶת־רַ' עֲקִיבָא בְּבֵית־הָאֲסוּרִים עַד שֶׁיָּשׁוּב מִן הַמִּלְחָמָה. וּכְשֶׁבָּא מִן הַמִּלְחָמָה צִוָּה לְהוֹצִיאוֹ וְסָרְקוּ אֶת־בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל. וּבְכָל־סְרִיקָה וּסְרִיקָה שֶׁהָיוּ סוֹרְקִים, הָיָה אוֹמֵר: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל־דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא”748. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: אַשְׁרֶיךָ, רַ' עֲקִיבָא, שֶׁהָיִיתָ צַדִּיק וְיָשָׁר וְיָצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּצַדִּיק וְיָשָׁר.

וּכְשֶׁנֶּהֱרַג רַ' עֲקִיבָא בָּאָה הַשְּׁמוּעָה אֵצֶל רַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן וְרַ' יְהוּדָה בֶן־בָּבָא. עָמְדוּ וְקָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְחָגְרוּ שַׂקִּים וְאָמָרוּ: אַחֵינוּ, שְׁמָעוּנוּ, לֹא נֶהֱרַג רַ' עֲקִיבָא אֶלָּא לְמוֹפֵת749.

*

וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת־רַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן.

אָמְרוּ עָלָיו, עַל רַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן, שֶׁהָיָה נָעִים בִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּבְנֵי־אָדָם וּמֵעוֹלָם לֹא עָלְתָה קִלְלַת חֲבֵרוֹ עַל שְׂפָתוֹ, וּכְשֶׁגָּזַר הַקֵּיסָר בְּרוֹמִי שֶׁלֹּא לְלַמֵּד תּוֹרָה – עָמַד וְהִקְהִיל קְהִלּוֹת בְּרַבִּים וְהָיָה עוֹסֵק וְדוֹרֵשׁ בַּתּוֹרָה.

וּכְשֶׁחָלָה רַ' יוֹסֵי בֶן־קִסְמָא הָלַךְ רַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן אֶצְלוֹ לְבַקְּרוֹ. אָמַר לוֹ: חֲנִינָא אָחִי, אִי־אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֻמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם הִמְלִיכוּהָ, שֶׁהֶחֱרִיבָה אֶת־בֵּיתוֹ וְשָׂרְפָה אֶת־הֵיכָלוֹ וְהָרְגָה אֶת־חֲסִידָיו וְאִבְּדָה אֶת־טוֹבָיו וַעֲדַיִן הִיא קַיָּמֶת – וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ, שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר־תּוֹרָה מֻנָּח לְךָ בְּחֵיקֶךָ! אָמַר לוֹ: מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֵמוּ. אָמַר לוֹ:אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים שֶׁל טָעַם – וְאַתָּה אוֹמֵר “מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֵמוּ”! תְּמֵהַנִי, אִם לֹא יִשְׂרְפוּ אוֹתְךָ וְאֶת־סֵפֶר־תּוֹרָה בָּאֵשׁ. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אֲנִי לְחַיֵּי־עוֹלָם־הַבָּא? אָמַר לוֹ: כְּלוּם מַעֲשֶׂה בָּא לְיָדֶךָ750? אָמַר לוֹ: מָעוֹת שֶׁל פּוּרִים נִתְחַלְּפוּ לִי בְּמָעוֹת שֶׁל צְדָקָה וְחִלַּקְתִּין לָעֲנִיִּים751. אָמַר לוֹ: אִם־כֵּן, מֵחֶלְקְךָ יְהֵא חֶלְקִי וּמִגּוֹרָלְךָ יְהֵא גוֹרָלִי.

אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶׁנִּפְטַר רַ' יוֹסֵי בֶּן־קִסְמָא וְהָלְכוּ כָל־גְּדוֹלֵי רוֹמִי לְקִבְרוֹ וְהִסְפִּידוּהוּ הֶסְפֵּד גָּדוֹל. וּבַחֲזָרָתָם מְצָאוּהוּ לְרַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּמַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְסֵפֶר־תּוֹרָה מֻנָּח לוֹ בְּחֵיקוֹ. הֱבִיאוּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי־מָה עָסַקְתָּ בַתּוֹרָה? אָמַר לָהֶם: “כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְיָ אֱלֹהָי”752. מִיָּד גָּזְרוּ עָלָיו לִשְׂרֵפָה, וְעַל אִשְׁתּוֹ לַהֲרִיגָה, וְעַל בִּתּוֹ לֵישֵׁב בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת753.

[הוֹצִיאוּהוּ] וּכְרָכוּהוּ בְּסֵפֶר־תּוֹרָה וְהִקִּיפוּהוּ בַּחֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְהִצִּיתוּ בָהֶן אֶת־הָאוּר, וְהֵבִיאוּ סְפוֹגִים שֶׁל צֶמֶר754 וּשְׁרָאוּם בְּמַיִם וְהִנִּיחוּם עַל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ מְהֵרָה אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ אַבָּא אֶרְאֲךָ בְּכָךְ אָמַר לָהּ אִלְמָלֵי אֲנִי נִשְׂרַפְתִּי לְבַדִּי הָיָה הַדָּבָר קָשֶׁה לִי, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי נִשְׂרָף וְסֵפֶר תּוֹרָה עִמִּי מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא יְבַקֵּשׁ עֶלְבּוֹנִי. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לָהֶם: גְּוִילִים נִשְׂרָפִים וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת. – אַף אַתָּה פְּתַח פִּיךָ וְתִכָּנֵס בְּךָ הָאֵשׁ. אָמַר לָהֶם: מוּטָב שְׁיִטְּלֶנָּה מִי שֶּׁנְּתָנָהּ וְאַל יַחְבֹּל הוּא בְּעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ קֻסְטְנָרו‍ֹ: רַבִּי, אִם אֲנִי מַרְבֶּה עָלֶיךָ בְּשַׁלְהֶבֶת וְנוֹטֵל סְפו‍ֹגִים שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבֶּךָ – אַתָּה מְבִיאֵנִי לְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא? אָמַר לוֹ: הֵן. – הִשָּׁבַע־לִי. – נִשְׁבַּע לוֹ. מִיָּד הִרְבָּה עָלָיו בְּשַׁלְהֶבֶת וְנָטַל סְפוֹגִים שֶׁל צֶמֶר מֵעַל לִבּוֹ וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ בִּמְהֵרָה. 755 אַף הוּא קָפַץ וְנָפַל לְתוֹךְ הָאוּר. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: רַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן וְקֻסְטְנָרוֹ756 מְזֻמָּנִים הֵם לְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא.

[וְעַל זֶה] בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אֶחָת וְיֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ בְּכַמָּה שָׁנִים!

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁנִּתְפְּסוּ רַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּרָטָא, אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּרָטָא לְרַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן: אַשְׁרֶיךָ, רַ' חֲנִינָא, שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דָּבָר אֶחָד, אוֹי לִי שֶׁנִּתְפַּסְתִּי עַל חֲמִשָּׁה דְבָרִים757. אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן: אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל חֲמִשָּׁה דְבָרִים וְאַתָּה נִצּוֹל, אוֹי לִי שֶׁנִּתְפַּסְתִּי עַל דָּבָר אֶחָד וְאֵינִי נִצּוֹל; שֶׁאַתָּה עָסַקְתָּ בַתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת־חֲסָדִים – וַאֲנִי לֹא עָסַקְתִּי אֶלָּא בַתּוֹרָה בִּלְבָד.

הֵבִיאוּ לְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּרָטָא, אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי־מָה עָסַקְתָּ בַתּוֹרָה וּמִפְּנֵי־מָה גָנָבְתָּ? אָמַר לָהֶם: אִם סַיִף לֹא סֵפֶר758, וְאִם סֵפֶר לֹא סַיִף; וּמַה־זֶּה אֵין בִּי אַף זֶה אֵין בִּי. – וּמִפְּנֵי־מָה קָרְאוּ לְךָ רַבִּי? רַבָּם שֶׁל טַרְסִיִּים759 אָנִי.

הֵבִיאוּ לוֹ שְׁתֵּי פְקָעִיּוֹת760. אָמְרוּ לוֹ: אֵיזוֹ שֶׁל שְׁתִי וְאֵיזוֹ שֶׁל עֵרֶב? נַעֲשָׂה לוֹ נֵס, בָּא זִבּוֹרָא761 וְיָשַׁב עַל הָעֵרֶב וּבָאָה זִבּוֹרֶת762 וְיָשְׁבָה עַל הַשֶּׁתִי. אָמַר לָהֶם: זוֹ שֶׁל שְׁתִי וְזוֹ שֶׁל עֵרֶב. – וּמִפְּנֵי־מָה לֹא בָאתָ לְבֵי־אֲבִידָן763? אָמַר לָהֶם: זָקֵן אָנִי, וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תִרְמְסוּנִי בְּרַגְלֵיכֶם. אָמָרוּ: וְעַד עַכְשָׁו כַּמָּה זְקֵנִים נִרְמָסוּ? נַעֲשָׂה נֵס וְנִרְמַס זָקֵן אֶחָד בְּאוֹתוֹ יוֹם. – וּמִפְּנֵי־מָה הוֹצֵאתָ עַבְדְּךָ לְחֵרוּת764? אָמַר לָהֶם: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. עָמַד אֶחָד מֵהֶם לְהָעִיד בּוֹ. בָּא אֵלִיָּהוּ וְנִדְמָה לוֹ כְּאֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי הַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ: הַנִּיחֵהוּ, מִשֶּׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס בְּכֻלָּם – אַף בָּזֶה יֵעָשֶׂה לוֹ נֵס, וְאַתָּה לֹא תֵרָאֶה אֶלָּא כְרָשָׁע. לֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ וְעָמַד לְהָעִיד. הָיְתָה כְתוּבָה אִגֶּרֶת מֵחֲשׁוּבֵי הָרוֹמִיִּים לִשְׁלוֹחַ לַקֵּיסָר, וּשְׁלָחוּהָ בְיָדָיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ765. בָּא אֵלִיָּהוּ וּזְרָקוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָא. הָלַךְ וְלֹא בָא [וְנִצַּל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן־פְּרָטָא].

*

וְאַחֲרָיו נֶהֱרַג רַ' יְהוּדָה בֶן־בָּבָא.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יְהוּדָה בֶן־בָּבָא, שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם שֵׁנָה אֶלָּא כִשְׁנַת סוּס, מִשְּׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה עַד שְׁמֹנִים שָׁנָה.

פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל־הַסּוֹמֵךְ766 יֵהָרֵג, וְכָל הַנִּסְמָךְ יֵהָרֵג, וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ תֵּחָרֵב, וּתְחוּמִים767 שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶם יֵעָקֵרוּ. מֶה עָשָׂה רַ' יְהוּדָה בֶן־בָּבָא? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים וּבֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּבֵין שְׁנֵי תְחוּמֵי־שַׁבָּת768, בֵּין אוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם, וְסָמַךְ שָׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים, וְאֵלּוּ הֵם: רַ' מֵאִיר וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ. כֵּוָן שֶׁהִכִּירוּ בָהֶם אוֹיְבִים, אָמַר לָהֶם: בָּנַי, רוּצוּ! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, וְאַתָּה מַה־תְּהֵא עָלֶיךָ? אָמַר לָהֶם: הֲרֵינִי מוּטָל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין769.

אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנָּעֲצוּ בוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת לוֹנְכִיּוֹת770 שֶׁל בַּרְזֶל וַעֲשָׂאוּהוּ לְגוּפוֹ כִּכְבָרָה.

וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ רַ' יְהוּדָה בֶן־דָּמָא, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב שָׁבֻעוֹת הָיָה.

אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה לַקֵּיסָר: חַיֶּיךָ, הַמְתֶּן לִי מְעַט עַדאֲקַיֵּם מִצְוַת עֲצֶרֶת771 וַאֲקַדֵּשׁ, כְּדֵי לְשַׁבֵּחַ לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁנָּתַן לָנוּ אֶת־הַתּוֹרָה. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: עֲדַיִן אַתָּה בוֹטֵחַ בַּתּוֹרָה וּבֵאלֹהִים שֶׁנְּתָנָהּ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: מַה־שְּׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָתֶךָ? אָמַר לוֹ: עָלֶיהָ אָמַר דָּוִד, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: “מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר־צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ”772. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: אֵין שׁוֹטִים בָּעוֹלָם כְּמוֹתְכֶם, שֶׁכּוֹפְרִים בֵּאלֹהִים חַיִּים, וְאוֹי לְךָ וְאוֹי לְבָשְׁתְּךָ כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָנוּ בְּאוֹר הַחַיִּים וְאַתָּה תֵרֵד שְׁאוֹל תַּחְתִּית.

מִיָּד חָרָה אַפּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר וְצִוָּה לְקָשְׁרוֹ בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ בִּזְנַב סוּס וּלְמָשְׁכוֹ בְּכָל־רְחוֹב שֶׁל רוֹמִי, וְאַחַר־כָּךְ צִוָּה וַחֲתָכוּהוּ אֵבָרִים־אֵבָרִים.

וּבָא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְלִקֵּט אֶת־הָאֵבָרִים וּקְבָרָם בִּמְעָרָה אַחַת סְמוּכָה לְנָהָר שֶׁיּוֹרֵד לִפְנֵי רוֹמִי. שָׁמְעוּ הָרוֹמִיִּים קוֹל נְהִי וּבְכִי כָּל־שְׁלֹשִים יוֹם בְּתוֹךְ אוֹתָהּ מְעָרָה. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ לַקֵּיסָר. אָמַר: אֲפִלּוּ הָעוֹלָם נֶהְפָּךְ לְתֹהוּ־וָבֹהוּ – לֹא אֶשְׁקֹט עַד שֶׁאֲמַלֵּא רְצוֹנִי בְּאוֹתָם זְקֵנִים.

*

וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת־רַ' חֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן שֶׁהָיָה בֶן־מֵאָה וּשְׁלֹשִים שָׁנָה כְּשֶׁהוֹצִיאוּהוּ לַהֲרִיגָה, וְהָיָה יְפֵה־תֹאַר וִיפֵה־מַרְאֶה, וְהָיָה דוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת.

בָּאוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ אֶת־יָפְיוֹ וְאֶת־שֵׂיבָתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ: בְּחַיֶּיךָ, אֲדוֹנִי! תְּרַחֵם עַל הַזָּקֵן הַזֶּה. אָמַר הַקֵּיסָר לְרַ' חֻצְפִּית: בֶּן־כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה? אָמַר לוֹ: מֵאָה וּשְׁלֹשִים שָׁנָה בְּלֹא יוֹם אֶחָד, וּבַקָּשָׁתִי מִמְּךָ שֶׁתַּמְתִּין לִי עַד שֶׁיִּתְמַלֵּא יוֹמִי. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: מַה־לְּךָ שֶׁתָּמוּת הַיּוֹם אוֹ לְמָחָר? אָמַר לוֹ: כְּדֵי שֶׁאֲקַיֵּם עוֹד שְׁתֵּי מִצְוֹת. אָמַר לוֹ: מַה־מִּצְוֹת אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת? אָמַר לוֹ: קְרִיאַת־שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית וְשַׁחֲרִית, שֶׁאַמְלִיךְ עָלַי אֶת־הַשֵּׁם הַמְיֻחָד הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: עַזֵּי־פָנִים וְעַזֵּי־נָפֶשׁ! עַד מָתַי אַתֶּם בּוֹטְחִים בֵּאלֹהֵיכֶם? הֲרֵי זָקֵן הוּא עַתָּה וְאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי, שֶׁאִלּוּ הָיָה בוֹ כֹּחַ הָיָה נוֹקֵם נִקְמָתוֹ וְנִקְמַת עַמּוֹ וְנִקְמַת בֵּיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְפַרְעֹה וּלְסִיסְרָא וּלְכָל־מַלְכֵי כְנָעַן…

כְּשֶׁשָּׁמַע רַ' חֻצְפִּית כָּךְ בָּכָה בְכִי גָדוֹל וְקָרַע אֶת־בְּגָדָיו עַל גִּדּוּף יְיָ וְעַל חֶרְפָּתוֹ וְאָמַר לַקֵּיסָר: אוֹי לְךָ, קֵיסָר! מַה־תַּעֲשֶׂה לְיוֹם אַחֲרוֹן כְּשֶׁיִּפְקֹד יְיָ עַל רוֹמִי וְעַל אֱלֹהֵיכֶם!

אָמַר הַקֵּיסָר: עַד מָתַי אֶתְוַכַּח עִם זֶה? צִוָּה לְהָרְגוֹ, וּסְקָלוּהוּ וְתָלוּהוּ.

*

וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת־רַ' חֲנִינָא בֶן־חֲכִינָאי.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֲנִינָא בֶן־חֲכִינָאי, שֶׁכָּל־יָמָיו הָיָה יוֹשֵׁב בְּתַעֲנִית מִן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה עַד תִּשְׁעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהוֹצִיאוּהוּ לַהֲרִיגָה עֶרֶב שַׁבָּת הָיָה. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתִּטְעַם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁתֵּהָרֵג. אָמַר לָהֶם: עַד עַתָּה הִתְעַנֵּיתִי, וְעַתָּה אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה דֶרֶךְ אֵלֵךְ – וְאַתֶּם אוֹמְרִים לִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת!

הִתְחִיל בְּקִדּוּשׁ הַיּוֹם “וַיְכֻלּוּ” עַד “וַיְקַדֵּשׁ” – וְלֹא הִנִּיחוּהוּ לִגְמוֹר עַד שֶׁהֲרָגוּהוּ. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: אַשְׁרֶיךָ, רַ' חֲנִינָא בֶּן־חֲכִינָאי, שֶׁהָיִיתָ קָדוֹשׁ וְיָצְאָה נִשְׁמָתְךָ בִּקְדֻשָּׁה.

*

וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת־רַ' יְשֵׁבָב הַסּוֹפֵר.

כֵּוָן שֶׁהוֹצִיאוּהוּ בָּאוּ תַלְמִידָיו וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, תּוֹרָה מַה־תְּהֵא עָלֶיהָ? אָמַר לָהֶם: בָּנַי, עֲתִידָה תוֹרָה שֶׁתִּשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהָאֻמָּה הָרְשָׁעָה הֵעֵזָּה פָנֶיהָ וְהֶעֱרִימָה סוֹד לְאַבֵּד מַרְגָּלִיּוֹתֵינוּ מִמֶּנּוּ; וְהַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי כַפָּרָה עַל הַדּוֹר, אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין לְךָ רְחוֹב בְּרוֹמִי שֶׁאֵין בּוֹ חֲלַל חָרֶב, שֶׁעֲתִידָה הָאֻמָּה הָרְשָׁעָה לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי מִיִּשְׂרָאֵל. אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, מַה־תְּהֵא עָלֵינוּ? אָמַר לָהֶם: הַחֲזִיקוּ אִיש בְּרֵעֵהוּ וְאֶהֱבוּ שָׁלוֹם וּמִשְׁפָּט – אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה.

אָמַר לוֹ הַקֵּיסָר: זָקֵן, בֶּן־כַּמָּה שָׁנִים אָתָּה? אָמַר לוֹ:הַיּוֹם בֶּן־תִּשְׁעִים שָׁנָה אָנִי, וְעַד שֶׁלֹּא יָצָאתִי מִמְּעֵי אִמִּי נִגְזְרָה גְזֵרָה מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִמְסֹר אוֹתִי וְאֶת־חֲבֵרַי בְּיָדֶךָ, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִתְבֹּעַ דָּמֵנוּ מִיָּדֶךָ. אָמַר הַקֵּיסָר: מַהֲרוּ וְהִרְגוּ גַם אֶת־זֶה, וְאֶרְאֶה כֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ שֶׁל אֱלֹהָיו. וְצִוָּה עָלָיו וּשְׂרָפוּהוּ.

*

וְאַחֲרָיו הוֹצִיאוּ אֶת־רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ שֶׁהָיָה בֶן־מֵאָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וּמִקַּטְנוּתוֹ עַד סוֹף יָמָיו לֹא שָׁמַע אָדָם שֶׁהוֹצִיא תִפְלוּת773 מִפִּיו, וְלֹא הִתְקוֹטֵט עִם חֲבֵרָיו בֵּין בְּדִבּוּר בֵּין בְּמַעֲשֶׂה, וְהָיָה עָנָו וּשְׁפַל־רוּחַ, וְיָשַׁב בְּתַעֲנִית שְׁמֹנִים שָׁנָה. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנֶּהֱרַג יוֹם כִּפּוּרִים הָיָה. בָּאוּ תַלְמִידָיו לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה אֶת־רַ' יְהוּדָה בֶן־בָּבָא, שֶׁנּוֹשְׂאִים אֶת־מִטָּתוֹ, וּמִטַּת רַ' עֲקִיבָא בֶן־יוֹסֵף סְמוּכָה אֶצְלוֹ, וְהֵם מִתְוַכְּחִים בִּדְבַר הֲלָכָה יַחַד זֶה עִם זֶה. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי מַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: רַ’שְׁמָעֵאל כֹּהֵן־גָּדוֹל. אָמְרוּ לוֹ: מִי מְנַצֵּחַ? אָמַר לָהֶם: רַ' עֲקִיבָא, עַל שֶׁטָּרַח בְּכָל־כֹּחוֹ בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: בָּנַי, רוֹאֶה אֲנִי עוֹד, שֶׁנִּשְׁמַת כָּל־צַדִּיק וְצַדִּיק מְטַהֶרֶת אֶת־עַצְמָהּ בְּמֵי הַשִּׁלֹחַ כְּדֵי לִכָּנֵס הַיּוֹם בְּטָהֳרָה בִּישִׁיבָה שֶׁל מָעְלָה לִשְׁמוֹעַ דְּרָשַׁת רַ' עֲקִיבָא בֶן יוֹסֵף מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, וְכָל־מַלְאָךְ וּמַלְאָךְ מֵבִיא קַתֶּדְרָאוֹת שֶׁל זָהָב לְכָל־צַדִּיק וְצַדִּיק לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן בְּטָהֳרָה.

צִוָּה הַקֵּיסָר לְהָרְגוֹ. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: אַשְׁרֶיךָ, רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ, שֶׁהָיִיתָ טָהוֹר וְיָצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּטָהֳרָה.

*

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אוֹי לָהֶן לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם שֶׁאֵין לָהֶן תַּקָּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “תַּחַת הַנְּחֹשֶת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶת” וגו‍ֹ‘774 – תַּחַת רַ’ עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו מַה־מְּבִיאִים? וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: “וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא־נִקֵּיתִי”775 (מד' אלא“ז; סנה' יד.; ע”ז ח:, יז:, יח:; מכיל' משפטים; אדר“נ לח; שמח' ח; ר”ה כג; ע"י).


כ. רַ' מֵאִיר, אֱלִישָׁע בֶּן־אֲבוּיָה (אַחֵר), בְּרוּרְיָה

קפא אָמַר רַ' עֲקִיבָא: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בִּסְפִינָה וְרָאִיתִי סְפִינָה אַחַת שֶׁמִּטָּרֶפֶת776 בַּיָּם וְהָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁבָּהּ, וּמִי הוּא? – רַ' מֵאִיר. כְּשֶׁעָלִיתִי לִמְדִינַת קַפּוּטְקְיָא בָּא וְיָשַׁב וְדָן לְפָנַי בַּהֲלָכָה. וְאָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, מִי הֶעֱלֶךָ? אָמַר לִי: גַּל טְרָדַנִי777 לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ עַד שֶׁהֱקִיאַנִי לַיַּבָּשָׁה (יבמ' קכא.).

קפב רַ' מֵאִיר הָיָה לִבְלָר778 טוֹב וּמֻבְחָר, וְהָיָה יָגֵעַ וּמִשְׂתַּכֵּר שְׁלֹשָה סְלָעִים בְּשָׁבוּעַ, וְהָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּאֶחָד, וּמִתְלַבֵּשׁ בְּאֶחָד, וּמְפַרְנֵס בַּשְּׁלִישִׁי תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים. אָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: רַבֵּנוּ, בָּנֶיךָ מַה־תְּהֵא עֲלֵיהֶם? אָמַר לָהֶם: אִם יִהְיוּ צַדִּיקִים – יְהֵא לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד: “לֹא־רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָחֶם”779, וְאִם לָאו – מָה אֲנִי מַנִּיחַ אֶת־שֶׁלִּי לְאוֹיְבֵי הַמָּקוֹם? (קה"ר ב).

קפג אָמַר רַ' מֵאִיר: כְּשֶׁבָּאתִי [לִלְמֹד תּוֹרָה] אֵצֶל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לִי: בְּנִי, מַה־מְּלַאכְתֶּךָ? אָמַרְתִּי לוֹ: לִבְלָר אָנִי. אָמַר לִי: בְּנִי, הֱוֵי זָהִיר בִּמְלַאכְתֶּךָ, שֶׁמְּלַאכְתְּךָ מְלֶאכֶת שָׁמַיִם הִיא: שֶׁמָּא אַתָּה מְחַסֵּר אוֹת אַחַת אוֹ מְיַתֵּר אוֹת אֶחָת – נִמְצֵאתָ מַחֲרִיב אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (עיר' יג.; סוטה כ.).

קפד מַעֲשֶׂה בְרַ' מֵאִיר שֶׁהָלַךְ לְעַבֵּר שָׁנִים780 בְּעַסְיָא, וְלֹא הָיְתָה שָׁם מְגִלָּה, וּכְתָבָהּ מִלִּבּוֹ וּקְרָאָהּ (מג' יח.).

קפה בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר781 מָצְאוּ כָתוּב: “וְהִנֵּה־טוֹב מְאֹד782 – וְהִנֵּה טוֹב מָוֶת; “וַיַּעַשׂ… לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת אוֹר783784; “וּבֶן דָּן785 חֻשִׁים”786 (ב"ר ט; כ; צד).

קפו בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מָצְאוּ כָתוּב: “מַשָּׂא דּוּמָה787 – מַשָּׂא רוֹמִי788 (ירוש' תענ' פ“א, ה”א).

קפז רַ' מֵאִיר חָכָם וְסוֹפֵר (גיט' סז.).

––––––––

קפח כָּל־הָרוֹאֶה רַ' מֵאִיר בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרֵי־הָרִים789 וְטוֹחֲנָם זֶה בָזֶה (סנה' כד.).

קפט אָמַר רַ' אַחָא בַּר חֲנִינָא: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁאֵין בְּדוֹרוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר כְּמוֹתוֹ. וּמִפְּנֵי־מָה לֹא קָבְעוּ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ? שֶׁלֹּא יָכְלוּ חֲבֵרָיו לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ, שֶׁהָיָה אוֹמֵר עַל טָמֵא טָהוֹר וּמַרְאֶה לוֹ פָּנִים790, וְעַל טָהוֹר טָמֵא וּמַרְאֶה לוֹ פָּנִים.

שָׁנוּ, לֹא רַ' מֵאִיר שְׁמוֹ, אֶלָּא רַ' נְהוֹרַאי שְׁמוֹ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ רַ' מֵאִיר? שֶׁהוּא מֵאִיר עֵינֵי חֲכָמִים בַּהֲלָכָה. (עיר' יג:).

קצ רַ' יוֹסֵי בֵי רַ' חֲלַפְתָּא הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת־רַ' מֵאִיר לִפְנֵי אַנְשֵׁי צִפּוֹרִי: אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ, אָדָם צָנוּעַ.

פַּעַם אַחַת רָאָה [רַ' מֵאִיר] אֲבֵלִים בְּשַׁבָּת וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמָם. אָמְרוּ לוֹ [לְרַ' יוֹסֵי]: רַבֵּנוּ, זֶהוּ שֶׁאַתָּה מְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ! אָמַר לָהֶם: מֶה עָשָׂה? אָמְרוּ לוֹ: רָאָה אֲבֵלִים בְּשַׁבָּת וְשָׁאַל בָּהֶם. אָמַר לָהֶם: רוֹצִים אַתֶּם לֵידַע מַה־כֹּחוֹ? בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁאֵין אֲבֵלוּת בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “בִּרְכַּת יְיָ הִיא תַעֲשִׁיר”791 – זוֹ בִרְכַּת שַׁבָּת, “וְלֹא־יוֹסִף עֶצֶב עִמָּה”792 – זוֹ אֲבֵלוּת793 (ירוש' מו“ק פ”ג, ה"ה).

––––––––

קצא רַ' מֵאִיר הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְבֵית־הַמִדְרָשׁ בִּטְבֶרְיָא, וְהָיָה אֱלִישָׁע רַבּוֹ מְטַיֵּל בַּשּׁוּק כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל סוּסוֹ בְּשַׁבָּת. בָּאוּ וְאָמְרוּ לְרַ' מֵאִיר: הֲרֵי אֱלִישָׁע רַבְּךָ בָּא וּמְטַיֵּל בַּשּׁוּק. הִפְסִיק דְּרָשָׁתוֹ וְיָצָא אֵלָיו. אָמַר לוֹ אֱלִישָׁע: מֶה הָיִיתָ דוֹרֵשׁ הַיּוֹם? אָמַר לוֹ: “וַיָי בֵּרַךְ אֶת־אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ”794 – אָמַר לוֹ: וּמָה־אָמַרְתָּ בּוֹ? אָמַר לוֹ: “וַיֹּסֶף יְיָ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה”795 – שֶׁכָּפַל לוֹ אֶת־כָּל־מָמוֹנוֹ. אָמַר לוֹ: חֲבָל עַל הָאוֹבְדִים וְאֵינָם נִמְצָאִים! עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּךְ, אֶלָּא “וַיָי בֵּרַךְ אֶת־אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ”, בִּזְכוּת מִצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיוּ בְיָדוֹ מֵרֵאשִׁיתוֹ. אָמַר לוֹ: מֶה הָיִיתָ דוֹרֵשׁ שׁוּב? אָמַר לוֹ: “טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ796797. אָמַר לוֹ: וּמָה־אָמַרְתָּ בּוֹ? אָמַר לוֹ: יֶשׁ־לְךָ אָדָם שֶׁעָשָׂה סְחוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וְהִפְסִיד, וּבְזִקְנוּתוֹ וְנִשְׂתַּכֵּר; דָּבָר־אַחֵר: יֶשׁ־לְךָ אָדָם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתוֹ וּשְׁכֵחָהּ, וּבְזִקְנוּתוֹ וְקִיְּמָהּ. אָמַר לוֹ: חֲבָל עַל הָאוֹבְדִים וְאֵינָם נִמְצָאִים! עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה דוֹרֵשׁ כָּךְ, אֶלָּא “טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ”, בִּזְמַן שֶׁהוּא טוֹב מֵרֵאשִׁיתוֹ, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: אֲבוּיָה אַבָּא מִגְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיָה. כְּשֶׁבָּא לְמָהֳלֵנִי קָרָא לְכָל־גְּדוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם וְקָרָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּלְרַ' יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם. כְּשֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ, הִתְחִילוּ מְטַפְּחִין וּמְרַקְּדִין, אֵלּוּ אוֹמְרִים מִזְמוֹרִים וְאֵלּוּ אוֹמְרִים אַלְפֵיבֵיתָרִין798. אָמַר רַ' אֱלִיעֶזֶר לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ: אֵלּוּ עוֹסְקִים בְּשֶׁלָּהֶם799, וְאָנוּ אִי אָנוּ עוֹסְקִים בְּשֶׁלָּנוּ800! יָשְׁבוּ וְהִתְחִילוּ בַּתּוֹרָה, וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים, וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים, וְיָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְהִקִּיפָה אוֹתָם. אָמַר לָהֶם אֲבוּיָה: רַבּוֹתַי, מַה־בָּאתֶם לִשְׂרֹף אֶת־בֵּיתִי עָלָי? אָמְרוּ לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא יוֹשְׁבִין הָיִינוּ וְחוֹרְזִין בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִן הַתּוֹרָה לַנְּבִיאִים וּמִן הַנְּבִיאִים לַכְּתוּבִים, וְהָיוּ הַדְבָרִים שְׂמֵחִים801 כִּנְתִינָתָם מִסִּינָי, וְהָיְתָה הָאֵשׁ מְלַחֶכֶת אוֹתָם כִּלְחִיכָתָם מִסִּינָי, וְעִקַּר נְתִּינָתָם מִסִּינַי לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא בָאֵשׁ – “וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד־לֵב הַשָּׁמַיִם”802. אָמַר לָהֶם אֲבוּיָה אַבָּא: רַבּוֹתַי, הוֹאִיל וְכָך גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה – הַבֵּן הַזֶּה, אִם יִתְקַיֵּם לִי, הֲרֵינִי מַפְרִישׁוֹ לַתּוֹרָה. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנַת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם לֹא נִתְקַיְּמָה בִי תּוֹרָתִי.

– וּמֶה הָיִיתָ דוֹרֵשׁ שׁוּב? – “גַּם אֶת־זֶה לְעֻמַּת־זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים803804. אָמַר לוֹ: וּמָה־אָמַרְתָּ בּוֹ? אָמַר לוֹ: כָּל־מַה־שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא בְּעוֹלָמוֹ בָּרָא כְנֶגְדּוֹ; בָּרָא הָרִים – בָּרָא גְבָעוֹת, בָּרָא יַמִּים – בָּרָא נְהָרוֹת. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּךְ, אֶלָּא בָּרָא צַדִּיקִים – בָּרָא רְשָׁעִים, בָּרָא גַן־עֵדֶן – בָּרָא גֵיהִנֹּם, כָּל־אֶחָד וְאֶחָד יֶשׁ לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד בְּגַן־עֵדֶן וְאֶחָד בְּגֵיהִנֹּם; זָכָה צַדִּיק, נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגַן־עֵדֶן; נִתְחַיֵּב רָשָׁע, נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגֵיהִנֹּם…

– וּמֶה הָיִיתָ דוֹרֵשׁ שׁוּב? – “לֹא־יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוּכִית וּתְמוּרָתָהּ כְּלִי־פָז”805. אָמַר לוֹ: וּמָה אָמַרְתָּ בּוֹ? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ דִבְרֵי תוֹרָה שֶׁקָּשִׁים לִקְנוֹתָם כִּכְלֵי זָהָב וּפָז וְנוֹחִים לְאַבְּדָם כִּכְלֵי זְכוּכִית. אָמַר לוֹ: הָאֱלֹהִים! אֲפִלּוּ כִּכְלֵי חֶרֶס; אֲבָל עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא הָיָה אוֹמֵר כָּךְ, אֶלָּא מַה־כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית הַלָּלוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁנִּשְׁבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה, כָּךְ תַּלְמִיד־חָכָם, אַף־עַל־פִּי שֶׁסָּרַח806 יֶשׁ־לוֹ תַקָּנָה. אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר: אַף אַתָּה חֲזֹר בָּךְ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: רוֹכֵב הָיִיתִי עַל סוּס וּמְטַיֵּל אֲחוֹרֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְשָׁמַעְתִּי בַת־קוֹל מְפוֹצֶצֶת וְאוֹמָרֶת: “שׁוּבוּ, בָנִים שׁוֹבָבִים”807, “שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם”808 – חוּץ מֵאַחֵר, שֶׁיָּדַע כֹּחִי וּמָרַד בִּי.

כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִתְחוּם־שַׁבָּת809, אָמַר לוֹ: מֵאִיר, חֲזֹר בָּךְ, שֶׁכְּבָר שִׁעַרְתִּי בְּעִקְבֵי סוּסִי עַד כָּאן תְּחוּם־שַׁבָּת. אָמַר לוֹ: וְאַף אַתָּה חֲזֹר בָּךְ… אָמַר לוֹ: וְלֹא כְבָר אָמַרְתִּי לָךְ: כְּבָר שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד810: “שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים – חוּץ מֵאַחֵר?”. תְּפָסוֹ וְהִכְנִיסוֹ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לוֹ לְתִינוֹק: פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶךָ. אָמַר לוֹ: “אֵין שָׁלוֹם אָמַר יְיָ לָרְשָׁעִים”811. הִכְנִיסוֹ לְבֵית־כְּנֶסֶת אַחֵר. אָמַר לוֹ לְתִינוֹק: פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶךָ. אָמַר לוֹ: “כִּי אִם־תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי־לָךְ בֹּרִית – נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנָי”812. הִכְנִיסוֹ לְבֵית־כְּנֶסֶת אַחֵר, אָמַר לוֹ לְתִינוֹק: פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶךָ. אָמַר לוֹ: “וְאַתְּ שָׁדוּד מַה־תַּעֲשִׂי כִּי תִלְבְּשִׁי שָׁנִי, כִּי־תַעְדִּי עֲדִי־זָהָב, כִּי־תִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ – לַשָּׁוְא תִּתְיַפִּי… נַפְשֵׁךְ יְבַקֵּשׁוּ”813. וְכָךְ הִכְנִיסָהוּ לִשְׁלֹשָה־עָשָׂר בָּתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וְכָל הַתִּינוֹקוֹת פָּסְקוּ לוֹ מֵעֵין זֶה לְרָעָה. כְּשֶׁאָמַר לָאַחֲרוֹן: “פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶךָ” – אָמַר לוֹ: “וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה־לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי”814. אוֹתוֹ תִינוֹק מְגַמְגֵּם בִּלְשׁוֹנוֹ הָיָה, וְנִשְׁמַע כְּאִלוּ אָמַר “וְלֶאֱלִישָׁע אָמַר אֱלֹהִים…” אָמַר אֱלִישָׁע: אִלְמָלֵי הָיָה סַכִּין בְּיָדִי קְרַעְתִּיו.

אָמְרוּ עָלָיו, עַל אַחֵר: כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס לְבֵית־הַוַּעַד וְרוֹאֶה תִינוֹקוֹת וּסְפָרִים לִפְנֵיהֶם הָיָה אוֹמֵר: מָה הַלָּלוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים כָּאן? אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה בַּנָּאי, אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה נַגָּר, אֻמָּנוּתוֹ שֶל זֶה צַיָּר, אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל זֶה חַיָּט. וְכֵוָן שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים כֵּן הָיוּ מַנִּיחִים סִפְרֵיהֶם וְהוֹלְכִים לָהֶם.

עוֹד אָמְרוּ עָלָיו עַל אַחֵר, שֶׁזֶּמֶר יְוָנִי לֹא פָסַק מִפִּיו; וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה סִפְרֵי מִינִים נוֹשְׁרִים לוֹ מֵחֵיקוֹ.

וּמָה־רָאָה אַחֵר שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה815? אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה בְּבִקְעַת גִּינוֹסַר816 וְרָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל817 בְּשַׁבָּת וְנָטַל הָאֵם עַל הַבָּנִים818 וְיָרַד בְּשָׁלוֹם. וּבְמוֹצָאֵי־שַׁבָּת רָאָה אָדָם אֶחָד עָלָה לְרֹאשׁ הַדֶּקֶל וְנָטַל הַבָּנִים וְשִׁלַּח אֶת־הָאֵם וְיָרַד וְהִכִּישׁוֹ819 נָחָשׁ וָמֵת. אָמָר: נֶאֱמַר “שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת־הָאֵם וְאֶת־הַבָּנִים תִּקַּח־לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים”820 – הֵיכָן טוּבוֹ שֶׁל זֶה וְהֵיכָן אֲרִיכוּת יָמָיו שֶׁל זֶה? (וְלֹא יָדַע שֶׁדְּרָשָׁהּ רַ' עֲקִיבָא: “לְמַעַן יִיטַב לָךְ” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, “וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים” – בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ); וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רָאָה לְשׁוֹנוֹ שֶׁל חֻצְפִּית הַמְתֻרְגְּמָן נִגְרֶרֶת821 בְּפִי חֲזִיר. אָמַר: פֶּה שֶׁהֵפִיק מַרְגָּלִיּוֹת יְלַחֵךְ עָפָר! יָצָא וְחָטָא.

מָצָא זוֹנָה – תְּבָעָהּ822. אָמְרָה לוֹ: וְלֹא אֱלִישָׁע בֶּן־אֲבוּיָה אָתָּה? עָקַר צְנוֹן מֵעֲרוּגָה בְּשַׁבָּת וְנָתַן לָהּ. אָמְרָה: אַחֵר הוּא.

(אָמְרוּ: כְּשֶׁהָיְתָה אִמּוֹ שֶׁל אַחֵר מְעֻבֶּרֶת בּוֹ עָבְרָה עַל בָּתֵּי עֲבוֹדָה־זָרָה, וְהֵרִיחָה וְנָתְנוּ לָהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְאָכָלָה, וְהָיָה מְפַעְפֵּעַ823 בִּכְרֵסָהּ כְּאֶרֶס שֶׁל חֲכִינָה824).

לְאַחַר יָמִים חָלָה אֱלִישָׁע בֶּן־אֲבוּיָה. בָּאוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי מֵאִיר: אֱלִישָׁע רַבְּךָ חוֹלֶה. הָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: חֲזֹר בָּךְ. אָמַר לוֹ: וְעַד כָּאן מְקַבְּלִים825? אָמַר לוֹ: וְלֹא נֶאֱמַר: “תָּשֵׁב אֱנוֹש עַד־דַּכָּא826 – עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נָפֶשׁ827? בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה אֱלִישָׁע בֶּן־אֲבוּיָה וָמֵת. וְהָיָה רַ' מֵאִיר שָׂמֵחַ וְאָמַר: דּוֹמֶה, שֶׁמִּתּוֹךְ תְּשׁוּבָה נִסְתַּלֵּק828 רַבִּי. כֵּוָן שֶׁקְּבָרוּהוּ יָצְאָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם לִשְׂרֹף אֶת־קִבְרוֹ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ לְרַ' מֵאִיר: קֶבֶר רַבְּךָ נִשְׂרָף. יָצָא וּפָרַשׂ עָלָיו טַלִּיתוֹ. אָמַר לוֹ: “לִינִי הַלַּיְלָה”829 – בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁדּוֹמֶה לְלָיְלָה, “וְהָיָה בַבֹּקֶר”830 – בָּעוֹלָם־הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ בֹקֶר, “אִם־יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל” – זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁהוּא טוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “טוֹב־יְיָ לַכֹּל”831; “וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ – וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, חַי־יְיָ, שִׁכְבִי עַד־הַבֹּקֶר”832. כָּבָה הָאוּר.

אָמְרוּ לוֹ לְרַ' מֵאִיר: בָּעוֹלָם־הַבָּא אִם יֹאמְרוּ לָךְ: לְמִי אַתָּה רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב, לְאָבִיךָ אוֹ לְרַבֶּךָ – מַה־תֹּאמַר? אָמַר: “אַבַָּא, וְאַחַר־כָּךְ רַבִּי”. אָמְרוּ לוֹ: וְשׁוֹמְעִים לָךְ? אָמָר: וְלֹא שָׁנִינוּ: “מַצִּילִין תֵּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר”833? – מַצִּילִין אֱלִישָׁע בִּזְכוּת תּוֹרָתוֹ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּשֶׁמֵּת אֱלִישָׁע אָמְרוּ: לֹא יְהֵא נִדּוֹן וְלֹא יָבוֹא לָעוֹלָם־הַבָּא. לֹא יְהֵא נִדּוֹן – מִשּׁוּם שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה; וְלֹא יָבוֹא לָעוֹלָם־הַבָּא – מִשּׁוּם שֶׁחָטָא. אָמַר רַ' מֵאִיר: מוּטָב שֶׁיְדִינוּהוּ וְיָבוֹא לָעוֹלָם־הַבָּא; מָתַי אָמוּת וְאַעֲלֶה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כְּשֶׁמֵּת רַ' מֵאִיר עָלָה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ שֶׁל אַחֵר.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: גְּבוּרָה לִשְּׂרֹף רַבּוֹ בָּאֵשׁ! אֶחָד הָיָה בֵינֵינוּ וְאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַצִּילוֹ. אִלְמָלֵי הָיָה בְיָדִי – מִי יִטְּלֶנּוּ מִמֶּנִּי? מָתַי אָמוּת וַאֲכַבֶּה עָשָׁן מִקִּבְרוֹ. כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן פָּסַק הֶעָשָׁן מִקִּבְרוֹ שֶׁל אַחֵר. פָּתַח עָלָיו הַסַּפְדָּן: אֲפִלּוּ שׁוֹמֵר הַפֶּתַח834 לֹא עָמַד לְפָנֶיךָ, רַבֵּנוּ! (חג' טו.; ירוש' חג' פ“ב, ה”א; קה“ר ז; רו”ר ז; קיד' לט.).

קצב בִּתּוֹ שֶׁל אַחֵר בָּאָה לִפְנֵי רַבִּי. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לָהּ: בַּת מִי אָתְּ? אָמְרָה לוֹ: בִּתּוֹ שֶׁל אַחֵר אָנִי. אָמַר לָהּ: עֲדַיִן יֵשׁ מִזַּרְעוֹ בָּעוֹלָם? וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “לֹא־נִין לוֹ וְלֹא־נֶכֶד בְּעַמּוֹ”835! אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, זְכֹר תּוֹרָתוֹ וְאַל תִּזְכֹּר מַעֲשָׂיו. מִיָּד יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְסִכְסְכָה836 סַפְסָלוֹ שֶׁל רַבִּי. בָּכָה רַבִּי וְאָמָר: וּמָה לְמִתְגַּנִּין837 בַּתּוֹרָה כָּךְ, לְמִשְׁתַּבְּחִין בָּהּ עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה (חג' טו:; ע"י).

––––––––

קצג רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא מְצָאוֹ לְאֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ: מָה עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? אָמַר לוֹ: אוֹמֵר הוּא הֲלָכָה מִפִּי כָל־הַחֲכָמִים, וּמִפִּיו שֶׁל רַ' מֵאִיר אֵינוֹ אוֹמֵר. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה? – מִשּׁוּם שֶׁלָּמַד תּוֹרָה מִפִּי אַחֵר. אָמַר לוֹ: וּמַה־בְּכָךְ? רַ' מֵאִיר רִמּוֹן מָצָא – תּוֹכוֹ אָכַל וּקְלִפָּתוֹ זָרָק. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר: מֵאִיר בְּנִי אוֹמֵר… (שם).

––––––––

קצד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁהָיָה רַ' מֵאִיר דּוֹרֵשׁ בְּפִרְקוֹ הָיָה דוֹרֵשׁ שְׁלִישׁ הֲלָכָה, שְׁלִישׁ אַגָּדָה וּשְׁלִישׁ מְשָׁלִים.

וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁלֹש מֵאוֹת מִשְׁלוֹת שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַ' מֵאִיר, וְאָנוּ אֵין לָנוּ838 אֶלָּא אֶחָד:

“אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה”839 – מַעֲשֶׂה בְשׁוּעָל שֶׁאָמַר לִזְאֵב: הִכָּנֵס לַחֲצַר הַיְּהוּדִים בְּעֶרֶב־שַׁבָּת וְתַקֵּן עִמָּהֶם צָרְכֵי סְעֻדָּה וְתֹאכַל עִמָּהֶם בְּשַׁבָּת. כְּשֶׁבָּא לִכָּנֵס חָבְרוּ עָלָיו בְּמַקְלוֹת. בָּא לַהֲרֹג אֶת־הַשּׁוּעָל. אָמָר: לֹא הִלְקוּךָ אֶלָּא בִשְׁבִיל אָבִיךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת הָיָה מְסַיְּעָם בִּסְעֻדָּה וְאָכַל כָּל־חֲתִיכָה יָפָה. אָמַר לוֹ: וּבִשְׁבִיל אַבָּא אֲנִי לוֹקֶה! אָמַר לוֹ: הֵן – “אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה”; אֲבָל בּוֹא עִמִּי וְאַרְאֲךָ מָקוֹם לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ. בָּא לוֹ עַל הַבְּאֵר, וְעַל שְׂפָתוֹ מוּטָל עֵץ וְהַחֶבֶל מֻנָּח עָלָיו, וּבִשְׁנֵי רָאשֵׁי הַחֶבֶל שְׁנֵי דְלָיִים קְשׁוּרִים, וְנִכְנַס הַשּׁוּעָל בַּדְּלִי הָעֶלְיוֹן וְהִכְבִּיד וְיָרַד לְמַטָּה וְהַדְּלִי הַתַּחְתּוֹן עָלָה. אָמַר לוֹ הַזְּאֵב: לָמָה אַתָּה נִכְנָס לְשָׁם? אָמַר לוֹ: יֶשׁ כָּאן בָּשָׂר וּגְבִינָה לֶאֱכֹל וְלִשְׂבֹּעַ. וְהֶרְאָה לוֹ דְּמוּת הַלְּבָנָה בַּמַּיִם כִּדְמוּת עִגּוּל, כְּמִין גְּבִינָה עֲגֻלָּה. אָמַר לוֹ: אֲנִי הֵיאַךְ אֵרֵד? אָמַר לוֹ: הִכָּנֵס אַתָּה בַּדְּלִי הָעֶלְיוֹן. נִכְנַס וְהִכְבִּיד וְיָרַד, וְהַדְּלִי שֶׁהַשּׁוּעָל בּוֹ עָלָה. אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ אֲנִי עוֹלֶה? אָמַר לוֹ: “צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו”840. לֹא כָךְ נֶאֱמַר: “מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי־צֶדֶק”?…841 (סנה' לח, לט; ע“י; רש”י שם).

קצה [וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כָּךְ הוּא הַמָּשָׁל:]

מַעֲשֶׂה בְשׁוּעָל שֶׁבָּא עָלָיו הָאֲרִי לְאָכְלו‍ֹ. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: מַה־יֶשׁ־בִּי לְהַשְׂבִּיעֶךָ? בּוֹא עִמִּי, וַאֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אָדָם שָׁמֵן שֶׁאַתָּה טוֹרֵף וְשָׂבֵעַ מִמֶּנּוּ. וְהָיָה שָׁם גּוּמָּץ842 מְכֻסֶּה, וְאָדָם יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל. כֵּוָן שֶׁרָאָהוּ הָאֲרִי אָמַר לַשּׁוּעָל: הֲרֵינִי מִתְיָרֵא מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁלֹּא תַכְשִׁילֵנִי. אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: אִי אַתָּה מִתְיָרֵא וְלֹא בִנְךָ מִתְיָרֵא, אֶלָּא בֶן־בִּנְךָ מַגִּיעוֹ הֶעָוֹן. עַכְשָׁו הַשְׂבַּע אַתָּה רַעֲבוֹנֶךָ, וְעַד בֶּן־בִּנְךָ זְמַן הַרְבֵּה. נִתְפַּתָּה הָאֲרִי וְקָפַץ עַל הַגּוּמָּץ וְנָפַל בְּתוֹכוֹ. בָּא לוֹ שׁוּעָל וְעָמַד לוֹ עַל שְׂפַת הַגּוּמָּץ, מֵצִיץ עָלָיו. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: הֲלֹא אָמַרְתָּ, שֶׁאֵין הַפֻּרְעָנוּת בָּאָה עָלֶיךָ, אֶלָּא בֶן־בִּנְךָ נִתְפָּשׂ בּוֹ. אָמַר לוֹ הָאֲרִי: אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה? אָמַר לוֹ הַשּׁוּעָל: לָמָּה לֹא חָשַׁבְתָּ כָּךְ מִבָּרִאשׁוֹנָה? (תש' הגא‘, הוצ’ הרכ‘, סי’ שסב).

קצו מַרְגְּלָא843 בְּפִיו שֶׁל רַ' מֵאִיר: גְּמֹר בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת־דְּרָכַי וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי תוֹרָתִי. נְצֹר תּוֹרָתִי בְּלִבְּךָ וְנֶגֶד עֵינֶיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי. שְׁמֹר פִּיךָ מִכָּל־חֵטְא וְטַהֵר וְקַדֵּשׁ עַצְמְךָ מִכָּל־אַשְׁמָה וְעָוֹן, וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל־מָקוֹם. (בר' יז.).

––––––––

קצז מַעֲשֶׂה וְשָׁלְחָה מַלְכוּת אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ וְאָמְרָה לָהֶם: שִׁלְחוּ לָנוּ קְסִילוֹפָנָס844 אֶחָד מִשֶּׁלָּכֶם. אָמָרוּ: כַּמָּה קְסִילוֹפָנָסִים יֵשׁ לָהֶם, כַּמָּה אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת יֵשׁ לָהֶם – וְהֵם מְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ קְסִילוֹפָנָס אֶחָד! כִּמְדֻמִּים אָנוּ שֶׁאֵין מְבַקְּשִׁין מִמֶּנּוּ אֶלָּא מֵאִיר פָּנִים בַּהֲלָכָה. שָׁלְחוּ לָהֶם אֶת רַ' מֵאִיר, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב, שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב (קה"ר א).

––––––––

קצח רַ' זְכַרְיָה חֲתָנוֹ שֶׁל רַ' לֵוִי הָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה זֶה:

רַ' מֵאִיר הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּלֵיל שַׁבָּת בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁל חַמַּת845. הָיְתָה שָׁם אִשָּׁה אַחַת עוֹמֶדֶת וְשׁוֹמַעַת אֶת־דְּרָשָׁתוֹ. פַּעַם אַחַת הֶאֱרִיךְ רַ' מֵאִיר בִּדְרָשָׁתוֹ, הִמְתִּינָה עַד שֶׁסִּיֵּם. כְּשֶׁבָּאָה לְבֵיתָהּ מָצְאָה הַנֵּר שֶׁכָּבָה. אָמַר לָהּ בַּעְלָהּ: הֵיכָן הָיִית עַד עַכְשָׁו? אָמְרָה לוֹ: שׁוֹמַעַת הָיִיתִי בִּדְרָשַׁת דּוֹרֵשׁ. וְהָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ לֵצָן846, אָמַר לָהּ: בְּכָךְ וָכָךְ847, אֵין אַתְּ נִכְנֶסֶת לְבֵיתִי עַד שֶׁתֵּלְכִי וְתָרֹקִּי בְּפָנָיו שֶׁל הַדּוֹרֵשׁ. יָצְאָה מִבֵּיתָהּ, יָשְׁבָה848 שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה, שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. אָמְרוּ לָהּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ: עֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בְּכָעַס, נָבוֹא עִמָּךְ אֵצֶל הַדַּרְשָׁן. כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתָן רַ' מֵאִיר צָפָה בְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, עָשָׂה עַצְמוֹ חוֹשֵׁשׁ849 בְּעֵינָיו, אָמָר: כְּלוּם יֵשׁ בֵּינֵיכֶן אִשָּׁה חֲכָמָה לִלְחוֹשׁ לָעָיִן? אָמְרוּ לָהּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ: לְכִי אַתְּ, לַחֲשִׁי לוֹ וְרִקְקִי בְתוֹךְ עֵינוֹ וּתְהִי מֻתֶּרֶת לְבַעְלֵךְ. הָלְכָה, וְכֵוָן שֶׁיָּשְׁבָה לְפָנָיו הָיְתָה מִתְיָרְאָה מִפָּנָיו, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֵין אֲנִי יוֹדַעַת לִלְחוֹשׁ לָעָיִן. אָמַר לָהּ: אַף־עַל־פִּי־כֵן, רֹקִּי בְּפָנַי שֶׁבַע פְעָמִים וְאֶתְרַפֵּא. עָשְׂתָה כָךְ. אָמַר לָהּ: לְכִי אִמְרִי לְבַעְלֵךְ: אַתָּה אָמַרְתָּ פַּעַם אֶחָת, וַאֲנִי רָקַקְתִּי שֶׁבַע פְּעָמִים.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, כָּךְ מְבַזִּין אֶת־הַתּוֹרָה! אִלּוּ אָמַרְתָּ לָּנוּ, לֹא הָיִינוּ מְבִיאִין אוֹתוֹ וּמַלְקִין אוֹתוֹ עַל הָעַמּוּד וְהוּא מִתְרַצֶּה וּמִתְפַּיֵּס לְאִשְׁתּוֹ? אָמַר לָהֶם: לֹא יְהֵא כְבוֹד מֵאִיר גָּדוֹל מִכְּבוֹד קוֹנוֹ850, וּמָה אִם שֵׁם הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, אָמַר הַכָּתוּב שֶׁיִּמָּחֶה עַל הַמַּיִם851 בִּשְׁבִיל לְהָטִיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ – וּכְבוֹד מֵאִיר לֹא כָל־שֶׁכֵּן (ירוש' סוטה פ“א, ה”ד; במ“ר ט; דב”ר ה; ויק"ר ט).

קצט מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם שֶׁנִּתְגָּרָה בָהֶם הַשָּׂטָן. וְכָל־עֶרֶב־שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה הָיוּ מְרִיבִים זֶה עִם זֶה. נִזְדַּמֵּן רַ' מֵאִיר אֶצְלָם. עִכְּבָם852 שְׁלֹשָׁה עַרְבֵי־שַׁבָּתוֹת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. שָׁמַע רַ' מֵאִיר כְּשֶׁהַשָּׂטָן צֹוֵחַ: “וַי, שֶׁהוֹצִיאַנִי רַ' מֵאִיר מִבֵּיתִי!” (גט' נב.).

ר אֶפִּטְרוֹפוֹס853 אֶחָד הָיָה בִשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר, וְהָיָה מוֹכֵר קַרְקְעוֹתֵיהֶם [שֶׁל הַיְתוֹמִים] וְלוֹקֵחַ עֲבָדִים. לֹא הִנִּיחוֹ רַ' מֵאִיר854. הֶרְאוּהוּ בַחֲלוֹם: “אֲנִי לַהֲרוֹס וְאַתָּה לִבְנוֹת”, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא הִשְׁגִּיחַ רַ' מֵאִיר. אָמָר: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין (שם).

רא מַעֲשֶׂה הָיָה בַּדָּרוֹם855, הָיָה שָׁם פֻּנְדָּקִי אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד בַּלַּיְלָה וְלוֹבֵשׁ מַלְבּוּשָׁיו וְאוֹמֵר לְאוֹתָם שֶׁהָיוּ שָׁם: קוּמוּ צְאוּ לָכֶם, שֶׁאֶעֱשֶׂה לָכֶם לְוָיָה. וְהָיוּ יוֹצְאִים, וְלִסְטִים הִקְדִּימוּ לָהֶם וְהָיוּ גוֹזְלִים אוֹתָם וְנִכְנָסִים וְחוֹלְקִים עִם הַפֻּנְדָּקִי. פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַ' מֵאִיר וְלָן שָׁם. עָמַד הַפֻּנְדָּקִי וְלָבַשׁ מַלְבּוּשָׁיו, אָמַר לוֹ: קוּם צֵא לָךְ וְאֶעֱשֶׂה לְךָ לְוָיָה. אָמַר לוֹ רַ' מֵאִיר: יֶשׁ־לִי אָח וַאֲנִי יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין לוֹ. אָמַר לוֹ: וְהֵיכָן הוּא? אָמַר לוֹ: בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת. אָמַר לוֹ: וּמַה־שְּׁמוֹ, וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאֶקְרָא לוֹ. אָמַר לוֹ: כִּי־טוֹב.

כָּל־אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָלַךְ הַפֻּנְדָּקִי וְצָוַח בְּשַׁעַר בֵּית־הַכְּנֶסֶת: כִּי־טוֹב, כִּי־טוֹב! וְלֹא הָיָה שׁוּם בֶּן־אָדָם עוֹנֶה לוֹ. בַּבֹּקֶר קָם רַ' מֵאִיר וְהִתִּיר אֶת־חֲמוֹרוֹ שֶׁיֵּלֶךְ לוֹ. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ פֻנְדָקִי: הֵיכָן הוּא אָחִיךָ שֶׁאָמָרְתָּ? אָמַר לוֹ: הֲרֵי בָא לוֹ: – “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת־הָאוֹר כִּי־טוֹב856 (ב"ר צב).

רב רַ' מֵאִיר וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדָּרֶךְ. רַ' מֵאִיר הָיָה מְדַקְדֵּק בְּשֵׁם וְרַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי לֹא הָיוּ מְדַקְדְּקִין בְּשֵׁם. בָּאוּ לְפֻנְדָּק אֶחָד. אָמְרוּ לוֹ [לַפֻּנְדָּקִי]: מַה־שְּׁמֶךָ? אָמַר לָהֶם: כִּי דוֹר. אָמַר לָהֶם רַ' מֵאִיר: מַשְׁמָע אָדָם רָשָׁע הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת הֵמָּה”857. רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי הִפְקִידוּ אֶצְלוֹ כִּיסֵיהֶם, רַ' מֵאִיר לֹא הִפְקִיד אֶצְלוֹ כִּיסוֹ. הָלַךְ רַ' מֵאִיר וְנָתַן כִּיסוֹ בְּכַד וּקְבָרוֹ בְקֶבֶר אָבִיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו. בָּא אָבִיו וְנִרְאָה לוֹ בַחֲלוֹמוֹ: בּוֹא וְטוֹל אֶת־הַכִּיס שֶׁמֻּנָּח לִמְרַאֲשׁוֹתָי. לְמָחָר אָמַר לָהֶם הַפֻּנְדָּקִי: כָּךְ נִרְאָה לִי בַחֲלוֹמִי. אָמְרוּ לוֹ: חֲלוֹמוֹת שֶׁל עַרְבֵי־שַׁבָּתוֹת אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. הָלַךְ רַ' מֵאִיר וְשָׁמַר אֶת־הַכִּיס כָּל־הַיּוֹם וּבָעֶרֶב הֱבִיאוֹ. לְמָחָר אָמְרוּ לוֹ: תֶּן־לָנוּ כִּיסֵינוּ. אָמַר לָהֶם: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. אָמַר לָהֶם רַ' מֵאִיר: מִפְנֵי־מָה לֹא דִקְדַּקְתֶּם בְּשֵׁם? אָמְרוּ לוֹ: וּמִפְּנֵי־מָה לֹא אָמַרְתָּ לָּנוּ? אָמַר לָהֶם: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא לַחֲשׁוֹשׁ, לְהַחֲזִיק858 כְּלוּם אָמָרְתִּי? מְשָׁכוּהוּ וְהִכְנִיסוּהוּ לַחֲנוּת, הִשְׁקוּהוּ יָיִן. רָאוּ עֲדָשִׁים עַל שְׂפָמוֹ. הָלְכוּ וְנָתְנוּ סִמָּן לְאִשְׁתּוֹ וְנָטְלוּ אֶת־כִּיסֵיהֶם. מִכָּאן וְאֵילַךְ אַף הֵם הָיוּ מְדַקְדְּקִים בְּשֵׁם. (יומא פג:; ילק"ש האזינו).

רג רַ' מֵאִיר הָיָה מִתְלוֹצֵץ בְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה859. פַּעַם אַחַת נִדְמָה לוֹ הַשָּׂטָן כְּאִשָּׁה עוֹמֶדֶת בְּעֵבֶר הַנָּהָר. לֹא הָיָה שָׁם גֶּשֶׁר – תָּפַס בְּמֶצֶר860 וְהִתְחִיל עוֹבֵר בּוֹ וְהוֹלֵךְ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲצִי הַמֶּצֶר הִנִּיחוֹ [יִצְרוֹ]861; אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הִכְרִיזוּ862 בָרָקִיעַ: “הִזָּהֲרוּ בְּרַ' מֵאִיר וְתוֹרָתוֹ” – עָשִׂיתִי דָמֶיךָ שְׁתֵּי מָעִין863 (קיד' פא.).

רד אֵין טוֹרְפִין864 יַיִן וָשֶׁמֶן לְחוֹלֶה בְּשַׁבָּת. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר: אַף טוֹרְפִין יַיִן וָשָׁמֶן.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר: פַּעַם אַחַת חָשׁ רַ' מֵאִיר בְּמֵעָיו865 וּבִקַּשְׁנוּ לִטְרֹף לוֹ866 יַיִן וָשֶׁמֶן וְלֹא הִנִּיחָנוּ867. אָמַרְנוּ לוֹ: דְּבָרֶיךָ יִבְטְלוּ בְחַיֶּיךָ? אָמַר לָנוּ: אַף־עַל־פִּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כָּךְ וַחֲבֵרַי אוֹמְרִים כָּךְ, מִיָּמַי לֹא מְלָאַנִי לִבִּי לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי חֲבֵרָי (שבת קלד.).

––––––––

רה מַעֲשֶׂה בְרַ' מֵאִיר שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּבֵּית־הַמִּדְרָשׁ בְּשַׁבָּת בִּשְׁעַת הַמִּנְחָה, וּמֵתוּ שְׁנֵי בָנָיו. מֶה עָשְׂתָה אִמָּם? הִנִיחָה שְׁנֵיהֶם עַל הַמִּטָּה וּפֵרְשָׂה סָדִין עֲלֵיהֶם.

בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת בָּא רַ' מֵאִיר מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ לְבֵיתוֹ. אָמַר לָהּ: הֵיכָן שְׁנֵי בָנָי? אָמְרָה לוֹ: לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ הָלְכוּ. אָמַר לָהּ: צָפִיתִי בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְלֹא רְאִיתִים. נָתְנָה לוֹ כּוֹס שֶׁל הַבְדָּלָה וְהִבְדִּיל, חָזַר וְאָמַר לָהּ: הֵיכָן שְׁנֵי בַָנָי? אָמְרָה לוֹ: הָלְכוּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וְעַכְשָׁו הֵם בָּאִים. הִקְרִיבָה לְפָנָיו לֶאֱכֹל. לְאַחַר שֶׁאָכַל, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, שְׁאֵלָה אַחַת יֶשׁ־לִי לִשְׁאֹל. אָמַר לָהּ: אִמְרִי שְׁאֵלָתֵךְ. אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, קֹדֶם הַיּוֹם868 בָּא אָדָם אֶחָד וְנָתַן לִי פִּקָּדוֹן, וְעַכְשָׁו בָּא לִטּוֹל אוֹתוֹ – אַחֲזִיר לוֹ אוֹ לָאו? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ פִקָּדוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַחֲזִירוֹ לִבְעָלָיו?! אָמְרָה לוֹ: חוּץ מִדַּעְתְּךָ869 לֹא הָיִיתִי מַחֲזֶרֶת אוֹתוֹ.

מֶה עָשָׂתָה? תָּפְשָׂה אוֹתוֹ בְּיָדוֹ וְהֶעֱלַתּוּ לַחֶדֶר וְהִקְרִיבָה אוֹתוֹ לַמִּטָּה. נָטְלָה הַסָּדִין מֵעֲלֵיהֶם וְרָאָה שְׁנֵיהֶם מֵתִים וּמֻנָּחִים עַל הַמִּטָּה. הִתְחִיל בּוֹכֶה וְאוֹמֵר: בָּנַי, בָּנַי! רַבּוֹתַי, רַבּוֹתָי! בָּנַי בְּדֶרֶךְ־אָרֶץ, וְרַבּוֹתַי שֶׁהָיוּ מְאִירִים עֵינַי בְּתוֹרָתָם! בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי, שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַחֲזִיר פִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו – כָּךְ “יְיָ נָתַן וַייָ לָקָח, יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ”870 (מד' משלי לא; ילק"ש שם).

רו בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר הָיוּ בַרְיוֹנִים871, וְהָיוּמְצַעֲרִים אוֹתוֹ הַרְבֵּה. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם רַ' מֵאִיר שֶׁיָּמוּתוּ. אָמְרָה לוֹ בְּרוּרְיָה אִשְׁתּוֹ: מַה־דַּעְתֶּךָ? מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר: "יִתַּמּוּ חַטָּאִים…?872 – וְכִי כָתוּב “חֹטְאִים”? “חֲטָאִים” כָּתוּב873; וְעוֹד, הַשְׁפֵּל לְסוֹף הַמִּקְרָא: “וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם”874 – כֵּוָן שֶׁיִּתַּמּוּ חֲטָאִים – וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם. אֶלָּא בַּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים שֶׁיַּחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה – “וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם”! בִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְחָזְרוּ בִתְשׁוּבָה (בר' י.).

רז מִין אֶחָד אָמַר לִבְרוּרְיָה: כָּתוּב “רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה”875 – מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָלָדָה – רָנִּי? אָמְרָה לוֹ: שׁוֹטֶה, הַשְׁפֵּל לְסוֹף הַמִּקְרָא: “כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה”876! אֶלָּא מַהוּ "עֲקָרָה לֹא יָלָדָה? רָנִּי, כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל, שֶׁדּוֹמָה לְאִשָּׁה עֲקָרָה, שֶׁלֹּא יָלְדָה בָנִים לְגֵיהִנֹּם כְּמוֹתְכֶם (שם).

רח רַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָּרֶךְ, מְצָאָהּ לִבְרוּרְיָה. אָמַר לָהּ: בְּאֵיזֶה דֶרֶךְ נֵלֵךְ לְעִיר לֹד? אָמְרָה לוֹ: גְּלִילִי877 שׁוֹטֶה, לֹא כָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: “אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה”? הָיָה לְךָ לוֹמַר: בְּאֵיזֶה לְלֹד? (עיר' נג:).

רט בְּרוּרְיָה מְצָאַתּוּ לְתַלְמִיד אֶחָד שֶׁהָיָה לוֹמֵד בְּלָחַשׁ. בָּעֲטָה בוֹ וְאָמְרָה: וְלֹא כָךְ נֶאֱמַר: “עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה”878 – אִם עֲרוּכָה בִרְמַ"ח אֵבָרִים879 שֶׁלָּךְ מִשְׁתַּמֶּרֶת, וְאִם לָאו – אֵינָהּ מִשְׁתַּמָּרֶת (שם נג, נד).

רי בְּרוּרְיָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר, בִּתּוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶן־תְּרַדְיוֹן הָיָתָה. אָמְרָה לוֹ: גְּנַאי הוּא לִי, שֶׁתֵּשֵׁב אֲחוֹתִי בְּקֻבָּה880 שֶׁל זוֹנוֹת. נָטַל תֶּרְקַב881 שֶׁל דֵּינָרִים וְהָלַךְ לְשָׁם וְאָמָר: אִם לֹא נֶעֶשְׂתָה בָהּ עֲבֵרָה יֵעָשֶׂה לָהּ נֵס, וְאִם עָשְׂתָה עֲבֵרָה – לֹא יֵעָשֶׂה לָהּ נֵס. הָלַךְ וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּפָרָשׁ וְאָמַר לָהּ: הִשָּׁמְעִי לִי. אָמְרָה לוֹ: דֶּרֶךְ נָשִׁים לִי. אָמַר לָהּ: אַמְתִּין לָךְ. אָמְרָה לוֹ: הֲרֵי יֵשׁ הַרְבֵּה נָאוֹת מִמֶּנִּי. אָמַר: מִכְּלָל, שֶׁלֹּא עָשְׂתָה עֲבֵרָה, וְכָל־מִי שֶׁבָּא אוֹמֶרֶת לוֹ כָּךְ.

הָלַךְ אֵצֶל הַשּׁוֹמֵר. אָמַר לוֹ: תְּנֶהָ לִי. אָמַר לוֹ: מִתְיָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי הַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ: טוֹל תֶּרְקַב שֶׁל דֵּינָרִים, חֶצְיוֹ תֵּן שֹׁחַד882 וְחֶצְיוֹ יְהֵא לָךְ. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיִּכְלוּ הַדֵּינָרִים מָה אֶעֱשֶׂה? אָמַר לוֹ: תֹּאמַר “אֱלֹהֵי מֵאִיר, עֲנֵנִי” – וְתִנָּצֵל. אָמַר לוֹ: וּמִי יֹאמַר שֶׁכָּךְ הוּא? אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו תִּרְאֶה. הָיוּ שָׁם כְּלָבִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּנֵי אָדָם. נָטַל רַ' מֵאִיר צְרוֹר וְזָרַק בָּהֶם. בָּאוּ עָלָיו לְאָכְלוֹ. אָמַר: “אֱלֹהֵי מֵאִיר, עֲנֵנִי” – הִנִּיחוּהוּ, נְתָנָהּ לוֹ הַשּׁוֹמֵר.

לְסוֹף נִשְׁמַע הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ, הֵבִיאוּ אֶת־הַשּׁוֹמֵר וְהֶעֱלוּהוּ לִתְלִיָּה. אָמַר: “אֱלֹהֵי מֵאִיר, עֲנֵנִי”. הוֹרִידוּהוּ883. אָמְרוּ לוֹ: מַה־זֶּה? אָמַר לָהֶם: כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. חָקְקוּ דְמוּתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר עַל פִּתְחָהּ שֶׁל רוֹמִי וְהִכְרִיזוּ: כָּל־מִי שֶׁיִּרְאֶה פַּרְצוּף זֶה יִתְפְּסֵהוּ.

פַּעַם אַחַת רָאוּהוּ, רָצוּ אַחֲרָיו. רָץ מִלִּפְנֵיהֶם וְנִכְנַס לְבֵית־זוֹנוֹת; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: תַּבְשִׁילֵי נָכְרִים רָאָה, טָבַל אֶצְבַּע זוֹ וּמָצַץ אֶת־זוֹ: אָמְרוּ: חָס־וְשָׁלוֹם, אִלְמָלֵי הָיָה רַ' מֵאִיר לֹא הָיָה עוֹשֶׂה כָּךְ. עָמַד וּבָרַח וּבָא לְבָבֶל (ע“ז יח:; ע”י).

––––––––

ריא רַבִּי884 הִשִּׂיא אֶת־רַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ, וְהָיוּ מְטַפְּחִין885 לַאֲחוֹרֵי יְדֵיהֶם886 בְּשַׁבָּת. עָבַר רַ' מֵאִיר וְשָׁמַע קוֹלָם, אָמָר: רַבּוֹתֵינוּ, הֻתְּרָה הַשַּׁבָּת887? שָׁמַע רַבִּי קוֹלוֹ, אָמָר: מִי הוּא זֶה שֶׁבָּא לִרְדּוֹתֵנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתֵנוּ?! שָׁמַע רַ' מֵאִיר קוֹלוֹ וּבָרָח. יָצְאוּ אַחֲרָיו רָץ אַחַר רָץ. הִפְרִיחַ הָרוּחַ אֶת־הַסּוּדָר888 מֵעַל עָרְפּוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר. הֵצִיץ רַבִּי בַּחַלּוֹן וְרָאָה אֶת־עָרְפּוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר מֵאֲחוֹרָיו.

אָמַר רַבִּי: מַה־שֶּׁמְּחֻדָּד אֲנִי889 מֵחֲבֵרַי, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתִי אֶת־רַ' מֵאִיר מֵאֲחוֹרָיו, וְאִלְמָלֵי רְאִיתִיו מִלְּפָנָיו הָיִיתִי מְחֻדָּד יוֹתֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת־מוֹרֶיךָ”890 (ירוש' ביצה פ“ה, ה”ב; עיר' יג:).

ריב אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר: מְשָׁרֵת רַ' מֵאִיר הָיִיתִי בְּבָרְחוֹ שְׁנַיִם891, וּמַקְלוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר הָיְתָה בְיָדִי, וְהִיא הָיְתָה מְלַמַּדְתֵּנִי דָעַת (עפ“י ירוש' מו”ק פ“ג, ה”א).

ריג רַ' מֵאִיר הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָמוּת בְּאַסְיָא892, אָמָר: אִמְרוּ לִבְנֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: הֲרֵי מְשִׁיחֲכֶם שֶׁלָּכֶם893. וַאֲפִלּוּ כֵן אָמַר לָהֶם894: תְּנוּ מִטָּתִי עַל שְׂפַת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ”895 (ירוש' כלא' פ“ט, ה”ד).

ריד מִשֶּׁמֵּת רַ' מֵאִיר בָּטְלוּ מוֹשְׁלֵי מְשָׁלִים (סוטה מ.).

––––––––

רטו שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לְאַחַר פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַ' מֵאִיר, אָמַר לָהֶם רַ' יְהוּדָה לְתַלְמִידָיו: אַל יִכָּנְסוּ תַלְמִידֵי רַ' מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִים896 הֵם, וְלֹא לִלְמוֹד תּוֹרָה הֵם בָּאִים, אֶלָּא לְקַפְּחֵנִי897 בַהֲלָכוֹת הֵם בָּאִים. דָּחַק סֻמָּכוֹס וְנִכְנַס [וְהִתְחִיל מְקַפְּחוֹ בַהֲלָכוֹת]. כָּעַס רַ' יְהוּדָה, אָמַר לָהֶם: לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָכֶם, אַל יִכָּנְסוּ תַלְמִידֵי רַ' מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם! אָמַר רַ' יוֹסֵי: יֹאמְרוּ – מֵאִיר שָׁכַב898, יְהוּדָה כָעַס, יוֹסֵי שָׁתַק – תּוֹרָה מַה־תְּהֵא עָלֶיהָ! (נז, מט, נ; קיד' נב:).

רטז שָׁנָה לוֹ רַבִּי לְרַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ: “אֲחֵרִים אוֹמְרִים899” – וְכֻלֵּי… אָמַר לוֹ: מִי הֵם הַלָּלוּ, שֶׁמֵּימֵיהֶם אָנוּ שׁוֹתִים900 וּשְׁמוֹתָם אֵין אָנוּ מַזְכִּירִים? אָמַר לוֹ: בְּנֵי־אָדָם שֶׁבִּקְשׁוּ לַעֲקֹר כְּבוֹדְךָ וּכְבוֹד בֵּית אָבִיךָ. אָמַר לוֹ: “גַּם אַהֲבָתָם גַּם־שִׂנְאָתָם גַּם־קִנְאָתָם כְּבָר אָבָדָה”901. אָמַר לוֹ: “הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח902903. אָמַר לוֹ: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁעָלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּיָדָם – חֲכָמִים אֵלּוּ לֹא עָלוּ מַעֲשֵׂיהֶם בְּיָדָם. חָזַר רַבִּי וְשָׁנָה: “אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר” וכו'.

אָמַר רָבָא: אֲפִלּוּ רַבִּי, שֶׁעַנְוָתָן הוּא, שָׁנָה “אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' מֵאִיר – וְ”אָמַר רַ' מֵאִיר" לֹא אָמָר (הור' יג, יד).


כא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וּבְנוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר

ריז אָמַר רַ' בָא904: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כָל־אֶחָד וְאֶחָד מְמַנֶּה אֶת־תַּלְמִידָיו; כְּגוֹן רַ' יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי מִנָּה אֶת־רַ' אֱלִיעֶזֶר וְאֶת רַ' יְהוֹשֻׁעַ, וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ אֶת־רַ' עֲקִיבָא, וְרַ' עֲקִיבָא אֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַ' שִׁמְעוֹן. אָמַר: יֵשֵׁב רַ' מֵאִיר תְּחִלָּה905. נִתְכַּרְכְּמוּ906 פְנֵי רַ' שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ רַ' עֲקִיבָא: דַּיְךָ907 שֶׁאֲנִי וּבוֹרַאֲךָ מַכִּירִין כֹּחֶךָ908 (ירוש' סנה' פ“א, ה”ב).

ריח אָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי: רָאִיתִי בְנֵי עֲלִיָּה909 וְהֵם מֻעָטִים: אִם אֶלֶף הֵם – אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם; אִם מֵאָה הֵם – אֲנִי וּבְנִי מֵהֶם; אִם שְׁנַיִם הֵם – אֲנִי וּבְנִי הֵם.

וְאָמְרוּ מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי: יָכוֹל אֲנִי לִפְטֹר910 אֶת־כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִן הַדִּין מִיּוֹם שֶׁנִּבְרֵאתִי וְעַד עַכְשָׁו, וְאִלְמָלֵי אֶלְעָזָר בְּנִי עִמִּי – מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו. וְאִלְמָלֵי יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ911 עִמָּנוּ – מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ. (סוכה מה; ע"י).

ריט אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי: אִלּוּ הָיִיתִי עוֹמֵד עַל הַר סִינַי בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שֶׁיִּבְרָא לְאָדָם שְׁנֵי פִיּוֹת, אֶחָד שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְאֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ כָּל־צְרָכָיו. חָזַר וְאָמַר: וּמָה כְּשֶׁהוּא אֶחָד אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּנֵי דֵלָטוֹרְיָא912 שֶׁלּוֹ, אִלּוּ הָיוּ שְׁנַיִם – עַל־אַחַת־כַּמָּה וְכַמָּה (ירוש' בר' פ“ב, ה”א).

רכ אִיסִי בֶן־יְהוּדָה הָיָה אוֹמֵר: רַ' שִׁמְעוֹן טוֹחֵן הַרְבֵּה913 וּמוֹצִיא קִמְעָא. תְּנָא: מְשַׁכֵּחַ קִמְעָא914, וּמַה שֶּׁמּוֹצִיא אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא סֻבִּין915.

מְצָאוֹ רַ' שִׁמְעוֹן לְאִיסִי בֶן־יְהוּדָה אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה מְפַטְפֵּט דְּבָרִים בִּפְנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים? אָמַר לוֹ: וְכִי אָמַרְתִּי עָלֶיךָ, אֶלָּא אַתָּה שׁוֹנֶה הַרְבֵּה וּמְשַׁכֵּחַ קִמְעָא, וּמָה שֶׁאַתָּה מְשַׁכֵּחַ – סֻבִּין שֶׁל מִשְׁנָתֶךָ.

וְכֵן אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן לְתַלְמִידָיו: שְׁנוּ מִדּוֹתָי916, שֶׁמִּדּוֹתַי תְּרוּמוֹת917 מִתְּרוּמוֹת מִדּוֹתָיו שֶׁל רַ' עֲקִיבָא (גיטין סז.; אדר"נ יח).

––––––––

רכא [פַּעַם אַחַת] יָשְׁבוּ רַ' יְהוּדָה וְרַ' יוֹסֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן וְיָשַׁב אֶצְלָם יְהוּדָה בֶן־גֵּרִים. פָּתַח רַ' יְהוּדָה וְאָמַר: כַּמָּה נָאִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ918! תִּקְּנוּ שְׁוָקִים, תִּקְּנוּ גְשָׁרִים919, תִּקְּנוּ מֶרְחֲצָאוֹת. רַ' יוֹסֵי שָׁתָק. נַעֲנָה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וְאָמַר: כָּל־מַה שֶּׁתִּקְּנוּ לֹא תִקְּנוּ אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמָם: תִּקְּנוּ שְׁוָקִים – לְהוֹשִׁיב בָּהֶם זוֹנוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת – לְעַדֵּן בָּהֶם עַצְמָם, גְּשָׁרִים – לִטּוֹל מֵהֶם מֶכֶס. הָלַךְ יְהוּדָה בֶן־גֵּרִים וְסִפֵּר דִּבְרֵיהֶם וְנִשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת. אָמְרוּ: יְהוּדָה שֶׁעִלָּה920 – יִתְעַלֶּה, יוֹסֵי שֶׁשָּׁתַק – יִגְלֶה לְצִפּוֹרִי, שִׁמְעוֹן שֶׁגִּנָּה921 – יֵהָרֵג.

הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וּבְנוֹ וְנִתְחַבְּאוּ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ. כָּל־יוֹם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְבִיאָה לָהֶם פַּת וְכַד שֶׁל מַיִם וְסָעָדוּ. כְּשֶׁגָּבְרָה הַגְּזֵרָה אָמַר לִבְנוֹ: נָשִׁים דַּעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן, שֶׁמָּא יְצַעֲרוּהָ922 וּתְגַלֶּה [מְקוֹמֵנוּ].

הָלְכוּ וְנִתְחַבְּאוּ בִמְעָרָה. נַעֲשָׂה נֵס וְנִבְרָא לָהֶם חֲרוֹב וּמַעְיָן, וְהָיוּ פוֹשְׁטִים בִּגְדֵיהֶם וְיוֹשְׁבִים עַד צַוָּארָם בַּחוֹל. כָּל־הַיּוֹם עָסְקוּ בַתּוֹרָה; בִּזְמַן תְּפִלָּה הָיוּ מִתְלַבְּשִׁים וּמִתְעַטְּפִים וּמִתְפַּלְּלִים, וְאַחַר־כָּךְ הָיוּ חוֹזְרִים וּפוֹשְׁטִים בִּגְדֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבְלוּ.

יָשְׁבוּ שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בַּמְּעָרָה. בָּא אֵלִיָּהוּ וְעָמַד עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה, אָמַר: מִי יוֹדִיעַ לְבֶן־יוֹחַאי שֶׁמֵּת הַקֵּיסָר וּבָטְלָה גְזֵרָתוֹ? יָצְאוּ וְרָאוּ בְנֵי אָדָם כְּשֶׁהֵם חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים. אָמָר: מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה! כָּל־מָקוֹם שֶׁנּוֹתְנִים עֵינֵיהֶם מִיָּד נִשְׂרָף, יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: לְהַחֲרִיב עוֹלָמִי יְצָאתֶם, חִזְרוּ לִמְעָרַתְכֶם!

חָזְרוּ וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמְרוּ: מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם שְׁנֵים־עָשָׂר חֹדֶשׁ. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: צְאוּ מִמְּעָרַתְכֶם! יָצְאוּ וְיָשְׁבוּ עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה. רָאוּ צַיָּד עוֹמֵד וְצָד צִפֳּרִים וּפוֹרֵס מְצוּדָתוֹ. וּכְשֶׁשָּׁמַע רַ' שִׁמְעוֹן בַּת־קוֹל אוֹמֶרֶת: “דִּימוּס923, דִּימוּס” – הַצִּפּוֹר נִצּוֹלֶת; וּכְשֶׁשָּׁמַע בַּת־קוֹל אוֹמֶרֶת: "סְפֵקוּלָא924 – הָיְתָה נִצּוֹדֶת וְנִלְכָּדֶת. אָמַר: צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שָׁמַיִם אֵינָהּ נִצּוֹדֶת, נֶפֶשׁ אָדָם לֹא כָל־שֶׁכֵּן. יָצְאוּ מִן הַמְּעָרָה. כָּל־מָקוֹם שֶׁהָיָה רַ' אֶלְעָזָר מַכֶּה הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן מְרַפֵּא. אָמַר לוֹ: בְּנִי, דַּי לָעוֹלָם925 אֲנִי וָאָתָּה.

עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה רָאוּ זָקֵן אֶחָד כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ שְׁתֵּי חֲבִילוֹת שֶׁל הֲדַסִּים וְרָץ בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמְרוּ לוֹ: אֵלּוּ לָמָּה לָּךְ? אָמַר לָהֶם: לִכְבוֹד שַׁבָּת.

– וִיהֵא דַי לְךָ בְּאֶחָד.

– אֶחָד כְּנֶגֶד “זָכוֹר”926 וְאֶחָד כְּנֶגֶד “שָׁמוֹר”927.

אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן לִבְנוֹ: רְאֵה, כַּמָּה חֲבִיבוֹת מִצְוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. נִתְיַשְּׁבָה דַעְתָּם.

שָׁמַע רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר חֲתָנוֹ וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. הִכְנִיסָהוּ לְבֵית־הַמֶּרְחָץ בִּטְבֶרְיָא וְהִתְחִיל מְתַקֵּן אֶת־בְּשָׂרוֹ928. רָאָה רַבִּי פִינְחָס סְדָקִים929 בְּגוּפוֹ, הִתְחִיל בּוֹכֶה, וְנָשְׁרוּ דִמְעוֹתָיו עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן, וְצָעַק מִתּוֹךְ כְּאֵב930. אָמַר לוֹ רַ' פִינְחָס: אוֹי לִי שֶׁרְאִיתִיךָ בְכָךְ! אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁרְאִיתַנִי בְכָךְ, שֶׁאִלְמָלֵא רְאִיתַנִי בְכָךְ לֹא מָצָאתָ בִּי כָּךְ931.

אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן: הוֹאִיל וְנַעֲשָׂה לִי נֵס אֵלֵךְ וַאֲתַקֵּן תַּקָּנָה. אָמַר לוֹ: יֵשׁ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ תִּקּוּן? אָמַר לוֹ: יֶשׁ כָּאן מָקוֹם שֶׁל סְפֵק טֻמְאָה932 וְהַכֹּהֲנִים933 מִצְטַעֲרִים לְהַקִּיפוֹ. אָמַר לוֹ־: יֶשׁ כָּאן אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהֻחְזְקָה כָאן טָהֳרָה934? אָמַר לוֹ זָקֵן אֶחָד: כָּאן קִצֵּץ935 בֶּן־זַכַּאי תֻּרְמוּסֵי936 תְרוּמָה. עָשָׂה אַף הוּא כָּךְ. כָּל־מָקוֹם שֶׁהָיָה קָשֶׁה טִהֲרוֹ, וְכָל־מָקוֹם שֶׁהָיָה רָפֶה צִיְּנוֹ937. אָמַר אוֹתוֹ זָקֵן: טִהֵר בֶּן־יוֹחַאי בֵּית־הַקְּבָרוֹת. אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵא הָיִיתָ עִמָּנוּ, וַאֲפִלּוּ הָיִיתָ עִמָּנוּ וְלֹא נִמְנֵיתָ עִמָּנוּ938 – יָפֶה אַתָּה אוֹמֵר; עַכְשָׁו שֶׁהָיִיתָ עִמָּנוּ וְנִמְנֵיתָ עִמָּנוּ – יֹאמְרוּ: זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת939 זוֹ אֶת־זוֹ, תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים לֹא כָל־שֶׁכֵּן940! נָתַן בּוֹ עֵינָיו וָמֵת.

רָאָהוּ כוּתִי אֶחָד עַם־הָאָרֶץ, אָמָר: כְּלוּם לֹא אֵלֵךְ וַאֲשַׂחֵק בְּאוֹתוֹ זָקֵן שֶׁל הַיְּהוּדִים? נָטַל מֵת וּטְמָנוֹ בַשּׁוּק שֶׁטִּהֲרוֹ בַבֹּקֶר. הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: וְכִי לֹא טִהַרְתָּ שׁוּק פְּלוֹנִי? אָמַר לוֹ: הֵן. – וְאִם אוֹצִיא לְךָ מֵתִים אֲחֵרִים? אָמַר לוֹ: הוֹצֵא. הֶרְאָה לוֹ. צָפָה רַ' שִׁמְעוֹן בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא נְתָנוֹ שָׁם. אָמָר: גּוֹזֵרְנִי עַל הָעֶלְיוֹן941 שֶׁיֵּרֵד וְעַל הַתַּחְתּוֹן942 שֶׁיַּעֲלֶה943. וְכָךְ הָיָה.

יָצָא רַ' שִׁמְעוֹן לַשּׁוּק וְרָאָה אֶת־יְהוּדָה בֶן־גֵּרִים944, אָמַר: עֲדַיִן יֵשׁ לָזֶה בָּעוֹלָם! נָתַן בּוֹ עֵינָיו וַעֲשָׂאוֹ גַל שֶׁל עֲצָמוֹת (שבת לג, לד; ירוש' שביעי' פ“ט, ה”א; ב"ר עט).

רכב פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ אֶת־הַשַּׁבָּת וְשֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת־בְּנֵיהֶם. הָלַךְ רַ' רְאוּבֵן בֶּן־אִסְטְרוֹבְלִי וְסִפֵּר קוֹמִי945 וְהָלַךְ וְיָשַׁב עִמָּהֶם. אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אוֹיֵב יַעֲנִי אוֹ יַעֲשִׁיר? אָמְרוּ לוֹ: יַעֲנִי. אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, לֹא יַעֲשׂוּ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיַּעֲנוּ. אָמְרוּ: יָפֶה אָמָרְתָּ. חָזַר וְאָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אוֹיֵב יַכְחִישׁ946 אוֹ יַבְרִיא947? אָמְרוּ לוֹ: יַכְחִישׁ. אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן יָמוּלוּ בְנֵיהֶם לִשְׁמֹנָה יָמִים כְּדֵי שֶׁיַּכְחִישׁוּ. אָמָרוּ: יָפֶה אָמַרְתָּ וּבִטְּלוּ אֶת־הַגְּזֵרָה. הִכִּירוּ בוֹ שֶׁיַּכְחִישׁוּ. אָמָרוּ: יָפֶה אָמַרְתָּ וּבִטְּלוּ אֶת־הַגְּזֵרָה. הִכִּירוּ בוֹ שֶׁהוּא יְהוּדִי – וְהֶחֱזִירוּהָ.

אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וִיבַטֵּל הַגְּזֵרָה? – יֵלֵךְ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי, שֶׁהוּא מְלֻמָּד948 בְּנִסִּים. וְאַחֲרָיו מִי יֵלֵךְ? רַ' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי. אָמַר לָהֶם רַ' יוֹסֵי: אִלּוּ הָיָה אַבָּא חֲלַפְתָּא949 קַיָּם – יְכוֹלִים אַתֶּם לוֹמַר לוֹ950: תֵּן בִּנְךָ לַהֲרִיגָה? אָמַר לָהֶם רַ' שִׁמְעוֹן: אִלּוּ הָיָה יוֹחַאי אַבָּא קַיָּם יְכוֹלִים אַתֶּם לוֹמַר לוֹ: תֵּן בִּנְךָ לַהֲרִיגָה? אָמַר לָהֶם רַ' יוֹסֵי: אֲנִי אֵלֵךְ, שֶׁאֲנִי מִתְיָרֵא שֶׁמָּא יַעַנְשֶׁנּוּ 951רַ' שִׁמְעוֹן. קִבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יַעַנְשֶׁנּוּ. אַף־עַל־פִּי־כֵן עֲנָשׁוֹ952: כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה זוֹ לִפְנֵיהֶם: מִנַּיִן לְדַם שְׁרָצִים שֶׁהוּא טָמֵא? עִקֵּם פִּיו953 רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' יוֹסֵי וְאָמָר: “וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא”954. אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן: מֵעֲקִימַת שְׂפָתֶיךָ אַתָּה נִכָּר שֶׁתַּלְמִיד־חָכָם אָתָּה – אַל יַחֲזֹר הַבֵּן אֵצֶל אָבִיו.

יָצָא לִקְרָאתוֹ בֶן־תְּמַלְיוֹן955, אָמַר: רְצוֹנְכֶם, אָבוֹא עִמָּכֶם. בָּכָה רַ' שִׁמְעוֹן וְאָמָר: שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית אַבָּא956 נִזְדַּמֵּן לָהּ מַלְאָךְ שָׁלֹש פְּעָמִים; אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא פַעַם אֶחָת – יָבֹא הַנֵּס מִכָּל־מָקוֹם957. קָדַם הוּא, נִכְנַס958 בְּבִתּוֹ959 שֶׁל הַקֵּיסָר. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם אָמַר: בֶּן־תְּמַלְיוֹן צֵא, בֶּן־תְּמַלְיוֹן צֵא! כֵּוָן שֶׁקָּרְאוּ לוֹ יָצָא וְהָלָךְ. אָמַר לָהֶם הַקֵּיסָר: שַׁאֲלוּ כָּל־מַה־שֶּׁיֵּשׁ לָכֶם לִשְׁאוֹל וְהִכָּנְסוּ לָאוֹצָר וּטְלוּ כֹּל מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹצִים. נִכְנְסוּ וּמָצְאוּ אוֹתָהּ הָאִגֶּרֶת960, נטָלוּהָ וּקְרָעוּהָ (מע' יז).

רכג מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי שֶׁיָּצָא לְחוּץ־לָאָרֶץ וּבָא עָשִׁיר961 – וְהָיוּ הַתַּלְמִידִים רוֹאִים אוֹתוֹ וּמְקַנְּאִים בּוֹ, וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים [אַף] הֵם לָצֵאת לְחוּץ־לָאָרֶץ, וְיָדַע רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְהוֹצִיאָם לְבִקְעָה אַחַת שֶׁלִּפְנֵי מֵרוֹן962 וְהִתְפַּלֵּל וְאָמָר: בִּקְעָה, בִּקְעָה, הִתְמַלְּאִי דִינְרֵי זָהָב, הִתְחִילָה מוֹשֶׁכֶת דִּינְרֵי זָהָב לִפְנֵיהֶם. אָמַר לָהֶם: אִם זָהָב אַתֶּם מְבַקְּשִׁים הֲרֵי זָהָב, טְלוּ לָכֶם, אֶלָּא הֱווּ יוֹדְעִים: כָּל־מִי שֶׁהוּא נוֹטֵל עַכְשָׁו – חֶלְקוֹ שֶׁל עוֹלָם־הַבָּא הוּא נוֹטֵל, שֶׁאֵין מַתַּן שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא לָעוֹלָם הַבָּא (שמו“ר נב; ילק”ש משלי לא).

רכד מַעֲשֶׂה בְאִשָּׁה אַחַת בְּצַיְדָן, שֶׁשָּׁהֲתָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם בַּעְלָהּ וְלֹא יָלָדָה. בָּאוּ אֵצֶל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וְהָיוּ רוֹצִים לְהִתְפָּרֵשׁ963 זֶה מִזֶּה. אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם964, כְּשֵׁם שֶׁנִּזְדַּוַּגְתֶּם965 זֶה לָזֶה בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה, כָּךְ אֵין אַתֶּם מִתְפָּרְשִׁים אֶלָּא מִתּוֹךְ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. הָלְכוּ בִדְרָכָיו966 וְעָשׂוּ לְעַצְמָם יוֹם־טוֹב, וְעָשׂוּ סְעֻדָּה גְדוֹלָה, וְשִׁכְּרַתּוּ יוֹתֵר מִדָּי. כֵּוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ עָלָיו אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כָּל־חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֶּשׁ־לִי בַּבַּיִת טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ. מֶה עָשְׂתָה הִיא? לְאַחַר שֶׁיָּשֵׁן רָמְזָה לַעֲבָדֶיהָ וּלְשִׁפְחוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶם: שָׂאוּהוּ בַמִּטָּה וּקְחוּ אוֹתוֹ וְהוֹלִיכוּהוּ לְבֵית אַבָּא. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִנְעַר מִשְּׁנָתוֹ; כֵּוָן שֶׁפָּג יֵינוֹ אָמַר לָהּ: בִּתִּי, הֵיכָן אֲנִי נָתוּן? אָמְרָה לוֹ: בְּבֵית אַבָּא. אָמַר לָהּ: מַה־לִּי לְבֵית אָבִיךְ? אָמְרָה לוֹ: וְלֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִּי בָּעָרֶב: כָּל־חֵפֶץ טוֹב שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתִי טְלִי אוֹתוֹ וּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ? אֵין חֵפֶץ טוֹב לִי בָעוֹלָם יוֹתֵר מִמֶּךָ. הָלָכוּ לָהֶם אֵצֶל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי וְעָמַד וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְנִפְקָדוּ967 (שהש"ר א).

רכה רַ' יוֹנָתָן בֶּן־עַכְמַי וְרַ' יְהוּדָה בֶן־גֵּרִים שָׁנוּ פָרָשַׁת נְדָרִים בְּבֵית רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי. נִפְטְרוּ מִמֶּנּוּ בָּעָרֶב. בַּבֹּקֶר בָּאוּ וְנִפְטְרוּ מִמֶּנּוּ שׁוּב. אָמַר לָהֶם: וְלֹא נִפְטַרְתָּם מִמֶּנִּי בָּעָרֶב? אָמְרוּ לוֹ: ןלִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, תַּלְמִיד שֶׁנִּפְטַר מֵרַבּוֹ וְלָן בְּאוֹתָהּ הָעִיר – צָרִיךְ לִפָּטֵר הֵימֶנּוּ פַּעַם אַחֶרֶת. אָמַר לִבְנוֹ: בְּנֵי־אָדָם הַלָּלוּ – אֲנָשִׁים שֶׁל צוּרָה הֵם, לֵךְ אֶצְלָם וִיבָרְכוּךָ. הָלַךְ אֶצְלָם. אָמְרוּ לוֹ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּאן? אָמַר לָהֶם: אַבָּא אָמַר לִי “לֵךְ אֶצְלָם וִיבָרְכוּךָ”. אָמְרוּ לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּזְרַע וְלֹא תִקְצֹר, תַּכְנִיס וְלֹא תוֹצִיא, תּוֹצִיא וְלֹא תַכְנִיס, יֶחֱרַב בֵּיתְךָ וְיִתְקַיֵּם מְלוֹנֶךָ, יִתְבַּלְבֵּל שֻׁלְחָנְךָ וְלֹא תִרְאֶה שָׁנָה חֲדָשָׁה968. כְּשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו אָמַר: לֹא דַי שֶׁלֹּא בֵרְכוּנִי אֶלָּא אַף צִעֲרוּנִי. אָמַר לוֹ: מָה אָמְרוּ לָךְ? אָמַר לוֹ: כָּךְ וָכָךְ. אָמַר לוֹ: כָּל־אֵלּוּ בְּרָכוֹת הֵן: “תִּזְרַע וְלֹא תִקְצֹר” – תּוֹלִיד בָּנִים וְלֹא יָמוּתוּ; “תַּכְנִיס וְלֹא תוֹצִיא” – תַּכְנִיס כַּלּוֹת לְבֵיתְךָ וְלֹא יָמוּתוּ בַעֲלֵיהֶן וְיַחְזְרוּ לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶן; “תּוֹצִיא וְלֹא תַכְנִיס” – תַּשִּׂיא בְנוֹתֶיךָ וְלֹא יָמוּתוּ בַעֲלֵיהֶן וְיַחְזְרוּ אֵלֶיךָ; יֶחֱרַב בֵּיתְךָ וְיִתְקַיֵּם מְלוֹנֶךָ" – הָעוֹלָם־הַזֶּה מָלוֹן וְהַקֶּבֶר בָּיִת; “יִתְבַּלְבֵּל שֻׁלְחָנֶךָ” – [מֵרֹב] בָּנִים וּבָנוֹת; “וְלֹא תִרְאֶה שָׁנָה חֲדָשָׁה” – שֶׁלֹּא תָמוּת אִשְׁתְּךָ וְתִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת (מו"ק ט.:).

רכו מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: קוֹנָם969, שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּטְעִימִי תַבְשִׁילֵךְ לְרַ' יְהוּדָה וּלְרַ' שִׁמְעוֹן. רַ' יְהוּדָה טָעָם, אָמַר: קַל־וָחֹמֶר, וּמָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תוֹרָה: שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם הַמְאָרְרִים בְּסָפֵק, וַאֲנִי עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה. רַ' שִׁמְעוֹן לֹא טָעָם, אָמַר: יָמוּתוּ כָל־בְּנֵי אַלְמָנָה970 וְאַל יָזוּז971 שִׁמְעוֹן מִמְּקוֹמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְגִילִים בִּנְדָרִים (נדרים סו:).

רכז רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת־אִמּוֹ מַרְבָּה שִׂיחָה [בְּשַׁבָּת], אָמַר לָהּ: אִמָּא, שַׁבָּת הִיא! (ירוש' שבת פט“ו, ה”ג).

רכח רַ' שִׁמְעוֹן הָיָה טוֹעֵן סַל עַל כְּתֵפוֹ; אָמָר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה, שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת־בְּעָלֶיהָ (נדר' מט:).

––––––––

רכט רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן בָּאוּ חַמָּרִים אֵצֶל אָבִיו לִקַּח תְּבוּאָה, רָאוּהוּ יוֹשֵׁב אֵצֶל הַתַּנּוּר וְהָיְתָה אִמּוֹ רוֹדָה [פַת] וְהוּא אוֹכֵל, אִמּוֹ רוֹדָה וְהוּא אוֹכֵל, עַד שֶׁאָכַל כָּל־הַמִּשְׁאָרוֹת972. אָמְרוּ: הוֹי, נָחָשׁ רַע שׁוֹרֶה בְּמֵעָיו שֶׁל זֶה; דּוֹמֶה שֶׁזֶּה מֵבִיא רְעָבוֹן לָעוֹלָם. שָׁמַע קוֹלָם. כְּשֶׁיָּצְאוּ לִקַּח טְעֻנָּתָם973 נָטַל רַ' אֶלְעָזָר אֶת־חֲמוֹרֵיהֶם וְהֶעֱלָם לַעֲלִיַּת הַגָּג. בָּאוּ וּבִקְשׁוּ אֶת־חֲמוֹרֵיהֶם וְלֹא מְצָאוּם. תָּלוּ אֶת־עֵינֵיהֶם וְרָאוּם נְתוּנִים בַּעֲלִיַּת הַגָּג, הָלְכוּ אֵצֶל אָבִיו וְסָחוּ974 לוֹ אֶת־הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא דָבָר רַע הִשְׁמַעְתֶּם אוֹתוֹ. אָמְרוּ לוֹ: לֹא, אֲדוֹנִי; אֶלָּא כָךְ וָכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה. אָמַר לָהֶם: וְלָמָּה הִכְנַסְתֶּם בּוֹ עַיִן רָעָה וְצָרָה? אֶפְשָׁר מִשֶּׁלָּכֶם הוּא אוֹכֵל, אוֹ עֲלֵיכֶם מְזוֹנוֹתָיו? לֹא זֶה שֶׁבְּרָאוֹ בָּרָא לוֹ מְזוֹנוֹת? אַף־עַל־פִּי־כֵן לְכוּ וְאִמְרוּ לוֹ בִשְׁמִי וְהוּא מוֹרִיד לָכֶם.

הַנֵּס הָאַחֲרוֹן975 הָיָה קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן: כְּשֶׁהֶעֱלָם הֶעֱלָם אֶחָד אֶחָד, וּכְשֶׁהוֹרִידָם הוֹרִידָם שְׁנַיִם שְׁנָיִם.

וְכֵוָן שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ טַלִּיתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִסְבּוֹל976 (שהש“ר ה; פסי' דר”כ ו).

רל רַ' אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי רָאָה אוֹתוֹ רַ' יוֹסֵי בֶן־חֲלַפְתָּא, אָמַר לוֹ: אַתָּה מִשֹּׁרֶשׁ צַדִּיקִים וְאֵין אַתָּה בֶן־תּוֹרָה. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה? אָמַר לוֹ: מְבַקֵּשׁ אַתָּה לִשְׁנוֹת? אָמַר לוֹ: הֵן. הִתְחִיל מְלַמֵּד אוֹתוֹ פֶּרֶק אֶחָד וְשֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי. הִכְנִיסוֹ לְבֵית־הַוַּעַד977. רָאָה אוֹתוֹ רַבִּי, אָמַר לוֹ: לָזֶה הִכְנַסְתָּ עִמָּךְ? אָמַר לוֹ: מִכּוֹרָתוֹ978 שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי הוּא בָא. הֶעֱלָה אוֹתוֹ רַ' יוֹסֵי לְצִפּוֹרִי וְהָיָה מַשְׁנֶה אוֹתוֹ. בְּשָׁנָה אַחֶרֶת הוֹרִידוֹ עִמּוֹ וְנִכְנַס לְבֵית־הַוַּעַד, הִתְחִיל מֵשִׁיב דְּבָרִים שָׁם, וְקָרָא עָלָיו רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ “פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים”979 – מִי גָרַם לוֹ שֶׁיִּהְיֶה בֶן־תּוֹרָה, לֹא עַל־יְדֵי רַ' יוֹסֵי בֶן־חֲלַפְתָּא? (תנה"ק וירא).

רלא רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שִׁמְעוֹן נַעֲשָׂה כַתָּף980. פַּעַם אַחַת בָּא אֶצְלוֹ אֵלִיָּהוּ בִּדְמוּת זָקֵן. אָמַר לוֹ: הַתְקֵן לִי בְּהֵמָה981. אָמַר לוֹ: מַה־יֵשׁ אֶצְלְךָ לִטְעוֹן? אָמַר לוֹ: הֲרֵי תְפִיסָתִי982 וַהֲרֵי טַלִּיתִי וְנֵלֵךְ. אָמַר לוֹ: רוֹאִים אַתֶּם זָקֵן זֶה, אֲנִי טוֹעֵן וּמוֹלִיךְ אוֹתוֹ לְסוֹף הָעוֹלָם, וְהוּא אוֹמֵר לִי: הַתְקֵן לִי בְּהֵמָה. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ לִרְכֹּב? אָמַר לוֹ: הֵן. הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מַעֲלֵהוּ הָרִים וּמוֹרִידוֹ בְקָעוֹת וּמַעֲבִירוֹ בְּשָׂדוֹת שֶׁל קוֹצִים. לְסוֹף הִתְחִיל מַכְבִּיד עָלָיו. אָמַר לוֹ: זָקֵן, זָקֵן, הָקֵל עַצְמֶךָ, וְאִם לֹא – אֲנִי מַשְׁלִיכֶךָ. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ לָפוּשׁ983 קְצָת. אָמַר לוֹ: הֵן. מֶה עָשָׂה? הֶעֱלָהוּ לְשָׂדֶה אַחַת וְהוֹשִׁיבוֹ תַחַת אִילָן, וְנָתַן לוֹ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. כֵּוָן שֶׁאָכַל וְשָׁתָה, אָמַר לוֹ: כָּל־הַיְגִיעָה הַזּוֹ לָמָּה? וְלֹא יָפֶה לְךָ שֶׁתִּתְפּוֹס אֻמָּנוּת אֲבוֹתֶיךָ? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה תְּהֵא מַשְׁנֶה לִי? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמְרוּ: שְׁלֹש־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִמְּדוֹ אֵלִיָּהוּ תּוֹרָה עַד שֶׁאָמַר סִפְרָא984. וְכֵוָן שֶׁאָמַר סִפְרָא, – אֲפִלּוּ טַלִּיתוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל לִטְעוֹן (פס' דר"כ).

רלב כְּשֶׁהָיוּ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָלִים – יָשְׁבוּ לִפְנֵיהֶם רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן וְרַבִּי985 עַל־גַּבֵּי קַרְקַע וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים וּמְשִׁיבִים. אָמְרוּ [הַחֲכָמִים]: מֵימֵיהֶם אָנוּ שׁוֹתִים וְהֵם יוֹשְׁבִים עַל־גַּבֵּי קַרְקָע. עָשׂוּ לָהֶם סַפְסָלִים וְהֶעֱלוּם. אָמַר לָהֶם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: פְּרִידָה986 אַחַת יֶשׁ־לִי בֵינֵיכֶם – וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְאַבְּדָהּ מִמֶּנִּי987. הוֹרִידוּ אֶת־רַבִּי. אָמַר לָהֶם רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ אָב יִחְיֶה וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אָב988 יָמוּת? הוֹרִידוּ אַף אֶת־רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן וְאָמַר: חָשׁוּב הוּא בְעֵינֵיכֶם כְּמוֹתִי?… עַד אוֹתוֹ יוֹם כְּשֶׁהָיָה אוֹמֵר רַבִּי דָבָר – הָיָה רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן מְסַיֵּעַ לוֹ989, מִכָּאן וְאֵילַךְ כְּשֶׁהָיָה רַבִּי אוֹמֵר יֶשׁ־לִי לְהָשִׁיב – אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: כָּךְ וָכָךְ יֶשׁ־לְךָ לְהָשִׁיב, זוֹ הִיא תְשׁוּבָתֶךָ; עַכְשָׁו הִקַּפְתָּנוּ תְשׁוּבוֹת חֲבִילוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַבִּי וּבָא וְאָמַר לְאָבִיו. אָמַר לוֹ: בְּנִי, אַל יֵרַע לְךָ, שֶׁהוּא אֲרִי בֶן־אֲרִי, וְאַתָּה אֲרִי בֶן־שׁוּעָל (ב,מ פד:).

רלג רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן מְצָאוֹ לְבַלָּשׁ990 אֶחָד שֶהוּא תוֹפֵס גַּנָּבִים. אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ אַתָּה מַכִּיר בָּהֶם? וְכִי לֹא לְחַיּוֹת הֵם דּוֹמִים שֶׁיּוֹצְאִים בַּלַּיְלָה וּמִתְחַבְּאִים בַּיּוֹם? וְשֶׁמָּא אַתָּה נוֹטֵל צַדִּיקִים וּמַנִּיחַ רְשָׁעִים?.. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה? מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא. אָמַר לוֹ: בּוֹא וַאֲלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ תַּעֲשֶׂה: הִכָּנֵס בְּאַרְבַּע שָׁעוֹת לַחֲנוּת, וּכְשֶׁתִּרְאֶה אָדָם שׁוֹתֶה יַיִן, יוֹשֵׁב וּמַחֲזִיק כּוֹס בְּיָדוֹ וּמְנַמְנֵם – שְׁאַל עָלָיו: אִם תַּלְמִיד־חָכָם הוּא – הִשְׁכִּים לְתַלְמוּדוֹ; אִם פּוֹעֵל הוּא – הִשְׁכִּים לִמְלַאכְתּוֹ; לֹא זֶה וְלֹא זֶה – תָּפְסֵהוּ, גַּנָּב הוּא. נִשְׁמְעוּ הַדְּבָרִים לַמֶּלֶךְ. אָמָרוּ: “קוֹרֵא הָאִגֶּרֶת991 הוּא יְהֵא הַשָּׁלִיחַ”. הֵבִיאוּ אֶת־רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן – וְהָיָה תוֹפֵס גַּנָּבִים. שָּׁלַח לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה: חֹמֶץ בֶּן יָיִן992! עַד מָתַי אַתָּה מוֹסֵר עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ לַהֲרִיגָה? שָׁלַח לוֹ [רַ' אֶלְעָזָר]: קוֹצִים אֲנִי מְכַלֶּה מִן הַכָּרֶם. שָׁלַח לוֹ [רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ]: יָבֹא בַעַל הַכֶּרֶם וִיכַלֶּה אֶת־קוֹצָיו.

פַּעַם אַחַת פָּגַע בּוֹ כּוֹבֵס אֶחָד וּקְרָאוֹ: חֹמֶץ בֶּן־יָיִן. אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: “מִשֶּׁהוּא חָצוּף993 כָּל־כָּךְ – רָשָׁע הוּא”. אָמַר לַעֲבָדָיו: תִּפְסוּהוּ – וּתְפָסוּהוּ. לְאַחַר שֶׁנִּתְיַשְּׁבָה עָלָיו דַּעְתּוֹ – חָזַר אַחֲרָיו לִפְדּוֹתוֹ וְלֹא יָכֹל. קָרָא עַל עַצְמוֹ: “שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ – שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ”994. תָּלוּ [אֶת־הַכּוֹבֵס]. עָמַד [רַבִּי אֶלְעָזָר] תַּחַת הָעֵץ וְהָיָה בוֹכֶה995. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהוּא וּבְנוֹ בָּאוּ אֶל נַעֲרָה מְאֹרָשָׂה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. הִנִּיחַ יָדוֹ עַל בְּנֵי־מֵעָיו וְאָמָר: שִׂישׂוּ, בְּנֵי־מֵעַי, שִׂישׂוּ, וּמָה סְפֵקוֹת שֶׁלָּכֶם כָּךְ – וַדָּאוֹת שֶׁלָּכֶם עַל־אַחַת־כַּמָּה וְכַמָּה! מֻבְטָח אֲנִי בָּכֶם שֶׁאֵין רִמָּה וְתוֹלֵעָה שׁוֹלֶטֶת בָּכֶם…

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ. הִשְׁקוּהוּ סַם שֶׁל שֵׁנָה וְהִכְנִיסוּהוּ לְבַיִת שֶׁל שַׁיִשׁ וְקָרְעוּ כְרֵסוֹ וְהוֹצִיאוּ מִתּוֹכוֹ סַלֵּי־סַלִּים שֶׁל חֵלֶב וְהִנִּיחוּם בְּחַמָּה בְּתַמּוּז וּבְאָב וְלֹא הִסְרִיחוּ. קָרָא עַל עַצְמוֹ: “אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח”996.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עֲדַיִן לֹא סָמַךְ רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן עַל דַּעְתּוֹ – וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים. בָּעֶרֶב הָיוּ מַצִּיעִים תַּחְתָּיו שִׁישִּׁים מַצָּעוֹת וּבַבֹּקֶר הָיוּ מוֹשְׁכִים מִתַּחְתָּיו שִׁשִּׁים סְפָלִים שֶׁל דָּם וּמֻגְלָא997. לְמָחָר עָשְׂתָה לוֹ אִשְׁתּוֹ מִינֵי לֶפֶד998 וַאֲכָלָם וְהִבְרִיא. וְלֹא הִנִּיחַתּוּ אִשְׁתּוֹ לָצֵאת לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְצַעֲרוּהוּ חֲכָמִים. בָּעֶרֶב אָמַר לָהֶם [לְיִסּוּרָיו]: אַחַי וְרֵעַי, בּוֹאוּ! בַּבֹּקֶר אָמַר לָהֶם: לֵכוּ, מִפְּנֵי בִטּוּל תּוֹרָה999.

פַּעַם אַחַת שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה לוֹ: “בְּרָצוֹן אַתָּה מְבִיאָם עָלֶיךָ – כִּלִּיתָ מָמוֹן שֶׁל בֵּית אַבָּא!” – מָרְדָה עָלָיו וְהָלְכָה לְבֵית אָבִיהָ. הָיוּ מְהַלְּכִים בַּיָּם שִׁשִּׁים סַפָּנִים1000. עָמַד עֲלֵיהֶם נַחֲשׁוֹל1001 לְטַבְּעָם. עָמְדוּ בִתְפִלָּה וְאָמָרוּ: “אֱלֹהֵי אֶלְעָזָר, עֲנֵנוּ!” – וְנָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. וּכְשֶׁעָלוּ לַיַּבָּשָׁה הִכְנִיסוּ לוֹ דוֹרוֹן1002 שִׁשִּׁים עֲבָדִים וְשִׁשִּׁים אַרְנְקָאוֹת1003 בִּידֵיהֶם. עָשׂוּ לוֹ שִׁשִּׁים מִינֵי לֶפֶד וַאֲכָלָם.

פַּעַם אַחַת אָמְרָה אִשְׁתּוֹ לְבִתָּהּ: לְכִי וּרְאִי בִשְׁלוֹמוֹ שֶׁל אָבִיךְ, מַה הוּא עַכְשָׁו? בָּאָה אֶצְלוֹ וְאָמַר לָהּ: לְכִי וְאִמְרִי לְאִמֵּךְ: “שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל מִשֶּׁלָּהֶם1004”. קָרָא עַל עַצְמוֹ: “הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת1005 סוֹחֵר, מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ”1006.

אָכַל וְשָׁתָה וְהִבְרִיא וְיָצָא לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שִׁשִּׁים מִינֵי דָם1007 וְטִהֲרָם. הָיוּ הַחֲכָמִים מְרַנְּנִים1008 וְאָמָרוּ: אֶפְשָׁר אֵין בָּהֶם סָפֵק אֶחָד1009?! אָמַר לָהֶם רַ' אֶלְעָזָר: אִם כְּמוֹתִי הוּא יִהְיוּ כֻלָּם זְכָרִים1010, וְאִם לָאו – תְּהֵא נְקֵבָה אַחַת בֵּינֵיהֶם. הָיוּ כֻלָּם זְכָרִים, וּקְרָאוּם “אֶלְעָזָר” עַל שְׁמוֹ.

פַּעַם אַחַת נִגְלְתָה זְרוֹעוֹ1011 שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר. רָאֲתָה אִשְׁתּוֹ, שָׂחֲקָה וּבָכְתָה. שָׂחֲקָה, שֶׁאָמְרָה: אַשְׁרַי וְאַשְׁרֵי חֶלְקִי, שֶׁדָּבַקְתִּי בְגוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק; וּבָכְתָה, שֶׁאָמְרָה: אוֹי שֶׁגּוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק לָאֲדָמָה.

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לְאִשְׁתּוֹ: יוֹדֵעַ אֲנִי בַּחֲכָמִים שֶׁכּוֹעֲסִים עָלַי וְלֹא יַעַסְקוּ יָפֶה בִּקְבוּרָתִי, הַשְׁכִּיבִינִי בַעֲלִיָּתִי וְלֹא תִתְיָרְאִי מִפָּנָי.

אָמַר רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי: סִפְּרָה לִי אִמּוֹ שֶׁל רַ' יוֹנָתָן, שֶׁסִּפְּרָה לָהּ אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן: לֹא פָחוֹת מִשְּׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה וְלֹא יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים הָיָה שׁוֹכֵב בַּעֲלִיָּתוֹ. וּכְשֶׁהָיִיתִי עוֹלָה הָיִיתִי בוֹדֶקֶת לוֹ בְּשַׂעֲרוֹתָיו. וּכְשֶׁנִּשְׁמְטָה שַׂעֲרָה הָיָהם מְבַצְבֵּץ1012 וְיוֹצֵא. פַּעַם אַחַת רָאִיתִי רָחָשׁ1013 יוֹצֵא מִתּוֹךְ אָזְנוֹ – חָלְשָׁה דַעְתִּי. נִרְאָה לִי בַחֲלוֹם וְאָמַר לִי: אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; פַּעַם אַחַת שָׁמַעְתִּי בְזִלְזוּל תַּלְמִיד־חָכָם וְלֹא מָחִיתִי כָּרָאוּי.

כְּשֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם לְדִין הָיוּ עוֹמְדִים עַל הַפָּתַח, זֶה אוֹמֵר דְּבָרָיו וְזֶה אוֹמֵר דְּבָרָיו – וְיָצָא קוֹל מִן הָעֲלִיָּה וְאָמָר: אִישׁ פְּלוֹנִי – אַתָּה חַיָּב, אִישׁ פְּלוֹנִי – אַתָּה זַכָּאי!

פַּעַם אַחַת נָפְלָה קְטָטָה בֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר וּבֵין שְׁכֶנְתָּהּ. אָמְרָה לָהּ: תְּהֵא כְּבַעְלָהּ, שֶׁלֹּא נִתַּן לִקְבוּרָה. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל־כָּךְ וַדַּאי אֵין זֶה דֶרֶךְ־אָרֶץ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי נִרְאָה לָהֶם בַּחֲלוֹם וְאָמַר לָהֶם: פְּרִידָה אַחַת יֶשׁ־לִי בֵינֵיכֶם וְאִי־אַתֶּם רוֹצִים לַהֲבִיאָהּ אֶצְלִי… הָלְכוּ חֲכָמִים לַעֲסֹק בִּקְבוּרָתוֹ – וְלֹא הִנִּיחוּם בְּנֵי עַכְבְּרָא1014, שֶׁכָּל־הַשָּׁנִים שֶׁהָיָה רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן יָשֵׁן בַּעֲלִיָּתוֹ – לֹא עָלְתָה חַיָּה רָעָה עַל עִירָם. פַּעַם אַחַת הָיוּ בְנֵי־הָעִיר טְרוּדִים בְּעֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים – וְשָׁלְחוּ חֲכָמִים אֶת־בְּנֵי בֵירִים1015 וְהוֹרִידוּ מִטָּתוֹ וֶהֱבִיאוּהוּ לִמְעָרַת אָבִיו. מָצְאוּ עָכָן1016 כָּרוּךְ עַל־פִּי הַמְּעָרָה. אָמְרוּ לוֹ: עָכָן, עָכָן, פְּתַח פִּיךָ וְיִכָּנֵס בֵּן אֵצֶל אָבִיו! פָּתַח לָהֶם. (ב“מ פג, פד; ע”י; קה"ר יא).

כְּשֶׁמֵּת רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן הָיָה דוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו: “מִי זֹאת עֹלָה מִן־הַמִּדְבָּר כְּתִימְרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל”1017 – מִּכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל"? אֶלָּא שֶׁהָיָה בַעַל מִקְרָא וּבַעַל מִשְׁנָה וּפַיְטָן1018 וְדַרְשָׁן (ויק“א ל; שהש”ר ג).


כב. רַ' יוֹסֵי בֶן־חֲלַפְתָּא וּבְנוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל

רלד אָמַר רַ' לֵוִי: מְגִלַּת יְחָסִין מָצְאוּ בִירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ: רַ' יוֹסֵי בֵי חֲלַפְתָּא מִבְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב1019 (ירוש' תענ' פ“ד, ה”ב).

רלה רַ' יוֹסֵי בֶן־חֲלַפְתָּא כְּשֶׁהָיָה נַעַר הָיָה מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים. רָאָה אוֹתוֹ אִישׁ אֶחָד, אָמַר לוֹ: יֵשׁ לוֹמַר לְאָבִיךָ שֶׁאַתָּה מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים. אָמַר לוֹ רַ' יוֹסֵי: מָה אִכְפַּת לָךְ? אִם תֹּאמַר לְאָבִי הוּא מַכֶּה אוֹתִי, וְאַתָּה מַרְגִּיל לְשׁוֹנְךָ לוֹמַר לְשׁוֹן הָרָע (שו"ט ג).

רלו אָמַר רַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לְחָרְבָּה אַחַת מֵחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, וְשָׁמַר1020 לִי עַל הַפֶּתַח עַד שֶׁסִּיַּמְתִּי תְפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּיַּמְתִּי1021 תְפִלָּתִי, אָמַר לִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! אָמַרתִּי לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי! אָמַר לִי: בְּנִי, מִפְּנֵי־מָה נִכְנַסְתָּ לְחָרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. אָמַר לִי: הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בַּדָּרֶךְ. אָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּנִי עוֹבְרֵי דְרָכִים – – אָמַר לִי: בְּנִי, מַה־קּוֹל שָׁמַעְתָּ בְּחָרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: שָׁמַעְתִּי בַת־קוֹל שֶׁמְּנַהֶמֶת כַּיּוֹנָה וְאוֹמֶרֶת:

  אוֹי, שֶׁהֶחֱרַבְתִּי אֶת־בֵּיתִי,

  וְשָׂרַפְתִּי אֶת־הֵיכָלִי,

  וְהֶגְלֵיתִי אֶת־בָּנַי –

    לְבֵין הָאֻמּוֹת!…

אָמַר לִי: בְּנִי, חַיֶּיךָ וְחַיֵּי רֹאשֶׁךָ! לֹא שָׁעָה זוֹ בִלְבַד אוֹמֶרֶת כָּךְ, אֶלָּא בְכָל־יוֹם וָיוֹם שָׁלֹש פְּעָמִים אוֹמֶרֶת כָּךְ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא בְּכָל־שָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִים לְבָתֵּי־כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת וְעוֹנִים “אָמֵן יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ”… הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּבְיָכוֹל, מְנַעְנֵעַ רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר:

  אַשְׁרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁמְּקַלְּסִין1022 אוֹתוֹ בְּבֵיתוֹ כָּךְ!

  מַה־לּוֹ לָאָב, שֶׁהֶגְלָה אֶת־בָּנָיו?

  וְאוֹי לָהֶם לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מֵעַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם! (בר' ג; ע"י).

רלז דָּרַשׁ רַ' יוֹסֵי בְּצִפּוֹרִי: אַבָּא אֵלִיָּהוּ1023 קַפְדָּן1024 הָיָה. הָיָה [אֵלִיָּהוּ] רָגִיל לָבוֹא אֶצְלוֹ1025, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְלֹא בָא. כְּשֶׁבָּא אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מָה לֹא בָא מָר? אָמַר לוֹ: קַפְדָּן קָרָאתָ לִּי. אָמַר לוֹ: הֲרֵי שֶׁהִקְפִּיד מָר1026 (סנה' קיג).

רלח אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי הָיְתָה מִתְקוֹטֶטֶת עִם שִׁפְחָתָהּ; הִכְחִישׁ1027 [רַ' יוֹסֵי אֶת־אִשְׁתּוֹ] לִפְנֵי הַשִּׁפְחָה. אָמְרָה לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה מַכְחִישֵׁנִי לִפְנֵי שִׁפְחָתִי? אָמַר לָהּ: לֹא כָךְ אָמַר אִיּוֹב: “אִם־אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי”1028? (ב“ר מ”ח).

רלט אָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא קָרִיתִי לְאִשְׁתִּי וּלְשׁוֹרִי שׁוֹרִי, אֶלָּא לְאִשְׁתִּי בֵּיתִי1029 וּלְשׁוֹרִי שָׂדִי.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי אִמְרֵי חֲלוּקִי1030.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרָי, יוֹדֵעַ אֲנִי בְעַצְמִי שֶׁאֵינִי כֹהֵן, אִם אוֹמְרִים לִי חֲבֵרַי: עֲלֵה לְדוּכָן1031 – אֲנִי עוֹלֶה.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: מִיָּמַי לֹא אָמַרְתִּי דָבָר1032 וְחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרָי1033.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מֵאוֹכְלֵי שָׁלֹש סְעֻדּוֹת1034 בְּשַׁבָּת.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִגּוֹמְרֵי הַלֵּל1035 בְּכָל־יוֹם.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמִּתְפַּלְּלִים עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה1036.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמֵּתִים בָּחֳלִי מֵעָיִם1037, שֶׁאָמַר מָר: רֻבָּן שֶׁל צַדִּיקִים מֵתִים בָּחֳלִי־מֵעָיִם.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמֵּתִים בְּדֶרֶךְ מִצְוָה1038.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמַּכְנִיסֵי שַׁבָּת בִּטְבֶרְיָא1039 וּמוֹצִיאֵי שַׁבָּת בְּצִפּוֹרִי1040.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמּוֹשִׁיבֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ1041 וְלֹא מִמַּעֲמִידֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ1042.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִגַּבָּאֵי צְדָקָה, וְלֹא מִמְּחַלְּקֵי צְדָקָה1043.

וְאָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהֵא חֶלְקִי מִמִּי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ1044 וְאֵין בּוֹ (שבת קיח:; ע"י).

רמ אָמַר רַ' יוֹסֵי: כָּל־יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל מִקְרָא זֶה: “וְהָיִיתָ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם כַּאֲשֶׁר יְמַשֵּׁשׁ הָעִוֵּר בָּאֲפֵלָה”1045 – וְכִי מָה אִכְפַּת לוֹ לְעִוֵּר בֵּין אֲפֵלָה לְאוֹרָה? עַד שֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לְיָדִי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה וְרָאִיתִי סוֹמֵא שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וַאֲבוּקָה בְיָדוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, אֲבוּקָה זוֹ לָמָּה לָךְ? אָמַר לִי: כָּל זְמַן שֶׁאֲבוּקָה בְיָדִי בְּנֵי־אָדָם רוֹאִין אוֹתִי וּמַצִּלִין אוֹתִי מִן הַפְּחָתִין וּמִן הַקּוֹצִין וּמִן הַבַּרְקָנִין (מג' כד:).

רמא רַ' יוֹסֵי נִמּוּקוֹ עִמּוֹ1046 (גיט' סז.; אדר"נ ח).

רמב כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא מָשְׁכוּ הַצִּנּוֹרוֹת בְּצִפּוֹרִי דָּם1047. (מו“ק כה:; ירוש', ע”ז פ“ג, ה”א).

רמג מִשֶּׁמֵּת רַ' יוֹסֵי פָּסְקָה הַבִּינָה (ירוש' סוף סוטה).

––––––––

רמד רַבִּי כְּשֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָשִׁיב עַל דִּבְרֵי רַ' יוֹסֵי הָיָה אוֹמֵר: אָנוּ הָעֲלוּבִים1048 מְשִׁיבִים עַל דִּבְרֵי רַ' יוֹסֵי; שֶׁכְּשֵׁם שֶׁבֵּין קָדְשֵׁי־הַקֳּדָשִׁים לְבֵין חֻלֵּי־חֻלִּין כָּךְ בֵּין דּוֹרֵנוּ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי.

אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: כְּשֵׁם שֶׁבֵּין זָהָב לְעָפָר כָּךְ בֵּין דּוֹרֵנוּ לְדוֹרוֹ שֶׁל אַבָּא (ירוש‘, גיט’ כ“ו, ה”ז).

רמה רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שָׁאַל לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה סַחְרָהּ… כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְיָ יִהְיֶה סַחְרָהּ” וגו'1049? אָמַר לוֹ: כְּגוֹן אַתָּה וַחֲבֵרֶיךָ וּשְׁנֵי עֲטוּפֵי סְדִינִין1050 כַּיּוֹצֵא בָךְ, שֶׁאֵין אַתֶּם חֲשׁוּבִים בְּעַצְמְכֶם כְּלוּם (קה"ר א).

רמו רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָּרֶךְ. פָּגַע בּוֹ אֶחָד טָעוּן1051 חֲבִילָה שֶׁל עֵצִים. הִנִּיחָם וְעָמַד לָפוּשׁ1052. אָמַר [הָאִישׁ לְרַ' יִשְׁמָעֵאל]: הַטְעִינֵנִי. אָמַר לוֹ: כַּמָּה הֵם שָׁוִים1053? אָמַר לוֹ: חֲצִי זוּז. נָתַן לוֹ חֲצִי זוּז וְהִפְקִיר אֶת־הָעֵצִים1054. חָזַר הָאִישׁ וְזָכָה בָהֶם. נָתַן לוֹ שׁוּב חֲצִי זוּז וְהִפְקִירָם. רָאָהוּ שֶׁהוּא רוֹצֶה לַחֲזוֹר וְלִזְכּוֹת בָּהֶם. אָמַר לוֹ: לְכָל־הָעוֹלָם הִפְקַרְתִּים וּלְךָ לֹא הִפְקַרְתִּים (ב"מ ל:).

רמז רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי הָיָה אֲרִיסוֹ1055 רָגִיל לְהָבִיא לוֹ כָל־עֶרֶב שַׁבָּת סַל שֶׁל פֵּרוֹת1056. פַּעַם אַחַת הֵבִיא לוֹ בַּחֲמִישִׁי בְשַׁבָּת, אָמַר לוֹ: מַה־נִּשְׁתַּנָּה הַיּוֹם1057? אָמַר לוֹ: דִּין יֶשׁ־לִי וְאָמָרְתִּי: לְפִי דַרְכִּי1058 אָבִיא לוֹ לְמָר. לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: “פָּסוּלְנִי לְךָ לְדִין”. הוֹשִׁיב שְׁנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים וְדָנוּ לוֹ דִּינוֹ. עִם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ1059 וּבָא אָמַר [רַ' יִשְׁמָעֵאל]: אִלּוּ רָצָה הָיָה טוֹעֵן כָּךְ וְאִלּוּ רָצָה הָיָה טוֹעֵן כָּךְ. אָמָר: תִּפַּח נַפְשָׁם שֶׁל מְקַבְּלֵי שֹׁחַד! וּמָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָטָלְתִּי, וְאִם נָטַלְתִּי שֶׁלִּי נָטָלְתִּי – כָּךְ, מְקַבְּלֵי שֹׁחַד – עַל־אַחַת־כַּמָּה וְכַמָּה (כת' קה:).

רמח מַעֲשֶׂה בְאָדָם שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: קוֹנָם שֶׁאִי אַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד שֶׁתַּרְאִי מוּם1060 יָפֶה שֶׁבָּךְ לְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא רֹאשָׁהּ נָאֶה? אָמְרוּ לוֹ: סְגַלְגַּל1061. – שֶׁמָּא שְׂעָרָהּ נָאֶה? – דּוֹמֶה לַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן1062. – שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָאוֹת? – טְרוּטוֹת1063 הֵן. – שֶׁמָּא אָזְנֶיהָ נָאוֹת? – כְּפוּלוֹת1064 הֵן. – שֶׁמָּא חָטְמָהּ נָאֶה? – בָּלוּם1065 הוּא. – שֶׁמָּא שִׂפְתוֹתֶיהָ נָאוֹת? – עָבוֹת הֵן. – שֶׁמָּא צַוָּארָהּ נָאֶה? – שָׁקוּט1066 הוּא. – שֶׁמָּא כְרֵסָהּ נָאָה? – צָבָה הִיא. – שֶׁמָּא רַגְלֶיהָ נָאוֹת? – רְחָבוֹת כְּשֶׁל אַוָּז. – שֶׁמָּא שְׁמָהּ נָאֶה? – לִכְלוּכִית שְׁמָהּ. אָמַר לָהֶם: יָפֶה קוֹרִין אוֹתָהּ לִכְלוּכִית, שֶׁהִיא מְלֻכְלֶכֶת בְּמוּמִים – וְהִתִּירוֹ1067 (נדר' סו:).

רמט רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי עָלָה לְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלָיִם. עָבַר עַל נַפְּלוּס1068, וְרָאָה אוֹתוֹ כּוּתִי אֶחָד. אָמַר לוֹ: לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לוֹ: לַעֲלוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלָיִם. אָמַר לוֹ: וְכִי לֹא טוֹב לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בְּהַר בְּרָכָה זֶה1069 וְלֹא בְאוֹתָהּ אַשְׁפָּה? אָמַר לוֹ: אֹמַר לָכֶם לְמָה אַתֶּם דּוֹמִים – לְכֶלֶב שֶׁהָיָה לָהוּט1070 אַחַר הַנְּבֵלָה. כָּךְ לְפִי שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁעֲבוֹדָה־זָרָה טְמוּנָה תַחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּטְמֹן אוֹתָם יַעֲקֹב”1071, לְפִיכָךְ אַתֶּם לְהוּטִים אַחֲרָיו. אָמְרוּ [הַכּוּתִים]: זֶה מְבַקֵּשׁ לִטְלָהּ, וְנִתְיָעֲצוּ עָלָיו1072. עָמַד וּבָרַח בַּלָּיְלָה. (ב“ר פא; ירוש' ע”ז פ“ה, ה”ד).

רנ מַעֲשֶׂה בְּרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי שֶׁהָלַךְ אַחֲרָיו תַּלְמִיד אֶחָד בְּשׁוּק שֶׁל צִיּוֹן. רָאָהוּ שֶׁהוּא מְפַחֵד. אָמַר לוֹ: חוֹטֵא אַתָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: “פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים”1073. אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי נֶאֱמַר: “אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד”1074? אָמַר לוֹ: זֶה בְּדִבְרֵי תוֹרָה נֶאֱמָר1075 (בר' ס.).

רנא רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי אוֹמֵר: יָכֹלְנִי לִכְתּוֹב כָּל־הַמִּקְרָא מִפִּי (ירוש' מג' פ“ד, ה”א).

רנב אַף יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי הִגִּיעַ לְיָדוֹ מַעֲשֶׂה כְּגוֹן זֶה1076 שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שִׁמְעוֹן. פָּגַע בּוֹ אֵלִיָּהוּ. אָמַר לוֹ: עַד מָתַי אַתָּה מוֹסֵר עַמּוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ לַהֲרִיגָה? אָמַר לוֹ: מָה אֶעֱשֶׂה? מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא. אָמַר לוֹ: אָבִיךָ בָּרַח לְאַסְיָא1077 – אַתָּה בְּרַח לְלוּדִקְיָא1078. (ב"מ פג, פד).

רנג רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי נִזְדַּמֵּן לְבֵית שִׁמְעוֹן בְּרַ' יוֹסֵי בֶן־לְקוֹנָיָא. נָתְנוּ לוֹ כּוֹס. קִבְּלוֹ בְּבַת אֶחָת. אָמַר לוֹ: וְלֹא סָבַר מָר – “הַשּׁוֹתֶה כוֹסוֹ בְּבַת־אַחַת הֲרֵי זֶה גַרְגְּרָן1079”? אָמַר לוֹ: לֹא אָמְרוּ בְכוֹסְךָ קָטֹן, וְיֵינְךָ מָתוֹק, וּכְרֵסִי רְחָבָה1080 (פסח' פו:).

רנד כְּשֶׁנִּזְדַּמְּנוּ רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי זֶה עִם זֶה – הָיָה עוֹבֵר צֶמֶד בָּקָר תַּחַת כְּרֵסוֹתֵיהֶם וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בָּהֶן (ב"מ פד.).


כג. רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעָי

רנה רַ' יְהוּדָה רֹאשׁ הַמְדַבְּרִים בְּכָל־מָקוֹם (שבת לג:).

רנו “שֶׁקֶר הַחֵן… הִיא תִתְהַלָּל”1081 – זֶה דוֹרוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בְרַ' אֶלְעָאי. אָמְרוּ עָלָיו, עַל רַ' יְהוּדָה בְרַ' אֶלְעָאי, שֶׁהָיוּ שִׁשָּׁה תַלְמִידִים מִתְכַּסִּין בְּטַלִּית אַחַת1082 וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה (סנה' כ.).

רנז אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה יָצְאָה וְלָקְחָה צֶמֶר וְעָשְׂתָה בֶּגֶד צָבוּעַ. כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת לַשּׁוּק הָיְתָה מִתְכַּסָּה בוֹ, וּכְשֶׁיּוֹצֵא רַ' יְהוּדָה לְהִתְפַּלֵּל הָיָה מִתְכַּסֶּה בוֹ וּמִתְפַּלֵּל, וּכְשֶׁהָיָה מִתְכַּסֶּה הָיָה מְבָרֵךְ1083: בָּרוּךְ שֶׁעָטַנִי מְעִיל (נדר' מט:).

רנח פַּעַם אַחַת גָּזַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל תַּעֲנִית. לֹא בָא רַ' יְהוּדָה לְבֵית־הַתַּעֲנִית. אָמְרוּ לוֹ [לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל]: אֵין לוֹ כְּסוּת. שָׁלַח לוֹ בֶגֶד וְלֹא קִבְּלוֹ. הִגְבִּיהַּ [רַ' יְהוּדָה] אֶת־הַמַּחֲצֶלֶת1084 וְאָמַר לוֹ לַשָּׁלִיחַ: רְאֵה מַה־יֵשׁ כָּאן1085, אֶלָּא לֹא נוֹחַ לִי שֶׁאֵהָנֶה בָעוֹלָם־הַזֶּה (שם).

רנט רַ' יְהוּדָה בְרַ' אֶלְעַי רָאַתּוּ מַטְרוֹנָה אַחַת שֶׁפָּנָיו צְהֻבִּין. אָמְרָה לוֹ: זָקֵן, זָקֵן, אֶחָד מִשְּׁלֹשָה יֶשׁ בָּךְ: אוֹ שְׁתוּי יַיִן אַתָּה, אוֹ מַלְוֶה בְרִבִּית, אוֹ מְגַדֵּל חֲזִירִים. אָמַר לָהּ: הָאֱמוּנָה, שֶׁאֵין בִּי אֶחָד מִן הַשְּׁלֹשָה. לֹא מַלְוֶה בְרִבִּית אָנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֹא־תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ”1086, וְלֹא מְגַדֵּל חֲזִירִים, שֶׁאָסוּר לְבֶן־יִשְׂרָאֵל לְגַדֵּל חֲזִירִים, וְלֹא שְׁתוּי יַיִן אָנִי, שֶׁאֵין אֲנִי טוֹעֵם אֶלָּא קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת – וְחוֹגֵרְנִי צְדָעַי מִן הַפֶּסַח עַד הָעֲצָרֶת. אָמְרָה לוֹ: וְלָמָּה פָנֶיךָ צְהֻבִּין? אָמַר לָהּ: הַתּוֹרָה הִיא שֶׁמְּאִירָה פָנָי, שֶׁנֶּאֱמַר: “חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו”1087 (ירוש' שבת פ“ח, ה”א; נדר' מט:; קה"ר ח).

רס רַ' יְהוּדָה כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ הָיָה נוֹטֵל קַנְקַן1088 עַל כְּתֵפוֹ, אָמָר: גְּדוֹלָה מְלָאכָה שֶׁמְּכַבֶּדֶת אֶת־בְּעָלֶיהָ1089 (נדר' מט:).

רסא רַ' יְהוּדָה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַ' טַרְפוֹן. אָמַר לוֹ רַ' טַרְפוֹן: הַיּוֹם פָּנֶיךָ צְהֻבִּין. אָמַר לוֹ: אֶמֶשׁ יָצְאוּ עֲבָדֶיךָ לַשָּׂדֶה וְהֵבִיאוּ לָנוּ תְּרָדִין1090 וַאֲכַלְנוּם בְּלֹא מֶלַח, וְאִם אֲכַלְנוּם בְּמֶלַח כָּל־שֶׁכֵּן שֶׁהָיוּ פָנֵינוּ צְהֻבִּין (שם).

רסב רַ' יוֹסֵי וְרַ' יְהוּדָה, אֶחָד אָכַל דַּיְסָא בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְאֶחָד אָכַל בְּהוּץ1091. אָמַר זֶה שֶׁאָכַל בְּהוּץ לְזֶה שֶׁאָכַל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי צֵאָתֶךָ1092? אָמַר זֶה שֶׁאָכַל בְּאֶצְבְּעוֹתָיו לְזֶה שֶׁאָכַל בְּהוּץ: עַד מָתַי אַתָּה מַאֲכִילֵנִי רֻקֶּךָ1093? (שם).

רסג רַ' יְהוּדָה וְרַ' שִׁמְעוֹן הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם בְּלוֹפְסִין1094. רַ' יְהוּדָה אָכַל, רַ' שִׁמְעוֹן לֹא אָכָל. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: מִפְּנֵי־מָה לֹא אָכַל מָר? אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן: אֵלּוּ אֵין יוֹצְאִים מִבְּנֵי־מֵעַיִם כָּל־עִקָּר. אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה: כָּל־שֶׁכֵּן שֶׁנִּסְמֹךְ עֲלֵיהֶן1095 לְמָחַָר (שם).

רסד אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעָאי: עֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאִין לוֹ עֲרֵבָה מְלֵאָה חַמִּין וְרוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וּמִתְעַטֵּף וְיוֹשֵׁב בִּסְדִינִין הַמְצֻיָּצִין1096 וְדוֹמֶה לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת (שבת כה:).

רסה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה בְרַ' אֶלְעָאי: עֶרֶב תִּשְׁעָה־בְאָב מְבִיאִין לוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר לְכִירָיִם1097 וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁמֵּתוֹ מוּטָל לְפָנָיו (תענ' ל).

רסו אָמַר רַ' יְהוּדָה: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ אַחַר רַבִּי עֲקִיבָא וְאַחַר רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה. הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת “שְׁמַע”1098. כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ1099 מִלִּקְרוֹא אֶלָּא שֶׁעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר. קָרִיתִי וְשָׁנִיתִי1100, וְאַחַר־כָּךְ הִתְחִילוּ הֵם – וּכְבָר נִרְאֲתָה חַמָּה עַל רֹאשׁ הֶהָרִים (תוספ' בר' א', ד).

רסז אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעָאי, שֶׁהָיָה מְבַטֵּל תַּלְמוּד־תּוֹרָה לְהוֹצָאַת הַמֵּת וּלְהַכְנָסַת כַּלָּה.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' יְהוּדָה בַר אֶלְעָאי, שֶׁהָיָה נוֹטֵל בַּד שֶׁל הֲדַס וּמְרַקֵּד לִפְנֵי הַכַּלָּה וְאוֹמֵר: כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה1101! (כת' יז.).


כד. רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ וּבְנוֹ רַ' שִׁמְעוֹן

רסח אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לִבָּם שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם1102 וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל1103, וְאָנוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית1104. רִאשׁוֹנִים – רַ' עֲקִיבָא; אַחֲרוֹנִים – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ. יֵשׁ אוֹמְרִים: רִאשׁוֹנִים – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ; אַחֲרוֹנִים – רַ' אוֹשַׁעְיָא בְרִבִּי (עיר' נג.).

רסט רַב קָרָא עַל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ: מְאֻשָּׁר שֶׁבַּחֲכָמִים (כת' מ.).

רע אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְמַצּוֹת מִדּוֹתַי1105 אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ – וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְמַצּוֹת מִדּוֹתָיו1106 שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ – מָצָאתִי יוֹסֵף הַבַּבְלִי יוֹשֵׁב לְפָנָיו, וְהָיָה חָבִיב לוֹ בְיוֹתֵר עַד לְאֶחָת1107. אָמַר לוֹ1108: רַבִּי, הַשּׁוֹחֵט אֶת־הַזֶּבַח לְהַנִּיחַ מִדָּמוֹ לְמָחָר מַהוּ? אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. עַרְבִית אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. שַׁחֲרִית אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. צָהֳרַיִם אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר. מִנְחָה אָמַר לוֹ: כָּשֵׁר, אֶלָּא שֶׁרַ' אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. צָהֲבוּ פָנָיו1109 שֶׁל יוֹסֵף הַבַּבְלִי. אָמַר לוֹ: יוֹסֵף, כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁלֹּא כִוַּנּוּ שְׁמוּעָתֵנוּ 1110עַד עַכְשָׁו? אָמַר לוֹ: רַבִּי, הֵן1111, אֶלָּא שֶׁרַ' יְהוּדָה פָּסוּל שָׁנָה לִי, וְחָזַרְתִּי עַל כָּל־תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר וְלֹא מָצָאתִי, עַכְשָׁו שֶׁשָּׁנִיתָ לִּי פָּסוּל הֶחֱזַרְתָּ לִּי אֲבֵדָתִי. זָלְגוּ עֵינָיו שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ דְּמָעוֹת. אָמָר: אַשְׁרֵיכֶם, תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים, שֶׁדִּבְרֵי־תוֹרָה חֲבִיבִים עֲלֵיכֶם בְּיוֹתֵר. קָרָא עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: “מָה־אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל־הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי”1112 – הָא מִפְּנֵי שֶׁרַ' יְהוּדָה בְּנוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעַי וְרַ' אֶלְעַי תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַ' אֱלִיעֶזֶר, לְפִיכָךְ שָׁנָה לְךָ מִשְׁנַת רַ' אֱלִיעֶזֶר1113 (מנח' יח.).

רעא אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ הָיִינוּ יוֹשְׁבִין שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה בְּאַמָּה1114 (עיר' נג.).

רעב אָמַר רַבִּי: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִלְמֹד תֹוֹרָה אֵצֶל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ חָבְרוּ עָלַי תַּלְמִידָיו כְּתַרְנְגוֹלִים שֶׁל בֵּית בֻּקְיָא1115 וְלֹא הִנִּיחוּנִי לִלְמֹד אֶלָּא דָבָר אֶחָד בְּמִשְׁנָתֵנוּ (יבמ' פד.).

רעג מַעֲשֶׂה בְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ וְרַ' יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לִנְצִיבִין אֵצֶל רַ' יְהוּדָה בֶן־בְּתֵרָה לִלְמוֹד הֵימֶנּוּ תּוֹרָה, וְהִגִּיעוּ לְצִידוֹן וְזָכְרוּ אֶת־אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. זָקְפוּ עֵינֵיהֶם וְזָלְגוּ1116 דִמְעוֹתֵיהֶם, וְקָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְקָרְאוּ הַמִּקְרָא הַזֶה: “וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם־בָּהּ וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל־הַחֻקִּים”1117. חָזְרוּ וּבָאוּ לָהֶם לִמְקוֹמָם, אָמְרוּ: יְשִׁיבַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל־הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה (ספרי ראה).

רעד רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ הָיָה מְטַיֵּל עַל שְׂפַת יָם הַגָּדוֹל, רָאָה סְפִינָה מִטָּרֶפֶת בַּיָּם, וּכְהֶרֶף־עַיִן טָבְעָה וְטָבַע כָּל־מַה־שֶּׁהָיָה בָהּ. רָאָה אָדָם אֶחָד יוֹשֵׁב עַל קֶרֶשׁ הַסְּפִינָה, וּמִגַּל לְגַל עָלָה לַיַּבָּשָׁה כְּשֶׁהָיָה עָרֹם. הָיָה מִתְחַבֵּא בִּשְׂפַת־הַיָּם. נִזְדַּמְּנָה אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹלִין לְרֶגֶל לִירוּשָׁלָיִם. אָמַר לָהֶם: מִבְּנֵי עֵשָׂו אֲחִיכֶם אָנִי, תְּנוּ לִי כְסוּת כָּל־שֶׁהִיא לְכַסּוֹת בְּשָׂרִי שֶׁל מָטָּה1118, שֶׁטְּרָדַנִי הַיָּם וְלֹא נִצַּל בְּיָדִי כְּלוּם. אָמְרוּ לוֹ: כֵּן יִטָּרְדוּ כָל־בְּנֵי עַמֶּךָ. תָּלָה עֵינָיו1119 וְרָאָה אֶת־רַ' אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה מְטַיֵּל בֵּינֵיהֶם. אָמַר: רוֹאֶה אֲנִי בְךָ שֶׁאַתָּה אִישׁ זָקֵן וּמְכֻבָּד בְּאֻמָּתֶךָ, וְאַתָּה מַכִּיר בִּכְבוֹדָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, זְכֵה בִי1120 וְתֶן־לִי כְּסוּת לְכַסּוֹת אֶת־בְּשָׂרִי שֶׁל מַטָּה, שֶׁטְּרָדַנִי הַיָּם. הָיָה רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ לָבוּשׁ שֶׁבַע אִצְטְלָאוֹת1121. פָּשַׁט אַחַת וּנְתָנָהּ לוֹ, הוֹלִיכוֹ לְבֵיתוֹ וְהֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ מָאתַיִם דֵּינָרִים וְהִרְכִּיבוֹ אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה פַרְסָה, וְעָשָׂה לוֹ כָּבוֹד מְרֻבֶּה עַד שֶׁהֱבִיאָהוּ לְבֵיתוֹ. לְאַחַר יָמִים מֵת קֵיסָר הָרָשָׁע וּמִנּוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ לְמֶלֶךְ בִּמְקוֹמוֹ. גָּזַר עַל אוֹתָהּ הַמְּדִינָה: כָּל־הַגְּבָרִים לְמִיתָה1122 וְכָל־הַנָּשִׁים לְבִזָּה. אָמְרוּ לְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ: לֵךְ וּפַיֵּס עָלֵינוּ1123. אָמַר לָהֶם: כְּלוּם יוֹדְעִים אַתֶּם בְּמַלְכוּת זוֹ שֶׁעוֹשָׂה דָבָר בְּחִנָּם? אָמְרוּ לוֹ: יֶשׁ כָּאן אַרְבַּעַת אֲלָפִים דֵּינָרִים. טוֹל אוֹתָם וְלֵךְ וּפַיֵּס עָלֵינוּ. נְטָלָם וְעָלָה וְעָמַד בְּשַׁעַר הַמַּלְכוּת. אָמַר לָהֶם: לְכוּ וְאִמְרוּ לַמֶּלֶךְ: יְהוּדִי עוֹמֵד בַּשַּׁעַר וּמְבַקֵּשׁ לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ. אָמַר: הַכְנִיסוּהוּ. כְּשֶׁרָאָהוּ הַמֶּלֶךְ, קָפַץ וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וְנֶפַל עַל פָּנָיו. אָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי, מַה־מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן? וְלָמָּה טָרַחְתָּ וּבָאתָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: בָּאתִי לְבַקֵּשׁ עַל אוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁתְּבַטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה. אָמַר לוֹ: תּוֹרַתְכֶם כְּלוּם שֶׁקֶר כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּתוֹרַתְכֶם: “לֹא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְיָ”1124. לָמָּה? “עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם”; וְנֶאֱמַר: “לֹא־תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא”1125, וַאֲנִי לֹא בֶן־עֵשָׂו אֲחִיכֶם אָנִי? – וְהֵם לֹא גָמְלוּ לִי חֶסֶד, וּמִי שֶׁעוֹבֵר עַל הַתּוֹרָה חַיָּב מִיתָה. אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ: אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵם נִתְחַיְּבוּ לָךְ, תִּמְחַל לָהֶם וּתְרַחֵם עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ: כְּלוּם יוֹדֵעַ אַתָּה בְּמַלְכוּת זוֹ שֶׁעוֹשָׂה דָבָר בְּחִנָּם? אָמַר לוֹ: יֵשׁ עִמִּי אַרְבָּעָה אֲלָפִים דֵּינָרִים, טוֹל אוֹתָם וְרַחֵם עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ: אַרְבַּעַת אֲלָפִים הַלָּלוּ נְתוּנִים לְךָ תַּחַת הַמָּאתַיִם שֶׁנָּתַתָּ לִּי, וְהַמְּדִינָה כֻלָּה תִּנָּצֵל בִּזְכוּתֶךָ, תַּחַת מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה שֶׁהֶאֱכַלְתַּנִי וְהִשְׁקִיתַנִי, וְהִכָּנֵס לְבֵית־גְּנָזַי וְטוֹל לְךָ שִׁבְעִים אִצְטְלָאוֹת תַּחַת הָאִצְטְלָא הָאַחַת שֶׁנָּתַתָּ לִּי – וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם לְעַמֶּךָ.

קָרְאוּ עָלָיו: “שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמָּיִם”1126 (קה"ר יא).

––––––––

רעה מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַ' אֶלְעָזָר מִמִּגְדַּל גְּדוֹר1127 מִבֵּית רַבּוֹ, וְהָיָה רָכוּב עַל הַחֲמוֹר וּמְטַיֵּל עַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְהָיְתָה דַעְתּוֹ גַּסָּה עָלָיו1128, מִפְּנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה. נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכֹעָר בְּיוֹתֵר. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי! וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ. אָמַר לוֹ: רֵיקָא1129, כַּמָּה מְכֹעָר1130 אוֹתוֹ הָאִישׁ! שֶׁמָּא כָל־בְּנֵי עִירְךָ מְכֹעָרִים כְּמוֹתֶךָ? אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמֹר לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ! כֵּוָן שֶׁיָּדַע [רַ' שִׁמְעוֹן] בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא יָרַד מִן הַחֲמוֹר וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לָךְ1131, מְחַל לִי! אָמַר לוֹ: אֵינִי מוֹחֵל לָךְ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי וֶאֱמֹר לוֹ: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ!

הָיָה מְטַיֵּל אַחֲרָיו1132 עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ, יָצְאוּ בְנֵי עִירוֹ לִקְרָאתוֹ וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי, רַבִּי! מוֹרִי, מוֹרִי! אָמַר לָהֶם: לְמִי אַתֶּם קוֹרִין “רַבִּי, רַבִּי”? אָמְרוּ לוֹ: לָזֶה שֶׁמְּטַיֵּל אַחֲרֶיךָ. אָמַר לָהֶם: אִם זֶה רַבִּי, אַל יִרְבּוּ כְמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל! אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי־מָה? אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי. אָמְרוּ לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן מְחַל לוֹ, שֶׁאָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה הוּא. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם הֲרֵינִי מוֹחֵל לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן.

מִיָּד נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַ' אֶלְעָזָר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאָרֶז. (תענית כ:; אדר"נ מא).


כה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל

רעו אָמַר רַ' יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: “עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי”1133 – אֶלֶף יְלָדִים הָיוּ בְּבֵית אַבָּא, חֲמֵשׁ מֵאוֹת מֵהֶם לָמְדוּ תוֹרָה, חֲמֵשׁ מֵאוֹת מֵהֶם לָמְדוּ חָכְמַת יְוָנִית – וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵהֶם אֶלָּא אֲנִי כָאן וּבֶן־אֲחִי אַבָּא בְּעַסְיָא (ב"ק פג.; סוטה מט:).

רעז רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל – נָשִׂיא, רַ' מֵאִיר – חָכָם, רַ' נָתָן – אַב־בֵּית־דִּין1134, כְּשֶׁהָיָה נִכְנָס1135 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל הָיוּ הַכֹּל עוֹמְדִים מִלְּפָנָיו; וּכְשֶׁהָיוּ נִכְנָסִים רַ' מֵאִיר וְרַ' נָתָן הָיוּ הַכֹּל עוֹמְדִים מִלִּפְנֵיהֶם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: כְּלוּם לֹא יְהֵא הֶכֵּר בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם? הִתְקִין מִשְׁנָה זוֹ: כְּשֶׁהַנָּשִׂיא נִכְנָס כָּל־הָעָם עוֹמְדִים וְאֵין יוֹשְׁבִים עַד שֶׁאוֹמֵר לָהֶם: שֵׁבוּ; כְּשֶׁאַב־בֵּית־דִּין נִכְנָס עוֹשִׂים לוֹ שׁוּרָה אַחַת מִכָּאן וְשׁוּרָה אַחַת מִכָּאן, וְאֵין יוֹשְׁבִים עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ; כְּשֶׁהֶחָכָם נִכְנָס – אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ.

אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא הָיוּ רַ' מֵאִיר וְרַ' נָתָן בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ. לְמָחָר כְּשֶׁבָּאוּ רָאוּ שֶׁלֹּא עָמַד הָעָם מִלִּפְנֵיהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ רְגִילִים. אָמְרוּ: מַה־זֹּאת? אָמְרוּ לָהֶם: כָּךְ הִתְקִין רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַ' מֵאִיר לְרַ' נָתָן: אֲנִי חָכָם וְאַתָּה אַב־בֵּית־דִּין, נַתְקִין דָּבָר [כְּנֶגְדּוֹ]. וּמַה־נַּעֲשֶׂה לוֹ? נֹאמַר לוֹ: שְׁנֵה לָנוּ עֳקָצִין1136, שֶׁאֵינָהּ בְּיָדוֹ1137; וְכֵוָן שֶׁלֹּא יְהֵא יוֹדֵעַ נֹאמַר לוֹ: “מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ יַשְׁמִיעַ כָּל־תְּהִלָּתוֹ”1138 – לְמִי נָאֶה לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְיָ? לְמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל־תְּהִלּוֹתָיו – וְנַעֲבִירֶנּוּ, וּתְהֵא אַתָּה נָשִׂיא וַאֲנִי אַב־בֵּית־דִּין. שָׁמַע רַ' יַעֲקֹב בֶּן־קָרְשַׁי וְאָמָר: שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, יָבוֹא לִידֵי בִזָּיוֹן. הָלַךְ וְיָשַב אֲחוֹרֵי עֲלִיָּתוֹ שֶׁל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל, וְהָיָה לוֹמֵד וְשׁוֹנֶה, לוֹמֵד וְשׁוֹנֶה [בְּמַסֶּכֶת עֳקָצִין]. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: מַה זֹּאת? שֶׁמָּא, חָס וְשָׁלוֹם, יֵשׁ דָּבָר בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ כְּנֶגְדִּי? נָתַן דַּעְתּוֹ וְלָמַד בְּמַסֶּכֶת עֳקָצִין. לְמָחָר אָמְרוּ לוֹ: יִשְׁנֶה רַבֵּנוּ בָּעֳקָצִין. פָּתַח וְשָׁנָה. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם, אָמַר לָהֶם: אִלְמָלֵא לָמַדְתִּי בִּיַּשְׁתּוּנִי. צִוָּה וְהוֹצִיאוּם מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ. הָיוּ כוֹתְבִים קְשָׁיוֹת בְּפִתָּקִין1139 וְזוֹרְקִים לְשָׁם, מַה־שֶּׁהָיָה מֵשִׁיב – מֵשִׁיב, וּמַה־שֶּׁלֹּא הֵשִׁיב כָּתְבוּ תְשׁוּבָה וְזָרָקוּ. אָמַר רַ' יוֹסֵי: תּוֹרָה מִבַּחוּץ וְאָנוּ מִבִּפְנִים! אָמַר לָהֶם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: נַכְנִיסֵם, אֶלָּא נִקְנְסֵם1140 שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ1141 הֲלָכָה מִשְּׁמָם. כִּנּוּהוּ לְרַ' מֵאִיר: “אֲחֵרִים”, וּלְרַ' נָתָן: “יֵשׁ אוֹמְרִים”. הֶרְאוּם בַּחֲלוֹמָם: לְכוּ פַיְּסוּ לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל. רַ' נָתָן הָלָךְ, רַ' מֵאִיר לֹא הָלָךְ, אָמַר: דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין1142 וְלֹא מוֹרִידִין.

כְּשֶׁהָלַךְ רַ' נָתָן אָמַר לוֹ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: אִם הוֹעִיל לְךָ קָמְרוֹ שֶׁל אָבִיךָ1143 לִהְיוֹת אַב־בֵּית־דִּין – לִהְיוֹת נָשִׂיא מִי הוֹעִיל! (הור' יג:; ע"י).

רעח אָמַר רַבִּי: שְׁלֹשָה עַנְוְתָנִין הֵם, וְאֵלּוּ הֵם: אַבָּא1144 וּבְנֵי בְתֵרָא1145 וְיוֹנָתָן בֶּן־שָׁאוּל1146 (ב"מ פד, פה).

רעט אִיסִי בֶן־יְהוּדָה הָיָה קוֹרֵא לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל: חֲנוּת מְלֵאָה אַרְגָּמָן טוֹב (אדר"נ יח).

רפ כְּשֶׁמֵּת רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל עָלָה גוֹבַאי1147 וְרַבּוּ צָרוֹת. (סוטה מט:).


כו. רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר

רפא אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר: מִיָּמָיו לֹא בָצַע עַל פְּרוּסָה1148 שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ, וּמִיּוֹם שֶׁעָמַד עַל דַּעְתּוֹ לֹא נֶהֱנָה מִסְּעֻדַּת אָבִיו (חול' ז).

רפב מַעֲשֶׂה בְּרַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר שֶׁהָיָה דָר בְּעִיר אַחַת בְּדָרוֹם וּבָאוּ לְשָׁם שְׁנֵי עֲנִיִּים לְהִתְפַּרְנֵס; וְהָיוּ בְיָדָם סָאתַיִם שְׂעוֹרִים וְהִפְקִידוּ אֶצְלוֹ – וְשָׁכְחוּ אוֹתָן וְהָלְכוּ לָהֶם. וְהָיָה רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר זוֹרֵעַ אוֹתָן בְּכָל־שָׁנָה וְקוֹצְרָן וְכוֹנְסָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן גֹּרֶן. אַחַר שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוּ הָעֲנִיִּים וְתָבְעוּ שְׂעוֹרֵיהֶם. הִכִּירָם רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר, אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ גְמַלִּים וַחֲמוֹרִים וּבוֹאוּ וּטְלוּ אוֹצְרוֹתֵיכֶם (דב“ר ג; ירוש' דמאי פ”א, ה"ג).

רפג רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר הָיָה הוֹלֵךְ לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם, פָּגַע בּוֹ בְּגִנַּאי הַנָּהָר. אָמַר לוֹ: גִּנַּאי, חֲלֹק לִי מֵימֶיךָ וְאֶעֱבֹר בָּךְ. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֶךָ, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי; אַתָּה סָפֵק עוֹשֶׂה, סָפֵק אִי־אַתָּה עוֹשֶׂה – וַאֲנִי וַדַּאי עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ: אִם אִי־אַתָּה חוֹלֵק – גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁלּא יַעַבְרוּ בְךָ מַיִם לְעוֹלָם. חָלַק לוֹ. הָיָה שָׁם אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה טָעוּן חִטִּים לְפָסַח. אָמַר לוֹ: חֲלֹק לוֹ אַף לָזֶה, שֶׁעוֹסֵק בְּמִצְוָה. חָלַק לוֹ. הָיָה שָׁם עַרְבִי אֶחָד, שֶׁנִּתְלַוָּה עִמָּם בַּדָּרֶךְ. אָמַר רַ' פִינְחָס: חֲלֹק לוֹ אַף לָזֶה, שֶׁלֹּא יֹאמַר: כָּךְ עוֹשִׂים לִבְנֵי־לְוָיָה1149! חָלַק לוֹ.

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: יְכוֹלִים אָנוּ לַעֲבֹר? אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא בִזָּה אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מִיָּמָיו – יַעֲבֹר וְלֹא יִנָּזֵק.

אָמַר רַב יוֹסֵף: כַּמָּה גָדוֹל אָדָם זֶה, כְּמֹשֶה וְשִׁשִּׁים רִבּוֹא1150!

נִזְדַּמֵּן לְפֻנְדָּק אֶחָד, הֵטִילוּ שְׂעוֹרִים לַחֲמוֹרָתוֹ1151 – לֹא אָכָלָה; חָבְטוּ אוֹתָן – לֹא אָכָלָה. נִקְּרוּ1152 אוֹתָן – לֹא אָכָלָה. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא אֵינָן מְעֻשָּׂרוֹת1153. עִשְּׂרוּ אוֹתָן – וְאָכָלָה. אָמַר: עֲנִיָּה זוֹ הוֹלֶכֶת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָהּ וְאַתֶּם מַאֲכִילִים אוֹתָהּ טְבָלִים1154!

אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: וְכִי לֹא כָךְ לִמַּדְתָּנוּ רַבֵּנוּ: הַלּוֹקֵחַ לִבְהֵמָה פָּטוּר מִן הַדְּמָאי1155? אָמַר לָהֶם: וּמָה אֶעֱשֶׂה לַעֲלוּבָה זוֹ וְהִיא מַחֲמִירָה עַל עַצְמָהּ!

שָׁמַע רַבִּי, יָצָא לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ, סְעַד אֶצְלִי. אָמַר לוֹ: הֵן. צָהֲבוּ1156 פָנָיו שֶׁל רַבִּי. אָמַר לוֹ רַ' פִינְחָס: כִּמְדֻמֶּה אַתָּה, שֶׁמֻּדַּר־הֲנָאָה מִיִּשְׂרָאֵל אָנִי1157? יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם, יֵשׁ רוֹצֶה וְאֵין לוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֶּשׁ־לוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה, וְנֶאֱמַר: “אַל־תִּלְחַם אֶת־לֶחֶם רַע עָיִן” וכו'1158 – וְאַתָּה רוֹצֶה וְיֶשׁ־לָךְ. אֶלָּא שֶׁעַכְשָׁו בָּהוּל אָנִי, שֶׁבִּדְבַר מִצְוָה אֲנִי טוֹרֵחַ, בַּחֲזִירָתִי אֶכָּנֵס אֶצְלֶךָ.

כְּשֶׁחָזַר נִזְדַּמֵּן לוֹ וְנִכְנַס בְּאוֹתוֹ הַפֶתַח שֶׁהָיוּ עוֹמְדוֹת שָׁם פְּרָדוֹת לְבָנוֹת. אָמַר: מַלְאַךְ־הַמָּוֶת1159 בְּבֵיתוֹ שֶׁל זֶה – וַאֲנִי אֶסְעַד אֶצְלוֹ! שָׁמַע רַבִּי. יָצָא לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: אֶמְכְּרֵן. אָמַר לוֹ: “וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל”1160. – אַפְקִירֵן. – תַּרְבֶּה נְזָקִים. – אֲעַקְּרֵן1161. – יֶשׁ כָּאן צַעַר־בַּעֲלֵי־חַיִּים. – אֶהֶרְגֵן. – יֶשׁ כָּאן “לֹא תַשְׁחִית”1162. הָיָה מַפְצִיר בּו‍ֹ1163ֹ הַרְבֵּה. גָּבַהּ הַר בֵּינֵיהֶם1164.

בָּכָה רַבִּי וְאָמַר: מָה בְּחַיֵּיהֶם כָּךְ1165 – בְּמִיתָתָם עַל־אַחַת־כַּמָּה וְכַמָּה1166 (חול' ז.:; ירוש' דמאי פ“א, ה”ג).

רפד מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים. פַּעַם אַחַת הָיְתָה בִתּוֹ הוֹלֶכֶת לְהִנָּשֵׂא, וּבָאָה לַעֲבוֹר בַּנָּהָר, וּשְׁטָפָהּ. וְהָיָה כָל־הָעָם נִכְנָסִים אֶצְלוֹ וּבִקְשׁוּ לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים. נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר וּבִקֵּשׁ לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִבֵּל תַּנְחוּמִים. אָמַר לָהֶם: זֶהוּ חֲסִידְכֶם1167! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כָּךְ וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה – כָּךְ וְכָךְ אֵרַע לוֹ. אָמַר: אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מְכַבֵּד אֶת־בּוֹרְאוֹ בְּמַיִם וְהוּא מְקַפְּחוֹ בַּמָּיִם! מִיָּד נָפַל קוֹל הֲבָרָה1168 בָּעִיר: בָּאָה בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי! יֵשׁ אוֹמְרִים: בְּסִכָּה הֶעֳרָתָה1169; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מַלְאָךְ יָרַד בִּדְמוּת רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר וְהִצִּילָהּ (ירוש' דמאי פ“א, ה”ג; דב"ר ג).

רפה מַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ סַרְקִיָּא שֶׁנָּפְלָה מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ וּבְלָעָהּ עַכְבָּר. בָּא אֵצֶל רַ' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר. אָמַר לוֹ: וְכִי חַבָּר1170 אָנִי? אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לְשִׁמְךָ הַטּוֹב בָּאתִי. גָּזַר רַ' פִינְחָס עַל הָעַכְבָּרִים וּכְנָסָם. וְרָאָה אֶחָד מֵהֶם שֶׁהוּא גִבֵּעַ1171. אָמָר: הֲרֵי הִיא אֵצֶל זֶה. גָּזַר עַל הָעַכְבָּר – וּפְלָטָהּ (ירוש' דמאי פ“א, ה”ג).


כז. רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא (רַבִּי, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ) רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וּבָנָיו

רפו כְּשֶׁמֵּת רַ' עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי (קיד' עב:).

רפז פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָמוּלוּ אֶת־בְּנֵיהֶם. וּבְאוֹתוֹ זְמַן נוֹלַד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל אָבִיו: כֵּיצַד אָנוּ מְבַטְּלִים גְּזֵרָתוֹ שֶׁל־הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמְקַיְּמִים גְּזֵרָתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים הַלָּלוּ? מִיָּד עָמַד וּמָל אֶת־בְּנוֹ. שָׁמַע שַׂר הָעִיר וְשָׁלַח וְקָרָא לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן־גַּמְלִיאֵל, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה עָבַרְתָּ עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ? אָמַר לוֹ: כָּךְ צִוָּנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמַר לוֹ הַשָּׂר: הַרְבֵּה כָבוֹד יֶשׁ־לְךָ עָלַי1172, שֶׁאַתָּה רֹאשׁ לְאֻמָּתֶךָ, אֶלָּא גְזֵרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הִיא וְאֵינִי יָכוֹל לְהַנִּיחֶךָ. אָמַר לוֹ: וּמָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? אָמַר לוֹ: נִשְׁלַח אוֹתְךָ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, וּמָה שֶׁהוּא רוֹצֶה יַעֲשֶׂה. מִיָּד שָׁלַח אֶת־רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת־אִמּוֹ לַמֶּלֶךְ. הָלְכוּ כָל־הַיּוֹם בַּדָּרֶךְ. לָעֶרֶב הִגִּיעוּ לִמְלוֹן בֵּית־אָבִיו שֶׁל אַנְטוֹנִינוֹס1173, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן נוֹלַד אַנְטוֹנִינוֹס. נִכְנְסָה אִמּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אֵצֶל אִמּוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוֹס, שֶׁהָיְתָה אוֹהֶבֶת אוֹתָהּ, אָמְרָה לָהּ: מַה־טִּיבֵךְ1174? אָמְרָה לָהּ: כָּךְ וְכָךְ גָּזְרוּ עָלֵינוּ, שֶׁלֹּא לָמוּל, וְעַכְשָׁו מַלְתִּי אֶת־בְּנִי – וּלְכָךְ מוֹלִיכִין אוֹתָנוּ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּאֶחָד1175. כֵּוָן שֶׁשָּׁמְעָה כָךְ, אָמְרָה לָהּ: אִם רְצוֹנֵךְ, קְחִי אֶת־הַיֶּלֶד שֶׁלִּי, שֶׁאֵינוֹ מָהוּל, וּתְנִי לִי אֶת־הַיֶּלֶד שֶׁלָּךְ. עָשְׂתָה כֵן וְהָלְכָה לָהּ. הֱבִיאָהּ הַשַּׂר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. צִוָּה הַמֶּלֶךְ וּבָדְקוּ אֶת־הַיֶּלֶד וּמְצָאוּהוּ שֶׁאֵינוֹ מָהוּל. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה כָּעַס הַמֶּלֶךְ עַל אוֹתוֹ הַשַּׂר וְאָמָר: אֲנִי גָזַרְתִּי עַל מָהוּל, וְאַתָּה הֵבֵאתָ לִי שֶׁאֵינוֹ מָהוּל. מִיָּד צִוָּה הַמֶּלֶךְ וְהָרְגוּ לְאוֹתוֹ הַשָּׂר, וְשָׁלַח אֶת־רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ וְאֶת־אִמּוֹ לְשָׁלוֹם. כֵּוָן שֶׁחָזְרוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִינוֹס, אָמְרָה אִמּוֹ: הוֹאִיל וְעָשָׂה לָךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נֵס עַל יָדִי וְלִבְנֵךְ עַל־יַד בְּנִי – יִהְיוּ שׁוֹשְׁבִינִים1176 לְעוֹלָם (ביה“מ ח”ו; תוס' ע"ז י).

רפח מִימוֹת מֹשֶה וְעַד רַבִּי לֹא מָצִינוּ תּוֹרָה וּגְדֻלָּה1177 בְּמָקוֹם אֶחָד (גיט' נט.).

רפט אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־מְנַסְיָא מִשּׁוּם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי: הַנּוֹי1178 וְהַכֹּחַ וְהָעשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים – נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם.

אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים כֻּלָּן נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבָנָיו (אב' ו; ירוש' סנה' פי“א, ה”ג).

––––––––

רצ [כְּשֶׁמֵּת רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן] שָׁלַח רַבִּי לְדַבֵּר בְּאִשְׁתּוֹ1179. שָׁלְחָה לוֹ: כְּלִי שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ קֹדֶשׁ – יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ חֹל? שָׁלַח לָהּ: וִיהֵא שֶׁבַּתּוֹרָה גָּדוֹל מִמֶּנִּי, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּלוּם גָּדוֹל מִמֶּנִּי? שָׁלְחָה לוֹ: בַּתּוֹרָה אִם הוּא גָדוֹל מִמְּךָ אֵינִי יוֹדָעַת, אֲבָל בְּמַעֲשִׂים – אֲנִי יוֹדָעַת, שֶׁהֲרֵי קִבֵּל עַל עַצְמוֹ יִסּוּרִים1180.

אָמַר רַבִּי: “חֲבִיבִין יִסּוּרִים” – קִבֵּל עַל עַצְמוֹ [יִסּוּרִים] שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנִים, שֵׁשׁ בִּצְמֶרֶת1181 וְשֶׁבַע בְצִפָּדוֹן1182.

אֲהוּרְיָרוֹ1183 שֶׁל בֵּית־רַבִּי הָיָה עָשִׁיר מִשָּׁבוֹר הַמֶּלֶךְ1184: וּכְשֶׁהָיָה מֵטִיל מִסְפּוֹא לַבְּהֵמוֹת – – הָיָה קוֹלָן הוֹלֵךְ שָׁלֹש מִילִין. וְהָיָה מִתְכַּוֵּן לְהַטִּיל לִפְנֵיהֶן אֶת־הַמִּסְפּוֹא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס1185 רַבִּי לְבֵית־הַכִּסֵּא. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עָבַר קוֹלוֹ [שֶׁל רַבִּי] אֶת־קוֹלָן1186, עַד שֶׁנִּשְׁמַע לְיוֹרְדֵי הַיָּם.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן יִסּוּרָיו שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן עֲדִיפִים1187 מִיִּסּוּרֵי רַבִּי, שֶׁאִלּוּ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן – מֵאַהֲבָה בָאוּ וּמֵאַהֲבָה הָלָכוּ, וְשֶׁל רַבִּי – עַל־יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ וְעַל־יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלָכוּ.

“עַל־יְדֵי מַעֲשֶׂה בָּאוּ” – שֶׁפַּעַם אַחַת הוֹלִיכוּ עֵגֶל לִשְׁחִיטָה. וְהָיָה רַבִּי יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִפְנֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל הַבַּבְלִים בְּצִפּוֹרִי, בָּרַח הָעֵגֶל וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ תַּחַת כְּנַף בִּגְדּוֹ שֶׁל רַבִּי וְגָעָה בִּבְכִיָּה, כְּמִי שֶׁאוֹמֵר: הַצִּילֵנִי!… אָמַר לוֹ רַבִּי: “לֵךְ, לְכָךְ נוֹצָרְתָּ!”

אָמָרוּ: הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְרַחֵם – יָבוֹאוּ עָלָיו יִסּוּרִים.

“וְעַל־יְדֵי מַעֲשֶׂה הָלָכוּ” – שֶׁפַּעַם אַחַת הָיְתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי מְכַבֶּדֶת אֶת־הַבָּיִת, הָיוּ בְנֵי חֻלְדָּה מוּטָלִים שָׁם – וְכִבְּדָתַם. אָמַר לָהּ רַבִּי: הַנִּיחִים – “וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו”1188 כָּתוּב.

אָמְרוּ: הוֹאִיל וּמְרַחֵם – נְרַחֵם עָלָיו (ב“מ פ”ד, פ“ה; ב”ר לג).

רצא אָמַר רַ' יוֹסֵי בַר אָבִין: כָּל־אוֹתָן1189 שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ1190 רַבִּי בְּשִׁנָּיו לֹא הִפִּילָה עֻבָּרָה1191 בְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִצְטַעֲרוּ הַיּוֹלְדוֹת.

רַבֵּנוּ הָיָה עַנְוָתָן הַרְבֵּה, וְהָיָה אוֹמֵר: כָּל־מַה שֶּׁיֹאמַר לִי אָדָם אֲנִי עוֹשֶׂה, חוּץ מִמַּה־שֶּׁעָשׂוּ בְנֵי בְתֵרָה לִזְקֵנִי1192, שֶׁיָּרְדוּ מִגְּדֻלָּתָם וְהֶעֱלוּ אוֹתוֹ. וְאִלְמָלֵי עָלָה רַב הוּנָא רֹאשׁ הַגּוֹלָה1193 לְכָאן הָיִיתִי מוֹשִׁיבוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנִּי. לָמָּה? שֶׁהוּא מִיהוּדָה וַאֲנִי מִבִּנְיָמִין, וְהוּא מִן הַזְּכָרִים שֶׁבִּיהוּדָה וַאֲנִי מִן הַנְּקֵבוֹת. פַּעַם אַחַת נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל, אָמַר לוֹ: הֲרֵי רַב הוּנָא בַחוּץ1194… – נִתְכַּרְכְּמוּ פָנָיו1195 שֶׁל רַבִּי. כֵּוָן שֶׁרָאָה רַ' חִיָּא שֶׁנִּתְכַּרְכְּמוּ פָנָיו – אָמַר לוֹ: אֲרוֹנוֹ בָא1196. אָמַר לוֹ רַבִּי: צֵא וּרְאֵה מִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ בַּחוּץ. יָצָא וְלֹא מָצָא שׁוּם אָדָם, – וְיָדַע שֶׁהוּא נָזוּף1197: וְאֵין נְזִיפָה פְחוּתָה מִשְּׁלֹשִים יוֹם.

אָמַר רַ' יוֹסֵי בַר אָבִין: כָּל־אוֹתָם שְׁלֹשִים יוֹם שֶׁהָיָה רַ' חִיָּא נָזוּף מֵרַבֵּנוּ לִמֵּד אֶת־רַב בֶּן־אֲחוֹתוֹ כָּל־כְּלָלֵי תוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן הִלְכוֹת הַבַּבְלִיִּים.

לְסוֹף שְׁלֹשִים יוֹם בָּא אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל אֵצֶל רַבֵּנוּ, וְנָתַן יָדָיו עַל שִׁנָּיו וּמִיָּד נִתְרַפָּאוּ. לְמָחָר נִכְנַס רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל לִפְנֵי רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ: שִׁנֶּיךָ מָה הֵן? אָמַר לוֹ: מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עֲלֵיהֶן נִתְרַפָּאוּ. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַ' חִיָּא: אִי לָכֶן1198, חַיּוֹת1199 שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל! אִי לָכֶן, עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!… כֵּוָן שֶׁאָמַר לוֹ רַ' חִיָּא לְרַבִּי: אֵינִי יוֹדֵעַ מַה הִיא – יָדַע רַבִּי, שֶׁאֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, הָיָה. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהוֹג בְּרַ' חִיָּא כָּבוֹד. אָמַר לְתַלְמִידָיו שֶׁיַּכְנִיסוּהוּ לִפְנִים1200. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: וְלִפְנִים מִמֶּנִּי? אָמַר לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל. אֶלָּא רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל לִפְנִים, וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי לִפְנַי וְלִפְנִים (ב“ר לג, שם צו; ירוש' כלא' פ”ט, ה"ג).

רצב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: פַּעַם אַחַת חָשׁ רַבִּי בְּמֵעָיו. אָמָר: כְּלוּם יֵשׁ אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ יֵין תַּפּוּחִים שֶׁל נָכְרִים – אָסוּר אוֹ מֻתָּר1201? אָמַר לְפָנָיו רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת חָשׁ אַבָּא בְּמֵעָיו, וְהֵבִיאוּ יֵין תַּפּוּחִים שֶׁל נָכְרִי שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְשָׁתָה וְנִתְרַפֵּא. אָמַר לוֹ: כָּל־כָּךְ הָיָה בְיָדְךָ וְאַתָּה מְצַעֲרֵנִי1202! בָּדְקוּ וּמָצְאוּ נָכְרִי אֶחָד, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת גַּרְבֵי1203 יַיִן שֶׁל תַּפּוּחִים שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה – וְשָׁתָה [רַבִּי] וְנִתְרַפֵּא. אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, שֶׁמָּסַר עוֹלָמוֹ לַשּׁוֹמְרִים1204! (ע"ז מ:).

רצג רַ' חִיָּא וְרַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי הָיוּ יוֹשְׁבִים, פָּתַח אֶחָד מֵהֶם וְאָמָר: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמָטָּה1205, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיוּ עֵינַי1206 וְלִבִּי שָׁם”1207; וְאֶחָד אָמָר: עֵינָיו לְמָעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל־כַּפָּיִם אֶל־אֵל בַּשָּׁמָיִם”1208. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אֶצְלָם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי. אָמַר לָהֶם: בַּמָּה עֲסַקְתֶּם? אָמְרוּ לוֹ: בִּתְפִלָּה. אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר אַבָּא: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמָעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיְּמוּ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ.

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא רַבִּי לִישִׁיבָה. רַ' חִיָּא וְרַ' שִׁמְעוֹן, שֶׁהָיוּ קַלִּים, בָּאוּ וְיָשְׁבוּ בִמְקוֹמָם. רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי, מִתּוֹךְ כָּבְדוֹ, הָיָה מְפַסֵּעַ וְהוֹלֵךְ1209. אָמַר לוֹ אַבְדָּן1210: מִי הוּא זֶה שֶׁמְּפַסֵּעַ עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ? אָמַר לוֹ: אֲנִי יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי, שֶׁבָּאתִי לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי רַבִּי. אָמַר לוֹ: וְכִי אַתָּה הָגוּן לִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה1211? אָמַר לוֹ: וְכִי מֹשֶה אָתָּה? אָמַר לוֹ: וְכִי רַבְּךָ אֱלֹהִים הוּא1212?

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאָה יְבָמָה לִפְנֵי רַבִּי. אָמַר לוֹ רַבִּי לְאַבְדָּן: צֵא וּבָדְקֶנָּה1213. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי לְרַבִּי: כָּךְ אָמַר אַבָּא: “אִישׁ”1214 נֶאֱמַר בַּפָּרָשָׁה1215, אֲבָל אִשָּׁה בֵּין גְּדוֹלָה וּבֵין קְטַנָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי לְאַבְדָּן: חֲזֹר לִמְקוֹמֶךָ, שׁוּב לֹא צָרִיךְ1216 – כְּבָר הוֹרָה זָקֵן1217. הָיָה אַבְדָּן מְפַסֵּעַ וָבָא. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְרַ' יוֹסֵי: מִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹ1218 עַם קָדוֹשׁ יְפַסַּע עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ, מִי שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹ עַם קָדוֹשׁ הֵיאַךְ יְפַסַּע עַל רָאשֵׁי עַם קָדוֹשׁ? אָמַר לוֹ רַבִּי לְאַבְדָּן: עֲמֹד בִּמְקוֹמֶךָ (יבמ' קה:; ע"י).

רצד יָשַׁב רַבִּי וְאָמָר: “אָסוּר לְהַטְמִין אֶת־הַצּוֹנֵן1219”. אָמַר לְפָנָיו יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: אַבָּא הִתִּיר לְהַטְמִין אֶת־הַצּוֹנֵן. אָמַר לוֹ: “כְּבָר הוֹרָה זָקֵן”…

אָמַר רַב פַּפָּא: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מְחַבְּבִים זֶה אֶת־זֶה: שֶׁאִלּוּ רַ' יוֹסֵי קַיָּם הָיָה כָפוּף וְיוֹשֵׁב1220 לִפְנֵי רַבִּי, שֶׁהֲרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הָיָה, וְהָיָה כָפוּף וְיוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי, וְהוּא אוֹמֵר: “כְּבָר זָקֵן” (סנה' כד.).

רצה רַבִּי הָיָה מְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי, אָמַר לוֹ: אָדָם גָּדוֹל, אָדָם קָדוֹשׁ. פַּעַם אַחַת רָאָהוּ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ, וְלֹא עָמַד רַ' חִיָּא מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ לְרַבִּי: אוֹתוֹ תַלְמִיד, שֶׁהָיִיתָ מִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ, רְאִיתִיו בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ וְלֹא עָמַד מִפָּנָי. אָמַר רַבִּי לְרַ' חִיָּא: מִפְּנֵי־מָה לֹא עָמַדְתָּ מִפָּנָיו? אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי1221 בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע רַבִּי כָּךְ, מָסַר לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידִים, שֶׁיִּהְיוּ מְהַלְּכִים עִמּוֹ, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה (ב“ר לג; ירוש' כלא' פ”ט, ה"ד).

רצו רַבִּי יָשַׁב וְדָרַשׁ, וְהֵרִיחַ רֵיחַ שׁוּם, אָמַר: מִי שֶׁאָכַל שׁוּם יֵצֵא. עָמַד רַ' חִיָּא וְיָצָא, עָמְדוּ כֻלָּם וְיָצָאוּ. בַּשַּׁחַר מְצָאוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי לְרַ' חִיָּא. אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁצִּעַרְתָּ לְאַבָּא! אָמַר לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא תְהֵא כָזֹאת1222 בְּיִשְׂרָאֵל! (סנה' יא. ע"י).

רצז אֵלִיָּהוּ הָיָה מָצוּי בִּישִׁיבָה שֶׁל רַבִּי. פַּעַם אַחַת, בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שָׁהָה לָבוֹא. אָמַר לוֹ רַבִּי: לָמָּה שָׁהָה מָר הַיּוֹם? אָמַר לוֹ: עַד שֶׁהֶעֱמַדְתִּי אֶת־אַבְרָהָם1223, וְרָחַצְתִּי יָדָיו, וְהִתְפַּלֵּל, וְהִשְׁכַּבְתִּיו, וְכֵן לְיִצְחָק, וְכֵן לְיַעֲקֹב…

– וְיַעֲמִידֵם מָר כֻּלָּם בְּבַת־אֶחָת?

– חוֹשֵׁשׁ הָיִיתִי, שֶׁמָּא יִתְחַזְּקוּ בִתְפִלָּה וְיָבִיאוּ מָשִׁיחַ קֹדֶם זְמַנּוֹ.

אָמַר לוֹ רַבִּי: וְיֵשׁ דֻּגְמָתָם1224 בָּעוֹלָם הַזֶּה? אָמַר לוֹ: יֵשׁ, רַ' חִיָּא וּבָנָיו.

גָּזַר רַבִּי תַּעֲנִית וְהוֹרִידוּ1225 אֶת־רַ' חִיָּא וּבָנָיו. אָמְרוּ “מַשִּׁיב הָרוּחַ” – וְנָשְׁבָה רוּחַ; אָמְרוּ “מוֹרִיד הַגָּשֶׁם” – וְיָרְדוּ גְשָׁמִים. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לוֹמַר “מְחַיֵּה הַמֵּתִים” – נִזְדַּעְזַע הָעוֹלָם1226. אָמְרוּ בָרָקִיעַ: מִי גִלָּה רָז זֶה בָּעוֹלָם? אָמְרוּ: אֵלִיָּהוּ, הֵבִיאוּ אֶת־אֵלִיָּהוּ וְהִלְקוּהוּ שִׁשִּׁים רְצוּעוֹת שֶׁל אֵשׁ. הָלַךְ וְנִדְמָה לָהֶם כְּדֹב שֶׁל אֵשׁ. נִכְנַס בֵּינֵיהֶם וּטְרָדָם1227 (ב"מ פה:).

רצח פַּעַם אַחַת גָּזַר רַבִּי שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ לַתַּלְמִידִים בַּשּׁוּק. יָצָא רַ' חִיָּא וְשָׁנָה לִשְׁנֵי בְנֵי אֶחָיו בַּשּׁוּק, לְרַב וּלְרַבָּה בַּר־בַּר־חָנָה. שָׁמַע רַבִּי וְהִקְפִּיד. בָּא רַ' חִיָּא לֵרָאוֹת לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: עִיָּא1228, רְאֵה מִי קוֹרֵא לְךָ בַּחוּץ. יָדַע שֶׁלִּבּוֹ עָלָיו1229, וְנָהַג נְזִיפוּת1230 בְּעַצְמוֹ שְׁלֹשִים יוֹם. בְּיוֹם הַשְּׁלֹשִים שָׁלַח לוֹ: “בּוֹא” – וָבָא. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה עָשִׂיתָ כָּךְ1231? אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה”1232. אָמַר לוֹ: אִם קָרִיתָ – לֹא שָׁנִיתָ, וְאִם שָׁנִיתָ – לֹא שִׁלַּשְׁתָּ, וְאִם שִׁלַּשְׁתָּ – לֹא פֵרְשׁוּ לָךְ: “חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה” – כָּל־הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה מִבִּפְנִים1233, תּוֹרָתוֹ מַכְרֶזֶת עָלָיו1234 מִבַּחוּץ (מו“ק טז; ע”י).

רצט רַבִּי וְרַ' חִיָּא הָיוּ מְהַלְכִים בַּדָּרֶךְ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְעִיר אַחַת אָמְרוּ: אִם יֶשׁ כָּאן תַּלְמִיד־חָכָם נֵלֵךְ וְנַקְבִּיל פָּנָיו. אָמְרוּ לָהֶם: יֶשׁ כָּאן תַּלְמִיד־חָכָם וּמְאוֹר־עֵינַיִם1235 הוּא. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּא לְרַבִּי: שֵׁב אַתָּה כָּאן וְלֹא תְזַלְזֵל בִּנְשִׂיאוּתֶךָ, וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאַקְבִּיל פָּנָיו. תְּפָסוֹ רַבִּי וְהָלַךְ עִמּוֹ. כְּשֶׁנִּפְטְרוּ מִלִּפְנֵי אוֹתוֹ תַלְמִיד־חָכָם – אָמַר לָהֶם: אַתֶּם הִקְבַּלְתֶּם פָּנִים הַנִּרְאִים וְאֵינָם רוֹאִים1236 – תִּזְכּוּ לְהַקְבִּיל פָּנִים הָרוֹאִים וְאֵינָם נִרְאִים1237. אָמַר לוֹ רַבִּי לְרַ' חִיָּא: וְאַתָּה הָיִיתָ רוֹצֶה לְמָנְעֵנִי מִבְּרָכָה זוֹ! (חג' ה:).

ש רַבִּי הָיָה לוֹמֵד שְׁלֹשָה־עָשָׂר פָּנִים1238 בַּהֲלָכָה. לִמֵּד אֶת־רַ' חִיָּא שִׁבְעָה מֵהֶם. לְסוֹף חָלָה רַבִּי. הֶחֱזִיר לוֹ רַ' חִיָּא אוֹתָם שִׁבְעָה פָנִים שֶׁלִּמְּדוֹ, וְשִׁשָּׁה יָצְאוּ מִמֶּנּוּ1239. הָיָה שָׁם כּוֹבֵס אֶחָד, שֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ כְּשֶׁהָיָה רַבִּי לוֹמְדָם, וְיָדַע אֶת־כֻּלָּם. הָלַךְ רַבִּי חִיָּא אֵצֶל הַכּוֹבֵס וּלְמָדָם מִפִּיו וּבָא וְהֶחֱזִירָם לְרַבִּי. כְּשֶׁרָאָה רַבִּי אוֹתוֹ כוֹבֵס, אָמַר לוֹ: אַתָּה עָשִׂיתָ אוֹתִי וְאֶת־חִיָּא; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כָּךְ אָמַר לוֹ: אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־חִיָּא, וְחִיָּא עָשָׂה אוֹתִי. (נדר' מא.).

שא רַבִּי וְרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי הָיוּ יוֹשְׁבִים וּפוֹשְׁטִים1240 בִּמְגִלַּת קִינוֹת עֶרֶב תִּשְׁעָה־בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, וְשִׁיְּרוּ בָהּ1241 אָלֶף־בֵּית אֶחָת. אָמָרוּ: לְמָחָר אָנוּ בָאִים וְגוֹמְרִים אוֹתָהּ. כְּשֶׁהָיָה [רַבִּי] נִפְטָר1242 לְבֵיתוֹ נִכְשַׁל בְּאֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה, קָרָא עַל עַצְמוֹ “רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע”1243. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הִגִּיעַתְךָ כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: “רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְיָ נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם”1244. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: אִלּוּ לֹא הָיִינוּ עוֹסְקִין בָּעִנְיָן1245 כָּךְ הָיָה לָנוּ לוֹמַר, עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין בָּעִנְיָן עַל־אַחַת־כַּמָּה וְכַמָּה (ירוש' שבת פט“ז, ה”א; ויק"ר טו).

שב יְהוּדָה וְחִזְקִיָּה בְּנֵי רַ' חִיָּא הָיוּ יוֹשְׁבִים בִּסְעֻדָּה לִפְנֵי רַבִּי וְלֹא אָמְרוּ דָבָר. אָמַר לָהֶם: הַרְבּוּ יַיִן לַיְלָדִים כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ דָבָר. כֵּוָן שֶׁנִּתְבַּסְּמוּ1246 פָּתְחוּ וְאָמְרוּ: אֵין בֶּן־דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ שְׁנֵי בָתֵּי אָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ הֵן: רֹאשׁ גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל וְנָשִׁיא שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל”1247. אָמַר לָהֶם: בָּנָי, קוֹצִים1248 אַתֶּם מְטִילִין לִי בְּעֵינָי! אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: רַבִּי, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, יַיִן נִתַּן1249 בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת וְסוֹד נִתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד (סנה' לח.).

שג בְּנֵי סִימוֹנְיָא1250 בָּאוּ אֵצֶל רַבִּי, אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה, תֶּן־לָנוּ אָדָם אֶחָד, שֶׁיְהֵא דַרְשָׁן וְדַיָּן וְחַזָּן1251 וְסוֹפֵר וּמַשְׁנֶה וְעוֹשֶׂה לָנוּ כָּל־צְרָכֵינוּ. נָתַן לָהֶם אֶת־לֵוִי בֶן־סִיסִי. עָשׂוּ לוֹ בִּימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּהוּ לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. בָּאוּ וּשְׁאֵלוּהוּ בַהֲלָכָה וְלֹא הֱשִׁיבָם, אָמְרוּ: שֶׁמָּא לָאו בַּעַל הֲלָכָה הוּא; שְׁאֵלוּהוּ בְאַגָּדָה וְלֹא הֱשִׁיבָם. בָּאוּ אֵצֶל רַבִּי, אָמְרוּ לוֹ: זֶהוּ שֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִמֶּךָּ? אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם אָדָם כְּמוֹתִי. שָׁלַח רַבִּי וֶהֱבִיאוּהוּ. שְׁאֵלוֹ בְּאוֹתָהּ הַהֲלָכָה – וֶהֱשִׁיבוֹ; [חָזַר] וּשְׁאֵלוֹ בְּאוֹתָהּ הָאַגָּדָה – וֶהֱשִׁיבוֹ. אָמַר לוֹ: וְלָמָּה לֹא הֵשַׁבְתָּ לָהֶם? אָמַר לוֹ: עָשׂוּ לִי בִּימָה גְדוֹלָה וְהוֹשִׁיבוּנִי לְמַעְלָה הֵימֶנָּה, וְזָחָה עָלַי דַּעְתִּי1252, וְנִתְעַלְּמוּ מִמֶּנִּי דִּבְרֵי תוֹרָה. קָרָא עָלָיו: “אִם־נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵׂא וְאִם־זַמּוֹתָ יָד לְפֶה”1253 – מִי גָרַם לְךָ לְהִתְנַבֵּל בְּדִבְרֵי תוֹרָה? עַל שֶׁנִּשֵּׂאתָ בָהֶם עַצְמֶךָ (ירוש' יבמ' פי“ב, ה”ו; ב“ר פ”א).

שד שְׁנֵי אִלְּמִים הָיוּ בִשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַבִּי, וְכָל־אֵימַת1254 שֶׁהָיָה רַבִּי נִכְנָס לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ הָיוּ נִכְנָסִים [אַף הֵם] וְיוֹשְׁבִים לְפָנָיו וּמְנַעְנְעִים בְּרָאשֵׁיהֶם וּמְרַחֲשִׁים בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם. בִּקֵּשׁ רַבִּי עֲלֵיהֶם רַחֲמִים וְנִתְרַפָּאוּ, וְנִמְצָא שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים הֲלָכָה1255 וְסִפְרָא1256 וְסִפְרֵי1257 וְתוֹסֶפְתָּא וְכָל־הַתַּלְמוּד (חג' ג.; ע"י).

שה אָמַר רַ' חָנֵי: לֹא יָדְעוּ חֲכָמִים1258 מַהוּ סֵרוּגִין1259 וַחֲלוֹגְלוֹגוֹת [וּמַטְאֲטֵא], וּמִי גָדוֹל1260 – בְּחָכְמָה אוֹ בְשָׁנִים1261? אָמָרוּ: נֵלֵךְ וְנִשְׁאַל בְּבֵית־רַבִּי. בָּאוּ לְשָׁם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה, יִכָּנֵס פְּלוֹנִי תְּחִלָּה! יָצְאָה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית־רַבִּי. אָמְרָה לָהֶם: הִכָּנְסוּ לְשָׁנִים. הִתְחִילוּ נִכְנָסִים קְטָעִים קְטָעִים1262. אָמְרָה לָהֶם: לָמָּה אַתֶּם נִכְנָסִים סֵרוּגִין סֵרוּגִין? – הָיָה שָׁם בָּחוּר אֶחָד טָעוּן פַּרְפְּחִינִין1263, נָפְלוּ מִיָּדוֹ. אָמְרָה לוֹ: בָּחוּר, נִתְפַּזְּרוּ חֲלוֹגְלוֹגֶיךָ; הֲרֵינִי מְבִיאָה מַטְאֲטֵא – וְהֵבִיאָה מַכְבֶּדֶת1264 (ירוש' מג' פ“ב, ה”ב).

––––––––

שו פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן רַבִּי לִמְקוֹמוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לָהֶם [לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם]: יֶשׁ־לוֹ בֵן לְאוֹתוֹ צַדִּיק? אָמְרוּ לוֹ: יֶשׁ־לוֹ בֵן, וְכָל־זוֹנָה שֶׁהִיא נִשְׂכֶּרֶת1265 בִּשְׁנַיִם1266 – שׂוֹכַרְתּוֹ1267 בְּאַרְבָּעָה. הֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי רַבִּי – וּסְמָכוֹ1268 וּמְסָרוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אִיסִי בֶּן־לָקוֹנְיָא אֲחִי אִמּוֹ. בְּכָל־יוֹם הָיָה אוֹמֵר: אֵלֵךְ לִכְפָר שֶׁלִּי. אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אִיסִי: חָכָם עֲשָׂאוּךָ, וְטַלִּית שֶׁל זָהָב פָּרְסוּ עָלֶיךָ, וְרַבִּי קָרְאוּ לָךְ – וְאַתָּה אוֹמֵר: “אֵלֵךְ לִכְפָר שֶׁלִּי”. אָמַר לוֹ: בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא אֹמַר עוֹד. כְּשֶׁהִגְדִּיל בָּא וְיָשַׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל רַבִּי. שָׁמַע רַבִּי קוֹלוֹ וְאָמָר: קוֹל זֶה דּוֹמֶה לְקוֹלוֹ שֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לוֹ: בְּנוֹ הוּא. קָרָא עָלָיו: “פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם”1269. “פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים” – זֶה רַ' יוֹסֵי בֶּן־רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' שִׁמְעוֹן, “וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם” – זֶה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אִיסִי בֶּן־לָקוֹנְיָא.

כְּשֶׁמֵּת [רַ' יוֹסֵי] – הֱבִיאוּהוּ לִמְעָרַת אָבִיו. הָיָה עֶכֶן1270 כָּרוּךְ עַל הַמְּעָרָה. אָמְרוּ לוֹ: עֶכֶן, עֶכֶן! פְּתַח פִּיךָ וְיִכָּנֵס בֵּן אֵצֶל אָבִיו – וְלֹא פָתַח לָהֶם. כִּסְבוּרִים הָעָם לוֹמַר שֶׁזֶּה גָדוֹל מִזֶּה. יָצְתָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: לֹא מִפְּנֵי שֶׁזֶּה גָדוֹל מִזֶּה – אֶלָּא זֶה הָיָה בְּצַעַר מְעָרָה1271, וְזֶה לֹא הָיָה בְּצַעַר מְעָרָה (ב"מ פה.).

שז פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן רַבִּי לִמְקוֹמוֹ שֶׁל רַ' טַרְפוֹן. אָמַר לָהֶם [לְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם]: יֶשׁ־לוֹ בֵן לְאוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁהָיָה מְקַפֵּחַ אֶת־בָּנָיו1272? אָמְרוּ לוֹ: בֵּן אֵין לוֹ, בֶּן־בַּת יֶשׁ לוֹ; וְכָל־זוֹנָה שֶׁנִּשְׂכֶּרֶת בִּשְׁנַיִם שׂוֹכַרְתּוֹ בְאַרְבָּעָה. הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו. אָמַר לוֹ רַבִּי: אִם תַּחֲזֹר בְּךָ – אֶתֵּן לְךָ בִתִּי. – חָזַר בּוֹ. יֵשׁ אוֹמְרִים: נְשָׂאָהּ וְגֵרְשָׁהּ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לֹא נְשָׂאָהּ כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בִּשְׁבִיל זוֹ חָזַר זֶה (שם).

שח רַבִּי פָּתַח אוֹצָרוֹת1273 בִּשְׁנֵי בַצֹּרֶת, אָמַר: יִכָּנְסוּ בַעֲלֵי מִקְרָא, בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, בַּעֲלֵי תַלְמוּד, בַּעֲלֵי הֲלָכָה, בַּעֲלֵי הַגָּדָה, אֲבָל עַמֵּי־הָאָרֶץ אַל יִכָּנֵסוּ. דָּחַק רַ' יוֹנָתָן בֶּן־עַמְרָם וְנִכְנָס. אָמַר לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי. אָמַר לוֹ: בְּנִי, קָרִיתָ? אָמַר לוֹ: לָאו. – שָׁנִיתָ? אָמַר לוֹ: לָאו. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן בַּמָּה אֲפַרְנְסֶךָ? אָמַר לוֹ: פַּרְנְסֵנִי כַּכֶּלֶב וְכָעוֹרֵב. פִּרְנְסוֹ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא יָשַׁב רַבִּי וְנִצְטַעֵר, אָמַר: אוֹי לִי שֶׁנָּתַתִּי פִתִּי לְעַם־הָאָרֶץ! אָמַר לְפָנָיו רַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: שֶׁמָּא יוֹנָתָן בֶּן־עַמְרָם תַּלְמִידְךָ הוּא, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לֵהָנוֹת מִכְּבוֹד תּוֹרָה מִיָּמָיו? בָּדְקוּ וּמָצָאוּ. אָמַר רַבִּי: יִכָּנְסוּ הַכֹּל (ב"ב ח.).

שט תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁל רַבִּי הָיוּ לוֹ מָאתַיִם זוּז חָסֵר דִּינָר. הָיָה רַבִּי לָמוּד1274 לִזְכּוֹת עִמּוֹ1275 אַחַת לְשָׁלֹש1276 שָׁנִים מַעֲשַׂר עָנִי. פַּעַם אַחַת נָתְנוּ בוֹ תַלְמִידָיו עַיִן רָעָה וְהִשְׁלִימוּ לוֹ1277. בָּא רַבִּי וּבִקֵּשׁ לִזְכּוֹת עִמּוֹ כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לָמוּד. אָמַר לוֹ: רַבִּי, יֶשׁ־לִי כְּפִי הַשִּׁעוּר. אָמַר רַבִּי: זֶה מַכּוֹת פְּרוּשִׁים1278 נָגְעוּ בוֹ. רָמַז לְתַלְמִידָיו וְהִכְנִיסוּהוּ לִקְפִילִין1279 וְהֶחְסִירוּהוּ קֹרֶט1280 אֶחָד, וְזָכָה עִמּוֹ כְּשֵׁם שֶׁהָיָה לָמוּד (ירוש' סוטה פ“ג, ה”ד).

שי רַבֵּנוּ הָיָה מַפְקִיר גְּרִיסִין כְּדֵי לְזַכּוֹת בָּהֶן רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא1281 (רו“ר ה; ילק”ש ויק' כה).

שיא רַבִּי עָשָׂה סְעֻדָּה לְתַלְמִידָיו. הֵבִיא לִפְנֵיהֶם לְשׁוֹנוֹת רַכִּים וּלְשׁוֹנוֹת קָשִׁים. הִתְחִילוּ בוֹרְרִים אֶת־הָרַכִּים וּמַנִּיחִים אֶת־הַקָּשִׁים. אָמַר לָהֶם: דְּעוּ מָה אַתֶּם עוֹשִׂים: כְּשֵׁם שֶׁאַתֶּם בּוֹרְרִים אֶת־הָרַכִּים וּמַנִּיחִים אֶת־הַקָּשִׁים, כָּךְ יִהְיֶה לְשׁוֹנְכֶם רַךְ אֵלּוּ לְאֵלּוּ (ויק“ר לג; ילק”ש ויק' כה).

שיב אָמַר רַבִּי: אֵין פֻּרְעָנוּת1282 בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִשְׁבִיל עַמֵּי־הָאָרֶץ.

מַעֲשֶׂה וְהֵטִילוּ דְמֵי עֲטָרָה1283 לַמֶּלֶךְ עַל טְבֶרְיָא. בָּאוּ בְנֵי טְבֶרְיָא לִפְנֵי רַבִּי וְאָמְרוּ לוֹ: יִתְּנוּ חֲכָמִים עִמָּנוּ1284. אָמַר לָהֶם: לֹא. אָמְרוּ לוֹ: נִבְרָח, אָמַר לָהֶם: בְּרָחוּ. בָּרְחוּ חֶצְיָם. מָחַל לָהֶם1285 הַמֶּלֶךְ חֲצִי הַדָּמִים. בָּאוּ אֵלּוּ שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ לִפְנֵי רַבִּי וְאָמְרוּ לוֹ: יִתְּנוּ חֲכָמִים עִמָּנוּ. אָמַר לָהֶם: לֹא. – נִבְרָח. – בְּרָחוּ. בָּרְחוּ כֻלָּם וְלֹא נִשְׁתַּיֵּר אֶלָּא כוֹבֵס אֶחָד. הֵטִילוּ דְמֵי הָעֲטָרָה עַל הַכּוֹבֵס. בָּרַח הַכּוֹבֵס – וּפָקְעָה הָעֲטָרָה.

אָמַר רַבִּי: רְאִיתֶם, שֶׁאֵין פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם אֶלָּא בִשְׁבִיל עַמֵּי־הָאָרֶץ (ב"ב ח:).

שיג אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שֶׁל בֵּית־רַבִּי הָיוּ מַקְרִיבִים שׁוֹר שֶׁל פֶּטֶם1286 בְּיוֹם אֵידָם1287. חִסֵּר1288 אַרְבַּע רִבֹּאוֹת, שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ הַיּוֹם אֶלָּא לְמָחָר; חִסֵּר אַרְבַּע רִבֹּאוֹת, שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ חַי אֶלָּא שָׁחוּט; חִסֵּר אַרְבַּע רִבֹּאוֹת שֶׁאֵין מַקְרִיבִין אוֹתוֹ כָּל־עִקָּר (ע"ז טז.).

––––––––

שיד מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹשָה־עָשָׂר אַחִים, שֶׁמֵּתוּ שְׁנֵים־עָשָׂר [מֵהֶם] בְּלֹא בָנִים. בָּאוּ [נְשֵׁיהֶם] לִפְנֵי רַבִּי וּבִקְּשׁוּ לְהִתְיַבֵּם. אָמַר לוֹ רַבִּי [לַיָּבָם]: לֵךְ וְיַבְּמֵן. אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי [לְפַרְנְסָן]. וְהֵן אוֹמְרוֹת: אָנוּ נְפַרְנֵס [אֶת־הַבַּיִת], כָּל־אַחַת וְאַחַת חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה. אָמַר הוּא1289: וּמִי יְפַרְנֵס בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר? אָמַר רַבִּי: אֲנִי אֲפַרְנֵס בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר. הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְהָלְכוּ לָהֶם. לְאַחַר שָׁלֹש שָׁנִים בָּאוּ טְעוּנִים שְׁלֹשִים וְשִׁשָּׁה תִינוֹקוֹת. בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי בֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי. אָמְרוּ לְרַבִּי: כְּפָר שֶׁל תִּינוֹקוֹת מְבַקְשִׁים לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹמֶךָ. הֵצִיץ רַבִּי מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אוֹתָם. אָמַר לָהֶם: מַה־מַּעֲשֵׂיכֶם [כָּאן]? אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ מְבַקְּשִים שֶׁתִּתֶּן לָנוּ [פַּרְנָסַת] אוֹתוֹ חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. נָתַן לָהֶם [פַּרְנָסַת] חֹדֶשׁ הָעִבּוּר (ירוש' יבמ' פ“ד, הי”ב).

שטו רַבִּי יָצָא מִבֵּית־הַמֶּרְחָץ. הִתְעַטֵּף בִּבְגָדִים וְיָשַׁב וְעָסַק בְּצָרְכֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת. מָזַג לוֹ עַבְדוֹ כּוֹס. מִשֶּׁעָסַק בְּצָרְכֵי הַבְּרִיּוֹת לֹא נִתְפַּנָּה לְקַבְּלוֹ מִיָּדוֹ. נִתְנַמְנֵם הָעֶבֶד וְיָשֵׁן לוֹ. הָפַךְ רַבִּי וְנִסְתַּכֵּל בּוֹ וְאָמָר: יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: “מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם־מְעַט וְאִם־הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן”1290 – כְּגוֹן אָנוּ שֶׁאָנוּ עֲסוּקִים בְּצָרְכֵיהֶם שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, אֲפִלּוּ לִישׁוֹן אֵין מַנִּיחִין לָנוּ (קה"ר ה).

שטז רַבִּי מְכַבֵּד עֲשִׁירִים.

בֻּנְיוֹס בֶּן־בֻּנְיוֹס בָּא לִפְנֵי רַבִּי. אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן מֵאָה מָנֶה1291. בָּא אָדָם אַחֵר, אָמַר לָהֶם: פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן מָאתַיִם מָנֶה. אָמַר לְפָנָיו רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: רַבִּי, אָבִיו שֶׁל זֶה יֶש־לוֹ אֶלֶף סְפִינוֹת1292 בַּיָּם וּכְנֶגְדָּן אֶלֶף עֲיָרוֹת בַּיַּבָּשָׁה. אָמַר לוֹ: לִכְשֶׁתַּגִּיעַ אֵצֶל אָבִיו, אֱמֹר לוֹ: אַל תְּשַׁגְּרֵהוּ לְפָנַי בְּכֵלִים הַלָּלוּ1293 (עיר' פה, פו).

שיז שָׁאַל רַבִּי אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה: בַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים1294? אָמַר לוֹ: קַצְתָּ בְּחַיָּי1295? אָמַר לוֹ: תּוֹרָה הִיא וְלִלְמֹד אֲנִי צָרִיךְ אָמַר לוֹ: מִיָּמַי לֹא נִסְתַּכַּלְתִּי בִּדְמוּת אָדָם רָשָׁע.

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר לוֹ: בָּרְכֵנִי. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּגִּיעַ לַחֲצִי יָמָי. – וּלְכֻלָּם לֹא? אָמַר לוֹ: הַבָּאִים אַחֲרֶיךָ1296 בְּהֵמָה יִרְעוּ?! (מג' כח.).

––––––––

שיח אַנְטוֹנִינוֹס וְרַבִּי לֹא פָסְקוּ מֵעַל שֻׁלְחָנָם לֹא צְנוֹן וְלֹא חֲזֶרֶת1297 וְלֹא קִישׁוּת1298, לֹא בִימוֹת־הַחַמָּה וְלֹא בִימוֹת־הַגְּשָׁמִים. (ע"ז יא).

שיט רַבֵּנוּ אָמַר לְרַ' אָפֵס1299: כְּתוֹב אִגֶּרֶת אַחַת מִשְּׁמִי לַאדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אַנְטוֹנִינוֹס. עָמַד וְכָתָב: “מִן יְהוּדָה הַנָּשִׂיא לַאדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אַנְטוֹנִינוֹס”. נְטָלָהּ וּקְרָאָהּ וּקְרָעָהּ. אָמַר לוֹ: כְּתוֹב: “מִן עַבְדְּךָ יְהוּדָה לַאדֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ אַנְטוֹנִינוֹס”. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מָה אַתָּה מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדֶךָ? אָמַר לוֹ: מָה אֲנִי טוֹב מִזְּקֵנִי1300, לֹא כָךְ אָמַר יַעֲקֹב: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב”1301?… (ב"ר עה).

שכ רַבֵּנוּ, כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה לְמַלְכוּת, הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּפָרָשָׁה זוֹ1302 וְלֹא הָיָה לוֹקֵחַ1303 רוֹמָאִי עִמּוֹ. פַּעַם אַחַת לֹא הִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלָקַח עִמּוֹ רוֹמָאִים, וְלֹא הִגִּיעַ לְעַכּוֹ עַד שֶׁמָּכַר פֵּינָס1304 שֶׁלּוֹ (ב“ר עח; ילק”ש בר' קלג).

שכא מַעֲשֶׂה בְאַנְטוֹנִינוֹס שֶׁבָּא לְקֵיסָרִין. שָׁלַח אַחֲרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש. הָלַךְ עִמּוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ וְרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל. רָאָה שָׁם רַ' שִׁמְעוֹן לִגְיוֹן1305 אֶחָד נָאֶה וּמְשֻׁבָּח, רֹאשׁוֹ מַגִּיעַ לְכוֹתָרוֹת שֶׁל עַמּוּדִים. אָמַר לוֹ לְרַ' חִיָּא: רְאֵה, כַּמָּה פְטוּמִים1306 עֲגָלִים שֶׁל עֵשָׂו! נְטָלוֹ וְהוֹלִיכוֹ לַשּׁוּק, רָאָה סַל שֶׁל עֲנָבִים וְשֶׁל תְּאֵנִים וּזְבוּבִים עֲלֵיהֶם. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: זְבוּבִים אֵלּוּ וְאוֹתוֹ לִגְיוֹן שָׁוִים. כְּשֶׁעָלָה רַ' שִׁמְעוֹן אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַרְתִּי לְרַ' חִיָּא וְכָךְ הֵשִׁיב לִי. אָמַר לוֹ: כָּל־כָּךְ נָתַן רַ' חִיָּא הַבַּבְלִי מַמָּשׁ בָּהֶם, שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָם לַזְּבוּבִים! לִגְיוֹנִים אֵלּוּ אֵינָם סְפוּנִים1307 לִכְלוּם, אֲבָל זְבוּבִים – הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא עוֹשֶׂה בָהֶם שְׁלִיחוּתוֹ. (תנח' וישב).

שכב אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: מִפְּנֵי מָה חַמָּה יוֹצֵאת בְּמִזְרָח וְשׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב? אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיָה חִלּוּף הַדָּבָר אַף כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי. אָמַר לוֹ: כָּךְ אֲנִי אוֹמֵר לָךְ – מִפְּנֵי־מָה שׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב? אָמַר לוֹ: כְּדֵי לִתֵּן שָׁלוֹם לְקוֹנָהּ, שֶׁנֶאֱמַר: “וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים”1308. אָמַר לוֹ: וְתָבוֹא עַד חֲצִי וְתִתֵּן שָׁלוֹם וְתִכָּנֵס? – מִשׁוּם פּוֹעֲלִים1309 וּמִשּׁוּם עוֹבְרֵי־דְרָכִים (סנה' צא:).

שכג שָׁאַל אַנְטוֹנִינוֹס אֶת־רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש: מַהוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּכָל־שָׁעָה? אָמַר לוֹ: אָסוּר. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא יִנְהַג קַלּוּת־רֹאש בִּגְבוּרָה1310. לֹא קִבֵּל מִמֶּנּוּ. מֶה עָשָׂה רַבֵּנוּ הַקָּדוֹש? הִשְׁכִּים אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: קִירִי כֵּירֵי1311! לְאַחַר שָׁעָה נִכְנַס אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: אִמְפְּרָטוֹר1312! לְאַחַר שָׁעָה אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ! אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס: מָה אַתָּה מְבַזֶּה בְּמַלְכוּת? אָמַר לוֹ רַבִּי: יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה־שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר: וּמָה אַתָּה, שֶׁאַתָּה בָשָׂר־וָדָם, הַשּׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמְךָ בְּכָל־שָׁעָה אַתָּה אוֹמֵר “מְבַזֶּה”; מֶלֶךְ־מַלְכֵי־הַמְּלָכִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם מַטְרִיחוֹ בְּכָל־שָׁעָה (תנח' מקץ).

שכד אַנְטוֹנִינוֹס בָּא לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לוֹ: הִתְפַּלֵּל עָלָי. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּנָּצֵל מִן הַצִּנָּה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, אֵין זוֹ תְפִלָּה: הוֹסֵף כְּסוּת אַחַת – וְהַצִּנָּה הוֹלָכֶת. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן, שֶׁתִּנָּצֵל מִן הַשָּׁרָב. אָמַר לוֹ: זוֹ [וַדַּאי] תְּפִלָּה הִיא, הַלְוַאי וְתִתְקַבֵּל תְּפִלָּתֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ”1313 (ירוש' סנה' פ“י, ה”ה).

שכה רַבֵּנוּ עָשָׂה סְעֻדָּה לְאַנְטוֹנִינוֹס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן, אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ, עָשָׂה לוֹ סְעֻדָּה בְּחֹל, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִין. אָמַר אַנְטוֹנִינוֹס: אוֹתָם1314 עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי: תֶּבֶל1315 אֶחָד הֵם חֲסֵרִים. אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ קִלָּרִין1316 שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם? אָמַר לוֹ: שַׁבָּת הֵם חֲסֵרִים – יֶשׁ־לְךָ שַׁבָּת? (ב"ר יא).

שכו אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: רְצוֹנִי שֶׁיִּמְלֹךְ אַסְוֵירוֹס בְּנִי תַּחְתַּי וְשֶׁתֵּעָשֶׂה טְבֶרְיָא קְלָנְיָא1317. וְאִם אֹמַר לָהֶם [לַשָּׂרִים] דָּבָר אֶחָד – יַעֲשׂוּהוּ, שְׁנַיִם – לֹא יַעֲשׂוּהוּ. הֵבִיא רַבִּי אָדָם אֶחָד1318 וְהִרְכִּיבוֹ עַל חֲבֵרוֹ וְנָתַן לוֹ לָעֶלְיוֹן יוֹנָה בְיָדוֹ וְאָמַר לוֹ לַתַּחְתּוֹן, שֶׁיֹּאמַר לָעֶלְיוֹן, שֶׁיַּפְרִיחַ הַיּוֹנָה מִיָּדוֹ. אָמַר אַנְטוֹנִינוֹס: מַשְׁמָע שֶׁכָּךְ אָמַר לִי: אַתָּה בַּקֵּשׁ מֵהֶם: אַסְוֵירוֹס בְּנִי יִמְלֹךְ תַּחְתָּי, וֶאֱמֹר לוֹ לְאַסְוֵירוֹס, שֶׁתֵּעָשֶׂה טְבֶרְיָא קְלָנְיָא.

אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי: גְּדוֹלֵי רוֹמִי מְצַעֲרִים אוֹתִי. הִכְנִיסוֹ רַבִּי לְגִנָּה. בְּכָל־יוֹם הָיָה עוֹקֵר לְפָנָיו קֶלַח אֶחָד שֶׁל צְנוֹן מִן הָעֲרוּגָה. אָמַר אַנְטוֹנִינוֹס: מַשְׁמָע שֶׁכָּךְ אָמַר לִי: הָרְגֵם אֶחָד אֶחָד וְלֹא תִתְגָּרֶה בָּהֶם בְּכֻלָּם.

הָיְתָה לוֹ לְאַנְטוֹנִינוֹס בַּת אַחַת וּשְׁמָהּ גִּירָא, וְעָבְרָה עֲבֵרָה. שָׁלַח אַנְטוֹנִינוֹס לְרַבִּי גַּרְגִּירָא1319. שָׁלַח לוֹ רַבִּי כּוּסְבַּרְתָּא1320. שָׁלַח לוֹ כָּרָתָא1321. שָׁלַח לוֹ רַבִּי חַסָּא1322.

בְּכָל־יוֹם וְיוֹם הָיָה שׁוֹלֵחַ אַנְטוֹנִינוֹס מַרְצוּף1323 מָלֵא זָהָב פָּרוּךְ1324 וְחִטִּים עַל פִּיו, וְאָמַר לַשָּׁלִיחַ: הוֹלֵךְ חִטִּים לְרַבִּי. אָמַר רַבִּי לְאַנְטוֹנִינוֹס: אֵינִי צָרִיךְ לְזָהָב שֶׁלָּךְ, שֶׁיֶּשׁ־לִי הַרְבֵּה. אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס: יְהֵא לְמִי שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרֶיךָ1325, וְיִתְּנוּ לְמִי שֶׁיָּבוֹאוּ אַחֲרָי.

הָיְתָה לוֹ לְאַנְטוֹנִינוֹס מְעָרָה אַחַת, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בָּהּ מִבֵּיתוֹ לְבֵית רַבִּי, וְכָל־יוֹם מֵבִיא עִמּוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד הָרַג עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית רַבִּי וְאֶחָד עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ. אָמַר לוֹ לְרַבִּי: בְּשָׁעָה שֶׁאָבוֹא לֹא יְהֵא נִמְצָא אָדָם עִמָּךְ. פַּעַם אַחַת מָצָא אֶת־רַ' חֲנִינָא בַר חַמָּא שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב [שָׁם]. אָמַר לְרַבִּי: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ – בְּשָׁעָה שֶׁאָבוֹא לֹא יְהֵא נִמְצָא אָדָם עִמָּךְ? אָמַר לוֹ רַבִּי: אֵין זֶה בֶן־אָדָם1326. אָמַר אַנְטוֹנִינוֹס: אֱמֹר לוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ וְיִקְרָא לְאוֹתוֹ עֶבֶד שֶׁיָּשֵׁן עַל הַפָּתַח. הָלַךְ רַ' חֲנִינָא בַר חַמָּא וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת. אָמָר: מָה אֶעֱשֶׂה? אֵלֵךְ וְאֹמַר לוֹ שֶׁמֵּת – אֵין מְשִׁיבִין עַל הַקַּלְקָלָה1327; אַנִּיחֶנּוּ וְאֵלֵךְ – אֱהֵא מְזַלְזֵל בְּמַלְכוּת. בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הָעֶבֶד וְהֶחֱיָהוּ וְשִׁגְּרוֹ. אָמַר אַנְטוֹנִינוֹס: יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁאֲפִלּוּ הַקָּטֹן שֶׁבָּכֶם מְחַיֶּה מֵתִים וְאַף־עַל־פִּי־כֵן בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי בָא לֹא יְהֵא אָדָם נִמְצָא עִמָּךְ.

בְּכָל־יוֹם הָיָה אַנְטוֹנִינוֹס מְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי רַבִּי, מַאֲכִילוֹ וּמַשְׁקֵהוּ, וּכְשֶׁהָיָה רוֹצֶה רַבִּי לַעֲלוֹת עַל מִטָּתוֹ, הָיָה אַנְטוֹנִינוֹס שׁוֹחֶה לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: עֲלֵה עָלַי לְמִטָּתֶךָ. אָמַר לוֹ [רַבִּי]: לָאו דֶּרֶךְ־אֶרֶץ הִיא לְזַלְזֵל בְּמַלְכוּת כָּל־כָּךְ. אָמַר [אַנְטוֹנִינוֹס]: מִי יְשִׂימֵנִי מַצָּע תַּחְתֶּיךָ לְעוֹלָם־הַבָּא! אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוֹס: יֶשׁ־לִי חֵלֶק לְעוֹלָם־הַבָּא? – הֵן. – וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “וְלֹא־יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו”1328? – בְּעוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה עֵשָׂו.

כְּשֶׁמֵּת אַנְטוֹנִינוֹס אָמַר רַבִּי: נִתְפָּרְדָה חֲבִילָה1329! (ע"ז י:).

––––––––

שכז אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַבִּי: מִי שֶׁיָּצַר הָרִים לֹא בָרָא רוּחַ וּמִי שֶׁבָּרָא רוּחַ לֹא יָצַר הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ”1330. אָמַר לוֹ: שׁוֹטֶה, הַשְׁפֵּל לְסוֹפוֹ שֶׁל מִקְרָא – “יְיָ אֱלֹהֵי־צְבָאוֹת שְׁמוֹ”1331. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי זְמַן שְׁלֹשָה יָמִים וְאַחֲזִיר לְךָ תְּשׁוּבָה. יָשַׁב רַבִּי שָׁלֹש תַּעֲנִיּוֹת. כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לִסְעוֹד אָמְרוּ לוֹ: מִין עוֹמֵד בַּפָּתַח1332. אָמַר: “וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי1333 רֹאשׁ”1334. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת אֲנִי לָךְ, לֹא מָצָא אוֹיִבְךָ1335 תְּשׁוּבָה וְנָפַל מִן הַגַּג וָמֵת. אָמַר לוֹ: רְצוֹנְךָ, שֶׁתִּסְעַד אֶצְלִי? אָמַר לוֹ: הֵן. לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ אָמַר לוֹ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה1336 אַתָּה שׁוֹתֶה אוֹ אַרְבָּעִים זְהוּבִים אַתָּה נוֹטֵל? אָמַר לוֹ: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה אֲנִי שׁוֹתֶה. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה שָׁוֶה אַרְבָּעִים זְהוּבִים.

אָמַר רַב יִצְחָק: עֲדַיִן יֶשְׁנָהּ לְאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה1337 בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי וְקוֹרְאִין אוֹתָהּ “מִשְׁפַּחַת בַּר לִוְיָאנוֹס” (חולין פז.; ע"י).

––––––––

שכח שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי אָמַר: לְבָנַי אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנְסוּ בָנָיו אֶצְלוֹ. אָמַר לָהֶם: הִזָּהֲרוּ בִּכְבוֹד אִמְּכֶם! נֵר יְהֵא דָלוּק בִּמְקוֹמוֹ1338, שֻׁלְחָן יְהֵא עָרוּךְ בִּמְקוֹמוֹ, מִטָּה תְּהֵא מֻצַּעַת בִּמְקוֹמָהּ; יוֹסֵף חֵיפָנִי1339, שִׁמְעוֹן אֶפְרָתִי – הֵם שִׁמְּשׁוּנִי בְחַיַּי וְהֵם יְשַׁמְּשׁוּנִי בְּמוֹתִי.

אָמַר לָהֶם: לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם: אַל תִּסְפְּדוּנִי בַעֲיָרוֹת וְהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה1340 לְאַחַר שְׁלֹשִים יוֹם; שִׁמְעוֹן בְּנִי – חָכָם, גַּמְלִיאֵל בְּנִי – נָשִׂיא, חֲנִינָא בַר חַמָּא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ1341.

אָמַר לָהֶם: לִבְנִי קָטֹן אֲנִי צָרִיךְ, נִכְנַס רַ' שִׁמְעוֹן אֶצְלוֹ. מָסַר לוֹ סִדְרֵי חָכְמָה.

אָמַר לָהֶם: לִבְנִי גָדוֹל אֲנִי צָרִיךְ. נִכְנַס רַ' גַּמְלִיאֵל אֶצְלוֹ. מָסַר לוֹ סִדְרֵי נְשִׂיאוּת. אָמַר לוֹ: בְּנִי, נְהַג נְשִׂיאוּתְךָ בְּרָמִים1342, זְרֹק מָרָה1343 בַּתַּלְמִידִים.

בְּיוֹם פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי גָּזְרוּ חֲכָמִים תַּעֲנִית וּבִקְשׁוּ רַחֲמִים. אָמָרוּ: כָּל־מִי שֶׁיֹּאמַר: “רַבִּי מֵת” – יִדָּקֵר בֶּחָרֶב. עָלְתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי לַגַּג וְאָמְרָה: עֶלְיוֹנִים מְבַקְּשִׁים אֶת־רַבִּי וְתַחְתּוֹנִים1344 מְבַקְּשִׁים אֶת רַבִּי – יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּכֹפוּ1345 תַחְתּוֹנִים אֶת הָעֶלְיוֹנִים. כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה שֶׁהוּא מִצְטַעֵר הַרְבֵּה1346 אָמְרָה: יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּכֹפוּ עֶלְיוֹנִים אֶת־הַתַּחְתּוֹנִים. וְלֹא פָסְקוּ חֲכָמִים מִלְּבַקֵּשׁ רַחֲמִים. נָטְלָה כַד וְזָרְקָה מִן הַגַּג לָאָרֶץ – נִשְׁתַּתְּקוּ חֲכָמִים, וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל רַבִּי.

אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים לְבַר־קַפָּרָא: לֵךְ רְאֵה. הָלַךְ וּמָצָא שֶׁהוּא מֵת. בָּא לַחַלּוֹן וְהֵצִיץ מִשָׁם, רֹאשׁוֹ עָטוּף וּבְגָדָיו קְרוּעִים. פָּתַח וְאָמָר:

אַחֵינוּ בְנֵי יְדַעְיָהוּ1347, שְׁמָעוּנִי, שְׁמָעוּנִי!

אֶרְאֶלִּים וּמְצוּקִים1348 אָחֲזוּ בַאֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ,

נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים אֶת־הַמְּצוּקִים – וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ.

אָמְרוּ לוֹ: מֵת? אָמַר לָהֶם: אַתֶּם אֲמַרְתֶּם, אֲנִי לֹא אָמָרְתִּי. קָרְעוּ בִגְדֵיהֶם וְהָלַךְ קוֹל הַקּוֹרְעִים עַד גּוּפְפָתָא1349 מַהֲלַךְ שְׁלֹשָׁה מִילִין.

בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי זָקַף עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו כְּלַפֵּי מָעְלָה, אָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁיָּגַעְתִּי בְעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתַי בַּתּוֹרָה וְלֹא נֶהֱנֵיתִי אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְהֵא שָׁלוֹם בִּמְנוּחָתִי.

יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: “יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם”1350.

אוֹתוֹ הַיוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: כָּל־מִי שֶׁהָיָה בִשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי הֲרֵיהוּ מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם־הַבָּא.

כּוֹבֵס אֶחָד – בְּכָל־יוֹם הָיָה בָא לְפָנָיו, אוֹתוֹ הַיּוֹם לֹא בָא. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע כָּךְ עָלָה לַגַּג וְנָפַל לָאָרֶץ וָמֵת. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמָרָה: אַף אוֹתוֹ כוֹבֵס מְזֻמָּן הוּא לְחַיֵּי הַעוֹלָם־הַבָּא. (כת' קג, קד; ירוש' כלאים פ“ט, ה”ד; קה"ר ז; שם ט).

שכט כְּשֶׁחָלָה רַבִּי נִכְנַס רַ' חִיָּא אֶצְלוֹ וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא בוֹכֶה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי־מָה אַתָּה בוֹכֶה? וַהֲרֵי שָׁנִינוּ: מֵת מִתּוֹךְ הַשְּׂחוֹק סִמָּן יָפֶה לוֹ, מִתּוֹךְ הַבְּכִי סִמָּן רַע לוֹ. אָמַר לוֹ: עַל תּוֹרָה וּמִצְוֹת1351 אֲנִי בוֹכֶה (כת' קג:).

של כְּשֶׁמֵּת רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, הִכְרִיז רַ' יַנַּאי וְאָמָר: אֵין כְּהֻנָּה הַיּוֹם1352! (ירוש' בר' פ“ג, ה”א).

שלא מְשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת־חֵטְא (סוטה מט).

שלב אָמַר רַ' חִיָּא: אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה קְדֻשָּׁה (כת' קג:).

שלג אָמַר רַ' חִיָּא: אֲנִי רָאִיתִי קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי וְהוֹרַדְתִּי עָלָיו דְּמָעוֹת (שם).

––––––––

שלד רַ' חֲנִינָא וְרַ' חִיָּא כְּשֶׁהָיוּ מִתְקוֹטְטִים זֶה בָזֶה, אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא לְרַ' חִיָּא: בִּי אַתָּה מִתְקוֹטֵט? אִם חָס וְשָׁלוֹם, תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל – הָיִיתִי מַחֲזִירָהּ מִפִּלְפּוּלִי1353. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא: וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה לַתּוֹרָה שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח מִיִּשְׂרָאֵל. מָה אֶעֱשֶׂה? אֵלֵךְ וְאֶזְרַע פִּשְׁתָּן, וְאֶסְרֹג1354 רְשָׁתוֹת, וְאָצוּד צְבָאִים, וְאַאֲכִיל אֶת־הַבָּשָׂר לִיתוֹמִים, וּמִן הָעוֹרוֹת אֲתַקֵּן מְגִלּוֹת וְאֶכְתֹּב חֲמִשָׁה חֻמְשֵׁי תוֹרָה, וְאֶעֱלֶה לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת וְאַקְרִיא לַחֲמִשָּׁה תִינוֹקוֹת חֲמִשָּׁה חֳמָשִׁין, וְאַשְׁנֶה לְשִׁשָּׁה תִינוֹקוֹת שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, וְאֹמַר לָהֶם: “עַד שֶׁאֶחֱזֹר וְאָבוֹא הַקְרִיאוּ וְהַשְׁנוּ זֶה לָזֶה” – וּבְכָךְ אֶעֱשֶׂה שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַבִּי: כַּמָּה גְדוֹלִים מַעֲשֵׂי חִיָּא! אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי: אֲפִלּוּ מִמֶּךָ? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ רַ' יִשְׁמָעֵאל בְּרַ' יוֹסֵי: אֲפִלּוּ מֵאַבָּא? – אָמַר לוֹ: חָס וְשָׁלוֹם, לֹא תְהֵא כָזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל! (כת' קג:; ב"מ פה:).

שלה רַ' חִיָּא לֹא הָיָה [מַלְאַךְ־הַמָּוֶת] יָכוֹל לִקְרֹב אֶצְלוֹ. פַּעַם אַחַת דִּמָּה עַצְמוֹ כְּעָנִי, בָּא וְהִקִּישׁ עַל הַדָּלֶת. אָמַר לוֹ: הוֹצִיאוּ לִי פַּת. הוֹצִיאוּ לוֹ. אָמַר לוֹ: וְאֵינְךָ מְרַחֵם עַל עָנִי – מִפְּנֵי־מָה אֵין אַתָּה מְרַחֵם עָלָי1355? – הֶרְאָהוּ שֵׁבֶט שֶׁל אֵשׁ1356. מָסַר לוֹ רַ' חִיָּא אֶת־נִשְׁמָתוֹ (מו"ק כח.).

שלו אָמַר רַב חֲבִיבָא: סָח לִי רַב חֲבִיבָא בַר סוּרְמָקִי: רָאִיתִי תַּלְמִיד־חָכָם אֶחָד שֶׁהָיָה אֵלִיָּהוּ מָצוּי אֶצְלוֹ, שֶׁבַּבֹּקֶר הָיוּ עֵינָיו יָפוֹת וְלָעֶרֶב הָיוּ דוֹמוֹת כְּאִלּוּ נִשְׂרְפוּ בְאוּר. אָמַרְתִּי לוֹ: מַה־זֹּאת? אָמַר לִי: בִּקַּשְׁתִּי מֵאֵלִיָּהוּ: הַרְאֵנִי אֶת־הַחֲכָמִים כְּשֶׁהֵם עוֹלִים לַיְשִׁיבָה שֶׁל רָקִיעַ. אָמַר לִי: בְּכֻלָּם רַשַּׁאי אַתָּה לְהִסְתַּכֵּל חוּץ מִכִּסְאוֹ שֶל רַ' חִיָּא, שֶׁלֹּא תִסְתַּכֵּל בּוֹ. – “מַה סִמָּנֵיהֶם?” – כֻּלָּם כְּשֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים, הוֹלְכִים מַלְאָכִים עִמָּם, חוּץ מִכִּסְאוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא, שֶׁמֵּעַצְמוֹ עוֹלֶה וְיוֹרֵד. לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁלוֹט בְּעַצְמִי וְנִסְתַּכַּלְתִּי בוֹ; בָּאוּ שְׁנֵי נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ וְהִכּוּנִי וְסִמְּאוּ עֵינָי. לְמָחָר הָלַכְתִּי וְנִשְׁתַּטַּחְתִּי עַל מְעָרַת רַ' חִיָּא וְאָמַרְתִּי: רַבִּי, מִשְׁנָתְךָ אֲנִי שׁוֹנֶה – וְנִתְרַפֵּאתִי (ב"מ, פה:).

שלז רַ' יוֹסֵי צָם שְׁמֹנִים יוֹם לִרְאוֹת אֶת־רַ' חִיָּא1357 הַגָּדוֹל. בְּסוֹף רָאָהוּ וְרָעֲדוּ יָדָיו וְכָהוּ עֵינָיו. שֶׁמָּא תֹאמַר: רַ' יוֹסֵי אָדָם קָטָן הָיָה1358 – פַּעַם אַחַת בָּא גַרְדִּי1359 אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן וְאָמַר לוֹ: רָאִיתִי בַחֲלוֹמִי רָקִיעַ נוֹפֵל וְאֶחָד מִתַּלְמִידֶיךָ סוֹמְכוֹ1360. אָמַר לוֹ: וְתַכִּירֶנּוּ? אָמַר לוֹ: אִם אֶרְאֶנּוּ אַכִּירֶנּוּ. הֶעֱבִיר כָּל־תַּלְמִידָיו לְפָנָיו וְהִכִּיר אֶת־רַ' יוֹסֵי.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ – וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי – צָם שְׁלֹש מֵאוֹת תַּעֲנִיּוֹת לִרְאוֹת אֶת־רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְלֹא רָאָהוּ. לִבְסוֹף הִתְחִיל מִצְטַעֵר, אָמַר: כְּלוּם יָגַע בַּתּוֹרָה יוֹתֵר מִמֶּנִּי? אָמְרוּ לוֹ: רִבֵּץ תּוֹרָה1361 בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִמֶּךָ; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיָה גוֹלֶה. אָמַר לָהֶם: וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי גוֹלֶה? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה גָלִיתָ לִלְמֹד וְהוּא גָלָה לְלַמֵּד (ירוש' כלאים פ“ט, ה”ג).

שלח רֵישׁ־לָקִישׁ הָיָה מְצַיֵּן מְעָרוֹת1362 שֶׁל חֲכָמִים, כְּשֶׁהִגִּיעַ לִמְעָרָתוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ. אָמָר: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! לֹא פִלְפַּלְתִּי תּוֹרָה כְּמוֹתוֹ? יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: תּוֹרָה כְּמוֹתוֹ פִלְפַּלְתָּ, תּוֹרָה כְּמוֹתוֹ לֹא רִבַּצְתָּ. (ב"מ פה:).

שלט אָמַר רֵיש־לָקִישׁ: הֲרֵינִי כַפָּרַת1363 רַ' חִיָּא וּבָנָיו, שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּשֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה תוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וִיסָדָהּ; חָזְרָה וְנִשְׁתַּכָּחָה – עָלָה הִלֵּל הַבַּבְלִי וִיסָדָהּ; חָזְרָה וְנִשְׁתַּכָּחָה – עָלוּ רַ' חִיָּא וּבָנָיו וִיסָדוּהָ (סוכה כ.).


כח. בַּר קַפָּרָא

שמ רַבִּי עָשָׂה סְעֻדַּת מִשְׁתֵּה בְנוֹ, הִזְמִין רַבִּי לְכָל־הַחֲכָמִים וְשָׁכַח לְהַזְמִין אֶת־בַּר־קַפָּרָא. הָלַךְ [בַּר־קַפָּרָא] וְכָתַב עַל שַׁעַר הַבָּיִת:

  "אַחֲרִית כָּל־שִׂמְחָה מָוֶת —

  וּמַה –יִּתְרוֹן לְשִׂמְחָתֶךָ?"

יָצָא רַבִּי וְרָאָה, אָמַר: מִי עָשָׂה לָנוּ כָּךְ? אָמְרוּ: בַּר־קַפָּרָא, שֶׁשָּׁכַחְתָּ לְהַזְמִינוֹ. לְמָחָר עָשָׂה סְעֻדָּה אַחֶרֶת וְהִזְמִין אֶת־הַחֲכָמִים וּבַר־קַפָּרָא עִמָּהֶם. כֵּוָן שֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל הָיָה בַר־קַפָּרָא אוֹמֵר עַל כָּל־תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶם שְׁלשׁ מֵאוֹת מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים. וְהָיוּ הַדְּבָרִים עֲרֵבִים עֲלֵיהֶם, נִצְטַנְּנוּ הַתַּבְשִׁילִים1364, וְלֹא טָעֲמוּ מֵהֶם כְּלוּם. אָמַר רַבִּי לְשַׁמָּשָׁיו: מִפְּנֵי־מָה הַתַּבְשִׁילִים נִכְנָסִים וְיוֹצְאִים וְאֵין טוֹעֵם מֵהֶם כְּלוּם? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי זָקֵן אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב שָׁם וְאוֹמֵר שְׁלשׁ מֵאוֹת מְשָׁלִים עַל כָּל־תַּבְשִׁיל וְתַבְשִׁיל. נִכְנַס רַבִּי אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: לָמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָךְ? הַנַּח לָהֶם לָאוֹרְחִים שֶׁיֹּאכֵלוּ! אָמַר לוֹ: שֶׁלֹּא תֹאמַר בִּשְׁבִיל תַּבְשִׁילֶיךָ בָּאתִי, אֶלָּא בִשְׁבִיל לֵישֵׁב עִם חֲבֵרָי! וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ מְפַיְּסִים זֶה אֶת־זֶה עָשׂוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם (ויק“ר כח; קה”ר א).

שמא רַבִּי עָשָׂה מִשְׁתֵּה נִשּׂוּאִים לְרַ' שִׁמְעוֹן בְּנוֹ [וְלֹא הִזְמִין אֶת־בַּר־קַפָּרָא]. כָּתַב [בַּר־קַפָּרָא] עַל בֵּית־הַחֻפָּה: “עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף רִבּוֹא דֵינָרִים יָצְאוּ לְבֵית־חֻפָּה זֶה וְלֹא הִזְמִין אֶת־בַּר־קַפָּרָא”. וְאָמַר עָלָיו: “אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ1365 כָּךְ1366 — לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה”. הִזְמִינוֹ. [חָזַר] וְאָמָר: “לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ בָּעוֹלָם־הַזֶּה כָּךְ, לְעוֹלָם־הַבָּא עַל־אַחַת־כַּמָּה־וְכַמָּה” (נדר' נ: ).

שמב רַבִּי הָיָה מְכַבֵּד אֶת־בֶּן־אֶלְעָשָׂה1367. אָמַר לוֹ בַּר־קַפָּרָא: הַכֹּל שׁוֹאֲלִים אֶת־רַבִּי1368 וְאַתָּה אֵין אַתָּה שׁוֹאֲלוֹ! אָמַר לוֹ: מַה־נִּשְׁאָל? אָמַר לוֹ [שְׁאַל]:

  שְׁאוֹל מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָפָה1369

  הוֹמִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתָהּ / מַפְחֶדֶת כָּל־בַּעֲלֵי־כְנָפָיִם,

  רָאוּהָ נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ / וִישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ.

  הַנָּס יֹאמַר: הוֹ הוֹ! / וְהַנִּלְכָּד נִלְכָּד בַּעֲוֹנוֹ.

הָפַךְ רַבִּי פָּנָיו וְרָאָהוּ שׂוֹחֵק. אָמַר רַבִּי: אֵינִי מַכִּירְךָ1370 זָקֵן! — וְיָדַע שֶׁלֹּא יִתְמַנֶּה בְיָמָיו1371 (ירוש' מו“ק פ”ג, ה"א).

שמג רַ' שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וּבַר־קַפָּרָא הָיוּ יוֹשְׁבִים וְלוֹמְדִים, וְהָיְתָה הַשְּׁמוּעָה1372 קָשָׁה לָהֶם. אָמַר לוֹ רַ' שִׁמְעוֹן לְבַר־קַפָּרָא: דָּבָר זֶה צָרִיךְ רַבִּי1373. אָמַר לוֹ בַּר־קַפָּרָא לְרַ' שִׁמְעוֹן: וּמָה־רַבִּי אוֹמֵר בְּדָבָר זֶה1374! הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וְסִפֵּר לְאָבִיו, הִקְפִּיד [רַבִּי]. בָּא בַר־קַפָּרָא לִרְאו‍ֹתוֹ. אָמַר לוֹ: בַּר־קַפָּרָא, אֵינִי מַכִּירְךָ מֵעוֹלָם. יָדַע שֶׁיֵּשׁ בְּלִבּוֹ עָלָיו1375. נָהַג נְזִיפוּת בְּעַצְמוֹ שְׁלשִׁים יוֹם (מו"ק טז).

שמד יוֹם שֶׁשָּׂחַק רַבִּי בָּאָה פֻרְעָנוּת לָעוֹלָם1376. אָמַר לוֹ לְבַר־קַפָּרָא: אַל תְּבַדְּחֵנִי וְאֶתֶּן לְךָ אַרְבָּעִים סְאָה חִטִּים. אָמַר לוֹ: יִרְאֶה מָר, שֶׁאֶטֹּל כָּל־סְאָה שֶׁאֶרְצֶה. נָטַל סַל גָּדוֹל וְחִפָּהוּ זֶפֶת וְכָפָהוּ1377 עַל רֹאשׁוֹ וּבָא וְאָמַר לוֹ: יָמֹד לִי מָר אַרְבָּעִים סְאָה חִטִּים שֶׁאֲנִי נוֹשֶׁה בָךְ. שָׂחַק רַבִּי. אָמַר לוֹ: וְלֹא הִזְהַרְתִּיךָ שֶׁלֹּא תְבַדְּחֵנִי? אָמַר לוֹ: חִטִּים, שֶׁאֲנִי נוֹשֶׁה בְךָ, אֲנִי נוֹטֵל. (נדר' נ', נא).

שמה אָמַר לוֹ בַּר־קַפָּרָא לְרַבִּי: רָאִיתִי [בַחֲלוֹמִי] חָטְמִי שֶׁנָּשָׁר. אָמַר לוֹ: חֲרוֹן־אַף1378 נִסְתַּלֵּק מִמֶּךָּ.

אָמַר לוֹ: רָאִיתִי שְׁתֵּי יָדַי שֶׁנֶּחְתָּכוּ. אָמַר לוֹ: לֹא תִצְטָרֵךְ לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ1379.

אָמַר לוֹ: רָאִיתִי שְׁתֵּי רַגְלַי שֶׁנִּקְטָעוּ. אָמַר לוֹ: עַל סוּס אַתָּה רוֹכֵב (בר' נו).

––––––––

שמו בַּר קַפָּרָא הָיָה מְטַיֵּל עַל שְׂפַת יַמָּהּ שֶׁל קֵיסָרִי וְרָאָה סְפִינָה שֶׁטָּבְעָה בַיָּם הַגָּדוֹל וְאַנְטִיפִיטָא1380 עוֹלֶה מִתּוֹכָהּ עָרֹם. כְּשֶׁרָאָהוּ בָּא אֶצְלוֹ וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ וְנָתַן לוֹ שְׁנֵי סְלָעִים. מֶה עָשָׂה? הִכְנִיסוֹ לְבֵיתוֹ וְהֶאֱכִילוֹ וְהִשְׁקָהוּ וְנָתַן לוֹ עוֹד שְׁלשָׁה סְלָעִים אֲחֵרִים. אָמַר לוֹ: אָדָם גָּדוֹל שֶׁכְּמוֹתְךָ יוֹצִיא שְׁלשָׁה סְלָעִים אֲחֵרִים1381. לְאַחַר יָמִים נִשְׁבּוּ1382 יְהוּדִים בְּאוֹתָהּ סִפְסוּפָא1383. אָמְרוּ: מִי יֵלֵךְ וִיפַיֵּס עָלֵינוּ1384? אָמְרוּ זֶה לָזֶה: בַּר־קַפָּרָא, שֶׁהוּא חָשׁוּב לַמַּלְכוּת. אָמַר לָהֶם: וְיוֹדְעִים אַתֶּם שֶׁמַּלְכוּת זוֹ עוֹשָׂה כְלוּם בְּחִנָּם? אָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ כָּאן חֲמֵשׁ מֵאוֹת דֵּינָר, טוֹל אוֹתָם וְלֵךְ וּפַיֵּס עָלֵינוּ. נָטַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת דֵּינָר וְעָלָה לַמַּלְכוּת. כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ אַנְטִיפִיטָא עָמַד עַל רַגְלָיו וְשָׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ. אָמַר לוֹ: לָמָּה טָרַח [וּבָא] רַבִּי לְכָאן? אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ שֶׁתְּרַחֵם עַל אוֹתָם הַיְּהוּדִים. אָמַר לוֹ: יוֹדֵעַ אַתָּה מַלְכוּת זוֹ עוֹשָׂה כְלוּם בְּחִנָּם? אָמַר לוֹ: יֵשׁ עִמִּי חֲמֵשׁ מֵאוֹת דֵּינָר, טוֹל אוֹתָם וּפַיֵּס עָלֵינוּ. אָמַר לוֹ: אוֹתָם הַדֵּינָרִים יִהְיוּ מְמֻשְׁכָּנִים לְךָ תַּחַת מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה שֶׁהֶאֱכַלְתַּנִי וְהִשְׁקִיתַנִי בְּבֵיתֶךָ — וְאַתָּה לֵךְ בְּשָׁלוֹם וּבְכָבוֹד גָּדוֹל.

קָרְאוּ עָלָיו: “שְׁלַח לַחְמְךָ עַל־פְּנֵי הַמָּיִם”1385 (קה"ר יא).

שמז מַעֲשֶׂה בִשְׁנֵי תַלְמִידִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי בַר־קַפָּרָא, הֵבִיאוּ לְפָנָיו כְּרוּב1386 וְדֻרְמַסְקִין1387 וּפַרְגִּיּוֹת1388. נָתַן בַּר־קַפָּרָא רְשׁוּת לְאֶחָד מֵהֶם לְבָרֵךְ1389. קָפַץ וּבֵרַךְ עַל הַפַּרְגִּיּוֹת. לִגְלֵג עָלָיו חֲבֵרוֹ. כָּעַס בַּר־קַפָּרָא, אָמַר: לֹא עַל הַמְבָרֵךְ אֲנִי כוֹעֵס, אֶלָּא עַל הַמְלַגְלֵג אֲנִי כוֹעֵס; אִם חֲבֵרְָך דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם בָּשָׂר1390 מֵעוֹלָם — אַתָּה עַל מָה לִגְלַגְתָּ עָלָיו? חָזַר וְאָמַר: לֹא עַל הַמְלַגְלֵג אֲנִי כוֹעֵס, אֶלָּא עַל הַמְבָרֵךְ אֲנִי כוֹעֵס: אִם חָכְמָה אֵין כָּאן — זִקְנָה אֵין כָּאן1391? (בר' לט).


כט. רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא

שמח מַעֲשֶׂה בְרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל בִּטְבֶרְיָא בְּעֶרֶב פָּסַח; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּעֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים. שָׁמְעוּ קוֹלָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם הוֹמִים. אָמַר [רַ' שִׁמְעוֹן לְרַ' חִיָּא]: הַבְּרִיּוֹת הַלָּלוּ מָה עִסְקֵיהֶם1392? אָמָר: מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ לוֹקֵחַ [לְיוֹם־טוֹב], וּמִי שֶׁאֵין לוֹ הוֹלֵךְ לְבַעַל־מְלַאכְתּוֹ1393 וְהוּא נוֹתֵן לוֹ. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן הוּא, אַף אֲנִי אֵלֵךְ אֵצֶל בַּעַל־מְלַאכְתִּי1394 וְהוּא נוֹתֵן לִי.

יָצָא [רַ' שִׁמְעוֹן] מִחוּץ לָעִיר לְהִתְפַּלֵּל בִּמְעָרָה זוֹ שֶׁל טְבֶרְיָא, וְרָאָה יָד מוֹשִׁיטָה לוֹ מַרְגָּלִית אַחַת, וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל רַבֵּנוּ1395. אָמַר לוֹ: זוֹ מִנַּיִן לָךְ? דָּבָר יָקָר הוּא; אֶלָּא הֵילָךְ שְׁלשָׁה דֵינָרִים וַעֲשֵׂה כְבוֹד הַיּוֹם1396, וְאַחַר יוֹם־טוֹב נַכְרִיז עָלֶיהָ, וְתִטֹּל דָּמֶיהָ כַּמָּה שֶׁתַּעֲשֶׂה. נָטַל שְׁלשָׁה דֵינָרִים וְהָלַךְ וְלָקַח מַקָּחוֹת וּבָא לְבֵיתוֹ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: שִׁמְעוֹן, הִתְחַלְתָּ גוֹנֵב: כָּל־נְכָסֶיךָ אֵינָם אֶלָּא מֵאָה מָעִין, וְאֵלּוּ הַמַּקָּחוֹת מֵהֵיכָן לָךְ? אָמַר לָהּ: מִמַּה־שֶׁפִּרְנֵס הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. אָמְרָה לוֹ: אִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר לִי מֵהֵיכָן, אֵין אֲנִי טוֹעֶמֶת כְּלוּם. מִיָּד סִפֵּר לָהּ וְאָמָר: כָּךְ הִתְפַּלַּלְתִּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וְנָתַן לִי מִן הַשָּׁמָיִם. אָמְרָה לוֹ: רוֹצֶה אַתָּה, שֶׁתְּהֵא חֻפָּתְךָ בָּעוֹלָם־הַבָּא חֲסֵרָה מִשֶּׁל חֲבֵרְךָ מַרְגָּלִית אֶחָת! אָמַר לָהּ: מָה אֶעֱשֶׂה? אָמְרָה לוֹ: לֵךְ הַחֲזֵר הַמַּקָּחוֹת לְבַעֲלֵיהֶם, הַדֵּינָרִים לְבַעֲלֵיהֶם וְהַמַּרְגָּלִית לִבְעָלֶיהָ.

כְּשֶׁשָּׁמַע רַבֵּנוּ [שֶׁרַ' שִׁמְעוֹן] מִצְטַעֵר, שָׁלַח וְהֵבִיא אֶת־אִשְׁתּוֹ. אָמַר לָהּ: כָּל־הַצַּעַר הַזֶּה אַתְּ מְצַעֶרֶת אוֹתוֹ צַדִּיק! אָמְרָה לוֹ: מָה אַתָּה רוֹצֶה, שְׁתְּהֵא חֻפָּתוֹ חֲסֵרָה מִשֶּׁלָּכֶם מַרְגָּלִית אַחַת לָעוֹלָם־הַבָּא? אָמַר לָהּ: וְאִם תְּהֵא חֲסֵרָה, אֵין בָּנוּ מִי שֶׁיְמַלְאֶנָּה1397? אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, כְּלוּם נִזְכֶּה לִרְאוֹת פָּנֶיךָ לָעוֹלָם־הַבָּא, לֹא כָל־צַדִּיק וְצַדִּיק יֶשׁ־לוֹ מָדוֹר1398 בִּפְנֵי עַצְמוֹ? הוֹדָה לָהּ.

כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע [רַ' שִׁמְעוֹן] כֵּן הָלַךְ וְהֶחֱזִיר. כֵּוָן שֶׁפָּשַׁט יָדוֹ לְהַחֲזִירָהּ, מִיָּד יָרַד הַמַּלְאָךְ וּנְטָלָהּ.

כְּשֶׁנָּטַל אוֹתָהּ [רַ' שִׁמְעוֹן] הָיְתָה יָדוֹ לְמָטָּה1399, וּכְשֶׁהוֹשִׁיטָהּ לְהַחֲזִיר הָיְתָה יָדוֹ לְמַעְלָה, כְּאָדָם שֶׁמַּלְוֶה לַחֲבֵרוֹ.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַנֵּס הָאַחֲרוֹן קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן, שֶׁדַּרְכָּם שֶׁל עֶלְיוֹנִים לִתֵּן וְאֵין דַּרְכָּם לִטּוֹל (רו“ר ג; שמו”ר נב).

שמט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא קִבֵּל מֵרַ' חִיָּא שָׂדֶה1400. אָמַר לוֹ: כַּמָּה הִיא עוֹשָׂה1401? אָמַר לוֹ: מֵאָה כֹר. זְרָעָהּ וְכָנַס וְעָשְׂתָה פָחוֹת מִמֵּאָה. אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַר רַבִּי שֶׁהִיא עוֹשָׂה מֵאָה כֹר? אָמַר לוֹ: הֵן. — זְרַעְתִּיהָ וְכָנַסְתִּי וְעָשְׂתָה פָחוֹת מִמֵּאָה! אָמַר לוֹ: הֵיכָן הֶעֱמַדְתָּ אֶת־הַגֹּרֶן? אָמַר: בְּגָבוֹהַּ שֶׁבָּעִיר. אָמַר לוֹ: וְלֹא כֵן נֶאֱמַר: “וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן”1402,1403? אַף־עַל־פִּי־כֵן, לֵךְ וְנַפְּחֵהוּ1404, וְהִיא עוֹשָׂה אֶת־הַשְּׁאָר1405 (רו"ר ה).

שנ אָמַר רַ' שִׁמְעו‍ֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא: מַעֲשֶׂה בְּקֶלַח1406 שֶׁל כְּרוּב שֶׁהָיָה בְתוֹךְ שָׂדֵנוּ וְהָיִיתִי עוֹלֶה וְיוֹרֵד בּוֹ כְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד בְּסֻלָּם (ספרי ראה לב, יד).

שנא אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא: קֶלַח אֶחָד שֶׁל חַרְדָּל הָיָה לִי בְּתוֹךְ שָׂדִי וְהָיִיתִי עוֹלֶה בוֹ כְּעוֹלֶה בְּרֹאשׁ הַתְּאֵנָה (ירוש' פאה פ“ז, ה”ג).

שנב רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא בַּעַל־בָּשָׂר הָיָה. פַּעַם אַחַת גָּבַר עָלָיו הַחֹם, עָלָה וְיָשַׁב עַל שֶׁן־סֶלַע וְאָמַר לְבִתּוֹ: בִּתִּי הָנִיפִי עָלַי בִּמְנִיפָה, וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ כִּכָּרִים שֶׁל נֵרְדְּ. בְּתוֹךְ כָּךְ נָשַׁב רוּחַ. אָמַר: כַּמָּה כִכָּרִים שֶׁל נֵרְדְּ לִבְעָלָיו שֶׁל זֶה1407! (ב"מ פו.).

שנג אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא שֶׁעַסְקָן בִּדְבָרִים הָיָה1408. מַהוּ עַסְקָן בִּדְבָרִים? אָמַר רַ' מְשַׁרְשְׁיָא: נֶאֱמַר: “לֵךְ אֶל־נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין־לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמשֵׁל, תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ”1409 — אָמָר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה אִם אֱמֶת הִיא שֶׁאֵין לָהֶן מֶלֶךְ. הָלַךְ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז, פָּרַשׂ טַלִּית עַל קֵן שֶׁל נְמָלִים, יָצְאָה אַחַת מֵהֶן וְנָתַן בָּהּ סִמָּן. נִכְנְסָה וְאָמְרָה לָהֶן: נָפַל צֵל. יָצָאוּ. הִגְבִּיהַּ אֶת־הַטַּלִית וְנָפְלָה חַמָּה. נָפְלוּ עָלֶיהָ וַהֲרָגוּהָ. אָמַר: מִכָּאן, שֶׁאֵין לָהֶן מֶלֶךְ, שֶׁאִלּוּ הָיָה לָהֶן מֶלֶךְ — לֹא הָיוּ נוֹטְלוֹת מִמֶּנּוּ רְשׁוּת? (חול' נז: ).

שנד הָיָה לוֹ [לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא] סַדָּן1410 אֶחָד בְּפַרְדֵּסוֹ, רָאָה דוּכִיפַת אֶחָד שֶׁעָשָׂה לוֹ קֵן בְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מַה־מְּבַקֵּשׁ עוֹף טָמֵא זֶה בַּפַּרְדֵּס שֶׁלִּי? הָלַךְ רַ' שִׁמְעוֹן וְסָתַר1411 אֶת־הַקֵּן. הָלַךְ אוֹתוֹ הַדּוּכִיפַת וְתִקְּנוֹ. מֶה עָשָׂה רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא? הֵבִיא לוּחַ אֶחָד וּנְתָנוֹ לִפְנֵי הַקֵּן וְקָבַע בּוֹ מַסְמֵר1412. מֶה עָשָׂה הַדּוּכִיפַת? הָלַךְ וְהֵבִיא עֵשֶׂב אֶחָד וּנְתָנוֹ עַל הַמַּסְמֵר וּשְׁלָפוֹ1413. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא: מוּטָב שֶׁאֶגְנֹז עֵשֶׂב זֶה, שֶׁלֹּא יִלְמְדוּ הַגַּנָּבִים1414 לַעֲשׂוֹת כֵּן וְיַחֲרִיבוּ אֶת הַבְּרִיּוֹת (ויק"ר כב).

שנה תַּרְנְגֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא שֶׁנִּטְּלָה נוֹצָה שֶׁלָּהּ וְהִנִּיחָהּ בְּתַנּוּר וְטָלָה עָלֶיהָ1415 בְּמַטְלִית שֶׁל טַרְסִיִּים וְגִדְּלָה כְנָפַיִם הָאַחֲרוֹנִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים (חול' נז: ).

שנו [עוֹד] תַּרְנְגֹלֶת הָיְתָה לוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא שֶׁנִּשְׁמְטָה יָרֵךְ שֶׁלָּהּ וְעָשׂוּ לָהּ שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה1416 וְחָיָתָה (שם).

שנז רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָּרֶךְ. פָּגְעוּ בוֹ אֲרָיוֹת וְהָיוּ נוֹהֲמִים כְּנֶגְדּוֹ1417, אָמַר: “הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף”1418. יָרְדוּ לוֹ1419 שְׁתֵּי שׁוֹקָיִם, אָכְלוּ אַחַת וְהִנִּיחוּ אֶחָת. הֱבִיאָהּ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, שָׁאַל: דָּבָר טָמֵא הוּא זֶה, אוֹ דָבָר טָהוֹר? אָמְרוּ לוֹ: אֵין דָּבָר טָמֵא יוֹרֵד מִן הַשָּׁמָיִם (סנה' נט: ).

שנח מַעֲשֶׂה בְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי צִפּוֹרִי שֶׁבָּאָה לוֹ בְּרִית־מִילָה, וְעָלוּ אַנְשֵׁי עֵין־תְּאֵנָה לְכַבְּדוֹ, וְעָלָה עִמָּהֶם רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא. כְּשֶׁבָּאוּ לְשַׁעַר הָעִיר מָצְאוּ יְלָדִים עוֹמְדִים וּמְשַׂחֲקִים לִפְנֵי חָצֵר אֶחָת. רָאוּ אֶת־רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא שֶׁהוּא מְעֻלֶּה וְנָאֶה, אָמְרוּ לוֹ: אֵין אַתָּה זָז מִכָּאן עַד שֶׁאַתָּה מְרַקֵּד לָנוּ קְצָת. אָמַר לָהֶם: אֵין זֶה מִשֶּׁלִּי1420, אִישׁ זָקֵן אָנִי. גָּעַר בָּהֶם וְלֹא נִזְדַּעְזְעוּ וְלֹא נִשְׁמְעוּ לוֹ. תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אוֹתָהּ חָצֵר הֲפוּכָה1421. אָמַר לָהֶם: עוֹנִים אַתֶּם אַחֲרָי מַה־שֶּׁאֲנִי אֹמַר לָכֶם? לְכוּ אִמְרוּ לְבַעַל הֶחָצֵר: אִם יָשֵׁן הוּא — יֵעוֹר, רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחֵטְא מָתוֹק וְסוֹפוֹ מָר1422.

מִקּוֹל שִׂיחָתָם נֵעוֹר בַּעַל הֶחָצֵר. יָצָא וְנָפַל לְרַגְלָיו [שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא], אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אַל תַּשְׁגַּח בְּדִבְרֵיהֶם, יְלָדִים הֵם וְשׁוֹטִים. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶעֱשֶׂה לְךָ, וְהַגְּזֵרָה נִגְזָרָה1423; אֶלָּא תּוֹלֶה אֲנִי לְךָ1424 עַד שֶׁתּוֹצִיא כָּל־מַה־שֶׁיֶּשׁ־לְךָ בֶּחָצֵר. כֵּוָן שֶׁהוֹצִיא כָּל־מַה־שֶׁיֶּשׁ־לוֹ בֶחָצֵר נִתְמוֹטְטָה וְנָפָלָה.

הָלְכוּ לְקַיֵּם מִצְוַת מִילָה. הָיָה אָבִיו שֶׁל הַתִּינוֹק מַשְׁקֶה אוֹתָם יַיִן יָשָׁן בֶּן־שֶׁבַע שָׁנִים. אָמַר לָהֶם: שְׁתוּ מִיַּיִן טוֹב זֶה, מֻבְטָחְנִי בֵאלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, מִמֶּנּוּ אֲנִי מְיַשֵּׁן1425 וּמַשְׁקֶה אֶתְכֶם בְּשִׂמְחָתוֹ1426 שֶׁל בְּנִי. עָנוּ אַחֲרָיו: כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כָּךְ תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה. הָיוּ סוֹעֲדִים עַד חֲצִי הַלָּיְלָה.

רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא, שֶׁהָיָה בָטוּחַ עַל כֹּחוֹ, יָצָא לוֹ בַחֲצִי הַלַּיְלָה לֵילֵךְ לְעִירוֹ. פָּגַע בּוֹ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בַּדָּרֶךְ, אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל שֶׁאַתֶּם בְּטוּחִים בְּמַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים אַתֶּם יוֹצְאִים בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָה שָׁעָה1427? אָמַר לוֹ: וְאַתָּה מִי אַתָּה1428? אָמַר לוֹ: שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם1429 אָנִי. אָמַר לוֹ: וְלָמָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לוֹ: מִשִּׂיחָתָן שֶׁל בְּרִיּוֹת, שֶׁהֵן אוֹמְרִים כָּךְ וְכָךְ אָנוּ עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, וְאֵין מֵהֶם יוֹדֵעַ אֵימָתַי נִקְרָא לָמוּת: אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיִיתָ סוֹעֵד אֶצְלוֹ וְאָמַר לָכֶם: מִן הַיַּיִן אֲנִי מְיַשֵּׁן וּמַשְׁקֶה לְשִׂמְחַת בְּנִי, הֲרֵי פִתָּקוֹ1430 [שֶׁל הַתִּינוֹק] אֶצְלִי לִטּוֹל אוֹתוֹ אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם.

אָמַר לוֹ [רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא]: חַיֶּיךָ, אַתָּה מַרְאֵנִי אֶת־פִּתָּקִי. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אֲנִי אֵינִי שׁוֹלֵט לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עַל כַּיּוֹצֵא בָךְ. אָמַר לוֹ: לָמָּה? אָמַר לוֹ: שֶׁבְּכָל־יוֹם וָיוֹם אַתֶּם עֲמֵלִים בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וְעוֹשִׂים צְדָקָה וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹסִיף יָמִים עַל יְמֵיכֶם. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאֵין אַתָּה שׁוֹלֵט עַל פִּתָּק שֶׁלָּנוּ, כָּךְ לֹא תְהֵא לְךָ רְשׁוּת לַעֲבֹר עַל דְּבָרֵינוּ. בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְחָיָה1431 הַתִּינוֹק. (קה“ר ג; דב”ר ט; ילק"ש משלי י).

שנט אָמַר לוֹ רַבִּי לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא: מִפְּנֵי־מָה לֹא הִקְבַּלְנוּ פָנֶיךָ בְּרֶגֶל כְּדֶרֶךְ שֶׁהִקְבִּילוּ אֲבוֹתַי לַאֲבוֹתֶיךָ1432? אָמַר לוֹ: סְלָעִים נַעֲשׂוּ גְבוֹהִים1433, קְרוֹבִים נַעֲשׂוּ רְחוֹקִים1434, רְחוֹקִים נַעֲשׂוּ קְרוֹבִים1435, מֵשִׂים שָׁלוֹם בַּבַּיִת בָּטֵל1436 (שבת קנב; ויק"ר יח).


ל. רַ' חֲנִינָא בַר חַמָּא

שס רַבִּי בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ צִוָּה לִבְנוֹ1437 לְמַנּוֹת אֶת־רַ' חֲנִינָא בַר חַמָּא בְּרֹאשׁ. וְלָמָּה לֹא מִנָּהוּ הוּא? אָמַר רַ' דְרוֹסַאי: לְפִי שֶׁצָּוְחוּ עָלָיו בְּנֵי צִפּוֹרִי1438. וְכִי בִשְׁבִיל שֶׁצָּוְחוּ עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה1439? אַף עַכְשָׁו הֵם צֹוְחִין וְצֹוְחִין, וְאִם שָׁמַעְנוּ לָהֶם בְּזוֹ, אַף בְּזוֹ אָנוּ צְרִיכִים לִשְׁמוֹעַ לָהֶם?

אָמַר רַ' לְעָזָר בֵּי רַ' יוֹסֵה: עַל שֶׁהֱשִׁיבוֹ טַעַם בְּרַבִּים1440. רַבִּי הָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה: “וּפָלְטוּ פְּלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל־הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמִיּוֹת”1441. אָמַר לוֹ: “הֹמוֹת”. אָמַר לוֹ: "לִפְנֵי מִי קָרִיתָ1442? אָמַר לוֹ: לִפְנֵי רַ' הַמְנוּנָא הַסּוֹפֵר שְׁבְּבָבֶל. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתֵּרֵד לְשָׁם אֱמֹר לוֹ שֶׁיְמַנְּךָ זָקֵן. הֵבִין וְיָדַע שֶׁלֹּא יִתְמַנֶּה1443 בְּיָמָיו.

כֵּוָן שֶׁמֵּת רַבִּי בִּקֵּשׁ בְּנוֹ לְמַנּוֹתוֹ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. אָמָר: אֵין אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי לְהִתְמַנּוֹת אֶלָּא עַד שְׁתְּמַנֶּה קֹדֶם אֶת־רַ' אָפֵס הַדְּרוֹמִי.

הָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, אָמַר: אִם רַ' חֲנִינָא קוֹדֵם לִי — אֲנִי הַשֵּׁנִי, וְאִם רַ' אָפֵס קוֹדֵם לִי — אֲנִי הַשֵּׁנִי. וְקִבֵּל עָלָיו רַ' חֲנִינָא לְהִתְמַנּוֹת שְׁלִישִׁי. וְזָכָה לְהַאֲרִיךְ שָׁנִים רַבּוֹת. וְאָמַר רַ' חֲנִינָא: אֵינִי יוֹדֵעַ בַּמֶּה זָכִיתִי לְהַאֲרִיךְ שָׁנִים רַבּוֹת, אִם עַל דָּבָר זֶה1444, וְאִם עַל שֶׁהָיִיתִי עוֹלֶה מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִין וְהָיִיתִי עוֹקֵם1445 אִסְטְרַטְיָא1446 לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־חֲלַפְתָּא בְּעֵין־תְּאֵנָה (ירוש' תענ' פ“ד, ה”ב; קה"ר ז).

שסא רַ' חֲנִינָא הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִין, הָיוּ בָאִים לְפָנָיו מַעֲשִׂים1447. הָיָה מוֹצִיאָם1448 כַּמָּה פְעָמִים, וְהָיוּ רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ־לָקִישׁ דָּרִים שָׁם, וְלֹא הָיָה מְצָרְפָם עִמּוֹ1449. אָמְרוּ: מַכִּיר הוּא זָקֵן זֶה שֶׁסַּכִּינוֹ חֲרִיפָה1450.

פַּעַם אַחַת צֵרְפָם עִמּוֹ. אָמָרוּ: רַבִּי, מָה רָאִיתָ לְהַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ הַיּוֹם1451? אָמַר לָהֶם: יָבוֹא עָלַי, אִם לֹא כָּל־מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיִיתִי מוֹצִיא, אִם לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מֵרַבִּי לַהֲלָכָה כְּשַׂעֲרוֹת רֹאשִׁי, וּלְמַעֲשֶׂה — שָׁלשׁ פְּעָמִים; וְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לֹא בָא לִפְנֵי רַבִּי אֶלָּא שְׁתֵּי פְעָמִים, וּלְפִיכָךְ צֵרַפְתִּיכֶם עִמִּי (ירוש' נדה פ“ב, ה”ז).

שסב דֶּבֶר הָיָה בְצִפּוֹרִין וְלֹא נִכְנַס לַשּׁוּק שֶׁהָיָה רַ' חֲנִינָא שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ בְנֵי צִפּוֹרִין: מָה אוֹתוֹ זָקֵן יוֹשֵׁב בֵּינֵינוּ בְּשָׁלוֹם, הוּא וּשְׁכוּנָתוֹ, וְהַמְּדִינָה כֻלָּהּ נְתוּנָה בַצָּרָה! נִכְנַס [רַ' חֲנִינָא] וְאָמַר לִפְנֵיהֶם: זִמְרִי1452 אֶחָד הָיָה בְדוֹרוֹ וְנָפְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף. וְאָנוּ כַּמָּה זִמְרִי יֵשׁ בְּדוֹרֵנוּ, וְאַתֶּם מִתְרַעֲמִים?

פַּעַם אַחַת גָּזְרוּ תַעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. גָּזַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ [בֶּן־לֵוִי] תַּעֲנִית בְּדָרוֹם וְיָרְדוּ גְשָׁמִים. אָמָרוּ: רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי מוֹרִיד גְּשָׁמִים לַדְּרוֹמִיִּים וְרַ' חֲנִינָא עוֹצֵר גְּשָׁמִים מִבְּנֵי צִפּוֹרִין. צָרְכוּ לִגְזֹר תַּעֲנִית פַּעַם שְׁנִיָּה. שָׁלַח רַ' חֲנִינָא וְהֵבִיא אֶת־רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי, אָמַר לוֹ: רְאֵה, רַבִּי, צֵא עִמָּנוּ לְהִתְעַנּוֹת. יָצְאוּ שְׁנֵיהֶם לְתַעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. נִכְנַס רַ' חֲנִינָא וְאָמַר לִפְנֵיהֶם: לֹא רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי מוֹרִיד גְּשָׁמִים לַדְּרוֹמִיִּים וְלֹא רַ' חֲנִינָא עוֹצֵר גְּשָׁמִים מִבְּנֵי צִפּוֹרִין, אֶלָּא הַדְּרוֹמִיִּים לִבָּם רַךְ וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵי תוֹרָה וְנִכְנָעִים, וּבְנֵי צִפּוֹרִין לִבָּם קָשֶׁה וְשׁוֹמְעִים דִּבְרֵי תוֹרָה וְאֵין נִכְנָעִים.

מִשֶּׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה הָאֲוֵיר זָךְ, אָמָר: עַד עַכְשָׁו כָּךְ1453! מִיָּד יָרְדוּ גְשָׁמִים, נַָדַר עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת כֵן שׁוּב, אָמַר: מָה אֲנִי אֹמַר לְבַעַל־הַחוֹב, שֶׁלֹּא יִגְבֶּה חוֹבוֹ1454? (ירוש' תענ' פ“ג, ה”ד).

שסג רַ' חֲנִינָא מָכַר דְּבַשׁ שֶׁל דְּבוֹרִים: וְהָיָה לוֹ דְבַשׁ שֶׁל תְּמָרִים [וּנְתָנוֹ]. לְאַחַר יָמִים עָבְרוּ שָׁם, אָמַר לָהֶם: שֶׁלֹּא לְהַטְעוֹת אֶתְכֶם, הֱווּ יוֹדְעִים, אוֹתוֹ הַדְּבַשׁ שֶׁנָּתַתִּי לָכֶם שֶׁל תְּמָרִים הָיָה. אָמְרוּ לוֹ: מִמֶּנּוּ אָנוּ מְבַקְּשִׁים, שֶׁהוּא טוֹב לִמְלַאכְתּוֹ. הִפְרִישׁ [רַ' חֲנִינָא] אֶת־דָּמָיו וּבָנָה בֵית־הַמִּדְרָשׁ1455 בְּצִפּוֹרִין (ירוש' פאה פ“ז, ה”ג).

שסד מַעֲשֶׂה בְטַבָּח אֶחָד בְּצִפּוֹרִין שֶׁהָיָה מַאֲכִיל יִשְׂרָאֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת. פַּעַם אַחַת שָׁתָה יַיִן בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְעָלָה לַגַּג וְנָפַל וָמֵת, וְהָיוּ כְלָבִים מְלַקְּקִים בְּדָמוֹ. בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת־רַ' חֲנִינָא: מַהוּ לְהַעֲבִירוֹ מִלִּפְנֵיהֶם1456? אָמַר לָהֶם: נֶאֱמַר: “וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ”1457 — וְזֶה הָיָה גוֹזֵל אֶת־הַכְּלָבִים וּמַאֲכִיל אֶת־יִשְׂרָאֵל; הַנִּיחוּם, מִשֶּׁלָהֶם הֵם אוֹכְלִים (ירוש' תרומ' פ“ח, ה”ג).

שסה רַ' חֲנִינָא הָיָה מִתְעַטֵּף וְעוֹמֵד בְּעֶרֶב־שַׁבָּת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת, אָמַר: בּוֹאוּ וְנֵצֵא לִקְרַאת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה! (שבת קיט).

שסו שִׁמְעוֹן בַּר בָּא1458 בָּא אֵצֶל רַ' חֲנִינָא. אָמַר לוֹ: כְּתֹב לִי אִגֶּרֶת־כָּבוֹד1459 וְאֵצֵא לְפַרְנָסָתִי לְחוּץ־לָאָרֶץ, אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל אֲבוֹתֶיךָ1460, יְהוּ אוֹמְרִים לִי: נְטִיעָה אַחַת שֶׁל חֶמְדָּה שֶׁהָיְתָה לָנוּ בְּאֶרֶץ־יִשְרָאֵל, הִתַּרְתָּ לָּהּ לָצֵאת לְחוּץ־לָאָרֶץ!

כֹּהֵן אֶחָד בָּא אֵצֶל רַ' חֲנִינָא, אָמַר לוֹ: מַהוּ לָצֵאת לְצוֹר לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה, לַחֲלוֹץ אוֹ לְיַבֵּם1461? אָמַר לוֹ: אָחִיו שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ הִנִּיחַ חֵיק אִמּוֹ1462 וְחִבֵּק חֵיק נָכְרִיָּה1463, וּבָרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁנְּגָפוֹ! — וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת כַּיּוֹצֵא בוֹ (ירוש' מו“ק פ”ג, ה"א).

שסז אִשָּׁה אַחַת הָיְתָה מְחַזֶּרֶת לִטּוֹל עָפָר מִתַּחַת רַגְלָיו1464 שֶׁל רַ' חֲנִינָא, אָמַר לָהּ: אִם יַעֲלֶה בְיָדֵךְ, לְכִי עֲשִׂי — “אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ14651466 נֶאֱמָר ( סנה' סז:).

שסח רַ' חֲנִינָא מֵתָה לוֹ בִתּוֹ וְלֹא בָכָה. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: תַּרְנְגֹלֶת הוֹצֵאתָ מִבֵּיתֶךָ? אָמַר לָהּ: שְׁנַיִם — שְׁכוֹל וְעִוָּרוֹן1467!? (שבת קנא).

שסט אָמַר רַ' חֲנִינָא: לֹא מֵת שִׁבְחַת בְּנִי אֶלָּא שֶׁקִצֵּץ תְּאֵנָה בְּלֹא זְמַנָּהּ1468 (ב"ק צא: ).

שערַ' חֲנִינָא וְרַ' יוֹנָתָן הָיוּ הוֹלְכִים בַּדָּרֶךְ. הִגִּיעוּ לִשְׁנֵי שְׁבִילִים, אֶחָד פָּתוּחַ לְפִתְחָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה וְאֶחָד פָּתוּחַ לְפִתְחוֹ שֶׁל בֵּית־זוֹנוֹת. אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: נֵלֵךְ עַל פִּתְחָהּ שֶׁל עֲבוֹדָה־זָרָה, שֶׁיִּצְרָהּ שָׁחוּט1469; אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: נֵלֵךְ עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית־זוֹנוֹת וְנִכְבּשׁ יִצְרֵנוּ וּנְקַבֵּל שָׂכָר.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׁם רָאוּ שֶׁהַזּוֹנֹות נִתְחַבְּאוּ מִפְּנֵיהֶם. אָמַר לוֹ: זֶה מִנַּיִן לָךְ1470? אָמַר לוֹ: “מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ1471 תְּבוּנָה תִּנְצְרֶכָּה”1472 (ע"ז יז).

שעא אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' חֲנִינָא שֶׁהָיָה בֶן שְׁמֹנִים שָׁנָה, וְהָיָה עוֹמֵד עַל רַגְלוֹ אַחַת1473 וְחוֹלֵץ מַנְעָלוֹ וְנוֹעֵל מַנְעָלוֹ.

אָמַר רַ' חֲנִינָא: חַמִּין וְשֶׁמֶן שֶׁסָּכַתְנִי אִמִּי בְּיַלְדוּתִי הֵם עָמְדוּ לִי בְּעֵת זִקְנוּתִי (חול' כד: ).

שעב רַ' חֲנִינָא נִסְמַךְ בְּרַ' חִיָּא בַר בָּא בְּצִפּוֹרִין, רָאָה כָל־הָעָם רָצִין. אָמַר: לָמָּה כָל־הָעָם רָצִין? אָמְרוּ לוֹ: רַ' יוֹחָנָן יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַ' בְנָיָה וְכָל־הָעָם רָצִין לְשָׁמְעוֹ. אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֶרְאַנִי פֵרוֹת1474 עַד שֶׁאֲנִי בַחַיִּים. כָּל־הָאַגָּדוֹת פָּשַׁטְתִּי לוֹ1475, חוּץ מִמִּשְׁלֵי וְקֹהֶלֶת (ירוש' הור' פ“ג, ה”ד).

שעג רַ' חֲנִינָא חָלָה בְצִפּוֹרִין, שָׁמַע רַ' יוֹחָנָן וְעָלָה מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִין, בִּקֵּשׁ לְבַקְּרוֹ. בַּדֶּרֶךְ רָאָה אָדָם יוֹרֵד מִשָּׁם, אָמַר לוֹ [רַ' יוֹחָנָן]: מָה הַקּוֹל בַּמְּדִינָה? אָמַר לוֹ: רַבָּן אֶחָד מֵת, וְכָל־הָעָם רָצִין לַעֲסֹק בּוֹ. יָדַע רַ' יוֹחָנָן שֶׁהוּא רַ' חֲנִינָא. יָרַד מֵעַל הַחֲמוֹר, הוֹצִיא בִגְדֵי שַׁבָּת שֶׁלּוֹ, שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה אִצְטְלָאוֹת שֶׁל מֵילַת1476, וּקְרָעָם: אָמַר: הָלַךְ הָאִישׁ שֶׁהָיִיתִי יָרֵא מִפָּנָיו1477 (ירוש' מו“ק פ”ג, ה“ח; שם ב”מ פ“ב, הי”א; מו"ק כד.).


לא. רַ' אוֹשַׁעְיָא הַגָּדוֹל בֶּן־רַ' חַמָּא

שעד רַ' חַמָּא בַר בִּיסָא1478 הָלַךְ1479 וְיָשַׁב שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ. כְּשֶׁחָזַר אָמָר: לֹא אֶעֱשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה בֶן־חֲכִינָאִי1480. נִכְנַס וְיָשַׁב בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְשָׁלַח לְבֵיתוֹ1481. בָּא רַ' אוֹשַׁעְיָא בְנוֹ1482 וְיָשַׁב לְפָנָיו וּשְׁאֵלוֹ בַהֲלָכוֹת. רָאָה שֶׁשְּׁמוּעוֹתָיו מְחֻדָּדוֹת, חָלְשָׁה דַעְתּוֹ, אָמַר: אִלּוּ הָיִיתִי כָאן1483 הָיָה לִי זֶרַע כְּמוֹתוֹ1484. נִכְנַס לְבֵיתוֹ, בָּא בְנוֹ, עָמַד [רַ' חַמָּא] מִפָּנָיו, סָבַר: לִשְׁאוֹל אוֹתוֹ בַּהֲלָכוֹת הוּא מְבַקֵּשׁ. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: כְּלוּם יֵשׁ אָב שֶׁעוֹמֵד מִפְּנֵי בְנוֹ?

קָרָא עָלָיו רָמִי בַר חַמָּא: “וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק”1485 — זֶה רַ' אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַ' חַמָּא בַר בִּיסָא1486 (כת' סב:).

שעה אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רַ' אוֹשַׁעְיָא בְרִבִּי1487 בְּדוֹרוֹ כְּרַ' מֵאִיר בְּדֹורוֹ, מָה רַ' מֵאִיר בְּדוֹרוֹ לֹא יָכְלוּ חֲבֵרָיו לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ1488, אַף רַ' אוֹשַׁעְיָא לֹא יָכְלוּ חֲבֵרָיו לַעֲמֹד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לִבָּם שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם1489 וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל1490, וְאָנוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט סִדְקִית1491.

רִאשׁוֹנִים — רַ' עֲקִיבָא; אַחֲרוֹנִים — רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ. יֵשׁ אוֹמְרִים: רִאשׁוֹנִים — רַ' אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ; אַחֲרוֹנִים — רַ' אוֹשַׁעְיָא בְרִבִּי (עיר' נג.).

שעו רַ' הוֹשַׁעְיָא — אֲבִי הַמִּשְׁנָה1492 (ירוש' ב“ק פ”ד, ה"ו).

שעז “עָשִׂיתִי לִי גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים”1493 — אֵלּוּ מִשְׁנָיוֹת גְּדוֹלוֹת. כְּגוֹן מִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַ' הוֹשַׁעְיָא הַגָּדוֹל וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל בַּר־קַפָּרָא. (קה"ר ב).

שעח רַ' יוּדָן נְשִׂיאָה1494 שָׁלַח לוֹ1495 לְרַ' הוֹשַׁעְיָא הַגָּדוֹל יָרֵךְ אַחַת וְכַד שֶׁל יָיִן, שָׁלַח וְאָמַר לוֹ: קִיַּמְתָּ בָּנוּ “וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים14961497. חָזַר וְשָׁלַח לוֹ עֵגֶל אֶחָד וְחָבִית שֶׁל יָיִן, אָמַר לוֹ: קִיַּמְתָּ בָנוּ “וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ1498 (ירוש' מג' פ“א, ה”ד).

שעט רַ' הוֹשַׁעְיָא הַגָּדוֹל — הָיָה רַבּוֹ שֶׁל בְּנוֹ מְאוֹר־עֵינָיִם1499, וְהָיָה לָמוּד1500 לֶאֱכֹל עִמּוֹ בְּכָל־יוֹם. פַּעַם אַחַת בָּאוּ לוֹ [לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא ] אוֹרְחִים וְלֹא הִזְמִינוֹ לֶאֱכֹל עִמָּם. לָעֶרֶב נִכְנַס אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: לֹא יִכְעַס מָר עָלָי, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ לִי אוֹרְחִים לֹא רָצִיתִי לְבַזּוֹת כְּבוֹדוֹ1501 שֶׁל מָר, לְפִיכָךְ לֹא אָכַלְתִּי עִמְּךָ הַיּוֹם. אָמַר לוֹ: אַתָּה פִיַּסְתָּ אֶת־מִי שֶׁנִּרְאֶה וְאֵינוֹ רוֹאֶה1502 — מִי שֶׁרוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה1503 יְקַבֵּל פִּיּוּסֶךָ (שם פאה פ“ח, ה”ח; שק' פ“ה, ה”ד).

שפ רַ' הוֹשַׁעְיָא הַגָּדוֹל הָלַךְ לְמָקוֹם אֶחָד, רָאָה אֲבֵלִים בְּשַׁבָּת וְשָׁאַל בָּהֶם1504, אָמַר: אֲנִי אֵינִי יוֹדֵעַ אֶת־מִנְהַג מְקוֹמְכֶם1505, אֶלָּא שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם כְּמִנְהַג מְקוֹמֵנוּ (ירוש' מו“ק פ”ג, ה"ה).

שפא רַ' חַמָּא בַר חֲנִינָא וְרַ' הוֹשַׁעְיָא הָיוּ מְטַיְּלִים בֵּין בָּתֵי־כְנֵסִיּוֹת הַלָּלוּ שֶׁל לֹד. אָמַר חַמָּא בַר חֲנִינָא לְרַ' הוֹשַׁעְיָא: כַּמָּה מָמוֹן שִׁקְּעוּ אֲבוֹתַי כָּאן1506. אָמַר לוֹ: כַּמָּה נְפָשׁוֹת שִׁקְּעוּ אֲבוֹתֶיךָ כָּאן! וְלֹא הָיוּ בְנֵי־אָדָם עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה1507? (שם פאה פ“ח, ה”ה).

שפב אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַ' חֲנִינָא: אָנוּ טוֹבִים מִכֶּם. כָּתוּב בָּכֶם: “כִּי־שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל עַד־הִכְרִית כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם”1508 — וְאִלּוּ אָנוּ, הֲרֵי כַמָּה שָׁנִים יוֹשְׁבִים אַתֶּם עִמָּנוּ וְאֵין אָנוּ עוֹשִׂים לָכֶם כְּלוּם. אָמַר לוֹ: רְצוֹנֶךָ, יִטָּפֵל1509 לְךָ תַּלְמִיד אֶחָד. נִטְפַּל לוֹ רַ' אוֹשַׁעְיָא, אָמַר לוֹ: מִשּׁוּם שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִים כֵּיצַד תַּעֲשׂוּ: תְּכַלּוּ אֶת־כֻּלָּם1510 — אֵינָם אֶצְלְכֶם1511; אֶת־שֶׁיֵּשׁ אֶצְלְכֶם — יִקְרְאוּ לָכֶם מַלְכוּת קְטוּעָה1512. אָמַר לוֹ: גַּפָּה שֶׁל רוֹמִי1513! בְּכָךְ אָנוּ יוֹרְדִים, בְּכָךְ אָנוּ עוֹלִים1514 (פסח' פז:).

שפג פִּילוֹסוֹפוֹס1515 אֶחָד שָׁאַל אֶת־רַ' הוֹשַׁעְיָא, אָמַר לוֹ: אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי־מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן1516? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ1517 מְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁוֹ1518 וּמַנִּיחַ אֶת־פְּאַת זְקָנוֹ1519? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁגָּדַל עִמּוֹ בִּשְׁטוּת1520. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן יְסַמֵּא אֶת־עֵינָיו וִיקַצֵּץ אֶת־יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת־רַגְלָיו, עַל־יְדֵי שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת. אָמַר לוֹ: וְלִדְבָרִים אֵלּוּ בָּאנוּ1521? אָמַר לוֹ: לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק1522 אִי־אֶפְשָׁר, אֶלָּא כָל־מַה־שֶׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צָרִיךְ עֲשִׂיָּה1523, כְּגוֹן הַחַרְדָּל1524 צָרִיךְ לְמִתּוּק, הַתֻּרְמוֹסִין צְרִיכִין לְמִתּוּק, הַחִטִּים צְרִיכִין לְהִטָּחֵן — וַאֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן (ב"ר יא).

שפד רַ' הוֹשַׁעְיָא בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: דַּיָּנֶיךּ1525 שׁוֹתִים יַיִן בַּשּׁוּק, וְלֹא הֶאֱמִינָם. פַּעַם אַחַת יָצָא וּמָצָא דַּיָּנָיו שׁוֹתִים יַיִן בַּשּׁוּק. קָרָא עַל עַצְמוֹ: “וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים”1526 — וְנִפְטַר בְּשָׁלוֹם. (קה“ר ב; ילק”ש איכ' ב).


לב. רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי

שפה רַ' חֲנִינָא וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוֵי בָּאוּ לִפְנֵי אַנְטִפּוּתָא1527 שֶׁל קֵיסָרִין, רָאָה אוֹתָם וְעָמַד מִפְּנֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי הַיְּהוּדִים הַלָּלוּ אַתָּה עוֹמֵד? אָמַר לָהֶם: פְּנֵיהֶם שֶׁל מַלְאָכִים רָאִיתִי. (ירוש' בר' פ“ה, ה”א).

שפו רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי עָלָה לְרוֹמִי, וְכֵוָן שֶׁבָּא לְעַכּוֹ יָצָא רַ' חֲנִינָא לִקְרָאתוֹ, מְצָאוֹ צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. אָמַר לוֹ: דּוֹמֶה אַתָּה לִזְקֵנֶךָ1528 — “וְהוּא צֹלֵעַ עַל־יְרֵכוֹ”1529 (ב"ר עח).

שפז רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל הָלַךְ לְדָרוֹם וְנִתְאָרַח אֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי. הֵבִיאוּ לְפָנָיו עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תַבְשִׁילִין. אָמַר לוֹ: בְּשַׁבָּת מָה אַתֶּם עוֹשִׂים1530? אָמַר לוֹ: אָנוּ כוֹפְלִים אוֹתָם. לְאַחַר יָמִים בָּא רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי לִטְבֶרְיָא וְנִתְאָרַח אֵצֶל רַ' חִיָּא הַגָּדוֹל. נָתַן [רַ' חִיָּא] לְתַלְמִידָיו [שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי] דַּרְכְּמוֹנִים וְאָמַר לָהֶם: לְכוּ וַעֲשׂוּ לְרַבְּכֶם כְּמִנְהָגוֹ (איכ"ר ג).

שפח רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי הָיָה לָמוּד לִשְׁמוֹעַ פָּרָשָׁה מִבֶּן־בְּנוֹ בְּכָל־עֶרֶב שַׁבָּת. פַּעַם אַחַת שָׁכַח וְנִכְנַס לִרְחוֹץ בְּמֶרְחֲצָאוֹת שֶׁל טְבֶרְיָא, וְנִסְמַךְ עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא בַר בָּא1531. נִזְכַּר שֶׁלֹּא שָׁמַע פָּרָשָׁתוֹ מִבֶּן־בְּנוֹ. חָזַר וְיָצָא לוֹ. מֶה הָיָה1532? רַ' דְּרוֹסַאי אָמַר: כָּךְ הָיָה1533. רַ' אֱלִיעֶזֶר בֵּי רַ' יוֹסֵי אָמָר: מֻפְשַׁט כֵּלָיו1534 הָיָה. אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא בַר בָּא: וְלֹא כֵן לִמַּדְתַּנִי, רַבִּי: אִם הִתְחִילוּ [בְּמֶרְחָץ] אֵין מַפְסִיקִין? אָמַר לוֹ: חִיָּא בְנִי, קַלָּה הִיא בְעֵינֶיךָ, שֶׁכָּל־הַשּׁוֹמֵעַ פָּרָשָׁה מִבֶּן־בְּנוֹ כְּאִלּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינָי! וּמַה טָּעַם? — “וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ1535 לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב”1536 (ירוש' שבת פ“א, ה”ב).

שפט רַב יוֹסֵף בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי חָלָה וּפָרְחָה רוּחוֹ1537. כְּשֶׁחָזְרָה רוּחוֹ אָמַר לוֹ אָבִיו: מָה רָאִיתָ? אָמַר לוֹ: עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי, עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה1538 וְתַחְתּוֹנִים לְמָעְלָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ. וְאָנוּ1539 הֵיאַךְ רְאִיתָנוּ? [אָמַר לוֹ:] כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ כָאן, כָּךְ אָנוּ שָׁם1540. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ; וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: הֲרוּגֵי מַלְכוּת — אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתָם. וּמִי הֵם? הֲרוּגֵי לֹד1541. (פסח' נ.).

שצ בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי הָיָה לוֹ בֶלַע1542, הָלַךְ וְהֵבִיא אֶחָד מִבְּנֵי פַנְדֵּירָא1543 הַלָּלוּ לְהוֹצִיא בִלְעוֹ. לָחַשׁ עָלָיו וְנָשָׁם1544. כְּשֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ [רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי]: מַה־לָּחַשְׁתָּ עָלָיו? אָמַר לוֹ: פָּסוּק פְּלוֹנִי. אָמַר לוֹ: נוֹחַ הָיָה לוֹ שֶׁיָּמוּת וְלֹא יִשְׁמַע פָּסוּק זֶה1545. וְהָיָה לוֹ כָךְ1546 — “כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִיט”1547. (ירוש' שבת פי“ד, ה”ד; שם ע“ז פ”ב, ה“ב; קה”ר י).

שצא רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי הָיָה לוֹ מִין בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁהָיָה מְקַנְטְרוֹ בְּמִקְרָאוֹת1548. יוֹם אֶחָד נָטַל תַּרְנְגֹל וְהֶעֱמִידוֹ בֵין כַּרְעֵי הַמִּטָּה וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ. אָמָר, כְּשֶׁתַּגִּיעַ אוֹתָהּ שָׁעָה [שֶׁל זַעַם1549] אֲקַלְלֶנּוּ. כְּשֶׁהִגִּיעָה אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְנַמְנֵם, אָמַר: מַשְׁמָע, אֵין דֶּרֶךְ־אֶרֶץ לַעֲשׂוֹת כָּךְ — “וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו”1550 כָּתוּב, וְנֶאֱמַר: “גַּם עֲנוֹשׁ1551 לַצַּדִּיק לֹא־טוֹב”1552 (בר' ז.).

שצב עֻלָּא בֶן־קוֹשָׁב1553 נִתְבַּע לַמַּלְכוּת1554. בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ לְלֹד אֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי. בָּאוּ וְהִקִּיפוּ אֶת־הַמְּדִינָה וְאָמְרוּ לָהֶם: אִם אֵין אַתֶּם מוֹסְרִים אוֹתוֹ לָנוּ — אָנוּ מַחֲרִיבִים אֶת־הַמְּדִינָה. נִטְפַּל לוֹ רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי וּפִיְּסוֹ וְאָמַר לוֹ: מוּטָב שֶׁיֵּהָרֵג אוֹתוֹ הָאִישׁ1555 וְלֹא יֵהָרֵג הַצִּבּוּר עַל־יָדוֹ. נִתְפַּיֵּס לוֹ, וּמְסָרוֹ לָהֶם.

הָיָה אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, לָמוּד לְהִגָּלוֹת אֵלָיו; כֵּוָן שֶׁעָשָׂה כָךְ לֹא נִגְלָה אֵלָיו. צָם [רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי] שְׁלשִׁים יוֹם וְנִגְלָה אֵלָיו, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה בָּטֵל מָר? אָמַר לוֹ: וְכִי חָבֵר אֲנִי לְמָסוֹרוֹת1556? אָמַר לוֹ: וְלֹא מִשְׁנָה עָשִׂיתִי1557? אָמַר לוֹ: וְזוֹ מִשְׁנַת חֲסִידִים? יֵעָשֶׂה הַדָּבָר עַל־יְדֵי אֲחֵרִים וְלֹא עַל־יָדֶיךָ (ירוש' תרומ', פ“ח, ה”ד; ב"ר צד).

שצג רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי הָיָה עוֹמֵד עִם אֵלִיָּהוּ, זָכוּר לַטּוֹב, אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מַרְאֶה לִי, אֵלּוּ אַבְנֵי כַדְכֹּד1558 כֵּיצַד הֵן? אָמַר לוֹ: הֵן. וְהֶרְאָה לוֹ עַל־יְדֵי נֵס.

מַעֲשֶׂה בִסְפִינָה אַחַת שֶׁפֵּרְשָׁה בַיָּם הַגָּדוֹל, וְהָיְתָה כֻלָּה נָכְרִים, וְהָיָה בָהּ נַעַר אֶחָד עִבְרִי. אֲחָזָהּ נַחְשׁוֹל1559, וְהָיְתָה מִטָּרֶפֶת1560 בַּיָּם. נִגְלָה אֵלִיָּהוּ אֶל אוֹתוֹ הַנַּעַר וְאָמַר לוֹ: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי אֲנִי מְמַלֵּט סְפִינָה זוֹ בִּזְכוּתֶךָ. אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: לֵךְ וְהַרְאֵה לְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אוֹתָן אַבְנֵי כַדְכֹּד. אָמַר לוֹ [הַנַּעַר]: רַ' יְהוֹשֻׁעַ גְּדוֹל הַדּוֹר וְאֵין הוּא מַאֲמִין לִי. אָמַר לוֹ [אֵלִיָּהוּ]: עָנָו גָּדוֹל הוּא וּמַאֲמִין לָךְ; וּכְשֶׁתַּרְאֶה לוֹ אַל תַּרְאֶה לוֹ בִּפְנֵי אָדָם, אֶלָּא הוֹלִיכֵהוּ לִמְעָרָה רְחוֹקָה מִלֹּד שְׁלשָׁה מִילִין וְתַרְאֵן לוֹ שָׁם. מִיָּד נַעֲשָׂה נֵס וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם. הָלַךְ הַנַּעַר אֵצֶל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הַגְּדוֹלָה בְּלֹד. אָמַר לוֹ: רַבִּי, יֶשׁ־לִי לוֹמַר לְךָ דָּבָר, בּוֹא אַחֲרָי. עָמַד רַ' יְהוֹשֻׁעַ [וְהָלַךְ אַחֲרָיו].

(בּוֹא וּרְאֵה עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי, שֶׁהָלַךְ אַחֲרָיו שְׁלשָׁה מִילִין וְלֹא אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?)

כֵּוָן שֶׁהִגִּיעוּ לַמְּעָרָה, אָמַר לוֹ: מָרִי, אֵלּוּ הֵן אַבְנֵי כַדְכֹּד, וְּכְשֶׁהֶרְאָן לוֹ מִיָּד הִבְהִיקָה כָּל־לֹד מֵאוֹרָן, נִבְהַל מִפְּנֵיהֶן וְהִשְׁלִיכָן לָאָרֶץ וְנִגְנָזוּ (פסיק' דר“כ פיס' יח; ילק”ש ישע' נד,; פסיק"ר).

שצד רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי מְצָאוֹ לְאֵלִיָּהוּ עוֹמֵד עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחָאי, אָמַר לוֹ: בָּא אֲנִי לָעוֹלָם־הַבָּא? אָמַר לוֹ: אִם יִרְצֶה הָאָדוֹן הַזֶּה1561. אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: שְׁנַיִם רָאִיתִי1562, וְקוֹל שְׁלשָׁה שָׁמָעְתִּי. אָמַר לוֹ: אֵימָתַי יָבוֹא מָשִׁיחַ? אָמַר לוֹ: לֵךְ שְׁאַל אוֹתוֹ. — וְהֵיכָן הוּא יוֹשֵׁב? — עַל פֶּתַח הָעִיר1563. — וּמַה סִּמָּנוֹ? — יוֹשֵׁב בֵּין עֲנִיִּים סוֹבְלֵי חֳלָאִים, כֻּלָּם מַתִּירִים וְקוֹשְׁרִים1564 בְּבַת־אֶחָת, וְהוּא מַתִּיר אַחַת וְקוֹשֵׁר אֶחָת, אוֹמֵר: שֶׁמָּא אֶתְבַּקֵּשׁ1565 וְלֹא אֶתְעַכֵּב.

הָלַךְ אֶצְלוֹ, אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, בֶּן־לֵוִי. אָמַר לוֹ: לְאֵימָתַי יָבֹא מָר? אָמַר לוֹ: הַיּוֹם.

בָּא [רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי] אֵצֶל אֵלִיָּהוּ, אָמַר לוֹ: מָה אָמַר לָךְ? אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, בֶּן־לֵוִי. אָמַר לוֹ: הִבְטִיחַ אוֹתְךָ וְאֶת־אָבִיךָ1566 לָעוֹלָם־הַבָּא. אָמַר לוֹ: שִׁקֵּר לִי, שֶׁאָמַר לִי: הַיּוֹם אֲנִי בָא — וְלֹא בָא. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר לָךְ: “הַיּוֹם אִם־בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ”1567 (סנה' צח.).

שצה רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי דָּבַק בְּבַעֲלֵי רַאֲתָן1568 וְעָסַק בַּתּוֹרָה, אָמַר: “אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן”1569 — אִם חֵן מַעֲלָה עַל לוֹמְדֶיהָ, לֹא תָגֵן עָלָיו? כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמְרוּ לוֹ לְמַלְאַךְ־הַמָּוֶת: לֵךְ וַעֲשֵׂה לוֹ רְצוֹנוֹ1570. הָלַךְ וְנִרְאָה לוֹ, אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי מְקוֹמִי1571. אָמַר לוֹ: לֶחָי1572. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי סַכִּינֶךָ, שֶׁמָּא תְבַעֲתֵנִי בַּדָּרֶךְ. נָתַן לוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם, הִגְבִּיהוֹ1573 וְהֶרְאָהוּ. קָפַץ [רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי] וְנָפַל לַצַּד הַהוּא. תְּפָסוֹ [מַלְאַךְ־הַמָּוֶת] בִּכְנַף בִּגְדּוֹ, אָמַר לוֹ [רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי ]: בִּשְׁבוּעָה, שֶׁלֹּא אֵצֵא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם נִשְׁאַל עַל שְׁבוּעָתוֹ [בְּחַיָּיו] יַחֲזֹר, וְאִם לֹא — לֹא יַחֲזֹר. אָמַר לוֹ [מַלְאַךְ־הַמָּוֶת]: הַחֲזֵר לִי סַכִּינִי. לֹא הֶחֱזִיר לוֹ. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: תֶּן־לוֹ, שֶׁהִיא צְרִיכָה לַבְּרִיּוֹת.

הָיָה אֵלִיָּהוּ מַכְרִיז לְפָנָיו: פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן־לֵוִי! פַּנּוּ מָקוֹם לְבֶן־לֵוִי! הָלַךְ וּמְצָאוֹ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יוֹחַאי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עַל שְׁלשָׁה־עָשָׂר תַּכְתַּקֵּי פָז1574, אָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא בֶּן־לֵוִי? אָמַר לוֹ: הֵן.

— נִרְאֲתָה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךָ1575? אָמַר לוֹ: הֵן.

— אִם כֵּן, אֵין אַתָּה בֶּן־לֵוִי1576.

(וְלֹא הִיא, שֶׁלֹּא הָיָה דָבָר1577, אֶלָּא אָמַר: לֹא אַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמִי) (כת' עז:).

שצו רַ' חֲנִינָא בַר־פַּפָּא שׁוֹשְׁבִינוֹ1578 הָיָה. כְּשֶׁהִגִּיעָה שְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמְרוּ לוֹ לְמַלְאַךְ־הַמָּוֶת: לֵךְ וַעֲשֵׂה לוֹ רְצוֹנוֹ. הָלַךְ אֶצְלוֹ וְנִרְאָה לוֹ, אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא: הַנַּח לִי שְׁלשִׁים יוֹם עַד שֶׁאֶחֱזֹר עַל תַּלְמוּדִי, שֶׁאָמְרוּ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְיָדוֹ. הִנִּיחוֹ. לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם הָלַךְ וְנִרְאָה לוֹ, אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי מְקוֹמִי. אָמַר לוֹ: לֶחָי. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי סַכִּינֶךָ, שֶׁמָּא תְבַעֲתֵנִי בַּדָּרֶךְ. אָמַר לוֹ: כַּחֲבֵרְךָ אַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לִי. אָמַר לוֹ: הָבֵא סֵפֶר־תּוֹרָה וּרְאֵה, כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר שֶׁכָּתוּב בּוֹ וְלֹא קִיַּמְתִּי? אָמְרוּ לוֹ: כְּלוּם דָּבַקְתָּ בְּבַעֲלֵי רַאֲתָן וְעָסַקְתָּ בַתּוֹרָה?

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן כְּשֶׁנִּפְטַר הִפְסִיק עַמּוּד אֵשׁ בֵּינוֹ וּבֵין הָעוֹלָם, וּמְקֻבָּלִים אָנוּ, שֶׁאֵין עַמּוּד אֵשׁ מַפְסִיק אוֹ לְאֶחָד בְּדוֹר אוֹ לִשְׁנַיִם בְּדוֹר.

קָרַב אֶצְלוֹ רַ' אֲלֶכְסַנְדְּרַי, אָמַר: עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד חֲכָמִים1579 — לֹא הִשְׁגִּיחַ, עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיךָ — לֹא הִשְׁגִּיחַ, עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל כְּבוֹד עַצְמֶךָ — נִסְתַּלֵּק.

אָמַר אַבַּיֵּי: לְהוֹצִיא1580 מִמִּי שֶׁלֹּא קִיֵּם.

אָמַר לוֹ רַב אַדָּא בַר מַתְנָא: לְהוֹצִיא מִמָּר שֶׁאֵין לוֹ מַעֲקֶה לְגַגּוֹ1581.

(וְלֹא הִיא: הָיָה וְהָיָה לוֹ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הִפִּילַתּוּ הָרוּחַ) (שם).

שצז זַבְדִּי בֶן־לֵוִי וְרַ' יוֹסֵי בֶן־פֶּטְרַס וְרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי אָמְרוּ שְׁלשָׁה פְסוּקִים בִּשְׁעַת פְּטִירָתָם. אֶחָד מֵהֶם אָמַר: “עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל־חָסִיד אֵלֶיךָ”1582 וגו‘; וְאֶחָד אָמַר: “וְיִשְׂמְחוּ כָל־חוֹסֵי בָךְ”1583 וגו’; וְאֶחָד אָמַר: “מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר־צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ”1584 וגו'.

זַבְדִּי בֶן־לֵוִי הָיָה מִתְאַוֶּה לִרְאוֹת פָּנָיו שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי1585. נִרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ. הֶרְאָהוּ בְנֵי־אָדָם פְּנֵיהֶם זְקוּפוֹת וּבְנֵי־אָדָם פְּנֵיהֶם נְמוּכוֹת. אָמַר לוֹ: אֵלּוּ מָה הֵם? אָמַר לוֹ: אֵלּוּ שֶׁפְּנֵיהֶם זְקוּפוֹת תַּלְמוּדָם בְּיָדָם; אֵלּוּ שֶׁפְּנֵיהֶם נְמוּכוֹת אֵין תַּלְמוּדָם בְּיָדָם. (קה"ר ט).


לג. רַ' יוֹחָנָן (בֶּן־הַנַּפָּח) וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ (רֵישׁ־לָקִישׁ)

שצח מַעֲשֶׂה בְּאִשָׁה אַחַת שֶׁהֵרִיחָה [מַאֲכָל בְּיוֹם־כִּפּוּרִים1586]. בָּאוּ לִפְנֵי רַבִּי. אָמָר: לְכוּ וְלַחֲשׁוּ לָהּ, שֶּׁיֹום־כִּפּוּרִים הוּא. לָחֲשׁוּ לָהּ וְנִלְחָשָׁה1587. קָרְאוּ עַל [הָעֻבָּר1588]: “בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ”1589 — וְיָצָא מִמֶּנָּה רַ' יוֹחָנָן (יומא פב:).

שצט רַ' יוֹחָנָן, כְּשֶׁעִבְּרַתּוּ אִמּוֹ — מֵת אָבִיו, יְלָדַתּוּ — מֵתָה אִמּוֹ (קיד' לא:).

ת אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רָכוּב הָיִיתִי עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל זְקֵנִי1590 וְשָׁמַעְתִּי קוֹלוֹ שֶׁל רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־אֶלְעָזָר יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה (ירוש' מעשרות פ“א, ה”ב).

תא אָמַר רַ' יוֹחָנָן: שְׁנֵים־עָשָׂר תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְרַבִּי, וּשְׁמֹנָה־עָשָׂר יָמִים גָּדַלְתִּי בֵינֵיהֶם, וְלָמַדְתִּי לֵב כָּל־אֶחָד וְאֶחָד וְחָכְמַת כָּל־אֶחָד וְאֶחָד.

אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵצֶל רַ' אוֹשַׁעְיָא, הָיִינוּ יוֹשְׁבִים אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה בְאַמָּה (עיר' נג.).

תב אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֲנִי נִשְׁתַּיַּרְתִּי מִשַּׁפִּירֵי1591 יְרוּשָׁלָיִם.

הָרוֹצֶה לִרְאוֹת יָפְיוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן, יָבִיא כוֹס שֶׁל כֶּסֶף צָרוּף וִימַלְאֶנּוּ גַרְעִינִים שֶׁל רִמּוֹן אָדֹם, וִיעַטֵּר כְּלִיל שֶׁל וֶרֶד1592 אָדֹם עַל פִּיו, וְיַנִּיחֶנּוּ בֵּין חַמָּה לְצֵל — וְאוֹתוֹ זֹהַר מֵעֵין יָפְיוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן הוּא (ב"מ פד.).

תג רַ' יוֹחָנָן הָיָה עוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת, וְהָיוּ סוֹמְכִים אוֹתוֹ רַב אַמִּי וְרַב אַסִּי. נִשְׁבְּרָה הַמַּעֲלָה תַּחְתָּיו — עָלָה וְהֶעֱלָם. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: וְכִי מֵאַחַר [שֶׁכֹּחֲךָ גָדוֹל] כָּל־כָּךְ — לָמָּה לְךָ לִסָּמֵךְ? אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן, מָה אַנִּיחַ1593 לְעֵת זִקְנָה? (כת' סב.).

תד רַ' יוֹחָנָן חָלָה, נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' חֲנִינָא. אָמַר לוֹ: חֲבִיבִים עָלֶיךָ יִסּוּרִים? אָמַר לוֹ: לֹא הֵם וְלֹא שְׂכָרָם… אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי יָדֶךָ. נָתַן לוֹ יָדוֹ וְהֶעֱמִידוֹ1594.

רַ' אֶלְעָזָר [בֶּן־פְּדָת] חָלָה. נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' יוֹחָנָן, רָאָהוּ שֶׁהוּא יָשֵׁן בְּבַיִת אָפֵל, גִּלָּה רַ' יוֹחָנָן זְרוֹעוֹ וְנָפְלָה אוֹרָה. רָאָה אֶת־רַ' אֶלְעָזָר שֶׁהוּא בוֹכֶה. אָמַר לוֹ: לָמָה אַתָּה בוֹכֶה? אִם מִשּׁוּם תּוֹרָה שֶׁלֹּא הִרְבֵּיתָ1595? — שָׁנִינוּ “אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט — וּבִלְבַד שֶׁיְכַוֵּן לִבּוֹ לַשָּׁמָיִם”; וְאִם מִשּׁוּם מְזוֹנוֹת1596? — לֹא כָל־אָדָם זוֹכֶה לִשְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת1597; וְאִם מִשּׁוּם בָּנִים1598? — זוֹ הִיא הָעֶצֶם1599 שֶׁל בְּנִי הָעֲשִׂירִי!

אָמַר לוֹ: עַל יֹפִי זֶה1600 שֶׁיִּבְלֶה בֶעָפָר אֲנִי בוֹכֶה… אָמַר לוֹ: עַל זֶה וַדַּאי יֶשׁ לְךָ לִבְכּוֹת… — וּבָכוּ שְׁנֵיהֶם.

בֵּינָתַיִם אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: חֲבִיבִים עָלֶיךָ יִסּוּרִים? אָמַר לוֹ: לֹא הֵם וְלֹא שְׂכָרָם… אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי יָדֶךָ… נָתַן לוֹ יָדוֹ — וְהֶעֱמִידוֹ… (בר' ה':).

תה אִלְפָּא וְרַ' יוֹחָנָן הָיוּ עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, הָיְתָה לָהֶם הַשָּׁעָה דְחוּקָה1601 הַרְבֵּה. אָמְרוּ: נֵלֵךְ וְנַעֲסֹק בִּסְחוֹרָה, וּנְקַיֵּם בְּעַצְמֵנוּ “אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה־בְּךָ אֶבְיוֹן”1602. הָלְכוּ וְיָשְׁבוּ תַּחַת כֹּתֶל רָעוּעַ וְאָכָלוּ. בָּאוּ שְׁנֵי מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת. שָׁמַע רַ' יוֹחָנָן אֶחָד אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: נַפִּיל עֲלֵיהֶם אֶת־הַכֹּתֶל וְנַהַרְגֵם, שֶׁמַּנִּיחִים חַיֵּי עוֹלָם1603 וְעוֹסְקִים בְּחַיֵּי שָׁעָה1604. אָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: הַנַּח לָהֶם, יֵשׁ בָּהֶם אֶחָד שֶׁהַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ1605. רַ' יוֹחָנָן שָׁמַע, אִלְפָּא לֹא שָׁמַע. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן לְאִלְפָּא: שָׁמַעְתָּ דָבָר? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי אֲנִי וְאִלְפָּא לֹא שָׁמַע, מִכְּלָל, שֶׁלִּי עוֹמֶדֶת הַשָּׁעָה. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אֶחֱזֹר וַאֲקַיֵּים בְּנַפְשִׁי “כִּי לֹא־יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ”1606. רַ' יוֹחָנָן חָזַר, אִלְפָּא לֹא חָזָר. עַד שֶׁבָּא אִלְפָּא מָלַךְ1607 רַ' יוֹחָנָן. אָמְרוּ לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, לֹא הָיִיתָ מוֹלֵךְ אָתָּה? הָלַךְ וְנִתְלָה בְּתֹרֶן1608 הַסְּפִינָה וְאָמַר: אִם יֵשׁ שֶׁיִּשְׁאָלֵנִי דָבָר בְּמִשְׁנַת רַ' חִיָּא וְרַ' אוֹשַׁעְיָא1609 וְלֹא אֶפְשֹׁט לוֹ מִמִּשְׁנָתֵנוּ1610 — אֲנִי נוֹפֵל מִתֹּרֶן הַסְּפִינָה וְטוֹבֵעַ (תענ' כא).

תו מַעֲשֶׂה בְרַ' יוֹחָנָן שֶׁהָיָה מְטַיֵּל וְעוֹלֶה מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, וְהָיָה סָמוּךְ עַל כְּתֵפוֹ1611 שֶׁל רַ' חִיָּא בַר אַבָּא תַּלְמִידוֹ. הִגִּיעוּ לְבֵית־שָׂדֶה1612, אָמַר רַ' יוֹחָנָן: רוֹאֶה אַתָּה בֵית־שָׂדֶה זֶה, שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמְכַרְתִּיו, בִּשְׁבִיל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה? הִגִּיעוּ לְבֵית־זַיִת, אָמַר: רוֹאֶה אַתָּה בֵּית־זַיִת זֶה, שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמְכַרְתִּיו בִּשְׁבִיל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה? הִגִּיעוּ לְבֵית־כֶּרֶם, אָמָר: רוֹאֶה אַתָּה בֵּית־כֶּרֶם זֶה, שֶׁהָיָה שֶׁלִּי וּמְכַרְתִּיו, בִּשְׁבִיל שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה? הִתְחִיל רַ' חִיָּא בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לוֹ: בּוֹכֶה אֲנִי, שֶׁלֹּא הִנַּחְתָּ לְזִקְנָתְךָ כְּלוּם. אָמַר לוֹ: חִיָּא בְנִי, וְכִי קַלָּה הִיא בְעֵינֵיךָ מַה־שֶּׁעָשִׂיתִי, שֶׁמָּכַרְתִּי דָבָר שֶׁנִּתַּן בְּשִׁשָּׁה יָמִים וְקָנִיתִי דָבָר שֶׁנִּתַּן לְאַרְבָּעִים יוֹם? כָּל־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְשִׁשָּׁה יָמִים, אֲבָל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לְאַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיְהִי־שָׁם עִם־יְיָ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה”1613 (שמו“ר מז; ויק”ר ל; פסיק' דר"כ כח).

תז רַ' יוֹחָנָן מִכָּל־מַה־שֶׁהָיָה אוֹכֵל הָיָה נוֹתֵן לְעַבְדּוֹ, וְהָיָה קוֹרֵא עָלָיו: “הֲלֹא־בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ וַיכוֹנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד”1614 (ירוש' כת' פ“ה, ה”ה).

תח רַ' יוֹחָנָן, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה "הֵן בִּקְדשָׁיו לֹא יַאֲמִין1615 "1616, בָּכָה: אִם בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין — בְּמִי יַאֲמִין? פַּעַם אַחַת הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָּרֶךְ, רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא מְלַקֵּט תְּאֵנִים. הִנִּיחַ אֶת־הַבְּשֵׁלוֹת וְנָטַל אֶת־הַפַּגִים1617. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: וְכִי לֹא יָפוֹת אֵלּוּ יוֹתֵר? אָמַר לוֹ: לַדֶּרֶךְ אֲנִי צָרִיךְ לָהֶן, הַלָּלוּ מִתְקַיְּמוֹת וְהַלָּלוּ אֵין מִתְקַיְּמוֹת. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין”1618 (חג' ה.).

תט אָמַר רַ' חָנָא הַשֻּׁלְחָנִי: לְמַעְלָה מִמֶּנִּי הָיָה עוֹמֵד בֶּן־הַנַּפָּח1619, לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי דֵּינָר קוּרְדִינָאִי1620 לְשַׁעֵר בּוֹ טְרֵפוֹת1621, וּבִקַּשְׁתִּי לַעֲמֹד מִפָּנָיו וְלֹא הִנִּיחָנִי; אָמַר לִי: שֵׁב, בְּנִי, שֵׁב; אֵין בַּעֲלֵי־אֻמָּנֻיּוֹת רַשָּׁאִין לַעֲמֹד מִפְּנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים בְּשַָׁעָה שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּם (חול' נד:).

תי רַ' יוֹחָנָן הָיָה יוֹשֵׁב וְקוֹרֵא לִפְנֵי בֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁל בָּבֶל1622 בְּצִפּוֹרִין, עָבַר אַרְכּוֹן1623 וְלֹא עָמַד מִפָּנָיו. בָּאוּ [עַבְדֵי הָאַרְכּוֹן] וּבִקְשׁוּ לְהַכּוֹתוֹ. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּהוּ, בְּמִצְוַת בּוֹרְאוֹ הוּא עָסוּק. (ירוש' בר' פ“ה, ה”א).

תיא רַ' אֶלְעָזָר כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מֵרַ' יוֹחָנָן, אִם רַ' יוֹחָנָן הָיָה צָרִיךְ לֵילֵךְ, הָיָה רַ' אֶלְעָזָר עוֹמֵד כָּפוּף בִּמְקוֹמוֹ עַד שֶׁנֶּעְלַם רַ' יוֹחָנָן מֵעֵינָיו; וּכְשֶׁהָיָה רַ' אֶלְעָזָר צָרִיךְ לֵילֵךְ, הָיָה הוֹלֵךְ אֲחוֹרַנִּית עַד שֶׁנֶּעְלַם רַ' יוֹחָנָן מֵעֵינָיו (יומא נג.).

תיב רַ' יוֹחָנָן נִסְמַךְ עַל רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי וְהָלָךְ, וְהָיָה רַ' אֶלְעָזָר1624 רוֹאֵהוּ וְנִתְחַבֵּא מִפָּנָיו. הִקְפִּיד רַ' יוֹחָנָן וְאָמַר: שְׁנַיִם עָשָׂה בִי הַבַּבְלִי1625 הַזֶּה: אֶחָד שֶׁלֹּא שָׁאַל בִּשְׁלוֹמִי, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר שְׁמוּעָה מִפִּי1626. אָמַר לוֹ רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי: [לֹא שָׁאַל בִּשְׁלֹומֶךָ —] כָּךְ נוֹהֲגִים בְּבָבֶל: הַקָּטֹן אֵינוֹ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹם הַגָּדוֹל1627, שֶׁהֵם מְקַיְּמִים “רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ”1628.

וְעוֹד אָמַר לוֹ: מַהוּ לַעֲבֹר מִלִּפְנֵי הַקָּפָה שֶׁל צְלָמִים1629? אָמַר לוֹ [ רַ' יוֹחָנָן]: מָה אַתָּה חוֹלֵק לָהֶם כָּבוֹד1630? אֶלָּא עֲבֹר לִפְנֵיהֶם וְסַמֵּא אֶת־עֵינֵיהֶם1631. אָמַר לוֹ [רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי]: יָפֶה עָשָׂה רַ' אֶלְעָזָר שֶׁלֹּא עָבַר לְפָנֶיךָ1632.

— וְלָמָּה לֹא אָמַר שְׁמוּעָה מִפִּי? — [בְּתוֹךְ כָּךְ] בָּאוּ לְפָנָיו רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִי [וּמְצָאוּהוּ כוֹעֵס], אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא כָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת שֶׁל טְבֶרְיָא, שֶׁנֶּחְלְקוּ בוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַ' יוֹסֵי עַד שֶׁנִּקְרַע סֵפֶר תּוֹרָה בַּחֲמָתָם? וְהָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, רַ' יוֹסֵי בֶן־קִסְמָא שְׁמוֹ, אָמַר: תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם לֹא יִהְיֶה בֵית־הַכְּנֶסֶת זֶה עֲבוֹדָה־זָרָה1633. וְכֵן הָיָה. חָזַר [ רַ' יוֹחָנָן] וְהִקְפִּיד יוֹתֵר, אָמַר: וְכִי חֲבֵרִי הוּא זֶה1634?

עַד שֶׁהֵם מְהַלְּכִים רָאוּ בֵית־מִדְרָשׁ אֶחָד. אָמַר [רַ' יַעֲקֹב בַּר אִידִי לְרַ' יוֹחָנָן]: כָּאן הָיָה רַ' מֵאִיר יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאָמַר הֲלָכָה מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל, וְלֹא אָמַר הֲלָכָה מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁרַ' מֵאִיר תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַ' עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ: הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁרַ' אֶלְעָזָר תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן.

וְעוֹד אָמַר לוֹ: נֶאֱמַר: “כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת־משֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן־צִוָּה משֶׁה אֶת־יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ” וגו‘1635 — וְכִי עַל כָּל־דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁאָמַר יְהוֹשֻׁעַ הָיָה אוֹמֵר לָהֶם: כָּךְ אָמַר לִי משֶׁה? אֶלָּא יְהוֹשֻׁעַ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ סְתָם, וְהַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁתּוֹרָתוֹ שֶׁל משֶׁה הִיא1636; אַף אַתָּה, רַ’ אֶלְעָזָר תַּלְמִידְךָ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ סְתָם, וְהַכֹּל יוֹדְעִים, שֶׁהַתֹּורָה שֶׁלְּךָ הִיא. אָמַר לָהֶם1637 [רַ' יוֹחָנָן]: מִפְּנֵי־מָה אִי אַתֶּם יוֹדְעִין לְפַיֵּס כְּבֶן־אִידִי חֲבֵרֵנוּ? (ירוש' בר' פ“ב, ה”א; שם שק' פ“ה, ה”ה; יבמ' צו:; מד' שמואל יט).

תיג רַ' יוֹחָנָן בִּימוֹת הַחֹרֶף, שֶׁלֹּא הָיָה חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ, הָיָה לוֹבֵשׁ שְׁתֵּי תְפִלִּין1638, אֲבָל בַּקַּיִץ, שֶׁהָיָה חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ לֹא הָיָה לוֹבֵשׁ אֶלָּא שֶׁל יָד (ירוש' בר' פ“ב, ה”ג).

תיד חִלּוּל־הַשֵּׁם כֵּיצַד? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: כְּגוֹן אֳנִי, שֶׁהוֹלֵךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלֹא תְפִלִּין1639 (יומא פו.).

תטו אָמַר רַ' יוֹחָנָן: פַּעַם אַחַת אֲחָזַנִי בוּלְמוֹס1640 וְרַצְתִּי לְמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה1641, וְקִיַּמְתִּי בְעַצְמִי “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ”1642 (יומא פג:).

תטז זְעֵירָא הָיָה מִשְׁתַּמֵּט מֵרַ' יוֹחָנָן, שֶׁהָיָה אוֹמֵר לוֹ: שָׂא אֶת־בִּתִּי. פַּעַם אַחַת הָיוּ מְהַלְּכִים בַּדָּרֶךְ, הִגִּיעוּ לִשְׁלוּלִית שֶׁל מָיִם1643, הִרְכִּיבוֹ לְרַ' יוֹחָנָן עַל כְּתֵפוֹ וְהֶעֱבִירוֹ. אָמַר לוֹ [ רַ' יוֹחָנָן]: תּוֹרָתִי כְשֵׁרָה, וּבְנוֹתַי אֵינָן כְּשֵׁרוֹת! (קיד' עא:).

תיז חִזְקִיָּה בֵי רַ' חִיָּא קָרָא עַל רַ' יוֹחָנָן: לֵית דֵּן בַּר־אֱנָשׁ1644! וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּגוֹן דֵּן בַּר־נַשׁ1645! (שבת קיב:).

תיח כָּל־שְׁנוֹתָיו שֶׁל רַב הָיָה רַ' יוֹחָנָן כּוֹתֵב לוֹ: “לִפְנֵי רַבֵּנוּ שֶׁבְּבָבֶל”; כְּשֶׁנִפְטָר הָיָה כוֹתֵב לִשְׁמוּאֵל: “לִפְנֵי חֲבֵרֵנוּ שֶׁבְּבָבֶל”. אָמַר [שְׁמוּאֵל]: אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר שֶׁאֲנִי רַבּוֹ1646? כָּתַב וְשָׁלַח לוֹ עִבּוּר שֶׁל שִׁשִּׁים שָׁנָה1647. אָמָר: עַכְשָׁו חֶשְׁבּוֹן בִּלְבַד הוּא יוֹדֵעַ. כָּתַב וְשָׁלַח לוֹ שְׁלשָׁה־עָשָׂר גְּמַלִּים1648 שֶׁל סְפֵקֵי טְרֵפוֹת. אָמַר: יֶשׁ־לִי רַב בְּבָבֶל, אֵלֵךְ וְאֶרְאֶנּוּ. אָמַר לוֹ לְתִינוֹק: פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶךָ. אָמַר לוֹ: “וּשְׁמוּאֵל מֵת”1649. אָמָר: מַשְׁמָע, נִפְטַר שְׁמוּאֵל.

וְלֹא הוּא, לֹא מֵת שְׁמוּאֵל, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְרַח רַבִּי יוֹחָנָן1650 (חול' צה:).

––––––––

תיט רֵישׁ־לָקִישׁ מָכַר עַצְמוֹ לְלוּדִים1651. נָטַל עִמּוֹ נֹאד וְאֶבֶן בְּתוֹכוֹ. אָמָר: מְקֻבָּלְנִי, שֶׁבְּיוֹם הָאַחֲרוֹן1652 הֵם עוֹשִׂים לְאָדָם כָּל־מַה־שֶׁמְּבַקֵּשׁ מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁיְהֵא דָמוֹ עָרֵב. בְּיוֹם הָאַחֲרוֹן אָמְרוּ לוֹ: מַה־בַּקָּשָׁתֶךָ? אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה כוֹפֶתְכֶם1653 וּמוֹשִׁיבְכֶם וְנוֹתֵן לְכָל־אֶחָד מִכֶּם מַכָּה אַחַת וָחֵצִי בְּנֹאד זֶה. כְּפָתָם וְהוֹשִׁיבָם, וְכָל־אֶחָד מֵהֶם כְּשֶׁלָּקָה מַכָּה אַחַת יָצְאָה נִשְׁמָתוֹ. הָיָה חוֹרֵק שִׁנָּיו, אָמַר לוֹ: מְשַׂחֵק אַתָּה בִּי? עֲדַיִן נִשְׁתַּיֵּר לְךָ אֶצְלִי חֲצִי מַכָּה. עָמַד וְהָרַג אֶת־כֻּלָּם.

כְּשֶׁיָּצָא [לְחֵרוּת] יָשַׁב וְאָכַל וְשָׁתָה1654. אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ: אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ דָּבָר לִשְׁכַּב עָלָיו? אָמַר לָהּ: בִּתִּי, כְּרֵסִי כָרִי1655.

כְּשֶׁמֵּת הִנִּיחַ קַב שֶׁל כַּרְכֹּם1656, וְקָרָא עַל עַצְמוֹ: “וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם”1657 (גיט' מז.).

תכ פַּעַם אַחַת הָיָה רַ' יוֹחָנָן רוֹחֵץ בַּיַּרְדֵּן. רָאָהוּ רֵישׁ־לָקִישׁ וְקָפַץ אַחֲרָיו לְתוֹךְ הַיַּרְדֵּן. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: כֹּחֲךָ לַתּוֹרָה. אָמַר לוֹ: יָפְיְךָ לַנָּשִׁים. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אִם תַּחֲזֹר בְּךָ אֶתֶּן־לְךָ אֶת־אֲחוֹתִי, שֶׁהִיא יָפָה מִמֶּנִּי. קִבֵּל עָלָיו. בִּקֵּשׁ לַחֲזֹר וּלְהָבִיא כֵלָיו — וְלֹא יָכֹל לַחֲזֹר1658. הִקְרִיא וְהִשְׁנָה לוֹ וְנַעֲשָׂה אָדָם גָּדוֹל (ב"מ פד.).

––––––––

תכא רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ־לָקִישׁ אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם: אָנוּ לֹא זָכִינוּ לַתּוֹרָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁרָאִינוּ אֶצְבָּעוֹ שֶׁל רַבִּי מִגּוֹלְגִיקִין שֶׁלּוֹ1659. (ירוש' ביצה פ“ה, ה”ב).

תכב כְּשֶׁעָלָה רַב כָּהֲנָא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אָמַר לוֹ רַב: אַל תַּקְשֶׁה לְרַ' יוֹחָנָן1660 שֶׁבַע שָׁנִים. בָּא וּמָצָא אֶת־רֵישׁ־לָקִישׁ כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּמְסַיֵּם פֶּרֶק שֶׁל יוֹם1661 לַתַּלְמִידִים. אָמַר לָהֶם רַב כָּהֲנָא: רֵישׁ־לָקִישׁ הֵיכָן? אָמְרוּ לוֹ: לָמָה הוּא לָךְ? אָמַר לָהֶם: יֵשׁ קֻשְׁיָה זוֹ וְקֻשְׁיָה זוֹ, תְּשׁוּבָה זוֹ וּתְשׁוּבָה זוֹ. בָּאוּ וְאָמְרוּ לְרֵישׁ־לָקִישׁ. הָלַךְ וְאָמַר לְרַ' יוֹחָנָן: אֲרִי עָלָה מִבָּבֶל, יְעַיֵּן מָר בְּפִרְקוֹ שֶׁל מָחָר1662. לְמָחָר הוֹשִׁיבוּ אֶת־רַב כָּהֲנָא בְּשׁוּרָה רִאשׁוֹנָה לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן. אָמַר רַ' יוֹחָנָן הֲלָכָה אַחַת, וְלֹא הִקְשָׁה לוֹ רַב כָּהֲנָא, הֲלָכָה שְׁנִיָּה — וְלֹא הִקְשָׁה. הוֹרִידוּהוּ לַאֲחוֹרֵי שֶׁבַע שׁוּרוֹת, עַד שֶׁהוֹשִׁיבוּהוּ בְּשׁוּרָה אַחֲרוֹנָה. אָמַר רַ' יוֹחָנָן לְרֵישׁ־לָקִישׁ: אֲרִי שֶׁאָמַרְתָּ, נַעֲשָׂה שׁוּעָל. אָמַר רַב כָּהֲנָא: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיוּ שֶׁבַע שׁוּרוֹת הַלָּלוּ בִּמְקוֹם שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁאָמַר לִי רַב. עָמַד עַל רַגְלָיו וְאָמַר: יַחֲזֹר מָר לְרֹאשׁ הַפֶּרֶק. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן הֲלָכָה אַחַת — וְהִקְשָׁה רַב כָּהֲנָא, שְׁנִיָּה — וְהִקְשָׁה, עַד שֶׁהֶחֱזִירוּהוּ לְשׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה. הָיָה רַ' יוֹחָנָן יוֹשֵׁב עַל שִׁבְעָה כָרִים, שָׁמַט מִתַּחְתָּיו עַל כָּל־קֻשְׁיָה וְקֻשְׁיָה כַּר אֶחָד1663, עַד שֶׁנִּשְׁמְטוּ כָל־הַכָּרִים מִתַּחְתָּיו וְיָשַׁב עַל הַקַּרְקָע.

רַ' יוֹחָנָן זָקֵן הָיָה וְגַבִּינָיו גְּדוֹלוֹת1664; אָמַר לְתַלְמִידָיו: הַגְבִּיהוּ לִי עֵינַי וְאֶרְאֶנּוּ. הִגְבִּיהוּ לוֹ גַבִּינָיו בְּמִכְחוֹל שֶׁל כָּסֶף. רָאָה רַ' יוֹחָנָן שֶׁשְּׂפָתָיו שֶׁל רַב כָּהֲנָא פְּרוּטוֹת1665, סָבַר שֶׁהוּא מְשַׂחֵק בּוֹ; חָלְשָׁה דַעְתּוֹ — וּמֵת רַב כָּהֲנָא. לְמָחָר אָמַר רַ' יוֹחָנָן לַחֲכָמִים: רְאִיתֶם בַּבְלִי זֶה מֶה עָשָׂה1666? אָמְרוּ לוֹ: כָּךְ דַּרְכּוֹ1667. נִכְנַס רַ' יוֹחָנָן לִמְעָרָתוֹ שֶׁל רַב כָּהֲנָא רָאָה עֶכֶן כָּרוּךְ עַל פִּיהָ. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: עֶכֶן, עֶכֶן, פְּתַח פִּיךָ וְיִכָּנֵס הָרַב אֵצֶל תַּלְמִיד — וְלֹא פָתָח; יִכָּנֵס חָבֵר אֵצֶל חָבֵר — וְלֹא פָתָח; יִכָּנֵס תַּלְמִיד אֵצֶל הָרַב — וּפָתַח לוֹ. בִּקֵּשׁ רַחֲמִים וְהֶחֱיָהוּ. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אִלְמָלֵי יָדַעְתִּי שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל מָר לֹא חָלְשָׁה דַעְתִּי; עַכְשָׁו יֵלֵךְ מָר עִמָּנוּ. אָמַר לוֹ רַב כָּהֲנָא: אִם אֶפְשָׁר לְךָ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא אָמוּת עוֹד — אֵלֵךְ, וְאִם לֹא — לֹא אֵלֵךְ, שֶׁהַשָּׁעָה הוֹאִיל וְעָבְרָה — עָבָרָה1668. נִעֲרוֹ וְהֶעֱמִידוֹ. שְׁאֵלָהוּ רַבִּי יוֹחָנָן כָּל־סְפֵקוֹתָיו — וּפְשָׁטָם1669. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר רַ' יוֹחָנָן: “שֶׁלָּכֶם אֲנִי אוֹמֵר1670? — שֶׁלָּהֶם הוּא1671!” (ב"ק קיז.).

––––––––

תכג מִי שֶׁהָיָה רֵישׁ־לָקִישׁ מֵסִיחַ עִמּוֹ בַּשּׁוּק, הָיוּ נותְנִים לוֹ מִלְוָה בְּלֹא עֵדִים (יומא ט:).

תכד הָרֹואֶה אֶת־רֵישׁ־לָקִישׁ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ כְּאִלּוּ עוֹקֵר הָרִים וְטוֹחֲנָם זֶה בָזֶה (סנה' כד.).

תכה רֵישׁ־לָקִישׁ מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה הוֹגֶה בַּתּוֹרָה הַרְבֵּה הָיָה יוֹצֵא חוּץ לִתְחוּם־שַׁבָּת וְהוּא לֹא יָדָע1672, לְקַיֵּם מַה־שֵֶׁנֶּאֱמַר: “בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד”1673 (ירוש' בר' פ“ה, ה”א).

תכו רֵישׁ־לָקִישׁ הָיָה מְסַדֵּר מִשְׁנָתוֹ אַרְבָּעִים פְּעָמִים, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה1674, וְנִכְנָס לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן.

רֵישׁ־לָקִישׁ אָמַר: אִם רָאִיתָ תַּלְמִיד שֶׁלִּמּוּדוֹ קָשֶׁה עָלָיו כְּבַרְזֶל, בִּשְׁבִיל מִשְׁנָתוֹ שֶׁאֵינָהּ סְדוּרָה עָלָיו (תענ' ח.).

תכז אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: יֵשׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לַחֲרֹז1675 וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְדֹּחַ1676, וְיֵשׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְדֹּחַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲרֹז, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי הֶחָרוֹז וַאֲנִי הָיִיתִי הַקָּדוֹחַ (שהש"ר א).

תכח רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ הָיָה עָמֵל בַּתוֹרָה כָּל־צָרְכּוֹ בִּמְעָרָה זוֹ שֶׁל טְבֶרְיָא. וְהָיָה [שָׁם] פִּיָּלָן1677 אֶחָד נוֹהֵג לְהָכִין לוֹ בְכָל־יוֹם צַפַּחַת מָיִם, וְהוּא הָיָה נִכְנָס עָיֵף וְיָגֵעַ וְנוֹטְלָהּ וְשׁוֹתֶה. פַּעַם אַחַת נִכְנַס [הַפִּיָּלָן] וְיָשַׁב אֶצְלוֹ לָפוּשׁ קְצָת. אָמַר לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה, אֲנִי וְאַתָּה הָיִינוּ נִכְנָסִים לְבֵית־הַסֵּפֶר כְּאֶחָד; אַתָּה זָכִיתָ1678 וַאֲנִי לֹא זָכִיתִי. הִתְפַּלֵּל עָלַי שֶׁיְהֵא חֶלְקִי עִמְּךָ לְעוֹלָם־הַבָּא. אָמַר לוֹ: וּמָה אֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ — שֶׁיְהֵא חֶלְקְךָ עִם בְּנֵי־אֻמָּנוּתֶךָ! שֶׁכָּל־אָדָם וְאָדָם אֵין מַשְׁרִין1679 אוֹתוֹ אֶלָּא עִם בְּנֵי אֻמָּנוּתוֹ (קה"ר ג).

תכט רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּמְעָרָה זוֹ שֶׁל טְבֶרְיָא, יָצְאוּ מִשָּׁם שְׁתֵּי נָשִׁים, אָמְרָה אַחַת לַחֲבֶרְתָּהּ: בָּרוּךְ שֶׁהוֹצִיאַנִי מֵאֲוֵיר רַע זֶה. קָרָא וְאָמַר לָהֶן: מֵהֵיכָן אַתֶּן? אָמְרוּ לוֹ: מִמַּזְגָּא1680. אָמַר: אֲנִי מַכִּיר אֶת־מַזְגָּא, וְאֵין בָּהּ אֶלָּא שְׁנֵי עַמּוּדִים1681. אָמַר: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן חֵן מָקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו (ב"ר לד).

תל רַ' חִיָּא בַר זַרְנִיקֵי וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־יְהוֹצָדָק הָיוּ מְהַלְּכִים [בַּשְּׁבִיעִית1682] לְעַבֵּר שָׁנִים1683 בְּעַסְיָא. פָּגַע בָּהֶם רֵישׁ־לָקִישׁ וְנִטְפַּל1684 עִמָּהֶם. אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה הֵיאַךְ עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה1685. רָאָה אָדָם אֶחָד1686 שֶׁהוּא חוֹרֵשׁ, אָמַר לָהֶם רֵישׁ־לָקִישׁ: כֹּהֵן וְחוֹרֵשׁ1687! אָמְרוּ לוֹ: יָכוֹל לוֹמַר אֲגִיסְטוֹן1688 אֲנִי בְּתוֹכוֹ. שׁוּב רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוּא זוֹמֵר בְּכָרֶם, אָמַר לָהֶם רֵישׁ־לָקִישׁ: כֹּהֵן וְזוֹמֵר! אָמְרוּ לוֹ: יָכוֹל לוֹמַר לַעֲקַל בֵּית־הַבַּד1689 אֲנִי צָרִיךְ. אָמַר לָהֶם רֵישׁ־לָקִישׁ: הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעָקָל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת1690. אָמְרוּ הֵם1691: טַרְחָן1692 הוּא זֶה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם עָלוּ לַעֲלִיָּה1693 וְסִלְּקוּ1694 אֶת־הַסֻּלָּם מִתַּחְתָּיו. בָּא רֵישׁ־לָקִישׁ לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן וְאָמָר: בְּנֵי־אָדָם הַחֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית1695, כְּשֵׁרִים לְעַבֵּר שָׁנָה!? חָזַר וְאָמַר: לֹא קָשֶׁה לִי, וְלֹא יְהוּ אֶלָּא כִּשְׁלשָׁה רוֹעֵי בָקָר1696, וַחֲכָמִים עַל חֶשְׁבּוֹנָם1697 סָמָכוּ. חָזַר וְאָמַר: אֵינוֹ דוֹמֶה, שָׁם חָזְרוּ וְנִמְנוּ חֲכָמִים וְעִבְּרוּ לְאוֹתָהּ שָׁנָה1698, כָּאן — קֶשֶׁר רְשָׁעִים1699 הוּא, וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן. אָמַר רַ' יוֹחָנָן: זוֹהִי הַצָּרָה1700!

כְּשֶׁבָּאוּ [אוֹתָם הַחֲכָמִים] לִפְנֵי רַ' יוֹחָנָן אָמְרוּ לוֹ: הוּא קָרָא לָנוּ רוֹעֵי בָקָר וְלֹא אָמַרְתָּ לוֹ כְּלוּם! אָמַר לָהֶם רַ' יוֹחָנָן: וְאִלּוּ קָרָא לָכֶם רוֹעֵי צֹאן, מָה אֹמַר לוֹ? (סנה' כו.).

תלא רֵישׁ־לָקִישׁ הָיָה שׁוֹמֵר פַּרְדֵּס. בָּא אָדָם אֶחָד וְאָכַל תְּאֵנִים. זָרַק בּוֹ צְרוֹר וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בּוֹ. אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: יְהֵא אוֹתוֹ הָאִישׁ1701 בְּנִדּוּי. אָמַר לוֹ: אַדְּרַבָּה, יְהֵא אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּנִדּוּי! אִם מָמוֹן נִתְחַיַּבְתִּי לָךְ — נִדּוּי כְּלוּם נִתְחַיַּבְתִּי לָךְ? בָּא רֵישׁ־לָקִישׁ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלּוֹ נִדּוּי, שֶׁלְּךָ אֵינוֹ נִדּוּי. — מַה־תַּקָּנָתִי? — לֵךְ אֶצְלֹו שֶׁיַּתִּירֶךָ. — אֵינִי יוֹדְעוֹ. אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ אֵצֶל הַנָּשִׂיא וְיַתִּירֶךָ (מו"ק יז.).

תלב רֵישׁ־לָקִישׁ הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדָּרֶךְ. הִגִּיעַ לִשְׁלוּלִית1702 שֶׁל מָיִם. בָּא אִישׁ אֶחָד וְהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מַעֲבִירוֹ. אָמַר לוֹ: קָרִיתָ? אָמַר לוֹ: קָרִיתִי. — שָׁנִיתָ? — שָׁנִיתִי אַרְבָּעָה סִדְרֵי מִשְׁנָה. אָמַר לוֹ: חָצַבְתָּ לְךָ אַרְבָּעָה הָרִים וְאַתָּה טוֹעֵן בֶּן־לָקִישׁ עַל כְּתֵפֶךָ1703? הָטֵל בֶּן־לָקִישׁ בַּמָּיִם! (מג' כח:).

תלג רַ' אַבָּהוּ וְרֵישׁ־לָקִישׁ נִכְנְסוּ לְאוֹתָהּ מְדִינָה שֶׁל קֵיסָרִין, אָמַר לוֹ אַבָּהוּ לְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: מַה־לָּנוּ שֶׁנִּכְנַסְנוּ לִמְדִינָה שֶׁל מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים? יָרַד רֵישׁ־לָקִישׁ מֵחֲמוֹרוֹ, כִּנֵּס חוֹל וְנָתַן בְּפִיו. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: אֵין הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא רוֹצֶה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר דֵּלָטוֹרְיָה1704 עַל יִשְׂרָאֵל (שהש"ר א).

תלד רַ' אִימִי נִתְפַּס1705 בְּסִפְסוּפָא1706. אָמַר רַ' יוֹנָתָן: יִכָּרֵךְ הַמֵּת בִּסְדִינוֹ1707. אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ: עַד שֶׁאֲנִי הוֹרֵג אֲנִי נֶהֱרָג1708, אֵלֵךְ וְאַצִּילֶנּוּ בְּכֹחַ. הָלַךְ וּפִיֵּס [אֶת־הָרוֹדְפִים] וְהֶחֱזִירוּהוּ לוֹ. אָמַר לָהֶם: בֹּאוּ אֵצֶל זָקֵן שֶׁלָּנוּ וְיִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם1709. בָּאוּ אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן, אָמַר לָהֶם: מַה־שֶּׁהָיָה בְּלִבְּכֶם לַעֲשׂוֹת לוֹ יֵעֲשֶׂה לָכֶם, וְיַגִּיעַ לְעָם זֶה. לֹא הִגִּיעוּ לְאַפִּיפְסֵרוֹס1710 עַד שֶׁנֶּהֶרְגוּ כֻלָּם (ירוש' תרומות פ“ח, ה”ד).

תלה רַ' יוֹחָנָן נִתְקַפַּח בַּעֲלֵי־קַנְיָה1711. עָלָה לְבֵית־הַוַּעַד1712, וְהָיָה רֵישׁ־לָקִישׁ שׁוֹאֲלוֹ וְהוּא אֵינוֹ מֵשִׁיב, שׁוֹאֲלוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב. אָמַר לוֹ: מַהוּ כָךְ? אָמַר לוֹ: כָּל־הָאֵבָרִים תְּלוּיִם בַּלֵּב, וְהַלֵּב תָּלוּי בַּכִּיס1713. אָמַר לוֹ: וּמַהוּ כֵן? נִתְקַפַּחְתִּי בַּעֲלֵי־קַנְיָה. אָמַר לוֹ: הַרְאֵנִי אֶת־הַזָּוִית1714? יָצָא וְהֶרְאָהוּ. רָאָם מֵרָחוֹק. הִתְחִיל מְצַלְצֵל. אָמְרוּ לוֹ: אִם רַ' יוֹחָנָן הוּא יִטֹּל מֶחֱצָה. אָמַר לָהֶם: חַיֵּיכֶם, הַכֹּל אֲנִי נוֹטֵל — וְנָטַל הַכֹּל (שם).

תלו פַּעַם אַחַת נֶחְלְקוּ חֲכָמִים בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן1715 וְהָרֹמַח וּמַגַּל־יָד1716 וּמַגַּל קָצִיר — מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? — מִשְּׁעַת גְּמַר מְלַאכְתָּם1717. וּמֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּם? רַ' יוֹחָנָן אָמָר: מִשֶּׁיְצָרְפֵם בְּכִבְשָׁן, וְרֵישׁ־לָקִישׁ אָמָר: מִשֶּׁיְצַחְצְחֵם בַּמָּיִם1718. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן לְרֵישׁ־לָקִישׁ: לִסְטִים בְּלִסְטְיוּתוֹ יוֹדֵעַ1719. אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: וּמַה הוֹעַלְתָּ לִּי? שָׁם קָרְאוּ לִי “רַבִּי”1720 וְכָאן קוֹרְאִים לִי “רַבִּי”. אָמַר לוֹ: הוֹעַלְתִּי לָךְ, שֶׁקֵּרַבְתִּיךָ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַ' יוֹחָנָן וְחָלָה רֵישׁ־לָקִישׁ. בָּאָה אִשְׁתּוֹ [שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ] וּבָכָתָה; אָמְרָה לוֹ: “עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל בָּנָי”1721… אָמַר לָהּ: “עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה”1722 — עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אַלְמְנוּתִי… אָמַר לָהּ: “וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ”1723 — וּמֵת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ.

הָיָה רַ' יוֹחָנָן מִצְטָעֵר אַחֲרָיו הַרְבֵּה. וְלֹא יָרַד לְבֵית־הַוַּעַד. אָמְרוּ חֲכָמִים: מִי יֵלֵךְ לְהָנִיחַ דַּעְתּוֹ? — יֵלֵךְ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּדָת, שֶׁשְּׁמוּעוֹתָיו מְחֻדָּדוֹת1724. בָּא וְיָשַׁב לְפָנָיו. כָּל־מַה־שֶּׁהָיָה רַ' יוֹחָנָן אוֹמֵר — אָמַר לוֹ רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּדָת: “תַּנְיָא דִּמְסַיְּעָא לָךְ”1725. אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: אַתָּה כְּבֶן־לָקִישׁ? בֶּן־לָקִישׁ כְּשֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר דָּבָר — הָיָה מַקְשֶׁה לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קְשָׁיוֹת וַאֲנִי מְתָרֵץ לוֹ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה תֵרוּצִים — וְהַשְּׁמוּעָה נִתְרַוְּחָה1726 מֵאֵלֶיהָ; וְאַתָּה אוֹמֵר “תַּנְיָא דִּמְסַיְּעָא לָךְ” — וְכִי אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיָּפֶה אָמָרְתִּי. עָמַד וְקָרַע אֶת־בְּגָדָיו וּבָכָה וְאָמָר: "הֵיכָן אַתָּה, בֶּן־לָקִישׁ! הֵיכָן אַתָּה, בֶּן־לָקִישׁ! " הָיָה צוֹעֵק וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁנִּטְרְפָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. בִּקְשׁוּ עָלָיו חֲכָמִים רַחֲמִים וָמֵת (ב“מ פד.; ירוש' מג' פ”א, הי"א).

––––––––

תלז רַ' יוֹחָנָן מָצָא תִּינוֹק שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ, אָמַר לוֹ: אֱמֹר לִי פְּסוּקֶךָ. אָמַר לוֹ: “עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר”1727. אָמַר לוֹ: וּמָה עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר? אָמַר לוֹ: עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר1728. אָמַר לוֹ: מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לוֹ: לֵךְ נַסֵּה. אָמַר לוֹ: וְכִי מֻתָּר לְנַסּוֹת אֶת־הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא? וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “לֹא תְנַסּוּ אֶת־יְיָ”1729. אָמַר לוֹ: אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: חוּץ מִזּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “הָבִיאוּ אֶת־כָּל־הַמַּעֲשֵׂר…וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְיָ צְבָאוֹת, אִם־לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד־בְּלִי־דָי”1730. (מַהוּ " עַד־בְּלִי־דָי" — אָמַר רָמִי בַר חַמִּי אָמַר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דָּי). אָמַר לוֹ: אִלְמָלֵי הִגַּעְתִּי לְפָסוּק זֶה לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְךָ וּלְרַ' אוֹשַׁעְיָא רַבָּךְ.

שׁוּב מָצָא רַ' יוֹחָנָן אֶת־הַתִּינוֹק שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ שֶׁיּוֹשֵׁב וְאוֹמֵר: “אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל־יְיָ יִזְעַף לִבּוֹ”1731. יָשַׁב רַ' יוֹחָנָן וְהָיָה תָמֵהַּ, אָמַר: כְּלוּם יֵשׁ דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בַּכְּתוּבִים וְלֹא נִרְמַז בַתּוֹרָה? אָמַר לוֹ: כְּלוֹם לֹא נִרְמַז זֶה, וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “וַיֵּצֵא לִבָּם וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו לֵאמֹר: מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ?”1732 זָקַף רַ' יוֹחָנָן עֵינוֹ וְהֵצִיץ בּוֹ. בָּאָה אִמּוֹ וְהוֹצִיאַתּוּ. אָמְרָה לוֹ: לֵךְ מִלְּפָנָיו, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה לְךָ כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לְאָבִיךּ (תענ' ט.).

תלח כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן נִכְפְּפוּ כָל־הָאִיקוֹנִין1733 — לוֹמַר לְךָ שֶׁלֹּא הָיוּ אִיקוֹנִין יָפִים כְּמוֹתוֹ (ירוש' ע“ז פ”ג, ה"א).

תלט כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן הָיָה דוֹרוֹ קוֹרֵא עָלָיו: “אִם־יִתֵּן אִישׁ אֶת־כָּל־הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה” — שֶׁאָהַב רַ' יוֹחָנָן אֶת הַתּוֹרָה — “בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ”1734 (ויק"ר ל).

תמ כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן פָּתַח עָלָיו רַ' יִצְחָק בֶּן־אֶלְעָזָר: קָשֶׁה הַיּוֹם לְיִשְׂרָאֵל כְּיוֹם בָּא הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם.

כְּשֶׁמֵּת רַ' יוֹחָנָן יָשַׁב רַ' אַמִּי שִׁבְעָה וּשְׁלשִׁים (מו"ק כה:).


לד. רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה (רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא)

תמא רַ' יוֹחָנָן נִכְנַס אֵצֶל רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא1735. יָצָא אֵלָיו בְּחָלוּק1736 שֶׁל פִּשְׁתָּן. אָמַר לוֹ: חֲזֹר וּלְבַשׁ חֲלוּקְךָ שֶׁל צֶמֶר, מִשּׁוּם “מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ”1737. בִּיצִיאָתוֹ אָמַר לוֹ: הָבֵא מַטְעַמָּה1738. אָמַר לוֹ: שְׁלַח וְהָבֵא לְךָ מְנַחֵם טַלְמָיָא1739, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְתוֹרַת־חֶסֶד עַל־לְשׁוֹנָהּ17401741.

כְּשֶׁיָּצָא רָאָה אֶת־רַ' חֲנִינָה בַר סִיסִי מְבַקֵּעַ עֵצִים. אָמַר לוֹ: רַבִּי, אֵין זֶה כְּבוֹדֶךָ. אָמָר: וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאֵין לִי מִי שֶׁיְשַׁמְשֵׁנִי? אָמַר לוֹ: אִם לֹא הָיָה לְךָ מִי שֶׁיְשַׁמְּשֶׁךָ, לֹא הָיָה לְךָ לְקַבֵּל מִנּוּי1742 (ירוש‘, סנה’ ספ“ב, ה”ו).

תמב תִּרְגֵּם1743 יוֹסֵי מְעוֹנִי1744 בִּכְנֶסֶת בִּטְבֶרְיָא: “שִׁמְעוּ־זֹאת הַכֹּהֲנִים”1745 — לָמָּה אֵין אַתֶּם עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה, וְלֹא נָתַתִּי לָכֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת? אָמְרוּ לוֹ: אֵין נוֹתְנִים לָנוּ כְּלוּם.

— “וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל”1746 — לָמָּה אֵין אַתֶּם נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בְּסִינָי? אָמְרוּ לוֹ: הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל הַכֹּל.

— “וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ, כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט”1747 — לָכֶם אָמָרְתִּי? “וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים17481749! עָתִיד אֲנִי לֵישֵׁב עִמָּהֶם בְּדִין וּלְפָסְקָם וּלְאַבְּדָם מִן הָעוֹלָם.

— שָׁמַע רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא וְכָעָס1750. נִתְיָרֵא [יוֹסֵי מְעוֹנִי] וּבָרָח. בָּאוּ רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ־לָקִישׁ לְפַיְּסוֹ. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, צְרִיכִים אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְאֻמּוֹת־הָעוֹלָם, שֶׁהֵן מַכְנִיסִין מוּמָסִין1751 לְבָתֵּי־תֵיאַטְרָיוֹת וּלְבָתֵּי־קִרְקְסָיוֹת שֶׁלָּהֶן וּמְשַׂחֲקִין בָּהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְסִיחִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְלֹא יָבֹאוּ לִידֵי קְטָטָה בְטֵלָה; יוֹסֵי מְעוֹנִי אָמַר דִּבְרֵי תוֹרָה1752 וְכָעַסְתָּ עָלָיו? — אָדָם גָּדוֹל הוּא! אָמַר לָהֶם: וְיוֹדֵעַ בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְלוּם? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: וְשִׁמֵּשׁ חֲכָמִים? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם: אִם כֵּן יִכָּנֵס לְכָאן. נִכְנַס אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי זָנְתָה אִמָּם”1753? וְכִי שָׂרָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיָתָה? אָמַר לוֹ: כַּבַּת כֵּן אִמָּהּ1754, “כְּאִמָּהּ בִּתָּהּ”1755; כַּדּוֹר כֵּן הַנָּשִׂיא, כַּנָּשִׂיא כֵּן הַדּוֹר; כַּמִּזְבֵּחַ — כֹּהֲנָיו; וְיֵשׁ אוֹמְרִים כָּךְ: כַּגִּנָּה כֵּן הַגַּנָּן. אָמַר לוֹ: לֹא דַי שֶׁבִּזַּנִי שֶׁלֹּא בְּפָנַי פַּעַם אֶחָת, אֶלָּא בְּפָנַי שָׁלשׁ פְּעָמִים! (שם; ב"ר פ).

תמג רַ' יַנַּאי הָיָה נִסְמָךְ וְהוֹלֵךְ1756 עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל שִׂמְלַאי שַׁמָּשׁוֹ, וּבָא רַ' יְהוּדָה נְשִׂיָּא לִפְנֵיהֶם, אָמַר לוֹ [הַשַּׁמָּשׁ לְרַ' יַנַּאי]: אָדָם זֶה שֶׁבָּא לְנֶגְדֵּנוּ הוּא נָאֶה וְטַלִּיתוֹ נָאָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ מִשְׁמְשָׁהּ וְאָמָר: זֶה שִׁעוּרוֹ כַשָּׂק1757. אָמַר לוֹ דְבַר הֲלָכָה וְרַבִּי יְהוּדָה הֵשִׁיב עָלָיו [תְּשׁוּבָה שֶׁל מַה־בְּכָךְ]. אָמַר לוֹ [רַ' יַנַּאי] לְשַׁמָּשׁוֹ: מְשׁוֹךְ, אֵין זֶה רוֹצֶה לִלְמֹד1758 (ב"ב קיא.).

תמד דָּרַשׁ רֵישׁ־לָקִישׁ: נָשִׂיא שֶׁחָטָא מַלְקִין אוֹתוֹ בְּבֵית־דִּין שֶׁל שְׁלשָׁה. שָׁמַע רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא וְכָעָס. שָׁלַח גֻּנְתֹּן1759 לִתְפּוֹס אֶת־רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ. רָדַף אַחֲרָיו, וּבָרַח לְמִגְדָּל (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לִכְפַר חִטִּים). לְמָחָר עָלָה רַ' יוֹחָנָן לְבֵית־הַוַּעַד1760 וְעָלָה [אַף] רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא לְבֵית־הַוַּעַד. אָמַר [רַ' יוּדָן]: וּמָה אֵין רַבֵּנוּ אוֹמֵר לָנוּ דְּבַר תּוֹרָה? הִתְחִיל מְטַפֵּחַ בְּיָדוֹ אֶחָת. אָמַר לוֹ: וּבְיָד אַחַת מְטַפְּחִין? אָמַר לוֹ: לֹא, אֶלָּא אִם אֵין רֵישׁ־לָקִישׁ כָּאן1761… אָמַר לוֹ: הֵיכָן הוּא וְאַתִּירֶנּוּ. אָמַר לוֹ: בְּמִגְדָּל1762. אָמַר לוֹ: לְמָחָר אֲנִי וְאַתָּה נֵצֵא לִקְרָאתוֹ. שָׁלַח רַ' יוֹחָנָן לְרֵישׁ־לָקִישׁ: הַתְקֵן לְךָ דְּבַר תּוֹרָה, שֶׁהַנָּשִׂיא יֵצֵא לִקְרָאתֶךָ. יָצָא רֵישׁ־לָקִישׁ לִקְרָאתוֹ וְאָמַר: דֻּגְמָה שֶׁלָּכֶם דּוֹמָה לְבוֹרַאֲכֶם, כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח לֹא שָׁלִיחַ וְלֹא מַלְאָךְ, אֶלָּא הוּא בְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ־מִצְרַיִם”1763 — הוּא וְכָל־דַּרְגּוֹן שֶׁלּוֹ1764. אָמַר לוֹ [רַ' יוּדָן נְשִׂיָּא]: וּמָה רָאִיתָ לוֹמַר אוֹתוֹ דָבָר1765? אָמַר לוֹ: מָה אַתֶּם סְבוּרִים, שֶׁמָּא מִיִּרְאָה מִפְּנֵיכֶם אֶמְנַע תּוֹרַת אֱלֹהִים? שֶׁאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: “אַל בָּנָי, כִּי לוֹא־טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם־יְיָ”1766 — מַעֲבִירִים אוֹתוֹ1767 (ירוש' סנה' פ“ב, ה”א; הור' פ“ג, ה”א).

תמה שֶׁל בֵּית־הַנָּשִׂיא הֶעֱמִידוּ דַיָּן שֶׁלֹּא לָמָד. אָמְרוּ לוֹ לִיהוּדָה בַר נַחֲמָנִי מְתֻרְגְּמָנוֹ שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ: עֲמֹד עָלָיו בְּאָמוֹרָא1768. עָמַד וְגָחַן אֵלָיו וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם. פָּתַח [יְהוּדָה בַר נַחֲמָנִי] וְאָמַר: “הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה, עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם — הוּא יוֹרֶה? הִנֵּה־הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל־רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ”1769; וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִפָּרַע מִמַּעֲמִידָם1770, שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיָי בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ”1771 (סנה' ז:).

תמו רֵישׁ־לָקִישׁ עָלָה לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ1772, אָמַר לוֹ: הִתְפַּלֵּל עָלָי, שֶׁהַמַּלְכוּת הַזֹּאת1773 רָעָה הִיא בְּיוֹתֵר1774. אָמַר לוֹ: לֹא תִטּוֹל מִבֶּן־אָדָם כְּלוּם1775, וְאֵין אַתָּה נוֹתֵן כְּלוּם. עַד שֶׁיָּשַׁב אֶצְלוֹ בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וְהֵבִיאָה לוֹ קְעָרָה וְסַכִּין בְּתוֹכָהּ. עָמַד וְנָטַל אֶת־הַסַּכִּין וְהֶחֱזִיר לָהּ אֶת־הַקְּעָרָה. בָּא בַלְדָּר1776 אֶחָד מִן הַמַּלְכוּת, רָאָה אוֹתָהּ וַחֲמָדָהּ וּנְטָלָהּ. לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב בָּא רֵישׁ־לָקִישׁ לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, רָאָה אוֹתוֹ שׂוֹחֵק. אָמַר לוֹ: לָמָה אַתָּה שׂוֹחֵק? אָמַר לוֹ: אוֹתָהּ סַכִּין שֶׁרָאִיתָ, בָּא בַלְדָּר מִן הַמַּלְכוּת, רָאָה אוֹתָהּ וַחֲמָדָהּ וּנְטָלָהּ. אָמַר לוֹ: לֹא כָךְ אָמַרְתִּי לָךְ: לֹא תִטּוֹל מִבֶּן־אָדָם כְּלוּם, וְאֵין אַתָּה נוֹתֵן כְּלוּם? (ב"ר עח).

תמז דִּקְלֵיטְיָנוֹס הָיָה רוֹעֶה חֲזִירִים אֵצֶל טְבֶרְיָא, וְכֵוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְבֵית־מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה הָיוּ הַתִּינוֹקוֹת יוֹצְאִים וּמַכִּים אוֹתוֹ. לְאַחַר יָמִים נַעֲשָׂה מֶלֶךְ, וְיָשַׁב לוֹ אֵצֶל פַּמְיָס1777 וְשָׁלַח כְּתָבִים לִטְבֶרְיָא. אָמַר: אֲנִי גוֹזֵר גְּזֵרָה שֶׁיִּהְיוּ גְדוֹלֵי הַיְּהוּדִים בָּאִים וְעוֹמְדִים לְפָנַי בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת. וְצִוָּה לִשְׁלוּחוֹ וְאָמַר: לֹא תִתֵּן לָהֶם אֶת־הַכְּתָבִים אֶלָּא בְעֶרֶב־שַׁבָּת1778 עִם חֲשֵׁכָה. יָרַד רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן לִרְחֹץ, רָאָה אֶת־ רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל וּפָנָיו חוֹלָנִיּוֹת. אָמַר לוֹ: לָמָּה פָנֶיךָ חוֹלָנִיּוֹת? אָמַר לוֹ: כָּךְ וָכָךְ שָׁלְחוּ לִי מִן הַמַּלְכוּת. אָמַר לוֹ: בּוֹא וּרְחַץ, שֶׁבּוֹרַאֲךָ עוֹשֶׂה לְךָ נִסִּים. כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְמֶרְחָץ, בָּא אוֹתוֹ אֲרוֹגְנַוְטֵיס1779, מְשַׂחֵק וּמְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם. בִּקֵּשׁ רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה לִגְעֹר בּוֹ, אָמַר לוֹ רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: רַבִּי, הַנַּח לוֹ, פְּעָמִים שֶׁהוּא מִתְגַּלֶּה עַל הַנִּסִּים. אָמַר לוֹ: רַבְּךָ בְצָרָה, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמְשַׂחֵק וּמְרַקֵּד? אָמַר לָהֶם: אִכְלוּ וּשְׁתוּ וַעֲשׂוּ שַׁבָּת טוֹבָה, שֶׁאֱלֹהֵיכֶם עוֹשֶׂה לָכֶם נִסִּים, וַאֲנִי מַעֲמִיד אֶתְכֶם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת.

בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת, אַחַר הַסֵּדֶר1780, נְטָלָם1781 וְהֶעֱמִידָם לִפְנֵי שַׁעַר פַּמְיָס. בָּאוּ וְאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ: הֲרֵי הֵם עוֹמְדִים לִפְנֵי הַשָּׁעַר. אָמָר: סִגְרוּ הַשָּׁעַר. נְטָלָם וְהֶעֱמִידָם בְּאֶמְצַע הָעִיר. בָּאוּ וְאָמְרוּ לַמֶּלֶךְ, אָמַר: גּוֹזֵרְנִי שֶׁיַּסִּיקוּ בֵית־מֶרְחָץ שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת, וְיִכָּנְסוּ וְיִרְחֲצוּ וְיָבֹאוּ אֶצְלִי. הָלְכוּ וְהִסִּיקוּ אֶת־בֵּית־הַמֶּרְחָץ שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת, וְנִכְנַס אֲרוֹגְנַוְטֵיס וּמָזַג לִפְנֵיהֶם1782, וְנִכְנְסוּ וְרָחֲצוּ וּבָאוּ אֵצֶל [הַמֶּלֶךְ]. אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִיל שֶׁאֱלֹהֵיכֶם עוֹשֶׂה לָכֶם נִסִּים — אַתֶּם מְזַלְזְלִים בַּמֶּלֶךְ! אָמְרוּ לוֹ: בְּדִקְלֵיטְיָנוֹס רוֹעֶה חֲזִירִים אָנוּ מְזַלְזְלִים, אֲבָל לְדִקְלֵיטְיָנוֹס הַמֶּלֶךְ אָנוּ מִשְׁתַּעְבְּדִים. אָמַר לָהֶם: אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא תְזַלְזְלוּ1783 לֹא בְרוֹמִי קָטָן וְלֹא בְגוּלְיָר1784 קָטָן (ירוש' תרו' פ“ח, ה”ד; ב"ר סג).

תמח חִיָּא בַר בָּא1785 בָּא אֵצֶל לְעָזָר וְאָמַר לוֹ: בַּקֵּשׁ עָלַי מֵרַ' יוּדָן נְשִׂיָּא שֶׁיִּכְתֹּב לִי אִגֶּרֶת כָּבוֹד, וְאֵצֵא לְפַרְנָסָתִי לְחוּץ־לָאָרֶץ. בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְכָתַב לוֹ: הֲרֵי שָׁלַחְנוּ אֲלֵיכֶם אָדָם גָּדוֹל, שְׁלוּחֵנוּ וְכַיּוֹצֵא בָנוּ1786, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ אֶצְלֵנוּ1787. (יֵשׁ אוֹמְרִים, כָּךְ כָּתַב לוֹ: הֲרֵי שָׁלַחְנוּ לָכֶם אָדָם גָּדוֹל: וּמַהוּ גְדֻלָּתוֹ? שֶׁאֵינוֹ בוֹשׁ לוֹמַר: לֹא שָׁמָעְתִּי). (ירוש' חג' פ“א, ה”ח).

תמט אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ מִשּׁוּם רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל הֶבֶל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן1788. וְאֵין מְבַטְּלִין תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן אֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ.

וְאָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ לְרַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה: כָּךְ מְקֻבָּלְנִי מֵאֲבוֹתַי (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מֵאֲבוֹתֶיךָ): כָּל־עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית־רַבָּן מַחֲרִיבִין אוֹתָהּ1789.

רַ' יוּדָן נְשִׂיאָה שָׁלַח אֶת־רַ' חִיָּא וְרַב אַסִּי וְרַב אַמִּי לַעֲבֹר בְּעָרֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְהַתְקִין לָהֶם סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים1790. עָלוּ לְמָקוֹם אֶחָד וְלֹא מָצְאוּ לֹא סוֹפֵר וְלֹא מַשְׁנֶה. אָמְרוּ לָהֶם: הָבִיאוּ לָנוּ שׁוֹמְרֵי הָעִיר. הֵבִיאוּ לָהֶם סַנְטוֹרֵי הָעִיר1791. אָמְרוּ לָהֶם: הַלָּלוּ הֵם שׁוֹמְרֵי הָעִיר? אֵין אֵלּוּ אֶלָּא מַחֲרִיבֵי הָעִיר. אָמְרוּ לָהֶם: וּמִי הֵם שׁוֹמְרֵי הָעִיר? אָמְרוּ לָהֶם: סוֹפְרִים וּמַשְׁנִים, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “אִם־יְיָ לֹא־יִשְׁמָר־עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר”1792. (שבת קי“ט:; ירוש' חג' פ”א, ה"ז).

תנ כְּשֶׁמֵּת רַ' יוּדָא נְשִׂיאָה בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, דָּחַף רַ' חִיָּא בַר אַבָּא אֶת־רַ' זֵירָא1793 לְבֵית־הַכְּנֶסֶת1794 שֶׁל גּוּפְתָא1795 שֶׁל צִפּוֹרִין וְטִמְּאוֹ1796 (ירוש' בר' פ“ג, ה”א).


לה. רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּדָת

תנא אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן לְרֵישׁ־לָקִישׁ: רָאִיתִי לְבֶן־פְּדָת שֶׁיּוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ כְּמשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה1797 (יבמ' עב:).

תנב “בְּאַהֲבָתָהּ1798 תִּשְׁגֶּה תָמִיד”1799 — כְּגוֹן רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּדָת1800. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַ' אֶלְעָזָר, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בְּשׁוּק הַתַּחְתּוֹן שֶׁל צִפּוֹרִי, וּסְדִינוֹ1801 מוּטָל בְּשׁוּק הָעֶלְיוֹן1802 שֶׁל צִפּוֹרִי.

אָמַר רַ' יִצְחָק בֶּן־אֱלִיעֶזֶר: פַּעַם אַחַת בָּא אָדָם לִטְּלוֹ1803 וּמָצָא בוֹ שָׂרָף1804 (עיר' נד.).

תנג אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן לְרַ' אֶלְעָזָר: בּוֹא אֲלַמֶּדְךָ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה1805. אָמַר לוֹ: לֹא זָקַנְתִּי1806. כְּשֶׁהִזְקִין מֵת רַ' יוֹחָנָן, אָמַר לוֹ רַ' אַסִּי: בּוֹא וַאֲלַמֶּדְךָ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לוֹ: אִלּוּ זָכִיתִי הָיִיתִי לוֹמֵד מֵרַ' יוֹחָנָן רַבֶּךָ (חג' יג.).

תנד אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: רָאִיתִי רַ' יוֹחָנָן בַּחֲלוֹם — אֹמַר דָּבָר נָאֶה1807 (מנח' פד:).

תנה רַ' יְהוּדָה וְרַ' אֶלְעָזָר הָיּו שׁוֹנִים בְּיָחַד. נָשָׂא רַ' יְהוּדָה אִשָּׁה וּקְדָמוֹ1808 רַ' אֶלְעָזָר שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה. וְעָשָׂה [רַ' יְהוּדָה] כַּמָּה שָׁנִים לְהַגִּיעוֹ1809, וְלֹא הִגִּיעוֹ (קה"ר א).

תנו רַ' אֶלְעָזָר כְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אָמָר: נִצַּלְתִּי מֵאֶחָת1810, כְּשֶׁסְּמָכוּהוּ1811 אָמָר: נִצַּלְתִּי מִשְׁתָּיִם, כְּשֶׁהוֹשִׁיבוּהוּ בְּסוֹד הָעִבּוּר1812 אָמַר: נִצַּלְתִּי מִשָּׁלשׁ; שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיְתָה יָדִי אֶל־הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא”1813 וגו' — “בְּסוֹד עַמִּי לֹא־יִהְיוּ”1814 — זֶה סוֹד עִבּוּר, “וּבִכְתָב בֵּית־יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ”1815 — זֶה סְמִיכָה, “וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ”1816 — כְּמִשְׁמָעוֹ (כת' קיב).

תנז רַ' חֶלְבּוֹ וְרַ' עֲוִירָא וְרַ' יוֹסֵי בַר חֲנִינָא נִזְדַּמְּנוּ לְמָקוֹם אֶחָד בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הֵבִיאוּ לִפְנֵיהֶםפַרְסֵק שֶׁהָיָה כְאִלְפַּס כְּפַר־הִינוּ1817 (וְאִלְפַּס כְּפַר־הִינוּ כַּמָּה הָיָה? חָמֵשׁ סְאִין), אָכְלוּ שָׁלִישׁ וְהִפְקִירוּ שָׁלִישׁ וְנָתְנוּ לִפְנֵי בְהֶמְתָּם שָׁלִישׁ.

לְשָׁנָה נִזְדַּמֵּן רַ' אֶלְעָזָר לְשָׁם וְהֵבִיאוּ לְפָנָיו1818, נְטָלוֹ בְיָדוֹ1819 וְאָמָר: “אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ”1820 (שם).

תנח רַ' אֶלְעָזָר כְּשֶׁהָיוּ שׁוֹלְחִים לוֹ מַתָּנוֹת מִבֵּית־הַנָּשִׂיא לֹא הָיָה נוֹטֵל, וּכְשֶׁהָיוּ מְזַמְּנִים אוֹתוֹ [לִסְעֻדָּה] לֹא הָיָה הוֹלֵךְ, אָמַר לָהֶם: לֹא נוֹחַ לָכֶם שֶׁאֶחְיֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה”1821 (מג' כח).

תנט רַ' לְעָזָר נָפַל מִמֶּנּוּ דֵּינָר, הוֹשִׁיטוֹ לוֹ שִׁמְעוֹן בַּר וָה1822. אָמַר לוֹ: כְּבָר נִתְיָאַשְׁתִּי מִמֶּנּוּ1823.

אָמְרוּ: לֹא נִתְכַּוֵּן רַ' לְעָזָר אֶלָּא לְזַכּוֹת1824 אֶת־רַ' שִׁמְעוֹן בַּר וָה, לְפִי שֶׁהָיָה עָנִי (ירוש' ב“מ פ”ב, ה"ג).

תס רַ' אֶלְעָזָר הָיָה פַרְנָס1825. פַּעַם אַחַת יָרַד לְבֵיתוֹ, אָמַר לִבְנֵי־הַבָּיִת: מַה־מַּעֲשֶׂה1826 עֲשִׂיתֶם? אָמְרוּ לוֹ: בָּאָה חֲבוּרָה [שֶׁל בְּנֵי־אָדָם] וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְהִתְפַּלְּלוּ עָלֶיךָ. אָמַר לָהֶם: אֵין זֶה שָׂכָר טוֹב. פַּעַם שְׁנִיָּה חָזַר וְיָרַד לְבֵיתוֹ, אָמַר: מַה־מַּעֲשֶׂה עֲשִׂיתֶם? אָמְרוּ לוֹ: בָּאָה חֲבוּרָה אַחֶרֶת, אָכְלוּ וְשָׁתוּ וּבִזּוּךָ. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי זֶה שָׂכָר טוֹב (שם, פאה פ“ח, ה”ו).

תסא “וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת־יוֹם הַשְּׁבִיעִי”1827 — אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: בֵּרְכוֹ בְנֵר1828. וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: פַּעַם אַחַת הִדְלַקְתִּי אֶת־הַנֵּר בְּלֵיל שַׁבָּת וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת דָּלוּק, וְלֹא חָסֵר כְּלוּם (ב"ר יא).

תסב רַ' אֶלְעָזָר נִכְנַס לְבֵית־הַכִּסֵּא. בָּא רוֹמָאִי אֶחָד וּדְחָקוֹ1829, עָמַד רַ' אֶלְעָזָר וְיָצָא. בָּא דְרָקוֹן1830 וְשָׁמַט כַּרְכַּשְׁתּוֹ1831 [שֶׁל הָרוֹמָאִי]. קָרָא עָלָיו רַ' אֶלְעָזָר: “וְאֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ”1832 — אַל תִּקְרָא “אָדָם” אֶלָּא “אֱדוֹם1833” (בר' סב:).

תסג רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־פְּדָת הָיְתָה שְׁעָתוֹ דְּחוּקָה לוֹ הַרְבֵּה. הִקִּיז דָּם1834 וְלֹא הָיָה לוֹ מַה־לִּטְעוֹם1835. מָצָא בֶן־שׁוּם וְהֵטִיל לְתוֹךְ פִּיו, חָלַשׁ לִבּוֹ וְנִתְנַמְנֵם1836. רָאוּהוּ שֶׁהוּא בוֹכֶה וְשׂוֹחֵק וְצִיצִית שֶׁל אֵשׁ1837 יוֹצֵאת מִמִּצְחוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי־מָה הָיִיתָ שׂוֹחֵק וּבוֹכֶה וְצִיצִית שֶׁל אֵשׁ יָצְאָה מִמִּצְחֶךָ? אָמַר לָהֶם: שֶׁרָאִיתִי1838 הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יוֹשֵׁב עִמִּי וְאָמַרְתִּי לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! עַד מָתַי אֶצְטַעֵר בָּעוֹלָם־הַזֶּה? אָמַר לִי: אֶלְעָזָר בְּנִי! נוֹחַ לְךָ שֶׁאֶהְפֹּךְ אֶת־הָעוֹלָם לִתְחִלָּתוֹ — אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא נוֹלָד בְּשָׁעָה1839 שֶׁל מְזוֹנוֹת. אָמַרְתִּי לְפָנָיו: כָּל־כָּךְ — וְאֶפְשָׁר1840!? אָמַרְתִּי לוֹ: שָׁנִים שֶׁחָיִיתִי מְרֻבּוֹת, אוֹ אֵלּוּ שֶׁאֶחְיֶה? אָמַר לִי: אֵלּוּ שֶׁחָיִיתָ. אָמַרְתִּי לְפָנָיו: אִם כֵּן — אֵינִי רוֹצֶה. אָמַר לִי: בִּשְׂכַר זֶה שֶׁאָמַרְתָּ: אֵינִי רוֹצֶה, אֶתֵּן לְךָ לָעוֹלָם־הַבָּא שְׁלשָׁה עָשָׂר נְהָרוֹת שֶׁל שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן טְהוֹרִים כִּפְרָת וְחִדֶּקֶל וְתִתְעַדֵּן בָּהֶם. אָמַרְתִּי לְפָנָיו: כָּל־כָּךְ, וְלֹא יוֹתֵר? אָמַר לִי: וְלַחֲבֵרֶיךָ מָה אֶתֵּן? אָמַרְתִּי: כְּלוּם מִבָּשָׂר־וָדָם שֶׁאֵין לוֹ אֲנִי מְבַקֵּשׁ? טָפַח עַל מִצְחִי וְאָמַר לִי: אֶלְעָזָר בְּנִי, חִצַּי1841 אֲשַׁלַּח בָּךְ! (תענ' כה.).

תסד רַ' אֶלְעָזָר הָיָה אוֹכֵל תְּרוּמָה. נִרְאָה לוֹ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת1842. אָמַר לוֹ: תְּרוּמָה אֲנִי אוֹכֵל, וְכִי אֵינָהּ קְרוּאָה קֹדֶשׁ1843? עָבְרָה שְׁעָתוֹ1844 (מו"ק, כח.).


לו. רַ' אַבָּהוּ

תסה יָפְיוֹ שֶׁל רַ' אַבָּהוּ מֵעֵין יָפְיוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ (ב"מ פד.).

תסו “וּנְשׂוּא פָנִים”1845 — זֶה שֶׁנּושְׂאִין פָּנִים לְדוֹרוֹ בַּעֲבוּרוֹ לְמַעְלָה1846, כְּגוֹן רַ' חֲנִינָא בֶן־דּוֹסָא1847; לְמַטָּה1848, כְּגוֹן רַ' אַבָּהוּ בְּבֵית־הַקֵּיסָר1849 (חג' יד.).

תסז רַ' אַבָּהוּ כְּשֶׁהָיָה בָא מִן הַיְשִׁיבָה לְבֵית־הַקֵּיסָר, הָיוּ יוֹצְאוֹת הַמַּטְרוֹנִיּוֹת1850 שֶׁל בֵּית־הַקֵּיסָר לִקְרָאתוֹ וּפוֹתְחוֹת לוֹ1851 כָּךְ:

  גְּדוֹל־עַמּוֹ,

  דַּבַּר1852 אֻמָּתוֹ,

  נֵר הַמָּאוֹר —

    בָּרוּךְ בֹּאֲךָ לְשָׁלוֹם! (כת' יז; סנה' יד.).

תסח אָמַר רַ' אַבָּהוּ: מִתְּחִלָּה הָיִיתִי אוֹמֵר: עַנְוָתָן אֲנִי, כֵּוָן שֶׁרָאִיתִי אֶת־רַ' אַבָּא דְמִן עַכּוֹ, שֶׁהוּא אָמַר טַעַם אֶחָד וּמְתֻרְגְּמָנוֹ אָמַר טַעַם אַחֵר1853 וְלֹא הִקְפִּיד — אָמַרְתִּי: לֹא עַנְוָתָן אָנִי.

וְעַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַ' אַבָּהוּ מַהִי? פַּעַם אַחַת אָמְרָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל מְתֻרְגְּמָנוֹ לְאִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' אַבָּהוּ: שֶׁלִּי אֵינוֹ צָרִיךְ לְשֶׁלָּךְ, וְאֵינוֹ כוֹפֵף וְזוֹקֵף עַצְמוֹ עָלָיו1854 אֶלָּא דֶרֶךְ כָּבוֹד1855 בִּלְבָד. הָלְכָה וְסִפְּרָה לְרַ' אַבָּהוּ. אָמַר לָהּ: וּמָה אִכְפַּת לָךְ? מִפִּי וּמִפִּיו שֵׁם שָׁמַיִם מִתְגַּדֵּל1856.

וְשׁוּב: רַ' אַבָּהוּ נִמְנוּ חֲכָמִים עָלָיו לְהוֹשִׁיבוֹ בְרֹאשׁ1857. כֵּוָן שֶׁרָאָה אֶת־רַ' אַבָּא דְמִן עַכּוֹ שֶׁבַּעֲלֵי־חוֹבוֹתָיו מְרֻבִּין, אָמַר לָהֶם: יֵשׁ לָכֶם גָדוֹל [מִמֶּנִּי]. (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּךְ הֵשִׁיב לָהֶם: לֹא אֵשֵׁב עַד שֶׁאַצִּיל אֶת־רַ' אַבָּא1858 — וְלֹא בָא1859 עַד שֶׁהִצִּילוֹ) (סוטה מ.).

תסט רַ' אַבָּהוּ כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְדָרוֹם1860 הָיָה עוֹשֶׂה1861 כְּרַ' חֲנִינָא, וּכְשֶׁהָיָה יוֹרֵד לִטְבֶרְיָא1862 הָיָה עוֹשֶׂה כְּרַ' יוֹחָנָן, שֶׁלֹּא חָלַק עַל אָדָם בִּמְקוֹמוֹ (ירוש' בר' פ“ח, ה”א).

תע רַ' אַבָּהוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאֵשׁ מְלַהֶטֶת1863 סְבִיבוֹתָיו. אָמַר: שֶׁמָא אֵינִי חוֹרֵז1864 בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִקָּנָן, שֶׁאָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: יֵשׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לַחֲרֹז וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְדֹּחַ1865, וְיֵשׁ שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְדֹּחַ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לַחֲרֹז, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי הֶחָרוֹז וַאֲנִי הָיִיתִי הַקָּדוֹחַ (שהש"ר א).

תעא רַ' אַבָּהוּ וְרַ' חִיָּא נִזְדַּמְּנוּ לְמָקוֹם אֶחָד, רַ' אַבָּהוּ דָּרַשׁ בְּאַגָּדָה וְרַ' חִיָּא דָּרַשׁ בַּהֲלָכָה. הִנִּיחוּ הַכֹּל אֶת־רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא וּבָאוּ אֵצֶל רַ' אַבָּהוּ. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ [שֶׁל רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא] אָמַר לוֹ [ רַ' אַבָּהוּ]: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה: לִשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם, אֶחָד מוֹכֵר אֲבָנִים טוֹבוֹת וְאֶחָד מוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית1866. עַל מִי קוֹפְצִין? לֹא עַל זֶה שֶׁמּוֹכֵר מִינֵי סִדְקִית?

כָּל־יוֹם הָיָה רַ' חִיָּא בַר אַבָּא מְלַוֶּה אֶת־רַ' אַבָּהוּ עַד אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל בֵּית־קֵיסָר. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לִוָּה רַ' אַבָּהוּ אֶת־רַ' חִיָּא בַר אַבָּא עַד אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ — וְאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא נִתְיַשְּׁבָה עָלָיו דַּעְתּוֹ (סוטה מ.).

תעב רַ' אַבָּהוּ הָלַךְ לְקֵיסָרִין וּבָא מִשָּׁם לִטְבֶרְיָא וּפָנָיו מְאִירוֹת. רָאוּהוּ תַלְמִידָיו שֶׁל רַ' יוֹחָנָן. עָלוּ וְאָמְרוּ לְרַ' יוֹחָנָן: רַ' אַבָּהוּ מָצָא מַטְמוֹן. אָמַר לָהֶם: לָמָּה? אָמְרוּ לוֹ: פָּנָיו מְאִירוֹת. אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא תּוֹרָה חֲדָשָׁה שָׁמַע. עָלָה [רַ' אַבָּהוּ אֶל רַ' יוֹחָנָן]; אָמַר לוֹ: מַה־תּוֹרָה חֲדָשָׁה שָׁמָעְתָּ? אָמַר לוֹ: תּוֹסֶפְתָּא1867 יְשָׁנָה. קָרָא עָלָיו [רַ' יוֹחָנָן]: “חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו”1868 (ירוש' שבת פ“ח, ה”א; קה"ר ח).

תעג רַ' אַבָּהוּ הָיָה יוֹשֵׁב בְּעֶרֶב־שַׁבָּת עַל תַּכְתַּק1869 שֶׁל שֵׁן וְנוֹפֵחַ בְּאֵשׁ1870.

בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּת הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ עֵגֶל מְשֻׁלָשׁ1871 וְהָיָה אוֹכֵל מִמֶּנּוּ כֻּלְיָא1872, כְּשֶׁגָּדַל אֲבִימִי בְנוֹ, אָמַר לוֹ: לָמָּה לְךָ לְהַפְסִיד כָּל־כָּךְ1873? נַנִּיחַ כֻּלְיָא מֵעֵרֶב שַׁבָּת1874. הִנִּיחוּהָ. בָּא אֲרִי וְאָכַל [אֶת הָעֵגֶל] (שבת קיט.).

תעד רַ' אַבָּהוּ הָיָה יוֹרֵד לִרְחֹץ בְּאוֹתָן הַמֶּרְחֲצָאוֹת שֶׁל טְבֶרְיָא, וְהָיָה נִסְמָךְ עַל שְׁנֵי עֲבָדִים, שָׁמְטוּ וְזָקְפוּ, שָׁמְטוּ וְזָקָפוּ1875, אָמְרוּ לוֹ: כָּל־כָּךְ לָמָּה1876? אָמַר לָהֶם: שָׁמַרְתִּי כֹחִי לְעֵת זִקְנָתִי (ירוש' ביצה פ“א, ה”ז).

תעה אָמַר רַ' יְהוּדָה: מִי שֶׁאוֹכֵל שְׁלשָׁה שִׁקְלֵי חִלְתִּית1877 עַל לֵב רֵיקָן1878 נִפְשָׁט עוֹרוֹ. אָמַר רַ' אַבָּהוּ: בִּי הָיָה מַעֲשֶׂה וְאָכַלְתִּי שֶׁקֶל אֶחָד שֶׁל חִלְתִּית, וְאִלְמָלֵא יָשַׁבְתִּי בְּמַיִם נִפְשַׁט עוֹרִי, וְקִיַּמְתִּי בְעַצְמִי: “הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ”1879 (חול' נט.).

תעו אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: מֻתָּר אָדָם לְלַמֵּד אֶת־בִּתּוֹ יְוָנִית, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תַכְשִׁיט לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר: בִּשְׁבִיל שֶׁרַ' אַבָּהוּ רוֹצֶה לְלַמֵּד אֶת־בְּנוֹתָיו יְוָנִית הוּא תוֹלֶה אוֹתָהּ בְּרַ' יוֹחָנָן. שָׁמַע רַ' אַבָּהוּ וְאָמַר: יָבֹא עָלָי1880, אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מֵרַ' יוֹחָנָן (ירוש' שבת פ“ו, ה”א).

תעז רַ' אַבָּהוּ הָיָה בְקֵיסָרִין, שָׁלַח אֶת רַ' חֲנִינָא בְנוֹ לִלְמֹד תּוֹרָה בִּטְבֶרְיָא. בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: [בִּנְךָ] גּוֹמֵל חָסֶד1881. שָׁלַח וְכָתַב לוֹ: “הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּקֵיסָרִין שְׁלַחְתִּיךָ לִטְבֶרְיָא”? וּכְבָר נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּעֲלִיַּת בֵּית־אֲרִים1882 בְּלֹד: הַתַּלְמוּד קוֹדֵם לְמַעֲשֶׂה. (ירוש' פסח' פ“ג, ה”ז; שם חג' פ“א, ה”ז).

תעח רַ' אַבָּהוּ אֵרְעוֹ אֹנֶס1883, שֶׁמֵּת לוֹ תִינוֹק, נִכְנְסוּ [אֶצְלוֹ] רַ' יוֹנָה וְרַ' יוֹסֵי לְהַרְאוֹת לוֹ פָנִים1884. מֵאֵימָתוֹ עֲלֵיהֶם לֹא אָמְרוּ לוֹ דְּבַר תּוֹרָה1885. אָמַר לָהֶם: יְכַבְּדוּנִי רַבּוֹתַי לוֹמַר דְּבַר תּוֹרָה1886. אָמְרוּ לוֹ: יְכַבְּדֵנוּ רַבֵּנוּ. אָמַר לָהֶם: מָה אִם רָשׁוּת שֶׁלְּמַטָּן1887, שֶׁיֶּשׁ בָּהּ כָּזָב וְשֶׁקֶר וּגְנִיבוּת דַּעַת וּמַשּׂוֹא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד, וְהַיּוֹם עוֹדֶנּוּ וּמָחָר אֵינֶנּוּ — נֶאֱמַר בָּהּ1888: הַקְּרוֹבִים1889 בָּאִים וְשׁוֹאֲלִים שְׁלוֹם הַדַּיָּנִים וְהָעֵדִים, לוֹמַר: שֶׁאֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם, שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם; רָשׁוּת שֶׁלְּמַעְלָן1890, שֶׁאֵין בָּהּ לֹא כָזָב וְלֹא שֶׁקֶר וְלֹא גְנִיבוּת דַּעַת וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, וְהוּא חַי וְקַיָּם לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁחַיָּבִים אָנוּ לְקַבֵּל עָלֵינוּ מִדַּת הַדִּין; וְאוֹמֵר: “וְנָתַן־לְךָ רַחֲמִים1891 וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ”1892 (ירוש' סנה' פ“ו, ה”י).

תעט רַ' אַבָּהוּ רָאָה [בַחֲלוֹמוֹ]: פַּנְטְקָקָה1893 יִתְפַּלֵּל וְיֵרְדוּ גְשָׁמִים, יָרְדוּ גְשָׁמִים. שָׁלַח רַ' אַבָּהוּ וֶהֱבִיאוֹ. אָמַר לוֹ: מָה אֻמָּנוּתֶךָ? אָמַר לוֹ: חָמֵשׁ עֲבֵרוֹת עוֹשֶׂה אוֹתוֹ הָאִישׁ בְּכָל־יוֹם: מַשְׂכִּיר זוֹנוֹת, מְשַׁפֵּר1894 תֵּיָטְרוֹן, מַכְנִיס כְּלֵיהֶן1895 לְמֶרְחָץ, מְטַפֵּחַ וּמְרַקֵּד לִפְנֵיהֶן וּמַקִּישׁ בְּתֹף לִפְנֵיהֶן. אָמַר לוֹ: וּמַה־מַּעֲשֶׂה טוֹב עָשִׂיתָ? אָמַר לוֹ: פַּעַם אַחַת הָיָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מְשַׁפֵּר תֵּיָטְרוֹן, בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וְעָמְדָה לָהּ מֵאֲחוֹרֵי הָעַמּוּד וּבָכָתָה, וְאָמַרְתִּי לָהּ: מַה־לָּךְ? וְאָמְרָה לִי: בַּעְלָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הָאִשָּׁה חָבוּשׁ, וּבִקַּשְׁתִּי לִרְאוֹת מָה אֶעֱשֶׂה וְאֶפְדֶּנּוּ1896. וּמָכַרְתִּי מִטָּתִי וּמַצָּעִי וְנָתַתִּי לָהּ אֶת־דְּמֵיהֶם. וְאָמַרְתִּי לָהּ: הֵילָךְ, פְּדִי בַעְלֵךְ וְלֹא תֶחֱטָאִי. אָמַרְתִּי לוֹ: כְּדַאי אַתָּה לְהִתְפַּלֵּל וּלְהֵעָנוֹת (ירוש' תענ' פ“א, ה”ד).

תפ רַ' אַבָּהוּ וְרַ' יוֹסֵי בֶן־חֲנִינָה וְרַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־לָקִישׁ1897 עָבְרוּ עַל כֶּרֶם דּוֹרוֹן1898, הוֹצִיא לָהֶם הָאָרִיס1899 פַּרְסֵק אֶחָד, אָכְלוּ הֵם וַחֲמוֹרֵיהֶם וְהוֹתִירוּ, וְשִׁעֲרוּהוּ כְּאִלְפָּס זֶה שֶׁל כְּפַר־חֲנַנְיָה, מַחֲזִיק סְאָה שֶׁל עֲדָשִׁים. לְאַחַר יָמִים עָבְרוּ שָׁם וְהוֹצִיא לָהֶם שְׁנַיִם־שְׁלשָׁה בְּתוֹךְ יָדוֹ. אָמְרוּ לוֹ: מֵאוֹתוֹ הָאִילָן אָנוּ מְבַקְּשִׁים. אָמַר לָהֶם: מִמֶּנּוּ הֵם. קָרְאוּ עָלָיו: “אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ”1900 (ירוש' פאה פ“ז, ה”ג).

תפא רַ' חִיָּא, רַ' יוֹסִי וְרַ' אִמִּי דָּנוּ אֶת־תָּמָר1901, הָלְכָה וְהִלְשִׁינָה עֲלֵיהֶם לְאַנְטִיפִיטָא1902 שֶׁל קֵיסָרִין, שָׁלְחוּ וְכָתְבוּ לְרַ' אַבָּהוּ1903. שָׁלַח רַ' אַבָּהוּ וְכָתַב לָהֶם: כְּבָר פִּיַּסְנוּ1904 לִשְׁלשָׁה לִיטוֹרִין1905, לְטוֹב־יֶלֶד, טוֹב־לֶמֶד וְתַרְשִׁישׁ1906 (אַבְדּוֹקוֹס, אַבְמַסִּיס וְתַלְסִיס), אֲבָל תָּמָר־תַּמְרוּרִים בְּתַמְרוּרֶיהָ הִיא עוֹמֶדֶת1907, וּבִקַּשְׁנוּ לְמַתְּקָהּ — וְ“לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף”1908 (ירוש' מג' פ“ג, ה”ב).

תפב רַ' אַבָּהוּ כְּשֶׁהָיָה מֵסִיחַ בִּלְשׁוֹן חָכְמָה1909 אָמַר כָּךְ: הַתְרִיגוּ לְפֶחָמִים1910, הַרְקִיעוּ לִזְהָבִים1911 וַעֲשׂוּ לִי1912 שְׁנֵי מַגִּידֵי בַעֲלָטָה1913.

אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים לְרַ' אַבָּהוּ: הַצְפִּינֵנוּ1914 הֵיכָן רַ' אֶלְעַאי צָפוּן1915. אָמַר לָהֶם: עָלַץ בְּנַעֲרָה אַהֲרוֹנִית1916, אַחֲרוֹנִית, עֵרָנִית וְהִנְעִירַתּוּ. יֵשׁ אוֹמְרִים: אִשָּׁה1917; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מַסֶּכֶת1918.

אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים לְרַ' אֶלְעַאי: הַצְפִּינֵנוּ הֵיכָן רַ' אַבָּהוּ צָפוּן. אָמַר לָהֶם: נִתְיָעֵץ בְּמַכְתִּיר1919 וְהִנְגִּיב לִמְפִיבשֶׁת1920 (עיר' נג:)

תפג אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לְרַ' אַבָּהוּ: אֱלֹהֵיכֶם גַּחְכָּן1921 הוּא, שֶׁאָמַר לוֹ לִיחֶזְקֵאל: “שְׁכַב עַל־צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי”1922, וְנֶאֱמַר: “וְשָׁכַבְתָּ עַל־צִדְּךָ הַיְמָנִי”1923. [בְּתוֹךְ כָּךְ] בָּא תַלְמִיד אֶחָד, אָמַר לוֹ: מַה־טַּעְמָהּ שֶׁל שְׁבִיעִית1924? אָמַר לָהֶם: עַכְשָׁו אֹמַר לָכֶם דָּבָר הַשֹּׁוֶה לִשְׁנֵיכֶם1925. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל: זִרְעוּ שֵׁשׁ וְהַשְׁמִיטוּ שֶׁבַע, כְּדֵי שֶׁתֵּדְעוּ שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלִי הִיא; וְהֵם לֹא עָשׂוּ כֵן, אֶלָּא חָטְאוּ — וְגָלוּ. מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם: מֶלֶךְ בָּשָׂר־וָדָם שֶׁסָּרְחָה1926 עָלָיו מְדִינָה, אִם אַכְזָרִי הוּא — הוֹרֵג אֶת־כֻּלָּם, אִם רַחֲמָן הוּא — הוֹרֵג אֶת־חֶצְיָם, אִם רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים הוּא — מְיַסֵּר אֶת־הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם בְּיִסּוּרִים. אַף כָּךְ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְיַסֵּר אֶת־יְחֶזְקֵאל, כְּדֵי לְמָרֵק1927 עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל (סנה' לט.).

תפד אָמַר לוֹ מִין לְרַ' אַבָּהוּ: אֱלֹהֵיכֶם כֹּהֵן הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיִקְחוּ־לִי תְּרוּמָה19281929 כְּשֶׁקָּבַר לְמשֶׁה בַּמֶּה טָבָל1930? שֶׁמָּא תֹאמַר בְּמָיִם — וַהֲלֹא נֶאֱמַר: “מִי־מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם”?1931 אָמַר לוֹ: בְּאֵשׁ טָבַל1932, שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־הִנֵּה יְיָ בָּאֵשׁ יָבוֹא”1933 — וְכִי טְבִילָה בָאֵשׁ עוֹלָה? — אָמַר לוֹ: אַדְּרַבָּא, עִקַּר טְבִילָה בָּאֵשׁ הִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: “כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר…וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוֹ בַמָּיִם”1934 (שם).

תפה אָמַר לוֹ מִין שֶׁשְּׁמוֹ שָׂשׂוֹן לְרַ' אַבָּהוּ: עֲתִידִים אַתֶּם שֶׁתִּשְׁאֲבוּ לִי מַיִם בְּעוֹלָם־הַבָּא? שֶׁנֶּאֱמַר: “וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן”1935. אָמַר לוֹ: אִלּוּ נֶאֱמַר: “לְשָׂשׂוֹן” — כִּדְבָרֶיךָ; עַכְשָׁו שֶׁנֶּאֱמַר: " בְּשָׂשׂוֹן" — עוֹרוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יֵעָשֶׂה נֹאד וְנִשְׁאַב בּוֹ מָיִם (סוכה מח:).

תפו שָׁאֲלוּ הַמִּינִים אֶת־רַ' אַבָּהוּ: אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ מוֹצְאִים מִיתָה לַחֲנוֹךְ1936. אָמַר לָהֶם: לָמָּה? אָמְרוּ לוֹ: נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה, “כִּי־לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים”1937, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: “כִּי הַיּוֹם יְיָ לֹקֵחַ אֶת־אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ”1938. אָמַר לָהֶם: אִם לִלְקִיחָה אַתֶּם דּוֹרְשִׁים, נֶאֱמַר כָּאן לְקִיחָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: “הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ1939 אֶת־מַחְמַד עֵינֶיךָ”1940.

תפז אָמַר לוֹ מִין לְרַ' אַבָּהוּ: אֵימָתַי יָבֹא מָשִׁיחַ? אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיְכַסֶּה הַחשֶׁךְ אֶת־בְּנֵי אָדָם הַלָּלוּ. אָמַר לוֹ: אַתָּה מְקַלְלֵנִי? אָמַר לוֹ: כָּתוּב בְּמִקְרָא: “כִּי־הִנֵּה הַחשֶׁךְ יְכַסֶּה־אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, וְעָלַיִךְ יִזְרַח יְיָ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה”1941 (סנה' צט.).

תפח רַ' אַבָּהוּ הָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ לִפְנֵי הַמִּינִים בְּרַ' סָפְרָא שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא. הֵנִיחוּ לוֹ1942 מֶכֶס שֶׁל שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים. פַּעַם אַחַת מְצָאוּהוּ, אָמְרוּ לוֹ: “רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל־כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֶת כָּל־עֲוֹנֹתֵיכֶם”1943 — מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ חֵמָה מְכַלָּהּ בְּאוֹהֲבוֹ? שָׁתַק וְלֹא אָמַר לָהֶם כְּלוּם. הֵטִילוּ סוּדָר בְּצַוָּארוֹ וְהָיוּ מְצַעֲרִין אוֹתוֹ. בָּא רַ' אַבָּהוּ וּמְצָאָם. אָמַר לָהֶם רַ' אַבָּהוּ: לָמָה אַתֶּם מְצַעֲרִין אוֹתוֹ? אָמְרוּ לוֹ: וְלֹא אָמַרְתָּ לָנוּ שֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא? וְלֹא יָדַע לוֹמַר לָנוּ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ פָּסוּק1944! אָמַר לָהֶם: לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם אֶלָּא בְּמִשְׁנָה, אֲבָל בְּמִקְרָא כְּלוּם אָמַרְתִּי לָכֶם? אָמְרוּ לוֹ: בַּמֶּה נִשְׁתַּנֵּיתֶם אַתֶּם1945, שֶׁיּוֹדְעִים? אָמַר לָהֶם: אָנוּ, בִּשְׁבִיל שֶׁאָנוּ מְצוּיִם אֶצְלְכֶם1946, מְטִילִים עַל עַצְמֵנוּ וּמְעַיְּנִים1947, הֵם אֵינָם מְעַיְּנִים. אָמְרוּ לוֹ: אֱמֹר לָנוּ אָתָּה. אָמַר לָהֶם: אֶמְשֹׁל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְאָדָם שֶׁנּוֹשֶׁה בִשְׁנֵי בְנֵי־אָדָם, אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ; אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט1948, שׂוֹנְאוֹ נִפְרַע מִמֶּנּוּ בְּבַת־אֶחָת (ע"ז ד.).

תפט רַ' אַבָּהוּ הֵטִיל לוֹ יַעֲקֹב הַמִּין סַם1949 עַל שׁוֹקוֹ, וְאִלְמָלֵא רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי שֶׁלִּחֲכוּ אֶת־שׁוֹקוֹ1950 הָיָה מְקַפֵּחַ שׁוֹקוֹ1951 — — — שֶׁהָיוּ הַמִּינִים מְקַיְּמִים בּוֹ בְּעַצְמָם “תָּמֹת נַפְשִׁי עִם־פְּלִשְׁתִּים19521953. (ע"ז כח.).

––––––––

תצ שִׁמְעוֹן בַּר וָא1954 הָיָה בָקִי בְּמַרְגָּלִיּוֹת, וְלֹא הָיָה לוֹ כִכַּר לֶחֶם לֶאֱכֹל. קָרָא עָלָיו רַ' יוֹחָנָן: “וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם”1955, אָמָר: כָּל־מִי שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מַעֲשָׂיו שֶׁל אַבְרָהָם יַכִּיר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו1956 שֶׁל זֶה.

וּכְשֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן בַּר וָא בְּדַמֶּשֶׂק שָׁלַח לוֹ רַ' אַבָּהוּ אִגֶּרֶת וְנָתַן מִן שֵׂיבָתוֹ1957 בְּתוֹכָה: בִּשְׁבִיל הַשֵּׂיבוֹת1958 הָאֵלֶּה עֲמֹד וְלֵךְ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל1959.

מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ1960 רַ' יוֹחָנָן1961! אַבָּהוּ שֶׁל גֻּלְתָּיוֹת נִתְמַנָּה, שִׁמְעוֹן שֶׁל מַעְפָּרִיּוֹת לֹא נִתְמַנָּה1962 (ירוש‘, בכור’ פ“ג, ה”ג).

תצא כְּשֶׁמֵּת רַ' אַבָּהוּ בָּכוּ עַמּוּדֵי קֵיסָרִי. אָמְרוּ הַכּוּתִים1963: אֵין הֵם אֶלָּא מְרִיעִים1964. אָמְרוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל: יוֹדְעִים הָרְחוֹקִים כַּמָּה שֶׁהַקְּרוֹבִים מְרִיעִים1965.

בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שֶׁל רַ' אַבָּהוּ עָבְרוּ לְפָנָיו שְׁלשָׁה־עָשָׂר נְהָרוֹת שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן. אָמַר לָהֶם: כָּל־אֵלּוּ לְמִי? אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלָּךְ. אָמַר לָהֶם: וְכָל־אֵלּוּ שֶׁל אַבָּהוּ? “וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי, לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי, אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת־יְיָ”1966. הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַרְאֶה לָהֶם לַצַּדִּיקִים מַתַּן־שְׂכָרָם בָּעוֹלָם־הַזֶּה וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים לָהֶם1967. לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה וְצָר כָּל־מִינֵי סְעֻדָּה בְּמַפָּה, כֵּוָן שֶׁנִּכְנְסוּ הָאוֹרְחִים רָאוּ אוֹתָם וְנַפְשָׁם שְׂבֵעָה וְיָשְׁנוּ לָהֶם (ירוש', ע“ז פ”ג, ה"א).


לז. רַ' זֵירָא (זְעֵירָא)

תצב רַ' זֵירָא הָיָה מִתְחַבֵּא מִלְּסָמְכוֹ1968, שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם הֱוֵי קַבָּל וְקַיָּם1969. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע זוֹ שֶׁאָמַר רַ' אֶלְעָזָר: אֵין אָדָם עוֹלֶה לִגְדֻלָּה אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל־עֲוֹנוֹתָיו, הִמְצִיא אֶת־עַצְמוֹ1970.

כְּשֶׁסָּמְכוּ אֶת־רַ' זֵירָא פָּתְחוּ לוֹ1971 כָךְ:

לֹא כָחָל וְלֹא שָׂרָק וְלֹא פִרְכּוּס — וְיַעֲלַת חֵן1972 (סנה' יד.).

תצג “רָב־אָדָם יִקְרָא אִישׁ חַסְדּוֹ19731974 — זֶה שְׁאָר כָּל־אָדָם, “וְאִישׁ אֱמוּנִים מִי יִמְצָא”1975 — זֶה רַ' זְעֵירָא: אֵין אָנוּ צְרִיכִים לַחֲשׁוֹשׁ1976 לִשְׁמוּעוֹתָיו שֶׁל רַב שֵׁשֶׁת, שֶׁהוּא אָדָם מְאוֹר־עֵינָיִם1977.

אָמַר רַ' זְעֵירָא לְרַ' יַסָּא: מַכִּיר רַבִּי אֶת־בַּר פְּדָיָה, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שְׁמוּעוֹת בִּשְׁמוֹ? אָמַר לוֹ: רַ' יוֹחָנָן אֲמָרָן מִשְּׁמוֹ1978.

אָמַר רַ' זְעֵירָא לְרַ' בָא בַּר זַבְדִּי: מַכִּיר רַבִּי אֶת־רַב, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר שְׁמוּעוֹת בִּשְׁמוֹ?? אָמַר לוֹ: רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אֲמָרָן מִשְּׁמוֹ. (ירוש' שבת פ“א, ה”ב).

תצד אָמְרוּ לוֹ לְרַ' זֵירָא: מְחֻדָּדוֹת שְׁמוּעוֹתֶיךָ1979. אָמַר לָהֶם: שֶׁל יוֹם הֵן1980 (עיר' סה.).

תצה אָמַר רַ' זֵירָא: בַּתְּחִלָּה כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת־הַחֲכָמִים שֶׁהֵם רָצִים לְפֶרֶק1981 בְּשַׁבָּת אָמָרְתִּי: מְחַלְּלִין הַחֲכָמִים אֶת־הַשַּׁבָּת1982. כֵּוָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי זוֹ שֶׁל רַ' תַנְחוּם אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: לְעוֹלָם יָרוּץ אָדָם לִדְבַר הֲלָכָה וַאֲפִלּוּ בְשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: “אַחֲרֵי יְיָ יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג” וגו'1983 — אַף אֲנִי הָיִיתִי רָץ (בר' ו:).

תצו רַ' זְעֵירָא וְרַ' אַבָּא בַר כָּהֲנָא וְרַ' לֵוִי הָיוּ יוֹשְׁבִים, וְהָיָה רַ' זְעֵירָא מְקַנְתֵּר1984 אוֹתָם שֶׁל הָאַגָּדָה1985 וְקָרָא לָהֶם סִפְרֵי קְסָמִים. אָמַר לוֹ רַ' אַבָּא בַר כָּהֲנָא: לָמָה אַתָּה מְקַנְתְּרָם? שְׁאַל וְהֵם מְשִׁיבִים לָךְ. אָמַר לָהֶם: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר19861987 — אָמְרוּ לוֹ: “כִּי־חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ1988” — בָּעוֹלָם־הַזֶּה, “שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר” — לָעוֹלָם־הַבָּא. אָמַר לָהֶם: אוֹ נֹאמַר: “כִּי־חֲמַת אָדָם תּוֹדֶךָּ” — בָּעוֹלָם־הַבָּא, “שְׁאֵרִית חֵמֹת תַּחְגֹּר” — בָּעוֹלָם־הַזֶּה1989? אָמַר רַ' לֵוִי: כְּשֶׁתְּעוֹרֵר חֲמָתְךָ עַל הָרְשָׁעִים, צַדִּיקִים רוֹאִים מָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם וְהֵם מוֹדִין לִשְׁמֶךָ. אָמַר רַ' זְעֵירָא: הֲפוֹךְ וְהַפֵּךְ בּוֹ1990 — וְלֹא נִשְׁמַע מִמֶּנּוּ כְּלוּם. יִרְמְיָה בְנִי, צֹר צֹר הֲלָכָה1991, שֶׁהִיא טוֹבָה מִכֻּלָּם (ירוש' מעשרות פ“ג, ה”ד).

תצז אָמַר רַ' יִרְמְיָה לְרַ' זֵירָא: יָבוֹא מָר וְיִשְׁנֶה. אָמַר לוֹ: חָלַשׁ לִבִּי וְאֵינִי יָכוֹל. — יֹאמַר מָר דְּבַר אַגָּדָה (תענ' ז.).

תצח רַ' זֵירָא כְּשֶׁתָּשַׁשׁ מִלִּמּוּדוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל רַב יְהוּדָה בַר אַמִּי, אָמַר: כְּשֶׁיִּהְיוּ הַחֲכָמִים יוֹצְאִים וְנִכְנָסִים אֶעֱמֹד מִפְּנֵיהֶם וַאֲקַבֵּל עֲלֵיהֶם שָׂכָר1992 (עיר' כח:).

תצט רַ' זֵירָא כְּשֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ מִתַּלְמוּדוֹ הָלַךְ וְיָשַׁב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית רַ' נָתַן בַּר טוֹבִי, אָמַר: כְּשֶׁיַּעַבְרוּ הַחֲכָמִים אֶעֱמֹד מִפְּנֵיהֶם וַאֲקַבֵּל שָׂכָר. יָצָא וּבָא רַ' נָתַן בַּר טוֹבִי. אָמַר לוֹ: מִי אָמַר הֲלָכָה בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ? אָמַר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹ: רַ' יוֹחָנָן אֲמָרוֹ? אָמַר לוֹ: הֵן. שָׁנָה מִפִּיו אַרְבָּעִים פְּעָמִים. אָמַר לוֹ: יְחִידָה הִיא לָךְ1993, אוֹ חֲדָשָׁה הִיא לָךְ? אָמַר לוֹ: חֲדָשָׁה הִיא לִי, מִשּׁוּם שֶׁהָיְתָה מְסֻפֶּקֶת לִי בְּרַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי1994 (בר' כח.).

תק רַ' זֵירָא הָיָה מִשְׁתַּמֵּט מֵרַב יְהוּדָה, שֶׁבִּקֵּשׁ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְאָמַר רַב יְהוּדָה: כָּל־הָעוֹלֶה מִבָּבֶל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: “בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ עַד יוֹם פָּקְדִי אֹתָם” וגו'1995, אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶשְׁמַע מִפִּיו דָּבָר1996 וְאָבֹא וְאֶעֱלֶה. הָלַךְ וּמְצָאוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בְּבֵית־הַמֶּרְחָץ וְאוֹמֵר לוֹ לְשַׁמָּשׁוֹ: הָבִיאוּ לִי נֶתֶר1997, הָבִיאוּ לִי מַסְרֵק, פִּתְחוּ אֶת־פִּיכֶם וְהוֹצִיאוּ הֶבֶל1998 וּשְׁתוּ מִן הַמַּיִם שֶׁל בֵּית־הַמֶּרְחָץ1999. אָמַר: אִלְמָלֵא בָאתִי אֶלָּא לִשְׁמוֹעַ דָּבָר זֶה דַּיִּי2000. (שבת מא.).

תקא הָרוֹאֶה שְׂעוֹרִים בַּחֲלוֹם סָרוּ עֲוֹנוֹתָיו2001, שֶׁנֶּאֲמַר: “וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר”2002.

אָמַר רַ' זֵירָא: אֲנִי לֹא עָלִיתִי מִבָּבֶל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁרָאִיתִי שְׂעוֹרִים בַּחֲלוֹם2003 (בר' נז.).

תקב רַ' זֵירָא כְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לֹא מָצָא מַעְבָּרָה לַעֲבֹר, אָחַז בַּמֶּצֶר2004 וְעָבָר. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ מִין: עַם פּוֹחֵז2005, שֶׁהִקְדַּמְתֶּם אֶת־פִּיכֶם לְאָזְנֵיכֶם2006, עֲדַיִן בְּפַחֲזוּתְכֶם אַתֶּם עוֹמְדִים2007! אָמַר לוֹ: מָקוֹם שֶׁמּשֶׁה וְאַהֲרֹן לֹא זָכוּ לוֹ, אֲנִי, מִי יֹאמַר שֶׁאֶזְכֶּה לוֹ2008? (כת' קיב).

תקג רַ' זֵירָא עָבַר אֶת־הַיַּרְדֵּן בְּמַלְבּוּשָׁיו2009 (ירוש' שביעית פ“ד, ה”ט).

תקד כְּשֶׁעָלָה רַ' זֵירָא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל2010 יָשַׁב מֵאָה תַעֲנִיּוֹת שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנּוּ תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִידֶנּוּ2011; וְיָשַׁב מֵאָה תַעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁלֹּא יָמוּת רַ' אֶלְעָזָר2012 בְּיָמָיו וְיִפְּלוּ עָלָיו צָרְכֵי הַצִּבּוּר; וְיָשַׁב מֵאָה אֲחֵרוֹת, שֶׁלֹּא תִשְׁלֹט בּוֹ אֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. כָּל־שְׁלשִׁים יוֹם הָיָה בוֹדֵק עַצְמֹו: הִסִּיק תַּנּוּר וְעָלָה וְיָשַׁב בְּתוֹכוֹ וְהָאֵשׁ לֹא שָׁלְטָה בוֹ. פַּעַם אַחַת נָתְנוּ בוֹ חֲכָמִים אֶת־עֵינֵיהֶם וְנִתְחָרְכוּ שׁוֹקָיו וְקָרְאוּ לוֹ: “קְטִינָא2013 חֲרוּךְ־שׁוֹקָיִם” (ב"מ פה.).

תקה רַ' זְעֵירָא כְּשֶׁעָלָה לְכָאן2014 הָלַךְ וְהִקִּיז דָּם. הָלַךְ וּבִקֵּשׁ לִקַּח לִטְרָא שֶׁל בָּשָׂר מִן הַטַּבָּח2015. אָמַר: לִטְרָא זוֹ בְּכַמָּה? אָמַר לוֹ [הַטַּבָּח]: בַּחֲמִשִּׁים מָעִין וּרְצוּעָה אֶחָת2016. אָמַר לוֹ: הֵילָךְ שִׁשִּׁים2017 — וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. — הֵילָךְ שִׁבְעִים — וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. — הֵילָךְ שְׁמֹנִים, הֵילָךְ תִּשְׁעִים, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְמֵאָה — וְלֹא קִבֵּל עָלָיו. אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה כְּמִנְהָגֶךָ. בָּעֶרֶב יָרַד לְבֵית־הַוַּעַד, אָמַר לָהֶם לַחֲכָמִים: מָה רַע הַמִּנְהָג כָּאן, שֶׁאֵין אָדָם אוֹכֵל לִטְרָא שֶׁל בָּשָׂר עַד שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ אַחַת בִּרְצוּעָה. אָמְרוּ לוֹ: וּמִי הוּא זֶה? אָמַר לָהֶם: טַבָּח פְּלוֹנִי. שָׁלְחוּ וּבִקְשׁוּ לַהֲבִיאוֹ2018. וּמָצְאוּ אֲרוֹנוֹ יוֹצֵא2019. אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, כָּל־כָּךְ2020! אָמַר לָהֶם: יָבוֹא עָלַי2021, שֶׁלֹּא כָעָסְתִּי2022, סָבוּר הָיִיתִי: כָּךְ הוּא הַמִּנְהָג (ירוש' בר' פ“ב, ה”ח).

––––––––

תקו רַ' זְעֵירָא הָיָה מִצְטַעֵר וְאָמַר: הַלְוַאי הָיוּ לִי אַבָּא וְאִמָּא שֶׁאֲכַבְּדֵם וְאִירַשׁ גַּן־עֵדֶן. לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּכִבּוּד אִמּוֹ שֶׁל רַ' טַרְפוֹן וּבְכִבּוּד אִמּוֹ שֶׁל רַ' יִשְׁמָעֵאל2023, אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁאֵין לִי לֹא אָב וְלֹא אֵם, לֹא כְּרַ' טַרְפוֹן הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְלֹא כְרַ' יִשְׁמָעֵאל הָיִיתִי מְקַבֵּל עָלָי. (ירוש' פאה פ“א, ה”א).

תקז בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַ' זֵירָא הָיוּ בִרְיוֹנִים2024 הַלָּלוּ, וְהָיָה רַ' זֵירָא מְקָרְבָם כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִתְשׁוּבָה. הִקְפִּידוּ הַחֲכָמִים. כְּשֶׁמֵּת רַבִּי זֵירָא אָמְרוּ הַבִּרְיוֹנִים: עַד עַכְשָׁו הָיָה קְטִינָא חֲרוּךְ־שׁוֹקַיִם מְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים, עַכְשָׁו מִי יְבַקֵּשׁ עָלֵינוּ רַחֲמִים? הִרְהֲרוּ בְלִבָּם וְעָשׂוּ תְשׁוּבָה (סנה' לז.).

תקח רַ' זֵירָא כְּשֶׁהָיָה לוֹ דָבָר2025 עִם אָדָם, הָיָה עוֹבֵר וְשָׁב לְפָנָיו וּמַמְצִיא אֶת־עַצְמוֹ2026, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא וְיוֹצִיא מִלִּבּוֹ2027 (יומא פז.).

תקט רַ' חַגַּי הָיָה סוֹמֵךְ אֶת־רַ' זְעֵירָא. עָבַר אֶחָד טָעוּן חֲבִילָה שֶׁל קֵיסָמִין2028. אָמַר לוֹ [רַ' זְעֵירָא]: הָבֵא לִי קֵיסָם לַחֲצֹץ אֶת־שִׁנָּי2029. חָזַר וְאָמַר לוֹ: לֹא תָבִיא לִי כְּלוּם, שֶׁאִם כָּל־אֶחָד וְאֶחָד בָּא וְעוֹשֶׂה כֵן תִּכְלֶה כָּל־הַחֲבִילָה שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ; וְלֹא רַ' זְעֵירָא כָּשֵׁר כָּל־כָּךְ2030, אֶלָּא דְבָרִים שֶׁצִּוָּנוּ בוֹרְאֵנוּ אָנוּ עוֹשִׂין. (ירוש' דמאי פ“ג, ה”ב).

תקי הֵעִיד רַ' יְהוּדָה בֶן־אֶלְיָקִים מִשּׁוּם הַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ שֶׁבִּירוּשָׁלָיִם2031: כָּל־הַסּוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה2032 אֵינוֹ נִזּוֹק כָּל־הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אָמַר רַ' זְעֵירָא: וַהֲרֵי אֲנִי סָמַכְתִּי וְנִזַּקְתִּי, שֶׁנִּתְפַּסְתִּי בְאַנְגַּרְיָא2033 לְהוֹלִיךְ הֲדַס לְפַלְטִין שֶׁל מֶלֶךְ? אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּנוּ, גְּדוֹלָה הִיא2034, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בְּנֵי־אָדָם שֶׁנּוֹתְנִין שָׂכָר לְהַכִּיר אֶת־הַפַּלְטִין וְלִרְאוֹת פְּנֵי מֶלֶךְ (ירוש' ברכ' פ“א, ה”א; ברכ' ט:).

תקיא רַ' זְעֵירָא נָפַל בַּשָּׂדֶה2035. בָּאוּ וּבִקְּשׁוּ לְזָקְפוֹ, מְצָאוּהוּ כְּשֶׁהוּא מְעֻלָּף, אָמְרוּ לוֹ: מַהוּ כָךְ2036? אָמַר לָהֶם: [כֻּלָּנוּ] נָבוֹא לְכָאן2037, עַל שֵׁם “וְהַחַי יִתֵּן אֶל־לִבּוֹ”2038 (ירוש' ברכ' פ“ג, ה”א).

תקיב רַ' זֵירָא כְּשֶׁהָיוּ מְשַׁגְּרִים לוֹ מִבֵּית־הַנָּשִׂיא [מַתָּנוֹת] לֹא הָיָה נוֹטֵל. כְּשֶׁהָיוּ מַזְמִינִים אוֹתוֹ2039 הָלָךְ, אָמַר: מִתְכַּבְּדִים הֵם בִּי (מג' כח.).

תקיג שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת־רַ' זֵירָא: בַּמֶּה הֶאֱרַכְתָּ יָמִים? אָמַר לָהֶם: מִיָּמַי לֹא הִקְפַּדְתִּי2040 בְּתוֹךְ בֵּיתִי, וְלֹא צָעַדְתִּי בִּפְנֵי מִי2041 שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנִּי, וְלֹא הִרְהַרְתִּי2042 בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת, וְלֹא הָלַכְתִּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תוֹרָה וּבְלֹא תְפִלִּין, וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עֲרָאי, וְלֹא שַׂשְׂתִּי בְּתַקָּלַת חֲבֵרָי2043, וְלֹא קָרָאתִי לַחֲבֵרִי בַּחֲנִיכָתוֹ2044 (שם).

תקיד רַ' זֵירָא חָלָה. נִכְנַס אֶצְלוֹ רַ' אַבָּהוּ. קִבֵּל עָלָיו: אִם יִתְרַפֵּא קְטִינָא חֲרוּךְ־שׁוֹקַיִם אֶעֱשֶׂה יוֹם־טוֹב לַחֲכָמִים. נִתְרַפֵּא וְעָשָׂה סְעֻדָּה לְכָל־הַחֲכָמִים (ברכ' מו.).

תקטו כְּשֶׁמֵּת רַ' זֵירָא פָּתַח עָלָיו אוֹתוֹ סַפְדָּן:

  אֶרֶץ שִׁנְעָר2045 הָרָה וְיָלָדָה2046,

  אֶרֶץ צְבִי2047 גִּדְּלָה שַׁעֲשׁוּעֶיהָ.

  אוֹי נָא לָהּ — אָמְרָה רַקַּת2048

  כִּי אָבְדָה כְלִי־חֶמְדָּתָהּ (מו"ק כה:).


לח. רַב (רַ' אַבָּא בַּר אַיְבוּ)

תקטז רַב אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְרַב יְהוּדָה מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ (נדה כד:).

תקיז יָפְיוֹ שֶׁל רַב מֵעֵין יָפְיוֹ שֶׁל רַ' אַבָּהוּ. יָפְיוֹ שֶׁל רַ' אַבָּהוּ מֵעֵין יָפְיוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ (ב"מ פד.).

תקיח כְּשֶׁעָלָה2049 אִיסִי בַר הִנִּי לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל פָּגַע בּוֹ רַ' יוֹחָנָן, אָמַר לוֹ: מִי רֹאשׁ יְשִׁיבָה בְּבָבֶל? אָמַר לוֹ: אַבָּא אֲרִיכָא. אָמַר לוֹ: אַבָּא אֲרִיכָא אַתָּה קוֹרֵא לוֹ! זָכוּרְנִי, כְּשֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבִּי2050 שְׁבַע־עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת2051 אֲחוֹרֵי רַב וְיָצְאוּ נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ מִפִּיו שֶׁל רַב לְפִיו שֶׁל רַבִּי וּמִפִּיו שֶׁל רַבִּי לְפִיו שֶׁל רַב2052, וְלֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים — וְאַתָּה אַבָּא אֲרִיכָא קוֹרֵא לוֹ2053! (חול' קלז:).

תקיט כְּשֶׁעָלָה רַב חִיָּא בַר יוֹסֵף מָצָא אֶת־רַ' יוֹחָנָן וְרֵישׁ־לָקִישׁ שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְאוֹמְרִים: דְּרוּסָה2054 שֶׁאָמְרוּ צְרִיכָה בְדִיקָה כְּנֶגֶד בְּנֵי־מֵעָיִם. אָמַר לָהֶם: הָאֱלֹהִים2055, הוֹרָה בָהּ רַב “מִן כַּף הַמֹּחַ וְעַד הַיָּרֵךְ”. אָמַר רֵישׁ־לָקִישׁ: מִי הוּא רַב וּמִי הוּא רַב2056, שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ אוֹתוֹ! אָמַר לוֹ רַ' יוֹחָנָן: וְאֵין אַתָּה זָכוּר אוֹתוֹ תַלְמִיד שֶׁשִּׁמֵשׁ אֶת־רַבִּי וְרַ' חִיָּא הַגָּדוֹל. וְהָאֱלֹהִים, כָּל־אוֹתָן שָׁנִים שֶׁשִּׁמֵשׁ אוֹתוֹ תַלְמִיד בִּישִׁיבָה אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּי בַעֲמִידָה2057. וּמִי גָבָר2058? הוּא גָבַר בַּכֹּל2059. מִיָּד פָּתַח רֵישׁ־לָקִישׁ וְאָמָר: בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לְטוֹב, שֶׁאָמְרוּ שְׁמוּעָה מִפִּיו (חול' נד.).

תקכ רַב פָּסַק סִדְרוֹ2060 לִפְנֵי רַבִּי. נִכְנַס וּבָא רַ' חִיָּא — חָזַר לְרֹאשׁ2061; נִכְנַס בַּר־קַפָּרָא — חָזַר לְרֹאשׁ; בָּא רַ' שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי — חָזַר לְרֹאשׁ; בָּא רַ' חֲנִינָא בַר חַמָּא, אָמַר [רַב]: כָּל־כָּךְ אֶהְיֶה חוֹזֵר וְהוֹלֵךְ? לֹא חָזָר. הִקְפִּיד רַ' חֲנִינָא. הָלַךְ רַב אַחֲרָיו שְׁלשָׁה־עָשָׂר עַרְבֵי יְמֵי־הַכִּפּוּרִים [לְפַיְּסוֹ] — וְלֹא נִתְפַּיֵּס (יומא פז.).

תקכא רַב בֶּן־אָחִיו שֶׁל רַ' חִיָּא וּבֶן־אֲחוֹתוֹ הָיָה2062, כְּשֶׁעָלָה לְשָׁם2063 אָמַר לוֹ [רַ' חִיָּא]: אַיְבוּ קַיָּם? אָמַר לוֹ: אִמָּא קַיָּמֶת2064. אָמַר לוֹ: אִמָּא קַיֶּמֶת? אָמַר לוֹ: אַיְבוּ קַיָּם. אָמַר לוֹ [רַ' חִיָּא] לְשַׁמָּשׁוֹ: חֲלוֹץ לִי מִנְעָלַי2065 וְהוֹלֵךְ כֵּלַי אַחֲרַי לְבֵית־הַמֶּרְחָץ2066 (פס' ד.).

תקכב כְּשֶׁיָּרַד רַבָּה בַר חַנָּה2067 לְבָבֶל אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא לְרַבִּי: בֶּן־אָחִי יוֹרֵד לְבָבֶל, יוֹרֶה2068? — יוֹרֶה. יָדִין? — יָדִין. — יַתִּיר בְּכוֹרוֹת2069? — יַתִּיר. כְּשֶׁיָּרַד רַב לְבָבֶל אָמַר לוֹ רַ' חִיָּא לְרַבִּי: בֶּן־אֲחוֹתִי יוֹרֵד לְבָבֶל, יוֹרֶה? — יוֹרֶה. יָדִין? — יָדִין. — יַתִּיר בְּכוֹרוֹת? — אַל יַתִּיר.

— אַל יַתִּיר — מַה טָּעַם? — מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ בָקִיא בְּמוּמִים.

— וַהֲרֵי אָמַר רַב: שְׁמֹנָה־עָשָׂר חֳדָשִׁים גָּדַלְתִּי אֵצֶל רוֹעֵי בְהֵמָה לֵידַע אֵיזֶה מוּם קָבוּעַ וְאֵיזֶה מוּם עוֹבֵר? — אֶלָּא לַחֲלוֹק לוֹ כָבוֹד2070 לְרַבָּה בַר חַנָּה (סנה' ה).

תקכג רַב סְמָכוֹ רַבִּי לְהַתִּיר נְדָרִים וְלִרְאוֹת כְּתָמִים. כְּשֶׁמֵּת רַבִּי בִּקֵּשׁ מִבְּנוֹ מוּמֵי בְכוֹרוֹת. אָמַר לוֹ: אֵינִי מוֹסִיף לְךָ עַל מַה־שֶּׁנָּתַן לְךָ אַבָּא (ירוש‘, חג’ פ“א, ה”ח).

תקכד שְׁמוּאֵל וְקַרְנָא הָיוּ יוֹשְׁבִים עַל שְׂפַת נְהַר הַמֶּלֶךְ2071. רָאָה אֶת־הַמַּיִם שֶׁהֵם עוֹלִים וַעֲכוּרִים הֵם2072. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְקַרְנָא: אָדָם גָּדוֹל בָּא מִן הַמַּעֲרָב2073 וְחוֹשֵׁשׁ בְּמֵעָיו, וְעָלוּ הַמַּיִם לְהַקְבִּיל פָּנָיו2074, — לֵךְ תְּהֵה עַל קַנְקַנּוֹ2075. הָלַךְ וּמָצָא אֶת־רַב, אָמַר: מִנַּיִן שֶׁאֵין כּוֹתְבִין תְּפִלִּין אֶלָּא עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה? אָמַר לוֹ: שֶׁנֶּאֱמַר: “לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְיָ בְּפִיךָ”2076 — מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ2077. — מִנַּיִן לְדָם שֶׁהוּא אָדֹם? — שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת־הַמַּיִם אֲדֻמִּים כַּדָּם”2078 — — — אָמַר לוֹ: מַה־שְּׁמֶךָ? — קַרְנָא. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּצֵא לְךָ קֶרֶן בְּעֵינֶיךָ2079. לְסוֹף הִכְנִיסוֹ שְׁמוּאֵל לְבֵיתוֹ, הֶאֱכִילוֹ לֶחֶם שְׂעוֹרִים וְדָגִים קְטַנִּים, וְהִשְׁקָהוּ שֵׁכָר, וְלֹא הֶרְאָה לוֹ אֶת־בֵּית־הַכִּסֵּא, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּלְשֵׁל2080. קִלֵּל רַב וְאָמַר: מִי שֶׁמְּצַעֲרֵנִי לֹא יַעַמְדוּ לוֹ בָנִים, וְכֵן הָיָה (שבת קח.).

תקכה כְּשֶׁבָּא רַב לְבָבֶל — רַב וּשְׁמוּאֵל וְרַב אַסִּי נִזְדַּמְּנוּ לְבֵית שְׁבוּעַ הַבֵּן2081 (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְבֵית יֵשׁוּעַ הַבֵּן2082), רַב לֹא נִכְנַס לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, שְׁמוּאֵל לֹא נִכְנַס לִפְנֵי רַב אַסִּי, וְרַב אַסִּי לֹא נִכְנַס לִפְנֵי רַב. אָמְרוּ: מִי יַמְתִּין2083? יַמְתִּין שְׁמוּאֵל וְיָבֹאוּ [לְפָנָיו] רַב וְרַב אַסִּי.

— וְיַמְתִּין רַב אוֹ רַב אַסִּי? רַב — דָּבָר בָּעוֹלָם2084 הוּא שֶׁעָשָׂה לוֹ לִשְׁמוּאֵל, מִשּׁוּם אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁקִּלְלוֹ2085, הִשִּׂיאוֹ רַב עַל עַצְמוֹ (ב"ק פ: ).

תקכו רַב כְּשֶׁיָּרַד לְשָׁם2086 אָמַר: אֲנִי הוּא בֶן־עַזַּאי2087 שֶׁבְּכָאן (יורש', פאה פ“ו, ה”ג).

תקכז “וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט20882089 — אָמַר רַ' אֶלְעָזָר: זֶה בֵּית רַבֵּנוּ2090 שֶׁבְּבָבֶל (מג' כט.).

תקכח כְּשֶׁנִּפְטְרוּ הַתַּלְמִידִים2091 מִבֵּית רַב נִשְׁתַּיְרוּ אֶלֶף וּמָאתָיִם (כת' קו.).

תקכט רַב נִזְדַּמֵּן לִמְקוֹמוֹ שֶׁל רַ' שֵׁילָא. לֹא הָיָה מְתֻרְגְּמָן2092 לַעֲמֹד עַל רַ' שֵׁילָא, עָמַד רַב עָלָיו וּפֵרַשׁ, מַהִי “קְרִיאַת הַגֶּבֶר”2093? — “קְרָא גַבְרָא”. אָמַר לוֹ רַ' שֵׁילָא: וַיֹּאמַר מָר: “קְרָא תַרְנְגֹלָא”2094. אָמַר לוֹ: אַבּוּב לְחָרֵי זְמָר, לְגַרְדָּאֵי — לָא מְקַבְּלוּהִי מִנֵּיהּ2095 (אַבּוּב לְחוֹרִים זֶמֶר, לְגַרְדִּיִּים — לֹא קִבְּלוּהוּ מִמֶּנּוּ); כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹמֵד עַל רַ' חִיָּא וּמְפָרֵשׁ מַהִי “קְרִיאַת הַגֶּבֶר” — “קְרָא גַּבְרָא”, לֹא אָמַר לִי כְּלוּם, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי: אֱמֹר: “קְרָא תַרְנְגֹלָא”. אָמַר לוֹ: מָר הוּא רַב? יָנוּחַ מָר2096. אָמַר לוֹ: הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: אִתְּגַרְתְּ לֵיהּ — פּוּץ עַמְרֵיהּ (נִשְׂכַּרְתָּ לוֹ, נַפֵּץ צַמְרוֹ)2097; יֵשׁ אוֹמְרִין: כָּךְ אָמַר לוֹ: מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין2098 (יומא כז:).

תקל מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁטָּבַע בַּאֲגַם שֶׁל סַמְקִי2099. הִשִּׂיא רַב שֵׁילָא אֶת־אִשְׁתּוֹ2100. אָמַר לוֹ רַב לִשְׁמוּאֵל: בֹּא וּנְנַדֵּהוּ2101. אָמַר לוֹ: נִשְׁלַח לוֹ תְּחִלָּה2102. שָׁלְחוּ לוֹ: מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף2103, אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? שָׁלַח לָהֶם: אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. — וְהָאֲגַמִּים שֶׁל סַמְקִי, מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אוֹ מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף? שָׁלַח לָהֶם: מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף הוּא. — וּמָר מִפְּנֵי־מָה עָשָׂה כָךְ2104? — טָעִיתִי, סָבוּר הָיִיתִי, כֵּוָן שֶׁהֵם מְכֻנָּסִים וְעוֹמְדִים2105, דּוֹמִים כְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף.

קָרָא שְׁמוּאֵל עַל רַב: “לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל־אָוֶן21062107. קָרָא רַב עַל שְׁמוּאֵל: “וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ21082109 (יבמ' קכא.).

תקלא בֶּן־צְבִי אֶחָד בָּא לְבֵית רֹאשׁ־הַגּוֹלָה, שֶׁהָיוּ רַגְלָיו הָאַחֲרוֹנוֹת פְּסוּקוֹת2110. בְּדָקוֹ רַב בְּצֹמֶת־הַגִּידִין2111 וְהִכְשִׁירוֹ. אָמַר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ אֻמְצָא2112. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: וְאֵין אַבָּא חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם נִקּוּר2113? אָמַר לוֹ: מַה־תַּקָּנָתוֹ? אָמַר לוֹ: יוֹשִׁיבֵהוּ בְתַנּוּר וְהוּא יִבְדֹּק אֶת־עַצְמוֹ. הוֹשִׁיבוֹ וְנָפַל חֲתִיכוֹת־חֲתִיכוֹת.

קָרָא שְׁמוּאֵל עַל רַב: “לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל־אָוֶן”2114; קָרָא רַב עַל שְׁמוּאֵל: “וְכָל־רָז לָא־אָנֵס לָךְ21152116 (חול' נט.).

תקלב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא יָרַד לִנְצִיבִין2117, מָצָא אֶת רַ' שִׂמְלַאי הַדְּרוֹמִי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ: רַבִּי וּבֵית־דִּינוֹ הִתִּירוּ בְשָׁמֶן2118. אָמַר2119 — שְׁמוּאֵל אָכָל, רַב לֹא קִבֵּל עָלָיו לֶאֱכֹל. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: אֱכֹל, שֶׁאִם לֹא כֵן אֲנִי כוֹתֵב עָלֶיךָ זָקֵן מַמְרֵא2120. אָמַר לוֹ: בְּעוֹד שֶׁהָיִיתִי שָׁם2121 יָדַעְתִּי מִי עִרְעֵר עַל כָּךְ2122 — שִׂמְלַאי הַדְּרוֹמִי2123. אָמַר לוֹ: בְּשֵׁם עַצְמוֹ אָמָר? לֹא בְּשֵׁם רַ' יוּדָן נְשִׂיאָה2124? — הִטְרִיחַ עָלָיו2125 וְאָכָל (ירוש' ע“ז פ”ב, ה"ח).

תקלג שְׁמוּאֵל וְאוֹתָם שֶׁל בֵּית־שֵׁילָא הָיוּ שׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹם הַנָּשִׂיא בְּכָל־יוֹם, וְהָיוּ אוֹתָם שֶׁל בֵּית־שֵׁילָא נִכְנָסִים תְּחִלָּה2126 וְיוֹשְׁבִים תְּחִלָּה. חָלְקוּ כָבוֹד לִשְׁמוּאֵל וְהוֹשִׁיבוּהוּ תְחִלָּה. נִכְנַס רַב לְשָׁם. חָלַק לוֹ שְׁמוּאֵל כָּבוֹד וְהוֹשִׁיבוֹ תְחִלָּה. אָמְרוּ אוֹתָם שֶׁל בֵּית־שֵׁילָא: שְׁנִיִּים אָנוּ2127. וְקִבֵּל עָלָיו שְׁמוּאֵל לֵישֵׁב שְׁלִישִׁי. (ירוש' תענ' פ“ד, ה”ב).

תקלד כֹּתֶל רָעוּעַ הָיָה בִנְהַרְדְּעָא, וְלֹא הָיוּ רַב וּשְׁמוּאֵל עוֹבְרִין תַּחְתָּיו2128, אַף־עַל־פִּי שֶׁעָמַד בִּמְקוֹמוֹ שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְלֹא נָפָל. פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה לְשָׁם, אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְרַב: נָבוֹא מָר וְנָקִיף2129. אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו אֵין צֹרֶךְ, שֶׁיֵּשׁ רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה עִמָּנוּ, שֶׁזְּכוּתוֹ מְרֻבָּה2130 וְאֵינִי מִתְיָרֵא (תענ' כז:).

תקלה רַב, מִנָּהוּ רֹאשׁ הַגּוֹלָה אַגְרוֹנִימוֹס2131, וְהָיָה מַלְקֶה עַל הַמִּדּוֹת2132 וְלֹא עַל הַשְּׁעָרִים2133. חֲבָשׁוֹ2134 רֹאשׁ הַגּוֹלָה. נִכְנַס רַב־קַרְנָא אֶצְלוֹ2135. אָמַר לוֹ רַב: אַגְרוֹנִימוֹס שֶׁאָמְרוּ — לְמִדּוֹת וְלֹא לִשְׁעָרִים2136. — וַהֲרֵי שָׁנִיתָ: אַגְרוֹנִימוֹס לְמִדּוֹת וְלִשְׁעָרִים? אָמַר לוֹ: צֵא אֱמֹר לָהֶם: אַגְרוֹנִימוֹס שֶׁאָמְרוּ — לְמִדּוֹת וְלֹא לִשְׁעָרִים. יָצָא וְאָמַר לָהֶם2137: אָדָם שֶׁשָּׁנָה כֶּבֶשׁ שֶׁל כַּפְנִיּוֹת2138 חוֹבְשִׁין אוֹתוֹ! (ירוש' ב“ב פ”ה ה"ה).

תקלו אָדָם אֶחָד הָיָה בַעַל־דִּינוֹ עָשִׁיר. בָּא וּבִקֵּשׁ לִדּוֹן עִמּוֹ לִפְנֵי רַב. שָׁלַח רַב אַחֲרָיו. אָמַר [הֶעָשִׁיר]: עִם זֶה אָבוֹא לִדּוֹן? הֲרֵי אִם יָבֹאוּ כָל־גְּמַלֵּי עֲרָב אֵינָם יְכוֹלִים לִטְעוֹן2139 מַפְתְּחוֹת שֶׁל אוֹצְרוֹתָי. שָׁמַע רַב וְאָמַר: מַה־הוּא מִתְגָּאֶה בְּשֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ2140? מִיָּד יָצְאָה גְזֵרָה שֶׁיִּכָּנֵס הוּא וּנְכָסָיו לְטִמְיוֹן2141. בָּא אֵצֶל רַב, אָמַר לוֹ: הִתְפַּלֵּל עָלַי שֶׁיַּחֲזִירוּנִי. הִתְפַּלֵּל עָלָיו וְהֶחֱזִירוּהוּ (ירוש' נדר' פ“ט, ה”ד).

תקלז מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רַב, אָמַר לוֹ: כּוּתִי וְעֶבֶד שֶׁנָּשָׂא בַת־יִשְׂרָאֵל מַהוּ? אָמַר לוֹ [רַב]: הַוָּלָד כָּשֵׁר. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי בִתֶּךָ2142. אָמַר לוֹ: לֹא אֶתֵּן לָךְ. אָמַר שִׁימִי בַר חִיָּא לְרַב: הַבְּרִיוֹת אוֹמְרִין: גַּמְלָא בְּמָדַי אַקַּבָּא רָקְדָא2143 — הָא קַבָּא וְהָא גַמְלָא וְהָא מָדַי וְלֹא רָקְדָא (גָּמָל בְּמָדַי רוֹקֵד עַל קַב — הֲרֵי קַב וַהֲרֵי גָמָל וַהֲרֵי מָדַי, וְאֵינוֹ רוֹקֵד). אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיָה כִּיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ בִּתִּי. אָמַר לוֹ: אִלּוֹ הָיָה כִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אִם מָר לֹא יִתֶּן לוֹ, אֲחֵרִים יִתְּנוּ לוֹ; זֶה, אִם מָר לֹא יִתֶּן לוֹ, אֲחֵרִים לֹא יִתְּנוּ לוֹ. לֹא הָלַךְ מִלְּפָנָיו2144. נָתַן בּוֹ עֵינָיו וָמֵת (יבמ' מה.).

תקלח רַב הָיָה לוֹ דָבָר2145 עִם טַבָּח אֶחָד. לֹא בָא לְפָנָיו בְּעֶרֶב יוֹם־כִּפּוּרִים. אָמַר רַב: אֵלֵךְ אֲנִי לְפַיְּסוֹ. פָּגַע בּוֹ רַב הוּנָא, אָמַר: לְהֵיכָן הוֹלֵךְ מָר? אָמַר לוֹ: לְפַיֵּס אֶת־פְּלוֹנִי. אָמַר רַב הוּנָא: הָלַךְ אַבָּא לַהֲרֹג נָפֶשׁ2146. הָלַךְ רַב וְעָמַד עַל הַטַּבָּח. הָיָה הַטַּבָּח יוֹשֵׁב וּמְבַקֵּעַ גֻּלְגֹּלֶת. הִגְבִּיהַ עֵינָיו וְרָאָהוּ. אָמַר לוֹ: אַבָּא אַתָּה, לֵךְ, אֵין לִי עֵסֶק עִמָּךְ! וְעַד שֶׁהוּא מְבַקֵּעַ אֶת־הַגֻּלְגֹּלֶת נִשְׁמְטָה עֶצֶם2147 וְהִכְּתָה בְגַרְגַּרְתּוֹ וָמֵת (יומא פז.).

תקלט רַב הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְצַעַרְתּוֹ. כְּשֶׁאָמַר לָהּ: עֲשִׂי לִי עֲדָשִׁים2148 — עָשְׂתָה לוֹ פוֹלִים; פּוֹלִים — עָשְׂתָה לוֹ עֲדָשִׁים. כְּשֶׁהִגְדִּיל חִיָּא בְנוֹ הָיָה מְהַפֵּךְ לָהּ [דִּבְרֵי אָבִיו2149]. אָמַר רַב לִבְנוֹ: הוּטְבָה2150 אִמֶּךָ. אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא שֶׁהָפַכְתִּי לָהּ [אֶת־דְּבָרֶיךָ]. אָמַר לוֹ: זוֹהִי שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: דִּנְפַק מִמָּךְ טַעְמָא מַלְּפָךְ" (הַיּוֹצֵא מִמְּךָ2151 מְלַמֶּדְךָ חָכְמָה); אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא תַעֲשֶׂה כָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: “לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר־שֶׁקֶר”2152 (יבמ' סג.; ע:י).

תקמ אָמַר לוֹ רַב לְאַיְבוּ בְנוֹ: יָגַעְתִּי בְךָ בַּהֲלָכָה2153 וְלֹא עָלְתָה בְיָדִי, בּוֹא וַאֲלַמֶּדְךָ בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ: עַד שֶׁהַחוֹל עַל רַגְלֶיךָ מְכֹר מִכְרֶךָ2154; כָּל־דָּבָר מְכֹר וְתִתְחָרֵט, חוּץ מִן הַיַּיִן2155, מָכְרֵהוּ וְלֹא תִתְחָרֵט; הַתֵּר כִּיסְךָ וּפְתַח שַׂקֶּךָ2156; קַב מִן הָאָרֶץ וְלֹא כֹר מִן הַגָּג2157; תְּמָרִים בַּחֲלוּזֶךָ2158 — רוּץ לְבֵית סוּדָנָא2159.

אָמַר לוֹ רַב לְחִיָּא בְנוֹ: לֹא תִשְׁתֶּה סַם2160, וְלֹא תִּקְפֹּץ עַל נֶגֶר2161, וְלֹא תַעֲקֹר שֵׁן, וְלֹא תִתְגָּרֶה בְּנָחָשׁ, וְלֹא תִתְגָּרֶה בְּגוֹי.

אָמַר רַב לְרַב אַסִּי: לֹא תָדוּר בְּעִיר2162 שֶׁאֵין הַסּוּס צוֹנֵף2163 בָּהּ וְאֵין הַכֶּלֶב נוֹבֵחַ בָּהּ; וְלֹא תָדוּר בְּעִיר שֶׁרֹאשָׁהּ רוֹפֵא2164.

אָמַר רַב לְרַב כָּהֲנָא: הֲפֹךְ בִּנְבֵלָה2165 וְלֹא תַהֲפֹךְ בִּדְבָרִים. פְּשֹׁט נְבֵלָה בַּשּׁוּק וְטוֹל שָׂכָר וְלֹא תֹאמַר: כֹּהֵן אָנִי, אָדָם גָּדוֹל אָנִי, וְשָׂנוּא עָלַי הַדָּבָר. וּכְשֶׁאַתָּה עוֹלֶה לַגַּג סְעֻדָּתְךָ עִמָּךְ2166. מֵאָה דְלוּעִים בָּעִיר בְּזוּז2167 — תַּחַת כְּנָפֶיךָ יִהְיוּ (פסח' קיג.).

תקמא רַב לְאַחַר תְּפִלָּתוֹ2168 אָמַר כָּךְ: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ2169, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֶּן־לָנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת2170, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שְׁתְּהֵא בָנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמָיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַלֵּא לָנוּ אֶת־כָּל־מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. (בר' ט"ז:).

תקמב אַרְטְבַן2171 שָׁלַח לְרַבֵּנוּ2172 מַרְגָּלִית יְקָרָה. אָמַר לוֹ: שְׁלַח לִי דָּבָר טוֹב כְּמוֹתָהּ. שָׁלַח לוֹ מְזוּזָה. שָׁלַח וְאָמַר לוֹ: אֲנִי שָׁלַחְתִּי לְךָ דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ שׁוּמָא2173, וְאַתָּה שׁוֹלֵחַ לִי דָּבָר הַשָּׁוֶה פוֹלָר אֶחָד2174. אָמַר לוֹ: חֲפָצַי וַחֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי דָבָר שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ, וַאֲנִי שָׁלַחְתִּי לְךָ דָבָר שֶׁאַתָּה יָשֵׁן וְהוּא שׁוֹמֵר אוֹתָךְ, שֶׁנֶּאֲמַר: “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ”2175 (ירוש' פאה פ“א, ה”א; ב"ר לה).

תקמג אַרְדְּבַן2176 שִׁמֵּשׁ אֶת־רַב, כְּשֶׁמֵּת אַרְדְּבַן אָמָר: נִתְפָּרְדָה חֲבִילָה2177 (ע"ז י, יא).

תקמד כְּשֶׁמֵּת רַב הָלְכוּ תַלְמִידָיו אַחֲרָיו. כְּשֶׁחָזְרוּ אָמְרוּ: נֵלֵךְ וְנֹאכַל לֶחֶם עַל נְהַר דַּנְקְ2178. לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ יָשְׁבוּ וְשָׁאֲלוּ שְׁאֵלָה בְּבִרְכַּת הַזִּמּוּן, וְלֹא הָיְתָה [תְשׁוּבָה] בְיָדָם. עָמַד רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה וְהֶחֱזִיר הַקֶּרַע לַאֲחוֹרָיו2179 וְקָרַע קְרִיעָה שְׁנִיָּה וְאָמַר: נִפְטַר רַב2180 (בר' מב, מג).

תקמה אָמְרוּ לוֹ לִשְׁמוּאֵל: נִפְטַר רַב. קָרַע עָלָיו שְׁנֵים־עָשָׂר בְּגָדִים, אָמַר: הָלַךְ הָאִישׁ שֶׁהָיִיתִי מִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ (מו"ק כד.).

תקמו כְּשֶׁמֵּת רַב, גָּזַר רַב יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא שֶׁלֹּא יָבִיאוּ הֲדַסִּים וְכַפּוֹת תְּמָרִים2181 לְבֵית־הַמִּשְׁתֶּה2182 בְּטַבְלָא2183 (שבת קי.).

תקמז קִבְרוֹ שֶׁל רַב הָיוּ נוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עָפָר לְקַדַּחַת2184 בַּת־יוֹם2185 (סנה' מז: ).

תקמח שֵׁילָא בַר אֲבִינָא עָשָׂה מַעֲשֶׂה כְּרַב2186. בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַב, אָמַר רַב לְרַב אַסִּי: לֵךְ אֱמֹר לוֹ שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ2187, וְאִם לֹא יִשְׁמַע לָךְ — גָּרְרֵהוּ2188. כְּסָבוּר רַב אַסִּי “נַדֵּהוּ” אָמַר לוֹ. וּכְשֶׁמֵּת רַב בָּא רַב אַסִּי וְאָמַר לְשֵׁילָא: חֲזֹר בָּךְ, שֶׁחָזַר בּוֹ רַב. אָמַר לוֹ: אִלּוּ חָזַר בּוֹ רַב הָיָה אוֹמֵר לִי. לֹא שָׁמַע לוֹ. נִדָּהוּ. אָמַר לוֹ: וְאֵינְךָ מִתְיָרֵא שֶׁמָּא תִכָּוֶה בְּגַחַלְתִּי2189? אָמַר לוֹ: אֲנִי אִיסִי בֶן־יְהוּדָה2190, הוּא אִיסִי בֶן־גּוּר־אַרְיֵה, הוּא אִיסִי בֶן־גַּמְלִיאֵל, הוּא אִיסִי בֶן־מַהֲלַלְאֵל — מַכְתֶּשֶׁת2191 שֶׁל נְחשֶׁת שֶׁאֵין הָרָקָב שׁוֹלֵט בָּהּ. אָמַר לוֹ שֵׁילָא: וַאֲנִי שֵׁילָא בֶן־אֲבִינָא, עֱלִי שֶׁל בַּרְזֶל, שֶׁשּׁוֹבֵר מַכְתֶּשֶׁת שֶׁל בַּרְזֶל. חָלָה רַב אַסִּי, אֲחָזַתּוּ חַמָּה2192 וַחֲלָצַתּוּ צִנָּה2193, אֲחָזַתּוּ צִנָּה וַחֲלָצַתּוּ חַמָּה, וּמֵת רַב אַסִּי. הָלַךְ שֵׁילָא וְאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: הַתְקִינִי לִי תַּכְרִיכִין, שֶׁמָּא יֵלֵךְ וְיֹאמַר עָלַי דְּבָרִים לִפְנֵי רַב2194. הִתְקִינָה לּוֹ תַּכְרִיכִין וּמֵת שֵׁילָא. רָאוּ שֶׁהָיָה הַהֲדַס פּוֹרֵחַ מִמִּטָּה זוֹ לְמִטָּה זוֹ2195. אָמְרוּ: מַשְׁמָע, עָשׂוּ חֲכָמִים שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם (נדה לו, לז).

תקמט בְּסוּרָא הָיָה דֶבֶר, בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַב לֹא הָיָה דָבֶר. כִּסְבוּרִים הָיוּ מִשּׁוּם זְכוּתוֹ שֶׁל רַב שֶׁהִיא מְרֻבָּה. נִרְאָה לָהֶם בַּחֲלוֹם: רַב שֶׁזְּכוּתוֹ יְתֵרָה, קַלָּה הִיא זוֹ לוֹ2196, אֶלָּא מִשּׁוּם אוֹתוֹ הָאִישׁ2197 שֶׁמַּשְׁאִיל מָרָא וּזְבִילָא לִקְבוּרָה (תענ' כא:).


לט. שְׁמוּאֵל

תקנ אַבָּא, אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, הָיָה עוֹסֵק בְּשֵׁרָאִים2198. נִכְנַס אֵצֶל רַ' יְהוּדָה בֶן־בְּתֵירָא לִנְצִיבִין וְעָמַד עִמּוֹ2199 [עַל הַמִּקָּח]. לְאַחַר יָמִים אָמַר לוֹ: אֵין רַבִּי מְבַקֵּשׁ מֵאוֹתוֹ דָבָר2200? אָמַר לוֹ: וְלֹא דְבָרִים [בִּלְבַד] הָיוּ [בֵינֵינוּ]? אָמַר לוֹ: וְאֵין דְּבָרְךָ נֶאֱמָן עָלַי יוֹתֵר מִמָּמוֹן? אָמַר לוֹ: אַתָּה הֶאֱמַנְתְָּ בִּדְבָרָי, תִּזְכֶּה לְהַעֲמִיד בֵּן כִּשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: “וַיֵּדַע כָּל־יִשְׂרָאֵל… כִּי־נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא”2201 (מד“ש י, ג; ילק”ש ש"א ג, רמז ק).

תקנא אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל מְצָאוֹ לִשְׁמוּאֵל2202 שֶׁהוּא בוֹכֶה. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה בוֹכֶה?

— שֶׁהִכַּנִי רַבִּי.

— מִפְּנֵי־מָה?

— שֶׁאָמַר לִי: הֶאֱכַלְתָּ אֶת־בְּנִי וְלֹא נָטַלְתָּ יָדֶיךָ2203.

— וּמִפְּנֵי־מָה לֹא נָטָלְתָּ?

— הוּא אָכַל וַאֲנִי אֶטּוֹל!

אָמַר לוֹ: לֹא דַיּוֹ שֶׁלֹּא לָמַד, אֶלָּא עוֹדֶנּוּ מַלְקֶה! (חול' קז:).

תקנב אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל הָיוּ מַפְקִידִים אֶצְלוֹ מָעוֹת שֶׁל יְתוֹמִים. כְּשֶׁמֵּת לֹא הָיָה שְׁמוּאֵל אֶצְלוֹ2204, הָיוּ קוֹרְאִים לוֹ: בֶּן־אוֹכֵל מְעוֹתֵיהֶם שֶׁל יְתוֹמִים. הָלַךְ שְׁמוּאֵל אַחֲרָיו לְבֵית־הַקְּבָרוֹת2205. אָמַר לָהֶם2206: מְבַקֵּשׁ אֲנִי אַבָּא2207. אָמְרוּ לוֹ: הַרְבֵּה אַבָּא יֶשׁ כָּאן. אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי אַבָּא בֶן־אַבָּא. אָמְרוּ לוֹ: אַף אַבָּא בֶן־אַבָּא הַרְבֵּה יֶשׁ כָּאן. אָמַר לָהֶם: מְבַקֵּשׁ אֲנִי אַבָּא בֶן־אַבָּא, אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, הֵיכָן הוּא. אָמְרוּ לוֹ: עָלָה לִישִׁיבָה שֶׁל מָעְלָה2208. בֵּינָתַיִם רָאָה אֶת־לֵוִי שֶׁיּוֹשֵׁב מִבַּחוּץ2209. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה יוֹשֵׁב מִבַּחוּץ, וְלֹא עָלִיתָ? אָמַר לוֹ: שֶׁאָמְרוּ לִי “כָּל־כַּמָּה שָׁנִים שֶׁלֹּא עָלִיתָ לִישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַ' אָפֵס2210 וְהֶחֱלַשְׁתָּ אֶת־דַּעְתּוֹ2211 לֹא יַכְנִיסוּךָ לִישִׁיבָה שֶׁל מָעְלָה”. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא אָבִיו. רָאָהוּ שְׁמוּאֵל שֶׁהוּא בוֹכֶה וְשׂוֹחֵק. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה בוֹכֶה? אָמַר לוֹ: שֶׁבִּמְהֵרָה אַתָּה בָא [לְכָאן]2212. — וּמִפְּנֵי־מָה אַתָּה שׂוֹחֵק? שֶׁחָשׁוּב אַתָּה הַרְבֵּה בָּעוֹלָם־הַזֶּה2213. אָמַר לוֹ: אִם חָשׁוּב אֲנִי יַכְנִיסוּ אֶת־לֵוִי — הִכְנִיסוּהוּ. אָמַר לוֹ: מְעוֹתֵיהֶם שֶׁל יְתוֹמִים הֵיכָן הֵן? אָמַר לוֹ: לֵךְ טֹול אוֹתָן בְּאַמַּת־הָרֵחָיִם2214; עֶלְיוֹנוֹת וְתַחְתּוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ2215 הֵן וְאֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל יְתוֹמִים. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה עָשִׂיתָ כָּךְ2216? אָמַר לוֹ: אִם יִגְנְבוּ —יִגְנְבוּ מִשֶּׁלָּנוּ; אִם תֹּאכַל הַקַּרְקַע2217 — תֹּאכַל מִשֶּׁלָנוּ (בר' יח:).

תקנג שְׁמוּאֵל יַרְחִינָאָה2218 רוֹפְאוֹ שֶׁל רַבִּי הָיָה. חָלָה רַבִּי בְּעֵינוֹ. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: אֶתֵּן בְּתוֹכָהּ סַם. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל2219. — אֶמְרַח עַל גַּבָּהּ. אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל. נָתַן אֶת־הַסַּם בְּקָנֶה שֶׁל סַמְמָנִים תַּחַת הַכַּר מְרַאֲשׁוֹתָיו — וְנִתְרַפָּא2220. נִצְטַעֵר רַבִּי לְסָמְכוֹ2221 וְלֹא עָלְתָה בְיָדוֹ. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: אַל יִצְטַעֵר מָר; אֲנִי רָאִיתִי סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן2222, וְכָתוּב בּוֹ: " שְׁמוּאֵל יַרְחִינָאָה חָכָם יִקָּרֵא וְרַבִּי לֹא יִקָּרֵא, וּרְפוּאָתוֹ שֶׁל רַבִּי תְּהֵא עַל יָדוֹ" (ב"מ פה, פו).

תקנד אָמַר שְׁמוּאֵל: נְהִירִין2223 לִי שְׁבִילֵי הָרָקִיעַ2224 כִּשְׁבִילֵי נְהַרְדְּעָא2225, חוּץ מִכּוֹכַב הַשֵּׁבֶט2226 שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ מַה הוּא (בר' נח:).

תקנה “לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא”2227 — אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הַתּוֹרָה מְצוּיָה בְּאַסְטְרוֹלוֹגִים2228. אָמְרוּ לִשְׁמוּאֵל: הֲרֵי אַתָּה אַסְטְרוֹלוֹגִי וְגָדוֹל בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: לֹא הָיִיתִי מַבִּיט בְּאַסְטְרוֹלוֹגִיָּא אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי פָנוּי מִן הַתּוֹרָה. אֵימָתָי? כְּשֶׁהָיִיתִי נִכְנָס לְבֵית הַמָּיִם2229 (דב"ר ח).

תקנו שְׁמוּאֵל אָמַר: מַכִּיר אֲנִי אֶת־הַמְיַלֶּדֶת שֶׁיִּלְּדָתְנִי2230 (ירוש' כת' פ“ה, ה”ו).

תקנז מַעֲשֶׂה וְהֵבִיאוּ שָׁפִיר2231 לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, אָמַר: זֶה בֶּן־אַרְבָּעִים יוֹם וְאֶחָד [וְנִמְצָא כִדְבָרָיו] (נדה כה:).

תקנח שְׁמוּאֵל הֵבִיא לוֹ אֲרִיסוֹ2232 תְּמָרִים. אָכַל וְטָעַם בָּהֶם טַעַם שֶׁל יָיִן. אָמַר לוֹ: זֶה מַהוּ? אָמַר לוֹ: בֵּין הַגְּפָנִים הֵם עוֹמְדִים. אָמַר: מַכְחִישִׁים הֵם בְּיַיִן כָּל־כָּךְ! לְמָחָר הָבֵא לִי מִקּוֹרֵיהֶם2233. (ב"ק צב.).

תקנט אָמַר לוֹ שָׁבוֹר2234 הַמֶּלֶךְ לִשְׁמוּאֵל: אֲמַרְתֶּם, חֲכָמִים גְּדוֹלִים אַתֶּם; אֱמֹר לִי מָה אֶרְאֶה בַחֲלוֹמִי. אָמַר לוֹ: תִּרְאֶה שֶׁבָּאוּ רוֹמָאִים וְשָׁבוּךָ וְהִטְחִינוּךָ גַּרְעִינֵי תְמָרִים בְּרֵחַיִם שֶׁל זָהָב. הִרְהֵר כָּל־הַיּוֹם וּבַלַּיְלָה רָאָה2235 (בר' נו.).

תקס שְׁמוּאֵל הָיָה מְשַׂחֵק2236 בִּפְנֵי שָׁבוֹר הַמֶּלֶךְ בִּשְׁמֹנֶה כוֹסוֹת יָיִן2237 (סכה נג.).

תקסא שְׁמוּאֵל וְאַבְלֵט2238 הָיוּ יוֹשְׁבִים, רָאוּ בְנֵי־אָדָם הוֹלְכִים לַאֲגָם2239, אָמַר לוֹ אַבְלֵט לִשְׁמוּאֵל: אוֹתוֹ הָאִישׁ2240 יֵלֵךְ וְלֹא יָבוֹא, שֶׁיִּשְּׁכֶנּוּ נָחָש וְיָמוּת. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: אִם בֶּן־יִשְׂרָאֵל הוּא יֵלֵךְ וְיָבוֹא. עַד שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים הָלַךְ וּבָא. עָמַד אַבְלֵט וּפָרַק מַשָּׂאוֹ2241 [מֵעָלָיו] וּמָצָא בוֹ נָחָשׁ חָתוּךְ לִשְׁנָיִם2242. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: מֶה עָשִׂיתָ2243? אָמַר לוֹ: כָּל־יוֹם הָיִינוּ מְטִילִין פַּת בְּיַחַד וְאוֹכְלִין2244. הַיּוֹם הָיָה בֵינֵינוּ אֶחָד שֶׁאֵין לוֹ פַת וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ, אָמַרְתִּי לָהֶם: אֲנִי אֶעֱמֹד וְאָטִיל2245. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֶצְלוֹ עָשִׂיתִי עַצְמִי כְּמִי שֶׁנּוֹטֵל מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּשׁ. אָמַר לוֹ [שְׁמוּאֵל]: מִצְוָה עָשִׂיתָ. יָצָא שְׁמוּאֵל וְדָרַשׁ: “וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת”2246 — וְלֹא מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה אֶלָּא מִמִּיתָה עַצְמָהּ (שבת קנו:).

תקסב “בְּפוֹלְמוֹס שֶׁל אֶסְפַּסְיָנוֹס2247 גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים2248”.

רַב יִרְמְיָה שִׁבְשֵׁב2249 וְלָבַשׁ עֲטָרָה שֶׁל זָיִת. שָׁמַע שְׁמוּאֵל וְאָמַר: נוֹחַ לוֹ אִלּוּ הֻתַּז רֹאשׁוֹ וְלֹא יַעֲשֶׂה כָךְ. וְהָיָה כֵן — “כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט22502251 (ירוש', סוטה פ“ט, הט”ו).

תקסג שְׁמוּאֵל וּמָר עֻקְבָּא2252 כְּשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים וְשׁוֹנִים הֲלָכָה, הָיָה מָר עֻקְבָּא יוֹשֵׁב בִּפְנֵי שְׁמוּאֵל בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, וּכְשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּדִין הָיָה שְׁמוּאֵל יוֹשֵׁב בִּפְנֵי מָר עֻקְבָּא בְּרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת, וְהָיוּ חוֹקְקִים לוֹ מָקוֹם לְמָר עֻקְבָּא בְּצִפָּה2253 וְיָשַׁב עָלֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁמְעוּ דְבָרָיו2254. כָּל־יוֹם הָיָה מָר עֻקְבָּא מְלַוֶּה שְׁמוּאֵל עַד אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ. יוֹם אֶחָד נִטְרַד בְּדִינוֹ2255 וְהָיָה שְׁמוּאֵל הוֹלֵךְ אַחֲרָיו. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: לֹא הֶעֱרִיב הַיּוֹם? יַתִּירֵנִי, מָר, בְּדִינוֹ2256! — יָדַע מַר עֻקְבָּא שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עָלָיו2257, וְנָהַג נְזִיפוּת בְּעַצְמוֹ2258 יוֹם אֶחָד (מו"ק טז:).

תקסד פִּינְחָס, אָחִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, בָּא לוֹ אֵבֶל2259, נִכְנַס שְׁמוּאֵל לְנַחֲמוֹ. רָאָה שֶׁצִּפָּרְנָיו גְּדוֹלוֹת2260. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אֵין אַתָּה נוֹטְלָן2261? אָמַר לוֹ: וּבְשֶׁלְּךָ הָיִיתָ מְזַלְזֵל כָּל־כָּךְ2262? הָיָה “כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט”2263 וּבָא אֵבֶל לִשְׁמוּאֵל. נִכְנַס פִּינְחָס אָחִיו לְנַחֲמוֹ. נָטַל [שְׁמוּאֵל] צִפָּרְנָיו וַחֲבָטָן בְּפָנָיו, אָמַר לוֹ: אֵין לְךָ “בְּרִית כְּרוּתָה לִשְׂפָתָיִם”2264? (מו"ק יח.).

תקסה פַּעַם אַחַת בָּאוּ שְׁבוּיוֹת מִנְּהַרְדְּעָא, הוֹשִׁיב אָבִיו שֶׁל שְׁמוּאֵל שׁוֹמְרִים עִמָּן2265. אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל: וְעַד עַכְשָׁו מִי שְׁמָרָן? אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיוּ בְנוֹתֶיךָ הָיִיתָ מְזַלְזֵל בָּהֶן כָּל־כָּךְ? הָיָה “כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט” וְנִשְׁבּוּ בְּנוֹתָיו שֶׁל שְׁמוּאֵל, וְהֶעֱלוּן לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הֶעֱמִידוּ אֶת־הַשַּׁבָּאִים מִבַּחוּץ2266 וְנִכְנְסוּ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ שֶׁל רַ' חֲנִינָא. זוֹ אָמְרָה: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי2267, וְזוֹ אָמְרָה: נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי — וְהִתִּירוּן2268. כְּשֶׁיָּצְאוּ נִכְנְסוּ וּבָאוּ הַשַּׁבָּאִים. אָמַר רַ' חֲנִינָא: נִכָּרוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּנוֹת חָכָם הֵן2269. נוֹדַע הַדָּבָר שֶׁבְּנוֹת שְׁמוּאֵל הֵן. אָמַר לוֹ רַ' חֲנִינָא לְשִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא: צֵא וְהִטַּפֵּל בִּקְרוֹבוֹתֶיךָ2270. נָשָׂא אֶת־הָרִאשׁוֹנָה וָמֵתָה, אֶת־הַשְּׁנִיָּה — וָמֵתָה. (כת' כג.; ירוש', שם פ“ב, ה”ו).

תקסו אַָמר רַב פַּפָּא: מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁהָיָה מְסַפֵּר אַחֲרֵי מִטָּתוֹ2271 שֶׁל שְׁמוּאֵל, וְנָפְלָה קוֹרָה מִן הַתִּקְרָה וּפָצְעָה אֶת מֹחוֹ (בר' יט.).


מ. רַב יְהוּדָה (בַּר יְחֶזְקֵאל)

תקסז כְּשֶׁמֵּת רַבִּי אָמַר2272: הַיּוֹם נוֹלַד רַב יְהוּדָה בְּבָבֶל2273 (קיד' עב).

תקסח שְׁמוּאֵל2274 קָרָא עַל רַב יְהוּדָה: אֵין זֶה יְלוּד אִשָּׁה2275 (נדה יג.).

תקסט רַב אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְרַב יְהוּדָה מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ. וְרַב יְהוּדָה אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְאַדָּא דַיָּלָא2276 מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ (נדה כד:).

תקע אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁנָּנָא2277, עֲמֹד מִפְּנֵי אָבִיךָ2278.

רַב יְחֶזְקֵאל בַּעַל מַעֲשִׂים2279 הָיָה, וַאֲפִלּוּ מָר שְׁמוּאֵל הָיָה עוֹמֵד מִפָּנָיו. (קיד' לג:).

תקעא רַב יְהוּדָה הָיָה מִתְפַּלֵּל מִשְּׁלשִׁים יוֹם לִשְׁלשִׁים יוֹם2280, וְהָיָה מְסַדֵּר תְּפִלָּתוֹ2281 וּמִתְפַּלֵּל (ר"ה לה.).

תקעב מַעֲשֶׂה בְאָדָם אֶחָד מִנְּהַרְדְּעָא שֶׁנִּכְנַס לְבֵית־הַמִּטְבָּחַיִם בְּפוּמְבְּדִיתָא וְאָמָר: תְּנוּ לִי בָּשָׂר. אָמְרוּ לוֹ: הַמְתֵּן עַד שֶׁיִּטֹּל שַׁמָּשׁוֹ שֶׁל רַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל וְנִתֵּן לָךְ. אָמַר לָהֶם: מִי הוּא יְהוּדָה בַר שְׁוִיסְקֵאל2282 זֶה שֶׁהוּא קוֹדֵם לִי וְנוֹטֵל לְפָנָי? הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַב יְהוּדָה. כָּעַס וְהוֹצִיא שׁוֹפָר וְנִדָּהוּ2283. אָמְרוּ לוֹ לְרַב יְהוּדָה: רָגִיל זֶה שֶׁהוּא קוֹרֵא לִבְנֵי־אָדָם “עֲבָדִים”. הִכְרִיז עָלָיו רַב יְהוּדָה: “עֶבֶד הוּא!” הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהִזְמִינוֹ לְדִין לִפְנֵי רַב נַחֲמָן. הֵבִיאוּ לְרַב יְהוּדָה כְּתָב אַזְמָנָה. בָּא לִפְנֵי רַב הוּנָא וּשְׁאֵלוֹ: אֵלֵךְ אוֹ לֹא אֵלֵךְ? אָמַר לוֹ רַב הוּנָא לֵילֵךְ אֵין אַתָּה צָרִיךְ, מִשּׁוּם שֶׁאָדָם גָּדוֹל אָתָּה, אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל בֵּית־הַנָּשִׂיא2284 עֲמֹד וָלֵךְ.

בָּא רַב יְהוּדָה וּמָצָא אֶת־רַב נַחֲמָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מַעֲקֶה. אָמַר לוֹ: וְאֵין מָר מוֹדֶה בְּמַה שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל: “כֵּוָן שֶׁנִּתְמַנָּה אָדָם פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה בִּפְנֵי שְׁלשָׁה2285”? אָמַר לוֹ: מִקְצָת גַּנְדָּרִיתָא2286 אֲנִי עוֹשֶׂה. אָמַר לוֹ [רַב יְהוּדָה]: וְכִי כְעוּרָה2287 “מַעֲקֶה” שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה, אוֹ “מְחִיצָה” שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים?

אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יֵשֵׁב מָר עַל קְרָפִיטָא2288. אָמַר לוֹ רַב יְהוּדָה: וְכִי כְעוּרָה “סַפְסָל” שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אוֹ “אִצְטְבָא” שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי־אָדָם2289?

אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יֹאכַל מָר אֶתְרוֹנְגָא. אָמַר לוֹ רַב יְהוּדָה: כָּךְ אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל־הָאוֹמֵר “אֶתְרוֹנְגָא” יֶשׁ בּוֹ שָׁלִישׁ2290 בְּגַסּוּת־הָרוּחַ2291 — אוֹ “אֶתְרוֹג” בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים אוֹ “אֶתְרוֹגָא” בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם.

אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יִשְׁתֶּה מָר אַנְבְּגָא2292, אָמַר לוֹ רַב יְהוּדָה: וְכִי כְעוּרָה “אִסְפַּרְגּוֹס” בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים אוֹ “אַנְפְּקָא” בִּלְשׁוֹן בְּנֵי־אָדָם?

אָמַר רַב נַחֲמָן: תָּבֹא דוֹנַג2293 וְתַשְׁקֶנּוּ.

אָמַר רַב יְהוּדָה: כָּךְ אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּאִשָּׁה.

— קְטַנָּה הִיא.

— בְּפֵרוּשׁ אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּאִשָּׁה כְּלָל, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה.

— יִשְׁלַח מָר שָׁלוֹם לְיַלְתָּא2294

— כָּךְ אָמַר שְׁמוּאֵל: קוֹל בְּאִשָּׁה עֶרְוָה2295.

— אֶפְשָׁר עַל־יְדֵי שָׁלִיחַ…

— כָּךְ אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה.

— עַל־יְדֵי בַעְלָהּ…

— כָּךְ אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל…

שָׁלְחָה יַלְתָּא לְבַעְלָהּ: פְּסוֹק לוֹ דִינוֹ וּפָטְרֵהוּ, שֶׁלֹּא יַעַשְׂךָ כְּעַם־הָאָרֶץ.

אָמַר רַב נַחֲמָן לְרַב יְהוּדָה: לָמָּה טָרַח מָר לָבוֹא לְכָאן? אָמַר לוֹ: כְּתָב אַזְמָנָה שָׁלַח מָר אַחֲרָי.

אָמַר רַב נַחֲמָן: וּמָה שִׂיחָתוֹ שֶׁל מָר אֵינִי יוֹדֵעַ — כְּתָב אַזְמָנָה אֶשְׁלַח לְמָר?…

הוֹצִיא רַב יְהוּדָה כְּתָב אַזְמָנָה מִתּוֹךְ חֵיקוֹ וְהֶרְאָה לוֹ וְאָמָר: הֲרֵי הָאָדָם וַהֲרֵי הַכְּתָב…

אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: הוֹאִיל וּבָא מָר לְכָאן יַרְצֶה טַעֲנוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים מַחֲנִיפִים זֶה אֶת־זֶה… מִפְּנֵי־מָה נִדָּהוּ מָר לְאוֹתוֹ הָאִישׁ?

— צִעֵר שָׁלִיחַ שֶׁל חֲכָמִים.

— וְיַלְקֵהוּ מָר, שֶׁהֲרֵי רַב מַלְקֶה עַל מִי שֶׁמְּצַעֵר שָׁלִיחַ שֶׁל חֲכָמִים…

— קָשָׁה מִזּוֹ עָשִׂיתִי לוֹ…

— מִפְּנֵי־מָה הִכְרַזְתָּ עָלָיו “עֶבֶד הוּא”?

— מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָגִיל לִקְרוֹת לִבְנֵי־אָדָם “עֲבָדִים”, וְשָׁנִינוּ: כָּל־הַפּוֹסֵל2296 — פָּסוּל וְאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשֶׁבַח2297 לְעוֹלָם; וְאָמַר שְׁמוּאֵל: “בְּמוּמוֹ2298 פוֹסֵל”.

— אֵימָתַי אָמַר שְׁמוּאֵל — לַחֲשׁוֹשׁ לוֹ, אֲבָל לְהַכְרִיז עָלָיו מִי אָמָר!

בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא בַעַל־דִּינוֹ מִנְּהַרְדְּעָא. אָמַר בַּעַל־הַדִּין לְרַב יְהוּדָה: “לִי אַתָּה קוֹרֵא עָבֶד — וַאֲנִי מִבֵּית מַלְכֵי חַשְׁמוֹנָאִים אֲנִי בָא!” אָמַר לוֹ רַב יְהוּדָה: כָּךְ אָמַר שְׁמוּאֵל: “כָּל־הָאוֹמֵר מִבֵּית חַשְׁמוֹנָאִים אֲנִי בָא — הֲרֵיהוּ עָבֶד”. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: וְכִי אֵין מָר מוֹדֶה בְּמַה שֶּׁאָמַר רַ' אַבָּהוּ אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כָּל־תַּלְמִיד־חָכָם שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה2299 וּבָא וַאֲמָרָהּ, אִם קֹדֶם מַעֲשֶׂה2300 אֲמָרָהּ — שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאִם לָאו — אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ2301. אָמַר לוֹ רַב יְהוּדָה: הֲרֵי יֶשׁ כָּאן רַב מַתְּנָה שֶׁסּוֹבֵר כְּמוֹתִי.

רַב מַתְּנָה לֹא רָאָה נְהַרְדְּעָא שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּבְאוֹתוֹ יוֹם בָּא. אָמַר לוֹ רַב יְהוּדָה: זָכוּר מָר מַה־שֶּׁאָמַר שְׁמוּאֵל, כְּשֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּרַגְלוֹ אַחַת עַל שְׂפַת הַנָּהָר וּבְרַגְלוֹ שְׁנִיָּה עַל הַגָּשֶׁר? אָמַר רַב מַתְּנָה: כָּךְ אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל־הָאוֹמֵר מִבֵּית חַשְׁמוֹנָאִים אֲנִי בָא — הֲרֵיהוּ עָבֶד, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיְּרָה מֵהֶם אֶלָּא רִיבָה2302 אַחַת שֶׁעָלְתָה לַגָּג2303 וְהִכְרִיזָה וְאָמְרָה: “כָּל־הָאוֹמֵר מִבֵּית חַשְׁמוֹנָאִים אֲנִי, עֶבֶד הוּא2304” — וְנָפְלָה מִן הַגַּג וָמֵתָה.

הִכְרִיז רַב נַחֲמָן עַל אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעֶבֶד הוּא. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְרְעוּ כַמָּה כְתֻבּוֹת2305 בִּנְהַרְדְּעָא. כְּשֶׁיָּצָא רַב יְהוּדָה מִן הָעִיר יָצְאוּ אַחֲרָיו בְּנֵי הָעִיר לְרָגְמוֹ. אָמַר לָהֶם: אִם תִּשְׁתְּקוּ — שְׁתוֹקוּ, וְאִם לֹא — אֲפַרְסֵם עֲלֵיכֶם מַה־שֶּׁאָמַר שְׁמוּאֵל: "שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת2306 יֵשׁ בִּנְהַרְדְּעָא, אַחַת קְרוּיָה “בֵּית יוֹנָה” וְאַחַת קְרוּיָה “בֵּית עוֹרֵב”; וְסִימָנְךָ: “טָהוֹר טָהוֹר, טָמֵא טָמֵא2307”. מִיָּד זָרְקוּ אֶת־אַבְנֵיהֶם מִידֵיהֶם וְנֶעֱשְׂתָה סְתִימָה בִּנְהַר־הַמֶּלֶךְ2308 (קיד' ע; ע"י).

תקעג רַ' זֵירָא מְצָאוֹ לְרַב יְהוּדָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית חָמִיו, וְרָאָהוּ שֶׁדַּעְתּוֹ בְדוּחָה עָלָיו וְאִלּוּ שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲלַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ2309 הָיָה אוֹמֵר לוֹ. אָמַר לוֹ: מַה־טַּעַם הָעִזִּים מְהַלְּכוֹת בְּרֹאשׁ [הָעֵדֶר] וְאַחֲרֵיהֶן הָרְחֵלוֹת2310? אָמַר לוֹ: כִּבְרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּתְּחִלָּה חשֶׁךְ2311 וְאַחַר־כָּךְ אוֹר.

— מַה־טַּעַם אֵלּוּ מְכֻסּוֹת [בְּאַלְיָה] וְאֵלּוּ מְגֻלּוֹת? — אֵלּוּ שֶׁאָנוּ מִתְכַּסִּים מֵהֶן2312 מְכֻסּוֹת, וְאֵלּוּ שֶׁאֵין אָנוּ מִתְכַּסִּים מֵהֶן מְגֻלּוֹת.

— מַה־טַּעַם הַגָּמָל זְנָבוֹ קָטָן? — מִשּׁוּם שֶׁאוֹכֵל כִּיסִין2313.

— מַה־טַּעַם הַשּׁוֹר זְנָבוֹ אָרֹךְ? — מִשּׁוּם שֶׁדָּר בַּאֲגַם2314 וְצָרִיךְ לְהַבְרִיחַ יַתּוּשִׁים.

— מַה־טַּעַם קֶרֶן הֶחָגָב רַכָּה? — מִשּׁוּם שֶׁדָּר בַּחֲלָפִין2315, וְאִלּוּ הָיְתָה קָשָׁה תֵּעָקֵר2316 וְיִסְתַּמָּא2317; שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל: הָרוֹצֶה לְסַמּוֹת חָגָב יִשְׁלֹף קַרְנוֹ.

— מַה־טַּעַם רִיס עֵינָהּ שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת מֻגְבַּהַת לְמָעְלָה2318? — שֶׁדָּרָה עַל דַּפִּים, וְאִלּוּ יִכָּנֵס עָשָׁן [בְּעֵינֶיהָ] תִּסְתַּמָּא.

— דַּשָּׁא2319, 2320? — דֶּרֶךְ שָׁם2321. — דַּרְגָּא2322? — דֶּרֶךְ גַּג. — מְתוּכִילְתָּא2323? — מָתַי תִּכְלֶה דָא2324. — בֵּיתָא2325? — בֹּא וְאֵיתִיב2326 בָּהּ. — בִּקְתָּא2327? — בֵּי עָקְתָא2328. — כּוּפְתָּא2329? — כּוֹף וְתִיב2330. — לִבְנֵי2331? — לִבְנֵי בָנִים2332. — הוּצָא2333? — חֲצִיצָה2334. — חָצְבָּא2335? — שֶׁחוֹצֵב מַיִם מִן הַנָּהָר. — כּוֹזָה2336? — כָּזֶה2337. — שׁוֹטִיתָא2338? — שְׁטוּתָא2339. — מְשִׁיכְלָא2340? — מָשֵׁי כֹלָּא2341. — מַשְׁכִּלְתָּא2342? — מַשְׁיָא כַלְּתָא2343. — אַסִּיתָא2344? — חַסִּירְתָא2345. — בּוּכְנָא2346? — בֹּא וְאַכֶּנּוּ2347. — לְבוּשָׁא2348? — לָא בוּשָׁא2349. — גְּלִימָא2350? — שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ כְגֹלֶם2351. — גֻּלְתָּא2352? — גְּלִי וְאֵיתִיב2353. — פּוּרְיָא2354? — שֶׁפָּרִין וְרָבִין בָּהּ. — בּוּרְזִינְקָא2355? — בּוֹר זֶה נָקִי2356. — סוּדְרָא2357? — סוֹד יְיָ לִירֵאָיו. — אַפַּדְנָא2358? — אַפִּתְחָא דִין2359.(שבת עז:).

תקעד עֻלָּא נִזְדַּמֵּן לְפוּמְבְּדִיתָא. אָמַר רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּנוֹ: לֵךְ וְהָבֵא לוֹ כַּלְכָּלָה2360 שֶׁל פֵּרוֹת, וּרְאֵה הֵיאַךְ יַבְדִּיל2361. לֹא הָלָךְ. שָׁלַח אֶת־אַבַּיֵּי. כְּשֶׁבָּא אַבַּיֵּי אָמַר לוֹ [רַב יִצְחָק]: הֵיאַךְ אָמָר? אָמַר לוֹ: “בָּרוּךְ הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל” אָמַר וְלֹא יוֹתֵר2362. בָּא לִפְנֵי אָבִיו, אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ אָמָר? אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא הָלָכְתִּי, אֲנִי שִׁגַּרְתִּי אֶת־אַבַּיֵּי, וְאָמַר לִי: “הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל”. אָמַר לוֹ: רַבְרְבָנוּתוֹ2363 שֶׁל מָר וּשְׂרָרוּתוֹ שֶׁל מָר גָּרְמוּ לוֹ לְמָר שֶׁלֹּא יֹאמַר שְׁמוּעָה מִפִּיו [שֶׁל עֻלָּא] (פס' קד:).

תקעה עֻלָּא נִזְדַּמֵּן לְפוּמְבְּדִיתָא לְבֵית רַב יְהוּדָה. רָאָה אֶת רַב יִצְחָק בְּנוֹ שֶׁל רַב יְהוּדָה שֶׁהוּא גָדוֹל וְלֹא נָשָׂא [אִשָּׁה]. אָמַר לוֹ: מַה־טַּעַם אֵין מָר מַשִּׂיא אֶת־בְּנוֹ אִשָּׁה? אָמַר לוֹ: וְכִי יוֹדֵעַ אֲנִי מֵהֵיכָן אַשִּׂיא2364? אָמַר לוֹ [עֻלָּא]: כְּלוּם אָנוּ יוֹדְעִים מֵהֵיכָן אָנוּ בָאִים2365, שֶׁמָּא מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר: “נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה”2366 (קיד' עא:).

תקעו רַב יְהוּדָה הִקְרִיא לְרַב יִצְחָק בְּנוֹ: “וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת־הָאִשָּׁה”2367. אָמַר לוֹ: כְּגוֹן מִי? — כְּגוֹן אִמֶּךָ.

— וַהֲרֵי שָׁנָה רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּנוֹ: אֵין אָדָם מוֹצֵא קֹרַת־רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: “יְהִי־מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ”2368. וְאָמַר לוֹ: כְּגוֹן מִי? — כְּגוֹן אִמֶּךָ.

— נוֹחָה לִכְעוֹס וְנוֹחָה לִרְצוֹת (יבמ' סג:).

תקעז רַב יְהוּדָה הִתִּיר לִכְחֹל עַיִן בְּשַׁבָּת. אָמַר לָהֶם רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לִיהוּדָה מְחַלֵּל שַׁבָּת. לְסוֹף חָשׁ2369 [רַב שְׁמוּאֵל] בְּעֵינוֹ. שָׁלַח לוֹ: מֻתָּר אוֹ אָסוּר? שָׁלַח לוֹ: לְכָל־אָדָם מֻתָּר, לְךָ אָסוּר2370, וְכִי מִשֶּׁלִּי הוּא2371? שֶׁל מָר שְׁמוּאֵל2372 הוּא! (ע"ז כח:).

תקעח רַב יְהוּדָה רָאָה שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם שֶׁהֵם פְּרוּצִים בְּפַת2373. אָמַר: מַשְׁמָע, יֵשׁ שׂבַע בָּעוֹלָם. נָתַן עֵינָיו וּבָא רָעָב. אָמְרוּ לוֹ הַחֲכָמִים לְרַב כָּהֲנָא בְּנוֹ שֶׁל רַב נְחוֹנְיָה שַׁמָּשׁוֹ: מָר שֶׁמָּצוּי אֶצְלוֹ יְעַשֶּׂנוּ2374 שֶׁיֵּצֵא בַפֶּתַח הַסָּמוּךְ לַשּׁוּק. עִשָּׂהוּ וְיָצָא לַשּׁוּק. רָאָה כְנוּפְיָא2375, אָמַר לָהֶם: מָה־הַדָּבָר? אָמְרוּ לוֹ: עַל כֻּסְפָּא2376 שֶׁל תְּמָרִים עוֹמְדִים, שֶׁהוּא נִמְכָּר. אָמַר: מַשְׁמָע, רָעָב בָּעוֹלָם. אָמַר לוֹ לְשַׁמָּשׁוֹ: חֲלוֹץ לִי מַנְעָלָי. חָלַץ לוֹ מַנְעָל אֶחָד וְיָרְדוּ גְשָׁמִים. כְּשֶׁהִגִּיעַ לַחֲלוֹץ הַשֵּׁנִי, בָּא אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לוֹ: אָמַר הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: אִם תַּחֲלֹץ הַשֵּׁנִי אַחֲרִיב אֶת־הָעוֹלָם.

אָמַר רַב מָרִי בְּנָהּ שֶׁל בַּת שְׁמוּאֵל: אֲנִי עָמַדְתִּי [בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם] עַל שְׂפַת נְהַר פַּפָּא וְרָאִיתִי מַלְאָכִים שֶׁנִּדְמוּ כְמַלָּחִים וְהָיוּ מְבִיאִים חוֹל וּמְמַלְּאִים אֶת־הַסְּפִינוֹת וְהָיָה קֶמַח סֹלֶת. בָּאוּ הַכֹּל לִקַּח מִמֶּנּוּ2377. אָמַרְתִּי לָהֶם: לֹא תִקְחוּ מִזֶּה, שֶׁמַּעֲשֵׂה נִסִּים הוּא. לְמָחָר בָּאוּ סְפִינוֹת מְלֵאוֹת אֹרֶז (תענ' כד:).

תקעט רַב יְהוּדָה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי שְׁמוּאֵל, בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וְצָוְחָה לְפָנָיו2378 וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ. אָמַר לוֹ [רַב יְהוּדָה]: וְלֹא סָבַר מָר “אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּל גַּם־הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה”2379? אָמַר לוֹ: שִׁנָּנָא2380, רֵישָׁךְ בִּקְרִירֵי2381, רֵישָׁא דְּרֵישָׁךְ בַּחֲמִימֵי (רֹאשְׁךָ בְּצוֹנְנִין, רֹאשׁ רֹאשְׁךָ בְּחַמִּין), הֲרֵי יוֹשֵׁב מָר עֻקְבָּא אַב בֵּית־דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: “בֵּית דָּוִד, כֹּה אָמַר יְיָ, דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק, פֶּן־תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם”2382 (שבת נה.).

תקפ זוּטְרָא בַר טוֹבִיָּה הָיָה פוֹסֵק אֶת־הַסֵּדֶר2383 לִפְנֵי רַב יְהוּדָה, כְּשֶׁהִגִּיעַ לְמִקְרָא זֶה: “וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים”2384, אָמַר לוֹ: אַחֲרוֹנִים, מִכְּלָל שֶׁיֵּשׁ רִאשׁוֹנִים, רִאשׁוֹנִים מָה הֵם2385? שָׁתַק2386 וְלֹא אָמַר לוֹ כְּלוּם. חָזַר וְאָמַר לוֹ: אַחֲרוֹנִים, מִכְּלָל שֶׁיֵּשׁ רִאשׁוֹנִים, רִאשׁוֹנִים מָה הֵם? אָמַר לוֹ: מַה־דַּעְתֶּךָ2387, מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הַמִּקְרָא לֹא אָדָם גָּדוֹל הוּא? יָדַע שֶׁלִּבּוֹ עָלָיו2388, וְנָהַג נְזִיפוּת בְּעַצְמוֹ יוֹם אֶחָד (מו"ק טז:).

תקפא בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל רַב יְהוּדָה מֵת אָדָם אֶחָד וְלֹא הָיוּ לוֹ מְנַחֲמִים2389. הָיָה רַב יְהוּדָה מֵבִיא כָל־יוֹם עֲשָׂרָה בְנֵי־אָדָם וְיוֹשְׁבִים בִּמְקוֹמוֹ2390. לְאַחַר שִׁבְעָה יָמִים נִרְאָה [הַמֵּת] לְרַב יְהוּדָה בַּחֲלוֹמוֹ וְאָמַר לוֹ: תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהֵנַחְתָּ אֶת־דַּעְתִּי (שבת קנב).

תקפב אִשָּׁה אַחַת בָּאָה לִפְנֵי רַב יְהוּדָה מִנְּהַרְדְּעָא לְדִין וְנִתְחַיֵּבָה. אָמְרָה לוֹ: שְׁמוּאֵל רַבְּךָ כָּךְ דָּן? אָמַר לָהּ: כְּלוּם יָדַעַתְּ אוֹתוֹ? אָמְרָה לוֹ: הֵן. גּוּץ2391 וּכְרֵסוֹ גְדוֹלָה, שָׁחוֹר וְשִׁנָּיו גְּדוֹלוֹת. אָמַר לָהּ: לְבַזּוֹתוֹ בָאת, תְּהֵא אִשָּׁה זוֹ בְּנִדּוּי. פָּקְעָה2392 וָמֵתָה (נדר' נ:).

תקפג מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד־חָכָם אֶחָד שֶׁהָיְתָה שְׁמוּעָתוֹ רָעָה2393. אָמַר רַב יְהוּדָה: מַה־נַּעֲשֶׂה? נְנַדֶּנּוּ — צְרִיכִים לוֹ חֲכָמִים2394. לֹא נְנַדֶּנּוּ — מִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמָיִם2395. אָמַר לוֹ לְרַבָּה בַר־בַּר־חָנָה: כְּלוּם שָׁמַעְתָּ בְדָבָר זֶה2396? אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “כִּי־שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ־דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ יְיָ־צְבָאוֹת הוּא”2397 — אִם דּוֹמֶה הָרַב לְמַלְאַךְ יְיָ צְבָאוֹת יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ, וְאִם לָאו — אַל יְבַקְשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ. נִדָּהוּ רַב יְהוּדָה. לְסוֹף חָלָה רַב יְהוּדָה וּבָאוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ, וּבָא אַף אוֹתוֹ תַלְמִיד־חָכָם עִמָּהֶם. כְּשֶׁרָאָהוּ רַב יְהוּדָה שָׂחָק. אָמַר לוֹ: לֹא דַיּוֹ שֶׁנִּדַּנִּי אֶלָּא אַף שׂוֹחֵק עָלָי. אָמַר לוֹ רַב יְהוּדָה: לֹא עָלֶיךָ אֲנִי שׂוֹחֵק, אֶלָּא כְּשֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְעוֹלָם־הַבָּא דַּעְתִּי בְּדוּחָה2398 עָלָי, שֶׁאֲפִלּוּ לְאָדָם גָּדוֹל שֶׁכְּמוֹתְךָ לֹא הֶחֱנַפְתִּי.

מֵת רַב יְהוּדָה, וּבָא אוֹתוֹ תַלְמִיד־חָכָם לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לָהֶם: הַתִּירוּנִי. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: אֵין כָּאן אָדָם חָשׁוּב כְּרַב יְהוּדָה שֶׁיַּתִּירֶךָ; אֶלָּא לֵךְ אֵצֶל רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה2399 וְיַתִּירֶךָ. הָלַךְ אֶצְלוֹ. אָמַר רַ' יְהוּדָה נְשִׂיאָה לְרַ' אַמִּי: צֵא וּבְדוֹק בְּדִינוֹ, וְאִם צָרִיךְ לְהַתִּירוֹ — הַתִּירֵהוּ. בָּדַק רַ' אַמִּי בְּדִינוֹ וּבִקֵּשׁ לְהַתִּירוֹ. עָמַד רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר: מַה שִׁפְחָה שֶׁל בֵּית רַבִּי לֹא נָהֲגוּ חֲכָמִים קַלּוּת־רֹאשׁ בְּנִדּוּיָהּ שָׁלשׁ שָׁנִים2400 — יְהוּדָה חֲבֵרֵנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמַר רַבִּי זֵירָא: מַה־זֶּה שֶׁבָּא הַזָּקֵן2401 הַיּוֹם לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, הֲרֵי כַמָּה שָׁנִים לֹא בָא? מִכָּאן שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַתִּירוֹ. לֹא הִתִּירוּהוּ. יָצָא כְּשֶׁהוּא בוֹכֶה וְהוֹלֵךְ, בָּאָה צִרְעָה וּנְשָׁכַתּוּ וָמֵת. הִכְנִיסוּהוּ לִמְעָרָה שֶׁל חֲסִידִים וְלֹא קִבְּלוּהוּ; הִכְנִיסוּהוּ לִמְעָרָה שֶׁל דַּיָּנִים — וְקִבְּלוּהוּ (מו“ק יז; ע”י).

תקפד בְּסוּרָא לֹא אָכְלוּ כָּחָל2402, בְּפוּמְבְּדִיתָא אָכְלוּ כָּחָל.

רָמִי בַר תַּמְרֵי, הוּא רָמִי בַר דִּקּוּלֵי, מִפּוּמְבְּדִיתָא, נִזְדַּמֵּן לְסוּרָא בְּעֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים, הוֹצִיאוּ כְּחָלִים שֶׁלָּהֶם וּזְרָקוּם. הָלַךְ הוּא וּנְטָלָם וַאֲכָלָם. הֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי רַב חִסְדָּא. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה עָשִׂיתָ כָּךְ? אָמַר לוֹ: מִמְּקוֹמוֹ שֶׁל רַב יְהוּדָה אֲנִי2403, שֶׁאוֹכֵל. אָמַר לוֹ: וְאֵין לְךָ “נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי הַמָּקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם?” אָמַר לוֹ: חוּץ לַתְּחוּם אֲכַלְתִּים. אָמַר לוֹ: וּבַמֶּה צָלִיתָ אוֹתָם? אָמַר לוֹ: בְּחַרְצַנִּים2404. — וְשֶׁמָּא מִיֵּין נֶסֶךְ הָיוּ2405? אָמַר לוֹ: לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ2406 הָיוּ. — וְשֶׁמָּא שֶׁל גָּזֵל הָיוּ? אָמַר לוֹ: יֵאוּשׁ בְּעָלִים הָיוּ, שֶׁגָּדְלוּ בָהֶם חֲלָפִים2407. רָאָה שֶׁלֹּא הָיָה מַנִּיחַ תְּפִלִּין. אָמַר: מִפְּנֵי־מָה לֹא הִנַּחְתָּ תְּפִלִּין? אָמַר לוֹ: חוֹלֵה מֵעַיִם2408 הָיִיתִי, וְאָמַר רַב יְהוּדָה: חוֹלֵה מֵעַיִם פָּטוּר מִן הַתְּפִלִּין. רָאָה שֶׁאֵינוֹ מֵטִיל צִיצִית, אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אֵין לְךָ צִיצִית? אָמַר לוֹ: טַלִית שְׁאוּלָה הִיא, וְאָמַר רַב יְהוּדָה: טַלִית שְׁאוּלָה, כָּל־שְׁלשִׁים יוֹם פְּטוּרָה מִן הַצִּיצִית. בְּתוֹךְ כָּךְ הֵבִיאוּ אָדָם אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְכַבֵּד אָבִיו וְאִמּוֹ. כְּפָתוּהוּ2409. אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּהוּ, שֶׁשָּׁנִינוּ: כָּל־מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִדָּהּ2410 אֵין בֵּית־דִּין שֶׁלְּמַטָּה מֻזְהָרִין עָלֶיהָ2411. אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי בְךָ שֶׁחָרִיף אַתָּה הַרְבֵּה. אָמַר לוֹ: אִלּוּ הָיִיתָ בִמְקוֹמוֹ שֶׁל רַב יְהוּדָה הָיִיתִי מַרְאֲךָ אֶת־חֲרִיפוּתִי (חול' קי:).


מא. רַ' יִרְמְיָה

תקפה אָמַר אַבַּיֵּי: אֶחָד מֵהֶם2412 עָדִיף2413 כִּשְׁנַיִם מְשֶּׁלָּנוּ2414. אָמַר רָבָא: אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ כְּשֶׁעוֹלֶה לְשָׁם עָדִיף כִּשְׁנַיִם מֵהֶם, שֶׁהֲרֵי רַבִּי יִרְמְיָה כָאן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה־שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים; כְּשֶׁעָלָה לְשָׁם קָרָא לָנוּ: בַּבְלִיִּים טִפְּשִׁים (כת' עה.).

תקפו שָׁנִינוּ: נִפּוֹל2415 שֶׁנִּמְצָא בְתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשּׁוֹבָךְ, חוּץ מֵחֲמִשִּׁים אַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל מוֹצְאוֹ. שָׁאַל ר' יִרְמְיָה: רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְרַגְלוֹ אַחַת מִחוּץ לַחֲמִשִּׁים אַמָּה, מַהוּ? – וְעַל זֶה הוֹצִיאוּ2416 אֶת רַ' יִרְמְיָה מִבֵּית־הַמִּדְרָשׁ (ב"ב כג:).

תקפז [שׁוּב הָיָה מַעֲשֶׂה] וְשָׁלְחוּ מִשָּׁם הַחֲבֵרִים לְרַ' יִרְמְיָה [שְׁאֵלָה בִּדְבַר הֲלָכָה]. שָׁלַח לָהֶם: אֲנִי אֵינִי כְדַאי שֶׁאַתֶּם שְׁלַחְתֶּם לִי, אֶלָּא כָּךְ דַּעַת תַּלְמִידְכֶם נוֹטָה [וְהוֹרָה כַּהֲלָכָה] – וְעַל זֶה הִכְנִיסוּ2417 אֶת־רַ' יִרְמְיָה לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ (ב"ב קסה:).

תקפח רַב יִצְחָק בַּר רְדִיפָא בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ2418, הָלַךְ וְשָׁאַל אֶת־רַ' יִרְמְיָה, אָמַר לוֹ: אֲרָיוֹת לְפָנֶיךָ2419 וְאַתָּה שׁוֹאֵל אֶת־הַשוּעָלִים! (ירוש' שביעית פ“ט, ה”ד).

תקפט בְּיָמָיו שֶׁל רַ' יִרְמְיָה בָּאָה צָרָה2420 עַל אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא. שָׁלַח [רַ' יִרְמְיָה] וּבִקֵּשׁ מְנוֹרָה שֶׁל כֶּסֶף2421 מֵרַ' יַעֲקֹב בֵּי רַבִּי בוּן. שָׁלַח אָמַר לוֹ: “עֲדַיִן לֹא שָׁב2422 יִרְמְיָה מֵרָעָתוֹ” – וּבִקֵּשׁ לְנַדּוֹתוֹ. וְהָיָה רַ' חִיָּא בְּנוֹ שֶׁל רַ' יִצְחָק עֲטוּשָׁיָא יוֹשֵׁב שָׁם, אָמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מְנַדִּין זָקֵן אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה כְּיָרָבְעָם2423 בֶּן־נְבָט וַחֲבֵרָיו. אָמַר לוֹ: “דֻּגְמָא הִשְׁקוּהָ”2424 – וּכְיָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וַחֲבֵרָיו עָשָׂה! נִדוּ זֶה אֶת־זֶה2425, וְחָשְׁשׁוּ זֶה עַל זֶה, וְהֻצְרְכוּ לְהַתִּיר2426 זֶה אֶת זֶה (ירוש' מו“ק פ”ג, ה"א).

תקצ רַ' יִרְמְיָה הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַ' זֵירָא וְהָיוּ עוֹסְקִים בַּהֲלָכָה. הֶעֱרִיב הַיּוֹם וְהִגִּיעָה שְׁעַת תְּפִלָּה. הָיָה רַ' יִרְמְיָה מְסַרְהֵב2427, קָרָא עָלָיו רַ' זֵירָא: “מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַם־תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה”2428 (שבת י).

תקצא רַ' יִרְמְיָה הָיָה לוֹ דָבָר2429 עַם רַ' אַבָּא. הָלַךְ וְיָשָׁב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל רַ' אַבָּא2430. יָצְאָה שִׁפְחָתוֹ [שֶׁל רַ' אַבָּא] וְשָׁפְכָה מַיִם לְאַשְׁפָּה, וּבִשְׁפִיכָתָהּ הִגִּיעוּ קִלּוּחֵי הַמַּיִם עַל רֹאשׁוֹ [שֶׁל רַבִּי יִרְמְיָה], אָמַר: עֲשָׂאוּנִי כְאַשְׁפָּה, קָרָא עָלָיו2431 “מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן”2432 2433. שָׁמַע רַ' אַבָּא וְיָצָא לִקְרָאתוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ הֶחֱזִיר רַבִּי יִרְמְיָה פָּנָיו וּבָא אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ [רַ' אַבָּא]: אֵין אַתָּה צָרִיךְ2434, עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ לְהוֹצִיא מִלִּבֶּךָ2435, שֶׁנֶּאֱמַר: “לֵךְ הִתְרַפֵּס2436 וּרְהַב רֵעֶיךָ”2437 (יומא פז.).

תקצב רַ' יִרְמְיָה צִוָּה2438: הַלְבִּישׁוּנִי כְלֵי לָבָן2439 חֲפוּתִים2440, הַלְבִּישׁוּנִי דַרְדָּסִים2441, תְּנוּ סַנְדָּלִים בְּרַגְלַי וּמַקֵל בְּיָדִי, וְהַשְׁכִּיבוּנִי עַל יַד הַדָּרֶךְ. אִם יָבֹא מָשִׁיחַ – הֲרֵינִי מוּכָן2442 (ירוש' כלא' פ“ט, ה”ג; ב"ר ק).


מב. רַב הוּנָא

תקצג רַב הוּנָא הָיָה חָגוּר גְמִי2443 וְעוֹמֵד לִפְנֵי רַב. אָמַר לוֹ [רַב]: זוֹ מַהִי?2444 אָמַר לוֹ: לֹא הָיָה לִי יַיִן לְקִדּוּשׁ וּמִשְׁכַּנְתִּי אֶת־אֲזוֹרִי וְהֵבֵאתִי בוֹ יַיִן לְקִדּוּשׁ. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּתְכַּסֶּה בְשֵׁרָאִים2445.

כְּשֶׁנִּכְנַס רַבָּה בְנוֹ לְחֻפָּה – רַב הוּנָא אָדָם גּוּץ2446 הָיָה וְיָשֵׁן עַל הַמִּטָּה, בָּאוּ בְנוֹתָיו וְכַלּוֹתָיו, פָּשְׁטוּ בְגְדֵיהֶן וֶהֱטִילוּם עָלָיו2447 עַד שֶׁנִּתְכַּסָּה בְשֵׁרָאִים. שָׁמַע רַב וְהִקְפִּיד, אָמָר: כְּשֶׁבֵּרַכְתִּיךְ, מִפְּנֵי־מָה לֹא אָמַרְתָּ: וְכֵן לְמָר?2448 (מג' כז:).

תקצד רַב הוּנָא הָיָה טָעוּן מָרָא2449 עַל כְּתֵפוֹ. בָּא רַב חָנָא בַר חֲנִילַאי וְנָטַל מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ: אִם רָגִיל אַתָּה לִטְעוֹן בְּעִירְךָ – טְעוֹן, וְאִם לֹא – לְהִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹנְךְ2450 אֵינִי רוֹצֶה (שם כח.).

תקצה אָדָם אֶחָד בָּא לְדִין לִפְנֵי רַב הוּנָא. אָמַר לוֹ: הָבֵא לִי אָדָם שֶׁיַעֲלֶה בְמְקוֹמִי2451 עַל הַדָּקֶל.

רַב הוּנָא הָיָה רוֹעֶה שְׁוָרִים וְהָיָה יוֹדֵעַ עֵדוּת לְאָדָם אֶחָד. אָמַר לוֹ: בּוֹא הָעֵד עָלָי. אָמַר לוֹ: תֵּן שְׂכָרִי2452 (ירוש' סנה' פ“א ה”א).

תקצו רַב הוּנָא בָּא דִין לְפָנָיו, הָיָה אוֹמֵר לָהֶם [לְבַעֲלֵי־הַדִּין]: תְּנוּ לִי אָדָם שֶׁיְהֵא דוֹלֶה [וּמַשְׁקֶה] בִמְקוֹמִי וְאָדוּן לָכֶם (כתי קה.).

תקצז נוֹהֵג הָיָה רַב הוּנָא שֶׁיְהֵא עוֹבֵר וְשׁוֹנֶה עַל פִּתְחוֹ שֶׁל רַ' אָבִין הַנַּגָּר, רָאָהוּ שֶׁהוּא רָגִיל בְּנֵרוֹת [שֶׁל שַׁבָּת] הַרְבֵּה, אָמָר: שְׁנֵי בְנֵי־אָדָם גְּדוֹלִים יֵצְאוּ מִכָּאן. יָצְאוּ מֵהֶם רַב אִידָא בַר אָבִין וְרַב חִיָּא בַר אָבִין (שבת כג:).

תקצח רַב הוּנָא הָיָה דוֹרֵש בִּשְׁלשָׁה־עָשָׂר אָמוֹרָאִים2453, וּכְשֶׁהָיוּ הַתַּלְמִידִים עוֹמְדִים מִישִׁיבַת רַב הוּנָא וּמְנַפְּצִין2454 בִּגְדֵיהֶם הָיָה הָאָבָק עוֹלָה וּמְכַסֶּה אוֹר הַיּוֹם. וְאָמְרוּ בְּמַעֲרָבָא2455: עָמְדוּ מִישִׁיבָתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא הַבַּבְלִי! (כת' קו.).

תקצט רַב הוּנָא כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לְבֵית־דִּין הָיָה מֵבִיא עֲשָׂרָה חַכְמֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ עִמּוֹ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ קֵיסָם מִן הַקּוֹרָה2456 (הור' ג:).

תר שָׁאַל רַב חִסְדָּא2457 אֶת־רַב הוּנָא: תַּלְמִיד וְצָרִיךְ לוֹ רַבּוֹ2458 – מַהוּ?2459 אָמַר לוֹ: חִסְדָּא, חִסְדָּא2460, אֲנִי אֵינִי צָרִיךְ לָךְ, אַתָּה צָרִיךְ לִי עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה2461. כָּעֲסוּ זֶה עַל זֶה וְלֹא נִכְנְסוּ זֶה אֵצֶל זֶה. יָשַׁב רַב חִסְדָּא אַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת, מִפְּנֵי שְֶׁחָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַב הוּנָא; יָשַׁב רַב הוּנָא אַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת, מִפְּנֵי שֶׁחָשַׁד אֶת־רַב חִסְדָּא (ב"מ לג.).

תרא אָמַר רָבָא לְרַפְרָם בַּר פַּפָּא: יֹאמַר לָנוּ מָר מֵאוֹתָם מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רַב הוּנָא, אָמַר לוֹ: בְּיַלְדוּתוֹ אֵינִי זוֹכֵר, בְּזִקְנוּתוֹ אֲנִי זוֹכֵר. כָּל־יוֹם מְעֻנָּן הָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתוֹ בְּשִׁדָּה2462 שֶׁל זָהָב וְהָיָה בוֹדֵק אֶת־כָּל־הָעִיר, וְכָל־כֹּתֶל שֶׁהָיָה רָעוּעַ סְתָרוֹ2463. אִם אֶפְשָׁר לִבְעָלָיו לִבְנוֹתוֹ – בּוֹנֶה, וְאִם לֹא – בָּנָה רַב הוּנָא מִשֶּׁלוֹ. וּבְכָל־עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה הָיָה מְשַׁגֵּר שְׁלוּחוֹ לַשּׁוּק, וְכָל־יָרָק שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר לְגִנָּאִים2464 הָיָה לוֹקְחוֹ וְזוֹרְקוֹ לַנָּהָר.

– וְיִתְּנֵהוּ לַעֲנִיִּים?

– פְּעָמִים שֶׁיִּסְמְכוּ2465 – וְלֹא יָבֹאוּ לִקַּח.

– וִיטִילֶנּוּ לִבְהֵמָה?

– סָבוּר, מַאֲכָל אָדָם אֵין מַאֲכִילִין לִבְהֵמָה.

– וְלֹא יִקָּחֶנּוּ כְּלָל?

– נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָם לֶעָתִיד־לָבוֹא2466.

כְּשֶׁהָיָה סוֹעֵד – הָיָה פוֹתֵחַ דְּלָתָיו וְאוֹמֵר: כָּל־מִי שֶׁצָּרִיךְ יָבֹא וְיֹאכֵל.

אָמַר רָבָא: הַכֹּל יָכֹלְנִי לְקַיֵּם, חוּץ מִזֶּה שֶׁאֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, מִשׁוּם שֶׁמְִּרֻבִּים בְּנֵי חֵילָהּ שֶׁל מְחוֹזָא (תענ' כ:).

תרב רַב הוּנָא הֶחֱמִיצוּ לוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת גַּרְבֵי2467 יָיִן. נִכְנְסו אֶצְלוֹ חֲכָמִים. אָמְרוּ לוֹ: יְפַשְׁפֵּשׁ2468 מָר בְּמַעֲשָׂיו. אָמַר לָהֶם: וְכִי חָשׁוּד אֲנִי בְּעֵינֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: וְכִי חָשׁוּד הַקָּדוֹש־בָּרוּךְ־הוּא, שֶׁיַּעֲשֶׂה דִין בְּלֹא דִין2469? אָמַר לָהֶם: אִם יֵש מִי שֶׁשָּׁמַע עָלַי דָּבָר – יֹאמַר. אָמְרוּ לוֹ! כָּךְ שָׁמָעְנוּ: אֵין אַתָּה נוֹתֵן בִּזְמוֹרוֹת לַאֲרִיסֶךָ2470. אָמַר לָהֶם: וְכִי הִנִּיחַ לִי מֵהֶן דָּבָר? הֲרֵי הוּא גוֹנֵב אֶת־הַכֹּל. אָמְרוּ לוֹ: זוֹהִי שֶׁהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִין: גְּנוֹב מִן הַגַּנָּב2471 – וְאַתָּה טוֹעֵם טָעַם. אָמַר לָהֶם: מְקַבֵּל אֲנִי עָלַי שֶׁאֶתֵּן לוֹ. נִתְיַקֵּר הַחֹמֶץ וְנִמְכַּר בִּדְמֵי יָיִן (בר' ה:).

תרג רַב הוּנָא הָיָה לוֹ יַיִן בְּבַיִת רָעוּעַ וּבִקֵּשׁ לְפַנּוֹתוֹ2472, נִכְנַס רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה לְשָׁם וְנִמְשְׁכוּ בְדִבְרֵי הֲלָכָה עַד שֶׁפִּנָּהוּ. לְאַחַר שֶׁיָּצָא נָפַל הַבָּיִת. הִרְגִּישׁ רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה וְהִקְפִּיד. שֶׁאָמַר רַ' יַנַּאי: לְעוֹלָם אַל יַעֲמֹד אָדָם בִּמְקוֹם סַכָּנָה וְיֹאמַר: עוֹשִׂין לִי נֵס, שֶׁמָּא אֵין עוֹשִׂין לוֹ נֵס, וְאָם תִּמְצֵי לוֹמַר עוֹשִׁין לוֹ נֵס – מְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו 2473 (תענ' כ:).

תרד רַב חִסְדָּא הִשְׁתַּבַּח לִפְנֵי רַב הוּנָא בְּרָב הַמְנוּנָא שְֶׁאָדָם גָּדוֹל הוּא, אָמַר לוֹ: כְּשֶׁיָּבֹא לְיָדְךָ הֲבִיאֵהוּ לְיָדִי. כְּשֶׁבָּא רָאָהוּ שֶׁאֵינוֹ פוֹרֵס סוּדָר2474. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה אֵין אַתָּה פוֹרֵס סוּדָר? אָמַר לוֹ: שֶׁאֵינִי נָשׂוּי2475. הֶחֱזִיר [רַב הוּנָא] פָּנָיו מִמֶּנוּ. אָמַר לוֹ: רְאֵה, לֹא תִרְאֶה פָנַי2476 עַד שֶׁתִּשָּׁא אִשָּׁה (קיד' כט;).

––––––––

תרה רַב הוּנָא מֵת פִּתְאֹם, הָיוּ חֲכָמִים דּוֹאֲגִים עָלָיו2477. שָׁנָה לָהֶם זוֹגָא מִן הָדְיָב: “לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת2478; אֲבָל הִגִּיעַ לִגְבוּרוֹת – זוֹ הִיא מִיתַת נְשִׁיקָה”2479 (מו"ק כח.).

תרו כְּשֶׁמֵּת רַב הוּנָא בִּקְשׁוּ חֲכָמִים לְהַנִּיחַ סֵפֶר תּוֹרָה2480 עַל מִטָּתוֹ. אָמַר לָהֶם רַב חִסְדָּא: דָּבָר שֶׁהִקְפִּיד עָלָיו בְּחַיָּיו יֵעָשֶׂה לוֹ עַכְשָׁו? שֶׁאָמַר רַב תַּחֲלִיפָא: אֲנִי רָאִיתִי אֶת־רַב הוּנָא שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב עַל הַמִּטָּה, וְהָיָה סֵפֶר תּוֹרָה מֻנָּח עָלֶיהָ – כָּפָה כַד עַל הַקַּרְקָע וְהִנִּיחַ עָלָיו סֵפֶר הַתּוֹרָה; מִכְּלָל שֶׁסָּבַר, אָסוּר לֵישֵׁב עַל הַמִּטָּה שֶׁסֵּפֶר תּוֹרָה מֻנָּח עָלֶיהָ. לֹא יָצְאָה הַמִּטָּה דֶּרֶךְ הַפֶּתַח וּבִקְשׁוּ לְשַׁלְשְׁלָהּ2481 דֶּרֶךְ גַּגּוֹת, – אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּךְ לָמַדְתִּי מִמֶּנוּ: חָכָם שֶׁמֵּת – כְּבוֹדוֹ דֶרֶךְ פְּתָחִים2482. בִּקְשׁוּ לְשַׁנּוֹת מִמִּטָּה לְמִטָּה2483 – אָמַר לָהֶם רַב חִסְדָּא: כָּךְ לָמַדְתִּי מִמֶּנוּ: חָכָם – כְּבוֹדוֹ בְּמִטָּה רִאשׁוֹנָה. שָׁבְרוּ הַדֶּלֶת וְהוֹצִיאוּהוּ.

פָּתַח עָלָיו2484 רַ' אַבָּא וְאָמָר: רָאוּי הָיָה רַבֵּנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו שְׁכִינָה, אֶלָּא שֶׁבָּבֶל גָּרְמָה2485 לוֹ. הֵשִׁיב בַּר רַב חִסְדָּא: “הָיֹה הָיָה דְבַר־יְיָ אֶל־יְחֶזְקֵאל… בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים”?2486. טָפַח2487 לוֹ אָבִיו בְּסַנְדָּלוֹ, אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לָךְ – אַל תְּהֵא טַרְחָן בִּדְבָרִים! “הָיָה”– שֶׁהָיָה כְבָר2488.

כְּשֶׁהֶעֱלוּ [אֶת־הַמִּטָּה] לְשָׁם2489 אָמְרוּ לְרַ' אַמִּי וּלְרַ' אַסִּי: רַב הוּנָא בָּא! אָמְרוּ הֵם: כְּשֶׁהָיִינוּ שָׁם2490 לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לִזְקוֹף רֹאשֵׁנוּ2491 מִפָּנָיו; עַכְשָׁו כְּשֶׁבָּאנוּ לְכָאן2492 – בָּא אַחֲרֵינוּ… אָמְרוּ לָהֶם: אֲרוֹנוֹ בָא2493. יָצְאוּ רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי. אָמָרוּ: הֵיכָן נַנִיחֶנּוּ? – נַכְנִיסֶנּוּ לִמְעָרַת רַ' חִיָּא – רַב הוּנָא רִבֵּץ תּוֹרָה2494 בְּיִשְׂרָאֵל וְרַ' חִיָּא רִבֵּץ תּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל. – מִי יַכְנִיסֶנּוּ? אָמַר לָהֶם רַב חַגָּא: אֲנִי אַכְנִיסֶנּוּ, שֶׁקִּיַּמְתִּי תַלְמוּדוֹ [שֶׁל רַב הוּנָא] וְשִׁמַּשְׁתִּי לְפָנָיו וְיָדַעְתִּי בְּמַעֲשָׂיו: פַּעַם אַחַת נֶהְפְּכָה לוֹ רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין וְיָשַׁב עָלֶיהָ אַרְבָּעִים תַּעֲנִיּוֹת. הִכְנִיסָהוּ. הָיָה יָשֵׁן יְהוּדָה מִימִינוֹ שֶׁל רַ' חִיָּא אָבִיו וְחִזְקִיָּה מִשְּׂמֹאלוֹ2495. אָמַר לוֹ יְהוּדָה לְחִזְקִיָּה: עֲמֹד מִמְּקוֹמֶךָ; אֵין זוֹ מִדַּת דֶּרֶךְ־אֶרֶץ, הֲרֵי רַב הוּנָא עוֹמֵד מִבַּחוּץ. כְּשֶׁעָמַד – עָמַד עִמּוֹ עַמּוּד אֵשׁ. רָאָהוּ רַב חַגָּא – נִבְעַת. זָקַף אֶת־הָאָרוֹן2496 – וְיָצָא (מו“ק כה.; ע”י).


מג. רַב חִסְדָּא

תרז רַב חִסְדָּא נָטַל בְּיָדוֹ שְׁתֵּי מַתָּנוֹת2497 שֶׁל שׁוֹר, וְאָמַר: כָּל־מִי שֶׁיָּבוֹא וְיאֹמַר לִי שְׁמוּעָה חֲדָשָׁה בְּשֵׁם רַב אֲנִי נוֹתְנָן לוֹ2498 (שבת י:).

תרח אָמַר רַב חִסְדָּא: מִפְּנֵי־מָה טוֹב אֲנִי מַחֲבֵרַי2499, מִשּׁוּם שֶׁנָּשָׂאתִי2500 בֶּן שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה, וְאִלוּ נָשָׂאתִי בֶּן אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה הָיִיתִי אוֹמַר לַשָׂטָן2501: חֵץ בְּעֵינֶיךְ2502! (קיד' כט:).

תרט רַב חִסְדָּא הָיָה רָגִיל לִהְיוֹת עוֹבֵר וְשׁוֹנֶה2503 עַל פִּתְחוֹ שֶׁל בֵּית־אָבִיו שֶׁל רַב שִֵׁזְבִי, רָאָה שֶׁהוּא רָגִיל בְּנֵרוֹת הַרְבֵּה [לִכְבוֹד שַׁבָּת], אָמַר: אָדָם גָּדוֹל2504 יַצֵא מִכָּאן. יָצָא מֵהֶם רַב שִֵזְבִי (שבת כג:).

תרי רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הָיוּ יוֹשְׁבִים. עָבַר עֲלֵיהֶם גְּנִיבָא. אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: נַעֲמֹד לְפָנָיו, שֶׁבַּעַל־תּוֹרָה הוּא. אָמַר לוֹ זֶה: מִפְּנֵי פַלְגַּאי2505 נַעֲמֹד?! (גיט' לא:).

תריא אָמַר לָהֶם רַב חִסְדָּא לְתַלְמִידָיו: רְצוֹנִי לוֹמַר לָכֶם דָּבָר, וּמִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תַנִּיחוּנִי וְתֵלֵכוּ – כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאָה סִמַּן בְּרָכָה לְעוֹלָם. הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ אֵצֶל רַבָּה. אָמַר לָהֶם: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – סְבָרָא2506, אֲבָל גְמָרָא2507 מֵרַב אֶחָד עָדִיף, שֶׁלֹא יִתְחַלְּקוּ הַלְּשׁוֹנוֹת2508 (ע"ז יט.).

תריב אָמַר רֹאש־הַגּוֹלָה לְרַב הוּנָא: עֲטֶרֶת חֲתָנִים2509 מִנַּיִן שֶׁאֲסוּרָה2510? אָמַר לוֹ: מִדִּבְרֵי חֲכָמִים2511. בְּתוֹךְ כָּךְ עָמַד רַב הוּנָא לְהִפָּנוֹת2512, אָמַר לוֹ רַב חִסְדָּא: נֶאֱמַר בַּמִּקְרָא “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה”2513 – וְכִי מַה עִנְיַן מִצְנֶפֶת אֵצֶל עֲטָרָה? אֶלָא לוֹמַר לָךְ: בִּזְמַן שֶׁמִּצְנֶפֶת בְּרֹאשׁ כֹּהֵן־גָּדוֹל, עֲטָרָה בְּרֹאשׁ כָּל־אָדָם; נִסְתַּלְּקָה מִצְנֶפֶת מֵרֹאשׁ כֹּהֵן־גָדוֹל, נִסְתַּלְּקָה עֲטָרָה מֵרֹאשׁ כָּל־אָדָם. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא רַב הוּנָא2514, מְצָאָם שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים. אָמַר לוֹ: הָאֱלֹהִים2515, מִדִּבְרֵי חֲכָמִים2516, אֶלָּא שִׁמְךָ חִסְדָּא וַחֲסוּדִים דְּבָרֶיךָ (גיט' ז.).

תריג אָמַר לוֹ רַב הוּנָא לְרַבָּה בְנוֹ: מִפְּנֵי־מָה אֵין אַתָּה מָצוּי לִפְנֵי רָב חִסְדָּא, שֶׁשְּׁמוּעוֹתָיו מְחֻדָּדוֹת2517? אָמַר לוֹ: מָה אֵלֵךְ אֶצְלוֹ? כְּשֶׁאֲנִי בָא אֶצְלוֹ הוּא מוֹשִׁיבֵנִי2518 בִּדְבָרִים בָּעוֹלָם; אוֹמֵר לי: מִי שֶׁנִכְנַס לְבֵית־הַכִּסֵּא לֹא יֵשֵּב בְּהֶדְיָא2519 וְלא יִטְחַר2520 הַרְבֵּה, שֶׁכַּרְכֶּשֶׁת2521 זוֹ יוֹשֶׁבֶת עַל שָׁלשׁ שִׁנַּיִם, שֶׁמָּא יִשְׁתַּמְּטוּ2522 שִׁנֵּי הַכַּרְכֶּשֶׁת וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה2523. אָמַר לוֹ: הוּא עוֹסֵק בְּחַיֵּי הַבְּרִיּוֹת וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִּדְבָרִים בָּעוֹלָם! כָּל־שֶׁכֵּן שֶׁתֵּלֵךְ אֶצְלוֹ (שבת פב.).

תריד רַב חִסְדָּא כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בֵּין קוֹצִים וּבַרְקָנִים הָיָה מַגְבִּיהַּ בְּגָדָיו2524, אָמָר: זֶה מַעֲלֶה אֲרוּכָה2525 וְזֶה2526 אֵינוֹ מַעֲלֶה אֲרוּכָה (ב"ק צא:).

תרטו רַב חִסְדָּא רָאָה דְקָלִים2527 בְּכַרְמוֹ, אָמַר לַאֲרִיסוֹ: עָקְרֵם2528 – גְּפָנִים קוֹנוֹת דְּקָלִים, דְּקָלִים אֵינָם קוֹנִים גְפָנִים (ב"ק צב.).

תרטז רַב חִסְדָּא הָיָה מוֹסֵר לְשַׁמָּשׁוֹ אֶת־כָּל־הַמַּפְתְּחוֹת, חוּץ מִשֶּׁל הָעֵצִים2529, שֶׁאָמַר רַב חִסְדָּא: אוֹצָר שֶׁל חִטִּים צָרִיך לְשִׁשִּׁים אוֹצָרוֹת שֶׁל עֵצִים (גיט' נו.).

תריז אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנִי לֹא אָכַלְתִּי יָרָק לֹא בַעֲנִיּּוּתִי וְלֹא בַעֲשִׁירוּתִי; בַּעֲנִיּוּתִי – מִשּׁוּם שֶׁגּוֹרֵר2530, בַּעֲשִׁירוּתִי – שֶׁאָמַרְתִּי: בִּמְקוֹם שֶׁנִּכְנָס יָרָק יִכָּנְסוּ בָּשָׂר וְדָגִים.

וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בֶּן־בֵּית־רַב2531 שֶׁאֵין פִּתּוֹ מְרֻבָּה לֹא יִבְצַע2532 בִּצּוּעִים־בִּצּוּעִים.

וְאָמַר רַב חִסְדָּא: בֶּן־בֵּית־רַב שֶׁאֵין פִּתּוֹ מְרֻבָּה לא יִבְצָע2533: מַה־טָּעַם? שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בְּעַיִן יָפָה2534.

וְאָמַר רַב חִסְדָּא: אֲנִי מִלְכַתְּחִלָּה לֹא הָיִיתִי בּוֹצֵעַ עַד שֶׁהָיִיתִי מֵטִיל יָדִי בְּכָל־הַכְּלִי2535 וּמָצָאתִי בוֹ כָּל־צָרְכִּי2536.

אָמַר רַב חִסְדָּא לִבְנוֹתָיו: הֱיוּ צְנוּעוֹת בִּפְנֵי בַעֲלֵיכֶן. – – – וְאִם קוֹרֵא אָדָם עַל הַפָּתַח אַל תֹּאמְרוּ: מִי הוּא2537? אֶלָּא: מִי הִיא? נָטַל [רַב חִסְדָּא] מַרְגָּלִית בְּיָד אַחַת2538 וְגַרְגֵּר זֶרַע בְּיָד שְׁנִיָה, אֶת־הַמַּרְגָּלִית הֶרְאָה לָהֶן וְאֶת־הַגַּרְגֵּר לא הֶרְאָה לָהֶן, עַד שֶׁנִּצְטַעֲרוּ – חָזַר וְהֶרְאָה לָהֶן (שבת קמ:).

תריח בִּתּוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת2539 בִּכְנָפוֹ שֶׁל אָבִיהָ. הָיוּ יוֹשְׁבִים לְפָנָיו רָבָא וְרָמִי בַר חַמָּא, אָמַר לָהּ: בְּמִי מֵהֶם אַתְּ רוֹצָה2540? אָמְרָה לוֹ: בִּשְׁנֵיהֶם. אָמַר רָבָא: וַאֲנִי אַחֲרוֹן2541 – [וְכֵן הָיָה] (ב"ב יב:).

תריט אָמַר רָבָא: חַיִּים2542, בָּנִים וּמְזוֹנוֹת אֵינָם תְּלוּיִם בִּזְכוּת2543 אֶלָּא בְּמַזָּל, שֶׁהֲרֵי רַבָּה וְרַב חִסְדָּא שְׁנֵיהֶם חֲכָמִים וְצַדִּיקִים הָיוּ, זֶה הִתְפַּלֵּל וְיָרְדוּ גְשָׁמִים וְזֶה הִתְפַּלֵּל וְיָרְדוּ גְשָׁמִים – רַב חִסְדָּא חָיָה תִּשְׁעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, רַבָּה חָיָה אַרְבָּעִים; בְּבֵית רַב חָסְדָּא שִׁשִּׁים שְׁמָחוֹת2544 וּבְבֵית רַבָּה שִׁשִּׁים שִׁכּוּלִים2545; בְּבֵית רַב חִסְדָּא סֹלֶת לַכְּלָבִים2546 וְלֹא נִתְבַּקְשָׁה2547, בְּבֵית רַבָּה – פַּת שְׂעוֹרִים לִבְנֵי־אָדָם וְלֹא נִמְצָאָה (מו"ק כח.).

תרכ עֻלָּא וְרַב חִסְדָּא הָיוּ מְהַלְכִים בַּדֶּרֶךְ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְפִתְחוֹ שֶׁל בֵּית רַב חָנָא בַּר חֲנִילַאי, מָשַׁךְ2548 רַב חִסְדָּא וְנֶאֱנָח. אָמַר לוֹ עֻלָּא: מִפְּנֵי־מָה אַתָּה נֶאֱנָח? וַהֲרֵי אָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם” וגו‘2549. וְרַ’ יוֹחָנָן אָמַר: אַף כָּל־גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל־מָה אַתָּה נֶאְנָח… וְנָמֵס כָּל־לֵב” וגו‘2550. אָמַר לוֹ: הֵיאַךְ לֹא אֵאָנֵחַ? בַּיִת שֶׁהָיוּ בוֹ שִׁשִּׁים אוֹפוֹת בַּיוֹם וְשִׁשִּׁים אוֹפוֹת בַּלָּיְלָה, וְאָפוּ לְכָל־מִי שֶׁצָּרִיךְ, וְלֹא הוֹצִיא [רַב חָנָא] יָדוֹ מִן הַכִּיס, שֶׁאָמַר: שֶׁמָּא יָבוֹא עָנִי בֶן־טוֹבִים2551, וְעַד שֶׁיַּגִּיעַ לַכִּיס יִתְבַּיֵּשׁ; וְעוֹד, שֶׁהָיוּ אַרְבָּעָה שְׁעָרִים פְּתוּחִים לוֹ לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם, וְכָל־מִי שֶׁנִּכְנַס רָעֵב יָצָא שָׂבֵעַ, וְחִטִּים וּשְׂעוֹרִים הָיוּ מוּטָלוֹת לוֹ בִּשְׁנֵי בַצֹּרֶת מִבַּחוּץ, שֶׁכָּל־מִי שֶׁמִּתְבַּיֵּש לִטוֹל בַּיּוֹם יָבוֹא וְיִטּוֹל בַּלָּיְלָה, – עַכְשָׁו נֶהְפַּךְ תֵּל שְׁמָמָה – וְלֹא אֵאָנֵחַ? אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ’ יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ נִגְזְרָה גְזֵרָה עַל בָּתֵּיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁיֶּחֱרָבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: “בְּאָזְנָי יְיָ צְבָאוֹת, אִם־לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ, גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב”2552; וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲזִירָם לְיִשּׁוּבָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “הַבֹּטְחִים בַּיְיָ כְּהַר־צִיּוֹן לא־יִמּוֹט לְעוֹלָם יֵשֵב”2553 – מַה הַר צִיּוֹן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲזִירוֹ, אַף בָּתֵּיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים עָתִיד הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְהַחֲזִירָם לְיִשּׁוּבָם. רָאָהוּ שֶׁלֹּא נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ, אָמַר לוֹ: דַּיוֹ לְעֶבֶד2554 שֶׁיְהֵא כְרַבּוֹ (בר' נח:; ע"י).

––––––––

תרכא אָמְרָה לוֹ בִּתּוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא לְרַב חִסְדָּא: אֵין אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְנַמְנֵם קְצָת2555? אָמַר לָהּ: עַכְשָׁו יָבוֹאוּ יָמִים אַרֻכִּים וּקְצָרִים2556 וְנִישַׁן הַרְבֵּה (עיר' סה.).

תרכב רַב חִסְדָּא הָיָה יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא הָיָה מַלְאַךְ־הַמָּוֶת יָכוֹל לִקְרֹב אֶצְלוֹ, שֶׁלֹא הָיָה פִיו פּוֹסֵק מִתַּלְמוּדוֹ, הָלַךְ וְיָשַׁב עַל הָאֶרֶז שֶׁל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, פָּקַע2557 הָאֶרֶז וְשָׁתַק2558 [רַב חִסְדָּא] – וְשָׁלַט בּוֹ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת (מכ' י.).

תרכג כְּשֶׁמֵּת רַב חִסְדָא אָמְרוּ לְהַנִּיחַ2559 סֵפֶר־תּוֹרָה עַל מִטָּתוֹ, אָמַר לָהֶם רַב יִצְחָק [בַּר אַמִּי]: דָּבָר שֶׁלְּרַבּוֹ2560 לֹא סָבוּר לוֹ, אָנוּ נַעֲמֹד וְנַעֲשֶׂה לוֹ? אָמְרוּ שֶׁלֹּא יִשְׁלְלוּ אֶת־קִרְעֵיהֶם2561, אָמַר לָהֶם רַב יִצְחָק בַּר אַמִּי: חָכָם2562, כֵּוָן שֶׁהֶחֱזִירוּ2563 פְנֵיהֶם מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטָּה שׁוֹלְלִין (מו"ק כה.).

תרכד רַב חִסְדָּא [הָיָה הַשְּׂלָיו] מָצוּי לוֹ2564 בְּבֵית הָעֵצִים. רָבָא הָיָה אֲרִיסוֹ מֵבִיא לוֹ2565 בְּכָל־יוֹם מִן הָאֲגָם2566. יוֹם אֶחָד לֹא הֵבִיא. אָמַר: זֶה מַהוּ? עָלָה לַגָּג, שָׁמַע תִּינוֹק שֶׁאָמַר2567: “שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי”2568; אָמַר: מַשְׁמָע, שֶׁמֵּת רַב חִסְדָּא, וּבְשְׁבִיל הָרַב2569 אָכַל הַתַּלְמִיד (יומא עה:)


מד. רַב שֵׁשֶׁת

תרכה קָרָא רַב חַמָּא עַל רַב שֵׁשֶׁת: “טוֹבָה חָכְמָה עִם־נַחֲלָה”2570.2571 (בכור' נב:).

תרכו רַב שֵׁשֶׁת כָּל־שְׁלשִׁים יוֹם הָיָה חוֹזֵר עַל תַּלְמוּדוֹ, וְהָיָה תוֹלֶה עַצְמוֹ2572 וְעוֹמֵד עַל בְּרִיחַ הַדֶּלֶת וְאוֹמֵר: שִׁישִׂי, נַפְשִׁי! שִׂישִׂי נַפְשִׁי! לָךְ קָרִיתִי2573, לָךְ שָׁנִיתִי! (פס' סח:)

תרכז רַב שֵׁשֶׁת [בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה] הָיָה הוֹפֵךְ פָּנָיו וְלוֹמֵד, אָמַר: אָנוּ בְשֶׁלָּנוּ2574 וְהֵם בְּשֶׁלָּהֶם2575 (בר' ח.).

תרכח אָמַר רַבָּה: הִקְשָׁה אָדָם קָשֶׁה שֶׁהוּא קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל2576. וּמִי הוּא? רַב שֵׁשֶׁת (מנח' צה:).

תרכט רַב חִסְדָּא וְרַב שֵׁשֶׁת כְּשֶׁפָּגְעוּ זֶה בָזֶה הָיוּ שִׂפְתוֹתָיו שֶׁל רַב חִסְדָּא מְרַתְּתוֹת2577 מִמִּשְׁנְיוֹתָיו שֶׁל רַב שֵׁשֶׁת, וְרַב שֵׁשֶׁת כָּל־גוּפוֹ מְרַתֵּת מִפִּלְפּוּלוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא (עיר' סז.).

תרל רַב יִצְחָק בַּר יְהוּדָה הָיָה מָצוּי2578 לִפְנֵי רָמִי בַר חַמָּא, הִנִּיחוֹ וְהָלַךְ לְרַב שֵׁשֶׁת. יוֹם אֶחָד פָּגַע בּוֹ [רָמִי בַּר חַמָּא], אָמַר לוֹ: אַלְקַפְתָּא נַקְטַן – רֵיחָא אָתֵי לַהּ לְיָד (הַשָׂר אָחַז בָּנוּ וְרֵיחוֹ בָּא לְיָד2579), מִשּׁוּם שֶׁהָלַכְתָּ לְךָ לִפְנֵי רַב שֵׁשֶׁת תְּהֵא כְּרַב שֵׁשֶׁת? אָמַר לוֹ: לֹא מִשּׁוּם כָּךְ2580, מָר כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ דָּבָר הוּא פוֹשֵׁט2581 לִי מִסְּבָרָא2582, וּכְשֶׁאֲנִי מוֹצֵא מִשְׁנָה הִיא סוֹתַרְתּוֹ, וְרַב שֵׁשֶׁת כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ דָבָר הוּא פוֹשֵׁט לִי מִן הַמִּשְׁנָה, וּכְשֶׁאֲנִי מוֹצֵא מִשְׁנָה סוֹתַרְתּוֹ – מִשְׁנָה וּמִשְׁנָה הִיא2583 (זבח' צו:).

תרלא רַב שֵׁשֶׁת וְרַב אֲחַדְבּוֹי בַּר אַמִּי [נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ זֶה עִם זֶה בִּדְבַר הֲלָכָה], הֱשִׁיבוֹ רַב אֲחַדְבּוֹי בִּשְׂחוֹק, חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רַב שֵׁשֶׁת, נִשְׁתַּתֵּק2584 רַב אֲחַדְבּוֹי וְשָׁכַח תַּלְמוּדוֹ. בָּאָה אִמּוֹ2585, בּוֹכָה לִפְנֵי [רַב שֵׁשֶׁת], וְצָוְחָה וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ. אָמְרָה לוֹ: רְאֵה, הַשָּׁדַיִם הַלָּלוּ שֶׁיָּנַקְתָּ מֵהֶם! בִּקֵּשׁ [רַב שֵׁשֶׁת] רַחֲמִים עָלָיו וְנִתְרַפָּא (ב"ב ט:)

––––––––

תרלב רַב שֵׁשֶׁת מְאוֹר־עֵינַיִם2586 הָיָה. הָיוּ הַכֹּל הוֹלְכִים לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ. עָמַד וְהָלַךְ עִמָּם רַב שֵׁשֶׁת. מְצָאוֹ מִין אֶחָד. אָמַר לוֹ: חֲצָבִים לַנָּהָר2587 – כַּגָּנִים לְאָן? אָמַר לוֹ: בֹּא וּרְאֵה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִמֶּךָּ.

עָבַר לִגְיוֹן רִאשׁוֹן בְּרָעַשׁ, אָמַר לוֹ הַמִּין: בָּא הַמֶּלֶךְ2588. אָמַר לוֹ: לֹא בָא. עָבַר לִגְיוֹן שֵׁנִי בְּרָעַשׁ, אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו בָּא הַמֶּלֶךְ. – לֹא בָא. עָבַר שְׁלִישִׁי בַּחֲשָׁאי. אָמַר לוֹ רַב שֵׁשֶׁת: עַכְשָׁו וַדַּאי בָּא הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הַמִּין: זוֹ מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לוֹ: מַלְכוּת הָאָרֶץ כְּעֵין מַלְכוּת שָׁמָיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: “לא בָרַעַשׁ יְיָ, וְאַחַר הָרַעַשׁ… קוֹל דְּמָמָה דַקָּה”2589.

כְּשֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ פָּתַח רַב שֵׁשֶׁת וּבֵרְכוֹ. אָמַר לוֹ הַמִּין: אַתָּה מְבָרֵךְ אֶת־מִי שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֵהוּ! נָתַן רַב שֵׁשֶׁת אֶת־עֵינָיו בּוֹ וְיָצְאוּ נִיצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ וְכִבּוּ אֶת־עֵינָיו (בר' נח.).

תרלג אָמַר לוֹ רֹאשׁ־הַגוֹלָה2590 לְרַב שֵׁשֶׁת: מִפְּנֵי־מָה אֵין מָר סוֹעֵד אֶצְלֵנוּ? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁהָעֲבָדִים אֵינָם מְהֻגָּנִים, וַחֲשׁוּדִים הֵם עַל אֵבֶר מִן הֶחָי2591. אָמַר לוֹ: מִי יֹאמַר? אָמַר לוֹ: עַכְשָׁו אַרְאֵהוּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּשׁוֹ: לֵךְ גְּנוֹב וְהָבֵא לִי רֶגֶל אַחַת שֶׁל הַבְּהֵמָה2592. [הָלַךְ] וְהֵבִיא לוֹ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לָעֲבָדִים: סַדְּרוּ לְפָנַי נְתָחֶיהָ שֶׁל הַבְּהֵמָה. הֵבִיאוּ שָׁלשׁ רַגְלַיִם וְהִנִּיחוּ לְפָנָיו. אָמַר לָהֶם: בְּהֵמָה זוֹ שֶׁל שָׁלשׁ רַגְלַיִם הָיְתָה? הֵבִיאוּ עוֹד רֶגֶל אַחַת מִן הַחוּץ2593 וְהִנִּיחוּ לְפָנָיו. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּשׁוֹ: הַנַּח אַף אַתָּה שֶׁלָּךְ. הִנִיחַ. אָמַר לָהֶם: בְּהֵמָה זוֹ שֶׁל חָמֵשׁ רַגְלַיִם הָיָתָה?

אָמַר לוֹ [רֹאשׁ־הַגּוֹלָה לְרַב שֵׁשֶׁת]: אִם כֵּן, יָכִינוּ אֶת־הַסְּעֻדָּה לִפְנֵי שַׁמָּשׁוֹ2594 וְיֹאכַל. אָמַר לוֹ: טוֹב! הִקְרִיבוּ לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָן וְהֶעֱלוּ עָלָיו בָּשָׂר, וְהִנִּיחוּ לְפָנָיו מָנָה שֶׁל חַנְקָא חֲמָתָא2595. מִשְׁמְשָׁהּ וּנְטָלָהּ וּכְרָכָהּ בְּסוּדָרוֹ. לְאַחַר שֶׁאָכַל אָמְרוּ הָעֲבָדִים: נִגְנַב לָנוּ כּוֹס שֶׁל כָּסֶף. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ אֶת־הַמָּנָה כְּרוּכָה בְסוּדָרוֹ. אָמְרוּ לְרֹאשׁ־הַגּוֹלָה: רוֹאֶה מָר, שֶׁלֹא לֶאֱכֹל הוּא רוֹצֶה, אֶלָּא לְצַעֲרֵנוּ. אָמַר לָהֶם רַב שֵׁשֶׁת: אֲנִי אָכַלְתִּי וְטָעַמְתִּי בַבָּשָׂר טָעַם שֶׁל מְצֹרָעַת2596. אָמְרוּ לוֹ: לא שָׁחַטְנוּ בְּהֵמָה מְצֹרַעַת הַיּוֹם. אָמַר לָהֶם: בִּדְקוּ בִּמְקוֹמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ עָצֶם. בָּדְקוּ וּמָצְאוּ כִדְבָרָיו.

כְּשֶׁיָּצָא רַב שֵׁשֶׁת חָפְרוּ לוֹ הָעֲבָדִים בּוֹר וְנָתְנוּ עָלָיו מַחְצֶלֶת2597, וְאָמְרוּ לוֹ: יָבוֹא מָר לָנוּחַ כָּאן. נָחַר לוֹ2598 רַב חִסְדָּא מֵאֲחוֹרָיו. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְתִינוֹק: פְּסוֹק לִי פְּסוּקֶךָ. אָמַר לוֹ: “נְטֵה לְךָ עַל יְמִינְךָ אוֹ עַל־שְׂמֹאלֶךָ”2599. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְשַׁמָּשׁוֹ: מָה אַתָּה רוֹאֶה? אָמַר לוֹ: מַחְצֶלֶת מוּטֶלֶת לְפָנֵינוּ. אָמַר לוֹ: חֲזֹר מִמֶּנָּה. לְאַחַר שֶׁיָּצָא אָמַר לוֹ רַב חִסְדָּא: מִנַּיִן יָדַע מָר? אָמַר לוֹ רַב שֵׁשֶׁת: אַחַת, שֶׁנָּחַר לִי מָר; וְעוֹד, שֶׁפָּסַק לִי הַתִּינוֹק פְּסוּקוֹ; וְעוֹד, שֶׁחֲשׁוּדִים הָעֲבָדִים, שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. (גיט' סז, סח).

תרלד רַב שֵׁשֶׁת נִרְאָה לוֹ [מַלְאַךְ־הַמָּוֶת] בַּשׁוּק, אָמַר לוֹ: בַּשּׁוּק כִּבְהֵמָה! בּוֹא לְבֵיתִי (מו"ק כח.).


מה. רַב נַחֲמָן (בַּר יַעֲקֹב)

תרלה מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת־חֵטְא.

אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן לַתַּנָא: לֹא תִשְׁנֶה יִרְאַת־חֵטְא, שֶׁיֵּשׁ אָנִי (סוטה מט:).

תרלו רַב נַחֲמָן הָיָה מְכַתֵּף וְנִכְנָס2600 מְכַתֵּף וְיוֹצֵא [בְּעֶרֶב־שַׁבָּת], אָמָר: אִלְמָלֵי נִזְדַּמְּנוּ לִי רַ' אַמִּי וְרַ' אַסִּי, כְּלוּם לֹא הָיִיתִי מְכַתֵּף לִפְנֵיהֶם?2601 (שבת קיט.).

תרלז רַב נַחֲמָן הָיָה מְשַׁגֵּר סָרִיסִים2602 [לִזְקֵנִים], אָמַר: אִם לָאו תּוֹרָה2603 – כַּמָּה נַחֲמָן יֵשׁ בַּשּׁוּק (קיד' לג.).

תרלח רַב נַחֲמָן וְרַב יִצְחָק הָיוּ יוֹשְׁבִים בִּסְעֻדָּה. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן לְרַב יִצְחָק: יֹאמַר מָר דָּבָר. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר ר' יוֹחָנָן: אֵין מְסִיחִין2604 בִּסְעֻדָּה, שֶׁמָּא יַקְדִים2605 קָנֶה לְוֵשֶׁט וְיָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. לְאַחַר שֶׁסָּעַד אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אָמַר לוֹ [רַב נַחֲמָן]: וְכִי לְחִנָּם סָפְדוּ סַפְדָּנִים וְחָנְטוּ חַנְטָנִים וְקָבְרוּ קַבְרָנִים? אָמַר לוֹ: מִקְרָא אֲנִי דוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְאַתָּה אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב… כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת־זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם”2606 – מַקִישׁ הוּא לְזַרְעוֹ, מַה זַרְעוֹ בַּחַיִּים – אַף הוּא בַּחַיִּים.

כְּשֶׁנִּפְטַר רַב נַחֲמָן מֵרַב יִצְחָק, אָמַר לוֹ: יְבָרְכֵנִי מָר. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה – לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא, וּמָצָא אִילָן שֶׁפֵּרוֹתָיו מְתוּקִים וְצִלּוֹ נָאֶה וְאַמַּת הַמַּיִם2607 עוֹבֶרֶת תַּחְתָּיו. אָכַל מִפֵּרוֹתָיו וְשָׁתָה מִמֵּימָיו וְיָשַׁב בְּצִלּוֹ. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לֵילֵךְ, אָמָר: אִילָן, אִילָן! בַּמָּה אֲבָרְכֶךָּ? אִם אֹמַר לָךְ שֶׁיְהוּ פֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִים – הֲרֵי פֵרוֹתֶיךָ מְתוּקִים; שֶׁיְהֵא צִלְּךָ נָאֶה – הֲרֵי צִלְּךָ נָאֶה; שֶׁתְּהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ – הֲרֵי אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ; אֶלָּא יְהִי רָצוֹן, שֶׁכָּל־נְטִיעוֹת שֶׁנּוֹטְעִין מִמְּךָ יְהוּ כְמוֹתֶךָ. אַף אַתָּה בַּמָּה אֲבָרְכֶךָּ? אִם בַּתּוֹרָה – הֲרֵי יֶשׁ לְךְ תּוֹרָה; אִם בִּגְדֻלָּה – הֲרֵי יֵשׁ לְךְ גְּדֻלָּה; אִם בְּכָבוֹד – הֲרֵי יֶשׁ לְךָ כָּבוֹד; אִם בְּעשֶׁר – הֲרֵי יֶשׁ לְךָ עשֶׁר; וְאִם בְּבָנִים – הֲרֵי יֶשׁ לְךָ בָּנִים; אֶלָּא יְהִי רָצוֹן, שֶׁיְהוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ2608 כְּמוֹתָךָ (תענ' ה, ו; ע"י).

תרלט עֻלָּא נִזְדַּמֵּן לְבֵית רַב נַחֲמָן, אָכַל פַּת וּבֵרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. נָתַן לוֹ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְרַב נַחֲמָן. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יְשַׁגֵּר מָר כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְיַלְתָּא2609. אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין פְּרִי בִטְנָהּ2610 שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא מִפְּרִי בִטְנוֹ שֶׁל אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וּבֵרַךְ פְּרִי־בִטְנְךָ”2611 – “פְּרִי בִטְנָהּ” לֹא נֶאֶמַר אֶלָּא “פְּרִי־בִטְנְךָ”. בְּתוֹךְ כָּךְ שָׁמְעָה יַלְתָּא2612, עָמְדָה בְכַעַס וְנִכְנְסָה לְבֵית־הַיַּיִן וְשָׁבְרָה אַרְבַּע מֵאוֹת חָבִיּוֹת שֶׁל יָיִן. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן: יְשַׁגֶּר־לָהּ מָר כּוֹס אַחֵר. שָׁלַח לָהּ: כָּל־אוֹתוֹ נַבְגָּא2613 שֶׁל בְּרָכָה הִיא. שָׁלְחָה לוֹ: מִמְּהַדּוּרֵי מִלֵּי2614 וּמִסְּמַרְטוּטֵי כַּלְמֵי (מִן הָרוֹכְלִים שִׂיחָה וּמִן סְמַרְטוּטִים כִּנִּים) (בר' נא:).

תרמ רָבָא הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַב נַחֲמָן, רָאָהוּ שֶׁהוּא מְנַמְנֵם2615. אָמַר לוֹ: יֹאמַר לוֹ מָר [לְמַלְאַךְ־הַמָּוֶת] שֶׁלֹא יְצַעֲרֵנִי. אָמַר לוֹ: וּמָר לֹא אָדָם חָשׁוּב הוּא2616? אָמַר לוֹ: מִי חָשׁוּב, מִי סָפוּן2617, מִי רָקוּעַ2618? אָמַר לוֹ: יֵרָאֶה לִי מָר [בַּחֲלוֹמִי]. נִרְאָה לוֹ. אָמַר לוֹ: הָיָה לוֹ לְמָר צָעַר? אָמַר לוֹ: כְּשׁוֹלֶה2619 שַׁעֲרָה מֵחָלָב. וְאִלוּ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: לֵךְ לָעוֹלָם הַהוּא, כְּשֵׁם שֶׁהָיִיתָ – לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה, שֶׁאֵימָתוֹ2620 מְרֻבָּה (מו"ק כח.).


מו. רַבָּה (בַּר נַחֲמָנִי)

תרמא שָׁלְחוּ לוֹ2621 אֶחָיו לְרַבָּה: יוֹדֵעַ הָיָה יַעֲקֹב שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר הָיָה, וְאִם מֵתִים שֶׁבְּחוּצָה־לָאָרֶץ חַיִּים2622, לָמָה הִטְרִיחַ אֶת־בָּנָיו2623? – שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו צַעַר מְחִלּוֹת2624. אִלְפָּא מוֹסִיף בָּהּ דְּבָרִים2625: מַעֲשֶׂה בְאֶחָד2626 שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר2627 עַל אִשָּׁה אַחַת וּבִקֵשׁ לֵירֵד2628, כֵּוָן שֶׁשָּׁמַע כָּזֹאת2629 גִּלְגֵּל בְּעַצְמוֹ2630 עַד יוֹם מוֹתוֹ. אַף־עַל־פִּי שֶׁחָכָם גָדוֹל אָתָּה, אֵינוֹ דוֹמֶה לוֹמֵד מֵעַצְמוֹ לְלוֹמֵד מַרַבּוֹ. וְאִם תֹּאמַר אֵין לְךָ רַב2631? יֶשׁ־לְךָ רַב, וּמִי הוּא? רַ' יוֹחָנָן (כת' קיא.; ע"י).

תרמב רַב יוֹסֵף – סִינַי2632, וְרַבָּה – עוֹקֵר הָרִים2633. הָיְתָה הַשָּׁעָה צְרִיכָה לָהֶם2634, שָׁלְחוּ לְשָׁם2635: סִינַי וְעוֹקֵר הָרִים אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם2636? שָׁלְחוּ לָהֶם: סִינַי קוֹדֵם, שֶׁהַכֹּל צְרִיכִים לְבַעַל הַחִטִּים2637. אַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא קִבֵּל עָלָיו רַב יוֹסֵף, שֶׁאָמְרוּ לוֹ הַכַּלְדִּיִּים2638: תִּמְלֹךְ שְׁתֵּי שָׁנִים. מָלַךְ רַבָּה עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים; מָלַךְ רַב יוֹסֵף [אַחֲרָיו] שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה.

כָּל־אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁמָּלַךְ רַבָּה, אֲפִלּוּ אֻמָּן2639 לְבֵיתוֹ לא קָרָא2640 (בר' סד.)..

תרמג כְּשֶׁנִּפְטְרוּ2641 חֲכָמִים מִבֵּית רַבָּה וְרַב יוֹסֵף נִשְׁתַּיְרוּ2642 אַרְבַּע מֵאוֹת חֲכָמִים, וְקָרְאוּ לְעַצְמָם יְתוֹמִים2643 (כת' קו.).

תרמד רַבָּה קֹדֶם שֶׁפָּתַח לָהֶם לַחֲכָמִים אָמֵר דָּבָר שֶׁל בְּדִיחות2644 וּבָדְחוּ חֲכָמִים, לְסוֹף יָשַׁב בְּאֵימָה וּפָתַח בַּהֲלָכָה (שבת ל:).

תרמה אָמַר רַב: אָסוּר לְאָדָם לִישׁוֹן בַּיּוֹם יוֹתֵר מִשְּׁנַת הַסּוּס. וְכַמָּה שְׁנַת הַסּוּס? שִׁשִּׁים נְשִׁימוֹת.

אָמַר אַבַּיֵּי: שְׁנָתוֹ שֶׁל מָר2645 כְּרַב (סוכה כו:).

תרמו רַבָּה וְרַב יוֹסֵף הָיוּ מְבַקְּעִים עֵצִים2646 [בְּעֶרֶב שַׁבָּת] (שבת קיט.).

תרמז אַבָּא בַר מָרְתָא, הוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמִי, הָיָה רַבָּה נוֹשֶׁה בוֹ מָעוֹת. הֱבִיאָן אֶצְלוֹ בִּשְׁבִיעִית2647. אָמַר לוֹ [רַבָּה]: מְשַׁמֵּט אָנִי2648. נְטָלָן וְהָלָךְ. בָּא אַבַּיֵּי וּמְצָאוֹ עָצוּב. אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי־מָה עָצוּב מָר? אָמַר לוֹ: כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. הָלַךְ אַבַּיֵּי אֵצֶל אַבָּא בַּר מָרְתָא, אָמַר לוֹ: הֵבֵאתָ לוֹ מָעוֹת לְמָר? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: מָה אָמַר לָךְ? אָמַר לוֹ: מְשַׁמֵּט אָנִי. אָמַר לוֹ: וְאָמַרְתָּ לוֹ: “אַף־עַל־פִּי־כֵן”2649? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר לוֹ: אִלּוּ אָמַרְתָּ לּוֹ “אַף־עַל־פִּי־כֵן”, הָיָה נוֹטֵל מִמֶּךָּ, עַכְשָׁו מִכָּל־מָקוֹם הֲבִיאֵן אֶצְלוֹ וֶאֱמֹר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. הָלַךְ וֶהֱבִיאָן אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי־כֵן. נְטָלָן מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבָּה: לֹא הָיְתָה בוֹ דַעַת2650 בְּתַלְמִיד־חָכָם זֶה מִתְּחִלָּה (גיט' לז.).

תרמח בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: חָבֵר2651 וְנַעֲשָׂה גַבַּאי דּוֹחִין אוֹתוֹ מֵחֲבֵרוּתוֹ, פֵּרַשׁ2652 אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ2653; חָזְרוּ לוֹמַר: פֵּרַשׁ הֲרֵי הוּא כְּכָל אָדָם2654.

רַב הוּנָא בַּר חִיָּא הָיְתָה הַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ2655. נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף וְאַרְבַּע מֵאוֹת זוּג שֶׁל חֲכָמִים. שָׁמַע שֶׁבָּאוּ, קָשַׁר לָהֶם2656 אַרְבַּע מֵאוֹת תַּכְתַּקִּים2657. לְסוֹף שָׁמְעוּ שֶׁנַּעֲשָׂה גַבַּאי. שָׁלְחוּ לוֹ: יֵלֵךְ לַחֲשִׁיבוּתוֹ2658, יֵלֵךְ לְקַדְמוּתוֹ. שָׁלַח לָהֶם: חוֹזֵרְנִי בִי2659. רַב יוֹסֵף לֹא הָלָךְ2660, רַבָּה הָלָךְ. רַב יוֹסֵף אָמַר: שָׁנִינוּ: פֵּרַשׁ אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ; רַבָּה אָמַר: שָׁנִינוּ, חָזְרוּ לוֹמַר: פֵּרַשׁ הֲרֵי הוּא כְּכָל־אָדָם (בכ' לא.).

––––––––

תרמט אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי לְרַבָּה: כְּגוֹן מָר, שֶׁכָּל־אַנְשֵׁי פוּמְבְּדִיתָא שׂוֹנְאִים אוֹתָךְ2661, מִי יִקְשׁר עָלֶיךְ הֶסְפֵּד? אָמַר לוֹ: דַּי לִי אַתָּה וְרַבָּה בַּר רַב חָנָן (שבת קנג.).

תרנ אָמַר רַב כָּהֲנָא: סָח לִי רַב חַמָּא בֶּן־בִּתּוֹ שֶׁל חַסָּא: רַבָּה בַר נַחֲמָנִי מֵת מֵחֲמַת גְזֵרַת שְׁמָד – הִלְשִׁינוּ עָלָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ: יֵשׁ אָדָם אֶחָד בֵּין הַיְּהוּדִים שֶׁהוּא מְבַטֵּל שְׁנֵים־עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ מִיִשְׂרָאֵל חֹדֶשׁ בִּימוֹת־הַחַמָּה2662 וְחֹדֶשׁ בִּימוֹת־הַגְּשָׁמִים מִמַּס הַמֶּלֶךְ. שָׁלְחוּ אַחֲרָיו שְׁלוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לַהֲבִיאוֹ וְלֹא מְצָאוֹ. בָּרַח רַבָּה וְהָלַךְ מִפּוֹמְבְּדִיתָא לְאַקְרָא2663, מֵאַקְרָא לַאֲגָם, מֵאֲגַם לְשָׁחִין, מְשָּׁחִין לִצְרִיף, מִצְּרִיף לְעֵין־מַיִם וּמֵעֵין־מַיִם לְפוּמְבְּדִיתָא. בְּפוּמְבְּדִיתָא נִזְדַּמֵּן שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ לְאוֹתוֹ פְנֻדָּק שֶׁל רַבָּה2664. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שְֻׁלְחָן וְהִשְׁקוּהוּ שְׁתֵּי כוֹסוֹת וְסִלְּקוּ2665 הַשֻּׁלְחָן מִלְּפָנָיו. נֶהְפַּךְ פַּרְצוּפוֹ2666 לַאֲחוֹרָיו. אָמְרוּ לְרַבָּה: מַה־נַעֲשֶׂה לוֹ – שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ הוּא. אָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו וְהַשְׁקוּהוּ עוֹד כּוֹס אַחַת וְסַלְּקוּ הַשֻּׁלְחָן מִלְּפָנָיו וְיִתְרַפֵּא. עָשׂוּ לוֹ כָךְ וְנִתְרַפָּא. אָמַר הַשָּׁלִיחַ: יוֹדֵעַ אָנִי, אָדָם זֶה שֶׁאֲנִי מְבַקְשׁוֹ כָּאן הוּא. בִּקֵּשׁ וּמְצָאוֹ. אָמַר הַשָּׁלִיחַ: אֲנִי אֵלֵךְ מִכָּאן; אִם יְמִיתוּנִי לֹא אֲגַלֶּה מְקוֹמוֹ וְאִם יְיַסְּרוּנִי אֲגַלֶּה. הֵבִיאוּ אֶת־רַבָּה לְפָנָיו וְהִכְנִיסָהוּ לְחֶדֶר וְנָעַל הַדֶּלֶת בְּפָנָיו. בִּקֵּשׁ רַבָּה רַחֲמִים וְנָפַל הַכֹּתֶל. בָּרַח וְהָלַךְ לַאֲגַם וְיָשַׁב עַל גֶּזַע שֶׁל דֶּקֶל2667 וְעָסַק בַּתּוֹרָה.

נֶחְלְקוּ בִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה בַּהֲלָכָה שֶׁל נְגָעִים: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אָמַר “טָהוֹר” וְכָל־הַיְשִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה אָמְרָה: “טָמֵא”. אָמְרוּ: מִי יוֹכִיחַ? – יוֹכִיחַ רַבָּה בַר נַחֲמָנִי, שֶׁאָמַר רַבָּה בַר נַחֲמָנִי: “אֲנִי יָחִיד בִּנְגָעִים, אֲנִי יָחִיד בְּאֹהָלוֹת”2668. שָׁלְחוּ שָׁלִיחַ אַחֲרָיו – וְלֹא יָכֹל מַלְאַךְ־הַמָּוֶת לִגַּע בּוֹ, מִשׁוּם שֶׁלֹא פָסַק פִּיו מִתַּלְמוּדוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ נָשַׁב רוּחַ וְרָעַשׁ בֵּין הַקָנִים, סָבַר לִגְיוֹן שֶׁל פָּרָשִׁים הוּא – אָמַר: אָמוּת בִּידֵי מַלְאַךְ־הַמָּוֶת וְלֹא אֶמָּסֵר בְּיַד מַלְכוּת. בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ אָמַר: “טָהוֹר, טָהוֹר”. יָצְאָה בַת־קוֹל וְאָמְרָה: “אַשְׁרֶיךָ, רַבָּה בַר נַחֲמָנִי, שֶׁגּוּפְךְ טָהוֹר וְיָצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּ”טָהוֹר".

נָפַל פִּתָּק2669 מֵרָקִיעַ בְּפוּמְבְּדִיתָא: “רַבָּה בַר נַחֲמָנִי נִתְבַּקֵשׁ בִּישִׁיבָה שֶׁל מָעְלָה”. יָצְאוּ אַבַּיֵּי וְרָבָא לַעֲסֹק בִּקְבוּרָתוֹ וְלֹא יָדְעוּ הֵיכָן הוּא. הָלְכוּ לַאֲגַם וְרָאוּ עוֹפוֹת שֶׁהֵם מְצִלִּים בְּכַנְפֵיהֶם וְעוֹמְדִים. אָמְרוּ: וַדַּאי שָׁם הוּא. בָּאוּ וּמְצָאוּהוּ. הִסְפִּידוּהוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. נָפַל פִּתָּק: “כָּל הַפּוֹרֵשׁ יְהֵא בְנִדּוּי”. הִסְפִּידוּהוּ שִׁבְעָה יָמִים. נָפַל פִּתָּק: “לְכוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם”.

אוֹתוֹ יוֹם שֶׁמֵּת רַבָּה יָצְאָה סְעָרָה וְהִגְבִּיהָה עֲרָבִי אֶחָד כְּשֶׁהוּא רָכוּב עַל גְּמַלּוֹ עַל נְהַר פַּפָּא מִצַּד זֶה וּזְרָקַתּוּ לְצַד זֶה. אָמַר: זוֹ מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ: רַבָּה בַר נַחֲמָנִי מֵת. אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! כָּל־הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ וְרַבָּה בַר נַחֲמָנִי שֶׁלָּךְ. אַתָּה שֶׁל רַבָּה וְרַבָּה שֶׁלָּךְ – לָמָה אַתָּה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם? נָחָה הַסְּעָרָה (ב"מ פו.).

תרנא כְּשֶׁמֵתוּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף נָשְׁקוּ כִפֵּי2670 פְרָת זוֹ אֶת־זוֹ (מו"ק כה.).


ז. רַב יוֹסֵף

תרנב מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא. אָמַר לוֹ רַב יוֹסֵף לַתַּנָא: לֹא תִשְׁנֶה עֲנָוָה, שֶׁיֶּשׁ כָּאן אָנִי2671 (סוטה מט:).

תרנג אִשָּׁה אַחַת בָּאָה לִפְנֵי אַבַּיֵּי [לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה], עִכְּבָהּ שָׁלֹש רְגָלִים2672. אָמַר לָהּ רַב אַדָּא בַר אַבָּא: לְכִי אֵצֶל רַב יוֹסֵף, שֶׁסַּכִּינוֹ חֲרִיפָה2673 (יבמ קכב.).

תרנד אָמַר רָבָא: דָּבָר זֶה2674 נִתְקַשּׁוּ בוֹ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה2675 וְלֹא נִתְיַשֵּׁב, עַד שֶׁיָּשַׁב רַב יוֹסֵף בָּרֹאשׁ וְיִשְּׁבוֹ. (כת' מב:).

תרנה רַב יוֹסֵף קָרָא עַל עַצְמוֹ: “וְרָב־תְּבוּאוֹת בְּכֹחַ שׁוֹר”2676 2677(סנה" מב.).

תרנו רַב יוֹסֵף בְּיוֹם עֲצֶרֶת2678 אָמַר: עֲשׂוּ לִי עֵגֶל מְשֻׁלָּש. אָמַר: אִלְמָלֵא יוֹם זֶה שֶׁגָּרַם2679, כַּמָּה יוֹסֵף יֵשׁ בַּשּׁוּק2680 (פס' סח:).

תרנז אָמַר רַב יוֹסֵף: מִתְּחִלָּה הָיִיתִי אוֹמֵר: מִי שֶׁיֹּאמַר לִי הֲלָכָה כְּרַ' יְהוּדָה שֶׁאָמַר: “סוֹמֵא פָּטוּר מִן הַמִּצְוֹת”, אֲנִי עוֹשֶׂה יוֹם־טוֹב לַחֲכָמִים, שֶׁהֲרֵי אֵינִי מְצֻוֶּה2681 וְהֲרֵינִי עוֹשֶׂה, עַכְשָׁו שֶׁשָׁמַעְתִּי מַה־שֶּׁאָמַר רַ' חֲנִינָא: גָּדוֹל מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, אַדְּרַבָּה2682, מִי שֶׁיֹּאמַר לִי אֵין הֲלָכָה כְּרַ' יְהוּדָה אֲנִי עוֹשֶׂה יוֹם־טוֹב לַחֲכָמִים (קיד לא:).

תרנח רַב יוֹסֵף חָלָה וְשָׁכַח תַּלְמוּדוֹ וְהֶחֱזִירוֹ אַבַּיֵּי לְפָנָיו. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּכָל־ מָקוֹם: “אָמַר רַב יוֹסֵף: לֹא שָׁמַעְתִּי שְׁמוּעָה זוֹ; וְאָמַר לוֹ אַבַּיֵּי: אַתָּה לִמַּדְתָּנוּ שְׁמוּעָה זוֹ וּמֵאוֹתָהּ בָּרַיְתָא אֲמַרְתָּהּ לָנוּ” (נדר מא.).

תרנט רַב יוֹסֵף הָיָה לוֹמֵד מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה2683, זִקְנֵי פוּמְבְּדִיתָא הָיוּ שׁוֹנִים בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, אָמְרוּ לוֹ: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לָהֶם: לַמְּדוּנִי מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית2684. לְאַחַר שֶׁלִּמְּדוּהוּ אָמְרוּ לוֹ: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. אָמַר לָהֶם: שָׁנִינוּ בָהֶם: “דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ”2685 – דְּבָרִים הַמְּתוּקִים כִּדְבַש יְהוּ תַּחַת לְשׁוֹנֶךָ2686, רַ' אַבָּהוּ אָמַר מִכָּאן: “כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ”2687 – דְּבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם2688 יִהְיוּ תַּחַת לְבוּשֶׁךָ. אָמְרוּ לוֹ: שָׁנִינוּ בָהֶם2689 עַד, “וַיֹאמֶר אֵלַי בֶּן־אָדָם”2690. 2691 אָמַר לָהֶם: הֵן הֵן2692 מַעֲשֵׂה הַמֶּרְכָּבָה (חגי יג).

תרס רַב יוֹסֵף יָשַׁב אַרְבָּעִים תַּעֲנִיוֹת וְהִקְרִיאוֹהוֹ2693 “לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ”2694; יָשַׁב אַרְבָּעִים תַּעֲנִיוֹת אֲחֵרוֹת, וְהִקְרִיאוֹהוֹ," לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ“; יָשַׁב אַרְבָּעִים תַּעֲנִיוֹת, וְהִקְרִיאוֹהוֹ " לֹא־יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ”. אָמַר: מִכָּאן וְאֵילַךְ2695 אֵינִי צָרִיךְ – תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ (ב"מ פה.).

תרסא אַבַּיֵּי כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה אֹזֶן חֲמוֹרוֹ2696 שֶׁל רַב יוֹסֵף שֶׁבָּא הָיָה עוֹמֵד מִפָּנָיו (קיד לג:).

תרסב רָבָא כְּשֶׁהָיָה נִפְטָר מִלִּפְנֵי רַב יוֹסֵף הָיָה הוֹלֵךְ לְאֲחוֹרָיו2697 עַד שֶׁנִּקְּפוּ2698 רַגְלָיו וְנִתְלַכְלְכָה הָאִסְקוּפָה2699 שֶׁל בֵּית רַב יוֹסֵף בְּדָם2700. אָמְרוּ לוֹ לְרַב יוֹסֵף: כָּךְ עוֹשֶׂה רָבָא. אָמַר לוֹ: יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּגְבַּהּ רֹאשְׁךָ2701 עַל כָּל־הַכָּרָךְ (יומא נג.).

תרסג בִּימֵי רַב יוֹסֵף בָּאָה פֻרְעָנוּת2702. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים לְרַב יוֹסֵף: יְבַקֵּשׁ רַבֵּנוּ רַחֲמִים2703. אָמַר לָהֶם: וּמָה אֱלִישָע2704 שֶׁכְּשֶׁהָיוּ תַלְמִידָיו נִפְטָרִים מִפָּנָיו נִשְׁתַּיְּרוּ אַלְפַּיִם וּמָאתַיִם2705 חֲכָמִים, וּבִשְׁעַת פֻּרְעָנוּת2706 לֹא בִקֵּש רַחֲמִים – אֲנִי אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים2707! (כת' קו.).

תרסד רַב יוֹסֵף הָיוּ לוֹ דְקָלִים, שֶׁהָיוּ בָאִים הָאֻמָּנִים2708 וְיוֹשְׁבִים תַּחְתָּם2709. בָּאוּ הָעוֹרְבִים לֶאֱכֹל אֶת־הַדָּם, וְעָלוּ עַל הַדְּקָלִים וְהִפְסִידוּ אֶת־הַתְּמָרִים. אָמַר רַב יוֹסֵף לָאֻמָּנִים: הוֹצִיאוּ לִי קֻרְקוּר2710 מִכָּאן! (ב"ב כג.).

תרסה רַב יוֹסֵף הָיָה לוֹ קֶרֶן שֶׁל פַּרְדֵּס2711, שֶׁהָיָה עוֹדֵר בּוֹ פַּעֲמָיִם2712, וְעָשָׂה יַיִן שֶׁהָיָה מוֹזְגוֹ בְּמַיִם שְׁנַיִם עַל אֶחָד2713 (מנח פז.).

תרסו רָבָא רַב חָנָן הָיּו לוֹ דְקָלִים עַל מֶצֶר2714 פַּרְדֵּסוֹ שֶׁל רַב יוֹסֵף, הָיוּ בָאִים עוֹפוֹת, יוֹשְׁבִים בַּדְּקָלִים וְיוֹרְדִים לַפַּרְדֵּס ומַפְסִידִים אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ רַב יוֹסֵף: לֵךְ קְצֹץ! אָמַר לוֹ: אֲנִי לֹא אֶקְצֹץ – – – שֶׁאָמַר רַב: דֶּקֶל הַטָּעוּן קַב2715 אָסוּר לְקָצְצוֹ, וְאָמַר רַ' חֲנִינָא: לֹא מֵת שִׁבְחַת2716 בְּנִי אֶלָּא שֶׁקָּצַץ תְּאֵנָה בְּלִי זְמַנָּהּ. אִם נוֹח לוֹ לְרַבֵּנוּ יָקֹץ (ב"ב כו).

תרסז שָׁנוּ חֲכָמִים: שְׁלֹשָה חַיֵּיהֶם אֵינָם חַיִּים: הָרַחְמָנִים וְהָרַתְחָנִים2717 וַאֲנִינֵי הַדָּעַת2718. וְאָמַר רַב יוֹסֵף: כֻּלָּם יֶשְׁנָם בִּי (פסי קיג:).

תרסח אָמַר רַב יוֹסֵף: פַּעַם אַחַת נִכְנַסְתִּי אַחַר מָר עֻקְבָּא לְבֵית־הַמֶּרְחָץ. כְּשֶׁיָּצָאתִי לֵילֵךְ הִשְׁקַנִי יַיִן2719 כּוֹס אֶחָת וְחַשְׁתִּי מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי וְעַד צִפָּרְנֵי רַגְלָי, וְאִלּוּ הִשְׁקַנִי כּוֹס אַחֶרֶת חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁמָּא יְנַכּוּ לִי2720 מִזְּכוּתִי לְעוֹלָם־הַבָּא (שבת קמ.).


מח. אַבַּיֵּי (בַּר כַּיְלִיל?)

תרסט אַבַּיֵּי כְּשֶׁעִבְּרַתּוּ אִמּוֹ מֵת אָבִיו, יְלָדַתּוּ – מֵתָה אִמּוֹ.

– וַהֲרֵי אָמַר אַבַּיֵּי2721: אָמְרָה לִי אֵם!

– זוֹ אוֹמַנְתּוֹ הָיָתָה (קיד' לא:)

תרע אַבַּיֵּי הָיְתָה [אוֹמַנְתּוֹ] מְגַדֶּלֶת לוֹ שֶׂה, שֶׁיִּכָּנֵס עִמּוֹ2722 לְבֵית־הַכִּסֵּא (ברי סב.).

תרעא קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין2723 מְזַמְּנִין עָלָיו2724.

אַבַּיֵּי וְרָבָא הָיוּ יוֹשְׁבִים לִפְנֵי רַבָּה. אָמַר לָהֶם רַבָּה: לְמִי מְבָרְכִין? אָמְרוּ לוֹ: לֵאלֹהִים.

– וֵאלֹהִים הֵיכָן יוֹשֵׁב?

רָבָא הֶרְאָה לִשְׁמֵי קוֹרָה2725, וְאַבַּיֵּי יָצָא לְחוּץ וְהֶרְאָה כְּלַפֵּי שָׁמָיִם. אָמַר לָהֶם רַבָּה: שְׁנֵיכֶם חֲכָמִים תִּהְיוּ.

זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיּוֹת: בּוֹצִין בּוֹצִין2726 מִקַּטְפֵיהּ יְדִיעַ (קִשּׁוּא וְקִשּׁוּא מֵאִבּוֹ נִכָּר). (שם מח.).

תרעב אַבַּיֵּי וְרָבָא וְרַ' זֵירָא וְרַבָּה בַר מַתְּנָה הָיוּ יוֹשְׁבִים, וְהָיוּ צְרִיכִים לְרֹאשׁ2727. אָמַר [רַבָּה]: כָּל־שֶׁיֹּאמַר דָּבָר וְלֹא יָשִׁיבוּ עָלָיו2728 יֵעָשֶׂה רֹאשׁ. עַל כֻּלָּם הֵשִׁיבוּ, עַל אַבַּיֵּי לֹא הֵשִׁיבוּ. רָאָהוּ2729 רַבָּה לְאַבַּיֵּי שֶׁגָּבַה רֹאשׁוֹ. אָמַר לֹו: נַחֲמָנִי2730, פְּתַח וֶאֱמֹר (הור' יד).

תרעג אָמַר אַבַּיֵּי: הֲרֵינִי כְבֶן־עַזַּאי2731 בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא (קיד' כ.).

תרעד כְּשֶׁהָיוּ הַתַּלְמִידִים נִפְטָרִים מִבֵּית אַבַּיֵּי נִשְׁתַּיְּרוּ2732 מָאתַיִם תַּלְמִידִים, וְקָרְאוּ לְעַצְמָם יְתוֹמֵי־יְתוֹמִים (כת' קו).

תרעה אָמַר אַבַּיֵּי: תַּעֲמֹד לִי [זְכוּתִי], שֶׁאִם רָאִיתִי תַלְמִיד־חָכָם שֶׁסִּיֵּם מַסֶּכֶת, עָשִׂיתִי יוֹם־טוֹב2733 לַחֲכָמִים (שבת קיח, קיט).

תרעו רַבָּה וְאַבַּיֵּי יָצְאוּ מִבֵּית עֵלִי2734, רַבָּה שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה חָיָה אַרְבָּעִים שָׁנָה, אַבַּיֵּי שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת־חֲסָדִים חָיָה שִׁשִּׁים שָנָה (ר"ה יח.)

תרעז אַבָּא־אֻמָּנָא2735 הָיָה בָא לוֹ שָׁלוֹם מִישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה בְּכָל־יוֹם, וּלְאַבַּיֵּי כָּל־יוֹם עֶרֶב־שַׁבָּת, וּלְרָבָא כָּל־עֶרֶב יוֹם־כִּפּוּרִים. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי מִשּׁוּם אַבָּא־אֻמָּנָא, אָמְרוּ לוֹ: אִי־אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשָׂיו שֶׁל אַבָּא־אֻמָּנָא.

וּמֶה הָיוּ מַעֲשָׂיו שֶׁל אַבָּא־אֻמָּנָא? כְּשֶׁהָיָה מַקִּיז דָּם הָיָה מַקִּיז לַאֲנָשִׁים לְבַד וּלְנָשִׁים לְבָד, וְהָיְתָה לוֹ כְסוּת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קֶרֶן2736, שֶׁהָיְתהָ קְרוּעָה כְּכוֹסֶלֶת, וּכְשֶׁהָיְתָה אִשָּׁה בָּאָה לְפָנָיו הָיָה מַלְבִּישָׁהּ אֶת־הַכְּסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בָּהּ. וְהָיָה לוֹ מָקוֹם צָנוּעַ מִבַּחוּץ לְהָטִיל בּוֹ פְּשִׁיטִין שֶׁקִּבֵּל2737; מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ מֵטִיל בּוֹ, וּמִי שֶׁאֵין לֹו בָּא וְיוֹשֵׁב וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ. וּכְשֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ תַּלְמִיד־חָכָם לֹא הָיָה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ שָׂכָר; וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה אָדָם שֶׁאֵין בְּיָדוֹ, הָיָה נוֹתֵן לוֹ פְּשִׁיטִין לְאַחַר שֶׁעָמַד2738 וְאוֹמֵר לוֹ: לֵךְ הַבְרֵא עַצְמֶךָ2739.

יוֹם אֶחָד שָׁלַח לוֹ אַבַּיֵּי שְׁנֵי תַלְמִידֵי־חֲכָמִים לְבָדְקוֹ. הוֹשִׁיבָם וְהֶאֱכִילָם וְהִשְׁקָם וְהִצִּיעַ לָהֶם מַצָּעוֹת בַּלָּיְלָה. בַּבֹּקֶר כְּרָכוּם2740 וּנְטָלוּם וְעָמְדוּ וְיָצְאוּ לָהֶם לַשּׁוּק. וּמְצָאָם [אַבָּא־אֻמָּנָא]. אָמְרוּ לוֹ: יְשׁוּמֵם2741 מָר, כַּמָּה הֵם שָׁוִים. אָמַר לָהֶם: כָּךְ וָכָךְ. אָמְרוּ לוֹ: וְשֶׁמָּא שָׁוִים הֵם יוֹתֵר? אָמַר לָהֶם: בְּכָךְ לְקַחְתִּים2742. אָמְרוּ לוֹ: שֶׁלְּךָ הֵם וּמִמְּךָ נְטַלְנוּם.

אָמְרוּ לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, בַּמֶּה חֲשַׁדְתָּנוּ? אָמַר לָהֶם: אָמַרְתִּי, שֶׁמָּא פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם נִזְדַּמֵּן לָהֶם לַחֲכָמִים וְנִתְבַּיְּשׁוּ לוֹמַר לִי. אָמְרוּ לוֹ: עַכְשָׁו יִטֹּל מָר אֶת־שֶׁלּוֹ. אָמַר לָהֶם: מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִסַּחְתִּים מִדַּעְתִּי לִצְדָקָה.

חָלְשָׁה דַעְתּוֹ שֶׁל רָבָא מִשּׁוּם אַבַּיֵּי2743. נִרְאָה לוֹ בַחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ: דַּיְּךָ שֶׁאַתָּה מֵגֵן עַל כָּל־הָעִיר (תענ' כא, כב).

תרעח אַבַּיֵּי הָיָה מְשַׂחֵק לִפְנֵי רַבָּה בִּשְׁמֹנֶה בֵיצִים, וְזוֹרֵק אַחַת וְנוֹטֵל אַחַת וְאֵין נוֹגְעוֹת זוֹ בְּזוֹ (סוכה נג:).

תרעט אַבַּיֵּי הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבָּה. רָאָהוּ [רַבָּה] שֶׁהוּא שׂוֹחֵק הַרְבֵּה. אָמַר לוֹ: “וְגִילוּ בִּרְעָדָה”2744 2745 נֶאֱמָר: אָמַר לוֹ: אֲנִי מַנִּיחַ תְּפִלִּין2746 (בר ל.).

תרפ אַבַּיֵּי הָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהָיָה מְהַלֵּךְ עַל שְׂפַת נְהַר סַגִּיא, יָשְׁבוּ רַב מְשָׁרְשְׁיָא וַחֲכָמִים בַּצַּד הַשֵׁנִי2747 וְלֹא עָמְדוּ מִפָּנָיו. אָמַר לָהֶם: וְלֹא רַב מֻבְהָק2748 אָנִי? אָמְרוּ לוֹ: לֹא הָיְתָה2749 דַעְתֵּנוּ לְכָךְ (קיד' לג.).

תרפא רָבִין וְאַבַּיֵּי הָיוּ מְהַלְכִים בַּדָּרֶךְ. קָדַם חֲמוֹרוֹ שֶׁל רָבִין לְשֶׁל אַבַּיֵּי וְלֹא אָמַר לו2750ֹ: יֵלֵךְ מָר. אָמַר: מִשֶׁעָלָה זֶה מִן הַמַּעֲרָב2751 גָּסָה עָלָיו דַּעְתּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְפֶתַח בֵּית־הַכְּנֶסֶת, אָמַר לוֹ: יִכַּנֵס מָר. אָמַר לוֹ: וְעַד עַכְשָׁו לֹא מָר אָנִי? אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר רַ' יוֹחָנָן: אֵין מְכַבְּדִין אֶלָא בְּפֶתַח שֶיֶּשׁ־בּוֹ מְזוּזָה. (בר' מז.).

תרפב אַבַּיֵּי אָבַד לוֹ חֲמוֹר בִּמְקוֹמָם שֶׁל כּוּתִים. שָׁלַח לָהֶם: שַׁגְּרוּהוּ לִי. שָׁלְחוּ לוֹ: שְׁלַח סִמָּן. שָׁלַח לָהֶם: כְּרֵסוֹ לְבָנָה. שָׁלְחוּ לוֹ: אִלְמָלֵא נַחֲמָנִי2752 אַתָּה לֹא הָיִינוּ מְשַׁגְּרִים אוֹתוֹ אֶצְלֶךָ, וְכִי כָל־הַחֲמוֹרִים אֵין כְּרֵסוֹתֵיהֶם לְבָנוֹת? (גיט' מה.).

תרפג רַב שִׁימִי בַר אָשֵׁי בָּא לִפְנֵי אַבַּיֵּי, אָמַר לוֹ: יוֹשִׁיבֵנִי2753 מָר בִּשְׁעַת הַלִּמּוּד. אָמַר לוֹ: הַשָּׁעָה הִיא לִי לְעַצְמִי2754. – וְיוֹשִׁיבֵנִי מָר בַּלָּיְלָה. אָמַר לוֹ: יֶשׁ־לִי לְהַשְׁקוֹת [אֶת הַשָּׁדֶה] מָיִם. אָמַר לוֹ: אֲנִי אַשְׁקֶה לוֹ לְמָר [אֶת־הַשָּׂדֶה] מַיִם בַּיּוֹם וְיוֹשִׁיבֵנִי מָר בַּלָּיְלָה. אָמַר לוֹ: לֶחָי2755. הָלַךְ [רַב שִׁימִי] לָעֶלְיוֹנִים2756, אָמַר לָהֶם: הַתַּחְתּוֹנִים שׁוֹתִים מַיִם תְּחִלָּה. הָלַךְ לַתַּחְתּוֹנִים וְאָמַר לָהֶם: הָעֶלְיוֹנִים שׁוֹתִים מַיִם תְּחִלָּה. בְּתוֹךְ כָּךְ סָכַר אֶת־הַנָּהָר וְהִשְׁקָה2757. כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי אַבַּיֵּי הִקְפִּיד עָלָיו2758, וְלֹא טָעַם אַבַּיֵּי אֶת־הַפֵּרוֹת שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה (גיט' ס:).

תרפד אַבַּיֵּי הָיָה מְסַיֵּר2759 נְכָסָיו בְּכָל־יוֹם וָיוֹם, יוֹם אֶחָד פָּגַע בַּאֲרִיסוֹ טָעוּן חֲבִילָה שָׁל זְמוֹרוֹת. אָמַר לוֹ: הַלָּלוּ לְהֵיכָן? אָמַר לוֹ: לְבֵית מָר. אָמַר לוֹ: כְּבָר קְדָמוּךָ חֲכָמִים2760 (חול' קה.).

תרפה אָמַר אַבַּיֵּי: מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַרְאוֹת חַתְמוּת יָדוֹ2761 בְּבֵית דִין לא יַרְאֶה בְּסוֹף הַמְּגִלָּה2762, שֶׁבָּא יִמְצָאֶנָּה אַחֵר וְיִכְתֹּב2763 שֶׁהוּא נוֹשֶׁה בוֹ מָמוֹן.

מוֹכֵס אֶחָד בָּא לִפְנֵי אַבַּיֵּי וְאָמַר לוֹ: יַרְאֶה לִי מָר חַתְמוּת יָדוֹ, וּכְשֶׁיָּבֹאוּ חֲכָמִים וְיַרְאוּ לִי2764 אַעֲבִירֵם בְּלֹא מֶכֶס. הֶרְאָהוּ בְּרֹאשׁ הַמְּגִלָּה. הָיָה מוֹשֵׁךְ בָּהּ2765. אָמַר לוֹ: כְּבָר קְדָמוּךָ חֲכָמִים2766 (ב"ב קסז).

תרפו מַעֲשֶׂה בְּאַמְגוּשִׁי2767 אֶחָד שֶׁהָיָה מְחַטֵּט מֵתִים2768, כְּשֶׁהִגִּיעַ לִמְעָרָתוֹ שֶׁל רַ' טוֹבֵי בַר מַתְּנָה תְּפָסוֹ2769 בִזְקָנוֹ, בָּא אַבַּיֵּי2770, אָמַר לוֹ: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, הַנִּיחֵהוּ. לְשָׁנָה אַחֶרֶת חָזָר וּבָא. תְּפָסוֹ בִּזְקָנוֹ. בָּא אַבַּיֵּי – וְלֹא הִנִּיחוֹ, עַד שֶׁהֵבִיאוּ מִסְפְּרַיִם וְסִפְּרוּ2771 אֶת זְקְנוֹ (שם נח.).

תרפז אַבַּיֵּי הָיָה נוֹתֵן יָדוֹ2772 לִזְקֵנִים אֲרַמִּיים2773 (קיד' לג.).

תרפח רַבָּה שָׁלַח לְמָרִי בַר מָר בְּיַד אַבַּיֵּי מְלוֹא טַסְקָא2774 תְּמָרִים וּמְלוֹא הַכּוֹס קֶמַח שֶׁל אַבְשׁוּנָא2775. אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי: עַכְשָׁו יאמַר מָרִי: אִי חַקְלָאָה2776 מַלְכָּא לֶהֱוֵי דִקּוּלָא מִצַוְּארֵיהּ לָא נָחֵת (אִם בֶּן־כְּפָר יֵעָשֶׂה מֶלֶךְ הַסַּל מִצַּוָּארוֹ לֹא יֵרֵד). אַחַר כָּךְ שָׁלַח לוֹ הוּא2777 מְלוֹא טַסְקָא זַנְגְבִיל2778 וּמְלוֹא הַכּוֹס פִּלְפֵּל אָרֹךְ. אָמַר לוֹ אַבַּיֵּי: עַכְשָׁו יֹאמַר רַבִּי: אֲנִי שָׁלַחְתִּי לוֹ מְתוּקוֹת וְהוּא שָׁלַח לַי חֲרִיפוֹת.

אָמַר אַבַּיֵּי: כְּשֶׁיָּצָאתִי מִבֵּית רַבִּי2779 הָיִיתִי שָׂבֵעַ, וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי לְשָׁם2780 הִקְרִיבוּ לִי שִׁשִּׁים קְעָרוֹת שֶׁל שִׁשִּׁים מִינֵי קְדֵרָה, וְאָכַלְתִּי בָהֶם שִׁשִּׁים מָנוֹת2781, וְהַתַּבְשִׁיל הָאַחֲרוֹן צְלִי־קָדֵר2782 שְׁמוֹ, וּבְקַשְׁתִּי לָכֹס2783 אֶת הַקְעָרָה אַחֲרָיו2784.

אָמַר אַבַּיֵּי: זֶהוּ שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיוֹת: כְּפִין2785 עַנְיָא וְלָא יָדַע (רָעֵב הֶעָנִי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ); אוֹ: רָוְחָא2786 לִבְסִימָא שְׁכִיחַ (רֶוַח מָצוּי לְמַעֲדנִים). (מג' ז:).

תרפט אָמַר אַבַּיֵּי: בַּתְּחִלָּה הָיִיתִי חוֹטֵף2787 מַתָּנוֹת2788, אָמַרְתִּי: מְחַבֵּב מִצְוָה אָנִי; כֵּוָן שֶׁשָׁמַעְתִּי זוֹ: “וְנָתַן”2789 – וְלֹא שֶׁיִּטֹּל מֵעַצְמוֹ, לֹא חָטָפְתִּי, [אֶלָּא] הָיִיתִי אוֹמֵר: תְּנוּ לִי; וְכֵוָן שְשָׁמַעְתִּי זוֹ שֶׁשָׁנִינוּ: „וַיְטּוּ אַחֲרֵי הַבְָּצַע"2790 ר' מֵאִיר אוֹמֵר: “בְּנֵי שְׁמוּאֵל חֶלְקָם שָׁאֲלוּ בְּפִיהֶם” – שׁוּב לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר, [אֶלָּא] אִם נָתְנוּ לִי נָטָלְתִּי; כֵּוָן שֶׁשָּׁמַעְתִּי “הַצְנוּעִים2791 מוֹשְׁכִים אֶת־ יְדֵיהֶם2792 וְהַגַּרְגְרָגִים2793 חוֹלְקִים” – שׁוּב אֵין אֲנִי נוֹטֵל, חוּץ מֵעַרְבֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, לְהַחֲזִיק עַצְמִי כֹּהֵן2794 (חול' קלג.).

תרצ אַבַּיֵּי חָשׁ בְּהִדְרוֹקָן2795. אָמַר רָבָא: יוֹדֵעַ אֲנִי בוֹ בְּנַחֲמָנִי2796 זֶה שֶׁמַּרְעִיב עַצְמוֹ2797 (שבת לג.).

תרצא אַבַּיֵּי שָׁמַע אָדָם אֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשָׁה; נַשְׁכִּים וְנֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ. אָמָר: אֵלֵךְ וְאַפְרִישֵׁם מֵאִסוּר2798. הָלַךְ אַחֲרֵיהֶם שָׁלשׁ פַּרְסָאוֹת בַּאֲגָם2799. כְּשֶׁנִּפְטְרוּ זֶה מִזֶּה, שָׁמַע שֶׁאָמְרוּ: “דַּרְכֵּנוּ רְחוֹקָה וְחֶבְרָתֵנוּ עֲרֵבָה” – אָמַר אַבַּיֵּי: אִלּוּ שׂוֹנְאִי2800 הָיָה [בִּמְקוֹמָם] לא הָיָה יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ2801. הָלַךְ וְנִתְלָה2802 בִּבְרִיחַ הַדֶּלֶת וְנִצְטַעֵר2803. בָּא זָקֵן אֶחָד וְשָׁנָה לֹו: כָּל־הַגָּדוֹל מַחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָדוֹל הֵימֶנּוּ (סוכה נב.).


מט. רָבָא (בַּר יוֹסֵף בַּר חַמָּא)

תרצב כְּשֶׁמֵַּת רַב יְהוּדָה2804 נוֹלַד רָבָא (קיד' עב:)

תרצג רָבָא וְרָמִי בַר חַמָּא כְּשֶׁהָיוּ עוֹמְדִים2805 מִלִּפְנֵי רַב חָסְדָּא הָיוּ רָצִים בְּיַחַד2806 בִּגְמָרָא וְאַחַר כָּךְ מְעַיְּנִים בִּסְבָרָא2807 (סוכה כט.)

תרצד אָמַר רָבָא: הֲרֵינִי כְבֶן־עַזָּאי2808 בְּשׁוּקֵי טְבֶרְיָא (עיר' כט.).

תרצה אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: הֲלָכָה צְרִיכָה דֵעָה צְלוּלָה בְּיוֹם שָׁל אִסְתָּן2809.

אָמַר אַבַּיֵּי: אִם אָמְרָה לִי אֵם2810: הָבֵא כֻתָּח2811 – לא שָׁנִיתִי2812.

אָמַר רָבָא: אִם עֲקָצַתְנִי כִנָּה – לֹא שָׁנִיתִי (עיר: סה.).

תרצו אָמַר רָבָא: שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ בִּקַּשְׁתִּי מִשָּׁמָיִם, שְׁנַיִם נָתְנוּ לִי וְאֶחָד לֹא נָתְנוּ לִי: חָכְמָתוֹ שֶׁל רַב הוּנָא וְעָשְׁרוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא – וְנָתְנוּ לִי; עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל רַבָּה בַר רַב הוּנָא – וְלֹא נָתְנוּ לִי (מו"ק כח.).

תרצז מִין אֶחָד רָאָה אֶת רָבָא שֶׁמְּעַיֵּן בַּהֲלָכָה וְאֶצְבְּעוֹת יָדוֹ נְתוּנוֹת תַּחַת רַגְלָיו וּמְמַעֲכָן2813 וְהֵן נוֹבְעוֹת דָּם. אָמַר לוֹ: עַם בָּהוּל, שֶׁהִקְדַּמְתֶּם2814 פִּיכֶם לְאָזְנֵיכֶם, עֲדַיִן בְּפַחֲזוּתְכֶם עוֹמְדִים אַתֶּם; בַּתְּחִלָּה הֱיִיתֶם צְרִיכִים לִשְׁמֹעַ, אִם תּוּכְלוּ2815 תְּקַבְּלוּ, וְאִם לֹא – לֹא תְקַבֵּלוּ. אָמַר לוֹ: אָנוּ שֶׁהוֹלְכִים בְּתֹם2816, נֶאֱמַר בָּנוּ: “תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם”2817; אוֹתָם בְּנֵי־אָדָם2818 הַבָּאִים בַּעֲלִילָה, נֶאֱמַר בָּהֶם: “וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם”2819 (שבת פח.)

תרצח רָבָא רָאָה אֶת־רַב הַמְנוּנָא שֶׁהָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָה, אָמַר: מֵנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם2820 וְעוֹסְקִין בְּחַיֵי שָׁעָה2821 (שם י.).

תרצט רָבָא הִפִּיל מֵעָלָיו גְלִימוֹ2822 וּפָכַר2823 יָדָיו וְהִתְפַּלֵל, אָמַר: כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ (שם).

תש רָבָא כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא לְדִין אָמַר כָּךְ: בִּרְצוֹן עַצְמוֹ2824 לְמִיתָה יוֹצֵא2825, וּרְצוֹן בֵּיתוֹ2826 אֵינוֹ עוֹשֶׂה, וְרֵיקָם לְבֵיתוֹ הוֹלֵךְ – וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִיאָה כִּיצִיאָה2827.

וּכְשֶׁהָיָה רוֹאֶה אַמְבּוּהָא2828 אַחֲרָיו אָמַר: “אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׁיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ, כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ”2829. (יומא פו, פז).

תשא רַב יוֹסֵף בַּר חַמָּא הָיָה תוֹקֶף2830 עַבְדֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם שֶׁהָיָה נוֹשֶׁה בָהֶם מָמוֹן וְעוֹשֶׂה בָהֶם מְלָאכָה2831. אָמַר לוֹ רָבָא בְנוֹ: מִפְּנֵי־מָה2832 עוֹשֶׂה מָר כָּךְ? אָמַר לוֹ: שֶׁאָמַר רַב נַחֲמָן: עֶבֶד אֵינוֹ שְׁוֶה2833 לֶחֶם כְּרֵסוֹ. אָמַר לוֹ: בְּמִי אָמַר רַב נַחֲמָן? כְּגוֹן דָּארוּ עַבְדּוֹ, שֶׁהָיָה מְרַקֵּד2834 בֵּין חָבִיּוֹת הַיָּיִן; בַּעֲבָדִים אַחֵרִים, שֶׁעוֹשִׂים מְלָאכָה, כְּלוּם אָמָר? אָמַר לוֹ: אֲנִי סָבוּר כְּרַב דָּנִיֵּאל, שֶׁאָמַר רַב דָּנִיֵּאל בַּר רַב קְטִינָא אָמַר רַב: הַתּוֹקֵף עַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה בוֹ מְלָאכָה פָּטוּר; הֲרֵי שֶׁנּוֹחַ לוֹ [לְאָדָם] שֶׁלֹא יִסְרַח2835 עַבְדוֹ. אָמַר לוֹ: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵינוֹ נוֹשֶׁה בָהֶם מָמוֹן; מָר, כֵּוָן שֶׁנּוֹשֶׁה בָהֶם מָמוֹן, נִרְאֶה כְרִבִּית – – – אָמַר לוֹ: חוֹזֵרְנִי בִי (ב“ק צז.; ב”מ סד:).

תשב רַב אַבָּא הָיָה נוֹשֶׁה מָעוֹת בְּרַב יוֹסֵף בַּר חַמָּא. אָמַר לוֹ לְרַב סָפְרָא: עִם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ וּבָא לְכָאן הָבֵא [אֶת־הַמָּעוֹת] אֶצְלִי. כְּשֶׁהָלַךְ לְשָׁם אָמַר לוֹ רָבָא בְנו2836ֹ: כְּלוּם כָּתַב לְךָ2837 “הִתְקַבַּלְתִּי”2838? אָמַר לוֹ: לֹא. אָמַר לוֹ: אִם כָּךְ, לֵךְ תְּחִלָּה וְיִכְתֹּב לְךָ “הִתְקַבַּלְתִּי”. לְסוֹף אָמַר לוֹ: אֲפִלּוּ כָתַב לְךְ “הִתְקַבַּלְתִּי” לָאו כְּלוּם הוּא; שֶׁמָּא עַד שֶׁתָּבוֹא2839 יָמוּת רַב אַבָּא2840 וְיִפְּלוּ הַמָּעוֹת לִפְנֵי הַיְתוֹמִים, ו“הִתְקַבַּלְתִּי” שֶׁל רַב אַבָּא לָאו כְּלוּם הוּא2841. אָמַר לוֹ: אֶלָּא מַהִי הַתַּקָּנָה? אָמַר לוֹ: לֵךְ וְיַקְנֵן2842 לְךָ אַגַּב קַרְקָע2843, וּבוֹא אַתָּה וּכְתֹב לָנוּ “הִתְקַבַּלְתִּי” (ב"ק קד:).

תשג בַּר מַר שְׁמוּאֵל צִוָּה שֶׁיִּתְּנוּ שְׁלֹשָׁה עָשָׂר אֶלֶף זוּז לְרָבָא [מִנְכָסִיו]. [שָׁלַח רָבָא לִשְׁאֹל שְׁאֵלָה לִפְנֵי רַב יוֹסֵף בְּדָבָר זֶה וְהֵשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה. לֹא קִבֵּל עָלָיו תְּשׁוּבָתוֹ]. הִקְפִּיד רַב יוֹסֵף, אָמַר: וְכִי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָנוּ, מִפְּנֵי־מָה שָׁלַח אֵלֵינוּ? שָׁמַע רָבָא, וּכְשֶׁהִגִּיעַ עֶרֶב יוֹם־הַכִּפּוּרִים אָמַר: אֵלֵךְ וַאֲפַיְּסֶנּוּ. הָלַךְ וּמָצָא אֶת־שַׁמָּשׁוֹ מוֹזֵג לוֹ כּוֹס יָיִן. אָמַר לוֹ: תֶּן־לִי וַאֲנִי אֶמְזֹג לוֹ. נָתַן לוֹ וּמָזַג לוֹ. כְּשֶׁטְּעָמוֹ [רַב יוֹסֵף] אָמָר: דּוֹמֶה מֶזֶג זֶה לְמִזְגּוֹ שֶׁל רָבָא2844 בְּנוֹ שֶׁל רַב יוֹסֵף בַּר חַמָּא. אָמַר לוֹ: אֲנִי הוּא (עיר' נד, נדר' נה.).

תשד רָבָא נִזְדַּמֵּן לְהַגְרוֹנְיָא, גָזַר תַּעֲנִית וּבִקְשׁוּ רַחֲמִים וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לָהֶם: לִינוּ כֻלְּכֶם בְּתַעֲנִיתְכֶם. לָמָחָר אָמַר לָהֶם: אִם יֵשׁ מִי שֶׁרָאָה חֲלוֹם יֹאמַר. אָמַר לָהֶם רַ' אֶלְעָזָר מֵהַגְרוֹנְיָא: הִקְרַאוּנִי בַחֲלוֹמִי: שָׁלוֹם טוֹב לְרַב טוֹב מֵרִבּוֹן טוֹב2845, שֶׁמִּטּוּבוֹ מֵיטִיב לְעַמּוֹ". אָמַר [רָבָא]: מַשְׁמָע, עֵת רָצוֹן הִיא לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים; בִּקְשׁוּ רַחֲמִים וְיָרְדוּ גְשָׁמִים (תענ' כד:).

תשה רָבָא כְּשֶׁבָּא לְחִדֶּקֶל2846 אָמַר לוֹ לְבַר אָבִין2847: עֲמֹד וֶאֶמֹר דָּבָר2848, עָמַד וְאָמָר:

  "בָּאוּ רֹב שְׁלִישִׁית2849 בַּמָּיִם, זְכֹר וְרַחֵם

  תָּעִינוּ מֵאַחֲרֵיךְ כְּאִשָׁה מִבַּעְלָהּ;

  אַל תַּזְנִיחֵנוּ, כְּאוֹת מֵי מָרָה2850" (מו"ק כה:).

תשו רָבָא נִגְנְבוּ מִמֶּנּוּ זְכָרִים2851 בְּמַחְתֶָּרֶת, הֶחֱזִירוּם לוֹ [הַגַּנָּבִים] וְלֹא קִבְּלָם. אָמַר: הוֹאִיל וְיָצָא מִפִּיו שֶׁל רַב: הַבָּא בְמַחְתֶּרֶת וְנָטַל כֵּלִים וְיָצָא פָטוּר. מַה־טָּעַם? בְּדָמִים2852 קָנָם (סנה" עב.).

תשז רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא הֵבִיא גְרוֹגָרוֹת2853 בִּסְפִינָה. אָמַר לוֹ רֹאשׁ־הַגּוֹלָה לְרָבָא: צֵא וּרְאֵה, אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא, תְּפוֹס לוֹ הַשּׁוּק2854. אָמַר לוֹ רָבָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: צֵא וּתְהֵה בְּקַנְקַנּוֹ2855. יָצָא וְהָלַךְ וְשָׁאַל אוֹתוֹ: פִּיל שֶׁבָּלַע כְּפִיפָה מִצְרִית2856 וְהֵקִיאָהּ דֶּרֶךְ בֵּית הָרְעִי2857 – מַהוּ2858? וְלֹא הָיָה בְּיָדו2859ֹ. אָמַר לוֹ [רַב דִּימִי לְרַב אַדָּא]: מָר הוּא רָבָא? טָפַח2860 לוֹ בְּסַנְדָּלוֹ. אָמַר לו: בֵּינִי וּבֵין רָבָא יֵשׁ הַרְבֵּה2861. מִכָּל־מָקוֹם עַל־כָּרְחֵךָ אֲנִי רַבָּךְ וְרָבָא רַבּוֹ שֶׁל רַבָּךְ. לֹא תָפְסוּ לוֹ אֶת־הַשׁוּק וְהִפְסִיד אֶת־כָּל־גְּרוֹגְרוֹתָיו. בָּא רַב דִּימִי לִפְנֵי רַב יוֹסֵף, אָמַר לוֹ: רְאֵה מֶה עָשָׂה לִי. אָמַר לוֹ: מִי שֶׁלֹּא הִשְׁהָה2862 אוֹנָאָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֶדוֹם לא יַשְׁהֶה אוֹנָאָתְֶךָ – וּמֵת רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה.

רַב יוֹסֵף אָמַר: עָלַי נֶעֶנָשׁ2863, שֶׁאֲנִי קִלַּלְתִּיו.

רַב דִּימִי מִנִּהַרְדְּעָא אָמַר: עָלַי נֶעֶנָשׁ, שֶׁהִפְסִיד גְרוֹגְרוֹתָי.

אַבַּיֵּי אָמַר: עָלַי נֶעֶנָשׁ, שֶׁאָמַר לָהֶם לַתַּלְמִידִים: עַד שֶׁאַתֶּם מְגָרְמִים עֲצָמוֹת2864 אֵצֶל אַבַּיֵּי, בּוֹאוּ אִכְלוּ בָשָׂר שָׁמֵן אֵצֶל רָבָא.

רָבָא אָמַר: עָלַי נֶעֶנָשׁ, שֶׁכְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְבֵית־הַטַבָּח לִטּוֹל בָּשָׂר, אָמַר לָהֶם לַטַבָּחִים: אֲנִי אֶטֹל בָּשָׂר לִפְנֵי שַׁמָּשׁוֹ שֶׁל רָבָא, שֶׁאֲנִי גָדוֹל מִמֶּנּוּ.

רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: עָלַי נֶעֶנָשׁ; שֶׁרַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק ראשׁ כַּלָה2865 הָיָה, בְּכָל־יוֹם קֹדֶם שֶׁנִכְנַס לַכַּלָה הָיָה רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה מַשְׁגִּיר עָלָיו2866 אֶת־שְׁמוּעָתוֹ וְאַחַר כָּךְ נִכְנַס לַכַּלָה, אוֹתוֹ הַיּוֹם עִכְּבוּהוּ2867 רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בֶּן רַב יְהוֹשֻׁעַ – – – בֵּינָתַיִם נִשְׁתָּהָה2868 רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק. בָּאוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ לוֹ: עֲמֹד, שֶׁחָשַׁךְ הַיּוֹם, לָמָּה יוֹשֵׁב מָר? אָמַר לָהֶם: אֲנִי יוֹשֵׁב וּמְצַפֶה2869 לְמִטָּתוֹ שֶׁל רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה, בְּתוֹךְ כָּךְ יָצָא הַקוֹל: מֵת רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה (ב"ב כב.).

תשח רָבָא וְרַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק הָיוּ יוֹשְׁבִים. עָבַר עֲלֵיהֶם רַב נַחֲמָן בַּר יַעֲקֹב יוֹשֵׁב בְּשִׁדָּה2870 שֶׁל זָהָב וְסַרְבָּל שֶׁל כָּרָתֵי2871 פָּרוּס עָלָיו. רָבָא הָלַךְ אֶצְלוֹ, רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק לא הָלַךְ אֶצְלוֹ, אָמַר: שֶׁמָּא מִבְּנֵי בֵית רֹאשׁ הַגּוֹלָה הֵם; רָבָא צָרִיךְ לָהֶם, אֲנִי אֵינִי צָרִיךְ לָהֶם (גיט' לא:).

תשט אָמַר רָבָא: תַּעֲמֹד לִי [זְכוּתִי], שֶׁאִם בָּא תַלְמִיד־חָכָם לְפָנַי לְדִין לֹא הָיִיתִי מַנִיחַ רֹאשִׁי עַל הַכֶּסֶת2872 עַד שֶׁלֹא הָיִיתִי מְהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ2873 (שבת קג.).

תשי [עָנִי] אֶחָד בָּא לִפְנֵי רָבָא, אָמַר לוֹ: בַּמֶּה אַתָּה סוֹעֵד? אָמַר לוֹ: בְּתַרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן. אָמַר לוֹ: וְאֵינְךָ חוֹשֵׁשׁ לְדֹחַק הַצִּבּוּר2874? אָמַר לוֹ; וְכִי מִשֶׁלָּהֶם אֲנִי אוֹכֵל? מִשֶּׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא אֲנִי אוֹכֵל, שֶׁשָּׁנִינוּ: עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ"2875 – “בְּעִתָּם” לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא “בְּעִתּוֹ”, מְלַמֵּד שֶׁכָּל־אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן [לוֹ] הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא פַּרְנָסָתוֹ בְּעִתּוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאָה אֲחוֹתוֹ שֶׁל רָבָא, שֶׁלֹא רָאַתְהוּ שְׁלֹשׁ־ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְהֵבִיאָה לוֹ תַרְנְגֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן. אָמַר [רָבָא]: מַה לְפָנָי2876? אָמַר לוֹ2877: נַעֲנִֵיתִי לָךְ2878. קוּם אֱכֹל (כת" סז:).

תשיא אָמַר רָבָא: מִתְּחִלָּה הָיִיתִי אוֹמֵר: בְּנֵי מְחוֹזָא הַלָּלוּ כֻּלָּם אוֹהֲבִים אוֹתִי; כֵּוָן שֶׁנַעֲשִֵׂיתִי דַיָּן אָמַרְתִּי: מֵהֶם שׂוֹנְאִים אוֹתִי2879 וּמֵהֶם אוֹהֲבִים אוֹתִי2880; כֵּוָן שֶׁרָאִיתִי מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב הַיּוֹם זוֹכֶה לְמָחָר, אָמַרְתִּי: אִם אוֹהֲבִים – כֻּלָּם אוֹהֲבִים אוֹתִי, וְאִם שׂוֹנְאִים – כֻּלָּם שׂוֹנְאִים אוֹתִי (שם קה:)

תשיב אָדָם אֶחָד נִתְחַיֵב מַלְקוּת בְּבֵית־דִינוֹ שֶׁל רָבָא, שֶׁעָבַר עֲבָרָה. הִלְקָהוּ רָבָא וָמֵת. נִשְׁמַע הַדָּבָר בֵּית־ שָׁבוֹר־מַלְכָּא וּבִקֵּשׁ לְצַעֵר אֶת רָבָא2881. אָמְרָה לוֹ אִיפְרָה־הוֹרְמִיז אִמּוֹ: אַל יְהֵא לְךָ עֶסֶק בַּיְּהוּדִים הַלָּלוּ, שֶׁכָּל־מַה־שֶּׁהֵם שׁוֹאֲלִים מֵרִבּוֹנָם הוּא נוֹתֵן לָהֶם. אָמַר לָהּ: מָהוּ? – מְבַקְשִׁים רַחֲמִים וְיוֹרְדִים גְשָׁמִים. אָמַר לָהּ: זֶה מְשׁוּם שֶׁזְמַן גְשָׁמִים הוּא, אֶלָּא יְבַקֵשׁ רַחֲמִים עַכְשָׁו בִּתְקוּפַת תַּמּוּז וְיֵרְדוּ גְשָׁמִים. שָׁלְחוּ לְרָבָא: כַּוֵּן דַּעְתְּךָ וּבַקֵּשׁ רַחֲמִים שֶׁיִּרְדוּ גְשָׁמִים. בִּקֵּש רַחֲמִים וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, “בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סְפְּרוּ־ לָנוּ, פֹּעַל־פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם”2882 – וְאָנוּ בְּעֵינֵינוּ לֹא רָאִינוּ. יָרְדוּ גְשָׁמִים עַד שֶׁשָּׁפְכוּ מַרְזְבֵי2883 מְחוֹזָא לְחִדָּקֶל. בָּא אָבִיו וְנִרְאָה לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ וְאָמַר לוֹ: כְּלוּם יֵשׁ מַטְרִיחַ כְּלַפִּי שָׁמַיִם כָּל־כָּךְ? אָמַר לוֹ: שַׁנֵּה מְקוֹמֶךָ2884. שִׁנָּה מְקוֹמוֹ. לְמָחָר מָצָא אֶת־מִטָתוֹ רְשׁוּמָה בְסַכִּינִים2885 (תענ' כד:).

תשיג אִיפְרָה־הוֹרְמִיז אִמּוֹ שֶׁל שָׁבוֹר מַלְכָּא שָׁלְחָה אַרְבַּע מֵאוֹת דִינָרִים לְרַ' אַמִּי וְלֹא קִבְּלָם2886; שְׁלָחָתַם לְרָבָא וְקִבְּלָם, מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת – וּנְתָנָם לַעֲנִיֵּי אֻמּוֹת הָעוֹלָם (ב“ב:; ע”י).

תשיד רָבָא הֵבִיא תִקְרֹבֶת2887 לְבַר־שֵׁשַׁךְ2888 בְּיוֹם אֵידָם2889. אָמַר: יוֹדֵעַ אֲנִי בוֹ שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד2890 עֲבוֹדָה־זָרָה. הָלַךְ וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב עַד צַוָּארוֹ בִּוְרָדִים וְזוֹנוֹת עֲרֻמּוֹת עוֹמְדוֹת לְפָנָיו. אָמַר לוֹ: יֵשׁ לָכֶם כְּגוֹן זֶה לָעוֹלָם־הַבָּא? אָמַר לוֹ: שֶׁלָּנוּ2891 גָּדוֹל מִשֶּׁלָּכֶם. אָמַר לוֹ: וְכִי יֵשׁ גָּדוֹל מִזֶּה? אָמַר לוֹ: אַתֶּם יֵשׁ עֲלֵיכֶם אֵימַת מַלְכוּת, אָנוּ לֹא תְהֵא2892 אֵימַת מַלְכוּת עָלֵינוּ. אָמַר לוֹ: וַאֲנִי מָה אֵימַת מַלְכוּת יֵשׁ עָלָי? עַד שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בָּא שָׁלִיחַ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר לוֹ: עֲמֹד, שֶׁאַתָּה מִתְבַּקֵּשׁ לַמֶּלֶךְ. כְּשֶׁיָּצָא וְהָלַךְ אָמַר: מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לִרְאוֹת בְּרָעַתְכֶם תִּפְקַע עֵינוֹ. אָמַר לוֹ רָבָא: אָמֵן. פָּקְעָה עֵינוֹ שֶׁל בַּר־ שֵׁשַׁךְ.

אָמַר רַב פַּפִּי: צָרִיךְ הָיָה לוֹמַר לוֹ מִמִּקְרָא זֶה: „בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְּרוֹתֶיךָ נִצְּבָה שֵׁגָל לִּימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר“2893, אָמַר רַב נַחֲמָן בַּר יִצְחָק: צָרִיךְ הָיָה לוֹמַר לוֹ מִכָּאן: „עַיִן לֹא־רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ”2894 (ע"ז סה.)

––––––––

תשטו בַּר־הֲדָיָא2895 פּוֹתֵר חֲלוֹמוֹת הָיָה. מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׂכָר פָּתַר לוֹ לְטוֹבָה, וּמִי שֶׁלֹא נָתַן לוֹ שָׂכָר פָּתַר לוֹ לְרָעָה. אַבַּיֵּי וְרָבָא רָאוּ חֲלֹוֹם, אַבַּיֵּי נָתַן לוֹ זוּז, רָבָא לֹא נָתַן לוֹ. אָמְרוּ לֹו: הִקְרִיאוּנוּ בַחֲלוֹם “שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ וְלֹא תאכַל מִמֶּנּוּ”2896. לְרָבָא אָמַר: תַּפְסִיד סְחוֹרָתְךָ וְלֹא תוּכַל לֶאֱכֹל מֵעֹצֶב לִבֶּךָ; לְאַבַּיֵּי אָמַר: תַּרְוִיחַ סְחוֹרָתְךָ וְלֹא תוּכַל לֶאֱכֹל מִשִׂמְחַת לִבֶּךָ.

– הִקְרִיאוּנוּ: „בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד וְלֹא־יִהְיוּ לָךְ, כִּי יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי"2897, לְרָבָא אָמַר כְּרָעָתוֹ2898; לְאַבַּיֵּי אָמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ מְרֻבִּים, בְּנוֹתֶיךָ יִנָּשְׂאוּ לַחוּץ וְדוֹמוֹת עָלֶיךָ כְּהוֹלְכוֹת בַּשִּׁבְיָה.

– הִקְרִיאוּנוּ: “בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִּים לְעַם אַחֵר”2899, לְאַבַּיֵּי אָמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֵיךְ מְרֻבִּים, אַתָּה אוֹמֵר לִקְרוֹבֶיךָ2900, וְהִיא אוֹמֶרֶת לִקְרוֹבֶיהָ, וְתִכְפֶּה אוֹתְךָ וְתִתְּנֵן לִקְרוֹבֶיהָ, שֶׁהֵם כְּעַם אַחֵר; לְרָבָא אָמַר: אִשְׁתְּךָ תָּמוּת וְיָבֹאוּ בָנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ לִידֵי אִשָּׁה אַחֶרֶת2901.

– הִקְרִיאוּנוּ: “לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ”2902, לְאַבַּיֵּי אָמַר: תַּרְוִיחַ סְחוֹרָתְךָ וְתֹאכַל וְתִשְׁתֶּה וְתִקְרָא מִקְרָא מִשִּׂמְחַת לִבֶּךָ; וּלְרָבָא אָמַר: תַּפְסִיד סְחוֹרָתְךָ וְתֹאכַל וְתִשְׁתֶּה וְתִקְרָא לְפַכֵּחַ צַעְרֶךָ.

– הִקְרִיאוּנוּ: “זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה וּמְעַט תֶּאֱסֹף”2903 לְאַבַּיֵּי אָמַר מֵרֹאשׁוֹ2904, וּלְרָבָא אָמַר מִסּוֹפוֹ.

– הִקְרִיאוּנוּ: “זֵיתִים יִהְיוּ לְךְ בְּכָל־גְבוּלֶךָ וְשֶׁמֶן לא תָסוּךְ”2905, לְאַבַּיֵּי אָמַר מֵרֹאשׁוֹ, וּלְרָבָא אָמַר מִסּוֹפוֹ.

– הִקְרִיאוּנוּ: “וְרָאוּ כָּל עַמִֵּי־הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְיָ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ”2906, לְאַבַּיֵּי אָמַר: יֵצֵא לְךְ שֵׁם וְרֹאשׁ יְשִׁיבָה תִהְיֶה וְאֵימָתְךָ תִפֹּל בָּעוֹלָם; לְרָבָא אָמַר: אוֹצַר הַמֶּלֶךְ יִשָּׁבֵר וְתִתָּפֵס כְּגַנָּב, וְהַכֹּל יִלְמְדוּ מִמְּךָ קַל־וָחֹמֶר2907. לְמָחָר נִשְׁבַּר אוֹצָר הַמֶּלֶךְ וְתָפְסוּ אֶת רָבָא.

– רָאִינוּ חֲזֶרֶת עַל פִּי חָבִית, לְאַבַּיֵּי אָמַר: תִּכָּפֵל2908 סְחוֹרָתְךָ כַּחֲזֶרֶת; לְרָבָא אָמַר: תֵּמַר סְחוֹרָתְךָ כַּחֲזֶרֶת.

– רָאִינוּ בָשָׂר עַל פִּי חָבִית, לְאַבַּיֵּי אָמַר: יִמְתַּק יֵינְךָ וְיָבוֹאוּ הַכֹּל לִקַּח בָּשָׂר וְיַיִן מִמֶּךָּ; לְרָבָא אָמַר: יֶחֱמַץ יֵינְךָ וְיָבוֹאוּ הַכֹּל לִקַּח בָּשָׂר לֶאֱכֹל בּוֹ2909.

– רָאִינוּ חָבִית תְּלוּיָה בְדֶקֶל. לְאַבַּיֵּי אָמַר: תִּגְבַּהּ2910 סְחוֹרָתְךָ כְּדֶקֶל; לְרָבָא אָמַר: תִּמְתֵַּק סְחוֹרָתְךָ2911 כִּתְמָרִים.

– רָאִינוּ רִמוֹן שֶׁגָּדַל עַל פִּי הֶחָבִית, לְאַבַּיֵּי אָמַר: יְקָרָה סְחוֹרָתְךָ כְּרִמוֹן; לְרָבָא אָמַר: קֵהָה2912 סְחוֹרָתְךָ כְּרִמוֹן.

– רָאִינוּ חָבִית שֶׁנָּפְלָה לְבוֹר, לְאַבַּיֵּי אָמַר: סְחוֹרָתְךָ מִתְבַּקָּשֶׁת; לְרָבָא אָמַר: סְחוֹרָתְךָ נִפְסֶדֶת וִיטִילוּהָ לְבוֹר

– רָאִינוּ בֶן־חֲמוֹר שֶׁעוֹמֵד עַל סַדָּן וְנוֹעֵר, לְאַבַּיֵּי אָמַר: רֹאשׁ יְשִׁיבָה תִּהְיֶה וְיַעֲמֹד אָמוֹרָא2913 עָלֶיךָ; לְרָבָא אָמַר: פֶּטֶר חֲמוֹר2914 מָחוּק מִתְּפִלֶּיךָ, אָמַר לוֹ: אֲנִי רְאִיתִיו וְיֶשְׁנוֹ. אָמַר לוֹ: ו' שֶׁל פֶּטֶר חֲמוֹר2915 וַדַּאי מָחוּק.

לְסוֹף הָלַךְ רָבָא אֶצְלוֹ לְבַדּוֹ. אָמַר לוֹ: רָאִיתִי דֶלֶת חִיצוֹנָה2916 שֶׁנָּפָלָה. אָמַר לוֹ: אִשְׁתְּךָ מֵתָה2917.

– רָאִיתִי כְָּכַי2918 וְשִׁנַּי שֶׁנָּפָלוּ. אָמַר לוֹ: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ יָמוּתוּ.

– רָאִיתִי שְׁתֵּי יוֹנִים שֶׁפָּרָחוּ. אָמַר לוֹ: שְׁתֵּי נָשִׁים2919 תְּגָרֵשׁ.

– רָאִיתִי שְׁנֵי רָאשֵׁי לְפָתוֹת. אָמַר לוֹ: שְׁתֵּי אַלּוֹת2920 תִּסְפּג. הָלַךְ רָבָא וְיָשַׁב כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ. מָצָא שְׁנֵי סוֹמִים מְרִיבִים. הָלַךְ רָבָא לְפָרְקָם2921, וְהִכּוּהוּ לְרָבָא שְׁתָּיִם. הִגְבִּיהוּ לְהַכּוֹתוֹ שׁוּב. אָמַר רָבָא: דַי, שְׁתַּיִם רָאִיתִי.

לְסוֹף בָּא רָבָא וְנָתַן לוֹ שָׂכָר. אָמַר לוֹ: רָאִיתִי כֹתֶל שֶׁנָּפָל. אָמַר לוֹ: נְכָסִים בְּלֹא מְצָרִים2922 תִּקְנֶה.

– רָאִיתִי אַפַּדְנוֹ2923 שֶׁל הַבַּיִת שֶׁנָּפַל וְכִסַּנִי אֲבָקָוֹ. אָמַר לוֹ: אַבַּיֵּי מֵת וִישִׁיבָתוֹ2924 תָּבוֹא אֶצְלֶךָ.

– רָאִיתִי אַפַּדְנִי שֶׁלִּי נָפַל וְהַכֹּל בָּאִים וְנוֹטְלִים לְבֵנָה לְבֵנָה. אָמַר לוֹ: שְׁמוּעוֹתֶיךָ יִתְפַּשְּׁטוּ בָעוֹלָם.

– רָאִיתִי שֶׁנִּבְקַע רֹאשִׁי וְנָשַׁר מֹחִי, אָמַר לוֹ: הַמּוֹךְ יְהֵא מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא מִן הַכָּר.

– הִקְרִיאוּנִי הַלֵּל הַמִּצְרִי2925 בַּחֲלוֹמִי, אָמַר לוֹ: נִסִּים יֵעָשׂוּ לָךְ.

הָיָה הוֹלֵךְ עִמּוֹ בִּסְפִינָה. אָמַר: אָדָם שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ נֵס2926 מַה־לִי עִמּוֹ2927? וְעַד שֶׁהוּא עוֹלֶה [מִן הַסְפִינָה] נָפַל סֶפֶר מִמֶּנּוּ, מְצָאוֹ רָבָא שֶׁכָּתוּב בּוֹ: כָּל־הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה2928. אָמַר: רָשָׁע, בְּךָ הַדָּבָר תָּלוּי וְצִעַרְתַּנִי כָל־כָּךְ! הַכֹּל אֲנִי מוֹחֵל לָךְ, חוּץ מִבִּתּוֹ שֶׁל רַב חִסְדָּא2929 (בר' נו).

תשטז אָמַר לָהּ רָבָא לְבַת רַב חִסְדָּא: חֲכָמִים מְרַנְנִים אַחֲרָיִךְ2930. אָמְרָה לֹוֹ: אֲנִי דַעְתִּי עָלֶיךָ הָיָתָה2931 (יבמ' לד:).

תשיז חוּמָה2932 אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי בָּאָה2933 לִפְנֵי רָבָא. אָמְרָה לוֹ: פְּסוֹק לִי2934 מְזוֹנוֹת. פָּסַק לָהּ. פְסוֹק לִי יָיִן. אָמַר לָהּ: יוֹדֵעַ אֲנִי בְּנַחֲמָנִי שֶׁלֹא הָיָה שׁוֹתֶה יָיִן2935. אָמְרָה לוֹ: חַיֶּיךָ, רַבִּי, שֶׁהָיָה מַשְׁקֵנִי בְּשׁוֹפְרָזִין2936 כָּזֶה2937. עִם שֶׁהִיא מַרְאָה לוֹ גִּלְּתָה אֶת־זְרוֹעָהּ וְנָפַל אוֹר בַּבָּיִת. עָמַד רָבָא וְנִכְנָס לְבֵיתוֹ. [הִכִּירָה בּוֹ בַּת רַב חִסְדָּא שֶׁפָּנָיו מְשֻׁנִּים]. אָמְרָה לוֹ: מִי הָיָה הַיּוֹם בְּבֵית־דִּין? אָמַר לָהּ: אִשְׁתּוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי. יָצְאָה אַחֲרֶיהָ וְהִכְּתָה אוֹתָהּ2938 בְּקוּלְפִי שֶׁל שִׁדָּה2939 עַד שֶׁהוֹצִיאַתָּה מִכָּל מְחוֹזָא. אָמְרָה לָהּ: הָרַגְתְּ שְׁלֹשָׁה2940, וּבָאת לַהֲרֹג עוֹד! (כת: סה.)

תשיח אָמַר לָהֶם רָבָא לְבָנָיו: כְּשֶׁאַתֶּם חוֹתְכִים בָּשָׂר אַל תַּחְתְּכוּ עַל גַּב הַיָּד (יֵשׁ אוֹמְרִים: מִשּׁוּם סַכָּנָה2941; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִשׁוּם קִלְקוּל סְעֻדָּה2942), וְאַל תֵּשְׁבוּ עַל מִטַּת אֲרַמִּית2943, וְאַל תַּעַבְרוּ אֲחוֹרֵי בֵית־הַכְּנֶסֶת2944 בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְלִין.

"וְאַל תֵּשְׁבוּ עַל מִטַּת אֲרַמִּית " – יֵשׁ אוֹמְרִים: לא תִישְׁנוּ בְּלֹא קְרִיאַת שְׁמַע2945, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁלֹא תִשְׂאוּ גִיּוֹרֶת, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֲרַמִּית מַמָּשׁ, וּמְשׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁל רַב פַּפָּא; שֶׁרַב פַּפָּא הָלַךְ אֵצֶל אֲרַמִּית, הוֹצִיאָה לוֹ מִטָּה, אָמְרָה לוֹ, שֵׁב, אָמַר לָהּ: אֵינִי יוֹשֵׁב עַד שֶׁתַּגְבִּיהִי אֶת־הַמִּטָּה. הָגְבִּיהָה אֶת־הַמִּטָּה וּמְצְאוּ שָׁם תִּינוק שֶׁמֵּת2946 (בר' ח:).

––––––––

תשיט רַב שְׂעוֹרִים, אָחִיו של רָבָא, הָיָה יוֹשֵׁב לִפְנֵי רָבָא. רָאָהוּ שֶׁהוּא מְנַמְנֵם2947. אָמַר לוֹ [רָבָא]: יֹאמַר לוֹ מָר [לְמַלְאַךְ־ הַמָּוֶת] שֶׁלֹּא יְצַעֲרֵנוּ. אָמַר לוֹ: וּמָר לֹא שׁוֹשְׁבִינוֹ2948 הוּא? אָמַר לוֹ: כֵּוָן שֶׁנִּמְסַר מַזָּלִי2949 לֹא יַשְׁגִּיחַ בִּי. אָמַר לוֹ: יֵרָאֶה לִי מָר2950 [בַּחֲלוֹמִי], נִרְאָה לוֹ. אָמַר לוֹ: הָיָה לוֹ לְמָר צָעַר2951? אָמַר לוֹ: כְּרֶבֶד שֶׁל כּוֹסֶלֶת2952 (מו"ק כח.).

תשכ כְּשָׁמֵּתוּ אַבַּיֵּי וְרָבָא2953 נָשְׁקוּ2954 כִפִּי חִדֶּקֶל זוֹ אֶת־זוֹ (שם כה:).


נ. רָב פַּפָּא

תשכא רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּנוֹ שֶׁל רַב יְהוֹשֻׁעַ בָּאוּ לִפְנֵי רָבָא, אָמַר לָהֶם: סְדוּרָה לָכֶם מַסֶּכֶת פְּלוֹנִית וּמַסֶּכֶת פְּלוֹנִית? אָמְרוּ לוֹ: הֵן. – הֶעֱשַׁרְתֶּם קְצָת2955? אָמְרוּ לוֹ: הֵן, שֶׁלָקַחְנוּ2956 חֶלְקַת אֲדָמָה. קָרָא עֲלֵיהֶם: אַשְׁרֵיהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֶׂה הָרְשָׁעִים2957 שֶׁבָּעוֹלָם־הַזֶּה – בָּעוֹלָם הַזֶה! (הור' י:).

תשכב אָמַר רַב פַּפָּא: אִלְמָלֵא הָיִיתִי מֵטִיל שֵׁכָר2958 לֹא הָיִיתִי מִתְעַשֵּׁר.

[שוב] אָמַר רַב פַּפָּא: אִלְמָלֵא נָשָׂאתִי כֹהֶנֶת2959 לֹא הָיִיתִי מִתְעַשֵּׁר (פס' קיג,; שם מט.).

תשכג אָמַר רַב פַּפָּא: כָּל־מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר וְשׁוֹתֶה יַיִן2960 עוֹבֵר מִשּׁוּם “בַּל תַּשְׁחִית”2961 (שבת קמ:).

תשכד אָמַר רַ' יוֹסֵי: יְהִי חֶלְקִי מִמִּי שֶׁחוֹשְׁדִין אוֹתוֹ וְאֵין בּוֹ. אָמַר רַב פַּפָּא: אוֹתִי חָשְׁדוּ2962 וְלֹא הָיָה בִי (שם קיח:).

תשכה אָמְרוּ לוֹ לְרַב פַּפָּא: מַה שְּׁמֶךָ? אָמַר לָהֶם: רַב פַּפָּא. אָמְרוּ לוֹ2963: וַהֲלֹא נֶאֱמַר: יְהַלֶּלְךָ־זָר־וְלֹא פִיךָ"2964? אָמַר: וְאִם אֵין זָר2965 – פִּיךָ (תש' הרשב"א בראשונות פד).

תשכו רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּנוֹ שֶׁל רַב יְהוֹשֻׁעַ הָיוּ מְהַלְכִין בַּדָּרֶךְ, פַּגְעוּ בוֹ בְּרַב חֲנִינָא בְּנוֹ שֶׁל רַב אִקָּא, אָמְרוּ לוֹ: בְּשָׁעָה שֶׁרְאִינוּךָ בֵּרַכְנוּ עָלֶיךָ שְׁתָּיִם: “אֲשֶׁר חָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו” וְ“שֶׁהֶחֱיָנוּ”. אָמַר לָהֶם: כֵּוָן שֶׁרְאִיתִיכֶם חֲשַׁבְתִּיכֶם עָלַי כְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵרַכְתִּי עֲלֵיכֶם שָׁלשׁ: אוֹתָן הַשְׁתַּיִם וּ“בָרוּךְ חֲכָם הָרָזִים”2966 (בר' נח:).

תשכז רַב פַּפָּא וְרַב הוּנָא בְּנוֹ שֶׁל רַב יְהוֹשֻׁעַ לָקְחוּ2967 שֻׁמְשְׁמִין עַל שְׂפַת נְהַר־הַמֶּלֶךְ. שָכְרוּ מַלָּחִים לְהַעֲבִירָם. קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם2968 כָּל־אֹנֶס שֶׁיִוָּלֵד. לְסוֹף נִסְכַּר2969 נְהַר־הַמֶּלֶךְ. אָמְרוּ לָהֶם: שִׂכְרוּ חַמָּרִים וְהוֹצִיאוּם אֵלֵינוּ, שֶׁהֲרֵי קִבַּלְתֶּם עֲלֵיכֶם כָּל־אֹנֶס שֶׁיִּוָלֵד, בָּאוּ לִפְנֵי רָבָא. אָמַר לָהֶם: אַוָּזִים לְבָנִים2970, מַפְשִׁיטֵי בִגְדֵי בְנֵי־אָדָם – אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ מָצוּי2971 הוּא (גיט' עג).

תשכח רַב פַּפָּא נִזְדַּמֵּן לְתָוָאךְ2972, אָמַר: אִם יֵשׁ תַּלְמִיד־חָכָם כָּאן אֵלֵךְ וְאַקְבִּיל פָּנָיו. אָמְרָה לוֹ זְקֵנָה אֶחָת: יֶשׁ כָּאן תַּלְמִיד־חָכָם וְרַב שְׁמוּאֵל שְׁמוֹ, וְשׁוֹנֶה מִשְׁנָה – יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא כְמוֹתוֹ. אָמַר: מִשֶּׁמְּבָרְכִין אוֹתִי בּוֹ, מַשְׁמָע יְרֵא שָׁמַיִם הוּא. הָלַךְ אֶצְלוֹ. הִפִּיל לוֹ שׁוֹר2973. [שְׁאֲלוֹ בַּהֲלָכָה]. הֵשִׁיב לוֹ וְלֹא קִבֵּל. אָמַר רַב פַּפָּא: יְהִי רָצוֹן2974 שֶׁיֵּאָכֵל שׁוֹר זֶה לְשָׁלוֹם, הִנִיחוֹ וּבָא לִפְנֵי רַב שִׁימֵי בַר אָשֵּׁי (נדה לג:).

תשכט רַב שִׁימִי בַר אָשֵׁי הָיָה מָצוּ אֵצֶל רַב פַּפָּא, וְהָיָה מַקְשֶׁה עָלָיו2975 הַרְבֵּה. פַּעַם אַחַת רָאָהוּ שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו וְשָׁמַע שֶׁאָמַר: הַמָּקוֹם יַצִילֵנִי מִבָּשְׁתּוֹ שֶׁל שִׁימִי2976. קִבֵּל עָלָיו שְׁתִיקָה וְלֹא הִקְשָׁה עָלָיו עוֹד (תענ’ט:).

תשל רַב פַּפָּא עָסַק לוֹ לִבְנוֹ2977 בְּבֵית אַבָּא סוּרָאָה. הָלַךְ לִכְתֹּב לָהּ כְּתֻבָּתָהּ. שָׁמַע יְהוּדָה2978 בַר מְרֵימַר, יָצָא וּבָא לִרְאוֹתוֹ2979. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ שֶׁל אַבָּא סוּרָאָה, בִּקֵּש לִפָּטֵר מִמֶּנּוּ. אָמַר לוֹ [רַב פַּפָּא]: יִכָּנֵס מָר עַמִּי. רָאָה שֶׁאֵין הַדָּבָר נוֹחַ לוֹ2980. אָמַר לוֹ: מַה־ טַּעְמֶךָ2981, מִשּׁוּם שֶׁאָמַר שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁנָּנָא2982, אַל תְּהֵא מִמַּעֲבִירֵי נַחֲלָה, אֲפִלוּ מִבֵּן רָע לְבֵן טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁאֵין יוֹדְעִין מַה זֶּרַע יֵצֵא מִמֶּנּוּ, וְכָל־שֶׁכֵּן מִבֵּן לְבַת2983, – אַף זוֹ תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא2984. אָמַר לוֹ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, מִדַּעְתּוֹ2985 – כְּלוּם אַף לְעַשּׂוֹתוֹ2986? אָמַר לוֹ; וְכִי אָמַרְתִּי לָךְ: הִכָּנֵס וְעַשֵּׂהוּ? הִכָּנֵס וְלֹא תְעַשֵּׂהוּ אָמָרְתִּי. אָמַר לוֹ: כְּנִיסָתִי הִיא עִשּׂוּיי2987. כָּפָהוּ2988 וְנִכְנָס. הָיָה יוֹשֵׁב2989 וְשׁוֹתֵק. סָבַר [אַבָּא סוּרָאָה] שֶׁהוּא כוֹעֵס2990, כָּתַב [לְבִתּוֹ] כָּל־מַה שֶׁהָיָה לוֹ. אָמַר לוֹ אַבָּא סוּרָאָה לְרַב יְהוּדָה: עֲדַיִן אַתָּה שׁוֹתֵק? חַיֶיךָ, לֹא הִנַּחְתִּי לְעַצְמִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ: אִם לְפִי שֶׁלִּי2991, אֲפִלּוּ מַה־שֶׁכָּתַבְתָּ לֹא נוֹח לִי2992. אָמַר לוֹ: אַף עַתָּה אֶחֱזֹר בִּי2993. אָמַר לוֹ: שֶׁתַּעֲשֶׂה עַצְמְךָ חַזְרָן2994 לא אָמָרְתִּי (כת' נב, נג).

תשלא עָנִי אֶחָד שֶׁהָיָה מַחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים בָּא לִפְנֵי רַב פַּפָּא, לא נִזְקַק לוֹ2995. אָמַר לוֹ רַב סַמָּא בְּנוֹ שֶׁל רַב יֵבָא לְרַב פַּפָּא: אִם מָר אֵינוֹ נִזְקָק לוֹ, יָמוּת לוֹ. – וַהֲרֵי שָׁנִינוּ: אִם הָיָה עָנִי הַמַּחֲזִיר עַל הַפְּתָחִים אֵין נִזְקָקִין לוֹ2996? אָמַר לוֹ: אֵין נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מְרֻבָּה, אֲבָל נִזְקָקִין לוֹ לְמַתָּנָה מֻעָטֶת. (ב"ב ט.).

תשלב רַב פַּפָּא הָיָה עוֹלֶה בְּמַעֲלוֹת, נִשְׁמְטָה רַגְלוֹ וְנָטָה לִפֹּל. אָמַר: אֱמֹר מֵעַתָּה2997, שֶׁנִּתְחַיֵּב שׂוֹנְאִי2998 כִּמְחַלְלֵי שַׁבָּתוֹת וּכְעוֹבְדֵי אֱלִילִים. אָמַר לוֹ רַב חִיָּא בַּר רַב מִדִּפְתִּי לְרַב פַּפָּא: שֶׁמָּא עָנִי בָא לְיָדְךָ וְלֹא פִרְנַסְתּוֹ, שֶׁשָׁנִינוּ: רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל־הַמַּעְלִים עֵינָיו מִן הַצְדָקָה כְּאִלּוּ עוֹבֵד אֱלִילִים נֶאֱמַר כָּאן2999: „הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן־יִהְיֶה דָבָר עִם־לְבָבְךָ בְלִיַּעַל… וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן"3000, וְנֶאֱמַר שָׁם3001: “יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ… נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים”3002 מַה לְּהַלָּן אֱלִילִים, אַף כָּאן אֱלִילִים (שם י.).

תשלג מַעֲשֶׂה בְּרַב פַּפָּא, שֶׁהָיְתָה אֲרַמִּית3003 אַחַת חַיֶבֶת לוֹ מָעוֹת. וְהָיָה נִכְנָס לְבֵיתָהּ לִגְבּוֹת הֵימֶנָּה. יוֹם אֶחָד חָנְקָה אֶת־בְּנָהּ וּנְתָנַתּוּ תַּחַת הַמִּטָּה, וּכְשֶׁנִּכְנַס רַב פַּפָּא הוֹצִיאָה לוֹ אֶת הַמִּטָּה וְאָמְרָה לוֹ: שֵׁב3004 עַד שֶׁאָבִיא אֶת־מְעוֹתֶיךָ. אָמַר לָהּ: אֵינִי יוֹשֵׁב עַד שֶׁתַּגְבִּיהִי אֶת־הַמִּטָּה, הִגְבִּיהָה אֶת־הַמִּטָּה וּמָצְאוּ שָׁם תִּינוֹק מֵת.

מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לֵישֵׁב3005 עַל מִטַּת אֲרָמִית. (בר' ח:; רש“י פסח” קיב:)

תשלד רַב פַּפָּא גָּזַר תַּעֲנִית. חָלַשׁ לִבּוֹ3006, טָעַם כְּלוּם. בִּקֵשׁ רַחֲמִים וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. שָׂרַף3007 קְעָרָה שֶׁל דַּיְסָא וּבִקֵּש רַחֲמִים וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים. אָמַר לוֹ רַב נַחֲמָן בַּר אַשְׁפַּרְתִּי: אִלוּ שָׂרַף3008 מָר קְעָרָה אַחֶרֶת שֶׁל דַּיְסָא הָיוּ יוֹרְדִים גְּשָׁמִים. חָלְשָׁה דַעְתּוֹ3009 וְיָרְדוּ גְשָׁמִים (תענ' כד:).


נא. רַב אָשֵׁי

תשלה כְּשֶׁמַּת רָבָא נוֹלַד רַב אָשֵׁי (קיד' עב:).

תשלו בְּסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן3010 כָּתוּב: רַב אָשֵׁי וְרָבִינָא סוֹף הוֹרָאָה, וְסִמָּנָךְ3011: „עַד־ אָבוֹא אֶל־מִקְדְּשֵׁי־אֵל, אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם"3012.

תשלז אָמַר רַב אַדָּא בַר אַהֲבָה: מִימוֹת רַבִּי עַד רַב אָשֵׁי לֹא מָצִינוּ תוֹרָה וּגְדֻלָּה3013 בְּמָקוֹם אֶחָד3014. – וָלֹא? וַהֲרֵי הָיָה הוּנָא בַּר נָתָן3015. – הוּנָא בַּר נָתָן הָיָה כָפוּף לוֹ לְרַב אָשֵׁי3016 (סנה' לו:).

תשלח רַב אָשֵׁי רָאָה בֶדֶק3017 בְּבֵית־כְּנֶסֶת שֶׁל מָתָא־מְחַסְיָא, סְתָרוֹ3018 וְהִכְנִיס מִטָּתוֹ לְשָׁם3019, וְלֹא הוֹצִיאָהּ עַד שֶׁהִתְקִין לוֹ מַרְזְבִים3020 (ב"ב ג:).

תשלט אָמַר רַב אָשֵׁי: בְּנֵי מָתָא־מְחַסְיָא3021 אַבִּירֵי־לֵב הֵם, שֶׁרוֹאִים כְּבוֹד הַתּוֹרָה שְׁתֵּי פְעָמִים בַּשָּׁנָה3022 וְאֵין גֵּר מִתְגַּיֵּר מֵהֶם (בר' יז:).

תשמ רַב אָשֵׁי כְּשֶׁהָיְתָה בָאָה טְרֵפָה3023 לְפָנָיו הָיָה מְכַנֵּס וּמֵבִיא כָּל־הַטַבָּחִים3024 שֶׁל מָתָא־מְחַסְיָא. אָמָר: כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעֵנוּ3025 קֵיסָם מִן הַקּוֹרָה (סנה' ז:).

תשמא רַב אָשִׁי עָשָׂה מִשְׁתֵּה נִשּׂוּאִין לִבְנוֹ. רָאָה אֶת־הַחֲכָמִים שֶׁהֵם שְׂמֵחִים הַרְבֵּה. הֵבִיא כוֹס שָׁל זְכוּכִית לְבָנָה וְשָׁבַר לִפְנֵיהֶם3026, וְנִתְעַצָּבוּ (בר' לא:)

תשמב רַב אָשֵׁי הָיָה לוֹ יַעַר בִּשְׁלַנְיָא. הָלַךְ לְקֻצּוֹ3027 בְּחֹל־הַמּוֹעֵד. אָמַר לוֹ רַב שֵׁילָא מִשְׁלַנְיָא לְרַב אָשֵׁי: מַה־דַעְתֶּךָ, שֶׁאָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: קוֹצֵץ אָדָם דֶּקֶל בְּמוֹעֵד אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לִנְסֹרֶת שֶׁלּוֹ3028, – הֲרֵי קִלֵּל אַבַּיֵּי3029 עַל כֵָּךְ? אָמַר לוֹ: לֹא שָׁמוּעַ לִי, כְּלוֹמַר: לא סָבוּר לִי3030. נִשְׁמַט הַגַּרְזֶן וּבִקֵּשׁ לְקַפֵּחַ שׁוֹקוֹ3031. הִנִּיחוֹ וְחָזַר וּבָא3032 (מו"ק יב:).

תשמג רַב אָשֵׁי הָיָה לוֹ יָעַר, מְכָרוֹ לְבֵית הָאֵשׁ3033. אָמַר לוֹ רָבִינָא: וַהֲרֵי יֶשׁ “וְלִפְנֵי עִוֵּר3034 לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל”3035? אָמַר לוֹ: רֹב עֵצִים3036 לְהַסָּקָה נִתָּנוּ (נדר' סב:)

תשמד אֲמֵימָר וּמַר זוּטְרָא וְרַב אָשֵׁי הָיוּ יוֹשְׁבִים עַל פֶּתַח שֶׁל בֵּית אִזְגּוֹר3037 הַמֶּלֶךְ. עָבַר עֲלֵיהֶם טַבַּח הַמֶּלֶךְ3038, רָאָה רַב אָשֵׁי אֶת־מַר זוּטְרָא שֶׁהִלְבִּינוּ פָּנָיו3039. נָטַל בְּאֶצְבָּעוֹ3040 וְהִנִּיחַ לוֹ בְּפִיו. אָמַר לוֹ הַטַּבָּח: הִפְסַדְתָּ סְעֻדָּה3041 שֶׁל הַמֶּלֶךְ. אָמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי־מָה עָשִׂיתָ כָּךְ? אָמַר לָהֶם: מִי שֶׁעוֹשֶׁה כָךְ פּוֹסֵל מַאֲכָל הַמֶּלֶךְ3042. אָמְרוּ לוֹ: לָמָּה3043? אָמַר לָהֶם: דָּבָר־אַחֵר3044 רָאִיתִי בוֹ3045, בָּדְקוּ וְלֹא מָצָאוּ. נָטַל אֶצְבָּעוֹ וְהִנִּיחַ עָלָיו3046, וְאָמַר לָהֶם: וְכָאן בְּדַקְתֶּם? בָּדְקוּ וּמָצָאוּ. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים? מִפְּנֵי־מָה סָמַכְתָּ עַל הַנֵּס? אָמַר לָהֶם: רָאִיתִי רוּחַ צָרַעַת פּוֹרַחַת עָלָיו (כת' סא:).

תשמה רָבִינָא הָיָה עוֹמֵד אֲחוֹרֵי רַב אָשֵׁי, נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק3047, זְרָקוֹ לַאֲחוֹרָיו. אָמַר לוֹ: לא סָבַר מָר זוֹ שֶׁל רַב יְהוּדָה: מַבְלִיעוֹ בְאַפְרַקְסוּתוֹ3048? אָמַר לוֹ: אֲנִי מֵאֲנִינֵי הַדָּעַת3049 (בר' כד:).

תשמו רַב אָשֵׁי נִרְאָה לוֹ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בַּשׁוּק. אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן לִי שְׁלשִׁים יוֹם וְאֶחֱזֹר עַל תַּלְמוּדִי, שֶׁאָמָרוּ: אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ.

בְּיוֹם הַשְׁלֹשִׁים בָּא. אָמַר לוֹ: מַה כָּל־כָּךְ3050? – דּוֹחֵק אַתָּה3051 רַגְלָיו שֶׁל בַּר נָתָן, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלוּ בְמְלוֹא נִימָא3052 (מו"ק כח.).

תשמז אָמַר לוֹ רַב אָשֵׁי לְבַר קִפּוֹק3053: אוֹתוֹ הַיוֹם3054 מַה־תֹּאמַר? אָמַר לוֹ: אֹמַר:

  אִם בַּאֲרָזִים3055 נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – מַה־יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר3056?

  לִוְיָתָן בְּחַכָּה הֹעֲלָה – מַה־יַעֲשׂוּ דְגֵי הָרֶקֶק?

  בְּנַחַל שׁוֹטֵף נָפְלָה חָרָבָה – מַה־יַעֲשׂוּ מֵי גָבִים?

אָמַר לוֹ בַּר אָבִין3057: חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאֹמַר “חַכָּה וְשַׁלְהֶבֶת” בְּצַדִּיקִים! – אֶלָא מַה־תֹּאמַר? – אֹמַר:

  בְּכוּ לַאֲבֵלִים וְלֹא לַאֲבֵדָה,

  שֶׁהִיא לִמְנוּחָה וְאָנוּ לַאֲנָחָה (שם כה:; ע"י).


נב. נָשִׂיא וְרֹאשׁ־גוֹלָה

תשמח “כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים”3058 – רָמַז לוֹ [לְיַעֲקֹב] שֶׁעֲתִידִים שְׁנֵי שָׂרִים לָצֵאת מִמֶנוּ: רֹאשׁ־גּוֹלָה שֶׁבְּבָבֶל3059 וְנָשִׂיא שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל (חול' צב.).

חשמט שָׁנִינוּ: “לא־יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה”3060 – אֵלּוּ רָאשֵׁי־גָלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִין3061 אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּשֵׁבֶט; “וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו”3062 – אֵלּוּ בְּנֵי בָנָיו שֶׁל הִלֵּל3063, שֶׁמְּלַמְּדִין תּוֹרָה בְּרַבִּים (סנה' ה.).

תשנ דָּרַשׁ רַ' יְהוּדָה בְּרַ' נַחֲמָנִי מְתֻרְגְּמָנוֹ שֶׁל רֵישׁ־לָקִישׁ: כָּל־הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת3064 – בְּקֶשֶׁת, בְּנָשִׂיא3065 וּבְכֹהֲנִים3066.

בְּקֶשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: “כְּמַרְאֵה הַקֶשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם – – – הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד־יְיָ”3067, בְּנָשִׂיא, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְנָתַתָּה מֵהוֹדוּ עָלָיו”3068 (חג' טז.).

תשנא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִימֵיהֶם שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִים [בְּיוֹם־טוֹב] פִּתִּים גְרִיצִים3069, אֶלָּא רְקִיקִים3070. אָמְרוּ לוֹ: מַה־נַעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךְ, שֶׁהָיוּ מַחֲמִירִים עַל עַצְמָם וּמְקִלִּים לְכָל־יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אוֹפִים פִּתִּים גְרִיצִים וַחֲרָרִים3071 (ביצה פ“ב, מ”ו).

תשנב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כְּשֶׁהַנָּשִׂיא נִכְנָס כָּל־הָעָם עוֹמְדִים לְפָנָיו וְאֵינָם יוֹשְׁבִים עַד שֶׁאוֹמֵר לָהֶם: שֵׁבוּ. כְּשֶׁאַב־בֵּית־דִּין3072 נִכְנָס, עוֹשִׂים לוֹ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ. כְּשֶׁחָכָם נִכְנָס3073, אֶחָד עוֹמֵד3074 וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַד שֶׁיֵּשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ (הור' יג:; ע"י).

תשנג שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: חָכָם שֶׁמֵּת, בֵּית־מִדְרָשׁוֹ3075 בָּטֵל; אַב־בֵּית־דִין שֶׁמֵּת, כָּל־בָּתֵּי־ מִדְרָשׁוֹת בְּטֵלִים וְנִכְנָסִים לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וּמְשָׁנִּים אֶת־מְקוֹמָם – היּוֹשְׁבִים בְּצָפוֹן יוֹשְׁבִים בְּדָרוֹם, הַיּוֹשְׁבִים בְּדָרוֹם יוֹשְׁבִים בְּצָפוֹן; נָשִׂיא שֶׁמֵּת, בָּתֵּי־מִדְרָשׁוֹת כֻּלָּם בְּטֵלִים וּבְנֵי הַכְּנֶסֶת נִכְנָסִים לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְקוֹרִים שִׁבְעָה3076 וְיוֹצְאִים3077. רַ' יְהוֹשֵׁעַ בֶּן־קָרְחָה אוֹמֵר: לֹא שֶׁיֵּלְכוּ וִיטַיְּלוּ בַשׁוּק, אֶלָּא יוֹשְׁבִים וְדוֹמִים3078 (מו"ק כב, כג).

––––––––

תשנד שָׁם [בְבָבֶל] מוֹלִיכִין3079 אֶת־הַתּוֹרָה אֵצֶל רֹאשׁ־הָגּוֹלָה – – – עַל־יְדֵי שֶׁזַּרְעוֹ שֶׁל דָּוִד מְשֻׁקָּע שָׁם, הֵם עוֹשִׂין לוֹ כְּמִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶם (ירוש', יומא פ“ז, ה”א).

תשנה אָמַר רַב אַחָא בְּנוֹ שֶׁל רָבָא: מִימוֹת רַבִּי וְעַד רַב אָשֵׁי לא מָצָאנוּ תוֹרָה וּגְדֻלָּה3080 בְּמָקוֹם אֶחָד.

  – וָלֹא? וַהֲרֵי הָיָה הוּנָא בַר נָתָן3081.

  – שׁוֹנֶה הוּנָא בַר נָתָן, שֶׁהָיָה כָפוּף3082 לוֹ לְרַב אָשֵׁי (גיט' נט.).

תשנו אָמַר רַב אָשֵׁי: אָמַר לִי הוּנָא בַר נָתַן: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי עוֹמֵד לִפְנֵי אִזְגְּדָר3083 הַמֶּלֶךְ וְהָיָה אַבְנֵטִי מֻגְבָּהּ עָלַי וְהִשְׁפִּילוֹ3084 לְמָטָּה, וְאָמַר לִי: “מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים3085 וְגוֹי קָדוֹשׁ”3086 נֶאֱמַר בָּכֶם. כְּשֶׁבָּאתִי לִפְנֵי אֲמֵימָר אָמַר לִי: נִתְקַיֵּם בְּךָ “וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ”3087 (זבח: יט.).

תשנז אָמַר רַב: הָרוֹצֶה לָדִין דִין, וּכְשֶׁיִּטְעֶה3088 יְהֵא פָטוּר מִלְשַׁלֵּם3089, יְטֹל רְשׁוּת3090 מִבֵּית רֹאשׁ־הַגּוֹלָה (סנה' ה.).

תשנח אָמַר לוֹ רַ' זֵירָא לְרַ סִימוֹן: יוֹכִיחַ מָר3091 אוֹתָם שֶׁל בֵּית רֹאשׁ־הַגּוֹלָה. אָמַר לוֹ: אֵינָם מְקַבְּלִים מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ: אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים3092 יוֹכִיחֵם מָר (שבת נה).

תשנט מָר עֻקְבָּא שָׁלַח3093 כְּתָב לְרֹאשׁ־הַגּוֹלָה, שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב וְקָם בִּזְמִירוֹת3094: “יִשְׂרָאֵל אַל־תִּשְׂמַח כָּעַמִּים אֶל־גִיל”3095 3096(ירוש' מג’ה פ“ג, ה”ב).

תשס שָׁלַח מָר עֻקְבָּא3097 לְרַ' אֶלְעָזָר: בְּנֵי־אָדָם הָעוֹמְדִים עָלַי וּבְיָדִי לְמָסְרָם לְמַלְכוּת, מַהוּ? שִׂרְטֵט3098 וְכָתַב לוֹ: “אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מַחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי, אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי”3099 – אַף־עַל־פִּי שֶׁרָשָׁע לְנֶגְדִּי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם3100. שָׁלַח לוֹ: הֵם מְצַעֲרִים אוֹתִי הַרְבֵּה וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶם. שָׁלַח לוֹ: “דּוֹם לַייָ וְהִתְחוֹלֵל לוֹ”3101 – דוֹם לַייָ וְהוּא יַפִּילֵם לְךְ חֲלָלִים חֲלָלִים; הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב3102 עֲלֵיהֶם לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ וְהֵם כָּלִים מֵאֲלֵיהֶם.

הַדָּבָר יָצָא מִפִּי רַ' אֶלְעָזָר וּנְתָנוּהוּ לִגְנִיבָא3103 בְּקוֹלָר3104. (גיט' ז.).

תשסא רֹאשׁ־הַגּוֹלָה נִזְדַּמֵּן לְהַגְרוֹנְיָא לְבֵית רַ' נָתָן. רַפְרָם וְכָל־הַחֲכָמִים בָּאוּ לִדְרָשָׁה, רַב הוּנָא לֹא בָא. לְמָחָר בִּקֵּשׁ רַפְרָם לְהוֹצִיא אֶת־רַב הוּנָא מִלִּבּוֹ3105 שֶׁל רֹאשׁ־הַגּוֹלָה, אָמַר לוֹ: מַה־טַּעַם3106 לֹא בָא מָר לִדְרָשָׁה? אָמַר לוֹ: רַגְלִי הָיְתָה כוֹאָבֶת. (יומא עח.).

תשסב אָמַר לוֹ שְׁמוּאֵל לְרַב חִנְנָא בַר שִׁילָא: כָּל־הַחֲכָמִים שֶׁל רֹאשׂ־הַגּוֹלָה3107 לֹא יֵצְאוּ [בְשַׁבָּת] בְּסַרְבָּלִים חֲתוּמִים3108, חוּץ מִמֶּךָּ, שֶׁעָלֶיךְ לֹא יַקְפִּידוּ3109 שֶׁל בֵּית רֹאשׁ־הַגּוֹלָה (שבת נח.).

תשסג זְקֵנָה אַחַת בָּאָה לִפְנֵי רַב נַחֲמָן3110 וְאָמְרָה לוֹ: רֹאשׁ־הַגּוֹלָה וְכָל־הַחֲכָמִים שֶׁל בֵּית רֹאשׁ־הַגּוֹלָה בְּסֻכָּה גְזוּלָה3111 הֵם יוֹשְׁבִים. צָוְחָה וְלֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ רַב נַחֲמָן. אָמְרָה לוֹ: אִשָּׁה שֶׁהָיוּ לוֹ לְאָבִיהָ3112 שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וּשְׁמֹנָה־עָשָׂר עֲבָדִים צֹוַחַת לִפְנֵיכֶם וְאֵין אַתֶּם מַשְׁגִיחִים בָּהּ! אָמַר לָהֶם3113 רַב נַחֲמָן: פַּעְיָה3114 הִיא זוֹ, אֵין לָהּ3115 אֶלָא דְמֵי עֵצִים בִּלְבָד (סוכה לא.).

תשסד אָדָם אֶחָד קָצַץ דֶּקֶל שֶׁל חֲבֵרוֹ3116. בָּא לִפְנֵי רֹאשׁ־הַגּוֹלָה. אָמַר לוֹ רֹאשׁ־הַגּוֹלָה: אֲנִי רְאִיתִיו ושׁלשָׁה דְקָלִים בְּקֵן אֶחָד3117 הָיוּ עוֹמְדִים, וְהָיוּ שָׁוִים3118 מֵאָה זוּזִים, לֵךְ תֶּן־לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה וּשְׁלִישׁ. אָמַר: אֵצֶל רֹאשׁ־הַגוֹלָה שֶׁדָּן דִּינֵי פַרְסִים3119 לָמָּה לִי? הָלַךְ אֵצֶל רַב נַחֲמָן [וְדָן לוֹ כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל] (ב"ק נח:).


נג. שִׁבְחָם שֶׁל חֲכָמִים

תשסה חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכָּאי. הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָם: רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוּרְקָנוֹס – בּוֹר סוּד3120 שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה; רַ' יְהוֹשֵׁעַ בֶּן־חֲנַנְיָא – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ3121; רַ' יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד; רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן־נְתַנְאֵל – יְרֵא־חֵטְא; רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ – כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.

הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָל־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוּרְקָנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה – מַכְרִיעַ אֶת־כֻּלָּם. אַבָּא־שָׁאול אוֹמֵר מִשְׁמוֹ: אִם יִהְיוּ כָל־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם וְרַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־הוּרְקָנוֹס אַף הוּא עִמָּהֶם, וְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה – מַכְרִיעַ אֶת־כֻּלָּם (אבות ב, ח).

תשסו וּלְנֶגְדּוֹ הָיָה רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא מוֹנֶה שִׁבְחָם שֶׁל חֲכָמִים: שֶׁל רַ' טַרְפוֹן, שֶׁל רַ' עֲקִיבָא וְשֶׁל רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה וְשֶׁל רַ' יוֹחָנָן בֶּן־נוּרִי וְשֶׁל רַ' יוֹסֵי הַגְלִילִי.

לְרַ' טַרְפוֹן קָרָא לוֹ: גַּל אֲבָנִים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: גַּל שֶׁל אֲגוֹזִים – כֵּוָן שֶׁנּוֹטֵל אָדָם אֶחָד מֵהֶם כֻּלָּם מִתְקַשְׁקְשִׁים וּבָאִים זֶה עַל זֶה. כָּךְ הָיָה רַ' טַרְפוֹן דּוֹמֶה: בְּשָׁעָה שֶׁתַּלְמִיד־חָכָם נִכְנַס אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ: שְׁנֶה לִי – מֵבִיא לוֹ מִקְרָא וּמִשְׁנָה, מִדְרַשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת; כֵּוָן שֶׁיָּצָא מִלְפָנָיו, הָיָה יוֹצֵא מָלֵא בְרָכָה וָטוּב.

לְרַ' עֲקִיבָא קָרָא לוֹ: אוֹצָר בָּלוּם3122, לְמָה רַ' עֲקִיבָא דוֹמֶה? לְפוֹעַל שֶׁנָּטַל קֻפָּתוֹ וְיָצָא לְחוּץ – מָצָא חִטִּים מַנִּיחַ בָּהּ, מָצָא שְׂעֹרִים מַנִּיחַ בָּהּ, כֻּסְּמִים – מַנִּיחַ בָּהּ, פּוֹלִים ־ מַנִּיחַ בָּהּ, עֲדָשִׁים – מַנִּיחַ בָּהּ; כֵּוָן שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ מְבָרֵר חִטִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, שְׂעֹרִים בִּפְנֵי עַצְמָן, כֻּסְּמִים בִּפְנֵי עַצְמָן, פּוֹלִים בִּפְנֵי עַצְמָן, עֲדָשִׁים בִּפְנֵי עַצְמָן. כָּךְ עָשָׂה רַ' עֲקִיבָא וְעָשָׂה כָל־הַתּוֹרָה טַבָּעוֹת־טַבָּעוֹת.

לְרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה קָרָא לוֹ: קֻפָּה שֶׁל רוֹכְלִין. וּלְמָה רַ' אֶלְעָזָר דּוֹמֶה? לְרוֹכֵל שֶׁנָּטַל קֻפָּתוֹ וְנִכְנַס לַמְדִינָה וּבָאוּ בְנֵי הַמְּדִינָה וְאָמְרוּ לוֹ: שֶׁמֶן טוֹב יֶשׁ עִמָּךְ? פּוֹלְיָטוֹן3123 יֵשׁ עִמָּךְ? אֲפַרְסְמוֹן יֵשׁ עִמָּךְ? – וּמוֹצְאִים הַכֹּל עִמּוֹ; כָּךְ הָיָה רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה: בִּזְמַן שֶׁתַּלְמִיד־חָכָם נִכְנַס אֶצְלוֹ, שְׁאֵלוֹ בְּמִקְרָא – אוֹמֵר לוֹ, בְּמִדְרָשׁ – אוֹמֵר לוֹ, בַּהֲלָכוֹת – אוֹמֵר לוֹ, בְּאַגָּדוֹת – אוֹמֵר לוֹ, כֵּוָן שֶׁיָּצָא מִלְּפָנָיו הוּא מָלֵא טוּב וּבְרָכָה.

וּלְרַ' יוֹחָנָן בֶּן־נוּרִי קָרָא לוֹ קֻפָּה שֶׁל הֲלָכוֹת.

וּלְרַ' יוֹסֵי הַגְּלִילִי [קָרָא לוֹ]: מְלַקֵּט יָפֶה בְּלֹא גַסּוּת־הָרוּחַ3124, שֶׁאָחַז בָּהּ3125 [בְּ]מִדַּת חֲכָמִים מֵהַר סִינַי3126 וְהָיָה מְשַׁנֵּן בָּהּ כָּל־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. (אדר"נ יח).

תשסז אִיסִי בֶן־יְהוּדָה הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָם שֶׁל חֲכָמִים: רַ' מֵאִיר – חָכָם וְסוֹפֵר. רַ' יְהוּדָה – חָכָם לִכְשֶׁיִּרְצֶה3127. רַ' טַרְפוֹן – גַל שֶׁל אֱגוֹזִים3128. רַ' יִשְׁמָעֵאל – חֲנוּת מְזֻיֶּנֶת3129. רַ' עֲקִיבָא – אוֹצָר בָּלוּם. רַ' יוֹחָנָן בֶּן־נוּרִי – קֻפַּת הָרוֹכְלִים3130. רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה – קֻפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים. מִשְׁנַת רַ' אֱלִיעֶזֶר בֶּן־יַעֲקֹב – קַב וְנָקִי3131. רַ' יוֹסֵי – נִימוֹקוֹ3132ֹ עִמּוֹ. רַ' שִׁמְעוֹן – טוֹחֵן הַרְבֵּה וּמוֹצִיא קִמְעָא3133, וּמָה שֶׁמּוֹצִיא אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא סֻבִּין3134. וְכֵן אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן לְתַלְמִידָיו: בָּנַי, שְׁנוּ מִדּוֹתָי3135, שֶׁמִּדּוֹתַי תְּרוּמוֹת3136 מִתְּרוּמוֹת מִדּוֹתָיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא (גיט' סז).

תשסח אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ: אַשְׁרֶיךָ, אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה יָצָא מֵחֲלָצֶיךָ!

אֵין הַדּוֹר יָתוֹם שֶׁרַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְּתוֹכוֹ. (חג' ג, יד).

––––––––

תשסט בֶּן־עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל־חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹמִים עָלַי כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם3137, חוּץ מִן הַקֵּרֵחַ3138 הַזֶּה (בכור' נח).

תשע מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ תַלְמִידִים וְתַלְמִידֵי־תַלְמִידִים קוֹרִין אוֹתוֹ רַבִּי, נִשְׁתַּכְחוּ תַלְמִידָיו3139 קוֹרִין אוֹתוֹ רַבָּן, נִשְׁתַּכְּחוּ אֵלּוּ וְאֵלּוּ3140 קוֹרִין אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ (תוס' עדיות ג).

תשעא רַבִּי וְרַ' נָתָן – סוֹף מִשְׁנָה3141. רַב אָשֵׁי וְרָבִינָא – סוֹף הוֹרָאָה3142 (ב"מ פו.).


נד. רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים

תשעב [אָמַר] רַ' חַגַּי בְּשֵׁם רַ' שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: הָרִאשׁוֹנִים חָרְשׁוּ וְזָרְעוּ, נִכְּשׁוּ3143, כִּסְּחוּ3144, עָדְרוּ, קָצְרוּ, עִמְּרוּ, דָּשׁוּ, זָרוּ, בָּרְרוּ3145, טָחֲנוּ, הִרְקִידוּ3146, לָשׁוּ, קִטְפוּ3147 וְאָפוּ – וְאָנוּ אֵין לָנוּ3148 פֶה לֶאֱכֹל (ירוש' שק' ה).

תשעג אָמַר רַ' זֵירָא אָמַר רָבָא בַר זְמִינָא: אִם רִאשׁוֹנִים בְּנֵי מַלְאָכִים – אָנוּ בְּנֵי אֲנָשִׁים, וְאִם רִאשׁוֹנִים בְּנֵי אֲנָשִׁים – אָנוּ כַּחֲמוֹרִים, וְלֹא כַּחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא3149 וְשֶׁל ר' פִינְחָס בֶּן־יָאִיר, אֶלָּא כְּשְׁאָר חֲמוֹרִים (שבת קיב:).

תשעד אָמַר רַ' יוֹחָנָן: לִבָּם שֶׁל רִאשׁוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם3150, וְשֶׁל אַחֲרוֹנִים כְּפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל3151, וְאָנוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט־סְדָקִית3152.

רִאשוֹנִים – רַ' עֲקִיבָא; אַחֲרוֹנִים – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: רִאשׁוֹנִים – רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־שַׁמּוּעַ; אַחֲרוֹנִים – רַ' אוֹשַׁעְיָא בְּרַבִּי.

“וְאָנוּ כִּמְלֹא נֶקֶב מַחַט־סִדְקִית” – אָמַר אַבַּיֵּי: וְאָנוּ כְּיָתֵד בְּכֹתֶל3153 לִגְמָרָא. אָמַר רָבָא: וְאָנוּ כְּאֶצְבַּע בְּשַׁעֲוָה לִסְבָרָא. אָמַר רַב אָשִֵׁי: וְאָנוּ כְּאֶצְבַּע בְּבוֹר לְשִׁכְחָה3154 (עיר' נג.).

תשעה וְאָמַר רַ' יוֹחָנָן: טוֹבָה צְפָּרְנָם שֶׁל רִאשׁוֹנִים מִכְּרֵסָם שֶׁל אַחֲרוֹנִים. אָמַר לוֹ רֵיש־לָקִישׁ: אַדְּרַבָּה, אַחֲרוֹנִים טוֹבִים, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת הֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ: בִּירָה תוֹכִיחַ3155, שֶׁחָזְרָה לָרִאשׁוֹנִים וְלֹא חָזְרָה לָאַחֲרוֹנִים.

שָׁאֲלוּ אֶת־רַ' אֶלְעָזָר: רִאשׁוֹנִים גְדוֹלִים, אוֹ אַחֲרוֹנִים גְדוֹלִים? אָמַר לָהֶם: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּבִּירָה; יֵשׁ אוֹמְרִים: [כָּךְ] אָמַר לָהֶם: עֵדֵיכֶם בִּירָה (יומא ט:).

תשעו רַ' יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אָמַר עַל רַ' יוֹסֵי בֶן־חֲלַפְתָּא: כְּשֵׁם שֶׁבֵּין קָדְשֵׁי־קָדָשִׁים וּבֵין חֻלֵּי־חֻלִּין, כָּךְ בֵּין דּוֹרֵנוּ וּבֵין דּוֹרוֹ שֶׁל רַ' יוֹסֵי (ירוש‘, גיט’ פ“ו ה”ז).

תשעז אָמַר לוֹ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי: מִפְּנֵי־מָה הָרִאשׁוֹנִים נַעֲשׂוּ לָהֶם נִסִּים וְאָנוּ אֵין נִסִּים נַעֲשִׂים לָנוּ? אִם מִשׁוּם תּוֹרָה3156 – הֲרֵי בְּיָמָיו שֶׁל רַב יְהוּדָה הָיוּ הַכֹּל שׁוֹנִים בִּ“נְזִיקִין”3157, וְאָנוּ שׁוֹנִים שִׁשָּׁה סְדָרִים, וּכְשֶׁהָיָה מַגִיעַ רַב יְהוּדָה לָ“עֳקָצִין”3158 הָיָה אוֹמֵר: הֲוָיוֹת3159 שֶׁל רַב וּשְׁמוּאֵל אֲנִי רוֹאֶה כָּאן; וְאָנוּ שׁוֹנִים בָּ“עֳקָצִין” " שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה פָנִים3160. וְאִלּוּ רַב יְהוּדָה כְּשֶׁהָיָה חוֹלֵץ נַעֲלוֹ3161 אַחַת יָרְדוּ גְשָׁמִים, וְאָנוּ כַּמָּה אָנוּ מְצַעֲרִים עַצְמֵנוּ וְכַמָּה אָנוּ צֹוְחִים ־ וְאֵין מַשְׁגִיחַ בָּנוּ!

אָמַר לוֹ: הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹסְרִים אֶת־נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת־הַשֵּׁם, וְאָנוּ אֵין אָנוּ מוֹסְרִים אֶת־נַפְשֵׁנוּ עַל קָדֻשַּׁת־הַשֵׁם (בר' כ.).

תשעח אַבָּא־שָׁאוּל אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְרַ' טַרְפוֹן מַגִיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַ' טַרְפוֹן אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְרַ' מֵאִיר מַגִיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַ' מֵאִיר אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְרַבִּי מַגִיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַבִּי אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְרַ' חִיָּא מַגִיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַי חִיָּא אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְרַב מַגִיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַב אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְרַב יְהוּדָה מַגִיעַ לִכְתֵפוֹ, וְרַב יְהוּדָה אָרֹךְ בְּדוֹרוֹ הָיָה וְאַדָּא דַיָּלָא שֶׁל פּוּמְבְּדִיתָא מַגִיעַ לִכְתֵפוֹ, וּפַרְשַׁתְבִּינָא3162 שֶׁל פּוּמְבְּדִיתָא מַגִיעַ לוֹ לְאַדָּא דַיָּלָא עַד מָתְנָיו, וְהַכֹּל מַגִיעִים לוֹ לְפַרְשַׁתְבִּינָא עַד חֶצְיוֹ (נדה כד, כה).

תשעט אָמַר רַ' זֵירָא: אֶמֶשׁ נִרְאָה לִי רַ' יוֹסֵי בְרַ' חֲנִינָא. אָמַרְתִּי לוֹ: אֵצֶל מִי אַתָּה תָקוּעַ3163? אָמַר לִי: אֵצֶל רַ' יוֹחָנָן. – וְרַ' יוֹחָנָן אֵצֶל מִי? – אֵצֶל רַ' יַנַּאי. – וְרַ' יַנַּאי אֵצֶל מִי? – אֵצֶל רַ' חֲנִינָא. – וְרַ' חֲנִינָא אֵצֶל מִי? ־ אֵצֶל רַ' חִיָּא. אָמַרְתִּי לוֹ: וְרַ' יוֹחָנָן אֵצֶל רַ' חַיָא לֹא? אָמַר לִי: בִּמְקוֹם זִקוּקִין שֶׁל אֵשׁ וְלַפִּידִים שֶׁל אֵשׁ – מִי מַכְנִיס בַּר־נַפָּח3164 לְשָׁם? (ב"מ פה:).


נה. חַכְמֵי אָרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְחַכְמֵי בָבֶל

תשפ אָמַר רַ' אוֹשַׁעְיָא: מַהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וָאֶקַח־לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת, לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים”3165? “נֹעַם” – אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁמַּנְעִימִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה; “חֹבְלִים” – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּחַבְּלִים3166 זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה.

“וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ… אֵלֶה שְׁנֵי בְנֵי־הַיִּצְהָר”3167 – “יִצְהָר” – אָמַר רַ' יִצְחָק: אֵלוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, שֶׁנּוֹחִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כְּשֶׁמֶן זָיִת; “זֵיתִים” – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁמְּרוּרִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה כַּזָּיִת (סנה" כד.).

תשפא מִפְּנֵי־מָה תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצֻיָּנִים3168? לְפִי שֶׁאֵינָם בְּנֵי תוֹרָה.

רַ' יוֹחָנָן אָמַר: לְפִי שֶׁאֵינָם בְּנֵי מְקוֹמָם3169, שֶׁאוֹמְרִין הַבְּרִיוֹת: בְּעִירִי – שְׁמִי3170; לֹא בְעִירִי – שִׂמְלָתִי (שבת קמה:).

תשפב “הַבָּאִים… יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל”3171 – שָׁנָה רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁעוֹשִׂים צִיצִים וּפְרָחִים3172 לַתּוֹרָה (שם).

תשפג עֻלָּא נִזְדַּמֵּן לְפוּמְבְּדִיתָא. הֵבִיאוּ לְפָנָיו כַּלְכָּלָה3173 שֶׁל תְּמָרִים. אָמַר לָהֶם: כַּמָּה כָאֵלוּ בְּזוּז? אָמְרוּ לוֹ: שָׁלֹשׁ. אָמַר: מְלֹא הַטֶּנֶא דְּבַשׁ בְּזוּז בְּבָבֶל – וְהַבַּבְלִיִּים אֵינָם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה! בַּלַּיְלָה צְעֲרוּהוּ3174. אָמַר: מְלֹא הַטֶּנֶא סַכִּינִים3175 בְּזוּז בְּבָבֶל –וְהַבַּבְלִיִּים עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה! (פסח' פח.; תענ' ט:).

תשפד מַהוּ “בָּבֶל”? אָמַר רַ' יוֹחָנָן: בְּלוּלָה בְּמִקְרָא3176, בְּלוּלָה בְּמִשְׁנָה, בְּלוּלָה בְתַלְמוּד.

“בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם”3177 – אָמַר רַ' יִרְמְיָה: זֶה תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל3178 (סנה' כד.).

תשפה אָמַר רַ' יִרְמְיָה: בַּבְלִיִּים טִפְּשִׁים! מִשׁוּם שֶׁיּוֹשְׁבִים בִּמְקוֹם חֹשֶׁךְ אוֹמְרִים שְׁמוּעוֹת3179 חֲשֵׁכוֹת (מנ' נב)

תשפו “וּלְצִיוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יֻלַּד־בָּהּ”3180 – אָמַר רַ' מְיָשָׁא בֶּן־בְּנוֹ שֶׁל רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן־לֵוִי: אֶחָד הַנּוֹלָד בָּהּ וְאֶחָד הַמְצַפֶּה לִרְאוֹתָהּ. אָמַר אַבַּיֵּי: וְאֶחָד מִשֶׁלָּהֶם3181 גָּדוֹל כִּשְׁנַיִם מִשֶׁלָּנוּ. אָמַר רָבָא: וְאֶחָד מִשֶׁלָּנוּ כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה לְשָׁם גָדוֹל כִּשְׁנַיִם מִשֶׁלָּהֶם, שֶׁהֲרֵי רַ' יִרְמְיָה כְּשֶׁהָיָה כָאן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה־שֶּׁאוֹמְרִים חֲכָמִים – וּכְשֶׁעָלָה לְשָׁם הָיָה קוֹרֵא לָנוּ “בַּבְלִיִּים טִפְּשִׁים”! (כת' עה.).

תשפז רַ' זֵירָא כְּשֶׁעָלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל יָשַׁב מֵאָה תַעֲנִיוֹת, שֶׁיִּשְׁתַּכַּח מִמֶּנּוּ תַּלְמוּדָהּ שֶׁל בָּבֶל, כְּדֵי שֶׁלֹא יַטְרִידֵהוּ3182 (ב"מ פה.).


נו. חַכְמֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ בִּכְנִיסְתָם וִיצִיאָתָם

תשפח רַ' נְחוּנְיָא בֶּן־הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה. אָמְרוּ לוֹ: מַה־מָּקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ? אָמַר לָהֶם: בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תְּקָלָה3183 עַל־יָדִי, וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל חֶלְקִי.

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁלֹא יֶאֱרַע דְּבַר תְּקָלָה עַל־יָדִי וְלֹא אֶכָּשֵׁל בִּדְבַר הֲלָכָה וְיִשְׂמְחוּ בִי חֲבֵרָי3184, וְלֹא אֹמַר עַל טָמֵא –טָהוֹר וְעַל טָהוֹר – טָמֵא, וְלֹא יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה וְאֶשְׂמַח בָּהֶם.

בִּיצִיאָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, יְיָ אֱלֹהַי, שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵית־הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שָׂמְתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת3185, שֶׁאֲנִי מַשְׁכִּים וְהֵם מַשְׁכִּימִים – אֲנִי מַשְׁכִּים לְדִבְרֵי תּוֹרָה וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אֲנִי עָמֵל וְהֵם עֲמֵלִים – אֲנִי עָמֵל וּמְקַבֵּל שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אֲנִי רָץ וְהֵם רָצִים – אֲנִי רָץ לְחַיֵּי עוֹלָם־הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת (בר' כח:).

תשפט כְּשֶׁנִּפְטְרוּ3186 הַתַּלְמִידִים מִבֵּית רַב נִשְׁתַּיְרוּ אֶצְלוֹ אֶלֶף וּמָאתַיִם תַּלְמִידִים; וּמִבֵּית רַב הוּנָא –נִשְׁתַּיְרוּ שְׁמֹנֶה מֵאוֹת; מִבֵּית רַבָּה וְרַב יוֹסֶף – אַרְבַּע מֵאוֹת, וְקָרְאוּ לְעַצְמָם “יְתוֹמִים”; וּכְשֶׁנִּפְטְרוּ מִבֵּית אַבַּיִּי (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִבֵּית רַב פַּפָּא, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: מִבֵּית רַב אָשֵׁי) – נִשְׁתַּיְרוּ מָאתַיִם, וְקָרְאוּ לְעַצְמָם יְתוֹמִים שֶׁבִּיתוֹמִים" (כת' קו.).

תשצ כְּשֶׁנִּפְטְרוּ הַתַּלְמִידִים מִבֵּית רַב אַמִּי אָמְרוּ לוֹ כָךְ:

  עוֹלָמְךְ תִּרְאֶה בְּחַיֶּיךָ, / וְאַחֲרִיתָךְ לְחַיֵי הָעוֹלָם־הַבָּא,

   וְתִקְוָתְךָ לְדוֹר־דּוֹרִים.

  לִבְּךָ יֶהְגֶּה תְבוּנָה, / פִּיךָ יְדַבֵּר חָכְמוֹת,

  לְשׁוֹנְךְ יַרְחִישׁ רְנָנוֹת.

  עַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁירוּ נֶגְדֶּךָ, / עֵינֶיךָ יָאִירוּ בִּמְאוֹר תּוֹרָה,

  וּפָנֶיךְ יַזְהִירוּ כּזֹהַר הָרָקִיעַ.

  שִׂפְתוֹתֵיךָ יַבִּיעוּ דַעַת, / וְכִלְיוֹתֶיךָ תַּעֲלֹזְנָה מֵישָׁרִים,

   וּפְעָמֶיךָ יָרוּצוּ לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי עַתִּיק יוֹמִין3187. (בר' יז.).

תשצא כְּשֶׁנִּפְטְרוּ הַתַּלְמִידִים מִבֵּית רַב חִסְדָּא אָמְרוּ לוֹ כָךְ:

אַלוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים"3188 – אַלוּפֵינוּ בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּמְסֻבָּלִים בְּיִסּוּרִים.

אֵין פֶּרֶץ"3189 – שֶׁלֹא תְהֵא סִיעָתֵנוּ3190 כְּסִיעָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי.

“וְאֵין יוֹצֵאת”3191 – שֶׁלֹא תְהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל דָּוִד. שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה אֲחִיתֹפֶל.

“וְאֵין צְוָחָה”3192 – שֶׁלֹא תְהֵא סִיעָתֵנוּ כְּסִיעָתוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע, שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה גַחֲזִי.

“בִּרְחֹבֹתֵינוּ”3193 – שֶׁלֹא יְהֵא לָנוּ בֵן אוֹ תַלְמִיד, שֶׁמַּקְדִּים תַּבְשִׁילוֹ בְּרַבִּים3194 (שם).


נז. מִיתָתָם וְהֶסְפֵּדָם שֶׁל חֲכָמִים

תשצב שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן בָּטֵל3195 כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּמֵתָה טָהֲרָה3196 וּפְרִישׁוּת מִשֶּׁמֵּת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן־זַכַּאי בָּטֵל זִיו הַחָכְמָה. מִשֶּׁמֵּת רַ' אֱלִיעֶזֶר נִגְנַז סֵפֶר־תּוֹרָה3197. מִשֶּׁמֵּת רַ' יְהוֹשֵׁעַ בָּטְלָה עֲצָה וּמַחֲשָׁבָה וּפָסְקָה טוֹבָה מִן הָעוֹלָם. מִשֶּׁמֵּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן־פָּאבִי בָּטֵל זִיו הַכְּהֻנָּה. מִשֶּׁמֵּת רַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּא גוֹבַי3198 וְרַבּוּ צָרוֹת. מִשֶּׁמֵּת רַ' עֲקִיבָא בָּטְלוּ זְרוֹעֵי תוֹרָה וְנִסְתַּתְּמוּ מַעְיְנוֹת הַחָכְמָה. מְשֶׁמַּת רַ' אֶלְעָזָר בֶּן־עֲזַרְיָה בָּטְלוּ עַטְרוֹת חָכְמָה3199, שֶׁעֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם. מִשֶּׁמֵּת רַ' חֲנִינָא בֶּן־דּוֹסָא בָּטְלוּ אַנְשֵׁי־מַעֲשֶׂה3200. מִשֶּׁמֵּת רַ' יוֹסֵי קְטַנְתָּא פָּסְקוּ חֲסִידִים. (וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קְטַנְתָּא? שֶׁהָיָה קְטַנְתָּם שֶׁל חֲסִידִים)3201. מִשֶּׁמֵּת בֶּן־עַזַּאי בָּטְלוּ הַשַּׁקְדָּנִים3202. מִשֶּׁמֵּת בֶּן־זוֹמָא בָּטְלוּ הַדַּרְשָׁנִים. מִשֶּׁמֵּת רַ' מֵאִיר בָּטְלוּ משְׁלֵי מְשָׁלִים. מִשֶּׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה עֲנָוָה וְיִרְאַת־חֵטְא.(סוטה מט:; ע“י; ירוש' שם פ”ט, הט“ז; נק פ”ג, ה"ז).

תשצג כְּשֶׁמֵּת רַ' עֲקִיבָא נוֹלַד רַבִּי. כְּשֶׁמֵּת רַבִּי נוֹלָד רָב יְהוּדָה. כְּשֶׁמֵת רַב יְהוּדָה נוֹלָד רָבָא. כְּשֶׁמֵּת רָבָא נוֹלָד רָב אָשֵׁי – לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין צַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁנִּבְרָא צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ”3203. עַד שֶׁלֹּא כָּבְתָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל עֵלִי זָרְחָה שִׁמְשׁוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: ”וְנֵר אֲלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל" וגו'3204 (קיד' עב:).

תשצד כְּשֶׁמֵּת רַ' אַבָּהוּ – הוֹרִידוּ עַמּוּדֵי קֵיסָרֵי3205 מָיִם3206. רַ' יוֹסֵי – שָׁפְעוּ מַרְזְבֵי צְפּוֹרִי דָּם3207; (אָמְרוּ, שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמִּילָה3208). כְּשֶׁמֵת רַ' יַעֲקֹב – נִרְאוּ כּוֹכָבִים3209 בַּיּוֹם. רַ' שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק – נֶעֶקְרוּ כָל־הָאֲרָזִים שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. רַ' חִיָא – יָרְדוּ אַבְנֵי אֵשׁ מִשָּׁמָיִם. רַ' נַחוּם בַּר סִמַּאי אִישׁ קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים – כִּסוּ כָל־הַצּוּרוֹת מַחֲצָלוֹת. (וְלמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נַחוּם אִישׁ קֹדֶשׁ־קָדָשִׁים? שֶׁלֹּא הִבִּיט בְּצוּרַת מַטְבֵּעַ מִיָּמָיו, וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁלֹא רָאָה אֶת־הַצּוּרוֹת בְּחַיָּיו כָּךְ לֹא יְהֵא רוֹאֶה אוֹתָן בְּמוֹתוֹ). כְּשֶׁמֵתוּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף – נָשְׁקוּ כִפֵּי פְרָת3210 זוֹ אֶת־זוֹ. אַבַּיֵּי וְרָבָא – נָשְׁקוּ כִפִּי חִדֶּקֶל זוֹ אֶת־זוֹ. כְּשֶׁמֵּת רַב מְשַׁרְשְׁיָא – טָעֲנוּ הַתְּמָרִים קוֹצִים (מו“ק כה: 3 ירוש' ע”ז פ“ג, ה”א).

תשצה כְּשֶׁמֵּת רַבָּה בַר רַב הוּנָא וְרַב הַמְנוּנָא הֶעֶלוּם לְשָׁם3211. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְגֶשֶׁר עָמְדוּ הַגְּמַלִּים. אָמַר לָהֶם עֲרָבִי אֶחָד: זוֹ מַה הִיא? אָמְרוּ לוֹ חֲכָמִים: הֵם חוֹלְקִים כָּבוֹד זֶה לָזֶה: זֶה אוֹמֵר: יֵלֵךְ מָר בָּרֹאשׁ, וְזֶה אוֹמֵר: יֵלֵךְ מָר בָּרֹאשׁ. אָמַר הָעֲרָבִי: בְּדִין שֶׁאֲרִי בֶּן־אֲרִי3212 יֵלֵךְ בָּרֹאשׁ. עָבַר גְּמַלּוֹ שֶׁל רַבָּה בַּר רַב הוּנָא בָּרֹאשׁ. פָּתַח עָלָיו [הַסַפְדָּן]:

  גֶזַע יְשִׁישִׁים3213 עָלָה מִבָּבֶל וְעִמּוֹ סֵפֶר מִלְחָמוֹת3214.

  קָאַת וְקִפּוֹד הֻכְפָּלוּ3215 / לִרְאוֹת בְּשֹׁד וְשֶׁבֶר הַבָּא מִשִּׁנְעָר3216.

  קָצַף [אֵל] עַל עוֹלָמוֹ / וְחָמַס מִמֶּנּוּ נְפָשׁוֹת.

  וְשָׂמַח בָּהֶן כְּכַלָּה חֲדָשָׁה.

  רוֹכֵב עֲרָבוֹת שָׂשׂ וְשָׂמַח, / בְּבוֹא אֵלָיו נֶפֶשׁ נָקִי וְצַדִּיק.

כְּשֶׁמֵּת רָבִינָא פָּתַח עָלָיו הַסַפְדָּן:

  תְּמָרִים הֵנִיעוּ רֹאשׁ עַל צַדִּיק כַּתָּמָר.

  נָשִׂים לֵילוֹת כַּיָּמִים עַל מֵשִׂים לֵילוֹת כַּיָּמִים3217.

אָמַר לוֹ רַב אָשִֵׁי לְבַר־קִפּוֹק3218: אוֹתוֹ יוֹם3219 מַה־תֹּאמַר? אָמַר לוֹ בַר־קִפּוֹק: אֹמַר:

  אִם בַּאֲרָזִים3220 נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – / מַה־יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבִי קִיר?

  לִוְיָתָן בְּחַכָּה הֹעֲלָה – / מַה־יַעֲשׂוּ דְגֵי הָרֶקֶק3221?

  בְּנַחַל שׁוֹטֵף נָפְלָה חָרָבָה – / מַה־יַּעֲשׂוּ מֵי גֶבִים3222?

אָמַר לוֹ בַר אָבִין: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁאֹמַר “חַכָּה וְשַׁלְהֶבֶת” בְּצַדִּיקִים…

– אֶלָּא מַה־תֹּאמַר?

– אֹמַר:

  בְּכוּ לַאֲבֵלִים / וְלֹא לַאֲבֵדָה3223

  שֶׁהִיא לִמְנוּחָה3224 / וְאָנוּ לַאֲנָחָה3225.

רַ' חָנִין חֲתָנוֹ שֶׁל הַנָּשִׂיא הָיָה, וְלֹא הָיוּ לוֹ בָנִים. בִּקֵשׁ רַחֲמִים וְנוֹלַד לוֹ בֵּן. וּבוֹ בַיּוֹם מֵת רַ' חָנִין. פָּתַח עָלָיו הַסַּפְדָּן:

  שִׂמְחָה לְתוּגָה נֶהְפָּכָה, / שָׂשׂוֹן וְיָגוֹן הָדְבָּקוּ;

  בְּעֵת שִׂמְחָתוֹ נֶאֱנַח, / בְּעֵת חֲנִינָתוֹ אָבַד חֲנִינוֹ3226.

וְקָרְאוּ לַתִּינוֹק חָנִין עַל שֵׁם אָבִיו.

כְּשֶׁמַּת רַ' יוֹחָנָן פָּתַח עָלָיו רַ' יִצְחָק בֶּן־אֶלְעָזָר:

  קָשֶׁה הַיּוֹם לְיִשְׂרָאֵל / כְּיוֹם בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם.

כְּשֶׁמֵּת רַ' זֵירָא פָּתַח עָלָיו הַסַּפְדָן:

  אֶרֶץ שִׁנְעָר3227 הָרָה וְיָלָדָה, / אֶרֶץ צְבִי גִדְּלָה שַׁעֲשׁוּעֶיהָ

  “אוֹי נָא לָהּ”, אָמְרָה רַקַּת3228,/ כִּי אָבְדָה כְּלִי חֶמְדָּתָהּ. (מו“ק כה; ע”י).



  1. משהרג יַנַּאי וכו' – עיין למעלה סימן יא סעיף מז.  ↩

  2. עלו – לבית־המקדש.  ↩

  3. תשע מאות קרבנות – שכל נזיר מביא שלשה קרבנות.  ↩

  4. מצא…פתח של חרטה ונפטרו מן הקרבן.  ↩

  5. ישעיה כ"ו, כ.  ↩

  6. ואני מתורתי – שמצאתי למחציתם פתח חרטה ונפטרו מן הקרבן.  ↩

  7. קהלת ז' יב.  ↩

  8. שאינו מקבל מרות – עול שלטון; כלומר, שאינו נכנע בפני.  ↩

  9. כוס לברך – על המזון.  ↩

  10. שמות כ"א. כט  ↩

  11. יבוא בעל השור וכו – כלומר, הבעלים צרכים לעמוד בשעת הדין.  ↩

  12. חבריך – שאר חכמי הסנהדרין שישבו שם.  ↩

  13. כבשו פניהם בקרקע – הודידו ראשם לארץ; כלומר, שתקו מחמת אימת המלך.  ↩

  14. בעלי מחשבות אתם – מפקפקים אתם ונושאים פנים למלך.  ↩

  15. יבוא בעל מחשבות – הקדוש־ברוך־הוא שיודע מחשבות.  ↩

  16. דברים י"ט, יז.  ↩

  17. שלקח – שקנה.  ↩

  18. משלי י', כב.  ↩

  19. וכפו וכו' – נתנו את הכדים הפוכות על ראשם.  ↩

  20. אם אצפצף וכו' – שהוא יכנס תחילה לבדו לתוך המערה והם עומדים מבחוץ ויתן להם אות על־ידי צפצוף.  ↩

  21. יגפף – יחבק.  ↩

  22. אויים אויים – סימן קריאה למכשפים.  ↩

  23. משלכן אני – מכשף כמוכן.  ↩

  24. נגוב – יבש.  ↩

  25. ללמוד וללמד – מעשי כשפים.  ↩

  26. טליות נגובות – בגדים יבשים, שהיו מקופלים בכדים ולא ירדו עליהם גְשָׁמִים.  ↩

  27. טענו – נשאו.  ↩

  28. חיוב מיטה – חטא משפט מות.  ↩

  29. וקולר תלוי וכו' – טבעת הכבל תהא תלויה עליהן; כלומר, דמי בראשם.  ↩

  30. להחזירו – מבית הסקילה.  ↩

  31. לבוא תשועה על ידך – לעשות חזוק לדין, שנתרופף בימיו.  ↩

  32. עשה אותי כאסקופה – הפקירני כמפתן זה שהכל דורכין עליו, כדי שלא יאמרו הבריות: החכמים נושאים פנים לבניהם, ושלא כדין החזירוני.  ↩

  33. רב אדר – זמן גְשָׁמִים בארץ ישראל.  ↩

  34. והכניסו תנורי פסחים – שעומדים בחצר, ושל חרס הם.  ↩

  35. ימקו – ימסו.  ↩

  36. עג עוגה – עשה עגול.  ↩

  37. ראינוך ולא נמות – כלומר, בזכותך אנו חיים.  ↩

  38. להתיר משבועתך – לפטרך משבועתך  ↩

  39. שיחין – מיני בורות.  ↩

  40. פר הודאה – פר לודוי.  ↩

  41. השפעת – נתת להם בשפע יותר מדאי.  ↩

  42. כמהין ופטריות – סוג של צמחים הגדלים מאליהם אחרי גְשָׁמִים (פילצע).  ↩

  43. אלמלא חוני אתה – כלומר אדם גדול.  ↩

  44. נדוי – חרם.  ↩

  45. מתחטא – מפציר ומטיח דברים להעמיד על רצונך.  ↩

  46. אפרסקים – מין פרי (פירזיך).  ↩

  47. משלי כ"ג, כה  ↩

  48. בני לשכת הגזית – סנהדרין היושבים בלשכת הגזית שבהר־הבית.  ↩

  49. איוב כ"ד, כח  ↩

  50. איוב כ"ד, כח  ↩

  51. שם שם כט  ↩

  52. שם שם כט  ↩

  53. שם שם ל  ↩

  54. שם שם ל  ↩

  55. תהלים קכ"ו, א.  ↩

  56. חרוב – מין עץ פרי (יאהניסבראד).  ↩

  57. ברי – ברור, ודאי.  ↩

  58. צוק – שן סלע.  ↩

  59. כשננער – כשהקיץ.  ↩

  60. רמכים רמכים – עֲיָרים עירים  ↩

  61. שמועה – הלכה מקובלת.  ↩

  62. מישבה – מתרצה.  ↩

  63. או חברותא או מיתותא – או חברת בני אדם או מיתה.  ↩

  64. לא הסביר להם פנים – לא נשא להם פנים לדבר עמם.  ↩

  65. פרוסה – פת לחם.  ↩

  66. זה מעלה ארוכה וכו' – הבשר כשישרט; והבגד שנקרע אין לו תקנה.  ↩

  67. בדוקים – ניכרים וידועים.  ↩

  68. וקרובה הנאתו – העני נהנה מיד.  ↩

  69. בין אבא שנותן גשמים – הקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  70. מחביא עצמו – שהיה ענו וצנוע ביותר.  ↩

  71. באהבה – של תורה.  ↩

  72. שיר השירים ח' ז.  ↩

  73. היה עושה – במלאכה.  ↩

  74. בטרפעיק – מטבע של חצי דינר.  ↩

  75. לשומר בית המדרש – שכר כניסה  ↩

  76. ונתלה – נאחז.  ↩

  77. על פי הארובה – שעל הגג.  ↩

  78. ותקופת טבת – ימי קור ושלגים.  ↩

  79. הציצו – הביטו.  ↩

  80. פרקוהו – הסירו מעליו את השלג.  ↩

  81. חל – בא.  ↩

  82. אם פסח דוחה וכו' – אם מותר לעשות קרבן פסח בשבת.  ↩

  83. יותר ממאתים פסחים – קרבנות תמיד ומוספים שקרבים אף בשבת.  ↩

  84. במדבר ט', ב.  ↩

  85. שם כ"ח, ב.  ↩

  86. שאין ענוש כרת – אם לא יקריבוהו.  ↩

  87. מקנטרם – מוכיחם.  ↩

  88. שכח ולא הביא…מהו – אם מותר לטלטל את הסכין בשבת כדי לשחוט את הפסח.  ↩

  89. בני נביאים הם – ובודאי ידעו היאך להתנהג.  ↩

  90. תוחבה – תוקע את הסכין.  ↩

  91. שהמרו – שהתערבו.  ↩

  92. ויקניט – יכעיס.  ↩

  93. חפף – רחץ.  ↩

  94. מי כאן הלל – דרך גנאי לנשיא.  ↩

  95. סגלגלים – עגולים.  ↩

  96. חיות פקחות – מילדות חמות ומומחות.  ↩

  97. תרמודיים – יושבי תדמור במדבר.  ↩

  98. תרוטות – רכות וחולניות.  ↩

  99. בין החולות – והחול נכנס בעיניהם ומחליאן.  ↩

  100. אפריקיים – יושבי אפריקי.  ↩

  101. בצעי המים – אגמים.  ↩

  102. ארבע מאות זוז וארבע וכו' – כלומר, כהנה וכהנה.  ↩

  103. יקפיד – יכעס.  ↩

  104. בנזיפה – בגערה של כעס.  ↩

  105. הפך לו – את שמות האותיות וסדרן.  ↩

  106. באמת הבנין – בקנה המדה.  ↩

  107. סופר – מלמד תינוקות.  ↩

  108. שמות כ"ח ד.  ↩

  109. טכסיסי מלכות – סדרי המלוכה.  ↩

  110. לך ולמד טכסיסי וכו' – כלומר, דיני כהונה בתורת כהנים.  ↩

  111. במדבר א' נא.  ↩

  112. נשא…קל וחמר – דן קל־וחמר.  ↩

  113. שמות ד', כב.  ↩

  114. נזדוגו – נזדמנו יחד.  ↩

  115. לטרדנו – לגרשנו, לאבדנו.  ↩

  116. משלי י"א, יז.  ↩

  117. נפטר מתלמידיו – כשעמד ממשנתו והלך לו.  ↩

  118. מהלך והולך – הוסיף ללכת, כמו “אוכל והולך”.  ↩

  119. איקונין – צורה.  ↩

  120. תאטריות וקרקסאות – בתי־משחק ומועד של צבור, ומעמידין שם צורת המלכים.  ↩

  121. שנתמנה עליהם – לפקח עליהם שלא יתפגמו.  ↩

  122. והם מעלים לו וכו' – כלומר, נוטל שכרו מקופת הצבור.  ↩

  123. בראשית ט', ו.  ↩

  124. על אחת כמה וכמה – שאני צריך להקפיד על טהרת גופי.  ↩

  125. לגמול חסד וכו' – כלו' לסעוד.  ↩

  126. אכסניא – אורח.  ↩

  127. אשה…להכניס – לישא אשה.  ↩

  128. אלפס – קערה גדולה.  ↩

  129. תהילים קי"ב, ז.  ↩

  130. משלות כובסים – משלי־עם שהכובסים והמון העם מספרים בהם בשעת מלאכה, משלי שועלים – משלים על חיות, שעל פי רוב תופס השועל, הפקח שבחיות, מקום בהם.  ↩

  131. עמד לו וכו' – מרוב ענותנותו.  ↩

  132. משלי ח', כא.  ↩

  133. העיד ארבעה דברים – בעניני הלכה שלא כדעת רוב החכמים בדורו וכנגד קבלתם.  ↩

  134. שררה – שלטון.  ↩

  135. ונדוהו – לא על עדותו, אלא על שזלזל בכבוד שמעיה ואבטליון בשעת משא־ומתן של הלכה (והדברים נשמטו כאן).  ↩

  136. שאין העזרה ננעלת – עם שחיטת הפסח היו ישראל מתכנסים שלש כתות בעזרה והעזרה ננעלת על כל אחת, כאמור לעיל עמ' קלב סימן טז, סעיף סט, ולא נמצא ביניהם גדול בחכמה וביראה כעקביא.  ↩

  137. מפי היחיד – מפי שלי בלבד.  ↩

  138. ומפי המרובים – אלא שחולקים עלי.  ↩

  139. פקוד עלי חבריך – שיקרבוני.  ↩

  140. עלה – דבר גנאי; נו"א: עַוְלה.  ↩

  141. אין נמנין…כאחד – לפי שהפסח אינו נאכל אלא למי שנמנה עליו לאכלו.  ↩

  142. שני פסחים – גדי וטלה.  ↩

  143. לכו ושאלו את המלכה – שהיא בקיעה וחכמה.  ↩

  144. שדעתם קלה – ואין מקפידין אם גדי או טלה.  ↩

  145. אנו לא נאכל – אם היה אחד ממנו שנשחטו עליו גדי וטלה לא יאכל מן הראשון ולא מן השני, מפני שלא ידוע באיזה היה נוח לו בשעת השחיטה.  ↩

  146. הלטאה – שרץ טמא.  ↩

  147. לכו ושאלו את המלכה – שהיא בקיעה וחכמה.  ↩

  148. ורחשה – הלטאה, ושרץ חי אינו מטמא.  ↩

  149. הכחיש – כחש בשרו מצום.  ↩

  150. נראה מבחוץ – מחמת רזון נראה מאכלו דרך עור גרונו הדק.  ↩

  151. להברות עצמו – להבריא עצמו ולחזק גופו.  ↩

  152. גרוגרות – תאנים יבשות.  ↩

  153. מימיהם – מיץ שלהם.  ↩

  154. אוכלוסין – של חיל הצבא.  ↩

  155. גמזוז – תאנת הבר של שקמה; כלומר, דבר מועט.  ↩

  156. מטרונית – גבירה רומית.  ↩

  157. ושגרה – שלחה.  ↩

  158. ושונה – לומד על פה.  ↩

  159. והקבילה – קבלה והתאוננה בדברים.  ↩

  160. שהם לחים – והוכשרו לקבל טומאה, וחשש לאכלם שמא נטמאו במגע ידיו של עם הארץ, ותלמיד־חכם זהיר לאכול חולין בטהרה.  ↩

  161. חבית נקובה היתה – החבית שהזיתים נתונים בה נקובה היתה כדי שיצא המשקה הזב מן הזיתים לחוץ, ובזה גלה בעל הזיתים את דעתן שלא נוח לו באותו משקה, וכגון זה אין המשקה מכשיר לטומאה.  ↩

  162. אלא שסתמוה שמרים – את החבית, כלומר, נקביה, והזיתים נתלחלחו שלא בטובת הבעלים.  ↩

  163. ובסוף – כשיכלה הבשר.  ↩

  164. בגלוסקמא – כמין ארון קטן שטומנין בו עצמות מתים.  ↩

  165. אל תלקט אתה בידך – אלא בידי אחרים, משום כבוד אב.  ↩

  166. אפקרסין –מטפחת.  ↩

  167. וקרעתי עליהן – קריעת בגד לשם אבלות.  ↩

  168. חפירים – מיני צמחים.  ↩

  169. ממלאין מדותיהם מערב יו"ט – בשמן, שיהיו המדות מוכנות ביו“ט בשביל הלקוחות (הקונים), שאין מודדים ביו”ט.  ↩

  170. מפני בטול ביה"מ – הכינו בלילה כשי שיהיו פנויים ביום לביה“מ, לפי שבחוה”מ היו העם מרבים לבוא אליהם בשאלותיהם.  ↩

  171. מצוי המדות – שהיו הלקוחות מביאים כליהם לקבל מן המדות, והיו המדות מתמצות והולכות מן השמן כל הלילה, ולא ישאר ממנו בשולי המדות ובדפנותיהן, ונמצאים גוזלים מן הלקוחות.  ↩

  172. ממצוי המדות – ממה שנשאר דבק בשולי המדות ובדפנותיהן.  ↩

  173. לגזברין – לצרכי צדקה.  ↩

  174. אין אתם זקוקין לכך – אין אתם חיבים לעשות כך, שסתם מצוי המדות הלקוחות מוחלים עליו.  ↩

  175. שלא שמשו – את החכמים.  ↩

  176. לא נמנעו…מלישא – אף־על־פי שלפעמים האסור לאלו מותר לאלו.  ↩

  177. דברים ח' יט.  ↩

  178. נזדעזעה – רעדה.  ↩

  179. קץ משיח – בסוף ספר דניאל.  ↩

  180. כשורה – כהוגן, כדרך הישר.  ↩

  181. וכתב נכסיו – הניח רכושו.  ↩

  182. בא עליו שמאי וכו' – להוכיחו על שעבר על דברי המת והחזיר שליש נכסיו לבניו.  ↩

  183. הטיח עלי בן־עזיאל – השיבני בלשון עזה ונצחני.  ↩

  184. הדירו וכו' – אסר עליו בנדר שלא יהנה מנכסיו.  ↩

  185. עמד – אביו של יונתן.  ↩

  186. ויערער – יטען כנגד מעשה זה.  ↩

  187. הנץ החמה – זריחת החמה.  ↩

  188. שבחו של צבור – שעדין לא קראו ונענו.  ↩

  189. שיתמקמק – שיתמוגג.  ↩

  190. הפקולי – סורק גבעולי פשתן.  ↩

  191. ברכת המינים – “ולמלשינים אל תהי תקוה” וכו'.  ↩

  192. והשקיף – התבונן לזכור אותה.  ↩

  193. ולא העלוהו – מלפני התיבה.  ↩

  194. משלי ה' יז.  ↩

  195. שמעון וכו' – רשב"ג הנשיא ור' ישמעאל בן־אלישע כהן גדול יהרגו בחרב.  ↩

  196. וחבריהם – כגון ר"ע ור' חנינא בן תרדיו.ן  ↩

  197. להרג – לשאר מיתות.  ↩

  198. ובלשון ארמית אמרם – לשון העם בימים ההם.  ↩

  199. בפרקמטיא – בסחורה.  ↩

  200. ולא הניח אדם וכו' – שיצא אחרון.  ↩

  201. ולא הרהר – בדברי תורה.  ↩

  202. חוץ מערבי פסחים וכו' – מפני הכנת יו"ט.  ↩

  203. תקופות וגימטריאות – חשבון דברים וסוד העבור.  ↩

  204. מעשה מרכבה – חכמה עליונה בעניני אלהות.  ↩

  205. הויות דאביי ורבא – דוגמא היא, שמביאה הגמרא לשם פרוש, כלומר, פלפולים וסברות חריפות כעין אלו של אביי ורבא.  ↩

  206. שם ח' כא.  ↩

  207. מחמר – מנהיג החמור.  ↩

  208. תרשני – תתן לי רשות.  ↩

  209. סכסכה – נאחזה ולחכה.  ↩

  210. תהלים קמ"ח, ז ט יד.  ↩

  211. בור סוד – מסויד, ואין הכתלים בולעים כלום מן המים; וכן ר' אליעזר בן־הורקנוס שאינו שוכח כלום ממשנתו.  ↩

  212. מעין המתגבר – בחכמה.  ↩

  213. לזרז וכו' – שיהו זהירים בהוראה ויחזרו על תלמודם.  ↩

  214. וקרא עליו וכו' – כלומר, רינו יודע בין טוב לרע, בין זכאי לחייב ובין טהור לטמא.  ↩

  215. שיר השירים א' ח.  ↩

  216. הערב – עיר על יד צפורי.  ↩

  217. סופך לעשות במסיקין – סוף שתהיה טרוד בגזלנים, שרבו בגליל בימיו.  ↩

  218. ריבה – נערה.  ↩

  219. מלקטת ­שעורים – מחמת הרעב.  ↩

  220. שיר השירים א' ח.  ↩

  221. בקע לגלגלת – מחצית השקל (שמות ל"ח, כו).  ↩

  222. במלכות אויביכם – מסים.  ↩

  223. את הבורגסין ואת הבורגנין – מיני סכות ומגדלים בדרך.  ↩

  224. דברים כ"ח, מז־מח.  ↩

  225. בראשית ד', כה.  ↩

  226. איוב א' כא.  ↩

  227. ויקרא י' ג.  ↩

  228. שמואל ב' יב, כד.  ↩

  229. כלי – תשמישי מרחץ.  ↩

  230. ולך אחרי וכו' – כלומר, אלך מזה, לפי שלא אוכל לעמוד בו. ואולי צ“ל ”אחריו", כלו‘ אחרי ר’ אלעזר, כלו' מעתה תשמש אותי, לפי שהוא גדול ממני.  ↩

  231. עמוד הימני – שבית ישראל נשען עליו, ע“ש העמוד הימני ”יכין" שבמקדש שלמה.  ↩

  232. פטיש החזק – בחריפות.  ↩

  233. עד כאן – ולא יותר.  ↩

  234. שבא – ללוותני.  ↩

  235. לדימסית – שם מקום מרחץ, הוא חמת.  ↩

  236. חמת – נאד, כד.  ↩

  237. קב – אחד מששה בסאה.  ↩

  238. משום בושה – שהשכנות יהו סבורות שהיא אופה ומבשלת לשבת.  ↩

  239. נתבישה – אשתו של רחב"ד.  ↩

  240. ככרות – לחם.  ↩

  241. ערבה – כלי לבצק.  ↩

  242. עסה – בצק.  ↩

  243. מרדה – כלי עץ כעין כף גדולה שרודים (מסירים) בו את הפת מן התנור.  ↩

  244. פסת יד – כף יד.  ↩

  245. מה אכפת לך – מה את חוששת.  ↩

  246. מזיקות – את השדות.  ↩

  247. בדמיהן – במחירן.  ↩

  248. שקרה – שעשה לו קורות.  ↩

  249. ושבבה – הקתיעה.  ↩

  250. וסתתה – פסלה.  ↩

  251. משלי כ"ב, כט.  ↩

  252. העלם כלו בנחת − שהגשמים יפים לעולם.  ↩

  253. ערוד – מין נחש מזיק.  ↩

  254. שם ל', ל.  ↩

  255. שגורה – רדופה וסדורה.  ↩

  256. מקובל – החולה; בירו‘ בר’ (פ“ו ה”ה) הנוסח: “אני מקובל”.  ↩

  257. מטורף – נדחה.  ↩

  258. שחלצתו חמה – יצא ונחלץ מגופו החום של הקדחת.  ↩

  259. העבודה – לשון שבועה.  ↩

  260. הטיח − הכה.  ↩

  261. כעבד לפני מלך – שמצוי תמיד לפני המלך ורגיל בו.  ↩

  262. חופר שיחין − בורות מים, ומספקין מהם להולכי דרכים ועולי רגלים.  ↩

  263. תהלים נ', ג.  ↩

  264. וחבשו − וקשרו  ↩

  265. שכבר מתה − חשובה כמתה.  ↩

  266. לילה הראשון – לחופה.  ↩

  267. שמתה אשתו – ונקברה בו ביום.  ↩

  268. אסטניס ­– אדם מעונג ומפונק.  ↩

  269. פת – אפויה.  ↩

  270. וסולת – קמח כדי לאפותו כשתכלה הפת.  ↩

  271. הספנים – מנהיגי הספינה.  ↩

  272. כל כך בידך – חכמה.  ↩

  273. ואתה יורד בספינ – לחזר אחרי פרנסה.  ↩

  274. ולא באו – מחמת ענוה.  ↩

  275. מלכים א' י"ב, ז.  ↩

  276. דמות צורות וכו' – בימי הבית היו מקדשין את החודש על פי עדי ראיה, שבאו והעידו לפני הנשיא והסנהדרין: ראינו את הלבנה בחדושה.  ↩

  277. בטבלא – בלוח.  ↩

  278. ההדיוטות – עדים שאינם בקיאים בדבר.  ↩

  279. ונראית דמות לבנה – כלומר, נדמית להם.  ↩

  280. ושני שלישי שעה וכו' – השעה חלוקה לתתר“ף (1080) חלקים. בכל דק י”ח חלק. ושני שלישי שעה וע“ג חלקים, שהם תשצ”ג חלקים, הם מ"ד דק וחלק אחד=קרוב לשלשת רבעי שעה.  ↩

  281. שידעו העם שלא קדשו −שאין מספידין בראש־חדש.  ↩

  282. ראינוהו – את הירח הנולד.  ↩

  283. עדי שקר הם – שאי אפשר כך לפי דעתו.  ↩

  284. ביום שלשים – ביום שלשים.  ↩

  285. ובליל עבורו – בליל שלשים, ליל במולד.  ↩

  286. מצר – מצטער.  ↩

  287. ראוי לו שיפול וכו' – על עצמו אומר כך.  ↩

  288. ויקרא כ"ג, ד.  ↩

  289. אלו אלו – שראי הסנהדרין קובעים אותם.  ↩

  290. לדון אחר – להרהר אחריו שמא טעה.  ↩

  291. שמות כ"ד, ט.  ↩

  292. נסדקו שפתיו – ונעשה בו מום.  ↩

  293. בא לפני ר' יהושע – שיתיר לו את הבכור לאכילה בדין בכור בעל־מום.  ↩

  294. כלום חלקנו וכו' – שעם־הארץ חשוד על הטלת מום במזיד.  ↩

  295. חבר – תלמיד חכם.  ↩

  296. בעלי־תריסין – בעלי מגנים; כלומר, תלמידי־חכמים המנצחים זה את זה בהלכה.  ↩

  297. שרננו – שנתרעמו.  ↩

  298. המתורגמן – המתרגם ומפרש את דרשתו של הנשיא לפני העם..  ↩

  299. עמוד – שתוק. ובשביל כבודו של ר' יהושע אמרו כך.  ↩

  300. החזן – המקריא פסוקים לפני העם.  ↩

  301. אמור – לפנינו בקול דברים מן הענין והקהל יענה אחריך.  ↩

  302. ואמרו לו – לחזן מה שיקריא לפניהם, והם ענו אחריו, או “ואמרו לו” – לרבן גמליאל את המקרא הזה.  ↩

  303. נחום ג', יט.  ↩

  304. אשתקד −בשנה שקדמה.  ↩

  305. ונעבירנו – מנשיאותו.  ↩

  306. נושיב במקומו – לנשיא.  ↩

  307. בעל המעשה – שבשבילו נתרעמו על רבן גמליאל.  ↩

  308. שאין לו זכות אבות – שיגינו עליו, שמבני בניו של גרים היה.  ↩

  309. שיבה – שערות לבנות.  ↩

  310. ועטרוהו – הקיפו זקנו.  ↩

  311. סלקוהו – העבירוהו.  ↩

  312. תוכו כברו – פנימיותו כחיצוניותו, כלו' לבו כפיו.  ↩

  313. כמה ספסלים – לתלמידים חדשים.  ↩

  314. חצבים לבנים וכו‘ – כדים לבנים וכו’, כלו' כל אלו תלמידים שאינם מהוגנים ואין תוכם כברם; ויש מפרש “חצבים”, מין צמח ידוע ששמו חצב, והוא מתכסה כלו פרחים לבנים ותוכן נחר כעין האפר. וכדי להניח את דעתו הראו לו כך.  ↩

  315. עדיות – מסכת עדיות בסוף סדר נזיקין.  ↩

  316. תלויה – בספק.  ↩

  317. לבוא בקהל – של עם ישראל.  ↩

  318. דברים כ"ג, ד  ↩

  319. ישעיה י', יג.  ↩

  320. ירמיה מ"ט, ו.  ↩

  321. עמוס ט', יד.  ↩

  322. מפוחמים – שחורים.  ↩

  323. שפחמי – נפח, בעל־מלאכה עני.  ↩

  324. פרנסו – נשיאו.  ↩

  325. קברניטה – מנהיגה.  ↩

  326. נעניתי לך – נכנעתי לפניך.  ↩

  327. ויודיע לחכמים – שנתפייס ר' יהושע לרבן גמליאל.  ↩

  328. מדים – בגדי כהונה.  ↩

  329. מי שלבש מדים וכו‘ – כלו’ רבן גמליאל שהוא מזרע נשיאים יחזור לנשיאותו.  ↩

  330. הגיפו – סגרו.  ↩

  331. מזה בן מזה – כהן בן כהן (שהוא מזה מי אפר פרה לטהר טמאים), כלו' נשיא בן נשיא.  ↩

  332. מימיך מי מערה – כלו' מי מעינות סתם ולא מי חטאת.  ↩

  333. אפר מקלה – כלו' אפר כירים סתם ולא אפר הפרה.  ↩

  334. לפתחו – של רבן גמליאל.  ↩

  335. שאמר מר – בכמה מקומות בתלמוד.  ↩

  336. כשהיה נכנס – לבית־המדרש.  ↩

  337. ואומר – לתלמידיו.  ↩

  338. שאלו – בהלכה.  ↩

  339. שאין שם קנתור – שאין בעלי־מחלוקות שלו מתכונים לקפחו בהלכות (קנתור – מחלוקת והתנגדות).  ↩

  340. גלוסקין – עוגת לחם.  ↩

  341. נטפל לו – נתחבר לו, לנכרי, ונכנס עמו בדברים.  ↩

  342. בורגנין − טירות של בעלי שדה.  ↩

  343. שכון ברוח הקדש – את שמו של אתו הנכרי.  ↩

  344. אין מעבירין על האכלין − דבר אוכל שנמצא בדרך אין לעבור עליו ולהניחו.  ↩

  345. אחרי רוב עוברי דרכים – שהם נכרים, וישראל אסור בפת נכרי.  ↩

  346. שחמצו… מותר בהנאה – שהרי נתנו לנכרי וזה יחזיק לו טובה על כך.  ↩

  347. לשאל על נדרו – שיתירוהו לו.  ↩

  348. רביעית – של לוג.  ↩

  349. יטייל אחרינו – בעל הנדר.  ↩

  350. לסולמה של צור − מעלות  ↩

  351. יורה – הלכה.  ↩

  352. שפופרת − קנה חלול.  ↩

  353. בראשית י"ח, ח.  ↩

  354. שסמא – שעִוֵר.  ↩

  355. טבי – צבי בלשון ארמית.  ↩

  356. יוצא לחרות – כדין עבד שרבו שחת את עינו.  ↩

  357. שכבר אין לו עדים – ובלא עדים אינו יוצא.  ↩

  358. אבא פלוני וכו' − כמו שקורין לבני חורין באים בימים דרך חבה.  ↩

  359. במרחץ של אפרודיטי – שעמד שם פסל של האלילה היונית אפרודיטי.  ↩

  360. דברים י"ג, יח.  ↩

  361. נוי – הדור וקשוט.  ↩

  362. נוי למרחץ – והמרחץ קדם לה; כלו' המרחץ עיקר והיא טפלה לו.  ↩

  363. את ההיכל – מקום ההיכל.  ↩

  364. אותו הגמון – השר שנצטוה על הריגתו של ר"ג.  ↩

  365. בעל החוטם − נתכון לרמז לר"ג על הסכנה כדי שיברח (וכנה לר“ג ”בעל החוטם“ אולי משום שהיה נכר בחטמו; וי”א: שרמז בכך על השם “נשיא”, שבלשון רומית פירושו גם בעל חוטם naso).  ↩

  366. שהגוף הולך וכו‘ – כלו’ אין לנו להורות אלא כראשונים.  ↩

  367. שיהא מחלציך – שהיה לוי.  ↩

  368. שמות י"ח, ד.  ↩

  369. על גבי המענה – רצועת אדמה במישור.  ↩

  370. בטרשים – בסלעים.  ↩

  371. אבן שדמה − רגב עפר.  ↩

  372. ומדבקן − מסגלן לעצמו.  ↩

  373. אכסני – אורח.  ↩

  374. מושלך – נשכח ונעזב.  ↩

  375. והדר אותו מנכסיך – הרחיקהו מירושת נכסיך על־ידי נדר.  ↩

  376. תהלים כ"ד, א.  ↩

  377. חגי ב', ח.  ↩

  378. ריס – מעגל־מרוץ, איצטדין.  ↩

  379. שמעתי – מרבותי.  ↩

  380. הזקקתוני – הכרחתם אותי עכשו לומר דבר שלא שמעתי.  ↩

  381. מהו שאפרוש עליו סדין – לצל; כלומר, יש בזה משום מאהיל בשבת או לא?  ↩

  382. אין לך כל שבט וכו' – השיאו לדבר אחר, משום שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, כמפורש להלן.  ↩

  383. הפשיל – קפל והטיל.  ↩

  384. ויצא – שלא יהא נראה כמסכים לכך.  ↩

  385. לא מפני שהפליגו בדברים – כלו' לא נתכוון לדחותו.  ↩

  386. בעלי פטסים – בעלי חביות גדולות; כלומר, יין מרובה שמור להם בכליהם לסעודת יום־טוב, לפיכך מהרו לצאת. ודרך תרעומת אמר כך.  ↩

  387. חביות – קטנות מפטסים.  ↩

  388. לגינים – קטנים מכדים.  ↩

  389. בעלי מארה – שאין להם כלום, ומפני שנתרוקן ביהמ"ד כעס ביתר על האחרונים.  ↩

  390. חיי עולם – תורה.  ↩

  391. חיי שעה – סעודה.  ↩

  392. נחמיה ח', י.  ↩

  393. מוציא שבתו – שימות בשבוע זה; נ“א: ”מוציא שנתו".  ↩

  394. חיב מיתה – בידי שמים.  ↩

  395. בשלש מיתות – בחרב ובמגפה ובהדרוקן (מחמת שתית המים עם אפר העגל).  ↩

  396. אין חכמה וכו' – כלומר, אין לאשה לשאול בדברי תורה.  ↩

  397. בפלך – טוית פשתן בפלך.  ↩

  398. שמות ל“ה, כ”ה.  ↩

  399. שלש מאות כור מעשר – שהיתה נותנת לתלמידי חכמים.  ↩

  400. אנפילון – חדר פנימי.  ↩

  401. לטרקלין – לחדר־האוכלין.  ↩

  402. נכוים בפושרים – כלו' מבינים ברמז קל.  ↩

  403. בחמי חמים – ברותחים.  ↩

  404. אין עומדים עליהם בשורה – לאחר קבורת המת היו עומדים המנחמים בשורה והאבל עובר ביניהם.  ↩

  405. חתכו… חליות וכו‘ – יש מין תנור העשוי חוליות־חוליות (פרקים־פרקים) שמצרפים אותן זו לזו כעין עגולי עכנאי (נחש), וכשנפל שרץ טמא באוירו, ר’ אליעזר היה מטהר, שהוא חשוב לדעתו כבנין ואינו מקבל טומאה; וחכמים סבורים שדינו ככלי ומקבל טומאה.  ↩

  406. ונתן חול וכו' – כך דרך צירופו של תנור זה.  ↩

  407. תנור של עכנאי – נחש, שכך דרכו להכניס זנבו לתוך פיו ולעשות כעגולה. וי"מ: עכנאי שם האיש העושה תנורים כאלה.  ↩

  408. באותו היום – שנשאלה שאלה זו בביהמ"ד.  ↩

  409. אמת המים – מעין.  ↩

  410. דברים ל', יב.  ↩

  411. שמות כ"ג, ב.  ↩

  412. ברכוהו – נדוהו, ולשון נקיה היא כלפי ר' אליעזר.  ↩

  413. ברחוק ארבע אמות – מחמת הנדוי.  ↩

  414. ונשמט – מן הכסא.  ↩

  415. טפח – נתלחלח ונתקלקל (נ"א: תפח).  ↩

  416. אף גדול – קצף גדול.  ↩

  417. ואף רבן גמליאל – נשיא היה ועל פיו נעשה.  ↩

  418. נחשול – סערת הים.  ↩

  419. לפול על פניו – נפילת אפים בתפלה.  ↩

  420. השערים – של תפלה.  ↩

  421. חוץ משערי אונאה – הצועק על אונאת דברים אין השער ננעל בפניו.  ↩

  422. כשנתפס ר' אליעזר למינות – נתפס למלכות על חשד מינות (נוצריות), שהיו הרומיים רודפים את המינים.  ↩

  423. לגרדום – לבמת הריגה.  ↩

  424. והוא לא אמר וכו' – הוא אמר נאמן עלי אלהים דיין האמת שדנני על זה שפשעתי נגדו.  ↩

  425. והאמנתי – במה שדנתי עליך.  ↩

  426. דימוס – בטול עונש מצד המושל.  ↩

  427. והנאך – ערב לך.  ↩

  428. דברים כ"ג, יט.  ↩

  429. מיכה א', ז.  ↩

  430. משלי ה', ח.  ↩

  431. 195) הרשות – השלטונות.  ↩

  432. חה עזה יש בעולם עזה בעולם – כלו' כעס עלי הקדוש־ברוך־הוא ויסרני ביסורים.  ↩

  433. ספ תורה – הכונה על ר' אליעזר.  ↩

  434. ואין דבשנו מדביש – אין דבש שלו מתקלקל ומתעפש.  ↩

  435. קבל… עולמו – שכרו בעולם הזה.  ↩

  436. קהלת ז, כ.  ↩

  437. חביבים יסורים – שמכפרים עליך.  ↩

  438. מלכים ב' כ"א, א, ב.  ↩

  439. אנשי חזקיה – תלמידיו.  ↩

  440. משלי כ"ה, א.  ↩

  441. טורח שטרח בו – ללמדו תורה.  ↩

  442. דברי הימים ב' ל"ג, י־יג.  ↩

  443. בקינוף – מטה כעין אוהל.  ↩

  444. שדעתו נטרפה – שלא הניח לחלוץ תפליו לשבת.  ↩

  445. אמר להם – רבי אליעזר.  ↩

  446. אסור סקילה – הדלקת הנר בשבת.  ↩

  447. באסור שבות – טלטול תפלין אסור רק מדברי חכמים, והוא שנקרא שבות.  ↩

  448. שלי מהו – מיתתי שלי.  ↩

  449. כמכחול בשפופרת – כמכחול (פינזעל) שמוציא פוך מן הקנה לכחול העינים ואינו מחסר אלא מועט שאינו ניכר.  ↩

  450. בבהרת עזה – עניני טומאה וטהרה של מראות נגעים.  ↩

  451. הותר הנדר – הנדוי.  ↩

  452. פגע בו – בארונו.  ↩

  453. שותת – מטפטף.  ↩

  454. מלכים ב ב', יב.  ↩

  455. מעות – מטבעות קטנים.  ↩

  456. שולחני להרצותן – חלפן להחליפן; כלומר, הרבה שאלות יש לי ואין למי לשאול.  ↩

  457. אשרי יולדתו – אשרי אמו.  ↩

  458. ישעיה כ"ח, ע.  ↩

  459. עריסתו – ערשו, מטתו של התינוק.  ↩

  460. לבלרים ­– סופרים.  ↩

  461. זכרותו של מכחול – קנה המכחול.  ↩

  462. אי – לשון קריאה.  ↩

  463. בכלי מכוער – הכונה לר' יהושע בן־חנניה שלא היה בעל צורה נאה.  ↩

  464. תקופת תמוז – שהימים חמים ביותר.  ↩

  465. במזמוטי – בהלולים ושעשועי שמחה.  ↩

  466. טרקלין – חדר נאה ומרווח כתבנית היכל.  ↩

  467. לכת שלישית – לכתה של צדיקי עולם שיושבת במקום מובחר בגן עדן.  ↩

  468. מלכות הרשעה – רומי.  ↩

  469. טרפיזין – שלחנות.  ↩

  470. קורא מצרי – מין עוף.  ↩

  471. שמקורו – פיו, חרטומו.  ↩

  472. הראה לו – בדרך רמז, שהחזיר פניו.  ↩

  473. ידו נטויה עלינו – להגן.  ↩

  474. במחוג – ברמז.  ↩

  475. לצאן… בין שבעים זאבים – ישראל בין שבעים אומות.  ↩

  476. השומר – הקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  477. ישעיה מ"ב, כד.  ↩

  478. ישעיה מ"ב, כד.  ↩

  479. מיכה ד', ב.  ↩

  480. העבודה – לשון שבועה.  ↩

  481. שפוסקין – שקוצבין.  ↩

  482. איה מתי מבול – שנמצאים בשאר מקומות וכאן אינם.  ↩

  483. איה הרוגי נבוכדנאצר – שהרג בה והופנו כולם.  ↩

  484. נתארחתי – הייתי אורח.  ↩

  485. הקדיחתם – קלקלה את התבשיל  ↩

  486. כבר סעדתי וכו' – שלא רצה לומר לה שהתבשיל מקולקל.  ↩

  487. לא הנחת פאה בראשונים – ואתה משייר עכשו לכולם.  ↩

  488. באלפס – בדוד שמבשלים בו.  ↩

  489. בקערה – שאוכלין ממנה.  ↩

  490. לא שדה היא זו – ואין לך רשות לילך בה.  ↩

  491. כבושה – סלולה על־ידי אחרים.  ↩

  492. לסטים – גזלנים.  ↩

  493. שהשכים אצלו אדם – בא אצלו קודם שהאיר היום.  ↩

  494. וכרכם – צררם.  ↩

  495. ריקא – ריק ופוחז.  ↩

  496. בראשית א', א.  ↩

  497. שמות ל"ג, כ.  ↩

  498. רביתא – שם נהר.  ↩

  499. וכבד וכו' – פנה כל מה שהכינו לסעודה והטיל לים.  ↩

  500. הכבדנים והזלפנים – המנקים והמרבצים את האבק במים, שמקדימים ובאים לפני המלך.  ↩

  501. עמוס ג', ח.  ↩

  502. בי־עלאי – שם יער, שהיה אריה חזק ביותר.  ↩

  503. שחיק עצמות – תשחקנה עצמותיו.  ↩

  504. קהלת ט', ד.  ↩

  505. דוכס – שר צבא הגליל.  ↩

  506. איפרכא – שר הפלך.  ↩

  507. בלגין – בכד מים.  ↩

  508. שמות ל"ה, ג.  ↩

  509. זקני אתונא – חכמי יון שבעיר אתונא.  ↩

  510. נצחם – בדברי חכמה.  ↩

  511. בית־אתונא – בית מושב החכמים הזקנים.  ↩

  512. זקפנה – העמידנה על הקרקע.  ↩

  513. לפוש – לנוח.  ↩

  514. של רגל נכנסת… ושל יוצאת – בּלא רשות הזקנים.  ↩

  515. דברי בדאות – דברי רוח, דברים שאינם.  ↩

  516. בשליה – החתּוּל שבו נתון הולד במעי אמו.  ↩

  517. הפשילו – שזרו.  ↩

  518. סובין – פסולת של קמח.  ↩

  519. הפקיעו לי וכו' – הוציאו לי מאבני ריחים חוטים, כדרך הנשים שמוציאות חוטים מתוך המטלית עצמה ותופרות בהם.  ↩

  520. בהפסדו – בנזקו.  ↩

  521. מחצלת – מעשה קליעה של קליפת עצים ועשבים וכדומה (מאטטע), ודמיו מועטים.  ↩

  522. וסתרו וכו' – הרסו את הכותל כדי שתכנס המחצלת.  ↩

  523. בית־הבליעין – שם מקום בים שמימיו בולעים כל מימות שבעולם.  ↩

  524. שפופים – כלומר, דוויים וסחופים, ולא הכירם.  ↩

  525. העזו – פניהם, דברו עמו קשות.  ↩

  526. שערו – ששפכו.  ↩

  527. נבלע – באותם המים של בית־הבליעין, שכך טבעם.  ↩

  528. שנשמטו – נקעו ונתמעכו מקוצר רוח ועבודה קשה.  ↩

  529. בורות – של עמי־הארץ.  ↩

  530. יחזקאל י"ח, לב.  ↩

  531. שמואל א‘ ב’, כה.  ↩

  532. דברים י', יז.  ↩

  533. במדבר ו', כו.  ↩

  534. לאחר גזר־דין – אין עוד משא פנים.  ↩

  535. תהלים קל"ב, יג.  ↩

  536. משלי ב', ו.  ↩

  537. מהו שתטמא – כדין מת.  ↩

  538. בן שונמית – שהחיהו אלישע.  ↩

  539. הזאת שלישי ושביעי – במי הפרה לטהרם מטומאתם (וכל אלה השאלות דרך לגלוג הן).  ↩

  540. נחכים להם – נתחכם להם.  ↩

  541. בישיבה – של תורה.  ↩

  542. חגי ב', ח.  ↩

  543. חגי ב, ח.  ↩

  544. תהלים קכ"ז ג.  ↩

  545. נחכים להם – נתחכם להם. בישיבה – של תורה.  ↩

  546. שס ק"ד, ג.  ↩

  547. מסתורית – כלי שסותרין בו את האריג.  ↩

  548. לחי – כלו' טוב, יהא כך.  ↩

  549. לבי אבידן – לבית הועד שהיו החכמים מתוכחים שם.  ↩

  550. ההר שלג – שערות הראש לבנות.  ↩

  551. סביבותיו וכו‘ – כלו’ שפמי וזקני הלבינו.  ↩

  552. כלביו אינם נובחים – קולי אינו נשמע.  ↩

  553. טוחנותיו – השנים.  ↩

  554. מי יעמוד לנו בפני המינים – שהיה ר' יהושע מתוכח עמם להשיב על שאלותיהם.  ↩

  555. ירמיה מ"ע, ז.  ↩

  556. איש גם־זו – מעיר גמזו שבארץ יהודה; נזכרת בדהי“ב כ”ח, יח. ועל שם שהיה רגיל לומר על כל מאורע “גם זו לטובה” קראו לו “איש גם־זו”, כמפורש להלן בסי' הבא.  ↩

  557. גדם – קצוץ ידים.  ↩

  558. קטע – כרות רגלים.  ↩

  559. שלא יעלו עליו – על שחין שבגופו.  ↩

  560. לפנות מטתו – שהתיראו מפני המפולת.  ↩

  561. משוי – משא.  ↩

  562. מגדים – פירות משובחים.  ↩

  563. יסומו – יתעורו.  ↩

  564. אוי לי אם לא וכו' – שעל־ידי העונש בעולם־הזה נתמרק עוני.  ↩

  565. דורון – מתנה.  ↩

  566. כאחד משלהם – שן שרי המלך.  ↩

  567. ישעיה מ"א, ב.  ↩

  568. מתקשקשים – משמיעים קול מתוך גלגול.  ↩

  569. שמות כ"ה, לג.  ↩

  570. בראשית מ"ב, לח.  ↩

  571. קציעות – תאנים יבשות.  ↩

  572. אריס – פועל שותף בפירות הפרדס.  ↩

  573. וטענו – ונשאו.  ↩

  574. בחייך – כלומר, משביע אני אותך.  ↩

  575. יבוא עלי – כך וכך, ולשון שבועה היא.  ↩

  576. שנשתמשתי בכתרה וכו' – שניצל על־ידי שהודיע מי הוא, והוא היה יכול לפדות את עצמו בממון.  ↩

  577. תהלים קי"ב, ע.  ↩

  578. לבזבז – לפזר לצדקה.  ↩

  579. ונפסק קורדקיוס – נקרע הסנדל, ומפני אסור הוצאה בשבת לא יכלו להביא לה סנדל אחר.  ↩

  580. פרסותיה – פסות (כפות) רגליה.  ↩

  581. אלף אלפים – פי אלך אלפים.  ↩

  582. ועברה כלה לפניו – ולא היה בידה די צרכה.  ↩

  583. לבית בעלה – ארוסה, שהיה קרוי גם בעל במשמע אדנות – אלוף נעורים.  ↩

  584. אמש – בערב.  ↩

  585. עבודה עבדתי – שהיה כהן.  ↩

  586. עבודת מתנה וגו' – מתנות כהונה האי הן כעבודה.  ↩

  587. במדבר י"ח, ז.  ↩

  588. בגבולין – בכל הארץ, חוץ ממקום המקדש.  ↩

  589. מרננות – מתרעמות.  ↩

  590. אקפח את בני – לשון שבועה, אשכל את בני; כלומר, ימותו בני אם לא היה הדבר כך.  ↩

  591. רביעית קדש – מתוך שנאמן על הקדש נאמן על התרומה.  ↩

  592. שם י', ח.  ↩

  593. בשעת “הקהל” – מלשון הכתוב “הקהל את העם” וגו‘ (דב' ל"א, יב); כלו’ בשעת אספת העם בחג הסכות, אחת לשבע שנים, לקרוא לפניהם את התורה.  ↩

  594. ומסכים – ומכוון.  ↩

  595. היה אומר – הכהן הגדול היה אומר את השם המפורש.  ↩

  596. משרבו הפרוצים – שהיו משמשים בו.  ↩

  597. מבליעו וכו' – הכהן הגדול היה מבליעו בנעימות שאר הכהנים, שלא ישמע.  ↩

  598. בראשית ה', א.  ↩

  599. שהראהו – לאדם הראשון.  ↩

  600. תהלים קל"ע, ח.  ↩

  601. קושר כתרים – קוצין ותגין בראשי האותיות כעין אלו שבספר־תורה.  ↩

  602. מי מעכב על ידך – מלמסור את התורה בלא תגין ולמה לך אלו?  ↩

  603. על כל קוץ וקוץ – תג ותג שבראשי האותיות.  ↩

  604. תלי תלים – הרי הרים, כלו' הרבה מאד.  ↩

  605. בסוף שמנה שורות – של תלמידי חכמים בישיבה של מעלה.  ↩

  606. תשש – חלש.  ↩

  607. במקולין – בחנות של בשר, שנהרג ר"ע במיתה משונה, כמפורט להלן.  ↩

  608. שפן – הסופר למלך יאשיהו (עי' מ“ב כ”ב).  ↩

  609. האשכולות – איש שהכל בו; כלומר, אדם השלם בכל המעלות.  ↩

  610. מיכה ז', א.  ↩

  611. בצנעא – בסתר.  ↩

  612. במתבן – באוצר תבן.  ↩

  613. ירושלים של זהב – מין תכשיט שצורת ירושלים חקוקה עליו.  ↩

  614. משלי י"ב, י.  ↩

  615. יודע צדיק וגו' – כלומר, יכירני גם בלא בגדים נאים.  ↩

  616. שיתיר נדרי – יתיר לי את הנדר שנדרתי על בתי.  ↩

  617. אפילו פרק אחד וכו‘ – כלו’ אלמלי היה יודע אפילו פרק אחד וכו' לא הייתי מדירה.  ↩

  618. חקק – עשה בה שִקוּע.  ↩

  619. איוב י"ד, יט.  ↩

  620. תדיר – תמיד.  ↩

  621. והעמידם בדברים – שאלם שאלות קשות ולא ידעו להשיב.  ↩

  622. ולא היה יודע בו – לא נתן אליו לב.  ↩

  623. תשובתו הראשונה – נגד דעת ר"א, וכדעת ר' יהושע החולק על דבריו.  ↩

  624. שופטים ע', לח.  ↩

  625. בן־אלעזר – נ"א: בן מנסיה.  ↩

  626. לסתת – לחוצב ומפסל אבנים.  ↩

  627. עד שהגיע אצל סלע גדול – שלא יכול לסתתו ולפררו.  ↩

  628. נתן תחתיו – כלומר, חטט וחפר תחתיו.  ↩

  629. כך עשה להם ר"ע וכו' – שלמד מהם מעט מעט עד שגבר עליהם.  ↩

  630. איוב כ"ח, ע, י.  ↩

  631. חבילה – אגודה.  ↩

  632. ומתפרנס – ניזון.  ↩

  633. מתקשט – מתלבש.  ↩

  634. אבדתנו בעשן – שהיה שונה לאור קיסמין של עציו.  ↩

  635. בקרדוטין ובעיר של זהב – מיני תכשיטים יקרים.  ↩

  636. בישתנו – בעיני נשותינו, שאין להן תכשיטים כאלה.  ↩

  637. עיר של זהב – מין תכשיט.  ↩

  638. מקלעות – מחלפות.  ↩

  639. קובל – מתאונן.  ↩

  640. משלי ע', ח.  ↩

  641. בלוס – בלול ומעורב ממינים רבים; וי“ג: ”בלום".  ↩

  642. טבעות־טבעות – כללים ומדות קבועות.  ↩

  643. ישעיה נ", יב.  ↩

  644. שהתקין מדרש וכו' – שדורשין אותם ברבים.  ↩

  645. מה שעשה בילדוּתו – כשהיה רועה.  ↩

  646. איוב כ"כ, יא.  ↩

  647. הקרח הזה – ר"ע, שהיה קרח.  ↩

  648. שלשים ושמנה – בילק"ש: שלשים ושנים.  ↩

  649. וסלקו – הסירו מלפניו.  ↩

  650. מצא לו תשובה – ר' יוסי מצא תשובה לדברי ר"ע.  ↩

  651. לחזור – לישב לפניו.  ↩

  652. דניאל ח', ד.  ↩

  653. תהלים ל"ז, לא.  ↩

  654. שלא יישנו – בסעודת הלילה.  ↩

  655. פקדו – שאל לשלומו.  ↩

  656. נטען – חליו נעשה קשה עליו.  ↩

  657. אמר להם – לקהל.  ↩

  658. שאלו – בתורה.  ↩

  659. הכביד – חליו.  ↩

  660. גוסס – נוטה למות.  ↩

  661. השלים – גוע.  ↩

  662. אפילו בני חתן – וקברתיו.  ↩

  663. ישעיה נ"ח, יג.  ↩

  664. יבוא עלי – לשון שבועה.  ↩

  665. שלא התקנתי את עצמי – לא עיינתי תחלה בפרשה שתהא שגורה בפי.  ↩

  666. היה מקצר ועולה – מלפני התיבה.  ↩

  667. לפרדס – כנוי למעשה מרכבה וחכמת הנסתר.  ↩

  668. כשאתם מגיעים… אל תאמרו מים – כלו' שיהיו זהירים שלא לבוא לידי טעות וערבוב.  ↩

  669. תהלים ק"א, ז.  ↩

  670. שסק ע"ז' טו.  ↩

  671. הציץ – נסתכל יותר מדי בנסתרות.  ↩

  672. ונפגע – נטרפה דעתו קצת.  ↩

  673. משלי כ"ה, עז.  ↩

  674. קצץ בנטיעות – כלומר, כפר בעקרי האמונה ויצא לתרבות רעה.  ↩

  675. שיר־השירים א', ד.  ↩

  676. תרנגול – להעירו משנתו.  ↩

  677. גיסות – חילות של שודדים.  ↩

  678. ולא אמרתי לכם וכו' הכל לטובה – שאילו היה נר דולק היו הגיסות רואים אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא – היו הגיסות באים ושובים אותי.  ↩

  679. בגבהה של עיר – מקום שוקים ועוברים ושבים, ויש שם בטול תורה.  ↩

  680. שראשיה תלמידי־חכמים – וטרודים בתורה ולא בצרכי צבור.  ↩

  681. אל תמנע מנעלים – שגנאי הוא לתלמיד חכם.  ↩

  682. והוי משתדל – הוי נוח לו.  ↩

  683. שכבד ורבץ – נקה את האבק וזרק עליו מים והשכיבו.  ↩

  684. מת מצוה – שאין לו מי שיעסוק בקבורתו.  ↩

  685. כאלו שפכת דמים – שבזית את המת, שלא הבאתו לקבורה במקומו.  ↩

  686. מין איל – של עץ, לשם נחוש, לסימן שתהא הספינה קלה בהליכתה כאיל, והיו ממלאים אותו דינרי זהב.  ↩

  687. יעשה וכו‘ – יעשה אדוננו בה; כלו’ יסתפק בזו.  ↩

  688. מטרונה – גבירה רומית.  ↩

  689. פרעון – תשלומין.  ↩

  690. שתפרע – שתשלם.  ↩

  691. קרטלית – ארגז.  ↩

  692. והילך – הא לך.  ↩

  693. מקפחו… ומקנתרו – מכעיסו.  ↩

  694. אפרש – אבאר.  ↩

  695. להנשא לו – אחרי שמתה אשתו של ר"ע.  ↩

  696. מלאכי א', נ.  ↩

  697. מה חלמת וכו' – לגלג עליו; כלומר, מצאת תשובה בלילה?  ↩

  698. לארץ – לאחת הארצות שמחוץ לארץ־ישראל.  ↩

  699. שגר – שלח.  ↩

  700. והקבילו – קבלו, התאוננו.  ↩

  701. שוה לנו המות – יפה לנו המות.  ↩

  702. מתלוצץ בעוברי עבירה – שאינם יכולים לכבוש את יצרם.  ↩

  703. הדקל – התמר.  ↩

  704. מטפס ועולה – נאחז בידיו ועולה.  ↩

  705. הניחו יצרו – יצרו הרע הרפה ממנו.  ↩

  706. הכריזו – קראו, השמיעו.  ↩

  707. עשיתי דמיך וכו' – הייתי עושה את מחירך שתי פרוטות; כלומר, חייך לא היו שוים כלום.  ↩

  708. אי אתה יודעוחיי תלויים וכו' – ולמה שהית כל כך?  ↩

  709. כל אותו המאורע – שהשומר עכבהו.  ↩

  710. שאטול ידי – שארחץ לסעודה.  ↩

  711. אין מגיעים – אין מספיקים.  ↩

  712. על דעת חברי – החכמים שתקנו נטילת ידים לסעודה.  ↩

  713. עשה עצמו רוכל וכו' – שהיתה לו שאלה בענין הלכה, כמפורש להלן, והתחפש לרוכל, כדי שיניחוהו לעבור על פני בית־האסורים שר"ע חבוש שם.  ↩

  714. צנורים – מיני מחטים לסריגה.  ↩

  715. חלצה בינה לבינו וכו' – זוהי השאלה, והבליע אותה בתוך הכרזותיו על הסחורות, כדי שלא יכירו השומרים בדבר; ושאל: חליצה בלא עדים אם יש בה ממש ומתירה את היבמה לשאר כל אדם?  ↩

  716. כושין – פלכים לאריגה.  ↩

  717. כשר – לשון נופל על לשון עם מלת “כישור” (כלי לאריגה); כלומר, החליצה כשרה, ונתכון להשיב בלשון נשמעת לשני פנים, שלא ירגישו בו השומרים.  ↩

  718. איכה ג', מד.  ↩

  719. במקום חיותנו – במים.  ↩

  720. במקום מיתתנו – ביבשה.  ↩

  721. דברים ל', כ.  ↩

  722. עד כאן – כלומר, בשעת יסורי מות אתה קורא שמע.  ↩

  723. דברים ז', ה.  ↩

  724. תהלים י"ז, יד.  ↩

  725. תהלים י"ז, יד.  ↩

  726. כלום אתה צריך – לסיועי.  ↩

  727. לאנטיפטרס של קצרה – לאנטיפטרס הסמוכה לעיר קצה (קיסריה?).  ↩

  728. ודלק הנר – מאליו.  ↩

  729. לקלסתר פניו – לצלמו ומראהו.  ↩

  730. שמות כ"א, עז.  ↩

  731. פריעה – תשלומין.  ↩

  732. סמאל הרשע – השטן, ראש למלאכי חבלה.  ↩

  733. מיכאל השר – של ישראל.  ↩

  734. למטטרון – מלאך פניו של הקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  735. בחיקם של צדיקים – בגן־עדן.  ↩

  736. אם ענה תענה – סופו של מקרא “והרגתי אתכם בחרב”.  ↩

  737. שמות כ"ב, כב.  ↩

  738. איספקלטור – תלין.  ↩

  739. סנדלכונים – מין אבנים טובות.  ↩

  740. קרקפלו – עור גלגלתו.  ↩

  741. במקום מראה – ראי, שהיה אור פניו מאיר ומבהיק ביותר.  ↩

  742. איוב י"ג, טו.  ↩

  743. לא היו מקבלים אותה וכו' – שהם מצדיקי הדור וראוים לקבל טובה.  ↩

  744. כי מפני הרעה – קודם שתבוא, כדי שלא יראו בה.  ↩

  745. ישעיה נ"ז, א.  ↩

  746. ערביא – ארץ ערב.  ↩

  747. נחץ – נחפז.  ↩

  748. דברים ל"ב, ד.  ↩

  749. למופת – לסימן שחטא הדור ותבוא פורענות לעולם.  ↩

  750. כלום מעשה בא לידיך – וכי חושש אתה שמא נכשלת באיזה דבר?  ↩

  751. מעות של פורים וכו' – רחב"ת היה גבאי של צדקה ונתחלפו אצלו מעות של פורים לסעודת עניים במעות צדקה סתם, ואין משנין מצדקה לצדקה.  ↩

  752. דברים ד', ה.  ↩

  753. בקבה וכו' – בבית זונות.  ↩

  754. ספוגים של צמר – צמר רך שקולט לתוכו הרבה מים.  ↩

  755. אראך בכך – כלו‘ זה שכרה של תורה! שיבקש עלבונה – כלו’ ינקם נקמתה. שיטלנה – לנשמה. ואל יחבול הוא בעצמו – ולא ישלח אדם יד בנפשו.  ↩

  756. קוסטנר – תלין.  ↩

  757. על חמשה דברים ­– כמפורט להלן.  ↩

  758. אם סיף לא ספר – מי שאומנותו חרב וגזלה אינו עוסק בתורה, ושקר מעלילין עליו.  ↩

  759. טרסיים – אורגים; וי"מ: צורפי נחשת.  ↩

  760. פקעיות – כריכות של חוטים.  ↩

  761. זיבורא – מין צרעה זכר.  ↩

  762. זיבורת – נקבה.  ↩

  763. לבי אבידן – לבית ועד שחכמים מתוכחים שם.  ↩

  764. הוצאת עבדך לחרות – שאסור על פי דין שלהם.  ↩

  765. ושלחוה בידיו של אותו האיש – קודם שהספיק לומר עדותו.  ↩

  766. שכל הסומך – חכם שסומך את ידו על תלמידו שהגיע להוראה וקוראו “חכם”, ואין חכם ואב־בית־דין מתמנה בלא סמיכה.  ↩

  767. תחומים – גבולים ומקומות.  ↩

  768. בין שתי עירות וכו' – ולא בעיר אחת, שלא יחריבנה המלך.  ↩

  769. הריני מוטל לפניהם וכו‘ – כלו’ זקן אני ואיני יכול לרוץ.  ↩

  770. לונכיות – חניתות.  ↩

  771. עצרת – שבועות.  ↩

  772. תהלים ל"א, כ.  ↩

  773. תפלות – דברים בטלים ונבול פה.  ↩

  774. ישעיה מ', יז.  ↩

  775. יואל ד', כא  ↩

  776. שמטרפת – מטולטלת וטובעת.  ↩

  777. טרדני – הטילני.  ↩

  778. לבלר – סופר.  ↩

  779. תהלים ל"ז, כה.  ↩

  780. לעבר שנים – להוסיף חדש (אדר שני) על השנה; ועָבור שנה נעשה על פי בית־דין.  ↩

  781. בתורתו של ר' מאיר וכו' – בספר תורה שלו כתב כך בצדי הגליון.  ↩

  782. בראשית א', לא.  ↩

  783. כתנות אור – תחת “עור”.  ↩

  784. שם ג', כא.  ↩

  785. ובן דן – תחת “ובני דן”.  ↩

  786. שם מ"ו, כג.  ↩

  787. ישעיה כ"א, יא.  ↩

  788. משא רומי – היא אדום.  ↩

  789. עוקר הרים – בחריפות ובפלפול.  ↩

  790. ומראה לו פנים – מביא לזה ראיות והוכחות.  ↩

  791. משלי י', כב.  ↩

  792. משלי י', כב.  ↩

  793. זו אבלות – שלא ינהג בשבת.  ↩

  794. איוב מ"ב, יב.  ↩

  795. שם שם, י.  ↩

  796. טוב אחרית דבר וכו' – רוב פסוקים אלו ששאלו יש בהם רמז למעשי “אחר”.  ↩

  797. קהלת ז', ח  ↩

  798. אלפיביתרין – שירי יון על־פי אל“ף־בי”ת (אַקרוֹסטיכין).  ↩

  799. בשלהם – בדברי זמר.  ↩

  800. בשלנו – בדברי תורה.  ↩

  801. הדברים שמחים – מאירים ונראים כחדשים.  ↩

  802. דברים ד', יא.  ↩

  803. האלהים – לשון שבועה.  ↩

  804. קהלת שם, יד.  ↩

  805. איוב כ"ה, יז.  ↩

  806. שסרח – שחטא.  ↩

  807. ירמיה ג', יד.  ↩

  808. מלאכי ג', ז.  ↩

  809. תחום שבת – אלפים אמה מחוץ לעיר, ובשבת אסור לצאת חוץ לתחום.  ↩

  810. הפרגוד – מחיצה שבין השכינה למלאכי־השרת.  ↩

  811. ישעיה מ"ח, כב.  ↩

  812. ירמיה ב', כב.  ↩

  813. שם ד', ל.  ↩

  814. תהלים נ', טז.  ↩

  815. לתרבות רעה – לדרך עבירה.  ↩

  816. בקעת גינוסר – בקעה על שפת ים כנרת.  ↩

  817. דקל – תמר.  ↩

  818. האם על הבנים – של קן צפרים.  ↩

  819. והכישו – ונשכו.  ↩

  820. דברים כ"ב, ז.  ↩

  821. נגררת – נסחבת.  ↩

  822. תבעה – לעבירה.  ↩

  823. מפעפע – תוסס ומבעבע.  ↩

  824. כארס של חכינה – כרעל של נחש.  ↩

  825. ועד כאן מקבלין – כלומר, אחר כל החטאים הללו יקבלוני בתשובה?  ↩

  826. תהלים ל', ג.  ↩

  827. עד דכדוכה של נפש – יסורים רעים ממרקים עונות.  ↩

  828. נסתלק – נפטר מן העולם.  ↩

  829. רות ג', יג  ↩

  830. רות ג', יג  ↩

  831. תהלים קמ"ה, ע.  ↩

  832. רות ג', יג  ↩

  833. מצילין תיק הספר – בשבת מפני הדליקה.  ↩

  834. שומר הפתח – של גיהנם.  ↩

  835. איוב י"ח, יע.  ↩

  836. וסכסכה – לחכה וחרכה.  ↩

  837. למתגנין – למזלזלים.  ↩

  838. אנו אין לנו – לא נשאר לנו ממשלי ר"מ.  ↩

  839. ירמיה ל"א, כח.  ↩

  840. משלי י"א, ח.  ↩

  841. ויקרא י"ע, לו.  ↩

  842. גומץ – בור.  ↩

  843. מאמר מורגל.  ↩

  844. קסילופנס – מאור גדול, עששית.  ↩

  845. חמת – שם עיר סמוכה לטבריה.  ↩

  846. לצן – לץ ופוחז.  ↩

  847. בכך וכך – לשון שבועה.  ↩

  848. ישבה – מחוץ לביתה.  ↩

  849. חושש – מרגיש כאב.  ↩

  850. קונו – הקב"ה.  ↩

  851. שימחה על המים – שמשקים בהם את הסוטה.  ↩

  852. עכבם – עצרם מלהתקוטט.  ↩

  853. אפיטרופוס – ממונה על נכסי יתומים.  ↩

  854. לא הניחו ר' מאיר – שהקרקעות אינם נפסדים כעבדים.  ↩

  855. בדרום – בדרומה של א"י.  ↩

  856. בראשית א', ד.  ↩

  857. דברים ל"ב, כ.  ↩

  858. להחזיק – להעמידו בחזקת גנב.  ↩

  859. מתלוצץ בעוברי עבירה – שאינם יכולים לכבוש את יצרם.  ↩

  860. במצר – בחבל המתוח לרוחב הנהר למעלה מן הדף הגשור עליו.  ↩

  861. הניחו יצרו – הרפה ממנו.  ↩

  862. הכריזוּ – קראו, השמיעו.  ↩

  863. עשיתי דמיך וכו' – הייתי עושה את מחירך שתי פרוטות; כלומר, חייך לא היו שוים כלום.  ↩

  864. טורפין – מערבין, לשם רפואה.  ↩

  865. חש… במעיו – חלה במעיו.  ↩

  866. לטרוף לו – בשבת.  ↩

  867. ולא הניחנו – כנגד דעת עצמו.  ↩

  868. קודם היום – לפני יום השבת.  ↩

  869. חוץ מדעתך – שלא מדעתך.  ↩

  870. איוב א', כא.  ↩

  871. בריונים – רשעים ופריצים.  ↩

  872. תהלים ק"ד, לה.  ↩

  873. חטאים כתוב – כיון שהכתיב של חַטָּאים = חוטאים ושל חֲטָאים, רבים מן חֵטא, אחד הוא – קראה היא חֲטָאים.  ↩

  874. ישעיה נ"ד, א.  ↩

  875. ישעיה נ"ד, א.  ↩

  876. ישעיה נ"ד, א.  ↩

  877. גלילי – מארץ הגליל בצפון א"י.  ↩

  878. שמואל ב', כ"ג, ה.  ↩

  879. ברמ"ח אברים – בכל אברי הגוף.  ↩

  880. שתשב אחותי בקובה – בגזרת המלך. ועיין למעלה “הרוגי מלכות”, בהריגת ר' חנינא בן־תרדיון.  ↩

  881. תרקב – שלשה קבים.  ↩

  882. תן שחד – בכל עת שיעלילו עליך.  ↩

  883. הורידוהו – שלא היו יכולים לתלותו.  ↩

  884. רבי – ר' יהודה הנשיא.  ↩

  885. מטפחים – מוחאים כף לשמחה.  ↩

  886. לאחורי ידיהם – בשנוי, שאסור להשמיע קול בשבת.  ↩

  887. הותרה השבת – היה מתרעם על השמעת קול בשבת.  ↩

  888. הסודר – עטיפת הראש.  ↩

  889. שמחודד אני – חריף בתורה.  ↩

  890. ישעיה ל', כ.  ↩

  891. שנים – בפעם השניה.  ↩

  892. באסיא – באסיה הקטנה.  ↩

  893. משיחכם וכו' – כלומר, רבכם מת בחו“ל והעלוהו להקבר בא”י.  ↩

  894. ואפילו כן וכו' – ואעפי“כ צוה אותם שאפילו בעוד ארונו באסיא יתנוהו על חוף הים, לפי שא”י מיוסדת על הימים.  ↩

  895. ישעיה נ"ד, א.  ↩

  896. שקנתרנים – אנשי ריב.  ↩

  897. לקפחני – להרעימני ולנצחני.  ↩

  898. שכב – מת.  ↩

  899. אחרים אומרים – בלשון זו היו מוסרים דבריו של ר‘ מאיר משום מעשה שהיה. עיין להלן סי’ רע"ז.  ↩

  900. שמימיהם אנו שותים – שאנו לומדים את תורתם.  ↩

  901. קהלת ע', ו.  ↩

  902. האויב תמו וכו' – כלומר, אף־על פי שמת האויב אין מזכירים בשמו לנצח.  ↩

  903. תהלים ע, ז.  ↩

  904. ר' בא – ר' אבא.  ↩

  905. תחלה – כלו' בראש.  ↩

  906. נתכרכמו – הוריקו מחולשת הדעת, שאמר אין ר' עקיבא רבו מחשיבו.  ↩

  907. דיך – נ"א: חייך.  ↩

  908. מכירין כחך – אלא שר"מ זקן ממך בשנים.  ↩

  909. בני עליה – אנשים מעולים.  ↩

  910. לפטור – בזכות מעשי.  ↩

  911. יותר בן עזיהו – צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים, שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט את עם הארץ לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל דינים שהיה דן היה אומרם בשם אביו.  ↩

  912. דלטוריא – מלשינות.  ↩

  913. טוחן הרבה – שונה הרבה.  ↩

  914. משכח קמעא – שוכח מעט מתלמודו.  ↩

  915. סובין – הפסולת של הקמח; כלו' דברים של מה בכך.  ↩

  916. שנו מדותי – למדו דרכי תורתי.  ↩

  917. תרומות – מובחרות.  ↩

  918. של אומה זו – הרומיים.  ↩

  919. גשרים – מעברות לנהר.  ↩

  920. שעלה – שספר בשבח המלכות.  ↩

  921. שגנה – שספר בגנות.  ↩

  922. שמא יצערוה – אנשי המלכות.  ↩

  923. דימוס – הצלה, שחרור.  ↩

  924. ספקולא – עונש מות.  ↩

  925. די לעולם – בעוסקי תורה.  ↩

  926. שמות כ', ח.  ↩

  927. דברים ה', יב.  ↩

  928. מתקן את בשרו – מנקהו ומטהרו, שלא רחץ כל י"ב חדשים.  ↩

  929. סדקים – בקיעים מחמת החול.  ↩

  930. מתוך כאב – שלחלוח הדמעות מכאיב את בשר הפצע.  ↩

  931. לא מצאת בי כך – כל כך תורה.  ↩

  932. של ספק טומאה – חשש בית־הקברות.  ↩

  933. והכהנים – שאסורים לבוא במקום טומאה.  ↩

  934. שהוחזקה כאן טהרה – שהיה מקום זה מוחזק למקום טהור.  ↩

  935. כאן קצץ וכו' – מה שאסור לעשות במקום טומאה.  ↩

  936. תורמוסי – מין צמח (לופינע).  ↩

  937. רפה צינו – העמיד עליו ציון לסימן קבר, כדי שלא יעברו שם הכהנים; שרפיון העפר סמן הוא שחפרו שם באדמה.  ↩

  938. לא נמנית עמנו – לא היית עמנו במנין דעות לטהר.  ↩

  939. מפרכסות – צובעות, כלו' מקשטות ומיפות.  ↩

  940. תלמידי חכמים לא כל שכן – שצריכים לסייע זה לזה בתקנותיהם.  ↩

  941. על העליון – על הכותי.  ↩

  942. ועל התחתון – על המת.  ↩

  943. שיעלה – מן הקבר ויחיה.  ↩

  944. יהודה בן־גרים – שעל ידו נודעו הדברים למלכות.  ↩

  945. וספר קומי – גזז שער ראשו בתספורת נהוגה אצל הרומיים.  ↩

  946. יכחיש – יעשה כחוש ודק.  ↩

  947. ויבריא – יעשה בריא.  ↩

  948. מלומד – רגיל.  ↩

  949. אבא חלפתא – אבי חלפתא.  ↩

  950. יכולים אתם וכו' – כך אין אתם יכולים לומר לי שאתן בני להריגה.  ↩

  951. שמא יענשנו – את בני.  ↩

  952. אף־על־פי־כן ענשו – כמפורש להלן.  ↩

  953. עקם פיו – דרך לעג, שנעלם ממנו פסור מפורש.  ↩

  954. ויקרא י"א, כט.  ↩

  955. בן־תמליון – מן שד לץ.  ↩

  956. שפחה של בית־אבא – הגר שפחת אברהם.  ↩

  957. מכל מקום – אפילו על־ידי שד.  ↩

  958. נכנס – השד.  ↩

  959. נכנס בבתו – נשתגעה.  ↩

  960. אותה האגרת – כתב הגזירה.  ↩

  961. ובא עשיר – וחזר עשיר.  ↩

  962. מירון – שם מקום בגליל.  ↩

  963. להתפרש – להפרד ע"י גט.  ↩

  964. חייכם – ל' שבועה.  ↩

  965. שנזדוגתם – שנתחברתם.  ↩

  966. הלכו בדרכיו – שמעו בעצתו.  ↩

  967. ונפקדו – אלהים פקד אותם ונתן להם בנים.  ↩

  968. שנה חדשה – שנה ראשונה של נשואין. (במקור לא מצויין שהפרוש שייך לפסוק רכה – הערת פב"י).  ↩

  969. קונם – לשון נדר.  ↩

  970. ימותו כל בני אלמנה – כלומר, ימות הבעל ותהא היא אלמנה ואחר־כך ימותו גם בניה.  ↩

  971. ואל יזוז וכו' – שיטעם תבשילה.  ↩

  972. כל המשארות – כל הככרות שבעריבה.  ↩

  973. טעונתם – משאם.  ↩

  974. וסחו – וספרו.  ↩

  975. הנס האחרון – שהיה מורידם.  ↩

  976. לא היה יכול לסבול – שהתורה התישה כחו.  ↩

  977. לבית הועד – למקום שמתועדים תלמידי־חכמים.  ↩

  978. מכורתו – כּוֹרה = קוֹרה, והיא החלק האמצעי של האילן; כלומר, מגזעו.  ↩

  979. משלי י"א, ל.  ↩

  980. כתף – סבל, נושא משאות. ואפשר שמעשה זה הוא נוסח אחר על דבר תחלתו של ר' אלעזר.  ↩

  981. התקן לי בהמה – למשא.  ↩

  982. תפיסתי – חפצי וכלי.  ↩

  983. לפוש – לנוח.  ↩

  984. ספרא – מדרש הלכות בתורת כהנים.  ↩

  985. ורבי – הוא ר‘ יהודה הנשיא בנו של ר’ שמעון בן־גמליאל.  ↩

  986. פרידה – גוזל, כלומר, בן חביב.  ↩

  987. לאבדו ממני – שמא תשלוט בו עין רעה.  ↩

  988. מי שאין לו אב – ר‘ אלעזר, שאיו ר’ שמעון כבר מת.  ↩

  989. מסייע לו – מביא לו ראיה.  ↩

  990. לבלש – ממונה לחפש ולתפוס חוטאים למלכות.  ↩

  991. קורא האגרת וכו' – משל הוא; כלומר, יהא הוא הבלש.  ↩

  992. חמץ בן יין – בן רעי לאב טוב.  ↩

  993. חצוף – עז פנים.  ↩

  994. משלי כ"א, כג.  ↩

  995. והיה בוכה – שמא הכובס נקי היה.  ↩

  996. תהלים ע"ז, ע.  ↩

  997. מגלא – ליחות של פצע.  ↩

  998. לפד – פירות מבושלים לקנוח סעודה.  ↩

  999. מפני בטול תורה – שיוכל לעסוק בתורה.  ↩

  1000. ספנים – חובלי אניות.  ↩

  1001. נחשול – סערת הים.  ↩

  1002. דורון – מתנה.  ↩

  1003. ארנקאות – כיסי כסף.  ↩

  1004. שלנו גדול משלהם – העושר שלנו מרובה משלהם.  ↩

  1005. היתה כאניות – התורה.  ↩

  1006. משלי ל"א, יד.  ↩

  1007. מיני דם – של נשים.  ↩

  1008. מרננים – מתרעמים.  ↩

  1009. ספק אחד – של טומאה.  ↩

  1010. כלם זכרים – כל הולדות של אותן הנשים.  ↩

  1011. נגלתה זרועו – והיתה יפה ובריאה ביותר.  ↩

  1012. מבצבץ – נוצץ.  ↩

  1013. רחש – תולעת.  ↩

  1014. עכברא – שם מקומו.  ↩

  1015. בירים – שם מקום סמוך לצפת.  ↩

  1016. עכן – מין נחש ארסי.  ↩

  1017. שיר־השירים ג', ו.  ↩

  1018. ופיטן – מחבר זמירות ופיוטים.  ↩

  1019. מבני יונדב בן רכב – עי' ירמיה ל"ה.  ↩

  1020. ושמר – והמתין.  ↩

  1021. שסימתי – שגמרתי.  ↩

  1022. שמקלסין – שמשבחים.  ↩

  1023. אבא אליהו – לשון כבוד של חבה כלפי אליהו הנביא, מעין בקשת מחילה על שדבר בו.  ↩

  1024. קפדן – נוח להקפיד, שקפץ ונשבע: “חי ה'… אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי” (מ“א י”ז, א).  ↩

  1025. לבוא אצלו – לבית מדרשו, ללמדו תורה.  ↩

  1026. הרי שהקפיד מר – כעס ולא בא שלשה ימים.  ↩

  1027. הכחיש וכו' – כלומר, הצדיק את השפחה בפני אשתו.  ↩

  1028. איוב ל"א, יג.  ↩

  1029. לאשתי ביתי וכו' – שהאשה היא עיקר הבית והשור עיקר השדה.  ↩

  1030. אמרי חלוקי – התפר שבשפת כתנתי. כשהיה פושט חלוקו לא היה הופכו, אלא פושטו כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה את עצמו תחלה בסדינו מתוחת, משום צניעות.  ↩

  1031. עלה לדוכן – לאו דוקא, והוא הדין כל עליה של התמנות וגדולה.  ↩

  1032. לא אמרתי דבר – על חברי.  ↩

  1033. וחזרתי לאחורי – אם בא חברי ושאלני על דברי, לא חזרתי בי, שמתחלה אמת דברתי.  ↩

  1034. שלש סעודות – לענג את השבת.  ↩

  1035. מגומרי הלל – מזמורי הללויה בפסוקי דזמרה.  ↩

  1036. עם דמדומי חמה – שחרית עם הנץ החמה וערבית סמוך לשקיעתה.  ↩

  1037. ממתים בחלי מעים – שמתמרקים עונותיהם ביסורי החוליץ  ↩

  1038. ממתים בדרך מצוה – בדרך הליכה לשם מצוה.  ↩

  1039. ממכניסי שבת בטבריא – שהיא עמוקה, ומקדמת להחשיך.  ↩

  1040. בצפורי – שיושבת בראש ההר והשקיעה מאחרת בה.  ↩

  1041. ממושיבי בית־המדרש – החזנים מאספי התלמידים בכל יום לבוא.  ↩

  1042. ממעמידי בית־המדרש – הממונים להעמיד את התלמידים בעת הפסקה, כגול בשעת האוכל.  ↩

  1043. ממחלקי צדקה – לעניים, שעלולים לטעות בחלוקה, מעדיפים לזה ומחסירים לזה.  ↩

  1044. שחושדין אותו – בדבר עברה.  ↩

  1045. דברים כ"ח, כע.  ↩

  1046. נמוקו עמו – יכול לתת טעם לכל דבריו.  ↩

  1047. משכו… דם – שמימי הגשם הזוחלים בהם נראו אדומים כדם, וסימן הוא לאבלות.  ↩

  1048. אנו העלובים – דרך ענוה אמר כך.  ↩

  1049. ישעיה כ"ג, יח.  ↩

  1050. עטופי סדינים – כלומר, תלמידי־חכמים ידועים; והיו נקראים כך ע"ש עטיפתם המיוחדה.  ↩

  1051. טעון – עמוס, נושא.  ↩

  1052. לפוש – לנוח.  ↩

  1053. שוים – במחירם.  ↩

  1054. והפקיר את העצים – עשה אותם הפקר, שכל הרוצה יזכה בהם.  ↩

  1055. אריסו – פועל שמקבל בשכר עבודתו חלק מן הפירות.  ↩

  1056. סל של פרות – מגנו של ר' ישמעאל.  ↩

  1057. מה נשתנה היום – שהקדמת להביא אלי ביום החמישי במקום ערב שבת.  ↩

  1058. לפי דרכי – דרך אגב.  ↩

  1059. עם שהוא הולך וכו' – כלומר, בכל מקום שהלך היה לבו לזכותו של אותו אריס.  ↩

  1060. מום – מאום, משהו.  ↩

  1061. סגלגל – עגול.  ↩

  1062. לאניצי פשתן – לחבילי פשתן.  ↩

  1063. טרוטות – סגלגלות; וי"א: רכות ודולפות.  ↩

  1064. כפולות – מכופלות; כלו' תלויות למטה.  ↩

  1065. בלום – סתום ונפוח.  ↩

  1066. שקוט – קצר, שראשה מונח בין כתפיה.  ↩

  1067. והתירו – התיר הנדר שהרי מצא בה מום (=מאום) יפה.  ↩

  1068. נפלוס – היא שכם, עיר של כותים.  ↩

  1069. בהר ברכה זה – הר גריזים.  ↩

  1070. להוט – חומד ושואף.  ↩

  1071. בראשית ל"ה, ד.  ↩

  1072. ונתיעצו עליו – להרגו.  ↩

  1073. ישעיה ל"ג, יד.  ↩

  1074. משלי כ"ח, יד.  ↩

  1075. זה בדברי תורה נאמר – אשרי אדם מפחד תמיד שמא ישתכחו דברי תורה מפיו, שמתוך כך הוא מחזר לשנותם תמיד.  ↩

  1076. מעשה כגון זה – שנתמנה להיות בלש (עיין לעיל סי' רל"ג).  ↩

  1077. ברח לאסיא – מחמת גזרת המלך.  ↩

  1078. ללודקיא – שם עיר באסיה הקטנה.  ↩

  1079. גרגרן – סובא.  ↩

  1080. כרסי רחבה – בעל בשר היה, כמפורש בסמוך.  ↩

  1081. משלי ל"א ל.  ↩

  1082. מתכסין בטלית אחת – שהיו עניים.  ↩

  1083. היה מברך – שהיה חשוב בעיניו כמעיל.  ↩

  1084. המחצלת – שישב עליה.  ↩

  1085. מה יש כאן – כמה עושר.  ↩

  1086. דברים כ"ג, כ.  ↩

  1087. קהלת ח', א.  ↩

  1088. נוטל קנקן – לישב עליו בבית המדרש.  ↩

  1089. מלאכה שמכבדת וכו' – שלא היה יושב על גבי הקרקע.  ↩

  1090. תרדין – מין צמח (שפינאט).  ↩

  1091. בהוץ – בעָלה של חריות הדקל.  ↩

  1092. מאכילני צאתך – העפרורית שבצפרנים.  ↩

  1093. מאכילני רוקך – שהיה נותן את ההוץ לתוך פיו ומדביק בו את הרוק ומחזירו לקערה.  ↩

  1094. בלופסין – מין תאנים שנתבשלו יותר מדאי.  ↩

  1095. שנסמל עליהן וכו' – שאין אנו צריכים לאכול מאכל אחר למחר.  ↩

  1096. המצויצים – שיש בהם ציציות.  ↩

  1097. בין תנור לכירים – מקום מכוער שבבית.  ↩

  1098. הגיע זמן וכו' – שעת הנץ החמה.  ↩

  1099. שנתיאשו וכו' – נמנעו מלקרוא מפני שעסקו בצרכי צבור.  ↩

  1100. ושניתי – ולמדתי.  ↩

  1101. וחסודה – בעלת חן וחסד.  ↩

  1102. כפתחו של אולם – שהיה רחב עשרים אמה; כלומר, דעתם היתה מרובה.  ↩

  1103. כפתחו של היכל – שהיה רחב עשר אמות.  ↩

  1104. מחט סדקית – מחט קטנה.  ↩

  1105. למצות מדותי – לידע מצוי תלמודי ולשאול ספקותי.  ↩

  1106. למצות מדותיו – למצות וללמוד מה שר"א חכם ממני.  ↩

  1107. עד לאחת – עד מאד (וכן תרגום “עד מאד” בלשון ארמית “עד לחדא”).  ↩

  1108. אמר לו – ר' יוסף הבבלי לר"א בן שמוע.  ↩

  1109. צהבו פניו – מחמת שמחה.  ↩

  1110. שלא כונו שמועתנו – כלומר, שלא עלתה לך להלכה כל מה שאמרתי לך עד עכשו.  ↩

  1111. רבי, הן – כלומר כונת וכונת.  ↩

  1112. תהלים קי"ע, לז.  ↩

  1113. שנה לך משנת ר"א – ולא שהלכה כן, אלא חביבה היתה עליו ושנה אותה לך.  ↩

  1114. ששה ששה וכו' – מחמת דוחק מקום.  ↩

  1115. של בית בוקיא – שם מקום, שהיו התרנגולים שם עזים ואין מניחים תרנגול נכרי ביניהם.  ↩

  1116. זקפו עיניהם וזלגו – נשאו עיניהם ונזלו.  ↩

  1117. דברים י"א, לא, לב.  ↩

  1118. בשרי של מטה – חלק גופי התחתון.  ↩

  1119. תלה עיניו – נשא עיניו.  ↩

  1120. זכה בי – עשה עמי צדקה.  ↩

  1121. אצטלאות – מלבושי כבד.  ↩

  1122. הגברים למיתה וכו' – על שקללו אותו ואת בני עמו.  ↩

  1123. לך ופיס עלינו – לך ובקש רחמים עלינו.  ↩

  1124. שם כ"ג, ד.  ↩

  1125. שם שם, ח.  ↩

  1126. קהלת י"א, א.  ↩

  1127. מגדל גדור – שם מקום ב“א; נ”א: מגדל עדר.  ↩

  1128. דעתו גסה עליו – נתגאה.  ↩

  1129. ריקא – בוּר.  ↩

  1130. מכוער – רע מראה.  ↩

  1131. נעניתי לך – נכנעתי מפניך.  ↩

  1132. מטיל אחריו – לבקש ממנו שימחל לו.  ↩

  1133. איכה ג', נא.  ↩

  1134. נשיא… חכם… אב־בית־דין – שלוש משרות זו למעלה מזו.  ↩

  1135. כשהיה נכנס – לבית־המדרש.  ↩

  1136. עקצין – המסכת האחרונה בסדר טהרות.  ↩

  1137. שאינה בידו – שהוא אינו בקי בה.  ↩

  1138. תהלים ק"ו, ב.  ↩

  1139. בפתקין – בפסות נייר.  ↩

  1140. נקנסם – נטיל עליהם עונש.  ↩

  1141. שלא יאמרו וכו' – שלא יזכירום בשמם המפורש.  ↩

  1142. לא מעלים וכו' – כלומר, אין בהם ממש.  ↩

  1143. קמרו של אביך – מין חגורה רחבה משובצת כסף וזהב, שהיו חוגרים אותה ראשי הגולה בבבל; כלומר, חשיבותו של אביך, שהיה ראש גולה בבבל.  ↩

  1144. אבא – ר' שמעון בן־גמליאל.  ↩

  1145. ובני בתירא – שהיו נשיאים, ובשביל שראו את הלל, שעלה מבבל, שהוא גדול בתורה מהם, מנוהו נשיא עליהם.  ↩

  1146. ויונתן בן־שאול – שאמר לדוד: “ואתה תמלך על ישראל ואנכי אהיה לך למשנה” (ש“א כ”ג, יז).  ↩

  1147. גובאי – ארבה.  ↩

  1148. לא בצע על פרוסה – לא חתך ואכל פת לחם.  ↩

  1149. בני לויה – בני אדם שהולכים יחד בדרך.  ↩

  1150. כמשה וששים רבוא – שנחלק להם ים־סוף.  ↩

  1151. לחמורתו – לאתונו.  ↩

  1152. נקרו – הוציאו מהן הפסולת.  ↩

  1153. מעושרות – לא הופרש מהן מעשר.  ↩

  1154. טבלים – תבואה שאינה מעושרת.  ↩

  1155. מן הדמאי – ספק מעושר קרוי דמאי.  ↩

  1156. צהבו – נתאדמו מחמת שמחה.  ↩

  1157. שמודר הנאה אני – שנדרתי שלא אהיה נהנה.  ↩

  1158. משלי כ"ג, ו.  ↩

  1159. מלאך־המות – שהפרדות נזקיהן מרובים.  ↩

  1160. ויקרא י"ט, יד.  ↩

  1161. אעקרן – אנקר את הגידין מרגליהן ולא יזיקו.  ↩

  1162. דברים כ, יע.  ↩

  1163. מפציר בו – שיסעוד אצלו.  ↩

  1164. גבה הר ביניהם – עלה הר גבוה והפסיק ביניהם.  ↩

  1165. בחייהם כך – הקב"ה עושה להם כל כך נסים.  ↩

  1166. במיתתם עאכו"כ – לפי מאמר חז“ל: ”גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" (חול' ז:).  ↩

  1167. זהו חסידכם – שאינו רוצה להצדיק עליו את הדין.  ↩

  1168. קול הברה – שמועה.  ↩

  1169. בסכה הערתה – בקוץ ויתר שנזדמן לה בתוך הבור נאחזה ועלתה.  ↩

  1170. חבר – מכשף, חובר חברים שמכנס בלחשים את השרצים.  ↩

  1171. גבע – שיש לו כעין חטוטרת קטנה על גבו.  ↩

  1172. הרבה כבוד יש לך עלי – כלומר, חיב אני בכבודך.  ↩

  1173. בית אביו של אנטונינוס – שהיה אדם פשוט.  ↩

  1174. מה טיבך – כלומר, לשם מה את הולכת  ↩

  1175. כאחד – יחד, אותי עם בני.  ↩

  1176. שושבינים – רעים וחברים.  ↩

  1177. וגדולה – עושר.  ↩

  1178. הנוי – היופי.  ↩

  1179. לדבר באשתו של ר' אלעזר שתנשא לו.  ↩

  1180. קבל על עצמו יסורים – עי' למעלה (סי' רלג).  ↩

  1181. בצמרת – באבני שלפוחית השתן.  ↩

  1182. בצפדון – מין חולי בתוך הפה.  ↩

  1183. אהורירו – ממונה על אורוות הסוסים שלו.  ↩

  1184. שבור המלך – כך שמו של מלך הפרסים.  ↩

  1185. בשעה שנכנס וכו' – כדי שלא ישמע קול צעקתו של רבי מתוך הכאב.  ↩

  1186. את קולן – של הבהמות.  ↩

  1187. עדיפים – גדולים וטובים.  ↩

  1188. תהלים קמ"ה, ע.  ↩

  1189. כל אותן וכו' – שיסורי הצדיקים מכפרים על בני דורם.  ↩

  1190. חושש – חולה.  ↩

  1191. עברה – אשה מעוברת.  ↩

  1192. לזקני – להלל. ועי' למעלה (סי יג).  ↩

  1193. ראש הגולה – שבבבל.  ↩

  1194. רב הונא בחוץ – ראש הגולה.  ↩

  1195. נתכרכמו פניו – הוריקו פניו ככרכום (זעפרן) מחמת בושה.  ↩

  1196. ארונו בא – כלומר, הביאו אותו לא חי אלא מת, ואין לך להתיירא.  ↩

  1197. נזוף – מנודה, בשביל שבייש את רבי.  ↩

  1198. אי לכן וכו' – שמעתה לא יגינו עוד עליהן יסוריו של רבי.  ↩

  1199. חיות – יולדות.  ↩

  1200. שיכניסוהו לפנים – משורות התלמידים שיושבים לפני רבי וקרובים אליו.  ↩

  1201. אסור או מותר – מחשש נסך.  ↩

  1202. ואתה מצערני – שלא הודעתני.  ↩

  1203. גרבי – חביות.  ↩

  1204. לשומרים – מה שיש להם בשביל הצדיקים.  ↩

  1205. עיניו למטה – כלפי א"י שהשכינה שם.  ↩

  1206. והיו עיני וכו' – במקדש שלמה נאמר.  ↩

  1207. מלכים א‘ ע’, ג.  ↩

  1208. איכה ג', מא.  ↩

  1209. מפסע והולך – בראשי העם לקצר את דרכו.  ↩

  1210. אבדן – אבא יודן.  ↩

  1211. מפי הגבורה – מפי הקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  1212. וכי רבך וכו' – כלומר, רבי.  ↩

  1213. ובדקנה – בדוק בשנותיה אם גדולה היא וזקוקה ליבם או קטנה.  ↩

  1214. דברים כ"ה, ז.  ↩

  1215. בפרשה – בפרשת יבום.  ↩

  1216. שוב לא צריך – לבדוק.  ↩

  1217. הורה זקן – ר' יוסי.  ↩

  1218. שצריך לו – לתורתו.  ↩

  1219. אסור להטמין את הצונן – משקה קר אסור להטמינו בשבת בתוך דבר קר, כגון עפר וחול, כדי שלא תפוג הצנה.  ↩

  1220. מפני מה עשית כך? – כתלמיד.  ↩

  1221. מסתכל הייתי וכו' – ולא הרגשתי בו.  ↩

  1222. לא תהא כזאת – ולא יצא אלא כדי שלא יתבייש זה שאכל שום לצאת אף הוא.  ↩

  1223. את אברהם – במערת המכפלה.  ↩

  1224. דוגמתם – צדיקים כמותם.  ↩

  1225. והורידו – לפני התיבה.  ↩

  1226. נזדעזע העולם – שמא יחיו המתים.  ↩

  1227. וטרדם – גרשם, פזרם.  ↩

  1228. עיא – חיא, וקרא לו כך בדרך בזיון.  ↩

  1229. שלבו עליו – כועס הוא עליו ונתכוון לנדותו.  ↩

  1230. נזיפות – נדוי.  ↩

  1231. מפני מה עשית כך? למדת בשוק.  ↩

  1232. משלי א', כ.  ↩

  1233. מבפנים – בסתר.  ↩

  1234. מכרזת עליו – מפרסמתו.  ↩

  1235. ומאור עינים – עור, והוא לשון כבוד, כמו “סגי נהור” בארמית.  ↩

  1236. פנים הנראים ואינם רואים – פני עור.  ↩

  1237. פנים הרואים ואינם נראים – פני שכינה.  ↩

  1238. שלשה עשר פנים – אופנים ודרכים.  ↩

  1239. יצאו ממנו – נתעלמו ממנו.  ↩

  1240. יושבים ופושטים וכו' – עוסקין בפירוש המגלה.  ↩

  1241. ושירו בה וכו' – השאירו א"ב אחת במגלת איכה ולא אמרוה.  ↩

  1242. נפטר – הולך.  ↩

  1243. תהלים ל"ב, י.  ↩

  1244. איכה ד', כ.  ↩

  1245. עוסקין בענין – בפסוק רוח אפינו, שהוא סוף פרק רביעי שגמרוהו.  ↩

  1246. שנתבסמו – שנשתכרו.  ↩

  1247. ישעיה ה', יד.  ↩

  1248. קוצים וכו' – שהרי רבי היה הנשיא שבא"י.  ↩

  1249. יין נתן וכו' – מנין האטותיות של יין ושל סוד הוא שבעים.  ↩

  1250. סימוניא – שם מקום בגליל התחתון.  ↩

  1251. חזן – מלמד תינוקות ושמש בית־הכנסת.  ↩

  1252. זחה עלי דעתי – נתגאיתי ושכחתי.  ↩

  1253. משלי ל', לב.  ↩

  1254. וכל אימת – כל שעה.  ↩

  1255. הלכה – משניות.  ↩

  1256. ספרא – מדרש הלכה של תורת־כהנים.  ↩

  1257. ספרי – מדרש הלכה של במדבר ומשנה תודה.  ↩

  1258. חכמים – תלמידים.  ↩

  1259. מהו סרוגין וכו' – פירושן של המלים הללו.  ↩

  1260. ומי גדול – לענין כניסה בראש לבית־המדרש.  ↩

  1261. בחכמה או בשנים – מי שחכם ביותר או מי שזקן ביותר.  ↩

  1262. קטעים קטעים – בהפסקות.  ↩

  1263. פרפחינין – מין ירק (פארטולאק).  ↩

  1264. מכבדת – יעה שמכבדין בו הבית.  ↩

  1265. נשכרת – לעבירה.  ↩

  1266. בשנים – בשני זהובים.  ↩

  1267. שוכרתו – מחמת יפיו.  ↩

  1268. סמכו – סמך עליו את ידו, כלו' קרא לו שם רבי.  ↩

  1269. שם י"א, ל.  ↩

  1270. עכן – נחש.  ↩

  1271. זה היה בצער מערה – ר‘ אלעזר בר’ שמעון התחבא במערה עם אביו, כמסופר למעלה (עי‘ סי’ רכא).  ↩

  1272. שמקפח את בניו – שהיה רגיל להשבע בכל פעם “אקפח (אשכל) את בני”.  ↩

  1273. פתח אוצרות – של תבואה לחלקה לעניים.  ↩

  1274. למוד – רגיל.  ↩

  1275. לזכות עמו – לתת לו בתורת מצוה.  ↩

  1276. אחת לשלש וכו' – מעשר עני ניתן בשנה שלישית וששית לשמיטה.  ↩

  1277. והשלימו לו – נתנו לו את הדינר החסר למאתים, ומי שיש לו מאתים אסור לו ליטול מעשר עני.  ↩

  1278. מכות פרושים – כלו' צבועים, שעושים מצוה להרע.  ↩

  1279. לקפילין – לחנות של מזונות.  ↩

  1280. קורט – פרוטה קטנה, כל שהוא.  ↩

  1281. ר' שמעון בן־חלפתא – שהיה עני.  ↩

  1282. פורענות – גזרת המלכות.  ↩

  1283. הטילו דמי עטרה – מס בשביל עטרה למלך.  ↩

  1284. יתנו חכמים עמנו – ישתתפו עמנו במס.  ↩

  1285. מחל להם וכו' – פטר אותם מחצי המס.  ↩

  1286. של פטם – שפיטמו אותו והוא שמן מאד.  ↩

  1287. ביום אידם – ביום חגם.  ↩

  1288. חסר וכו' – הוציא ארבע רבואות מממונו לשוחד שלא יקריבוהו ביום זה של החג. וכך היה מבטל את המנהג קמעא קמעא.  ↩

  1289. אמר הוא – היבם.  ↩

  1290. קהלת ה', יא.  ↩

  1291. מקום לבן מאה מנה – לפי כבוד ממונו.  ↩

  1292. יש לו אלף ספינות וכו' – ואין המקום לפי רוב עשרו.  ↩

  1293. בכלים הללו – בבּגדים פחותים, שאין להכיר על פיהם את עשרו.  ↩

  1294. במה הארכת ימים – כלומר, באיזו זכות.  ↩

  1295. קצת בחיי – רע הדבר בעיניך שאני חי עדיין.  ↩

  1296. הבאים אחריך וכו' – כלומר, אין טוב לך לחיות ימים רבים כמוני, שאם כן אתה נשיא ובניך כל ימיהם לא יגיעו לגדולה.  ↩

  1297. צנון… חזרת – ירקות חריפים ומרים שמרבים תיאבון.  ↩

  1298. קישות – קשואים, ויפים לעכול; כלומר, שלא חסר שלחנם מתיקוני מאכל כלום.  ↩

  1299. לר' אפס – סופרו של רבי.  ↩

  1300. מזקני – מיעקב אבינו, ששלח לעשו בלשון זו.  ↩

  1301. בראשית ל"ב, ה.  ↩

  1302. בפרשה זו – פרשת וישלח, ללמוד מתוכה טכסיסים ודרכי פיוס עם בני עשו (הרומאים).  ↩

  1303. ולא היה לוקח וכו' – ללוותו, כדרך שלא קבל עליו יעקב לויתו של עשו (בראשית ל"ג, יד).  ↩

  1304. פינס – כסות, שהוציא כל ממונו לשחדם.  ↩

  1305. לגיון – גדוד אנשי צבא.  ↩

  1306. פטומים – אבוסים, שמנים.  ↩

  1307. ספונים – חשובים.  ↩

  1308. נחמיה ע', ו.  ↩

  1309. משום פועלים וכו' – שלא תבוא עליהם השמש פתאום.  ↩

  1310. בגבורה – בהקב"ה.  ↩

  1311. קירי כירי! – שלום למלך!  ↩

  1312. אמפרטור – קיסר גדול.  ↩

  1313. תהלים י"א, ז.  ↩

  1314. אותם – הצוננין שאכלתי בשבת.  ↩

  1315. תבל – יחיד מן תבלין.  ↩

  1316. קלרין – אוצר.  ↩

  1317. קלניא – בת־חורין ממס.  ↩

  1318. הביא רבי אדם אחד וכו' – מפני שנתיירא רבי מפני שרי המלכות לדבר בפירוש עשה כל אלה בדרך רמז.  ↩

  1319. גרגירא – מין ירק של גרגרין, לרמז; כלומר, “גר גירי” (זנתה גירא בתי; גור = נאוף, בארמית).  ↩

  1320. כוסברתא – גד (קאריאנדער), כלו' “כוס ברתא” (הרוג הבת, בארמית).  ↩

  1321. כרתא – חציר; כלו', הרי יכרת זרעי.  ↩

  1322. חסא – מין ירק (סאלאט); כלו', חוס עליה.  ↩

  1323. מרצוף – שק עור.  ↩

  1324. זהב פרוך – גרגרי זהב.  ↩

  1325. למי שיבוא אחריך – לבניך.  ↩

  1326. אין זה בן־אדם – כלומר, דומה הוא למלאך.  ↩

  1327. על הקלקלה – על מאורע רע (והוא לא ידע שהמלך הרג את העבד).  ↩

  1328. עובדיה א', יח.  ↩

  1329. נתפרדה חבילה – בטלה החבורה, שהיו קשורים זה בזה ועכשיו נתפרדו.  ↩

  1330. עמוס ד', יג.  ↩

  1331. עמוס ד', יג.  ↩

  1332. מין עומד בפתח – מין אחר היה.  ↩

  1333. ויתנו בברותי וגו' – כלומר, אפילו בשעת סעודה אין לי מנוחה מפני המינים.  ↩

  1334. תהלים ס"ע, כב.  ↩

  1335. אויבך – המין הראשון.  ↩

  1336. כוס של ברכה וכו' – בשכר בשורה.  ↩

  1337. לאותה משפחה – של המבשר.  ↩

  1338. במקומו – כמו בחיי.  ↩

  1339. חיפני – מעיר חיפה.  ↩

  1340. והושיבו ישיבה וכו' – כלומר, שתחזרו לעסוק בתורה ולא תרבו בהספד.  ↩

  1341. ישב בראש – הישיבה.  ↩

  1342. ברמים – בחשיבות.  ↩

  1343. זרוק מרה – הטל אימה בשעת הצורך.  ↩

  1344. עליונים… ותחתונים – מלאכים ובני אדם.  ↩

  1345. שיכופו – שיכניעו.  ↩

  1346. מצטער הרבה – בגסיסה.  ↩

  1347. בני ידעיהו – תושבי צפורי, שמשמר ידעיה קבוע שם.  ↩

  1348. אראלים ומצוקים – מלאכים וצדיקים מצוקי ארץ.  ↩

  1349. גופפתא – שם מקום.  ↩

  1350. ישעיה נ"ז, ב.  ↩

  1351. על תורה ומצות – שהמתים פטורים מהן.  ↩

  1352. אין כהונה היום – כלו' אף כהנים מותרים לעסוק בקבורתו.  ↩

  1353. מפלפולי – על ידי חריפותי.  ↩

  1354. ואסרוג – אקלע.  ↩

  1355. מפני מה אין אתה מרחם עלי – שאוכל לקיים שליחותי.  ↩

  1356. הראהו שבט של אש – וידע ר' היא שהוא מלאך־המות.  ↩

  1357. לראות את ר"ח – לאחר שנפטר מן העולם.  ↩

  1358. אדם קטן היה – ולא היה כדאי לראותו.  ↩

  1359. גרדי – אורג.  ↩

  1360. סומכו – שלא יפול.  ↩

  1361. רבץ תורה – הרבה ללמד תורה ברבים.  ↩

  1362. מצין מערות – מעמיד ציונים על קברות החכמים שיהא להם היכר.  ↩

  1363. הריני כפרת וכו' – לשון כבוד וחבה כלפי נפטר.  ↩

  1364. נצטננו התבשילים ‒ שנמשכו הקרואים אחרי המשלים.  ↩

  1365. לעוברי רצונו ‒ של הקדוש־ברוך־הוא, והכונה על רבי; ולהכעיסו אמר כך.  ↩

  1366. כך ‒ כל־כך עושר וגדולה.  ↩

  1367. בן־אלעשה ‒ חתנו של רבי, ועשיר גדול היה, אבל לא בן־תורה.  ↩

  1368. שואלים את־רבי ‒ בהלכה; ונתכון בר־קפרא לבישו..  ↩

  1369. שאול משמים נשקפה וכו‘ ‒ שאול תמה מתחת עלתה למרום ומשמים נשקפה וכו’, ובדברי חידה אלה יש רמז של לעג כלפי בן־אלעשה, שלא היה בן־תורה ועלה לגדולה והפיל פחדו על בעלי כנפים, כלומר, על תלמידי חכמים; וי“מ ”שאול" ‒ שאַל, והדברים (“משמים נשקפה” וכו') נאמרו כלפי בתו של רבי, אשתו של בן־אלעשה שהיתה נוהגת יהירות בעצמה ומטילה אימתה על סביבותיה.  ↩

  1370. איני מכירך ‒ כלומר, איני רוצה להכירך; ולשון של כעס וקפידא היא על שבייש בר־קפרא את חתנו..  ↩

  1371. שלא יתמנה ‒ שלא יהא נסמך לרב וחכם  ↩

  1372. השמועה ‒ ההלכה שעמדו בה.  ↩

  1373. צריך רבי ‒ רק רבי (ר' יהודה הנשיא) יכול לפרשה.  ↩

  1374. ומה רבי וכו' ‒ דרך זלזול אמר כך; כלומר, מה יכול לומר בדבר זה!  ↩

  1375. שיש בלבו עליו ‒ טינה.  ↩

  1376. באה פורענות וכו' ‒ שהיה רבי בעל יסורים והשחוק קשה לו.  ↩

  1377. וכפהו ‒ והפכו.  ↩

  1378. חרון־אף ‒ החוטם הוא אף.  ↩

  1379. לא תצטרך וכו' ‒ לא תצטרך להתפרנס מיגיע כפיך.  ↩

  1380. ואנטיפיטא ‒ נציב העיר (פרוקונסול) בל"י.  ↩

  1381. יוציא שלשה וכו' ‒ כלומר, אדם חשוב כמותך ראוי לו שיהיו עוד מעות בידו להוצאות אחרות.  ↩

  1382. נשבו ‒ למלכות.  ↩

  1383. ספסופא ‒ שם מקום.  ↩

  1384. ויפיס עלינו ‒ את המלכות לשחרר את השבויים.  ↩

  1385. קהלת י"א, א.  ↩

  1386. כרוב ‒ מין ירק (קאהל).  ↩

  1387. דורמסקין ‒ שזיפים של דמשק.  ↩

  1388. פרגיות ‒ אפרוחי תרנגולים.  ↩

  1389. לברך ‒ על שלשת מיני המאכלים, כל אחד כדינו.  ↩

  1390. שלא טעם טעם בשר ‒ והבשר היה חביב עליו לברך עליו בתחלה.  ↩

  1391. זקנה אין כאן ‒ כלומר, הרי אני זקן והיה לך לשאלני על מה מברכין תחלה.  ↩

  1392. מה עסקיהם ‒ שהם הומים כל־כך בשוק.  ↩

  1393. לבעל מלאכתו ‒ למי שעשה זה אצלו מלאכה.  ↩

  1394. בעל מלאכתי ‒ הקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  1395. רבנו ‒ ר' יהודה הנשיא.  ↩

  1396. כבוד היום ‒ צרכי יום־טוב.  ↩

  1397. אין בנו מי שימלאנה ‒ כלו' אני אשתדל שלא תהא חסרה.  ↩

  1398. מדור ‒ בית דירה  ↩

  1399. . היתה ידו למטה ‒ מושפלת, כמי שמקבל דבר מחברו.  ↩

  1400. קבל…שדה ‒ באריסות, או שקנה אותה ממנו.  ↩

  1401. כמה היא עושה ‒ כמה היא רגילה לעשות פירות.  ↩

  1402. רות ג', ג.  ↩

  1403. וירדת ‒ משמע שהגורן נמצאת במקום נמוך, שאין הרוח שולט שם כל־כך ואינו משיב אלא את המוץ בלבד.  ↩

  1404. לך ונפחהו ‒ את המוץ, כלומר, שיחזור וינפה את המוץ, לברור ממנו את הזרעים שנתערבו בו מכוח הרוח.  ↩

  1405. את השאר ‒ את החסר למאה כור.  ↩

  1406. בקלח ‒ בקנה אחד.  ↩

  1407. לבעליו של זה ‒ לבעליו של רוח זה; כלו', להקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  1408. שעסקן בדברים היה ‒ מטפל ובודק בטבע בעלי החיים ומנסה נסיונות.  ↩

  1409. משלי ו', ו־ח.  ↩

  1410. סדן ‒ גוף של אילן.  ↩

  1411. וסתר ‒ הרס.  ↩

  1412. וקבע בו מסמר ‒ בלוח, כדי שלא יוכל הדוכיפת להכנס.  ↩

  1413. ושלפו ‒ הוציא את המסמר בכח העשב.  ↩

  1414. שלא ילמדו הגנבים ‒ לפתוח מנעולים בכחו של אותו העשב.  ↩

  1415. וטלה עליה וכו' ‒ כרך עליה, כדי לחממה, מטלית עור של צורפים; וי"מ: של אורגים.  ↩

  1416. שפופרת של קנה ‒ במקום הירך.  ↩

  1417. נוהמים כנגדו ‒ לאכלו.  ↩

  1418. תהלים ק"ד, כא.  ↩

  1419. ירדו לו ‒ מן השמים.  ↩

  1420. אין זה משלי ‒ איני עוסק בכך, ואין הדבר הגון לי.  ↩

  1421. הפוכה ‒ נוטה לפול, והוא היה נותן בה עין שתפול; והתינוקות הללו היו מאותה החצר.  ↩

  1422. ראשו של החטא וכו' ‒ כלומר, מרה תהיה לו באחרונה, שחטא הילדים תלוי בו, שלא למדם חכמה ומוסר.  ↩

  1423. והגזרה נגזרה ‒ שהחצר תפול.  ↩

  1424. תולה אני לך ‒ מניח את הדבר תלוי ועומד.  ↩

  1425. ממנו אני מישן ‒ חלק ממנו אני מניח שיתישן עוד.  ↩

  1426. בשמחתו ‒ במשתה נשואין שלו.  ↩

  1427. בשעה שאינה שעה ‒ כלומר, בלילה, בשעה שהמזיקין מצויים.  ↩

  1428. ואתה מי אתה? שיצאת בלילה.  ↩

  1429. של מקום ‒ של הקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  1430. פתקו ‒ כלומר, גורלו, פסק דינו ויום מיתתו.  ↩

  1431. וחיה ‒ נתקיים וחי.  ↩

  1432. מפני מה וכו' ‒ לשון ענוה היא, והכונה להיפך: למה אין אתה בא להקביל פני ברגל כדרך שהקבילו אבותיך לאבותי, שנהגו כבוד בנשיא.  ↩

  1433. סלעים וכו' ‒ כלומר, זקנתי ותש כחי וההליכה קשה עלי: סלעים קטנים דומים עלי כגבוהים.  ↩

  1434. קרובים נעשו רחוקים ‒ האזנים כבדו והקול המגיע אליהן מקרוב נשמע בכבדות כבא מרחוק; וי"מ: המקומות הקרובים נעשו עלי כרחוקים מפני כובד הרגלים.  ↩

  1435. רחוקים נעשו קרובים ‒ העינים שראו קודם מרחוק אינן רואות עתה אלא מקרוב.  ↩

  1436. ומשים שלום וכו' ‒ התאוה, שמשימה שלום בין איש לאשתו.  ↩

  1437. צוה לבנו וכו‘ ‒ עי’ לעיל סי' שכ"ח.  ↩

  1438. שצוחו עליו וכו' ‒ בני צפורי היו צועקים וקובלים עליו, שהוא מצפורי ונתגדל אצלם ואין ראוי שיתמנה עליהם.  ↩

  1439. וכי בשביל וכו' ‒ כלומר, למה היה לו לרבי להשגיח עליהם?  ↩

  1440. על שהשיבו וכו‘ ‒ על שהשיב ר’ חנינא על דבריו והכלימו ברבים לפיכך לא מינהו.  ↩

  1441. יחזקאל ז', טז.  ↩

  1442. קרית ‒ למדת מקרא.  ↩

  1443. שלא יתמנה ‒ על־ידי רבי.  ↩

  1444. על דבר זה ‒ שקבלתי עלי להיות מתמנה אחרון.  ↩

  1445. והייתי עוקם וכו‘ ‒ הייתי מעקם הדרך ומאריכו כדי להכנס ולשאול בשלומו של ר’ שמעון בן־חלפתא.  ↩

  1446. אסטרטיא ‒ דרך הרבים.  ↩

  1447. מעשים ‒ שאלות בעניני הלכה.  ↩

  1448. מוציאם ‒ מלפניו, כלומר, מורה בהם הלכה.  ↩

  1449. מצרפם ‒ בהוראת ההלכה למעשה.  ↩

  1450. שסכינו חריפה ‒ כלומר, יודע כחו בתורה, ואינו זקוק לנו.  ↩

  1451. להשגיח עלינו ‒ לתת דעתך עלינו ולכבדנו.  ↩

  1452. זמרי ‒ עי' במדבר כ"ה.  ↩

  1453. עד עכשו כך ‒ עדין אין גשמים, ובצער אמר כך.  ↩

  1454. שלא ינכה חובו ‒ שעצירת הגשמים באה כעונש על עונות הדור.  ↩

  1455. הפריש…ובנה וכו' ‒ שלא בקש ליהנות מן הממון שיש בו חשש הטעאה.  ↩

  1456. להעבירו מלפניהם ‒ שלא יאכלוהו.  ↩

  1457. שמות כ"ב, ל.  ↩

  1458. בר בא ‒ בר אבא (בלשון ירושלמי באה אות א' מובלעת בכמה תיבות).  ↩

  1459. אגרת כבוד ‒ המדברת בשבחי, כתב המלצה.  ↩

  1460. אני הולך וכו‘ ‒ כלו’ אמוּת.  ↩

  1461. לחלוץ וכו' ‒ שאחיו מת בצור בלי בנים, והניח אשה הזקוקה ליבום או לחליצה.  ↩

  1462. חיק אמו ‒ א"י.  ↩

  1463. נכריה ‒ חו"ל.  ↩

  1464. לטול עפר וכו' ‒ כדרך המכשפים, שעל־ידי כך כח הכשפים מועיל, לפי דעתם, להזיק למכושפים.  ↩

  1465. אין עוד מלבדו ‒ כלו' בלי רצון הקדוש־ברוך־הוא אין כח הכשפים מועיל.  ↩

  1466. דברים ד', לה.  ↩

  1467. שנים וכו' ‒ כלומר, את מבקשת שאביא עלי שתים רעות? וכי לא די לי במיתתה אלא שאגרום לי עורון מחמת בכיה.  ↩

  1468. בלא זמנה ‒ ונענש למות קודם זמנו.  ↩

  1469. שיצרה שחוט ‒ עי‘ להלן ספר ד’ “עבודה זרה”; כלומר, שאין כח יצר ע"ז תקיף בזמננו ולא נכָּשל בה.  ↩

  1470. זה מנין לך ‒ שנוכל לעמוד כנגדן ולא נבוא לידי עברה.  ↩

  1471. מזמה וגו' ‒ התורה תשמור עלינו.  ↩

  1472. משלי ב', יא.  ↩

  1473. על רגלו אחת ‒ כלומר, שלא נחלש מחמת זקנה.  ↩

  1474. שהראני פרות ‒ ר' יוחנן תלמידו היה.  ↩

  1475. פשטתי לו ‒ כלומר, פרשתי ובארתי לו.  ↩

  1476. אצטלאות של מילת ‒ בגדים עשויים מאריג יקר, ממין משי הבא ממילת.  ↩

  1477. ירא מפניו ‒ מפני גדלו ותקיפותו בתורה.  ↩

  1478. ר' חמא וכו‘ ‒ אביו של ר’ אושעיא.  ↩

  1479. הלך ‒ מביתו.  ↩

  1480. כמעשה בן –חכינאי ‒ שחזר לביתו פתאום, ואשתו כמעט שפרחה נשמתה.  ↩

  1481. ושלח לביתו ‒ להודיע שבא.  ↩

  1482. ר' אושעיא בנו ‒ שהניחו אביו קטן, ועתה, אחרי י"ב שנים, לא הכירו אביו.  ↩

  1483. אלו הייתי כאן ‒ ועוסק בחנוך בני.  ↩

  1484. כמותו ‒ חריף בתורה כמוהו.  ↩

  1485. קהלת ד', יב.  ↩

  1486. ר' אושעיא בנו וכו' ‒ שכלם, שלשה דורות, גדולים בתורה היו.  ↩

  1487. ברבי ‒ תואר של כבוד לאדם גדול בדורו, בן־אבות ותלמידי־חכמים גדולים, ועל־פי רוב נקראו כך תלמידי רבנו הקדוש.  ↩

  1488. לעמוד על סוף דעתו ‒ מחמת חריפותו.  ↩

  1489. כפתחו של אולם ‒ רחבו עשרים אמה.  ↩

  1490. של היכל ‒ רחבו עשר אמות.  ↩

  1491. מחט סדקית ‒ מחט דקה של רוכלים שהנשים משתמשות בה למעשי סריגה.  ↩

  1492. אבי המשנה ‒ שסדר משניות, כגון המשנה שבתוספתא.  ↩

  1493. קהלת ב', ה.  ↩

  1494. ר' יודן נשיאה ‒ נכדו של ר' יהודה הנשיא.  ↩

  1495. שלח לו ‒ בפורים.  ↩

  1496. ומתנות וכו' ‒ כלומר, דבר מועט לגבי השולח שנשיא הוא.  ↩

  1497. אסתר ט', כב.  ↩

  1498. אסתר ט', כב.  ↩

  1499. מאור־עינים ‒ סגי נהור, כנוי לסומא.  ↩

  1500. למוד ‒ רגיל.  ↩

  1501. לבזות כבודו ‒ שלא יראהו האורחים בכשלונו ובמומו.  ↩

  1502. שנראה ואינו נראה ‒ הסומא.  ↩

  1503. שרואה ואינו נראה ‒ הקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  1504. ושאל בהם ‒ שאל בשלומם.  ↩

  1505. מנהג מקומכם ‒ אם מותר במקומכם לשאול בשלום אבלים בשבת.  ↩

  1506. כמה ממון שקעו… כאן ‒ בבנינים.  ↩

  1507. ולא היו… עמלים וכו' ‒ כלומר, וכי לא היה מוטב שיתנו ממונם לפרנסת תלמידי־חכמים שיוכלו לעסוק בתורה.  ↩

  1508. מלכים א' י"א, טז.  ↩

  1509. יטפל ‒ יזקק, יתחבר אליו להשיב לו תשובה.  ↩

  1510. כלם ‒ כל היהודים.  ↩

  1511. אינם אצלכם ‒ שהם מפוזרים בתוך כמה מלכיות.  ↩

  1512. קטועה ‒ קצוצה ופגומה, שמכלה את תושביה.  ↩

  1513. גפה של רומי ‒ לשון שבועה.  ↩

  1514. בכך אנו יורדים וכו‘ ‒ כלו’ אף אנו מתחבטים בענין זה ואין יודעים להכריע.  ↩

  1515. פילוסופוס ‒ חכם מחכמי האומות.  ↩

  1516. מפני מה לא נתנה וכו‘ ‒ כלו’ למה לא נברא האדם כשהוא מהול, כלום יש פגם ביצור כפיו של הקדוש־ברוך־הוא?  ↩

  1517. אותו האיש ‒ כלו', אתה.  ↩

  1518. פאת ראשו ‒שבאה עמך לעולם.  ↩

  1519. פאת זקנו ‒ שצמחה אחר־כך.  ↩

  1520. בשטות ‒ בימי הילדות.  ↩

  1521. ולדברים אלו באנו ‒ כלומר, בדברים אלה, שנראים כדברי ליצנות, אתה דוחני.  ↩

  1522. להוציאך חלק ‒ לפטרך בלי כל תשובה.  ↩

  1523. עשיה ‒ תקון.  ↩

  1524. החרדל ‒ שהוא מר מבריָתו, וכן התורמוס (לופינע).  ↩

  1525. דייניך ‒ הדיינים של בית־דינך.  ↩

  1526. קהלת ב', יז.  ↩

  1527. אנטיפותא ‒ נציב העיר (פרוקונסול).  ↩

  1528. לזקנך ‒ ליעקב, שחזר אף הוא מעם עשו צולע (ורומי נמשלה לאדום בדברי חכמים).  ↩

  1529. בראשית ל"ב, לב.  ↩

  1530. בשבת וכו' ‒ אם כך מרבים אתם בתבשילים בחול, מה הנחתם לשבת.  ↩

  1531. בר בא ‒ בר אבא.  ↩

  1532. מה היה ‒ כלומר, איך היה בשעה זו, אם התחיל כבר ברחיצה אם לא.  ↩

  1533. כך היה ‒ תיכף לכניסתו נזכר ויצא.  ↩

  1534. מופשט כליו ‒ שכבר פשט בגדיו והתחיל ברחיצה, ואעפי"כ נתלבש ויצא, כלהלן.  ↩

  1535. והודעתם… יום… ‒ כלו' זה דומה לזה.  ↩

  1536. דברים ד', ט, י.  ↩

  1537. ופרחה רוחו ‒ נתעלף עלוּף ממושך.  ↩

  1538. עליונים למטה ‒ אלו שהם חשובים במעלה בעוה"ז הם ירודים בעולם הבא, וכן להפך.  ↩

  1539. ואנו ‒ תלמידי חכמים.  ↩

  1540. כך אנו שם ‒ במעלתנו עומדים.  ↩

  1541. הרוגי לוד ‒ שני אחים פפוס ולוליינוס מהרוגי מלכות. ועי‘ ספר ראשון פ"י, סי’ ב.  ↩

  1542. בלע ‒ מכה בגרון.  ↩

  1543. מבני פנדירא ‒ מינים, ועסקו ברפואה ע"י לחשים.  ↩

  1544. ונשם ‒ החולה.  ↩

  1545. ולא ישמע פסוק זה ‒ שאסור להשתמש בפסוקי קודש לשם לחש על המכה.  ↩

  1546. והיה לו כך ‒ שמת.  ↩

  1547. קהלת י', ה.  ↩

  1548. במקראות ‒ בוכוחי דברים מתוך מקראות דברי הקדש.  ↩

  1549. של זעם ‒ לפי דברי האגדה במקום אחר, הקב“ה ”זועם בכל יום", וכמה זעמו? רגע (“כי רגע באפו”), וקללה שיוצאת מפי אדם ברגע זה מתקיימת. ואימתי רגע הזעם? אותה שעה קלה שהתרנגול עומד בלילה על רגלו אחת וכרבלתו מלבינה.  ↩

  1550. תהלים קמ"ה, ט.  ↩

  1551. גם ענוש ‒ את הבריות.  ↩

  1552. משלי י"ז, כו.  ↩

  1553. קושב ‒ נו"א: קישר.  ↩

  1554. נתבע למלכות ‒ נתחייב למלכות ונתבקש לתפסו.  ↩

  1555. אותו האיש ‒ כלו' אתה לבדך.  ↩

  1556. למסורות ‒ למלשינים, שגרמת למסור איש למלכות.  ↩

  1557. ולא משנה עשיתי ‒ שכן הוא הדין, שמוסרין את היחיד, המתבקש למלכות כדי להציל את הרבים.  ↩

  1558. אבני כדכד ‒ שנבא עליהן הנביא לימות המשיח (ישע' נ"ד, יב).  ↩

  1559. נחשול ‒ סער.  ↩

  1560. מטרפת ‒ מסוערת ומטולטלת וקרובה לטבוע.  ↩

  1561. האדון הזה ‒ עוד אחד נתלוה עמו, והוא משיח, ובן לוי לא ראהו.  ↩

  1562. שנים ראיתי ‒ את אליהו ואת עצמו.  ↩

  1563. על פתח העיר ‒ בשער רומי.  ↩

  1564. מתירים וקושרים ‒ את תחבשות כל נגעיהם.  ↩

  1565. שמא אתבקש ‒ לגאולה.  ↩

  1566. אותך ואת אביך – מאחר שקרא לך בשם אביך בשאלת שלום.  ↩

  1567. תהלים צ"ה, ז.  ↩

  1568. בבעלי ראתן ‒ שמחלתם ‒ מחלת המוח ‒ קשה וסכנתה מרובה, והיא מנגעת אפילו שלא בדרך מגע, אלא ע"י האויר בלבד.  ↩

  1569. משלי ה', יט.  ↩

  1570. ועשה לו רצונו ‒ לשון כבוד כלפי נטילת נשמה של צדיקים.  ↩

  1571. הראני מקומי ‒ בגן עדן.  ↩

  1572. לחי ‒ כלו' טוב ונכון דברת, יהי כדבריך.  ↩

  1573. הגביהו ‒ מלמעלה למחיצה.  ↩

  1574. תכתקי פז ‒ שלחנות קטנים, או כסאות, של זהב.  ↩

  1575. נראתה קשת בימיך ‒ שכן הקשת היא אות ברית שלא יחרב העולם, ואם יש צדיק גמור בדור העולם קיים בזכותו; וי"מ, שלא ירדו בימיו גשמים ביום, אלא בלילה, שעה שבני אדם ישנים, וממילא לא נראתה הקשת.  ↩

  1576. אין אתה בן לוי ‒ כלומר אין זכותך יפה.  ↩

  1577. שלא היה דבר ‒ כלומר באמת לא נראתה הקשת בימיו, אלא מפני ענותנותו אמר כך.  ↩

  1578. שושבינו ‒ חברו ורעו של ריב"ל.  ↩

  1579. עשה בשביל חכמים ‒ שיכנסו אצלך לטפל בקבורתך.  ↩

  1580. להוציא ‒ למעט, כלומר מה שאין כן מי שלא קיים, הוא אינו זוכה לכך.  ↩

  1581. שאין לו מעקה לגגו ‒ והתורה צותה “ועשית מעקה לגגך” (דב' כ"ב, ח).  ↩

  1582. תהלים ל"ב, ו.  ↩

  1583. שם ה', יב.  ↩

  1584. שם ל"א, כ.  ↩

  1585. פניו של ריב"ל ‒ אחרי שמת, בחלום.  ↩

  1586. שהריחה מאכל ביו"כ ‒ ונתאותה לאכול.  ↩

  1587. ונלחשה ‒ כלומר, נשמעה ללחש ופסקה תאותה לאכילה.  ↩

  1588. העובר ‒ הולד בבטן אמו.  ↩

  1589. ירמיה א', ה.  ↩

  1590. על כתפו של זקני ‒ לפי שיתום היה נתגדל אצל זקנו.  ↩

  1591. משפירי ‒ מבעלי יופי.  ↩

  1592. ויעטר כליל של ורד – יתן סביב לו זר שושנים.  ↩

  1593. אם כן מה אניח וכו‘ ‒ אם אוציא כחי עכשו, מה אניח וכו’.  ↩

  1594. והעמידו ‒ ממטתו; כלומר, נתרפא.  ↩

  1595. שלא הרבית ‒ כרצונך.  ↩

  1596. משום מזונות ‒ שאין לך די צרכך.  ↩

  1597. לשני שלחנות ‒ תורה ועושר.  ↩

  1598. משום בנים ‒ שאין לך.  ↩

  1599. זו היא העצם וכו' ‒ שמתו עשרה בניו בחייו, והיה נושא עמו עצם קטנה של בנו העשירי שמת.  ↩

  1600. על יופי זה ‒ של ר' יוחנן.  ↩

  1601. השעה דחוקה ‒ מחמת עניות.  ↩

  1602. דברים ט"ו, ד.  ↩

  1603. חיי עולם ‒ תורה.  ↩

  1604. בחיי שעה ‒ בפרנסה.  ↩

  1605. שהשעה עומדת לו ‒ מסייעתו ואין זמנו למות.  ↩

  1606. דברים ט"ו, יא.  ↩

  1607. מלך ‒ נעשה ראש ישיבה.  ↩

  1608. ונתלה בתרן ‒ עלה וישב עליו.  ↩

  1609. ר‘ חיא ור’ אושעיא ‒ תלמידי רבי שסדרו ברַיתות.  ↩

  1610. ולא אפשט לו ממשנתו ‒ ולא אברר לו מתוך משנה שלנו שנסדרה על־ידי רבי.  ↩

  1611. סמוך על כתפו ‒ מחמת כבדו.  ↩

  1612. לבית־שדה ‒ למקום שדה.  ↩

  1613. שמות ל"ד, כח.  ↩

  1614. איוב ל"א, טו.  ↩

  1615. הן בקדושיו וגו' ‒ חושש הוא שמא לא יעמדו בצדקתם ונוטלם מן העולם קודם זמנם, או מנסם ביסורים.  ↩

  1616. איוב ט"ו, טו.  ↩

  1617. הפגים ‒ תאנים שלא נתבשלו.  ↩

  1618. איוב ט"ו, טו.  ↩

  1619. בן־הנפח ‒ ר' יוחנן.  ↩

  1620. קורדינאי ‒ מהרי אררט.  ↩

  1621. לשער בו טרפות ‒ לשער בו מדת הנקב באיברי הבהמה, האסור מחמת טרפה.  ↩

  1622. של בבל ‒ של בני בבל.  ↩

  1623. ארכון ‒ שר העיר.  ↩

  1624. ר' אלעזר ‒ בן־פדת תלמידו של ר' יוחנן.  ↩

  1625. הבבלי ‒ ר' אלעזר בן־פדת שהיה מבבל.  ↩

  1626. שאינו אומר וכו' ‒ דבר הלכה ששמע מפי אינו אומר בשמי.  ↩

  1627. הקטן אינו שואל וכו' ‒ כדי שלא יטריחהו להשיבו.  ↩

  1628. איוב כ"ט, ח.  ↩

  1629. הקפה של צלמים ‒ סיעה של צלמים העוברת בדרך.  ↩

  1630. מה אתה חולק להם כבוד ‒ שהרי בזה שאתה עובר מלפניהם, כאילו אתה נוהג בהם כבוד.  ↩

  1631. וסמא את עיניהם ‒ כלומר, זלזל בכבודם.  ↩

  1632. יפה עשה וכו' ‒ שנהג בך כבוד.  ↩

  1633. תמה אני וכו' ‒ הרי שאין לכעוס על דברי חכמים בבית־המדרש.  ↩

  1634. וכי חברי הוא זה ‒ הרי ר' אלעזר תלמידי הוא ומותר לי לכעוס עליו.  ↩

  1635. יהושע י"א, טו.  ↩

  1636. והכל יודעים שתורתו וכו' ‒ וכך מעידה על זה התורה.  ↩

  1637. אמר להם ‒ ר‘ יוחנן לר’ אמי ור' אסי.  ↩

  1638. שתי תפלין ‒ של ראש ושל יד כל היום.  ↩

  1639. כגון אני וכו' ‒ ולא הכל יודעים שמחמת חולשתי אני עושה כך ובאים ללמוד ממני.  ↩

  1640. בולמוס ‒ חולי הבא מחמת רעבון גדול.  ↩

  1641. למזרחה של תאנה ‒ שהשמש מחממת שם מן הבקר עד הצהרים והיא ממתיקה את הפרי.  ↩

  1642. קהלת ז', יב.  ↩

  1643. לשלולית ‒ למקוה מים.  ↩

  1644. לית דין בר אינש ‒ אין זה בן־אדם אלא מלאך.  ↩

  1645. כגון דין וכו' ‒ כגון זה אדם שלם.  ↩

  1646. שאני רבו ‒ שילמדהו מפי.  ↩

  1647. עבור של ששים שנה ‒ סדר העבור במשך ששים שנה  ↩

  1648. . שלשה עשר גמלים ‒ משא של שלשה עשר גמלים, והוא דרך גוזמא; נ“א: ”גוילים".  ↩

  1649. שמואל א' כ"ח, ג.  ↩

  1650. כדי שלא יטרח ר' יוחנן ‒ לילך בדרך רחוקה נפל לפיו של התינוק פסוק זה.  ↩

  1651. ללודים ‒ לברברים רוצחים.  ↩

  1652. שביום האחרון ‒ לפני הריגה.  ↩

  1653. כופתכם ‒ אוסר אתכם.  ↩

  1654. ישב ואכל וכו' ‒ כלומר, בטל ממלאכה ומתפנק.  ↩

  1655. כרסי כרי ‒ בטני השמנה היא לי במקום כר.  ↩

  1656. כרכום ‒ מין צמח (זעפרן).  ↩

  1657. תהלים מ“ט, י”א.  ↩

  1658. ולא יכול לחזור ‒ בקפיצה, מפני שתשש כחו כיון שקבל עליו עול תורה.  ↩

  1659. מגולגיקין שלו ‒ מתוך בית־ידו, כלומר, שנהנו קצת מתורתו בסוף ימיו.  ↩

  1660. לא תקשה לר' יוחנן ‒ שמא יקפיד עליו ויענישנו.  ↩

  1661. ומסים פרק של יום ‒ חוזר ומסביר לפני התלמידים את פרקו של ר' יוחנן.  ↩

  1662. יעין מר וכו‘ ‒ ידקדק בפרקו של מחר, שמא יקיפהו ר’ כהנא בשאלות.  ↩

  1663. שמט מתחתיו וכו' ‒ שלא ידע להשיב והשפיל עצמו.  ↩

  1664. וגביניו גדולות ‒ גבות עיניו גדולות ומכסות את עיניו.  ↩

  1665. פרוטות ‒ חלוקות לשתים ונראה כשוחק.  ↩

  1666. מה עשה ‒ ששחק לי.  ↩

  1667. כך דרכו ‒ כך הן שפתיו מברייתן.  ↩

  1668. שהשעה וכו' ‒ כלומר, כיון שעברה שעת מיתה פעם אחת, איני רוצה לטעום אותה פעם שניה.  ↩

  1669. ופשטם ‒ בררם ופרשם.  ↩

  1670. שלכם אני אומר ‒ כלומר, תורה זו שאני מלמד אתכם, כלום של ארץ־ישראל היא? ס  ↩

  1671. שלהם ‒ של הבבליים.  ↩

  1672. לא ידע ‒ לא הרגיש בזה.  ↩

  1673. משלי ה', יט.  ↩

  1674. ארבעים יום וכו' ‒ שהיה משה על הר סיני  ↩

  1675. לחרוז ‒ לחבר ולסדר דברי תורה.  ↩

  1676. לקדוח ‒ לנקוב ולרדת לעומקם של הדברים, כזה שנוקב במקדח.  ↩

  1677. פילן ‒ מגיש כלי מים.  ↩

  1678. אתה זכית ‒ ונעשית תלמיד חכם.  ↩

  1679. משרין ‒ משכינים.  ↩

  1680. ממזגא ‒ מעיירה קטנה ששמה מזגא.  ↩

  1681. שני עמודים ‒ לתלמידים.  ↩

  1682. בשביעית ‒ שנת השמיטה.  ↩

  1683. לעבר שנים ‒ כלומר, להצטרף שם לבית־דין ולהוסיף חודש על השנה.  ↩

  1684. ונטפל ‒ נתלוה.  ↩

  1685. היאך עושין מעשה ‒ של עבור השנה.  ↩

  1686. ראה אדם אחד ‒ ר"ל ראה בדרך הילוכו.  ↩

  1687. כהן וחורש ‒ הכהנים חשודים היו על העבודה בשביעית, כיון שהם מותרים בקדשים.  ↩

  1688. אגיסטון ‒ שכיר בקרקע של נכרי.  ↩

  1689. לעקל בית בד ‒ לעשות מן הזמורות כפיפה שנותנים בה את הזיתים כשעוצרים אותם תחת קורת בית הבד (בית עשית שמן), וזמירה לשם כך מותרת בשביעית.  ↩

  1690. אם לעקל וכו' ‒ כלומר, אם לעקל נתכון ואם לעקלקלות (לחטא ועבירה).  ↩

  1691. אמרו הם ‒ שני החכמים שהלכו עמו.  ↩

  1692. טרחן ‒ קנתרן ומטריח בדבריו.  ↩

  1693. עלו לעליה ‒ מקום שישבו בית־דין לעבר את השנה.  ↩

  1694. וסלקו ‒ הסירו, שלא יעלה אחריהם ויקנתרם בדברים.  ↩

  1695. החשודים על השביעית ‒ שהרי למדו זכות על העובדים בשביעית.  ↩

  1696. כשלשה רועי בקר ‒ שפעם אחת עברו חכמים את השנה על־פי דבריהם של שלשה רועי בקר.  ↩

  1697. על חשבונם ‒ על חשבון הזמנים.  ↩

  1698. שם חזרו ונמנו וכו' ‒ כלומר, לא סמכו על רועי בקר בלבד, אלא החכמים בעצמם נמנו על העבור.  ↩

  1699. כאן קשר רשעים ‒ הם עצמם במנין החכמים ואין לסמוך עליהם.  ↩

  1700. זוהי הצרה ‒ שאתה קפדן ביותר וקורא אותם רשעים.  ↩

  1701. יהא אותו האיש ‒ כלומר, אתה.  ↩

  1702. לשלולית ‒ למקוה מים.  ↩

  1703. חצבת לך ארבעה הרים וכו' ‒ כלומר, כל כך גדול כחך בתורה ואתה משמשני.  ↩

  1704. דלטוריה ‒ מלשינות.  ↩

  1705. נתפס ‒על־ידי אנסים.  ↩

  1706. בספסופא ‒ שם מקום.  ↩

  1707. יכרך המת בסדינו ‒ כלומר, אין לו שום תקוה והצלה, אלא צריך הוא להכין לעצמו תכריכים.  ↩

  1708. עד שאני הורג אני נהרג ‒ כלומר, אֵהרג, ולא אמסור אותו לרודפים להריגה.  ↩

  1709. ויתפלל עליכם ‒ על שהחזרתם לי את השבוי.  ↩

  1710. לאפיפסרוס ‒ שם מקום.  ↩

  1711. נתקפח בעלי־קניה ‒ בני עלי־קניה גזלו את ממונו.  ↩

  1712. לבית־הועד ‒ של חכמים.  ↩

  1713. תלוי בכיס ‒ רמז שחסרון כיס מאבד לב.  ↩

  1714. הראני את הזוית ‒ הראני את הפינה, כלומר, להיכן הלכו.  ↩

  1715. והפגיון מין סכין גדול.  ↩

  1716. ומגל־יד מין סכין בצורת מגל לבקיעת עצים ועצמות.  ↩

  1717. משעת גמר מלאכתם שאין מקבל טומאה אלא כלי גמור.  ↩

  1718. משיצחצחם במים כלי ברזל לאחר שמוציאים אותם מן הכבשן נותנים אותם במים למרקם.  ↩

  1719. לסטים וכו' כלומר, היית לסטים ובקי אתה בעניני סכין וסיף.  ↩

  1720. שם קראו לי רבי שהייתי ראש לחבורת הלסטים.  ↩

  1721. עשה הכל בשביל בני ולא תענישהו במיתה.  ↩

  1722. ירמיה מ"ט, יא.  ↩

  1723. ירמיה מ"ט, יא.  ↩

  1724. ששמועותיו מחודדות שהלכותיו חריפות.  ↩

  1725. תניא דמסיעא לך ‒ שנינו ראיה לדבריך.  ↩

  1726. נתרוחה נתבררה.  ↩

  1727. דברים י"ד, כב.  ↩

  1728. עשר בשביל שתתעשר תן מעשר בשביל שתהא עשיר.  ↩

  1729. דברים ו', טז.  ↩

  1730. מלאכי ג', י.  ↩

  1731. משלי י"ט, ג.  ↩

  1732. בראשית מ"ב, כח.  ↩

  1733. כל האיקונין כל הצורות הנאות והפסילים.  ↩

  1734. שיר־השירים ח', ז.  ↩

  1735. ר' יהודה נשיאה ‒ בן־בנו של ר' יהודה הנשיא.  ↩

  1736. בחלוק ‒ כתנת, בגד.  ↩

  1737. ישעיה ל"ג, יז.  ↩

  1738. מטעמה ‒ מל' מטעמים; כלומר דבר מאכל כל־שהוא ערב לחך.  ↩

  1739. שלח… מנחם טלמיא ‒ שלח והבא לך את מנחם האופה, המומחה להכנת מטעמים.  ↩

  1740. ותורת חסד על לשונה ‒ רמז לו, שאעפ"י שהוא נשיא עליו להזהר בכבוד הבריות.  ↩

  1741. משלי ל"א, כו.  ↩

  1742. לא היה לך וכו' ‒ שהדיין אינו רשאי להתבזות.  ↩

  1743. תרגם – בשעת דרשתו.  ↩

  1744. מעוני – מעיר מעון הסמוכה לטבריה.  ↩

  1745. הושע ה', א.  ↩

  1746. הושע ה', א.  ↩

  1747. הושע ה', א.  ↩

  1748. לכם אמרתי וכו' – כלומר, כלום מתנות בית המלך הן, הרי לכהנים הן, ועל חטא זה עתיד אני לבוא עמכם במשפט.  ↩

  1749. דברים י"ח, ג.  ↩

  1750. וכעס – שנתכון הדרשן כלפי בית הנשיא המכבידים מסים על העם.  ↩

  1751. מומסין – ליצנים משחקים.  ↩

  1752. אמר דברי תורה – ומסיע את העם מדברי בטלה לבוא לבית־הכנסת ולשמוע את דבריו.  ↩

  1753. הושע ב', ז.  ↩

  1754. כבת כן אמה – על שם שקלקלו הבנים מבזה את אמם.  ↩

  1755. יחזקאל ט"ז, מד.  ↩

  1756. היה נסמך וכו' – שהיה זקן ועיניו כהות.  ↩

  1757. זה שעורו כשק – כלומר, אין זה בגד חשוב אלא עבה וגרוע, ושעורו לקבלת טומאה ד‘ על ד’ טפחים. (שבגד חשוב שעורו ד‘ על ד’ אצבעות); ורמז לו בכך שאין דעת חכמים נוחה ממנו.  ↩

  1758. משוך וכו' – משכני ונלך מכאן, שאין זה רוצה ללמוד הלכה לאמתה, אלא בא בדברים של מה בכך.  ↩

  1759. גנתן – שם גדוד נכרי.  ↩

  1760. לבית־הועד – של חכמים.  ↩

  1761. אם אין ריש־לקיש כאן… – כלומר, הרי אני כמי שחסר יד אחת ואיני יכול לומר דברי תורה.  ↩

  1762. במגדל – שם מקום סמוך לטבריה.  ↩

  1763. שמות י"ב, יב.  ↩

  1764. דרגון שלו – חיל צבאו.  ↩

  1765. לומר אותו דבר – על נשיא שחטא, לפגוע בכבודי.  ↩

  1766. שמואל א‘ ב’, כד.  ↩

  1767. מעבירים אותו – מגדולתו.  ↩

  1768. באמורא – בתורת מתורגמן, לתרגם ולפרש דברי הדיין לצבור.  ↩

  1769. חבקוק ב', יט.  ↩

  1770. לפרע ממעמידם – לענוש מעמידי דיין כזה.  ↩

  1771. חבקוק ב'. כ.  ↩

  1772. של רבנו – של ר' יהודה נשיאה.  ↩

  1773. שהמלכות הזאת – של רומי.  ↩

  1774. רעה היא ביותר – מכבידה עול המסים.  ↩

  1775. לא תטול…כלום – מתנות.  ↩

  1776. בלדר – שליח השלטון.  ↩

  1777. פמיס – עיר בצפון ארץ־ישראל (פמיס =פניאס, בניאס).  ↩

  1778. בערב שבת וכו' – כדי שלא יהיה סיפק בידם להגיע לשם במוצאי־שבת ויתגולל עליהם.  ↩

  1779. ארוגנוטיס – שם שד, פטרונם של המלחים בים, רוח טוב המסייע להם.  ↩

  1780. אחר הסדר – אחר שהשלימו סדר קדושת היום.  ↩

  1781. נטלם – ארוגנוטיס.  ↩

  1782. ומזג לפניהם – מים קרים לצנן את המרחץ.  ↩

  1783. לא תזלזלו וכו' – שמא יעלה לגדולה בסופו.  ↩

  1784. בגוליר – בעבד מן העבדים הפחותים.  ↩

  1785. בר בא – בר אבא.  ↩

  1786. וכיוצא בנו – כלומר, כחו ככחנו, ששלוחו של אדם כמותו.  ↩

  1787. עד שהוא מגיע אצלנו – המכתב ניתן לו עד שיחזור אצלנו; כלומר, שלא ישתקע בחוץ־לארץ.  ↩

  1788. הבל תינוקות של בית־רבן – בתלמוד תורה.  ↩

  1789. מחריבין אותה – סופה להחרב.  ↩

  1790. סופרים ומשנים – מלמדי מקרא ומשנה.  ↩

  1791. סנטורי העיר – השומרים בשערי העיר.  ↩

  1792. תהלים קכ"ז, א.  ↩

  1793. ר' זירא – שהיה כהן.  ↩

  1794. לבית־הכנסת – שהכניסו לשם את גוף המת.  ↩

  1795. גופתא – שם מקום אצל צפורי, והיא גופפתא.  ↩

  1796. וטמאו – שאין טומאה בצדיק שמת.  ↩

  1797. כמשה מפי הגבורה – כמשה מפי הקדוש־ברוך־הוא; כלומר, שכחו היה גדול בתורה כאלו קבלה מהר סיני.  ↩

  1798. באהבתה וגו' – מקרא זה נדרש באגדה על התורה.  ↩

  1799. משלי ה', יט.  ↩

  1800. כגון ר' אלעזר בן־פדת – שמתוך שלבו היה נתון לתורה תמיד לא היה פנוי לשאר עניניו וחפציו, ונמצא שוגה בהם ע"י כך.  ↩

  1801. וסדינו – שהיה מתעטף בו.  ↩

  1802. מוטל בשוק העליון – מתוך שנטרד בלמודו שכחו שם.  ↩

  1803. לטלו – לעצמו.  ↩

  1804. שרף – נחש שומר עליו.  ↩

  1805. במעשה מרכבה – בפרשת המרכבה העליונה שבס' יחזקאל פ"א.  ↩

  1806. לא זקנתי – ואין מלמדין מעשה המרכבה לצעירים שלא נתישבה עליהם דעתם.  ↩

  1807. אומר דבר נאה – סימן שאחדש דבר נאה בתורה.  ↩

  1808. וקדמו וכו‘ – בשבעת ימי המשתה היה ר’ יהודה בטל מן התורה ור' אלעזר הוסיף ללמוד בהם.  ↩

  1809. ועשה… להגיעו… כלומר, טרח ושקד כמה שנים להשיג את ר' אלעזר בתורה.  ↩

  1810. נצלתי מאחת – מאחת הקללות האמורות במקרא, כמפורש להלן.  ↩

  1811. כשסמכוהו – להוראה.  ↩

  1812. בסוד העבור – בועד החכמים שמעברים את השנה.  ↩

  1813. יחזקאל י"ג, ט.  ↩

  1814. יחזקאל י"ג, ט.  ↩

  1815. יחזקאל י"ג, ט.  ↩

  1816. יחזקאל י"ג, ט.  ↩

  1817. כאלפס כפר־הינו – כקלחת של כפר הינו, שהיא גדולה.  ↩

  1818. והביאו לפניו – שוב אפרסק אחד.  ↩

  1819. נטלו בידו – שנמצא קטן.  ↩

  1820. תהלים ק"ז, לד.  ↩

  1821. משלי ט"ו, כז.  ↩

  1822. וה – הוא אבא בלשון ירושלמי.  ↩

  1823. כבר נתיאשתי ממנו – והמוצא זוכה בו.  ↩

  1824. לזכות – במתנה.  ↩

  1825. פרנס – של צדקה.  ↩

  1826. מה מעשה – של צדקה.  ↩

  1827. בראשית ב', ג.  ↩

  1828. בנר – שהברכה שורה על נר שבת, כמסופר בסמוך.  ↩

  1829. ודחקו – צערו שיעמוד והוא ישב תחתיו.  ↩

  1830. דרקון – נחש.  ↩

  1831. כרכשתו – המעי שבפי הטבעת.  ↩

  1832. ישעיה מ"ג, ד.  ↩

  1833. אדום – כנוי לרומאים בלשון חכמים.  ↩

  1834. הקיז דם – לרפואה.  ↩

  1835. ולא היה לו מה לטעום – אחרי ההקזה; ויש סכנה בדבר.  ↩

  1836. ונתנמנם – נתעלף ונטה למות.  ↩

  1837. ציצית של אש – קרני זהר.  ↩

  1838. שראיתי – בשעת העילוף.  ↩

  1839. בשעה – במזל.  ↩

  1840. כל־כך ואפשר – כלומר, אחרי כל אלה עדיין ספק בדבר.  ↩

  1841. טפח… חצי וכו' – והן הן קרני הזהר.  ↩

  1842. מלאך המות – שבא לטול את נשמתו.  ↩

  1843. וכי אינה קרואה קדש – ואם תמיתני נמצאת מטמא את התרומה, שצריך לשמרה בטהרה.  ↩

  1844. עברה שעתו – ונדחתה גזירת המיתה.  ↩

  1845. ישעיה ג', ב.  ↩

  1846. למעלה – בשמים.  ↩

  1847. כגון ר' חנינא – עי‘ למעלה סי’ נו.  ↩

  1848. למטה – בארץ, שמלכי האומות מכבדים את דורו בשבילו.  ↩

  1849. כגון ר' אבהו – שהיה חשוב בבית קיסר, כלו' בבית המלך, והגין על בני דורו; נו"א: בקיסרין, ששם היה מושב נציב המלך.  ↩

  1850. מטרוניות – הגברות המשרתות בבית המלך.  ↩

  1851. ופותחות לו – בדברי כבוד ותהלה.  ↩

  1852. דבר – מנהיג.  ↩

  1853. שהוא אומר וכו‘ – כלו’ בדרשתו היה מבאר באופן אחד, והמתורגמן, העומד על ידו לפרש את דבריו לפני העם, היה משנה ואומר באותו הענין טעם אחר, ואעפ"כ לא הקפיד עליו ר' אבא בענותנותו.  ↩

  1854. כופף וזוקף – דרך המתורגמן להיות כופף עצמו לפני הדורש הלוחש לו ומיד זוקף ומפרש את הדברים לפני העם בקול.  ↩

  1855. דרך כבוד – מפני כבודו של ר' אבהו.  ↩

  1856. שם שמים מתגדל – על־ידי למוד התורה ברבים.  ↩

  1857. להושיבו בראש – למַנותו ראש ישיבה.  ↩

  1858. עד שאציל וכו' – מחובותיו.  ↩

  1859. ולא בא – לישב בראש.  ↩

  1860. לדרום – לדרומה של א"י, מקומו של ר' חנינא.  ↩

  1861. היה עושה – כלומר, מורה הלכה.  ↩

  1862. לטבריא – מקומו של ר' יוחנן.  ↩

  1863. ואש מלהטת – לפי הענין הכוונה כאן האש מלהטת בזעף. אבל בשאר המקומות מליצה זו באה על השבח, וצ"ע.  ↩

  1864. איני חורז וכו' – צירוף פסוקים וענינים שונים ושלובם זה בזה בדרשה אחת דרך בקיאות קרוי חריזה.  ↩

  1865. לקדוח – לנקוב את המרגליות; והכוונה להתעמקות בענין בכח חריפות.  ↩

  1866. מיני סדקית – כלים קטנים למלאכת נשים, כגון מחטין וצנורין.  ↩

  1867. תוספתא – תוספת למשנה, מן המשניות החיצוניות.  ↩

  1868. קהלת ח', א.  ↩

  1869. תכתק – מין כסא נמוך.  ↩

  1870. ונופח באש – לכבוד שבת.  ↩

  1871. משולש – בן ג' שנים.  ↩

  1872. כוליא – אחת הכליות, לסעודת מוצאי־שבת.  ↩

  1873. להפסיד כל־כך – את מותר הבשר של העגל.  ↩

  1874. מערב שבת – ממה ששוחטין בערב שבת.  ↩

  1875. שמטו וזקפו – מחמת כבדו מעדו רגליהם והיו נופלים ועומדים כל פעם.  ↩

  1876. כל כך למה – אתה מטריח עליהם.  ↩

  1877. חלתית – מין סם קשה לגוף (טייפעלסקויט).  ↩

  1878. על לב ריקן – קודם שטעם מזון.  ↩

  1879. קהלת ז, יב.  ↩

  1880. יבוא עלי – לשון שבועה.  ↩

  1881. גומל חסד – חסד של אמת, כלומר, עוסק בקבורת המתים.  ↩

  1882. בית ארים – שם משפחה; ובתלמוד בבלי: “בית נתזה”.  ↩

  1883. אונס – אסון של אבל.  ↩

  1884. להראות לו פנים – לנחמו.  ↩

  1885. דבר תורה – בענין ניחום אבלים.  ↩

  1886. לומר דבר תורה – לפניכם.  ↩

  1887. רשות שלמטן – שלטון של מטה.  ↩

  1888. נאמר בה – בסנה' פ“ו, מ”ו, ברשות של מטה, לאחר שהוציאה אדם למיתה על־פי דין שלה.  ↩

  1889. הקרובים – של המומת.  ↩

  1890. רשות שלמעלן – בית־דין של מעלה; כלומר, דין אדם למיתה בידי שמים.  ↩

  1891. ונתן לך רחמים – סיים בדברי נחמה.  ↩

  1892. דברים י"ג, יח.  ↩

  1893. פנטקקה – שם אדם, כנוי לגנאי לאדם שחמש אומנויות פסולות בידו (והיא מל‘ יונית, ופי’ חמש עבירות).  ↩

  1894. משפר – מקשט.  ↩

  1895. כליהן – בגדיהן של הזונות.  ↩

  1896. בקשתי לראות וכו' – כלומר, אין לי דרך אחרת לפדיונו אלא להשכיר עצמי לעבירה.  ↩

  1897. ר' אבהו וכו‘ – נו"א בענין זה מתלמוד בבלי, עי’ למעלה סי' תנ"ז.  ↩

  1898. דורון – שם מקום.  ↩

  1899. האריס – העובד בשכר חלק מן הפירות קרוי אריס.  ↩

  1900. תהלים ק"ז, לד.  ↩

  1901. תמר – שם אשה שחטאה ודנוה בדיני ישראל שלא כדין הרומאים.  ↩

  1902. לאנטיפיטא – לנציב הרומאים של העיר.  ↩

  1903. שלחו וכתבו – להודיעו דבר המלשינות.  ↩

  1904. פיסנו – בממון.  ↩

  1905. ליטורין – מליצים נכרים.  ↩

  1906. לטוב ילד וכו' – תרגום עברי הוא לשמותיהם הלועזיים של אותם הליטורים (טוב ילד = אבדוקוס, טוב למד = אבמסיס, תרשיש =תלסיס). וכל המכתב נכתב מפני הסכנה בדרך רמז להסתיר דבר; כלומר, כבר נמצאו לנו מליצים בממון.  ↩

  1907. אבל תמר וכו' – כלומר, היא עדיין עומדת במריה ובמרירותה, ובקשנו למתק את מרירותה ולפייס גם אותה ולהחזירה למוטב ו“לשוא צרף צרוף” – חנם טרחנו (עדה"כ בירמיה ו', כט).  ↩

  1908. ירמיה ו', כט.  ↩

  1909. בלשון חכמה – בדרך מליצות חידות שלא יבינו אחרים.  ↩

  1910. התריגו לפחמים – הבעירו אש בפחמין עד שיאדימו כאתרוג.  ↩

  1911. הרקיעו לזהבים – שטחו את גחלי האש שמראיהן מראה זהב.  ↩

  1912. ועשו לי – התקינו לי לאכילה.  ↩

  1913. מגידי בעלטה – תרנגולים (המודיעים עונות הלילה).  ↩

  1914. הצפיננו – הראנו מל' “צופיה” (משלי ל"א, כז).  ↩

  1915. צפון – נסתר, שלא ידעו התלמידים היכן הוא.  ↩

  1916. עלץ וכו' – שמח הלילה בנערה אהרונית (כהנת מבית אהרן), שהיא אחרונה לו, אשתו השניה אחרי מות הראשונה, והיא עירנית – ערה וחריפה באהבתה והיא הנעירתו בלילה, ועכשו הוא ישן.  ↩

  1917. אשה – נערה שאמר, הכוונה לאשה ממש.  ↩

  1918. מסכת – הכוונה למסכת מסדר קדשים בתורת כהנים (“אהרנית”), אחרונית – שסיים אחרת והתחיל בזו, עירנית – עמוקה וחמורה ומעוררת לומדיה.  ↩

  1919. נתיעץ במכתיר – נטל רשות מן הנשיא.  ↩

  1920. והנגיב למפיבשת – הדרים (הלך לצד דרום) לפני זקני דרום החכמים כמפיבושת (שדרשו עליו חז"ל: למה נקרא שמו מפיבושת? שמבייש פני רבותיו בהלכה).  ↩

  1921. גחכן – מתלוצץ ומלגלג, שצוה את יחזקאל לעשות דברים מתמיהים.  ↩

  1922. יחזקאל ד', ד.  ↩

  1923. יחזקאל ד', ו.  ↩

  1924. שביעית – שמיטה.  ↩

  1925. השוה לשניכם – שישמש תשובה לשניכם.  ↩

  1926. שסרחה – שחטאה.  ↩

  1927. למרק – לטהר.  ↩

  1928. לי תרומה – ומי נוטל תרומה – הכהן.  ↩

  1929. שמות כ"ה, ב.  ↩

  1930. במה טבל – שהמטפל במת טעון טבילה.  ↩

  1931. ישעיה מ', יב.  ↩

  1932. באש טבל – השיב לו כך על שם “ענה כסיל כאולתו”.  ↩

  1933. ישעיה ס"ו, טו.  ↩

  1934. במדבר ל"א, כג.  ↩

  1935. ישעיה י"ב, ג.  ↩

  1936. אין אנו מוצאים מיתה לחנוך – ונתכוון המין (הנוצרי) למצוא בכך סעד לאחד מעיקרי אמונתם.  ↩

  1937. בראשית ה', כד.  ↩

  1938. מלכים ב‘ ב’, ג.  ↩

  1939. הנני לוקח ממך וכו' – ושם הרי פירושו מיתה ממש.  ↩

  1940. יחזקאל כ"ד, טז.  ↩

  1941. ישעיה ס', ב.  ↩

  1942. הניחו לו – מחלו לו  ↩

  1943. עמוס ג', ב.  ↩

  1944. פירושו של אותו פסוק – המינים היו מתגדרים בבקיאותם במקרא למצוא שם סיוע לאמונתם ומתוכחים בענינים אלה עם חכמי ישראל.  ↩

  1945. אתם – אבהו ותלמידיו.  ↩

  1946. מצוים אצלכם – להתוכח עמכם.  ↩

  1947. מטילים וכו' – כלומר, משתדלים לעיין ולהתבונן במקרא.  ↩

  1948. מעט מעט – “אפקד עליכם” משמע מעט מעט.  ↩

  1949. הטיל לו…סם – רע ומזיק, כדי להמיתו, שהיה ר' אבהו מנצח את המינים בוכוחים.  ↩

  1950. שלחכו וכו' – להעביר מעליה את הסם.  ↩

  1951. היה מקפח שוקו – היה צריך לחתכה.  ↩

  1952. תמות נפשי וכו‘ – ר’ אבהו קרוב למלכות היה ולא חששו המינים מאימת הדין ובלבד שימיתוהו.  ↩

  1953. שופטים ט"ז, ל.  ↩

  1954. בר וא – בר אבא.  ↩

  1955. קהלת ט', יא.  ↩

  1956. מעשה אבותיו – שהיו צדיקים ומכניסי אורחים.  ↩

  1957. מן שיבתו – משערותיו הלבנות.  ↩

  1958. בשביל השיבות – כלו' לכבוד זקנתו.  ↩

  1959. ולך לא"י – להורות הוראה שם.  ↩

  1960. מי יגלה וכו‘ – אף אלה מדברי ר’ אבהו הם.  ↩

  1961. ר' יוחנן – שהכיר בגדולתו.  ↩

  1962. אבהו של גולתיות וכו‘ – כלו’ אבהו שהוא עשיר ויש לו הרבה גולתיות (טליתות נאות) נסמך ומקבל שכר, ושמעון בר־אבא שאין לו אלא מעפריות (בגדי עוני, שאינם מכסים ראשו ורובו של הלובש), כלומר, שהוא עני וזקוק לפרנסה, לא נתמנה (מפי ר' י. נ. אפשטיין).  ↩

  1963. הכותים – אולי יותר נכון: המינים, ששמחו על מיתתו של ר' אבהו.  ↩

  1964. מריעים – שמחים.  ↩

  1965. יודעים וכו‘ – כלו’ הכותים ( או המינים) שהם רחוקים ומתנכרים, הם רואים בעמודים מהרהורי לבם, לפי שגם הם שמחים במיתתו. וי"מ בלשון שאלה.  ↩

  1966. ישעיה מ"ט, ד.  ↩

  1967. וישנו להם – במנוחה.  ↩

  1968. מתחבא מלסמכו – משתמט מרבותיו שלא יסמכוהו להוראה.  ↩

  1969. הוי קבל וקים – היה אפל וחיה; כלומר, שב באפלה (שלא תֵראה בין הגדולים) ותאריך ימים, שהרבנות מקברת את בעליה.  ↩

  1970. המציא את עצמו – לסמיכה.  ↩

  1971. פתחו לו – בשבחו, כדרך שהיו נוהגין בשעת הסמיכה.  ↩

  1972. לא כחל וכו‘ – מדברי קילוס הוא שהיו מקלסין לפני כלה צנועה, שאינה מיפה עצמה בסממנים והיא נאה ומלאת חן כיעלה; אף ר’ זירא ענו הוא ואינו מתגדר בתורתו והכל מכירים בגדולתו (“כחל” – צבע מראה כחול, “שרק” – מראה אדום, “פרכס**” –** כל צבע במשמע).  ↩

  1973. רב אדם וכו' – וכדאי הוא לסמוך עליו.  ↩

  1974. משלי כ', ו.  ↩

  1975. משלי כ', ו.  ↩

  1976. לחשוש – לתת לב.  ↩

  1977. מאור עינים – סגי נהוֹר, כלו' סומא, ולא ראה בעיניו את בעל השמועה, ולפיכך אין כח מסירתו יפה.  ↩

  1978. ר' יוחנן וכו' – וכדאי הוא לסמוך עליו.  ↩

  1979. מחודדות שמועותיך – חריפות הן ההלכות שאתה שונה לפנינו.  ↩

  1980. של יום הן – כלומר, שלמדתין ביום ולא בלילה; ונחלקו חכמים בדבר, אם למוד לילה עדיף או למוד יום.  ↩

  1981. לפרק – לדרשת היום.  ↩

  1982. מחללין וכו' – משום פסיעה גסה.  ↩

  1983. הושע י"א, י.  ↩

  1984. מקנתר – מרגיז ומזלזל.  ↩

  1985. אותם של האגדה – כותבי אגדות ודורשיהן.  ↩

  1986. מהו שנאמר וכו' – כלומר, מה אתם דורשים בפירושו של מקרא קשה זה?  ↩

  1987. תהלים ע"ו, יא.  ↩

  1988. חמת אדם וגו‘ – כלו’ חייב אדם לברך ולהודות על החמה (מידת הדין) שפוגעת בו בעולם־הזה, שעל־ידי כך הפורענות נחגרת ומתעכבת ממנו בעולם־הבא.  ↩

  1989. או נאמר וכו‘ – כלומר, אפשר לדרשו גם להיפך, שהנדון בעולם־הבא מודה על העונש ומצדיק עליו את־הדין, ובעולם־הזה הקדוש־ברוך־הוא מעכב את העונש מן החייב כדי להפרע ממנו בעולם־הבא (ומצאנו לשון חגירה לעכבה בלשון חכמים). ונתכוון ר’ זירא להראות שאין מועיל בדברי אגדה.  ↩

  1990. הפוך והפך בו – כלומר, פסוק זה אפשר לדרשו כך או כך וסוף־סוף אין לשמוע ממנו כלום.  ↩

  1991. צור צור וכו' – מלשון “צור תעודה” (ישעיה ח', ט); כלומר, החזק יפה בהלכה שלך ועסוק בה תמיד.  ↩

  1992. ואקבל…שכר – על הידור פני חכמים.  ↩

  1993. יחידה היא לך וכו‘ – כלומר, מפני מה חביבה היא לך לחזור עליה כל כך הרבה, אם משום שזו היא ההלכה היחידה ששמעת מפי ר’ יוחנן, או מפני שהיא חדשה?  ↩

  1994. מסופקת וכו‘ – ספק היה לי בה אם לא נאמרה מפי ר’ יהושע בן־לוי.  ↩

  1995. ירמיה כ"ז, כב.  ↩

  1996. ואשמע מפיו דבר – כדי להפרד מתוך דבר הלכה.  ↩

  1997. נתר – לחפיפת הראש.  ↩

  1998. פתחו את פיכם וכו' – להכניס לגוף את הבל המרחץ ויצא הבל הזיעה.  ↩

  1999. מן המים וכו' – שהוחמו לרחיצה.  ↩

  2000. דיי – שלמד מתוך כך כמה דברים מועילים.  ↩

  2001. סרו עונותיו – דרש “שעורין” – סר עון.  ↩

  2002. ישעיה ו', ז.  ↩

  2003. עד שראיתי וכו' – רמז שהדר בארץ־ישראל מוחלין לו כל עונותיו, כמו שנאמר “ העם היושב בה נשוא עון” (ישעיה ל"ג, כד).  ↩

  2004. במצר – בחבל המתוח לרוחב הנהר.  ↩

  2005. פוחז – מבוהל.  ↩

  2006. שהקדמתם וכו' – שנמהרתם לומר בפיכם “נעשה ונשמע” קודם ששמעו אזניכם את הדברות ועדיין לא ידעתם אם תוכלו לעמוד בהם.  ↩

  2007. עדיין בפחזותכם וכו' – שהרי נסתכנת לעבור בנהר ולא המתנת עד שתבוא המעברה להעבירך.  ↩

  2008. מי יאמר שאזכה לו – שמא יארע לי אונס בינתים.  ↩

  2009. במלבושיו – משום זריזות.  ↩

  2010. כשעלה ר"ז וכו‘ – ללמוד מפי ר’ יוחנן.  ↩

  2011. כדי שלא יטרידנו – מלקלוט תורת א“י, שתלמודה של בבל מלא דברי פלפול ומחלוקת, מה שאין כן תלמודה של א”י, שחכמי א"י נוחין זה לזה בהלכה.  ↩

  2012. ר' אלעזר – שהיה עוסק בצרכי צבור.  ↩

  2013. קטינא – שקטן היה וגוץ; ואולי על שם כך נקרא זעירא, כלומר, קטן בארמית.  ↩

  2014. לכאן – לא"י (כאן ושם – בתלמוד ירושלמי: א"י ובבל, ובתלמוד בבלי להיפך).  ↩

  2015. לקח ליטרא וכו' – לקנות ליטרא של בשר, כדי לאכול אחרי ההקזה, מחשש סכנה.  ↩

  2016. ורצועה אחת – כלומר, מכת רצועה, ולבזותו נתכוון.  ↩

  2017. ששים וכו' – ובלבד שלא תלקני.  ↩

  2018. להביאו – לדין.  ↩

  2019. ארונו יוצא – שנענש ומת בינתים.  ↩

  2020. כל כך – אתה מעניש את מבזך.  ↩

  2021. יבוא עלי – לשון שבועה.  ↩

  2022. שלא כעסתי – ולא אני גרמתי למיתתו אלא בידי שמים נענש.  ↩

  2023. אמו של ר' טרפון וכו' – שהיו זהירים ביותר בכבוד אמותיהם, ואעפ"כ אמרו עליהם חכמים שעדיין לא הגיעו לחצי כבוד ( ועיין למעלה ר‘ טרפון סי’ קלג ולהלן בכבוד אב ואם).  ↩

  2024. בריונים – בני בליעל.  ↩

  2025. כשהיה לו דבר – של ריב.  ↩

  2026. וממציא את דבריו.  ↩

  2027. ויוציא מלבו – את התרעומת.  ↩

  2028. קיסמין – שבבים דקים של עץ.  ↩

  2029. לחצוץ – להוציא שיָרי מאכל החוצצים בין השנים.  ↩

  2030. ולא ר"ז כשר כל כך – על עצמו אומר ר"ז כך.  ↩

  2031. הקהל הקדוש שבירושלים – חכמי ירושלים.  ↩

  2032. הסומך גאולה לתפלה – שאומר ברכת “גאל ישראל” סמוך ותכוף לתפלת שמנה עשרה בלא הפסק ביניהן.  ↩

  2033. באנגריא – בעבודת מס למלך.  ↩

  2034. גדולה היא – כלומר, טובה היא ולא רעה.  ↩

  2035. בשדה – של קברות.  ↩

  2036. מהו כך – למה נתעלפת?  ↩

  2037. כלנו נבוא לכאן – שסוף כל אדם למות, ומתוך התבוננות בסופו של אדם בא לידי צער ונפל.  ↩

  2038. קהלת ז', ב.  ↩

  2039. מזמינים אותו – לסעודה.  ↩

  2040. לא הקפדתי – לא כעסתי.  ↩

  2041. בפני מי – לפניו, בראש.  ↩

  2042. ולא הרהרתי – בדברי תורה.  ↩

  2043. ולא ששתי בתקלת חברי – לא שמחתי בכשלונו של חברי.  ↩

  2044. בחניכתו – בכנויו, ולא בשמו הפרטי.  ↩

  2045. שנער – בבל.  ↩

  2046. הרה וילדה – את ר' זירא.  ↩

  2047. ארץ צבי – ארץ־ישראל.  ↩

  2048. רקת – טבריא.  ↩

  2049. כשעלה – מבבל.  ↩

  2050. לפני רבי – לפני ר' יהודה הנשיא.  ↩

  2051. שבע עשרה שורות – של תלמידים.  ↩

  2052. מפיו של רב וכו' – שהיו מפלפלין בדברי הלכה בחריפות יתרה וכל דבריהם כגחלי אש.  ↩

  2053. אבא אריכא קורא לו – בדרך זלזול.  ↩

  2054. דרוסה – אחד ממיני הטרפות הוא: עוף או בהמה שדרסתם חיה; ודרוסה שאין מקום הדריסה ניכר בה מבחוץ, צריכה בדיקה בכל הגוף כנגד בני המעים, היינו לבה וכרסה וצדיה.  ↩

  2055. האלהים – לשון שבועה.  ↩

  2056. מי הוא רב וכו' – כלומר, שמזכירים שמו כל שעה.  ↩

  2057. בישיבה וכו'– הוא היה יושב ואני עומד שהיה חשוב ממני.  ↩

  2058. ומי גבר – מי משנינו כחו יפה יותר.  ↩

  2059. בכל – בתורה ובחסידות.  ↩

  2060. פסק סדרו – למד שעור היום; וי"מ: פרשת השבוע.  ↩

  2061. לראש – לראש הסדר.  ↩

  2062. בן־אחיו… ובן אחותו – איבו, אביו של רב, היה אחיו של ר‘ חיא מן האב, ואמא, אמו של רב, היתה אחותו של ר’ חיא מן האם.  ↩

  2063. לשם – מבבל לא"י ללמוד תורה.  ↩

  2064. אמא קימת – ורמז בכך שאביו אינו חי.  ↩

  2065. חלוץ לי מנעלי – לשם אבלות על אחי ואחותי.  ↩

  2066. והולך כלי וכו' – להורות לתלמידים שאין אבלות על שמועה רחוקה (זו שבאה אחרי שלשים יום למיתה) אלא יום אחד, ומקצת היום ככלו, ודי בשעה קלה.  ↩

  2067. רבה בר חנה – אף הוא בן־אחיו של ר' חיא.  ↩

  2068. יורה? – כלומר, סומכו אתה להוראה, ונוסח זה (יורה יורה, ידין ידין) נהוג בסמיכה להוראה עד היום.  ↩

  2069. יתיר בכורות – בכור בהמה מותר באכילה לזרים על־ידי מום, ורק מי שבקי ויודע להבחין בין מום קבוע למום עובר יכו להתיר בכורות.  ↩

  2070. לחלוק לו כבוד וכו' – לפיכך העדיפו בדבר זה על רב, כדי שבני בבל ינהגו בו כבוד, ורב אינו זקוק לכך, שגם בלא זה יהיו נוהגים בו כבוד.  ↩

  2071. נהר המלך – שם נהר בבבל (נהר מלכא).  ↩

  2072. ועכורים הם – משום צערו של רב, שאף הוא עכור.  ↩

  2073. בא מן המערב – בא מא"י בדרך הנהר לבבל.  ↩

  2074. ועלו המים וכו' – כלומר, המים גאו בנהר ועלו לכבודו של רב, כמי שיוצא לקבלת פני גדול.  ↩

  2075. תהה על קנקנו – תריח בקנקנו אם היין טוב או החמיץ; כלומר, בדקהו אם חכם הוא.  ↩

  2076. שמות י"ג, ט.  ↩

  2077. המותר בפיך – לאכילה.  ↩

  2078. מלכים ב‘ ג’, כב.  ↩

  2079. שתצא לך וכו' – הבין שלנסותו בא והקפיד.  ↩

  2080. כדי שישתלשל – שמואל רופא היה ונתכוון להקל לו מחלי מעיו.  ↩

  2081. שבוע הבן – בזמן הגזירה על המצוות היו קורין כן לברית מילה שזמנה לאחר שעברו שבעה ימים.  ↩

  2082. ישוע הבן – משתה שעושין לפדיון הבן הבכור (ישוע – פורקן [=פדיון] בל' ארמית.).  ↩

  2083. ימתין – כלו' יבוא אחרון.  ↩

  2084. דבר בעולם – בתורת ויתור, ולא מתוך חובה. אותו מעשה שקללו – עי‘ למעלה סי’ תקכד.  ↩

  2085. השיאו רב על עצמו – הטיל על עצמו לנהוג בו כבוד.  ↩

  2086. כשירד לשם – לבבל.  ↩

  2087. בן־עזאי – מפורסם היה בחריפותו.  ↩

  2088. למקדש מעט – נאמר על ארצות הגולה.  ↩

  2089. יחזקאל י"א, טז.  ↩

  2090. בית רבנו – בית מדרשו של רב.  ↩

  2091. כשנפטרו התלמידים – לעמוד מבית המדרש ולילך לבתיהם; ואולי המדובר בחדשי כלה לפני הרגל, שמתכנסים לביהמ“ד תלמידים רבים מסביב והם חוזרים לבתיהם לרגל, ועדיין נשתיירו אחריהם בביהמ”ד מאוכלי שלחנו של רב אלף ומאתים.  ↩

  2092. מתורגמן – דרך הדורשים להעמיד להם מתורגמן לתרגם ולפרש את דבריהם לעם בלשון ארמית המובנת להם.  ↩

  2093. מהי קריאת הגבר – הדורש דרש לפני הקהל בהלכה שבמשנה “בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר”, ותרגם רב בלשון ארמית “קרא גברא”.  ↩

  2094. קרא תרנגולא – שלא יהא מקום לטעות בין “גברא” – תרנגול ובין “גברא” – אדם.  ↩

  2095. אבוב וכו‘ – כלו’ החליל זמר לשרים ואינו מתקבל להדיוט; כלו' מה שחשוב בעיני גדולים לא ייטב בעיני פחותים.  ↩

  2096. ינוח מר – כלומר, ישב לו בכבודו, שאיני כדאי שתהא מתורגמני.  ↩

  2097. איתגרת וכו' – אם נשכר אדם למלאכה והתחיל בה יגמרנה, ואפילו אם היא פחותה, כניפוץ הצמר.  ↩

  2098. מעלין בקדש וכו' – כלומר, גנאי וירידה היא לדרשה שיבוא עכשו במקומי מתורגמן אחר לגמרה.  ↩

  2099. סמקי – שם מקום בבבל.  ↩

  2100. השיא וכו' – התיר את אשתו להנשא, כדין אשת מת.  ↩

  2101. וננדהו – נטיל עליו נדוי, שהתיר שלא כדין, כמפורש בסמוך.  ↩

  2102. נשלח לו תחילה – לשם בירור.  ↩

  2103. מים שאין להם סוף – מי שראוהו עדים שטבע במים שאין להם סוף (ולפי הדין אינו בחזקת מת ודאי, שמא צף ועלה במקום אחר וניצל).  ↩

  2104. ומפני מה עשה כך – שהתיר את האשה.  ↩

  2105. מכונסים ועומדים – שאינם זוחלין.  ↩

  2106. לא יאונה לצדיק כל און – שלא נכשל בנידוי תלמיד־חכם לחנם.  ↩

  2107. משלי י"ב, כא.  ↩

  2108. תשועה ברב יועץ – שעל־ידי עצתו ניצל מן המכשול.  ↩

  2109. שם כ"ד, ו.  ↩

  2110. פסוקות – שנפסקו גידיהן.  ↩

  2111. בצומת הגידין – בשוק סמוך לארכובה.  ↩

  2112. אומצא – בשר צלוי במקצת על הגחלים.  ↩

  2113. משום נקור – שמא נשכו נחש במקום זה ואסור משום סכנת נפשות.  ↩

  2114. משלי י"ב, כא.  ↩

  2115. וכל רז לא אנס לך – שהכל גלוי לפניך.  ↩

  2116. דניאל ד', ו.  ↩

  2117. לנציבין – שם מקום בבבל.  ↩

  2118. התירו בשמן – של נכרים לישראל. שהיה אסור מגזירת ראשונים.  ↩

  2119. אמר – לאחר שנאמרו הדברים, נהג שמואל היתר בשמן ואכל.  ↩

  2120. זקן ממרא – ממרה, על־פי הכתוב דבר' י"ז, יא־יג, שאתה חולק על רבי ובית־דינו.  ↩

  2121. שהייתי שם – בארץ־ישראל.  ↩

  2122. מי ערער על כך – מי חלק על אסור השמן.  ↩

  2123. שמלאי הדרומי – ואיני מקבל עלי את דעתו.  ↩

  2124. לא בשם ר' יודן נשיאה? – ואתה חייב לקבל עליך.  ↩

  2125. הטריח עליו – כפהו.  ↩

  2126. נכנסין תחילה – נכנסין בראש לבית הנשיא.  ↩

  2127. שניים אנו – לכניסה לישיבה לפני הנשיא.  ↩

  2128. עוברין תחתיו – לקצר את הדרך.  ↩

  2129. ונקיף – כמו שנהגנו עד עכשיו.  ↩

  2130. שזכותו מרובה – ותגן עלינו שלא יפול הכותל.  ↩

  2131. אגרונימוס – מפקח על המדות ועל השערים בשוק.  ↩

  2132. על המדות – על רמיה במדות.  ↩

  2133. על השערים – על המחירים, שלא יעלום.  ↩

  2134. חבשו – נתנו במאסר.  ↩

  2135. נכנס… אצלו – אצל רב בבית האסורים.  ↩

  2136. ולא לשערים – אינו מוזהר להשגיח ולענוש על השערים.  ↩

  2137. יצא וכו' – קרנא יצא והצדיק את הדין על רב.  ↩

  2138. כבש של כפניות – “כפניות” – מין תמרים גרועים שלא הגיעו לבישול, וטעמם רע; ושכובשים אותם זהו “כבש של כפניות”, והוא משל לדברים שאין להם טעם; כלומר, אדם שאומר דברים סותרים זה את זה בלי טעם ראוי הוא לעונש חבישה.  ↩

  2139. לטעון – לשאת על גבם.  ↩

  2140. בשאינו שלו – שסוף נכסים לאבוד.  ↩

  2141. הוא ונכסיו לטמיון – הוא בעבודתו ונכסיו בעינם לטובת אוצר המלך.  ↩

  2142. תן לי בתך – בן כותי היה ואמו ישראלית.  ↩

  2143. גמלא במדי וכו' – כלומר, הרוצה לשקר ירחיק עדותו, וכשמגיעין למעשה ממש הוא מתבדה; אף אתה הורית להיתר להלכה ולעשות מעשה בעצמך אין אתה רוצה.  ↩

  2144. לא הלך מלפניו – אותו בן הכותי.  ↩

  2145. היה לו דבר – של קטטה.  ↩

  2146. להרוג נפש – כמפורש בסמוך.  ↩

  2147. נשמטה עצם – ניתזה מן הגולגולת.  ↩

  2148. עדשים – תבשיל של עדשים.  ↩

  2149. היה מהפך לה דברי אביו – כדי שאם תעשה אמו להפך, כמנהגה, יתקיים רצון אביו.  ↩

  2150. הוטבה – חזרה למוטב במנהגה עמי.  ↩

  2151. היוצא ממך – בנך היוצא ממך.  ↩

  2152. ירמיה ט', ד.  ↩

  2153. בהלכה – ללמדך הלכה.  ↩

  2154. עד שהחול וכו' – בעוד החול על רגליך מן הדרך מכור מכרך בשוק; כלומר, שתזדרז בדבר, שמא לא תמצא קופצים אחר כך.  ↩

  2155. חוץ מן היין – שעשוי להחמיץ.  ↩

  2156. התר כיסך וכו' – כלומר, התר קודם את הכיס לקבל את הממון לתוכו ואחר־כך תפתח את שק התבואה ליתנה ללוקח.  ↩

  2157. קב מן הארץ וכו‘ – כלו’ טוב מעט הקרוב מן המרובה הרחוק.  ↩

  2158. בחלוזך – בכלי שלך שהתמרים נתונים בתוכו; וי"מ: בחיק חגורתך.  ↩

  2159. לבית סודנא – לבית מעשה השכר; כלומר, אין להשהות את התמרים בכלים, שמא יאכלו או יפסדו, אלא יש להביאם מיד למקום שעושים מהם שכר.  ↩

  2160. לא תשתה סם – כלומר, לא תהא רגיל בשתית סממני רפואה.  ↩

  2161. לא תקפוץ וכו' – לא תקפוץ על שלולית המים, משום פסיעה גסה שנוטלת מאור עינים.  ↩

  2162. לא תדור בעיר וכו' – שהסוס והכלב שומרים טובים לעיר מפני אויבים וגנבים.  ↩

  2163. צונף – צוהל ומשמיע קול.  ↩

  2164. שראשה רופא – והוא טרוד ברפואה ואין לו זמן לעסוק בצרכי צבור.  ↩

  2165. הפוך בנבלה וכו' – כלומר, מוטב לטפל בנבלה ולא לעסוק בדברים בטלים.  ↩

  2166. וכשאתה עולה וכו' – כלומר, כשאתה הולך למקום קרוב תכין צידה לדרך.  ↩

  2167. מאה דלועים וכו' – כלומר, אפילו כשהדלועים בזול יהיו מוכנות תחת ידך ואל תסמוך על הזול.  ↩

  2168. לאחר תפלתו – לאחר תפלת שמונה עשרה הוסיף תפלה משלו.  ↩

  2169. יהי רצון וכו' – תפלה זו נוהגים לומר בשבת שמברכין החודש, וּמְסַיְּמִין “בזכות תפלת רב”.  ↩

  2170. חלוץ עצמות – חזוק העצמות וזרוזן, מלשון הכתוב ישעי' נ"ח, יא.  ↩

  2171. ארטבן – מלך הפרסים, וחברו של רב היה.  ↩

  2172. לרבנו – כלומר, לרב, שנקרא גם הוא בקצת מקומות רבנו, כר' יהודה הנשיא.  ↩

  2173. שאין לו שומא – שאין לו ערוך; כלומר, שדמיו מרובים מאד.  ↩

  2174. פולר – מטבע קטן.  ↩

  2175. משלי ו', כב.  ↩

  2176. ארדבן – הוא ארטבן.  ↩

  2177. נתפרדה חבילה – כלומר, נתפרדה החבורה, שהיו שניהם חברים נאמנים.  ↩

  2178. דנק – שם נהר בבבל.  ↩

  2179. לאחוריו – לאחורי פניו להעלים אותו ולקרוע קריעה שניה.  ↩

  2180. נפטר רב – ואין מי שישיב בדבר הלכה.  ↩

  2181. שלא יביאו וכו' – משום אבלות.  ↩

  2182. לבית המשתה – של שמחת נשואין.  ↩

  2183. בטבלא – בתוף, שכך היה המנהג לעטר את התוף בפרחים.  ↩

  2184. לקדחת – לשם רפואה.  ↩

  2185. בת יום – כלומר, ביומה הראשון.  ↩

  2186. מעשה כרב – בהלכה אחת, שכבר חזר בו רב עצמו מהוראתו.  ↩

  2187. שיחזור בו – מהוראתו כמו שחזרתי אני.  ↩

  2188. גררהו – משכהו ונצחהו בראיות.  ↩

  2189. תכוה בגחלתי – תענש עלי.  ↩

  2190. אני איסי וכו' – מונה חכמים מפורסמים ששמם דומה לשמו, כמי שאומר: שם הגדולים בקרבי ואיני מתירא ממך.  ↩

  2191. מכתשת – היא “אסיתא” בלשון ארמית, והוא דורש שֵׁם עצמו איסי מלשון זו.  ↩

  2192. אחזתו חמה – קדחת.  ↩

  2193. וחלצתו צנה – נחלץ ויצא ממנו הקור; כלומר, שהיו קור וחום שולטים בו לסירוגין.  ↩

  2194. ויאמר עלי וכו' – כלומר, יקבול עלי בעולם ההוא לפני רב שלא בפני.  ↩

  2195. ההדס פורח – נוהגים היו להניח הדס על מטת המת, והיה ההדס פורח ממטה למטה.  ↩

  2196. קלה היא זו לו – כלומר, כלפי זכותו של רב היתרה אין זה אלא דבר קל.  ↩

  2197. משום אותו האיש וכו' – בזכותו של איש פלוני מאנשי העיר, שהיה גומל חסד למתים ומשאיל לקבורתם מרא וזבילא (כלי חפירה).  ↩

  2198. עוסק בשראים – מוכר בגדי משי.  ↩

  2199. ועמד עמו – בדברים; כלומר, נשא ונתן עמו על המקח.  ↩

  2200. מאותו דבר – שנשא ונתן עליו.  ↩

  2201. שמואל א‘ ג’, כ.  ↩

  2202. מצאו לשמואל – בעודו תינוק.  ↩

  2203. ולא נטלת – לא רחצת.  ↩

  2204. לא היה שמואל אצלו – ואביו לא צוהו על המעות.  ↩

  2205. לבית הקברות – לשאול את אביו היכן המעות; ויש מי שאומר, שכל זה נראה לו לשמואל בחלום.  ↩

  2206. אמר להם – למתים.  ↩

  2207. מבקש אני אבא – אביו של שמואל היה שמו אבא בן־אבא.  ↩

  2208. עלה לישיבה של מעלה – ברקיע.  ↩

  2209. מבחוץ – לישיבה של מעלה.  ↩

  2210. של ר' אפס – ראש ישיבה היה; עיין למעלה סי' ש"ס.  ↩

  2211. והחלשת את דעתו – ע"י שלא החשבת אותו ללמוד תורה מפיו הבאת אותו לידי חולשת דעת.  ↩

  2212. אתה בא לכאן – אתה מת.  ↩

  2213. בעולם הזה – כאן ברקיע.  ↩

  2214. באמת הריחים – בבית מושב אבני הריחים.  ↩

  2215. שלנו – מעות שלנו.  ↩

  2216. מפני מה עשית כך – למה לא נתת את מעותינו באמצע.  ↩

  2217. אם תאכל הקרקע – אם יתקלקלו המעות.  ↩

  2218. ירחינאה – על שם שהיה בקי בחשבון תקופת הירח נקרא כך.  ↩

  2219. איני יכול – לסבול את חריפותו.  ↩

  2220. ונתרפא – מחמת חריפותו בקע ריחו דרך הכר ונתרפאו עיניו.  ↩

  2221. נצטער רבי לסמכו – טרח רבי הרבה לסמכו להוראה.  ↩

  2222. ספרו של אדה"ר – זה ספר תולדות אדם שרשום בו דור דור וחכמיו; כלו' גזירת שמים מעולם.  ↩

  2223. נהירין – ברורים לי וידועים.  ↩

  2224. שבילי הרקיע – נתיבות כוכבים ומזלות ותקופתם.  ↩

  2225. כשבילי נהרדעא – שם עיר ישיבתו של שמואל.  ↩

  2226. מכוכב השבט – שנמשך אחריו כעין שבט של אור (קאמעטע).  ↩

  2227. דברים ל', יב.  ↩

  2228. באסטרולוגים – החוזים בכוכבים ומחשבים חשבונותיהם.  ↩

  2229. לבית המים – למקום הטלת מים.  ↩

  2230. מכיר אני וכו‘ – כלו’, שידע להבחין קלסתר פניה סמוך ללידתו.  ↩

  2231. שפיר – עובר במעי אמו בתחלת רקמתו בירחי העיבור הראשונים.  ↩

  2232. אריסו – העובד אדמתו בשכר חלק מן הפירות.  ↩

  2233. מקוריהם – מהענפים הרכים שבראש התמר, וראויים הם לאכילה; כלומר, קצצם שלא יכחישו את הגפנים.  ↩

  2234. שבור המלך – מלך הפרסים.  ↩

  2235. ובלילה ראה – שהחלום בא מהרהורי הלב.  ↩

  2236. היה משחק – בשעת שמחה ושעשועים לכבוד המלך.  ↩

  2237. בשמונה כוסות – זורק אלו וקולט אלו בבת אחת.  ↩

  2238. ואבלט – חכם ואסטרולוגוס פרסי.  ↩

  2239. לאגם – לקצץ קנים.  ↩

  2240. אותו האיש – כלומר, פלוני מן החבורה.  ↩

  2241. משאו – חבילת העצים.  ↩

  2242. חתוך לשנים – שבשעת קציצת העצים נחתך הנחש.  ↩

  2243. מה עשית – כלו' במה זכית שנצלת מן הנחש.  ↩

  2244. מטילין פת ביחד וכו' – כל אחד מטיל חלקו בסעודה ואוכלין יחד.  ↩

  2245. אני אעמד ואטיל – אני אטול מכל אחד את חלקו לצרפו לשותפות.  ↩

  2246. משלי י', ב.  ↩

  2247. בפולמוס של אספסינוס – כלו' בימי חורבן הארץ והמקדש במלחמה של אספסינוס.  ↩

  2248. גזרו על עטרות חתנים – גזרו משום אבלות על החורבן שלא יצא החתן בעטרת ענפים כמו שהיה המנהג קודם.  ↩

  2249. שבשב – קלע ענפים.  ↩

  2250. כשגגה וגו' – ומת רבי ירמיה.  ↩

  2251. קהלת י', ה.  ↩

  2252. ומר עוקבא – ראש הגולה היה, והיו הוא ושמואל נוהגים כבוד זה בזה.  ↩

  2253. חוקקים לו… בצפה – מעמיקים לו כמין חיק בציפה (מין מחצלת או שטיח למושב).  ↩

  2254. שישמעו דבריו – של שמואל רבו לתלמידים ולקהל.  ↩

  2255. נטרד בדינו – ולא נזכר ללכת אחרי שמואל.  ↩

  2256. יתירני מר בדיני – כלו' יפטרני לביתי, שכבר בא הערב.  ↩

  2257. שלבו של שמואל עליו – כלומר, יש לו תרעומת עליו.  ↩

  2258. נהג נזיפות בעצמו – כדין הנזוף שהוא בדל ומופרש מן הבריות כאָבֵל.  ↩

  2259. בא לו אבל – שמת לו בנו.  ↩

  2260. שצפרניו גדולות – כדין אבלים.  ↩

  2261. נוטלן – מקצצן.  ↩

  2262. ובשלך וכו' – אלמלי אירעה לך אבלות היית מזלזל בה כל כך ליטול צפרניך.  ↩

  2263. קהלת י', ה.  ↩

  2264. אין לך ברית וכו' – כלומר, אין אתה זהיר בדבור שפתים ופתחת פה לשטן.  ↩

  2265. שומרין עמן – מפני השבאים.  ↩

  2266. מבחוץ – לבית־המדרש.  ↩

  2267. וטהורה אני – שלא נטמאתי על־ידי השבאים.  ↩

  2268. והתירון – להנשא בחזקת טהורות כדין שבויות שמעידות בעצמן על שבייתן, שהרי היו יכולות להעלים את הדבר.  ↩

  2269. שבנות חכם הן – ובקיאות בהלכה, ולפיכך השאירו את השבאים מבחוץ, כדי שיעידו בעצמן על שבייתן.  ↩

  2270. והטפל בקרובותיך – לשאת אחת מהן.  ↩

  2271. מספר אחי מטתו – בגנותו.  ↩

  2272. כשמת רבי וכו' – לפי האגדה צפה רבי ברוח־הקודש בשעת מיתתו כמה דברים וזה אחד מהם.  ↩

  2273. נולד רב יהודה בבבל – שיהיה גדול בישראל.  ↩

  2274. שמואל – רבו של רב יהודה.  ↩

  2275. אין זה ילוד אשה – כלומר, לפי מעלותיו הוא במדרגת מלאך.  ↩

  2276. ואדא דילא – שמשו ותלמידו של רב יהודה.  ↩

  2277. שיננא – לפי המקובל, פירושו: שנון וחריף; וי"מ: בעל שנים גדולות; והוא כנוי שגור בפי שמואל בדרך חבה לגבי רב יהודה (שהיו שניו גדולות) בשעה שבא לעוררו על דבר או לברר לו ענין כל שהוא.  ↩

  2278. עמוד מפני אביך – רב יחזקאל: אעפ"י שרבו אתה בתורה חייב אתה בכבודו.  ↩

  2279. בעל מעשים – טובים, עסקן במצוות.  ↩

  2280. משלשים יום וכו' – שהיה שקוד לחזור על תלמודו, והעוסק במצוה פטור מן המצוה.  ↩

  2281. מסדר תפלתו – שתהא סדורה בפיו.  ↩

  2282. בר שויסקאל – דרך זלזול במקום בר יחזקאל.  ↩

  2283. והוציא שופר ונדהו – הכריז עליו נדוי בשופר.  ↩

  2284. של בית הנשיא – רב נחמן חתנו של ראש הגולה היה.  ↩

  2285. בפני שלשה – משום זלזול.  ↩

  2286. גנדריתא – גדר ומעקה; ור"נ תפס לשון מסולסלת הנהוגה בבית ראש הגולה.  ↩

  2287. כעורה – לא נאה.  ↩

  2288. קרפיטא – ענינו ספסל או אצטבא בלשון יונית.  ↩

  2289. שאומרים בני אדם – כלשון העם בימיהם.  ↩

  2290. שליש – כלומר, מדה גדולה.  ↩

  2291. בגסות רוח – בגאוה.  ↩

  2292. אנבגא – כוס קטנה של יין שהיו שותים בשחרית.  ↩

  2293. דונג – שם בתו של ר"נ, ובשאלתות דרב אחאי גאון: דודק.  ↩

  2294. לילתא – שם אשתו של רב נחמן.  ↩

  2295. קול באשה – ואם אשאל בשלומה תשיבני.  ↩

  2296. כל הפוסל וכו' – כל המטיל פסול באחרים סימן שהוא עצמו פסול.  ↩

  2297. בשבח – של אדם.  ↩

  2298. במומו – במום של עצמו.  ↩

  2299. שמורה הלכה – בשם רבו.  ↩

  2300. קודם מעשה – קודם שהובא המעשה לפניו להורות בו.  ↩

  2301. אין שומעין לו – אינו נאמן להעיד בשם רבו, שמא מחמת מעשה הבא לידו אמר כך.  ↩

  2302. ריבה – נערה.  ↩

  2303. ועלתה לגג וכו‘ – עי’ ספר ראשון סי' י"ב, נא.  ↩

  2304. עבד הוא – לפי שהיא היתה אחרונה לבית חשמונאים.  ↩

  2305. נקרעו כמה כתובות – של נשי אותה המשפחה שנתגרשו מבעליהן.  ↩

  2306. שתי משפחות – ואחת מהן פסולה.  ↩

  2307. טמא טמא וכו' – כלומר, הפסולה היא זו שקרואה בשם עוף טמא (בית עורב).  ↩

  2308. נעשתה סתימה וכו' – על־ידי אבנים נסתם נהר־המלך (שם הנהר בנהרדעא).  ↩

  2309. חלל העולם כלו – כלומר, כל שאלה שבעולם.  ↩

  2310. הרחלות – כלומר, הכבשות.  ↩

  2311. בתחלה חשך וכו' – סתם עזים שחורות הן והרחלים לבנות.  ↩

  2312. מתכסים מהן – מצמרן.  ↩

  2313. כיסין – נו"א: ביסין, והם עשבים שיש בהם קוצים, לפיכך זנבו קצר שלא יאחזו בו הקוצים.  ↩

  2314. באגם – בבצה, שהיתושים מרובים בה.  ↩

  2315. בחלפין – מיני צמחים הגדלים אצל מים מעין קנה וסוף.  ↩

  2316. תעקר – הקרן.  ↩

  2317. ויסתמא – ויתעור.  ↩

  2318. ריס עינה וכו' – כשהתרנגולת עוצמת את עיניה, השמורות (העפעפים) התחתונות שלהן עולות ומכסות את העליונות, ובשאר הבריות להיפך.  ↩

  2319. דשא וכו' – מכאן ואילך באות שאלות ותשובות בדרך חידוד ודרוש של נוטריקון משמען של כמה מלים ארמיות שגורות בפי הבריות בזמנם.  ↩

  2320. דשא – פתח, דלת, סף הדלת בארמית (= דרַשא, מל' דריסת רגל, והרי"ש מובלעת במלה זו כדרך הארמית).  ↩

  2321. דרך שם – דרש נוטריקון; לפי שהכל נכנסין ויוצאין דרך שם.  ↩

  2322. דרגא – מדרגה, והיא סולם או מעלות שעולים בהם לגג.  ↩

  2323. מתוכילתא – דבר של טיבול לאכילה, כגון כותח או לפתן, ונאכל מעט מעט.  ↩

  2324. מתי תכלה דא – מתי תכלה זו, שאינו כלה עד זמן ארוך, כנ"ל.  ↩

  2325. ביתא – בית.  ↩

  2326. ואיתב – ואשב.  ↩

  2327. בקתא – בית צר וקטן.  ↩

  2328. בי עקתא – בית צר.  ↩

  2329. כופתא – כופת, והוא גולם עץ עשוי לישיבה.  ↩

  2330. כף ותיב – כפוף אותו ושב עליו.  ↩

  2331. לבני – לבנים של בנין.  ↩

  2332. לבני בנים – כלו' מתקיים לדורות.  ↩

  2333. הוצא – לולבי דקלים או מין ממיני הקוצים שעושין ממנו גדרות קלות לגנות וכרמים.  ↩

  2334. חציצה – כלו' אינו דבר קים אלא מחיצה כל שהיא.  ↩

  2335. חצבא – מין כד לשאוב בה מים.  ↩

  2336. כוזא – כלי חרס קטן.  ↩

  2337. כזה – כלו' משהו, דבר מועט.  ↩

  2338. שוטיתא – בד של הדס שמרקדין בו לפני הכלה.  ↩

  2339. שטותא – שהמרקד נראה כשוטה.  ↩

  2340. משיכלא – ספל גדול לרחיצה.  ↩

  2341. משי כולא – שהכל רוחצין ממנו.  ↩

  2342. משכילתא – ספל קטן ונאה לרחיצה.  ↩

  2343. משיא כלתא – מרחצת את הכלה; כלומר, מיוחד לרחיצת אנשים חשובים, כגון כלה ואשה חשובה.  ↩

  2344. אסיתא – מכתשת.  ↩

  2345. חסירתא – אות חי“ת מתרככת בארמית והרי”ש מובלעת, ודרש אסיתא “חסירתא”, שהיא חקוקה מבפנים.  ↩

  2346. בוכנא – העלי של המכתשת.  ↩

  2347. בוא ואכנו – שהוא מכה במכתשת.  ↩

  2348. לבושא – חלוק עליון.  ↩

  2349. לא בושא – מונע בושה, שמכסה על המלבושים התחתונים הקרועים ורעים.  ↩

  2350. גלימא – מלבוש עליון רחב.  ↩

  2351. שנעשה בו כגולם – שאין להכיר בלובשו חתוך אברים.  ↩

  2352. גולתא – מקטורן, לבוש עליון וחשוב.  ↩

  2353. גלי ואתיב – היושב מגלה את עצמו ומגביה את הבגד מפני חשיבותו ואח"כ יושב, שלא ילכלכנו ולא ישופנו וישיר שערו ויבלה.  ↩

  2354. פוריא – מטה.  ↩

  2355. בורזינקא – בור שמימיו מתעלמים מן העין מתחת לארץ.  ↩

  2356. בור זה נקי – שאין המים נראים בו.  ↩

  2357. סודרא – עטיפת הראש של תלמידי חכמים.  ↩

  2358. אפדנא – טרקלין של מלכים.  ↩

  2359. אפתחא דין – פתח שבאים אליו הכל לדין ומשפט.  ↩

  2360. כלכלה וכו' – סל של פירות במתנה.  ↩

  2361. היאך יבדיל – על הכוס במוצש"ק ללמוד ממנו את נוסח הברכה.  ↩

  2362. ולא יותר – בלי שאר הבדלות, כגון “בין ישראל לעמים” וכו'.  ↩

  2363. רברבנותו וכו' – מה שנהגת רברבנות ושררות (יהירות וגדולה יתרה) בעצמך היא שגרמה לך שלא תאמר שמועה (הלכה) מפי עולא ולא תלמד ממנו דבר הלכה; ודבורו לבנו בלשון נסתר וכן אמירת “מר” שלש פעמים הוא דרך תרעומות וכעס על שנתרשל לילך בעצמו.  ↩

  2364. מהיכן אשיא – שהיה חושש למשפחות שבמקומו שמא יש בהן שמץ פסול.  ↩

  2365. כלום אנו יודעים וכו' – כלומר, אם באת לחשוש אין לדבר סוף.  ↩

  2366. איכה ה', יא.  ↩

  2367. קהלת ז', כו.  ↩

  2368. משלי ה', יח.  ↩

  2369. חש – חלה.  ↩

  2370. לך אסור – שהרי אוסר אתה לאחרים.  ↩

  2371. וכי משלי הוא – היתר הכחילה בשבת.  ↩

  2372. של מר שמואל הוא – רבו של רב יהודה, ואין זה שמואל שבכאן.  ↩

  2373. פרוצים בפת – כלומר, נוהגים בו בזבוז וזלזול.  ↩

  2374. יעשנו – יסבב את הדבר; כלו' יביאהו לידי כך.  ↩

  2375. כנופיא – אספת בני־אדם.  ↩

  2376. כוספא וכו' – פסולת של תמרים לאחר סחיטתם לדבש; והוא מאכל בהמה, ועמדו על מקחו למאכל אדם.  ↩

  2377. ממנו – מאותו קמח.  ↩

  2378. וצוחה לפניו – על מעשה חמס.  ↩

  2379. משלי כ"א, יג.  ↩

  2380. שיננא – עי‘ למעלה סי’ תקע.  ↩

  2381. רישך בקרירי וכו' – אני שאני רבך איני נכוה להענש על כך, אלא ראש ראשך, כלומר, זה שהוא רבי ורבך, היינו מר עוקבא ראש הגולה, שהוא מבית דוד ועליו מוטל הדבר לעשות משפט.  ↩

  2382. ירמיה כ"א, יב.  ↩

  2383. פוסק את הסדר – לומד לפניו פסוקי מקרא לפרשם ולדרשם.  ↩

  2384. שמואל ב' כ"ג, א.  ↩

  2385. ראשונים מה הם – כלומר, היכן מצאנו “דברי דוד” בדרך נבואה קודמים לאלה?  ↩

  2386. שתק – שלא ידע מה להשיב.  ↩

  2387. מה דעתך וכו' – דרך נזיפה אמר לו, שהקפיד על שהטריח עליו בשאלתו.  ↩

  2388. שלבו עליו – שיש לו תרעומת עליו.  ↩

  2389. לא היו לו מנחמים – לא היו לו אבלים שצריכים לתנחומים.  ↩

  2390. במקומו – במקום שמת שם.  ↩

  2391. גוץ – נמוך בקומה.  ↩

  2392. פקעה – נתבקע לבה.  ↩

  2393. שמועתו רעה – נתפרסם לרעה.  ↩

  2394. צריכין לו חכמים – לתורתו.  ↩

  2395. נתחלל שם שמים – על־ידי מעשיו.  ↩

  2396. שמעת בדבר זה – מהו הדין.  ↩

  2397. מלאכי ב', ז.  ↩

  2398. בדוחה – שמחה.  ↩

  2399. ר' יהודה נשיאה – בן־בנו של ר' יהודה הנשיא.  ↩

  2400. לא נהגו חכמים וכו' – מעשה שהיה.  ↩

  2401. שבא הזקן – ר' שמואל בר נחמני.  ↩

  2402. לא אכלו כחל – בשר דדי הבהמה, משום חשש בשר בחלב.  ↩

  2403. ממקומו של רב יהודה אני – מפומבדיתא, מקום הוראתו של רב יהודה.  ↩

  2404. בחרצנים – של ענבים דרוכים, שמשמשין בהם לדלק.  ↩

  2405. שמא מיין נסך היו – ואסורים בהנאה.  ↩

  2406. לאחר שנים עשר חדש – שנתיבשו ואין בהם לחלוחית יין ומותרים הם.  ↩

  2407. שגדלו בהם חלפים – כלומר, פסולת של גת מוטלת בחוץ ואם עלו בה עשבים סימן שהבעלים הפקירוה לרקבון ונתיאשו ממנה ואין בה דין גזל.  ↩

  2408. חולה מעים וכו' – שאינו יכול לשמור תפלין בטהרה.  ↩

  2409. כפתוהו – אסרוהו להלקותו.  ↩

  2410. שמתן שכרה בצדה – כגון מצות כבוד אב ואם שנאמר בה “למען יאריכון ימיך”.  ↩

  2411. מוזהרין עליה – לענוש את העברינים.  ↩

  2412. אחד מהם ־ מבני א"י.  ↩

  2413. עדיף – יפה כחו.  ↩

  2414. משלנו – מבני בבל.  ↩

  2415. נפול וכו' ־ גוזל של יונה; סתם יונה מתרחקת משובכה עד חמשים אמה, ואם נמצא הגוזל בתוך חמשים אמה לשובך הרי הוא של בעל השובך.  ↩

  2416. ועל זה הוציאו וכו' – שנראה להם כמטריח על החכמים בדברי חריפות.  ↩

  2417. ועל זה הכניסו וכו' – שנתפייסו לו החכמים בדברי ענותנותו.  ↩

  2418. בא מעשה לידו – שאלה בדבר הלכה למעשה.  ↩

  2419. אריות לפניך – כלומר, חכמים גדולים וטובים ממני.  ↩

  2420. צרה – שהטילה המלכות מס כבד על אנשי טבריא.  ↩

  2421. ובקש מנורה של כסף – לתשלום חלקו במס.  ↩

  2422. עדיין לא שב וכו' – שתבע ממנו חלק במס, ולפי המנהג היו החכמים פטורים ממס.  ↩

  2423. כירבעם וכו' – כלו' מי שהוא חוטא ומחטיא כמוהם.  ↩

  2424. דוגמא השקוה וכו' – רמז בזה למעשה שהיה בעקביא בן־מהללאל שנחלק עם החכמים בדבר השקאת סוטה שהיא גיורת או שפחה משוחררת, שהיו החכמים אומרין משקין, והוא אמר אין משקין; וכשהביאו לו ראיה משמעיה ואבטליון שהשקו שפחה משוחררת בירושלים, השיב להם: דוגמא השקוה (לא מים מאררים ממש אלא מים סתם, והיא לא ידעה, ועשו זאת כדי להטיל עליה אימה ותתודה), ועל זה נדוהו החכמים, לפי שחשד בשמעיה ואבטליון שעשו מעשה של גניבת דעת שלא כדין; נמצא שמנדין זקן (חכם בית דין) אפילו על פגיעה בכבוד תלמיד־חכם ולאו דוקא על חטא קשה כירבעם.  ↩

  2425. זה את זה – ר‘ ירמיה את ר’ יעקב ור‘ יעקב את ר’ ירמיה.  ↩

  2426. להתיר ־ את הנדוי.  ↩

  2427. מסרהב ־ מפציר לעמוד לתפלה.  ↩

  2428. משלי כ"ח, ט.  ↩

  2429. דבר – של תרעומת.  ↩

  2430. על פתחו של ר' אבא – המתין לו עד שיצא ויפייסהו.  ↩

  2431. עליו – על עצמו.  ↩

  2432. הלים קי"ג. ז.  ↩

  2433. מאשפות ירים אביון – כלומר, ירמיה הריהו כאביון באשפה.  ↩

  2434. אין אתה צריך – לפייסני.  ↩

  2435. להוציא מלבך – את התרעומת.  ↩

  2436. לך התרפס – ואתה קיימת זאת.  ↩

  2437. משלי ו' ג.  ↩

  2438. צוה – לפני מותו  ↩

  2439. כלי לבן – תכריכי פשתן.  ↩

  2440. חפותים ־ תפורים באופן ידוע בימיהם.  ↩

  2441. דרדסים – פוזמקאות נאים.  ↩

  2442. הריני מוכן – לעמוד בתחית המתים וללכת לקבל פני המשיח.  ↩

  2443. גמי – מין עשב ארוך, ואפשר גם לחגור בו.  ↩

  2444. זו מהי – כלומר, מה ראית לחגור גמי שלא כדרכך?  ↩

  2445. בשראים – בבגדי משי.  ↩

  2446. גוץ – קטן קומה.  ↩

  2447. והטילום עליו – לפי שלא הרגישו בו.  ↩

  2448. וכן למר – וכשם שנתקימה ברכתי בך כך היתה ברכתך מתקיימת בי.  ↩

  2449. טעון מרא – נשא כלי חפירה של ברזל, שהיה עני ועסק בעבודת אדמה.  ↩

  2450. להתכבד בקלונך – שאתכבד אני על־ידי שתתבזה אתה.  ↩

  2451. שיעלה במקומי וכו' – כלו' שיעשה תחתי את עבודת הדקל, ואפנה לך לדין.  ↩

  2452. תן שכרי – שהייתי משתכר בעבודתי.  ↩

  2453. בשלשה עשר אמוראים – כשנתמנה ראש ישיבה בבבל רבו הבאים לשמוע דרשתו, ולפי רוב הקהל מספר האמוראים (מתורגמנים שמסבירים דברי הדורש לעם).  ↩

  2454. ומנפצים – מחבטים ומנערים את בגדיהם.  ↩

  2455. במערבא – בא"י שהיא במערבה של בבל.  ↩

  2456. קיסם מן הקורה – כלומר, אם יטעה בדין יתחלק העונש בין כלם ולא יגיעהו אלא חלק מועט כקיסם (שבב) מן הקורה השלמה.  ↩

  2457. רב חסדא – תלמידו של רב הונא.  ↩

  2458. וצריך לו רבו – שיש בין התלמיד שמועות והלכות מאחרים מה שאין ביד רבו.  ↩

  2459. מהו – לענין השבת אבדה, שאם מצא אבדת אביו ואבדת רבו זה, אבדה של מי קודמת להשיבה.  ↩

  2460. חסדא חסדא וכו' – רב הונא סבר שהוא מתכוון עליו.  ↩

  2461. עד ארבעים שנה – שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה.  ↩

  2462. בשדה – מין כסא שנושאין בו אנשים חשובים בשוק.  ↩

  2463. סתרו – הרסו.  ↩

  2464. לגנאים – בעלי גינות מוכרי ירקות בשוק.  ↩

  2465. פעמים שיסמכו – העניים יסמכו על השיור שינתן להם במתנה ולא יבואו לקנות לצרכי שבת.  ↩

  2466. מכשילם לעתיד לבא – שיהיו הגננים נמנעים מלהביא לשוק למכור לצרכי שבת.  ↩

  2467. גרבי – חביות.  ↩

  2468. יפשפש – יבדוק ויחפש שמא ימצא דבר עבירה בידו.  ↩

  2469. דין בלא דין – עונש בלא משפט.  ↩

  2470. בזמורות לאריסך – האריס עובד בכרם ובשדה בשכר חלק מן הפירות; ורב הונא לא נתן לאריסו חלק בזמורות הנחתכות מן הגפנים שעולות להסקה.  ↩

  2471. גנוב מן הגנב וכו' – כלומר, אף הגונב מן הגנב טועם טעם גניבה.  ↩

  2472. לפנותו – לפנות את הבית ולהוציא משם את היין.  ↩

  2473. מנכין לו מזכויותיו – מפחיתין שכרו בעולם־הבא.  ↩

  2474. שאינו פורס סודר – אינו מכסה ראשו בסודר (במטפחת).  ↩

  2475. שאיני נשוי – ואין דרכם של רווקים להקפיד בכך.  ↩

  2476. לא תראה פני וכו' – שהשרוי בלא אשה אין דעת חכמים נוחה הימנו.  ↩

  2477. דואגים עליו – שמיתה חטופה לא יפה לצדיקים.  ↩

  2478. לגבורות – לשמונים שנה.  ↩

  2479. מיתת נשיקה – מיתה קלה ומהירה.  ↩

  2480. להניח ספר תורה – שכך היו נוהגים בצדיקים שמתו; כלומר, קיים זה מה שכתוב בזה.  ↩

  2481. לשלשלה – להורידה.  ↩

  2482. דרך פתחים – להוציאו דרך הפתח.  ↩

  2483. ממטה למטה – לקטנה מזו, כדי שתצא.  ↩

  2484. פתח עליו – בהספד.  ↩

  2485. שבבל גרמה – שאין השכינה שורה בחוץ־לארץ.  ↩

  2486. יחזקאל א' ג.  ↩

  2487. טפח ־ הכה.  ↩

  2488. שהיה כבר ־ לשעבר ולא עכשו.  ↩

  2489. לשם – לארץ־ישראל.  ↩

  2490. כשהיינו שם – בבבל.  ↩

  2491. לזקוף ראשנו – מפני חשיבותו.  ↩

  2492. לכאן – לארץ־ישראל.  ↩

  2493. ארונו בא – הביאוהו מת.  ↩

  2494. רבץ תורה – למד לאחרים בישיבה.  ↩

  2495. יהודה וחזקיה – שני בניו של ר' חיא.  ↩

  2496. זקף את הארון – ולא הושיבו כדרכו.  ↩

  2497. שתי מתנות וכו' – זוג מתנות של שור, זרוע, לחיים וקיבה, שניתנות לכהן (ור"ח כהן היה) ומותר להאכילן לישראל.  ↩

  2498. אני נותנן לו – משום חבתו לתורת רב.  ↩

  2499. טוב אני מחברי – ביראת חטא.  ↩

  2500. שנשאתי – אשה.  ↩

  2501. לשטן – ליצר הרע.  ↩

  2502. חץ בעיניך – הייתי מתגרה בו ולא הייתי ירא שיחטיאני.  ↩

  2503. עובר ושונה – כל' עובר תמיד.  ↩

  2504. אדם גדול וכו' – שנא' “נר מצוה ותורה אור”, ע"י נר מצוה של השבת בא אור של תורה.  ↩

  2505. פלגאי – בעל מחלוקת וקנתרן.  ↩

  2506. סברא – דברי פלפול וחדוד טוב ללמוד מפי מורים שונים.  ↩

  2507. גמרא – גירסת התלמוד.  ↩

  2508. שלא יתחלקו הלשונות – שכל רב שונה את שמועותיו בלשון אחרת קצת, ולא יתבלבלו התלמידים.  ↩

  2509. עטרת חתנים – שמעטרין אותם לפי המנהג ביום חתונתם.  ↩

  2510. שאסורה – בימינו מחמת אבלות על החורבן.  ↩

  2511. מדברי חכמים – כלו' אין ראיה מן הכתוב אלא חכמים אסרוה.  ↩

  2512. להפנות – לצרכיו.  ↩

  2513. שם כ"א, לא.  ↩

  2514. בא רב הונא – חזר למקומו.  ↩

  2515. האלהים – לשון שבועה.  ↩

  2516. מדברי חכמים וכו' – כלומר, באמת אין האיסור אלא מדברי חכמים, ואתה בחכמתך מצאת לכך סמך במקרא, ששמך חסדא ותורת חסד על לשונך.  ↩

  2517. מחודדות – חריפות.  ↩

  2518. מושיבני וכו' – כלומר, מעכבני אצלו בדברים שאינם של תורה.  ↩

  2519. בהדיא – במהרה ובחוזק.  ↩

  2520. ולא יטחר – לא ידחק עצמו ביותר.  ↩

  2521. שכרכשת – המעי התחתון הסמוך לפי הטבעת.  ↩

  2522. ישתמטו – מתוך דחיקה יתרה.  ↩

  2523. לידי סכנה – שתנתק הכרכשת ותצא לחוץ.  ↩

  2524. מגביה בגדיו – שלא יקרעו.  ↩

  2525. זה מעלה ארוכה – בשר הגוף.  ↩

  2526. וזה – הבגד.  ↩

  2527. דקלים – אילני תמרים.  ↩

  2528. עקרם וכו' – שהם מקלקלים את הגפנים ושבח הגפנים (היין) מרובה מן הדקלים.  ↩

  2529. חוץ משל העצים – שדמיהם יקרים, כמפורש בסמוך.  ↩

  2530. שגורר – את הלב, כלומר, מרבה תיאבון לאכילה.  ↩

  2531. בן־בית־רב – תלמיד.  ↩

  2532. לא יבצע וכו' – לא יחלק את פתו לאכילה פרוסות קטנות פעמים הרבה ביום, אלא יצרף ויאכל בבת אחת כדי שביעה.  ↩

  2533. לא יבצע – לא יהא בוצע את הפת בסעודה ופותח בברכה.  ↩

  2534. שאינו עושה בעין יפה – מחמת מיעוט הפת, וברכת הפת טעונה עין יפה.  ↩

  2535. בכל הכלי – בסל האוכלין.  ↩

  2536. כל צרכי – להספקת כל סעודתי, כדי שאבצע ואברך בעין יפה.  ↩

  2537. מי הוא – בלשון זכר.  ↩

  2538. מרגלית ביד אחת וכו' – נתכוון ללמדן צניעות, והראה להן דוגמא שהדבר המכוסה מן העין מעורר תשוקה יתרה.  ↩

  2539. היתה יושבת וכו' – תינוקת היתה וישבה בכנף בגדו של אביה, כלו' בחיקו.  ↩

  2540. במי מהם את רוצה – להנשא לו; ובדרך שחוק שאל אותה.  ↩

  2541. ואני אחרון – שני לנשואין.  ↩

  2542. חיים – אריכות ימים.  ↩

  2543. בזכות – בזכות מעשיו הטובים של אדם.  ↩

  2544. שמחות – של נשואין.  ↩

  2545. שכולים – מיתות בנים.  ↩

  2546. סלת לכלבים – היו מאכילים את הכלבים פת נקיה.  ↩

  2547. ולא נתבקשה – שהיתה מצויה הרבה.  ↩

  2548. משך – נשם נשימה כבדה, שאף רוח כדרך הנאנח.  ↩

  2549. יחזקאל כ"א יא.  ↩

  2550. שם שם, יב.  ↩

  2551. בן טובים – בן אבות חשובים.  ↩

  2552. ישעיה ה' ט.  ↩

  2553. תהלים קכ"ה, א.  ↩

  2554. דיו לעבד וכו' – כלומר, אף המקדש, בית אלהים, נחרב.  ↩

  2555. לנמנם קצת – ראתה אותו יגע בלמודו.  ↩

  2556. ארוכים וקצרים – ימים שלאחר מיתה, שהם ארוכים לשינה וקצרים לעסוק בתורה ובמצוות.  ↩

  2557. פקע – נתבקע.  ↩

  2558. ושתק – פסק מלימודו מתוך שנבהל.  ↩

  2559. להניח וכו' – לכבודו של המת; כלומר, קיים זה מה שכתוב בזה.  ↩

  2560. שלרבו וכו' – רב הונא רבו של רב חסדא סבר שאין לעשות כך.  ↩

  2561. שלא ישללו את קרעיהם – שלא יחברו על־ידי תפירות גסות את הקרע שקרעו על המת משום גודל הצער.  ↩

  2562. חכם – שמת.  ↩

  2563. שהחזירו – האבלים.  ↩

  2564. מצוי לו וכו' – שהיה השליו מצוי לבוא לבית העצים שלו ורב חסדא היה צד אותו לאכילה.  ↩

  2565. מביא לו – את השליו.  ↩

  2566. מן האגם – מקום בצה וקנה וסוף שהשליו מצוי שם.  ↩

  2567. תינוק שאמר – פוסק פסוקו בבית הרב.  ↩

  2568. חבקוק ג' טז.  ↩

  2569. ובשביל הרב – בזכות הרב, הוא רב חסדא.  ↩

  2570. קהלת ז' יא.  ↩

  2571. טובה חכמה וגו' – כלומר, טובה חריפות שיש עמה בקיאות במשניות ובריתות שמתנחלות מרב לתלמיד.  ↩

  2572. תולה עצמו – נשען.  ↩

  2573. לך קריתי – לעצמך ולטובתך, עדה“כ ”אם חכמת חכמת לך" (משלי ט', יב).  ↩

  2574. אנו בשלנו – בלמוד התורה.  ↩

  2575. והם בשלהם – בקריאה.  ↩

  2576. קשה כברזל – חד וחריף.  ↩

  2577. מרתתות – רועדות; כלומר, שהיה משתומם לגודל בקיאותו של רב ששת במשניות.  ↩

  2578. מצוי – ללמוד.  ↩

  2579. השר אחז וכו' – דרך לגלוג על מי שנתקרב במגע כל שהוא לשר גדול, ומתגאה בכך, כאילו נתבשם מריחו בנגיעה קלה זו.  ↩

  2580. לא משום כך – הלכתי לרב ששת.  ↩

  2581. פושט – מישב ומפרש.  ↩

  2582. מסברא – מתוך הכרעת דעתו.  ↩

  2583. משנה ומשנה היא – שתי משניות חולקות זו על זו ויש לי לסמוך על אחת מהן.  ↩

  2584. נשתתק – נעשה אִלם.  ↩

  2585. אמו – של רב אחדבוי שהיתה מיניקתו של רב ששת.  ↩

  2586. מאור עינים – עוור, והיא לשון נקיה, ע“ד ”סגי־נהור" בארמית.  ↩

  2587. חצבים לנהר וכו' – משל הבריות הוא: הכדים יורדים לנהר, לשאוב מים, אבל הכגנים (כגן = כנון, והוא כלי גחלים לחמם ולהאיר הבית, ופעמים משמשים לכך שברי כלי חרס) למה הולכים הם לנהר? והנמשל: הפקחים יוצאים לקבל פני המלך שהם רואים, אבל רב ששת העור למה הוא יוצא?  ↩

  2588. בא המלך – התכוון לרמותו.  ↩

  2589. מלכים א' י"ט, יא, יב.  ↩

  2590. ראש הגולה – שבבבל.  ↩

  2591. על אבר מן החי – שמאכילים לבעליהם אבר מבהמה חיה.  ↩

  2592. רגל אחת של הבהמה – העשויה לסעודה.  ↩

  2593. מן החוץ – שחתכו רגל מן החי.  ↩

  2594. לפני שמשו – ויראה שהיא נעשית בהיתר.  ↩

  2595. חנקא חמתא – עצם קטנה בכף הירך, כדי שרב ששת העור לא ירגיש ויחנק בה.  ↩

  2596. של מצרעת – של בהמה מצורעת.  ↩

  2597. מחצלת – (מאטטע).  ↩

  2598. נחר לו וכו' – להזהירו מלנוח על המחצלת.  ↩

  2599. שמואל ב‘ ב’, כה.  ↩

  2600. מכתף ונכנס וכו' – כלומר, נושא בכתפו וטורח בצרכי שבת לכבוד היום.  ↩

  2601. לפניהם – כלו' לכבודם.  ↩

  2602. משגר סריסים – רב נחמן חתן הנשיא היה ואב בית־דין, ומשום כבוד התורה והנשיאות היה מקיים מצות הידור בזקנים על־ידי סריסיו ומשרתיו העומדים לפניו.  ↩

  2603. אם לאו תורה וכו' – כלומר, שומר אני על כבוד תורה, שאלמלא היא הייתי ככל אדם מן השוק.  ↩

  2604. אין מסיחין – אין מדברין.  ↩

  2605. שמא יקדים וכו' – שמא יכנס המאכל לקנה של הגרגרת ולא לושט ויחנק.  ↩

  2606. ירמיה ל',י.  ↩

  2607. ואמת המים – מעין.  ↩

  2608. צאצאי מעיך – בניך.  ↩

  2609. לילתא – לאשתו של רב נחמן.  ↩

  2610. אין פרי בטנה וכו' – כלו' עיקר הברכה באיש, ואין לשלוח לאשה כוס של ברכה.  ↩

  2611. דברים ז', יג.  ↩

  2612. שמעה ילתא – שלא ישגר לה כוס של ברכה.  ↩

  2613. נבגא – כלי של יין.  ↩

  2614. ממהדורי מלי וכו' – כלו' המחזרים בערים מרבים דברים של מה בכך והנפש תקוץ בהם.  ↩

  2615. מנמנם – כנוי לגסיסת צדיקים.  ↩

  2616. לא אדם חשוב הוא? – כלומר, אמור לו אתה בעצמך.  ↩

  2617. ספון – חשוב.  ↩

  2618. רקוע – מתוקן; כלומר, מי חשוב ומתוקן לשאול דבר ולהענות בעולם ההוא.  ↩

  2619. כשולה – כמוציא; כלו' קלה היתה יציאת הנשמה.  ↩

  2620. שאימתו – של מלאך המות.  ↩

  2621. שלחו לו וכו' – רבה בפומבדיתא (בבבל) היה והיו לו אחים בארץ־ישראל ושלחו לו דברים אלו באגרת כדי שיעלה לא"י.  ↩

  2622. חיים – לעתיד לבוא (שנחלקו חכמים בדבר, אם מתים שבחו"ל חיים אם לא).  ↩

  2623. הטריח את בניו – להעלות את עצמותיו ממצרים לא“י? אלא ודאי אין תחיה למתים אלא בא”י.  ↩

  2624. צער מחילות – כלו' הלכה כמי שאמר מתים צדיקים שבחו“ל חיים ע”י גלגול ממקום קבורתם דרך מחילות מתחת לארץ לא"י ושם הם עומדים בתחית המתים, ויעקב לא קבל עליו צער גלגול ולפיכך הטריח את בניו.  ↩

  2625. מוסיף בה דברים – כלומר, ששלחו לו באותה האגרת גם דברים שלהלן.  ↩

  2626. באחד – מארץ־ישראל.  ↩

  2627. שהיה מצטער וכו' – שנתן עיניו באשה אחת שהיא בחוץ־לארץ.  ↩

  2628. לירד –לחו"ל אל האשה.  ↩

  2629. כזאת – שאין מתים שבחו"ל חיים.  ↩

  2630. גלגל בעצמו – התענה בצערו בא“י ולא ירד לחו”ל.  ↩

  2631. אין לך רב – גם כאן בא"י.  ↩

  2632. סיני – בקי.  ↩

  2633. ועוקר הרים – חריף.  ↩

  2634. השעה צריכה להם – כלומר, היה צורך השעה למנות ראש ישיבה.  ↩

  2635. לשם – לחכמי א"י.  ↩

  2636. קודם – במעלה לענין מנוי.  ↩

  2637. לבעל החטים – למי שקבץ תבואה למכור; כלומר, למי שקבץ שמועות (וכבר נמשלה ההלכה לדגן שהכל צריכין לה).  ↩

  2638. כלדיים – חוזים בכוכבים.  ↩

  2639. אומן – רופא, מקיז דם.  ↩

  2640. לא קרא – רב יוסף לביתו. יש מפרשים, מחמת ענותנותו, שלא רצה להראות סימני שררה בימי רבה, וכשהוזקק לרופא היה הולך אליו; וי"מ: שאפילו לא חלה כל אותו הזמן, מאחר שנדחתה הגזירה ולא נצרך לרופא כלל.  ↩

  2641. כשנפטרו וכו' – כשהלכו התלמידים לביתם אחרי ימי הכינוס לדרשת הרב.  ↩

  2642. נשתיירו – בבית רבה ורב יוסף.  ↩

  2643. יתומים – מחמת מיעוטם (ועי' לעיל סעיף תקכח).  ↩

  2644. דבר של בדיחות – כדי לפתוח לב התלמידים וילמדו מתוך שמחה.  ↩

  2645. של מר – של מורי ורבי רבה בר נחמני.  ↩

  2646. מבקעים עצים – בידי עצמם לכבוד שבת.  ↩

  2647. בשביעית – בשנת השמיטה.  ↩

  2648. משמט אני – ואיני מקבלן.  ↩

  2649. אף על פי כן – אף־על־פי שאתה משמט אני מחזירן לך, ובכך מותר לקבלן.  ↩

  2650. לא היתה בו דעת וכו' – לומר מתחלה: אף־על־פי־כן.  ↩

  2651. חבר וכו' – מי שמקבל עליו זהירות בדיני טומאה וטהרה ובהפרשת מעשרות נקרא חבר, ואם נעשה גבאי למלכות לגבות מכס (מלאכה שהיתה פסולה בימיהם, מפני נגישות המוכסנים) דוחים אותו מן החברות.  ↩

  2652. פרש – מן הגבאות.  ↩

  2653. אין מקבלין אותו – שוב לחברות לאחר שנפסל.  ↩

  2654. ככל אדם – ומקבלין אותו שוב..  ↩

  2655. צריכה לו – להתמנות ראש ישיבה  ↩

  2656. קשר להם – העמיד זה אצל זה.  ↩

  2657. תכתקים – שלחנות קטנים.  ↩

  2658. ילך לחשיבותו – כלומר, יעמוד בהתמנותו האחרת, כלומר: בגבאותו, ובלשון הקפדה אמרו לו כך.  ↩

  2659. חוזרני בי – מתחרט אני.  ↩

  2660. לא הלך – לרב הונא לכבדו.  ↩

  2661. שונאים אותך – על שאתה מוכיחם בדברים.  ↩

  2662. חדש בימות החמה וכו' – בניסן ובתשרי היו העם מתקבצים לשמוע דרשות החכם בהלכות הרגל, ואין גובי המס מוצאים אותם בבתיהם.  ↩

  2663. לאקרא – למצודה הסמוכה לפומבדיתא, וכן שאר המקומות המנויים כאן כמו אגם, שחין וכו' סמוכים הם לפומבדיתא.  ↩

  2664. פונדק של רבה – שנתחבא שם.  ↩

  2665. וסלקו – הסירו.  ↩

  2666. נהפך פרצופו – נהפכו פניו מחמת שתית “זוג” כוסות.  ↩

  2667. גזע של דקל – קצוץ.  ↩

  2668. בנגעים… באהלות – בהלכות טומאת נגעים ואהל.  ↩

  2669. פתק – כתב.  ↩

  2670. נשקו וכו' – כיפות הגשר של נהר פרת נתמלאו אוכלוסין של המלוים, ונראו ע"י כך כאלו נתחברו יחד; ואולי יש לנקד כֵּיפֵי, כלו' גדות הנהר, והענין אחד  ↩

  2671. שיש אני – ורב יוסף ענו גדול היה.  ↩

  2672. שלש רגלים – שהיו החכמים מתאספים בימים אלו לדון בעניני הלכה, ועכב אותה כל אותו

    הזמן שמא ימצאו תשובה לשאלתה, ולא מצאו.  ↩

  2673. שסכינו חריפה – כלומר, מחודד הוא הרבה ויחתוך לך מהרה את הדין.  ↩

  2674. דבר זה – הלכה אחת.  ↩

  2675. עשרים ושתים שנה – כל ימי נשיאותו של רבה.  ↩

  2676. משלי י"ד, ד.  ↩

  2677. ורב תבואות בכח שור – שור הוא כנוי ליוסף, על דרך שבכור שורו הדר לו“ שנאמר על יוסף בן יעקב; כלומר, בכחו של רב יוסף ובידו יש הרבה תבואות של תורה, היינו שמועות והלכות הרבה, שכן נקרא ”סיני" על שם בקיאותו.  ↩

  2678. ביום עצרת – הוא חג השבועות בלשון חכמים.  ↩

  2679. יום זה שגרם – יום מתן תורה.  ↩

  2680. כמה יוסף וכו' ־ כלו', בלא תורה הייתי דומה לשאר בני אדם מן השוק.  ↩

  2681. איני מצווה – רב יוסף סומא היה.  ↩

  2682. אדרבה – להיפך.  ↩

  2683. מעשה מרכבה – סודות המרכבה הרמוזים בפרשיות המרכבה שביחזקאל, ואין מלמדין אותם אלא ליחידי סגולה.  ↩

  2684. מעשה בראשית – סודות הבריאה הרמוזים בתורה בפרשת בראשית.  ↩

  2685. שיר השירים ד', יא.  ↩

  2686. יהו תחת לשונך – ולא תגלם לאחרים.  ↩

  2687. משלי כ"ז, כו.  ↩

  2688. כבשונו של עולם – דברי סתרים ותעלומות.  ↩

  2689. שנינו בהם – באותם הסודות.  ↩

  2690. יחזקאל ב', א.  ↩

  2691. עד ויאמר וכו' – עד אותו הפסוק ביחזקאל.  ↩

  2692. הן הן וכו' – כלומר, עד הפסוק הזה הוא עיקר מעשה מרכבה.  ↩

  2693. והקריאוהו – בחלום.  ↩

  2694. ישעיהו נ"ט כא.  ↩

  2695. מכאן ואילך וכו' – כלומר, כיון שהובטחה התורה לזרעי עד דור שלישי שוב איני צריך להתפלל על הדורות שלאחריהם, מפני שהתורה עצמה מחזרת על האכסניה הקבועה שלה.  ↩

  2696. אוזן חמורו – כלומר, מרחוק.  ↩

  2697. לאחוריו – אחורנית, ולא הפך פניו בצאתו מפני הכבוד.  ↩

  2698. שנקפו – נגפו ונפצעו רגליו במפתן, שהיו פניו כלפי רב יוסף ואחוריו כלפי הדלת ולא ראה.  ↩

  2699. האסקופה – המפתן.  ↩

  2700. בדם – של רגליו הנגופות.  ↩

  2701. שיגבה ראשך – כלומר, שתעשה לראש.  ↩

  2702. פורענות – של רעב.  ↩

  2703. יבקש רבנו רחמים – לבטל את הפורענות.  ↩

  2704. אלישע – הנביא.  ↩

  2705. נשתירו אלפים ומאתים – מאוכלי שולחנו.בגמרא למד זה מדרשה.  ↩

  2706. בשעת פורענות – בשנת בצרת.  ↩

  2707. אני אבקש רחמים – אני שלא הרביתי להרביץ תורה כמותו ותלמידי מועטים (עי' למעלה סעיף תרמג).  ↩

  2708. האומנים – מקיזי הדם.  ↩

  2709. ויושבים תחתם – בצלם לעשות את מלאכתם.  ↩

  2710. קורקור – את העורבים שמקרקרים קור־קור; כלו' לכו מכאן.  ↩

  2711. פרדס – של גפנים.  ↩

  2712. פעמים – להשביח כרמו הוסיף לו עדור.  ↩

  2713. שנים על אחד – שני חלקים מים ואחד יין, שהיה היין חריף ביותר.  ↩

  2714. מצר – גבול.  ↩

  2715. קב – של תמרים.  ↩

  2716. שבחת – כך שמו.  ↩

  2717. והרתחנים – כעסנים.  ↩

  2718. ואניני הדעת – רכים ומעונגים, שהרגשתם דקה.  ↩

  2719. יין – יין אלונתית, שהוא חריף ביותר.  ↩

  2720. שמא ינכו לי וכו' – אלו לא נפגעתי ממנו היה זה נס גדול שמנכין על כך מזכויותיו של אדם.  ↩

  2721. והרי אמר אביי – במקומות הרבה.  ↩

  2722. שיכנס עמו וכו' – להפיג פחדו.  ↩

  2723. היודע למי מברכים – לשמים.  ↩

  2724. מזמנים עליו – מצרפים אותו לברכת זמון בסעודה.  ↩

  2725. לשמי קורה – לתקרה.  ↩

  2726. בוצין וכו' – מכירין את הצמח בעודנו באבו; כלו' במעלליו יתנכר נער.  ↩

  2727. צריכים לראש – למנות ראש על התלמידים.  ↩

  2728. ולא ישיבו עליו – לסתור דבריו.  ↩

  2729. ראהו וכו' – ראה לו לאביי נשיאות ראש, שנפלה לו גדולה משמים.  ↩

  2730. נחמני – דרך חבה קרא לו רבה כך בשם אביו; ויש אומרים: דרך מרות אמר לו כך, כלומר, אף־על־פי שנפלה לך גדולה עדיין תלמידי אתה ופתח ואמור.  ↩

  2731. כבן עזאי וכו' – חריף כבן עזאי במקומו.  ↩

  2732. נשתירו וכו' – עיין לעיל סעיף תרמג.  ↩

  2733. יום טוב וכו' – ששמח בשמחת תורה.  ↩

  2734. מבית עלי – ממשפחת הכהנים בני עלי, שנגזר עליהם קצור ימים, אלא שהגנה על רבה ואביי זכות תורה ומצוות והאריכו ימים.  ↩

  2735. אבא אומנא – אומן מקיז דם היה,  ↩

  2736. שיש בה קרן וכו' ־ בתוך הכסות היתה קבועה קרן מפוצלת בראשה כשני עוקצין, כעין הכוסלת (כלי הקזה), ובכסות זו היה מלביש את האשה ומקיז.  ↩

  2737. פשיטין שקבל – פרוטות שכר מלאכתו, ולא קבלן מיד ליד, שלא לבייש את מי שאין לו.  ↩

  2738. לאחר שעמד – לצאת, אחרי הקזה.  ↩

  2739. הברא עצמך – קנה לך לאכול, משום שיפה אכילה לאחר הקזה.  ↩

  2740. כרכום – קפלו את המצעות.  ↩

  2741. ישומם – יעריכם.  ↩

  2742. לקחתים – קניתים.  ↩

  2743. משום אביי ־ שבא לו שלום משמים בכל ערב שבת.  ↩

  2744. תהילים ב' יא.  ↩

  2745. וגילו ברעדה – השמחה בתורה ותפלה ראוי לה שתהא מתוך רעדה ויראה, ולא בקלות ראש.  ↩

  2746. אני מניח תפלין – ועדות הן לי שעול שמים עלי.  ↩

  2747. בצד השני – של הנהר.  ↩

  2748. רב מובהק – רב ברור ומסוים, שקבלתם מפיו רוב חכמתכם, וחייבים אתם בכבודו מרחוק כמלוא עין.  ↩

  2749. לא הייתה וכו' – טרודים היינו ולא שמנו לב.  ↩

  2750. ולא אמר לו וכו' – רבין לא כבד את אביי לילך בראש.  ↩

  2751. מן המערב – רבין היה רגיל לעלות מבבל לא"י ובחזירתו היה אומר דברים משמו של ר' יוחנן.  ↩

  2752. נחמני – כך היו קוראים לאביי, דרך חבה; ועי' לעיל סעיף תרעב.  ↩

  2753. יושיבני – ללמדני.  ↩

  2754. לי לעצמי – ללמוד בעצמי בלי תלמידים.  ↩

  2755. לחי – טוב ויפה הדבר; כלומר, יהא כן.  ↩

  2756. לעליונים – מן הנהר שהיה שם היו הבעלים משקים את השדות העליונים והתחתונים, ובשעת ההשקאה סוכרים את הנהר כדי להסב את המים אל השדות, העליונים בשעתם והתחתונים בשעתם.  ↩

  2757. והשקה – את שדהו של אביי,  ↩

  2758. הקפיד עליו ־ שהשקה בערמומיות.  ↩

  2759. מסייר – תר ובודק.  ↩

  2760. כבר קדמוך חכמים – שאמרו שיהא אדם רואה נכסיו בכל יום וימצא מה לתקן.  ↩

  2761. חתמות ידו – צורת הכתב של חתימת ידו.  ↩

  2762. בסוף המגלה – בסוף הגליון החלק,  ↩

  2763. ויכתוב ־ למעלה מן החתימה, לפניה.  ↩

  2764. ויראו לי ־ כתב בקשה בחתימת ידך, למחול המכס.  ↩

  2765. משך בה – במגלה, שתהא חתימתו בסוף.  ↩

  2766. כבר קדמוך חכמים – באזהרתם שלא להראות חתמות יד בסוף המגלה.  ↩

  2767. באמגושי – בפרסי קוסם  ↩

  2768. מחטט מתים – חופר קברי מתים לשם מעשה כשפים או לגזול מהם כליהם.  ↩

  2769. תפסו – המת.  ↩

  2770. בא אביי – לבקש מהמת שיניחהו.  ↩

  2771. וספרו – וגזזו.  ↩

  2772. נותן ידו – לסמכם.  ↩

  2773. ארמיים – נכרים.  ↩

  2774. טסקא –שק.  ↩

  2775. אבשונא – גרגרי חטים יבשים, והקמח שלהם מתוק.  ↩

  2776. אי חקלאי וכו' – כלומר, בן השדה אפילו כשהוא עולה לגדולה עומד במנהגיו הקודמים, והסל שהיה מאכיל ממנו את בהמתו אינו יורד מצוארו; ואף אתה לאחר שעלית לגדולה (עי' למעלה סעיף תרמב) מתנותיך מתנות עניים הן.  ↩

  2777. שלח לו הוא ־ מרי לרבה.  ↩

  2778. זנגביל – מין צמח בושם (אינגבר).  ↩

  2779. מבית רבי – רבה בר נחמני.  ↩

  2780. לשם – לבית מרי.  ↩

  2781. ששים מנות – מרוב תיאבון ומתיקות המאכלים.  ↩

  2782. צלי קדר – שמבשלים אותו בקדרה בלא שום משקה אלא במים הנפלטים משמנו.  ↩

  2783. לכוס – לטחון בשנים ולאכול; אכילת דברים קשים נקראת כסיסה.  ↩

  2784. אחריו – אחרי הצלי.  ↩

  2785. כפין וכו' – אביי עני היה.  ↩

  2786. רוחא וכו' – דבר מתוק מצוי לו ריוח במעים ואפשר לאכלי הרבה.  ↩

  2787. חוטף וכו' – אבי כהן היה.  ↩

  2788. מתנות – הזרוע והלחיים והקיבה, שהן ממתנות כהונה, ונהגו גם לאחר החרבן לשלחן לכהנים ע"י תינוקות.  ↩

  2789. דברים י"ח, ג.  ↩

  2790. שמואל א‘ ה’ ג.  ↩

  2791. הצנועים – כהנים צנועים.  ↩

  2792. מושכין את ידיהם – בחלוקת לחם הפנים נאמר, ומשמת שמעון הצדיק נשתלחה מארה בלחם הפנים ולא היה בו כדי חלוקה.  ↩

  2793. הגרגרנים – הרעבתנים  ↩

  2794. להחזיק עצמי כהן – שלא ישתכח שם כהן מעלי.  ↩

  2795. בהדרוקן – חולי מעים קשה  ↩

  2796. בנחמני – כנוי לאביי  ↩

  2797. שמרעיב עצמו – ומתוך כך חלה.  ↩

  2798. ואפרישם מאיסור – חשדם במחשבת עבירה.  ↩

  2799. באגם – בחורשה של קנים, מקום נוח להסתר מעין רואים, שאין עוברים ושבים מצויים שם.  ↩

  2800. שונאי היה וכו' – כלו' אני בעצמי.  ↩

  2801. להעמיד עצמו – להתאפק מלחטוא.  ↩

  2802. ונתלה – נשען.  ↩

  2803. ונצטער – על זה שלא מצא בעצמו כח לכבוש את יצרו כאותו איש.  ↩

  2804. רב יהודה – עי' למעלה סעיף תקסז.  ↩

  2805. עומדים וכו' – בגמר למודם.  ↩

  2806. רצים ביחד – עוברים במרוצה בשטף לשון בלי עיון ודקדוק, כדי להשגיר על פיהם את הסוגיא.  ↩

  2807. מעינים בסברא – מתבוננים בה דרך עיון שכלי.  ↩

  2808. כבן עזאי – עי' למעלה סעיף תרעג.  ↩

  2809. ביום של אסתן – ביום שמנשבת בו רוח צפונית, שהיא נוחה ונעימה ומיישבת את הלב.  ↩

  2810. אם – אומנתו.  ↩

  2811. כותח – מין מאכל של מחמצת חלב בפרורי לחם ומלח.  ↩

  2812. לא שניתי – כלו' אפילו טרחה קלה הטרידה דעתי מלמודי.  ↩

  2813. וממעכן וכו' – מתוך שהיה שקוע בעיונו לא הרגיש.  ↩

  2814. שהקדמתם וכו' – שהקדמתם לומר “נעשה” קודם ל“נשמע”.  ↩

  2815. אם תוכלו – אם היא לפי כחכם, ולפי שראה המין עד כמה למוד התורה בא בצער ויסורים אמר לו כך.  ↩

  2816. שהולכים בתום – ואין אנו מתחכמים הרבה.  ↩

  2817. משלי י"א, ג.  ↩

  2818. אלו בני אדם – שכמותכם המינים.  ↩

  2819. משלי י"א, ג.  ↩

  2820. חיי עולם – למוד התורה.  ↩

  2821. בחיי שעה – בתפלה, שיש בה שאילת צרכי יום יום.  ↩

  2822. גלימו ־ אדרתו, שלא יראה כחשוב.  ↩

  2823. ופכר ידיו – חובק אצבעות ידיו זו בזו, כאדם המצטער מאימת רבו.  ↩

  2824. ברצון עצמו ־־ על עצמו אמר כך.  ↩

  2825. למיתה יוצא – לעונש מיתה, שמא יטעה בדין ויתחייב עונש מיתה.  ↩

  2826. ורצון ביתו וכו' – שהוא בטל ע"י כך ממלאכת ביתו (שהדיין אינו נוטל שכר).  ↩

  2827. ביאה כיציאה – שישוב לביתו בלי חטא כביציאתו.  ↩

  2828. אמבוהא – המון עם שהולכים אחריו לכבודו.  ↩

  2829. איוב כ' ז.  ↩

  2830. תוקף – תופס בחזקה.  ↩

  2831. ועושה בהם מלאכה – עד שיפרעו בעליהם את חובם.  ↩

  2832. מפני־מה וכו' – ואינו חושש משום רבית.  ↩

  2833. אינו שוה וכו' – ואם כן אין בזה חשש רבית.  ↩

  2834. שהיה מרקד וכו' – שהיה בטלן ולץ ועוסק בדברי הוללות, לבדח את היושבים בבתי היין.  ↩

  2835. שלא יסרח וכו' – שלא יתקלקל מתוך בטלה  ↩

  2836. רבא בנו – של רב יוסף בר חמא.  ↩

  2837. כתב לך – רב אבא לרב ספרא.  ↩

  2838. התקבלתי – כתב קבלה על הכסף שנתקבל על ידך מיד אבי.  ↩

  2839. עד שתבוא – עם המעות.  ↩

  2840. ימות רב אבא – שזקן היה.  ↩

  2841. לאו כלום הוא – אין בו ממש, ואם יגזלו שודדים את המעות מרב ספרא גדרך יוכלו היתומים לגבותן שוב מאתנו.  ↩

  2842. יקנן לך וכו' – רב אבא יקנה את המעות לך (לרב ספרא) בכל מקום שהן (אפילו מרחוק).  ↩

  2843. אגב קרקע – כלומר ביחד עם ארבע אמות של קרקע, שכן הדין: “נכסים שאין בהם אחריות (מטלטליו ומעות) נקנים (בכל מקום שהם) אגב נכסים שיש בהם אחריות (קרקעות)”.  ↩

  2844. למזגו של רבא – שסתם מזיגה חלק אחד יין ושני חלקים מים, ומזיגתו של רבא אחד על שלשה. ורב יוסף סומא היה, והכיר על פי טעם היין.  ↩

  2845. מרבון טוב – מרבונו של עולם שהוא טוב ומיטיב לכל.  ↩

  2846. בא לחדקל – ירד באניה ביום סער וגברו המים  ↩

  2847. בר אבין – פיטן היה מן הספדנים.  ↩

  2848. ואמור דבר – בקש רחמים שאצא בשלום  ↩

  2849. רוב שלישית – רבא שהוא שקול כנגד רוב ישראל, העם המשולש (שיש בו כהנים, לויים וישראלים).  ↩

  2850. כאות מי מרה – שתעשה אות ומופת להשקיט הנהר כאות שנעשה במי מרה שנמתקו בנס  ↩

  2851. זכרים – אילים.  ↩

  2852. בדמים – כלומר, בנפשו; שהרי הגנב במחתרת מסתכן להרג.  ↩

  2853. הביא גרוגרות – למכירה בשוק.  ↩

  2854. תפוס לו השוק – תעכב שלא ימכרו אחרים עד שימכור הוא את שלו, שכך הוא הדין בתלמיד־חכם.  ↩

  2855. ותהה בקנקנו – בדקהו אם תלמיד־חכם הוא (כמי שמריח בקנקן לדעת מה בתוכו: יין או חומץ).  ↩

  2856. כפיפה מצרית – סל של נצרים עשוי בצורה ידועה.  ↩

  2857. בית הרעי – פי הטבעת, שמשם יוצא הרעי (הגלל).  ↩

  2858. מהו – לענין טומאה, אם נחשב כמעוכל ואינו מקבל טומאה כדין כלי גללים; ושאל אותו שאלה זו כדי לנסותו.  ↩

  2859. ולא היה בידו – לא ידע להשיב.  ↩

  2860. טפח וכו' – דרך שחוק.  ↩

  2861. יש הרבה – הבדל רב.  ↩

  2862. מי שלא השהה וכו' – הקדוש־ברוך־הוא שלא עכב בידו את העונש על עלבונו של מלך אדום (שנאמר: “כה אמר ה' על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו, על שרפו עצמות מלך אדום לשיד – ”עמוס ב' א).  ↩

  2863. עלי נענש – דרך צער אמר כך, על שגרם לענשו, וכן להלן.  ↩

  2864. מגרמים עצמות – כלומר, לומדים לא כדי שביעה.  ↩

  2865. ראש כלה – דורש ברבים בשבתות ומפרש דברי ראש הישיבה לתלמידים; ובשם כלה“ נקרא כינוס התלמידים לשמוע דרשות הרב, וביחוד בחדשי אדר ואלול, הקרויים משום כך ירחי כלה”.  ↩

  2866. משגיר עליו – חוזר עמו להשגירה על פיו.  ↩

  2867. עכבוהו וכו' – שנמשך עמם בשיחה של תורה.  ↩

  2868. נשתהה – עברה השעה ולא עמד לדרשה.  ↩

  2869. אני יושב ומצפה וכו' – מתוך תרעומת וצער, על שלא בא לחזור עמו על שמועתו וגרם לו הלבנת פנים, נזרקה מפיו כלפי רב אדא בר אהבה כעין קללה.  ↩

  2870. בשידה – מין תיבה סכוכה שנושאין בה שרים ביד ובכתף  ↩

  2871. וסרבל של כרתי – מעיל ירוק ככרתי (חציר).  ↩

  2872. על הכסת – לישון.  ↩

  2873. מהפך בזכותו – מחפש בלבי למצוא לו זכות.  ↩

  2874. לדוחק הצבור – שאתה מטריח עליו באכילתך  ↩

  2875. תהילים קמ"ה טו.  ↩

  2876. מה לפני ־ מה זה שבאה עכשיו. אחרי שלא ראיתיה זמן רב, ודאי לטובת העני הזמינה הקב"ה לכאן.  ↩

  2877. אמר לו – רבא לעני.  ↩

  2878. נעניתי לך – לשון צער ובקשת סליחה.  ↩

  2879. שונאים אותי – אלה שמתחייבים.  ↩

  2880. אוהבים אותי – הזוכים.  ↩

  2881. לצער את רבא – ליסרו ולענשו.  ↩

  2882. שם מ"ד, ב.  ↩

  2883. מרזבי – צנורות המים של הגגות.  ↩

  2884. שנה מקומך – שתהא ישן הלילה במטה אחרת.  ↩

  2885. רשומה בסכינים – שהתנפלו מי שהם בלילה על המטה שישן בה תמיד ובקשו להרגו.  ↩

  2886. ולא קבלם – שלא לגרום לה זכות.  ↩

  2887. תקרובת – מתנה.  ↩

  2888. לבר ששך – שם שר נכרי.  ↩

  2889. ביום אידם – ביום חג שלהם.  ↩

  2890. שאינו עובד וכו' – ולא ישתמש במתנתי לצרכי עבודה־זרה.  ↩

  2891. שלנו – חלקנו בעולם הבא.  ↩

  2892. לא תהא – לעתיד לבוא.  ↩

  2893. שס מ"ה י.  ↩

  2894. ישע' ס"ד ג.  ↩

  2895. בר הדיא – שם של נכרי.  ↩

  2896. דברים כ"ה לא.  ↩

  2897. שם שם, מא.  ↩

  2898. כרעתו – כפשוטו לרעה.  ↩

  2899. שם שם, לב.  ↩

  2900. לקרוביך –להשיא בניך ובנותיך לקרובים שלך.  ↩

  2901. אשה אחרת – אשתך שניה.  ↩

  2902. קהלת ט' ז.  ↩

  2903. דברים כ"ח לח.  ↩

  2904. אמר מראשו וכו' – פתר לאביי לטובה כראש הפסוק זרע רב תוציא", ולרבא כסוף הפסוק.  ↩

  2905. שם שם, מ.  ↩

  2906. שם שם, י.  ↩

  2907. ילמדו ממך קל־וחמר – הכל יאמרו: אם רבא נחשד, כל שכן אנחנו, וזהו “ויראו ממך”.  ↩

  2908. תכפל… כחזרת – שהעלים שלה רחבים וכפולים.  ↩

  2909. לאכול בו – לטבל את הבשר בחומץ.  ↩

  2910. תגבה – תתייקר במחירה.  ↩

  2911. תמתק סחורתך – שירד מחירה וירוצו הכל לקנותה בזול.  ↩

  2912. קהה – חמוצה ומקהה את השיניים; כלומר, הכל נמנעים מלקנותה.  ↩

  2913. אמורא – מתורגמן העומד על הבמה ומרים קולו לתרגם ולפרש דרשת ראש הישיבה.  ↩

  2914. פטר חמור וכו' – יש מחק בתיבות פטר חמור“ שבפרשת והיה כי יביאך” בתפלין.  ↩

  2915. ו' של פטר חמור – שבתורה חסר ו', וכותב התפלין כתבה וחזר ומחקה.  ↩

  2916. דלת חיצונה – הפתוחה לרחוב.  ↩

  2917. אשתך מתה – השומרת את הבית.  ↩

  2918. ככי – השינים הפנימיות.  ↩

  2919. שתי נשים – שאשתו של אדם קרויה יונה שנאמר: יונתי תמתי".  ↩

  2920. שתי אלות וכו' – תקבל שתי מכות באלות (במקלות שראשם עבה ודומים הם כראשי לפתות).  ↩

  2921. לפרקם – להפריד ביניהם.  ↩

  2922. בלא מצרים – בלי גבול; כלו' הרבה.  ↩

  2923. אפדנו – החדר היפה שבבית.  ↩

  2924. וישיבתו – כלומר, תלמידיו המרובים כאבק.  ↩

  2925. הלל המצרי – מזמורי תהלים קי“ג, קי”ד.  ↩

  2926. שיעשה לו נס – להנצל מן הסכנה.  ↩

  2927. מה לי עמו – שמא תטבע הספינה, והוא ינצל ואני אטבע.  ↩

  2928. אחר הפה – אחר הפתרון.  ↩

  2929. מבתו של רב חסדא – אשתי שפתרת לרעה על מיתתה.  ↩

  2930. מרננין אחריך – בדברי דופי, שהיית שוהה באלמנותך עשר שנים; ולפי המקובל כל השוהה כך שוב אינה יולדת, ואַת ילדת לי בנים.  ↩

  2931. דעתי עליך היתה – כל אותן השנים ששהייתי נתתי דעתי עליך להנשא לך.  ↩

  2932. חומה – כך שמה.  ↩

  2933. באה – לאחר שנתאלמנה.  ↩

  2934. פסוק וכו' – קצוב לי מזונות בנכסי בעלי.  ↩

  2935. שלא היה שותה יין – ואינו דין שאקצוב לך יין.  ↩

  2936. בשופרזין – בגביע גדול.  ↩

  2937. כזה – כמדה זו, והיא הייתה מראה לו בזרוע כבסמוך.  ↩

  2938. והכתה אותה – מתוך קנאה.  ↩

  2939. בקולפי של שידה – מין מוט שנועלין בו ארגז ויפה להכאה.  ↩

  2940. הרגת שלשה – שכבר הייתה נשואה לשלשה וכלם מתו.  ↩

  2941. משום סכנה – שלא יבואו לחתוך את היד.  ↩

  2942. קלקול סעודה – שימאס הבשר על האוכלין.  ↩

  2943. על מטה ארמית – מפורש בסמוך.  ↩

  2944. אחורי ביהכ"נ – שלא יהא נראה כמבריח עצמו מפתח בית־הכנסת.  ↩

  2945. בלא קריאת שמע – ומטתו של זה כאילו היא מטת גויים.  ↩

  2946. תינוק שמת – והיא נתכוונה להעליל עליו.  ↩

  2947. מנמנם – גוסס.  ↩

  2948. שושבינו – רע וחבר ולבו גס בו, ויאמר הוא עצמו.  ↩

  2949. שנמסר מזלי – בידו של מלאך המות.  ↩

  2950. יראה לי מר – אחרי מותו.  ↩

  2951. צער – בשעת יציאת נשמה.  ↩

  2952. כרבד של כוסלת – כדקירת החתך של כלי האומן המקיז דם.  ↩

  2953. אביי ורבא – כל אחד בזמנו.  ↩

  2954. נשקו וכו' – מרוב המלוים את הארון שמלאו את הנשר נראו גדות הנהר כאלו נתחברו יחד.  ↩

  2955. העשרתם קצת – כלומר, אין אתם צריכים להבטל מן התורה כדי לטרוח ולחזר אחרי מזונות?  ↩

  2956. שלקחנו וכו' – שקנינו חלקת אדמה והיא מפרנסתנו.  ↩

  2957. כמעשה הרשעים וכו' ־ הרשעים נוטלים שכר מועט, שכן מעשים טובים שלהם בעוה“ז ונידונים על רוב מעשיהם הרעים בעוה”ב, וחלוף הדברים בצדיקים, ואשרי הצדיקים שיש להם שני עולמות, העוה“ז והעוה”ב.  ↩

  2958. מטיל שכר – מטיל שעורים לעשות שכר, שזו הייתה מלאכתו.  ↩

  2959. אלמלא נשאתי וכו' –שאמר ר' יוחנן: הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן.  ↩

  2960. ושותה יין – שדמיו מרובין משל שכר.  ↩

  2961. בל תשחית – דברים כ', יט, לאו שיש בכללו כל מיני השחתה ואבוד דמים לבטלה.  ↩

  2962. אותי חשדו – יש מי שמפרש שחשדו בו, שהזהיר על שתיית יין במקום שכר, כנ“ל, משום שהוא בעצמו היה עושה שכר, כנ”ל, ועל זה אמר: אותי חשדו וכו'.  ↩

  2963. אמרו לו וכו' – כשנזדמן למקום שאין מכירין אותו.  ↩

  2964. משלי כ"ז ב.  ↩

  2965. אם אין זר וכו' – דרש “ולא – פיך”, אם אין זו מהללך – יהללך פיך; ודרך חידוד והלצה דרש כך.  ↩

  2966. וברוך חכם הרזים – ברכה היא שמברך הרואה אוכלוסי ישראל.  ↩

  2967. לקחו – קנו.  ↩

  2968. קבלו עליהם וכו' – המלחים קבלו עליהם אחריות על כל מקרה אסון שיארע לשומשמין.  ↩

  2969. נסכר – נסתמו המים, ולא יכלו להעביר את השומשמין בזמנם.  ↩

  2970. אוזים לבנים – בדרך תרעומת אמר כך לרב פפא ורב הונא שהיו בעלי שיבה. ואולי על שם שהיו עטופים סדינים לבנים, כדרך תלמידי חכמים.  ↩

  2971. שאינו מצוי – וכגון זה לא קבלו עליהם.  ↩

  2972. לתואך – שם עיר בבבל.  ↩

  2973. הפיל לו שור – טבח שור לכבודו.  ↩

  2974. יהי רצון וכו' – לעצמו אמר רב פפא כך, שהרגיש שזה נתכוון לקפחו בשאלות ולבישו.  ↩

  2975. והיה מקשה עליו – רב שימי על רב פפא.  ↩

  2976. מבשתו של שימי – שהוא מבישני בקושיותיו.  ↩

  2977. עסק לו בבנו – השתדל בדברי שידוכים להשיאו בת אבא סוראה.  ↩

  2978. שמע יהודה וכו' – שבא רב פפא לסורא.  ↩

  2979. יצא ובא לראותו – נטפל אליו ללוותו לבית אבא סוראה.  ↩

  2980. שאין הדבר נוח לו – כמפורש בסמוך.  ↩

  2981. מה טעמך – שאתה מפקפק להכנס.  ↩

  2982. שיננא – עי' למעלה סעיף תקע.  ↩

  2983. מבן לבת – שרב פפא השתדל להוציא מיד אבא סוראה כסף מרובה לנדונית בתו, ונמצא ממעט נחלת הבנים.  ↩

  2984. תקנת חכמים היא – שיפסוק אדם לבתו ממון ונכסים בתורת נדוניא, ואין בזה משום העברת נחלה.  ↩

  2985. לדעתו – ברצונו.  ↩

  2986. לעשותו – על־ידי כפיה.  ↩

  2987. כניסתי היא עשויי – שירבה האב לפסוק נדוניא בשביל כבודי.  ↩

  2988. כפהו – בדברים.  ↩

  2989. היה יושב – רב יהודה.  ↩

  2990. שהוא כועס – לפי שאין הנדוניא הוגנת בעיניו.  ↩

  2991. אם לפי שלי – כלו' אלו שאלת בעצתי.  ↩

  2992. לא נוח לי – אין דעתי נוחה להרבות נדוניא לבנות ולמעט חלק הבנים.  ↩

  2993. אחזור בי – ואמעט את הסכום.  ↩

  2994. חזרן – איש שדרכו לחזור בו.  ↩

  2995. לא נזקק לו – לא נתן דעתו עליו לפרנסו.  ↩

  2996. אין נזקקין לו – כמפורש בסמוך  ↩

  2997. אמור מעתה – מכאן יש ללמוד.  ↩

  2998. שנתחייב שונאי – על עצמו אמר כך ותלה בשונאו משום „אל תפתח פה לשטן“; כלומר, נתחייבתי סקילה כמחללי שבת, ואמרו חכמים: בזמן הזה שאין מיתת בי”ד, מי שנתחייב סקילה נופל מן הגג וכו', שדומה לסקילה.  ↩

  2999. נאמר כאן – במלוה לעניים.  ↩

  3000. דברים ט"ו, ט.  ↩

  3001. ונאמר שם – בעיר הנדחת.  ↩

  3002. שם י"ג, יד.  ↩

  3003. ארמית – נכרית.  ↩

  3004. שב וכו' – והיא נתכוונה להעליל עליו.  ↩

  3005. אסור לישב וכו' – עי' למעלה סעיף תשיח.  ↩

  3006. חלש לבו – מפני התענית.  ↩

  3007. שרף – גמע, אכל.  ↩

  3008. אלו שרף וכו' – דרך לגלוג אמר לו כך, שלא יכול לעמוד בתעניתו.  ↩

  3009. חלשה דעתו – שנעלב מדברי ר"נ בר אשפרתי.  ↩

  3010. ספרו של אדה"ר – ספר שהיה כתוב בו סדר דורות הראשונים מאדה"ר ואילך.  ↩

  3011. וסימנך וכו' – “מקדשי” – סימן רב אשי, “אבינה” – סימן רבינא, “לאחריתם” – סימן סוף הוראה.  ↩

  3012. תהלים ע"ג, יז.  ↩

  3013. וגדולה – עושר ושלטון.  ↩

  3014. במקום אחד – לאיש אחד  ↩

  3015. היה הונא בר נתן – ראש הגולה בימי רב אשי.  ↩

  3016. כפוף לו לרב אשי – זקוק היה לרב אשי בעניני הוראה.  ↩

  3017. בדק – פרץ, קלקול הטעון תקון.  ↩

  3018. סתרו – הרס את מקום הפרצה.  ↩

  3019. והכניס מטתו לשם – כדי שיהא הוא עצמו מצטער מפני החמה והגשמים ולא יניח ידו מן הבניין.  ↩

  3020. עד שהתקין לו מרזבים – כלומר, עד גמר תקונו של הבניין.  ↩

  3021. בני מתא מחסיא – הנכרים מבני עירו של רב אשי.  ↩

  3022. שתי פעמים בשנה – בשני ירחי כלה, אדר ואלול, שהיו מתאספים לשם אוכלוסין מרובים מישראל לשמוע דברי תורה.  ↩

  3023. טרפה – שאלה בעניני טרפה.  ↩

  3024. כל הטבחים – לצרפם להוראה.  ↩

  3025. כדי שיגיענו וכו' – כלו' אם אטעה בהוראה יתחלק העונש בין כלנו ויגיע לכל אחד דבר מועט כבקעת עץ קטנה מקורה שלמה.  ↩

  3026. ושבר לפניהם – משום “וגילו ברעדה”.  ↩

  3027. לקוצו – לכרתו.  ↩

  3028. לנסורת שלו – מפל המשור לשם הסקה וכיוצא בזה.  ↩

  3029. קלל אביי וכו' – שסבר בכגון זה אסור לעשות מלאכה בחוה"מ.  ↩

  3030. לא סבור לי – אין דעתי כדעת אביי.  ↩

  3031. ובקש לקפח שוקו – כלומר, כמעט נכרתה שוקו.  ↩

  3032. וחזר ובא – לביתו בלי קציצה.  ↩

  3033. לבית האש – לבית עבודה זרה של הפרסים עובדי האש.  ↩

  3034. ולפני עור וכו' – יש לחוש שמא ישתמשו בעצים לעבודתם.  ↩

  3035. ויקרא י"ט, יד.  ↩

  3036. רוב עצים וכו' – כלומר, סתם עצים נקנים להסקה.  ↩

  3037. אזגור – קרי: איזגדר; שם מלך פרסי.  ↩

  3038. טבח המלך – ותבשילין בידו.  ↩

  3039. שהלבינו פניו – שאחזו בולמוס מחמת תאבון למאכל.  ↩

  3040. נטל באצבעו – מן המאכל.  ↩

  3041. הפסדת סעודה וכו' – ע"י הכנסת אצבעך.  ↩

  3042. פוסל מאכל המלך – ולכך נתכוונתי.  ↩

  3043. למה? – כלומר, מה ראית לפסלו?  ↩

  3044. דבר אחר – כנוי לצרעת.  ↩

  3045. ראיתי בו – בבשר המאכל.  ↩

  3046. עליו – על הבשר.  ↩

  3047. נזדמן לו רוק ־ עלה רוק בפיו בשעת תפלתו.  ↩

  3048. באפרקסותו – בכנף הסודר שעל ראשו, שאין לרוק בשעת התפלה.  ↩

  3049. מאניני הדעת – איש ענוג ורך, שנפשו קצה בכך.  ↩

  3050. מה כל כך – כלומר, מה ראית לרדוף אחרי כל כך.  ↩

  3051. דוחק אתה וכו' – שהגיעה שעתו של רב הונא בר נתן להתמנות ראש במקומך.  ↩

  3052. כמלוא נימא – כמלוא השערה.  ↩

  3053. לבר קפוק – ספדן היה.  ↩

  3054. אותו היום – שאמות.  ↩

  3055. בארזים – כלומר, בגדולי הדור.  ↩

  3056. אזובי קיר – קטני הדור; וכן ההקבלות בסמוך.  ↩

  3057. בר אבין – אף הוא ספרן.  ↩

  3058. בראשית ל"ב, כט.  ↩

  3059. ראש הגולה שבבבל וכו' – הנשיאים המוסמכים שבא"י, שמהם הוראה וסמיכה יוצאות לכל ישראל, הם הם נטלו שררותם מיד אל הים, וראש הגולה שבבבל נוטל שררותו מיד אנשים, הם המלכים.  ↩

  3060. שם מ"ט, י.  ↩

  3061. שרודין וכו' – שבאים בכח המלכות למשול ביד חזקה על ישראל.  ↩

  3062. שם מ"ט, י  ↩

  3063. בני בניו של הלל – הם הנשיאים.  ↩

  3064. עיניו כהות – כמסתכל בזיו השכינה.  ↩

  3065. בקשת, בנשיא – כמפורש בסמוך.  ↩

  3066. ובכהנים – בשעת נשיאת כפים בברכת כהנים שמברכים בשמה של השכינה, כמו שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו, כז).  ↩

  3067. יחזקאל א', כח.  ↩

  3068. במדבר כ"ז כ.  ↩

  3069. גריצים – פתים עבות, משום טרחה יתרה ביו"ט.  ↩

  3070. רקיקים – עוגות דקות וקלות לאכילה.  ↩

  3071. וחררים – עוגות אפויות על גבי גחלים ומעשה אפיתן קשה.  ↩

  3072. כשאב בית דין – שני לנשיא.  ↩

  3073. כשחכם – מוסמך וממונה להוראה בעירו.  ↩

  3074. אחד עומד – ברגע שהחכם עובר לפניו, ואחר כך הוא יושב מיד.  ↩

  3075. בית מדרשו – שהיה דורש בו.  ↩

  3076. וקורים שבעה – בספר תורה.  ↩

  3077. ויוצאים – להתפלל כל אחד בביתו, ולא בצבור, מפני אבלות.  ↩

  3078. ודומים – ודוממים, ע“ד ”ישב בדד וידום" (איכה ג', כח).  ↩

  3079. מוליכין וכו' – אין מוציאים ספר תורה מבית הכנסת לקריאה בבית אחר, אלא לכבוד בני אדם גדולים, ולראש הגולה התירו, שכן היו עושים למלכי בית דוד, והוא מזרעם.  ↩

  3080. תורה וגדולה – תורה עם שררה ועשירות, ששניהם, רבי ורב אשי, היו עשירים, ועי' במקומם.  ↩

  3081. הונא בר נתן – ראש הגולה בבבל, והיה גדול בתורה ובעושר, ועי' למעלה סעיף תשמ"ו.  ↩

  3082. שהיה כפוף וכו' – נכנע ונשמע לו בהלכה.  ↩

  3083. אזגדר – שמו של מלך פרס.  ↩

  3084. והשפילו וכו' – כלומר, תקן אותו שיהא מיושב עלי יפה.  ↩

  3085. ממלכת כהנים וכו' – וצריכים אותם לנהוג עצמכם בתפארת כהנים.  ↩

  3086. שמות י"ט, ו.  ↩

  3087. ישעיה מ"ט, כג.  ↩

  3088. וכשיטעה – ויחיב את הזכאי או להיפך.  ↩

  3089. יהא פטור מלשלם – לזה שנפגע ע"י פסק דינו.  ↩

  3090. יטול רשות וכו' – שראש־הגולה הוא המיפה כח הדיינים. אבל מי שלא נטל רשות וטעה בדינו חייב לשלם.  ↩

  3091. יוכיח מר וכו' – על רוע מעשיהם, שהם רודים בעם בכח שררותם.  ↩

  3092. אינם מקבלים – תוכחה.  ↩

  3093. מר עוקבא שלח – קודם שנעשה ראש הגולה שלח לזה שבימיו; וי"א: מר עוקבא שני היה.  ↩

  3094. שוכב וקם בזמירות – כלו' היו מרבים שמחה וזמירות בביתו בכל יום בבקר ובערב.  ↩

  3095. הושע ט', א, בסרוס התבות.  ↩

  3096. ישראל אל תשמח וכו' – מדברי הכתוב בהושע, ולפי שכתב לו בלי שרטוט, מה שאסור מקרא, שנה את סדר המלים. בדברי מקרא, שנה את סדר המלים.  ↩

  3097. מר עוקבא – ראש הגולה היה, וגניבא היה מקפחו ומצערו הרבה על־ידי מחלוקת.  ↩

  3098. שרטט – שאסור לכתוב דברי מקרא בלי שרטוט.  ↩

  3099. תהלים ל"ט,ב.  ↩

  3100. אשמרה לפי מחסום – שלא לקטרג עליהם.  ↩

  3101. שם ל"ז ז.  ↩

  3102. השכם והערב – דרש “דום” מלשון דמדומי חמה, שחרית וערבית, ו“התחולל” מלשון חלל.  ↩

  3103. לגניבא – איש ריבו.  ↩

  3104. בקולר – טבעת שלשלת שנותנים על צואר האסיר; כלומר, נתפס למלכות.  ↩

  3105. להוציא את רב הונא מלבו – להוציא מלבו של ראש הגולה את הטינא לגבי רב הונא על שלא כבדהו לבוא לדרשתו.  ↩

  3106. אמר לו מה טעם וכו' – שאל את רב הונא בפניו של ראש הגולה כדי שישמע את תשובתו ותנוח דעתו.  ↩

  3107. החכמים של ראש הגולה – הכפופים לו.  ↩

  3108. בסרבלים חתומים – סרבל = בגד עליון שהיו מתעטפים בו; וכך היה המנהג שחכמי ראש הגולה היו סרבליהם מצוינים בחותם של ראש הגולה, לסימן כפיפותם לו, וראש הגולה הקפיד על העדר החותם, וסרבלים אלה אסור ללבשם בשבת, שמא יפסק החותם ברשות הרבים, ומפני היראה יפשטום לובשיהם ויטלטלום בידם.  ↩

  3109. שעליך לא יקפידו – מפני חביבותך עליהם.  ↩

  3110. לפני ר' נחמן – חתנו של ראש־ הגולה.  ↩

  3111. בסוכה גזולה – שנבנתה אותה הסוכה מעציה.  ↩

  3112. אשה שהיו לו לאביה וכו' – כלומר, בתו של אברהם אבינו שהיו לו וכו' (ברא' י"ז, יד).  ↩

  3113. להם – לחכמים שעמו.  ↩

  3114. פעיה – קולנית וצעקנית.  ↩

  3115. אין לה וכו' – אין לשלם לה אלא דמי עצי הבנין בלבד; כלומר, אין חיוב להרוס הסוכה ולהחזיר לה את גוף העצים.  ↩

  3116. דקל של חברו – שלא ברשות.  ↩

  3117. בקן אחד – יוצאים משורש אחד.  ↩

  3118. שוים וכו' – שלשתם יחד.  ↩

  3119. שדן דין פרסים – שלא כדין תורה.  ↩

  3120. בור סוד וכו' – בור שכתליו מסוידים ואין טפת מים נבלעת בהם, כך הוא אינו משכח כלום מתלמודו.  ↩

  3121. אשרי יולדתו – אשרי אמו (ועי‘ למעלה פי ר’ יהושע בן חנניא, סעיף קד).  ↩

  3122. אוצר בלום וכו' – עי' למעלה (פי ר' עקיבא, סעיף קנא).  ↩

  3123. פוליטון – שמן נרד נותן ריח טוב.  ↩

  3124. בלא גסות הרוח – כלומר, שהיה לומד דבר חידוש אפילו מקטן ממנו.  ↩

  3125. שאחז בה – במדת ענוה זו.  ↩

  3126. מהר סיני ־ מדה זו למדו חכמים מהר סיני שנמוך הוא והשרה הקב"ה שכינתו עליו.  ↩

  3127. לכשירצה – כל זמן שהוא רוצה. ויש מנקדים לכשיַרצה, כלו' כשהיה. מרצה דבריו.  ↩

  3128. גל של אגוזים – מפורש למעלה.  ↩

  3129. חנות מזוינת – חנות מצוידת מכל המינים והכל מצוי שם.  ↩

  3130. קופת הרוכלים – עי' למעלה.  ↩

  3131. קב ונקי – מעט ומדוקדק.  ↩

  3132. נמוקו – תורת הדינים וברורם; כלו' משנתו סדורה וברורה בפיו.  ↩

  3133. ומוציא קמעא – כלו' שוכח מעט.  ↩

  3134. סובין – כלומר, פסולת.  ↩

  3135. שנו מדותי – למדו דרכי תלמודי.  ↩

  3136. תרומות – כלומר, מבחר ותמצית.  ↩

  3137. כקליפת השום – כלו' גדול אני מכל חכמי ישראל.  ↩

  3138. מן הקרח – מר' עקיבא.  ↩

  3139. נשתכחו תלמידיו – שאין אומרים הלכה בשמם.  ↩

  3140. אלו ואלו – תלמידיו ותלמידי תלמידיו. והוא שאמרו ראשונים: “גדול מרב ־ רבי, גדול מרבי ־ רבן, גדול מרבן – שמו, כלו' הכנוי ”רב“ קטן מן הכנוי ”רבי“, ו”רבי“ מ”רבן“, וגדול מ”רבן“ מי שנקרא בשמו הפרטי בלא שום כנוי, שהחכמים הקדמונים היו קרויים בשמותיהם לבד, כגון שמעיה ואבטליון, הלל ושמאי, ושאחריהם בכנוי ”רבן", כגון רבן גמליאל וכו'.  ↩

  3141. סוף משנה – חותמי המשנה.  ↩

  3142. סוף הוראה – חותמי הגמרא.  ↩

  3143. נכשו – תלישת עשבים רעים נקראת נכוש.  ↩

  3144. כסחו – כריתת קוצים נקראת כסוח.  ↩

  3145. בררו – הפרישו גרגרים רעים מתוך הטובים.  ↩

  3146. הרקידו – נפו בנפה.  ↩

  3147. קטפו – חתכו הבצק לככרות.  ↩

  3148. ואנו אין לנו וכו' – כלומר, אין אנו יודעים להשתמש במה שמוכן לנו.  ↩

  3149. לא כחמורו של רחב"ד וכו' – עי' למעלה כל אחד בפרקו, שהיו חמוריהם פקחים.  ↩

  3150. כפתחו של אולם – שהיה רחב עשרים אמה; כלו' דעתם היתה מרובה.  ↩

  3151. כפתחו של היכל – שהיה רחב עשר אמות.  ↩

  3152. מחט סדקית – מחט קטנה.  ↩

  3153. כיתד בכותל – שנכנסת בקושי, כלו' קשים לשמוע ולהבין, וכן כאצבע בשעוה (בדונג).  ↩

  3154. כאצבע בבור לשכחה – כלומר, מהירים אנו וקלים לשכוח כהכנסת אצבע לבור.  ↩

  3155. בירה תוכיח – כלומר, בית־המקדש יהא לראיה.  ↩

  3156. משום תורה – שלמדו הרבה.  ↩

  3157. בנזיקין ־ בסדר נזיקין בלבד.  ↩

  3158. עקצין ־ מסכת עקצין, שיש בה משניות קשות.  ↩

  3159. הויות – משא־ומתן חריף בעניני הלכה.  ↩

  3160. שלש עשרה פנים – דרכים ואופנים.  ↩

  3161. כשהיה חולץ נעלו וכו' – כלומר, נענה מיד בתחלת תפלתו.  ↩

  3162. ופרשתבינה – שם איש; וי"מ: שר, פרנס.  ↩

  3163. אתה תקוע – בעוה"ב, כלו' מי חברך בגן עדן?  ↩

  3164. בר נפח – הוא ר' יוחנן, שאביו היה נפח; כלומר, אין מקומו שם.  ↩

  3165. זכריה י"ס. ז.  ↩

  3166. שמחבלים – מתנצחים ומריבים בלשון עזה.  ↩

  3167. שם ד', ג, יד.  ↩

  3168. מצוינים – מהודרים בבגדיהם.  ↩

  3169. שאינם בני מקומם – שגלו לשם מא"י.  ↩

  3170. בעירי שמי – במקומי שמי מכבדני.  ↩

  3171. ישעיה כ"ז, ו.  ↩

  3172. ציצים ופרחים – כלומר, מקשטים את התורה בדרשותיהם.  ↩

  3173. כלכלה – סל.  ↩

  3174. צערוהו – התמרים, כלומר, חש במעיו.  ↩

  3175. סכינים – התמרים שחותכים בבני־מעים.  ↩

  3176. בלולה במקרא וכו' – כלו' תלמוד הבבליים יש בו מכל אותם הדברים.  ↩

  3177. איכה ג', ו.  ↩

  3178. במחשכים… תלמודה של בבל – שהוא עמוק ומפוקפק.  ↩

  3179. שמועות – הלכות.  ↩

  3180. תהלים פ"ז, ה.  ↩

  3181. משלהם – מחכמי ארץ־ישראל.  ↩

  3182. יטרידהו – יבלבלהו.  ↩

  3183. תקלה – מכשול וטעות בדבר הלכה.  ↩

  3184. וישמחו בי חברי – כשלוני יגרום להם שמחה; ויש לפרש כענין בפני עצמו; כלו', יהי רצון שישמחו כי חברי.  ↩

  3185. מיושבי קרנות – בטלנים היושבים בחנויות ובקרנות הרחובות, ויש גירסא: מיושבי קרקסאות ותיאטראות.  ↩

  3186. כשנפטרו – לבתיהם לימי החגים  ↩

  3187. עתיק יומין – הקדוש־ברוך־הוא.  ↩

  3188. תהילים קמ"ד יד.  ↩

  3189. תהילים קמ"ד יד.  ↩

  3190. סיעתנו – חבורתנו.  ↩

  3191. תהילים קמ"ד יד.  ↩

  3192. תהילים קמ"ד יד.  ↩

  3193. תהילים קמ"ד יד.  ↩

  3194. שמקדיח תבשילו ברבים – שפוגם את תבשילו; כלו', שיוצא לתרבות רעה.  ↩

  3195. משמת… בטל וכו' – כל אלה החכמים המנויים כאן היו מצוינים ביותר כל אחד במדה ומעלה האמורה אצלו ובמיתתו כאלו בטלה עמו.  ↩

  3196. ומתה טהרה וכו' – כלו' פסקו.  ↩

  3197. נגנז ספר תורה – בירוש' (פ“ט, הט”ז): נגנז ספר החכמה.  ↩

  3198. גובי – ארבה.  ↩

  3199. בטלו עטרות וכו' – בירוש' שם: פסק העושר מן החכמים.  ↩

  3200. אנשי מעשה – אנשי מופת.  ↩

  3201. קטנתם של חסידים – כלו' האחרון שבהם, נו"א: תמציתם של חסידים.  ↩

  3202. השקדנים – שוקדים ללמוד תורה.  ↩

  3203. קהלת א' ה.  ↩

  3204. שמואל א ג' ג.  ↩

  3205. קיסרי – עיר מושבו.  ↩

  3206. מים – דמעות.  ↩

  3207. שפעו מרזבי צפורי – הצנורות של עיר צפורי שפכו דם.  ↩

  3208. על המילה – לקיימה בשעת גזרה מתוך סכנת נפשות.  ↩

  3209. נראו כוכבים – שחשך היום.  ↩

  3210. נשקו כפי פרת – בפי הגשר מרוב הבאים ללוותר משני עברי הנהר, ויש מנקדים כְּפִי", כלו גדות הנהר.  ↩

  3211. העלום לשם – מבבל לארץ־ישראל.  ↩

  3212. שארי בן ארי – רבה בר רב הונא, שהוא אדם גדול בן אדם גדול.  ↩

  3213. גזע ישישים – כלומר, בן אבות ומיוחס.  ↩

  3214. ספר מלחמות – של תורה.  ↩

  3215. הוכפלו – כלומר, נתאספו.  ↩

  3216. משנער – מבבל.  ↩

  3217. נשים לילות כימים וכו' – כלומר נרבה בהספד יום ולילה על מי שהיה עוסק בתורה יומם ולילה.  ↩

  3218. לבר קיפוק – שם אחד הספדנים.  ↩

  3219. אותו יום – כשאמות.  ↩

  3220. בארזים – כלומר, בגדולי עולם.  ↩

  3221. דגי רקק – הדגים הקטנים שבאגמים.  ↩

  3222. מי גבים – מים הקווּיים ועומדים בגומות.  ↩

  3223. לאבדה – למת.  ↩

  3224. למנוחה – הלכו למנוחה לעולם־הבא.  ↩

  3225. לאנחה – נשארנוּ לאנחה בעולם־הזה.  ↩

  3226. בעת חנינתו אבד חנינו – בשעה שנחנן משמים וניתן לו בן, מת חנין.  ↩

  3227. ארץ שנער וכו' – שנולד בבבל ועלה לארץ־ישראל.  ↩

  3228. רקת – עיר צפורי.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!