רקע
גרשום שופמן
לפני כלוב הזאב
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

ובכן, זה הוא!..

בילדותי, אם כי ביתנו עמד בקצה העיר, בין שדות ויערות, שהזאב היה שם “בן־בית”, לא זכיתי לראותו. בלילות החורף על משכבי שמעתי לפעמים את נביחות כלבי השכנים הנוצרים בהתגברן פתאום – סימן שזאב כאן. קמתי והבטתי בעד החלונות – ולא ראיתי! מלא סקרנות הייתי ביחס אליו, כי המעשיות על פגישות עם זאבים בלילות הלהיבו את דמיוני באימים ובמסתורין.

והנה הוא לנגדי, עין בעין. ככלב גדול, שוקט, נוח, ביתי. ולמרבה רושם ה“נוחוּת”, אני רואה את המאַלף נכנס אליו, אל הכלוב, לפני ולפנים, וטופח לו בחיבה על ערפו…

– זאב?

– כן, כן.


המלצות קוראים
תגיות