רקע
גרשום שופמן
אחד במאי
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

השכמנו למוסיקה, לתהלוכת אנשי־העמל ובנותיהם החיורות, המקושטות ב“רוזיטות” אדומות – ברוחות הבוקר המתוקות הללו, למראה הפקעים הראשונים בגנים מזה ומזה. וקרל זייץ נאם!

רוח אחרת היתה אז. בני־אדם אחרים. בני־אדם יקרים. מהפועל בבית־החרושת ועד הרופא־הכירורג. כל הימים אחרי הניתוח, שהשיבך לאיתנך, חיפשת אותו, את מצילך, ברחוב, רק כדי לראותו בלבד, והנה עתה, בתהלוכה, נפגשת עמו – ותשמח! כל הטוב והעדין הפגין עתה, כל הנעלה והנאצל! האם לא בטהובן עצמו הוא זה, הצועד שם בפאת התהלוכה?

והנה בא האחד והרעיל והשחית והטיל זוהמה!

איככה נהפכתם פתאום לחיות רעות?! איכה איבדתם את צלם האלוהים?! איכה נהיתה כל הרעה הזאת?!

צלב־הקרס, זה תו־הקלון, תו־הזוועה, חקוק במצחך, בת־וינה, וטבעך לדראון־עולם. טומאתך בשוליך, וכל מימי הדונאו לא ישטפוה. ואפילו תשליכי עתה אלינו בעד החומה את ראש המנוּול – התטהרי? הלא העמק העמיק להטיל בך את ארסו הנורא נחש־הנחשים!

העוד נכון לך יום אחד במאי בזיוו הראשון?


המלצות קוראים
תגיות