פלגים פלגים יורדת הזיעה, רגע רגע רצים האנשים אל המקלחת, ואת הצמאון אין לרווֹת בשום אופן. קומקומי התה הגדולים בחדר־האוכל מתרוקנים ומתמלאים חליפות. שותים בלי הרף, ספל אחר ספל, כצעירים כזקנים. אחד ה“הורים” פורש לקרן זוית, מתכוון ליהנות מן התה כבימי חרפו, בהיותו בעל בעמיו, והריהו שותה את זה מתוך כוס, שתיה “רוסית”, ומנפץ בסכין את הסוכר לפירורים כמו אז, ב“ביתו”.
התה בחדר־האוכל והמשק לכל גילוייו בחוץ מפיגים קצת את הכובד. טורי הפרות הנאות ברפת והמולת התרנגולים והתרנגולות הלבנים בלול (העינים מבקשות כאן את התרנגול האדום של ימי הילדות בגולה – ואיננו!) וכו' וכו', – כל אלה מרגיעים, משכיחים את המצב, אבל הנה מופיע בשמי הנחוּשה אוירון – כשליח מהעולם אחוז־הלהבות מסביב… השרב מתגבר, מתגבש. הפרחים בערוגות קדרו, הורידו ראשם. מהוּרהרים־מרוכזים מוטלים התינוקות, בני ירחים אחדים, בכלוביהם המרושתים, עייפים מאוד, שותקים, דוממים, ועיניהם הגדולות מלאות תהיה־בעתה, כמתחילים להבין אף הם את כל חומר השעה.
הקלה ועידוד ואפילו צינה נעימה יש למצוא דוקא במפחה, עם הברזל המלובן ונחילי הגצים. עלם עדין, רפה־שרירים, נער כמעט, מניף את הקורנס הכבד–לא בכוח, כביכול, כי אם ברוח.
ככה גם יחרוש החורש הצעיר את חלקת האדמה הסמוכה, מעבר לגדר. לא בגערות ונזיפות כלפי הסוס ולא בקולי־קולות: “היוֹ, היוֹ…” כאשר יחרשו הנכרים, אלא בשקט, בנחת, מתוך שליטה גמורה במלאכה. די לסוס ברמיזה והוא מציית ברצון, נוטה שכמו לסבול, והחרישה מתקדמת והולכת בקלות, כמו מאליה. כך חורשים אצלנו!
הוא, הבחור הזריז, בכובע אפור הולך אחרי המחרשה, ונערה רכה בשנים, במכנסי חאקי, מהנוער העולה, עוזרת על ידו בהטיית הקו, תלם תלם, כשהיא נועצת כל פעם את יתד־הברזל באדמה בכל כוחותיה. בשעת ההפסקה נחים שלשתם במפוזר, בריחוק מקום זה מזה, כל אחד שקוע בשלו. החמסין בעצם תקפּו. פתאום עקר הסוס והתחיל רץ נכחו, דהור ורוץ, כנס מן המערכה. מיד קפצה הנערה ומיהרה לקראתו מהצד שכנגד – לעצרו. התוכל לו? התעצור כוח הקטנה לבלום בשטף ריצתו את הסוס הגדול הזה? והנה תפסתהו ברסנו ועצרתהו, עצרתהו, אף טפחה לו על מצחו: “אין לאן לרוץ, חביבי!”…
בצורת משולש קהה־זוית מבליחים בחמה, אש אוכלה אש, שלושת ההרים: הגלבוע הגבנוני, התבור העגול עם המנזרים על פסגתו וגבעת־המורה השוממה והמשעממת, כולם שקועים בזכרונות־קדומים, ועיט מסתובב בעצלתים ממעל להם ומוליך את הרהוריהם מהר אל הר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.