רקע
גרשום שופמן
בשֶלי...
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

טבח עמים הדדי מתמיד והולך “מראש מקדמי ארץ” ועד היום. מלחמה ארוכה אחת. תקופות השלום אינן אלא הפסקות ארעיות. היציבות והקביעות במלחמה. בשלמה? מערומי גוף האדמה עם שחר מחוץ לעיר, הנירים והאפרים עם זריחה, על כל הודם והדרם בזהרורי הבוקר הראשונים, עושים מובן דו־קרב נצחי זה. דו־קרב למאהבים הוא. והיא, האשה־האדמה, מתפרקדת לה בינתים מעדנות בחלקת שיפועיה, ערוּציה וחמוקי ירכיה, אדישה לאלה ולאלה, אדישה לכולנו, מחייכת בקרבה ונהנית: – בשלי!..


המלצות קוראים
תגיות