רקע
אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה

כְּשֶאֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל אֵיזֶה מֵאוֹת צְעִירִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל קוֹרֵא בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן: אֲנַחְנוּ לֹא נִשְׁקוֹט עַד אֲשֶׁר נָקִים אֶת הֲרִיסוֹתֵינוּ, אֲנַחְנוּ בְּצִפָּרְנֵינוּ נְפַלַּח אֶת אַדְמָתֵנוּ הַשּׁוֹמֵמָה שֶׁתִּתֵּן יְבוּלָהּ, אֲנַחְנוּ נָגֵן עַל כְּבוֹד עַמֵּנוּ וְלֹא נַעֲזוֹב אֶת עֶמְדָּתֵנוּ עַד טִפַּת דָּמֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה; – – אָז לִבִּי הַזָקֵן מַתְחִיל לְפַעֵם בְּפַעֲֲמֵי נֹעַר וּלְעֵינַי הַכֵּהוֹת נִרְאֶה הוֹד שַׁחַר הַגְּאֻלָּה…

(אל צבא העובדים)


אָנוּ מַתְחִילִים לִבְנוֹת מֵחָדָשׁ אֶת בֵּית חַיֵּינוּ וְעָלֵינוּ לְהַנִּיחַ בִּיסוֹדוֹ אַבְנֵי מוֹסָד שְׁלֵמוֹת וְלֹא עֵצִים רְקוּבִים. הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּנְיַן עֲדֵי־עַד, שֶׁיִּהְיֶה לְמוֹפֵת לְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

(ר' ליב המלמד)


אֵין כֹּחָם שֶׁל הָעוֹבְדִים אֶלָּא בְּאַחְדוּתָם. בִּזְמַן שֶׁהֵם אֵינָם גַּרְגְּרִים נִפְרָדִים, אָז גַּם סְעָרָה לֹא תְּזִיזֵם. גּוּשׁ מוּצָק קָשֶׁה לְנַשֵּׁל מִמְּקוֹם עֶמְדָּתוֹ.

(אחדות העובדים)


אֶבֶן הַבֹּחַן לְכָל רַעְיוֹן הוּא, שֶׁהַמַּחֲזִיקִים בּוֹ נְכוֹנִים לִמְסִירַת נֶפֶשׁ בַּעֲדוֹ. מְסִירוּת נֶפֶשׁ עֵדוּת הִיא, שֶׁיֵּשׁ שָׁרָשִׁים עֲמֻקִּים לָרַעְיוֹן הַנִּלְבָּב בַּנֶּפֶשׁ, וְנוֹחַ לוֹ לָאָדָם לְהִפָּרֵד מֵחַיָּיו מֵאֲשֶׁר לִבְגּוֹד בְּמַשָּׂא נַפְשׁוֹ.

(קדושי תל־חי)


הַכּהֲנִים לֹא עָזְבוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם שְׂרֵפַת בֵּית־אֱלֹהִים, גַּם כְּשֶׁאָחֲזָה בּוֹ הַלֶּהָבָה. וְלָנוּ כָּל הָאָרֶץ מִזְבֵּח, כֻּלָּהּ קֹדֶש הַקֳּדָשִׁים. נִתְחַזֵּק וְנַמְשִיךְ אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ עַד נְשִׁימָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.

ר“ח חשון חרפ”ב, עם מאורעות ב' בנובמבר בירושׁלים.

(הדרך הישׁרה)


כָּל מִי שֶׁהוּא יְהוּדִי נֶאֱמָן לְעַמּוֹ לֹא יֶחְדַּל רֶגַע מֵחֲשׁוֹב, שֶׁעוֹלִים בָּאים, שֶׁעוֹלִים צְרִיכִים לָבוֹא, וְעָלֵינוּ לְצַמְצֵם אֶת עַצְמֵנוּ, אֶת מַאֲוַיֵּינוּ, כְּדֵי לָתֵת מָקוֹם לְאוֹרְחֵינוּ הַבָּאִים לְהִתְיַשֵּׁב בְּתוֹכֵנוּ.

(לעזרת העליה)


הַיִּשׁוּב נֶחֱרָב וְנִבְנֶה, נֶחֱרָב וְנִבְנֶה. הַיּוֹם מַחֲרִיבוֹ טִיטוּס, מָחָר אַדְרִיָּאנוּס, בִּיצַנְצִים, פַּרְסִים, עַרְבִים, צַלְבָּנִים, מוֹנְגוֹלִים, מִצְרִים, תֻּרְכִּים, דְּרוּזִים; מַחֲרִיבִים וּמַחֲרִיבִים, וְהַיִּשּׁוּב חוֹזֵר וְנִבְנֶה. אֵין בָּתִּים – יוֹשְׁבִים בִּמְעָרוֹת; אֵין לֶחֶם – אוֹכְלִים עֲשָׂבִים. אִי אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת פֹּה – הוֹלְכִים לְפִנָּה אַחֶרֶת. מֶרְכְּזֵי הַתּוֹרָה נוֹדְדִים מִירוּשָלַיִם לְיַבְנֶה, וּמִיַּבְנֶה לְאוּשָׁא, לִשְּׁפַרְעָם, לְבֵית־שְׁעָרִים, לִטְבֶרְיָה, לְצִפּוֹרִי, לְקֵיסַרְיָה, לְצִידוֹן, לִצְפַת.

(הישוב הישן בארץ־ישראל)


פֹּה נִחְיֶה אוֹ נֵרָקֵב, מֵאַרְצֵנוּ לֹא נָזוֹּז… נַחְפּוֹר אֶת הָאֲדָמָה בַּמְּכוֹנָה, בָּאֵת, בַּצִּפָּרְנַיִם וּנְבַסֵּס אֶת קִיּוּם עַמֵּנוּ בָּעֲבוֹדָה. אֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהַצָּלַת הָעָם…

(ממכתב צעיר אחד)

המלצות קוראים
תגיות