רקע
גרשום שופמן
הכפר הנטוש
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

לא קלה ההליכה בחול העמוק אל הכפר הערבי, שנעזב מיושביו, אלא שהסקרנות מסייעת. עד שאתה מגיע אל חומת־הצברים הגבוהה והארוכה, צברי־ענק, הדומים לאתים.

במבוא הכפר חפירה עם שקי חול סביב – העמדה שלהם. מכאן ירו בלי הרף אל הקיבוץ הצעיר והקטן שממולם. הם נמלטו ואינם, אבל רוחם כאילו מרחפת פה עדיין, והאיבה תלויה באויר. דממה הרת “רציחה”.

ובבתים אפלולית וגרוטאות וריקנות. “ואוהלים כאשר המה”. כרים וכסתות מסואבים, ארוזים לחצה, מוטלים על הקרקע, שבעליהם, כארמים בשעתם, “השליכו בחפזם”. והנה שמלות־נשים על הסף, שמלות בלות, דלות, עלובות… אין נחת!


המלצות קוראים
תגיות